“נַחוּם, אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי?” כָּךְ קְרָא אֵלַי אָדָם אֶחָד, שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ גִּ’יפּ, אֲשֶׁר נֶעְצַר בְּפִתְאוֹמִיּוּת אֶל מוּל הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ.
“לֹא,” עָנִיתִי, “אֵינִי מַכִּיר.”
“אֲנִי שְׁמוּאֵל.”
“אַתָּה שְׁמוּאֵל?! שָׁלוֹם, שְׁמוּאֵל! לְמַה אַתָּה שָׁחוֹר? וּמַה הַ’גֶּ’מְגִ’יק' הַזֶּה שֶׁבְּיַד יְמִינְךָ, שֶׁהוּא לֹא מַטְאֲטֵא וְגַם לֹא קִלְשׁוֹן?”
“עֲבֹר לַגִּ’יפּ שֶׁלִּי וַאֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל,” אָמַר שְׁמוּאֵל, “אֲבָל תֵּשֵׁב בְּמֶרְחַק־מָה מִמֶּנִּי.”
“יֶּשׁ לְךָ נַזֶּלֶת?” שָׁאַלְתִּי.
“אֵיזֶה נַזֶּלֶת?! אֲנִי פָּשׁוּט לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּתְלַכְלֵךְ.”
“אָז אַתָּה לֹא כּוּשִׁי בֶּאֱמֶת?” הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו מִקָּרוֹב.
“מַה הַחָכְמוֹת הָאֵלֶּה? הֲלֹא אָמָרְתִּי לְךָ – אֲנִי שְׁמוּאֵל!”
אִם זֶה בֶּאֱמֶת שְׁמוּאֵל, זֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ מְּדַבֵּר אֵלַי – הֲרֵי הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת גִ’ינְגִ’י עִם שָׂפָם גָּדוֹל וְחֻלְצָה לְבָנָה. וְזֶה שְׁמוּאֵל שָׁחוֹר וּבְלִי שָׂפָם!
טוֹב, אֲנִי מִתְיַשֵּׁב לְיַד שְׁמוּאֵל בַּגִּ’יפּ שֶׁלּוֹ וְשׁוֹאֵל:
“מַה הָעִנְיָנִים, שְׁמוּאֵל? סַפֵּר!”
“אֲנִי בָּא מִשָּׁם,” אָמַר וְהֶרְאָה בְאֶצְבָּעוֹ הַשְּׁחוֹרָה אֶל הָאֹפֶק.
הִבַּטְתִּי לְאוֹתוֹ כִּוּוּן. נוֹף רָחָב שֶׁל שָׂדוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ. בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מִסָּבִיב. כַּמָּה שָׂדוֹת כְּבָר עָמְדוּ קְצוּצִים, לְאַחַר הַקָּצִיר (הַשָּׁנָה הִקְדִּימוּ בַּקָּצִיר), וְהָיוּ דּוֹמִים לְרָאשִׁים שֶׁקִּבְּלוּ תִּסְפֹּרֶת נְמוּכָה. מֵרָחוֹק נִרְאוּ קוֹמְבַּיְנִים אֲדֻמִּים מְהַלְּכִים בַּשָּׂדוֹת, כְּמוֹ חַיּוֹת־בְּרֵאשִׁית מְשֻׁנּוֹת. לְהָקוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל חֲסִידוֹת טִיְּלוּ פֹּה וָשָׁם בְּנַחַת.
“מַה שָּׁם?” שָׁאַלְתִּי.
“אַתָּה לֹא רוֹאֶה הַיּוֹם כְּלוּם, נַחוּם.” סָנַט בִּי שְׁמוּאֵל, “רוֹאֶה שָׁם עָשָׁן?”
“רוֹאֶה. וַדַּאי שׂוֹרְפִים סִיד.”
“אֵיזֶה סִיד עָלֶיךָ?” הֵרִים שְׁמוּאֵל אֶת קוֹלוֹ, “שְׂרֵפָה בַּשָּׂדוֹת! אֵשׁ לֶהָבוֹת! רַק עַכְשָׁו נִגְמְרָה. נָסַעְתִּי לִקְנוֹת אֹכֶל לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם. אֲנִי מַבִּיט: אָהּ! עָשָׁן שָׁחוֹר בְּצוּרַת שֵׁד שָׁחוֹר שֶׁמִּתְהַפֵּך עַל רֹאשׁוֹ עוֹלֶה מִן הַשָּׂדֶה שֶׁמִּיָּמִין לַכְּבִישׁ. צָרִיךְ לְהַזְעִיק מַהֵר אֶת הַצֶּוֶת שֶׁלִּי. אֲנִי מְפַקֵּד הַצֶּוֶת לְכִבוּי שְׂרֵפוֹת בְּכָל הַנָּפָה הַזֹּאת. לָרוּץ בַּחֲזָרָה אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי כְּדֵי לְטַלְפֵּן – זוֹ רִיצָה גְּדוֹלָה וַאֲרֻכָּה. עָמַדְתִּי אוֹבֵד עֵצוֹת, וְשָׁם בֵּינְתַּיִם מִתְהַפֵּך הַשֵּׁד הַשָּׁחֹוֹר כְּמוֹ מוּקְיוֹן בְּקִרְקָס – מִתְהַפֵּך, קוֹפֵץ, מִתְגַּלְגֵּל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה שָׁטִיחַ. פִּתְאֹם עוֹבֶרֶת מְכוֹנִית בַּכְּבִישׁ. אֲנִי עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ וּמֵנִיף שְׁתֵּי יָדַיִם כְּמוֹ טַחֲנַת־רוּחַ – וְהִיא אֲפִלּוּ לֹא נֶעֱצֶרֶת. חֲזִירָה! אַתָּה מֵבִין, יֵשׁ חֹק, שֶׁבִּשְׁעַת שְׂרֵפָה מֻתָּר לַעְצֹר כָּל מְכוֹנִית, וְנוֹסְעֶיהָ חַיָּבִים לַעֲזֹר בַּכִּבּוּי הָאֵשׁ. וְזֹאת חוֹלֶפֶת לָהּ. אֲפִלּוּ לֹא הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלָּהּ. פִתְאֹם – נֵס! כְּאִלּוּ יָרְדוּ מַלְאָכִים מִן הַשָּׁמַיִם, בָּאָה הַמְּכוֹנִית שֶׁלָּנוּ עִם הַצֶּוֶת שֶׁלָּהּ. פָּשׁוּט עָבְרוּ פֹּה בְמִקְרֶה. וְעוֹד נֵס: מְכוֹנַת הֶחָרִישׁ עָמְדָה בְּקִרְבַת מָקוֹם בְּתוֹךְ הֶעָרוּץ.”
לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה לָאֵשׁ 🔗
“בָּאנוּ לִמְקוֹם, הִתְקָרַבְנוּ עַד לִשְׂפַת הָאֵשׁ הַלּוֹחֶכֶת וְהִתְחַלְנוּ לַחְבֹּט בַּמַּטְאַטְאִים הָאֵלֶּה. אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לָהֶם מַחְבְּטִים, כִּי חוֹבְטִים בָּהֶם. עַל כָּל לְשׁוֹן־אֵשׁ – חֲבֹט בְּרֹאשָׁהּ! מַחְבְּטִים אֵלֶּה לֹא־כְּלוּמִיִּים שֶׁכָּאֵלֶה – אֲבָל חֲבֹט וַחֲבֹט בָּהֶם וְאַתָּה סוֹתֵם אֶת הַפֶּה לָאֵשׁ. כָּךְ הָלַכְנוּ וְחָבַטְנוּ לְאֹרֶךְ חֲזִית־הָאֵשׁ, הָלוֹךְ וְהִתְקַדֵּם בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. בֵּינָתַיִם חָרְשָׁה מְכוֹנַת הֶחָרִישׁ חֲרִיץ־בִּדּוּד סְבִיב הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. לְאַחַר שֶׁחִסַּלְנוּ אֶת לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ, הָלוֹךְ וְנִתְקַדֵּם בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. בֵּינְתַּיִם חָרְשָׁה מְכוֹנַת הֶחָרִישׁ חֲרִיץ־בִּדוּד סְבִיב הַשָּׂדֶה הַבּוֹעֵר. מָצָאנוּ עַצְמֵנוּ עוֹמְדִים בְּתוֹךְ שָׂדֶה גָּדוֹל, שָׁחוֹר, חָרוּךְ וּמַעֲלֶה עָשָׁן. אָז רָאִיתִי שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הַצֶּוֶת שֶׁלִּי נֶהְפְּכוּ לְכוּשִׁים כָּמוֹנִי. הַשָּׂפָם וְגַבּוֹת הָעֵינַיִם נֶחֶרְכוּ לִי. הֲלֹא יָכֹלְנוּ כֻּלָּנוּ לְהִצָּלוֹת כְּמוֹ מַקָּקִים! אֲבָל הַפַּעַם חִסַּלְנוּ אוֹתָהּ. תָּאֵר לְךָ, אֲנַחְנוּ הִצְלַחְנוּ לִרְשֹׁם אֶת מִסְפָּר הַמְּכוֹנִית, שֶׁמִּתּוֹכָהּ הִשְׁלִיךְ בַּרְנָשׁ אֶחָד אֶת בְּדַל הַסִּגָּרִיָּה, שָׁגָּרְמָה לַתַּבְעֵרָה הַגְּדוֹלָה. אֲבָל אֹכֶל לַצָּהֳרַיִם לֹא הִסְפַּקְתִּי לִקְנוֹת.”
עַד שֶׁשְּׁמוּאֵל מְסַפֵּר לִי אֶת סִפּוּרוֹ, קָרַבְנוּ לִמְקוֹם הַתַּבְעֵרָה. עַל רֶקַע הַשָּׂדוֹת הַצְּהֻבִּים נַרְאָה כֶּתֶם גָּדוֹל וְשָׁחוֹר, כְּאִלּוּ נִשְׁפְּכָה קֶסֶת דְּיוֹ עַל מַפַּת הַשֻּׁלְחָן. עֲדַיִן עָלָה מִמֶּנוּ עָשָׁן דַּק, שֶׁרָעַד כְּמוֹ מָסָךְ שָׁקוּף. הַכַּבָּאִים מָחוּ בִּידֵיהֶם הַשְּׁחוֹרוֹת זֵעָה מְעַל פְּנֵיהֶם הַשְּׁחוֹרִים, דָּרְכוּ בְּרַגְלֵיהֶם עַל קְצוֹת הַמַּחְבְּטִים הַמַּעֲלִים עָשָׁן, חִיְּכוּ בְּשִׁנַּיִם לְבָנוֹת וְנִכְנְסוּ אֶל תּוֹךְ הַגִּ’יפּ.
מֵילָא," אָמַר שְׁמוּאֵל, “הַיּוֹם נֹאכַל כְּבָר מַה שֶּׁנֹּאכַל. נָנוּחַ בַּחֲדָרִים שֶׁל מִגְדַּל הַתַּצְפִּית. אֲבָל בֵּינְתַיִם יֵשׁ לִי מַה לְּדַּבֵּר אִתְּךָ, נַחוּם. אַתָּה קוֹרֵא עִתּוֹנִים?”
“וַדַּאי!” עָנִיתִי.
“הַאִם יֵשׁ לְךָ מֻשָּׂג כַּמָּה שָׂדוֹת, יְעָרוֹת וְגַנִּים עוֹלִים אֶצְלֵנוּ בָּאֵשׁ?”
שְׁמוּאֵל לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָתִי וְהִמְשִׁיךְ:
“הַיּוֹדֵעַ אַתָּה, שֶׁכָּל הַשְּׂרֵפוֹת נִגְרָמוֹת מִמְּדוּרוֹת שֶׁלֹּא הִקְפִּידוּ בְּכִבּוּיָן וּמִבְּדְּלֵי סִיגָרְיּוֹת שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַנּוֹסְעִים מֵחַלּוֹנוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהָאוֹטוֹבּוּסִים? אַתָּה מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁדְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא יִקְּרוּ?”
“אֲנִי נִשְׁאָר כָּאן עַד הָעֶרֶב,” אָמַרְתִּי, “תֵּן לִי מַחְבֵּט.”
“לֹא רַק אַתָּה תַּעֲזֹר. כֻּלָּם. בְּעִּקָּר הַיְלָדִים. קָרָאתָ אֶת אֶמִיל וְהַבַּלָּשִׁים'?” הֵרִים אֵלַי שְׁמוּאֵל מַבָּט שׁוֹאֵל.
“קָרָאתִי,” עָנִיתִי.
“טוֹב. עַכְשָׁו תּוּכַל לְהָבִין אוֹתִי. כְּדֵי לִתְפֹּס נוֹכֵל אֶחָד הִתְאַגְּדוּ בַּסִּפּוּר כָּל הַיְלָדִים לַחֲבוּרָה אַחַת – וְתָפְסוּ אוֹתוֹ. אַתָּה זוֹכֵר? וּבְכֵן, כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת כָּל הַ… (שְׁמוּאֵל אָמַר כָּאן מִלָּה חֲרִיפָה מְאֹד. נַנִּיחַ שֶׁאָמַר “הַסְּכָלִים”) מִגְּרִימַת שְׁרֵפוֹת – יְכוֹלִים הַיְלָדִים לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה מְאֹד. וְכִי צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם עֵצוֹת? גַּם שְׂדוֹת הַקּוֹצִים שֶׁמִּסָּבִיב לַבָּתִּים מְהַוִּים סַכָּנָה. לְכָל מְדוּרָה שֶׁמַּעֲלִים צָרִיךְ לְמָנּוֹת אַחֲרַאי אֶחָד, שֶׁיְּכַבֶּה אוֹתָהּ בַּסּוֹף, עַד הַזִּיק הָאַחֲרוֹן וְעַד פְּתִילַת הֶעָשָׁן הָאַחֲרוֹנָה. אוֹ־הוֹ הַיְלָדִים כְּבַר הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲכָמִים מִכְּפִי שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ. כְּשֶׁהֵם רוֹצִים – הֵם מִתְאַרְגְּנִים נֶהְדָר. הַקּוֹרְאִים שֶׁלְּךָ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ. וְדַוְקָא הַרְבֵּה. מִיָּד. אֵין זְמַן! סַפֵּר לָהֶם, נַחוּם. כָּל בֹּקֶר יֵשׁ יְדִיעוֹת חֲדָשׁוֹת בָּעִתּוֹנוּת וּבָרַדְיוֹ עַל שְׂרֵפוֹת. זֶה בּוֹעֵר!”
כְּשֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל “זֶה בּוֹעֵר” – עָצַר אֶת הַגִּ’יפּ. עָמַדְנוּ לִפְנֵי דֶּלֶת מִגְדַּל־הַתַּצְפִּית שֶׁל הַיְחִידָה לְמִלְחָמָה בִּשְׂרֵפוֹת.
“נָנוּחַ קְצָת וְנֹאכַל מַשֶּׁהוּ,” אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִכִּיסוֹ.
עוֹדוֹ מְכַוֵּן אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֶל חוֹר הַמַּנְעוּל, וְהִנֵּה שָׁמַעְנוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּשְׂרָד מְצַלְצֵל.
שְׁמוּאֵל מִהֵר לְהִכָּנֵס, תָּפַס אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת וְקֵרְבָהּ לְאָזְנוֹ.
“הַלּוֹ, שְׁמוּאֵל?!” שָׁמַעְתִּי מִתּוֹכָהּ קוֹל צָרוּד וְצוֹרְמָנִי, “שְׁמוּאֵל, זֶה בּוֹעֵר!”
“חֶבְרֶה, חֲזָרָה לַגִּ’יפּ!” קָרָא שְׁמוּאֵל, רָץ וְהִתְיַשֵּׁב לְיַד הַהֶגֶה, “אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים!” כְּשֶׁזִּנֵּק הַגִּ’יפּ לְדַרְכּוֹ, רָאִיתִי בַּמִּזְרָח עַמּוּד־עָשָׁן שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְנַפֵּחַ. מִסְּלִיל קָטָן הוּא הִתְנַפֵּחַ לְעָנָן, כְּאוֹתוֹ הַשֵּׁד שֶׁיָּצָא קָטָן מִתּוֹךְ הַכַּד שַׁל אַלַדִין וְצָמַח וְהָיָה לַעֲנָק הַמַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם.
מִסָּבִיב הִשְׂתָּרֵעַ יָם שַׁל שְׂדוֹת שְׂעוֹרָה בְּשֵׁלִים. הָרוּחַ מַרְעִידָה בָּהֶם גַּלִּים. כָּל שִׁבֹּלֶת מְנִיעָה אֶת קְצוֹתֶיהָ הַחִוְרִים, שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ קַרְנֵי מִשּׂוּשׁ רְגִישׁוֹת.
וְעַתָּה, לְסִיּוּם הַפֶּרֶק, אֲנִי מְצַיֵּר כָּאן אֶת שְׁמוּאֵל כְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, כְּשֶׁהוּא צַח, נָקִי וּמְחַיֵּךְ. רַק אֶת שְׂפָמוֹ הֶאֱרַכְתִּי מְעַט, לְמַעַן הַיֹּפִי, כְּפִי שֶׁהָיָה לִפְנֵי שֶׁנֶּחֱרַךְ בָּאֵשׁ.
קוֹמְבַּיְנִים אֲדֻמִּים בִּשְׂדֵה הַזָּהָב 🔗
עָבַר חֹדֶשׁ. עָבְרוּ חָדְשַׁיִם. וְשׁוּב אֲנִי בַּדֶּרֶךְ אֶל שְׂדֵה הַקָּמָה.
הַמְּכוֹנִית עוֹבֶרֶת בִּמְהִירוּת מִגִּבְעָה אֶל גִּבְעָה. כְּשֶׁהִיא בַּבִּקְעָה נִמְצֵאת הִיא, כְּאִלּוּ, בְּתוֹךְ מַגָּשׁ זָהָב גָּדוֹל, מָלֵא בְּרָכָה. וְהַמַּגָּשׁ הוּא שְׂדוֹת הַשִּׁבֳּלִים.
שִׁבֳּלִים כְּבֵדוֹת מַרְכִּינוֹת רֹאשׁ, שֶׁכָּל גַּרְעִין בָּהֶן גָּדוֹל וְנוֹצֵץ.
כָּל שִׁבֹּלֶת מְנִיעָה בְּקֶצֶב גַּלִּי אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ, הַנִּרְאוֹת כְּקַרְנֵי מִשּׁוּשׁ רְגִישׁוֹת.
יָצְאָה הַמְּכוֹנִית מִן הַבִּקְעָה, עָלְתָה עַל הַגִּבְעָה – וּמִיָּד מִתְגַּלּוֹת גְּבָעוֹת נוֹסָפוֹת, וְכֻלָּן שָׂדוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ. אֵיזֶה מֶרְחָבִים! אֵיזֶה שֶׁקֶט, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מִסָּבִיב!
שְׂדוֹת־חָצִיר שֶׁנִּקְצְרוּ מַזְקִיפִים קָנִים קְצוּצִים הַנִּרְאִים כְּשֵׂעָר לְאַחַר תִּסְפֹּרֶת יְסוֹדִית. קֻבִּיּוֹת שֶׁל קַשׁ כָּבוּשׁ מוּטָלוֹת בִּרְצִיפוֹת מְסֻיֶּמֶת, בְּמֶרְחָק קָבוּעַ בֵּין אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ.
רֵיחַ שֶׁל אֲדָמָה חַמָּה וְנִיחוֹחַ שֶׁל קָצִיר מִתְיַבֵּשׁ חוֹדְרִים לַנְּחִירַיִם וּמַרְחִיבִים אֶת הָרֵאוֹת; כְּאִלּוּ נִכְנַסְנוּ לְמִטְבָּח, שֶׁבְּתַנּוּרוֹ הַלּוֹהֵט סְגוּרִים כָּל דִּבְרֵי הַמַּאֲפֶה. כָּל חָג מַתְחִיל בְּרֵיחַ כָּזֶה.
אֵיזֶה שֶׁקֶט מִסָּבִיב! שֶׁקֶט הַמִּתְמַזֵּג בְּקוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל צִרְצָרִים בִּלְתִּי־נִרְאִים.
שָׂדוֹת שֶׁטֶּרֶם נִקְצְרוּ עָמְדוּ מֻגְּבָּהִים, מִתְנוֹעֲעִים בְּרַחַשׁ מְלִילוֹת וְגוֹנָם חוּם שָׂרוּף. הַשִּׁבֳּלִים מַגִּיעוֹת עַד אֶמְצַע קוֹמַת הַמְּכוֹנִית וּמַחְלִיקוֹת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ.
מֵרָחוֹק נִתְגַּלּוּ הַקּוֹמְבַּיְנִים הָעוֹסְקִים בְּקָצִיר, דַּיִשׁ וּמִלּוּי שַׂקִּים – וְהַכֹּל בְּ“מַכָּה” אַחַת.
הַקּוֹמְבַּיְנִים הָאֲדֻמִּים עָמְדוּ בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי: מֶרְחַקִּים קְצוּבִים בֵּין חַרְטוֹם לְזָנָב וּבֵין כָּתֵף לְכָתֵף. פִּתְאֹם, כְּמוֹ בִּפְקֻדָּה, הִתְחִילוּ לָנוּעַ כְּגוּף אֶחָד וְ“לֶאֱכֹל” אֶת הַשָּׂדֶה הָרָחָב. הֵם דָּמוּ לִסְפִינוֹת הַחוֹתְרוֹת בְּתוֹךְ גַּלִּים זְהֻבִּים, מַשְׁמִיעוֹת מַשַּׁק־גַּלְגַּלִים, מְנוֹפִים, מַדְּחֲפִים – וּפוֹלְטוֹת עָשָׁן, רֵיחַ בֶּנְזִין וְשֶׁמֶן. כָּל אַחַת מֵהֶן מְפַלֶּסֶת לְעַצְמָהּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וַאֲרֻכָּה בַּשָּׂדֶה. גַּלְגֶּלֶת־נוּל רְחָבָה מִסְתּוֹבֶבֶת בַּחַרְטוֹם, בּוֹלַעַת כֹּל שֶׁנִּקְצַר בְּדַרְכָּהּ, וּמֵאָחוֹר נִפְלָטִים הַחוּצָה הַמּוֹץ וְהַקַּשׁ.
אֵיפֹה חֲלִיל הָרוֹעִים 🔗
מִדֵּי פַּעַם מוֹצִיא הַקּוֹמְבַּיְן מִתּוֹכוֹ, דֶּרֶךְ סֻלָּם מְלֻכְסָן, אַרְבָּעָה שַׂקִּים מְלֵאִים גַּרְעִינִים. הַשַּׂקִּים נוֹפְלִים אַרְצָה בְּכָל כָּבְדָּם (וְהֵם כְּבֵדִים!) כִּשְׂמֵחִים לְסוֹף דֶּרֶךְ־הַתַּהְפּוּכוֹת שֶׁעָבְרוּ – מִהְיוֹתָם שִׁבֳּלִים עַד שֶׁנִּכְבְּשׁוּ בְּשַׂקִּים. הְנֵּה הֵם מַשְׁחִירִים עַתָּה בַּמֶּרְחָב, שֶׁרַק לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים הָיָה שְׂדֵה שִׁבֳּלִים – וְעַתָּה הוּא זָרוּעַ שַׂקִּים.
הָרַעַשׁ הַקָּצוּב שֶׁל הַקּוֹמְבַּיְנִים, הַמַּרְעִידִים אֶת הָאֲדָמָה, אֵינוֹ מַתְאִים – לְגַמְרֵי אֵינוֹ מַתְאִים – לְקוֹל חֲלִיל־הָרוֹעִים, שֶׁאָנוּ רְגִילִים לְצָרֵף בְּדִמְיוֹנֵנוּ אֶל שֶׁקֶט הַשָּׂדוֹת.
אֲבָל הַשָּׂדוֹת לֹא נִזְרְעוּ רַק לְמַעַן הַיֹּפִי. הָאָדָם טָרַח הַרְבֵּה עַד שֶׁהָאֲדָמָה נֶעֶנְתָה לוֹ וְנָתְנָה אֶת יְבוּלָהּ. יְשִׁיבוֹת אֲרֻכּוֹת בַּחֲדָרִים קְטַנִּים בַּקִּבּוּץ וּבַמּוֹשָׁב, יְמֵי חָרִישׁ קָשִׁים וַאֲרֻכִּים, אִרְגּוּן עֲבוֹדָה וְצִפִּיָּה לַגְּשָׁמִים. וְעַתָּה, מִשֶּׁהִבְשִׁילוּ הַשִּׁבֳּלִים, בָּא יוֹם הַגְּמוּל, וְיֵשׁ לֶאֱסֹף מַהֵר אֶת הַיְבוּל וְלַהֲבִיאוֹ לְמַמְגּוּרוֹת בְּטוּחוֹת מֵאֵשׁ. וְהָאָדָם אוֹסֵף אֶת פְּרִי עֲמָלוֹ בְּמֶרֶץ וּבִזְרִיזוּת בִּימֵי חַמְסִין אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ אֶל הַנֶּגֶב.
הָעוֹבְדִים מַזִּיעִים, כֻּלָּם מְכֻסֵּי אָבָק וּמְבֻקְּעֵי שְׂפָתַיִם – אַךְ תְּנוּעוֹתֵיהֶם עֵרוֹת וּשְׂמֵחוֹת, תְּנוּעוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ עַל סִפּוּקָם.
עַל הַכְּבִישׁ הָאָרֹךְ, הַמּוֹלִיךְ מִן הַנֶּגֶב אֶל מֶרְכָּז הָאָרֶץ, עוֹבְרוֹת שַׁיָּרוֹת אֲרֻכּוֹת שַׁל מְכוֹנִיּוֹת עֲמוּסוֹת שַׂקֵּי חִטָּה. גַּם בַּלַּיְלָה לֹא נִפְסָק מַסָּעָן. הֵן מְגַשְּׁשׁוֹת בְּפָנָסֵיהֶן אֶת פַּס־הַכְּבִישׁ וּמַשְׁמִיעוֹת אֶת קוֹלָן הַכָּבֵד, הָאָחִיד, הַמַּרְגִּיעַ, הַמַּבְטִיחַ מָזוֹן לְחָדְשֵׁי הַחֹרֶף.
הָרַעַשׁ הַזֶּה נִשְׁמָע בְאָזְנַי כְּשִׁיר־עֶרֶשׂ יָפֶה, מַבְטִיחַ טוֹבוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.