רקע
יורם ברונובסקי
הגורם האנושי
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הארץ, 1.10.1997; 1.10.1997

תוכניתה של אושרת קוטלר “פגוש את העיתונות” (ערוץ 2, שבת, 12:00) הפגישה אותנו עם גורם נוסף בפאזל הלבנוני, גורם שנשכח במקצת בלהט הוויכוח על היציאה מלבנון, ובתוך הבעיות שלנו, העושות אותנו אנוכיים, או לפחות מרוכזים בעצמנו במידה יתרה. קוטלר ריאיינה, בעזרת רוני דניאל, את הגנרל אנטואן לאחד, מפקד צבא דרום לבנון, בעל־בריתנו המתקרב לגיל 70 ושומע מישראל קולות המאיימים על מפעל חייו.

חוששני שהגורם הזה, צבא דרום לבנון, המיוצג היטב על־ידי החייל הוותיק הזה, איננו מטריד די הצורך את מצפוננו, מצפונם של אלה שהם בעד נסיגה חד־צדדית מלבנון. הדעת מתפלצת למחשבה על הפקרת 2,500 החיילים שלו, ומאחוריהם ערכים שגם לנו צריך להיות עניין בהם – לא רק עצמאותה של לבנון, אלא גם המשך קיומה של הנצרות המרונית, ושל התרבות הכרוכה בה, בארץ הארזים.

נכון שבעצם אין זה ענייננו הלאומי, גם אם בהחלט ענייננו התרבותי־האזורי, אבל על זה היה צריך לחשוב לפני ההיתקעות בבִּצה. כעת יציאה חד־צדדית מסתבכת, והאנדרלמוסיה הלבנונית נעשית, או צריכה להיעשות, לאנדרלמוסיה הפנימית של כל שוחרי הנסיגה.

הפקרתם לחסדי החיזבאללה, ולחסדיה המפוקפקים לא־פחות של סוריה, תהיה בראש וראשונה על ראשנו, שוחרי הנסיגה. ולא יהיה קל להסביר לעצמנו שדמם, שהלוואי שלא יישפך – אבל המציאות האזורית היא כפי שהיא – הוא בראש ובראשונה על ראש אלה ממנהיגינו הלא־חכמים־ביותר שסיבכו אותנו בהרפתקה הלבנונית, ובברית הדמים הזאת, הנמשכת, כפי שמזכיר לאחד, כבר יותר מעשרים שנה.

הוא עצמו מודע יפה לתנועה המתגברת בעד הנסיגה, שומע מישראל את קולות “ארבע האמהות” וכו', ועליהם הוא יכול רק להזכיר את ההיסטוריה (שרבים מאתנו היו שמחים לשכוח).

הוא עצמו דמות דרמטית, שלא לומר טראגית. המקרה הקלאסי של “בוגד וגיבור”: בוגד בשביל צד אחד, גיבור בשביל הצד השני. איש שממשלת לבנון הוציאה עליו גזר דין מוות כאשר ייעשה לבוגד (על רקע זה, קצת אכזרית מדי היתה שאלתה של קוטלר: “האם אתה ישן טוב בלילה?”), ועם זאת, זה איש שיכול לומר בלב שקט כי “יבוא יום ויוכח כי שופטי הם הם הבוגדים”; המדובר באנשי ממשלת הבובות, המשלימה עם תלותה המוחלטת של לבנון בסוריה ובגדה זה כבר ברעיון עצמאותה של המדינה, שגם בה לא נמצא מקום לפלורליזם דתי.

צריך להיות ברור לנו, שלא נוכל לפתור שום בעיה מבעיות לבנון, גם לא נוכל לחלום על הבאת רעיון הפלורליזם הדתי והתרבותי לתוכה (בקושי אנו מעזים לחלום על הבאת ערכים אלה לחיינו בארץ). ההבנה שפלת הרוח הזאת היא אחד היסודות לתביעה לנסיגה.

אבל המחשבה המדינית־הצבאית היצירתית שלנו צריכה בהחלט לטרוח על בעיית צד"ל, עם אפשרות כלשהי – וצריכה להימצא האפשרות – להגן על הצבא הקטן של הגנרל לאחד ואי־הפקרתו. לא רק בשל הברית, אלא בשל אינטרס תרבותי־מדיני אזורי.


הארץ, 1.10.97

המלצות קוראים
תגיות