מגנזי ירושלם כולל תעודות הסטוריות, כתבות עתיקות; מכתבי בעלי אנשי שם וכו' לתולדות הישוב היהודי בא"י.

הובאו לדפוס בפעם הראשונה ע"י פנחס בן־צבי גראייבסקי

– חוברת י"ג –

ירושלם, טבת תרצ"א

דפוס צוקרמן ירושלם

 

משמורים אור תורה    🔗

בבית המדרש הישן “מנחם ציון” בחורבת ר' יהודא החסיד ז"ל

נוסדה בשנת תר“ז ע”י גאוני קדמאי דירושלם

הדרת זקנה חופפת על הפנקס הישן של החברה העתיקה הזאת, וזו העתקתו:

נדיבי עמים נאספו טכסנו עצה מה לעשות על ביטול התמיד בבית אלקינו בבית מקדש מעט אשר נשאר לנו לזכרון היכל שמה. ומיום שחרב אין לו להקב“ה בעולמו אל ד”א של הל' ודא עקתא המארכת עול הגלות ווי לן דגלותא אתמשך, ועם ד' הולכים ודלים ממושך וממורט ולא נשאר לנו רק התורה הזאת, וכתיב (ירמי' ט') על מה אבדה הארץ וגו' על עזבם את תורתי וכו' ובמ“ר הקול קול יעקב וגו' בזמן שקולו של יעקב בבהכנ”ס ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטת בהן, ואף שכל אחד יש לו שיעורין דאורייתא בביתו, אכן על בית המדרש עגמה נפשינו, נשכבה בבשתינו ותכסנו כלימתנו אשר בחצרות בית ה' בעיר אלקינו ציון אוה למושב לו בשערי' המצוינים בהלכה כי מציון תצא תורה, וגם בעניותינו לא עזבנו ה' אלקינו והקים לנו בית מדרש גדול “מנחם ציון” נר מצוה נדעך ואור תורה לה תהיל בשלהבתי' להעלות נר תמיד. ולא יחשו המזכירים את ד‘, והנביא (חגי א') צוח פנה אל הרבה והנה למעט וגו’, יען מה יען כי הבית הזה חרב ואתם רצים איש לביתו וגו' ה“ו ח”ו, בשגם בלילה אשר לא איברי אלא לגירסא ואמרו חז“ל כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה וכו ולא תהי' כהנת כפונדקית, ובזוה”ק (ח“א דל”א) וכד עייל וכו' כדין קוב“ה איתער וכו, ולא ניחא קמי בר מזבנא דמתערו לתתא באורייתא וכו' בגין דמיומא דאתחריב מקדשא לתתא אומי קוב”ה דלא ייעול בגו ירושלם דלעילא עד דיעלון וכו' יע“ש באורך עוד שם (ד' צ"ב) בלילה כו' כרוזא כו' קאים מאן דקאים כו' בדין בני נשא ניימין ונשמתין נפקי ואיסהדית כו' כו' כדין אתער קוב”ה בנימוסי לאשתעשעה עם צדיקא וכו' בהאי שעתא זכאה חולקי' דב“נ דקאים לאשתעשע באורייתא דהא קוב”ה וכו' צייתין לקלא הה“צ היושבת בגנים וכו' ולא עוד וכו' למהוי תדיר נטיר כו' הה”ד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וכו' כל מאן דאשתדל באוריתא בהאי שעתה בודיא אית ליה חולקא בעלמא דאתי יעו“ש באורך (בויקרא י"ג) הנה ברכו את ה' כו' אינון דמשתדלין באורייתא כו' לילה למלעי באורייתא ומתדבקי בה בכ”י וכו' ת“ח בשעתה דבר נגש קם כו' למלעי באורייתא וכו' כמה אלף וכו' לשבחא ליה למלכא קדישא ההוא מאי דזכי וקאים כו' למלעי באורייתא קוב”ה אצית ליה וכו' ומכרזא ואמרו הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' אתון איתעטרו לה למלכא קדישא וכון העומדים בבית ה' בלילות אילין איקרי עבדי ה' וכו' הה“ד שאו ידיכם קודש וברכו את ה' אתון איתחזון דמלכא קדישא יתברך, על ידייכו כו' כו' וב”ג דעביד כן וזכי להאי מאי קא מכרזו עליו יברכך ה' מציון כו' מההוא אתר דאיקרי דמתברכי כ“י וכו' שלום על ישראל וכו' בגין וכו' ומילי דאורייתא אסיגאו שלומא בעלמא דכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (ובתיקונים חמשין) א”ל ר“א אבא וכבייכול ב”נ לאחזרי' להקב“ה לאתריה, א”ל אין כמה שאשכחנא בדוד דאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה שד אמצא מקום לה' עכ“ל, ועוד הרבה מאמרי חז”ל בגמ' ובמר“ר ווה”ק נוראים וגדולים מהפלגת ת“ת ואנינות החורבן בלילה אשר עלאין ותתאין תלוים ועומדי' ע”ז מהדברים העומדים ברומו של עולם אשר כל ב"י נשען עליו.

קול המאמרים הקדושים והנוראים בכשיל וכלפות יהלומון על לב הישראלי ומי האיש הירא ורך הלבב אשר לא ימס לבבו ולבב אחיו לתור איזה דרך ישכון “אור תורה משמורים”. העומדים בבית ה' בלילות ולילה כיום יאיר.

ומי לה' אשר רואה אלו יוצאים ולא יצא? ועוד בזוה“ק הנ”ז ובלילה וכו' פמליא דליה וכולהו צדיקיא נפקין ומתערין עיילין ומתכנשין בבתי כנסיות וכו' וכו' וכרוזא קרי בחיל בני היכן אתון קימו דמיכין הקיצו ישנים ועוד ועוד הרבה מאמרי חז“ל בגמרא בענינים שונים ובמד”ר ובזוה"ק וכו' הידועים ונודעים בפי כל.

לזאת כוונו בליבא דמחשבה ואנחנו בהתאספנו כהיום לתקן את הדבר הזה הדבר העומד ברומו של עולם, ואנחנו השרידים קבלנו עלינו כהיום להיות כל אחד ואחד חברים כאחד עוזרים איש רעהו, וקראנו להחברה “משמורים” שם חדש אשר פי ה' יקבנו אור תורה ובפרטי האופנים והתקנות המבוארות בדף השני הלזאת נקרא חברה שיהיו יחד חבורים ואגודים בשלהבת קדושת נר מצוה ואור תורה ומי אשר יעלה בגורלו לעמוד על המשמר יהי' שלוחא דרחמנא ודידן ביחודא שלים בשם כל בני החבורתא קדישתא, אשר נמנו וגמרו להקל ולעמוד על נפשם ועל שם ח"ק אור תורה יקרא ושלוחו של אדם כמותו ויהי רצון לכולנו לפני ה'.

ועתה אחינו אנשי גאולתינו עם ה' אלה הדבקים בה' ובתורתו ומרצים ומחוננים עפר אדמתו אשר שמתם מגמת פניכם לעלות לבוא לשם ה' מקום שכינתו ולעבוד עבודתו, אל נא תקשיחו לבבכם ממצוה רבה הלזו אשר בהררי קדש יסודתו עמדו ישרים עמדו קומו והתעודדו נחזיק איש ביד רעהו נתאחוה בלבבינו איש באחיהו ונהיו מהשרידים כלנו כאחדים נחוש לטובת עצמינו להזריז כל א' בגורלו ובשם אלקינו נגדול, לבוא איש על דגלו, ולא יעצרנו גשמי סיבות הכבידות, ולא ימנענו מטר הטרדות מלבוא בית א' להלל ולהודות גם ה' יתן לנו הטוב וארצנו תתן יבולה על הר ציון וירושלם יצמיח צמח צדקה ותהלה, ונבנת העיר על תילה ויקבץ נדחי עמו ישראל שבגולה, ויעמדו הכהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראלים על משמרתם, ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם, ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו יכון נצח ולא נוסיף להמָעֵד גאולת עולם תהיה לנו חיש מהר כי בא מועד אמן סלה.

ולמען תהי' האמת נאדרת. לאות ולמשמרת, באנו על החתום ועל הגלוי חודש זיו שנת ט’ו’ב ל’י’ש’ר’י’ם (תר"ז) לפ“ק בירושלם עה”ק תובב"א.

נאם יוסף זונדיל מסלאנט

נאם נתן נטע באמו“ר הר' ר' סעדי' זצ”ל

נאם חיים חייקא יפה

נאם דוד באמו“ח יהושע זלל”ה טביא

נאם יעקב בא“א מו”ה מענדיל מלוצין

נאם יוחנן הירש כהרב מוהר"מ שלאנג

נאם אברהם מאיר בהרב מו“ה ירמי' ז”ל כ"ץ רוואלקאמיר

נאם יהודא ליב באאמו“ר מוהר”י זונדיל מסלאנט

נאם דוד הוא הקטן טעבלי בהרה“ג מו”ה שלמה ז“ל האבדק”ק לונדון והמדינה

נאם יהודה אליעזר במו"ה משולם הלוי

נאם נחום במ' ניסן (משקלאו)

נאם מרדכי ארי' ליב באמו"ה גבריאל

נאם יוסף שאול בלא“א מו”ה מאיר הלוי הי"ו לנדא

נאם יצחק בלא“א מו”ה מאיר כ"ץ

נאם אלי' זאב העלכערג

נאם יצחק בא"א מ' שלמה זלמן

נאם אלי' יהושע במו"ה מנחם נחום מלוצין

נאם אברהם בנ ימין בה' מו“ה משה הכ”מ ועלי להתחיל ולקיים אי“ה מט”ו מנחם תר"ז

נאם משה יהודא בן מוהר"ן נתן הכהן

נאם בנימין בן במי“ה אברהם ז”ל לילענטהאל

נאם אברהם ליב במ' יצחק שמש הכולל

נאם אליעזר דן ב"ר ארי' ליב

נאם יוסף אברהם בהרב יודא ליב

נאם יצחק בלא“א מו”ה משה נ"י

נאם אברהם בן שלמה מנאויברדק

נאם אלי' יודא בא"א יצחק יוסף הכהן

נאם צבי ארי' בהרב ר' שבתי

נאם אלי' יהושע בהרה“ג מו”ה רמ“נ ז”ל

נאם יוסף יואל בהא“א מו”ה אלי' ריוולין

נאם אברהם במו“ה אורי שבתי נ”י

נאם אלי' במו"ר מנחם מענדיל מאמציסלאוו

נאם צעיר הלוי יעקב באמו“ר מוה”ר נתן ז“ל סג”ל ספיר

 

תעודות עתיקות משנת תקס"ג והלאה    🔗

א.    🔗

בהיות שאנחנו הח“מ חכמי ופקידי ומנהיגי ומשגיחי כו' הת”ח הידוע פעה“ק ירוש' ת”ו נטלנו וקבלנו מיד החכם השלם הדיין המצויין כמהר“ר רפאל אברהם בכר יוסף נר”ו מהאיש הידוע סך חמשים אריות לצורכי כו' הנז‘, ובעדם ובעבורם מכרנו והעברנו והחלטנו למעלת הח"ר רפאל הנז’ ולב“כ קראט אחד מן הבית הידועה לכו' הת”ח הנז' ככתוב ומפורש בשטר המקנה אמע“ל, והן עתה מודים אנחנו הח”מ הגש“ו איך בכח המסור בידינו מכו' הנז' חזרנו ושכרנו הקראט אחד מן הבית הנז' מידו החר”ר הנז' במספר ירחים נמנים ומתחילים מיום ר“ח תמוז מש' התקס”ג בסך ששה אריות בכל י“ב חדש כ”ז ששט“ז קיים בלתי קרע ב”ד, וגם מודים אנחנו הח“מ הגו”ש בלי שום זכר אונס כלל רק בתורת הטבה הטבנו בכח המסור בידינו מכו' הת“ח הנז' ונתחייבנו אנחנו הח”מ וחייבנו את כל הבאים אחרינו לשב“ק להטיב עם הח”ר רפאל הנז' ועב“כ שבכל עת וזמן שירצה למכור הקראט אחד מן הבית הנז' מחוייבים אנחנו והבאים אחרינו מעתה ומעכשיו למסור ביד רו”מ הקונה הנז' וב“כ הסך הנז' ולחזור ולקנות הקראט אחד מן הבית הנז' בלי שום דחוי כלל, ולבטחון פרע השכירות וההטבה הנז' שעבדנו כל נכסי כו' הת”ח הנז' מקואג“ם שקנו ודיקנו הכל כאשר לכל שעבדנו שגו”ש וכאפותיקי מפורש עשוי כהוגן וכתחז“ל כדי להתפרעא מנהון הסך ומשים¹ אריות הנז' מלבד השכירות, והכל נעשה ונגמר מידינו הח”מ בקגו“ש במדל”ב שקנו אחרים מידינו בכ“ת ואופן המועיל ומספיק לפו”ד ובנאמנות גמורה בפי' וכו' ואחריות וחמר וחזק שטרא הנא באחריות וחמר וחזק כל השטרות הכשרים דנהגו ביש“ר העשויין כהוגן וכתחז”ל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת רשב“א² זלה”ה, ועל דבר אמת ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בח' אלול משנתינו התקס”ג ליצירה והכל שו"ב וקיים

הצעיר משה בכר מיוחס     בנימין משה מיוחס ס“ט     בצלאל אשכנזי ס”ט

 

תק"ע    🔗

ב.    🔗

להיות שיש חצר פעה“ק ירוש' ת”ו להגוי הנקרא חסאן סארג' והוא קרוב לשוק הטאבונה והחצר הנז' עומד בפנים מבוי מתוך מבוי ולימין הכניסה למבוי החיצון יש חצר שדר בו היום ח“ר בכור דאנון הי”ו בושנאק ולצד שמאל יש חצר שדר בו היום ח“ר בכור מזרחי אבאסטאדו הי”ו ובצד החצר הנז' בסוף המבוי החיצון יש שם פתח ובכניסתו לשם הוא המבוי הפנימי ולימין הכניסה יש חצר שדרים גויים בו היום ולמעלה ממנו לצד שמאל יש עוד חצר ופ“פ לצד דרום ויש להחצר הנז' שני פתחים האחד הוא הנז' והשני למטה שמשם יוצאים לשוק הנקרא באב אל צינצלי ובפתח העליון הנז' לצד דרום יש מדרגה נגד הפתח וכשעולים לשם יש חצר קטן ובתוכו יש שתי בתים אחת גדולה ואחת קטנה והבית הקטנה פ”פ לרוח מזרח ולרוח הנז' לצד הפתח יש חלון אחד פתוח לתוך החצר הנז' ובבית הנז' לצד צפון יש ארובה קטנה והיא נוטה למבוי החיצון והבית הגדולה פ“פ לצד צפון ובתוכו יש שתי חלונות אחד לצד מזרח ואחד לצד מערב ועוד יש חלון קטן למעלה מן הפתח וברדת מן החצר הנז' תחת המדרגה יש חצר אחד ופ”פ לרוח מזרח ובצד דרום נגד פתח החצר יש בית אחת והיא קודם עליתו למדרגה הנז' ויש לבית הנז' חלון והיא למעלה מן הפתח ולצד מזרח בבית הנז' יש עוד פתח ובצאתו ממנו יש מדרגה קטנה וכשיורדים ממנה יש עוד חצר קטן ובתוכו יש בית אחת ופ“פ לצד צפון ובצד הפתח יש חלון אחד נוטה לאמצע החצר הנז' ויש גינה קטנה ונטוע בה אילן ועוד יש מדרגת אפנים וברדת ממנה יש עוד כנגדה מדרגה אחרת וכשעולה שם יש בית אחת קטנה ופ”פ לצד מזרח ובתוך הבית הנז' יש שם ארובה לשוק הנז“ל וברדת מן המדרגה הנז' יש תחתיה בור מים ושם למטה יש עוד חצר ויש שם ליוואן אחד ובתוכו יש בית אחד ופ”פ לצד צפון ויש בו שתי חלונות לתוך הליוואן הנז' ובצאתו מן הליוואן הנז' יש תבשיל קטן לצד מזרח ובצד דרום תחת המדרגה יש עוד מבוי קטן ובכניסתו לשם יש בית הכסא ש“כ ושם הוא הפתח החצר השני אשר ממנו יוצאים לשוק, הנה מה שידענו וראינו בחצר הנז' הוא שמקודם לכן היה דר בו הגוי בעל המולק וזה כמה ימים ושנים שיצא הגוי ממנו והשכירו לח”ר יהושע אשר הי“ו ולא ראינו שיצא שום טוען ומערער על חזקת החצר הנז' ובגין דא תהא למיקם ביד ח”ר יהושע הנז' שכל עוד שלא יצא טוען ומערער על חזקת החצר הנז' ויוציא בידו שטר כתוב וחתום על החזקה הנז' כהוגן וכתחז“ל הרי היא בחזקתו וזכה בחזקת הנז' ובכל מוצאיו ומובאיו והנאותיו זכייה מעליא כהוגן וכתחז”ל הוא וב“כ, ואינש לא ימחה בידו מן יומא דנן ולעלם ולמען תהיה האמת נהדר”ת ולעדות והראיה בידו וביד ב“כ למען אשר לא יקרב איש זר אליהם להשיג גבול באנו על החתום בשליש אחרון לח' חשון מש' התק”ע ליצירה והכל שריר ובריר ויציב ונכון וקים.

הצעיר שמואל אברהם פרחי ס“ט     הצעיר רחמים פנחס מזרחי ס”ט

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב“ד דח”ל כד הנפק שט“ד קדמנא ומראית בריר לנא חת”י סהדיא האלין דה“א היא ולמען תבא ראיה מהימנא ביד האלמ' סיניורו קלארה אלמ' הח' יאושע אשר הנז' למגבי דמי החזקה הנז' מיד הדרים בה אף הסכמת ירוש' ת”ו כל ימי מיגר אלמנותה לצורך מזונותיה אשכרוה וקימנוה וכדאתחזי ואתקיים,

שלמה מאימאראן ס“ט     יוסף פרחי ס”ט     רפאל אלנקוה ס"ט

 

תקפ"ג    🔗

ג.    🔗

מהודעין נחנא גבאי ומשגיחי הק“ק הגדול יב”א אשר בפעה“ק ירושלם ת”ו שמימי עולם ושנים קדמוניות הקודשו תשעה ליסטאס להק“ק הנז' והלו הן ראשונה מהרב כמוהרר”ם גאלאנטי ז“ל בעד שתי הדלקות ס' דברים והו”ר והדלקה והפטרה כ“א לח' שבט, שני מהרב כמוהרר”ם גואקיל ז“ל בעד הדלקה אחת, שלישית מהרב כמוהר”ר מיוחס ב' שמואל ז“ל בעל פרי האדמה בעד הדלקה והפטרה פ' עקב והפטרה ס' ויחי לעילוי נשמת הרבנית תנצב”ה, רביעית מהרב כמוהרר“ש מיוחס ז”ל בעד הדלקה והפטרה ס' ראה, חמישית מהרב כמוהרר“י אזולאי ז”ל בעד הדלקת יוה“ך, ששית מהרב כמוהר”ר רחמים בנימן מיוחס ז“ל בעד הדלקה והפטרה ס' ואתחנן ובעד הדלקה והפטרה ס' בא לעילוי נשמת הרבנית תנצב”ה, שביעית מהרב כמוהרר“י טאראגאן ז”ל בעד הדלקה ויחי, שמינית מהרב כמוהר“ר מיוחס משה הי”ו בכמוהרר“ש ז”ל בעד הדלקה והפטרה שבת זכור והדלקה ליל פורים, תשיעית מהרב כמוהר“ר מרקאדו הכהן הי”ו בעד הדלקה שבת הגדול, ולמען תהיה זאת לעד“ה באנו על החתום פעה”ק ירושלם תוב“א בחדש כסלו דהאי שתא הת”ק ושמנים ושלש ליצירה והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים.

שלמה יהודה בנימין מיוחס ס“ט     יהודה הלוי ס”ט

(עוד יבוא)

 

הרב החכם והעסקן הצבורי בארץ ישראל רבי ישראל דוב פרומקין ז“ל עורך ומו”ל החבצלת.    🔗

על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם הרימי – אל תיראי! ³

זאת היתה האמרה שבשערי החבצלת. במשך ארבעים שנה

“תולדותיו של הרי”ד פרומקין קשורים ואחוזים בתולדות הישוב הירושלמי, במשך דור שלם עבד עבודה ישובית ספרותית, וכדי להקיפם מכל צד צריכים להקדיש ספר שלם. אי אפשר לדבר על תולדותיו של מר פרומקין מבלי לנגוע בתולדות ירושלם. ואי אפשר לדבר על תולדותיו של הישוב הירושלמי מבלי לנגוע בתולדות מר פרומקין. עוד נוציא ספר מיוחד בשם “פרומקין וירושלם”. כן אמרנו בראש ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט' שהקדשנו לכבודו של ר' ישראל דב פרומקין ז“ל. וכן אנו אומרים גם עתה, אבל עד שיוצא הדבר אל הפעל הננו נותנים בזה לע”ע –

פרק מתולדותיו –.    🔗

ר' ישראל דוב פרומקין נולד ביום כ“ג מרחשון שנת תרי”א לאביו הרב הגדול ר' אלכסנדר סנדר פרומקין בעיר דוברובנה, אביו היה מילידי עיר שקלוב וממיוחסי חב“ד וחתן הרב הגאון והצדיק מוהר”א הלוי ז“ל משטרשילי, בעל מחבר ספרי שער היחוד והאמונה, שער עבודה, עבודת הלוי. אחד מגדולי סוחרי ריגה וידוע לבעל מקרא ובקי בתנ”ך.

בשנת הששים לימי חייו עלה אביו לשכון בירושלם, ויביא גם את בנו עמו, והוא אז בן תשע שנים, אביו חנכהו על פי דרכו וישכור לו מורים פרטים שילמדוהו תנ“ך ותלמוד, וגם שפה זרה, בהיות ר' ישראל דוב בן חמש עשרה שנה בא בברית הנשואין את בת הרב ישראל בק מדפיס. אז התמסר ללמוד הגמרא, וילמוד בשקידה גדולה בהישיבה שיסד אביו בבית המדרש אשר לחסידי חב”ד, ובהמלאות לו שבע עשרה שנה חגג חג סיום ש“ס שלמד במשך זה מהחל ועד כלה, בשנת תרכ”ח יצא אביו מירושלם לבקר את משפחתו ולמכור את אחוזותיו שעזב בדוברובנה, וילך גם בנו עמו, ואחרי שנה שבו ירושלימה.

בשנת תרכ“ט בהיות מר פרומקין כבן תשע עשרה שנה החל להוציא בעזרת שותפים את העתון החבצלת שהיה יוצא אחת לשבועים בשני גליונות, האחד בשפה העברית והשני בשפניולית, בשנת תרל”ג נסע ה' פרומקין לקושטה וישג שמה רשיון להקים בית דפוס, ולהוציא את החבצלת על שמו (שעד אז היה הרשיון על שם חותנו הר"י בק) ואז נסע משם לאירופה ויקנה לו מכונות ואותיות וישב ירושלימה ויכונן את בית הדפוס שלו.

בשוב הרי"ד פרומקין מנסיעתו,⁴ יסד את החברה “תפארת ירושלים” שמטרתה היתה: להיות מעוז לדל ומחסה לאביון וביחוד לאיש הבא יחידי ירושלימה באין קרוב וגואל; לתמוך בידי אלמנות ויתומים ככל אשר תשיג ידה; לתמוך בכל דבר טוב ומועיל בירושלים וסביבותיה, לעזור לעניי העיר במלחמת חייהם בכל מה דאפשר וכו' באין הבדל בין אשכנזי לספרדי או מערבי, בפעולות הצדקה הזאת עסק ה' פרומקין גם כמה שנים אחרי כן והיה מקבץ כספים למטרה זו מבין מכיריו בארץ הק' ובחוץ־לארץ, וכמה וכמה מתושבי עירנו יודעים לספר על דבר פעולות שעשה בזה המנוח להם עצמם או לאחרים. בית־פרומקין היה תמיד פתוח לכל איש מצוק ומר לב.

עוד נמצא בידינו ספר חברת “תפארת ירושלם” מטרתה ותקונותיה, וזה תכן השער:

 

חברת תפארת ירושלם    🔗

שתולה בבית אלקים בעה“ק ירושלם פרחה ביום א' חג המאורות שנת “קומי אורי כי בא אורך” לפ”ק פעיה“ק ירושלם ת”ו.

עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקודש (ישעיה נ"ב א)

העתקה מסעיפים אחדים:

סעיף ד' אומר: אם באוצר החברה ימצא קרן קיים סך מסוים אז תשתדל גם לתת נערים יתומים ובני עניים, אשר לא יצלחו לתורה, לבעלי מלאכות מאחב"י ולגדלם על ברכי התורה והיראה.

ה): אנשי החברה אשר יבאו בברית, יהיו באגודה אחת, איש את רעהו יעזורו בכל היכולת, ולא יהי הבדל בין ספרדי לאשכנזי או מערבי כי אחים אנחנו. –

ו) על הסופר והמזכיר לתת בדפוס בכל חדש את כל המדובר והנעשה בעת שתהי' האסיפות.

י"ג)⁵ בסוף כל שנה ושנה יודפס חשבון הכנסת והוצאת החברה.

ט“ו) בהעדר ח”ו אחד מהחברים מחויבים ראשי החברה לתמוך בידי אלמנתו ויתומיו ככל אשר תשיג ידם.

בעה“ח אנחנו מיסדי החברה בשם כל באי חברתנו ולה' עיננו צופיות כי יהי' בעזרתנו. יום א' דחנוכה תרל”ג פעה“ק ירושלים תובב”א.

בן ציון שלעז מוועקסנא     מיכל הכהן     ישראל דוב פרומקין     אליעזר מוולאזין     אברהם זוסמן

הרב הגאון ראשון לציון כתב על הפנקס דברי אהבה הנובעים מקירות לבו הטהור המלא אהבת אדם: "ראיתי כל האמור בזה, ויהא רעוה כי תתקיים החברה הזאת ובטחוני חזק, כי אם יצליח ה' בידי המייסדים, להגדיל החברה ולהאדירה, אז תקוה גדולה נשקפת לעם בציון יושב, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיהם, ומברכותיה יתברכו המייסדים והחברים וכל הנלוים להם, בברכת המעתיר לצור עוזי ומעוזי.

אברהם אשכנזי ס"ט     (מקום החותם)

בשנת תרל“ד יסד הרי”ד פרומקין בעזרת חברת “תפארת ירושלם” ביבליאותיקה על שם השר מונטיפיורי בהגיעו⁶ לשנת השבעים, ויקרא אותה בשם “בית אוסף ספרים אשר למונטיפיורי”. בהפתח הבית נשא ה' פרומקין נאום שבו הזכיר כי עוד בשנת תרל“ב נתעורר הרב הגאון הר”י השיל לוין מולוזין ויקרא על ידי החבצלת ליסד בית אוסף ספרים בירושלים, ובעת ההיא עזר גם הראשון לציון הגאון רבי אברהם אשכנזי על ידו אך מפני סבות שונות לא יצא הדבר לפועל, וכעת יש תקוה כי בית האוסף הזה יהיה לתפארת ירושלם.

השר משה מונטיפיורי שמח על הדבר הזה וישלח מכתב למיסדי הבית ביחד עם נדבה של חמשה פונט וגם בחוץ לארץ יצא שם הבית, והעתונים היהודים דברו על אודותיו, ושלחו בו את גליונותיהם. אבל הרוח ששרר אז בירושלם נגד כל השכלה בכלל, ואפילו השכלה ברוח ישראל, הביא את שלומי אמוני ישראל להתנגד לבית הספרים ורבני העיר גזרו עליו אסור, וכן נחרב הבית והספרים נפוצו, כמו כן הוכרז אחר כך אסור קריאה גם על החבצלת.

והחבצלת, בתור עתון הדן ומדבר על עניני היום והחיים והמוכרח בשביל כך לנגוע בכמה וכמה אנשים כללים ופרטים משך אליו כמובן המון שונאים ורודפים מחוגי ומשדרות שונות. ובשנת תרל"ז רבו הקמים עליו, והרודפים האלה לא הסתפקו בהאסור שהוכרז עליו מצד הרבנים, אלא שמסרו נגד ה' פרומקין אצל הממשלה.

במשך הרדיפות נגלה להממשלה קשר בוגדים אשר התמכרו להצית אש בבית הדפוס להעלות כל המכונות על המוקד, אך מחשבתם הופרה, ונחשוב לא למותר להעתיק פה את המכתב שנשלח בימים ההם להפחה מאת רבים מבני עירנו, המכתב נכתב ערבית ונעתק עברית למען ידעו החותמים אשר לשון ערבי מוזר למו על מה הם חותמים וזהו לשון המכתב:

אל כבוד הוד מושל עירנו יר"ה.

לדאבון לבנו שמעו אזנינו כי איזה אנשים אשר דברי יושר של מכה“ע החבצלת היו”ל פה ירושלים זה כשבע שנים נגעו אל לבבם כי הם חזו בם חזות עצמם, והיטב חרה להם על אשר יבקש מהם חשבון מכסף הנדבות הבא לידם, העריכו מכתב אל כבוד הודו מלא דברים אשר אין שחר למו, למען יחדל המ“ע הזה המהלל בשערים מצאת עוד לאור, ע”כ קמנו אנחנו הח“מ לבקש מכבוד הודו כי יעמוד בעזרת המ”ע היקר הזה לעזרת המו“ל החכם הנכבד ה' ישראל בער פרומקין העומד לימין האומללים. אנא; קומו נא לעזרתו כי אלפי עינים כלות ומיחלות לתשועת ע”י המ"ע הזה, אשר כל השרים הגדולים באירופא מחזיקים בימינו ומפארים אותו, ואך על ידו תקוה כי יושמו סדרים בהנהגות המקהלה, וחשבון צדק יוערך מכל כסף עניים הבא ירושלימה ואינו מגיע אל יסוד הנרצה, בן בדבר החרם המפיל חתיתו על כל יושבי ירושלים להבטל כלה מקרב עירנו כאשר אין עוד זכר לו בכל ארצות אירופא. מבטחוננו בישרת הודו קצרנו.

ועה“ח כעשרה חותמות גדולים מפותחים פתוחי חתם מכוללים מחברות ומאחדים מגדולי העיר ומחא”ד אשר להחרידים ועוד, לבד חתימות מאנשים פרטים מלא הגליון.

עד כמה היתה האמת יקרה אצלו ולא מכרה בעד כל הון רואים אנו גם מהעובדה הזאת:

“בימי הרדיפות תמכו בידיו תמיכה גדולה נדיבי העיר לאנדאן ובראשם היה השר ליאנעל דע ראטהשילד שקצב לו תמיכה שנתית גדולה, וימלא אחריו גם בנו הלורד ראטהשילד, ויהי כן עד שנת תרמ”א. בעת ההיא נדפסה הודעה בהחבצלת ע“ד עשק ירושה ידוע בעירנו, וירע הדבר בעיני אחדים מפקידי בית ראטהשילד שהיו אוהבי האיש שנגעה בו דבר המודעה, וידרשו הפקידים מה”פ להשיב אחור דבר המודעה ולא אבה לעשות שקר בנפשו. כששה ירחים עמלו הפקידים להטות את ה“פ לשוב מדרך האמת. ומכתבים רבים הוחלפו ביניהם, ובראותם כי לא יכלו לו הפחידוהו כי ימשכו ידם מהתמיכה ויעשו כן, והרי”דף לא שב מדרכו ולא עשה חנף למו⁷, כי במקום מלחמת האמת אין כסף נחשב בעיניו מאום, כאשר ידעו זאת כל בני ציון מאז ועד עתה ועד היום הזה" (“ספר זכרון” לר“נ סוקולוב פרק “חכמי ירושלם”, לאחד הסופרים הותיקים בשנת תרמ”ט).

בשנה ההיא בקר ה' פרומקין, את העיר חברון, וירא בעיניו את הצרות והמצוקות שסבלו אז התושבים היהודים מאת הערבים, ומקרה קרה אז כי אחד מאילי הארץ התגנב בלילה לבית אשה יהודית ויענה, והיא בהאבקה עמו עשתה בו סימנים, ותכירה למחרת וידעו הכל כי הוא הוא עושה הנבלה ובכל זאת יצא משפטו לאור וחופשה נתנה לו, ויהי בשוב ה' פרומקין ירושלימה כתב על זה מאמר גדול בדמי לבבו, ויעורר את לב הגדולים על הרעה הנשקפת לאחינו תושבי חברון.

את המאמר הזה העתיקו מתנגדיו ויתנוהו לפני בית המשפט המחוזי העליון, שמונה עשר איש היה מספר השופטים, והמשטינים ומתורגמני הקונסולים (שהיו עוינים את ה' פרומקין בשביל מלחמתו התדירית נגד המיסיון, שפרש אז מוטות כנפיו על הישוב הצעיר) לימינם, אחרי הטענות והמענות הפקידו השופטים קומיסיה מביניהם משלשה אנשים: מישלמי, נוצרי, ויהודי, שתברר את טענותיהם של שני הצדדים, ותארך החקירה כששים יום, ובין כה עמלו גם ידידי ה' פרומקין בעיר הבירה, וישלחו לו מכתבי מליצה מגדולי הממשלה, ובעת ההיא נשלח מעיר הבירה פחה חדש ירושלימה, ויבקרוהו שלשה מגדולי עדת היהודים בעיר הבירה, וראש הרבנים בראשם. ויבקשוהו לשים עינו לטובה על האדון פרומקין בבואו ירושלימה.

סוף דבר היה כי ה' פרומקין יצא זכאי במשפטו זה, כי בין כה וכה כבר עברו ששה חדשים מעת שנכתב המאמר, ולפי החוק לא דנו על זמן כזה לשעבר.

מאורע משפט שני, ועוד יותר חמור מהראשון בא על ה' פרומקין בשנת תרמ“ג ולרגלי המשפט הזה כבר זכה מר פרומקין להכלא גם בבית האסורים, וזה הדבר: בחשון תרמ”ג בא לעירנו הגנרל וולס, ציר אמריקה בקושטה, היהודי ה' קריגר היה אז מתורגמנו של הפחה בעירנו, והפחה מלא את ידו שיקבל את פני הציר בשמו. על ידי סבה לא היתה אז קבלת הפנים כראוי לצירה של אמריקה. ואת הדבר הזה לקחו להם המסיונרים לתואנה ויאשימו את ה' קריגר כי אך הוא האשם בדבר, ועל פיהם דרש הציר מאת הפחה להסיר את ה' קריגר ממשרתו, הדרישה הזאת נתמלאה ובאופן שהשביע בחרפה לא רק את ה' קריגר כי אם גם את כל היהודים תושבי ירושלם, נגד הדבר הזה יצא ה' פרומקין במאמר ראשי בהחבצלת בשם “רפובליקוני ודיספוט” שבו בקר קשה את הציר ומליץ הקונסוליה האמריקנית שמאתו היה כל הדבר הזה. – וזו ההעתקתו:

 

רעפובליקאני ודעספאט⁸    🔗

"זה שנים אחדות הראה ה' עמו קשה, השקנו יין שנאה הבאה מתוך קנאת בני העמים אשר בתוכם אנו יושבים וצוררי ישראל מעוללים עלילות רשע ומבקשים תחבולות להתנפל עלינו ולהשפיל כבודנו. בארצות אחדות גדלה מלחמת חושך ואור, הזיה וחופש דעות, ואם כי לא הצליחו מורדי האור לכלותה הקדירו מעט שמי זהרה, ובעלי הזיה הכאיבו לחופש ויפצעוה פצעים נאמנים. ישנן עוד ארצות רבות אשר לא פשתה מהן מספחת האנטיסעמיטיזמוס וממשלותיהן מביטות בעין חמלה על כל תושביהן מבלי הבדל דת וביניהן תחשבנה במדריגה הראשונה תוגרמה ואמעריקא, ממשלותיהן ידועות לממשלות חופש ודרור, זכות אחד בהן לכל אזרחיהן מאמני דתות שונות ושעריהן פתוחות לכל נקשה ודל נמלט מארצו אשר יצרו צעדיו בה. ולכן בגבור המהומה ורדיפות אחינו בארצות מעיקנו, אל שתי הארצות האל שמו הפלטים פניהם ואליהן נשאו רגליהם לבקש בהן לנוח אשר ייטב להם. אל אמעריקא הארץ הרת חופש וגבול ממשלה נהרו עוד רבים יתר משל תוגרמה בבטחונם כי אין מקום בה לשנאת דת, ומושליה ועמה לא יטו אוזן לקול צוררי ישראל ולא יתנו להפריע מנוחתם ולחלל כבודם אבל “אין למדין מן הכללות” כלל גדול לנו; וכי יש יוצא גם מן כלל בטחונם זה הראה לנו עתה אחד מגדולי שרי ממשלת עמעריקא בבואו ירושלימה.

הגענעראל וואללאס ציר ממשלת ארצות ברית אמעריקא מקאנסטאנטינאפיל בא בשבוע החולף ירושלימה לבקרה. ותהי ראשית מלאכתו לדרוש מאת כבוד פחת עירנו להסיר את מליצו אחינו האדון יוסף איפענדי קריגער הי"ו מפקודתו. הנסיבה אשר הסבה בדבר הזה היא כנודע לכל תושבי עירנו, נקמת המיססיאן הפראטעסטאנטית בהאדון קריגער, אשר בהיותו יהודי אוהב עמו ונושא על שכמו משרה גבוהה בממשלת מחוזינו מגביל הנהו מעט את תועבותיה, וככחו ויכלתו יגן על אחינו ובני עמנו לבל יהיו לברות לשיני צודדי הנפשות בני ברית המיססיאן. המה קדמו פני הגענעראל ויכו בלשונם את אחינו הנכבד הזה ויציתו בלבו אש דת לצאת לישע הפארטעסטאנטים ולהשפיל כבוד ישראל. זו הנסיבה הנאמנה, ואך מפני כי אין די בה לדרוש מאת הפחה להסיר איש עובד ממשלתו באמונה מפקודתו אך בגלל אשר יהודי הנהו, מצאו מקום לגול עליו אשמה אחרת אשר בה די עוז להראות כי לא כל המבריק זהב הנהו, ולא כל אשר בשם רעפובליקאני יכונה רחוק הנהו מדעספאטיזמוס.

המנהג עתיק ימים אשר שרר בתוגרמה לקבל פני צירי ממשלות זרות בעברם בארץ, בכבוד מלכים, בוטל זה כשנה, ועל פי חוק מיוחד ומאמר המלך הופקדו כל מושלי המחוזות לקבלם אך כאורחים נכבדים העוברים בארץ, והפקודה הזאת שטר כבוד פחת עירנו גם בהקבלת פני הגענעראל וואללאס, כי שלח אך את מליצו האדון קריגער לקולניא לברכו בשלום בשם הממשלה, ולהודיעו כי מוכנת הממשלה לשרתו באשר ידרש. האדון קריגער מלא משרתו ובהקרה המקרה כי הסוס אשר רכב עליו ה' קריגער לקולניא בעט ברגליו מאחורו בבואו בין סוסים אחרים, פחד לרכוב את השר עד העיר פן יבעוט הסוס ויקרה אסון להשר או הנלוים לו וימהר לעבור – אחרי אשר ברך את השר בקולוניא – לפני האורחה ויבא העירה ועל שער בית האטעל מעדיטראיין הנועד למשכן השר, חכה עליו ויקדם שנית פניו ויביא לו ברכת שלום מאת הפחה וממשלת עירנו. בעלי ברית המיססיאן אשר הסבו את השר מקולוניא עד העיר – וביניהם מליץ הקאנזולאט האמעריקאנית בעירנו ישראל מומר הנודע בשנאתו להעם אשר בגד בו, והמסית הצבוע אשר בעד אהבת עצמו ירמס תחת רגליו אהבת אדם וזכיות אנוש ־השתמש במקרה הזה להשפיל כבוד ישראל ויפתו את השר להאמין כי אך ה' קריגער הסבו בהקבלת פנים הקרה הזאת, ומרמות רוחא דאית בי' עזב את קולניא ויבא העירה לפניהם, ויחר אפו וידרש מאת הפחה להסירו מפקודתו. להפיג זעם השר ולהפיק רצונו, זאת עשה פחת עירנו כי הודיע הדבר לקאנסטאנטינאפיל ועד בא מענה מאת המיניסטעריום נדח ה' קריגער ממשרתו.

זה כחמש שנים וחצי אשר האדון קריגער נושא משרתו על שכמו ויפק רצון מאת כל תושבי ירושלם (לבד בני המססיאן) וירכש לו אהבתם העזה, ראוהו מלכים ויאשרוהו", נסיכים וגדולי אצילי ארץ ויחלקו לו כבוד ויקר, ולכן הדאיב המקרה הזה לבות אזרחי העיר ונכבדיה בלי הבדל דת ועדת ישראל שלחה צירים נכבדים ובראשם ראש רבני עירנו ומכתב מקשה בידם⁹ לשכך חמת השר ולבקש סליחתו, והא השיב פניהם ריקם.

כל עמל תושבי עירנו בני דתות שונות היודעים להוקיר עבודת האדון קירגער, להשיב אף השר ממנו נשאר מעל כי השיב ריקם פני כל מליציו כאשר השיב אחור מכתב האדון קריגער בעצמו אשר הגישה לו אשתו ותתנפל לפניו לסלוח לאישה אם שגה ויחטא לו, וכאשר לא הדר פני זקנים צירי העדה גדולי ישראל אשר הגישו לו מכתב בקשה הנזכר.

להראות אי־חפצו ביהודים או להפיק רצון המיססיאן לא בא לבקר גם את אחד מבתי הכנסיות אשר לנו, אם כי בקרוהו ראשי העדה פעמים ויחלקו לו כבוד ויקר אולי רב יתר מהדרוש.

זה שנים רבות יבקרו מלכים ונסיכי ארץ, שרים ורוזנים את ירושלם, ומכולם שבעה עדתינו עונג ויקר, וגענעראל וואללאס הוא הראשון – בתקותינו נשתעשעה כי יהי גם האחרון – אשר הרונו לענה ויראנו לדעת כי עוד לא אבד כלה על הדעספאטיזמוס וגם בכל רעפובליקאני נוסע והולך לדגל החופש יש מקום לאי־סבלנות וקנאת דת".

בעלי המיסיון מהרו למסור את הדברים להציר, והוא שלח דברו להפחה לסגור את החבצלת, וישלח הפחה מכתב לה' פרומקין לאמר: אבקשך כי תחדל מהוציא את החבצלת עד אשר יבוא משפטך מעיר הבירה, ובעלי המיסיון שראו את ה' פרומקין בתור אויבם היותר נמרץ והיותר פועל,¹⁰ הרעישו את כל בתי המשפט אשר בעיר, ודרשו בכל תוקף להעניש את כותב המאמר בכל חומר הדין, אז נחרץ המשפט על ידי שופטי ירושלם לסגור את החבצלת לחדש ימים, ולאסור את העורך לחמשה וארבעים יום,

אבל בהיות כי כל המשפט הזה היה בעיקר לכפר את פני המיסיון, התנהגו עם ה' פרומקין בכבוד ובעין יפה גם בבית האסורים, ויקבעו לו חדר מיוחד למאסרו, ורשות נתנה לכל הרוצה לבקרו גם ביום וגם בלילה, וביום השבת נתן לו החופש ללכת לביתו.

כמה וכמה מנכבדי וחשובי עירנו הלכו אז לבקר את ה' פרומקין בחדר מאסרו, וביניהם גם ה'' נסים בכר, בא כח האלינס¹¹ בעירנו, וידבר אתו ה' פרומקין על דבר יסוד אגודה אשר מטרתה תהיה להלחם ולפעול נגד המיסיון, ובצאת ה' פרומקין ממאסרו החלו להתעסק ביסוד החברה בפועל, ובמרחשון תרמ"ד יום המלאות מאה שנה להשר מונטיפיורי נוסדה החברה הזאת בשם “עזרת נדחים ותפארת משה ויהודית” במטרה לפעול בפעולות מקבילות נגד המיסיון ולהוציא בלעה מפיה.

החברה הזאת פעלה בנדון זה פעולות גדולות וחשובות מאד.

חברת “עזרת נדחים” פעלה ביחוד פעולה חשובה מאד בנוגע להתימנים שהחלו בימים ההם לבואם ירושלימה, ובהיותם עניים מרודים באין כל, היה גורלם מר מ… בעירנו, אף בתים לשבת לא היו להם, וילונו בנקרות הצורים ובמערות, ולא נמצא איש שישים לב אליהם, ויעורר ה' פרומקין ויעש תעמולה לעזרת המסכנים האלה, וחברת “עזרת נדחים” בנתה להם בתים בצלע הר הזיתים, ועל ידי זה כוננה שמה מושב חדש וגם עדה חדשה בירושלם, עדת התימנים שהלכה הלוך וגדול בעירנו. בהשתדלות ה' פרומקין נתנו בתים להתימנים גם על ידי נדיבי לונדון, וגם עזרה צדדית השיג להם מפעם לפעם, עד שיכלו להתאחז בארצנו.

התימנים מעריצים עד היום את שם הרי"ד פרומקין שהיה להם כמלאך מושיע ודאג בעדם כאב־רחמן.

הפעם הזמנתי לשכונת סילואן – השכונה הראשונה שחברת “עזרת נדחים” בנתה להם בצלע הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם, בשנת תרמ"ח. –

הזמנתי היתה לסדור קדושין.

באותה שעה זכרתי את העובדה שאחד התימנים הראשונים התנהג במנהג הארץ שממנה יצא ועוד טרם קבלו עליהם את תקנות ירושלם, וקדש אשה בפרוטה בפני שני עדים.

הדבר הזה היה למורת־רוח לחכמי ירושלם, כי עפ“י “תקנות ירושלם” אין מקדשין את האשה אלא בפני עשרה, ובטבעת דוקא בשעת נשואין, ויקם שאון גדול בעיר ע”י זה. – הרב ר' יעקב גולדמן במאמרו “שאר ישוב " – האסיף תרמ”ו – בדברו על קהל אחינו התימנים בירושלם מביא את העובדה הזאת ומוסיף בהערתו: “בעי”ק ירושלם ישנה הסכמה מגאוני עולם הקדמונים שלא לקדש אלא בשעת נשואין והרוצה לקדש קודם נשואין בשביל איזו סיבה יוצא חוץ לעיר כמו ציון, צדיק שמעון ( מקום קבר שמעון הצדיק) וכיוצא, ומקדש שם“. – עיין פרי האדמה חלק ד' דף כ”ב. –

ואחרי שהתימנים קבלו עליהם את תקנות ירושלם, נסתפחו אז לעדת הספרדים וסרו למנהגם ולמשמעתם.

בהכנסי אחר החופה להנפש מעט בבית אחד התימנים – בתיהם הצרים נקיים ומסודרים כמו אצל הספרדים – מצאתי את בעל הבית יושב על מחצלת השטוחה על הארץ ורגליו היחפות מקופלות תחתיו, ולפניו שלחן קטן נמוך, עם קסת הסופר, בידו השמאלית יריעה של ספר תורה ובידו הימנית הוא כותב, מביט בתקון הסופרים וכותב, שורה אחרי שורה, עמוד אחרי עמוד, במהירות ובדייקנות נפלאה, בכלל מצוינים המה אחינו התימנים בכתיבה תמה, לרובם ככולם יש להם ספרי למוד וספרי תפלה מחזורים, פזמונים בכתב יד־יפה.

בבית אחד מהם מצאתי התאג – כתר תורה לרבי סעדיה גאון – סדור תכלאל, מנורת המאור וכו' הכל בכתב יד יפה מאד, ובשאלי אותו מי כתב ספר זה? ענה לי לתומו: אני בשחרותי, אצל אחד מהם מצאתי כרך גדול מהעתון ה“חבצלת” וגם תמונתו של ר' ישראל דוב פרומקין ז"ל, ובשאלי אותו על כל אלה? ענה לי כי זה לו לזכרון חביב מהאיש ה“דגול מרבבה” שדאג בשבילם, בראשית בואם אל הקדש לבתי מעון, ועל ידי השתדלותו הנמרצה, נבנו להם הבתים האלה. וידאג להם לעבודה, ומלאכה ואומנות.

מה נהדר היה רבי ישראל בֶר בלכתו עם המנין שלו בימי השבתות והמועדים לכותל המערבי לתפלת המוספים. הוא היה גבה קומה, יפה תואר מאד, הוד אצילות היה שפוך עליו. בעברו ברחוב השלשלת, מקום מושב הישמעאלים, עמדו כולם מכסאיהם והרכינו ראשם לפניו. גם השייכים היותר גדולים, מושלי העיר וקציניה כבדוהו והוקירוהו.

בבאו אל ה“כתל” החלה תנועה בין הקהל, ה“חבצלת בא”, ה“חבצלת בא”. בשם הזה, ה“חבצלת” היה נקרא אז בפי הקהל¹² רבים פנו לו מקום, קמו מכסאיהם מספסליהם דחקו את עצמם לשמוע ממנו את ה“כתר”. שליח־צבור היה, מחונן בקול נעים, בפרכוס והשתפכות נפש היה מתפלל תפלותיו, בזמרת רגש, רגשי הזמרה הישראלית העתיקה, הוא היה מתפלל נוסח חב“ד. ת”ח גדול היה בתלמוד ומדרש, ובקי בתורת חב“ד והיה מנושאי דגלה. “בשנות השמונים הראשונות אחרי הפרעות בנגב רוסיה כשהתחילה תנועת ההגירה לא”י נהל מר פרומקין בעצתו את הבאים לא”י על מנת לקנות להם אדמה לעבדה ולשמרה, מר פרומקין קרב אליו את בן יהודה בבאו ירושלימה ליתן לו מקום בביתו ולעבוד בעתונו" (לקסיקון ציוני),

כן, הריד"פ עזר הרבה לחלוצי יסוד המעלה, ויהי לעינים להעולים הראשונים, בעצה ותושיה עמד לימין החובבים הראשונים מר לובונטין. פיינבערג, פריימן, שליט וכו' בקנית אדמת “ראשון לציון” וביסוד המושבה הזאת.

הרבה השתדל להעולים החדשים שלא יסבלו “צרות החוף”, ויעש חוזה עם ר' חיים גולדברג ביפו בדבר האורחים החדשים איך להתנהג אתם (עיין “כתב החוזה” ב“גנזי ירושלם” חוברת ו' פרק " צרות החוף וח' עזרת נדחים").

הוא דאג גם ל“עולם הזקנה”, ובמושב זקנים יהללוהו, בית מושב הזקנים שנהפך מבית תבשיל תה פשוט לבית אוסף לזקנים וזקנות היה אחד מפעולותיו של מר פרומקין ויחד עם ר' שמואל ברוך ב“ר שלמה ד”ר סאנדרוס מאויסטרליה יסד ויכונן את בית הזקנים והזקנות לאלה שבאו לבלות שארית ימי חייהם על אדמת הקדש. על ידו והשתדלותו קנה מר משה ליב פרידלנד החצר הגדולה בעיר העתיקה ואחרי כן את בית הזקנים הגדול בחוץ לעיר. – עיין “אבני זכרון” חלק א' קו–קז No

נפטר בשם טוב ביום י“ד אייר תרע”ד בירושלם עיה"ק –

שמו של ר' ישראל דוב פרומקין נשאר לברכה בארץ.

ובהכתב דברי ישראל על אדמת ישראל יזכר שמו של רבי ישראל דוב פרומקין לאחד הבונים הראשונים ואחד העסקנים הכי גדולים בא"י. יהי זכרו ברוך!

וזה נוסח מצבתו:

פ“נ הרב החכם המפורסם לשם, מבניה בוניה של עיר קדשנו הרב ישראל דובער בהרה”ח אלכסנדר סנדר פרומקין ז“ל עורך החבצלת ומול”ו רב פעלים סופר ועסקן מהשרידים ויחידי הסגלה שבציון ובירושלים הגין והמליץ על עמו בכל עת צרה עמד לימין עשוקים ונלחם לצדק ומישרים היה אב לאביון ועזר לנדחים כונן מושבות לזקנים ובתי מחסה לנצרכים, ונפטר בשם טוב במוצאי שבת יום י“ד אייר פסח שני תרע”ד תנצב"ה

 

מלואים.    🔗

אחרי שהתפטר מר יוסף קריגר איפנדי ממשרתו הרשמית בירושלם הוזמן לקושטא לקבל משרה, יותר גבוהה בעד עבודתו אשר עבד באמונה.

בבאו לקושטא נתקבל בכבוד נעלה על ידי כל השרים הגדולים וגם על־ידי השולטן עצמו, הוא שהה זמן־מה. ומשרת מנהל המדינות בסלוניקו נתנה על שכמו.

נשף־פרידה נערך לכבודו בארמון ה“גראנד ויזיר” ראש כל שרי הממשלה, וידבר אתו טובות, ויאמר לו: כי עבודתו לממשלת תוגרמה עד כה הפיקה רצון ממנה, ולכן הרימתהו על ותפקיד בידו המשרה הנכבדה אשר הוא הולך לקחת עתה בסאלוניקו. ותקוה כי יוסיף להפיק רצון מאת הממשלה וכגמולו ישולם לו.

זה היה נוחם ליגונם של הקהל בירושלים, על הפרד מהם אהובם וידידם יוסף קריגר אפנדי. בסאלוניקי כהן במשרתו עשר שנים ואחרי כן ברודים וכל פלכיה. השולטן הרימהו למעלה גדולה הנותנת לבעליה תואר “אקסילנץ” ויכהן במשרתו הגבוהה הזאת כל ימי חייו.

נכבד וחשוב היה בחוגים המדיניים, אהוב ורצוי מאד, אף נתכבד באותות כבוד הנעלים ביותר כמעט מידי כל מלכי תבל ומושליה.

בשנת תרס"ד ישב בעיר קושטא בתור חבר הועד אשר בבית מועצה שר ההשכלה ומבקר הטפרות הנכריה בתוגרמה.

בחודש אלול תרס"ד הודיע הטלגרף מקושטא כי גוע וימת בה בן עמנו היקר השר המרומם יוסף אפנדי קריגר.

זמן־מה היה גם “קונסול יוני” בירושלם, ולבלי העיר את חמת הנוצרים על כניסתו ביום אידם לרגלי משרתו בבית קבר ישו, התפטר ממשרתו.

שתי התעודות הבאות לקמן נמצאות בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלם:

הישוב היהודי בחיפה בשנת תרנ"ח    🔗

פה אה“ק חיפה, היום כ”ג לחדש אב הנחמות דשנת התרנ"ח

לכבוד ויקר הגברת המעטירה הכבודה בנשים רודפת צדקות ומרבה להטיב המפורסמת בצדקותיה ונדבותיה וחסדיה הברונית הירש ת"מ, אלמנת המנוח השר הצדיק בארון משה הירש ז"ל. אתה ה' תשמרה לעד לעולם אמן.

גברת עדינה. נגשנו היום בקצה היריעה אל מול הדרת כבודה בבקשתנו שטוחה מצפים רחמיה ומיחלים חסדיה הן אנחנו פה מתושבי עיר הקדש ק“ק חיפה ת”ו אשר העוני והמחסור המטירו עליה גשמי שפעתם במצב נורא ואיום וקצה נפשנו מלשלם שכירות בית דירה מדי שנה בשנה ביוקר עצום ולכן נתאספנו הח“מ וקנינו כברת ארץ בזול רחוקה מהעיר מהלך שליש שעה נטויה על הר הכרמל מקום אויר זך ונעים ויש איזה אנשים מאתנו אשר לקחו כסף בנשך ובתרבית ובנו להם בית דירה וגן לזריעה למען הקל מעלינו הוצאות פרנסתינו הדלה והעניה והתחלנו לכונן וליסד ישוב ישראל במקום הזה מצפים חסדי ה' כי יהיה בעזר שארית בני חברתנו אשר גם להם כברת ארץ ולא השיגה ידם עוד לבנותה כי יהיה בעזרתם להשיג מבוקשם ולהגדיל הישוב במקום הזה. אך אהה גברתנו, כי למורת רוחנו מזה זמן קרוב התחילו להתנפל עלינו גנבים שודדי לילה אשר יבקשו לשלול את רכושנו ולהרוג אותנו ולתתנו טרף לשיניהם וכן קרה לשני בעלי בתים מאתנו אשר התנפלו עליהם ויכום ויכתום עד חרמה וישללו ויבוזו את בגדיהם וכליהם וברוך אשר פדה את נפשם מרדת שחת, באופן שמנוחתנו נגזלה ועמלנו ולחצנו עלו בתוהו כי יסודי הישוב התחילו להתקלקל ועומדים ליפול כי היחידים התחילו לברוח מהמקום ולהציל את נפשותם כי מי זה ימסור נפשו למות וידור במקום סכנת נפשות, גם נודיע לכבוד הגברת כי עוד לא השיגה ידינו לבנות לנו בית לה' למקום תפלה ובשגם יש אתנו שני ספרי תורות. אנחנו נותנים אותם בכל חדש בבית אחד מאתנו כי יראים אנחנו משודדי ליל פן יתנו לשמצה את תורת ה' חלילה, ולהעמיד שומרים לשמור את המקום הלא כלנו עניים ואומללים ומאין יבא עזרנו. על כן כבוד הגברת הרחמנית חוסי נא וחמולי ותיקר נא בקשתנו בעיניה ובחסדיה המרובים תואיל נא לתת לסוכניה ולפקידיה, שיש לשים עין השגחתם אל המקום הזה ולעזור אותנו בשכירות שומרים לשמור את נפשותינו ונפשות ביתנו מהאויבים האורבים לנו ולהיות הסבה להגדיל הישוב בידי היחידים אשר לא השיגה ידם לבנות את כברת ארצם ולהלוות להם כסף עד יחונן ה' אליהם ויוטב מצבם ומצוה גדולה היא זאת להגדיל הישוב בארץ הקדש. ובשכר זה האל משמים יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים ועיניה יחזו בנין ציון ונוה אפריון כנה”ר וכנא"ה הדורשים שלומה וטובתה תמיד ומעתירים בעדה החיים והשלום.

הצעיר ע“ה אברהם בן שבת     הצעיר יעקב גיאט     הצעיר אברהם אזולאי     הצעיר ישועה ענתבי ס”ט     הצעיר יהודה נעים     הצעיר דוד כלפון     הצעיר מרדכי אלסוסי     הצעיר יעקב אלזאם     הצעיר מימון בולארי     הצעיר יעקב טולידאנו     הצעיר יצחק ארזי הכהן

הישוב היהודי בטבריה בשנת תרמ"א    🔗

בע“ה. בינ”ו עמ“י עש”ו

מעה“ק טבריה ת”ו     לעי“ת אספי יע”א

אברהם בראש רישא דדהבא מרנגיתא טבא הוד הוא בצבא דגול מרבבה פקידנו ושרנו ומשוש רוח אפינו הפקיד הנאמן זרוע המיומן מע' הגביר המרומם רצ“ו סי' סי' אברהם ן' שבת נר”ו יאיר ויזרח כאור הבהיר כיר"א.

אחרי עתרת החיים והשלום, נופך ספיר ויהלום באהבה רבה עם כל חותמי ברכות שבמקדש כנחלים נטיו על ראש צדיק וליה עינינו תכון תפילתנו על טהרת מצבת גדול אדוננו התנא האלקי הוא הק' רבי מאיר בעל הנס זיע"א למען יחי' עוד לנצח עוד רבות בשנים דשנים ורעננים ויתן לך את ברכת אברהם והיו חייו כשני חיי אברהם אכי"ר.

אותותינו אלה אליך השר הטוב והישר, את שמעו הטוב שמענו מטובו וחסדו אשר הוא עושה עם הני שליחי דידן וישבחו ויפארו את שם כבודך כעל כל טוב ירבו כמותו אשרי יולדתו ובפרט בענין השתדלותו ממכון שבתו על הקופה הקדושה שבידו וברוך שם כבודו ואנן מהכא מחזקינן ליה טיבותא במוטב כולהו ברכתא לפעלא טבא אמרינן איישר ותומכיה מאושר והא ודאי אזן ששמעה את אשר עבר בין הגזרים במחנה העברים חמת זו טבריה כי מזה שלש שנים דבקו צערי“ם רעב כבד על הארץ ואחרון הכביד המחלה הנוראה חולי־רע (קולירא) אשר פשה הנגע בעיה”ק ת“ו ויצא חצי העם בגולה להמלט על נפשם בכפרי הגוים באתרא דלא שליט כי”ר מק“א רוח רעה מחלה נוע”ה והוצרכנו לחוב בדמינו סך רב ועצום לתת עזר וסיוע לכל העם היוצא מן העיר ולתת סיוע לנשארים בעיר כי לא מצאו להביא טרף לביתם והוצאות שומרי הבתים על בתי בני ישראל מפני גוים מפני לסטים והוצאות שומרים לחולים והוצאות בקור חולים וגמילות חסדים כי חל“ה ה' חלאים רעים מינים מינים אשר אם באנו לספרם ולבארם יכלה הזמן וכבר הארכנו שיח שפתותינו בכתב הכללי ומשם בארה באר רחובות כל הצרות אשר עברו על ראשינו המים הזדונים מינים ממינים וכי משום כי בימים האלה רבו מהרבה הבאים לגור בארץ ממזרח וממערב עניים ואביונים ות”ח ונתוספו כמה מספסלי בבי מדרשא רבא דטבריה ת“ו, ונעשית עי”ק ת"ו עיר גדולה לאלקים מרובה באוכלוסין כשתי ערי הק' והכל צריכים לקופה של צדקה ה' אלקינו יהיה בעזרנו לתת לכל העם הזה מנוח אשר ייטב להם כאשר חובתנו ונעשנה.

והק לא ימנע טוב להולכים בתמים. והן היום שולח מאתנו ציר אמונים שפתותיו שושנים מר שד“ר מע' הרב הכולל חין ערכו מי ימלל מגזע היחס והמעלה לש”ט ולתהלה בר אבהן ובר אורין כמוהר“ר יהודה בירדוגו ס”ט ואזן מלין תבחן מפומיה דמר שד“ר הרב הנז' את כל תוקף פרשת העיבור כתוב למר את עמלינו ואת לחצינו במה אנן קימין, ואתה קדוש ישים אליו לבו לחבבו ולקרבו ולהיות לו לפה ולמליץ מלך עוזר וסומך משען ותומך לקרב לו התועלת כפולה ומכופלת מן הכלל ומן הפרט לעשות לו נדבה הגונה לפי צוק העתים כי בצרה גדולה אנחנו ויעשה עמו כנימוס כי משום כבוד אבותיו הקדושים אראלים ותרשישים ואיהו נמי גופא ראוי והגון הוא לכל כבוד שבעולם מנייהו הוי ממשפחות המיוחסות שבערי המערב יע”א ומובטחים אנחנו שע“י ה”ק הרב השד“ר הנז' כ”ט תהיה צליחתנו בצלח העודף. הנה כי כן עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו ונאמן ה' אלקינו משלם על יתר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב טובה וברכה אכ"ר.

הלכ“ד חו”ר ונבחרי הזמן לבית הועד הכללי שבעה“ק טבריה ת”ו החות' בח' סיון שנת ושנים רבות יחיה לפ"ק ברב עז ושלום.

הצעיר רפאל מאמאן ס“ט     הצעיר רפאל אברהם כלפון ס”ט, מעט אבל     משה בהלולו     אהרן אלחאדיף ס“ט ע”ה     דוד וועקנין ס“ט     אברהם צבאח ס”ט     יעקב אבולעפיה ס"ט

 

תעודה מועד “למען ירושלם” לעדת הספרדים בשנת תרנ"ד    🔗

להיות כי מזה זמן נתיסד פעיה“ק ירושלים ת”ו בהסכמת ראשי ורבני עדת הספרדים יכב“ץ דפה, ועד לטובת עניי ירושלים ואה”ק ויקרא בשם למען ירושלים, ותנתן המשרה על שכמנו אנחנו הח“מ, ואנחנו גשנו אל העבודה בחפץ לב ונשלח מאתנו ציר אמונים מע' האדון משה מיוחס יצ”ו לאסוף נדבות בחו“ל מנדיבי עמנו, אמנם באשר צירנו הנ”ל לא עצר כח ללכת הלאה בדרכו, ורק אשר קבץ בדרך מסעו נשלח לידינו אנחנו הח“מ, באנו בתעודתנו זאת לכתוב בפרוטרוט את חשבון הכנסת והוצאת הכסף למען תהיה זאת לעדות ולראיה מהימנא בעד סוכן הועד הנ”ל מע' השר הנכבד חיים אהרן ואלירו נ"י, והנה מוצג פה החשבון:

חלוקת הכסף הנ“ל נעשה בהסכמת כלנו אל הבתי חסד הנ”ל, יען דומים המה הרבה במטרתם ותעודתם אל איזה מתעודות ועדנו, אחרי נוכחנו לדעת כי לדאבון לבנו אין עוד כל תקוה נשקפה לקיום ועדנו אשר הקימונו בחרף נפש, והנה אחרי החלוקה הישרה הזאת והגעת הכסף הנז“ל לאוצר כאו”א מהמפעלי חסד הנ“ל לא נותר עוד ביד סוכננו אף פ”ק מכסף הועד למען ירושלים ת“ו, כי הכל כאשר לכל הזיל עפ”י הסכמתנו והחלטתנו וגם כבוד סוכננו האדון חיים אהרן ואלירו נ“י נלוה עמנו בהחלטתנו זאת, וכל הבא לידינו נמסר להמפעלים הנ”ל באופן היותר טוב ומועיל, ומתחייבים אנחנו הח“מ בחגו”ש להפיץ כל מין טו“ת וערעור מעל כבוד סוכננו השר היקר האדון חיים אהרון ואלירו נ”י מכל טוען ומערער אם יקום להתעבר על ריב לא לו, יהיה מי שיהיה, כי הכל נעשה ביושר ובכושר, ולראיה מהימנא ביד האדון הנ“ל בעה”ח פעיה“ק ירושת”ו ביום עש“ק י”ח אלול תרנ"ד.

שלמה משה סוזין ס“ט     הצעיר מרדכי ישראל הי”ו ס“ט     הצב”י יעקב מאיר ס“ט     שמואל מיוחס ס”ט     חיים שלמה אלזראקי ס"ט

אנא נפשאי ראשון לציון הח“מ ראיתי את כל הדברים האמורים לעיל מאת הרבנים החותמים למעלה בני ועד למען ירושלם, ובראשם מעלת השר היקר באדם כמו”ה סי' חיים אהרן וואלירו נ“י והנני מגלה דעתי כי בהסכמתי והחלטתי נחלק הכסף הבא לידם לשם ועד ירושלם ככל המבואר לעיל, ובהביעי את תודתי לכבוד הרבנים הנ”ל על עמלם וטרחם לכבוד ירושלם הנני גוזר כי שום איש לא יהרהר אחרי מעשיהם בנוגע לחלוקת הכסף הנז' כי באמונה הם עושים, וכל המהרהר אחריהם אין רוח חנ“ה, ואחרי רואי החשבון המסודר לעיל נוכחתי לדעת כי הוא חשבון צדק, וכי לא נותר אצל סוכן הועד הנ”ל מע' השר סי' חיים אהרן וואלירו ה“י אף פ”ק כי החלוקה נעשית כבר עפ“י האופן האמור ביושר ובכושר ולפעלא טבא אמרינא איישר חילה. ולראיה ביד בני הועד הנז' ומע' הסוכן הנז' ח”ש פעה“ק ירושת”ו ט“ז רחמים תרנ”ד.

הצעיר יעקב שאול אלישר ס“ט בא סי' יש”א ברכ“ה הי”ו

 

בבית־תלמוד תורה הכללית בחצר ר' יהודה החסיד ז"ל:    🔗

1077 –    🔗

בעזרת השם ית'.

לזכרון עולם בהיכל ה' בהר הקדש בירושלים ת“ו, המתנדבים לגמילות החסד המיוחד לתלמידי חכמים ורבנים מלמדים ובני הישיבות יכב”צ.

הנקרא בשם בית החסד של באשא ביילא תחי' ברעזינסקי בת הרב ר' ישראל הלוי איש הורוויץ משיקאגא, ולעלוי נשמת בתה המנוחה טויבא פייגא נ“ע שנלב”ע ביום י“ח לחדש חשון בשנת תרפ”ט לפ"ק.

הערה.

לדאבון כבר נפטרה הנדיבה החשובה הזאת ביום י“א אלול תר”צ. ומנוחתה כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם. וזה נוסח מצבתה:

האשה המפורסמה רבת הפעלים והחסד מרת באשא בילה (ברעזינסקי) נ“ע בת הרב ר' ישראל הלוי איש הורביץ ז”ל מיסדת חברות גמילות־חסד. בתוכן הגמ“ח בירושלם על שמה “בית־חסד באשא בילה” נלב”ע י“א אלול תר”צ תנצב"ה

המנוחה הזאת היתה בת־גדולים ואשת־חבר, מגזע היחס והמעלה. שני בתי־האבות: “בית הורביץ” ו“בית ברעזינסקי” הצטיינו בתורה עבודה וגמילות חסדים.

אביה היה אחד מעסקני הצבור ובונה הישוב בירושלם.

גדול בתורה בחכמה וביראה, בנו של הרב הגאון ה“צדיק המפורסם” מוה“ר מאיר הורביץ זצ”ל אבד"ק בריינסק.

הוא היה איש המעלה, משרידי הדור הישן, תורה וחכמה בו התלכדו. וה' חננו בלב טוב ובמדות טובות ונעלות, ויהי אהוב ורצוי לכל, בין גדולי סוחרי קניגסברג נמנה בימי נעוריו. ולעת זקנתו אוה את העיר הקדושה למושב לו. ויהי כאן עוסק בצרכי צבור באמונה, ימים רבים נהל את כולל הורדנא בצדק ובמישור ויעש בו תקונים נעלים. וייסד חברת גמ"ח, ובהשתדלותו נאסף באוצרה כחמשים אלף גרוש. – הוא היה גם ממיסדי חברת עזרת נדחים ומראשי מנהליה, שבעתה הביאה רב טוב לירושלם לחמריותה ולרוחניותה – ורוב עתותיו הקדיש לטובת העניים, והיה משכיל אל דל במלא מובן המלה.

וגם הוא נפל לקרבן על מזבח הישוב מחוץ לחומת ירושלם, הוא יצא את העיר לגור בשכונת “בית יעקב”, ויהי באחד הלילות התפרצו בביתו גנבים ערבים שודדים ורוצחים, ובהיותו גבור, אמיץ לב, ויאחז באחד מהם וקרא לעזרה. אבל אחד השודדים הכהו על ראשו במוט ברזל ויפול מתבוסס בדמו. הובל לבית החולים, בקור חולים, וכל עמל הרופאים לא הועילו, וימת מתוך מכאוביו בליל ד' כ“ח איר תרמ”ט.

רבים התאבלו אז על אבדן נפש יקרה כזאת.

וברא כרעה דאבוהו.

בנו ר' מאיר הורביץ ז“ל היה עדין ואציל, מבחירי בני ציון, סמל היופי, הטוב והמועיל. למדן וסוחר, משתתף בבנין הישוב. לרגלי פרנסתו היה מוכרח לעזוב את ירושלם היקרה לו ולנסוע לאמריקה, ויהי שם לסוחר ועתונאי. מעורר חבת ירושלם בלב אחינו שמה, עוזר ותומך את ירושלם וכל קדשיה; מקרב את בני ירושלם ודואג בעדם למסחר ומלאכה. מעזבונו נוסד גמ”ח ביפו לסוחרים ובעלי מלאכה, תחת הנהלת העסקן הצבורי מר בצלאל הכהן לפין הי"ו

המנוח היה חתנו של הסוחר והבונה הראשון בירושלם מר בן ציון ליאן ז“ל. אחד מן ה”חובבים הראשונים" שבא ירושלימה בשנת תר"ג.

עיין ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת א'

1078 –    🔗

ברוכים יהיו לאריוש"ט

הרב ר' יחיאל מיכל טוקאצינסקי הי“ו בהרב ר' אהרן זצ”ל.

הרב ר' זאב וואלף שחור הי“ו בהרב ר' אלכסנדר זיסקינד זצ”ל.

הרב ר' אריה ליב רוחמקין ב“ר יעקב הי”ו.

מנהלי בית החסד.

הר' שמרי' נ“י ב”ר     פלאט מאה דאלר.

הרבנית שרה מינדל גארדאן תי' בת הר' תנחום ז“ל אשת הרה”ג ר' יהודא ליב רב משיקאגא זצ"ל, מאה דולר.

מרת קיילא פייגונהאלץ תי' ב“ר ישראל ז”ל מאה דאלאר.

מרת רבקה רחל קאפלאן תי' ב“ר משה יוסף ז”ל מאה דאלאר.

מרת שרה שרקה תחי' בת הר' מרדכי שמואל הכהן ז“ל ואמה מרת דינה רבקה ע”ה לעי“נ בעלה הרב ר' מנחם מענדיל ז”ל, מאה דאלאר.

1079 –    🔗

לחיי עד יהי' נוחי הנפש ה“ר יהושוע יהודא בן הרב ישראל הלוי איש הורוויץ ז”ל נ' י"ט ניסן. נדבו מאה דאלאר.

מרת צערנע בת ר' שראגא אשת ר' שמואל צבי הכהן נ“ע נ' י”ט שבט נדבו מאה דאלר.

הר' משה ארי' בן הרב בענדעט שפירא נ“ע נ' י”א דחודש אדר, וזוגתו מרת שיינא חי' מלכה שפירא בת הרב ישראל נ“ע נ' י”ב אדר נדבו 100 דולר.

הר' ישעי' בן גראבשטיין וזוגתו מרת שיינע נעכע גראבשטיין בת ה"ר ישראל נ' כ' סיון. נדבו מאה דאלאר.

הר' זאב וואלף ב“ר אברהם ליב קאפלאן נ”ע נ' י"ט חשון נדבו 100 דולר

מרת ציפע בת הרב אלי' פריזמאן נ“ע נ' כ”ז כסלו.

עוד בישיבת “עץ חיים”, הישיבה הראשית בחורבת ר' יהודה החסיד:

1080 –    🔗

החבר הגדול ר' נתן ב“ר דוד קאפער ז”ל מעי“ת מילואוקי איס' נלב”ע כ“ו כסלו תרפ”ט.

1081 –    🔗

החברה מרת מאריאשע תי' אשת ר' אליעזר כהן הי“ו מפיטסבורג, לזכר הוריה ר' אבגדור ב”ר אברהם ז“ל נלב”ע ב' אדר.

מרת חנה ב“ר יהודא יוסף ע”ה נלב“ע כ”ט טבת

(עוד יבוא)

בהת"ת בשכונת בית־ישראל:

1082 –    🔗

לזכרון בהיכל ד'

הנדיב ה' אפרים ב“ר צבי ארי' זקש ז”ל נדב סכום כסף לתקון הת“ת. לע”נ אביו ר' צבי ארי' ב“ר זאב ז”ל נלב“ע י”ז טבת תרע“ו. ולע”נ אמו מרת רחל לאה ב“ר זאב נ”ע נלב“ע ט”ו אלול תרס"ה. צדקתו תעמוד לעד.

1083 –    🔗

לזכרון בהיכל ד'

יורשי ה' אפרים ב“ר צבי ארי' זקש הי”ו נדבו סכום כסף לתקון הת“ת לע”נ אביהם ר' אפרים ב“ר צבי ארי' ז”ל נלב“ע כ”ח תשרי תרצ“א ולע”נ אמם מרת שרה מלכה ב“ר אליעזר נ”ע נלב“ע ט' אייר תרע”ח, צדקתם תעמוד לעד.

בשכונת אחוה בבית הכולל:

1084 –    🔗

בית שלמה

הבית הזה נבנה מתרומת הנדיב ר' שלמה ב“ר יוסף לאנדאן נ”י מוקדש בעד כולל אמריקה, תפארת ירושלם רמבה“נ בירושלם תו' ופריו קודש המחצית בעד גמילות חסד והמחצית בעד הישיבה אשר ע”י הכולל, צדקתו תעמוד לעד.

(עוד יבוא)

החוברת הזאת מוקדשת לזכרון אחת מבנות ציון היקרות בעלת נפש עדינה וחנינה, בעלת צדקה וחסד, אשה יראת ה' ומשכלת אל דל, המילדת המדופלמת הראשונה בירושלם, מרת פיגא רחל בת הרב ר' יעקב שלמה שרהזאהן נ"ע ילידת בת ילידת הארץ

נפטרה בשם טוב ביום ד' ו' לחדש תמוז תר"צ בירושלם העתיקה, בשנת הששים ושבע לימי חייה. תנצב"ה. ותעמוד לגורלה לקץ הימין

כדאית היא להציב לה יד ושם, וראויה להשאר לזכר עולם בספרותנו הן מצד יחוסה בתור בת־גדולים ואשת־חבר, הן מצד מעלותיה, מדותיה, כשרונותיה וצדקותיה שהצטיינה בהן כאחת מבנות ישראל הכשרות המצוינות בבית יעקב, והן מצד זה שהלכה לעולמה בלא בנים ובנות.

וזכרה ינון לעד!

המנוחה פיגא רחל שרהזאן נולדה בירושלם בשנת תרכ"ז ותהי בת שעשועים להוריה ועטרת־צבי לבעלה. יפה־עלומים ותום ישרת לבבה הופיעו על פניה ועל מעשיה. (תמונתה בצעירותה תבוא בספרנו “בנות ציון וירושלם” בחלק תשיעי.)

אביה היה אחד מגדולי התורה ועסקני הצבור; חטר מגזע משפחה מיוחסת בישראל ש“ב של הגאון הצדיק המפורסם רבי יהושע ליב דיסקין זצ”ל אבד"ק בריסק־ירושלם.

בצעירותו עלה לאה“ק. ובהיותו אחד ממופלגי התורה נלקח אחר כבוד להיות חתנא דבי נשיאה, הרב הגאון רבי אליעזר דן בהרלב”ג זצ“ל ראש ישיבת עץ חיים בירושלם. ויהי לאחד המורים בכתה הגדולה של הת”ת הראשית בחורבת ר"י החסיד.

העמיד תלמידים הרבה והקים דור ישרים יבורך¹³

התנהג בתמימות ובענוה והתהלך בשלום עם כל המפלגות, וכלם אהבוהו והוקירוהו. מטבעו היה איש טוב ומטיב וגומל חסדים טובים; בעל נפש יקרה ורוח נדיבה מאין כמוהו, זריז לדבר מצוה של פקוח נפשות.

זקני ירושלם מספרים: בשנת תרל"ז כשנוסדה שכונת “מאה שערים” על המגרש השמם, ובסכון־נפש יצאו העשרה הראשונים לגור שמה, וגם הוא היה מהחלוצים הראשונים האלה.

ויהי באחד הלילות, ליל סגריר, ליל חשך ואפלה, גשם שוטף נתך ארצה, דפקו על דלתו והודיעו לו כי אשה אחת כרעה ללדת, חבלי־לידה אחזוה ונחוץ להביא תיכף מילדת מן העיר העתיקה, ר' יעקב קפץ מן המטה וימהר ללכת יחידי העירה. הבישליק פתח לו חיש מהר את “שער העיר” והשוער כבר חכה לו ולהמילדת גם יחד. הוא אמנם שב תיכף עם המילדת אבל דא עקתא, דבורה הזקנה, אינה יכול ללכת רגלי במרחק כזה, רחוק רחוק מאדם העיר. אין חמור, אין עגלה ואין כלום. ותשים פניה העירה לשוב הביתה. לא הועילה לו כל תפלה, כל תחנה וכל בקשה. ומה עשה ר' יעקב באותה שעה? חטפה ולקחה אותה על על כתפו והוליכה ככה עד מאה שערים עד בית היולדה.

כבן־בית היה נחשב בשני הבתים הגדולים בירושלם: “בית הרב מבריסק” ו“בית רבי שמואל סלאנט” ידיד, אהוב וחביב היה בשניהם יחד –

הוא היה גבאי בחברת גחש"א לעדת האשכנזים בירושלם, אחד ממנהלי כולל ווילנא, חזן מפואר בשכונת בתי מחסה והמוהל הראשי בירושלם.

לבו היה ער לכל דבר טוב ומועיל בעירנו, חבר פעיל היה ביסוד השכונות החדשות, והרבה כחות השקיע בהקמת הבתים של כולל ווילנא זאמוט, קורלאנד וליפלאנד.

וכל ימיו היה חי חיי עוני ולחץ ככל עסקני הצבור מבעלי הישוב הישן. –

נפטר בשם טוב ביום כ“ח טבת תרס”ח, ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים.

וענבי הגפן בגפן, נשאה לאחד מבחורי־חמד, בחירי הלומדים הרב ר' חיים מיכל לוי ז“ל, נכדו של הגאון הצדיק רבי נחום זצ”ל, ראב"ד בירושלים אבל, לדאבון, מוכרחים היו להתפרד.¹⁴

המסכנה! עוד בימי עלומיה, במבחר שנותיה, התקדרו שמי חייה. ובשמעה מאת הפורפיסורים בוינה כי אין לה עוד תקוה ללדת, קבלה את הדין באהבה ותקבל גט־פיטורין מבעלה. ותהי עצתו של הגאון מבריסק שתתעכב בוינה ולהשתלם בתור מילדת־מומחית. ובכשרונותיה הנעלים השיגה דיפלום בהצטיינות גדולה מאת מחלקת היולדות אשר לתחכמונית המלכות שבוינה, אחרי גמרה חוק למודיה כמשפט. בהיותה שמה קדשה “שם שמים” ו“שם ירושלם” בהתנהגותה כבת ישראל כשרה בכל קדשי ישראל, וברחמנותה לטובת אותן התלמידות העניות שדאגה והשתדלה בעדן כאם־רחמניה, הפרופיסורים כבדוה והוקירוה בעד כשרונותיה ומדותיה הנעלות, ובשובה לירושלם בתור מילדת מומחית התמסרה לעבודתה הרחמנית בכל כחותיה ורגשותיה. חלה עליה ברכתו של אותו גאון וצדיק כי תצליח בעבודתה. בכל פעם שהוזמנה ללידת־קשה היתה מתפללת ואומרת “זכותו וברכתו של אותו גאון וצדיק יעמוד לי בעבודתי”. ויותר שהיתה מילדת מומחית, מתונה וזריזה גם יחד, הצטיינה במדותיה היקרות על שדה הרחמנות בירושלם. עזרה לאם בחבלי לדתה, בציריה וחבליה, ותעודדה לחיים, כאחות־רחמנית הופיעה בבתי היולדות העניות, צופיה היתה גם הליכות הבית ותשים עיניה ולבה לסדריו, לנקיונו ולמחסוריו, והשאירה כסף מכיסה לכלכלת היולדת ובני ביתה גם יחד. – לא פעם היתה מביאה אתה לבתי היולדות־העניות סדינים חדשים ובגדים לבנים.

אדיר כל חפצה היה, מגמתה ושאיפתה להקים דור בריא וחזק בא"י, בצחוק נעים על שפתיה היתה תמיד אומרת: הלא אלה עתידים להיות גדוד של מלך המשיח, צריכים איפא לדאג שיתפתחו, ובכן הרי חלב, והרי מרק והכל משלה, בהצנע ובכבוד. –

העשירים ־ היתה אומרת – צריכים לשלם במיטב כספם גם בעד ובשביל העניים, ומכל מה שהרויחה מבני ברית וכמו כן מאינם בני ברית, בהיותה המילדת הראשית בירושלם ובחוצה לה, הקדישה סכומים לדברים של צדקה, נתנה “מעשר” מכל מה שהרויחה. קפת גמ“ח מיוחדה היתה לה, לעזור לעני בשעת דחקו, הרגישה תמיד בצער זולתה והשתתפה בעזרתה וישועתה, חברה־משלמת בכל בתי צדקה, הרחמים והחמלה, הרבה בני משפחות עניים־צנועים והרבה ת”ח ובני הישיבות היו נתמכים על ידה בהצנע ובכבוד, לב־רחמן, לב־רגש היה לה לעניים ולמדוכאים ותמיד התאמצה להקיל מעליהם את סבליהם.

לרגלי הצטינותה במקצועה שמשה במשך שנים רבות בתור מילדת־ראשית בבית החולים משגב לדך בעיר העתיקה.

לפני זמן רב כשהגיעה לסוף אלף השביעי ז,א. למספר שבעת אלפים לידות עשתה משתה ושמחה להרבה עניים ובתי־אבות צנועים, כתבה ס“ת, נביאים כלי־קדש, וספרי ש”ס ופוסקים לבתי כנסיות ובתי מדרשות, נר למאור, לחם, וחלת־לחם משנה בכל ערב שבת.

בנוגע לאישיותה כדאי לציין, כי כמה נשים הרות מבנות ירושלים המתגוררות מחוץ לעיר בכרו ללכת אל העיר העתיקה ללדת, מאחר כי היו בטוחות בידיה הקלות והזריזות של המילדת המנוסה מרת פייגל ז"ל, בנאמנותה ובבקיאות מלאכתה. בתוך העיר פרשה אשה נבונה זו את ממשלתה, ולא נמצאה משפחה אשר לא הכירה, אשר לא העריצה אותה כראוי לשמה הטוב, באשר מסירותה ליולדות ולעולליה היתה למופת, וכאילו להכעיס דוקא עליה נגזר מן השמים להיות עקרה, ונעדרת ששון החיים כל ימיה, פייגי־לה היתה “המילדת” של ירושלם בהא הידיעה, ורוב בני הדור החדש שנולדו בתוך חומות העיר, לילדיה טפוחיה יחָשבו.

אין עושין נפשות לצדיקים אין אנו מקימים מצבות עץ ואבן, מעשיהם הטובים הם הם זכרונותיהם. –

תכתב זאת בספרתך    🔗

בה"י.

לכבוד ידיד סופר דברי הימים לבני ירושלם מר פנחס בן צבי גאייבסקי

הוגד לי ושמעתי כי רחש לבך דבר טוב להציב יד ושם לאחת מבנות ציון המצוינות שרבות פעלה ורבות עשתה על שדה העבודה הרחמנית בירושלם, הלא היא גיסתי הצדקנית, המנוחה מרת פייגא רחל שרהזאן נ"ע שהלכה בלא בנים ומעשיה הטובים והישרים הם הם זכרונותיה, זכרון נצח לדור דור. – ולכן הנני מוצא לי לחוב מוסרי, חוב קדוש לאחזוקי לך טיבותא ולהביע לך את תודתי על הרעיון היקר הזה לתת לה ולמעשיה זכרון באחד מספריך ספרי ציון וירושלם.

וראויה היא לכך. ראויה היא לדבר בשבחה, בהיותה אחת מנשי ציון הכבודות והמחוננות בסגולות יקרות ונעלות, שרשרת ארוכה מצדקה וחסד, מפעולות כבירות, רבות וחשובות שזורה ועבותה בתמימות, בענוה, בהצנע לכת תלויה בזכרונה הטוב. והיתה סמל טוב בשביל נשי דורנו. ובטוח אני שגם רבים יכירו לך תודה כמוני אני.

תחזקנה ידיך בעבודתך ותצליח כעתירת אוהבך ומוקירך

יעקב יוסף סלונים רב ראשי בעיר האבות חברון יע"א