מקדש לאחד מיקירי עדת הספרדים ונכבדיה. סוחר נכבד נהנה מיגיע כפו. ענותן והצנע־לכת.

הגבאי ס“י שמואל בכה"ר משה מלמד הי”ו שעלה לעי“ק ירושלם מלפני כארבעים שנה מכהן בעבודת הקדש בתור גבאי של צדקה לעניי ירושלם ובבית הכנסת הגדול העתיק, הישן רבי יוחנן בן זכאי זי”ע בעיה“ק ירושלם תובב”א.

סי' ר' שמואל מלמד הי“ו גבאי של “צדקה לעניים” לעדת הספרדים בירושלים, ושל בית הכנסת הגדול העתיק רבי יוחנן בן זכאי זי”ע בעיה“ק ירושלם תובב”א

בית הכנסת “קהל קדוש גדול” המיוחס לתנא האלקי רבן יוחנן בן זכאי זיע“א, הוא בית התפלה העתיק והנערץ ביותר לעדת היהודים בירושלים. לפי המסרת בו היתה ישיבתו של התנא הנ”ל בימי מצור רומא על ירושלים.

עתיקותו של בית הכנסת הזה מושכת לב כל רואיו. צורתו מארכת, וכתליו עבים וגבוהים. בקצהו ישנה מערה אחת שלפי המקובל בהמון, היא מובילה ישר אל הר הבית, ובה שרידי עדודים מזמן הרומאים. בקיר הדרומי של ביה"כ נמצא אשנב גבוה סמוך לתקרה, ובו מונחים שופר וכדי שמן אחדים האסורים בנגיעה. באחרית הימים לפי המסורה, יופיע אליהו הנביא ויתקע בשופר הזה ויבשר את חרות העם, ובשמן ידליק את נר התמיד.

זקני העדה מספרים, כי ביסודות בית הכנסת ישנה קערת חרס כתובה כולה שמות ורמזים המועילים להשלטת השלום והאחוה בין כל הנכנסים אליו.

מסביב לבית הכנסת הגדול ריב“ז, נמצאים עוד שלשה בתי כנסיות לעדת הספרדים הידועים בשמות ק”ק תלמוד תורה, ק“ק אמצעי, וק”ק אסטמבולים, כלם תוקנו בשנת תקצ“ז ברשיון מיוחד שהושג אז מאת מוחמד עלי מושל מצרים, שא”י היתה בעת ההיא תחת רשותו. (עיין ספרנו “אבני זכרון” חלק א’–ב')

 

הקיסר פרנץ יוסף    🔗

כורע בבית הכנסת הגדול המיוחס לרבן יוחנן בן זכאי זיע"א.¹

היה זה בשנת תר"ל². הקיסר פרנץ יוסף בדרך הלוכו להשתתף בחנוך תעלת הסואיץ, בקר גם את עיר “בירתו”, ירושלם, (כי מלכי בית־הבסבורג נושאים עליהם את התואר “מלך ירושלים”).

עפ“י הזמנת הגאון הגדול מוהר”ר אברהם אשכנזי זצ“ל ראש הרבנים ראשון לציון, וחכם באשי, הואל הקיסר, יחד עם בני לויתו, לבא לבקר את בית הכנסת הגדול של עדת הספרדים בירושלם המיוחס לרבן יוחנן בן זכאי זיע”א בית הכנסת הנושא עליו כמה וכמה אגדות עתיקות, כמו הגדה הידועה שבהתא האפל אשר בימין המבוא שם גלה אליהו הנביא ע"ה, לאחד מקדושי העדה, ומאז התא הזה הוא תמיד סגור על מסגר.

את פני הקיסר ובני לויתו קבלו אז חכמי עדת הספרדים. כלם מלובשים הדר, בתלבושת מיוחדת. היו ביניהם חכמים כאלה סלוניקאים אשר רגילים היו עוד מעיר מולדתם לחבוש לראשם מין מגבעת מיוחדת, סלוניקאית (הנקראת קאוויק) וגם הם היו אנוסים עפ“י דבורו של הרב ז”ל להרים אותה מעל ראשם ולחבוש צניף ותרבוש כמו כל חכמי הספרדים למען לא ירגיש הקיסר בחליפת המלבושים ויחשוב בלבו כי העדה מורכבת מקרעים שונים.

“לפחות נהיה מאוחדים בעיני גדולי העמים. ולא נהיה לבוז!”. אמר הרב ז"ל הקיסר נכנס, ואך צעד על מפתן הבית, ויכרע וישתחוה וינשק את הרצפה, ויקרא ויאמר: ובכן זהו בית הכנסת של הרבן הגדול יוחנן בן זכאי, ראש חכמי ישראל. בזמן המצור של רומא על ירושלים, ומה אפשר, וכמעט נכון, כי במקום הזה שפך טיטוס בשם רומא, דמי ישראל באכזריות חימה.

הוי, יאבה ה' סלוח ברומא! וגם טיטוס למרות שהיה מפורסם “לבחיר מין האנושי” בעיני בני עמו, כפי שהודיעו סופרי דורו. גם הוא ראוי לכפרה בעד הפשע הגדול של שפיכת דמים במדה כל כך מרובה, בחרב נוקמת.

והקיסר סיים: יהי רצון שכריעתי והשתחויתי במקום הזה תהיינה מכסות את אותו החטא הנורא שעשתה רומא לישראל. ואשר ההיסתוריה הכללית סובלת עוד מזה!!

אחד מחכמי העדה הרים את הקיסר מכריעתו, ויען ויאמר בשפה צחה:

הוד מלכות! הרגע הזה הוא באמת היסתורי, “מלך ירושלם” בזמננו מבקש כפרה בעד מלך רומה, שחי לפני כאלפים שנה. אבל מאז עד היום, הוי, נמשך שפך הדם הלוך ושפוך ע“י רומא ובנותיה, וממלאי מקומה. ועוד יותר מזה. רומא היתה עובדת אלילים. אבל מעשי שפיכת הדם עברו אח”כ לידי אלה המתימרים בהאהבה והסליחה. גם הם שפכו דמי ישראל ולא חמלו.

אבל הרגע הזה הוא היסתורי! הוד מלכותו ידוע לצדיק הדור, למלך חסיד, מושל ביראת אלקים ולחובב ישראל בכל עת מצוא. זוהי³ נחמה שיש לנו. ואנו מאחלים לו שיזכה לראות בבנין ירושלם על תלה. ובית המקדש על מכונו,

הקיסר הודה, ונפרד בלחיצת כפים מאת הרב וחכמי העדה. ונרגש ומלא התלהבות יצא אז בית הכנסת הגדול העתיק הזה.

* * *

כל האגדות שישנן על בית הכנסת העתיק הזה וכן על בית הכנסת העתיק הסמוך לו: קהל תלמוד תורה “אליהו הנביא” נפרסם בחוברות הבאות.

 

תקס“ד–תקע”ט    🔗

טופס, להיות שאיש ידיד ה' במצותיו חפץ מאוד הגביר המרומם הקצין נבון ומשכיל החבר מחזיק ביד לומדי תורה כהר“ר חזקיה חיים מנוח בר רפאל נר”ו תושב ק“ק פירנצייא יע”א במלכות טוסקנא יע“א נפשו איותה ויעש והפריש ממונו להקדש גמורה סך שמנה עשר אלף גרוש מטבע טורקיא לתת אותם במקום בטוח לריוח היום דקל לפירותיו ולקבוע מן הפירות הנז' בעה”ק ירושלם ישיבה קבועה מעשרה ת“ח רשומים נומירוס וארבעה ת”ח מתחילין בעיון ללמוד ולעסוק בתורה בש“ס ופוסקים מדי יום ביום בעתים ידועים כאשר מפורש יוצא בשטר התנאים אשר התנה המקדיש הנז' שיקבלו עליהם המנוים עתה וגם הבאים אחריהם במינוי הישי' הנז' עד שיבא מ”ץ, והמקדיש הנז' בחלת האר“ש כתב ללוות עמו במצוה זו לשני שרי צבאות ישראל האחים הנעימים המבורכים טובים השנים הגבירים החכמים הרמים רצ”ו כה“ר מרדכי וכה”ר אברהם פואה יצ“ו ושלישי בקדש הגביר החה”ש אחד המיוחד פקיד עי“ק ירוש' ת”ו חפץ חסד ומרבה להטיב כמה“ר שלמה קאמונדו נר”ו שיזכו גם המה להיות פקידים ומשגיחים בכל צורך קיום הישי' הנז' לתת הקרן במקום בטוח אשר יכשר בעיניהם ולקבל הריוח מדי שנה בשנה לשלוח אותו מיד ראש הישיבה לתת אותו לכל אחד מהת“ח חלק הנוגע ולשלוח לידם קדש קבלה בחתי' כל הת”ח שקבלו חלקם וכמו כן שישימו עין השגחתם לתקן איזה תיקון או איזה צורך שיהיה לתקון הישי' ועל פיהם שלשה הרועים הנז' מע' הפקידים יתנהגו כל חכמי הישי' ע“כ אשר יאמרו כי הוא זה שהרי מ' הפקידים הנז' הם המושלים בכל תיקוני והנהגות הישי' הנז' בכל מכל כל והרי גדול כחם ככח המקדיש הנז' עצמו, ושלשת הרועים הנז' דרכם להטיב ובפרט בדבר גדול כזה להחזיק ביד עושה מצוה וביד עוסקים בתורה מידי יום יום כאשר התנה המקדיש ואין להקב”ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה לכן קבלו בשמחה ובאהבה רבה לעשות רצון המקדיש הנז' להשגיח בענין הישיבה הנז' בכל מה דאפשר להם, וכתבו למקדיש דכפי הזמן לפי דעתם אין לך מקום בטוח כמו כולל עי“ק ירוש' ת”ו בחתימת מע' השרים הפקידים המפוארים פקידי עיה“ק ירוש' ת”ו בעיר הזאת נעמ“י⁴ להשגיח ע”כ עסק עה"ק ירוש'

ת“ו ועל פיהם יקום דבר כל עסק ירוש' כנודע, והם יקחו הסך הנז' לצורך כוללות ירושלם ת”ו לפרוע פרעות חובות הגוים בנשך הנושך ולהציל ממות נפשות כל בני ציון היקרים שהם בסכנה כנודע, ומע' פקידי ירוש' ת“ו הנז”ל יכתב בכל תוקף לפו“ד כתחז”ל לתת ולפרוע מידי שנה בשנה פירות הסך הנז' ביד מע פקידי הישי' הנז' בסוף השנה כדי לשלוח לת“ח העוסקים בתורה בישיבה הנז' ומע' המקדיש הנז' ראה והבין פעולת הצדיקים פקדי הישי' שכל מעשיהם לש”ש באמת ובאמונה כאדם העושה בשלו וסבר וקיבל בשמחה מעשה הצדיקים והחזיק להם טובה ושלח הסך י“ח אלף לפרקים⁵ ליד שני צנתרות הזהב האחים הנז' ומע' האחים הנז' עשו שליחותו. ובכן במודים דרבנן אנחנו ח”מ פקידי ומנהיגי ומשגיחי עה“ק ירוש' ת”ו העומדים פה קושטא יע“א איך אמת ויציב שבכח המסור בידינו מכוללות עיה”ק ירוש' ת“ו רוב בנין ורוב מנין מחכמי ורבני פקידי עיה”ק ירוש' ת“ו ובכח המסור בידינו מן השרים רוזנים וקצינים ראשי עם קדש שבעה טובי העיר הזאת נעמ”י וכל פורעי המס רבני וגאוני מפה קושטא יע“א שמינו אותנו להיות פקידים ומשגיחים בכל עסק ירוש' ת”ו נטלנו וקבלנו מיד מע' פקדי ומשגיחי מהישיבה הנז“ל סך שמנה עשר אלף גרוש ובאו לידינו ורשותינו עספ”א טו“ת לצורך הוצאות כוללו' עיק ירוש' ת”ו לפרוע פרעות חובות הגוים בנשך הנושך להציל ממות נפשות כל בני ציון היקרים ובנות ירושלם שלא יבואו לידי טומאה ח“ו ולשום להם שארית בארץ, ובכן בעבור טו”ה הנז' בכח המסור בידינו מעתה ומעכש“ו נתחייבנו אנחנו הח”מ וכמו כן אנחנו מחייבים לכל הב“א לשב”ק בחגו“ש באופן היותר מועיל ומספיק לפו”ד וכתחז“ל לתת ולפרוע ביד מע' הפקידים הישי' הנז”ל וביד הב“א לשב”ק מדי שנה בשנה חק בל יושבת סך אלף ומאתים גרוש לשנה טו“ת בסוף השנה בלי שום איחור ועיכוב וסירוב ודחיה כלל למען ישלחו הצדיקים הסך נז' לעי”ק ירוש' ת“ו שנה בשנה ביד ראש הישיבה הנז' לתת לכל אחד מהת”ח חלק הנוגע לו שע“י זה יקומו התנאים שהתנה עמהם המקדיש ויתעסקו בתורה מעתה ומעכשיו בכח מב”י כנז“ל שעבדנו שעבוד גו”ש באופן היותר מועיל ומספיק לפו“ד וכתחז”ל כל כסף הקדשים דשייכי לכו' עיה“ק ירוש' ת”ו תחת כל השמים בין בארץ בין בחו“ל קצבות קופות עזבונות צואות הקדשות ירושות נדרים ונדבות נהוג ובלתי נהוג להתפרעא מנהון הסך מאתים ואלף גרוש הנז' מידי שנה בשנה, והן בפרט שעבדנו שעבוד גו”ש אפותיק מפורש הכנסת הקצבה הנהוגה לתת במ“ק קושטא בע”א לשם עי“ק ירוש' ת”ו מדי שנה בשנה סך שני אלפים ושבע מאות גרוש אריו להתפרעא מנהון הסך של אלף ומאתים הנז' כאשר עלתה הסכמת ראשי וטובי העיר הזאת בגזרת שלשה הרועים ב“ד רבא של עיר הזאת שיחדו קצבת העיר הזאת מהסך הנז' לפרוע פרעות בישראל הכשריות מההקדשו' שנקח אנחנו הח”מ מהיום והלאה לצורך עי“ק ירוש' ת”ו לפרעון חובות הגוים כנז“ל ושלא לשנות ככתוב ומפורש בשטרות שבידינו מחתי' יד”ק מהרבנים חי“ו וחתי' דיני הזמן ה”י תחילת חיוב זמן הנז' מתחי' מר“ח טבת משנתינו זאת, מבארים אנחנו שתנאי גו”ש היה שבסוף ח' אב משנתי' זאת מחוייבים אנחנו לתת ולפרוע ביד פקידי הישי' הנז' סך שמונה מאות גרוש בעד השמונה חדשים ומאז והלאה מר“ח אלול משנתי' זאת מתחי' הזמן, כל זה נעשה ונגמר מידינו פקידי ומנהיגי ומשגיחי עה”ק ירוש' ת“ו כהוגן באופן היותר מועיל ומספיק לפו”ד וכתחז“ל ומסודר בב”ד חשוב דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח וכו' בחו”ל וכו' ועד“א וצדק ומכתב לחזקזהו⁶ כתבנו וחתמנו פה עיר מדינה קושטא יע”א והיה זה בח' טבת מש' התק"ס וארבעה והכל שריר ובריר ונכון וקיים.

ברוך בכר ישעיה אג’ימאן   חיים משה קארמונה   שלמה קאמונדו ס“ט   יצחק אלפאנדרי הצעיר יצחק הכהן ס”ט

מודים אנחנו הח“מ פקידי ומשגיחי ישי' חיים וחסד שבירוש' ת”ו הנז“ל איך העתק זה הועתק מגוף העיקרי בחתימת שרי פקידי ירוש' אשר פה העירה הנז”ל והרי מופקד בידינו גוף העיקרי לזכות הישי'

הנז' ועד“א וצדק ח”ש פה קושטא יע“א בר”ח האביב משנ' התק“ע ותשע ליצירה וקיים הועתק אות באות תיבה בתיבה מגוף השטר המועתק קדמנא נחנא ב”ד דח"ל בלי תוספת ובלי מגרעת כלל.

הצעיר חיים נסים אבואלעפיה ס“ט   הצעיר אברהם הכהן ס”ט   הצעיר אברהם פואה   מרדכי חיים   בכור יוסף מיוחס

 

דברי המאור הגדול הרמב“ם בזמן בקורו בא”י בשנת ד–א תתקכ"ה,    🔗

הובא בס' חרדים להרב הקדוש האלקי כה“ר אליעזר אזקרי ז”ל

מצאתי בסוף שטה אחת שהעתיק הנעלה ר' שמואל ב“ר אברהם שקיי”ל בעכו מכתיבת יד הרב רבינו משה מאור הגולה כך היה כתוב שם וגם זה מצאתי בסוף הספור מכתיבת הרב ומלשונו בליל אחת בשבת בארבעה ימים לירח איר נכנסתי לים וביום שבת עשירי לאייר שנת כ“ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים ונדרתי עלי ששני הימים האלה אצום בהן ואנהוג בהם תענית צבור שלם אני ואשתי ובני־ביתי כל הנלוים עלי ואצוה על בני להעשות כן עד סוף הדורות שיצאו מאתם ויתנו צדקה כפי כחם ומנדר שאהא אני יושב לבדי בעשירי באייר לא אראה אדם אלא מתפלל וקורא כל היום ביני לבין עצמי וכשם שלא מצאתי אותו היום אלא הקב”ה כך לא אראה אדם ולא אשב עמו אלא ע“כ לאנסי. וליל אחד בשבת שלשה ימים לירח סיון יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לא”י ויום זה נדרתי שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים אני וביתי עד סוף כל הדורות. ויום שלשי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשון שנת כ“ו ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמשי ששה ימים לירח מרחשון ובא' בשבת תשעה בחדש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לאל יתב' על הכל ושני הימים האלו שהם ו' ותשיעי במרחשון נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה ואכילה ושתיה אלהים יעזרני על כל ויקים לי נדרי לה' אשלם אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה בחרבנה כן אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן אכ”ל.

* * *

ידידנו הרב ר' חיים דב שו"ב בזכרון יעקב העירנו על הפרק הבא לקמן:

 

יסורי ארץ ישראל וחבת הארץ.    🔗

הרב החסיד רבי אליהו הכהן זצ“ל בעל “שבט מוסר” “מעיל צדקה” “מדרש תלפיות” “אגדת אליהו” מזכיר בספרו “מדרש אליהו” את אחיו הרב החובב זצ”ל, בזמן הרעב בירושלם. וזה לשונו:

“והחסיד אחי כמהר”ר יצחק הכהן נר“ו מעולם לא לבש בגדי משי ולא שאר לבושים אשר היו חדשים ולא מנעלים לבד מטולאים על אבלות חורבן מקדש ה' ובהיותו בן י”ח שנים חשקה נפשו להלוך לירושלם תוב“ב להסתופף בצלו יתברך מקום אשר שכן שמו שם ולא היה יכולת בידו להלוך ומרוב חשקתו שם לדרך פעמיו להלוך ברגליו אחר שיירה שהיתה הולכת והקב”ה עשה לו נסים אין חקר וחננו עם בני שיירה ושכרו לו חמור לרכוב עליו והוליכוהו על כפים עד מקום חפצו והלך בבית המדרש ולא יצא משם מעולם והיה מסתפק בהכרחי ומקיים המצות אליבא דכולי עלמא שאם היו שנים חולקין בדין אחד היה משוה דעת שניהם לקיים כזה וכזה וכה דרכו בקיום מצותיו ומעיד באותה שנה⁷ ורבים מתו מצמא יותר מהלחם, מהומה היה רעב של לחם ומים כי לא המטיר ה' שברחו רובם מארץ ישראל לחוצה לארץ שרעב של עולה וכו' ובהיותו שם ויהי רעב גדול בארץ עד כאומרם ז“ל כל הלומד בתורת עולה כאלו מקריב וכדומה היה קורא ענינו בכל יום שהקורא כמקיים ודבר מצוה שלא היה יכול לקיימה כמצות בכורים עליו שמים וארץ שלא למד דבר בתורה שלא קיימה והעשירים אשר היו שם היו קונים קיתון של מים בערך גדול והוא היה מוטל ברעב ובצמא ובאו אצלו החכמים ואמרו לו שילך לחוצה לארץ עד יעבור זעם והם ישאו עליהם עונו והוא השיב שכוונתו למות בארץ הקדושה ומה לו למות ברעב או ממיתה אחרת והחכמים תמהו על חסידותו ולא היה יכולת בידם לרחמו כי הרעב כבד בארץ והוא היה הולך בשדה החרובין ובחסד עליון היו נותנין לו שנים או שלשה שערכן רב והיה נותן החרובים בפי בניו הקטנים היונקים שימיצו מהם כי לא נשאר כח באשתו להניקם והוא והיא מושלכים כמתי עולם ועם כל זה לא היה מפסיק מלמוד תיקונו ביום ופעמים היה הולך אחר הרחיים לבקש מעט סובין להשיב נפש ולא היה מוצא רק רושם הסובין מעורב בעפר ועם כל זה לא שם לבו לצאת לחוץ לארץ:”

 

פזמון־בבלי    🔗

כתוב על קלף־ישן ובראשו רשום:

בא סימן אני מיכאל בכה"ר אליעזר⁸

אתה האל קדמון וראשון, אהללך בלב פה ולשון, שמרני יוצר כבת אישון, ישלח לנו גואל במהרה בזכות אדם הראשון.

נאמן טהור דר במרומים, חיי וקים צור עולמים, תוציאנו מתוך עמים, ישלח לנו גואל במהרה בזכות נח איש תמים.

יה קדוש כסאך בערבות, גבור מושל ברבבות, רפא צורים הלבבות, ישלח לנו גואל במהרה בזכות שלשה אבות.

מלך צדיק שופט עולם, שדי אמת צור נעלם, קבל צעקת דך ונכלם, ישלח לנו גואל במהרה בזכות יוסף הצדיק יסוד העולם.

יחיד שמך לבי ידון, מלא רחמים מקונו מהו חסרון, תצילנו מאף וחרון, ישלח לנו גואל במהרה, בזכות משה, ואהרן.

כח חכמתך בשבטים, בני יששכר יודעי העתים, תכרית אכזרים וריקים, ישלח לנו גואל במהרה בזכות פנחס בשיטים.

אמת וקים מלך מהולל, מלכי ואלהי כי אליך אתפלל, תציל עמך ערים ושולל, ישלח לנו גואל במהרה בזכות יהושע בגלגל.

לב נדיבות המה שערי חכמה, אהיה אשר יושב בשמימה, תוציאנו מפחים ומרמה, ישלח לנו גואל במהרה בזכות עלי ברמה.

בחסד עליון בטחתי, חושה מהר לעזרתי, טהר רוחי ונשמתי, ישלח לנו גואל במהרה בזכות שמואל הרמתי.

כונן מקדש ואולמו, השב שכינת עוזמו, יפרח ישע לעמו, ישלח לנו גואל במהרה בזכות דוד ושלמה.

השב נא שבות עמי, פדה עדתי לעמי, אבכה בצרתי לילי ויומי, ישלח לנו גואל במהרה בזכות אליהו הכרמי.

רחם עם נושע, סלח עון חטא ופשע, פדנו מיד כל אכזר ורשע, ישלח לנו גואל במהרה בזכות נביא אלישע.

אלהים דר במעונתו, קבל צאנו ועברתו, ירחם באהלו וביתו, ישלח לנו גואל במהרה בזכות חזקיהו בחלותו.

לך קותה נפשה הענונה, תצילינו מכל צרה ודאגה, תוציאנו מפח מוקש ולעגה, ישלח לנו גואל במהרה בזכות יונה במעי הדגה.

ייושב ירחם לנו משמי עליא, ימהר ישלח לנו אליה, תוציאנו מתוך צרה וציה, ישלח לנו גואל במהרה בזכות דניאל חנניה מישאל ועזריה.

עוזר וסומך אתה, לך יאות גדולה ומלכותה, ארים ימינך וגבורתה, ישלח לנו גואל במהרה בזכות דניאל בגובה דאריותא.

זכור לנו ברית ותורה, ישלח לנו גואל במהרה, תוציאנו מאפלה לאורה, ישלח לנו גואל במהרה בזכות מרדכי ואסתר בשושן הבירה.

ראה בעניי עוני תכפר, סלח נא לחובי כפר, אשוב אליך בכתוב ובספר, ישלח לנו גואל במהרה בזכות עזרה הסופר.

* * *

מגנזי צפת⁹

 

ב. תעודה משנת תק"פ.    🔗

את שיש בה ידיעה שקרקע הידוע לר' אברהם גלימה אשר מכר שלשה חלקים קרקע לר' יעקב בעל מגיה וע“י שבשביל חלק קרקע הנז' מכרו אותו לכוללות ק”ק מדרש פרושים כידוע לכל, ובכן בעתה כוללות מדרש פרושים הנז' רצו למכור מחלק הקרקע הנז' מקצת קרקע ממנו, לזאת מינו והרשו להחכם כמה“ר שלמה זלמן בן הרב כמה”ר זאב הכהן, למען ימכור מקצת הקרקע הנז' אשר מצדיו¹⁰ אלו מכתל של ר' נתן לב הדרומי צריך להרחיק שבע אמות קוסטא, ומצד כותל של החכם יקיר בן משה צריך להרחיק ארבע אמות קוסטא, ומצד כותל של ר' יקיר הנז' המזרחי צריך להרחיק שני אמות ורבע מקוסטא, ומצד המערב עד הגדר המפסיק בינו לבין רשות הרבים, ובכן בכח הרשאתו עשויה כהגון וכתחז“ל למכירת מקצת הקרקע דהיינו שלשה חלקים הנוגעים לנו ק”ק החלק אחד היא להאשה מ' פרדה בת ר' אברהם גלימה הנז‘, ובכן לפנינו עדים ח"מ הודו האשה מ’ פרדה היא תחילה ואח“ך בעלה כמה”ר יקיר בין משה ור' שלמה זלמן בן ר' זאב הכהן מורשה ק“ק מדרש פרושים, ואמרו לנו, הוו עלינו ע”ג וקנו מידינו קגו“ש במדל”ב מ“כ כתחז”ל וכתבו וחתמו האי שטרא בכל חוזק ותוקף באופן המועיל ומספיק וחזי לפו“ד ותנו ביד החכם כמה”ר שמעון בן הרב כמה“ר גרשון מק”ק פרושים היות אמו“ץ שנטלנו וקבלנו מידו סך שש מאות גרוש יפים וטובים ועלו ובאו לידינו ממעות בעין אספ”א; ובעדם ובעבורם מכרנו והעברנו לרשות ולזכות לח' שמעון הנז' ולב“ך הקרקע וכו' מעתה ומעכשיו מכרנו לו הקרקע הנז' מתהומא דארעא ועד רום רקיעא הכל כאשר לכל מכרו המוכרים הנז' להקונה הנז' ולב”ך מכירה כדין כדת וכהלכה מכירה גלויה ומפורסמת לכל מכירה דלא להשנאה ודלא למהדר בה לעלמין, מכירה מנוקה ומשופא מכל מערער וטוען שבעולם בין בד“י בין בעש”ג איש או אשה גוי או ישראל בן או בת אח ואחות כתובת אשה ובע“ח או בטענת מכירה ומשכנתא קודם לזו מכירה עשויה בכל חוזק ותוקף באופן המועיל ומספיק וחזי לפו”ד וכך אמרו המוכרים הנז' להקונה הנז' קנה וזכה בכל המקנה הנז' בכסף ובשטר קניה וזכיה וחזקה¹¹ גשו“ק למכור ולשכור ולהשכין ולהשכיר לבנות ולהרוס לעשות בה כחפצו הטוב ואינש לא ימחה בידך ולא ביד ב”ך. והתנו המוכרים הנז' להלוקח תנאי כתחז“ל שבכותל דרומי שיבנה שיעשה לו יוק? אחד גדול רוחב שישן אדם אחד בתוכו ובכותל מזרחי שיעשה יוק אחד אמצעי בשביל שיעשה בתוכו כירים ועוד התנו עם הלוקח הנז' שיש להם לסמוך בכותלים השנים הנז' ובכותל צפוני ולא יתן שום פ”ק ממש אפי' אם רוצה לסמוך עליהם כיפה יכל לסמוך. ועוד התנו ביניהם שהביב שרוצה לעשות הקונה הנז' יש להם רשות להמוכרים הנז' להשתמש בה וכשיפסיד הביב הנז' לאחר זמן שיתן בעל הקרקע חצי והמוכרים חצי. ומעתה סלקו המוכרים הנז' ידם וכחם ורשותם וזכותם שהיה להם בכל המקנה ולא שיירו לא לכולל הנז' ולא לר' יקיר הנז' ולא לב“ך שום שיור של זכות כלל ועיקר ואפי' כדי נעיצת יתד אחת ממש, כי הכל מכרו להקונה הנז' ומעתה קמה כל המקנה הנז' להקונה הנז' ולב”ך, והכל באחריות גמורה מק“ק כוללות הנז' מהאשה הנז' ומבעלה יקיר הנז' ובשעבוד כל נכסיהם מקרקע ואג”מ דקנו ודיקנו וכו' לקים והעמדת המקנה הנז' ביד הקונה הנז' וביד ב“ך מנוקה ומשופא מכל ערעורים שבעולם מבלי הפסידו לקונה הנז' ולב”ך שום פ“ק ממש, ובכן אנחנו עדים ח”מ קנינו מיד האשה הנז' תחי' ומבעלה הנז' ומיד המורשה הנז' קגו"ש

במדל“ב מ”כ כתחז“ל ע”כ הנז' לאשר ולקיים בלי שנוי ותמורה והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפי' וכ' לדעת הרשב“א זלה”ה וחומר וחוזק שט“ד אחמר וחזק שטרי מכיר הכשרים דנהיג בישראל העשוין כהוגן כתחז”ל פעיה“ק צפת ת”ו ביום ששה עשר לחד' מנחם שנת הת"ק ושמונים ליצירה והכל שריר ובריר ואמת ונכון וקים.

והיתה לבאר מה שכתב בשיטה חמשה עשר שהביב שרוצה לעשות להקונה הנז' רצוננו לומר שיש להקונה הנז' רשות לעשות הביב מהקרקע הנז' להביב של המוכרים הנז' שהוא עובר תחת רשות הרבים וכו' כנז' והכל דלא וכו' ודלא וכו' בפי' וכו' ובבי' וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה יום הנז' והכל שריר ובריר וקים.

מנשה… סגל הורוויץ   הצעיר רפאל עובדיה ס"ט

 

תעודה מזמן הרעש בצפת¹².    🔗

להיות שהן בעון בשנת התקצ“ז אשר השמיע ה' פה עה”ק קול רעש גדול ונחרבה ע“ק בעוה”ר ונהרסו הבתים ורבים ישני עפר בתיהם קבריהם לתפ“ץ והנה בכלל המתים ברעש היה הח”ר אברהם בכ“ר רחמים ז”ל הוא ובנו ונכדיו וכל אשר לו ולא נשאר אחריו שום יורש פעה“ק זולת שתי בנות אחיו ח”ר יקיר בכ“ר רחמים נ”ע בדמשק יע“א הלא המה האשה הכבודה והצנועה הגברת סי' אמאדה המכונית בוליסא ת”ם אשת מעלת הגביר החכם המרומם שר נאור כמה“ר נתן הלוי הי”ו והאשה הכבודה והצנועה מ' בוליסה היינו אלמנת כמהר“ר חיים פאיב’יש אשכנזי ז”ל, והנה אחר הרעה בא הר' מאיר סאלוניקו אחי אשת ח“ר אברהם הנז' ביד¹³ רמה בעבור חצי השכון הנוגע לו מהנז' רמס וטרף כל מטלטלי החר”א ובנו ומכר בהמותיו וכל אשר היה לו בכפרים ונשאר הקרקע של הנז' וגם חוב שאומרים שהיה לו בכולל ארבעה אלפים גרוש, והן היום האיר אל עבר פנינו החכם השלם והכולל זר“ק כמהר”ר יעקב אבואלעפיה הי“ו בכ”ר מהריד“א ז”ל והביא בידו הרשאות מהיורשות הנז' ומבעל האשה הנז' נתן הנז' הי’ו עשויות כתחז“ל לתבוע מאתנו כל הנותר פעה”ק למהר“א הנז' בטענה שיען היורשות הם בדמשק קרוב לנו ראויות לרשת נחלתן ממר דודן הנז' והנה אנחנו הח”מ החו“ר נשאנו ונתנו בדבר אנן חכמי ופקידי מנהיגי ומשגיחי כוללות עי”ק ת“ו וראינו שהנכון להתפשר עמהן ובפרט שהן קרובות להכותב כמהר”ר חנ“א הי”ו ויש לנו ממנו סיוע להנהגת ע“ק זאת כידוע כי ע”כ ראוי והגון לעשות רצונו ולהתפשר ע“פ התורה, ובכן באתרא לעדות ולראיה ביד האחיות הנז' וב”כ היות אמו“ץ שמטוב רצונינו והשלמת דעתנו נתפשרנו באופן זה שהקרקע כולו עם מה שנשאר בבית והגן והחכורה שלמעלה מהגן והריחיים והבורות וכל האבנים וכל השייך לחר”א המוריש הנז' הכל כאשר לכל הרי הוא להיורשות הנז' ולב“כ ובעבור טובת הנאה שקבלנו מכמה”ר חנ“א הנז' הי”ו מעתה ומעכשיו סלקנו ידינו וכחנו וכח וזכות כל ק“ק עדתינו מכל הקרקעות השיכות לחר”א הנז' מהזכות שהיה לו בהם כוללות ע“ק ת”ו מכח תקנת הראשונים כמלאכים סילוק גו“ש עשוי כהוגן וכתחז”ל ומו“מ הרי כל הנז' ניתן להיורשות הנז' והרי הוא שלהן ואין לכוללות עה”ק זאת בהם שום זכיה כלל אפי' כדי נעיצת יתד אחד זולת שהששה עשר אמות קרקע שהוכרחנו לתת לה“ר אליעזר אשכנזי בתוך הגן ומורש מים ה”ם הרי הם לר' אליעזר הנז' ואין ליורשות הנז' שום זכיה ושליטה בהם, גם הסך ארבעה אלפים גרוש שאומרים שהיה לו שטר מהכולל אפי' אם ימצא השטר הרי הוא בטל וחשוב כחרס הנשבר ובלאו הכי היו חיבות לתת דמי קבורה בעד כל המתים הנז' וגם שע“פ תנאי זה עשינו הפשרה והנה מו”מ כל הקרקעות הנז' וגם מה שבנינו מכיס הכולל בריחיים הנז' הכל כאשר לכל קם ליורשות הנז' לבנות ולנטוע ולהרוס ולדור ולמכור ולמשכן להן ולזרען אחריהן ושום בר נש לא ימחה בידהון מצד זכות¹⁴ הכלל כי הרי הן רשאות ושלטאות לעשות בקרקעות האלה כחפצן¹⁵ ורצונן מעתה ועד עולם והכל נעשה ונגמר מידינו הח“מ בכל לשון של זכות ויפוי כח ואופן המועיל לפו”ד ובקגו“ש במדל”ב מ“כ שקנו אחרים מידינו ומיד הח”ר יעקב המורשה הנז' לקיים כל הנז' כהוגן וכתחז“ל והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א ז“ל וחו”ח וכו' כחו“ח וכו' והכל יהא נידון לזכות היורשות הנז' אך ורק שיען יש מי שבנה בתוך הקרקעות הנז' מדין חורבה אין עליהו בזה כלום זולת שהיורשות שעשו עם הבונים כפי הדין ואין על כוללות ע”ק ת“ו להטפל בענין זה כלל ועיקר והכל עשוי כתחז”ל ולראיה אמו“ץ ח”ש פעה“ק צפת ת”ו בחדש אדר התק“ץ ותשע ליצירה והכל שו”ב ונכון וקיים.

חיים נחום מזרחי ס“ט   אברהם שושט ס”ט   שלום ששפורטש ס“ט   הצעיר חיים יוסף פינטו   הצעיר שלמה פארנקו ס”ט

 

עוד בדבר הרעש בצפת בש' תקצ"ז    🔗

להיות שכאן נמצא וכאן היה הח“ר אברהם בכר רחמים והיה לו פעה”ק צפת תובב“א חצר ובתים עליות ותחתיות ורחיים וגן גדול וחכורה למעלה מהגן לרוח מזרח ובתוך החצר היו בורות ובתי כסאות ומגארס כידוע ומפורסם. והנה לעתות בצרה ביום הרעש שהי' פעה”ק צפת תובב“א ז”ך טבת תקצזיי“ן לא תקפ”ץ נחרבה עי“ק ורבים ישיני עפר קברם בתימו וגם הח”ר אברהם ובנו ונכדיו וכל אשר לו שבקו חיים על ישראל ועל רבנן ולא נשאר אחריו שום יורש זולתי שתי בנות אחיו ח“ר יקיר בכר רחמים והמה בדמשק יע”א הלא המה האשה הכבודה מרת אומאדה המכונית בוליסה ת“מ אשת הגביר החכם המרומם, כמ”ה נתן הלוי נר“ו, והאשה הכבודה מרת בוליסה ריינה אלמנת כמהר”ר חיים פאביש אשכנזי נ“ע. ולמודעי אנו צריכין כי האשה הגברת מרת אמאדה המכונה בוליסה היא תחלה ואח”כ בעלה הגביר מו' נתן הלוי נר“ו הנ”ז נתנו במתנה גמורה להאשה מרת בוליסה ריינה אלמנת ה“ר חיים פאביש כל חלק הנוגע להם בכל הקרקעות המגיע לחלקם מירושת דודם ח”ר אברהם בכר רחמים, בכתוב באר היטב בהשטר מתנה הכתוב בכל תוקף ועוז הנכתב בדמשק יע“א בש”א לחדש ניסן התר“ג ליצירה וחתומים על השטר מתנה הרב המובהק ח”ר יעקב ענתבי והחכם השלם והכולל כמ“ה יעקב אבואלעפייה נר”ו, מעתה קמו כל החורבות והמוגארס והבורות והבה“כ והגן והאילנות והחכורה שלצד מזרח הכל כאשר לכל אשר היה לח”ר אברהם בכר רחמים קם להאשה מרת בוליסה ריינה לעשות בהם כחפצה ורצונה הטוב היא וב“כ כאדם העושה בשלו, והנה אתחריש נוס”ע שהר“י אבואלעפייא נר”ו היה בדמשק ונתנה בוליסה ריינה הנז' כו“ה למעלת החכם השלם והכולל כמ”ה יעקב אבואלעפייא נר“ו למען ימכור כל החורבות שיש לה פעה”ק צפת שנפל לה בירושה מאת דודה הנז' והמתנה שנתנה לה בוליסה אמאדה היא תחלה ואח“כ בעלה הר' נתן הלוי הנז' ככתוב לעיל ועדים החתומים על הכו”ה הרב המובהק כמהר“ר מימון טובי והחה”ס כמ“ה יעקב בנימין נ”י והנה בעתה לפנינו עדים הח“מ בא הרב כמ”ה יעקב אבואלעפייא נר“ו וכך אמר לנא הוו עלי ע”ג וקנו מידי קגו“ש במדל”ב בלשון מ“כ וכתחז”ל היות אומו“ץ שנטלתי וקבלתי מאת הסוחר הנאמן החכם השלם כמהר”ר מרדכי נר“ו במ”ה משה הלוי זללה“ה סך כל דמי המכירה ויפה הגיעו לידי במושלם עספ”א ובעדם ובעבורם ובכח המסור בידי מהאשה מרת בוליסה ריינה הנז' מכרתי והעברתי והחלטתי לרשות וזכות מוהר“מ הלוי ורשות וזכות ב”כ ויו“א החצר והחורבות והבנין אשר בנוי מכיס כוללות עי”ק צפת תובב“א והבורות והמוגארס והבתי כסאות ושפכי ונטפי והרחיים והגן והאילנות שבתוכם, והחכורה למעלה מהגן לרוח מזרח וכל מה שהיה שייך לח”ר אברהם בכר רחמים במקום הנ“ז ועצים ואבנים ועפר ומוצאיהם ומבואיהם והנאותיהם ותשמשיהם וזכיותיהם וכל מין זכות והנאה הנלוה ומתייחס אליהם באורך וברוחב מתהומא דארעא ועד רום רקיעא וכל אשר המצא ימצא טמון וגלוי הכל כאשר לכל מכרתי והעברתי והחלטתי לרשות וזכות מו”ה מרדכי הלוי הנ“ז ורשות וזכות ב”כ ויו“א מכירה גשו”ק מכירה גלויה ומפורסמת לכל, מכירה חתוכה וחלוטה כדת וכהלכה, מכירה בלתי שום שיור ותנאי כתוב ושאינו כתוב לא בעדים ולא בלתי עדים, מכירה לחלוטין ולצמיתות ע“ס כל הדורות, מכירה משופה ומנוקה מכל מין טוען ומערער שבעולם, ובכח המסור בידי מהאשה הנז' סילקתי יד וכח ורשות וזכות מרת בוליסה ריינה ת”מ ורשות וזכות ב“כ ויו”א מעל כל המכר הנז' סילוק ג“וש ולא נשאר להאשה מרת בוליסה ריינה ולב”כ ויו“א בכל המכר הנז' שום שיור של זכות כלל וכלל ואפילו כדי נעיצת ית”ד ממש ומדרך כפ“ר אלא הכל כאשר לכל קם למקנה מעתה ומעכשיו להקונה מוהר”מ הלוי ולב“כ ויו”א לבנות ולסתור לדור ולהשתמש, למכור ולמשכן ולהשכיר, להחליף ולהעביר, להוריש ולהנחיל ולתת, במתנה ולעשות בהמכר הנז' כחפצם ורצונם הטוב כאדם העושה בשלו ואינש לא ימחא בידם מעתה ועד עולם, ובכח המסור בידי מהאשה הנז' אני אומר להקונה מוהר“מ הלוי נר”ו זיל אנת וכל דאתי מחמתך זכה וקנה והחזק במקנה הנז' זכיה וקניה וחזקה מעליא בכסף שקבלתי ממך ובשט“ז מבלי שתצטרך לשום זכיה וקניה וחזקה אחרת כלל, וכן הודה המוכר הנז' איך הלך הקונה הנ”ז וזכה וקנה והחזיק במקנה הנ“ז זכיה וקניה וחזקה מעליא כתחז”ל ובכח המסור בידי מהאשה מרת בוליסה ריינה הנז' חייבתי אותה ואת ב“כ לקבל עליה ועל ב”כ אחריות המכר הנ“ז באחריות גו”ש עולה בדין כהוגן וכתחז“ל ובשעבוד כל נכסיה ונכסי ב”כ מקרקעי ואג“מ להעמיד ולקיים המכר הנ”ז ביד מוהר“מ הלוי וביד ב”כ העמדה גשו“ק משופה ומנוקה מכל ערעורים ופקפוקים שבעולם וכל הבא בטענת יורש ונוחל בן או בת אח ואחות קטון או גדול קרוב או רחוק ובע”ח כללי ופרטי וכתובת אשה או מכירה או משכנתא קדומה או מתנה אנס ואלם ושררה יר“ה הכל על האשה מרת בוליסה ריינה וב”כ ליהדר תמיד בכחם והונם וממונם מבלי שיפסיד מוהר“מ וב”כ שום נזק והוצאה מחמת איזה ערעור אפילו כדי שופ“ק ממש בין בדיני ישראל ובין בעש”ג. ובכח המסור בידי חייבתי את האשה מרת בוליסה ריינה וב“כ לקבל עליהם סברת הפוסק המאשר והמקיים שטרא דנא ואפילו שתהיה אותה סברא זרה ויחידאה נגד כל הפוסקים, ואפילו לא עלתה על מזבח הדפוס כלל, ואחריות וחו”ח וכו' כאחריות וחו“ח וכו', ולא יורע ולא יפסל כח שט”ד בשום צד ואופן שבעולם מכל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב, ולעולם תהיה יד הקונה וב“כ על העליונה ויד המערער על התחתונה, והכל נעשה ונגמר בקגו”ש במדל“ב בלשון מ”כ וכתחז“ל שקנינו אנן סהדי דח”ל מיד מעלת החכם השלם והכולל כמהר“ר יעקב אבואלעפייא נר”ו ע“כ הא דכתוב ומפורש לעיל והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זללה“ה, וע”ד אמו“ץ באעה”ח י“א תשרי הר"ת לפ”ק פעה“ק צפת תובב”א, כל חזוקי סופר הנכתב בשטרא דנא לא נכתב לשופרי דשטרא אלא הכל בפירושא אתמר והכל שריר ובריר וקיים.

הצעיר חיים אלחדיף ס"ט (הוא אביו של הרב בכור אהרן אלחדיף שהיה ראש רבני טבריה, – )

הכלל כי הרי הן רשאות ושלטאות לעשות בקרקעות האלה כחפצן¹⁶ ורצונן מעתה ועד עולם והכל נעשה ונגמר מידינו הח“מ בכל לשון של זכות ויפוי כח ואופן המועיל לפו”ד ובקגו“ש במדלב”ב מ“כ שקנו אחרים מידינו ומיד הח”ר יעקב המורשה הנז' לקיים כל הנז' כהוגן וכתחז“ל והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול והוכ' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א ז“ל וחו”ח וכו כחו“ח וכו' והכל יהא נידון לזכות היורשות הנז' אך ורק שיען יש מי שבנה בתוך הקרקעות הנז' מדין חורבה אין אליהו בזה כלום זולת שהיורשות שעשו עם הבונים כפי הדין ואין על כוללות ע”ק ת“ו להטפל בענין זה כלל ועיקר והכל עשוי כתחז”ל ולראיה אמו“ץ ח”ש פעה“ק לצפת ת”ו בחדש אדר התק“ץ ותשע ליצירה והכל שו”ב ונכון וקיים.

חיים נחום מזרחי ס“ט   אברהם שושט ס”ט   שלום ששפורטש ס“ט   הצעיר חיים יוסף פינטו   הצעיר שלמה פרנקו ס”ט

לפנינו ח“מ באה האשה הגברת הכבודה והצנועה סי' אמאדה המכונית בוליסה, תמ”ה היא תחילה, ואח“ך בעלה הגביר החכם המרומם שר ואור כמה”ר נ“י נתן הלוי הי”ו ואמרו לנו הוו עלינו עדים גמורים וקנו מידינו קגו“ש במדל”ב מ“כ וכתחז”ל וכתבו וחתמו ותנו ליד האשה הכבודה והצנועה מ' בוליסה היינו אלמנת ח“ר חיים פאיבש אשכנזי נ”ע היות אמו“ץ מעתה ומעכשיו אנחנו נותנים לה בתורת מתנה גמורה כל חלק הנוגע לנו בכל הקרקעות הכתובים בשטר הפשר אשר מעבר לדף זה שהגיעה לחלקנו מירושת מר דודנו ח”ר אברהם בכר רחמים ז“ל הנה כל חלק המגיע לנו מהירושה הנז' הכל כאשר לכל עם כל זכות הנלוה ומתיחס לכל הקרקעות הנז' והבנינים אשר בהם והאילנות והבורות הכל כאשר לכל אנחנו נותנים להאשה בוליסה ריינה הנז”ל מתנה גמורה שרירה וקימת ברצונינו הטוב ובעין יפה לה ולכל הבאים מחמתה ואנחנו מסלקים כל זכות אשר לנו מכל הקרקעות הנז' סלוק גמור ולא השארנו לנו ולב“כ בכל הנז' אפילו כדי נעיצת יתד קטן ממש והכל כאשר לכל קם להאשה בוליסה ריינה הנז' למכור ולהשכיר להוריש ולהנחיל ולתת במתנה ולעשות בהם כאדם העושה בשלו ומתנה זו תהיה גלויה ומפורסמת לכל ואתם כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא תהוי מתנה טמירתא והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה ובכן אנן סהדי דח”ל קנינו מיד הגברת סי' אמאדה הנז' תמ“ה תחילה ואח”כ מיד בעלה הגביר נ“י נתן הנז' הי”ו קגו“ש במדל”ב מ“כ וכתחז”ל ע“כ הנז”ל והיה זה בשליש הראשון לחדש ניסן משנת חמשת אלפים וששה מאות ושלשה ליצירה פה דמשק יע"א והכל שריר ובריר וקים.

הצעיר אהרן יעקב בנימין ס“ט   הצעיר יעקב אבולעפיא ס”ט

לפנינו עדים ח“מ באה האשה הכבודה והצנועה מ' בוליסה ריינה תמ”ה אלמנת הח“ר חיים פאיבש אשכנזי נ”ע ואמרה לנו הוו עלי עדים גמורים וקנו מידי וכו' היות אמו“ץ מעתה ומעכשיו אני ממנה ומרשה להחכם השלם והכולל בנן של קדושים כמה”ר יעקב אבולעפיא הי“ו בן הרב כמהרביר”א זלה“ה שהוא יהיה שליח בעדי למכור את כל הקרקע הכתוב מעבר לדף חלק ירושתי וגם חלק אחותי הניתן לי במתנה כנז”ל הכל כאשר לכל הרי הוא שליח למוכרם בעדי ובשמי והרי ידו בידי ומכירתו כמכירתי וקבלת אחריות שמטיל עלי במכר הנז' וכל התנאים אשר יתנה עם הקונה הכל מקובל ומרוצה עלי כאילו אני עשיתים ואני מתחייבת בכל מה שיחייבני השליח הנז' בענין מכירת הקרקעות הנ“ז וכל הנלוה אליהם וקבלת דמי המכר שמקבל הרי אני כאילו קבלתים בעצמי, ובכן אנן סהדי דח”ל קנינו מדי האשה הנז' קגו“ש במדל”ב ליותר יפויי כח ואלומי מלתא דשליחות הנז' דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה והרי זה פה דמשק יע"א בתשעה עשר יום לחדש רחמים בשנת חמשת אלפים ושש מאות ושלשה ליצירה והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקים.

הצעיר חיים מימון טובי ס“ט   הצעיר אהרן יעקב בנימין ס”ט

 

דף מפנקס ישן    🔗

סדר חלוקת ה“ליסטה” לבני משפחת מיוחס בירושלים לפי רשימה עתיקה משנת תקע"ד.

הרשימה הזאת נמסרה לנו מראשי משפחת “מיוחס” בירושלם, אחת המשפחות הכי עתיקות בארץ ישראל, הלא המה: הרה“ג כמוה”ר רחמים מיוחס והרה“ג כמוה”ר מרדכי מיוחס שו“ב בעי”ק ירושלם ת“ו. ענפי עץ אבות מגזע הגאון החסיד רבי רפאל מיוחס בכר שמואל זצ”ל בעל ספר “פרי האדמה” וכו' ראשון לציון בק“ק ספרדים בעיה”ק ירושלם – עיין ספר “תולדות חכמי ירושלם” חלק ג' צד 85–90.

ב“ה. היום ר”ח מנחם ש' תקע“ד בינ”ו¹⁷ סך אלף ומאתים אריות¹⁸ מקושטא, א' ס' איספארטייו¹⁹ בזה האופן בעד ה' שנים.

סדר חלוקת הליסטה לפרטי ‘מיוחס’ ב’ינו (באספניולית: הגיע – המעתיק) סך שני מאות ראליס עין, וחלקתים עפ“י פנקס הרב”ן מ“ד כמוהרימי”ם ז"ל.

 

הר' שמחה שלמה יאניבר דיסקין ז"ל    🔗

מיקירי זקני ירושלם, נכבדיה ואומניה.

בבית המדרש הישן “מנחם ציון” בחורבת רבי יהודה החסיד ז"ל ישנה אבן־שיש קבוע על יד הבימה, מול ארון הקדש, ועליה חרותים הדברים האלה:

למזכרת נצח בהיכל ה' נשמת הגבאי הר' שמחה שלמה יאניוור ז“ל בה”ר אברהם נ“ע אשר חזק ושמש כארבעים שנה חברת משמורים אור תורה. ועל טוב יזכר שמו אשר תקע בשופר חנם בימים הנוראים כל ימי חייו בביהמ”ד מנחם ציון. נלב“ע בשם ש”ק ג' איר תרפ"ט.

אהבת התורה היתה חביבה עליו יותר מנפשו והקדיש את עתותיו הפנויות ללמוד וללמד ולזכות את הרבים באור תורתם. תמיד בחצות הלילה כבר היה נמצא בבית־המדרש הישן “מנחם ציון” מנצח על חברת “משמורים אור תורה”, אשר היה אחד מגבאיה ומנהליה. בעל נפש עדינה היה צנוע וענותן, ודובר אמת בלבבו, לא התערב בעניני צבוריים והתרחק מן המחלוקת. מחונן היה בלב־רחמן הרגיש תמיד בצער זולתו, והשתדל לרוחתו וישועתו.

על ידו נוסד, בביהמ“ד הנ”ז חברת גמ“ח להלוות לעני בשעת דחקו; דאג ליתומים עזובים כאב רחמן. רבים מהם – עוד טרם נוסד בית יתומים – היו מאוכלי שלחנו הוליכם לבית תלמוד התורה ולבית מלאכה ואמנות, אמרתו היתה “תורה ומלאכה” הוא בעצמו נשא בעול העבודה והמלאכה, והתפרנס א”ע ביגיע כפו, אומן היה, מצוין, מפתח פתוחי אבן, מעשה ידי אמן ביתרון הכשר ומלאכתו מצאה חן גם בעיני פרנץ־יוסף קיסר אוסטריה. הוא היה האומן הראשון בכלי מלאכת אבן: הגביעים, הספלים והטסים השחורים. בכפתוריהם ופרחיהם. וכלים מכלים שונים,

מונטיפיורי, מונטגי וד"ר אשר היו מזמינים אצלו כלים כאלה והביעו לו תודה בפה ובכתב. ויחד עם זה מסור במלאכת שמים עסוק בעבודת הקדש.

השאיר אחריו דור ישרים ותמימים, נהנים מגיע כפם, אחד מבניו הוא מר יעקב דיסקין נ"י

בצעירותו עלה לירושלם יחד עם אחיו הר“ר משה יהושע יאניבר ז”ל והיו נקראים על שם עירם. שם עצם משפחתם הוא “דיסקין” ממשפחת הרב הגאון רבי משה יהושע ליב דיסקין זצ"ל.

ר' משה יהושע יאניבר־דיסקין היה מיקירי ירושלם ונכבדיה. מטובי המלמדים ואחד מחברי ההנהלה של בית הכנסת הגדול “בית יעקב” בחורבת רבי יהודא החסיד זצ"ל.

איש יקר היה, תמים ונאמן, עסק מעודו בתורה ובמצות, ועבד עבודת הקדש באמונה; הגה בתורת ה' ויגמול חסדים טובים ויהי אהוב המקום ורצוי לאחיו, נפטר בשם טוב ביום י“ז לחדש חשון תרס”ד.

בנו מר אברהם חיים (אלטר) דיסקין הוא אחד מבעלי הפירמה הגדולה בירושלם ארץ ישראל: כספי־דיסקין־וקפלן. קומיסיון ואחריות בארץ ישראל.

 

מר נסים בכר ז"ל    🔗

מנהל בית הספר “התורה והמלאכה” לח' כל ישראל חברים בירושלם

נולד בירושלים בשנת תר“ו נפטר בניו־יורק י”ד בטבת תרצ"א

אביו, ר' אליעזר בכר ז“ל בא בראשית שנת ת”ר להשתקע בירושלים, ותהי תורתו אומנותו. הוא חנך את בנו נסים לפי רוחו ובהיות הנער בן חמש למד כבר תלמוד עם אביו. אח"כ שמע לקח מפי רבני הזמן ויעש חיל בלמודיו. בינתים הורע ביותר מצבו הכלכלי של אביו. ומפאת המחסור בצרכיו ההכרחיים הוכרח לצאת את הארץ בלי לשוב אליה עוד.

עוד רך בשנים בן ט“ו לערך, החלה פרשת נדודיו ומסעותיו. יחד עם אביו עזב בשנת תרכ”א את ירושלים ויצא אל הגולה. חדשים מספר שהה נסים הצעיר ברומניה מקום מגורי אביו, לפנים. ומשם התגלגל לקושטא. בבוא אדולף קרימיה לעיר זו בשנת תרכ"ז מצא העלם חן בעיניו ויקחהו עמו לפריז. מכאן איפא יצא מר בכר לדרך המלך של חייו.

בה בעת נכנס ללמוד בבית הספר לידיעת המזרח בגמרו חוק לימודיו, נשלח ע“י חברת כי”ח לארם צובא היא חלב, כדי לפתוח שם בית ספר וכעבור שנים מספר הועבר לטמקוף שבבולגריה, ואח“כ שוב לקושטא איפא שנשאר בשרות מוסדותיה של כי”ח עד שנת 1882. מרצו והכשרתו באו בינתים לידי גלוי, ומנהלי האלינס החליטו אז לשלחו לארץ הקודש כדי לתקוע בה יתד… ומר נסים בכר קבל עליו את תפקיד הכבוד הזה ברצון. תשע עשרה שנה לאחר צאתו מא"י חזר אליה שנית, ליסד בה את בית הספר למלאכה, אשר נחשב למאורע רב ערך ורב תוצאות בחיי ירושלים.

לעצם העובדה, היה ביצירה זו דבר מה בלתי שכיח, בית ספר לילדי ישראל שבו ילמדו חניכיו שפות, מלאכת יד, ועבודה המפרנסת את בעליה. הופעה זו, עוררה את חמת החרדים הקיצוניים ומחשש פן יחתור המוסד תחת קיומם ועמדתם הכלכלית והמוסרית מצאו לנכון להחרימו, תיכף בהפתחו. אלא, שהודות לעזרתם של פקידי השלטונות וכן לתמיכת עדת הספרדים בירושלים אשר שאפה להתקדמות, הצליח מר בכר לטעת אמונה וחבה ביחס למפעלו בלב תושבי ירושלים הנאורים.

עם תמיכתם של אי אלו עושי חסד מפריז ומלונדון הצליח מר בכר לרכוש בירושלם שטח אדמה מתאים במרכז העיר, לפתוח בו בורות, להקים עליו בנינים, לקנות מכונות, לאסוף תלמידים, ולתת לבית ספרו צורה חצונית ופנימית נאה. תפקידו לא הצטמצם לנהל את המוסד החשוב הזה בלבד, לחנך כמה בעלי מלאכה ואמנים, שהיו אח"כ למורים של מקצעות עבודה שונים אלא יותר מזה, כי הרגיש מר בכר את ערך השעה ודרישותיה מעמו, ויתאים את הרעיון אל המעשה.–

מדי פעם בפעם שהיתה נשמעת בקרב הצבור העברי בירושלים איזו זעקת פחדים בקשר עם ענין זה או אחר, היה מר בכר מופיע לפתע כאב רחמן ונאמן לדבר על לב הנדכאים, האומללים ונגועי הגורל, לנחם, לעודד ולהרגיע. עינו הפקוחה והחודרת הקיפה את כל העיר מקצה, ואת הצבור היהודי שבה. בעת הצורך התיצב בפני השלטונות כשתדלן מושבע, כתובע, והללו כבדוהו והעריצוהו כערכו הרם. נסים אפנדי קראו לו הפחה, המופתי, וכל שרי השלטון באין הבדל. ויזכר כאן לשבחו, כי הוא הנהו באמת אבי אבות הדבור העברי ובית הספר העברי החדש בא“י. אליעזר בן יהודה ז”ל, הוא יורשו הרוחני, תלמידו.

הוא היה חבר פעיל לחברת “עזרת נדחים” ששמה לה למטרה לבנות בתים לתימנים בכפר השלוח, וכן עזר ליסודן ותמך בכמה חברות של חסד וצדקה. בעת ובעונה אחת איפשר לאליעזר בן יהודה להוציא לאור את עתונו “הצבי”, וגם להחל בחבור המלון הגדול. זמן ידוע עסק וטפל בחריצות מופתית בענין רכישת כותל המערבי, אלא שגורמים שונים ומשונים מנעו בעדו מלבצע את מחשבתו, וזהו פרק אפל ומעציב ביותר בתולדות הישוב היהודי בא"י.²¹

במשך שנים רבות כהן מר נסים בכר כנשיא עדת היהודים הספרדים בירושלים וידאג באמונה ובמסירות להתקדמותה ולהתפתחותה של העיר. בצוק העתים ידע לענין את הנדיבים הגדולים בארופה שיבואו לעזרת ההמון הסובל, ולמותר לבאר ולהוסיף כי היה מצליח בכל נסיונותיו.

נ. בכר עמד על משמרתו בתור מנהל מוסדות כי“ח וכבא כח הברון די רוטשילד בא”י חמש עשרה שנה, החל מש' 1882 עד לסוף 1897. אלברט ענתבי המנוח, שנשלח אז מפריז לירושלם להיות תחת משמעתו ופקודתו הגדיל עליו עקב, והנהלת האלינס שלחה את הא' בדניקט בתור בא כחה לפטר את נסים בכר לגמרי מעבודתו בבית הספר ולמנות במקומו את א. ענתבי ז"ל.

שנים אחדות לפני המלחמה התישב נסים בכר בניו־יורק, כבא כח חברת כי“ח הפריזאית שלה, ולפעולתיה הקדיש את מיטב שנות חייו. ר”ד ילין, שבקר בזמן האחרון בארצות הברית הזדמן עמו, עם הישיש המנוצל, ואלה רשמיו עליו:

…ראיתיו ברחובות ניו־יורק סובב הולך, לבן פנים וארך זקן, כחול עינים וקצר קומה והולך קוממיות. בלי מטה בידו בלי מטריה. ובלי מעיל עליון על גבו, בלב מלא אמון ובטחה עדיין. מכל תפארתו בימי קדם נשארה לו רק בת הצחוק העדינה על שפתיו וזיו העינים החודרות אל לב הדובר אתו, נדתי לו מקרב לבי ואמרתי: מה לנסים בכר העסקן הירושלמי ולרחוב “ברודוויי וקולומבוס אווינייו” עם כל עליותיהן ותחתיותיהן הרועשות והסואנות הטוחנות את האדם והעושות אותו גם הוא כמכונה נעה וזזה מבלי הפוגות…? (הדאר גליון ח' – תל“ט ניו־יורק, כסלו תרפ”ח.)

והנה הגיעה²² סופו של האיש, שכל כך הרבה פעל ועשה לקדמת ירושלים וא"י ולהצלת הישוב העברי בשעותיו הטרופות והיותר קשות. הוא מת במרחק אלפי מלים מארצו החמודה ארץ מולדתו, שאליה נשא את לבו ונפשו כל הימים.

ימתקו לו רגבי עפרו.

מתוך רשימותיו של מ.ד. גאון על ר' נסים בכר אשר אתו בכתובים.

* * *

קטע מתוך מכתבו אלינו: ע"א שאלת “כותל המערבי”²³    🔗

1) בימי ילדותי זוכר אני, כי בהגיע חדש אלול אני ובני ביתי היינו יורדים אל הכתל המערבי באשמורת הבקר כדי להתפלל שם את תפלת השחרית. מדי בואנו לשם, היינו מוצאים את המקום מלוכלך בשרידי תגלחת של שערות ראש וזקן מן הערביאים שוכני הסביבה אשר היו רגילים לעשות כאן את “הטואליטא” שלהם, השמש היהודי המסכן היה מנקה את הכתל מהסחי, עוד בטרם שיתחיל לבוא צבור המתפללים. פעם אחת שאלנוהו, למה אינו מתאונן וקובל על כך בפני המושלמים אשר ב“מחכמה” הקרובה, ותשובתו אלינו היתה: אני התאוננתי והתלוננתי על הענין הזה לא פעם אחת, אבל כאלו להרגיז ולהכעיס, האפ’נדים מהמחכמה מלאו פיהם צחוק עלי, כב' יודע שאנו בגלות".

לי ברור, כי מלה אחת של האפנדים אשר במחכמה היתה מספקת כדי להפסיק את העלבון והבזיון, אלא שמלה זו לא נאמרה. בתזכירי שמסרתי להא' ילין, אני ציינתי עוד איזה פרט שהוא יכול לספר עליו לכב'. כל זה מוכיח שהמקום האמור לא נחשב מעולם בעיני המושלמים לקדוש, להיפך, בהתאם לנהוג והמקובל במזרח, מאמיני דת אחת לא יכבדו ולא יעריצו אף יזלזלו בערכם של המקומות הקדושים השייכים לבני דת אחרת.

2) בהזדמנות בקורו של הברון אדמונד די רוטשילד בא“י, סמוך למחצית המאה שעברה, אני עניינתי אותו ברעיון, ע”ד רכישת רחבת הכתל, בכלל זה גם החצרות המיושבות ע"י העניים הערביאים יוצאי מרוקו, ולהציע להם עקב זה פצוי מתאים, המתבטא במתן דירה צנועה עם גנה מסביבה לכל אחד מהם, באחד השטחים רחבי הידים מלאי אור ואויר אשר יקנה לתכלית זו מחוץ לעיר. הברון, נאות בכל לבו להצעה. גם מושל ירושלים בעת ההיא, שמח עליה. אף המופטי בכבודו הודה לי, הואיל ועל ידי כך ינוקה המקום הזה ויחדל לבייש בסחי שבו את האיסלם כלו. כל שאר האפנדים וכן החכם באשי מלבד שקדמו בחדוה וגיל את עצם הרעיון, הם ברכו אותי על הצעתי המחוכמה. אך מפני סבות שונות לא נתגשם הדבר הזה, ולא יצא אל הפעל. איך שהוא, הרי זוהי הוכחה בולטת ומכרעת, נוסף על ההוכחות האחרות, שמושל העיר, המופטי, והאפנדים אשר בעת ההיא, לא יחסו כל חשיבות לכתל המערבי, ולא הוחזק בעיניהם כקדוש וכמקום תפלה למושלמים.

3) בהתאונן עתה המופטי הנוכחי על כי היהודים משתמשים במחיצה בכדי להפריד באמצעותה בין גברים לנשים פקידי השלטונות הבריטיים הצטרכו לענות: “זהו מקום קדוש ליהודים, ולהם צריך להודות על כי הנם דואגים שתמיד יהיה נקי כראוי למקום תפלה. לאיש אין הזכות לעורר שאלה אם הם רשאים להעמיד מחיצות במקום תפלתם כאשר הם לא יתערבו, אם המושלמים יקימו קיר או חיץ בבית מסגדם הם, למען הפריד בין גברים ונשים. וכמו ששום בן־אדם לא יורשה להניא את הנוצרים אם הם ירצו לעשות כזאת בכנסיותיהם”. תשובה כגון זו היתה יכלה להפסיק בבת אחת את הוכוח, ולעקר את כל הכונות והמזימות משרשם. במקרה זה דרישת המופטי קבלה עדוד וחזוק ע“י תמיכת השלטונות בה. והם השתמשו בכח כדי להפריע את היהודים מתפלתם ביום הכפורים הקדוש, בעת שכלם עמדו שם בצום, והתפללו לאלוהיהם. להגברת השנאה בין שני העמים עזר עתה ה”סטטוס קבו", לפי באורה של ממשלת הארץ, בהרשותה לקבוצות בריונים שיעשו את המקום הזה מעבר חפשי, ממסגד עומר אל הכותל, דבר שלא היה ולא נעשה אף תחת ממשלת תורכיה. בזה נפתחה הדלת למאורעות המחרידים, ולכל מעשי הזועה שבאו בעקבותיהם, אשר התנאים החדשים הכשירום.

בהוקרה ובידידות נאמנת

שלו: נסים בכר

 

מר נתן ב“ר אליעזר שטרויס ז”ל    🔗

בגמר החוברת הזאת הגיעה לנו הידיעה המעציבה מפטירתו של הפילונטרופ העולמי ואבי ההיגינה הצבורית בארץ ישראל מר נתן שטרויס ז"ל.

שלשה אחים היו: איזידור, נתן ואסקר שלמה, אחים מצוינים, מפורסמים בעולם היהדות, המסחר, המדע והפילנטרופי.

ר' נתן שטרויס נולד בבוריה ביום 31 ביאנואר 1848. בהיותו ילד בן שש בא לארצות הברית עם הוריו, שהתישבו בעירה קטנה. אחר כך עבר לניו־יורק ובקר שם בקולג' למסחר. בשנת 1875 נשא לו לאשה את לינה גוטהרץ ושלח את ידו בעסקי מסחר רבים וגדולים.

בשנת 1914 הסתלק נתן שטרויס מכל עסק מסחר בכדי להתמסר כלו לפעולה פילנטרופית.

בשנת 1892 פתח מעבדה לחלב מפוסטר (מוכן לפי שטת פסטר) שנהל אותה על חשבון עצמו במשך עשרים ושמונה שנה בשנת 1920 מסר את כל המעבדה לרשות מחלקת הבריאות של ניו־יורק. מפעל זה הציל אלפים רבים של ילדים עניים.

גדולים ורבים היו מפעליו של נתן שטרויס בימי מלחמת העולם.

נתן שטרויס נתחבב עד מאד ביהדות האמריקאית בכל שדרות העם בלי יוצא מן הכלל. הוא נבחר תמיד לנשיא הכבוד של הקונגרס היהודי, של הסתדרות הציונית באמריקה וגם של הסתדרות הנוער הציוני “יהודה הצעיר”.

נתן שטרויס הוא ציוני נלהב וא"י תפשה תמיד מקום רחב במערכת פעולותיו.

פרשה מיוחדת בחיי נתן שטרויס הן פעולותיו על שדה הציונות ולטובת ישובה של ארץ ישראל. נתן שטרויס היה ציוני, השתתף באחד הקונגרסים הציוניים. אבל בעיקר הצטיין בפעולותיו המעשיות בארץ ישראל. כשנתן שטרויס ורעיתו בקרו בפעם הראשונה בא"י בש' 1921 יסדו את בתי התבשיל בירושלים: מתחלה נוסד בית תבשיל בעיר העתיקה שהשביע בכל יום אלפי רעבים מדלת העם, ומשפחות צנועות. ובימי מלחמת העולם כשגדל המחסור בירושלים, נפתח במאה שערים בית תבשיל שני. ושני בתי־התבשיל האלה מתנוססים עד היום הזה בתפארת ותועלת בשתי מחלקות: א) בבית הבריאות מחלקים יום יום, פעם אחת, לחם ומרק ל 2200 נפש. ב) בעיר העתיקה 890 מנות, תחת הנהלת מר דוב רוזנשטיין עורך חשבון מוסמך ומבקר.

וועד מקומי המורכב מה"ה הרב יוסף הלוי, מר י' ברוידא מר א. ח. צובנר מר ז' סלויציג. אניג' מר קנטור והגב' לנדרמן.

בימי המלחמה היה נתן שטרויס אחד הנדבנים, שאישרו את משלוח אני²⁴ “וולקאן” טעונה לחם ומיני מזון אחרים, שעמדה לישוב היהודי בארץ ישראל בשעת דחקו זו והצילה המונים ממש מחרפת רעב.

אחד המקצועות, ששקד עליו נתן שטרויס הוא – ההיגיינה הצבורית בארץ ישראל בשנת 1914 הניחו נתן שטרויס ואשתו את היסוד למקצוע זה. הובאו מאמריקה שתי אחיות ובעזרת רופאים התחילו לטפל באמהות ובתינוקות, מיד הורגשה השפעת הדבר תמותת הילדים נתמעטה. מהתחלה צנועה זו נתפתחה רשת של תחנות לטפול בתינוקות ובאמהות. מפעם לפעם תרם בית שטרויס סכומים גדולים, עשרות אלפים דולאר לצורך זה ולצרכים אחרים בארץ. בימי בקורו האחרון, בשנת 1927, כשחוסר העבודה גבר בתל אביב, תרם עשרים אלף דולאר – למתן סיוע ועזרה למחוסרי עבודה. וכן בימי הרעש הופיע כמלאך מושיע בעזרתו וישועתו.

גולת הכותרת לפעולותיו של שטרויס במקצוע היגיינה הצבורית משמשים שני בתי הבריאות שהוקמו בכספו – אחד בירושלים ואחד בתל אביב, שעלו למאה אלף לא"י.

אבני זכרון על שער “בית הבריאות שטראוס” בירושלם. (נבנה בשנת תרפ"ט)

בית הבריאות של נתן ולינה שטראוס לבני כל הגזעים והדתות

The Nathan and Lina Straus Health Center for all Races and creeds.

 

[משירי רחל רייז]    🔗

רחל רייז: לזכר המאורע בים הכפורים אצל הכתל בשנת תרפ"ט    🔗

א' חשון תרפ"ט

רחל רייז: אֶל מִקְדָשִׁי הַשָּׁמֵם    🔗

ב' ניסן תר"ץ