¹

שאלה: מאם הקמת “איגוד סופרי ישראל” על ידי קבוצת סופרים ומשוררים שמשתייכים, או השתייכו בעבר ל“אגודת הסופרים העבריים”, מהווה, למעשה, פילוג באגודת הסופרים העבריים?

תשובה: עצם התארגנות קבוצת סופרים בתוך אגודת הסופרים העבריים, איננה יכולה להתפרש כפילוג. להיפך, קבוצה כזו לגיטימית ובמידה מסויימת מפרה. הכל תלוי בכוונותיה של הקבוצה ובמעשיה. עד כה בלטו שתי מגמות. האחת, הרואה ב“איגוד” אגודה חדשה שצריכה לבוא במקום אגודת הסופרים העברים הקיימת, והשניה, בה מכריזים חברים ב“איגוד” שהם חברים באגידת הסופרים העבריים. הימים הקרובים יעידו מה טיבו של האיגוד הזה. אם הוא יעסוק בתפקידים ארגוניים‑כלליים, שהם מסמכותה של אגודת הסופרים בלבד, נדון בלי ספק במעמדו.

שאלה: האם האיגוד החדש לא קם בגלל סחבת בהקמת “התאחדות סופרי ישראל” (בה יהיו מאוגנים, בארגון‑גג, איגודי סופרים ללשונותיהם)? הרי לפני כשנה ומחצה הוחלט על הקמת התאחדות זו. מדוע לא קמה זו עד עתה?

תשובה: האמת היא, שמשעה שנתקבלה ההחלטה על הקמת ההתאחדות ועד היום הזה, עסוקה ועדת ההכנה (שבה חברים נציגי אגודת הספרים העבריים, הסופרים הערביים, סופרי יידיש ונציגי הכותבים רוסית) בהגשמתה. העבודה היתה מרובה. היה צורך לגבש מצע משותף ומוסכם, תקנון שיוצע לאסיפת‑היסוד, דרך הרכבת מוסדות ההתאחדות וכיו"ב. מובן שבמלחמת יום הכיפורים ושבועות לא מעטים לאחריה לא יכולנו לעסוק בכך. בתקופת הבחירות והתעמולה המתלווה אליהן, לא היה נוח לחלק מסויים מחברי ועדת ההכנה לעסוק בעניין ההתאחדות.

לאחר שנתחדשו התנאים להמשך עבודת ההכנה, עסקנו בה בשקידה מרובה והיו שש ישיבות שבהן נדונו המצע והתקנון. הללו נמסרו אחר‑כך לעורך‑דין, כדי שיתן להן לבוש משפטי מתאים. לאחר אישור אחרון, בישיבת ועדת ההכנה, שנתקיימה לפני כששה שבועות, אושר התקנון והוחלט לכנס אסיפת‑יסוד בסתיו 1974. ברגע זה עסוקות החטיבות הלשוניות בהגשת ציריהן לוועדת היסוד של ההתאחדות.

שאלה: מה לדעתך, אם כן, “מריץ” את האיגוד החדש?

תשובה: שני גורמים מריצים אותם, לדעתי: 1. הרצון למלחמת אבות ובנים, שהוא, עד גבול מסויים, טבעי. נדמה להם, שאינם תופסים את המקום המתאים בקרב ציבור הספרים ובפעילותו – והם רואים בוותיקים מכשול שאין להסירו אלא על ידי התכותתות לכיתות. 2. אצל אחדים מיוצרי ה“איגוד” ישנה מגמה שמאלנית מפורשת, בלשונם “חוץ‑ספרותית”, שתלך ותתגלה ותחיש את ההתפוררות של ה“איגוד”.

שאלה: נוצר הרושם שכמה מטובי המספרים העבריים הם ממייסדי ה“איגוד”. היש בזה כדי להחליש את אגודת הסופרים העבריים?

תשובה: אמנם שמענו וקראנו, מפי נציגי ה“איגוד”, שסופרים חשובים הצטרפו אליהם, אולם שמועה זו נתבדתה. ס. יזהר וא. ב. יהושע, שה“איגוד” הכריז שהם עומדים מאחוריו, הודיעו בכתב שלא כן הדבר. ואף עמוס עוז לא הודיע על הצטרפותו.

שאלה: יש הטוענים שרבים מן החברים באגודת הספרים אינם סופרים ממש, כי אם מחברי ספרי לימוד וספרי דקדוק; מסאים ומבקרים, ואילו ב“איגוד” מתרכזים הכוחות הפוריים. האם אתה מסכים עם קביעות אלו?

תשובה: זו ממש עלילה. עלילה מדעת. יתכן שלפני 40 שנה, לא היה קנה‑מידה לקבלת סופרים. אולם, זה כחצי יובל שנים שקיים קנה‑מידה קבוע. כל מועמד חייב להגיש שני ספרים שפירסם ושתי המלצות של סופרים ידועים. אחר‑כך דן הועד כולו במועמד ובהצבעה חשאית, שבה חייב המועמד להשיג רוב של שני‑שלישים, הוא מתקבל לחברות באגודת הסופרים העבריים. יש ועדת סינון שמחליטה אם להגיש מועמד זה או אחר לוועד האגודה, או לדחותו על הסף. במצב עניינים זה לעולם לא יכול להתקבל אדם המחבר ספרי לימוד בלבד, או זה שבקיא בדקדוק בלבד, כפי שמהתלים אנשי ה“איגוד” החדש, אינני רוצה לשים את עצמי שופט עליהם.

שאלה: האם אגודת הסופרים העבריים היא איגוד מקצוי או גוף בעל תפקידים שהם למעלה מאלה?

תשובה: אגודת הסופרים היא גם אגודה מקצועית ומטפלת בקביעת שכר‑סופרים, בניהול משא ומתן עם המו“לים, ביישוב סכסוכים בין הסופר והמו”ל, בהשבחת תנאי‑עבודה, בקביעת פרסי‑ספרות ופרסי יצירה, בזכויות יוצרים וכו'. ואף על פי כן, אין זו אגודה מקצועית.

לאגודת הסופרים יעודים תרבותיים ורוחניים שונים. היוצר אמנם יוצר בסוד הייחוד הגמור ויצירתו איננה תלויה בשום איגוד. אבל, תפקידו של הסופר, כסופר עברי‑לאומי במדינת ישראל, הוא לעצב את הדמות הרוחנית של האומה, להחדיר את אהבת הספרות ואת אהבת הספר לתוך שדרות העם; להיות שותף בגיבוש מאווייה ועתידה של האומה.

שאלה: האם מטעם זה אינם יכולים סופרים ערביים להיות באגודת הסופרים העבריים?

תשובה: בהחלט. גם הסופר הערבי הוא סופר לאומי ועניינו המיוחד ביצירת ספרות ערבית, ובעיצוב חיי עמו לפי האידיאלים שלו. התארגנותם של הסופרים הערביים כחטיבה לשונית מיוחדת בתוך “התאחדות סופרי ישראל” מעניקה להם, מצד אחד, אפשרות ליהנות מהישגים מקצועיים כדוגמת הסופר העברי – ומצד שני מעניק להם חופש ההתאחדות וההתבטאות וההתנהגות. הסופר הערבי לא יהיה ניתן כל הימים למאיוריזציה של הסופרים העבריים בעניינים שאינם נוגעים להווייתו.

שאלה: סופרים עולים מתלוננים שסופרי ישראל סגורים בד' אמותיהם ואינם עושים לקליטה החברית של עולים חדשים. האם אתה מסכים עם תלונות אלה?

תשובה: אשר לאופיים ההסתגרותי של סופרי ישראל, אפשר לענות: “לך לאומן שעשׂני”. שום אגודה לא תשנה אופי זה במהרה. אולם, דווקא אגודת הסופרים העבריים הקימה מפעל למופת הקרוי “שבות”, שכבר תורגמו בו לעברית מיצירותיהם של סופרים עולים, מרוב הלשונות, כגון: יידיש, אנגלית, ספרדית, רוסית, ליטאית וכו'. כלום יש קליטה רוחנית בולטת יותר מזו, שהסופר העולה, המרגיש את עצמו זר, ללא קהל קוראים, מקבל פתאום ספר משלו, מתורגם לעברית, הנכנס למחזור הקריאה של קהל קוראי עברית?!