(תרגום ברשיון המחבר)

חלק ראשון

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

שירי קודש

מאת

שמעון שמואל פרוג

שירי קודש

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ

מאת

שמעון שמואל פרוג

שמעון פרוג

I

הַחַשְׁתָּ בִלְבָבְךָ אֶת נֹעַם הָרְגָעִים –

עֵת תַּחַת יַד שֶׂפֶק וּמַכְאוֹב נוֹרָאִים

בִּשְׁעִיפִּים בַּלַּיִל – כִּבְקֶסֶם חֲבָרִים

בְּךָ מֵיתָר יִתְעוֹרֵר, בַּלֵּב בַּמִּסְתָּרִים;

בְּעֶצֶב, אַט אַט, שֶׁפֶל קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ

כְּשֶׁפֶל קוֹל קֶרֶן – תַּמְרוּרִים יַבִּיעַ

בְּאִישׁוֹן הַלַּיְלָה עַל אַחַד הֶהָרִים,

וּמַחֲנוֹת חֶזְיוֹנוֹת אֵלֶיךָ יִנְהָרוּ

מִשָּׁנִים נִשְׁכָּחוּ, מֵעִתִּים עָבָרוּ;

וּמַרְעִיד אָז תַּעֲמֹד לִפְנֵי זֹה הָעֵדָה

וּתְרוּעַת עֲלִיצוּת עַל שְׂפָתְךָ נוֹדֵדָה

כִּתְרוּעַת הַיֶּלֶד לְמַרְאֵה כוֹס פֶּרַח

מִתְגַּלָּה רִאשׁוֹנָה מִמִּכְסֵה הַקֶּרַח,

וּלְמַרְאֵה הַמְבַשְּׂרִים הַעוֹרְבִים הַבָּאִים

בְּהָמוֹן שָׂמֵחַ עַל רָאשֵׁי הַסְּלָעִים…

וְתַאֲמִין אֱמוּנָה כִּי כֹל שֶׁהוֹגִיעַ

זֶה עַתָּה מִקָּרוֹב מוֹרָשֵׁי לִבֶּךָ,

שֶׁהִקְדִּיר אוֹר יוֹם וַעֲרָפֶל הִצִּיעַ

וּמִלָּא בָרַעַל וְלַהַב כְּסָלֶיךָ –

כָּל אֵלֶּה אַךְ הָיוּ חֲלֹמוֹת חַלְחָלָה,

תַּעֲלוּלֵי הַדִּמְיוֹן בְּנֶפֶשׁ נִבְהָלָה.

וְכָל הַחֲלֹמוֹת נָגֹזוּ נָסָעוּ

כַּמֵּתִים עֵת קַוֵּי הַשַּׁחַר יֵרָאוּ,

וּשְׁנִיָּה הִתְחַדְּשׁוּ יָמֶיךָ בְּנֹעַר

וּבְעֶדְנַת הַיֶּלֶד כַּבֹּקֶר לָטֹהַר

וּשְׁנִיָּה יָרִיעוּ בַלֵּב הַמֵּיתָרִים

בָּעֹז, בַּעֲלִיצוּת וּבְקוֹלוֹת נֶאְדָּרִים…

קוֹל מֵיתָר כָּזֶה בְּלִבָּתִי כֹאֶבֶת

יִתְעוֹרֵר עֵת אֶקְרָא גִלְיוֹנֵי אַל־מָוֶת,

עֲלֵיהֶם יַד אֱמֶת וּתְהִלָּה רָשָׁמָה

זִכְרוֹנוֹת הַיָּמִים הַיְקָרִים,

עֵת הֵן מִשָּׁמַיִם הוֹפִיעוּ

בֶּהָדָר לְגָרֵי אֲדָמָה,

וְשִׁירָה רִאשׁוֹנָה הִשְׁמִיעוּ

לְקוֹל כַּבְלֵי בַרְזֶל נִשְׁבָּרִים. –

II

מִסִּתְרֵי הַקֹּדֶשׁ, מֵעַב הָעֲרָפֶל

הָעֹטֶה כַשַּׂלְמָה אַגָּדוֹת עוֹלָמִים,

עֲדַת תְּמוּנוֹת קֹדֶשׁ לְפָנַי עֹבֶרֶת;

וּכְנֹגַהּ הַשַּׁחַר הַנִּשְׁקָף בַּשֶּפֶל

הַמְרַחֵף עַל קָנֶה וָסוּף בָּאֲגַמִּים,

עַל אָחוּ וָגֹמֶא בַּנְּחָלִים הַנְּשַׁמִּים –

גִּזְרָתָן, תַּבְנִיתָן כֵּן שְׁקוּפָה חִוֶּרֶת,

וּבְשֶׁקֶט וּדְמָמָה כֵּן עֵינָן מַזְהֶרֶת…

הֵד קוֹלוֹת נִפְלָאִים אָז אָזְנַי יִקָּחוּ

מִשָּׁנִים כְּבָר עָבְרוּ, מֵעִתּוֹת נִשְׁכָּחוּ…

הוֹי, עוֹלַם הַפְּלָאוֹת, כַּבִּיר עֲלִילִיָּה,

מְקוֹר כָּל תִּפְאֶרֶת וּתְהִלָּה נִשְׂגָּבֶת!

מִמְּעִי הַמַּפָּלָה, מִגַּלֵּי הַשְּׁאִיָּה

תַּבְנִיתְךָ לְפָנַי מִתְנַשְּׁאָה, נִצָּבֶת.

וְשִׁירַת אַהֲבָה וּמִשְׁפָּט וָחֹפֶשׁ

כְּחֹמֶר מִשְׁבָּרִים הַלֵּב תְּרַתֵּחַ,

וּשְׁנִיָּה בְדָמִי הָאֵשׁ תִּתְלַקֵּחַ

וּתְרוּעָה תִתְפָּרֵץ מֵעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ…

בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה הַנְּעִימִים הַיְקָרִים

כַּחֲלוֹמוֹת יֵרָאוּ כָּל נַחֲלֵי מִשְׁבָּרִים,

כָּל צוּקוֹת הַתֹּפֶת, כָּל גַּלֵּי הָרֶפֶשׁ,

כָּל אַלְפֵי הַקְּבָרִים מִכָּל הָעֲבָרִים –

שֶׁל אשֶׁר, שֶׁל תִּקְוָה שֶׁהָיוּ לָאֶפֶס…

אָז אֶרְאֶה אֶת עַמִּי בְּאֶרֶץ מֹרִיָּה

כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם שֶׁיָּרְדוּ נְשִׁיָּה,

הוּא עוֹבֵד אַדְמָתוֹ בְּאֵת וּמַחֲרֶשֶׁת,

הוּא מַחֲזִיק בְּיָדוֹ גַּם דֶּגֶל וָקֶשֶׁת…

………………..

הוֹי, אָחִי, הוֹי, רֵעִי הַמְחַבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת,

הַכֹּאֵב הַנּוֹדֵד בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת,

גְּשָׁה הָלְאָה! אַל תַּרְאֶה פָּנֶיךָ הָרָעִים!

פֶּן תָּבֹא בְלִי־מֵשִׂים לְאָזְנִי תְּלוּנָתְךָ,

פֶּן תַּחַז בַּת עֵינִי אֶת אֵגֶל דִּמְעָתְךָ –

וְנָדַף כֶּעָשָׁן חֲלוֹמִי הַנָּעִים…

---

מִכְתַּב אֱלֹהִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

(בִּקְרֹא בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ)

לִפְנֵי סִפְרִי קְדשׁ־הֶגְיוֹנַי

הֶעֱלֵיתִי אֶת הַמְּנוֹרָה,

דּוּמָם תָּאִיר הַשַּׁלְהֶבֶת,

עַל הֶעָלִים תִּשְׁלַח אוֹרָהּ.

דּוּמָם תָּאִיר הַשַּׁלְהֶבֶת

אֶל הֶעָלִים הַנִּפְלָאִים,

דּוּמָם יֵרְדוּ גַם אֶל לִבִּי

אוֹרוֹת קֶסֶם, אוֹרוֹת פְּלָאִים.

אֶל הַמִּלִּים הַנִּשְׂגָּבוֹת

אָשִׂים עֵינַי אֶתְבּוֹנֵנָה,

וּכְעֵינַיִם תִּתְבּוֹנַנָּה

אֶל לִבָּתִי אַף גַּם הֵנָּה.

וּכְעֵינַיִם תִּתְבּוֹנַנָּה, –

מַה תָּאוֹרְנָה הָעֵינָיִם!

לָמוֹ נֹגַהּ אוֹר יְקָרוֹת

כַּכּוֹכָבִים בַּשָּׁמָיִם.

וּבְלִבָתִי הַנֶּחֱלָאָה

מִנִּי מְרִירוּת פִּיד וּתְלָאוֹת –

נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים יִפְּחוּ

אֵל הַמִּלִּים הַנִּפְלָאוֹת.

הוֹי, הָאִירִי נָא, מְנוֹרָתִי,

בַּאֲפֵלַת הָעוֹלָמִים,

לַפִּיד אֵשׁ הֶגְיוֹנֵי נֶצַח,

מְאוֹר שִׂמְחוֹתַי כָּל הַיָּמִים!

* * *

לִפְנֵי סִפְרִי הַפָּתוּחַ

הֶעֱלֵיתִי אֶת הַמְּנוֹרָה,

וַיּוֹפִיעוּ עַל הֶעָלִים

כּוֹכְבֵי נֶצַח, כּוֹכְבֵי אוֹרָה.

וַיּוֹפִיעוּ עַל הֶעָלִים

הַנִּפְלָאִים הַנִּשְׂגָּבִים,

וַיִּתְלַקְּחוּ מִדֵּי רֶגַע

וַיַּבְרִיקוּ הַכּוֹכָבִים.

פִּתְאֹם עָבְרָה רוּחַ קַלָּה

עַל הֶעָלִים הַנִּשְׂגָּבִים…

הַשַּׁלְהֶבֶת אָסְפָה נָגְהָהּ,

אֶסְפוּ נָגְהָם הַכּוֹכָבִים…

קֹר וָחשֶׁךְ הִשְׂתָּרָרוּ,

מַחֲנֵה תְמוּנוֹת נֶגְדִּי עֹלָה.

אֶרְאֶה “רוּחוֹת” תִּתְנוֹדֵדְנָה,

וּכְתַכְרִיכִים – בָּאֲפֵלָה…

הֵנָּה הוֹלְכוֹת, הֵנָּה קְרוֹבוֹת.

אֶרְאֶה אַחַת כְּבָר עָמָדָה…

אֶרְאֶה אוֹתָהּ מִשְׁתּוֹחֵחָה,

עַל הֶעָלִים תָּשִׁית יָדָהּ…

וּמַבֶּטֶת בְּעַצֶּבֶת

– הוֹי, עַצֶּבֶת מַה נֶּעְכָּרָה! –

אֶגְלֵי דֶמַע תִּזַל עֵינָהּ

וּמֵעָפָר יִשַּׁח דְּבָרָהּ:

"אָחִי, אָחִי, רֵיחַ רָקָב

יָשִׂים מַחֲנַק בְּאַפֵּינוּ,

אָחִי, אָחִי, שׁוּר הַבִּיטָה,

הֲתַכִּירָה אֶת צַלְמֵנוּ?

הֲתַכִּירָה הַיָּדַיִם

שֶׁהִתְפָּרְקוּ בִנְחֻשְׁתֵּיהֶן?…

הֲתַכִּירָה הָעֵינַיִם

שֶׁנָּמַקּוּ תּוֹךְ חוֹרֵיהֶן?

שֶׁנָּמַקּוּ – שֶׁעָשֵׁשׁוּ

מִנִּי עֹנִי, מֵעַצָּבֶת;

אֲשֶׁר הֻכּוּ בַסַּנְוֵרִים

בַּאֲפֵלַת גֵּיא צַלְמָוֶת?…

הֲתַכִּירָה אֶת הַגְּוִיָּה,

זֹאת הַגְּוִיָּה שֶׁנִּצְרָבָה

עַל קְרָבֶיהָ עַל דָּמֶיהָ

כָּל יָמֶיהָ בַּלֶּהָבָה?…

אָחִי, אָחִי, לֹא לַחִנָּם

יִגְּהוּ קַוֵּי אוֹרוֹת פְּלָאִים

כַּכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

עַל הֶעָלִים הַנִּפְלָאִים.

לֹא לַחִנָּם יִגְּהוּ אוֹרוֹת

עַל הַסֵּפֶר קְדשׁ־הֶגְיוֹנוֹת,

זֶה הַסֵּפֶר רַב־הַיָּמִים,

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, מְאוֹר חֶזְיוֹנוֹת!"…

* * *

דּוּמָם תָּאִיר הַשַּׁלְהֶבֶת

עַל הֶעָלִים הַנִּפְלָאִים,

דּוּמָם יֵרְדוּ גַם אֶל לִבִּי

אוֹרוֹת קֶסֶם, אוֹרוֹת פְּלָאִים.

אֶל הַמִּלִּים הַנִּשְׂגָּבוֹת

אָשִׂים עֵינַי אֶתְבּוֹנֵנָה,

וּכְעֵינַיִם דֹּמְעוֹת בֹּכוֹת

תִּתְבּוֹנַנָּה אַף גַּם הֵנָּה.

אֶל לִבָּתִי בָּעַצֶּבֶת,

גַּם תַּבְרֵקְנָה כַכּוֹכָבִים

הַמַּזְהִירִים לִסְבִיבוֹתָם

בַּאֲפֵלָה בֵּינוֹת עָבִים…

הוֹי, הָאִירִי נָא, מְנוֹרָתִי,

אֶת אֲפֵלַת הָעוֹלָמִים,

לַפִּיד אֵשׁ הֶגְיוֹנֵי־נֶצַח,

מְאוֹר שִׂמְחוֹתַי כָּל הַיָּמִים!

---

בַּחֲצַר הַמַּטָרָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

(בור כלא. הנביא ירמיהו הכלוא בפקודת המלך צדקיהו מְצַוֶּה את ברוך בן נריה הצעיר לכתוב את דברי נבואתו על המגלה).

– כְּתוֹב, בְּנִי! וּתְנֵנִי לָצֶקֶת הַמְּרִירוּת

שֶׁאֶשְׁתֶּה חֲמָתָן זֶה שָׁנִים כַּבִּירוֹת:

מְרִי־תִקְוֹת נִכְזָבוֹת וּדְמָעוֹת נֶעֱצָרוֹת,

מְרִי צוּקוֹת נוֹדָעוֹת וּמְצוּקוֹת נִסְתָּרוֹת,

וְיָדְעוּ בְנֵי חֶלֶד בַּיָּמִים הַבָּאִים

מַה גָּדַל הַיָּגוֹן, מֶה עָצְמוּ הַפְּגָעִים…

וּבְאֵפֶר הַדֹּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ לְבָעֵר

עֵת רוּחַ “הֶעָבָר” בָּהֵמָּה נָשָׁבָה –

עוֹד נִצּוּץ קוֹדֵחַ בַּמִּסְתָּר יִשָּׁאֵר

מִדִּבְרֵי הַמְּגִלָּה הַחוֹצְבִים לֶהָבָה.

הַבִּיטָה, יַקִּירִי, מֵי־יָם לֹא יִרְעָשׁוּ,

תָּנֹמְנָה אֳנִיּוֹת, מִפְרָשִׂים נִטָּשׁוּ,

הַשֶּׁמֶשׁ בֹּעֶרֶת בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם,

וּמַחֲנוֹת נְשָׁרִים מִסָּבִיב נִקְהָלוֹת

וּבְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן מַשִּׁיקוֹת כְּנָפַיִם

עַל כָּרִים נִחָרִים, עַל שְׁדֵמוֹת אֻמְלָלוֹת.

עֲיֵפִים וִיגֵעִים שָׁם עֹמְדִים עֲיָרִים

וְשׁוֹאֲפִים רוּחַ בְּצֵל עֲצֵי־תְּמָרִים.

הָרוּחוֹת יִשְׁלָיוּ… הָאָרֶץ נֶעְתָּמָה…

וּפִיחַ וָאֵפֶר שָׂמוּהָ לִשְׁמָמָה..

אַךְ – אוֹיָה לָכֶם הַנִּשְעָנִים עַל תֹּהוּ!

הוֹי, גּוּרוּ הִתְפַּלְּצוּ מִיּוֹם הַשִּׁלּוּמִים…

יוֹם בּוֹ תִתְעוֹרַרְנָה כָּל אַבְנֵי הַבֹּהוּ

בְּמִדְבַּר עֵפָתָה… וְרוּחוֹת אֲיֻמִּים

בָּאֵפֶר יַשֵּׁבוּ… וְאֵשׁ אַכְזְרִיָּה

תִּתְלַקַּח וּתְלַהֵט עַד שְׁאוֹל הַתַּחְתִּיָה…

כֵּן נִצּוּץ קוֹדֵחַ בַּמִּסְתָּר יִשָּׁאֵר

מִדִּבְרֵי הַמְּגִלָּה הַחוֹצְבִים לֶהָבָה

בֵּין גַּלֵּי הַדֹּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ לְבָעֵר

עֵת רוּחַ “הֶעָבָר” בָּהֵמָּה נָשָׁבָה.

הַדֹּרוֹת יַחֲלֹפוּ… כְּרַעַם רָקִיעַ

וּכְסַעַר מִתְחוֹלֵל עַל תֵּבֵל נִרְדָּמָה

קוֹל דְּבָרַי יִשָּׁמַע בְּרָמָה מֵרִיעַ

וְהִרְעִישׁ וְהִרְגִּיז אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה!…

---

הַבָּאוֹת

מאת

שמעון שמואל פרוג

(הנביא ישעיהו)

עֵת אֶרֶץ יְהוּדָה לְחֵרֶם נֶהְפָּכָה

מִקִּנְאַת מִפְלַגּוֹת, מִשִּׂנְאַת מִשְׁפָּחָה,

עֵת עשֶׁר תִּפְאֶרֶת וִיגִיעַ כַּפַּיִם

שֶׁרָכְשָׁה בַת־צִיּוֹן בְּזֵעַת אַפַּיִם

וּבְכִשְׁרוֹן הַדַּעַת וּמוֹחַ עֲצָמוֹת –

לְאַיִן עֵת הָיוּ מִמְּרִיבוֹת נִזְעָמוֹת –

אָז קָם וַיִּתְעוֹרֵר אִישׁ נַעֲלֶה, אִישׁ נָבִיא,

קוֹל רַעַם שָׁמַיִם בִּשְׂפָתָיו הֵרִיעַ,

אִמְרוֹתָיו כַּלַּהַב, שַׁאֲגָתוֹ כְלָבִיא

וּלְמֻכֵּי סַנְוֵרִים מוּסָרוֹ הִבִּיעַ…

אִם קוֹלוֹ כְבָר נֶחְבָּא, אִמְרוֹתָיו נָדַמּוּ,

כָּל מַעֲשָׂיו, מִפְעָלָיו אָבָדוּ, נָשַׁמּוּ,

וּבְחֶשְׁכַת הַקֶּבֶר שֹׁכֶנֶת הַגְּוִיָּה;

אִם הָרֵי בַת צִיּוֹן, כָּל אַדְמַת מוֹרִיָּה,

כָּל מָקוֹם – שָׁם הָיָה גַּם דֻּכָּא גַם עֻנָּה

וּדְבָרָיו הִבִּיעַ בָּעֹז, בֶּאֱמוּנָה –

כְּבָר הֻכּוּ לִשְאִיָּה וּלְשִׁמֲמוֹת צִיָּה, –

עַל לוּחַ לֵב עַמּוֹ עוֹד דְּבָרָיו קַיָּמִים

וְעִקְבוֹת יִפְעָתָם עַד עַתָּה נוֹדָעוּ…

הוֹי, שִׁמְעוּ אֲנָשִׁים! מִקֶּבֶר עוֹלָמִים

– שָׁם עַצְמוֹת הַנָּבִיא מַרְגּוֹעַ מָצָאוּ –

יִשָּׁמַע קוֹל עֹלֶה: ־ "יָבֹאוּ הַיָּמִים

אָז תֶּחְדַּל מַשְׂטֵמָה, אָז יִתַּם כָּל זָעַם,

אָז יַחַד יִתְחַבְּרוּ הָעַמִּים כֻּלָּהַם,

אָז יָקוּם לִדְמָמָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

קוֹל הֶמְיַת בֶּן־קֶשֶׁת, קוֹל תְּרוּעַת מִלְחָמָה,

הָאָדָם יִתְגָּאֶה בִּגְבוּרָה אַחֶרֶת,

הוֹד אַחֵר לוֹ יִקַּח לִצְבִי וְּלְתִפְאֶרֶת:

הֶגְיוֹנֵי הָרוּחַ אָז יִהְיוּ לִתְהִלָּה,

תּוּשִׁיָּה וּנְדִיבוֹת – כַּבִּירוֹת עֲלִילָה.

וּמְקוֹם שֶהִתְנוֹסֵס בְּרַק־חֶרֶב מֹרָטָה

וְקֵצֶה לֹא הָיָה לֶחָלָל, לַגְּוִיָּה,

מִכֹּבֶד מִלְחָמָה, מֵחֶשְכַת עֲלָטָה –

שָׁם תִּשְׂגֶּא, שָׁם תִּרְעַשׁ שִׁבֹּלֶת פֹּרִיָּה

וְשִׁירָה עַלִּיזָה מִסָּבִיב בַּכִּכָּר

בִּרְוָחָה וָחֹפֶשׁ יַשְמִיעַ הָאִכָּר!"…

---

[יְרִיעוֹת הָאֹהֶל לְפֶתַע הוּרָמוּ]

מאת

שמעון שמואל פרוג

במדבר י“א, כ”ז–ל.

יְרִיעוֹת הָאֹהֶל לְפֶתַע הוּרָמוּ.

בַּפֶּתַח הִתְפָּרֵץ הַנַּעַר מְבֹהָל

וּבְפָנִים לְבָנִים, וַיִּקְמוֹט אֶת אֶרֶג

הָרִקְמָה בְּיָמִין רֹעֶדֶת, וַיִּקְרָא

קוֹל גָּדוֹל: "תַּהְפּוּכָה וָמַעַל, אֲדוֹנִי!…

הוֹי, אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה!…

הָעֵדָה בּוֹגֵדָה… בְּשָׁאוֹן הִתְאַסְּפָה

וּמַטָּה אֶל נִיבָם אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת"…

וַיִּתַּר יְהוֹשֻעַ מִמְּקוֹמוֹ וַיִּמְלוֹל

בְּלִי־מֵשִׂים בְּרַגְלוֹ גִּלָּיוֹן – בּוֹ רָשׁוּם

בְּחֶרֶט כָּל תֹּכֶן הַגְּבוּלִים מִסָּבִיב,

וַיִּקְרָא: “הוֹי, כְּלָאֵם אֲדוֹנִי בֶן־עַמְרָם!”…

וַיִּקְרַב הָרֹעֶה לְאִטִּי הַפֶתְחָה

וַיַּעֲמֹד עַל מִפְתַּן הָאֹהֶל וַיַּבֵּט

לַמִּישׁוֹר מִסָּבִיב… עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת

הַתְּלוּלוֹת, בְּצֵל עֲצֵי רֹתֶם רַעֲנַנִּים,

שָׁם עָמְדוּ שְׁנֵי זְקֵנִים, וּשְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים

הִשְתַּעֲשַׁע בֶּהָדָר עַל פְּנֵיהֶם הַמְּאִירִים.

מִסְּבִיבָם כְּגַלֵּי מֵי נַחַל הִתְאַסְּפוּ

גַּם זְקֵנִים וּצְעִירִים גַּם נָשִׁים וִילָדִים,

וְצִלָּם שָׁם יִגְדַּל מֵרֶגַע לָרֶגַע

עַל אַדְמַת הַמִּישׁוֹר הַמָּלֵא חוֹל לוֹהֵט,

לְנֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיּוֹרְדָה הַיָּמָּה…

וַיִּפֶן הָרֹעֶה הַיָּשִׁישׁ לִמְשָׁרְתוֹ,

וַיְכוֹנֵן אֵלֵיהוּ אֶת עֵינָיו הַבְּהִירוֹת

הַמְפִיקוֹת תּוֹכֵחָה וּמוּסַר מֵישָׁרִים.

שְׂחֹק־קַל מְהוּל־עֶצֶב עַל שְׂפָתָיו הוֹפִיעַ,

צֵל דַּק עַל הוֹד מִצְחוֹ הִתְעַלֵּם וַיַּחֲלֹף,

וַיִּקְרָא בַדְּמָמָה: "הַנְּקָמָה תִדְרשָׁה?…

מַדּוּעַ? נְקָמָה עַל אִמְרוֹת מֵישָׁרִים?!..

הַאֻמְנָם הָאֱמֶת – הִיא קִנְיַן הָאֶחָד? –

מִי יִתֵּן וְהָיָה כָל עַמִּי נְבִיאִים!"…

---

[סָר אֶל מִשְׁמַעַת אֵל עֶלְיוֹן וּרְצוֹנוֹ]

מאת

שמעון שמואל פרוג

דברים ג', כ“ה–כ”ח;–ל“ב, מ”ח–נ“ב;–ל”ד, א–ה.

סָר אֶל מִשְׁמַעַת אֵל עֶלְיוֹן וּרְצוֹנוֹ –

מֵעַרְבוֹת שְׂדֵה מוֹאָב הִתְנַשֵּׂא בֶן־עַמְרָם

וַיְכוֹנֵן אֶת רַגְלָיו בְּמַעֲלֵה הַלּוּחוֹת

אֶל הַר הָעֲבָרִים, הַנִּשְׁקָף מִנֶּגֶד

בְּרֹאשׁוֹ הָעָטוּף חֲתֻלַּת עֲרָפֶל,

שָׁם תֹּמְכִים רָקִיעַ בְּשִׂיא זְרֹעוֹתֵיהֶם

אֲרָזִים נִזְעָמִים וּקְמוּטִים מִזֹקֶן.

וַיִּצְלַח בְּיָדוֹ עֲלוֹת רֹאש הַפִּסְגָּה,

וַתַּעֲבֹר עַל פָּנָיו כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי,

הוֹד יָפְיָהּ, כָּל טוּבָהּ מִקָּצֶה לַקָּצֶה.

הַשֶּׁמֶשׁ לִמְבוֹאָהּ קָרֵבָה, וּפֶלֶג

אַרְגָּמָן עַל חֶלְקַת הַיַּרְדֵּן שֹׁפָכֶת;

אוֹר־שׁוֹשָׁן מְרַחֵף עַל כִּכַּר הַשָּׁרוֹן

לִנְגֹהוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַהֹלְכָה לִשְׁקוֹעַ.

הַכַּרְמֶל יְפַלֵּג אוֹר תְּכֵלֶת מִלְמַעְלָה

עַל יִפְעַת הַשִּׁפְלָה הַלְּבוּשָׁה מַחֲלָצוֹת;

הָעַיִן גַּם תֵּכַהּ גַּם תֵּלַהּ מֵהַבִּיט

מְלֹא רֹחַב הַמֶּרְחָק בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. –

שֶׁלְּיָמִין יֵעָלֵם בְּבִקְעַת הַדָּנִי

וּשְׂמֹאלָהּ – בְּאֵד שֶׁעַל מֵי יָם הַמֶּלַח;

פֹּה הָרֵי אֶפְרַיִם, עֲרָבָה וָנַחַל,

שָׁם אֶרֶץ נַפְתָּלִי וּגְבוּלוֹת הַמְנַשִׁי;

עֲרֵמוֹת חוֹל אָדֹם בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי;

הַלְּבָנוֹן הֶעָטוּף בְּשֶׁלֶג עוֹלָמִים

הַנּוֹשֵׂא עַל שִׁכְמוֹ אֲרָזִים זוֹעֲפִים –

עַל רֹאשָׁם מֵעַל הַדְרַת שֵׂיבָה חוֹפֶפֶת;

מִפְלַגּוֹת עֵץ זַיִת וּתְמָרִים רַעֲנַנִּים

וּפְלָגִים הַמַּטִּים אֶת דַרְכָּם בֵּין הָרִים…

הוֹי, כַּמָּה חֶזְיוֹנוֹת וּתְמוּנוֹת וּצְבָעִים,

קַרְנַיִם, צִיּוֹנִים וּצְלָלִים נִפְלָאִים,

מְמַלְאֵי הָרוּחַ, מַרְהִיבֵי עֵינָיִם!

וַיִּפֹּל הַיָּשִׁיש הַקָּדוֹשׁ עַל בִּרְכָּיו

וַיֵּבְךְּ וַיִּתְיַפַּח כְּיֶלֶד אֵין אוֹנִים

וַיִּקְרָא: "הָהּ, אֵלִי אֵל צֶדֶק, רַחֲמֵנִי!

מַר, מַר לִי לִגְוֹעַ בְּטֶרֶם אַצִּיגָה

כַּף רַגְלִי עַל גְּדוֹתֵי חוֹף אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי –

מַטְרַת כָּל חַיַּי, מַאֲוַיַּי, תִּקְוֹתַי…

הַנִּיחָה לִי לִרְחֹץ אֶת קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלַּי

הַלְּבָנוֹת, בְּזֶרֶם מֵי יַרְדֵּן הַזַכִּים!

הַנִּיחָה לִי הַרְוֹת אֶת נַפְשִׁי בִּנְעִימוֹת

הַצְּלָלִים בַּיְעָרִים – בָּם אוֹר לֹא יֵרָאֶה.

הַנִּיחָה לִי לִשְׁאֹף הָרוּחַ בַּמֶּרְחָב.

אַף יֵתֶא נָא רוּחַ הָעֶרֶב הַנָּעִים

וְחָלַף וְחָמַק בְּשׁוּבָה וָנַחַת

עַל לִבִּי הַנִּחָר מִשֶּׁמֶשׁ תַּלְאוּבוֹת…

רַחֲמֵנִי, אֵל צֶדֶק, רַחֲמֵנִי, אֵל עֶלְיוֹן!

יוֹם אֶחָד נָא תְנֵנִי בָאָרֶץ הִסְתּוֹפֵף

יוֹם אֶחָד – בִּיגִיעַת שְׁנוֹת עָמָל כַּבִּירוֹת!"

– “בֶּן תְּמוּתָה!” – אָז נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא מִמָּרוֹם –

אִישׁ בְּחִירִי הַמּוּרָם, הַטּוֹב בִּבְנֵי־תְמוּתָה!

מֵי קָדֵשׁ הַזְכִּירָה… שָׁם יָד הֲרִימוֹתָ

עַל אֶבֶן דּוֹמֵמָה הַחַפָּה מִפֶּשַׁע

וַתָּבָז נִיב שָׂפָה וַתִּבְחַר עֹז אֶגְרוֹף!…

לֹא! לֹא תָבֹאָה לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה!"…

---

אֶל פְּרָמִתּוּס

מאת

שמעון שמואל פרוג

¹

ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים, ועליהם על הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש.

(דברים ט' י').

אָזִינָה אַנְחָתְךָ, אָבִינָה פְגָעֶיךָ.

וּבְנֶפֶשׁ מְצֵרָה מֵחֶמְלָה נִכְמָרָה

אֶתְבּוֹנֵן בַּכְּבָלִים, אַבִּיטָה בַסֶּלַע

אֵלֵימוֹ גְוִיָּתְךָ רֻתָּקָה, אֻסָּרָה…

אֲהָהּ, אֱלֹהֶיךָ – אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם,

קְשֵׁה לֵב בְּמִשְׁפָּטוֹ, אַכְזָרִי, גְּדָל חֵמָה;

אַךְ דּוֹם עֲדֵי רֶגַע נָא קָרְבַּן הַנְּקָמָה!

אֵלַי הִתְבּוֹנֵנָה וּבִי הִנָּחֵמָה:

לֹא גָנַבְתִּי אֵשׁ קֹדֶשׁ מֵאֵלִי אֵל עֶלְיוֹן,

לֹא גְנַבְתִּיהָ מִמֶּנּוּ כִּי הוּא לִי נְתָנָהּ

וּשְׂאֵתָהּ צִוַּנִי בֵּין יוֹשְׁבֵי צַלְמָוֶת

וּלְפָקְדָהּ וּלְשָׁמְרָה וּלְנָצְרָהּ נֶאֱמָנָה;

לֹא גָנַבְתִּי אֵשׁ קֹדֶשׁ מֵאֵלִי אֵל עֶלְיוֹן

וְלִי בִמְחִיר כַּבִּיר הִיא נִתְּנָה לְמָנָה;

בְּמֵיטַב הַדְּמָעוֹת וּבְמִבְחַר הַדָּמִים

בַּעֲדָהּ שִׁלַּמְתִּי זֶה יָמִים עַל שָׁנָה;

זֶה יָמִים עַל שָׁנָה וַעֲדֶנָּה גַּם עַתָּה

מֵעִמִּי יְשֻׁלַּם בַּדָּם וּבַדְּמָעוֹת.

הָהּ, דַּיָּה לֹא אַחַת אַךְ רִבְבוֹת דַּיּוֹת

וְאַלְפֵי צִפְעוֹנִים יְנַקְּרוּ הַכְּלָיוֹת…

אֶת דָּמִי יְעַלְעוּ, יָלֹקּוּ הַפְּצָעִים,

יָמֹצּוּ לִבָּתִי וּלְשַׁדִּי בַחַיִּין,

וּלְעֻמַּת מַכְאוֹבַי וִיסוּרַי הַקָּשִׁים

עֱנוּתְךָ,פְּגָעֶיךָ – אַךְ אֶפֶס וָאָיִן!…

---

[שָׂא הָלְאָה אֶת נַפְשִׁי לְמֶרְחַקֵּי אוֹרָה]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(ירמיה א‘; כ’; כ"ב)

שָׂא הָלְאָה אֶת נַפְשִׁי לְמֶרְחַקֵּי אוֹרָה

שָׁם רַחַב לֹא מוּצָק, לִנְאוֹת הָעֲרָבָה;

שָׁם מֶרְחָב אֵין קֵצֶה כִּבְלִבִּי הַדְּאָבָה,

כִּיגוֹנִי הַגָּדוֹל הַנּוֹרָא.

הַתִּקְוֹת הַיְשָׁנוֹת אָעִירָה לִתְחִיָּה,

אֱמוּנָה, חֶזְיוֹנוֹת וּמַרְאוֹת מַזְהִירִים,

וּבְרַחַב הַצִּיָּה גָּל מַיִם אַדִּירִים

מֵעֵינַי יִשָּׁפֵךְ בִּבְכִיָּה.

אָז אַכֶּה מֵיתָרִים, אַרְעִישֵׁם נִפְלָאוֹת,

אָז יִזַּל כַּשֶּׁטֶף קוֹל זְמִירוֹת נִשְׁכָּחוֹת;

תִּשְתַּפֵּךְ הַנֶּפֶשׁ בְּחַבֵלֵי אֲנָחוֹת

מִמְּצוּקוֹת, מִתְּלָאוֹת נוֹרָאוֹת…

שָׂא הָלְאָה אֶת נַפְשִׁי לְמֶרְחַקֵּי אוֹרָה,

שָׁם רַחַב לֹא מוּצָק, לִנְאוֹת הָעֲרָבָה;

שָׁם מֶרְחָב אֵין־קֵצֶה כִּבְלִבִּי הַדְּאָבָה,

כִּיגוֹנִי הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא.

---

[וְדוֹרוֹת אֵין סְפֹרוֹת כְּבָר נִגְלוּ נִסָּעוּ]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(ישעיה מ'; נ"א)

… וְדוֹרוֹת אֵין סְפֹרוֹת כְּבָר נִגְלוּ נִסָּעוּ

מֵאָז עַל מְרוֹמֵי הַר צִיּוֹן נִשְׁמָעוּ

הַדְּבָרִים בֶּהָדָר הַמְּרִיעִים נִפְלָאוֹת,

מַשְׁמִיעִים נִחֻמִּים וּתְשׁוּעוֹת בַּבָּאוֹת:

– "הִנָּחֲמִי בַת עֹנִי, עֵת צְבָאֵךּ כָּלָתָה,

כְּבָר רַחֲמִים יוֹדַעַת הַיָּד שֶׁהִכָּתָה…

מֵאַף אֱלֹהַיִךְ עַד עַתָּה נֶאֱנַחַתְּ,

אַךְ כְּבָר בִּפְשָעַיִךְ כִּפְלַיִם לָקַחַתְּ!"…

גַּם עַתָּה, עֵת אַלְפֵי לְבָבוֹת נִשְׁבָּרִים

מֵעֶצֶב בַּקֶּרֶב, מִלֶּחם בַּשְׁעָרִים,

יַשְׁמִיעוּ אִמְרָתְךָ – וּבְעוֹד מֵעֵינַיִם

תִּזֹלְנָה תִּשְׁטֹפְנָה הַדְּמָעוֹת כַּמַּיִם,

וּמִסְפֵּד בְּלִי תַכְלִית יֵעָשֶׂה כַּתַּנִּים, –

הֲלֹא אַךְ הֲתֻלִּים, אַךְ לַעַג שַׁאֲנַנִּים

עַל תּוּגַת עוֹלָמִים, עַל צָרוֹת עֲצוּמוֹת,

יַשְׁמִיעַ, הַנָּבִיא, זֶה קוֹל הַתַּנְחוּמוֹת!…

זֶה קוֹלְךָ אֶת נִדְכָּא אָז הֵקִים עַל רָגֶל

כִּי הֶאֱמִין בִּישׁוּעָה לֹא עָזַב הַדָּגֶל;

אַךְ גֹּדֶל אַף אֵל לֹא יָדַעְתָּ גַּם אָתָּה,

וּמִדַּת הַשָׁוְא לְכוֹס רַעֲלוֹ נָתָתָּ…

לֹא תִתַּם תֵּעָרֶה קֻבַּעְתָּהּ עָד תְּהוֹמָהּ:

תֵּעָרֶה – תִּמָּלֵא וְעָלְתָה חִישׁ רוֹמָה;

כְּבָר שָׁתוּ, עוֹד שׁוֹתִים, וָהִיא עוֹדָהּ מְלֵאָה

קֻבַּעַת מֵי רֹאשׁ וַחֲמַת כָּל תּוֹלֵעָה…

וְלָכֵן הַיּוֹם, עֵת כָּל לֵב יֵאָנֵחַ

מִמְּרִירוּת, מִיָּגוֹן, מֵחָרוֹן קוֹדֵחַ –

כִּי אֶשְׁמַע, הַנָּבִיא, אֶת קוֹל הַתַּנְחֻמִים –

אֶשְׁמַע אַךְ צְחֹק, אַךְ הֲתֻלִּים אֲיֻמִּים!…

---

[נַפְשִׁי קֹדֶרֶת]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(ישעיה מ‘, ו’)

נַפְשִׁי קֹדֶרֶת; אַךְ קִרְבָּהּ לִפְעָמִים

כַּבָּרָק בֶּעָנָן הָאֵשׁ תִּתְלַקֵּחַ,

אַחֲרֶיהָ כִלְיוֹתַי – כְּקוֹלוֹת הָרְעָמִים –

קוֹל חָזָק, קוֹל עֹז, יְפַלֵּחַ.

וּבְתוֹכוֹ יִשָּׁמַע קוֹל גַּעֲרַת תּוֹכֵחָה:

– "מַדּוּעַ נֶאֱלַמְתָּ, אֵין קוֹלוֹת נִשְׁמָעִים,

הַמְעַט הוּא הַבּוּז? חֲסָר שֶׁבֶר, חֲשֵׁכָה?

וְאֵל הַמַּכְאוֹבִים, הַפְּגָעִים.

וְדִמְעוֹת הָעַיִן וְזַעֲקוֹת הַשְּׁבָרִים,

וְזֹאת הָאֲנָחָה וּנְדוּדִים וָעֶצֶב

הַהֹמִים הַשּׁוֹטְפִים מִכָּל הָעֲבָרִים

כַּיָּם לִבְלִי תַכְלִית וָקֶצֶב?

הָהּ, זִכְרָה רִאשׁוֹנוֹת: עֵת קוֹלוֹת אַדִּירִים

בְּשָׁאוֹן הִתְרוֹצְצוּ עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים,

בְּלִי־מַעֲצָר בְּלִי־הֶרֶף כְּמַיִם כַּבִּירִים,

וַיֵּלְכוּ בָעֹז וּמֵישָׁרִים.

וּכְחֹפֶשׁ הַמֶּרְחָק עַל חֶלְקַת הַכָּרִים

– שֶׁשָּׁם בָּרִאשׁוֹנָה שִׁירֶיךָ נִשְׁמָעוּ –,

מִתַּחַת לְיָדְךָ עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים

כֵּן חָפְשִׁים חָמָרוּ, הָמָיוּ.

עַל שִׂמְחַת אֲחֵרִים, עַל דִּמְעָה נָכְרִיָּה

שׁוֹרַרְתָּ… קוֹנַנְתָּ… וּלְעֵינְךָ, לִקְרָאתְךָ

אַחֶיךָ, אַחֶיךָ… וְשִׁירְךָ – דּוּמִיָּה…

אֵין תְּפִלָּה, אֵין קְלָלָה עַל שְׂפָתְךָ!"…

– הָהּ, חֶבְלִי כְּחֶבְלֵךְ, בַּת עַמִּי הַיְקָרָה:

עֲיָם רוּחַ עֹז וַאֲסוּרוֹת כְּנָפַיִם…

הָעַיִן יוֹקֶדֶת, הַנֶּפֶשׁ נִשְׂעָרָה;

אַךְ רִפְיוֹן בֶּן־בּוּז בַּיָּדַיִם…

הַאוּכַל בַּשִּׁירָה פְּגָעַיִךְ הַבִּיעַ?…

וּשְׂמָחוֹת אֲהָהּ! אַךְ מְעַטּוֹת בַּשְּׁעָרִים,

הַמֵּיתָר הָאֶחָד קוֹל שָׂשׂוֹן יַשְׁמִיעַ,

הַשֵּׁנִי יִנָּתֵק לִגְזָרִים!…

אַל שִׁירָה!… הַשִּׁירָה לֹא תוּכַל הַבִּיעַ

כִּיד־עַבְדּוּת עוֹלָמִים, מַתְּלָאָה וּמְשֹׁאָה –

כִּבְדִמְעָה רַק אַחַת לֹא נוּכַל נַשְׁקִיעַ

שַׁלְהֶבֶת הַמְּדוּרָה בַּסֹּעָה!…

---

מַרְאֵה כְּבוֹד יְיָ

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מלכים א' י“ט, י”א–י"ג)

מֻרְדָּף מֵחֶרֶב נוֹקֶמֶת,

מִשִּׂנְאָה, מֵרִשְׁעָה זֹעֶמֶת –

הִתְנוֹדֵד הִתְהַלֵּךְ בַּצִּיָּה…

וַיִּיעַף וַיַּעֲמֹד מִכֹּחַ

וּלְצֶלַע הַר חוֹרֵב – מָנוֹחַ

לוֹ בִקֵּשׁ בְּרוּחַ הֹמִיָּה.

וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי הַר חוֹרֵב,

בְּשֶׁקֶט לֵיל שָׁחוֹר כָּעוֹרֵב,

וַיִּשָּׂא אֶת כַּפָּיו שָׁמַיִם.

וּפֹה בִנְאוֹת דְּמָמָה וָחֹפֶשׁ

הִשְׁתַּפְּכָה בָעֶצֶב הַנֶּפֶשׁ,

וַיִּקְרָא בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם:

– "אֲדֹנָי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם!

כְּבָר כָּשְׁלוּ, הָמְעָדוּ רַגְלַיִם

מִפַּחַד, מִבַּלְהוֹת צַלְמָוֶת…

הַבִּיטָה לְעָצְבִּי, אֲדוֹנִי!

בֶּן־תְּמוּתָה אֵין אוֹנִים הִנֵּנִי,

אַל תִּתֵּן אֶת נַפְשִׁי לַמָּוֶת.

הַרְאֵנִי זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה

וּפְחָה נָא גַם סַעַר גַּם סוּפָה

בְּנֶפֶשׁ מַכִּירְךָ חָרָפָה,

אָז אֵלְכָה מוּל אוֹיְבִים עֲצוּמִים,

אֶעֱשֶׂה בָם שְׁפָטִים אֲיֻמִּים,

נִקְמָתְךָ, נִקְמָתְךָ אֶשְׁאָפָה!"

עַפְעַפֵי הַשַּׁחַר נִבְקָעוּ.

עוֹד צִלְלֵי לַיִל יִמְלָאוּ

מְעָרַת רִקָּבוֹן וּבָתָה.

עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים הָרָמִים,

עַל סְלָעִים, עַל צוּרֵי עוֹלָמִים –

דּוּמִיָּה וְחֶשְׁכַת עֵפָתָה.

וּפִתְאֹם עֹז רוּחַ הִתְנָעֵר

עַל הָרִים וּסְלָעִים הִשְׂתָּעֵר,

וְעָפָר וָחוֹל הִתְנַשָּׂאוּ…

אַךְ קוֹל מֵרָקִיעַ הִבִּיעַ:

"לֹא פֹה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ,

לֹא בָרוּחַ גְּבוּרוֹתָיו יֵרָאוּ".

וְאַחֲרָיו קוֹל רַעַם הִתְפָּרֶץ,

וַתִּגְעַש וַתִּרְעַש הָאָרֶץ

וּמוֹסְדֵי הָהָר הִתְחַלְחָלוּ.

אַךְ קוֹל מֵרָקִיעַ הִבִּיעַ:

"לֹא פֹה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ,

לֹא בָרַעַשׁ גְּבוּרוֹתָיו יִגָּלוּ".

וְאַחַר הָרַעַשׁ – לֶהָבָה,

וַתָּאֶר אֶת פְּנֵי הָעֲרָבָה

וְתִימְרוֹת הֶעָשָׁן הִתְגָּאוּ.

אַךְ קוֹל מֵרָקִיעַ הִבִּיעַ:

"לֹא פֹה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ,

לֹא בְלַהַב גְּבוּרוֹתָיו יֵרָאוּ!"…

וּשְׁנִיָּה דוּמִיָּה שָׂרָרָה…

כּוֹכָבִים יְפַלְּגוּ נְהָרָה

לָאָרֶץ מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם.

טַל לַיְלָה מְכַסֶּה הֶהָרִים,

עֲלֵיהֶם יָנוּמוּ הַתְּמָרִים,

מִתַּחְתָּם שָׁם תִּזְרוֹם עֵין מַיִם…

אָז נִשְׁמַע, בַּשֶּׁקֶט, קוֹל דְּמָמָה

מִסָּבִיב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

מֵרֻכְסֵי הַר חוֹרֵב הָרָמִים,

כְּמַשַׁק מֵי־נַחַת בְּנַחַל,

כִּמְחִי הָעֲרָבִים בַּנַּחַל

עַל גַּלֵּי מֵי־בְדֹלַח נִרְדָּמִים.

וְקוֹל מֵרָקִיעַ הִגִּיעַ:

“אַךְ פֹּה אֱלֹהֶיךָ הוֹפִיעַ!” –

אוֹר עוֹלָם, אוֹר נֹטֵה שָׁמַיִם

יוֹפִיעַ בַּחֲשֵׁכָה נִצַּחַת,

וּלְטוּבוֹ הַגָּדוֹל – בְּנַחַת

הַבְּרִיאָה מִשְׁתַּחֲוָה אַפָּיִם.

תְּפִלָתְךָ מִמֵּצַר שָׁמַעְתִּי

וּשְׁנִיָּה אוֹתָכָה יָדַּעְתִּי

לַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה.

אַךְ לֹא בְמוֹ רַעַשׁ וּסְעָרָה

וּבְעֶבְרַת אַפַּיִם נִמְהָרָה

אוֹתָכָה הַיּוֹם אֶאֱזֹרָה.

עֵינֶיךָ, הַנָּבִיא, אֶפְקָחָה

לִרְאוֹת אוֹר חֶסֶד וּבְרָכָה…

אַל תַּעַשׂ דְּרָכֶיךָ בִּסְעָרָה

בְּרַעַשׁ וּלְהָבָה וָרָעַם,

אַךְ קְחָה לְךָ מַקַּל בֶּן־נֹעַם

וּרְעֵה אֶת הַצֹּאן הַמְפֻזָרָה.

---

זֶה אֵלִי

מאת

שמעון שמואל פרוג

(שמות כ‘, ה’–ו’)

בּוֹ גְבוּרָה וָצֶדֶק בָּעֹז יִתְלַכָּדוּ,

בִּימִינוֹ בְרַק־חֶרֶב וּלְרַגְלָיו דּוּדָאִים,

בּוֹ שִׁירַת הַזָּמִיר וַחֲזִיזִים נוֹרָאִים

לְזֶמֶר מְלֵא נֹעַם וָחֵן יִתְאֶחָדוּ.

זֶה אֵלִי, זֶה מַלְכִּי, בַּכֹּחַ נֶאְדָּרִי,

לְעִתּוֹת בַּצָּרָה וּתְלָאָה יוֹפִיעַ,

כַּכּוֹכָב בַּנֶּשֶׁף מִמָּרוֹם יַגִּיהַ

בְּחֶשְׁכַת הַכַּחַשׁ וָשֶׂפֶק אַכְזָרִי.

הוּא נָתַן לִי חֶרֶב וּפִרְחֵי נִצָּנִים

וַיֹּאמֶר: "לְכָה נָא בֵּין סִבְכֵי בַרְקָנִים…

הִכָּנְעָה לַקּשֶׁט, וּנְכֹחָה תִנְצֹרָה…

וְהָיְתָה הַחֶרֶב מוּל אוֹיֵב לְמָעוֹז

וּפְרָחִים – בַּדֶּרֶךְ הָרְוָיָה מִדְּמָעוֹת –

לְרַגְלֵי יוֹדְעֶיךָ תִּפְזֹרָה!"…

         זֶה אֵלִי.

---

שְׁלשָׁה סְפָרִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

א. “שִׁיר הַשִּׁירִים”

זַמְּרָה: "מְאוֹרֵי הַנֶּשֶׁף יֻצָּתוּ,

הָרוּחַ יָפוּחַ מִיְעָרִים,

וּמְכֻסֵּי טַל־אוֹרוֹת וְעַרְפְּלֵי־טֹהַר

יָנוּמוּ בְגִלְעָד הֶהָרִים.

עַל רֹאשׁ הַר הַכַּרְמֶל הַמֻּצָּק לִשְׁחָקִים

עוֹד קֶרֶן אַרְגָּמָן מַזְהִירָה,

אַחֲרוֹנֵי הָרֹעִים בִּנְתִיבוֹת הֶהָרִים

אֶת צֹאנָם יוֹלִיכוּ הָעִירָה…

אַיֶּכָּה, אֲהוּבִי? אַיֶּכָּה, מַחֲמַדִּי?

אֵי מָקוֹם אָהָלְךָ תָּקָעְתָּ?

אֵי תִרְעֶה צֹאנֶךָ? וּבְחֹם הַצָּהֳרָיִם

אֵי אַלּוֹן תַּחְתֵּיהוּ הִרְגַּעְתָּ?

הֲתִשְׁמַע אֶת קוֹלִי? – הֲתַחַז עֵינַיִם

הַמְפִיקוֹת אֵשׁ תְּשׁוּקָה יוֹקֶדֶת?…

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל זְמַן רַב אֶת אֲהוּבִי

בִּקַּשְׁתִּי בְּנֶפֶשׁ נוֹדֶדֶת.

זְמַן רַב בִּקַּשְׁתִּיהוּ, – הֶאָח, וּמְצָאתִיהוּ!

בַּת עֵינוֹ כַּלַּהַב דֹּלֶקֶת,

מִתַּחַת לְרֹאשִׁי הוּא נוֹתֵן אֶת שְׂמֹאלוֹ

וִימִינוֹ בְּאַהֲבָה חֹבֶקֶת…

קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים נִשָּׂאִים,

לָרְהִיטִים הַבְּרוֹתִים סֻבָּכוּ,

שׁוֹשַנֵּי הַשָּׁרוֹן וּדְשָׁאִים רַעֲנַנִּים

לַמִּשְׁכָּב מִתַּחַת נִשְׁטָחוּ"…

––––––––

חֶזְיוֹנוֹת נֶחְמָדִים!.. הַשִּׁירָה הַיָּפָה

מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת נִשְׁמָעַת…

עַל מֵצַח בֶּן־דָּוִד – לוֹ גֹּבַהּ וָיֹפִי –

אָז שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר מוֹפָעַת.

וּשְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד אָז יַטֶּה רָאשֵׁהוּ,

וִימִינוֹ עַל נִבְלוֹ עֹבָרֶת

וְשִׁירַת אֲהָבִים אַדִּירָה, נִשְׂגָּבָה,

כְּנַחַל עֲדָנִים נֹהָרֶת…

ב. “מִשְׁלֵי”

הַנֵּבֶל הַמְזַמֵּר הַמְעֻלָּף שׁוֹשַׁנִּים

בְּפִנָּה נִסְתָּרָה יַרְגִּיעַ.

יָנוּמוּ מֵיתָרָיו, אֵין אֹמֶר בְּפִיהֶם,

אֵין מֵקִיץ בָּעֹז לְהָרִיעַ.

הַבֹּקֶר כְּבָר עָבַר וַיַּחֲלֹף כָּרוּחַ,

תַּחְתֵּיהוּ בָא חֹם הַצָּהֳרָיִם;

קוֹל “מָשָׁל וּמְלִיצָה” יִשָּׁמַע נוֹבֵעַ

כִּנְבֹעַ מַבּוּעַ הַמָּיִם.

הָעַבְדוּת יְיַסֵּר בְּלַעַג וּשְׁנִינָה,

אוֹת קָלוֹן עַל עֹנֶג יְתַוֶּה,

“כִּי עָמָל רַק עָמָל הוּא מֶלֶךְ הָאָרֶץ”

הַמָּשָׁל כֵּן דַּעְתּוֹ יְחַוֶּה.

עֲבוֹדָה עַלִּיזָה וִיגִיעָה בְלִי־הֶרֶף

בִּפְקֹחַ הַשַּׁחַר עֵינָיִם;

מַרְגֵּעָה שַׁאֲנַנָּה וּתְפִלָּה מִקֶּרֶב

בְּשֶׁקֶט וּדְמִי הָעַרְבָּיִם.

כּוֹס מְלֵאָה מֵי־זֶרֶם בַּיַּרְדֵּן יִזֹלוּ,

מְלֹא קֹמֶץ זֵרְעוֹנֵי הַכָּרִים,

חֶזְיוֹנוֹת נְעִימִים בְּשֵׁנָה בַלָּיִל

וִירַקְרַק הַדְּשָׁאִים בַּיְעָרִים…

"בְּנִי, אִם יַתְעוּךָ אֲנָשִׁים נִפְתָּלִים

אַל תֹּאבֶה אִתָּמוֹ לָלֶכֶת.

אַל תִּשְׂגֶּה בְזָרָה, אַל תְּחַבֵּק נָכְרִיָּה

כִּי רַגְלָהּ פִּי פַחַת תֹּמֶכֶת.

אַל תִּרְעֶה הוֹלֵלוּת, אַל תִּרְדּוֹף עֲגָבִים,

אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּיָּיִן;

פֶּן תִּנְחֹם בָּאַחֲרִית כִּכְלוֹת הָעֲצָבִים,

עֵין־דֶּמַע פֶּן תִּהְיֶה הָעָיִן…

כִּי נֹפֶת נֹטֶפֶת שְׂפַת תַּאֲוָה. אַךְ רֶגַע –

וְעָבְרָה תַּעֲנוּגַת הַבְּשָׂרִים;

חֶזְיוֹנוֹת הַדִּמְיוֹן יִדֹּדוּ, יֹאבֵדוּ,

אַך רִגְעֵי הַנֹּחַם מַה־מָּרִים!…

בְּדֶרֶךְ מַעֲקַשִּׁים וּבְמַעְגַּל עֲגָבִים

הִשָּׁמֵר, הִזָּהֵר מִלֶּכֶת,

אַל תִּשְׁגֶּה בְזָרָה, אַל תְּחַבֵּק נָכְרִיָּה

כִּי רַגְלָהּ פִּי פַחַת תֹּמֶכֶת"…

–––––––––

מִגָּבְהֵי שָׁמַיִם מִמְּרוֹמֵי־אֵין־חֵקֶר

הַנְּסִיכָה “הַחָכְמָה” יֹרֶדֶת,

אֶל אַרְמוֹן תִּפְאָרָה וּדְלָתוֹת מְצֻפּוֹת

זְהַב־אוֹפִיר – בָּעֹז הִיא צוֹעֶדֶת.

עַל רֹאשָׁה הֶעָטוּי שִׁית זֹהַר – שֹׁלַחַת

עֲטֶרֶת אַל־מָוֶת קַרְנָיִם…

עַל מֵצַח הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם בָּאָדָם

זוֹרֵחַ אוֹר שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם…

וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָז יַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ

עַל סִפְרֹו בְּחֹם הַצָּהֳרָיִם;

קוֹל “מָשָׁל וּמְלִיצָה” יִשָּׁמַע נוֹבֵעַ

כִּנְבֹעַ מַבּוּעַ הַמָּיִם.

ג. “קֹהֶלֶת”

הַשֶּׁמֶשׁ יֹרֶדֶת לִקְצוֹת הָרָקִיעַ,

הַצְּלָלִים מִסָּבִיב אָרָכוּ.

בְּעַד הַחַלֹּנוֹת בְּאוּלַם הַמֶּלֶךְ

קַוֵּיהֶם הַשְּחוֹרִים שָׁלָחוּ.

הוּא יוֹשֵׁב בֵּין שְׁדֵרוֹת עַמּוּדֵי הַשַּׁיִשׁ,

תַּלְתַּלָּיו כַּכֶּסֶף חָוָרוּ.

בַּת עֵינוֹ מְפִיקָה עַצֶּבֶת נוֹרָאָה,

כָּל חוּשָׁיו בְּקִרְבּוֹ נֶעְכָּרוּ.

"הִגְדַּלְתִּי אֶת מַעֲשַׂי, מִלֵּאתִי מַאֲוַיַּי

– יַבִּיעַ בְּרוּחַ נִפְעָמָה –

כָּל פְּרִי הַתַּעֲנוּגִים מֵעֵץ הָעֲדָנִים

קָטַפְתִּי בְיָדִי – יָד רָמָה.

כָּל סְגֻלּוֹת הַמְּלָכִים, תִּפְאֶרֶת הַמְּדִינוֹת

אוֹצָרוֹת, מִשְׁמַעַת, פְּלִילִיָּה –

כֻּלָּמוֹ כֻלָּמוֹ אַךְ הַבְלֵי הֲבָלִים,

אַךְ כְּאֵב וּרְעוּת רוּחַ הֹמִיָּה!

וּמִדַּת הַקֶּבֶר מַה־קְּטַנָּה וּקְצָרָה,

שָׁם אֹפֶל עוֹלָמִים וּשְׁמָמָה…

אֲנִי הַבּוֹטֵחַ וּמְאֻשָׁר – אֶשְׁכֹּנָּה

כֶּעָנִי בְּחַגְוֵי אֲדָמָה…

וְיָמִים יָגֹזוּ – עֹז מֶלֶךְ יָנוּחַ

מִּתַּחַת גַּל קֶבֶר בָּאָרוֹן,

גְּדֻלָּתִי, תִּפְאַרְתִּי יִנָּשׁוּ בַבָּאוֹת,

לֹא יִהְיֶה לָהֵמָּה זִכָּרוֹן…

וּשְׂמַח אֵפוֹא, בָּחוּר, בִּימֵי הָעֲלוּמִים

וּלְכָה אַחֲרֵי מַרְאֵה עֵינֶיךָ,

לְכָה אַחֲרֵי מִשְׁתֶּה וּשְׂמָחוֹת וָעֹנֶג

כִּי הֵמָּה בַחַיִּים חֶלְקֶךָ!

הַשָּׁנִים – אַךְ רֶגַע, כָּרוּחַ יַעֲבֹרוּן,

הֶעָבָר לֹא יָשׁוּב לִתְחִיָּה…

כָּל מַעֲשֵׂי הַחַיִּים אַךְ הַבְלֵי הֲבָלִים

אַךְ כְּאֵב וּרְעוּת רוּחַ הוֹמִיָּה!"

––––––––

הַשֶּׁמֶשׁ הִסְתַּתְּרָה בֵּין הַרְרֵי חֶרְמוֹן

הַתֹּמְכִים בִּגְאוֹנָם שָׁמָיִם.

עַל מֵצַח קֹהֶלֶת הַחִוָּר יְפַלְּגוּ

מְאוֹרֵי הָעֶרֶב קַרְנָיִם.

וּשְׁלֹמֹה הַיָּשִׁישׁ אָז יַטֶּה אֶת ראׁשוֹ

עַל סִפְרוֹ בְּרוּחַ נֶעְכֶּרֶת:

לְפָנָיו בֶּחָזוֹן עֵת אָשְׁרוֹ מִקֶּדֶם

כְּקֶרֶן נְהָרָה עֹבֶרֶת.

---

[הַשֶּׁמֶשׁ מְגָרֵשׁ אוֹר יוֹם מֵאַפְסָיִם]

מאת

שמעון שמואל פרוג

… שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם…

(יהושע י' י"ב)¹

"הַשֶּׁמֶשׁ מְגָרֵשׁ אוֹר יוֹם מֵאַפְסָיִם

וִיְפָרֵשׂ כַּמָּוֶת עֲלָטָה אֲיֻמָּה,

דֹּם נָא הַשֶּׁמֶשׁ, בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיִם.

אַל תִּכְבֶּה!… – הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּזְעוּמָה!..

תְּנָה לִי אוֹר יוֹם, אַל תִּמְנַע קַרְנָיִם,

עוֹד אָחוּשׁ בְּקִרְבִּי עֹז רוּחַ עֲצוּמָה…

דֹּם נָא, הַשֶּׁמֶשׁ, בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיִם,

עָמְדָה, הָאִירָה אֶת דַּרְכִּי הַזְעוּמָה!"

כֵּן קְרִיאַת הַגִּבּוֹר יְהוֹשֻׁעַ נִשְׁמָעָה.

צִבְאוֹתָיו בְּרֶגֶשׁ לוֹ הִטּוּ אָזְנַיִם,

לִפְנֵיהֶם עֲרָבָה בְּלִי־חֹק הִשְׂתָּרָעָה –

וַתּוֹפַע הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹמֵי שָׁמָיִם…

וַיֹּאחַז אֶת דַּרְכּוֹ – וְאוֹיְבָיו נָפֹצוּ…

צֵל לַיִל מִלְּפָנָיו בְּפַחַד בּוֹרֵחַ…

אָז קַוֵּי נִצָּחוֹן עַל רֹאשׁוֹ נוֹצֵצוּ,

וְאוֹר חָדָשׁ, אוֹר יָקָר, מִסָּבִיב זוֹרֵחַ.

---

[שָׁמֵינוּ עַב שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה מְחַפֶּה]

מאת

שמעון שמואל פרוג

שָׁמֵינוּ עַב שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה מְחַפֶּה,

אֵין־אוֹנִים נִשַּׁחָה מִכֹּבֶד מִלְחָמָה,

בְּלִי מַחֲסֶה נְחַבְּקָה אַשַׁפַּתּוֹת – וּנְצַפֶּה

לִתְשׁוּעָה בְּרוּחַ נִדְהָמָה.

רַק רֶגַע קַו אוֹרָה אֵלֵינוּ יוֹפִיעַ

וְשֵׁנִית פֹּרֶשֶׂת הַחֲשֵׁכָה כְּנָפַיִם

וּתְחַנֵּק כַּפֶּרֶס, וְנַפְשָׁהּ תַּשִׂבִּיעַ

בְּמוֹחַ וּבְשִׁקּוּי הַחַיִּים!…

וְלָנוּ עוֹד דֶּרֶךְ רְחוֹקָה וּזְעוּמָה…

כָּל צַעַד נִסְפֹּרָה… הַתַּכְלִית נֵדָעָה:

עַל לוּחַ לִבֵּנוּ עוֹד נִכַּר רִשּׁוּמָה

וּכְתָבְתָּהּ בַּקֶּרֶב נִמְצָאָה…

רַק אוֹרָה, תְּנוּ אוֹרָה!.. אָז לָחֶם הַחַיִּים

נְכַלֶּה בִגְבוּרָה, בַּחַיִל וּסְעָרָה;

אָז נָקוּם, נִתְנָעֵר וּנְחַזֵק כְּנָפַיִם

אָז נִשְׁכַּח כָּל עָמָל, כָּל צָרָה.

וּמַעְלָה וָמָעְלָה מֵעֵמֶק הַבָּכָא

הִתְרוֹמֵם כַּנֶּשֶׁר חֲיָלִים נִגְבֹּרָה…

רַק רָצוֹן שַׂבְּעוּנוּ, רַק חֹפֶשׁ וּרְוָחָה,

רַק אוֹרָה תְּנוּ לָנוּ, תְּנוּ אוֹרָה!!…

---

דָּוִד וְגָלְיַת

מאת

שמעון שמואל פרוג

אָמַרְתָּ:

         – "הַלְךָ הַמִּלְחָמָה?

הַאַתָּה, דַּל אוֹנִים וָנָעַר,

תְּנוֹפֵף בֶּחָיִל יָד רָמָה

וּתְדַבֵּר אֶת אוֹיֵב בַּשָּׁעַר?…

"הֲתִשְׁמַע?… לֹא קוֹל הוּא לִנְהָרִים

הַשּׁוֹטְפִים מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים

וּבְקֶצֶף – גַּלֵּיהֶם יַרְתִּיחוּ!

לֹא קוֹל הוּא לְאַרְזֵי הַיַּעַר

הַמְּרִיבִים עִם רוּחַ הַסַּעַר

וּבְחֵמָה יָרִיעוּ, יַצְרִיהוּ…

לֹא קוֹל הוּא לְנִשְׁרֵי שָׁמַיִם

מַשִּׁיקֵי בְחָזְקָה כְּנָפַיִם

וּבְשָׁאוֹן מִתְנַשְּׂאִים לִשְׁחָקִים

לְעֻמַּת רְעָמִים וּבְרָקִים…

הוּא קוֹל הַחֲרָבוֹת הַשְּׁלוּחוֹת…

הוּא רַעַשׁ הַקְּשָׁתוֹת הַדְּרוּכוֹת

וּדְגָלִים הַמְרַחֲפִים בָּרָמָה…

הַבִּיטָה: מַחֲנַיִם מַחֲנָיִם

מִסָּבִיב מִכָּל הָאַפְסָיִם

אֲזוּרִים בָּעֹז לַמִּלְחָמָה…

הָאָרֶץ רֹגֶזֶת תַּחְתֵּיהֶם

וְגֵאוּת הַחוֹל מֵאַחֲרֵיהֶם

מִתְנַשְּׂאָה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם…

מִשְּׂאֵתָם יָגוּרוּ הַנְּשָׁרִים,

יֵחֲתּוּ כָּל מַלְכֵי הַיְעָרִים,

יִכָּנְעוּ יַבָּשָׁה וָמָיִם…

כֻּלָּמוֹ – בְּנֵי מְלָכִים אַדִּירִים

כֻּלָּמוֹ – לְאֻמִּים אַבִּירִים!

וְאַתָּה, דַּל כֹּחַ אֵין אוֹנִים!…"

– "דְּבָרֶיךָ נֶאֱמָנִים וּנְכוֹנִים…

אֲסֵפַת לְאֻמִּים… בְּנֵי מְלָכִים…

חֲרָבוֹת, כִּידוֹנִים וּרְמָחִים…

צָדַקְתָּ… מַעֲרָכוֹת לֹא שָׁווֹת

לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה נִקְרָבוֹת!…

אַךְ שְׁמַע נָא, מִתְהַלֵּל בְּדָמִים

וּבְחַיִל וָרֶכֶב לִרְבָבוֹת!

אֲנִי, חֲסַר אוֹנִים, עוּל יָמִים,

הַמּוֹשֵׁל בְּדֵעוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

הָאָמוּן עַל אֱמֶת עַל תָּמִים, –

אֲנִי לֹא אֲקַנֵּא חֶבְלֶךָ…

אֲנִי לֹא אֲקַנֵא חֶבְלֶךָ,

כִּי שֶׁקֶר כִּי נָלוֹז דַּרְכֶּךָ,

כִּי שִׂנְאָה גַּם קִנְאָה סָלוּהָ,

כִּי רֶשַׁע וָרָע הִדְרִיכוּהָ.

הוֹי, אֶפֶס וָתֹהוּ כֹּחֶךָ,

כִּי הֶדֶר כְּבוֹד אָדָם שָׁכַחְתָּ,

כִּי ישֶׁר לֶעָפָר הִשְׁלַכְתָּ,

כִּי חשֶׁךְ לְסִתְרָה עָלֶיךָ,

כִּי שֶׁקֶר הוּא כְלִי מִלְחַמְתֶּךָ!…

וְנַפְשִׁי לֹא תֵדַע כָּל אֵימָה

בַּחשֶׁך וָשָׁוְא הִלָּחֵמָה:

כְּלִי־נִשְׁקִי – הָאֱמֶת הַטְּהוֹרָה

אוֹר אֵלִי – לִי צִנָּה, סוֹחֵרָה…

הִנֵּנִי! – הַגִּבּוֹר לִפְלֶשֶׁת!

בִּשְׂפָתַי – תְּפִלָּתִי אֲרֶשֶׁת,

בִּלְבָבִי – מִשְׁעַנְתִּי תוֹחֶלֶת,

וּבְדָמִי – לַהֶבֶת אֹכֶלֶת…

לִי מִשְׁתֵּה־שַׁעֲשׁוּעִים, לִי אשֶׁר,

מִלְחֶמֶת הַצֶּדֶק וָישֶׁר!

---

חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ

מאת

שמעון שמואל פרוג

¹

"וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם

למזמרות "… "הבאים ישרש יעקב יציץ

ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה".

(ישעיה ב‘, ד’; כ"ז, ו')

א.

בַּיָּמִים הָהֵמָּה – וְאֶרֶץ יְהוּדָה

עוֹד הָיְתָה כַמִּדְבָּר עֲזוּבָה וּשְׁדוּדָה

מִּתִּגְרַת מִלְחָמוֹת וּמְדָנִים בֵּין אַחִים.

הַבְּקָעוֹת, הַגְּבָעוֹת, הַכְּרָמִים, הָאַחִים,

וְסֻכּוֹת הָרֹעִים וּמְעֹנוֹת מִבְטַחִים,

כָּל אַרְמוֹן, כָּל טִירָה שֶׁעָמְדוּ שַׁאֲנַנִּים

בְּגַנֵּי תִפְאָרָה בֵּין עֵצִים רַעֲנַנִּים

וִיְרַקְרַק נִצָּנִים וּפִרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים –

כֻּלָּמוֹ נָדַמּוּ וַיִּהְיוּ לְבָתָה

וְסָבִיב עַל כֹּל יַד שִׁמָּמוֹן קָשָׁתָה,

וּשְׂכִיּוֹת כָּל חֶמְדָּה – הוֹד שָׁנִים עָבָרוּ –

בֵּין גַּלֵּי מַפֵּלָה וּשְׁאִיָּה נִקְבָּרוּ…

הַלְּבָנוֹן הָאַדִּיר הָעַתִּיק לְיָמִים

– מַרְאֵהוּ כַּעֲנָק שֶׁפָּנָיו נִזְעָמִים

וּשְׂעַר הַתַּלְתַּלִּים עַל רֹאשׁוֹ פָרוּעַ –

עָמַד בְּלִי נוֹעַ בִּתְנוּמָה שָׁקוּעַ.

וְלַיְלָה וְשֶׁקֶט עֵת סָבִיב שָׂרָרוּ,

אָז לִפְנֵי דִמְיוֹנוֹ הַנּוּגֶה נָהָרוּ

זִכְרוֹנוֹת שִׂמְחוֹתָיו מִיָּמִים עָבָרוּ;

רַק רָאשֵׁי הַסְּלָעִים תּוּגָתוֹ יָדָעוּ

רַק הֵמָּה בַלַּיְלָה מְרִי־שִׂיחוֹ שָמָעוּ…

גַּם כּוֹכְבֵי בַת צִיּוֹן בַּשַּׁחַק קָדָרוּ…

אַךְ שִׂנְאָה אַךְ קִנְאָה כַּלַּהַב בָּעָרוּ

וְדָמִים עַל דָּמִים כַּנְּחָלִים נִגָּרוּ…

וַיָּקָם הַנָּבִיא…

ב.

         עוֹדֶנּוּ בַנֹּעַר –

וַתִּבְעַר בִּלְבָבוֹ אֵשׁ קֹדֶשׁ, אֵשׁ טֹהַר,

וַיֶּאֱהַב כָּמֹהוּ כָּל נִבְרָא בְצֶלֶם,

וּבְיִרְאָה וָרֶגֶשׁ זְמַן רַב הִשְׁתַּטֵּחַ

עַל אַבְנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ…

מַה בִּקֵּשׁ מִיּוֹצְרוֹ, הִתְחַנֵּן הָעֶלֶם,

יְלִיד הַהַצְלָחָה בְּאֶרֶץ פֹּרִיָּה

בֵּין כָּרִים נֶאְדָּרִים וּפִרְחֵי מֹרִיָּה?

מַה שָּׁאַל נוֹסָפוֹת, אִם בִּרְכַּת שָׁמַיִם

הִשְׁתַּפְּכָה מִסָּבִיב עַל כָּל הָאַפְסָיִם,

אִם מֶרְחַב הַשָּׂדוֹת כְּמֶרְחַב רָקִיעַ

וּמְזָוֶה לִמְזָוֶה זִיז שׂבַע הִבִּיעַ!…

אַךְ יוֹם אַחַר יוֹם הוֹסִיף חַיִל הַנָּעַר

וּכְגָדְלוֹ כֵּן גָּדַל בְּקִרְבּוֹ הָרוּחַ

וּתְשׁוּקוֹת נִפְלָאוֹת בּוֹ רָגְשׁוּ כַסָּעַר,

לֹא יָדַע מַרְגּוֹעַ, לֹא יָכֹל לָנוּחַ,

וְנַפְשׁוֹ לֹא חָדְלָה מִשְּׁאֹף לַמֶּרְחַקִּים,

לַמָּקוֹם שֶׁחֻבְּרוּ בוֹ תְּכֵלֶת שָׁמַיִם

עִם מִישׁוֹר הָאָרֶץ הַמַּרְהִיב עֵינַיִם

מִסָּבִיב בְּדִשְׁאֵי־הַחֵן הַיְרַקְרַקִּים –

עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אוֹר־זָהָב שָׁפָכָה…

הַמַּרְאָה הַהִיא אֶת כָּל לִבּוֹ לָקָחָה

וְחוּשָׁיו בְּקִרְבּוֹ אַחֲרֶיהָ דָּבָקוּ,

וּמְקוֹם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ יִשָּׁקוּ

שָׁם שָׁאַף עֲדָנִים וּנְעִימוֹת לִרְוָיָה

וּבְרוּחוֹ הַכַּבִּיר בַּמֶּרְחָק שָׁם הָיָה…

וַיִּשְׁמֹר וַיִּנְצֹר בְּנַפְשׁוֹ הָרְחָבָה

כָּל יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בֶּאֱמוּנָה נִשְׂגָּבָה –

זֶה מַעְיַן־הַחַיִּים לְמַחֲזוֹת מַזְהִירִים…

וְקֹרוֹת הַיָּמִים הַטּוֹבִים וּבְהִירִים

וּפִגְעֵי הַזְמַנִּים הַמָּרִים הָרָעִים,

וְאַנְחוֹת בַּת צִיּוֹן הַהֹגָה נְכָאִים –

כֻּלָּמוֹ בִלְבָבוֹ עִקְבוֹתָם הִשְׁאִירוּ,

כֻּלָּמוֹ אֶת קְרָבָיו הִרְעִישׁוּ, הֵעִירוּ.

וַיְהִי יְמֵי חַיָּיו רַק חַיֵּי אֻמָּתוֹ,

בְּעַמּוֹ חַיָּתוֹ, עַל עַמּוֹ גַאֲוָתוֹ…

וְשָׁנִים עָבָרוּ… וּבְמֶרְחַב הַכָּרִים

בִּמְקוֹם שֶׁיִּשָּׁמְעוּ קוֹל רִנּוֹת אִכָּרִים

עֵת שֶׁמֶשׁ הָעֶרֶב בַּשַּׁחַק שֹׁקָעַת –

קוֹל רִנָּה חֲדָשָׁה שָׁם עַתָּה נִשְׁמָעַת…

ג.

עַל אַדְמַת יְהוּדָה מִסָּבִיב הִצִּיעַ

הַלַּיְלָה מַסֵּכַת עֲרָפֶל וַחֲשֵׁכָה…

עוֹד אַחַד הַיָּמִים, יוֹם אֵיד וְתוֹכֵחָה,

הִתְמוֹגֵג – כֶּעָנָן עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ,

עוֹד אַחַד הַגַּלִּים מִגַּלֵּי הַחַיִּים

הִשְׁתַּפֵּךְ, הִתְעָרֵב בֵּין גַּלֵּי הַנֵּצַח

כְּנֵטֶף הַמָּטָר בִּתְהֹמוֹת הַמָּיִם…

וַעֲקֻבִים מִדָּמִים וּצְמֵאִים כָּרֶצַח

אֶל קִרְבָּם לִבְלֹעַ קָרְבָּנוֹת חֲדָשִׁים…

גַּם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי אַחֲרֵיהוּ עוֹד חָשִׁים…

כְּבָר רַבִּים כְּמֹהֶם עַל צִיּוֹן עָבָרוּ,

וְרַבִּים, כְּבָר רַבִּים אֶת פִּיהֶם פָּעָרוּ

וְחַיִּים נִפְלָאִים וִיקָרִים בָּלָעוּ

וַעֲלֻמִּים לִרְבָבוֹת אֶל חֵיקָם נָשָׂאוּ…

וְשָׁנִים חֲמִשִּׁים נָגוֹזוּ חָלָפוּ…

הַנָּבִיא הַנַּעֲלֶה וּגְדָל הַתּוּשִׁיָּה

כְּבָר זָקֵן, עַמּוּדֵי גְוִיָּתוֹ רוֹפָפוּ,

עֹז פָּנָיו הִשְׁתַּנָּה. וְנֶעֱזָב כַּצִּיָּה

מֵאַנְשֵׁי עֲדָתוֹ – שֶׁנַּפְשׁוֹ נְכוֹנָה

לְהַקְרִיב לְמַעֲנָם כָּל כֹּחָהּ, כָּל אוֹנָהּ –

שָׁם יַעֲמֹד מְשׁוֹמֵם וּבְרוּחַ הֹמִיָּה

בְּצֵל הָאֲרָזִים עַל נַחַל הַמַּיִם…

פֹּה הִסְכִּין לָשֶׁבֶת לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם

בִּימֵי הָעֲלוּמִים בְּשֶׁקֶט הַלָּיִל,

בְּהָרֵם הַזָמִיר אֶת קוֹלוֹ בֶחָיִל,

וַיִּשְׁאַף לִרְוָחָה בְּאַוַּת הַנֶּפֶשׁ

אֶת רֵיחַ הַבֹּשֶׂם מִסָּבִיב בַּכָּרִים,

וְלִבּוֹ הִתְעוֹרֵר, וְשִׁירִים נֶאְדָּרִים

הֵרִיעַ כִּנּוֹרוֹ לַחֶסֶד, לַחֹפֶשׁ…

וְעַתָּה?!..

ד.

… כְּרַעַם מִתְגּוֹלֵל מִשְּׁחָקִים

בִּמְנוּחַת הַלַּיִל לְנֹגַהּ הַבְּרָקִים,

וְעָבַר בֶּהָדָר וְהִרְעִים נִפְלָאוֹת

וּתְשׁוּאוֹת סֻכָּתוֹ מִסָּבִיב נִשְׁמָעוֹת, –

קוֹל דִּבְרֵי הַנָּבִיא בְּכֹחַ הֵרִיעַ

לָעֵדָה – מֵאֲנָה אֶת לִבָּהּ הַכְנִיעַ.

בַּת צִיּוֹן, בַּת צִיּוֹן! עוֹד אֶזְכֹּר הַיָּמִים

הִשְׁקַפְתְּ בָּם מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים הָרָמִים

– עֲטוּפֵי תִפְאָרָה, עֲדוּיֵי שׁוֹשַׁנִּים –

עַל מֶרְחַב הַשָּׂדוֹת, עַל יִפְעַת הַגַּנִּים,

הִשְׁקַפְתְּ עַל הַבְּרָכָה, יַד אֵל לָךְ הֵרִיקָה,

הִשְׁקַפְתְּ וּבַת־עֵינֵךְ גְּאוֹן־אשֶׁר הֵפִיקָה!

עוֹד אֶזְכֹּר עֵת אִיִּים לָךְ מִנְחָה הֵשִׁיבוּ

וְאֹרְחָה עַל אֹרְחָה לָךְ אֶשְׁכָּר הִקְרִיבוּ,

הַמְּלָכִים הִשְׁתַּחֲווּ מוּל הַדְרַת פָּנַיִךְ

וּפְרָחִים הִשְׁלִיכוּ אֶל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ,

הַמִּקְדָּשׁ הַנִּפְלָא וּצְבִי כָּל תִּפְאֶרֶת –

פְּאֵר לָאֲרָצוֹת, לִלְאֻמִּים עֲטֶרֶת!…

אֲהָהּ! וּמֶה עַתָּה, בַּת צִיּוֹן, הִנֵּהוּ?

מֶה עַתָּה הַהֵיכָל וּכְלִיל תִּפְאַרְתֵּהוּ,

מַה כִּסֵּא הַכָּבוֹד, מַה דֶּגֶל הַתְּהִלָּה

עָלַיִךְ בֶּהָדָר הִתְנוֹסֵס בַּתְּחִילָּה?…

אֵי פְאֵר טִירוֹתַיִךְ עַל גְּדוֹתֵי הַמָּיִם?

אֵי זִמְרַת קוֹצְרַיִךְ עַל הָרֵי אֶפְרָיִם?…

מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט וָחֶסֶד וּצְדָקָה –

וְהִנֵּה בְרַק־חֶרֶב, אִי־מִשְׁפָּט וּצְעָקָה.

קוֹל בְּכִי, קוֹל אֲנָחָה – לְאָזְנֵךְ קוֹל שָׁרִים,

בָּךְ אַחִים נִטְבָּחִים, בָּךְ דָּמִים נִגָּרִים,

אֵשׁ מֶרֶד וּמַעַל אֶת כֻּלֵּךְ אָכָלָה!…

וּקְרוֹבִים יָמַיִךְ… (הָהּ, רוּחִי חֻבָּלָה!..)

הַדְּגָלִים, גְּאוֹן יַעֲקֹב, – שֶׁבְּיָמִים עָבָרוּ

הִכְנִיעוֹ הָאוֹיֵב, עַל צָר הִתְגַּבָּרוּ –

יַד אוֹיֵב מִתְנַקֵּם כְּבָר אֶרְאֶה בָם שְׁלוּחָה,

וִיעַסֵּם וִיעַפְּרֵם וִישִׂימֵם כַּסּוּחָה!…

הָקִיצִי, בַּת־עַמִּי! הֵן שַׁדְמוֹת הַבְּרָכָה

יִרְזֹמוּן, יְפַתּוּ לַעֲבוֹדָה, לִמְלָאכָה…

הַשְׁלִיכִי מִיָּדֵךְ הַחֶרֶב, הַקֶּשֶׁת

וּצְאִי נָא הַשָּׂדֶה וּקְחִי הַמַּחֲרֶשֶׁת!…

הָקִיצִי, בַּת־עַמִּי, הִתְנַעֲרִי כְרֶגַע

מֵעַבְדּוּת, מֵעֹנִי, מִצָּרָה, מִפֶּגַע,

אָז אוֹר יְשׁוּעָתֵךְ הַחֲשֵׁכָה יַבְקִיעַ

וְהוֹדוֹ עָלַיִךְ כַּשַּׁחַר יוֹפִיעַ,

וְעֹבְדִים חָרוּצִים בָּעֹז וּבְרַב אוֹנִים

יָשִׁיבוּ אֶת כְּבוֹדֵךְ כִּבְיָמִים רִאשׁוֹנִים"…

– “חֲדַל נָא, אִישׁ זָקֵן, מִדַּבֵּר הֲבָלִים” –

עָנַתְהוּ פֶה אֶחָד עֲדַת הַנִּקְהָלִים…

ה.

וַיִּבְכֶּה הַנָּבִיא מִגֹּדֶל כְּאֵבוֹ,

וַתִּדְמַע בַּת־עֵינוֹ הַכֵּהָה מִשֵּׂיבוֹ…

אָז יָחוּשׁ כִּי יָשׁוּב לִימֵי הָעֲלוּמִים,

כִּי חֻדְּשׁוּ כַנֶּשֶׁר בּוֹ כֹּחוֹת עֲצוּמִים

וּכְמַעְיָן לֹא אַכְזָב יָקֵרוּ קִרְבֵּהוּ…

מַה־נִּפְלָא, מַה־נִשְׁגַּב אָז הֶדֶר מַרְאֵהוּ!…

“בַתְ עַמִּי, בַת עַמִּי!”

         וּמַרְאָה נֶהְדָּרָה

אָז פִתְאֹם בֶּחָזוֹן לְפָנָיו עָבָרָה:

מִסָּבִיב בָּאָרֶץ יִשְׁתַּפֵּךְ בְּרַק־זֹהַר…

מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים בֵּין עַרְפְּלֵי טֹהַר

כְּ“כַדּוֹר” יִתְנַשֵּׂא אֶל רוֹם הָרָקִיעַ,

וּבְנָגְהוֹ הַנִּפְלָא מִלְמַעְלָה יוֹפִיעַ

עַל קָמוֹת בָּשָׁלוּ, עַל כָּרִים נִפְלָאִים,

וְשִׁבֲּלֵי דָגָן אוֹר־זָהָב יָרִיקוּ

כְּגַעַת בָּהֵמָּה הָרוּחַ הַנָעִים.

מִקָּצֶה לְקָצֶה מַגָּלִים יַבְרִיקוּ,

וְקוֹצְרִים יִתְהַלְּכוּ וּפְנֵיהֶם מְאִירוֹת

וִילָדִים וִילָדוֹת יְרַקְּדוּ, יָרוּצוּ,

וּבֵין הַשִּׁבֳּלִים יֵחָבְאוּ, יָפוּצוּ…

קוֹל שְׁעָטָה, קוֹל נַחֲרָה, קוֹל שִׁירִים וּזְמִירוֹת,

וּשְׂחֹק בְּפִי קֹצְרוֹת וּנְגִינַת צִפֳּרִים

וְשִׂיחַת מַהֲתַלּוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים…

זְמַן רַב עָמַד נָבוּךְ וַיִּלְטוֹשׁ עֵינַיִם

לַמֶּרְחָק הַמַּזְהִיר בְּאוֹר שִׁבְעָתַיִם:

לֹא הִכִּיר הַשָּׁרוֹן, לֹא הִכִּיר הַשָּׂדוֹת,

הַקּוֹצְרִים, הַקּוֹצְרוֹת, הַיְלָדִים, הַיְלָדוֹת…

אַךְ הִנֵּה מִמֶּרְחָק לְאָזְנָיו הִגִּיעַ

קוֹל שִׁירַת מַקְהֵלָה, קוֹל רִנָּה וּתְהִלָּה..

וּפִתְאֹם אוֹר נֹגַהּ מֵעֵינָיו הוֹפִיעַ,

“הֵם אַחַי, אֲהוּבַי” – אָז קָרָא בְגִילָה…

וּכְמַשַּׁק קוֹל גַּלִּים מֵרָחוֹק יָרִיעַ –

קוֹל קוֹרֵא מִמָּרוֹם בְּאָזְנָיו הִבִּיעַ

כִּדְבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן:

         "תָּבֹאנָה עוֹד עִתִּים

וְכִתְּתוּ הָעַמִּים חַרְבוֹתָם לְאִתִּים,

וְכֻלָּם כְּאֶחָד יַגִּידוּ, יֹאמֵרוּ,

וְשִׁירָה חֲדָשָׁה בָּעֹז יְשׁוֹרֵרוּ:

חֲיִי, הָעֲבוֹדָה בַּת צְדָקָה וָישֶׁר,

בְּצֵל הָאַהֲבָה וּמְנוּחָה וָאשֶׁר!"…

וְעַמְּךָ הַמְקַנֵּן עַל עֶבְרֵי פִי פַחַת

עוֹד יָשׁוּב יִתְעַנֵּג עַל שָׁלוֹם וָנַחַת,

וְשָׁר בַּמַּקְהֵלָה הַשִּׁירָה הַגְּבֹהָה

בְּרָן־יַחַד בֶּהָדָר הָאָרֶץ וּמְלֹאָה!"…

---

שֶׁבֶר עוֹלָמִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

(תשעה באב)

(ירמיה ב' י"ד).

I

הוֹרִידָה, בֵּן יַקִּיר, דִּמְעָתְךָ עַל לֶחִי,

עוֹד דֵי לֹא בָכִינוּ לְפִיד־הָעוֹלָמִים.

אִם סוּפָה תַדְחֵנוּ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

וּתְחוֹלֵל עֲנָנִים וּבְרָקִים וּרְעָמִים,

אִם פְּגָעִים עַל פְּגָעִים אֲיֻמִּים וְקָשִׁים

יָמִיטוּ עָלֵינוּ אֲסוֹנוֹת חֲדָשִׁים, –

בֵּן יַקִּיר, כָּל אֵלֶּה הַפְּגָעִים הַמָּרִים

אֶל פִּיד־הָעוֹלָמִים – כְּמֵימֵי הַנְּהָרִים

הַיָּמָּה אֶל עִמְקֵי תְהוֹם רַבָּה – יִנְהָרוּ:

כָּל הֹוָה בַּהֹוֶה וּבְדֹרוֹת עָבָרוּ

כָּל אָסוֹן הַצָּפוּי לְיָמִים יֻצָּרוּ, –

רַק פִּיד הָעוֹלָמִים רַק הוּא הַמּוֹלִידָם,

הוּא יוֹצְרָם הוּא בוֹרְאָם הוּא חוֹלֵל תַּפְקִידָם…

II

יֵשׁ שְׁתַּיִם תַּנְחֻמוֹת: הֶעָנִי שְׂבַע־צָרָה,

עַל מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה אֹרֵחַ לֹא־קָרוּא,

כִּי יָשְׁלַךְ לוֹ לֶחֶם אוֹ עֶצֶם נִשְׁבָּרָה

וְשָׂמַח בְּחֶלְקוֹ וּפָנָיו יִנְהָרוּ:

הֵן לִפְנֵי רְגָעִים גַּם זֹאת לוֹ חָסָרָה.

אֶל דַּלְתוֹת הָעֹנֶג בְּהֵיכְלֵי תִפְאָרָה

– שָׁם מְנוֹרוֹת הַמָּאוֹר הֵפִיצוּ נְהָרָה,

שָׁם קְרוּאִים עַלִּיזִים שִׁירֵיהֶם הִשְׁמִיעוּ

וּתְשׁוּאַת הוֹלֵלוֹת וּמְחוֹלוֹת מַחֲנָיִם

וּצְחֹק שׁוֹתֵי שִׁכּוֹר לָאֹזֶן הִגִּיעוּ –

יוֹם אֶתְמוֹל בִּתְחִינָּה זֶה נִגַּש פַּעֲמָיִם.

רָאָהוּ הַשּׁוֹעַ… וַיּוֹרֶה בְיָדָיו

וַיְמַהֲרוּ כְאֶחָד עֲדַת כָּל עֲבָדָיו…

וַיְגָרְשׁוּ… וַיֵּלֶךְ וּבִטְנוֹ חֲסֵרָה.

וּבְזָכְרוֹ יוֹם אֶתְמוֹל – בְּתַאֲוָה יְתֵרָה,

הוּא חוֹטֵף וְאוֹכֵל אֶת שְׂרִידֵי הַכֵּרָה…

וּבְשֵׁנָה עֲרֵבָה בַּלַּיְלָה יַרְגִּיעַ

בַּתִּקְוָה, כִּיִ מָחָר גַּם אָשְׁרוֹ יוֹפִיעַ…

וּלְעֵינָיו שֶׁעָתְקוּ – מַחֲנַיִם מַחֲנַיִם

חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאָרָה יִנְהָרוּ…

         בְּנִי! הַתַּנְחוּמוֹת הַשְׁתַּיִם

         הָאֵלֶּה – גַּם לָנוּ נִשְׁאָרוּ.

---

הַנָּבִיא הָרֹעֶה

מאת

שמעון שמואל פרוג

(עמוס)

מִמִּשְׁכַּן יַלְדוּתוֹ הַשּׁוֹקֵט בֹּטֵחַ,

מִמִּגְרַשׁ אֲבוֹתָיו – בֶּהָדָר פֹּרֵחַ,

מֵחֶבֶר הָרוֹעִים, מִצֵּל הָאֹהָלִים,

שֶׁשָּׁם מִלֵּב טוֹב וּמֵרוּחַ שָׂמֵחַ

הֵטִיבוּ לְנַגֵּן בַּחֲלִילִים וּנְבָלִים –

הוּא בָא בְלֵב מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת נִשְׂגָּבוֹת,

וַיַּעֲמֹד בַּשַּׁעַר וַיַּחְצוֹב לֶהָבוֹת:

– תְּנוּ מָקוֹם לַקֹּרֵא דְבַר אֱמֶת בְּגָרוֹן

וּמְסִלָּה וָחֹפֶשׁ – לָרֹעֶה מִתְּקוֹעַ!

הַבִּיטוּ, הַמְקַנְּאִים וּמֻכֵּי עִוָּרוֹן,

הַקְשִׁיבוּ, הַחֵרְשִׁים הַמַּרְבִּים לִפְשֹׁעַ!

סַעֲרַת הַיּוֹצֵר בִּשְׂפָתַי הַפְּתוּחוֹת –

וּמִי זֶה לֹא יַקְשִׁיב לְיוֹצֵר הָרוּחוֹת?

בִּדְבָרַי הֵן יַרְעִים אֵל־צְבָאוֹת בְּזָעַם –

וּמִי הוּא הָעֹמֵד בְּתִתּוֹ קוֹל רַעַם?! –

שָׁמַעְתִּי: "בִּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וַחֲשֵׁכָה

וּבְדֶרֶךְ לֹא סְלוּלָה קְדֹרַנִית נֵלֵכָה

מִתִּגְרַת הַקָּמִים, מִגְּבוּרַת הָאוֹיְבִים"…

בַּת צִיּוֹן, בַּת צִיּוֹן – הָהּ, מַרְבֵּץ לַזְאֵבִים!

לֹא אַתֶּם כִּלֵּאתֶם הָרוּחַ בַּשְּׁעָרִים?

לֹא אַתֶּם חֲסַמְתֶּם כָּל שִׂפְתֵי מֵישָׁרִים

שֶׁקָּמוּ עַל עַבְדוּת הִטִּיפוּ לַצֶּדֶק

וּלְקִנְאַת הָאֱמֶת וּלְחִזוּק כָּל בֶּדֶק?!

אֶת דַּלְתוֹת הַכֶּלֶא לִפְתֹּחַ מַהֵרוּ

וּבְרִיחֵי הָעַבְדוּת הָחִישׁוּ שַׁבֵּרוּ –

תַּחְתֵּיהֶם גַּם חֹפֶש גַּם תֹּם יֵעָצְרוּ!…

אֵל עֶלְיוֹן קוֹל יִתֵּן – וּבְקָעוֹת וְהָרִים

מִקּוֹלוֹ בֶחָיִל יִתְפַּלְּצוּ, יִרְעָדוּ.

אִם יִשְׁאַג הָאַרְיֵה בֵּין סִבְכֵי הַיְּעָרִים –

וּצְבָאִים עַל סֶלַע לֹא יִרְהוּ, יִפְחָדוּ?

אִם שׁוֹפָר יִתָּקַע עֵת לָחֶם בַּשַּׁעַר –

וְעַם הַנִּלְחָמִים אֵין רוּחָם הֹמִיָּה?

אִם יִרְעַם, יִתְגָּעַש הַיָּם בְּמוֹ סַעַר

וְרֶטֶט לֹא יַחֲזִיק אֶת נֵס הָאֳנִיָּה?…

אֵל עֶליוֹן קוֹל יִתֵּן – הוֹי, גּוּרוּ אֻמְלָלִים!

קוֹל רַעַם שָׁמַיִם הֲשָׁמְעוּ אָזְנֵיכֶם?

הַקְשִׁיבוּ: שָׂנֵאתִי, מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם,

אֲנָחוֹת נִשְׁמָעוֹת בְּזִמְרַת הַנְּבָלִים,

בִּדְמָעוֹת מְהוּלִים כָּל נִסְכֵּי הַשְּׁלָמִים

וְלֶחֶם הַקֹּדֶשׁ מְגֹאָל בְּדָמִים.

הוֹי, גוּרוּ אֻמְלָלִים! – יוֹם נָקָם יַגִּיעַ.

אֵל נְקָמוֹת יְיָ, אֵל נְקָמוֹת יוֹפִיעַ –

וְהִקְדִּיר הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵת הַצָּהֳרָיִם

וְאוֹרָה הַבָּהִיר לֹא תוֹסֵף תַּזְרִיחַ,

וְעָטַף בַּצָּעִיף אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם

וְרָעָב גַּם צָמָא בָּאָרֶץ יַשְׁלִיחַ.

וְהָיָה הָרָעָב לֹא רָעָב לַלֶּחֶם

וְהָיָה הַצָּמָא לֹא צָמָא לַמָּיִם,

רַק רָעָב לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי אֵל־חַיִּים

רַק צָמָא לְהָסִיר מֵעַבְדוּת הַשֶּׁכֶם;

וְנָעוּ בַחֲשֵׁכָה, בְּעַבְדוּת וּדְאָבָה,

מִצָּפוֹן תֵּימָנָה, מִמִּזְרַח מַעֲרָבָה,

לְבַקֵּשׁ דְּבַר־יָהּ; אַךְ, אֲהָהּ! – לֹא יִמְצָאוּ.

כִּי חֹזֵי־הַקֹּדֶשׁ בַּסֹּהַר הָחְבָּאוּ,

עֵינֵיהֶם סֻגָּרוּ, שִׂפְתוֹתָם נִכְלָאוּ…

הוֹי, פִּתְחוּ הַסֹּהַר, הַבְּרִיחִים שַׁבֵּרוּ –

תַּחְתֵּיהֶם נְכֹחָה וָתֹם יֵעָצֵרוּ!

---

[לִי אוֹמְרִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

הנה אני פותח את קברותיכם

והעליתי אתכם מקברותיכם עמי…

ונתתי רוחי בכם וחייתם…

(יחזקאל ל“ז, י”ב י"ד).

לִי אוֹמְרִים:

         "אַךְ שָׁוְא בַּחֲלֹמוֹת עֲדָנִים

וּבְמַחֲזוֹת מַדּוּחִים וָרִיק תִּתְיַמָּרוּ,

אַךְ שָׁוְא עַל מַשֻּׂאוֹת הַגַּלִים הַיְשָׁנִים

– מַחֲמַדֵּי הָאָבוֹת תַּחְתֵּיהֶם נִקְבָּרוּ

וְחוֹתַם הַשִּׁכְחָה הָעֵת בָּם הִטְבִּיעָה –

כִּשְׂרִידֵי אֳנִיָּה שֶׁסַּעַר הִטְבִּיעָה,

כְּגֶזַע עֵץ נִרְקָב בִּשְׁדֵמָה נִחָרָה,

כִּשְׁאֵרִית הַדֶּגֶל בְּבִקְעָה נֶעְכְּרָה,

תַּעֲמֹדוּ, עֲבָדִים נְמִבְזִים וּשְׁפָלִים,

וְתַשְׁלוּ אֶת לִבְּכֶם בְּמַשְׂאוֹת הֲבָלִים –

לְהַעֲלוֹת בְּגָאוֹן כַּנֶּשֶׁר כְּנָפַיִם

שֶׁשֻּׁסְּעוּ עַד תֻּמָּן זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם"…

………………..

אֻמְלָלָה עֲדַת הָעֲבָדִים הַפְּתָאִים

שֶׁרָמוּ עֵינֵיהֶם וּבְהֶבֶל מִתְגָּאִים

וְהֹלְכִים בְּשֶׁקֶר בְּעִקְּבֵי הָאָבוֹת!…

הוֹי, מֻכֵּי סַנְוֵרִים!… קָרְבָּנוֹת לִרְבָבוֹת

אִם יִפְּלוּ, יִבָּלְעוּ בְּלַחַץ הַצָּרִים –

אִשֵּׁנוּ תִטָּמֵן בִּמְעִי הֶחֳרָבוֹת

וְחַיִּים יִסָּתְרוּ בֵּין גַּלֵּי הַקְּבָרִים,

וְרוּחַ יָפוּחַ וִיעוֹרֵר לִתְחִיָּה

עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת בִּשְׁאֹל הַתַּחְתִּיָּה,

וְיָקוּם וְעָלָה מִקִּבְרוֹת עוֹלָמִים

וְנוֹלַד דּוֹר חָדָשׁ, מְלֵא כֹחַ עֲלוּמִים!…

---

הַיֶּלֶד עַל מֵי שִׁיחוֹר

מאת

שמעון שמואל פרוג

עַל מֵי נְהַר שִׁיחוֹר בַּתֵּבָה יָנוּחַ

הַיֶּלֶד הַנִּקְדָּשׁ הֱיוֹת אִישׁ הָרוּחַ…

עַל פָּנָיו הַבְּהִירִים הוֹד נוֹרָא יַרְגִּיעַ

וּגְדֻלָּה וּנְדִיבוּת תַּאֳרוֹ יַבִּיעַ.

הוּא יָנוּם בִּמְנוּחָה, שְׁמוּרוֹתָיו נִסְגָּרוּ…

וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל חֶזְיוֹנוֹת יִנְהָרוּ

וְיֵרְדוּ בְחֶבְיוֹן תַּעֲלֻמָה מִלְּמָעְלָה,

וּבְכַנְפֵי תִפְאָרָה הַיֶּלֶד יַקִּיפוּ

וּבָשְׂמֵי־עֲדָנִים עַל נַפְשׁוֹ יַרְעִיפוּ…

מָה רֹאֶה הַיֶּלֶד בְּמַחֲזוֹת הַלָּיְלָה?

הוּא רֹאֶה… הַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה רֹתַחַת

רֹגֶזֶת, חֹמֶרֶת, הֹמִיָּה, צֹרַחַת,

וְשֶׁצֶף הַקֶּצֶף יִתְנוֹסֵס בַּלָּיִל

וְגַלִּים עַל גַּלִּים יִתְנַשְּׂאוּ בֶחָיִל

וְעָלוּ עַל רָאשֵׁי הַסְּלָעִים הָרָמִים

וְהֻכּוּ לְאָחוֹר וְנָפְלוּ נִדְהָמִים…

וּפִתְאֹם הִתְפָּרֵץ עֹז רוּחַ סְעָרָה,

הַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה אֶת פִּיהָ פָעָרָה

הַגַּלִּים הִתְיַצְּבוּ כַנֵּד וַיִּקְפָּאוּ…

וְשִׁירוֹת הִלּוּלִים מִסָּבִיב נִשְׁמָעוּ…

וּמִי הוּא הַגֶּבֶר עִם מַטֶּה רַב־פְּלָאִים?

קוֹל מִי יִשָּׁמֵעַ מִשִּׁנֵי הַסְּלָעִים?…

הוּא רֹאֶה. רֹאשׁ סִינַי בְּאֵשׁ־מִתְלַקַּחַת

וְעָשָׁן מִתְאַבֵּךְ בַּמּוֹרָד מִתָּחַת…

וּשְׁבִיבִים וּבְרָקִים לִרְגָעִים יוֹפִיעוּ

וּרְעָמִים אַדִּירִים יָרִיעוּ…

וְעֵדָה נִרְעֶשֶת עֹמֶדֶת בַּשֶּׁפֶל

וּתְמוּנָה מַזְהִירָה – בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל…

מִי יוֹרֵד מִסִּינַי וּמַרְחִיב צְעָדָיו

וּבְעֹנֶג נֶאְדָרִי מַה יַּחֲזִיק בְּיָדָיו?…

הוּא רֹאֶה… תַּלְאוּבוֹת עֲרָבָה וּשְׁמָמָה…

עֲרֵמוֹת חוֹל אָדֹם מִכָּל הָעֲבָרִים,

וּבֵין הָאֹהָלִים הַנְּטוּיִם כַּקְּבָרִים –

אֲנָשִׁים – לְשׁוֹנָם נָשָׁתָּה בַצָּמָא –

יָרִיעוּ יִרְעֲשׁוּ כְּרַעַשׁ מִשְׁבָּרִים…

אֲנָחוֹת וּצְוָחוֹת וִילֵל מֵאַפְסָיִם,

אִי־תִקְוָה וְקֶצֶף וָאֵשׁ בָּעֵינָיִם,

תּוֹכֵחָה אַחֲרוֹנָה – עַל שָׂפָה נֹבֶלֶת.

פַּלָּצוּת גֹּוֵעַ – בְּלֶחִי נֹפֶלֶת.

מִי עֹלֶה הָהָרָה וּמַרְחִיב צְעָדָיו?

הוּא מֵרִים מַטֵּהוּ, הוּא מֵנִיף אֶת יָדָיו,

וּבְעַרְבַת הַצִּיָּה – מֵי זֶרֶם כַּבִּירִים

הֵקֵרוּ הִשְׁתַּפְּכוּ כַּנְחָלִים אַדִּירִים,

וְנָתִיב פָּלָסוּ, וְשָׁטְפוּ בֶחָיִל…

………………..

עַל גְּדוֹתֵי מֵי שִׁיחוֹר בִּמְנוּחַת הַלָּיִל

תּוֹךְ עַרְפְּלֵי אֹפֶל וּצְלָלִים נִזְעָמִּים,

שָׁם תָּשׁוּט בַּסּוּף תֵּבַת גֹּמֶא שַׁאֲנַנָּה…

הַבִּיטוּ! – בַּתֵּבָה הַדַלָּה וּקְטַנָּה –

אוֹר חֹפֶשׁ וּנְכֹחָה לְדֹרוֹת עוֹלָמִים…

---

בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדל ובאו

האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים

והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים.

(ישעיה כ“ז, י”ג)

אָחִי! הֲתִשְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר, קוֹל תְּרוּעָה?

מָה אֵלֶּה? הַגִּידָה! הַיְפַקְּדוּ חֲיָלִים?

הֲתַבְרִיק הַחֶרֶב? יָנוּעוּ הַדְּגָלִים?

הָרִיעָה בְכֹחַ, מְבַשֵּׂר יְשׁוּעָה!

הִתְחַזְקוּ, עֲיֵפִים, חֵלְכָּאִים,

     הִתְנַעֲרוּ מֵעָפָר, נִדְכָּאִים,

     הָרִיעָה, מְבַשֵּׂר יְשׁוּעָה!

     הַגְבִּירוּ חֲיָלִים, אֻמְלָלִים,

     הִתְפַּתְּחוּ, הָסִירוּ הַכְּבָלִים…

הִתְחַזְקוּ, רְעֵבִים, הִתְחַזְקוּ, עֲרֻמִּים,

הִתְחַדְּשִׁי, אֻמָּתִי, כַּנֶּשֶׁר עֲלוּמִים,

הָרִיעָה, הָרִיעָה, מְבַשֵּׂר יְשׁוּעָה!

אַךְ אַיֵּה, אֻמָּתִי, הַחֶרֶב, הַדְּגָלִים?

אֵי עֹדְרֵי מַעֲרָכָה, גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים?

– “אִישׁ בַּעַר” – יַעֲנוּנִי – "וּמְדַבֵּר הֲבָלִים!

מַה תִּשְׁאַל לַחֶרֶב? מַה תִּדְרשׁ לַדְּגָלִים?

     רַק צַלְמֵי בַלָּהוֹת

     רַק רוּחוֹת הָרָעוֹת

עַל־פִּי הַקַּבָּלָה, נַבְרִיחַ מִלְּבָבוֹת,

לֹא נֵצֵא מַעֲרָכָה, לֹא דָמִים נִשְׁפֹּכָה,

בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה – כְּמַעֲשֵׂה הָאָבוֹת –

בַּקָּמִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה נַעֲרֹכָה"…

* * *

בְּלַהַב קִפָּאוֹן הַמְּנֹרוֹת יָאִירוּ

וְקוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר חֲיָלִים יַגְבִּירוּ,

וְהָלְאָה יִנָּשְׂאוּ אֶל גַּלֵּי שִׁמָּמוֹן,

אֶל בְּקָּעוֹת נִשְׁכָּחוֹת וּקְבָרִים נֶעֱלָמִים.

וּלְקוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר יָקִיצוּ בֶהָמוֹן

גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל מִדֹּרוֹת עוֹלָמִים,

הַשְּׁכוּנֵי בַקְּבָרִים וּבְחֶשְׁכַת אֲדָמָה,

וְיַעֲלוּ מַחֲנַיִם עֲרוּכֵי מִלְחָמָה…

אַךְ פִּתְאֹם בְּתוּגָה וּבְיִלְלַת שֶׁבֶר

מִתִּקְוָה נִכְזֶבֶת יָשׁוּבוּ לַקֶּבֶר…

לֹא אֶתְכֶם קָרָאנוּ, מְחִישֵׁי יְשׁוּעָה,

לֹא אֶתְכֶם עוֹרַרְנוּ בַּתְּקִיעָה, בַּתְּרוּעָה!…

מִסֵּבֶל הָעַבְדוּת, מִתִּגְרַת הַתְּלָאוֹת,

בְּנֶפֶשׁ הָאֻמָּה לְקַנֵּן הוֹאִילוּ

כָּל צַלְמֵי בַלָּהוֹת

כָּל רוּחוֹת הָרָעוֹת;

שָׁם פָּרוּ, שָׁם שָׁרְצוּ, שָׁם אֵימָה הִפִּילוּ,

בַּדַּעַת, בַּטַּעַם אֶת רַעֲלָם הִטִּילוּ.

רַק אוֹתָם בַּשּׁוֹפָר נַבְרִיחַ בְּלִי אֵימָה,

בַּשָּׂטָן וּקְהָלוֹ בְּלִי־חָת נִלָּחֵמָה…

---

שָׁאוּל וְדָוִד

מאת

שמעון שמואל פרוג

(שמואל א' ט“ז, י”ד–כ"ג).

I

בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ דוּמִיָּה נְסוּכָה

כִּשְׁלֹט לִפְנֵי סוּפָה בַּבְּרִיאָה הַמְּנוּחָה…

רַק אַחַד הַשֹּׁמְרִים בַּלָּאט וּבִמְבוּכָה

יְנַסֶּה לִפְעָמִים הַדֶּלֶת לִפְתֹּחַ,

וּלְמַרְאֵה הַמֶּלֶךְ יְמַהֵר לִבְרֹחַ.

בְּחַדְרֵי הַשַּׁיִשׁ וּכְלִילֵי תִפְאָרָה,

בֵּין קְטֹרֶת דֹּעָכָה, בֵּין פְּרָחִים אֻמְלָלִים,

הוּא יוֹשֵׁב מְבֹהָל וְרוּחוֹ בוֹ סָרָה.

וּלְאָזְנֵי הַשֹּׁמְרִים מֵאַחֲרֵי הַכְּתָלִים

יַגִּיעַ קוֹל צְחוֹק מִלֵּב הֹמֶה בַקֶּרֶב,

וְאַחֲרָיו־קוֹל שֶׁבֶר מִנֶּפֶשׁ נֶאֱנַחַת,

וְאַחֲרָיו – מַהֲלֻמָּה בְּחֵמָה נִצַּחַת

כְּהֹלֵם עַל שַׁיִשׁ בַּשִּׁרְיוֹן, בֶּחָרֶב…

זֶה יָמִים בָּאַרְמוֹן הַמְּהוּמָה רָבָתָה,

כִּי רוּחַ שִׁגָּעוֹן אֶת שָׁאוּל בִּעָתָה;

הוֹבִישׁוּ הַקֹּסְמוֹת בִּקְטֹרֶת עֲשַׂבִּים,

אֵין עֶזְרָה בָּרוֹפְאִים, בַּסַּמִּים הָרַבִּים.

גַּם נוּמַת שִׁכָּרוֹן, גַּם חֶסֶד אֲהָבִים,

גַּם תְּרוּעַת עֲלִיצוּת, גַּם דִּמְעוֹת עֲצָבִים,

לֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיב אֶת אוֹר הַהִגָּיוֹן

לְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הַמֻּכּוֹת תִּמָהוֹן.

II

עַל שַׁדְמוֹת בֵּית לֶחֶם, עַל גַּבְנוּן תִּפְאֶרֶת,

שֶׁשָּׁם בֵּין הַשִּׂיחִים תִּשְׁתַּפֵּךְ עֵין־מַיִם

אֶל רַחַב עֲרָבָה – אֶת בָּשְׂמָהּ מַקְטֶרֶת –

שָׁם עֹמֵד הָרֹעֶה יְפֵה־הָעֵינַיִם.

מִתַּחַת הַכַּפּוֹת בְּצֵל עֵץ הַתְּמָרִים,

עַל זֶרֶם הַמַּיִם הַשּׁוֹקְטִים וּבְהִירִים,

הוּא עוֹמֵד וּפֹרֵט וּמַרְעִיד מֵיתָרִים,

וְהָמוּ בַמֶּרְחָב הוֹד קוֹלוֹת אַדִּירִים

וְרֹמּוּ וְהֻמְּכוּ וְלָקְחוּ לְבָבוֹת.

וּמַשַּׁק הַבְּרוֹתִים עַל נַחַל הַמַּיִם,

וּנְגִינוֹת הַמְשַׂחֲקִים לִפְנוֹת הָעַרְבַּיִם,

וְשִׁירוֹת הַקֹּצְרוֹת וּמְחֹלוֹת מַחֲנַיִם,

וְדִבְרֵי הַנָּבִיא הַחוֹצְבִים לֶהָבוֹת

לָעֵדָה הַכֹּרְעָה וּמַטָּה אָזְנַיִם,

וְאַחֲרֵי הֶהָרִים קוֹל רַעַם שָׁמַיִם –

כָּל אֵלֶּה יִשְׁתַּפְּכוּ, יִתְעָרְבוּ כְאַחַת,

יִתְלַכְּדוּ לִתְרוּעַת עֲלִיצוּת נִצַּחַת.

וְקוֹלוֹת עֲדָנִים, עֹז שִׁירָה וָזֶמֶר,

יֵרֹמוּ, יִזְרמוּ, יֶהֱמוּ כְחָמֶר,

מִמֵּיתְרֵי הַזָהָב, מִּתַּחַת הַתֹּמֶר.

III

וְהִנֵּה עַל מִפְתַּן הָאַרְמוֹן הוֹפִיעַ

הַנַּעַר הַמְּשׁוֹרֵר, זֶה רֹעֶה חֵלֵכָה.

וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ… וּמֵיתָר הֵנִיעַ…

וְשִׁירָה עַלִּיזָה בְּחַיִל הִבִּיעַ

בֵּין קִירוֹת הָאַרְמוֹן עֲטוּפֵי חֲשֵׁכָה. –

טַל תְּחִיָּה וֶחֶסד הַשִּׁירָה מַרְעֶפֶת!…

עַל כִּסְאוֹ שָׁם יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ הַמְשֻׁגָּע,

מַרְגֵּעָה וּמְנוּחָה מֵעֵינוֹ נִשְׁקֶפֶת,

וְדִמְעַת תַּחֲנוּנִים בְּשֶׁקֶט שֹׁטֶפֶת

עַל רֻכְסֵי הַלֶּחִי, הַקְּמוּטָה מִתּוּגָה…

---

הַמֶּלֶךְ וְהַמְנַגֵּן

מאת

שמעון שמואל פרוג

הוּא הִכָּה בַנֵּבֶל – וַיִּזְלוּ, נָהָרוּ

קוֹל שִׁירִים כְּמִשְׁבְּרֵי מָיִם,

וְעֵינֵי הַמְנַגֵּן מִשִּׂמְחָה נָהָרוּ

וּפָנָיו הַבְּהִירִים הִזְהִירוּ, הוּאָרוּ,

מִנֹּגַהּ הוֹד שֶׁמֶשׁ עַרְבָּיִם,

וּמֵיתָר לַמֵּיתָר בְּחָזָק הֵרִיעַ

וְזֶמֶר לָזֶמֶר הוֹד נֹעַם הִבִּיעַ.

וְאֹזֶן הַמֶּלֶךְ הַזֶמֶר קַשֶּׁבֶת,

וְרוּחוֹ הַהֹגֶה נְכָאִים

הַמָּלֵא תַעְתּוּעֵי חֶזְיוֹנֵי עַצֶּבֶת,

זֶה רוּחוֹ – הַשִּׁירָה הַנְּעִימָה מַרְהֶבֶת.

וּמַחֲנוֹת חֶזְיוֹנוֹת נִפְלָאִים

יָשׁוּבוּ וִימַלְּאוּ אֶת נַפְשׁוֹ הַנְּכֵאָה

– כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם – בְּעֶדְנַת מַרְגֵּעָה.

הוּא מַקְשִׁיב זוּ שִׁירַת הָעֹז הַמְשַׂמַּחַת,

וְכָל עוֹד הַשִּׁירָה תָרִיעַ

יֵחָבְאוּ, יִסָּתְרוּ כָּל צַלְמֵי הַשַּׁחַת,

וְשַׁחַר מְלֵא נֹעַר וְחֶסֶד וָנַחַת,

עַל מֵצַח הַמֶּלֶךְ יוֹפִיעַ,

וְהֵאִיר הַשַּׁחַר וְהֵפִיץ קַרְנַיִם,

וְהִצִּית בַּנֶּפֶשׁ אוֹר נֹעַר וְחַיִּים…

וַיִּיעַף הַמְנַגֵּן, שִׁירָתוֹ נֶאֱלָמָה,

וַיַּטֶּה עַל בֶּרֶךְ רָאשֵׁהוּ,

וַיָּנָם אֶת שְׁנָתוֹ בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה

לְנֹגַהּ הַחֶרֶס שֶׁיּוֹרֵד הַיָּמָּה…

וַיַּעַבְרוּ לְעֵינֵי רוּחֵהוּ,

חֶזּיוֹנֵי בַלָּהוֹת עֲגוּמִים כָּאֵבֶל

וַיִּפֹּל בִּנְאָקָה לָאָרֶץ הַנֵּבֶל.

וּבְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אַךְ נִדְמְתָה הַנְּאָקָה

וַיִּרְגַז – וּפָנָיו חָוָרוּ.

וַיֹּאחַז חֲנִיתוֹ בְּיָמִין חֲזָקָה

וְרוּחוֹ חֻבָּלָה וּבְמָתְנָיו מוּעָקָה,

וְרוּחוֹת בְּנֵי תֹפֶת סָעָרוּ

בְּקִרְבּוֹ, וְשֵׁנִית אֶת עֵינָיו הֶחֱשִׁיכוּ

וּמָגוֹר וָפַחַד עַל נַפְשׁוֹ הִדִּיחוּ.

וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ. וַיֵּט אֶל הַמְשׁוֹרֵר

חֲנִיתוֹ בְּרֹגֶז וָכַעַס,

הוֹי קוּמָה, הַמְשׁוֹרֵר, הִתְאוֹשֵׁשׁ, הִתְעוֹרֵר!

וְהַךְ נָא מֵיתָרִים, וּכְסַעַר מִתְגּוֹרֵר,

יָרִיעוּ עַל אֹזֶן שֹׁמַעַת.

וְגָרְשׁוּ עַצֶּבֶת, וְשַׁחַר יוֹפִיעַ

וּבְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ הַחֲשֵׁכָה יַכְנִיעַ!…

וְיָדְךָ עֵת תִּלְאֶה – אָז לִקְרֹא נָא שְׁלָחָה

לַאַחֵר, וּמְסָר לוֹ הַנֵּבֶל,

וּבְשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ אֶת רֹאשׁוֹ תִּמְשָׁחָה,

וְעוֹרֵר אֶת נִבְלוֹ לְחֶסֶד וּבְרָכָה

וְשׁוֹרֵר וְהִגִּיד בַּתֵּבֵל:

כִּי שֶׁקֶר כָּל עָצְמָה מוּל עָצְמַת שִׁירֶיךָ,

אֵין כְּלָיוֹת פּוֹלֵחַ כְּפַלַּח נִבְלֶךָ.

---

שְׁנֵי שְׁפָטִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

שְׁנֵי שְׁפָטִים הִשְׁלִיחַ אֵל עֶלְיוֹן בֶּחָלֶד.

מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם, מִזָּקֵן עַד יָלֶד

יוֹדֵעַ הַמִּשְׁפָּט הַנּוֹרָא

הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:

עֵת חָמָס וָרֶשַׁע עַל אֶרֶץ מָלָכוּ

וְאָדָם אַחֲרֵיהֶם כַּעֲבָדִים נִמְשָׁכוּ

וַתִּכְרַע לִפְנֵיהֶם כָּל בֶּרֶךְ

וַתֵּתַע בְּתֹהוּ לֹא דֶרֶךְ,

גַּם יַחַד מַלְאָכִים, כָּל בְּנֵי הָאֱלוֹהַּ,

מִסֻּכּוֹת הָעֵדֶן, מִמְּרוֹמֵי גָבוֹהַּ,

לָאָרֶץ הַחֹטֵאת יָרָדוּ

וְלַעֲשׂוֹת תּוֹעֵבָה נוֹעָדוּ.

אָז נִפְתַּח פִּי אֶרֶץ וּפִתְחֵי שָׁמַיִם

וַיִּגְדַּל הַמַּבּוּל וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם

וַיֶּהֱמוּ בָעֹז וַיִּרְתָּחוּ

עַד אַנְשֵׁי הָאָרֶץ נִמָּחוּ.

וְנֹחַ אַךְ נִמְלַט וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ

וַיַּקְרֵב קָרְבָּנוֹ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ.

אָז הִבִּיט בְּחֶמְלָה אֵל צְבָאוֹת

עַל שָׂדוֹת, עַל הָרִים וּגְבָעוֹת.

וְנִשְׁמַע אָז קוֹלוֹ בְּקָרְאוֹ בְכֹחַ

מִמְּרוֹמֵי שָׁמַיִם: "לֹא אוֹסִיף לִשְׁלֹחַ

לָנֶצַּח וּלְעֹלְמֵי עוֹלָמִים

בָּאָרֶץ, זֶה מִשְׁפַּט הַדָּמִים"…

* * *

וְיָמִים עָבָרוּ. וְשֵׁנִית יוֹם שֹׁאָה

הֵבִיאָה יַד שַׁדַּי עַל תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ,

וַיְשֻׁלַּם עַל יֶתֶר לָאָדָם

וַיָּשָׁב הַחֵטְא עַל קָדְקֳדָם:

בְּשִׁנְעָר בַּבִּקְעָה – שָׁם מִגְדַּל עֲנָקִים

הִתְרוֹמֵם לְמַעְלָה עַד גָּבְהֵי הַשְּׁחָקִים.

שָׁם עֵדָה חַטָּאָה חֻבָּרָה,

עַל עֶלְיוֹן אֶת פִּיהָ פָעָרָה…

אַךְ פִּתְאֹם לְפֶתַע – וּשְׁפָתָם נִבְלָעָה,

מְהוּמָה מִסָּבִיב, אֵין מִלָּה נִשְׁמָעָה,

לֹא הִכִּיר עוֹד אִישׁ אֶת אָחִיהוּ,

לֹא מָצָא עוֹד בֵּן אֶת אָבִיהוּ.

וַיִּפֹּל הַמִּגְדָּל!… וַיַּבֵּט אֱלוֹהַ

עַל בֹּנֵי הַמִּגְדָּל בְּאַף מִגָּבוֹהַּ,

וַיִשְׁמַע קוֹל בְּכִי וַאֲנָחָה –

וַחֲמָתוֹ בְזֹאת לֹא שָׁכָכָה.

וַחֲמָתוֹ לֹא חָדְלָה, לֹא נִחַם מִזָּעַם.

אֲהָהּ! הוּא לֹא נִשְׁבַּע בִּימִינוֹ הַפָּעַם

כִּי יֶחְדַּל מִפַּלֵּג לְשׁוֹנוֹת

בָּאָדָם – עַל פְּרִי הָעֲוֹנוֹת.

וִיפַלֵּג!… וּפְלַגּוֹת אֵין קֵצֶה בַּשְּׁעָרִים.

זֹאת אֶרְאֶה – וּלְבָבִי יִקָּרַע לִגְזָרִים…

בַּת עַמִּי! לֹא אַתְּ הַנּוֹסֶרֶת?

לֹא אַתְּ הִיא לְפָנַי עֹבֶרֶת?

עֵת דָּבָר בּוֹ חֵפֶץ אַךְ יֶהְגּוּ קְרָבַיִךְ,

אַךְ קְרִיאָה נִשְׁמַעַת לְקַבֵּץ בָּנַיִךְ

לְחֶבֶר עֲבוֹדָה מוֹעִילָה,

וְהִנֵּה – אֵל נוֹרָא עֲלִילָה.

יְיַסְרֵךְ, הָהּ, מוּסַר אַכְזָרִי וְנוֹרָא,

מְהוּמָה מִסָּבִיב, אֵין נֹגַהּ, אֵין אוֹרָה,

לֹא יַכִּיר עוֹד אִישׁ אֶת אָחִיהוּ

לֹא יִמְצָא עוֹד בֵּן אֶת אָבִיהוּ…

כֹּה יִפֹּל כָּל בִּנְיָן, כֹּה יִהְיֶה לָהֶרֶס.

וְשֵׁנִית, הָהּ שֵׁנִית, בְּלִי־תְמוּרָה שׂרֶרֶת

אֲפֵלַת שִׁמָּמוֹן נוֹרָאָה

וְצוּקָה וּמְעוּף כַּל מַתְּלָאָה.

וְשֵׁנִית מִסָּבִיב אֲפֵלָה וָלַיִל…

וְתִפְּלִי לָאָרֶץ נֶחְמֶסֶת מֵחַיִל

בְּלִי דַעַת: מַה־לִּדְרשׁ, אָן לֶכֶת?

בְּלִי נָתִיב, בְּלִי תִקְוָה תֹמֶכֶת!…

---

שְׂדֵה־יָהּ

מאת

שמעון שמואל פרוג

(על פי דברי הנביאים)

כַּיּוֹגֵב – עַל שְׁדֵמָה הַמֻּכָּה בִסְעָרָה –

כֵּן אֶעֱמֹד עָלַיִךְ, בַּת עַמִּי הַיְקָרָה! –

שִׁבֳּלִים שׁוֹקֵקוּ, שִׁבֳּלִים הִבְרִיקוּ,

שִׁבֳּלִים הִבְטִיחוּ כִּי בְּרָכָה יָרִיקוּ,

אַךְ פִּתְאֹם הַסְּעָרָה בָּעֹז הִתְחוֹלֵלָה –

הוֹי, יָהּ, בְּשַׁדְמָתִי מַה־יָּדְךָ חוֹלֵלָה!?

הוֹי, צוּרִי מִשְׂגַּבִּי! הַטֵּה לִי אָזְנֶיךָ!

רָאִיתִי־בַצִּיָּה עֵת דָּרְכוּ רַגְלֶיךָ

כְּרֶגַע עַל אַדְמַת הַחוֹל כְּעַל אָחוּ

עֲשַׂבִּים רַעֲנַנִּים וּפְרָחִים צָמָחוּ

וּבְרָקִים וּרְעָמִים בְּכֹחַ נֶאְדָּרִים,

הֵרִיעוּ בִנְעִימוֹת וָרֹךְ כַּמֵיתָרִים,

מִקָּרוֹב מֵרָחוֹק מִזְמוֹרִים צָלָלוּ

וּכְשִׁירַת הָעֶרֶשׂ בִּמְנוּחָה נָזָלוּ.

בִּמְקוֹם שֶׁהִצַּגְתָּ אַךְ כַּף הָרַגְלַיִם

מַעְיָנוֹת נִבְקָעוּ, הֵשִׁיקוּ הַמַּיִם,

וּמְקוֹם שֶׁכְּנָפֶיךָ טַל אוֹרוֹת נָטָפוּ

יְעָרוֹת רָעָשׁוּ וּנְהָרוֹת שָׁטָפוּ,

וּכְרֶגַע לְגִנַּת הַבִּיתָן נֶהְפָּכָה,

בְּיָדְךָ הָרְחָבָה זוֹ אַדְמַת הַבָּכָא…

אֵל שַׁדַּי! כַּיּוֹגֵב אַבִּיעַ תְּפִלָתִי:

הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים עַל עַמִּי שַׁדְמָתִי

וּקְחָה נָא בְנֹאדְךָ גַּם נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת:

לֹא בְרִיאָה חֲדָשָׁה וַחֲלִיפוֹת נוֹרָאוֹת,

לֹא מוֹפְתִים נִפְלָאוֹת אֲחַל מִפָּנֶיךָ,

עַל עַמִּי, שַׁדְמָתִי, פְּקַח, אֵלִי, עֵינֶיךָ!

תְּנָה אוֹרָה, מִשְׁגַּבִּי! רַק קֶרֶן נְהָרָה

לְהַחֲיוֹת הַשְּׁדֵמָה הַמֻּכָּה בִסְעָרָה,

וּשְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה שֶׁעוֹדָהּ נִשְׁאָרָה

עֵת רוּחַ הַקָּדִים עָלֶיהָ עָבָרָה –

תִּתְעוֹרֵר לְחַיִּים וְתָקוּם לִתְחִיָּה

וְתִפְרַח וְתִפְרֶה וְתָגֵל בִּשְׁנִיָּה…

אֲהָהּ! תַּחַת גַּלִּים וּקְבָרִים עֲצוּמִים –

לוּ מִסְפַּר מִתְנַעֲרִים וּמְחַדְּשִׁים עֲלֻמִים;

וְתַחַת שְׁנוֹת עָמָל וּתְלָאוֹת אֲיֻמּוֹת,

לוּ נֵטֶף נְעִימוֹת, לוּ רֶגַע תַּנְחוּמוֹת!…

---

לִפְנֵי הַסְּעָרָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מתתיהו)

(חשמונאים א' ב')

הַסָּאָה נִמְלָאָה…

         – "בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת

יֵילִילוּ, יִבְכָּיוּ מִמִּשְׁפַּט אֵל גְּמוּלוֹת…

עוֹלָלִים יִתְנַפְּלוּ אֶל לִבּוֹת אִמּוֹתָם

וְיַשְׂחוּ וְיַמְסוּ הַלֵּב בְּדִמְעוֹתָם,

וּזְקֵנִים יְכַסּוּ בָאֵפֶר רָאשֵׁיהֶם

וְשַׂקִּים יָשִׂימוּ לִכְסוּת עַל מָתְנֵיהֶם…

לֹא זְמִירַת הַחֲלִילִים, לֹא שִׁירַת הַנְּבָלִים,

רַק צְוָחוֹת וּצְעָקוֹת מִבֹּשֶׁת וּנְבָלָה

וּתְלוּנוֹת עֲשׁוּקִים וְקִינַת נֶחְבָּלִים

וְקוֹל רַב טַבָּחִים וְשֵׁבֶט חַבָּלָה

וְרַעַשׁ מֶרְכָּבוֹת וְלַעַג רְשָׁעִים

יָעִירוּ הַהֵד בֵּין נְקִיקֵי הַסְּלָעִים;

וְהָלְאָה יִנָּשְׂאוּ אֶל עָרִים, אֶל זָרִים,

מִשַּׁדְמוֹת יְהוּדָה, מִמְּרומֵי הֶהָרִים"…

הַסָּאָה נִמְלָאָה!…

         כַּעֲנָנִים נֶעֱרָמוּ

כָּל צִבְאוֹת אַנְטִיוּכֶס עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ,

לִפְנֵיהֶם הִתְהַלְּכוּ אֲבַדּוֹן וָקָרֶץ,

אַחֲרֵיהֶם דְּמֵי־אָדָם כַּנְּחָלִים זָרָמוּ…

וּבְעָבְרָם – וְנֶהֶפְּכָה לְשִׁמֲמוֹת צִיָּה

מִקָּצֶה לַקָּצֶה כָּל אַדְמַת מֹרִיָּה:

נָשַׁמּוּ הַשָּׂדוֹת שֶׁבְּרָכָה הֵפִיקוּ,

שֶׁרְסִיסֵי טַל אוֹרוֹת עֲלֵיהֶם הִבְרִיקוּ

וְשִׁבֲּלֵי שׂבַע – שֶׁזָהָב הֵרִיקוּ.

נָשַׁמּוּ הַבְּקָעוֹת, שָׁם שִׁירִים נִשְׁמָעוּ,

שָׁם נְעָרִים עַלִּיזִים כַּאֲרָזִים מֻצָּקִים

וּנְעָרוֹת עֲדִינוֹת – שׁוֹשַׁנּוֹת עֲמָקִים –

בְּנֶפֶשׁ צֹהֶלֶת בִּמְחוֹלוֹת יָצָאוּ…

אֵיךְ פִּתְאֹם נְבַלְתֶּן, שׁוֹשַׁנּוֹת נֶהְדָּרוֹת?

אֵיךְ פִּתְאֹם נִדְמִיתֶם, הַמְזַמְּרִים בַּיְּעָרוֹת?

אֵי כְבוֹדְךָ, הַמִּקְדָּש, תִּפְאֶרֶת מַמְלָכָה?

אֵי בְשַׂר הַקָּרְבָּנוֹת? אֵי עֶשֶׁן מַעֲרָכָה?…

הַסָּאָה נִמְלָאָה!…

         בְּרֶגֶל נֶאֱלַחַת

בְּמִקְדַּשׁ הָאֵל צִיר אַנְטְיוּכֶס הִתְיַצֵב…

וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בְּנֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת

שׁוֹמֵעַ אֶל דִּבְרֵי הַנִּרְגָּן הַמְחַצֵּב

לֶהָבוֹת:

         – "תּוֹרַתְכֶם הָפֵרוּ וּשְׁכָחוּ,

וּלְבֵית מִקְדָּשֵׁנוּ זִבְחֵיכֶם תִּשְׁלָחוּ,

הִכָּנְעוּ לְאֵלַי, גַּם זָקֵן גַּם נָעַר,

אָז חֶרֶב בְּנֵי יָוָן אָשִׁיבָה לַתָּעַר.

הַקְשִׁיבָה, יִשְׂרָאֵל! הִנָּצֵל כַּצֶּבִי

מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת, לִגְאֻלָּה מִשֶּׁבִי.

הַכְנִיעוּ, הַכְנִיעוּ לְפָנַי רָאשֵׁיכֶם

וְשָׁלוֹם וּמְנוּחָה אָז אֶתְּנָה לִפְנֵיכֶם!"

וַיֵּצֵא מְנָאֵץ מִבֵּין הַנִּקְהָלִים

וַיִּגַּשׁ אֶל מִזְבַּח הָאֵל וַיִּשְׁתָּחוּ…

וְקָרְבָּן לֹא טָהוֹר שָׁם יָדָיו עָרָכוּ…

וּצְעִירִים נִדְכָּאִים וּזְקֵנִים אֻמְלָלִים

כֻּלָּמוֹ בְעֶצֶב עַל בֶּרֶךְ כָּרָעוּ,

אֶת טֻמְאַת הַקֹּדֶשׁ עֵינֵיהֶם עֵת רָאוּ…

הָאוֹיְבִים מִסָּבִיב כַּפַּיִם מָחָאוּ

וּשְׁרִיקוֹת קִיקָלוֹן בַּקֹּדֶשׁ נִשְׁמָעוּ…

אַךְ מִי הַיָּשִׁישׁ הַצֹּעֶה בְרָב כֹּחַ!?..

בְּקֶרֶב עֵינֵיהוּ אֵשׁ תִּקְדַּח קָדֹחַ?…

כְּאַרְיֵה – אֶל אוֹיְבָיו גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה,

בְּלִי מָגוֹר וָחִיל וּבִזְרֹעַ חֲשׂוּפָה,

חִישׁ נֶחְפַּז וַיַּעַל עַל כֶּבֶשׂ הַבָּמָה…

וַתַּבְרֵק כַּבָּרָק הַחֶרֶב הַשְׁלוּפָה…

וַיִּפֹּל הַמְנָאֵץ מִתִּגְרַת יָדֵהוּ

וּפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הֶאְדִּימוּ דָמֵיהוּ…

גִּבּוֹרֵי הָאוֹיְבִים הִתְפַּלְּצוּ, חָרָדוּ,

מִפַּחַד הַיָּשִׁישׁ הִתְחַמְּקוּ, נָדָדוּ…

כְּפֶתֶּן מִתְהַפֵּךְ, מִתְפַּתֵּל מִתַּחַת

לְפַרְסוֹת הַשֶּׁנְהָב – כֵּן שַׂר הַמִּלְחָמָה

הִתְרוֹצֵץ, הִתְנוֹדֵד וְנָע וְאֵין נַחַת…

וְקוֹל מַתִּתְיָהוּ הַקּוֹרֵא לִנְקָמָה

יִנָּשֵׂא בְשָׁאוֹן כְּהֶמְיַת הַסַּעַר,

בְּמֶרְחַב עֲרָבָה, וּכְרַעַם בַּיַּעַר: –

– "יְיָ גֹּאֲלֵנוּ, אַל נֶחֱרַד נִבָּהֵל,

צְאוּ בְּעִקְבוֹתַי, גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל!"…

וַיְהִי זֶה הָרַעַם כִּמְבַשֵּׁר בָּאָרֶץ

אֶת זְוָעַת הַמַּכְבִּים הַנְּכוֹנָה הִתְפָּרֶץ…

---

גַּן עֵדֶן

מאת

שמעון שמואל פרוג

עֵת עָזַב הָאָדָם אֶת גַּנּוֹ בָּעֵדֶן

לָנֶצַח בְּרוּחַ נֶעְכָּרֶת,

עַל קִנּוֹ, קֵן שַׁלְוָה וּבְרָכָה וָנַחַת

אָזְ הִבִּיט בְּעַיִן קֹדֶרֶת.

וַיַּרְא אֶת הַלַּיְלָה כִּי יָפֶה כִּי יָאִיר

כָּרִאשׁוֹן לִבְרִיאַת הֶחָלֶד,

וּבְצִלּוֹ הַבָּהִיר הֶעָטוּף שִׁית זֹהַר

אֶת סֻכּוֹת הָעֵדֶן כִּי יָלֶט.

בְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ,

– מִטַּהֵר בִּרְסִיסֵי טַל זֹהַר –

יַרְגִּיעַ הָעֵדֶן בִּמְנוּחָה שַׁאֲנַנָּה

וְיָאִיר בְּהַדְרַת הַנֹּעַר.

מִמְּעָרוֹת נִסְתָּרוֹת יִשָּׁמַע קוֹל נָעִים,

קוֹל שִׁירִים וּזְמִירוֹת נֶאְדָּרִים,

וּלְמוּלָם גַּם עוֹנִים צִנּוֹרֵי הַמַּיִם,

לְמוּלָם שָׁם עֹנֶה הֵד הָרִים…

פֹּה תְּמוּנָה חֹלֶפֶת מַזְהִירָה כַּשַּׁחַר,

שָׁם יֻצַּת שְׁבִיב אֵשׁ בֵּין הַצְּלָלִים,

פֹּה דוּרוֹת לֶהָבוֹת לְעוֹלָם לֹא־כָבוֹת,

שָׁם פְּרָחִים לָנֶצַח לֹא כָלִים.

עוֹד יִפְעָה וָהֶדֶר, עוֹד עֶדְנַת עֲלוּמִים

עָלֵיהוּ כְּקֶדֶם חוֹפֶפֶת,

אַךְ רוּחַ עַצֶּבֶת וְשִׁמֲמוֹת בֹּהוּ

מִסָּבִיב עַל כֹּל מְרַחֶפֶת:

אֵין חַיִּים מִתְנוֹסְסִים עַל פְּנֵי הַכּוֹכָבִים,

הַמְּאִירִים בִּתְכֵלֶת שְׁמֵי מָעְלָה,

אֵין רֶגֶשׁ אֵין נֹעַם בִּזְמִירוֹת הַזָּמִיר

אֵין חָזוֹן בְּשֶׁקֶט הַלָּיְלָה.

שָׁם דְּבֵקָה הֹלֶכֶת דֻּמִיָּה בַּת שַׁמָּה

עִם בְּחִירָהּ הַפַּחַד לְבֶן־פָּנִים;

וּתְמוּנַת הָעֵדֶן בַּלַּיִל, כִּתְמוּנַת

בַּת נָדִיב צְעִירָה לְשָׁנִים.

הַסְּרוּחָה עַל מִטָּה נֶהְדָּרָה וּכְבוּדָה,

בֵּין קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ וּפְרָחִים,

אַךְ שִׁכְבַת קִפָּאוֹן וְקֹר עַל עֵינֶיהָ

וּמַסְוֵה תַּרְדֵּמַת הַנְּצָחִים…

מַה גָּלָה מֵעֵדֶן כִּי מָוֶת עַל פָּנָיו?

מַה פָּנָה מִגַּן הַפֹּרֵחַ?…

וּדְבָרִים לָאָדָם מִמָּרוֹם יַגִּיעוּ:

– חֶבְרָתְךָ, בֶּן־תְּמוּתָה צוֹלֵחַ!

"חֶבְרָתְךָ בֶן־תְּמוּתָה, הוֹד נֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת

חֶזְיוֹנוֹת, דִּמְיוֹנוֹת נִלְהָבִים,

עֹז רוּחַ מִתְעוֹרֵר, לֵב רַגָּשׁ וּמְחַשֵּׁב,

הֶגְיוֹנוֹת, רַעְיוֹנוֹת נִשְׁגָּבִים.

"חֶבְרָתְךָ, בֶּן־תְּמוּתָה, הַנּוֹתְנָה נְשָׁמָה,

מַטָּרָה, הִגָּיוֹן, תּוּשִׁיָּה,

לְיִפְעָה דוֹמֵמָה, לִגְלָמִים בְּלִי־חַיִּים –

בְּרוּחַ כַּבִּיר עֲלִילִיָּה.

"עֲזָב נָא, בֶּן עֹנִי, הַגַּן הַפֹּרֵחַ,

עֲזָב נָא הָעֵדֶן הַשּׁוֹמֵם,

לְכָה נָא הִתְגּוֹרֵר בְּמִדְבַּר הַתֵּבֵל

לָטַעַת וּלְיַסֵּד וּלְרוֹמֵם.

לְכָה וְנָחַלְתָּ תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה

כְּמֹהֶן לֹא רָאֲתָה עָיִן,

כָּל כּוֹכְבֵי הַנֶּשֶׁף לְמוּלָן יֶחֱשָׁכוּ

לְמוּלָן גַּן עֵדֶן כָּאָיִן.

"זְבוּל חָדָשׁ הָעֹלֶה עַל עֵדֶן בְּעֶרְכּוֹ,

לְיַסֵּד בְּיָדְךָ יַצְלִיחַ,

בִּפְסִילִים דּוֹמֵמִים וּבְשִׁמֲמוֹת צִיָּה

אוֹר חַיִּים וּנְשָׁמָה תָּפִיחַ.

"כָּל שַׁחַק, כָּל נֵטֶף בִּזְבוּלְךָ – לוֹ תַקְדִּישׁ,

שְׁנוֹת חַיִּים כַּבִּירוֹת וְטוֹבוֹת,

לוֹ תַקְדִּישׁ עַצֶּבֶת וְחֹסֶר וָקֶצֶף,

נְדוּדִים, מַתָּלָאה, מַכְאֹבוֹת.

כָּל שַׁחַק, כָּל נֵטֶף הוּא יִשָּׂא עָלֵיהוּ,

הוֹד חוֹתַם הִגָּיוֹן, מַטָּרָה.

עֲבוֹדַת כַּפַּיִם, עֹז רוּחַ מִלְחֶמֶת

וְאַלְפֵי נִצְחוֹנוֹת תִּפְאָרָה.

אַל יֵצַר לְבָבְךָ, עֲזֹב אֵפוֹ, אָדָם,

זְבוּל יִפְעָה בְּלִי־חַיִּים וּנְשָׁמָה,

לְכָה נָא אֶל אֶרֶץ – וּבְכֹל שֶׁתּוֹפִיעַ

הָעֵדֶן יוֹפִיעַ גַּם שָׁמָּה".

---

אַחֲרֵי קְרֹא בַנְּבִיאִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

עַל כַּנְפֵי רוּחַ צַחָה

גַּרְגַּר חֹל הִתְנַשָּׂא,

וַיִּפֹּל זֶה הַגַּרְגֵּר

עַל נֵטֶל רַב הַמַּשָּׂא, –

וַיִּפֹּל זֶה הַגַּרְגֵּר

וַיִּכְבַּד שִׁבְעָתַיִם

וּבְשָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה

הִכְרִיעַ הַמֹּאזְנָיִם…

אֵלִי! הֵן מִלֵּאתָ

מִפֶּה לָפֶה וָמָעַל

הַכַּף הַמְּלֵאָה כֻלָּה

נֵטֶל רֹאשׁ וָרָעַל.

גַּם אַבְקוֹת עָפָר הַרְבֵּה

הֶעֱלָה רוּחַ סֹעָה

וַיְכַסֶּה אֶת הַשְּׁדֵמָה

וַיְבִיאָהּ תַּחַת שֹׁאָה…

רוּחֵנוּ הִתְעַטָּפָה

מֵעָקַת יַד הָרָעוֹת, –

וְאַיֵּה פְּרִי הַתִּקְוָה,

– אַיֵּה זֵר הַתְּלָאוֹת? –

צַעֲקוֹתֵינוּ – לַעַג,

תְּלוּנוֹתֵינוּ – רוּחַ,

כָּל מִזְרַע הַיָּדַיִם

נִפְזַר אֶל כָּל רוּחַ;

עַל צְחִיחַ סֶלַע נָפַל

כָּל מִזְרַע הַיָּדַיִם,

הִכָּהוּ חֹם הַשֶּׁמֶשׁ

נִקְּרָהוּ עוֹף שָׁמַיִם;

נֵר אֱמוּנָה יִכְבֶּה

מֵעָקַת יַד הָרָעוֹת,

וְאַיֵּה פְּרִי הַתִּקְוָה,

אַיֵּה זֵר הַתְּלָאוֹת?…

* * *

עֲלָטָה מִסָּבִיב שׂרֶרֶת…

כָּל מַרְאָה וּתְמוּנָה מַזְהֶרֶת

בִּדְמָמָה דֹעֶכֶת, קֹדֶרֶת…

עַל סֵפֶר הַסְּפָרִים אֵשֵׁבָה

בִּמְבוּכָה וּבְנֶפֶשׁ עֲצֵבָה. –

עֲלָטָה וּדְמָמָה גֹּבֶרֶת…

………………..

הוֹי, אַיֵּה אֵל שַׂגִּיא רַב־אֵימָה,

אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם גְּדָל חֵמָה,

עַל חוֹרֵב עַל סִינַי הוֹפִיעַ

בַּלַּהַב מֵרוֹם הָרָקִיעַ

וְקוֹלוֹ בָרַעַם הִשְׁמִיעַ;

אָז תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ רָעָשׁוּ

וְתֶבֶל וָשֶׁקֶר וּרְמִיָּה

חֲרָדוֹת וּכְלִמָּה לָבָשׁוּ

מִיָּדְךָ, אֵל גְּדָל עֲלִילִיָּה!

הַקְשִיבָה לְקוֹל שַׁוְעָתֵנוּ

הַבִּיטָה וּרְאֵה אַחֲרִיתֵנוּ:

הֵן הָלֹךְ נִתְהַלְּכָה בַצָּרָה

וּבְרֶשַׁע וָכֶסֶל וַאֲפֵלָה

בְּלִי־דֶרֶךְ וּבְלִי כָל מַטָּרָה,

וּשְׁכוּרִים מִיֵּין הַתַּרְעֵלָה

יוֹם יוֹם כִּמְעַט נוֹסִיף נִשְׁכָּחָה

כָּל שִׁירֵי הִלּוּלִים וּבְרָכָה

שֶּׁבָּמוֹ קִדַּמְנוּ פָנֶיךָ

וַנְּהַלֵּל אֶת שֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ…

הָהּ, כַּרְמֵי אֲחֵרִים שָׁמָרָה

בַּת צִיּוֹן בַּלַּיְלָה, בַּקָּרָה,

אַךְ כַּרְמָהּ שֶׁלָּהּ לֹא נָטָרָה

מִזֶרֶם, מִבָּרָד, מִסְּעָרָה.

זֹה חֶרֶב בִּן נוּן הַמְהֻלָּלָה

שֶׁכְּלֶחֶם בְּשַׂר אוֹיֵב אָכָלָה

וּכְבוֹד אֱלֹהִים אָז הֶרְאָתָה –

עָלֶיהָ הַחֲלֻדָּה עָלָתָה…

זֶה דֶּגֶל הַמַּכְבִּים – הַדֶּגֶל

הַנִּפְלָא – כְּבָר נִרְמַס בְּרָגֶל.

שְׁנוֹת עֶצֶב וּמְצוּקוֹת אַבִּירוֹת

כְּבָר כִּסּוּ בְּגַלֵּי מַשָּׁאוֹן

עַל זֵכֶר עֲלִילוֹת כַּבִּירוֹת

וּמַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ לְגָאוֹן.

אֶת קֹרוֹת הַקֶּדֶם לָאָטָה

מַסֵּכַת צַלְמָוֶת, עֲלָטָה.

שֵׁם נָבִיא כַּזָר לְאָזְנֵינוּ…

וּקְרוֹבָה הָעֵת – בָּהּ עַמֵּנוּ

– הַבֵּן הַשּׁוֹכֵחַ הוֹרָתוֹ –

לֹא יָבִין גַּם מִלָּה מִשְּׂפָתוֹ,

שְׂפַת קָדְשׁוֹ, בָּהּ כְּתוּבָה תֹורָתוֹ…

הוֹי שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ, הַצָּרִים,

הַלְעִיבוּ בִשְׁבוּיִם אֻסָּרִים,

הָרִיקוּ הַיַּיִן מִנֵּבֶל! –

מֵאַחֲרֵי הַחוֹמוֹת בְּבָבֶל

שֶׁשָּׁמָּה בְנֵי צִיּוֹן הֻדָּחוּ

כְּבָר כְּבָר שִׁירֵי קֹדֶשׁ נִשְׁכָּחוּ…

הַרְנִינָה, הָאוֹיֵב, הָשִׁירָה!

אֶת צוֹפֵי הַלַּיְלָה הָסִירָה:

מִתִּגְרַת הַיָּד הַמְנַצַּחַת

בְּבשֶׁת וּכְלִמָּה נִצַּחַת

שְׁבוּיֶיךָ שָׁם יִישְׁנוּ, יָנוּמוּ,

מִשְּׁנָתָם לֹא יִיקְצוּ יָקוּמוּ…

וּלְשִׁירַת הִלּוּלֵי הַזָּרִים

וּשְׁאוֹן הַמְּצִלְתַּיִם וָנֵבֶל –

עַל מִפְתַּן הַהֵיכָל בְּבָבֶל

הִתְאַסְּפוּ מִכָּל הָעֲבָרִים

בְּנֵי לֵוִי, עֲבָדִים נִרְצָעִים,

וְיוֹצְאִים בִּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם!…

חלק ראשון: ספר שני

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

מסורת ואגדה

מאת

שמעון שמואל פרוג

מסורת ואגדה

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

הַכּוֹס

מאת

שמעון שמואל פרוג

הַגִּידִי לִי, אִמִּי אֲהוּבַת לְבָבִי,

הַאֱמֶת הַדָּבָר שֶׁסִּפֵּר אֲבִי־אָבִי

כִּי לִפְנֵי אֱלוֹהַּ, בִּמְרוֹמֵי גָבוֹהַּ,

עֹמֶדֶת מֵעוֹלָם כּוֹס פְּלָאוֹת עֲמֻקָּה,

וּבְכֹל הַמַּתְּלָאָה, כָּל צָרָה וּמְצוּקָה,

עָדֵינוּ מַגִּיעָה, מִיַּד אַכְזְרִיָּה,

מֵעֵינֵי אֱלוֹהַּ אָז דִּמְעָה נֹדֶדֶת,

נֹדֶדֶת, וּפְנִימָה הַכּוֹסָה יֹרֶדֶת.

וְעֵת כּוֹס הַפְּלָאוֹת תִּמָּלֵא בִדְמָעוֹת,

אָז יָבֹא מָשִׁיחַ כַּבִּיר הָעֲלִילָה,

הוּא הַמָּשִׁיחַ – לִשְׁמוֹ בְּכָל תְּפִלָּה

בִּזְמִירוֹת נָרִיעַ, וּתְהִלּוֹת נַשְׁמִיעַ;

שֶׁאֵלָיו בַּת עַמִּי זֶה כַּמָּה מְחַכָּה,

מְחַכָּה וּמְחַכָּה וְעֵינָהּ נְמַקָּה…

* * *

– “אֱמֶת הוּא, בְּנִי, אֱמֶת כֵּנָה וּקְדֹשָׁה"

– עָנַתְהוּ הֹרָתוֹ וַתּוֹרֶד אֶת רֹאשָׁהּ.

וַיַּחֲרֵשׁ הַיֶּלֶד וַתִּשְׂרֹר דֻּמִיָּה

וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיִּשְׁאַל בַּשְּׁנִיָּה:

– “וּמָתַי, הֹרָתִי, כּוֹס זוּ כּוֹס הַפְּלָאוֹת,

מָתַי תִּמָּלֵא עַד שְׂפָתָהּ בִּדְמָעוֹת?

אוֹ אוּלַי כָּל דִּמְעָה וְדִמְעָה נִגֶּרֶת

בְּקֶרֶב הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת נִחָרֶת?

אוֹ אוּלַי… אוֹ אוּלַי־תַּחְתִּיתָהּ נְקוּבָה?…

אָז יִשָּׂא הַיֶּלֶד לָאֵם הָאֲהוּבָה

אֶת עֵינוֹ הַבָּרָה כְּשֶׁמֶשׁ־זֹרַחַת

בְּחֶסֶד וְחֶמְלָה וּנְהָרָה נִצַּחַת,

וְאִמּוֹ עֲצוּבָה וְנוּגָה עָמָדָה

וְדִמְעָה כִפְנִינָה בְּעֵינָהּ רָעָדָה…

אֶל שַׂעֲרוֹת הַיֶּלֶד הַפְּנִינָה נָפָלָה,

מִשַׂעֲרוֹת הַיֶּלֶד עַל מִצְחוֹ נָזָלָה…

הָהּ, אֵלִי אֵל צְבָאוֹת, זֶה אֵגֶל הַדִּמְעָה

גַּם אוֹתוֹ בְכוֹסְךָ, כּוֹס דְּמָעוֹת, נָא שִׂימָה!…

---

יְצִירַת חַוָּה

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּלִבּוֹ הַטּוֹב לִבְלִי־חֵקֶר

וּבְרוּחוֹ הָעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת –

אָז בָּרָא אֶת אֵם כָּל הַחַיִּים

אֲדוֹן הָעוֹלָמִים, אֵל צְבָאוֹת.

לֹא בְרָאָהּ מִקָּדְקֹד הָאָדָם,

פֶּן תִּבְעַר בָּהּ תְּשׁוּקָה כַלַּהַב

לְשִׁלְטוֹן בָּאָרֶץ וּלְכָבוֹד,

וְגָאוֹן פֶּן תֵּדַע, וְרַהַב.

לֹא בְרָאָהּ מִשִּׂפְתֵי הָאָדָם,

פֶּן תִּהְיֶה פֹּשֶׂקֶת שְׂפָתָיִם;

לֹא בְרָאָהּ מֵעַיִן, פֶּן תַּחְמֹד,

פֶּן תִּתְאָו כָּל מַרְאֶה עֵינַיִם.

לֹא בְרָאָהּ מִזְרֹעַ, פֶּן תֹּאבֶה

אֶת הַכֹּל אֲסֹף בְּחָפְנֶיהָ;

לֹא בְרָאָהּ מִכַּפּוֹת הָרֶגֶל

פֶּן בֵּיתָהּ תִּטּשְׁנָה רַגְלֶיהָ –

מִצֶּלַע הָאָדָם יְצָרָהּ –

מִצַּלְעוֹ הַתְּמִימָה וּנְקִיָּה;

מֵעֶצֶם הָאָדָם הַיָּשֵׁן

יְצָרָהּ אֵל גְּדָל עֲלִילִיָּה.

וְלָכֵן – לִמְּדוּנוּ זְקֵנֵינוּ –

(הוֹכָחָה נִפְלָאָה וִישָׁרָה!)

מִשְׁפַּחַת בְּנוֹת חַוָּה הַיָּפָה

כֹּה צְנוּעָה וּתְמִימָה וּבָרָה…

---

צֶלַע הָאָדָם

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּיָדָהּ הָרַכָּה וּלְבָנָה, בַּת־רוֹמָא

עַל גִּלְיוֹן מְגִלָּה יְשָׁנָה הֶרְאָתָה

לְיָשִׁישׁ דַּל פָּנִים וְנָבוֹן, וּבְלַעַג

אָמָרָה: “מֶה הָיָה מִתְעוֹלֵל יֻפִּטֶּר

מְשַׁלַּח הַבְּרָקִים וּרְעָמִים – לֹא אֵדַע;

אַךְ, רַבִּי, הֵן גַּם לֵאלֹהֶיךָ, אֵל צְבָאוֹת,

אֵל נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד הָאָרֶץ,

לֹא נָאֶה הִתְנַפֵּל עַל אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה

וְלִגְנֹב מִגֵּווֹ אֶת אַחַת הַצְּלָעוֹת

שֶׁיָּדוֹ, יַד שַׁדַּי, מֵעָפָר יְצָרָהּ…

וּלְבַד זֹאת, הוֹי לִגְנֹב בַּשֵּׁנָה… בַּשֵּׁנָה"…

וַיַּבֵּט הַיָּשִׁישׁ עַל בְּתוּלַת בַּת־רוֹמָא

– מוֹשֶׁלֶת מַמְלָכוֹת – הַיָּפָה, וַיַּעֲבֹר

שְׂחֹק עַנְוָה וּנְהָרָה בִּיעָף עַל שִׂפְתוֹתָיו

וַיֹּאמַר: “לֵיל אֶחָד בָּא גַנָּב אֶל בֵּיתִי

וַיִּגְנֹב מְנוֹרָתִי – הִיא מְנוֹרַת הַבַּרְזֶל

הַיְשָׁנָה, וַיִּתֵּן תַּחְתֶּיהָ – הוֹי שׁוֹדֵד! –

וַיִּתֵּן תַּחְתֶּיהָ נַבְרֶשֶׁת עֲשׂוּיָה

מִזָהָב"…

         “אַךְ, רַבִּי!”…

             … מִזָהָב וָכֶתֶם

וּמְלֵאָה סַפִּירִים מַרְהִיבֵי עֵינַיִם!”

“הוֹי, רַבִּי, – קָרָאָה – עוֹד שׁוֹדֵד תְּכַנֵּהוּ?

הַאֻמְנָם יֵאָמֵר לְנָדִיב בְּלִיַּעַל?

הֵן תַּחַת הַבַּרְזֶל"… עוֹד דְּבָרָהּ לֹא כִלְּתָה

וּפִתְאֹם – וּפְנֵי הַבַּת רוֹמָא, הַצַּחִים

מֵחָלָב, הֶאְדִּימוּ כַתּוֹלָע מִכְּלִמָּה…

וַיַּבֵּט הַיָּשִׁישׁ הַנָּבוֹן בְּעֹנֶג

עַל אֹדֶם הַכְּלִמָּה הַמְכַסֶּה פָנֶיהָ,

וַיִּכֹּף אֶת רֹאשׁוֹ הַלָּבָן כַּשֶׁלֶג

וַיִּשַּׁק אֶת דִּבְרֵי הַמְּגִלָּה הַקְּדֹשָׁה…

---

הַיַּיִן

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּגִנָּה בֵּין בָּשְׂמֵי נִיחֹחַ,

בְּנֹעַם הַצֵּל עָמַד נֹחַ

וַיִּטַּע שׂרֵקָה רַעֲנַנָה

רִאשׁוֹנָה עַל אַדְמַת הַגַּנָּה

וַיָּשָׁר:

         – “הַרְחִיבִי שָׁרָשִׁים מִתַּחַת

וְתִפְרִי וְתִהְיִי לְגֶפֶן סֹרַחַת,

שׂרֵקָה נֶחְמָדָה, שׂרֵקָה נֶהְדָּרָה!

הִמָּלְאִי בֶעָסִיס וּבְמֶגֶד שָׁמַיִם

לַלֵּב הֱיִי מַרְפֵּא וְטוֹב לַעֵינַיִם,

הִתְפַּתְּחִי וּפְרָחִי, וִהְיִי לְתִפְאָרָה!”

הוּא שָׁר – וּבַכֶּרֶם לֹא־רָחֹק בַּקֶּרֶן,

שָׁם שֶׁמֶשׁ לֹא יַחְדֹּר בֵּין עַנְפֵי הָאֹרֶן,

שְׁנֵי שְׁבִיבִים אֲדֻמִּים בַּלָּהוֹת הֵפִיצוּ –

שְׁתֵּי עֵינֵי הַשָּׂטָן עַל נֹחַ הִצִּיצוּ.

וְנֹחַ הַכֹּרֵם אַךְ שָׁב לְאָהֳלוֹ,

אַךְ הָלַךְ הִנָּפֵשׁ וּשְׁבֹת מֵעֲמָלוֹ,

מִסִּבְכֵי הַקּוֹצִים, מֵחֶשְׁכַת הַשִּׂיחַ

כְּרֶגַע הַשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית הִגִּיחַ,

וְרַגְלוֹ – תְּקֻלַּל חֶלְקָתוֹ! – הֵחִישָׁה

לַזְּמֹרָה, וַיַּצֵּג קָרְבָּנוֹת חֲמִשָּׁה:

שֵׂה כְשָׂבִים בַּת שְׁנָתָהּ רִאשׁוֹנָה הָלָכָה,

אַחֲרֶיהָ הִתְהַלֵּךְ אֲרִי בַּמַּעֲרָכָה,

חֲזִיר יַעַר גְּדָל כֹּחַ הִתְנַהֵל הַשְּׁלִישִׁי,

הָרְבִיעִי חֲזִיר, וּבֶן־קוֹפִים הַחֲמִישִׁי

וַיָּכֶן הַשָּׂטָן לְכֻלָּם מַטְבֵּחַ

וַיַּז עַל הָעֵץ מִן הַדָּם הָרֹתֵחַ.

* * *

יֶהֱמֶה יִתְגָּעַשׁ עֲסִיס הָעֲנָבִים

וּמַעֲלֶה אֶת קִצְפּוֹ, וּפָנָיו – לֶהָבִים…

וּרְאוּ אֶת הַנֹּתֵן בֶּעָסִיס הָעָיִן,

הַכֹּרֵת עִם שִׂמְחָה וָגִיל בְּרִית אֲהָבִים

הַנִּין וְהַנֶּכֶד לַאֲבִי שֹׁתֵי יַיִן!

אֶת כּוֹסוֹ הַמְּלֵאָה כִּי תָרִים יָדֵהוּ –

כָּל זִבְחֵי הַשָּׂטָן אָז יָכִיל קִרְבֵּהוּ:

בַּתְּחִלָּה הוּא תָמִים כְּשֶׂה בְּמִפְעָלָיו,

אַחֲרֵי כֵן כַּאֲרִי רוּחַ עֹז תִּצְלַח עָלָיו

וְהָיָה עֹז רוּחוֹ כְּעֹז חֲזִיר יַעַר

וּגָבַר חֲיָלִים וְסָעַר בּוֹ סָעַר.

אָז יִהְיֶה לְסֵמֶל הַיְצִיר הַיָּדוּעַ

בְּיִפְעַת הַטֹּהַר וּבְחִין הַנִּקָּיוֹן,

וְחִבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת וּצְחֹקוֹ פָרוּעַ,

וִיהִי לָאַחֲרוֹנָה כַּקּוֹף לְהִגָּיוֹן…

וּתְמוּנוֹת אֲיֻמּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ תַּבְהֵלְנָה,

וּתְנוּמַת־נְדוּדִים עַל עֵינָיו תַּפֵּלְנָה…

---

הַשָּׂטָן הַבֹּעֵר בָּאֵשׁ

מאת

שמעון שמואל פרוג

(אגדה מימי־הבינים)

I

מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים אַלְהַמְבְּרָהּ נִשְׁקֶפֶת,

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה עֲטוּפָה וּצְנוּפָה,

     כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ הַמָּלֵא עֵינַיִם;

תַּרְדֵּמָה וָאֹפֶל בֵּין חֹמוֹת דֹּמֵמוֹת.

רַק מִנִּי הַחַלּוֹן בְּאַחַד הַצְּרִיחִים

     אוֹר כֵּהֶה עוֹד יָפִיץ לִסְבִיבוֹ קַרְנָיִם –

כְּמוֹ פָקַח הָעֲנָק אֶת עֵינוֹ הָאַחַת,

וָהִיא, הָאֲסוּרָה בְּחַבְלֵי תַרְדֵּמָה,

     אֶל קַדְרוּת הַלַּיְלָה בְּזַעַם מַבֶּטֶת…

וּבְגִנַּת הַנְּטָעִים בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים,

בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל הַסּוֹכֵךְ מִלְמַעְלָה,

     שֶׁשָּׁמָּה דֻּמִּיָּה שַׁאֲנַנָּה שֹׁלֶטֶת,

בְּלַהַב אֲבָדּוֹן – מַרְאֵהוּ מַה נּוֹרָא –

שְׁנֵי שְׁבִיבִים אֲדֻמִּים וּבְהִירִים יַבְרִיקוּ…

     שְׁתֵּי אֶבְרוֹת כָּעוֹרֵב, חֲלָקוֹת כִּרְקָמוֹת,

וְקַוֵּי־שַׁלְהֶבֶת מִסְגֶּרֶת לָהֵנָּה –

יֵרָאוּ מִבֵּין הָעֳפָאִים הָרַכִּים,

     וְגַבּוֹת עֵינַיִם אֲרוּכוֹת, נִזְעָמוֹת,

עַל פָּנִים נִכָּרִים בְּתָוֵי־בַדֵּיהֶם –

פַּעַם יִסָּתְרוּ בְּחֶשְׁכַת הֶעָלִים

     וּפַעַם יוֹפִיעוּ לְאוֹר הַיָּרֵחַ:

לַצְרִיחַ הַמֵּפִיץ אֶת אוֹרוֹ, אוֹר כֵּהֶה,

אֶת עֵינָיו הַחֹדְרוֹת הָאֹרְבוֹת לַטֶּרֶף

     בְּקֶצֶף אַכְזָרִי הַשָּׂטָן שֹׁלֵחַ…

אַךְ מִי הוּא הַגֶּבֶר בַּצְּרִיחַ הַנֶּהְדָּר

הַיֹּשֵׁב בְּלִי־תֵת לָעֵינַיִם תַּרְדֵּמָה

     אֶל פְּנֵי אוֹר הַמְּנוֹרָה, לָהּ נֹגַהּ עַצֶּבֶת?

מַה יִּבְחַן, מַה יֶּאֱרֹב הַשָּׁטָן הַמַּשְׁחִית?

וּמָה הֱבִיאָהוּ בֵּין קִירוֹת אַלְהַמְבְּרָהּ

     מִשְּׁאֹל הַתַּחְתִּיָּה, מֵאֶרֶץ צַלְמָוֶת?…

II

הַשֻּׁלְחָן הָעַתִּיק מְכֻסֶּה גִּלְיוֹנוֹת

וּמְגִלּוֹת יְשָׁנוֹת וְלוּחוֹת אֲבָנִים

     וּסְפָרִים עֲרוּכִים בְּמִשְׁטָר וָסֵדֶר –

כָּל אֵלֶּה יָעִידוּ כִּי נֶפֶשׁ חֹשֶׁבֶת,

בְּלִי־הֶרֶף מְבַשֶּׁלֶת פְּרִי תְנוּבָה וָדַעַת,

     בֵּין קִירוֹת הַצְּרִיחַ, בְּחֶבְיוֹן הַחֵדֶר…

נֵר־דּוֹנַג רַק אֶחָד שֹׁלֵחַ אוֹרֵהוּ,

מִפְּתִילַת הַנֵּר נִטְפֵי דוֹנַג יִזֹלוּ,

     וְקַרְנֵי אוֹרֵהוּ הָרֹעֵד יָאִירוּ

אֶל עֵבֶר פְּנֵי זָקֵן דַּל־בָּשָׂר, כְּפוּף־קוֹמָה,

וּרְאוּ נָא הַזָּקֵן הַכָּחוּשׁ מִשֶּׁמֶן

     מִתַּחַת גַּבּוֹתָיו אֵיךְ עֵינָיו יַזְהִירוּ,

בְּלַהַב הַנֹּעַר וּתְשׁוּקַת הַחַיִּים!

וְיָדוֹ הַצְּנוּמָה וּשְׁדוּפַת הַזִּקְנָה

     עַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן הַיָּרֹק חֹלֶפֶת

וְאוֹתוֹת לְאוֹתוֹת וּמִלִּים לְמִלִּים

מִתַּחַת הָעֵט עַד מְהֵרָה יָרוּצוּ,

     וְשׁוּרָה עַל שׁוּרָה בְּלִי הֶרֶף נוֹסֶפֶת…

III

וַיִּשְׁבֹּת הַזָקֵן מִמְּלַאכְתּוֹ עַד רֶגַע

וַיַּסֵּב בְּלִי־מֵשִׂים אֶת פָּנָיו לְאַחֲרָיו

     וַיַּבֵּט – וּרְעָדָה בִיצוּרָיו עָבָרָה…

– “הַאַתָּה בָזֶה?!… וּמַדּוּעַ וְלָמָּה?…

הַאוֹתִי, בְּלִיַּעַל, הַאוֹתִי הַדִּיחַ

     מִדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לִבָּתְךָ אָמָרָה?

הָחִישָׁה וָצֵאָה, מַדִּיחַ וּמֵסִית,

מִקִּירוֹת הֵיכָלִי הַקָּדוֹשׁ. – בְּאָלָה! –

     אַךְ לֹא, עַל מְקוֹמְךָ עֲמֹד… אַל תַּעֲבֹרָה…

לִי דְרוּשָׁה עֶזְרָתְךָ, הַשָּׂטָן, עֲמָד־נָא,

קְחָה נֵרִי!… אֱחָז בּוֹ, הָאִירָה… אַל תֶּרֶף,

     עַד עֵת עֲבוֹדָתִי הַכְּבֻדָּה אֶגְמֹרָה…

הָאִירָה!…”

     וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיִּקַּח

מִיָּדוֹ אֶת נֵרוֹ בְּיִרְאָה וָרֶטֶט,

     כִּי גַעֲרַת הַזָּקֵן הֶחֱרִידָה לִבֵּהוּ.

שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר הִתְחַלְחָלָה… רָגָשָׁה…

וְנוֹעַ תָּנוּעַ וְתַעֲלֶה וְתֵרֵד…

     אָז יָשׁוּב הַזָּקֵן לִמְלֶאכֶת יָדֵהוּ…

IV

הַלַּהַב גַּם יַעֲלֶה גַּם יֵרֵד לִרְגָעִים.

אַךְ הִנֵּה הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל קִצּוֹ…

     וּפִתְאֹם קוֹל דִּבְרֵי הַשָּׂטָן נִשְׁמָעוּ,

“הוּא יֵלֵךְ וְיִכְלֶה… עוֹד רֶגַע הַלַּהַב"…

– “הָאִירָה!” – עָנָהוּ הַזָּקֵן בִּמְנוּחָה.

     וּרְגָעִים אֲחָדִים נָגֹזוּ נִסָּעוּ.

“כְּבָר כָּלָה… הַלְּהָבָה אֹכֶלֶת אֶת בְּשָׂרִי!”…

– “הָאִירָה!” – עָנָהוּ הַזָּקֵן בְּזַעַם.

     “מַכַּתִי אֲנוּשָׁה"…

     – “הָאִירָה, הָאִירָה,

עוֹד מְלָאכְתִּי לֹא כָלְתָה… הַגִּישָׁה, הַקְרִיבָה!” –

“מַה נּוֹרָא מַכְאוֹבִי, כְּבָר יָזוּב זוֹב דָּמִי!

     הָהּ, יָדְךָ, הַזָּקֵן, מִמֶּנִּי הָסִירָה!”

– “הָאִירָה, הָאִירָה, הַגְדִּילָה הַמְּדוּרָה!

תְּנָה אֵשׁ לִי, אֵשׁ־לֹהֵט, אֵשׁ פְּלָדוֹת, הָחִישָׁה!”

     וּבְדַבֵּר הַזָּקֵן גְּוִיָּתוֹ רָעָדָה

וְיָדוֹ הוֹסִיפָה עוֹד מִלִּים עַל מִלִּים…

– “הָאִירָה!”… כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ הִתְפַּתֵּל

     הַשָּׂטָן הַבֹּעֵר, הִתְנוֹדֵד בַּחֲרָדָה…

כְּאֹדֶם רָקִיעַ בִּבְעֵרָה – הִתְאַדְּמוּ

כָּל קִירוֹת הַצְּרִיחַ, הַלּוּחוֹת, הַמְּגִלּוֹת,

     וְנִטְפֵי הַדָּמִים לַדְיוֹ הִשְׁתַּפָּכוּ…

כְּבָר עָיֵף הַזָּקֵן וְעוֹדוֹ לֹא יֶחְדָּל

מִטְּבֹל אֶת עֵטֵהוּ… וַיִּכְתֹּב, וַיִּכְתֹּב

     וְאֶצְבְּעוֹת יָדָיו בַּדָּם נֶאֱלָחוּ…

בָּאֵשׁ וּבַדָּם – דַּם אֲבַדּוֹן וָתֹפֶת

רֻוָּיוּ וַיְשֻׁקּוּ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה…

     מִנִּטְפֵי הַדָּם הָרֹתֵחַ אָדָמוּ

גַּם שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ גַּם הַזָּקָן הַלָּבָן,

וַתֵּכֶל הַמְּלָאכָה……

………………..

………………..

הַזָּקֵן הַהוּא הָיָה סַנְקְט־דֹּמִנִּיקוּס,

וְיָדָיו הַצְּנוּמוֹת – בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה

אֶת חֹק הַבִּקֹּרֶת¹ הַקְּדֹשָׁה חָתָמוּ…

---

הַגַּרְזָן וְהָעֵצִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

בְּאַחַד הַיְעָרִים – עֲגָלָה רֹעֶשֶׁת,

טְעוּנַת קַרְדֻּמּוֹת הָלָכָה.

מֵרוֹם הַשָּׁמַיִם עַל בַּרְזֶל הָעֶשֶׁת

הַשֶּׁמֶשׁ אֶת אוֹרָהּ שָׁלָחָה.

הָעֵצִים הַצְּעִירִים הַשָּׁאוֹן שָׁמָעוּ –

וּבְרַעַשׁ הֵנִיעוּ עַלֵּיהֶם,

כִּי יָצָא לִבָּמוֹ, הִתְפַּלְּצוּ, תָּמָהוּ,

כִּי סָר מַר הַמָּוֶת אֲלֵיהֶם.

אַךְ אֵלָה עֲבֻתָּה כַּבִּירָה בַיָּמִים

לָעֵצִים הַצְּעִירִים אָמָרָה:

“מִבַּרְזֶל אֵין־אוֹנִים אַל תַּעַמְדוּ נִפְעָמִים

אַל תִּירְאוּ מֵעֶשֶׁת נִשְׁבָּרָה.

הַגַּרְזֶן אִם יַפִּיל עֲצוּמִים – חֲרָדוֹת

לֹא נִלְבַּשׁ לְמַרְאֵה אוֹיְבֵנוּ –

כָּל עוֹד לַקַּרְדֻמּוֹת מֵעֵצְכֶם הַיָּדוֹת

לֹא אַתֶּם, יַקִּירַי, תִּתֵּנוּ".

---

הַשְּׂמָמִית

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

– “הַתֵּבֵל עִם כָּל צֶאֱצָאֶיהָ

בְּחָכְמָה רַבָּתִי הוּקָמָה,

לְחֵפֶץ הָאָדָם נוֹצָרוּ

וּלְאָשְׁרוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

כֵּן יָשִׁישׁ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם

לַיֶּלֶד לְדָוִד הִבִּיעַ…

“גַּם שְׂמָמִית?” אָז יִקְרָא הַיֶּלֶד

וּשְׂחֹק עַל שִׂפְתוֹתָיו הוֹפִיעַ

“יֵשׁ חֵפֶץ בַּסּוּס וּמְרוּצָתוֹ,

יֵשׁ חֵפֶץ בְּכֹחַ הַחֲמוֹר,

בְּשֶֹה וּבְגִזָּתוֹ הַיָּפָה,

בְּעֹרֶף הֶחָזָק שֶׁל שׁוֹר.

“יֵשׁ נֹעַם בְּתֹר וּבֶן־אַוָּז

עַל שֻׁלְחָן מְלֵא דִשְׁנֵי מַעֲדַנִּים,

יֵשׁ נֹעַם בְּשִׁירַת הַזָּמִיר

בְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה בַּגַּנִּים.

“יֵשׁ יִפְעָה בַּנְשָׁרִים עֵת מַעְלָה

וּמַעְלָה בָּעֹז יִתְנַשָּׂאוּ

לִמְקוֹם הָעֲרָפֶל – שָׁם סַלְעֵי

הַיְשִׁימוֹן כַּקְפוּאִים יֵרָאוּ.

“יֵשׁ הוֹד בְּאַיֶּלֶת הַלְבָנוֹן

עֵת תָּנוּס מֵאַבְנֵי קַלָּעִים

אֶל סִבְכֵי הַיְעָרוֹת הַגְּדוֹלִים

מִבֵּינוֹת לִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים.

“וּמָה הוּא הַחֶפֶץ, הָעֹנֶג,

לָאָדָם מִשְּׂמָמִית יַגִּיעַ?…”

אַךְ יוֹם הִנֵּה בָא – וְהוֹכִיחַ

כִּי אֱמֶת הַזָּקֵן הִבִּיעַ.

II

נִרְדָף עַל צַוָּאר מִשָּׁאוּל –

נְעִים־זְמִרוֹת הִתְחַבֵּא בַמְּעָרָה.

וּמַחֲנֶה־הַמֶּלֶךְ – עֲקֵבוֹ

בְּהָרִים וּבְקָעוֹת שָׁמָרָה.

נְעִים זְמִרוֹת שָׁם יָשַׁב בַּמְּעָרָה.

שָׁם יָשַׁב וְאָזְנוֹ קָשָׁבָה:

קוֹל נֶשֶׁק כִּי יֵלֵךְ כִּי יִקְרַב,

כִּי יִגְבַּר קוֹל אַנְשֵׁי הַצָּבָא.

הֵם קְרֵבִים… “הוֹי, אֵלִי, הַצִּילָה!”

– אָז יִקְרָא בְּשִׁבְרוֹן לִבֵּהוּ,

הֵם קְרֵבִים… וַיַקְשֵׁב רַב קֶשֶׁב

וַיִּכְלָא אֶת רוּחוֹ קִרְבֵּהוּ.

וַיַּעַמְדוּ, וַיִּקְרָא הָאֶחָד:

– “אוֹי אוּלַי בַּמְעָרָה הִנֵּהוּ?” –

– “לֹא פֹה הוּא, הֲתִרְאֶה?” – עָנָהוּ

הַשֵּׁנִי וַיּוֹר בְּיָדֵהוּ.

הַמַּחֲנֶה חָלָפָה. וַיִקְרַב

הַנֶּחְבָּא אֶל פִּי מְעָרָתוֹ,

וּמַה זֶה שָׁם עֵינָיו חָזָיוּ? –

אֵין חֵקֶר לָאֵל וּלְחָכְמָתוֹ!

אֶת פֶּתַח הַמְּעָרָה, עֵת מַחֲנֵה

הַמֶּלֶךְ הִקְרִיבָה לָגֶשֶׁת –

הַשְּׂמָמִית הַמְתַפְּשָׂה כִּסָּתָה

בְּאֶרֶג קוּרֶיהָ כָּרֶשֶׁת…

לֹא הִצִּיל מִמָּוֶת אֶת דָּוִד

לֹא שׁוֹר וְלֹא סוּס קַל־רַגְלָיִם,

לֹא נֶשֶׁר הַשּׂוֹחֵק לַסּוּפָה

הַמְעוֹפֵף בְּלֵב הַשָּׁמָיִם –

רַק שְׂמָמִית נִמְאָסָה וּנְמִבְזָה

יֹשֶׁבֶת חֳרָבוֹת וּשְׁאִיָּה

בְּאֶרֶג קוּרֶיהָ הַבָּלִים –

לַגִּבּוֹר הַמְשׁוֹרֵר הוֹשִׁיעָה…

וְנֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר הִתְנַשְּׂאָה

כַּגַּל, עֵת יִתְגָּאוּ הַמָּיִם,

מֵחֶזְקַת יַד שִׂמְחָה נִצַּחַת

מֵרֶגֶשׁ הֶגְיוֹנֵי שָׁמָיִם…

הִתְנַשֵּׂא הַמְשׁוֹרֵר הַנַּעֲלֶה

בִּקְדֻשַּׁת הֶגְיוֹנָיו הַתְּמִימִים,

וּבְכָתְלֵי הַמְּעָרָה נִשְׁמָעוּ

קוֹל דִּבְרֵי תְהִלּוֹתָיו הַנְּעִימִים.

---

הַכִּנּוֹר

מאת

שמעון שמואל פרוג

(תהלים קל"ז)

עַל פְּרָת הַמִּתְרַפֵּס בְּכֶסֶף

יַעֲמֹד שָׁם עֵץ הָעֲרָבִים.

עַל שֹׂכָה רְצוּצָה שָׁם תָּלוּי

כִּנּוֹר מְלֵא־בְקִיעִים וּנְקָבִים.

עַל פְּנֵי כָל הַכִּנּוֹר כַּנְּחָשִׁים

בְּקִיעָיו הִתְפַּתְּלוּ, שׂרָגוּ,

עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים הַיְשָׁנִים

קוּרֵי עַכָּבִישׁ אֹרָגוּ.

יַחֲרִישׁוּ מֵיתָרָיו, יִדֹּמוּ…

לֹא תְעִירֵם נְשִׁימַת הַלָּיְלָה,

לֹא לַחַשׁ הַגַּלִּים יְעִירֵם,

לֹא נֹעַם אוֹר סַהַר מִלְמָעְלָה.

לֹא אֹרוֹת אַרְגָּמָן בַּנֶּשֶׁף

מִמַּעַל בִּתְכֵלֶת שְׁמֵי־שֶׁפֶר.

וּתְכַסֶּה חֲלוּדָה אֶת פְּנֵיהֶם

וְאָבָק וּפִיחַ וָאֵפֶר…

וְאוּלָם עֵת סַגְרִיר וָדֶלֶף,

כָּל עוֹד עַל אֲדָמָה נִזְעָמָה

הָרְעָמִים יֵהֹמּוּ, יִרְעָמוּ,

וּנְשִׂיאִים יִנָּשְׂאוּ בָרָמָה.

וְעֵצִים יִשַּׂחוּ, יֵאָנְחוּ

וּבְפַחַד יָרוּצוּ עֲדָרִים –

נִפְלָאוֹת בַּכִּנּוֹר נוֹצָרוֹת,

נִפְלָאוֹת עַל פְּנֵי הַמֵּיתָרִים.

כָּל מֵיתָר אָז יָקִיץ לִתִחִיָה,

כְּמוֹ תִגַּע בּוֹ יָד מְסֻתָּרָה,

וּלְיַד מֵימֵי פְרָת הַזֵּידוֹנִים

תִּשָּׁמַע אָז שִׁירָה נֶאְדָּרָה.

תִּדְמֶינָה הֲמֻלָּה, אֲנָחָה,

הַשִּׁירָה גֹּבֶרֶת חֲיָלִים…

מִסָּבִיב לַכִּנּוֹר יֵאָסְפוּ

פְּנֵי־רוּחוֹת וּתְמוּנוֹת וּצְלָלִים.

וּבַעֲלַת כְּנָפַיִם – הָעֵדָה

מִמַּעַל לוֹ עוֹפֵף תַּגְבִּיהַּ,

וְקִינַת תַּמְרוּרִים אַחֲרֵיהוּ

בְּקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה תַּשְׁמִיעַ…

אָז תָּקוּם לִדְמָמָה הַסְּעָרָה;

אַךְ שִׁירַת הַכִּנּוֹר תָּרִיעַ…

אֶת קֹרוֹת בֶּן־חַיִל מְהֻלָּל

הַשִּׁירָה תְּסַפֵּר, תַּבִּיעַ.

אֶת קֹרוֹת בֶּן־חַיִל – בְּכֶלֶא

אֲסוּר נְחֻשְׁתַּיִם וָאזִקִּים,

אַךְ עֹז לוֹ וּזְרֹעַ כְּלָבִיא,

אַךְ עֵינוֹ בֹעֶרֶת כַּזִקִּים.

בְּלִי נֶשֶׁק וּמָגֵן – הַגִּבּוֹר

בַּאֲפֵלָה נוֹרָאָה יָנוּעַ,

בְּחֹתַם נִצָּחוֹן עַל מִצְחוֹ

שֶׁעָלָיו אוֹר־גָּאוֹן זָרוּעַ…

הָרוּחוֹת יֶחֱוָרוּ, יֶחֱוָרוּ…

יִתְנַשְּׁאוּ… אֶת קוֹלָם יַשְׁפִּילוּ…

הַשִּׁירָה לְקִצָּהּ קָרֵבָה,

וּמֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר יַזִילוּ

קוֹל נֹעַם וְעֵדֶן וָנַחַת…

עוֹד רֶגַע הַשִּׁירָה חָדָלָה…

קוֹל “קֵץ־הַמַּנְגִּינָה” הִגִּיעַ,

וְסָבִיב דֻּמִיָּה מָשָׁלָה.

עַל שָׂדוֹת תַּרְדֵּמָה נִסָּכָה,

אֵין קוֹל אַף אֵין קֶשֶׁב בַּצִּיָּה;

רַק אַנְחוֹת תַּמְרוּרִים יִשָּׁמְעוּ

וִילָלָה וּבְכִי בַּדֻּמִיָּה…

---

יַלְדֵי אֲדָמָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מדרש תנחומא)

רָאִיתִי אֶת בֹּקֶר הָאָבִיב

וְנַפְשִׁי מִגִּיל הִתְפָּעָמָה,

וָאֶזְכֹּר הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא,

הַסִּפּוּר ״מִיַּלְדֵי אֲדָמָה״.

עֵת מֶלֶךְ מִצְרַיִם הִתְחַכֵּם

אֶת צָרָיו הַמְדֻמִּים הַכְנִיעַ

וּלְהָכִין אֶת כִּסְאוֹ בַּל יִמּוֹט –

וַיְצַוֶּה בַמַּיִם הַטְבִּיעַ

אֶת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּקִיִּים, –

הָאִמּוֹת הַנּוּגוֹת וּנְכֵאוֹת,

הִסְתַּתְּרוּ בְעִמְקֵי הַיַּעַר,

בִּמְקוֹם עֵינֵי זָרִים אֵין רֹאוֹת.

וּכְחַיְתוֹ הַיַּעַר, בְּלִי־עֶזְרָה,

בַּלַּיְלָה, בְּשֶׁקֶט צַלְמָוֶת,

שָׁם בָּאוּ עַד מַשְׁבֵּר, הִמְלִיטוּ

יְלָדִים עֻתָּדִים לַמָּוֶת.

רַק כּוֹכְבֵי דֻמִיָּה הִבִּיטוּ

מִתְּכֵלֶת שָׁמַיִם – עַל דְּמָעוֹת,

עַל רַחֲמֵי אַהֲבָה נִכְמָרָה,

עַל עָקוֹת וּמְצוּקוֹת נוֹרָאוֹת.

וּבְדִמְעוֹת אַהֲבָה רֹאשׁ יוֹנְקָן

הָאִמּוֹת הַנּוּגוֹת רָחָצוּ,

וּבְחֶמְלַת אֵין קֵץ אֶת בֶּן אוֹנָן

לַלֵּב, עֵת נִפְרָדוּ, לָחָצוּ.

וְחֶרֶשׁ, בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ,

תָּשֹׁבְנָה הַבַּיְתָה לַבֹּקֶר,

וּבְסִתְרֵי הַיַּעַר הַקָּדוֹשׁ,

יֵעָשׂוּ נִפְלָאוֹת אֵין חֵקֶר:

מִסִּבְכֵי הַיַּעַר הַנִּפְלָא

כִּמְעַט הַיֹּלֶדֶת עָבָרָה,

אָז אַדְמַת הַיַּעַר נִבְקָעָה

וּפִיהָ הָרָחָב פָּעָרָה.

וּכְזֶרַע בְּחֵיק הָאֲדָמָה –

לְעִתּוֹת עֲדָנִים וּשְׂמָחוֹת

הִסְתִּירָה הַיֶּלֶד הַנֶּעֱזָב

בְּחֵיקָהּ מְלֹא חֶסֶד וּבְרָכוֹת…

וּמַלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ נֶעֱלָמָה

בַּיַּעַר הַנִּפְלָא הוֹפִיעַ,

וּבְשִׁירַת גַּן־עֵדֶן עֲרֵבָה

קוֹל קְרִיאָה לַיְלָדִים הִשְׁמִיעַ.

וּלְקוֹלוֹ הַיְלָדִים שָׁמָעוּ,

וַיַּעֲלוּ מֵאֶרֶץ מַחֲשַׁכִּים,

וּבְשָׁאוֹן וּבְשִׂמְחָה כִּתְּרוּהוּ

בְּצֵל הָעֳפָאִים הָרַכִּים.

וּבְעַיִן מַזְהִירָה וּתְמִימָה

הִבִּיטוּ עַל צִיר־הַשָּׁמַיִם,

וּלְלִמּוּד הָאֱמֶת הַקְּדֹשָׁה

שָׁם הִטּוּ כֻלָּהַם אָזְנַיִם…

וְשָׁנָה עַל שָׁנָה עָבָרָה

כַּמִּשְׁפָּט בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה…

וַיִּרְבּוּ כְּצִמְחֵי הָאָבִיב

וַיִּשְׁגּוּ כָל ״בְּנֵי־הָאֲדָמָה״…

* * *

וְנַעֲרָה הִתְחַמְּקָה מִבֵּיתָהּ

בְּאַחַד הַיָּמִים הַיַעֲרָה;

הֵרָאוֹת אֶת בְּחִירָה מִגֹּשֶׁן

בְּסֵתֶר שָׁם חִכְּתָה הַנַּעֲרָה.

אִם הִיא – בַּת חַשְׁמַנִּים אַדִירִים

וָהוּא – בֶּן לְעָם שְׂבַע־חֲרָפוֹת –

אַךְ נֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה נִלְכָּדָה

בְּחַבְלֵי קְוֻצּוֹתָיו הַיָּפוֹת,

וּבְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הַמְּפִיקוֹת

אַהֲבָה בְּאֶפֶס תּוֹחֶלֶת.

וּבְדָמָהּ בַּקֶּרֶב בָּעֲרָה

תְּשׁוּקָתָהּ כִּלְהָבָה אֹכֶלֶת.

לֹא שָׁמְרָה בְלִבָּהּ הַתּוֹרָה,

שֶׁנָּתְנוּ הַכְּמָרִים הַגְּדֹלִים,

לֹא פָחֲדָה מִשִּׁלְטוֹן אָבִיהָ,

לֹא יָרְאָה מִקֶּצֶף הָאֵלִים –

רַק רֶגֶשׁ אַהֲבָה יָדָעָה.

אִם נָכוֹן בְּיָדָם יוֹם שֶׁבֶר –

לֹא בִקְשָׁה חִשְּׁבוֹנוֹת; וַתֶּאֱהַב –

וַתִּפֹּל בִּזְרֹעוֹת בֶּן־עֵבֶר.

וְתַחַת כִּי יָדְעָה רַק רֶגֶשׁ

אַהֲבָה בְּתֹם עֲלֻמֶיהָ –

הוֹפִיעַ בַּיַּעַר הַמַּרְאֶה

הַנִּפְלָא הַהוּא לְעֵינֶיהָ.

* * *

וּדְבַר הַנִּפְלָאוֹת עַד אָזְנֵי

הַשַּׁלִּיט הֶעָרִיץ הִגִּיעַ,

וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא חַרְטֻמָּיו

עִמָּהֶם הַיַּעֲרָה הוֹפִיעַ.

וַיַּעֲמֵד מִשְׁמֶרֶת חֲיָלָיו, –

אַךְ שָׁוְא כָּל עֲמָלוֹ… וַיָּעַר

כָּל קִצְפּוֹ… וַיְצַוֶּה לְהַכְרִית

וּלְעַקֵּר מִשָּׁרְשׁוֹ הַיַּעַר.

וּמֵאָה מַחֲרֵשׁוֹת עַל כֻּלּוֹ

פַּעֲמַיִם גַּם שָׁלֹשׁ עָבָרוּ –

אַךְ סוֹד הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת

סְעִיפֵי הָאָרֶץ שָׁמָרוּ.

וַיָּשָׁב אֶל הֵיכַל תִּפְאַרְתּוֹ

וּבְקִרְבּוֹ חֲמָתוֹ בָעָרָה…

וְחַיַּת הַנַּעֲרָה לְבַעַל־צְפוֹן

בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ הָסְגָּרָה…

………………..

* * *

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים עָבָרוּ

כַּמִּשְׁפָּט בִּמְנוּחָה וּדְמָמָה,

וַיִּשְׂגּוּ כְּאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן,

וַיִּרְבּוּ כָּל ״בְּנֵי־הָאֲדָמָה״.

וַיִּפְרֹץ הַחַיִל הַגָּדוֹל

הַנּוֹצָר לִתְעוּדָה נִשָּׂאָה…

יוֹם פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל הִגִּיעַ

וּתְעוּדַת הַיְלָדִים נִמְלָאָה:

עַל גַּלֵּי מֵי יַם סוּף הַהֹמִים

צְעָקָה נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה

מֵרִבּוֹא אֲנָשִׁים נִשְׁמָעָה,

בִּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וּמְהוּמָה:

״מַדוּעַ הוֹפַעְתָּ אֵלֵינוּ?!..

הַבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֵין קְבָרִים

לַעֲנִיִּים אֻמְלָלִים וּמְרוּדִים,

לִבְזוּיִם וּשְׁבוּיִם נֶאֱסָרִים?!..

״אָבַדְנוּ! – נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה!…

לֹא נֹאבֶה תֵּת דָּם בְּחֻפְשֵׁנוּ!

נָחִישָׁה!… נָשׁוּבָה! נָשׁוּבָה!…

נִמָּלְטָה! נַצִּילָה נַפְשֵׁנוּ!״…

בְּרֶגַע הַזֶּה – לַאֲגֻדָּה

כָּל ״יַלְדֵי הָאָרֶץ״ נוֹסָדוּ;

כֻּלָּמוֹ בִּגְבוּרָה נִמְרָצָה

עַל קְהַל הַמְּלִינִים נוֹעָדוּ.

עֵינֵיהֶם הֵפִיקוּ עֹז נֶפֶשׁ

וְקוֹלָם נִצָּחוֹן הִבִּיעַ:

״מִי רָאָה חֲתַת וַיִּבָּהֵל?!

מִי קוֹלוֹ לִמְנוּסָה הִשְׁמִיעַ!?״ –

״קָדִימָה!״ – אָז קוֹלוֹת אַדִּירִים

עַל דָּכְיֵי הַמַּיִם הִרְעִימוּ,

וּבְכֹחַ עֲלוּמִים הַיָּמָה

פַּעֲמֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הֵרִימוּ,

וּמֹשֶׁה אָז יָשִׁיר בֶּהָדָר,

אַחֲרֵיהוּ קוֹל עָנָה בָרָמָה;

הָעֹנִים הַשָּׁרִים הֵן הָיוּ

״הַיְלָדִים צֶאֱצָאֵי אֲדָמָה״.

---

הָמָן

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

(אסתר רבה ט׳)

בְּטִירָה אַדִּירָה אֶל שֻׁלְחָן רַב־בְּרָכָה,

שָׁם הָמָן יִתְעַלֵּס בְּחוּג הַמִּשְׁפָּחָה…

אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים יֶהֱמָיוּ, יִרְתָּחוּ.

צְלִי־אֵשׁ וּמַטְעַמִּים וּזְנֵי כָל מֶרְקָחָה

אֶת רֵיחָם הַנָּעִים מִסָּבִיב יִשְׁלָחוּ.

כִּנּוֹרוֹת עִם תֻּפִּים אֶת קוֹלָם יַשְׁמִיעוּ,

מְצִלְתַּיִם אַחֲרֵיהֶם בֶּהָדָר יֵהֹמּוּ,

פַּעַם כִּפְנִינִים יָשֹׁקּוּ, יָרִיעוּ

וּפַעַם כַּמַּיִם בְּשֶׁקֶט יִזְרֹמוּ…

וְעֶשֶׁן אֲהָלוֹת וּכְפָרִים וּנְרָדִים

יִתְאַבֵּךְ בֵּין זֵרֵי הַפְּרָחִים הַנָּדִים.

עַל פְּנֵי כָל הַקְּרוּאִים נְהָרָה תוֹפִיעַ.

רַק הָמָן – עַל פָּנָיו עֲרָפֶל יַצִּיעַ…

כּוֹס יֵינוֹ לְפָנָיו עוֹד טֶרֶם הוֹרָקָה.

וּבְרוּחַ עַצֶּבֶת לִידִידָיו יַבִּיעַ

(כִּי נִלְאָה כְבָר כַּלְכֵּל בַּלֵּב הַמּוּעָקָה):

– ״חֲבָלִים בַּנְּעִימִים לִי נָפֹל נָפָלוּ,

בְּחֶלְקִי בַחַיִּים שָׂמֵחַ הִנֵּנִי.

כֹּל רָחַשׁ לְבָבִי, כֹּל עֵינַי שָׁאָלוּ,

כָּל דָּבָר עַד עַתָּה לֹא נֶאֱצַל מִמֶּנִּי…

לִי עֹשֶׁר שָׁאַלְתִּי וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת –

מִי יוּכַל הִדַּמוֹת אֵלַי בָּאוֹצָרוֹת?!…

שָׁאַלְתִּי לִי נַחַת – גַּם הִיא לִי נִמְצָאָה:

לְעֹנֶג וּלְנַחַת כָּל גְּבוּל לֹא אֵדָעָה:

בְּאֶרֶץ מֶמְשַׁלְתִּי הַגְּדוֹלָה וּרְחָבָה –

מִטִּירַת תִּפְאַרְתִּי אֵין טִירָה נִפְלָאָה,

כְּסוּסַי אֵין סוּס, כְּמֶרְכַּבְתִּי מֶרְכָּבָה…

עֲבָדִים אֵין מִסְפָּר לִי יַטּוּ אָזְנַיִם,

בִּרְעָדָה יָסוּרוּ אֵלַי לְמִשְׁמַעַת.

כָּל נֹעַם וּמֶגֶד, כָּל תַּאֲוַת עֵינַיִם,

עִם חֵיל תְּמוּרוֹתֵיהֶן – כְּבָר נַפְשִׁי יֹדַעַת;

כָּל רֶטֶט עֲלִיצוּת בְּעֶצֶם קְסָמֶיהָ,

כָּל בִּרְכַּת הַחַיִּים בִּמְלֹא עֲדָנֶיהָ.

חָפַצְתִּי בִתְהִלָּה – וּתְהִלָּה מָצָאתִי:

לִי כָבוֹד יִנָּתֵן, יֵאָמַר תְּהִלָּתִי

בְּעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע וּמֵאָה מְדִינָה.

אֶת עָשְׁרִי הַגָּדוֹל, אֶת הַדְרַת מַעֲלָתִי

יוֹדִיעוּ מִסָּבִיב בְּשִׁירָה וּבְרִנָּה.

בֵּין חַכְמֵי הַמֶּלֶךְ, בֵּין פָּחוֹת אַדִּירִים,

עַל מִשְׁתֵּה הִלּוּלִים, בְּשִׂמְחַת עֲדָנִים,

מִכָּל הָעֲבָרִים – אֶת שְׁמִי מַאֲמִירִים…

וְאוּלָם עֵת מֶנִּי יָחִילוּ גַם סְגָנִים,

וְיִכְרְעוּ יִשְׁתַּחֲווּ בְּרוּחַ נִבְהָלָה –

זֶה מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי – הַנֶּפֶשׁ הַשְּׁפָלָה –

בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ בְּבוּז יְקַדְּמֵנִי,

וְעֵינוֹ מַבֶּטֶת בְּגָאוֹן עַל עֵינִי…

״כֹּף־בֶּרֶךְ״ קָרָאתִי. – ״אֵלֵיךָ לִכְרֹעַ

– עָנָנִי בְגַאֲוָה – אַךְ שָׁוְא תְּאַלְּצֵנִי,

גְּוִיָּתִי כָרֹעַ לֹא תֵדַע יָדֹעַ!…״

דֹּב אֹרֵב הוּא לִי, זֹאת יָדַעְתִּי, יָדָעְתִּי,

וְלִבִּי יְנַבֵּא לִי חָזוּת אֲיֻמָּה…

שָׁרִיתִי עִם אוֹיְבִים, אֶת כֻּלָּם הִכְרַעְתִּי,

אַךְ לִתְגָּר מִלְחָמָה בַּנֶּפֶשׁ הַזְעוּמָה

לֹא אוּכַל… הוּא אוֹיְבִי –, וּכְסַעַר מִתְגּוֹרֵר

– כֵּן יַגֶּד לִי לִבִּי – עַל אָשְׁרִי יִתְעוֹרֵר״…

– ״הַאֻמְנָם רַק זֹאת אֶת לִבָּתְךָ מַחֲרִידָה?״

עָנָהוּ אִישׁ אֶחָד, ״הָאֱמֶת אַגִּידָה

כִּי רוּחִי יִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֶה יִרְאָתְךָ;

כִּי אָמְנָה הִגְדַּשְׁתָּ, הִגְדַּלְתָּ הַמִּדָּה,

הִגְדַּלְתָּ יִרְאָתְךָ עַל גֹּדֶל גְּבוּרָתְךָ –

‎הַגְּבוּרָה שֶׁצָּרִים עֲצוּמִים הִכְנִיעָה

וַתְּשִׂימֵם כֶּעָפָר וַתְּמַגְּרֵם לַשַּׁחַת;

הַגְּבוּרָה שֶׁהָרִים מִמְּקוֹמָם הִסִיעָה,

שֶׁיְּעָרוֹת חָשָׂפָה בִּתְנוּפַת יַד אַחַת,

וּלְאֹשֶׁר חַיֶּיךָ הַשַּׁעַר פָּתָחָה!?

הַאֻמְנָם גְּבוּרָתְךָ לְאָפַע נֶהְפָּכָה?!…

מֵעֵת יַד מַלְכֵּנוּ מֵחַיִּים גָּזָרָה

אֶת נֶפֶשׁ הַמַּלְכָּה – עַל דְּבָרָיו עָבָרָה,

וְנַפְשׁוֹ הִתְחַדְּשָׁה כִּבְקַדְמַת הַנֹּעַר

וּלְחַיֵּי תַעֲנֻגוֹת בָּעֹז הִתְמַכָּרָה,

וּתְרוּפָה יְבַקֵּשׁ בְּחֵיק יְפוֹת תֹּאַר

וּזְרֹעוֹת בְּנוֹת מִדְיָן, הַנְּעָרוֹת הַתְּמִימוֹת, –

מֵאָז, מִי יֵעָרֵךְ מִי יִשְׁוֶה אֵלֶיךָ?

מִי יִשְׂבַּע כָּמוֹךָ בַּחַיִּים נְעִימוֹת,

מִי חֶפְצֵי לִבֵּהוּ כְּחֶפְצֵי לִבֶּךָ

נִמְלָאוּ?… – וּלְמוּל מַאֲוַיֶּיךָ, מַחֲשֶׁבֶת

הַיְּהוּדִי הַנִּבְזֶה בַּמֶּה הִיא נֶחְשֶׁבֶת?…

הוֹאִילָה, אֲדוֹנִי, דְּבַר פְּקֻדָּה הַשְׁמִיעַ

לְהָכִין חַרְצֻבָּה גַּם עֵץ לְהַסִּיעַ,

וּלְמָחָר בַּבֹּקֶר עֵת תַּעֲזֹב טִירָתְךָ

בְּחָקְךָ לַמֶּלֶךְ יוֹם יוֹם לְהוֹפִיעַ

אָז תָּבִין לִקְלֹעַ אֱלֵי מַטָּרָתְךָ:

כִּי תִרְאֶה, כִּי תֵחַם לִבָּתוֹ בַּיַּיִן

וּבְדַם הָעֳנָבִים בַּכּוֹס הַמְלֻטָּשָׁה,

וּבְרוּחַ שִׁכָּרוֹן כִּי יַחַז לָעַיִן

שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה –

בַּקֵּשָׁה… וְהָיָה לוֹ עֵצְךָ כְּעַלְמָה

מִתְהַדְּרָה בַיֹּפִי וִירַקְרַק הַשַּׂלְמָה״…

זֹאת שָׁמְעוּ הַקְּרוּאִים, גַּם זֶרֶשׁ שָׁמָעָה

וּתְהִלַּת הָעֵצָה עַל שְׂפָתָהּ נָשָׂאָה,

וַיִּשְׂמַח גַּם הָמָן וּפָנָיו נָהָרוּ…

וְשֵׁנִית כָּל כּוֹס עַד גְדוֹתֶיהָ נִמְלָאָה

וּדְמֵי הָעֲנָבִים הָמָיוּ, חָמָרוּ,

וְשֵנִית כִּנּוֹרוֹת עִם תֻּפִּים יַשְׁמִיעוּ

אֶת קוֹלָם בָּעֹז, וּמְצִלְתַּיִם יִצְלָלוּ.

פַּעַם כִּפְנִינִים הַקּוֹלוֹת יָרִיעוּ

וּפַעַם ״כִּשְׁבָרִים״ בְּהוֹד יִתְגַּלְגָּלוּ…

וְעֶשֶׁן אֳהָלוֹת וּכְפָרִים וּנְרָדִים

יִתְאַבִֵּךְ בֵּין זֵרֵי הַפְּרָחִים הַנָּדִים…

II

הַכֵּרָה כָלָתָה. הַתְּשֻׁאוֹת שָׁכָכוּ,

הַקְּרוּאִים כֻּלָּהַם אֶל בֵּיתָם הָלָכוּ

וְשֵׁנִית עַצֶּבֶת וּמְרִי כַמִּשְׁבָּרִים

לֵב הָמָן שָׁטָפוּ. וּקְרָבָיו רֻתָּחוּ,

מִיָּגוֹן קֹדֵחַ, מִקֶּצֶף מִסְתָּרִים.

וַיְחַכֶּה בְכִלְיוֹן עֵינַיִם וּמְבוּכָה

עַד תִּכְלֶה עַד תִּשְׁבֹּת כָּל רֶגֶל מִשָּׁעַר

וְשָׁלְטוּ מִסָּבִיב תַּרְדֵּמָה וּמְנוּחָה –

כִּי אָז עִם עֲבָדָיו יִתְחַמֵּק לַיָּעַר;

״וּמָחָר… כֹּה נַפְשׁוֹ בְקִרְבּוֹ הָגָתָה,

וְיֵדַע הַיְּהוּדִי אֶת יַד בֶּן־הַמְּדָתָא!״..

* * *

בֵּין צְבָא הַכּוֹכָבִים הַלְּבָנָה הָלָכָה

וְאוֹרָהּ הַנֶּהְדָּר לָאָרֶץ שָׁלָחָה

עֵת הָמָן וַעֲבָדָיו בַּיַּעַר הוֹפִיעַ.

תַּרְדֵּמָה מִסָּבִיב בַּשִּׂיחִים נִסָּכָה,

בְּשֶׁקֶט עֲדָנִים הַיַּעַר הִרְגִּיעַ…

אַךְ פִּתְאֹם הֵרִיעַ קוֹל קְרִיאָה נֶאְדָּרָה

בְּהֶמְיַת מֵי־זֶרֶם מִשְׁתַּפְּכִים הַיָּמָּה:

״הָעֵצִים!״ – קוֹל מָלֵא תַעֲלֻמָה כֵּן קָרָא –

״מִי יֹאבֶה הֱיוֹת לִי לְמַטֵּה נְקָמָה?…

״הַבְּאֵר – שֶׁיַּד רָשָׁע לְנָקִי חֹפֶרֶת –

תְּהִי עַל הַחֹפֵר אֶת פִּיהָ אֹטֶרֶת!?״..

וַיִּיקַץ הַיַּעַר… הָעֵצִים נִבְהָלוּ,

וְסַעַר וּבְרָקִים בָּעֹז הִתְחוֹלָלוּ…

קוֹל רַעַם, קוֹל רַעַשׁ – בְּשֶׁקֶט הַלַּיִל,

וִילֵיל וַאֲנָחוֹת בָּהֶם יִתְבּוֹלָלוּ.

וּבְתוֹךְ הָאֲנָקָה וּזְעָקָה בֶחָיִל

קוֹל הֶגֶה, קוֹל דִּבֵּר לְפֶתַע נִשְׁמָעוּ…

וּמִלִּים מִפִּיּוֹת כָּל עָלֶה פֹרֵחַ,

מוּבָנוֹת וּבְרוּרוֹת מְפֹרָשׁ יָצָאוּ…

וְחַיִּים הֵקֵרוּ בָּעֵץ הַ״צֹמֵחַ״.

………………..

………………..

שִׁטָּה

…בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה, בְּלֵילוֹת הָאָבִיב

עֵת רוּחַ עֲדָנִים יָפוּחַ מִסָּבִיב

וּבְצֵל הַתַּרְדֵּמָה יִתְלוֹנֵן הַיַּעַר

הֶעָטוּי בִּנְגֹהוֹת הַסַּהַר,

אָז אֶרְאֶה אֲדָמָה מֵאִישׁ לֹא נוֹשָׁבָה,

עֲרֵמוֹת חוֹל לֹהֵט עַל חֶלְקַת עֲרָבָה,

גַם יַעַר רַב־צְלָלִים בְּבִקְעָה רָשָׁאָה,

גַּם רַעַשׁ קַרְדֻמּוֹת אֶשְׁמָעָה.

הָעֵצִים הַגְּבֹהִים לָאָרֶץ גֻּדָּעוּ,

בַּמַשׂר נֻשָּׂרוּ, בַּמַּעֲצָד הָקְצָעוּ,

וְאַלְפֵי יָדַיִם בְּשִׂמְחָה נִצַּחַת

עֲמֵלוֹת, – וּמְלַאכְתָּן מַצְלַחַת.

וּפֻארוֹת הַשִּׁטָּה בִּמְהֵרָה סֹעָפוּ,

כָּל סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל נִקָּפוּ,

וְקֶרֶשׁ לַקֶּרֶשׁ, וְיָתֵד לַיָּתֵד…

וּמִשְׁכַּן תִּפְאָרָה יִוָּסֵד.

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל קוֹל יָהּ מֵרָקִיעַ

וְשִׁירַת הִלּוּלִים לִכְבוֹדוֹ הִבִּיעַ.

בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה לָאָרֶץ כָּרָעוּ,

וּבְאֵמוּן וָתֹם הִתְנַשָּׂאוּ…

הוֹי, אֵלִי, בִּרְצוֹנְךָ אָז אוֹתִי פָקַדְתָּ

וּלְקָרְבָּן לַמִּשְׁכָּן אֶת עֵצִי הוֹעַדְתָּ,

הַפְקִידָה נָא אוֹתִי בְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ

גַּם עַתָּה לְנִקְמַת כְּבוֹדֶךָ…

הֲדָס, עֲרָבָה וְאֶתְרוֹג

עַל גְּדוֹתֵי הַיַּרְדֵּן כַּיּוֹנֵק עָלִינוּ,

בֵּין אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן בִּמְנוּחָה חָיִינוּ…

רַק פַּעַם בְּנוֹת צִיּוֹן אֵלֵינוּ הוֹפִיעוּ,

וּזְמֹרוֹת קָטָפוּ וּבְיָדָן לָקָחוּ,

וְשִׁירָה עַלִּיזָה כֻלָּנָה הֵרִיעוּ

וּבְשִׂמְחַת לְבָבָן לְדַרְכָּן הָלָכוּ…

דָּאַגְנוּ לַזְּמֹרוֹת כִּי לֻקְּחוּ מִמֶּנּוּ,

כְּדַאֲגַת הָאֵם עַל בְּנָהּ כִּי אֵינֶנּוּ.

אַךְ בְּשׂוֹרָה נֶחְמָדָה אָזְנֵינוּ לָקָחוּ:

עִיר צִיּוֹן הַיְקָרָה יוֹם מוֹעֵד קָרָאָה,

וְעֵדָה כַבִּירָה הַמִּקְדָּשׁ מָלָאָה.

הַלְּבוֹנָה הִזִּילָה אֶת רֵיחָהּ הַנָּעִים,

הַמְּנוֹרוֹת הַיָּפוֹת מִסָּבִיב הִבְרִיקוּ

וְאוֹרָן כַּזָּהָב חֲלִיפוֹת הֵרִיקוּ

עַל פְּטוּרֵי הַצִּצִּים וּכְרוּבִים וּפְקָעִים…

בִרְעָדָה וּקְדֻשָּׁה בְּנֵי אַהֲרֹן עָמָדוּ

מִמּוּל הַמִּזְבֵּחַ מֵרָחוֹק נוֹעָדוּ,

וּבְרָכָה נֶאֱמָנָה לָעֵדָה הִבִּיעוּ,

וּבְיָדָם בַּקָּהָל הַזְּמֹרוֹת הִגְבִּיהוּ…

אֵל צְבָאוֹת! מֵעֵצִים – רַק בָּנוּ

בָחַרְתָּ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמֶךָ,

קְחָה אֵפוֹא, צוּר יַעֲקֹב, אוֹתָנוּ

גַם עַתָּה לְשֵׁבֶט זַעְמֶךָ…

עֲצֵי אֶרֶז

לְפֶתַח הַמִּקְדָּשׁ עֵצֵינוּ עָמָדוּ

פִּתּוּחֵי מִקְלַעַת עָלֵימוֹ פֻתָּחוּ,

וּפְטוּרֵי נִצָּנִים אוֹתָמוֹ עָנָדוּ…

עֲצֵי בְרוֹשִׁים

לְשַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ עֵצֵינוּ לֻקָּחוּ…

עֲצֵי זַיִת

וְאָנוּ – אֵל יַעֲקֹב, לִדְבִירְךָ בְחַרְתָּנוּ.

עֲצֵי אֶרֶז

גַּם אָנוּ… גַּם אָנוּ!…

מַקְהֵלַת הָעֵצִים

בְּצֶדֶק מִשְׁפָּטֶךָ,

מֶלֶךְ הָעוֹלָם.

כֻּלָּנוּ נְכוֹנִים,

הָפֵק חֶפְצֶךָ!…

––––––––

בְּמַחְשֹׂף הַיַּעַר שָׁם עֹמֵד בְּלִי־נוֹעַ

עֵץ יָבֵשׁ כְּחֶרֶשׂ, עֵץ לִבְנֶה גָבֹהַּ,

אֶת עָלָיו הַנֹּבְלִים יָנִיעַ בִּדְמָמָה,

וּלְבַדָּיו הַיְבֵשִׁים הַתַּמִּים לִגְוֹעַ

קוּרֶיהָ כָּרֶשֶׁת הַשְּׂמָמִית רָקָמָה.

אֲגֻדַּת סַלּוֹנִים וְקוֹצִים מַמְאִירִים

מִסָּבִיב לְשָׁרְשׁוֹ כָּאֶזְרָח הִתְעָרוּ…

וְנֹגַהּ הַשַּׁחַר וְקַוִּים מַזְהִירִים

וְאוֹר הַכּוֹכָבִים – בַּשַּׁחַק יִנְהָרוּ,

אַךְ שָׁוְא אֶת הַלִּבְנֶה מִשְּׁנָתוֹ עוֹרֵרוֹ,

אַךְ שָׁוְא עַל הַחַיִּים בְּאָזְנָיו דִּבֵּרוּ…

אַךְ עַתָּה הִתְעוֹרֵר גַּם הוּא מִן הַתְּנוּמָה…

זֶה קוֹל הַשָּׁמַיִם הַמָּלֵא תַעֲלֻמָּה

הֱעִירוֹ מִשְּׁנָתוֹ שְׁנַת מָוֶת נוֹרָאָה.

וּפִתְאֹם בַּמְּבוּכָה הַהִיא וּבַמְּהוּמָה

אֲנָחָה כְּאַנְחַת גֹּוֵעַ נִשְׁמָעָה,

וַיֶּחֱרַד וַיִּרְגַּז כָּל מֶרְחַב הַיַּעַר…

מֵרֶגַע לְרֶגַע הַקּוֹלוֹת מָעָטוּ

וַתָּקָם לִדְמָמָה גַּם הֶמְיַת הַסַּעַר,

וְעַנְפֵי הָעֵצִים הֶחֱרִישׁוּ, שָׁקָטוּ,

וַיַּעַצְרוּ כֻלָּמוֹ בְּרוּחַ אַפֵּיהֶם

וּלְקוֹל עֵץ הַלִּבְנֶה אָז הִטּוּ אָזְנֵיהֶם.

עֵץ לִבְנֶה

…וְצִמְחֵי תִפְאָרָה צָמָחוּ

וּסְבִיבִי בַּדֵּיהֶם שָׁלָחוּ

עַד גִּזְעִי כַּלּוֹיָה עָנָדוּ.

הַנֶּשֶׁר עִם רַעְיָה נֶאֱהֶבֶת

בְּצִלִּי אָז חִמְּדוּ לָשֶׁבֶת

וְקֵן בָּעֳפָאַי יָעָדוּ.

עַל גִּזְעִי הִתְחוֹלְלָה זְוָעָה…

בְּמֶרְחַב הַיַּעַר נִשְׁמָעָה

אֲנָחָה וְיִלְלַת שָׁאוֹן…

אַךְ רֹאשִׁי בַצַּר לֹא הִכְנַעְתִּי

פַּלָּצוּת וָחִיל לֹא יָדַעְתִּי

וָאַבִּיט לִסְבִיבִי בְּגָאוֹן.

אָז בָּאוּ לִי יָמַי הָרָעִים:

בְּגִזְעִי הִתְלַקְּטוּ תוֹלָעִים.

וּלְהוֹסִיף כִּלָּיּוֹן וָקָרֶץ

עַל יָדִי הִתְעָרוּ קִמְשׁוֹנִים

וָאוֹרִיד אֶת רֹאשִׁי, בְּלִי־אוֹנִים

וּבְתוּגָה חֲרִישִׁית לָאָרֶץ.

וָאִישָׁן… וּבְקִרְבִּי אֵין לֵחַ…

וָאֵרֶא… וְהִנֵּה אֹרֵחַ

וְעֵינָיו נְטוּיוֹת לְמַעְלָה

מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ אֵין־אוֹנִים

בַּדֶּרֶךְ, הַמְּלֵאָה סַלּוֹנִים…

מִסְּבִיבוֹ – עֲלָטָה וָלָיְלָה…

הָרוּחוֹת יִשְׁאָגוּ, יִנְהָמוּ,

הָרְעָמִים בַּגַּלְגַּל יִרְעָמוּ…

וָהוּא – אֶת דַּרְכֵּהוּ יְשָׂרֶךְ,

יְשָׁרֶךְ… וּפְצָעָיו נֶאֱמָנִים

מִתַּחַת לְזֵר הַבַּרְקָנִים…

אֵין קֵץ וְאֵין תִּכְלָה לַדָּרֶךְ…

וְשָׁמָּה מִנֶּגֶד יֵרָאוּ

מְאֹרוֹת – בְּנָגְהָם נִפְלָאוּ –

שָׁם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמְחוֹלוֹת,

שָׁם יָחֹג אִישׁ דָּמִים נִצְחוֹנוֹ

– כִּי הִשְׂכִּיל, כִּי כִלָּה אֶת אוֹנוֹ –

בְּיַיִן וּמִשְׁתֶּה הוֹלֵלוֹת…

אַף אֶרְאֶה – אַךְ יוֹמִי הִגִּיעַ,

עוֹד שָׁעָה – וּמִשְׁכָּב יַצִּיעַ

לִי מָוֶת, וְחַיַּי חָדֵלוּ…

אָז תָּבֹא הָרוּחַ מִמְּזָרִים

וִיפַזֵּר אֶל כָּל הָעֲבָרִים

אֶת עָלַי שֶׁקָּמְלוּ, נָבֵלוּ…

הַקְשִׁיבָה וּשְׁמַע נָא בְקוֹלִי,

הוֹאִילָה בִרְצוֹנְךָ נָא, אֵלִי,

לְאַחֵד אֶת מוֹת הַבְּלִיַּעַל

עִם מוֹתִי…״

         וּבְשֶׁקֶט הַלַּיִל

אָז נִשְׁמַע כְּרַעַם בְּחַיִל

״כֵּן יֶהִי!״ – קוֹל קוֹרֵא מִמָּעַל…

---

מוֹת יְשָׁרִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

– ״יִפְעַת קֶסֶם, רַבַּת פֶּלֶא,

עַל אֲדָמוֹת אֵין כָּמֹהָ,

נֶאֱצֶלֶת עַל הַנֶּפֶשׁ

מֵהֶעָלִים הַנִּפְלָאִים…

״הוֹי הָאִירָה, אוֹר מְנוֹרָתִי,

אוֹר נְעִימוֹת נֶאֱמָנָה,

אֶל הַנֶּפֶשׁ – מְלֵאַת שִׂמְחָה

וַעֲלִיצוּת!״…

         מֵאָה שָׁנָה,

מֵאָה שְׁנוֹת עֲדָנִים, חָיָה

זֶה הָרַב לְבֶן־הַפָּנִים,

וּכְמִקֶּדֶם כֵּן גַּם עַתָּה

עוֹדוֹ יֹשֵׁב בֵּית הָעוֹנִי.

וּבַסֵּפֶר רַב־הַיָּמִים

כָּל הֲגִיגוֹ כָּל מַעְיָנוֹ,

וּכְמִקֶּדֶם הִיא הַמְּנוֹרָה

הָעֹמֶדֶת עַל שֻׁלְחָנוֹ.

וּבָאוֹתִיוֹת הַמְרֻבָּעוֹת,

מְלֵאוֹת סִתְרֵי כָל תַּעֲלֻמָה,

יָשִׂים עֵינוֹ הַחֹדֶרֶת,

יַחֲקֹר, יַעֲמִיק בַּמַּחֲשָׁבָה

זֶה הָרַב רְפֵה־הָאוֹנִים…

הוֹי, הָאוֹרָה מַה נֶּאֱמָנָה

אֲשֶׁר יֶאֱצוֹל עַל הַנֶּפֶשׁ

זֶה הַסֵּפֶר…

         מֵאָה שָׁנָה,

מֵאָה שְׁנוֹת עֲלִיצוּת, הָיָה

זֶה הַשָּׂב… וּכְמוֹ הַיּוֹנָה,

לִבְנַת נֹצָה, עֵת הַשַּׁחַר

יָפֹז שַׁחַק, אִטִּי אִטִּי,

תַּחְלִיק, תַּיְשִׁיר הַכְּנָפַיִם

– מְלֵאוֹת טַל וּרְסִיסֵי לָיְלָה –

כֵּן נִשְׁמָתוֹ מִתְעַתֶּדֶת

עוּף הַגְבֵּהַ מַעְלָה, מָעְלָה…

מַלְאַךְ תָּמִים זַךְ־עֲלִילָה,

מַלְאַךְ שָׁלוֹם וּמַרְגֵּעָה,

הוּא הַמַּלְאַךְ – שֶׁאֲנַחְנוּ

״מַלְאַךְ־מָוֶת״ נִקְרְאֵנוּ,

דֶּרֶךְ פֶּלֶא יָרֹד יָרַד

עַל אֲדָמוֹת מִגָּבֹהַּ

קַחַת אִתּוֹ זוֹ הַנֶּפֶשׁ

לַהֲשִׁיבָה אֶל אֱלֹהַּ.

ב.

עֵת הַפְּקֻדָּה כְּבָר הִגִּיעָה,

אַךְ לַחִנָּם: זֶה הַמַּלְאַךְ

הַמַּכְנִיעַ אֶת כָּל אָדָם

קְרֹב לֹא יוּכַל אֶל הַיָּשִׁישׁ.

כִּי לֹא יֵחַת גֶּבֶר חָכָם

שֶׁבַּתּוֹרָה יָשִׂים עַיִן,

פַּחַד פִּתְאֹם לֹא יַחֲרִידוֹ,

גַּם הַמָּוֶת לוֹ לָאָיִן.

וּבַתִּקְוָה, כִּי יַצְלִיחַ

הָסֵב עֵין הָרַב מִסִּפְרוֹ,

הֶעֱבִיר לִפְנֵי עֵינֵי רוּחוֹ

תְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת מְלֵאוֹת הֶדֶר:

קוֹל כִּנּוֹרוֹת וּמְצִלְתַּיִם

בַּדֻּמִיָּה יִשָּׁמֵעוּ…

מֶלֶךְ אַדִּיר יִקְרַב, יֵאתֶה

בַּעֲטָרָה, עַל סוּסֵהוּ,

כֻּלּוֹ עָדוּי אַבְנֵי חֵפֶץ.

וּמִסְּבִיבוּ בְּנֵי הֶחָצֵר

עִם מַקְהֵלַת בְּנֵי הַנְּבִיאִים…

הַבַּחוּרִים עִם הַבְּתוּלוֹת.

יֵצְאוּ לָחוֹל שְׁנַיִם, שְׁנַיִם…

גַּם הַלְוִיִּם הֵם הַשָּׁרִים

עוֹנִים אַחֲרֵי קוֹל הַכִּנּוֹר.

מוּלָם עוֹנֶה הֵד הֶהָרִים…

אַךְ הָרַב בִּצְחֹק עַל שְׂפָתָיו

אֶל הַשַּׁחַק הֵרִים עֵינוֹ

שֶׁהֵפִיקָה עַנְוַת צֶדֶק,

וַיִּתְנַשֵּׂא וַיַּבִּיעַ

כַּאֲשֶׁר צִוּוּ הַחֲכָמִים:

״בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל עוֹלָמִים,

שֶׁחָלַקְתָּ מִכְּבוֹדְךָ

גַּם לָאָדָם, יְצִיר הַדָּמִים!״…

קוֹל חֲצוֹצְרוֹת עִם שׁוֹפָרוֹת,

קוֹל מֶרְכָּבָה מִשְׁתַּקְשֶׁקֶת,

קֶשֶׁת, חִצִּים וַחֲרָבוֹת,

אַנְשֵׁי חַיִל לוֹחֲמֵי לָחֶם…

הִנֵּה פִילִים עִם שֶׁנְהַבִּים,

כְּסוּיֵי אֵטוּן מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה,

עַל גַּבֵּיהֶם הַחֲזָקוֹת

צְרִיחֵי־לָחֶם בַּמַּעֲרָכָה…

אֵילֵי בַרְזֶל יִתְגָּעָשׁוּ,

קוֹלָם יַרְעִישׁ הַר וּבִקְעָה.

אַךְ הָרַב בִּצְחֹק עֲדָנִים

עַל שִׂפְתוֹתָיו בֵּרַךְ לֵאמֹר:

״בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל הַצְּבָאוֹת,

עַל אֲדָמוֹת, בַּשָּׁמַיִם

שֶׁחָלַקְתָּ גַּם לָאָדָם

מִגְּבוּרָתְךָ עֹז יָדַיִם!״

הִנֵּה עוֹלֶה רֵיחַ עָרֵב,

רֵיחַ בֶּשֶׂם וַעֲדָנִים…

מִמַּחֲשַׁכֵּי אֹהֶל עֹנִי

– מְלֵאַת נֹעַם, רֹךְ וָנַחַת

וּמְעוֹרֶרֶת תַּאֲוַת נֶפֶשׁ –

עַלְמָה רַכָּה שָׁם תּוֹפִיעַ…

כּוֹכָב מֵאִיר כֹּה יַגִּיהַּ

בֵּינוֹת עָבִים בָּרָקִיעַ.

קְוֻצּוֹתֶיהָ הִתְפָּרָדוּ…

בִּלְחָיֶיהָ כַּמֶּרְקָחִים

נִיד רְעָדָה יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ…

הַמִּטְפַּחַת אַט נִשְׁמֶטֶת

מִכְּתֵפֶיהָ מַטָּה מַטָּה…

יִפְעַת חֵן כְּמוֹ יִפְעָתָהּ

מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם

עֵין הָאָדָם לֹא חָזָתָה.

אַךְ הָרַב בְּרוּחַ טָהוֹר

וּבִצְחֹק נְעִימוּת תְּמִימָה,

אֲשֶׁר עָבַר עַל שִׂפְתוֹתָיו,

הֵרִים עַיִן אֶל הַמַּחֲזֶה

וּבִנְדִיבוּת לָחַשׁ פִּיהוּ:

״בָּרוּךְ אַתָּה, אֵל שָׁמַיִם,

שֶׁחָלַקְתָּ מִנָּגְהֶךָ

גַּם לָאָדָם הוֹד קַרְנָיִם!״…

עוֹד הַפַּעַם עַל סִפְרֵהוּ

מַטֶּה רֹאשׁ הָרַב הַיָּשִׁישׁ,

רֶגַע עוֹבֵר אַחַר רֶגַע

אַךְ לֹא תָנוּם עֵין הַיָּשִׁישׁ

וּתְבוּנָתוֹ הָעֲמֻקָּה

שֶׁהַזִּקְנָה לֹא עֲמָמָהּ,

תַּעֲמִיק, תֵּרֵד גֵּיא־חִזָיוֹן,

תּוֹסֵף תִּרְחַק מֵאֲדָמָה.

עֵינוֹ רֹאָה בַחִזָיוֹן…

הוֹי, מַה קָּצְרָה שְׂפַת הָאָדָם!…

אֵל הַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים

מִי יְתָאֵר, מִי יַבִּיעַ!

וּבְהַבִּיעוֹ יָכְלוּ דְבָרָיו

לֵב כָּל אָדָם גִּיל הַשְׂבֵּעַ?…

לֹא, גַּם רִגְשׁוֹת גִּיל כָּאֵלֶּה

לֵב הָאָדָם לֹא־יוֹדֵעַ!…

ג.

הַמַּחֲשָׁבָה מִתְרוֹמֶמֶת

וּמִתְנַשְּׂאָה מֵאֲדָמָה,

אֵינוֹ רֹאֶה, אֵינוֹ מַקְשִׁיב,

כִּי חַלּוֹנוֹ אִטִּי נִפְתַּח

וַתִּכָּנֵס זְמֹרַת בֶּשֶׂם

– כֻּלָּה כְּסוּיָה פִּרְחֵי הֶדֶר –

וַתַּבְקִיעַ הָעֲרָפֶל,

וַתִּמָּשֵׁךְ אֶל הַחֶדֶר.

וַיִּתְגַּדֵּל כְּלִיל תִּפְאַרְתָּה,

וַתִּתְפַּשֵּׁט אֶל הַיָּשִׁישׁ,

וַתִּתְרַחֵב אֶל כָּל עֵבֶר

בִּפְרָחֶיהָ וּבַדֶּיהָ.

וַיִּתְנַשְּׂאוּ צִצִּים זַכִּים,

וַיִּשְׂתָּרְגוּ כַמִּקְלָעַת,

וּמֵעַל לְרֹאשׁ הַיָּשִׁישׁ

חֻפַּת־כָּבוֹד מִשְׁתָּרָעַת…

וַיִּמָּלְאוּ צִצִּים זַכִּים

גַּם הַתִּקְרָה גַּם הַקִּירוֹת,

וַיַּקְטִירוּ רֵיחַ עָרֵב,

וַיַּרְחִיבוּ רוּחַ נָעִים…

אָז תּוֹפִיעַ תְּמוּנַת פֶּלֶא

עַל הַיָּשִׁישׁ מִשְׁתּוֹחַחַת,

רוּחָהּ תָּלִיט אֶת הָעַיִן

גַּם הַלֵּב – בִּתְנוּמַת נַחַת,

שֶׁבָּאָרֶץ אֵין כָּמֹהָ…

כְּקוֹל הֶחָלִיל בַּמֶּרְחַקִּים,

כַּהֲמֻלַּת נַחַל נִרְדָּם

בֵּינֵי נִקְרוֹת צוּרֵי־דֶשֶׁא

הַמַּפִּילִים חַבְלֵי שֵׁנָה

עַל הַלֵּב הָעֵר – וָנָם,

‎כֵּן יִשָּׁמַע בַּדֻּמִיָּה

שִׁירֵי עֶרֶשׂ פֹּה וָשָׁם…

וּלְמַנְגִּינוֹת פֶּלֶא אֵלֶּה

עוֹנֶה קוֹל פַּעֲמוֹנֵי בְדֹלַח

שֶׁחֲלִיפוֹת תְּרוּעוֹתֵיהֶם

תִּשְׁתַּפֵּכְנָה גַּם תִּמַּסְנָה

תּוֹךְ נְגֹהוֹת הָאַרְגָּמָן…

אִישׁוֹן לַיְלָה, כָּל עֵינַיִם

סְגוּרוֹת שֵׁנָה, אָכֵן עֵינֵי

יָהּ מַזְהִירוֹת בַּשָּׁמַיִם…

מַלְאָךְ תָּמִים זַךְ עֲלִילָה

מַלְאַךְ שָׁלוֹם וּמַרְגֵּעָה,

הוּא הַמַּלְאָךְ – שֶׁאֲנַחְנוּ

״מַלְאַךְ מָוֶת״ נִקְרְאֵנוּ.

דֶּרֶךְ פֶּלֶא עָלֹה עָלָה

מִנִּי שֶׁפֶל לַגָּבוֹהַּ,

אִתּוֹ נָשָׂא נֶפֶשׁ זַכָּה

לַהֲשִׁיבָהּ אֶל אֱלוֹהַּ…

---

הַמַּפְתֵּחַ

מאת

שמעון שמואל פרוג

אֵין תִּקְוָה… אֵין מֵשִׁיב מִלְחָמָה בַּשְּׁעָרִים…

תִּפְאֶרֶת כָּל חֶמְדָּה וָהֶדֶר – יַד צָרִים

    שְׁמָמָה הוֹפֶכֶת.

עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים

כְּבָר רֶגֶל אַכְזָרִים

     בְּגַאֲוָה דֹרֶכֶת.

הַסִּתְרָה הָאַחֲרוֹנָה בָּאַדִּיר נָפָלָה,

הַדֶּגֶל הָאַחֲרוֹן הָאוֹיְבִים יִקָּחוּ,

וְעָשָׁן וּלְהָבָה – בִּמְאֵרָה וּקְלָלָה

אֶל הֵיכַל מִקְדָּשְׁךָ, אֵל צְבָאוֹת, יִשְׁלָחוּ!

__________

בְּרַעַד בַּקֶּרֶב וּבְרוּחַ נֶעֱצָבָה

– בִּרְאוֹת אֶת הַמִּקְדָּשׁ הַבּוֹעֵר בִּלְהָבָה,

אֶת מִזְבֵּחַ הַקֹּדֶשׁ – בְּגַלֵּי מַפָּלָה,

וְאַדְמַת מוֹרִיָּה לְזָרִים נְתוּנָה –

עַל אַחַד הַצְּרִיחִים הַנְּצוּרִים אָז עָלָה

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – הָאַחֲרוֹן בִּכְהֻנָּה…

וְיָדוֹ הַצְּנוּמָה מִזִּקְנָה וִיבֵשָׁה

אֹחֶזֶת מַפְתֵּחַ לַדֶּלֶת הַקְּדֹשָׁה…

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, בָּרֶגַע הַקָּשֶׁה

הוּא סָגַר אַחֲרֵיהוּ הַדֶּלֶת וְנָעַל,

וַיֶּחֱרַד לְקוֹלוֹ הַסִּפֻּן מִמָּעַל.

אֵל צְבָאוֹת! מִקְדָּשְׁךָ שָׁמַרְתִּי,

חִכִּיתִי, קִוִּיתִי; אָמַרְתִּי:

עֵת קֶצֶף וָזַעַם

תִּתְחוֹלֵל כָּרַעַם,

אַךְ שׁוֹטְךָ הַשּׁוֹטֵף וּמְסָעֵר

לֹא הַכֹּל, לֹא הַכֹּל יְבָעֵר…

אַךְ אוֹיָהּ, כָּל תִּקְוָה נִכְזָבָה,

הַמִּקְדָּשׁ, הָהּ, אָחוּז בִּלְהָבָה,

בַּת עַמִּי בַּגֹּלָה הָלָכָה

וּלְאֶרֶץ נָכְרִיָּה הֻדָּחָה,

וּגְדוּדֵי הַצָּר הַמְנַצֵּחַ

קוֹל תְּרוּעַת עֲלִיצוּת נָתָנוּ…

קַח אֵיפוֹ, אֵל חַי, הַמַּפְתֵּחַ

אֵין חֵפֶץ¹, אֵין חֵפֶץ בּוֹ לָנוּ!״…

………………..

וַיַּשְׁלֵךְ אֶל עָל הַמַּפְתֵּחַ

שֶׁהִצִּיל מִיַּד הַמְנַצֵּחַ,

וְרֹאשׁוֹ, רֹאשׁ שֵׂיבָה, אָז הִטָּה

בְלִי דִמְעָה, בְּלִי מַכְאוֹב וּמְחִתָּה,

וַיָּנָם אֶת שְׁנָתוֹ, שְׁנַת מְנוּחַת־עוֹלָמִים,

בֵּין אַלְפֵי הַקְּבָרִים, בֵּין גַּלֵּי הַדָּמִים…

אַךְ שָׁוְא אִישׁ הַשֵׂיבָה הִתְפַּלֵּל לֵאלוֹהַּ,

כַּקּוֹרֵא בַמִּדְבָּר כֵּן הָיָה קוֹלֵהוּ:

לֹא בָא הַמַּפְתֵּחַ, שֶׁזָּרְקָה יָדֵהוּ,

עַד שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם, עַד רֻמֵי גָבוֹהַּ…

וְיָמִים עַל יָמִים נָקָפוּ

וְדוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת חָלָפוּ,

וּמַעְלָה מֵאֶרֶץ

וְרָחֹק מֵאֶרֶץ,

בִּמְקוֹם עוֹלָם וָעֶד תַּעֲלֻמָה שַׁלָּטָה,

מַפְתֵּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁם תָּלוּי גַּם עָתָּה…

חלק שני: ספר שלישי

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

שירי נהי

מאת

שמעון שמואל פרוג

שירי נהי

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

[עֵת יָבֹא הָעֶרֶב]

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

עֵת יָבֹא הָעֶרֶב, וְיַעַר וּשְׁדֵמָה

יַעַמְדוּ דוֹמֵמִים כִּשְׁקוּעֵי תַרְדֵּמָה,

וְרוּחוֹת עֲדָנִים הַיְקוּם יְמַלֵּאוּ,

וּמְלֵאֲתִי עֹנֶג – אֵין דֹּמֶה אֵלֵיהוּ –

נְטוּיָה כִּי תֵשְׁבִי אֶל־פְּנֵי אוֹר הַמְּנוֹרָה,

וּשְׂפָתֵךְ תַּבִּיעַ תְּפִלָּתֵךְ הַטְּהוֹרָה –

הַאֲרִיכִי נָא רֶגַע בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה,

וּבְנֹאדָךְ, נֹאד דְּמָעוֹת הוֹסִיפִי, עֲדִינָה,

לַהֲמוֹן דִּמְעוֹתַיִךְ עוֹד דִּמְעָה, עוֹד אַחַת,

וּבְשִׂיחֵךְ הַזְכִּירִי עוֹד נֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת,

הִיא נֶפֶשׁ אָחִיךְ, רְפֵה־הַיָּדַיִם,

הֶעָשׁוּק, הָרָצוּץ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים…

הַעְתִּירִי, כִּי אֻחַן בֶּאֱמוּנָה נִלְהָבָה,

שֶׁתָּסֹךְ עַל לִבִּי כְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה

וְנַפְשִׁי תִמָּלֵא מַחֲשָׁבוֹת נִפְלָאוֹת,

מַרְהִיבוֹת הַלֵּב וּמַלְהִיבוֹת הַכְּלָיוֹת,

שֶׁהֵמָּה יָאִירוּ אֶת דַּרְכִּי אֲבֵלָה

כְּכוֹכְבֵי הַנֶּשֶׁף בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה;

וְרוּחַ מִמָּרוֹם עָלַי לוּ יֵעָרֶה,

בַּחֶבֶל הַמַּר עֵת מִלְחָמָה אֲגָרֶה.

מֵעַל פְּנֵי אֻמָּתִי הַבּוֹכָה, נֶאֱנָחָה,

לוּ דִמְעָה רַק אַחַת לִמְחוֹת אֶצְלָחָה.

וְעָלֶה עֵץ־עָבוֹת לוּ אֶחָד אֶקְלָעָה

בְּזֵרָה זֵר קוֹצִים, זֵר עָמָל וּתְלָאָה.

---

[בָּאָבִיב]

מאת

שמעון שמואל פרוג

II

“שִׁירֵי־אָבִיב שׁוֹרֵרָה!” – אֵלַי כֵּן הִגַּדְתְּ

וּבְעֶצֶב מִסְתָּרִים אֶת רֹאשֵׁךְ הוֹרַדְתְּ.

מַה נָּעַם הַדָּבָר, אֲהוּבַת לִבָּתִי,

מַה שָּׂבְעָה בוֹ רָצוֹן גַּם רוּחַ־שִׁירָתִי.

אַךְ מָה לָךְ אָשִׁירָה?

מַה כִּנוֹר אָעִירָה?

וַאֲנִי הֵן גָּדַלְתִּי בְּאֶרֶץ הַקָּרָה,

בֶּן עָם שְׂבַע נְדוּדִים וְרֹגֶז וְצָרָה.

בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לִי שְׁנַיִם חֲבָלִים:

צִמָּאוֹן לַחֹפֶשׁ – וְנַחֲלַת הַכְּבָלִים…

קוֹל שִׁירִים מָה רַבִּים בִּלְבָבִי יָלִינוּ,

אַךְ שִׁירָה רַק אַחַת מֵיתָרַי יָבִינוּ,

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בָּה טְבוּלָה בְשַׁחַת

בְּזַעַם וּבְמַכְאוֹב וּדְאָבָה נִצַּחַת…

וּמַה לָּךְ, אֻמְלָלָה, אָשִׁירָה?

מַה כִּנּוֹר מַה מֵּיתָר אָעִירָה?

הַבִּיטִי מִסָּבִיב: – הוֹי, שַׂעֲרִי שָׂעַר! –

מַה גָּבְרוּ מֶה עָצְמוּ חֲזִיזִים וָסָעַר,

מָה רַבִּים הַפְּרָחִים לָאָרֶץ נִגְדָּעִים!…

מִתַּחַת לַגַּלִּים – תּוֹחֶלֶת וָשֶׂבֶר,

עֲלֻמִּים וְחַיִּים – בְּחֶשְׁכַת הַקֶּבֶר…

פֹּה נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וְעִמְקֵי רְפָאִים

שָׁם חַשְׁרַת הֶעָבִים… פְּנֵי שַׁחַק נוֹרָאִים…

וְאֵי אֲרָזֵינוּ הָרָמִים נִשָּׂאִים,

בְּיַעַר עֵץ־עָבוֹת, בְּיַעַר רַב־פְּלָאִים?…

הִלָּחֵם מִי יָקוּם כַּגִּבּוֹר מוֹשִׁיעַ

בָּעַבְדוּת הַפְּרוּעָה וּסְתוּמַת עֵינַיִם,

וְכֹחַ מַעֲשֵׂהוּ לְעַמּוֹ יוֹדִיעַ

בְּחֶרֶב, חֲנִית אוֹ בְנִיב הַשְּׂפָתַיִם?…

אִם בְּמֶרְחֲבֵי־יָהּ, שָׁם מִמַּעַל לֶעָבִים,

בְּרַחַב שָׁמַיִם יָאִירוּ כוֹכָבִים,

אִם נַהֲרוֹת הַבְּדֹלַח יוֹלִיכוּ מֵימֵיהֶם,

מִתַּחַת לַקֶּרַח הַמְכַסֶּה עֲלֵיהֶם, –

אַךְ פֹּה רַק שְׁבִיב כֵּהֶה יֵרָאֶה לָעַיִן

וְהֵאִיר מְעַט רֶגַע וְהָיָה לָאָיִן.

לִפְעָמִים יִשָּׁמַע קוֹל זֶרֶם הַמַּיִם

מִתְעוֹרֵר מִשֵּׁנָה וּמֵקִיץ לְחַיִּים

וְיִשָּׂא אֶת דָּכְיוֹ, אַךְ עָטוּף צַלְמָוֶת

הוּא שָׁב לְהֵרָדֵם וְלִדֹּם כַּמָּוֶת…

וּמִפִּי זֶה כִּנּוֹרִי מָה אוּכַל אֶשְׁמָעָה?

וּבְלִבִּי הַנִּשְׁבָּר מָה אוּכַל אֶמְצָאָה?

הֲזִכְרוֹן עֵת אשֶׁר מִלְּפָנִים?

חֶזְיוֹנוֹת הַשְּׂמָחוֹת שֶׁיָּרְדוּ נְשִׁיָּה?

חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאֶרֶת וּנְגֹהוֹת עֲדָנִים

שֶׁבְּלִבִּי הַנִּכְאֶה אִם יִיקְצוּ לִתְחִיָּה

כָּאוֹרוֹת הַמַּתְעִים אַךְ רֶגַע יִדֹּדוּ,

יָאִירוּ חֶשְׁכָתוֹ וּכְרֶגַע יֹאבֵדוּ?…

לֹא! אַל תָּעִירִי, תַּזְכִּירִי נִשְׁכָּחוֹת,

חֶזְיוֹנוֹת מַדּוּחִים יוֹסִיפוּ אֲנָחוֹת,

וּצְרוֹר הַזִכְרוֹנוֹת מִיָּמִים מְאֻשָּׁרִים

הֵם פִּרְחֵי תִפְאָרָה עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים…

________

וְיוֹם יוֹם הֵן מִסָּבִיב

לֹא יֶחְדַּל הָאָבִיב

מֵהָרִיק מְלֹא חָפְנָיו תִּפְאֶרֶת וָנֹעַם.

מִכָּל הָעֲבָרִים,

מִשְּׁדֵמוֹת וִיעָרִים

לַאֲלָפִים קוֹל שָׁרִים

יִשְׁתַּפְּכוּ, יִשָּׁאוּן כְּגַלֵּי הָרָעַם.

וְזֹאת הַמַּקְהֵלָה

הִיא קֹרְאָה בְקוֹלָה

לָלֶכֶת לְמֶרְחֲבֵי בִקְעָה נֶהְדָּרָה,

שָׁם יִדְאֶה מְלֵא נֹעַר

הָאָבִיב רַב־זֹהַר

הֶעָנוּד וּמְפֹאָר

בְּקַרְנֵי הַחַרְסָה וּצְפִירוֹת תִּפְאָרָה.

הוֹי, צוּקָה בַת שַׁחַת,

עִזְבִינִי שָׁעָה אַחַת

וְאֵצְאָה לְמֶרְחַב מַמְלֶכֶת הָאוֹר;

שָׁם אֶשְׁקֹד בַּגַּנִּים

בֵּין פִּרְחֵי שׁוֹשַׁנִּים

שְׁאֹף רוּחַ כַּתַּנִּים,

וְאֶטְעַם אַךְ פַּעַם כּוֹס שַׁלְוָה וּדְרוֹר…

---

בַּסְּתָו

מאת

שמעון שמואל פרוג

III

הַלֵּילוֹת הָאֵלֶּה – בְּלִי־סַעַר וּמְאוֹרוֹת,

הַיָּמִים הָאֵלֶּה – בְּלִי־צְלָלִים, בְּלִי־אוֹרוֹת,

לָהֶם, יַקִּיר לִבִּי, אַךְ דְּמוּת אֶעֱרֹכָה,

אֶת שְׁנֵי יְמֵי חַיַּי, שְׁנֵי חַיֵּי חֵלֵכָה.

הָיוּ יָמִים בָּם נַפְשִׁי מָצָאָה

עֲלִיצוּת וָגִיל עַל יָצִיעַ לָשֶׁבֶת.

בַּחֲצוֹת לֵיל הַסְּתָו, וּבְעַיִן – עֵין רָאָה –

לְהַבִּיט בְּמֶרְחֲבֵי חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת.

מִמַּעַל לְרֹאשִׁי – הֶעָבִים בַּשְּׁחָקִים,

מִתַּחְתַּי – הַגָּן מִתְאַנֵּחַ לִרְגָעִים,

מִנֶּגְדִּי – חוֹף דְּנִפָּר וּסְלָעָיו מֻצָּקִים

וְגַלָּיו הַהֹמִים הַהֹגִים נְכָאִים.

כִּתְמוּנוֹת אֲבַדּוֹן וּכְצַלְמֵי בַלָּהוֹת

לְפָנַי יַעַבְרוּן בְּחֶשְׁכַת הַלָּיִל

מִשְׁבָּרִים וְעָבִים וִיעָרוֹת וּגְבָעוֹת

וּסְעָרָה וְסוּפָה – הֹמִיָּה בֶחָיִל.

הַלַּיְלָה הַהוּא, לֵיל הֲמֻלָּה וָסַעַר,

לֵיל חָזוּת אֲיֻמָּה, לֵיל זְוָעוֹת יַבִּיעַ –

חֲרָדָה וּזְוָעָה עַל לִבִּי גַם יַעַר

וּמְרִירוּת בּוֹ יִמְסֹךְ, יְרַתַּח, יָנִיעַ.

הַזְוָעוֹת הָאֵלֶּה בַּלֵּב לֹא שָׁכָכוּ.

אָז מֵיתְרֵי הַנֶּפֶשׁ הִרְעִימוּ נִפְלָאוֹת,

וְקִינִים וָהֶגֶה בְּלִי־מַעֲצָר נִשְׁפָּכוּ

עַל נִבְלִי הַנֶּאֱנָח, הַנָּמוֹג בִּדְמָעוֹת…

וְעַתָּה – הַלֵּילוֹת הַכְּסוּיִם מַשָּׁאוֹן,

הַגֶּשֶׁם, הַשֶּׁלֶג הַיֹּרְדִים בְּלִי־שָׁאוֹן,

הַחוֹמוֹת דּוֹמֵמוֹת בִּרְחוֹבוֹת נֶהְדָּרִים

וּבְרִיּוֹת חֲדָשׁוֹת וּפָנִים מוּזָרִים –

וְנֶעֱזָב וְנָטוּשׁ בְּקִרְיָה סֹעֶרֶת –

בִּמְנוּחַת הַלַּיִל כִּי אֵצֵא לָשֶׁבֶת

אֶל פֶּתַח הָאהֶל, וּבְעַיִן חֹדֶרֶת

כִּי אַבִּיט לְמֶרְחֲבֵי חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת, –

מַחֲשָׁבוֹת לִרְבָבוֹת תֵּצֶאנָה מַעֲרָכָה,

חֲשֵׁכוֹת כַּלַּיְלָה, כַּאֲפֵלָה מְנֻדָּחָה…

הוֹי, אֵלֶּה מַחֲשָׁבוֹת – יְשָׁנוֹת, יְשָׁנוֹת

עָלַיִךְ, בַּת עַמִּי, אֻמְלָלָה בַבָּנוֹת!…

מִסְּבִיבִי דֻמִיָּה וְתֹהוּ וּשְׁאִיָּה,

כַּשְּׁאִיָּה בַמִּדְבָּר, כַּתֹּהוּ בַשְּׁמָמָה;

לוּ הֵרִים הָאֶחָד אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִיָּה!

לוּ אֶחָד הִשְׁמִיעַ אַנְחָתוֹ בָּרָמָה!…

הַלֵּילוֹת הָאֵלֶּה – בְּלִי־סַעַר וּמְאֹרוֹת,

הַיָּמִים הָאֵלֶּה – בְּלִי־צְלָלִים, בְּלִי־אוֹרוֹת –

לָהֵמָּה, בַּת עַמִּי, זוּ דְמוּת אֶעֱרֹכָה

יְמֵי שְׁנֵי חַיַּיִךְ, שְׁנוֹת חַיֵּי חֵלֵכָה!…

---

[אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

IV

אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי עַל דְּבָרִים נִזְעָמִים

שֶׁיַּעַבְרוּ עַל דַּלְתֵי שִׂפְתוֹתַי לִפְעָמִים:

מִשֵּׁבֶט עֲבָדִים נְמִבְזִים חֻצַּבְתִּי

וּבְאֶרֶץ נָכְרִיָּה כְּיָתוֹם הֻצַּבְתִּי.

עֵת אוֹתְךָ רוֹמֵמָה יַד אֵם רַחֲמָנִיָּה

עַל כָּרִים נִרְחָבִים וּשְׁדֵמָה פֹרִיָּה,

וְנַפְשְׁךָ כַּצִּפֹּר הִתְעַלְּסָה, שָׂמָחָה,

וַתְּרַקֵּד וַתְּפַזֵז בְּלִי־דַעַת אֲנָחָה –

אֲנִי אֶבֶן חִבַּקְתִּי בְּפִנָּה אָז זְנוּחָה

בִּמְלוּנַת הַכְּלָבִים אֲחֹרֵי הַמְּשׂוּכָה,

וְאַתָּה לָעַגְתָּ לְמַסַּת חֶרְפָּתִי,

שָׂחַקְתָּ לְכִידִי וּלְעָקַת לִבָּתִי.

אִם בְּחֶרֶב נֹקֶמֶת בְּיָמִין מַכְנַעַת,

אוֹ בְהוֹצִיא דְבַר מִשְׁפָּט לִפְעֻלַּת יָדַיִם,

אוֹ בְהֵיכָל הַמֻּקְדָּשׁ לְחָכְמָה וָדַעַת

אוֹ בְרִנָּה וּתְפִלָּה עַל דַּל הַשְּׂפָתָיִם, –

רַק רַעַל מַשְׂטֵמָה וְאֵיבָה נִצַּחַת

בְּיַד אַכְזְרִיָּה בִּלְבָבִי מָסַכְתָּ.

אֲהָהּ, כַּמָּה חַיִל וְעָצְמָה פֹּרַחַת

בְּרַעַל אֵיבָתְךָ לִשְׁמָמָה הָפַכְתָּ!

וְעַל כֵּן, עֵת יֵלַהּ הַלֵּב מִמַּשְׂטֵמָה

וְחִצֵּי הַלַּעַג וּכְאֵבֵי הַנֶּצַח, –

אִם עֵינַי תָּפֵקְנָה לְךָ תּוֹכְחוֹת חֵמָה –

– לֹא חֵמָה לִנְקָמָה, לֹא עֶבְרָה לָרֶצַח! –

הָבִינָה, הָבִינָה, מַה שְּׁחוֹחַ אֵלֵכָה

וּגְרֹעַ מְרִי־שִׂיחִי וְדַבֵּר נָא תְנֵנִי;

וּפֶן מִשִּׂפְתוֹתַי תִּתְמַלֵּט תּוֹכֵחָה,

אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי, אַל נָא תַרְשִׁיעֵנִי!…

---

[אַל תִּתֵּן בִּי דֹּפִי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

V

אַל תִּתֵּן בִּי דֹּפִי… אַל תֹּאמַר כִּי פָגָה

בְקִרְבִּי הָרוּחַ, וּבְשֶׂפֶק וּדְאָגָה

וּבְעֹצֶר מַתְּלָאָה הֶגְיוֹנִי גַם נִלְאָה,

מִבִּלְתִּי הִתְרוֹמֵם כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה…

חֲדַל לָךְ!… לֹא לִי אֲשֶׁר נוֹלַד בִּסְעָרָה

וְזִמְרַת הַגַּלִּים עַל פִּתְחִי סָעָרָה –

לֹא לִי עוֹד הִוָּאֵשׁ וְלִסְפֹּד כַּתַּנִּים

עַל אִיֵּי הַנֶּצַח, עַל קְבָרִים יְשָׁנִים.

וְרוּחַ הָעֶצֶב שֶׁאוֹתִי הוֹלִידָה

וּבְעַרְשִׂי אֶת אָזְנִי בְּשִׁירָה הִרְעִידָה,

אֶל מֶרְחָק רַב־קֶסֶם בְּחֹזֶק תִּקְרְאֵנִי

וּלְתַכְלִית נִשְׂגָּבָה בָּעֹז תִּמְשְׁכֵנִי…

אַךְ יֶשְׁנָם רְגָעִים בָּם אָסֵב עֵינַיִם

וּבְמֹרֶךְ אֶתְבּוֹנֵן “לֶעָבַר” בַּחַיִּים,

אָז נַפְשִׁי תִּבָּהֵל וּתְחֻבַּל לִבָּתִי

לְמַרְאֵה הַמְּצוּקוֹת שִׁיר לָמוֹ נָשָׂאתִי…

יֵשׁ – אֶשְׁכְּחָה נַפְשִׁי… וּתְשׁוּקָה תִתְעוֹרֵר

עַל רֶגֶשׁ “אַהֲבָה”, עַל “אשֶׁר” לְשׁוֹרֵר,

לְהָחֵם הַלֵּב, בִּשְׁבִיב אֶחָד הַלְהִיבוֹ,

וּבְמַרְאָה נֶחְמָדָה אַךְ רֶגַע הַרְהִיבוֹ.

אָז “שָׁרִי” יִתְיַצֵּב עָלַי כִּבְכֹר־מָוֶת,

לוֹ רֹאשׁ מֻטֶּה אַרְצָה וּשְׂחֹקוֹ־עַצָּבֶת,

וְעֵינָיו לַפִּידִים בִּלְבָבִי מְזָרוֹת

כַּלַּפִּיד בַּלַּיְלָה עַל גַּלֵּי־הַקְּבָרוֹת.

וּמַהֵר יָגֹזוּ חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאָרָה,

וְשֵׁנִית אֲשׁוֹרֵר הָעַבְדּוּת הַמָּרָה,

וְנַפְשִׁי אָז תִּהְיֶה עֵין־דֶּמַע וָבֶכִי,

וּדְמָעוֹת בְּלִי־מֵשִׂים תֵּרַדְנָה עַל לֶחִי.

הָיִיתִי “כִמְקַבֵּר” הַלָּן עֲלֵי קֶבֶר,

מֵעוֹדוֹ לֹא שָׁמַע רַק יִלְלַת שֶׁבֶר,

כִּי יִתֵּן לִפְעָמִים אֶת קוֹלוֹ בְּרִנָּה

וְנִשְׁמַע רַק נֶהִי, תַּמְרוּרִים וְקִינָה…

---

[בְּנֵי דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, הַשָּׁרִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

VI

בְּנֵי דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, הַשָּׁרִים,

כַּחַיִּים לְפָנַי נִצָּבִים,

כִּי אֶקְרָא דִבְרֵיהֶם הַיְקָרִים

רִגְשׁוֹתַי בְּעֶצֶב מוּעָבִים.

וּשְׁאֵלַת תַּמְרוּרִים עַל רֹאשִׁי מַכְבֶּדֶת

וּכְלַהַב צָרֶבֶת בְּמוֹחִי יֹקֶדֶת:

הוֹי, אַיֵּה הָעָם שֶׁנִּיב שְׂפָתָיו – אֲנָקָה,

תְּפִלָּתוֹ עֵין־בֶּכִי, הֶגְיוֹנוֹ – צְעָקָה,

שִׁירָתוֹ, זִמְרָתוֹ מִכְּאֵב תְּשַׁוֵּעַ

כְּשַׁוְעַת הַמְקוֹנֵן אֶל מִטַּת גּוֵֹעַ?

וְאַיֵּה הַמְשׁוֹרֵר לֹא נָפַל לוֹ חֶבֶל

רְאוֹת חֶזְיוֹנוֹתָיו מַבְשִׁילִים פְּרִי־תְנוּבָה?

לֹא תָקוּם אַף אַחַת מִשְׁאָלָה אֲהוּבָה,

וּבְשִׂמְחָה אַף פַּעַם לֹא יָעִיר הַנֵּבֶל?…

כָּל עַם יָדַע סְפוֹר יְמֵי יָגוֹן וּתְלָאוֹת

וְשָׁרָיו וּמְזַמְּרָיו לוֹ קִינִים הֵעִירוּ,

אַךְ לָמוֹ מִמֶּרְחַק הָעִתּוֹת הַבָּאוֹת:

אוֹר אשֶׁר, אוֹר חֹפֶשׁ כַּשַּׁחַר הֵאִירוּ.

אַךְ שָׁוְא לִי בִקַּשְׁתִּי בְּקוֹרוֹת הַדּוֹרוֹת

עָם לִתְלָאוֹתָיו לֹא יֵדַע כָּל סְפוֹרוֹת

כְּעַמִּי הָאֻמְלָל! – אֵין עַם בּוֹ מָצָאתִי

מְשׁוֹרֵר יַשְׁמִיעַ הֵד קוֹלוֹת אַנְחָתִי…

מָצָאתִי מְשׁוֹרֵר – וּבְיָדוֹ חֵץ־תְּשׁוּעוֹת,

מְשׁוֹרֵר – וּבְיָדוֹ: מַחֲרֵשָׁה, עֳמָרִים,

וּבְיָדִי – רַק לַפִּיד עַל גַּלֵּי מַשּׁוּאוֹת,

וּמַעְדֵּר, הָהּ, מַעְדֵּר לַקְּבָרִים!…

לְכָה קְבָרִים חֲפוֹר, וַחֲפוֹר בְּלִי־הֲפֻגּוֹת,

חֶזְיוֹנוֹת לֹא־בָאִים מִלִּבְּךָ הָסִירָה,

הַכֹּחוֹת הָרְפוּיִים, הַמְּזִמּוֹת הַנְּמוּגוֹת, –

לָנֶצַח בַּטָּמוּן הַסְתִּירָה!…

הוֹי, לַיְלָה בְלִי בֹקֶר… בְּלִי מַרְפֵּא חֲבָלִים…

רַק בָּכֹה, רַק צָעֹק, רַק שְׁבָרִים עַל שְׁבָרִים…

הוֹי, קָשִׁים וּמָרִים לְךָ נָפְלוּ חֲבָלִים,

מְשׁוֹרֵר – חוֹפֵר הַקְּבָרִים!…

---

[אַל תִּשְׁאַל מִמֶּנִּי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

VII

אַל תִּשְׁאַל מִמֶּנִּי – גַּם לִוְיוֹת נִצָּנִים,

גַּם שִׁירֵי־עַלִּיזִים עַל מִשְׁתֵּה עֲדָנִים.

מֵיתָר רַק אֶחָד עַל עַרְשִׁי הֵרִיעַ,

וְשִׁירָה רַק אַחַת אֶת לִבִּי תָנִיעַ,

וְשִׁירָה רַק אַחַת – בְּקִרְבִּי בֹכִיָּה,

יוֹדַעַת רַק תִּקְוָה וְתוּגַת־דּוּמִיָּה.

אַף אָמְנָם יֶשׁ אשֶׁר בְּלִי לִוְיַת נִצָּנִים

בְּלִי שִׁירֵי עַלִּיזִים וּמִשְׁתֵּה עֲדָנִים.

כְּהֵילֵל בֶּן־שַׁחַר מִלְמַעְלָה יוֹפִיעַ

וּכְנַחַל עֲדָנִים בִּדְמָמָה יָרִיעַ,

וְיָעוּף וִירַחֵף כְּרוּחַ הַשְּׁפָיִים

וְיָשִׁיב הַנֶּפֶשׁ וְיַשֵּׁב בָּהּ חַיִּים.

לִפְעָמִים גַּם פֶּרַח מְלֵא רֵיחַ נִיחוֹחַ

יְקַלַּע וִישַׁבֵּץ בְּנֵזֶר הַחוֹחַ…

בּוֹא אֵפוֹ אֵלַי אֶל מְקוֹם מְנוּחָתִי –

עִמְּךָ, יַקִּירִי, אֲחַלְּקָה נַחֲלָתִי…

---

[לֹא בְנַחַל הַמַּיִם]

מאת

שמעון שמואל פרוג

לֹא בְנַחַל הַמַּיִם

גַּנָּתִי הִשְׁקֵיתִי,

בְּדִמְעוֹת עֵינַיִם

תְּלָמֶיהָ הִרְוֵיתִי.

לֹא פִרְחֵי שׁוֹשַׁנָּה

גַּנָּתִי תַפְרִיחַ,

רַק דַּרְדַּר, רַק לַעֲנָה

מִסָּבִיב תַּצְמִיחַ.

אַךְ בֵּין הַסַּלּוֹנִים

רֹאשׁ יִשָּׂא לִשְׁחָקִים

אַחַד הָאַלּוֹנִים

כְּמוֹ בֶן־עֲנָקִים.

אַלּוֹן זָקֵן שְׂבַע־יָמִים

פָרוּעַ שַׂעֲרָתוֹ,

וּפָנָיו נִזְעָמִים

וְקֶסֶם חֲתֻלָּתוֹ.

גַּם סַעַר גַּם סוּפָה

עַל עוֹרוֹ סָעָרוּ,

בִּזְרֹעַ חֲשׂוּפָה

קָרָעוּ, גָּזָרוּ.

וּבְרָקִים וּרְעָמִים

אֶת גִּזְעוֹ הִבְעִירוּ,

וּמָטָר וּגְשָׁמִים

בּוֹ עָקֵב הִשְׁאִירוּ.

כִּי תִגְבַּר עַצֶּבֶת

כִּי יָבֹא יוֹם עֹנִי, –

אָז אֶבְחַר לָשֶׁבֶת

בְּצִלְלֵי אַלּוֹנִי.

אָז נִבְלִי אֶשָּׂאָה,

אָז עָלָיו אָשֹׁחַ,

וּצְפִירוֹת אֶקְלָעָה

מִדַּרְדַּר וָחוֹחַ.

שָׁם אֹהַב לָשֶׁבֶת

בְּצִלּוֹ הַנָּעִים,

אַט אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

לְרָז הָעֳפָאִים.

וּבְשַׁלְוַת דּוּמִיָּה

מֵיתָרַי אָנִיעָה,

וְשִׁירָה הֹמִיָּה

הַנֵּבֶל יַשְׁמִיעַ.

כָּל הָגוּת, מַזְהִירָה

כְּכוֹכַב הָעֶרֶב –

אַזִילָה בַשִּׁירָה,

אַזִילָה לֹא אֶרֶף.

אָז אֶשְׁמַע, אָזִינָה

הֶעָלִים נִרְעָשִׁים,

אָז אֵדַע אָבִינָה

אֶת חֵיל הַשָּׁרָשִׁים…

וּבְנַפְשִׁי נִרְעָשָׁה

קַו אוֹרָה יוֹפִיעַ

וְגֵאוּת אֶלְבָּשָׁה –

וּלְעֵצִי אַבִּיעַ:

"– יָרִיעַ הַסַּעַר,

יָרִיעַ לוֹ יָהִים,

וַחֲמָתוֹ גַם יַעַר

עַל פְּנֵי הָעֳפָאִים, –

לֹא לוֹ לְהַכְנִיעַ,

אֶת קְטֹן עֲנָפֶיךָ,

לֹא יָעֹז לַכְרִיעַ

וּלְשַׁבֵּר גִּזְעֶךָ.

כָּל פֶּגַע, כָּל אָסוֹן

עָלֶיךָ לֹא יַעֲלֶה,

אַלּוֹנִי הֶחָסוֹן,

אַלּוֹנִי הַנַּעֲלֶה!

אַךְ יוֹם עוֹד יַגִּיעַ

עָדֶיךָ בֶּחָלֶד,

בְּצִלְּךָ יַרְגִּיעַ

דּוֹר אַחֲרוֹן יִוָּלֶד.

הוּא יִלְקֹט דּוּדָאִים,

שׁוֹשַׁנֵּי אַדֶּרֶת,

בְּצֵל הָעֳפָאִים

לִצְפִירוֹת תִּפְאֶרֶת.

אָז יִזְכֹּר הַיָּמִים

הַקָּשִׁים, הָרָעִים,

בָּם רַבּוּ הַקָּמִים,

בָּם רַבּוּ הַפְּגָעִים.

מַחֲשֶׁבֶת דְּאָבָה

אָז תַּקְדִּיר בַּת־עֵינוֹ;

אַךְ בָּאָה כֵּן שָׁבָה

מַחֲשֶׁבֶת יְגוֹנוֹ.

וְשִׁירָה יַשְׁמִיעַ

בְּגֹבַהּ וּבְגָאוֹן,

אַף אַתָּה תָרִיעַ

וְתַעֲנֶה בְּשָׁאוֹן"…

---

[אַלּוֹנִים אַדִּירִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

VIII

אַלּוֹנִים אַדִּירִים מִסָּבִיב כִּתְּרוּנִי

וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מֵגִיחַ מִמְּזָרִים,

קוֹל אָיוֹם וְנוֹרָא עֳפָאִים יַשְׁמִיעוּ

וְחֶשְׁכַת עֲלָטָה מִכָּל הָעֲבָרִים.

וּכְמוֹ יַד נֶעֱלָמָה, יַד אַחֲוָה, יַד נֹעַם

עָלַי מִתְרַפֶּקֶת בְּעֶצֶב וּבְתוּגָה…

וּתְמוּנָה מֵרָחוֹק לְעֵינַי תֵּרָאֶה,

זוּ תְמוּנַת שׁוּלַמִּית, חִוֶּרֶת וְנוּגָה…

מֵעַרְבֵי חוֹף בָּבֶל לָהּ כִּנּוֹר לָקָחָה

וּבְיָדָהּ הָרַכָּה כִּנּוֹרָהּ הֵעִירָה…

וְקוֹלוֹת יִתְמַלְּטוּ… וַאֲנִי, הוֹי, אִישׁ־אֹבֵד,

לֹא אוּכַל עֲנוֹתָהּ, לֹא אוּכַל אָשִׁירָה:

הוֹי, שִׁירַת הַחֹפֶשׁ אֵינֶנָּה, אֵינֶנָּה,

זִמְרַת אֱלוֹהַ כְּבָר חָלְפָה, עָבָרָה!…

מִי כִבָּה, הִשְׁקִיעַ אֶת אֵשׁ־הַמִּזְבֵּחַ,

זוּ אִשִּׁי, אֵשׁ־תָּמִיד, בְּקִרְבִּי בָעָרָה?…

בְּיַעַר אַלּוֹנִים עַל שׂכָה נִשְׁבָּרָה

שָׁם צִפֹּר ישֶׁבֶת בֹּדֵדָה, דֹּמֵמָה,

מִתַּחַת לַכָּנָף אֶת רֹאשָׁהּ הִסְתִּירָה

וְתֵשֵׁב בְּלִי־נוֹעַ כִּשְׁקוּעַת תַּרְדֵּמָה.

בַּיַּעַר הַזֶה עַל הָעֵצִים הָאֵלֶּה

הֵילֵל בֶּן־שַׁחַר הוֹפִיעַ נְהָרָה,

בַּיַּעַר הַזֶה עַל הָעֵצִים הָאֵלֶּה

שִׁירָה נִשְׂגָּבָה הִשְׁתַּפְּכָה, נָהָרָה.

וְלוּלֵי הֶעָנָן, הֶעָנָן הַכָּבֵד,

וְיַעַר הֶעָבוֹת הַנָסוּךְ תַּרְדֵּמָה,

לֹא חָדְלָה מִלְּשׁוֹרֵר, לֹא שַׁחָה צִפֹּרִי,

לֹא יָשְׁבָה עֲצוּבָה, בֹּדֵדָה, דֹּמֵמָה.

הוֹי, תְּנוּ לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַזַכָּה וּבְהִירָה

מֵעָבֵי־הֶעָנָן לָהּ טַהֲרוּ רָקִיעַ;

אָז שֵׁנִית תִּתְעוֹרֵר, וּכְיָמִים מִקֶּדֶם

שִׁירָתָה הַנְּעִימָה בַּמָּרוֹם תַּשְׁמִיעַ…

וַאֲנִי – לֹא! לֹא מְנוּחָה, לֹא שָׁלוֹם אֶדְרשָׁה

סְעָרָה אֶתְאַוֶּה, חֲזִיזִים בִּרְצוֹנִי!

עֲלִילָה וּמִפְעָל – שֶׁבָּמוֹ הֶעֱרִיתִי

כָּל רוּחִי וְנַפְשִׁי, כָּל כֹּחִי וְאוֹנִי.

תְּנוּ קְרָב לִי… מִלְחָמָה רַבָּתִי עֲלִילָה,

תְּנוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ כְּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת,

תְּנוּ כַנְפֵי הִגָּיוֹן הַקַּלּוֹת מִנְּשָׁרִים,

תְּנוּ תַאֲוָּה וְחֵמָה – אֵשׁ תָּפְתֶּה קֹדַחַת,

הֶגְיוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ –

עִם קוֹלוֹת הָרְעָמִים יָקוּמוּ לִתְחִיָּה,

בְּמֶרְחָב וָחֹפֶשׁ שִׁירָתִי נוֹלָדָה,

וּבְמֶרְחָב וָחֹפֶשׁ תִּוָּלֵד בַּשְּׁנִיָּה…

---

[קוֹרוֹת דּוֹרוֹת הָעוֹלָמִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

IX

קוֹרוֹת דּוֹרוֹת הָעוֹלָמִים,

– הוֹד הַשְּׂמָחוֹת שֶׁשָּׁקָעוּ –,

תּוֹךְ בִּעוּתֵי צוּק הַיָּמִים,

לִפְנֵי עֵינַי יִתְנַשָּׂאוּ.

קוֹל הַנְּבִיאִים, קוֹל לֶהָבוֹת,

כִּסְאוֹת מִשְׁפָּט, כִּסֵּא מְלָכִים,

קוֹל הַחַיִל, הֶמְיַת קְרָבוֹת

עֶשֶׁן עוֹלָה, לַהַב זְבָחִים –

לִפְנֵי עֵינַי כֻּלָּם קָמִים!

אָכֵן אֵימָה עַל פָּנֵימוֹ,

אַף דּוּמִיַּת “בֵּית־עוֹלָמִים”

תִּשְׁכּוֹן נֶצַח עַל שְׂפָתֵימוֹ…

נַפְשִׁי תִתְאָו כַּעַס, זַעַם,

אֵשׁ יֹקֶדֶת, תַּאֲוָה, תְּשׁוּקָה,

אֶתְאַו, אֶשְׁאַף קוֹל הָרַעַם

לַמִּלְחָמָה גַּם לַמְּצוּקָה.

אַךְ הַקְּבָרִים – הֵם מַחֲרִישִׁים –!

אָבָק, רֶפֶשׁ עַל הַדְּגָלִים…

זֹאת הָעֵדָה, כָּל הָאִישִׁים

חָדְלוּ רֹגֶז וּמִפְעָלִים.

חָדְלוּ רֹגֶז, חָדְלוּ שָׁאוֹן,

אֵין מִתְעוֹרֵר! – אַךְ לִפְעָמִים

תַּחַת עִי, בְּחֶשְׁכַת מָעוֹן,

עוֹד יִשָּׁמַע צְלִיל עֲצָמִים…

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

בַּדּוּמִיָּה תִשָּׁכַחְנָה,

הַהֶגְיוֹנוֹת, הַדִּמְיוֹנוֹת

כְּפִשְׁתָּה כֵהָה תִדָּעַכְנָה.

אִם אָמַרְתִּי: “זֹאת אֶשְׁכָּחָה!” –

מֹרֶךְ לִבִּי לֹא יִתְּנֵנִי…

מִמַּעֲמַקֵּי גֵּיא הַבָּכָא

עָנָן עוֹלֶה לִפְנֵי עֵינִי.

צַלְמֵי לַיִל יִתְהַלָּכוּ,

רוּחוֹת קֶטֶב יִתְחוֹלֵלוּ,

עַל הַמְּנוֹרוֹת שֶׁדֹּעָכוּ,

עַל הַפְּרָחִים שֶׁקָּמֵלוּ…

---

הִגָּיוֹן [הַיָּמִים יָעוּפוּ]

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

הַיָּמִים יָעוּפוּ, יָעוּפוּ כַנְּשָׁרִים…

אַךְ זְמַנִּי, אַךְ יוֹמִי עוֹד טֶרֶם הִגִּיעַ

לָשֶׁבֶת וְלָשֵׂאת לְמַעְלָה עֵינַיִם,

כַּזָקֵן הַיּוֹשֵׁב בְּמוֹרַד הֶהָרִים

הַמְלַחֵךְ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּרִפְיוֹן יָדַיִם,

וּבְזִכְרוֹן הַנֹּעַר אֶת נַפְשׁוֹ יַשְׁקִיעַ.

עוֹד קָרַת הַזִקְנה רְחוֹקָה מִמֶּנִּי,

עוֹד טֶרֶם חָיִיתִי, רַךְ־שָׁנִים עוֹדֶנִּי,

עוֹד כֹּחִי בְמָתְנָי, עוֹד כּוֹסִי רְוָיָה,

וּמַה זֶה לְעִתִּים אֶשְׁתּוֹחָח, אֶהֱמָיָה?…

II

הוֹי, יֶלֶד בֶּן־עֹנִי, שֶׁיָּצָא לַחַיִּים

בְּחֶשְׁכַת בּוֹר־כֶּלֶא, אֲסוּר נְחֻשְׁתַּיִם!

הַלְנַפְשְׁךָ לַחֲלוֹם מֵי־בְדֹלַח, מַעְיָנִים,

וְכָרִים וּגְבָעוֹת וַעֲמָקִים,

וִיעָרוֹת נִפְלָאִים וּפִרְחֵי נִצָּנִים –

יוֹם אָבִיב, יוֹם בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים?

בּוֹאֲךָ בֶחָלֶד הָעַבְדּוּת שָׁמָרָה,

אֶל עַרְשְׂךָ חִכָּה אַךְ נֵטֶל עַצֶּבֶת,

וְנַחֲלַת הוֹרָתְךָ אֶת גֵּוְךָ אָסָרָה

אֶל עֶבְרֵי פִי־פַחַת וּמְצוּקַת צַלְמָוֶת…

הוֹי, אַחִים לְצָרָה, זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

יְלִידֵי עַצֶּבֶת, אֱמוּנֵי־עַל־קָרֶץ,

בְּנֵי עַם אֲסִיר־כֶּלֶא וּשְׁבִי וּנְחֻשְׁתַּיִם, –

מָה רַע וּמַה מַר גּוֹרָלֵנוּ בָּאָרֶץ!…

III

אֵינֶנּוּ כָעַמִּים, בְּרֵאשִׁית הַחַיִּים!

אֱהִי יַלְדוּתֵנוּ – הַיָּמִים הַבְּהִירִים,

שֶׁלְּעַמִּים אֲחֵרִים יָפִיצוּ קַרְנַיִם

כְּנֹגַהּ הַקֶּשֶׁת, כְּאוֹר הַסַּפִירִים?

מַה שִּׁירֵי־הָעֶרֶשׂ – הִרְהִיבוּ אָזְנֵינוּ

לְעֵת הָעַרְבַּיִם בַּיַּלְדוּת הַטּוֹבָה?

בַּמָּה נִזְכְּרֶנָּה בְּזִקְנָה וּבְשֵׂיבָה

וּבְזָכֹר תֵּרָאֶה בַת־שְׂחֹק עַל שְׂפָתֵנוּ?…

IV

מִקְרָאֵי־הַקֹּדֶשׁ, מִקְרָאֵי אַל־מָוֶת,

אֲגָדוֹת חֲזַ"ל הָעֲמֻקּוֹת, נֶאְדָּרוֹת,

יָאִירוּ, יַזְהִירוּ כְּלַהַב שַׁלְהֶבֶת,

הֵם שְׂכִיּוֹת כָּל חֶמְדָּה, הֵם אוֹצַר אוֹצָרוֹת.

אַךְ קַרְנֵי הַמַּרְאוֹת, אַךְ אוֹר הַחֶזְיוֹנוֹת

יוֹפִיעוּ לֹא־עֵת בְּלֵב צָעִיר לְיָמִים,

מִנָּגְהָם יָנוּסוּ אָז צִלְלֵי דִמְיוֹנוֹת

מִנֶּפֶשׁ הַיֶּלֶד הַחֹזֶה הַתָּמִים.

V

צְעִירִים בַּשָּׁנִים וּזְקֵנִים בָּרוּחַ –

כָּל רַעְיוֹן בֶּן־רֶשֶׁף בְּבוּז נַבְרִיחֶנּוּ,

וְרַעַל הָעֶצֶב קִרְבֵּנוּ יָנוּחַ

וּבְמָגוֹר וָבשֶׁת מִזָר נַסְתִּירֶנּוּ…

עֵת נִפְתַּח הַשַּׁעַר לְחָכְמָה וָדַעַת

וְנַעֲלֶה וְנַחְקֹר גָּבוֹהַּ, גָּבוֹהַּ

עַל סוֹד הָעוֹלָמִים, עַל תֵּבֵל, אֱלוֹהַ,

וּלְשֶׂפֶק אַכְזָרִי נַפְשֵׁנוּ נִכְנַעַת –

לְשֶׁטֶף־הָרוּחַ אָז נִקְרָא אִוֶּלֶת,

מִקְסַם־תַּעְתּוּעִים – לְתִקְוָה, תּוֹחֶלֶת.

וְרוּחַ הֶחָזוֹן כְּבָר נִגְלָה וְנַעֲלָה!

אָז יִתַּם כָּל נִשְׂגָּב, אָז יֶחְדַּל כָּל נַעֲלָה,

אֵין מַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ עַצֶּבֶת לִשְׁכֹּחַ

וְרִגְשׁוֹת תַּמְרוּרִים, אַךְ רֶגַע לִזְנֹחַ…

VI

וּשְׂחֹק וְקַלָּסָה לְעַמִּי הֵן אֶהִי,

לְעַמִּי – הָעוֹבֵר יַם דְאָגָה וָנֶהִי,

עֵת אֹבֶה לְגָרֵשׁ אֲפֵלַת מִצְרַיִם

הַפְּרוּשָׂה מִסָּבִיב – בְּדִמְיוֹן שַׁעֲשׁוּעִים;

וּבְעוֹלַם־הַקֶּסֶם – יְצוּרִים וּבְרוּאִים,

לוֹ תֵלֵד בַּת־שִׁירִי עֲלֵי הָאָבְנָיִם.

VII

“סוּר!” – יִקְרָא – "לְלִבִּי מַה יָּקָר יְגוֹנִי,

כְּבָר חַיִּים רָאִיתִי. לֹא עוֹד יַרְהִיבוּנִי,

חֲלוֹמוֹת הַשֶּׁקֶר. – בְּמַרְאוֹת תְּקַדְּמֵנִי?

כְּבָר גְּדוֹלִים מִמֶּךָּ חֶזְיוֹנוֹת לִמְּדוּנִי.

לִמְּדוּנִי!… הֲתִזְכֹּר? לֹא, זָקֵן הִנֵּנִי,

אִישׁ שֵׂיבָה מְלֵא יָמִים, שְׂבַע רֹגֶז וָכַעַס,

וּלְשִׁירִים לֹא אֶכְרֶה עוֹד אֹזֶן שֹׁמַעַת…

וְאִם יָצַק אֱלוֹהַּ מֵרוּחוֹ עָלֶיךָ

וּמִזְמֹר לִמְשׁוֹרֵר הוּא שָׂם בִּשְׂפָתֶךָ, –

לֹא שִׁיר עַל לֵב רָע, רַק תַּמְרוּרִים הַשְׁמִיעָה

תַּמְרוּרִים בָּם אָחוּשׁ כָּל מָרַת גּוֹרָלִי,

כָּל חֶבֶל נַחֲלָתִי, עִצְּבוֹנִי, עֲמָלִי,

תַּמְרוּרִים בָּם נַפְשִׁי בְּיָגוֹן אַשְׂבִּיעָה,

וּבָכֹה אֶבְכָּיָה, וּדְמָעוֹת כַּמַּיִם

תִּזֹלְנָה, תִּשְׁטֹפְנָה עַד יַמְסוּ עֵינָיִם".

VIII

וְגַלְמוּד וּבָדָד בְּדִמְמַת הַלַּיִל

בַּבַּיִת אֵשֵׁבָה, בְּפִנָּה נִשְׁכָּחָה,

וּבְיַלֵּל הַסַּעַר מֵרָחֹק בֶּחָיִל

עַל שִׁירִי מְלֵא־רוֹשׁ אֶתְיַפָּחָה.

לֹא לִי, – הָהּ – לְשׁוֹרֵר וּלְזַמֵּר נִשְׂגָּבוֹת,

לֹא לִי וּלְמֵיתָרַי לְהַרְעֵם נִפְלָאוֹת

עַל רִשְׁעַת בְּנֵי אָדָם, עַל כֶּסֶל, עַל פְּרָעוֹת

וּלְהַכּוֹת בְּפִי אֶת הַלְּבָבוֹת.

לֹא! – גֵּאֶה וְגָאוֹן לֹא אֶעֱדֶה, אֶלְבָּשָׁה:

מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל בַּת־שִׁירִי הַצְּעִירָה!

רַק רֹגֶז עֵת אֶשְׂבַּע וְנַפְשִׁי נִרְעָשָׁה

– לִבְלִי הִתְיַפֵּחַ – אָשִׁירָה…

---

עלים מספר זכרוני

מאת

שמעון שמואל פרוג

עלים מספר זכרוני

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

[מֶרְחַקֵּי יָם בַּעֲרָפֶל נִשְׁקָעִים]

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

מֶרְחַקֵּי יָם בַּעֲרָפֶל נִשְׁקָעִים.

רוּחַ חֲרִישִׁית יִתְעוֹרֵר לִפְעָמִים

וְהָלַךְ וְטָפַף עַל חֶלְקַת הַמָּיִם

וְהֵעִיר הַגַּלִּים הָאִלְּמִים הַנָּמִים

וְהִרְעִישׁ נַעֲצוּצִים וְרָאשֵׁי בַרְקָנִים

וּשְׁלוּחוֹת הַלִּבְנֶה בִּדְמָמָה יָנִיעַ,

וְשֵׁנִית בְּשֶׁקֶט וּמְנוּחַת עֲדָנִים

הַבְּרִיאָה מִסָּבִיב תִּתְעַדֵּן, תַּרְגִּיעַ.

עוֹד אַחַת מְעַט וְגַם אוֹתִי יְחַפֶּה

וִיכַסֶּה הַלַּיְלָה בְּצֵל הָאֲפֵלָה…

וְאַיֵּךְ, מְנוּחָתִי, לָךְ אֵשֵׁב אֲצַפֶּה,

אַיֶּךָ, שְׁלוֹם נַפְשִׁי הַנְכֵאָה הַחוֹלָה?…

לֹא אֵדַע מַרְגֹּעַ, לֹא אֵדַע דּוּמִיָּה,

אֵין שָׁלוֹם לִלְבָבִי הַהֹגֶה נְכָאִים!

הוּא גֵיא לְחֶזְיוֹנוֹת צַלְמָוֶת וּשְׁאִיָּה,

הוּא קֵן לַחֲלוֹמוֹת אַכְזָרִים נוֹרָאִים!…

הַקְשִׁיבָה, הַקְשִׁיבָה! מִשְּׂפַת נַהֲרוֹת בָּבֶל

קוֹל רַעַשׁ יִשָּׁמַע, תְּצִלֶּינָה אָזְנָיִם…

קוֹל בְּכִי וַאֲנָחָה, שְׁאוֹן מַכֶּה בְּכֶבֶל,

מִתְאַמֵּץ לְפַתְּחוֹ מֵעַל הָרַגְלָיִם.

שׁוֹט מַכֶּה עַל נֵבֶל בְּעֶבְרָה נוֹרָאָה,

יִתְגָּעַשׁ הַנֵּבֶל וּמָרָה יֵאָנֶק…

קוֹל הִי כְּקוֹל נֶפֶשׁ בְּחֶנֶק גָּוָעָה…

קוֹל נַחֲרָה כְּנַחֲרַת גּוֵֹעַ בְּחֶנֶק…

הוֹי, עוּרִי, הָקִיצִי, לִבָּתִי נִשְׁבָּרָה!

הָסִירִי מִמֵּךְ הַחֲלוֹמוֹת הָרָעִים! –

עַל פְּנֵי הַגִּבְעוֹלִים הָרוּחַ עָבָרָה,

הַגַּלִּים הִתְפּוֹרְרוּ אֶל חֻפֵּי הַסְּלָעִים…

לַשָּׁוְא! – כְּבַתְּחִלָּה חֶזְיוֹנוֹת הַשְּׁאִיָּה

יֵרָאוּ לְפָנַי בְּרוּחָם הַכֵּהָה…

לֹא אֵדַע מַרְגּוֹעַ, לֹא אֵדַע דֻּמִיָּה,

אֵין מַרְפֵּא לְנַפְשִׁי הַחוֹלָה, הַנְּכֵאָה!…

---

[מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת־זֹהַר]

מאת

שמעון שמואל פרוג

II

(מֻגש לב. ל. פֿ־נ.)

מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת־זֹהַר,

שִׁירֵי זָהָב, שִׁירֵי נֹעַר,

הֵעִיר צֶלֶם אוֹהֵב נָעִים

תּוֹךְ לִבָּתִי, מְלֵאַת פְּצָעִים.

אַךְ בִּשְׂאֵתוֹ לִי עֵינֵיהוּ

יָגוֹן נִרְאָה עַל פָּנֵיהוּ,

וּבְאַהֲבָה וְעַצֶבֶת

שְׂפָתוֹ חֶרֶשׁ לִי דֹבֶבֶת:

לֹא, אַל תָּשִׁיר כָּרִאשׁוֹנָה

בְּיֶרַח זִיו בִּשְׁדֵמָה שְׁמֵנָה

עַל תּוֹחֶלֶת לֹא נִכְזָבָה,

עַל שׁוֹשַׁנָּה לֹא נִרְקָבָה.

עַל מֶמְשֶׁלֶת אשֶׁר נָעִים,

עַל אֲדָמָה רַבַּת פְּלָאִים,

שָׁם לֹא יָעִיב עַד אַרְגִּיעַ

עָנָן קַל אֶת פְּנֵי רָקִיעַ.

חַיֵּי הוֹד – כְּגַלֵּי אָבִיב

שָׁם יִשָּׁאוּן סָבִיב סָבִיב,

תְּרוּעַת שִׂמְחָה תִּשָּׁמֵעַ,

מֵאַפְסָיִם אוֹר בּוֹקֵעַ.

מֶרְחַב־יָהּ שָׁם לַמַּחֲשָׁבָה:

מֶרְחַב רוּחַ הָעֲרָבָה,

מְעוּף הָרַעְיוֹן עַד שָׁמַיִם:

מְעוּף הַנֶּשֶׁר גְּדָל כְּנָפַיִם.

שָׁם אֵין מַעֲצָר לַהֶגְיוֹנוֹת,

אֵין חַרְצֻבּוֹת לַדִּמְיוֹנוֹת…

מַלְכוּת אוֹר, מֶמְשֶׁלֶת טֹהַר,

מַחֲזוֹת יַלְדוּת רַבַּת זֹהַר –

לֹא, אַל תּוֹסֵף תָּשִׁיר… הֶרֶף!

כִּי כָל מִלָּה לִי כַחֶרֶב,

וּבִלְבָבִי תּוֹסִיף פְּצָעִים

אֶל מַכְאוֹבַי הַנּוֹרָאִים.

לִפְנֵי שָׁנִים, רַבּוֹת שָׁנִים,

קוֹל שִׁירֵינוּ הַנֶּאֱמָנִים

הֵבִיא מְנוּחָה אֶל לִבֵּנוּ

וּמַרְגֹּעַ אֶל נַפְשֵׁנוּ.

מְלֵאַת נֹגַהּ זִיו קַרְנַיִם

עַד אֵין קֵצֶה בְּלִי אַפְסָיִם

לִפְנֵי שְׁנֵינוּ הִשְׂתָּרָעָה

זוֹ הָאָרֶץ הַנִּפְלָאָה.

הַכֹּל עָרוּךְ בַּמַּעֲרָכָה,

הַכֹּל יָאִיר בַּמַּמְלָכָה,

נֹעַם, אשֶׁר שָׁם בַּשְּׁעָרִים,

שָׂשׂוֹן, שִׂמְחָה מֵעֲבָרִים.

אַף חָזִינוּ שָׁם בַּשְּׁעָרִים

חַג הַצֶּדֶק, חַג מֵישָׁרִים,

בֵּין הַקְּרוּאִים מְלֵאֵי תְשׁוּאוֹת

עַמִּי יִשָּׂא כּוֹס יְשׁוּעוֹת.

הוּא לֹא עֶבֶד, לֹא אֹרֵחַ,!

שָׁוְא לֹא נִלְחָם, הִשְׂתּוֹחֵחַ,

מַה יָּשַׁנּוּ אָז בִּמְנוּחָה

מְלֵאֵי חֶזְיוֹן זֹה הַמְּלוּכָה.

כֹּה שָׁכַבְנוּ, כֹּה נִרְדַּמְנוּ,

כֹּה חֲלוֹמוֹת אָז חָלַמְנוּ.

שָׁנִים עָבְרוּ – וַנִּיקָצָה.

לַתּוֹכֵחָה, לַנֶּאָצָה..

הָהּ, אַל תָּשִׁיר כָּרִאשׁוֹנָה

בְּיֶרַח זִיו בִּשְׁדֵמָה שְׁמֵנָה

עַל תּוֹחֶלֶת לֹא נִכְזָבָה,

עַל שׁוֹשַׁנָּה לֹא נִרְקָבָה…

קוֹל הַקּוֹרֵא שְׁמַע הַפַּעַם!

שְׁמַע, הַקְשִׁיבָה קוֹל כָּרַעַם…

שׁוּרָה תְּמוּנָה מַה־נּוֹרָאָה,

זִיו “הָאֱמֶת” הַנִּפְלָאָה.

רוּחוֹת כֵּהוֹת לֹא בְרָאוּהָ

מַחֲזוֹת יַלְדוּת לֹא גִדְּלוּהָ.

בֵּין עֲנִיִּים, קְהַל חֵלְכָּאִים

וַאֲסִירִים וּמְדֻכָּאִים.

כֻּלָּהּ מְלֵאָה קֶצֶף נוֹרָא,

רוּחָהּ עַז וּסְבִיבָהּ אוֹרָה,

תִּשָּׂא דֶגֶל גַּם תּוֹפִיעַ –

כְּמַלְאַךְ נוֹקֵם וּמוֹשִׁיעַ.

הִיא לֹא תִשְׁאַל דִּמְעוֹת עַיִן,

קִינָה, מִסְפֵּד לָהּ כָּאַיִן,

אַךְ הִיא דֹרְשָׁה עֹז יָדַיִם,

צְעִירִים יִבְזוּ עֲצַלְתַּיִם…

קוּמָה אֵיפוֹ, קוּם הִתְעוֹרֵר,

“וּבָאֱמֶת” דְּגֹל, מְשׁוֹרֵר;

אֵשׁ יֹקֶדֶת קוּם הַצִּיתָה,

לֵב וָנֶפֶשׁ נָא הַרְעִישָׁה.

צַעֲדֵי אוֹן וָעֹז הָרִימָה,

לְדַלְתֵי עַבְדוּת רַבַּת־כְּלִמָּה.

בּוֹא הַרְעִישָׁה אֶת הַכְּבָלִים,

עוֹרֵר כִּלְיוֹת הָאֻמְלָלִים.

אַל נָא תִבְכֶּה עַצַּבְתֵּנוּ,

אַךְ תִּסָּעֵר בִּלְבָבֵנוּ,

עֵינָהּ תָּפִיק אוֹן וְכֹחַ,

יָדָהּ תַּעֲמֹל בְּלִי־מָנוֹחַ.

כָּל הַמְּצוּקוֹת, כָּל הַתְּלָאוֹת

לְזֶרֶם אֶחָד יִתְאֶחָדוּ,

לְמִפְעַל אֶחָד רַב־תּוֹצָאוֹת

הַיָּדַיִם יִתְלַכָּדוּ.

הָלֹךְ יֵלֵךְ יִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת

נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ מִזְרַע שְׂדוֹתָיו,

אָכֵן יָשִׁיר שִׁיר נִפְלָאוֹת

עֵת כִּי יִשָּׂא אֲלֻמּוֹתָיו.

---

אֶל הַזּוֹרְעִים

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מֻגש לעובדי האדמה בארץ ישראל).

הלך ילך ובכה נושא משך הזרע

בוא יבא ברנה נושא אלמותיו.

לֹא הָיִיתִי בֵינֵיכֶם בָּרְגָעִים הָרָעִים

עֵת גְּרָפוּכֶם, שְׁטָפוּכֶם אָז גַּלֵּי הַפְּגָעִים

מֵאֶרֶץ מוֹלֶדֶת יְקָרָה.

אַךְ לְבָבִי כִלְבַבְכֶם מֵיתָר אֶחָד הֵנִיעַ

וַאֲרֶשֶׁת גַּם אַחַת אָז פִּינוּ הִשְׁמִיעַ

וְאַחִים הָיִינוּ לְצָרָה.

לֹא הָיִיתִי בֵינֵיכֶם בָּרְגָעִים הָרָעִים

עֵת נְשָׂאתֶם רַגְלֵיכֶם חֹף צִיָּה וּסְלָעִים

שְׂאֵת כָּל יַד עָמָל וָשֶׁבֶר.

אַךְ לְבָבִי כִלְבַבְכֶם מֵיתָר אֶחָד הֵנִיעַ

וּלְכֻלָּנוּ בִּטָּחוֹן גַּם אֶחָד הִבִּיעַ

וְאַחִים הָיִינוּ לְסֶבֶר.

אֲהָהּ! כִּי לֹא חֹנַנְתִּי מֵאֵל הַמַּעֲרָכָה

בְּיָדַיִם אֱמוּנוֹת לְחֶרֶב, לִמְלָאכָה.

שִׁירָתִי לִי חֶרֶב גַּם צִנָּה,

בְּשִׁירָתִי בָעֹז חֶזְיוֹן לִבְּכֶם אֶשְׁפּכָה,

כָּל עשֶׁק וּמְרוּצָה וָאֵיד אֶעֱרֹכָה,

כָּל תִּקְוָה, הִגָּיוֹן וּתְחִנָּה.

בַּאֲשֶׁר לֹא נִכְנַעְתֶּם בָּרְגָעִים הָהֵמָּה

תַּחַת סֵבֶל הַצָּרָה וּמֻטַּת מַשְׂטֵמָה

עָדֵיכֶם הִגִּיעָה בַשְּׁעָרִים,

וּלְמִלְחָמָה וּלְעָמָל בְּמַחְסוֹר וּפְגָעִים

אַךְ בַּתִּקְוָה הַטּוֹבָה לַיָּמִים הַבָּאִים

הֶעֱלִיתֶם אֶבְרַתְכֶם כַּנְּשָׁרִים.

עוֹד דּוֹר נוֹלָד הוּא יִקְרָא בַּיָּמִים הַבָּאִים

אֶת הַקּוֹרוֹת בַּסֵּפֶר, אֶת קוֹרוֹת הַפְּגָעִים.

וְדַרְכְּכֶם בָּהּ שְׁפַכְתֶּם כַּתַּנִּים

אֶגְלֵי דֶמַע מֵעַיִן בְּתוּגָה בְּלִי־סָרָה,

עוֹד תְּפֹאָר בֶּחָרוּץ וִירַקְרַק תִּפְאָרָה

וּפְרָחִים, דּוּדָאִים, שׁוֹשַׁנִּים…

---

[בַּקֶּרֶן בָּהּ נֵשֵׁב]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מֻגש לא. ל. פֿלעקסער)

בַּקֶּרֶן בָּהּ נֵשֵׁב מָה רַבָּה הַשְּׁאִיָּה

אֵין מַיִם אֵין עֵץ מֵעֲבָרִים…

מַדּוּעַ זֶה תַּעֲמֹד מְשׁוֹמֵם כַּצִּיָּה,

מִשְׁתָּאֶה עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים?

מַה יִּתְּנוּ יוֹסִיפוּ מַשּׁוּאוֹת נִדָּחוֹת?

מַה תְּיַחֵל מִקְּבָרִים בַּבָּאוֹת?

הַתְיַחֵל לְעָצְמָה, הַתְחַכֶּה לִשְׂמָחוֹת

מִתַּחַת לְגַלֵּי בַלָּהוֹת?

לוּ שֶׁמֶשׁ תּוֹפִיעַ עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים

וּבְרָכָה לוּ יָרִיק הָאָבִיב,

גַּם אָז עוֹד מִתַּחַת לְפִרְחֵי הַכָּרִים –

הַמָּוֶת זָרוּעַ מִסָּבִיב.

לְכָה נָּא אֶל נַחַל לוֹ זִרְמָה שֹׁטֶפֶת,

לְכָה אֶל הַנְּהָרוֹת הַטְּהוֹרִים

שָׁם תֵּשֵׁב תְּחַכֶּה בְּנֶפֶשׁ שֹׁאֶפֶת

לָאָבִיב וּלְהַדְרַת הַמְּאוֹרִים.

הַקֶּרֶן בָּהּ נֵשֵׁב אִם חשֶׁךְ בָּהּ יָמֵשׁ

עוֹד קִרְבָּהּ גַּם זִרְמָה נִסְתָּרָה…

וְאָבִיב עֵת יָבֹא וְיָצְאָה הַשֶּׁמֶשׁ

לְהָאִיר בְּיִקְרַת הֲדָרָהּ.

אָז תִּפֹּל מִמֶּנָּה מַסֵּכַת הַקֶּרַח,

וְעֵת קַוֵּי הָאוֹר יְחַמֵּמוּ

הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ – עַל כָּרֵי הַפֶּרַח

מֵימֶיהָ בְּשֶׁטֶף יִזְרֹמוּ.

עֲזֹב אֵיפוֹ עִזְבָה אֶת גַּלֵּי הַקְּבָרִים

שָׁם עַצְמוֹת הַמֵּתִים תִּרְגַּעְנָה,

קָדִימָה, קָּדִימָה אֶל רַחֲבֵי שְׁעָרִים

לְכָה, אָחִי, הוֹי, אָחִי הַנַּעֲנֶה!…

---

"הַיְּהוּדִי הַנִּצְחִי"

מאת

שמעון שמואל פרוג

(דמיון)

בִּמְגִלָּה יְשָׁנָה בַּלַּיְלָה קָרָאתִי

אַגָּדָה נוֹשָׁנָה לְנֹגַהּ מְנוֹרָתִי:

"… מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה,

מְשָׂרֵךְ אֶת דַּרְכּוֹ מֵאָז בְּעִצָּבוֹן,

וְקֹדֵר וּשְׁחוֹחַ כֹּה יִסַּע כֹּה יֵלֵךְ

בְּלִי לִמְצֹא מָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ הַנְּכֵאָה.

וּמַשָּׂא לוֹ חַיָּיו וּמָוֶת יְבַקֵּשׁ:

וּלְשׁוֹנוֹת שַׁלְהֶבֶת תַּקֵּפְנָה אֶת גֵּווֹ,

אַךְ הוּא לֹא יִכָּוֶה. וּמִשְׁבְּרֵי מַיִם

הַמְנַפְּצִים לִרְסִיסִים אֳנִיּוֹת אַדִּירוֹת

וְאַלְפֵי אֲנָשִׁים אֶל קִרְבָּם יִבְלָעוּ,

אֶת זְרוֹעוֹת הַשֶּׁטֶף מִלְּפָנָיו יִסְגֹּרוּ

וּבְרַעַשׁ וּתְלוּנָה הַתְּהוֹם תְּקִיאֶנּוּ.

הַבַּרְזֶל הַלָּטוּשׁ הַמַכֶּה בְאַחַת

וּמֵבִיא הַמָּוֶת, – מִלִּבּוֹ הַיָּבֵשׁ

וְרָזֶה, כְּמוֹ מֵרִקוּעַ פַּח בַּרְזֶל

יִשָּׁמֶט, לֹא יַשְׁאִיר גַּם עָקֵב…

– הַמָּוֶת, הַמָּוֶת! – יְשַׁוַּע, יִתְחַנֵן,

אַךְ חִנָּם שַׁוְעָתוֹ, אֵין מָוֶת, אֵין קֶבֶר.

לָקוּחַ לַמָּוֶת, מִתַּחַת לַגַּרְזֶן

מֵעוֹלָם לֹא בִקֵּשׁ כֹּה חַיִּים וְחֶמְלָה

כְּבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ הַיְּהוּדִי הַנִּצְחִי.

אַךְ הַכֹּל לְחִנָּם… לְחִנָּם…"

         בַּלַּיְלָה

לְנֹגַהּ מְנוֹרָתִי הַכֵּהֶה קָרָאתִי –

וּתְמוּנָה עַל פָּנַי לְפֶתַע חָלָפָה:

אִישׁ זָקֵן גְּבַהּ־קוֹמָה, יָגֵעַ וְנִלְאֶה,

כָּל גֵּווֹ זָרוּעַ חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים,

בַּת עֵינוֹ מְפִיקָה חֲרָדָה וּנְדוּדִים,

עַל פִּיו שְׂחֹק צָרֶבֶת יְרַחֵף לִרְגָעִים,

אֵלַי הֵכִין צַעֲדוֹ. וּבְגִשְׁתּוֹ וַיְמַהֵר

וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ הַצְּנוּמָה עַל סִפְרִי

וַיִּקְרָא: "שָׁוְא נִתְעֶה, שָׁוְא נִתְעֶה!… אַל תַּאֲמֵן!…

הַקְשִׁיבָה…" וַיָּפָג לְבָבִי מִפַּחַד

וָאַקְשִׁיב וָאֶשְׁמַע כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"לֹא, אַל תַּאֲמֵן, אַל תַּאֲמִינָה

– בְּעַצֶּבֶת קוֹלוֹ קָרָא,

וַתִּתְפָּעַם בִּי לִבָּתִי

מִקְּרִיאָתוֹ הַמּוּזָרָה: –

לֹא, לֹא מָוֶת, לֹא הַקֶּבֶר, –

חַיִּים, חַיִּים אֲבַקֵּשָׁה!

אוֹרָה, שִׂמְחָה תַּאֲוַת נַפְשִׁי,

שָׁלוֹם, חֹפֶשׁ לִי אֶדְרשָׁה!

לֹא אָנֹכִי; לֹא אָנֹכִי –

זָרִים בִּקְשׁוּ לִי הַמָּוֶת

בַּחֲרָבוֹת, בִּנְחֻשְׁתַּיִם,

בַּמִּשְׁבָּרִים, בַּשַּׁלְהֶבֶת.

לֹא אֶל מָוֶת רַק מִמָּוֶת

רַצְתִּי, נַסְתִּי כָּל הַיָּמִים,

לֹא הַתֹּפֶת רַק הָעֵדֶן

נָשְׂאָה נַפְשִׁי זָבַת־דָּמִים.

רַק הָעֵדֶן, – שֶׁמֶשׁ צְדָקָה

וַעֲבוֹדָה בּוֹ זוֹרֵחַ,

וּבְלִבָּתִי הַכֹּאֶבֶת

הוֹצִיא צִצִּים, הֵפִיץ רֵיחַ.

לֹא גְדוּד שֵׁדִים רַק אֲנָשִׁים

רָעֵי לֵב מֵחַיָּה רָעָה,

הֵמָּה הֵמָּה בִּקְשׁוּ לִסְפּוֹת

אֶת נִשְׁמָתִי הַנֶּחֱלָאָה…

הוֹי, רְאֵה: מֵעַל מַכּוֹתַי

תִּקְרָא קוֹרוֹת כָּל הַצָּרוֹת,

הָעִצָּבוֹן, הַמַּכְאוֹבִים –

כָּל קֹרוֹתַי, קֹרוֹת מָרוֹת,

כַּמָּה שָׁנִים, כַּמָּה דוֹרוֹת…

הוֹי, וּמָה אִם סְפֹר אֵדָעָה?!

אֵל הַפְּצָעִים, אֵל הַמְּצוּקוֹת

זֶה מִכְּבָר מִכְּבָר אֶשָּׂאָה;

גַּם עַד עוֹלָם אֶשָּׂא אוֹתָם –

עַד אַשִּׂיגָה עַד אֶמְצָאָה

מְנוּחָה שְׁלֵמָה בֵּין אֲנָשִׁים

אֶל נִשְׁמָתִי הַנֶּחֱלָאָה

מִנִּי קֶטֶב בֵּית הַכֶּלֶא

וּמִכֹּבֶד הַנְּחֻשְׁתַּיִם –

עַד הָעֵת הַהִיא, גַּם רֶגַע

קְרֹא לֹא אֶחְדָּל: “חַיִּים, חַיִּים!”…

---

שִׁירַת יִשְׂרָאֵל

מאת

שמעון שמואל פרוג

(שמות י“ד ט”ו; מיכה ב' י').

וּבְהִירוֹת עֵינַיִם, וּמְהִירוֹת רַגְלַים,

גַּם שָׁלֵם הַפֶּלֶךְ… בְּפֶתַח עֵינַיִם

מַדּוּעַ זֶה, עַמִּי, כָּאוֹבֵד עָמַדְתָּ,

וְרֹאשְׁךָ, רֹאשׁ שֵׂיבָה, לָאָרֶץ הוֹרַדְתָּ?

לֹא גַלְמוּד הִנֶּךָ: וּפְקַח נָא עֵינֶיךָ,

מִסָּבִיב הִתְאַסְּפוּ וּבָאוּ בָנֶיךָ,

אֵלֶיךָ, אֵלֶיךָ לִבָּתָם דּוֹמֵמָה,

בִּכְתֹב דּוֹרוֹתֶיךָ – סַפְּרֵם גַּם הֵמָּה.

וּמִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, מְעוּף צוּקָה וַחֲשֵׁכָה,

         שָׂא רַגְלְךָ וָלֵכָה!

רַגְלְךָ שָׂא־נָא, וּלְכָה־נָּא וּלְכָה־נָּא,

בְּלִוְיַת קוֹל שִׁירָה יְשָׁנָה, יְשָׁנָה.

כִּי יִקְרְאוּ אוֹתְךָ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים,

“הִתְעוֹרֵר” יְשַׁוְּעוּ רְעָמִים נוֹרָאִים.

וְסוּפָה סֹעֶרֶת, מִסָּבִיב שׂרֶרֶת,

שִׁיר כָּבוֹד וּתְהִלָּה עַל אֹזֶן שֹׁרֶרֶת;

וּלְהֶמְיַת הָרְעָמִים וַעֲנָנָה הַזְּעוּמָה

לַקְּרִיאָה הַקְּדוֹשָׁה, לַקְּרִיאָה עֲצוּמָה, –

מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, מְעוּף צוּקָה וַחֲשֵׁכָה,

עַם יָשִׁישׁ חֵלֵכָה, קוּמָה וָלֵכָה:

         קוּמָה וָלֵכָה!

---

הַחֶרֶב וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ

מאת

שמעון שמואל פרוג

שָׁאַלְתִּי מֵאֵל הַשָּׁמַיִם:

"לְעַמְּךָ, אֵל עֶלְיוֹן, כַּתְּחִלָּה

הָשִׁיבָה אוֹר חָכְמָה וְחַיִּים

תִּפְאֶרֶת עֲלֻמִּים וּתְהִלָּה.

לֵב שׁוֹאֵף מַטָּרָה נִשָּׁאָה,

עֹז רוּחַ כַּבִּירַת עֲלִילָה!"…

אַךְ אֵלִי אֶל קוֹלִי לֹא שָׁעָה:

לֹא חִדֵּשׁ יוֹם עַמִּי כַּתְּחִלָּה.

לֹא חִדֵּשׁ בּוֹ רוּחַ נַעֲרָצָה

בַּל יִמּוֹט בַּל יִשַּׁח כַּסֶּלַע

וְעָמַד בִּגְבוּרָה נִמְרָצָה

כְּגִבּוֹר בֵּין אַבְנֵי הַקֶּלַע.

וָאֶקְרָא בְּרוּחַ נֶעְכֶּרֶת

וּבְיָגוֹן: "אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם!

אִם שׁוֹב לֹא יָשׁוּבוּ תִפְאֶרֶת

עֵת קְדוּמִים וְנֹעַר הַחַיִּים, –

כִּי יָבֹא עָלֵינוּ יוֹם עֶצֶב,

יוֹם מַדְוֶה וּמְצוּקָה נִצַּחַת –

הָצִּיתָה קִרְבֵּנוּ אֵשׁ קֶצֶף,

מַשְׂטֵמָה וּתְלוּנָה קֹדַחַת!"…

– “עַל מִי?” – אָז קוֹל תְּלוּנָה שָׁמַעְתִּי:

"אוֹיִבְךָ, עַם עוֹלָם, מִי עָתָּה?…

דּוֹר יָשָׁן, שֶׁסָּר אֶל מִשְׁמַעְתִּי,

וּמִדֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ לֹא נָטָה, –

מְשַׂנְּאִים כָּאֵלֶּה לוּ רָאָה –

וַיְקַדְּמֵם בִּגְעָרָה נִמְרָצָה,

עַל דִּבּוֹת הַשָּׁוְא וְהָרָעָה,

מַהֲתַלָּה מִפִּיו הִתְפָּרָצָה!

מַשְׂטֵמָה וָקֶצֶף.. מַה צּוֹרֵר

כִּי תָשִׁית אֵלֵיהוּ לִבֶּךָ?

הֲגִבּוֹר לְמוּלְךָ – הַמְעוֹרֵר

חֲנִית בִּשְׂדֵה־קֶטֶל עָלֶיךָ?

זוּ תַאֲוָה זוֹלֵלָה הַקֹּרְאָה!

זֹה קִנְאָה חֹרֶקֶת שִׁנַּיִם! –

הַלְאֵלֶּה עֶבְרָתְךָ תִשְׁמֹרָה,

מַשְׂטֵמָה וְנִקְמַת אַפָּיִם?…

הֲיַשְׁאִיר עִקְבוֹתָיו אַחֲרֵיהוּ

הַנֶּטֶף שֶׁיֵּרֵד הַיָּמָּה?

מִי יִבְעַר לְהָנִיף חַרְבֵּהוּ

עַל רֶשֶׁת – שֶׁשְּׂמָמִית רָקָמָה?!"…

---

בְּנֵי גֹלָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

– מָה הִצַּלְּתְּ מִכָּל הוֹנֵנוּ –

יַד הָאוֹיֵב אָז שָׁסָתָה,

עַל הָאָרֶץ עַל הַמִּקְדָּשׁ

יַד אֱלֹהַּ עֵת קָשָׁתָה? –

"אִישִׁי, אִישִׁי, אָז הִצַּלְתִּי

רַק הַמְּעַט מֵהַמַּחֲמַדִּים:

רִקְמַת צֶמֶר, גְּלוּמֵי מֶשִׁי,

אֵטוּן, תְּכֵלֶת וּמַרְבַדִּים"…

– אֵטוּן, תְּכֵלֶת וּמַרְבַדִּים…

הֲבָהֵמָּה עוֹד תַּצְלִיחִי?

רִקְמַת צֶמֶר – לַלֶּהָבָה,

גְּלוּמֵי מֶשִׁי פְּרָת הַשְׁלִיכִי…

בִּתִּי, בִּתִּי, אַדְמָתֵנוּ,

אַדְמַת קֹדֶשׁ, הֻכְּתָה שְׁאִיָּה..

וּבַמֶּה תַּזְכִּירִי אוֹתָהּ

עַל הָאָרֶץ הַנָּכְרִיָּה? –

"מֵהָאָרֶץ הָאֹבֶדֶת

יָדִי לָקְחָה לְזִכָּרוֹן

חֲבַצָּלוֹת עִם דּוּדָאִים

מִן הַכַּרְמֶל, מִן הַשָּׁרוֹן".

– מִן הַכַּרְמֶל, מִן הַשָּׁרוֹן

חֲבַצָּלוֹת עִם דּוּדָאִים…

לֹא יַפְרִיחוּם לֹא יַרְטִיבוּם

אֶגְלֵי חֶרְמוֹן הַנִּפְלָאִים.

וּבַבֹּקֶר קַוֵּי אוֹרוֹת

לֹא יִשָּׁקוּ טַל כִּפְנִינָה

שָׁם בָּאָרֶץ הַנָּכְרִיָּה…

זָרְקִים הָלְאָה, בַּת עֲדִינָה!

וּמַה לָּקַחְתָּ אַתָּה, אַתָּה,

בְּנִי, לַצִּנָּה מוּל יַד צָרִים? –

– "חֶרֶב פִּיּוֹת לַמִּלְחָמָה

מַעְדֵּר לַעְדֹּר אֶת הַקְּבָרִים"..

– לֹא, לֹא חֶרֶב דְּרוּשָׁה לָנוּ

עֹז יִשְׁעֵנוּ, יַד הַיְכֹלֶת,

לֹא בְּבַרְזֶל, אֲשֶׁר נִתָּן

לָרִקָּבוֹן, לְמַאֲכֹלֶת…

לַסּוֹחֵרָה מוּל יַד עוֹשֵׁק

לַמִּלְחָמָה עַל עֲלִילָה, –

נֶשֶׁק אַחֵר לִי הִצַּלְתִּי:

אִמְרַת אֵלִי רַב־עֲלִילָה.

אִמְרַת אֵלִי, בָּרִקָּבוֹן

וּבַחֲלֻדָּה לֹא נֶחְלָשָׁה,

נֶצַח תָּקוּם, נֶצַח תִּחְיֶה,

נֶצַח, נֶצַח הִיא חֲדָשָׁה.

---

אֶל הַמְשׁוֹרֵר

מאת

שמעון שמואל פרוג

¹

     כִּנּוֹר נְעִים־זְמִירוֹת חֲנָנְךָ צוּרֵנוּ,

מֵיתָרָיו יַפְלִיאוּ בְקוֹלָם…

בּוֹ תְלוּנָה תִּשָּׁמַע עַל מַר גּוֹרָלֵנוּ,

עַל כֹּל שֶׁחָסַרְנוּ בִּקְשִׁי גָלוּתֵנוּ,

עַל כָּל מַכְאוֹבֵינוּ מֵעוֹלָם.

     עֵת מֵיתָר רַק אֶחָד לְאִטְךָ תָנִיעָה –

אָז כָּל מַכְאוֹבֵינוּ יִיקָצוּ,

כָּל אַנְחוֹת תַּמְרוּרִים, כָּל נַאֲקוֹת תַּאֲנִיָּה

קוֹל אֶחָד מִלֵּב יִתְפָּרָצוּ…

     שַׂגִּיאָה שִׁירָתְךָ בַּחַיִל, בַּחַיִּים,

כַּבִּירָה בִּקְסָמִים נִפְלָאִים;

כִּי תָשִׁיר – וְקָמוּ מַחֲנַיִם מַחֲנַיִם,

זִכְרוֹנוֹת מִקֶּדֶם מַרְהִיבֵי עֵינַיִם

וְקָרְעוּ לִבֵּנוּ לִקְרָעִים!…

     בִּתְרוּעַת כִּנּוֹרְךָ הֵשַׁבְתָּ לִתְחִיָּה

אֶת שְׂפַת חֹזֵי־יָהּ, שְׂפַת־קָדְשֵׁנוּ,

מֵחָרְבוֹת אֲפֵלָה, מִקִּבְרוֹת נְשִׁיָּה

קוֹל חַיִּים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵינוּ.

     וַתְּהִי שִׁירָתֵנוּ!… וְנֵצַח וּנְהָרָה

יָפִיקוּ כָל מִלָּה, כָּל דָּבָר…

וּנְעִימָה הִיא לָנוּ, הַמְשׁוֹרֵר, וִיקָרָה:

בָּהּ רָשׁוּם כָּל תּוֹלְדוֹת הַפֶּגַע, הַצָּרָה,

שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרֵיהוּ “הֶעָבָר”…

     וְעַל כֵּן אַל תֶּחְדַּל אַל תֶּרֶף מִלְּשׁוֹרֵר

אֶת שִׁירוֹת שְׂפַת־קֹדֶשׁ הַיָּפוֹת,

וּבְחֶבְיוֹן לִבֵּנוּ תּוֹחֶלֶת תִּתְעוֹרֵר,

תֶּחֱזַקְנָה יָדֵינוּ הָרָפוֹת,

     וְיָמִים יַגִּיעוּ – הַשַּׁחַר יוֹפִיעַ

עַל חֶלְקַת חַיֵּינוּ הַמְּלֵחָה, –

וּתְהִי אָז שִׁירָתְךָ, שֶׁמָּרָה תָרִיעַ,

לִתְרוּעָה עַלִּיזָה וּשְׂמֵחָה!…

---

הַחֲלֻקָּה הָאַחֲרוֹנָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

– "אִשְׁתִּי, אִשְׁתִּי! קִרְבִי הֵנָּה

רְגָעַי סְפוֹרִים, קְרוֹבָה עִתִּי…

קִרְבִי הֵנָּה, חֶמְדַּת לִבִּי,

יֶתֶר הוֹנִי חַלְּקִי אִתִּי.

כִּי לָקַחַתְּ חֶבֶל אֶחָד

גַּם בִּשְׂשׂוֹנִי גַּם בִּיגוֹנִי,

חֵלֶק חֵלֶק לָכֵן עַתָּה

אַחַץ עִמָּךְ יֶתֶר הוֹנִי".

כֹּה הִבִּיעַ שָׂב גּוֵֹעַ.

שְׂפָתוֹ עָבַר שְׂחֹק־דְּאָבָה

וּבְאַהֲבָה נָשָׂא עַיִן

אֶל רַעְיָתוֹ הַנֶּעֱצָבָה.

וּמֵאַחַת מִשִּׂמְלוֹתָיו

הוֹצִיא אָז אַמְתַּחַת קְטַנָּה

וּבַלָאט בְּיָד רֹעֶדֶת

וּבִזְהִירוּת שַׁאֲנַנָּה.

הֵרִיק הֵרִיק… וּמֵעֵינָיו

נָזְלוּ דֶמַע בְּדּוּמִיָּה…

"פֹּה אוֹצְרוֹת, חֶמְדַּת לִבִּי,

אוֹצְרוֹת אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה…

בַּעֲלוּמַי עֵת בָּעֶצֶב

לֵב וְרוּחַ הִתְקַדָּרוּ,

אָז בִּקַּרְתִּי הָאֲדָמָה

עַצְמוֹת אָבוֹת בָּהּ נִקְבָּרוּ.

אָז בִּקַּרְתִּי עִיר הַקֹּדֶשׁ –

כִּסֵּא דָוִד קִרְבָּהּ חָנָה,

קִרְבָּהּ מִקְדַּשׁ־יָהּ כְּלִיל־יֹפִי

בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ שְׁלֹמֹה בָנָה…

אָכֵן עֵינַי עֵינַי רָאוּ

רַק שִׁמָּמוֹן שָׁם בַּשְּׁעָרִים,

חֻרְבָּן נוֹרָא סָבִיב סָבִיב,

חשֶׁךְ, מָוֶת מֵעֲבָרִים.

וָאֶתְיַפְּחָה וָאֶשְׁתַּטְּחָה

עַל הַקְּבָרִים בְּעַצֶּבֶת,

כְּרֵיחַ מוֹר שָׁאַפְתִּי קִרְבִּי

רֵיחַ רָקָב, רֵיחַ מָוֶת.

אַף רָאִיתִי שְׂפַת הַיַּרְדֵּן,

שָׁם אֶת נַעֲמָן גְּבַהּ עֵינַיִם

מִצָּרַעְתּוֹ אָסַף נָבִיא,

הוּא אֱלִישָׁע נְבִיא־שָׁמַיִם…

אַף רָאִיתִי קֶבֶר רָחֵל

וּמַצַּבְתָּהּ שָׁם בַּשְּׁעִָרִים,

אַף רָאִיתִי הָרֵי חֶרְמוֹן

וַאֲרָזִים עַל הֶהָרִים…

אַךְ הִגִּיעָה עֵת הִפָּרֵד…

וּמֶה חֻבְּלָה אָז לִבָּתִי!

מָה הִתְעַטְּפָה קִרְבִּי רוּחִי

מִמַּכְאוֹבִי מֵעַצְבָתִי.

פֹּה לִי חִכּוּ אָבִי, אִמִּי,

כִּי נִשְׁבַּעְתִּי עֵת נִפְרַדְתִּי

שׁוֹב אֲלֵיהֶם… וָאֲאֻלַּץ

שׁוֹב אֶל אֶרֶץ בָּהּ נוֹלַדְתִּי…

הָהּ, הִגִּיעַ רֶגַע אַחֲרוֹן!

רַבּוֹת, רַבּוֹת נֶאֱנַחְתִּי…

וּלְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת נֶצַח

קֹמֶץ עָפָר לִי לָקַחְתִּי…

רַב־עֲלִילָה זֶה הֶעָפָר

מְלֹא הַקֹּמֶץ… מִי הַגֶּבֶר

תַּחְתָּיו יָשִׂים זֶה הֶעָפָר

שְׁנָתוֹ תֶעֱרַב לוֹ בַּקָּבֶר…

הָבָה אֵיפוֹ חֵלֶק חֵלֶק

נַחַץ יַחַד יֶתֶר הוֹנִי

כִּי לָקַחַתְּ חֶבֶל אֶחָד

גַּם בִּשְׂשׂוֹנִי גַּם בִּיגוֹנִי…

הִנֵּה – קְחִי לָךְ… זֶה הַחֵלֶק

לִי הוּא… אִתִּי אֶקָּחֵהוּ"…

וּבִשְׁאֵרִית אוֹנִים חָצָה

לָהּ גַּם לוֹ עֲפַר קָדְשֵׁהוּ.

---

תְּמוּנוֹת

מאת

שמעון שמואל פרוג

הֵם בָּאוּ – וּבְטֶרֶם קָרָאתִי –:

חֶזְיוֹנוֹת מַרְהִיבֵי עֵינַיִם –

עֲלֵיהֶם כְּבָר מִסְפֵּד נָשָׂאתִי;

בְּמֶרְחַק מְלֵא קַדְרוּת־עַצֶּבֶת

הִתְנוֹצְצוּ שְׁבִיבֵי שַׁלְהֶבֶת

וַיְשַׁלְּחוּ בִרְעָדָה קַרְנַיִם

כְּאוֹרוֹת אַרְגָּמָן נִפְלָאִים

עַל עַרְפְּלֵי שִׁנֵּי הַסְּלָעִים…

בַּיַּעַר, שָׁם רַגְלַי דָּרָכוּ

אָזְנַי קוֹל דְּבָרִים לָקָחוּ,

צִפֹּר אֶפְרֹחַ רָזָמָה

וּלְרֵעָהּ הַקָּטָן נָאָמָה:

"הֲתִרְאֶה הָאִישׁ, לוֹ הַפָּנִים

הַחִוְּרִים?… לְעִתּוֹת בָּעֶרֶב

לָשׂוּחַ לְנַפְשׁוֹ פֹּה יֶרֶב.

וִיקַלַּע מִקּוֹצִים יְשָׁנִים

עֲטָרוֹת… מַה זָרִים מַעֲשֵׂיהוּ!..

הַבִּיטָה, מֶה חִוָּר הִנֵּהוּ!…

רוּחוֹ הַטּוֹבָה קֻפָּדָה,

אֱמוּנַת לְבָבוֹ אָבָדָה…

עֵת יָשִׁיר – אֲנָחָה נִשְׁמַעַת,

וִירַנֵּן – בַּת עֵינוֹ דֹמַעַת…

הֲתֵדַע יָדֹעַ?… הַבּוֹדֵד

הוּא חֹטֶר הַזָּקֵן הַנּוֹדֵד

הָאִישׁ אֲהַסְפֵר¹ – הֲתִזְכֹּר?…

---

מַחֲזֶה מוּל מַחֲזֶה

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

עֵת הַבָּצִיר. קוֹל חֲצֹצְרָה,

תֹּף וָנֵבֶל יִשָּׁמֵעוּ;

חַג הִלּוּלִים הוּא לְבַכּוֹס¹,

חַג שִׁכָּרוֹן וַעֲגָבִים.

בִּגְדֵי רִקְמָה יִתְנוֹסֵסוּ,

עֵינֵי אֵשׁ, שְׂפַָתַיִם דֹּלְקִים;

אֶת הַהֵד בְּהַר וּבִקְעָה

יָעִיר רַעַם הַהוֹלֵלוֹת.

בִּגְדֵי רִקְמָה יִתְנוֹסֵסוּ,

תִּתְנוֹצֵצְנָה הָאֶצְעָדוֹת,

יִגְעַשׁ, יֶהֱמֶה דַם הָעֵנָב,

יַךְ הַלְּבָבוֹת בַּתִּמָּהוֹן.

יַךְ הַלְּבָבוֹת בַּתִּמָּהוֹן,

וּבִמְחוֹלוֹת הַשּׁוֹבֵבוֹת

אֵשׁ הַנְּשִׁיקָה מִדֵּי רֶגַע

תַּצִּית לֶחִי שְׁזוּפַת־שָׁמֶשׁ.

נִשְׁמַע לַחַשׁ תַּאֲוָה קֹדְחָה,

נִשְׁמַע אַנְחוֹת חֶבֶל נָעִים…

אָתָא לַיְלָה, וַיִּתְגַּבָּר

שׂוֹא מִצְהֲלַת זְנוּת וָיַיִן.

________

וּבָעֵת הַזֹאת, בְּמִקְדַּשׁ

אֵל הַנְּקָמָה, אֵל הָעֶבְרָה –

קוֹל מַקְהֵלָה יִשָּׁמֵעַ,

קוֹל מַנְגִּינַת שִׁירֵי כָבוֹד.

אֵשׁ הַזְּבָחִים עַל הַמּוֹקֵד,

הַכֹּהֲנִים שָׁם מוֹלִיכִים

לַמִּזְבֵּחַ שִׁבְעִים פָּרִים,

בֵּין קַרְנֵיהֶם זֵרֵי פְרָחִים.

כֹּהֵן גָּדוֹל לָבוּשׁ בַּדִּים

אֶת הַפָּרִים כֻּלָּם יַקְרִיב

אֶחָד, אֶחָד בַּמַּעֲרָכָה

לֵאלֹהִים, לָאֵל הַנְּקָמָה.

וּבְהַקְרִיבוֹ כֹה יִתְפַּלּלֵ:

"הָשֵׁב אַפְּךָ, אֵל הַנְּקָמָה,

מִן הָעַמִּים מוֹרְדֵי אוֹרָה –

אָרְחוֹת מִשְׁפָּט לֹא יִנְצֹרוּ..

טַהֵר לִבָּם מִמַּשְׂטֵמָה

וּמִקִּנְאָה אַכְזְרִיָּה,

הָאֵר עֵינָם מִמַּדּוּחִים

וּמִכֹּבֶד שְׁנַת אִוֶּלֶת".

חֹם תְּפִלָּתוֹ – שֶׁמֶשׁ נֶגֶב,

בֹּר דְּבָרֶיהָ – בֹּקֶר אָבִיב,

וּבֶהָדָר מִשְׁתַּפֶּכֶת

עַל הָעֵדָה הַכֹּרַעַת…

II

קַו אוֹר כֵּהֶה וּמִתְנוֹדֵד

יָאִיר חֶשְׁכַת חֵדֶר רָטוּב

עָמֹק עָמֹק בָּאֲדָמָה,

וּבִדְמִי שִׁמָּמוֹן נוֹרָא

יִכְהוּ, יִכְבּוּ פְתִילֵי פִשְׁתָּה –

פְּתִילֵי מְנוֹרַת שִׁבְעַת קָנִים

הַהֲפוּכָה עַל פָּנֶיהָ

עַל הַבִּימָה הַשּׁוֹמֵמָה.

מוּל הַבִּימָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ,

עַל הַשֻּׁלְחָן “לֶחֶם עֹנִי”

וּמְפֻזָרִים פֹּה גַּם שָׁמָּה,

עָלִים בָּלִים מֵ“הַגָּדָה”.

עַל הָרִצְפָּה בֵין הַמְּכִתּוֹת,

שָׁם – בְּרֹאשׁ מְנֻפַּץ־קָדְקֹד

עֲלֵי קֶרַע סֵפֶר תּוֹרָה

מְגֹאָל־דָּמִים, שֶׁלִּרְגָעִים.

תָּאִיר עָלָיו אוֹר הַמְּנוֹרָהּ

הָאוֹסֶפֶת קַוֵּי נָגְהָהּ –

מִתְגּוֹלֶלֶת גְּוִיָּה קְפוּאָה

גְּוִיַּת “אָנוּס” מִיִּשְׂרָאֵל.

________

וּבִרְחוֹב מַדְרִיד הַקָּרֶת

הַהֹמִיָּה – לִפְנֵי מִקְדַּשׁ

אֵל הַחֶסֶד, אֵל הַסְּלִיחָה,

מִקְדָּשׁ עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה –

שְׁנֵי עַמּוּדִים יִתְנַשָּׂאוּ,

וּמַעֲרֶכֶת שְׁתֵּי מְדוּרוֹת.

בָּמוֹת שְׁתַּיִם רָמוֹת קוֹמָה –

עוֹלוֹת כָּלִיל שָׁם תָּקְטַרְנָה.

וַאֲלֵיהֶן הַכֹּהֲנִים

לֹבְשֵׁי שְׁחוֹרִים נוֹשְׂאֵי זִמְרָה

מֹשְׁכִים מָשֹׁךְ, בַּחֲרִיצוּת,

שְׁנַיִם זְקֵנִים חִוְּרֵי פָנִים:

אוֹתָם מָצְאוּ בַ“מַּחְתֶּרֶת”

לִפְנֵי שֻׁלְחַן “לֶחֶם עֹנִי”. –

הַכְּנֵסִיָּה הַסֹּלַחַת

הָהּ, לָהֶם לֹא תוּכַל סְלֹחַ…

נִתַּן אוֹת – וּלְשׁוֹנוֹת לַהַב

כַּמִּשְׁבָּרִים הִתְפָּרָצוּ…

תִּימְרוֹת עָשָׁן הִתאַבָּכוּ

וַתְּכַסֶּינָה פְּנֵי הַחֹטְאִים…

רֵיחַ קִיטוֹר, רֵיחַ דָּמִים…

וּבִתְרוּעַת עֹז וְהָדָר

תִּשָּׁמֵעַ: “De profundis”

עַל הָעֵדָה הַכֹּרָעַת…

---

שְׁנֵי חֶזְיוֹנוֹת

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

קוֹל קַרְדֻּמּוֹת, שִׁירֵי דָוִד,

קְטֹרֶת, אוּדֵי אֵשׁ עֲשֵׁנִים,

וּבִמְדוּרַת הַמַּעֲרָכָה

פְּנֵי בְנֵי אָדָם: זְקֵנוֹת, זְקֵנִים.

בִּגְדֵי בַדִּים… עַטְרוֹת כְּמָרִים…

צְלָב וָדֶגֶל בַּיָּדָיִם,

מַבָּט נָשׂוּא לָרָקִיעַ,

לַחַשׁ תְּפִלָּה עַל שְׂפָתָיִם.

מַלְכֵי־צֶדֶק בַּכּוֹתָרוֹת,

נוֹצוֹת שָׂרִים יִקְרוֹת עֶרֶךְ,

וּמֵרָחוֹק כָּל הָעֵדָה

בַּעֲנָוָה תָּכֹּף בֶּרֶךְ.

גַּלֵּי דֶשֶׁן, תִּמְרוֹת עָשָׁן,

דָּם עַל פָּנִים יְרֹקֵי־שַׁעֲוָה,

כְּתֹבֶת תַּחַת זֹה הַתְּמוּנָה:

“חַג כִּפֻּרִים, חַג אַהֲבָה”…

ב.

מִגְדָּל חָדָשׁ, מִגְדַּל נִמְרוֹד

– פְּרִי עֲבוֹדַת אַלְפֵי דוֹרוֹת –

יְסוֹדוֹ מוּסָד בָּאֲדָמָה,

רֹאשׁוֹ תוֹמֵךְ שְׁמֵי הַמְּאוֹרוֹת.

זֹהַר שַׁחַר, אַהֲבָה, אַחֲוָה,

מִשְׁפַּט אָדָם, חַיֵּי־אשֶׁר,

נִצְחוֹן חֹפֶשׁ וַעֲבוֹדָה,

בְּרַק הִגָּיוֹן, דֶּגֶל ישֶׁר…

… מַשְׂאַת עָשָׁן, בְּכִי עוֹלָלִים,

צְחֹק הָעֵדָה, שְׁרִיקוֹת, פְּרָעוֹת…

אַנְחוֹת בְּתוּלוֹת, גִּדּוּף, קְלָלָה…

צַעֲקוֹת נָשִׁים, הִי אִמָּהוֹת…

קָרָה, חשֶׁךְ, דֶּלֶף טוֹרֵד,

סַעֲרַת חֹרֶף, שָׁרָב, צָיוֹן,

חֶרְפַּת רָעָב, אֵימַת מָוֶת…

     עוֹד לֹא תַם, לֹא תַם חִזָיוֹן…

---

בְּעִיר מוֹלַדְתִּי

מאת

שמעון שמואל פרוג

שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ, – מוֹלֶדֶת יְקָרָה!

הָהּ, שַׁבְתִּי יָגֵעַ וּבְנֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת…

אַךְ רוּחַ עֲלִיצוּת נִמְלֵאתִי וּנְהָרָה,

הוּא רוּחַ הָעֵדֶן וְשַׁלְוַת הַנַּחַת

הָעוֹלֶה וְנוֹשֵׁב בָּעֶרֶב הַנָּעִים

מִשְּׂפַת נַחַל דְּנִפָּר בְּמוֹרַד הַסְּלָעִים,

בִּמְקוֹם לָרִאשׁוֹנָה אֶת קוֹלָם נָשָׂאוּ

שְׁנֵי רִגְשׁוֹת מַתְאִימִים, וּבְלִבִּי נָבָעוּ –

כִּשְׁתֵּי עֵינוֹת מַיִם בְּתַחְתִּית הָאָרֶץ,

וְשִׁירִי הָרִאשׁוֹן בְּרַעַשׁ הִתְפָּרֶץ

וַיִּבְעַר כַּלַּהַב עַל דַּל הַשְּׂפָתָיִם,

וַיִּשְׁטֹף וַיֵּהוֹם כִּמְצוּלַת הַמָּיִם…

הוֹי, עִירִי, לֹא חִנָּם אֵלַיִךְ שָׁקַדְתִּי…

עוֹד נִצָּב לְפָנַי הָעֶרֶב הַנָּעִים

אָז פַּעַם רִאשׁוֹנָה מֵאִתָּךְ נִפְרַדְתִּי, –

לְפָנַי הִשְׂתָּרְעוּ שְׂדֵי־תְרוּמוֹת נִפְלָאִים

בְּלִי־קֵץ וּבְלִי תַכְלִית כִּירִיעָה יְשָׁרָה,

וְזֶרֶם מֵי דְנִפָּר כָּרְאִי לְתִפְאָרָה

הַמַּזְהִיר מִנֶּגֶד בְּאוֹרוֹת נֶהְדָּרִים

הִשְׁתַּקְשֵׁק וַיֵּהוֹם מִתַּחַת הֶהָרִים,

וּלְשִׂפְתֵי הַנַּחַל מִדָּכְיֵי הַמַּיִם

כָּרֶשֶׁת הִתְנַשְּׂאָה מִקְלַעַת קַרְנַיִם;

טַל עֶרֶב הִתְנוֹצֵץ עַל פִּרְחֵי נִצָּנִים,

מִסָּבִיב אַךְ שַׁלְוָה, אַךְ שֶׁקֶט עֲדָנִים…

קוֹל דִּמְיוֹן, אוֹ קוֹלוֹת הַגַּלִּים נִשְׁמָעוּ? –

אַךְ אֶזְכֹּר: – וְהֶמְיָה כָּל חוּשַׁי הֵעִירָה

וְקוֹלוֹת מַתְאִימִים עַד נַפְשִׁי נָגָעוּ

כְּמַשַּׁק קוֹל כַּנְפֵי בַת־נֶשֶׁר צְעִירָה…

קוֹל פִּנַת מוֹלַדְתִּי לְאָזְנַי הִגִּיעַ:

"יְיָ עַל נְתִיבְךָ, בֶּן יַקִּיר, יוֹפִיעַ!…

רֹב עָצְמָה טִפַּחְתִּי, רִבִּיתִי קִרְבֶּךָ…

וּלְכָה נָּא לַמָּקוֹם שָׁם תִּשְׁאַף רוּחֶךָ, –

הֱיֵה בַנִּלְחָמִים לֶאֱמֶת וּלְתָמִים;

חֲיֵה, הִלָּחֵמָה, אֱהָבָה!… וְיָמִים

יָבֹאוּ – וְעָיֵף מִכֹּבֶד מִלְחָמָה

כִּי תוֹרִיד אֶת רֹאשְׁךָ בְּרוּחַ נִפְעָמָה, –

“אָז שׁוּבָה אֵלַי!…” עִיר־מוֹלֶדֶת יְקָרָה!

הָשִׁיבִי אֵלַיִךְ אֶת בְּנֵךְ רְפֵה־אוֹנִים!

רֹב עָצְמָה נָתַתְּ – אַךְ הַתּוּגָה הַמָּרָה

וָעֶצֶב, כְּבָר מָצוּם אַט אַט כַּצִּפְעוֹנִים.

לְנַפְשִׁי נִלְחַמְתִּי, לְנַפְשִׁי עָמַלְתִּי –

וְלִבִּי לֹא נָפַל, אָהַבְתִּי, סָבַלְתִּי,

אַךְ דְּאָבָה חֲדָשָׁה, מוּזָרָה, – דְּאָבָה

עֲמֻקָּה מִיָּם וּמִתֵּבֵל רְחָבָה –

מֵאַלְפֵי לְבָבוֹת אֶל לִבִּי חָדָרָה,

מֵאַלְפֵי נוֹאָשִׁים – קוֹל שַׁוְעָה מוּזָרָה

לְנַפְשִׁי הַנּוּגָה מִקָּרוֹב הִגִּיעַ

וְשָׁוְא הִתְאַמַּצְתִּי אֶת שְׁאוֹנוֹ הַכְנִיעַ…

אַךְ שַׁבְתִּי אֵלַיִךְ, מוֹלֶדֶת נִפְלָאָה,

וּבִרְכַּת הָאֵל וַעֲלִיצוּת נִצַּחַת

הֵשַׁבְתְּ אֶל לִבָּתִי… וְנַפְשִׁי נִמְלָאָה

אֶת רוּחַ הָעֵדֶן וְשַׁלְוַת הַנַּחַת

הָעוֹלֶה וְנוֹשֵׁב בָּעֶרֶב הַנָּעִים

מִשְּׂפַת נַחַל דְּנִפָּר בְּמוֹרַד הַסְּלָעִים…

הוֹי, דְּנִפָּר, מֵימֶיךָ הַטְּהוֹרִים הַרְעִישָׁה,

וּלְהָבִיא עַל לִבִּי אֶת רוּחָם הָחִישָׁה

וּבְסַעַר הֶגְיוֹנַי הָקִימָה מַרְגֵּעָה!…

הָאִירָה, הַשַּׁחַר, בְּנַפְשִׁי הַנְּכֵאָה,

וְצֵאת אָז לַשְּׁעָרִים בְּחַיִל אוּכָלָה

לְחִבָּה וָסֵבֶל, לִתְפִלָּה וּקְלָלָה!…

---

[עֲדַת מַחֲזוֹת עָצְבִּי]

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מֻגָּשׁ למ. ק. –)

עֲדַת מַחֲזוֹת עָצְבִּי וּשְׂעִפֵּי־תִפְלֶצֶת

עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי כְּדַרְכָּהּ נָהָרָה

לְמַעְיַן כָּל תִּקְוָה וּשְׁאֵלָה נִמְרֶצֶת.

שֶׁאֶתְהֶן לִבָּתִי פִנֵּקָה, שָׁמָרָה,

כְּיַלְדֵי טִפּוּחִים בְּחֶמְלָה וּנְדוּדִים,

מִתַּחַת עֹל עוֹלָם וָעֳנִי וּמְרוּדִים.

וְרוּחַ־שִׁירָתִי, שֶׁלְּחֶבְרָה אֹרַחַת

לִי תָמִיד עַל דַּרְכִּי, הִבִּיטָה בְעַצֶּבֶת

לַמֶּרְחָק… וּבְקִרְבִּי מַחֲלָתִי בַת־שַׁחַת

הֵחֵלָּה הִתְגַּבֵּר, וְלַהַב שַׁלְהֶבֶת

בְּלִבִּי הִבְעִירָה… וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ

מִמֶּרְחָק הַנִּפְלָא – שֶׁסְּבִיבוֹ תַצִּיעַ

עֲלָטַת עֲרָפֶל – לְנֶגְדִּי שְׁבִיב זֹהַר

כִּנְקֻדַּת זְהַב אוֹפִיר רֹעֶדֶת, מַזְהִירָה…

וְיִפְעַת פָּנַיִךְ, כָּל חֶמְדַּת הַתֹּאַר,

הַיָּפָה בַבָּנוֹת, מוּל עֵינַי הֵאִירָה,

וָאֶרְאֵךְ – כַּדְּרוֹר בִּימֵי אָבִיב שׂוֹמַחַת,

עַל שִׂפְתוֹת הַשָּׁנִי מְרַחֵף שְׂחֹק נַחַת…

לֹא אַגִּיד, יָפָתִי, וּבִין לֹא תוּכָלִי

מָה עוֹלֵל תָּאֳרֵךְ בְּנַפְשִׁי הַנְּכֵאָה,

עַד כַּמָּה נַשַּׁנִי צָרוֹתַי, עֲמָלִי

וַיִּצֶּק בְּקִרְבִּי טַל־חַיִּים, מַרְגֵּעָה…

בְּאַחַד הַיָּמִים – וְעַיִן חֹקֶרֶת

עַל שִׁירַי הַנּוּגִים לְתֻמֵּךְ תָּכִינִי,

וּבְנַפְשֵׁךְ הַתְּמִימָה – אֱמוּנִים שֹׁמֶרֶת –

אֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל, יָפָתִי, תָבִינִי:

תָבִינִי עַד כַּמָּה בַּשֶּׂפֶק יָגַעְתִּי,

מָה רַבּוּ הַתִּקְוֹת אֲלֵיהֶן יִחַלְתִּי,

תָּבִינִי עַל מַה הִתְחַנַּנְתִּי, שִׁוַּעְתִּי,

     וּמָה מִשָּׁמַיִם שָׁאַלְתִּי,

     עַל מָה בְהִתְיַפְּחִי שָׂמַחְתִּי,

     וּבְשָׂמְחִי – דִּמְעוֹתַי שָׁפָכְתִּי…

---

עַל נַחַל דְּנִפָּר

מאת

שמעון שמואל פרוג

גַּם עַתָּה אֶת פָּנַי מְקַדְּמִים שָׁמַיִם

מִתְעַדְּנִים בְּשֶׁקֶט וְזֹהַר מְלֵא קֶסֶם,

גַּם עַתָּה זֶה דְנִפָּר רְחַב־הַיָּדַיִם

מְגָרֵשׁ בְּשָׁאוֹן אֶת גַּלֵּי־הַכֶּתֶם,

וּלְפָנָיו אֶעֶמְדָה יָגֵעַ וּשְׁחוֹחַ. –

וְעֵדָה כַבִּירָה – מַחֲשָׁבוֹת נוֹרָאוֹת

רֹבֶצֶת עַל רֹאשִׁי, לֹא תִתֵּן מָנוֹחַ

וּתְפָרֵשׂ עַל לִבִּי מַסֵּכַת בַּלָּהוֹת…

… סִלְחָה לִי, דְּנִפָּר, עֵד נֹעַר דִּמְיוֹנִי,

עֵד תִּקְוֹת נִכְחָדוֹת, בִּטְחוֹנוֹת נִכְזָבִים!…

הָאֶשְׁכָּר הָאַחֲרוֹן לְךָ מֵבִיא בֶּן־עֹנִי:

שִׁבֹּלֶת דִּמְעוֹתָיו בַּדָּם מְעֻרָבִים…

וּקְחָה נָא בְרָצוֹן אֶשְׁכָּרִי – זֶה פֶלֶג

דִּמְעוֹתַי הָאַחֲרוֹן – מֵחֻפֵּי הַסְּלָעִים

שֶׁל נֵבֶה הֲבֵאתִיו.. בְּאֶרֶץ הַשֶּׁלֶג

בְּתִגְרַת הַסַּעַר וְרוּחוֹת נוֹרָאִים

עֵת רַבָּה נֶאֱנַחְתִּי, רַב דְּמָעוֹת שָׁפַכְתִּי…

אַךְ נָפְלוּ עַל סֶלַע שָׁם דִּמְעוֹת־הָעַיִן,

וְגַל נַחַל נֵבֶה הָאָיֹם הִגִּיעַ

וַיִּשְׁטֹף כֻּלָּהַם וַיִּהְיוּ לָאָיִן,

וְרוּחַ הַצָּפוֹן שְׁאוֹן קוֹלִי הִכְנִיעַ.

אַךְ פֹּה אֶל גַּלֶּיךָ, בִּמְקוֹם לִפְנֵי שָׁנָה

בְּאַהֲבָה וּבְאֵמוּן לִבָּתִי נִמְלָאָה,

וְתַחַת שִׁיר־צִיּוֹן הַשְׁמֵעַ נֶאֱמָנָה

קוֹל שִׁירֵי־רוּסִיָּה מִנִּבְלִי נִשְׁמָעָה –

פֹּה קוֹלִי, קוֹל בּוֹכִים, וּנְכָאִים אֶתֵּנָה!..

כָּל מְרִירוּת הַנֶּפֶשׁ אָזִילָה בַשִּׁירָה, –

וּמְקוֹם שֶׁתּוֹחַלְתִּי הֵקִיצָה רִאשׁוֹנָה

שָׁם מִסְפֵּד תַּמְרוּרִים עַל קִבְרָהּ אָעִירָה…

---

הִגָּיוֹן [זֶה שֵׁנִית אַקְשִׁיבָה]

מאת

שמעון שמואל פרוג

זֶה שֵׁנִית אַקְשִׁיבָה קוֹל שִׁירִים נִשְׁכָּחִים, –

וְרוּחַ נְעִימָה עַל פָּנַי עֹבֶרֶת

מִדֶּשֶׁא הַשְּׁדֵמוֹת וְיֶרֶק הָאַחִים,

וְרֹאשׁוֹ יָנִיעַ לִי יַעַר תִּפְאֶרֶת

וְיִקְרָא אֶל תַּחַת צֵל עֵצָיו הַנָּעִים

וְיַכְתִּיר אֶת נַפְשִׁי בְּמַחֲזוֹת נִפְלָאִים…

וַתָּקָם לִדְמָמָה עַצֶּבֶת סֹעֶרֶת,

וַיֶּחֱשׁוּ מַכְאוֹבַי, וְנַפְשִׁי טָהֵרָה…

כַּיָּם בְּגַאֲוָתוֹ הַשִּׁירָה גֹבֶרֶת

וּמְלֵאָה הִיא חֹם וְתוֹחֶלֶת וְאוֹרָה…

וּבְנֹעַם הַשִּׁירָה לְאָזְנַי נִשְׁמָעִים

עַל אָשְׁרִי מִלְּפָנִים – סִפּוּרִים נִפְלָאִים…

פֹּה קֶרֶן הַזָוִית, מִקְצוֹעַ הָעֹנִי,

בָּהּ עֵת הָעֲלוּמִים לִי עָבְרָה בְנַחַת

כְּשִׁירַת הַזָמִיר, – וְלִפְנֵי דִמְיוֹנִי

נִצָּבוֹת כָּל תְּמוּנוֹת עֵת יַלְדוּת פֹּרַחַת.

בַּדְּמָמָה “הַנֵּצַח” לִי רֹאׁשׁוֹ יָנִיעַ

וְרוּחַ “הֶעָבָר” לִי דְּבָרִים יַבִּיעַ…

יַבִּיעַ עַל אֹדוֹת עֵת נֹעַר מַזְהִירָה,

עַל אֵמוּן וּבִטְחָה וּמַרְאוֹת בְּלִי דֹפִי,

שֶׁהִכּוּ מִשְׁבָּרִים בְּנַפְשִׁי הַצְּעִירָה

לְמַרְאֵה הוֹד תְּמוּנוֹת הַצֶּדֶק וָיֹפִי.

אֶת דְּבָרָיו מַקְשֶׁבֶת זֹה נַפְשִׁי הַנְּבוֹכָה

אַאֲמִין כִּי אֶמְצָא עוֹד אשֶׁר וּמְנוּחָה.

מִי יִתֵּן לִי נֶצַח הַדְּבָרִים לִשְׁמוֹעַ

וּשְׁכֹחַ כִּי חָלְפוּ הַיָּמִים הַבָּרִים

עֵת זָרְחָה עַל רֹאשִׁי תִּפְאֶרֶת אֱלֹהַּ

“וְאַרְצִי” קָרָאתִי לַשְּׁדֵמוֹת וְהָרִים,

שֶׁשָּׁמָה פֵאַרְתִּי – מְלֵא עָצְמָה וָכֹחַ –

הַקְּבָרִים – בָּם מָצְאוּ אֲבוֹתַי מָנוֹחַ,

וְגָדְלָה תִקְוָתִי וְנַפְשִׁי נָהָרָה,

בְּלִי הַטּוֹת לְרוּחַ תְּבוּנָתִי אָזְנַיִם

הַקּוֹרֵא: "לֹא תָשׁוּב הָעֵת הַנֶּהְדָּרָה,

כְּמוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד אֵגֶל הַמַּיִם –

שֶׁמִּן הָעֳפָאִים לַנַּחַל הִתְגּוֹלֵל

וּבְגַלִּים עֲכוּרִים לָנֶצַח הִתְבּוֹלֵל"…

---

לַאֲחוֹתִי

מאת

שמעון שמואל פרוג

מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון

כי גדול כים שברך (איכה ב'. –)

לָאָרֶץ בִּדְאָגָה הִטִּית אֶת רָאשֵׁכִי,

כֶּעָנָן בַּסְּתָו אַתְּ עֲגוּמָה…

אַבִּיטָה, אָבִינָה: אַט אַט עַל לִבֵּכִי

שָׁם עוֹלָה מַחֲשֶׁבֶת־תַּעֲלוּמָה…

וְדִמְעָה עַל דִמְעָה כִּפְנִינָה מַחֲלֶקֶת

מִלֶּחְיֵךְ – בְּלִי תַכְלִית וָקֶצֶב,

לִבָּתֵךְ בְּחָזָהּ בְּחָזְקָה דֹפֶקֶת

וּמִצְחֵךְ תַּשְׁפִּילִי בָעֶצֶב.

אֶל תַּחַת הַלֶּחִי – כַּלַּהַב בֹּעֶרֶת –

הַיָּד הָרֹעֶדֶת תּוֹשִׁיטִי,

וּבְמֶרְחַק עֲרָפֶל – בְּרוּחַ סֹעֶרֶת

וּבְרֶגֶשׁ תַּחֲנוּנִים תַּבִּיטִי…

לֹא תֹאבִי לִפְתֹּחַ אֶת סְגֹר שַׂרְעַפַּיִךְ,

הוֹי, אָחוֹת! כְּבָר אוֹתָם אֵדָעָה:

בְּקַדְרוּת פָּנַיִךְ וּבְתִמְהוֹן עֵינַיִךְ

כִּבְסֵפֶר פָּתוּחַ אֶקְרָאָה…

הוֹי, בַּת לֹא נֻחָמָה, עֲנִיָּה נֹדֶדֶת,

יְלִידַת הָאָרֶץ הַקָּרָה!

אֲנִי לֹא אָבִינָה מָה לִבֵּךְ מַכְבֶּדֶת?

לֹא אֵדַע אֶת רוּחֵךְ הַמָּרָה?!…

… הָאָרֶץ בָּהּ שַׁחַר חַיֵּינוּ הוֹפִיעַ,

בָּהּ יָמִים רָאִינוּ לִבְרָכָה,

בָּהּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּנַפְשֵׁךְ הִבְקִיעַ

קַו תִּקְוָה, קַו חֹפֶשׁ וּרְוָחָה; –

הַשְּׁדֵמוֹת שֶׁשָּׁם הִתְהַלַּכְתִּי לֹא אַחַת

וּמַרְאוֹת מַזְהִירִים רָאִיתִי,

שֶׁשָּׁמָּה בִּתְמוּנוֹת תִּפְאֶרֶת וָנַחַת

לִי אשֶׁר הֶעָתִיד שִׁוִּיתִי, –

כֻּלָּמוֹ מִסָּבִיב אֲפֵלָה הִצִּיעוּ…

לֹא עוֹד הַשִּׁבֳּלִים יִרְעָשׁוּ,

בִּרְסִיסֵי טַל אוֹרוֹת לֹא פְרָחִים יַגִּיהוּ,

לֹא עוֹד עַרְבֵי חֹף יִתְלֶחָשׁוּ…

לֹא תֵצְאִי עוֹד, אָחוֹת, אֶל שְׁדֵמָה פֹרִיָּה

קוֹל קִינִים בָּאָבִיב לְהָרִים –

עַל נֶכֶר אֲחֵרִים, עַל עַבְדוּת נָכְרִיָּה,

עַל שֶׁבֶר אֵין חֵקֶר שֶׁל זָרִים.

לָךְ יֵשׁ בִּלְעֲדֵיהֶם שְׁפֹךְ דִּמְעוֹת עֵינַיִם

גַּם לַיְלָה גַּם בֹּקֶר וָעֶרֶב,

תּוּגָתֵךְ, תּוּגָתֵךְ שֹׁבֶרֶת מָתְנַיִם,

עִצְּבוֹנֵךְ פֹּלֵחַ הַקֶּרֶב…

תְּנִי חֹפֶשׁ לַדְּמָעוֹת, כִּמְצוּלָה יִרְתָּחוּ,

מִמַּכְאוֹב יִזֹלוּ יִזֹלוּ…

וּמְקוֹם שֶׁכְּבָר רַבּוֹת מֵהֵנָּה נִשְׁפָּכוּ

לְמַתַּת אַחֲרוֹנָה יִפֹּלוּ!…

---

שִׁירַת הַחַיִּים

מאת

שמעון שמואל פרוג

שִׁירִים עֲרֵבִים וּנְעִימִים

שָׁרָה אֹמַנְתִּי לִי חֶרֶשׁ

בְּעַרְבֵי הַחֹרֶף הַגְּדוֹלִים

בִּנְטוֹתָהּ לְפָנַי לָעֶרֶשׂ.

אַף גַּם סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת

יָדְעָה אֹמַנְתִּי הַיְשִׁישָׁה…

לְפָנַי אָז עָבְרָה בְחָזוֹן

וְלִבִּי, לֵב יֶלֶד, הִרְעִישָׁה –

עֵדָה כַבִּירָה בִּתְמוּנוֹת,

עֵדָה חִוֶּרֶת, לְבָנָה.

אֶזְכֹּר: מִבְצָרִים נוֹרָאִים

הָרִים, חֲתֻלָּתָם עֲנָנָה…

טִירַת קֹסֶמֶת הֹמִיָּה…

נֶשֶׁק גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל…

נֵרוֹת עֲרוּכִים… גַּל קֶבֶר…

אַנְחוֹת הַסּוּפָה בַּלָּיִל…

כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה

בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁפָּט קַדְמוֹנִי –

אֶחָד כַּשֵּׁנִי רֵאשִׁיתוֹ

אַף אַחֲרִית הָאֶחָד כַּשֵּׁנִי:

שֶׁקֶר עַל אֱמֶת הִתְעוֹרֵר

אָסַר מִלְחָמָה אֲרֻכָּה;

תַּחַת יַד שֶׁקֶר – הָאֱמֶת

סָבְלָה זְמַן רַב כָּל יַד צוּקָה;

אַךְ לָאַחֲרוֹנָה עַל שֶׁקֶר

גָּבְרָה הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה,

וּבְגָאוֹן וּבְהַדְרַת תִּפְאֶרֶת

קָמָה, הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁה.

מַה טּוֹבָה מַה יָּפָה הָיָתָה

אַחֲרִית הַשִּׁירִים כֻּלָּהַם,

אַךְ אוֹיָהּ! – לֹא צָלְחָה בְיָדִי

שְׁמוֹעַ אַחֲרִיתָם אַף פָּעַם:

נַפְשִׁי לַסִּפּוּר יָעָפָה,

חָדְלָה מֵהַטּוֹת אָזְנָיִם;

לִבִּי עֲלָטָה כִסָּתָה

וּבְשֵׁנָה אָז סֻגְּרוּ עֵינָיִם…

* * *

אֹמַנְתִּי כְבָר יָשְׁנָה הַמָּוֶת,

שָׁנִים נָגֹזוּ, הָלָכוּ;

אַגָּדָה חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה

אָזְנַי בַּשְּׁעָרִים לָקָחוּ.

שִׁירָה חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה

לְפָנַי הַחַיִּים עָרָכוּ,

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּשִּׁירָה

רַעַל בִּלְבָבִי מָסָכוּ.

כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּשִּׁירָה

אֲנָחָה מִקִּבְרֵי־חֲמָסִים,

קִבְרֵי רָב חַיִּים נִגְדָּעִים,

קִבְרֵי רָב כֹּחוֹת נִצְמָתִים…

דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזְעוּמָה,

קוֹל מִלּוֹתֶיהָ קוֹל זְוָעוֹת –

זֶה־שָּׁנִים אַלְפַּיִם בַּתֵּבֵל

יֶהֱמוּ, יַרְעִישׁוּ נוֹרָאוֹת;

יֶהֱמוּ, יַרְעִישׁוּ נוֹרָאוֹת,

מִשְּׁאוֹנָם כָּל נֶפֶשׁ נִמְלָאָה…

אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי רֵאשִׁיתָם

אַף לֹא אֶת אַחֲרִיתָם אֶשְׁמָעָה.

אַאֲמִין מִקֶּרֶב לֵב עָמֹק:

לְגָאוֹן, לִצְבִי וּלְתַעֲצוּמָה

תִּהְיֶה עוֹד אַחֲרִית הַשִּׁירָה,

שִׁיר הַמִּלְחָמָה הַזְעוּמָה.

אַאֲמִין כִּי מִשְׁתֵּה נִצָּחוֹן

עוֹד תַּעֲשֶׂה הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה,

וּבְגָאוֹן וּבְהַדְרַת תִּפְאֶרֶת

תָּקוּם גַּם תָּרִים אֶת רֹאשָׁהּ.

אַךְ אוֹיָהּ! לֹא אָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה

עַד תֻּמָּהּ אֶת שִׁירַת־הַחַיִּים:

לִבִּי עֲלָטָה תְכַסֶּה

בְּשֵׁנָה יְסֻגְּרוּ עֵינַיִם;

שֵׁנָה עַד עוֹלָם עַד נֶצַח

בְּאַחַד מִקִּבְרֵי־חֲמָסִים,

קִבְרֵי רָב חַיִּים, נִגְדָּעִים,

קִבְרֵי רָב כֹּחוֹת נִצְמָתִים. –

---

הַנֶּחֱשָׁל

מאת

שמעון שמואל פרוג

“חִזָּיוֹן” יִתְעוֹרֵר – יִדֹּם הַשֶּׁבֶר,

בְּהַתְעוֹת הַנֶּפֶשׁ – אשֶׁר לַגֶּבֶר.

מַר הוּא, יַקִּירִי, זֶה אשֶׁר־הָרֶגַע! –

מְיַשְּׁנִים הִנֵּנוּ רַק מַכְאוֹב־הַנֶּגַע…

* * *

… מִשְׁפַּחַת יִשְׂרָאֵל – גִּבּוֹר מְלֵא יָמִים

נוֹדַע לִגְבוּרָה, מִקַּדְמֵי עוֹלָמִים.

עַתָּה, הָהּ, הִפִּיל מִיָּדוֹ הַדֶּגֶל,

יִשְׁכַּב, יָנוּחַ, לֹא יָרִים הָרֶגֶל.

וְרַק בַּעֲרָפֶל וּבְסַגְרִיר לִפְעָמִים

בִּבְקֹעַ הַסַּעַר וּבְרֶדֶת הַגְּשָׁמִים.

וּפְצָעִים יְשָׁנִים יִבָּקְעוּ, יִמַּקּוּ

וְרַעַל מַכְאוֹבָם בְּלִבּוֹ יִצַּקּוּ.

אָז יָקִיץ, יִתְעוֹרֵר… תִּצַּלְנָה שְׂפָתַיִם…

בִּלְחָיָיו צָרֶבֶת וְאֵשׁ בְּעֵינַיִם…

כְּרוּחַ עֲלוּמִים לִתְחִיָּה בוֹ קָמָה,

יִתְאַזֵר בַּחַיִל אֶל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה.

אָכֵן עֵת תָּקוּם הַסְּעָרָה לִדְמָמָה

רוּחוֹ כַתְּחִלָּה בְּקִרְבּוֹ לֹא קָמָה.

וְשֵׁנִית אָז יַפִּיל מִיָּדוֹ הַדֶּגֶל,

יִשְׁכַּב הַזָּקֵן, לֹא יָרִים הָרָגֶל…

---

סִפּוּרֵי הָאָב הַזָּקֵן

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

" – מַה זֶה תִקְרָא מַחֲמַדֵּנוּ,

פֹּה בַסֵּפֶר בְּלִי הֲפוּגָה,

לְעִתִּים תִּבְכֶּה, תִּתְיַפֵּחַ

וּפָנֶיךָ חֲרוּשֵׁי־תוּגָה.

עָזְבָה, עָזְבָה זֶה סִפְרֶךָ

וּמִקְּרֹא בוֹ נָא חֲדָלָה,

סִפּוּר קְדוּמִים סַפְּרָה לָנוּ,

מִשְׁלֵי חִידוֹת לָנוּ מְשֹׁלָה! –"

" – מִשְׁלֵי אֵפֶר לֹא אֵדָעָה,

יַלְדֵי נָכְרִים בָּם יַשְׂפִּיקוּ,

הֵם יַעֲרִיצוּם הֵם יַקְדִּישׁוּם,

הֵם גַּם חֵקֶר בָּם יַעֲמִיקוּ.

סִפּוּר קְדוּמִים אֲסַפֵּרָה!

סִפּוּר קְדוּמִים – אָזְנַי קָחוּ

מִנִּי דִבְרֵי זֶה הַסֵּפֶר;

שָׁנִים רַבּוֹת כְּבָר בָּרָחוּ –

לְמִן הָעֵת, שֶׁאֲבוֹתֵינוּ

יְלָדִים קְטַנִּים עֲדֶן הָיוּ,

זֶה הַחִלָּם לִקְרֹא סֵפֶר,

בְּבֵית הָאָב עֲדֶנָּה הָיוּ.

אָז יָנַקְנוּ שֶׁפַע חַיִּים

אָז חַיִינוּ חַיֵּי נַחַת,

דְּרוֹר שָׁאַפְנוּ בְּלִי־מְצָרִים

אַף עָלִינוּ כַפֹּרַחַת.

אוּלָם פְּרָאִים אָז הָיִינוּ

אִישׁ בֵּין אָחִיו רִיב הֵפַחְנוּ,

וּבְמַדְמֵנַת מֵי שְׁכֵנֵינוּ

הִתגּוֹלַלְנוּ, נֶאֱלַחְנוּ.

בְּחֹזֶק יָד הָאָב יִסְּרָנוּ,

אֶפֶס מוּסָר לֹא לָקַחְנוּ:

וּבְמַדְמֵנַת מֵי שְׁכֵנֵינוּ

הִתגּוֹלַלְנוּ, נֶאֱלַחְנוּ.

וַיִּתְלַקַּח אַף אָבִינוּ

וַיְגָרְשֵׁנוּ: – "סוּרוּ! – קָרָא –

סוּרוּ, גּוּרוּ בֵית שְׁכֵנֵיכֶם –

נַפְשְׁכֶם בָּמוֹ כִּי נִקְשָׁרָה!"

וַנָּסוּרָה… אֵל רַב־צֶדֶק!

מַה שָּׂבַעְנוּ פִיד וּשְׁנִינָה!

וּשְׁכֵנֵינוּ אֵיךְ קִדְּמוּנוּ –

אֵיךְ עִנּוּנוּ בְּלִי חֲנִינָה!

זֶה הִתְחַפֵּשׂ בְּעָרְמַת שׁוּעָל

מְצוֹא לַלֵּב הַמְּסִלָּה פְנִימָה;

וּמִשְׁנֵהוּ – זְאֵב עֲרָבוֹת

מָלֵא תֹם כְּיוֹנָה תְמִימָה;

אֵלֶּה שָׁקְדוּ עַל אָשְׁרֵנוּ –

הָרְגוּ, שָׂרְפוּ בְּחֶמְלַת לֵב:

לְאַשֵּׁר נֶפֶשׁ בְּחַיֵּי נֶצַח

וְהָבֵא שֹׁאָה עַל חַיֵּי גֵו…

וְהָאֲנָשִׁים – לִבָּם אֶבֶן,

בְּנֵי צִפְעוֹנִים פְּרִיצֵי שַׁחַץ,

מִדֵּי יוֹם הוֹסִיפוּ חָלָל,

מִדֵּי בֹקֶר הִרְבּוּ מַחַץ…"

– "אַךְ, אָבִינוּ! – יָמִים רַבִּים

צוּקוֹת אֵלֶּה לֹא אָרָכוּ?!" –

– "אָרְכוּ, בָּנַי, הוֹי אָרָכוּ!

מַה־תִּתְפַּלְאוּ, תִּשְׁתּוֹחָחוּ?

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁהוֶֹה

אוֹ גַם יִהְיֶה לָעוֹלָמִים,

לָעוֹלָמִים עִם הָאָדָם

גּוֹר לֹא תָגוּר חַיַּת־דָּמִים…

מְצוּקוֹת הָיוּ מְצוּקוֹת יִהְיוּ,

יִהְיוּ רוּחוֹת, דֶּלֶף, רֶפֶשׁ…

אַךְ הַמְּצוּקָה תִּנְעַם לָנוּ,

בָּה בַּמְּצוּקָה אשֶׁר־נֶפֶשׁ…

שׁוּרוּ נָא… הַסַּעַר יִסְעַר,

שֶׁצֶף קִצְפּוֹ יָם יַרְאֵנוּ;

זֶה הַיָּם כָּאֱמוּנָה רָחָב

וְעָמֹק עָמֹק כְּמַכְאוֹבֵינוּ…

מְצוּלָה תִרְעַשׁ… תִּפְעַר פִּיהָ…

גַּל אֶל גַּל קוֹל עֹז יִתֵּנוּ…

אֵל הַגַּלִּים – דִּמְעוֹתֵינוּ,

זֶה הַסַּעַר – אַנְחוֹתֵינוּ…

אֵל הַגַּלִּים לַעֲלוֹת לִגְאוֹת

מִדֵּי רֶגַע – מַה יִּצְלָחוּ!

אַךְ שׁוּב עַל עִקְבָם… עִקְבָם, בָּנַי,

שְׁנוֹת אֵין מִסְפָּר יֶאֱרָכוּ…

אוּלָם, בָּנַי, כִּי יַגִּיעַ

רֶגַע חֶסְרוֹן שׂוֹא־הַמַּיִם

אָז אַחֲרֵיהֶם תִּשָּׁאַרְנָה

מִנְחוֹת־פֶּלֶא מְלֹא חָפְנַיִם:

עַל הַחֹף – מְקוֹם עֵינֵינוּ

יָרְדוּ נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְמָעוֹת

עַתָּה עַתָּה שֶׁפַע כַּבִּיר –

אַבְנֵי חֵפֶץ שָׁם נִמְצָאוֹת.

לֹא סַפִּירִים, לֶשֶׁם, שֹׁהַם –

אֵלֶּה אַבְנֵי הַתִּפְאָרָה,

וְלֹא יָשִׁיתוּ לִוְיַת חֵן

לִמְעִיל אַרְגָּמָן, לַעֲטָרָה.

רַק לַנֶּפֶשׁ חֵן מוֹסִיפוֹת

הָאֲבָנִים הַנֶּהְדָּרוֹת;

וְעַל דַּרְכֵּנוּ מְלֵא צַלְמָוֶת

שׁוֹלְחוֹת נֹגַהַּ אוֹר יְקָרוֹת…

בָּנַי! זֹאת הִיא אֱמוּנָתֵנוּ!

אֱמוּנָה עַזָה כָּחַלָּמִישׁ,

אֱמוּנָה קֹדְחָה כַּלֶּהָבָה,

אֱמוּנָה בְהִירָה כְּאוֹר הַשָּׁמֶשׁ…

וּבֶאֱמוּנָה רַבַּת אוֹנִים

נֵשֵׁב נִפְגּשׁ אֶת פִּידֵנוּ…

בְּמוֹ פִידֵנוּ – אֱמוּנָתֵנוּ,

בֶּאֱמוּנָתֵנוּ – בִּרְכָתֵנוּ!" –

כֵּן אָבִינוּ סִפֵּר לָנוּ

בִּשְחֹק נָעִים עַל שִׂפְתוֹתָיו,

וּבִשְׂחֹק עַל פָּנָיו שָׁטְפוּ

שָׁטֹף עָבֹר מֵי דִמְעוֹתָיו…

ב: חג הפסח

… גַּם שָׁם, בְּנִי, הָמָיוּ נַחֲלֵי מַיִם

וּפְרָחִים הִתְהַדְּרוּ בָּעֵמֶק, בָּאָחוּ,

וּמֵעַל פְּנֵי תְּכֵלֶת חוּג הַשָּׁמַיִם

כּוֹכָבִים בַּמְּסִלּוֹת אוֹרָם שָׁלָחוּ.

גַּם שָׁם מִדֵּי בֹקֶר הַשֶּׁמֶשׁ קָמָה

וַתְּגָרֵשׁ עֲרָפֶל מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים

וַתָּפֶץ זִיו נָעִים כְּזִיו הָאַחְלָמָה

אֶל רַחֲבֵי שָׂדָי, אֶל חֶלְקַת נְהָרִים.

אַךְ שָׁמָּה הִתְבּוֹלֵל בְּהֶמְיַת הַמַּיִם

קוֹל שֵׁבֶט מַכֶּה, קוֹל נַעֲנִים, נִדָּחִים,

קוֹל צִלְצֵל בָּעֹז מֵהֲמוֹן נְחֻשְׁתַּיִם,

קוֹל שְׂחֹק מַהֲתַלּוֹת, קוֹל רַב הַטַּבָּחִים.

לֹא מִקַּרְנֵי הַחַרְסָה שָׁם אָדְמוּ הַפְּרָחִים,

לֹא טַל גַּם לֹא מַיִם יָרְדוּ עֲלֵיהֶם,

הַפְּרָחִים שָׁם אָדְמוּ מִדָּמִים נִשְׁפָּכִים

מִדִּמְעוֹת עֵינַיִם רָטְבוּ עֲלֵיהֶם.

הַכּוֹכָבִים הָאִלְּמִים בַּחֲשֵׁכָה וָאָמֶשׁ

קוֹל אַלְפֵי אֲנָחוֹת שָׁם הַקְשֵׁב הִקְשִׁיבוּ,

וּבְחֻמָּן הַנּוֹרָא קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

כָּל מַכָּה וּפֶצַע הֶעֱמִיקוּ הִרְחִיבוּ.

שָׁם רָגַשׁ יַם דְּמָעוֹת, שָׁם סָעַר כָּל לֵב

שָׁם אֹפֶל מְנֻדָּח כֻּסָּה כָל עֵבֶר…

מָה אָעִיד, יַקִּירִי, אֲדַמֶּה לַכְּאֵב

מָה אָעִיד אֲדַמֶּה לַשָּׁבֶר?!…

* * *

וְדוֹרוֹת נָגֹזוּ… לֹא רַעַם הִתְגּוֹלֵל

עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבֹהִים וְרָמִים,

לֹא סַעַר בְּחֵמָה נִתֶּכֶת הִתְחוֹלֵל

לְהַפִּיל וְלַחֲשׂוֹף יְעָרוֹת נִרְדָּמִים.

אִישׁ חַי, גְּדָל פְּעָלִים, קָם, רַב לְהוֹשִׁיעַ!

לְפַתַּח וּלְנַתֵּק חַרְצֻבּוֹת הָרֶשַׁע –

אֶל מַחֲנֵה עֲבָדִים כַּמַּלְאָךְ הוֹפִיעַ

וַיַּרְעֵף עֲלֵיהֶם טַל חֹפֶשׁ וָיֶשַׁע.

וַיָּקָם בְּהוֹד, וַיִּתְיַצֵּב כַּתֹּמֶר

וּבְיָדוֹ רַק מַקְלוֹ – מַקֵּל רַב פְּלָאִים,

כִּי יוֹצִיא רַק הֶגֶה, כִּי יִתֶּן לוֹ אֹמֶר

אָז אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ חֹרֶדֶת לִרְגָעִים.

מִשָּׁעָה לְשָׁעָה גְּבוּרָתוֹ גָדָלָה

וּתְהִלַּת קְדֻשָּׁתוֹ הִבִּיעָה כָל לָשׁוֹן.

בְּנִי, מָה לַהֶדֶר אָעִידָה אֶמְשָׁלָה,

מָה אָעִיד אֲדַמֶּה לַשָּׂשׂוֹן?!…

* * *

הָאָב לְסַפֵּר כִּלָּה…

וְעֵינֵי בְנוֹ מְפִיצוֹת

עַנְוַת אֵמוּן, חֶסֶד,

תּוֹדַת תֹּם, עֲלִיצוּת.

פָּנָיו פְּנֵי שׁוֹשַׁנִּים

תִּנְוֶה בָּם נְהָרָה,

בַּדָּיו חָצְבוּ לַהַב,

נַפְשׁוֹ שְׂחֹק אָמָרָה…

הוֹי, מֵיתָרַי עוּרוּ,

בְּיָגוֹן מַה נְּמוּגוֹתֶם?…

לוּ פִיכֶם פָּצַח רִנָּה

נַפְשִׁי הַעִירוֹתֶם –

רוּחַ חָדָשׁ שְׁפַכְתֶּם

עַל נוּגָה נֶאֱנַחַת…

הֶאָח, בַּחַגִּים חָג!

שִׂמְחָה מַה נִצַּחַת!

* * *

אַךְ לַשָּׁוְא, אַךְ לַשָּׁוְא אֶת מֵיתָרַי אָעִירָה

לֹא אֶשְׁמַע מִפִּיהֶם קוֹל שִׁירָה נֶאְדֶּרֶת…

עַל מֵיתְרֵי כִנּוֹרִי, עַל נוּגֵי־הַשִּׁירָה,

יַד קָרָה כִּכְפוֹר אֶצְבְּעוֹתַי הֶעֱבִירָה

וַתַּכְבֵּד עָלֵימוֹ כְּכִכַּר עֹפָרֶת…

………………..

הוֹי סִלְחִי לִי!… לְמַרְאֵה מְצוּקוֹת הַשַּׁחַת,

כָּל חֳלִי וּמַדְוֶה, בָּם רוּחֵךְ חֻבָּלָה,

שִׁירָה עַלִּיזָה עֲדֶנָּה אַף אַחַת

לָךְ עוֹד לֹא שַׁרְתִּי, – בַּת עַמִּי אֻמְלָלָה –!…

* * *

מַדּוּעַ הֲפַכְתֶּם לִמְאֵרָה שִׁירָתִי?…

אֶל מִישׁוֹר עֲרָבָה וּמֶרְחֲבֵי שָׂדָי

יוֹם אָבִיב הַבָּהִיר לְקַדֵּם יָצָאתִי

וְנִבְלִי הַתָּמִים נָשָׂאתִי בְיָדִי.

     מֵרוּחַ מִדְבָּרוֹת

     וּפַלְגֵי יְעָרוֹת

אַלֵּף אֶת נַפְשִׁי הוֹד שִׁירוֹת נֶאְדָּרוֹת.

אֵלֶּה אַחַר אֵלֶּה רָאִיתִי נְמַקִּים,

צְבָא הַשָּׁמַיִם, כּוֹכָבִים וָסַהַר,

עֲרָפֶל שָׁת סֻכּוֹ לַמַּיִם הַזַּכִּים

דּוּמָם לִסְבִיבוֹ הִבִּיט הַיַּעַר

     וְאוֹרוֹת זֻקָּקִים

     עַל פְּנֵי הָעֲמָקִים

שָׁלַח הַשַּׁחַר מִגָּבְהֵי הַשְּׁחָקִים.

קוֹל רוּחַ שָׁמַעְתִּי בְּעָבְרוֹ בַנְּהָרִים,

חֲזִיזֵי הָאָבִיב וְרַעַם שָׁמַיִם,

מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים הִתְנַשְּׂאוּ נְשָׁרִים

וְאִשָּׁה לִרְעוּתָהּ הִשִּׁיקוּ כְנָפַיִם…

     וְשִׁירָה נִלְהָבָה

     בְּשִׂמְחָה נִשְׂגָּבָה

הִשְׁתַּפְּכָה מִנִּבְלִי עַל רַחֲבֵי עֲרָבָה.

וְעַתָּה… לְפָנַי כְּקֶדֶם מְלֵא נֹעַם

שָׂדֶה וָאָחוּ וִירַקְרַק הַכָּרִים,

הֶהָרִים מִשְׂתָּרְעִים כְּאַבְנֵי הַשֹּׁהַם

וּבְרַצֵּי אוֹר־כֶּסֶף מִתְרַפְּסִים נְהָרִים,

     אַף רוּחוֹת לָטֹהַר

     מִשַּׁדְמוֹת־הַזֹּהַר

יָפִיחוּ בִי זִכְרוֹן עֵת חַיֵּי־הַנֹעַר…

אַךְ לַחִנָּם, לַחִנָּם לְנַפְשִׁי קֹדֶרֶת

בְּזִכְרוֹן הֶעָבָר אֲבַקְשָׁה תַנְחֻמוֹת…

מֵיתָר אַחַר מֵיתָר יִנָּתֵק כִּנְעֹרֶת

מִתַּחַת אֶצְבְּעוֹתַי הָרָפוֹת וּצְנוּמוֹת…

     הֵן יְנוֹצְצוּ דְמָעוֹת

     וַאֲנָחוֹת נִשְׁמָעוֹת:

"אָחִינוּ בֶן־עֹנִי, מְדֻכָּא הַתְּלָאוֹת!

"הֲתִשְׁמַע, הֲתִשְׁמַע אֶת קוֹל הַנְּחֻשְׁתַּיִם?

אָחִינוּ! הֲתִרְאֶה מִצְהֲלוֹת אוֹיְבֵנוּ?…

הָהּ, מָגוֹר מִסָּבִיב… מוּעָקַת מָתְנַיִם,

וַאֲפֵלָה נִצַּחַת מִכָּל עֲבָרֵינוּ…

     הַדֶּרֶךְ מַה נּוֹרָא,

    אֵין קֶרֶן, אֵין אוֹרָה!"…

הוֹי, מַדּוּעַ הֲפַכְתֶּם שִׁירָתִי לִמְאֵרָה!?…

חלק שני: ספר רביעי

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

שירי עלילה

מאת

שמעון שמואל פרוג

שירי עלילה

מאת

שמעון שמואל פרוג

---

בַּת יִפְתָּח

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

עַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר פַּעֲמַיִם הֵפִיצוּ

אֲפֵלָה – וּלְתֵבֵל הֵאִירוּ,

וִיעָרוֹת וּשְׁדֵמוֹת מִשְּׁנָתָם הֵקִיצוּ,

בִּרְסִיסִים כִּפְנִינִים הִזְהִירוּ,

וַחֲלִילֵי הָרֹעוֹת פַּעֲמַיִם הֵרִיעוּ

לְהֶמְיַת הַצֹּאן בַּעֲרָבָה,

וְכוֹכְבֵי הַנֶּשֶׁף בַּשַּׁחַק הוֹפִיעוּ

וְרוּחַ הַלַּיְלָה נָשָׁבָה.

וּבְשַׁדְמוֹת עֲרֹעֵר הָעֹטוֹת צַלְמָוֶת

עוֹד אִבְחַת מִלְחָמָה נִטָּשָׁה,

כִּנְמֵרִים וּלְבָאִים בְּלִי פָחֹד מִמָּוֶת

מַעֲרֶכֶת חֵיל יִפְתָּח נִגָּשָׁה…

הוּא הָלַךְ לִפְנֵיהֶם. כִּלָּיוֹן וּשְׁמָמָה

לִדְגָלָיו הַדֶּרֶךְ סָלָלוּ.

שְׁנֵי יָמִים הֵשִׁיבוּ בְנֵי עַמּוֹן מִלְחָמָה,

אַךְ – נָפְלוּ לְפָנָיו, נָפָלוּ.

פִּגְרֵיהֶם עַל שַׁדְמוֹת הַצִּיָּה נֶעֱרָמוּ,

שָׂרֵיהֶם בְּעֶצֶב יִשָּׁחוּ,

הַחוֹמוֹת נֻתָּצוּ, הַכְּפָרִים נֶעְתָּמוּ,

מִגְרָשִׁים לִישִׁימוֹן נֶהְפָּכוּ…

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקָעָה… עַל שְׂדֵה הַהֲרֵגָה

מְפָרֵשׂ הַלַּיְלָה כְּנָפָיִם, –

וּמַחֲנֵה חֵיל יִפְתָּח נִצְחוֹנָהּ חוֹגֵגָה

בִּתְרוּעָה וּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם.

II

בְּאֹהֶל אַפַּדְנוֹ עַל שְׂמִיכוֹת נֶהְדָּרוֹת

שַׂר צְבָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל יַרְגִּיעַ;

עַל מִצְחוֹ הַנָּאוֹר וּבְעֵינָיו הַבָּרוֹת

אוֹר גְּבוּרָה וָנֵצַח יוֹפִיעַ:

הַמְגֹרָשׁ הַנֶּעֱזָב – בִּזְרֹעַ שַׁלֶּטֶת

הוּא מוֹשֵׁל עַל עֵדָה נִכְנַעַת,

וּבְגָאוֹן נֶאְדָּרִי וּבְנֶפֶשׁ שֹׁקֶטֶת

מִתְהַלֵּךְ בֵּין שָׂרֵי מִשְׁמָעַת.

הַקְּרָב הִנֵּה כָלָה. – עַל תֵּבֵל נִרְדֶּמֶת

אוֹר בֹּקֶר עֵת יִזְרַח זָרֹחַ

אָז יָשׁוּב לְאַרְצוֹ עִם חֵיל הַמִּלְחֶמֶת

אָז יָבִיא אֶת שְׁלַל הַמַּלְקוֹחַ.

בְּבֵיתוֹ יְשֵׁנָה שָׁם בִּתּוֹ הָאַחַת:

עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת סֻגָּרוּ;

הֶחָזֶה מִתְנַשֵּׂא וְיוֹרֵד בְּנַחַת,

לְחָיֶיהָ כַּלַּהַב יִבְעָרוּ…

בִּסְבָךְ נוֹתֵן רֵיחַ בְּגִנַּת הַנְּטָעִים

מִזְמוֹרֵי הַזָמִיר נִשְׁמָעוּ;

מֵרֶפֶת אֲפֵלָה, אֶל כָּרֵי הַדְּשָׁאִים

הַיָּפִים, הַגְּמַלִּים יָצָאוּ;

אַחֲרֵיהֶם – עֲדָרִים; וּשְׁרִיקוֹת נִשְׁמָעוּ

וְאָבָק מִתְנַשֵּׂא לִשְׁחָקִים…

וְשִׂמְחָה וְגָאוֹן לֵב יִפְתָּח מָלָאוּ

וְעֵינָיו הִזְהִירוּ כַבְּרָקִים.

וַיִּכְרַע בְּנַחַת וַיְפַלֵּל בִּדְמָמָה:

"אֵל עֶלְיוֹן, צוּר עֹז יְשׁוּעָתִי!

לְפָנַי הָלַכְתָּ בְּסַעֲרַת מִלְחָמָה,

אִמַּצְתָּ בִגְבוּרָה לִבָּתִי;

אֶת חַרְבִּי לִבַּנְתָּ בְּלַבַּת הַבְּרָקִים,

מָגִנִּי הִקְשִׁיתָ בִּסְעָרָה.

מֵעֵינֵי הַצָּר הִסְתִּירַנִי עַב־שְׁחָקִים,

וּזְרֹעַ עָרִיצִים נִשְׁבָּרָה!

כַּכּוֹכָב תּוֹפִיעַ לִי תְּהִלַּת נִצְחוֹנִי! –

אֵל עוֹלָם, אֶת נִדְרִי הַקְשִׁיבָה:

אֶת כָּל אֲשֶׁר יֵצֵא לִקְרָאתִי מִמְּעוֹנִי

לְעוֹלָה אֵלֶיךָ אַקְרִיבָה.

וּבְתִמְרוֹת הֶעָשָׁן כִּי יַעֲלֶה אֵלֶיךָ

יִנָּשְׂאוּ גַם דִּבְרֵי תְפִלָּתִי

לְמַעְלָה לְמָעְלָה אֶל כִּסֵּא קָדְשֶׁךָ,

אֵל עֶלְיוֹן צוּר עֹז יְשׁוּעָתִי!" –

III

" – נָקוּמָה נֵלֵכָה, הַעְתִּיקוּ אֹהָלִים!" –

עֲרָפֶל מִתְאַבֵּךְ בַּצִּיָּה,

וּשְׁבִי וּמַלְקֹחַ עַל גְּמַלִּים מוּבָלִים

בֶּהָמוֹן לְאֶרֶץ מוֹרִיָּה.

וּבְמֶרְחַב הַצִּיָּה – בִּתְרוּעָה וּבְגָאוֹן

מַעֲרֶכֶת צְבָא יִפְתָּח עֹבֶרֶת,

שַׂהֲרוֹנִים וּרְבִידִים יִנּוֹעוּן בְּשָׁאוֹן

עַל חָזוֹת שֶׁשְּׁזָפָם הֶחָרֶס.

מְצִלְתַּיִם וְתֻפִּים קוֹל רִנָּה פָּצָחוּ

צְחֹק שָׂשׂוֹן – בְּפִיּוֹת הַצָּבָא,

וְגַלֵּי בְנֵי־שָׁאוֹן מֵהֵמָּה יֻדָּחוּ

לְהָעִיר הַהֵד בַּעֲרָבָה.

בְּרֹאשׁ חֵיל מִשְׁמַרְתּוֹ הַהֹמֶה וְסוֹעֵר,

בֵּין שָׂרֵי הַקְּרָב לַעֲבָרָיו,

עַל סוּסוֹ הַלָּבָן הַבָּלוּם וְדוֹהֵר –

יֵרָאֶה הַמּוֹחֵץ רֹאשׁ צָרָיו.

עֲלִיצוּת וָאֹמֶץ בְּעֵינָיו יָלִינוּ

וּלְחָיָיו אֲדֻמּוֹת יִבְעָרוּ.

בְּעַרְפְּלֵי לַיִל – שֶׁפָּנָיו יַלְבִּינוּ –

עוֹד רָאשֵׁי הַלְּבָנוֹן יִקְדָּרוּ.

“הָחִישׁוּ” – אָז יִקְרָא – "הָחִישׁוּ נָא, אַחִים,

הָרִיעוּ הָרִיעוּ, הַשָׂרִים!

שְׂאוּ בְרָכָה מֵאִתִּי, הַשְּׁדֵמוֹת, הָאַחִים,

הַלְּבָנוֹן וְרָאשֵׁי הֶהָרִים!"…

IV

מֵעַרפְּלֵי לַיְלָה הָאָרֶץ נִנְעֶרֶת…

הַשַּׁחַר מִמִּזְרָח הוֹפִיעַ…

קוֹל מִי יִשָּׁמֵעַ מִיַּעַר תִּפְאֶרֶת?

שִׁיר מִי עַל הֶהָרִים יָרִיעַ?

מַדּוּעַ הִלְּבִּינוּ כֹה פְּנֵי הַמּוֹשִׁיעַ?

הוֹי שֶׁבֶר!… שָׁם בִּתּוֹ הַיְקָרָה!

הִיא יָצְאָה לִקְרָאתוֹ… בַּמֶּרְחָב יָרִיעַ

קוֹל שִׁירָהּ, שִׁיר עֹז וְתִפְאָרָה…

וּלְיִפְתָּח אָבִיהָ יָדֶיהָ הוֹשִׁיטָה,

בְּרַעֲמַת סוּסֵהוּ אָחָזָה… –

מִקּוֹל מַר צוֹרֵחַ, קוֹל פַּחַד וּמְחִתָּה

עֲרָבָה מִסָּבִיב רָגָזָה:

"הוֹי שׁוּבִי הַבַּיְתָה!… אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם,

הַאֻמְנָם לְקָרְבָּן הִיא תֶהִי?

הַחֲרִישׁוּ, הָהּ נַפְּצוּ הַתֹּף וּמְצִלְתַּיִם,

הִתְפַּלְּשׁוּ בָאֵפֶר, שְׂאוּ נֶהִי!

"אֶת בִּתִּי זוּ בִתִּי לַטֶּבַח אוֹבִילָה,

דָּם נָקִי אַגִּירָה לַשַּׁחַת.

אֶת שְׂפָתַי פָּצִיתִי… לֹא אוּכַל אַצִּילָהּ…

הוֹי בִּתִּי, הוֹי בִּתִּי הָאַחַת!"…

וַיִּפֹּל עַל לִבָּהּ וּבְתוּגָה נִצַּחַת

נְשָׁקָה – וְעֵינוֹ נִגָּרָה…

אַךְ הִיא הִרְחִיקַתּוּ מֵאִתָּהּ בְּנַחַת

וְכָכָה אֵלֵיהוּ אָמָרָה:

– "אָב יָקָר! מַדּוּעַ מְנַעְתַּנִי מִכַּלּוֹת

אֶת דִּבְרֵי שִׁירָתִי הַנָּאוָה

שֶׁתַּכְתִּיר בִּתְהִלַּת אַל־מָוֶת אֶת מַעֲלוֹת

הַגִּבּוֹר הַדָּגוּל מֵרְבָבָה?…

"תִּפְאֶרֶת לְךָ, אָבִי, תִּפְאֶרֶת וּשְׁבָחָה!

עֵין־יָהּ מִשָּׁמַיִם תּוֹפִיעַ

לָנֶצַח עָלֶיךָ בְּחֶסֶד וּבְרָכָה…

תִּפְאֶרֶת וָעֹז לַמּוֹשִׁיעַ!…

"הָרִיעוּ, כִנּוֹרוֹת, קוֹל רִנָּה הַגְדִּילוּ!

הַרְעִישׁוּ עֲצֵיכֶם, הַיְעָרִים!

וְהָרֵי הַלְּבָנוֹן רָאשֵׁיכֶם הַשְׁפִּילוּ

מִלִּפְנֵי הַגִּבּוֹר בַּשְּׁעָרִים!

"הִשְׁתַּפְּכוּ, מֵי קִדְרוֹן הַזַּכִּים הַקָּרִים,

הָבִיאוּ נָא חַיִּים וָרֶוַח

לְנֶפֶשׁ הַמַּצִּיל אֶת עַמּוֹ מִצָּרִים,

לַחֶרֶב הַמְּרוּטָה לָטֶבַח!

"וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים הַשִּׁירָה תָרִיעַ

וְיֵדַע הָעָם לְדוֹרוֹתָיו

וְשָׂפָה לְשָׂפָה נֶאֱמָנָה תַּבִּיעַ

חִין יִפְתָּח וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו!"

כֹּה שָׁרָה וּבְתֻפָּהּ יָדֶיהָ תָּפָפוּ,

לָהּ עָנוּ מְזַמְּרוֹת – מַקְהֵלָה,

וְדִבְרֵי הַשִּׁירָה נָזֹלּוּ, שָׁטָפוּ

בַּמֶּרְחָב הֶעָטוּף אֲפֵלָה…

V

וַתֵּפֶן לְיִפְתָּח וַתּוֹסֶף עַל דְּבָרָהּ

(עֲלִיצוּת הֵפִיקוּ עֵינֶיהָ,

וְעֹז הָעֲלוּמִים וְרֶגֶשׁ וּנְהָרָה

הִצִּיעוּ עַל דַּל שִׂפְתוֹתֶיהָ):

"אָב יָקָר! אִם אַחַת אֲנִי לְפָנֶיךָ –

לְעַמִּי יְחִידָה אֵינֶנִּי…

לְאֵל הַשָּׁמַיִם פָּצִיתָ שְׂפָתֶיךָ –

כֵּן יָקוּם! נְכוֹנָה הִנֶּנִּי!

"חָפְשִׁיָּה אָמוּתָה, מַה תִּרְחַב לִבָּתִי!

לֹא אָחוּס עַל חַיַּי, אָמוּתָה:

מֶה חַיַּי נֶחְשָׁבִים מוּל גּוֹרַל אֻמָּתִי?

מַה מּוֹתִי מוּל חַיֵּי חָפְשׁוּתָהּ?

"אָב יָקָר! הַמַּחֲנֶה שֶׁלִּלְחֹם יָצָאָה

הֲשָׁבוּ בָהּ כָּל הַנִּלְחָמִים?

הֲנֶפֶשׁ רַק אַחַת הַחֶרֶב בָּלָעָה

בְּכֹבֶד מִלְחֶמֶת הַדָּמִים?

"הַעֵינֵי אָב אֶחָד בִּדְמָעוֹת יֶעְשָׁשׁוּ?

וְאֵם הֲרַק אַחַת תְּשַׁוֵּעַ?

בִּשְׂדֵה־הַמַּעֲרֶכֶת לְמֵאוֹת נִטָּשׁוּ!

וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקֵּעַ –

"וְתִסְחֹב וְתַשְׁלִיךְ בִּמְאוּרוֹת מַחֲשַׁכִּים

וּבְנִקְרוֹת כָּל גֵּיא אֶת הַפְּגָרִים…

וּתְשׁוּקָה הֵן יָקְדָה בַלְּבָבוֹת הָרַכִּים

גַּם הֵם, לִרְאוֹת חַיִּים מְאֻשָּׁרִים.

"בְּתִקְוָה וּבְאֵמוּן עֵינֵיהֶם עוֹד תָּלוּ

לַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתָם,

לַאֲלָפִים נִלְחָמוּ, וּלְמֵאוֹת נָפָלוּ,

נֶהֶרְגוּ עַל חֹפֶשׁ אֻמָּתָם…

בַּחֹפֶשׁ גַּם אָנִי אָשִׁיבָה נִשְׁמָתִי,

לֹא אָחוּס עַל חַיַּי, אָמוּתָה:

מֶה חַיַּי נֶחְשָׁבִים מוּל גּוֹרַל אֻמָּתִי?

מַה מּוֹתִי מוּל חַיֵּי חָפְשׁוּתָהּ?

הָרִיעוּ, כִנּוֹרוֹת, קוֹל רִנָּה הַגְדִּילוּ,

הַרְעִישׁוּ עֲצֵיכֶם, הַיְעָרִים!

וְהָרֵי הַלְּבָנוֹן רָאשֵׁיכֶם הַשְׁפִּילוּ,

הִשְׁתַּחֲווּ לַגִּבּוֹר בַּשְּׁעָרִים!

וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים הַשִּׁירָה תָרִיעַ!

וְיֵדַע הָעָם לְדוֹרוֹתָיו

וְשָׂפָה לְשָׂפָה נֶאֱמָנָה תַּבִּיעַ

חִין־יִפְתָּח וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו!"…

VI

וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים קוֹל הִי וַאֲנָחָה

הִקְשִׁיבוּ הַיְעָרִים, הֶהָרִים, –

עִם רֵעוֹת יַלְדוּתָהּ יוֹם יוֹם הִתְהַלָּכָה

בַּת יִפְתָּח, הִפָּרֵד מִכָּרִים –

עָלֵימוֹ יַלְדוּתָהּ עָבָרָה… – אָז בָּאָה

אֶל יִפְתָּח, וּבְתֹם וּבְלִי־נֶהִי

– “אָב יָקָר! הִנֵּנִי, הִנֶּנִּי!” – קָרָאָה…

הֶעָשָׁן הִתְאַבֵּךְ…

         וַיֶּהִי!…

---

הַקְרָב הָאַחֲרוֹן

מאת

שמעון שמואל פרוג

(שמואל א' כ"ח)

הַכֹּל עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה:

סְדוּרִים יָפֶה וּמְכֻוָּנִים,

טוּרֵי רֶכֶב הִתְלַכָּדוּ,

עִם שֶׁנְהַבִּים מְיֻזָּנִים.

מַפְרְקוֹתָם הַמְסֻבָּלוֹת

עֹמְשׂת צְרִיחֵי־הַקַּלָּעִים,

מָה אֲיֻמִּים הֵם הַצְּרִיחִים,

חַדְרֵי־מָוֶת, מַטְבְּחָיִם!

אַחֲרֵי כֵן – פָּרָשִׁים, גְּמַלִּים,

וְאַחֲרֵיהֶם – סָרֵי פָנִים

חֵיל הָרַגְלַיִם יַעֲבֹרוּ

חוֹצֵץ כֻּלָּם – וּמוּכָנִים!

תְּשֻׁאוֹת מְלֵאִים הַגֵּאָיוֹת,

הַר וָיַעַר כַּמֶּרְקָחָה…

עֵינֵי צְבָא יִשְׂרָאֵל כָּלוּ

רְאוֹת פְּנֵי שָׁאוּל בַּמַּעֲרָכָה.

כְּבָר הֵבִיאוּ הָעֲבָדִים

אֶת סוּסֵהוּ אֶל סֻכָּתוֹ,

וַיַּשְׁמִיעַ הוֹד נַחֲרָתוֹ

וַיָּנִיעַ אֶת רַעְמָתוֹ,

וּמִתַּחַת פַּרְסוֹת רַגְלָיו

תִּמְרַת אָבָק הִתְנַשָּׂאָה…

פְּעָמִים רַבּוֹת עָלָיו רָנוּ

חִצֵּי אוֹיֵב – אַךְ לָרָעָה

בּוֹ לֹא נָגְעוּ… וּמִלְחָמָה

כִּי יָרִיחַ – אֵין מַרְגּוֹעַ

עוֹד לְרוּחוֹ… אַךְ הַיְרִיעָה

עַל הַסֻּכָּה לֹא תִנּוֹעַ.

שָׁם, מִבַּעַד לִירִיעַת רִקְמָה

וּמַרְבַדִּים הַנֶּהְדָּרִים,

שָׁם מֵאָז הַבֹּקֶר יוֹשֵׁב

שָׁאוּל נוּגֶה בֵּין הַשָּׂרִים

רֹאֵי פָנָיו… אַחַר, פָּקַד

עַל הַשָּׂרִים כִּי יֵצֵאוּ,

וַיִּשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ

לָשִׂים עָלָיו כְּלִי־נִשְׁקֵהוּ.

אַךְ מַדּוּעַ יִתְמַהְמֵהַּ?

אוּלַי יֵין הַשְּׁתִי לֹא כָלָה?

אוֹ יָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ

וּמִלְחַמְתּוֹ שָׁכַח כָּלָה?

* * *

לֹא עַל כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת מֶסֶךְ,

לֹא בִמְנוּחָה עַל הַמִּטָּה

וּבִזְרוֹעוֹת תְּנוּמַת־נַחַת

אֶת רָאשֵׁהוּ שָׁאוּל הִטָּה.

כִּי מֵעוֹדוֹ לֹא הִתְעַצֵּב

כָּכָה שָׁאוּל אֶל לִבָּתוֹ,

לֹא הִתְנוֹדֵד כֹּה רוּחֵהוּ

בְּלִי־הֲפוּגָה מִתּוּגָתוֹ

כְּמוֹ הַפַּעַם בַּמַּעֲרָכָה…

עַל הַשְּׂמִיכָה הַנֶּהְדֶּרֶת

לִפְנֵי צְרוֹר גִּלְיוֹנוֹת גֹּמֶא –

נְטוּיָה עֵינוֹ הַקֹּדֶרֶת;

אַךְ בַּת עֵינוֹ הַקֹּדֶרֶת

אֵינָה רֹאָה הַגִּלְיוֹנוֹת

עִם הַקַּוִּים עִם הַמְּחֻקֶּה…

כּוֹס הַמְּצוּקוֹת, כּוֹס הַיְגוֹנוֹת

עַד גְּדוֹתֶיהָ כְּבָר נִמְלָאָה…

וַיֵּאָנַח… “רַב לִי” – קָרָא –

"אֵין תּוֹחֶלֶת, אֵין מַשְׁעֵנָה,

דַּרְכִּי, דַּרְכִּי כְּבָר נִסְתָּרָה!…

שְׁמוֹנַת עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת הֶעָמָל,

שְׁמוֹנַת עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת הַתּוּגָה,

וַחֲרָדָה עַד אֵין קֵצֶה

וַעֲבוֹדָה בְּלִי־הֲפוּגָה –

הַכֹּל נִשְׁכָּח, אָבַד זִכְרָם…

שָׁוְא בַּמִּשְׁכָּן הִתְפַּלַּלְתִּי

וּבָאוּרִים לִי שָׁאַלְתִּי.

שְׁמוֹעַ מַעֲנֶה שָׁוְא יִחָלְתִּי.

מִן הַלְּבוֹנָה הָעֲשֵׁנָה

תִּמְרוֹת עָשָׁן הִתְאַבָּכוּ…

מִן הַחשֶׁן אוֹר קִפָּאוֹן

הָאֲבָנִים לִי שָׁלָחוּ.

וַתַּחְשֵׁכְנָה וַתְּעַוֵּרְנָה

אֶת בַּת עֵינִי הַקֹּדֵרָה…

וּמִנֶּגֶד – הַמַּקְהֵלָה

אֶת שִׁירֶיהָ מַר שֹׁרֵרָה.

וַיַּכְנִיעַ קוֹל שִׁירֶיהָ

אֶת תְּפִלָּתִי הַנִּלְהֶבֶת:

גַּם תַּנְחֻמִים לֹא הֵבִיאוּ

אֶל לִבָּתִי הַכֹּאֶבֶת.

רַק בַּלָּהָה, רַק צַלְמָוֶת

עִם עֲרָפֶל בִּי הִצִּיעוּ…

– “אֵל לֹא שָׁעָה לִתְפִלָּתְךָ” –

שִׂפְתֵי כֹהֵן לִי הִבִּיעוּ.

וּמַדּוּעַ?… לִפְנֵי אֵלִי

מֶה חָטָאתִי, מַה פָּשַׁעְתִּי? –

אוּלָם־רַב לִי! – אִם מִשַּׁחַק

מַעֲנֶה נָכוֹן לֹא שָׁמַעְתִּי –

לִי תַּנְחֻמוֹת אֲבַקֵּשָׁה

בָּאֵיתָנִים שֶׁמִּתַּחַת…

קוּמוּ, רוּחוֹת, מִקִּבְרֵיכֶם,

קוּמוּ עִזְבוּ אֶת הַשַּׁחַת!"…

– "הוֹי, עֲבָדַי, בֹּאוּ הֵנָּה!

בַּקְשׁוּ נָא, אֵלַי הַגִּישׁוּ

אִישׁ גְּלוּי־עַיִן, חֹזֶה, קוֹסֵם

אוֹ יִדְעוֹנִי… הוֹי, הָחִישׁוּ!"…

– הוֹד מַלְכוּתְךָ! – עָנוּ אוֹתוֹ –

אֶת פְּקֻדָּתְךָ מַלְאוֹת חַשְׁנוּ,

וּמְכַשֵּׁפָה עִם יִדְעוֹנִי

מִן הָאָרֶץ כְּבָר גֵּרַשְׁנוּ…

רַק בְּעִיר עֵין־דּוֹר נִשְׁאֲרָה

אַחַת… כָּל הָעָם אֲהֵבָהּ…

שָׁם עוֹד עַתָּה הִיא ישֶׁבֶת

בְּלִי כָל מַחְסוֹר, שְׁקֵטָה, שְׁלֵוָה"…

– “לָכֵן, עֵינָה־דוֹר הָחִישׁוּ!”…

עַל סוּסֵהוּ שָׁאוּל עָלָה.

עֵינָה דוֹר הַסּוּס הִשְׂתָּעֵר

וַיִּתְפָּרֵץ הָלְאָה הָלְאָה…

* * *

לֹא עַמּוּדִים תְּפוּשֵׂי־זָהָב,

גַּם לא תִקְרַת צִצִּים נָאִים,

לֹא יְרִיעוֹת חֲטוּבוֹת אֵטוּן

גַּם לֹא מִקְטָר רֵיחַ נָעִים

פָּגַשׁ שָׁם בִּנְוֵה הַשָּׁלוֹם,

גַּם הַקָּרֹב שְׁכַן הַבְּקָעוֹת,

גַּם הַבָּא מִמְּעוֹן מֶרְחַקִּים,

עֵת עֲבָרוֹ נַחַל תְּלָאוֹת;

לֹא בְשַׂר כְּבָשִׂים לַקָּרְבָּנוֹת

גַּם לֹא שֶׁמֶן מֵפִיץ רֵיחַ –

עַל הַדְּבָרִים הַנִּחֻמִים

הֵבִיא אִתּוֹ הָאֹרֵחַ;

לֹא בְרֶגֶל מִתְנוֹדֶדֶת,

לֹא בַחֲרָדָה וּבַלָּהָה

אֶל הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה

בָּא הָאִישׁ בְּיוֹם מַתְּלָאָה.

עַל מְזוּזוֹת פֶּתַח בֵּיתָהּ

בֶּטַח דָּפַק כָּל אֹרֵחַ,

גַּם לֶעָשִׁיר גַּם לֶעָנִי,

דֶּלֶת בֵּיתָהּ תִּפָּתֵחַ.

שָׁם יוֹשֶׁבֶת יוֹם וָלַיְלָה

הָעֲנִיָּה – וַעֲמֵלָה,

וּבִנְדִיבוֹת טֹהַר נֶפֶשׁ

פְּנֵי כָל אִישׁ בְּחֵן קִבֵּלָה.

וּבָעָם הִבִּיעוּ לֵאמֹר:

"לוּ אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ שָׁחָה

וּמִמָּרוֹם, מֵאֱלוֹהַּ

נֶפֶשׁ אִשָּׁה זוּ נִדָּחָה,

אַךְ מָה רַבּוֹת מֶה עֲצֻמוֹת

הַתּוֹחֶלֶת, הַתַּנְחֻמוֹת,

אֲשֶׁר תָּבִיא בִדְבָרֶיהָ

אֶל הַנְּפָשׁוֹת הָעֲגוּמוֹת.

בְּעַצֶּבֶת יָבֹא אֻמְלָל

וּבְתוֹחֶלֶת יָשׁוּב בֵּיתוֹ;

לוּ חֵטְא חָטְאָה לַשָּׁמַיִם

אֵל הַסְּלִיחוֹת יִשָּׂא אוֹתוֹ"…

* * *

אָתָא לַיִל, עֵת הַמּוֹשֵׁל

אֶל הָעִיר עֵין־דּוֹר הִגִּיעַ…

בְּעַצֶּבֶת וּבִרְעָדָה

בָּא הַבַּיְתָה… וַיַּבִּיעַ

אֶל הָאִשָּׁה: – "אָזְנַי לָקְחוּ

כִּי רַב כֹּחֵךְ לַחְבֹּר חָבֶר,

וּבִשְׂפָתֵךְ הַשַּׁלֶּטֶת

תַּעֲלִי מֵתִים שֹׁכְנֵי קָבֶר".

– “כֵּן דִּבַּרְתָּ!” – אֶל הַמֶּלֶךְ

הַקֹּסֶמֶת עָנְתָה דְבָרָהּ. –

"אַךְ יָרֵאתִי מִשְׁפַּט מֶלֶךְ

אֲשֶׁר"… – “הוֹי אַל תִּירְאִי” – קָרָא

פִּתְאֹם שָׁאוּל – "חַי אֵל עֶלְיוֹן

אִם תָּבִיאִי חֵטְא עָלַיִךְ.

הֵן נִשְׁבַּעְתִּי! – מַהֲרִי, חוּשִׁי,

עֹז הִתְאַזְרִי בִקְסָמַיִךְ,

וּמִמִּשְׁכַּן קֶבֶר הַעֲלִי

אֶת הַנָּבִיא"… עַד אַרְגִּיעָה

הַס וּדְמָמָה הִשְׂתָּרָרוּ.

קַו הַמְּנוֹרָה, הַמַּגִּיהָה

הָעֲלָטָה תּוֹךְ הָאֹהֶל,

אָסַף נָגְהוֹ… הַקֹּסֶמֶת –

כֻּלָּהּ אֹמְרָה פַּחַד פֶּלִאי

בְּלִי הִנּוֹעַ וּכְאִלֶּמֶת

סְגוּרַת שָׂפָה, נָתוֹן נָתְנָה

בַּעֲלָטָה מַבָּטֶיהָ…

וַיִּתְחוֹלֵל קִרְבָּהּ פְּנִימָה

רוּחַ עַזָה בִּלְהָטֶיהָ.

חִיל אֲחָזָה, הִתְלֶהָבָה,

פֵּרְשָׂה יָדָהּ כַּנִּזְעָמָה…

פִּתְאֹם – קוֹל צַעֲקָתָהּ הִרְגִּיז

וַיַּפְרִיעַ אֶת הַדְּמָמָה…

– “מָה הַחֲרָדָה? מַה זֶה תִּרְאִי?” –

אֶרְאֶה שָׁמָּה לָעֵינַיִם

יָשִׁישׁ נִכְבָּד, מַפְּלֵי בִגְדוֹ

יוֹרְדִים אַרְצָה מִכְּתֵפָיִם;

עַד הֶחָזֶה יוֹרֵד זְקָנוֹ –

מְלֵא תַלְתַּלִּים וּמִקְלָעוֹת;

טֹהַר נִשְׂגָּב, רֶשֶׁף קֹדֶשׁ

עַל רוּם מִצְחוֹ יַבְרִיק פְּלָאוֹת".

נִרְעַשׁ שָׁאוּל וּבִרְעָדָה

הִשְׁפִּיל אַרְצָה אֶת רֹאשֵׁהוּ.

קוֹל הַנָּבִיא הַמִּתְקַצֵּף

אָז יַגִּיעַ אֶל אָזְנֵהוּ:

לָמָּה זֶה הִפְרַעְתָּ, שָׁאוּל,

מִמְּנוּחָתָה נִשְׁמַת גֶּבֶר?

אֵיךְ עָרַבְתָּ אֶת לְבָבְךָ

הַעֲלוֹתֵנִי מִן הַקֶּבֶר!?" –

– “שָׂא אֶת פָּנַי, נָבִיא נַעֲלֶה!” –

קָרָא שָׁאוּל בַּאֲנָחָה.

"צַר לִי! – תַּחַת נֵטֶל יָגוֹן

נוֹרָא – נַפְשִׁי הִשְׁתּוֹחָחָה…

בַּצָּרָתָה אֶקְרָאֶךָ…

הָיָה יוֹם – וָאֶתְהַלָּכָה

בֵּינוֹת שַׁדְמוֹת אוֹר, וָאֶחְיֶה

חַיֵּי צִפּוֹר דְּרוֹר בִּרְוָחָה.

וָאֶנְהֲגָה צֹאן אֲבוֹתַי

וּבִשְׂפָתַי שִׁיר הִשְׁמַעְתִּי.

עֹנֶג מְלָכִים רַבֵּי־אֶרֶץ

גַּם עִצְּבוֹנָם לֹא יָדָעְתִּי;

וּבְסֻכָּתִי בָּאתָ אַתָּה

וּמִשְּׁדֵמוֹת וּמִכָּרִים

הוֹבַלְתַּנִי אֶל הַמְּלוּכָה

בֵּינוֹת קִירוֹת שֵׁן נֶהְדָּרִים…

עַתָּה נַעֲנֶה שְׂבַע־מַכְאוֹבִים,

נָבִיא נִשְׂגָּב, לְךָ אֶקְרָאָה!

שׁוּר, הַבִּיטָה מַה נִּדְכֵּאתִי

מֵעַצֶּבֶת וּמִתְּלָאָה!…

אִלָּחֵמָה, אַךְ פַּלָּצוּת

בָּנְתָה קֵן לָהּ תּוֹךְ לִבָּתִי,

אֶל הָאֵל קָרָאתִי, אֶפֶס

הוּא לֹא שָׁעָה לִתְפִלָּתִי…

וּמַדּוּעַ לִתְפִלָּתִי

אֹזֶן יָהּ הַיּוֹם אֲטוּמָה?"…

– “יַעַן” – שָׁמְעוּ אָזְנֵי שָׁאוּל

תְּשׁוּבָה קָשָׁה וַאֲיֻמָּה:

"כִּי בַקְּרָב הַזֶה תִּסָּפֶה!…

גַּם הַלְּבוֹנָה הָעֲשֵׁנָה

גַּם תְּפִלָּתְךָ – לֹא תוֹעֵלְנָה…

אֵין תּוֹחֶלֶת, אֵין מַשְׁעֵנָה…

כִּי עָשִׂיתָ רָעוֹת רַבּוֹת:

קֶשֶׁר נִסְתָּר כִּי יָרֵאתָ

אָז כֶּעָרִיץ אַבִּיר רוּחַ

אֶת יָדֶיךָ הֲרִימוֹתָ

עַל צַדִּיקִים עַל נְקִיִּים;

עִם עֹזְרֶיךָ לְחֻמֵי קִנְאָה

רְדַפְתָּם תָּמִיד יוֹם וָלַיְלָה,

לֹא יָדַעְתָּ כָּל חֲנִינָה.

כִּי בְּמֹרֶךְ לֵב חָמַלְתָּ

עַל מִתְקוֹמְמֵי עַמֶּךָ,

וּלְרַוְחָתוֹ לִישׁוּעָתוֹ

לֵב לֹא שַׂמְתָּ כָּל יָמֶיךָ…

עַל כֵּן גָּבְרָה אֵשׁ הַקֶּצֶף

וּתְפִלָּתְךָ אֵל לֹא שָׁמָע…

שָׁוְא הַדְּמָעוֹת, שָׁוְא הַזְבָחִים,

מָחָר תָּסוּף בַּמִּלְחָמָה.

מָחָר תָּסוּף – וּלְאִישׁ אַחֵר

יִתֵּן יָהּ אֶת זֵר הַמְּלוּכָה;

הוּא הָאִישׁ – אֶת עַמּוֹ יָבִיא

אֶל הָאשֶׁר, אֶל הַמְּנוּחָה;

וּמֵעוֹלָם עֲדֵי עוֹלָם

וּמִדּוֹר לְדוֹר יוֹדִיעוּ

זִכְרוֹן מַעֲשָׂיו וּמִפְעָלָיו,

וּבִזְמִירוֹת לוֹ יָרִיעוּ"…

* * *

כָּבְדָה כָּבְדָה הַמִּלְחָמָה…

שָׁאוּל נָפַל עַל בָּמוֹתָיו,

גַּם בְּנֵי שָׁאוּל נָפְלוּ שָׁדוּד –

וַיָּנוּסוּ כָּל צִבְאוֹתָיו.

וּמִלְחֶמֶת־דָּמִים כָּלְתָה,

כָּל הָאָרֶץ שָׁקְטָה נָחָה.

וּבֶן־יִשַׁי אִישׁ הַתְּהִלָּה

נָחַל כִּסֵּא הַמַּמְלָכָה.

קַוֵּי שֶׁמֶשׁ מַנְעִים זְמִירוֹת

עַל יִשְׂרָאֵל אָז נָהָרוּ,

וּבִנְגֹהוֹת קַרְנֵי זַרְחוֹ

כּוֹכְבֵי שָׁאוּל הִסְתַּתָּרוּ…

---

הַמִּשְׁפָּט

מאת

שמעון שמואל פרוג

(שיר דמיוני)

א.

אוֹיְבִים שְׁנַיִם – פּוּרָה דוֹאֵג!,

כֹּמֶר זָקֵן רַב־מְחִלָּה…

עִם ר' יוֹסִי מִנָּבָרָה –

יָשִׁישׁ נִכְבָּד רַב־הַקְּהִלָּה –

יָשְׁבוּ אִישׁ בִּשְׁכוּנַת רֵעוֹ,

יַד הַהֶכְרָח פֹּה הָיָתָה:

מִנִּי דֻכְּסִית (שְׂבֵעַת יָמִים,

צְנוּעָה, חַיָּה בֶאֱמוּנָתָה).

פּוּרָה דוֹאֵג נָחַל בַּיִת

מֻקָּף גִנַּת־עֵץ פֹּרִיָּה,

כִּי הִתְחַיֵּב צֶקֶת לַחַשׁ

עַל נִשְׁמָתָהּ “הָעֲנִיָּה”.

וּבִשְׁכוּנַת פּוּרָה־דוֹאֵג

קְִהִלַּת יַעֲקֹב גַּם לְרַבָּהּ

קָנְתָה בַיִת מֻקָּף חֹרְשָׁה,

חֹרְשַׁת פֶּרִי, חֹרְשָׁה רַבָּה.

חֹרְשָׁה רַבָּה… כֵּן; אַךְ כָּל זֹאת

אַחַת לָנוּ… אֵל שָׁמַיִם! –

פּוּרָה דוֹאֵג הוּא קַתֹּלִי

בֶּאֱמוּנָתוֹ רֹאֶה חַיִּים.

רֶגֶשׁ קִנְאָה? – חַס, חָלִילָה!

לֹא לַקִּנְאָה מְצֹא יָדַיִם

פֹּה בַלֵּב הָרַךְ, הַנִּכְנָע,

בֶּאֱמוּנָתוֹ רֹאֶה חַיִּים.

אַף גַּם יִפְגּשׁ פּוּרָה דוֹאֵג,

אֶת רַבִּי יוֹסִי רַב הָעֵדָה

פְּעָמִים רַבּוֹת לִפְנוֹת עֶרֶב,

עֵת כִּי יָשׁוּב “מֵעֲבוֹדָה”.

– עַרְבָא טָבָא, רַבִּי יוֹסִי! –

“עַרְבָא טָבָא, פּוּרָה דוֹאֵג!”

– זָר הָרוּחַ!… אֶת הַשֶּׁלֶג,

אֶת הַבָּרָד אֲנִי דוֹאֵג!…

“אָמְנָם… אוּלַי”… רַבִּי יוֹסִי

רַב הַקְּהִלָּה יָשִׁיב אֹמֶר;

אָז יִפָּתַח שִׂיחַ־שָׁלוֹם

בֵּין הָרַב וּבֵין הַכֹּמֶר:

אָז יָשִׂיחוּ עַל הָעֵצִים

עַל רִמּוֹנִים, כִּי הֵם נוֹשְׂאִים

צִצִּים דַּלִּים, לֹא כָאֵלֶּה

חֵלֶק צִיץ עֲצֵי הַזֵּיתִים.

גַּם יָשִׂיחוּ, כִּי הַבֹּקֶר

עָלֹה עָלָה עַל הַבָּשָׂר,

כִּי הַיּוֹם – כְּאִלּוּ… אַךְ גַּם

שִׂיחַ אַחֵר פֹּה לא חָסָר.

כֵּן, לא חָסָר… אֵל רַב־צֶדֶק!

פּוּרָה דוֹאֵג רַב־מְחִלָּה

עִם רַבִּי יוֹסִי מִנָּבָרָה,

יָשִׁישׁ נִכְבָּד, רַב הַקְּהִלָּה,

זְקֵנִים שְׁנַיִם – כַּתַּעֲלוּלִים

אִישׁ עַל אִישׁ בְּשֶׁצֶף קֶצֶף

יִתְנַפָּלוּ יִתְנַגָּחוּ! –

עַל שִׂפְתוֹתָם יַלְבִּין קֶצֶף.

בְּנוֹת עֵינֵיהֶם מוֹרוֹת זִקִּים,

בַּלְּחָיַיִם אדֶם בּוֹעֵר,

זֵעַת פְּנֵיהֶם – שֶׁטֶף נַחַל,

רוּחָם קְצָרָה, לִבָּם סוֹעֵר…

וּמַחֲלֻקְתָּם הִיא עַל אֹדוֹת…

אַךְ הָרִיב הוּא רִיב עוֹלָמִים…

פּוּרָה דוֹאֵג, כֹּמֶר נַעֲלֶה!

רַבִּי יוֹסִי, גֶּבֶר תָּמִים! –

אַל בְּאַף, בְּשֵׁם אֵל עוֹלָם!

חִדְלוּ נָא מִמְּרִיבָה קְדוּמָה,

צַעֲקוֹתֵיכֶם, צִוְחוֹתֵיכֶם –

לֹא תוֹעֵלְנָה אַף בִּמְאוּמָה.

אַתֶּם רֹצִים חָרֹץ דָּבָר:

מָה הוּא שֶׁקֶר, מָה הִיא אֱמֶת;

טוֹב מְאֹד! אַךְ לֹא יִתָּכֵן

הוֹצִיא מִשְׁפָּט בַּמִּלְחֶמֶת.

אַל בְּאַפְּכֶם!…

         אַךְ – לַחִנָּם…

רֵיחַ עוֹלֶה מִן הַיְעָרוֹת –

רֵיחַ לַיְלָה מְלֵא טַל אֹרוֹת;

עַל הַמַּיִם, עַל הַנְּהָרוֹת

זַךְ כֶּחָלָב אֵד מִתְאַבֵּךְ;

קֹר הָרוּחַ נֹעַם יֶרֶב;

חָדְלוּ קוֹלוֹת הַמְּצִלְתַּיִם,

נִדְמֹה נִדְמוּ שִׁירֵי־עֶרֶב.

לְאַט לְאַט לִדְמָמָה יָקוּם

גַּם הַסַּעַר שֶׁהִתְפָּרֶץ

בֵּין הָרַב וּבֵין הַכֹּמֶר. –

וּבְהַטּוֹתוֹ רֹאשׁ לָאָרֶץ

יָשׁוּב בֵּיתוֹ רַבִּי יוֹסִי,

אַחֲרָיו יִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת;

וּבַעֲטֹף אֶת כַּנְפֵי בִגְדּוֹ

מָלֵא אַף כְּאֵשׁ־אֹכֶלֶת

יָשׁוּב בָּיְתָה גַּם הַכֹּמֶר.

כֵּן יְכַלּוּ כָל הַיָּמִים

הַקַּתּוֹלִי עִם הַיְּהוּדִי

אֶת וִכּוּחַ־הָעוֹלָמִים.

ב.

כֵּן יָחֵלּוּ כֵּן יָתֵמּוּ

אֶת הַמְּרִיבָה, וּבִסְעָרָה…

וּכְמִשְׁפָּטָן תָּמִיד – שָׁנָה

אַחַר שָׁנָה חִישׁ עָבָרָה.

שָׁנִים חָלְפוּ וַיֵּאָסֶף

פּוּרָה דוֹאֵג רַב־הַמְּחִלָּה;

הֵשִׁיב רוּחוֹ לַשָּׁמַיִם

גַּם רַבִּי יוֹסִי רַב הַקְּהִלָּה.

– “עוּף־ף” – אָז יִקְרָא פּוּרָה־דוֹאֵג

(תַּחַת נֵטֶל גְּוִיָּה שְׁמֵנָה

שַׁח כָּל יָמָיו…) "אוֹדְךָ, אֵלִי!

עוּף־ף, נִצַּלְתִּי לָאַחֲרוֹנָה!…

מַה נָּעֵמָה לִי מְנוּחָתִי! –

עַתָּה, רֵעַ אָהוּב, הָבָה!

לִפְנֵי שׁוֹפֵט רָם עַל רָמִים,

לִפְנֵי אֵל לְדִין נִקְרָבָה!

שָׁם, הֱיֵה נָא שְׁכֵנִי סָמוּךְ,

שָׁם בֵּין שְׁנֵינוּ אֵל יַכְרִיעַ,

אָז נֵדָעָה, נִוָּכֵחָה:

מִי הַצַּדִּיק, מִי הִרְשִׁיעַ…"

וּבְהִתְעוֹפֵף פּוּרָה דוֹאֵג

שָׁם בַּדֹּק בְּרוּם הָרוּחַ,

נֶחְפַּז לַעֲרֹךְ שִׁיחָה שְׁנוּנָה

וּמְפֻלְפֶּלֶת – לַוִּכּוּחַ.

וַיִּתְעַנֵּג פּוּרָה דוֹאֵג

עַל אִמְרוֹתָיו הַנֶּאְדָּרוֹת;

קַ"ס סִימָנִים לִפְרָטֵיהֶם

עִם הַגָּהוֹת עִם הֶעָרוֹת –

הָיָה חֵלֶק “הַהַקְדָּמָה”.

שָׁם – בְּשֶׂכֶל טוֹב, וּבְרוּחַ

חַדָּה, עָבַר עַל כָּל שָׂטָן

וּמַכְשֵׁלָה לַוִּכּוּחַ…

כָּל רָז עָמוּם קְשֵׁה־הֲבָנָה,

כָּל תַּעְלֻמָה חֲתוּמַת־זֹהַר,

בַּחֲרִיצוּת־נֹעַם – הֶעֱטָה

מַעֲטֶה דַק מֵאֵדֵי־טֹהַר.

כָּכָה גָדַל רָחַב דְּרוּשׁוֹ…

וּמִדְבָּרָיו הַנִּמְלָצִים –

קוֹל הָרַעַם בַּשָּׁמַיִם,

נַהַם יַמִּים, שִׂיא הַר פְּרָצִים!

גַּם הַסִּגְנוֹן – פִּלְאֵי פְלָאִים!

שָׂפָה בְרוּרָה, לָשׁוֹן קְצָרָה…

"הוֹי, הִכֹּנָּה, לֹא תִנָּקֶה,

רַבִּי יוֹסִי מִנָּבָרָה!…"

וּבָעֵת הַהִיא רַבִּי יוֹסִי

רוֹם הִתְנַשֵּׂא עַל פְּנֵי רוּחַ,

תְּהִלּוֹת דָּוִד שָׁר… וַיִּכּוֹן

לָבֹא גִנַּת־יָהּ לָנוּחַ.

הוֹי מָה רַבָּה שִׂמְחַת נַפְשׁוֹ,

עֵת כִּי שִׁוָּה נֶגֶד פָּנָיו

גַּן הָעֵדֶן וּמְנוּחָתוֹ

עִם תַּעֲנוּגָיו עִם עֲדָנָיו.

מַה? – שׁוֹשַׁנִּים? פְּרָחִים? תְּמָרִים?

גֻּּלּוֹת עִלִּית זֹרְקֵי מָיִם?

מְעָרוֹת אַבְנֵי בְדֹלַח? שַׁדְמוֹת

חֶמֶד תַּאֲוָה לָעֵינָיִם?

קוֹל כִּנּוֹרוֹת וּמִקְטָרוֹת?

חֹם וָאוֹר? – הוֹי, אֵל שָׁמַיִם!

יֵשׁ שָׁם עֹנֶג אַחֵר – עוֹלֶה

עַל כָּל אֵלֶּה שִׁבְעָתָיִם:

שָׁם… הֵן שָׁמָּה – אֵל רַב צֶדֶק –

שַׁעֲרֵי־בִינָה הָעֲמֻקָּה.

אֵין אִבַּעְיָא בְלִי פִתְרוֹנִים,

אֵין תִּיוּבְתָּא בְּלֹא פֵרוּקָא.

“תֵּיקוּ, תֵּיקוּ” – אֵיזֶה תֵיקוּ?

אֵין כָּל סְפֵקוֹת, פְּלִיאַת־דְּבָרִים!

שְׁבִיל הַחָכְמָה, שְׁבִיל הַדַּעַת

הָלֹךְ יֵלֵךְ בְּמֵישָׁרִים!

מַהַרְשָׁ“א, מַהְרַ”ם, תּוֹסָפוֹת,

הָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי תוֹרָה,

פְּאֵר יִשְׂרָאֵל וַהֲדָרוֹ,

בַּעֲלֵי תְרֵיסִין, בַּעֲלֵי אוֹרָה.

אֵל הַמְּאוֹרוֹת הָאַדִּירִים –

מָארֵי אַתְרָא, הֵמָּה הָכָא.

כָּל אִבַּעְיָא, כָּל אִתְקַפְתָּא

מִתְבָּאֶרֶת כַּהֲלָכָה.

הֶגֶה פִיהֶם – נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם!

כַּשּׁוֹשַׁנָּה – זִיו כָּל מִלָּה!"…

כֵּן בְּעוּפוֹ מָרוֹם חָשַׁב

רַבִּי יוֹסִי רַב־הַקְּהִלָּה.

ג.

קַל מְהֵרָה יִתְעוֹפֵפוּ

שָׁם בְּמֶרְחַב הָעוֹלָמִים

שְׁנֵי הָאוֹיְבִים הָעֲצוּמִים,

הַמִּתְוַכְּחִים הַחֲכָמִים.

תְּנוּעוֹתֵיהֶם חֹצְבוֹת לַהַב.

בָּעֵינַיִם – קֹצֶר רוּחַ:

כִּי לִימִינוֹ הַנִּצָּחוֹן

אִישׁ אִישׁ סָמוּךְ וּבָטוּחַ.

לָאַחֲרוֹנָה…

         הוֹי, מֶה חָדֵל

הוּא הָאָדָם עִם תְּבוּנָתוֹ,

לִפְנֵי כֹחַ אֵל הָעוֹלָם

שַׁלִּיט נֶצַח בִּגְבוּרָתוֹ –

עַל הָאָרֶץ, עַל שָׁמַיִם,

עַל יַבָּשָׁה, עַל הַמַּיִם! – –;

עֵת כִּי רָאוּ הַמִּתְוַכְּחִים

אֶת הָעֵדֶן לָעֵינַיִם;

עֵת בִּדְמָמָה אַט לִפְנֵיהֶם

נָשׂא נָשְׂאוּ רֹאשׁ הַשְּׁעָרִים,

שֶׁבָּהֵמָּה בּוֹא יָבוֹאוּ

רַק צַדִּיקִים וּמְאֻשָּׁרִים –

רֶגַע הֻכּוּ בַסַּנְוֵרִים

כְּמוֹ הֲלָמָם בְּרַק שָׁמַיִם…

וּבִרְאוֹתָם אֶת תְּמוּנָתוֹ

הַנִּפְלָאָה לָעֵינַיִם –

זוּ תְמוּנָתוֹ בַת־ שָׁמַיִם

מְלֵאַת יִפְעָה רַבַּת קְסָמִים –

פִּתְאֹם הַכֹּל הַכֹּל נָשׁוּ

הַמִּתְוַכְּחִים הַחֲכָמִים!

פְּנֵי רַבִּי יוֹסִי פִּתְאֹם חָוְרוּ

וַיַּלְבִּינוּ מִבֶּהָלָה;

אַךְ רַע מֶנְהוּ הָיָה גוֹרַל

נִשְׁמַת פּוּרָה הָאֻמְלָלָה:

מִן הַשִּׂיחָה הָאֲרֻכָּה

מְלֵאַת רֶגֶשׁ עֹז וְחַיִּים,

עַל הַלֵּב לֹא יָכֹל הַעֲלוֹת

חֵלֶק אָחוּז מִמָּאתַיִם.

כְּאִלּוּ מָחֲצוּ בַמַּקֶּבֶת

אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ הַמְגֻלָּחָה –

כָּל הַשִּׂיחָה – עִם הַמְּלִיצוֹת

– חוֹצְבוֹת אֵשׁ – מִלֵּב נִשְׁכָּחָה…

אַךְ בַּצָּרָה חָשׁ סַנְטְ־יַגָּא

לִישׁוּעָתוֹ וּלְרַוְחָתוֹ.

אָמְנָם כֵּן, בְּהֵיסַח דַּעַת

מַהֵר צָמְחָה אֲרוּכָתוֹ.

“דַּבְּרָה, בְּנִי, בָּעֹז הִתְאַזְרָה!” –

– לָחַשׁ לוֹ סַנְטְ=יַגָּא אֹמֶר –

וַיָּשׁוּבוּ חֵן שְׂפָתַיִם

עִם עֹז רוּחַ אֶל הַכֹּמֶר.

פּוּרָה דוֹאֵג פָּתַח פִּיהוּ,

וּמְדַבְּרוֹתָיו – פִּלְאֵי פְלָאוֹת!…

כְּבָר הִשְׁמִיעַ “הַהַקְדָּמָה”

הַסִּמָּנִים, הַהַגָּהוֹת,

וּכְמִין חֹמֶר דָּרשׁ דָּרַשׁ

דִּבְרֵי מֶחְקָר עִם תּוּשִׁיָּה,

רָזֵי־אֵלִים דַּקֵּי־מֻשָּׂג

וּפִלְפּוּלֵי פַלְסוּפִיָּה…

וּבִכְלוֹתוֹ אֶת הַדְּבָרִים

הוֹצִיא גְנִיחָה מִלִּבֵּהוּ.

נִצָּב הָכֵן, וּבְהוֹרוֹתוֹ

עַל רַבִּי יוֹסִי בִּימִינֵהוּ

הוֹסִיף דַּבֵּר וַיִּתְלַהֵב:

"שׁוֹפֵט צֶדֶק, רַב עֲלִילָה!

בִּימִין עֻזְּךָ הַנֶּאְדֶּרֶת

גְּאוֹן הַיְּהוּדִי נָא הַשְׁפִּילָה.

"הוּא בֶן אֻמָּה – לִדְבָרֶיהָ

גַּם לָאָרֶץ גַּם לַדָּרִים

נָתֹן נָתְנָה אוֹר אֱלֹהַּ,

צֶדֶק, מִשְׁפָּט, וּמֵישָׁרִים.

יוּכַל לִהְיוֹת, לֹא אֶתְוַכְּחָה!

אָכֵן אֵדַע כִּי הָיָתָה

זֹאת הָאֻמָּה עַל הָאָרֶץ

כְּבָר לָטֹרַח וּלְמַעֲמָסָה.

אֵין לְתָאֵר וּלְהַבִּיעַ

הַמַּכְאוֹבִים הָאֲיֻמִּים,

אֲשֶׁר סָבְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל

כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, כָּל הַלְּאֻמְּים;

אָכֵן מַר מִכֻּלָּם הָיָה

לָנוּ סְפַרְדִּים. – אֵל שָׁמָיִם!

זאת הָאֻמָּה הִשְׁבִּיעַתְנוּ

טֹרַח, עָמָל מְלֹא חָפְנָיִם.

צֵא וַחֲשֹׁב עֲצֵי הַמּוֹקֵד!

בָּתֵּי־כְלָאִים שֶׁהֻשְׁתָּתוּ!

הַחֲבָלִים שֶׁנִּתָּקוּ,

הַמּוֹסֵרוֹת שֶׁנִּשְׁחָתוּ!

כַּמָּה זָהָב נָתַן עַמִּי,

(הוֹי, כִּי אֶזְכֹּר אֹחַז שָׂעַר!…)

זֶה זְמַן רַב לְשׁוֹפְטֵי אֶרֶץ

וּלְמַחֲזִיקֵי תֹם בַּשָּׁעַר!

גַּם לְסוֹכְנִים, גַּם לִפְקִידִים,

גַּם לִמְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים

עִם כָּל חֶבְרַת הַמַּשְׁגִּיחִים

צוֹרְפֵי כְלָיוֹת, שֹׁמְרֵי צְעָדִים…

תָּמִיד – צַיִד וּבִקֹּרֶת,

כָּל הַיָּמִים – רֹגֶז, פְּרָעוֹת.

וּמָה רַב הַמְּחִיר – שִׁלַּמְנוּ

בַּהֲלָכוֹת “הַנִּפְלָאוֹת”.

פִּסְקֵי־קֹדֶשׁ, כְּתָבִים, חֻקִּים…

הַאִם אֵין זֹאת עֹז עֲנָקִים?

אַךְ כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ אַחַי

רַק לְשִׁמְךָ שֹׁכֵן שְׁחָקִים.

וּבִצְדָקָה וּמֵישָׁרִים

עוֹד הִתְהַלְּכוּ עִם צָרֵיהֶם;

חִנָּם שָׁרוּ אַחֲרֵי מוֹתָם

“מִמַּעֲמַקִּים” עַל קִבְרֵיהֶם.

וּבֵין קִירוֹת בֵּית הַנְּזִירִים

בַּתַּעֲנוּגִים וַעֲדָנִים,

אַחֲרֵי מוֹת הָאָבוֹת – חִנָּם

מָצְאוּ מַחֲסֶה עֹז הַבָּנִים.

גַּם בְּלִי גְמוּל וּבְלִי כָל שָׂכָר

לִבְנֵי רֶשַׁע הָאֲרוּרִים

הוֹרוּ אַחַי שֹׁמְרֵי אֵמוּן –

שַׁעֲרֵי גִנַּת־יָהּ הַסְּגוּרִים.

כַּמָּה קְטֹרֶת, כַּמָּה דוֹנַג

קָלוּ… כֶּסֶף רַב הֵרִיקוּ

לֹא חָשָׂכוּ… אַךְ בְּעֵינֵי

עַם יִשְׂרָאֵל עוֹד לֹא נִקּוּ…

עוֹדָם קֹרְאִים: – "הֲרֵעוֹתֶם,

הֲרֵעוֹתֶם לַעֲשׂוֹת לָנוּ.

הֵן לָאָרֶץ אֵל נָתַנּוּ,

דֶּרֶךְ תֹּם הוֹרִינוּ אָנוּ"…

כֵּן יוֹסִיפוּ דַּבֵּר עָתָק,

עַד עֲבֹר עַל פְּנֵיהֶם נֵלֶא:

קוֹלוֹת, צְוָחוֹת… מִן הַנִּמְנַע,

מִן הַנִּמְנַע שְׂאֵת כָּל אֵלֶּה!"…

כֵּן כִּמְעָט בִּילָלָה קָרָא

פּוּרָה דוֹאֵג רַב־הַמְּחִלָּה…

מֻכֶּה קֹר וָחֹם חֲלִיפוֹת

עָמַד נֶגְדּוֹ רַב־הַקְּהִלָּה

כֻּלּוֹ רָעַד, כָּרַע, קָרַס,

וַיִּשְׁתַּטַּח מְלֹא קוֹמָתוֹ;

אַךְ עֵת בָּא אֵלֵיהוּ מַלְאָךְ

שְׁמֹעַ מֶנּוּ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ.

מֵעֶמְדָּתוֹ, כְּמוֹ מִשְּׁפִיפוֹן,

לַאֲחוֹרָיו זָע וָנָד,

וַיְשַׁוֵּעַ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל –

יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד!!" –.

– "זוּלַת זֹאת אֵין דָּבָר? –… עַתָּה

תַּם הַמִּשְׁפָּט –" נִשְׁמַע אֹמֶר,

וַיֵּחָרֶץ כֹּה הַמִּשְׁפָּט

בֵּין הָרַב וּבֵין הַכֹּמֶר:

כִּי לְתַשְׁלוּם גְּמוּל כָּל נִזְקֵי

בְּנֵי אַסְפַּמְיָא הָאֻמְלָלִים,

לֵאמֹר: מַקְלוֹת, עֲצֵי מוֹקֵד,

גַּם אֲבָנִים גַּם גֶּחָלִים –

שִׁבְעָתַיִם עַל כָּל אֵלֶּה

(בְּלִי גָרֹעַ מָה, חָלִילָה)

יוּשַׁב פֹּה לְפוּרָה דוֹאֵג…

אַךְ רַבִּי יוֹסִי רַב הַקְּהִלָּה

עַל גַּאֲוָתוֹ, עַל רוּם עֵינָיו,

לֹא יִמָּלֶט, לֹא יִפָּלֶט,

עַד שֶׁיָּשׁוּב שֵׁנִית אַרְצָה,

עַד יִוָּלֶד עַל פְּנֵי חָלֶד.

וּכְקוֹל קוֹרֵא בַּעֲרָבָה,

– עֵת כִּי יֵלֵךְ נָע וָנָד –,

תְּהִי קְרִיאָתוֹ:

         "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד!…"

---

רַבִּי אַמְנוֹן

מאת

שמעון שמואל פרוג

(מסרת ביהכ"נ)

א.

לֹא מָשַׁל רַבִּי אַמְנוֹן בְּאוֹצְרוֹת מִסְתָּרִים

וּבְחֹסֶן תִּפְאֶרֶת אַרְמוֹנוֹת נֶהְדָּרִים

שָׁם סְגֻלַּת כָּל חֶמְדָּה מוֹפָעַת, –

וַיִּמְשֹׁל רַבִּי אַמְנוֹן בִּסְגֻלָּה אַחֶרֶת:

בִּלְבָבוֹ מְזִמָּה – כִּלְהָבָה בֹעֶרֶת,

כַּשֶּׁמֶשׁ זֹרֵחַ אוֹר דַּעַת.

וְאַחַד הַנְּסִיכִים לֹא פַעַם וּשְׁתַּיִם

אֶת מִפְתַּן הַיָּשִׁישׁ וּגְלוּי הָעֵינַיִם

בִּצְעָדָיו הַקַּלִּים הֵנִיעַ,

עֵת נִסְתָּר מֵעַיִן בַּאֲפֵלָה נִדַּחַת

מִפִּי רַבִּי אַמְנוֹן דְּבַר עֵצָה לָקַחַת

אֶל בֵּיתוֹ, בֵּית עֹנִי, הוֹפִיעַ.

לְאוֹר כְּפִיס עֵץ כֵּהֶה הַמֵּפִיץ הַחֲשֵׁכָה

עַל סַפְסֵל עֵץ קָשֶׁה לִימִין הַחֵלֵכָה

הַנָּסִיךְ יְאַחֵר לָשֶׁבֶת.

עַל חָכְמַת הַמִּסְכֵּן, טוּב טַעֲמוֹ, תְּבוּנָתוֹ

יִתְעַנֵּג הַנָּסִיךְ וְשָׁב אֶל טִירָתוֹ –

וְנַפְשׁוֹ תּוּשִׁיָּה שׂגֶבֶת.

אַךְ עֵת חֲצוֹת לַיְלָה בְּתֵבֵל תַּגִּיעַ,

וּבְחֶדְרוֹ הַנָּסִיךְ מַרְבַדִּים הִצִּיעַ

וּשְׁנָתוֹ כְבָר נָם עַל מִשְׁכָּבוֹ

מְכֻסֶּה בְּבוּץ וּבִסְדִינִים יְקָרִים, –

בְּבֵיתוֹ, בֵּית עֹנִי, אֶל שֻׁלְחַן הַסְּפָרִים

עוֹד יוֹשֵׁב רַבִּי אַמְנוֹן, וּלְבָבוֹ

יִנּוֹעַ בְּקִרְבּוֹ כַּיָּם מִפְּנֵי רוּחַ…

הוּא יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר פָּתוּחַ…

וְאַחַת אֶל אַחַת לִרְבָבוֹת

כִּשְׂרָפִים בְּלִי־נוֹחַ עוֹד רָצָה עוֹד שָׁבָה

בְּמִצְחוֹ הָרָחָב, בִּמְעוֹן הַמַּחֲשָׁבָה

סְעִפִּים עֲמֻקּוֹת, נִשְׂגָּבוֹת.

* * *

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים בִּמְנוּחָה עָבָרוּ

כְּגַלֵּי מַגֶּנְצָא הַשֹּׁקְטִים יִנְהָרוּ

בְּלֵילוֹת הָאָבִיב הַבְּהִירִים;

הַמּשְׁלִים בְּהֶסֶן לִתְהִלָּה נוֹדָעוּ

וּבָתֵּי הַגְּנָזִים מִקֶּדֶם מָלְאוּ

מַטְמוֹנֵי אוֹצָרוֹת אַדִּירִים.

וּמוֹשֵׁל בְּנֵי הֶסֶן לֹא קָפַץ אֶת יָדָיו

וַיִּתֵּן מַתָּנוֹת וּמַשְׂאוֹת לַעֲבָדָיו,

חֹרִים אֲצִילִים וּסְגָנִים;

אָכֵן הוּא הוֹתִיר לְטוֹבָה בֵּינֵיהֶם

וַיְכַבֵּד וַיְחוֹנֵן וַיְנַשֵּׂא עֲלֵיהֶם

יוֹעֲצוֹ – אִישׁ צָעִיר לְשָׁנִים.

הֵן יִקֶר הַמִּקְרֶה, כִּי תַעֲלֶה בֶהָלָה

אוֹ דְאָגָה כַשֹּׁאָה עַל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה

וּפֶתַע שָׁמֶיהָ יִקְדָּרוּ:

אִם נִבְעוּ מַצְפּוּנֵי מַעֲמִיקֵי כָל בֶּגֶד

אוֹ חַיִל כִּי עָצְמוּ הָאוֹיְבִים מִנֶּגֶד

וּלְהַגְדִּיל עַל גְּבוּלוֹ אָמָרוּ.

עַל כָּל דְּבַר כִּשָּׁלוֹן, כָּל פֶּגַע וּמְצוּקָה,

כִּי יִהְיוּ לַמּוֹשֵׁל לְמִכְשֹׁל וּלְפוּקָה,

אָז עֵצָה נֶאֱמָנָה וִישָׁרָה

הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר לַמּוֹשֵׁל יַשְׁמִיעַ,

וּכְרֶגַע עַל רֹאשׁוֹ כַּשֶּׁמֶשׁ יוֹפִיעַ

אוֹר תִּקְוָה, אוֹר יֶשַׁע בַּצָּרָה.

הִתְפַּלְּאוּ הַחֹרִים הַזְקֵנִים, וּכְצֶפַע

הֵגִיחָה הַקִּנְאָה בַּלֵּב – אַךְ מֵאָפַע

וָשָׁוְא כָּל זִמּוֹתָם חִבֵּלוּ.

לֹא שָׁתְתָה רוּחוֹ כּוֹס חֲמָתָם הַזְּעוּמָה

כִּי נֶחְשְׂפָה פִּתְאֹם לָאוֹר הַתַּעֲלֻמָה,

נִגְלְתָה מִמְּקוֹם לֹא פִלֵּלוּ:

* * *

הַמּוֹשֵׁל יִתְעַנֵּג עַל מִשְׁתֵּה עֲדָנִים…

וְשָׂרֵי הֶחָצֵר נִכְבַּדֵּי־הַפָּנִים

יוֹשְׁבִים כַּדָּת לִימִינֵהוּ:

כָּל יוֹתֵר בְּאִישׁ שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה תִּרְבֶּינָה,

יַעֲמִיקוּ הַקְּמָטִים, עֵינַיִם תִּכְהֶינָה

כֵּן יִקְרַב לִימִין אֲדוֹנֵיהוּ.

דַּת זֹאת מִשְׁתַּמֶּרֶת מִיָּמִים קַדְמוֹנִים…

אַךְ מַה־זֶּה? – שָׁם גֶּבֶר – בְּרֹאשׁ כָּל הַזְקֵנִים…

מוּל עָרְפּוֹ הֵן יוֹרְדִים תַּלְתַּלָּיו

הַשְּׁחוֹרִים… אֵשׁ נֹעַר בִּלְחָיָיו לֹהֶטֶת,

וּמוֹשְׁלוֹ, אֶת עֵינוֹ – בְּחֶסֶד מַבֶּטֶת –

לֹא יִגְרַע אַף רֶגַע מֵעָלָיו.

אַף כּוֹסוֹת לִבְרָכָה יִנָּשְׂאוּ לִכְבוֹדוֹ

וְשִׁירוֹת וּזְמִירוֹת יוֹדִיעוּ אֶת הוֹדוֹ…

מִי זֶה הַצָּעִיר לְשָׁנִים? –

הוּא מַחֲמַד הַמּוֹשֵׁל, הוּא יוֹעֵץ מֵישָׁרִים

הַנּוֹדָע לִתְהִלָּה וּלְכָבוֹד בַּשְּׁעָרִים,

הוּא רֹאשׁ לַעֲבָדִים נֶאֱמָנִים.

הַמּוֹשֵׁל יִתְעַנֵּג עַל מִשְׁתֵּה עֲדָנִים –

וּשְׁכוּרֵי מִיַּיִן הָרֹזְנִים, הַסְּגָנִים;

קוֹל שִׂיחַ, קוֹל זֶמֶר וָנֶבֶל;

רַק אֶחָד בֵּינֵיהֶם – בּוֹ רוּחוֹ נֶעְכֶּרֶת,

מַחֲשֶׁבֶת עַצֶּבֶת אֶת לִבּוֹ מַקְדֶּרֶת,

בַּמִּשְׁתֶּה לֹא יִקַּח כָּל חֶבֶל.

הוּא מַחֲמַד הַמֶּלֶךְ, הוּא יוֹעֵץ מֵישָׁרִים

הַנּוֹדָע לִתְהִלָּה וּלְכָבוֹד בַּשְּׁעָרִים…

וְכֹה שְׂפַת הַמּוֹשֵׁל דֹּבֶרֶת:

– "אַל תְּכַחֵד, אֲהוּבִי, הָאֱמֶת הַגִּידָה:

מַה שָּׁבְרָה רוּחֶךָ, מַה לִּבְּךָ הֶחֱרִידָה,

אֶרְאֶה בַּת עֵינְךָ קֹדֶרֶת…

הַהִכְלִים פָּנֶיךָ אִישׁ אֶחָד בַּעֲבָדַי?

אוֹ אוּלַי, אֲהובִי, מַתְּנוֹתַי, חֲסָדַי

לֹא־רָצוֹן מֵאִתְּךָ הֵפִיקוּ?

הֲלֹא קְדשִׁים לִי תָמִיד מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ,

אִם עשֶׁר אִם גְּדֻלָּה תִּתְאַוֶּה נַפְשֶׁךָ,

שְׁאַל – לְךָ יָדַי יָרִיקוּ".

– "שְׂבַע־רָצוֹן אָנֹכִי בְּרֹב חֲסָדֶיךָ,

שְׂבַע־רָצוֹן בַּתְּהִלָּה וּבְמַתְּנוֹת יָדֶיךָ,

– עָנָהוּ הַצָּעִיר לְיָמִים –

וּכְיָמִים מִקֶּדֶם כֵּן עַתָּה אֶשְׁאָלָה,

כִּי רוּחַ תִּפְאֶרֶת וּגְבוּרָה מִלְמָעְלָה

תְּחוֹפֵף מַלְכוּתְךָ עוֹלָמִים!…

וְכָבוֹד וָהוֹד לְךָ מַלְכִּי יָאָתָה:

לְגָאוֹן וּלְכָבוֹד עַל רֹאשְׁךָ נָשָׂאתָ

הַכֶּתֶר – גִּבּוֹרִים נָשָׂאוּ;

מִכְּבוֹדְךָ, אֲדוֹנִי, עָלַי גַּם אָצַלְתָּ

כִּי דִבְרֵי עֵצוֹתַי לְהַקְשִׁיב הוֹאַלְתָּ,

צִוִּיתָ – אַחֲרֵיהֶם מָלָאוּ.

אַךְ דַּע: מִלְפָנֶיךָ הַמַּעְיָן כִּסִּיתִי,

מִמֶּנּוּ מֵי חָכְמָה וּתְבוּנָה דָּלִיתִי…

לֹא אֲנִי לֹא אֲנִי הִשְׁקֵיתִי

הַשְּׁדֵמָה – מִפִּרְיָהּ אָכַלְתִּי עַד עָתָּה, –

עֲמַל יְדֵי זָרִים אַךְ יָדִי לָקָטָה

מִתְּהִלַּת אֲחֵרִים רָוִיתִי…

שָׂא פָנַי, הוֹד מַלְכוּת, חֲטָאַי אַזְכִּירָה:

בְּקִרְיַת מַלְכוּתְךָ מַגֶּנְצָא הַבִּירָה

הַרְחֵק מִזֶּרֶם הַחַיִּים,

מִכָּבוֹד, מֵהָדָר, מִגְּדֻלָּה, מִשָּׁאוֹן,

שָׁם־נִסְתָּר גַּם נֶעֱזָב בְּפִנַּת צַר־מָעוֹן

אַךְ חָפְשִׁי כְּצִפֹּר שָׁמַיִם.

וּבְנֶפֶשׁ מֵאוֹצַר הַתְּבוּנָה לְקוּחָה –

שָׁם יוֹשֵׁב הָעִבְרִי רַבִּי אַמְנוֹן בִּמְנוּחָה,

וְיָדוֹ רַק יָדוֹ בִּנְהָרָה

וּבְחֹסֶן תִּפְאֶרֶת דְּרָכֶיךָ פֵאֵרָה.

בִּי רוּחַ אִישׁ אַחֵר, הוֹד מַלְכוּת, דִּבֵּרָה!

זוּ נַפְשִׁי בַּשָּׁוְא הִתְפָּאָרָה!

לְבַקְּרוֹ הָלַכְתִּי בִּמְנוּחַת הַלַּיְלָה,

וּבְרוּחִי אָז יַצִּית אֵשׁ־פֶּלֶא, אֵשׁ נַעְלָה,

וּלְחָכָם וּלְנָבוֹן נִדְמֵיתִי.

אַךְ עַתָּה לֹא אוּכַל אֶשְׁקָטָה בִמְכוֹנִי!

הוֹי, רוּחַ אִישׁ אַחֵר אַךְ דִּבְּרָה מִגְּרוֹנִי,

מִתְּהִלַּת אֲחֵרִים הִרְוֵיתִי

אֶת נַפְשִׁי, זוּ נַפְשִׁי בַשֶּׁקֶר נִסְתָּרָה!…

הָסִירָה, הָרִימָה זוּ צְפִירַת תִּפְאָרָה –

לְחִנָּם אֶת רֹאשִׁי עִטֵּרָה!

וְנָשָׂא עַל רֹאשׁוֹ אֶת הוֹד הָעֲטָרָה

הָאִישׁ – שֶׁחָכְמָתוֹ בְּחֹסֶן וּנְהָרָה

דְּרָכֶיךָ עַד הֵנָּה פֵאֵרָה!"…

וַיִּדֹּם הַיּוֹעֵץ, כְּמוֹ שֵׁנָה נָפָלָה

בְּחַדְרֵי הַכֵּרָה. דּוּמִיָּה מָשָׁלָה.

חָדְלוּ הַחוֹגְגִים שָׁאוֹן…

וַיִּקְרָא הַמּוֹשֵׁל מִתּוֹךְ הַדּוּמִיָּה:

"אֲהָהּ, מִי זֶה הָיָה לִי יוֹעֵץ פְּלִילִיָּה,

צְבִי עֶדְיִי שַׂמְתִּיהוּ לְגָאוֹן!…

יְהוּדִי, חֵלֵכָה, שֶׁמָּשְׁחַת מַרְאֵהוּ!…

אַךְ לוּ לְעֹז כִּתְרִי בְּחָכְמַת לִבֵּהוּ

עוֹד הוֹסִיף לִי עֹז שִׁבְעָתָיִם, –

לֹא לִי בֶן אֱמוּנִים, לֹא לִי הִכָּנֵעַ

לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת יְהוּדִי פשֵׁעַ

שֶׁשָּׁפַךְ דַּם אֵלִי כַּמָּיִם!…

הַגִּידָה, אִם תֵּדַע אֶת דִּבְרֵי יָמֵינוּ? –

הֶחָסְרָה עֹז נַעֲרָץ מֶמְשֶׁלֶת אַרְצֵנוּ,

לֹא הֵפִיץ כִּתְרֵנוּ קַרְנָיִם,

עֵת מַחֲנֵה אֲבוֹתַי גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים

הוֹסִיפוּ עֹז מִשְׁנֶה וָתֹקֶף לַדְּגָלִים –

שֶׁנִּצְּחוּ לֹא אַחַת וּשְׁתָּיִם? –

מִי הָיָה לְהוֹרַי אָז יוֹעֵץ מֵישָׁרִים,

בְּשָׁלוֹם וָהוֹד אוֹ בְּלָחֶם שְׁעָרִים?

מִי נָחָם אֱלֵי הַמַּטָּרָה?

יְהוּדִי? הַיְּהוּדִי שֶׁמָּשְׁחַת מַרְאֵהוּ,

שֶׁהוֹרַי הִשִּׁיאוּ הַכְּלָבִים עָלֵיהוּ

כְּעַל חַיַּת יְעָרִים מוּזָרָה,

וַיִּשְׁפְּכוּ דָמוֹ, דָּם שָׁחוֹר מְלֵא־רַעַל,

בְּשֵׁם אֵלִי, אֵל רַחֲמִים וָחֶסֶד, שֶׁהֹעַל

לְקָרְבָּן מִפִּשְׁעֵי עַם סָכָל?…

הֲיָאֶה לִי נִינָם לָשֶׁבֶת לְכִסֵּא

עִם שׂוֹנֵא הַנּוֹצְרִי, שֶׁרְדָפוֹ, הֱמִיתוֹ?! –

הַגִּידָה, הִצְטַדְּקָה אִם תּוּכָל!…"

וַיִּפְתַּח הַיּוֹעֵץ אֶת פִּיהוּ בְּאֵימָה:

“הַרְשֵׁנִי, הוֹד מַלְכוּת…” וַיֵּצֵא גְבַהּ־קוֹמָה,

אִישׁ זָקֵן וָשָׂב מִן הָעֵדָה,

לְבוּשׁוֹ בַּד קֹדֶשׁ, בַּת עֵינוֹ עֲגוּמָה.

וַיֹּאמֶר: – "עֶבְרָתְךָ, הוֹד מַלְכוּת, אֲיֻמָּה,

אַךְ כַּבֶּד נָא אוֹתִי, כַּבֵּדָה,

הַקְשִׁיבָה לִדְבָרַי: בְּרוּחַ חֻבָּלָה

דְּבַר שָׁרְךָ שָׁמַעְתִּי, וּבְנֶפֶשׁ נִבְהָלָה

אֶל דְּבָרְךָ, אֲדוֹנִי, חִכִּיתִי. –

אַךְ הִנֵּה מִפִּיךָ מִלֶּיךָ הוֹצֵאתָ

וּבְשִׂמְחַת אֵין קֵצֶה אֶת לִבִּי מִלֵּאתָ,

וְעֵינַי נָהָרוּ… רָאִיתִי

כִּי אֹזֶן לֹא תַטֶּה לְכַחַשׁ וּרְמִיָּה;

רָאִיתִי – לִבָּתְךָ הַטְּהוֹרָה וּנְקִיָּה

שׂטֶמֶת אֶת אוֹיְבֵי אֵל חַיִּים…

אַךְ כָּבוֹד וִיקָר לְךָ, מַלְכִּי, וּבְרָכָה!

גָּבֹהַּ וְנִשְׂגָּב מְאֹד כֵּס הַמַּמְלָכָה

וּמֵאִיר כְּאוֹר שִׁבְעָתָיִם!…

וּבְרוּכָה אַדְמָתְךָ, וָעשֶׁר הִיא מְלֵאָה…

אַךְ תְּנֵנִי, הוֹד מַלְכוּת, לְחַוֹת פֹּה דֵּעָה

וּלְגַלּוֹת אֶת לִבִּי בִּדְבָרִים

נֶאֱמָנִים. – הוֹד מַלְכוּת! הֵן כְּלִי הוּבָא הֵנָּה

מְגֹאָל בְּדָמִים, בַּטִּיט וּמַדְמֵנָה

וְרָקָב מִכָּל הָעֲבָרִים:

פֹּה קוֹרֵי עַכָּבִישׁ מִגָּב אוֹתוֹ חָפוּ,

שָׁם קְהַל עַכָּבִישִׁים בְּקִרְבּוֹ נֶאֱסָפוּ…

אֲבָל, מֵעֵינַיִם נִסְתָּרָה

בָּרֶקֶת מַזְהֶרֶת תִּמָּצֵא קִרְבֵּהוּ,

מִתַּחַת לָרֶפֶשׁ הַמְכַסֶּה עָלֵיהוּ…

וּלְהַשִּׂיג הָאֶבֶן הַיְקָרָה

אִם נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ חֲפֵצָה,

הַכְּלִי בְלִי־עָמָל הוֹאִילָה נַפֵּצָה,

וּלְךָ הִיא הָאֶבֶן הַיְקָרָה;

וְאוּלָם, הוֹד מַלְכוּת, אִם זֹה הַבָּרֶקֶת

אֶל כָּתְלֵי הַכֶּלִי בְּחָזְקָה מֻדְבֶּקֶת,

וּתְהִי גַם הָאֶבֶן נִשְׁבָּרָה

בְּשַׁבֵּר הַכֶּלִי, וּשְׁנֵיהֶם אִבַּדְתָּ,

מַה לַּעֲשׂוֹת אָז מַלְכִּי, מַה לַּעֲשׂוֹת פָּקַדְתָּ? –

הֲלִנְטשׁ אֶת דְּבַר הַבָּרֶקֶת

עֵת דְּרוּשִׁים רַק עָמָל וְאֶרֶך־אַפַּיִם:

לְטַהֵר הַכְּלִי, לַהֲדִיחוֹ בְ“מַיִם”,

וְאַחַר – בְּיָד מְמָרֶקֶת –

לְפָתְחוֹ לְאִטִּי, בְּלִי רוּחַ נִמְהָרָה,

אָז – בּוֹאָה הִתְעַנְּגָה בָּאֶבֶן הַיְקָרָה…

הֲתַטֶּה לִּי אֹזֶן שֹׁמָעַת?

אִם תַּטֶּה הוֹאִילָה וּתְנֵנִי הַבִּיעַ:

לְחִנָּם חָפַצְתָּ יוֹעֶצְךָ הַרְשִׁיעַ,

לְחִנָּם כָּעַסְתָּ גַם כָּעַס:

הוּא הִתְעָה וַיְהִי לְךָ יוֹעֵץ פְּלִילִיָּה,

הוּא קָנָה לוֹ גָאוֹן בְּכַחַשׁ וּרְמִיָּה,

אַךְ יִצְדַּק בְּקָרְאוֹ לְךָ: סְלָחָה!

הַפַּעַם לְךָ נַפְשׁוֹ אֱמוּנִים שָׁמָרָה,

כִּי הוֹרְךָ, הַמֶּלֶךְ, הוֹד אֶבֶן תִּפְאָרָה,

וְלוּ גַם מִשְׁבַּצְתָּה נֶאֱלָחָה…

יְהוּדִי זְעוּם־יָהּ, חֶלְאַת גּוֹי וּבְזֹה נֶפֶשׁ

הֲיֵשׁ עוֹד כָּמֹהוּ מְגֹאָל בָּרֶפֶשׁ

וְרָאוּי לִשְׁאָט וּלְבִזָּיוֹן?…

אָכֵן אֶת לִבְּךָ אִם לָקַח בִּתְבוּנָה,

שְׁמַע נָא, הַמֶּלֶךְ, לַעֲצָתִי “אֱמוּנָה”

יָדַעְתִּי לְפָנָיו נִקָּיוֹן"…

עַל שִׂפְתֵי הַזָּקֵן הַלְּבָנוֹת עָבָרָה

כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ רְעָדָה נִמְהָרָה,

וְשֵׁנִית אָז תָּשׁוּב הַגִּילָה:

אָז כּוֹסוֹת הַכֶּסֶף דַּם עֵנָב יָשִׁיקוּ

וְשִׁירוֹת הַקְּרוּאִים לַמּוֹשֵׁל יָפִיקוּ

תִּפְאֶרֶת וּבְרָכָה וּתְהִלָּה.

* * *

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת, קַוֶּיָה נִשְׁקָעִים;

וְרָאשֵׁי הֶהָרִים וִיעָרוֹת וּסְלָעִים

יֵרָאוּ בִנְגֹהוֹת עַרְבַּיִם

מְתֻלָּעִים וַאֲדֻמִּים כַּאֲחוּזֵי בְעֵרָה.

אַף נַחַל מַגֶּנְצָא לֶהָבָה כִתֵּרָה,

וַתָּצֶת אֶת טֹהַר הַמָּיִם.

הַמִּשְׁתֶּה עֲדֶנָּה הַלְּבָבוֹת יַרְתִּיחַ…

עֲדֶנָּה לֹא חָדְלוּ הַשִּׁירָה, הַשִּׂיחַ,

וְהֶמְיַת עַלִּיזִים וּתְשֻׁאוֹת…

רַק דּוּמָם בַּחוֹגְגִים יוֹשְׁבִים רַק שְׁנַיִם

וּבְרוּחַ דּוֹמֵמָה וּבְקֹצֶר אַפַּיִם

עֵינֵיהֶם לַדֶּלֶת נְשׂוּאוֹת…

הֵן הֵמָּה: הַכֹּמֶר, הַיּוֹעֵץ: בִּמְהֵרָה

לְהָבִיא אֶת אַמְנוֹן אֶל אוּלַם הַכֵּרָה

פְּקֻדַּת הַמּוֹשֵׁל חָזָקָה…

וַיְהִי בְהִסְתַּתֵּר אַךְ שֶׁמֶשׁ עַרְבַּיִם

מִתַּחַת הֶהָרִים, וּבְלֵב הַשָּׁמַיִם

חֲתֻלַּת אֵד טָהוֹר הוּצָקָה –

וַיּוּבָא רַבִּי אַמְנוֹן עַל־יַד שׁוֹטְרִים שְׁנַיִם,

וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד בְּרֶטֶט מָתְנַיִם.

יָדֵיהוּ הַצְּנוּמוֹת רָעָדוּ,

זֵעָתוֹ הַקָּרָה עַל מִצְחוֹ יָרָדָה,

וְעֵינָיו נִטָּיוּ מִנֶּגֶד בַּחֲרָדָה

מְקוֹם שִׂיחַ וָשִׁיר הִתְאַחָדוּ…

………………..

………………..

ב.

כְּבָר עָבַר הַנֶּשֶׁף, חֲצוֹת לַיִל הִגִּיעַ,

מַגֶּנְצָא הַבִּירָה כְּבָר תִּישַׁן, תַּרְגִּיעַ,

וּבְאַחַד הַחוּצוֹת בִּמְבוּכָה

שָׁם יֵלֵךְ רַבִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ… לִפְנֵיהוּ

נַחַל מַגֶּנְצָא הַמּוֹלִיךְ מֵימֵיהוּ

בֵּין גְּדוֹתָיו בְּהַשְׁקֵט וּמְנוּחָה –

מִתַּחַת לְאֵד טֹהַר הַמְרַחֵף מִלְמַעְלָה…

וּמְלֵאֵי תַעֲלֻמּוֹת שָׁם כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה

יִנּוֹעוּ בְּרַצֵּי הַגַּלִּים;

וְשִׂיחֵי הַחֹף וְצֶאֱלֵיהֶם הַסְּבוּכִים

עַל מֵימֵי הַנַּחַל הַנִּרְדָּם הֵם שְׁטוּחִים

כְּתַשְׁבֵּץ וּכְרִקְמַת תַּלְתַּלִּים.

וּתְנוּמָה מִסָּבִיב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…

רַק שְׁנַיִם בַּרְבֻּרִים יַפְרִיעוּ הַדְּמָמָה,

יִרְחָצוּ, יֶהֱמָיוּ, יָשֹׁקּוּ.

יוֹרִידוּ כְנָפַיִם, יַעֲלוּן חִישׁ רוֹמָה,

וּבְעַרְבֵי הַנַּחַל – אֲחוּזֵי תַרְדֵּמָה –

נְטִיפוֹת מֵי־כֶסֶף יִזְרֹקוּ.

אַךְ הִנֵּה מִנֶּגֶד, שָׁם הִנֵּה מִשְׁכָּנוֹ,

וַיָּבֹא בוֹ… שֶׁקֶט וּדְמִי… עַל שֻׁלְחָנוֹ –

שָׁלַח נֵר קָטָן אוֹרֵהוּ…

וַיֵּשֶׁב אֶל סֵפֶר… וְקֶרֶן נְהָרָה

מִנֵּרוֹ עַל שְׂעָרוֹ הַלָּבָן עָבָרָה…

וַיַּקְרֵב אֶת נֵרוֹ אֵלֵיהוּ.

עַל דַּפֵּי הַסֵּפֶר אָז עֵינָיו עָבָרוּ.

וַיַּבֵּט – וּכְרֶגַע חִישׁ פָּנָיו חָוָרוּ,

וַיִּצְעַק בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה,

וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ… הִבְרִיקוּ עֵינַיִם,

לְמַרְאֵה יֵרָקוֹן נֶהְפְּכוּ שְׂפָתַיִם

וּמִלִּים הִבִּיעוּ בִסְעָרָה:

שְׁלשָׁה יָמִים… הִתְיָעֵץ… וְאַחֲרֵי יַחֲלֹפוּ –

אֶת לִבִּי מְלֵא דָמִים מִגֵּווֹ יִשְׁלֹפוּ,

יְטַהֲרוּ, גַּם קַטֵּר יִקְטֹרוּ…

וּמִי זֶה יֵאָנַח? מִי יִשְׁפֹּךְ שָׁם דְּמָעוֹת?!

הֵן קִינַת תַּמְרוּרִים וּנְאָקָה נִשְׁמָעוֹת! –

קְהַל שֵׁדִים לֵב אַמְנוֹן יִקְבֹּרוּ!…

הֲתִשְׁמַע, הֲתִשְׁמַע? – הֵם מִסְפֵּד יִשָּׂאוּ…

הֵם אָרוֹן מְצֻפֶּה זְהַב אוֹפִיר יִשָּׂאוּ…

יֵילִילוּ… יִצְחָקוּ… טָמָנוּ…

גַּל קֶבֶר, אוֹת צְלָב עַל הַקֶּבֶר הִצִּיבוּ,

בּוֹ נֶפֶשׁ נִרְצָחָה לְאַמְנוֹן הִשְׁכִּיבוּ,

בּוֹ לִבּוֹ, בֹּר לִבּוֹ, צָפָנוּ…

הַרְפּוּנִי!… עַד אוֹתוֹ בְשָׁלוֹם אֶשְׁלָחָה,

עַד לִבִּי אֶשְׁלַח בְּשָׁלוֹם וּבְרָכָה…

הַבִּיטוּ… הִתְעוֹרֵר, הִתְעוֹרֵר…

הֱיֵה אָרוּר, לְבָבִי, עַל אֲשֶׁר שִׁחַתָּ

נְוֵה אֱמוּנָתִי הַטְּהוֹרָה, כִּי תַתָּ

לַשֶּׂפֶק בַּחֶדֶר הִתְגּוֹרֵר…

מוּת! – לֹא הֶאֱמַנְתָּ… וּקְרָב הוֹרֵיתִיךָ

וּלְאָסְרוֹ עַל עֶבֶד חֲדַל אִישִׁים שְׁלַחְתִּיךָ,

אַךְ בֶּגֶד כָּעֶבֶד בָּגַדְתָּ…

לֹא מִסְפֵּד לֹא קִינִים רַק שִׁירָה יִשָּׂאוּ,

לֹא אָרוֹן רַק בָּמָה מוּפָזָה יִשָּׂאוּ…

בָּאֵלִים חֲדָשִׁים חִמַּדְתָּ!…

שְׁאִיָּה מִסָּבִיב… אֵשׁ תָּפְתֶּה יֹקֶדֶת

מִתַּחַת לְרַגְלָי… מִלְמַעְלָה יֹרֶדֶת

כְּקָרָה נוֹרָאָה… הוֹאִילוּ

וּרְאוּ גַלֵּי־דָמִים, בֶּעָשָׁן נִמְלָחִים…

וּשְׁנַיִם בַּרְבֻּרִים בְּתוֹכָם… נֶאֱלָחִים…

יִרְחָצוּ… יִטְבָּעוּ!… הַצִּילוּ!…

הַצִּילוּם!… הֵן הֵמָּה אֱמוּנָה וָנֶפֶשׁ!…

הָחִישׁוּ!… הַגַּלִּים מְגָרְשִׁים כְּבָר רֶפֶשׁ

וּלְרַגְלַי יֶחֱמָרוּ… יִרְתָּחוּ…

אַךְ מַה־זֶה אֶשְׁמָעָה?… "הוֹי, אוֹתָם בִּלַּעְתָּ,

בְּיָדְךָ אוֹתָמוֹ בַּגַּלִּים טִבַּעְתָּ…

בְּיָדְךָ!… – יִצְחָקוּ… יִשְׂמָחוּ!…

אַךְ לֹא!… עוֹד אוּכָלָה, אַצִּילָה אֶת שְׁתֵּיהֶן,

בְּחַיַּי וּבְדָמִי אֲנַקֶּה אֶת דְּמֵיהֶן,

וּדְמָעוֹת תֵּרַדְנָה עֵינָיִם…

וְשֵׁנִית עוֹד תּוּקַד אֵשׁ קֹדֶשׁ בִּמְעוֹנִי

וְשֵׁנִית עוֹד שֵׁנִית כְּקֶדֶם הִנֵּנִי

לְךָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם!…"

כַּנֶּשֶׁר שֶׁיָּטוּשׂ מֵאַחַד הֶהָרִים

כֵּן טָשׂ רַבִּי אַמְנוֹן אֶל שֻׁלְחַן הַסְּפָרִים…

יָדֵיהוּ הַלְּבָנוֹת וּצְנוּמוֹת

אֶת סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ אֶל לִבּוֹ לָחָצוּ;

וְרִגְשׁוֹת לְבָבוֹ אָז גָּדְלוּ פָּרָצוּ,

רִגְשׁוֹת אַהֲבָה, תַּנְחֻמוֹת.

וְתוּגָה מְהוּלָה בְשִׂמְחָה נֶעֱצָרָה;

שִׂפְתוֹתָיו רָעָדוּ, וְעֵינוֹ נָהָרָה.

" לְךָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם,

לְךָ אֲנִי! – פִּתְחוּ לִי פִּתְחוּ הַשְׁעָרִים,

אָבוֹאָה אֲהַלֵּל, אַבִּיעַ מֵישָׁרִים,

אֲסַפְּרָה גְדֻלָּתְךָ, אֵל חַיִּים!"…

………………..

………………..

ג.

מִלִּפְנֵי הַשַּׁחַר זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים

כִּנְמוּגִים מִפַּחַד מִמּוֹרָא נִפְעָמִים

צִלְלֵי לַיִל בָּרָחוּ.

זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים הַשֶּׁמֶשׁ הוֹפִיעַ

וַיְכֲבֶּה אוֹר שַׁחַר בִּמְרוֹמֵי רָקִיעַ…

יָמִים זֶה שְׁלשָׁה הָלָכוּ –

אֶל מֵי יַם הַנֵּצַח הָרַבִּים וַעֲצוּמִים.

יָמִים נוֹרָאִים אַף לֵילוֹת אֲיֻמִּים,

אֶת נֶפֶשׁ הַזָקֵן קָלָעוּ

מִגְּבוּרַת נִצָּחוֹן אֶל רִפְיוֹן יָדַיִם,

גַּם לֶחֶם לֹא אָכַל, לֹא שָׁתָה גַם מַיִם

וְעֵינָיו גַּם שְׁנָת לֹא יָדָעוּ…

………………..

………………..

וַיֵּצֵא מְנַצֵּחַ!…

………………..

* * *

         וְיוֹם הַמּוּעָדָה

הִגִּיעַ. כְּבָר עֵת הַצָּהֳרַיִם נָדָדָה…

וַיִּשְׁלַח הַמּוֹשֵׁל (כִּי חָרָה

לוֹ) לִקְרוֹא וּלְהַבְהִיל הַשָּׂב אֶל אַרְמוֹנוֹ.

אַךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים – לְמַרְבֵּה חֲרוֹנוֹ –

מַלְאֲכוּתוֹ אַךְ מַעַל נִשְׁאָרָה.

וַיִּקְרָא הַמּוֹשֵׁל בְּרוּחַ סֹעֶרֶת:

"עִמָּדִי הִתְחָרוֹת הֵן נַפְשׁוֹ אֹמֶרֶת!

הוּא חָדַל פְּקֻדָּתִי מִשְּׁמוֹעַ!…

מִי הִקְשָׁה לָלֶכֶת עִמָּדִי בְּקֶרִי?

הָרְחוֹבָה, הָרְחוֹבָה זֶה פֶתִי אִישׁ מֶרִי!

תְּנוּאָתִי שָׁם יֵדַע יָדֹעַ!"…

* * *

עֵדָה כַבִּירָה בָּרְחוֹב שָׁם נִצָּבָה…

עֶדְיֵי הַסּוּסִים אַף נֵשֶׁק הַצָּבָא,

יַבְרִיקוּ מִשֶּׁמֶשׁ יֹקֵדָה;

אֵת מֵצַח הַמֶּלֶךְ עֲטָרָה עֹנֶדֶת,

וּמַחֲנֵה הַכְּמָרִים בִּדְמָמָה עֹמֶדֶת…

אָז יִקְרַב אֶל מוּל פְּנֵי הָעֵדָה

רַבִּי אַמְנוֹן הַיָּשִׁישׁ… קְוֻצּוֹתָיו כַּעֲטָרָה

מַכְתִּירוֹת אֶת מִצְחוֹ… בַּת עֵינוֹ מְזָרָה

כִּידּוּדֵי לֶהָבָה קֹדָרֶת…

הוּא עוֹמֵד בְּלִי־נוֹעַ וִיצוּרָיו נִדְהָמִים

רַק שְׁמוּרַת הָעַיִן תִּנּוֹעַ לִפְעָמִים

וּרְעָדָה עַל שְׂפָתָיו עוֹבָרֶת…

וְעֵינֵי הַמּוֹשֵׁל מַבִּיטוֹת בְּחֵמָה,

וּמְפִיקוֹת אֵשׁ נָקָם וּזְוָעָה וְאֵימָה…

בִּלְבָבוֹ כָּאֶפְעֶה נוֹצָרָה

מַחֲשֶׁבֶת אֲבַדּוֹן וּמָוֶת וָקָרֶץ…

וּכְרֶגַע גַּם הָיְתָה נְכוֹנָה הִתְפָּרֶץ

מִשְּׂפָתוֹ שֶׁלָּבְנָה, חָוָרָה.

אַךְ פָּתַח אֶת שְׂפָתָיו וַיַּבְלֵג עַל זַעַם:

"שָׁלוֹם עָלֶיךָ, שָׂב, שָׁלוֹם הַפַּעַם

לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי הַיְקָרִים…

הֵן בּוֹא אֶל הֵיכָלִי הַיּוֹם לֹא הוֹאַלְתָּ,

וַאֲנִי, מִבְּלִי פָקֹד כִּי כְבוֹדִי חִלַּלְתָּ,

אָנֹכִי עִם מַחֲנֵה הַכְּמָרִים

וְאַנְשֵׁי הַחַיִל עֲבָדִים נֶאֱמָנִים,

נֶאֱסַפְנוּ הֵרָאוֹת בָּרְחוֹב אִתְּךָ פָנִים…

הַגִּידָה…" וַיֶּחְדַּל מִדַּבֵּר…

הִתְפַּלְּצָה הַכָּתֵף… וּכְמוֹ בַמַּעֲרָכָה

בִּשְׂדֵה הַמִּלְחֶמֶת, הָעַיִן שָׁלָחָה

כִּידוֹדִים – מֵאַף כִּי הִתְגַּבֵּר…

וְיָדוֹ הַמְּהִירָה, שֶׁהַסְכֵּן הִסְכִּינָה

הַכּוֹת פַּעַם אַחַת בְּלִי תֵת כָּל חֲנִינָה,

בְּלִי מֵשִׂים לַחֶרֶב שֻׁלָּחָה.

מִקֶּרֶב הָעֵדָה קוֹל פְּחָדִים הִתְפָּרֶץ…

אַךְ אַמְנוֹן הַיָּשִׁישׁ לֹא יִירָא כָל קָרֶץ…

מִשֵּׁאתוֹ נַפְשֵׁהוּ לֹא שָׁחָה…

וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיָּרֶם רֹאשֵׁהוּ

וּבְגֹבַהּ וּבְגָאוֹן הֵיְשִׁיר גַּוֵּהוּ,

וּכְרֶגַע גַּם שְׂפָתוֹ נִפְתָּחָה,

וַיּאמַר: "הוֹד מַלְכוּת, הַטֵּה נָא אָזְנַיִם!

עָלֵינוּ הֵן יַשְׁקִיף מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם

הָאֵל אֲשֶׁר יָדוֹ תָּמָכָה

אֲשׁוּרַי עַד הֵנָּה… לֹא פִרְחֵי נִצָּנִים

עַל דַּרְכִּי צָמָחוּ… לֹא אוֹרוֹת עֲדָנִים

הָיְתָה נַחֲלָתִי בַּחַיִּים…

גּוֹרָלִי בַחַיִּים – אַךְ יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם,

כְּגוֹרַל הַיָּתוֹם הַנּוֹדֵד לַלֶּחֶם,

חָיִיתִי מִנִּדְבוֹת כַּפַּיִם…

אַךְ אוֹצָר רַק אֶחָד לִי נָפַל לַחֶבֶל

וָאמַר בּוֹ לִמְשֹׁל עַד עָזְבִי פְנֵי תֵבֵל,

אַף אוֹתוֹ אֶל קִבְרִי לָקַחַת:

הוּא שַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ לֹא תֵדַע רְמִיָּה,

הוּא חַיֵּי מֵי יוּבַל בְּשִׁמֲמוֹת צִיָּה,

הַהוֹלֵךְ בְּשׁוּבָה וָנַחַת…

מַה נֶּחְשָׁב הַיּוּבַל מוּל נַחַל הַמַּיִם

הַמּוֹצִיא מִשְׁבָּרָיו בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם?…

אוֹ מוּל הַשִּׁבֹּלֶת הַשְּׁלוּחָה

מֵאַחַד הֶהָרִים, וְשֹׁטְפָה בְשָׁאוֹן?…

אָנֹכִי נָשָׂאתִי מְנַת יוּבַל בְּגָאוֹן,

וּמְאֻשָּׁר הָיִיתִי בַּמְנוּחָה.

וּבְשַׁלְוַת הַנֶּפֶשׁ – בַּשָּׁוְא לֹא נִכְתָּמָה…

הוֹי מַלְכִּי, הוֹי מַלְכִּי, מַדּוּעַ וְלָמָּה

גָּזַלְתָּ מְשׂוֹשִׂי בַחַיִּים?

מֵעָנִי גָּזַלְתָּ אֶת יַלְקוּט הָעֹנִי,

וְכָפְרוֹ מַה תִּתֵּן, מַה תִּתֵּן, אֲדוֹנִי,

מַה־תִּקֹּב לוֹ מַתְּנַת־יָדָיִם?…

אוֹצָרוֹת, אַרְמוֹנוֹת, הֵיכָלוֹת מִבְצָרִים –

בְּמִבְחַר הַגַּנִּים וּפְרָחִים מָכְתָּרִים,

וּכְאַבְנֵי הַחֵן לַמִּסְגֶּרֶת

הֵם בְּנוּיִם עַל מוֹרַד הֶהָרִים הַיָּפִים?…

אוֹ חֹסֶן מֶמְשָׁלָה, עֲבָדִים לַאֲלָפִים,

הַיּוֹדְעִים מִשְׁמַעַת, מִשְׁמֶרֶת?…

זֹאת לֹא זֹאת!… לֹא מִמְשַׁל, לֹא אוֹצָר, לֹא עשֶׁר,

הָשִׁיבָה גַן־עֶדְנִי, הָשִׁיבָה לִי אשֶׁר

הַנֶּפֶשׁ הִדְרַכְתָּ מְנוּחָתָהּ! –

וּשְׁלשֶׁת הַיָּמִים… כַּיּוֹבֵל נִמְשָׁכוּ!…

אֲהָהּ, לִמְעוֹן תַּנִּים הֵם לִבִּי הָפָכוּ…

בָּם נַפְשִׁי רַב עָמָל רָוָתָה…

דַּל נִדְכֶּא וָעֶבֶד, הָהּ מַלְכִּי, אָנֹכִי…

וּבְיָדְךָ הִנֵּנִי… מֶה חַיַּי, מַה כֹּחִי?…

הִבְטַחְתִּי? אַךְ מָה הִיא הַבְטָחָה

עַל דִּבְרַת פִּי מֶלֶךְ… וּבְרֶגַע מַה נּוֹרָא!…

הַכְרִיתָה אֶת שְׂפָתַי… לְשׁוֹנִי עֲקֹרָה,

וּלְנַפְשִׁי – לָהּ יָד אַל תִּשְׁלָחָה!…

לֹא לִי הִיא, לֹא לִי הִיא! לֹא אֶמְשֹׁל עָלֶיהָ…

גַּם כֶּלֶא גַּם כְּבָלִים כְּאַיִן בְּעֵינֶיהָ,

לֹא תֵדַע לֹא תָבִין מִשְׁמָעַת…

לֹא תֵדַע כָּל מַעְצוֹר כְּצִפֹּר שָׁמַיִם,

כִּי רַק לְקוֹל אַחֵר הִיא מַטָּה אָזְנַיִם,

לְמִשְׁמַעַת אַחֶרֶת נִכְנָעַת!"…

וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ וַיִּרְעַד מִזַּעַם,

כְּחַיָּה נִמְחָצָה הִשְׁמִיעַ קוֹל נַהַם:

"חֲדַל לָךְ, אִישׁ נִפְתָּל וּרְמִיָּה! –

הַאַתָּה תִשְׁפֹּטָה?… בִּלְשׁוֹנְךָ, שְׂפָתֶיךָ,

כָּל חֵפֶץ לִי אָיִן… לִי דְּרוּשׁוֹת רַגְלֶיךָ…

לֹא אֶרְשַׁע, לֹא אָפִיק פְּלִילִיָּה!

לִי דְּרוּשׁוֹת רַגְלֶיךָ – לֹא אָבוּ אוֹתָכָה

לְהוֹבִיל לִמְעוֹנִי… יָד בָּמוֹ אֶשְׁלָחָה…

כֵּן יֶהִי!"… אָז יָדוֹ רָזָמָה

אֶל רַב הַטַּבָּחִים, וּלְעֵינֵי הָעֵדָה

הָעוֹמְדָה נְמוּגָה מִפַּחַד וַחֲרֵדָה

זוּ פְקֻדַּת הַדָּמִים הוּקָמָה…

בָּמָה… עֵינַיִם מְפִיצוֹת אֵשׁ זָרָה…

יָד שְׁלוּחָה… בְּרַק גַּרְזֶן… קוֹל מַכָּה נִמְהָרָה…

דְּמֵי־אָדָם… אֲנָחָה…

………………..

וְשִׁיר הַמַּקְהֵלָה מִסָּבִיב תִּשָּׁמַע:

“בְּשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְהָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ”…

………………..

ד.

………………..

… מִנְעוּ, יַקִּירַי, אֶת קוֹלְכֶם מִבֶּכִי

וְדִמְעוֹת אַהֲבָה הָסִירוּ מִלֶּחִי…

מִנַּפְשִׁי – עַל עָוֹן נֶאֱנַחַת –

לֹא תוּכְלוּ תְנַקּוּ בַדְּמָעוֹת הַכְּתָמִים,

גַּם גֵּוִי גַם נַפְשִׁי מְגֹאָלִים בַּדָּמִים.

אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי לַשַּׁחַת!…

תִּקְוֹתַי, מַאֲוַיַּי, נֶהְפְכוּ לִשְׁמָמָה.

וּתְמוּנָה עֲצוּבָה מְרַחֶפֶת בִּדְמָמָה

וּתְפָרֵשׂ עֲלֵיהֶם כְּנָפָיִם.

הוּא מַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם, הַתֹּם וְהַמְּנוּחָה,

הוּא מַבִּיט עָלַי בְּעַצֶּבֶת וּמְבוּכָה,

כַּנּוֹאָשׁ יְפָרֵשׂ יָדָיִם…

הָהּ עָבַר כְּבָר עָבַר הַמּוֹעֵד! – בִּמְהֵרָה

תֶּחְדַּלְנָה שְׂפָתַיִם שְׂאֵת תְּפִלָּה וּמְאֵרָה

וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת…

שְׁמָעוּנִי, יַקִּירַי, בְּעוֹד שְׂפָתַי לֹא כָבְדוּ,

בְּעוֹד עֶשְׁתּוֹנוֹתַי גַּם דַּעְתִּי לֹא אָבְדוּ,

וְנַפְשִׁי לֹא פִתְּחָה חַרְצֻבּוֹת…

זֶה מֵאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נִתְהַלְּכָה נִדֹּדָה,

נִדְכָּאִים לִמְאֹד בַּמִּלְחָמָה הַכְּבֵדָה,

נְמִבְזִים וּשְׁפָלִים וּמְרוּדִים,

יַלְקוּטֵי הָעֹנִי עַל כָּתֵף נִמְרָטָה,

וּמַקְלוֹת הַגֹּלִים בְּיָד שֶׁקֻּמָּטָה

מֵרָעָה, מֵעָמָל, מִנְּדוּדִים…

לֹא חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, לֹא חִצִּים וָקֶשֶׁת,

חֲצוֹצְרָה, סוֹחֵרָה מִבַּרְזֶל וּנְחשֶׁת,

לָקַחְנוּ מוּל אוֹיֵב הַנּוֹרָא;

בַּהֶרֶג, בַּקֶּטֶל, בְּפַחַד וּבְעָתָה,

רַק אִמְרַת הָאֵל לָנוּ חֶרֶב הָיָתָה,

הָאֱמֶת הַקְּדשָׁה סוֹחֵרָה.

רָב אָדָם כְּבָר נָפְלוּ אֲמִיצֵי לְבָבוֹת,

כָּל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל – קְבָרִים לִרְבָבוֹת,

שָׁם מָצְאוּ אַחֵינוּ מַרְגּוֹעַ;

רָב אָדָם כְּבָר נָפְלוּ, יְשִׁישִׁים וּצְעִירִים –

בִּתְפִלָּה וּתְחִנָּה וּבְחֵפֶץ אַדִּירִים

לַחַיִּים עוֹד פָּרְשׂוּ אֶזְרֹעַ…

וְרַבִּים עוֹד יִפְּלוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים

בְּעֶצֶב בַּקֶּרֶב וּתְחִנַּת־שְׂפָתָיִם…

אַךְ עֵת הַיְשׁוּעָה תַּגִּיעַ!…

מִגַּלֵּי אֲפֵלָה, מִקְּבָרִים נִשְׁכָּחִים,

גִּבּוֹרֵי אֵל עֶלְיוֹן – נִשְׁחָטִים נִטְבָּחִים –

אָז מַחֲנֶה כַבִּירָה תּוֹפִיעַ…

וְקֶטֶל הָאַחֲרוֹן אָז יַרְגִּיז אֲדָמָה!…

הוֹי, אַחַי, נָא שִׁמְרוּ אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה,

הַחֶרֶב הוֹסִיפוּ שַׁנֵּנוּ!…

וּבְשָׁלוֹם וּמְנוּחָה אָז קֶבֶר אֵרֵדָה

בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה כִּי תֵלְכוּ עֵת אֵדָע,

וּבְעִתְּכֶם פְּרִי תְנוּבָה תִּתֵּנוּ!"…

………………..

ה.

בִּקְצֵה מַגֶּנְצָא עִיר הַבִּירָה

מְקוֹם יִנְהָרוּ גַּלֵּי גָאוֹן,

גַּלֵּי מַיְן נְהַר הַבְּדֹלַח, –

שָׁם אֶל גְּדוֹתֵי מֵי רֶהָיוֹן

עַל הֶהָרִים הַגַּבְנוּנִים

עוֹמְדִים פְּזוּרִים בָּתֵּי־חֹמֶר…

חֶשְׁכַת לַיִל עֹטְרָה אוֹתָם…

אֵין כָּל הֶגֶה אֵין כָּל אֹמֶר…

רַק בְּאֶחָד מִן הַבָּתִּים,

בָּתֵּי עֹנִי, אוֹר יַגִּיהַ,

מֵחֲרַכֵּי הַחַלּוֹנוֹת

קַו הָאוֹר הַחוּץ יַבְקִיעַ.

מִן הַבַּיִת יִשָּׁמֵעוּ

קוֹלוֹת תְּחִנָּה, אַנְחוֹת בְּכִיָּה

הַמַּפְרִיעִים מִדֵּי רֶגַע

אֶת הַמְּנוּחָה, הַדּוּמִיָּה…

אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבִימָה… וּלְבָנִים

לְבוּשָׁה הָעֵדָה חִוֶּרֶת הַפָּנִים

וְשֹׁמְעָה הָרִנָּה, הַתְּפִלָּה…

וּזְהַב נֵרוֹת דּוֹנַג בְּקַוִּים עֲנֻגִים

יְצַחֵק עַל פְּנֵי הַמִּתְפַּלְלִים הַנּוּגִים,

דּוּמִיָּה… אֵין הֶגֶה, אֵין מִלָּה…

וּפִתְאֹם יִשָּׁמַע קוֹל קוֹרֵא מִמְּצָרִים

כְּבַנַּחַל הַנִּרְדָּם קוֹל גַּלֵּי הַמַּיִם,

כְּקוֹל עַרְבֵי הַנַּחַל עַל פְּנֵי הַמִּשְׁבָּרִים:

"חוּס נָא, הוֹי חוּס אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם!

שְׁלַח נָא אוֹרֶךָ, פָּנֶיךָ יֵרָאוּ,

לְמַעַן עוֹלָלִים כָּל חֵטְא לֹא יֵדָעוּ!

לְמַעַן הֲרוּגִים וּטְבוּחִים עַל שְׁמֶךָ

בַּכֶּלֶא, בַּסֹּהַר מְקַדְּשִׁים כְּבוֹדֶךָ,

וּבְנִבְכֵי הַיָּם וּבְשַׁלְהֶבֶת נוֹרָאָה –

חַלְלֵי נָקָם, מַשְׂטֵמָה וְרָעָה,

שֶׁאֱמֶת אָהָבוּ, בְּעַד אֱמֶת שָׁחָחוּ

בַּעֲדָהּ אֶת דָּמָם כַּמַּיִם שָׁפָכוּ,

וַיִּתְּנוּ אֶת בְּשָׂרָם לָרֹמֵס כַּדֹּמֶן

וַיֵּלְכוּ בָעֹז, בְּבִטָּחוֹן, בָּאֹמֶן,

בִּמְשֹׁל עֹז הָאֶגְרוֹף, בִּגְבֹר אוֹן יָדַיִם. –

חוּסָה, הוֹי חוּס, אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם!!"…

בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה הוּסַבָּה הַדֶּלֶת

וּצְעִירִים אֲחָדִים בִּדְמָמָה הוֹפִיעוּ,

וּבְמִטָּה נִשְׁבָּרָה בְּכָתֵף נִשָּׂאָה

אִישׁ שֵׂיבָה, דַּל אוֹנִים, הַבַּיְתָה הֵבִיאוּ;

וְלִפְנֵי הָאָרוֹן הַמִּטָּה הֶעֱמִידוּ

וַיַּטּוּ אֶת רֹאשָׁם לַזָקֵן הַחוֹלֶה…

כַּשֶּׁלֶג פָּנֵיהוּ וּסְגוּרוֹת עֵינַיִם,

רַק מִכְסֵה הֶחָזֶה אַט יוֹרֵד אַט עוֹלֶה.

הַתְּפִלָּה נָדַמָּה… הֲמוֹן הַמִּתְפַּלְלִים

לַזָּקֵן קָרֵבוּ, חֲרֵדִים, נִבְהָלִים.

וְנֵרוֹת הַדּוֹנַג בְּאוֹרָם כַּכֶּסֶף

לִרְגָעִים יַחֲלִיפוּ הָאוֹרוֹת, הַצְּלָלִים.

חִוָּר כַּשַּׁיִשׁ, כַּפֶּסֶל בְּלִי נוֹעַ,

שָׁכַב רַבִּי אַמְנוֹן, וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת

עֻצְּמוּ עוֹד יוֹתֵר, וְזֶרֶם רְעָדָה

עָבַר בִּיעָף עַל שִׂפְתוֹתָיו הַצְּנוּמוֹת.

וְקִמְטֵי הַשֵּׂיבָה הֶעֱמִיקוּ הִרְחִיבוּ

עַל מִצְחוֹ הַלָּבָן, הַחִוָּר כַּמָּוֶת…

וַיֵּרָא כְמוֹ רָחֲפוּ תְּמוּנוֹת נִפְלָאוֹת

לְעֵינָיו הַכֵּהוֹת הַמְכֻסּוֹת צַלְמָוֶת…

עַל עֵינָיו צַלְמָוֶת, אַךְ רוּחוֹ עוֹד עֵרָה,

הִיא רֹאָה לָעַיִן הַתְּמוּנוֹת, הַצְּלָלִים…

וּלְבוּשֵׁי לְבָנִים כָּל אַנְשֵׁי הָעֵדָה

נִצָּבִים בְּלִי נוֹעַ, דּוֹמֵמִים, נִבְהָלִים.

דּוּמִיָּה… אֵין הֶגֶה, אֵין קֶשֶׁב… וּפִתְאֹם –

כְּמוֹ הֵקִיץ מִתִּגְרַת יָד אַחַת נִסְתָּרָה –

הִתְפַּלֵּץ… אָז עֵינָיו הַתּוֹעוֹת לִרְוָחָה

נִפְתָּחוּ, וּבָמוֹ הוֹפִיעָה נְהָרָה.

וּבְרָקִים שִׁלֵּחוּ… וּלְמַעְלָה נִטָּיוּ…

וּבְרוּמֵי אֵין קֵצֶה הִתְעוֹפֵף הִגְבִּיהוּ…

וּשְׂפָתָיו, כַּמַּעְיָן בֵּין גַּלֵּי אֲבָנִים,

מִלֵּיהֶן הַקְּטוּפוֹת הִזִילוּ, הִבִּיעוּ:

קוֹלוֹת עוֹלִים…

כְּהֶמְיַת נַחַת

עַל פְּנֵי הַגַּלִּים…

בְּקוֹל הַלַּחַשׁ

לָעֲרָבִים

הַנִּצָבִים

עַל הַמַּיִם…

מַהֲרָה חוּשָׁה,

צִיר הַמָּוֶת,

עוּשָׁה עוּשָׁה

לֵיל צַלְמָוֶת…

אַךְ עֵינַיִם

לַיִל יָלֶט,

מִצָּהֳרַיִם

יָקוּם חָלֶד…

כְּשַׁחַר בָּהִיר

לֵילִי יָאִיר,

כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

יִזְרַח אָמֶשׁ!

הֶאָח, לוּ הַמַּרְאוֹת

גַּם עַתָּה הוֹפִיעוּ…

הֶאָח, לוּ אֶת קוֹלָם

לִי שֵׁנִית הִשְׁמִיעוּ!…

………………..

אָזְנַי שָׁמָעוּ… שׁוֹפָרוֹת הֵרִיעוּ

וְעָבִים מִסָּבִיב רָעָשׁוּ, חָרָדוּ…

מַלְאָכִים וּכְרוּבִים, כָּל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ

שִׁמָּמוֹן לָבָשׁוּ… נֶחְפָּזוּ, רָעָדוּ…

וּבְרַחַב הַתְּכֵלֶת לֹא מוּצַק תַּחְתֶּיהָ

הֵרִימוּ כְנָפַיִם, הִתְנַשְּׂאוּ, עוֹפֵפוּ.

וְשׁוּלֵי הַבְּגָדִים – כַּכֶּתֶם לָטֹהַר –

בִּנְעִימוֹת עֲדָנִים בָּרוּחַ רִחֵפוּ.

וָאֵרֶא עֲנָנָה, כִּתְכֵלֶת מַרְאֶהָ

וּבְקַוֵּי אוֹר בָּרָק מִסָּבִיב שֻׁזָּרָה…

כְּאַבְנֵי מִלּוּאִים, מִשְׁבֶּצֶת אַחְלָמָה,

בְּתוֹכָהּ כּוֹכָבִים יְפַלְּגוּ נְהָרָה.

וּכְמַרְאֵה דְמוּת כִּסֵּא עַל פְּנֵי הָעֲנָנָה

וּסְבִיבוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַלָּה הִגִּיהָה.

וּדְמוּת עַתִּיק יוֹמִין לְעֵינַי נִגְלָתָה,

וְהֶמְיַת קוֹל נִפְלָא לְאָזְנַי הִגִּיעָה…

………………..

רָאִיתִי לֹא אַחַת:

מִמְּצוּלָה רוֹתַחַת

בְּחֵמָה נִצַּחַת

הִתְרוֹמֵם, הִתְנַשֵּׂא גַּל מַיִם.

כְּסַעַר מִתְחוֹלֵל

הִשְׁתּוֹבֵב, הִתְהוֹלֵל,

הִתְנַפֵּל, הִתְגּוֹלֵל

עַל סֶלַע הַתּוֹמֵךְ שָׁמָיִם…

רָאִיתִי הַבְּרָקִים

מֵעָבֵי הַשְּׁחָקִים

לָאָרֶץ נֶעְתָּקִים

וְיוֹרְדִים כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ;

אַף רוּחַ הַסַּעַר

אֶת כֹּחוֹ עֵת יַעַר

עַל אַרְזֵי הַיַּעַר

וְשָׁרְשָׁם מֵעָפָר יַסִּיחַ.

רָאִיתִי הָרְעָמִים

עַל הָרִים הָרָמִים,

וְצוּרֵי עוֹלָמִים

בְּחָזְקָה הִשְׁמִיעוּ גְעָרָה, –

הֶהָרִים שֻׁבָּרוּ,

הַצּוּרִים עֻקָּרוּ

וּפוֹר הִתְפּוֹרָרוּ

בַּהֲמֻלָּה, בְּשָׁאוֹן וּסְעָרָה.

וּמִכָּל הָעֲבָרִים

צִפֳּרִים וּנְשָׁרִים –

הַשְּׁכוּנֵי בֶהָרִים

בִּמְנוּחָה וּבְחֶבְיוֹן אֲפֵלָה,

מֵרִבְצָם חָרָדוּ,

נִרְעָשׁוּ, נִפְרָדוּ

וּלְקוֹלָם נָדָדוּ

מִמַּעַל לִמְעִי הַמַּפֵּלָה.

עוֹד נַפְשִׁי זֹכֶרֶת

אֶל רוּחַ סֹעֶרֶת

בְּיָד מְמַהֶרֶת

אֶת לִבִּי חָשַׂפְתִּי, גִּלִּיתִי;

וּכְפַעַם בְּפַעַם

אֶל עַנְנֵי־זַעַם

וּבָרָק וָרַעַם

אֶת לִבִּי מַטָּרָה שִׁוִּיתִי…

לֹא נִבְהֲלָה נַפְשִׁי מֵרְעָמִים אֲיֻמִּים,

מֵרַעַשׁ, מִקֶּצֶף מִשְּׁבָּרִים עֲצוּמִים,

מִקּוֹלוֹת צִפֳּרִים וּנְשָׁרִים…

אָכֵן הַקּוֹל… זֶה הַקּוֹל… בּוֹ נִשְׁמָעִים

גַּם בָּרָק גַּם רַעַם בְּלֵילוֹת נוֹרָאִים,

גַּם סַעַר, גַּם יָם, גַּם מִשְׁבָּרִים…

רַב לִי, הוֹי אֵלִי, תְּמוּנָתְךָ רָאִיתִי,

רָאִיתִי מִשְׁפָּטְךָ בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם!…

סֵפֶר שָׁם קָדוֹשׁ פָּתוּחַ

וּמַלְאָךְ גַּם יִקְרָא מֵעָלָיו

כָּל רַעְיוֹן, כָּל רֶגֶשׁ הָרוּחַ,

כָּל יִצְרֵי הָאִישׁ וּמִפְעָלָיו.

בִּימִינְךָ חֲזִיזִים וּרְעָמִים

וְסֵפֶר זִכְרוֹנוֹת תִּפְתָּחָה,

בּוֹ נִמְנוּ כָּל קוֹרוֹת הַיָּמִים

בּוֹ קִצְבַת כָּל בְּרִיָּה נֶחְתָּכָה…

קוֹל דְּבָרֶיךָ אָז יָרִיעַ

עֹז מִשְׁפָּטְךָ – בַּשָּׁמַיִם:

מִי לְחַיָּיו קֵץ יַגִּיעַ,

מִי יְחֻבַּר אֶל הַחַיִּים.

מִי זֶה יַשְׁלִים תְּקוּפַת גֶּבֶר

עַד זִקְנָתוֹ שָׁקֵט, שַׁאֲנָן,

מִי יִפָּקֵד, יֵרֵד קֶבֶר

עוֹדוֹ צָעִיר, עוֹדוֹ רַעֲנָן.

מִי בַגַּלִּים יִמְצָא קֶבֶר,

מִי בְלַּהַב, מִי בִכְוִיָּה,

מִי בְרַעַשׁ, מִי בַדֶּבֶר,

מִי בְחַיָּה אַכְזְרִיָּה.

מִי בַחֶרֶב, בַּמִּלְחָמָה,

מִי בָרָעָב, מִי בַצָּמָא,

מִי בַמִּדְבָּר מִי בַצִּיָּה

גַּלְמוּד עָזוּב מוּג־תּוּשְׁיָּה…

הוֹי אֵלִי, הוֹי אֵלִי, תְּמוּנָתְךָ חָזִיתִי,

חָזִיתִי מִשְׁפָּטְךָ בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם!…

………………..

מַהֲרָה חוּשָׁה,

צִיר הַמָּוֶת,

עוּשָׁה עוּשָׁה

לֵיל צַלְמָוֶת.

אַךְ עֵינַיִם לַיִל יָלֶט,:

מִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד…

כְּשַׁחַר בָּהִיר לֵילִי יָאִיר,

כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יִזְרַח אָמֶשׁ!…

רְגָעִים עוֹד קָשִׁים אֲחָדִים אָרָכוּ,

אֵין אֹמֶר… וּדְמָמָה שָׂרָרָה…

רַק נֵרוֹת הַדּוֹנַג אֶת אוֹרָם שָׁלָחוּ

עַל גְּוִיַּת הַזָּקֵן הַקָּרָה…

עוֹד רֶגַע… הָעֵדָה חֲרָדוֹת לָבָשָׁה,

וַתִּשָּׂא עֵינֶיהָ בְּעַצֶּבֶת

וּבְהַדְרַת טָהֳרָה לְמַעְלָה שָׁמַיְמָה,

וַתְּבָרֵךְ אֶת “בִּרְכַּת־הַמָּוֶת”.

* * *

אֲפֵלָה וּשְׁמָמָה “בִּשְׂדֵה־הָעוֹלָמִים”,

אֵין אֶחָד הַדְּמָמָה יַפְרִיעַ,

רַק עֵץ הַעֲרָבִים עַל עִי־קֶבֶר חָדָשׁ

אֶת עָלָיו הַקְּטַנִּים יָנִיעַ.

וִיתַוֶּה עַל אֶבֶן דּוֹמֵמָה אוֹתוֹתָיו,

אוֹתוֹת נִסְתָּרִים, נֶעֱלָמִים.

וְחֶרֶשׁ יִתְלַחֵשׁ… וְאוּלַי יַבִּיעַ

סוֹד שִׂיחַ, סוֹד אשֶׁר עוֹלָמִים…

וְשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הִשְׁמִיעוּ קוֹל נַהֲרָה

וּתְמוּנָה הוֹפִיעָה בֶחָצֵר,

וְחֶרֶשׁ תִּתְהַלֵּךְ עַל גַּלִּים יְשָׁנִים

וּקְבָרִים הַמְכְסֻּים בֶּחָצִיר.

לְבוּשָׁה – כָּרֹזֶן מִמְּשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ…

בִּדְמָמָה צְעָדֶיהָ תְּכוֹנֵן

אֶל בֵּינוֹת לַקְּבָרִים… וּבְרַעַד בַּקֶּרֶב

עַל עִיֵּי הַקְּבָרִים תִּתְבּוֹנֵן.

וַתִּקְרַב לָגֶשֶׁת לַקֶּבֶר הֶחָדָשׁ

בְּעֶצֶב בַּלֵּב וּבְמוּעָקָה,

וַתִּכְרַע עַל בֶּרֶך וַתִּפֹּל לָאָרֶץ

אַפַּיִם, וַתִּקְרָא בִנְאָקָה:

" – הַרְגִּיעָה בְשָׁלוֹם, הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה,

אֲהוּבִי, עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתִּי!

בְּקִבְרְךָ אָתָּה, עַד עוֹלָם גַּם אָנִי,

מְנוּחָתִי קָבַרְתִּי, קָבָרְתִּי…

סִלְחָה לִי סִלְחָה – הַנִּרְדָּף עַל דֵּעָה

וְאֵמוּן הַלֵּב וּבִטָּחוֹן!…

מִתִּגְרַת יַד תַּקִּיף נָפַלְתָּ – כַּגִּבּוֹר,

רָכַשְׁתָּ עֲטֶרֶת נִצָּחוֹן!"…

אֲפֵלָה וּשְׁמָמָה “בִּשְׂדֵה־הָעוֹלָמִים”

אֵין אֶחָד הַדְּמָמָה יַפְרִיעַ,

רַק אַנְחוֹת יְלֵיל עַל הַקֶּבֶר הֶחָדָשׁ

מֵרָחוֹק לָאֹזֶן יַגִּיעַ…

---

הָרְאָיוֹן הָאַחֲרוֹן

מאת

שמעון שמואל פרוג

(אַגָּדָה תַלְמוּדִית)

א.

תָּחֹג, תַּעֲלֹז קִרְיַת רוֹמָה…

קוֹל בַּקְבֻּקִּים, שָׁתֹה, אָכֹל,

תְּרוּעַת גִּיל, כָּל שָׂפָה חֹמָה,

מִקְטַר קְטֹרֶת, רִנָּה, מָחוֹל…

מִדֵּי רֶגַע מִתְגַּבֶּרֶת

שְׁתִיַּת־יַיִן הַמְשַׁכֶּרֶת,

עַד הִתְהוֹלֵל, הִשְׁתַּגֵּעַ,

כָּל הַקְּרוּאִים מֵאַפְסָיִם,

וְשִׁירַת נָקָם תִּשָׁמֵעַ,

נִקְמַת רוֹם בִּירוּשָׁלָיִם.

קַוֵּי שֶׁמֶשׁ הָעַרְבָּיִם

עַל הֶהָרִים הִסְתַּתָּרוּ,

בֵּין הַשִּׂיחִים – עֵינוֹת מַיִם

יִתְּנוּ קוֹל, בָּעֹז יִנְהָרוּ.

מוּלָם עֹנִים בֶּאֱרוֹת גַּנִּים

בֶּאֱרוֹת, בֶּאֱרוֹת זֹרְקֵי מָיִם.

בֵּין הָעֵצִים הָרַעֲנַנִּים

תַּחַת מִכְסֵה צֵל עֳפָאִים,

שָׁם הַגַּלִּים כִּי פָרָצוּ

עַל הַכִּיּוֹר יִתְפּוֹצָצוּ,

וּבְהִזָרוֹת מֵי הַנֶּפֶץ

יַעֲלוּ יֵרְדוּ רוּם וָשֶׁפֶל,

כְּעֵינֵי אוֹר וְּכַאְבֵני חֵפֶץ

עַל הַתִּדְהָר כְּסוּי־עֲרָפֶל…

הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם

שֹׁלְחִים אוֹר כְּזַהב פַּרְוַיִם,

וּמִנֹּגַהּ הַכּוֹכָבִים

הָאַרְמוֹנוֹת זִיו יִלְבָּשו…

גַּם הַפְּסִילִים הַמֻּזְהָבִים

אֶת הַשִּׂיחִים יִתְלֶחָשׁוּ…

עוֹד הַמִּשְׁתֶּה מָלֵא תְשֻׁאוֹת…

פִּי הַקְּרוּאִים מָלֵא דְבָרִים:

עַל הַגְּבוּרוֹת עַל הַתְּשׁוּעוֹת,

עַל הַחַיִל עַל הַצָּרִים,

עַל הַמִּקְדָּשׁ, הַזָוִיּוֹת,

הָאֵילַמִּים, הַתִּמֹרִים,

עַל בְּנוֹת צִיּוֹן הַיְפֵה־פִיּוֹת,

עַל בָּנֶיהָ הַגִּבּוֹרִים…

אָז יָשׁוּבוּ אֶל הַיַּיִן

לֹא יְכַחֵשׁ תִּירֹש בָּמוֹ,

וּלְהַמְשַׂחֲקוֹת יִשְׂאוּ עַיִן,

אֶל הַמְזַמְּרוֹת פְּנֵי כֻלָּמוֹ…

וּבֶהָמוֹן, תּוֹךְ הַשָּׁאוֹן

נִשְׁמַע קוֹל…

         אִישׁ לֹבֵשׁ גָּאוֹן

פִּתְאֹם קָם מִבֵּין הַקְּרוּאִים,

סְבִיבוֹ אַנְשֵׁי שֵׁם וִידוּעִים,

כֻּלּוֹ עָטוּף זֵר תִּפְאָרָה

וּבִימִינוֹ כַּד נִשְׁבָּרָה,

עַל כַּפֵּהוּ עֹבְרִים נטֹפְיִם

וּמִמֶּנָּה אַרְצָה שֹׁטְפִים

כְּעֵין הַזָהָב אֶגְלֵי־יָיִן…

קוֹל הֶהָמוֹן קָם לִדְמָמָה,

אֶל הַגִּבּוֹר אִישׁ מִלְחָמָה

כָּל הַקְּרוּאִים נָשְׂאוּ עָיִן…

"אַנְשֵׁי הַחַיִל, גִּבּוֹרִים בַּלָּחֶם

– קָרָא הַגִּבּוֹר – הַצְּדָקָה עִמָּכֶם!

לֹא חִנָּם תִּשְׁתַּבְּחוּ בִגְבוּרָה וָכֹחַ,

הִרְבִּיתֶם, יַקִּירַי, הִרְבִּיתֶם לִצְלֹחַ!

כָּל פִּנָּה בַמְּדִינָה, כָּל קֶרֶן, מִקְצוֹעַ,

מִלֵּאתֶם כְּגַּלֵּי הַנָּהָר בִּזְרֹעַ,

בְּגָאוֹן וְכָבוֹד, בִּיקָר וּבְטוּב־טָעַם,

מִי יִשְׁקֹל, מִי יוֹצִיא בְמִסְפָּר כֻּלָּהַם?…

אָכֵן בְּאֵלִי אִשָּׁבְעָה הַפָּעַם

כִּי כָל הָאַרְמוֹנוֹת, הֵיכָלוֹת, מִקְדָּשִׁים,

וּגְאוֹן כָּל תִּפְאָרָה, כָּל חָכְמַת חָרָשִׁים

וְיִפְעַת כלָּ נֹגַהּ וּמְאוֹרֵי קַרְנַיִם,

וְיַיִן וּצְפִירוֹת וּמְחֹלַת־מַחֲנַיִם

וּמְזַמְּרוֹת וּמְשַׂחֲקוֹת וְחִצֵּי הָעָיִו

בְּלֵילוֹת הָאָבִיב בֵּין פִּרְחֵי נִיחוֹחַ –

כֻּלָּמוֹ, כֻּלָּמוֹ מֵאֶפֶס וָאָיִן

לְעֻמַּת הַבִּזָה וִיקַר הַמַּלְקוֹחַ

עַל גְּדוֹתֵי הַיַּרְדֵּן שֶׁיָּדִי מָצָאָה

וְאִתִּי גַם הוּבָא בִּירָתִי רוֹמָאָה…

לִבָּתִי לֹא יָדְעָה מַּרְגֵּעָה וּמְנוּחָה

זוּ חַרְבִּי הַמְּרוּטָה בְּיָדִי הַשְּׁלוּחָה

הִבְרִיקָה כַמַּגָּל עַל קָמוֹת הָבְשָׁלוּ,

כַּשִּׁבֳּלִים מִסְּבִיבִי אֲנָשִׁים נָפָלוּ…

הַלַּיְלָה הַהוּא לֹא אֶשְׁכַּח לָנֶצַח…

בְּלַהַב הָלַכְתִּי, בֶּעָשָּׁן וָרֶצַח,

וּפָּנִים אֶל פָּנִים רָאִיתִי לֹא אַחַת

אֶת מֶלֶךְ הַדָּמִים וּמַלְאַךְ הַשַּׁחַת…

אוּלָם הַמָּוֶת לִי נֶחְשַׁב מֵאֶפֶס

וָאַבִּיט עָלֵיהוּ בְּבוּז וּשְׁאָט נֶפֶשׁ

וְחֶפְצִי וּנְתִיבִי הִצְלִיחוּ בְיָדָי…

מַהֲרוּ הֵנָּה… הָחִישׁוּ, עֲבָדָי…

חִישׁ לְהָבִיא הַמַּלְקוֹחַ

אֶת עֲבָדָיו הוּא שׁוֹלֵחַ,

אַף שׁוֹלֵחַ עַיִן רָמָה

אֶל הָעֵדָה הַנֶּאֱלָמָה…

כֻּלָּם שָׁמְעוּ כֵּן תָּמָהוּ,

צִפּוּ תְּשׁוּבַת הָעֲבָדִים…

וַיִּשָּׁמַע קוֹל צְעָדִים…

הֵמָּה הֹלְכִים… הֵמָּה בָאוּ…

קוֹל תִּמָּהוֹן כְּאַנְחַת שְׁבָרִים

נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעֲבָרִים…

* * *

אֶל הַמִּשְׁתֶּה הָאוּלָמָה,

בֵּין גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן,

הוּבְאָה נַעֲרָה יִפְעַת עַיִן,

נוּגַת־רוּחַ גַּם נִכְלָמָה…

וַתּוֹפִיעַ – כְּמוֹ הַשֶׁמֶשׁ

אֶת הֶעָבִים כִּי יַבְקִיעַ

יָאִיר אַרְצָה מֵרָקִיעַ,

עֵת הַסְּתָו עֲלָטָה יָמֶשׁ…

קוֹמָה גְבוֹהָה, קוֹמַת תָּמָר,

פָּנִים שְׁזוּפִים וּשְׁחַרְחֹרִים,

הָעֵינַיִם – שְׁנֵי מְאוֹרִים,

וּלְחָיַיִם – יַיִן חָמָר,

כֻּלָּה אָמְרָה נֵץ מוֹרִיָּה,

נֵץ הָאָרֶץ הַפֹּרִיָּה…

הָעֵינַיִם הַנִּפְלָאוֹת

– בָּם יֵרָאוּ הַשָּׁמַיִם –

כְּבָר לֹא אַחַת גַּם לֹא שְׁתַּיִם

מִנִּי יָגוֹן שָׁפְכוּ דְמָעוֹת,

דְּמָעוֹת קֹדְחוֹת הַלְּחָיַיִם.

אַךְ עַל מִצְחָהּ עוֹד יִזְרָחוּ

קַרְנֵי אֹשֶר, קַוֵי זֹהַר,

רָעוֹת תֵּבֵל עוֹד לֹא מָחוּ

מִפָּנֶיהָ תִּקְוַת נֹעַר.

הָעַצֶּבֶת עָטְתָה כְלִיָּמה –

מִנִּי בִטְחַת לֵב בָּרָחָה,

עוֹד הָאֹשֶׁר שָׁר בָּהּ פְּנִימָה

שִׁירֵי־נֹעַם, שִׁירֵי־בְרָכָה…

נֹעַם צְבִיָּה בִּיצוּרֶיהָ,

שַׁחַר חָשַׁךְ מוּל פָּנֶיהָ…

אֶת בַּדֶּיהָ שִׁית עָטָפָה

שִׂמְלַת מֶשִׁי רִקְמָתַיִם

מִן הַכָּתֵף הַנֶּחְשָׂפָה

עַד קַרְסֻלֵּי הָרַגְלַיִם.

דַּלַּת רֹאשָׁהּ בַּת־תַּלְתַּלִּים

הַמִּתְפָּרְצָה מִן הַחוּטִים

– תּוֹרֵי פְּנִינִים בָּם עֲבֻתִּים –

פֹּה וָשָׁם כְּרַצֵּי גַלִּים

מִשְׂתָּרֶגֶת גַּם נוֹדֶדֶת

עַל הַכָּתֵף הָרֹעֶדֶת…

הַמַּקְהֵלָה דֹּם נֶעֶלְמָה,

נִדְמוּ כִנּוֹר וּמְצִלְתַּיִם,

וַיִּמָּשְׁכוּ הָעֵינַיִם

בְּחַבְלֵי קֶסֶם אֶל הָעַלְמָה…

אָמְנָם כֵּן, כָּל עַיִן רֹאָה

הִיא הֵעִידָה כִּי כָמוֹהָ

אֵין בַּנְּעָרוֹת אֶין בַּיָּפוֹת,

אֵין בַּמְזַמְּרוֹת הַנֶּאֱסָפוֹת,

הַמִּתְהַדְּרוֹת בַּעֲטָרוֹת

וּבָרְקָמוֹת הַנֶּהְדָּרוֹת;

שֶׁמִתְאַמְּצוֹת צוֹד נְפָשׁוֹת,

וִּבִרְמִיָּה כַּנֶּחְלָשׂוֹת

הִנָּן דֹרְשׁוֹת פֹּה מַרְגֵּעָה

עַל מַרְבַדֵּי שְׁנִי תוֹלֵעָה…

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן שַׂר צָבָא:

"אָמְנָם צָדַקְתָּ, לֹא שָׁוְא תִּתְפָּאֵרָה,

סְחוֹרָתְךָ נֶהְדָּרָה וּדְגוּלָה מֵרְבָבָה…

וְאוּלָם… אָנֹכִי לֹא אֶקְנֶה הַסְּחוֹרָה…

גַּם פְּצָעַי נֶאֱמָנִים, גַּם חַרְבִּי מֹרָטָה,

מֵרַעַשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לֹא אֶעֱרוֹץ אֵחָתָּה,

הָאֵלִים כֻּלָּמוֹ לִי בְּרָכָה הֵרִיקוּ,

מֵחַסְדָּם וַאֲמִתָּם לִי הַעֲנֵק הֶעֱנִיקוּ…

אַף רַבּוֹת הָיִיתִי, אַף רַבּוֹת חָזִיתִי,

אַף רַבּוֹת בַּשָּׁנִים בַּמַּסָּה נֻסִּיתִי,

וְהִיא אֶת לִבָּתִי לְהַבְדִּיל הוֹרָתָה

בֵּין תָּפֵל וָרֵיק לְתוּשִׁיָּה וְּתנוּבָה…

עֵצָה נָא שִׁמְעוּ, עַל לִבִּי עָלָתָה

עֵצָה אֵין עֶרֶךְ לְיָפְיָהּ וּלְטוּבָהּ…

תִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ לִבְלֹעַ

אוֹתִי, וּכְרֶגַע אֲבַדּוֹן אֵרֵדָה

וְשַׂר הָאֲבַדּוֹן אֶת נַפְשִׁי יָרֹעַ

וְעָשָׂה גַם מִשְׁתֵּה הוֹלֵלוּת לִכְבוֹדָהּ –

אִם לֹא בְעַד עֲצָתִי הַטּוֹבָה תּוֹדוּנִי,

אִם לֹא בְשֵׁם “חָכָם”, אֲהוּבַי, תְּכַנּוּנִי…

הַנַּעֲרָה שָׁבִיתָ רַבָּתִי בַּיֹּפִי,

הִיא דְגוּלָה מֵרְבָבָה… אֵין סֶלֶף, אֵין דֹּפִי…

אָכֵן עַל שַׁדְמַת מֹרִיָּה הָרְחָבָה

– שָׁם גָּדְלָה לִרְוָחָה דְּגוּלָתְךָ מֵרְבָבָה –

גַּם לִי פֶּרַח נֶחְמָד יֻפִּתֶּר הוֹכִיחַ:

כְּבֹקֶר הָאָבִיב בְּעֶדְנָה יַפְרִיחַ,

כַּשּׁוֹשָן בְּיָפְיוֹ, כָּאֶרֶז גָּבוֹהַ,

עַצְמוֹתָיו תֹּאמַרְנָה עֲלוּמִים וּזְרֹעַ,

בַּת עֵינוֹ כַנֶּשֶׁר יְשָׁרָה וּבְהִירָה,

לֹא יֵחַת כִּי יַבִּיט אֶל שֶׁמֶשׁ מְאִירָה…

כְּאַרְיֵה כֵּן נִלְחַם בִּגְבוּרָה נִמְרָצָה

וּזְרֹעַ גִּבּוֹרִים יְמִינוֹ רָעָצָה…

זֶה כְּפִיר הָאֲרָיוֹת הֵבֵאתִיו עִמָּדִי

מִתְרַפֵּס כָּעֶבֶד וְסָר אֶל מַעְמָדִי…

אֲהוֹדֶה לְשִׁמְכֶם, הָאֵלִים הַיְקָרִים!…

אַךְ לָמָּה זֶה אֶרְדֹּף אֲבַקֵּשׁ אֲמָרִים,

וּבְלַהַג אֶת כֻּלְּכֶם אֲהוּבַי, אוֹגִיעַ?

הָבָה! בִּקְצָרָה עֲצָתִי אַשְׁמִיעַ:

עַבְדִּי צָעִיר לוֹ רַב כֹּחַ,

גַּם שִׁפְחָתְךָ רָצוֹן תָּפֶק,

הוּא “לְבַעַל” יִצְלַח צְלֹחַ,

הִיא “לְאִשָׁה” – בְּלִי כָל שָׂפֶק…

הָבָה נִכְרוֹת בְּרִית בֵּין שְׁנֵיהֶם

וְהָיוּ תַּחַת צֵל כְּנָפֵינוּ,

וְשָׂכָר לָנוּ בַּעֲמָלֵנוּ

יִהְיֶה פִרְיָם, הַצֶאֱצָאִים,

הַנוֹלָדִים הַנִּפְלָאִים

שֶׁיִּדַּמּוּ אֶל הוֹרֵיהֶם"…

קְרִיאַת עֹז וּמְחִי כַפַּיִם

כַּחֲזִיזִים בַּשָּׁמַיִם

בַּדּוּמִיָה נִשְׁמַע שְׁמֹעַ…

וּמְזַמֶּרֶת חֲשׂוּפַת זְרֹעַ

עַל הַנּוֹאֵם בְּחֵן הִבִּיטָה

וּצְרוֹר־פְּרָחִים לוֹ הוֹשִיטָה…

אֶל הַמִּשְׁתֶּה, הַשַּׁעֲשׁוּעִים,

שָׁבוּ שֵׁנִית כָּל הַקְּרוּאִים…

עוֹד הַפַּעַם שָׁתֹה, אָכֹל,

שִׁיר נִצָּחוֹן, רִנָה, מָחוֹל,

כַּדֵּי יַיִן תִּמָּלֶאנָה,

כּוֹסוֹת בְּרָכָה תִּנָּשֶׂאנָה

לְאֹשֶר חַיֵּי הַמְּחֻתָּנִים

כֹּרְתֵי בְרִית עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים…

ב.

הַשְׁבוּיָה שָׁם עָמְדָה נִפְעָמָה,

עֲצוּבָה, חֲרֵדָה, נִכְלָמָה,

כָּל אֹמֶר כָּל הֶגֶה שָׁמָעָה

בְּאֹזֶן קַשֶּׁבֶת, בִּדְמָמָה…

אִם פֵּשֶׁר הַנְּאֻם לֹא יָדָעָה,

לֹא יָדְעָה גוֹרָלָהּ, מִשְׁפָּטָהּ,

אַךְ רוּחָהּ בְּקִרְבָּהּ יָרָעָה

אַךְ נַפְשָׁהּ בַּחַיִּים נָקָטָה,

וּדְמָעוֹת כַּנַחַל נִגָּרוּ

עַל פָּנִים – כַּמָּוֶת חָוָרוּ;

וּבְרוּחַ דִּמְיוֹנָהּ יָצָאָה

מִמְּקוֹם הַשַּׁעֲשׁוּעִים, הַשְּׁתִיָּה,

אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת נִשָּׂאָה,

אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת פֹּרִיָּה,

אֶל הָרֵי מֶרְחַקִּים וּגְבָעוֹת

וּשְׁדֵמוֹת פֹּרִיּוֹת וּבְקָעוֹת

וּנְחָלִים כַּבְּדֹלַח יִנְהָרוּ

וּפְרָחִים, נִצָּנִים, דּוּדָאִים,

וּלְעֵינָהּ בֶּחָזוֹן עָבָרוּ

עוֹד מַרְאוֹת מִמַּרְאוֹת נִפְלָאִים

………………..

* * *

… הַמִּקְדָּשׁ עוֹד עֹטֶה תִפְאֶרֶת,

וְּנְעִימֵי הַזְמִירות הַלְוִיִּם

נִצָּבִים עַל דּוּכַן מִשְׁמֶרֶת

וּרְנָנָה בַּנְּבָלִים מַשְמִיעִים.

וּמַשְׂאַת הַלְּבוֹנָה וּשְחֵלֶת

תִּתְנַשֵּׂא מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ

כֶּעָנָן מִמַּרְאֵהּ הַתְּכֵלֶת

וּמְפִיצָה כְּלִיל רֵיחַ נִיחוֹחַ.

וּמְנוֹרַת הָאוֹר הֹעֲלָתָה

וַתְּפַלֵּג אוֹר בָּהִיר, אוֹר נָעִים,

וּלְעֻמַּת פְּנֵי נֹגַה יִפְעָתָהּ

מִבַּעַד לַמַּשְׂאֵת הִזְהִירוּ

כָּל פְּנֵי הָעַמּוּדִים הַנָּאִים –

עֲלֵיהֶם בֶּהָדָר יָאִירוּ

כֹּתָרוֹת, תִּמֹּרוֹת וּפְקָעִים…

עַל רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ הַיָּפָה

הָעֵדָה עַל בֶּרֶךְ כֹּרַעַת,

וְעָטוּי לְבָנִים, וּבְשָׂפָה

רֹחֶשֶׁת בְּרוּחַ נִכְנַעַת,

לָאָרֶץ אֶל מוּל הַמִּזְבֵּחַ

אָבִיהָ הַזָקֵן יָשֹׁחַ.

מִסָּבִיב – כְּלֵי קֹדֶשׁ מְמֻלָּאִים

נִצָּנִים, זֵית שֶׁמֶן, דּוּדָאִים…

וַיָּקָם וַיְבָרֶךְ הָעֵדָה

בְּמֹעַל הַיָּד הָרעֵדָה…

וַיֵּצֵא מִמִּקְדָּשׁ שָׂמֵחַ,

כָּאֶרֶז, כַּתָּמָר פֹּרֵחַ,

וַתִּקְרַב הִיא, בִּתּוֹ, אֵלֵיהוּ,

וַתּוֹשֶׁט צְרוֹר פִּרְחֵי תִפְאָרָה,

וַיִקַּח מִיָּדָהּ הַצְּרוֹר

בַּעֲלִיצוּת וָגִיל, וַיִּתְּנֵהוּ

עַל מְכוֹנָה מוּפָזָה נֶהְדָּרָה,

הַמְּשׁוּחָה בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר.

וּבְגַפֵּי מְרוֹמֵי הַבִּירָה

קוֹל הָמוֹן, קוֹל שָׁאוֹן, קוֹל שִׁירָה…

יֵרָאוּ מַקְהֵלוֹת, מַקְהֵלוֹת

עֲיֵפוֹת וִיגֵעוֹת מִמְּחוֹלוֹת.

עֲשִׁירִים נִשָּׂאִים בַּצַּבִּים,

וּמַחֲנֵה הָעוֹלִים לָרֶגֶל

בְּפֶרֶד, בְּעַיִר, בָּרֶגֶל,

וְאַנְשֵׁי הַחַיִל הָרַבִּים –

כָּל אֵלֶּה בְּשִׂמְחָה יָרוּצוּ

יִנְהָרוּ, יִקָּבְצוּ, יָפוּצוּ,

פֹּה שִׁירָה עֲלִיזָה יַשְׁמִיעוּ

שָׁם יֶהֱמוּ, יִשְׂחָקוּ, יָרִיעוּ…

וּמִן הַשָּׁמַיִם, הֶחָרֶס

כַּזָהָב כְּכֶתֶם תִּפְאֶרֶת

עָלֵימוֹ כֻּלָּמוֹ זוֹרֵחַ

וְחֻמּוֹ הַלּוֹהֵט שׁוֹלֵחַ…

אַךְ הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ נִסְתָּרָה –

הַצְּלָלִים מִסָּבִיב הֻצָּעוּ

רַק עַרְפְּלֵי פַלְגֵי נְהָרָה

עַל תְּכֵלֶת הַיָּם עוֹד יֵרָאוּ…

………………..

כְּבָר שָׁבוּ בְנוֹת צִיּוֹן מִבֶּאֶרוֹת

הַמַּיִם וּכְלֵיהֶן נָשָׂאוּ;

שִׁירֵיהֶן כִּנְגִינַת כִּנּוֹרוֹת

בַּמֶּרְחָק נָדַמּוּ, נֶחְבָּאוּ…

לְמָחָר בַּבֹּקֶר בְּטֶרֶם

אוֹר שַׁחַר עַל כַּרְמֶל יוֹפִיעַ,

וּבַעַל הַכָּנָף יָרִיעַ

בַּיַעַר, בַּשְּׁדֵמָה, בַּכֶּרֶם,

וְחֶרְמוֹן אֶת טַלֹּו הַנָּעִים

כִּי יוֹרִיד עַל שָׁרוֹן כְּלִיל־צְבָעִים, –

אֶל שָׂדֶה – שָׁם צֻוְּתָה הַבְּרָכָה

תֵּצֶאנָה בֶהָמוֹן לִמְלָאכָה…

מַגָּלָן בְּיָדָן יָרִיעַ

וְיַבְרִיק בַּשָּׂדֶה עַל קָמָה…

וּבְרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַיָמָּה

וּלְמִשְׁכָּב צֵל תְּכֵלֶת יַצִּיעַ

בְּיַעַר בִּשְׁדֵמָה, בְּכֶרֶם –

תָּשֹׁבְנָה בִשְׂמָחוֹת הָעִירָה,

תִּשְׁאַבְנָה בְשָׂשׂוֹן מֵי־זֶרֶם

וְקוֹלָן תִּשֶּׂאנָה בְּשִׁירָה…

אַךְ הִיא לָמָּה תָחִישׁ צְעָדָהּ? ¹

הִיא קָלְעָה בְּיַד מְלֻמָּדָה

שְׁתֵּי צְפִירוֹת… הָאַחַת יָעָדָה

לְאָחִיהָ, וּשְׁנִיָּה – עָנָדָה

עַל רֹאשָּׁהּ, עַד… וַתִּשָּׁקֶהָ,

וַיַעֲטוּ הַכְלִילוּת פָּנֶיהָ…

זְמַן רַב עַל מְקוֹמָהּ נִשְׁאָרָה…

כְּבָר כַּדָּהּ מֵי זֶרֶם נִמְלָאָה,

וּכְבָר הַשִּׁבֹּלֶת נָגָעָה

עַד גְּדוֹתֵי הַכַּד, אַף עָבָרָה;

אַךְ נֶחְמָד בַּלְּבָנוֹן אַךְ נָעִים

הַרְגֵּעַ בְּצֵל הָעֳפָאִים

וּשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַצִּפֳּרִים

הַטּוֹבִים, הַיָּפִים בַּשָּׁרִים…

לְגֶזַע עֵץ עָב שָׁם נִשְׁעָנָה

עַל יָדָהּ הָרַכָּה וּלְבָנָה,

וּבְעֶצֶב בַּלֵּב הִתְבּוֹנָנָה

אֶל אֶגְלֵי הַטַּל הַמְפֻזָרִים

עַל בַּדֵּי הֲדָס הַנֶּהְדָּרִים

הַנְּטוּיִם אֶל זֶרֶם הַמָּיִם –

בִּנְשָׁב בָּמוֹ רוּחַ הַשְּׁפָיִם –

יִדֹּדוּ יִדֹּדוּ כַּגֶּשֶׁם

מְלֵא נִטְפֵי מַרְגָּלִית וָלֶשֶׁם

וּלְשֶׁטֶף הַמַּיִם יֵרֵדוּ

יֵעָלְמוּ, יִצָּמְתוּ, יאבֵדוּ…

כֹּה עָמְדָה, הִרְגִּיעָה, הָגָתָה.

וּפִתְאם הֲמֻלָּה נִשְׁמָעָה –

וּזְמוֹרָה לַזֶרֶם נָטָתָה…

שָׁחָתָה… בַּמַּיִם נָגָעָה…

וּבְשָׁאוֹן הִתְנַשֵּׂא גַּל מַיִם

וַיֻּזֶּה עַל הוֹד הַלְּחָיַיִם…

וַתִּתַּר מִמְּקוֹמָהּ כְּאַיָּלָה…

וּצְחֹק לְאָזְנֶיהָ הִגִּיעַ,

צְחֹק־עֹנֶג וִידִידוּת מַשְׁמִיעַ

עֲלִיצוּת, שַׁעֲשׁוּעִים, צָהֳלָה…

וַתַּכֵּר כְּרֶגַע וַתֵּדָע:

הַצְּחֹק צְחֹק אָחִיהָ מִלֵּדָה…

אֵיךְ אָהַב בְּלִבּוֹ הַתָּמִים

אֲהָהּ אֵיךְ אֲהֵבָהּ!…

         בַּיָּמִים….

………………..

אַךְ נִתְּנוּ לָעִי מִגְדָּלֶיהָ,

לְמַחֲזוֹת הַשָּׁוְא – תִּקְותֶיהָ…

אָחִיהָ אֵינֶנּוּ, אֵינֶנּוּ!

וּלְבַדָּהּ הִיא… שְׁדוּדָה מִמֶּנּוּ…

לְבַדָּהּ בַּשְּׁבִי וּבִנְחוּשָׁה

וִיעוּדָה לְעַבְדוּת, לַבּוּשָׁה!…

אֵי תִמְצָא לָהּ מַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ?

מִי נוֹקֵם מִי גוֹאֵל יוֹפִיעַ

הַצִּילָהּ מִקָּלוֹן עַד נֶצַח?…

מִי יִפְדָּה מִיַד הַמֵּרֵעִים,

מֵעֵין הָאַכְזָרִים בְּנֵי רֶצַח

שֶׁשָּׂבְעָה לֹא יֵדְעוּ, וּצְמֵאִים

לְהַפְשִׁיט מִמֶּנָּה כְּבוֹד נַער

וּמְנוּחַת הַנֶפֶשׁ וָטֹהַר?!…

… לְשִׁפְחָה עֲשׂוֹתִי יוֹאִילוּ!…

אַיֶּךָּ הוֹי אָחִי, אַיֶּךָּ?

הָהּ בּוֹאָה וּשְׁלַח אֶת יָדֶיךָ –

וַאֲחוֹתְךָ מִקָּלוֹן יַצִּילוּ!…

אַךְ אֵינֶךָ, יַקִּירִי, אֵינֶךָ…

בְּדָמִים, בְּאָבָק וָרֶפֶשׁ

עַל אַדְמַת מוֹלֶדֶת הַיְקָרָה

מֻנַּחַת גְּוִיָּתְךָ הַקָּרָה:

בְּאֵמוּן וּבְחֵרוּף הַנֶפֶשׁ

נִלְחַמְתָּ מִלְחֶמֶת הַחֹפֶשׁ

ובְמַחֲנֵה הָאוֹיֵב בָּקַעְתָּ, –

אַךְ שָׁדוּד נָפַלְתָּ כָּרַעְתָּ

בִּמְאֵרַת שְׂפָתַיִם וּקְלָלָה…

אוֹ אוּלַי… בְּכֹבֶד מִלְחָמָה

יַד אוֹיֵב עָלֶיךָ שָׁם רָמָה,

הַחֶרֶב מִיָּדְךָ נִגְזָלָה

וּמָגֵן וָדֶגֶל נִגְעָלוּ,

אָז יָדְךָ בַּבַּרְזֶל סֻבָּלָה

לַמֶּרְחָק רַגְלֶיךָ הוּבָלוּ,

לַמֶּרְחָק, לְאֶרֶץ אַחֶרֶת,

שָׁם גַּלְמוּד שָׁם בָּדָד תֵּשֵׁבָה

שָׁם סָרָה רוּחֲךָ הַטּוֹבָה

שָׁם תִּדְכֶּה בְּרוּחַ נֶעְכָּרֶת!"…

* * *

אֻמְלָלָה! – לֹא יָדְעָה יָדֹעַ

כִּי הוּא – שֶׁאֵלֵיהוּ כָמָהָה

בְּרוּחַ אַהֲבָה נֶאֱמָנָה

וַתְּעוֹרֵר נְכָאִים וָנוֹהַּ –

הוּא יוֹשֵׁב בַּטִּירָה הַיְשָׁנָה

לֹא רָחֹק מִמֶּנָּה, וּבְרָעָה

וְיָגוֹן וּבְעֶבְרַת אִי־כֹחַ

שָׁם גַּלְמוּד שָׁם בָּדָד יָשֹׁחַ…

ג.

מַחֲשָׁבוֹת אֶת רֹאשׁוֹ עָבָרוּ,

זִכְרוֹנוֹת אֶת לִבּוֹ עָכָרוּ,

לְפָנָיו כְּצֶלֶם בַּלָּהוֹת

הִתְיַצֵּב גּוֹרָלוֹ בַּבָּאוֹת:

הַאֻמְנָם תְּהִי נַפְשׁוֹ נִכְנַעַת

לְעַבְדוּת וּלְבוּז וּלְמִשְׁמַעַת?…

אַךְ נַפְשׁוֹ לַשָּׁוְא הִסְתָּעָרָה,

הַדֶּרֶךְ לַחֹפֶשׁ סֻגָּרָה:

אַל תְּבַקֵּשׁ בַּשֹּׁאָה לְךָ אוֹרָה,

וּלְהַשִּׂיג לְךָ פְדוּת אַל תַּעֲמֹלָה,

רִאשׁוֹנוֹת אַל תָּעֵז תִּזְכֹּרָה,

הַחֲרִישָׁה, הִכָּנְעָה וּסְבֹלָה!

אַךְ נֵצֶר מִגֶּזַע הַיַּחַשׂ

אַךְ חֹטֶר אַךְ בַּד מִמִּשְׁפַּחַת

הַקְּדוֹשִׁים מַקְרִיבֵי הָעוֹלָה

הַנּוֹעָד לַכְּהֻנָּה הַגְּדוֹלָה

בַּמִּקְדָּשׁ, הַהוּא יִכָּנֵעַ?…

הַהוּא – בֶּן גִּבּוֹרִים אִישׁ זְרֹעַ,

עַל פְּנֵי כָל בְּנֵי עַמּוֹ יִכָּבֶד –

הוּא יִהְיֶה לְעֶבֶד… לָעָבֶד!?…

בַּסֹּהַר כְּלָאַתְהוּ יַד־דָּמִים,

יַד אוֹיֵב נְמִבְזֶה מְלֵא יָמִים,

יַד זָקֵן שְׁטוּף־זִמָּה, הוֹלֵלוֹת,

וּמִשְׁתֶּה וְיַיִן וּמְחוֹלוֹת…

הַהוּא – שֶׁבִּשְׁמוֹ הִתְהַלָּלוּ

כְּשָׂרִים וּכְאַנְשֵׁי הַצָּבָא,

שֶׁבְּיָפְיוֹ כָּל נַעֲרָה לֻבָּבָה

גַּם עֵת אֶל חֻפָּתָן הוּבָלוּ –

הוּא נוֹעָד לָקַחַת לְאִשָּׁה

לוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת וּמְבִישָׁה,

וּמֵתָה בְנֹעַר לִבָּתוֹ

וְקֻבְּרָה גַם אִתָּהּ אַהֲבָתוֹ!?…

וּבְלִבּוֹ – מְלֹא מַכְאוֹב וָשֶׁבֶר –

כַּגֵּבִים יָשֹׁקּוּ יֶחְמָרוּ

זִכְרוֹנוֹת מִיָּמִים עָבָרוּ,

עֲלִיצוּת, בִּטָּחוֹן וָשֶׂבֶר…

וּמֵאֶרֶץ הָאוֹיֵב הַזָּרָה

אֶל אֶרֶץ מוֹלֶדֶת יְקָרָה

יְבִיאוֹ חֲזוֹן הַזִכְרוֹנוֹת…

וּמְתוּקִים לַלֵּב הַחֶזְיוֹנוֹת

וּלְמַרְאָם גַּם נַפְשׁוֹ נֹהֶרֶת…

אַךְ יַד הַחִזָיוֹן עֹבֶרֶת, –

אָז יָשׁוּב אֶל חֵיק הַנָּכְרִיָּה

מִגְּבָעוֹת מֵהָרִים שַׁאֲנַנִּים,

וִיעוֹרֵר תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה

וּמִסְפֵּד הוּא עֹשֶׂה כַּתַּנִּים…

לֹא הִכִּיר אֶת אַרְצוֹ הַיְקָרָה,

לֹא הִכִּיר אֶת שְׁמֵי הַתִּפְאָרָה.

בֶּעָשָׁן, מַפֹּלֶת וּׁשְׁאִיָּה

כְּקֶבֶר אֵין־קֵצֶה, כְּצִיָּה,

מִשְׂתָרְעָה שָׁם אֶרֶץ מוֹרִיָּה.

(הַבְחֶזְיוֹן הַלַּיִל זֹאת רָאָה

אוֹ רוּחוֹ בְקִרְבּוֹ נִכָּאָה –

לֹא יֵדַע…) וּלְפָנָיו עָבָרוּ –

שְׁתֵּי תְמוּנוֹת כַּמּוֹקֵד נִחָרוּ:

הָאַחַת: אִישׁ שֵׂיבָה מְלֵא־יָמִים

רְצוּץ־קָדְקֹד וְּמגאָל בְּדָמִים.

וּשְׁנִיָּה לָהּ: רַכָּה בַשָּׁנִים

עוֹמֶדֶת עֲטוּפָה בִּלְבָנִים…

וּלְמַטֶּה – מְקוֹם דִּגְלֵי בְנֵי רוֹמָה

יִנּוֹעוּ כְּנוֹעַ בַּסַּעַר

אֲרָזִים אַדִּירֵי הַיַּעַר –

תֵּרָאֶה בַת צִיּוֹן דּוֹמֵמָה,

הֲרוּסָה, נִשְׂרָפָה, שׁוֹמֵמָה…

………………..

וּפְעָמִים אֵין סְפוֹרוֹת הוּא מוֹרִיד

בְּרוּחַ חֻבָּלָה ראשֵׁהוּ

עַל כְּבָלָיו – בָּם אֻסְּרוּ יָדֵיהוּ,

וְיֵבְךְּ אֶת גּוֹרָלוֹ וְיָרִיד…

זִכְרוֹנוֹת מִקֶּדֶם; הַשָּׁנִים

שֶׁיָּשַׁב בְּאַרְצוֹ מִלְּפָנִים;

כָּל תְּמוּנָה, כָּל מָקוֹם שָׁם הָיָה,

עָלֵימוֹ הִתְעַנֵּג לִרְוָיָה –

כֻּלָּמוֹ יָקִיצוּ לִתְהִיָּה,

יָקִיצוּ – לִגְוֹעַ בַּשְּׁנִיָּה…

ד.

כֹּה שְׁנֵימוֹ בְּרוּחַ נִפְעָמָה

כֹּה יָשְׁבוּ כְּעַרְעָר בְּצָיוֹן,

בְּלִי כֹחַ וָעֹז לַמִּלְחָמָה

בְּלִי שֶׁמֶץ תּוֹחֶלֶת לראיון;

וּשנְיֵמוֹ כֹה נַפְשָׁם צָמָאָה

לִפְגִישַׁת הֶעָמָל וּתְלָאָה..

* * *

וּפְגִישַׁת הֶעָמָל גַּם בָּאָה

בְּלִי מֵשִׂים…

* * *

         בִּצְעָקָה נוֹרָאָה

אָז שְׁנֵימוֹ הִתְנַפְּלוּ בִּזְרֹעַ…

וּבְקוֹלָם, קוֹל מוּזָר, שָׁמֹעַ

נִשְׁמָעוּ: קוֹל רוּחַ נֶעְכֶּרֶת,

קוֹל שִׂמְחַת הֵרָאוֹת הַפָּנִים,

קוֹל נֶפֶשׁ בְּתֻמָּהּ מַכֶּרֶת

אֶת כְּבוֹדָה וְאָשְׁרָה מִלְּפָנִים

וּקְלוֹנָה הַיּוֹם וּכְלִמָּתָה…

אַף קוֹלָם עוֹד רִגְשׁוֹת הִשְׁמִיעַ

הָרִגְשׁוֹת – בַּפֶּה לֹא נַבִּיעַ:

לַנֶּפֶשׁ – יֵשׁ נִיבָהּ, יֵשׁ שְׂפָתָהּ,

וּבָמוֹ רַק נוּכַל נַבִּיעַ

הָרִגְשׁוֹת שֶקּוֹלָם הִשְׁמִיעַ…

אַךְ נֶפֶשׁ הַצָּר לֹא יָדָעָה

כָּל חֶמְלָה, כָּל רַחֲמִים וַחֲנִיָנה…

אֶל לִבּוֹ לֹא חָדְרָה, לֹא בָאָה

אֲנָחָה וּתְפִלָּה וּתְחִנָּה…

“קָחֶנָּה” – עָלֵיהוּ גָזָרוּ,

“הִכָּנְעִי” – אֵלֶיהָ אָמָרוּ…

וּשְׁנֵיהֶם לֹא חִכּוּ לִרְוָחָה

וּגְאֻלָּה מֵעֵמֶק הַבָּכָא:

חֲרָדָה, עַצֶבֶת, כִּשָּׁלוֹן,

בֵּית מַאֲסָר, מִשְׁמַעַת, קִיקָלוֹן,

כְּבָר גָּדְרוּ הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵיהֶם

מִמְּצֹא לָמוֹ פִּדְיוֹן וָיֶשַׁע

מִצָּרִים, מֵאַנְשֵׁי הָרֶשַׁע…

………………..

אַךְ יִשְׁעָם הוֹפִיעַ אֲלֵיהֶם.

………………..

הַסַּהַר הִבְקִיעַ עֲרָפֶל

וַיִּשְׁלַח הָאוֹר מִגָּבֹהַּ

מִבַּעַד לַחַלּוֹן הָאָפֵל

הַבַּיְתָה. – שָׁם עַלְמָה בְּלִי־נוֹע

עַל רִצְפַּת הָאֶבֶן, דוֹמֵמָה

שֹכֶבֶת כַּאֲחוּזַת תַּרְדֵּמָה.

וּלְנֹגַהּ הַכֵּהֶה לַסַּהַר

יֵרָאֶה לִימִינָה שָׁם נַעַר,

הוּא עוֹמֵד בְּלִי־נוֹעַ מִשְׁתָּאֶה,

וּבְעֵינָיו בְּרַק אֵימִים יֵרָאֶה…

וּפִתְאֹם לְפֶתַע הִתְהוֹלֵל,

הִתְנַפֵּלל בָּעֹז כַּמִּשְׁתּוֹלֵל

וַיִּשַּׁק וַיִּשַּׁק הָעַלְמָה

בַּשָּׁפָה, בַּצַּוָּאר, בַּשַּׂלְמָה…

וּפִתְאֹם לְפֶתַע הִתְפָּרֶץ

וַיִּתַּר וַיָּקָם מֵאָרֶץ…

וּכְרֶגַע בִּשְׁאוֹן מִשְׁתַּגֵּעַ

הִתְנַפֵּל בִּשְׁנִיָּה אֵלֶיהָ

וַיְחַבֵּק אֶל לִבּוֹ יָדֶיהָ

בְּרַעַד וּבְרֶטֶט גֹּוֵעַ.

וּשְׂפָתָיו – כִּתְכֵלֶת נִבָּטוּ –

אָז דְּבָרִים אֵין הָבִין דִבֵּרוּ

וְיָדָיו – מִקָּרָה סִמֵּרוּ –

בִּשְׁאֵרִית אוֹנֵיהֶן מָרָטוּ

הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת וּפְרוּעוֹת,

וְעֵינָיו אֲחוּזוֹת צַלְמָוֶת

נִטָּיוּ בְלִי אוֹן בְּעַצָּבֶת

עַל עֵינֵי הָעַלְמָה הַקְּפוּאוֹת…

וּלְבָבוֹ קוֹל נַחֲרָה הִשְׁמִיעַ,

וּשְׁאָגָה כְּשַׁאֲגַת הַלַבְּאָיִם

וּצְחֹק, מְאֹד נוֹרָא, לִרְגָעִים

דּוּמִיַּת הַלַּיְלָה הִפְרִיעַ…

* * *

הַקּוֹלוֹת כְּבָר קָמוּ לִדְמָמָה…

* * *

חֲצוֹת לַיִל הִגְדִּילָה עֲרָפֶל

מִסָּבִיב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

הַסַּהַר מִגָּבְהֵי שָׁמַיִם

עוֹד הֵאִיר לַחַלֹּון הָאָפֵל,

וַיִּגַהּ אוֹרֵהוּ עַל שְׁנַיִם –

קָרְבָּנוֹת חֲדָשִׁים, מֻנָּחִים

אֲחוּזֵי תַרְדֵּמַת הַנְּצָחִים…

אַךְ שֶׁקֶט וּדְמִי עַל אֲדָמוֹת.

רַק בְּאֵרוֹת יִזְרְקוּ הַמָּיִם,

אַף עֵינֵי כוֹכָבִים הַקָּמוֹת

יַבְרִיקוּ מִשְּׁמֵי הַשָּׁמָיִם…

---

הקרבן

מאת

שמעון שמואל פרוג

(אגדת דברי־הימים)

א.

עַל פְּרָג הַהֹמִיָּה יִשְׂתָּרֵר

לֵיל אפֶל, לֵיל בָּצִיר. תַּרְדֵּמָה

שַׁאֲנַנָּה וּשְׁלֵוָה נְסוּכָה

עַל מִקְלַט מַרְטִין עֹשֵׂה־פֶלֶא.

יָנוּמוּ בִמְנוּחָה הַגַּנִּים,

יָנוּמוּ כָּל בָּתֵּי הַתְּפִלּוֹת

עִם חַדְרֵי הַנְּזִירִים – הַקִּנִּים

הַקֹּדְרִים לִכְמָרִים נִזְעָמִים

וּזְקֵנִים. רַק שָׁמָּה בְּפִנַּת

הֶחָצֵר בְּאַחַד הַבָּתִּים

יֵרָאֶה אוֹר כֵּהֶה מֵחַלּוֹן,

וּכְעַיִן מוּעָמָה יַגִּיהַּ

בֵּין עַנְפֵי אַלּוֹנִים עַתִּיקִים.

בַּבַּיִת הַזֶה, בִּפְאַת מִטָּה

חֲשׂוּפָה מִכָּרִים וּכְסָתוֹת,

שָׁם נָזִיר אֲכוּל אֵשׁ שַׁחֶפֶת

מִתְהַפֵּךְ בְּחָלְיוֹ. הַמֵּצַח

לִקְמָטִים חֹרָשָׁה. בַּקְּמָטִים

הָאֵל נִטְפֵי זֵעָה קָפָאוּ.

מֵחוֹרִים עֲמֻקִּים וְּגדוֹלִים

עֵינַיִם בְּעֶצֶב נִשְׁקָפוֹת,

וֶּפְתָחה מוּסַבּוֹת לִרְגָעִים

בְּתִקְוָה נִצַּחַת וּמְבוּכָה

כְּצוֹפוֹת לְאִישׁ כִּי יוֹפִיעַ.

מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן – הָעֵצִים

יֶהֱמוּ, יִרְעָשׁוּ, וּבְשׂוֹכָה

רְצוּצָה לִרְגָעִים עוֹד יַכֶּה

הָרוּחַ עַל זְכוּכִית הַחַלּוֹן. –

וּתְמוּנַת הַחֹלֶה אֲיֻמָּה!

אַךְ עֵינָיו מְבוּכָה רַק אַחַת

תָּפֵקְנָה, וְתִקְוָה רַק אַחַת

תַּבַּעְנָה. – "הָחִישָׁה – יַבִּיעַ

בִּדְמָמָה – הָחִישָׁה וָבוֹאָה!" –

וְהִנֵּה הִתְפַּלֵּץ וַיַּעֲצֹר

אֶת רוּחוֹ: מֵאַחֲרֵי הַכֹּתֶל

קוֹל דְּמָמָה לְאָזְנָיו הִגִּיעַ.

הַדֶּלֶת לְאִטָּהּ נִפְתָּחָה,

וְיָשִׁישׁ גְּדָל קוֹמָה בִּמְעִילוֹ

הַשָּׁחוֹר הוֹפִיעַ הַבָּיְתָה.

וַיִּקְרָא הַחֹלֶה: “הוֹי, רַבִּי!” –

וַיִתַּר מֵעַרְשׂוֹ וַיִּפֹּל

לָאָרֶץ בִּבְכִי וּבְתַחֲנוּנִים

לְרַגְלֵי הַזָקֵן הַנִּכְבָּד.

“הוֹי, רַבִּי” – יַבִּיעַ בְּחֻמּוֹ –

עַל גְּמוּלְךָ הַיָּקָר עִמָּדִי

לְךָ יָשִׁיב הָאֵל שִׁבְעָתָיִם!

שְׁמָעֵנִי, אִישׁ שֵׂיבָה! הֵן יָמַי

לֹא עוֹד יִמָּשֵׁכוּ… מְהֵרָה –

וּשְׂפָתַי נֶאֱלָמוֹת דּוּמִיָּה

וְעֵינַי נִסְגָּרוֹת לָנֶצַח…

וְלָכֵן שְׁמָעֵנִי: הֲתִזְכֹּר?…

הֲתִזְכֹּר בַּסִּלְיָה? – לֵיל אֹפֶל

וּשְׁאִיָּה?… קוֹל פַּעֲמֹון הַמִּגְדָּל…

הֲתִזְכֹּר? רָקִיעַ אֲדַמְדָּם…

קוֹל אֶנְקַת חֵלְכָּאִים, אֻמְלָלִים,

נִתָּנִים לָטֶבַח וּמְשִׁסָּה…

קוֹל צַעֲקֹות נְעָרוֹת וְנָשִׁים…

קוֹל צִלְצַל חֲרָבוֹת וָנֶשֶׁק…

וּנְאָקָה וּשְחֹק מֵאַפְסָיִם…

הֲתִזְכֹּר כָּל אֵלֶּה, רַב זָקֵן?…

בַּלַּיְלָה הַהוּא הָשְׁלַךְ אָבִי

לִלְהָבָה אֹכֵלָה, בָּרֶגַע

הַנּוֹרָא, עֵת נִסָּה בְּנֶפֶשׁ

נוֹאֶשֶת לְחַלֵּץ אֶת אִמִּי

מִיַּד שֹׁתֵה שִׁכּוֹר בְּלִיַּעַל…

וְגוֹרָל כָּזֶה הָיָה חֵלֶק

אֲחוֹתִי… הַיַּלְדָּה הִתְגּוֹלְלָה

עֲרֻמָּה עַל גַּלֵּי הָאֵפֶר

וּמְעִי הַמַּפָּלָה, וּקְוֻצָּה

לְבָנָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת נָזִיר

בְּיָדָהּ הַקְּטַנָּה לָחָצָה…

כָּל קוֹרוֹת הַלַּיְלָה הַנּוֹרָא

כַּחֲלֹם חֶזְיוֹן לַיִל מְלֵא דָמִים

לְפָנַי כָּעֵת יִתְיַצָּבוּ…

כֻּלָּמוֹ אָבָדוּ… אָנֹכִי

אָנֹכִי לְבַדִּי נִשְׁאַרְתִּי

לְקָלוֹן וּלְחֶרְפָּה… הָהּ, רַבִּי!

לִשְׁכֹּחַ אֶת הַכֹּל לִמְּדונִי.

לִי אָמְרוּ כִּי תְשׁוּעָה אֶמְצָאָה

מִתַּחַת לְבֶגֶד הַנְּזִירִים

וּבְחַדְרֵי הָאֹפֶל הָאֵלֶּה…

לִמְּדוּנִי הִשְׁתַּחֲוֹת לְמִזְבַּח

אֵל אַחֵר, אֵל שָׁלוֹם וָחֶסֶד,

אַהֲבָה וּסְלִיחָה וּמְחִילָה…

לִי אָמְרוּ כִּי אֶמְצָא הַצָּלָה

וּרְוָחָה בַּדָּת הַחֲדָשָׁה,

לִי אָמְרוּ כִּי אֹשֶׁר אֶשְׁאָבָה

בַּתְּפִלֹּות הַנְּעִימוֹת וּתְמִימוֹת, –

וּבְלַהַב קֹדֵחַ וְעָקַת

מָתְנַיִם נוֹרָאָה, כָּל מִלָּה

וּמִלָּה עַל לִבִּי חָרָתוּ…

הוֹי, אָבִי, לֹא עֵת הוֹכִיחֵנִי

הִיא עַתָּה עַל רִפְיוֹן הָרוּחַ,

עַל אֵימַת לֵב נִכְנָע וְנִקְלֶה…

כְּעֶבֶד אֵין אוֹנִים נִכְנַעְתִּי

וָאֶשַּׁק הַיָּד הָרוֹצֶצֶת

בְּשִׁבְטָהּ הַכָּבֵד אֶת רֹאשִׁי.

וְשָׁנִים זֶה שְׁלֹשִׁים יָשַׁבְתִּי

בַּחֶדֶר הַזֶּה… שְׁלֹשִים שָׁנָה

אֶת בִּגְדֵי הַנְזִירִים לָבַשְׁתִּי…

אַךְ עָמֹק בֵּין בִּתְרֵי לְבָבִי

הַזוֹעֵף, מִתַּחַת לָאֵפֶר

הַקַּר, בָּעַר נִצּוּץ קֹדֵחַ;

וּלְעִתִּים בְּלִי מֵשִׂים הִתְנָעֵר

מֵאַפְרוֹ וַיִּצְרֹב וַיַכְאֵב…

כֵּן שָׁנִים זֶה שְׁלֹשִים נָגֹזוּ…

אַךְ הִנֵּה בְּאֵשׁ הַשַּׁחֶפֶת

יֵאָכֵל הַמּוֹחַ הֶעָיֵף

וּבְלִבִּי הֵפִיחַ הַמָּוֶת

אֶת רוּחוֹ הַנּוֹרָא, וַיֻּצַּת

מִנִּשְׁמַת אַפֵּהוּ הַנִּצּוּץ

וַיְהִי לְשַׁלְהֶבֶת נוֹרָאָה…

הָהּ רַבִּי, אֶתְאַוֶּה לַמָּקוֹם

שָׁם עַצְמוֹת הוֹרָתִי נִקְבָּרוּ…

הַבִּיטָה, לֵב עִבְרִי נֶגְדֶּךָ

מִתַּחַת לִמְעִיל כֹּהֵן נָזִיר

מִתְדַּפֵּק בִּמְצוּקָה וּבְתוּגַת

הַנֹּחַם… לֹא נָזִיר, לֹא בוֹגֵד –

רַק גֶּבֶר יָגֵעַ אֵין אוֹנִים –

שֶׁיָּזוּב זוֹב דָּמָיו – נֶגְדֶּךָ…

הֲתִשְׁמַע קוֹל נַחֲרַת הֶחָזֶה?…

הַמָּוֶת בּוֹ יָשִׁיר אֶת שִׁירוֹ,

בִּנְהִי יְלַוֵּנִי עַל דַּרְכִּי…

חָהּ תְּנֵנִי, רַב יָשִׁישׁ, לָרֶדֶת

הַקִּבְרָה כִּלְעֻמַּת שָּׁבאתִי,

וּבְהֶגְיוֹן תְּפִלָּתְךָ הַחַמָּה

הַזְכִּירָה גַּם נַפְשִׁי הַחֹטֵאת!"…

ב.

מְלֵא יָגוֹן וְעֶצֶב קוֹדֵחַ

שָׁם חִישׁ רַב הָעֵדָה לְבֵיתוֹ,

שֶׁשָּׁם כְּבָר הִתְאַסְּפוּ כָּל זִקְנֵי

הָעֵדָה. – “אֵל צְבָאוֹת!” – הִבִּיעַ

הָרַב אֶל לִבֵּהוּ. – "הֲיֵשׁ לִי

כָל מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הָדִיחַ

מִפָּנַי הַנֶּפֶשׁ הַנְּקִיָּה

אֲכוּלַת הַיָּגוֹן וָנֹחַם?…

אַךְ, אֵלִי, אֵל צַדִּיק, יָדַעְתָּ

כִּי לֹא מִמְּנָת חֶבְלִי אֵחָתָּה,

כִּי לֹא עַל הַיָּתִי אָחוּסָה…

מִנְּעוּרַי עַד עַתָּה אֶת נַפְשִׁי

לְךָ אֱלֹהַי, אַךְ הִקְדַּשְׁתִּי…

לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם הָלַכְתִּי

לְקַדֵּם פְּנֵי מָוֶת בְּשִׂמְחָה,

לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם קִבַּלְתִּי

בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן יִסּוֹרִים

אֲיֻמִּים עַל קְדֻשַׁת כְּבוֹד שְׁמֶךָ…

אַךְ עַתָּה… אַךְ עַתָּה, אֵל צַדִּיק,

מַה נּוֹרָא, מַה גָּדוֹל פָּעֳלִי!"…

וְאָמְנָם לֹא שָׁוְא פָּחַד פָּחַד,

לֹא שָׁוְא שָׁפַךְ דֶּמַע הַיָּשִׁישׁ!

לֹא חַיָּיו בְּעֵינָיו יָקָרוּ;

אַךְ ידָעַ הַיָּשִׁישׁ, כִּי אֹרְבוֹת

מִסֵּתֶר לוֹ עֵינֵי הָאוֹיֵב,

הָהּ, עֵינֵי הַבּוֹגֵד הָעִבְרִי.

הָאַכְזָר הַנּוֹרָא, הַנִּכְנָע

לִמְזִמַּת אֲחֵרִים וּרְצוֹנָם,

הִשְׁגִּיחַ בְּלִי הֶרֶף אֶל אֶחָיו,

עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלֵיהֶם הִתְחַקָּה

לְהַלְשִׁין בְּדִבּוֹת נִתְעָבוֹת

בְּלִי חָמֹל, בְּלִי רַחֵם עַל נָשִׁים,

עַל זְקֵנִים וְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם…

"הַדָּבָר יִוָּדַע לַבּוֹגֵד –

– כֹּה חָשַׁב הַיָּשִׁישׁ – הוֹי, אֵלִי,

חַזְקֵנִי לַפֹּעַל הַנּוֹרָא!…

אֵל צַדִּיק! הַסְתִּירָה הַדָּבָר

בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ הַקְּדוֹשוֹת!

זֶה פֹעַל הַחֶסֶד אֲבַצַּע!

אֲבַצַּע… וְאִם – הוֹי, אֵל נוֹרָא,

אִם דָּמִים תִּדְרֹשָה, – וְהָיָה

לְךָ דָמִי לְרָצוֹן, עַד נִטְפוֹ

הָאַחֲרוֹן קָחֵהוּ לְקָרְבָּן,

אַךְ נַפְשׁוֹת עֲדָתִי – הַצִּילָה,

אֵל מָלֵא יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים!…

* * *

לְאֹרֶךְ בֵּית מִקְלַט הַנְּזִירִים,

בֵּית מִקְלַט מַרְטִין עֹשֵׂה פֶלֶא,

מִסָּבִיב לַשֹּׁמְרִים הַנָּמִים

שְׁתֵּי תְמוּנוֹת אַבִּירוֹת וּגְבֹהוֹת

בְּחָפְזָה הִתְחַמְּקוּ עָבָרוּ,

וְאִתָּן אֶת גּוּפַת הַנָּזִיר

הַמֵּת בּוֹ בַלַּיְלָה, הֶעֱבִירוּ…

בַּחֲצַר בֵּית הַקְּבָרוֹת דּוּמִיָּה

שֹׂרֶרֶת; רַק רוּחַ הוֹמִיָּה

בְּרֹגֶז וִילָלָה חֲרִישִׁית

עַל גַּלֵּי הַקְּבָרִים עָבָרָה,

וַתִּקְטֹף הֶעָלִים הַנֹּבְלִים

מעֵנַפְיֵ הַבְּכָאִים הַזְקֵנִים

הַלְּבוּשִׁים עֲרָפֶל וְקַדְרוּת…

וּבְאַחַת הַפִּנּוֹת שָׁם נִרְאוּ

שְׁנֵי חֹפְרִים נְטוִּים עַל שׁוּחָה

עֲמֻקָּה – זֶה עַתָּה חָפָרוּ…

לֹא נִשְׁמַע קוֹל קֻפּוֹת הַצְּדָקָה

עַל שׁוּחַת הַקֶּבֶר הֶחָדָשׁ,

לֹא מִסְפֵּד אַף הֶגֶה לֹא אֶחָד

הִפְרִיעַ דּוּמִיַּת הַלַּיְלָה

מִסָּבִיב, בְּרֶגַע כִּי הוּרְדָה

הַגְּוִיָּה הַקָּרָה לַקֶּבֶר.

רַק עִתִּים מִמְּרוֹמֵי הַשְּׁחָקִים

מֵרָחוֹק בֵּין בְּקִיעֵי הֶעָבִים

הִתְרָאֶה אוֹר כּוֹכְבֵי הַנֶּשֶׁף,

וּכְעֵינֵי יְלָדִים נִבְהָלִים –

אֶת עֵינָם בְּפַחַד וּמְבוּכָה

קָרָצוּ. גַּם רוּחַ הַבָּצִיר

בְּאַנְחַת תַּמְרוּרִים וּנְאָקָה

אֲרֻכָּה וּמְשׁוּכָה, עַל גַּלֵּי

הַקְּבָרִים הַיְשָׁנִים נִשָּׂאָה,

וַתִּקְטֹף הֶעָלִים הַנּוֹבְלִים

מֵעַנְפֵי הַבְּכָאִים הַזְקֵנִים…

הַשְּׁעָרִים הַבָּלִים מִזֹקֶן

בִּשְׁרִיקָה חֲרִישִׁית סֻגָּרוּ;

אֶל יוֹצְאֵי הֶחָצֵר הוֹפִיעַ

הָרַב מִמַּחֲבוֹאוֹ בִּדְמָמָה

וַיֹּאמֶר בְּלַחַשׁ: "יַקִּרַי!

עֲלִילָה נִשְׂגָּבָה וּקְדוֹשָׁה

בִּצַּעְתֶּם הַיּוֹם, וִיהִי חֶסֶד

אֵל עֶלְיוֹן עֲלֵיכֶם. אָנֹכִי

לְבַדִּי…"

         עוֹד דְּבָרָיו בְּפִיהוּ

וּפִתְאֹם – וַיֶּחֱרַד, וּפְעָמָיו

נָמוֹטוּ… קוֹל דְּמָמָה חֲרִישִׁית

מֵאַחֲרָיו לְאָזְנָיו הִגִּיעָה…

וַיִּפֶן לִסְבִיבוֹ וַיִּרְאֶה –

מֵרָחֹק בִּיעָף חָלַף עָבַר

צֵל גֶּבֶר, וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל

הַזוֹעֵף הִסְתַּתֵּר מֵעָיִן.

ג.

אֲנָחוֹת וּצְוָחוֹת אֵין סְפוֹרוֹת

ןִּמִסְפֵּד עַצֶּבֶת וּמְרוֹרוֹת

וָנֶהִי – כָּל מְלֹא בֵית הַכְּנֶסֶת

הַיָּשָׁן בְּלִי חָשָׂךְ יַרְגִּיזוּ.

בְּכִי זְקֵנִים בָּם שֵׂיבָה זֹרָקָה,

הִי נָשִׁים בֹּכִיּוֹת בָּרָמָה,

קוֹל צַעֲקַת יְלָדִים נִבְהָלִים –

כָּל אֵלֶּה הִתְעָרְבוּ כְאֶחָד

בִּנְאָקָה אֲרֻכָּה וּמְשׁוּכָה,

בְּאַחַת מֵאַנְקוֹת עַם עוֹלָם

שֶׁהֵדָם הַנּוֹרָא גַּם עַתָּה

יִשָּׁמַע מִיַּעֲרוֹת מַחֲשַׁכִּים,

מֵעִמְקֵי תַחְתִּיּוֹת אֲדָמָה,

מִשִּׁמֲמוֹת בָּתֵּי־הַסֹּהַר –

הַחוֹרִים הַצָּרִים וּרְטֻבִּים

עַד מַחֲנָק לַנֶּפֶשׁ יָשׂימוּ –

מִתּוֹך כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם עוֹד

לֹא נִמְחוּ עִקְבוֹתָיו וְזֶרֶם

דִמְעוֹתָיו הַמְּהוּלוֹת בְּדָמִים…

אַךְ מַה זֶה הַיּוֹם זַעֲקַת שֶׁבֶר

יָעִירוּ?… הֲקָרְאוּ לְמִסְפֵּד

עַל אַחַד הַגְּדוֹלִים בְּעַמּוֹ?

אוֹ צוֹם הוּא קְרָאוּהוּ לְזֵכֶר

עִיר צִיּוֹן וְהַדְרַת תִּפְאַרְתָּהּ

שֶׁהָיוּ זֶה כַּמָּה לִשְׁמָמָה?

אוֹ אוּלַי יוֹם מוֹעֵד הִקְדִּישׁוּ,

יוֹם מוֹעֵד, עֵת שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל

– כְּזֶרֶם הַמַּיִם בַּבָּצִיר

בְּבִקְעָה שׁוֹמֵמָה וְקֹדְרָה –

תִּשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁירַת עַצֶּבֶת

חֲרִישִׁית, וּנְגִינַת תַּמְרוּרִים

וּנְכָאִים אֵלֶיהָ תִלָּוֶה,

נְגִינַת תַּמְרורִים, הַמָּרָה

מִקִּינַת הַמְּקוֹנֵן עַל יָחִיד,

וּמָרְטָה כָל לֵב בִּמְרִירוּתָהּ

כִּמְרֹט מֶלְקָחַיִם בְּחָזְקָה.

כְּפַעַם בְּפַעַם לְפָנִים

בְּיָמִים כָּאֵלֶּה הִבִּיעַ

וְהִזִיל הָרַב אֶת אִמְרוֹתָיו

לְעַמּוֹ מִבִּימַת הַקֹּדֶשׁ,

וַיֵּרְדוּ אִמְרוֹתָיו כַּשֶּׁמֶן

אֶל לִבּוֹת מַקְשִׁיבֵי מוּסָרוֹ,

אָז עֵינָיו הַנּוּגוֹת תָּפֵקְנָה

אֱמוּנָה נִצַּחַת וּבִטְחָה

וּנְהָרָה תּוֹפִיעַ עֲלֵיהֶן,

וּדְבָרָיו יַרְהִיבוּ וִיחַזְקוּ,

וְנָסוּ עַצֶּבֶת וּדְאָבָה,

וּמַה זֶה הַיּוֹם – מָה הִלְבִּינוּ

פָּנֵיהוּ הַצְּנוּמִים וּקְמוּטִים

כְּלִבְנַת הָרְפָאִים בַּקֶּבֶר,

מַה שְּׁפָתָיו תִּרְעַדְנָה, תִּרְחַפְנָה,

וְיָדָיו הַנְּטוּיוֹת לְמַעְלָה

בָּעֹז – חָזוּת קָשֶׁה תַּבַּעְנָה,

בָּם יֵאוּשׁ וָזַעַם יֵרָאֶה,

בָּם תְּפִלָּה וּמְאֵרָה גַּם יַחַד?…

הָרַב, אִישׁ הַשֵּׂיבָה, וּנְשִׂיאֵי

הָעֵדָה בְּרֹאשׁ הֲמוֹן עַמָּם

הַנּוּגֶה בֵית־יָהּ הִתְאַסָּפוּ

לְחוֹנֵן וְלִרְצוֹת אֶת קִרוֹת

הַמִּקְדָּשׁ הַיָּשָׁן בְּטֶרֶם

יִפָּרְדוּ מֵאִתּוֹ לָנֶצַח…

הַמַּלְשִׁין הַבּוֹגֵד הוּא יַרְאֶה

לַשֹּׁפְטִים הַקָּשִׁים הַדֶּרֶךְ

לַקֶבֶר בּוֹ קָבְרוּ בַסֵּתֶר

אֶת גּוּפַת הַנָּזִיר הַכֹּהֵן;

וּלְמָחָר יוּבָאוּ בִפְלִילִים,

וַחֲבָלִים וּשְׁבָטִים אֲיֻמִּים

נָכוֹנוּ לְגֵוָם בְּעִמְקֵי

תַחְתִּיּוֹת אֲדָמָה, מִתַּחַת

בֵּית מִקְלַט מַרְטִין עֹשֶׂה־פֶלֶא.

IV

מִסָּבִיב דּוּמִיָּה שָׂרָרָה,

אַךְ פֶּרֶץ קוֹל בְּכִיָּה נֶעֱצָרָה

וְאַנְחַת תַּמְרוּרִים נֶעְכֶּרֶת

וּסֶפֶק כַּפַּיִם מִתּוּגָה

יִשָּׁמַע לִרְגָעִים בַּבַּיִת…

אָז נִשְׁמַע מִבִּימַת הַקֹּדֶשׁ

קוֹל אִמְרֵי הָרַב:

         "אַחַי, חִדְלוּ

מֵהַכְאוֹת אֶת לִבְּכֶם הַתָּמִים

בִּמְרִירוֹת וּמְצוּקוֹת עַצֶּבֶת.

אַל תִּפְחֲדוּ פַחַד אֵין פַּחַד,

אַל תִּירְאוּ מִשֹּׁאָה כִּי בָאָה!

אֵל רַחוּם וָטוֹב הֶרְאָה חַסְדּוֹ

לְזָקֵן בְּאַחֲרִית חַיֵּיהוּ,

לְהַשְׁלִים עֲלִילָה כַבִּירָה…

אָנֹכִי מָלֵאתִי רְצוֹנוֹ

הַקָּדוֹשׁ וּמְאֻשָּׁר הִנֵּנִי,

מְאֻשָּׁר כִּי יָכֹל יָכֹלְתִּי

לְהָקִים דְּבַר אֵל… מִנְעוּ קוֹלְכֶם

מִבֶּכִי. מֵרֵאשִׁית יָדַעְתִּי

כִּי טְמוּנִים חֲבָלִים עַל דַּרְכִּי

בָּהּ אֵלֵךְ. יָדַעְתִּי כִּי עֵינֵי

הַמַּלְשִׁין תִּשְׁמֹרְנָה עִקְבוֹתַי,

וּפְרִי הָעֲלִילָה הַקְּדוֹשָה –

עִנּוּיִם וִיסוּרִים נוֹרָאִים

לִבְשָׂרִי הַדַּל וְהַנִּכְאֶה.

כָּל אֵלֶּה יָדַעְתִּי… אַךְ, אַחַי,

הַאִם שִׁבְעָתַיִם לֹא תִגְדַּל

עֲלִיצוּת כָּל מִפְעָל אִם יַנְחִיל

לָאָדָם – לֹא כֶתֶר תִּפְאָרָה

רַק נֵזֶר סַלּוֹנִים מַמְאִירִים?

אִם יְדֵי הַמְבַצֵּעַ וּמַשְׁלִים

אֶת מִפְעַל הַקֹּדֶשׁ לֹא הֻזוּ

בְשֶׁמֶן הַמּוֹר וַאֲהָלוֹת,

רַק רֻחֲצוּ בִדְמָעוֹת וּבְדָמִים?

אֶת כּוֹס הָעֲדָנִים עַד תֻּמָּהּ

לֹא שָׁתָה הָאִישׁ – שֶׁתְּהִלָּתוֹ

– הַנְּעִימָה לָאֹזֶן – וּגְדֻלַּת

מִפְעָלוֹ בַּשְּׁעָרִים יַזְכִּירוּ;

שֶׁיִּקְטֹף וְיֹאכַל לָשׂבַע

מִפְּרִי עֲלִילוֹתָיו הָרָמוֹת

בִּשְׂדֵה הוֹד נִצָּחוֹן וְכָבוֹד.

הוּא נָגַע רַק מַעְלָה בְּשִׂפְתֵי

הַכּוֹס – מְלֵאת עֵדֶן וָנַחַת;

אַךְ תַּעֲנוּג וְנַחַת אֵין חֵקֶר,

אַךְ אֹשֶר וָנֹעַם נִשְׂגָּבִים

בַּכּוֹס בְּתַחְתִּיתָהּ נִצְפָּנוּ,

וְדַעַת הָאֹשֶׁר וָנֹעַם

הָאֵלֶּה, לֹא יוּכַל רַק גֶּבֶר

שֶׁנַּעֲנָה בִּגְלַל מִפְעַל קֹדֶשׁ,

שֶׁנִּתַּן לְעָמָל וּלְמַכְאוֹב

נוֹרָאִים בַּסֹּהַר, בַּשִּׁבְיָה:

הוּא שָׁתָה הוּא מָצָה עַד תֻּמָּהּ

אֶת כּוֹס הָעֲדָנִים וָנַחַת,

הוּא יָדַע הָעֹנֶג הַנַּעֲלֶה

שֶׁאֵין עַל הָאָרֶץ כָּמֹהוּ.

הוֹי, זִכְרוּ נָא, אַחַי, אֶת אַלְפֵי

קְדוֹשֵׁנוּ הַיְקָרִים שֶׁמָּסְרוּ

אֶת נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת אֵל צְבָאוֹת.

מַה נָּגַהּ מַה קָּרַן עוֹר פְּנֵיהֶם

עֵת כְּלֵי הַמּוּעָקָה אֲפָפוּם

וַיְרַקְּעוּ וַיְדַכְּאוּ וַיְנַפְּצוּ

אֶת בְּשַׂר כָּל הַגְּוִיָּה מִסָּבִיב

וּמְתֹם לֹא הִשְׁאִירוּ… הַמְדוּרוֹת

בָּם עָלוּ הַתְּמִימִים הָאֵלֶּה –

מִמִּזְבַּח הַקֹּדֶשׁ נִקְדָּשׁוּ,

דִּמְעָתָם וְשִׂיחַ תְּפִלָּתָם

מֵחֵלֶב עַתּוּדִים וּמְרִיאִים

וְשֶׁמֶן וּמִנְחָה וְּלבוֹנָה

בְּעֵינֵי אֵל עֶלְיוֹן יָקָרוּ!…

זֶה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר הָגִיתִי

וָאֶחְדֹּר בְּפֹעַל הַקְדוֹשִים

וּבְנֹעַם הַמְּצוּקוֹת הָאֵלֶּה,

וּבְאַוַּת כָּל נַפְשִי וּמְאֹדִי

חִלִּיתִי פְנֵי נוֹרָא עֲלִילָה

כִּי יַחֲלֹק לְנַפְשִׁי לְמִצְעָר

אַךְ נֵטֶף אַך־אֶחָד מִּנֹּעַם

הַמְצוּקוֹת הָאֵלֶּה, – וְהִנֵּה

הָאֵל הִטָּה אָזְנוֹ לְשִׂיחַ

שִׂפְתוֹתַי, כּוֹס מְלֵאָה תַעֲנוּגִים

מָצָאתִי וְאֶשְׁתֶּה לִרְוָיָה,

וְרוּחִי הַנִּכְאֶה וְנִלְאֶה

בְּסוֹד רוּחוֹת טְהוֹרוֹת יִמָּנֶה,

בִּמְקוֹם שָׁם לָנֶצַח יָשֹרוּ

שְׁלוֹם אֱמֶת וָחֹפֶשׁ וָעֵדֶן"…

V

וְעֵינֵי הָרַב אִישׁ הַשֵּׂיבָה

הִבְרִיקוּ מִשִּׁמְחָה חֲרִישִׁית,

מֵרֶגַע לָרֶגַע הוּאֲרוּ

הַפָּנִים הַנּוּגִים וּקְמוּטִים…

וַיִּדֹּם. וּדְמָעוֹת נִגָּרוּ

מֵעֵינָיו הַחוֹצְבוֹת לֶהָבָה

עַל לֶחְיוֹ הָרָזָה וּצְנוּמָה

וּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּי הַזָקָן,

וְחֶרֶשׁ מִשָּׁם הִתְגּוֹלָלוּ

עַל בִּגְדוֹ הַשָּׁחוֹר כְּלִיל־מֶשִׁי,

שֶׁשָּׁמָּה הִתְלַקְּחוּ, הִבְרִיקוּ

כִּפְנִינִים, לנְגֶדֶ אוֹר שֶׁמֶשׁ

עַרְבַּיִם, הַשֹּׁלְחָה אֶת קַוֵּי

אוֹרֶיהָ כְּחוּטִים מוּפָזִים

מִבַּעַד חַלּוֹנֵי בֵית תְּפִלַּת

יִשְׂרָאֵל הַיָּשָׁן וְאָפֵל…

אַךְ רִגְעֵי הַשֶּׁקֶט עָבָרוּ,

וְשֵׁנִית מִבִּימַת הַקֹּדֶשׁ

הִשְׁמִיעַ הָרַב אֶת אִמְרוֹתָיו:

"אָנֹכִי לֹא אִירָא מִמַּכְאוֹב

אֶסְבֹּלָה… הָהּ, אֵל הַשָּׁמַיִם!

הֵן אַתָּה תִכַּנְתָּ אֶת רוּחִי,

יָדַעְתָּ כִּי נָכוֹן הִנֵּנִי,

כְּהֹלֵךְ בֶּחָלִיל לִמְצוּקוֹת

אֵלֵכָה… הִנֵּנִי… קָחֵנִי!…

אַךְ, אֵלִי, מַדּוּעַ, מַדּוּעַ

בְּדָמַי לְבַדָּם לֹא יֶאְדְּמוּ

פְּנֵי מִזְבַּח קָדְשֶׁךָ! אָנֹכִי

לְבַדִּי בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה

בִּצַּעְתִּי הַמִּפְעָל הַכָּבֵד,

וְאֵלֶּה הַהֹלְכִים עִמָּדִי –

הֵן הָלְכוּ כְּגַלֵּי הַמַּיִם

נִגְרָשִׁים בְּרוּחַ הַסַּעַר,

כְּצֹאן בְּלֵיל סוּפָה וְסַגְרִיר

לִמְקוֹם שֵׁבֶט רֹעֶה יוֹבִילֵם…

הַעֲבִירָה, אֵל עֶלְיוֹן, הַעֲבִירָה

אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה הַבָּאָה,

מִנַּפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים;

אָמוּתָה אָנֹכִי לְבַדִּי

כַּלֵּנִי בְאַפְּךָ רַק אָנִי,

אַךְ, אֵלִי, מַדּוּעַ, מַדּוּעַ

הַנְּקִיִּים וּתְמִימִים הָאֵלֶּה

בְּטֶרֶם בָּא יוֹמָם נְשִׁיָּה

יֵרֵדוּ?! – לֹא אוּכַל, הָהּ אֵלִי,

לֹא אוּכַל אֶשְׁקָטָה בְקִבְרִי,

לֹא אֵדַע מָנוֹחַ לְרוּחִי,

מִקּוֹלוֹת רְצוּצֵי מוּעָקָה,

מֵאַנְחוֹת אַלְמָנוֹת אֻמְלָלוֹת,

מִמְּאֵרוֹת יְתוֹמִים – לְיָגוֹן

נִשְׁאָרוּ… אֲהָהּ, מֶה עָשִׂיתִי?!…

הוֹי, אָרוּר הֱיֵה אִישׁ הַשֵּׂיבָה

שֶׁבְּאַחֲרִית יָמֶיךָ הִצְמַחְתָּ

מַתְּלָאוֹת וּמְצוּקוֹת אֵין חֵקֶר!

הוֹי, יָהּ! כַּמָּה דָמִים וּזְבָחִים!"…

– "חֲדַל! – נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל קוֹרֵא

בַּפֶּתַח. – חֲדָלוּ! אָנֹכִי

אֶת כֻּלְּכֶם מִמָּוֶת אַצִּילָה!"…

VI

פְּנֵי כֻלָּם לַפֶּתַח הוּסַבּוּ,

וּפִתְאֹם קוֹל פְּחָדִים הִתְפָּרֶץ

מִקְּהַל הַנּוֹעָדִים בַּבַּיִת:

עַלְמָה עֲדִינָה וּצְעִירָה

מִטּוּרֵי הַנָּשִׁים וזְקֵנִים

– שֶׁפִּנּוּ לָהּ דֶרֶךְ – יָצָאָה

וּלְבִימַת הַקֹּדֶשׁ נִגָּשָּׁה…

פָּנֶיהָ הַחִוְרִים – אֲיֻמִּים,

עַל מַפְּלֵי הַשִּׂמְלָה הַקַּלָּה

וּצְחוֹרָה, הַמְכַסָּה הוֹד גֵּוָהּ

הֶעָנוּג – תַּלְתַּלֵּי הַשְּׂעָרוֹת

הָרַכּוֹת בְּלִי־סְדָרִים יָרָדוּ,

שְׂפָתֶיהָ הַלְּבָנוֹת נִפְתָּחוּ,

וּבְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת עֵינֶיהָ

הַשְּׁחוֹרוֹת בָּעָרוּ. בְּיָדָהּ

אֶת לִבָּהּ בְּחָזְקָה לָחָצָה

וַתַּעַל וַתִּקֹּד בַּמַּעֲלוֹת

וּבְלַחַשׁ וּדְמָמָה נֶאֱנָחָה;

וִּפִתְאֹם הִתְפַּלְּצָה, נֵעוֹרָה

וַתָּקָם, וּכְאוֹב מֵאֲדָמָה

דְּבָרֶיהָ הָרַכִּים, בְּשֶׁקֶט

הַקֹּדֶשׁ נִשְמָעוּ:

         "– אָנֹכִי –

הַצִּילְכֶם מִמָּוֶת אֶחְפֹצָה…

הָרַב! בַּת הַמַּלְשִׁין לִפְנֵיכֶם!

כֵּן, אָבִי… הוֹי אָרוּר הַיּוֹם בּוֹ

שֵׁם “אָב” לוֹ נָתַתִּי… הַבִּיטוּ!

רַק שָׁנִים שְׁבַע עֶשְׂרֵה הָיִיתִי…

וְתֵבֵל וּמְלֹאָהּ כְּבָר הָיוּ

בְּעֵינַי בֵּית כֶּלֶא וּמַאֲסָר…

אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ אָז הַרְחֵק

מִזֶה… אִמִּי מֵתָה בַנֹּעַר

מִתִּגְרַת יַד אָבִי הָאַכְזָר,

וַתָּבֹא הַבַּיְתָה אַחֶרֶת

וּבְיַד אַכְזְרִיָּה – אֶת לִבּוֹ

מִשֹּׁרֶשׁ עָקָרָה, וּפֶתֶן

מְלֵא רַעַל תַּחְתֵּהוּ נָתָנָה…

מֵאָז לֹא קִדְּמַנִי בְּחֶסֶד,

לֹא הֶרְאָה לִי פָּנִים מְאִירִים…

הוֹי, כַּמָּה עֲלִילוֹת נִתְעָבוֹת

לְעֵינַי, לְעֵינַי הוּקָמוּ!…

גַּם עַתָּה… הָהּ עַתָּה – אֵל עֶלְיוֹן!

אֵיך שְׁנֵימוֹ אֶת פִּיהֶם פָּעָרוּ

בִּשְׂחֹק יוֹרֵד־כְּלָיוֹת פָּרוּעַ!

הוּא שָׁתָה אֶת יֵינוֹ בִּתְרוּעַת

עֲלִיצוּת, מַבִּיעָה עֲתִידוֹת

נוֹרָאוֹת, וַיעֲשֶּׂה אֶת יָדָיו

בְּעֹנֶג… אֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי

בְּפָנָיו, בִּקַּשְׁתִּי בַּפָּנִים

הָרָעִים וּפְרוּעִים הָאֵלֶּה

קַו אֶחָד, קַו רֹשֶם הַגֶּבֶר

שֶיָּקַר לְפָנִים בְּעֵינַי –

לַשָּׁוְא!… אֵין בִּי כֹח עוֹד שֶׁבֶת

בַּכֶּלֶא הַזֶה הַשָּׂם מַחֲנָק

לְנַפְשִׁי… זַמֹּתִי, חָרָצְתִּי!…

הַקְרִיבוּ לָגֶשֶׁת… הַקְרִיבוּ…

חָרָצְתִּי… הַט אֹזֶן, אִישׁ שֵׂיבָה:

הוּא אָמַר כִּי שֹׁפְטִים אַכְזָרִים

לְמָחָר בַּבֹּקֶר יָבֹאוּ

וּפָתְחוּ הַקֶּבֶר… שָׁם “אוֹתוֹ”

יִמְצָאוּ… אַךְ לֹא כֵן, לֹא אוֹתוֹ

יִמְצָאוּ!… הַבִּיטָה – יְצוּרַי

יִרְעָדוּ… נִשְׁמָתִי הִתְעַלֵּך

חֹשֶבֶת… הִנֵּהוּ – הַמָּוֶת!…

בְּעוֹרְקַי יִשְׁתַּפֵּךְ כַּלַּהַב

הָרַעַל שֶׁבְּלִבִּי יָצַקְתִּי,

וּמְלַאכְתּוֹ לֹא יַעֲשֶׂה רְמִיָה…

עוֹד שָׁעָה – וּגְוִיָּה אִלֶּמֶתְ

וְקָרָה לִפְנֵיכֶם תִּתְגּוֹלֵל…

הַסְתִּירוּ, הַסְתִּירוּ גְוִיָּתִי,

וְתֹר חֲצִי לַיְלָה כִּי יֶאֱתֶה

הַטִּילוּ גְוִיָּתִי הַבּורה

בּוֹ נִקְבַּר הַכֹּהֵן הַנָזִיר,

כַּסּוּנִי בֶעָפָר… הַשּׁוֹפְטים

יָבֹאוּ, וְתַחַת הַנָּזִיר

הַשָּׁחוֹר בַּקֶּבֶר… וְתַחַת…

הָהּ, מוֹקֵד בִּלְבָבִי… הָרַעַל

יְלַחֵךְ… הָהּ אֵלִי!"…

         וַתִּדֹם…

………………..

VII

בִּפְרָג הָעַתִּיקָה גַּם עַתָּה –

– מְסֹרַת הֶהָמוֹן תַּבִּיעַ –

הַקֶּבֶר הַהוּא עוֹד יֵרָאֶה…

­­­­­­­­­­­­­­­­­___________

הֲקָרָה הַדָּבָר וַיֵּתֶא

אוֹ סִפּוּר הוּא בָּדוּא בֶחָזוֹן –

מִי יִפְתֹּר? – בְּזִכְרוֹן הַזָקֵן

הִתְעָרְבוּ בִּתְמוּנַת עֲרָפֶל

חֲלוֹמוֹת וּמַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ…

רַק זֹאת הִיא הָאֱמֶת, כִּי חֶזְיוֹן

חֲלוֹמוֹת אוֹ מַחֲזֵה הַדִּמְיוֹן

לֹא יִתְּנוּ יוֹסִיפוּ אַף דִּמְעָה

בְּכוֹס בַּת עַמֵּנוּ הַנִּדְכֵּאת:

כְּבָר מְלֵאָה הַכּוֹס עַד גְּדוֹתֶיהָ,

וְרוּחַ כִּי יַחֲלֹף – וְשָׁטְפוּ

הַדְּמָעוֹת מֵעַל לִגְדוֹתֶיהָ!…

---

דְּבוֹרָה

מאת

שמעון שמואל פרוג

I

שִׁפְעַת מֵי קִישׁוֹן חֹרָבָה.

מִסָּבִיב עַל סַלְעֵי הַנְּהָרוֹת

הִשְׂתָּרְעוּ אֲבַק הָעֲרָבָה

וְחוֹל הָעוֹלָמִים. הַיְעָרוֹת

שֶׁחַיִּים וָרֶגֶשׁ מָלָאוּ

בְּדִמֲמַת מָוֶת נִשְׁקָעוּ.

וְשַׁפְרִיר שְׁמֵי טֹהַר כַּתְּכֵלֶת –

יְלַהֵט אֶת מַצְּבוֹת הַקְּבָרִים

וּשְׂדֵרוֹת עַמּוּדֵי מַפֶּלֶת

וְעִיֵּי מִגְדָּלִים נִשְׁבָּרִים,

שֶׁהֶעֱלוּ מִסָּבִיב קִמְשׁוֹנִים –

שְׂרִידֵי זִכְרוֹנוֹת קַדְמוֹנִים…

וְצַלְמֵי בַלָּהוֹת נוֹרָאִים

כַּמְפַחֲדִים – בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה

כָּל לַיְלָה מוֹפִיעִים וּבָאִים

לְאִטָּם בִּמְקוֹם הַמַּפֵּלָה…

עֵינַיִם זֶה כַּמָּה קָדָרוּ

בְּדִמֲמַת לַיִל תַּבְרֵקְנָה,

שְׂפָתַיִם זֶה כַּמָּה סֻגָּרוּ

עַצֶּבֶת תַּעֲלֻמָה תָּפֵקְנָה…

פֹּה בְּרַק עֶשֶׁת בַּרְזֶל הִגִּיהַּ

בָּאָבָק בֵּין גִּזְעֵי הַבְּכָאִים,

שָׁם קֹבַע גִּבּוֹרִים יוֹפִיעַ

מִנֶּגֶד בֵּין צוּרֵי הַסְּלָעִים,

וּצְלִילֵי קוֹל צְמִידִים בְּנַחַת

עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ נִשָּׂאוּ

וּצְעִיפִים וּרְדִידֵי מִטְפַּחַת

בְּחֶשְׁכַת אֲפֵלָה יֵרָאוּ.

וְרוּחוֹת בַּלָּאט יֵאָסֵפוּ,

וּבְעֶצֶב בִּשְׂדֵרָה מְשׁוּכָה

מֵעַל אֲרוֹן מֵת יְרַחֵפוּ…

מִי מָצָא בָאָרוֹן לוֹ מְנוּחָה?

מַדּוּעַ עַל חוֹרֵי עֵינֵיהֶם

עַצֶּבֶת עֲמֻקָּה נְסוּכָה?

וּפֶתַח חֲלַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם

מַדּוּעַ אֲנָחָה יַשְׁמִיעַ? –

הַנְּבִיאָה פֹּה מָצְאָה לָהּ מְנוּחָה,

פֹּה דְּבוֹרָה בָאָרוֹן תַּרְגִיעַ!

II

זֶה שָׁנִים כַּבִּירוֹת חָלָפוּ..

בְּנֵי חָצֹר כְּשֶׁטֶף הַנַּחַל

אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל שָׁטָפוּ.

………………..

לֹא נִשְׁמַע קוֹל חֹרְשִׁים מִסָּבִיב,

עַל כַּרְמֶל, עַל שָׁרוֹן בָּאָבִיב

בַּקַּיִץ לֹא הָלְכוּ, לֹא שָׁרוּ

שִׁירֵיהֶם הַקֹּצְרִים בַּקָּמָה…

דְּמֵי יַעֲקֹב כַּנַּחַל נִגָּרוּ

וְרוּחוֹ בְקִרְבּוֹ לֹא קָמָה

הִתְיַצֵּב מוּל גְּדוּדֵי הַצָּרִים,

כָּל שִׁלְטֵי גִבּוֹרִים – נִשְׁבָּרִים,

הַחֶרֶב חֲלֻדָּה הֶעֱלָתָה

וּבְתַעַר הַיָּשָׁן תָּנוּחַ,

הֲתֻלַּת עַכָּבִישּׁ כִּסָּתָה

אֶת דִּגְלֵי הָאֻמָּה הַיְקָרִים,

אֵין נָבִיא לְעוֹדֵד הָרוּחַ,

אֵין מַצְבִּיא מִלְחָמָה בַּשְּׁעָרִים,

וּמַחֲנֵה הָאוֹיֵב פֹרֶצֶת

כְּשֶׁטֶף שִׁבֹּלֶת הֹמִיָּה,

כֹּל תִּפְגֹּשׁ עַל דַּרְכָּה נֹתֶצֶת

וְהֹפְכָה בְּלִי חֶמְלָה לִשְׁאִיָּה…

בַּיָּמִים הָאֵלֶּה הַקָּשִׁים

הָרוּחַ לְפַעֵם הֵחֵלָּה

לֵב אִשָּׁה, רַבָּתִי בַנָּשִׁים…

אֵשׁ קִצְפָּהּ הִתְלַקְּחָה, וְקוֹלָהּ

אָז נִשְׁמַע מֵהָרֵי אֶפְרַיִם

כְּרַעַם בְּמֶרְחַב שָׁמָיִם…

לָךְ שָׁלָל, לָךְ צְפִירוֹת תִפְאָרָה,

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל מִצָּרָה!

לָךְ כָּבוֹד וּתְהִלָּה יָרִיעוּ.

וְדוֹרוֹת לְדוֹרוֹת הַבָּאִים

בְּשִׁירֵי הִלּוּלִים נִפְלָאִים

שֵׁם דְּבוֹרָה הַנַּעֲלֶה יַפְלִיאוּ!…

III

וַיְמַהֲרוּ מִכָּל הָעֲבָרִים –

בִּנְתִיבוֹת וּדְרָכִים לֹא סְלוּלִים,

בִּשְׁבִילֵי הֶהָרִים הַתְּלוּלִים,

בְּצִיָּה וּבְמֵימֵי הַנְּהָרִים,

אֶל דִּגְלָהּ – כְּסַעַר מִתְגּוֹרֵר –

אַחֶיהָ, אַחֶיהָ הַנְּפוּצִים.

וַיָּקָם הָעָם וַיִּתְעוֹרֵר!

וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הַחֲלוּצִים

יִגְעָשׁוּ, יִרְעָשׁוּ, יִזְרֹמוּ,

וּלְרַגְלֵי הַר תָּבוֹר יֵהֹמוּ…

– "אִם עָצַם הָאוֹיֵב אִם גָּבָר

לֹא נִירָא, לֹא נֵחַת, אֵין דָּהָר!

הֵן דְּבוֹרָה אִתָּנוּ – נֵלֵכָה!

בַּת חַיִל, אֶת שְׁמֵךְ נְבָרֵכָה…

אֵל עָז לִפְנֵי דִגְלָךְ יוֹפִיעַ

וּבְעֻזוֹ אוֹיְבֵינוּ יַכְנִיעַ!…

………………..

גִּבּוֹרֵי בְנֵי חָצֹר בָּרָחוּ,

אַחֲרֵיהֶם חֵיל דְּבוֹרָה שֻׁלָּחוּ

וּבְרוּחַ שֹׁאֶפֶת נְקָמָה

לְהָפִיץ הָאוֹיֵב יִסְעָרוּ,

וּפַרְסוֹת הַסּוּסִים עֻקָּרוּ

מִדַּהֲרוֹת חֲלוּץ הַמִּלְחָמָה…

לָךְ שָׁלָל, לָךְ צְפִירוֹת תִּפְאָרָה,

הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל מִצָּרָה!

גִּבּוֹרֵי בְנֵי חָצֹר בָּרָחוּ,

מִקֶּשֶׁת חֵיל דְּבוֹרָה נֻצָּחוּ,

וַיַּעַזְבוּ מֵרִפְיוֹן יָדַיִם

לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם

אֶת שְׂרִידֵי צִבְאוֹתָם – בַּיְעָרִים,

בְּחוֹל הָעֲרָבָה, בְּצִיָּה,

בְּעִמְקֵי שִׁבֹּלֶת הַנְּהָרִים,

עַל חֶלְקַת אֲדָמָה נָכְרִיָּה…

וּלְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַבְּרוּכָה

אָז תָּשׁוּב כְּקֶדֶם הַמְּנוּחָה,

אָז תָּשׁוּב לְחַיִּים חֲדָשִׁים

אָז תִּשְׁכַּח הַיָּמִים הַקָּשִׁים…

IV

עַל הָר תַּחַת תֹּמֶר רַב־שָׁנִים,

שֶׁשָּׁם אֶת תְּמוּנָתוֹ בְּזֹהַר

הָאוּבָל הַשּׁוֹפֵךְ אֶת טֹהַר

זִרְמָתוֹ בֵּין פִּרְחֵי נִצָּנִים

וּמוֹלִיךְ בֵּין נִקְרוֹת הֶהָרִים

לַשְׁדֵמוֹת אֶת גַּלָּיו הַבֵרִים –

שָׁם דְּבוֹרָה אָהֳלָהּ תָּקָעָה.

אֶל תַּחַת הַתֹּמֶר הָהָרָה

עֲדַת כָּל יִשְׂרָאֵל נָהָרָה

וְדִבְרֵי הַנְּבִיאָה שָׁמָעָה…

כֵּן חָלְפוּ אַרְבָּעִים שְׁנוֹת מְנוּחָה,

וּצְדָקָה וְשָׁלוֹם שָׂרָרוּ

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַבְּרוּכָה…

––––––––

מֵאָז, דּוֹרוֹת רַבִּים עָבָרוּ…

כְּבָר שִׁפְעַת מֵי קִישׁוֹן חֹרָבָה.

מִסָּבִיב עַל סַלְעֵי הַנְּהָרוֹת

הִשְׂתָּרְעוּ אֲבַק הָעֲרָבָה

וְחוֹל הָעוֹלָמִים. הַיְעָרוֹת

שֶׁחַיִּים וָרֶגֶשׁ מָלָאוּ

בְּדִמֲמַת מָוֶת נִשְׁקָעוּ.

וְשַׁפְרִיר שְׁמֵי טֹהַר כַּתְּכֵלֶת

יְלַהֵט אֶת מַצְּבוֹת הַקְּבָרִים

וּשְׂדֵרוֹת עַמּוּדֵי מַפֵּלֶת

וְעִיֵּי מִגְדָּלִים נִשְׁבָּרִים.

שֶׁהֶעֱלוּ מִסָּבִיב קִמְשׁוֹנִים –

שְׂרִידֵי זִכְרוֹנוֹת קַדְמוֹנִים.

---

מוֹת שִׁמְשׁוֹן

מאת

שמעון שמואל פרוג

א.

הָאַרְיֵה הַמְשֻסָּע בְּכַרְמֵי תִמְנָתָה,

הַקָּמָה בַּשָּׂדֶה שֶׁלְּאֵפֶר הָיָתָה,

וּפִגְרֵי הָאוֹיְבִים חֳמָרִים חֳמָרִים,

וּמְהוּמָה וּמְבוּסָה וּשְׁאוֹן הַמְנֻצָּחִים

בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם, וּצְרוֹרוֹת הַפְּרָחִים,

וִּׁשירֵי הִלּוּלִים לַגִּבּוֹר בַּשְּׁעָרִים,

וּזְמִירוֹת וְקוֹלוֹת נִצָּחוֹן בֶּחָיִל –

כָּל אֵלֶּה יֵרָאוּ כַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיִל.

לְחִנָּם אֶל מֶרְחַב עֲרָבָה רַעֲנַנָּה

הוּא שׁוֹאֵף, הִתְעַנֵּג בְּרוּחַ שַׁעֲנַנָּה

עַל חֹפֶשׁ בְּלִי תַכְלִית, כִּבְיָמִים עָבָרוּ;

לְחִנָּם יְנַפֵּץ אֶת סַד הָרַגְלַיִם

וּבְרִיחֵי הַסֹּהַר שֶׁעָלָיו סָגָרוּ,

לַשָּׁוְא! – אֵין אִתּוֹ גַּם אוֹר הָעֵינַיִם…

בַּסֹּהַר הָאָיֹם, בְּבוֹר הַצַּלְמָוֶת,

זָנוּחַ, אֵין אוֹנִים שָׁם יִישַׁן הַמָּוֶת…

וּשְמָחוֹת מִקֶּדֶם – כְּקַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ

הַחוֹדְרִים וּמְצִיצִים מִבְּעַד עַב־אֶמֶשׁ

וּמְשַׁעְשְׁעִים עַל טַרְפֵי עֵץ תִּדְהָר כָּסוּחַ –

תָּקֹמְנָה בְנַפְשׁוֹ, וּתְמוּנוֹת בְּנוֹת זֹהַר

מֵחֻפְשׁוֹ שֶׁאָבַד, כְּנֹגַהּ זָרוּחַ

נִצָּבוֹת לְפָנָיו בְּחֶשְׁכַת הַסֹּהַר:

הוּא רֹאֶה הַיֶּלֶד קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים

הָעֹמֵד בְּחֶבְיוֹן צֵל גֶּפֶן אַדֶּרֶת,

מִתְבּוֹנֵן בְּהַמְרִיא הַנְּשָׁרִים הַקַּלִּים

מִמַּעַל לְסֶלַע עַל יַעַר תִּפְאֶרֶת,

הַיָּד שֶׁלֹּא תַחֲטִיא אֶת קַלְעָהּ הִגְבִיהָה,

וְקֹצֶר רוּחֵהוּ בַּת עֵינו הִבִּיעָה…

הַנְּשָׁרִים יַעַבְרוּ! הַיֶּלֶד הָחִישָׁה! –

הָאֶבֶן כַּחֵץ אֶת הָרוּחַ הִרְעִישָׁה…

וּפִתְאֹם – וּגְוִיַּת הַנֶּשֶׁר נוֹפֶלֶת

עַל עָנָף, וְאַרְצָה מִשָּׁם מִתְגּוֹלֶלֶת…

הוּא רֹאֶה הָעֶלֶם. עַל סוּסוֹ הַדֹּהֵר

בְּחֶלְקַת הַמִּישׁוֹר הוּא שֹׁטֵף וְסֹעֵר.

חֲזִיזִים אָתָיוּ וּרְעָמִים יִרְעָמוּ

וְעַפְרוֹת עֲרָבָה עַד שְׁחָקִים יוּרָמוּ…

הִמָּלְטָה, הַפָּרָשׁ, מֵעַרְבוֹת הַצִּיָּה

הִסָּתֵר בִּמְלוֹנְךָ מֵרוּחַ הֹמִיָּה! –

וַיִּשָּׂא הָעֶלֶם לֶעָבִים עֵינַיִם

וַיַּרְעֵשׁ אֶת סוּסוֹ, אֶת קַל הָרַגְלַיִם,

וַיָּסַר הַצָּנִיף וַיְכוֹנֵן מְרוּצָתוֹ

מוּל הֶמְיַת הַסַּעַר וְרַעַם גְּבוּרָתוֹ

וַיְפָרֵשׂ זְרוֹעוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת בִּרְחָבָה

כְּמוֹ חֹזֶה הוּא עֹשֶׂה עִם נַהַם הַסְּעָרָה,

כָּרֵעַ יְחַבְּקָהּ, וּבְרוּחַ הַקָּרָה

הוּא טוֹבֵל אֶת לִבּוֹ הַבּוֹעֵר כִּלְהָבָה…

הוּא רֹאֶה מִלְחָמוֹת וּפֶרֶץ חֵיל צָבָא,

אָהֳלֵי בְנֵי קֵדָר, וּמְדוּרוֹת עֲרָבָה

מַבְרִיקוֹת כִּבְרֹק הַכּוֹכָבִים בָּרָמָה.

שָׁם פָּרָשׁ וָרֶכֶב… וּפִילֵי מִלְחָמָה

בְּשֶלֶט עַל לֵב וּבִשְמִיכוֹת יוּבָאוּ

וּצְרִיחֵי הַקְּרָב עַל גַּבֵּיהֶם יִשָּׂאוּ.

לִפְנֵיהֶם יֵרָאֶה הַמְפַקֵּד בַּצָּבָא,

הַדֶּגֶל בִּימִינוֹ בָּרוּחַ יָנוּעַ,

בַּת עֵינוֹ מְזָרָה וּמְפִיצָה לֶהָבָה

אֲיֻמה לַמַּרְאֶה… כְּאַרְיֵה פָצוּעַ…

………………..

אַךְ עָבְרוּ הַמַּרְאוֹת, וַיֶּחֱרַד לְפֶתַע,

וַיַּקְשֵׁב רַב קֶשֶׁב וַיִּשְׁמַע קוֹל פֶּשַׂע:

אֶל דַּלְתוֹת הַכֶּלֶא אִישׁ כּוֹנֵן מִצְעָדָיו

וּשְׁרִיקָה נִשְׁמָעָה. – הַדֶּלֶת נִנְעֶרֶת,

נִפְתַּחַת… – וַיָּבֹא הַפָּקִיד וּבְיָדָיו

עֵץ מֵאִיר, וַיִּקְרָא לְחֵיל הַמִּשְׁמֶרֶת

וַיְצַוֶּה – וּנְחֻשְׁתֵּי הָאַסִּיר הִגְדִּילוּ.

וָהָלְאָה אָז אוֹתוֹ מִכִּלְאוֹ הוֹבִילוּ. –

וָאָנָה?…

ב.

עַל מִשְׁעַן עַמּוּדֵי־מַחֲמַדִּים

שָׁם בָּמַת בְּנֵי פְלֶשֶׁת בְּהוֹד מִתְהַדֶּרֶת,

מִשְׁבֶּצֶת אַרְגָּמָן וְרִקְמַת מַרְבַדִּים,

– מֻקָּפוֹת בִּצְרוֹרוֹת כָּל פִּרְחֵי תִפְאֶרֶת –

נִטָּיוּ מִלְמַעְלָה כְּאֹהֶל צוֹמֵחַ

וּבְנֹגַהּ עַרְבַּיִם בְּהָדָר יַזְהִירוּ;

וּמְדוּרָה לֹהֶטֶת עַל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ,

וְסַמֵּי הַקְּטֹרֶת אֶת בָּשְׂמָם יַקְטִירוּ,

וּבְאֵדֵי הַתְּכֵלֶת הֲמוֹנִים יֵרָאוּ

וְשִׁירֵי עַלִּיזִים מִסָּבִיב נִשְׁמָעוּ

וּגְבִיעֵי הַיַּיִן יֵהֹמוּ יַבִּיעוּ;

כִּי חַג לִבְנֵי פְּלֶשֶׁת, יוֹם מוֹעֵד בַּשְּׁעָרִים.

יוֹם זֶבַח לְדָגוֹן עַל צָר שֶׁהִכְנִיעוּ,

וְשִׁירָה וּתְרוּעָה וּשְׂחֹק מֵעֲבָרִים…

– “הָאַסִּיר אַיֵּהוּ?” – אֶת קוֹלוֹ הִשְׁמִיעַ

אִישׁ אִישׁ מֵהָעֵדָה. – "הוֹי יָבֹא נָא, יָבֹא,

וְשָׁתָה אִתָּנוּ וְשִׁמַּח לְבָבוֹ

וְחִין נִצְחוֹנוֹתָיו בְּפִיהוּ יַבִּיעַ,

וּגְבוּרַת יְמִינוֹ הַנַּעֲלֶה יַרְאֵנוּ…

הֲלוֹם הֱבִיאוּהוּ וְיַנְעִים חַגֵּנוּ!"

………………..

שְׂבַע־קָלוֹן אֵין חֵקֶר וְּגדוּפָה נִצַּחַת

בֵּין שְׂדֵרוֹת עַמּוּדֵי הַבָּמָה מִתַּחַת

שָׁם יוֹשֵׁב הָאַסִּיר, בֵּין בִּרְכָּיו רֹאשֵׁהוּ…

וְקַו אוֹר הָאַחֲרוֹן, קַו נֹגַהּ עַרְבַּיִם

הֶעָטוּי בְּיִפְעָה כְּכֶתֶם פַּרְוַיִם

וּבֹעֵר כַּלַּהַב בַּחֲלִיפוֹת מַרְאֵהוּ –

מְשַׁעֲשַׁע עַל גֹּבַהּ הַמֵּצַח הַחִוֵּר

וְגַבּוֹת הָעַיִן, עֵין שִׁמְשׁוֹן הָעִוֵּר.

אֵין אֹמֶר בְּפִיו, אֵין אֲנָחָה נִשְׁמָעָה,

וּכְרוּחַ בַּלָּהוֹת תֵּרָאֶה תְמוּנָתוֹ,

רַק חֶרֶשׁ כַּגַּנָּב – בְּתוּגָה נוֹרָאָה

הוּא מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, וּבְיָדוֹ הַנָּעָה

כְּמוֹ יֹאמַר לְהַטִּיל עַל סְבִיבוֹ אֵימָתוֹ…

וְשָׁם מֵחַלּוֹנֵי הַבַּיִת מִלְמַעְלָה

תָּפֵצְנָה הַמְּדוּרוֹת אוֹר יָקָר, אוֹר נַעֲלֶה,

שָׁם שְׂחֹק וְהוֹלֵלוֹת וּתְרוּעַת שְׂפָתָיִם,

וּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם…

ג.

נְגֹהוֹת הָעֶרֶב בַּמָּרוֹם שָׁקָעוּ,

וְכוֹכְבֵי הַנֶּשֶׁף מִמְּכוֹנָם יָצָאוּ

לְהָאִיר לָאָרֶץ, וְאוֹר הַיָּרֵחַ

מְצַפֶּה בְכֶסֶף אֶת רָאשֵׁי הַגַּנִּים

הַשְּׁקוּעִים בִּתְנוּמָה, וְרוּחוֹת שַׁאֲנַנִּים

יַזִילוּ קֹר נָעִים מְלֵא רֵיחַ נִיחוֹחַ;

הַשִּׂיחִים – בְּלִי־נוֹעַ; יָנוּמוּ הַמָּיִם;

וְשָׁמָּה מִלְמַעְלָה עוֹד שְׁנָת לֹא יֵדָעוּ

שָׁם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם –

שָׁם מוֹעֵד נִצְחוֹנָם בְּנֵי פְלֶשֶׁת קָרָאוּ.

הֵן אוֹיְבָם "קוֹרֵעַ לַשָּׁוְא יְשַׁוֵּעַ. –

זֶה מֻכֵּה סַנְּוֵרִים הֲיִפְקַח עֵינַיִם?

מִקֶּבֶר עוֹלָמִים הֲיָקוּם גֹּוֵעַ?

הָשִׁיקָה, הָשִׁיקָה אֶת יֵינְךָ, גְּבִיעֵנוּ!

הָאִירָה, הָאִירָה נָּא, כּוֹכַב אָשְׁרֵנוּ!"…

בְּנֵי פְלֶשֶׁת! אִם לֹא בְלֹא־עֵת אַתֶּם שְׂמֵחִים

בְּעֻזְכֶם? אִם לֹא בְלֹא־עֵת, הָאֶפְרֹחִים,

תַּמְרִיאוּ בַמָּרוֹם לְהַדְבִּיק הַנָּשֶׁר?

אִם לֹא נִצּוּץ בֹּעֵר שֹׁלֵחַ קַרְנַיִם

בַּחֲשֵׁכָה חֲשַׁבְתֶּם לְכוֹכַב הָאֹשֶׁר?!…

הַבִּיטוּ! אַסִּירְכֶם… הוֹי, פִּקְחוּ עֵינַיִם!

הוּא נָפַל עַל בִּרְכָּיו, תִּרְעַדְנָה שְׂפָתַיִם

וּתְפִלָּה תִרְחַשְׁנָה… וּנְקִיָּה וּבָרָה

תִּנָּשֵׂא הַתְּפִלָּה אֶל רוּם הַשָּׁמַיִם…

הֵן לֹא לִפְסִילֵיכֶם הוּא קוֹרֵא בַצָּרָה,

לֹא תְפִלַּת עֲבָדִים מִנַּפְשׁוֹ חֹגֶרֶת:

אֵל אַחֵר הוּא קוֹרֵא, וּתְפִלָּה אַחֶרֶת

יַבִּיעַ… הַבִּיטוּ, הוּא נֵעוֹר הִתְפַּלֵּץ…

הוּא קָם כְּמוֹ מַלְאָךְ עַל קֶבֶר צַלְמָוֶת,

אֶת רַגְלוֹ מִכְּבָלָיו בְּחָזְקָה יְחַלֵּץ

וִינַתְּקֵם כִּנְעֹרֶת הַמְּרִיחָה שַׁלְהֶבֶת…

כְּבָר יָחוּשׁ אֶת רוּחַ גְּבוּרָתוֹ כַּתְּחִלָּה…

– "חַזְקֵנִי אֵל עֶלְיוֹן – יַבִּיעַ בַּתְּפִלָּה –

אַמְּצֵנִי הַפַּעַם! – וּבָאָה הַנְּקָמָה

לְהַגְדִּיל שִׁלּוּמִים, לְהַפְלִיא שִׁלּוּמִים!…

עָזְרֵנִי!"… וַיִּלְפֹת עַמּוּדֵי הַבָּמָה…

וְעֹרְקֵי הַיָּד מְלֵאֵי־דָם וַעֲצוּמִים

כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ שֹרָגוּ, נִמְתָּחוּ…

וְכֹחוֹת אַדִּירִים, נִמְרָצִים, אֲיֻמִּים

בְּקִרְבּוֹ יִגְדָּלוּ… יִרְתָּחוּ, יִרְתָּחוּ!…

………………..

וְחַג הַנִּצָּחוֹן עוֹד יוּחַג בַּבָּמָה,

וְרַעַשׁ וּתְשֻׁאוֹת נִשְׁמָעִים בָּרָמָה,

וְשִׁירִים וּמְחוֹלוֹת וּצְחֹק יִתְבּוֹלָלוּ,

וּקְטֹרֶת – עֲשֵׁנָה, וּגְבִיעִים יִצְלָלוּ,

יַעַלְזוּ בְנֵי פְלֶשֶׁת, יָרֹנּוּ, יִצְהָלוּ!

וּפִתְאֹם – הוֹי רֶגַע! – הוֹי הַכֹּל יֵהָרֵס!

מִזְבֵּחוֹת, מְכוּנוֹת, עַמּוּדִים, כּוֹתָרוֹת,

מִזְרָקוֹת וּמְסֻכּוֹת וְרָאשֵׁי דְלָתַיִם,

וּבְרוּם הַמִּזְבֵּחַ אֱלִיל הַקַּרְנַיִם

הַמְצֻפֶּה בַּזָהָב, וּמְשָׁרְתוֹ הַכֹּמֶר

וּבְיָדוֹ עוֹד נוֹצֵץ גָּבִיעַ מְלֵא חֶמֶר,

וְעַלְמָה שֶׁמָּשְׁכָה אֶת חַסְדָּהּ לְעֶלֶם

עַד בָּאוּ לְרַגְלֵי הַפֶּסֶל הָאִלֵּם,

וְנָשִׁים וִילָדִים וּזְקֵנִים וּנְעָרִים…

רַק רֶגַע – וַאֲנָחָה וִילֵל מֵעֲבָרִים!…

כֹּה נֻקַּם הַנָּקָם הָאַחֲרוֹן מִצָּרִים

כֹּה הֵמִית וַיָּמָת הַגִּבּוֹר בַּשְּׁעָרִים…

---

בַּת הַשַּׁמָּשׁ

מאת

שמעון שמואל פרוג

(אגדת עם)

I

הַשַּׁמָּשׁ הַזָקֵן הִתְעוֹרֵר

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בְּאִישׁוֹן

אֲפֵלָה, לְשֵׁמַע הֲמֻלָּה

מוּזָרָה בַּחֶדֶר הַנִּשְׁעָן

אֶל חַדְרוֹ: כְּקוֹל צַעֲדֵי גֶבֶר

הַהֹלֵךְ וְדוֹפֵק בְּפִלְכּוֹ

בְּחָפְזָה אָזְנֵיהוּ שָׁמָעוּ.

מַה קּוֹל הַהֲמֻלָּה? וַיָּקָם

הַזָקֵן מִיצוּעוֹ הַקָּשֶׁה

וַיִּפְתַּח בִּדְמָמָה הַדֶּלֶת

וַיַּבֵּט – וַיִּתֵּן קוֹל גָּדוֹל

וּפָנָיו מִפַּחַד חָוָרוּ:

הַמַּקֵּל, בּוֹ דָפַק עַל דַּלְתוֹת

חַלּוֹנֵי הַבָּתִּים כַּמִּשְׁפָּט

יוֹם יוֹם לְאוֹר בֹּקֶר לְעוֹרֵר

יְשֵׁנִים “לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא”,

לְאֹרֶךְ הַכֹּתֶל יָנוּעַ

וְיָנוּד בְּאֶפֶס יָדַיִם,

אוֹת רַע הוּא; הַזָקֵן יוֹדֵעַ

מַה יַּגִּיד וִיבַשֵּׂר הַדָּבָר…

– "אֵל צִדְקִי! – אָז יִקְרָא בְקוֹלוֹ –

הַמָּוֶת מְרַחֵף עָלֵינוּ!

לִזְבֹּחַ לוֹ זֶבַח הוֹפִיעַ!…

– “הוֹי אָבִי!” – יִשָּׁמַע קוֹל רֹעֵד,

קוֹל נַעֲרָה הַבָּאָה בִמְרוּצָה

וּבְפַחַד הַחֶדְרָה. – "חֲלוֹם נוֹרָא…

חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי!… רַבֵּנוּ –

רַבֵּנוּ הַיָּשִׁישׁ גֹּוֵעַ!"…

וּבְדַבְּרָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִתְדַּפְּקוּ

מִחוּץ עַל הַחַלּוֹן, וּצְעָקָה

נִשְׁמָעָה: "הָקִיצָה, הַשַּׁמָּשׁ!

אֱסוֹף כָּל הַקְּהִלָּה הקְּדֹשָׁה…

וְקָרְאוּ בְּסֵפֶר הַתְּהִלִּים…

רַבֵּנוּ – רַבֵּנוּ גֹוֵעַ!"…

II

וַיְמַהֵר הַשַּׁמָּשׁ הַזָקֵן

וַיֵּלֶךְ בְּקֶרֶב חֲשֵׁכָה

בָּרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים מֵאָדָם

וַיִּדְפֹּק בָּעֹז בַּחַלּוֹנוֹת

וַיְעוֹרֵר אֶת אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה

לְהָחִישׁ וָבוֹא בֵּית הַכְּנֶסֶת.

וּבִתּוֹ בְּבֵיתוֹ אָז יָשְׁבָה

גַּלְמוּדָה, עֲצוּבָה, חֲרֵדָה

וְרוּחָהּ כָּל הֶגֶה קָשָׁבָה,

וּבְנֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה הַיָּפָה

נִפְלָאוֹת וּנְצוּרוֹת נִבְרָאוּ, –

עֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ כִלְהָבָה

וְחָזוּת אֲיֻמָּה הִבִּיעוּ,

וּשְׂפָתָהּ בְּלַחַשׁ דּוֹבֵבָה:

“רַבֵּנוּ – רַבֵּנוּ גֹוֵעַ”…

III

וּדְבוֹרָה, הַנַּעֲרָה הַיָּפָה,

אֶת רַבָּהּ אַהֲבָה נִצַּחַת

אָהָבָה. בַּת גְּדַלְיָה הַזָּקֵן –

אַךְ שְׂמָחוֹת מְעַטּוֹת יָדָעָה

בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַב־עֲדָנִים, –

הוֹרָתָה גָּוָעָה, וּבְטֶרֶם

שֵׁם “אֵם” מֵהַיַּלְדָּה שָׁמָעָה;

וִיתוֹמָה עֲנִיָּה, נִדָּחָה,

בְּבַיִת בֶּן אַרְבַּע עַל אַרְבַּע,

בְּחֵדֶר מָלֵא קַדְרוּת וָאֹפֶל,

עִם כְּתָלָיו הַשְּׁחוֹרִים מִפִּיחַ,

עִם גַּגּוֹ הַבָּלֶה וְנִשְׁחַת

מִזֹקֶן, – בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת

אֶת עִתּוֹת יַלְדוּתָהּ בִּלָּתָה.

וּשְׂשׂוֹן הָעֲנִיָּה הָאֶחָד

אָז הָיָה הַיָּשִׁישׁ הֶחָכָם

שֶׁנָּתַן לָהּ מָקוֹם בְּבֵיתוֹ

בְּשַׁבָּת וְחַג אֶל שֻׁלְחָנוֹ

שָׁם נָתְנוּ מַאֲכָלִים מַבְרִיאִים

וּמִינֵי מַמְתַּקִּים עֲרֵבִים.

הַיָּשִׁישׁ אֲהֵבָהּ כְּבִתּוֹ

וַיְשַׂמְּחָהּ בְּמִנְחָה וּנְדִיבוֹת

אוֹר פָּנָיו, וַיְלַמְּדָהּ הִתְפַּלֵּל,

וַיְלַמְּדָהּ גַּם קָרֹא גַּם כָּתֹב,

וְכָכָה יַבִּיעַ לָהּ לֵאמֹר:

"הַקְשִׁיבִי לִי, דְבוֹרָה, וְלִמְדִי

בִּשְׁקִידָה, וְגָדְלָה תְהִלָּתָךְ

וּשְׁמֵךְ כְּשֵׁם דְּבוֹרָה הַנְבִיאָה"…

וְעַתָּה בְּתוּגָה נֶעְכֶּרֶת

וּדְמָעוֹת דּוֹבֶבֶת הַנַּעֲרָה:

"הָהּ, רַבִּי הָאָהוּב… הַיָּקָר…

הָהּ, רַבִּי הָאֻמְלָל, הָאֻמְלָל!"…

IV

וְשָׁנִים, גַּם טוֹבוֹת גַּם רָעוֹת,

בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וָצֶדֶק

עַל “רַב” עֲדַת יַעֲקֹב עָבָרוּ.

עֲדָתוֹ כִּבְּדַתְהוּ עַל רֻבֵּי

חָכְמָתוֹ וְדַרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ,

וּבְרוּחַ חֻבָּלָה וָעֶצֶב

הִתְּפַּלְּלָה עַתָּה הָעֵדָה…

אַךְ חִנָּם מְרִי שִׂיחָה שָׁפָכָה:

בִּמְצוּקוֹת גֹּוֵעַ הִתְעַטֵף

הָרַב כָּל הַיּוֹם, וְנִשְׁמָתוֹ

כִּמְנוֹרָה הִדָּעֵךְ הָלָכָה.

לַשָּׁוְא תְּהִלּוֹת דָּוִד קָרָאוּ,

לְחִנָּם גַּם נֵר עָשׂוּ לָמוֹ,

נֵר גָּדוֹל כְּגֹדֶל הַחוֹלֶה

וּלְבָנִים כַּמֵּת הִלְבִּישׁוּהוּ

וּבְקִבְרוֹת יִשְׂרָאֵל קְבָרוּהוּ

– כַּמִּנְהָג – לְחִנָּם! לֹא שָׁמַע

הָאֵל אֶת תְּפִלָתָם, וְרִגְעֵי

הַזָקֵן הֻצָּצוּ, הֻצָּצוּ…

– “מַה נַּעֲשֶׂה, מַה נַּעֲשֶׂה, אֵל עֶלְיוֹן?!” –

עוֹד עֶזְרָה רַק אַחַת שָׁאָרָה:

כָּל אִישׁ מֵהָעֵדָה – אֲנָשִׁים

וְנָשִׁים וּזְקֵנִים וִילָדִים

יִתְנַדֵּב מֵחַיָּיו לַחוֹלֶה

כְּחֶפְצוֹ, חֲדָשִׁים אוֹ יָמִים,

וְכָתְבוּ כָל זֹאת עַל גִּלָּיוֹן

וְנָתְנוּ בָאָרוֹן הַקָּדוֹשׁ

בֵּין סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה…

וּשְׁנַיִם בַּחוּרִים מוּפְלָגִים

אֶת פְּנֵי כָל הַקִּרְיָה עָבָרוּ

וְגִלְיוֹן הַחַיִּים בְּיָדָם,

וּנְדָבוֹת כַּבִּירוֹת נֶאֶסְפוּ,

בָּם יָמִים, חֲדָשִׁים גַּם שָׁנִים;

הֵם בָּאוּ עַד מִשְׁכַּן הַשַּׁמָּשׁ

וַיִּרְאוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת

אֶת בִּתּוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ:

– "וְאַתְּ? הֲגַם רֶגַע לֹא תִתְּנִי

לְרַב עֲדָתֵנוּ?" –

         – "אָנֹכִי?…

כָּל חַיַּי, כָּל חַיַּי אֶתֵּנָה!" –

וַתִּתְפֹּשׂ הַנַּעֲרָה בְּיָדָהּ

הָרוֹעֲדָה אֶת גִּלְיוֹן־הַחַיִּים

וַתּוֹצִיא קוֹל נוֹרָא מִלִּבָּהּ

וַתִּקְפֹּץ וַתִּקְרָא: "הוֹי כְּתֹבוּ:

כָּל חַיַּי לְרַבִּי אֶתֵּנָה!"…

וְדִבְרֵי הַנַּעֲרָה הָאֵלֶּה

בְּגִלְיוֹן הַחַיִּים נִכְתָּבוּ.

בָּרֶגַע הַזֶה קָם מֵעַרְשׂוֹ

הַחוֹלֶה מְלֵא כֹחַ עֲלוּמִים,

וְחֶבְרַת הַמְלַוִּים לְמָחָר

אֶת גְּוִיַּת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה

נָשָׂאוּ, וּבְקֶבֶר צַלְמָוֶת

בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת קָבָרוּ.

* * *

וְיָמִים עַל יָמִים חָלָפוּ

הַיָּשִׁישׁ שָׁב לֵאוֹר בַּחַיִּים

וַיְנַהֵל כְּקֶדֶם עֲדָתוֹ

בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל וָדַעַת,

וַיְהִי אַמִּיץ כֹּחַ וְעָלֵז,

וּבְכֹל שֶׁהוֹפִיעַ – וַיָּבֵא

אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה.

וְיָמִים עַל יָמִים חָלָפוּ

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים נָגֹזוּ

וּפְנֵי רַב הָעִיר הִתְקַדָּרוּ,

עַב עָנָו מְלֵא־אֹפֶל תַּעֲלֻמָה

יְכַסֶּה כָּל חֶבְיוֹן נַפְשֵׁהוּ,

אֵין אֶחָד בַּקָּהָל שֶׁיֵּדַע

מָה הֵנִיס מִלְּחָיֵי הַזָקֵן

קַו אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וּקְמָטִים

כַּתְּלָמִים עַל מִצְחוֹ הִטְבִּיעַ,

אֵין אֶחָד בָּעֵדָה שֶׁיֵּדַע,

כִּי תָמִיד בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה

עֵת יֵשֵׁב עַל סְפָרָיו הַקְּדֹשִים

וְנַפְשׁוֹ הֶעֱמִיקָה הִתְבּוֹנֵן

בְּחֵקֶר הַדּוֹרוֹת שֶׁחָלְפוּ

וּבְסִתְרֵי דִבְרֵיהֶם הַנַּעֲלִים –

מִתַּחַת חַלּוֹנוֹ בִּדְמָמָה

קוֹל שִׁירָה עֲרֵבָה נִשְׁמָעָה…

כְּמוֹ הָלְאָה… שָׁם רָחֹק… קוֹל אִשָּׁה

קוֹל עָלֵז וּמְצַלְצֵל יִשָּׁמַע,

וּתְמוּנָה – כְּעַלְמָה עֲדִינָה,

לְבוּשָׁה תַּכְרִיכִים לְבָנִים,

בִּצְחֹק עֶדְנַת נֹעַר עַל שְׂפָתָהּ

הַפְּתוּחָה כִמְעַט עַד הַחֵצִי –

תֵּרָאֶה בְּחֶשְׁכַת הַלָּיְלָה…

וַיָּבֶן הָרַב תְּמוּנַת מִי הִיא

וּמִי הַמַּשְׁמִיעַ הַשִּׁירִים,

וַיְדוֹבֵב בִּדְמָמָה הַזָּקֵן:

"הוֹי סִלְחִי לִי, קְדֹשָה וּצְנוּעָה,

אָנֹכִי גָזַלְתִּי מְשׂוֹשֵׂךְ

וּמַחֲזוֹת תֻּמָּתָךְ בַּחַיִּים…

עוֹד לִחְיוֹת יָכֹלְתְּ כָּעֵת עַתָּה

וּלְשׁוֹרֵר עֲלוּמִים וָנֹעַר,

בִּשְׂבֹעַ אֶת אֹשֶׁר הַחַיִּים"…

כֵּן דִּבֵּר וַיִּבְכֶּה הַזָקֵן.

וְיָמִים עַל יָמִים חָלָפוּ,

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הִגִּיעוּ

לְאָזְנָיו אֲנָחוֹת נוֹרָאוֹת,

וְאַחַר, קוֹל צִפְצוּף וָבֶכִי

כְּצִפְצוּף הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד…

וַיִּקְרָא הַיָּשִׁישׁ: "מָה אֻמְלָל

אָנֹכִי! – גַּם זֹה הָעֲלִיצוּת

מֵאִתֵּךְ גָּזַלְתִּי אָנֹכִי!"

וְתָמִיד בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה

בְּשָׁעָה נוֹעָדָה, קוֹל יֶלֶד

מְשַׁוַּע לְאָזְנוֹ הִגִּיעַ,

וְקוֹלוֹת שִׁיר־עֶרֶשׂ עֲרֵבִים

בִּדְמָמָה בָּרוּחַ יִנָּשְׂאוּ…

כֵּן שָׁנִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עָבָרוּ,

וְּבַאַחד הַלֵּילוֹת הִגִּיעַ

לְאָזְנָיו קוֹל זִמְרָה עֲרֵבָה,

קוֹל יֶלֶד הַקּוֹרֵא “שִׁעוּרוֹ”

בְּזֶמֶר לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת,

וְקוֹלוֹ הַמְצַלְצֵל הִשְׁתַּפֵּךְ

כְּזֶרֶם בְּלִי מִכְשׁוֹל וָפֶגַע,

כָּל מְאוֹרֵי הַתַּלְמוּד הַבְּהִירִים –

כָּל שְׁמוֹת הַתַּנָאִים וּגְאוֹנִים

אַדִּירִים, כַּזָּהָב הִבְרִיקוּ,

וִּפְלפּוּל, חֲרִיפוּת וּסְבָרָא

וְשִׁטּוֹת מִשִּׁטּוֹת נִפְרָדוֹת

בְּרִקְמָה נִפְלָאָה נֶאֱרָגוּ…

וַיַּקְשֵׁב הַיָּשִׁישׁ אֶת קֹלוֹ

וַיְפָרֵשׂ בְּיָדָיו הַחִוְרוֹת

וַיֹּאמֶר בִּדְמָמָה: "הָהּ, בְּנָהּ הוּא!

בַּר־מִצְוָה הִנֵּהוּ… הוֹי, כַּמָּה

תַעֲנוּגִים גָּזַלְתִּי מִלִּבָּה,

לֵב אֵם מְאֻשָּׁרָה וּשְׂמֵחָה!"…

וְשָׁנָה עַל שָׁנָה עָבָרָה,

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הִתְעוֹרֵר

הַזָּקֵן לְרַעַשׁ קוֹל שִׁירִים

וּמְחוֹלוֹת… צְחֹק עֵדֶן, קוֹל כִּנּוֹר

וָנֵבֶל בַּמֶּרְחָק נִשְׁמָעוּ…

"אֶת בִּתָּה לְחֻפָּה מוֹבִילָה…

אֵל עֶלְיוֹן, הוֹי, כַּמָּה עֲדָנִים

וּשְׂמָחוֹת נְעִימוֹת גָּזַלְתִּי

מֵאֵת קָרְבַּן־חַיַּי הַתָּמִים!"…

מֵאָז מִדֵּי לַיְלָה וָלַיְלָה

הַשִּׁירָה הַזֹאת הָעֲרֵבָה

בְּדִמְמַת חֹשֶׁךְ הֵרִיעָה,

וּתְמוּנָה שַׁאֲנַנָּה וּבְהִירָה

כִּתְמוּנַת אֵם שְׂמֵחָה בְּאֹשֶׁר

בָּנֶיהָ הַיְקָרִים – לְעֵינֵי

הַזָקֵן הַחַלָּשׁ חָלָפָה.

וַיִּבְכֶּה הַזָקֵן וַיְפַלֵּל

כִּי תָקוּם לִדְמָמָה זֹאת שִׁירַת

הַנֹּעַם לוֹקַחַת הַנֶּפֶשׁ;

כִּי יִשְׁמַע אֲנָחָה וִילָלָה

וּצְעָקָה וּתְלוּנַת תַּמְרוּרִים,

וְהָיְתָה לּוֹ זֹאת נֶחָמָתוֹ,

כִּי יוּכַל הֱיוֹת שֶׁבַּחַיִּים

רַב עָמָל וּתְלָאָה סָבָלָה,

שֶׁפְּגָעִים נָכוֹנוּ לְצַלְעָהּ

וּבְתֵבֵל אֹבֶדֶת הָיָתָה…

לַשָּׁוְא – לִפְנֵי עֵינֵי הַזָּקֵן

בַּשִּׁירָה הַזֹאת – כָּל חַיֶּיהָ

כְּזֶרֶם הַנַּחַל הַבָּהִיר

בִּמְנוּחָה נְעִימָה עָבָרוּ.

וַיִּבְכֶּה הַזָּקֵן, בִּנְטוֹתוֹ

אֶת רֹאשׁוֹ עַל סְפָרָיו הַקְּדֹשִׁים,

וַיִּבְכֶּה וַיְפַלֵּל בְּרֶגֶשׁ:

הוֹי, שִׁלְחָה לִי מוֹתִי, אֵל עֶלְיוֹן!"…

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים כַּמִּשְׁפָּט

בִּמְצוּלוֹת הַנֵּצַח יָרָדוּ,

הָעִיר שֶׁבָּהּ יָשַׁב הַזָּקֵן

נָסַבָּה וַתִּרְחַב וַתִּגְדַּל

וַתִּהְיֶה לְקִרְיָה עַלִּיזָה

וּמְלֵאָה תִפְאֶרֶת וּתְשׁוּאוֹת,

וּכְבָר גַּם רַב חָדָשׁ יִתְהַלֵּךְ

בָּהּ, זָקֵן אֵין אוֹנִים וְנִדְכֶּא;

כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה, מְלַוָּה

הַחֶבְרָה הַקְּדֹשָה לַקֶּבֶר

אֲנָשִׁים יְשִׁישִׁים – שֶׁבְּעוֹדָם

יְלָדִים נְשָׂאָם עַל יָדָיו;

כָּל בָּנָיו וּנְכָדָיו כְּבָר יָשְׁנוּ

שְׁנַת עוֹלָם בַּקֶּבֶר, עַל גַּלֵּי

מַצְּבוֹתָם כְּבָר עָלוּ קִמְשׁוֹנִים

וְנִרְאִים כִּכְתָב לַמַּצֵּבוֹת.

רַק הוּא, רַק הוּא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ,

וּלְחִנָּם יְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ!

כֵּן עָבְרוּ עוֹד שָׁנִים אֵין מִסְפָּר.

וְהִנֵּה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת

בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה, הִגִּיעָה

לְאָזְנָיו אֲנָחָה נֶעְכֶּרֶת

וּמְשׁוּכָה – כְּאַנְחַת גֹּוֵעַ.

בִּמְעוּף הָאֲפֵלָה מֵרָחוֹק

הִתְנוֹצֵץ אוֹר נֵרוֹת אֲחָדִים

וּתְמוּנָה יְדוּעָה לוֹ עָבְרָה

לְאִטָּהּ בִּדְמָמָה לְפָנָיו,

וְקוֹלוֹת תַּמְרוּרִים, וּמִסְפֵּד

וָנֶהִי – בָּרוּחַ נִשָּׂאוּ…..

………………..

וַיִּקְרָא הַיָּשִׁישׁ בְּשִׂמְחָה

וָעֹנֶג: "זוּ עִתָּהּ, עֵת מוּתָהּ!

אֲנִי הוֹלֵךְ, אֲנִי הוֹלֵךְ אַחֲרַיִךְ!"…

וּלְמָחָר, לְנֹגַהּ הַבֹּקֶר –

אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַכָּבָה,

עַל סֵפֶר הַתַּלְמוּד – אֶת גְּוִיַּת

הָרַב הַצָּנוּעַ מָצָאוּ,

יְשֵׁנָה שְׁנַת אֹשֶר עוֹלָמִים…

---

פת־לחם

מאת

שמעון שמואל פרוג

(בחזון)

I

“הַסְּעוּדָה הַשְּׁלִישִׁית” לְקִצָּה קָרֵבָה.

כְּבָר נֶאֶכְלוּ וַיְבֹעֲרוּ עַד תֻּמָּן:

הַפֻּגְלָה, הַדָּגָה, הָרֶגֶל הַקְּפוּאָה,

וּפְתוֹתֵי הַכָּבֵד בַּשֻּׁמָּן;

גַּם שְׁזִיפִים, צִמּוּקִים עִם מָרָק אֲדַמְדָּם

(מְעַט אָמְנָם הִקְדִּיחוּם בַּמֶּלַח);

גַּם שְׁתַּיִם גַּם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים “הָאָדֹם”

כְּבָר הוּרַק מִבַּקְבּוּק הַבְּדֹלַח.

לֹא נִשְׁאַר מְאוּמָה. רַק פְּרוּסַת פַּת חַלָּה

מֻנַּחַת בַּקְּעָרָה בְּגַפָּהּ.

וַיִּמַח הָרַבִּי בְּשַרְוֻל אַדַּרְתּוֹ

אֶת פִּיהוּ, וַיִּצְנַח בַּסַּפָּה.

בַּת עֵינוֹ הוּעָמָה, וּתְנוּמָה עַל פָּנָיו

הִשְׁתַּפְּכָה כִּתְנוּמַת יָגֵעַ.

הַקְּרוּאִים נָדַמּוּ… זֶה נֹעַם הַנּוּמָה

כָּל אַחַד הַקְּרוּאִים יוֹדֵעַ:

זֶה נֹעַם הַנּוּמָה הוּא מַעֲטֵה עֲרָפֶל

בְּטֶרֶם הַשַּׁחַר יוֹפִיעַ,

יִתְלַהֵט הַמִּזְרָח – וְאֶרֶץ וּמְלֹאָה

בְּאֹרוֹת מַזְהִירִים תַּגִּיהַּ…

וְנִשְׁמַת הָרַבִּי הַתְּמִימָה וּטְהוֹרָה

וּמְלֵאָה לָהּ מַרְאוֹת נִשְׂגָּבוֹת

– אֵין כְּמֹהֶן לְיֹפִי בְּעֵמֶק הַבָּכָא –

הִתְנַשְּׂאָה עַד מֶרְחַב עֲרָבוֹת;

מִמַעְיַן הַקְּדֻשָּׁה הַמְּחַיֶּה נְפָשׁוֹת

מֵי קֹדֶשׁ וָטֹהַר שֹׁאֶבֶת,

הִתְלַהֲבוֹת הָרוּחַ, הִתְגַּלּוּת הַשְּׁכִינָה

עִם תּוֹעֲפוֹת רוּם הַמַּחֲשֶׁבֶת.

וּכְמַעְיָן לֹא אַכְזָב שֹׁפֶכֶת אוֹתָמוֹ

בְּאָזְנֵי עֲדַת הַמַּקְשִׁיבִים,

וּבְנַפְשָׁם הַצְּמֵאָה כְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת

יָבֹאוּ דְבָרֶיהָ כִּרְבִיבִים.

וַחֲסִידָיו הַצְּמֵאִים וּכְמֵהִים לִדְבָרָיו

יְחַכּוּ וְאָזְנָם קַשֶּׁבֶת

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!" – יִשָּׁמַע קוֹל נֶאֱנַח.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!" – חֹשֶבֶת

כָּל נֶפֶשׁ. – "אַיֵּהוּ כָעֵת? אֵיפֹה יִדְאֶה?…

הִתְכַּנֵּס, וִיצוּרָיו נִצְרָרוּ"…

הָרַבִּי בְלִי־נוֹעַ, הָרַבִּי דֹּם יִדֹּם,

וּפָנָיו כַּשַּׁיִשׁ חָוָרוּ…

נִפְלָאוֹת וּנְצוּרוֹת בְּקִרְבּוֹ נוֹצָרוֹת,

וּמַרְאוֹת שָׁמַיִם נִשְׂגָּבוֹת

הֵרִימוּ נִשְׁמָתוֹ הַקְּדֹשָׁה מֵעוֹלַם

הַהֶבֶל – אֶל מֶרְחַב עֲרָבוֹת…

II

וּתְמוּנוֹת מַזְהִירוֹת לְפָנָיו תַּעֲבֹרְנָה

בְּמַחֲזוֹת מַרְהִיבֵי עֵינַיִם…

הוּא רֹאֶה: מִלְמַעְלָה בְּרַחַב הַתְּכֵלֶת

מְלֵא יִפְעָה כְּקֶשֶׁת שָׁמַיִם

לְאֹרֶךְ הֶעָבִים – כַּגַּלִּים נֶעֱרָמוּ –

שָׁטוּחַ שָׁם סֵפֶר הַתּוֹרָה,

עַל כִּסְאוֹ שָׁם יוֹשֵב“אֵין־סוֹף” עַתִּיק יוֹמִין

וּלְבוּשֵׁהּ תְּלַג חִוָּר וּנְהוֹרָא.

“וְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת” הִתְאַסְּפוּ כְאֶחָד

סְבִיב כִּסְאוֹ, כֵּס יַהֲלֹם וָנֹפֶךְ,

וְאוֹר שִׁבְעָתַיִם “אוֹר גָּנוּז” לַחֲסִידָיו

מֵחֵיק אֲדוֹן צְבָאוֹת יִשָּׁפֶךְ.

הַתְּמוּנוֹת הָאֵלֶּה הַקְּדֹשוֹת וּטְהֹרוֹת

כְּבָר יָדְעָה וַתַּחַז נִשְׁמָתוֹ,

וְעַל כֵּן יוֹדֵעַ שֵׁם מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ

תַּפְקִידוֹ, שִׁעוּרוֹ, קוֹמָתוֹ.

יוֹדֵעַ לְצָרֵף הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִים –

בְּקִסְמֵי סִתְרֵיהֶם יוּקָמוּ

עוֹלָמוֹת אֵין חֵקֶר, עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים

לְאַדְמַת אַרְצֵנוּ יִדָּמוּ.

יוֹדֵעַ תֵּת מִסְפָּר לְצִבְאוֹת שָׁמַיִם,

מַעֲרַכְתָּם אוֹתוֹתָם יוֹדֵעַ,

וּלְשָׂרָף וְאוֹפָן יָנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ

וִיקַדְּמֵם כְּאֹהֵב וָרֵעַ…

שָׁם יִדְאֶה הַמַּלְאָךְ הַנּוֹצֵץ סַנְדַּלְפוֹן

– הוּא מַלְאַךְ הַתְּפִלּוֹת – וִיקַבֵּץ

אֶת דִּמְעוֹת “הַמְבַקְשִׁים” וּבְנֵזֶר תִּפְאָרָה

הַדְּמָעוֹת כִּפְנִינִים יְשַׁבֵּץ.

הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב… אַךְ מַה זֶה נִהְיָתָה?

עֲלִילוֹת הָרַבִּי נִפְלָאוֹת

הַיּוֹם… “הוֹשִׁיעֵנִי, הוֹשִׁיעָה” – יַבִּיעַ

בִדְמָמָה – עָזְרֵנִי, אֵל צְבָאוֹת!" –

III

סַנְדַּלְפוֹן הַנּוֹצֵץ הִתְעוֹפֵף לַכִּסֵּא…

קוֹל תְּרוּעָה, קוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת,

קוֹל חֲסִידִים בְּשִׂמְחַת עֲדָנִים וָרַעַשׁ

יִנָּשֵׂא בְּרוּם הָעֲרָבוֹת.

“אֲסַדֵּר לִסְעוּדְתָּא” – יִשָּׁמַע קוֹל רִנָּה,

“אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין” – יָרִיעַ,

וְקֶסֶם בַּשִּׁירִים. כָּל מִלָּה הַיּוֹצֵאת

כִּפְנִינָה מַזְהִירָה תּוֹפִיעַ.

“פִּזְמוֹנִים” קַדְמוֹנִים בְּנֹעַם יֵצֵאוּ,

“פִּיּוּטִים” בֶּהָדָר יֵהֹמּוּ,

“וְכֶתֶר” וּקְדֻשָּׁה בְּהֶמְיָה וְשָׁאוֹן

כְּשֶׁטֶף מֵי־נַחַל יִזְרֹמוּ.

וְשִׁירֵי הִלּוּלִים יִשְׁתַּפְּכוּ בְרֶגֶשׁ

וְּבֵסֶדר הוֹד מִשְׁקַל “בָּתֵּיהֶם”,

וְיַעֲנוּ מַלְאָכִים בְּמֵיתְרֵי כִנּוֹרָם

וְ“קָדוֹשׁ” יְשַׁלְּשׁוּ אַחֲרֵיהֶם…

מֶה עַזָּה הָרוּחַ, מָה רַבִּים הַקְּסָמִים,

הַצְּפוּנִים בְּקוֹלוֹת הַתְּפִלָּה,

מַה גְּדוֹלִים הַנְּעִימוּת, הַזֹּהַר וָיֹפִי

הַשְּׁפוּכִים בְּשִׁירֵי הַתְּהִלָּה!…

אַךְ הִנֵּה הַשִּׁירִים הַיָּפִים וּנְעִימִים

עִם מִשְׁקַל “בָּתֵּיהֶם” – נֶאֱלָמִים. –

בְּנוֹת עֵינֵי אֵין־סוֹף" תְּלַהֵטְנָה "בִּנְהִירוּ

קַדִּישָׁא" וּבְחֶסֶד עוֹלָמִים…

“אַשְׁרֵיהוּ לָאָב” – אָז יַשְׁמִיעוּ הַשְּׂרָפִים

אֶת קוֹלָם בְּרוּחַ שָׂמֵחַ

"אַשְׁרֵיהוּ לָאָב שֶׁעוֹלָלִים כָּאֵלֶּה

בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל טִפֵּחַ.

“אַשְׁרֵיהֶם לַחֲסִידֵי אֵל עֶלְיוֹן!”… אַךְ הִנֵּה –

הוֹי מַה זֹאת?! – תִּשָּׁמַע אֲנָקָה…

בִּדְמָמָה יִשְׁתַּפֵּךְ קוֹל נַעֲנֶה וְנִדְכָּא

אֶל כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט וּצְדָקָה…

אֵין דּוֹבֵר עוֹד דָּבָר. בְּמֶרְחַב שָׁמַיִם

תִּשְׂתָּרֵר דּוּמִיַּת צַלְמָוֶת.

וְּבֶׁשֶקט הַשַּׁחַק יִשָּׁמַע קוֹל אֶחָד

מְשַׁוַּע בִּתְפִלַּת עַצָּבֶת.

הָרַבִּי מִתְבּוֹנֵן – לֹא יַאֲמִין לְעֵינָיו,

לִבָּתוֹ כְּפָעַם הֹלֶמֶת,

אֲהָהּ מִן הַשֻּׁלְחָן לְמַעְלָה לְמָעְלָה

זוֹ פְרוּסַת הַפַּת מִתְרוֹמֶמֶת.

וּמְלֵאַת עֹז קֶסֶם וּבְכֹחַ נֶאְדָּרִי

לְרַגְלֵי הָאֵל הִשְׁתַּטָּחָה,

וּפִתְאֹם בְּנִיב שִׁפְתֵי אָדָם מְדַבֵּר

הַפְּרוּסָה אֶת פִּיהָ פָתָחָה:

IV

"אֵל עֶלְיוֹן! עַל אַלְפֵי בָנֶיךָ הַיְקָרִים,

עֲנִיִּים, נִדָּחִים, חַלָּשִׁים,

נִכְנָעִים, נִדְכָּאִים בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק,

חֲשֻׁכִּים, חֲרֵדִים, נִרְעָשִׁים –

"אֶתְפַּלֵּל, אֶתְחַנֵּן מִקֶּרֶב לֵב עָמֹק:

הִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם רֹב טוֹבָה,

בִּכְלֵי מַיִם חַיִּים נִפְלָאִים בֵּרַכְתָּם

וּבְמָזוֹן הַנֶּפֶשׁ לָשֹׂבַע.

חֹנַנְתָּ אוֹתָמוֹ בְּחֹרְשִׁים עֲצוּמִים

הַמְּקִימִים אֶת דִּבְרֵי הַתֹּורָה

וְשׁוֹמְרִים בְּחֵרוּף הַנֶּפֶשׁ אֶת שָׂדְךָ,

אֶת שְׂדֵה הָאֱמוּנָה הַטְּהוֹרָה…

הַחוֹרְשִׁים הַגְּדוֹלִים, הַקּוֹצְרִים הַגְּאוֹנִים

בְשָׂדְךָ עָמָלוּ יָגָעוּ,

לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ עָלֵיהוּ עָבָרוּ

אֶת כֻּלּוֹ פָּלָחוּ, בָּקָעוּ…

הוֹי רַב לָמוֹ רַב, אֱלֹהֵי כָל הָרוּחוֹת!

לְעַמְּךָ תֵּן חוֹרֵשׁ “עַם־אָרֶץ”

תֵּן חוֹרֵשׁ שְׂדֵה עָפָר, תֵּן עוֹבֵד אֲדָמָה

לְהוֹצִיא פַת לֶחֶם מֵאָרֶץ!

"הַבִּיטָה, הַבִּיטָה מָה רָפִים בָּנֶיךָ,

חַלָּשִׁים, נִרְעָשִׁים, נִמְרָטִים,

גַּבֵּיהֶם עֲקֻמִּים, הֶחָזֶה שָׁקוּעַ

יְדֵיהֶם, רַגְלֵיהֶם – כִּשְׁבָטִים.

כְּבָר אָכְלוּ דֵי שָׂבְעָם, כְּבָר נַפְשָׁם רְוָיָה

מַנְעַמֵּי מַכֹּלֶת שָׁמַיִם,

וּתְנָה אֵפוֹ לָמוֹ מַכֹּלֶת אֲדָמָה,

פַּת־לֶחֶם, פַּת־לֶחֶם, אֵל חַיִּים!!"…

V

“הַסְּעוּדָה הַשְּׁלִישִׁית” לְקִצָהּ קָרֵבָה,

כְּבָר נֶאֶכְלוּ וַיְבֹעֲרוּ עַד תֻּמָּן:

הַפֻּגְלָה, הַדָּגָה, הָרֶגֶל הַקְּפוּאָה,

וּפְתוֹתֵי הַכָּבֵד בַּשֻּׁמָּן…

הַקְרוּאִים יַחֲרִישׁוּ, יְחַכּוּ… הָרַבִּי

הִתְעוֹרֵר מִתְּנוּמַת הַמְּנוּחָה…

הִתְבּוֹנֵן לַקִּירוֹת, לַשֻּׁלְחָן, לַקְּרוּאִים

בִּנְדוּדִים וָרֹגֶז וּמְבוּכָה.

נִשְׁכָּחוֹת לְהַעֲלוֹת עַל לֵב הוּא מִתְאַמֵּץ…

לִבָּתוֹ מִפַּחַד נִפְעָמָה…

כֵּן… בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ! – וּבְדִבּוּר מְפוֹצֵץ

אֶת קוֹלוֹ הִשְׁמִיעַ בָּרָמָה:

אֲהָהּ לְיוֹם רָע! – קָרָא – אוֹיָה, הַשָּׂטָן

הוּא הֶעֱמִיק בִּלְבָבִי הַמְּדוּרָה,

אֶת נַפְשִׁי זוּ נַפְשִׁי הִדִּיחַ בְּהִרְהוּר

מַחֲשֶׁבֶת חַטָּאָה אֲרוּרָה.

"הִשָּׁמֵד, הִכָּחֵד מֵאֶרֶץ – הַשָּׂטָן

הַמַּשְׁבִּית כָּל לֵב מִתֻּמָּתוֹ!…

צֵא הָלְאָה מִזֶּה!… שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!… וַיָּרֶם

אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּיְשִׁיר גְּוִיָּתוֹ

וַיְפָרֵשׂ אֶת כַּפָּיו בְּגָאוֹן נֶאְדָּרִי

וַיָּפֶץ עֹז עֶבְרָה וָזַעַם

כְּמַקְדִּישׁ לִקְרָב וּלְמִלְחָמָה אֲרֻכָּה

אֶת כַּתְּ הַמַּזִיקִים כֻּלָּהַם,

בַּת עֵינוֹ הֵפִיקָה לֶהָבָה, וּדְבָרָיו

הִבִּיעַ בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם,

וּקְהַל מַעֲרִיצָיו הָעֹטְרִים שֻׁלְחָנוֹ

בִּרְעָדָה לוֹ הִטּוּ אָזְנָיִם.

וַיּוֹכַח לִפְנֵיהֶם, כִּי יֵשׁ שֶׁגַּם צַדִּיק

הָעֹטֶה חֲסִידוּת כַּתַּחֲרָא

גַּם הוּא יָכֹל לִנְפֹּל בְּמוֹקְשֵׁי הָרֶשֶׁת

זוּ טָמְנָה הַסִּטְרָא־הָאַחֲרָא.

"הַקְּלִיפָּה – קְשַׁת עֹרֶף, הַקְּלִפָּה עֲצוּמָה…

אִם רֶגַע אֵלֶיהָ נִתְמַכֶּר

וּמָלְאָה לִבֵּנוּ הִרְהוּרֵי מַדּוּחִים

וַחֲלוֹמוֹת תַּעְתּוּעִים וָשָׁקֶר".

כֹּה דִּבֵּר, כֹּה הִטִּיף אֶת דִּבְרֵי תוֹכַחְתּוֹ

וּפְנִינִים עַל פְּנִינִים נֶעֱרָמוּ

מִדִּבְרֵי מִדְרָשִׁים מִסִּתְרֵי הַזֹהַר –

הֲבִינֵם לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ…

מִסּוֹד הַקַּבָּלָה – עוֹד רָזִין דְּרָזִין

הֵפִיצוּ אוֹר נֹגַהּ וָנַחַת,

וּפְרוּסַת הַחַלָּה עַל שֻׁלְחַן הַמָּזוֹן

גַּלְמוּדָה, יְבֵשָׁה מֻנַּחַת…