– את לבדך בבית?
– כן, אבל עלינו למהר. אמא צריכה לחזור בכל רגע.
– אמא שלך, שלפי דבריה, נערה צריכה לדעת לבשל ולאפות ולא לפרוט על פסנתר; שאינה אוהבת מוסיקה.
– אינה אוהבת מוסיקה והיא אשה יקרה בכל זאת.
– בכל זאת טוב שאינה בבית עכשיו. ובכן, ביום השלישי ניפגש שוב על אותו ספסל. בשש, “בשש אחרי המלחמה”, כפי שקבע החייל שווייק.
– הלא רק שלשום נפגשנו.
– אני מוכרח לראותך. קלסתר־פניך מתנדף מזכרוני. אצלי תמיד כך. אני יכול להעלות בדמיוני כל פרצוף שאני מכיר, רק לא את פני הנערה הנאהבת…
– מה בעצם מצאת בי? הלא יפהפיה מובהקת אינני, יפהפיה נוסח הוליבוּד, לא בלונדית ולא עינים תכולות.
– את עולה על בנות הוליבוּד. בריג’יט בארדו ואווה גארדנר ורומי שניידר צריכות לצחצח לך את נעלַיִךְ. משהו מַגי יש בך, משהו מטאפיסי, שאין להסבירו במלים.
– הכל צריכים ללמוד אצלך לתת מחמאות.
– כל עוד מחמאות אלה אינן מביאות אותך לידי סחרחורת, אינן ראוּיות לשבח; כל עוד אינך נופלת… (צחוקך מתוק). בכל אופן טובות הן מהמחמאות התפלות שהעניק לך נ. באותו נשף. לא יכולתי לשמוע. חילוּל הקודש.
– גם אני לא סבלתי אותן.
– ובכן, ביום השלישי! אבל בינתיים הלא תוכלי לטלפן אלי. בכלל, היי ילדה טובה וצלצלי אלי תכופות יותר, אחרת – חבל על הכסף שאני משלם בעד הטלפון (צחקי, צחקי!), צלצלי אלי מחר בבקר.
– מה עלי לומר לך?
– תאמרי מה שתאמרי. עצם הצלצול מפעים לב… אני חש מיד, שזה ממך… מוסיקה שמימית…
– אמא חזרה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.