רקע
עמוס קינן
תערוכת תמונות

אתה יודע מה, בוא ניגש אלי לחדר, נשתה משהו ונשוחח קצת, אני רוצה שתראה את החדר. אחר כך אלווה אותך בחזרה. יש לי יין מתוק, אתה בטח אוהב את זה. הנה, זאת הדרך, זה לא רחוק, חמש דקות הליכה. זה היה קודם בית ערבי, יורדים כאן במדרגות ואני גר בקומה הרביעית, תוכל לזכור את המקום בקלות. צריך לעלות במדרגות בשקט מפני שכבר מאוחר מאד. אין לי עדיין חשמל, אני משתמש במנורה הזאת, בקרוב יהיה חשמל בבית. שב, תרגיש כמו בבית, קח סיגריה. אז נשתה, לחיים. את התמונות האלה שעל הקיר הבאתי מאיטליה. יש לי גם ספרים של כל מיני ציירים, אני לא מבין בזה הרבה אבל אוהב להסתכל. הנה גוגין, סיזאן, מאנה, לוטרק, מה שאתה רק רוצה. את זאת על הקיר אתה מכיר? זאת אריאלה, כמו בחיים. יש לי כאן תנ״ך עם הקדשה שלה, לקחנו אותו בבנין של ה״בייבל־סוסייטי", היו שם המון ספרי תנ״ך. שתה עוד כוס. זה טוב, נכון? אם אתה רוצה נראה את הצילומים שלי. יש לי כאן בילקוט, מענין פעם להסתכל. אתה רואה את הילד הזה עם המעיל הגדול והנעלים הגדולות והכובע הסקוטי על העינים? זה אני, בן שש עשרה. מתחת למעיל אין בגדים ובראש מלא כינים, זה בנסיגה מיוון. פה אתה רואה אותי במדבר המערבי עם שני סינוסים. הטבח לא היה נותן לי לאכול. זרקתי עליו סיר, התנפלו עלי ארבעה טבחים, שכבתי בבית חולים.

כשיצאתי לא נתן לי לאכול, הכיתי אותו עוד פעם, ואז נתנו לי לאכול. כל יום הייתי מקבל מכות. בבית הכסא ראיתי אנגלי אחד כותב: “לא רוצים פה יהודים מטונפים”. דחפתי אותו לקיר והכיתי אותו. זה אתה רואה, זה כבר מאיטליה. פירנצה, מילאנו, רומא, נאפולי, ונציה, גנואה, ליוורנו, סלרנו, סיציליה. הנה אנחנו עושים איש משלג בחג המולד. הנה תמונה של בריגדיר איטלקי מחיל הפרשים, הנה הווילה שלו, חמש קומות. כאן אנחנו נכנסים לפירנצה. אתה רואה את הצל של הרובה על כל העיר. צילמתי עם רובה ביד, היו עוד גרמנים בעיר. הנה אני עם חבר אירי, היה בחור טוב. זה אני עם קצין אמריקאי מחיל התעופה. היינו שלושה יהודים בפלוגה בריטית. כשהיינו מקבלים חופשה היו שני הבחורים מורידים את הסמל של “פלסטיין”, התביישו. ישבנו בבית קפה ואחד קורא לי: “יהודי מנוול”. שני האחרים הסתלקו הצידה והתחילו מכות, דחפו אותי לקיר והרביצו, לא היה לאן לברוח. הייתי מלא דם. הוצאתי מהכיס את הסכין האיטלקית, אתה יודע, לוחצים על הקפיץ והיא נפתחת, זרקתי אותה בכל הכוח לאחד בצואר וברחתי. בחוץ היה מלא חיילים, יצאו מהקולנוע, הורדתי את הכובע על העינים והתערבתי ביניהם. כשחזרתי למחנה לקחתי צינור גומי והכיתי את שני ההם. פה אתה רואה אותי עם בחורה איטלקיה. הנה עוד פעם. זה בכפר בסיציליה.

ברחתי לארבעה חדשים ועבדתי בכפרים אצל האכרים. כאן אני עם שני קנדים, חוטבי עצים. הם היו מדברים מין שפה משונה שלא הבנתי, אמרו לי שזאת צרפתית עתיקה. זה המקום שבו התחלנו בפלישה. אלה פיליפינים, וכאן היתה הדיביזיה היפאנית, יפאנים מאמריקה. כשהיינו עולים על אניה כל אחד היה צריך להחזיק את השני חזק, אם לא, היית יכול בטעות לנסוע להודו או לבורמה או השד יודע לאן. אלה כל מיני בחורות איטלקיות, הייתי בחברה של סטודנטים איטלקים. הנה אחת שלחה לי תלתל שלה. פה אתה רואה גורקס, החיילים הכי טובים. היית מרגיש פתאום בלילה יד על הראש שלך והוא היה אומר: ״ג׳וני? – אול רייט". אם היה מרגיש קובע פלדה גרמני היה שוחט אותך על המקום. זה אחד מנס־ציונה. היה סמרטוט והתחנף לאנגלים, היום הוא קצין. הבחורים האלה שכל החיים גדלו על שמנת. אני לא אוהב אותם. אם תשכח אותם באיזה מקום הם ילכו לאבוד. שתה עוד כוס. בכלל, אני לא מבין מדוע אתה לא מבסוט. אני במקומך לא הייתי רוצה יותר. אתה הספקת ללמוד משהו לכל הפחות. אם הייתי לומד בגימנסיה כמו כל הילדים הטובים האלה ואחר כך לומד באוניברסיטה הייתי מצפצף על כל העולם. הייתי מסתובב פה ושם ולא הייתי הולך לאיבוד. אתה לא צריך להיות מדוכא. קח סיגריה. הנה מוסוליני והמזכירה שלו תלויים ברגלים. ניקרו לו את העין הימנית ולמזכירה שרפו את החזה. האיטלקים בעצמם עשו את זה. הנה הראש שלו מונח על החזה שלה, רומנטיקה. זה כבר תמונות מהארץ מהמלחמה הזאת. הנה דרור, הנה יואב. את זה צילמו באמצע פעולה כשהתקפנו את “נוטר־דאם”. אתה רואה אחד שוכב ומחפה עם “ברן” והשאר רצים אל הבנין. תמונה מהקורס ברעננה. שני הרוגים שוכבים, ילד וילדה, באמצע השדה. אתה זוכר שהאנגלים הקיפו את מקום הקורס והרגו שם ארבעה ילדים. השגתי את התמונה אצל עתונאי אמריקאי. עושים לינץ׳ לבחור יהודי בשער יפו. והנה האוטובוס מעטרות עם ההרוגים. אמונים, יציאה בלילה. הנה הבנין שפוצצנו אז. לעזאזל, השנים עוברות. מצחיק, מצחיק, אספר לך משהו. אתה מאה אחוז לא יודע שאז לפני שנה וחצי היתה אחת שאהבה אותך. אם אגיד לך את שמה לא תאמין, ואולי שכחת אותה בכלל, כשהיתה רואה אותך היתה מתרגשת ומתבלבלת. כשהיית יוצא לפעולה היתה חולה. אחרי כל פעולה היתה רצה לראות אם אתה בסדר. אתה לא הרגשת כלום, מי חשב אז. עכשיו הכל אחרת. בשביל חדר אחד צריכים לרוץ חצי שנה כל יום ואין עשרים לירות לתת לפקיד בשביל שיחליק את הכל. “אה, זה אתה מר רבינוביץ׳? בסדר, בסדר, מחר תקבל את החדר”. צריכים לפלוש לחדר ומביאים משטרה וצריך ללכת להכות את הפקיד והוא שוכב בבית חולים ואתה בבית הסוהר. וכשאתה יוצא אין עבודה ובמקום חדר תוקעים לך ליד שאלון, ואומרים תתגייס לחיל הספר אנחנו צריכים בחורים כמוך הרפתקנים אוהבי דרור בזים למוות נכונים לצו האומה. אם אתה רוצה אקח אותך בשבת אחת ונעשה סיור בכל החזיתות כאן ובכל המקומות שהיינו בהם, לא היית שם מאז. תוכל להישאר כאן ולישון אצלי, כבר שעה ארבע לפנות בוקר.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות