אם יסתדרו כל אזרחי סין בששיות ויעברו במצעד ברחובות פקינג, לא ייגמר המצעד לעולם. כי עד שיספיקו לעבור בו אזרחי־היום, כבר יזדנב מאחוריהם תור אין־סופי של אזרחי־מחר, מחרתיים וכו‘, וכו’, עד אחרית הימים.

חשבתי שזאת הלצה. אבל חישוב פשוט בעפרון לימדני לתדהמתי שזוהי עובדה. מי שרוצה להשתעשע בחישוב, יערוך אותו לעצמו. הנתונים: פוטנציאל מידי של צועדים – 750 מיליון. פוטנציאל הריבוי – 15 מיליון נוספים לשנה בתוספת ריבוי הנובע מריבוי. התוצאה: צמרמורת.

אפילו היו כולם דרקונים־של־נייר, היו מפחדים מפניהם. כל־כך הרבה דרקוני־נייר מצטרפים לדרקון אמיתי אחד העלול לפעור את פיו ולבלוע את כל הנמרים הרביזיוניסטים וגוריהם, ואת כל הנמרים האימפריאליסטיים וגוריהם. רק כמה שפנים אלבניים יישארו בחיים.

אפילו בעידן של שלטון הטכנולוגיה יש משקל סגולי לכמות מעין זו. בוועידה הקומוניסטית העולמית בשנת 1960, האחרונה בה השתתפה סין, החריד מאו־טסה־טונג את הצירים בהזכרת עובדה דמוגראפית בעלת משמעות בטחונית. הוא אמר שהאיום הגרעיני איננו יכול להפחיד את סין מפני שגם אחרי מלחמה גרעינית יישארו 400־300 מיליון סינים (כל זכויות ההפצה שמורות למרשל טיטו).

לא היה זה בהכרח ביטוי של שאיפה למלחמה. קרוב לוודאי שזו היתה מעין אזהרה של התגוננות, כי סין העממית מרגישה שמקיפים אותה בטבעת של איבה: ברה“מ מזה ויאפאן מזה ובסיסי ארה”ב מזה. סין חרדה מפני ברית־קבע של שתי מעצמות־המימן אשר תהיה מכוונת נגדה, וחרדתה איננה מופרכת לחלוטין. קיימת מגמה כזו, גם אם לא נתגבשה עדיין למדיניוּת של ממש. ועוד מרגישה סין, כי מאז יצאה מבדלנותה המסורתית־היסטורית, העולם המודרני שביקשה להשתלב בו הפקיר את האינטרסים שלה ובגד בה. ועל כן היא מבקשת להיות למעצמה בזכות עצמה כדי להגן על האינטרסים שלה בעולם שבו אי־אפשר להתבדל, אלא להיות לוחץ או נלחץ.

אבל כל זה איננו משנה את העובדה שמפחדים מפניה. נחרדים מהתחזית שענק זה, המהווה שליש מן האנושות, ירכז בידיו כלי הרס בעצמה המצויה עכשיו רק בידי המעצמות הוותיקות שכבר התרגלנו אליהן, כמו שבעל־אולקוּס התרגל לאולקוס ומפחד מהתקפת־לב.

מפחדים מן הסינים מפני שהם רבים כל כך, ומפני שהם מדברים סינית ולא מבינים אותם. השפה הסינית היא הנפוצה ביותר בעולם, אבל מי יודע אותה? רק הסינים עצמם פלוס קומץ סינולוגים וקומץ פסימיסטים מושבעים.

איננו מבינים את הסינים כאשר הם מדברים סינית, וכאשר מתרגמים את הדברים – מבינים אותם עוד פחות. אי־אפשר לדעת אם הם מדברים ברצינות, ואז זה מצחיק, או לועגים ואז זה רציני למדי.

במיוחד קשה להבין את הסינים מאז “המהפכה התרבותית”. הם נעשו תרבותיים כל כך, שהם מדברים רק בכרזות. אפילו הנאומים הם כרזות.

הנה מלמדנו יאנג־צ’אנג־וו, הרמטכ"ל בפועל של צבא השחרור העממי:

“היושב־ראש מאו, השמש האדומה ביותר בלבותינו, הוא המורה הדגול, המנהיג הדגול, המפקד העליון הדגול, הקברניט הדגול,… הסמכות המובהקת של מאבק הפרולטריון בכל העולם. צדק החבר לין־פיאו (שר־ההגנה ויורשו המיועד של מאו – ח. ז.) שאמר, כי יעברו אלפי שנים עד שיקום לעולם עוד גאון כיו”ר מאו".

בעצם, אין הבדל עקרוני בין “השמש האדומה ביותר בלבותינו” לבין “שמש העמים”. גם סטאלין היה המורה הדגול והמנהיג הדגול והקברניט הדגול והמפקד העליון הדגול והסמכות המובהקת של מאבק הפרולטריון בכל העולם. מדוע, אם כן, היה בפולחן סטאלין כדי לקומם – ואילו בפולחן מאו יש רק כדי לשעשע?

התשובה כתובה בדפי ההודעות של סוכנות הידיעות הרשמית של פקינג, “סין החדשה” המביאה פולחן זה אל העולם החיצןן התוהה.

טלו את סיפורו של ואנג־צ’ו־שו, טייס צעיר שנקלע לקרב אווירי עם מטוס “סקייריידר” אמריקני. מצבו היה בכל רע – מה גם שהטיס “מיג” מתוצרת רביזיוניסטית – ומי יודע מה היה עולה בגורלו, אילולא העבירו לו מן הקרקע הנחיות נכונות במכשיר הקשר. בזכות הקשר הוא ניצח והמטוס האיפריאליסטי נפל.

אל תאמרו לי שכל חיל־אוויר מכיר ומפעיל את השיטה הזאת. כי השאלה איננה איך מעבירים הוראות, אלא מה הן ההוראות שמעבירים. ובמקרה זה מעשה שהיה כך היה:

“על הקרקע ובאוויר, מפיקוד החיל ועד לתחנות הראדאר והקשר, ובצוותי העזר, השתמשו מפקדים ופקודים במחשבה הבלתי־מנוצחת של מאו־טסה־טונג. מפקדי־קרקע העבירו לטייס הוראות מאימרות היו"ר מאו לאמור: ’היה חסר־מעצורים כלפי האויב’; ’הסתער למחוץ את הפולש’; ’רדוף בעצמה את היריב הכושל’. בשמעו פסוקים אלה, חש ואנג־צ’ו־שו כאילו המנהיג האהוב והדגול בעצמו העביר לו הוראותיו. הוא ’התישב’ על מטוס־האויב, ירה בו ופגע. המטוס התרסק… ואנג־צ’ו־שו גדל על מחשבת מאו ובתא־הטייס שלו תלויים תצלומו ופסוקיו של היו"ר מאו־צה־טונג”.

מה פלא כי הצי של צבא השחרור העממי אינו רוצה לפגר אחרי חיל־האוויר? בכנס הצי קיבלו את פני היו"ר במלים אלה:

“כל הנחלים זורמים אל הים וכל הלבבות האדומים פונים אל השמש. אה, היו”ר מאו; אה, היו"ר מאו! ההרים גבוהים, אך לא כרקיע השמים. הנהרות עמוקים, אך לא עמוקים כים. פנסים מאירים, אך לא כשמש וכירח. ואילו חסדך גבוה מרקיע השמים, עמוק מני ים, ואורךָ רב משל שמש וירח. אפשר למנות את הכוכבים, אך אי־אפשר למנות את תרומותיך לאנושות הרבות מספור…

“כאשר תצלומי היו”ר מאו באניות־המלחמה שלנו, לא נאבד בגלי־זעף, כאשר תצלומי היו“ר מאו אתנו בעמדות הקרב – לבותינו אדומים, ראייתנו בהירה ונצחוננו מובטח”.

אבל בנשק גרעיני זה בכל זאת בטוח יותר…

אל תחשבו, כי אימרותיו של היו"ר מאו טובות רק בעתות מצוקה בטחונית. כמו תהילים, להבדיל, הן עוזרות בכל מצב: בעת כיבוי שריפה (לפי בטאון הצבא), בעת תאונות רכבת (“יומון הופה”), בשעת אסון טבע (בטאון הצבא) בבחירת בן־זוג (רדיו פקינג).

אבל בעיקר חזקה תורת מאו בשטח הרפואה. למשל, מחשבותיו של היו"ר החזירו את כושר השמיעה והדיבור לשבעה אחים חרשים־אילמים, עובדה.

עובדה היא גם כי לאו־צואן־יין, מנתח בבית־חולים צבאי בקנטון, כמעט כשל והכשיל בעת ניתוח־מוח מסובך. כאשר פרץ מראש החולה זרם דם אדיר, החל הרופא רועד ומאבד עשתונותיו. למזלו של החולה, צוות העוזרים שבחדר־הניתוח לא איבד את העשתונות. בלי להפסיד שניה. הם פעלו בתושיה ובמרץ לפי שיטת ההצלה היחידה המועילה ברגעים גורליים כאלה. נאמנים למחשבותיו של מאו, הם התחילו לקרוא בקול את אימרותיו. או אז חזר כוחו למתניו של ד"ר לאו־צואן־יין. ידיו שוב לא רעדו, הוא השתלט על התרגשותו, עצר את זרם הדם של החולה וסיים את הניתוח בהצלחה.

האזינו וראו אנשי תל־השומר, ביילינסון, הדסה! אני יודעת שיש לכם מנתחים מצויינים ומכשירים משוכללים. אבל מה איכפת לכם להשקיע עוד כמה לירות ולרכוש ספרונים אדומים? מה שבטוח בטוח.

הרי לא מדובר כאן במקרה בודד. מה בדבר האשה שהרופאים העממיים הצליחו להוציא מגופה גידול בן 36 קילוגרם?

החברה פיי־סיאו־יאנג סבלה מגידול ליד הרחם 17 שנים וכל הרופאים בעלי ההשקפה הבורגנית קבעו כי אין סיכוי הצלחה לניתוח ואין לה תקווה להבריא. אבל צוות של מורים ותלמידים מהפכניים מן המכון לרפואה בשנטונג נשמע לקבוצת פועלים – תועמלנים לרעיונותיו של מאו־צה־טונג. הצוות לא אמר נואש והצליח לנתח את האשה ולהחזירה אל העם. פיי־סיאו־יאנג (מינוס 36 קילו) שוב לוקחת חלק במהפכה ובייצור.

ואיך היו"ר שוחה! זוכרים? איך נכנס לנהר ינג־צה בצעדים מאוששים, טובל גופו במים הצוננים, מותח זרועותיו החסונות, וקורע את הגלים בתנועות יציבות. מי אמר שהוא חולה? מי אמר שהוא זקן?

שחייה שכזאת, שיא עולמי כפול שלוש. 15 קילומטרים ב־65 דקות. בחיי רדיו פקינג. אפילו כריש לא יעמוד בהתמודדות.

בצדק הריע ההמון, בצדק התלהבה האומה, בצדק נכתבו על כך תיאורים פיוטיים, שירים ליריים ו…דו"חות דיפלומטיים.

אה, היו“ר מאו! השמש האדומה ביותר בלבותינו. מה יהיה מעמדך אחרי מותך? האם תימלט מגורל אחיך הדגול יוסף ויסאריונוביץ? האם יקרעו את מסווה הפולחן גם מעל זכרך? האם יאשימוך בוועידת המפלגה ב”מאה הפרחים" שלא פרחו, ב“קפיצה הגדולה קדימה” שלא הקפיצה קדימה, ב“מהפכה התרבותית” שלא היתה תרבותית כל כך והצמיחה שפע פרחי־פולחן על מזבלה של תוהו ובוהו? האם יתלו גם בקולרך את כל פשעי המשטר שיוסיף לפשוע?

אל תדאג, שמש אדומה. הסינולוגים המערביים התוקפניים מאמינים שיש לך ביטוח־לאחר־המוות. הם אומרים שאינך סתם סטאלין סיני. אתה פליכנוב סיני ולנין סיני וסטאלין סיני בדמות אחת. אי־אפשר ללכלך אותך בלי ללכלך את כל המהפכה הצהובה שהיא צחורה כל כך.