רקע
ישעיהו קרניאל
ועכשיו רבותי שנשיאנו הגדול נמצא בתוכנו – דאר היום, 10.10.27
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דאר היום; 10.10.27

ועכשיו רבותי, שנשיאנו הגדול נמצא בתוכנו ורואה אני לתמהוני, הגדול בתכנית שהותו בארצנו, שנשמט בה ראיוננו הגדול שנקבע מכבר – החלטתי לפנות אליו בכתב ובאין ברירה שלחתי לו ע"י תלמידי בחיפה אגרת פתוחה זו, שאת העתקתה המדויקה אני מוסר לכם כאן אות באות, בלא הסיר ובלא יתיר.

וזהו פתשגן הכתב שלי:

לכבוד נשיאנו הנעלה והמרומם וכו' וכו'.

יסלח נא לי מר, שאני מטריחו במכתבי זה הקטן ומתרשה לגזל את זמנו הקצר והיקר ב“כ. בארצנו. הן מי כמוני יודע מה רבו טרדותיו וצרותיו בזמן האחרון גם בלאו הכי וביחוד מה ריק הילקוט שהביא עמו הפעם מבזל ומלונדון. ואולם יאמין־נא לי מעלתו כי לא לשם תענוג ולא לשם התקפה חלילה, כדרך העתונים ההגונים והשמאליים שהם מקדישים לו מאמרים ראשיים בזמן הזה, ואף לא לשם סנסציה חס ושלום באתי לפניו הפעם אלא לטובת הכלל, מפני שמכריחים אותי פשוט מן הקהל ועפ”י דרישת אלפי תלמידי ותלמידותי בארץ ובחו“ל – כן ירבו, רבש”ע! – המחכים לתשובתו של מר על ידי רבם לכל שאלותיהם וקושיותיהם החמורות ולתיובתא ברורה על כל איבעוותיהם העמוקות. הדן את חברו לכף זכות כדברי חז"ל ידין גם אותי, אף כי ימצא בפרוש, שכתבתי לפעמים במכתבי זה דבר שבריהטא נראה כדבר קל…

וכדי להרגיע את רוחו הריני מקדים ואומר כי איני בא חלילה להתאונן בזה על האכסכוטיבה החדשה שלנו. אדרבה! כשאני לעצמי ובאופן פרטי מרוצה אני מאד בבחירתה של סולד מפני שהיא ה“סולת” בנשי ישראל ויפה עשו שמסרו בידה את שני תיקי ההבראה והחנוך בארץ, ממש כמו שתקן ר' שמואל סלנט זצ“ל, שחבר את שני המוסדות “תלמוד־תורה” ו”בקור חולים" ונקראת ה“מגבית” הזו בעירנו בשם “ת”ת וב"ח עד היום הזה. ולא עוד אלא שמאמין אני באמונה שלמה כי האכסקוטיבה הזו היא רחוקה מכל פניה ודורשת אך ורק את טובת הכלל כפי שהכריזה בקול קורא שלה בעתונים. בודאי, כמו שדודתי היתה אומרת: אם כך כתוב בספרים בודאי כך הוא. אלא, שאיני מבין רק את כל ענין הקמוצים והקצוצים שלהם, ממש כמו הפיוט הקשה שבתפלות ראש השנה: אץ קוצץ בן קוצץ, קצוצי לקצץ.

איני בקי ככ בחכמת החסכון כמו למשל קסטיליאנסקי זה שהוא מומחה גדול לכל דבר: לכלכלה ולמסחר, לקלקלה ולחנוך וביחוד בעניני פדגוגיה והתרבות העברית בארצנו והרפורט המפורסם שלו ע"א עניני החנוך ותקציבו בארץ יוכיח!

אין דרכי חלילה לבקש חשבונות הרבה אעפ“י שאומנותי בכך, ואולם בהיות שתורת האקונומיה היא עכשו יסוד היסודות של חיינו וביחוד במלון יוז ע”כ אתרשה לשאל אי אלו שאלות קטנות בנידן זה. כפי שאני רואה מן הצד וקורא בעתונים, הרי נוהג אצלנו רק איקונומיה של עשירים…

האקונומיה של עשירים מלמדת לפזר על צרכי עצמו לבלי לחוס על כסף כלל והכלל במה שנוגע להנאת עצמו ולקמץ כמה שאפשר ואפילו כמה שאי אפשר בצרכי אחרים. גופי שלי יקר לי מכספי ומכש“כ מכסף הקהל, ואפילו סכומים גדולים אינם כדאים שאחוס עליהם בשביל נסיעה עם אשתי לארופה ולאמריקה: ואחרים – הלא הם אנשים פשוטים, רק פקידים, ויוכלו לחיות גם בלי מותרות ואפילו בלי לחם מספיק. לפיכך עושים משתה תה באלנבי ומוציאים סכומים גדולים על זה – ומקמצים בשכרם של המשרתים העניים והפקידים הקטנים. נוסעים במחלקה הראשונה וב”קבין־דלוקס" ועומדים על המקח עם הסבל והעגלון היהודי בשביל פרוטה יתרה, שוכרים דירה מרווחה בשכונה יפה ומונעים מן הסרסור את דמי סרסרותו עד למשפטים. זוהי ה“אקונומיה” המפורסמת של העשירים שלנו…

וראיה לדבר: מהאי גיסא מדברים על הפחתות משכרת, על פטורי כ"ג פקידים כמנין סנהדרין קטנה במלון יוז ועל פטורי 142 מורים ומחנכים, שהם כמנין שתי פעמים סנהדרין גדולה בחנוך – נא אל יחסר המזג! – ומאידך גיסא יושב לו מנהיגנו בבזל (כפי שמודיע לי תלמידי שעדותו נאמנה מאד) במלון "שלשת המלכים כנסיך ממש עם משפחתו כבני מלכים בתוך Appartement אגף שלם של האכסניה עם בנותיו ולוקחי בנותיו ונכדיו ואפילו בנו יחידו מורשוי. והחשבון השמן הזה עולה בודאי לכמה מאות פונטים טבין ותקילין לקרן־היסוד

ושואלים מאתי: כמה תינוקות של־רבן צריכים להשלח מבית הספר וכמה מורים צריכים לרעב בביתם כדי לכסות את חשבון האכסניה בבזל?…

ועוד זאת: הכל מודים שהפעם זכתה האכסקוטיבה שלנו לעו“ד מומחה ומדרגא עילאה שידע לקחת את רסן הממשלה בידו ולנהלה כראוי. הכל יודעים כי “זהו האיש” הראוי למקומו ושמקומו ראוי לו. ואולם ראו מה בין בני לבן המי! מדינה אחת ישנה בארופה ושמה שויציה, שאומרים עליה כי היא דומה לארצנו חוץ, כמובן, מהשממה ומהעניות הגדולה שלנו, שאין בה חלילה שאלת “ולוטה” ועניני “קרנות” וקבצנות, ולמדינה זו ישנו נשיא על כל הקנטונים שלה והוא, כלומר הנשיא הזה מקבל משכרת שנתית של 70.000 פרנקים שהם עולים מעלה מטה לסך 2800 לירות מצריות – ז”א פחות בשתי מאות לירות לשנה מחבר האכסקוטיבה שלנו, חוץ מפרקטיקה פרטית…

אין עיני צרה חלילה בשל אחרים וביחוד בשל פרקליטין ועורכי דין שאינם בני מקצועי ואומנותי, ואולם מתוך זה נראה כי עסקי קרן היסוד הם מצויינים ושמונת אלפים מחוסרי העבודה בארצנו הלא מוכיחים…

ואלי דבר יגונב כי שם במשרדי קרן היסוד נמצא פרטי כל המוכיח שהחלט להוסיף למנהל 15 לי"מ לחודש כדי להעגיל את משכרתו, כנראה, עד חצי מאה. המנהל דנן הוא, כידוע, חרוץ וזריז, מסור ונאמן, אבל רווק שאין אשה וטפלי תלויים בו עדיין ובעל פרקטיקה פרטית. קשה לי להאמין דבר כזה ומסתמא שקר הדבר: שונאים בדו מלבם בודאי…

ומכיון שנתגלגלו הדברים והגיעו לידי הקרנות שלנו, חייב אני לנגע גם בענין קרן הקימת.

מגלים לי בלחישה כי פטרו שם לשם קמוצים ארבעה פקידים, שני זכרים ושתי נקבות לשווי המשקל, ששמותיהם בגימטריא “ויבך”. ומאידך גיסא הוסיפו לי“ג הפקידים הנשארים הוספות קטנות וזעירות למשכרת כדי להרגיעם או כמו שאומרת דודתי הזקנה – “לסתום את פיהם”. המנהל וסגנו זכו אף הם להוספה פורתא של 7 לי”מ לכל חדש ולכ“א מהם ואחרון אחרון חביב: הגדול שבחבורה החל לקבל מראשית שנת תפר”ח חצי מאה במזומנים ובכל חודש…

ועתה צא וחשוב – כך אומר לי תלמידי המתימטיקן – ומצאת כי השכר של קרן הקימת מארבעת הפקידים הפטורים יוצא בהפסד כפול של ההוספות לנותרים.

אנחנו “הדאר־יומניקים” צעקנו תמיד “גוואלד” נגד הבזבוזים וקראנו עד נחירת הגרון לקמוצים ולאקונומיה במוסדותינו, אבל לא “לאקונומיה של עשירים”. מצד אחד סותמים אצלנו ברז קטן של רבע ה“אינטש” ומצד שני פותחים לרוחה צנור עבה של ארבעה “אינטשים” שממנו נוזל כל השפע.

וכדי לסיים את מכתבי זה בכי טוב עלי לספר לרום מעלתו רק מעשה קטן בפקיד הבנק שלנו ביפו – שמו לא נפקא־מינן – שנסע למנוחות אל הר הכרמל והתאכסן כמובן, אצל האחיות הגרמניות גם בימי ראש־השנה. ובצדק שאלו מאתו האחיות הרחמניות והקדושות – כך כותב לי תלמידי דהתם – אם זהו החג שמותר ליהודים לאכל טרפות?

איני שייך חלילה לועד חפוש חטאים בעירנו וכפי שקראתי בעתונים אין הבנק הזה עומד כלל תחת אפוטרופסותם של הציונים בכ“ז רציתי רק לספר לו אגב אורחא, כדי להראות לו בזה עד כמה מסוגלים כאן בא”י לספר רכילות ולשון הרע פקידינו הלאומיים.

ואלולי דמסתפינא ודהיישינה לעצמי ולעצמותי הייתי מוסיף לו כמה וכמה שאלות ומעשיות מענינא דיומא, כגון העובדא שמשרתי מלון יוז לא קבלו משכרתם במשך ארבעה חדשים והמנהלים קבלו כספם וגם אוואנסים בסדר חוץ מהפרופ. פיק, אלא ששנינו אנשים טרודים היום בהקמת סכת דוד הנופלת והנני גומר איפוא בברכת חג שמחה אמתית למעלתו ולמשפחתו ולכל ישראל.

עזמות

* * *

ועכשיו אספר לכם, תלמידי ותלמידותי, מעשה אינטימי שקרה לידידי ביום כפור זה ושהרשה לי למסר לכם בעילום שמו לשם המקום.

ובכן, לאחר גמר תפלת מוסף של יו“כ בבית הכנסת המודרני הכריז הגבאי הפסקה לשעות אחדות עד תפלת מנחה. הוזמן ידידי זה ע”י חברו ושכנו בבית הכנסת לסור עמו לביתו כדי לנוח קצת מהצום אעפ“י שלא היה קשה ביו”כ זה מפני ה…גשם. בבית מצא את אשת חברו שהקדימה ללכת הביתה, כשהיא לבושה שמלה מגוונה וקצרה ושרוולים ארוכים כראוי ליום־הדין. עוד טרם הספיק לברכה לשלום, הזמינה אותו בעלת הבית אל האכסדרה כדי להראות לו – כך אמרה – את המראה הנהדר על כל הסביבה.

האורח הלך אחריה ואולם בהגיעם אל האכסדרה אמרה לו:

– לא לראות את המראה קראתיך אלא…

ובשעת דבורה פתחה שער קטן אל הגנה הנחמדה ואל סוכה קטנה ומכסה צמחים ופרחים מטפסים.

אמרה הגברת:

– בודאי רעב אתה… הן רווק הנך ואמך היא זקנה, לא כן? וע"כ הכינותי כאן “כפרה” קטנה…

האורח נרתע.

– סליחה גברתי, הן יום־כפור היום… איני רעב.

– אבל אני רעבה!

כמובן שאין מסרבין לגדולים ומכש“כ לאשה ומכש”כ ביום צום ארוך.

והיא הוסיפה בלחש:

– בעלי הוא אדוק מאד כאשר ידעת.. ביחוד איני רוצה לאכל בפרהסיא, הילדים מפטפטים אח"כ בחצר…

אכלה מחתה את פיה ואמרה: עכשיו נוכל לשוב אל הסלון.

בעל הבית קבל את אורחו וחברו בידידות ואמר לו:

– שמע ידידי, בא ואראה לך את הספריה שלי. ספריה עשירה שעלתה לי בכסף רב.

ושניהם נכנסו לחדר עבודתו.

התחיל האורח בודק את הספרים בארונות, כרכים עבים בכריכה מוזהבת וביחוד ה“אנציקלופדיה בריטניקה” בארון הקטן מלונדון.

– לא בשביל זה קראתיך הלום – דפק בעל־הבית על כתפו – בלי צירימוניות, הן לא אכלת בודאי היום כלום.

– אבל לא, חביבי, – ענה השני – באפן פרינציפיוני איני אוכל ביו"כ.

– אבל באפן בלתי־פרינציפיוני אני כן אוכל ושותה. נו! מה שאמר בעל־הבית עשה! מעט קוניאק מ“הכרמל־המזרחי” שהכינותי לי כאן בצינעא. אתה מבין? היא אדוקה מאד, כאשר ידעת ומושכת אותי לבית־הכנסת… וביחוד נזהר אני בפני “החבריא הקטנה”. לחיים!

– “לחיים” ענה השני.

– טוב, אמר לי ידידי בספרו לי את המעשה, שהיו בבית רק האיש והאישה…

* *

ובעש“ק עם חשכה אוהב אני לעבר ולשוטט ברחוב יפו בעירנו כדי לראות את ה”מנייברות" (תמרונים) שעושים הקזקים של קודשא־ברוך־הוא בשעה שהם סובבים על החנויות ומזרזים את בעליהן לסגרן לכבוד שבת.

– “נו? שאבעס־שאבעס!”

עמדו שני קזקים במזנבותיהם על מצחצח־נעלים אחד מחארת־אל תאנאק שישב על כסאו למול רחוב הסולל ו“סכסך” נעליו של יהודי אחד. הם עמדו כ“על סיכות” והוא ישב לו בניחותא וכמו להכעיס היה מאריך בתפילה “מסכסך ומסכסך”, מכה במברשתו אחת למעלה ושבע למטה ומשך במטפחתו עד כדי להוציא את נשמתם וביחוד ברק כעין הבדולח על נעלי היהודי לכבוד שבת.

פתאום הגיע יהודי שלישי בבהילות ובלא נשמה ומבלי דבר דבר משכם בשרווליהם אחריו. ו“הטריאומבירט” המוזנב והמקופט הזה רץ ישר לאן? אל ראי נע “ציון”. מה אירע? – הם הציצו מן החרכים וראו אור גדול. אלהינו שבשמים! ה“סינמה” משחק בשבת. נגשו אל בעל הבית וצעקו בקול חזק כמו בזק: “סטייטש”? “חלול שבת?” והוא הסביר להם בניחותא כדרכו, כי הוא אינו מציג “סינמה” עכשיו, אלא שפקידי הרשות באו לבחן את הסרט קודם הצגתו, כנהוג, ואחרו הפעם במקרה ודינא דמלכותא דינא.

– אנו רוצים להכנס ולראות!" – צעקו שלשתם כאחד.

– “מהיכא תיתי!” – ענה בעל הסינמה – אם רוצים אתם דוקא לראות “סינמה” בשבת קדש ובחינם, בבקשה! ואולם אם תראו שם איזו בתולה בסינמה איני אחראי.

פתח לפניהם את השער ואמר: – לכה דודי לקראת כלה, פני סינמה נקבלה!

הקזקים עלו זא"ז בצעדי און על המדרגות, סוככו ביד אחת את שתי עיניהם והביטו לצדדין שלא יכשלו חלילה וכשהגיעו אל הפקידים וראו קצין מבני עשרת השבטים בכפתורים נבהלו שלשת הגבירים שלנו ועשו “ויברח” משם ברעדה ופחד.

– “נלך אל הרב!” צעקו כלם בחוץ – “נביא את הרב הנה!” וכנופיא שלמה של יהודים סקרנים נתאספה בחצר, עד שנגמרה בינתים ההצגה, האורות לקו. הקצין האנגלי יצא דרך השער הגדול מפנים הקצין היהודי דרך השער הקטן מאחור והיריעה נפלה.

Finita la Comedia.

* *

ובשעת נעילה לפני פתיחת שערי רחמים התעטפתי בטליתי שכלה תכלת וערכתי לי תפלה בלחש, לא מהמחזור האשכנזי ולא מפיוטי הספרדים אלא זו היתה תפלתי בערך:

אבינו שבשמים! ביום דין זה הטה אזנך לדובר־האמת היחידי שלך, לעבדך בן אמתך ר' עזמות, ושמע פעם בקול יצורך הרציני היחידי:

– אל תשפוט ואל תחתום! ברכה לבטלה!

כי נשתנו העתים ונתחלפו הזמנים, אלהינו שבשמים! הדגים אינם רועדים במים כמלפנים וכשנים קדמוניות – הם מתגלגלים מצחוק בשמעם מפי היהודים הצועקים: “לשנה הבאה בירושלם!” ואינם זזים ממקומם מפני סגירת השערים אפילו לבעלי 500 פונטים. אחב“י שופכים דמעות ביום הדין ובלבם הם מלאים שמחה, שיוכלו לשוב ולחטא ביום המחרת ואפילו במוצאי יו”כ בבריסטול ובסן־רימו ועל חוף הים…

ואם מלאכיך עוד “יחפזון” הרי זה משום שמלכותא דרקיעא היא מאוחרת הרבה ממלכותא דארעא. אינכם יודעים עדיין מחשמל הסולל ומרוטנברג ומשתמשים הנכם עדיין ב“נר השכינה” כלפנים. אין זאת כי גם אצלכם יש זכיה למברומטיס, בבחינת בני אדם יושבי חשך וצלמות כמו בבירת א“י, בתוככי ירושלם (לא ספרו היפה והחדש של אבן־זהב!) עיה”ק.

שמעתי כי מלאכי מרום מעופפים עודם בכנפים, שש כנפים שש כנפים לאחד, במקום אוירונים של היהודי המליונר לוין, שזכה להתיצב לפני האב הקדוש בזכות המזוזה אשר קבע על “הגב' קולומביה” (האוירון) שלו. יש אומרים כי מקהלת־המשוררים של מעלה אומרת עדיין “שירה” במקום ההימנון הלאומי של פועלינו, שיר ה“אינטרנציונל”.

צפרים חדשות וזמירות חדשות אצלנו בעולם דלתתא!

אל נא תוציא איפוא פסק דין בהושענא רבה זו, אבינו מלכנו, פן לא תוכל להוציאו לפעל. כי אין לך “אכסקוטיבה” חזקה מעוד אחד שידעו לדבר אנגלית ולהגיד אפילו “יעס! אלרייט! פליז!” כמו בקומקום, אלא שמדברים אצלכם בודאי “שפה אחת ודברים אחדים” – בלשון הקדש, כבששת ימי בראשית. אין לך – שמעתי מתלמידי דלעיל – שאין לכם “חוקת הקהלות” כמו הועד הלאומי שלנו, לא “קזקים” של שמירת שבת כמו רבנו הגדול, גם לא “טשיקא” כסטאלין (טרוצקי – מאפיש!) במוסקבה והכתנת השחורה של מוסוליני ברומי!

וכשתשלח את משיח צדקנו לא"י – חוששני שמא לא יצאו אחינו הבוכרים לקראתו אם יהיה חלילה “שכנאזי” ואם יהיה משיח בן־יוסף יסקלוהו באבנים על הבמה ויצעקו לו: “בע! מע!!” כמו על במת “הסטודיה הדרמטית” בעירנו.

זמנים חדשים: אפילו ארבע מיתות בית דין אינן חדשות כאן. יש לנו יותר חדשות ויותר מהירות: “טרומבילים” בידי שופרים מבני דודנו, תקציבים וביחוד: אספות־יום ואספות־ליל ברררררר!

ואם תבוא לאיים עלינו ברעש א"א חוששין: כבר הראה לנו הנסיון שהרעש אינו נוגע לרעה בנו ולמיחוש לא מיבעי. יש לחוש אולי יותר להריסת חמי טבריה בידי אדם…

הוא אשר אמרתי: רבש"ע! שמע נא הפעם בקול עבדך בן אמתך, אל תאבד את זמנך!

“אל תשפוט ואל תחתום!” – ברכה לבטלה ואל נא תחשב זאת לי לחטאה, אמן!

ותלמידי מהחלונות הגבוהים מגלה לי בלחש מעשה נאה שאני מוסר גם לכם בצונעא, כמובן, ובסודי סודות, “קונפידנשיאל” בלע"ז.

בזמן האחרון נתקבלה תלגרמה מאת האכסקוטיבה שלנו בחו“ל לקצץ את הסיוע בת”א ולשלם במקום 1000 לירות רק 750 לי"מ. מסתמא היה "סקנדל שלם ונערך מעין “פוגרום” קטן במשרד הסיוע שם עד שהגיעו הדברים למשטרה ואל ההר. הגדול הציע לבקש מהאכסקוטיבה שתוותר ותבטל את רע הגזרה הפעם.

וכשהלכו אליו ממלון יוז – כך מספר לי תלמידי הנ“ל – אמר להם הגדול: בגלל 250 לי”מ עלינו להחזיק משטרה כדי לשמר על גדוליכם בבואם לארצנו?

והמזכיר הוסיף מן הצד ב“סמייל” על שפתיו:

– זוהי, כנראה, הפעולה הראשונה של האכסקוטיבה החדשה!

* *

רגילים אנו לצחק ממנהג זה של “הכאת כפרות” בערב יו“כ, אבל באמת אוהבים אנו כלנו את ה”ענין" הזה. להכות כפרות בשני – זהו דבר המונח בטבענו ובטבע כל אדם מישראל. וגם בחיים המדיניים שלנו ממלאת הכאת כפרות תפקיד חשוב: כל מנהיג יש לו מנהיג אחר שהוא רוצה לעשותו ל“כפרה”, כזאב זה עם נשיא פלוני, או כנשיא זה עם מנהיג אלמוני.

ולא לחנם היה התיאטרון “ציון” מלא על כל גדותיו בהצגת ה“קומקום” הרביעי – כן ירבו! – למרות עשרת ימי התשובה: באו לא רק הקהל הפשוט אלא גם מה“מאכערס” שלנו כדי לראות איך מכים כפרות ב“שני”. אין מה לדבר – הקומקום היה מוצלח והקופה יותר מוצלחה. אולי מפני הזול מחמת שכלל זה יהא נקיט בידיכם: מוטב לבעלי החזיונות והתיאטרונים שלנו לעשות עשרה מקומות מלאים בשני גרוש ממקום אחד ריק בעשרים גרוש, ואולי מפני שהתוכן היה מענין למרות הקדמתו הארוכה שאפשר היה לותר עליה לגמרי.

תמיהני רק על סוחרי תל־אביב הפולנים וביחוד על מוכר המחטים וראשי הפרימוסים הספרדי מבני הארץ, שאינם חסים על ממונם ובמקום חצי גרוש, שדרשו זה מזה בעד כוס גזוז או בעד מעט פוסטוקים שלמו זה לזה גרוש אחד שלם, שיש עליו 10 מילימים גדולים.

כנראה, שהקומקום עושה עסקים טובים ומצוינים בהצגותיו כדי להרשות פזרנות ונדיבות כזו: ואולי רוצה הוא להתחרות עם מנהיגינו הגדולים בנסיעותיהם ובמלוניהם?

* * *

כנראה, שועדת המשנה בלונדון מתנגדת ל“תוספות” במשכרת והבליעו בנעימה את ההחלטה המצוינה לשלם משכרת לפקידים ולמורים פונט ארצי־ישראלי במקום פונט מצרי, זאת אומרת: הפסד נוסף של שנים וחצי אחוזים למאה.

וכאן הבן וגם האב שואלים: איך ישלמו את השטרות ושכר דירה שחתמו הפקידים והמורים בלירות מצריות?

ומדוע לא נלמד קצת גם ממשלתנו בארץ? הן היא החליטה להיטיב לכל פקיד את ההפרש כל זמן שישאר במשכרתו הנוכחית ולא יעלה לדרגא חדשה.

מדוע, הא?

* * *

ובכ“ז, רבותי, אל דאגה! אי”ה בחוה“מ סכות יהיה שמח בירושלם ובשאר ארצות הקדש. תהיה הצגת “הדייגים” של ה”אהל" ובקרוב גם עונה חדשה של האופירה. כל התיאטרונים והקומקומים יהיו מלאים עד אפס מקום למרות המשבר ימ“ש ואי”ה בשמחת תורה הבעל"ט יסובו המנינים הנודדים וירחקו בצעיריהם ובצעירותיהם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ויחד ירקדו עם התורה הקדושה ויהודים בלי שטריימליך עם שריימליך בלי־יהודים, יעשו “הקפות” ויצעקו בקול: “עוזר דלים” – לשוא!

אחב"י ישמחו בשמחת תורה, אבל – התורה עמם?

ולכבוד יום טוב, זמן שמחתנו, הנני מברך את כל תלמידי ותלמידותי דבכל אתר ואתר ואפילו מי שאינו מתלמידי וממחרפי ומגדפי – בברכת חג שמח באמת ופתק־טוב בהושענה־רבה.

והעיקר, רבותי, אל תשכחו את הפתגם ההמוני האומר: “מי שיהיה בן אדם יאכל בסוכה!”

עז מות

המלצות קוראים
תגיות