רקע
נחום גוטמן
טִיּוּל בִּמְרִיצָה עַל פְּנֵי תֵּל־אָבִיב
ציור עמ 36.png

צִיּוּר זֶה הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ "הָאוֹטוֹ הָרִאשׁוֹן

בְּתֵל־אָבִיב". לֹא, לֹא בְּתֵל־אָבִיב, כִּי אִם בַּאֲחֻזַת־בֵּית; כִּי שְׁמָּהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל תֵּל־אָבִיב הָיָה אֲחֻזַת־בַּיִת.

הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָבְדוּ בְּיִשּׁוּר גִּבְעוֹת־הַחוֹל,

לְאַחַר שֶׁרוֹקְנוּ אֶת הַחוֹל הָרַךְ מִתּוֹךְ הַמְּרִיצוֹת, הָיוּ –

בְּדַרְכָּם חֲזָרָה רֵיקִים – מַסִּיעִים אוֹתָנוּ עַל הַמְּרִיצוֹת

וּמוֹבִילִים אוֹתָנוּ עַל לוּחוֹת־הָעֵץ. לוּחוֹת אֵלֶּה מָנְעוּ בְּעַד

אוֹפַן הַמְּרִיצָה מִלִּשְׁקֹעַ בַּחוֹל הֶעָמֹק.

“בְּבַקָּשָׁה לְהִצְטָרֵף!”

כָּךְ נָסַעְנוּ לְאֹרֶךְ רְחוֹב הֶרְצְל וְהִגַּעְנוּ

עַד לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל רְחוֹב נַחֲלַת בִּנְיָמִין. וּבָאנוּ גַּם אֶל

מִגְדַּל־הַמַּיִם הָרִאשׁוֹן. סִמַּנְתִּי בְּחִצִּים אֶת מְקוֹמָם שֶׁל

כַּמָּה בִּנְיָנִים, שֶׁהוּקְמוּ אַחַר־כָּךְ בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה.

אָז עֲדַיִן לֹא הָיוּ. אָז הָיוּ שָׁם רַק גִּבְעוֹת־חוֹל. הַפּוֹעֵל

צָעַד יָחֵף בִּגְלַל שְׁתֵּי סִבּוֹת; וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהֶן הִיא,

שֶׁרְחוֹב הֶרְצְל וְכָל הָרְחוֹבוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן – הָיוּ חוֹל

עָמֹק, נָקִי וְדַק.

שַׁעַר־הַכְּנִיסָה לְעוֹלָם נָקִי זֶה הָיָה שֶׁלֶט

קָטָן וְצָנוּעַ, תָּקוּעַ עַל יָתֵד. אוֹתוֹ צִיַּרְתִּי בְּתַחְתִּית

הָעַמּוּד. צִיַּרְתִּי אוֹתוֹ חוֹלֵם וּמִתְפַּלֵּא לְמַרְאֵה כָּל

הַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ. וְגַם עַל הַשֶּׁלֶט הַזֶּה יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר

לָכֶם, כִּי צִיֵּר אוֹתוֹ עוֹשֶׂה שְׁלָּטִים אֶחָד מִיָּפוֹ. וְאֶת

סֵמֶל הָעִיר תֵּל־אָבִיב, שֶׁהֶחֱלִיפָה אֶת אֲחֻזַת־בֵּית, עָשִׂיתִי וְצִיַּרְתִּי אֲנִי. אֲבָל זֶה הָיָה לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת.

לְהַגִּיעַ לַשֶּׁלֶט הַזֶּה לֹא הָיָה קָשֶׁה. מִן

הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּגְּבוּל יָפוֹ צָרִיךְ הָיָה לָלֶכֶת

כָּעֶשְׂרִים דַּקּוֹת בַּחוֹל – וּמִיָּד הוּא נִרְאֶה לָעַיִן. נָמוּךְ

וְקָטָן. אַךְ הוּא הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד עַל פְּנֵי יָם הַחוֹלוֹת,

וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִרְאוֹתוֹ. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה נְקֻדָּה

עַל פְּנֵי נְיָר נָקִי וְחָלָק, אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא

לִרְאוֹתָהּ.

ציור עמ 37 א.png

 

מָה טַּעַם יֵשׁ לַחַיִּים    🔗

ציור עמ 38.png

צִיּוּר זֶה שֶׁלִּפְנֵיכֶם הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ

בַּשֵּׁם “בֵּית־הַקָּפֶה הָרִאשׁוֹן בְּתֵל־אָבִיב”; אוֹ אוּלַי קְיּוֹסְק רִאשׁוֹן.

זֶהוּ צִנּוֹר הַמַּיִם. בְּרָזִים עוֹד לֹא הָיוּ. אֶת

הַצִּנּוֹר הָיוּ סוֹתְמִים בִּפְקַק־עֵץ מְקֻפָּל בְּתוֹךְ קֶרַע שֶׁל

חֻלְצָה. חוֹל, חוֹל, חוֹל – וּפִתְאֹם מִשְּׁקָע, שֶׁקּוֹל

טִפּוֹת־מַיִם מִתְנַפְּצוֹת עוֹלֶה מִמֶּנוּ. צִנּוֹר הַמַּיִם.

לְצִפֳּרִים הָיְתָה שִׂמְחָה. וַאֲנַחְנוּ הַיִינוּ מְצַנְּנִים שָׁם

אֶת כַּפּוֹת־רַגְלֵינוּ הַיְחֵפוֹת שֶׁבָּעֲרוּ מִלַּהַט הַחוֹל.

פּוֹעַל שֶׁעָיַף מֵעֲבוֹדָתוֹ הָיָה מֵזִיז מְעַט אֶת

הַפְּקָק – וְזֶרֶם־מַיִם סוֹאֵן פָּרַץ לַחָפְשִׁי. נָתַן הַפּוֹעֵל אֶת

רֹאשׁוֹ תַּחַת הַצִּנּוֹר, שׁוֹתֶה וְרוֹחֵץ רֹאשׁוֹ, מִזְדַּקֵּף

וְנוֹתֵן לַמַּיִם שֶׁיֵּרְדוּ בְּקִלּוּחִים אֲרֻכִּים לְאֹרֶךְ

גּוּפוֹ, גַּם לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם. רוּחַ־הַיָּם מְפַרְפֶּרֶת

בְּחֻלְצָתוֹ וּבְתַלְתַּלָּיו. מַבִּיט הַפּוֹעֵל עַל סְבִיבָיו

וּמַרְגִּישׁ מַה טַּעַם יֵשׁ לַחַיִּים. גַּם אֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ

כָּךְ. זֶה הָיָה נִפְלָא. וְהָיָה זֶה בִּרְחוֹב הֶרְצְל, בֵּין

גִּבְעוֹת־הַחוֹל.

סוֹפוֹ שֶׁל הַצִּנּוֹר הָיָה בִּרְחוֹב הֶרְצְל. לֹא

יוֹתֵר. אַךְ כַּמָּה חַיִּים רִכֵּז מִסְּבִיבָיו. מִסּוֹפוֹ שֶׁל

הַצִּנּוֹר הַזֶּה הִתְחִילוּ כָּל הַחַיִּים.

שָׁם, בְּצֵל חֻלְצָה פְּרוּשָׂה, אוֹ מְרִיצָה

הֲפוּכָה, הָיוּ הַפּוֹעֲלִים אוֹכְלִים אֶת אֲרוּחוֹתֵיהֶם. שָׁם

פָּרַשׂ הַמְּהַנְדֵס אֶת מַפַּת הָרְחוֹבוֹת. שָׁם נָפְלוּ גַּרְעִינֵי

אֲבַטִּיחִים וְנָבְטוּ. שָׁם דִּבְּרוּ עַל צֶדֶק וְשִׁוְיוֹן.

וַאֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ שָׁם אֶת מִשְׂחַק הַסַּכִּינִים בַּחוֹל,

וְלָמַדְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בַּעֲבוֹדָתָן שֶׁל הַנְּמָלִים הַגְּדוֹלוֹת.

וְשָׁם הָיִינוּ גַּם מַבִּיטִים בְּמִלְחֶמֶת הַחִפּוּשִׁיוֹת עַל

גֶּלְלֵיהֶן. שָׁם רָאִיתִי לְרִאשׁוֹנָה מִלְחָמָה עַקְשָׁנִית

וְאַכְזָרִית בֵּין שְׁתֵּי חִפּוּשִׁיוֹת־זֶבֶל שְׂעִירוֹת,

שֶׁנִּטְּשָׁה בִּגְלַל גֶּלֶל־זֶבֶל אֶחָד. כָּל אַחַת מֵהֶן נִסְּתָה

לְגַלְגְּלוֹ לְעֵבֶר אַחֵר. זֶה הָיָה רִיב רִאשׁוֹן עַל רְכוּשׁ

פְּרָטִי בְּתֵל־אָבִיב; וְזֶה הָיָה בִּרְחוֹב הֶרְצְל, אָז, בֵּין

גִּבְעוֹת־הַחוֹל.


 

כְּאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא מִן הַבֵּיצָה    🔗

עָבְדוּ הָאֲנָשִׁים בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל, כְּאוֹתָן

הַנְּמָלִים הַגְּדוֹלוֹת, אַךְ בְּתוֹסֶפֶת שֶׁל דִּבּוּרִים עַל

הַחַיִּים שְׁהֶם קָשִׁים, שֶׁהֵם יָפִים, וְשָׁרוּ שִׁירִים בְּשָׂפוֹת

שׁוֹנוֹת.

נִסְלַל כְּבִישׁ. הָיָה זֶה כְּבִישׁ לָבָן, לֹא

שָׁחוֹר כְּפִי שֶׁסּוֹלְלִים הַיּוֹם. הוּא הָיָה אָרֹך – מִפַּסֵּי

הָרַכֶּבֶת עַד הַגִּימְנַסְיָה “הֶרְצְלִיָּה”. וְאָז הִתְחִילוּ

בַּהֲקָמַת הַבָּתִּים. שְׁלֹשָׂה בָּתִּים מִלְּבֵנִים, וְכָל הַשְּׁאָר

– כִּתְרֵיסָר – מֵאַבְנֵי חוֹל, אֲבָנִים מִתְפּוֹרְרוֹת,

חֲלוּלוֹת.

לְאַחַר שֶׁהוּקְמוּ כְּבַר כַּמָּה בָּתִּים, הָיְתָה

תֵּל־אָבִיב קְטַנָּה, מִסְכֵּנָה וַחֲמוּדָה. כְּאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא

מִתּוֹךְ הַבֵּיצָה. הַבָּתִּים הַמְּעַטִּים הָיוּ מֻטָּלִים בֵּין

גִּבְעוֹת־הַחוֹל כְּבֵיצִים עֲזוּבוֹת. אֲנִי מִתְקַשֶּׁה

לְהַשְׁווֹתָהּ לְמַשֶּׁהוּ, לָכֵן נָתַתִּי כָּאן צִיּוּר לֹא שֶׁל

קַוִּים, כִּי אִם שֶׁל צְלָלִים. בְּצִיּוּר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל צְלָלִים

לֹא אֹוּכַל לְהַבִּיעַ אֶת הַיַּתְמוּת הַחִנָּנִית שֶׁל הַשְּׁכוּנָה

הַקְּטַנָּה. הָיִיתִי קוֹרֵא לַתְּמוּנָה זוֹ “לֵיל שְׁמִירָה”.

הַנְּקֻדָּה הַקְּטַנָּה עִם זָנָב הִיא כֶּלֶב.

ציור עמ 40.png

בְּאֶמְצַע הַתְּמוּנָה נִצָּב מִגְדַּל־הַמַּיִם, בּוֹ

הָיָה חֶדֶר שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְבֵית־וַעַד וּלְבֵית־מִשְׁפָּט. כַּעֲבֹר שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הֶחְלִיטוּ בְּעִירִיַּת תֵּל־אָבִיב

שֶׁהַבִּנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ יָפֶה לָעִיר. הִתְבַּיְּשׁוּ בּוֹ

וְנָתְנּוּ צַו – בְּלִי לִשְׁאֹל אֶת פִי הַיְלָדִים, וַאֲפִלּוּ לֹא

אֶת פִּי הַצַּיָּרִים – לַהֲרֹס אוֹתוֹ. אֲנִי עוֹבֵר הַיּוֹם

בִּרְחוֹבוֹת תֵּל־אָבִיב וְרוֹאֶה בִּנְיָנִים הַרְבֵּה יוֹתֵר

מְכֹעָרִים מִמִּגְדַּל־הַמַּיִם – וְהֵם קַיָּמִים וְעוֹמְדִים. אַךְ

בֵּית הָעִירִיָּה הָרִאשׁוֹן, מִגְדַּל־הַמַּיִם, שֶׁבֵּין כְּתָלָיו

נַעֲשׂוּ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִיִּים וְיָפִים – אוֹתוֹ הָרְסוּ.

כְּאִלּוּ אַנְשֵׁי הָעִירִיָּה אֵינָם יוֹדְעִים מַה תַּעֲנוּג

וְעִנְיָן יֵשׁ לִקְרֹא בְּמַחְבֶּרֶת־חִבּוּרִים רִאשׁוֹנָה מִכִּתָּה

אָלֶף.

לַמְרוֹת הַכַּעַס עַל מַעֲשֶׂה זֶה, אֶל נְקַלְקֵל

לְעַצְמֵנוּ אֶת לֵיל הַיָּרֵחַ. הַדְּמָמָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד

שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת גַּלֵּי הַיָּם.


 

זָקֵן וּמַטְאֲטֵא־קוֹצִים.    🔗

מִכֵּיוָן שֶׁהֶרְאֵיתִי אֶת תֵּל־אָבִיב בַּלַּיְלָה,

אַרְאֶה גַּם אֶת תֵּל־אָבִיב בַּיוֹם, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת.

הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּטַּבּוּר הָעִיר וּמַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ הוּא

שְׁמוּאֵל הַגֵּר. (אִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַהוּ גֵּר, שָׁאֲלוּ אֶת

ציור 41.png

אַבָּא אוֹ אֶת אִמָּא.) תַּפְקִידוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיָה לְהִלָּחֵם

בְּרוּחוֹת הַטֶּבַע. הוּא לְבַדּוֹ. בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הָיוּ

הָרוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת וּמְכַסּוֹת אֶת הַכְּבִישׁ וְאֶת הַמִּדְרָכוֹת

בְּחוֹל. עִם בֹּקֶר הָיָה יוֹצֵא שְׁמוּאֵל בַּעַל הַזָּקָן וּבַעַל

מַטְאֲטֵא־הַקּוֹצִים וּמַחְזִיר אֶת הַחוֹל לִגְבוּלוֹ.

לְיַד כָּל בִּנְיָן חָדָשׁ הָיִינוּ יוֹשְׁבִים

וְרוֹאִים כֵּיצַד הוּא גָּדֵל מִיּוֹם לְיוֹם, מִיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ

לַחְפֹּר אֶת בּוֹר־הַסִּיד וְעַד לַיּוֹם שֶׁבּוֹ הִתְחִילוּ לְהַכְנִיס

לְתוֹכוֹ אֶת הָרָהִיטִים. הָעֲגָלָה הָעֲמוּסָה אֲרוֹנוֹת, כִּסְאוֹת

וְשֻׁלְחָנוֹת הָיְתָה מַשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ מִשְׁקָעִים עֲמֻקִּים

בַּחוֹל. הַסּוּסִים הָיוּ מַרְכִּינִים רָאשִׁים נְבוֹנִים וְנִכְנָעִים

וּמוֹתְחִים אֶת יַרְכֵיהֶם, עַד שֶׁחָלְפוּ בָּהֶם זַעֲזוּעִים קַלִּים

וּמְהִירִים – וְגוֹרְרִים אֶת הָעֲגָלָה. הַגַּלְגַּלִים שָׁקְעוּ עָמֹק

בַּחוֹל וְנִרְאוּ כְּאַבְנֵי רֵיחַיִם טוֹחֲנוֹת.

בְּסוֹף תַּהֲלוּכַת הַכְנָסַת הָרָהִיטִים הָיָה צוֹעֵד

הַיֶּלֶד (אוֹ הַיַּלְדָּה) עִם עֲצִיצֵי הַפְּרָחִים. טִפְּחוּ אוֹתָם בַּבָּתִּים הָאֲפֵלִים שֶׁבְּיָפוֹ. הָעֳמַד הֶעָצִיץ עַל כַּרְכֹּב

הַמִּרְפֶּסֶת – וּמִיָּד הָיָה כִּנְקֻדָּה בְּסּוֹף הַפֶּרֶק.

ציור עמ 42.png

בַּיּוֹם

הַזֶּה נֶהְפַּך הַבַּיִת הַדּוֹמֵם לְדָבָר חַי. בּוֹ נִפְתַּח פֶּרֶק

חָדָשׁ, פֶּרֶק שֶׁבּוֹ לָמַדְנוּ לְהַכִּיר אֶת יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת

וְאֶת מִנְהֲגֵיהֶם. הַוִּילָאוֹת בַּחַלּוֹנוֹת הָיוּ מִתְנַפְנְפִים

בְּנַחַת וּבְסֵבֶר פָּנִים אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, כְּמוֹ רִיסֵי

הָעֵינַיִם אֶל בַּת־צְחוֹק טוֹבָה.

הֶעָצִיץ הַיָּרֹק וּפִרְחוֹ הָאָדֹם (אוֹ הַכָּחֹל), שֶׁהָיוּ רַק כֶּתֶם קָטָן עַל רֶקַע הַשְּׁמָמָה הַגְּדוֹלָה, נַעֲשָׂה

בְּכֹל־זֹאת מֶרְכַּז הַחַיִּים. כָּל בֵּית קִבֵּל אֶת טַעְמוֹ

הַמְיֻחָד, וַאֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ טַעְמוֹ שֶׁל כָּל בַּיִת עַל

אֲנָשָׁיו. יָדַעְנוּ אָז הַרְבֵּה עַל שְׁכֵנֵינוּ, הַפְּזוּרִים בֵּין

גִּבְעוֹת־הַחוֹל.

לְאֹרֶךְ שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד, בַּתְּמוּנָה שֶל

שְמוּאֵל הַגֵּר, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת שִׁבְעָה שְׁתִילֵי עֵץ. כָּךְ

הִתְחִלָה נְטִיעַת־הָעֵצִים. לְאַט לְאַט, כְּמוֹ מֶטֶר מְקֻּפָּל

הַהוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ, הָלְכוּ שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד וְהִתְאָרְכוּ,

עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמִדָּה זוֹ שֶׁהֵן כַּיּוֹם.

הִנֵּה כָּךְ עָבַרְנוּ בְּסִיּוּר עַל פְּנֵי תֵּל־אָבִיב הַקְּטַנָּה.

בֵּינְתַיִם גָּדְלָה הָעִיר, הִתְפַּשְּׁטָה צָפוֹנָה

וְדָרוֹמָה, מִזְרָחָה וּמַעֲרָבָה. וְיֵשׁ בָּהּ רְחוֹבוֹת וּמוֹסָדוֹת,

חֲנֻיּוֹת וּשְׁוָקִים, בָּתֵי שַׁעֲשׁוּעִים וּבָתֵּי קְבָרוֹת,

וְהָיְתָה לִכְרָךְ גָּדוֹל – וְהַכֹּל לְעֵינַי מַמָּשׁ, לְעֵינֵי

כֻּלָּנוּ. וּבֵינְתַיִם גָּדַלְנוּ וְחָדַלְנוּ מִהְיוֹת

יְלָדִים.

בְּבַקָּשָׁה לָרֶדֶת מעַל הַמְּרִיצָה. הַמַּסָּע נִגְמַר.



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות