עו“ד דן אבי־יצחק הגיע לידי הסכם עם יעל דן, שהם לא ישוחחו כלל על “הפרשה” (הפרשה השנייה בתולדות המדינה שמגדירים אותה בלי פירוט, סתם “הפרשה”). שניהם עמדו יפה בהסכם הזה ב”סיפור אישי עם יעל דן" (ערוץ 1, יום ראשון, 21:30), אף שאם עורר העו"ד הוותיק את תשומת לבו של הציבור היה זה בשל הנושא שעליו לא היתה אמורה להיאמר, ולא נאמרה, אף לא מלה אחת בראיון.

לעומת זאת, מפעם לפעם הזכירה דן בתושייה רבה את ההסכם שאליו הגיעו היא ועורך־דינה – סליחה, היא ומרואיינה – ביום שישי שקדם לראיון. ולפעמים התחיל עו“ד אבי־יצחק לשאת דברי־משל מעניינים, שהאוזניים התחדדו למשמעם: “תארי לעצמך רוצח השוכר עורך־דין…” – אמר בשלב מסוים, ודן הגיבה בתום לבה כנשוכת נחש, אומרת משהו כמו: רוצח?! האם אתה משווה את לקוחך לשעבר לרוצח? על כך הרגיע אותה עו”ד אבי־יצחק באומרו משהו כמו: לא כך, לא השוויתי, ואינני מדבר כלל על ח"כ אריה דרעי ועל הפרשה, כפי שהוסכם בינינו. הרי זה נושא שלא נזכיר אותו כלל.

מקץ רגע החל עו"ד אבי־יצחק לעיין עם לקוחתו – סליחה, מראיינתו – בסוגיית הפשע שבאי־מניעת פשע, תוך כדי הדגשה חוזרת ומוטעמת ביותר שאין הוא מוכן לומר אפילו מלה אחת על הנושא שהוסכם, באותו יום שישי היסטורי, שלא יועלה כלל בשיחתם.

לא עברו רגעים רבים ועו"ד אבי־יצחק נשא משל חדש: “העלי על דעתך פורץ המועמד למשפט ולוקח לו עורך־דין, ובעוד משפטו מתנהל הוא פורץ לדירתו של העורך־דין שלו…” “פורץ?!” פרצה דן בזעקת תמיהה, לא יודעת עוד את נפשה, ונדמה שהיא עומדת להקשות, מיהו כאן הפורץ, שהרי ברור למדי מיהו העורך־דין.

אכן, נדמה שעו"ד אבי־יצחק הוא העורך־דין ממיטב האנקדוטה המשפטנית הבריטית. לנוכח מבטו המצועף לעתים כמבט השועל האורב לטרפו, ולפעמים הוא ישיר כמעט כמבטו של עיט העט על הטרף הזה – חתה נפשה התמה של המראיינת שלו.

כך או כך, נראה שבדמותו נמצא שווה־ערך, אם לא יותר מזה, לאריה דרעי הפיקח לכאורה מאין כמוהו. קטע הארכיון שבו דיבר דרעי בגנותו של עורך־דינו לשעבר, בראיון עם נסים משעל – קטע שהועלה (אחרי קשיים טכניים אחדים) בראיון עם אבי־יצחק – הוכיח בעליל, אף שזה כבר לא היה טעון הוכחה, שדרעי צריך עוד ללמוד לא־מעט ונדמה שהחמיץ הזדמנות. כי ממה נפשך? נתאר לעצמנו גנב, או לחלופין חבר־כנסת, המועמד למשפט, שוכר לו עורך־דין וחושב את עצמו לפיקח יותר ממנו, וגו'.

הארץ, 6.6.97