ערכה נורית גוברין. הביאה לדפוס חיה הופמן

עוד ספר    🔗

סִפרו החדש – השלושים ושניים – של ישראל כהן (1905–1986) לא ישַנה את דיוקנו, כפי שהצטייר משלושים ואחד קודמיו, אך ישלים את התמונה: מתקבלת מתוכו דמות של בעל השכלה יהודית וכללית רחבה, בעלת מעורבות אישית עמוקה בכל בעיות התרבות – שלנו ושל העולם – תוך פעילות ציבורית־תרבותית רצופה ואינטנסיבית, שלעולם לא הסתגרה בתחום מקצועי מסוים.

שם הספר, שנִקבע עוד ע"י מחברו, אולי אינו מגרה את הדמיון, אבל מאפיין את תוכנו של הספר ואת גישתו של המחבר: השילוב של העקרוני והאַקטואלי. העיון נובע מבעיות שנתעוררו ‘בשטח’, כפי שהיינו אומרים בסלנג של ימינו, והתגובה – אם בהערה ואם בפולמוס – קשורה תמיד בשיקול עקרוני ובעיון ברקע החברתי, התרבותי וההיסטורי, לפי הנסיבות.

בספר 21 מסות – 19 משל כהן, 2 עליו, מאת א"ב יפה ואורציון ברתנא, וביבליוגרפיה קצרה של ספריו המקוריים והמתורגמים. ביבליוגרפיה מלאה של מאמריו ובה 1750 [אלף שבע מאות וחמישים!] ערכים ומפתחות יצאה ב־1980 בעריכת חיה הופמן.

אֵקולוגיה וראשית המסה    🔗

בחטיבה הראשונה, העוסקת בביקורת העברית, שתי מסות: האחת נעזרת במושג האקולוגיה ובמילון המיוחד שלה, כדי לקרוא לְביקורת כפי שהיא דרושה לנו לבניין חיינו התרבותיים: סוד חיותה של יצירה ביקורתית והשפעתה גנוז באקלים המקיף אותה. הביקורת משכנת את הקורא בה באזור מגורים נפשי ופותחת נוף מראות לעיניו. לפיכך יש להקפיד בשמירת תנאי הניקיון, שכל זיהום פוגע בנשימה החופשית של השרוי בתוכם.

אין גישה זו שוללת ביקורת נמרצת: כהן מתנגד לביקורת ‘מתוקה’ ודורש את אמירת האמת ואפילו היא קשה – אבל מתוך דרך־ארץ לסופר המבוקר וליצירתו ומתוך ראיית הביקורת עצמה כיצירה וכחלק בלתי נפרד מן הספרות העברית.

המסה השנייה נכתבה בשעתה כמבוא לאנתולוגיה של מסות עבריות בתרגום אנגלי, והיא סוקרת בתמצית של שלושה עמודים את ראשית המסה בספרות העולם ובספרות העברית ומונה כמה מקווי ייחודה.

סדן וסוציאליזם    🔗

שלוש מסות מתפלמסות פולמוס ידידותי עם דב סדן וגרשום שולם על משנתו של ק"ג יונג: הן מעין השלמה לספרו של כהן ‘בחביון הספרות העברית’ (1981), המביא פרקי עיון בספרות לאור תורת הארכיטיפים של יונג – כהן סבר, שתורה זו עשויה להעשיר הן את היצירה והן את הביקורת שלנו והתפלמס עם המסתייגים ממנה בגלל סיבות ‘חיצוניות’, כגון הטענה, שיונג תמך זמן־מה בנאצים.¹

שתי מסות נוגעות לסוציאליזם הכללי והעברי: האחת עוסקת באוּטוֹפיה ‘אטלאנטיס החדשה’ מאת פראנסיס בֵּיקוֹן – כהן תרגם ספר זה והתרגום יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1986). מסה זו מאירה לא רק את יצירתו של ביקון – רקע, מקומה במסורת האוּטופית, מקוריות, הדגשת ההיבטים המעניינים, הקשר לאישיותו של ביקון – אלא גם צד מעניין באופיו של כהן – הימָשכו אחר העיון באוטופיות. מבאי ביתו שמעתי, שבספרייה שלו היה אוסף גדול של ספרי אוטופיה, והוא אף כתב על כך מאמרים אחדים. ייתכן, שתחום התעניינות זה מצביע על גישתו לסוציאליזם בכלל.

המסה השנייה עוסקת בצורך לקרב את האידיאולוגיה של הסוציאליזם העברי אל הנוער ולקרב את הנוער אליה. כהן כאב מאוד את ה’פיחות' שחל במעמדה של האידיאולוגיה בקרב הנוער וקרא לחידוש פניה ולחיזוק מעמדה. הדברים נאמרו בהרצאתו הפומבית האחרונה, באוקטובר 1985, במלואת לו שמונים, והם – כמו המסה הראשונה, על האקולוגיה, שנכתבה ב־1984 – מהווים מעין ‘צוואה’.

שאר פרקי הספר מוקדשים לאישים – דב סדן, דוִד בן־גוריון, נתן רוטנשטרייך, יעקב פיכמן, יהודה בורלא, אריה ליפשיץ, שלמה שנהוד, ישראל זמורה, שמעון פינקל – שלכל אחד מהם היה חלק בחייו של כהן: “עימהם היה לישראל כהן שיח־ושיג רוחני מתמיד” – נאמר בדברי המבוא של נורית גוברין.

הספר נאה מאוד בצורתו וערוך בטוב־טעם, וכל המתעניין בתחום זה – מורשת התרבות של ישראל כהן ובני דורו, אנשי העלייה השלישית, ובעירוב המיוחד של עיונים ושל תגובות, של השכלתם הרחבה ומעורבותם החברתית העמוקה – ימצא בספר עניין רב.