רקע
גרשון שופמן

כשריד אחרון מהיהדות החרדית בגולה הוא נראה בעיני, יהודי בר־אוריין זה מהנוסח הישן, כּסוּף־זקן ועוטה “סיוּרטוּק” שחור עם השסע האחורי, המסורתי. בוקר בוקר ולפנות ערב אני רואה אותו בלכתו לבית־הכנסת; הליכה אדוקה זו, שלא ראיתיה מעצם ימי ילדותי. מפלס לו דרך בין נערי הרחוב, שמשחקים בכדור ועושים בלהטיהם גם ברגל וגם בקדקוד – והאיש אינו פונה כה וכה ואינו רואה ואינו רוצה לראות.

ברם, למתרחש בהוויתנו לבו ער. יש שאני מוצא אותו ב… קולנוע. בתחילה התמיהני הדבר, עד שהבינותי, שלשם ה“יומן” הישראלי בלבד הוא מעביר על מידותיו ונכנס. ובאמת עם תום ה“יומן” הוא קם ויוצא.

ישבתי על ידו, כאשר הופיע על הבד הר סיני ובחורינו־חיילינו מתרוצצים בתחתיתו. הסתכלתי בארשת־פניו, כדי לראות את הרושם… והנה עצבות גדולה ירדה עליו, כמי שעולמו התמוטט פתאום.



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות