כ“ב באדר תש”ט – 23.3.1949

בישיבה השש־עשרה של הכנסת הראשונה    🔗

כנסת נכבדה! לאחר ששמענו הרבה מאוד על ריבונות הכנסת מצד אלה המתכוונים באמת לריבונות האופוזיציה, שמענו היום הרבה שיעורים על משטר פרלמנטרי והצעות על שלטון־ועדות שהן בניגוד למשטר פּרלמנטרי.

משטר פּרלמנטרי – יש בו שני סימנים: זיקה הדדית בין הממשלה והפּרלמנט ואחריות קולקטיבית של הממשלה כלפי הפרלמנט.

במשטר פּרלמנטרי אין הפרדה בין הממשלה ובין הפּרלמנט. רק במשטר לא־פרלמנטרי – הממשלה לחוד ובית־המחוקקים לחוד, כמו למשל בארצות־הברית של אמריקה: שם אין קשר בין הממשלה ובין הקונגרס (בתי־המחוקקים הנבחרים). הממשלה באמריקה אינה יכולה להופיע בפרלמנט (בקונגרס) והפרלמנט איננו יכול להביע אֵמון או אי־אֵמון לממשלה, כי הממשלה אינה תלויה בקונגרס, היא נבחרת ע“י העם, כמו שהקונגרס נבחר ע”י העם (אין ממשלה אחרת בארצות־הברית מלבד הנשיא). ולכן שם המגע היחיד בין הממשלה ובין הפרלמנט (שקוראים לו קונגרס) הוא רק ע“י ועדות, שבהן חברי הממשלה, שאינם אלא פקידים עושי רצונו של הנשיא, מופיעים למען הביא דבר הממשלה לקונגרס ולהשפיע ע”י הוועדות על הקונגרס, כי בקונגרס גופו חברי ממשלה אינם יכולים להופיע וגם אינם תלויים בו.

אצלנו יש משטר פרלמנטרי; הממשלה והפרלמנט יש זיקה בלתי־אמצעית ביניהם; הכנסת בוחרת בממשלה, והממשלה עומדת בראש הכנסת. לא תיתכן אצלנו ממשלה שאינה נהנית מאֵמון־הפרלמנט. כי ברגע שחסרה היא אֵמון זה – הממשלה אינה קיימת, עליה להתפטר, ויש להקים ממשלה אחרת. זוהי ועדת הביצוע וההדרכה שהפרלמנט בוחר לעצמו, והוא יכול לבחור לו מפעם לפעם ועדת ביצוע והדרכה אחרת.

במשטר פרלמנטרי הקיים בתוכנו בנויה הממשלה על יסוד אחריות קולקטיבית. אין שום מיניסטר מנהל משרדו על דעת עצמו, מה שאין כן באמריקה. שם שר־החוץ איננו תלוי בשאר חבריו בממשלה, ושר־הכספים איננו תלוי ביתר השרים. הוא תלוי אך ורק בנשיא, ואיננו מחויב כלל להתיעץ עם חבריו, כי הוא מקבל הוראות מהנשיא בלבד.

אצלנו אין לשרים סמכות אינדיבידואלית השאובה ממקור עליון שמחוץ לממשלה. כל שר מקבל הוראות מהממשלה כולה, והממשלה כולה אחראית על כל שר. השר עושה רק מה שהממשלה אומרת לו. במשטר פרלמנטרי כמו אצלנו אי־אפשר לפורר את הממשלה. אפשר רק להחליפה. משום כך התנגדנו ונתנגד לכך, שתהיינה ועדות על־יד השרים שמתפקידן להדריך כל שר ושר. השר לא יקבל הדרכה משום ועדה אלא רק מהממשלה, והממשלה כולה עומדת לרשות הכנסת ורק לרשותה.

האופוזיציה רוצה בסידור הוועדות ליד השרים, להמשיך את המשטר שהיה קיים בימי מועצת־המדינה הזמנית כשכל שר היה מעין פדרציה בפני עצמה וליד כל שר היתה ועדה להדריכו ולנהלו. – דבר זה לא יתכן לאחר שקבענו בחוק אחריות קולקטיבית של הממשלה; הוועדות לא יהיו עכשיו ליד שרים, אלא יהיו מכשירי־עזר לכנסת להתמחות בענינים שונים ולברר אותם למען יעילות פעולת הכנסת. הוועדה איננה לשר – אלא לענין או לענינים. היא אינה נותנת שום הדרכה לשר, הכנסת כולה מדריכה את הממשלה, ואם הממשלה חולקת על דעת הכנסת – היא מתפטרת. יתכן הדבר שהממשלה הזאת לא תקבל החלטה של הכנסת, היא תתפטר והכנסת תבחר אז ממשלה אחרת. משום־כך אנו עומדים על זה שיהיו ועדות לענינים ולא לשרים.

קיימת השאלה: כמה ענינים וכמה ועדות? מספר הועדות נקבע על־ידי מספר חברי הכנסת, ויתכנו גם שיקולים אחרים בקביעת המספר. אולם מספר חברי הכנסת הוא גורם חשוב ומגביל: יש לנו לא יותר מ־120 חברי־כנסת, ויש לנו מספר בלתי־מסוים של ענינים. על־ידי קביעת ועדה מיוחדת לכל ענין – לא תקלו על חברי הכנסת, כי כל חבר ישתתף אז בכמה וכמה ועדות. אם מספר חברי הועדה הוא 15 – ותרצו שבדרך־כלל כל חבר יהיה בוועדה אחת – הרי יש לכם 8 ועדות. ריבוי הוועדות לא יקל על חברי הכנסת. מוטב לרכז כמה ענינים בוועדה אחת מאשר להושיב כל חבר בכמה וכמה ועדות. משום כך הצענו שמונה ועדות מלבד ועדת־הכנסת המטפלת בענינים שאינם נוגעים לממשלה אלא בעיקר לחברי־הכנסת עצמם.

ממשלה זו הוקמה על יסוד של אחריות קולקטיבית; זה הסעיף הראשון בתכניתנו שנתאשרה על־ידי הכנסת הריבונית, והיא מחייבת גם את כל האדונים באופוזיציה המרבים כל־כך לדבר על ריבונות הכנסת. – הריבונות הזאת מחייבת גם אתכם, כלומר גם את הקואליציה האופוזיציונית של ארבע המפלגות: „חרות“, מפ"ם, ציונים כלליים וקומוניסטים! הממשלה אשר הוקמה על יסוד זה, תפעל אך ורק על יסוד זה, ולא תקבל ועדות ליד שרים; והשרים בממשלה הזאת יקבלו הוראות מהממשלה, והממשלה כולה תיזקק לכנסת. אם אינכם רוצים במשטר זה – וזהו משטר פרלמנטרי – בבקשה, תוכלו היום לבחור ממשלה אחרת!

בוועדות שנבחרו, לפי הצעתנו, לענינים – אפשר כמובן לצרף ענינים בצירופים שונים; הצירוף שאנו מציעים אינו תורה מסיני. אבל בין שני ענינים אלה – בטחון וחוץ – שאנחנו דנים בהם, ישנו קשר אורגני. בטחון היא פונקציה של מצב מדיני חיצוני. המדובר הוא לא על בטחון פנימי – שגם הוא, לצערנו, עוד טעון חיזוק אצלנו. כאן אין מתכוונים לבטחון פנימי נגד נסיונות של „פוטש“ ושל הפרת סמכות המדינה וחוקיה על־ידי תושביה. סוג בטחון זה יהיה נדון בסעיף אחר – משטרה. כאן מדובר על בטחון כלפי חוץ, ובטחון כלפי חוץ הוא פונקציה של המצב החיצוני. מדינה שאין לה שום חשש של התקפה בתוקף מצבה האינטרנציונלי – כוחות־הבטחון שלה אחרים. קנדה, למשל, שאינה פוחדת כי שכנתה העצומה – ארצות־הברית – תתקוף אותה – אינה שומרת על גבולותיה, להיפך, היא סומכת הרבה על כוחות הבטחון של אמריקה. אין הצירוף של חוץ ובטחון בא מתוך תחבולה לא לגלות דברים לוועדה, כפי שנאמר כאן. הממשלה הזאת רואה עצמה אחראית מאוד לבטחון ולעיניני־חוץ; אלה הם שני דברים כבדים, אחראיים, אם־כי בשנה זו יהיו לנו אולי דברים עוד יותר חמורים – הענינים הכלכליים. וממשלה זו לא תביא לוועדה דברים אשר תחשוב שטרם הגיעה השעה לפרסומם או לדיון עליהם. ניהול מו“מ – זה תפקיד הממשלה, ולא יהיה שום הבדל אם תהיה ועדה מיוחדת לעניני חוץ או ועדה משותפת גם לעניני־חוץ וגם לבטחון. בשעה שהממשלה תחשוב שאין להביא עדיין את המו”מ לפני הכנסת – לא תביא אותו לפניה. לכנסת יש הזכות להגיד: אין לנו אמון בניהול המו“מ ובמנהלי המו”מ – בבקשה, הסתלקו. נסתלק בלי שום תרעומת, כי יש ריבונות הכנסת. ואין צורך לחשוד בנו שלא נגלה דברים לפני הזמן – באמת לא נגלה דברים לפני הזמן, אם הגילוי עלול, לדעתנו, להזיק לעניני המדינה החיוניים, בין שהם עניני בטחון ובין שהם עניני מדיניות־החוץ. אין שחר לחשש שמחפשים כאן תחבולות למען נוכל להתחמק – אין לנו שום צורך להתחמק. תמיד נגיד את האמת אשר בלבנו. אנחנו מסוגלים כמובן לשגות, הממשלה הזאת אינה מורכבת אלא מבשר־ודם, והיא יכולה לטעות. אבל הממשלה מורכבת מאנשים אחראים, ואם יחשבו שלא הגיע הזמן לספר על מו“מ – לא יספרו, ויגידו שאינם מספרים. אם יהיה צורך יעמידו שאלת האֵמון, והכנסת תוכל להגיד להם: אין לנו אֵמון בכם, בבקשה להפסיק את המו”מ. זוהי זכותה המלאה והבלתי־מפוקפקת של הכנסת. הכנסת – בין בחירות לבחירות – היא שליט המדינה, בידה נתון הפקדון של הנהלת המדינה, ואנחנו רואים את עצמנו רק כשליחי הכנסת. ברגע שהכנסת לא תרצה בנו – נלך ברצון.

וכיוון שהוועדות אינן ליד השרים אלא ועדות־עזר לכנסת, לבירור יותר מעולה של הענינים, אנו סבורים ששני הענינים האלה – בטחון וחוץ – קשורים ביניהם ומהווים קומפלכס אחד.

מצב הבטחון כרוך במצב פוליטי חיצוני – אם עולמי ואם אזורי, ואם שניהם יחד. ולכן רצוי, שחברי הכנסת שיטפלו בבעיית הבטחון, יטפלו לא רק באַספּקט אחד שלה, אלא בכל היקפה. ואנחנו מציעים שתהיה ועדה אחת לשני הענינים יחד.