רקע
נחום גוטמן
פנס רחוב ראשון

כשהגלגל הקטן התחיל להשתחק בחוט־הברזל – נשמע קולו מסוף רחוב הרצל ועד סופו. קול זה היה כאות, והאנשים ברחוב הפסיקו שיחתם והתקרבו אל עמוד הפנס אשר הוקם ימים ספורים לפני־כן בפינת רחוב הרצל ושדרות רוטשילד.

יחיה, מכונן משאבת־המים, עמד ליד העמוד וטיפל בהורדת הפנס. נתן לחוט־הברזל שיתארך והפנס ירד. פנס ‘לוכס’ בעל רשת קטנה בטבורו. בתחילה מילא יחיה את כלי־הקיבול נפט שהביא עמו בפח. אחר־כך לקח את המחט והשתדל להכניסה לתוך הנקב שמתוכו יוצא הנפט. זו היתה מלאכה עדינה ולא קלה. הוא הרכין את גופו והשתדל ‘להפוך’ את ראשו כדי שיוכל לכוון את המחט.

המסתכלים, שכבר הספיקו להגיע ולהצטופף במעגל, קרסו או התישבו בחול כדי להנמיך ולראות מתי נכנסה המחט.

המחַמר, שעבר ברחוב, עצר בקריאות רמות את שיירת החמורים העמוסים אבנים וסר לרגע לראות אם עלתה המשימה ביד יחיה.

השען שחזר מחנותו שביפו תלה את מקלו בעל הידית העקומה על זרועו והציב את עצמו להסתכל בסבלנות בהדלקת הפנס. הוא אמר:

– באירופה יש חשמל. שם לוחצים על כפתור.

הואיל וכולם היו רכונים או ישובים, עברו דבריו מעל לראשי האנשים – ונתפשטו על גבעות־החול שמסביב. כך אובדים בחלל חרוז יפה של שיר או קטע אגדה. הם יפים, אך רחוקים מן המוח המעשי.

יחיה החזיר את המחט למקומה, בכיס חזייתו. יצק ממשפך, בעל צואר ארוך, קצת ספירט לתוך קערית הפנס והדליקו. לשונות אש כחולה לחכו ושבו ולחכו את מקום הנקב. בינתים כבר האפילו השמים והאש היה לה ברק.

יחיה הצמיד וחיבר את משאבת־האויר אל פי־הפנס והכניס בו אויר, עד שסירבה המשאבה. לשון־אש אחרונה של הספירט עלתה לגובה וכבתה פתאום, רק אדים כחלכלים התפתלו. אז פתח יחיה בימינו את בורג הנפט ושמאלו מחזיקה בגפרור דולק. אור ירוק נכנס והתפשט על־פני הרשת הקטנה שבפנס, עד שכבש את כולה, וגביע של אור ירקרק הבהיק אל מול פני הסובבים שמיצמצו בעפעפיהם, כאילו הופתעו למראה מתנת יום־הולדת. אור משיב־נפש ומשמח־עין.

בזמזום ממושך, כזמזומה של דבורה עייפה, התחיל האור שופע ומתפשט, ושולח אצבעות ארוכות על־פני הרחוב, על משטחי־החול, ומאיר רק צד אחד של העקבות שבחול.

האזנים מתרגלות לזמזום זה, כשם זהן מתרגלות לרעש־הים המתמיד. רעש נוסף זה קובע נעימה מתמדת מיוחדת ברחוב, נקרא לה נעימת־התרבות, שברגע זה הציבה את כף רגלה במקום הזה, השקט, ועמדה בינינו.


יחיה מושך את חוט־הברזל. משיכות־משיכות מטפס ועולה הפנס לראש העמוד. דרגות־דרגות גדל שטח האור הנופל מן הפנס, ומטרים על מטרים מתקצרים והולכים צללי המסתכלים. הפנס הגיע לראש העמוד, ולשכונה הצעירה יש מעתה מרכז. פנס־הרחוב הראשון בתל־אביב.

4.png

יחיה אוסף את מיטלטליו. בטרם יעזוב את המקום הוא נושא את פניו אל הפנס. שני אישוניו התנוצצו וגם הלובן שבעיניו נוצץ. העינים שמורותיהן הארוכות ריפרפו כבאמירת קידוש. האור שנפל על חזיתו המקומטת יצר חריצי צל, כמו במפוחית של יד.

אלפי פנסים נדלקים ערב־ערב ברחובות תל־אביב, בחשמל, בלחיצת כפתור. אין הם מטשטשים את אור הפנס הראשון.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות