א    🔗

הַאִם בַּאֲשֶׁר עִיר הָרִים הִיא הָעִיר

אָהַב לְטַפֵּס עַל כָּל גַּג, עַל כָּל קִיר?

(בֶּן יְרוּשָׁלַיִם הָיָה, בָּהּ נוֹלַד,

וּבָהּ בְּרַגְלָיו כָּל אַמָּה הוּא מָדַד.)

אוֹ הֲבַאֲשֶׁר בְּמוֹרָדוֹת וּמַעֲלוֹת

הָיוּ רְגִילוֹת כָּךְ רַגְלָיו הַקַּלּוֹת,

הָיָה גַם הַבַּיְתָה נִכְנָס בַּצִּנּוֹר

בִּמְקוֹם לְהַגִּיעַ בְּאֹרַח מִישׁוֹר?

אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ, אַךְ “אִילָן הַטַּפְּסָן”

כֻּנָּה בְּפִי כֹל הַפּוֹחֵז הַקָּטָן.

כֻּנָּה בְּפִי כֹל – שֶׁכֵּן מִי לֹא הִכִּיר

אֶת זֶה הַשּׁוֹבָב, הַמְטַפֵּס עַל כָּל קִיר?

אֶת זֶה הַשּׁוֹבָב עִם פָּנִים שֶׁל מַלְאָךְ:

זְהוּבָה הַבְּלוֹרִית, רָם הַמֵּצַח וָזָךְ,

עֵינַיִם – בְּרֵכוֹת זוֹהֲרוֹת בִּכְחוֹלָן,

וּצְחוֹק עַל שְׂפָתָיו לֹא דָעַךְ מֵעוֹלָם.

אֲבָל בְּיִחוּד יָם שֶׁל זֹהַר כִּסָּן

בִּזְמַן שֶׁשָּׁמַע כִּנּוּיוֹ “הַטַּפְּסָן”,

כְּאִלּוּ הָיָה רַב כָּבוֹד זֶה הַשֵּׁם.

וְאִם כִּי הִתְרוּ בוֹ הָאָב וְהָאֵם:

"תִּקְרַע מִכְנָסֶיךָ בַּקִּיר וּבַגָּג,

וּקְרוּעַ בְּגָדִים תְּטַיֵּל גַּם בֶּחָג…"

רָחַב עוֹד יוֹתֵר הַחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו –

וְאָז צָחֲקוּ גַּם הָאֵם וְהָאָב.

וְאִם כִּי בְרוּרוֹת לוֹ אָמְרָה הַדּוֹדָה:

"תִּשְׁמַע וְתִזְכֹּר אֶת דְּבָרַי וְתֵדַע,

כִּי אִם עוֹד תּוֹסִיף בַּצִּנּוֹר לְטַפֵּס

וְאֶל דִּירָתִי בַחַלּוֹן תִּכָּנֵס,

לְךָ לֹא אֶתֵּן שׁוּם תְּשׁוּרָה, שׁוּם מִנְחָה,

וְגַם לֹא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלְּךָ,

וְגַם לֹא מַמְתָּק, לֹא עוּגָה וְלֹא כְלוּם" –

אֲבָל לְמִשְׁמַע כָּל דִּבְרֵי הָאִיּוּם

חִיּוּךְ־אוֹר הֵצִיף אֶת פַּרְצוּף הַזַּאֲטוּט,

חִיּוּךְ כֹּה נִלְבָּב, כֹּה עַלִּיז, כֹּה חָמוּד,

עַד כִּי הַדּוֹדָה לְפִתְאֹם בְּעַצְמָהּ

צָחֲקָה צְחוֹק גָּדוֹל בְּלִי לָדַעַת עַל מָה…

 

ב    🔗

אֲבָל הֵן יָדוּעַ כִּי כַעֲנָנִים

חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים גַּם יָמִים וְשָׁנִים.

הַיֶּלֶד כְּבַר נַעַר, הַנַּעַר – בָּחוּר.

הַתְּמוֹל כְּבָר נִשְׁכַּח, הַשִּׁלְשׁוֹם לֹא זָכוּר.

יָמִים וְשָׁנִים – מִי יַרְגִּישׁ בִּמְעוּפָם?

וְעַל הַשָּׂפָה חֲתִימָה שֶׁל שָׂפָם…

מַלְאָךְ עִם שָׂפָם – מִיָּמָיו מִי רָאָה?

הוּעַם קְצָת גַּם זְהַב הַבְּלוֹרִית הַנָּאָה,

וּכְבָר לֹא תָמִיד הַחִיּוּךְ הַבָּהִיר

הֵצִיף כְּיָם־זֹהַר אֶת פְּנֵי הַצָּעִיר.

כְּבָר יֵשׁ שֶׁמִּצְחוֹ מִתְקַשֵּׁר בֶּעָנָן,

כְּבָר יֵשׁ שְׁאֵלוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְפָתְרָן.

גָּדוֹל וּמָרְכָּב וּמְסֻבָּךְ הָעוֹלָם,

וּמִי יְפַעְנַח בּוֹ אֶת כָּל הַנֶּעְלָם?

אֲבָל מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אִילָן הַדְּרוּכָה

תּוֹבַעַת תְּשׁוּבָה, בְּלִי לָתֵת מְנוּחָה.

וְאָז מִשְׁתַּקֵּעַ אִילָן בִּסְפָרִים,

צוֹלֵל בִּתְהוֹמוֹת וּמַעְפִּיל עַל הָרִים.

תְּהוֹמוֹת וְהָרִים שֶׁל עִיּוּן וְהָגוּת,

וְלַיְלָה וָיוֹם עַל סְפָרָיו הוּא שָׁקוּד.

וּכְבָר לֹא אַחַת נַעֲרָה נְעִימָה

עָלָיו הִתְפַּלְּאָה וְגַם הִתְרַעֲמָה

עַל כִּי לֹא יִרְאֶה מַבָּטָהּ־לֶהָבָה,

עַל כִּי לֹא יִשְׁמַע אֶת הַלְמוּת לְבָבָהּ.

וּפַעַם נַעֲרָה חֲמוּדָה וּמִרְשַׁעַת

כִּנַּתְהוּ בְכַעַס: “אִילָן עֵץ־הַדַּעַת”.

הֵן מַה לֹּא תַעֲשֶׂינָה נָשִׁים בְּכַעֲסָן?

וְשֵׁם זֶה יָרַשׁ אֶת “אִילָן הַטַּפְּסָן”.

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” הַכֹּל מַכִּירִים,

מוֹרִים וְתִיקִים, תַּלְמִידִים צְעִירִים;

וּבַמִּכְלָלָה שֶׁעַל הַר־הַצּוֹפִים

הַכֹּל בְּכָבוֹד וּבְחִבָּה בּוֹ צוֹפִים;

וּבַמִּכְלָלָה לוֹ חוֹזִים עֲתִידוֹת:

עָתִיד הוּא לִפְתֹּר תַּעֲלוּמוֹת וְחִידוֹת,

עָתִיד הוּא צְפוּנוֹת בַּמַּדָּע לְבָאֵר,

עָתִיד הוּא לִהְיוֹת לְגָאוֹן וְלִפְאֵר.

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” קוֹרֵא לוֹ מוֹרֶה,

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” לוֹ רֵעַ קוֹרֵא.

וְיֵשׁ כִּי רֵעָה בְּקוֹלָהּ הַלָּטִיף

תִּשְׁאַל: “עֵץ־הַדַּעַת, מָתַי הַקָּטִיף?…”

אֲבָל מִתְעַצֵּב קְצָת אִילָן בְּשָׁמְעוֹ

אֶת זֶה הַכִּנּוּי מִמּוֹרוֹ אוֹ רֵעוֹ,

שֶׁכֵּן בְּ“אִילָן הַטַּפְּסָן” הוּא נִזְכָּר,

כִּנּוּי הַיַּלְדוּת, הָעִדָּן הַיָּקָר.

כִּנּוּי שֶׁנִּשְׁכַּח כַּיַּלְדוּת בְּעַצְמָהּ…

וּכְאֵב גַּעְגּוּעִים אֶת לִבּוֹ בְעָצְמָה

מוֹצֵץ וְעוֹקֵץ…גַּעְגּוּעִים נַעֲלָמִים

לִימֵי הַחֶמְדָּה, לְחֶמְדַּת הַיָּמִים…

 

ג    🔗

וְהִנֵּה זְמָן הִגִּיעַ נִפְלָא וְנוֹרָא:

נִלְחָם יִשְׂרָאֵל מִלְחַמְתּוֹ בִּגְבוּרָה.

מִלְחֶמֶת הַמְּרִי וְהַפְּדוּת הוּא נִלְחָם:

אַלְפַּיִם שָׁנָה לֹא נִלְחַם כָּךְ הָעָם;

וּבִירוּשָׁלַיִם – וְהִיא בַמָּצוֹר –

בְּתוֹךְ הַחוֹמוֹת מִתְחוֹלֵל קְרָב הַדְּרוֹר.

צְמֵאִים וּרְעֵבִים, אַךְ עַזִּים כַּכְּפִירִים,

עוֹמְדִים בַּפְּרָצוֹת בַּחוּרִים צְעִירִים.

וּבְסִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת, עַתִּיקוֹת,

גְּבוּרָה עַתִּיקָה מִתְלַקַּחַת כִּיקוֹד.

מִבְצָר – כָּל חָצֵר, וּמָעוֹז – כָּל חֻרְבָה,

מִדַּם בְּנֵי־הַחַיִל כָּל שַׁעַל הֻרְוָה.

וּמִשְׁתּוֹמְמִים הַיְשִׁישִׁים הַשְּׂרִידִים:

מֵאַיִן הָעֹז שֶׁל “בָּנִים יְחִידִים”?

בָּנִים שֶׁטֻּפְּחוּ, שֶׁפֻּנְּקוּ – מֵהֵיכָן

זֶה מֶרֶץ, זֶה אֹמֶץ נִכְנַס לְתוֹכָם?

וּבְסִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת, עַתִּיקוֹת,

זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, דַּרְדַּקִּים, תִּינוֹקוֹת,

תְּשׁוּשִׁים, רְצוּצִים, רְעֵבִים, עֲיֵפִים,

מִבֵּין חֲרַכֵּי חֳרָבוֹת, מַרְתֵּפִים,

צוֹפִים אֶל הָרְחוֹב, בִּזְחִילָה שָׁם תָּחוּשׁ

אָחוֹת רַחְמָנִית אֶל פָּצוּעַ אָנוּשׁ.

צוֹפִים אֶל גַּג בַּיִת הָרוּס בְּרֻבּוֹ,

בָּחוּר חֲבוּשׁ־רֹאשׁ שָׁם מַרְעִים מֵרוֹבוֹ.

צוֹפִים אֶל קְבוּצָה מִתְקַדְּמָה בִמְרוּצָה:

אֵין זֹאת, כִּי תִגְבֹּרֶת אֵי שָׁם נְחוּצָה…

וּפֶתַע רֻכְּזוּ כָל עֵינֵי הַצּוֹפִים

מֵהֶחֳרָבוֹת וּמֵהַמַּרְתְּפִים

עַל עֶלֶם פּוֹסֵעַ מִתּוֹךְ נַעְנוּעִים,

וְדָם מְטַפְטֵף מִבְּגָדָיו הַבְּלוּיִים,

וּבוֹ בְּרֹב יֶגַע תּוֹמֶכֶת “אָחוֹת”.

אֵלָיו כָּל עֵינֵי הַצּוֹפִים נִמְשָׁכוֹת,

וְלַחַשׁ שֶׁל צַעַר עוֹבֵר בֵּין כֻּלָּם:

הַבִּיטוּ, רְאוּ־נָא! הַאֵין זֶה אִילָן?

אָכֵן זֶה אִילָן! וְאוּלָם מַה שֻּׁנָּה!

לֹא זֶה הוּא, אֲשֶׁר “עֵץ־הַדַּעַת” כֻּנָּה,

שֶׁכֵּן מֵהָרֶגַע, הֵחֵל בּוֹ הַקְּרָב,

הִשְׁלִיךְ בְּלִי הִסּוּס אַחֲרֵי גֵו אֶת סְפָרָיו.

אַךְ זֶה הוּא, אֲשֶׁר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ

עָלָיו אַגָּדוֹת מֻפְלָאוֹת נִרְקְמוּ,

אֲשֶׁר מַעֲשֵׂי־גְבוּרוֹתָיו בַּקְּרָבוֹת

הֵפִיחוּ חֶדְוָה וְאֵמוּן בַּלְּבָבוֹת.

פְּרוּעָה בְלוֹרִיתוֹ וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל,

רַגְלוֹ הָאַחַת נְעוּלָה בְסַנְדָּל,

אֲבָל הַשְּׁנִיָּה בִסְחָבָה עֲטוּפָה.

נִכָּר כִּי כְהֹגֶן נִמְרַט בַּסּוּפָה,

סוּפַת הַקְּרָבוֹת, וּפָנָיו הַנָּאִים

כֻּלָּם מְכֻסִּים חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים.

לְאַט הוּא צוֹלֵעַ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים,

מֻדְרַךְ־דְּאָגוֹת וּמֻטְרַד־הִרְהוּרִים:

כַּמָּה בָעֶמְדָה עוֹד שָׂרְדוּ בַחוּרִים?

כַּמָּה שָׁם רוֹבִים וְכַמָּה כַדּוּרִים?

וְאֵיךְ וּבַמֶּה לַשְּׂרִידִים לַעֲזֹר?

הָהּ, מַה הוּא נִכְסָף לָעֶמְדָּה לַחֲזֹר!

וְעוֹד הוּא פוֹסֵעַ בֵּין הֶחֳרָבוֹת

כּוֹאֵב מִשְׁתּוֹחֵחַ וּתְפוּשׂ־מַחֲשָׁבוֹת,

נִשְׁמַע לְפִתְאֹם קוֹל שֶׁל יֶלֶד קוֹרֵא:

“אִילָן הַטַּפְּסָן, יִשְׁמָרְךָ הַבּוֹרֵא!”

וְחִישׁ אֶל הַקּוֹל נִצְטָרְפָה חֲבוּרָה:

“אִילָן הַטַּפְּסָן, שֶׁתַּבְרִיא בִמְהֵרָה!”

אִילָן הַטַּפְּסָן… וַיַּרְתִּיעַ אִילָן…

מִלִּים מֻכָּרוֹת… מֶה עָרֵב לוֹ צְלִילָן…

וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי כִנּוּי זֶה יָשָׁן

מִפִּי הַיְלָדִים מֵחָדָשׁ לוֹ נִתַּן,

מִדֵּי רְאוֹתָם בְּתִמְהוֹן חֲרָדָה

אֵיךְ הוּא מְדַלֵּג מֵעֶמְדָּה אֶל עֶמְדָּה.

מִגַּג אֱלֵי גַג אֵיךְ יִקְפֹּץ – מַעֲשֵׂה נֵס! –

וְאֵיךְ עַל קִירוֹת חֲלָקִים יְטַפֵּס…

מֻפְתָּע וְתָמֵהַּ הִרְתִּיעַ אִילָן…

מִלִּים יְשָׁנוֹת… מַה נִּפְלָא זֶה צְלִילָן…

הֵן הוּא לֹא שְׁמָעָן כְּבָר יָמִים וְשָׁנִים,

עַתָּה צִלְצְלוּ בְאָזְנָיו כִּרְנָנִים…

כְּאִלּוּ הוּבְאָה לוֹ מִתּוֹר הַיַּלְדוּת

בְּשׂוֹרָה מְלַבֶּבֶת, בְּרָכָה שֶׁל עִדּוּד…

וּפֶתַע צְחוֹק גִּיל הִתְפָּרֵץ מִגְּרוֹנוֹ.

תָּמְהָה הָאָחוֹת הַתּוֹמְכָה יְמִינוֹ,

תָּמְהָה־נִבְהֲלָה, בְּפָנָיו הִסְתַּכְּלָה –

וְגַם עַל שְׂפָתֶיהָ חִיּוּךְ צָהֳלָה…

וְכָל הַצּוֹפִים מִתּוֹךְ הַחֲרַכִּים,

סְגוּפִים, רְצוּצִים, בָּרָעָב נְמַקִּים,

לְשֵׁמַע הַצְּחוֹק שֶׁל אִילָן נִבְהֲלוּ,

אֲבָל לְמַרְאֵה פַּרְצוּפוֹ צָהֲלוּ:

פַּרְצוּף מְצֻלָּק, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים,

אֲבָל מַה זָּרוּחַ בְּזֹהַר פְּלָאִים;

תֹּם יֶלֶד, זִיו חֶלֶד פּוֹרֵחַ, רַעֲנָן – – –

כְּזֹהַר הַקֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הֶעָנָן – – –

מרחשון תש"ט