רקע
ישעיהו קרניאל
ועדיין אינכם מאמינים בגימטראיות, הא? – דאר היום, 8.4.1927
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דאר היום, 8.4.1927; 8.4.1927

ועדיין אינכם מאמינים בגימטראיות, הא? וכאשר אמרתי לכם, רבותי, בשעורי הקודם כי ראג’יב בגימטריא “קול היהודים” הכרתי בחטמכם כי מטילים אתם ספק בדברי “בעל־הלוחות” שלי, והנה ב“ה נתקימה נבואתו והקלפי של אחב”י במגרש הרוסי הלא תוכיח!

ואעפ“י שאיני נביא ולא בן־נביא ולא בן־אבי ואין בי, כמדומני, סימני נבואה אלא מפני שאני גר ברחוב הנביאים, יכול אני לנבא לכם מראש כי הנצחון יהיה אי”ה על צדנו ולא אתבדח הלילה. והא ראיה: כשהלכתי אל הקלפי היה מספרי בין הבוחרים בדיוק 216, שהוא כמנין ראג’יב, ורואים אנו בחוש כי הכל מן השמים. ולא עוד אלא שאחבנ"י קראו כלם בפה מלא: "אנחנו לרק־ג’יב, כלומר: "לרק־תן לנו זכיות בבלדיה…

ורוצים אתם מסתמא לדעת, תלמידי ותלמידותי, כיצד קיים רבכם ר' עזמות מצות “אתה בחרתנו” בשבוע זה וע"כ אספר לכם בקצרה.

ראשית חכמה ­– לא רציתי ללכת ברגל ולא זזתי ממקומי עד שלא שלחו לי את המכונית הלבנה של הראיס בעצמו וישבתי לי בהרחבה כפריץ שלם עדי הגיענו אל המגרש הרוסי ושם פגשוני שני לולבים ארוכים מבני עשרת השבטים שפתחו לפני את הדרך, פזרו בידיהם הארוכות את המופסים והמופסיות, שנתקבצו כארבה לרוב מכל רוחות הארץ לכבוד הקלפי, ואמרו בלשונם, ספק לועזית ספק לשון־קדש: ג־און! פנו דרך לראבאי עזמות!

ושתי שורות עמדו לפני השעה לכבודי וקבלו את פני בפתקאות אדומות ולבנות ותחבו בידי ובכיסי את הכרוזים משני הצדדים. הניר הלבן שלהם היה רך, כמובן, וכשהמטירו עלי מבול לבן של ה“סיטרא אחרא” אמרתי לתלמידי בן־לויתי ­(הם נמצאים ב"ה בכל מקום ומלא כל הקלפי לכבודם!), בלשון הכתוב: עם לבן גרתי והוא ענה אחרי בדברי ההגדה: לבן הארמי אובד אבי היה (כנראה מהנוער־האובד) ובקש לעקר את הכל…

ומה אמר לכם? רבותי? ­– הנאה משונה היתה לי בשעת מעשה, בראותי לנגד עיני ומבלי מסוה הפעם את המחזה הנהדר על אחב“י, שעמדו בתור, כמו אצל המים להבדיל, שעות שלמות וחכו להכנס אל הקלפי. ומחמת שאיני מחסידי “התור” ואף לא ממסיבת־העתונאים של הרב הכהן המזרחי, ע”כ נזדרזו תלמידי הגבוהים והחביבים והכניסוני ישר אל הקלפי ­–­– שלא מן המנין.

הרב בן־צבי ישב בראש וחכם בונדנובסקי למולו. ביניהם צעיר ספרדי וחמוץ מאד (כנראה, מחלוצי־המזרח!) ועל ידו היא שתחיה, כלומר הצעירה שלא העיז הרב בן־צבי להביט בצדה ממש כר' חיים בשעתו, שלא הביט בפני הכתבת העתונאית הנוצרית מלונדון ­– והרב קרדוס מבני־עשו ממלא־מקומו של קריצבסקי, ישב לפני הקלפי…

בקצור, נטלתי את הפתקא הלבנה ושמתי שם ­– למה אכסה מכם? ­– כפי “המשמעת הלאומית” שלנו, ושומע אני בשעת מעשה את דברי השומר הערבי המעיר לחברו. “שאטרין אל־יאהוד, בני־חיל הם היהודים, כולם יודעים לכתוב!”…, לאחר שזרקתי את פתקתי לתוך החור נתקרבו אלי שני צעירים מתורבשים ודברו אלי בלחש ובעברית. רצו, כנראה, לתהות על קנקני ואולם בשיחתם זו על רגל אחת הספיקו להסביר לי כי כל בני־ישמעאל, בני עשו ואפילו בני־ישראל “עמם” ולא עם ראגיב…

וראו זה פלא: השוטרים מבני־דודנו הזדרזו להוציא את הבוחרים היהודים מיד אחר המעשה ושני הבחורים האלה נשכחו בפנים, כנראה בטעות…

כשחזרתי מהקלפי הביטו עלי אחב“י בקנאה גדולה ואני ראיתי לפני גדוד שלם של יהודים. שני אגודיסטים בפאותיהם וזקניהם וחלוץ בלא־יומולקה ביניהם, סתם יהודים ממאה־שערים והרב אסף מזהיר מתוכם, שני ריביזיוניסטים, ש”החרימו", כמדומני, את הבחירות עומדים על יד אחד ממנהיגי הפועל־הצעיר ומשוחחים בידידות על ראגיב. אחריהם תימני רזה בפאותיו המסולסלות והארוכות, ולא רחוק ממנו אליעזר ילין, ולאחרונה ליבוביץ בלחיו הקשורה…

כשיצאתי אל המגרש נכנסתי לתוך החזית של “מלחמת־הבחירות” מאחב"י.

עומדים שני צעירים בקסקטליך לראשם (מופסים בלע"ז) ומדברים בהם ובהתלהבות ובארבע ידים עם צעיר אחד בעל ירמולקה אדומה, תרבוש בלע"ז, שעמד לפניהם בניחותא, שמא לדבריהם ואחז בין אצבעותיו שתי פתקאות לבנות של החוסיינים.

ומכיון שעומדים שלשה ומדברים הרי אני הרביעי. התקרבתי אליהם ושמעתי מפי המופסים שלהם תורה שלמה כנגד ראגיב ה“רגרסיסט” ובעד החוסיינים ה“פרוגרסיסטים”, וביחוד הניחו את כל התוכחה על “בן־צבי”, זה הראקציונר הנורא, שעשה “יד אחת” עם הבורגנים ימ"ש וביחוד עם הממשלה האנגלית האימפריאליסטית. בעל התרבוש שאל והם משיבים, זה פותח וזה נוטר ושניהם בקצף לבן בין שפתותיהם, “עובדים בענין” בכל כחם, כי מה לא – “אני ערבי חוסייני ­– אמר להם בעל־התרבוש בעברית ­– והנה הפתקאות הלבנות בידי, שאני מחלק ליהודים. אני נגד ראגיב אבל בשביל ערבי, ואתם יהודים נגד יהודים, אתם בוגדים, טפו!” ­– רקק רקיקה גדולה והפך את פניו מהם.

כסבורים אתם, רבותי, שאחר ה“מי שברך” הזה נתפעלו חלילה המופסים ויצאו מכליהם ­– חלילה! חשבו, כנראה, אחר הרקיקה שגשם ירד על פניהם מהעננים… על ידם עמדו שתי מופסיות ועיניהן אש־להבה. אחת פרועה ולא־יפה והשניה נאה. קסקטל לראשה, סגרה “יסמין” בפיה וכלה אומר “הפקר”.

­– שלום לך רחל! ­– אמר לה פתאום בן־לויתי, מפקידי מוסד לאומי בעירנו, בפנותו אליה כאל מכרה ישנה. וכשראה שאינה מכירה אותו ולטשה עליו שתי עינים גדולות, הוסיף ואמר:

­– מה, האינך זוכרת אותי מסובולק, כשהיה בחוה בורגנית קטנה, ושוחחנו יחד על הציונות, הזאת רחל מסובולק?… בואי־נא אלינו לבית־הכרם ויחד נשוחח שוב על הציוניות…

­– לא, ­– ענתה לו בחוצפה וכמתיאשת מהפקיד “הבורגני” הזה ­– ירדת מן חדר… ובשעת דבורה משכח ב“דג־המלוח” שלו. והתפרצה בצחוק, פנתה ערפה אל הכנופיה השניה להרביץ תורת טרוצקי בישראל…

והולך אני מחיל אל חיל ומכנופיא אל כנופיא במגרש הרוסי ורואה אני את קלוריסקי, שהוא מוקף צעירים ומופסים המבקשים להכניס בו ובזקנו היפה את תורתם ושכל כונתם היא אך לתקן עולם במלכות לנין ור' משה קזימא, והנה לקחה אזני שמץ שיחה מן הצד.

“חבר” אחד של המופסים ­– מן החוסיינים ­– עומד בתוך כנופיא של צעירים וזקנים ומטיף לפניהם מוסר, שהחוסיינים הם הוואטאנים האמתים שהכניסו את היאהוד לארצנו ובצלם הם חוסים, ועכשיו הם מושיטים יד ליהודים האורטודוקסים ול“עמאל” (מעמד הפועלים) כדי לכת “יד אחת” כנגד הנאששיבים. ואם היום בקולי תשמעו ­– הוא אומר ­– ותתנו קולכם לג’מאל חוסייני ­– ייטב לכם ונהיה אחים וידידים… קפץ יהודי זקן ממאה שערים ואמר לו בלשונו.

הן רק לפני שנתים אמרתם: יאהוד “כלאבנא!” ועכשיו אתם אומרים: “יאהוד סחאבנא!” (היהודים ידידינו…), הרבי הסתיר את פתקאותיו הלבנות והאדומות ופניו הפכו לבן ואדם גם יחד:

ובשעת הדרשה של המופסים אחב“י מתכנסין סביב בכנופיות כנופיות ועושים אזנם כאפרכסת לשמע תורה מפיהם הקדוש וירושלמי זקן משמיט את הירמולקה לצדדין, נוטה אזנו לשמע מה אומרים “השקצים” האלה ובשעה שה”תנאים" ממסקבה מתלהבים בקול וכל עצמותיהם תאמרנה ממש לפני הקהל הקדוש והגדול הזה (אגב, מי שרוצה לעשות מפקד של מחוסרי־עבודה בירושלם יבוא אל הקלפי!), בשעה זו הולך ר' דוב"צה בעל־גוף מבני עשרת־השבטים ומפזר את כל “החדר” לכל הרוחות, מזמינים את “הרבנים” אל הקלפי מהצד השני ובעל כרחם הם הולכים בלא נירות מזויפים ובלא קול־קורא כנגד הועד־הלאומי והממשלה האמפריאליסטית אלא בלוית שני שושבינין מבני דודנו חוסייני לימין ונשאשיבי לשמאל ­– ישר לחד־גדיא עד יעבר זעם.

והקב“ה הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים, המציא פרנסה חדשה גם ליצוריו. מבין אחב”י בירושלם: ובשעה שראגיב רק מבטיח עבודה לאחב“י, הרי המתנגדים שלהם זריזין ומקדימין לתת עבודה ל”חארת־אל־תאנאק" שלנו ומשלמים בעין יפה בעד חלוקת הפתקאות שלהם שילינגים שלמים:

עמד במגרש הקלפי ילד עני מערבי וחלק פתקאות לבנות ואדומות מזויפות של החוסיינים. מה עשו אחב"י? ­– הלכו והוציאו מידו אחד אחד את כל הנירות וקרעו אותם: כשנגשתי אליו ולקחתי ממנו שני גליונות אמר לי בתחנונים:

­– אדוני, אל יקרע אותם לעיני הגויים פן יראו ולא ישלמו לי את שכרי

ולא עוד אלא שפתחו “בורסה” שלמה בעירנו לימי הקלפי ואחב“י מצאו חפץ במניות של שכנינו מהסיטרא־אחרא, וגם אברהם אבינו מחכמי הסנהדרין וחבריו הלכו בסערות־תימן וירבו הקופצים עליהן וע”כ עלה מחירן במשערה ­– כך אומרים ­– ביום האחרון בצהרים עד 2 לירות ולפני נעילה עד 5 לירות!… וחשבתי בלבי: הוי, מי יתן לי לכהפ"ח אלף קולות, הייתי מוכר את כלם ומעמיד את עצמי למועמד בתור ראיס יהודי של הבלדיה…

ואחדים מאחינו הבוכרים והתימנים מבעלי “הזה”ר" שלנו התחילו לומדים “קבלה” מעשית עם שכנינו המתנגדים, ומהראוי שהועד־הלאומי ילמד קצת קבלה עיונית אחר הבחירות ויבאו אחינו אלה על שכרם בזכות הרמ"ק…

והאוטומובילים יחפזון ופתקאות וכרוזים חוסניים, יאחזון ויאמרו: “הלאה נששיבי!” “פליסקוט ארגיב” והקול גול מופסים בתוך האוטומובילים"…

ובינתים הביא לי תלמידי קול־קורא חדש כנגד השתתפות היהודים בבחירות ועל החתום, נחשו מי? ­–­– “ציונים חרדים”.. ושואל ר" עזמות: איזו ירמולקה חופפת על הכרוז הזה ומאיזו קרן היא נזונה? ואולי, מי יודע? ­– יד הסיטרא־אחרא באמצע? אולי “פרובוקציה” של שכנינו יש כאן? והלא למדו ב“ח את מלאכת הזיוף והחקוי יותר מאתנו, והחותם העגול והגדול עם ה”מגן־דוד" של החוסיינים והשם המפורש של “אשר היסולופ” (אולי “אשר קדשנו במצוותיו?”)

­– הלא יוכיח!…

וצרכי עמך ישראל מרובין ומכ"ש בערב־פסח ומה לא עושה יהודי בשביל מצות לפסח, אלא שבמצות אלו יבוא גם מרור, וכל אוכליו יהיו כנצר נתעב וככלי אין חפץ בו..

ופרנסה ­– שאני! גם בעל הדפוס הגדול בעירנו הדפיס לשני הצדדים את הכרוזים על ניר אחד ובאותיות שוות, לקיים מה שנאמר,: אחז בזה וגם מחוסיין אל תנח את ידך, ובלבד שיבוא עזרי מהני תרי צדדין…:

ואת זה לעמת זה עשה אלהים: בשעה שאחד מהם היה ממית את עצמו כדי למשך את היהודים בפאותיהם אל הקלפי של ראגיב, הלך שותפו ונתן יד לפושעים בלא יודעים לקיים מה שנאמר: לכו והתפרנסו מזה ומזה!…

* * *

ורק עינא בישא שלטה בקלפי של בני־עשו בגן־העיר. ביום הרביעי עברתי שם עם תלמידי וראינו את השוטרים מבני־דודנו ומעשרת־השבטים שהם ישנים ונרדמה מרב שעמום ומאפס מעשה. ואמרתי להם: ראו מה בין בני לבן חמי, שאחב“י נלחמים ביניהם מלחמת שפתים, מתוכחים ומתנגדים ביניהם בהלכות טרוצקי וחוסייני, וכל גדולי הקצינים עומדים ומשגיחין עליהם, שלא יבאו חלילה לידי קטטה ומריבה ומהלומות. אך לחנם אמרו על אחב”י שהם “אוולאד לא־מיתה” ­– אדרבה!

והנה למחרתו ביום החמשי, גדל הרעש והרגז בגן־העיר ובעידן־דריתחא עשו ביניהם “פיף־פאף” ולכבוד יום־טוב חלקו ביניהם ממתקים ובונבונים גדולים וחמים, שיצאו מהתנור, ולא היו רגעים מועטים והופיעו המחותנים העקריים, ר' דובצה שיחיה ור" אברהמל דבי־קושטא ובראשם הלולב הארוך, והובילו את החתנים ברב פאר והדר והחזיקו שבעה בריונים משני הצדדים, בני ז’ון ובני ז"וט, בשוטר אחד והלכו לפניו שלובי־זרוע, פניהם צהובות, מרעים אהובים וכחתנים יוצאים מחופתם ישו אל החד־גדיא, וסביבם נשערה מאד…

אין מה לדבר: ירושלם שלנו הולכת ומתקדמת. זכינו הפעם לבחירות כמו בעולם הגדול, ממש כמו שם בארופה ובמדינות הנאורות, שאין חתונה בלא קטטה ואין קלפי בלא שפיכות־דמים. וכנראה, שזוהי רק הראשונה שבעשר־מכות ובשעת ה“הגדה” יהיו לא יעלה ולא “יבוא ­– מכת בכורות, ואולם שומר פתאים ה” ­– אש ביניהם, שטן ביניהם ושלום על ישראל!

* *

ועכשיו ­– קטע קטן בשביל ההיסטוריה.

רבים מתלמידי העולים החדשים ואפילו מבני־הארץ טועים לחשב כי זוהי הפעם הראשונה, שזכתה עיה"ק לבחירות לעיריה והם מברכים ברכת “שהחיינו”. ואולם צדק החכם מכל אדם, שאמר, אין כל חדש תחת השמש בירושלם, ואפילו בימי עננים וגשם כימי הקלפי שלנו.

רק לפני 17 שנה, בדיוק בזמן הזה, בסוף אדר תר“ע, היו הבחירות הראשונות של העירייה בירושלם, בימי ממשלתו של הדוד ישמעאל. אז נבחרו מבין אחב”י – ר' דוד ילין, בתור “הערבי” המומחה לבית־ישראל, ר" יוסף אלישר (אחיו הגדול של יצחק נבחרנו) בזכותו של זקנו החכם באשי ר' יעקב אלישר זצ“ל והסוחר ר' רחמים מזרחי, בתור סוחר הגון (אליהו שמאע של אז) ופועלים ב”ה לא היו עדיין, אז ברושלם.

וכמו היום כן גם אז היו שתי רשימות ערביות: אחת של החוסיינים והשניה של הנששיבים, בראש הרשימה החוסיינית עמד סעיד אפנדי אל חוסייני ובשניה ­– ראגב נששיבי, ואז לא היה עדיין ביי… ואז נבחר סעיד אפנדי אל חוסייני ­– 650 קולות וראגיב נשאר בחוץ ­– אך ורק בעזרתם של היהודים! וכ“כ למה מפני כי החוסייני הלז נטה אהדה לאחב”י, ואביו של בן־אבי כתב אז מאמרים נלהבים ­– “אני לחוסיינים” ­– ידיד ישראל!

ולא עוד אלא שכל אחב“י נתאחדו, כמו עכשיו, ועשו “יד אחת” ­– הר' ישראל ד”ב פרומקין בעל “החבצלת” (מעין אגד"י של אז) נתאחד עם ענתבי ושאר החפשים מבין האשכנזים והספרדים והצליחו להעביר את היהודים וגם הגויים שלהם כי חוץ מסעיד אפנדי אל חוסייני נבחר גם אברהים נגיב ממשפחה זו.

ולאחר הנצחון הגדול של היהודים השתוממו שכנינו וקראו כלם בקול: “שאטרין אל־יאהוד, בראוו עליהם!” (יכלנים הם היהודים. הידד להם!), ויתר דברי הבחירות ההן וגבורות ישראל בימי ה“טערק” הלא הם כתובים על דפי “האור” עד היום הזה.

ואולם לא לעולם “חוסין” ישועות ומשעה שהתחילו חסידיו של רבי משה מזמרים זמירות של יאהוד כלאבנא והזקן בכבודו ובעצמו טלטל את עצמו אל הר' פפא כנגדנו ­– שקעה שמשם של החוסינים וזרחה שמשו של נששיבי בישראל אעפ"י ש… יכלנו אומרים: “אנחנו לראגיב אבל לא לרע־גיב”!..

איך אומרים הסופרים המודרנים שלנו “בכתובים”? היסתוריה חוזרת על עצמה, או כמו שאמר סופר אחר, שאינו שייך לסניף הסופרים בירושלים ([…] היה שמו): כבר היה לעולמים!

*

אכן חק מנוול הוא בעולמנו זה: ביזניס איז ביזניס! מנהל המספרו [?] יצא פתאום להתחרות לנבחרים שלנו ובתוכם גם אביו כידוע והוציא רשימה חדשה שנבחרה ע"י כל קהל המעשנים באפן אוטומתי ושעליה בא הסכם מכל העדות והמפלגות אפילו מאגודת ישראל.

ואלה שמות הנבחרים:

אמיר

חנון

חיאט

לטיף מוהב

וסמסון אל שרק.

* *

ומשניטלה הנבואה מישראל בארצנו נתנה לעתוננו בוורשה, והא ראיה:

בשעה שאנחנו עומדים בשמונה לאפריל בערב וכולנו במערכת ובתוכם רבכם עזמות יושבים על גחלים ומצפים בשבעים ושבע עינים לתוצאות הקלפי כדי להודיע לכם ביפה שעה קודם ­– בשעה זו אנו קוראים בהצפירה מוורשא עוד מיום 25 מרץ את תוצאות הבחירות לעיריה בירושלם והם בן־צבי חיים סלמון יצחק אליאס ואליהו שמי (הטעויות האלו הפעם אינם של הבחור הזעצצער שלנו!)

והנפלא בוחר הוא “שתוצאות הבחירות האלו נודעו ­– לפי דברי העתון הוורשאי ­– בשעה מאוחרת בלילה”. חבל רק שהעתון הזריז הזה לא דייק להודיע לנו גם באיזה אשמורת הלילה הגיעו התוצאות לאנשים ירושלם?

* * *

ברגע זה נכנס אלי בעל־הגמטריאות בלי נשמה והודיע כי מספר הקולות של היהודים בקלפי עלה ל־1218 ובגמטריא: ראגב נאשאשיבי ­­– ראיס הבלאדיה.

* * *

ובלכתי בבקר אל הקלפי נפגש בי מורה עברי מטבריה, שבא לועידת המורים, לבוש בגד קיץ ורועד כלו מקור.

­– הידעת מפני מה חורף היום אצלכם בירושלם"? ­– שאל המורה הארוך בקולו המטרטר ­– מפני כי שלמו למורים רק את המשכרת של אוקטובר ונובמבר ואנחנו כבר כמעט במאי…

­­– “מן השמים נלחמים לכם” ­– עניתי לו ­– ולך מחר וספר את ה“חכמה” הזו לקיש…

ומחמת שעודנו עייף מהדייגים של “האהל”, שהעלו בחכתם הפעם את הלויתן האמנותי והחזיונותי (את הצד החומרי צריך לשאל מכהנא מוכר הכרטיסים במשרדו היפה) וממהר אני לרוץ אל הקלפי בשעת הנעילה, ואגב אורחא גם אל התערוכות היפות של ראובן וצוקרמן, וביחוד מכין אני לי סמוקינג חדש לכבוד הנשיא מסריק שיבוא היום לעיה“ק שלנו ולא יאמר עוד אצלנו “מאפי מאסאריק”. ומחמת שערב־פסח בעולם ולא השגתי עדיין ג”ח לצרכי הפסח וביחוד לארבע־כוסות מהיינות המובחרים של “הכרמל המזרחי” ­– הנני מקצר הפעם, ואי“ה בשעורי הבא, אגלה לכם אחר הקלפי ­– גם סודות מן החדר ומבני דודנו לפני הקלפי, ולע”ע צריך להתכונן לבעור “חמץ” של חבריהם ועמיתיהם של החוסיינים שלנו…

עזמות

המלצות קוראים
תגיות