בכל פולמוס על קליטת העלייה הרוסית, ובעצם בכל פולמוס (שהיה מעולם) על קליטת עלייה כלשהי, יתר על כן: בכל פולמוס שהוא – מגיע רגע ואחד המתווכחים יוצא נגד ההכללות. זה כל כך שגור עד שמתחשק פעם לומר משהו בשבחי ההכללות (“לחשוב פירושו להכליל”), אבל עדיין לא ממש כאן ועכשיו.
גם הסרט של איתן לונדנר, “קלינקה מיה” (ערוץ 3, יום א', 20:45), עוסק בקליטת העלייה, כלומר בהכללות, כלומר במאבק נגד ההכללות. השם עצמו מביע את רעיון ההכללה או הקלישאה, שהרי זה שם השיר הרוסי הבנאלי ביותר, שהגיבור הישראלי מפזם אותו ברגע מפתח בסרט – משחק שחמט עם הגיבורה הרוסייה – והיא גוערת בו שיפסיק, כי היא אינה אוהבת הכללות, סליחה, אינה אוהבת את השיר הארכי־רוסי הזה.
אבל הסרט היפה הזה נוקט עמדה שאין טובה ממנה נגד הכללות. הסרט הקצר על ההכללות נהפך ברגע מסוים לסרט קצר על אהבה, ואהבה היא כלי המלחמה הסופי, אולי הכלי היחיד הקיים, נגד ההכללה. מרגע מסוים, כשהסרט נעשה לסרט על אהבה, הוא אף חדל להיות סרט שעניינו בעלייה הרוסית ובקשיי המגע ואי־ההבנות שבין העולים לישראלים. הוא מתחיל להיות סרט קטן אך יפה וטוב, על זוג שמוצא את עצמו, מוצא את הדרך להתקשר מעבר להכללות. עושים את זה משחק מעולה של ארבעת השחקנים הראשיים, וכמובן, התסריט המחוכם והבימוי המדויק של איתן לונדנר.
הארץ, 6.12.97
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.