רקע
וילהלם האוף
מַעֲשֶׂה בְּכַלִּיף שֶׁנֶּהְפַּךְ לַחֲסִידָה
וילהלם האוף
תרגום: דוד צמח (מגרמנית)

 

א.    🔗

הַכַּלִּיף חַסִּיד בְּבַגְדַּד יָשַׁב פַּעַם אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁאַחַר הַצָּהֳרַיִם עַל סַפָּתוֹ וְדַעְתּוֹ הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו. הוּא הָיָה לִפְנֵי זֶה מְנַמְנֵם קְצָת, כִּי הַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד; וְעַתָּה כְּשֶׁנֵּעוֹר וּפָגָה שְׁנָתוֹ, הֶרְאָה לַכֹּל פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. הוּא עִשֵּׁן מִמִּקְטֶרֶת שֶׁל עֲצֵי־וְרָדִים אֲרֻכָּה, לָגַם מֵעֵת לְעֵת מְעַט קַהֲוָה, שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ מוֹזֵג לוֹ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה טוֹעֵם בַּמַּשְׁקֶה טַעַם עָרֵב, הָיָה מַחֲלִיק בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת אֶת זְקָנוֹ. בְּאַחַת, פָּנָיו שֶׁל הַכַּלִּיף עָנוּ בוֹ, כִּי לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו. בְּשָׁעָה שֶׁכָּזוּ הָיוּ הַכֹּל יְכֹלִים לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִדְבָרִים, כִּי אָז הָיָה רַךְ כְּקָנֶה לְכָל אָדָם וּמַסְבִּיר פָּנִים. גַּם הַוָּזִיר הַגָּדוֹל מַנְזוֹר הָיָה רָגִיל מִתּוֹךְ כַּךְ לָבֹא אֵלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם רַק בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. וְגַם בַּפַּעַם הַזֹּאת נִכְנַס אֵלָיו אַחַר הַצָּהֳרָיִם, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הָיוּ פָנָיו שֶׁל הַוָּזִיר כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ יוֹם־יוֹם. הַכַּלִּיף הוֹצִיא כְדֵי־רֶגַע אֶת מִקְטַרְתּוֹ מִפִּיו וַיֹּאמַר: “בַּעַל־מַחֲשָׁבוֹת אַתָּה הַיּוֹם, הַוָּזִיר הַגָּדוֹל”.

הַוָּזִיר הַגָּדוֹל הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ בְּתַבְנִית שְׁתִי וָעֵרֶב וַיִשְׁתַּחֲוֶה לִקְרַאת אֲדוֹנָיו וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף, לֹא בַעַל־מַחֲשָׁבוֹת אֲנִי, אֶלָּא לְמַטָּה אֵצֶל הָאַרְמוֹן עוֹמֵד חֶנְוָנִי אֶחָד, וְלוֹ כֵלִים כֹּה יָפִים, עַד כִּי הֵיטֵב חָרָה לִי, שֶׁאֵין כִּיסִי מָלֵא בְרֶגַע זֶה”.

הַכַּלִּיף, שֶׁזֶּה כְּבָר חָפֵץ לְהַרְאוֹת לַוָּזִיר הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ אוֹתוֹת חִבָּה, שָׁלַח אֶת עַבְדּוֹ הַכּוּשִׁי, לִקְרֹא לַחֶנְוָנִי לָבֹא אֵלָיו. לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים, וְהָעֶבֶד שָׁב כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַחֶנְוָנִי אַחֲרָיו; זֶה הָיָה אִישׁ קְטַן־קוֹמָה וּמְסֻרְבָּל בָּשָׂר, פָּנָיו שְׁחוּמִים וְהוּא לָבוּשׁ קְרָעִים. בַּתֵּבָה, שֶׁנָּשָׂא עַל שִׁכְמוֹ, הָיוּ כֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים: מַרְגָּלִיּוֹת וְטַבָּעוֹת, אֶקְדֹּחִים מְשֻׁבָּצִים זָהָב וָכֶסֶף, כּוֹסוֹת וּמַסְרֵקוֹת. הַכַּלִּיף וְהַוָּזִיר בָּדְקוּ מִתְּחִלָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת, אַחֲרֵי־כֵן קָנָה הַכַּלִּיף בַּעֲדוֹ וּבְעַד מַנְזוֹר שְׁנֵי אֶקְדֹּחִים יָפִים וּבְעַד אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאַחֲרוֹן מַסְרֵק לְתִסְרָקְתָּהּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כְּבָר חָפֵץ הַחֶנְוָנִי לִסְגֹּר אֶת תֵּבָתוֹ, וַיָּצֶץ הַכַּלִּיף אֶל תּוֹכָהּ שֵׁנִית וַיַּרְא אַרְגָּז קָטָן. “הֲיֵשׁ לְךָ גַּם פֹּה־מַה־לִמְכֹּר?” שָׁאַל הַכַּלִּיף. הַחֶנְוָנִי הוֹצִיא אֶת הָאַרְגָּז וַיִּפְתַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי הַכַּלִּיף, וְהִנֵּה בָאַרְגָּז קֻפְסָה מְלֵאָה אָבָק שְׁחַרְחֹר וּמְגִלָּה כְתוּבָה בִכְתָב מְשֻׁנֶּה, שֶׁגַּם הַכַּלִּיף גַּם הַוָּזִיר לֹא יָכְלוּ לִקְרֹא בוֹ. “אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלוּ, אָמַר הַחֶנְוָנִי, נָתַן לִי פַּעַם אַחַת סוֹחֵר אֶחָד מִמֶּכָּה, אֲשֶׁר מָצָא אוֹתָם שָׁם בַּשּׁוּק. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה־טִּיבָם, תְּנוּ לִי בִמְחִירָם כַּמָּה שֶׁתִּתְּנוּ, וּבִלְבַד שֶׁתִּפְטְרוּנִי לְבֵיתִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי מַה־לַעֲשׂוֹת בָּהֶם”. הַכַּלִּיף, שֶׁהָיוּ לוֹ בְּבֵית־גְּנָזָיו כִּתְבֵי־יָד עַתִּיקִים יִקְרֵי הַמְּצִיאוּת, קָנָה מֵאֵת הַחֶנְוָנִי אֶת הַקֻפְסָה וְאֶת הַמְגִלָּה, וְהַחֶנְוָנִי קִבֵּל אֶת מְחִירָם בְּמֵיטַב כֶּסֶף וְנִפְטַר וְיָצָא בְשָׁלוֹם. לְאַחַר שֶׁעָזַב הַחֶנְוָנִי אֶת הֵיכַל הַכַּלִּיף, אָמַר הַכַּלִּיף בְּלִבּוֹ, מִי־יִתֵּן לִי אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע שְפַת הַמְגִלָּה לִפְתֹּר אוֹתָהּ, וַיִּשְׁאַל אֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, אִם יוֹדֵעַ הוּא אִישׁ כָּזֶה. “אָדוֹן רַב־חֶסֶד, הֵשִׁיב לוֹ הַוָּזִיר, לְיַד הַמִּסְגָּד יוֹשֵׁב אִישׁ וּשְׁמוֹ שָׁלוֹם הֶחָכָם, הוּא שׁוֹמֵעַ כָּל לָשׁוֹן, קְרָא לוֹ וְיָבֹא, אוּלַי יוּכַל לִקְרֹא אֶת הַתָּוִים הַכְּמוּסִים הָאֵלֶּה”.

מִיַּד הִבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת שָׁלוֹם אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִּיף. “שָׁלוֹם, אָמַר אֵלָיו הַכַּלִּיף, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, כִּי חָכָם אַתָּה וְתִשְׁמַע כָּל שָׂפָה לִפְתֹּר אוֹתָהּ, שִׂים עֵינֶיךָ בַּכְּתָב הַזֶּה, אוּלַי תוּכַל לִקְרֹא אוֹתוֹ; אִם יָכֹל תּוּכַל, וְקִבַּלְתָּ בִּשְׂכָרְךָ שִׂמְלַת־חַג חֲדָשָׁה, וְאִם לֹא, וְסָפַגְתָּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַכּוֹת־לֶחִי, גַּם תִּלְקֶה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בִּכְדִי קוֹרְאִים לָךְ אָז שָׁלוֹם הֶחָכָם”. שָׁלוֹם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַכַּלִּיף וַיֹּאמַר: “כְּחֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף, כֵּן יִהְיֶה!” זְמַן רַב עִיֵּן שָׁלוֹם בַּכְּתָב, וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא: “הַשָּׂפָה הִיא לַטִּינִית, חֵי הַכַּלִּיף, אִם טָעִיתִי, וְחִיַּבְתִּי רֹאשִׁי לַכַּלִּיף”.

“הָגֵּד, מַה־כָּתוּב כַּאן, צִוָּה הַכַּלִּיף, אִם בֶּאֱמֶת מַכִּיר אַתָּה בְלָשׁוֹן לַטִּינִית”.> וְשָׁלוֹם הִתְחִיל מְתַרְגֵּם: “בֶּן־אָדָם, כִּי תִמְצָא זֹאת, וְהוֹדֵיתָ לַה' חַסְדּוֹ. אִם תָּרִיחַ בָּאָבָק אֲשֶׁר בַּקֻּפְסָה הַזֹּאת וְהוֹצֵאתָ יַחַד עִם זֶה מִפִּיךָ אֶת הַמִּלָּה מֻתַּבּוֹר, וְנֶהְפַּכְתָּ וְהָיִיתָ לְחַיַּת הַשָּׂדֶה, גַּם שְׂפַת הַחַיּוֹת תָּבִין. וְאִם לָאֹה תִלְאֶה וְחָפַצְתָּ לָשׁוּב וְלִהְיוֹת כְּאַחַד הָאָדָם, וְהִרְכַּנְתָּ רֹאשְׁךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּלַפֵּי מִזְרָח וְהָגִיתָ אֶת הַמִּלָּה הַהִיא. רַק הִשָּׁמֶר־לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נֶהְפַּכְתָּ לְחַיָּה, מִלְּמַלְּאוֹת שְׂחוֹק פִּיךָ, פֶּן תִּשָּׁכַח מִלַּת־הַקֶּסֶם מִלִּבְּךָ וְהָיִיתָ אָז חַיָּה כָל יָמֶיךָ”.

עמ 6.png

כְּשֶׁגָּמַר שָׁלוֹם הֶחָכָם אֶת־קְרִיאָתוֹ, שָׂמַח הַכַּלִּיף שִׂמְחָה גְדוֹלָה. הוּא פָקַד עַל הֶחָכָם לְהִשָּׁבַע לוֹ, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד לְאִישׁ, נָתַן לוֹ שִׂמְלָה יָפָה בְמַתָּנָה וַיְשַׁלְּחֵהוּ. וְאֶל וָזִּירוֹ אָמַר: "קְנִיָּה טוֹבָה עָשִׂינוּ, מַנְזוֹר! מַה מְּאֹד אֶשְׂמַח לִהְיוֹת חַיָּה! מָחָר בַּבֹּקֶר תָּבֹא אֵלַי, וְהָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל הַשָּׂדֶה וְהֵרַחְנוּ מְעַט בַּקֻּפְסָה וְהִקְשַׁבְנוּ לְשִׂיחוֹת הָאַוִּיר וְהַמַּיִם, הַיַּעַר וְהַשָּׂדֶה.


 

ב.    🔗

וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וְהַכַּלִּיף חַסִּיד לֹא הִסְפִּיק לִלְבּשׁ בְּגָדָיו וְלֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית, עַד שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו הַוָּזִיר הַגָּדוֹל לְלַוֹּתוֹ וּלְצַוֵּת לוֹ בִּשְׁעַת טִיּוּלוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה. הַכַּלִּיף שָׂם אֶת הַקֻּפְסָה עִם אֲבַק־הַקֶּסֶם מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּקַד עַל בְּנֵי־לִוְיָתוֹ, לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, יָצָא הוּא עִם הַוָּזִיר הַגָּדוֹל יְחִידִי לַדָּרֶךְ. בַּתְּחִלָּה עָבְרוּ דֶרֶך גַּנֵּי הַכַּלִּיף רַחֲבֵי הַיָּדַיִם, אֲבָל לַשָּׁוְא תָּרוּ שָׁם אַחַר נֶפֶשׁ חַיָּה, לְנַסּוֹת בָּהּ אֶת לַהֲטֵי הַקֻּפְסָה, כִּי לֹא מָצָאוּ. אָז הִצִּיעַ הַוָּזִיר לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּם הָלְאָה אֶל הַבְּרֵכָה, שֶׁשָּׁם רָאָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חַיּוֹת רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת וּבְיִחוּד חֲסִידוֹת, שֶׁבְּקִשְׁקוּשָׁן וְהִתְנַהֲגוּתָן בַּחֲשִׁיבוּת מָשְׁכוּ תָמִיד אֶת עֵינָיו עֲלֵיהֶן.

הַכַּלִּיף הִסְכִּים לְהַצָּעַת הַוָּזִיר, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַבְּרֵכָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֵלֶיהָ, וַיִּשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה חֲסִידָה אַחַת צוֹעֶדֶת בְּגָאוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה, כְּשֶׁהִיא מְחַטֶּטֶת אַחַר צְפַרְדְּעִים, וּמְקַשְׁקֶשֶׁת בְּמַקּוֹרָהּ; בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָאוּ לְמַעֲלָה בָאַוִּיר חֲסִידָה אַחֶרֶת טָסָה וּמִתְקָרֶבֶת אֶל מְקוֹם מַעֲמַד הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה.

“יְהֵא זְקָנִי כְנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים, אֲדוֹנִי רַב־הַחֶסֶד! אָמַר הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, אִם אֵין שְׁנֵי אֲרֻכֵּי־הָרַגְלַיִם הַלָלוּ מְשׂוֹחֲחִים עַתָּה זֶה עִם זֶה. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, נֵהָפֵךְ־נָא לַחֲסִידוֹת”.

“יָפֶה דִבַּרְתָּ!, עָָנה הַכַּלִּיף, אוּלָם מִקּוֹדֶם עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּאֵיזֶה אוֹפָן אֶפְשָׁר יִהְיֶה לָנוּ לָשׁוּב וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּצוּרַת אָדָם. — כֵּן הוּא! שָׁלשׁ הִשְׁתַּחֲוָיוֹת כְּנֶגֶד מִזְרָח וַאֲמִירַת מֻתַּבּוֹר וְדַי בָּזֶה לְהוֹשִׁיבֵנִי בַחֲזָרָה עַל כִּסֵּא כַּלִּיפוּתִי וְלַהֲשִׁיבְךְ אַתָּה אֶל כַּנְּךָ בְּתוֹר וָזִיר, אֲבָל, בְּשֵׁם ה', אַל לָנוּ לִשְׂחֹק, כִּי בְנַפְשֵׁנוּ הוּא!”

עוֹד הַכַּלִּיף מְדַבֵּר וְהַחֲסִידָה הַשְּׁנִיָּה יָרְדָה בְּטִיסָה יְשָׁרָה מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם לְאַט־לְאַט אָרְצָה. חִישׁ הוֹצִיא הַכַּלִּיף אֶת הַקֻּפְסָה מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ, נָטַל מִמֶּנָּה מְלֹא קֻמְצוֹ וַיָּשָׂם בִּנְחִירָיו וַיִּתֵּן גַּם לַוָּזִיר קְמִיצָה הֲגוּנָה, וּשְׁנֵיהֶם קָרְאוּ מֻתַּבּוֹר.

הַמִּלָּה עוֹד בְּפִיהֶם וְהִנֵּה הִתְכַּוְּצוּ שׁוֹקֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ דַקּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, הַסַּנְדָּלִים הַכְּתֻמִּים הַיָּפִים שֶׁל הַכַּלִּיף וּבֶן־לִוְיָתוֹ נֶהֶפְכוּ לְרַגְלֵי חֲסִידָה מְכֹעָרוֹת, הַזְּרוֹעוֹת נִשְׁתַּנּוּ וַיִּהְיוּ לִכְנָפַיִם, הַצַוָּאר נִשְׁמַט מִבֵּין הַכְּתֵפַיִם וְנִשְׁתַּרְבֵּב עַד לְאֹרֶךְ אַמָּה, הַזָּקָן נֶעְלַם וְהָיָה כְלֹא הָיָה, וְהַגֵּו נִתְכַּסָּה בְנוֹצוֹת רַכּוֹת.

“מַקּוֹר נָאֶה לְךָ, מַר וָזִיר־גָּדוֹל, אָמַר הַכַּלִּיף אַחֲרֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת אֲרֻכָּה. בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא אֲנִי נִשְׁבָּע, מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כָמוֹהוּ”.

“חֵן־חֵן לַאֲדוֹנִי רַב־הַחֶסֶד! יֵרָשֶׁה נָא גַם לְעַבְדְּךָ לְהַחְלִיט, כִּי הוֹד כַּלִּיפוּתְךָ בְּתוֹר חֲסִידָה יוֹתֵר נֶחְמָד לְמַרְאֶה מִכְּפִי שֶׁהָיָה בְתוֹר כַּלִּיף. וְעַתָּה, אִם עַל הַכַּלִּיף טוֹב, נֵלְכָה־נָא הָלְאָה, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, מַה שֶּׁחַבְרוֹתֵינוּ מְסַפְּרוֹת זוּ עִם זוּ, וְנֵדַע, הַיְכֹלוֹת אָנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַחֲסִידוֹת”.

בֵּין כַּךְ וָכַךְ וְהַחֲסִידָה הַשְּׁנִיָּה הִגִּיעָה בִּמְעוּפָהּ עַד לָאָרֶץ. הִיא קִנְּחָה בְמַקוֹרָהּ אֶת רַגְלֶיהָ, סִדְּרָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ, וַתַּעֲמֹד בְּקִרְבָתָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה. הַחֲסִידוֹת הַחֲדָשׁוֹת מִהֲרוּ לְהִטָּפֵל לָהֶן וּלְתִמְהוֹנָן שָׁמְעוּ אֶת הַשִּׂיחָה הַזֹּאת:

“צַפְרָא טָבָא, מָרַת אָרְכִירָגֶל, מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹה בַשָּׂדֶה בְשָׁעָה מוּקְדֶמֶת כָּזוּ?”

“טָבָא וְטָבָא, מָרַת קִישׁ־קִישׁ. עָרַכְתִּי לִי שֻׁלְחָן לַאֲרֻחַת־בֹּקֶר קְטַנָּה. אֶפְשָׁר תִּשְׁתַּתְּפִי עִמִּי בְרֶבַע לְטָאָה אוֹ בְשׁוֹק שֶׁל־צְפַרְדֵּעַ?”

“תּוֹדָה, מְחֻסֶּרֶת תֵּאָבוֹן אֲנִי הַיּוֹם. גַם לֹא בָאתִי הַפַּעַם אֶל הַשָּׂדֶה בְשְׁבִיל עִסְקֵי לְגִימָה. עָלַי לִרְקֹד הַיּוֹם לִפְנֵי אוֹרְחֵי אַבָּא, וְאָמַרְתִּי, אֵצֵא הַשָּׂדֶה וְאֶתְרַגֵּל בַּדָּבָר בְּצִנְעָה”.

וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרָהּ הִתְחִילָה הַחֲסִידָה הַצְּעִירָה לְהִתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה אָנֶה וָאָנֶה בִתְנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. הַכַּלִּיף וּמַנְזוֹר הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ, מִשְׁתָּאִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁעָמְדָה בָאַחֲרוֹנָה בְמַצַּב צִיּוּרִי עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילָה מְנַפְנֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ בְעַנְוַת־חֵן, לֹא יָכְלוּ הַשְּׁנַיִם לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק, אֲשֶׁר פָּרַץ מִתּוֹךְ מַקּוֹרֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַבְלִיג עָלָיו זְמָן רָב. הַכַּלִּיף הִתְאוֹשֵׁשׁ רִאשׁוֹנָה וַיֹּאמַר: “הִנֵּה זוּ הָיְתָה חוּכָה, שֶׁבְּזָהָב לֹא תְסֻלֶּה! חֲבָל, שֶׁשְּׂחוֹקֵנוּ הִבְרִיחַ אֶת הַשּׁוֹטוֹת הַלָּלוּ, כִּי לוּלֵא זֹאת וַדַּאי שֶׁהָיוּ גַם שָׁרוֹת!”

בְּרֶגַע זֶה נִזְכַּר הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, שֶׁאָסוּר לָהֶם לִשְׂחֹק בִּשְׁעַת הַהִשְׁתַּנּוּת, וַיָּעַר אֶת הַכַּלִּיף עַל הַסַּכָּנָה הַכְּרוּכָה בָזֶה, “אֵי, מֶכָּה וּמֵידִינָה!, קָרָא הַכַּלִּיף, עֵסֶק בִּישׁ הָיָה, אִלּוּ הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר חֲסִידָה כָל יָמַי! נַס־נָא, אוּלַי תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַמִּלָּה הַנִּבְעָרָה עַל זִכְרוֹנְךָ. אָנֹכִי אֵינֶנִּי יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת”.

“שָׁלשׁ פְעָמִים עָלֵינוּ לְהַטּוֹת רָאשֵׁינוּ לִפְאַת מִזְרָח וְלֵאמֹר: מוּ־מוּ־מוּ”. הֵם כִּוְּנוּ פְנֵיהֶם כְּנֶגֶד מִזְרָח וְהִשְׁתַּחֲווּ בְלִי הֶרֶף, עַד אֲשֶׁר נָגְעוּ כִמְעַט בְּמַקּוֹרֵיהֶם בָּאָרֶץ. אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! הַלַּחַשׁ נִשְׁכַּח מִלִּבָּם וְכַמֶּה שֶׁכָּפַף הַכַּלִּיף רֹאשׁוֹ וְהַוָּזִיר עָנָה אַחַר כָּל קִידָה וְקִידָה: "מוּ־מוּ, לֹא נִזְכְּרוּ בוֹ, וְעַל הַכַּלִּיף וּוָזִירוֹ הָאֻמְלָלִים נָטַל לְהִשָּׁאֵר חֲסִידוֹת עד יוֹם מוֹתָם.


 

ג.    🔗

קוֹדְרִים וַעֲצֵבִים הִתְהַלְּכוּ הַמְּכֻשָׁפִים בַּשָּׂדוֹת וְלֹא יָדְעוּ בְצָרָתָם מַה־לַּעֲשׂוֹת. לִפְשֹׁט אֶת עוֹר הַחֲסִידוֹת מֵעֲלֵיהֶם לֹא יָכְלוּ, לָשׁוּב הָעִירָה וּלְהִתְוַדֵּעַ אֶל יוֹשְׁבֶיהָ גַם־כֵּן לֹא יָכְלוּ, כִּי מִי פֶתִי יַאֲמִין לַחֲסִידָה, כִּי הִיא הַכַּלִּיף, וְאַף אִם יִמָּצֵא אִישׁ אֲשֶׁר יַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ, הֲיֵאוֹתוּ אַנְשֵׁי בַּגְדַּד לָשִׂים עֲלֵיהֶם חֲסִידָה לְכַלִּיף?

כָּכָה תָעוּ בַשָּׂדֶה יָמִים אֲחָדִים וַיְחַיּוּ אֶת נַפְשָׁם בְּדֹחַק מִפְּרִי הַשָּׂדֶה, שֶׁמַּקּוֹרֵיהֶם הָאֲרֻכִּים מָנְעוּ בַעֲדָם לִלְעֹס אוֹתוֹ כִּדְבָעִי, בִּלְטָאוֹת וּצְפַרְדְּעִים גָּעֲלָה נַפְשָׁם, גַּם יָרְאוּ פֶן יְקַלְקְלוּ אֶת קֵבָתָם בְּמַטְעַמִּים כָּאֵלּוּ.

רַק זֹאת הָיְתָה נֶחָמָתָם בְּעָנְיָם, כִּי יָכְלוּ לְהִתְרוֹמֵם וְלָעוּף בָּאַוִּיר, וּבְכֵן עָפוּ מֵעַל לְגַגּוֹת הַבָּתִּים, לִרְאוֹת מַה נַּעֲשָׂה בָעִיר.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים רָאוּ אֶת הָעִיר וְהִנֵּה הִיא נְבוֹכָה וְאֵבֶל כָּבֵד שׂוֹרֵר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ. אוּלָם כְּשֶׁיָּשְׁבוּ בַיּוֹם הָרְבִיעִי לְהַקְסָמָתָם עַל גַּג אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַכַּלִּיף, רָאוּ לְמַטָּה בָרְחוֹב תַּהֲלוּכָה יָפָה עוֹבֶרֶת בַּסָּךְ. הָעָם הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל חָלִיל לִפְנֵי אִישׁ אֶחָד עָטוּף אַדֶּרֶת אַרְגָּמָן מְרֻקָּמָה זָהָב וְרוֹכֵב עַל סוּס מְקֻשָּׁט בְּכָל פְּאֵר וַעֲבָדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. הֲמוֹן אֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר מִכָּל קְצוֹת בַּגְדַּד נָהֲרוּ אַחֲרָיו וְכֻלָּם קָרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל: “יְחִי מִצְרָא מוֹשֵׁל בַּגְדָּד!” בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִבִּיטוּ הַחֲסִידוֹת שֶׁעַל הַגָּג אִשָּׁה בִּפְנֵי רְעוּתָהּ, וְהַכַּלִּיף חַסִּיד אָמַר אֶל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל: “עַתָּה יָדַעְתִּי; מִפְּנֵי מָה אֲנִי מֻקְסָּם. מִצְרָא זֶה הוּא בְנוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם הָאַדִּיר קַשְׁנוֹר אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ קָפַץ וְנִשְׁבַּע לְהִנָּקֵם בִּי. אֲבָל עוֹד לֹא אָבְדָּה תִקְוָתִי. בֹּא עִמִּי, אָחִי לְצָרָה, וְנֵלְכָה יַחְדָּו אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא; אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם יִפָּשְׁרוּ הַכְּשָׁפִים”.

הֵם הִתְנַשְּׂאוּ מֵעַל גַּג הָאַרְמוֹן וַיָּעוּפוּ לִקְרַאת מֵידִינָה. וְאוּלָם תְּעוּפָתָם הִתְנַהֲגָה בִּכְבֵדוּת, כִּי שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת עוֹד לֹא הוּרְגְּלוּ בָזֶה דֵי הַצֹּרֶךְ. “הָה, אֲדוֹנִי, נֶאֱנַח אַחֲרֵי שָׁעוֹת אַחֲדוֹת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, כָּבֵד הַדָּבָר מִמֶּנִּי לָעוּף עִמְּךָ יַחַד, כִּי מְמַהֵר אַתָּה לָעוּף יוֹתֵר מִדָּי! גַּם הַיּוֹם כְּבָר רָפָה לַעֲרב וּכְדָאִי הָיָה שֶׁנְּבַקֵּשׁ לָנוּ בְּעוֹד מוֹעֵד מָקוֹם לָלוּן”

עמ 12.png

חַסִּיד הִטָּה אֹזֶן לְבַקָּשַׁת עַבְדּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה לְמַטָּה בָעֵמֶק חֻרְבָּה אַחַת, שֶׁרְאוּיָה הָיְתָה לְדַעְתּוֹ לִהְיוֹת לָהֶם לְמַחֲסֶה, הִצִּיעַ לָעוּף אֵלֶיהָ. הַמָּקוֹם, שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם לְלִינַת־לַיְלָה, הָיָה, כְּנִרְאֶה, לְפָנִים אַרְמוֹן מְפֹאָר. עַמּוּדִים יָפִים הִתְנוֹסְסוּ מִתַּחַת עֲרֵמוֹת הֶעָפָר, חֲדָרִים אֲחָדִים, שֶׁעוֹד הִשְׁתַּמְרוּ כִמְעַט בִּשְׁלֵמוּתָם, הֵעִידוּ עַל תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַבִּנְיָן בִּימֵי קֶדֶם. חַסִּיד וּבֶן־לִוְיָתוֹ עָבְרוּ דֶרֶךְ מְבֹאוֹת הַבַּיִת לָתוּר לָהֶם מְקוֹם מְנוּחָה יָבֵשׁ מִטָּחַב; פִּתְאֹם עָצַר מַנְזוֹר בִּמְעוּפוֹ וַיִּלְחַשׁ בְּאָזְנֵי אֲדוֹנָיו בְּקוֹל נָמוּךְ: “אֲבָל אִוֶּלֶת הִיא וּכְלִמָּה לְוָזִיר־גָדוֹל, וְעוֹד יוֹתֵר לַחֲסִידָה, לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי שֵׁדִים וְרוּחוֹת רָעוֹת, וּבְכָל זֹאת — אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ — לִבִּי חָרֵד בְּקִרְבִּי, כִּי כְקוֹל גְּנִיחָה וַאֲנָחָה עוֹלֶה אֵלַי מֵאֵיזֶה מָקוֹם קָרוֹב”. מִיָּד עָמַד גַּם הַכַּלִּיף וְשָׁמַע קוֹל בְּכִי מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד שֶׁבְּקִרְבָּתָם, שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה, הָיָה דוֹמֶה יוֹתֵר לְקוֹל אִישׁ מֵאֲשֶׁר לְקוֹל חַיָּה. מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, חָפֵץ הַכַּלִּיף לָגֶשֶׁת אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצְאוּ הַיְבָבוֹת, אַךְ הַוָּזִיר אָחַז בְּמַקּוֹרוֹ בְאַחַת מִכְּנָפָיו וַיִּתְחַנֵּן לוֹ, לְבִלְתִּי הַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְסַכָּנוֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁאֵין לְשָׁעֵר אוֹתָן מֵרֹאשׁ. אוּלָם לַשָּׁוְא! הַכַּלִּיף, שֶׁגַּם מֵאַחֲרֵי כְנַף הַחֲסִידָה דָפַק בּוֹ לֵב אַבִּירִים, עָזַב אֲחָדוֹת מִנּוֹצוֹתָיו בְּמַקּוֹרוֹ שֶׁל הָוָּזִיר וַיֵּלֶךְ לוֹ. אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ רְגָעִים אֲחָדִים, הִגִּיעַ אֶל דֶּלֶת אַחַת, שֶׁהָיְתָה פְתוּחָה לְמֶחֱצָה, וְאָזְנוֹ בָחֲנָה הֵיטֵב מֵאֲחוֹרֶיהָ קוֹל בּוֹכִים מְעֹרָב בַּאֲנָחוֹת כְּבֵדוֹת. הוּא הָדַף בְּמַקּוֹרוֹ אֶת הַדֶּלֶת אֲחוֹרַנִּית וַיִּשָּׁאֵר עוֹמֵד עַל סַף הַחֶדֶר בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת עֲצוּמָה. בַּחֶדֶר הֶחָרֵב, שֶׁאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חָדַר אֵלָיו רַק מִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁקוּף קָטָן, יָשְׁבָה עַל הָאָרֶץ כּוֹסָה גְדוֹלָה. מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגוּלוֹת נָשְׁרוּ דְמָעוֹת כְּבֵדוֹת וּבְקוֹל צָרוּד נִזְרְקוּ הַגְּנִיחוֹת מִתּוֹךְ מַקּוֹרָהּ הֶעָקוּם, אוּלָם כְּשֶׁהִרְגִּישָׁה בַּכַּלִּיף וּבַוָּזִיר, שֶׁגַּם הוּא הִתְגַּנֵּב אַחֲרֵי־כֵן בַּלָּט אֶל הַחֶדֶר, הֵרִימָה קוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה. בִּתְנוּעַת־חֵן מָחֲתָה אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעַל עֵינֶיהָ בִּכְנָפָהּ הַמְּנֻמֶּרֶת, וּלְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַשְּׁנַיִם קָרְאָה בִלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם עַרְבִית: “בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, חֲסִידוֹת! סִמָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב הוּא לִי, כִּי בָאתֶן בְּצֵל קוֹרָתִי, כִּי עַל־יְדֵי חֲסִידוֹת, כֵּן נִבְּאוּ לִי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, יָבֹא לִי אשֶׁר גָּדוֹל”.

כֵּיוָן שֶׁהִתְגַּבֵּר הַכַּלִּיף עַל תִּמְהוֹנוֹ, גָּחַן בְּצַוָּארוֹ הָאָרֹךְ, וַיָּבֵא אֶת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת בְּמַצָּב נָאֵה וַיֹּאמַר: “כּוֹסָה! לְפִי דְבָרַיִךְ צָרִיךְ לְשָׁעֵר, כִּי אָחוֹת לְצָרָה אַתְּ לִי. אוּלָם אֲהָהּ! תִּקְוָתֵךְ, כִּי עַל יָדֵינוּ יַעֲמוֹד לָךְ רֶוַח וְהַצָּלָה, אַךְ תִּקְוַת שָׁוְא הִיא. לוּ יָדַעַתְּ אֶת כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ, כִּי עַתָּה בְּעַצְמֵךְ הֵבַנְתְּ, כִּי קָצְרָה יָדֵנוּ מֵהוֹשִׁיעַ לָךְ”. הַכּוֹסָה בִקְּשָׁה אֶת הַכַּלִּיף לְסַפֵּר לָהּ אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ; וַיֵּעָתֶר לָהּ הַכַּלִּיף וַיְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כְּבָר.

עמ 14.png

ד.

כְּשֶׁגָּמַר הַכַּלִּיף אֶת סִפּוּרוֹ, הוֹדְתָה לוֹ הַכּוֹסָה, וַתֹּאמַר: "הַאֲזִינָה עַתָּה גַּם לְסִפּוּרִי וְרָאִיתָ, שֶׁאֲסוֹנִי לֹא קָטָן מֵאֲסוֹנְךָ אַתָּה: אָבִי הוּא מֶלֶךְ הוֹדוּ, אֲנִי — בִּתּוֹ הָאֻמְלָלָה הַיְחִידָה וּשְׁמִי לוּזָה. אוֹתוֹ הַקּוֹסֵם קַשְׁנוֹר, שֶׁהָפַךְ אֶתְכֶם לַחֲסִידוֹת בִּכְשָׁפָיו, הֵמִיט גַּם עָלַי רָעָה. הוּא בָא פַעַם אַחַת אֶל אָבִי וַיִּדְרשׁ מִמֶּנוּ לָתֵת אוֹתִי לִבְנוֹ מִצְרָא לְאִשָּׁה. אָבִי, שֶׁהוּא רַתְחָן מִטִּבְעוֹ, צִוָּה לְהַשְׁלִיכוֹ מִמַּעֲלוֹת הַבַּיִת אָרְצָה. אוּלָם הַנָּבָל יָדַע אֵיךְ לְהִתְגַּנֵב אֵלַי חֶרֶשׁ בִּדְמוּת אָדָם אַחֵר, וּכְשֶׁחָפַצְתִּי פַעַם אַחַת לִסְעוֹד לִבִּי בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, הֶעֱרִים לְהִתְחַפֵּשׂ לְאֶחָד מֵעֲבָדַי וּלְהֵשְׁקוֹת אוֹתִי כּוֹס־שֶׁל־קְסָמִים, שֶׁהָפְכָה אוֹתִי לְבִרְיָה מְכֹעָרָה זוֹ. מִתְעַלֶּפֶת מֵרוֹב פַּחַד, הֵבִיא אוֹתִי הֵנָּה וְצָרַח בְּאָזְנַי בְּקוֹל מְעוֹרֵר זְוָעָה. “פֹּה תֵשְׁבִי, מְנֻוֶּלֶת, וְהָיִית, לְלַעַג וּלְקֶלֶס אַף לְחַיַּת הַשָּׂדֶה, עַד אֲשֶׁר תָּמוּתִי אוֹ עַד אֲשֶׁר יִוָּאֵל אִישׁ לְקַחְתֵּךְ בְּרָצוֹן טוֹב לוֹ לְאִשָּׁה גַּם בְּנִוּוּלָךְ. כָּכָה אֲנִי נוֹקֵם בָּךְ וּבְאָבִיךְ גַּס הָרוּחַ”.

מֵאָז וְעַד עַתָּה עָבְרוּ יְרָחִים רַבִּים, גַּלְמוּדָה וַעֲצוּבַת רוּחַ אֲנִי. יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם־שְׁמָמָה זֶה, תּוֹעֲבַת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁקֶץ וּפִגּוּל גַם לְחַיָּה וָעוֹף; הַטֶּבַע הַיָּפָה סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת בַּעֲדִי, כִּי בַיּוֹם אֲנִי מֻכַּת סַנְוֵרִים, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ יָפִיץ אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל פְּנֵי שִׁמְמַת־עוֹלָם זוּ, נוֹפֵל מֵעֵינַי הַצָּעִיף הַמְּכַסֶּה עֲלֵיהֶן".

הַכּוֹסָה גָמְרָה אֶת סִפּוּרָהּ וּמָחֲתָה שֵׁנִית בִּכְנָפָהּ אֶת עֵינֶיהָ, שֶׁמִדֵּי זָכְרָהּ אֶת הָרָעוֹת, שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ, נִתְמַלְּאוּ שׁוּב דְּמָעוֹת. שָׁמַע הַכַּלִּיף אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ וַיִּתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת. “אִם לֹא יַטְעֵנִי הַכֹּל — אָמַר — יֵשׁ בֵּין אֲסוֹנִי וַאֲסוֹנֵךְ קֶשֶׁר טָמִיר; אֲבָל אֵיפֹה אֶמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְחִידָה זוּ?” וַתַּעַן הַכּוֹסָה וַתֹּאמַר: “אֲדוֹנִי, גַּם אֲנִי סְבוּרָה, כִּי כֵן הוּא; כִּי פַעַם אַחַת בְּשַׁחַר יַלְדוּתִי נִבְּאָה לִי אִשָּׁה חֲכָמָה, שֶׁעַל יְדֵי חֲסִידָה יְבֹאֵנִי אשֶׁר גָּדוֹל. אֶפְשָׁר, שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְהַצָּלָתֵנוּ”. וַיִּתְפַּלֵא הַכַּלִּיף מְאֹד וַיִּשְׁאַל אֶת הַכּוֹסָה, אֵיזוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַזּוּ. “הַקּוֹסֵם, שֶׁהֵבִיא אָסוֹן עַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אָמְרָה הַכּוֹסָה, בָּא מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ הֵנָּה לְיוֹם אֶחָד. לֹא רָחוֹק מֵהַחֶדֶר הַזֶּה נִמְצָא הֵיכָל רְחַב יָדַיִם, שֶׁבּוֹ הוּא וַחֲבֵרָיו, הָעוֹזְרִים עַל יָדוֹ, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְטִיבִים לִבָּם. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר צִיַּתִּי שָׁם לְשִׂיחוֹתֵיהֶם. הֵם מְסַפְּרִים אָז אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַל־דְּבַר מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁעַת שִׂיחָה כָזוּ תִּמָּלֵט מִפִּיו מִלַּת־הַקֶּסֶם, אֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם”.

“הוֹ, בַּת־מֶלֶךְ יְקָרָה, קָרָא הַכַּלִּיף. בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, הַגִּידִי־לִי, מָתַי יָבֹא הַקּוֹסֵם וְאַיֵּה הַהֵיכָל?”

הַכּוֹסָה שָׁתְקָה עֲדֵי רֶגַע וְאַחֲרֵי־כֵן אָמְרָה: “אַל־נָא יִחַר לַאֲדוֹנִי, אֲבָל רַק בְּאַחַת אֵאֹת לוֹ לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתוֹ”.

“בַּמֶּה? הוֹדִיעִינִי, הוֹדִיעִינִי אֶת תְּנָאֵךְ!”

קָרָא הַכַּלִּיף בְּאִי־מְתִינוּת. “הַרְבִּי עָלַי תְּנָאִים וַאֲמַלֵּא אוֹתָם, עַד חֲצִי כַּלִּיפוּתִי”.

"שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי…הֲרֵי גַם אֲנִי חֲפֵצָה הָיִיתִי, שֶׁתֻּתַּרְנָה אֲגֻדּוֹת הַכְּשָׁפִים, הַקּוֹשְׁרִים אוֹתִי, וְזֶה אֶפְשָׁר רַק כַּאֲשֶׁר אֶחָד מִכֶּם…יִתֵּן אֶת יָדוֹ לִי וְיִקָּחֵנִי לוֹ לְאִשָּׁה.

הַהַצָּעָה הַזֹּאת הִפְלִיאָה קְצַת אֶת הַחֲסִידוֹת, וְהַכַּלִּיף רָמַז לְעַבְדּוֹ לָצֵאת עִמּוֹ לִזְמָן קָצָר הַחוּצָה.

"וָזִירִי! אָמַר הַכַּלִּיף אַחֲרֵי צֵאתָם. זֶהוּ

אָמְנָם עֵסֶק לֹא־טוֹב, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִיתָ צָרִיךְ לִשָּׂא אוֹתָהּ".

"מַה? הֵשִׁיב הַוָּזִיר, לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה,

לְמַעַן, כְּשֶׁאָשׁוּב לְבֵיתִי, תְּנַקֵּר אִשְׁתִּי אֶת עֵינַי? מִלְּבַד זֹאת הִנְּנִי כְבָר זָקֵן, וַאֲדוֹנִי עֲדַיִן עוּל־יָמִים וְרַוָּק, עַד כִּי יוֹתֵר נָאֶה לוֹ לִשָּׂא בַת־מֶלֶךְ צְעִירָה וְיָפָה".

"הֲלֹא זֶה הוּא הַדָּבָר, הִתְאַנַּח הַכַּלִּיף, בְּהוֹרִידוֹ בְעֶצֶב אֶת כְּנָפָיו אָרְצָה. מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁצְעִירָה הִיא וְיָפָה? לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? — לְקוֹנֶה חֲתוּלָה בַשָּׂק!

עוֹד זְמָן רַב נִסּוּ הַכַּלִּיף וְהַוָּזִיר לְפַתּוֹת זֶה אֶת זֶה, וּבָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁנוֹכַח הַכַּלִּיף לָדַעַת, שֶׁוָּזִירוֹ יִבְחַר לְהִשָּׁאֵר כָּל יָמָיו חֲסִידָה מִהְיוֹת אִישׁ לַכּוֹסָה, גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לְמַלְּאוֹת בְּעַצְמֹו אַחֲרֵי דְרִישָׁתָה. לְשִׂמְחַת הַכּוֹסָה לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל. הִיא הוֹדִיעָה לָהֶם, כִּי הֵם כִּוְּנוּ הֵיטֵב אֶת שְׁעַת בּוֹאָם, כִּי בְּוַדַּאי יִתְאַסְּפוּ הַקּוֹסְמִים בַּהֵיכָל עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה.

וְיַחַד עִם הַחֲסִידוֹת עָזְבָה הַכּוֹסָה אֶת חֶדְרָהּ, בִּכְדֵי לַהֲבִיאָן אֶל הַהֵיכָל. זְמָן רַב הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּן בְּמִסְדְּרוֹן אָפֵל, עַד אֲשֶׁר בָּאַחֲרוֹנָה הִבְהִיק לְנֶגְדָּן מִתּוֹךְ חוֹמָה רְעוּעָה לְמֶחֱצָה אוֹר בָּהִיר. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהַכּוֹסָה לָחֲשָׁה לָהֶם בַּחֲשָׁאִי לַעֲמֹד בִּמְנוּחָה. וַתַּעֲמוֹדְנָה שְׁלָשְׁתָּן בְּפֶרֶץ, שֶׁמִּמֶּנּוּ, נָקֵל הָיָה לָהֶן לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הֵיכָל גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, שֶׁהָיָה מוּקָף עַמּוּדִים וְכֻלּוֹ — מִכְלַל יֹפִי. מְנוֹרוֹת מִצְּבָעִים רַבִּים וְשׁוֹנִים מִלְּאוּ בוֹ אֶת מְקוֹם אוֹר הַיּוֹם, בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל עָמַד שֻׁלְחָן עָגֹל וּמָלֵא מִזַּן אֶל זָן, מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן הָלְכָה וְנִמְשְׁכָה סַפָּה, שֶׁעָלֶיהָ יָשְׁבוּ שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים. בְּאֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִכִּירוּ הַחֲסִידוֹת אֶת הַחֶנְוָנִי, שֶׁמָּכַר לָהֶן אֶת אֲבַק־הַקָּסֶם. הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ לְסַפֶּר־לוֹ עַל־דְּבַר מַעֲשָׂיו הָאַחֲרוֹנִים, וְהוּא שָׂח לוֹ בְּתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים כָּל אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע בַּכַּלִּיף וְהַוָּזִיר־הַגָּדוֹל.

עמ 18.png

 

ה.    🔗

“מַהִי הַמִּלָּה, שֶׁהִטַּלְתָּ עֲלֵיהֶם לְהַבִּיעַ לְשֵׁם הַפְשָׁרַת הַכְּשָׁפִים?” שָׁאַל קוֹסֵם אַחֵר. "מִלָּה לָטִּינִית קָשָׁה מְאֹד, הֵשִׁיב הַחֶנְוָנִי: “מֻתַּבּוֹר”. כֵּיוָן שֶׁשָׁמְעוּ הַחֲסִידוֹת, שֶׁעָמְדוּ בַפֶּרֶץ, אֶת הַמִּלָּה הַזֹּאת, גָּדְלָה שִׂמְחָתָן כִּמְעַט עַד־כְּדֵי יְצִיאָתָן מִדַּעְתָּן. בְּרַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת רָצוּ אֶל־שַׁעַר הַחֻרְבָּה בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁהַכּוֹסָה נֶחְשְׁלָה וְנִשְּׁאֲרָה בְּמֶרְחָק רַב מֵאֲחוֹרֵיהֶן. שָׁם עַל־יַד הַשַּׁעַר אָמַר הַכַּלִּיף בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶל הַכּוֹסָה: “אַתְּ, שֶׁחִלַּצְתְּ מִמָּוֶת נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ רֵעִי הַוָּזִיר, קְחִי אוֹתִי לְאוֹת תּוֹדָה לְאִישׁ”.

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּהְפֹּךְ אֶת פָּנָיו קֵדְמָה. שָׁלשׁ פְּעָמִים כָּפֲפוּ הַחֲסִידוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁעָלְתָה אָז מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְהוֹצִיא מִפִּיהֶן אֶת הַמִּלָּה מֻתַּבּוֹר, עַד שֶׁנֶּהֶפְּכוּ לִבְנֵי אָדָם. מִגֹּדֶל שִׂמְחָתָם עַל שׁוּבָם לְחַיִּים חֲדָשִׁים, נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוְּארֵי רֵעֵהוּ, כְּשֶׁהֵם בּוֹכִים וְצוֹחֲקִים כְּאֶחָד. אוּלָם מִי יְתָאֵר אֶת תִּמְהוֹנָם, כְּשֶׁרָאוּ אִשָּׁה יְפַת־תֹּאַר לְבוּשָׁה מַלְכוּת עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם. זוּ הָיְתָה הַכּוֹסָה. בִּצְחוֹק־חֵן עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נָתְנָה אֶת יָדָהּ לַכַּלִּיף וַתֹּאמַר: “הַאִם לֹא תַכִּיר אֶת אֲמָתְךָ הַכּוֹסָה?” הַכַּלִּיף הִתְפָּעֵל כָּל כַּךְ מֵחִנָּהּ וְיָפְיָהּ, עַד שֶׁקָּרָא בְהִתְלַהֲבוּת, שֶׁלְּאשֶׁר רַב יֵחָשֵׁב בְּעֵינָיו מַה שֶׁנֶּהְפַּךְ לִזְמַן־מָה לַחֲסִידָה.

שְׁלָשְׁתָּם יַחַד נָסְעוּ עַתָּה עִירָה בַגְדָּד. הַכַּלִּיף, שֶׁמָּצָא בִּבְגָדָיו לֹא רַק אֶת קֻפְסַת אֲבַק־הַקֶּסֶם, כִּי אִם גַּם אֶת כִּיסוֹ, קָנָה בַכְּפָר הַסָּמוּךְ בְּכֶסֶף מָלֵא אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לְדַרְכָּם, עַד כִּי לֹא פָגְעוּ בַדֶּרֶךְ כָּל מַעֲצוֹר וּבִזְמָן קָצָר הִגִּיעוּ עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי בַגְדָּד. בִּיאָתוֹ שֶׁל הַכַּלִּיף הֵעִירָה הִשְׁתּוֹמְמוּת לֹא־מְעַטָּה בֵּין יוֹשְׁבֵי הָעִיר, שֶׁכְּבָר חֲשָׁבוּהוּ לְמֵת, וַיַּרְא הָעָם וַיָּרִיעוּ לִקְרָאתוֹ בְקוֹל גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה.

לְעוּמַת זֹאת בָּעֲרָה כָאֵשׁ חֲמָתָם עַל מִצְרָא הָרַמָּאִי וְלֹא שָׁכְכָה, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הָאַרְמוֹן וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אָבִיו הַקּוֹסֵם שֶׁבִי. אֶת הָאָב הַזָּקֵן שָׁלַח הַכַּלִּיף לְאוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁבַּחֻרְבָּה, שֶׁבּוֹ יָשְׁבָה בַת־הַמֶּלֶךְ בְּתוֹר כּוֹסָה, לִתְלוֹת אוֹתוֹ שָׁם עַל עֵץ, וְלִבְנוֹ מִצְרָא, שֶׁלֹּא יָדַע מְאוּמָה מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל אָבִיו וְרוֹב כְּשָׁפָיו, נִתְּנָה הַבְּרֵרָה לָמוּת אוֹ לְהָרִיחַ בַּאֲבַק־הַקָּסֶם. הוּא בָחַר בַדָּבָר הָאַחֲרוֹן, וְאָז הוֹשִׁיט לוֹ הַוָּזִיר אֶת־הַקֻּפְסָה. קְמִיצָה יָפָה אַחַת וּמִלַּת־הַקֶּסֶם שֶׁל הַכַּלִּיף הָפְכָה אוֹתוֹ לַחֲסִידָה. וַיְצַו הַכַּלִיף וַיִּסְגְּרוּ אוֹתוֹ בִכְלוּב בַּרְזֶל וַיַּעֲמִידוּהוּ בְּגִנַּת הַבִּיתָן אֲשֶׁר לְיַד הָאַרְמוֹן.

עוֹד יָמִים רַבִּים חָיוּ הַכַּלִּיף חַסִּיד וְאִשְׁתּוֹ בַת־הַמֶּלֶךְ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. לְעֹנֶג מְיוּחָד הָיוּ לַכַּלִּיף הַשָּׁעוֹת שֶׁאַחַר הַצָּהֳרָיִם, שֶׁבָּהֶן הָיָה הַוָּזִיר נִכְנָס אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. אָז הִשְׁתָּעוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל־דְּבַר הָהַרְפַּתְּקָאוֹת, שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם בִּהְיוֹתָם חֲסִידוֹת, וּכְטוֹב לֵב הַכַּלִּיף עָלָיו בְּיוֹתֵר, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ עַד כְּדֵי לְחַקּוֹת אֶת מִנְהָגוֹ שֶׁל הַוָּזִיר בְּתוֹר חֲסִידָה. אָז הָיָה צוֹעֵד בְרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה, מְכַשְׁכֵּשׁ וּמְנַעֲנֵעַ בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמוֹ בִּכְנָפַיִם וּמַרְאֶה, כֵּיצַד הָיָה הַוָּזִיר מַטֶה רֹאשׁוֹ פַעַם אַחַר פַעַם כְּלַפֵּי מִזְרָח וְקוֹרֵא: מוּ־מוּ —. לְאֵשֶׁת הַכַּלִּיף וִילָדֶיהָ הָיָה זֶה מַחֲזֶה מְבַדֵּחַ מְאֹד; אוּלָם בְּכָל פַעַם שֶׁהָיָה הַכַּלִּיף מַרְבֶּה יוֹתֵר מִדַּי לְכַשְׁכֵּשׁ וּלְהַרְכִּין רֹאשׁוֹ וְלִצְעֹק מוּ־מוּ — הָיָה הַוָּזִיר מְאַיֵּם עָלָיו, שֶׁיְסַפֵּר לַכַּלִּיפָה עַל־דְּבַר הַוִּכּוּחַ, שֶׁהָיָה בֵינוֹ וּבֵין הַכַּלִּיף מַאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ כּוֹסָה.



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות