א. 🔗
" – מַה זֶה תִקְרָא מַחֲמַדֵּנוּ,
פֹּה בַסֵּפֶר בְּלִי הֲפוּגָה,
לְעִתִּים תִּבְכֶּה, תִּתְיַפֵּחַ
וּפָנֶיךָ חֲרוּשֵׁי־תוּגָה.
עָזְבָה, עָזְבָה זֶה סִפְרֶךָ
וּמִקְּרֹא בוֹ נָא חֲדָלָה,
סִפּוּר קְדוּמִים סַפְּרָה לָנוּ,
מִשְׁלֵי חִידוֹת לָנוּ מְשֹׁלָה! –"
" – מִשְׁלֵי אֵפֶר לֹא אֵדָעָה,
יַלְדֵי נָכְרִים בָּם יַשְׂפִּיקוּ,
הֵם יַעֲרִיצוּם הֵם יַקְדִּישׁוּם,
הֵם גַּם חֵקֶר בָּם יַעֲמִיקוּ.
סִפּוּר קְדוּמִים אֲסַפֵּרָה!
סִפּוּר קְדוּמִים – אָזְנַי קָחוּ
מִנִּי דִבְרֵי זֶה הַסֵּפֶר;
שָׁנִים רַבּוֹת כְּבָר בָּרָחוּ –
לְמִן הָעֵת, שֶׁאֲבוֹתֵינוּ
יְלָדִים קְטַנִּים עֲדֶן הָיוּ,
זֶה הַחִלָּם לִקְרֹא סֵפֶר,
בְּבֵית הָאָב עֲדֶנָּה הָיוּ.
אָז יָנַקְנוּ שֶׁפַע חַיִּים
אָז חַיִינוּ חַיֵּי נַחַת,
דְּרוֹר שָׁאַפְנוּ בְּלִי־מְצָרִים
אַף עָלִינוּ כַפֹּרַחַת.
אוּלָם פְּרָאִים אָז הָיִינוּ
אִישׁ בֵּין אָחִיו רִיב הֵפַחְנוּ,
וּבְמַדְמֵנַת מֵי שְׁכֵנֵינוּ
הִתגּוֹלַלְנוּ, נֶאֱלַחְנוּ.
בְּחֹזֶק יָד הָאָב יִסְּרָנוּ,
אֶפֶס מוּסָר לֹא לָקַחְנוּ:
וּבְמַדְמֵנַת מֵי שְׁכֵנֵינוּ
הִתגּוֹלַלְנוּ, נֶאֱלַחְנוּ.
וַיִּתְלַקַּח אַף אָבִינוּ
וַיְגָרְשֵׁנוּ: – "סוּרוּ! – קָרָא –
סוּרוּ, גּוּרוּ בֵית שְׁכֵנֵיכֶם –
נַפְשְׁכֶם בָּמוֹ כִּי נִקְשָׁרָה!"
וַנָּסוּרָה… אֵל רַב־צֶדֶק!
מַה שָּׂבַעְנוּ פִיד וּשְׁנִינָה!
וּשְׁכֵנֵינוּ אֵיךְ קִדְּמוּנוּ –
אֵיךְ עִנּוּנוּ בְּלִי חֲנִינָה!
זֶה הִתְחַפֵּשׂ בְּעָרְמַת שׁוּעָל
מְצוֹא לַלֵּב הַמְּסִלָּה פְנִימָה;
וּמִשְׁנֵהוּ – זְאֵב עֲרָבוֹת
מָלֵא תֹם כְּיוֹנָה תְמִימָה;
אֵלֶּה שָׁקְדוּ עַל אָשְׁרֵנוּ –
הָרְגוּ, שָׂרְפוּ בְּחֶמְלַת לֵב:
לְאַשֵּׁר נֶפֶשׁ בְּחַיֵּי נֶצַח
וְהָבֵא שֹׁאָה עַל חַיֵּי גֵו…
וְהָאֲנָשִׁים – לִבָּם אֶבֶן,
בְּנֵי צִפְעוֹנִים פְּרִיצֵי שַׁחַץ,
מִדֵּי יוֹם הוֹסִיפוּ חָלָל,
מִדֵּי בֹקֶר הִרְבּוּ מַחַץ…"
– "אַךְ, אָבִינוּ! – יָמִים רַבִּים
צוּקוֹת אֵלֶּה לֹא אָרָכוּ?!" –
– "אָרְכוּ, בָּנַי, הוֹי אָרָכוּ!
מַה־תִּתְפַּלְאוּ, תִּשְׁתּוֹחָחוּ?
מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁהוֶֹה
אוֹ גַם יִהְיֶה לָעוֹלָמִים,
לָעוֹלָמִים עִם הָאָדָם
גּוֹר לֹא תָגוּר חַיַּת־דָּמִים…
מְצוּקוֹת הָיוּ מְצוּקוֹת יִהְיוּ,
יִהְיוּ רוּחוֹת, דֶּלֶף, רֶפֶשׁ…
אַךְ הַמְּצוּקָה תִּנְעַם לָנוּ,
בָּה בַּמְּצוּקָה אשֶׁר־נֶפֶשׁ…
שׁוּרוּ נָא… הַסַּעַר יִסְעַר,
שֶׁצֶף קִצְפּוֹ יָם יַרְאֵנוּ;
זֶה הַיָּם כָּאֱמוּנָה רָחָב
וְעָמֹק עָמֹק כְּמַכְאוֹבֵינוּ…
מְצוּלָה תִרְעַשׁ… תִּפְעַר פִּיהָ…
גַּל אֶל גַּל קוֹל עֹז יִתֵּנוּ…
אֵל הַגַּלִּים – דִּמְעוֹתֵינוּ,
זֶה הַסַּעַר – אַנְחוֹתֵינוּ…
אֵל הַגַּלִּים לַעֲלוֹת לִגְאוֹת
מִדֵּי רֶגַע – מַה יִּצְלָחוּ!
אַךְ שׁוּב עַל עִקְבָם… עִקְבָם, בָּנַי,
שְׁנוֹת אֵין מִסְפָּר יֶאֱרָכוּ…
אוּלָם, בָּנַי, כִּי יַגִּיעַ
רֶגַע חֶסְרוֹן שׂוֹא־הַמַּיִם
אָז אַחֲרֵיהֶם תִּשָּׁאַרְנָה
מִנְחוֹת־פֶּלֶא מְלֹא חָפְנַיִם:
עַל הַחֹף – מְקוֹם עֵינֵינוּ
יָרְדוּ נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְמָעוֹת
עַתָּה עַתָּה שֶׁפַע כַּבִּיר –
אַבְנֵי חֵפֶץ שָׁם נִמְצָאוֹת.
לֹא סַפִּירִים, לֶשֶׁם, שֹׁהַם –
אֵלֶּה אַבְנֵי הַתִּפְאָרָה,
וְלֹא יָשִׁיתוּ לִוְיַת חֵן
לִמְעִיל אַרְגָּמָן, לַעֲטָרָה.
רַק לַנֶּפֶשׁ חֵן מוֹסִיפוֹת
הָאֲבָנִים הַנֶּהְדָּרוֹת;
וְעַל דַּרְכֵּנוּ מְלֵא צַלְמָוֶת
שׁוֹלְחוֹת נֹגַהַּ אוֹר יְקָרוֹת…
בָּנַי! זֹאת הִיא אֱמוּנָתֵנוּ!
אֱמוּנָה עַזָה כָּחַלָּמִישׁ,
אֱמוּנָה קֹדְחָה כַּלֶּהָבָה,
אֱמוּנָה בְהִירָה כְּאוֹר הַשָּׁמֶשׁ…
וּבֶאֱמוּנָה רַבַּת אוֹנִים
נֵשֵׁב נִפְגּשׁ אֶת פִּידֵנוּ…
בְּמוֹ פִידֵנוּ – אֱמוּנָתֵנוּ,
בֶּאֱמוּנָתֵנוּ – בִּרְכָתֵנוּ!" –
כֵּן אָבִינוּ סִפֵּר לָנוּ
בִּשְחֹק נָעִים עַל שִׂפְתוֹתָיו,
וּבִשְׂחֹק עַל פָּנָיו שָׁטְפוּ
שָׁטֹף עָבֹר מֵי דִמְעוֹתָיו…
ב: חג הפסח 🔗
… גַּם שָׁם, בְּנִי, הָמָיוּ נַחֲלֵי מַיִם
וּפְרָחִים הִתְהַדְּרוּ בָּעֵמֶק, בָּאָחוּ,
וּמֵעַל פְּנֵי תְּכֵלֶת חוּג הַשָּׁמַיִם
כּוֹכָבִים בַּמְּסִלּוֹת אוֹרָם שָׁלָחוּ.
גַּם שָׁם מִדֵּי בֹקֶר הַשֶּׁמֶשׁ קָמָה
וַתְּגָרֵשׁ עֲרָפֶל מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים
וַתָּפֶץ זִיו נָעִים כְּזִיו הָאַחְלָמָה
אֶל רַחֲבֵי שָׂדָי, אֶל חֶלְקַת נְהָרִים.
אַךְ שָׁמָּה הִתְבּוֹלֵל בְּהֶמְיַת הַמַּיִם
קוֹל שֵׁבֶט מַכֶּה, קוֹל נַעֲנִים, נִדָּחִים,
קוֹל צִלְצֵל בָּעֹז מֵהֲמוֹן נְחֻשְׁתַּיִם,
קוֹל שְׂחֹק מַהֲתַלּוֹת, קוֹל רַב הַטַּבָּחִים.
לֹא מִקַּרְנֵי הַחַרְסָה שָׁם אָדְמוּ הַפְּרָחִים,
לֹא טַל גַּם לֹא מַיִם יָרְדוּ עֲלֵיהֶם,
הַפְּרָחִים שָׁם אָדְמוּ מִדָּמִים נִשְׁפָּכִים
מִדִּמְעוֹת עֵינַיִם רָטְבוּ עֲלֵיהֶם.
הַכּוֹכָבִים הָאִלְּמִים בַּחֲשֵׁכָה וָאָמֶשׁ
קוֹל אַלְפֵי אֲנָחוֹת שָׁם הַקְשֵׁב הִקְשִׁיבוּ,
וּבְחֻמָּן הַנּוֹרָא קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
כָּל מַכָּה וּפֶצַע הֶעֱמִיקוּ הִרְחִיבוּ.
שָׁם רָגַשׁ יַם דְּמָעוֹת, שָׁם סָעַר כָּל לֵב
שָׁם אֹפֶל מְנֻדָּח כֻּסָּה כָל עֵבֶר…
מָה אָעִיד, יַקִּירִי, אֲדַמֶּה לַכְּאֵב
מָה אָעִיד אֲדַמֶּה לַשָּׁבֶר?!…
* * *
וְדוֹרוֹת נָגֹזוּ… לֹא רַעַם הִתְגּוֹלֵל
עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבֹהִים וְרָמִים,
לֹא סַעַר בְּחֵמָה נִתֶּכֶת הִתְחוֹלֵל
לְהַפִּיל וְלַחֲשׂוֹף יְעָרוֹת נִרְדָּמִים.
אִישׁ חַי, גְּדָל פְּעָלִים, קָם, רַב לְהוֹשִׁיעַ!
לְפַתַּח וּלְנַתֵּק חַרְצֻבּוֹת הָרֶשַׁע –
אֶל מַחֲנֵה עֲבָדִים כַּמַּלְאָךְ הוֹפִיעַ
וַיַּרְעֵף עֲלֵיהֶם טַל חֹפֶשׁ וָיֶשַׁע.
וַיָּקָם בְּהוֹד, וַיִּתְיַצֵּב כַּתֹּמֶר
וּבְיָדוֹ רַק מַקְלוֹ – מַקֵּל רַב פְּלָאִים,
כִּי יוֹצִיא רַק הֶגֶה, כִּי יִתֶּן לוֹ אֹמֶר
אָז אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ חֹרֶדֶת לִרְגָעִים.
מִשָּׁעָה לְשָׁעָה גְּבוּרָתוֹ גָדָלָה
וּתְהִלַּת קְדֻשָּׁתוֹ הִבִּיעָה כָל לָשׁוֹן.
בְּנִי, מָה לַהֶדֶר אָעִידָה אֶמְשָׁלָה,
מָה אָעִיד אֲדַמֶּה לַשָּׂשׂוֹן?!…
* * *
הָאָב לְסַפֵּר כִּלָּה…
וְעֵינֵי בְנוֹ מְפִיצוֹת
עַנְוַת אֵמוּן, חֶסֶד,
תּוֹדַת תֹּם, עֲלִיצוּת.
פָּנָיו פְּנֵי שׁוֹשַׁנִּים
תִּנְוֶה בָּם נְהָרָה,
בַּדָּיו חָצְבוּ לַהַב,
נַפְשׁוֹ שְׂחֹק אָמָרָה…
הוֹי, מֵיתָרַי עוּרוּ,
בְּיָגוֹן מַה נְּמוּגוֹתֶם?…
לוּ פִיכֶם פָּצַח רִנָּה
נַפְשִׁי הַעִירוֹתֶם –
רוּחַ חָדָשׁ שְׁפַכְתֶּם
עַל נוּגָה נֶאֱנַחַת…
הֶאָח, בַּחַגִּים חָג!
שִׂמְחָה מַה נִצַּחַת!
* * *
אַךְ לַשָּׁוְא, אַךְ לַשָּׁוְא אֶת מֵיתָרַי אָעִירָה
לֹא אֶשְׁמַע מִפִּיהֶם קוֹל שִׁירָה נֶאְדֶּרֶת…
עַל מֵיתְרֵי כִנּוֹרִי, עַל נוּגֵי־הַשִּׁירָה,
יַד קָרָה כִּכְפוֹר אֶצְבְּעוֹתַי הֶעֱבִירָה
וַתַּכְבֵּד עָלֵימוֹ כְּכִכַּר עֹפָרֶת…
………………..
הוֹי סִלְחִי לִי!… לְמַרְאֵה מְצוּקוֹת הַשַּׁחַת,
כָּל חֳלִי וּמַדְוֶה, בָּם רוּחֵךְ חֻבָּלָה,
שִׁירָה עַלִּיזָה עֲדֶנָּה אַף אַחַת
לָךְ עוֹד לֹא שַׁרְתִּי, – בַּת עַמִּי אֻמְלָלָה –!…
* * *
מַדּוּעַ הֲפַכְתֶּם לִמְאֵרָה שִׁירָתִי?…
אֶל מִישׁוֹר עֲרָבָה וּמֶרְחֲבֵי שָׂדָי
יוֹם אָבִיב הַבָּהִיר לְקַדֵּם יָצָאתִי
וְנִבְלִי הַתָּמִים נָשָׂאתִי בְיָדִי.
מֵרוּחַ מִדְבָּרוֹת
וּפַלְגֵי יְעָרוֹת
אַלֵּף אֶת נַפְשִׁי הוֹד שִׁירוֹת נֶאְדָּרוֹת.
אֵלֶּה אַחַר אֵלֶּה רָאִיתִי נְמַקִּים,
צְבָא הַשָּׁמַיִם, כּוֹכָבִים וָסַהַר,
עֲרָפֶל שָׁת סֻכּוֹ לַמַּיִם הַזַּכִּים
דּוּמָם לִסְבִיבוֹ הִבִּיט הַיַּעַר
וְאוֹרוֹת זֻקָּקִים
עַל פְּנֵי הָעֲמָקִים
שָׁלַח הַשַּׁחַר מִגָּבְהֵי הַשְּׁחָקִים.
קוֹל רוּחַ שָׁמַעְתִּי בְּעָבְרוֹ בַנְּהָרִים,
חֲזִיזֵי הָאָבִיב וְרַעַם שָׁמַיִם,
מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים הִתְנַשְּׂאוּ נְשָׁרִים
וְאִשָּׁה לִרְעוּתָהּ הִשִּׁיקוּ כְנָפַיִם…
וְשִׁירָה נִלְהָבָה
בְּשִׂמְחָה נִשְׂגָּבָה
הִשְׁתַּפְּכָה מִנִּבְלִי עַל רַחֲבֵי עֲרָבָה.
וְעַתָּה… לְפָנַי כְּקֶדֶם מְלֵא נֹעַם
שָׂדֶה וָאָחוּ וִירַקְרַק הַכָּרִים,
הֶהָרִים מִשְׂתָּרְעִים כְּאַבְנֵי הַשֹּׁהַם
וּבְרַצֵּי אוֹר־כֶּסֶף מִתְרַפְּסִים נְהָרִים,
אַף רוּחוֹת לָטֹהַר
מִשַּׁדְמוֹת־הַזֹּהַר
יָפִיחוּ בִי זִכְרוֹן עֵת חַיֵּי־הַנֹעַר…
אַךְ לַחִנָּם, לַחִנָּם לְנַפְשִׁי קֹדֶרֶת
בְּזִכְרוֹן הֶעָבָר אֲבַקְשָׁה תַנְחֻמוֹת…
מֵיתָר אַחַר מֵיתָר יִנָּתֵק כִּנְעֹרֶת
מִתַּחַת אֶצְבְּעוֹתַי הָרָפוֹת וּצְנוּמוֹת…
הֵן יְנוֹצְצוּ דְמָעוֹת
וַאֲנָחוֹת נִשְׁמָעוֹת:
"אָחִינוּ בֶן־עֹנִי, מְדֻכָּא הַתְּלָאוֹת!
"הֲתִשְׁמַע, הֲתִשְׁמַע אֶת קוֹל הַנְּחֻשְׁתַּיִם?
אָחִינוּ! הֲתִרְאֶה מִצְהֲלוֹת אוֹיְבֵנוּ?…
הָהּ, מָגוֹר מִסָּבִיב… מוּעָקַת מָתְנַיִם,
וַאֲפֵלָה נִצַּחַת מִכָּל עֲבָרֵינוּ…
הַדֶּרֶךְ מַה נּוֹרָא,
אֵין קֶרֶן, אֵין אוֹרָה!"…
הוֹי, מַדּוּעַ הֲפַכְתֶּם שִׁירָתִי לִמְאֵרָה!?…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות