המיסה שקיים במוצאי שבת האפיפיור יוחנן פאולוס השני בלונשאן (שדה מרוצי־הסוסים שליד פאריס) – שאפשר לתארה בלשוננו כ“מסע התעוררות המוני” – היתה מבצע מרשים. ואיך לא תרשים התכנסות של מיליון בני אדם בקירוב, רובם בני נעורים, בצבעים שונים, חלקם שרים ומתופפים ומחוללים, חלקם בוכים וכורעים ברך? אירוע מאורגן להפליא: מארגניו מבינים שפאריס שווה מיסה.
למי שעקב מקרוב זה לא כבר אחר אירועי מסע הצליינות של האפיפיור הפולני במולדתו, מסע ששפע אירועי התעוררות המוניים, היתה המיסה הזאת – ששודרה במשך כארבע שעות בערוץ השני של הטלוויזיה הצרפתית – עדות נוספת לאיכות הכוכב שמצטיין בה יוחנן פאולוס השני, ושמביאה לידי אירועים המתקשרים בתודעה יותר עם מופעים של כוכבי־רוק.
דומה שכך, בכוכבותו הלא־לגמרי־מובנת־מאליה של האפיפיור, אפשר להסביר את החלטת הערוץ הממלכתי הצרפתי לשדר את השידור הישיר הארוך והיקר הזה. אין זאת כי גם בצרפת, הארץ שקרנה של הדת בירידה מתמדת בה, רוצים לראות את הפולני הישיש, העומד בקושי על רגליו, מפגין שוב את כשרונותיו הלשוניים ונואם דברי־ברכה בעשרות שפות.
האם אפשר לראות במיסה הזאת סימן להתעוררות אמיתית, המצטרפת לנטיית ההתחרדות המובחנת בקרב שאר דתות העולם, ובייחוד באיסלאם וביהדות? נדמה שבשלוש דתות־הייחוד גם יחד – אם כי אולי פחות מכל באיסלאם – מעידה ההתעוררות או ההתחרדות הפתאומית הזאת בעיקר על המצב הקשה שהן נתונות בו. ההתעוררות היא כהתעוררותם של אותם חולי מלריה ברומאנים על אפריקה, התעוררות של רגע לפני שהם נמלטים אל היער ונופלים בו מתים.
כך, בכל מקרה, היינו רוצים לחשוב אנו, “הנאורים” (וגם בלי מרכאות, במובן של יורשי עידן הנאורות), המתעלמים מן הצרכים הדתיים ההמוניים, והערים לעומת זאת לסכנותיה האיומות של הדת. כך ודאי רצו לחשוב המפגינים נגד האפיפיור בכיכר קלישי בפאריס, שנראו בחדשות הערוץ השני, שעה לפני שידור הטקס מלונשאן, נושאים כרזה אדירה שהוראתה “המאה העשרים ואחת תהיה חילונית, או שלא תהיה כלל” (על משקל אמרתו הנודעת, ההפוכה במשמעותה, של אנדרה מאלרו: “המאה העשרים ואחת תהיה דתית, או שלא תהיה כלל”).
אך האם איננו משתעשעים באשליות, האם איננו עומדים לפני תקופת חושך חדשה, שהדת ההמונית תחבור בה לאטום ותפוצץ את העולם מבפנים לפי שהוא יתפוצץ מבחוץ?
קורא מירושלים, שהסב את תשומת־לבי לשידור האירוע בלונשאן, סבר שאמנם זהו אירוע סמלי, ויותר מכל התרשם מנכונות הטלוויזיה הממלכתית הצרפתית לשדרו. האם אצלנו היה הערוץ הראשון (או אפילו השני) משדר כך את הטקס של ש"ס מהאיצטדיון ביפו? הוא תהה. בהשיבי לו טענתי שאין כאן יותר מאשר ארגון מוצלח של טקס שגרתי, בלי משמעות מהפכנית (אף שקרדינל צרפתי אחד דיבר בטקס על “מהפכת־האהבה” שהביא עמו יוחנן פאולוס לפאריס, “שראתה כבר כל מיני מהפכות”).
אבל מי משנינו צודק, קשה לדעת, וחילוקי הדעות הקטנים שלנו מייצגים את המחלוקת הגדולה על מה שנראה כפרדוקס של התגברות הדת בזמננו חסר האלוהים. מאה חילונית, מאה דתית? הפתרונים לאלוהים.
הארץ, 29.8.97
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.