ט“ו בשבט תש”ט – 14.2.1949

בנטיעת יער בשער־הגיא לזכר חללי המלחמה    🔗

– – אנו נוטעים יער ועוד ניטע הרבה יערות לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו נפשם על שחרור מולדתם, הפרחתה ובנינה למען יוכל עם ישראל כולו, על כל גלויותיו, לשוב לארצו קוממיות ולחיות בה חיי חירות ורווחה.

אך לא ביער־עצים אשר ניטע ולא במצבת־אבנים אשר נבנה יחָקק וישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת עמם ומולדתם. בלב העם היהודי, בלב כל בני־ישראל, בדורנו־אנו ועד סוף כל הדורות, יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העיזו ויכלו.

ואתם הורי הגיבורים, וביחוד אתן אמהות יקרות – האֵם העברית שהיתה תמיד סמל האהבה, הטוהר והנאמנות, ובזכותה עברנו כל מדורות הגלות במשך אלפי שנה, – אנו יודעים מה כבד האבל ועמוק הכאב אשר בלבכם, מה גדולה האבדה אשר אבדה לכם, ואין לה שילומים.

אבל, אמהות ואבות יקרים – אתם זכיתם למה שלא זכו רבבות אמהות ואבות משך כל הדורות, אשר בניהם נרצחו ונטבחו ונהרגו ללא טעם וללא מטרה במשך גלותנו הארוכה. – בניכם היקרים נפלו למען יחיה העם היהודי קוממיות במולדתו הגאולה.

אין בעמנו מעמד של מיוחסים ושל הדיוטים, ואני מאמין שאף פעם לא יהיה. אולם אני בטוח, כשיבואו הדורות הבאים – והם יבואו – לכתוב ספר־היוחסין של הגאולה המופלאה שראשיתה באה בימינו, – יחרתוהו לא בזהב, אלא באהבה ובהערצה, ויבהיקו לעד העלילות האדירות של בניכם ובנותיכם, ושמות האמהות והאבות יתנוססו בראש מגילת־היוחסין, וידע עמנו מי היו אלה שגידלו לנו בנים ובנות לגבורה ולתפארת ולמסירת־נפש, יחיו גם הם וגם אתם בזכרון האומה.