רקע
פנחס גריבסקי
מגנזי ירושלם: חוברת העשרים ושלש

 

תולדות1 וזכרונות    🔗

הרב הגאון וכו' ראשון לציון כש"ת

מוה“ר יעקב שאול אלישר (שליטא) זצ”ל

ראש הרבנים (חכם באשי) בעה"ק ירושלים ואגפיה

(כתובים בעצם ידו)


ונאמן אתה להחיות מתים

מרנן ורבנן, צדיקים וחסידים, ישרים ותמימים, בעלי נשמות טהורות:

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים אדון כל הנשמות שתהא מנוחתכם בכבוד, בשלום על משכבכם תנוחו, בגן־עדן תהא מנוחתכם ותעמדו לגורלכם לקץ הימין.


יען העמיסו עלי כמה וכמה אדונים יקרים ונכבדים להודיע כל קורותי ותולדותי ותולדות אבותי הקדושים, אמרתי הנה באתי להגיד ישר קשט דברי אמת כפי מה ששמעתי מאדונתי הורתי הרבנית אשת חיל המפורסמת בכל עה“ק בחכמתה ודעתה, כי אני נשארתי יתום קטן בן שבע שנים פחות ארבעה חדשים, כי אני נולדתי ביום כ”ג סיון התקע“ז, וביום י”ט אד“ב התקפ”ד הוסרה מצנפתי ועט“ר הוא אדוני אבא מארי הרב המופלא חסידא קדישא כמהר”ר אליעזר ירוחם אלישר זצוק“ל זיע”א ואדונתי מ' אמי זלה“ה זיע”א היא ספרה לי וגם הרב הגדול סבא דמשפטים ר“מ ור”מ מעה“ק חברון ת”ו כמה“ר חיים הלוי פולאקו זצוק”ל זיע“א גם הוא ספר לי בשנת הת”ר שהיה הוא ז“ל אז בן תשעים שנה. וכה אמר בזה הלשון “מזה חמש ושבעים שנה ואני הייתי אז בן ט”ו שנה וזוכר שהרב הקדוש המקובל האלקי כמה”ר יעקב אלישר זצוק“ל זיע”א היה תושב עיה“ק חברון ת”ו והיה לו קרקע ובתים בעיה“ק חברון2 והיה לו בן יחיד3 ר' חיים אלישר ז”ל, (ואני הכרתי את דודי ז“ל בבואו אחר זמן בש' התקצ”ז לפעה“ק ירושת”ו) ובאותו זמן נשלח הרב מר זקני זלה“ה בשליחות מצוה מחו”ר עה“ק חברון ת”ו לערי ערביסתאן יע“א, ובעודו בעי”ת בצרה יע“א הגיע לו השמועה מפטירת זוגתו ונשא אשה בעי”ת הנז' בת הנשיא סי' יעקב קליס ז“ל, ותכף אחרי הנשואין באה העיר במצור ובמצוק מסיבת מלך פרס שהלך לערוך מלחמה ונעשו לו ולכל העיר כמה נסים ונפלאות באותה מלחמה כמ”ש הוא ז“ל במגילת פרס (העתקתיה בראש ספרי “איש אמונים”4) “הראה לי אל היום הזה, נסים פועל נביא וחוזה”. וזה היה בשנת התקל”ה ונתעברה מרת זקנתי וילדה את עט“ר מר אבי זצוק”ל, ואחרי שהצילו האל ברחמיו מצרת המלחמה ויבא הוא ואשתו ובנו הוא עט“ר מ”א ז“ל לעה”ק צפת“ו ונתישב שם, ושלח לבנו הגדול ר' חיים הנז”ל שיבא אליו לעת“ק צפת”ו. ושם נתבקש בישיבה של מעלה הרב החסיד מר זקני ז“ל והשאיר אחריו את שני בניו ר' חיים ומ”א ז“ל הוא הרב ר' אליעזר זלה”ה ונתגדל הרב מ“א ז”ל בעיה“ק צפת”ו ונתמנה שם לראש השו“ב וגם היה מר דיינא וש”ץ בק“ק איסטאמבולים, ולעולם היה שקוד על למודו ולא ידע מעניני העולם כלל, ומר דודי ר' חיים נעשה סופר וסוכן בבית השר הגדול הצדיק נודע למשגב נדיב על נדיבות כמר חיים פרחי זללה”ה, והשר הנז' היה עומד ומשמש אצל הפחה עבדאלה פאשה והוא גדלו ונשאו5, ובהשתדלותו הופקד לפחה בעכו. והנה בכל ימי חיי הר“ח פרחי ז”ל התנהג עבדאלה פחה עם היהודים יושבי עכו ושאר ערי הגליל ברחמים, אך בעוה“ר בר”ח אלול בליל ש“ק בתחילת הלילה בשנת התק”פ הומת השר הצדיק כמוהר“ח פרחי ז”ל, ומאז סר צלם ומגינם של היהודים יושבי עכו והגליל, ועבדאלה פחת החל לרדפם באף וחמה, וכפעם בפעם המיט עליהם מסים וארנוניות חדשים עד כי נלאו נשוא, וביחוד כלה חמתו בהיהודים יושבי צפת. מהם הובאו בבית האסורים שבעכו וגם מר אבא ז“ל נתפס על לא חמס בכפו. וביום י”ז תמוז שנת התקפ“ב תפסו אותו באמצע השוק וקשרו ידיו ורגליו וירכיבוהו על הסוס ומסביבו חמשה אנשי חיל מזוינים, והוא צועק במרה מה פשעי ומה חטאתי ואין חונן ואין מרחם, ובקש מהם שרצונו לראות את בני ביתו, וכן עשו ברוב מתת, והעבירוהו לפני פתח ביתו, (ואני בהיותי בן שש שנים זכורני שראיתיו ז"ל והוא בוכה בדמעות שליש) וגם אנחנו צעקנו צעקה גדולה ואנשי החיל פנו עורף והוליכוהו בבהלה ובחזק יד עד שהגיעו לעכו לעת ערב והוא יושב בתעניתו ובוכה בקול מר ולב נשבר, ויתנוהו בבית האסורים שבמבצר6. ובאותו יום עצמו שהכניסו את הרב מ”א ז“ל בבית האסורים באו כמה אניות מלאות אנשי חיל ובהם כמה שרים גדולים והראש שבהם השר הגדול דרוויש פאשה כדי לכבוש את עכו ולהוציא את הפחה עבדאלא פאשה יען מרד במלכות. ויצורו על העיר ותהי סוגרת ומסוגרת כתשעה חדשים7. וע”י המלחמה הזאת לא העלו את מ“א לפני הפחה וישב כלוא בבית האסורים מבלי דרישה וחקירה ומשפט, והרעב חזק בעיר עד כי עלה מחיר ככר לחם בששים פרוטות וביצה אחת בששים פרוטות ודראמה אחת של אבק נחירים (הנקרא טאבאקו) בששים פרוטות. והרב מ”א ז“ל לא הי' בידו פ”ק רק שהקב“ה הזמין שם בבית האסורים גוי אחד ארנאוט שהי' מלוה לו כל צרכו, והוא הי' נותן להרב מ”א ז“ל ג' גרוש בכל יום לקנות ככר לחם בכ”ד שעות, ודראמה של אבק בכל יום, וביום ש“ק הי' קונה ביצה אחת לג' סעודות, והכל הי' מלוה לו הגוי, וישב בבית האסורים עד ליל ח' טבת תקפ”ג שאז נמלט בארח פלא. וביום י“א טבת חזר הרב מ”א ז“ל לצפת”ו לביתו ולמשרתו. אך לדאבונו לא נמלאה עוד סאת צרותיו, כי אחרי כלות המלחמה כאשר נודע להפחה כי הוא נמלט מבית האסורים צוה שנית לתפסו ולהביאו לעכו. וביום ג' לחדש אדר יועש“ק בהיות מ”א ז“ל עומד במקולין לבוש בגדי המקולין כדרכו ומטפחת על יריכו וסכין השחיטה בידו, והנה קרב אליו ישמעאל אחד מאוהביו שמו חסאן שאין ויאמר אליו: “שמעתי כי אתה נמלטת מבית האסורים שבעכו תדע לך שיצא מאמר מהפחה כי יום מחר יתפסו אותך ואתה מבין מה יהיה בגופך ובכל ב”ב ורכושך, ובכן מהר המלט על נפשך כאשר אתה יכול”.

וכאשר שמע הרב מ“א ז”ל הדברים הנז' מפי הגוי פרחה נשמתו ולא קמה בו עוד רוח, ויתחזק ואמץ את לבבו וישלח ילד אחד להגיד להרבנית מ“א ז”ל שבשבת לא יבוא לבית כי מוכרח הוא ליסע תיכף, ומיד יצא מהמקולין וישם לדרך פעמיו וילך רגלי לדרך המלך, רץ כצבי מהפחד והופך פניו אם יש רודפים אחריו והשוחטים שבמקולין בקשוהו ולא מצאוהו, והוא היה הולך עד בין השמשות שהגיע לעיר חצ’בייא יע“א שהיו שם כמה יהודים דרים, והוא עיף ויגע, ויבואו היהודים שהכירו אותו ולקחו אותו לביתם והיה שם במנוחה, כי חצ’בייא היתה תחת ממשלת דמשק יע”א ולא תחת עכו, וינוח בחצ’בייא עט“ר הרב מ”א ז“ל כמה ימים, ואח”כ נסע לדמשק יע“א וישב שם במנוחה. אך בעה”ק צפת“ו היה ביום שב”ק יום צרה ותוכחה יום מר ונמהר, כי באו אנשי הצבא בבית הכנסת לחפש אחר הרב מ“א ז”ל והיו הולכים ובאים אנשי החיל אצל הרבנית מ' אמי ז“ל לבקש את הרב מ”א ז“ל והיא הביאה לפניהם את הילד ששלחו הרב מ”א ז“ל לומר לה שלא תמתין עליו בשב”ק כי הוא מוכן לנסוע תכף, ובשמעם את דברי הילד הנז' הבינו שברח ביום עש“ק להציל את נפשו, ואחר שחפשו בכל חוצות צפת”ו בבתי ישראל ובבתי הגוים והנוצרים ומרתפות ומערות, כמעט שהחריבו את כל בתי היהודים, ואח“כ שלחו אנשי חיל רוכבים על סוסים להשיגו באשר ימצאוהו, וירדפו בכל הדרכים ויחזרו בבושה בידים ריקניות. והרב מ”א ז“ל ישב בדמשק יע”א ירחי אדר וניסן ואייר וסיון בבית אחד מקרוביו כמר עבד אשר גבאי ז“ל ויפול בחולי מעיים מרוב הצרות אשר עברו על ראשו, ויכתוב להרבנית מ”א ז“ל “הנה ידעת שלא אוכל לחזור לעה”ק צפת”ו, ובכן את בחכמתך תשתדלי בסוד כמוס להציל את נפש בנך הי“ו ותלכי לירושלם ת”ו עם מ' אמך שהיא עתה בביתך ותניחי כל הכלים כאשר הם, כלי בית ומטלטלים ומלבושים וספרים הכל כאשר לכל“. וכן עשתה הרבנית מ”א ז“ל, וביום שב”ק הלכה לבקר את כל קרוביה ומיודעיה. ולעת ערב שלחה להביא יהודי אחד זה שמו יעקב לוי נ"י (אביו של ר' שאול הלוי חתנו של הרב מהרי“ח עבו נ”ע) וגילתה לו את סודה שרצונה לברוח מן העיר באישון לילה ואפילה ונדרה ליתן לו מה שיבקש ונתרצה הר' יעקב הנז' בסוד כמוס.

ויהי בחצי הלילה בא יעקב לוי הנז' ודפק על הפתח, והרבנית מ“א ז”ל ואמה היו נעורים והקיצה אותי ולקחוני בידיהן ושתי מכסאות ושני כרים ושק של צידה לדרך ונתנו ביד יעקב, ואמי סגרה את דלת הבית, ואת המפתח הניחה תחת הדלת. יען היו ישנות שתי משרתות, גדולה וקטנה, והלכנו אחריו עד מקום הנושאי אדם ורכבנו והוליך אותנו בדרך הרים וגבעות, והלכנו כל הלילה עד הבקר והגענו לנינת הר“י ן' סאמון ז”ל שהיתה ידועה סמוך לעה“ק טבריה ת”ו, וישבנו שמה כל היום עד רדת חום היום מתקופת תמוז, ובערב הלכנו כל הלילה עד הבוקר דרך ערבים יושבי אהלים ואין פוצה פה, ובבקר כחום היום ישבנו באהל אחד שאמר לנו יעקב הנז‘, ולא עברו שתי שעות ובא הרב מ“א ז”ל ועמו יהודי אחד תושב דמשק יע“א וגוי בעל הסוסים לבושים כערבים, ובראות הרב מ”א ז“ל אותי ירד מעל הסוס ויקחני בין זרועותיו ויחבקני וינשקני וגילה את פניו והכירה אותו הרבנית מ”א ומ“ז ז”ל. ודמעות יורדות על פניהם שנשארו עניים מרודים ומוכים והודו לשמו ית’ על הצלת הנפשות, וישבנו שם כל היום, ולעת ערב רכבנו והלכנו כל הלילה עד הבקר עד חום היום (ולא ידענו איך נפגשנו יחד בדרך הזה אשר לא עבר בה איש, כולה דרך ערבים יושבי אהלים). וביום ד' לעת ערב הגענו לעה“ק ירושלם ת”ו ויום החמישי היה י“ז תמוז. ואז היה הרב ראשון לציון הרב הגאון המפורסם כמהר”ש סוזין ז"ל.

ובעה“ק צפת”ו ביום מוצאי ש“ק קמו המשרתות ומצאו מפתח הדלת תחת הפתח ובקשו את הרבנית מ”א ומ"ז ולא מצאו אותן, והקול נשמע, והיתה הקריה הומה ובאו אנשי הצבא והכו את המשרתות מכות אכזריות ושלחו אנשי חיל לרדוף אחרינו ולא השיגו אותנו.

והרב מ“א ז”ל בבואינו פעה“ק ירושת”ו בדלות ובעניות לא היה לנו מטה לישן ולא כלי בית כלל. וישכר בית קטן וישב לכתוב ס“ת כי היה חכם ובקי במלאכת כת”י סת“מ. אך בעוה”ר היה סובל צער גדול בחולי מעים להתנהג בקדושה ובטהרה, והלך להתפלל בקהל חסידים ק“ק בית אל יכב”ץ, ואז היה רבן של חסידים הרב וכו' בעל דברי שלום נכדו של הרב הק' שר שלום שרעבי זצוק“ל וזיע”א, והייתי הולך עמו בכל יום וראיתי בעיני להרב הק' ז“ל הנז' כשהיה מתפלל בכל יום מימות החול כשהיה אומר ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך וכו' היו יורדים מעיניו נהרי נחלי דמעות דבר יום ביומו, וראיתי התפלות של ר”ה ויה“כ וההזאות שהיה מונה בסדר העבודה שהיה כנראה ככ”ג ממש מסדר העבודה".

והן בעוה“ר סבל בחליו הרב מ”א ז“ל עד יום י”ט אדר ב' התקפ“ו שנתבקש בישיבה של מעלה וחשך שמשי ונפלה עט”ר, אוי לי על שברי ונשארתי יתום קטן והרבנית הורתי ז“ל אלמנה, ובתוך ז' ימי אבלות בא הגוי הארנאוט הנז”ל לגבות מעותיו אשר הלוה לא“א בהיותו בבית האסורים כנז”ל. וכששמע מפטירתו בא לבית וכשראתה אותו הרבנית מ“א ז”ל התחילה לבכות והיה הוא ג“כ בוכה עמה והיה אומר לה בעליך לא היה אדם כי אם מלאך (וזכורני שבא ג' פעמים והיה בוכה בדמע) וביום הז' אמר למ”א ז“ל אל תצטערי, ידעתי כי עתה לא יש לכם לשלם, כשיהיה לכם אני מוחל לכם החצי ודי לי שתשלמו לי החצי כשיהיה לכם. והחוב היה אלף ושבע מאות גרוש, באותו זמן שהיה שוה המאטקאל של זהב חאלי8 כך ששה גרוש וחצי. ואחר עבור חג הפסח של אותה השנה התקפ”ד הלך מר דודי ח“ר רבינו ב' אברהם זצ”ל בכח ב“ד הצדק ונסע לדמשק יע”א ולקח מאמר מהפחה של דמשק יע“א להשר של עיה”ק צפת“ו שכל המטלטלים וכלי הבית והבית עצמו הכל שייך לממשלה של דמשק יע”א, ובזה הלך לעה“ק צפת”ו והביא כל כלי הבית והמטלטלים וכל מה שמצא, ואת הבית עצמו מכר להרב הגדול כמהרי’ט אליקים זלה“ה שהיה רב ומו”ץ בעה“ק צפת”ו, ואחר שנמכר הכל כאשר לכל ונפרעו כל החובות וגם להגוי הארנאוט הנז“ל החצי כנז”ל, נשארו לי ולהרבנית מ“א ז”ל קרן קים ב' אלפים גרוש שורק (ששוים אלף גרוש9) והיינו לוקחים עשרה גרוש למזונותינו בכל חדש, ומזה היינו פורעים סך ארבעה גרוש להרה“ג כמהרד”ק ז“ל שהיה מלמד אותי תורה, ושני גרושים בכל חדש היינו פורעים בעד שכירות הבית, נשאר למזונותינו ולפרנסתינו סך ארבעה גרוש בכל חודש שהיינו קונים תמניאה10 של חטים בסך ל”ה פרוטות וה' פרוטות טחינה11 לכל החדש לשנינו. והיתה הרבנית מ"א תופרת כדי לזון ממעשה ידיה.

ויהי בח' תשרי שנת התקפ“ו בא עבדאלה פאשה פתאום על ירושלם עה”ק וצר עליה וערך חיל המלחמה בכפר אלטור12 ששם קבורה חולדה הנביאה (לפי דברי המסרה) שמשם ירושלם עה“ק נמוכה הרבה מאד, והיתה ירושלם עה”ק סוגרת ומסוגרת, כי אילי הארץ היו מתפחדים למסור העיר מפחדם מהפחה של דמשק יע“א, והיו משליכים כדורי אש בכל יום ג' והיו מחריבים איזה מקומות, וביום חוה”מ של חג הסוכות השליכו כדור אחד גדול והיה הרב החסיד כמהר“ר ידידי' רפאל אבולעפיא ז”ל אוכל בסוכה ונפל הכדור על רגלו ונשרף חצי רגלו מצד העקב רח"ל.

וביום הושע“ר נמסרה עיה”ק ביד הפחה הנז' ונכנס לעיר, והלכו כל גדולי העיר לנשק ידיו ובכללם מצד היהודים הרה“ג כמהר”י נבון ז“ל נכד הגאון הרב בעל “מחנה אפרים” ז”ל ומר דודי ח“ר רבינו ב' אברהם ז”ל הנז‘. ויטל על היהודים מס שנתי, ואמר להם שהם חייבים ליתן שכר שמירה ששומרים אותם, וישב ג’ ימים, ולפני עזבו את העיר החליף את כל נושאי המשרות, ולכולם נתן מאמר שהוא מנה אותו, וביום הד' נסע וחזר לעכו.

ובמלאת השנה הלכו שני פקידי היהודים הנז“ל לעכו והוליכו לו המס שהטיל עליהם וקבלם בספ”י, ונתן לכל אחד שאל של מצנפת, שכן היה המנהג במקום אות הכבוד, ויצאו בדימוס מלפניו ונתן להם כתב צוותא למושל עה"ק שהוא מנהו.

ובחדש כסלו התקפ“ו נתבקש בישיבה של מעלה הרב חק”ל הרב המחבר ס' דברי שלום ן' נ"ב שנה (וזכורני שהיו אומרים עליו שהי' בו ניצוץ שמואל הנביא זיע"א), והיה יום צרה ותוכחה ומספד מר בחוצות ירושלם שלא הניח כמותו וקדושתו.

ביום ט“ו תמוז התקפ”ח נשאת הרבנית מ“א ז”ל עם מורי הרה“ג החסיד המקובל כמהר”ר בנימין מרדכי נבון זצוק“ל וזיע”א בעל המחבר ס' “בני בנימין” (נכד הגאון הרב “נחפה בכסף” רבו של הגאון חיד“א ז”ל ). וביום ב' לנשואיו שלח אחרי והביאני אל ביתו ואנכי הייתי אז בן י“א שנה והיה מלמדני תורה, ש”ס ביום ועין יעקב בלילה וש“ע בליל ש”ק, והיו חכמים אברכים לומדים אצלו להתלמד עומק העיון שהיה מפורסם למופלא לכל חו“ר עיה”ק, והרביץ תורה כמה שנים, ואני הצעיר הייתי יושב לפניו על הקרקע ואני הייתי מגיד הסוגיא לפני כולם.

בשנת התקצ“א כבש את עיה”ק השר מחמד עלי פאשה של מצרים, והוא עשה משפטים נוראים בכל אנשי רשע, ונפלה על כולם אימתה ופחד עד שהיתה יכולה ילדה קטנה ללכת בדרך וזהובים בידה ואין דובר אליה דבר ואין פוצה פה.

בשנת התקצ“ב בחדש ניסן השיא אותי מו”ר אשה יתומה אחת עניה כדי לזכות להשיא יתום עם יתומה בתוך ביתו, וזן ופרנס אותי עשרים שנה אחר הנשואין ונולד לי בת אחת ובני שני צנתרות הזהב שיחיו באופן שהייתי בביתו כ“ד שנים אוכל ושותה סמוך על שלחנו אני וכל ב”ב החיים שיחיו והייתי עוסק בתורה יום ולילה, וגם הייתי מסיעו ומשרתו כל ימי היותי בביתו.

בשנת התקצ“ד בחדש אייר נתקשרו כל בני הכפרים ותושבי עיה”ק חברון ת“ו ואנשי שכם ת”ו למרוד במחמד עלי פחת מצרים, שלא ליתן בניהם לעבור בחיל הצבא. ובראות שר העיר המושל פעיה“ק כי קשרו קשר בוגדים, סגר כל שערי העיר והיתה סוגרת ומסוגרת, והודיע להפחה הגדול מחמאד עלי פאשה את כל פרשת העבר. ואחר עבור ט”ו ימים והעיר סגורה נכנסו בני הכפרים לתוך העיר דרך תעלת השופכים היוצאים מתוכה לכפר סילוואן, ויכנסו פתאום בחצות לילה ויפתחו דלתות העיר ויכנסו בבת אחת לאלפים. ואנשי החיל אשר בתוך העיר בראותם שכבר נכנסו המורדים אל תוך העיר נתאספו כלם לתוך המבצר שאצל מגדל דוד, ויסגרו כל שערי המבצר ועמדו הכן בקני רובה ובכדורי אש, ואמרו להמורדים הרי אנחנו מוכנים להחריב את כל העיר ולהרוג הרבה מאות אנשים מכם. ושתקו ולא עשו דבר בחשבם כי מן הרעב ימותו שמה בתוך המגדל. ובינתים נתודע הדבר להשר מחמאד עלי פאשה ושלח את השר איברהים פאשה וחיל גדול ועשו מלחמה חזקה בבואו לפני עיה“ק ונצח השר איברהים פאשה ובא לפעיה”ק וכבש את העיר, וכל הגוים ובני הכפרים ברחו לנפשם, ואח“ח הלך לעיה”ק חברון ת“ו ושם מרדו בו ועשו מלחמה והרגו ארבעה אלפים נפשות מאנשי החיל, ועכ”ז נצח השר הנז' ונכנס לעיה“ק חברון ת”ו וירשה לחילו לשלל שלל ולבוז בז משך ג' ימים, ועשאוה כמצולה רח"ל.

בשנת התקצ“ו נתביש”מ הרב הגאון מוהר“ש סוזין זצוק”ל ומינו במקומו לראש“ל13 את הרה”ג כמהר“ר יונה משה נבון ז”ל (נכד הרב נחפה בכסף ז"ל). ובחדש טבת הת“ר נתביש”מ ומינו במקומו לראש“ל את הרה”ג כמהר“ר יהודה נבון ז”ל הנז“ל שהיה פקיד ומשגיח על עניני כוללות עיה”ק ת“ו. ולא עברו ימים רבים וקמה בעוה”ר מחלוקת גדולה מבין הרבנים והחכמים אש להבת שלהבת, והן בעון נפקדו כמה חכמים באותה המחלוקת מלבד ממון הכולל שהוציאו סך עצום, עד שנת התר“ב שמינו לראש”ל את הרה“ג רבן של חסידים הרב אג"ן14 זלה”ה בעהמ"ח ס' חקי חיים וס' מנחה טהורה.

בחדש סיון התר“ה נסעתי לעי”ת אזמיר יע“א, כי שלח אותי מו”ר לגבות איזה סך שהיו חייבים לו, ובהיותי בעי“ת אזמיר יע”א יעצוני אוהבי ורעי לילך לכפרים אולי יעזרוני באיזה סך עבור ההוצאות, והלכתי, וראש השנה עשיתי בעי“ת איידין יע”א וישבתי שם יו“ד ימי תשובה. ובליל ח' לחדש עלה ברעיוני כי יותר טוב לשוב ליוה”כ לאזמיר יע“א כדי שאגמור לגבות כל המעות בכדי שאוכל ליסע אחר חג הסוכות לפעה”ק, וביום הח' לח' אמרתי לבעל אכסניא שלי שאני רוצה לילך והפציר בי עד בוש, ולא הועיל עד שהוכרח לומר למשרתיו שישכרו לי סוס ליסע לאזמיר, ובדרך נלוה עמי זקן אחד שמו ח' יעקב מלמד נ“ע, ורכבנו והלכנו כל היום מבקר עד ערב עד שהגענו למעין מים וירדנו ונטלנו ידינו להתפלל מנחה ובעודינו מתפללים ש”ע עברו ב' אנשים מזוינים בכלי זין, ושאלו להקאטירג’י15 עבורנו, להיכן אתם נוסעים, והשיב: לאזמיר, ואמרו לו לאחוריכם לא תוכלו לחזור, ובכן אנו אורבים לכם במקום הנקרא סאזליק ושמה נמתין לכם בזה הלילה. ואחר שגמרנו תפלת י“ח וסיפר לנו הקאטירג’י דברים הללו וראינו כי לא נותרה בו נשמה, ואני עני נצטערתי עד למאד וארכבותי דא לדא נקשן ועיני זלגו דמעות מרוב צערי ויגוני איך תהיה מיתתינו בידי הרוצחים האכזרים האלה ומה תהיה תקותנו, ויהי כראות אותי הזקן ח' יעקב הנז' בוכה ומצטער, מלא פיו שחוק, ויאמר לי “אני איני חושש כלל כיון שירושלם עמי”. וכאשר אמר לי דברים הללו נכנסו בלבי כמדקרות חרב, כי יודע אני בעצמי שאני ריקם מכל טוב ומלא עונות ויתוסף צערי. והקאטירג’י לא הניח אותנו לרכוב יען היה לפנינו עליה להר גבוה, ובקש מאתנו שנלך ברגלינו אחרי הסוסים לאור הלבנה, והיינו הולכים ולא ראינו שום עליה כלל, ושאלנו להקאטירג’י היכן מקום העליה, והוא היה מביט מכל הצדדים והיה אומר: עדיין לא הגענו למקום העליה והיינו הולכים ברגלינו עד שעה ג' בלילה מאחורי הסוסים, ופתאום נכנסו הסוסים לגינה אחת גדולה ושאלנו את הקאטירג’י מה זאת הגינה והתחיל לרקד רקודים ממש ולנגן, ואמר לנו תדעו שהקב”ה אוהב אתכם שכבר נצלנו מהרוצחים ועכשיו הננו קרוב למקום דירב’ינט שהוא ישוב גדול, רכבו על הסוסים ובעוד רבע שעה נשיג את מקום הישוב. וכן עשינו ויצאנו דרך פתח אחר של הגינה וכרבע שעה באנו אל המלון בשמחה והיה מקניט אותי הזקן ח' יעקב הנז' “ראית כי אמרתי לך זכות ירושלם תגן עלינו, הרי שלי”ת הצילנו ה' ממיתה משונה“, הודו לה' כי טוב כל”ח. ונטלנו ידינו והתפללנו ערבית וישבנו לאכול, ובאותו רגע באו שני הרוצחים הנז“ל ויראו אותנו ויניעו ראשם ויחרקו שן ויקרבו אל הקאטירג’י ויאמרו לו איך באתם אל המלון הזה ובאיזה דרך? וישבע להם באמונתם בקול גדול כי אינו יודע באיזה דרך באנו, רק הסוסים היו הולכים לפנינו ואנחנו אחריהם. לא עברנו דרך עלית ההר כלל כי אם בדרך ישר, פתאום נכנסו הסוסים לגינה פלונית שהם מכירים אותה, ומהגינה באנו אל המלון הזה. ברוך פודה ומציל, וגמרתי עסקי וחזרתי לעיה”ק ירושת"ו.

ביום כ' אייר התר“ח נתביש”מ הרה“ג ראשל”צ אג"ן זלה“ה והיה יום מר יום צרה ותוכחה, ומינו במקומו להרה”ג סבא קדישא אביר הרועים כמהר"י קוב’ו זצוק“ל, ובסוף ימיו סיון התרי”ד היה הכולל בדוחק ובמצוק ובקשו ממנו מנהלי הכולל שיסכים לצאת לחו“ל עם כמה חכמים לדפוק על פתחי נדיבי עם אלקי אברהם, ודוקא למצרים ולונדון הבירה יע”א; והסכים ברוב פתויים ופיוסים והלכתי ללותו ליפו ת“ו, ובשעה שרצו ליכנס לדוגיא לילך לאנית הקטור אמ”ל רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ליה לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה. ואמרתי לו למה הולך כיון שחושש ב“מ. והשיב לי זאת. היא התשובה רגלוהי וכו' ונסע למצרים וקבץ לערך ארבע מאות ליראס, ובעוה”ר ביום כ“ד לח' אב תרי”ד באה השמועה לפעה“ק ועשינו מספד מר וכבד כיאות לן שאבדנו אבידה גדולה אין לנו תמורתו בעוה”ר16.

בח' חשון ש' התרי“ב חלה מורי הרב ז”ל (וזה הי' ב' חדשים קודם פטירתו) ויושיב אותי לפניו לעשות חשבון חובותיו מה שחייב לאחרים ומה שחייבים לו אחרים ונמצא כי היה חייב לאחרים סך כ“ו אלף גרוש. ואחרים היו חייבים לו סך י”ד אלף גרוש, ולא היה לו מהיכן לשלם ונצטער הרבה. וחמשה ימים קודם פטירתו קרא אותי ואמ“ל אתה ידעת את כל מכאובי (כי כבר הייתי ן' ל"ו שנה וגבר בגוברין), ואתה יודע כי סך זה שאני חייב לאחרים להיכן הלכו, ולמי, ולמה הוצאתי אותם (לאלמנות יתומים וצדקות), ובכן תשתדל למכור כל עזבוני ותשלם כל מה שאני חייב לאחרים, כי די לי שאני הולך בלא בנים מן העולם, ואתה במקום בני שגדלתי אותך כאב את בן ירצה, ולא אצטער לעוה”ב שיאמרו שאכלתי שוד יתומים, והן בעון נתביש“מ בליל ה' טבת ליל מוצאי ש”ק שעה ג' וחצי (תרי"ב ) והלינו אותו לכבודו.

למחרתו הספידוהו הרה“ג המפורסם רב חנ”א17 זלה“ה הספד גדול בקול מר, וכל אנשי העיר צועקים בקול מר ונתאספו כמה אלמנות ויתומים ויתומות ויספידוהו ברחובות קריה ואני עני צעקתי בקול מר כאשר יאות עלי כי אבדתי אבידה שאינה חוזרת, ובתוך ז' ימי אבלותו הלכתי אצל כל בעלי החובות של מורי הרב זצוק”ל הנז' ואמרתי הלא תדעו כי אני אני הנני לשלם כל חובותיו, ובכן אם תרצו תתנו בידי שט“ח שיש לכם ממורי הרב ואני אכתב לכם שט”ח על שמי שאני הוא החייב, וכל השומע יצחק לי, ויאמרו אם באמת אתה מדבר, הלואי כן תעשה כדבריך. ומיד עשיתי כדברי, וכתבתי כל השט“ח שאני החייב וקרעתי כל השט”ח שהיו על שם מורי הרב ז“ל, וביום השביעי כשהלכנו להניח (המצבה) נפש על קברו, חפשתי ומצאתי מצבה אחת: אשר כשתי שנים קודם בבואי ביחד עמו בבית עלמין וראה מצבה זאת, אמר “זאת המצבה (ורשם עליה במקלו ומשענתו שהי' בידו) אני רוצה לעצמי”, וכשראה אותה הרב פקיד בית עלמין תמה תמיהה גדולה ונשבע שמזה זמן רב שהוא מחפש אחר המצבה הזאת למוכרה ונעלמה מעיניו עד אותו היום שהלכתי ומצאתי אותה והנחנוה על קברו. וכה אמרתי: “מו”ר אבי העזר, הרי שמרה פקודתך רוחי, וקרעתי כל השט”ח שהיו כתובים על שם כבודו; ובזה עשיתי רצונו, יה“ר זכותיה דמר יגן עלי לשלם כל החובות עד משך שנה אחת”, ובי נשבעתי שלא עברו ששה חדשים ופרעתי כל החובות עספ"א.

בח' אדר שנת התרט“ו ביררו אותי להיות דין בעסק ירושה בעי”ת דמשק יע“א והלכתי ונגמר העסק בין היורשים, ובחזירתי מעי”ת דמשק יע“א דרך צפת”ו באמצע הדרך נפלו עלי שודדים ושללו ולקחו כל אשר לי אפילו כיס של טלית ותפילין, וכל הדרך הייתי בוכה ונאנח, לא על הבגדים ולא על המלבושים החשובים ששללו ממני והניחו אותי ערום ועריה, רק הייתי בצער גדול כי לקחו בתוך הבגדים כל מה שטפחתי וחדשתי בימי נעורי בבחרותי, כי באותו זמן הייתי בן ל“ח שנים והיה לי קונטריס גדול מכללים ופסקים ודרושים ולקוטים גירסא דינקותא, הכל כאשר לכל שללו בכלל המלבושים, ורק נפשי היתה לי לשלל, וחזרתי לפעה”ק ירושלם ת“ו ג' ימים קודם חג הפסח, בלי כותנת על בשרי, במלא מובן המלה וחפשתי בין הניירות הקרועים ומה שמצאתי פסק אחד ודרושים וחדושים וליקוטים לקטתי אותם מעט מזער חתיכות קטנות דוקא18 גזל”ט חבל על דאבדין ול"מ.

ובשנת התרט“ז בחדש אב הנחמות באה הסכמה מעי”ת נא אמון יע“א מכל הקומיטי דהתם שלא לקבל עוד שום שד”ר מד' אה“ק יוב”ב; ורבני ומנהלי עקו“ת נצטערו הרבה מאד על הדבר הזה ועשו אסיפה גדולה וכולם הסכימו פה אחד שאני עני אלך לנ”א יע“א לבטל הסכמה הנז' והכרחתי לילך לנ”א מרוב בקשתם אלי והלכתי ונתאכסנתי בבית בעה“ב ירא ה' עשיר ונכבד ובעהי”ת הצלחתי בשליחותי והסכימו כל הקומיטי אחר שדברתי להם דברי והסברתי להם שזו סיבה לחרבן ירושלם ת“ו וכו', דברים של חיבה בטו”ט ודעת ונתבטלה ההסכמה הנז' ונתנו בידי כתבים לד' אה“ק יוב”ב שמוכנים לקבל כל שד“ר בזמנו ולעשות לו נדבה כנהוג: ובאותו פרק לא היה בנ”א יע“א לא רב ולא מו”ץ ובקשו ממני להיות להם למשרת הצבור והבטיחו לי שבימי חוה“מ סוכות יעשו לי עוד נדבה אחרת, וחילקו ביניהם; שבראש השנה אהיה בביהכ”נ פ' ויה“כ אהיה בביהכ”נ פ‘. ובימים נוראים יען שאחד מן הקומיטי מתה עליו אשתו, בקש שאהיה בביתו כל חדש תשרי לצוותא והלכתי אצלו לביתו ולא עברה שעה אחת לכניסתי לביתו, הזמינו אותי לסעודה וישבתי על השלחן לאכול והבעה“ב נתן לי יין המשומר בארגז שלו שהוא שלוח אליו מהרה”ג ר“מ ור”מ דסאלוניק יע“א כמהרר”א קובו ז“ל. והוא עצמו אמר לי בפיו שאשתו היתה צדקת וכשרה מזרע רבנים והיתה נזהרת בכל מידי דאסור והיתר, אך כלותיו ובנותיו ומשרתו אינן נזהרות כלל. וכשמעי את דבריו אלה חם לבי בקרבי כמ”ש רז“ל עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה, ועכ”ז ישבתי על השלחן אך לבי חושב מה תהיה אכילתי, ומהמאכל הראשון שהביאו אל השלחן, ומריח התבשיל הרגשתי כי הבשר מטוגן בחמאה, ונצטערתי צער גדול ולא דברתי מאומה כי אם גמרתי אכילתי עם דברים חמוצים הנקרא סאלאטה, ואף אחד מהיושבים אל השלחן לא שאל אותי למה לא תאכל שכבר הבינו שאני הרגשתי בדבר. וגמרתי האכילה, והלכתי לשוק ותכף הלכתי ולקחתי הפאספורט מהקונסול שהייתי אז תחת מחסה איטליא, וגם הלכתי להג’ינסייא ולקחתי בילעט ליפו ת“ו ואח”כ הלכתי אצל מזכיר הקומיטי, ואמרתי לו אני מוכרח לנסוע לעה“ק ירושת”ו, ואמ“ל מה זה האם חלמת חלום? ואמרתי לו אני מוכרח לילך, ובקש מאתי שאלך עמו להפריזידינטי של הקומיטי, והלכתי עמו יחד, וכאשר הגענו לשם נכנס הוא לפני ודבר עמו ויצא ובקש ממני להראות לו הפאספורטו והבילעט ותכף הראתי לו, וכאשר ראה כי כנים דברי נכנס תכף לפנים (וכמדומה שחשד אותי שאני עושה אופן שיפצירו בי יותר ודרך גוזמא אמרתי כן), ותכף יצא הפריזידינטי אצלי ותפס אותי בידי והכניסני לחדר הפנימי ובקש ממני להודיעו פתרון הדבר, אחרי אשר נדברנו יחד וכבר נגמר אצלנו שאתעכב שם כל חדש תשרי ויעשו לי נדבה הגונה, וגם בבית הבעה”ב שמתה אשתו ידרוש אדוני דרוש בליל ערב ר"ה ויתן לאדוני מנה יפה, וכל מלבושי אשתו, ואחרי רוב ההפצרה אמרתי לו בזה הלשון: אני מגלה לכבודך סוד א’, אני אומר לכם אם יש בידכם אופן להחזיר אותי לבעה“ב הראשון שהייתי אצלו, אני מפסיד גם דמי הבילעט ואתעכב פה חדש תשרי והותר, אבל בבית הבעה”ב הזה שמבקש כי אהיה אצלו חלילה לי לאבד נשמתי, עבור חשק מעות; אפי' אם תתנו לי כל חללא דעלמא, וכאשר שמע הפריזידענט דברי אמ“ל וכיצד תפסיד כל ההנאה הזאת? אמרתי לו אפילו אלף ליראס כאין בעיני נגד יראת ה' והיהדות, אזי אמר לי לא יש אופן לבזות את הבעה”ב שתצא ממנו, ונתן לי ב' ליראס שטערלינג ונשק את ידי ואת ראשי, ויצאתי ממנו והלכתי לבעה“ב ואמרתי לו שבא לי כתב שאני מחויב לחזור לביתי, ונפטרתי ממנו בשלום, וחזרתי לביתי לחטו”ל, ובחוה“מ סוכות שלחו לי הקומיטי מכתב שהם ממתינים עלי, ויען שהרבנית מ”א ז“ל שספרתי לה כל הספור הנז' וגזרה עלי שלא אלך בשום אופן, לכן השבתי להם שלא אוכל לבא. כי מ”א איננה מסבת לזה.

בשנת הכת“ר נתביש”מ הרב הגדול משרשיא סבא דמשפטים הרב חנ“א19 ז”ל ן' פ“ה שנה, ונתמנה במקומו הרה”ג חק“ל ארי' ן' ארי' מוהרר”ר הרב חיים דוד חזן זלה“ה לראש”ל.

בשנת התרכ“ו היה מכת ארבה בעיה”ק ובכל ד' אה“ק והשחית את כל יבול הארץ לא השאיר עלה ירק לא בירקות ולא באילנות כלל, ואח”כ נתפשט החולי רע בעוה“ר שמתו הרבה אנשים וטף אשר לא ישוער, והיה היוקר גדול עד להפליא כפנא ומותנא. לא תקפ”ץ20.

בחדש שבט התרכ“ט נתביש”מ הרב הגאון חד21 בדרא זלה“ה ונתמנה במקומו הרב הגאון המפורסם כמהר"א אשכנזי זלה”ה לראש“ל, ולהבדיל בין החיים מינו אותי העבד לראב”ד, ובהמשרה הזאת שרתתי כ“ד שנים עד חדש שבט התר”ג: ושלי"ח לא יצא, ובעזרתו ית' לא תצא שום תקלה מתחת ידי.

בח' סיון התרל“ג מינו אותי למורשה גו”ש בחברת הרב המופלא זר“ק בגש”ק22 כמהר“ח גאגין ז”ל לילך לעי“ת ליוורנו יע”א להחזיק ולאשר ולקים צואת המנוח השר הצדיק נודע למשגב אוהב התורה ולומדיה חובב ציון המר ונאנח קאיד משה שמאמה זצוק“ל שהקדיש קרן קים מאתים אלף פראנקס לקבוע ישיבה בארעא קדישא ולקבוע יחידים חכמים ללמוד בכל יום בישיבה לפי ראות עיני הרב ראש”ל וזט“ה, ותלי”ת שהלכנו והצלחנו בשליחותינו הנז' ונתאכסננו בבית השר הגדול החה“ש זר”ק סי' קאיד משה שמאמה הי“ו וזוגתו הכבודה והצנועה הצדקת הכשרה אשת חיל רבת המעלות מ' בת שבע עזיזא, כי להם הניח השר הצדיק ז”ל חלק גדול מעזבונו ובאמת פי מלא תהלות ותשואות המולות על כל אשר עשו טובה כפולה לישרים נאוה תהלה, וברכה לראש הבן יקיר השר והטפסר נכבד ונעלה אדווקאטו קאיד נסים שמאמה הי“ו וזוגתו היקרה והכבודה סי' ימילי. ותלי”ת כי נתחזקה הצוואה הנז“ל ובאה לידי גוביינא כל סך קרן ההקדש הנז' וקבלו אחינו כוללות האשכנזים חי”ו ט“ו למאה דהיינו שלשים אלף פראנק ועשרים אלף פראק הלכו הוצאות המרובות ונשארו סך ק”ן אלף פרנק והונחו בידי המשפחה הרוממה המפורסמים בכל קצוי תבל לכל דבר שבקדושה מחזיקים ביד לומדי התורה, ומחזיקים ישוב ארץ ישראל, וחובבי ציון. ידידי עליון השרים והסגנים משפחת שרי בית ראטהשילד ה' עליהם יחיו אשר בעוב“י פאריז יע”א ושולחים פירותיהם בכל ששה חדשים ומתחלקת חלק גדול לחמשים יחידי הישיבה23. ונקראה בשם מעשה נסים יכב“ץ שחייבים עשרה ת”ח לילך בכל יום ולקבוע לימוד לא פחות משלש שעות בכל יום בלתי מגרעת ולזכור את שמו לעלוי נר“ן, ובסוף הלימוד צריכים לברך לשם השר הגדול קאיד משה הי”ו וזוגתו מב“ת ובניהם הי”ו הנז“ל אשר הפליא לעשות בהשתדלות נמרצה לאשר ולקיים הישיבה הנז”ל המקודשת שנהנים ממנה חמשים ת“ח נוטלים חלק בראש וגם שאר החכמים נהנית מזכות פירות ההקדש הנז”ל ומתאספים כל החכמים ורבני וגאוני עדתינו ביום פטירתו מדי שנה בשנה בבית הכנסת הגדול המיוחס לרבן יוחנן בן זכאי זצוק“ל וזיע”א ולומדים בכנופיא ואומרים השכבה, ואחר הקדיש אני מברך את השר הגדול קאיד משה שפיר הנז' וזוגתו מבית וכל ב“ב העי”א ולשרי בית ראטהשילד הי"ו, הטורחים בעד ההקדש הנז' באהבה רבה אשריהם ואשרי חלקם בזה ובבא, ובעל הגמול ישלם להם גמולם הטוב.

בשנת התמ“ר בחדש שבט נתביש”מ הרב הגאון אחד היה אברהם זצוק“ל ונתמנה במקומו הרב הגדול סבא קדישא כמרה”ר רפאל מאיר פאניז’יל זלה“ה בט”ו באב שנה הנז'.

בחדש טבת התרנ“ג נתביש”מ הרב הגדול המרפ“א ז”ל הנז“ל, ובט”ו בשבט הנז“ל מינו כל הצבור יושבי עיר קדשנו ת”ו ספרדים ואשכנזים כולם פה אחד אותי העבד לשרת בקודש, והיה היום ההוא יום שמחה לכל הדרים פעה"ק שמחה שלימה. ובחדש אלול הנז' נתכבדתי במאמר המלך ובלבוש מלכות מאת אדוננו המלך החסיד הרחמן סולטן

עבד אלחמיד כאן אלגזי יר“ה ואחרי זמן קצר הואיל הדר מלכותו לכבדני באות הכבוד מאגי’די מדרגה שניה, ובחדש חשון התרנ”ט כאשר בקר הדר קיסר אשכנז יר"ה את עיר קדשנו הואיל גם הוא לכבדני באות כבוד קראנען ארדען מדרגה שניה.

ה' ברחמיו יזכנו לראות פני מלכנו משיחנו והוא וישיענו ויגאלנו ברחמיו בקרוב אכי"ר.


 

נוספות להמאמר הקודם.    🔗

רבינו לגודל ענותנותו השמיט מקרים אחדים מתולדות חייו, וביחוד לא הזכיר כלל את הספרים שחבר, ולכן באנו למלאות את החסרון כאשר השיגו ידינו:

עוד בשנת תרי“ג סמכו רבני עיה”ק וחכמיה את ידם על הרב הזה שהי' אז כבן ל“ח שנה, ויעטרוהו בהתואר דיין ומורה הוראה, ומעת ההיא שמש בתור דיין קבוע באחד מארבעה בתי הדינין אשר לעדת הספרדים שבעיר קדשנו ת”ו, עד שנת תרכ“ט שאז הורם למעלת ראב”ד כנזכר למעלה.

בשנת תרל“ה הוציא לאור בפעם הראשונה את חדושיו ותשובותיו, אך לא בספר בפני עצמו, כ”א בתוך התשובות של אביו חורגו מורו ורבו הרב הגאון כמוהר“ר בינמן מרדכי נבון ז”ל, שהוא סדרם והוציאם לאור, ויקרא את שם הספר שו"ת בני בנימן יקרב איש. חלקו הא' כולל שו“ת באו”ח, יו“ד ואה”ע24 וחלקו השני בחושן משפט25 ובו נקבצו גם פסקים אחדים מיתר גאוני אה“ק ( ובהם פסק אחד מהרב הגאון כמוהר“ש סלאנט שליט”א). ועל ספרו זה הסכים גם הרב הגאון וכו' כמוהר”מ אויערבאך בעמ“ס “אמרי בינה” שהיה אז ראב”ד עדת האשכנזים.

משנת תר"מ והלאה שרת רבינו בתור משנה ראש הרבנים וראש הועד, ובמשרתו זאת שרת עד יום עלותו על כסא הרבנות הראשית, ורבנים רבים מקצות ארץ תוגרמה מערב; איטליה ואשכנז, הריצו אלו שאלות בעניני דת והלכה, והוא לא נמנע מלהשיב לשואליו תשובות ברורות דבר דבר על אופניו.

בשנת תרמ“ח הוציא לאור את ספרו אי"ש אמונים הכולל דרושים לחגים למועדים, לשבתא דרגלא, להכנסת כלה ולהספדים, ובו הכניס דרושים אחדים מאת מורו ורבו הרב הגדול הרמב”ן (בנימן מרדכי נבון) בעמ"ס “בני בנימן”26.

בשנת תרנ“ב הוציא לאור את ספרו מעשה אי"ש שאלות ותשובות ואת ספר דרך אי"ש דרושים, ובשנה שאחריה (תרנ"ג) את ספרו החמשי שמחה לאי"ש שאלות ותשובות להלכה ולמעשה27; ובסופו חדושים על אחדות ממסכתות הש”ס שהמחבר כתבם בעודו בבחרותו וקראם בשם “גרסא דינקותא”, ואחריהם תשובה מיוחדה בשם “שנת השבע” אשר בה יפלפל המחבר בהיתר העבודה בשנת השמטה במושבות אחינו (עפ"י אופנים ידועים). ועל פסק דינו הסכים הרה“ג כמוהר”ר רפאל מאיר פאניזיל “ראשון לציון” בעת ההיא.

בשנת תרנ“ו הוציא לאור את ספרו ישא אי"ש שו”ת להלכה ולמעשה28 וספר דברי אי"ש דרושים29, ובשנת תרנ“ט הוציא לאור את ספרו עולת אי"ש תשובות ששאלו ממנו רבנים מארצות שונות; ובסופו קונטרס מיוחד בסמנים מיוחדים בשם השמטות לאבן העזר הלכות אשות הכולל גביות עדות ופסק רבנים וכו' בדבר ההיתר לבוא בקהל משפחה ידועה באיטליא שנתמשך המו”מ משנת התק“ץ והלאה, ועליה חתומים לראשונה ראשי אב”ד דפעיה“ק ואחריהם הרב המחבר; ואח”כ יבוא חלק מיוחד בסמני דפים מיוחדים (בלי שער מיוחד) בשם פני איש30.

וגם עתה לעת שיבתו (ה' יאריך ימיו) לא ייעף ולא ייגע מלעיין ולפלפל בהשאלות הרבות הבאות אליו מקצוי ארץ ולהשיב לכאו“א תשובה ברורה, ובקיץ הזה הנהו מתעתד להו”ל את ספרו השמיני בשם שאל האי"ש.

מלבד גדולתו בתורה יודע הוא לדבר בשפות ערבית, תורקית, איטלקית ויונית, והוא בעל רעיון נעלה ורוח כביר, וגם דרכי העולם והחיים אינם מוזרים לו, ולכן הנהו אהוב ורצוי ומקובל לכל אחינו בני העדות השונות אשר בעי“ק, ומכובד גם בעיני פקידי הממשלה וראשונה הדתות השונות. ה' יאריך ימיו ויזכה לגדל את עדתו על מי מנוחות ועיניו תחזינה בשוב ב' את שבות עמו כי”ר.


חבל שאין לנו תמונתו הנהדרה של רבנו הגאון הזה, גאון ציון וירושלם.

נהדר היה גם בחיצוניותו, בגבה קומתו, ביפי תארו, בעיניו הגדולות והמאירות ועשה רושם על כל רואיו.

ווילהלם קיסר אשכנז כשבא ירושלימה בשנת תרנ"ו וראה את החכם באשי הזה בכל הודו והדרו, בלבוש המלכות שלו בעמדו לפני עדת ישראל שיצאו לקראתו לקבל פניו השתאה על המראה הנהדר הזה. הקיסר הרגיש מעין אותו הרגש שהרגיש אלכסנדר מוקדון כשראה מרחוק את הכהן הגדול בא לקראתו בראש יקירי ירושלם בימים ההם (עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברות יז, יח, כ).

הרב הזה לא הצטלם מעודו ולא נתן רשות לקחת תמונתו, אחד השרים הגדולים השתדל אז להשיג תמונתו המדויקה ולא עלתה בידו. ופנה לאחד מנכדיו מר יוסף אלישר נ"י בחמשים לירא זהב שיתן לו מהלכים להשיג את תמונתו של אבי־זקנו ולא קבל הרמנא ורשותא. –

בשניו האחרונות לא היה יכול עוד לצאת מפתח ביתו החוצה, זקנתו וחולשתו הפריעו מעט השתדלותו31, אך בכל זאת היה לבו ער לכל דבר הנוגע לישראל, ורעיוניו הזכים עד רגעו האחרון היו מוקדשים לעדתו ולישראל עמו.

* * *

ביום שבת קדש כ“ח תמוז תרס”ו בעת תפלת מנחה לסדר נפקד ממנו אי"ש, איש מגדולי הדור, דגול מרבבות עמו, גאון אדיר וצדיק נשגב, חובר חברים מחוכם, מורנו ורבנו הרב יעקב שאול אלישר זצל"ה ראשון לציון וחכם באשי בירושלם ועריה, נתבקש בישיבה של מעלה ויגדל המספד בירושלם, בעריה ובמושבותיה.

כל גדולי העיר, רבניה וחכמיה, שריה וקונסוליה, והמונים המונים לאלפים ולרבבות נאנחו ונאנקו על האבידה הגדולה שאבדה ירושלם ושאבד ישראל כלו בהסתלקותו של הגאון הזה הרב ישא ברכה זצ"ל.

מנוחתו כבוד במרום הר הזיתים בחלקת הרבנים זי"ע.

וזה נוסח מצבתו:

ויקח יעקב אבן וירמה מצבה ויאמר: יסף ה' ליסרה אותנו עד הגל ועדה המצבה קומתכם כופו מפני שיבה בספריו הגדיל תושיתנו, שמחה לאיש ומעשה איש, איש אמונים ודרך איש, עולת האיש וישא איש, לבני בנימין שאל האיש אף דברי איש בקרב איש, לטובת הצבור גופו הקדיש, ידע להלוך עם כל איש ואיש, שם רבנו יעקב שאול אלישר, ראשון לציון הוא צדיק וישר, נולד כ“ג סיון תקע”ז ויצאה נשמתו בטהרה בשבת קדש כ“ח תמוז תרס”ו והובא למנוחות למחרתו תנצב"ה.


 

בנו בדומה לו    🔗

הרב הגאון ראשון לציון מוה“ר חיים משה אלישר זצ”ל

ראש הרבנים בירושלם

נולד בירושלם ביום ג' שבט תר"ה.

נפטר בירושלם ביום ד' שבט תרפ"ד.


הערכה מפרטת על האישיות המענינת והטפוסית הזאת, שמלאה תפקיד חשוב בתולדות ירושלם העברית במשך חמשים שנה האחרונות, נתפרסמה ב“דאר היום” תרפ“ד ע”י העורך מר א. אלמאליח שתמציתה אנו נותנים כאן לזכרון בספר:


"גם הוא ירד מעל במת החיים!

אותו הפרצוף המענין בענותנותו, בזיו פניו, במדותיו התרומיות, בקבלתו את כל אדם בסבר פנים, בהדרת השיבה החופפת עליו, בהוד האצילות השפוכה על כל יצורי גוו, אצילות, שאותה ירש ממשפחתו הכבודה – גם הוא הלך מאתנו.

ובדור יתום כזה שאנשי מופת, בכלל, הם יקרי המציאות: – הריהי אבדה זו, באמת, אבדה שאיננה חוזרת לעולמים, כי תקופת הדממה וההתנוונות שהתחילה בקרב יורשיהם של מגורשי ספרד הגדולים, בראשית המאה שעברה – הולכת ונמשכת עדין בלי חשך, עד ימינו אלה, ובאה ביהדות הספרדית הארץ ישראלית, לידי דלדול המחשבה ואפיסה גמורה של עבודת הרוח.

ואחד המוהיקנים האחרונים שגם הוא נחשב שריד של תקופה שלמה של דור עובר: אחת האישיות הטיפוסיות המענינות שהצטיינו במדותיהן התרומיות, באצילותן ובענותנותן, אחד הפרצופים שהיה בהם עדיין ניצוץ, מאותן הנשמות הטהורות האצילות ממשיכות־המסורת של דורות שעברו, אחד הרבנים שהיו מזכירים לך, מבלי משים, את קפסלי, אלמושניני, מהרשד“ם, ועוד, שרגשי היהדות התמימה והמזוקקה היו חרותים בלבותיהם מצד אחד, ומצד שני הביטו בסבלנות גדולה על כל הזרמים השונים שביהדות זו שמטרה אחת להם: הרמת קרנה של זו וערכיה – אחד המוהקנים האחרונים האלה, היה הרב הגדול משה חיים אלישר ז”ל.

חטר מגזע משפחה רמה ואצילה בישראל: נין ונכד למשפחת רבנים מפורסמים גאונים וצדיקי ארץ, שמלאו תפקיד גדול בתולדות א“י: בן־גדול לאב־גדול שתולדות ירושלים וא”י במשך יובל השנים האחרון, קשורות בשמו כשלהבת בגחלת. – הרה"ג חיים אלישר ירש מאבותיו הגדולים את כל מדותיהם התרומיות ויהי באמת אשכול שהכל בו: תורה, חכמה, ענוה, יושר, מדות–תרומיות, אצילות, שכל חד, רעיון־זך עליזות החיים, אהבת הטוב, שנאת הבצע, עמידה בפרץ לימין עשוק, וגם עסקן צבורי במובנה האצילי של מלה זו.

הרה“ג חיים משה אלישר ז”ל נולד בירושלים לאביו הגאון כמוהר“ר יעקב שאול אלישר, ראשון־לציון וחכם באשי באה”ק – ביום השלישי לחדש שבט בשנת התר"ה ליצירה.

עוד בקטנותו ראו בו הוריו סמנים של חריצות, כשרון, שקידה, וכמו כל חבריו בימים ההם שלחוהו לקבל את חנוכו הראשון בחדרים שהיו אז בירושלים: כשגמר בהם את לימודיו בהצטיינות, למד תורה מפי הרה“ג יוסף בורלה ז”ל שהיה אז ראב“ד לעדת הספרדים בירושלים, ויצק מים גם על ידי אביו המנוח יש”א ברכה, וישתלם בש“ס ופוסקים עם ת”ח פרטי שהביא לו אביו, כדרך כל המשתלמים אז. כי בימים ההם לא היו עדיין ישיבות גדולות לעדת הספרדים בירושלים, וברצות אב ללמד לבנו תורה ופוסקים ושכר לו מורה־פרטי, את אחד מתלמידי החכמים המפורסמים שבעיר וקבע אתו עתים לתורה, עד השתלם הנער ויצא לו מוניטין בעולם הרבנות.

מחבריו שלה הרה“ג חיים אלישר בימים ההם, שלמדו אתו, נזכיר כאן את הרב יצחק מולכו ואת הרב שלמה אבולעפיה ז”ל, ויבדל לחיים הרה"ג רפאל אהרן בן שמעון ראש רבני מצרים כעת.

ככה התחנך הנער חיים עד שנת הי"ד לימי חייו.

בחדש סיון שנת תרי“ט, במלאת לו י”ד שנה, לקח לו אביו לאשה את בת הרה“ג רפאל מאיר פאניז’יל ז”ל אז חכם באשי וראש“ל בא”י, וירא אתה חיים מאושרים כל ימי חייו וממנה נולדו לו בנים ובנות.

למרות גדולתו בתורה ובקיאותו בכל מכמניה, התמכר הרה“ג חיים אלישר ז”ל, עוד מימי צעירותו, למסחר שממנו מצא את לחמו, כי לא רצה לעשות את התורה שלמד קרדם לחפור בו: ואמנם הצלח הצליח המנוח בכל מעשי־ידיו, ויכלכל את כל צרכי משפחתו בכבוד, ויחנך את כל בניו על ברכי התורה והמדע עד שגדלו והנם תופסים עכשו מקומות חשובים מאד, אחדים מהם במסחר ארץ הישראלי, אחד רופא ידוע בפריז, וכלם יחד מקדישים את כל כחותיהם ומרצם לטובת אחיהם ובני עמם, וידם רב להם בכל ענין צבורי, ובכל מפעל שיש בו משום טובת אחיהם תמצאם.

ואמנם, אם מצד אחד היה הרה“ג המנוח עוסק במסחר בכדי שלא לעשות כאמור את התורה קרדם לחפור בו מצד שני, לא פסק פומי מעולם מגירסא ויקבע עתים לתורה, וישם לילות כימים להגות בה ולהעשיר את ידיעותיו, לצלל בים התלמוד ופוסקיו ונושאי כליו, ויגלו לפניו כל רזי למודיו העיונים והמעשיים עד כי במשך זמן מועט נתפרסם שמו לתהלה בין כל רבני הדור בארץ ובחו”ל, ומכל המקומות התחילו להריץ אליו שאלות בעניני דת ודין ולבקש ממנו לחוות את דעתו עליהן ולהורות להם את הדרך ילכו בה כהלכה.

וכך התפרסם שם הרה“ג חיים אלישר בכל א”י ובחו“ל ויהי יד ימין אביו בכל עניני הקהלה העברית בירושלם גם לפני הבחרו לראש רבני א”י גם אחרי כן.

קרוב לשנת תרנ“ג, הוכתר אביו המנוח הרה”ג יעקב שאול אלישר בתור חכם־באשי וראשון לציון לא“י, ומפני טרדותיו הרבות בעניני הכלל, מנה את בנו הרה”ג חיים אלישר ז“ל שהיה אז הרוח החיה בכל אפני ההנהגה הצבורית־הירושלמית – לממלא מקומו ב”מגליס אדארה" היא מועצת הפלך, שבה יושבים ראשי הדתות השונות שבארץ בתור באי כח עדתם.

והרה“ג חיים אלישר שהיה כבר בימים ההם, כבן ארבעים ושמונה שנה, היה אדם מעורב עם הבריות, נמוסי המלכות נהירין לו מאד, ויודע קרא וכתב את שפות המדינה ערבית ותורקית, עקב היותו מספיק מזון וצידת לחילי המלכות אשר בא”י, ויהי איפוא מכובד על פני כל גדולי המלכות הצבאיים והאזרחיים.

וא"י הייתה עדיין, בימים ההם, תחת ממשלת התורקית וכל מי שהכיר את המושלים־הטובים האלה ואת שיחם, את התנהגותם, ואת עריצותם, יכל לתאר כמה אמץ־לב וגבורה נחוצים היו לבא־כח היהודים במוסד־עליון רשמי כזה, בכדי שיוכל למלא את תפקידו באמונה, בפרט כשהוא מוקף אויבים ומושלים עריצים, וביחוד כשהוא יחיד המתבטל ברוב.

אך הרה"ג חיים אלישר המנוח, עשה תמיד יותר מכפי יכלתו בכדי להגן על זכויות אחיו ובני עמו במשך כל ימי היותו בא־כח היהודים במועצת הפלך – עד כמה שאפשר היה לעשות בימים ההם בימי ממשלת עריצות, ופעם עלה בידו גם להציל ממות יהודי שנגרעה עליו מיתה בעון קללו את הדת המושלמית.

ולא רק על אחיו ובני עמו הגן המנוח, ועמד בפרץ בכל עת מצא, אלא גם על לא־יהודים כשזכיותיהם של אלה היו נשללות מהן. בגלל זה, גדל ערכו מאד בעיני תולדי הארץ, מושלמים ונוצרים, המזכירים עד היום את שמו בכבוד ובהערצה על כל הטובות אשר גמלם.

את משרתו זו, בתור בא־כח היהודים במועצת הפלך, מלא המנוח באמת ובאמונה במשך שלש עשרה שנה רצופות משנת תרנ“ג עד תרס”ו.

אחרי הכרזת החקה־היסודית בתורקיה, רצתה הממשלה הקושטאית שא“י תתנהל ע”י מוסד־עליון עצמאי בשם “מגליס עוממי”. וגם למוסד עליון זה נתמנה המנוח בגלל בקיאותו ברבה בכל עניני הממשלה ובחקותיה ומפני היותו מכובד על כל פני אחיו, והוכתר שוב בתאר בא־כח היהודים בה, ויהי הוא איפוא שוב החבר היהודי הראשון במוסד־עליון עצמאי זה.

וחלף כל הטובות אשר עשה עם תושבי א“י בלי הבדל דת וגזע, כבדתהו הממשלה העתומנית באות הכבוד עוסמניאי ממדרגה שלישית, אחרי בקורו הידוע של הקיסר וילהלם בא”י.

כשהתחילו פקידי ואמרכלי א"י באמשטרדם לבנות בירושלם את בית החולים הגדול “שערי צדק” בקשו מהמנוח שיקבל עליו להיות אחד מגבאיו ומנהליו, והוא נעתר לבקשתם ויקבל עליו את התפקיד הזה, ועד יומו האחרון התענין במוסד ובהנהגתו, וכל כספי הבנין בשעת הבנותו עברו על ידו ויהי מקדיש את זמנו להשגיח שהכל יתנהל בצדק ומישרים.

הרה"ג חיים אלישר היה גם אחד ממיסדי בית־החולים “משגב לדך”, ואחרי מלחמת העולם השתדל הרבה לטובת אחוד העדות השונות בירושלם, ועמד זמן רב גם בראש הרבנות הראשית בירושלם, לפני הוסד משרד הרבנות בצורתו הנוכחית ויהי גם תומך גדול באספת־הנבחרים כי ראה בה את המוסד היהודי היחידי שבו מאוחדת היהדות ארץ הישראלית לחטיבה אחת.

כדאי להזכיר כאן שמכל המשרות הללו לא נהנה המנוח אף בפרוטה אחת, כי חננו ה' עשר והצלחה במעשי־ידיו ויהנה תמיד מיגיע כפיו.

ביום ז' תמוז שנת תרס“ו נפטר אביו הרה”ג ראש“ל כמוהר”ר יעקב שאול אלישר ראש הרבנים בא“י, ובנו הרה”ג חיים אלישר ז“ל היה צריך לרשת את מקומו תחתיו, אך מפני סבות שונות שאין כאן המקום לפרטן, לא יצא הדבר לפעל, ומני־אז התרחק המנוח מכל משרה צבורית ויתפטר גם מלהיות חבר במגליש אדארה ויתמסר רק לעבודת ה' וללמוד התורה לילה ויום בישיבתו הידועה, ויעניק לנו שני ספרים יקרי־ערך בשאלות ותשובות: “שאל האיש ופני חמ”א” “ומשה האיש” שמהם בולטת בקיאותו הרבה בכל התלמוד ונושאי כליו.

ומענין הדבר: חוץ מהבקיאות הרבה שהמנוח מראה בשני ספריו, גם סגנונו העברי הושפע כנראה הרבה מהשפה העברית החיה, שהתחילה כבר להכות אז שרשים בא"י ולהיות שפת הדבור והחיים.

בשנת “שאל שאל האיש” (תרס"ו) פרסם המנוח בדפוס צוקרמן32 את ספר השו“ת של אביו הרה”ג יעקב שאול אלישר, בשם “שאל האי”ש ופני חמ“א” על ארבעה טורים והוסיף הוא משלו אילו ענינים ושאלות שנשאל.

בחדש ניסן שנת תר"פ הדפיס המנוח בדפוס צוקרמן את ספר תשובותיו “משה האיש” על אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, וחושן משפט.

בספר זה שנדפס בהדור־רב באו שאלות מאת רבני דורנו בארץ ובחו“ל, אשכנזים וספרדים ועל כלם ענה המנוח בבהירות ובזכות השכל, ויש שצרף לתשובותיו גם תשובות אחדים מרבני גאוני ירושלים הרה”ג חיים זוננפלד, הרה“ג נחמן בטיטו ז”ל ועוד.

מלבד ספרים אלה השאיר אחריו בכתובים עוד כתבי־יד אחרים.

מנוחתו כבוד במרום הר הזיתים בחלקת הרבנים וזה נוסח מצבתו:

וי לארעא דישראל שחסרא גברא רבא,

זה האיש אדוני הארץ מגזע היחס ורם המעלה,

נהנה מיגיעו וישנא עולא מפורסם בדורו לש"ט ולתהלה,

ברח משררה ועסק בתורה השיב לשואליו הלכה ברורה,

ספריו המלאים רוח חכמה משה האיש שאל האיש ופני חמ"א

יזכירו את שמו לתפארה,

הרה"ג ר’א’ש’ל'

חיים משה אלישר

נדכה ביסו' וכל מכאובים ויצתה נפשו בטהרה, ביום ד' שבט תרפ“ד ליצירה תנצב”ה.


לזכרון בספר אנו נותנים כאן גם העתק המצבה מהרב הכולל “נעים זמירות בישראל” “חסידא קדישא” מוה“ר אליעזר ירוחם אלישר זצ”ל בעי“ק י”ט אד“ש בשנת תקפ”ד:

מ"ק

הרב הכולל נזב“י ח”ק לישראל

כמוה“ר אליעזר ירוחם אלישר תנצב”ה

מ“ך יום י”ט ואדר ש' התקפ“ד זלה”ה


 

קרבנות יחיד    🔗

קרבן אחרי קרבן: “חוברת אחרי חוברת” אני מביא על המזבח ההסטורי של עיר קדשנו. וכאותה היולדת היושבת על המשבר, קופצת ונשבעת, – כן בחוברותי, בעצבון כחבלי־לידה, באמצעים קשים ומרים אני מוציא כל חוברת וחוברת, ואעפ"י כן אני ממשיך העבודה הקדושה הזאת, למרות שאני הולך ומפסיד, מתרוקן ומתדלדל.

אם אין בידנו (קרי ברצוננו) להוציא ספר שלם, לקורות הישוב הישן־החדש; ספר ההיסטוריה של ירושלם עיר קדשנו, כמשפט ערי אירופא, לפחות אין אנו בני־חורין וחובה עלינו להכין החומר המפוזר ומפורד פה ושם: חבילות של נירות, כתבי־יד שונים, תעודות ושטרות הנוגעים לקורות ירושלם מלפני מאה ומאתים שנה מה שעוד אפשר להציל מכליון.

כמה דברים יקרים פרסמתי בשמונים החוברות33 שהוצאתי בתור חמר־מוכן לאותם הסופרים שיבואו לכתוב על ירושלם וקורותיה; כמה וכמה דברים חשובים הצלתי מרקב הזמן והעליתי אותם לתחית הזכרון, ועוד יותר ויותר מה שיש עוד לפרסם ותנאי החיים בכלל והאמצעים של העבודה הזאת בפרט קשים לי מאד. וההתחשבות מצד הקהל וראשי הקהל בזה ידועה היא, – אבל רבותי: סוף סוף איכא אשא לבדי!

אלו הייתי מאסף חמר “לגוים” בודאי היה הכל נדפס בשמחה ובטוב לבב כמשפט חברת דורשי קדמוניות עמם בארצם, אבל כיון שזכיתי והחמר היקר הזה הוא שלנו הנני מביא קרבן על קרבן מחלבי ודמי –.

עמלתי, יגעתי, אספתי ופרסמתי: זרעתי ולא קצרתי. – – – –

הקהל הנכבד משלם במליצות, במכתבי־ברכה, בתהלות ותשבחות

מיני־מטבעות שאינן עוברות בשוק.


המשורר אומר:

אל תרבו לפזר לי תהלות

במליצות נשגבות ומשלים –

כי מה־זה פזרון במלות

במקום שם קמצנות בשקלים?!

– – – – – – – – – –

יצאה בת־קול ואמרה: טוב לי שקל אחד מאלפי תהלות ותשבחות:


 

הד קול34    🔗

מהשבועון “קול יעקב” כלי־מבטאה של היהדות החרדית בא"י.

הגאון ר' חיים משה אלישר זצ"ל

מיסדו ונשיאו של משרד הרבנות הראשית לא"י

אבל כבד היה היום ההוא היום החמשי, ד' שבט, בירושלם בעבור כברק השמועה בעיר כי הרב הגאון ר' חיים משה אלישר איננו: כי הארי שבחבורת הרבנים הספרדים, אביר התורה והיראה, פאר המדות והמעלות, סמל האצילות והענוה סגר את עיניו לנצח: כי מיסדו ונשיאו הראשון של “משרד הרבנות לעדת ישראל” בירושלם ראשון־לציון ויורשו הרוחני של גאון גדולי המזרח לוקח מאתנו גם הוא!

עמעם אך עמעם נרו של הרב הגאון ר' חיים משה אלישר מזה כמה, זה שנים שחלשתו גברה עליו כל־כך עד שבכל מרצו ובכל עז רצונו יכול לא יכל לצאת מפתח ביתו החוצה, עד שבקושי עצר כח לדדות ללמודיו ולתפלות בצבור מחדרו אל החדר השני, ישיבתו ובית מדרשו, עד שבכל חפצו האדיר יכול לא יכול בשום אופן להופיע בעצמו אל אותה האספה הנהדרה של רבני ארץ ישראל וצירי הקהלות שנתאספו ליסודה של “הרבנות הראשית לארץ ישראל” ולקרא מפיו את הברכה הנלבבה אשר ערך לה בכתב ידו: זה שנים אשר נססה בעתונים לפני כל רגל ורגל מודעה ממנו בבקשה לשים לב לחלשתו היתירה ושלא לבא ולקבל את פניו ברגל, כאשר היה העם עושה עד אז, וכאשר הוסיפו הרבנים ויחידי הסגולה לעשות, מתוך דרישה נפשית למרות מודעה זו, גם לאחרי זה. הבהבה אך הבהבה השלהבת על גבי פתיל חייו, ובכל זאת רגש מעודד זה היה עוד בקרב המון מעריציו ומוקיריו ומכבדיו, בקרבה של היהדות החרדית כלה, ובלבה של העדה הספרדית שמתוכה יצא הרגש, כי נר אלקים זה עוד טרם נכבה, כי עטרת תפארת זו עודנה בראשה, כי ספר תורה זה עודנו בהיכלה.

בא היום המר ויקח עמו גם את הזיק האחרון הזה, הורם הנזר והוסרה העטרה, כבה הנר נשרפו הגוילים, והאותיות פרחו:

הרב הגאון רח"מ אלישר, הוי, איננו!..

בהמנות אביו הגאון זצ“ל בשנת תרנ”ב לראשון־לציון ורב ראשי לא“י על מקום הרב הגה”צ ר' רפאל מאיר פניזיל ז“ל מנה את בנו, שהיה אז הרוח החיה באפני הנהגת הצבור בירושלם, לממלא מקומו ב”מג’לס אדרה" היא מועצת המלך שבה ישבו בימי עותמניה כל ראשי הדתות שבירושלם, ובמשרה זו שעשה בה גדולות ונצורות לטובת אחיו היהודים – כהן במשך י“ג שנה רצופות משנת תרנ”ג ועד הסתלקותו של אביו הגאון ז“ל בשנת תרס”ו.

אחרי הנפתולים השונים שבהם נאחזה שאלת הרבנות בירושלם לאחרי הסתלקות אביו הגאון ז“ל ולאחרי הסתלקותו של הגאון רבנו שמואל סלנט ז”ל איזו שנים לאח“כ היה הרב הגאון מוהרח”מ אלישר הראשון שהשתדל הרבה מאוד לאחודה של הרבנות בירושלם, מיד לכניסת האנגלים היה הוא בראשי המיסדים את “ועד הרבנים המאחד” ואח“כ היה הוא במיסדי “משרד הרבנות לעדת ישראל” ויעמוד בראשו בתור נשיא עדי התכונן “הרבנות הראשית לא”י”, שאז לא נתנתו חולשתו להשתתף עוד אף באספת יסודה, ויתמסר אז להדפסת ספרו " משה האיש" נוסף על הספר “פני חמ”ה" שהדפיס לפני כמה שנים, אצילות נפשו ושאר רוחו וסגולת מדותיו וענוותנותו קשרו אותו באהבה נמרצה ובלתי תלויה בדבר עם הרבנים הגאונים שפעלו אתו ביחד “במשמר הרבנות”כאשכנזים כספרדים, האהבה והאחדה המיוחדת הזאת נשמרה לו להרב הגאון המנוח עם הרבנים כמלפנים כן לאחרי כן.

במשך כהנו פאר בתור נשיא “משרד הרבנות” כתרתו העדה הספרדית גם בתאר “ראשון לציון וראש רבני הספרדים” ובתאר זה שמש עד יומו האחרון.

תנצב"ה


 

מגנזי העבר    🔗

ב“מזרח ומערב” (ירחון מדעי, הסטורי ספרותי לחקירת המזרח והיהדות בתפוצות ישראל הנערך ויוצא ע"י החכם־הסופר מר א. אלמליח בירושלם) כרך שלישי חוברת עשירית ישנו פרק חשוב “מגנזי העבר”: אגרת שנשלחה מצפת בשנת תקל“ה מאת הרב יעקב אלישר להגאון חיד"א. וכמו כן נוסח ה"מגלה ההיסטורית" שיהודי בצרה קוראים אותה ביום ב' ניסן מדי שנה בשנה בחגיגה בשמחה ובמשלוח מנות, זכר לנס שנעשה להם בזכות הרב אלישר זצ”ל. זה מענין. עיין שם. –


  1. התולדה החשובה הזאת המקפת תקופה גדולה רבת הערך, נתפרסמה בראשונה ע“י החכם, החוקר הירושלמי מר אברהם משה לונץ ז”ל באחד מלוחותיו הספרותיים לש' תרס"א, עם הערות והוספות.

    ומרוב יקרתה ומציאותה הננו מעתיקים אותה כאן בהוספות ובמלואים בצרוף פרטים חדשים שלא נכללו ברשימה ההיא אשר נתפרסמה בחיי הגאון “יש”א ברכה“ זצ”ל.

    ויחד עם זה תולדותיו ופעולותיו של בנו הרב הגאון מוה“ר חיים משה אלישר המכונה ”הרב חמ“א” זצ"ל, שמלא את מקומו וישב על כסא הרבנות הראשית בירושלם.

    ויבדל לחיים טובים הרב הגאון מוה“ר נסים אלישר שליט”א שהוא עכשו גולת הכותרת של המשפחה החשובה משפחת אלישר וראש עדת הספרדים יצ“ו, רב פעלים לאוריתא ואחד המיסדים של ישיבת ”פורת יוסף", ה' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים ולראות בטוב ירושלם.

    בני משפחת אלישר כולם עדינים ואצילי הרוח, חכמים, סוחרים ועסקני הצבור ממדרגה ראשונה, והי' “בית אלישר” לברכת הארץ. המו"ל  ↩

  2. הרב הזה הי‘ אשכנזי מעיר ווילנא. (רק יושבי חברון כנוהו בשם אלישר) והוא בן הרב המקובל ר’ חיים ירוחם ווילנא שהי‘ אחד מראשי עדת האשכנזים בעיה“ק ירושלם בשנת התקכ”ח (ראה במאספנו ה“ירושלים” כרך ב' צד 157) ונודע ע"י הערותיו לס’ “תקוני הזהר” אשר חבר ביחד את אביו הר“ר יעקב ווילנא ירושלמי (שישב ג"כ בירושלם). ונדפס בקושטאנטינא בשנת הת”ק בשם “הערות” ימי“ן (יעקב מווילנא ירושלמי נר"ו) וחיו”ן (חיים ירוחם ווילנא נר"ו). ושניהם נפטרו בירושלם וקבורתם ברגלי הר הזתים. ראה הירושלים כרך א' מאמר קברי ארץ הצבי עמוד 121, ורק את הר“ר יעקב כנו יושבי חברון בשם ”אלישר“ ושם משפחתו ”ווילנא" נשכח כליל. העורך  ↩

  3. ר"ל אז בעת לכתו בשליחות.  ↩

  4. כולל שו"ת להלכה ולמעשה.  ↩

  5. עבדאלא פחה נשאר יתום מאב ואם, ומפני כי הר‘ חיים פרחי הי’ מודע לאבותיו קבלהו בביתו ויחנכו ויגדלו בדת האיסלאם.  ↩

  6. הסיבה שבגללה הובא הרב הזה לבית האסורים ואופן הצלתו וכו' יסופר בארוכה באחד הכרכים הבאים.  ↩

  7. פרטי המאורע הזה כתובים בספר תבואות הארץ להרה“ג כמוהר”י שווארץ (חלק מעשה הארץ) וגם בה"ירושלם'' כרך ה‘ חוברת ג’ וד'.  ↩

  8. ר"ל זהב טהור, והמאטקאל הוא 4.8 גראם ומחירו כעת 14 פראנק בערך.  ↩

  9. ראה למעלה בחלק השמושי “ערכי המטבעות”, ובאותו זמן הי' פעה"ק השורק שוה חצי מהסה.  ↩

  10. ר"ל סאה, אך הסאה היתה אז קטנה בשליש מהסאה הנוכחית  ↩

  11. מקפא של שומשמין שנטחנו בטרם שעצרו מהם את השמן  ↩

  12. הכפר הזה הוא בראש הרי הזיתים וגם ההר כלו נקרא בערבית אלטור  ↩

  13. ר“ת ראשון לציון, ומאמצע המאה הזאת נהגו חו”ר ירושלם לכנות את הרב הראשי שבעה"ק בתואר הכבוד הזה.  ↩

  14. ר"ת אברהם (חיים) גאנין.  ↩

  15. הוא החַמָר בלשון טורקית.  ↩

  16. במקום הרב הזה נתמנה לראש הרבנים (כ“ט תשרי תרט”ו) הרב הגדול כמוהר“ר חיים נסים אבולעפיא הנודע בר”ת שמו בשם “רב חנ”א". כבן שמונים שנה הי' בעלותו על כסא הרבנות. ויכהן בכהנתו שש שנים וארבעה ירחים. והשאיר אחריו ספרים רבים אך כלם עודם בכתובים.  ↩

  17. ר"ת חיים נסים אבואלעפיא.  ↩

  18. מחדושיו אלו פרסם הרה“ג בסוף ספרו ”שמחה לאיש“ בשם ”גרסא דינקותא" (העורך).  ↩

  19. נוסח מצבת הרב הזה ושאר חו“ר ארה”ק משנת ת“ר והלאה. פרסמנו במאמרנו ”קברי ארץ הצבי“ בה”ירושלים“ שנה א'. על מצבתו לא כתוב שנת מיתתו, ואנחנו הדפסנו שם כי נפטר בשנת תרכ”א, אולם מדברי הרב שליט“א נראה כי הרב חנ”א נפטר בשנת תר“כ וזה הי' ביום כ”ח בשבט.  ↩

  20. ר"ת לא תקום פעמים צרה.  ↩

  21. ר"ת חיים דוד (חזן).  ↩

  22. ר“ת זרע קדש, בגן של קדושים, כי הי' בן ראש הרבנים הרה”ג כמוה"ר אברהם חיים גאגין הנז'.  ↩

  23. גם עדת האשכנזים כוננה מפירות הקרן שהגיעה לחלקה ישיבה אשר בה ילמדו עשרה ת“ח (אשר יתחלפו בכל שנה עפ"י הגורל) כשתי שעות בכל יום בביהמ”ד סוכת שלום.  ↩

  24. מעבר השני של השער נדפס צואת הרה“ג כמוהר”ר בנימן מרדכי נבון ז"ל אשר ממנה נוכל לראות תוים אחדים מתכונת נפש הרב הזה.  ↩

  25. בסופו פרסם רבינו מוציאו לאור קונטרס קטן בשם “דברי איש” הכולל מנהגים הסכמות ופסקים שנכתבו מחו“ר ירושלם משנת תקי”א ואילך שמצא בהישיבה הקדושה “חסד לאברהם ובנין שלמה”.  ↩

  26. בהקדמת הספר הזה מביא הרב המחבר את תוכן הנס שקרה ליושבי “בצרה” בשנת התקל“ה בעת שהי‘ שם זקנו הרב ר’ יעקב שאול אלישר בתור שד”ר מחברון (כמו שנזכר למעלה) ואחרי הספור גם את נוסח המגילה אשר תיקן הררי“א הנז‘ לקראתה ביום ב’ ניסן יום הנס בכל שנה, ונקראת ”מגילת פרס" (מחוברת בחרוזים ע“פ סדר א”ב ותשר"ק מרובע ושם המחבר), שהעתיק מגוף המגילה כתובה על קלף שהגיעה לידו מאת אחד מיושבי בצרה.  ↩

  27. בסוף ההקדמה הדפיס המחבר איזה פיוטים ובקשות שיסד לאמרם באשמורת בבית הכנסת כנהוג פעיה“ק ירושלם ת”ו.  ↩

  28. בתור השמטה יש בסופו תשובה קצרה בדבר היתר איזה עבודות בשמטה במושבות אחינו עפ"י אופנים ידועים.  ↩

  29. בסופו נדפסים שיר לכבוד מלכנו השולטאן יר“ה (ששרו ילדי הת"ת בישיבת תפארת ירושלם ביום מנויו) ופזמון ושיר לכבוד הרמבעה”נ לשיר על קברו בנגון ידוע שחוברו ממנו.  ↩

  30. בראשו נדפס בקשה, החוברת מאת הרב המחבר לאמרה אחר תקון חצות בנגון ידוע.  ↩

  31. המוציא והמביא את כל עניני רבנות ירושלם במשך הימים האלה היה בנו הרב חמ“א ז”ל שהיה נקרא גם הרב חיים אפנדי אלישר בהיותו ציר עדת ישראל בועד הנהגות פלך ירושלם (מיג'אליס אידארא) ולא חשך מכל עמל נפשו להטיב למבקשי טובתו באשר השיגה ידו.  ↩

  32. כל ספרי הגאון זצ“ל נדפסו ונמצאו אצלנו. בספר השמיני ”עולת אי“ש” פרסם מר אבא ז"ל את ההודאה הבאה לקמן: המדפיס.

    למנצח על השמינית

    הפעם אודה לה‘ ובתוך רבים אהללנו, כי זיכני ה’ לברך על המוגמר ספר השמיני לרב האי גאון יעקב, אשר בו יתפאר ישראל יש“א ברכה מאת ה', כקש”ת מו“ה יעקב שאול אלישר שליט”א. בו חשף זרוע קדשו והשיב לשואליו דבר ה‘ זו הלכה ברורה לדעת מה יעשה ישראל, ממנו נובע באר מים חיים ממפתן הקודש דברי דרוש ומוסר לקרב לבבות ישראל לאביהן שבשמים והי’ לנחל ברכה שוטף ועובר פלגי לב כמעשהו בקודש, ממנו היו יתר חבוריו המפורסמים ספרי דבי רב, שמחה לאי"ש (תשובות) דברי אי"ש (דרוש) כן יצאו גם אלה בקודש עולת אי"ש (תשובות) פני האי"ש (דרוש). אחלה פני עליון כי יאריך ימים ושנים טובים בשובה ונחת להגדיל תורה ולהאדירה, ינוב בשיבה טובה ויזכה לקבל פני משיח צדקנו בב"א.

    שמואל הלוי צוקערמאן

    מדפיס ומו“ל הקובץ ”תורה מציון“ בעי”ק ירושלם ת"ו  ↩

  33. 22 חוברות מגנזי ירושלם

    20 חוברות זכרון לחובבים הראשונים

    16 חוברות אבני זכרון

    10 חוברות בנות ציון וירושלם

    2 חוברות בית האוצר

    1 חוברות זכרונות קדומים

    1 חוברות פנקס ירושלם

    1 חוברות החרש והמסגר

    1 חוברות ניר לבית הלוי

    2 חוברות צרור פרחים

    1 חוברות הארבה לארץ־ישראל

    1 חוברות מכתבים מירושלים

    1 חוברות שלש כתובות הבאות האחד

    1 חוברות חיי הקראים בירושלם

    1 חוברות חוברת היובל

    1 חוברות אלבום מלידי הארץ

    1 חוברות חללי בת עמי

    המו“ל פנחס מ. גראיבסקי, ירושלם א”י.  ↩

  34. מפאת סבה טכנית נשמט הפרק הזה ממקומו.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות