רקע
יורם ברונובסקי
נסים וכל השאר
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הארץ, 9.1.1998; 9.1.1998

אין ספק שיותר מכל מראיין טלוויזיה קודם מצליח נסים משעל, והשבוע יותר מבכל שבוע קודם, בשתי תוכניותיו, להיות הגיבור האמיתי האחד שלהן. הוא הולך על הצגת־יחיד, מאפיל על הכוכבים הגדולים ביותר. “שיחת ועידה” של השבוע (ערוץ 1, יום ד', 20:45) היתה מפגן וירטואוזי של כוחותיו. הוא היה כמין מתאבק־על שזימן אליו שניים, תחילה משקל קל ואחר כך משקל כבד יותר, והפיל כל אחד מהם על קרשי האולפן.

בעוד גופתו המפרפרת של גיבור “הדרך השלישית”, השר אביגדור קהלני (שקטע את ביקורו ברפובליקות־בננות אמיתיות כדי לחזור אל רפובליקת־הבננות הווירטואלית שלנו), מוצאת מן האולפן, תפס את מקומו אריה דרעי, שמשעל התנפל עליו מיד ככלב ציד רעב, שהשועל הקטן, שבא לפני רגע אל קרבו, לא השביע אפילו את חצי תאוותו. הוא תפס מיד בציצית ראשו של האברך החלקלק: “אתה יועץ בכיר של ראש הממשלה”, פתח בהאשמה הקשה ביותר. דרעי, רוצה אבל מתבייש, הודה בחצי־הטענה. כעבור שעה קלה היה נכון להודות, בחיוך מצטנע, בייעוץ סתרים לנשיא קלינטון. בסוף כמעט נאלץ להודות שהוא מתורגמנו הסימולטני של הרב עובדיה יוסף.

“מה אתה מיתמם”, “יש לך זיכרון סלקטיווי”, “אל תשחק אתי” – אלה רק כמה מן הפנינים שבפי משעל בדברו אל שני מרואייניו. הוא הוכיח את הסתירות בדבריהם, הכשיל אותם בשאלות עוקפות, העמיד טענות קודמות, סיבך בהצלבת עדויות, חשף את השקרים החמקמקים והצביע על הגלויים, צעק אליהם והדף את ניסיונות המגננה הביישניים שלהם. כשדרעי אמר איזו מלה רעה על התקשורת – החבר’ה של נסים – קם משעל מן הכיסא והביע נכונות להחליף עם דרעי את מושבו. נסים משעל יגן עלינו. היה גדול.

צריך להודות שהוא מראיין נכון למקומו ולזמנו. ההרגשה שהוא מעניק, גם ב“פופוליטיקה” וגם ב“שיחת ועידה”, היא שאנחנו חיים בגן ילדים, ושמא בכיתה חריגה משהו של בית ספר יסודי, בין הנערים, בין החבר’ה, כשכולם הם בו־בזמן גם חברים וגם אויבים, כולם כל הזמן רבים ומתפייסים, רוקמים קנוניות, מסדרים זה את זה, מתכננים להחרים מישהו, לקרב מישהו אחר, לפרסם משהו נורא על מישהו בעלון הכיתה, או לחלופין, לפרסם בעלון מתחרה, בוחרים במלך הכיתה, חותרים תחתיו, יוצרים חבורות־משנה, עושים “שמיכה”, מכבים את האור.

אבל רגע, רגע, איפה הבנות? ובכן, הבנות גם הן מתגבשות, אלא מה. הנושא האמיתי של סוף השבוע הזה היתה הפגישה שזימנה שרה נתניהו בביתה, להעמקת הידידות בין נשות השרים. רחל מצא, אשת יהושע מצא, סיפרה ב“ערב חדש” (יום ד', 17:00), על מה שעשו הבנות בגיבושון הזה. ובכן, היו גם קצת רכילויות… שרה מאוד מעריכה את בעלה… אכלו סלטי בריאות, ואחר כך גם ריכלו קצת.

מי שלא הוזמנה לפגישה, הוזמנה לאולפן “ערב חדש”: עפרה מאירסון, רעייתו של רפאל איתן, החשודה בעיני הבנות בדעות שמאלניות (“קיצוניות”, כמובן). מאירסון דיברה בבדיחות הדעת הראויה, בחן אמיתי ובגישה נכונה – הלוא היא מנהלת של מוסד לילדים – על הקאצ’קעס שלא רצו אותה. היא הודתה בצעירותה: היא בת שישים בלבד, ולא היה קשה להאמין לה שלא נעלבה מאי־ההזמנה לבית עם הכיור המפורסם ביותר במדינה. שיתגבשו להן, החנטרישיות.

ומי כן הוזמנה? אריה דרעי (ב“שיחת ועידה”) הודיע בגאווה מסוימת, מצטנעת וסמוקת־לחיים, כי ראה “בתקשורת” שרעייתו, יפה דרעי, היתה שם. הוא חשש שנסים משעל לא ישאל אותו למה הוזמנה, שהרי אינה רעיית שר, ועל כן השיב בלא שנשאל. ילד מבריק אריה, עולה לכיתה הבאה, ולמרבה הצער, דווקא בבית ספרנו.


הארץ, 9.1.98

המלצות קוראים
תגיות