רקע
ויליאם שייקספיר
סיפורי שכספיר: מסופרים לילדים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
שפת מקור: אנגלית
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יהושע צ'ציק; תש"ח

 

הַקְדָּמָה


גְּדוֹל מְשׁוֹרְרֵי אַנְגְּלִיָּה וִילְיַם שֶׁכְּסְפִּיר נוֹלַד בִּסְטְרַדְפוֹרְד בִּשְׁנַת 1564 וּמֵת בִּשְׁנַת 1616.

בִּימֵי נְעוּרָיו הָיָה מְשַׂחֵק עַל הַבָּמָה וּבִהְיוֹתוֹ בְלוֹנְדוֹן הֵחֵל לִכְתֹּב חֶזְיוֹנוֹת בִּשְׁבִיל הַתֵּיאַטְרוֹן. עַד מְהֵרָה קָנָה לוֹ שֵׁם בְּחֶזְיוֹנוֹתָיו אֵלֶּה, שֶׁבָּהֶם תֵּאַר בְּכִשְׁרוֹן גְּאוֹנִי אֶת יֵצֶר לֵב הָאָדָם וְאֶת סוֹדוֹת נַפְשׁוֹ.

שְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל שֶׁכְּסְפִּיר הָחוֹזֶה חֶזְיוֹנוֹת הָלַךְ וְהִתְפַּשֵּׁט בְּכֹל הָעוֹלָם וְהוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל מִדּוֹר לְדוֹר. בִּשְׁלֵמוּת הַצּוּרָה וּבְעֹמֶק הַתֹּכֶן אֵין דּוֹמֶה לִיצִירוֹת שֶׁכְּסְפִּיר בְּסִפְרוּת הָעוֹלָם.

חֶזְיוֹנוֹתָיו תֻּרְגְּמוּ לְכָל לְשׁוֹנוֹת אֵירֹפָּה וּסְפָרִים רַבִּים נִכְתְּבוּ עַל שֶׁכְּסְפִּיר וְעַל יְצִירוֹתָיו.

גַּם לַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית תֻּרְגְּמוּ כַמָּה מֵחֶזְיוֹנוֹת שֶׁכְּסְפִּיר, כְּמוֹ “הַמְלֶט”, “רָם וְיָעֵל”, “אִיתִיאֵל הַכּוּשִׁי”, “הַמֶּלֶךְ לִיר” ו“קוֹרְיָלַנּוֹס”.

בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר בְּאַנְגְּלִיָּה וּבְעוֹד אֲרָצוֹת לוֹמְדִים הַתַּלְמִידִים לְהַכִּיר אֶת יְצִירוֹתָיו שֶׁל שֶׁכְּסְפִּיר עַל פִּי סְפָרִים מְיֻחָדִים, הַמּוֹסְרִים בְּלָשׁוֹן קַלָּה אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחֶזְיוֹנוֹת. הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה מְשַׁמְּשִׁים לַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים כְּעֵין פְּרוֹזְדוֹר, בְּטֶרֶם יַתְקִינוּ אֶת עַצְמָם בְּדַעַת הַלָּשׁוֹן וּבְלִמּוּדֵי הַשִּׁירָה וּדְרָכֶיהָ, עַד כְּדֵי לְהִכָּנֵס לִטְרַקְלִין הַיְצִירָה שֶׁל שֶׁכְּסְפִיר1 וּלְהָבִין כָּרָאוּי אֶת תֹּכֶן חֶזְיוֹנוֹתָיו וּלְהַכִּיר כְּהֹגֶן אֶת תִּפְאֶרֶת מְלִיצָתוֹ.

אֶחָד מִן הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם “סִפּוּרֵי שֶׁכְּסְפִּיר לִילָדִים” אָנוּ נוֹתְנִים בָּזֶהּ בְּתַרְגּוּם עִבְרִי.

יֵדַע נָא הַיֶּלֶד הָעִבְרִי אֶת שֵׁם גְּאוֹן הַסִּפְרוּת הָעוֹלָמִית שֶׁכְּסְפִיר. וְכַאֲשֶׁר יִגְדַּל יִשְׁתּוֹקֵק לִקְרֹא אֶת יְצִירוֹת הַמְשׁוֹרֵר הָאַנְגְּלִי הַגָּדוֹל בִּשְׁלֵמוּתָן.

מ. ב. א.


 

חֲלוֹם לֵיל קַיִץ


לִפְנֵי כַמָּה וְכַמָּה יוֹבְלוֹת, בְּעֵת אֲשֶׁר הַפֵיוֹת הָיוּ מְרַקְּדוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְהָיוּ עוֹרְכוֹת מִשְׁתָּאוֹת בַּיְּעָרִים, חַי בְּאֶרֶץ יָוָן נָסִיךְ גָּדוֹל וְכַבִּיר.

בָּעִיר אַתּוּנָה, אֲשֶׁר שָׁם מָשַׁל הַנָּסִיךְ הַזֶּה, שָׂרַר חֹק, כִּי הַהוֹרִים יְכוֹלִים לְהַשִּׂיא אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָאִישׁ אֲשֶׁר הֵם יִבְחֲרוּ בוֹ, גַּם אִם לֹא תַחְפֹּץ בּוֹ הַנַּעֲרָה. אִם תְּסָרֵב הַבַּת לְהִנָּשֵׂא לָאִישׁ, אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ אָבִיהָ, אַחַת דָּתָהּ לָמוּת.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֶל אַרְמוֹן הַנָּסִיךְ בָּא אָב זוֹעֵם אֶחָד וְהֵבִיא עִמּוֹ אֶת בִּתּוֹ הַנְּעִימָה הֶרְמִיָּה וּשְׁנֵי בַחוּרִים, אֲשֶׁר הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה עָצוּב כְּהֶרְמִיָּה.

– בָּאתִי לְהִתְאוֹנֵן עַל בִּתִּי – אָמַר הָאִישׁ – דֶּמֶטְרִיּוּס חָפֵץ בְּבִתִּי לְאִשָּׁה וַאֲנִי נָתַתִּי הַסְכָּמָתִי, אַךְ הִיא אוֹמֶרֶת, כִּי לִבָּהּ נָתוּן לְלִיזַנְדֶּר וְלֹא תְהִי לְאִשָּׁה לְאִישׁ אַחֵר מִלְּבַדּוֹ. אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹלִי לְהִנָּשֵׂא לְדֶמֶטְרִיּוּס, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתָהּ, כְּפִי הַחֹק בָּעִיר אַתּוּנָה.

הַנָּסִיךְ הָיָה אִישׁ טוֹב וְהוּא חָמַל מְאֹד עַל הֶרְמִיָּה. הוּא הִתְאַמֵּץ לְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה, כִּי תַעֲשֶׂה רְצוֹן אָבִיהָ, אַךְ הִיא אָמְרָה, כִּי טוֹב לָהּ לָמוּת מִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְדֶמֶטְרִיּוּס. אָז נִסָּה הַנָּסִיךְ לְדַבֵּר עַל לֵב לִיזַנְדֶּר. – הֶרְמִיָּה אוֹהֶבֶת אוֹתִי – עָנָה לִיזַנְדֶּר – וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הֶרְמִיָּה. אֲנִי בֶן אֲצִילִים וְיֶשׁ לִי נְכָסִים רַבִּים כְּמוֹ לְדֶמֶטְרִיּוּס. לָמָּה זֶה אֲוַתֵּר עַל הֶרְמִיָּה?

אַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף וְאָמָר:

– לֹא טוֹב יַעֲשֶׂה דֶמֶטְרִיּוּס לָקַחַת אֶת הֶרְמִיָּה לְאִשָּׁה. הִנֵה יְדִידָתוֹ הֶלֶנָה חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בּוֹ. מַדּוּעַ זֶה לֹא יִקַּח אוֹתָהּ לְאִשָּׁה תַּחַת לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת הֶרְמִיָּה?

אַךְ הַנָּסִיךְ לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. אָמְנָם הוּא הָיָה הַמּוֹשֵׁל, אַךְ גַּם עָלָיו לְהִכָּנַע לִפְנֵי הַחֹק בְּאַתּוּנָה. וְהוּא אָמַר, כִּי הֶרְמִיָּה מְחֻיֶּבֶת לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אָבִיהָ, וְאִם לֹא, מוֹת תָּמוּת מִקֵּץ אַרְבָּעָה יָמִים.

כַּאֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ הֶרְמִיָּה וְלִיזַנְדֶּר לְבַדָּם יַחְדָּו, נִסָּה לִיזַנְדֶּר לְנַחֵם אֶת הֶרְמִיָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד וְלֹא בָכְתָה, אַף כִּי כָּל הַשּׁוֹשַׁנִּים בִּלְחָיֶיהָ נָבֵלוּ.

– דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמָנָה אֵינָהּ סְלוּלָה – קָרָא לִיזַנְדֶּר – שְׁמָעִינִי, הֶרְמִיָּה, יֶשׁ לי דוֹדָה הָאוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּבֵן לָהּ. בֵּיתָהּ עוֹמֵד בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים מִיל מֵאַתּוּנָה. מָחָר בַּלַּיְלָה תָּבֹאִי אֶל יַעַר הָאֲשׁוּרִים, אֲשֶׁר שָׁם טִיַּלְנוּ בְּבֹקֶר יוֹם אָבִיב עִם הֶלֶנָה. מִשָּׁם נִבְרַח יַחְדָּו אֶל בֵּית דּוֹדָתִי וְשָׁם נָחֹג חַג חַתֻנָּתֵנוּ.

הֶרְמִיָּה הִסְכִּימָה בְשִׂמְחָה, וְכַאֲשֶׁר נוֹעֲצוּ יַחְדָּו נִכְנְסָה הֶלֶנָה. הַנַּעֲרָה שָׁפְכָה לִפְנֵיהֶם מְרִי לִבָּהּ, כִּי דֶמֶטְרִיּוּס אֲהוּבָהּ חָדַל לֶאֱהֹב אוֹתָהּ. וְהֶרְמִיָּה, אֲשֶׁר לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אשֶׁר, עַד כִּי רָצְתָה לִרְאוֹת כָּל אִישׁ וְהוּא מְאֻשָּׁר, אָמְרָה אֶל הֶלֶנָה:

– אָנֹכִי לֹא אוּכַל לְעוֹלָם לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְדֶמֶטְרִיּוּס, כִּי לִיזַנְדֶּר וְאָנֹכִי עוֹמְדִים לִבְרֹחַ וְלָחֹג מָחָר בַּלַּיְלָה חַג חֲתֻנָּתֵנוּ.

אָז חָשְׁבָה הֶלֶנָה בְלִבָּהּ: דֶּמֶטְרִיּוּס אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי, אַךְ אִם אֲגַלֶּה לוֹ אֶת בְּרִיחַת הֶרְמִיָּה, יַכִּיר לִי תוֹדָה. אִם לֹא אוּכַל לְקַבֵּל אַהֲבָתוֹ, אֲקַבֵּל לְפָחוֹת אֶת תּוֹדָתוֹ.

עַד מְהֵרָה מָצְאָה אֶת דֶּמֶטְרִיּוּס וַתְּסַפֶּר לוֹ אֶת מַחֲשֶׁבֶת לִיזַנְדֶּר וְהֶרְמִיָּה. דֶּמֶטְרִיּוּס לֹא אָמַר לָהּ תּוֹדָה, אַךְ הוּא שָׂמַח מְאֹד, כִּי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ מְאֹד בְּהֶרְמִיָּה וְהוּא קִוָּה לִמְנֹעַ אוֹתָהּ מִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְלִיזַנְדֶּר.

מִמָּחֳרָת בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁצִּלְלֵי הָאִילָנוֹת הָיוּ אֲרֻכִּים וְקוֹדְרִים, בְּשָׁעָה שֶׁלֵּיל־הַקַּיִץ הַחַם נָשַׁם אֶת רֵיחַ הַדֻּבְדְּבָן הַגַּמָּדִי וְהַכַּמּוֹן הַבָּר, בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה סָגְרוּ עֵינֵיהֶם זָהָב וְעָמְדוּ לָנוּם, נִפְגְּשׁוּ לִיזַנְדֶּר וְהֶרְמִיָּה בַּיָּעַר. גַּם דֶּמֶטְרִיּוּס בָּא שָׁמָּה, וְהֶלֶנָה, הַהוֹלֶכֶת אַחֲרָיו בְּהַכְנָעָה וּמְצַפָּה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו דִּבּוּר חַם, בָּאָה אַף הִיא.

אַךְ לֹא הֵם לְבַדָּם הָיוּ בַיַּעַר בַּלַּיְלָה הַהוּא.

לוּ נִקְרוּ שָׁם יֶלֶד קָטֹן אוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה – יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה, אֲשֶׁר כָּל הַיּוֹם הַהוּא לֹא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה רַע אוֹ גַס אוֹ אַכְזָרִי אוֹ נְבָלָה – וְשָׁמְעוּ אָזְנֵיהֶם אִוְשַׁת הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק וְהַגָּדוֹל וְאֶת הַצְּחוֹק הָעַלִּיז וְהַמְצַלְצֵל, כְּאִלּוּ נִעַנְעוּ פַעֲמוֹנֵי־אָבִיב בְּרָאשֵׁיהֶם מִתּוֹךְ זָמֶר. הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת דַּקִּים וּנְעִימִים כְּנֹעַם רִנַּת הַצִּפֳּרִים, הָיוּ רוֹאִים גַּם בָּרָק וְזֹהַר כָּנָף נוֹצֶצֶת כְּאִלּוּ פַרְפָּרִים יָפִים עוֹדָם פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר אוֹ כְּאִלּוּ גַחֲלִילִית גְּדוֹלָה מְשַׂחֶקֶת בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבֹאִים בֵּין הַשִּׂיחִים.

כִּי הִנֵּה בַיַּעַר הַהוּא הַסָּמוּךְ לְאַתּוּנָה עָרְכוּ בַלַּיְלָה הַהוּא הִלּוּלַת אוֹבֶרוֹן וְטִיטַנְיָה, הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה שֶׁל כָּל הַפֵיוֹת.

וְלוּ הָיוּ לָהֶם לְלִיזַנְדֶּר וּלְהֶרְמִיָּה, לְדֶמֶטְרִיּוּס וּלְהֶלֶנָה, אָזְנַיִם קָשּׁוּבוֹת וְלוּלֵא הָיָה לִבָּם מָלֵא מֵעִנְיְנֵי עַצְמָם, כִּי אָז שָׁמְעוּ בַלַּיְלָה הַהוּא בַּיַּעַר שִׁירַת הַפֵיָה הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הַמַּלְכָּה.

וְלִפְנֵי הָעֵת הַהִיא נָפְלָה קְטָטָה בֵּין הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה שֶׁל הַפֵיוֹת. טִיטַנְיָה גָנְבָה מֵאֵת אֶחָד מִמַּלְכֵי הֹדּוּ אֶת נַעֲרוֹ שְׁחוֹר הַפָּנִים וַיְהִי לָהּ לְעֶבֶד קָטֹן וְחָבִיב. וְאוֹבֶרוֹן אַף הוּא חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּנַּעַר הַזֶּה לְעֶבֶד לוֹ וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַמַּלְכָּה לְתִתּוֹ לוֹ בְמַתָּנָה. אַךְ הִיא מֵאֲנָה לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתוֹ, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה פָּרְצָה בֵינֵיהֶם מְרִיבָה עַזָּה, עַד כִּי כָל הַגַּמָּדִים זָחֲלוּ לְתוֹךְ גְּבִיעֵי הַבַּלּוּט לְהִסָּתֵר שָׁם מִפָּחַד.

בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר נִרְדְּמוּ הַפְּרָחִים וְהַצִּפֳּרִים, נִפְגְּשׁוּ אוֹבֶרוֹן וְטִיטַנְיָה בַּיָּעַר.

– הָבָה, טִיטַנְיָה גֵאָה, נִתְרָאֶה פָנִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ – קָרָא אוֹבֶרוֹן.

– מָה, אוֹבֶרוֹן קַנָּא? – עָנְתָה הַמַּלְכָּה – פֵיוֹת, נֵלֵךְ מִזֶּה! נָדַרְתִּי לִבְלִי הֱיוֹת בְּחֶבְרָתוֹ.

– לָמָּה זֶה תַּקְנִיט טִיטַנְיָה אֶת אוֹבֶרוֹן שֶׁלָּהּ? – שָׁאַל מֶלֶךְ הַפֵיוֹת – הֲלֹא רַק דָּבָר קָטֹן אֲנִי שׁוֹאֵל, אֶת הַנַּעַר הָאֲסוּפִי לְעֶבֶד לִי.

– אַל נָא – עָנְתָה טִיטַנְיָה – בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶתֵּן אֶת הַנָּעַר. אִם יֵשׁ עִם לִבְּךָ לָצֵאת בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם עִמָּנוּ וְלִרְאוֹת אֶת הַהִלּוּלָה לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ, לֵךְ אַחֲרֵינוּ; וְאִם לֹא סוּר מֵעָלַי וְאָנֹכִי לֹא אָבוֹא אֶל מְקוֹמוֹתֶיךָ.

– אַךְ תְּנִי לִי אֶת הַנַּעַר וְאָנֹכִי אֵלֵךְ אַחֲרָיִךְ – עָמַד הַמֶּלֶךְ עַל בַּקָּשָׁתוֹ.

– לֹא אֶתֵּן בְּעַד כָּל הוֹן הָעוֹלָם – הֵשִׁיבָה טִיטַנְיָה. – פֵיוֹת נֵלֵכָה! אִם אוֹסִיף לַעֲמֹד, תִּפֹּל קְטָטָה רַבָּה.

וְטִיטַנְיָה יָצְאָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ יַחַד עִם צְבָא בְּנוֹת הַגַּמָּדִים וְאוֹבֶרוֹן הַזּוֹעֵם עָמַד לְבַדּוֹ וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ, מָה הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר יָשִׂים עָלֶיהָ.

כַּאֲשֶׁר הָגָה בְלִבּוֹ מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, קָרָא אֵלָיו אֶת פוּק, אֶת הַגַּמָּד הַנֶּאֱמָן לְפָנָיו, אֲשֶׁר יֵדַע לַעֲשׂוֹת אֶת הַתַּעֲלוּלִים הֶחָרוּצִים.

פוּק זֶה, אוֹ רוֹבִין טוֹבְעֶלֶם, הָיָה גַּמָד קָטֹן, שׁוֹבָב וְעַלִּיז. הוּא הָיָה שָׂשׂ מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי קֻנְדָּס. יֵשׁ אֲשֶׁר יָבֹא וְיִגְנֹב מֵאֵת בַּעֲלַת הַבַּיִת אֶת הַזִּבְדָּה שֶׁהֵכִינָה אוֹ יֵרֵד וִירַקֵּד בְּתוֹךְ כְּלִי־הַחֲבִיצָה בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת עֲמֵלָה וִיגֵעָה לַשָּׁוְא לְחַבֵּץ אֶת הַחֶמְאָה. וּפְעָמִים שֶׁהוּא חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן, וְכַאֲשֶׁר תִּקַּח אִשָּׁה זְקֵנָה סֵפֶל מָלֵא שֵׁכָר לְהַגִּישׁ אֶל פִּיהָ, יָבֹא פוּק וְיִפְגַּע בִּשְׂפָתֶיהָ בִּדְמוּת תַּפּוּחַ צָלוּי וְהַשֵּׁכָר יִשָּׁפֵךְ עַל הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ צוּרַת כִּסֵּא בֶּן שָׁלשׁ רַגְלַיִם, וְכַאֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו אִשָּׁה זְקֵנָה לְסַפֵּר לְחַבְרוֹתֶיהָ סִפּוּר מָלֵא תוּגָה, יִשְׁתַּמֵּט פִּתְאֹם מִתַּחְתֶּיהָ וְהִיא תִצְנַח עַל הָרִצְפָה, וְהַחֲבֵרוֹת תִּפְרֹצְנָה בִּשְׂחוֹק, יְדֵיהֶן בְּצִדֵּיהֶן וּפִיהֶן מָלֵא שְׂחוֹק, בְּאָמְרָן כִּי מִימֵיהֶן לֹא בִלּוּ שָׁעָה בִּנְעִימִים כָּאֵלֶּה. וּפְעָמִים שֶׁיִּקְפֹּץ לְתוֹךְ הַכֵּלִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַשְּׁלִים בָּהֶם אֶת הַשֵּׁכָר וִיקַלְקֵל אֶת כָּל הַמְבֻשָּׁל. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה יֵצֵא וּבְיָדוֹ מְלֹא חָפְנַיִם גַּחֲלִילִיּוֹת, יְדַלֵּג עַל אֲגַמִּים וּתְעָלוֹת וְיַתְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ עוֹבְרֵי־אֹרַח וְיִתְבּוֹנֵן בְּחֶדְוָה אֶל הַתּוֹעִים הָעוֹמְדִים בִּמְבוּכָה.

וְאוּלָם פוּק זֶה, אוֹ רוֹבִין טוֹבְעֶלֶם, הָיָה בֶאֱמֶת עֶלֶם טוֹב לְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ עִמּוֹ בְחִבָּה. כָּל בַּעֲלַת בַּיִת, שֶׁאָמְרָה בְּפָנִים יָפוֹת “פוּק חֲבִיבִי”, לֹא הִתְחָרְטָה מֵעוֹלָם עַל שֶׁאָמְרָה כֵן. בַּבֹּקֶר קָמָה וּמָצְאָה אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּתַּנּוּר, הַחֶדֶר מְטֻאטָא, הַמַּיִם שְׁאוּבִים, הָעֵצִים חֲטוּבִים, וְכָל טוּב הָיָה בָא לַבַּיִת, אֲשֶׁר פוּק הַקָּטֹן אָהַב אֶת הַדָּרִים בּוֹ.

– פוּק מַחְמַדִּי, גְּשָׁה אֵלָי! – קָרָא אוֹבֶרוֹן – לֵךְ וְהָבֵא לִי צִיץ מִן הַפֶּרַח הָאָדֹם, הַנִּקְרָא בְּפִי הַנְּעָרוֹת בְּשֵׁם אַהֲבָה־בְתַעֲנוּגִים. אִם יִסָּחֵט מִיץ הַפֶּרַח הַזֶּה לְתוֹךְ עַפְעַפֵּי אִישׁ יָשֵׁן, וְהָיָה בַהֲקִיצוֹ תַּחֲשֹּׁק נַפְשׁוֹ בְּבַעַל־הַחַיִּים הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יֵרָאֶה לְפָנָיו. אָנֹכִי אֶזְרֹק טִפּוֹת מִן הַמִּיץ הַזֶּה עַל עַפְעַפֵּי טִיטַנְיָה בִּשְׁעַת שְׁנָתָהּ, וְהִיא בַהֲקִיצָהּ תַּבִּיט עַל הַחַי הָרִאשׁוֹן – אַרְיֵה, דֹּב, זְאֵב, שׁוֹר־הַבָּר, אוֹ קוֹף – וְתֶאֱהָבֵהוּ. וּבְטֶרֶם אֶשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֵשֶׂב אַחֵר לְהָסִיר מֵעָלֶיהָ אֶת הַקֶּסֶם הַזֶּה, אַכְרִיחַ אוֹתָהּ לָתֶת לִי אֶת הַנַּעַר הַהֹדִּי.

פוּק הָיָה תָמִיד מָלֵא רוּחַ הוֹלֵלוּת וּבְדִיחוּת, עַד כִּי בְּשִׂמְחָה רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח הַקָּטֹן וְהָאָדֹם הַהוּא.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ, עָבְרוּ בַדֶּרֶךְ הַזֹּאת דֶּמֶטְרִיּוּס וְהֶלֶנָה, וּמֶלֶךְ הַגַּמָּדִים, שֶׁרָאָה וְשָׁמַע אוֹתָם וְהֵם לֹא רָאוּהוּ וְלֹא שְׁמָעוּהוּ, הִקְשִׁיב לְתַחֲנוּנֵי הֶלֶנָה, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֶל דֶּמֶטְרִיּוּס אוֹהֲבָהּ לְפָנִים, וְלַמַּעֲנֶה הַקָּשֶׁה שֶׁעָנָה לָהּ דֶּמֶטְרִיּוּס.

כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב פוּק עִם הַפֶּרַח – אָמַר הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּלִבּוֹ – אָבֹא לְעֶזְרַת הֶלֶנָה לְהָשִׁיב אֵלֶיהָ אֶת לֵב דֶּמֶטְרִיּוּס.

עַד מְהֵרָה, כְּפַרְפָּר בְּהִיר כְּנָפַיִם מְרַחֵף בְּעַד הַחשֶׁךְ, שָׁב פוּק וּבְיָדוֹ מְלֹא הַקֹּמֶץ צִיצֵי הַפֶּרַח הָאָדֹם.

אוֹבֶרוֹן שָׂמַח מְאֹד וַיְצַו אֶת פוּק:

– קַח מְעַט מִן הַצִּיצִים הָאֵלֶּה וְלֵךְ הַיַּעְרָה לְבַקֵּשׁ בֵּין הָעֵצִים, עַד אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת הָעֶלֶם דֶּמֶטְרִיּוּס שׁוֹכֵב יָשֵׁן, וְסָחַטְתָּ אֶת הַמִּיץ אֶל עֵינָיו, כִּי יֶאֱהַב אֶת הָעַלְמָה הַיָּפָה הֶלֶנָה, אֲשֶׁר תֵּשֵׁב קָרוֹב אֵלָיו בַּהֲקִיצוֹ.

וְאוֹבֶרוֹן עַצְמוֹ הָלַךְ בַּיַּעַר אָנֶה וָאָנָה, עַד אֲשֶׁר שָׁמַע צְלִיל כִּצְלִיל פַּעֲמוֹן כָּסֶף, וְהַקּוֹל הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם נָתְנָה טִיטַנְיָה פְקֻדּוֹת לְנַעֲרוֹתֶיהָ מִבְּנוֹת הַגַּמָּדִים.

חֵלֶק מֵהֶן הָלְכוּ לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּתָהּ, מִקְצָתָן עָמְדוּ לָשִׁיר לְפָנֶיהָ שִׁיר וָזֶמֶר בַּעֲלוֹתָהּ עַל מִשְׁכָּבָהּ לָנוּחַ. וְהַקּוֹלוֹת הָיוּ כֹה עֲרֵבִים, עַד כִּי קִנְּאוּ בָהֶם הַצִּפֳּרִים הַמְנַמְנְמוֹת וְהַפְּרָחִים הֵקִיצוּ לְהַקְשִׁיב אֶל רִנַּת הַפֵיוֹת.

עַד מְהֵרָה נִרְדְּמָה טִיטַנְיָה לְקוֹל הַזְּמָרוֹת וְהִיא שׁוֹכֶבֶת בֵּין פִּרְחֵי הַסִּגָּל וְכַמּוֹן הַבָּר. אָז קָרַב אֵלֶיהָ אוֹבֶרוֹן וּפֶרַח אָדֹם בְּיָדוֹ. וּבְזָרְקוֹ בַּלָּאט אֶת הַמִּיץ עַל עַפְעַפֶּיהָ קָרָא:

"בָּזֶה שֶׁתִּרְאִי בַּהֲקִיצֵךְ מִשְּׁנָתֵךְ

תִּדְבַּק נַפְשֵׁךְ בְּאַהֲבָתֵךְ".

אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ לוֹ אוֹבֶרוֹן וַיַּעֲזֹב אֶת פוּק לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁאָר הַדְּבָרִים.

וּבְהִתְהַלְּכוֹ בַיַּעַר, פָּגַע פוּק בְּכָפְרִי גַס וּשְׁמוֹ נִיק בָּטָם. בְּרֶגַע אֶחָד הָפַךְ פוּק אֶת פָּנָיו הָאֲדֻמִּים וְאֶת רֹאשׁוֹ הַשָּׂעִיר שֶׁל בָּטָם לְרֹאשׁ חֲמוֹר, וְהַכָּפְרִי הָלַךְ לוֹ בֵּין הָעֵצִים הָלֹּךְ וְנָעֹר בְּקוֹל חֲמוֹר וְהוּא לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ.

קוֹל הַנְּעִירָה עוֹרֵר אֶת טִיטַנְיָה מִשְּׁנָתָהּ, וּבְקוּמָהּ וּבְפָקְחָהּ אֶת עֵינֶיהָ, רָאֲתָה פָנִים גַּסִּים וּשְׂעִירִים בְּעַד עַנְפֵי הָעֵצִים. וְאַךְ הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינֶיהָ וְהִנֵּה הֵחֵל לִפְעֹל הַקֶּסֶם שֶׁל הַפֶּרַח הַקָּטֹן הָאָדֹם. טִיטַנְיָה חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, כִּי זֶה הַכָּפְרִי הַגַּס וְהַמְכֹעָר, נִיק בָּטָם, עִם רֹאשׁ הַחֲמוֹר וְהָאָזְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת, הוּא הָאִישׁ הַיָּפֶה מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רָאֲתָה בְיָמֶיהָ וְנַפְשָׁהּ דָּבְקָה בוֹ בְּאַהֲבָה.

– מִי הַמַּלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר עוֹרְרַנִי מִשְּׁנָתִי? – שָׁאָלָה – אָנָּא, אָדָם אָצִיל, שִׁירָה לִי שׁוּב.

וְכַאֲשֶׁר פָּנָה אֵלֶיהָ בָּטָם בְּשִׂיחָה, נִרְאוּ לָהּ כָּל הַדְּבָרִים הַטִּפְּשִׁיִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו מְחֻכָּמִים יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעָה מִפִּי חֲכָמִים וּנְבוֹנִים.

– כִּיפִי פָנֶיךָ כֵּן חָכְמַת לִבֶּךָ – קָרְאָה אֵלָיו – שְׁבָה עִמִּי, כִּי אֲהַבְתִּיךָ. אָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ נְעָרוֹת לְשָׁרְתֶךָ.

וְהִיא קָרְאָה לְאַרְבַּע מִבְּנוֹת הַגַּמָּדִים וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן:

– אַתֶּן תְּשָׁרֵתְנָה לִפְנֵי הָאָדוֹן הַזֶּה! אֲפַרְסְקִים וְדֻבְדְּבָנִים, עֲנָבִים וּתְאֵנִים קְטֹפְנָה לוֹ לְמַאֲכָל, וּמִדְּבַשׁ הַדְּבוֹרִים הֲבִיאֶינָה לוֹ לְעַנֵּג נַפְשׁוֹ, וְכָל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מִכֶּן עֲשֶׂינָה כִּי כֵן צִוִּיתִי.

וְכַאֲשֶׁר טָסוּ בְּנוֹת הַגַּמָּדִים לַעֲשׂוֹת כִּפְקֻדָּתָהּ יָשְׁבָה טִיטַנְיָה עַל יַד בָּטָם עַל גַּל פְּרָחִים וַתְּלַטֵּף אֶת פָּנָיו הַשְּׂעִירִים וְאֶת רֹאשׁוֹ כִּסְּתָה בְשׁוֹשַׁנִּים. וּבָטָם, אֲשֶׁר הָיָה חֶצְיוֹ אָדָם וְחֶצְיוֹ חֲמוֹר, וְחֵלֶק מִן הַחֲמוֹר רַב בּוֹ מֵחֵלֶק הָאָדָם, הִתְגָּאָה בְלִבּוֹ כִּי יֵשׁ לוֹ נְעָרוֹת רַבּוֹת לְשָׁרְתוֹ.

וּמַלְכַּת הַגַּמָּדִים אַף הִיא עָמְדָה לִפְנֵי בָטָם וְשָׁאָלָה:

– מַה תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל, מַחְמַדִּי?

– מִי יִתֶּן לִי מְעַט שַׁחַת אוֹ מְעַט מִסְפּוֹא – קָרָא הָאִישׁ בְּצוּרַת חֲמוֹר.

– עַד מְהֵרָה אֶשְׁלַח אַחַת מִנַּעֲרוֹתַי לְהָבִיא לְךָ אֱגוֹזִים יָפִים מִגִּנְזֵי הַסְּנָאִי – אָמְרָה טִיטַנְיָה.

– בּוֹחֵר אֲנִי בִמְלֹא הַכַּף מִסְפּוֹא – קָרָא בָטָם – וְאוּלָם, אָנָּא, אַל תַּפְרִיעוּ אוֹתִי מִמְּנוּחָתִי, כִּי רוֹצֶה אֲנִי לָנוּם.

– נוּמָה אֵפוֹא וַאֲנִי אֲנַדְנֵד אוֹתְךָ בִּזְרוֹעוֹתָי – אָמְרָה טִיטַנְיָה – הוֹי, מָה אֲהַבְתִּיךָ! מַה קְּשׁוּרָה נַפְשִׁי בָךְ!

וּבְעוֹד טִיטַנְיָה הוֹגָה אַהֲבָה לְאִישׁ טִפֵּשׁ בַּעַל ראשׁ חֲמוֹר, עָבַר פוּק בַּיַּעַר לְבַקֵּשׁ אֶת דֶּמֶטְרִיּוּס. אַךְ בִּמְקוֹם דֶּמֶטְרִיּוּס וְהֶלֶנָה בָּא עַד לִיזַנְדֶּר וְהֶרְמִיָּה, אֲשֶׁר עָיְפוּ מְאֹד בִּנְדוּדֵיהֶם וַיִּשְׁכְּבוּ לָנוּחַ עַד הַבֹּקֶר.

– הָאִישׁ הַזֶּה וַדַּאי דֶּמֶטְרִיּוּס הוּא! – אָמַר פוּק בְּלִבּוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת לִיזַנְדֶּר, וּבְשִׂמְחָה סָחַט אֶת מִיץ הַפֶּרַח לְתוֹךְ עֵינֵי לִיזַנְדֶּר וַיָּרָץ לְהַגִּיד לַאדוֹנוֹ.

לוּ רָאָה לִיזַנְדֶּר אֶת הֶרְמִיָּה בַּהֲקִיצוֹ כִּי אָז לֹא הָיָה כְלוּם בְּטָעוּתוֹ שֶׁל פוּק, אַךְ הִנֵּה קָרָה הַמִּקְרֶה, כִּי עָבְרוּ דֶּמֶטְרִיּוּס וְהֶלֶנָה בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וְקוֹלָהּ הֶעָצוּב שֶׁל הֶלֶנָה עוֹרֵר אֶת לִיזַנְדֶּר. וְאַךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת הֶלֶנָה, הֵחֵל הַקֶּסֶם לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ, וְהָאִישׁ הֶאֱמִין כִּי הֶלֶנָה הִיא הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַב וְכִי מֵעוֹלָם לֹא אָהַב אֶת הֶרְמִיָּה.

כַּאֲשֶׁר אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִתְעַצְּבָה מְאֹד אֶל לִבָּהּ בְּחָשְׁבָהּ, כִּי לִיזַנְדֶּר לוֹעֵג לָהּ. אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא הִרְפָּה מִמֶּנָּה וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ דִּבְרֵי אַהֲבָה, נִסְּתָה לִבְרֹחַ מִפָּנָיו.

כַּאֲשֶׁר הֵקִיצָה הֶרְמִיָּה, רָאֲתָה כִּי הָלַךְ מִמֶּנָּה לִיזַנְדֶּר, אַךְ דֶּמֶטְרִיּוּס יוֹשֵׁב עַל יָדָהּ, וְעַד מְהֵרָה הֵחֵל לְסַפֵּר לָהּ עַל אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלֶיהָ וַיְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה.

וְכֵן עָבְרוּ בַיַּעַר שְׁנֵי זוּגוֹת אֲנָשִׁים אֻמְלָלִים בְּאַהֲבָתָם. מֵעַל לְרֹאשָׁם אוֹר הַיָּרֵחַ וְתַחַת רַגְלֵיהֶם פְּרָחִים רְווּיֵי טַל לַיְלָה וּמִסָּבִיב לָהֶם רִנְנַת הַפֵיוֹת, אַךְ הֵם לֹא רָאוּ דָבָר וְלֹא שָׁמְעוּ דָבָר, כִּי הָיָה לִבָּם מָלֵא אֲסוֹנָם. דֶּמֶטְרִיּוּס דִּבֶּר אֶל הֶרְמִיָּה עַל אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ וְנַפְשָׁהּ הִיא עָרְגָה אֶל לִיזַנְדֶּר; וְלִיזַנְדֶּר דִּבֶּר עַל אַהֲבָתוֹ לְהֶלֶנָה וְהִיא נַפְשָׁהּ כָּלְתָה אֶל דֶּמֶטְרִיּוּס.

אַךְ אַף כִּי הֵם לֹא רָאוּ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶת הַפֵיוֹת, וְאוּלָם מֶלֶךְ הַגַּמָּדִים רָאָה וְשָׁמַע אוֹתָם וְהוּא יָדַע, כִּי פוּק עָשָׂה מִשְׁגֶּה וְסָחַט אֶת הַמִּיץ לְתוֹךְ עֵינֵי אִישׁ אַחֵר.

וּבְכֵן כַּאֲשֶׁר עָיַף דֶּמֶטְרִיּוּס לָאַחֲרוֹנָה וַיִשְׁכַּב לָנוּם, הִזָּה אוֹבֶרוֹן נִטְפֵי מִיץ הַפֶּרַח אֶל עַפְעַפֵּי עֵינָיו וַיִּשְׁלַח אֶת פוּק לָעוּף בַּיַּעַר וְלִתְפֹּשׂ אֶת הֶלֶנָה, כִּי תָבֹא וְתֵשֵׁב עַל יְמִינוֹ בָּרֶגַע אֲשֶׁר יָקִיץ מִשְּׁנָתוֹ.

אַךְ אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה נִרְאוּ הַדְּבָרִים גְּרוּעִים מִשֶּׁהָיוּ, כִּי הִנֵּה שְׁנֵי הַגְּבָרִים, דֶּמֶטְרִיּוּס וְלִיזַנְדֶּר, אָהֲבוּ עַתָּה שְׁנֵיהֶם אֶת הֶלֶנָה, וְכַאֲשֶׁר בָּאָה הֶרְמִיָּה, לֹא שָׂם אִישׁ אֶת לִבּוֹ אֵלֶיהָ, וְלִיזַנְדֶּר דִּבֶּר אֵלֶיהָ קָשׁוֹת, עַד כִּי נִמְלָא לֵב אוֹבֶרוֹן רַחֲמִים עָלֶיהָ, אַף כִּי פוּק הַנּוֹכֵל הַקָּטֹן עָלַץ מְאֹד בַּמַּעֲשֶׂה הָרַע אֲשֶׁר עָשָׂה. דֶּמֶטְרִיּוּס וְלִיזַנְדֶּר קָצְפוּ זֶה עַל זֶה, עַד כִּי שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם לְהִלָּחֵם יַחְדָּו.

וְאוֹבֶרוֹן אָמַר אֶל פוּק:

הַקְדֵּר אֶת הַשָּׁמַיִם עֲרָפֶל שָׁחוֹר, וְאֶת שְׁנֵי הַנִּצִּים הָאֵלֶּה תּוֹלִיךְ שׁוֹלָל בַּחשֶׁךְ, עַד כִּי לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. וְאַתָּה תְחַקֶּה אֶת קוֹלָם, תִּקְרָא נְזִיפוֹת פַּעַם בְּאָזְנֵי לִיזַנְדֶּר וּפַעַם בְּאָזְנֵי דֶמֶטְרִיּוּס, עַד אֲשֶׁר יִיעֲפוּ מִרְדוֹף אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו וְיִשְׁכְּבוּ שְׁנֵיהֶם לִישֹׁן. וְכַאֲשֶׁר יֵרָדְמוּ, תִּקַּח אֶת הָעֵשֶׂב הַזֶּה וְסָחַטְתָּ אֶת מִיצוֹ אֶל עֵינֵי לִיזַנְדֶּר. אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִיקַץ יָפוּג קֶסֶם הַפֶּרַח הָאָדֹם, פֶּרַח הָאַהֲבָה, וְחָלַף כֻּלּוֹ, וְכָל אֲשֶׁר עָבַר יֵרָאֶה רַק כַּחֲלוֹם, וְהוּא יָשׁוּב לֶאֱהֹב אֶת הֶרְמִיָּה כְּמִקֹּדֶם. פוּק עָף בְּשִׂמְחָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וּבְפִיו זֶמֶר עַלִּיז, לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

וְהָעֲרָפֶל יָרַד וְהוּא שָׁחוֹר וְעָבֶה מִסָּבִיב, וּבְעַד הָעֲרָפֶל חִפְּשׂוּ לִיזַנְדֶּר וְדֶמֶטְרִיּוּס, הֶרְמִיָּה וְהֶלֶנָה, אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ. לָאַחֲרוֹנָה עָיְפוּ עַד מָוֶת, וּרְטֻבִּים מִטַּל וּדְקוּרִים בְּקוֹצִים נָפְלוּ כֻלָּם לָאָרֶץ לָנוּחַ וְאִישׁ לֹא יָדַע מְקוֹם חֲבֵרוֹ, אַף כִּי שָׁכְבוּ כֻלָּם סְמוּכִים זֶה לָזֶה, בְּקֵרוּב מָקוֹם אֶל גַּל הַפְּרָחִים, שֶׁשָּׁם נָחַר בָּטָם וְטִיטַנְיָה יָשֵׁנָה.

פוּק קָרַב וְסָחַט אֶת הָעֵשֶׂב לְתוֹךְ עֵינֵי לִיזַנְדֶּר וַיָּעָף לָשׁוּב אֶל אוֹבֶרוֹן.

וְאוֹבֶרוֹן מָצָא אֶת טִיטַנְיָה יוֹשֶׁבֶת לְיַד בָּטָם, וְהוּא פָנָה אֵלֶיהָ שׁוּב לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה, כִּי תִתֶּן לוֹ אֶת הַנַּעַר הַהֹדִּי. טִיטַנְיָה חָשָׁה כִּי אֵין לִבָּהּ עוֹד אֶל מְשָׁרְתָהּ הַקָּטָן. הִיא לֹא אָהֲבָה אִישׁ, הִיא לֹא רָצְתָה בְאִישׁ מִלְּבַד הַגֶּבֶר הַבָּרִיא וְהַגַּס וְהַמְכֹעָר בַּעַל הַפָּנִים הַשְּׂעִירִים, אֲשֶׁר קוֹלוֹ צָרוּד וְאָזְנֵי חֲמוֹר לוֹ. וּבְכֵן נָתְנָה לְאוֹבֶרוֹן אֶת הַנַּעַר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ, וְאָז חָרָה לוֹ לְאוֹבֶרוֹן אַף נִכְלַם לִרְאוֹת כִּי טִיטַנְיָה נִסְכְּלָה כָל כָּךְ לַחְשֹׁב, לוּ גַם לְשָׁעוֹת מְעַטּוֹת, כִּי אוֹהֶבֶת הִיא אִישׁ בַּעַל רֹאשׁ חֲמוֹר. כַּאֲשֶׁר נִרְדְּמָה, זָרַק אֶת מִיץ הָעֵשֶׂב אֶל עַפְעַפֶּיהָ וְאַחֲרֵי כֵן עוֹרֵר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ.

– אוֹבֶרוֹן מַחְמַדִּי! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַמֶּלֶךְ הַנָּאֶה עוֹמֵד עַל יָדָהּ – חֲלוֹם נוֹרָא חָלָמְתִּי: בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה אָהַבְתִּי חֲמוֹר.

– הִנֵּה הוּא רוֹבֵץ – קָרָא אוֹבֶרוֹן.

– מַה נִּתְעָב מַרְאֵהוּ! – אָמְרָה טִיטַנְיָה.

אָז צִוָּה אוֹבֶרוֹן אֶת פוּק, לְהָסִיר אֶת רֹאשׁ הַחֲמוֹר מֵעַל כִּתְפֵי נִיק בָּטָם וַיַּעֲזֹב אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְנוֹחֵר.

אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילָה מַנְגִּינַת הַגַּמָּדִים וְאוֹבֶרוֹן וְטִיטַנְיָה שִׁלְּבוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם וַיֵּצְאוּ בְמָחוֹל עַד עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵעִירוּ אֶת הַסְּנוּנִית.

וְיָד אֶל יָד עָפוּ הַפֵיוֹת אֶל הַמַּעֲרָב, בְּטֶרֶם הָפְכוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַטַּל לְכָסֶף, בְּעֵת אֲשֶׁר הַשַּׁחַר נָגַע רַק בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתָיו הַוְּרֻדּוֹת בִּשְׁמֵי הַמִּזְרָח.

בַּבֹּקֶר הַזֶּה בָּאוּ הַנָּסִיךְ מֵאַתּוּנָה וַאֲבִי הֶרְמִיָּה עִם סוּסֵיהֶם וְכַלְבֵיהֶם לָצוּד צַיִד בַּיָּעַר. קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת הֵעִיר אֶת הֶרְמִיָּה וְלִיזַנְדֶּר וְהֶלֶנָה וְדֶמֶטְרִיּוּס, וְכַאֲשֶׁר הֵקִיצוּ מָצְאוּ וְהִנֵּה כָל הַדְּבָרִים הָיוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת.

לִיזַנְדֶּר אָהַב אֶת הֶרְמִיָּה לְבַדָּהּ, וְאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ גָּדְלָה כְאַהֲבָתָהּ אֵלָיו. דֶּמֶטְרִיּוּס אָהַב רַק אֶת הֶלֶנָה וְחָשַׁב, כִּי תָמִיד אָהַב רַק אוֹתָהּ. כָּל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָם בַּיַּעַר נִדְמָה לָהֶם רַק כַּחֲלוֹם מְשֻׁנֶּה בְּלֵיל קַיִץ. הֵם סִפְּרוּ אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה בְּאָזְנֵי הַנָּסִיךְ וַאֲבִי הֶרְמִיָּה, וְהַנָּסִיךְ שָׂמַח עַל זֶה, כִּי הַלַּיְלָה הָפַךְ אֶת הָרַע לְטוֹב. וּבְכֵן הָיוּ כֻלָּם מְאֻשָּׁרִים, וְיַחְדָּו שָׁבוּ לְאַתּוּנָה, וּבַיּוֹם הַזֶּה חָגְגוּ אֶת חַתֻנָּתָם בְּרֹב שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.



  1. “שֶׁכְּסְפִיד” במקור המודפס. צ“ל: שֶׁכְּסְפִיר – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות