לִפְנֵי שֶׁנִּכָּנֵס בַּשַּׁעַר: וְהֵם דִּבְרֵי מָבוֹא קְצָרִים שֶׁל הָעוֹרֵךְ עַל הַסֵּפֶר וְעַל מְחַבְּרוֹ

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ נִכְנַס בִּצְעָדִים חֲרִישִׁיִּים לַחֲדַר הַמַּעֲרֶכֶת. הַכֻּמְתָּה הַנִּצְחִית עַל רֹאשׁוֹ וְהַחִיּוּךְ הַנִּלְבָּב עַל פָּנָיו; זוֹכֵר אוֹתוֹ מִתְקָרֵב אֶל שֻׁלְחָנִי וְאֹמֵר בִּקְרִיצָה שׁוֹבֵבָה: “תִּרְאֶה, אוּרִי, כַּמָּה יָפֶה בַּחוּץ, בּוֹא נֵלֵךְ אֶל שְׂפַת הַיָּם וּנְדַבֵּר מְעַט…”

אֲבָל אֲנִי, שֶׁטָּרוּד הָיִיתִי (כְּתָמִיד) בַּעֲרִיכוֹת וְהַגָּהוֹת וְאֶלֶף עִנְיָנִים אֲחֵרִים, דָּחִיתִי אֶת הַהַזְמָנָה הַמְּפַתָּה, שֶׁחָזְרָה עָל עַצְמָהּ שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ כִּמְּעַט בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְיוֹתֵר. יֻרְשֶׁה לִי אֵפוֹא עַתָּה, עִם מְסִירַת הַסֵּפֶר הַזֶּה לִדְּפוּס, לוֹמַר כָּאן מְעַט מֵאֲשֶׁר רָצִיתִי לוֹמַר לְנַחוּם גּוּטְמַן עַל שְׂפַת הַיָּם – וְלֹא הִסְפַּקְתִּי.

קֹדֶם כָּל רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ, לְנַחוּם, תּוֹדֶה בְּשֵׁם כָּל עַם הַיְּלָדִים – יְלָדִים בְּגִיל וִילָדִים בַּנֶּפֶשׁ – תּוֹדָה עַל כָּל הַחֲוָיוֹת הַנֶּהֱדָּרוֹת וְעַל שִׂמְחַת הַחַיִּים שֶׁהֶעֱנִיק לָנוּ בְּסִפּוּרָיו וּבְצִיּוּרָיו.

הַחֲוָיָה הַסִּפְרוּתִית הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי (וּבְחַיֵּי כָּל בְּנִי דּוֹרִי בָּאָרֶץ) הָיְתָה – צִיּוּר גָּדוֹל בְּשַׁעַר הַמּוּסָף לִילָדִים שֶׁל “דָּבָר”, בּוֹ נִרְאֶה בָּחוּר שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה וְחוֹלֵם עַל צֵיִד פִּילִים וַאֲרָיוֹת בַּגּ’וּנְגֶּל, וּמֵעַל לַצִּיּוּר מֻדְפָּסוֹת מִלִּים בִּלְתִּי־נִשְׁכָּחוֹת אֵלֶּה:

“פַּעַם חָלַמְתִּי חֲלוֹם וְהִנֵּה אֲנִי בְּאַפְרִיקָה. וְזֶה צִיּוּר חֲלוֹמִי…”

כֵּן, זוֹ הַהַתְחָלָה שֶׁל סִפּוּרֵי לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶךְ זוּלוּ, שֶׁפָּתְחוּ תְּקוּפָה חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה בְּסִפְרוּת הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ, וַאֲשֶׁר אֲנִי וּבְנֵי גִּילִי בָּלַעְנוּ בַּהֲנָאָה עֲצוּמָה כָּל־כָּךְ.

וְאַחֲרֵי “לוֹבֶּנְגּוּלוּ” בָּא סִפּוּר הַהַרְפַּתְקָאוֹת הַמַּקְסִים “יְמֵי הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל אוֹ תַּעֲלוּמַת הָאַרְגָּזִים”; וְאַחֲרָיו בָּא הַסִּפּוּר הֶעָצוּב וְהֶחָכָם עַל הַכַּלְבָּה בֵּיאַטְרִיצָ’ה, שֶׁהֵינִיקָה אַרְיֵה דּוֹרֵס; וְאַחֲרָיו – הַסִּפּוּר הַמּוּזָר עַל הַחֲמוֹר שִׂכְלוֹ תְּכֵלֶת, שֶׁלִּמֵּד אוֹתָנוּ לְהַבִּיט עַל הָעוֹלָם בָעֵינַיִם מְבִינוֹת יוֹתֵר.

וְאַחַר־כָּךְ… בָּאוּ הַשָּׁנִים הַיָּפוֹת וְהַבִּלְתִּי־נִשְׁכָּחוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה מְשֻׁתֶּפֶת בְּמַעֲרֶכֶת “דָּבָר לִילָדִים”. אֲנִי, שֶׁגָּדַלְתִּי מִיַּלְדוּתִי עַל צִיּוּרָיו וְסִפּוּרָיו שֶׁל נַחוּם גּוּטְמַן, זָכִיתִי לַעֲבֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה יַחַד אִתּוֹ – לְגַלּוֹת אֵיךְ צוֹמְחִים פִּרְקֵי “שְׁבִיל קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים” וּ“שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהֵן אַחַת”; וְלִרְאוֹת מִקָּרוֹב אֵיךְ הוּא “עוֹשֶׂה” אֶת צִיּוּרָיו – מֵאוֹת צִיּוּרִים מַקְסִימִים לְשִׁירִים וּלְסִפּוּרִים, צִיּוּרִים שְׁטוּפֵי אוֹר וְשִׂמְחַת חַיִּים, עִם הַיֶּלֶד גְּלוּי הַמַּבָּט, הַצִּפּוֹר הַמְּעוֹפֶפֶת בַּשָּׁמַיִם וְהַכְּלַבְלַב הֶחָבִיב וְהַשּׁוֹבָב; צִיּוּרִים שֶׁנָּטְעוּ בְּנוֹ חוּשׁ לְטַעַם טוֹב וְהֶרְאוּ לָנוּ כִּי הָעוֹלָם יָפֶה וּכְדָאִי לִחְיוֹת בּוֹ.

אֲבָל לֹא רַק סִפּוּרִים אֲרֻכִּים בְּהֶמְשֵׁכִים פִּרְסֵם נַחוּם גּוּטְמַן בְּ“דָבָר לִילָדִים”, אֶלָּא גַּם סִפּוּרִים קְצָרִים, מְלֵאֵי חֵן וְחָכְמַת חַיִּים: סִפּוּרֵי זִכְרוֹנוֹת עַל יַלְדוּתוֹ בְּבֵיִת אָבִיו, הַסּוֹפֵר־הַמּוֹרֶה ש' בֶּן־צִיּוֹן; וְעַל יַלְוּתָהּ שֶׁל הַשְּׁכוּנָה הַקְּטַנָּה תֵּל־אָבִיב, שֶׁצָּמְחָה עַל גִּבְעוֹת הַחוֹל וְהָיְתָה לְעִיר וָאֵם בְּיִשְׂרָאֵל; וְסִפּוּרִים מְלַבְּבִים עַל בְּנוֹ הַקָּטָן (שֶׁגָּדַל גַּם הוּא מֵאָז וְהַיּוֹם הוּא פְּרוֹפֶסוֹר בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה), וְסִפּוּרֵי מַסָּע מְרַתְּקִים בְּדַרְכֵי הָאָרֶץ וּבְרַחֲבֵי אָמֶרִיקָה וְאַפְרִיקָה. כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה עִם, הַצִּיּוּרִים שֶׁהֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד־מִן הַמְסֻפָּר נוֹתְרוּ, מְשֻׁקָּעִים בַּכְּרָכִים הַכְּחֻלִּים שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים” וּוַדַּאי הָיוּ נִשְׁכָּחִים וְלֹא נִקְרָאִים עוֹד. עַל כֵּן אָמַרְנוּ בְּלִבֵּנוּ הָבָה: נִגְאַל אוֹתָם, נוֹצִיאֵם מִתוֹך הַגִּלְיוֹנוֹת הַיְּשָׁנִים, נַעֲרֹךְ, אוֹתָם בְּסֵדֶר הֶגְיוֹנִי וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם סֵפֶר לַהֲנָאַת יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל.

הִנֵּה הַסֵּפֶר לִפְנֵיכֶם קִרְאוּ, אֶת הַסִּפּוּרִים וּוַדַּאי תַּסְכִּימוּ אִתִּי, שֶׁהֵם נוֹתְרוּ רַעֲנַנִּים וּמַקְסִימִים כִּבְעֵת כְּתִיבָתָם כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים – יַיִן מְשֻׁמָּר!

קְרִיאָה מְהַנָּה

אוּרִיאֵל אֹפֶק

הַסְּפִינָה שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָנוּ מֵרוּסְיָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל נֶעְצְרָה רַק לְזְמַן קָצָר בִּנְמַל יָפוֹ, כְּדֵי לְהוֹרִיד אוֹתָנוּ לַחוֹף. אֶל הַסְּפִינָה קָרְבָה סִירָה, שֶׁהַגַּלִּים הֵרִימוּ אוֹתָהּ וְהִשְׁקִיעוּ אוֹתָהּ לְסֵרוּגִין. עִתִּים קָרְבָה כְּדֵי הִתְנַגְּשׁוּת, וּפְעָמִים שֶׁהִתְרַחֲקָה וְהִתְנַשְּׂאָה עַל הַגַּלִּים, עַד שָׁסַּפָּנֶיהָ נִרְאוּ כִּצְלָלִיּוֹת עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם.

פִתְאֹם הֵרִים הַסַּפָּן הָעַרְבִי, שֶׁעָמַד לְיָדֵנוּ עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, אֶת אָחִי וְהִשְׁלִיכוֹ לִזְרוֹעוֹת הַסַּפָּן הַשִֵּׁי שֶׁעָמַד פְּשׂוּק רַגְלַיִם בַּסִּירָה הַמִּתְנַדְנֶדֶת. אָחִי טָס לְמַטָּה. רָאִיתִי רַק אֶת סוּלְיוֹת נְעָלָיו. הֵן נִרְאוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת יָדַיִם שְׁמְפַלְּלוֹת לַשָּׁמַיִם.

הַסִּירָה חָתְרָה לְעֵבֶר הַנָּמָל, וְרָאִינוּ אֶת אָחִי מְנַפְנֵף לָּנוּ אֶת יָדָיו מִן הַחוֹף. הָאֲדָמָה שָׁם בְּטוּחָה. כָּל זֶה קָרָה בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים; יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנֶה הָיִיתִי אָז.

כְּשֶׁעָמַדְנוּ כֻלָּנוּ עַל הַחוֹף, כְּבָר הָיְתָה הַסְּפִינָה בְּדַרְכָּהּ לְבֵירוּת. רָאִינוּ אֶת עָשָׁן אֲרֻבּוֹתֶיהָ, שֶׁנִּשְׁאַר קָבוּעַ מֵעַל הַחוֹף, אַךְ הִיא עָצְמָהּ כְּבָר הָיְתָה בִּקְצֵה הָאֹפֶק. כְּאִלּוּ נִשְׁאַרְנוּ עָל אִי בּוֹדֵד.

עַתָּה, כְשֶׁאֲנִי חוֹזֵר מֵאַחַת הַנְּסִיעוֹת שֶׁלִּי לְחוּץ־לָאָרֶץ וְהָאֳנִיָּה מִתְקָרֶבֶת לְחוֹפֵי הָאָרֶץ – לִבִּי דּופֵק בְּחָזְקָה. כָּךְ מַרְגִּישׁ וַדַּאי הָעֵגֶל הַחוֹזֵר לָרֶפֶת; אוֹ לְמַעַן הַחֵן: הַגּוֹזָל לַקֵּן.

בְּמֶשֶׁךְ חֲמִשִׁים שָׁנִים אֵלֶּה שֶׁחָלְפוּ מֵאָז, נַעֲשׂוּ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים בָּ“אִי הַבּוֹדֵד”.

אָבִי הָיָה סוֹפֵר שֶׁעָסַק בְּהוֹרָאָה בְּבֵית־סֵפֵּר עִבְרִי. כְּשֶׁהָיִיתִי מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי בַּלַּיְלָה, הָיִיתִי רוֹאָה עַל הָרִצְפָה אֶת רִבּוּעַ הָאוֹר הַנּוֹפֵל מֵחַדְרוֹ שֶׁל אָבִי; סִימָן שֶׁהוּא עוֹד יוֹשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן וּמְתַקֵּן אֶת מַחְבָּרוֹת הַתַּלְמִידִים. אוֹ אוּלַי כּוֹתֵב סִפּוּר. בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת וְהָאַמָּה הָיוּ לוֹ כְּתָמִים שֶׁל דְּיוֹ אֲדֻמָה.

בַּבֹּקֶר הָיְתָה אִמָּא מַגִּישָׁה לִי אֲרֻחַת־בֹּקֶר שְׁלֵמָה. אַבָּא טָעַם אֲרוּחַת־בֹּקֶר חֲטוּפָה. הָיָה מְקַנֵּחַ אֶת פִּיו כְּשֶׁהוּא כְּבַר צוֹעֵד אֶל הַפֶּתַח. רָצָה לְהַקְדִּים, כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיקוּ הַמּוֹרִים בַּחֲדַר־הַמּוֹרִים לְהַחְלִיט עוֹד לְפָנַי צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן אִם יֵשׁ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה מַחְלָקָה אוֹ כִּתָּה. מִדְרָכָה אוֹ מִפְסָעָה.

פַּעַם אַחַת הוֹצִיא אוֹתִי הַמּוֹרֶה מִשִּׁעוּר שֶׁלּוֹ. צִיַּרְתִּי בַּמַּחְבֶּרֶת, וְלֹא הִקְשַׁבְתִּי לִדְבָרָיו. פִתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת שִׂמְחָה מִכִּוּוּן הַשַּׁעַר שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר. בִּנְיָן בֵּית־הַסֵּפֶר הָיָה אַחֲרוֹן הַבָּתִּים שֶׁל יָפוֹ. מִמֶּנוּ וָהָלְאָה הִשְׂתָּרְעוּ גִּבְעוֹת־חוֹל. אִם קָרָה שֶׁרָאִיתִי אָדָם – נָכוֹן יוֹתֵר: גַּבּוֹ שֶׁל אָדָם – חוֹתֵר וְהוֹלֵךְ בְּגִבְעוֹת־הַחוֹל וְנֶעְלָם בְּתוֹכָן, הָיִיתִי חוֹשֵׁב בְּלִבִּי: וַדַּאי הָלַךְ הָאָדם לְעוֹלָם אַחֵר. (הָעוֹלָם הָאַחֵר הַזֶּה הוּא כַּיּוֹם תֵּל־אָבִיב.)

יָצָאתִי מִן הַשַּׁעַר אֶל קוֹלוֹת הַשִּׂמְחָה. רָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁלִּי מְשַׂחֵק שָׁם עִם תַּלְמִידוֹת כִּתָּה אַחַת בְּתוֹפֶסֶת. מִדֵּי פַּעַם הָיָה מַפְסִיק וְשַׁר בְּאָזְנֵי הַבָּנוֹת קֶטַע שֶׁל שִׁיר, שֶׁהִצְטָרֵף אֶל הַמִּשְׂחָק. פְּנֵי אַבָּא הָיוּ עֵרִים מֵרֹב שִׂמְחָה וְעֵינָיו נוֹצְצוּ בְּשׁוֹבְבוּת, כַּאֲשֶׁר רָץ כְּכָל יָלְדָה בְּהַגִּיעַ תּוֹרָהּ לָרוּץ.

הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ בָּלַעְתִּי תַּפּוּחַ־אֲדָמָה שָׁלֵם וְקַר. יָרְדָה עָלַי עַצְבוּת: אַבָּא שֶׁלִּי מֵעוֹלָם לֹא שָׁר אִתָּנוּ בַּבַּיִת. לֹא רָץ וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּמִשְׂחָקִי. בַּבַּיִת עָסַק רַק בִּכְתִיבָה וּבְחִבּוֹר סִפְרֵי לִמוּד לִקְרִיאָה. אָז הֲבִינוֹתִי שֶׁעָלַי לְהִתְרַגֵּל שֶׁעָלַי לַחֲלֹק גַּם עִם אֲחֵרִים בִּתְשׂוּמַת־לִבּוֹ שֶׁל אָבִי.

יוֹם אֶחָד חָלְתָה אִמִּי וּמֵתָה. הָיִיתִי אָז בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה. מִתּוֹךְ אֵיזוֹ תְּחוּשָׁה מְשֻׁנָּה לֹא יָכֹלְתִּי שִׁנַּיִם רַבּוֹת לְבַטֵּא אֶת הַמִּלָּה “אִמָּא”.

סָבְתָא מִחוּץ־לָאָרֶץ, אֵם אָבִי, שָׁמְעָה עַל הָאָסוֹן וְהֶחְלִטָה לָחוּשׁ אֵלֵינוּ, לְטַפֵּל בָּ“אֶפְרוֹחִים”. הָיִינוּ חֲמִשָׁה בַּמִּשְׁפָּחָה. סַבָּא לֹא הִסְכִּים לַעֲזֹב “אֶת הַבַּיִת וְהַכֹּל”. סָבְתָא קָרְאָה אוֹתוֹ אֵל הָרַב, וְאַחַר־כָּךְ מָכְרוּ אֶת הָרְכוּשׁ. וְכַעֲבֹר חֹדֶשׁ יָמִים עָמְדָה מֶרְכָּבָה מְלֵאֶה כְּסָתוֹת וּמִזְוָדוֹת מוּל פֶּתַח הַבַּיִת בְּתֵל־אָבִיב. בֵּין הַכְּסָתוֹת הִבְהִיקוּ שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת, לְבוּשׁוֹת בִּגְדֵי חֹרֶף כֵּהִים, קְטַנּוֹת וּמְאִירוֹת פָּנִים. סָבְתָא וְסַבָּא. הִתְאַהַבְתִּי בְּסָבְתָא מִמַּבָּט רִאשׁוֹן. עוֹד בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ הִכְנִיסָה סָבְתָא לְבֵיתֵנוּ תַּלְמִידִים מִן הַגִּימְנַסְיָה “הֶרְצְלִיָּה” וְדָאֲגָה לְכַלְכָּלָתָם.

כַּאֲשֶׁר עָבַרְתִּי גַּם אֲנִי לִלְמֹד בַּגִּימְנַסְיָה – הִמְשַׁכְתִּי לְצַיֵּר בַּמַּחְבָּרוֹת וְלֹא לְהַקְשִׁיב לַשִּׁעוּרִים. אֵינֶנִּי מִתְגָּאֶה בְּכָךְ, חֲלִילָה. כְּבָר אָמַרְתִּי, שֶׁהָיִינוּ מֻקָּפִים גִּבְעוֹת־חוֹל; אוֹסִיף רַק, שֶׁהֵן הָיוּ נְקִיּוּת וּטְהוֹרוֹת כְּמוֹ סְדִינִים שֶׁשָּׁבוּ מִמִּכְבָּסָה. כָּל מִי שֶׁצָּעַד עֲלֵיהֶן קָבַע בָּהֶן לְעַצְמוֹ אֶת עִקְבוֹת רַגְלָיו.

רָאִיתִי בְּמוֹ עֵינֵי אֵיךְ עַל גִּבְעוֹת־חוֹל שׁוֹמְמוֹת נִבְנוּ בָּתִּים, נִפְתְּחוּ רְחוֹבוֹת, נִתְמַלְּאוּ מִדְרָכוֹת (וְלֹא “מִפְסָעוֹת”) וְקָמוּ חַיִּים חֲדָשִׁים. אֲבָל לַשִּׁעוּרִים לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַקְשִׁיב. אָז נָסַעְתִּי בַּעֲגָלָה רְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים, וְסוּס אֶחָד רֶזֶרְבִי מֵאָחוֹר, לִירוּשָׁלַיִם וְנִכְנַסְתִּי אֶל “בְּצַלְאֵל”. זֶה הָיָה בֵּית־סֵפֶר לְצִיּוּר בִּירוּשָׁלַיִם.

עַכְשָׁו הָיִיתִי רוֹצֶה, שֶׁדְּבָרַי אֵלֶּה יִכָּנְסוּ אֶל רָאשֵׁיכֶם (וְאוּלַי כְּדָאי שֶׁהַשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ תֻּדְפַּסְנָה בְּאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת, לְמַעַן הַשֹּׁנִי):

כְּשֶׁאָדָם לוֹמֵד צִיּוּר, אֵין הוּא לוֹמֵד מְלֶאכֶת צִיּוּר בִּלְבַד. כִּי כְּשֶׁאָדָם מְצַיֵּר, אֲזַי הוּא רוֹאֶה, שׁוֹמֵעַ, מְבָרֵר, מְאַמֵן אֶת יָדוֹ. חוֹשֵׁב, מַרְגִישׁ, מֵבִין אֶת זוּלָתוֹ, רוֹאֶה מָה שֶׁאֲחֵרִים אֵינָם רוֹאִים, מִתְחַשֵּׁב בִּדְבָרִים שֶׁאֲחֵרִים אֵינָם מַסְפִּיקִים לִרְאוֹת, אוֹ שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לָהֶם חֲשִׁיבוּת. אָדָם הַמְּצַיֵּר עוֹשֶׂה סִכּוּם מְשֻׁנָּה שֶׁל אֱמֶת, שֶׁקֶר, צֶדֶק, יֹשֶׁר, תְּמִימוֹת, חָכְמַת־חַיִּים, הִתְעַלְּמוּת (מֵרָצוֹן אוֹ בְּלִי רָצוֹן) מִמַּה שֶׁנִּרְאֶה לָעַיִן. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵינָם מְחַיְבִים כְּלָל שֶׁהַצִּיּוּר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה יִהְיֶה יָפֶה, מֻצְלָח, טוֹב אוֹ מְעַנְיֵן. (זֶה לֹא כָּל־כָּךְ מוּבָן?)

בְּכָל אֹפֶן, מַה שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי בְּ“בְּצַלְאֵל” בִּירוּשָׁלָיִם – זֶה לֹא הָיָה רַק מְלֶאכֶת הַצִּיּוּר. שָׁם נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַחַיִּים. לָמַדְתִּי שָׁם כַּמָּה חֳדָשִׁים לְ“נִסָּיוֹן” וְחָזַרְתִּי לַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל לְבֵיתֵנוּ, שֶׁהָיָה בֵּין הַתְּרֵיסָר־וָחֵצִי בָּתִּים, שֶׁנִּצְּבוּ אָז עַל חוֹלוֹת תֵּל־אָבִיב. אֲנִי עוֹמֵד בְּחַלּוֹן בֵּיתֵנוּ בִּרְחוֹב הֶרְצְל וּמִסְתַּכֵּל בְּחִפּוּשִׁיוֹת־הַזֶּבֶל שֶׁמְּטַיְּלוֹת בָּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה עוֹמֵד מוּלִי הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי מִ“בְּצַלְאֵל”, הַצַּיָר אַבֶּל פַּן. הוּא רָמַז אֵלַי בְּאֶצְבַּע, וְיָצָאתִי חָרֵד לִקְרָאתוֹ.

הַמּוֹרֶה הִזְמִין אוֹתִי לַּטִּיּוּל קָטָן.

“מָה אַתָּה חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת אַחֲרֵי הַחֹפֶשׁ?” שָׁאַל.

זָרַקְתִּי מַבָּט אִלֵּם לְעֵבֶר בִּנְיָן הַגִּימְנַסְיָה “הֶרְצְלִיָּה” שֶׁעָמַד לִימִינִי.

“דּוֹמַנִי שֶׁזֶּה לֹא בִּשְׁבִילְךָ,” הִמְשִׁיךְ הַמּוֹרֶה וְאָמַר. “שְׁלֹשָׂה צִיּוּרִים שֶׁלְּךָ צֻיְּנּוּ לְשֶׁבַח, תָּלִינוּ אוֹתָם עַל הַקִּיר, עָלֶיךָ לִהְיוֹת צַיָר, וְגַם תִּהְיֶה. חֲשֹׁב כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ: ‘תִּהְיֶה מֶלֶךְ’. מֶלֶךְ, נַוָּד וְצַיָּר עוֹשִׂים מָה שֶׁהֵם רוֹצִים.”

כְּשֶׁחָזַרְתִּי מִן הַטִּיּוּל הַבַּיְתָה, נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁרֹאשִׁי נָגַע בְּמַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת.

לְאַחַר מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה יָצָאתִי לְאֵירוֹפָּה, שָׁם הִשְׁתַּלַּמְתִּי שֵׁשׁ שִׁנַּיִם בְּצִיּוּר. אָז הַזְּמִינָה אֶצְלִי שׁוֹשַׁנָּה פֶּרְסִיץ, מְנַהֶלֶת הוֹצָאַת־הַסְּפָרִים “אָמָנוּת”, צִיּוּרִים לְסִפּוּרִי אָבִי שֶׁיָּצְאוּ בַּחֲמִשָׁה כְּרָכִים; וּבְיָאלִיק הִזְמִין אֶצְלִי צִיּוּרִים לְשִׁירִי הַיְּלָדִים שֶׁל טְשֶרְנִיחוֹבְסְקִי, שֶׁהוֹפִיעוּ בְּהוֹצָאַת “דְּבִיר”.

מֵאָז צִיַּרְתִּי הַרְבֵּה סְפָרִים. מֵאָה סְפָרִים זֶה הַרְבֵּה? צִיַּרְתִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֵּאָה. וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה צִיַּרְתִּי גַּם אַלְפֵי צִיּוּרִים לְ“דָּבָר לִילָדִים”. כָּל כַּמָּה שֶׁאֲנִי מְצַיֵּר לִילָדִים – כְּאִלּוּ אֲנִי מַרְוֶה צִמָּאוֹן לִסְפָרִים מְצֻיָּרִים שֶׁלֹּא זָכִיתִי אֲנִי לָהֶם בִּהְיוֹתִי יֶלֶד; כְּאִלּוּ אֲנִי פּוֹרֵעַ חוֹב שֶׁאֲנִי חַיָּב לְעַצְמִי, לַיֶּלֶד נַחוּם שֶׁבִּי.

כַּאֲשֶׁר נָסַעְתִּי לְאַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית, בִּקֵּשׁ מִמֶּנִי יְדִידִי יַצִּיב, עוֹרֵך “דָּבָר לִילָדִים”, שֶׁאֶכְתֹּב מִכְתָּבִים מִן הַדֶּרֶךְ לְקוֹרְאֵי הָעִתּוֹן. הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וְכָךְ נִצְטַרְפוּ הַמִּכְתָּבִים וְהָיוּ לְסִפְרִי הָרִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי וְצִיַּרְתִּי – “בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶךְ זוּלוּ”. הַסֵּפֶר יָצָא בַּמַּהֲדוּרוֹת רַבּוֹת וְנָפוֹץ בְּעֶשְׂרוֹת־אַלְפֵי עֳתָקִים. קָרְאוּ בּוֹ יְלָדִים, הִקְרִיאוּ אוֹתוֹ דּוֹדִים, סָבִים וְסַבְתוֹת, קָרְאוּ בּוֹ עַד שֶׁיָּדְעוּ חֲלָקִים מִמֶּנוּ בְּעַל־פֶּה, כִּי חָזְרוּ עֲלֵיהֶם שׁוּב וְשׁוּב. הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת נֶהֱנוּ מִמֶּנוּ כִּפְלַיִם, כִּי הִרְגִּישׁוּ עַל עַצְמָם אֶת מַבְּטֵי הַיְּלָדִים הַמַּקְשִׁיבִים. עַל כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲנִי קְצָת מִתְגָּאֶה.

כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב לִפְעָמִים בְּנַעֲלֵי הַבַּיִת, לְפָנַי תַּנּוּר־הַנֵּפְטְ בַּכֻּרְסָה, אֲנִי מְחַיֵּךְ לְעַצְמִי. תּוֹקְפִים אוֹתִי גַּעְגּוּעִים לָשׁוּב וְלִנְדֹּד בְּמֶרְחֲבֵי הַגּ’וּנְגֶּל, וְאָז מַעֲלֵה אֲנִי לְפָנַי אֶת זֵכֶר הַיְּדִידִים שֶׁסִּפַּרְתִּי עֲלֵיהֶם בִּסְפָרַי. לֹא חָלַמְתִּי כִּי אֶכְתֹּב סִפּוּרִים; אַךְ סִפּוּרִים קַלִּים וּ“מַצְחִיקִים” מֵהֲוַי הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מִצְטָרְפִים לְאוֹתוֹ חוֹב, כְּמוֹ אוֹתָם הַצִּיּוּרִים לְסִפְרֵי יְלָדִים. אֲנִי רוֹצֶה לְמָלֵא לְמַעַן אַחְרִים מַה שֶׁהָיָה חָסֵר לִי. אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְחֵלֶק עִם עַצְמִי, לֹא רַק עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי. הֻלֹא אָמַרְתִּי בְּרֵאשִׁית דְּבָרַי – כָּךְ הָיִינוּ כֻּלָּנוּ כְּשֶׁבָּאנוּ אַרְצָה.

הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת בְּחַיֵּי מִשְׁפַּחְתִּי הֵן הַשָּׁנִים שֶׁגִּדַּלְנוּ אֶת בְּנֵנוּ. תַּעֲנוּג לְּהִסְתַּכֵּל אֵיךְ הָלַךְ הַבֵּן וְגָדַּל. סִמַּנְתִּי עַל הַמַּשְׁקוֹף אֶת גָּבְהוֹ מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. עַתָּה הוּא גָּבוֹהָּ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לּרְאוֹת אִם הוּא מְסֹרָק יָפֶה.

אֲנִי אוֹהֵב לְהַאֲכִיל יוֹנִים, לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגִּנָּה וְלֶאכֹל שְׁקֵדִים.

וְכַמּוּבָן – לְצַיֵּר.

סַפָּה יְרֻקָּה בַּעֲלַת קְפִיצִים, מְגֻבְנֶנֶת כַּעֲרֵמַת חָצִיר, הוּבְאָה יוֹם אֶחָד אֶל בֵּיתֵנוּ וְהָעָמְדָה בַּחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי. עַל סַפָּה זוֹ הָיָה נַח כָּל פַּעַם שֶׁעָיַף.

בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָיָה אָבִי, הַסּוֹפֵר ש' בֶּן־צִיּוֹן, עָסוּק בַּהֲכָנַת מִקְרָאָה עִבְרִית לִילָדִים. הַמִּקְרָאָה נוֹעֲדָה לְהַקְנוֹת אֶת הַשָּׂפָה הָעִבְרִית כְּלָשׁוֹן מְדֻבֶּרֶת, וּלְשֵׁם כָּךְ צָרִיךְ הָיָה שֶׁתְּתָאֵר אֶת חַיֵּי הַיֶּלֶד הָעִבְרִי וְאֶת סְבִיבָתוֹ מַשְׁמָע, שֶׁהָיָה עָלָיו, עַל אָבִי, לִכְתֹּב אֶת כֻּלָּהּ, וְלֹא לְתַרְגֵּם סֵפֶר־לִמּוּד לוֹעֲזִי לְעִבְרִית.

לַיְלָה לַיְלָה הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת אָבִי יוֹשֵׁב עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת לְיַד הַשֻּׁלְחָן וּמְנוֹרַת הַנֵּפְט מְאִירָה אֶת סַנְטֵרוֹ וְאֶת יָדָיו שֶׁנָּעוּ עַל פְּנֵי הַנְּיָר הַלָּבָן; מַחְמִּיר מֵצַח, וְחוֹרֵק בָּעֵט – וּפִתְאֹם חִיּוּךְ שׁוֹבָב מַרְעִיד אֶת סַנְטֵרוֹ.

בְּבֵית־הַסֵּפֶר, שְׁבּוֹ לִמְּדוּ אָבִי וּבְיָאלּיק חֲבֵרוֹ, נִמְצְאָה גַּם דִּירָתֵנוּ. אַחֲרֵי שְׁעוֹת הַלִּמּוּד הָיָה אָבִי עוֹבֵר בַּדֶּלֶת שֶׁהִבְדִּילָה בֵּין בֵּית־הַסֵּפֶר לְדִירַת הַמְּגוּרִים, סָחוּט וְעָיֵף, וּמִשְׂתָּרֵעַ עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה. אֵם נוֹתְרוּ לוֹ עוֹד חִיּוּכִים – הָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָם עַל פָּנָיו. כְּשֶׁיָּשַׁב לְאוֹר הַמְּנוֹרָה וְהִמְשִׁיךְ בִּכְתִיבַת הַמִּקְרָאָה שֶׁלּוֹ. שְׁמָהּ הָיָה “בֶּן־עַמִּי”.

בִּימוֹת הַחֹרֶף הַקָּרִים שֶׁבְּאוֹדֶסָּה נַהֲגוּ לִסְתֹּם בְּמֶרֶק אֶת הַסְּדָקִים שֶׁבְּחַלּוֹנוֹת, כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַחֹם שֶׁבַּחֶדֶר. אֲנִי, שֶׁלֹּא לָמַדְתִּי עֲדַיִן בְּבֵית־הַסֵּפֶר, בִּלִּיתִי כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף בַּדִּירָה הָאֲטוּמָה. הַחַלּוֹן הַיָּחִיד בַּדִּירָה שֶׁפָּנָה אֶל הֶחָצֵר, הָיָה זֶה שֶׁבְּחַדְרוֹ שֶׁל אָבִי. זֶה הָיָה הַמָּקוֹם הֶחָבִיב עָלַי. שָׁעוֹת הָיִיתִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי, וְכָךְ הָיִיתִי עֵר לְכָל מַעֲשָׂיו שֶׁל אָבִי.

עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל סִפְרֵי לִמּוּד מְצֻיָּרִים בַּשָּׂפָה הָרוּסִית הָיְתָה מֻנַּחַת עַל שֻׁלְחָן־הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ. הֵצַצְתִּי בַּצִּיּוּרִים וְרָאִיתִי בָּהֶם אִכָּרִים רוּסִיִּים חֲרוּמֵי אַף, בַּעֲלֵי בְּלוֹרִיּוֹת מְגֻדָּלוֹת, וְאַנְפִּילָאוֹת קַשׁ לְרַגְלֵיהֶם. יוֹם אֶחָד הוֹפִיעַ בַּחֶדֶר עֶלֶם צָעִיר בְּמַדֵּי סְטוּדֶנְט, אַבְרָהָם פֶפֶרְמַן שְׁמוֹ. הוּא נִתְבַּקֵּשׁ לְשַׁנּוֹת אֶת פְּנֵי הָאִכָּרִים הָרוּסִיִּים שֶׁבַּצִּיּוּרִים, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ יְהוּדִיִּים. וְאַף הֵכִין כַּמָּה צִיּוּרִים מִן הַהֲוַי הַיְּהוּדִי. לְיָּמִים נוֹדַע שְׁמוֹ כַּצַּיֹרָ אַבֶּל פַּן.

עַתָּה נִתְעוֹרְרָה בְּעָיָה חֲדָשָׁה. בְּרֹאשׁ הַמִּקְרָאָה צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹא שִׁיר; שִׁיר קַל, בַּעַל מִלִּים פְּשׁוּטוֹת וּמִתְנַגְּנוֹת. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה זֶה שִׁיר, מִשּׁוּם שֶׁלְּשִׁיר יֵשׁ קֶצֶב, הַקֶּצֶב מוֹסִיף שִׂמְחָה וְנוֹתֵן לַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת חֵן וְאוֹר מְיֻחָד. עַל־פִּי הַבָּעוֹת פְּנֵיהֶם הַחֲמוּרוֹת שֶׁל בְּיָאלִיק וְשֵׁל אָבִי הֲבִינוֹתִי כִּי דָּבָר זֶה קָשֶׁה מְאֹד לְהַשִּׂיגוֹ.

וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד נִפְתְּחָה לָרְוָחָה הַדֶּלֶת הַמַּבְדִּילָה בֵּין חַדְרֵי הַלִּמּוּד לְדִירָתֵנוּ – וְּבְיָאלִיק נִכְנַס, כְּפִי שֶׁהָיָה נִכְנַס תָּמִיד: כְּאִלּוּ נִדְחַף עַל־יְדֵי קְפִיץ. רֹאשׁוֹ נָטוּי לְפָנִים, כְּעָרוּךְ לְמַגָּח, וּבְעֵינָיו הַיְּרֻקּוֹת מְנַצְנֶצֶת שׁוֹבְבוֹת.

“יֵשׁ לִי! יֵשׁ לִי!” קָרָא כִּמְנַצֵּחַ.

אָבִי קָם לִקְרָאתוֹ בְּעַלִּיזוּת, וְאִמָא, שֶׁהָיְתָה כְּתָמִיד בַּמִּטְבָּח (חֲמִשָּׁה יְלָדִים!), הִכִּירָה לְפִי צְלִילֵי הַקּוֹל כִּי מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד עוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ וְנִזְדָּרְזָה לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר.

בְּיָאלִיק עָמַד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, פּוֹנֶה בְּקֶצֶב פַּעַם יָמִינָה לְעֵבֶר אָבִי וּפַעַם שְׂמֹאלָה לְעֵבֶר אִמִּי, וְדִקְלֵם (בַּהֲבָרָה אַשְׁכְּנַזִּית, כַּמּוּבָן):

“אֶפְשָׁר גַּם לִרְקֹד אֶת זֹאת!” הוֹסִיף.

וְשׁוּב קָרָא אֶת הַשִּׁיר כְּשֶׁהוּא מִתְרוֹמֵם עַל חַרְטוּמֵי נְעָלָיו וּמֵרִים עֲקִבָיו לְפִי הַקֶּצֶב. אֵינִי יוֹדֵעַ בְּעַד אֵילוּ סְדָקִים שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת נִכְנְסָה הַשִּׂמְחָה לַחֶדֶר.

אֲבָל בְּיָאלִיק לֹא הִסְתַּפֵּק בְּהַדְגָּמַת קֶצֶב הָרִקּוּד בִּלְבַד. הוּא טִפֵּס וְעָלָה עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה, הַמְגֻבְנֶנֶת כַּעֲרֵמַת חָצִיר, וְהִתְחִיל לְדַקְלֵם וְלִרְקֹד; וְכָאן חַיָּב אֲנִי לְהַסְבִּיר: בַּהֲבָרָה הַיְּהוּדִית־אַשְׁכְּנַזִּית, שֶׁהָיְתָה נְהוּגָה בְּאוֹתָן הַשָּׁנִים, נִשְׁמַע הַשִּׁיר הַמִּלְעֵילִי בְּעֵרֶךְ כָּךְ:

הוּא הִתְרוֹמֵם וְשָׁקַע וְנִקְלַע שׁוּב לַמַּעֲלֶה. גּוּפוֹ כִּסָּה חֲלִיפוֹת אֶת הַחַלּוֹן שֶׁלִּי, הַחַלּוֹן הַפּוֹנֶה לְמַאֲפִיָה, שֶׁסַּבָּלִים לִבְנֵי גַּב, הַמְּקַנְּחִים אֶת יְדֵיהֶם הַמְּקֻמָּחוֹת בְּעַכּוּזֵי־הַסּוּסִים, מִלְאוּ אֶת הַנּוֹף, אֲשֶׁר בּוֹ הִתְבּוֹנַנְתִּי כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף. עַתָּה נִדְמֶה הָיָה לִי כִּי הַחַלּוֹן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ עוֹלִים וְיוֹרְדִים. פְּנֵי אָבִי אוֹרוּ: הִנֵּה נִמְצָא לוֹ הַשִּׁיר, אֲשֶׁר בּוֹ יִפְתַּח אֶת “בֶּן־עַמִּי”! הֵרִים גַּם הוּא אֶת רֶגֶל יְמִינוֹ, עָלָה וְעָמַד עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה, וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים הִנִּיחוּ יָדַיִם אִישׁ עַל כִּתְפֵי חֲבֵרוֹ וְהִתְחִילוּ רוֹקְדִים בְּמַעְגָּל.

“הַקְּפִיצִים!” קָרְאָה פִּתְאֹם אִמָּא וְהִצְבִּיעָה לְעֵבֶר הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה.

הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי: קְפִיץ רִאשׁוֹן וּקְפִיץ שֵׁנִי יָצְאוּ בְּקוֹל פְּרִימָה מִתּוֹךְ הַמִּכְסֶה הַיָּרֹק שֶׁל הַסַּפָּה וְהִזְדַּקְּפוּ.

“אַבָּא! אַבָּא!” קָרָאתִי.

אַךְ הֵם הִמְשִׁיכוּ לִרְקֹד בְּהִתְלַהֲבוּת, עֵרִים וְעַלִּיזִים כְּתִינוֹקוֹת, וּלְזַמֵּר בְּקוֹל:

בֵּאוּר לַצִּיּוּר: זֶהוּ אָחִי. מִי הֵם בַּעֲלֵי הַפִּיּוֹת הַמְּשֻׁפָּמִים – תָּבִינוּ מִתּוֹךְ קְרִיאַת הַסִּפּוּר. גַּם אֲנִי עַפְתִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ מִסִּפּוּן הָאֳנִיָּה יָשָׁר אֶל הַסִּירָה הַקְּטַנָּה.

הַסַּפָּן הָעַרְבִי עָלָה בְּסֻּלַּם־הַחֲבָלִים וְהוֹשִׁיט שְתֵּי זְרוֹעוֹת: הָאַחַת אֶל מִתַּחַת לְבִרְכֵּי אָחִי וְהָאַחֶרֶת אֶל מֵאֲחוֹרֵי מָתְנָיו. אַחַר־כָּךְ הֵרִים אוֹתָן בִּתְּנוּפָה, עָמַד עִם מַשָּׂאוֹ וְחִכָּה לְגַל, שֶׁיָּבִיא אֶת הַסִּירָה אֲשֶׁר בָּא אַתָּה אֶל מַדְרְגוֹת הָאֳנִיָּה. לִפְעָמִים הָיוּ הַמַּיִם גְּבוֹהִים כְּהָרִים וְלִפְעָמִים רְדוּדִים כְּבִקְעָה. עִתִּים קָרְבָה הַסִּירָה עַד כְּדֵי הִתְנַגְּשׁוּת וְנִרְאֲתָה פָּעוֹטָה לְרַגְלֵי הָאֳנִיָּה שֶׁלָּנוּ; וּפְעָמִים הִתְרַחֲקָה וְהִתְנַשְּׂאָה עַל גַּבֵּי הַגַּלִּים, עַד שֶׁסַּפָּנֶיהָ נִרְאוּ כִּצְלָלִיּוֹת עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם. לְכָל הַסַּפָּנִים הָיוּ פִּיּוֹת פְּעוּרִים וּשְׁפָמִים זְקוּרִים מִשְׁנִי עֶבְרֵיהֶם.

פִתְאֹם הֵנִיף הַסַּפָּן אֶת אָחִי וֶהֱטִילוֹ לִזְרוֹעוֹת סַפָּן שֵׁנִי, שֶׁנִּצַּב בַּסִּירָה אֲשֶׁר קָרְבָה אֶל מַדְּרֵגוֹת הָאֳנִיָּה. אָחִי הַמִּתְעוֹפֵף אָסַף אֶת בִּרְכָּיו, עַד שֶׁנִּתְגַּלוּ לְעֵינֵינוּ סוּלְיוֹת נְעָלַיו הַחֲדָשׁוֹת, אוֹתָן קִבֵּל בְּאוֹדָּסה לְפָנַי צֵאתֵנוּ לָאָרֶץ. סוּלְיוֹת צְהֻבּוֹת. הֵן שָׁלְחוּ תְּפִלָּה לַשָּׁמַיִם, כְּאִלּוּ הָיוּ כַּפּוֹת יָדַיִם. הַסִּירָה חָתְרָה אֶל הַחוֹף, וּפְנֵי אָחִי שֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפְסָל, הָיוּ חִוְרִים.

“אִי אֶפְשָׁר לָרֶדֶת בְּאֹפֶּן אַחֵר לַחוֹף?” שָׁאֲלָה אִמָּא.

“עַכְשָׁו נוֹרִיד אוֹתָךְ,” אָמַר הַסַּפָּן.

כֵּן, גַּם אִמָּא טָסָה לְמַטָּה, אֶל זְרוֹעוֹת הַסַּפָּן שֶׁנִּצַּב בַּסִּירָה. שִׂמְלָתָהּ הָרְחָבָה הִתְנַפְנְפָה בֲּאַוִיר כְּמִין דֶּגֶל מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם. אֲחוֹתִי הִתְחִילָה לִבְכּוֹת, וְהַסַּפָּן אָמַר לָה שֶׁאֵין דָּבָר, הַכֹּל יִסְתַּדֵּר כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. כְּעָבָר רֶגַע רָאִיתִי אֶת אִמָּא עוֹמֶדֶת מְחַיֶּכֶת אֵלֵינוּ מִן הַסִּירָה שֶׁלְּרַגְלֵינוּ. אַבָּא קַרֵב אוֹתִי אֶל אֶחָד הַסַּפָּנִים, וּבְלֵב קַל הִפַּלְתִּי עַצְמִי אֶל הַזְּרוֹעוֹת שֶׁהוּשְׁטוּ לְעֶבְרִי. אוֹתוֹ רֶגַע נִפְעַר לְעֻמָּתִי פֶּה רָחָב עִם שִׁנַּיִם לְבָנוֹת וְשָׂפָם דּוֹקֵר, וְהָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי קוֹפֵץ לָרִאשׁוֹנָה אֶל תּוֹךְ עוֹלָם קָסוּם וְזָר מְאֹד מִכָּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי.

בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִּים כְּנוֹצוֹת תֻּכִּי

עַל רְצִיף הַנָּמָל מָצָאנוּ אֶת הַמִּזְוָדוֹת שֶׁלָּנוּ וְאֶת הַכַּרִים הָאֲדֻמִּים.

“אֵיךְ הָיָה?” שָׁאַל אָחִי.

אֲחוֹתִי רָצְתָה לַעֲנוֹת לוֹ, אַךְ מַשֶּׁהוּ לָבָן נָפַל עַל פָּנֶיהָ. הֵרִימָה רֹאשָׁהּ וְרָאֲתָה כִּי מֵעָלֶיהָ מִתְרוֹמֵם רֹאשׁ גָּמָל מְחַרְחֵר וּמַעֲלֶה קֶצֶף. עֵינָיו הָיוּ גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת, עִם רִיסִים אֲרֻכִּים. אַף פַּעַם, עַד אוֹתוֹ רֶגַע, לֹא רָאִינוּ גָּמָל.

אִמִּי אָמְרָה כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁכַּח יְרִידָה כָּזֹאת לַחוֹף. בְּכָל יְמֵי חַיֶּיהָ לֹא זָכְתָה לְמִין יְרִידָה כָּזֹאת, כְּאִלּוּ לְעוֹלָם אַחֵר, לָעוּף בֵּין גַּלִּים, אֶל פִּיּוֹת פְּעוּרִים וְצוֹעֲקִים. אוֹתוֹ רֶגַע נִגַּשׂ אֵלֵינוּ אָדָם אֶחָד, זְקָנוֹ חָצוּי לִשְׁנַיִם וְחִיּוּכוֹ נָבוֹךְ וּלְבָבִי.

“בְּשָׁעָה טוֹבָה!” אָמַר בְּעִבְרִית.

הָעִבְרִית שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְשֻׁנָּה, לֹא כְּפִי שֶׁדִּבַּרְנוּ בְּאוֹדֶּסָה. הוּא צָבַט בְּלֶחְיִי וְשָׁאַל:

“מָה שְׁלוֹמְךָ?”

“נַחוּם,” עָנִיתִי לוֹ. לֹא יָדַעְתִּי פֵּרוּשׂ הַמִּלָּה “שְׁלוֹמְךָ”; חָשַׁבְתִּי שֶׁאָמַר “שִׁמְךָ”.

לְאַחַר שֶׁהִתְיַשַּׁבְנוּ בְּמֶרְכָּבָה, לֹא הָיָה מָקוֹם לַחֲפָצִים שֶׁהֵבֵאנוּ אִתָּנוּ. הָעֶגְלוֹן, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִּים כְּנוֹצֹותָיו שֶׁל תֻּכִּי, הִנִּיחַ אֶת הַכָּרִים עַל בִּרְכֵּינוּ. הַכָּרִים כִּסּוּ אוֹתָנוּ כָּלִיל, וְרַק הָעֵינַיִם בִּצְבְּצוּ מֵעֲלֵיהֶם.

אָבִי רָצָה לְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַסִּירָה וְהַסַּבָּלִים. כְּשֶׁשָּׁאַל כַּמָּה לְשַׁלֵּם. בָּא בִּמְבוּכָה מִשּׁוּם שֶׁנָּקְבוּ סְכוּם גָּדוֹל. הָאָדוֹן פַּפֶּר, זֶה בַּעַל הַזָּקָן וְהַחִיּוּךְ הַלְּבָבִי, אָמַר:

“שַׁלֵּם לוֹ חֲצִי מִן הַסְּכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ”.

הָעֲרָבִי צָעַק הַרְבֵּה, וְעוֹד עֲרָבִים הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ. הָיִינוּ כְּעוֹמְדִים עַל אִי מֻקָּף גַּלִּים סוֹאֲנִים. הָאָדוֹן פַּפֶּר הֵנִיעַ כָּל הַזְּמַן אֶת רֹאשׁוֹ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, סִימָן לְלָאו. לְבַסּוֹף קִבֵּל הָעֲרָבִי אֶת הַסְּכוּם הַמֻּצָּע, וְכָל הָעֲרָבִים צָחֲקוּ. נִרְאֶה שֶׁשִּׁלַּמְנוּ יוֹתֵר מִדַי.

בְּמֶרְכָּבָה הִנַּחְתִּי אֶת יָדִי עַל בִּרְכּוֹ שֶׁל הָאָדוֹן פַּפֶּר, כִּי אַהֲבְתִּי אוֹתוֹ. לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים גִּלִּיתִי שֶׁהוּא הַמּוֹרֶה שֶׁלִּי בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

אֲנִי מְקַוֶּה כִּי הַשּׁוֹט וְהַגְּרָמוֹפוֹן נִרְאִים בְּמִדָּה מַסְפֶּקֶת. הָאִישׁ מִשְּׂמֹאל הוּא מוֹכֵר מַשְׁקָאוֹת קָרִים.

מִן הָרְחוֹבוֹת הָרוֹעֲשִׁים אֶל בַּתִּים קְטַנִּים

לְצִדֵּי רְחוֹבוֹתֶיהָ הַצָּרִים שֶׁל יָפוֹ עָמְדוּ כִּסְאוֹת קְטַנִּים סְבִיב גְּרָמוֹפוֹנִים גְּדוֹלִים וְצִבְעוֹנִיִּים. עַרְבִים בִּגְלִימוֹת רְחָבוֹת יָשְׁבוּ וְעִשְּׁנוּ מִתּוֹךְ נַרְגִּילוֹת. הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים לֹא שָׁעוּ לְצִלְצוּלוֹ שֶׁל הָעֶגְלוֹן, לְהַצְלָפוֹת הַשּׁוֹט וּלְקִלְלוֹתָיו, וָלֹא פִּנּוּ דֶּרֶךְ לְּמֶרְכָּבָה. בִּמְהֵרָה לָמַדְתִּי כִּי כָּזֶה הוּא מִנְהַג הַמָּקוֹם.

אַט אַט יָצָאנוּ מָן הָרְחוֹבוֹת הָרוֹעֲשִׁים וּבָאנוּ אֶל בֵין בָּתִּים קְטֵנִים, שֶׁעָמְדוּ שְׁקוּעִים בַּחוֹל. אֵלֶּה הָיוּ אַחֲרוֹנֵי הַבָּתִּים שֶׁל יָפוֹ. מִסָּבִיב הִשְׂתָּרְעוּ גִּבְעוֹת־חוֹל עֲגֻלּוֹת – חֹול נָקִי, כְּמוֹ מִדְּבָּר. כְּמוֹ מַפַּת־שֻׁלְחָן גְּדוֹלָה וּצְהֻבָּה. עַל הַמַּפָּה הַזֹּאת נִבְנְתָה לְאַחַר שִׁנַּיִם הָעִיר תֵּל־אָבִיב.

“אֲבָל הַחֲדָרִים רֵיקִים!” קָרְאָה אִמָּא כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לַדִּירָה שֶׁלָּנוּ.

“תֵּכֶף יָבִיאוּ אֶת הָרָהִיטִים,” אָמַר הָאָדוֹן פַּפֶּר וְיָצָא עִם אָבִי וְשְׁנֵי אַחַי.

כָּל הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ מְסֹרָגִים בְּסוֹרְגֵי בַּרְזֶל. בְּחוּץ־לָאָרֶץ אֵין סוֹרְגִים בְּחַלּוֹנוֹת. אֲחוֹתִי נָגְעָה בָּהֶם וְאָמְרָה:

“טוֹב מְאֹד. זֶה נֶגֶד גַּנָּבִים.”

פִתְאֹם שָׁמַעְנוּ רִשְׁרוּשׁ. כְּאִלּוּ גּוֹרְרִים עֲנָפִים כְּרוּתִים. אָחִי הָלַךְ וְגָרַר אַחֲרָיו חֲבִילָה גְּדוֹלָה וּגְלוּלָה. הָיְתָה זֹאת מַחְצֶלֶת־קַשׁ, וְעָלָה מִמֶּנָּה רֵיחַ שֶׁל עֵשֶׂב יָבֵשׁ. פָּרַשְׂנוּ אוֹתָהּ בְּפִנַּת הַחֶדֶר. מַחְצֶלֶת שְׁנִיָּה נִפְרְשָׂה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. אִמָּא פָּרְשָׁה עֲלֵיהֶן סְדִינִים וְכָרִים. אֵלֶּה הָיוּ הַמִּטּוֹת.

אַחַר־כָּךְ בָּאוּ אַחַי, וְכָל אֶחָד מֵהֶם נַשָׂא שְׁלֹשָׂה אַרְגָּזִים.

“הָאַחִים שֶׁלִּי גִבּוֹרִים!” חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי. אַךְ הָאַרְגָּזִים הָיוּ רֵיקִים.

הָאָדוֹן פַּפֶּר הֶרְאָה לָנוּ אֵיךְ מִתְּקִּינִים מֵאַרְגָּזִים אֵלֶּה וּמִשֶּׁכְּמוֹתָם אֲרוֹנוֹת־בְּגָדִים עִם וִילָאוֹת, – אֲרוֹנוֹת לִסְּפָרִים וְכִסְאוֹת. אָבִי הִצְלִיחַ לִקְנוֹת גַּם שֻׁלְחָן וְכִסֵּא בַּעַל מִשְׁעֶנֶת לְאִמָּא, וְגִיגִית־פַּח, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְרַחֵץ. כָּאן, בְּיָפוֹ, אֵין בְּרָזִים. מַיִם שׁוֹאֲבִים מִן הַבְּאֵר. כָּל אֶחָד מַעֲלֶה מַיִם בַּדְלִי שֶׁלּוֹ. מֵילָא, אֶת הַדְּלִי נִקְנֶה מָחָר; לְעֵת עַתָּה הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בַּדְּלִי שֶׁל הַשְּׁכֵנָה.

אוֹר רַב עוֹד הָיָה בַּחוּץ – וְאִמָא כְּבַר שָׁאֲלָה:

“וּבַמֶּה מִדְּלִיקִים?”

פַּתָּח אַבָּא חֲבִילָה עֲטוּפָה בִּנְיָר וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ עֲשָׁשִׁית־נֵפְטְ קְטַנָּה, עִם גַּב שֶׁל מַרְאָה קְטַנָּה, וְאָמַר:

“אֲנִי רוֹאֶה שֶׁדָּאֲגוּ פֹּה לַכֹּל. יֵשׁ עַל הַקִּירוֹת מַסְמְרִים, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְטַלְטֵל אֶת הַמְּנוֹרָה וְלִתְלוֹתָהּ בְּכָל מָקוֹם”.

“וּבַמֶּה מְבַשְּׁלִים?” הוֹסִיפָה אִמָּא וְשָׁאֲלָה.

בַּמֶּה? הִנֵּה כָּךְ הָיוּ מְבַשְּׁלִים: נוֹתְנִים בַּמִשְׁקָע שַׁל הַכִּרַיִם פַּחֲמֵי עֵץ, שׁוֹפְכִים עֲלֵיהֶם קְצָת נֵפְטְ וּמַדְלִיקִים גַּפְרוּר. בִּתְחִלָּה עוֹלִים אֵדִים שֶׁרֵיחָם לֹא נָעִים, אַחַר־כָּךְ מוֹפִיעָה לְהָבָה יָפָה וְזוֹ מַבְעִירָה אֶת הַפְּחָמִים. הֶעָשָׁן מִתַּמֵּר לוֹ גַּלִּים גַּלִּים וְצוֹרֵב מְעַט אֶת הָעֵינַיִם, עַד שֶׁהוּא יוֹצֵא מִבַּעַד לַדֶּלֶת אוֹ לַחַלּוֹן. בִּמְּנִיפָה עֲשׂוּיָה מִזְנַב תַּרְנְגוֹל מְשִׁיבִים רוּחַ עַל הַפֶּחָמִים, עַד שֶׁהֵם מַתִּיזִים נִיצוֹצוֹת זְהֻבִּים.

צְלָלִים גְּדוֹלִים וְקוֹל גַּלֵּי הַיָּם

אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּדְבָרִים רַבִּים אֲחֵרִים, לִמְּדָה אוֹתָנוּ הַגְּבֶרֶת פַּפֶּר שֶׁבָּאָה לְבַקְּרֵנוּ. הִיא אָמְרָה: “זֶה פָּשׁוּט מְאֹד.” אֲחוֹתִי הוֹסִיפָה: “וְנֶחְמָד!” אֲבָל שָׁם הָיִינוּ רַק מַדְלִיקִים גַּפְרוּר – וְהָיִתָה אֵשׁ כְּחֻלָּה בַּכִּרַיִם.

בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הֶחָדָשׁ, שָׁאַל אַבָּא אֶת אִמָּא:

“אֵיךְ בְעֵינַיִךְ הַבַּית הֶחָדָשׁ שֶׁלָּנוּ?”

אִמָּא חִיְּכָה, כֻלָּנוּ חִיַּכְנוּ, כִּי הָיָה לָנוּ מְשֻׁנֶּה לִרְאוֹת אִישׁ אֶת פְּנֵי אָחִיו. מְנוֹרַת הַנֵּפְט הַקְּטַנָּה עָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהֵאִירָה אֶת פָּנֵינוּ מִלְּמַטָּה; הַסַּנְטֵר וְהַנְּחִירַיִם הָיוּ מוּאָרִים, וְהָעֵינַיִם וְהַמֵּצַח אָבְדוּ בַּחֲשֵׁכָה. הִפַּלְנוּ צְלָלִים גְּדוֹלִים, שֶׁטִּפְּסוּ עַד הַתִּקְרָה. כָּל אֶחָד נַרְאָה כְּפִי שֶׁהוּא, אַךְ קְצָת מְשֻׁנָּה.

“הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁהוּא.” שָׁמַעְנוּ אֶת תְּשׁוּבַת אִמָּא לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל אַבָּא. “אַךְ מְשֻׁנֶּה…” הוֹסִיפָה בַּאֲנָחָה.

אִמָּא נֶּאֶנְחָה, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁוְּתָה בְּדִמְיוֹנָהּ, כָּמוֹנוּ, אֶת מַרְאֵה הַנִּבְרֶשֶׁת הַגְּדוֹלָה, בַּעֲלַת גְּבִישֵׁי הַבְּדֹלַח, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּדִירָתֵנוּ בְּאוֹדֶסָּה. אַבָּא לֹא רָצָה שֶׁנִּקַּח אוֹתָהּ אִתָּנוּ.

“שָׁם,” אָמַר, “לֹא נִצְטָרֵךְ לָהּ.”

בָּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הִתְעוֹרַרְתִּי. שָׁמַעְתִּי אֶת רַעַשׁ גַּלֵי הַיָּם, אַךְ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כָּל תְּנוּעָה. נִזְכַּרְתִּי שֶׁאֵין אָנוּ בָּאֳנִיָּה, אַךְ רַעַשׁ גַּלֵי הַיָּם הָיָה חָזָק. שָּמַעְתִּי קוֹלוֹת גַּלִּים כְּבֵדִים, שֶׁכְּאִלּוּ דָּחֲפוּ חָבִיּוֹת־מַיִם כְּבֵדוֹת אֶל הַחוֹף; חָשַׁבְתִּי שֶׁהִנֵּה הֵן מִתְנַפְּצוֹת, וְהַמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִים מִתּוֹכָן בְּרַעַשׁ הוֹלְכִים וּקְרֵבִים עַד לַבַּיִת. עַד לְקִיר הַחֶדֶר שֶׁלָּנוּ. קַמְתִּי מִמִּשְׁכָּבִי וְנִגַּשְׁתִּי לַחַלּוֹן הַמְסֹרָג. בַּחוּץ הָיָה חֹשֶׁךְ, אַךְ רַעַשׁ גַּלֵּי הָיָּם הָיָה חָזָק, וּלְרֶגַע נִדְמָה לִי כְּאִלּוּ בֵּיתֵנוּ עָשׂוּי קְלָפִים. מִסָּבִיב הָיְתָה שְׁמְמָה.

בַּבֹּקֶר הָיָה הַיָּם שָׁקֵט וְכָחֹל. גַּלִּים קְטַנִּים וּלְבָנִים הֶחֱלִיקוּ עַל פָּנָיו כִּשְׁחָפִים עַל הַמַּיִם. וְאוּלַי בֶּאֱמֶת הָיוּ אֵלֶּה שְׁחָפִים.

בֵּינְתַיִם חָמַק אָחִי מִן הַבַּיִת לְבַדּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵף אֵלָיו, וְהָלַךְ לָתוּר אֶת הַסְּבִיבָה. לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת שָׁב, כִּיסָיו מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים פֵּרוֹת צַבָּר בִּקְלִפּוֹתֵיהֶם, שֶׁקָּנָה בִּשְׁבִילֵנוּ. עֵינָיו הִבְהִיקוּ מֵרֹב חֲוָיוֹת וּפָנָיו הָיוּ אֲדוּמִים מִן הַקּוֹצִים הַזַּעֲרוּרִים. שָׁבוּעַ יָמִים הִתְנַפְנְפוּ מִכְנָסָיו עַל הַחֶבֶל בֶּחָצֵר – אַךְ הַקּוֹצִים לֹא יָצְאוּ מֵהֶם.

צִיּוּר זֶה אֵינוֹ זָקוּק לְהֶסְבֵּר. צִיַּרְתִּי מִכְנָסַיִם לְבָנִים, כִּי אֲנִי מַעֲדִיף צִיּוּרִים בְּהִירִים.

הֶעֱמִיסוּ עַל הָעֲגָלָה כָּל מַה שֶׁהָיָה בַּבַּיִת: אֲרוֹנוֹת, שֻׁלְחָן, כִּסְאוֹת, וַעֲלֵיהֹם כָּרִים וּכְסָתוֹת, שֶׁהָיוּ מֻטָּלִים כְּקַצֶּפֶת־שַׁמֶּנֶת עַל עוּגָה. לֹא נִשְׁאַר בַּבַּיִת דָּבָר; הָיָה רֵיק כְּקוֹנְכִיָּה. רַק עַל אֶדֶן־הַחַלּוֹן עָמְדָה הַמְּנוֹרָה –מְנוֹרַת הַנֵּפְט.

הִיא נִשְׁאָרָה אַחֲרוֹנָה.

אוֹתָהּ אֵיִן לָשִׂים בַּעֲגָלָה; עֲלוּלָה לְהִשָּׁבֵר. אוֹתָהּ יֵשׁ לָשֵׂאת בַּיָּדַיִם. הָאָחוֹת הַבְּכִירָה, הַשְּׁקוּלָה בְּדַעְתָּהּ וּזְהִירָה בִּצְעָדֶיהָ, לָקְחָה אוֹתָהּ. לָקְחָה וְהָלְכָה.

הַסּוּסִים מָשְׁכוּ וְנָשְׁפוּ וּמָשְׁכוּ אֶת הָעֲגָלָה הָעֲמוּסָה בַּחוֹל הֶעָמֹק – עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל פֶּתָח הַבַּיִת הֶחָדָשׁ שֶׁבַּשְּׁכוּנָה הַחֲדָשָׁה, אֲחֻזַת־בֵּית. יָם־חוֹלוֹת, וְעַל שְׂפָתוֹ בֵּית חָדָשׁ, פְּעוּר חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת, רֵיק כְּקוֹנְכִיָּה. רַק עַל אֶדֶן־הַחַלּוֹן כְּבַר עֶמְדָּה הַמְּנוֹרָה – הָאַחֲרוֹנָה בַּבַּיִת הַיָּשָׁן וְרִאשׁוֹנָה בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ.

כְּמוֹ צִלְלֵי הֶהָרִים עַל הַיָּרֵחַ

בִּרְחוֹב הֶרְצְל שֶׁבְּתֵל־אָבִיב עָמְדוּ תְּרֵיסַר הַבָּתִּים הָרִאשׁוֹנִים. עִם בּוֹא הַלַּיְלָה הָיָה הָרְחוֹב חָשׁוּךְ כְּמִנְהָרָה. בְּחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים הַפְּזוּרִים הֵאִירוּ מְנוֹרוֹת הַנֵּפְט, שֶׁנִּצְּבוּ עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת כְּדֵי לְהָאִיר אֶת הָרְחוֹב.

וּבַבַּיִת – כָּל אָדָם שֶׁנִּכְנַס הָיָה עוֹמֵד בַּפֶּתַח, מְמַצְמֵץ בְּעֵינָיו אֶל מוּל שַׁלְהֶבֶת הַמְּנוֹרָה, וּמִיָּד הָיָה מַפִּיל צֵל מֵאֲחוֹרָיו; צֵל עֲנָק, שֶׁטִּפֵּס וְעָלָה עַל הַקִּירוֹת וְכִסָּה גַּם חֵלֶק מִן הַתִּקְרָה. כְּכֹל שֶׁהִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל הַיּוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן, הָיָה מִשְׁתַּנֶּה מַרְאֵה פָּנָיו. כְּשֶׁעָמַד בַּפֶּתַח הָיוּ כָּל פָּנָיו מוּאָרִים; אַךְ כְּשֶׁקָּרַב אֶל הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהָיְתָה נְמוּכָה מִקּוֹמָתוֹ שֶׁל הַבָּא – הוּאֲרוּ קַשְׁתוֹת מִשְקְעֵי הָעֵינַיִם, נְחִירֵי הָאַף שֶׁאֵין רְגִילִים לִרְאוֹתָם בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְתַחְתִּיתוֹ שֶׁל הַסַּנְטֵר. הַמֵּצַח, הָעֵינַיִם וְהַלְּחָיַיִם, שֶׁאוֹתָם רְגִילִים לִרְאוֹת יָפֶה בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, הָיוּ טְבוּעִים בְּצֵל כֵּהֶה וְהִזְכִּירוּ אֶת צִלְלֵי הֶהָרִים הַשּׁוֹמְמִים שֶׁעַל הַיָּרֵחַ.

הָאָדָם, שֶׁהָיָה מֻכָּר לָנוּ כֹּל־כָּךְ – נִרְאָה שׁוֹנֶה לְאוֹר הַמְּנוֹרָה. אוֹר הַמְּנוֹרָה, שֶׁהִתְמַקֵּד עַל שֶׁטַח קָטָן, חָשַׂף וְהֶרְאָה אֶת כָּל הַקְּמָטִים הַסְּמוּיִים אֲשֶׁר בְּפָנָיו. הָאוֹר הִדְגִּישׁ אֶת מִבְנֵה הָאֵיבָרִים, הִבְדִיל אוֹתָם מִתּוֹךְ הָרֶקַע הַשָּׁחוֹר, הִבְלִיט אֶת קְצוֹת הָאֵיבָרִים וְטִשְׁטֵשׁ כַּמָּה מֵהֶם, עַד שֶׁנִּבְלְעוּ בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

אָדָם שֶׁאַתָּה מַכִּרוֹ גַּם בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה – אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ יוֹתֵר וּמִתְקָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר.

מִחוּץ לְמַעְגַּל הָאוֹר

מֵרֶגַע שֶׁנִּשְׁמְעָה שְׁחִיקַת הַגַּפְרוּר הָרִאשׁוֹן עִם בּוֹא הָעֶרֶב, הָיָה מֶרְכַּז הַחַיִּים סָבִיב הַמְּנוֹרָה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן. כָּל מָה שֶׁנִּמְצָא מִחוּץ לְמַעְגָּל־הָאוֹר שֶׁלָּהּ, הָיָה עוֹלָם זָר, וְכֹל מַה שֶׁהָיָה בְּשֶׁטַח אוֹרָהּ – הָיָה “אֲנַחְנוּ”. הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ גַּם חִפּוּשִׁיוֹת לַיְלָה, שֶׁהָיוּ – פִּיק! – מִתְדַּפְּקוֹת בִּזְכוּכִית הַמְּנוֹרָה וְנוֹשְׁרוֹת מַטָּה כְּדֵי לַעֲמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן.

בְּבֵיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַשְּׁכוּנָה, הֲלֹא הוּא מֵאִיר דִּיזֶנְגוֹף, דָּלְקָה מְנוֹרַת נֵפְט גְּדוֹלָה יוֹתֵר, כַּרְסְתָנִית, בַּעֲלַת כַּן־נְחשֶׁת גָּבוֹהַּ וְגֻלַּת־זְכוּכִית יְרֻקָּה מֵעָלֶיהָ. סְבִיבָהּ נֶעֶרְכוּ יְשִׁיבוֹת וַעַד הַשְּׁכוּנָה; לְאוֹרָהּ דִּבְּרוּ עַל הַצֹּרֶךְ לִסְלֹל כְּבִישׁ טוֹב, לִבְנוֹת מִדְרָכוֹת וּלְהַצִּיב עַמּוּדִים עִם פָּנָסִים, לְהָאִיר אֶת הָרְחוֹב. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיוּ אָז בָּאָרֶץ.

עִם תֹּם הַיְשִׁיבוֹת הָיְתָה הַגְּבֶרֶת צִינָה דִּיזֶנְגוֹף נוֹטֶלֶת אֶת מְנוֹרַת הַנֵּפְט בְּיָדֶיהָ, מַגְבִּיהָה אוֹתָהּ וְנִצֶּבֶת לְיַד הַחַלּוֹן הַפּוֹנֶה לָרְחוֹב. אוֹר־הַמְּנוֹרָה הֵאִיר אֶת חֲצִי פָּנֶיהָ, שֶׁחִיּוּךְ “לַיְלָה טוֹב” זוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם וּמְשַׁטֵּחַ קִרְעֵי אוֹר עַל מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת. חַבְרֵי הַוַּעַד הָיוּ יוֹצְאִים אֶחָד אֶחָד מִפֶּתַח הַבַּיִת, מְגַשְּׁשִׁים בְּרַגְלֵיהֶם אֶת הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבֵּין קִרְעֵי הָאוֹר וְיוֹרְדִים לְתוֹךְ חֶשְׁכַת הָרְחוֹב.

לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וּבָרְחוֹב הִתְנוֹסֵס פָּנָס, שֶׁנִּתְלָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל עַמּוּד. בְּעֶזְרַת חוּט־תַּיִל, שֶׁהֻשְׁחַל לְתוֹךְ גַּלְגַּל־בַּרְזֶל, הָיָה הַפָּנָס מִוּרָד כְּדֵי לְמַלְאוֹ נֵפְט אוֹ לְהַדְלִיקוֹ. לְמִשְׁמַע קוֹל הַגַּלְגַּל הַחוֹרֵק הָיוּ הָאֲנָשִׁים מַפְסִיקִים שִׂיחָתָם וּמִתְקָרְבִים לָעַמּוּד, כְּדֵי לִצְפוֹת בְּהַדְלָקַת הַפָּנָס. לְאַחַר שֶׁהֻדְלַק הִפִּילוּ הָאֲנָשִׁים צְלָלִים אֲרֻכִּים, אֲרֻכִּים עַד כְּדֵי בִּדוּחַ, כְּאִלּוּ הָיָה כָּל אֶחָד מֵהֶם עֲנָק מִסֵּפֶר הָאַגָּדוֹת. הַצְּלָלִים הִגִּיעוּ עַד לִקְצֵה הָרְחוֹב.

מְשִׁיכוֹת, מְשִׁיכוֹת. הַפָּנָס הַדּוֹלֵק מְטַפֵּס וְעוֹלֶה אֶל רֹאשׁ הָעַמּוּד. מְעַט מְעַט גָּדֵל שֶׁטַח הָאוֹר הַמֻּקְרָן מִן הַפָּנָס, וּמֶטְרִים עַל מֶטְרִים מִתְקַצְּרִים וְהוֹלְכִים צִלְלֵי הַנֶּאֱסָפִים, עַד שֶׁהֵם מִתְכַּוְּצִים וְנוֹפְלִים בֵּין הָרַגְלַיִם בִּלְבַד, יוֹצְרִים מַעְגָּל שַׁל צֵל מְעֻבֶּה סָבִיב כֻּלָּנוּ.

הָאוֹר שֶׁשָּׁפַע מִן הַפָּנָס בְּקוֹל זִמְזוּם מְמֻשָׁךְ, כְּזִמְזוּמָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה, קִבֵּץ אוֹתָנוּ וְעָשָׂה מֵאִתָּנוּ לֹא חֲבוּרָה שֶׁל “אֲנַחְנוּ” אֲחָדִים, כִּי אִם “אֲנַחְנוּ” אֶחָד, רַב־מִסְפָּר.

אֶת כָּל אֵלֶּה נָתְנוּ לָּנוּ אוֹרוֹת מְנוֹרוֹת־הַנֵּפְט הַקְּטַנּוֹת, כַּיּוֹם נִּדְלָקִים אֶצְלֵנוּ עֶרֶב עֶרֶב, בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר בִּלְבַד, רִבְבוֹת נוּרוֹת־חַשְׁמַל בַּבָּתִּים וּבָרְחוֹבוֹת. בֵּין אוֹר הַיּוֹם לְאוֹר הַלַּיְלָה אֵין מֻרְגֶּשֶׁת כִּמְעַט הָאֶתְנַחְתָּא. אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא בָּרְחוֹב כָּל הַלַּיְלָה. הָאוֹר חוֹגֵג בָּרְחוֹבוֹת הַלֵּילִיִּים.

כָּל אֵלֶּה אֵינָם מְטַשְׁטְשִׁים אֶת זֵכֶר אוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרַת־הַנֵּפְט הַקְּטַנָּה.

צִיּוּר זֶה הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ “הָאוֹטוֹ הָרִאשׁוֹן בְּתֵל־אָבִיב”. לֹא, לֹא בְּתֵל־אָבִיב, כִּי אִם בַּאֲחֻזַת־בֵּית; כִּי שְׁמָּהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל תֵּל־אָבִיב הָיָה אֲחֻזַת־בַּיִת.

הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָבְדוּ בְּיִשּׁוּר גִּבְעוֹת־הַחוֹל, לְאַחַר שֶׁרוֹקְנוּ אֶת הַחוֹל הָרַךְ מִתּוֹךְ הַמְּרִיצוֹת, הָיוּ – בְּדַרְכָּם חֲזָרָה רֵיקִים – מַסִּיעִים אוֹתָנוּ עַל הַמְּרִיצוֹת וּמוֹבִילִים אוֹתָנוּ עַל לוּחוֹת־הָעֵץ. לוּחוֹת אֵלֶּה מָנְעוּ בְּעַד אוֹפַן הַמְּרִיצָה מִלִּשְׁקֹעַ בַּחוֹל הֶעָמֹק.

“בְּבַקָּשָׁה לְהִצְטָרֵף!”

כָּךְ נָסַעְנוּ לְאֹרֶךְ רְחוֹב הֶרְצְל וְהִגַּעְנוּ עַד לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל רְחוֹב נַחֲלַת בִּנְיָמִין. וּבָאנוּ גַּם אֶל מִגְדַּל־הַמַּיִם הָרִאשׁוֹן. סִמַּנְתִּי בְּחִצִּים אֶת מְקוֹמָם שֶׁל כַּמָּה בִּנְיָנִים, שֶׁהוּקְמוּ אַחַר־כָּךְ בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. אָז עֲדַיִן לֹא הָיוּ. אָז הָיוּ שָׁם רַק גִּבְעוֹת־חוֹל. הַפּוֹעֵל צָעַד יָחֵף בִּגְלַל שְׁתֵּי סִבּוֹת; וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהֶן הִיא, שֶׁרְחוֹב הֶרְצְל וְכָל הָרְחוֹבוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן – הָיוּ חוֹל עָמֹק, נָקִי וְדַק.

שַׁעַר־הַכְּנִיסָה לְעוֹלָם נָקִי זֶה הָיָה שֶׁלֶט קָטָן וְצָנוּעַ, תָּקוּעַ עַל יָתֵד. אוֹתוֹ צִיַּרְתִּי בְּתַחְתִּית הָעַמּוּד. צִיַּרְתִּי אוֹתוֹ חוֹלֵם וּמִתְפַּלֵּא לְמַרְאֵה כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ. וְגַם עַל הַשֶּׁלֶט הַזֶּה יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם, כִּי צִיֵּר אוֹתוֹ עוֹשֶׂה שְׁלָּטִים אֶחָד מִיָּפוֹ. וְאֶת סֵמֶל הָעִיר תֵּל־אָבִיב, שֶׁהֶחֱלִיפָה אֶת אֲחֻזַת־בֵּית, עָשִׂיתִי וְצִיַּרְתִּי אֲנִי. אֲבָל זֶה הָיָה לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת.

לְהַגִּיעַ לַשֶּׁלֶט הַזֶּה לֹא הָיָה קָשֶׁה. מִן הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּגְּבוּל יָפוֹ צָרִיךְ הָיָה לָלֶכֶת כָּעֶשְׂרִים דַּקּוֹת בַּחוֹל – וּמִיָּד הוּא נִרְאֶה לָעַיִן. נָמוּךְ וְקָטָן. אַךְ הוּא הָיָה הַדָּבָר הַיָּחִיד עַל פְּנֵי יָם הַחוֹלוֹת, וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִרְאוֹתוֹ. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה נְקֻדָּה עַל פְּנֵי נְיָר נָקִי וְחָלָק, אִי־אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָהּ.

מָה טַּעַם יֵשׁ לַחַיִּים

צִיּוּר זֶה שֶׁלִּפְנֵיכֶם הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ בַּשֵּׁם “בֵּית־הַקָּפֶה הָרִאשׁוֹן בְּתֵל־אָבִיב”; אוֹ אוּלַי קְיּוֹסְק רִאשׁוֹן.

זֶהוּ צִנּוֹר הַמַּיִם. בְּרָזִים עוֹד לֹא הָיוּ. אֶת הַצִּנּוֹר הָיוּ סוֹתְמִים בִּפְקַק־עֵץ מְקֻפָּל בְּתוֹךְ קֶרַע שֶׁל חֻלְצָה. חוֹל, חוֹל, חוֹל – וּפִתְאֹם מִשְּׁקָע, שֶׁקּוֹל טִפּוֹת־מַיִם מִתְנַפְּצוֹת עוֹלֶה מִמֶּנוּ. צִנּוֹר הַמַּיִם. לְצִפֳּרִים הָיְתָה שִׂמְחָה. וַאֲנַחְנוּ הַיִינוּ מְצַנְּנִים שָׁם אֶת כַּפּוֹת־רַגְלֵינוּ הַיְחֵפוֹת שֶׁבָּעֲרוּ מִלַּהַט הַחוֹל.

פּוֹעַל שֶׁעָיַף מֵעֲבוֹדָתוֹ הָיָה מֵזִיז מְעַט אֶת הַפְּקָק – וְזֶרֶם־מַיִם סוֹאֵן פָּרַץ לַחָפְשִׁי. נָתַן הַפּוֹעֵל אֶת רֹאשׁוֹ תַּחַת הַצִּנּוֹר, שׁוֹתֶה וְרוֹחֵץ רֹאשׁוֹ, מִזְדַּקֵּף וְנוֹתֵן לַמַּיִם שֶׁיֵּרְדוּ בְּקִלּוּחִים אֲרֻכִּים לְאֹרֶךְ גּוּפוֹ, גַּם לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם. רוּחַ־הַיָּם מְפַרְפֶּרֶת בְּחֻלְצָתוֹ וּבְתַלְתַּלָּיו. מַבִּיט הַפּוֹעֵל עַל סְבִיבָיו וּמַרְגִּישׁ מַה טַּעַם יֵשׁ לַחַיִּים. גַּם אֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ כָּךְ. זֶה הָיָה נִפְלָא. וְהָיָה זֶה בִּרְחוֹב הֶרְצְל, בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל.

סוֹפוֹ שֶׁל הַצִּנּוֹר הָיָה בִּרְחוֹב הֶרְצְל. לֹא יוֹתֵר. אַךְ כַּמָּה חַיִּים רִכֵּז מִסְּבִיבָיו. מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַצִּנּוֹר הַזֶּה הִתְחִילוּ כָּל הַחַיִּים.

שָׁם, בְּצֵל חֻלְצָה פְּרוּשָׂה, אוֹ מְרִיצָה הֲפוּכָה, הָיוּ הַפּוֹעֲלִים אוֹכְלִים אֶת אֲרוּחוֹתֵיהֶם. שָׁם פָּרַשׂ הַמְּהַנְדֵס אֶת מַפַּת הָרְחוֹבוֹת. שָׁם נָפְלוּ גַּרְעִינֵי אֲבַטִּיחִים וְנָבְטוּ. שָׁם דִּבְּרוּ עַל צֶדֶק וְשִׁוְיוֹן. וַאֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ שָׁם אֶת מִשְׂחַק הַסַּכִּינִים בַּחוֹל, וְלָמַדְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בַּעֲבוֹדָתָן שֶׁל הַנְּמָלִים הַגְּדוֹלוֹת. וְשָׁם הָיִינוּ גַּם מַבִּיטִים בְּמִלְחֶמֶת הַחִפּוּשִׁיוֹת עַל גֶּלְלֵיהֶן. שָׁם רָאִיתִי לְרִאשׁוֹנָה מִלְחָמָה עַקְשָׁנִית וְאַכְזָרִית בֵּין שְׁתֵּי חִפּוּשִׁיוֹת־זֶבֶל שְׂעִירוֹת, שֶׁנִּטְּשָׁה בִּגְלַל גֶּלֶל־זֶבֶל אֶחָד. כָּל אַחַת מֵהֶן נִסְּתָה לְגַלְגְּלוֹ לְעֵבֶר אַחֵר. זֶה הָיָה רִיב רִאשׁוֹן עַל רְכוּשׁ פְּרָטִי בְּתֵל־אָבִיב; וְזֶה הָיָה בִּרְחוֹב הֶרְצְל, אָז, בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל.

כְּאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא מִן הַבֵּיצָה

עָבְדוּ הָאֲנָשִׁים בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל, כְּאוֹתָן הַנְּמָלִים הַגְּדוֹלוֹת, אַךְ בְּתוֹסֶפֶת שֶׁל דִּבּוּרִים עַל הַחַיִּים שְׁהֶם קָשִׁים, שֶׁהֵם יָפִים, וְשָׁרוּ שִׁירִים בְּשָׂפוֹת שׁוֹנוֹת.

נִסְלַל כְּבִישׁ. הָיָה זֶה כְּבִישׁ לָבָן, לֹא שָׁחוֹר כְּפִי שֶׁסּוֹלְלִים הַיּוֹם. הוּא הָיָה אָרֹך – מִפַּסֵּי הָרַכֶּבֶת עַד הַגִּימְנַסְיָה “הֶרְצְלִיָּה”. וְאָז הִתְחִילוּ בַּהֲקָמַת הַבָּתִּים. שְׁלֹשָׂה בָּתִּים מִלְּבֵנִים, וְכָל הַשְּׁאָר – כִּתְרֵיסָר – מֵאַבְנֵי חוֹל, אֲבָנִים מִתְפּוֹרְרוֹת, חֲלוּלוֹת.

לְאַחַר שֶׁהוּקְמוּ כְּבַר כַּמָּה בָּתִּים, הָיְתָה תֵּל־אָבִיב קְטַנָּה, מִסְכֵּנָה וַחֲמוּדָה. כְּאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הַבֵּיצָה. הַבָּתִּים הַמְּעַטִּים הָיוּ מֻטָּלִים בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל כְּבֵיצִים עֲזוּבוֹת. אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לְהַשְׁווֹתָהּ לְמַשֶּׁהוּ, לָכֵן נָתַתִּי כָּאן צִיּוּר לֹא שֶׁל קַוִּים, כִּי אִם שֶׁל צְלָלִים. בְּצִיּוּר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל צְלָלִים לֹא אֹוּכַל לְהַבִּיעַ אֶת הַיַּתְמוּת הַחִנָּנִית שֶׁל הַשְּׁכוּנָה הַקְּטַנָּה. הָיִיתִי קוֹרֵא לַתְּמוּנָה זוֹ “לֵיל שְׁמִירָה”. הַנְּקֻדָּה הַקְּטַנָּה עִם זָנָב הִיא כֶּלֶב.

בְּאֶמְצַע הַתְּמוּנָה נִצָּב מִגְדַּל־הַמַּיִם, בּוֹ הָיָה חֶדֶר שֶׁשִּׁמֵּשׁ לְבֵית־וַעַד וּלְבֵית־מִשְׁפָּט. כַּעֲבֹר שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הֶחְלִיטוּ בְּעִירִיַּת תֵּל־אָבִיב שֶׁהַבִּנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ יָפֶה לָעִיר. הִתְבַּיְּשׁוּ בּוֹ וְנָתְנּוּ צַו – בְּלִי לִשְׁאֹל אֶת פִי הַיְלָדִים, וַאֲפִלּוּ לֹא אֶת פִּי הַצַּיָּרִים – לַהֲרֹס אוֹתוֹ. אֲנִי עוֹבֵר הַיּוֹם בִּרְחוֹבוֹת תֵּל־אָבִיב וְרוֹאֶה בִּנְיָנִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מְכֹעָרִים מִמִּגְדַּל־הַמַּיִם – וְהֵם קַיָּמִים וְעוֹמְדִים. אַךְ בֵּית הָעִירִיָּה הָרִאשׁוֹן, מִגְדַּל־הַמַּיִם, שֶׁבֵּין כְּתָלָיו נַעֲשׂוּ הַרְבֵּה מַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִיִּים וְיָפִים – אוֹתוֹ הָרְסוּ. כְּאִלּוּ אַנְשֵׁי הָעִירִיָּה אֵינָם יוֹדְעִים מַה תַּעֲנוּג וְעִנְיָן יֵשׁ לִקְרֹא בְּמַחְבֶּרֶת־חִבּוּרִים רִאשׁוֹנָה מִכִּתָּה אָלֶף.

לַמְרוֹת הַכַּעַס עַל מַעֲשֶׂה זֶה, אֶל נְקַלְקֵל לְעַצְמֵנוּ אֶת לֵיל הַיָּרֵחַ. הַדְּמָמָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת גַּלֵּי הַיָּם.

זָקֵן וּמַטְאֲטֵא־קוֹצִים.

מִכֵּיוָן שֶׁהֶרְאֵיתִי אֶת תֵּל־אָבִיב בַּלַּיְלָה, אַרְאֶה גַּם אֶת תֵּל־אָבִיב בַּיוֹם, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת. הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּטַּבּוּר הָעִיר וּמַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ הוּא שְׁמוּאֵל הַגֵּר. (אִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַהוּ גֵּר, שָׁאֲלוּ אֶת אַבָּא אוֹ אֶת אִמָּא.) תַּפְקִידוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיָה לְהִלָּחֵם בְּרוּחוֹת הַטֶּבַע. הוּא לְבַדּוֹ. בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הָיוּ הָרוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת וּמְכַסּוֹת אֶת הַכְּבִישׁ וְאֶת הַמִּדְרָכוֹת בְּחוֹל. עִם בֹּקֶר הָיָה יוֹצֵא שְׁמוּאֵל בַּעַל הַזָּקָן וּבַעַל מַטְאֲטֵא־הַקּוֹצִים וּמַחְזִיר אֶת הַחוֹל לִגְבוּלוֹ.

לְיַד כָּל בִּנְיָן חָדָשׁ הָיִינוּ יוֹשְׁבִים וְרוֹאִים כֵּיצַד הוּא גָּדֵל מִיּוֹם לְיוֹם, מִיּוֹם שֶׁהִתְחִילוּ לַחְפֹּר אֶת בּוֹר־הַסִּיד וְעַד לַיּוֹם שֶׁבּוֹ הִתְחִילוּ לְהַכְנִיס לְתוֹכוֹ אֶת הָרָהִיטִים. הָעֲגָלָה הָעֲמוּסָה אֲרוֹנוֹת, כִּסְאוֹת וְשֻׁלְחָנוֹת הָיְתָה מַשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ מִשְׁקָעִים עֲמֻקִּים בַּחוֹל. הַסּוּסִים הָיוּ מַרְכִּינִים רָאשִׁים נְבוֹנִים וְנִכְנָעִים וּמוֹתְחִים אֶת יַרְכֵיהֶם, עַד שֶׁחָלְפוּ בָּהֶם זַעֲזוּעִים קַלִּים וּמְהִירִים – וְגוֹרְרִים אֶת הָעֲגָלָה. הַגַּלְגַּלִים שָׁקְעוּ עָמֹק בַּחוֹל וְנִרְאוּ כְּאַבְנֵי רֵיחַיִם טוֹחֲנוֹת.

בְּסוֹף תַּהֲלוּכַת הַכְנָסַת הָרָהִיטִים הָיָה צוֹעֵד הַיֶּלֶד (אוֹ הַיַּלְדָּה) עִם עֲצִיצֵי הַפְּרָחִים. טִפְּחוּ אוֹתָם בַּבָּתִּים הָאֲפֵלִים שֶׁבְּיָפוֹ. הָעֳמַד הֶעָצִיץ עַל כַּרְכֹּב הַמִּרְפֶּסֶת – וּמִיָּד הָיָה כִּנְקֻדָּה בְּסּוֹף הַפֶּרֶק. בַּיּוֹם הַזֶּה נֶהְפַּך הַבַּיִת הַדּוֹמֵם לְדָבָר חַי. בּוֹ נִפְתַּח פֶּרֶק חָדָשׁ, פֶּרֶק שֶׁבּוֹ לָמַדְנוּ לְהַכִּיר אֶת יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת וְאֶת מִנְהֲגֵיהֶם. הַוִּילָאוֹת בַּחַלּוֹנוֹת הָיוּ מִתְנַפְנְפִים בְּנַחַת וּבְסֵבֶר פָּנִים אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, כְּמוֹ רִיסֵי הָעֵינַיִם אֶל בַּת־צְחוֹק טוֹבָה.

הֶעָצִיץ הַיָּרֹק וּפִרְחוֹ הָאָדֹם (אוֹ הַכָּחֹל), שֶׁהָיוּ רַק כֶּתֶם קָטָן עַל רֶקַע הַשְּׁמָמָה הַגְּדוֹלָה, נַעֲשָׂה בְּכֹל־זֹאת מֶרְכַּז הַחַיִּים. כָּל בֵּית קִבֵּל אֶת טַעְמוֹ הַמְיֻחָד, וַאֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ טַעְמוֹ שֶׁל כָּל בַּיִת עַל אֲנָשָׁיו. יָדַעְנוּ אָז הַרְבֵּה עַל שְׁכֵנֵינוּ, הַפְּזוּרִים בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל.

לְאֹרֶךְ שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד, בַּתְּמוּנָה שֶל שְמוּאֵל הַגֵּר, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת שִׁבְעָה שְׁתִילֵי עֵץ. כָּךְ הִתְחִלָה נְטִיעַת־הָעֵצִים. לְאַט לְאַט, כְּמוֹ מֶטֶר מְקֻּפָּל הַהוֹלֵךְ וּמִתְאָרֵךְ, הָלְכוּ שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד וְהִתְאָרְכוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמִדָּה זוֹ שֶׁהֵן כַּיּוֹם.

הִנֵּה כָּךְ עָבַרְנוּ בְּסִיּוּר עַל פְּנֵי תֵּל־אָבִיב הַקְּטַנָּה.

בֵּינְתַיִם גָּדְלָה הָעִיר, הִתְפַּשְּׁטָה צָפוֹנָה וְדָרוֹמָה, מִזְרָחָה וּמַעֲרָבָה. וְיֵשׁ בָּהּ רְחוֹבוֹת וּמוֹסָדוֹת, חֲנֻיּוֹת וּשְׁוָקִים, בָּתֵי שַׁעֲשׁוּעִים וּבָתֵּי קְבָרוֹת, וְהָיְתָה לִכְרָךְ גָּדוֹל – וְהַכֹּל לְעֵינַי מַמָּשׁ, לְעֵינֵי כֻּלָּנוּ. וּבֵינְתַיִם גָּדַלְנוּ וְחָדַלְנוּ מִהְיוֹת יְלָדִים.

בְּבַקָּשָׁה לָרֶדֶת מעַל הַמְּרִיצָה. הַמַּסָּע נִגְמַר.

א. מִכְנָסַיִם

הָיֹה הָיָה חַיָּט זָקֵן אֶחָד.

וְהָיָה בְּאוֹתוֹ זְמַן גַּם בָּחוּר אֶחָד. (זֶה אֲנִי.)

וּפַעַם אַחַת, בֶּאֱמֶת זֶה הָיָה רַק פַּעַם אַחַת, הֵבִיאָה לְבֵיתֵנוּ הַדּוֹדָה שָׁרָה שִׂמְלַת־צֶמֶר קְרוּעָה וְאָמְרָה:

“זֶה צֶמֶר מִלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה. יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנוּ מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים לַבָּחוּר.” (זֶה אֲנִי.)

וּבַשְּׁכוּנָה נְוֵה־שָׁלוֹם חַי בְּבַיִת וָרֹד עִם תְּרִיסֵי תְּכֵלֶת חַיָּט אֶחָד זָקֵן. רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וּבְיָדָיו מִסְפָּרַיִם גְּדוֹלִים כְּמוֹ שֶׁל חַיָּט; לֹא כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל כָּל אִמָּא.

עָלִיתִי בְּמַדְרֵגוֹת אֲפֵלוֹת, נִכְנַסְתִּי לְחֶדֶר קָטָן, רֵיק מֵאָדָם.

“פֹּה גָּר חַיָּט?”

אֵין תְּשׁוּבָה. עַל הַשֻּׁלְחָן מֻנָּחִים הַמִּסְפָּרַיִם הַגְּדוֹלִים. חֲתִיכוֹת בַּד עַל הַסַּפְסָל. וְעַל הַקִּיר, שֶׁסֻּיַּד הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְכָל פַּעַם בְּגָוֶן אַחֵר, נִרְאוּ כְּתָמִים בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת, כְּמוֹ סוּסִים וַעֲנָנִים.

הֶסְבֵּר לְצִיּוּר: זֶהוּ הַחַלּוֹן, זֶהוּ הָרְחוֹב, זֶהוּ הַבַּיִת וְזֶה הַשַּׁעַר. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתִי עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת.

“בָּחוּר, הָבֵא לִי מְעַט מֶלַח,” נִשְׁמַע קוֹל שֶׁל אָדָם זָקֵן מִן הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

בָּחוּר – זֶה אֲנִי. יָרַדְתִּי, שָׁאַלְתִּי מִן הַשְּׁכֵנָה קַמְצוּץ מֶלַח וְעָלִיתִי בַּחֲזָרָה. הַחַיָּט הַזָּקֵן כְּבַר עָמַד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וּבְיָדָיו סֵפֶל מַהְבִּיל.

“אֲנִי מַטְבִּיל לֶחֶם יָבֵשׁ בְּרוֹתְחִים לַאֲרוּחָתִי, וְחָסֵר לִי מֶלַח,” אָמַר. יָצַק טִפּוֹת שֶׁמֶן עַל מַאֲכָלוֹ, בָּחַשׁ וְשָׁאַל: “מָה רְצוֹנְךָ?”

“מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים. מִזֶּה!”

פָּרַשְׂתִּי עַל הַשֻׁלְחָן אֶת הַשִּׂמְלָה הַקְּרוּעָה. נִדְמֶה לִי שֶׁגַּם הַחַיָּט רוֹאֶה בָּהּ עוֹד אֶת הַדּוֹדָה שָׁרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּאִלּוּ הָיִינוּ שְׁלֹשָׂה בְּחֶדֶר זֶה.

“אֲרֻכִּים?”

“אֲרֻכִּים.”

“יֵשׁ חוֹרִים.”

“הַדּוֹדָה שָׁרָה אָמְרָה שֶׁאֶפְשָׁר לְאַחוֹת אוֹתָם בְּחוּטִים אֲפֹרִים.”

“דּוֹדָה מְדַבֶּרֶת כָּךְ; אֲבָל חַיָּט־גְּבָרִים אֵינוֹ מְאַחֶה בְּחוּטִים. תָּפַרְתִּי לְגֶנֶרָלִים. לִי יֵשׁ מִסְפָּרַיִם!”

הַחַיָּט אָכַל אֶת אֲרֻחַת־הָעֲנִיִּים שֶׁלּוֹ. עֵינָיו הָיוּ שְׂמֵחוֹת, עוֹר פָנָיו מָתוּחַ כְּשֶׁל תִּינוֹק. הִצְטַחֵק וְאָמַר:

“שְׁמַע נָא מַה שֶׁאַגִּיד לְךָ. אֶגְמֹר – אֶגְזֹר. מִכְנָסַיִם, לֹא גַּרְבַּיִם. גַּרְבַּיִם מְאַחִים בְּחוּטִים. יֵשׁ חוֹר – אֵין לְהִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ. תּוֹפְרִים עָלָיו טְלַאי גָּדוֹל שֶׁל בַּד חָזָק מְרֻבָּע, עִם תֶּפֶר כָּפוּל סָבִיב, כְּמִסְגֶּרֶת לְשֵׁם נוֹי. כְּאִלּוּ בְּכַוָּנָה.”

הַמִּסְפָּרַיִם הַגְּדוֹלִים, אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית־קִבּוּל עָמֹק לַבֹּהֶן וְשֵׁנִי לָאֶצְבָּעוֹת, הִתְחִילוּ לְהִפָּתַח וּלְהִסָּגֵר וְהִשְׁמִיעוּ קוֹל גְּזִירָה; אִוְשָׁה נְעִימָה וְרַכָּה. הֵם הָיוּ פּוֹתְחִים פֶּה רָחָב וְהִתְקַדְּמוּ בְּבִטָּחוֹן, לְפִי קַו־הַגִּיר שֶׁהִתְוָה הַחַיָּט. הָיָה לָהֶם חֵן שֶׁל סְפִינַת־קְרָב חוֹתֶרֶת בַּמַּיִם. כָּל מָה שֶּׁעָשׂוּ – הָיָה עָשׂוּי. הֵם גָּזְרוּ כָּל מָקוֹם פָּגוּם וְהִשְׁלִיטוּ סְבִיבָם סֵדֶר וּמִשְׁטָר. הָיָה בָּהֶם חֵן שֶׁל מוֹסָד צִבּוּרִי, שֶׁכָּל מָה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה יֵשׁ בּוֹ יֹשֶׁר, נִקָּיוֹן וּמְמַדִּים גְּדוֹלִים.

הֶסְבֵּר לְצִיּוּר: הִנֵּה זֶהוּ הַחַיָּט הַזָּקָן. כָּזֶה הָיָה, עִם בַּת־צְחוֹקוֹ הַמְעוֹדֶדֶת וְהַפִּקַּחַת. לֹא שָׁכַחְתִּי לְצַיֵּר אֶת הַכִּיס הַקָּטָן שֶׁבַּחֲזִיָּתוֹ, בּוֹ הָיָה מַחֲזִיק אֶת הַגִּיר, הִנֵּה הוּא לְיַד שְׂמֹאלוֹ.

שִׂמְלַת הַדּוֹדָה שָׂרָה הָפְכָה לִגְזָרִים רְבוּעִים, חֲתוּכִים יָפֶה. לִמְקוֹם הַמּוֹשָׁב גָּזַר הַחַיָּט שְׁנֵי טְלָאִים גְּדוֹלִים, מְשֻׁלָּשִׁים, כְּמוֹ לְמִכְנְסֵי רְכִיבָה. לְיַד הַמָּתְנַיִם הִצְמִיד טְלַאי מְרֻבָּע, לְכַסּוֹת בּוֹ חוֹר שֶׁבַּבַּד. נַנִּיחַ שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁעוֹן־כִּיס. מִן הַדּוֹדָה שָׂרָה לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר. עַכְשָׁו הָיִינוּ בַּחֶדֶר רַק הַחַיָּט וַאֲנִי.

כְּשֶׁהָיָה הַחַיָּט הַזָּקֵן מֵרִים אֶת עֵינָיו מֵעֲבוֹדָתוֹ וּמַבִּיט בִּי, הָיוּ עֵינָיו הַיְּרֻקּוֹת מְאַבְּדוֹת אֶת מַבָּטָן הֶחָמוּר, מַבָּט עוֹשֶׂה שְׁפָטִים, וּמִתְרַכְּכוֹת בְּאוֹר רַךְ. מָה יֵשׁ לְהַגִּיד? בָּאתִי לְבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם רוֹחֵשׁ טוֹב.

בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה סִפֵּר לִי הַחַיָּט עַל גֶּנֶרָל רוּסִי אֶחָד, שֶׁהָיָה מַזְמִין אֶצְלוֹ אֶת בְּגָדָיו.

ב. גֶּנֶרָל (הַחַיָּט מְסַפֵר)

מֵבִיא אֲנִי אֶת הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ וְאוֹמַר לוֹ:

“לְבַשׁ, גֶּנֶרָל!”

לוֹבֵשׁ, מִסְתּוֹבֵב עַל עֲקֵבָיו, מִצְטַחֵק וְאוֹמֵר:

“בֶּאֱמֶת, הוּא טוֹב עָלַי כְּאִלּוּ אֵינִי לוֹבֵשׁ בֶּגֶד. אַתָּה יוֹדֵעַ, חַיָּט, אוֹסִיף לְךָ רוּבָּל, כִּפְרָס עַל עֲבוֹדָתְךָ.”

“תּוֹסִיף שְׁנַיִם, כְּתַשְׁלוּם,” אוֹמֵר אֲנִי לוֹ.

“אַתָּה חַיָּט כָּאֶרֶז! מָצָאת חֵן בְּעֵינַי. אֶתֵּן לְךָ שְׁלוֹשָׁה.”

“אֲנִי נוֹטֵל רַק אֶת שְׂכָרִי – שְׁנַיִם.”

הַגֶּנֶרָל מִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר בְּחָזֶה בּוֹלֵט.

הִכְנַסְתִּי לוֹ שָׁם כָּרִים שֶׁל צֶמֶר־גֶּפֶן וְשְּׂעַר־סוּס. הוּא מַבִּיט בִּי, צוֹחֵק צְחוֹק גְּדוֹל, מַכֶּה בְּיָדָיו עַל יְרֵכָיו מֵרֹב הֲנָאָה וְאוֹמֵר:

“אָח, חַיָּט, חַיָּט! הֲלֹא אַתָּה פָּשׁוּט אֵינִי יוֹדֵעַ מָה. אַתָּה פָּשׁוּט… מָה אַתָּה?”

“חַיָּט לִגְבָרִים, גֶּנֶרָל,” אֲנִי אוֹמֵר.

לְאַחַר חֳדָשִׁים אֲחָדִים נוֹפֵל הַגֶּנֶרָל הַזֶּה בַּשְּׁבִי בִּידֵי הַתּוּרְכִּים. חַיָּל תּוּרְכִּי אֶחָד חוֹמֵד אֶת בִּגְדוֹ, מַפְשִׁיט אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ:

“בְּרַח!”

בִּזְכוּת הַבֶּגֶד זוֹכֶה הַגֶּנֶרָל בַּחֹפֶשׁ. עָלָיו רַק לְהִמָּלֵט וּלְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם לְאַרְצוֹ. אַךְ מֵרֶגַע שֶׁנִּפְשַׁט מֵעָלָיו הַבֶּגֶד שֶׁלּוֹ, נַעֲשִׂים חַיָּיו בְּזוּיִים. מִסְתּוֹבֵב לוֹ בֵּין הַכְּפָרִים בִּבְגָדִים אֲחֵרִים שֶׁקָּנָה. אֵיפֹה גִּזְרָה? אֵיפֹה תְּפָרִים? וְאֵיפֹה חָזֶה? לְבַסּוֹף מֵאִיר לוֹ מַזָּלוֹ, הוּא שָׁב אֶל עִירֵנוּ וּמִיָּד קוֹרֵא לִי שֶׁאֶתְפֹּר לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ:

“הַיָּשָׁן,” אוֹמֵר הוּא, “הָלַךְ לְטַיֵּל מִמֶּנִי לְאַחֵר. וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ: אֵין חַיִּים בְּבֶגֶד שֶׁלֹּא אַתָּה תּוֹפֵר.”

“בְּגָדִים שֶׁלִּי, גֶּנֶרָל,” אֲנִי עוֹנֶה לוֹ, “עֲשׂוּיִים וּשְׁמוּרִים לְבַעֲלֵיהֶם.”

לְאַחַר אֵיזֶה זְמַן בָּאָה מִשְׁלַחַת שֶׁל קְצִינִים תּוּרְכִּים לְיַשֵּׁב אֶת הַסִּכְסוּךְ, אֶת “אִי־הַהֲבָנָה” שֶׁהָיְתָה בַּגְּבוּל וַאֲשֶׁר בִּגְלָלָהּ נִלְקַח הַגֶּנֶרָל בַּשֶּׁבִי. יוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן, מְקַבְּלִים הֶסְבֵּרִים, מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה, מִתְכַּבְּדִים בְּכוֹס תֵּה וְעוֹמְדִים לַחְתֹם עַל מִסְמָךְ.

מִסְתַּכֵּל הַגֶּנֶרָל בַּקָּצִין הַתּוּרְכִּי אֲשֶׁר מוּלוֹ וְתָמֵהַּ: “מִי צִפּוֹר זוֹ?” הוּא מֻכָּר לוֹ. פָּנָיו זָרִים אָמְנָם, אוּלָם הוּא בְּגוּפוֹ בְּכָל־זֹאת מֻכָּר לוֹ. מָה הָעִנְיָן? בּוֹלֵשׁ בְּעֵינָיו וּפִתְאֹם מְגַלֶּה עַל הַתּוּרְכִּי אֶת שְׁנֵי הַמְשֻׁלָּשִׁים שֶׁעַל מִכְנָסָיו מֵאָחוֹר, כָּאֵלֶּה הֲגוּנִים, עִם מִסְגְּרוֹת שֶׁל תְּפָרִים כְּפוּלִים.

חוֹתֵם הַגֶּנֶרָל שֶׁלִּי עַל הַמִּסְמָךְ, נוֹתֵן אוֹתוֹ בְּיָדוֹ שֶׁל הַתּוּרְכִּי וּמוֹסִיף וְאוֹמֵר:

“אֲבָל אֶת הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלִּי הָשֵׁב תָּשִׁיב!”

“חַיָּט, חַיָּט!” כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לִי הַגֶּנֶרָל, “עֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ כְּמוֹ חֲתִימָה שֶׁלְּךָ. מִתּוֹךְ אֶלֶף אַכִּירֶנָּה, בֶּגֶד שֶׁלְּךָ עוֹשֶׂה מִבַּרְנָשׁ – אָדָם!”

“וּבֶאֱמֶת,” סִיֵּם הַחַיָּט אֶת סִפּוּרוֹ, “אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁלִּי. הֵם תָּמִיד לְיַד תִּיק הַטַּלִּית וְהַתְּפִילִּין שֶׁלִּי.”

ג. מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָלַכְתִּי לְקַבֵּל אֶת מִכְנָסַי. כָּל שְׁיָרֵי הַבַּד שְׁהִתְגּוֹלְלוּ אֶתְמוֹל עַל הָרִצְפָה סֻלְּקוּ. שֻׁלְחָן־הָעֲבוֹדָה הָיָה מְסֻדָר. הַמַּגְהֵץ הַקַּר נִצַּב עַל בְּסִיסוֹ הָאֲחוֹרִי. הָיְתָה הַרְגָּשָׁה שֶׁל בֵּין נִתּוּחַ לְנִתּוּחַ, גַּם הַכֵּלִים רוֹצִים לָנוּחַ.

הַחַיָּט עָטַף אֶת הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁלּוֹ בְּמַטְלִית לְבָנָה, בִּזְהִירוֹת וּבַחֲשִׁיבוּת, כְּמוֹ שֶׁסָּבָא עוֹשֶׂה לַאֲפִיקוֹמָן, וְהִנִּיחַ אוֹתָם עַל הַסַּפְסָל. הֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם סוֹדִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְמַתָּנָה אֲרוּזָה וּלְמִזְוָדָה שֶׁל עוֹשֵׂה לְהָטִים.

נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ מִכְנָסַי הָאֲרֻכִּים, הַחֲדָשִׁים – מִכְנָסַיִם עִם קֶמֶט חֲגִיגִי. זוּג טְלָאִים מְשֻׁלָּשִׁים, יָפִים, גְּלוּיִים וּגְדוֹלִים הָיוּ לִי מֵאֲחוֹרַי, כְּמוֹ בְּמִכְנְסֵי רְכִיבָה. עַל מָתְנַי כִּיס הָגוּן. נֹאמַר שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁעוֹן־כִּיס גָּדוֹל.

הַחַיָּט הִבִּיט בִּי וְאָמַר:

"כְּשֶׁלּוֹבְשִׁים מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים חֲדָשִׁים, יֵשׁ לָשִׁים יָד אַחַת בַּכִּיס וּלְחַיֵּךְ קְצָת. צְעַד!

מַבִּיט אֲנִי סָבִיב וְנִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי גָּבוֹהַּ כְּמוֹ פֶּסֶל־הַחֵרוּת שֶׁל אֲמֶרִיקָה. הָרִצְפָּה לְמַטָּה – רְחוֹקָה. אֲנִי עוֹשֶׂה צַעַד וּמַרְגִּיש: אֲנִי חָסֹן. עוֹד צַעַד: אַלּוֹן! מָה שֶּׁעָשׂוּ לִי הַמִּכְנָסַיִם!

אֲנִי צוֹעֵד הַבַּיְתָה. יָד בַּכִּיס – וְחִיּוּךְ.

וְהִנֵּה הַדּוֹדָה שָׂרָה עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח בֵּיתָהּ, מִסְתַּכֶּלֶת בִּי בְּתִמָּהוֹן וְאוֹמֶרֶת:

“רְאוּ נָא, חָשַׁבְתִּי שֶׁבָּא אֵיזֶה בָּחוּר!”

אָז יָדַעְתִּי: הָאָדָם הַזֶּה, הַצּוֹעֵד בְּמִּכְנָסַיִם אֵלֶּה, כְּבָר נַעֲשָׂה בַּחוּר. (וְזֶה אֲנִי).

כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ קָטָן, תִּינוֹק כְּמוֹ זֶה שֶׁבַּצִּיּוּר, הָיִיתָ בּוֹכֶה הַרְבֵּה. אֶגְרוֹפֶיךָ הָיוּ מִתְכַּוְּצִים. הֵם הָיוּ קְטַנִּים כִּשְׁלִישׁ הָאֶגְרוֹף שֶׁלְּךָ הַיּוֹם. פִּיךָ הָיָה מִתְעַקֵּם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, עַד שֶׁנִּפְתַח כְּמוֹ חוֹר גָּדוֹל, עֵינֶיךָ הָיוּ נֶעֱצָמוֹת – וְהִתְחִיל הַבֶּכִי. הָיִיתָ בּוֹכֶה זְמַן רַב, עֹד שֶׁפָּנֶיךָ הָיוּ מִתְאַדְּמִים, וְלִפְעָמִים גַּם מַכְחִילִים. הַסַּנְטֵר הַקָּטָן הָיָה רוֹעֵד כְּמוֹ קְפִיץ, וְהַשְּׁפָתַיִם הָיוּ מוֹצִיאוֹת יִבְבוֹת בֶּכִי.

לָמָּה בָּכִיתָ – לֹא יָדַעְנוּ.

כָּל יוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הָיִיתָ מַתְחִיל לִבְכּוֹת וְגוֹמֵר רַק לְאַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם. לְאִמָּא שֶׁלְּךָ לֹא הָיָה יֶלֶד לְפָנֶיךָ וְלָא יָדְעָה אֶת הַסִּבָּה לַבְּכִי הַזֶּה. הִיא הָיְתָה מִתְהַלֶּכֶת בַּחֶדֶר, חִוֶּרֶת מֵרֹב צַעַר. גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִי מַה לַּעֲשׂוֹת. כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל וְתִהְיֶה גַּם אַתָּה לְאַבָּא, תָּבִין כַּמָּה קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ תִּינוֹק בּוֹכֶה. אֲנִי הָיִיתִי מַבִּיט אֵלֶיךָ, מַבִּיט אֶל אִמָּא, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה לַּעֲשׂוֹת. כָּל הַחֲדָרִים שֶׁלָּנוּ הָיוּ מְלֵאִים קוֹלוֹתֶיךָ. הַתִּקְרָה נִדְמְתָה לָנוּ נְמוּכָה מְאֹד וְהַקִּירוֹת צְפוּפִים.

יוֹם אֶחָד בָּכִיתָ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁפָּנֶיךָ הַמְכֻוָּצִים הִכְחִילוּ מְאֹד. קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי וְאָמַרְתִּי לְאִמָּא:

“כְּבַר יָמִים אֲחָדִים שֶׁהַתִּינוֹק בּוֹכֶה כָּל יוֹם. אֵלֵךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא.”

“לֵךְ,” אָמְרָה אִמָּא.

בַּדֶּרֶךְ אֶל הָרוֹפֵא וּפְגִישָׁה עִם הָאִישׁ הַשָּׁמֵן

יָצָאתִי מִן הַבַּיִת. בַּחוּץ לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלְךָ. הָרְחוֹב הָיָה כְּמוֹ תָּמִיד. עַל הַמִּדְרָכָה שִׂחֲקוּ יְלָדִים. עָבְרָה עֶגְלַת־קֶרַח. הָיָה יוֹם רָגִיל, נָעִים וְטוֹב. הַשָּׁמַיִם הָיוּ גְּבוֹהִים. שָׁמַעְתִּי בְּכִי תִּינוֹקוֹת עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים. גַּם בְּבָתִּים אֲחֵרִים בּוֹכִים תִּינוֹקוֹת, אֲבָל אֶת הָאָדָם הַנִּמְצָא בַּחוּץ אֵין הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה מַרְגִּיזִים.

מִהַרְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים. בַּתַּחֲנָה עָמַד תּוֹר אָרֹך שֶׁל אֲנָשִׁים, שֶׁחִכּוּ לָאוֹטוֹבּוּס. עָמַדְתִּי אַחֲרוֹן בַּתּוֹר, כְּשֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר עַל בִּזְבּוּז הַזְּמַן. וְהִנֵּה בָּא הָאִישׁ, הָאִישׁ הַשָּׁמֵן הַזֶּה, עִם אַרְבַּע חֲבִילוֹת. הוּא לֹא עָמַד בַּתּוֹר אַחֲרַי, כִּי אִם נִדְחַק עַד אֶל פֶּתַח הָאוֹטוֹ שֶׁכְּבָר בָּא.

“אֲדוֹנִי,” אָמַר לוֹ הָאִישׁ שֶׁעָמַד לְיַד פֶּתַח הָאוֹטוֹ, “עָלֶיךָ לַעֲמֹד בַּתּוֹר!”

“טוֹב,” עָנָה הַשָּׁמֵן, הָלַךְ וְנִדְחַק מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ שֶׁל אָדָם שֵׁנִי.

אָמַר לוֹ הַשֵּׁנִי: “אֲדוֹנִי, אֵינְךָ בַּתּוֹר!”

“טוֹב,” עָנָה הַשָּׁמֵן וְנִדְחַק מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ שֶׁל הַשְּׁלִישִׁי.

“אֲדֹונִי,” קָרָא הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי, “עֲמֹד בַּתּוֹר!”

“טוֹב,” עָנָה הַשָּׁמֵן וְרָצָה לְהִכָּנֵס מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ שַׁל הָרְבִיעִי.

וַאֲנִי עוֹמֵד לִי בַּתּוֹר, מַחֲזִיק בְּיָדִי אֶת הַפְּרוּטוֹת כְּדֵי לֹא לְעַכֵּב אֶת הַנֶּהָג וּמְחַכֶּה. צַר לִי עַל הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר. בַּבַּיִת יֵשׁ לִי תִּינוֹק בּוֹכֶה – וְכָאן תּוֹר אָרֹך כָּזֶה. בֵּינְתַיִם בָּאוּ עוֹד שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וְעָמְדוּ בְּשֶׁקֶט מֵאֲחוֹרַי. עַד שֶׁהַמִּתְפָּרֵץ לַתּוֹר נִשְׁלַח מִן הָאֶחָד לַשֵּׁנִי, הִגִּיעַ תּוֹרִי. הִגַּשְׁתִּי לַנֶּהָג אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהֲכִינוֹתִי מֵרֹאשׁ, קִבַּלְתִּי כַּרְטִיס, אָמַרְתִּי תּוֹדָה וְיָשַׁבְתִּי. אַחֲרַי נִכְנְסוּ גַּם שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ מֵאֲחוֹרַי – וְאָז אָמַר הַנֶּהָג:

“אֵין עוֹד מָקוֹם!”

הָאוֹטוֹבּוּס זָז וְהַמִּתְפָּרֵץ נִשְׁאַר בַּחוּץ.

מָה אָמַר הָרוֹפֵא

סוֹף סוֹף בָּאתִי אֶל הָרוֹפֵא. הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלּוֹ נָצְצוּ מְאֹד כַּאֲשֶׁר הִקְשִׁיב לְמַה שֶׁסִּפַּרְתִּי לוֹ אוֹדוֹתֶיךָ, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא מִצְטַעֵר עַל שֶׁאַתָּה בּוֹכֶה אוֹ לֹא.

“אַתֶּם שׁוֹקְלִים אֶת הַתִּינוֹק?” שָׁאַל.

“כֵּן,” עָנִיתִי. “הֵבֵאנוּ מִבֵּית־הַמִּרְקַחַת מֹאזְנַיִם לְבָנִים בַּעֲלֵי צַלַּחַת אַחַת.”

“וְהַיֶּלֶד מְקַבֵּל בַּמִּשְׁקָל?”

“כֵּן,” עָנִיתִי, "כָּל יוֹם הוּא מְקַבֵּל.

“טוֹב.” אָמַר הָרוֹפֵא, “וּבְכֵן דַּע – הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ חוֹלֶה. לֵךְ הַבַּיְתָה, טְפַח בְּיָדְךָ עַל כְּתֵפָהּ שֶׁל הַאֵם וֶאֱמֹר לָהּ: 'הַתִּינוֹק שֶׁלָּנוּ בּוֹכֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חָזֶה רָחָב וּבוֹלֵט, כְּמוֹ לְגִבּוֹר. הוּא עוֹשֶׂה הִתְעַמְּלוּת בְּרֵאוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת. בְּעוֹד אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת יֶחְדַּל לִבְכּוֹת כָּךְ. רֵאוֹתָיו תִּהְיֶינָה כְּבָר חֲזָקוֹת. זֹאת הַסִּבָּה לְבִכְיוֹ הָרַב.”

בַּדֶרֶךְ מִן הָרוֹפֵא וְשֶׁקֶט בַּבַּיִת

מִן הָרוֹפֵא מִהַרְתִּי לָשׁוּב הַבַּיְתָה.

בְּתַחֲנָה אַחַת נֶעְצַר הָאוֹטוֹבּוּס מוּל חֲנוּת שֶׁל צַלָּם. בְּחַלּוֹן־הָרַאֲוָה הָיְתָה תְּלוּיָה תְּמוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁל תִּינוֹק רוֹחֵץ בָּאַמְבַּטְיָה. יָדָיו וְרַגְלָיו הָיוּ שְׁמַנְמַנּוֹת כְּמוֹ שֶׁלְּךָ, כְּשֶׁהָיִיתָ תִּינוֹק. הִבַּטְתִּי אֶל הַתַּצְלוּם, נִזְכַּרְתִּי בְּךָ – וְהִצְטַחַקְתִּי. פִּי הָיָה סָגוּר, אוּלָם הוּא נִמְתַּח כִּמְעַט מִקְּצֵה הָאֹזֶן הָאַחַת עַד הַשְּׁנִיָּה. הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּשְׁבוּ לְיָדִי רָאוּ אוֹתִי מִצְטַחֵק וְהִתְפַּלְּאוּ. הִבִּיטוּ גַּם הֵם לַמָּקוֹם שֶׁהִבַּטְתִּי אֲנִי – וְהִצְטַחֲקוּ גַּם הֵם.

“הָאִישׁ הַזֶּה הוּא אַבָּא צָעִיר,” אָמַר אַחַד הַנּוֹסְעִים וְרָמַז עָלַי.

“כֵּן,” עָנִיתִי.

בָּאתִי הַבַּיְתָה, נִכְנַסְתִּי לְמִסְדְּרוֹן. בַּבַּיִת שֶׁקֶט. אֵינְךָ בּוֹכֶה!

נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר – שֶׁקֶט. רָאִיתִי אֶת גַּבָּהּ שֶׁל אִמָּא כְּשֶׁהוּא רָכוּן מֵעַל לַמֹּאזְנַיִם. רָאִיתִי אֶת קְצֵה לֶחְיָהּ – וַהֲבִינוֹתִי כִּי הִיא מִצְטַחֶקֶת. קָרַבְתִּי – וְהִנֵּה אַתָּה שׁוֹכֵב עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם. שָׁקֵט. שָׂבֵעַ. נָקִי. עֵינֵיךָ פְּקוּחוֹת, וְרַק כַּפּוֹת יָדֶיךָ חוֹטְפוֹת אֶת הָאֲוִיר.

“גַּם הַיּוֹם קִבֵּל בַּמִּשְׁקָל!” אָמְרָה אִמָּא וּפָנְתָה אֵלַי.

טָפַחְתִּי לָהּ עַל שִׁכְמָהּ וְאָמַרְתִּי לָהּ מַה שֶּׁאָמַר לִי הָרוֹפֵא. הִקְשִׁיבָה וְשָׂמְחָה לִדְבָרַי.

“וּמַדּוּעַ שַׂעֲרוֹתַיִךְ פְּרוּעוֹת?” הוֹסַפְתִּי.

“הַשּׁוֹבָב,” עָנְתָה, “זֶה עַתָּה תָּפַס אוֹתִי בַּשְּׂעָרוֹת.”

כָּזֶה הָיִיתָ כַּאַשֶׁר הָיִיתָ קָטָן.

כָּךְ הָיָה מַרְאֶהָ שֶׁל אִמָּא

זְמַן רַב, אוּלַי שְׁנָתָיִם, הָיָה תָּלוּי בַּאָרוֹן שֶׁלָּנוּ מְעִיל־צֶמֶר לָבָן, עָשׂוּי מִטְוֶה עָבֶה וְרַךְ. לֹא לָבַשְׁתִּי אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי, צְנוּם הַפָּנִים, הָיִיתִי נִרְאֶה בּוֹ נָפוּחַ וּמְסֻרְבָּל כְּדֹב.

אָמְרָה אִמָּא:

“נַח, אֲנִי פּוֹרֶמֶת אוֹתוֹ וְתוֹפֶרֶת מִמֶּנוּ לַבֵּן שֶׁלָּנוּ.”

נַח זֶה אֲנִי, וְהַבֵּן שֶׁלָּנוּ זֶה אַתָּה. וְהָיִיתָ אָז בֶּן שָׁלֹשׁ.

אָמְרָה וּפָרְמָה. נִתְמַלֵּא הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ גִּזְרֵי מִטְוֶה מִצֶּמֶר לָבָן. עַל הָרִצְפָה, עַל הַסַּפָּה, עַל הַכִּסְּאוֹת, עַל שֻׁלְחָן־הַתֵּה וְגַם עַל הַמִּרְפֶּסֶת.

הַכֹּל בִּמְעִיל אֶחָד

מֵי הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי בִּמְעִיל אֶחָד וְיָחִיד צְפוּנִים כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה בְּטָנוֹת שׁוֹנוֹת, כָּרִיּוֹת צֶמֶר־גֶּפֶן, כִּיסִים פְּנִימִיִּים בְּנוֹסָף, עַל הַחִיצוֹנִיִּים, וּמַסְלוּלִים שֶׁל תְּפָרִים בַּעֲלֵי “צְעָדִים” צְפוּפִים וּ“צְעָדִים” רְחָבִים, וּתְפָרִים מְדַלְּגִים שֶׁתַּפְקִידָם רַק לְחַבֵּר אֶת הָרְבָדִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַבְּטָנוֹת? כָּל אֵלֶּה בִּמְעִיל אֶחָד שֶׁל צֶמֶר לָבָן.

אִמָּא שֶׁלְּךָ, קְטַנָּה, פּוֹסַעַת בֵּין הַגְּזָרִים, עַל מִצְחָהּ הֶחָלָק קֶמֶט אֶחָד קָטָן וּבָרוּר, קֶמֶט הָאוֹמֵר בְּלִי מִלִּים: “הַנִּיחוּ לִי. אֲנִי פּוֹתֶרֶת חִידַת תַּשְׁבֵּץ!”

פִּיהָ קָמוּץ, וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַמַּחֲזִיקוֹת בַּמַּחַט עוֹבְדוֹת בִּזְרִיזוּת וּבְדַיְקָנוּת, כְּאִלּוּ הֵן חַיּוֹת בִּזְכוּת עַצְמָן. הַחוּט נִגְמַר – הוֹפּ! – וְחוּט חָדָשׁ, מְחֻדָּד, מֻשְׁחָל אֶל תּוֹךְ קוֹף־הַמַּחַט, שֶׁהִמְשִׁיכָה מִיָּד בַּעֲבוֹדָתָהּ בְּפִקְּחוּת וּבְרָצוֹן טוֹב.

אַתָּה הִסְתּוֹבַבְתָּ בֵּין גִּזְרֵי הַבַּד, מִסְתַּכֵּל בְּיָדֶיהָ שֶׁל אִמָּא, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: טוֹב שֶׁהַבֵּן רוֹאֶה אֵיךְ נַעֲשִׂים מַעֲשִׂים עַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹצָאוֹת.

בָּטוּחַ כְּשׁוֹטֵר בָּרְחוֹב

מִמְּעִיל־הַצֶּמֶר הַלָּבָן שֶׁלִּי “יָצְאוּ” שְׁנֵי מְעִילִים, וּשְׁנֵיהֶם נוֹעֲדוּ לְךָ, הָאֶחָד כְּעֵין אֲפֻדָּה עַל בִּטְנַת בַּד דַּק, וְהָאַחֵר מְעִיל־חֹרֶף בַּעַל דָּשִׁים כְּפוּלִים עִם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל כַּפְתּוֹרֵי מַתֶּכֶת נוֹצְצִים.

אִמָּא הוֹרִידָה אוֹתְךָ מִן הַכִּסֵּא, שֶׁעָלָיו עָמַדְתָּ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מָדְדָה עָלֶיךָ אֶת הַמְּעִילִים. עֵינֶיהָּ הִבְהִיקוּ מִשִּׂמְחָה לִרְאוֹתָם עָלֶיךָ. וְאַתָּה נִרְאֵיתָ בָּהֶם כְּגֶבֶר קָטָן. צָעַדְתָּ בִּצְעָדִים רְחָבִים וְהָיִיתָ נָאֶה וּבָטוּחַ כְּשׁוֹטֵר בָּרְחוֹב.

אֲנִי הִצְלַחְתִּי לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַמַּטְלִיוֹת הַמְיֻתָּרוֹת, נִקִּיתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ מִחוּטִים קְטַנִּים וְדַקִּים שֶׁהִסְתַּלְסְלוּ וְדָבְקוּ בּוֹ – וְכָל הָעִנְיָן נִגְמַר בְּטוֹב.

אָז שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה’לֶה, שֶׁקָּרְאָה אֵלֶיךָ מִמִּרְפֶּסֶת הַבַּיִת הַסָּמוּךְ:

“חֶמִי, נֵצֵא הַחוּצָה לְשַׂחֵק! טוֹב?”

נוֹצָה קְטַנָּה, צְהַבְהֶבֶת

רָאִיתִי אֶת דְּבוֹרָה’לֶה עוֹמֶדֶת עַל מִרְפֶּסֶת הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, לְבוּשָׁה מְעִיל־חֹרֶףְ אָדֹם, מִתְרוֹמֶמֶת עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁרֹאשָהּ יַעֲלֶה מֵעַל מַעֲקֵה הַבַּרְזֶל. לְחַיֶּיהָ וְרֻדּוֹת וְעֵינֶיהָ הַתְּכֻלּוֹת נוֹצְצוֹת. כָּל הָרְחוֹב הָיָה מוּצָף אוֹר.

הָעֲנָנִים שֶׁרוֹקְנוּ אֶת גִּשְׁמֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ בְּקוֹלוֹת וּבִרְעָמִים, נִדְחֲפוּ וְנִשְּׂאוּ מִזְרָחָה וְהִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם שָׁמַיִם תְּכֻלִּים וּרְחָבִים. הָרְחוֹב נִרְאָה נוֹצֵץ וְקוֹרֵן כְּפָמוֹטוֹת שַׁבָּת בְּיוֹם שִׁשִּׁי.

וְהַבֵּן שֶׁלָּנוּ – זֶה אַתָּה – הִכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיִם שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הַכִּיסִים שֶׁבִּמְעִילוֹ הֶחָדָשׁ. חִיֵּךְ וְהִתְנִיעַ עַצְמוֹ אֶל פֶּתַח הַבַּיִת. לָצֵאת הַחוּצָה לַמִּשְׂחַק. אִמָּא הִסְפִּיקָה לְהַכְנִיס אֶת רֹאשְׁךָ לְתוֹךְ כִּפַּת צֶמֶר לְבָנָה בַּעֲלַת צִיץ, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: כְּדַאי הָיָה לְהַצְמִיד לְתוֹךְ הַכִּפָּה נוֹצָה צִבְעוֹנִית קְטַנָּה, כְּמוֹ בְּכוֹבְעֵי צַיָּדִים.

אֲנִי פּוֹתֵּחַ אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת – וּמַה מֻּנָּח לְיַד הַפֶּתַח?

נוֹצָה קְטַנָּה צְהַבְהֶבֶת, שֶׁנֶּאֶחְזָה אֵיךְ־שֶׁהוּא בַּמַּשְׁקוֹף, רוֹעֶדֶת כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת נֵר – נוֹצַת פָּשׁוֹשׁ, שֶׁנָּשְׁרָה מֵאַחַד הַפָּשוֹשִים הַמְקַנְּנִים אֶצְלֵנוּ בֵּין עֲצֵי הָרִמּוֹנִים שֶׁבֶּחָצֵר. הַפָּשׁוֹשׁ עָמַד וַדַּאי מְכֻרְבָּל כָּל הַלַּיְלָה בָּרוּחַ הָעַזָּה, שֶׁנָּשְׁבָה בֵּין הָעֲנָפִים הַקֵּרְחִים, וְהָרוּחַ הִצְלִיחָה לִמְרֹט נוֹצָה, הֵעִיפָה אוֹתָהּ, סוֹבְבָה וְסוֹבְבָה – עַד שֶׁנִּדְבְּקָה אֶל מַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ.

“יֵשׁ לִי מַזָּל!” הִרְהַרְתִּי.

נָטַלְתִּי אֶת הַנּוֹצָה בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתַי, כְּאִלּוּ הָיְתָה יְצוּר חַי, וְתָקַעְתִּי אוֹתָהּ בְּקִפּוּל כִּפַּת הַצֶּמֶר שֶׁלְּךָ. שָׁם הִיא נִרְגְּעָה, וְאַתָּה נִרְאֵיתָ בְעֵינֵינוּ מֻשְׁלָם לַחֲלוּטִין בְּתִלְבָּשְׁתְּךָ הַחֲדָשָׁה.

הַאֹשֶׁר נִכְנַס לַלֵּב

דְּבוֹרָה’לֶה כְּבַר עָמְדָּה לְיַד שַׁעַר הֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ. דְּמוּתָהּ הִצְטַלְּמָה בַּמִּדְרָכָה הַרְטֻבָּה. אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה בּוֹהֵק וּמְסַּנְּוֵר, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לְפַצּוֹת אוֹתָנוּ עַל לֵיל־הַגֶּשֶׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ. הַבָּתִּים הִשְׁתַּקְּפוּ בַּכְּבִישׁ הָרָטֹב, וּשְׁלוּלִיוֹת מַיִם מְעֹרָבוֹת בְּאַדְמַת־הַגִּנּוֹת שֶׁנִּסְחֲפָה נָחוּ לְצִדֵּי הַמִּדְרָכוֹת.

כָּל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּרְחוֹב מִצְמְצוּ בְּעֵינֵיהֶם, וּפְנֵיהֶם חִיְּכוּ מֵרֹב תַּעֲנוּג עַל הַיּוֹם הַיָּפֶה, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ אֶת הַיּוֹם בְּמַתָּנָה – מַתָּנָה שֶׁשּׁוֹכְחִים אֶת תַּאֲרִיכָהּ, אַךְ זוֹכְרִים אוֹתָהּ בְּחִיּוּךְ שֶׁל אֹשֶׁר. צָרִיךְ פָּשׁוּט לִתְקֹעַ שְׁתֵּי רַגְלַיִם בָּרְחוֹב וּלְהַבִּיט סָבִיב – לֹא יוֹתֵר. הָאֹשֶׁר נִכְנַס לְלֵב כָּל אֶחָד. גַּם לְלִבּוֹ שֶׁל הַפָּשׁוֹשׁ שֶׁהָרוּחַ תָּלְשָׁה לוֹ נוֹצָה.

זֶה לֹא מַצְחִיק

פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי חֲבָטָה, וְאַחֲרֶיהָ קוֹל צְחוֹק מְצַלְצֵל שֶׁל דְּבוֹרָה’לֶה.

אֲנִי פּוֹנֶה אֶל הַיְּלָדִים. פְּנֵי דְּבוֹרָה’לֶה צוֹהֲלִים, וְאִלּוּ אַתָּה – רָאִיתִי אוֹתְךָ מַעֲלֶה אֶת הַיַּשְׁבָן שֶׁלְּךָ, וּשְׁתֵּי יָדֶיךָ נִשְׁעָנוֹת בְּתוֹךְ הַבֹּץ שֶׁלְּיַד הַמִּדְרָכָה. קֵרַבְתָּ אֶת רַגְלֶיךָ אֶל יָדֶיךָ וְהִזְדַּקַּפְתָּ. מְעִיל הַצֶּמֶר הֶחָדָשׁ שֶׁלְּךָ הָיָה מְכֻסֶּה בֹּץ נוֹצֵץ כְּמוֹ סִנָּר שָׁחוֹר.

הִבַּטְתָּ בְּפָנֶיהָ שֶׁל דְּבוֹרָה’לֶה הַצּוֹחֶקֶת. עָשִׂיתָ כַּמָּה צְעָדִים לִקְרָאתִי, הֲרִימוֹתָ שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִם קְטַנּוֹת שֶׁלְּךָ, שֶׁהָיוּ מְלֻכְלָכוֹת בְּבֹץ וְהֵנַפְתָּ אוֹתָן אֶל מוּל פָּנַי. נָשָׂאתָ אֵלַי שְׁתֵּי עֵינָיִם גְּדוֹלוֹת וְשָׁאַלְתָּ:

“הַבֵּט, אַבָּא, זֶה מַצְחִיק?”

כֻּלָּם צוֹחֲקִים כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ נוֹפֵל. גַּם הַיּוֹם.

רָצָה הַגּוֹרָל שֶׁפַּעַם אַחַת חָזַר בְּנִי (וְזֶה אַתָּה) לְבַדּוֹ מִגַּן־הַיְלָדִים וְנֶעְצַר בְּפִנַּת הַמִּדְרָכָה, לְיַד הַפָּנָס. חֲמִשָּה יְלָדִים עָמְדוּ שָׁם וְדִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּקוֹל רָם, בִּתְּנוּעוֹת יָדַיִם וּדְחִיפוֹת חָזֶה, מִשּׁוּם שֶׂכָּל אֶחָד מֵהֶם רָצָה שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתוֹ.

עָמַדְתִּי בְּחַלּוֹן הַבַּיִת, רָאִיתִי אוֹתָם וְשָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵיהֶם.

“יוֹסִי!” צָעַק אֶחָד מֵהֶם, “אָז אָנִי אוֹמֵר לְךָ, הָיִינוּ צְמֵאִים נוֹרָא. וְהַדֶּרֶךְ עוֹד הָיְתָה אֲרֻכָּה.”

“וְהַמּוֹרֶה דַּוְקָא לֹא הִרְשָׁה לָנוּ לִשְׁתּוֹת. הוּא אָמַר שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַמַּיִם לִשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרָיִם…” נִכְנַס יֶלֶד שֵׁנִי לִדְבָרָיו.

“תֵּן לִי לְסַפֵּר. אַל תִּהְיֶה ‘שְׁוִיצֵר’! אָז אוּרִי הֵרִים אֶת הַמֵּימִיָּה שֶׁלּוֹ וְשָׁתָה מַהֵר, עַד שֶׁנָּזְלוּ טִפּוֹת מִזָּוִיּוֹת הַפֶּה שֶׁלּוֹ, וְנָתַן גַּם לְגָדִי…”

“וְגָדִי נָתַן לִי. בָּלַעְתִּי מַהֵר, אֲבָל נָתַתִּי גַּם לָאֲחֵרִים.”

“שְׁתֹק כְּבָר טֶמְבֶּל! אֲנִי שָׁתִיתִי בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁהַמַּיִם יָרְדוּ לִי לַחֻלְצָה, וְנָתַתִּי גַּם לְאוֹרָה. שָׁתִינוּ וְשָׁתִינוּ, הַפִּקָּה יָרְדָה וְעָלְתָה כְּמוֹ מַשְׁאֵבָה,” הוֹסִיף הַמְסַפֵר בְּחִיּוּךְ רָחָב, “אוּלַי שִׁשָּׁה, אוּלַי עֶשְׂרִים יְלָדִים שָׁתוּ מֵאוֹתָהּ מֵימִיָּה… זֹאת הָיְתָה מֵימִיַּת פְּלָאִים!”

“וְאָז… תֵּן גַּם לִי לְסַפֵּר!” צָעַק גָּדִי, “אָז הַמּוֹרֶה בָּא. הָיָה יֹפִי. עָמַדְנוּ כְּאִלּוּ כְּלוּם. וְהַמֵּימִיָּה שֶׁל אוּרִי שׁוֹתֶקֶת לָהּ כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר. אֲנִי אֹמֵר לָכֶם, הַמּוֹרֶה לֹא הִרְגִּישׁ כְּלוּם. זֹאת הָיְתָה מֵימִיַּת פְּלָאִים!”

לִרְאוֹת יְלָדִים עוֹמְדִים בְּפִנַּת רְחוֹב אַחַד־הָעָם וּשְׂדֵרוֹת בֶּן־צִיּוֹן לְיַד עַמּוּד הַפָּנָס, מַפִּילִים צְלָלִים סְגֻלִּים עַל הַמִּדְרָכָה הַיְרַקְרַקָּה־אֲפֹרָה, כְּשֶׁהֵם מְדַבְּרִים בְּקוֹלוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ בִּרְחוֹב שֵׁינְקִין – לָזֹאת רְגִילִים הָיִינוּ. יָדַעְתִּי, עוֹד מְעַט יִשָּׁמַע קוֹל אֵם מִן הַחַלּוֹן: “יוֹסִי, בּוֹא הַבַּיְתָה לֶאֱכֹל!” – וְהַהַצָּגָה תִּגָּמֵר. וְאָמְנָם שָׁמַעְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה

“יוֹסִי, בּוֹא לֶאֱכֹל!”

יוֹסִי הֵרִים אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁנִּשְׁעַן אֶל הָעֵץ, וְהַחֶבְרַיָּה הִסְתַּלְּקָה.

רַק בְּנִי (וְזֶה אַתָּה) בֶּן הֶחָמֵשׁ, שֶׁעוֹד הָלַךְ לַגָּן, נִשְׁאַר עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ בְּפִשּׂוּק רַגְלַיִם, מְמַצְמֵץ בְּעֵינָיו וְאֵינוֹ זָז.

כְּשֶׁקָּרְאָה לוֹ אִמָּא, נִתֵּק עָצְמוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּפָסַע הַבַּיְתָה. אַךְ בִּמְקוֹם לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, פָּנָה אֵלַי, הֵרִים פָנָיו וְאָמַר:

“אַבָּא, קְנֵה לִי מֵימִיַּת פְּלָאִים!”

“נַחוּם,” אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, “עַכְשָׁו עָלֶיךָ לִהְיוֹת אָב מֵבִין. יֵשׁ לְהָבִין לְלֵב הַיֶּלֶד. יֵשׁ לְהַנִּיחַ לַיֶּלֶד שֶׁיּוֹצִיא מַסְקָנוֹת, וְלֹא רַק שֶׁיִּשְׁמַע מִמְּךָ אֶת תְּשׁוּבָתְךָ וְסוֹף פָּסוּק. אַל תְּאַכְזֵב אֶת הַיֶּלֶד,” אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, “זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שָׁמַע אֶת הַמִּלִּים ‘מֵימִיַּת פְּלָאִים’. אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מֵימִיּוֹת פְּלָאִים, אֲבָל לָמָּה לְךָ לְאַכְזֵב אֶת הַבֵּן?”

עָנִיתִי אֵפוֹא לִבְנִי בְּקוֹל שָׁקֵט, בְּקוֹל שֶׁל “מוּבָן מֵאֵלָיו”:

“טוֹב בְּנִי. אֵיפֹה קוֹנִים מֵימִיַּת פְּלָאִים?”

“בַּחֲנוּת, אַבָּא,” עָנָה מִיָּד, “בַּחֲנוּת גְּדוֹלָה בִּרְחוֹב אַלֶנְבִּי.”

“טוֹב, בְּנִי. אֲבָל מַה זֶּה מֵימִיַּת פְּלָאִים?”

הִתְחָרַטְתִּי עַל שְׁאֵלָה זוֹ; כִּי הַבֵּן עִפְעֵף בְּעַפְעַפָּיו הַכְּבֵדִים, כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ אֵם אֲנִי מֻכְשָׁר לְהָבִין אֶת שֶׁיַּגִּיד לִי.

תְּשׁוּבָתוֹ הָיְתָה:

“אַבָּא, יֵשׁ מֵימִיּוֹת פְּלָאִים. קְנֵה לִי אַחַת!”

אוֹתוֹ לַיְלָה הִשְׁכַּבְתִּי אֶת בְּנִי לִישֹׁן. עַד שֶׁהֵסַרְתִּי מַעֲלָיו אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתִּי עָלָיו אֶת הַפִּיגָ’מָה, זוֹ שֶׁמְּצֻיָּרִים עָלֶיהָ פִּילִים וְצִפֳּרִים, כְּבָר הָיוּ עֵינֵי הַבֵּן כְּבֵדוֹת וְעַפְעַפָּיו יָרְדוּ וְעָלוּ בְּמַאֲמָץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָדֵם מִיָּד.

הַבָּעַת פָּנָיו שֶׁל הַבֵּן (וְזֶה אַתָּה) גִּלְּתָה, כִּי רוֹצֶה הוּא לְסַפֵּר לִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב, שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ לְגַלּוֹתוֹ לִי עוֹד לִפְנֵי שֶׁיֵּרָדֵם. הַבֵּן הֶעֱלָה עַפְעַפַּיִם עֲיֵפִים וְהִבִּיט בִּי בְּתִקְוָה, שֶׁהַפַּעַם אֶתְפֹּס אֶת הָעִנְיָן מַהֵר, בְּלִי שְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת.

מִתּוֹךְ שֶׁרָצָה לְסַפֵּר מַהֵר, הִתְחִיל דַּוְקָא בְּסִפּוּר אָרֹךְ, מִתְמַשֵּׁךְ, עִם הַרְבֵּה פְּרָטִים מְיֻתָּרִים, וּמִכָּל אֵלֶּה יָצָא סִפּוּר לֹא בָּרוּר, אֲבָל מְעַנְיֵן:

“תִּשְׁמַע אַבָּא,” אָמַר, “אֲסַפֵּר לְךָ לָמָה אֲנִי צָרִיךְ אֶת מֵימִיַּת הַפְּלָאִים. פַּעַם אַחַת הָלַךְ אִישׁ אֶחָד עִם רֶשֶׁת־דַּיָּגִים גְּדוֹלָה לְחוֹף הַיָּם. הוּא הָיָה צַיַּד פִּילִים וּבְנוֹת־יַעֲנָה. אַתָּה יוֹדֵעַ, אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶן רַק שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בְּכָל רֶגֶל. הָלַךְ וְהָלַךְ, וְלֹא הָיוּ קִיּוֹסְקִים וְלֹא כִּסְאוֹת נוֹחַ כְּמוֹ בְּגַן־הַחַיּוֹת. זֶה הָיָה רָחוֹק. וּפִתְאוֹם הָיוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים. הוּא הָיָה חָזָק וְהֵם הָיוּ צְמֵאִים…”

עֵינֵי הַבֵּן הִבִּיטוּ בִּי וּבִקְשׁוּ בְּלִי מִלִּים שֶׁאָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ. אַךְ אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי בַּמֶּה אוּכַל לַעֲזֹר וְהִנַּחְתִּי לַיֶּלֶד שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ אֶת סוֹף סִפּוּרוֹ.

“הָאִישׁ הָלַךְ,” הִמְשִׁיךְ הַבֵּן, “וְרָאָה פִּתְאֹם אַרְיֵה, וְגַם אֶת הַפִּיל הַלָּבָן. טוֹב מְאֹד שֶׁבָּאוּ. וָאֳנִיָּה עוֹד לֹא בָּאָה, וְאָז,” אָמַר הַבֵּן בְּאַנְחַת רְוָחָה, “אָז בָּאוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. וְהָיְתָה לָהֶם מֵימִיַּת פְּלָאִים אַחַת. אַתָּה כְּבָר מֵבִין, אַבָּא? תִּקְנֶה לִי מֵימִיַּת פְּלָאִים.”

“כֵּן, כֵּן, אֶקְנֶה לְךָ בְּנִי,” אָמַרְתִּי, “לַיְלָה טוֹב!”

הָעַפְעַפַּיִם הַכְּבֵדִים שֶׁל הַבֵּן יָרְדוּ. עֵינָיו נֶעֶצְמוּ, וְעַל שְׁפָתָיו רִחֲפָה שַׂחֲקָה.

לַמָּחֳרָת הָיָה יוֹם כְּכֹל הַיָּמִים. בַצָּהֳרַיִם חָזַר הַבֵּן מִגַּן־הַיְלָדִים, וְעוֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ:

“אַבָּא, קָנִיתָ לִי?”

בִּשְׁעַת הָאֲרוּחָה שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא:

“מָתַי נִקְנֶה לַבֵּן אֶת הַמֵּימִיָּה?”

הַבֵּן מִהֵר לְתַקֵּן לי:

“אֶת מֵימִיַּת הַפְּלָאִים!”

לִפְנוֹת עֶרֶב יָצָאנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ לִרְחוֹב אַלֶנְבִּי, לְחַפֵּשׂ בַּחֲנֻיּוֹת.

אוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחוֹלְלָה מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. הַחֲנֻיּוֹת הָיוּ רֵיקוֹת מִסְּחוֹרוֹת, וָאֳנִיּוֹת לֹא הִגִּיעוּ לַנְּמָלִים.

שָׁאַלְנוּ בְּכַמָּה חֲנֻיּוֹת עַל מֵימִיָּה – וְעָנוּ כִּי אֵין מֵימִיּוֹת. לְבַסּוֹף נִכְנַסְנוּ אֶל חֲנוּת אַחַת, שֶׁמָּכְרוּ בָּהּ חֲפָצִים יְשָׁנִים. צִיַּרְתִּי כָּאן אֶת הַחֲנוּת, עַל חֲפָצֶיהָ הַמּוּזָרִים. בַּעַל הַחֲנוּת שָׁמַע בְּחִיּוּךְ אֶת שְׁאֵלַת הַבֵּן וְעָנָה:

“מֵימִיּוֹת לֹא הִגִּיעוּ. יֵשׁ מִלְחָמָה. אֲבָל…יֵשׁ לִי אַחַת יְשָׁנָה.”

הוּא הֶרְאָה לָנוּ מֵימִיָּה מְרֻפֶּטֶת וִישָׁנָה. עֵינֵי הַבֵּן הִבְהֲבוּ אֵלֶיהָ כְּאֶל דּוֹדָה טוֹבָה. קָנִינוּ אוֹתָהּ, וּבַעַל הַחֲנוּת לִוָּה בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת אֶת צְעָדָיו הַמְאֻשָּׁשִׁים שֶׁל הַבֵּן; וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ אַחֲרָיו (אַחֲרֶיךָ, בְּנִי) שְׂמֵחִים, כִּי צָעַד בְּשִׂמְחָה אֶל הָרְחוֹב הַהוֹמֶה.

הִנֵּה אֲנִי מַגִּיעַ אֶל סוֹף סִפּוּרִי.

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה, מִלֵּא הַבֵּן אֶת הַמֵּימִיָּה מַיִם מִן הַבֶּרֶז וְתָלָה אוֹתָהּ לְיַד מִטָּתוֹ עַל מַסְמֵר.

לְאַחַר שֶׁעָלָה עַל מִשְׁכָּבוּ אוֹתוֹ יוֹם, שָׁלַח אֵלֶיהָ מַבָּטִים חַמִּים וְנִרְדַּם בְּחִיּוּךְ עָל פָּנָיו.

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, רַק פָּקַח עֵינַיִם – הִבִּיט בַּמֵּימִיָּה. הָרִצְפָה הָיְתָה רְטֻבָּה מִמַּיִם; וְהַמֵּימִיָּה הָיְתָה רֵיקָה – רוֹקְנָה אֶת כָּל מֵימֶיהָ.

עוֹד יָמִים רַבִּים אַחַר־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיְתָה רֵיקָה, הָיָה הַבֵּן שׁוֹלֵחַ אֵלֶיהָ מַבָּטִים חַמִּים וְעֵינַיִם מְחַיְּכוֹת, כְּאָדָם שֶׁמְּחַיֵּךְ לְזֵכֶר חֲלוֹמוֹת שֶׁנָּמוֹגוּ.

וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי כִּי לֹא אֲנִי הָיִיתִי הָאָשֵׁם בְּאַכְזָבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה, בֵּן, כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן.

יֶלֶד זֶה בַּצִּיּוּר – נֹאמַר שֶׁשְּׁמוֹ עָמוֹס – סִדֵּר לְעַצְמוֹ נוֹחֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַנֵּג עַל הַקְּרִיאָה הַמְּעַנְיֶנֶת. מְדֻבָּר כַּמּוּבָן, בִּימֵי הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.

כָּזֶה הוּא טַעְמוֹ שֶׁל עָמוֹס.

כָּל אָדָם, אִם קָטָן אוֹ גָּדוֹל, מְסַדֵּר לְעַצְמוֹ תְּנָאֵי קְרִיאָה מַתְאִימִים: סַפָּה וְסֻכָּרִיָּה; כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן; יָד בֵּין הַשְּׂעָרוֹת הַפְּרוּעוֹת, אוֹ חֻלְצָה מְגֹהֶצֶת וּסְרָטִים בַּצַּמּוֹת (יָלְדָה, כַּמּוּבָן). וְיֵשׁ עוֹד תְּנָאי אֶחָד לִקְרִיאָה טוֹבָה – הֲלֹא הוּא הַסֵּפֶר שֶׁנִּדְפַּס יָפֶה. סֵפֶר כָּזֶה עוֹשֶׂה חַג לַקּוֹרֵא.

בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה הָיָה הַנְּיָר לִסְפָרִים גָּרוּעַ (לֹא לָבָן, לֹא חָזָק, מְשַׁקֵּף אֶת מַה שֶׁנִּדְפַּס בְּעֶבְרוֹ הָאַחֵר); אַךְ מִי מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁגַּם עַל נְיָר גָּרוּעַ אֶפְשָׁר לְסַדֵּר שׁוּלַיִם יָפִים, לְהַדְפִּיס צִיּוּרִים רַק עַל צִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל הַדָּף, וּלְהַתְקִין לַסֵּפֶר כְּרִיכָה עֲדִינָה? כְּבָר רָאִינוּ מַחְבָּרוֹת עֲשׂוּיוֹת מִנְּיָר רַע וְהֵן בְּכָל זֹאת יָפוֹת. אִם הַתַּלְמִיד הוּא בַּעַל טָעַם.

לְהַרְגִּישׁ בְּתוֹךְ הַבְּגָדִים

הַסֵּפֶר אֵינוֹ סֻכָּרִיָּה, אוֹ מוֹדָעָה שֶׁל קוֹלְנוֹעַ. הַכְּרִיכָה שֶׁלּוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲדִינָה.

עֲבֹר נָא עַל אֲרוֹן־הַסְּפָרִים שֶׁלְּךָ וּרְאֵה מַה מְסַפֵּק אֶת טַעְמְךָ. שִׂים עַיִן וְלֵב לֹא רַק לְּמַעֲטָפָה, כִּי אִם גַּם לִבְהִירוֹת הָאוֹתִיּוֹת, לְשׁוּלֵי הַדַּפִּים וְלְטִיב הַצִּיּוּרִים.

עֲשֵׂה עַצְמְךָ שׁוֹפֵט.

הַצִּיּוּרִים צְרִיכִים לִהְיוֹת חַיִּים.

אִם תְּצַיֵּר כּוֹבַע + חֻלְצָה + מִכְנָסַיִם + נַעֲלַיִם, עֲדַיִן אֵין זֶה יֶלֶד.

אָדָם מְצֻיָּר אֵינוֹ תִּרְכֹּבֶת שֶׁל כּוֹבַע, חֻלְצָה, מִכְנָסַיִם וְנַעֲלַיִם. יֵשׁ לְהַרְגִּישׁ כִּי הָאָדָם הוּא יְצוּר חַי וּמִתְנוֹעֵעַ. יֵשׁ לְהַרְגִּישׁ שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּגָדִים נִמְצָא גּוּף חַי.

זֶה הוּא הָעִנְיָן!

שִׂים לֵב, אוּלַי הַצִּיּוּרִים כְּבֵדִים בְּצִבְעֵיהֶם וְיֵשׁ בְּכֹחָם לְקַלְקֵל אֶת תַּעֲנוּג הַקְּרִיאָה וְהַרְגָּשַׁת הֶחָג הַפּוֹקֶדֶת אוֹתְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לְעַצְמְךָ, אוֹ לְאָחִיִךָ הַקָּטָן.

בֵּין חַיָּלֵי הָעוֹפֶרֶת – אַתָּה שׁוֹלֵחַ יָד בְּטוּחָה וּמַרְאֶה: חַיָּל זֶה עָשׂוּי מַתֶּכֶת חֲזָקָה יוֹתֵר וְיָפֶה מִשְּׁאָר הַחַיָּלִים. בֵּין הַרְבֵּה מִינֵי עוּגוֹת – אַתָּה מַרְאֵה בְּבִטָּחוֹן עַל זֹאת הָאֲהוּבָה עָלֶיךָ יוֹתֵר מִן הָאֲחֵרוֹת.

אֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה בָּקִי אֲפִלּוּ בִּבְחִירַת אֲבַטִּיחַ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה כִּי הוּא אָדֹם בְּתוֹכוֹ וְגַרְעִינָיו שְׁחוֹרִים.

שִׂים עַצְמְךָ שׁוֹפֵט וְדַע לִבְחֹר גַּם אֶת הַסְּפָרִים הָרְאוּיִים.

כָּל סֵפֶר הוּא עוֹלָם חַי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֵין לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַסְּפָרִים בְּגֹדֶל אֶחָד וּבְצוּרָה אַחַת וַאֲחִידָה. לֹא כָּל הַצִּפֳּרִים, תּוֹדָה לָאֵל, אֲפֹרוֹת הֵן.

לְמָשָׁל, יֵשׁ סְפָרִים שֶׁהֵם בְּלִי כְּרִיכוֹת, בְּלִי צִיּוּרִים, מְשֻׁמָּשִׁים, מְרֻפָּטִים, נְיָר גָּרוּעַ – וְהַיָּד נוֹגַעַת בָּהֶם וּמְעַלְעֶלֶת בְּדַפֵּיהֶם, מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, בִּידִידוּת וּבְאַהֲבָה נֶאֱמָנָה. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַכִּיר וְיוֹדֵעַ סְפָרִים בּוֹדְדִים כָּאֵלֶּה, וְהֵם טוֹבִים לָנוּ, וְאָנוּ שׁוֹמְרִים לָהֶם חֶסֶד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ; וְהֵם מְעַטִּים וּסְפוּרִים. אֵלֶּה הֵם סְפָרִים שֶׁתָּכְנָם הוּא אוֹרָם.

וַדַּאי, הָיִיתִי יָכוֹל לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים בְּעִנְיַן הַסֵּפֶר הַיָּפֶה. הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁגַּם אֲחֵרִים יִהְיוּ רְגִישִׁים וְיַעֲמִידוּ דְּרִישׁוֹת לְנוֹי הַסְּפָרִים, וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּנוֹחִיּוּת הַגּוּף, כְּמוֹ יֶלֶד זֶה שֶׁבַּצִּיּוּר אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ כִּי שְׁמוֹ, אוּלַי, עָמוֹס.

“הַבַּיִת שֶׁלִּי נִמְצָא מִצַּד יָמִין, בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי. עוֹלִים אֵלָיו בְּשָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת,” אָמְרָה הָאִשָּׁה, שֶׁיָּשְׁבָה בֵּין הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ לָשׁוּב לַמּוֹשָׁבָה הַוָּתִיקָה.

יָמִים רַבִּים עָבְרוּ מֵאָז, וַאֲנִי זוֹכֵר עֲדַיִן אֶת קוֹלָהּ וְאֶת פָּנֶיהָ. עַתָּה מָצָאתִי שֶׁמִּן הָרָאוּי לְסַפֵּר עָלֶיהָ. לְאַחַר שֶׁתִּקְרְאוּ אֶת דְּבָרַי, תָּבִינוּ – כָּךְ אֲנִי מְקַוֶּה – מַדּוּעַ חָשַׁבְתִּי כָּךְ.

הַמּוֹשָׁבָה מִשְׁמַר־הַיַּרְדֵּן נִכְבְּשָׁה בְּמִלְחֶמֶת־הָעַצְמָאוּת עַל־יְדֵי הַסּוּרִים. אַחֲרֵי הֶסְכֵּם שְׁבִיתַת־הַנֶּשֶׁק עִם יִשְׂרָאֵל נָסוֹגוּ הַחַיָּלִים הַסּוּרִים אֶל מֵעֵבֶר לַגְּבוּל, וּבְבֹקֶר סְתָו בָּהִיר וְצוֹנֵן שָׁבוּ אֵלֶיהָ רֹב תּוֹשָׁבֶיהָ.

“הַאִם מִזְּמַן אַתְּ בְּמִשְׁמַר־הַיַּרְדֵּן?” שָׁאַל אֶת הָאִשָּׁה בָּחוּר אֶחָד, שֶׁעָסַק בְּהַעֲמָסַת צְרִיף עַל גַּבֵּי מַשָּׂאִית גְּדוֹלָה.

“לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה,” עָנְתָה לוֹ בְּקוֹל שָׁקֵט וְגֵאֶה, “בְּאַדְמָתָהּ טָמוּן בַּעֲלִי, וְגַם בְּנִי, זֶה שֶׁנָּפַל בַּמִּלְחָמָה. אִם תָבוֹאוּ לַמּוֹשָׁבָה לְפָנַי, תַּכִּירוּ אֶת בֵּיתִי: שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת לִפְנֵי הַפֶּתַח וַעֲצֵי תַּפּוּז מִשְׁנֵי עֶבְרֵיהֶן. כִּמְעַט מִמּוּל לְבֵית־הַכְּנֶסֶת.”

הַשַּׁיָּרָה יָצְאָה לַדֶּרֶךְ, נָסְעָה, הִגִּיעָה – וְחָנְתָה. הַאֻמְנָם הִגַּעְנוּ כְּבָר?

יָצָאתִי מִתּוֹךְ הָאוֹטוֹ, מְמַצְמֵץ בְּעֵינַי מֵאוֹר הַבֹּקֶר הַבָּהִיר, מַבִּיט לַצְּדָדִים:

“אֵי כָּאן מִשְׁמַר־הַיַּרְדֵּן?”

עֲרֵמוֹת נְמוּכוֹת שֶׁל שִׁבְרֵי אֲבָנִים וְעֵצִים שֶׁנִּגְדְּעוּ הָיוּ פְּזוּרִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַכְּבִישׁ. אֵי הַבָּתִּים? אֵי בֵּית־הַכְּנֶסֶת? אֵי אַבְנֵי הַבָּתִּים שֶׁנֶּהֶרְסוּ?

“הַמּוֹשָׁבָה ‘גֻּלְּחָה’, כְּאִלּוּ הוֹרִידוּ אוֹתָהּ בְּסַכִּין,” אָמַר אַחַד הַבַּחוּרִים.

קָשֶׁה לוֹמַר שֶׁהַמַּרְאֶה הָיָה מְדַכֵּא אוֹ מְזַעֲזֵעַ. גַּם בְּצִיּוּר זֶה, שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד, אֵין לִרְאוֹת דִּכָּאוֹן. הָאוֹר הָרַב שֶׁמִּסָּבִיב, צִבְעֵי הֶהָרִים הַמַּכְחִילִים בָּאֹפֶק – כָּל אֵלֶּה מְרַכְּכִים אֶת הַדִּכָּאוֹן. מַה גַּם שֶׁעֵינֵינוּ רְגִילוֹת לִרְאוֹת שְׁמָמָה וַאֲבָנִים.

בֵּינְתַיִם קָפְצוּ מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנִיּוֹת בַּחוּרִים מְזֹרָזִים וּשְׂמֵחִים כִּבְיוֹם חַג וְהִתְחִילוּ לִפְרֹק אֶת הַמִּטְעָן – רָהִיטִים, כֵּלִים, חָמְרֵי בִּנְיָן. מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ שֶׁנּוֹתְרוּ מוֹקְשִׁים בַּאֲדָמָה, נִשְׁלְחָה קְבוּצַת בַּחוּרִים וּמַכְשִׁירִים לְגִלּוּי מוֹקְשִׁים בִּידֵיהֶם – וְהִנֵּה הֵם הוֹלְכִים בִּזְהִירוֹת; חֶבֶל לָבָן שֶׁנִּגְרָר אַחֲרֵיהֶם מְסַמֵּן אֶת הַשְּׁבִיל שֶׁהָלְכוּ בּוֹ, וְהֵם מַרְכִּינִים בִּזְהִירוּת אֶת גּוּפָם וּמְגַשְּׁשִׁים בַּמַּכְשִׁירִים, כְּאִלּוּ אָזְנֵיהֶם וְעֵינֵיהֶם נִמְצָאוֹת בִּקְצֵה הַמּוֹט שֶׁבִּידֵיהֶם.

“הִנֵּה זֶה הַמָּקוֹם!” שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁאָמְנָם הִגִּיעָה הִנֵּה אַחֲרֵינוּ. פָּשְׁטָה אֶצְבַּע לְפָנֶיהָ וְהִתְחִלָה פּוֹסַעַת בְּעֵינַיִם בּוֹהוֹת אֶל תֵּל קָטָן, שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּקִיר הָרוּס.

“חֲבֵרָה, הִזָּהֲרִי, מוֹקְשִׁים!” קָרָא אַחֲרֶיהָ אַחַד הַבַּחוּרִים.

“לֹא, לֹא, זֶה כָּאן. מִיָּד יֵשׁ פֹּה מַרְצֶפֶת, אֲנִי יוֹדַעַת.” וְהָלְכָה בְּבִטָּחוֹן שֶׁל אָדָם הַפּוֹסֵעַ לְעֵבֶר חַדְרוֹ.

מִשֶּׁהִגִּיעָה לַתֵּל, עָשְׂתָה רַגְלָהּ הַיְּמָנִית תְּנוּעָה שֶׁל אָדָם הַמִּתְעַתֵּד לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת. אַךְ רַגְלָהּ שָׁהֲתָה רֶגַע מֻגְּבַּהַת וְאַחַר־כָּךְ יָרְדָה. זֶה רַק הֶרְגֵּל שֶׁהָיָה לָהּ לְמַעְלָה מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה. אַף מַרְצֶפֶת אַחַת לֹא הָיְתָה שָׁם. הָיָה רַק תֵּל חֳרָבוֹת. שְׁמָמָה.

הָאִשָּׁה עָמְדָה זְקוּפָה בִּמְקוֹמָהּ, מָחֲתָה בְּחָזְקָה בְּכַף־יָדָהּ אֶת שְׂפָתֶיהָ, שֶׁכַּנִּרְאֶה יָבְשׁוּ מְאֹד.

“שָׁם,” אָמְרָה וְהֶרְאֲתָה עַל הַקִּיר הֶהָרוּס, “חֲדַר־הַמִּטּוֹת עִם שָׁטִּיחַ קָטָן עַל הַקִּיר, עִם צִלּוּמִים. וּפֹה,” הֶרְאֲתָה עַל הַתֵּל הַתָּחוּחַ, “חֲדַר־הַאֹכֶל עִם מְנוֹרַת תִּקְרָה מֵעַל הַשֻׁלְחָן. וְשָׁם – הִנֵּה הַחוֹר הַשָּׁחוֹר.”

מִתַּחַת לַתֵּל נִרְאָה אָמְנָם אֶשְׁנָב אָפֵל שֶׁל מַרְתֵּף. הִיא עָצְרָה רֶגַע בְּדִבּוּרָהּ, נָשְׁמָה עֲמֻקּוֹת, עִפְעֲפָה בְּעֵינֶיהָ – וְנִדְחֲפָה לְהַמְשִׁיךְ וּלְדַבֵּר בְּלִי הַפְסָקוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאִם תַּפְסִיק – אֶפְשָׁר שֶׁתִּשְׁתֹּק וְלֹא תּוּכַל עוֹד לְדַבֵּר.

“בַּמַּרְתֵּף הַזֶּה בִּצֵּר בְּנִי אֶת עַצְמוֹ. עִם מְכוֹנַת יְרִיָּה. מִן הַחוֹר הַזֶּה, יָשָׁר מִמּוּל, הִנֵּה מֵעֵבֶר מִזֶּה – מִשָּׁם בָּאוּ הַפּוֹלְשִׁים. הֵם בָּאוּ כְּמוֹ נַחְשׁוֹל. הוּא חִכָּה לָהֶם שֶׁיִּתְקָרְבוּ וְאַחַר־כָּךְ יָרָה צְרוֹר. כְּשֶׁהַפּוֹלְשִׁים נִשְׁתַּהוּ רֶגַע לְמַרְאֵה נִפְגְּעֵיהֶם, קָרָא אֲלֵיהֶם בְּעַרְבִית: ‘בּוֹאוּ, יָא שַׁבַּאבּ! בּוֹאוּ בַּחוּרִים!’ הֵם סָבְרוּ כִּי זֶה אֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם וְהוֹסִיפוּ לְהִתְקַדֵּם. וְהִתְקָרְבוּ. וְהָיוּ קְרוֹבִים כְּמוֹ כָּכָה. וַאֲנִי עָמַדְתִּי שָׁם מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּל וְרוֹאָה הַכֹּל. וְקָרָאתִי אֶל בְּנִי: ‘כַּרְמִי! בּוֹא, תֵּצֵא כְּבַר מִצַּד זֶה. כֻּלָּם כְּבַר יָצְאוּ. הַמּוֹשָׁבָה נִכְבְּשָׁה…’ כָּכָה אָמַרְתִּי לוֹ, אֲבָל הוּא הֵשִׁיב לִי: ‘אִמָּא,’ אָמַר, ‘אַתְּ לְכִי עִם כֻּלָּם. אֲנִי לֹא אֵצֵא. עַד הָאַחֲרוֹן. הֵם יִבְרְחוּ… יָא שַׁבַּאבּ!’ קָרָא בְּקוֹל. וְהָעַרְבִים בָּאוּ מִבֵּין הַבָּתִּים שֶׁמִּמּוּל. אָז יָרָה בְּנִי צְרוֹר חָדָשׁ, וְהֵם נָפְלוּ אַרְצָה כְּאִלּוּ קִבְּלוּ מַכּוֹת בְּמַקְלוֹת־בַּרְזֶל בְּעַצְמוֹת הָרַגְלַיִם. אֵלֶּה מִבֵּין הַפּוֹלְשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים הֵחֵלּוּ מְהַסְּסִים, וְאָז קָרָא כַּרְמִי שׁוּב: ‘יָא שַׁבַּאבּ, בּוֹאוּ, בּוֹאוּ!’… בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע פָּגַע כַּדּוּר בְּרַקָּתוֹ הַיְמָנִית. הִתְכּוֹפֵף וְשָׁלַח יָדו אֶל מִצְחוֹ. אֲנִי רָאִיתִי מִשָּׁם, מִלְּמַטָּה.”

לְאַחַר שֶׁגָּמְרָה הָאֵם אֶת דְּבָרֶיהָ וְלֹא מָצְאָה עַל הַתֵּל כָּל חֵפֶץ שֶׁיַּעְצֹר אֶת מַבָּטָהּ, שֶׁיָּזִין אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ, פָּנְתָה וְיָרְדָה אֶל הַכְּבִישׁ. כְּשֶׁיָּרְדָה נִתְקְלָה רַגְלָהּ בְּגֶזַע עֵץ, הִצְטַחֲקָה הָאִשָּׁה וְאָמְרָה:

“אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ? הֵן כָּאן עָמַד עֵץ הַלִּימוֹנִים שֶׁלִּי!”

רָאִיתִי אֶת הָאֵם מִצְטָרֶפֶת אֶל קְבוּצוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְגּוֹדְדוּ לְיַד הַמַּשָּׂאִיוֹת הַגְּדוֹלוֹת.

בַּצִּיּוּר שֶׁעָשִׂיתִי מוּל הֲרִיסוֹת בֵּיתָהּ עוֹמֵד גֶזַע עֵץ־הַלִּימוֹנִים הַכָּרוּת בַּמֶרְכָּז. עֵינַיִם יְרֻקּוֹת כְּבָר הָיוּ בּוֹ, בַּגֶּזַע הַכָּרוּת, אַף הוֹצִיא עָנָף קָטָן, חָדָשׁ וּמְלַבְלֵב; וַאֲנִי רָאִיתִי בָּזֶה סֵמֶל לְנִצְחִיּוֹת הַחַיִּים הַמְפַכִּים בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

אַחַר־כָּךְ הָלַכְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַיַּרְדֵּן. מֵימָיו הַיְּרֻקִּים הָיוּ רְדוּדִים. עוֹמְדִים הָיִינוּ לְפָנַי עוֹנַת הַגְּשָׁמִים.

כְּשֶׁשַּׁבְתִּי מֵחוֹף הַיַּרְדֵּן עֲדַיִן הָיוּ הַבַּחוּרִים עֲסוּקִים בְּגִלּוּי מוֹקְשִׁים. עַל הַשֶּׁטַח הָרָבוּעַ שֶׁנֻּקָּה כְּבָר הִתְחִילוּ לְהָקִים גַּג רִאשׁוֹן בְּמִשְׁמַר־הַיַּרְדֵּן הַמְחֻדֶשֶׁת. הָאֵם תַּעֲשֶׂה שׁוּב אֶת הַלַּיְלָה בְּבֵיתָהּ.

סַבְלָנוּת עִקֶּשֶׁת הָיְתָה נְסוּכָה עַל פְּנֵי הָאֵם, כְּשֶׁצִּיַּרְתִּי אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת וּמְחַכָּה לַשַּׁיָּרָה.

הָיִיתִי יוֹצֵא בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם עִם כְּלֵי מְלַאכְתִּי. גּוּפִי הָיָה מַפִּיל צֵל אָרֹך וּמְשֻׁנֶּה עָל פְּנֵי הַכְּבִישׁ הַיּוֹרֵד מִצְּפַת. בְּמָקוֹם שֶׁנִּדְמֶה כִּי הַכְּבִישׁ נִפְסָק וְנִבְלָע אֶל תּוֹךְ הַר עַצְמוֹן, בְּמוֹצָאָהּ שֶׁל הַסִּמְטָה, הָיִיתִי מִתְיַשֵּׁב עַל כִּסְּאִי הַמִּתְקַפֵּל, מַצִּיב אֶת הַכַּן וּפוֹרֵשׂ אֶת הַנְּיָר.

הַבָּתִּים הַקְטַנִּים, הַיְּשָׁנִים, שֶׁמִּצַּד שְׂמֹאל נִרְאוּ כְּגוֹזָלִים מְבֹהָלִים, שֶׁהִצְטוֹפְפוּ וְעָלוּ מִתּוֹךְ מְבוּכָה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. וְהָעַצְמוֹן הַגָּדוֹל, הַשָּׁחוֹר, הַקֵּרֵחַ, נִפְרַשׂ בְּהַרְחָבָה כְּמָסָךְ לִפְנֵי סוֹף הָעוֹלָם.

כָּךְ הָיִיתִי יוֹשֵׁב – אֶל מוּל כָּל הָאַגָּדוֹת עַל צְפַת, עִיר הַמְקֻבָּלִים הַגְּדוֹלִים, הַמְּצַפִּים לַמָּשִׁיחַ וּמְנַסִּים לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ – בְּלִי שֶׁאַצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת בְּמֹחִי אָגָּדָה, וְלוּ גַּם אַחַת, שֶׁאֵדַע אֶת תְּחִלָּתָהּ וְאֶת סוֹפָהּ.

חַיִּים שֶׁהִסְתַּנְּנוּ דֶּרֶךְ הַגַּב

כָּל הַשָּׁעוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַצָּהֳרָיִם אֶפְשָׁר לְצַיֵּר בְּאֵין מַפְרִיעַ.

הַיְלָדִים שֶׁהָלְכוּ לְבֵית־הַסֵּפֶר הִתְעַכְּבוּ לְרֶגַע קַל לְיָדִי וְהָלְכוּ לָהֶם. נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי.

מְעַט מְעַט הִתְרַגַּלְתִּי לְחַיֵּי הָרְחוֹב. הָיִיתִי מַקְשִׁיב לָהֶם בְּלִי שֶׁאֶתֵּן אֶת דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם. מִקֵּץ זְמַן־מָה כְּבָר יָכֹלְתִּי לְצָרֵף קִטְעֵי שִׂיחָה שׁוֹנִים אֶל דְּמֻיּוֹת וּמְאֹרָעוֹת מְסֻיָּמִים. כָּךְ הֲבִינוֹתִי כִּי הַתַּרְנְגוֹלוֹת הַמְּנַקְּרוֹת בַּכְּבִישׁ שַׁיָּכוֹת לָאִשָּׁה הַגָּרָה בַּבַּיִת הַצָּהֹב. סָבְתָא מִן הַבַּיִת שֶׁמִּיָמִין קָנְתָה דָּגִים; שָׁם מַתְּקִּינִים גַּם אֶת הַגַּגּוֹת הַשְּׁטוּחִים לִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וּפֹה – מִן הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי יוֹשֵׁב בְּצִלּוֹ, הִשְׁלִיכוּ הַחוּצָה שְׁיָרֵי בַּד כָּחֹל.

אַךְ הִנֵּה חוֹזְרִים הַיְּלָדִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר וּמִיָּד הֵם מַקִּיפִים אוֹתִי מִכָּל עֵבֶר, וְעָלַי לְהָצִיץ בְּעַד הַקִּיר הַחַי אֶל תוֹךְ הַנּוֹף שֶׁלְּפָנַי.

יְלָדִים מִכָּל הַמִּינִים, רֻבָּם יַלְדֵי עֲנִיִּים, יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעָבְרוּ עָל פָּנַי, הֶחֱזִיק כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּאֶגְרוֹף קָמוּץ גְּרוּשׁ לְקֻפְסַת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת. תֵּבַת הַצְּבָעִים שֶׁבְּיָדִי מַקְסִימָה אוֹתָם בִּצְבָעֶיהָ הַשּׁוֹנִים. דְּחוּקִים עָמְדוּ וְשָׁאֲפוּ בְּאַפֵּיהֶם, כְּמוֹ בְּמַשְׁאֵבוֹת קְטַנּוֹת, אֶת הָאֲוִיר הַבָּשׂוּם. הָיוּ שֶׁהִזְדָּרְזוּ וְהֵבִיאוּ עִמָּם אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלָּהֶם. הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים לְיָדִי וְאוֹכְלִים אוֹתָהּ – פְּרוּסַת לֶחֶם טְבוּלָה בְּשֶׁמֶן וּבָצָל יָרֹק.

הַיְלָדִים מְנַחֲשִׁים מָה אֲנִי מְצַיֵּר. בַּעֲלֵי תְּפִיסָה הֵם. בְּכָל שִׂרְטוּט וְכֶתֶם הֵם רוֹאִים תְּחִלָּתוֹ שַׁל דָּבָר. מְבֻגָּרִים – אַתָּה מַרְאֶה לָהֶם צִיּוּר גָּמוּר, וַעֲדַיִן הֵם מִתְקַשִּׁים: “מַה זֶּה? אֵיךְ זֶה?” הֵם שׁוֹאֲלִים. אוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים הֵם בְּשֵׁם זוּלָתָם: “הַיְלָדִים לֹא יָבִינוּ צִיּוּר כָּזֶה.” וְכָאן אֲנִי מַקֻּף תְּרֵיסָר יְלָדִים, שֶׁכָּל קַו אוֹ כֶּתֶם הֵם רוֹאִים בּוֹ דָּבָר מְסֻיָּם – אֶת “אַבָּא שֶׁל מֹשֶׁה”, אוֹ אֶת “הַפָּרָה שֶׁל הַמְשֻׁגַּעַת”.

הַמַּפְתֵּחַ לִתְשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת

“אַתָּה מֹשֶׁה’לִי?” פּוֹנֶה אֲנִי אֶל יֶלֶד אֶחָד.

“כֵּן!”

“מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ?” תָּמֵהַּ יֶלֶד אַחֵר.

“מִן הַטְּלַאי הַכָּחֹל וְהֶחָדָשׁ שֶׁבְּמִכְנָסָיו,” אֲנִי מְגַלֶּה, “הוּא מִבַּד זֶה, שֶׁאֶת שְׁיָרָיו הִשְׁלִיכוּ הַחוּצָה. בָּעֶרֶב יֹאכַל מֹשֶׁה’לִי דָּגִים שֶׁבִּשְׁלָה סָבְתָּא.”

מֹשֶׁה’לִי לֹא הֶעֱרִיךְ אֶת חוּשִׁי הַבַּלָּשִׁי, אַךְ יָדַע לְהַחְשִׁיב אֶת יְדִידוּתִי. שָׁאַף בְּאַפּוֹ וְאָמַר:

“אִמָּא שָׁבָה מִבֵּית־הַחוֹלִים, אֲבָל אֲחוֹתִי הַחֲדָשָׁה, זוֹ הַקְּטַנְטֹנֶת, לֹא תָּשׁוּב, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר לֹא נִרְאֶה אוֹתָהּ אַף פַּעַם.”

לְאַחַר שֶׁאָמַר כָּל מַה שֶּׁהֵעִיק עַל לִבּוֹ, חִיֵּךְ אֵלַי, הִכְנִיס אֶת שְׁאֵרִית הַפְּרוּסָה אֶל פִּיו, נִגֵּב אֶת יָדָיו מִן הַשֶּׁמֶן וּפָנָה אֶל חֲבֶרְתּוֹ הָעוֹמֶדֶת לְצִדּוֹ:

“רוּתִי, עַכְשָׁו אֶת רוֹצָה שֶׁנִּסַּע לִטְבֶרְיָה, אוֹ לָאֲמֶרִיקָה?”

רוּתִי בָּחֲרָה לִנְסֹעַ פָּשׁוּט לָרְחוֹב הַשֵּׁנִי; הֶחֱזִיקָה בַּחֲגוֹרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה’לֶה, וְהֵם הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִי.

“צַיֵּר גַּם אֶת זֶה!”

“צְבַע עַכְשָׁו בְּצֶבַע אָדֹם!”

“זֶה מְצַיֵּר בִּשְׁבִיל סִינִימָה…”

“כְּמוֹ בְּ’דָבָר לִילָדִים'…”

“הִנֵּה אֲנִי. צַיֵּר גַּם אוֹתִי!” מִתְפָּרֵץ יֶלֶד אֶחָד וְעוֹמֵד מָתוּחַ כְּמוֹ לְפָנַי הַצַּלָּם.

אֵין אֲנִי עוֹנֶה לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. הַיְּלָדִים עוֹנִים לְעַצְמָם. כָּל שְׁאֵלָה מְקַבֶּלֶת אֶת תְּשׁוּבָתָהּ, לֹא מִיָּד, אֶלָּא בְּהֶמְשֵׁךְ הַשִּׂיחָה. נִרְאֶה שֶׁהַיְלָדִים מְנַחֲשִׁים עַל־פִּי תָּוֵי פָּנַי מַה הִיא הַתְּשׁוּבָה הַנְּכוֹנָה. הֵם נִתְלִים בָּהּ וּמוֹצְאִים בְּעַצְמָם אֶת הַמַּפְתֵּחַ לִתְשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת נוֹסָפוֹת.

וּבֶאֱמֶת, הָעִנְיָנִים הִסְתַּדְּרוּ יָפֶה: בַּעַל הָעֵצָה “צַיֵּר גַּם אֶת זֶה” קִבֵּל תְּשׁוּבָה קוֹלַעַת מִפִּי יַלְדָּהּ אַחַת:

“לֹא יָפֶה כְּשֶׁיֵשׁ הַרְבֵּה, רְחוֹב עָצוּב לֹא צָרִיךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים.”

בַּעֲלַת הַבַּקָּשָׁה לְצֶבַע אָדֹם קִבְּלָה מַעֲנֶה:

“לֹא שָׂמִיִם סְתָם צֶבַע. צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה סִבָּה, וְאַתְּ לֹא צְרִיכָה לְלַמֵּד אוֹתוֹ.”

הַשְּׁאֵלָה לְאֵיזוֹ תַּכְלִית אֲנִי מְצַיֵּר נִתְיַשְּׁבָה מִיָּד: “דָּבָר לִילָדִים!”

לַיֶּלֶד שֶׁהִזְדַּקֵּף לְפָנַי שֶׁאֲצַיֵּר אוֹתוֹ נִתְּנוּ שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת:

“אַל תַּפְרִיעַ וְלֵךְ הַצִּדָּה!”

“בַּתְּמוּנָה הַכֹּל כְּמוֹ בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ תָּמִיד, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁפִּתְאֹם נֶעֱמַדְתָּ…”

בְּבִטָּחוֹן שֶׁל שִׁיר

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב שׁוּרוֹת אֵלֶּה, הֲרֵינִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי:

“רֶגַע, רֶגַע אֶחָד! וְכִי רוֹצֶה אַתָּה לְהַגִּיד שֶׁהַיְלָדִים יוֹדְעִים לְיַשֵּׁב בְּעַצְמָם כָּל דָּבָר וְהֵם כְּבָר פְּרוֹפֶסוֹרִים?”

אֲנִי שׁוֹאֵל – וַאֲנִי מֵשִׁיב:

“לֹא, חֲלִילָה! אֲנִי רַק יוֹדֵעַ שֶׁהַיְלָדִים יְכוֹלִים לְהָבִין כָּל דָּבָר, כָּל זְמַן שֶׁלִּבָּם פָּתוּחַ וְעֵינֵיהֶם פְּקוּחוֹת. אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּם עַל כָּל דָּבָר, וְכָל דָּבָר עָלוּל, בְּרֶגַע מַתְאִים, לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמַת־לִבָּם.”

הַסִּמְטָאוֹת בִּצְפַת צָרוֹת הֵן, וַאֲנִי, שֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי בִּקְצֵה אַחַת מֵהֶן, חָסַמְתִּי אוֹתָהּ. זָקֵן עִוֵּר בֶּן מֵאָה מוּבָל בִּידֵי זְקֵנָה אַחַת לְבֵית־הַכְּנֶסֶת. הֵם עוֹבְרִים בְּסִמְטָה זוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם. הָיִיתִי מְמַהֵר לְפַנוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ. תְּשׁוּשׁוֹת, תְּשׁוּשׁוֹת מְאֹד הָיוּ אַרְבַּע הָרַגְלַיִם. לֹא הַשְּׁרִירִים הֵנִיעוּ אוֹתָן, כִּי אֵם בֵּית־הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַסִּמְטָה.

פָּרָה שָׁבָה מִן הַמִּרְעֶה וּפָסְעָה בְּבִטָּחוֹן שֶׁל שִׁיר שֶׁשֻּׁנַּן יָפֶה עַל־פֶּה. פִּתְאוֹם נֶעְצְרָה לִפְנֵי מַרְאֶה לֹא רָגִיל, שֶׁחָסַם אֶת דַּרְכָּהּ – הַכַּן שֶׁלִּי, בַּעַל שְׁלֹשׁ הָרַגְלַיִם. עָמְדָה וְחִכְּתָה בִּתְמִיהָה דַּקּוֹת אֲחָדוֹת, עַד שֶׁגָּמַרְתִּי לְצַיֵּר אֶת הַשָּׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר נוֹכְחָה לָדַעַת כִּי עֲדַיִן אֵינֶנִּי מְפַנֶּה לָהּ דֶּרֶך, זָקְפָה רֹאשָׁהּ וְגָעֲתָה גְּעִיָּה גְּדוֹלָה לְתוֹךְ אָזְנַי; גְּעִיָה גְּדוֹלָה, שֶׁהֶעֶלְתָה לְפָנַי דְּמוּת שֶׁל סָבְתָּא הַפּוֹרֶסֶת לֶחֶם לְאוֹר מְנוֹרַת נֵפְטְ קְטַנָּה.

כַּאֲשֶׁר פִּנִּיתִי אֶת הַדֶּרֶךְ לַפָּרָה רָאִיתִי כִּי הָעֶרֶב יָרַד. צְלָלִים אֲרֻכִּים מְאֹד נָפְלוּ עַל הַכְּבִישׁ, בְּכִוּוּן הָפוּךְ מִכְּפִי שֶׁהָיוּ בַּבֹּקֶר.

“נַחוּם, אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי?” כָּךְ קְרָא אֵלַי אָדָם אֶחָד, שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ גִּ’יפּ, אֲשֶׁר נֶעְצַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת אֶל מוּל הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ.

“לֹא,” עָנִיתִי, “אֵינִי מַכִּיר.”

“אֲנִי שְׁמוּאֵל.”

“אַתָּה שְׁמוּאֵל?! שָׁלוֹם, שְׁמוּאֵל! לְמַה אַתָּה שָׁחוֹר? וּמַה הַ’גֶּ’מְגִ’יק' הַזֶּה שֶׁבְּיַד יְמִינְךָ, שֶׁהוּא לֹא מַטְאֲטֵא וְגַם לֹא קִלְשׁוֹן?”

“עֲבֹר לַגִּ’יפּ שֶׁלִּי וַאֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל,” אָמַר שְׁמוּאֵל, “אֲבָל תֵּשֵׁב בְּמֶרְחַק־מָה מִמֶּנִּי.”

“יֶּשׁ לְךָ נַזֶּלֶת?” שָׁאַלְתִּי.

“אֵיזֶה נַזֶּלֶת?! אֲנִי פָּשׁוּט לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּתְלַכְלֵךְ.”

“אָז אַתָּה לֹא כּוּשִׁי בֶּאֱמֶת?” הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו מִקָּרוֹב.

“מַה הַחָכְמוֹת הָאֵלֶּה? הֲלֹא אָמָרְתִּי לְךָ – אֲנִי שְׁמוּאֵל!”

אִם זֶה בֶּאֱמֶת שְׁמוּאֵל, זֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ מְּדַבֵּר אֵלַי – הֲרֵי הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת גִ’ינְגִ’י עִם שָׂפָם גָּדוֹל וְחֻלְצָה לְבָנָה. וְזֶה שְׁמוּאֵל שָׁחוֹר וּבְלִי שָׂפָם!

טוֹב, אֲנִי מִתְיַשֵּׁב לְיַד שְׁמוּאֵל בַּגִּ’יפּ שֶׁלּוֹ וְשׁוֹאֵל:

“מַה הָעִנְיָנִים, שְׁמוּאֵל? סַפֵּר!”

“אֲנִי בָּא מִשָּׁם,” אָמַר וְהֶרְאָה בְאֶצְבָּעוֹ הַשְּׁחוֹרָה אֶל הָאֹפֶק.

הִבַּטְתִּי לְאוֹתוֹ כִּוּוּן. נוֹף רָחָב שֶׁל שָׂדוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ. בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מִסָּבִיב. כַּמָּה שָׂדוֹת כְּבָר עָמְדוּ קְצוּצִים, לְאַחַר הַקָּצִיר (הַשָּׁנָה הִקְדִּימוּ בַּקָּצִיר), וְהָיוּ דּוֹמִים לְרָאשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ תִּסְפֹּרֶת נְמוּכָה. מֵרָחוֹק נִרְאוּ קוֹמְבַּיְנִים אֲדֻמִּים מְהַלְּכִים בַּשָּׂדוֹת, כְּמוֹ חַיּוֹת־בְּרֵאשִׁית מְשֻׁנּוֹת. לְהָקוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל חֲסִידוֹת טִיְּלוּ פֹּה וָשָׁם בְּנַחַת.

“מַה שָּׁם?” שָׁאַלְתִּי.

“אַתָּה לֹא רוֹאֶה הַיּוֹם כְּלוּם, נַחוּם.” סָנַט בִּי שְׁמוּאֵל, “רוֹאֶה שָׁם עָשָׁן?”

“רוֹאֶה. וַדַּאי שׂוֹרְפִים סִיד.”

“אֵיזֶה סִיד עָלֶיךָ?” הֵרִים שְׁמוּאֵל אֶת קוֹלוֹ, “שְׂרֵפָה בַּשָּׂדוֹת! אֵשׁ לֶהָבוֹת! רַק עַכְשָׁו נִגְמְרָה. נָסַעְתִּי לִקְנוֹת אֹכֶל לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם. אֲנִי מַבִּיט: אָהּ! עָשָׁן שָׁחוֹר בְּצוּרַת שֵׁד שָׁחוֹר שֶׁמִּתְהַפֵּך עַל רֹאשׁוֹ עוֹלֶה מִן הַשָּׂדֶה שֶׁמִּיָּמִין לַכְּבִישׁ. צָרִיךְ לְהַזְעִיק מַהֵר אֶת הַצֶּוֶת שֶׁלִּי. אֲנִי מְפַקֵּד הַצֶּוֶת לְכִבוּי שְׂרֵפוֹת בְּכָל הַנָּפָה הַזֹּאת. לָרוּץ בַּחֲזָרָה אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי כְּדֵי לְטַלְפֵּן – זוֹ רִיצָה גְּדוֹלָה וַאֲרֻכָּה. עָמַדְתִּי אוֹבֵד עֵצוֹת, וְשָׁם בֵּינְתַּיִם מִתְהַפֵּך הַשֵּׁד הַשָּׁחֹוֹר כְּמוֹ מוּקְיוֹן בְּקִרְקָס – מִתְהַפֵּך, קוֹפֵץ, מִתְגַּלְגֵּל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה שָׁטִיחַ. פִּתְאֹם עוֹבֶרֶת מְכוֹנִית בַּכְּבִישׁ. אֲנִי עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ וּמֵנִיף שְׁתֵּי יָדַיִם כְּמוֹ טַחֲנַת־רוּחַ – וְהִיא אֲפִלּוּ לֹא נֶעֱצֶרֶת. חֲזִירָה! אַתָּה מֵבִין, יֵשׁ חֹק, שֶׁבִּשְׁעַת שְׂרֵפָה מֻתָּר לַעְצֹר כָּל מְכוֹנִית, וְנוֹסְעֶיהָ חַיָּבִים לַעֲזֹר בַּכִּבּוּי הָאֵשׁ. וְזֹאת חוֹלֶפֶת לָהּ. אֲפִלּוּ לֹא הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלָּהּ. פִתְאֹם – נֵס! כְּאִלּוּ יָרְדוּ מַלְאָכִים מִן הַשָּׁמַיִם, בָּאָה הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ עִם הַצֶּוֶת שֶׁלָּהּ. פָּשׁוּט עָבְרוּ פֹּה בְמִקְרֶה. וְעוֹד נֵס: מְכוֹנַת הֶחָרִישׁ עָמְדָה בְּקִרְבַת מָקוֹם בְּתוֹךְ הֶעָרוּץ.”

לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה לָאֵשׁ

“בָּאנוּ לִמְקוֹם, הִתְקָרַבְנוּ עַד לִשְׂפַת הָאֵשׁ הַלּוֹחֶכֶת וְהִתְחַלְנוּ לַחְבֹּט בַּמַּטְאַטְאִים הָאֵלֶּה. אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לָהֶם מַחְבְּטִים, כִּי חוֹבְטִים בָּהֶם. עַל כָּל לְשׁוֹן־אֵשׁ – חֲבֹט בְּרֹאשָׁהּ! מַחְבְּטִים אֵלֶּה לֹא־כְּלוּמִיִּים שֶׁכָּאֵלֶה – אֲבָל חֲבֹט וַחֲבֹט בָּהֶם וְאַתָּה סוֹתֵם אֶת הַפֶּה לָאֵשׁ. כָּךְ הָלַכְנוּ וְחָבַטְנוּ לְאֹרֶךְ חֲזִית־הָאֵשׁ, הָלוֹךְ וְהִתְקַדֵּם בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. בֵּינָתַיִם חָרְשָׁה מְכוֹנַת הֶחָרִישׁ חֲרִיץ־בִּדּוּד סְבִיב הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. לְאַחַר שֶׁחִסַּלְנוּ אֶת לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ, הָלוֹךְ וְנִתְקַדֵּם בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. בֵּינְתַּיִם חָרְשָׁה מְכוֹנַת הֶחָרִישׁ חֲרִיץ־בִּדוּד סְבִיב הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ עוֹמְדִים בְּתוֹךְ שָׂדֶה גָּדוֹל, שָׁחוֹר, חָרוּךְ וּמַעֲלֶה עָשָׁן. אָז רָאִיתִי שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת שֶׁלִּי נֶהְפְּכוּ לְכוּשִׁים כָּמוֹנִי. הַשָּׂפָם וְגַבּוֹת הָעֵינַיִם נֶחֶרְכוּ לִי. הֲלֹא יָכֹלְנוּ כֻּלָּנוּ לְהִצָּלוֹת כְּמוֹ מַקָּקִים! אֲבָל הַפַּעַם חִסַּלְנוּ אוֹתָהּ. תָּאֵר לְךָ, אֲנַחְנוּ הִצְלַחְנוּ לִרְשֹׁם אֶת מִסְפָּר הַמְּכוֹנִית, שֶׁמִּתּוֹכָהּ הִשְׁלִיךְ בַּרְנָשׁ אֶחָד אֶת בְּדַל הַסִּגָּרִיָּה, שָׁגָּרְמָה לַתַּבְעֵרָה הַגְּדוֹלָה. אֲבָל אֹכֶל לַצָּהֳרַיִם לֹא הִסְפַּקְתִּי לִקְנוֹת.”

עַד שֶׁשְּׁמוּאֵל מְסַפֵּר לִי אֶת סִפּוּרוֹ, קָרַבְנוּ לִמְקוֹם הַתַּבְעֵרָה. עַל רֶקַע הַשָּׂדוֹת הַצְּהֻבִּים נַרְאָה כֶּתֶם גָּדוֹל וְשָׁחוֹר, כְּאִלּוּ נִשְׁפְּכָה קֶסֶת דְּיוֹ עַל מַפַּת הַשֻּׁלְחָן. עֲדַיִן עָלָה מִמֶּנוּ עָשָׁן דַּק, שֶׁרָעַד כְּמוֹ מָסָךְ שָׁקוּף. הַכַּבָּאִים מָחוּ בִּידֵיהֶם הַשְּׁחוֹרוֹת זֵעָה מְעַל פְּנֵיהֶם הַשְּׁחוֹרִים, דָּרְכוּ בְּרַגְלֵיהֶם עַל קְצוֹת הַמַּחְבְּטִים הַמַּעֲלִים עָשָׁן, חִיְּכוּ בְּשִׁנַּיִם לְבָנוֹת וְנִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַגִּ’יפּ.

מֵילָא," אָמַר שְׁמוּאֵל, “הַיּוֹם נֹאכַל כְּבָר מַה שֶּׁנֹּאכַל. נָנוּחַ בַּחֲדָרִים שֶׁל מִגְדַּל הַתַּצְפִּית. אֲבָל בֵּינְתַיִם יֵשׁ לִי מַה לְּדַּבֵּר אִתְּךָ, נַחוּם. אַתָּה קוֹרֵא עִתּוֹנִים?”

“וַדַּאי!” עָנִיתִי.

“הַאִם יֵשׁ לְךָ מֻשָּׂג כַּמָּה שָׂדוֹת, יְעָרוֹת וְגַנִּים עוֹלִים אֶצְלֵנוּ בָּאֵשׁ?”

שְׁמוּאֵל לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָתִי וְהִמְשִׁיךְ:

“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה, שֶׁכָּל הַשְּׂרֵפוֹת נִגְרָמוֹת מִמְּדוּרוֹת שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ בְּכִבּוּיָן וּמִבְּדְּלֵי סִיגָרְיּוֹת שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַנּוֹסְעִים מֵחַלּוֹנוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהָאוֹטוֹבּוּסִים? אַתָּה מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁדְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא יִקְּרוּ?”

“אֲנִי נִשְׁאָר כָּאן עַד הָעֶרֶב,” אָמַרְתִּי, “תֵּן לִי מַחְבֵּט.”

“לֹא רַק אַתָּה תַּעֲזֹר. כֻּלָּם. בְּעִּקָּר הַיְלָדִים. קָרָאתָ אֶת אֶמִיל וְהַבַּלָּשִׁים'?” הֵרִים אֵלַי שְׁמוּאֵל מַבָּט שׁוֹאֵל.

“קָרָאתִי,” עָנִיתִי.

“טוֹב. עַכְשָׁו תּוּכַל לְהָבִין אוֹתִי. כְּדֵי לִתְפֹּס נוֹכֵל אֶחָד הִתְאַגְּדוּ בַּסִּפּוּר כָּל הַיְלָדִים לַחֲבוּרָה אַחַת – וְתָפְסוּ אוֹתוֹ. אַתָּה זוֹכֵר? וּבְכֵן, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת כָּל הַ… (שְׁמוּאֵל אָמַר כָּאן מִלָּה חֲרִיפָה מְאֹד. נַנִּיחַ שֶׁאָמַר “הַסְּכָלִים”) מִגְּרִימַת שְׁרֵפוֹת – יְכוֹלִים הַיְלָדִים לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה מְאֹד. וְכִי צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם עֵצוֹת? גַּם שְׂדוֹת הַקּוֹצִים שֶׁמִּסָּבִיב לַבָּתִּים מְהַוִּים סַכָּנָה. לְכָל מְדוּרָה שֶׁמַּעֲלִים צָרִיךְ לְמָנּוֹת אַחֲרַאי אֶחָד, שֶׁיְּכַבֶּה אוֹתָהּ בַּסּוֹף, עַד הַזִּיק הָאַחֲרוֹן וְעַד פְּתִילַת הֶעָשָׁן הָאַחֲרוֹנָה. אוֹ־הוֹ הַיְלָדִים כְּבַר הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲכָמִים מִכְּפִי שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ. כְּשֶׁהֵם רוֹצִים – הֵם מִתְאַרְגְּנִים נֶהְדָר. הַקּוֹרְאִים שֶׁלְּךָ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. וְדַוְקָא הַרְבֵּה. מִיָּד. אֵין זְמַן! סַפֵּר לָהֶם, נַחוּם. כָּל בֹּקֶר יֵשׁ יְדִיעוֹת חֲדָשׁוֹת בָּעִתּוֹנוּת וּבָרַדְיוֹ עַל שְׂרֵפוֹת. זֶה בּוֹעֵר!”

כְּשֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל “זֶה בּוֹעֵר” – עָצַר אֶת הַגִּ’יפּ. עָמַדְנוּ לִפְנֵי דֶּלֶת מִגְדַּל־הַתַּצְפִּית שֶׁל הַיְחִידָה לְמִלְחָמָה בִּשְׂרֵפוֹת.

“נָנוּחַ קְצָת וְנֹאכַל מַשֶּׁהוּ,” אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִכִּיסוֹ.

עוֹדוֹ מְכַוֵּן אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֶל חוֹר הַמַּנְעוּל, וְהִנֵּה שָׁמַעְנוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּשְׂרָד מְצַלְצֵל.

שְׁמוּאֵל מִהֵר לְהִכָּנֵס, תָּפַס אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְקֵרְבָהּ לְאָזְנוֹ.

“הַלּוֹ, שְׁמוּאֵל?!” שָׁמַעְתִּי מִתּוֹכָהּ קוֹל צָרוּד וְצוֹרְמָנִי, “שְׁמוּאֵל, זֶה בּוֹעֵר!”

“חֶבְרֶה, חֲזָרָה לַגִּ’יפּ!” קָרָא שְׁמוּאֵל, רָץ וְהִתְיַשֵּׁב לְיַד הַהֶגֶה, “אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים!” כְּשֶׁזִּנֵּק הַגִּ’יפּ לְדַרְכּוֹ, רָאִיתִי בַּמִּזְרָח עַמּוּד־עָשָׁן שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְנַפֵּחַ. מִסְּלִיל קָטָן הוּא הִתְנַפֵּחַ לְעָנָן, כְּאוֹתוֹ הַשֵּׁד שֶׁיָּצָא קָטָן מִתּוֹךְ הַכַּד שַׁל אַלַדִין וְצָמַח וְהָיָה לַעֲנָק הַמַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם.

מִסָּבִיב הִשְׂתָּרֵעַ יָם שַׁל שְׂדוֹת שְׂעוֹרָה בְּשֵׁלִים. הָרוּחַ מַרְעִידָה בָּהֶם גַּלִּים. כָּל שִׁבֹּלֶת מְנִיעָה אֶת קְצוֹתֶיהָ הַחִוְרִים, שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ קַרְנֵי מִשּׂוּשׁ רְגִישׁוֹת.

וְעַתָּה, לְסִיּוּם הַפֶּרֶק, אֲנִי מְצַיֵּר כָּאן אֶת שְׁמוּאֵל כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, כְּשֶׁהוּא צַח, נָקִי וּמְחַיֵּךְ. רַק אֶת שְׂפָמוֹ הֶאֱרַכְתִּי מְעַט, לְמַעַן הַיֹּפִי, כְּפִי שֶׁהָיָה לִפְנֵי שֶׁנֶּחֱרַךְ בָּאֵשׁ.

קוֹמְבַּיְנִים אֲדֻמִּים בִּשְׂדֵה הַזָּהָב

עָבַר חֹדֶשׁ. עָבְרוּ חָדְשַׁיִם. וְשׁוּב אֲנִי בַּדֶּרֶךְ אֶל שְׂדֵה הַקָּמָה.

הַמְּכוֹנִית עוֹבֶרֶת בִּמְהִירוּת מִגִּבְעָה אֶל גִּבְעָה. כְּשֶׁהִיא בַּבִּקְעָה נִמְצֵאת הִיא, כְּאִלּוּ, בְּתוֹךְ מַגָּשׁ זָהָב גָּדוֹל, מָלֵא בְּרָכָה. וְהַמַּגָּשׁ הוּא שְׂדוֹת הַשִּׁבֳּלִים.

שִׁבֳּלִים כְּבֵדוֹת מַרְכִּינוֹת רֹאשׁ, שֶׁכָּל גַּרְעִין בָּהֶן גָּדוֹל וְנוֹצֵץ.

כָּל שִׁבֹּלֶת מְנִיעָה בְּקֶצֶב גַּלִּי אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ, הַנִּרְאוֹת כְּקַרְנֵי מִשּׁוּשׁ רְגִישׁוֹת.

יָצְאָה הַמְּכוֹנִית מִן הַבִּקְעָה, עָלְתָה עַל הַגִּבְעָה – וּמִיָּד מִתְגַּלּוֹת גְּבָעוֹת נוֹסָפוֹת, וְכֻלָּן שָׂדוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ. אֵיזֶה מֶרְחָבִים! אֵיזֶה שֶׁקֶט, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מִסָּבִיב!

שְׂדוֹת־חָצִיר שֶׁנִּקְצְרוּ מַזְקִיפִים קָנִים קְצוּצִים הַנִּרְאִים כְּשֵׂעָר לְאַחַר תִּסְפֹּרֶת יְסוֹדִית. קֻבִּיּוֹת שֶׁל קַשׁ כָּבוּשׁ מוּטָלוֹת בִּרְצִיפוֹת מְסֻיֶּמֶת, בְּמֶרְחָק קָבוּעַ בֵּין אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ.

רֵיחַ שֶׁל אֲדָמָה חַמָּה וְנִיחוֹחַ שֶׁל קָצִיר מִתְיַבֵּשׁ חוֹדְרִים לַנְּחִירַיִם וּמַרְחִיבִים אֶת הָרֵאוֹת; כְּאִלּוּ נִכְנַסְנוּ לְמִטְבָּח, שֶׁבְּתַנּוּרוֹ הַלּוֹהֵט סְגוּרִים כָּל דִּבְרֵי הַמַּאֲפֶה. כָּל חָג מַתְחִיל בְּרֵיחַ כָּזֶה.

אֵיזֶה שֶׁקֶט מִסָּבִיב! שֶׁקֶט הַמִּתְמַזֵּג בְּקוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל צִרְצָרִים בִּלְתִּי־נִרְאִים.

שָׂדוֹת שֶׁטֶּרֶם נִקְצְרוּ עָמְדוּ מֻגְּבָּהִים, מִתְנוֹעֲעִים בְּרַחַשׁ מְלִילוֹת וְגוֹנָם חוּם שָׂרוּף. הַשִּׁבֳּלִים מַגִּיעוֹת עַד אֶמְצַע קוֹמַת הַמְּכוֹנִית וּמַחְלִיקוֹת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ.

מֵרָחוֹק נִתְגַּלּוּ הַקּוֹמְבַּיְנִים הָעוֹסְקִים בְּקָצִיר, דַּיִשׁ וּמִלּוּי שַׂקִּים – וְהַכֹּל בְּ“מַכָּה” אַחַת.

הַקּוֹמְבַּיְנִים הָאֲדֻמִּים עָמְדוּ בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי: מֶרְחַקִּים קְצוּבִים בֵּין חַרְטוֹם לְזָנָב וּבֵין כָּתֵף לְכָתֵף. פִּתְאֹם, כְּמוֹ בִּפְקֻדָּה, הִתְחִילוּ לָנוּעַ כְּגוּף אֶחָד וְ“לֶאֱכֹל” אֶת הַשָּׂדֶה הָרָחָב. הֵם דָּמוּ לִסְפִינוֹת הַחוֹתְרוֹת בְּתוֹךְ גַּלִּים זְהֻבִּים, מַשְׁמִיעוֹת מַשַּׁק־גַּלְגַּלִים, מְנוֹפִים, מַדְּחֲפִים – וּפוֹלְטוֹת עָשָׁן, רֵיחַ בֶּנְזִין וְשֶׁמֶן. כָּל אַחַת מֵהֶן מְפַלֶּסֶת לְעַצְמָהּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וַאֲרֻכָּה בַּשָּׂדֶה. גַּלְגֶּלֶת־נוּל רְחָבָה מִסְתּוֹבֶבֶת בַּחַרְטוֹם, בּוֹלַעַת כֹּל שֶׁנִּקְצַר בְּדַרְכָּהּ, וּמֵאָחוֹר נִפְלָטִים הַחוּצָה הַמּוֹץ וְהַקַּשׁ.

אֵיפֹה חֲלִיל הָרוֹעִים

מִדֵּי פַּעַם מוֹצִיא הַקּוֹמְבַּיְן מִתּוֹכוֹ, דֶּרֶךְ סֻלָּם מְלֻכְסָן, אַרְבָּעָה שַׂקִּים מְלֵאִים גַּרְעִינִים. הַשַּׂקִּים נוֹפְלִים אַרְצָה בְּכָל כָּבְדָּם (וְהֵם כְּבֵדִים!) כִּשְׂמֵחִים לְסוֹף דֶּרֶךְ־הַתַּהְפּוּכוֹת שֶׁעָבְרוּ – מִהְיוֹתָם שִׁבֳּלִים עַד שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בְּשַׂקִּים. הְנֵּה הֵם מַשְׁחִירִים עַתָּה בַּמֶּרְחָב, שֶׁרַק לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים הָיָה שְׂדֵה שִׁבֳּלִים – וְעַתָּה הוּא זָרוּעַ שַׂקִּים.

הָרַעַשׁ הַקָּצוּב שֶׁל הַקּוֹמְבַּיְנִים, הַמַּרְעִידִים אֶת הָאֲדָמָה, אֵינוֹ מַתְאִים – לְגַמְרֵי אֵינוֹ מַתְאִים – לְקוֹל חֲלִיל־הָרוֹעִים, שֶׁאָנוּ רְגִילִים לְצָרֵף בְּדִמְיוֹנֵנוּ אֶל שֶׁקֶט הַשָּׂדוֹת.

אֲבָל הַשָּׂדוֹת לֹא נִזְרְעוּ רַק לְמַעַן הַיֹּפִי. הָאָדָם טָרַח הַרְבֵּה עַד שֶׁהָאֲדָמָה נֶעֶנְתָה לוֹ וְנָתְנָה אֶת יְבוּלָהּ. יְשִׁיבוֹת אֲרֻכּוֹת בַּחֲדָרִים קְטַנִּים בַּקִּבּוּץ וּבַמּוֹשָׁב, יְמֵי חָרִישׁ קָשִׁים וַאֲרֻכִּים, אִרְגּוּן עֲבוֹדָה וְצִפִּיָּה לַגְּשָׁמִים. וְעַתָּה, מִשֶּׁהִבְשִׁילוּ הַשִּׁבֳּלִים, בָּא יוֹם הַגְּמוּל, וְיֵשׁ לֶאֱסֹף מַהֵר אֶת הַיְבוּל וְלַהֲבִיאוֹ לְמַמְגּוּרוֹת בְּטוּחוֹת מֵאֵשׁ. וְהָאָדָם אוֹסֵף אֶת פְּרִי עֲמָלוֹ בְּמֶרֶץ וּבִזְרִיזוּת בִּימֵי חַמְסִין אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ אֶל הַנֶּגֶב.

הָעוֹבְדִים מַזִּיעִים, כֻּלָּם מְכֻסֵּי אָבָק וּמְבֻקְּעֵי שְׂפָתַיִם – אַךְ תְּנוּעוֹתֵיהֶם עֵרוֹת וּשְׂמֵחוֹת, תְּנוּעוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ עַל סִפּוּקָם.

עַל הַכְּבִישׁ הָאָרֹךְ, הַמּוֹלִיךְ מִן הַנֶּגֶב אֶל מֶרְכָּז הָאָרֶץ, עוֹבְרוֹת שַׁיָּרוֹת אֲרֻכּוֹת שַׁל מְכוֹנִיּוֹת עֲמוּסוֹת שַׂקֵּי חִטָּה. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא נִפְסָק מַסָּעָן. הֵן מְגַשְּׁשׁוֹת בְּפָנָסֵיהֶן אֶת פַּס־הַכְּבִישׁ וּמַשְׁמִיעוֹת אֶת קוֹלָן הַכָּבֵד, הָאָחִיד, הַמַּרְגִּיעַ, הַמַּבְטִיחַ מָזוֹן לְחָדְשֵׁי הַחֹרֶף.

הָרַעַשׁ הַזֶּה נִשְׁמָע בְאָזְנַי כְּשִׁיר־עֶרֶשׂ יָפֶה, מַבְטִיחַ טוֹבוֹת.

הַדַּיָּג שֶׁהִקְדִּים לָבוֹא לַחוֹף הֵטִיל אֶת יְתַד־הַבַּרְזֶל עַל הָרָצִיף. צְלִיל הַקָּשַׁת הַבַּרְזֶל הִתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר וְנִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק. כַּאֲשֶׁר חִכֵּךְ הַדַּיָּג אֶת גְּרוֹנוֹ לְהָפִיג אֶת שְׁנָתוֹ – נִשְׁמַע קוֹלוֹ בַּחֲלַל הַסִּמְטָאוֹת שֶׁלְּיַד הַכִּנֶּרֶת.

קָרַבְתִּי אֶל גְּבוּל הָרָצִיף. הַכִּנֶּרֶת כֻּלָּהּ, עַד לֶהָרִים הַשְּׁקַעֲרוּרִיִּים שֶׁמִּמּוּל, דָּמְתָה לְקוֹנְכִיָּה רֵיקָה, שֶׁבֵּית־קִבּוּלָהּ מָלֵא צִפִּיָּה שְׁקֵטָה לָאָבִיב. אֵין סָפֵק, הָאָבִיב מַתְחִיל לְמַלֵּא אֶת כָּל הֶחָלָל הָרֵיק הַזֶּה.

אֲנִי אוֹמֵר “אָבִיב” – אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מִמַּה הוּא מַתְחִיל, בְּתוֹךְ מַה הוּא מִתְחַבֵּא.

אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּתוֹךְ צְלִיל יְתַד־הַבַּרְזֶל שֶׁעַל הָרָצִיף. הַצְּלִיל הִתְרַחֵק, הִתְרַחֵק וְהִתְאַדָּה. כַּאֲשֶׁר אָפֵס – נִרְאָה הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ מְעַט, כְּמוֹ כַּפְתּוֹר־נְחשֶׁת לְאַחַר הַבְרָקָה.

וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא מִתְחַבֵּא בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַדַּיָּג, הַמַּתְחִיל אֶת יוֹמוֹ בְּהַשְׁכָּמָה; וְאוּלַי אֲפִלּוּ בַּחֲרִיקַת הַפְּרִימוּס שֶׁבַּעַל בֵּית־הַקָּפֶה מְטַפֵּל עַכְשָׁו בְּהַדְלָקָתוֹ. הִנֵּה הוּא גַּם מוֹצִיא אֶת הַכִּסְּאוֹת וּמְכַוֵּן אֶת פְּנֵיהֶם לְעֵבֶר הָאֲגַם, כְּאִלּוּ הַכִּנֶּרֶת מָסָךְ, וּבְקָרוֹב תַּתְחִיל הַהַצָּגָה. הוּא מַצִּיב אֶת הַכִּסְּאוֹת, וּמַבָּטוֹ מְחַטֵּט בְּצִפִּיָּה בֶּחָלָל הַשָּׁקוּף שֶׁמּוּלוֹ, כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי עוֹשֶׂה בְּרֶגַע זֶה.

הַכִּנֶּרֶת חֲלָקָה כְּמִקְפָּא שֶׁל פּוּדִינְג. הָעֵינַיִם שֶׁאֵין לַהֶן מַעְצוֹר עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַחֲלָקִים שָׁטוֹת וּמַחֲלִיקוֹת עָלֶיהָ עַד לְרַגְלֵי הֶהָרִים.

צִלְלֵי דָּגִים נִרְאִים בַּמַּיִם. הַדָּגִים עוֹלִים עַד לִפְנֵי הָאֲגַם, מְנִיעִים בְּשִׂפְתֵיהֶם כִּמְגַמְגְּמִים הַמִּתְקַשִּׁים לְבַטֵּא מַשֶּׁהוּ, אֵינָם מוֹצִיאִים רֹאשׁ מִן הַמַּיִם – וְצוֹלְלִים בַּחֲזָרָה אֶל מַעֲמַקֵּי הָאֲגַם.

בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לָדַעַת בְּתוֹךְ מַה מִּתְחַבֵּא הָאָבִיב וּמֵאַיִן הוּא מַתְחִיל, אַף שֶׁכֻּלָּם מְכִינִים עַצְמָם לִקְרָאתוֹ וְרוֹאִים אוֹתוֹ מוּל פְּנֵיהֶם. וְכִי אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת בָּאֶצְבַּע עַל בֵּיצָה וְלוֹמַר: הִנֵּה, מִנְּקֻדָּה זוֹ מַתְחִילָה הַבֵּיצָה לְהִתְעַגֵּל? הִיא הֲרֵי מִתְעַגֶּלֶת מִכָּל מָקוֹם שֶׁבָּהּ.

דַּיָּגִים הוֹצִיאוּ בִּתְנוּעוֹת אִטִּיוֹת מִכְמוֹרוֹת מִתּוֹךְ הַמַּחְסָן וּפָרְשׂוּ אוֹתָן כְּדֵי לְתַקְּנָן. עִם בּוֹא הָאָבִיב מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּכְמוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת. הֵן מִתְפָּרְשׂוֹת עַל הָרָצִיף בַּעֲדִינוּת שֶׁל צְעִיפִים וְשִׂמְלוֹת־חֲתֻנָּה, וְדַיָּגִים גְּדוֹלִים יוֹשְׁבִים רְכוּבִים עַל קְצוֹת שׁוּלֵיהֶן, מוֹשִׁיטִים בִּזְהִירוּת אֶת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת־הַגַּבְרִיּוֹת וּמְחַפְּשִׂים קְרָעִים שֶׁבָּהֶן.

הַדַּיָּג שֶׁהִקְדִּים לָבוֹא לַחוֹף וְהֵטִיל אֶת יְתַד־הַבַּרְזֶל עַל הָרָצִיף, הִפְנָה אֵלַי אֶת רֹאשׁוֹ. עַתָּה רָאִיתִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, הֵן זֶהוּ אוֹתוֹ נַעַר סַקְרָן, שֶׁבַּקַּיִץ שֶׁעָבַר הָיָה נוֹהֵג לַעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי וּלְהִסְתַּכֵּל בִּי כְּשֶׁאֲנִי מְצַיֵּר. מַה שֶּׁחֹרֶף אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִנַּעַר! הַכְּתֵפַיִם הִתְרַחֲבוּ, הָעֹרֶף מִתַּמֵּר מִתּוֹכָן בְּגַאֲוָה שֶׁל גָּדוֹל, הַתַּלְתַּל הַשָּׁמוּט עַל הַמֵּצַח וְהַחִיּוּךְ הַזֶּה אֶל מוּל הֶחָלָל שֶׁלְּפָנֵינוּ… חִיַּכְתִּי אֵלָיו, כִּי רָאִיתִי בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלִיחֵי הָאָבִיב.

צִלְלֵי הַכִּסְאוֹת שֶׁהֶעֱמִיד בַּעַל בֵּית־הַקָּפֶה הִתְמַשְׁכוּ עַל הָרָצִיף בְּזִיגְזַגִּים, מִשּׁוּם שֶׁנִּתְקְלוּ בְּאַבְנֵי הַכֻּרְכָּר הַקְּטַנּוֹת הַפְּזוּרוֹת לְאָרְכּוֹ. הַצְּלָלִים הָיוּ כְּחַלְחַלִּים, וְאַבְנֵי הַכֻּרְכָּר שֶׁסָּפְגוּ אֶת הָאוֹר קִבְּלוּ צֶבַע וָרֹד.

זֶהוּ פְּרָט שֶׁל מַה בְּכָךְ – אֲבָל פְּרָט קָטָן זֶה עֶרְכּוֹ גָּדוֹל, כְּשֶׁאַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ עַל בַּד הַתְּמוּנָה שֶׁאַתָּה מְצַיֵּר. בִּזְכוּת הַוָּרֹד וְהַתְּכֵלֶת מְקַבֶּלֶת הַתְּמוּנָה חֵן שֶׁל אַגָּדָה.

בּוֹא, חֲבִיבִי, הַבֵּט וּלְמַד: כָּךְ אוֹכְלִים תַּפּוּז! תֵּן אֶת הַתַּפּוּז בְּכַף־יָדְךָ הַשְּׂמָאלִית – וְכַסֵּה עָלָיו בַּיְּמָנִית. כַּמָּה שִׁפְשׁוּפֵי סִבּוּב: הַתַּפּוּז מְקַבֵּל בָּרָק, וְכַפּוֹת יָדֶיךְ – תָּרִיחַ אוֹתָן! – נוֹדֵף מֵהֶן רֵיחַ נִיחוֹחַ שֶׁמַּרְחִיב אֶת הֶחָזֶה.

עַכְשָׁו קַח אוֹתוֹ, אֶת הַפְּרִי, בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְהַגְבַּהּ אֶת יָדְךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם. לַטֵּף אוֹתוֹ בְעֵינֶיךָ. צִבְעוֹ שׁוֹלֵט כַּשֶּׁמֶשׁ עַל הָרֶקַע הַכָּחֹל. הוּא שָׁלֵם, עָגֹל וְכָבֵד. הַגַּבְשוּשִׁיּוֹת שֶׁבִּקְלִיפָּתוֹ נוֹצְצוֹת וּסְמִיכוֹת, תּוֹסְסוֹת חַיִּים.

­­­­

– חֲבִיבִי! הַלֵּב נִפְתָּח אֵלָיו.

עַכְשָׁו קַח אֶת הָאוֹלָר בִּימִינְךָ וְהַצֵּב אֶת הַלַּהַב הַחַד בִּקְלִפָּתוֹ, בַּמָּקוֹם שֶׁמְּסַמְּנִים אֶת קַו הַצִּיר הַצְּפוֹנִי בְּכַדּוּר הָאָרֶץ. בְּיָדְךָ הַשְּׂמָאלִית סוֹבֵב עַתָּה אֶת הַתַּפּוּז סְבִיב צִירוֹ בְּנַחַת. הַפְרֵד מֵעָלָיו אֶת כִּפַת רֹאשׁוֹ; הִיא נֶעֱקֶרֶת בְּאִוְשַׁת הִנָּתְקוּת קַלָּה, עִם תּוֹסֶפֶת צִיצִית לְבָנָה.

רֵיחַ הַפְּרִי נוֹדֵף כְּאִלּוּ נִשְׁבְּרָה צִנְצֶנֶת מֵי בֹּשֶׂם. עַל מַה מּוֹרָה הַצִּיצִית הַשְּׁלוּחָה כְּאֶצְבַּע לְבָנָה? הִתְכּוֹנֵן, בֶּן־אָדָם, לִטְעֹם מִמַּה שֶׁגָנוּז שָׁם, בְּעָמְקוֹ שֶׁל הַפְּרִי.

עַתָּה הִגִּיעַ תּוֹרָם שֶׁל קַוֵּי הָאֹרֶךְ. נְעַץ בְּרַכּוּת אֶת הַלַּהַב בַּקְּלִפָּה, לְבַל תִּפְגַּע בִּבְשַׂר הַפְּרִי. רָאשֵׁי־קְצוֹת־אֶצְבְּעוֹת יַד־יְמִינְךָ שׁוֹקְעוֹת בַּבָּשָׂר הַלָּבָן שֶׁל הַקְּלִפָּה, מוֹשְׁכוֹת וְחוֹשְׂפוֹת אֶת תּוֹכוֹ שֶׁל הַפְּרִי – תּוֹךְ שֶׁהָיָה אָרוּז, שָׁמוּר וּמְיֻעָד לְמַעַנְךָ קַיִץ שָׁלֵם! תּוֹכוֹ הַוָּרֹד עָטוּף קִרְעֵי פּוּךְ רַךְ וְלָבָן. נִדְמֶה כִּי הוּא מְחַיֵּך כְּאָדָם שֶׁמְּפַזֵּר קוּרֵי חֲלוֹם טוֹב, וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא עֵר אוֹ יָשֵׁן. בְּיַד קַלָּה הוֹרֵד מֵעָלָיו אֶת הַפּוּךְ – וְיִשָּׁאֵר הַפְּרִי הַוָּרֹד, הַשָּׁקוּף, מוּטָל בְּכָל כָּבְדוֹ הָעֲסִיסִי בְּכַף יָדְךָ.

– רֶגַע, רֶגַע! כְּלוּם אֵין הַקְּלִפּוֹת הַלְּבָנוֹת דּוֹמוֹת לְסִירוֹת־זָהָב זְעִירוֹת, רְפוּדוֹת לֹבֶן, הַמְּחַכּוֹת לָרוּחַ שֶׁתַּסִּיעֵן?

פַּצֵּל אֶת הַפְּרִי לִפְלָחָיו בְּנַחַת. בְּכָל פֶּלַח שֶׁאַתָּה בּוֹצֵעַ סְדוּרִים בִּצְפִיפוּת בַּקְבּוּקֵי מִיץ זַעֲרוּרִים. כַּמָּה חֵן יֵשׁ בְּצוּרוֹתֵיהֶם הַשּׁוֹנוֹת, שֶׁכֻּלָּם מָאֳרָכִים וּדְבוּקִים הֵיטֵב זֶה אֶל זֶה, נוֹצְצִים בְּשׁוֹבְבוּת וַעֲסִיסִיִּים. וְעַכְשָׁו – הַבֵּט לִּצְדָדִים, הַבֵּט לַשָּׁמַיִם. רְאֵה שֶׁהַכֹּל מַסְכִּימִים עִמְּךָ כִּי הָעוֹלָם יָפֶה – וְשִׂים מִן הַפְּרִי בְּפִיךְ.

בְּתֵאָבוֹן!

שָׁמַעְתִּי פְעָמִים רַבּוֹת כִּי מוֹצְאִים בְּאַפְרִיקָה זָהָב לָרֹב. כָּךְ אָמְרוּ וְכָךְ קָרָאתִי. יוֹם אֶחָד הִגַּעְתִּי לְאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: הָבָה אֵלֵךְ לִרְאוֹת כֵּיצַד מוֹצְאִים אֶת הַזָּהָב. מִפִּי הַשּׁוֹמֵר הַשָּׁחוֹר שֶׁל בֵּית־הַמָּלוֹן הֲבִינוֹתִי מִיָּד: אֵין לִמְצֹא חֲתִיכוֹת זָהָב בַּעֲמָקִים וּבֶהָרִים בֵּין הָאֲבָנִים? לָזֹאת יֵשׁ צֹרֶךְ בְּמִכְרוֹת. מִכְרוֹת זָהָב.

נָסַעְתִּי אֵפוֹא. נָסַעְתִּי עַד שֶׁרָאִיתִי הָרִים גְּבוֹהִים שֶׁל חוֹל צָהֹב וְעֶגְלוֹת־בַּרְזֶל מִסְתּוֹבְבוֹת עֲלֵיהֶם בְכֹחַ הַחַשְׁמַל. הַחוֹל הַצָּהֹב הַזֶּה, הִסְבִּירוּ לִי, הוּא פְּסֹלֶת הָאֲבָנִים שֶׁנִּטְחֲנוּ כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵהֶן אֶת הַזָּהָב. מִיָמִין רָאִיתִי גַּם אֶת הַטַּחֲנָה, וְגַם פֶּתַח לַמַּעֲלִית. וְלֹא יוֹתֵר. מִסָּבִיב – שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים. פָּרוֹת אֲחָדוֹת רוֹעוֹת בָּאָחוּ. נַעַר מְחַלֵּל – וְלֹא יוֹתֵר.

נִכְנַסְתִּי לַמַּעֲלִית – וּכְאִלּוּ נִשְׁמְטָה הַקַּרְקַע מִתַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי. אָנוּ נוֹפְלִים מַטָּה מַטָּה. הָאָזְנַיִם הִתְחִילוּ לִכְאֹב מִלַּחַץ הָאֲוִיר הַכָּבֵד שֶׁבְּבֶטֶן הָאֲדָמָה. הַמַּעֲלִית כְּאִלּוּ נֶעְצְרָה – וּפִתְאֹם הִתְחִילָה לְנַתֵּר מַעֲלָה וְלִנְפֹּל מַטָּה כְּמוֹ כַּדּוּר, וְאָנוּ, מִטַּלְטְלִים בָּהּ כִּפְרוּטָה בְּקֻפְסָה. יָרַדְנוּ, אוֹ נָפַלְנוּ לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, לְעֹמֶק שֶׁל אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מֶטֶר בִּשְׁתֵּי דַּקּוֹת. הַשְׁווּ נָא אֶת אֹרֶך הָרְחוֹב שֶׁלָּכֶם לְמֶרְחָק שֶׁל אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת מֶטֶר – וְתָבִינוּ לְאֵיזֶה עֹמֶק יוֹרְדִים כְּדֵי לְחַפֵּשֹׁ אֶת הַזָּהָב.

מַכֶּה בַּסֶּלַע – וּמַיִם מְפַכִּים

וְכָאן לְמַטָּה עוֹלָם מָלֵא. אוּלַמִּים גְּדוֹלִים מוּאָרִים בְּאוֹר חַשְׁמַל. מַשְׁאֵבוֹת מְבִיאוֹת אֲוִיר טָרִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. בְּרֵכוֹת מַיִם גְדוֹלוֹת הָאוֹסְפוֹת לְתוֹכָן אֶת מֵי הַמַּעְיָנוֹת, שֶׁהַכּוֹרִים מְגַלִּים בִּשְׁעַת הַחֲצִיבָה.

גַּם זֹאת רָאִיתִי בְּמוֹ עֵינַי: מַכָּה בַּסֶּלַע – וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים כְּמוֹ מִבֶּרֶז גָּדוֹל.

כָּךְ מוֹצְאִים אֶת הַזָּהָב: חוֹצְבִים בַּסֶּלַע הַמֵּכִיל גַּרְגְּרֵי זָהָב, טוֹחֲנִים אֶת הָאֲבָנִים – וּמַפְרִידִים מִן הַחוֹל אֶת הַזָּהָב. הַמִּכְרֶה מִשְׂתָּרֵעַ עַל שֶׁטַח שֶׁל הַרְבֵּה עֶשְׂרוֹת קִילוֹמֶטְרִים מְרֻבָּעִים, וְהוּא עָשׂוּי כַּמָּה וְכַמָּה קוֹמוֹת. כָּל הַמִּכְרֶה נִמְצָא בְּתוֹךְ סֶלַע אֶחָד גָּדוֹל מְאֹד. וְהַסֶּלַע קָשֶׁה. רַק שֶׁטַח שֶׁל שְׁנֵי מֶטְרִים מְרֻבָּעִים עוֹשִׂים הַחוֹצְבִים בְּמֶשֶׁךְ יְמָמָה אַחַת.

רַכָּבוֹת חַשְׁמַלִּיּוֹת מַעֲבִירוֹת מֵעַצְמָן אֶת הָאֲבָנִים אֶל הַמַּעֲלִיּוֹת.

זְמַן רָב הָלַכְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַחֲצוּבִים בָּאֶבֶן, עַד אֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לִמְקוֹם עֲבוֹדָתָם שֶׁל הַכּוֹרִים. עֶשְׂרוֹת פּוֹעֲלִים שְׁחוֹרִים עָבְדוּ שָׁם בִּמְכוֹנוֹת קִדּוּחַ. הָרַעַשׁ גָּדוֹל וְרָם, כִּי אֵין לוֹ מוֹצָא, וְהוּא נִזְרָק מִקִּיר אֶל קִיר כְּמוֹ כַּדּוּר בִּלְתִּי־נִרְאֶה וְנִשְׁאָר בִּפְנִים.

חֹם וּמַחֲנָק. בָּתֵּי הֶחָזֶה שֶׁל הַפּוֹעֲלִים הָעֵירֻמִּים־לְמֶחֱצָה עוֹלִים וְיוֹרְדִים כְּמוֹ מַפּוּחִים. קָשֶׁה הָאֲוִיר לִנְשִׁימָה. וְכָךְ לַעֲבֹד יוֹם יוֹם, שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ חֹדֶשׁ… וְכָךְ אַחֲרֵי עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁתַּיִם־שָׁלֹּשׁ שָׁנִים נֶחֱלָשׁ הַגּוּף; בְּעִקָּר סוֹבְלוֹת הָרֵאוֹת מֵעֲבוֹדָה זוֹ. וְאָז עוֹזֵב הַפּוֹעֵל הַשָּׁחוֹר אֶת הַמִּכְרֶה, וְעִם מְעַט הַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ הַקָּשָׁה הוּא חוֹזֵר אֶל שְׂדוֹת אַפְרִיקָה הָרְחָבִים, לִרְעוֹת בָּהֶם אֶת הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר קָנָה לוֹ.

וְאִם פִּתְאֹם יֶשְׁנָהּ מַפֹּלֶת?

וְאִם פִּתְאֹם הַמַּעֲלִיּוֹת מִתְקַלְקְלוֹת?…

נִפְתָּח צִנּוֹר הַבַּד – וְקִלּוּחַ אֲוִיר צַח נוֹשֵׁב מִמֶּנוּ. אֲוִיר הַבָּא מִלְמַעְלָה וּמֵבִיא עִמּוֹ רֵיחַ שָׂדוֹת וּמֶרְחָב.

כַּאֲשֶׁר עָלִיתִי בַּחֲזָרָה אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה, שָׁאַפְתִּי לָרְוָחָה אֶת אֲוִיר הַשָּׂדוֹת. הַפָּרוֹת רָעוּ עֲדַיִן בָּאָחוּ כְּמִקֹּדֶם, וְסָבִיב שֶׁקֶט וּרְוָחָה.

הַשּׁוֹעֵר הַשָּׁחוֹר שֶׁל בֵּית־הַמָּלוֹן שֶׁלִּי צָדַק: אֵין מוֹצְאִים כַּיּוֹם זָהָב; וּכְדֵי לְהוֹצִיאוֹ נְחוּצָה עֲבוֹדָה רַבָּה וְקָשָׁה, הַכְּרוּכָה בְּסַכָּנַת־נְפָשׁוֹת.

הַאִם כְּדַאי הַדָּבָר?

שִׁבְעִים מַעֲלִיּוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בַּבִּנְיָן הַזֶּה. זֶהוּ מְגָרֵד הַשְּׁחָקִים הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בִּנְיו־יוֹרְק, “אֶמְפַּיֶר סְטֵיט” שְׁמוֹ, וְהוּא גַּם הַבִּנְיָן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר שֶׁבָּנָה אֵי־פַּעַם הָאָדָם. בְּשִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת עוֹלִים עַד לַקּוֹמָה הַמֵּאָה וּשְׁתַּיִם שֶׁלּוֹ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּכַמָּה זְמַן אֶפְשָׁר לְבַקֵּר בְּכָל אַלְפֵי הַמִּשְׂרָדִים שְׁבּוֹ.

לֹא צִיַּרְתִּי אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת בַּבִּנְיָן, מִשּׁוּם שֶׁכַּמָּה מֵהֶם מוּאָרִים, כַּמָּה חֲשֵׁכִים וְכַמָּה מֵהֶם נוֹצְצִים. לֹא הַצִּיּוּר הַמְשֻׂרְטָט בְּדִיּוּק מוֹסֵר רֹשֶׁם נָכוֹן. אֶת הָעֲנָנִים הוֹסַפְתִּי רַק לַמַּעַן הַדִּמְיוֹן.

עִפָּרוֹן קָטָן, שֶׁהֵבֵאתִי אִתִּי מִן הָאָרֶץ, הִסְתּוֹבֵב בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדִי כְּשֶׁהֲכִינוֹתִי עַצְמִי לִשְׁאֹל כַּמָּה שְׁאֵלוֹת אֶת הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּעֲלִיּוֹת בְּפֶתַח הַבִּנְיָן: כַּמָּה שָׁנִים? מָתַי נִגְמַר? וְכֵן הָלְאָה. אֶת הָעִפָּרוֹן סוֹבַבְתִּי, אַךְ אֶת הַשְּׁאֵלוֹת לָּא שָׁאַלְתִּי. הִסְתַּגַּרְנוּ בְּתוֹךְ מַעֲלִית וְנָסַקְנוּ בְּכֹחַ רַב לְמַעְלָה.

מִקֵּץ דַּקָּה הִגַּעְנוּ לַגַּג וְיָצָאנוּ אֶל מִרְפֶּסֶת גְּדוֹלָה, הַפְּתוּחָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. דָּבָר רִאשׁוֹן שֶׁהִפְתִּיעַ אוֹתִי הָיָה – הַשֶּׁקֶט הָרַב. קוֹלוֹת הָאֲדָמָה אֵינָם מַגִּיעִים לְגֹבָהּ זֶה; אָנוּ מִחוּץ לִתְחוּם הָרַעַשׁ. בִּנְיְנֵי הָעִיר עוֹמְדִים צְפוּפִים, טוּרִים טוּרִים, זֶה מֵאֲחוֹרֵי זֶה, כְּמוֹ טוּרֵי הַשִּׁנַּיִם שֶׁל דָּגִים טוֹרְפִים. הָעִיר נִרְאֵית כְּרֵיקָה וַעֲזוּבָה מֵאָדָם.

לְאַחַר שֶׁהָעַיִן מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין הָרְחוֹבוֹת הָאֲרֻכִּים וְהַיְשָׁרִים, הִיא מְגַלָּה כַּמָּה נְקֻדּוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת. הֵן כָּל־כָּךְ קְטַנּוֹת, עַד שֶׁאֵין רוֹאִים אֶת הָרַגְלַיִם הַמְּנִיעוֹת אוֹתָן. הַנְּקֻדּוֹת הֵן בְּנֵי הָאָדָם הַמְּהַלְּכִים בָּרְחוֹבוֹת. שׁוּרוֹת שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת זַעֲרוּרִיּוֹת כְּצַעֲצוּעֵי גַמָּדִים גּוֹלְשׁוֹת בָּרְחוֹבוֹת בִּמְהִירוּת אִלֶּמֶת. הַשּׁוּרוֹת מִתְפַּצְּלוֹת, נֶעְלָמוֹת מֵאֲחוֹרִי בָּתִּים וּמִתְגַּלּוֹת שׁוּב, כְּשֶׁמִּסְפָּרָן גָּדֵל אוֹ קָטֵן בְּצוּרָה מַפְתִּיעָה. בִּמְהִירוּת אִלֶּמֶת הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת, כְמוֹ כַּדּוּרִים שֶׁל טִפַּת כַּסְפִּית שֶׁנָּפְלָה אַרְצָה וְנִתְרַסְּקָה. (הָאֵין זֶה תַּעֲנוּג לְהִתְבּוֹנֵן בְּמֵרוֹץ טִפּוֹת הַכַּסְפִּית הַשּׁוֹבָבוֹת וְהַמַּפְתִּיעוֹת, לְאַחַר שֶׁהַמַּדְחֹם נִשְׁמַט מִן הַיָּד וְנִשְׁבַּר?)

כָּל צַד שֶׁאֲנִי פּוֹנֶה אֵלָיו – נִפְעָר לְפָנַי פֶּה עָצוּם, בַּעַל שִׁנַּיִם צְפוּפוֹת בִּגְדָלִים שׁוֹנִים. שִׁנַּיִם אֵלֶּה טָחֲנוּ וְטוֹחֲנוֹת חַיֵּיהֶם שֶׁל מִילְיוֹנֵי בְּנֵי אָדָם. זַעֲרוּרִים אֵלֶּה שֶׁלְּמַטָּה, הֵם שֶׁבָּנוּ אֶת הַמִּגְדָּל הָעֲנָקִי הַזֶּה. הַמַּחֲזֶה מַרְהִיב וּמַחֲרִיד.

אֲנִי מַבִּיט בְּחִבָּה אֶל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים לְיָדִי עַל הַמִּרְפֶּסֶת, כְּמִי שֶׁמַּבִּיט אֶל נִצּוֹלֵי סְפִינָה טְרוּפָה. אֲנָשִׁים אֵלֶּה שֶׁלְּיָדִי, הַמַּחֲזִיקִים בִּידֵיהֶם גְּבִיעֵי גְּלִידָה אוֹ מִשְׁקָפוֹת וּמַצְלֵמוֹת, הֵם בְּנֵי עַמִּים שׁוֹנִים, לִשְׂעָרָם צֶבַע שׁוֹנֶה, אוּלָם חִיּוּכֵיהֶם נִרְאִים לִי מוּבָנִים וַחֲבִיבִים. אַךְ אוֹתָם שֶׁלְּמַטָּה, הַמִּתְנוֹעֲעִים לְלֹא רַגְלַיִם וּלְלֹא קוֹלוֹת, מְטִילִים עָלַי אֵימָה: מָה זּוֹמְמוֹת בְּרִיּוֹת אֵלֶּה, שֶׁהֵן רַק נְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת וְאֵינִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָן?

“גֹּבַהּ הַבִּנְיָן הַזֶּה הוּא כְּעֹמֶק יָם־הַמֶּלַח מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָּם,” אוֹמֵר יְדִידִי הַמְהַנְדֵּס, “בִּמְרוֹמִים אֵלֶּה מִתְרַחֲשִׁים הַרְבֵּה דְּבָרִים מוּזָרִים. יוֹרֵד כָּאן גֶּשֶׁם שֶׁצִּבְעוֹ אָדֹם. הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ נוֹפֵל כָּאן, כִּי אִם עוֹלֶה. מִכָּאן מָעֳבָרִים שִׁדּוּרֵי הַטֶּלֶוִיזְיָה לְכָל קַצְוֵי הָאָרֶץ”.

לְאַחַר שֶׁיָּרַדְנוּ לְמַּטָּה פָּנִיתִי אֶל הַמְּמֻנֶּה עַל הַמַּעֲלִיּוֹת. רָצִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אוֹתָן שְׁאֵלוֹת: כַּמָּה שָׁנִים? מָתַי נִגְמַר? וְאֶצְבְּעוֹתַי הִתְכּוֹנְנוּ לְסוֹבֵב אֶת הָעִפָּרוֹן הַקָּטָן, שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָאָרֶץ. אַךְ הוּא לֹא הָיָה עִמָּדִי. בְּרֹב מְבוּכָתִי שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ לְמַעְלָה, בִּמְרוֹמֵי הַמִּגְדָּל.

אֲנִי רוֹאֶה מַהוּ מִילְיוֹן

מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם, בּוֹ שָׁכַחְתִּי אֶת הָעִפָּרוֹן הַקָּטָן שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָאָרֶץ עַל מִרְפֶּסֶת מְגָרֵד־הַשְּׁחָקִים, יָרְדָה עָלַי הֲקַלָּה. הִפְסַקְתִּי לְחְשֹׁב שֶׁעָלַי לִשְׁאֹל עַל תּוֹלְדוֹת כָּל מָקוֹם, עַל מִסְפָּרִים וְעַל שָׁנִים, וְהִתְמַסַּרְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי בִּלְבַד. הָעִפָּרוֹן שֶׁלִּי וַדַּאי מִתְגַּלְגֵּל לוֹ שָׁם בַּמְּרוֹמִים בָּרוּחַ – וַאֲנִי מִסְתּוֹבֵב לִי בָּרְחוֹבוֹת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.

יְדִידִי הִזְמִין אוֹתִי לְבַלּוֹת כַּמָּה יַּמִּים בְּבֵיתוֹ. דֶּלֶת־הַכְּנִיסָה נִפְתְּחָה מֵעַצְמָהּ כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ. פָּתַח אוֹתָהּ הַשּׁוֹעֵר הַכּוּשִׁי, שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרִי שִׁמְשַׁת הַזְּכוּכִית שֶׁלָּהּ; אַךְ הוֹאִיל וְהַזְּכוּכִית נָצְצָה, לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ. נִכְנַסְתִּי לַמַּעֲלִית וְקָרָאתִי בִּשְׁמוֹ שֶׁל יְדִידִי, נַעַר הַמַּעֲלִית לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר הַשְּׁלֹשָׁה־עָשָׂר. מֵיתְרֵי הַפְּלָדָה שֶׁל הַמַּעֲלִית הִתְחִילוּ לְהַנְעִים מִן מַנְגִּינָה עֲצוּבָה וּמְתוּחָה. הָיָה לִי דֵּי פְּנַאי לְהַבִּיט בְּעָרְפּוֹ שֶׁל נַעַר־הַמַּעֲלִית הַכּוּשִׁי. שַׂעֲרוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת הָיוּ מְתוּחוֹת בְּעֶזְרַת מִבְרֶשֶׁת קָשָׁה וְשֶׁמֶן־שֵׂעָר. רָאִיתִי שְׂעָרוֹת אֵלֶּה, כְּשֶׁהֵן מְקֻרְזָלוֹת לְהַפְלִיא, אֵצֶל הַכּוּשִׁים בְּאַפְרִיקָה; אַךְ פֹּה עוֹשִׂים הַכּוּשִׁים מַאֲמָצִים גְּדוֹלִים כְּדֵי לְיַשֵּׁר אוֹתָן. מַנְּגִינַת הַפְּלָדָה הוֹסִיפָה לַעֲלוֹת בְּקוֹל תְּלוּנָה עַד שֶׁפָּסְקָה. הָיִינוּ בַּקּוֹמָה הַשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה.

בַּמֶּה עָסַק יְדִידִי כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל דִּירָתוֹ? הוּא יָשַׁב וְהִבִּיט בַּטֶּלֶוִיזְיָה. וּמָה רָאִינוּ בַּטֶּלֶוִיזְיָה? יוֹמַן חֲדָשׁוֹת מְלֻּוֶּה בְּשִׁדּוּרֵי פִּרְסֹמֶת. אַךְ מֵעַל לְאוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁל הַטֶּלֶוִיזְיָה עָלָה בְּאָזְנַי רַעַשׁ בִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁל גַּלֵי יָם, הַמִּשְׁתַּבְּרִים בְּזַעַף וּבִתְלוּנָה אֶל הַחוֹף. הַיָּמִים אֵינָם יְמֵי חֹרֶף; אַדְּרַבָּה, הָאָבִיב הִגִּיעַ זֶה מִכְּבָר; וְתָמֵהַּ הָיִיתִי עַל הַיָּם הַסּוֹעֵר שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ. אֲנַחְנוּ, בְּנֵי תֵּל־אָבִיב, יוֹדְעִים עוֹד מִיַּלְדוּתֵנוּ מָה רַעַשׁ הַגַּלִּים בַּחֹרֶף. וּתְמִיהָתִי גָּבְרָה כְּשֶׁנִּזְכַּרְתִּי שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה עוֹמֵד רָחוֹק מְאֹד מֵחוֹף הַיָּם.

קָרַבְתִּי לַחַלּוֹן וּלְעֵינַי נִגְלָה מַרְאֵה הַנָּהָר הַדְסוֹן הָרָחָב וּשְׁתֵּי גְּדוֹתָיו, הַמְּכֻסּוֹת עֵצִים עֲבֻתִּים. הַמַּיִם הָיוּ חֲלָקִים כִּרְאִי, וְרַק בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הֶעֶלְתָה הָרוּחַ הַקַּלָּה קַשְׂקַשִּׂים קְטַנִּים. זְמַן רַב הִשְׁתַּעַשְׁעָה הָעַיִן לְמַרְאֵה הַסְּפִינוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָעוֹבְרוֹת בַּנָהָר וּלְמַרְאֵה הָאוֹרוֹת הַנּוֹצְצִים בִּשְׁנֵי הַחוֹפִים, הַמִּצְטַלְּמִים בַּמַּיִם. רַק אָז נִזְכַּרְתִּי מַדּוּעַ נִגַּשְׁתִּי לַחַלּוֹן: רָצִיתִי לָדַעַת מֵאַיִן בָּא קוֹל הַגַּלִּים הַמִּתְנַפְּצִים בְּזַעַף.

הִבַּטְתִּי סְבִיבִי לִרְאוֹת מֵאַיִן בָּא הַקּוֹל. לְיַד הַגָּדָה הַקְּרוֹבָה נָעוּ שׁוּרוֹת צְפוּפוֹת שֶׁל מְכוֹנִיּוֹת עוֹבְרוֹת בִּיעָף, בְּמַשַּׁב־רוּחַ וּבְהַשְׁמָעַת קוֹל חִכּוּךְ בָּאֲוִיר. גַּלִּים, גַּלִּים צְפוּפִים לְלֹא הֶפְסֵק, עוֹבְרוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת. הַתְּנוּעָה נִמְשֶׁכֶת בְּסֶרֶט בִּלְתִּי פּוֹסֵק, סֶרֶט נָע עַל גַּלְגַּלִים. הַשּׁוּרָה הַצְּפוּפָה נוֹצֶצֶת כְּתַהֲלוּכַת חִפּוּשִׁיוֹת־אָבִיב סַסְגּוֹנִיּוֹת, חֲרוּמוֹת־אַף וַאֲסוּפוֹת כְּנָפַיִם. כְּמוֹ מִצְעַד צַעֲצוּעֵי גַּמָּדוֹנִים הוֹלֶכֶת וּמִתְמַשֶּׁכֶת מַחֲרֹזֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת; לְלֹא טִרְטוּר, רַק בְּמַשַּׁב רוּחַ הֵן חוֹלְפוֹת בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה; וְהֵן הֵן הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת רַעַשׁ גַּלֵּי הַיָּם.

אִם אֹמַר עֶשְׂרוֹת־אַלְפֵי מְכוֹנִיּוֹת, וְאִם אַגִּיד מְאוֹת־אֲלָפִים – לֹא אֲדַיֵּק. רַק אֵם אַגִּיד מִילְיוֹנֵי מְכוֹנִיּוֹת אֶקְלַע לָאֱמֶת. מִילְיוֹנֵי מְכוֹנִיּוֹת חוֹלְפוֹת בְּכָל יְמָמָה בִכְבִישִׁים הָאֵלֶּה. לְעֵין הַמִּסְתַּכֵּל נִדְמֶה כְּאִלּוּ אוֹתָן מְכוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ הוֹלְכוֹת וְחוֹזְרוֹת. כְּאִלּוּ הֻצְּבוּ עַל גַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב. הַטִּיסָה הַזֹּאת, הַגּוֹמֵאת מֶרְחַקִּים וּזְמַן, הִיא הַמַּשְׁמִיעָה אֶת זֶה הָרַעַשׁ. גַּגּוֹנִים מְעֻגָּלִים וְנוֹצְצִים אֵלֶּה מַקְנִים לְךָ מֻשָּׂג זֶה, שֶׁשְּׁמוֹ מִילְיוֹן. זוֹהִי נְיוּ־יוֹרְק, הַמַּקְנָה מֻשָּׂגִים שֶׁל מִסְפָּרִים גְּדוֹלִים: מִילְיוֹנֵי חַלּוֹנוֹת מוּאָרִים, מִילְיוֹנֵי מְכוֹנִיּוֹת, מִילְיוֹנֵי בְּנֵי אָדָם.

כָּל שְׁעוֹת הַלַּיְלָה לֹא פָּסַק הָרַעַשׁ הַזֶּה. לַבֹּקֶר יָצָאתִי לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה מִקָּרוֹב. אֲנִי עוֹמֵד בֵּין עֵצִים, שֶׁזֶּה עַתָּה הִפְקִיעוּ אֶת נִצָּנֵיהֶם וְהוֹצִיאוּ מִתּוֹכָם אֲגָדִים שֶׁל עָלִים יְרֻקִּים, אוֹ צְרוֹרוֹת שֶׁל פְּרָחִים לְבָנִים וּוְרֻדִּים. רוּחַ־הַבֹּקֶר הַקַּלָּה מְנִיעָה אֶת הָעֲנָפִים בִּתְנוּעוֹת חִנָּנִיּוֹת, כְּמוֹ נוֹצוֹת שֶׁל בְּנוֹת־יַעֲנָה, וּמִבֵּין הָעֲנָפִים מְצִיצִים בְּאַלְפֵי עֵינַיִם קְטַנּוֹת גּוֹרְדֵּי שְׁחָקִים בַּעֲלֵי גַּגּוֹת מְחֻדָּדִים, כְּכוֹבְעֵי לֵיצָנִים.

מִפֶּתַח הַבִּנְיָן יָצָא נַעַר־הַמַּעֲלִית הַכּוּשִׁי שֶׁהִכַּרְתִּי אֶמֶשׁ. הוּא חִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ שֶׁל בֹּקֶר וְגִלָּה אֶת שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת.

הַמִּגְבַּעַת נָפְלָה פַּעֲמַיִם

אַחַר־כָּךְ יָצָאתִי לְטַיֵּל בָּרְחוֹב הָאָרֹךְ שֶׁבֵּין גּוֹרְדֵּי הַשְּׁחָקִים. הָרְחוֹב הַזֶּה נִרְאֶה כְּמוֹ תַּחְתִּית שֶׁל נָקִיק צַר וְעָמֹק בֵּין סְלָעִים זְקוּפִים. גּוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים חוֹסְמִים אֶת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם. הִפְשַׁלְתִּי אֶת רֹאשִׁי יָפֶה לְאָחוֹר, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת אֶת רָאשִׁי הַבִּנְיָנִים – וְהַמִּגְבַּעַת נָפְלָה מִמֶּנוּ. מִדֵּי פַּעַם מְנַצְנְצִים עַל גּוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים כַּמָּה חַלּוֹנוֹת, שֶׁהִצְלִיחוּ לִתְפֹּס פִּתְאוֹם קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ. קֶרֶן הַשֶּׁמָשׁ רוֹקֶדֶת, מַרְטִיטָה – וְחוֹלֶפֶת. בְקוֹמָה הַחֲמִשִּׁים (אוֹ הַשִּׁשִּׁים) תָּלוּי בִּישִׁיבָה אָדָם מוּל חַלּוֹן וּמְצַחְצֵחַ זְגוּגִית. מִן הַפְּתָחִים הָרָאשִׁיִּים הִתְחִילוּ לָצֵאת פְּקִידוֹת וּפְקִידִים – כַּנִּרְאֶה שְׁעַת הַהַפְסָקָה הִגִּיעָה. בְּרֶגֶל קַלָּה הֵם הוֹלְכִים וּמִתְיַשְּׁבִים עַל גֶּדֶר בֵּית־הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁרִבּוּעַ שֶׁל שֶּׁמֶּשׁ צוֹבֵעַ אוֹתוֹ בְּזָהֹב חָמִים. הוּא כַּנִּרְאֶה אוֹרֵחַ קָבוּעַ שָׁם.

לְיַד כְּנִיסָה לְאֶחָד מִגּוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים עוֹמֵד שׁוֹעֵר וּבְיָדוֹ מַטְאֲטֵא אֶרֶך־שֵׁעָר. הָעוֹבְרִים עָל פָּנָיו מְבָרְכִים אוֹתוֹ בְּ“הַלּוֹ, מֶק!” אוֹ בְּ“הַלּוֹ ג’וֹ!” עַל־פִּי תְּנוּעוֹתָיו הַקְּצוּבוֹת וְהַשְּׁקֵטוֹת יָּכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ, שֶׁהוּא שַׁיָּךָ לְמָקוֹם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. כָּל תְּנוּעָה שֶׁלּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת בִּמְקוֹמָהּ הַקָּבוּעַ כְּמוֹ הַלְּהָבִים בְּאוֹלָר.

“מַיְקְל!” קוֹרֵאת אֵלָיו אִשָּׁה מֵאֶשְׁנָב הַדֶּלֶת, “חָזַרְתִּי מִן הַחֲנוּת.”

“סְלִיחָה,” אֲנִי פּוֹנֶה אֵלָיו, “מָה שִּׁמְךָ הָאֲמִתִּי?”

“אֶצְלֵנוּ אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא לְאָדָם אֵיךְ שֶׁתִּרְצֶה. רוֹאִים פֹּה כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים!”

“הַאִם אַתָּה עוֹבֵד זְמַן רַב בַּבִּנְיָן הַזֶּה?” בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת.

“אֲדוֹנִי!” עָנָה הַשּׁוֹעֵר בַּהֲרָמַת קוֹל, “אִם אַתָּה רוֹצֶה יְדִיעוֹת, תִּפְנֶה לְלִשְׁכַּת הַמּוֹדִיעִין קוֹמָה אָלֶף מִיָּמִין בַּקָּצֶה, אוֹ לִפְקִיד יַחֲסֵי הַצִּבּוּר בְּקוֹמָה אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ חֶדֶר אַרְבַּעַת־אֲלָפִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, אוֹ לַמְנַהֵל בְּקוֹמָה חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ מוּל הַמַּעֲלִית.”

הוּא אָמַר זֹאת מַהֵר מְאֹד, כְּמוֹ כָּל הָאֲמֶרִיקָנִים, בְּלִי לָשִׂים לֵב אִם הִסְפַּקְתִּי לִקְלֹט אֶת כָּל הַמִּסְפָּרִים.

“אֲדוֹנִי,” אָמַרְתִּי לוֹ, “אֲנִי רוֹצֶה שִׂיחָה וְלֹא מֵידָע. לָמָּה אַתָּה שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לָרֹאשׁ הָאֶחָד שֶׁל הַמַּקֵּל? לַמַּקֵּל יֵשׁ שְׁנֵי קְצָווֹת וְאַתָּה קָצֶה שֵׁנִי.”

“אֵין לִי שִׁיחָה וְאֵין לִי מֵידָע.” פָּתַח הַשּׁוֹעֵר וְאָמַר, "כֻּלָּם עוֹלִים וְיוֹרְדִים פֹּה, כַּמָּה מֵהֶם קוֹפְצִים – וְרַק אֲנִי עוֹמֵד לִי פֹּה בַּמִּסְדְּרוֹן. כָּל אֶחָד רוֹצֶה עֲלִיָּה בַּמַּשְׂכֹּרֶת אוֹ עֲלִיָּה בַּתַּפְקִיד; וַאֲנִי – הִנֵּה מְקוֹם עֲבוֹדָתִי וְהִנֵּה הָאֶשְׁנָב בַּפֶּתַח שֶׁאִשְׁתִּי מְדַבֶּרֶת אֵלַי מִמֶּנוּ. בֵּית־הַקְּבָרוֹת שֶׁמִּמּוּל וַאֲנִי הֵם הַדְּבָרִים הַיְחִידִים הַקְּבוּעִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה… מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְכוֹנִית – רוֹצֶה שְׁתַּיִם. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת – רוֹצֶה רְחוֹב. בַּעַל חֶבְרָה רוֹצֶה לְהַקִּיף אֶת הָעוֹלָם. כָּךְ מִתְמַלְּאִים הַחַיִּים בְּשִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן, מִבְרָקִים, טִיסוֹת, מִשְׁלָחוֹת, מְכוֹנוֹת כְּתִיבָה חַשְׁמַלִּיּוֹת, סִרְטֵי הַקְלָטָה, מַחְשְׁבִים, תִּיקִים מְלֵאֵי מִסְמָכִים. אֵיזֶה גַּלְגַּלִים עֲצוּמִים מְנִיעִים אֶת הָרְחוֹב הַקָּטָן הַזֶּה! בַּקָּצֶה הַזֶּה שֶׁל הַמַּקֵּל, הַקָּצֶה שֶׁלִּי, כִּמְעַט אֵין שֶׁמֶשׁ. וְאִם מִתְחוֹלֵל פִּתְאֹם מַשְׁבֵּר כַּלְכָּלִי, נִפְתָּח פִּתְאֹם אֵיזֶה חַלּוֹן בְּאֵיזוֹ קוֹמָה, וְאֵיזֶה מְנַהֵל חָשׁוּב שׁוֹלֵחַ רֶגֶל אַחַד קָדִימָה, מַבִּיט לְמַּטָּה וְנוֹתֵן שְׁהוּת לִנְקֻדּוֹת־הָאָדָם שֶׁעַל הַמִּדְרָכָה לַעֲבֹר הָלְאָה. אָז הוּא שׁוֹלֵחַ גַּם אֶת רַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה. הַמְּעִיל הַכָּחֹל שֶׁלּוֹ מְפַרְפֵּר בַּאֲוִיר. עֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם! חֲשֹׁב לְרֶגַע שֶׁיֵּשׁ גַּם חַיִּים אֲחֵרִים: שָׂדֶה יָרֹק, פָּרָה גּוֹעָה…

“לְעוֹלָם אֵינְךָ יָכוֹל לָדַעַת מָתַי וּמֵאֵיזֶה צָד יִפָּתְחוּ חַלּוֹנוֹת לַאֲנָשִׁים מְחַפְּשֵׂי מַרְגּוֹעַ – מִצַּד זֶה, אוֹ מִצַּד זֶה. הִנֵּה שָׁם, אֵיפָה שֶׁתָּלוּי מְנַקֵּה הַחַלּוֹנוֹת, קָפַץ לִפְנֵי זְמַן־מָה מְנַהֵל חָשׁוּב אֶחָד. בְּחַדְרוֹ מָצָאנוּ אֶת הַמַּחְשֵׁב הָרוֹשֵׁם אֶת פְּעֻלּוֹת הַבּוּרְסָה כְּשֶׁהוּא מְתַקְתֵּק. הַחַלּוֹן הָיָה פָּתוּחַ וְהַחֶדֶר רֵיק. הַמְנַהֵל שֶׁבָּא בִּמְקוֹמוֹ צִוָּה לִרְחֹץ אֶת הַחַלּוֹן.”

הַשּׁוֹעֵר סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו וְהֶעֱבִיר אֶת הַמַּטְאֲטֵא מִיָּדוֹ הָאַחַת לָאַחֶרֶת.

הַפְּקִידִים וְהַפְּקִידוֹת הִתְפַּזְּרוּ בְּבָתֵּי הַקָּפֶה לִשְׁתּוֹת סֵפֶל קָפֶה. כַּמָּה מֵהֶם הִתְיַשְּׁבוּ עַל הַסַּפְסָלִים שֶׁבְּבֵית־הַקְּבָרוֹת הַקָּטָן. הַמַּצֵּבוֹת עָמְדוּ שְׁקוּעוֹת בְּתוֹךְ רְפִידַת הַדֶּשֶׁא הָרַכָּה. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִצְלִיחוּ לַחְדֹּר לְכָאן מִבַּעַד לְצוּקֵי מְגָרְדֵי הַשְּׁחָקִים. וַאֲנִי מָצָאתִי פְּנַאי לְשַׁדֵּל אֶת עַצְמִי לַחְשֹׁב עַל דְּבָרִים נְכוֹנִים: “נַחוּם, אַל תִּהְיֶה בַּטְלָן! כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה כָּאן הוּא מַעֲשֶׂה גָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם. אַתָּה רוֹאֶה כָּאן יָד מְאַרְגֶּנֶת אֶת הַמַּעֲשִׂים, וּבְלִי יָד מְאַרְגֶּנֶת אֵין טַעַם לְשׁוּם מַעֲשֶׂה. מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה פֹּה הוּא שִׁיר־תְּהִלָּה לְרוּחַ הָאָדָם. אֵין פֹּה רַק רְדִיפָה אַחֲרֵי הַכֶּסֶף וְהַמַּעֲמָד, כְּפִי שֶׁתֵּאֵר בְּאָזְנֶיךָ הַשּׁוֹעֵר הַטּוֹב. בָּרוּר, כְּשֶׁגּוֹדְעִים עֵצִים, נוֹפְלִים גַּם שְׁבָבִים; אַךְ מֵרֶגַע שֶׁהֶחְלִיט הָאָדָם לִדְאֹג בְּעַצְמוֹ לְחַיָּיו וּלְגוֹרָלוֹ – אֵין הוּא יָכוֹל לְהֵעָצֵר פִּתְאֹם, אוֹ לָשׁוּב לְחַיָּיו הַקּוֹדְמִים. לָאָדָם יֵשׁ עֵרֶךְ רַק בְּמַעֲשָׂיו הַמְשֻׁתָּפִים.”

לְאַחַר שֶׁאָמַרְתִּי לְעַצְמִי דְּבָרִים אֵלֶּה הִבַּטְתִּי שׁוּב אֶל גָּבְהֵי הַבִּנְיָנִים, לִרְאוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶם, עַד שֶׁנָּפְלָה מִגְבַּעְתִּי פַּעַם שְׁנִיָּה. הִתְכּוֹפַפְתִּי לְהָרִים אוֹתָהּ וְנִכְנַסְתִּי גַּם אֲנִי לִשְׁתּוֹת כּוֹס קָפֶה.

כְּמוֹ אֱגוֹזִים עַל לוּחַ, אוֹ: נְסִיעָה עַל כְּבִישׁ פָּתוּחַ, שֶׁגִּלְּתָה כִּי נְיוּ־יוֹרְק עֲדַיִן אֵינֶנָּה אֲמֶרִיקָה

“נְיוּ־יוֹרְק עֲדַיִן אֵינֶנָּהּ אֲמֶרִיקָה,” אָמַר לִי יְדִידִַי הָאֲמֶרִיקָנִי. לַמָּחֲרָת בַּבֹּקֶר, בְּדִיּוּק בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, שָׁמַעְתִּי אֶת פַּעֲמוֹן הַדִּירָה מְצַלְצֵל. יָדַעְתִּי: יְדִידִי מְחַכֶּה לְמַטָּה עִם הַמְּכוֹנִית שֶׁלּוֹ. יָצָאתִי אֶל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ. “בֹּקֶר טוֹב” וּ“בֹקֶר טוֹב”. נִכְנַסְתִּי לַמְּכוֹנִית, סָגַרְתִּי אַחֲרַי אֶת הַדֶּלֶת בִּטְרִיקָה, לָחַצְתִּי עַל כַּפְתּוֹר הַבִּטָּחוֹן שֶׁבַּדֶּלֶת וּפָקַחְתִּי עֵינַיִם לִרְאוֹת מִי יוֹשֵׁב עִמָּנוּ.

וּמִי יָשַׁב עִמָּנוּ? תָּמָר מִתֵּל־אָבִיב, אוּרִי מִירוּשָׁלַיִם וְיוֹסִי מִן הַטֶּכְנִיּוֹן שֶׁל חֵיפָה.

“וּבְכֵן, נְדַבֵּר עִבְרִית,” אָמַרְתִּי בְּשִׂמְחָה, לְאָן אָנוּ נוֹסְעִים?"

“לְאַשְׁדוֹת הַנִּיאָגָרָה שֶׁבִּגְבוּל קָנָדָה. נְסִיעָה הַנִּמְשֶׁכֶת שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת.”

מְהִירוּת שֶׁל פְּקָק הַפּוֹרֵץ מִבַּקְבּוּק

עָבַרְנוּ בָּרְחוֹבוֹת הָרוֹעֲשִׁים, רְחוֹבוֹת שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם מִסְפָּרִים. כָּל הָרְחוֹבוֹת בִּנְיוּ־יוֹרְק, הַחוֹצִים אֶת הָאִי מַנְהֶטֶן לְרָחְבּוֹ, מְסֻמָּנִים בְּמִסְפָּרִים. מִדֵּי רֶגַע נֶעְצַרְנוּ וְחִכִּינוּ לָאוֹר הַיָּרֹק. לְבַסּוֹף הִגַּעְנוּ לְמִנְהָרָה, הָעוֹבֶרֶת מִתַּחַת לִנְהַר הַדְסוֹן. מִנְהָרָה מְקֻמֶּרֶת, אֲרֻכָּה, בּוֹהֶקֶת בְּלָבְנָהּ, מוּאֶרֶת בְּאוֹר נֵאוֹן. מִלְּבַד שׁוֹטְרִים, הָעוֹמְדִים בְּמֶרְחַקִּים קְבוּעִים זֶה מִזֶּה בְּסֻכּוֹת טֶלֶפוֹן, הִיא שׁוֹמֵמָה מֵאָדָם. רַק מְכוֹנִיּוֹת טָסוֹת בָּהּ בְּשׁוּרוֹת שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף. כְּרֶבַע שָׁעָה נָסַעְנוּ בִּמְהִירוּת שֶׁל פְּקָק הַפּוֹרֵץ מִבַּקְבּוּק; אַחַר כָּךְ יָצָאנוּ אֶל כְּבִישׁ שֶׁעוֹבֵר עַל גֶּשֶׁר גָּבוֹהָּ, וּמִמֶּנּוּ לִכְבִישׁ אַחֵר, שֶׁאֵין בּוֹ פְּנִיּוֹת יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה. מִסְתַּכֵּל אֲנִי מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְרוֹאֶה קוֹמוֹת קוֹמוֹת שֶׁל כְּבִישִׁים לְמִינֵיהֶם – תַּת־תַּחְתִּיִּים וְעַל־תַּחְתִּיִּים וְיוֹתֵר עֶלְיוֹנִים, עַד שֶׁיָּצָאנוּ וְהִגַּעְנוּ אֶל הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי.

כְּבִישׁ זֶה הוֹצִיא אוֹתָנוּ לַמֶּרְחָב. נָשַׁמְנוּ לִרְוָחָה. עָבַרְנוּ בֵּין הָרִים וִיעָרוֹת, בֵּין עֵצִים רַכִּי עָלִים, לֹא עֲלֵי מְחָטִים וְלֹא עָלִים דְּמוּיֵי קְלָף כַּעֲלֵי הָאֵיקָלִיפְּטוּס. עָלִים רַכִּים, כְּמוֹ הָיוּ אֵלֶּה עֲלֵי חַסָּה, מְנִיעִים בְּנַחַת אֶת עַנְפֵיהֶם בִּתְנוּעָה רַכָּה וּרְגִישָׁה מְאֹד לָרוּחַ. גַּם הַגְּזָעִים אֵינָם תְּקוּעִים כִּתְרָנִים; כָּל גֶזַע מִסְתָּעֵף בְּצוּרָה מְיֻחֶדֶת וְנִצָּב בִּתְנוּעָה מְיֻחֶדֶת לוֹ. הָעֵצִים מְכַסִּים בְּרַכּוּת אֶת כָּל הֶהָרִים שֶׁמִּסָּבִיב, וְאֵינָם מְטִילִים שִׁעֲמוּם כְּיַעֲרוֹת עֲצֵי הַמַּחַט.

בֹּקֶר נֶהְדָּר. שָׁמַיִם נְקִיִּים. נְסִיעָה חֲלָקָה – כְּמוֹ אֱגוֹזִים עַל קֶרֶשׁ. מֶה חָסֵר לָנוּ? קִמְעָה קִמְעָה הִתְבָּרֵר לָנוּ מָה אָנוּ חֲסֵרִים: אָנוּ, אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַיָּשָׁן, רְגִילִים שֶׁהַכְּבִישׁ נוֹשֵׂא עַל כַּפָּיו מִדֵּי בֹּקֶר אֶת בִּרְכַּת הַבֹּקֶר: עֲגָלוֹת וּמַשָּׂאִיּוֹת, הַמּוֹבִילוֹת הָעִירָה אֶת יְבוּלֵי הַשָּׂדֶה וְהַפַּרְדֵּס; עֶדְרֵי צֹאן עוֹבְרִים לְרֹחַב הַכְּבִישׁ, רוֹכְבֵי אוֹפַנַּיִם, שַׁיְרוֹת אַוְָּזִים, פּוֹעֲלִים שֶׁהוֹלְכִים לַעֲבוֹדָתָם, כֶּלֶב שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְוַתֵּר עַל חֶבְרָתָם. שִׂיחַת אֲנָשִׁים לְצַד הַכְּבִישׁ. לֹא כָּךְ הוּא הַכְּבִישׁ הַזֶּה וְשֶׁכְּמוֹתוֹ. זֶהוּ כְּבִישׁ מָהִיר, מְבִינִים אַתֶּם? פַּס לָבָן חוֹצֶה אוֹתוֹ לְאָרְכּוֹ, כְּדֵי שֶׁהַמְּכוֹנִיּוֹת הַנּוֹסְעוֹת בְּכִוּוּנִים הֲפוּכִים לֹא תִּתְנַגֵּשְׁנָה זוֹ בָּזוֹ. וְאִם הַפַּס כָּפוּל, אֵין לַעֲבֹר עָלָיו בְּשׁוּם פָּנִים.

מַה דְּבָרִים רָאִינוּ בְּדַרְכֵּנוּ?

מִסְעָדוֹת (שִׁשָׁה־עָשָׂר מִינֵי גְּלִידוֹת), דּוּכָנִים שֶׁל קוֹקָה קוֹלָה, תַּחֲנוֹת־דֶּלֶק; פּוּנְדָקִים לְלִינַת לַיְלָה, חֲנֻיּוֹת כָּלְבּוֹ, מִגְרְשֵׁי חֲנִיָּה; בָּתֵּי קוֹלְנוֹעַ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם, שֶׁהַצּוֹפִים נִשְׁאָרִים לָשֶׁבֶת בִּמְכוֹנִיּוֹתֵיהֶם. וּמֶרְחָבִים. שָׂדוֹת, יְעָרוֹת, גְּשָׁרִים, אֲסָמִים, לוּלִים. בָּתִּים הַבְּנוּיִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַכְּבִישׁ רַק בְּשׁוּרָה אַחַת, מְרֻחָקִים מְאֹד זֶה מִזֶּה, וְהָעִקָּר – מֶרְחָבִים עֲצוּמִים שֶׁל יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת. וְשַׁלְוָה מִסָּבִיב. מַנִּיחִים רְכוּשׁ בַּשָּׂדֶה לְלֹא שְׁמִירָה, לְלֹא סַכָּנַת מִסְתַּנְּנִים. אָנוּ טָסִים בַּמְּכוֹנִית – וְאֵין קֵץ לַמֶּרְחָבִים.

הֲמֻתָּר לְקַנֵּא?

קִנְאָה מִדָּה מְכֹעֶרֶת הִיא, זֹאת לָמַדְנוּ עוֹד בְּגַן־הַיְלָדִים. אַךְ לַלֵּב חִשּׁוּבִים מִשֶּׁלוֹ. הִנֵּה מֶרְחָבִים עֲצוּמִים, יִשּׁוּב דָּלִיל, מִין אֶרֶץ שֶׁאֵין לָהּ גְּבוּלוֹת. וְזוֹ רַק אַחַת מֵחֲמִשִּׁים הַמְּדִינוֹת שֶׁל אַרְצוֹת־הַבְּרִית. כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ חָתַךְ וְגָנַב מֵאֶרֶץ זוֹ אֶת גְּבוּלוֹתֶיהָ.

מַבִּיט אֲנִי בִּפְנֵי הַנּוֹסְעִים אִתִּי בַּמְּכוֹנִית וְיוֹדֵעַ: כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִחֵשׁ מַה חוֹשֵׁב חֲבֵרוֹ – כַּמָּה זְמַן דָּרוּשׁ אֶצְלֵנוּ, בְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לַעֲבֹר בִּנְסִיעָה אֶת רָחְבָּהּ שֶׁל הָאָרֶץ?

– לֹא, לֹא יָפֶה לְקַנֵּא. אֲמֶרִיקָה אֵינָהּ הָאָרֶץ הַיְחִידָה עַל פְּנֵי כַּדּוּר־הָאָרֶץ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ מֶרְחָבִים עֲצוּמִים שֶׁכָּאֵלֶּה. הֶחְלַטְנוּ שֶׁלֹּא לְקַנֵּא.

תָּמָר מִתֵּל־אָבִיב הִתְחִילָה לָשִׁיר. שִׁירֵי פַּלְמָ“ח הִתְחִילוּ לְהִשְׁתַּזֵּר זֶה בָּזֶה. עָבַרְנוּ מִ”סְבִיב הַמְּדוּרָה" אֶל “בַּת שֶׁבַע” וּמִ“בַּאבּ אֶל־וַד” אֶל “דָּרוֹמָה לְאֵילַת”. שִׁירִים יָפִים, הַמַּזְכִּירִים מְקוֹמוֹת קְרוֹבִים לַלֵּב וְאֵרוּעִים מַפְעִימֵי לֵב. נוֹצְרָה הַרְגָּשָׁה, כְּאִלּוּ הִתְכַּנַּסְנוּ בְּתוֹךְ קְלִפָּה אַחַת, הַשּׁוֹמֶרֶת עַל מִדּוֹתֵינוּ וּשְׁלוֹמֵנוּ וּמְאַחֶדֶת אוֹתָנוּ. אָמְנָם, קֹמֶץ קָטָן מוּל מִסְפָּרִים אֵינְסוֹפִים, אַךְ יְחִידָה אַחַת.

כְּמוֹ מִסָבִיב לְמוֹכֵר פָלָפֶל

הַכְּבִישׁ אֵין לוֹ סוֹף, וּמַחֲזוֹר הַשִּׁירִים הוֹלֵךְ וּמִדַּלְדֵּל. יוֹסִי מִן הַטֶּכְנִיּוֹן כְּבָר צֵרַף שִׁירִים מִתָּכְנִיּוֹת הַמַּטְאֲטֵא“, וְאוּרִי מִירוּשָׁלַיִם הִכְנִיס שִׁירִים חֲסִידִיִּים. אָז אָזַרְתִּי אֹמֶץ וְאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי אָשִׁיר אֶת שֶׁלִּי – שִׁירִים נֶהְדָּרִים מֵאֵלֶּה שֶׁשַּׁרְנוּ כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד: “שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ”, “פּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת” וְ”אִכָּר צָעִיר מִבֶּן־שֶׁמֶן". מָחִיתִי בִּלְשׁוֹנִי אֶת שְׂפָתִי הָעֶלְיוֹנָה וְאֶת שְׂפָתִי הַתַּחְתּוֹנָה, מִלֵּאתִי אֶת רֵאוֹתַי אֲוִיר – וְאָז אָמְרוּ לִי שֶׁלֹּא צָרִיךְ כְּבָר, מִשּׁוּם שֶׁהַמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ הִתְקַלְקְלָה וְעָלֵינוּ לָצֵאת. מִיָּד יָצָאנוּ כְּדֵי לָתֵת עֵצוֹת לַנֶּהָג, הֲרִימוֹנוּ אֶת מִכְסֵה הַמָּנוֹעַ, פָּתַחְנוּ אֶת בֶּטֶן הַמְּכוֹנִית וְעָמַדְנוּ כְּמוֹ שֶׁעוֹמְדִים מִסָּבִיב לְמוֹכֵר פָלָפֶל.

הֶסְבֵּר לַצִּיּוּר: לְמִי שַׁיָּכוֹת שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם הַתְּלוּיוֹת בָּאֲוִיר מִצַּד שְׁמֹאל? לִידִידִי הָאֲמֶרִיקָנִי, שֶׁהִשְׁתַּטַּח עַל הַמְּכוֹנִית. פָּנָיו הַמְמֻשְׁקָפִים יָצְאוּ לֹא כָּל־כָּךְ בְּרוּרִים, כִּי הַדְּיוֹ נִשְׁתַּפְּכָה מֵעֵטִי. עַל הַשֶּׁלֶט הֶעָגֹל שֶׁבְּרֹאשׁ הָעַמּוּד כְּתוּבוֹת הַמִּלִים “קוֹקָה קוֹלָה”, וְאִלּוּ אֶת שְׁנֵי הַבַּקְבּוּקִים צִיַּרְתִּי לְמַעַן הָרשֶׁם.

אַךְ הַגּוֹרָל סֵרַב לְהַקְצוֹת לָנוּ זְמַן רַב לְעֵצוֹת, כִּי מִיָּד נֶעְצְרָה מֵאֲחוֹרֵינוּ מְכוֹנִית שְׁנִיָּה, יָצָא מִתּוֹכָהּ אָדָם צָעִיר וְשָׁאַל:

“בַּמֶּה אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר?”

הִנַּחְנוּ אֶת הָעִנְיָנִים בִּידֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַנֶּהָגִים וְהִסְתַּכַּלְנוּ סְבִיבֵנוּ.

בַּחֲצַר הָאִכָּר

בָּתִּים בּוֹדְדִים עָמְדוּ מְפֻזָּרִים לְיַד הַכְּבִישׁ. לְכָל בַּיִת מִרְפֶּסֶת וּלְיַד הַפֶּתַח שְׁתֵּי כֻּרְסוֹת־מַרְגּוֹעַ מֵאֲלוּמִינְיוּם. בֶּחָצֵר מְכוֹנִית אוֹ שְׁתַּיִם. עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁלִּפְנֵי הַמִּרְפֶּסֶת תְּלַת־אוֹפַן אָדֹם שֶׁל יְלָדִים. בְּצֵל בַּיִת אֶחָד חוֹנֶה מָטוֹס פְּרוּשׂ כְּנָפַיִם, כְּמוֹ פַּרְפָּר קָפוּא בַּחֹרֶף. אֲנָשִׁים לֹא רָאִינוּ. עוֹלָם מְכֻשָׁף לְלֹא תְּנוּעָה. לֹא קוֹלוֹת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים. לֹא גִּעְגּוּעַ אַוָּז הַמְגָרֵשׁ אֶת הַכֶּלֶב מִצַּלַחַת־הָאֹכֶל. לֹא צָהֳלַת סְיָח שֶׁפָּרַץ אֶת גֶּדֶר הַיְרָקוֹת. לֹא קְרִיאַת תַּרְנְגוֹל, הַמְבַשֵּׂר לְרַעְיוֹתָיו כִּי מָצָא תּוֹלָעִים בָּאֲדָמָה. שָׂדוֹת יְרֻקִּים, אַמְבָּרִים גְּדוֹלִים בִּקְצוֹתֵיהֶם. לוּלִים וּרְפָתוֹת דּוּ־קוֹמָתִיּוֹת.

סוֹף־סוֹף רָאִינוּ אִכָּר אֶחָד וְשָׁאַלְנוּ אִם אֶפְשָׁר לְבַקֵּר בַּלּוּל שֶׁלּוֹ; לוּל שֶׁאָרְכּוֹ כְּתַחֲנַת רַכֶּבֶת. אֵבוּס־פַּח הַמִּתְמַשֵּׁךְ לְכָל אֹרֶךְ הַלּוּל וּמַרְעִיד אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָפַת־קֶמַח, וְהַמָּזוֹן הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַמַּחְסָן שֶׁבְּרֹאשׁ הַלּוּל נִשְׁפָּךְ וּמַגִּיעַ עַד לְסוֹפוֹ שֶׁל הָאֵבוּס. הַמְּכוֹנָה הַחַשְׁמַלִּית מְנִיעָה אֶת הָאֵבוּס וּמַשְׁמִיעָה קוֹלוֹת שֶׁל פַּחִים רֵיקִים, קוֹלוֹת רָמִים שֶׁגּוֹבְרִים עַל קִרְקוּר הַתַּרְנְגוֹלוֹת הַלְּבָנוֹת. הֵן מְנַקְּרוֹת, וּמֵרֹב הֲנָאָה בּוֹלְעוֹת גַּם אֶת קִרְקוּרָן בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן. לְכֻלָּן טַבָּעוֹת נוֹצְצוֹת עַל רַגְלֵיהֶן; כַּמָּה מֵהֶן מַרְכִּיבוֹת מִשְׁקָפַיִם, וְכַמָּה קְצוּצוֹת מַקּוֹר. מִדֵּי כַּמָּה שָׁעוֹת מַפְעִילָה אֶת עַצְמָהּ מְכוֹנַת הַמָּזוֹן בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי.

אוֹתָהּ מְכוֹנָה, אוֹ בַּת־דּוֹדָתָהּ, אוֹסֶפֶת אֶת הַבֵּיצִים, מוֹרִידָה אוֹתָן לַמַּחְסָן, רוֹחֶצֶת וּמְיַבֶּשֶׁת אוֹתָן, מְמַיֶּנֶת וּמַחְתִּימָה אוֹתָן. אִשָּׁה בְּסִנָּר לָבָן מַכְנִיסָה אֶת הַבֵּיצִים תְּרֵיסָרִים תְּרֵיסָרִים לְתוֹךְ קֻפְסוֹת קַרְטוֹן קְעוּרוֹת וּמַעֲמִיסָה אוֹתָן עַל מְכוֹנִית הַחוֹנָה בִּקְצֵה הַמַּחְסָן.

הַנֶּהָגִים הֶחְלִיטוּ לִגְרֹר אֶת הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ לַמּוּסָךְ לְצֹרֶךְ תִּקּוּן – וְאָנוּ נִשְׁאַרְנוּ לְחַכּוֹת בַּחַוָּה. הָאִכָּר שֶׁהֶרְאָה לָנוּ אֶת הַלּוּל, הִזְמִין אוֹתִי לָשֶׁבֶת עַל כֻּרְסַת הָאֲלוּמִינְיוּם הָאַחַת וְהִתְיַשֵּׁב בַּשְּׁנִיָּה. דִּבַּרְנוּ עַל דָּא וְעַל הָא וְשָׁתִינוּ קוֹקָה קוֹלָה. אֶת שְׁנֵי הַבַּקְבּוּקִים זָרַק אֶל מִתַּחַת לַכֻּרְסָה שֶׁלּוֹ וְאַחַר־כָּךְ קָם וְהָלַךְ לוֹ.

דְּבָרִים שֶׁל טַעַם (חֲלוֹם)

כַּמָּה זְמַן יָשַׁבְתִּי אֵינִי יוֹדֵעַ. מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁאֵין לָהֶן יָדַיִם וְרַגְלַיִם עָלוּ בְּמֹחִי, וְהִתְנַמְנַמְתִּי. אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ מִסְתַּדְּרִים דְּבָרִים בַּחֲלוֹם: הֶגְיוֹנִי וּבִלְתִּי הֶגְיוֹנִי מִשְׁתַּזְּרִים זֶה בָּזֶה. מַשֶּׁהוּ זָע מִתַּחַת לַכֻּרְסָה שֶׁמִּמּוּלִי. אַחַד הַבַּקְבּוּקִים הָרֵיקִים. אֲבָל הוּא הָיָה כֶּלֶב, וְהַכֶּלֶב פָּנָה אֵלַי בְּכַעַס, כְּמוֹ אֶל יָדִיד וָתִיק, שֶׁמִּתּוֹךְ יְדִידוּת רַבָּה מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לְזַלְזֵל קְצָת בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ:

“בִּכְלָל, מָה־אַתָּה־נַחוּם מִתַּמֵּם לְךָ וְשׁוֹאֵל כָּל הַזְּמַן אֵיפֹה עִזִּים וִילָדִים? וְכִי לֹא רָאִיתָ אֶת כְּבִישׁ הַמְהִירוּת?”

“חַבּוּבּ, אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל. אֲנִי נִרְדַּמְתִּי עַל כֻּרְסַת אֲלוּמִינְיוּם.”

“אַתֶּם קוֹרְאִים לָהֶם כְּבִישִׁים. אָנוּ קוֹרְאִים לָהֶם גַּרְדֻּמִּים. וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה?” הַכֶּלֶב חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ פִּתְאֹם כְּמוֹ מוֹרֵה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי, שֶׁיָּדַע מֵרֹאשׁ שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה זֶה 7×21, “הַאִם הֶעֱלֵיתָ בְּדַעְתְּךָ כַּמָּה אַלְפֵי כְּלָבִים, תַּרְנְגוֹלוֹת וּכְבָשִׂים נִסְפּוּ בַּכְּבִישִׁים הָאֵלֶּה? וְכַמָּה יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים?”

פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל חָדָשׁ. זֶה הָיָה הַבַּקְבּוּק הַשֵּׁנִי שֶׁמִּתַּחַת לַכֻּרְסָה. הוּא נִשְׁאַר בַּקְבּוּק, אֲבָל דִּבֵּר.

“הֲיֵשׁ לְךָ מֻשָּׂג עַד כַּמָּה מַשְׁפִּיעִים כְּבִישִׁים מְהִירִים אֵלֶּה עַל מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי הָאָדָם?” אָמַר הַבַּקְבּוּק הַשֵּׁנִי, בִּלְעֲדֵיהֶם לֹא טוֹב. וְאִתָּם… לֹא טוֹב."

“שְׁמַע נָא, אַתָּה,” אָמַרְתִּי לוֹ, “אֲנִי עוֹד זוֹכֵר אֶת הָעַצְבוּת שֶׁהֵטַלְתָּ עָלַי בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה בְּכִוּוּן לֹא נָכוֹן.”

“נַחוּם, אַתָּה טוֹעֶה! אֲנִי לֹא הָיִיתִי בַּנְּסִיעָה הַהִיא. אַתָּה חוֹלֵם וּמְבַלְבֵּל. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה, זֶה הַיְנוּ הָךְ. הַתַּרְבּוּת נוֹתֶנֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְהָאָדָם אֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהֶם.”

“אֲנִי לֹא מַאֲמִין,” אָמַרְתִּי, “שֶׁכֶּלֶב וּבַקְבּוּק מְדַבְּרִים.”

הֵם נֶעֶלְבוּ, כַּנִּרְאֶה, וְנִשְׁתַּתְּקוּ.

פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן:

“עָלֶיךָ לְהִתְרַגֵל לַמַּחֲשָׁבָה כִּי הָעוֹלָם מִשְׁתַּנֶּה. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לְטוֹבָה, אֲבָל מִשְׁתַּנֶּה! וְאַתָּה אַחַד הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁכֶּלֶב מְדַבֵּר אֵלָיו בִּלְשׁוֹן אָדָם. אַתָּה מְקַבֵּל ‘מַסְפִּיק’!”

“מַסְפִּיק לְךָ!” קָרָא אֵלַי יְדִידִי מֵאֲמֶרִיקָה, שֶׁיָּצָא לְחַפֵּשׁ אוֹתִי וּמְצָאַנִי מְנַמְנֵם עַל הַכֻּרְסָה, “הַמְּכוֹנִית תֻּקְּנָה וַאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים. הַלַּיְלָה נָלוּן בְּאִיתָקָה.”

הַתִּינֹקֶת דַּפְנָה וְסוֹף הַסִּפּוּר

וּבֶאֱמֶת נָסַעְנוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם לְאִיתָקָה, לְלִינַת לַיְלָה (כְּפִי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַפֶּרֶק הַקוֹדֵם). הַמְּכוֹנִית עָלְתָה וְעָלְתָה בַּכְּבִישׁ, וּפִתְאֹם נִגְלָה לְעֵינֵינוּ נוֹף נִפְלָא – חָמֵשׁ שְׁלוּחוֹת שֶׁל אֲגַמֵּי מַיִם גְּדוֹלִים. נֹאמַר, חָמֵשׁ כִּנָּרוֹת שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּתְחַבְּרוּ יַחַד, חֲמִשָּׁה יַמֵּי כִּנֶּרֶת פְּרוּשִׂים כְּאֶצְבָּעוֹת מִתּוֹךְ כַּף־הַיָּד – אֶצְבְּעוֹת־כֶּסֶף שֶׁנִּכְנָסוֹת לְתוֹךְ יְרַק יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת. דּוּגִיּוֹת וְסִירוֹת־מִפְרָשׂ עוֹבְרוֹת בָּהֶן כִּסְנוּנִיּוֹת, הַנּוֹגְעוֹת־וְלֹא־נוֹגְעוֹת בְּמִשְׁטַח הַמַּיִם. הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים שֶׁלְיַּד הַחוֹף נוֹצְצִים כְּדָגִים בְּמִכְמֹרֶת, מְלַחֲכִים בְּרֹךְ אֶת הַחוֹלוֹת בִּתְנוּעוֹת שֶׁל שְׂפָתַיִם לוֹחֲשׁוֹת.

עַל אַחַת הָאֶצְבָּעוֹת הָאֵלֶּה עוֹמֶדֶת עִיר־הָאוּנִיבֶרְסִיטָה אִיתָקָה.

יְדִידִי הָאֲמֶרִיקָנִי עָצַר אֶת הַמְּכוֹנִית לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד, וּמִתּוֹכוֹ יָצָא בָּחוּר אֶחָד, שֶׁחִיֵךְ אֵלֵינוּ חִיּוּךְ יִשְׂרְאֵלִי.

לֹא, אֲמֶרִיקָה אֵינָהּ זְרוּעָה כֻּלָּהּ יִשְׂרְאֵלִים; אַךְ יִשְׂרְאֵלִי הַבָּא לְעִיר זָרָה נִמְשָׁךְ לַיִּשְׂרְאֵלִים הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ. הִנֵּה כָּךְ הִכַּרְנוּ אֶת יְהוּדָה, שֶׁהוּא מִשְׁנֶה לִפְּרוֹפֶסוֹר בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁל אִיתָקָה; וִיהוּדָה עָשָׂה לָנוּ הַכָּרָה עִם שְׁלוֹמִית רַעְיָתוֹ וְעִם דַּפְנָה, בִּתָּם הַתִּינֹקֶת. מִיָּד הִתְחִילוּ בַּעֲלֵי הַבַּיִת בַּהֲכָנַת אֲרוּחָה לָאוֹרְחִים: דַּפְנָה בָּעֲרִיסָה, שְׁלוֹמִית בַּמִּטְבָּח וִיהוּדָה בַּעֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן, וַאֲנַחְנוּ הָאוֹרְחִים מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵיהֶם – וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה.

סִיַּמְנוּ אוֹתוֹ יוֹם בְּטִיּוּל בַּמְּכוֹנִית בִּסְבִיבוֹת אִיתָקָה, כְּשֶׁהַתִּינֹקֶת דַּפְנָה מְטַלְטֶלֶת עַצְמָהּ עַל כִּסֵּא מְיֻחָד, שֶׁחֻבַּר בֵּין מוֹשְׁבֵי הַמְּכוֹנִית – מְטַלְטֶלֶת עַצְמָהּ וּמְפַטְפֶּטֶת הֲבָרוֹת שׁוֹנוֹת. לַמָּחֳרָת הִמְשַׁכְנוּ אֶת מַסָּעֵנוּ אֶל אַשְׁדּוֹת נִיאָגָרָה.

עַד שֶׁהַסִּפּוּר יִרְאֶה אֶת אוֹר הַדְּפוּס וְיַגִּיעַ לִידֵי הַקּוֹרְאִים, כְּבָר תִּצְעַד דַּפְנָה (כָּךְ אֲנִי מְקַוֶּה) בְּרַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת עַל מִדְרְכוֹת רְחוֹב אַלֶנְבִּי בְּתֵל־אָבִיב.

עַל־יַד הַכּוֹתֶרֶת צִיַּרְתִּי אֶת… לֹא, לֹא צִיַּרְתִּי מִישֶׁהוּ מְסֻּיָּם. צִיַּרְתִּי סְתָם יֶלֶד, יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לְשַׁעֵר כִּי הָיָה מִקּוֹרְאֵי “דָּבָר לִילָדִים”. לֹא כָּל־כָּךְ מְסֹרָק, עֵינָיו סַקְרָנִיוֹת וְדוֹלְקוֹת, לְחָיָיו – כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ מַה לָקַחַת מֵהֶן בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת, חִיּוּכוֹ “מַבְּסוּטִי” וּבוֹטֵחַ. יֶלֶד מֵעֵין זֶה דִּמְיַנּוּ לְעַצְמֵנוּ כְּשֶׁנִּגַּשְׁנוּ לְהַדְפִּיס אֶת הַחוֹבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים”. הֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְדַמּוֹת לְעַצְמוֹ אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא דוֹבֵר אֲלֵיהֶם.

אוֹתָם יְלָדִים שֶׁל אָז, יַלְדֵי “דָּבָר לִילָדִים”, גָּדְלוּ בֵּינְתַיִם; מֵהֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ לְאִמָּהוֹת וּלְ“אַבָּאִים”, וְאֶפְשָׁר גַּם לְסַבְתּוֹת וְסָבִים; אַךְ דְּמוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים, שֶׁאֲלֵיהֶם כֻּוְּנוּ הַדְּבָרִים, לֹא נִשְׁתַּנְּתָה: אוֹתָהּ עֵרָנוּת, אוֹתוֹ בִּטָּחוּן.

עַל פּוֹלִים וְחִיּוּכִים

מִי לֹא טָמַן פַּעַם פּוֹלִים בָּאֲדָמָה? כָּל אֶחָד וַדַּאי שָׂמַח לְמַרְאֶה הָעַלְעָלִים שֶׁבִּצְבְּצוּ אַחֲרֵי הַשְׁקָיוֹת אֲחָדוֹת וְאָהַב אֶת קָטְנָם וְאֶת רַעֲנַנּוּתָם. אַהֲבָה לְעַלְעָלִים אֵלֶּה נִשְׁאֶרֶת לְכָל הַחַיִּים. כְּשֶׁאָדָם מַחֲזִיק בְּיָדָיו פּוֹלִים קָשִׁים, חֲלַקְלַקִּים וּשְׁלֵמִים – אֵין הֵם מוֹחִים מִלִּבּוֹ אֶת אַהֲבָתוֹ לָהֶם כְּשֶׁהָיוּ עַלְעָלִים מְבַצְבְּצִים. הָאַהֲבָה לַמְבַצְבְּצִים נִשְׁאֶרֶת בְּתָקְפָּהּ.

בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים נִפְגַּשְׁתִּי עִם רַבִּים מָן הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ קוֹרְאֵי הָעִתּוֹן. אָכֵן, הָעַלְעָלִים הָרַכִּים נַעֲשׂוּ פּוֹלִים קָשִׁים. אֶחָד מֵהֶם פָּגַשְׁתִּי כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל גִּ’יפּ; זֶה הָיָה בְּמִלְחֶמֶת־הָעַצְמָאוּת, בְּעֵת כִּבּוּשׁ הַגָּלִיל. גָּדוֹל הָיָה, קַל־תְּנוּעָה וּבוֹטֵחַ. הוּא הָיָה מְפַקֵּד; וְאָמְנָם, הוּא נֵחַן בְּעַיִן חַדָּה: יָדוֹ נִשְׁלְחָה לְעֵבֶר צִלִּי שֶׁנָּפַל עַל הַכְּבִישׁ (אַתֶּם יוֹדְעִים, צֵל בַּעַל אַף אָרֹך), נִתְחַיֵּךְ, פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: “אוֹתְךָ אֲנִי מַכִּיר! מִ’דָּבָר לִילָדִים'…”

חִיּוּכִים כָּאֵלֶּה וּחִיּוּכִים כָּאֵלֶּה וּרְחָבִים מֵאֵלֶּה, קִבְּלוּ אֶת פָּנֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאנוּ אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ מַסְעוֹתֵינוּ הָרַבִּים בַּכְּבִישִׁים. אֵין לָכֶם דָּבָר, הַקּוֹשֵׁר יַחֲסֵי יְדִידוּת אֲמִתִּיִּים וּמַתְמִידִים, כְּהִתְעַסְּקוּת עִם יְלָדִים. בְּכָל מְקוֹם בּוֹ יֵעָצֵר הָאוֹטוֹבּוּס – בָּעִיר, בַּכְּפָר, בַּקִבּוּץ אוֹ בְּיִשּׁוּב־סְפָר – מְחַכִּים חִיּוּכִים שֶׁל מִי שֶׁהָיוּ וּמִי שֶׁהִנָּם קוֹרְאֵי הָעִתּוֹן.

בְּחִיּוּךְ כָּזֶה נִתְקַלְתִּי, כְּשֶׁרָאִיתִי שׁוֹטֵר עוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. עַל יַד יְמִינוֹ שַׁרְווּל לָבָן, וּבִשְׂמֹאלוֹ חוֹבֶרֶת “דָּבָר לִילָדִים”. חִיֵּךְ אֵלַי וְאָמַר:

“קֹדֶם זֶה הָיָה בִּשְׁבִילִי. עַכְשָׁו זֶה בִּשְׁבִיל הַיֶּלֶד שֶׁלִּי. אֲבָל אֲנִי מֻכְרָח גַּם הַיּוֹם לְהָצִיץ בְּ’אוּרִי מוּרִי'…”

לָמָּה זֶּה כָּךְ?

לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁלִּפְנֵי “דָּבָר לִילָדִים” לֹא הָיָה בָּאָרֶץ עִתּוֹן־יְלָדִים קָבוּעַ, שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים.

אֲסַפֵּר דֻּגְמָה עַל עַצְמִי:

מְשַׁעֲמֵם הָיָה לְשַׂחֵק כָּל הַיּוֹם בַּחוֹלוֹת שֶׁבֵּין הַבָּתִּים (תֵּל־אָבִיב הָיְתָה אָז קְטַנְטֹנֶת, וְרַק רְחוֹב אֶחָד הָיָה בָּהּ). סִפְרִיָּה לֹא הָיְתָה; וְאִם הָיְתָה אַחַת בְּיָפוֹ – לֹא הָיוּ בָּהּ סְפָרִים לִילָדִים. הַסַּפְרָן הַטּוֹב, הוּא הַסּוֹפֵר אַלֶכְּסַנְדֶר זִיסְקִינְד רַבִּינוֹבִיץ', הָיָה נוֹתֵן בִּי עֵינַיִם טוֹבוֹת וּמַגִּישׁ לִי פִּנְקָס עִם שְׁמוֹת הַסְּפָרִים. כְּשֶׁבָּחַרְתִּי סֵפֶר, הָיָה מַגִּישׁ לִי חוֹבֶרֶת דַּקָּה, בַּת שְׁמוֹנָה דַּפִּים וְשֵׁם אָרֹךְ; עַד שֶׁהִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה כְּבַר גָּמַרְתִּי אֶת קְרִיאָתָהּ. פְּעָמִים אֲחֵרוֹת, כְּשֶׁכְּבָר הִכִּירַנִי, הָיָה פּוֹרֵשׂ יָדַיִם וְנֶאֱנַח:

“מָה לַּעֲשׂוֹת? אֵין לָנוּ סְפָרִים בִּשְׁבִילְכֶם.”

יָמִים רַבִּים עָבְרוּ מֵאָז.

הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן וְהַבָּאִים אַחֲרָיו

זָכוּר לִי אוֹתוֹ בֹּקֶר קַיִץ, כְּשֶׁבָּאוּ אֵלַי בְּרָכָה חַבַּס וְיִצְחָק יַצִּיב. בְּרָכָה – בַּעֲלַת שְׁתֵּי צַמּוֹת אֲרֻכּוֹת (אֲנִי תָּמִיד מִצְטַעֵר עַל קִצּוּץ הַצַּמּוֹת הָאֲרֻכּוֹת בְּיָמֵינוּ). וְיַצִּיב – גְּבַהּ קוֹמָה וְחַיְכָנִי. הֵם בִּקְּשׁוּנִי שֶׁאָבוֹא אִתָּם לְבֵית־הַדְּפוּס, לִרְאוֹת אֶת הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים” שֶׁהוֹלֵךְ וְנִסְדָּר, וְהִצִּיעוּ לִי לְהָכִין לְמַעֲנוֹ צִיּוּרִים. אֲנִי רוֹאֶה לְפָנַי אֶת דְּמוּתוֹ הַגְּבוֹהָה וְהָעֲדִינָה שֶׁל יַצִּיב, מֵרִים אֵת יָדוֹ אֲרֻכַּת הָאֶצְבָּעוֹת וְאוֹמֵר בְּחִיּוּךְ שֶׁל מְבוּכָה וּמְאוֹר־פָּנִים:

“כֵּן, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁ’דָּבָר לִילָדִים' יִהְיֶה הָעִתּוֹן הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר אֶצְלֵנוּ. זֶה יִהְיֶה עִתּוֹן יָחִיד, שֶׁיְּלָדִים וּמְבֻגָּרִים יִלְמְּדוּ מִתּוֹכוֹ; וְאַחֲרֵי שֶׁנִּכְרֹך אוֹתוֹ, יְעַלְעֲלוּ בּוֹ כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, גַּם הַגַּנֶּנֶת וְגַם הַמּוֹרָה.”

כָּךְ הָיָה אוֹמֵר, כְּשֶׁעֵינָיו הַבְּהִירוֹת מְחַפְּשׂוֹת אֶת אִישׁוֹנֵיךָ, לִרְאוֹת אִם הֵבַנְתָּ אוֹתוֹ.

הֶסְבֵּר לַצִּיּוּר: כָּךְ הָיָה יַצִּיב יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת וּמְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אוֹרְחָיו הַצְּעִירִים. הָיָה מַרְכִּין קְצָת אֶת קוֹמָתוֹ, כְּדֵי לְהִשְׁתַּוּוֹת בְּמִדַּת מָה אֶל קוֹמַת הַיְלָדִים, מְחַיֵּךְ אֶת חִיּוּכוֹ הַטּוֹב, חִיּוּךְ הַתְּכֵלֶת, וּמְדַבֵּר כְּחָבֵר נֶאֱמָן. אֶת חִיּוּכוֹ לֹא הֶעַזְתִּי לְצַיֵּר, כִּי יָדַעְתִּי: לֹא אַצְלִיחַ.

הַגִּלָּיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁל “דָּבָר לִילָדִים” נִפְתַּח בְּשִׁיר עַל עֵין־חֲרוֹד, שֶׁאֵין בָּהּ כֶּסֶף כְּלָל. בַּחוֹבְרוֹת הַבָּאוֹת נִדְפְּסוּ שִׁירִים עַל הַדּוֹד מִנַּהֲלָל, עַל הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל. שִׁירִים שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר זְאֵב. קוֹרְאִים בָּהֶם, מְצִיצִים דֶּרֶך הַחַלּוֹן וְרוֹאִים כָּל מָה שֶּׁיֵּשׁ בַּשִּׁיר, שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל דְּפִיקַת הַפַּטִּישִׁים שֶׁל הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ. וּלְצִדָּם נִדְפְּסוּ שִׁירִים עַלִּיזִים עַל הַחֲמוֹר וְעַל הַיָּם וְעַל הַצַּעֲצוּעִים שֶׁבַּגָּן; וְסִפּוּרִים עַל שׁוֹמְרִים וַחֻלוּצִים וּנְעָרִים אַמִּיצִים. וּבַצִּיּוּרִים – יְלָדִים בַּעֲלֵי פָּנִים צְעִירִים, כְּמוֹ הָעַלְעָלִים הַמְּבַצְבְּצִים, קְצָת לֹא סְרוּקִים, בַּעֲלֵי עֵינַיִם סַקְרָנִיוֹת וְחִיּוּךְ בּוֹטֵחַ, נְעוּלִים סַנְדָּלִים, וְקֻפְסַת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת עַל הַקִּיר, וִילָדִים עִם זֵרִים, שֶׁבָּאִים לְבָרֵךְ אֶת סַבָּא וְסָבְתָא לִכְבוֹד הֶחָג.

שֻׁתָּפִים שֶׁבַּלֵּב

לַעֲשִׂיַּת הַצִּיּוּרִים נִזְדַּמְּנוּ לִי שֻׁתָּפִים רַבִּים, שֻׁתָּפִים שֶׁבַּלֵּב. הִתְכַּוַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת צִיּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ מוּבָנִים לְכָל אָדָם, וְשֶׁיִּהְיוּ פְּשׁוּטִים בְּקַוֵּיהֶם, צִיּוּרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְשֻׁכְלָלִים מִדַּי. כִּי צִיּוּר מְשֻׁכְלָל מִדַּי מֵטִיל פַּחַד וְהִסּוּס בְּלֵב הַיֶּלֶד, וְהוּא מַרְתִּיעַ אֶת עַצְמוֹ מִלְּהִתְחָרוֹת בַּעֲשִׂיָּתָם.

רִאשׁוֹנָה שֶׁשָּׁאַלְתִּי לְדַעְתָּהּ הָיְתָה גְּאֻלָּה, שֶׁבָּאָה לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָה. אַחַר־כָּךְ הֶרְאִיתִים לְיַצִּיב, לִבְרָכָה וְלִזְאֵב. אַחַר־כָּךְ הֶרְאֵיתִי אוֹתָם לְנַעַּר הַשָּׁלִיחַ, שֶׁבָּא לְקַחְתָּם בִּשְׁבִיל הֲכָנַת הַגְּלוּפוֹת. כֵּן חִוָּה דַּעְתּוֹ, וּבְצוּרָה מַחְמִירָה, הַמְעַמֵּד נֹחַ בְּבֵית־הַדְּפוּס: יֵשׁ צִיּוּרִים שֶׁהָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם בְּמִצְמוּץ שְׂפָתַיִם, סִימָן שֶׁהֵם מִשֻּׁפְרָא דְּשֻׁפְרָא בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה מֵנִיעַ יָדוֹ כִּלְשׁוֹן־הַמֹּאזְנַיִם – סִימָן שֶׁהֵם כָּכָה כָּכָה… גַּם הָעוֹרְכִים הַגְּדוֹלִים הִבִּיטוּ בַּצִיּוּרִים. בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן נָתַן בָּהֶם אֶת עֵינָיו הַיּוֹקְדוֹת. מֹשֶׁה שָׁרֵת חִיֵּךְ אֲלֵיהֶם. זַלְמָן שָׁזָר הֵצִיץ בָּהֶם וְנֶהֱנָה. כָּךְ רָאוּם כֻּלָּם. יַצִּיב צָעַד כְּשֶׁהַגִּלָּיוֹן הַטָּרִי בְּיָדוֹ, גָּבוֹהַּ וְעַלִּיז, וַאֲנִי מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ – מַצְבִּיעַ וְשׁוֹאֵל לְחַוַּת דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד. מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל יַצִּיב פִּלֵּס דֶּרֶךְ טוֹבָה לַגִּלָּיוֹן.

נָעִים לִי לְדַפְדֵּף בַּכְּרָכִים הַכְּחֻלִּים. שָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה מְשֻׁתֶּפֶת מְקֻפָּלוֹת בָּהֶן. אִם מוֹרֶה נִזְכָּר בְּאַהֲבָה בִּשְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ בַּכִּתָּה – הֲרֵי קַל יוֹתֵר לְאִישׁ־מַעֲרֶכֶת לְהִזָּכֵר בִּשְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ. כִּי לִפְנֵי הַמּוֹרֶה עוֹמְדִים הַיְלָדִים כְּפִי שֶׁהֵם, עַל מַעֲלוֹתֵיהֶם וְחֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם, וְלִפְנֵי חַבְרֵי הַמַּעֲרֶכֶת נִצָּבוֹת מַעֲלוֹתֵיהֶם בִּלְבַד– סַקְרָנוּתָם, לִבָּם הַפָּתוּחַ וְחִיּוּכָם הַמְּלַבֵּב. הֵם נִצָּבִים לְפָנֵינוּ גַּם כְּשֶׁהֵם אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וַעֲבוֹדָה, חַיָּלִים, סוֹפְרִים וְאָמָּנִים; וַאֲנָשִׁים אֵלֶּה מַעֲלִים לְזֵכֶר שְׁנוֹת קְרִיאָתָם בָּעִתּוֹן שֶׁלָּהֶם חִיּוּךְ שָׁאוּב מִשְׁנוֹת יַלְדוּתָם. אֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבִּיעַ אֶת הַחֵן שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁאִיבָה זוֹ: בִּסְבִיבַת הָעֵינַיִם מִתְפַּצְּלִים קְמָטִים דַּקִּים וּסְמוּיִים, הַמִּתְמַשְּׁכִים עַד לִסְבִיבוֹת הַשְּׂפָתַיִם; אִישׁוֹנֵי הָעֵינַיִם מִתְבַּהֲרִים, וְאַחַר־כָּךְ חֹוזְרִים הַפָּנִים לְשַׁלְוָתָם הַקּוֹדֶמֶת. רֶגַע זֶה הוּא כְּאִלּוּ גֶּשֶׁר סוֹדִי, הַנִּמְתָּח מֵאָדָם אֶל חֲבֵרוֹ, וְעַל גֶּשֶׁר זֶה נִפְגָּשִׁים אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, שֶׁבְּלִבָּם מַחֲשָׁבָה אַחַת: לְהָבִין זֶה אֶת זֶה, כְּדֵי לִיצֹר חַיִּים טוֹבִים יוֹתֵר לִבְנֵי הָאָדָם.

לְאַחַר כָּל דְּבָרַי אֵלֶּה וַדַּאי תָּבִינוּ לָמָּה בָּחַרְתִּי לָתֵת אֶת צִיּוּר הַיֶּלֶד הַמְחַיֵּךְ לְיַד הַכֹּתֶרֶת. יֵשׁ לוֹ לִקְרַאת מָה לְחַיֵּךְ לְאַחַר הַשָּׁנִים שֶׁעָשָׂה עִם עִתּוֹנוֹ.