הַדַּיָּג שֶׁהִקְדִּים לָבוֹא לַחוֹף הֵטִיל אֶת יְתַד־הַבַּרְזֶל עַל הָרָצִיף. צְלִיל הַקָּשַׁת הַבַּרְזֶל הִתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר וְנִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק. כַּאֲשֶׁר חִכֵּךְ הַדַּיָּג אֶת גְּרוֹנוֹ לְהָפִיג אֶת שְׁנָתוֹ – נִשְׁמַע קוֹלוֹ בַּחֲלַל הַסִּמְטָאוֹת שֶׁלְּיַד הַכִּנֶּרֶת.

קָרַבְתִּי אֶל גְּבוּל הָרָצִיף. הַכִּנֶּרֶת כֻּלָּהּ, עַד לֶהָרִים הַשְּׁקַעֲרוּרִיִּים שֶׁמִּמּוּל, דָּמְתָה לְקוֹנְכִיָּה רֵיקָה, שֶׁבֵּית־קִבּוּלָהּ מָלֵא צִפִּיָּה שְׁקֵטָה לָאָבִיב. אֵין סָפֵק, הָאָבִיב מַתְחִיל לְמַלֵּא אֶת כָּל הֶחָלָל הָרֵיק הַזֶּה.

אֲנִי אוֹמֵר “אָבִיב” – אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מִמַּה הוּא מַתְחִיל, בְּתוֹךְ מַה הוּא מִתְחַבֵּא.

אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּתוֹךְ צְלִיל יְתַד־הַבַּרְזֶל שֶׁעַל הָרָצִיף. הַצְּלִיל הִתְרַחֵק, הִתְרַחֵק וְהִתְאַדָּה. כַּאֲשֶׁר אָפֵס – נִרְאָה הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ מְעַט, כְּמוֹ כַּפְתּוֹר־נְחשֶׁת לְאַחַר הַבְרָקָה.

וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא מִתְחַבֵּא בְּקוֹלוֹ שֶׁל הַדַּיָּג, הַמַּתְחִיל אֶת יוֹמוֹ בְּהַשְׁכָּמָה; וְאוּלַי אֲפִלּוּ בַּחֲרִיקַת הַפְּרִימוּס שֶׁבַּעַל בֵּית־הַקָּפֶה מְטַפֵּל עַכְשָׁו בְּהַדְלָקָתוֹ. הִנֵּה הוּא גַּם מוֹצִיא אֶת הַכִּסְּאוֹת וּמְכַוֵּן אֶת פְּנֵיהֶם לְעֵבֶר הָאֲגַם, כְּאִלּוּ הַכִּנֶּרֶת מָסָךְ, וּבְקָרוֹב תַּתְחִיל הַהַצָּגָה. הוּא מַצִּיב אֶת הַכִּסְּאוֹת, וּמַבָּטוֹ מְחַטֵּט בְּצִפִּיָּה בֶּחָלָל הַשָּׁקוּף שֶׁמּוּלוֹ, כְּמוֹ שֶׁגַּם אֲנִי עוֹשֶׂה בְּרֶגַע זֶה.

הַכִּנֶּרֶת חֲלָקָה כְּמִקְפָּא שֶׁל פּוּדִינְג. הָעֵינַיִם שֶׁאֵין לַהֶן מַעְצוֹר עַל פְּנֵי הַמַּיִם הַחֲלָקִים שָׁטוֹת וּמַחֲלִיקוֹת עָלֶיהָ עַד לְרַגְלֵי הֶהָרִים.

צִלְלֵי דָּגִים נִרְאִים בַּמַּיִם. הַדָּגִים עוֹלִים עַד לִפְנֵי הָאֲגַם, מְנִיעִים בְּשִׂפְתֵיהֶם כִּמְגַמְגְּמִים הַמִּתְקַשִּׁים לְבַטֵּא מַשֶּׁהוּ, אֵינָם מוֹצִיאִים רֹאשׁ מִן הַמַּיִם – וְצוֹלְלִים בַּחֲזָרָה אֶל מַעֲמַקֵּי הָאֲגַם.

בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין לָדַעַת בְּתוֹךְ מַה מִּתְחַבֵּא הָאָבִיב וּמֵאַיִן הוּא מַתְחִיל, אַף שֶׁכֻּלָּם מְכִינִים עַצְמָם לִקְרָאתוֹ וְרוֹאִים אוֹתוֹ מוּל פְּנֵיהֶם. וְכִי אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת בָּאֶצְבַּע עַל בֵּיצָה וְלוֹמַר: הִנֵּה, מִנְּקֻדָּה זוֹ מַתְחִילָה הַבֵּיצָה לְהִתְעַגֵּל? הִיא הֲרֵי מִתְעַגֶּלֶת מִכָּל מָקוֹם שֶׁבָּהּ.

דַּיָּגִים הוֹצִיאוּ בִּתְנוּעוֹת אִטִּיוֹת מִכְמוֹרוֹת מִתּוֹךְ הַמַּחְסָן וּפָרְשׂוּ אוֹתָן כְּדֵי לְתַקְּנָן. עִם בּוֹא הָאָבִיב מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּכְמוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת. הֵן מִתְפָּרְשׂוֹת עַל הָרָצִיף בַּעֲדִינוּת שֶׁל צְעִיפִים וְשִׂמְלוֹת־חֲתֻנָּה, וְדַיָּגִים גְּדוֹלִים יוֹשְׁבִים רְכוּבִים עַל קְצוֹת שׁוּלֵיהֶן, מוֹשִׁיטִים בִּזְהִירוּת אֶת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת־הַגַּבְרִיּוֹת וּמְחַפְּשִׂים קְרָעִים שֶׁבָּהֶן.

הַדַּיָּג שֶׁהִקְדִּים לָבוֹא לַחוֹף וְהֵטִיל אֶת יְתַד־הַבַּרְזֶל עַל הָרָצִיף, הִפְנָה אֵלַי אֶת רֹאשׁוֹ. עַתָּה רָאִיתִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, הֵן זֶהוּ אוֹתוֹ נַעַר סַקְרָן, שֶׁבַּקַּיִץ שֶׁעָבַר הָיָה נוֹהֵג לַעֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי וּלְהִסְתַּכֵּל בִּי כְּשֶׁאֲנִי מְצַיֵּר. מַה שֶּׁחֹרֶף אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִנַּעַר! הַכְּתֵפַיִם הִתְרַחֲבוּ, הָעֹרֶף מִתַּמֵּר מִתּוֹכָן בְּגַאֲוָה שֶׁל גָּדוֹל, הַתַּלְתַּל הַשָּׁמוּט עַל הַמֵּצַח וְהַחִיּוּךְ הַזֶּה אֶל מוּל הֶחָלָל שֶׁלְּפָנֵינוּ… חִיַּכְתִּי אֵלָיו, כִּי רָאִיתִי בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלִיחֵי הָאָבִיב.

צִלְלֵי הַכִּסְאוֹת שֶׁהֶעֱמִיד בַּעַל בֵּית־הַקָּפֶה הִתְמַשְׁכוּ עַל הָרָצִיף בְּזִיגְזַגִּים, מִשּׁוּם שֶׁנִּתְקְלוּ בְּאַבְנֵי הַכֻּרְכָּר הַקְּטַנּוֹת הַפְּזוּרוֹת לְאָרְכּוֹ. הַצְּלָלִים הָיוּ כְּחַלְחַלִּים, וְאַבְנֵי הַכֻּרְכָּר שֶׁסָּפְגוּ אֶת הָאוֹר קִבְּלוּ צֶבַע וָרֹד.

זֶהוּ פְּרָט שֶׁל מַה בְּכָךְ – אֲבָל פְּרָט קָטָן זֶה עֶרְכּוֹ גָּדוֹל, כְּשֶׁאַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ עַל בַּד הַתְּמוּנָה שֶׁאַתָּה מְצַיֵּר. בִּזְכוּת הַוָּרֹד וְהַתְּכֵלֶת מְקַבֶּלֶת הַתְּמוּנָה חֵן שֶׁל אַגָּדָה.