המעשׂיות של וו. הַאוּף נקראות בכל שפה — ובכלל זה גם בשפה המקורית — לא רק על ידי ילדים ונערים, אלא גם על ידי גדולים מקרב העם; ולא עוד אלא שבעקרן הן בכלל הספרים, שקורין “ספרי־עם”, ובשביל קטנים היו טעונים עִבּוּד מיוחד: השמטות ובאורים. ממין האחרון הן המעשיות, שנערכו ונסדרו מתחלתן בשביל בתי־הספר התיכונים למקרא לתלמידי המחלקות הנמוכות מהשלישית ומעלה. בשפת המחבר, ומסתמא גם בשפות אירופה אחרות, ישנן הוצאות כאלו לעשרות בפורמטים ועִבודים שונים עם ציורים שחורים ומגֻוָּנים וגם בלי ציורים. ואולם מתוך שהמחבר התכַּוֵּן לתת ספרי־קריאה בשביל המון העם, אי אפשר היה אפילו בעבוד בשביל התינוקות להתחשב בדיוק עם כח־השגתם של אלו האחרונים, לפי שבאופן זה מן ההכרח היה לשנות גם את החֹמר שנוי עקרי. ממילא גם התרגום העברי לא היה יכל להֵעָשות בשפה קלה כל־כך, שתהא מובנת אפילו לקטן שבקטנים בלי באור המלים והבטויים הקשים. ולמטרה זו, כלומר, בכדי לעשות את המעשיות דבר השוה לכל נפש, נתוסף אחרי כל מעשיה ומעשיה מלון קצר על־פי סדר הפרשות, שיתן את האפשרות לכל תינוק לקרוא אותם גם בלי עזר מורה. העיון במלון מטריד אמנם קצת, אולם התכן כשהוא לעצמו הוא כל־כך מלא ענין, שהילד לא יחוס על טרחתו ויזדיֵּן במתינות, לחפש אחרי כל מלה ומלה, וממילא תצמח לו מזה תועלת לא מעטה, כי יתעשר במלים ובבטויים חדשים.
א.
הַכַּלִּיף חַסִּיד בְּבַגְדַּד יָשַׁב פַּעַם אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁאַחַר הַצָּהֳרַיִם עַל סַפָּתוֹ וְדַעְתּוֹ הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו. הוּא הָיָה לִפְנֵי זֶה מְנַמְנֵם קְצָת, כִּי הַיּוֹם הָיָה חַם מְאֹד; וְעַתָּה כְּשֶׁנֵּעוֹר וּפָגָה שְׁנָתוֹ, הֶרְאָה לַכֹּל פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת. הוּא עִשֵּׁן מִמִּקְטֶרֶת שֶׁל עֲצֵי־וְרָדִים אֲרֻכָּה, לָגַם מֵעֵת לְעֵת מְעַט קַהֲוָה, שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ מוֹזֵג לוֹ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה טוֹעֵם בַּמַּשְׁקֶה טַעַם עָרֵב, הָיָה מַחֲלִיק בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת אֶת זְקָנוֹ. בְּאַחַת, פָּנָיו שֶׁל הַכַּלִּיף עָנוּ בוֹ, כִּי לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו. בְּשָׁעָה שֶׁכָּזוּ הָיוּ הַכֹּל יְכֹלִים לְהִכָּנֵס עִמּוֹ בִדְבָרִים, כִּי אָז הָיָה רַךְ כְּקָנֶה לְכָל אָדָם וּמַסְבִּיר פָּנִים. גַּם הַוָּזִיר הַגָּדוֹל מַנְזוֹר הָיָה רָגִיל מִתּוֹךְ כַּךְ לָבֹא אֵלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם רַק בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. וְגַם בַּפַּעַם הַזֹּאת נִכְנַס אֵלָיו אַחַר הַצָּהֳרָיִם, אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם הָיוּ פָנָיו שֶׁל הַוָּזִיר כִּפְנֵי אִישׁ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ יוֹם־יוֹם. הַכַּלִּיף הוֹצִיא כְדֵי־רֶגַע אֶת מִקְטַרְתּוֹ מִפִּיו וַיֹּאמַר: “בַּעַל־מַחֲשָׁבוֹת אַתָּה הַיּוֹם, הַוָּזִיר הַגָּדוֹל”.
הַוָּזִיר הַגָּדוֹל הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ בְּתַבְנִית שְׁתִי וָעֵרֶב וַיִשְׁתַּחֲוֶה לִקְרַאת אֲדוֹנָיו וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף, לֹא בַעַל־מַחֲשָׁבוֹת אֲנִי, אֶלָּא לְמַטָּה אֵצֶל הָאַרְמוֹן עוֹמֵד חֶנְוָנִי אֶחָד, וְלוֹ כֵלִים כֹּה יָפִים, עַד כִּי הֵיטֵב חָרָה לִי, שֶׁאֵין כִּיסִי מָלֵא בְרֶגַע זֶה”.
הַכַּלִּיף, שֶׁזֶּה כְּבָר חָפֵץ לְהַרְאוֹת לַוָּזִיר הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ אוֹתוֹת חִבָּה, שָׁלַח אֶת עַבְדּוֹ הַכּוּשִׁי, לִקְרֹא לַחֶנְוָנִי לָבֹא אֵלָיו. לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים, וְהָעֶבֶד שָׁב כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת הַחֶנְוָנִי אַחֲרָיו; זֶה הָיָה אִישׁ קְטַן־קוֹמָה וּמְסֻרְבָּל בָּשָׂר, פָּנָיו שְׁחוּמִים וְהוּא לָבוּשׁ קְרָעִים. בַּתֵּבָה, שֶׁנָּשָׂא עַל שִׁכְמוֹ, הָיוּ כֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים: מַרְגָּלִיּוֹת וְטַבָּעוֹת, אֶקְדֹּחִים מְשֻׁבָּצִים זָהָב וָכֶסֶף, כּוֹסוֹת וּמַסְרֵקוֹת. הַכַּלִּיף וְהַוָּזִיר בָּדְקוּ מִתְּחִלָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת, אַחֲרֵי־כֵן קָנָה הַכַּלִּיף בַּעֲדוֹ וּבְעַד מַנְזוֹר שְׁנֵי אֶקְדֹּחִים יָפִים וּבְעַד אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאַחֲרוֹן מַסְרֵק לְתִסְרָקְתָּהּ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כְּבָר חָפֵץ הַחֶנְוָנִי לִסְגֹּר אֶת תֵּבָתוֹ, וַיָּצֶץ הַכַּלִּיף אֶל תּוֹכָהּ שֵׁנִית וַיַּרְא אַרְגָּז קָטָן. “הֲיֵשׁ לְךָ גַּם פֹּה־מַה־לִמְכֹּר?” שָׁאַל הַכַּלִּיף. הַחֶנְוָנִי הוֹצִיא אֶת הָאַרְגָּז וַיִּפְתַּח אוֹתוֹ לִפְנֵי הַכַּלִּיף, וְהִנֵּה בָאַרְגָּז קֻפְסָה מְלֵאָה אָבָק שְׁחַרְחֹר וּמְגִלָּה כְתוּבָה בִכְתָב מְשֻׁנֶּה, שֶׁגַּם הַכַּלִּיף גַּם הַוָּזִיר לֹא יָכְלוּ לִקְרֹא בוֹ. “אֶת שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלוּ, אָמַר הַחֶנְוָנִי, נָתַן לִי פַּעַם אַחַת סוֹחֵר אֶחָד מִמֶּכָּה, אֲשֶׁר מָצָא אוֹתָם שָׁם בַּשּׁוּק. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה־טִּיבָם, תְּנוּ לִי בִמְחִירָם כַּמָּה שֶׁתִּתְּנוּ, וּבִלְבַד שֶׁתִּפְטְרוּנִי לְבֵיתִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי מַה־לַעֲשׂוֹת בָּהֶם”. הַכַּלִּיף, שֶׁהָיוּ לוֹ בְּבֵית־גְּנָזָיו כִּתְבֵי־יָד עַתִּיקִים יִקְרֵי הַמְּצִיאוּת, קָנָה מֵאֵת הַחֶנְוָנִי אֶת הַקֻפְסָה וְאֶת הַמְגִלָּה, וְהַחֶנְוָנִי קִבֵּל אֶת מְחִירָם בְּמֵיטַב כֶּסֶף וְנִפְטַר וְיָצָא בְשָׁלוֹם. לְאַחַר שֶׁעָזַב הַחֶנְוָנִי אֶת הֵיכַל הַכַּלִּיף, אָמַר הַכַּלִּיף בְּלִבּוֹ, מִי־יִתֵּן לִי אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע שְפַת הַמְגִלָּה לִפְתֹּר אוֹתָהּ, וַיִּשְׁאַל אֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, אִם יוֹדֵעַ הוּא אִישׁ כָּזֶה. “אָדוֹן רַב־חֶסֶד, הֵשִׁיב לוֹ הַוָּזִיר, לְיַד הַמִּסְגָּד יוֹשֵׁב אִישׁ וּשְׁמוֹ שָׁלוֹם הֶחָכָם, הוּא שׁוֹמֵעַ כָּל לָשׁוֹן, קְרָא לוֹ וְיָבֹא, אוּלַי יוּכַל לִקְרֹא אֶת הַתָּוִים הַכְּמוּסִים הָאֵלֶּה”.
מִיַּד הִבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת שָׁלוֹם אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִּיף. “שָׁלוֹם, אָמַר אֵלָיו הַכַּלִּיף, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, כִּי חָכָם אַתָּה וְתִשְׁמַע כָּל שָׂפָה לִפְתֹּר אוֹתָהּ, שִׂים עֵינֶיךָ בַּכְּתָב הַזֶּה, אוּלַי תוּכַל לִקְרֹא אוֹתוֹ; אִם יָכֹל תּוּכַל, וְקִבַּלְתָּ בִּשְׂכָרְךָ שִׂמְלַת־חַג חֲדָשָׁה, וְאִם לֹא, וְסָפַגְתָּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַכּוֹת־לֶחִי, גַּם תִּלְקֶה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בִּכְדִי קוֹרְאִים לָךְ אָז שָׁלוֹם הֶחָכָם”. שָׁלוֹם הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַכַּלִּיף וַיֹּאמַר: “כְּחֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף, כֵּן יִהְיֶה!” זְמַן רַב עִיֵּן שָׁלוֹם בַּכְּתָב, וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא: “הַשָּׂפָה הִיא לַטִּינִית, חֵי הַכַּלִּיף, אִם טָעִיתִי, וְחִיַּבְתִּי רֹאשִׁי לַכַּלִּיף”.
“הָגֵּד, מַה־כָּתוּב כַּאן, צִוָּה הַכַּלִּיף, אִם בֶּאֱמֶת מַכִּיר אַתָּה בְלָשׁוֹן לַטִּינִית”.> וְשָׁלוֹם הִתְחִיל מְתַרְגֵּם: “בֶּן־אָדָם, כִּי תִמְצָא זֹאת, וְהוֹדֵיתָ לַה' חַסְדּוֹ. אִם תָּרִיחַ בָּאָבָק אֲשֶׁר בַּקֻּפְסָה הַזֹּאת וְהוֹצֵאתָ יַחַד עִם זֶה מִפִּיךָ אֶת הַמִּלָּה מֻתַּבּוֹר, וְנֶהְפַּכְתָּ וְהָיִיתָ לְחַיַּת הַשָּׂדֶה, גַּם שְׂפַת הַחַיּוֹת תָּבִין. וְאִם לָאֹה תִלְאֶה וְחָפַצְתָּ לָשׁוּב וְלִהְיוֹת כְּאַחַד הָאָדָם, וְהִרְכַּנְתָּ רֹאשְׁךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים כְּלַפֵּי מִזְרָח וְהָגִיתָ אֶת הַמִּלָּה הַהִיא. רַק הִשָּׁמֶר־לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נֶהְפַּכְתָּ לְחַיָּה, מִלְּמַלְּאוֹת שְׂחוֹק פִּיךָ, פֶּן תִּשָּׁכַח מִלַּת־הַקֶּסֶם מִלִּבְּךָ וְהָיִיתָ אָז חַיָּה כָל יָמֶיךָ”.
כְּשֶׁגָּמַר שָׁלוֹם הֶחָכָם אֶת־קְרִיאָתוֹ, שָׂמַח הַכַּלִּיף שִׂמְחָה גְדוֹלָה. הוּא פָקַד עַל הֶחָכָם לְהִשָּׁבַע לוֹ, שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד לְאִישׁ, נָתַן לוֹ שִׂמְלָה יָפָה בְמַתָּנָה וַיְשַׁלְּחֵהוּ. וְאֶל וָזִּירוֹ אָמַר: "קְנִיָּה טוֹבָה עָשִׂינוּ, מַנְזוֹר! מַה מְּאֹד אֶשְׂמַח לִהְיוֹת חַיָּה! מָחָר בַּבֹּקֶר תָּבֹא אֵלַי, וְהָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל הַשָּׂדֶה וְהֵרַחְנוּ מְעַט בַּקֻּפְסָה וְהִקְשַׁבְנוּ לְשִׂיחוֹת הָאַוִּיר וְהַמַּיִם, הַיַּעַר וְהַשָּׂדֶה.
ב.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וְהַכַּלִּיף חַסִּיד לֹא הִסְפִּיק לִלְבּשׁ בְּגָדָיו וְלֶאֱכֹל פַּת־שַׁחֲרִית, עַד שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו הַוָּזִיר הַגָּדוֹל לְלַוֹּתוֹ וּלְצַוֵּת לוֹ בִּשְׁעַת טִיּוּלוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה. הַכַּלִּיף שָׂם אֶת הַקֻּפְסָה עִם אֲבַק־הַקֶּסֶם מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּקַד עַל בְּנֵי־לִוְיָתוֹ, לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, יָצָא הוּא עִם הַוָּזִיר הַגָּדוֹל יְחִידִי לַדָּרֶךְ. בַּתְּחִלָּה עָבְרוּ דֶרֶך גַּנֵּי הַכַּלִּיף רַחֲבֵי הַיָּדַיִם, אֲבָל לַשָּׁוְא תָּרוּ שָׁם אַחַר נֶפֶשׁ חַיָּה, לְנַסּוֹת בָּהּ אֶת לַהֲטֵי הַקֻּפְסָה, כִּי לֹא מָצָאוּ. אָז הִצִּיעַ הַוָּזִיר לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּם הָלְאָה אֶל הַבְּרֵכָה, שֶׁשָּׁם רָאָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חַיּוֹת רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת וּבְיִחוּד חֲסִידוֹת, שֶׁבְּקִשְׁקוּשָׁן וְהִתְנַהֲגוּתָן בַּחֲשִׁיבוּת מָשְׁכוּ תָמִיד אֶת עֵינָיו עֲלֵיהֶן.
הַכַּלִּיף הִסְכִּים לְהַצָּעַת הַוָּזִיר, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַבְּרֵכָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ אֵלֶיהָ, וַיִּשְּׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה חֲסִידָה אַחַת צוֹעֶדֶת בְּגָאוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה, כְּשֶׁהִיא מְחַטֶּטֶת אַחַר צְפַרְדְּעִים, וּמְקַשְׁקֶשֶׁת בְּמַקּוֹרָהּ; בְּאוֹתוֹ רֶגַע רָאוּ לְמַעֲלָה בָאַוִּיר חֲסִידָה אַחֶרֶת טָסָה וּמִתְקָרֶבֶת אֶל מְקוֹם מַעֲמַד הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה.
“יְהֵא זְקָנִי כְנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים, אֲדוֹנִי רַב־הַחֶסֶד! אָמַר הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, אִם אֵין שְׁנֵי אֲרֻכֵּי־הָרַגְלַיִם הַלָלוּ מְשׂוֹחֲחִים עַתָּה זֶה עִם זֶה. אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, נֵהָפֵךְ־נָא לַחֲסִידוֹת”.
“יָפֶה דִבַּרְתָּ!, עָָנה הַכַּלִּיף, אוּלָם מִקּוֹדֶם עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן, בְּאֵיזֶה אוֹפָן אֶפְשָׁר יִהְיֶה לָנוּ לָשׁוּב וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּצוּרַת אָדָם. — כֵּן הוּא! שָׁלשׁ הִשְׁתַּחֲוָיוֹת כְּנֶגֶד מִזְרָח וַאֲמִירַת מֻתַּבּוֹר וְדַי בָּזֶה לְהוֹשִׁיבֵנִי בַחֲזָרָה עַל כִּסֵּא כַּלִּיפוּתִי וְלַהֲשִׁיבְךְ אַתָּה אֶל כַּנְּךָ בְּתוֹר וָזִיר, אֲבָל, בְּשֵׁם ה', אַל לָנוּ לִשְׂחֹק, כִּי בְנַפְשֵׁנוּ הוּא!”
עוֹד הַכַּלִּיף מְדַבֵּר וְהַחֲסִידָה הַשְּׁנִיָּה יָרְדָה בְּטִיסָה יְשָׁרָה מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם לְאַט־לְאַט אָרְצָה. חִישׁ הוֹצִיא הַכַּלִּיף אֶת הַקֻּפְסָה מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ, נָטַל מִמֶּנָּה מְלֹא קֻמְצוֹ וַיָּשָׂם בִּנְחִירָיו וַיִּתֵּן גַּם לַוָּזִיר קְמִיצָה הֲגוּנָה, וּשְׁנֵיהֶם קָרְאוּ מֻתַּבּוֹר.
הַמִּלָּה עוֹד בְּפִיהֶם וְהִנֵּה הִתְכַּוְּצוּ שׁוֹקֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ דַקּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, הַסַּנְדָּלִים הַכְּתֻמִּים הַיָּפִים שֶׁל הַכַּלִּיף וּבֶן־לִוְיָתוֹ נֶהֶפְכוּ לְרַגְלֵי חֲסִידָה מְכֹעָרוֹת, הַזְּרוֹעוֹת נִשְׁתַּנּוּ וַיִּהְיוּ לִכְנָפַיִם, הַצַוָּאר נִשְׁמַט מִבֵּין הַכְּתֵפַיִם וְנִשְׁתַּרְבֵּב עַד לְאֹרֶךְ אַמָּה, הַזָּקָן נֶעְלַם וְהָיָה כְלֹא הָיָה, וְהַגֵּו נִתְכַּסָּה בְנוֹצוֹת רַכּוֹת.
“מַקּוֹר נָאֶה לְךָ, מַר וָזִיר־גָּדוֹל, אָמַר הַכַּלִּיף אַחֲרֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת אֲרֻכָּה. בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא אֲנִי נִשְׁבָּע, מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כָמוֹהוּ”.
“חֵן־חֵן לַאֲדוֹנִי רַב־הַחֶסֶד! יֵרָשֶׁה נָא גַם לְעַבְדְּךָ לְהַחְלִיט, כִּי הוֹד כַּלִּיפוּתְךָ בְּתוֹר חֲסִידָה יוֹתֵר נֶחְמָד לְמַרְאֶה מִכְּפִי שֶׁהָיָה בְתוֹר כַּלִּיף. וְעַתָּה, אִם עַל הַכַּלִּיף טוֹב, נֵלְכָה־נָא הָלְאָה, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, מַה שֶּׁחַבְרוֹתֵינוּ מְסַפְּרוֹת זוּ עִם זוּ, וְנֵדַע, הַיְכֹלוֹת אָנוּ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַחֲסִידוֹת”.
בֵּין כַּךְ וָכַךְ וְהַחֲסִידָה הַשְּׁנִיָּה הִגִּיעָה בִּמְעוּפָהּ עַד לָאָרֶץ. הִיא קִנְּחָה בְמַקוֹרָהּ אֶת רַגְלֶיהָ, סִדְּרָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ, וַתַּעֲמֹד בְּקִרְבָתָהּ שֶׁל הַחֲסִידָה הָרִאשׁוֹנָה. הַחֲסִידוֹת הַחֲדָשׁוֹת מִהֲרוּ לְהִטָּפֵל לָהֶן וּלְתִמְהוֹנָן שָׁמְעוּ אֶת הַשִּׂיחָה הַזֹּאת:
“צַפְרָא טָבָא, מָרַת אָרְכִירָגֶל, מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹה בַשָּׂדֶה בְשָׁעָה מוּקְדֶמֶת כָּזוּ?”
“טָבָא וְטָבָא, מָרַת קִישׁ־קִישׁ. עָרַכְתִּי לִי שֻׁלְחָן לַאֲרֻחַת־בֹּקֶר קְטַנָּה. אֶפְשָׁר תִּשְׁתַּתְּפִי עִמִּי בְרֶבַע לְטָאָה אוֹ בְשׁוֹק שֶׁל־צְפַרְדֵּעַ?”
“תּוֹדָה, מְחֻסֶּרֶת תֵּאָבוֹן אֲנִי הַיּוֹם. גַם לֹא בָאתִי הַפַּעַם אֶל הַשָּׂדֶה בְשְׁבִיל עִסְקֵי לְגִימָה. עָלַי לִרְקֹד הַיּוֹם לִפְנֵי אוֹרְחֵי אַבָּא, וְאָמַרְתִּי, אֵצֵא הַשָּׂדֶה וְאֶתְרַגֵּל בַּדָּבָר בְּצִנְעָה”.
וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרָהּ הִתְחִילָה הַחֲסִידָה הַצְּעִירָה לְהִתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה אָנֶה וָאָנֶה בִתְנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. הַכַּלִּיף וּמַנְזוֹר הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ, מִשְׁתָּאִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁעָמְדָה בָאַחֲרוֹנָה בְמַצַּב צִיּוּרִי עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילָה מְנַפְנֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ בְעַנְוַת־חֵן, לֹא יָכְלוּ הַשְּׁנַיִם לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק, אֲשֶׁר פָּרַץ מִתּוֹךְ מַקּוֹרֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָהֶם לְהַבְלִיג עָלָיו זְמָן רָב. הַכַּלִּיף הִתְאוֹשֵׁשׁ רִאשׁוֹנָה וַיֹּאמַר: “הִנֵּה זוּ הָיְתָה חוּכָה, שֶׁבְּזָהָב לֹא תְסֻלֶּה! חֲבָל, שֶׁשְּׂחוֹקֵנוּ הִבְרִיחַ אֶת הַשּׁוֹטוֹת הַלָּלוּ, כִּי לוּלֵא זֹאת וַדַּאי שֶׁהָיוּ גַם שָׁרוֹת!”
בְּרֶגַע זֶה נִזְכַּר הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, שֶׁאָסוּר לָהֶם לִשְׂחֹק בִּשְׁעַת הַהִשְׁתַּנּוּת, וַיָּעַר אֶת הַכַּלִּיף עַל הַסַּכָּנָה הַכְּרוּכָה בָזֶה, “אֵי, מֶכָּה וּמֵידִינָה!, קָרָא הַכַּלִּיף, עֵסֶק בִּישׁ הָיָה, אִלּוּ הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר חֲסִידָה כָל יָמַי! נַס־נָא, אוּלַי תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַמִּלָּה הַנִּבְעָרָה עַל זִכְרוֹנְךָ. אָנֹכִי אֵינֶנִּי יָכֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת”.
“שָׁלשׁ פְעָמִים עָלֵינוּ לְהַטּוֹת רָאשֵׁינוּ לִפְאַת מִזְרָח וְלֵאמֹר: מוּ־מוּ־מוּ”. הֵם כִּוְּנוּ פְנֵיהֶם כְּנֶגֶד מִזְרָח וְהִשְׁתַּחֲווּ בְלִי הֶרֶף, עַד אֲשֶׁר נָגְעוּ כִמְעַט בְּמַקּוֹרֵיהֶם בָּאָרֶץ. אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! הַלַּחַשׁ נִשְׁכַּח מִלִּבָּם וְכַמֶּה שֶׁכָּפַף הַכַּלִּיף רֹאשׁוֹ וְהַוָּזִיר עָנָה אַחַר כָּל קִידָה וְקִידָה: "מוּ־מוּ, לֹא נִזְכְּרוּ בוֹ, וְעַל הַכַּלִּיף וּוָזִירוֹ הָאֻמְלָלִים נָטַל לְהִשָּׁאֵר חֲסִידוֹת עד יוֹם מוֹתָם.
ג.
קוֹדְרִים וַעֲצֵבִים הִתְהַלְּכוּ הַמְּכֻשָׁפִים בַּשָּׂדוֹת וְלֹא יָדְעוּ בְצָרָתָם מַה־לַּעֲשׂוֹת. לִפְשֹׁט אֶת עוֹר הַחֲסִידוֹת מֵעֲלֵיהֶם לֹא יָכְלוּ, לָשׁוּב הָעִירָה וּלְהִתְוַדֵּעַ אֶל יוֹשְׁבֶיהָ גַם־כֵּן לֹא יָכְלוּ, כִּי מִי פֶתִי יַאֲמִין לַחֲסִידָה, כִּי הִיא הַכַּלִּיף, וְאַף אִם יִמָּצֵא אִישׁ אֲשֶׁר יַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ, הֲיֵאוֹתוּ אַנְשֵׁי בַּגְדַּד לָשִׂים עֲלֵיהֶם חֲסִידָה לְכַלִּיף?
כָּכָה תָעוּ בַשָּׂדֶה יָמִים אֲחָדִים וַיְחַיּוּ אֶת נַפְשָׁם בְּדֹחַק מִפְּרִי הַשָּׂדֶה, שֶׁמַּקּוֹרֵיהֶם הָאֲרֻכִּים מָנְעוּ בַעֲדָם לִלְעֹס אוֹתוֹ כִּדְבָעִי, בִּלְטָאוֹת וּצְפַרְדְּעִים גָּעֲלָה נַפְשָׁם, גַּם יָרְאוּ פֶן יְקַלְקְלוּ אֶת קֵבָתָם בְּמַטְעַמִּים כָּאֵלּוּ.
רַק זֹאת הָיְתָה נֶחָמָתָם בְּעָנְיָם, כִּי יָכְלוּ לְהִתְרוֹמֵם וְלָעוּף בָּאַוִּיר, וּבְכֵן עָפוּ מֵעַל לְגַגּוֹת הַבָּתִּים, לִרְאוֹת מַה נַּעֲשָׂה בָעִיר.
בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים רָאוּ אֶת הָעִיר וְהִנֵּה הִיא נְבוֹכָה וְאֵבֶל כָּבֵד שׂוֹרֵר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ. אוּלָם כְּשֶׁיָּשְׁבוּ בַיּוֹם הָרְבִיעִי לְהַקְסָמָתָם עַל גַּג אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַכַּלִּיף, רָאוּ לְמַטָּה בָרְחוֹב תַּהֲלוּכָה יָפָה עוֹבֶרֶת בַּסָּךְ. הָעָם הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל חָלִיל לִפְנֵי אִישׁ אֶחָד עָטוּף אַדֶּרֶת אַרְגָּמָן מְרֻקָּמָה זָהָב וְרוֹכֵב עַל סוּס מְקֻשָּׁט בְּכָל פְּאֵר וַעֲבָדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. הֲמוֹן אֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר מִכָּל קְצוֹת בַּגְדַּד נָהֲרוּ אַחֲרָיו וְכֻלָּם קָרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל: “יְחִי מִצְרָא מוֹשֵׁל בַּגְדָּד!” בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִבִּיטוּ הַחֲסִידוֹת שֶׁעַל הַגָּג אִשָּׁה בִּפְנֵי רְעוּתָהּ, וְהַכַּלִּיף חַסִּיד אָמַר אֶל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל: “עַתָּה יָדַעְתִּי; מִפְּנֵי מָה אֲנִי מֻקְסָּם. מִצְרָא זֶה הוּא בְנוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם הָאַדִּיר קַשְׁנוֹר אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ קָפַץ וְנִשְׁבַּע לְהִנָּקֵם בִּי. אֲבָל עוֹד לֹא אָבְדָּה תִקְוָתִי. בֹּא עִמִּי, אָחִי לְצָרָה, וְנֵלְכָה יַחְדָּו אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא; אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם יִפָּשְׁרוּ הַכְּשָׁפִים”.
הֵם הִתְנַשְּׂאוּ מֵעַל גַּג הָאַרְמוֹן וַיָּעוּפוּ לִקְרַאת מֵידִינָה. וְאוּלָם תְּעוּפָתָם הִתְנַהֲגָה בִּכְבֵדוּת, כִּי שְׁתֵּי הַחֲסִידוֹת עוֹד לֹא הוּרְגְּלוּ בָזֶה דֵי הַצֹּרֶךְ. “הָה, אֲדוֹנִי, נֶאֱנַח אַחֲרֵי שָׁעוֹת אַחֲדוֹת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, כָּבֵד הַדָּבָר מִמֶּנִּי לָעוּף עִמְּךָ יַחַד, כִּי מְמַהֵר אַתָּה לָעוּף יוֹתֵר מִדָּי! גַּם הַיּוֹם כְּבָר רָפָה לַעֲרב וּכְדָאִי הָיָה שֶׁנְּבַקֵּשׁ לָנוּ בְּעוֹד מוֹעֵד מָקוֹם לָלוּן”
חַסִּיד הִטָּה אֹזֶן לְבַקָּשַׁת עַבְדּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה לְמַטָּה בָעֵמֶק חֻרְבָּה אַחַת, שֶׁרְאוּיָה הָיְתָה לְדַעְתּוֹ לִהְיוֹת לָהֶם לְמַחֲסֶה, הִצִּיעַ לָעוּף אֵלֶיהָ. הַמָּקוֹם, שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם לְלִינַת־לַיְלָה, הָיָה, כְּנִרְאֶה, לְפָנִים אַרְמוֹן מְפֹאָר. עַמּוּדִים יָפִים הִתְנוֹסְסוּ מִתַּחַת עֲרֵמוֹת הֶעָפָר, חֲדָרִים אֲחָדִים, שֶׁעוֹד הִשְׁתַּמְרוּ כִמְעַט בִּשְׁלֵמוּתָם, הֵעִידוּ עַל תִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל הַבִּנְיָן בִּימֵי קֶדֶם. חַסִּיד וּבֶן־לִוְיָתוֹ עָבְרוּ דֶרֶךְ מְבֹאוֹת הַבַּיִת לָתוּר לָהֶם מְקוֹם מְנוּחָה יָבֵשׁ מִטָּחַב; פִּתְאֹם עָצַר מַנְזוֹר בִּמְעוּפוֹ וַיִּלְחַשׁ בְּאָזְנֵי אֲדוֹנָיו בְּקוֹל נָמוּךְ: “אֲבָל אִוֶּלֶת הִיא וּכְלִמָּה לְוָזִיר־גָדוֹל, וְעוֹד יוֹתֵר לַחֲסִידָה, לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי שֵׁדִים וְרוּחוֹת רָעוֹת, וּבְכָל זֹאת — אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ — לִבִּי חָרֵד בְּקִרְבִּי, כִּי כְקוֹל גְּנִיחָה וַאֲנָחָה עוֹלֶה אֵלַי מֵאֵיזֶה מָקוֹם קָרוֹב”. מִיָּד עָמַד גַּם הַכַּלִּיף וְשָׁמַע קוֹל בְּכִי מְפֹרָשׁ יוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד שֶׁבְּקִרְבָּתָם, שֶׁכְּפִי הַנִּרְאֶה, הָיָה דוֹמֶה יוֹתֵר לְקוֹל אִישׁ מֵאֲשֶׁר לְקוֹל חַיָּה. מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, חָפֵץ הַכַּלִּיף לָגֶשֶׁת אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצְאוּ הַיְבָבוֹת, אַךְ הַוָּזִיר אָחַז בְּמַקּוֹרוֹ בְאַחַת מִכְּנָפָיו וַיִּתְחַנֵּן לוֹ, לְבִלְתִּי הַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְסַכָּנוֹת חֲדָשׁוֹת, שֶׁאֵין לְשָׁעֵר אוֹתָן מֵרֹאשׁ. אוּלָם לַשָּׁוְא! הַכַּלִּיף, שֶׁגַּם מֵאַחֲרֵי כְנַף הַחֲסִידָה דָפַק בּוֹ לֵב אַבִּירִים, עָזַב אֲחָדוֹת מִנּוֹצוֹתָיו בְּמַקּוֹרוֹ שֶׁל הָוָּזִיר וַיֵּלֶךְ לוֹ. אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ רְגָעִים אֲחָדִים, הִגִּיעַ אֶל דֶּלֶת אַחַת, שֶׁהָיְתָה פְתוּחָה לְמֶחֱצָה, וְאָזְנוֹ בָחֲנָה הֵיטֵב מֵאֲחוֹרֶיהָ קוֹל בּוֹכִים מְעֹרָב בַּאֲנָחוֹת כְּבֵדוֹת. הוּא הָדַף בְּמַקּוֹרוֹ אֶת הַדֶּלֶת אֲחוֹרַנִּית וַיִּשָּׁאֵר עוֹמֵד עַל סַף הַחֶדֶר בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת עֲצוּמָה. בַּחֶדֶר הֶחָרֵב, שֶׁאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חָדַר אֵלָיו רַק מִבַּעַד לְחַלּוֹן שָׁקוּף קָטָן, יָשְׁבָה עַל הָאָרֶץ כּוֹסָה גְדוֹלָה. מֵעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגוּלוֹת נָשְׁרוּ דְמָעוֹת כְּבֵדוֹת וּבְקוֹל צָרוּד נִזְרְקוּ הַגְּנִיחוֹת מִתּוֹךְ מַקּוֹרָהּ הֶעָקוּם, אוּלָם כְּשֶׁהִרְגִּישָׁה בַּכַּלִּיף וּבַוָּזִיר, שֶׁגַּם הוּא הִתְגַּנֵּב אַחֲרֵי־כֵן בַּלָּט אֶל הַחֶדֶר, הֵרִימָה קוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה. בִּתְנוּעַת־חֵן מָחֲתָה אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעַל עֵינֶיהָ בִּכְנָפָהּ הַמְּנֻמֶּרֶת, וּלְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַשְּׁנַיִם קָרְאָה בִלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם עַרְבִית: “בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, חֲסִידוֹת! סִמָּן טוֹב וּמַזָּל טוֹב הוּא לִי, כִּי בָאתֶן בְּצֵל קוֹרָתִי, כִּי עַל־יְדֵי חֲסִידוֹת, כֵּן נִבְּאוּ לִי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, יָבֹא לִי אשֶׁר גָּדוֹל”.
כֵּיוָן שֶׁהִתְגַּבֵּר הַכַּלִּיף עַל תִּמְהוֹנוֹ, גָּחַן בְּצַוָּארוֹ הָאָרֹךְ, וַיָּבֵא אֶת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת בְּמַצָּב נָאֵה וַיֹּאמַר: “כּוֹסָה! לְפִי דְבָרַיִךְ צָרִיךְ לְשָׁעֵר, כִּי אָחוֹת לְצָרָה אַתְּ לִי. אוּלָם אֲהָהּ! תִּקְוָתֵךְ, כִּי עַל יָדֵינוּ יַעֲמוֹד לָךְ רֶוַח וְהַצָּלָה, אַךְ תִּקְוַת שָׁוְא הִיא. לוּ יָדַעַתְּ אֶת כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ, כִּי עַתָּה בְּעַצְמֵךְ הֵבַנְתְּ, כִּי קָצְרָה יָדֵנוּ מֵהוֹשִׁיעַ לָךְ”. הַכּוֹסָה בִקְּשָׁה אֶת הַכַּלִּיף לְסַפֵּר לָהּ אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ; וַיֵּעָתֶר לָהּ הַכַּלִּיף וַיְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כְּבָר.
ד.
כְּשֶׁגָּמַר הַכַּלִּיף אֶת סִפּוּרוֹ, הוֹדְתָה לוֹ הַכּוֹסָה, וַתֹּאמַר: "הַאֲזִינָה עַתָּה גַּם לְסִפּוּרִי וְרָאִיתָ, שֶׁאֲסוֹנִי לֹא קָטָן מֵאֲסוֹנְךָ אַתָּה: אָבִי הוּא מֶלֶךְ הוֹדוּ, אֲנִי — בִּתּוֹ הָאֻמְלָלָה הַיְחִידָה וּשְׁמִי לוּזָה. אוֹתוֹ הַקּוֹסֵם קַשְׁנוֹר, שֶׁהָפַךְ אֶתְכֶם לַחֲסִידוֹת בִּכְשָׁפָיו, הֵמִיט גַּם עָלַי רָעָה. הוּא בָא פַעַם אַחַת אֶל אָבִי וַיִּדְרשׁ מִמֶּנוּ לָתֵת אוֹתִי לִבְנוֹ מִצְרָא לְאִשָּׁה. אָבִי, שֶׁהוּא רַתְחָן מִטִּבְעוֹ, צִוָּה לְהַשְׁלִיכוֹ מִמַּעֲלוֹת הַבַּיִת אָרְצָה. אוּלָם הַנָּבָל יָדַע אֵיךְ לְהִתְגַּנֵב אֵלַי חֶרֶשׁ בִּדְמוּת אָדָם אַחֵר, וּכְשֶׁחָפַצְתִּי פַעַם אַחַת לִסְעוֹד לִבִּי בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, הֶעֱרִים לְהִתְחַפֵּשׂ לְאֶחָד מֵעֲבָדַי וּלְהֵשְׁקוֹת אוֹתִי כּוֹס־שֶׁל־קְסָמִים, שֶׁהָפְכָה אוֹתִי לְבִרְיָה מְכֹעָרָה זוֹ. מִתְעַלֶּפֶת מֵרוֹב פַּחַד, הֵבִיא אוֹתִי הֵנָּה וְצָרַח בְּאָזְנַי בְּקוֹל מְעוֹרֵר זְוָעָה. “פֹּה תֵשְׁבִי, מְנֻוֶּלֶת, וְהָיִית, לְלַעַג וּלְקֶלֶס אַף לְחַיַּת הַשָּׂדֶה, עַד אֲשֶׁר תָּמוּתִי אוֹ עַד אֲשֶׁר יִוָּאֵל אִישׁ לְקַחְתֵּךְ בְּרָצוֹן טוֹב לוֹ לְאִשָּׁה גַּם בְּנִוּוּלָךְ. כָּכָה אֲנִי נוֹקֵם בָּךְ וּבְאָבִיךְ גַּס הָרוּחַ”.
מֵאָז וְעַד עַתָּה עָבְרוּ יְרָחִים רַבִּים, גַּלְמוּדָה וַעֲצוּבַת רוּחַ אֲנִי. יוֹשֶׁבֶת בִּמְקוֹם־שְׁמָמָה זֶה, תּוֹעֲבַת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁקֶץ וּפִגּוּל גַם לְחַיָּה וָעוֹף; הַטֶּבַע הַיָּפָה סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת בַּעֲדִי, כִּי בַיּוֹם אֲנִי מֻכַּת סַנְוֵרִים, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַיָּרֵחַ יָפִיץ אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל פְּנֵי שִׁמְמַת־עוֹלָם זוּ, נוֹפֵל מֵעֵינַי הַצָּעִיף הַמְּכַסֶּה עֲלֵיהֶן".
הַכּוֹסָה גָמְרָה אֶת סִפּוּרָהּ וּמָחֲתָה שֵׁנִית בִּכְנָפָהּ אֶת עֵינֶיהָ, שֶׁמִדֵּי זָכְרָהּ אֶת הָרָעוֹת, שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ, נִתְמַלְּאוּ שׁוּב דְּמָעוֹת. שָׁמַע הַכַּלִּיף אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ וַיִּתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת. “אִם לֹא יַטְעֵנִי הַכֹּל — אָמַר — יֵשׁ בֵּין אֲסוֹנִי וַאֲסוֹנֵךְ קֶשֶׁר טָמִיר; אֲבָל אֵיפֹה אֶמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְחִידָה זוּ?” וַתַּעַן הַכּוֹסָה וַתֹּאמַר: “אֲדוֹנִי, גַּם אֲנִי סְבוּרָה, כִּי כֵן הוּא; כִּי פַעַם אַחַת בְּשַׁחַר יַלְדוּתִי נִבְּאָה לִי אִשָּׁה חֲכָמָה, שֶׁעַל יְדֵי חֲסִידָה יְבֹאֵנִי אשֶׁר גָּדוֹל. אֶפְשָׁר, שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְהַצָּלָתֵנוּ”. וַיִּתְפַּלֵא הַכַּלִּיף מְאֹד וַיִּשְׁאַל אֶת הַכּוֹסָה, אֵיזוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַזּוּ. “הַקּוֹסֵם, שֶׁהֵבִיא אָסוֹן עַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אָמְרָה הַכּוֹסָה, בָּא מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ הֵנָּה לְיוֹם אֶחָד. לֹא רָחוֹק מֵהַחֶדֶר הַזֶּה נִמְצָא הֵיכָל רְחַב יָדַיִם, שֶׁבּוֹ הוּא וַחֲבֵרָיו, הָעוֹזְרִים עַל יָדוֹ, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְטִיבִים לִבָּם. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר צִיַּתִּי שָׁם לְשִׂיחוֹתֵיהֶם. הֵם מְסַפְּרִים אָז אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַל־דְּבַר מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁעַת שִׂיחָה כָזוּ תִּמָּלֵט מִפִּיו מִלַּת־הַקֶּסֶם, אֲשֶׁר שְׁכַחְתֶּם”.
“הוֹ, בַּת־מֶלֶךְ יְקָרָה, קָרָא הַכַּלִּיף. בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, הַגִּידִי־לִי, מָתַי יָבֹא הַקּוֹסֵם וְאַיֵּה הַהֵיכָל?”
הַכּוֹסָה שָׁתְקָה עֲדֵי רֶגַע וְאַחֲרֵי־כֵן אָמְרָה: “אַל־נָא יִחַר לַאֲדוֹנִי, אֲבָל רַק בְּאַחַת אֵאֹת לוֹ לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתוֹ”.
“בַּמֶּה? הוֹדִיעִינִי, הוֹדִיעִינִי אֶת תְּנָאֵךְ!”
קָרָא הַכַּלִּיף בְּאִי־מְתִינוּת. “הַרְבִּי עָלַי תְּנָאִים וַאֲמַלֵּא אוֹתָם, עַד חֲצִי כַּלִּיפוּתִי”.
"שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי…הֲרֵי גַם אֲנִי חֲפֵצָה הָיִיתִי, שֶׁתֻּתַּרְנָה אֲגֻדּוֹת הַכְּשָׁפִים, הַקּוֹשְׁרִים אוֹתִי, וְזֶה אֶפְשָׁר רַק כַּאֲשֶׁר אֶחָד מִכֶּם…יִתֵּן אֶת יָדוֹ לִי וְיִקָּחֵנִי לוֹ לְאִשָּׁה.
הַהַצָּעָה הַזֹּאת הִפְלִיאָה קְצַת אֶת הַחֲסִידוֹת, וְהַכַּלִּיף רָמַז לְעַבְדּוֹ לָצֵאת עִמּוֹ לִזְמָן קָצָר הַחוּצָה.
"וָזִירִי! אָמַר הַכַּלִּיף אַחֲרֵי צֵאתָם. זֶהוּ
אָמְנָם עֵסֶק לֹא־טוֹב, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִיתָ צָרִיךְ לִשָּׂא אוֹתָהּ".
"מַה? הֵשִׁיב הַוָּזִיר, לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה,
לְמַעַן, כְּשֶׁאָשׁוּב לְבֵיתִי, תְּנַקֵּר אִשְׁתִּי אֶת עֵינַי? מִלְּבַד זֹאת הִנְּנִי כְבָר זָקֵן, וַאֲדוֹנִי עֲדַיִן עוּל־יָמִים וְרַוָּק, עַד כִּי יוֹתֵר נָאֶה לוֹ לִשָּׂא בַת־מֶלֶךְ צְעִירָה וְיָפָה".
"הֲלֹא זֶה הוּא הַדָּבָר, הִתְאַנַּח הַכַּלִּיף, בְּהוֹרִידוֹ בְעֶצֶב אֶת כְּנָפָיו אָרְצָה. מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁצְעִירָה הִיא וְיָפָה? לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? — לְקוֹנֶה חֲתוּלָה בַשָּׂק!
עוֹד זְמָן רַב נִסּוּ הַכַּלִּיף וְהַוָּזִיר לְפַתּוֹת זֶה אֶת זֶה, וּבָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁנוֹכַח הַכַּלִּיף לָדַעַת, שֶׁוָּזִירוֹ יִבְחַר לְהִשָּׁאֵר כָּל יָמָיו חֲסִידָה מִהְיוֹת אִישׁ לַכּוֹסָה, גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לְמַלְּאוֹת בְּעַצְמֹו אַחֲרֵי דְרִישָׁתָה. לְשִׂמְחַת הַכּוֹסָה לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל. הִיא הוֹדִיעָה לָהֶם, כִּי הֵם כִּוְּנוּ הֵיטֵב אֶת שְׁעַת בּוֹאָם, כִּי בְּוַדַּאי יִתְאַסְּפוּ הַקּוֹסְמִים בַּהֵיכָל עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה.
וְיַחַד עִם הַחֲסִידוֹת עָזְבָה הַכּוֹסָה אֶת חֶדְרָהּ, בִּכְדֵי לַהֲבִיאָן אֶל הַהֵיכָל. זְמָן רַב הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּן בְּמִסְדְּרוֹן אָפֵל, עַד אֲשֶׁר בָּאַחֲרוֹנָה הִבְהִיק לְנֶגְדָּן מִתּוֹךְ חוֹמָה רְעוּעָה לְמֶחֱצָה אוֹר בָּהִיר. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהַכּוֹסָה לָחֲשָׁה לָהֶם בַּחֲשָׁאִי לַעֲמֹד בִּמְנוּחָה. וַתַּעֲמוֹדְנָה שְׁלָשְׁתָּן בְּפֶרֶץ, שֶׁמִּמֶּנּוּ, נָקֵל הָיָה לָהֶן לְהַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הֵיכָל גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, שֶׁהָיָה מוּקָף עַמּוּדִים וְכֻלּוֹ — מִכְלַל יֹפִי. מְנוֹרוֹת מִצְּבָעִים רַבִּים וְשׁוֹנִים מִלְּאוּ בוֹ אֶת מְקוֹם אוֹר הַיּוֹם, בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל עָמַד שֻׁלְחָן עָגֹל וּמָלֵא מִזַּן אֶל זָן, מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן הָלְכָה וְנִמְשְׁכָה סַפָּה, שֶׁעָלֶיהָ יָשְׁבוּ שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים. בְּאֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִכִּירוּ הַחֲסִידוֹת אֶת הַחֶנְוָנִי, שֶׁמָּכַר לָהֶן אֶת אֲבַק־הַקָּסֶם. הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב אֶצְלוֹ דָּרַשׁ מִמֶּנּוּ לְסַפֶּר־לוֹ עַל־דְּבַר מַעֲשָׂיו הָאַחֲרוֹנִים, וְהוּא שָׂח לוֹ בְּתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים כָּל אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע בַּכַּלִּיף וְהַוָּזִיר־הַגָּדוֹל.
ה.
“מַהִי הַמִּלָּה, שֶׁהִטַּלְתָּ עֲלֵיהֶם לְהַבִּיעַ לְשֵׁם הַפְשָׁרַת הַכְּשָׁפִים?” שָׁאַל קוֹסֵם אַחֵר. "מִלָּה לָטִּינִית קָשָׁה מְאֹד, הֵשִׁיב הַחֶנְוָנִי: “מֻתַּבּוֹר”. כֵּיוָן שֶׁשָׁמְעוּ הַחֲסִידוֹת, שֶׁעָמְדוּ בַפֶּרֶץ, אֶת הַמִּלָּה הַזֹּאת, גָּדְלָה שִׂמְחָתָן כִּמְעַט עַד־כְּדֵי יְצִיאָתָן מִדַּעְתָּן. בְּרַגְלֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת רָצוּ אֶל־שַׁעַר הַחֻרְבָּה בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁהַכּוֹסָה נֶחְשְׁלָה וְנִשְּׁאֲרָה בְּמֶרְחָק רַב מֵאֲחוֹרֵיהֶן. שָׁם עַל־יַד הַשַּׁעַר אָמַר הַכַּלִּיף בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶל הַכּוֹסָה: “אַתְּ, שֶׁחִלַּצְתְּ מִמָּוֶת נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ רֵעִי הַוָּזִיר, קְחִי אוֹתִי לְאוֹת תּוֹדָה לְאִישׁ”.
וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיַּהְפֹּךְ אֶת פָּנָיו קֵדְמָה. שָׁלשׁ פְּעָמִים כָּפֲפוּ הַחֲסִידוֹת אֶת צַוְּארֵיהֶן הָאֲרֻכּוֹת לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁעָלְתָה אָז מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לְהוֹצִיא מִפִּיהֶן אֶת הַמִּלָּה מֻתַּבּוֹר, עַד שֶׁנֶּהֶפְּכוּ לִבְנֵי אָדָם. מִגֹּדֶל שִׂמְחָתָם עַל שׁוּבָם לְחַיִּים חֲדָשִׁים, נָפְלוּ אִישׁ עַל צַוְּארֵי רֵעֵהוּ, כְּשֶׁהֵם בּוֹכִים וְצוֹחֲקִים כְּאֶחָד. אוּלָם מִי יְתָאֵר אֶת תִּמְהוֹנָם, כְּשֶׁרָאוּ אִשָּׁה יְפַת־תֹּאַר לְבוּשָׁה מַלְכוּת עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם. זוּ הָיְתָה הַכּוֹסָה. בִּצְחוֹק־חֵן עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ נָתְנָה אֶת יָדָהּ לַכַּלִּיף וַתֹּאמַר: “הַאִם לֹא תַכִּיר אֶת אֲמָתְךָ הַכּוֹסָה?” הַכַּלִּיף הִתְפָּעֵל כָּל כַּךְ מֵחִנָּהּ וְיָפְיָהּ, עַד שֶׁקָּרָא בְהִתְלַהֲבוּת, שֶׁלְּאשֶׁר רַב יֵחָשֵׁב בְּעֵינָיו מַה שֶׁנֶּהְפַּךְ לִזְמַן־מָה לַחֲסִידָה.
שְׁלָשְׁתָּם יַחַד נָסְעוּ עַתָּה עִירָה בַגְדָּד. הַכַּלִּיף, שֶׁמָּצָא בִּבְגָדָיו לֹא רַק אֶת קֻפְסַת אֲבַק־הַקֶּסֶם, כִּי אִם גַּם אֶת כִּיסוֹ, קָנָה בַכְּפָר הַסָּמוּךְ בְּכֶסֶף מָלֵא אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לְדַרְכָּם, עַד כִּי לֹא פָגְעוּ בַדֶּרֶךְ כָּל מַעֲצוֹר וּבִזְמָן קָצָר הִגִּיעוּ עַד לִפְנֵי שַׁעֲרֵי בַגְדָּד. בִּיאָתוֹ שֶׁל הַכַּלִּיף הֵעִירָה הִשְׁתּוֹמְמוּת לֹא־מְעַטָּה בֵּין יוֹשְׁבֵי הָעִיר, שֶׁכְּבָר חֲשָׁבוּהוּ לְמֵת, וַיַּרְא הָעָם וַיָּרִיעוּ לִקְרָאתוֹ בְקוֹל גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה.
לְעוּמַת זֹאת בָּעֲרָה כָאֵשׁ חֲמָתָם עַל מִצְרָא הָרַמָּאִי וְלֹא שָׁכְכָה, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הָאַרְמוֹן וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אָבִיו הַקּוֹסֵם שֶׁבִי. אֶת הָאָב הַזָּקֵן שָׁלַח הַכַּלִּיף לְאוֹתוֹ הַחֶדֶר שֶׁבַּחֻרְבָּה, שֶׁבּוֹ יָשְׁבָה בַת־הַמֶּלֶךְ בְּתוֹר כּוֹסָה, לִתְלוֹת אוֹתוֹ שָׁם עַל עֵץ, וְלִבְנוֹ מִצְרָא, שֶׁלֹּא יָדַע מְאוּמָה מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל אָבִיו וְרוֹב כְּשָׁפָיו, נִתְּנָה הַבְּרֵרָה לָמוּת אוֹ לְהָרִיחַ בַּאֲבַק־הַקָּסֶם. הוּא בָחַר בַדָּבָר הָאַחֲרוֹן, וְאָז הוֹשִׁיט לוֹ הַוָּזִיר אֶת־הַקֻּפְסָה. קְמִיצָה יָפָה אַחַת וּמִלַּת־הַקֶּסֶם שֶׁל הַכַּלִּיף הָפְכָה אוֹתוֹ לַחֲסִידָה. וַיְצַו הַכַּלִיף וַיִּסְגְּרוּ אוֹתוֹ בִכְלוּב בַּרְזֶל וַיַּעֲמִידוּהוּ בְּגִנַּת הַבִּיתָן אֲשֶׁר לְיַד הָאַרְמוֹן.
עוֹד יָמִים רַבִּים חָיוּ הַכַּלִּיף חַסִּיד וְאִשְׁתּוֹ בַת־הַמֶּלֶךְ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם. לְעֹנֶג מְיוּחָד הָיוּ לַכַּלִּיף הַשָּׁעוֹת שֶׁאַחַר הַצָּהֳרָיִם, שֶׁבָּהֶן הָיָה הַוָּזִיר נִכְנָס אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. אָז הִשְׁתָּעוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל־דְּבַר הָהַרְפַּתְּקָאוֹת, שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם בִּהְיוֹתָם חֲסִידוֹת, וּכְטוֹב לֵב הַכַּלִּיף עָלָיו בְּיוֹתֵר, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ עַד כְּדֵי לְחַקּוֹת אֶת מִנְהָגוֹ שֶׁל הַוָּזִיר בְּתוֹר חֲסִידָה. אָז הָיָה צוֹעֵד בְרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה, מְכַשְׁכֵּשׁ וּמְנַעֲנֵעַ בִּזְרוֹעוֹתָיו כְּמוֹ בִּכְנָפַיִם וּמַרְאֶה, כֵּיצַד הָיָה הַוָּזִיר מַטֶה רֹאשׁוֹ פַעַם אַחַר פַעַם כְּלַפֵּי מִזְרָח וְקוֹרֵא: מוּ־מוּ —. לְאֵשֶׁת הַכַּלִּיף וִילָדֶיהָ הָיָה זֶה מַחֲזֶה מְבַדֵּחַ מְאֹד; אוּלָם בְּכָל פַעַם שֶׁהָיָה הַכַּלִּיף מַרְבֶּה יוֹתֵר מִדַּי לְכַשְׁכֵּשׁ וּלְהַרְכִּין רֹאשׁוֹ וְלִצְעֹק מוּ־מוּ — הָיָה הַוָּזִיר מְאַיֵּם עָלָיו, שֶׁיְסַפֵּר לַכַּלִּיפָה עַל־דְּבַר הַוִּכּוּחַ, שֶׁהָיָה בֵינוֹ וּבֵין הַכַּלִּיף מַאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שֶׁל בַּת־הַמֶּלֶךְ כּוֹסָה.
אִישׁ הָיָה בְנִיצֵיָה וּשְׁמוֹ מוּק הַקָּטָן. לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ כְבָר בִּשְׁנוֹת גֶּבֶר, לֹא עָלְתָה מִדַּת גָּבְהוֹ עַל אַמָּה וָחֵצִי; יַחַד עִם זֶה הָיָה מַרְאֵהוּ מְשֻׁנֶּה, כִּי בְהִפּוּךְ אֶל גְוִיָּתוֹ הַגּוּצָה הָיָה רֹאשׁוֹ גָדוֹל וְעַב יוֹתֵר מֵרָאשֵׁיהֶם שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. הוּא הָיָה דָר יְחִידִי בְּבַיִת רְחַב־יָדַיִם וְגַם הָיָה מֵכִין לוֹ בְעַצְמוֹ אֶת מַאֲכָלוֹ; מִלְּבַד זֹאת לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בָּעִיר אִם חַי הוּא אוֹ כְבָר מֵת — כִּי הוּא הָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק רַק פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ — אִלּוּ לֹא הָיָה אֵד כָּבֵד מְתַמֵּר וְעוֹלֶה תָמִיד מִן הַבָּיִת. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְטַיֵּל עַל גַּג בֵּיתוֹ, אֶלָּא, שֶׁהָעוֹמְדִים בַּחוּץ וּמַבִּיטִים מִשָּׁם אֶל גַּג הַבַּיִת, הָיוּ חוֹשְׁבִים לִרְאוֹת רַק אֶת רֹאשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא רָץ רָצוֹא וָשׁוֹב, רָצוֹא וָשׁוֹב. לַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבָּעִיר, שֶׁדַּרְכָּם לִלְעֹג לְכָל אִישׁ וְלִסְנֹט בּוֹ, הָיָה יוֹם, שֶׁבּוֹ יָצָא מוּק הַחוּצָה, לְחָג; אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מִתְלַקְּטִים מִסָּבִיב לְבֵיתוֹ וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמְחַכִּים עַד צֵאתוֹ; וּכְשֶׁנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּבַתְּחִלָּה יָצָא הָרֹאשׁ הָרַבְרַב בְּצָנִיף עוֹד יוֹתֵר רַבְרַב וְאַחֲרֵי־כֵּן יָצָא הַגּוּף הַפָּעוּט, לָבוּשׁ אַדֶּרֶת בָּלָה, מִכְנָסַיִם רְחָבִים וְאֵזוֹר רָחָב, שֶׁבּוֹ הָיְתָה תְלוּיָה חֶרֶב אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה כָל־כַּךְ, שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים מִי תָלוּי בְּמִי: מוּק בַּחֶרֶב אוֹ הַחֶרֶב בְּמוּק, כְּשֶׁיָּצָא כַךְ מִפֶּתַח הַבַּיִת, נִבְקְעָה הָאָרֶץ לְקוֹל שִׂמְחָתָם. אָז זָרְקוּ אֶת מִצְנְפוֹתֵיהֶם לְמַעֲלָה וְהִתְחִילוּ רוֹקְדִים כְּנֶגְדּוֹ כִמְטֹרָפִים. אוּלָם מוּק בֵּרְכָם לְשָׁלוֹם בְּהַרְכָּנַת־רֹאשׁ וַיֵּרֶד בִּצְעָדִים צָרִים לִרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר, כְּשֶׁרַגְלָיו מִזְדַּחֲלוֹת עַל גַּבֵּי הַמַּרְצֶפֶת, כִּי הָיוּ נְעוּצוֹת בְסַנְדָּלִים גְּדוֹלִים וּרְחָבִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא כְמוֹתָם בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר. הַנְּעָרִים הָיוּ רָצִים אַחֲרָיו וְקוֹרְאִים בְּלִי הֶרֶף: “מוּק הַקָּטָן, מוּק הַקָּטָן!” גַּם שִׁיר בָּדוּחַ הָיָה לָהֶם, שֶׁהָיוּ שָׁרִים מֵעֵת לְעֵת לִכְבוֹדוֹ,
וְזֶהוּ:
"הַקָּטָן מוּק, הַקָּטָן מוּק,
רַק פַּעַם בְּחֹדֶשׁ תֵּצֵא לְשׁוּק;
כְּדַרְכְּךָ מַרְאֶךָ מְשֻׁנֶּה וְזָר,
כְּאֶצְבַּע גֵּוֶךָ, וְרֹאשְׁךָ כְּהָר.
הַבֵּט סְבִיבֶךָ, רוּץ וּרְדוֹף
אַחֲרֵי בוֹזֶיךָ, מוּק, וַחֲטוֹף".
אָבִיו שֶׁל מוּק, שֶׁהָיָה נִקְרָא בֶאֱמֶת מוּקְרָא, הָיָה בְשַׁעְתּוֹ אָדָם חָשׁוּב, אֲבָל עָנִי מְדֻכָּא. גַּם הוּא הָיָה הוֹלֵךְ תָמִיד עֲרִירִי כִּבְנוֹ עָתָּה. אֶת בְּנוֹ לֹא אָהַב, כִּי הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ מַחֲמַת גַּמָּדוּתוֹ וּבִשְׁבִיל כַּךְ לֹא הָָיה נִפְנֶה עָלָיו לְלַמְּדוֹ סֵפֶר. בִּהְיוֹתוֹ כְבָר בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הָיָה עוֹד מוּק נַעַר קַל־רֹאשׁ, וְאָבִיו שֶׁהָיָה מִטִּבְעוֹ, לְהֶפֶךְ, כְּבַד־רֹאשׁ, הָיָה מוֹכִיחוֹ תָמִיד עַל שֶׁהוּא, שֶׁזֶּה כְבָר הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת מִכְּלַל תִּינוֹק, עוֹד כֹּה נִבְעָר מִדָּעַת.> לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְהַזָּקֵן חָלָה אֶת חָלְיוֹ, אֲשֶׁר מֵת בָּהּ, וְהִנִּיחַ אַחֲרָיו אֶת מוּק עָנִי בְּכֶסֶף וּבְדַעַת; קְרוֹבָיו קְשֵׁי־הַלֵּב, שֶׁאָבִיו הָיָה חַיָּב לָהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה יָכֹל לְשַׁלֵּם, גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ מִבֵּיתָם וְיָעֲצוּ לוֹ לָצֵאת לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת הַצְלָחָתוֹ. מוּק הֵשִׁיב לָהֶם, כִּי נָכוֹן הוּא לָצֵאת לְדֶרֶךְ וַיְבַקֵּשׁ רַק לָתֶת־לוֹ אֶת בִּגְדֵי אָבִיו, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּחַיָּיו, וּבַקָּשָׁתוֹ זֹאת נִתְּנָה לוֹ. אָבִיו הָיָה אִישׁ־מִדָּה וּבַעַל בָּשָׂר וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הָלְמוּ אוֹתוֹ הַבְּגָדִים. אוּלָם מוּק מָצָא עֵצָה: הוּא כָרַת אֶת מַדְוֵי אָבִיו בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר וַיִּלְבָּשֵׁם, מִבְּלִי לָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְמַעֵט אוֹתָם גַּם בָּרֹחַב, וְזוֹ הָיְתָה הַסִּבָּה, שֶׁמַּלְבּוּשׁוֹ הָיָה זָר וּמְשֻׁנֶּה: הַטְּבוּל הַגָּדוֹל, הָאַבְנֵט הָרָחָב, הַסַּרְבָּלִים הַמְּחֻלְחָלִים, הָאַדֶּרֶת הַכְּחֻלָּה — כָּל אֵלֶּה הַבְּגָּדִים הִשְׁאִיר לוֹ אָבִיו בִּירוּשָׁה וְהוּא הָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָם כָּאָמוּר, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ; עַתָּה שָׂם רַק אֶת חַרְבּוֹ הַדַּמַּשְׂקָאִית מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ, וַיִּקַח אֶת מַקְּלוֹ בְיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּצֵא אֶת שַׁעַר הָעִיר.
כָּל הַיּוֹם הָלַךְ מוּק, הָלֹךְ וְנָסֹעַ בְּלִי הֶפְסֵק, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, שֶׁהֲרֵי כָּל יְצִיאָתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא עַל־מְנָת לְחַזֵּר אַחַר הַצְלָחָה. כְּשֶׁרָאָה עַל הָאָרֶץ חֶרֶשׂ נוֹצֵץ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הֵרִים אוֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ בְּכִיס בִּגְדוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי סוֹף־סוֹף יֵהָפֵךְ לְשֹׁהַם נֶחְמָד לְמַרְאֶה; כְּשֶׁתָּלָה עֵינָיו בַּמֶּרְחָק וְרָאָה קוֹפִיָּה שֶׁל מִסְגָּד בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ בָאֵשׁ אוֹ פְנֵי נָהָר מַבְרִיקִים כִּרְאִי מוּצָק, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ, כִּי חָשַׁב לְהִמָּצֵא בְאֶרֶץ־קְסָמִים. אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! כָּל הַמַּרְאוֹת הַכּוֹזְבִים הָאֵלּוּ נֶעֶלְמוּ פִתְאֹם, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֲלֵיהֶם, וְלֹא הִסְפִּיק לְהִסְתַּלֵּק מִטָּעוּתוֹ, עַד שֶׁלֵאוּתוֹ וְקֵבָתוֹ הָרֵיקָה הִזְכִּירוּ אוֹתוֹ, כִּי הוּא עוֹדֶנוּ בְעוֹלָם הַמְּצִיאוּת. כֵּן נָסַע שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת, בְּלִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבְלֵב מָלֵא דְאָגָה, מִתְיָאֵשׁ מֵאָשְׁרוֹ, אֲשֶׁר אָמַר לִמְצֹא; פְּרִי הַשָּׂדֶה הָיָה לוֹ לְמַאֲכָל וְהָאֲדָמָה הַקָּשָׁה — לְמִשְׁכָּב. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר וַיַּעַל עַל רֹאשׁ גִּבְעָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה לְפָנָיו עִיר גְּדוֹלָה. בְּאוֹר בָּהִיר קָרַן חֲצִי הַיָּרֵחַ מֵעַל רָאשֵׁי הַקְּפָלִים, דְּגָלִים מְרֻבֵּי־צְבָעִים הִתְנוֹצְצוּ עַל הַגַּגּוֹת וּכְאִלּוּ קָרְאוּ לְמוּק לָבֹא אֲלֵיהֶם. נִדְהָם מִמַּרְאֵה עֵינָיו, עָצַר בְּלֶכְתּוֹ וְהִתְבּוֹנֵן לָעִיר וְלִסְבִיבוֹתֶיהָ.
“כֵּן, פֹּה יִמְצָא מוּק הַקָּטָן אֶת אָשְׁרוֹ”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, בְּקָפְצוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה לַמְרוֹת לֵאוּתוֹ, קְפִיצָה גַסָּה בָּאַוִּיר. “פֹּה אוֹ בְשׁוּם מָקוֹם”. וּמִדֵי דַבְּרוֹ אָסַף שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו וַיִּקְרַב אֶל־הָעִיר! אוּלָם אַף כִּי קְרוֹבָה הָיְתָה הָעִיר לְמַרְאִית עַיִן, הִגִּיעַ אֵלֶיהָ רַק אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כִּי אֲבָרָיו הַזְּעִירִים נַעֲשׂוּ סַרְבָּנִים וּמֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ לוֹ, עַד כִּי הָיָה אָנוּס לָשֶׁבֶת בְּצֵל תֹּמֶר לְהִנָּפֵשׁ מְעָט. לְסוֹף בָּא אֶל שַׁעַר הָעִיר, מִיַּד סִדֵּר אֶת קִמְטֵי אַדַּרְתּוֹ, חָבַשׁ אֶת הַטְּבוּל לְרֹאשׁוֹ בְיוֹתֵר הִדּוּר, מָתַח אֶת הָאֵזוֹר שֶׁעַל מָתְנָיו לְמַטָּה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹתֵר רָחָב וְתָחַב אֶת הַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה שֶׁמִּתַּחְתָּיו יוֹתֵר בַּאֲלַכְסוֹן, אַחֲרֵי־כֵן מָחָה אֶת הָאָבָק מֵעַל נְעָלָיו, נָטַל אֶת מַקְּלוֹ וְנִכְנַס בְּאֹמֶץ־לֵב דֶּרֶך הַשָּׁעַר.
ב.
זְמָן רַב הִתְהַלֵךְ מוּק בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, אֲבָל אַף דֶּלֶת אַחַת לֹא נִפְתְּחָה לְפָנָיו, אַף אִישׁ אֶחָד לֹא קָרָא אֵלָיו, כְּפִי שֶׁצִּיֵּר לוֹ בְדִמְיוֹנוֹ “בֹּא, מוּק הַקָּטָן, אֱכֹל וּשְׁתֵה וְתֵן רַגְלֶיךָ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ”.
וַיְהִי בְּעָבְרֹו לִפְנֵי בֵית־מִדּוֹת1 וּבְהַבִּיטוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְמַעְלָה, וְהִנֵּה נִפְתַּח פִּתְאֹם חַלּוֹן וְאִשָּׁה זְקֵנָה הִשְׁקִיפָה בַעֲדוֹ וְקָרְאָה בְקוֹל זִמְרָה:
"בּוֹאוּ, בּוֹאוּ מְהֵרָה,
כְּבָר בֻּשְּׁלָה הַקְּדֵרָה;
עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם,
בּוֹאוּ וְסַעְדּוּ לִבְּכֶם בְּלֶחֶם וּמָיִם;
בּוֹאוּ, רֵעִים, מְהֵרָה,
כְּבָר בֻּשְּׁלָה הַקְּדֵרָה".
דֶּלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה, וּמוּק רָאָה הַרְבֵּה כְלָבִים וַחֲתוּלִים נִכְנָסִים, רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד כִּמְהַסֵּס, אִם לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי הַזְמָנָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אוֹ לַחֲדוֹל; אַחֲרֵי־כֵן נִמְלַךְ עָלָיו לִבּוֹ וַיִּכָּנֵס. לְפָנָיו הָלַך זוּג שֶׁל חֲתוּלִים קְטַנִּים, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָם, הֶחֱלִיט לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, בְּאָמְרוֹ שֶׁהֵם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמִּטְבָּח.
כְּשֶׁעָלָה מוּק בַּמַּעֲלוֹת אַחֲרֵי הַחֲתוּלִים, פָּגְעָה בוֹ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, שֶׁהִבִּיטָה מִקּוֹדֶם בְּעַד הַחַלּוֹן. הִיא הִסְתַּכְּלָה בוֹ בְּאִי־רָצוֹן וַתִּשְׁאַל אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ. מוּק עָנָה: “הֲרֵי קָרָאת לְכָל אִישׁ לָבֹא וְלֶאֱכֹל אֶת הַנָּזִיד אֲשֶׁר הֵזַדְתְּ, וּמִפְּנֵי שֶׁאֲנִי רָעֵב מְאֹד, בָּאתִי גַם אָנֹכִי”. וַתִּשְׂחַק הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “מֵאַיִן אַתָּה? כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹדְעִים, שֶׁאֲנִי מְבַשֶּׁלֶת רַק בְּעַד חֲתוּלַי הָאֲהוּבִים. לִפְעָמִים אֲנִי מַזְמִינָה אוֹרְחִים מִשְּׁכוּנָתִי לְצַוֵּת לָהֶם, כְּמֹו שֶׁאַתָּה רוֹאֶה”. וַיְסַפֵּר מוּק לָאִשָּׁה אֶת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, וַיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּהּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִם חֲתוּלֶיהָ בִסְעֻדָּה. הָאִשָׁה, אֲשֶׁר סִפּוּרוֹ שֶׁל הַקָּטָן, שֶׁסִּפֵּר בְּתֹם לֵב, יָשַׁר בְּעֵינֶיהָ, הִרְשְׁתָה לוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלָהּ וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה דֵי־שָׂבְעוֹ, נָעֲצָה בּוֹ הָאִשָׁה לִזְמַן־מָה אֶת עֵינֶיהָ וְאַחֲרֵי־כֵן אָמְרָה. “מוּק, שְׁבָה אִתִּי וּתְשָׁרְתֵנִי, עֲבוֹדָתְךָ תְּהֵא מוּעֶטֶת וּפַרְנָסָתְךָ מְרֻבָּה”. מוּק, שֶׁנְּזִיד הַחֲתוּלִים עָרֵב לְחִכּוֹ, נֵאוֹת לָהּ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלָהּ וְלָשֶׁבֶת אִתָּהּ וּבְאוֹפָן כָּזֶה נַעֲשָׂה מְשָׁרֵת לְהָאִשָּׁה אֲהַבְזִי. מְלַאכְתּוֹ הָיְתָה קַלָּה אֲבָל מְשֻׁנָּה. לָאִשָּׁה אֲהַבְזִי הָיוּ שְׁנֵי חֲתוּלִים וְאַרְבַּע חֲתוּלוֹת, וְעַל מוּק הָיָה לִסְרֹק בְּכָל יוֹם אֶת שַׂעֲרָם וְלִמְשֹׁחַ אֶת בְּשָׂרָם בִּשְׁמָנִים מְבֻשָּׂמִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה, הָיָה מוּק צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וּלְשָׁמְרָם; כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לֶאֱכֹל, הָיָה צָרִיךְ לָשִׂים לִפְנֵיהֶם אֶת הַפְּנָכוֹת וּלְעֵת עֶרֶב הָיָה חַיָּב לְהַשְׁכִּיבָם עַל כְּסָתוֹת שֶׁל מֶּשִׁי וּלְכַסּוֹתָם בִּשְׂמִיכוֹת שֶׁל קְטִיפָה.
מִלְּבַד זֹאת עוֹד הָיוּ בַבַּיִת כְּלָבִים קְטַנִּים אֲחָדִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְשָׁרְתָם, אֲבָל עִמָּם לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִים כָּל־כַּךְ כְּמוֹ עִם הַחֲתוּלִים, שֶׁאֲהַבְזִי הָיְתָה מְכַלְכֶּלֶת אוֹתָם מַמָּשׁ כְּאֵם אֶת פְּרִי בִטְנָהּ. בִּכְלָל הָיָה מוּק חַי פֹּה חַיִּים שֶׁל בְּדִידוּת כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיו, כִּי מִּלְּבַד עֲקֶרֶת הַבַּיִת הָיָה רוֹאֶה כָל הַיּוֹם רַק כְּלָבִים וַחֲתוּלִים.
זְמָן יָדוּעַ יָשַׁב מוּק הַקָּטָן בְּשַׁלְוָה בְּבֵית הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי, אֲכִילָתוֹ הָיְתָה כְדֵי שׂבַע וַעֲבוֹדָתוֹ — לֹא קָשָׁה, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הָיְתָה, כְּנִרְאֶה, נוֹחָה מִמֶּנּוּ, אוּלָם לְאַט־לְאַט נַעֲשׂוּ הַחֲתוּלִים אִי־מְנֻמָּסִים: בְּשָׁעָה שֶׁהַזְּקֵנָה לֹא הָיְתָה בַבָּיִת קָפְצוּ כִמְטֹרָפִים בְּחַדְרֵי הַבַּיִת הֵנָּה וָהֵנָּה, עָשׂוּ בָהֶם אִי־סְדָרִים וְשָׁבְרוּ בִמְשׁוּבָתָם כַּמָה כֵלִים נָאִים, שֶׁהָיוּ מוּנָחִים עַל דַּרְכָּם. מִכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנָם קוֹל צַעֲדֵי הָאִשָּׁה הָעוֹלָה בַמַעֲלוֹת, מִיָּד חָזְרוּ לִמְקוֹמָם וּמִתּוֹךְ הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת
כִּשְׁכְּשׁוּ בְזַנְבוֹתֵיהֶם לְעוּמָתָהּ, כְּאִלּוּ לֹא נַעֲשָׂה דָבָר. לְמַרְאֵה הָעִרְבּוּבְיָה וְהַחֻרְבָּן שֶׁבַּחֲדָרֶיהָ עָלְתָה חֲמַת הַאִשָּׁה עַד לְהַשְׁחִית. הִיא תָלְתָה אֶת הָאַשְׁמָה בְּמוּק, וְלַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי לֹא בוֹ הָאָשָׁם, כִּי לֹא הֶאֱמִינָה לִדְבָרָיו, וְרַק הֶאֱמִינָה לַחֲתוּלֶיהָ, שֶׁהֶעֱמִידוּ פָנִים שֶׁל חַפִּים מִפָּשַׁע.
מוּק הִתְעַצֵּב מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ, שֶׁגַּם פֹּה לֹא מָצָא אֶת אָשְׁרוֹ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ, וַיִּגְמרֹ בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי וּלְהִפָּטֵר מִמִּשְׁמַרְתּוֹ. אֶפֶס אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר נוֹכַח לָדַעַת בִּשְׁעַת נְסִיעָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, כַּמָּה קָשִׁים חַיָּיו שֶׁל אָדָם בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ כָסֶף, הֶחֱלִיט לְהַמְצִיא לוֹ אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה פְעָמִים רַבּוֹת מַבְטִיחָה לָתֶת־לוֹ וְלֹא נָתְנָה, בְּאוֹפָן אַחֵר. בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי הָיָה חֶדֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה תָמִיד סָגוּר וּמְסֻגָּר וְהוּא לֹא יָדַע מַה נִּמְצָא בוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה הָיְתָה מְחַטֶּטֶת בּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְכַמָה פְעָמִים כְּבָר תְּקָפוֹ יִצְרוֹ, לְהִתְוַדֵּעַ בְּאֵיזֶה אוֹפָן שֶׁהוּא, מַה טָּמְנָה שָׁם. עַתָּה, בִהְיוֹתוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר דְּמֵי הַנְּסִיעָה הַדְּרוּשִׁים לוֹ, עָלָה עַל רַעְיוֹנוֹ, כִּי בַחֶדֶר הַהוּא צְבוּרִים בְּוַדַּאי אוֹצְרוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. וְאוּלָם הַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה תָמִיד וְהוּא לֹא יָכֹל לָגֶשֶׁת אֶל הַמַּטְמוֹנִיּוֹת הַלָּלוּ.
פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי יָצְאָה לַשּׁוּק. מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּסַרְבָּלָיו הָרְחָבִים כֶּלֶב קָטָן אֶחָד, שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה מִתְנַהֶגֶת עִמּוֹ שֶׁלֹא בִידִידוּת, בְּעֵת אֲשֶׁר הוּא רָכַשׁ לוֹ אֶת אַהֲבָתוֹ עַל־יְדֵי טוֹבוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְחִוָּה לוֹ בְמָחוֹג, שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת אַחֲרָיו אֶל אֲשֶׁר יוֹלִיכֶנּוּ. מוּק, שֶׁהָיָה אוֹהֵב לְצַחֵק עִם הַכֶּלֶב, הָלַךְ אַחֲרָיו. וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ,
כְּשֶׁהַכֶּלֶב הוֹבִילוֹ דֶרֶךְ חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי עַד לִפְנֵי דֶלֶת אַחַת קְטַנָּה, שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ לִפְנֵי זֶה; הַדֶּלֶת הָיְתָה פְתוּחָה לְמֶחֱצָה. הַכֶּלֶב נִכְנַס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וּמוּק אַחֲרָיו. וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל, כַּאֲשֶׁר, נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הוּא נִמְצָא בְאוֹתוֹ הַחֶדֶר, שֶׁהָיָה בְמֶשֶׁךְ הַרְבֵּה יְרָחִים הַמַּטָּרָה, שֶׁאֵלֶיהָ הָיָה נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הֵעִיף אֶת עֵינָיו לְכָל עֵבֶר וּפִנָּה, אוּלַי יִמְצָא כֶסֶף; אַךְ לֹא מָצָא מְאוּמָה, רַק בְּגָדִים בָּלִים וְכֵלִים מְשֻׁנִּים בְּמַרְאֵיהֶם עָמְדוּ מִסָּבִיב. אַחַד הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מָשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינָיו שֶׁל מוּק. זֶה הָיָה כְלִי אַלְגָּבִישׁ, וְצוּרוֹת שׁוֹנוֹת הָיוּ מְפֻתָּחוֹת עָלָיו. וַיָּרֶם מוּק אֶת הַכְּלִי
וַיַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְכָל צַד, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וּמֵחֹסֶר נִסָּיוֹן לֹא רָאָה, שֶׁהַצָּמִיד אֲשֶׁר עַל הַכְּלִי לֹא הָיָה מְהֻדָּק יָפֶה, וְהִנֵּה הָהּ! הַצָּמִיד נָפַל אַרְצָה וַיִּתְפּוֹרֵר לְאַלְפֵי רְסִיסִים.
כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מוּק מֵרוֹב פַּחַד וּזְמַן רַב עָמַד עַל מְקוֹמוֹ מִבְּלִי נוֹעַ. עַתָּה הוּטַל גּוֹרָלוֹ, עַתָּה עָלָיו לִבְרֹחַ בְּלִי אֵחוּר, פֶּן תַּכֵּהוּ הַזְּקֵנָה נָפֶשׁ. הוּא גָמַר אֵיפוֹא בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶת הַבַּיִת וְרַק עוֹד פַּעַם אַחַת חָפֵץ לְהַבִּיט עַל סְבִיבָיו, לִרְאוֹת, אִם אֵין בֵּין כְּלֵי־בֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי אֵיזֶה דָבָר, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְתֹעֶלֶת בְּמַסָּעוֹ הֶחָדָשׁ. עוֹד הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹלֵחַ מַבָּטָיו לְכָל עֶבְרֵי הַחֶדֶר, וְהִנֵּה נִתְלוּ עֵינָיו בְּזוּג סַנְדָּלִים, אֲשֶׁר מָצָא עוֹמֵד בְּאַחַת הַפִּנּוֹת; הֵם לֹא הָיוּ אָמְנָם נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, אֲבָל נְעָלָיו הַיְשָׁנוֹת כְּבָר הָיוּ בָלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת כָּל כַּךְ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל עוֹד לִנְעֹל אוֹתָן; מִלְּבַד זֹאת יָשְׁרוּ הַסַּנְדָּלִים בְּעֵינָיו גַּם בִּגְלַל גָּדְלָם, כִּי, בִהְיוֹת הַסַּנְדָּלִים הָאֵלוּ עַל רַגְלָיו, הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִים לְהוֹדוֹת, שֶׁכְּבָר חָלַץ אֶת נַעֲלֵי הַיְּלָדִים. חִישׁ שָׁלַף אֶת נְעָלָיו הַיְשָׁנוֹת וְנָעֹל הַמְּסָנִים הַחֲדָשִׁים. מַקֵּל־שֶׁל־טִיּוּל עִם רֹאשׁ אַרְיֵה מְחֻטָּב הָדָר עָלָיו מִלְּמַעְלָה נִרְאָה לוֹ גַּם־כֵּן כִּמְיֻתָּר בְפִנָּה אַחַת; וַיְמַהֵר וַיִּקַח גַּם אוֹתוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת הֶחָדֶר. בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ נִכְנַס אֶל חֶדְרוֹ, התְעַטֵּף בְּאַדַּרְתּוֹ, חָבַשׁ אֶת טְבוּל אָבִיו לְרֹאשׁוֹ, חָגַר אֶת חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וּכְכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו לָשֵׂאת אוֹתוֹ רָץ וַיֵּצֵא אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת שַׁעַר הָעִיר; וְכָל־כַּךְ גָּדְלָה אֵימַת הַזְּקֵנָה עָלָיו, שֶׁגַּם אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ כְבָר מִחוּץ לָעִיר, לֹא חָדַל מֵרוּץ עַד אֲשֶׁר אָפְסוּ כֹּחוֹתָיו. בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה לֹא רָץ מִיָּמָיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה הָיָה לוֹ כְאִלּוּ אֵין בִּיכָלְתוֹ כְלָל לַעֲצֹר בִּמְרוּצָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכֹּחַ טָמִיר סְחָפוֹ וְטִלְטְלוֹ טַלְטֵלָה.
בָּאַחֲרוֹנָה עָלָה עַל לִבּוֹ, כִּי אֶפְשַׁר, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגֵו, כִּי הַסַּנְדָּלִים שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ הָלְאָה בְלִי חָשָׂךְ
וַיִּמְשְׁכוּהוּ אַחֲרֵיהֶם לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַסַּכָּנָה הַמְּרַחֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ, הִתְחִיל קוֹרֵא מֵרוֹב פַּחַד, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לְסוּסִים, כְּדֵי לַעֲצֹר בְּעַד שֶׁטֶף מְרוּצָתָם: “הוֹ — הוֹ, עֲמוֹד, הוֹ!” וּמִיָּד עָמְדוּ הַסַּנְדָּלִים עַל מְקוֹמָם, וּמוּק הִפִּיל עַצְמֹו לָאָרֶץ בְּאֵין־אוֹנִים.
ג.
שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מוּק עַל הַסַּנְדָּלִים עָבְרָה כָל־גְּבוּל. הֲרֵי סוֹף־סוֹף רָכַשׁ לוֹ עַל־יְדֵי מִשְׁמַרְתּוֹ דָּבָר אֶחָד, שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר לֹא־מְעַט בְּדַרְכּוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת הַצְלָחָתוֹ. אֲבָל מֵרוֹב לֵאוּת תְּקָפַתּוּ שֵׁנָה לַמְרוֹת שִׂמְחָתוֹ, כִּי הַגֵּו הַפָּעוּט שֶׁל מוּק, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָשֵׂאת עָלָיו רֹאשׁ כֹּה כָבֵד, לֹא יָכֹל לִסְבֹּל הַרְבֵּה עָמָל. בַּחֲלוֹמוֹ נִרְאָה לוֹ הַכֶּלֶב הַקָּטָן שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי, שֶׁעָזַר לוֹ לִרְכּשׁ אֶת הַסַּנְדָּלִים וַיֹּאמֶר לוֹ: “מוּק חֲבִיבִי. אֵינְךָ יוֹדֵעַ עוֹד אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַסַּנְדָּלִים כְּהוֹגֶן; דַּע אֵיפוֹא, אִם תִּסֹּב בָּהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל אֶחָד מֵעֲקָבֶיךָ וְעָפוּ עִמְךָ אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲךָ לָעוּף; וּבַמַּטֶּה הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, תּוּכַל לִמְצֹא אוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף, כִּי הַמָּקוֹם, שֶׁבְּחֵיקוֹ טָמוּן זָהָב — שָׁם יַךְ בָּאָרֶץ שָׁלשׁ פְעָמִים וּבַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם כֶּסֶף — רַק שְׁתֵּי פְעָמִים”. כְּשֶׁהֵקִיץ מוּק מִשְּׁנָתוֹ, נִזְכַּר בַּחֲלוֹמוֹ, אֲשֶׁר חָלַם, וַיַּחְלֵט לְנַסּוֹת תֵּכֶּף, אִם יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וַיָּקָם וַיִּנְעַל אֶת הַסַּנְדָּלִים, וַיָּרֶם רֶגֶל אַחַת וַיָּחֶל לְהִסֹּב עַל עֲקֵבוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנִּסָּה פַעַם אַחַת לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת שָׁלשׁ פְּעָמִים זוּ אַחַר זוּ בְסַנְדָּל רָחָב לְאֵין שֵׁעוּר, לֹא יִתְפַּלֵּא, אִם לֹא עָלָה הַנִּסָיוֹן הָרִאשׁוֹן יָפֶה, בִּפְרָט, אִם נָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁרֹאשׁוֹ הַכָּבֵד שֶׁל מוּק הִכְרִיעַ אוֹתוֹ פַעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְצַד זֶה.
הַקָּטָן הָאֻמְלָל נָפַל פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַל הָאָרֶץ וְנִפְצַע בְּחָטְמֹו. בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל לִבּוֹ עָלָיו וְלֹא פָסַק מִּלְּנַסּוֹת וְלַחֲזֹר וּלְנַסּוֹת מֵאָה פְעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ, הוּא סָבַב עַל עֲקֵבוֹ, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן, וְאַךְ הוֹצִיא מִפִּיו אֶת חֶפְצוֹ לָבֹא לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה, — וְהִנֵּה הַסַּנְדָּלִים שָׁטוּ וְעָלוּ לַמָּרוֹם, וּכְאִלּוּ נִשְּׂאוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, חָדְרוּ בְעַד הֶעָבִים וַיָּעוּפוּ כִנְשָׁרִים, וְלֹא הִסְפִּיק מוּק לְהַבִּיט סְבִיבוֹתָיו, לְמַעַן דַּעַת מֶה הָיָה לוֹ, וּכְבָר נִמְצָא עוֹמֵד בִּפְלַטִּיָּה אַחַת, שֶׁאֹהָלִים רַבִּים הָיוּ נְטוּעִים בָּהּ וַאֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר הָיוּ בוֹקְעִים וְעוֹבְרִים בְּתוֹכָהּ. וַיִּתְהַלֵּךְ מוּק בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה אֵיזֶה זְמָן הֵנָּה וָהֵנָּה אֲבָל מִיָּד מָצָא לְנָכוֹן לְהִסְתַּלֵּק לִרְחוֹב צְדָדִי, כִּי בַשּׁוּק נִתְקַל פַּעַם אַחַד הָעוֹבְרִים בְּסַנְדָּלָיו הַגְּדוֹלִים וַיַפִּילוֹ כִמְעַט אָרְצָה, וּפַעַם נִתְקְלָה חַרְבּוֹ, הַזּוֹקֶרֶת מִתַּחַת חֲגוֹרוֹ, בְאֶחָד אוֹ בְמִשְׁנֵהוּ, שֶׁרָדְפוּ אַחֲרָיו לְהַכּוֹתוֹ, וְרַק בֶּעָמָל רַב נִמְלַט מִיָּדָם.
עַתָּה נִזְכַּר מוּק, כִּי עָלָיו לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, בִּכְדֵי לְהַרְוִיחַ מְעַט כָּסֶף. לוֹ הָיָה אָמְנָם מַטֶּה, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהַרְאוֹת לוֹ אַיֵּה מְקוֹם כֶּסֶף, אֲבָל אֵיפֹה יִמְצָא חֶלְקַת אֲדָמָה שֶׁבְּבִטְנָהּ צָפוּן זָהָב אוֹ כָסֶף? גַּם לְהֵרָאוֹת בְּפוֹמְבִּי בְעַד תַּשְׁלוּמֵי כֶסֶף הָיָה יָכֹל, אוּלָם זֶה הָיָה לֹא לְפִי כְבוֹדוֹ. לְסוֹף עָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְנַסּוֹת, אִם לֹא יוּכַל לְהִשְׂתַּכֵּר דֵּי פַּרְנָסָתוֹ בְקַלּוּת רַגְלָיו. “אוּלַי” — אָמַר בְּלִבּוֹ — “אֶמְצָא אֶת לַחְמִי עַל־יְדֵי סַנְדָּלַי”, וּמִיַּד הֶחֱלִיט לְהִשָּׂכֵר בְּתוֹר רָץ. וְאוּלָם לִבּוֹ אָמַר לוֹ, שֶׁאֵין מַתַּן שָׂכָר־טוֹב כַּשָּׂכָר שֶׁמְּקַבְּלִים הָרָצִים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְעַל־כֵּן בִּקֵּשׁ מֵאֵת אַחַד הָעוֹבְרִים לְהוֹרוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. לְיַד הַשַּׁעַר עָמַד אֶחָד מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ; וּכְשֶׁהִגִּיד לוֹ, כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא לְהִסָּפֵחַ אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, שִׁלְחָהוּ הָאִישׁ אֶל הַפָּקִיד אֲשֶׁר עַל הָעֲבָדִים. הַמְּמֻּנֶּה עַל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִצִּיעַ מוּק לְפָנָיו אֶת בַּקָּשָׁתוֹ לָתֵת לוֹ אֵיזוֹ מִשְׁמֶרֶת בֵּין סְרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, מָדַד אוֹתוֹ בְּעֵינָיו מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ וַיֹּאמַר: “הָאַתָּה, אֲשֶׁר אֹרֶךְ רַגְלֶיךָ אֵינֶנוּ יוֹתֵר מִזֶרֶת תִּהְיֶה רָץ לַמֶּלֶךְ? גֶּשׁ הָלְאָה, אֵין לִי פְנָאי לְפַטְפֵּט עִם שׁוֹטִים שֶׁכָּמוֹךָ!” אוּלָם מוּק הִבְטִיחוֹ, כִּי בֶאֱמֶת וּבְתָמִים חָפֵץ הוּא לְהִשָּׂכֵר לַמֶּלֶךְ בְּתוֹר רָץ וְנָכוֹן הוּא לְהִתְחָרוֹת בַמֵּרוּץ עִם הָרָץ הַיּוֹתֵר זָרִיז. בְּעֵינֵי הַמְּמֻנֶּה הָיָה הַדָּבָר מְגוּחָךְ מְאֹד,
אַף־עַל־פִּי־כֵן פָּקַד עָלָיו לִהְיוֹת נָכוֹן לְעֵת הָעֶרֶב לְרִיצָה־שֶׁל־תַּחֲרוּת, וַיוֹלֵךְ אוֹתוֹ אֶל הַמִּטְבָּח וַיְצַו לָתֶת־לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת דֵּי צָרְכּוֹ. אַחֲרֵי־כֵן הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת הַנַּנָּס וְהַצָּעָתוֹ. הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה בַר דַּעַת בְּדוּחָה, שָׂשׂ עַל הַמִּקְרֶה לְהִתְעַנֵּג עַל־מַזְמוּט יָקָר כָּזֶה וַיְצַוֵּהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת עַל כַּר נִרְחָב שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹן, שֶׁכָּל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו יוּכְלוּ לִרְאוֹת בִּשְׂחוֹק הַהִתְחָרוּת, וְגַם עַל הַגַּמָד צִוָּהוּ לִדְאֹג לוֹ, שֶׁלֹּא יֶחֱסַר כֹּל. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמֶּלֶךְ סִפֵּר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל־דְּבַר הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר יוּצַג לִפְנֵיהֶם בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, אֵלֶּה סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר לְעַבְדֵיהֶם, וּלְעֵת הָעֶרֶב כְּבָר הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִים, מִי הוּא מוּק הַקָּטָן וּמַה מַּעֲשֵׂהוּ וְכָל אֲשֶׁר רַגְלַיִם לוֹ יָצָא אֶל הַכָּר, שֶׁשָּׁם כְּבָר הָיוּ מוּכָנוֹת בָּמוֹת בִּשְׁבִיל הַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמֵּרוּץ שֶׁל הַנַּנָּס, הַמִּתְהֶלֵּל בְּקַלּוּת רַגְלָיו.
וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי בֵיתוֹ אִישׁ־אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, וַיֵּצֵא מוּק אֶל הַכַּר וַיְחַוֶּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְרַבֵּי הַמְּדִינָה קִידָה יָפָה בִּמְאֹד־מְאֹד. קוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה וּשְׂחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִתּוֹךְ קְהַל הַנֶּאֱסָפִים לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַזָּעִיר, שֶׁלֹּא רָאוּ כָמוֹהוּ מִימֵיהֶם. הַגּוּף הַקָּטָן בַּעַל הָרֹאשׁ הָרַבְרַב, הָאַדֶּרֶת וְהַסַּרְבָּלִים הָרְחָבִים, הַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה מִתַּחַת לָאֵזוֹר הָרָחָב, הָרַגְלַיִם הַקַּטְנוּנוֹת בְּתוֹךְ הַסַנְדָלִים הַגְּדוֹלִים — כָּל זֶה הָיָה מְגוּחָךְ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁאִי־אֶפְשַׁר הָיָה לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק. אוּלָם הַשְּׂחוֹק הַזֶּה לֹא בִלְבֵּל אֶת מוּק, הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ וְחִכָּה בְגָאוֹן וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט לְמִתְנַגְּדוֹ. עַל־פִּי בַקָּשָׁתוֹ זִמֵּן רֹאשׁ הָעֲבָדִים לַמַּחֲזֶה הַזֶּה אֶת הָרָץ קַל־הַמֵּרוּץ בְּיוֹתֵר. וַיֵּצֵא הָאֲחַשְׁתְּרָן וַיַּעֲמֹד בְּצַד מוּק, וּשְׁנֵיהֶם חִכּוּ לָאוֹת מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, בִּכְדֵי לְהַתְחִיל בַּמְּרוּצָה. עוֹד הֵם עוֹמְדִים אִישׁ אֵצֶל רֵעֵהוּ וּפְנֵיהֶם אֶל הַמֶּלֶךְ וּבַת הַמֶּלֶךְ אֲמַרְזָה הֵנִיפָה, כְפִי שֶׁהֻסְכַּם מֵרֹאשׁ, אֶת צְעִיפָה, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע רָצוּ שְׁנֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל־פְּנֵי הַכָּר כִּשְׁנֵי חִצִּים קְלוּעִים לְמַטָּרָה אַחַת.
בָּרִאשׁוֹנָה עָבַר אוֹתוֹ מִתְנַגְּדוֹ מַהֲלָךְ רַב, אֲבָל מִיָּד רָדַף אַחֲרָיו מוּק בְּמִרְכֶּבֶת־הַסַּנְדָּלִים שֶׁלוֹ וַיַּשִּׂיגֵהוּ, וּכְהֶרֶף עַיִן הָיָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, וּבְעוֹד הַלָּז עוֹשֶׂה כֹה וָכֹה, כְּבָר הִגִּיעַ מוּק אֶל הַמַּטָּרָה. רְגָעִים אַחֲדִים עָמְדוּ הָרוֹאִים מַחֲרִישִׁים וּמִשְׁתָּאִים, מִבְּלִי־דַעַת מֶה הָיָה לָהֶם, אַךְ כְּשֶׁמָּחָא הַמֶּלֶךְ רִאשׁוֹנָה כָף, צָהַל כָּל הָעָם וְכֻלָּם קָרְאוּ פֶּה אֶחָד: “יְחִי מוּק הַקָּטָן הַמְּנַצֵּחַ בְּמֵּרוּץ־הַתַּחֲרוּת!”
כְּשֶׁקָּמָה סַעֲרַת הַהִתְפָּעֲלוּת לִדְמָמָה, הֵבִיאוּ אֶת מוּק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁתַּחוּ מוּק לְפָנָיו עַל אָפָּיו אָרְצָה וַיֹּאמַר: “הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה”, זוֹהִי רַק דּוּגְמָה קְטַנָּה מֵאֳמָנוּתִי בְתוֹר רָץ, יְצַוֶּה־נָא אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ לְהַכְנִיס אֶת עַבְדּוֹ אֶל גְּדוּד הָרָצִים. אוּלָם הַמֶּלֶךְ עָנָה: “לֹא, מוּק, אַתָּה תִהְיֶה רָץ קָרוֹב אֵלַי וְאֶחָד מֵרוֹאֵי פָנָי. מֵאָה דִנְּרֵי זָהָב תְּקַבֵּל בִּשְׂכָרְךָ דָּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה וְעַל שֻׁלְחַן רָאשֵׁי עֲבָדַי תֹאכַל לָחֶם”.
ד.
עַתָּה, חָשַׁב מוּק, מָצָא סוֹף־סוֹף אֶת הָאשֶׁר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ זֶה זְמָן רַב, וּמַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת מִלְּאָה אֶת לְבָבוֹ חֶדְוָה וַעֲלִיצוּת. וְאָמְנָם הַמֶּלֶךְ הִטָּה אֵלָיו חֶסֶד רַב מְאֹד, בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בּוֹ לְכָל שְׁלִיחוּת־סֵתֶר, הַדּוֹרֶשֶׁת חֲשָׁאוּת וּמְהִירוּת יְתֵרָה, וּמוּק מִלֵּא תָמִיד אַחֲרֵי פְקֻדּוֹתָיו בְּדִיּוּק נִמְרָץ וּבִזְרִיזוּת שֶׁאֵין דּוּגְמָתָהּ.
אוּלָם שְׁאָר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לֹא אָהֲבוּ אוֹתוֹ, כִּי הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם נֶעֱלָבִים עַל־יְדֵי זֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ מָשַׁךְ חֶסֶד לַגַּמָד, שֶׁמִלְּבַד קַלּוּת הַמֵּרוּץ לֹא הָיָה בוֹ מְאוּמָה. וַיִּקְשְׁרוּ הָעֲבָדִים עָלָיו קֶשֶׁר לְבַעֲבוּר הוֹרִידוֹ מִגְּדוּלָתוֹ, אַךְ כָּל מְזִמּוֹתֵיהֶם עָלוּ בַתֹּהוּ, מִבִּלְתִּי יְכָלְתָּם לַהֲרֹס אֶת הָאֵמוּן, שֶׁנָּתַן הַמֶּלֶךְ בְּרֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, (לְמִשְׂרָה גְּבֹהָה זוּ עָלָה מוּק בִּזְמָן קָצָר לְפִי עֶרֶךְ) וּלְהַפִּילוֹ אָרְצָה.
מוּק, שֶׁהַתְּנוּעָה הַזֹּאת, שֶׁהִתְעוֹרְרָה נֶגְדּוֹ בְּקֶרֶב אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, לֹא נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ, לֹא חָשַׁב מַחְשְׁבוֹת נָקָם — לִבּוֹ הַטּוֹב לֹא נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה — לֹא, הוּא בִּקֵּשׁ אֶמְצָעִים לְהִתְחַבֵּב עַל אוֹיְבָיו וְלַהֲפֹךְ אֶת לִבָּם לְטוֹב עָלָיו. פַּעַם אַחַת בִּשְׁעַת הַרְהֵרוֹ הִרְהוּרִים כָּאֵלֶּה נִזְכַּר בְּמַקְּלוֹ, שֶׁבִּימֵי שַׁלְוָתוֹ שָׁכַח אוֹתוֹ לְגַמְרִי; אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא מַטְמוֹן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, אָז הָיוּ הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ צְרִיכִים לוֹ וּמִתְיַחֲסִים אֵלָיו בְּחִבָּה. הוּא שָׁמַע פְּעָמִים רַבּוֹת, שֶׁאָבִיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ טָמַן הַרְבֵּה מֵאוֹצְרוֹתָיו בְּחֵיק הָאֲדָמָה, בִּזְמָן שֶׁהָאוֹיֵב הִתְנַפֵּל עַל אַרְצוֹ; סִפְּרוּ גַם־כֵּן שֶׁהוּא לֹא הִסְפִּיק לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ לִבְנוֹ, עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ. מֵאָז וָהָלְאָה הָיָה מוּק נוֹהֵג, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת מַקְּלוֹ עִמּוֹ, בְּתִקְוָתוֹ שֶׁסוֹף־סוֹף יִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבוֹר בְּמָקוֹם, שֶׁבּוֹ צְפוּנִים אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ. פַּעַם אַחַת הוֹבִילוֹ הַמִּקְרֶה אֶל מָקוֹם רָחוֹק שֶׁבְּגִנַּת־הַבִּיתָן, שֶׁרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה בָא שָׁמָה, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה הַמַּטֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִתְחִיל מְפַרְכֵּס וּמַכִּישׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הַקַּרְקָע. מוּק כְּבָר יָדַע מַה טִּיבָן שֶׁל שְׁלשׁ הַהַכָּאוֹת הָאֵלֶה, וַיְמַהֵר וַיִּשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָה, וַיַּתְוֶה בָהּ תָּוִים בָּעֵצִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב וַיָּשָׁב חֶרֶשׁ אֶל הָאַרְמוֹן; שָׁם הֵכִין לוֹ בָּדִיד וַיְחַכֶּה, עַד אֲשֶׁר יָבֹא הָעֶרֶב, בִּכְדֵי לְהַתְחִיל בַּחֲפִירָה.
וְאוּלָם עֲבוֹדַת הַחֲפִירָה קָשָׁה הָיְתָה לְמוּק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשַׁב; כִּי יָדָיו הָיוּ רָפוֹת וְהַבָּדִיד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד. אַחֲרֵי עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת עָלָה בְיָדוֹ לַחֲפֹר בּוֹר רַק בְּעֹמֶק אַמּוֹת אֲחָדוֹת. לְסוֹף נִתְקַל הַבָּדִיד בְּאֵיזֶה דָבָר קָשֶׁה, שֶׁצָּלַל כְּבַרְזֶל. הוּא הִתְחִיל שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה וְכַעֲבוֹר זְמַן־מַה נֶחְשַׂף לְעֵינָיו צְמִיד בַּרְזֶל גָּדוֹל כְּעֵין כִּסּוּי קְדֵרָה; וַיְמַהֵר מוּק וַיֵּרֶד אֶל הַבּוֹר לִרְאוֹת, מַה נִּמְצָא תַּחְתָּיו, וַיִּמְצָא סִיר גָּדוֹל מָלֵא דִנְּרֵי זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו. אֲבָל הוּא לֹא עָצַר כֹּחַ לְהָרִים אֶת הַסִּיר וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר, וַיִּקַּח וַיָּשֶׂם בְּאַמְתְּחוֹת סַרְבָּלָיו וּבַחֲגוֹרוֹ כַּמָּה שֶׁיָּכֹל שְׂאֵת, וַיִּפְשֹׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיְמַלְּאֶנָּה מַטְבֵּעוֹת, אַחֲרֵי־כֵן כִּסָּה אֶת הַסִּיר וַיִּסְתֹּם אֶת הַבּוֹר, לְבַל יִוָּדַע לְאִישׁ מַה־נַּעֲשָׂה, וַיַּפְשֵׁל אֶת אַדַּרְתּוֹ לַאֲחֹורָיו וַיֵּלֶךְ לוֹ. לְאָשְׁרוֹ הָיוּ הַסַּנְדַּלִים עַל רַגְלָיו, כִּי לוּלֵא זֹאת לֹא הָיָה יָכֹל לָזוּז מִמִּקוֹמוֹ, כָּכָה הָיָה נֵטֶל הַזָּהָב מַכְבִּיד עָלָיו. בָּחֲשָׁאִי, לְבַל יַכִּיר אוֹתוֹ אִישׁ, שָׁב אֶל חֶדְרוֹ וַיַּצְפֵּן אֶת אוֹצָרוֹ תַּחַת מַרְבַדֵּי סַפָּתוֹ.
עַתָּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָכַשׁ לוֹ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה זָהָב, חָשַׁב מוּק, שֶׁמַּצַּב הַדְּבָרִים יְשֻׁנֶּה לְטוֹב לוֹ וְשֶׁבְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת לִבּוֹת רַבִּים מֵאוֹיְבָיו אֲשֶׁר בֶּחָצֵר לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ לְמָגֵן וּלְסִתְרָה. אוּלָם כּבָר בָּזֶה בִלְבַד אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, שֶׁמוּק שֶׁלָנוּ הָיָה בֶן־בְּלִי־תַּרְבּוּת, שֶׁאִם לֹא כֵן, לֹא הָיָה יָכֹל לְהַשְׁלוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁבְעֵזֶר זָהָב יַעֲלֶה בְיָדוֹ לִמְצֹא אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים. הָהּ, לוּ חָכַם מוּק וְהֵבִין לְאַחֲרִיתוֹ, כִּי אָז קִדַּם לִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ יַחַד עִם אַדַּרְתּוֹ הַמְּלֵאָה זָהָב בְּמִרְכֶּבֶת־הַסַּנְדַּלִּים אֲשֶׁר לוֹ!
הַזָּהָב, שֶׁמֵאָז וָהָלְאָה הָיָה מוּק מְפַזֵּר מְלֹא חָפְנָיו לְכָל עֵבֶר, עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל שְׁאָר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר־הַטַּבָּחִים אֲהוּלִי אָמַר: “הוּא מְזַיֵּף מַטְבֵּעוֹת”. שַׂר־הָעֲבָדִים אַחְמֶד אָמַר: “הוּא שִׁדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים עַד שֶׁנָּתַן לוֹ”. אוּלָם אַרְחַז שַׂר־הָאוֹצָרוֹת אוֹיְבוֹ בְּנֶפֶשׁ, שֶׁבְּעַצְמוֹ הָיָה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת שׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, אָמַר פָּשׁוּט: “הוּא גָנַב אוֹתוֹ”, הֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּסְכִּימוּ בֵינֵיהֶם, כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מַטָּרָתָם, וּבְיוֹם אֶחָד עָמַד שַׂר־הַמַּשְׁקִים־הָרֹאשׁ קַרְחוּז לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ. פָּנָיו הָיוּ כֹה קוֹדְרִים וַעֲכוּרִים, עַד שֶׁהֵעִיר הַדָּבָר אֶת תְּשׂוּמַת־לִבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהוּא פָנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה, עַל־דְּבַר הַסִּבָּה. “אֲהָהּ!”, עָנָה קַרְחוּז, “מִתְעַצֵּב אֲנִי אֶל לִבִּי עַל שֶׁהַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת חַסְדּוֹ מִמֶּנִּי”. “אֵינְךָ יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה שָׂח”. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ. “מֵאֵימָתַי פָּסְקָה שֶׁמֶשׁ חַסְדִּי מִזְּרֹחַ עָלֶיךָ?” וַיַּעַן שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “אֵיךְ יִשְׁווּ לִי חַסְדֵי הַמֶּלֶךְ, בְּעֵת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, כִּי הוּא מְמַלֵּא אֶת שַׂקּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־רָצָיו זָהָב, וְלִי, אֲנִי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן, אֵינוֹ נוֹתֵן מְאוּמָה”.
כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִתְפַּלֵּא מְאֹד וַיְצַו לְסַפֵּר לוֹ עַל־דְּבַר פִּזְרוֹנוֹ שֶׁל מוּק, וְהַקּוֹשְׁרִים הֵעִירוּ בּוֹ בְּנָקֵל אֶת־הַחֲשָׁד, שֶׁמּוּק גָּנַב בְּאֵיזֶה אוֹפָן שֶׁהוּא אֶת הַזָּהָב מִבֵּית־גְנָזָיו שֶׁל־הַמֶּלֶךְ. נָעִים הָיָה מְאֹד לְשַׂר הָאוֹצָרוֹת, שֶׁהַדָּבָר קִבֵּל צוּרָה כָזוּ, כִּי בִּכְלָל לֹא2 הָיָה אוֹהֵב לָתֵת חֶשְׁבּוֹן. וְהַמֶּלֶךְ נָתַן צָו לְהִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלָיו שֶׁל מוּק, בִּכְדֵי לִתְפֹּשׂ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. בֵּינָתַיִם, רָאָה מוּק, שֶׁהִרְבָּה לְפַזֵּר עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, אֶת אוֹצַר זְהָבוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן, וּבַלַּיְלָה שֶׁאַחַר אוֹתוֹ הַיּוֹם, הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת, לָקַח אֶת הַבָּדִיד וַיִּתְגַנֵּב חֶרֶשׁ אֶל גִנַּת־הַבִּיתָן עַל־מְנָת לְהוֹצִיא מֵהָאוֹצָר הַגָּנוּז זָהָב חָדָשׁ. אוּלָם אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר עִם שַׂר־הַטַּבָּחִים אֲהוּלִי וְשַׂר־הָאוֹצָרוֹת אַרְחַז בְּרֹאשָׁם הָלְכוּ אַחֲרָיו מֵרָחוֹק, וּבָרֶגַע שֶׁחָפֵץ לְהַעֲלוֹת אֶת הַזָּהָב מִתּוֹךְ הַסִּיר וּלְשׂוּמוֹ בַּאַדַּרְתּוֹ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וַיַּאַסְרוּהוּ בַּחֲבָלִים וַיוֹבִילוּהוּ יָשָׁר אֶל הַמֶּלֶךְ. זֶה הָאַחֲרֹון, שֶׁגַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת הָיָה סָר וְזָעֵף עַל שֶׁהִפְרִיעוּ אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ, קִבֵּל אֶת רֹאשׁ־רָצָיו הַמִּסְכֵּן בְּפָנִים זְעוּמוֹת וַיְצַו לְהַתְחִיל מִיַד בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה. אֶת הַסִּיר הֶעֱלוּ כֻלּוֹ מִן הַבּוֹר וְיַחַד עִם הָאֵת וְעִם הָאַדֶּרֶת הַמְּלֵאָה זָהָב הִצִּיגוּ אוֹתוֹ לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר־הָאוֹצָרוֹת הֵעִיד, שֶׁהוּא וַאֲנָשָׁיו מָצְאוּ אֶת מוּק, כְּשֶׁהָיָה טוֹמֵן אֶת סִיר הַזָּהָב בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה.
אַחֲרֵי־כֵן שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַנֶּאֱשָׁם, אִם כֵּנִים דִּבְרֵי שַׂר הָאוֹצָרוֹת וּמִיַּד מִי קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר חָפֵץ לְהַצְפִּין בָּאָרֶץ. מוּק, הַחַף מִפֶּשַׁע, עָנָה, כִּי הוּא מָצָא אֶת הַסִּיר בַּגָן וְכִי הוּא חָפֵץ לֹא לְהַטְמִינוֹ, כִּי־אִם לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ.
כָּל הַנֶּאֱסָפִים מִלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם, בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַהִתְנַצְּלוּת הָאֵלּוּ, בְּעֵת שֶׁהַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בָּעֲרָה בוֹ חֲמָתוֹ עַל עַזוּתוֹ הַמְּדֻמָּה שֶׁל הַקָּטָן, קָרָא: "הוֹי, אֻמְלָל! הַמְעַט מִמְּךָ, כִּי גָנַבְתָּ אֶת אוֹצַר מַלְכְּךָ, כִּי עוֹד יִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לְכַזֵּב לוֹ בְּאוֹפָן כֹּה מְגֻנֶּה?
שַׂר־הָאֹוצָרוֹת אַרְחָז! מְצַוֶּה אֲנִי עָלֶיךָ לְהַגִּיד, אִם סִכוּם הַזָּהָב הַזֶּה הוּא הַסְּכוּם הֶחָסֵר בְּאוֹצָרִי".> שַׂר־הָאוֹצָרוֹת עָנָה, כִּי יוֹדֵעַ הוּא זֹאת אֶל־נָכוֹן; סְכוּם כָּזֶה וְעוֹד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ חָסֵר זֶה זְמַן־מַה בְּאוֹצָר הַמֶּלֶךְ וְאֵין הַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק. כִּי הוּא הַזָּהָב הַגָּנוּב.
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַאַסְרוּ אֶת מוּק בְּזִקִּים וַיְשִׂימוּהוּ בַמַּאֲסָר, וּלְשַׂר־הָאוֹצָרוֹת מָסַר הַמֶּלֶךְ אֶת הַזָּהָב, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁנִּגְמַר הַדָּבָר בְּטוֹב, יָצָא שַׂר־הָאוֹצָרוֹת מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ מָנָה בְּעֹנֶג רַב אֶת דִנְּרֵי הַזָּהָב הַנּוֹצְצִים. אוּלָם הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה לֹא גִלָּה לְשׁוּם אָדָם, שֶׁעַל קַרְקַע הַסִּיר הָיְתָה מוּנַחַת פִּתְקָה וּבָהּ הָיָה כָתוּב כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הָאוֹיֵב הִבְקִיעַ אֶל אַרְצִי, עַל־כֵּן אֲנִי מַטְמִין פֹּה חֵלֶק מֵאוֹצָרִי; אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ וְלֹא יְשִׁיבֶנּוּ תֵּכֶף לִבְנִי.> הַמֶּלֶךְ סַעְדִּי”.
הַשָּׁעוֹת שֶׁהָיָה מוּק חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עָבְרוּ עָלָיו בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת; הוּא יָדַע, שֶׁהַשּׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא חָפֵץ לְגַלוֹת אֶת סוֹדוֹ עַל־דְבַר מַטֵּהוּ, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה בְצֶדֶק, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹרִידוֹ לְטִמְיוֹן יַחַד עִם סַנְדָּלָיו. גַּם סַנְדָּלָיו לֹא יָכְלוּ עַתָּה לְהוֹשִׁיעַ לוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ מְרֻתָּק בִּנְחֻשְׁתַּיִם אֶל הַקִּיר, לַשָּׁוְא הָיָה כָל עֲמָלוֹ לִסֹּב עַל עֲקֵבוֹ. אוּלָם כַּאֲשֶׁר מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא הוֹדִיעוּ לוֹ כִּי נֶחְרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת, גָּמַר בְּלִבּוֹ, כִּי יוֹתֵר טוֹב לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים בְּלִי מַטֵּה־הַקֶּסֶם מֵאֲשֶׁר לָמוּת עִמוֹ, וַיְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ, כִּי דְבַר־סֵתֶר לוֹ אֵלָיו וַיְגַלֶּה לוֹ אֶת הַסּוֹד. בַּתְּחִלָּה לֹא אָבָה הַמֶּלֶךְ לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו, אֲבָל כְּשֶׁהִצִּיעַ מוּק, כִּי נָכוֹן הוּא לַעֲמֹד לְמִבְחָן, אִם רַק יַבְטִיחוֹ הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יוּמָת, נָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַבְטָחָתוֹ וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַצְפִּינוּ בָּאֲדָמָה מְעַט זָהָב, מִבְּלִי אֲשֶׁר יָדַע מוּק אֶת הַמָּקוֹם, וְאַחֲרֵי־כֵן פָּקַד עַל מוּק לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּמוּק מָצָא אֶת הַזָּהָב, כִּי הַמַּטֶּה הִכָּה בָּאָרֶץ שָׁלשׁ פְּעָמִים, אָז יָדַע הַמֶּלֶךְ, כִּי שַׂר־הָאוֹצָרוֹת רִמָּה אוֹתוֹ וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ, כְּפִי שֶׁנָּהוּג בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, חֶבֶל־מֶשִׁי לְהִתְחַנֵּק בּוֹ. וְאֶל מוּק הַקָּטָן אָמַר: “הִבְטַחְתִּיךָ אָמְנָם לְהַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים, אָכֵן, כִּמְדֻמָּנִי, גַּם מִלְּבַד סוֹד הַמַּטֶּה יֶשׁ לְךָ עוֹד סוֹדוֹת אֲחֵרִים, וּבְכֵן אֵפוֹא תִהְיֶה אָסוּר בַּכֶּלֶא, עַד אֲשֶׁר תַּגִּיד לִי, בַמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, שֶׁאַתָּה מְמַהֵר כֹּה לָרוּץ”. מוּק שֶׁיְשִׁיבָתוֹ הַקְּצָרָה בַסֹּהַר שָׁלֲלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵשֶׁק לָשׁוּב שָׁמָּה לִזְמָן יוֹתֵר אָרֹךְ, הוֹדָה לַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל כֹּחוֹ הוּא בְסַנְדָּלָיו, אֶפֶס אֶת דְבַר הַסִּבּוּב עַל הֶעָקֵב לֹא גִלָּה לוֹ. וַיִּנְעַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַסַּנְדָּלִים, בִּכְדֵי לִבְחֹן אוֹתָם, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִתְחִיל רָץ כִּמְטֹרָף בַּגַּן הֵנָּה וָהֵנָּה; עָיֵף מַחֲמַת רִיצָה, חָפֵץ הַמֶּלֶךְ לְהַפְסִיק בָּהּ, אַךְ לֹא יָכֹל, כִּי לֹא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת, בִּכְדֵי לְהָבִיא אֶת הַסַּנְדָּלִים לִידֵי עֲמִידָה, וּמוּק שֶׁלֹּא יָכֹל לִכְבּשׁ אֶת תַּאֲוַת הַנְּקָמָה הַמִּצְעָרָה הַזֹּאת, נָתַן לוֹ לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר נָפַל מִתְעַלֵּף אָרְצָה.
אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁב הַמֶּלֶךְ לְאֵיתָנוֹ, כָּעַס מְאֹד עַל מוּק, שֶׁנָתַן לוֹ לָרוּץ כִּמְעַט עַד כְּדֵי יְצִיאַת נְשָׁמָה. “הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת הַבְטָחָתִי”, אָמַר בָּחֳרִי־אַף, לְהַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים וּלְהוֹצִיאֲךָ לַחָפְשִׁי, אוּלָם עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת אַרְצִי בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעָה, פֶּן אֲצַוֶּה לִתְלוֹתְךָ עַל עֵץ. וְאֶת הַסַּנְדָּלִים וְהַמַּטֶּה פָקַד לְהַנִּיחַ לְמִשְׁמֶרֶת בְּבֵית־נְכֹתוֹ.
ה.
עָנִי כְשֶׁהָיָה לִפְנֵי בוֹאוֹ אֶל הָאָרֶץ, יָצָא עַתָּה מוּק מִמֶּנָּה, מְקַלֵּל אֶת אִוַּלְתּוֹ, שֶׁהִשִּׁיאָה בַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ, שֶׁיְהֵא יָכֹל לְמַלֵּא תַפְקִיד חָשׁוּב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. לְאָשְׁרוֹ לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר גֹּרַשׁ מִמֶּנָּה, גְדוֹלָה מְאֹד, עַד כִּי אַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת כְּבָר הָיָה עַל הַגְּבוּל, אַף כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַהֲלִיכָה, מִהְיוֹתוֹ רָגִיל בְּסַנְדָּלָיו הָאֲהוּבִים.
וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַגְּבוּל, וַיַּעֲזֹב מוּק אֶת דֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ עַל־מְנָת לָלֶכֶת אֶל מַעְבֵּה הַיְּעָרִים וּלְהִתְבּוֹדֵד שָׁם, כִּי הָיָה כוֹעֵס עַל הַבְּרִיוֹת, וַיִּמְצָא בַּעֲבִי יַעַר אֶחָד מָקוֹם מֻכְשָׁר בְּיוֹתֵר לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי הַחֲלָטָתוֹ. יוּבַל מַיִם מֻקָף תְּאֵנִים גְּדוֹלוֹת וּמְרֻבּוֹת הַצְּלָלִים, גַּם דֶּשֶׁא רַךְ קָרְאוּ לוֹ לָבֹא לָשֶׁבֶת שָׁם; הוּא הִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ וַיִּגְמֹר בְּדַעְתּוֹ לִבְלִי לְהַכְנִיס שׁוּם אֹכֶל אֶל פִּיו, רַק לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת, עַד אֲשֶׁר יָבֹא הַמָּוֶת, כִּי קָצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת. עוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר הִרְהוֹרֵי־מָוֶת, וְהִנֵּה חֲטָפַתּוּ שֵׁנָה; וּלְאַחַר שֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְהָרָעָב הִתְחִיל מֵצִיק לוֹ, הִכִּיר סוֹף־סוֹף, שֶׁלָּמוּת בְּרָעָב אֵינֶנוּ מֵהַדְּבָרִים הַנְּעִימִים בְּיוֹתֵר, וְאָז הִתְחִיל לָתוּר אַחַר אֵיזֶה דָבָר לִסְעוֹד לִבּוֹ.
עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר יָשֵׁן תַּחְתָּיו, הָיוּ בַּכּוּרוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, וַיְטַפֵּס מוּק וַיַּעַל עַל הָעֵץ, בִּכְדֵי לִקְטֹף אֲחָדוֹת מֵהֶן, וְאַחֲרֵי אָכְלוֹ אוֹתָן, טִפֵּס וַיֵרֶד אֶל־הַפֶּלֶג לִשְׁבֹּר צִמְאוֹנוֹ. אוּלָם מַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ, כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּבָבוּאָה שֶׁלוֹ אֲשֶׁר בַּמַּיִם וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁתֵּי אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת וְחֹטֶם אָרֹךְ וְעָב צָמְחוּ בְרֹאשׁוֹ. אֲחוּז חַלְחָלָה, שָׁלַח אֶת יָדָיו אֶל אָזְנָיו וַיִּבָּהֵל עוֹד יוֹתֵר בִּרְאוֹתוֹ, כִּי אָרְכָּן הָיָה כַחֲצִי אַמָּה.
“רָאוּי אֲנִי לְאָזְנֵי חֲמוֹר!” קָרָא מוּק “כִּי כַּחֲמוֹר אִבַּדְתִּי לָדַעַת אֶת אָשְׁרִי”. הוּא הִתְהַלֵּךְ בֵּין הָאִילָנוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה וּכְשֶׁרָעַב שֵׁנִית לַלֶּחֶם, הָיָה אָנוּס לֶאֱכֹל עוֹד פַּעַם מִן הַתְּאֵנִים, כִּי מִלְּבַד זֹאת לֹא מָצָא שׁוּם דָבָר הָרָאוּי לְמַאֲכָל. אוּלָם כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה הַשְּׁנִיָה עָלְתָה בְמַחְשַׁבְתּוֹ לְנַסּוֹת, אִם לֹא תִמְצֶאנָה אָזְנָיו מָקוֹם תַּחַת הַטְּבוּל הַגָּדוֹל, שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר יְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה לִשְׂחוֹק וּלְלַעַג, הִרְגִּישׁ, כִּי אָזְנָיו נֶעֶלְמוּ וְאֵינָן עוֹד. וַיְמַהֵר וַיָּשָׁב אֶל הַפֶּלֶג, בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּקֵּף שֵׁנִית בַּמַּיִם וְלִרְאוֹת, אִם כֵּן הוּא בֶּאֱמֶת, וְלְשִׂמְחָתוֹ נוֹכַח לָדַעַת, כִּי אָזְנָיו שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה וְהַחֹטֶם הָאָרֹךְ וּמָשְׁחַת הַמַּרְאֶה לֹא הָיָה לוֹ עוֹד. עַתָּה הֵבִין מוּק בְּאֵיזֶה אוֹפָן נַעֲשֶׂה הַדָּבָר:
בְּאָכְלוֹ מֵהַתְּאֵנָה הָרִאשׁוֹנָה נַעֲשׂוּ אָזְנָיו אֲרֻכּוֹת וְחָטְמוֹ אָרֹךְ, הַפַּגִּים3 ? הַשְׁנִיָּה רִפְּאוּ אוֹתוֹ? הִכִּיר לְשִׂמְחָתוֹ, כִּי? הִמְצִיא שֵׁנִית לְיָדוֹ אֶת הָאֶמְצָעִים לִהְיוֹת מְאֻשָׁר. הוּא קָטַף מִכָּל אִילָן כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל שְׂאֵת וַיָּשָׁב אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָזַב לִפְנֵי זְמָן קָצָר. שָׁם לָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, לְבַל יַכִּירוּ אוֹתוֹ,? אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה אֶל הָעִיר, שֶׁבָּהּ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא.
בְּאוֹתָם הַיָּמִים עוֹד הָיוּ פֵרוֹת גְּמוּרִים דָּבָר יְקַר־הַמְּצִיאוּת,? אֲשֶׁר יָדַע עוֹד מִקֹּדֶם, שֶׁשַּׂר־הַטַּבָּחִים הָיָה רָגִיל לִקְנוֹת פֵּרוֹת כָּאֵלוּ בְּעַד שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ, יָשַׁב לְיַד הַשַּׁעַר הַמּוֹבִיל אֶל הָאַרְמוֹן. אַחֲרֵי שִׁבְתּוֹ זְמָן קָצָר, רָאָה אֶת שַׂר־הַטַּבָּחִים עוֹבֵר בֶּחָצֵר. הוּא בָּדַק אֶת הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת שֶׁל הַמּוֹכְרִים, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ לְיַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן וּלְסוֹף נִתְקַל מַבָּטוֹ בְכַלְכָּלָתוֹ שֶׁל מוּק. “הֶאָח!” אָמַר, מַה־נָאִים פֵּרוֹת אֵלּוּ; מוּבְטָחַנִּי, שֶׁיִּנְעֲמוּ מְאֹד לְחִכּוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ. כַּמָּה מְחִיר הַכַּלְכָּלָה כֻלָּה?" מוּק קָצַב מְחִיר לֹא־יָקָר וּמִיַּד עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַמִּקָּח וַיְצַו שַׂר הַטַּבָּחִים לִמְסוֹר אֶת הַכַּלְכָּלָה לְעַבְדּוֹ וַיֵּלֵךְ לוֹ; וּמוּק הִתְחַבֵּא לִזְמָן קָצָר, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, שֶׁמָא יְחַפְּשׂוּ אַחֲרָיו, כְּשֶׁיֵּרָאֶה הַנֶּגַע בְּרָאשֵׁי בְנֵי בֵית הַמֶּלֶךְ, וְנִפְרְעוּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע עַל חַטָּאתוֹ.
בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה הָיָה הַמֶּלֶךְ מְבֻדָּח מְאֹד וַיְפַזֵר פַּעַם אַחַר פַּעַם תְּהִלוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְשַׂר־הַטַּבָּחִים שֶׁלּוֹ בִשְׁבִיל הַמַּטְעַמִּים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה? בִשְׁבִיל שֶׁהוּא דוֹאֵג לוֹ כָל־כַּךְ, לִמְצֹא בַעֲדוֹ אֶת הַמַּאֲכָלִים הַיּוֹתֵר?. אוּלָם שַׂר־הַטַּבָּחִים, שֶׁיָּדע הֵיטֵב, כִּי יֵשׁ לוֹ מַעֲדַנִּים עוֹד יוֹתֵר טוֹבִים בַּמִּטְבָּח, הִצְטַחֵק בִּנְעִימוּת וְרַק מֵעֵת לְעֵת נִזְרְקוּ מִפִּיו הַמִּלִּים: “עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד” אוֹ: “סוֹף־טוֹב, הַכֹּל־טוֹב”, בְּאוֹפָן שֶׁבְּנוֹת הַמֶּלֶךְ נַעֲשׂוּ סַקְרָנִיּוֹת וְהִתְאֲווּ לָדַעַת, מַה־יָּבִיא עוֹד לִפְנֵיהֶן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹעֲלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן הַתְּאֵנִים הַיָּפוֹת וְהַמְעוֹרְרוֹת תֵּאָבוֹן וַתֵּצֵא מִפִּי כָל הַמְסֻבִּים קְרִיאָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “שַׂר־הַטַּבָּחִים, גְּבַר בְּגוּבְרִין אַתָּה וְרָאוּי הִנְךָ לֵהָנוֹת מֵאוֹר חַסְדִּי בִמְלוֹאוֹ!” וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרוֹ חִלֵּק הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה נוֹהֵג תָּמִיד קַמְצָנוּת בְּמַמְתַּקִּים כָּאֵלּוּ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֶת הַתְּאֵנִים לַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לְשֻּׁלְחָנוֹ, לְכָל בֶּן־מֶלֶךְ וּלְכָל בַּת־מֶלֶךְ נָתַן שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם, לַחַצְרָנִיּוֹת, לַוָּזִירִים וְלַהֵגַיִּים אַחַת, אַחַת, אֶת הַנּוֹתָרוֹת הִנִּיחַ לְפָנָיו וְהִתְחִיל בּוֹלֵעַ אוֹתָן בַּהֲנָאָה יְתֵרָה.
“אֵל אֱלֹהִים! מַה מְשֻׁנֶּה מַרְאֶךָ, אָבִי?” קָרְאָה פִתְאֹם בַּת הַמֶּלֶךְ אֲמַרְזָה. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת הִבִּיטוּ בְתִמָּהוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּרֹאשׁוֹ תָלוּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְחֹטֶם אָרֹךְ יָרַד לוֹ עַל סַנְטֵרוֹ; גַם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם הִבִּיטוּ זֶה־אֶל־זֶה בַּחֲרָדָה וְהִשְׁתּוֹמְמוֹת, כִּי כֻלָּם הָיוּ מְקֻשָּׁטִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר בַּפְּאֵר הַזֶּה.> מִי יְתָאֵר אֶת הַפַּחַד אֲשֶׁר נָפַל עַל כָּל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר! כָּל רוֹפְאֵי הָעִיר נִקְרְאוּ לָבֹא, וַיָּבֹאוּ הָרוֹפְאִים הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים, וַיִּרְשְׁמוּ סַמֵּי תְרוּפָה, חַבּוֹת וּמִסּוֹת שׁוֹנִים, אֶפֶס לְהָסִיר אֶת הַנֶּגַע מֵעַל רָאשֵׁי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי־בֵיתוֹ לֹא עָלְתָה בְיָדָם. לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ עָשׂוּ נִתּוּחַ, אֲבָל הָאָזְנַיִם צָמְחוּ מֵחָדָשׁ בִּמְקֹום הַחֲתָךְ.
וּמוּק שָׁמַע בְּמַחְבּוֹאוֹ, אֲשֶׁר הִתְחַבֵּא שָׁם, אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיַכֵּר כִּי בָאָה הָעֵת לַעֲשׂוֹת. הוּא כְבָר קָנָה לוֹ עוֹד לִפְנֵי זֶה בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר קִבֵּל בְּעַד הַתְּאֵנִים, חֲלִיפַת־בְּגָדִים, שֶׁבָּהּ הִתְרָאָה כְאַחַד הַמְּלֻמָּדִים; זָקָן אָרֹךְ מִשְּׂעַר עִזִּים יָרַד לוֹ עַל פִּי מִדּוֹתָיו וְהוֹעִיל הַרְבֵּה לְהִתְנַכְּרוּתוֹ. וַיִּלְבַּשׁ מוּק אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים וַיֵּלֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְשַׂק מָלֵא עִגּוּלֵי־דְבֵלה בְיָדוֹ. כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ, אָמַר, כִּי הוּא רוֹפֵא הַבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְיֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ. מִתְּחִלָּה לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין לוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן תְּאֵנָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָזְנָיו וְחָטְמוֹ שֶׁל זֶה שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיוּ, הִתְחִילוּ הַכֹּל דוֹרְשִׁים מֵאֵת הָרוֹפֵא הַנָּכְרִי, שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָם. אוּלָם הַמֶּלֶךְ אָחַז בְּיָדוֹ וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל חֶדְרוֹ הַמְּיוּחָד; שָׁם פָּתַח לְפָנָיו דֶּלֶת אַחַת, שֶׁהוֹבִילָה אֶל בֵּית־גְנָזָיו וְרָמַז לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו. “כַּאן צְבוּרִים אוֹצָרַי”, אָמַר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, בְּחַר לְךָ מֵהֶם, כַּמָּה שֶׁתִּבְחַר, רַק הָסֵר מִמֶּנִּי אֶת הַנֶּגַע הָרַע הַזֶּה". דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הָיוּ לְאָזְנָיו שֶׁל מוּק כְּשִׁירָה נְעִימָה. עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת רָאָה אֶת סַנְדָלָיו עוֹמְדִים עַל הַקַּרְקַע וּבְצִדָּם הָיָה מוּנַח גַּם מַטֵּהוּ. וַיִּתְהַלֵּךְ מוּק בַּחֶדֶר הֵנָּה וְהֵנָּה, כְּאִלּוּ חָפֵץ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל הֲדָרָם; וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל הַסַּנְדָּלִים עַד שֶׁקָּפַץ לְתוֹכָם, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע חָטַף אֶת מַקְלוֹ, קָרַע אֶת הַזָּקֵן הַמְּזֻיָּף מֵעַל סַנְטֵרוֹ וַיַּרְאֶה לַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו הָאֲמִתִּים שֶׁל מוּק, אֲשֶׁר שִׁלַּח מֵעַל פָּנָיו. “אַתָּה הַמֶּלֶךְ”, קָרָא מוּק, “שֶׁמְּשַׁלֵּם אַתָּה לָעוֹבְדִים אוֹתְךָ בֶּאֱמוּנָה רָעָה תַחַת טוֹבָה, קַבֵּל בְּתוֹר עֹנֶשׁ הָרָאוּי לְךָ אֶת הַצּוּרָה הַמְּשֻׁנָּה אֲשֶׁר לָךְ. אֶת הָאָזְנַיִם אֲנִי מַשְׁאִיר לָךְ, לְבַעֲבוּר תַּזְכֵּרְנָה אוֹתְךָ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶת מוּק הַקָּטָן”. וְלֹא גָמַר מוּק אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁסָּבַב חִישׁ עַל עֲקֵבוֹ, דָּרַשׁ לְהִנָּשֵׂא לְמָקוֹם רָחוֹק, וּבְטֶרֶם יָכֹל הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְעֶזְרָה נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ. מֵאָז וָהָלְאָה חַי מוּק בְּשַׁלְוָה וּבִרְוָחָה, אֲבָל גַּלְמוּד, כִּי הָיָה בָז לַבְּרִיּוֹת.
הַהַרְפְּתְּקָאוֹת הָרַבּוֹת וְהַשׁוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, הֶחְכִּימוּ אוֹתוֹ וַיְהַפְּכוּהוּ לְאִישׁ מְלֻמָּד בְּנִסְיוֹנוֹת, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹת מַרְאֵהוּ מוּזָר, רָאוּי הוּא יוֹתֵר שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִתְפַּלְּאוֹ עָלָיו מֵאֲשֶׁר קַלֵּס יִתְקַלְּסוּ בּוֹ.
א.
בַּר־חַיָּט אֶחָד הָיָה וּשְׁמוֹ לַבַּקָּן, וָיְהִי הָאִישׁ תָּם וְיָשָׁר וְאֶת מְלַאכְתּוֹ לָמַד מֵאֻמָּן מָהִיר אֲשֶׁר בְּאַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה, אִי־אֶפְשָׁר הָיֶה לְהַגִּיד עלָיו שֶׁלֹא הָיָה בָקִי וְרָגִיל בִּמְלֶאכֶת הַחַיָּטִים; אַדְרַבָּה, מְלַאכְתּוֹ הָיְתָה נְקִיָּה וְטוֹבָה. גַּם אִלּו הָיוּ מוֹכִיחִים אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְלוּתוֹ, הָיוּ עוֹשִׂים זֹאת שֶׁלֹּא בְצֶדֶק, וְאַף־עַל־פִּ י־כֵן לֹא הָיָה הָאִישׁ כְּאַחַד הָאָדָם, כִּי הוּא הָיָה יָכֹל לִתְפֹּר אֵיזוֹ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת בְּלִי הֶפְסֵק, עַד כִּי הַמַּחַט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִתְחִילָה לוֹהֶטֶת וְהַחוּט – מַעֲלֶה עָשָׁן, וְאָז גַּם הָיָה הַבֶּגֶד יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ מְתֻקָּן בְּתַכְלִית. וְאוּלָם קָרָה מִקְרֶה, וְלֹא לְעִתִים רְחוֹקוֹת, שֶהוּא הָיָה יוֹשֵׁב שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, מַבִּיט נִכְחוֹ בְעֵינַיִם קְפוּאוֹת וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה בְּפָנָיו וּבְכָל יֵשׁוּתוֹ אֵיזֶה דָבָר מְיוּחָד בְּמִינוֹ, שֶׁבְּעָלָיו יַחַד עִם חֲבֵרָיו לְאֻמָּנוּת הָיוּ אוֹמְרִים אָז זֶה־אֶל־זֶה: “הִנֵּה שׁוּב לַבַּקָּן אֵינֶּנוּ כִתְמוֹל שִׁלְשֹׁם”.
אוּלָם בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי, כְּשֶׁהָיוּ אֲחֵרִים שָׁבִים בִּמְנוּחָה מִבֵּית הַתְּפִילָּה, אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה לַבַּקָּן יוֹצֵא מִן הַמִּסְגָּד הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, שֶׁחָשַךְ לוֹ בְעָמָל רַב, וּמְהַלֵּךְ בְּמְתִינוּת וּבְקוֹמָה זְקוּפָה בַּשְׁוָקִים וּבִרְחוֹבוֹת, וְאִם אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, שֶהֶיָה פוֹגֵע בּוֹ, הָיָה אוֹמֵר לֹו: “שָלוֹם!” אוֹ “מַה שְּלוֹמְךָ חָבֵר לַבַּקַּן?” לֹא הָיָה עוֹנֶה דָבָר, רַק רוֹמֵז לֹו בְיָדוֹ וּלְכָל הַיּוֹתֵר מְנַעֲנֵעַ לוֹ בַחֲשִׁיבוּת בְּרֹאשׁוֹ. וְאִם בְמִקְרִים כָּאֵלּוּ הָיָה הָאֻמָּן אוֹמֵר לוֹ בִשְׂחוֹק: " לַבַּקַּן, רָאוּי אַתָּה לִהְיוֹת בֶּן־מֶלֶך". הָיָה מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וּמֵשִׁיב: “הֲגַם אַתָּה הִרְגַשְׁתָּ בָּזֶה?” אוֹ “יָדַעְתִּי זֹאת זֶה כְבָר!”
.jpg)
כַּךְ הָיָה לַבַּקַּן נוֹהֵג זְמָן רַב וְהָאֻמַּן לֹא הָיָה מוֹחֶה בוֹ וְלֹא הָיָה שָׂם לִבּוֹ לְאִוַּלְתּוֹ, כִּי הָיָה לַבַּקַּן אִישׁ טוֹב וְעוֹבֵד חָרוּץ, וַיְהִי הַיּוֹם וַאֲחִי הַשֻׂלְטָן שֶׂלִים, שֶׁעָבַר בְּאוֹתוֹ זְמָן דֶּרֶך אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה, שָׁלַח אֶל הָאֻמָּן מַחֲלָצָה לַעֲשׂוֹת בָּהּ אֵיזֶה שִׁנּוּיִים וְהָאֻמָּן מָסַר אֶת הַשִּׂמְלָה לְלַבַּקַּן, כִּי הָיָה לַבַּקַּן מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ מִכָּל חֲבֵרָיו. בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁהָאֻמָּן וְעוֹזְרָיו הָלְכוּ לָהֶם לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַיּוֹם, לֹא יָכֹל לַבַּקַּן לִכְבּוֹשׁ אֶת גַּעְגּוּעָיו לָשׁוּב אֶל בֵּית הָאֻמָּן, שֶׁשָּׁם הָיְתָה תְלוּיָה שִׂמְלָתוֹ שֶׁל אֲחִי הַמֶּלֶך. זְמָן רַב עָמַד לְפָנֶיהָ, מִתְפַּלֵּא פַּעַם עַל הֲדַר הָרִקְמָה וּפַעַם עַל בְּרַק הַצְּבָעִים שֶׁל הַמֶּשִׁי וְהַקְּטִיפָה, וְלֹא זָז מִמֶּנָּה עַד שֶׁלְבָשָׁה. וּמָה גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ, שֶׁהַשִּׂמְלָה הָלְמָה אוֹתוֹ, כְאִילּוּ הָיְתָה נַעֲשֵׂית מִתְּחִלָּה בִּשְׁבִילוֹ. “הַאֵינֶנִּי כְאֶחָד מִבְּנֵי מְלָכִים?” שָאַל אֶת נַפְשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּך בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה. “הַאִם לֹא אָמַר זֶה כְבָר הָאֻמָּן עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵינִי כְאִלּוּ נוֹלַדְתִּי בֵּן־מֶלֶךְ?” דּוֹמֶה הָיָה, שֶׁיַּחַד עִם הַשִּׂמְלָה לָבַשׁ הַנַּעַר גַּם דַּעַת בֶּן־מֶלֶךְ; הוּא לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מִלִּבּוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא יְרֵכוֹ שֶׁל־מֶלֶךְ, וּכִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶך הֶחֱלִיט לָצֵאת לִמְדִינוֹת הַיָּם, וְלַעֲזוֹב אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יוֹשְׁבָיו נוֹאֲלוּ עַד עַתָּה לְבִלְתִּי הַכִּיר תַּחַת שֶׁפֶל מַצָּבוֹ אֶת הוֹרָתוֹ וְלֵדָתוֹ בִּגְדֻלָּה. הַשִּׂמְלָה הַיָּפָה הָיְתָה בְעֵינָיו כְּמִנְחָה שְׁלוּחָה אֵלָיו מֵאֵת פֵאָה טוֹבָה, וְאֵיךְ אֵיפֹא יָבוּז לְמַתָּנָה כָזוּ; וְלֹא הִרְבָּה לַבַּקַּן עוֹד מַחֲשָׁבוֹת וַיְמַהֵר וַיָּשֶׁם אֶת צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּכִיס בִּגְדּוֹ וַיֵצֵא אֶת הָעִיר אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה תַּחַת מַסְוֶה הַלַּיְלָה.
ב.
בֶּן־הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הֵעִיר בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּא אֵלָיו הִשְׁתּוֹמְמוּת גְּדוֹלָה, כִּי הַשִּׂמְלָה הַיָּפָה וְכָל מְהוּתוֹ הַחֲשׁוּבָה וְהַמְּלֵאָה הוֹד מַלְכוּת לֹא הָיוּ מַתְאִימוֹת כְּלָל לְהוֹלֵךְ־רָגֶל. כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, הָיָה עוֹנֶה, בְּהַעֲמִידוֹ פָנִים שֶׁל סוֹד, כִּי יֵשׁ דְּבָרִים בְּגֵו. אוּלָם כְּשֶׁהִתְחִיל מַרְגִּישׁ, כִּי הִלּוּכוֹ בְרֶגֶל מְעוֹרֵר שְׂחוֹק. קָנָה לוֹ בִמְחִיר מִצְעָר סוּס זָקָן, שֶׁהָיָה מַתְאִים מְאֹד לְחֶפְצוֹ, בִּהְיוֹתוֹ מָתוּן וּמְיֻשָּׁב וּמַהֲלָכוֹ בְנַחַת, עַד שֶׁבְּשׁוּם פַּעַם לֹא הֵבִיאוֹ לִידֵי נְחִיצוּת לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחוֹ בִרְכִיבָה זְרִיזָה, מַה־שֶּׁלֹּא הָיָה כְלַל מֵהַדְּבָרִים, שֶׁהָיָה מוּמְחֶה לָהֶם.
פַּעַם אַחַת, כְּשֶהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶך, רָכוּב עַל מִרְוָה שֶׁלּוֹ – זֶה הָיָה שֵׁם סוּסוֹ אֲשֶׁר קָרָא לוֹ – פְּסִיעָה אַחַר פְּסִיעָה, נִטְפַּל אֵלָיו רוֹכֵב אֶחָד, וּבִקֵּש מִמֶּנּוּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לִרְכֹּב בְּחֶבְרָתוֹ, בְּאָמְרוֹ, כִּי תִּקְצַר לוֹ הַדֶּרֶךְ, כְּשֶׁיְהֵא מֵשִׂיחַ עִם אָדָם בְּעֵת רָכְבּוֹ עִמּוֹ. הָרוֹכֵב הָיָה עוּל־יָמִים עַלִּיז, יְפֵה־תֹאַר וְנוֹחַ בְּהִתְהַלְּכוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת. הוּא נִכְנס תֵּכֶּף עִם לַבַּקַּן בִּדְבָרִים עַל אוֹדוֹת מֵאַיִן וּלְאַיִן וּבִמְרוּצַת הַשִּׂיחָה נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר לִידֵי כַךְ, שֶׁהָרוֹכֵב גִלָּה לְבַר־הַחַיָּט, שֶׁכָּמוֹהוּ גַּם הוּא נוֹדֵד בָּאָרֶץ בְּלִי תָכְנִית וְבְלִי מַטָּרָה מַמָּשִׁית. הוּא הִגִּיד לוֹ, כִי שְׁמוֹ אוֹמַר, וְכִי הוּא בֵן־אָחִיו שֶׁל אֶלְפִי־בֵּי, הַפֶּחָה הָאֻמְלָל מִקַּאִירוֹ, וְהוּא נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּמִצְוַת דּוֹדוֹ אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ. לַבַּקַּן לֹא גִלָּה לָרוֹכֵב אֶת כָּל לִבּוֹ, וְרַק רָמַז לוֹ, כִּי בֵן־גְּדוֹלִים הוּא וְנוֹסֵעַ רַק לַהֲנָאָתוֹ.
שְׁנֵי הַצְּעִירִים מָצְאוּ חֵן אִישׁ בְּעֵינֵי רֵעֵהוּ וְעָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם הָלְאָה בְּחַבְרוּתָה. בַּיּום הַשֵּׁנִי לְמַסָּעָם שָׁאַל לַבַּקַן אֶת אוֹמַר, מָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ דוֹדוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ, וּלְתִמְהוֹנוֹ שָׂח לוֹ אוֹמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ: אֶלְפִי־בֵּי, פַחַת קַאִירוֹ, הָיָה אוֹמֵן אֶת אוֹמַר מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ וְאֶת הוֹרָיו לֹא יָדָע. וַיְהִי כַאֲשֶׁר הִשְׂתָּעֵר הָאוֹיֵב עַל אֶלְפִי־בֵּי וְאַחֲרֵי שָׁלֹש מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת נִפְצַע אֶלְפִי־בֵּי וְנֶאֱלַץ לַעֲזוֹב אֶת שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה וְלִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ, וַיִקְרָא אֵלָיו אֶת חֲנִיכוֹ וַיְּגַל לו, כִּי לֹא בֵן אָחִיו הוּא, כִּי אִם בֶּן מוֹשֵׁל אַדִּיר, שֶׁבַּעֲצַת אִצְטַגְנִינָיו אֲשֶׁר חָזוּ לוֹ עֲתִידוֹת לֹא־טוֹבִים הִרְחִיק אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ מִבֵּיתוֹ וּבְאוֹתוֹ זְמָן נִשְׁבַּע לִבְלִי לַהֲשִׁיבוֹ אֵלָיו, עַד אֲשֶׁר תִּמָּלֶאנָה לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אֶלְפִי־בֵּי לֹא הוֹדִיעַ לוֹ אֶת שֵׁם אָבִיו, רַק צִוָּה עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ לְהֵרָאוֹת בַָּרְבִיעִי לְיֶרַח רַמַּדַּן הַבָּא, שֶׁהוּא יוֹם הֻלֶּדֶת אוֹתוֹ הָעֶשְׂרִים וּשְׁנַים אֵצֶל הָעֲמּוּד הַנּוֹדַע אֶל־שֵׂירָיַה מַהֲלָך אַרְבָּעָה יָמִים מֵאַלֶּכְּסַנְדְּרִיָה מִזְרָחָה. כַּאֲשֶׁר יָבֹא אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וְרָאָה שָׁם אֲנָשִׁים אֲחָדִים עוֹמְדִים מְחַכִּים לוֹ, יִמְסוֹר לָהֵם אֶת הַחֶרֶב. אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וְיֹאמַר: “אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְּשִׁים!” וְהָיָה אִם יַעֲנוּ לוֹ: “בָּרוּךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר שָׁמַר אוֹתְךָ מִכָּל רָע!” וְהָלַךְ אַחֲרֵיהֶם, כִּי הֵם יוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל אָבִיו".
.jpg)
לַבַּקָּן הִשְׁתּוֹמֵם מְאוֹד בְּשָמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הוּא הִתְחִיל מַבִּיט אֶל בֶּן־הַמֶּלֶך אוֹמַר בְּעֵינֵי קִנְאָה, מָלֵא חֵמָה עַל הַמַּזָל הָרָע, שֶׁנָתַן לְהַלָּז כְּבוֹד מֶלֶךּ נוֹסַף עַל הֱיוֹתוֹ נֶחְשָׁב כְּבָר לְבֶן־אָחִיו שֶׁל הַפֶּחָה הָאַדִּיר, וְלוֹ, שֶׁחֻנַּן מֵאֵת הַטֶּבַע בְּכָל מַה שֶּנַּחוּץ לְבֶן מֶלֶךְ, לֹא נָתַן מְאוּמָה, רַק הוֹשִׁיבוֹ בַמַחְשַׁכִּים בֵּין דַּלַּת הָעָם. הוּא עָשָׂה הַשְׁוָאוֹת בֵּינוֹ וּבֵין בֶּן־הַמֶּלֶךְ וּבָא לִידֵי מַסְקָנָה שֶׁהוּא נֶחְמָד מְאוֹד לְמַרְאֶה; עֵינָיו יָפוֹת וּמְפִיקוֹת חַיִּים, חָטְמוֹ הַכָּפוּף כֻּלּוֹ אוֹמֵר גְּבוּרָה, מִנְהָגוֹ בְנִימוּס וְדִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, בְּאַחַת, יֵשׁ לוֹ כָּל הַמַּעֲלוֹת הַחִיצוֹנִיוֹת שֶׁבָּהֵן מִצְטַיֵּן אָדָם חָשׁוּב. וְאוּלָם עִם כָּל הַיִּתְרוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁמָּנָה לַבַּקַּן בַּחֲבֵרוֹ לְמַסַּע, לֹא יָכֹל לִבְלִי לְהוֹדוֹת לְעַצְמוֹ, שֶׁאוֹתוֹ הָיָה הַמֶּלֶךְ הָאָב מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה יוֹתֵר מֵאֵת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי.
הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לֵב לַבַּקַּן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְלֹא עָזְבוּ אוֹתוֹ גַם בְּשָׁכְבוֹ לִישׁוֹן בַּמָּלוֹן הַקָּרוֹב; וּכְשֶׁהֵקִיץ מִמָּחֳרַת הַיּוֹם ורָאָה אֶת אוֹמַר הַיָּשֵׁן בִּמְנוּחָה וּמִצְטָחֵק מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים עַל־דְּבַר אָשְׁרוֹ הַבָּטוּחַ, נִתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ הָרַעְיוֹן לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַשִׂיג בְּעָרְמָה אוֹ בִזְרוֹע, מַה שֶׁמָנַע מִמֶּנּוּ מַזָלוֹ הָרָע. הַחֶרֶב, הָאוֹת, שֶׁבּוֹ הָיָה בֶן־הַמֶלֶךְ הַיָּשֵׁן יָכֹל לְהִתְוָדֵּע אֶל אָבִיו, הָיְתָה תְּחוּּבָה מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ; בַּחֲשָׁאִי הוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם עַל־מְנַת לְתָקְעָהּ בַחֲזֵה בְעָלֶיהָ. אֶפֶס לִבִוֹ הָרַךְ נִבְעַת מִפְּנֵי מַחֲשֶׁבֶת הָרֶצַח, שֶׁעָלְתָה לְפָנָיו עֲדֵי רֶגַע, וְעַל־כֵּן הִסְתַפֵּק רַק בָּזֶה שֶׁחָגַר אֶת הָחֶרֶב עַל יְרֵכוֹ, וַיַעַל עַל סוּסוֹ שֶׁל הַיָּשֵן, קַל־הַמֵּרוּץ בְּיוֹתֵר, וּבְטֶרֶם הֵקִיץ אוֹמַר מִשְֹּנָתוֹ וְרָאָה אֶת אֲשֶֹר עָשָׂה לוֹ רֵעוֹ הַבּוֹגֵד, כְּבָר נִמְצָא זֶה בְמֶרְחָק פַּרְסָאוֹת רַבּות מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.
הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ גָזַל לַבַּקַּן אֶת הַחֶרֶב וְהַסּוּס מֵאֵת רֵעוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, הָיָה הָרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ רַמַּדַן הַקָּדוֹשׁ, וּבְכֵן אֵיפֹוא, נִשְׁאֲרוּ לוֹ עוֹד אַרְבָּעָה יָמִים, לְמַעַן הַגִּיעַ אֶל עַמּוּד אֶל־שֵׂרָיַּה, שֶׁהָיָה יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב. אַף כִּי הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ עָמַד הָעַמּוּד, הָיָה רָחוֹק לְכָל הַיּוֹתֵר רַק מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, מִהֵר לַבַּקַּן לָבֹא שָׁמָּה, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, פֶּן יִרְדֹּף אַחֲרָיו בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי וְהִשִּׂיגוֹ.
בַּיּוֹם הַשֵׁנִי לִפְנוֹת עֶרֶב רָאָה לַבַּקַּן מֵרָחוֹק אֶת עָמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה. הוּא עָמַד עַל רָמָה קְטַנָּה בְּתוֹךְ מִישׁוֹר רְחַב־יָדַים וְהָיָה נִרְאֶה מֵרָחוֹק מַהֲלַךְ שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. לֵב לַבַּקַּן הִתְחִיל דּוֹפֵק בְּחָזְקָה לְמַרְאֵה הַמָּקוֹם הַזֶּה; אַף כִּי בְמֶשֶׁךְ שְׁנֵי הַיָּמִים הַאַחֲרוֹנִים הָיָה לוֹ פְנָאי דֵּי וְהוֹתֵר לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר הַתַּפְקִיד, שֶׁעָלָיו לְמַלְּאוֹת, יִסְּרוּהוּ כִלְיוֹתָיו מוּסָר אַכְזָרִי וְהִפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתוֹ, אֲבָל הָרַעְיוֹן, כִּי הוּא הָגוּן לְמַלְכוּת שָב וְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ, עַד כִּי נָחָה דַעְתוֹ וּבְלֵב שָׁקֵט הִתְקָרֵב אֶל מַטָּרָתוֹ.
כָּל הַמָּקוֹם שֶׁמִּסָּבִיב לְעַמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה הָיָה שָׁמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב, וְאִלְמָלֵא הָיָה בֶּן־הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ מֵכִין לוֹ צֵדָה לַדֶּרֶךְ לִזְמַן יָמִים אֲחֲדִים לֹא הָיָה לוֹ בַמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ תַּחַת דְּקָלִים אֲחָדִים, מַחֲרִישׁ לָדַעַת מַה יִּהְיֶה גוֹרָלוֹ.
ג.
וַיְהִי מִמָּחֳרַת וַיִשָּׂא לַבַּקַּן אֶת עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אֹרְחַת סוּסִים וּגְמָלִּים גְּדוֹלָה בָאָה דֶרֶךְ הַבִּקְעָה וְהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֶל עַמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה. לְרֶגֶל הַגִּבְעָה, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד הָעַמּוּד, עַצְרָה הָאֹרְחָה בְלֶכְתָּהּ וְהִתְחִילָה נוֹטָה אֹהָלִים רַבֵּי־תִפְאֶרֶת. הַכֹּל לָבַשׁ צוּרַת מַסָּע שֶׁל פֶּחָה אוֹ שַׁר גָּדוֹל עוֹבֵר אֹרַח וְעוֹמֵד לָנוּחַ. לַבַּקַן שִׁעֵר, שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא בָאוּ אֶלָּא בִשְׁבִילוֹ וּכְבָר הִתְעוֹרְרָה בו הַתְּשׁוּקָה לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְהַגִּיד לָהֶם מִי הוּא, אֲבָל הוּא כָּבַש אֶת תַּאֲוָתוֹ, בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב, כִּי רַק עוֹד יוֹם אֶחָד וְכָל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ תִמָּלֶאנָה בְאֹפֶן שֶׁלֹּא פִלֵּל כָּזֹאת מִיָּמָיו.
מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר, אַךְ יָצָא הַשֶּׁמֶש עַל הָאָרֶץ, וְלַבַּקַּן הִשְׁכִּים לַעֲמֹד לְגוֹרָלוֹ, הוּא הָרֶגַע הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁר שֶבְּחַיָּיו, שֶהָיָה צָרִיךְ לְהַעֲלוֹתוֹ מֵעֹמֶק שִׁפְלוּתוֹ וּלְהַצִּיגוֹ לִימִין אָב מוֹשֵׁל אַדִּיר. אָמְנָם בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה עַל סוּסוֹ לִרְכֹּב אֶל מְקוֹם הָעַמּוּד, נִכְנָס בְּלִבּוֹ הָרַעְיוֹן, שֶׁלֹא בֶאֱמוּנָה הוּא עוֹשֶׂה מַה שֶּעוֹשֶׂה; אָמְנָם הָיוּ רְגָעִים, שֶׁכֹּחַ־דִּמְיוֹנוֹ צִיֵּר לוֹ בִצְבָעִים בְּהִירִים אֶת גֹּדֶל צַעֲרוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי, שֶׁתִקְוֹתָיו הַיּוֹתֵר טוֹבוֹת נִכְזְבוּ בְאֹפֶן כֹּה נוֹרָא, אֲבָל הַגּוֹרָל כְּבָר הוּטַל, מַה־שֶּׁכְּבָר נַעֲשָה אִי אֶפְשָׁר הָיָה עוֹד לְהָשִׁיב, וְהָאַהֲבָה הָעַצְמִית, אֲשֶׁר שָׁלְטָה בוֹ שִלְטוֹן בְלִי מְצָרִים לָחֲשָׁה לוֹ, כִי הוּא בַר־הַדְרַת־פָּנִים בְּמִדָּה הָרְאוּיָה לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתוֹר בֵּן. הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת אִמְּצָה אֶת לְבָבוֹ וְהִמְרִיצָה אוֹתוֹ לַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ וְלַחֲגוֹר שְׁאֵרִית אוֹנִים, בִּכְדֵי לַהֲבִיאוֹ לִידֵי דְהָרָה הֲגוּנָה, וּבְטֶרֶם עָבַר רֶבַע שָׁעָה כְבָר הָיָה אֵצֶל הַגִּבְעָה. הוּא יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּקִשְׁרֵהוּ אֶל אַחַד הַשִׂיחִים, שֶׁהָיוּ גְדֵלִים שָׁם בְּמִסְפָּר לֹא־מְעַט; אַחֲרֵי־כֵן הוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ אוֹמַר תַּחַת לְמַדָּיו עַל הַגִּבְעָה. לְרֶגֶל הָעַמּוּד עַמְדוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מִסָּבִיב לְזָקֵן אֶחָד נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים; הַמְּעִיל הַמְּרֻקָּם זָהָב וְאָפוּד שֶׁלָה שֶׁל קַשְׁמִיר לָבָן, הַטְּבוּל מֵאוֹתוֹ הַצֶּבַע הַמְּעֻלָּף אֲבָנִים יְקָרוֹת, נוֹצְצוֹת כְּעֵין הַבְּדֹלַח, הֵעִידוּ בוֹ, כִּי הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל וְאָדָם שֶׁל צוּרָה.
.jpg)
אֶל הַזָּקֵן הַזֶּה נִגַּש לַבַּקַּן, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו אַפַּים אַרְצָה וּבְשָׁלְחוֹ אֵלָיו אֶת יָדוֹ עִם הַחֶרַב, אָמַר: “אֲנִי הַאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּש”.
“יְהִי שֵׁם הַנָּבִיא מְבֹרָךְ, אֲשֶׁר הִצִּילְךָ מֵרָע!” עָנָה הַזָּקֵן וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת מֵרוֹב שִׂמְחָה. “גְּשָׁה נָא וּשְׁקָה לְאָבִיךָ, בְּנִי אוֹמַר!” הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַזָּקֵן בְּהִתְרַגְשׁוּת גְּדוֹלָה, פָּעֲלוּ עַל הַחַיָּט פְּעֻלָּה נִמְרָצָה וּבְשִֹמְחָה מְהוּלָה בְּבשֶׁת פָּנִים נָפַל עַל צַוְּארֵי הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן וַיְחַבְּקֵהוּ.
אוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד אַרְכָה שִׂמְחָתוֹ שֶׁל לַבַּקַּן מִפְּאַת שִנּוּי מַצָּבוֹ לְטוֹב וּמִיָּד עָבְרָה, עוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהֵחָלֵץ מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן, וְהִנֵּה רוֹכֵב אֶחָד נִרְאָה מֵרָחוֹק עוֹבֵר עַל־פְּנֵי הַמִּישׁוֹר וּמְמָהֵר לִקְרַב אֶל הַגִּבְעָה. מַרְאֵה הָרוֹכֵב וְסוּסוֹ הָיָה זָר וּמְשֻׁנֶּה: הַסּוּס לֹא חָפֵץ, כְּנִרְאֶה, לָמוּש מִמְּקוֹמוֹ מֵרוֹב לֵאוּת אוֹ עַקְשָׁנוּת; הֲלִיכָתוֹ הָיְתָה כוֹשֶׁלֶת, לֹא גַסָּה וְלֹא קְצָרָה, אֲבָל הָרוֹכֵב הֵאִיץ בּוֹ בְיָדָיו וּבְרָגְלָיו לְמַהֵר וְלָרוּץ. מְבוּכָתוֹ שֶׁל לַבַּקַּן גַדְלָה מְאֹד, בְּהַכּירוֹ בַסּוּס אֶת מֻרְוָה שֶׁלּוֹ וּבַרוֹכֵב אֶת בֵּן הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי אוֹמַר, אֲבָל רוּחַ הַשֶּׁקֶר, שֶׁנִּכְנְסָה בוֹ פַּעַם אַחַת, הַיְתָה מְפַעְפַּעַת בּוֹ כְאֶרֶס, עַד כִּי הֶחְלִיט לַעֲמֹד בְּמִרְדוֹ בְמֵצַח נְחוּשָׁה וְלִבְלִי לְוַתֵּר עַל זְכוּתוֹ הַמְּדֻמָּה וִיְהִי מָה.
עוֹד הָיָה לָרוֹכֵב כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶל הַגִּבְעָה, וּכְבָר הִתְחִיל רוֹמֵז בְּיָדָיו אֶל הָעוֹמְדִים עָלֶיהָ. סוֹף־סוֹף הִגִּיעַ אֶל מַטָּרָתוֹ, לַמְרוֹת הִתְנַהֲגוּתוֹ בִּכְבַדוּת עַל מֻרְוָה הַהוֹלֵךְ לְאַט, וַיִּקְפֹּץ מֵעַל סוּסוֹ וַיַעַפֵּל לַעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה. “חַכּוּ”, קָרָא, “תִּהְיוּ מִי שֶׁתִּהְיוּ, חַכּוּ, וְאַל תִּתְנוּ לַנּוֹכֵל הַנִּבְזֶה הַזֶה לְהוֹנוֹת אֶתְכֶם; אֲנִי אוֹמַר וְאִישׁ לֹא יֶעֱרַב אֶת לְבָבוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁמִי שֶלֹא כַדָּת!”
כִּשְׁמוֹעַ הָאֲנָשִׁים הָעוֹטְרִים אֶת הַמֶּלֶךְ, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִתְמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ שֶל הַזָּקֵן, שֶׁהִבִּיט חֲלִיפוֹת פַּעַם בִּפְנֵי זֶה וּפַעַם בִּפְנֵי זֶה כשׁוֹאֵל: לְמִי מִשְּׁנֵיכֶם אַאֲמִין? אוּלָם לַבַּקַּן אָמַר בִמְנוּחָה מְעֻשָׂה: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶך וְאָבִי רַב־הַחֶסֶד, אַל נָא יִתֵּן הַמֶּלְךְ לָאִישׁ הַזֶּה לְהוֹלִיכוֹ שׁוֹלַל, עַד כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ לִי, הוּא בַר־חַיָּט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ, שְׁמוֹ לַבַּקַּן וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּה; הוּא רָאוּי יוֹתֵר שֶׁנְּרָחֵם מֵאֲשֶׁר נִכְעַס עָלָיו”.
חֲמָת בֶּן־הַמֶּלֶךְ עָלְתָה לְהַשְׁחִית, בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. בְּקֶצֶף עַל שְׂפָתָיו חָפֵץ לְהִתְנַפֵּל עַל לַבַּקַּן, אַךְ הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב אַחֲזוּ בְיָדָיו וְלֹא נְתָנוּהוּ לִנְגֹּעַ בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: “אֱמֶת הַדָּבָר, דַעְתּוֹ שֶׁל הַמִּסְכֵּן הַזֶּה נִטְרְפָה, אִסְרוּ אוֹתוֹ בַחֲבָלִים וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל אַחַד הַהוּגָנִים אֲשֶר לָנוּ; אֶפְשָׁר, שֶיַּעֲלֶה בְיָדֵנוּ לְהוֹשִׁיעַ לָאֻמְלָל הָזֶּה”.
וְאוּלָם חֲמָת בֶּן־הַמֶּלֶךְ שָׁכְכָה מִיָּד, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַזָּקֵן קָרָא מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת: “לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי אָבִי אָתָּה, בְזֵכֶר אִמִּי אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ לְהַטּוֹת אָזְנֶיךָ לִדְבָרַי”.
“יִשְׁמְרֵנוּ הַשֵּׁם!” עָנָָה הַמֶּלֶךְ. “הוּא מַתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר תּוֹעָה; כֵּיצַד אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת כָּאֵלֶּה!” וְכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל לַבַּקַן וְיָרַד עִמּוֹ מִן הַגִּבְעָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ. שָׁם עָלוּ שְׁנֵיהֶם עַל סוּסִים יָפִים מְכֻסִּים שְׂמִיכוֹת יְקָרוֹת, וַיִּרְכְּבוּ בְרֹאשׁ הַמַּסָּע עַל פְּנֵי הַמִישׁוֹר. וְעַל יְדֵי בֵן־הַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל נָתְנוּ כְבָלִים, וַיַּאַסְרוּהוּ בִיתָרִים אֶל דַבֶּשֶׁת הוּגָן וּשְׁנֵי רוֹכְבִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ שָׂמוּ עַין פְּקוּחָה עַל כָּל אַחַת מִתְּנוּעוֹתָיו.
ד.
שֵׁם הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הָיָה סָעוּד שֻׂלְטַן הַוַּחַבִּים. זְמַן רַב לֹא הָיוּ לוֹ בָנִים וּבָאַחֲרוֹנָה נוֹלָד לוֹ בֵן, שֶׁאֵלָיו נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ זֶה יָמִים רַבִּים. אוּלָם אִצְטַגְנִינָיו, שֶֹשָּׁאַל אֶת פִּיהֶם עַל־דְבַר גוֹרָל בְּנוֹ, אָמְרוּ לוֹ כִּי עַד יוֹם מְלֹאת לוֹ עֶשְֹרִים וּשְׂתַּים שָׂנָה הוּא עוֹמֵד בְּסַכָּנָה לִהְיוֹת נִדְחֶה מִפְּנֵי אַחֵר. וְעַל־כֵּן, בִּכְדֵי שֶׁיִהְיֶה לִבּוֹ סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי לֹא יְאֻנֶּה לִבְנוֹ כָל רָע עָמַד וּשְׁלָחוֹ אֶל רֵעוֹ מִנּוֹעַר אֶלְפִי־בֵּי שֶׁיְהֵא אוֹמֵן אוֹתוֹ עַד הֲגִּיעוֹ לִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְשָׁלֹש, וְעַד הַיּוֹם הַהוּא יְהֵא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לוֹ.
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה סִפֵּר הַשֻׂלְטָן לִבְנוֹ הַמְּדֻמֶּה וְיַחַד עִם זֶה הִגִּיד לוֹ, כִי טוּב תָּאֳרוֹ וְהִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה מְפִיקִים רָצוֹן מִמֶּנּוּ עַד מְאֹד.
וַיְהִי כְבוֹאָם אֶל אֶרֶץ הַשֻּׁלְטָן, וַיָּרִיעוּ כָל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לִקְרָאתָם בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה; כִּי הַשְׁמוּעָה עַל־דְּבַר שִׁיבַת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הִקִּיפָה אֶת כָּל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים. בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אֲשֶׁר עָבְרוּ בָהֶם. הוּקָמוּ שְׁעָרִים מְקֻשָּׁטִים בִּירַק עָלִים וּמִקְלְעוֹת פְּרָחִים, וִילָאוֹת וְקִיטָאוֹת מַזְהִירִים בִּצְבָעִים שׁוֹנִים כִּיסּוּ אֶת פְּנֵי הַבָּתִּים, וְהָעָם נָתַן קוֹלוֹ בְהַלֵּל וְהוֹדָיָה לֵאלֹהָיו וְלִנְבִיאוֹ, שֶׁשָּׁלַח לָהֶם בֵּן־מֶלֶךְ יְפֵה מַרְאֶה כָּזֶה. כָּל זֶה מִלֵּא אֶת לְבָב הַחַיָּט הַיָּהִיר עֵדֶן וָנַחַת; אֲבָל בְּאוֹתָהּ מִדָּה וְעוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִמֶּנָּהּ נִמְּלָא לִבּוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי אוֹמַר, שֶׁעוֹד הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם אָסוּר בְּזִיקִים, רֶגֶשׁ יֵאוּשׁ. אִישׁ לֹא שָׂם אֵלָיו לֵב בִּשְׁעַת הַחֶדְוָה הַכְּלָלִית שֶׁבְּאֱמֶת הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מְכֻוֶּנֶת נֶגְדּוֹ. קוֹלוֹת לָאֲלָפִים וּלִרְבָבָה קָרְאוּ בְשֵׁם אוֹמַר, אֲבָל אַף אֶחַד מֵהֶם לֹא הָיָה חוֹלֶה עָלָיו; לְכָל הַיּוֹתֵר הָיָה אֶחָד אוֹ שֵׁנִי שׁוֹאֵל, מִי הוּא הָאִישׁ הַמּוּבָל עָקוּד אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וּכְאֵב נוֹרָא אַחֲזוֹ לְשֶׁמַע הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַמְּלַוִּים אוֹתוֹ: “זֶהוּ חַיָּט מְשֻגָּע.”
לְסוֹף בָּאוּ הָרוֹכְבִים לְעִיר הַבִּירָה שֶׁל הַשֻּׂלְטָן, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּשִׂמְחָה עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר בֶּעָרִים הָאֲחֵרוֹת. הַשֻׂלְטָנִית, מַטִרוֹנִיתָה חֲשׁוּבָה בָּאָה בְיָמִים, חִכְּתָה לָהֶם יַחַד עִם כָּל מַעֲמַד מְשָׁרְתוֹתֶיהָ בַּהֵיכָל הֲכִי־מְפוֹאָר שֶׁבָּאַרְמוֹן. רִצְפַּת הַהֵיכָל הָיְתָה מְכֻסָּה טָפִיט גָּדוֹל מְאֹד, הַכְּתָלִים הָיוּ מְקֻשָּטִים בִּירִיעוֹת בַּד מִצֶּבַע תְּכֵלֶת אֲחוּזוֹת בַּחֲבָלִים וְצִיצִיּוֹת שֶׁל גְדִילֵי זָהָב מָשְׁזָר עַל גְּלִילֵי כֶסֶף גְּדוֹלִים.
בִּשְׁעַת בִּיאַת הַמַּסָּע לְעִיר הַבִּירָה כְּבָר כִּסָּה חֹשֶׁךְ אֶת עֵין הָאָרֶץ וּמִפְּנֵי זֶה הָדְלְקוּ בַהֵיכָל מְנוֹרוֹת רַבּוֹת כַּדּוּרִיוֹת וּמְרֻבּוֹת הַצְּבָעִים, שֶׁהַלַּיְלָה כַיּוֹם הֵאִירוּ, וְאוּלָם הָאוֹר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל וּמְגֻּוָּן שָׂרַר בַּחֵלֶק הַתֵּחְתּוֹן שֶׁבַּהֵיכָל, בִּמְקוֹם שָׁם יָשְׁבָה הַשֻׂלְטָנִית עַל כִּסֵּא מַלְכוּתָהּ. הַכִּסֵּא עָמַד עַל אַרְבַּע מַעֲלוֹת וְהָיָה כֻלּוֹ זָהָב טָהוֹר, וּמְשֻׁבָּץ אַחְלָמוֹת גְּדוֹלוֹת. הָאֵמִירִים, הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַמַּלְכוּת, אָחֲזוּ בְאַפִּרְיוֹן שֶׁל מֶשִׁי מִצֶּבַע אַרְגָּמָן שֶהָיָה נָטוּי מִמַּעַל לְרֹאשָׁהּ שֶׁל הַשֻּׂלְטָנִית וְהַשַּׁיִךְ מִמֵּיּדִינָה הֵנִיף עָלֶיהָ בִמְנִיפָה מִנּוֹצוֹת־טַוָּס לְהָפִיג חֻמָּהּ. בְּמַצָּב כָּזֶה יָשְׁבָה הַשֻּׂלְטָנִית וְחִכְּתָה לְבַעֲלָהּ וְלִבְנָהּ; גַּם הִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ לְמִן הַיּוֹם שֶנּוֹלַד לָהּ, אֲבָל חֲלוֹמוֹת רַבֵּי־עִנְיָן הֶרְאוּ לָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב אֶת יֶלֶד גַּעְגּוּעֶיהָ, בְּאוֹפָן שֶׁחָשְׁבָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ בֵּין אֶלֶף מִבְּנֵי גִילוֹ. עַתָּה נִשְׁמַע שְׁאוֹן הַמַּסָּע הַהוֹלֵךְ וְקָרֵב, קוֹל תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת הִתְעָרֵב בְּקוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ, קוֹל שַעֲטַת פַּרְסוֹת הַסּוּסִים מִלֵּא אֶת חֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ, קוֹל צַעֲדֵי הַבָּאִים הִגִּיעַ עַד לְאָזְנֵי הַנֶּאֱסָפִים שָׁם. דַּלְתֵי הַהֵיכָל נִפְתְחוּ לִרְוָחָה, וְדֶרֶךְ שׁוּרַת הָעֲבָדִים, שֶׁעָמְדוּ צְפוּפִים, כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַכִּסֵּא, עָבְרוּ הַשֻּׂלְטָן וּבְנוֹ שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ וַַיִּגְשׁוּ אֶל כִּסֵּא הַמַּלְכָּה.
“הֵיְלִיכִי אֶת בְּנֵךְ אֲשֶׁר הִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו זֶה שָׁנִים רַבּוֹת”, אָמַר הַשֻׂלְטָן.
אוּלָם הַשֻׂלְטָנִית נִכְנְסָה לְתוֹךְ דְבָרָיו וַתִּקְרָא: “לֹא בְנִי הוּא זֶה. לֹא אֶת רִשְׁמֵי הַפָּנִים הָאֵלֶּה הֶרְאָה לִי הַנָּבִיא בַחֲלוֹם!”
אַךְ חָפֵץ הַשֻּׁלְטָן לְהוֹכִיחַ אֶת אִשְׁתוֹ עַל אֱמוּנָתָהּ הַטְּפֵלָה וְהִנֵּה דֶלֶת הַהֵיכַל נִפְתְחָה שֵׁנִית וּבֵן־הַמֶּלֶךְ אוֹמַר נִדְחַק וְנִכְנַס, מֻרְדָּף מִשּׁוֹמְרָיו, שֶׁהִתְחַמֵּק וְנִמְלַט מֵהֶם בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, וַיִּפּל בְּלִי רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו אַרְצָה לְרַגְלֵי הַכִּסֵּא וַיֹּאמַר: “אַמוּתָה פֹה, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אָב אַכְזָרִי; כִּי אֶת הַחֶרְפָּה הָזֹּאת כְּבָר נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא”. כִּשְׂמוֹעַ הַנֶּאֱסָפִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּצֵא לִבָּם וַיִּסַּבּוּ עַל הָאֻמְלָל וַיֹאמְרוּ לְאָסְרוֹ שֵׁנִית בַּחֲבָלִים. אוּלָם הַשֻּׂלְטָנִית, שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְעֵינַיִם מְפִיקוֹת תִּמָּהוֹן, קָפְצָה מֵעַל כִּסְאָהּ וַתִּקְרָא: “הַרְפּוּ מִמֶּנּוּ! אִישׁ אַל יָהִין לָגַעַת בּוֹ, כִּי הוּא הַנַּעַר, אֲשֶׁר עֵינַי לֹא רָאוּ עַד עַתָּה, אַךְ לִבִּי יָדַע אוֹתוֹ”!
יְדֵי הַשׁוֹמְרִים, שֶׁהֶחֱזִיקוּ בְאוֹמַר, רָפוּ לְשֶׁמַע דִבְרֵי הַשֻּׂלְטָנִית, אֲבָל הַשֻּׁלְטָן בַּחֲרוֹת אַפּוֹ בוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הַמּוּזָרָה שֶׁל אוֹמַר, קָרָא לָהֵם לֶאֱסוֹר אֶת הַמְּשֻׁגַּע. “אֲנִי פֹה אָדוֹן”, אָמַר בְּקוֹל מְצַוֶּה, “פֹּה אֵין דָּנִים עַל־פִּי חֲלוֹמוֹת נָשִׁים, אֶלָּא עַל־פִּי סִמָּנִים מוּבְהָקִים! הַנַּעַר הַזֶּה (בְהוֹרוֹתוֹ בְאֶצְבַּע עַל לַבַּקַּן) הוּא בְנִי, כִּי הוּא הֵבִיא לִי אֶת הַסִּמָּן, אֲשֶׁר מָסַרְתִּי לְרֵעִי אֶלְפִי, אֶת הֶחָרֶב”.
“הוּא גָנַב אוֹתָהּ” צָעַק אוֹמַר, הוּא הִשְתַּמַּש בְתֹם לְבָבִי שֶבָּטַח בּוֹ, לְרָעָתִי לִמְעֹל בִּי מָעַל"! אוּלָם הַשֻּׂלְטָן לֹא הִטָּה אֹזֶן לְקוֹל בְּנוֹ, כִּי הוּא הָיָה רָגִיל לַעֲמוֹד כָּל יָמָיו עַל דַּעְתּוֹ, מִבְּלִי לִשְׁמוֹעַ דַּעַת אַחֵר, וַיְצַו הַשֻּׂלְטָן וַיּוֹצִיאוּ אֶת הָאֻמְלָל אוֹמַר בִּנְזִיפָה מִן הַהֵיכָל וְאֶת לַבַּקַן לָקַח עִמּוֹ אֶל חֶדְרוֹ, מָלֵא חֵמָה עַל אִשְׁתּוֹ הַשֻּׂלְטָנִית, שֶׁחַי עִמָּהּ בְּשַלְוָה זֶה חָמֵש וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
ה.
הַמְּאוֹרָעוֹת הַלָלוּ מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ הַשֻּׂלְטָנִית עַד מְאֹד; הִיא יָדְעָה אֶל נָכוֹן, כִּי לֵב הַשֻּׁלְטָן נִפְתָּה לְהַאֲמִין לְאֵיזֶה נוֹכֵל וְרַמָּאִי, כִּי אֶת הַנַּעַר הָאֻמְלָל הַלָּז רַאֲתָה הַרְבֵּה פְעָמִים בַּחֲלוֹם בְּתוֹר בְּנָהּ.
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּנַח לָה מְעַט מֵעָצְבָּהּ וּמֵרָגְזָהּ הִתְחִילָה חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת, בְּאֵיזֶה אוֹפֶן יַעֲלֶה בְיָדָהּ לְהוֹכִיחַ לְבַעֲלָהּ אֶת מְשׁוּגָתוֹ, הַדָּבָר הָיָה אָמְנָם כָּבֵד מְאֹד, כִּי הַנַּעַר אֲשֶׁר אָמַר, כִּי הוּא בְנָהּ, מָסַר לַשֻּׂלְטָן אֶת סִמַּן־ הַהַכָּרָה – הַחֶרֶב, וּמִלְבָד זֹאת, כְּפִי שֶהֻגַּד לָהּ, סִפֵּר לוֹ אוֹמַר בְּעַצְמוֹ כָל כַּך הַרְבֵּה דְּבָרִים מִקּוֹרוֹת חַיָּיו, שֶׁנָּקֵל הָיָה לוֹ לְמַלְּאוֹת אֶת תַּפְקִידוֹ מִבְּלִי לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ.
וַתִּשְׁלַח הַשֻּׁלְטָנִית וָתִּקְרָא לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לִוּוּ אֶת הַשֻׁלְטָן אֶל עַמּוּד אֶל־שֵׂירָיַה, וַתִּשְׁאַל אוֹתָם עַל אֹדוֹת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר רָאוּ וְשָׁמְעוּ שָׁם, הַכֹּל בִּפְרָטוּת יְתֵרָה וּבְדִיּוּק נִמְרָץ, וְאַחֲרֵי כֵן קָרְאָה לְשִׁפְחוֹתֶיהָ לְטַכֵּס עֵצָה עִמָּהֶן. וַתֹּאמֶר לָהּ טְשֶרְקֵיסִית זְקֵנָה אַחַת, וּמֶלֶכְסַלַּה שְׁמָה: “אִם לֹא יַטְעֵנִי זִכְרוֹנִי, גְּבֶרֶת נִכְבָּדָה, קָרַא הַנַּעַר, אֲשֶׁר מָסַר אֶת הַחֶרֶב, לַנַּעַר, אֲשֶׁר אַת חוֹשֶׁבֶת, כִּי הוּא בְנֵך, בְּשֵׁם לַבַּקַּן חַיָּט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ, הַאַף אֵין זֹאת”? “כֵּן הוּא” עָנְתָה הַשֻּׁלְטָנִית, אוּלָם לָמָּה זֶה תִשְׁאָלִי"?
“מַה דַעְתֵּךְ?” הוֹסִיפָה הַזְּקֵנָה, הָאִם לֹא אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁהָרַמָּאִי הַזֶּה קָרָא אֶת בְּנֵךְ בִּשְׁמוֹ הוּא? – וְאִם כֵּן הוּא בֶאֱמֶת, אָז יֵשׁ אֶמְצָעִי טוֹב אֶחָד לִתְפֹּשׂ אֶת הָרַמָּאִי, וְאוֹתוֹ אֲגַלֶּה לָךְ רַק בַּחֲשָׁאִי". הַשֻׂלְטָנִית הִטְּתָה אֶת אָזְנָה אֶל פִּי שִׁפְחָתָה, וַתִּלְחַש לָהּ הַשִׁפְחָה דָבָר, שְׁכְּנִרְאֶה, מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָּ, כִּי הִיא הֵכִינָה עַצְמָה לָלֶכֶת אֶל הַשֻּׁלְטָן.
הַשֻּׁלְטָנִית הָיְתָה אִשָּׁה חֲכָמָה. הִיא יָדְעָה הֵיטֵב אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֻׂלְטָן וְהֵבִינָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן לְטוֹבָתָהּ.
.jpg)
הִיא הֶעֱמִידָה אֵיפוֹא פָנִים, כְּאִילוּ חֲפֵצָה הִיא לְבַטֵּל אֶת רְצוֹנָהּ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ וּלְהַכִּיר אֶת לַבַּקַּן לְבֵן לָהּ, וְרַק תְּנָאי אֶחָד תַּתְנֶה עִמּוֹ. הַשֻּׂלְטָן, שֶׁכְּבָר הִתְחָרֵט עַל כַּעֲסוֹ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ, הִסְכִּים לַתְּנָאי הַזֶּה. וַתֹּאמֶר הַשֻׂלְטָנִית: “רְצוֹנִי לְהַעֲמִיד אֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים עַל הַמִּבְחָן, לְבַעֲבוּר אֵדַע, לְמְי מֵהֶם יִתְרוֹן הַכְשֵׁר. אַחֶרֶת בִמְקוֹמִי הָיְתָה בוֹחֶנֶת אוֹתָם בִּרְכִיבָה, בְּהִתְאַבְּקוּת, בִּזְרִיקַת לֻנְבָּאוֹת, אֲבָל אֵלוּ הֵם דְּבָרִים שֶהַכּל יוֹדְעִים אוֹתָם; לֹא, אֲנִי חֲפֵצָה לִבְחֹן אוֹתָם בְּדָבָר הַצָּרִיךְ חֲרִיפוּת־הַשֵּׂכֶל. כֹּל אֶחָד מֵהֶם יִתְפֹּר לִי שִׂמְלָה וּמִכְנָסַיִם וְנִרְאֶה, מִי מִשְּׁנֵיהֶם יֵיטִיב לַעֲשׂוֹת”.
וַיִשְׂחַק הַשֻּׂלְטָן וַיֹאמַר: לֹא מֵחָכְמָה בִקַּשְׁתְּ זֹאת. הֲיִתָּכֵן, שֶבְּנִי יִתְחָרֶה עִם הַחַיָּט הַמְּטֹרָף בִּתְפִירַת שִׂמְלָה? לֹא, הָיֹה לֹא תִהְיֶה".
וְאוּלָם הַשֻּׂלְטָנִית מֵאֲנָה לְוַתֵּר עַל הַבְטָחַת בַּעֲלָהּ, שֶׁהִבְטִיחַ לָה מֵרֹאשׁ, וְהַשֻּׂלְטָן, שֶׁהָיָה רָגִיל לַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ, נָתַן סוֹף־סוֹף אֶת הַסְכָּמָתוֹ, אַף כִּי קָפַץ וְנִשְׁבַּע, כִּי אֵיךְ שֶׁהַחַיָּט הַמְטֹרָף יִצְטַיֵּן בִּיְדִיעָתוֹ לִתְפֹּר שְׂמָלוֹת לֹא יֹאבֶה וְלֹא יוּכַל לְקַבְּלוֹ בְתוֹר בֵּן.
וּבִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הָלַךְ הַשֻּׁלְטָן אֶל בְּנוֹ וַיְבַקֵּשׁ מִמֵּנוּ, לִבְלִי לְסָרֵב לְאֵם קַפְּדָנִית, שֶׁהִתְעַקְשָׁה לִדְרוֹש דַּוְקָא מִמֶּנּוּ לִתְפֹּר לָהּ שִׂמְלָה. וַיִּצְחַק לֵב לַבַּקַּן בְּקִרְבּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה: “אִם אֵין הַשֻּׁלְטָנִית חֲסֵרָה אֶלָּא זֹאת”, אָמַר בְּלִבּוֹ, “מוּבְטָחַנִי שֶׁאָפִיק רָצוֹן מִמֶּנָּה”.
וַיְּצַו הַמֶלֶך וַיְפַנּוּ שְׁנֵי חֲדָרִים, אֶחָד בִּשְׁבִיל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְאֶחָד בִּשְׁבִיל הַחַיָּט, וַיָּבִיאוּ לִפְנֵי כָל אֶחָד מֵהֶם חֲתִיכַת מֶשִׁי, מִסְפָּרַים, מַחַט וְחוּטִים דֵי צָרְכָּם, וַיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתָּם.
נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשֻּׂלְטָן עַרְגָה לָדַעַת, אִם יִצְלַח בְּיַד בְּנוֹ לַעֲשׂוֹת שִׂמְלָה שֶׁיְהֵא לָהּ צוּרַת בֶּגֶד; אֲבָל גָּם רוּחָהּ שֶׁל הַשֻּׂלְטָנִית הִתְפַּעֲמָה מִדְּאָגָה, שֶמָּא לֹא תַעֲלֶה עָרְמָתָה יָפֶה. שְׁנֵי יָמִים קָבְעוּ לַנְּעָרִים לִגְמֹר מְלַאכְתָּם. בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי שָׁלַח הַשֻּׂלְטָן לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ, וְאַחֲרֵי בוֹאָהּ אֵלָיו חָזַר וְשָׁלַח אֶל חַדְרֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַנְּעָרִים לְהָבִיא אֶת הַשְּׂמָלוֹת יַחַד עִם עוֹשֵׂיהֶן. בְּפָנִים שֶׁל מְנַצֵּחַ נִכְנַס לַבַּקַּן אֶל הַשֻּׂלְטָן וַיִּפְרֹשׂ לְעֵינָיו הַמְפִיקוֹתַ תּמָּהוֹן, אֶת הַשִׂמְלָה אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּאָמְרוֹ: “רְאֵה־נָא אָבִי, וְאַתְּ, אִמִּי, הוֹאִילִי וּרְאִי, אִם לֹא מַעֲשֶׂה יְדֵי אָמָן הִיא הַשִּׂמְלָה הַזֹּאת? יִתְעָרֵב נָא אִתִּי חַיַּט־הֶחָצֶר הַיּוֹתֵר מָהִיר, אִם יוּכַל לַעֲשֹוֹת כָּמוֹהָ”.
וַתִשְׂחַק הַשֻׂלְטָנִית וָתֵּפֶן אֶל אוֹמַר: “וְאַתָּה, בְּנִי, מֶה עֲשִׂיתָ?” וַיַּשְׁלֵךְ אוֹמַר אֶת הַמֶּשִׁי וְאֶת הַמִּסְפָּרַיִם אַרְצָה וַיִּקְרָא בְאִי־רָצוֹן: “אוֹתִי לִמְּדוּ לִבְלֹם סוּס וְלִשְׁלֹף חֶרֶב; אֶת חֲנִיתִי אֲנִי קוֹלֵעַ אֶל הַמַּטָּרָה בְמֶרְחַק שִׁשִּׁים צְעָדִים וְאֵינֶנִי מַחֲטִיא, אוּלָם מְלֶאכֶת־הַמַּחַט זָרָה לִי וְגַם אֵינָהּ לְפִי כְבוֹדוֹ שֶׁל חֲנִיךְ אֶלְפֵי־בֵּי מוֹשֵׁל קַאִירוֹ”.
“אַתָּה הַבֵּן הָאֲמִתִי לְאָבִיךְ”, קָרְאָה הַשֻּׁלְטָנִית. “הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לְחַבֶּקְךָ בִּזְרוֹעוֹתָי!” וּבִפְנוֹתָה אֶל הַשֻּׁלְטָן הוֹסִיפָה: “סְלַח־נָא לִי, בַּעֲלִי וְאַלּוּפִי, כִּי הִרְשֵׁיתִי לִי לְהִשְׁתַּמֵּש בְּעָרְמָה זוּ. הַאַינְךָ רוֹאֶה עוֹד, מִי הוּא בֶן־הַמֶּלֶך וּמִי הַחַיָּט? אָכֵן, יָפָה הִיא הַשִּׂמְלָה, שֶׁעָשָׂה לְךָ בִּנְךָ, וְרוֹצָה הָיִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, מִמִּי לָמַד אֶת הַמְּלָאכָה הַזֹּאת”.
שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת הִבִּיט הַשֻּׂלְטָן בְּאִי־אֵמוּן חֲלִיפוֹת פַּעַם אֶל אִשְׁתּוֹ וּפַעַם אֶל לַבַּקַּן, שֶׁאַךְ לַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ לְהִתְגַּבֵּר עַל מְבוּכָתוֹ וּלְהַסְתִּיר אֶת פָּנָיו שֶּׁנִּתְכַּרְכְּמוּ, וְאַחֲרֵי־כֵן אָמַר: הָאוֹת הַזֶּה אֵינוֹ מַסְפִּיק לִי, אֲבָל תוֹדוֹת לְאַלַּאה יֶשׁ לְאֵל יָדִי לְהתְוַּדֵעַ, אִם רִמּוּנִי אוֹ לֹא, בְּאוֹפֶן אַחֵר."
וַיְּצַו הַשֻּׂלְטָן וַיָבִיאוּ לוֹ אֶת הַסּוּס הַיּוֹתֵר קַל בְּרַגְלָיו וַיַּעַל עָלָיו וַיִּרְכַּב אֶל יַעַר אֶחָד לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר. בַּיַּעַר הַזֶּה גָּרָה עַל־פִּי אֲגָדָה קְדוּמָה פֵיאָה טוֹבַת־לֵב וְאַדוֹלִצַאִידָה שְׁמָה, שֶׁכְּבָר רַבּוֹת פְּעָמִים הָיְתְָה עֶזְרָה בַצָּרָה לַמְּלָכִים מִבְּנֵי שִׁבְטוֹ כְּשֶהָלְכוּ לִטּוֹל עֵצָה מִמֶּנָּה; אֵלֶיהָ מִהֵר עַתָּה הַשֻּׂלְטָן עַל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר.
.jpg)
בְּאֶמְצַע הַיַּעַר הָיְתָה כִּכָּר רַחֲבַת יָדַיִם מֻקֶּפֶת אֲרָזִים גְּבוֹהִים. שָׁם יָשְבָה לָהּ הַפֵיאָה גַּלְמוּדָה וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקות דָּרְכָה רֶגֶל בֶּן־תְּמוּתָה עַל הַכִּכָּר הַזֹּאת; כִּי עוֹד מִימֵי קֶדֶם הָיְתָה, עַל־פִּי מָסוֹרָה מֵאִישׁ לְאִישׁ, אֵיזוֹ אֵימָה שֶׁלֹא נוֹדָע טִבְעָהּ, מֻטֶּלֶת עַל הַמָּקוֹם הַהוּא.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשֻּׂלְטָן אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ שֶׁל הַפֵיאָה, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּקְשַׁר אוֹתוֹ אֶל עֵץ וַיַעֲמֹד בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר וַיִּקְרָא בְקוֹל גָדוֹל: “אִם אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי תָמַכְת אֶת אֲבוֹתַי בַּעֲצָתֵךְ הַטּוֹבָה לְעִתוֹת בַּצָּרָה, הַטִּי־נָא אָזְנֵךְ לְבַקָּשַת נֶכְדָם וְעוּצִי גַם לִי עֵצָה, בִּמְקוֹם שֶׁדַעַת אֱנוֹשׁ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ”.
וְלֹא הִסְפִּיק הַשֻּׂלְטָן לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת עַד שֶׁנִפְתַּח אַחַד הָאֲרָזִים וְאִשָׁה רְעוּלָה, לְבוּשָׁה שִׂמְלָה אֲרֻכָּה לְבָנָה יָצְאָה מִמֶּנּוּ וַתַּעֲמוֹד לְפָנָיו. “יָדַעְתִּי מַה הֶבִיאֲךָ הֵנָּה” אָמְרָה הַפֵיאָה “כַּוָּנַּתְּךָ, שֻׂלְטָן סָעוּד, טוֹבָה וּרְצוּיָה וְעַל־כֵּן גַּם אֶהְיֶה לְךָ לְעֵזֶר. קַח אֵיפוֹא מִיָּדִי אֶת שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים הָאֵלֶּה, יִבְחֲרוּ לָהֵם שְׁנֵי הַנְּעָרִים, הָאוֹמְרִים כּי בָנֵיךָ הֵם, אִישׁ, אִישׁ אַרְגָּז אֶחָד. מִי שֶׁהוּא בִנְךָ בֶּאֱמֶת, בְּטוּחָה אֲנִי בָזֶה, יִבְחָר בָּאַרְגָּז הַטּוֹב”. וּבְדַבְּרָה הוֹשִׁיטָה לוֹ הַזְּקֵנָה שְׁנֵי אַרְגְּזֵי־שֵׁן מְחֻשָּקִים זָהָב וּמְשֻׁבָּצִים פְּנִינִים; עַל הַצְּמִידִים, אֲשֶׁר לַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ הַשֻּׁלְטָן לְפָתְחָם, הָיוּ חֲרוּתוֹת כְּתֹבוֹת מְמֻלָּאוֹת אַבְנֵי שֹׁהַם.
בְּעֵת רָכְבוֹ לְבֵיתוֹ לֹא פָסַק הַשֻּׁלְטָן לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל־אֹדוֹת הָאַרְגָזִים, שֶׁבְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא יָכֹל לְפָתְחָם וְלָדַעַת מַה נִּמְצָא בָהֵם. גַם הַכּתֹבוֹת לֹא הֵפִיצוּ אוֹר בָּהִיר עַל הַדָּבָר הַכָּמוּס, כִּי עַל אַחַד הָאַרְגָּזִים הָיָה כָתוּב: כָּבוֹד וּתְהִלָּה, וְעַל הַשֵּׁנִי: אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר. “גַּם לִי”, אָמַר הַשֻּׂלְטָן בְּלִבּוֹ, “לֹא הָיָה נָקֵל לִבְחֹר בֵין שְׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, שֶהֵם יָפִים וְנֶחֱמָדִים וּמוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב בְּאוֹפֶן אֶחָד”.
ו.
וַיְּהִי כַאֲשֶׁר שָׁב הַשֻּׂלְטָן אֶל אַרְמוֹנוֹ וַיִשְׁלַח לִקְרוֹא לַשֻּׂלְטָנִית וַיְּסַפֶּר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶֹר דִבְּרָה אֵלָיו הַפֵיאָה. שָׁמְעָה הַשֻּׁלְטָנִית אֶת דִבְרֵי הַפֵיאָה וַתִּשְׂמַח מְאֹד, כִּי לִבָּהּ אָמַר לָהּ, כִּי הַנַּעַר, אֲשֶׁר לִבָּהּ הָלַך אַחֲרָיו, יִבְחַר בָּאַרְגָּז, אֲשֶׁר יוֹכִיחַ בְּאֵיזֶה אוֹפֶן שֶׁהוּא, כִּי הוּא בְנָהּ הָאֲמִתִּי.
לִפְנֵי כִסֵא הַשֻּׂלְטָן הָעָמְדוּ שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת; עֲלֵיהֶם הִצִּיג הַשֻּׁלְטָן אֶת שְׁנֵי הָאַרְגָּזִים, אַרְגָּז עַל שֻׁלְחָן, אַרְגָּז עַל שֻׁלְחָן, וְאַחֲרֵי כֵן יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וַיְּצַו לְאֶחַד מֵעֲבָדָיו לִפְתֹחַ אֶת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל. וַיָּבוֹאוּ הָאֵימִרִים וְהַפַּחוֹת, אֲשֶׁר קָרָא לָהֵם הַשֻּׂלְטָן, הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים דֶרֶךְ הַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחוֹת וַיֵּשְׁבוּ עַל כְּסָתוֹת יְקָרוֹת, שֶׁהָיוּ מֻצָּעוֹת לְאֹרֶךְ הַכְּתָלִים בְּצִדֵּי הַכִּסֵּא מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.
הֵם יוֹשְׁבִים וְּמְחַכִּים, וְהַשֻּׁלְטָן רָמַז לַעֲבָדָיו לְהָבִיא אֶת לַבַּקַּן. וַיָּבוֹא לַבַּקַן וַיִּצְעַד בְּרֶגֶל גַּאֲוָה דֶּרֶךְ הַהֵיכָל וַיִּשְׁתַּחוּ לִפְנֵי הַשֻּׂלְטָן עַל אַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁאַל: “מָה אֲדוֹנִי וְאָבִי מְצַוֶּה?”
וַיָּקָם הַשֻּׂלְטָן מֵעַל כִּסְאוֹ וַיֹּאמַר: “בְּנִי! מַטִּילִים סָפֵק בְּצִדְקַת טַעֲנָתְּךָ עַל הַשֵּׁם הַזֶּה, בְּאֶחָד מֵהָאַרְגָּזִִים הַלָּלוּ תִּמְצָא אִישׁוּר עַל צֶאתְךָ מֵחֲלָצָי! בְּחַר לְךָ וְאֵינִי מְסֻפַּק, כִּי תִבְחַר בָּאַרְגָּז הַטּוֹב!”
וַיָּקָם לַבַּקַּן וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי הָאַרְגָּזִים. זְמָן רַב שָׁקָל בְּדַעְתּוֹ, בְּאֵיזֶה מֵהָאַרְגָזִים יִבְחַר, וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר: "אָבִי הַנִּכְבָּד! כְּלוּם יֵשׁ אֹשֶׁר גָּדוֹל מִזֶּה לִהְיוֹת בֵן לְךָ, כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר יָקָר יוֹתֵר מֵעֹשֶׁר חַסְדְּךָ. וּבְכֵן אֵיפוֹא אֲנִי בּוֹחֵר בָּאַרְגָּז עִם הַכְּתֹבֶת אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר.
“אִם הֵיטַבְתָּ לִבְחֹר אוֹ לֹא, נִרְאֶה אַחֲרֵי־כֵן, וּלְעֵת עַתָּה שֵׁב עַל הַכֶּסֶת אֲשֶׁר לִימִין פַּחַת מֵידִינָה” אָמַר הַשֻּׁלְטָן וַיִּרְמֹז לַעֲבָדָיו.
וַיַּבְהִילוּ הָעֲבָדִים לְהָבִיא אֶת אוֹמַר; מַבָּטוֹ הָיָה קוֹדֵר, פָּנָיו עֲצוּבִים וּמַרְאֵהוּ עוֹרֵר חֶמְלַת כָּל הַנֶאֱסָפִים. גַּם הוּא הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַשֻּׂלְטָן אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ עַל דְּבַר חֶפְצוֹ.
וּבְשָמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשֻּׂלְטָן, כִּי עָלָיו לִבְחוֹר בְּאֶחָד מֵהָאַרְגָּזִים, קָם וַיִּתְיַצֵּב נוֹכַח הַשֻּׁלְחָן.
בְּעִיּוּן נִמְרָץ קָרָא אוֹמַר אֶת שְׁתֵּי הַכְּתֹבוֹת וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר: הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לִמְּדוּנִי לָדַעַת, שֶהָאֹשֶׁר אֵינֶנוּ מַתְמִיד וְהָעֹשֶׁר חוֹלֵף־עוֹבֵר; אֲבָל הֵם אִלְּפוּנִי גַם־כֵּן בִּינָה, כִּי בְלֵב הַגִּבּוֹר חָבוּי הוֹן, אֲשֶׁר לֹא יֹאבַד לָנֶצַח – הַכָּבוֹד, וְשֶכּוֹכַב הַתְּהִילָּה הַמֵּאִיר לֹא יֶאֱסֹף נָגְהוֹ יַחַד עִם הָאֹשֶׁר. וְאַף אִם נָטַל עָלַי לְהִוָּאֵשׁ מִכֶּתֶר מַלְכוּת, הִנֵּה הַגּוֹרָל הֻטָּל: כָּבוֹד וּתְהִלָּה! אֲנִי בוֹחֵר בָּכֶם!"
הוּא הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הָאַרְגָּז, אֲשֶׁר בָּחַר; אוּלָם הַשֻּׁלְטָן צִוָּה לוֹ לִבְלִי לְקַחְתּוֹ וּלְחַכּוֹת זְמַן־מָה. הוּא רָמַז לְלַבַּקַּן, שֶיִּגַּשׁ גַם הוּא אֶל שֻׁלְחָנוֹ וְִהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הָאַרְגָּז, אֲשֶׁר בָּחַר.
בֵּין כָּה וָכֹה וְהַשֻּׂלְטָן צִוָּה לְהָבִיא לוֹ לְגִין מַיִם מֵהַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה זֶמְזֶם אֲשֶׁר בְּמֶכָּה וַיִּטֹּל יָדָיו וַיְכַוֵּן פָּנָיו כְּלַפֵּי מִזְרָח וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו וַיִּתְפַּלֵּל: “אֵל אֱלֹהֵי אָבִי! אַתָּה, אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ אֶת שִׁבְטִי בִשְׁלֵמוּתוֹ וּבְטָהֳרָתוֹ בְמֶשֶׁךְ כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים, אַל־נָא תִתֵּן שֶׁיְחֻלַּל שְׁמָם שֶׁל הָאַבַּסִּידִים עַל־יְדֵי אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, הֱיֵה קָרוֹב לִבְנִי וְהָגֵן עָלָיו בְּשָׁעָה קָשָׁה זוּ”.
אַחֲרֵי גָמְרוּ אֶת תְּפִלָּתוֹ קָם מִכְּרֹע עַל בִּרְכָּיו וַיָּשָׁב אֶל כִּסְאוֹ וַיֵּשֶׁב עָלָיו. כָּל הַנֶּאֱסָפִים יָשְׁבוּ מַחֲרִישִׁים וּמְחַכִּים לִרְאוֹת, מַה יִּהְיֶה סוֹף הַדָּבָר. כִּמְעַט שֶׁלֹא עָרַב אִישׁ אֶת לִבּוֹ לִשְׁאוֹף רוּחַ וְהַדְּמָמָה גָדְלָה כָּל כַּך עַד שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹע קוֹל רִשְׁרוּשׁ עַכְבָּר בְּרוּצוֹ; אֵלּוּ שֶׁיַשְׁבוּ מֵאָחוֹר פָּשְׁטוּ אֶת גְּרוֹנָם, בִּכְדֵי לִרְאוֹת מֵעַל כִּתְפוֹת הַיּוֹשְבִים לִפְנֵיהֶם אֶת הָאַרְגָּזִים. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל הַשֻּׂלְטָן בְּקָרְאוֹ: “פִּתְחוּ אֶת הָאַרְגָּזִים!” וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְחוּ הָאַרְגָּזִים, שֶׁעַד עַתָּה לֹא הָיָה בְּכֹחַ אִישׁ לְפָתְחָם, מֵאֲלֵיהֶם.
בַּאַרְגָז, שֶׁבּוֹ בָחַר אוֹמַר, נִמְצָא מוּנָח עַל כַּר שֶׁל קְטִיפָה כֶּתֶר זָהָב קָטָן וְשַׁרְבִיט זָהָב; בְּאַרְגָזוֹ שֶׁל לַבַּקַּן – מַחַט גְּדוֹלָה וּמְעַט חוּטִים. וַיְּצַו הַשֻׂלְטָן לְהָבִיא בְפָנָיו אֶת הָאַרְגָּזִים, וַיָּסַר אֶת הַכֶּתֶר מֵעַל הַכַּר וַיַּנִּיחוֹ עַל כַּף יָדוֹ, וַיְהִי לְפֶלֶא, כִּי אַךְ נָגַע בּוֹ הַשֻּׂלְטָן בְאֶצְבְּעוֹתָיו, וַיֵּלֶךְ הַכֶּתֶר הַזָּעִיר הָלֹך וְגָדֹל, עַד כִּי גָּדַל לְמִדַּת עֲטָרָה אֲמִתִּית. וַיָּשֶׂם הַשֻּׂלְטָן אֶת הָעֲטָרָה בְּרֹאשׁ אוֹמַר, אֲשֶׁר כָּרַע בֶּרֶך לְפָנָיו, וַיִּשַּק לוֹ עַל מִצְחוֹ וַיּוֹשֶׁב אוֹתוֹ לִימִינוֹ. וְאֶל לַבַּקַּן פָּנָה הַשֻּׂלְטָן בִּדְבָרִים הָאֵלֶּה: מְשָׁל קַדְמוֹנִי אוֹמֵר: הִשָּׁאֵר, רַצְעָן, אֵצֶל אִמּוּמְךָ! כִּמְדֻמֶּה לִי, מוּטָב שֶׁתַּחֲזוֹר אֶל הַמַּחַט אַשֶׁר עָזַבְתָּ. אֵינְךָ רָאוּי אָמְנָם, שֶאֶהְיֶה מַטֶּה בִּשְׁבִילְךָ כְּלַפֵּי חֶסֶד, אֲבָל אִישׁ אֶחָד הִשְׁתַּדֵּל בַּעֲדְךָ לְפָנָי, שֶׁלֹּא אוּכַל הַיּוֹם לְהַשִׁיב אֶת פָּנָיו; וְעַל כֵּן אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתְךָ בַּחַיִּים, אוּלָם, אִם לַעֲצָתִי תִשְׁמַע, מַהֵר וַעֲזוֹב אֶת אַרְצִי".
מְדֻכְדָּךְ וּמְלֵא בוּשָׁה וּכְלִימָה עָמַד לַבַּקַּן. מִבְּלִי דַעַת, מַה לַעֲשׂוֹת, נָפַל עַל פָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי בֵן־הַמֶלֶך. "הַיּוּכַל בֵּן־הַמֶּלֶךְ לִסְלוֹחַ לִי? שָׁאַל וּמֵעֵינָיו נָשְׁרוּ דְמָעוֹת.
“אֵמוּן לְרֵעַ, חֶסֶד עִם אוֹיֵב – בִּשְׁתֵי הַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה מִתְגָּאֵה הָאַבִּיסִידִי” עָנָה אוֹמַר בַהֲרִימוֹ אֶת לַבַּקַן מִן הָאָרֶץ. “לֵךְ לְשָׁלוֹם!”
“אֲבָל, בְּנִי אַתָּה!” קָרָא הַשֻּׂלְטָן בְּהִתְרַגְּשׁוּת וַיִפֹּל עַל צַוְּארֵי בְנוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִשַּׁק לוֹ. הַפָּחוֹת וְהָאֵמִירִים וְכָל רַבֵּי הֶחָצֵר עָמְדוּ כֻלָם מִמְקוֹמָם וַיִּקְרְאוּ: אַשְׁרֶיךָ בֶּן־הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ! וּבְעוֹד הַנֶּאֱסָפִים צוֹהֲלִים וּמְרִיעִים לִקְרַאת בֶּן מַלְכָּם, חַלַק מֵהֶם לַבַּקַן וַיֵּצֵא בַחֲשַׁאִי מִן הַהֵיכָל וְאַרְגָּזוֹ בְיָדוֹ.
ז.
וַיֵרֶד לַבַּקַּן אֶל הָאֻרְוָה וַיַּחֲבֹשׁ אֶת מֻרְוָה סוּסוֹ וַיֵצֵא אֶת שַׁעַר הָאַרְמוֹן וַיִרְכַּב בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל אַלֶכְּסַנְּדְּרִיָּה. כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו בְּמֶשֶׁךְ הֱיוֹתוֹ בֶּן מֶלֶךְ הָיָה בְעֵינָיו כַּחֲלוֹם, וְרַק הָאַרְגָּז הַיָּפֶה הַמְצֻפֵּה זָהָב וּמְעֻלָּף אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת הִזְכִּירו, כִּי כָל זֶה רָאָה לֹא בַחֲלוֹם, כִּי אִם בְּהָקִיץ.
וַיְהִי בְּבוֹאוֹ לְאַלֶּכְּסַנְּדְּריָּה וַיָּשֶׂם אֶת פָנָיו יָשָׁר אֶל בֵּית הָאֻמָּן, אֲשֶׁר עָבַד אֶצְלוֹ לִפְנֵי עָזְבוֹ אֶת הָעִיר. שָׁם יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִּקְשְׁרֵהוּ אֶל שַׁעַר הַבַּיִת וַיִּכָּנֵס אֶל חֲדָר הָעֲבוֹדה: הָאֻמָּן, אֲשֶׁר לֹא הִכִּירוֹ בַרֶגַע הָרִאשׁוֹן, פָּנָה אֵלָיו בְּהַכְנָעָה יְתֵרָה וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ, בַּמֶה יוּכָל לְשַׁרְתוֹ; אוּלָם כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל מִקָּרוֹב בָּאוֹרֵחַ וַיַּכֵּר אֶת לַבַּקַּן קָרָא לְעוֹזְרָיו וְתַלְמִידָיו וְכֻלָּם הִתְנַפְּלוּ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל לַבַּקַּן, שֶלֹא חִכָּה כְלַל לְקַבָּלַת־פָּנִים כָּזוֹ; וַיָּדוּשׁוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בִזְיָרוֹת וּבְאַמּוֹת־הַמִּדָּה, וַיִדְקְרוּהוּ בִמְחָטִים וַיִּנְעֲצוּ בוֹ מִסְפָּרַיִם חָדוֹת, עַד אֲשֶׁר נָפַל מִתְעַלֵּף עַל חֲבִילָה שֶׁל בְּגָדִים יְשָׁנִים.
.jpg)
וּבְשָׁכְבּוֹ עַל חֲבִילַת הַבְּגָדִים הַבָּלִים הוֹכִיחוֹ הָאֻמָּן עַל פָּנָיו בְּדִבְרֵי־כִּבּוּשִׁים קָשִׁים עַל הַשִּׂמְלָה אֲשֶׁר גָנַב, אַךְ שָוְא הִתְאַמֵּץ לַבַּקַּן לְהַבְטִיחוֹ, כִּי הוּא לֹא בָא אֶלָּא עַל מְנַת לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת הֶזֵּקוֹ; אַךְ לָרִיק הִצִּיעַ לוֹ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ פִּי שָׁלֹשׁ מִמְּחִיר הַשִּׂמְלָה, – הָאֻמָּן וְעוֹזְרָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו שֵׁנִית, מָחוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ מִפֶּתַח הַבַּיִת וָחוּצָה. מֻכֶּה וּמְמֹרָט עָלָה לַבַּקַּן שֵׁנִית עַל סוּסוֹ וַיִרְכָּב אֶל מְלוֹן־שַׁיָּרוֹת. שָׁם הִנִּיחַ אֶת רָֹאשׁוֹ הֶעָיֵף וְהָרָצוּץ עַל כָּרֵי הַמִּטָּה וַיִתְּעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבָר יִסּוּרֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת בָּעוֹלָם הָעוֹבֵר, עַל־דְּבַר שְׂכַר מַעֲשִׂים טוֹבִים, שֶׁאֵינוֹ נִתָּן לָאָדָם בָעוֹלָם הַזֶּה, וְעַל דְּבַר הָאֹשֶׁר הָאֲנוּשִׁי הַבִּלְתִּי מַתְמִיד וּכְאַין נֶחְשָׁב. וַיַּחֲלֵט לַבַּקַּן לַחְדוֹל מִלְּהַלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת וְלָשׁוּב וְלִהְיוֹת אָדָם כָּשֵׁר וְיָשָׁר.
וַיְהִי מִמָּחֳרַת וַיִיקַּץ לַבַּקַּן מִשְּנָתוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה בִּבְשָׂרוֹ אֵין מְתוֹם מֵהַמַּכּוֹת, אֲשֶׁר הֻכָּה מֵאֵת הָאֻמָּן וְעוֹזְרָיו, וַיָּבֵן, כִּי הַמַּהֲלֻמּוֹת גֵּרְשׁוּ מִמֶּנוּ כָל רַעֲיוֹן עַל־דְּבַר גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד.
וַיִּמְכֹּר לַבַּקַּן בִּמְחִיר גָּדוֹל אֶת אַרְגָּזוֹ לְסוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וַיִּקֵן בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר קִבֵּל מִמֶּנוּ, בֵּית חוֹמָה וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם בֵּית־אֻמָנוּת לִמְלֶאכֶת חַיָּטִים. אַחֲרֵי גָמְרוֹ כָל זֹאת בְּטוֹב וְאַחֲרֵי תְלוֹתוֹ מִתַּחַת חַלּוֹן בֵּיתוֹ מִחוּץ שֶׁלֶט עִם כְּתֹבֶת: “לַבַּקַּן, עוֹשֵׂה־שְׂמָלוֹת” יָשַׁב וְהִתְחִיל טוֹלֵא בַמַּחַט וּבַחוּטִים אֲשֶׁר מָצָא בָאַרְגָּז אֶת בִּגְדּוֹ, אֲשֶׁר נִקְרַע בִּידֵי הַחַיַּט וְעוֹזְרָיו בְּאוֹפֶן כֹּה נֹורָא, וַיְהִי מִקֵּץ שָׁעוֹת אַחֲדוֹת וְלַבַּקַּן הָיָה צָרִיךְ לְהַפְסִיק בּאֶמְצַע הַמְּלָאכָה וְלָצֵאת הָחוּצָה, וּמַה־גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ לְמַרְאֶה הַדָּבָר הַמּוּזָר אֲשֶׁר רָאָה בְּשׁוּבוֹ, הַמַּחַט הוֹסִיפָה לִתְפֹּר מֵאֵלֶיהָ, מִבְּלִי אֲשֶׁר נַהֲגָה בָהּ יַד אִישׁ, הִיא עַשְׂתָה תְּפִירוֹת נָאוֹת וְדָקּוֹת מֵאֲשֶׁר עָשָׂה לַבַּקַּן בְּעַצְמוֹ בִּזְמַן שֶׁהַשָּׁעָה הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ ביוֹתֵר!
אָמְנָם כֵּן, אַף הַמַּתָּנָה הַיּוֹתֵר קָלָּה בְעֶרְכָּהּ, הָבָּאָה מִיַּד פֵיאָה טוֹבָה מְבִיאָה תֹעֶלֶת וְעֶרְכָּה רָב מְאֹד! אֲבָל עוֹד עֵרֶךְ אָחֵר הָיָה לַמַּתָּנָה הַזֹּאת: הַחוּט לֹא פַסָק מֵעוֹלָם וְאַף אִם הָיְתָה הַמַּחַט שׁוֹקֶדֶת עַל עֲבוֹדָתָהּ בִּשְׁקִידָה יְתֵרָה.
וַיֵּצֵא שֵׁם לַבַּקַּן בְּתוֹר חַיָּט לִתְהִילָּה בְּכָל הָאָרֶץ וַאֲנָשִׁים רַבִּים הִשְׁכִּימוּ לְפִתְחוֹ. אֲחֵרֵי גָזְרוֹ אֶת הָאֲרִיג וְאַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ בוֹ בְמַחְטוֹ אֶת הַדְּקִירָה הָרִאשׁוֹנָה, מִיָּד הִתְחִילָה הַמַּחַט תּוֹפֶרֶת מֵעַצְמָהּ וְלֹא פָסְקָה עַד אֲשֶׁר נִגְמַר הַבֶּגֶד. לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, וְכָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ נָתְנוּ לְלַבַּקַּן לִתְפֹּר אֶת בִּגְדֵיהֶם, כִּי הוּא עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בֶאֱמוּנָה וּבְהִדּוּר מְיוּחָד וּבִמְחִיר נָמוּךְ מְאֹד, וְרַק דָּבָר אֶחָד הָיָה לְפֶלֶא בְעֵינֵי כָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר אַלֶּכְּסַנְדְּרִיָּה, וְהוּא שֶלַּבַּקַּן עָבַד אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּעַצְמוֹ, בְּלִי עוֹזְרִים עַל יָדוֹ וַחֲדַר אֻמָנוּתוֹ הָיָה תָמִיד סָגוּר וּמְסֻגַּר.
הַכְּתֹבֶת שֶׁעַל גַבֵּי הָאַרְגָּז, שֶׁהָיְתָה מַבְטִיחָה לִבְעָלָיו אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר, נִתְאַמְּתָה בְאֹפֶן כָּזֶה; אֹשֶׁר וְעֹשֶר, אַף כִּי בְמִדָּה בֵינוֹנִית, לִוּוּ אֶת לַבַּקַּן עַל דַרְכּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. וּבְכָל עֵת שָׁמְעוֹ אֶת שֵמַע הַשֻּׁלְטָן הַצָּעִיר אוֹמַר, אֲשֶׁר שְׁמוֹ יָצַא בְּכָל הָאָרֶץ לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה; בְּכָל פַעַם שֶׁשָׁמַע, כִּי הַגִּבּוֹר הַזֶּה הָיָה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לְעָמּוֹ וְלִמְחִתָּה לְאוֹיְבָיו, הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: נוֹחַ לִי שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי חַיָּט, כִּי הַכָּבוֹד וְהַתְהִלָּה אֵינָם נִקְנִים לוֹ לָאָדָם אֶלָּא בְחֵרֶף נֶפֶשׁ. כַּךְ חָי לוֹ לַבַּקַּן בְשַׁלְוָה. נוֹח מֵעַצְמוֹ וּמְכֻבַּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאִם בֵּיְנָתַיִם לֹא תָשׁ כֹּחָהּ שֶׁל הַמַּחַט, אָז הִיא תוֹפֶרֶת מֵעַצְמָה עוֹד עַתָּה בַחוּט הַנִּצְחִי שֶׁל הַפֵיאָה הַטּוֹבָה אַדּוֹלְצְאִידָה.
א.
הַנּוֹסֵעַ דֶּרֶךְ שְׁוַבִּיָּה, מִן הָרָאוּי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח לְהָצִיץ לִזְמָן־מַה אֶל הַשְּׁוַרְצְוַלְדְּ; וְלֹא בִשְׁבִיל הָאִלָּנוֹת, אַף שלֹּא בְכָל מָקוֹם יֵשׁ לִמְצֹא אֳרָנִים גְּבֹהִים וְיָפִים בְּשֶׁפַע רַב כָּזֶה, אֶלָא בִשְׁבִיל הָאֲנָשִׁים הַיוֹשְׁבִים שָׁם וְהַמִּצְטַיְנִים מִשְּׁכֵנֵיהֶם שֶׁמִּסָּבִיב, הְִצְטַיְּנוּת– הָרְאוּיָה לִתְשׂוּמֶת־לֵב. הֵם גְּבֹהִים מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, רַחֲבֵי־כְתֵפַיִם, בַּעֲלֵי אֲבָרִים גַּסִּים, וְדוֹמֶה, כְּאִלּוּ הָרֵיחַ הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, הַזּוֹרֵם לַבְּקָרִים בֵּין בַּדֵּי הָאֳרָנִים, נָתַן לָהֶם מִשַּׁחַר יַלְדּוּתָם נְשִׁימָה יוֹתֵר חָפְשִׁית, עַיִן יוֹתֵר בְּהִירָה וְלֵב יוֹתֵר אַמִּיץ אַף כִּי קָשֶׁה, מֵאֲשֶר לְיוֹשְׁבֵי הָעֲמָקִים וְהַבְּקָעוֹת שֶׁלְּאֹרֶךְ הַנְּחָלִים. וְלֹא רַק בִּדְמוּתָם וּבְצַלְמָם, אֶלָּא גַם בְּמַלְבּוּשָׁם וּבְאָרְחוֹת חַיֵּיהֶם הֵם נִבְדָּלִים הַבְדֵּל מָחֳלָט מֵאֲחֵיהֶם, הַחַיִּים מִחוּץ לִתְחוּמָם. בְּיִחוּד נוֹהֲגִים יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְדְּ סִלְסוּל בְּהַלְבָּשְָתָם הַבַּדִּי. זְּקָנָם שֶׁל הַגְּבָרִים מְגֻדָּל, כְּפִי שֶׁהַטֶּבַע הִצְמִיחָה אוֹתוֹ מִסָּבִיב לְסַנְטֵרָם. הָאֲפֻדּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת, הַסַּרְבָּלִים הָרְחָבִים וּמְרֻבֵּי הַקְּמָטִים, הַפֻּזְמְקָאוֹת הָאֲדֻמִּים, הַכֹּבָעִים הַמְּחֻדָּדִים בַּעֲלֵי הַשּׁוּלַיִם הָרְחָבִים – כָּל זֶה טוֹבֵעַ עֲלֵיהֶם חוֹתָם מֻזָר, אֲבָל שֶׁל רִצִינוּת וַחַשִׁיבוּת. שָׁם הָאֲנָשִׁים עוֹסְקִים עַל הָרוֹב בַּעֲשִׂיַת זְכוּכִית; הֵם גַּם מְכִינִים שְׁעוֹנִים וּמַחֲזִירִים אִתָּם בְּכָל קַצְוֵי הַתֵּבֵל.
מֵעֵבֶר הַיַּעַר הַשֵּׁנִי יוֹשֵׁב חֵלֶק מֵהַשֵּׁבֶט הַזֶּה, אֲבָל כְּעִסְקָם כֵּן גַּם מִנְהֲגֵיהֶם וְהַרְגְּלֵיהֶם שׁוֹנִים הֵם מֵאֵלּוּ שֶׁל הַזַגָּגִים. הֵם סוֹחֲרִים בְּיַעֲרָם; הֵם גּוֹזְרִים אֶת אָרְנֵיהֶם וּמַקְצִיעִים אוֹתָם, מְבִיאִים אוֹתָם בְּרַפְסוֹדוֹת דֶּרֶךְ הַנַּגּוֹלְד אֶל הַנֵּיקָר וּמֵהַנֵּיקָר הָעֶלְיוֹן מוֹרִידִים הֵם אוֹתָם אֶל הָרְהֵין וּמִשָּׁם הָלְאָה בְדֶרֶך. הַמַּיִם בּוֹאֲךָ הוֹלַנְדִּיָה וְשָׁם עַל שְׂפַת הַיָּם הַכֹּל יוֹדְעִים אֶת יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד וְאֶת דּוֹבְרוֹתֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת; בְּכָל עִיר וָעִיר הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת־הַנָּהָר הֵם שׁוֹהִים זְמַן־מַה וּמְחַכִּים בְּגָאוֹן לַקּוֹנִים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ לִקְנוֹת אֶת הַקּוֹרוֹת וְהַקְּרָשִׁים. אוּלָם אֶת הַקּוֹרוֹת הַיּוֹתֵר אֲרֻכּוֹת וְעָבוֹת הֵם מוֹכְרִים בְּמֵיטַב כֶּסֶף אֶל הַמִּינְהֵירִים, הַבּוֹנִים מֵהֶן אֳנִיוֹת. הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֻרְגְּלוּ מִנֹּעַר לִחְיוֹת חַיֵּי־נוֹדְדִים גַּסִּים; הֵם שָׂשִׂים לָשׁוּט בְּדוֹבְרוֹתֵיהֶם בְּמוֹרַד הַנְּהָרוֹת וּמִצְטָעֲרִים, כְּשֶׁהֵם עוֹלִים בַּחֲזָרָה לְאֹרֶךְ הַחוֹף אֶל בֵּיתָם; מִסִּבָּה זוּ גַם תִּלְבָּשְׁתָּם הַנֶּהְדָּרָה שׁוֹנָה הִיא בְתָכְלִית מִזוּ שֶׁל הַזַגָּגִים, יוֹשְׁבֵי הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. הֵם לוֹבְשִׁים חֲמִילוֹת שֶׁל בַּד כֵּהֶה, בְָתֵּי־מִכְנְסַיִם בְּרֹחַב כַּף־יָד עוֹנְקִים אֶת חָזֵהֶם הָרָחָב, אֶת מָתְנֵיהֶם מְכַסִּים מִכְנְסֵי עוֹר שָׁחוֹר, שֶׁמִּכִּיסָם נִשְׁקָף כְּאוֹת־כָּבוֹד קְנֵה־מִדָּה שֶׁל נְחֹשֶׁת־קָלָל. אֲבָל שְׂשׂוֹנָם וּגְאוֹנָם הֵם הַמַּגָּפַיִם הַגְּדוֹלִים, אוּלַי הֲכִי גְדוֹלִים, שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִים לִנְעל בְּאֵיזֶה חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַתֵּבֵל, כִּי אֶפְשָׁר לְשַׁרְבְּבָם עַד לְמַעְלָה מִן הָאַרְכּוּבוֹת בְּגֹבַהּ זְרָתַיִם, וְהַדּוֹבְרָנִים יִכֹלִים לְהִתִהַלֵּךְ בָּהֶם בְּמֵי־מָתְנַיִם מִבְּלִי לְהַרְטִיב אֶת רַגְלֵיהֶם.
עוֹד לִפְנֵי זְמָן קָצָר הָיוּ יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה מַאֲמִינִים בְּשֵׁדֵי־יָעַר, וְרַק בַּיָמִים הָאַחֲרוֹנִים עָלְתָה לְהוֹצִיא מִלִּבָּם אֶת הָאֱמוּנָה הַטְּפֵלָה הַזֹאת. אוּלָם נִפְלָא הַדָּבָר, שֶׁגַּם שֵׁדֵי־הַיַעַר, הַחַיִים עַל פִּי הָאֲגָדָה בִּשְׁוַרְצְוַלְד, נִבְדָּלִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ בְאוֹתָן הַתִּלְבָּשׁוֹת הַשּׁוֹנוֹת, כָּכָה הָיוּ מְסַפְּרִים, שֶׁאִישׁוֹן־הַזְכוּכִית, שֵׁד קָטָן בְּגֹבַהּ אַמָּה וָחֵצִי, אֵינוֹ נִרְאֶה מֵעוֹלָם בִּלְבוּשׁ אַחֵר, מִלְּבַד בְּכֹבַע מְחֻדָּד, בַּעַל שׁוּלַיִם רְחָבִים, וּבַאֲפֻדָּה וּבְסַרְבָּלִים וְגַרְבַּיִם אֲדֻמִּים, בְּעֵת אֲשֶׁר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, הַמִּתְגּוֹרֵר בָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, שֶׁל הַיָעַר, הוּא בַעַל קוֹמָה עֲנָקִית וּכְתֵפַיִם רְחָבוֹת וְהוּא גַּם לָבוּשׁ בִּגְדֵי דוֹבְרָן. רַבִּים מֵהָאֲנָשִׁים, שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, מַחֲלִיטִים, שֶׁלֹא הָיוּ חֲפֵצִים לְשַׁלֵּם מִכִּיסָם מְחִיר הָעֲגָלִים, הַדְּרוּשִׁים לַעֲשׂוֹת מֵעוֹרָם מַגָפַיִם בִּשְׁבִילוֹ; כָּל כַּךְ גְּדוֹלִים הֵם, אוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, שֶׁלּבַר־נַשׁ פָּשׁוּט הָיוּ חוֹצִים עַד הַצַּוָּאר בְּלִי שׁוּם הַפְלָגָה.
ב
עִם שֵׁדֵי־הַיַּעַר הָאֵלֶּה אֵרַע פַּעַם אַחַת, כְּפִי הַמְּסֻפָּר, מְאוֹרָע מוּזָר לְבֶן שְׁוַרְצְוַלְד צָעִיר אֶחָד וְזֶהוּ: בִּשְׁוַרְצְוַלְד יָשְׁבָה אִשָּׁה אַלְמָנָה וּשְׁמָהּ בַּרְבַּרָה מוּנְק. אִישָׁהּ הָיָה בְחַיָּיו עוֹשֵׂה־פֶחָם, וְאַחֲרֵי מוֹתוֹ דָרְשָׁה הָאִשָּׁה מֵאֵת בְּנָהּ, שֶׁהָיָה אָז בֶּן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לֶאֱחֹז בְּיָדָיו מַעֲשֵׂה אָבִיו. פֶּטֶר מוּנְק הַצָּעִיר, נַעַר גְּבַהּ־קוֹמָה, לֹא הִתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלוֹ וְּבְחֵפֶץ לֵב הָיָה יוֹשֵׁב כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ לִפְנֵי הַמְּדוּרָה הַבּוֹעֶרֶת, וּמְזֻהָם וּמְפֻחָם הָיָה מַחֲזִיר בַּעֲיָרוֹת לִמְכֹּר אֶת גֶחָלָיו, מְעוֹרֵר בְּמַרְאֵהוּ גוֹעַל נֶפֶשׁ בְּלִבּוֹת כָּל רוֹאָיו.
וְאוּלָם שוּם פְֶחָמִי אֵינוֹ פָנוּי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל עַצְמוֹ וּמִכְּל־שֶׁכֵּן עַל אֲחֵרִים, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה פֶּטֶר מוּנְק יוֹשֵׁב אֵצֶל מְדוּרָתוֹ, הָיוּ הָאִלָּנוֹת שֶׁמִּסָּבִיב לוֹ וְהַדּוּמִיָּה הַגְּדוֹלָה, שֶׁשָּׂרְרָה בַיַּעַר, מְמַלְּאִים אֶת לִבּוֹ גַעֲגוּעִים עַל אֵיזֶה דָבָר, שֶׁלֹּא נוֹדַע לוֹ טִבְעוֹ, וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לִידֵי דְמָעוֹת. אֵיזֶה דָבָר הֶעֱכִיר אֶת נַפְשׁוֹ, אֵיזֶה דָבָר מָרָה וְעִצֵּב אֶת רוּחוֹ וְהוּא לֹא יָדַע, מַה־זֹאת. לְסוֹף עָלְתָה בְיָדוֹ לַעֲמֹד עַל תְּכוּנָתוֹ שֶׁל הַדָּבָר, אוֹתוֹ הִדְאִיב – מַעֲמָדוֹ. “פֶחָמִי שָׁחוֹר וְהוֹלֵךְ בְּגַפּוֹ! הָיָה אוֹמֵר עַל עַצְמוֹ, חַיִּים כָּאֵלֶּה אֵינָם חַיִּים. מַה נִכְבָּדִים הַזַגָּגִים, עוֹשֵׂי הַשְּׁעוֹנִים וְאַף גַּם הַמְּנַגְּנִים בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים! הוֹסִיף לְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ; וּכְשֶׁפֶּטֶר מוּנְק יוֹצֵא לַשּׁוּק, רָחוּץ בְּנִקָּיוֹן, עָטוּף אֲפֻדָּתוֹ שֶׁל אַבָּא עִם כַּפְתּוֹרֵי הַכֶּסֶף, שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ בִּימֵי מוֹעֵד וְחַג, וּפֻזְמְקָאוֹת אֲדֻמִים וַחֲדָשִׁים עַל רַגְלָיו, הָיוּ כָל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים מִתְבּוֹנְנִים אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמָם: מִי הוּא הָעֶלֶם רָם־הַקּוֹמָה הַזֶּה? וְהָיוּ מְשַׁבְּחִים בְּלִבָּם אֶת גְּרָָבָיו וְאֶת תִּלְבָּשְׁתוֹ הַיָּפָה וְתוֹךְ כְּדֵי שְׁאֵלָה הָיוּ עוֹנִים לְעַצְמָם בְּוַדַּאי: אֲהָה! הִנֵּה זֶה רַק פֶּטֶר מוּנְק עוֹשֵׂה־הַפֶּחָם!”
בַּדּוֹבְרָנִים מֵהָעֵבֶר הַשְּׁנִי הִתְקַנֵּא פֶּטֶר. כְּשֶׁהָיוּ הָאַתְּלִיטִים הַלָּלוּ בָאִים מִן הַיַּער, לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל, וַעֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים, חֲבָטִים וְשַׁרְשָׁרוֹת שֶׁל כֶּסֶף, שֶׁהִצְטָרְפוּ יַחַד לְמִשְׁקַל חֲצִי כִכָּר; כְּשֶׁהָיוּ הָעֲנָקִים הָאֵלוּ עוֹמְדִים בְּרַגְלַיִם מְפֻשָּׂקוֹת וּמִסְתַּכְּלִים בָּפָנִים שֶׁל אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים בִּבְנוֹת עַם הָאָרֶץ, הַיּוֹצְאוֹת בִּמְחוֹלוֹת, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים זֶה אֶת זֶה, כְּאֹרַח גּוּבְרִין הוֹלַנְדִּיִּים, וּמִעַשִּׁנִים טַבַּק בִּמִּקְטָרוֹת קוֹלוֹניּוֹת אֲרֻכּוֹת כְּדֶרֶךְ הַמִּינְהֵרִים מִמְּרוֹם עַד הָאָרֶץ, אָז הָיָה פֶּטֶר מְצַיֵר לוֹ בַּעַל־דּוֹבְרָה כָזֶה כְאִישׁ הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁר. וּכְשֶׁהָיוּ הַמְּאֻשָּׁרִים הָאֵלֶּה מַכְנִיסִים אֶת יְדֵיהֶם לְתוֹךָ אַמְתְּחוֹת בִּגְדֵיהֶם וּמוֹצִיאִים מִשָּׁם מְלֹא־כַף טַלָּרִים גְּדוֹלִים וּמְבַזְבְּזִים אוֹצְרוֹת כֶּסֶף בְּמִשְׂחַק הַקּוּבִיָה, חֲמִשָּׁה שִׁקְלֵי־זָהָב לְכַאן, עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי־זָהָב לְאֵילֶךְ, אָז חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל פֶּטֶר לְגַמְרִי וְהוּא הִתְחַמֵּק בְעֶצֶב אֶל סֻכָּתוֹ; כִּי כָל אֶחָד “מָרֵי דְצִיבֵי” הַלָּלוּ הָיָה מְאַבֵּד בְּעֶרֶב חַג אֶחָד יוֹתֵר, מִמַּה שֶּׁפֶּטֶר הַמִּסְכֵּן הָיָה יָכֹל לְהַרְוִיחַ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְמִימָה. בְּיִחוּד הָיוּ בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה שְׁלֹשָׁה, שֶׁפֶטֶר לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם יִתְקַנֵּא יוֹתֵר. הָאֶחָד הָיָה גָדוֹל וְעַב־בָּשָׂר וּבַעַל פָּנִים אֲדֻמִּים שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב לֶעָשִׁיר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁבְּכָל הַסְּבִיבָה, וְהָיוּ קוֹרְאִים לוֹ יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר, הוּא הָיָה יוֹרֵד פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה עִם עֲצֵי־בִּנְיָן, אַמְשְׁטֶרְדַּמָּה וְהַצְלָחָתוֹ עָמְדָה לוֹ תָמִיד לְמָכְרָם בִּמְחִיר יוֹתֵר יָקָר, מִשֶּׁמָּכְרוּ אֲחֵרִים אֶת עֲצֵיהֶם הֵם, עַד כִּי בְשָׁעָה שֶׁאֵלּוּ הָאֲחֵרִים הָיוּ עוֹלִים אֶל בָּתֵּיהֶם בְּרֶגֶל, הָיָה הוּא נוֹסֵע בְּמֶרְכָּבָה. הַשֵּׁנִי הָיָה הָאִישׁ הַיּוֹתֵר גָּבֹהַּ וְהַיּוֹתֵר כָּחוּשׁ שֶׁבְּכָל הַיָעַר; הוּא נִקְרָא שְׁלוּנְקֶר הָאָרֹךְ, וְעָלָיו הִתְפַּלֵּא מוּנְק בִּגְלַל עַזוּתוֹ הַנִּמְרָצָה; הוּא הָיָה מֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי הָאֲנָשִׁים הַיוֹתֵר חֲשׁוּבִים, הָיָה תוֹפֵס בְּבֵית־הַמְּזִיגָה מָקוֹם יוֹתֵר רָחָב מִזֶה שֶׁל אַרְבַּעַת חֲבֵרָיו, אַף־כִּי הָיָה הַמָּקוֹם צַר מְאֹד, כִּי אוֹ שֶׁהָיָה נִשְׁעָן בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ שֶׁהָיָה מוֹשֵׁךְ אֵלָיו אַחַת מֵרַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת עַל הַדַּרְגֵּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נוֹעַז אִישׁ לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, כִּי לוֹ הָיָה כֶסֶף לְאֵין שִׁעוּר. הַשְּׁלִישִי הָיָה אִישׁ צָעִיר יְפֵה־מַרְאֶה, שֶׁהָיָה מֵיטִיב לִרְקֹד מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר כְּגִילוֹ וְעַל־כֵּן קָרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים. הוּא הָיָה בִנְעוּרָיו עָנִי מְדֻכָּא וְעֶבֶד לְסוֹחֵר־עֵצִים. פִּתְאֹם נִתְעַשֵּׁר מְאֹד; אֲחָדִים אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁמָּצָא תַּחַת אֹרֶן אֶחָד סִיר מָלֵא זָהָב, אֲחֵרִים הֶחֱלִיטוּ, שֶׁהֶעֱלָה לֹא הַרְחֵק מִבִּינְגֶן שֶׁעַל נְהַר הָרְהֵין בְּמוֹט־הַדְּקִירָה, שֶׁהַדוֹבְרָנִים צָדִים בּוֹ לִפְעָמִים דָּגִים, שַׂק שִׁקְלֵי־זָהָב. בְּאַחַת, הוּא נַעֲשָׂה פִתְאֹם עָשִׁיר, וְהַכֹּל, כַּקָּטָן כַּגָּדוֹל הָיוּ מְכַבְּדִים וּמַעֲרִיצִים אוֹתוֹ, כְּבֶן־מֶלֶךְ
ג.
בִּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיָה פֶּטֶר מוּנְק מְהַרְהֵר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָדָד בְּיַעַר־הָאֳרָנִים. אָמְנָם לְכָל הַשְּׁלֹשָׁה הָיָה מוּם רָאשִׁי אֶחָד, שֶׁהִשְׂנִיא אוֹתָם בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, זֹאת הָיְתָה קַמְצָנוּתָם הַנִּפְרָזָה, אַכְזָרִיוּתָם נֶגֶד עֲנִייִם וְנֶגֶד לֹוִים וְאֵינָם מְשַׁלְּמִים; כִּי יוֹשְׁבֵי שְוַרְצְוַלְד טוֹבֵי־לֵב הֵם. וְאוּלָם אִם הָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתָם בִּשְׁבִיל קַמְצָנוּתָם, הָיוּ חוֹלְקִים לָהֶם כָּבוֹד, כְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל עָשְׁרָם; כִּי מִי הָיָה יָכֹל לְפַזֵר כֶּסֶף לָרוּחַ כְּמוֹהֶם, כְּאִילּוּ הָיוּ הַשְּׁקָלִים גְּדֵלִים עַל גַּבֵּי הָאִילָנוֹת?
“אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר כַּךְ, אָמַר פֶּטֶר פַּעַם אַחַת אֶל לִבּוֹ, מָלֵא צַעַר וְיֵאוּשׁ, כִּי הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי זֶה הָיָה יוֹם שִׁישִּׁי בַשָּׁבוּעַ וְכָל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הָיוּ בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ. אִם לֹא יְשֻנֶּה מַצָבִי לְטוֹב, אֶשְׁלַח יָד בְּנַפְשִׁי. צָרִיךְ שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר וְנִכְבָּד לְפָחוֹת כִּיחֶזְקֵאל בַּעַל בָּשָׂר, אוֹ גִבּוֹר וְחָסוֹן כִּשְׁלוּנְקֶר הָאַרֹךְ, אוֹ מְפֻרְסָם כְּמֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים וְכָמוֹהוּ יִהְיֶה בִיכָלְתִּי לְפַזֵר לַמְּנַגְּנִים שְׁקָלִים בִּמְקוֹם פְּרוּטוֹת. לוּ יָדַעְתִּי מֵהֵיכָן לוֹ לְבֶן־אָדָם זֶה כָּל אוֹתוֹ הַכֶּסֶף!” אֶמְצָעִים שׁוֹנִים שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁבְעֶזְרָתָם יוּכַל לִרְכֹּשׁ לוֹ הַרְבֵּה כֶּסֶף אֲבָל אַף אֶחֶד לֹא נִתְקַבֵל עַל לִבּוֹ. לְסוֹף עָלוּ עַל רַעֲיוֹנָיו הָאֲגָדוֹת הָעַתִּיקוֹת עַל־דְּבַר הַאֲנָשִׁים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת עַל־יְדֵי מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי וְאִישׁוֹן־הַזְכוּכִית. כְּשֶהָיָה עוֹד אָבִיו חַי, הָיוּ אֲנָשִׁים רַבִּים בָּאִים אֵלָיו לְעִתִּים תְּכוּפוֹת מֵרָחוֹק וּמִקָּרוֹב וְהָיוּ מְסַפְּרִים אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת עַל־דְּבַר אֿנָשִׁים בַעֲלֵי הוֹן כַּבִּיר וּבְאֵיזֶה אוֹפֶן עָשׂוּ עֹשֶׁר; בְּאוֹתָם הַסִּפּוּרִים הָיָה אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית, כְּפִי שֶׁזָכַר, מְמַלֵּא תַפְקִיד חָשׁוּב; וְלֹא זוּ בִלְבָד, אֶלָּא שֶׁבְּהַטְרִיחוֹ קְצָת אֶת כֹּח זִכְרוֹנוֹ נִזְכַּר כִּמְעַט בַּחֲרוּזִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לֵאמֹר בַּעֲבִי יַעַר־הָאֳרָנִים, בִּכְדֵי לְהַעֲלוֹת אֶחָד מֵהֶם. הוּא הֵחֵל:
שַצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,
כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,
לְךָ כּל הָאָרֶץ, בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים –
אֲבָל אֵיךְ שֶׁהוֹגִיעַ אֶת מוֹחוֹ, לֹא יָכֹל לִזְכְֹר אַף מִלָּה אַחַת יוֹתֵר. יֵשׁ שֶׁהוּא הָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹשֵב, אִם לֹא כְדַאי הוֹא שֶׁיְבַקֵשׁ לוֹ אֵיזֶה אִישׁ זָקֵן שֶׁיְלָמְּדוֹ אֶת הַלַּחַשׁ הַזֶה בִשְׁלֵמוּתוֹ; אוּלָם בְּכָל פַּעַם הִפְרִיעַ בַּעֲדוֹ הַפַּחַד לְגַלּוֹת אֶת מַצְפּוּנָיו. מִלְּבַד זֹאת הֶחֱלִיט שֶׁהָאֲגָדָה עַל־דְבַר אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית אֵינָהּ נוֹדַעַת אֶלָּא לִיחִידֵי סְגֻלָּה, וּמִמֵּילָא רַק מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים אֶת הַלַּחַשׁ, וְסִמָּן לְדָבָר, שֶׁבַּיַעַר לֹא הָיוּ הַרְבֵּה עֲשִׁירִים, וּמִלְּבַד זֹאת, מִפְּנֵי מַה לֹא נִסָּה אָבִיו וְעוֹד רַבִּים כָּמוֹהוּ אֶת הַצְלָחָתָם עִם אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית? פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְסַפֵר עִם אִמּוֹ, הִתְכַּוֵּן שֶׁיִתְגַּלְגֵּל הַדִּבּוּר עַל אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית, וְהִיא סָחָה לוֹ מַה שֶׁכְּבָר יָדַע. מֵהַלַּחַשׁ לֹא זָכְרָה גַם הִיא יוֹתֵר מֵהַשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבָאַחֲרוֹנָה אָמְרָה לוֹ, שֶׁהָרוּחַ אֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא לָאֲנָשִׁים, שֶנּוֹלְדוּ בַיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ בַּשָׁעָה שֶׁבֵּין הָאַחַת־עֶשְׂרֵה וּשְתֵּים־עֶשְׂרֵה. אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ אֶת הַלַּחַשׁ, הָיָה הוּא רָאוּי לָזֶה יוֹתֵר מֵרַבִּים אֲחֵרִים, כִּי הוּא נוֹלַד בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָׁבוּעַ בַּצָּהֳרַיִם בַּשָׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה.
כִּשְׁמוֹעַ פֶּטֶר מוּנְק אֶת דִּבְרֵי אִמּוֹ הָאַחֲרוֹנִים, גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ עַד־מְאֹד וּתְשׁוּקָתוֹ לְהַתְחִיל בְנִסָּיוֹן לֹא יָדְעָה כָל גְּבוּל. הוּא שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ נוֹלָד בָּרִאשׁוֹן לַשָּׁבוֹע, דַּי לוֹ לָדַעַת רַק חֵלֶק מֵהַלַּחַשׁ; אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית אָנוּס אָז לְהֵרָאוֹת לוֹ. פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי מָכְרוֹ אֶת גֶּחָלָיו, לֹא הִדְלִיק מְדוּרָה חֲדָשָה, רַק לָבַש אֶת אֲפֻדַּת־הַחַג שֶׁל אָבִיו וּגַרְבַּיִם אֲדֻמִּים חֲדָשִׁים, חָבַשׁ מִצְנֶפֶת־חַג לְרֹאשׁוֹ וַיִקַּח בְּיָדוֹ אֶת מַקְלוֹ, שֶׁהָיָה גָבֹהָּ אֲמָתַיִם וָחֵצִי, וַיְבָרֶךְ אֶת אִמּוֹ לְשָׁלוֹם וַיֹּאמַר: “עָלַי לָלֶכֶת הָעִירָה אֶל הַמִּשְׂרָד; כִּי בְקָרוֹב יִלָּקְחוּ אֲנָשִׁים לַצָּבָא, וַאֲנִי חָפֵץ לְשַׁנֵּן עוֹד פַּעַם לִפְקִיד־הַמִּשְׂרָד, כִּי אַלְמָנָה אַתְּ וַאֲנִי בְנֵךְ יְחִידֵךְ”. אִמּוֹ הִסְכִּימָה לְהַחֲלָטָתוֹ וַתְּבָרְכֵהוּ גַּם אוֹתוֹ. אוּלָם הוּא נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אֶל מַעֲבִית־הָאֳרָנִים. הַמַּעֲבִית מִשְׂתָּרַעַת עַל־תֹּעֲפוֹת הָרֵי שְׁוַרְצְוַלְד, וּבְכֹל הַסְּבִיבָה לֹא הָיָה אָז בְּמַהֲלַךְ שְׁתִֵּי שָעוֹת מִסָּבִיב אַף כְּפָר אֶחָד וְאַף גָּם סֻכָּה אַחַת, כִּי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ מַאֲמִינִים בַּהֲבָלִים, חָשְׁבוּ, כִּי מְקוֹם סַכָּנָה הוּא. גַּם עֵצִים לֹא הָיוּ מַרְבִּים לִכְרֹת בְּרֶבַע הַיַעַר הַהוּא, לַמְרוֹת שֶׁהָאֳרָנִים הָיוּ שָׁם גְבֹהִים וַחֲסוּנִים, כִּי הָיוּ מִקְרִים, שֶׁנִּתְחַלְחֲלוּ הַגַּרְזִנִּים וְנָשְׁרוּ מִקַּתּוֹתֵיהֶם וְנִנְעֲצוּ בְּרַגְלֵי הַכּוֹרְתִים אוֹ הָאִלָּנוֹת נָפְלוּ תַחְתֵּיהֶם בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה וַיִּמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הַפּוֹעֲלִים וַיִּפְצְעוּ אוֹ הֵמִיתוּ אוֹתָם; מִלְּבַד זֹאת הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאִלָּנוֹת הַיוֹתֵר יָפִים, שֶׁבָּאוּ מִשָּׁם רַק לַעֲצֵי־הַסָּקָה, כִּי בַעֲלֵי־הַדּוֹבְרוֹת לֹא לָקְחוּ שׁוּם אִלָּן מֵֵהַמַּעֲבִית בִּשְׁבִיל הַדּוֹבְרָה, מִיִרְאָתָם פֶּן יִקְרֶה לָהּ אָסוֹן יַחַד עִם בְּעָלֶיהָ, כְּפִי שֶׁקָּרָה, עַל־פִּי הָאֲגָדָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה אִלָּן מַעֲבִיתִי בֵין הַקֹּורוֹת. זוּ הָיְתָה הַסִּבָּה שֵׁבַּמַעֲבִית הָיוּ הָאִלָּנוֹת כֹּל־כַּךְ גְּבֹהִים וְעוֹמדִים צְפוּפִים זֶה אֵצֶל זֶה, עַד שֶׁחֲשֵׁכָה הָיְתָה שׂוֹרֶרֶת שָׁם גַּם בַּחֲצִי הַיּוֹם וּפֶּטֶר מוּנְק, הָיָה תָמיד אֲחוּז פָּחַד, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה שָׁם, כִּי לֹא נִשְׁמַע שָׁם כָּל קוֹל אדָם, כָּל צַעד, מִלְּבַד צְעָדָיו הוּא, כָּל תְּנוּפַת גַּרְזֶן; אֲפִילוּ צִפּוֹר לֹא הָיִתָה מְצַיֶצֶת בְּלֵיל־הָאֳרָנִים הַזֶה.
ד
פֶּטֶר מוּנְק עָלָה עַד לַנְּקוּדָה הַיּוֹתֵר גְּבֹהָה שֶׁל הַמַּעֲבִית וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי אֹרֶן עָבֶה אֶחָד, שֶׁבַּעַל־אֳנִיָּה הוֹלַנְדִּי הָיָה נוֹתֵן בִמְחִירוֹ כַמָּה מֵאוֹת שְׁקָלִים כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָת. “פֹּה, חָשַׁב, אִוָּה בְּוַדַּאי הַשַׁצְהוֹזֶר מוֹשָׁב לוֹ”. וַיָּסַר פֶּטֶר אֶת כֹּבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וַיִקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה לִפְנֵי הָאִלָּן וַיְכַעְכַּע וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רוֹעֵד; “רַמְשָׁא טָבָא לְךָ, מַר אִישׁ־הַזְכוּכִית”. מַעֲנֶה לֹא הָיָה לוֹ, מִסָּבִיב שָׂרְרָה דוּמִיָה כְמִקּוֹדֶם, אֶפְשָׁר צָרִיך לֵאמֹר אֶת הַלַּחַשׁ חָשַׁב פֶּטֶר וַיִרְטַן
שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,
כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,
לְךָ כָּל הָאָרֶץ, בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים –
וּמִדֵּי דַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים רָאָה לְחֶרְדָּתוֹ וְהִנֵּה מֵאֲחוֹרֵי הָאֹרֶן נִשְׁקְפָה אֵלָיו תְּמוּנַת אָדָם קָטָן וּמְשֻׁנֶּה מְאֹד; דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי רָאָה אֶת אִישׁוֹן־־־הַזְכוּכִית בִּדְמוּתוֹ וּבְצָלְמוֹ, כְּפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְתָאֲרִים אוֹתוֹ: הָאֲפֻדָּה הַשְּׁחוֹרָה, הַפֻּזְמְקָאוֹת הָאֲדֻמִּים הַכֹּבַע – הַכֹּל הָיָה מַתְאִים אֵלָיו, גָּם הַפָּנִים הַחִוְּרִים, שֶׁכְּפִי שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים, הָיְתָה הַחָכְמָה מְאִירָה אוֹתָם, נִדְמָה לוֹ, כִּי רָאָה. אוּלָם אֲהָהּ בְּמִדָּה, שֶׁמִּהֲרָה הַתְּמוּנָה לְהֵרָאוֹת, בָּהּ בְּמִדָּה מִהֲרָה לְהֵעָלֵם! “מַר אִישׁ־הַזְּכוּכִית, קָרָא פֶּטֶר, אַחֲרֵי הִסּוּס קָצָר, אַל נָא תַחְשְׁבֵנִי לְשׁוֹטֶה – מַר אִישׁ הַזְכוּכִית, אִם סָבוּר אַתָּה, שֶׁלֹא רְאִיתִיךָ, אֵינְך אֶלָּא טוֹעֶה, רָאֹה רָאִיתִי אוֹתְךָ כְּשֶׁהֵצַצְתָּ מֵאֲחוֹרֵּי הָאִלָּן” – שׁוּב אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה וְרַק מֵעֵת לְעֵת נִדְמָה לוֹ כִּי שְוֹמֵעַ הוּא קוֹל צָרוּד חֲרִישִׁי עוֹלֶה אֵלָיו מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ. לְסוֹף נִצְּחָה אִי־מְתִינוּתוֹ אֶת יִרְאָתוֹ, אֲשֶׁר מְנָעַתְהוּ עַד עַתָּה מִלִּרְדֹּף אַחֲרֵי הַמַּרְאֶה. “חַכֵּה, שֵׁד קָטָן, קָרָא, עוֹד הַשֵּׂג אַשִּׂיגֶך!” וּבִקְפִיצָה אַחַת זִנֵּק עַד לַאֲחוֹרָיו שֶׁל הָאִלָּן, אֲבָל שָׁם לֹא הָיָה “שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר הָאֳרָנִים”, וְרָק סְנָאִית קְטַנָּה וְיָפָה שֶׁנֶּחְפְּזָה עַתָּה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל הָאֹרֶן הֶעָבֶה.
פֶּטֶר מוּנְק הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ; הוּא הִרְגִּישׁ, שֶׁהֵבִיא אֶת הַהַשְׁבָּעָה לְמַדְרֵגָה יְדוּעָה וְשֶׁהוּא צָרִיךְ לָדַעַת רַק עוֹד חֲרוּז אֶחָד מֵהַלַּחַש, וְאָז יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת אִישֹׁון־הַזְכוּכִית אֶל נָכוֹן; אֲבָל הוּא יָגַע וְחָזַר וְיָגַע וְלֹא מָצָא מְאוּמָה. הַסְּנָאִית נִרְאֲתָה עַל אֶחָד מִבַּדֵּי הָאֹרֶן הַתַּחְתּוֹנִים וְהוּא לֹא יָדַע, אִם הִיא בִקְּשָׁה לְעוֹרְרוֹ אוֹ לִלְעֹג לוֹ. הִיא שִׁפְּרָה עַצְמָהּ, כִּשְׁכְּשָׁה בִזְנָבָהּ הַנֶּהְדָּר, הִסְתַּכְּלָה בּוֹ בְעֵינַיִם פִּקְּחוֹת, וּלְסוֹף כִּמְעַט שֶׁנִּתְיָרֵא לְהִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ עִם הַחַיָּה הַזֹאת; כִּי יֵשׁ שֶׁהָיָה לסְּנָאִית רֹאשׁ אָדָם וְעָלָיו כֹּבַע מְחֻדָּד, וְיֵשׁ שֶׁנֶּהֶפְכָה וְהָיְתָה כְאַחַת הַסְּנָאִיוֹת, וְרַק רַגְלֶיהָ הַתַּחְתּוֹנִים הָיוּ מְגֹרָבוֹת גַּרְבַּיִם וּנְעוּלוֹת נַעֲלָיִם, בְּאַחַת, הִיא הָיְתָה חַיָּה עַלִּיזָה, וּבְכָל זֹאת הִטִּילָה עַל פֶּטֶר אֵימָה גְדוֹלָה, כִּי הוּא חָשַׁב שֶׁיֵּש לוֹ עֵסֶק עִם מַה שֶׁלְּמַעֲלָה מִן הַטֶּבַע.
הוּא עָזַב אֵיפוֹא אֶת הַמָּקוֹם וַיֵּלֶךְ לוֹ בִּפְסִיעוֹת יוֹתֵר גַּסּוֹת, מֵאֲשֶׁר בָּא. הָאֲפֵלָה, שֶׁשָּׂרְרָה בַּיַעַר־הָאֳרָנִים, נִדְמָה לוֹ, הָלְכָה הָלֹךְ וְגָבֹר וְהָאִלָּנוֹת גַּם הֵם הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִצְטַפֵּף. וַיֶחֱרַד פֶּטֶר חֲרָדָה גְדוֹלָה וַיְמַהֵר לָנוּס מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶה וְלֹא נָחָה דַעְתּוֹ, עַד שֶׁשָּׁמַע בַּמֶּרְחָק קוֹל כְּלָבִים נוֹבְחִים, וְתֵכֶף אַחֲרֵי־כֵן רָאָה עַמּוּד עָשָׁן מְתַמֵּר וְעוֹלֶה מֵאֲרֻבָּה אַחַת בֵּין הָאִלָּנוֹת. אוּלָם כְּשֶׁהִקְרִיב לָבֹא וְרָאָה אֶת תִּלְבָּשְׁתָּם שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַיוֹשְׁבִים בַּסֻּכָּה, וַיַכֵּר, שֶׁמֵּרוֹב פַּחַד נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ וּפָנָה אֶל הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד, וְתַחַת לָבֹא אֶל הַזַגָּגִים שָׁב אֶל הַדּוֹבְרָנִים. הָאֲנָשִׁים שֶׁדָּרוּ בַסֻּכָּה הָיוּ כוֹרְתֵי־עֵצִים אָב זָקֵן, בְּנוֹ, בַּעַל הַבַּיִת, וּנְכָדִים גְּדוֹלִים אֲחָדִים. הֵם קִבְּלוּ אֶת פֶּטֶר, שֶׁבִּקֵּש מָקוֹם לָלוּן, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, מִבְּלִי לִשְׁאֹל לִשְׁמוֹ וְלִמְקוֹם מְגוּרוֹ, וַיִתְּנוּ לוֹ יֵין־תַּפּוּחִים לִשְׁתּוֹת, וְִלְסעוּדַת הָעֶרֶב הֹעֲלָה עַל הַשְּׁלְחָן תַּרְנְגֹל־בָּר, הַמַּאֲכָל הַיוֹתֵר חָשׁוּב בּשְוַרְצְוַלְד.
ה
אַחַר אֲרוּחַת־הָעֶרֶב יָשְׁבוּ בַעֲלַת הַבַּיִת וּבְנוֹתֶיהָ וְיַלְדֵיהֶן מִסָּבִיב לַקִּסָּם הַגָּדוֹל, הַמְּשַׁמֵּשׁ אֵצֶל כּוֹרְתֵי־הָעֵצִים בְִמְקוֹם נֵר, שֶׁהַנְּעָרִים הֶאֱחִיזוּ אוֹתוֹ בִשְׂרַף־אֳרָנִים הַיוֹתֵר מְשֻׁבָּח. הַסָּבָא, הָאוֹרֵחַ וּבַעַל הַבַּיִת עִשְּׁנוּ וְהִבִּיטוּ אֶל הַנָּשִׁים, בְּעֵת שֶׁהַנְּעָרִים הָיוּ טְרוּדִים בְּגִלּוּף כַּפוֹת וּמִזְלָגוֹת מֵעֵץ. מִחוּץ בַּיַעַר יִלֵּל הַסַּעַר וְעִלְעֵל בָּאֳרָנִים. פֹּה וְשָׁם נִשְׁמַע רַעַשׁ גָּדוֹל וְלִפְעָמִים דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ נִשְׁבְּרוּ אִלָּנוֹת וְנָפְלוּ תַחְתֵיהֶם. הַנְּעָרִים, שֶׁלֹא הָיָה פַחַד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, חָפְצוּ לָצֵאת וְלָרוּץ הַיַעֲרָה, לִרְאוֹת בְִשְׂחוֹק הַטֶּבַע הַנּוֹרָא, אוּלָם הַזָקֵן עָצַר בַעֲדָם בִּדְבָרִים כְּבוּשׁים וּבְּמַבַּט עַז. “אַל יֵצֵא אִישׁ עַתָּה מִפֶּתַח הַבַּיִת וָחוּצָה, קָרָא הַסָּבָא; כָּל הַיוֹצֵא, מוּבְטְחַנִי בָזֶה, לֹא יָשׁוּב עוֹד; כִּי מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי כוֹרֵת לוֹ הַיוֹם בַּלַּיְלָה מְשׁוֹטָה חֲדָשָׁה”.
הַנְּעָרִים הִשְׁתָּאוּ לְשֵׁמַע דִבְרֵי הַזָקֵן, כִּי אָמְנָם כְּבָר לָקְחָה אָזְנָם שֶׁמֶץ מֵהַהוֹלַנְדִּי מִיכָאֵל, אַךְ עַל־אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶה לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה וַיְבַקְּשׁוּ אֶת הַסָּבָא לְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדַע עַל אֹדוֹתָיו בִּפְרָטוֹת. גַּם פֶּטֶר מוּנְק, שֶׁמֵּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיַעַר שָׁמַע רוּחוֹת מְסַפְּרוֹת זוּ עִם זוּ עַל־דְּבַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי בִּדְבָרִים כּוֹלְלִים וּבִלְתִּי בְרוּרִים, הִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַמְּבַקְּשִׁים וַיִשְׁאַל מִצִּדּוֹ אֶת הַזָקֵן, מִי הוּא וְאֵיפֹה הוּא. וַיַעַן הַזָּקֵן וַיֹאמֶר אֶל פֶּטֶר: "הוּא אֲדוֹן הַיַּעַר הַזֶּה, וּמִפְּנֵי שֶׁאַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ מְאוּמָה עַל אֹדוֹתָיו, אֲנִי מְשָׁעֵר, שֶׁיוֹשֵׁב אַתָּה שָׁמָה מֵעֵבֶר לְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים אוֹ עוֹד יוֹתֵר רָחוֹק, וְעַל הַהוֹלַנְדִּי מִיכָאֵל נָכוֹן אֲנִי לְסַפֵר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁנוֹדַע לִי עַל־פִּי הָאֲגָדָה הָמְּסוּרָה מֵאִישׁ לְאִישׁ. לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים בְּעֶרֶך, כֵּן סִפֵּר לִי זְקֵנִי, לֹא הָיָה בְכָל הָעוֹלָם לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ עַם־יְשָׁרִים כְּיוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד, עַתָּה, מִשֶׁנִּתְרַבָּה הַכֶּסֶף בָּאָרֶץ, הִשְׁחִיתוּ בְנֵי אָדָם אֶת דַּרְכָּם. בְּנֵי־הַנְּעוּרִים רוֹקְדִים וּמִתְהוֹלְלִים וְעֹשִׂים מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ. לֹא כֵן הָיָה אָז; וְאַף אִם הָיָה מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי מֵצִיץ עַתָּה בְעַד הַחָרָךְ, לֹא הָיִיתִי מִתְיָרֵא לֵאמֹר, כַּאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי זֶה פְעָמִים רַבּוֹת, כִּי הוּא אָשֵׁם בְּכָל הַשַּׁעֲרוּרִיָה הַזאֹת. וּבְכֵן חַי לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים, וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר מִמֵּאָה, אִישׁ אֶחָד סוֹחֵר בַּעֲצֵי יַעַר, בַַּעל עֹשֶׁר וּנְכָסִים וַעֲבֻדָּה רַבָּה; מִסְחָרוֹ פָרַץ בָּאָרֶץ וְעַבָר אֶת גְּדוֹת הָרְהֵין, וְהַבְּרָכָה הָיְתָה מְצוּיָה בוֹ, כִּי הוּא הָיָה אָדוּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וְיָרֵא אֱלֹהִים מֵרַבִּים. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הֵלֶךְ לָאִישׁ הֶעָשִׁיר, שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי נַעֲרֵי שְׁוַרְצְוַלְד, אֲבָל מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָבֹהַּ מֵהֶם, וְאִישׁ לֹא הֶאֱמִין, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם עֲנָק כָּזֶה. וַיְבַקֵּש הַהֵלֶךְ אֶת הַסּוֹחֵר הֶעָשִׁיר לָתֵת לוֹ עֲבוֹדָה, וְהַסּוֹחֵר שֶׁרָאָה, כִי הוּא חָזָק וּבָרִיא וְרָאוּי לָשֵׂאת מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים, קָבַע לוֹ שְׂכָרוֹ וַיִסְפְּחֵהוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה. מִיָּמָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר לֹא הָיָה לוֹ פוֹעֵל חָרוּץ כְּמִיכָאֵל, בִּכְרִיתַת הָעֵצִים הָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד שְׁלֹשָה וְהָיָה נִכְנָס בְּעֻּבֵּי הַקּוֹרָה וּמְכַתְּפָהּ וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ לְבַדּוֹ בִּמְקוֹם שִׁשְָּׁה אֲחֵרִים. כַּחֲצִי שָׁנָה הָיָה מִיכָאֵל עוֹסֵק בִּגְזִירַת הָעֵצִים. פַּעַם אַחַת בָּא אֶל אֲדוֹנָיו וַיֹאמֶר אֵלָיו: “עֲבַדְתִּיךָ חַצִי שָׁנָה בְִכְרִיתַת עֵצִים בַּיַעַר וְעַתָּה רוֹצֶה הָייִתִי לרְאוֹת, אָנָה הָעֵצִים הָאֵלֶּה בָאִים, הַרְשֵנִי־נָא לַעֲבֹד עַבוֹדָה עַל אַחַת הָרַפְסוֹדוֹת”.
וַיַען הַסוֹחֵר אֶת מִיכָאֵל: “אִם חָפֵץ אַתָּה לָצֵאת לִמְדִינַת הַיָם, לֹא אֶהְיֶה לְמִפְגָּע לָךְ; אָמְנָם לִגְזִירַת הָעֵצִים נְחוּצִים לִי אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי־כֹחַ כָּמוֹךָ וְעַל הָרַפְסוֹדָה הָעִקָּר – לִהְיוֹת זָרִיז, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֶעֱשֶׂה אֶת חֶפְצְךָ הַפָּעַם”.
וְכֵן הָיָה; הַדּוֹבְרָה, שֶׁבָּה הָיָה מִיכָאֵל צָרִיךְ לְהַפְלִיג, הָיְתָה בַעֲלַת שְׁמוֹנָה אֲבָרִים וּבָאֵבֶר הָאַחֲרוֹן הָיוּ הַקּוֹרוֹת מֵהַמִּין הַיוֹתֵר מְשֻׁבָּח. אוּלָם מֶה עָשָׂה מִיכָאֵל? בָּעֶרֶב שֶׁלִפְנֵי יוֹם הַהַפְלָגָה הֵבִיא עוֹד שְׁמוֹנָה קוֹרוֹת אֶל הַחוֹף שֶׁהָיוֹ כָל כַּךְ עָבוֹת וַאֲרֻכּוֹת, שֶׁלֹא נִרְאוּ כְמוֹהֶן בְּכָל הָעוֹלָם, וְכָל אַחַת מֵהֶן נָשָא מִיכָאֵל עַל כְּתֵפָיו, כְּאִלּוּ הָיְתָה מַקַּל־דּוֹבְרָנִים, עַד כִּי הָרוֹאִים נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ. אֵיפֹה מָצָא אֶת הַקּוֹרוֹת הַלָּלוּ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם הַזֶה, לֵב הַסּוֹחֵר פָּחַד וְרָחַב בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הַקּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, כִּי הוּא יָדַע אֶת מְחִירָן; וּמִיכָאֵל אָמָר: “כֵּן אֵלֶּה הֵן בִּשְׁבִילִי, עַל הַקִּסָּמִים הַקְּטַנִּים, אֲשֶׁר שָׁם בַּנָּהָר, אֵינִי יָכל לִנְסֹעַ”; בְּעָלָיו חָפֵץ לָתֵת לוֹ בְמַתָּנָה לְאוֹת תּוֹדָה זוּג מַגְּפֵי־דוֹבְרָן, אוּלָם מִיכָאֵל הִשְׁלִיכָם הַצִּדָּה וַיוֹצֵא מִבֵּין הַקּוֹרוַת זוּג אַחֵר, שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה עוֹד דֻּגְמָתָם; מִשְׁקָלָם הָיָה, כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ לִי זְקֵנִי, מֵאָה לִטְרָאוֹת, וְאָרְכָּם – אַמָּתַיִם. הַדּוֹבְרָה הִפְלִיגָה בַמַּיִם, וְאִם מִיכָאֵל הִפְלִיא מִקּוֹדֶם לָכֵן אֶת כּוֹרְתֵי־הָעֵצִים, הִנֵּה עַתָּה רָאוּ הַדּוֹבְרָנִים וְתָמָהוּ: כִּי תַחַת שֶׁהָיְתָה הַדּוֹבְרָה צְרִיכָה מִפְּנֵי כֹבֶד מַשָּׂאָן שֶׁל הַקּוֹרוֹת לָשׁוּט רַק לְאַט, עָפָה מִיָּד אַחֲרֵי הִכָּנְסָהּ אֶל הַנֵיקַר, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת; כְּשֶׁנָּטָה הַנֵּיקַר הַצִּדָּה אוֹ בְּמִקְרִים, שֶׁהַדּוֹבְרָנִים הָיוּ חוֹתְרִים בְּדֵּי־רִיק לְהַחֲזִיק אֶת הַדּוֹבְרָה בְּאֶמְצַע הַנָּהָר לְבִלְתִּי הִתָּקֵל בַּחוֹל אוֹ בֶחָצָץ, קָפַץ עַתָּה מִיכָאֵל לְתוֹךְ הַמַּיִם וּבִמְשִׁיכָה אַחַת הִתִּיק אֶת הַדוֹבְרָה יְמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה, עַד כִּי הֶחֱלִיקָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם מִבְּלִי לְהִסְתַּכֵן, וּכְשֶׁהָיְתָה הַדּובְרָה שָׁטָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, קָרַב אֶל הַמְּשׁוֹטָה הָרִאשׁוֹנָה, וַיְצַו לְהָסִיר אֶת כָּל הַכְּלוֹנְסָאוֹת וַיִנְעַץ אֶת מְנוֹר־הָאוֹרְגִים הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ בֶחָצָץ וְאַחֲרֵי לְחִיצָה קַלָּה אַחַת עָפָה הַדוֹבְרָה הָלְאָה בִמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁהָאֲדָמָה וְהָאִלָּנוֹת וְהַכְּפָרִים נִרְאוּ כְעוֹבְרִים עַל פָּנֶיהָ בִמְרוּצָה. בְּאוֹפֶן כָּזֶה קָפְצָה לָהֶם הַדֶרֶך, עַד כִּי אָרְכָה רַק חֶצְיָה שֶׁל הָעֵת הַדְּרוּשָׁה לִנְסֹעַ לְקוֹלוֹן שֶׁעַל נְהַר הָרְהֵין, שֶׁשָּׁם הָיוּ הַדּוֹבְרָנִים רְגִילִים לִמְכֹּר אֶת הַטְּעִינָה; אוּלָם פֹּה אָמַר מִיכָאֵל לַחֲבֵרָיו: “תֲּגָּרִים הֲגוּנִים אַתֶּם וְיוֹדְעִים אַתֶּם מַה טּוֹב וְיָפֶה לָכֶם! כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאַנְשֵׁי קוֹלוֹן מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכָל הָעֵצִים, הַבָּאִים מִשְּׁוַרְצְוַלְד, לְתֹעַלְתָּם הֵם? לֹא, הֵם קוֹנִים מִכֶּם אֶת הָעֵצִים בַּחֲצִי שָׁוְיָם וּמוֹכְרִים אוֹתָם בִּמְחִיר גָּבֹהַּ לַהוֹלַנְדִּים. אִם לַעֲצָתִי תִשְׁמְעוּ, נִמְכֹּר פֹּה רַק אֶת הַקּוֹרוֹת הַקְּטַנּוֹת וְעִם הַגְּדוֹלוֹת נָשׁוּט הָלְאָה לְהוֹלַנְדִּיָה; מַה שֶׁנְּקַבֵּל יוֹתֵר מִן הַמְּחִיר הָרָגִיל, יִהְיֶה לָנוּ”.
כֹּה דִבֵּר מִיכָאֵל הֶעָרוּם, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו: אֲחָדִים מֵהֶם, מִפְּנֵי שֶׁחָפְצוּ לָרֶדֶת לְהוֹלַנְדִּיָּה, לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ, וַאֲחָדִים לְשֵׁם הַרְוָחַת כֶּסֶף; רַק אֶחָד מֵהֶם הָיָה אָדָם כָּשֵׁר וְיָשָׁר, שֶׁהִתְאַמֵּץ לִמְנֹעַ אוֹתָם מֵהָבִיא אֶת טוּב אֲדוֹנֵיהֶם לִידֵי סַכָּנָה אוֹ לְהוֹנוֹת אוֹתוֹ בִמְחִירוֹ, אֲבָל הֵם לֹא, שָׂמוּ לֵב לִדְבָרָיו וַיִשְׁכָּחוּם, מִלְּבַד מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי שֶׁזָכַר וְלֹא שָׁכָח אוֹתָם. וְהַדּוֹבְרָה שָׁטָה בְמוֹרַד הָרְהֵין, מִיכָאֵל נָהַג בָּהּ וַיְבִיאֶהָ בִזְמָן קָצָר אַמְשְׁטֶרְדַּמָה. שָׁם נָתְנוּ לָהֶם בִּמְחִיר הָעֵצִים פּי אַרְבָּעָה, מֵאֲשֶׁר נָתְנוּ מִקּוֹדֶם לָכֵן, וּבְיִחוּד שִלְּמוּ לְמִיכָאֵל בְּעַד קוֹרוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת בְּכֶסֶף מָלֵא. כְּשֶׁרָאוַּ הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּים אֶת כָּל הַכֶּסֶף הָרַב, אֲשֶׁר בְּיָדָם שָׂמְחְוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, עַד־כִּי לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם מֵרוֹב שִׂמְחָה. מִיכָאֵל עָשָׂה אֶת הַחֲלוּקָה: חֵלֶק אֶחָד הֶעֱלָה לְבַעַל־הַדּוֹבְרָה בִדְמֵי עֵצָיו, וּשְׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים הַנּוֹתָרִים נָתַן לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ. כֻּלָּם הָלְכוּ אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וַיֵשְׁבוּ שָׁם יַחַד עִם הַמַּלָּחִים וְהָאֲסַפְסוּף וַיִשְׁתּוּ וַיִשְׁכְּרוּ עִמָּם וַיְאַבְּדוּ אֶת כַּסְפָּם
בַּמִּשְׂחָק, וְאֶת הָאִישׁ הַיָּשָׁר, אֲשֶׁר יָעַץ לָהֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכָה, מָכַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי לְסוֹחֵר־נְפָשׁוֹת אֶחָד וְאִישׁ לֹא שָׁמַע מְאוּמָה עַל אֹדוֹתָיו עַד הַיוֹם הַזֶה. מֵאָז וָהָלְאָה הָיְתָה הוֹלַנְדִיָּה לְיוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְדּ לְגַן־עֵדֶן וְמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי הָיָה לָהֶם לְמֶלֶך, זְמָן רַב לֹא יָדְעוּ סוֹחֲרֵי הָעֵצִים מְאוּמָה עַל־דְּבַר הַמִּסְחָר הַזֶּה וּבֵין כֹּה וָכֹה נִשְׁתַּרְבְּבוּ וּבָאוּ אֵלֵינוּ מֵהוֹלַנְדִּיָה יַחַד עִם שִׁפְעַת הַמָּמוֹן גַּם מִדּוֹת רָעוֹת, שִׁכְּרוּת וּמִשְׂחַק הַקּוּבְיָה.
וְאֶת מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי בִקְּשׁוּ, כְּשֶׁנּוֹדַע דְּבַר בְּגִידָתוֹ, וְלֹא מָצָאוּ. אוּלָם הוּא לֹא מֵת; זֶה מֵאָה שָׁנִים, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי כְשָׁפָיו בַּיַעַר, וְאֹומְרִים עָלָיו, שֶׁכְּבָר עָזַר לַאֲנָשִׁים רַבִּים לְהִתְעַשֵּׁר, אֲבָל עַל חֶשְׁבּוֹן נִשְׁמָתָם הַמִּסְכֵּנָה, וְיוֹתֵר לֹא אַגִּיד. אֵיךְ שְׁיִּהְיֶה, בָּרוּר הַדָּבָר, שֶׁעוֹד עַתָּה, בְּלֵילוֹת סְעָרָה כָאֵלֶּה, הוּא מְחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים, מְקוֹם שָׁם הַכְּרִיתָה אֲסוּרָה, אֶת הָאִלָּנוֹת הַיוֹתֵר נָאִים, וְאָבִי רָאָה בְעֵינָיו, אֵיךְ הוּא שָׁבַר אֹרֶן, שֶׁעָבְיוֹ אַמָּתַיִם, כְּמוֹ שֶׁשוֹבְרִים קָנֶה דָק. אֶת הָאִלָּנוֹת הַלָּלוּ הוּא נוֹתֵן בְּמַתָּנָה לָאֲנָשִׁים, הַסָּרִים מֵהַדֶּרֶך הַיָשָׁר וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו. כְּשֶׁמַּגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, הֵם מוֹרִידִים אֶת הַדּוֹבְרָה אֶל הַמַּיִם וְשָׁטִים עָלֶיהָ לְהוֹלַנְדִּיָּה. אִלּוּ הָיִיתִי מֶלֶךְ בְּהוֹלַנְדִּיָּה, הָיִיתִי מְצַוֶּה לְפוֹצְצוֹ בְּכַדוּרִים, כִּי כָל אֳנִיָה שֶׁיֵש בָּה רַק קוֹרָה אַחַת מִקּוֹרוֹתָיו שֶׁל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי סוֹפָהּ שֶׁתִּטְבַּע בַּמַּיִם. זוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים כָּל כַּךְ הַרְבֵּה עַל אֹדוֹת נִפּוּץ אֳנִיּוֹת, שֶׁאִלְמָלֵא כַךְ כֵּיצַד אֶפְשָׁר הָיָה לָאֳנִיָּה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה כְּבַיִת לִצְלֹל כָּאָבֶן. אוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי עוֹקֵר בְִשְׁוַרְצְוַלְדּ בְּלֵיל סְעָרָה אֹרֶן, מִיָּד מִתְרוֹעַעַת קוֹרָה יְשָנָה מִשְֶׁלוֹ בְאַחַת הָאֳנִיּוֹת; הַמַּיִם חוֹדְרִים לְתוֹכָהּ וְהִיא הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד יַחַד עִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלֶיהָ. זוֹהִי הָאֲגָדָה עַל־דְּבַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי וְהִיא כֻלָּה אֶמֶת. כָּל מַה שֶּׁיֵשׁ בִּשְׁוַרְצְוַלְד רַע וְכָעוּר מִיָּדוֹ הוּא. הֶאָח! הוּא יָכֹל לְהַעֲשִׁיר אִישׁ, הוֹסִיף הַזָקֵן, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיִיתִי חָפֵץ לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר אוֹ שֶׁל שִׁלוּנְקֶר הָאָרֹךְ; גַּם מֶלֶךְ הָרַקְדָנִים, אוֹמְרִים נָפַל בְּרִשְׁתוֹ!
ו
בִּשְׁעַת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן שְׁקְטָה הַסְּעָרָה; הַנְּעָרוֹת בָּאוּ בַיְשָׁנִיּוֹת, הִדְלִיקוּ אֶת הַמְּנוֹרוֹת וְהָלְכוּ לַהֶן; הַנְּעָרִים הִנִּיחוּ לִמְרַאשׁוֹתָיו שֶׁל פֶּטֶר מוּנְק שַׂק מָלֵא עָלִים עַל הַסַּפְסָל שֶׁלִּפְנֵי הַתַּנּוּר וַיְבָרְכוּהוּ בְלֵילָא טָבָא.
מִיָּמָיו לֹא חָלַם פֶּטֶר חֲלוֹמוֹת קָשִׁים כִּבְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה; יֵשׁ שֶׁחָשַׁב לִרְאוֹת אֶת מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי הָעֲנָקִי כְּשֶׁהוּא קוֹרֵעַ בְּכֹחַ אֶת חֲלוֹנוֹת הַבַּיִת, פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ, הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת זָהָב, לִפְנִים וּמְפַזְרָן עַל פְּנֵי הָרִצְפָה, עַד כִּי קוֹל צִלְצוּלָן מְמַלֵּא אֶת הֶחָדֶר; וְיֵשׁ שֶׁרָאָה בַחֲלוֹמוֹ אֶת אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הַקָּטָן וְטוֹב־הַלֵּב, כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה עַל גַּבֵּי בַקְבּוּק גָּדוֹל מִצֶּבַע כָּרְתִי, וְחָשַׁב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל שְׂחוֹקוֹ הַצָּרוּד כְּמוֹ בְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים, וְיֵשׁ עוֹד שֶׁלָּקְחָה אָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית אֶת הַקּוֹל הָרוֹטֵן:
"בְּהוֹלַנְדִּיָּה, שָׂמָּה לְמַטָּה,
זָהָב יֵשׁ, וְיָכֹל אַתָּה
לְרָכְשׁוֹ בִמְחִיר לֹא־רָב,
זָהָב, זָהָב!"
אַחֲרֵי־כֵן בָּחֲנָה אָזְנוֹ הַיְּמָנִית אֶת הַחֲרוּז “שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים” וְקוֹל רַךְ לָחַשׁ: פֶּטֶר־פֶּחָמִי הַשּׁוֹטֶה, הַשּׁוֹטֶה פֶּטֶר מוּנְק, כְּלוּם אֵינְךָ יָכֹל לַחֲרֹז מִלָּה עִם “יְעָרִים”? הֲרֵי נוֹלַדְתָּ בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ בְּשָׁעָה הַשְּׁתֵּיִם־עֶשְׂרֵה בְּדִיּוּק, חֲרֹז, פֶּטֶר, חָרֹז.
הוּא נֶאֱנַח מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ וַיִתְיַפַּח וַיַעֲמֹל בְּכָל כָֹּחֹו לִמְצֹא חֲרוּז מַתְאִים. אוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִיָּמָיו חֲרוּזִים בְהָקִיץ לֹא עָלְתָה לוֹ הִתְאַמְּצוּתוֹ בַחֲלוֹם, וּכְשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיָה חֲלוֹמוֹ בְּעֵינָיו כְּדָבָר זָר וְנִפְלָא; וְיֵשֶׁב פֶּטֶר אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיַּנַּח יָדָיו בֵּין בִּרְכָּיו וַיִשְׁתַּקַע בְּמַּחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר הַקּוֹלוֹת שֶׁשָּׁמַע וְשֶׁהָיוּ עוֹד מְצַלְצְלוֹת בְּאָזְנָיו: חֲרֹז, פֶּטֶר־הַשּׁוֹטֶה חֲרֹז, אָמַר אֶל לִבּוֹ וַיִטְפַּח לוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל מִצְחוֹ, אֲבָל שׁוּם חֲרוּז לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ. וַיְהִי בְשִׁבְתּוֹ כֹה תָפוּשׂ בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת וְעָמֵל בְּדֵי־רִיק לִמְצֹא חֲרוּז מְכֻוָּן אֶל “יְעָרִים”, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה נְעָרִים עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַבַּיִת, בְּלֶכְתָּם מִן הַיַעַר, וְאֶחָד מֵהֶם שָׁר:
מֵרֹאשׁ הָהָר, מִסֵּתֶר הָיְעָרִים,
הִשְׁקַפְנוּ אֱלֵי מְעוֹנָהּ,
וְרָאִינוּ, אֲנַחְנוּ הַמְּאֻשָּׁרִים,
אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.
הַדְּבָרִים חָלְפוּ כְּבָרָק מֵאִיר בְּמֹחוֹ שֶׁל פֶּטֶר וַיְמַהֵר וַיֵצֵא מִן הַבַּיִת וְיָרָץ אַחֲרֵי הַשְָלֹשָה, כִּי חָשַׁב שֶׁלֹּא שָׁמַע כְּהוֹגֵן, וַיִּגַּשׁ אֲלֵיהֶם וַיֹּאחַז בִּזְרוֹעַ הַמְּשׁוֹרֵר בְּיָד חֲזָקָה וּבְאוֹפָן גַּס וַיֹּאמַר: “חַכֵּה־נָא רֶגַע, חֲבִיבִי מַה זֹּאת חָרַזְתְּ זֶה עַתָּה עִם “יְעָרִים”? בְּבַקָּשָׁה שְׁנֵה אֶת הַשִּׁיר אֲשֶׁר שַׁרְתָּ”. “”מָה לְּךָ וְלַשִּׁיר הַזֶּה? עָנָה הַשְּׁוַרְצְוַלְדִּי. רַשָּׁאִי אֲנִי לָשִׁיר, מַה שֶׁלִּבִּי חָפֶץ, וּלְךָ אֵין עֵסֶק לָזֶה, הָשַׁע מִמֶּנִי כְּרֶגַע אוֹ– "
“לֹא, עָלֶיךָ לִשְׁנוֹת אֶת אֲשֶׁר שַׁרְתָּ”, צָוַח פֶּטֶר, וַיֹּאחַז בִּזְרוֹעוֹ וַיִמְרְטֶהָ עוֹד יוֹתֵר, וְהַשְּׁנַים הָאֲחֵרִים, בִּרְאוֹתָם זֹאת, לֹא הִרְבּוּ מַחֲשָׁבוֹת וְיִתְנַפְּלוּ בְּיָדַיִם גַּסּוֹת עַל פֶּטֶר וַיַּכּוּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רָבָּה, עַד אֲשֶׁר כָּרַע נָפַל בְּלֹא כֹחַ אָרְצָה. “עַתָּה קַבַּלְתָּ אֶת חֶלְקְךָ בִמְלוֹאוֹ”, אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָם: “מִכַּאן וְאֵילֵךְ, נַעַר מִתְהוֹלֵל, זְכוֹר וְאַל תּוֹסִיף לְהִתְנַפֵּל בַּדֶּרֶךְ עַל אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ”.
“אוֹי, זָכֹר אֶזְכֹּר! עָנָה פֶּטֶַר מוּנְק בַּאֲנָחָה. אוּלָם עַתָּה, כְּשֶׁכְּבָר רֻסְּקוּ כָל אֲבָרַי, בְּמָטוּתָא מִכֶּם, חֲבִיבַי, שְׁנוּ לִפָנַי, מַה שֶּׁהַלָּה שָׁר”.
וְיָשׁוּבוּ לִשְׂחֹק וְיִלְעֲגוּ לוֹ. אוּלָם הַנַּעַר אֲשֶׁר שָׁר אֶת הַשִּׁיר, שָׁנָה אוֹתֹו לְפָנָיו וְאַחֲרֵי־כֵן עָשׂוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶת דָּרְכָּם הָלְאָה, כְּשֶׁהֵם שָׁרִים וְשׂוֹחֲקִים.
“וּבְכֵן – מְאֻשָּׁרִים, אָמַר הַמֻּכֶּה, בְהִזְדַּקְּפוֹ בְעָמָל רַב. יְעָרִים מַקְבִּיל אֶל מְאֻשָּׁרִים, עַתָּה, אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, בֹּא וְנִתְרָאֶה פָנִים”, וַיְמַהֵר פֶּטֶר אֶל הַסֻּכָּה וְיָשֵּׂם אֶת כֹּבָעוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַיִקַּח אֶת מַקְלוֹ הָאָרֹךְ וַיִפָּטֵר מִדַּיְרֵי הַסֻּכָּה בְּבִרְכַת־שָׁלוֹם וַיִּשָּׂא רַגְלָיו לָשׁוּב אֶל הַמַּעֲבִית. הוּא הָלַךְ לְאַט שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הַמַעֲבִית, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ הָיָה לְחַבֵּר חֲרוּז. לְסוֹף, כְּשֶׁכְּבָר הָיָה מְהַלֵּךְ בִּתְחוּמָהּ שֶׁל הַמַּעֲבִית וְהָאִלָּנוֹת הִתְחִילוּ מִצְטַפְּפִים וְהוֹלְכִים, מָצָא אֶת חֲרוּזוֹ וּמֵרוב שִׂמְחָה קָפַץ לְמָעְלָה. וַיְהִי אַחֲרֵי אָמְרוֹ אֶת הַלַּחַשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, וְהִנֵּה עֲנָק אֶחָד, לָבוּשׁ בִּגְדֵי דוֹבְרָן וּמוֹּט אָרֹך כְּתֹרֶן בְּיָדוֹ, יָצָא מִבֵין הָאֳרָנִים. וַיַרְא פֶּטֶר אֶת הָאִישׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו בִּפְסִיעוֹת בִּלְתִּי גַּסּוֹת, וַיֶחֱרַד חֲרֵדָה גְּדוֹלָה, עַד כִּי כָרַע כִּמְעַט עַל בִּרְכָּיו מֵרֹב פָּחַד; כִּי הוּא הֵבִין, שֶׁמִּיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי עוֹמֵד לְפָנָיו, הוּא וְלֹא אַחֵר. הָאִישׁ הַנּוֹרָא עוֹד לֹא פָתַח אֶת פִּיו לְדָבֵּר, וּפֶּטֶר הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו מִן הַצַּד בְּרֶטֶט וּבְזִיעַ וַיַרְא וְהִנֵּה הוּא משִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָבֹהַּ מִכָּל אָדָם; פָּנָיו לֹא הָיוּ אָמְנָם פְּנֵי צָעִיר, אַךְ גַּם לֹא פְּנֵי אִישׁ בָּא בַּיָּמִים; עָטוּף הָיָה אֲפֻדַּת־בַּד וְהַמַּגָּפַיִם הֲכִי־גְּדוֹלִים, הַמְּשֻׁרְבָּבִים עַל־גַּבֵּי מִכְנְסֵי הָעוֹר כְּבָר הָיוּ יְדוּעִים לְפֶּטֶר מִן הָאַגָּדָה.
“פֶּטֶר מוּנְק, מַה לְּךָ פֹה בְמַעֲבִית הָאֳרָנִים?” שָׁאַל מֶלֶךְ־הַיַּעַר בָּאַחֲרוֹנָה בַּקוֹל מַרְעִים וּמַבְעִית. "צַפְרָא טָבָא, עָמִית עָנָה פֶטֶר, בְּהַעֲמִידוֹ פָּנִים שֶׁל אִישׁ עָשׂוּי לַבְלִי חָת, בְּעֵת אֲשֶׁר כֻּלּוֹ רָעַד: “בִּרְצוֹנִי לָשׁוּב אֶל בֵּיתִי דֶּרֶךְ הַמַּעֲבִית”.
“פֶּטֶר מוּנְק”, הֵֶשִׁיב הָאִישׁ, בְתִתּוֹ בוֹ מַבָּט דּוֹקֵר וּמַטִיל אֵימָה: דַּרְכְּךָ אֵינָהּ עוֹבֶרֶת בְּחֹרֶשׁ־מֵצַל זֶה".
“אֱמֶת הַדָּבָר, הַדֶּרֶךְ אֵינֶנָּה יְשָׁרָה” עָנָה פֶּטֶר: “אֲבָל הַיּוֹם חַם, וָאֹמַר: אֵלֵךְ דֶּרֶך הַיַּעַר וְקַר לִי מְעָט”
לָמָּה לְךָ לְשַּׁקֵּר, פֶטֶר־פֶּחָמִי! הִרְעִים עָלָיו מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי "כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאָדוּשׁ אֶת בְּשָרְךָ בַּמוֹט שֶׁבְּיָדִי? כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁלֹּא רְאִיתִיךָ מִתְרַפֵּס לִפְנֵי הַקָּטָן? הוֹסִיף בְּנַחַת, כְּלַךָ לְךָ, זֶה הָיָה דֶרֶךְ כָּסֶל, לְאָשְׁרְךָ לֹא יָדַעְתָּ אָז אֶת הַלָּחַשׁ. קַמְצָן הוּא גֶּבֶר זוּט זֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן הַרְבֵּה, וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן, אֵין הַמְּקַבֵּל רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה בַדָּבָר. פֶּטֶר הִנְּךָ שׁוֹטֶה מִסְכֵּן וְחָס אֲנִי עָלֶיךָ. נַעַר יְפֵה־תֹאַר דָּשֵׁן וְרַעֲנָן כָּמוֹךָ, שֶׁיָּכֹל הָיָה לִרְאוֹת עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו, וְהוּא שׂוֹרֵף עֵצִים לְגֶחָלִים! בִּזְמָן שֶׁטַּלָּרִים גְּדוֹלִים נוֹשְׁרִים מֵחֵיקָם שֶׁל אֲחֵרִים, יָכֹל אַתָּה בְדֹחַק לְפַזֵר אֲגוֹרוֹת אֲחָדוֹת; כַּמָּה עֲלוּבִים הֵם חַיִּים כָּאֵלֶּה!
“אֱמֶת הוּא וְהַצֶּדֶק אִתְּךָ: חַיִּים שֶׁל בּוּשָׁה וּכְלִמָּה” – "
“לִי הַכֹּל אֶחָד, הוֹסִיף מִיכָאֵל, אַתָּה אֵינְךָ הָרִאשׁוֹן, כְּבָר הוֹצֵאתִי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִמְּצוּקָתָם וְהֶעֱמַדְתִּים בַּמֶרְחָב. אֱמוֹר, כַּמָּה מֵאוֹת טַלָּרִים צָרִיךְ אַתָּה בְאוֹתָהּ שָׁעָה?”
הוּא הֵנִיעַ אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ הַגָּדוֹל, עַד כִּי הִשְׁמִיעַ קוֹל צִלְצוּל כְּבַחֲלוֹם הַלַּיְלָה; אוּלָם לֵב פֶטֶר הִתְחַמֵּץ וְהִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עַל בְּשָׂרוֹ עָבְרוּ חֲלִיפוֹת קַֹר וְחֹם, וּפְנֵי הַהוֹלַנְדִּי – מִיכָאֵל לֹא הָיוּ כִּפְנֵי אִישׁ הַמְּפַזֵּר מָעוֹתָיו מִתּוֹךְ חֶמְלָה שֶׁלֹּא עַל־מְנַת לְהַחֲזִיר לוֹ תְמוּרָתָן. עַל לִבּוֹ עָלוּ דִּבְרֵי הַזָּקֵן עַל אֹדוֹת הָעֲשִׁירִים, וּמֻרְדָּף מִדְּאָגָה וּמִפַּחַד בִּלְתִּי־מוּבָן קָרָא: “תּוֹדָה לְךָ, אֲדֹנִי מִיכָאֵל, יוֹדֵעַ אֲנִי אוֹתְךָ זֶה כְבָר, וְעִם אֲנָשִׁים שֶׁכָּמוֹךָ אֵין לִי עֵסֶק”, וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִהֵר וַיָנָס כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו לָרוּץ. – אוּלָם שֵׁד־הַיַּעַר צָעַד בִּצְעָדִים רְחָבִים מְאֹד בְּצִדּוֹ וַיִרְטַן בְּקוֹל חָנוּק וּמְאַיֵּם: “עוֹד תִּנָּחֵם, פֶּטֶר, עוֹד תָּשׁוּב אֵלָי; עַל מִצְחֲךָ הוּא חָרוּת, מֵעַל עֵינֶיךָ אֲנִי קוֹרֵא אֶת הַדָּבָר, מַמֶּנִּי לֹא תְּמָּלֵט, – לָמָּה אַתָּה רָץ כָּכָה? הַסְכֵּת וּשְׁמַע מִלָּה פִקְחִית, עוֹד מְעַט וְהָיִיתָ מִחוּץ לִתְחוּמִי”. כִּשְׁמֹעַ פֶטֶר אֶת דִּבְרֵי מִיכָאֵל הָאַחֲרוֹנִים וּבִרְאוֹתֹו מֵרָחוֹק חָרוּץ קָטָן, מִהֵר עוֹד יוֹתֵר לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל, בְּאוֹפֶן שֶׁמִּיכָאֵל הָיָה אָנוּס לִרְדֹּף אַחֲרָיו בְּאִיּוּמִים וּבִקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת. הָאִישׁ הַצָּעִיר הִזְדָּרֵז וּבִקְפִיצָה אַחַת עָבַר אֶת הֶחָרוּץ, כִּי רָאָה שֶׁשֵּׁד־הַיַּעַר הֵרִים אֶת מוֹטוֹ לְהוֹרִידוֹ בְּכֹחַ עַל רֹאשׁוֹ, הוּא הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי וְהַמּוֹט הִתְפּוֹרֵר בָּאֲוִיר כְּאִלּוּ נֻפַּץ אֱלֵי חוֹמָה בִלְתִּי נִרְאֵית וְחֵלֶק גָּדוֹל מִמֶּנּוּ עָף אֶל עֵבֶר פֶטֶר וַיִפֹּל לְרַגְלָיו.
בְּשִּׂמְחָה שֶׁל נִצָּחוֹן הֵרִים פֶּטֶר אֶת שֶׁבֶר הַמּוֹט, בִּכְדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ עַל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִּישׁ וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הָעֵץ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיְהִי לְנָחָשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא, שֶׁלְּחֶרְדָּתוֹ הִתְחִיל מִתְנוֹעֵעַ וּמִתְעַכֵּן אֵלָיו בְּעֵינַיִם מְזָרוֹת בְּרָקִים וּבְלָשׁוֹן מוֹרִידָה רִיר; הוּא חָפֵץ לְהַפִּיל אֶת הַנָּחָשׁ מִיָּדוֹ, אֲבָל הוּא לָפַף כְּבָר אֶת זְרוֹעוֹ הָדֵק הֵיטֵב וְהִתְחִיל מִתְקָרֵב בְּרֹאשׁ מִתְרַפֵּט אֶַל פָּנָיו, אָז יָרַד פִּתְאֹם תַּרְנְגֹל־בָּר גָּדוֹל מְאֹד מִמַּעַל לָאֳרָנִים וַיֹאחֵז בְּמַקּוֹרוֹ אֶת רֹאשׁ הַנָּחָשׁ וְיָרָם עִמּוֹ לְמַעְלָה בָּאַוִיר וּמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, שֶׁרָאָה כָל זֹאת מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הֶחָרִיץ, צָרַח וְהִתְהוֹלֵל כִּמְטֹרָף, כִּי יָדַע שֶׁהַנָּחָשׁ נָצֹד בִּפְקֻדַּת עֶצֶם תַּקִּיף
מִמֶּנוּ.
ז
עָיֵף וְיָגֵעַ וְרוֹעֵד מִפַּחַד אָחַז פֶּטֶר אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה. הַמִּשְׁעוֹל הִתְחִיל מִתְרַצֵּד, הַסְּבִיבָה נֶעֶשְׂתָה יוֹתֵר פְּרָאִית וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד אֵצֶל הָאֹרֶן הֶעָבֶה. וַיִשְׁנֶה פֶּטֶר אֶת קִידוֹתָיו לִפְנֵי אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הַבִּלְתִּי־נִרְאֶה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֶתְמוֹל, וְאַחֲרֵי־כֵן פָּתַח:
"שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,
כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,
לְךָ כָּל הָאָרֶץ, בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים,
אַךְ נִרְאֶה אַתָּה רַק לַמְּאֻשָּׁרִים."
“אָמְנָם לֹא אָמַרְתָּ אֶת הַלַּחַשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא, אָכֵן מִפְּנֵי שֶׁפֶּטֶר מוּנְק הַפֶּחָמִי אַתָּה, אֵינִי מְדַקְדֵּק עִמְּךָ, יְהִי כֵן”, נִשְׁמַע קוֹל רַךְ וְדַקִיק בְּקִרְבָתוֹ. מִשְׁתּוֹמֵם לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, הָפַךְ פֶּטֶר אֶת פָּנָיו כְּלַפֵּי הַקּוֹל וַיַרְא וְהִנֵּה מֵאֲחוֹרֵי אֹרֶן יָפֶה אֶחָד עוֹמֵד אִישׁ זָעִיר זָקֵן אֲפֻדָּתוֹ שְׁחוֹרָה, גְּרָבָיו אֲדֻמּוֹת וְעַל רֹאשׁוֹ הַכֹּבַע רְחַב הַשּׁוּלַיִם. פָּנָיו הָיוּ רַכּוֹת וּמַסְבִּירוֹת וּזְקָנוֹ דַּק כְּאִלּוּ הָיָה קוּרֵי עַכָּבִישׁ. הוּא עִשֵּׁן, מַה שֶׁנִּרְאָה לְפֶּטֶר מוּזָר, מִמִּקְטֶרֶת עֲשׂוּיָה זְכוּכִית כְּחֻלָּה, וּכְשֶׁקָּרַב פֶּטֶר אֵלָיו יוֹתֵר, רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ, שֶׁגַּם בְּגָדָיו, מִנְעָלַָיו וְכֹבְעוֹ הָיוּ זְכוּכִית מְגֻוֶּנֶת, אֲבָל הַזְּכוּכִית הָיְתָה רַכָּה, כְּאִלּוּ עֲדַיִן רוֹתַחַת, כִּי הִיא הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר אֲבָרָיו שֶׁל הָאִישׁ לְכָל תְּנוּעוֹתָיו כְּאֶרֶג דָּק.
“פָּגַעְתִּי בַּמְּנֻוָּל הַזֶּה, בַּהוֹלַנְדִּי מִיכָאֵל? אָמַר הַקָּטָן, כְּשֶׁהוּא מְכַעְכֵּעַ בֵּין מִלָּה לְמִלָּה בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה. אֲבָל, אֶת הַמַּגְלֵב הַמְּלָאכוּתִי חָטַפְתִּי מִיָּדוֹ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבוֹ אֵלָיו עוֹד”.
“כֵּן אֲדֹנִי שַׁצְהוֹזֶר, עָנָה פֶּטֶר וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה, יָגֹרְתִּי מִפָּנָיו. אוּלָם כְּנִּרְאֶה, הָיִיתָ אַתָּה אוֹתוֹ תַרְנְגֹל־הַבַּר, שֶׁשָּׁף רֹאשׁ הַנָּחָשׁ; חֵן־חֵן לְךָ. – בָּאתִי אֵלֶיךָ לִטֹּל מִמְךָ עֵצָה; עִסְקִי אֵינוֹ מַצְלִיחַ; בְּעֵסֶק הַפֶּחָם אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה; וּמִתּוֹךְ שֶׁהִנְּנִי עֲדַיִן עוּל־יָמִים, כִּסְבוּרָנִי שֶׁעוֹד אֹשֶׁר שָׁמוּר לִי; וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲחֵרִים עָשׂוּ חַיִל בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר, נִקַּח לְדֻגְמָה רַק אֶת יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר אוֹ אֶת מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים; לָהֶם כֶּסֶף כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה”.
“פֶּטֶר, אָמַר הַקָּטָן, בְּכֹבֶד־רֹאשׁ כְּשֶׁהוּא מַבְרִיחַ אֶת הֶעָשָׁן בִּנְשִׁימַת פִּיו מַמֶּנוּ וְהָלְאָה. אַל לְךָ לְהִתְקַנֵּא בָּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ. מַה־בֶּצַע בְּחַיֵּי שָׁעָה, שֶׁהֵם חַיִים בְּאֹשֶׁר לְמַרְאִית עַיִן, אִם מְאַבְּדִים הֵם לָדַעַת חַיֵי עוֹלָם? אֵין אַתָּה רַשָּׁאִי לְזַלְזֵל בִּמְלַאכְתֶּךָ; אָבִיךָ וַאֲבִי אָבִיךָ הָיוּ אֲנָשִׁים יְשָׁרִים וְגַם הֵם הָיוּ עוֹסְקִים בִּמְלָאכָה זוּ. פֶּטֶר מוּנְק! מְקַוֶּה אֲנִי, שֶׁלֹּא אַהֲבַת הַבַּטָּלָה הֱבִיאֲךָ אֵלַי הֵנָּה”.
פֶּטֶר נִבְהַל לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַזָּקֵן שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּסֶרְיוֹזִיּוּת כָּל־כָּךְ גְּדוֹלָה וּפָנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ. “לֹא, אָמַר, הַבַּטָּלָה, יוֹדֵעַ אֲנִי זֹאת, מַר שַׁצְהוֹזֶר בְּיַּעַר הָאֳרָנִים הַבַּטָּלָה הִיא לְתַרְבּוּת רָעָה הַתְחָלָה. אוּלָם אַל־נָא יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, אִם מוֹצֵא אֲנִי אֶת אֻמְנוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים יוֹתֵר יָפָה וּנְקִיָּה מֵאֻמְנוּתִי שֶׁלִּי. מְלַאכְתּוֹ שֶׁל פֶּחָמִי אֵינָהּ מְכֻבָּדָה עַל הַבְּרִיּוֹת, יוֹתֵר חֲשׁוּבִים הֵם בַּעֲלֵי־הַזְּכוּכִית וְהַדּוֹבְרוֹת וְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה בִשְּעוֹנִים וְעוֹד אֲחֵרִים דּוֹמִים לָהֶם”.
“גָּאוֹן בָּא לִפְעָמִים לִפְנֵי הַשֶּׁבֶר, עָנָה הָאָדוֹן הַקָּטָן מִיַּעַר הָאֳרָנִים בְּפָנִים יוֹתֵר מַסְבִּירוֹת. מַה מְשֻׁנִּים הֵם הָאֲנָשִׁים! אֵין לְךָ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיְהֵא דַעְתּוֹ נוֹחָה מִמַּעֲמָדוֹ, שֶׁבּוֹ נוֹלַד וְנִתְגַּדֵל. אִלְמָלִי הָיִיתָ זַגָּג, אָז הָיִיתָ רוֹצֶה לִהְיוֹת סוֹחֵר־עֵצִים, וְאִלְמָלִי סוֹחֵר־עֵצִים הָיִיתָ, מֻבְטָחָנִי, שֶׁהָיִיתָ מִתְקַנֵּא בִּמְלֶאכֶת נַעֲלָן אוֹ הָיִיתָ רוֹצֶה לֵישֵׁב בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל בַּעַל־מִשְׂרָה. אוּלָם יְהִי כִּדְבָרֶךָ; אִם תְּקַבֵּל עָלֶיךָ פֶּטֶר, לַעֲבֹד בֶּאֱמוּנָה, אֶעֱזֵֹר לְךָ לִמְצֹא עֵסֶק יוֹתֵר טוֹב. דַּרְכִּי מֵאָז לְמַלְּאוֹת לְכָל אִישׁ צָעִיר הַפּוֹנֶה אֵלַי, שָׁלשׁ שְׁאֵלוֹת. הַשְּׁתַּיִם הָרִאשׁוֹנוֹת בְּיָדוֹ הֵן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן כְּחֶפְצוֹ, אֶת הַשְּׁלִישִׁית אֲנִי יָכֹל לִמְנֹעַ מִמֶּנוּ, אִם נִבְעָרָה הִיא. וּבְכֵן, שְׁאַל לְךָ דָּבָר, אֲבָל, פֶּטֶר – דָּבָר טוֹב וּמוֹעִיל”.
“הֶאָח, אִישׁ טוֹב אַתָּה; וּבְכֵן יָכֹל אֲנִי לִשְׁאֹל, מַה שֶׁלִּבִּי חָפֵץ, וְאִם־כֵּן חָפֵץ אֲנִי קֹדֶם־כָּל, שֶׁאֵיטִיב לָחוֹל כְּמֶלֶךְ הָרַקְדָנִים וְשֶׁיְהֵא כִיסִי גָדוּשׁ וּמְגֻדָּש תָּמִיד כְּכִיסוֹ שֶׁל יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר”.
שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! גָּעַר בּוֹ הַקָּטָן. כַּמָּה גָרוּעַ הוּא הָאָדָם הַשּׁוֹאֵל לוֹ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, לִהְיוֹת מְנַצֵּחַ בִּמְחוֹלוֹת וּבַעַל כִּיס מָלֵא תָּמִיד לַמִּשְׂחָק. אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ פֶטֶר הַשּׁוֹטֶה לִגְזֹל מֵעַצְמְךָ אֶת אָשְׁרֶךָ? מַה יִסְכֹּן לְךָ וּלְאִמְּךָ הַמִּסְכֵּנָה, כִּי תֵּדַע לִרְקֹד? מָה יוֹעִיל לְךָ כַּסְפֶךָ, שֶׁאֵין אַתָּה לָהוּט אַחֲרָיו, אֶלָּא עַל מְנַת לְבַזְבְּזוֹ בְּבֵית־הַמְּזִיגָה וְשֶׁסּוֹף־סוֹף יִשָּׁאֵר שָׂמָּה כְּכַסְפּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים? הֲרֵי אָז לֹא יִהְיֶה לְךָ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשְׁךָ וּתְהֵא צָרִיךְ לְחָסֵּר נַפְשְׁךָ מִטּוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ מְחַסֵּר עַד עַתָּה. עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת תּוּכַל לִשְׁאֹל, אֲבָל הֱיֵה זָהִיר לִשְׁאֹל בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת.
פֶּטֶר חִכֵּךְ אֶת קָדְקָדוֹ וְאַחֲרֵי הֲסָּסַת רֶגַע אָמָר: “אִם־כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי אֶת הַזְּגָגָה הֲכִי יָפָה וַעֲשִׁירָה שֶׁבְּכָל הַשְׁוַרְצְוַלְד עִם כָּל מַכְשִׁירֶיהָ וְעִם הַכֶּסֶף הַנָּחוּץ לְהַנְהָלָתָהּ”.
“וְחוּץ מִזֶּה לֹא כְלוּם? שָׁאַל הַקָּטָן בְּפָנִים מִפִיקִים דְּאָגָה. פֶּטֶר, לֹא כְלוּם?”
"יָכֹלְתִּי לְהוֹסִיף עוֹד סוּס, קָרוֹן – “הוֹי פֶּטֶר מוּנְק הַשּׁוֹטֶה! קָרָא הַקָּטָן וַיַּשְׁלַךְ בָּחֳרִי־אַף אֶת מִקְטֶרֶת הַזְּכוּכִית מִיָּדוֹ לְנֶגֶד אֹרֶן, עַד כִּי הֻכְּתָה לִרְסִיסִים. סוּסִים? קְרוֹנוֹת? שֶׂכֶל, אוֹמֵר אֲנִי לָךְ, שֶׂכֶל, שֵׂכֶל אֲנוּשִׁי בָּרִיא וּתְבוּנָה הָיִיתָ צָרִיךְ לִשְׁאֹל לְךָ, וְלֹא סוּסִים וּקְרוֹנוֹת. אוּלָם אַל־יִפֹּל לִבְּךָ עָלֶיךָ. גַּם עַתָּה עוֹד לֹא יֵהָפֵךְ הַדָּבָר לְךָ לְרוֹעֵץ; כִּי הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁנִיָּה לֹא הָיְתָה אֱוִילִית כֻּלָּהּ. זְגָגָה טוֹבָה מְפַרְנֶסֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, אֶלָא שֶׁצָּרִיךְ הָיִיתָ לְצָרֵף לָהּ גַּם שֶׂכֶל וּתְבוּנָה, קָרוֹן וְסוּסִים הָיוּ בָאִים אָז מֵאֲלֵיהֶם.”
"אֲבָל, מַר שַׁצְהוֹזֶר, עָנָה פֶּטֶר, הֲרֵי נִשְׁאֲרָה עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת וְיָכֹל הָיִיתִי אֵפוֹא לִשְׁאֹל גַּם שֶׂכֶל, אִם לִדְבָרֶיךָ, נָחוּץ הוּא לִי כָל־כָּךְ.
“רַב לְךָ, עוֹד יָבֹא יוֹם, וְיֵצַר לְךָ כַּךְ, שֶׁתְּהֵא צָרִיךְ גַּם לִשְׁאֵלָה זוּ וְעַתָּה שׁוּב לְבֵיתֶךָ, אָמַר רוּחַ־הָאֳרָנִים הַקָּטָן, וּבְהוֹצִיאוֹ מֵאַמְתַּחַת בִּגְדּוֹ כִיס־עוֹר, הוֹסִיף, פֹּה בַּכִּיס הַזֶּה תִּמְצָא אַלְפַּיִם זָהוּב. זֶה יַסְפִּיק לְךָ לְעֵת כָּזֹאת וְיוֹתֵר לֹא תָּבֹא אֵלַי לִדְרֹש כֶּסֶף, לַמַעַן אֲשֶׁר לֹא אֶהְיֶה אָנוּס לִתְלוֹתְךָ עַל אַחַד הָאֳרָנִים, זֶהוּ מְשׂוֹשׂ דַּרְכִּי מֵאָז אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה בַיָּעַר. לִפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים מֵת הַזָּקֵן וִינְקְפְּרִיץ בַּעַל הַזְגָגָה הַגְדוֹלָה אֲשֶׁר בַּיַּעַר הַתַּחְתּוֹן. שָׁמָּה תֵּלֵךְ, מָחָר בַּבֹּקֶר וְקָצַבְתָּ אֶת מְחִירָהּ, כָּרָאוּי וְכָנָּכוֹן. סוּר מֵרַע וֶהֱיֵה חָרוּץ, וַאֲנִי אֲבַקֶּרְךָ מֵעֵת לְעֵת וְהָיִיתִי לְךָ לְעֵזֶר בְּעֵצָה וּפְעֻלָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁאַלְתָּ לְךָ שֵׂכֶל טוֹב. אוּלָם אוֹמֵר אֲנִי לָךָ כָּל זֹאת בְּתֹם לְבָבִי, שְׁאֵלָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה מְחֻכָּמָה. הוֹקֵר רַגְלֶיךָ מִבָּתֵּי־מַרְזֵחַ, כִּי אַחֲרִיתָם שֶׁל הַמְּאַחֲרִים עַל הַיַּיִן מָרָה”. וּמִדֵּי דַּבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹצִיא הָאִישׁוֹן, מְקַטֶרֶת־זְכוּכִית חֲדָשָׁה וְיָפָה מְאֹד וַיְמַלְּאֶנָה עֲלֵי אֹרֶן יְבֵשִׁים וַיְשִׂימָהּ בְּפִיו מְחֻסַּר־הַשִּׁנָּיִם. אַחֲרֵי־כֵן לָקַח זְכוּכִית גְדוֹלָה וַיִּתְיַצֵּב עִמָּהּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ וַיַּצֵּת אֵשׁ בְּמִקְטַרְתּוֹ. כְּשֶׁגָּמַר אֶת מַעֲשֵׂהוּ זֶה, הוֹשִׁיט לְפֶּטֶר אֶת יָדוֹ בְּהַסְבָּרַת־פָּנִים וַיפָּטֵר מִמֶּנּוּ מִתּוֹךְ דִּבְרֵי־מוּסָר אֲחָדִים בְּתוֹר צֵידָה לַדֶרֶךְ. וַיְּעַשֵּׁן וַיַשֵּׁב אֶת הֶעָשָׁן בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה וּלְסוֹף נֶעֱלַם בַּעֲתַר עֲנַן הֶעָשָׁן, שֶׁרֵיחַ טַבָּק הוֹלַנְדִּי אֲמִתִּי נָדַף מִמֶּנּוּ וְשֶׁהִתְעוֹפֵף לְאַט־לְאַט בְּתַבְנִית עִגּוּלִים דַּקִּים.
ח
כְּשֶׁבָּא פֶּטֶר לְבֵיתוֹ, מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת וְדוֹאֶגֶת לוֹ, כִּי הִיא חָשְׁבָה לַנָּכוֹן, שֶׁבְּנָהּ נִקְרָא לְעֲבֹד בַּצָבָא. אֶפֶס דַעְתּוֹ שֶׁל פֶטֶר הָיְתָה בְדוּחָה עָלָיו וְהוּא סִפֵּר לָהּ, כִּי מָצָא בַיַעַר מוֹדַע אֶחָד, שֶׁנָּתַן לוֹ כֶסֶף לְמַפְרֵעַ, לְמַעַן יַעֲזֹב אֶת עֵסֶק הַפֶּחָם וְהִתְחִיל בְּעֵסֶק אַחֵר, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאִמּוֹ כְבָר הָיְתָה דָרָה בְּסֻכַּת־הַפֶּחָמִים זֶה שְׁלושִׁים שָׁנָה וּרְגִילָה הָיְתָה לִרְאוֹת אֲנָשִׁים מְפֻחָמִים, כְּמוֹ שֶׁאֵשֶׁת הַסַּלָּת רְגִילָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בַעֲלָהּ מְסֻלָּתִים, הִנֵּה, כְּשֶׁשָּׁמְעָה דִּבְרֵי פֶּטֶר עַל־דְּבַר הָאֹשֶׁר הַגָּדוֹל הַצָּפוּי לוֹ, לֹא יָכְלָה לִשְׁלֹט בְּרוּחָהּ מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס בְּבוּז אֶל מלֶאכֶת בְּנָהּ הָרִאשׁוֹנָה וַתֹּאמַר: "בְּתוֹר אִמּוֹ שֶׁל בַּעַל־זְגָגָה אֶהְיֶה, כְּמוּבָן, אֲחֶרֶת מִשֶּׁהִנְּנִי עַתָּה בְּתוֹר אֵם לְחִלָּק וּבִלָּק וּמֵעַתָּה אֵשֵׁב בְּבֵית־הַתְּפִלָה עִם נְדִיבִים וְלֹא יֵבוֹשׁוּ בִי. – וּפֶּטֶר בָּא עִם יוֹרְשֵׁי הַזְּגָגָה לִידֵי הַשְׁוָאָה. אֶת הַפּוֹעֲלִים, שֶׁעָבְדוּ שָׁם מִקֹּדֶם, הִשְׁאִיר עַל מְקוֹמָם וַיַעַבְדוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לַעֲשׂוֹת זְכוּכִית בְּלִי הַפְסֵק. הוּא הָיָה יוֹרֵד בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶל הַזְּגָגָה, מִתְהַלֵּךְ שָׁמָּה בְגָאוֹן הֵנָּה וָהֵנָּה, כְּשֶׁיָּדָיו נְעוּצוֹת בְּאַמְתְּחוֹת בִּגְדּוֹ, מַבִּיט לְכַאן וּלְכַאן, אוֹמֵר הַיּוֹם כַּךְ וּמָחָר כַּךְ, מִבְּלִי לָשִׂים לֵב לָזֶה שֶׁהָעוֹבְדִים שָׂחֲקוּ עַל דְבָרָיו, וְלָעֹנֶג הַיּוֹתֵר גָּדוֹל הָיָה לוֹ לִרְאוֹת, כֵּיצַד עָשׂוּ הַפּוֹעֲלִים אֶת כְּלֵי־הַזְּכוּכִית בִּנְשִׁיבַת פִּיהֶם; וְיֵשׁ שֶׁהָיָה נִגָּשׁ בְּעַצְמוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה וְצַר מֵעִסַּת־הַזְּכוּכִית הָרַכָּה אֶת הַצוּרוֹת הַיּוֹתֵר מְשֻׁנּוֹת. אוּלָם אַחֲרֵי זְמַן קָצָר הָיְתָה לוֹ הָעֲבוֹדָה לַמַּשָּׂא, וּמֵאָז וָהָלְאָה הָיָה בָא אֶל הַזְגָגָה רַק פַּעַם אַחַת בְּיוֹם, וְאַחַר־כַּךְ פַּעַם בִּשְׁנֵי יָמִים וּבָאַחֲרוֹנָה רַק פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, וְהַפּוֹעֲלִים עָשׂוּ בַזְגָגָה כִרְצוֹנָם; וְכָל זֹאת בָּאַתְהוּ בְּעֵקֶב הַהַשְׁכָּמָה וְהַהַעֲרָבָה לְבֵית־הַמַּרְזֵחַ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מִמַּעֲבִית־הָאֳרָנִים הָלַךְ פֶּטֶר לִבֵית הַמַרְזֵחַ, שָׂם כְּבָר הָיָה מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז וְגַם יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָּׂר כְּבָר יָשַׁב עַל כַּדּוֹ וְשַׂחַק בְּקוּבְיָה בַּעֲבוּר טַלָּרִים־כְּתָרִים. אָז הִכְנִיס פֶטֶר אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ אַמְתַּחְתּוֹ, לִרְאוֹת, הֲמִלֵּא אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית אַחֲרֵי הַבְטָחָתוֹ, וַיִּמְצָאֶנֶָּה מְלֵאָה כֶּסֶף וְזָהָב. וּבְרַגְלָיו הִתְחִיל מַרְגִּישׁ כְּעֵין דְּחִיפָה וּלְחִיצָה, כְּאִלּוּ חָפְצוּ לִרְקֹד וּלְקַפֵּץ; וּכְשֶׁנִּגְמָר הַמָּחוֹל הָרִאשׁוֹן, הִתְיַצֵּב פֶטֶר עִם בַּת־זוּגוֹ בְּרֹאשׁ אֵצֶל מֶלֶךְ־הָרַקְדָּנִים, וּכְשֶׁזִּנֵּק זֶה אַמָּהּ וָחֵצִי לְמַעְלָה, זִנֵּק פֶטֶר כְּנֶגְדּוֹ שָׁלשׁ אַמוֹת לְמָעְלָה, וּכְשֶׁעָשָׂה זֶה צְעָדִים יָפִים וְנִפְלָאִים, עִקֵם פֶטֶר אֶת רַגְלָיו לִצְעִידָה נָאָה, שֶׁכָּל הָרוֹאִים לֹא יֵדְעוּ נַפְשָׁם מֵרֹב עֹנֶג וְהִתְפַּלְּאוּת. אוּלָם כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר בֵּין הָרַקְדָּנִים, שֶׁפֶּטֶר קָנָה לוֹ זְגָגָה וּכְשֶׁרָאוּ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה פֶטֶר עוֹבֵר בִּשְׁעַת רְקִידָתוֹ לִפְנֵי הַמְּנַגְּנִים, הָיָה מַשְׁלִיךְ לָהֶם מַטְבֵּעַ בַּת שִׁשָׁה זוּזִים, אָז לֹא הָיָה לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַנֶּאֱסָפִים קֵץ וּגְבוּל. אֲחָדִים חָשְׁבוּ, שֶׁהוּא מָצָה סִימָה בַּיַּעַר, וַאֲחֵרִים אָמְרוּ, שֶׁהוֹן עָצוּם נָפַל לוֹ בְּנַחֲלָה. אַךְ הַכֹּל הָיוּ עַתָּה מְכַבְּדִים אוֹתוֹ וְסוֹבְרִים, שֶׁהוּא גֶבֶר מַשְׂכִּיל וְרַב־פְּעָלִים, וְכָל זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ, כִּי יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה. הֲרֵי עוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב אִבַּד בַּשְּׂחוֹק עֶשְׂרִים זָהוּב, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן קִשְׁקְשׁוּ הַמַּטְבֵּעוֹת בְּכִיסוֹ, כְּאִלּוּ הָיוּ שָׁם עוֹד מֵאָה טַלָּרִים.
כְּשֶׁרָאָה פֶטֶר כַּמָּה הוּא מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, לֹא יָדַע, מָה־לַעֲשׂוֹת מֵרַב שִׁמְחָה. הוּא בִּזְבֵּז מָמוֹן מְלֹא חָפְנַיִם עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, גַּם פִּזֵּר נָתַן לָאֶבְיוֹן הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי הֲלֹא יָדַע כַּמָּה צַעַר גָרְמָה לוֹ עֲנִיּוּתוֹ לְשֶׁעָבָר. בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ מַעֲשֵׂי תָקְפּוּ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים בָּאֳמָנוּת הַמָּחוֹל לְעֻמַת פִּלְאֵי פִלְאוֹתָיו שֶׁל הָרַקְדָּן הֵחָדָשׁ, וְאָמְנָם גַּם קַרְאוּ לְפֶטֶר, לְהַבְדִּלוֹ לְטוֹבָה מִמִּתְנַגְּדוֹ, קֵיסָר־הַמָּחוֹל. הַמְּשַׂחֲקִים בְּקוּבְיָה הֲכִי־גְדוֹלִים לֹא נִסוּ אֶת הַצְלָחָתָם, כְּמוֹ שֶׁנִסָּה פֶּטֶר אֶת הַצְלָחָתוֹ הוּא, אֲבָל הֵם גַּם לֹא הִפְסִידוּ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה. וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה פֶטֶר מַפְסִיד יוֹתֵר הָיָה מַרְוִיחַ. כִּי כְמוֹ שֶׁדָּרַשׁ פֶּטֶר מֵאִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הַקָּטָן, כֵּן הָיָה. הוּא בִּקֵּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּכִיסוֹ תָּמִיד כָּל כַּךְ הַרְבֵּה כֶסֶף, כְּמוֹ לִיחֶזְקֵאל בַּעַל בָּשָׂר, וְאַף שֶׁאוֹתוֹ יְחֶזְקֵאל נְצָחוֹ תָּמִיד בַּמִּשְׂחָק וְלָקַח מִמֶּנוּ אֶת כַּסְפוֹ, הִנֵה כָּלְעֻמַת שֶׁהִפְסִיד בְּבַת אַחַת עֶשְׂרִים, שְׁלשִׁים זָהוּב, כֵּן שָׁבוּ אֶל כִּיסוֹ. לְאַט־לְאַט עָלָה פֶּטֶר עַל כָּל חֲבֵרָיו הָרָעִים שֶׁבִּשְׁוַרְצְוַלְד בַּמִּשְׂחָק וּבַסְּבִיאָה, עַד כִּי הִרְבּוּ לִקְרֹא לוֹ פֶּטֶר זוֹלֵל־וְסוֹבֵא מֵאֲשֶׁר קָרְאוּ לוֹ קֵיסָר־הַמָּחוֹל, כִּי הוּא הָיָה מְשַׂחֵק עַתָּה כִּמְעַט בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַזְגָגָה שֶׁלּוֹ הִתְּחִלָה הוֹלֶכֶת וּמִתְמוֹטֶטֶת, וְכָל זֶה הָיָה מֵחֹסֶר דַּעַת. הוּא נָתַן לְהָכִין זְכוּכִית, כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהָכִין, אֲבָל הוּא לֹא רָכַשׁ לוֹ יַחַד עִם הַזְגָגָה גַם אֶת הַיְדִיעָה לְמִי וּלְאֵיזֶה מָקוֹם לְמְכֹּר אֶת תּוֹצְאוֹתֶיהָ בִּמְחִיר הָגוּן. וְהַסְּחוֹרָה הָלְכָה הָלֹךְ וָרֹב, עַד כִּי לֹא יָדַע מָה־לַּעֲשׂוֹת בָּהּ וְהָיָה אָנוּס לְמָכְרָהּ בַּחֲצִי שָוְיָהּ לָרוֹכְלִים הַמַּחֲזִירִים בַּעֲיָּרוֹת, רַק בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ דֵי־כֶסֶף לְשַׁלֵּם שְׂכַר הַפּוֹעֲלִים.
פַּעַם אַחַת בְּשׁוּבוֹ אֶל בֵּיתוֹ מִן הַמַּסְבּוּאָה, כְדַרְכּוֹ, וְהִתְחִיל מְהַרְהֵר לַמְרוֹת רֹב הַיַּיִן, אֲשֶׁר הִכְנִיס אֶל קִרְבּוֹ, בִּכְדֵי לְשַׂמַּח אֶת לִבּוֹ, בִּזְגָגָתוֹ הַהוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם, כִּי אִישׁ אֶחָד מְהַלֵּךְ בְּצִדּוֹ, וַיַּהְפֹּך אֶת פָּנָיו לִקְרָאתוֹ וַיַרְא – וְהִנֵּה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הוּא. וְתִבְעַר חֲמַת פֵּטֵר בּוֹ לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַקָּטָן וַיְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת וַיוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו, כִּי הוּא אָשֵׁם בְּכָל הָרָעָה אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ. “מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה בַסוּס וּבַקָּרוֹן? קָרָא מִתּוֹךְ כַּעַס, לָמָּה לִי הַזְגָגָה וְהַזְּכוּכִית אֲשֶׁר לָהּ? גַּם בִּזְמָן שֶׁהָיִיתִי פֶחָמִי מִסְכֵּן, שָׁרוּי הָיִיתִי בְּטוֹבָה וּדְאָגָה לֹא יָדַעְתִּי. עַתָּה אֲנִי יוֹשֵׁב וְתוֹהֶה, אֵמָתַי יָבֹא הַפָּקִיד לְהַעֲרִיךְ אֶת נְכָסַי וּלְחָבְשֵׁנִי בְּבֵית־הָאֲסוּרִים בִּפְקֻדַּת הָאֲנָשִׁים הַנּוֹשִׁים בִּי”!
"כֵּן? עָנָה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, כֵּן, בָּזֶה, שֶׁאֵינְךָ מְאֻשָּׁר, אֵין אָשֵׁם אֵפוֹא אֶלָּא אָנֹכִי? הַזֹּאת תּוֹדָתְךָ בְּעַד כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ? וּמִפָּנַי מַה הִסְכַּלְתָּ אַתָּה לִשְׁאֹל? חָפֵץ הָיִיתָ לִהְיוֹת בַּעַל־זְכוּכִית וְלֹא יָדַעְתָּ לְמִי תִּמְכֵֹּר אֶת הַזְּכוּכִית הַזֹּאת? הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ, הֱוֵה זָהִיר בִּשְׁאֵלוֹתֶיךָ? שֶׂכֶל, פֶּטֶר, תְּבוּנָה חָסַרְתָּ.
אֵיזֶה שֶׂכֶל וְאֵיזֹה תְּבוּנָה! קָרָא פֶּטֶר. בְּשֶׂכֶל וּתְבוּנָה אֵינִי נוֹפֵל מִכָּל אָדָם, וְאִם רוֹצֶה אַתָּה, אַרְאֶךָּ אֶת שִׂכְלִי בְּפוֹעַל, אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. וּבְדָבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָחַז בְּעָרְפּוֹ שֶׁל הַקָּטָן וְיִצְרַח: הִנְּךָ עַתָּה בְּיָדִי, שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאָרָנִים! וְאֶת הַשְּׁאֵלָה הַשְּׁלִישִׁית אֲנִי בָּא עַתָּה לִשְׁאֹל, וְעָלֶיךָ לְמַלְּאוֹת אַחֲרֶיהָ. וּבְכֵן מַהֵר וּשְׁקֹל עַל כַּפַּי, בְּעָמְדִי עַל רֶגֶל אַחַת, מָאתַיִם אֶלֶף שִׁקְלֵי־כֶסֶף עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר וְנוֹסַף עַל זֶה בַּיִת וְ – אוֹי, אוֹי!" צָרַח וַיְנֲעֲנַע יָדוֹ, כִּי אִישׁוֹן־הַיַּעַר נֶהְפָּךְ פִּתְאֹם לִזְכוּכִית רוֹתַחַת, שֶׁבָּעֲרָה בְּיָדוֹ כְּאֵשׁ לֹא נֻפְָּח, וְהוּא עַצְמוֹ לֹא נִרְאָה יוֹתֵר.
בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים הִזְכִּירַתּוּ יָדוֹ הַנְּפוּחָה אֶת אִוַּלְתּוֹ וּכְפִיַּת־הַטּוֹבָה שֶׁהִתְחַיֵּב. אַחֲרֵי־כֵן הִתְאַמֵּץ לְהַשְׁתִּיק אֶת מוּסַר כִּלְיוֹתָיו, בְּאָמְרוֹ אֶל לִבּוֹ: וְאַף אִם יִמְכְּרוּ בְּפוּמְבִּי אֶת הַזְגָגָה וְכָל אֲשֶׁר לִי, עוֹד יִשָּׁאֵר לִי יְחֶזְקֵאל בַעַל־בָּשָׂר: כָּל זְמָן שֶׁיֵשׁ כֶּסֶף לָזֶה, יִהְיֶה גַּם לִי כְמַתְכֻּנְתּוֹ.
כֵּן, פֶּטֶר, וְאִם גַּם לוֹ לֹא יִהְיֶה? אֶת זֹאת לֹא שַׂמְתָּ אֶל לִבֶּךָ? וְכֵן גַּם הָיָה, וַיְהִי לְפֶלֶא. כִּי בְיוֹם רִאשׁוֹן לְשָׁבוּעַ אֶחָד, כְּשֶׁבָּא פֶּטֶר בְּעֶגְלָתוֹ לְבֵית־הַמַּרְזֵחַ, פָּשְׁטוּ הָאֲנָשִׁים אֶת רָאשֵׁיהֶם מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר: הִנֵּה פֶּטֶר הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְיָה, וּמִשְׁנֵהוּ אָמַר: כֵּן, הִנֵּה קֵיסַר־הַמָּחוֹל, בַּעַל הַזְגָגָה וְהַהוֹן הָרָב, וְהַשְּׁלִישִׁי נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר: בְּנוֹגֵעַ לְעָשְׁרוֹ, עוֹד הַדָּבָר מוּטָל בְּסָפֵק; מְרַנְּנִים אַחֲרָיו, כִּי חוֹבוֹתָיו עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וְאֶחָד מִמַּכָּרַי שֶׁבָּעִיר גִלָּה לִי בַּחֲשָׁאִי, שֶׁעוֹד מְעַט וּבָא שְׁלִיחַ־בֵּית־דִּין וְיָרַד לִנְכָסָיו. בֵּין כֹּה וָכֹה וּפֶּטֶר הֶעָשִׁיר בֵּרַךְ אֶת הָאוֹרְחִים שֶׁמֵּעֵבֶר הַחַלּוֹן בַּחֲשִׁיבוּת וּבְגָאוֹן וַיֵרֶד מִן הָעֲגָלָה וַיִקְרָא: “רַמְשָׁא טָבָא, פּוּנְדָקִי, הַכְּבָר בָּא יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בְּשַׂר?” וְקוֹל עָבֶה עָנָה: “בֹּא, פֶטֶר! מְקוֹמְךָ הִנַּחְנוּ לְךָ, הִנְּנוּ כְבָר פֹּה וְעוֹסְקִים בְּקֻבְיָה”. וַיָבֹא פֶּטֶר מוּנְק אֶל אוּלָם בֵּית־הַמַּרְזֵחַ וַיְמַהֵר וַיָבֵא אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ וַיָבֶן, כִּי יֵשׁ לִיחֶזְקֵאל כֶּסֶף תּוֹעֲפוֹת, כִּי כִיסוֹ הוּא הָיָה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה.
וַיֵשֶּׁב פֶּטֶר אֶל הַשֻּׁלְחָן בֵּין הַמְּסֻבִּים וַיָחֶל לְשַׂחֵק, וְהַהַצְלָחָה פַעַם הֵאִירָה פָּנֶיהָ אֵלָיו, וּפַעַם הִסְתִּירָה פָנֶיהָ מִמֶּנּוּ, בְּאֹפֶן שֶׁזָכָה וְאִבַּד חֲלִיפוֹת, וְכָךְ הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְשַׂחֲקִים עַד שֶׁחָשַׁךְ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. וּכְשֶׁאֲחָדִים מִן הַחֲבֵרִים עָמְדוּ עִם חֲשֵׁכָה וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם, הוֹסִיפוּ הַנִּשְׁאָרִים לְשַׂחֵק לְאוֹר הַנֵּר, עַד שֶׁקָּמוּ שְׁנַיִם מֵהֶם וְאָמְרוּ: רָב לָנוּ, כְּבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ, כִּי הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים מְחַכִּים לָנוּ. אוּלָם פֶּטֶר דָּרַשׁ מִיחֶזְקֵאל לְהִשָּׁאֵר עוֹד. הַלָּה סֵרֵב אֵיזֶה זְמָן, וְאַחַר־כַּךְ קָרָא: “טוֹב הַדָבָר, עַתָּה אֶמְנֶה אֶת כַּסְפִי וְאֲחַרֵי־כֵן נָשׁוּב לְשַׂחֵק חֲמִשָּׁה זְהוּבִים הַקָּלְפֵי, יַעַן כִּי מְעַט מִזֶּה הֲרֵי הוּא רַק מִשְׂחָק לִילָדִים”. הוּא הוֹצִיא אֶת כִּסוֹ מֵחֵיקוֹ וַיִסְפֹּר וַיִמְצָא מֵאָה זְהוּבִים בִּמְזֻמָּנִים; וּפֶּטֶר יָדַע כְּבָר, כַּמָּה יֵשׁ־לוֹ בְּכִיסוֹ הוּא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ עוֹד לִמְנוֹת אֶת כַּסְפוֹ. אוּלָם אִם עַד עַתָּה זָכָה יְחֶזְקֵאל בַּמִּשְׂחָק, הִנֵּה עַתָּה אִבֵּד קָלְפֵי אַחַר קָלְפֵי וְכַאֲשֶׁר אִבֵּד, כֵּן הִרְבָּה לְקַלֵּל. טָרַף יְחֶזְקֵאל בְּקַלְפֵי, מִיָּד טָרַף פֶּטֶר כְּנֶגְדּוֹ וְהֱעֶלָה שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת יוֹתֵר; לְסוֹף זָרַק יְחֶזְקֵאל אֶת חֲמֵשֵׁת הַזְהוּבִים הָאַחֲרוֹנִים, אַשֶׁר לוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וַיִקְרָא: “עוֹד פַּעַם אֲנַסֶּה אֶת הַצְלָחָתִי, וְאִם גַּם הַפַּעַם לֹא אַצְלִיחַ, אָז, פֶּטֶר, תַּלְוֵנִי מִכַּסְפְּךָ. דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם הָגוּן לַעֲזֹר לַחֲבֵרוֹ!”
כַּמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה וַאֲפִלוּ עַד מֵאָה זְהוּבִים, אָמַר פֶּטֶר בַּעֲלִיצוּת. וַיִטְרֹף יְחֶזְקֵאל בַּקָלְפֵי וַיַּעֲלֶה חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה נְקוּדוֹת וַיִקְרָא: פַּשׁ! עַתָּה נִרְאֶה!" אוּלָם פֶּטֶר טָרַף וְהֱעֱלָה שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַע קוֹל צָרוּד: “כֵּן, אֵלֶּה הָיוּ הָאַחֲרוֹנִים!”
וַיַבֵּט פֶּטֶר עַל סְבִיבוֹתָיו וַיַרְא וְהִנֵּה מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי עוֹמֵד מֵאֲחוֹרָיו בִּמְלֹא קוֹמָתוֹ הָעֲנָקִית. נִבְהָל מִמַּרְאֵה עֵינָיו, הִשִּׁיר מִיָּדוֹ אֶת הַכֶּסֶף, שֶׁכְּבָר חָפֵץ לָשִׂים בְּאַמְתַּחְתּוֹ. אֶפֶס יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר, שֶׁלֹּא רָאָה אֶת אִישׁ־הַיַּעַר, דָּרַשׁ מֵאֵת פֶּטֶר לְהַלְוֹת לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים. פֶּטֶר שָׂם אֶת יָדוֹ כְּחוֹלֵם בְּאַמְתַּחְתּוֹ, אַךְ הִיא הָיְתָה רֵיקָה, וַיְחַפֵּשׂ בְּאַמְתַּחְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה וְגַם מִמֶַּנָּה כָּלְתָה פְּרוּטָה. אָז הָפַךְ פֶּטֶר אֶת כִּיסֵי בִגְדּוֹ לְחוּץ, אַךְ גַּם הַפַּעַם לֹא נָשַׁר מְאוּמָה, וְרַק עַתָּה נִזְכָּר פֶּטֶר בִּשְׁאֵלָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר שֶׁאַל מֵאֵת אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תָּמִיד בְּכִיסוֹ אוֹתוֹ סְכוּם הַכֶּסֶף כְּאוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לִיחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר: כְּהִנְדֹף עָשָׁן נָדַף הַכֹּל.
בַּעַל־בֵּית־הַמַּרְזֵחַ וִיחֶזְקֵאל הִבִּיטוּ בְּתִמָּהוֹן אֶל פֶּטֶר, אֲשֶׁר יָגַע לִמְצֹא אֶת כַּסְפוֹ וְלֹא מָצָא; הֵם לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין לוֹ, כִּי אָזַל הַכֶּסֶף מִכִּיסוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר מִשְּׁשׁוּ אֶת כָּל אַמְתְּחוֹת בִּגְדוֹ וְלֹא מָצְאוּ מְאוּמָה, חָרָה אַפָּם בּוֹ וַיִשָּׁבְעוּ, כִּי פֶּטֶר הוּא קוֹסֵם רַע־מַעֲלָלִים וְכִי הוּא עָשָׂה בִּלְהָטָיו, שֶׁהַכֶּסֶף, אֲשֶׁר זָכָה בַּמִּשְׂחָק, יַחַד עִם כַּסְפוֹ הוּא פָּרַח אֶל בֵּיתוֹ. פֶטֶר הִתְנַצֵּל בְּכָל עֹז, אַךְ הָעֻבְדּוֹת טָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו. יְחֶזְקֵאל אָמַר, שֶׁיְּסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא לְכָל יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד, וּבַעַל־בֵּיִת הַמַּרְזֵחַ הִבְטִיחַ לוֹ לָלֶכֶת מָחָר בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר הָעִירָה, לְהַאֲשִׁים אֶת פֶּטֶר בְּמַעֲשֵׂה־כְשָׁפִים וְיּוֹסֶף, כִּי עוֹד עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה בַּעֲלוֹת מוּנְק עַל הַמּוֹקֵד לְהִשָּׂרֵף. אַחֲרֵי־כֵן הִתְנַפְּלוּ שְׁנֵיהֶם עָלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה וַיִקְרְעוּ אֶת חֲמִילָתוֹ מֵעַל עוֹרוֹ וַיַשְׁלִיכוּהוּ מִפֶּתַּח בֵּית־הַמַּרְזֵחַ הַחוּצָה.
ט
אַף כּוֹכָב אֶחָד לֹא נִרְאָה בַשָּׁמַיִם בַּשּׁוּב פֶּטֶר לְבֵיתוֹ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה יָכֹל לְהַכִּיר תְּמוּנָה כֵּהָה שֶׁל אִישׁ הוֹלֵךְ בְּצִדּוֹ. לְסוֹף פָּתַח הָאִישׁ אֶת פִּיו וַיֹאמֵר אֵלָיו: “קִצְּךָ בָּא, פֶּטֶר מוּנְק, בָּא קֵץ לְכָל תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָתְךָ, וְכָל זֹאת כְּבָר יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לָךְ, כְּשֶׁנִּפְטַרְתָּ מִמֶּנִי אָז מִתּוֹךְ פַּחַד־שָׁוְא לָנוּעַ אַחֲרֵי נַנַּס־הַזְכוּכִית. עַתָּה רְאֵה גַּם רְאֵה, מָה רַע וָמַר סוֹפוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי; אוּלָם נַס נָא פַּעַם אַחַת לָלֶכֶת אַחֲרֵי, וְרָאִיתָ מָה יִיטַב לָךְ, כִּי נִתְמַלְּאֵתִי רַחֲמִים עָלֶיךָ; שׁוּם אָדָם, שֶׁפָּנָה אֵלַי לְעֶזְרָה לֹא הִתְחָרֵט. וְאִם לֹא יִקְשֶׁה עָלֶיךָ הַדֶּרֶךְ, אֲחַכֶּה לְךָ מָחָר כָּל הַיּוֹם בְמַעֲבִית־הָאֳרָנִים עַד בֹּא הָעָרֶב; תִּקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֶךָּ”. פֶּטֶר יָדַע, מִי הוּא הָאִישׁ הַדּוֹבֵר אֵלָיו, אֲבָל חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָיו, וַיְמַהֵר וַיָנָס אֶל בֵּיתוֹ מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר.
וַיְהִי מִמָּחָרָת וַיָּבֹא פֶּטֶר אֶל הַזְגָגָה וַיִמְצָא שָׁם מִלְּבַד פּוֹעֲלָיו גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא נָעִים הָיָה לוֹ לִרְאוֹתָם, אֶת הַפָּקִיד־הַגּוֹבֶה וּשּׁלֹשָׁה שְׁלִיחֵי־בֵּית־דִּין. הַפָּקִיד בֵּרַךְ אֶת־פֶּטֶר בְּשָׁלוֹם וַיִשְׁאָלֵהוּ, אִם עָרֵבָה לוֹ שְׁנָתוֹ, וְאַחֲרֵי־כֵן הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ רְשִׁימָה אֲרֻכָּה, שֶׁעָלֶיהָ הָיוּ נְקוּבִים שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים הַנּוֹשִׁים בּוֹ. “בָּר־תַּשְׁלוּמִים אַתָּה, אֲדֹנִי?” שְׁאָלָהוּ הַפָּקִיד בְּמַבָּט־עֹז. “בְּבַקָּשָׁה, אַל־נָא תְעַכְּבֵנִי הַרְבֵּה, כִּי אֵין לִי פְּנָאי וְאֶל מִגְדַּל הַלּוִֹים־וְאֵינָם־מְשַׁלְּמִים מַהֲלַךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת”. כִּשְׁמוֹעַ פֶּטֶר אֶת דִּבְרֵי הַפָּקִיד פָּג לִבּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹדָה לַפָּקִיד, כִּי אֵין לוֹ מְאוּמָה, נְתָנָהוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַבַּיִת וְהֶחָצֵר, הַזְגָגָה וְהָרֶפֶת, הַסּוּס וְהַקָרוֹן; וּבְשָׁעָה שֶׁהַפָּקִיד וְהַשְּׁלִיחִים הִתְהַלְּכוּ בֶחָצֵר הֵנָּה וָהֵנָּה וַיִבְחֲנוּ וַיָּשׁוּמוּ, אָמַר פֶּטֶר בְּלִבּוֹ: אֶל מַעֲבִית הָאֳרָנִים הֵן לֹא רַב הַדֶּרֶךְ; אִם לֹא הָיָה הַקָּטָן בְּעוֹזְרִי, אֵלְכָה־לִי אֶל הַגָּדוֹל וַאֲנַסֶּה אֶת הַצְלָחָתִי עִמּוֹ. וַיְמַהֵר פֶּטֶר וְיָרָץ אֶל מַעֲבִית הָאֳרָנִים בִּחִפָּזוֹן כֹּה גָּדוֹל כְּאִלּוּ כְּבָר הָיוּ שְׁלִיחֵי בֵּית־דִּין רוֹדְפִים אַחֲרָיו. בְּעָבְרוֹ עַל־פְּנֵי הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם רָאָה אֶת אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נִדְמָה לוֹ, כְּאִלּוּ יָד בִּלְתִּי־נִרְאִית אוֹחֶזֶת בּוֹ וְאֵינָה נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לָלֶכֶת הָלְאָה, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וַיָּרָץ עַד הַגְּבוּל, שֶׁנִּקְבָּע בְּזִכְרוֹנוֹ מִקּוֹדֶם, וְלֹא הִסְפִּיק, מִקֹּצֵר נְשִׁימָה מֵרֹב רוּצוֹ, לִקְרֹא: מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי! מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי! וְהַדּוֹבְרָן הָעֲנָקִי כְּבָר עָמַד לְפָנָיו עִם הַמּוֹט שֶׁבְּיָדוֹ.
“הִנֵּה בָּאתָ! אָמַר מִיכָאֵל בִשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו. הַאִם חָפְצוּ לִפְשֹׁט אֶת עוֹרְךָ מֵעָלֶיךָ וּלְמָכְרוֹ לְנוֹשֶׁיךָ? הֵרָגַע; בְּכָל הָרָעָה אֲשֶׁר מְצָאַתְךָ אָשֵׁם, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי כְבָר, אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, הַמִּתְחַסֵּד וּמִתְבּוֹדֵד בְמוֹעָדָיו. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לִתֵּן מַתָּן הָגוּן, כַּקַּמְצָן הַזֶּה, מוּטַב שֶׁלֹּא יִתֵּן כְּלָל. לְכָה עִמִּי, הוֹסִיף, וַיָשָׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הַיָּעַר; בֹּא עִמִּי אֶל בֵּיתִי וְשָׁם נִרְאֶה, אִם נָבוֹא לִידֵי הַשְׁוָאָה”.
“לִידֵי הַשְׁוָאָה? שָׁאַל פֶּטֶר אֶת נַפְשׁוֹ, מַה יָכֹל הוּא לִדְרֹשׁ מִמֶּנִּי, וּמָה אוּכַל לָתֵת־לוֹ? אוּלַי יַחְפֹּץ שֶׁאֶהֱיֶה לוֹ לְעֶבֶד אוֹ אֵיזֶה דָבָר אַחֵר”. בָּרִאשׁוֹנָה עָלוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁעוֹל־יַעַר מְשֻּׁפָּע וְאַחֲרֵי־כֵן עָמְדוּ פִּתְאֹם לְיַד נִקְרָה אֲפֵלָה וְיוֹרֶדֶת בְּשִּׁפּוּעַ לָעֹמֶק, מִיכָאֵל קָפַץ מֵהַסֶּלַע לְמַטָּה, כְּאִלּוּ יָרַד בְּמַעֲלוֹת־שַׁיִשׁ נְמוּכִים; אוּלָם לְפֶטֶר הָיָה כְפֶשַׂע בֵּינוֹ וּבֵין הַהִתְעַלְּפוּת, כִּי בְהַגִּיעַ מִיכָאֵל אֶל קַרְקַע הַנְּקִיק, הִתְחִיל הוֹלֵךְ וְגָדוֹל, עַד כִּי גָדַל כְּמִגְדַּל בֵּית־תְּפִלָּה, וּזְרוֹעוֹ נִשְׁתַּרְבְּבָה עַד לְמִדַּת מְנוֹר־אוֹרְגִים וְהַיָד, שֶׁהוֹשִׁיט לוֹ הָיְתָה רְחָבָה כַּשֻׁלְחָן שֶׁבְּבֵּית הַמַרְזֵחַ, וְהוּא קָרָא בְּקוֹל, שֶׁסָּאַן כְּקוֹל פַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל מֵת: “הוֹאֵל וְשֵׁב עַל כַּפַּי וֶאֱחֹז בְּאֶצְבְּעוֹתַי, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִפּוֹל”. וַיַעַשׂ פֶּטֶר כַּאֲשֶׁר צִוָהוּ מִיכָאֵל וַיֵשֶׁב עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל הָעֲנָק וַיֹּאחַז בְּאַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתָיו.
הֵם יָרְדוּ עָמֹק־עָמֹק, וּבְכָל זֹאת לֹא חָשַׁךְ לָהֶם; וְנַהֲפֹךְ הוּא, כִּי אוֹר הַיּוֹם עוֹד הָלַךְ הָלֹךְ וְגָבֹר בַּמִדָה שֶׁהוֹסִיפוּ לָרֶדֶת; אַךְ עֵינֵי פֶּטֶר לֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת זְמַן רַב אֶת הָאוֹר הַזֶּה. וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לָרֶדֶת, כֵּן הִתְמַעֲטָה דְמוּתוֹ שֶׁל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, וְהִיא שָׁבָה לְגַמְרֵי לְמִדָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי בַּיִת אֶחָד, שֶׁמַּרְאֵהוּ הָיָה כְּמַרְאֵה בָּתֵּי הָאִכָּרִים הָאֲמִידִים שֶׁבִּשְׁוַרְצְוַלְד. הַחֶדֶר, שֶׁאֵלָיו הוּבָא פֶּטֶר, לֹא נִבְדַּל בִּמְאוּמָה מֵחַדְרֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד, מִלְּבַד בָּזֶה שֶׁהוּא נִרְאָה בּוֹדֵד.
הַשָּׁעוֹן שֶׁל עֵץ שֶׁעַל הַכֹּתֶל, הַתַּנּוּר הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי רְעָפִים־מְזֻגָּגִים הַסַּפְסָלִים הָרְחָבִים, הַכֵּלִים שֶׁעַל הָעֲטָרוֹת – הַכֹּל הָיָה כְּמוֹ בִּשְׁאַר חֲדָרִים. מִיכָאֵל הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל כִּסֵּא לְיַד הַשֻּׁלְחָן וַיֵצֵא לִרְגָעִים אֲחָדִים אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי וּמִיַּד חָזַר וּבְיָדוֹ לוּג יַיִן וְכוֹסוֹת. הוּא מָזַג כּוֹס לְפֶטֶר וְכוֹס שְׁנִיָּה לוֹ וַיֵשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת. וַיְּסֲפֵּר מִיכָאֵל לְפֶטֶר עַל־דְבַר תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם, אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, עָרִים יָפוֹת, יָמִּים וּנְהָרוֹת גְּדוֹלִים, עַד כִּי לֹא יָכֹל פֶּטֶר לִכְבּשׁ אֶת גַּעְגּוּעָיו לִרְאוֹת אֶת כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר הַזֶּה וַיְּגַל לְמִיכָאֵל אֶת כָּל לִבּוֹ.
"כְּשֶׁהָיָה לְךָ כֹּחַ וְרוּחַ נָכוֹן לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר, אָז יָכְלוּ דְּפִיקוֹת לִבְּךָ הָאֱוִילִי לְהַחֲרִידֶךָ. מִלְּבַד זֹאת הָיוּ לְךָ מֵעֵת לְעֵת יִסּוּרִים שֶׁל פְּגִיעָה־בְכָבוֹד וּשְׁאָר פְּגָעִים רָעִים. הַכִּדַאי הוּא לְאִישׁ נָבוֹן לְהִצְטָעֵר בִּשְׁבִיל דְּבָרִים־שֶׁל־מַה בְּכַךְ כָּאֵלּוּ; הַהִרְגַּשְׁתָּ כְּאֵב בְּרֹאשְׁךָ, כְּשֶׁאָמַר עָלֶיךָ אִישׁ אֶחָד לִפְנֵי אֵיזֶה זְמַן, כִּי הִנְּךָ נוֹכֵל וְרַע מַעֲלָלִים? כְּלוּם חַשְׁתָּ בְקֵיבָתְךָ, כְּשֶׁבָּא הַפָּקִיד־הַגּוֹבֶה לְגָרֵשׁ אוֹתְךָ מִבֵּיתֶךְ? הַגֵּד בְּאֵיזֶה מֵאֲבָרֶיךָ חַשְׁתָּ אָז?
“בְּלִבִּי”, עָנָה פֶּטֶר בְּהַנִּיחוֹ אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ הַדּוֹפֵק, כִּי הִרְגִּישׁ, כְּאִלּוּ לִבּוֹ מִתְהַפֵּךְ בְּקִרְבּוֹ בְּמַכְאוֹב וָפָחַד.
“אַתָּה פִזַּרְתָּ, הוֹסִיף מִיכָאֵל, – אַל־נָא יִהְיֶה בְּלִבְּךָ עָלִָי – הַרְבֵּה מֵאוֹת זְהוּבִים לְמַחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים וּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים; מַה הוֹעִילוּךָ כָּל אֵלֶּה? הֵם בֵּרְכוּ אוֹתְךָ תְּמוּרַת כַּסְפְּךָ בְּאשֶׁר וּבְרִיאוּת־הַגּוּף. וְכִי נַעֲשֵׂיתָ עַל־יְדֵי זֶה יוֹתֵר בָּרִיא? בְּמַחֲצִיתוֹ שֶׁל הַכֶּסֶף הַמְּפֻזָּר הָיִיתָ יָכֹל לָקַחַת לְךָ רוֹפֵא וּרְפָאֶךָ. אֹשֶׁר, כֵּן, יָפֶה הָאֹשֶׁר הַמֵּבִיא לִידֵי עִקּוּל־נְכָסִים וְגֵרוּשׁ! וּמֶה הָיָה הַדָּבָר שֶׁהִמְרִיצְךָ לְהָבִיא יָדְךָ אֶל כִּיסְךָ בְּכָל זְמַן שֶׁפָּשַׁט לְךָ עָנִי אֶת מִצְנַפְתְוֹ הַמְּטֻלָּאָה? – לִבְּךָ וְשׁוּב לִבְּךָ, וְלֹא עֵינֵיךָ, אַף לֹא לְשׁוֹנְךָ, זְרוֹעוֹתֶיךָ, רַגְלֶיךָ עָשׂוּ זֹאת, כִּי־אִם רַק לִבְּךָ; הַדְּבָרִים נָגְעוּ פָּשׁוּט. כְּמוֹ שֶׁהַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים, אֶל לִבְּךָ”.
“כְּלוּם אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת לִבּוֹ שֶׁיְהֵא גָם בָּזֶה? בְּכָל כְֹּחִי אֲנִי עָמֵל לְהִתְגַּבֵּר עַל רֶגֶשׁ הַלֵב וּבְכָל־זֹאת הוּא מַכֶּה אוֹתִי וּמְצָעֲרֵנִי”.
“הַדָבָר מוּבָן”, קָּרָא מִיכָאֵל בִּשְׂחוֹק. “אַתָּה הַמְּסְכֵּן אֵינְךָ יָכֹל לַעֲשׂוֹת לָזֶה מְאוּמָה, וְאוּלָם תֵּן אֶת הַדָּבָר הַמְּפַרְכֵּס הַזֶּה לִי, וְרָאִיתָ אֵיךְ יִיטַב לְךָ אָז”.
“לְךָ? אֶת לִבִּי? קָרָא פֶּטֶר אֲחוּז־פַּלָּצוּת. הֲרֵי אָז הָייִתִי נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד! בְּשׁוּם אֹפֶן!”
אָמְנָם־כֵּן, אִם אַחַד הַמְּנַתְּחִים הָיָה נוֹטֵל לְךָ אֶת לִבְּךָ מִתּוֹךְ חָזֶךָ, אָז הָיִיתָ מֵת בְּאוֹתוֹ רֶגַע! אוּלָם לֹא כֵן אָנֹכִי! בֹּא אַחֲרַי וְאַרְאֶךָ". וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קָם וַיִפְתַּח דֶּלֶת תָּא אֶחָד וַיּוֹלֵךְ אֶת פֶּטֶר שָׂמָּה. לֵב פֶּטֶר הִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ בְּדָרְכוֹ עַל הַמִּפְתָּן, אַךְ הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה, כִּי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו הָיָה זָר וּמַפְתִּיעַ. עַל כּוֹנָנִיּוֹת שֶׁל־עֵץ אֲחָדוֹת עָמְדוּ צִנְצָנוֹת מְלֵאוֹת נוֹזְלִים שְׁקוּפִים וּבְכָל אַחַת מֵהֵנָּה הָיָה לֵב. אֶל הַצִּנְצָנוֹת הָיוּ דְבוּקוֹת פִּתְקָאוֹת וַעֲלֵיהֶן הָיָה רָשׁוּם שְׁמוֹת אֲנָשִׁים שׁוֹנִים. פֶּטֶר קָרָא אֶת הַכְּתֹבוֹת הָאֵלֶּה בְּסַקְרָנוּת גְּדוֹלָה; שָׁם הָיָה לִבּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־הָעִיר, לֵב יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר, לֵב מֶלֶךְ הָרַקְדָּנִים, לֵב הַיַּעֲרָן הָרָאשִׁי! שָׂם הָיוּ שִׁשָּׂה לְבָבוֹת שֶׁל מַלְוֵי־בְּרִבִּית, שְׁמוֹנָה שֶׁל פְּקִידִים הַמְּמוּנִּים עַל תְּרוּמַת אֲנָשִׁים לַצָבָא, שְׁלֹשָׁה שֶׁל סִרְסוֹרִים לְמַלְוֵה־כֶסֶף – בְּאַחַת, שָׁם הָיְתָה קְבֻצָּה שְׁלֵמָה שֶׁל לִבּוֹת הָאֲנָשִׁים הַיוֹתֵר חֲשׁוּבִים שֶׁבְּכָל הַסְּבִיבָה מַהֲלַךְ עֶשְׂרִים שָׁעָה מִסָּבִיב.
“רְאֵה! אָמַר מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי. כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה הִשְׁלִיכוּ אַחֲרֵי גֵוָם אֶת דַּאֲגוֹת הַחַיִים וּתְלָאוֹתֵיהֶם; אַף אֶחָד מִן הַלְּבָבוֹת הָאֵלֶּה אֵינוֹ דּוֹפֵק עוֹד מִתּוֹךְ דְּאָגָה וְרֶגֶשׁ־אֵימָה וּבַעֲלֵיהֶם מִקֹּדֶם יוֹשְׁבִים עַתָּה בְשַׁלְוָה וְרוּחָם נוֹחָה מִזֶּה, שֶׁגֵּרְשׁוּ אֶת הָאֹרֵחַ שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וּמַפְרִיעַ מְנוּחָתָם מֵהִסּתַּפֵּחַ בְּקרְבָּם”.
“אֲבָל מָה יֵשׁ לָהֶם עַתָּה בְחָזֵהֶם בִּמְקוֹם הַלֵּב!” שָׁאַל פֶּטֶר, שֶׁלִבּוֹ נַעֲשָׂה סְחַרְחַר כִּמְעַט מִמַּרְאֵה עֵינָיו.
“זֹאת”, הֵשִׁיב מִיכָאֵל וַיוֹצֵא מֵאַחַד הָאַרְגָּזִים לֵב־אָבֶן וַיַמְצִיאוֹ לְפֶטֶר.
"מָה? צָוַח פֶּטֶר, מִבִּלתִּי יְכֹלֶת לְהַבְלִיג עוֹד עַל הַצְּמַרְמֹרֶת אֲשֶׁר אֲחָזַתוּ. לֵב שַׁיִשׁ? שְׁמַע־נָא אֲדֹנִי מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי, לֵב כָּזֶה הֲלֹא מְעוֹרֵר רֶגֶשׁ קֹר גָּדוֹל בֶּחָזֶה?
“כֵּן, אֲבָל רֶגֶשׁ קְרִירוּת נְעִימָה. וּכְלוּם צָרִיךְ הַלֵּב לִהְיוֹת דַּוְקָא חַם? בַּחֹרֶף הַחֹם הַזֶּה לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד; אָז יוֹתֵר טוֹב לִשְׁתּוֹת יֵין־דֻּבְדְּבָנִים מְשֻׁבָּח, וּבַקַּיִץ, בִּזְמָן שֶׁהַחֹם מִתְגַּבֵּר, מַה נְּעִימָה הַצִנָּה הַיּוֹצֵאת מִלֵב כָּזֶה, וְכָאָמוּר, לֹא דְאָגָה אוֹ אֵימָה, לֹא חֶמְלָה אֱוִילִית אוֹ אֵיזֶה צַעַר אַחֵר דּוֹפֵק עַל דַּלְתֵי לֵב כָּזֶה”.
“וְיוֹתֵר מִזֶּה אֵינְךָ יָכֹל לָתֵת לִי? שָׁאַל פֶּטֶר בְּהִתְמַרְמְרוּת. קִוִּיתִי לְכֶסֶף, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אָבֶן”.
כִּמְדוּמָנִי, סְכוּם שֶׁל מְאַת אֶלֶף זְהוֹבִים יַסְפִּיק לְךָ לְפִי שָׁעָה אִם תִּהְיֶה זָרִיז וְנִשְׂכָּר תִּהְיֶה בְּקָרוֹב בַּעַל מִלְיוֹנִים".
“מְאַת אָלֶף?” קָרָא הַפֶּחָמִי הַמִּסְכֵּן בְּשִׂמְחָה. “אַל־נָא, לְבָבִי, תַכֶּה כָל כַּךְ בְּחָזְקָה בְּתוֹךְ חָזִי, עוֹד מְעַט וְהָשְׁלַמְנוּ זֶה לָזֶה. טוֹב מִיכָאֵל; תֶּן־לִי אֶת הָאֶבֶן וְהַכֶּסֶף, וְאֶת הַדָּבָר הַמִּתְרוֹצֵץ בְּחָזִי קַח לְךָ”.
“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, כִּי נַעַר פִּקֵּח הִנֶךָּ” עָנָה הַהוֹלַנְדִּי בִשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו. בֹּא וְנִשְׁתֶּה עוֹד כּוֹס אַחַת וְאַחֲרֵי כֵן אַרְצֶה אֶת הַכֶּסֶף לְיָדְךָ".
וַיָּשׁוּבוּ אֶל הַחֶדֶר וַיֵּשְׁבּוּ לִשְׁתּוֹת. הֵם שָׁתוּ וְחָזְרוּ וְשָׁתוּ, עַד שֶׁנִּשְׁתַּכֵּר פֶּטֶר וַתַּחְטְפֵהוּ שֵׁנָה. וּכְשֶׁהֵקִיץ לַקוֹל תְּרוּעַת קֶרֶן הַפּוֹסְטָא, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב בְּמֶרְכָּבָה יָפָה וְעוֹבֵר בְּדֶרֶךְ רְחָבָה, וּבְהוֹציאוֹ אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַמֶּרְכָּבָה, רָאָה בְּעֹמֶק יַם הַתְּכֵלֶת אֶת הַשְּׁוַרְצְוַלְד הַרְחֵק הַרְחֵק מֵאֲחוֹרָיו, בַּתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמִין כְּלָל, כִּי הוּא הוּא הַיּוֹשֵׁב בַּמֶּרְכָּבָה, יַעַן גַּם בְּגָדָיו לֹא הָיוּ אוֹתָם הַבְּגָדִים, שֶׁלָּבַשׁ אֶתְמוֹל, אֲבָל הוּא נִזְכָּר כָּל־כַּךְ הֵיטֵב בְּכָל מַה שֶׁעָבַר עָלָיו, שֶׁאַחֲרֵי זְמַן־מָה חָדַל מִלַּחֲשׁב וְיִקְרָא: אֲנִי הוּא פֶּטֶר מוּנְק הַפֶּחָמִי, דָּבָר זֶה אֵינוֹ מוּטָל כְּלָל בְּסָפֵק, אֲנִי וְלֹא אַחֵר.
הוּא הִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא חָשׁ שׁוּם צַעַר שֶׁל גַּעְגּוּעִים בְּעָזְבוֹ בְּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת מְקוֹם מְגוּרוֹ, אֶת הַיְּעָרִים הַשְּׁקֵטִים וְהַשַּׁאֲנַנִּים, שֶׁבָּהֶם הָיָה חַי זֶה זְמָן רַב, וְאַף גַּם בְּזָכְרוֹ אֶת אִמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הָיְתָה עַתָּה בְּכָל רַע, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק, לֹא יָכֹל לְהוֹרִיד עָלֶיהָ אַף דִּמְעָה אַחַת אוֹ אֲפִלוּ רַק לְהוֹצִיא אֲנָחָה מִלִבּוֹ, כִּי הוּא הָיָה כָּל־כַּךְ אָדִיש לָכֹּל. "הַדָּבָר מוּבָן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, דְּמָעוֹת וַאֲנָחוֹת, גַּעְגּוּעִים וְצַּעַר יוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְלִבִּי אֲנִי, הוֹדוֹת לְמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי – לֵב אֶבֶן.
וַיָנַח פֶּטֶר אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ וְהִנֵּה שָׁם הָיָה הַכֹּל קַר וְשׁוּם דָּבָר לֹא זָע. “אִם בְּנוֹגֵעַ אֶל מְאַת הָאֶלֶף עָמַד בְּדִבּוּרוֹ, כְּמוֹ בִּדְבַר לֵב הָאֶבֶן, אָז יָגֵל לִבִּי”, אָמַר פֶּטֶר, בַּהֲחִלּוֹ לְחַפֵּשׂ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ. הוּא מָצָא בְּגָדִים מִבְּגָדִים שׁוֹנִים כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה נַפְשׁוֹ לִשְׁאֹל! אַךְ לֹא כָסֶף. בָּאַחֲרוֹנָה נִתְקָל בְּמִזְוָדָה אַחַת וַיִּפְתְּחֶנָּה וַיִמְצָא בָהּ כַּמָּה אֲלָפִים טַלָּרֵי זָהָב בִּמְזֻמָּנִים וּבְהַמְחָאוֹת אֵצֶל בָּתֵּי־הַמִּסְחָר שֶׁבְּכָל הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת. עַתָּה יֶשׁ־לִי הַכֹּל, כְּפִי שֶׁשָּׁאַלְתִּי, אֵין דָּבָר נִגְרָע", אָמַר פֶּטֶַר אֶל לִבּוֹ, וַיֵשֶׁב לוֹ בִרְוָחָהּ בְּפִנַּת הַמֶּרְכָּבָה וַיִסַּע לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת.
י
כִּשְׁנָתַיִם יָמִים הָלַךְ פֶּטֶר, הָלֹךְ וְנָסֹעַ בָּאָרֶץ לָאָרְכָּה וּלְרָחְבָּהּ וּמִבְּעַד לְחַלּוֹן מֶרְכַּבְתּוֹ הָיָה יוֹשֵׁב וּמַבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה לְאֹרֶךְ הַבָּתִּים מִזֶּה וּמִזֶּה. כְּשֶׁנָּטָה לָלוּן בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַמָּלוֹן, הָיָה מִסְתַּכֵּל רַק בַּשַּׁלָטִים שֶׁעַל פִּתְחֵי בָּתֵּי־הַמַּרְזֵּחַ, וְאַחֲרֵי־כֵן הָיָה מְהַלֵּךְ בָּעִיר הֵנָּה וָהֵנָּה וּמִתְבּוֹנֵן אֶל הַדְּבָרִים יִקְרֵי־הַמְּצִיאוֹת אֲשֶׁר שָׁם, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא הִרְהִיב אֶת דַּעְתּוֹ, לֹא תְּמוּנָה וְלֹא בַיִת, לֹא זִמְרָה וְלֹא מָחוֹל. לִבּוֹ לֵב הָאֶבֶן לֹא הִשְׁתַּתֵּף בִּמְאוּמָה, עֵינָיו וְאָזְנָיו קָהוּ מֵרְאוֹת אֶת הַיָּפֶה וּמִשְׁמֹעַ אֶת הַנָּעִים. מִכָּל תַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם לֹא נִשְׁאַר לוֹ בִּלְתִּי אִם הַהֲנָאָה מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְשֵׁנָה וּבָזֶה הָיָה מְבַלֶּה כָל יָמָיו, מְשׁוֹטֵט מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ בְּלִי תַכְלִית וּמַטָרָה, אוֹכֵל לְצַוְתָא וַיָשָׁן מֵחֲמַת שִׁעְמוּם. כְּפַעַם בַּפַעַם נִזְּכַּר בַּיָּמִים, שֶׁבָּהֶם הָיָה יוֹתֵר מְאֻשָּׁר וְיוֹתֵר עַלִּיז, כְּשֶׁהָיָה עוֹד עָנִי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה קָשָׁה, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ אָז לֹא שָׂבְעָה עֵינוֹ לִרְאוֹת מַרְאוֹת הַטֶּבַע הַיָּפִים בָּעֵמֶק וּבָהָר וְאָזְנוֹ לֹא נִמְלְאָה מִשְׁמֹעַ קוֹל מְנַגְּנִים, אָז הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה שָׁעוֹת רַבּוֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב־לֵב לַאֲרוּחַת הַיָּרָק, שֶׁאִמּוֹ הָיְתָה מְבִיאָה לוֹ אֶל מְדוּרַת הָעֵצִים. וּכְשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב כָּךְ, וּמְהַרְהֵר בַּיָּמִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, נִרְאָה לוֹ הַדָּבָר מוּזָר וּמַתְמִיהַּ שֶׁעַכְשָׁיו לֹא יָכֹל אֲפִלוּ לִשְׂחֹק כְּאַחַד הָאָדָם, בְּעֵת אֲשֶׁר לִפְנֵי זֶה הָיְתָה כָל בְּדִיחָה קְטַנָה מְבִיאָתוֹ לִידֵי שְׂחוֹק; וְלֹא עוֹד, אָלָּא כְּשֶׁהָיוּ אֲחֵרִים מְמַלְּאִים פִּיהֶם שְׂחוֹק, הָיָה הוּא רַק מְעַוֶּה פָּנָיו כְּשׁוֹחֵק מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ אָז, שֶׁהוּא אָמְנָם שָׁלֵוֹ וּבוֹטֵחַ מְאֹד, אֲבָל אֵינוֹ נֶהֱנֶה מִן הַחַיִּים אַף הֲנָאָה כָּל שֶׁהִיא; לֹא גַעְגוּעִים אוֹ כִלְּיוֹן־עֵינַיִם דְחָפוּהוּ לָשׁוּב עַתָּה אֶל מְקוֹם מְגוּרוֹ, כִּי אִם רֵיקָנוּת, בְּחִילָה וְהֶעְדֵּר הַנָאָה מֵהַחַיִּים.
בְּבוֹאוֹ מֵעֵבֶר שְׁטְרַסְבּוּרְג וּבִרְאוֹתוֹ אֶת יַעַר אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הַמַּשְׁחִיר בַּמֶּרְחָק; בְּשׁוּבוּ אַחֲרֵי זְמָן שֶׁל שְׁתֵּי שָׁנִים לִרְאוֹת בְּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת הַשְׁוַרְצְוַלְדִים, בַּעֲלֵי הַגֵּו הָאֵיתָן וְהַפָּנִים הַמַּסְבִּירוֹת וְהַמְּפִיקוֹת אֱמוּנַת־אֹמֶּן; כְּשֶׁלָקְחָה אָזְּנוֹ אֶת קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אַרְצוֹ הַחֲזָקִים, הֶעָבִים, אֲבָל כֹּה נְעִימִים לָאֹזֶן, אָז מִבְּלִי מֵשִׂים הִנִּיחַ יָדוֹ עַל לִבּוֹ, כִּי דָּמוֹ הִתְחִיל נוֹזֵל בְעוֹרְקָיו בְּיֶתֶר עֹז, וְהוּא חָשַׁב שֶׁעָלָיו לִשְׂמֹחַ וְלִבְכּוֹת בְּבַת אַחַת. אוּלָם הַאִם יָכֹל הָיָה לְהַשְׁלוֹת נַּפְשׁוֹ בְּאוֹפֶן כָּזֶה? הָרֵי לִבּוֹ הָיָה לֵב אֶבֶן, וְהָאֲבָנִים הֲלֹא מֵתוֹת הֵן; לֹא שָׂחֹק תִּשְׂחַקְנָה וְלֹא בָכה תִּבְכֶּינָה.
בִּקּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּבֵית מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי אֲשֶׁר קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כְּמִקֹּדֶם. "מִיכָאֵל, אָמַר פֶּטֶר אֵלָיו, עָבַרְתִּי בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וְהַכֹּל רָאִיתִי, אַךְ כָּל זֶה הֶבֶל וָרִיק הוּא, וּמִכָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶלָא שִׁעְמוּם; בְּיִחוּד הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי בִּמְקוֹם הַלֵּב, מְגִינָה אָמְנָם עָלִי מִפְנֵי הַרְבֵּה דְּבָרִים. אֵינִי בָא לְעוֹלָם לִידֵי כַעַס, גַם לֹא לִידֵי עַצְבּוּת, אֲבָל גַּם הַשִּׂמְחָה אֵינָהּ שְׁרוּיָה אֶצְלִי וַהֲרֵינִי כְאִלּוּ הָיִיתִי חַי רַק לַחֲצָאִין, הַאֵינְךָ יָכֹל לְהָפִיחַ מְעַט חַיִּים בַּלֵב הָאֶבֶן? אוֹ אוּלַי תָּשִׁיב לִי אֶת לֵב הַבָּשָׂר, שֶׁהָיָה לִי: בְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנֵי חַיַי הֻרְגַּלְתִּי בוֹ, וְאַף אִם עָשָׂה לִפְעָמִים מַעֲשֵׂה בַעֲרוּת, הִנֵּה סוֹף־סוֹף הָיָה מָלֵא חֶדְוָה וְרַעֲנַנּוּת.
שֵׁד־הַיַּעַר שָׁחַק בִשְׂחוֹק מַר: “אַחֲרֵי מוֹתְךָ, פֶּטֶר מוּנְק, לֹא תֶּחֱסָר אָז יוּשַׁב לְךָ לִבְּךָ הָרַךְ, וְהַמְּפַרְכֵּס, וְאָז תַּרְגִישׁ אֶת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלֶיךָ, שִׂמְחָה אוֹ תּוּגָה: אוּלָם פֹּה לְמַעְלָה לֹא יִהְיֶה לְךָ עוֹד! אָמְנָם־כֵּן, פֶּטֶר, עָבַרְתָּ אָמְנָם בָּאָרֶץ, אַךְ חַיֶּיךָ לֹא הָיוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁלֵּב הָאֶבֶן יָכֹל הָיָה לְהָבִיא לְךָ אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת. עַתָּה בְּחַר לְךָ מָקוֹם לָשֶׁבֶת פֹּה בַּיַּעַר וּבָנִיתָ לְךָ בַּיִת וְלָקַחְתָּ לְךָ אִשָּׁה וְהָיִיתָ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר לְךָ; רַק עֲבוֹדָה חָסַרְתָּ, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ מְפַנֶּה לִבְּךָ לְבַטָּלָה, תְקָפְךָ הַשִּׁעְמוּם. וְעַכְשָׁו אַתָּה תּוֹלֶה אֶת הַקּוֹלָר בַּלֵב הַזֶּה, שֶׁאֵינוֹ אָשֵׁם מְאוּמָה”, שָׁמַע פֶּטֶר וַיָּבֶן, שֶׁבְּנוֹגֵעַ לְבַטָּלָה, הַצֶּדֶק עִם מִיכָאֵל, וַיִּגְמֹר בְּדַעְתּוֹ לָשׁוּב לַעֲבֹד עֲבוֹדָה וְלַעֲשׂוֹת עֹשֶר עַל עָשְׁרוֹ מִכְּבָר, וַיּוֹסֶף מִיכָאֵל וַיִּתֵּן לוֹ עוֹד מְאַת אֶלֶף זְהוּבִים וַיְשַׁלְּחֵהוּ מֵאִתּוֹ בְשָׁלוֹם.
לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וּבִשְׁוַרְצְוַלְד עָבְרָה הַשְׁמוּעָה, כִּי פֶּטֶר מוּנְק הַפֶּחָמִי אוֹ פֶּטֶר הַמְּשַׂחֵק־בְקוּבְיָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וְעוֹד יוֹתֵר עָשִׁיר מִכְּפִי שֶׁהָיָה לִפְנֵי לֶכְתּוֹ; גַּם עַתָּה הִתְחִיל יוֹצֵא וְנִכְנַס כְּמִקּוֹדֶם בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ, אֶלָּא אָז כְּשֶׁהִתְחִילוּ עֲסָקָיו הוֹלְכִים וּמִתְמוֹטְטִים הוֹצִיאוּהוּ בִנְזִיפָה מִפֶּתַח הַבַּיִת וָחוּצָה, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁנִּכְנַס בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְשָׁבוּעַ אֶחָד, לָחֲצוּ כָל הַנֶּאֱסָפִים אֶת יָדוֹ בִידִידוּת הִלְּלוּ אֶת סוּסוֹ, שְׁאָלוּהוּ לַאֲשֶׁר קָרָהוּ בַּדֶּרֶךְ, וּכְשֶׁיָּשַׁב לְשַׂחֵק עִם יְחֶזְקֵאל בְּעַד טַלָּרִים מְצַלְצְלִים, גָּדַל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינֵי חֲבֵרָיו עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיָה אָז, עַתָּה לֹא עָסַק עוֹד בַעֲשִׂיַּת כְּלֵי זְכוּכִית, כִּי־אִם בְּמִסְחָר עֵצִים, אֲבָל רַק לְמַרְאִית עַיִן, עִקַּר מַעֲשֵׂהוּ הָיָה מִסְחָר הַתְּבוּאָה וְהַלְוָאַת כֶּסֶף בְּרִבִּית. מַחֲצִיתָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי שְׁוַרְצְוַלְד נַעֲשׂוּ לְאַט־לְאַט חַיָּבִים לוֹ כֶסֶף, אוּלָם הוּא הָיָה מַלְוֶה מָעוֹת רַק בְּרִבִּית שֶׁל עֲשָׂרָה לְמֵּאָה אוֹ מוֹכֵר מַכֹּלֶת לַעֲנִיִּים, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְשָּׁלֵם בְּכֶסֶף מְזֻמָּן, בִּמְחִיר גְּדוֹל פִּי שְׁלֹשָׁה. הַפָּקִיד־הַגּוֹבֶה הָיָה מִידִידָיו הַנֶּאֱמָנִים, וְאִם אֶחָד מֵהַלֹּוִים לֹא הָיָה יָכֹל לְשַׁלֵּם בְּיוֹם הַפֵּרָעוֹן, הָיָה הַפָקִיד עִם מְשָׁרְתָיו, שְׁלִיחֵי בֵּית־דִּין, יוֹרֵד לִנְכָסָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, מַעֲרִיךְ אֶת בֵּיתוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, מוֹכֵר אֶת הַכֹּל בְּפוֹמְבֵּי לַמַּרְבֶּה בִמְחִירוֹ וּמְגָרֵשׁ אֶת בַּעַל־הַבַּיִת וְאֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֶל הַיָּעַר. מִתְּחִלָּה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל־לֵב לְפֶטֶר הֶעָשִׁיר, כִּי הָאֲנָשִׁים הַמְמֻשְׁכָּנִים נָסַבּוּ אֲגֻדּוֹת־אֲגֻדּוֹת עַל בֵּיתוֹ, הַגְּבָרִים הִתְחַנְּנוּ אֵלָיו לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם חֶסֶד, הַנָּשִׁים הִתְאַמְּצוּ לְהָרֵךְ אֶת לֵב הָאֶבֶן בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְהַיְלָדִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם בְּקוֹל בּוֹכִים. אוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָכשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּלָבִים עַזֵּי־נֶפֶשׁ, פָּסְקָה “זִמְרַת־הַחֲתוּלִים”, כְּפִי שֶׁכִּנָּה פֶּטֶר אֶת הַיְלָלָה הַזֹּאת. הוּא הָיָה שׁוֹרֵק לַכְּלָבִים וּמְשַׁסֶּה אוֹתָם בָּעֲנִיִּים הָאֵלֶּה, עַד כִּי נַסּוּ אֶחָד־אֶחָד. הַצַּעַר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל גָּרְמָה לוֹ “הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה”, שֶׁלֹּא הָיְתָה אַחֶרֶת מִלְּבַד אִמּוֹ הָאַלְמָנָה. אַחֲרֵי אֲשֶׁר מָכְרוּ אֶת בֵּיתָהּ מְצָאוּהָ צַר וּמָצוֹק, אַךְ בְּנָה לֹא חָלָה עָלֶיהָ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ לְהֵיטִיב אֶת מַצָּבָהּ. הָאִשָּׁה הַזֹּאת, זְקֵנָה, רְפַת כֹּחַ וְכִשְׁלַת בֶּרֶךְ, הָיְתָה בָּאָה מֵעֵת לְעֵת עַל מִשְׁעַנְתָּהּ וּמִתְיַצֶּבֶת לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתוֹ. לְהִכָּנֵס לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּה, כִּי הוּא גֵרַשׁ אוֹתָהּ פַּעַם אַחַת בְּחֶרְפָּה; אוּלָם הִיא בוֹשָׁה לִחְיוֹת מִנִּדְבוֹת זָרִים. בְּעֵת אֲשֶׁר בְּנָהּ הָיָה יָכֹל לְכַלְכֵּל אֶת שֵׁבָתָה בִּכָבוֹד, אֶפֶס לִבּוֹ הַקַּר לֹא הִתְפָּעֵל מִמַּרְאֵה הַפָּנִים הַחִוְּרִים, מֵהַמַבָּטִים הַמִּתְחַנְּנִים, מֵהַיָּד הַכְּמוּשָׁה. הַפְּשׁוּטָה אֵלָיו, מֵהַתְּמוּנָה הַנּוֹטָה לִנְפֹּל, סָר וְזָעֵף הָיָה מוֹצִיא בְּכָל פַּעַם, שֶׁהָיְתָה דּוֹפֶקֶת בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים עַל פִּתְחוֹ, מַטְבֵּעַ שֶׁל שֵׁשׁ אֲגוֹרוֹת, צָר אוֹתָהּ בְּפִסַּת נְיָר וְנוֹתְנָהּ עַל יַד הַמְּשָׁרֵת לְמָסְרָהּ לָהּ. לְאָזְנוֹ הָיָה מַגִּיעַ אַחֲרֵי־כֵן קוֹלָהּ הָרוֹעֵד,
כְּשֶׁהָיְתָה מַבַּעַת לוֹ תוֹדָה וּמְבָרַכְתּוֹ בְּהַצְלָחָה, הוּא הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל צְעָדֶיהָ בְּהִתְרַחֲקָהּ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ. אֲבָל לֹא הָיָה מַרְבֶּה לַחֲַשֹב עַל אֹדוֹתָהּ, וְרַק הָיָה מִצְטַעֵר עַל אָבְדָן שֵׂשׂ הָאֲגוֹרוֹת.
יא
יָמִים רָבִּים עָבְרוּ עַל פֶּטֶר בְּחַיֵי עֲבוֹדָה וּבְדִידוּת כָּאֵלֶּה עַד אֲשֶׁר פַּעַם אַחַת עָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לָשֵׂאת אִשָּׁה. הוּא יָדַע שֶׁבְּכָל הַשְׁוַרְצְוַלְד לֹא יִמָצֵא אַף אֶחָד, שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה בְּחֵפֶץ־לֵב. אֲבָל הוּא הָיָה בַרְרָן יוֹתֵר מִדַּי, כִּי הוּא חָפֵץ, שֶׁגַּם בַּדָּבָר הַזֶּה יֵצֵא טִבְעוֹ בְּכָל הַשְׁוַרְצְוַלְד בְּתוֹר פִּקֵּחַ וְאִישׁ מְאֻשָּׁר. וּבְכֵן הָיָה עוֹבֵר אֶת הַיַּעַר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל סוּסוֹ, מֵצִיץ לְהָכָא, מֵצִיץ לְהָתָם, וְאַף אַחַת מִבְּנוֹת שְוַרְצְוַלְד הַיָּפוֹת לֹא יַשְׁרָה בְּעֵינָיו. לִבְסוֹף, אַחֲרֵי חִזּוּרוֹ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רָב בְּכָל בָּתֵּי הַמָּחוֹל אַחֲרֵי אִשָּׁה נָאָה בְּיוֹתֵר, וְלֹא מָצָא, שָׁמַע פַּעַם אַחַת, שֶׁהָעַלְמָה הַיּוֹתֵר יָפָה בְגוּפָה וּבְמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים הִיא בִּתּוֹ שֶׁל כּוֹרֵת־עֵצִים אֶחָד, עָנִי מְדֻכָּא. הִיא הָיְתָה חַיָּה לְעַצְמָהּ חַיֵּי הַשְׁקֵט וּבְדִידוּת, צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּית אָבִיהָ בַחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת, מוֹקִירָה אֶת רַגְלֶיהָ מִבֵּית הַמָּחוֹל וְאַף בִּימֵי מוֹעֵד וְחַג לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ הַחוּצָה. שֵׁמַע תְּהִלָּתָהּ שֶׁל הָעַלְמָה הַזֹּאת הִגִּיעַ גַּם עַד לְאָזְנֵי פֶּטֶר, וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְּעֵינָיו עוֹד טֶרֶם רָאָה אוֹתָהּ וַיַחֲלֵט לְחַזֵר אַחֲרֶיהָ. אָבִי אִיזֶבֶל הַיָּפֶה קִבֵּל אֶת הָאָדוֹן הַגָּדוֹל בְּתִמָּהוֹן, וְתִמְהוֹנוֹ גָדַל עוֹד יוֹתֵר, כְּשֶׁנּוֹדָע לוֹ, שֶׁהוּא הָאָדוֹן פֶּטֶר הֶעָשִׁיר וְשֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בְּבִתּוֹ לְקַחְתָּהּ לוֹ לָאִשָּׁה. וְלֹא הִרְבָּה הָאִישׁ מַחֲשָׁבוֹת כִּי הֵבִין, שֶׁעַתָּה יָבֹא הַקֵּץ לֶעָנְיוֹ וּלְכָל צָרוֹתָיו, וְיֹאמֶר הֵן מִבְּלִי לִשְׁאֹל אֶת פִּי הָעַלְמָה, וְהַבַּת הַטּוֹבָה גַּם לֹא הִמְרְתָה אֶת פִּי אָבִיהָ, וְתֵּלֶךְ אַחֲרֵי פֶּטֶר וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.
וְאוּלָם תִּקְוֹתֶיהָ שֶׁל הַמִּסְכֵּנָה לֹא בָאוּ, הִיא חָשְׁבָה כִּי יוֹדַעַת הִיא לְכַלְכֵּל אֶת בֵּיתָהּ בְּהַשְׂכֵּל, אַךְ בַּעֲלָה חָשַׁב אַחֶרֶת וְהִיא לֹא יָכְלָה לְהַנִיחַ אֶת דַעְתּוֹ, הִיא הָיְתָה מַשְׂכִּילָה אֶל דָּל, וּבְיָדְעָהּ, שֶׁבַּעֲלַה הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל, הָיְתָה אוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ, כִּי לֹא יַחֲשֹׁוב לָהּ לְעָוֹן אִם תִּתֵּן לְאִשָּׁה הַמַּחֲזֶרֶת עַל הַפְּתָחִים אֲגוֹרַת־כֶּסֶף אוֹ לְעָנִי זָקֵן כּוֹס יָיִן; אוּלָם כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְפֶטֶר, נִתְמַלֵּא חֵימָה וּבְקוֹל גַּס וּבְעֵינַיִם רוֹבוֹת בְּרָקִים הִרְעִים עָלֶיהָ: "מִפְּנֵי מָה אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת אֶת כַּסְפִי לָרֵיקִים וְאַוָּרִים? הַהִכְנַּסְתְּ־לִי דְּבַר־מָה, שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לְתִתּוֹ לְאַחֵר? בַּגְּנוֹגֶנֶת שֶׁל אָבִיךְ אִי אֶפְשָׁר לְהָחֵם מָרָק, אִם תּוֹסִיפִי לְפַזֵּר אֶת כַּסְפִי עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, תַּרְגִּישִׁי אֶת נַחַת יָדִי! אִיזֶבֶל הַיָּפָה הָיְתָה בְוֹכָה בְּסֵתֶר חֶדְרָהּ מָרָה עַל קְֹשִׁי־לֵב אִישָׁהּ וְלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיְתָה עוֹרֶגֶת לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיהָ וּבוֹחֶרֶת לָשֶׁבֶת שָׁם בִּשְׁפַל סֻכָּתוֹ הָעֲנִיָּה, מִדּוּר בְּבֵית פֶּטֶר הֶעָשִׁיר, אַךְ הַקַּמְצָן וּקְשֵׁה־הַלֵּב. הָהּ, אִלּוּ הָיְתָה יוֹדְעַת, כִּי לֵב אֶבֶן בְּקִרְבּוֹ וְאֵינוֹ יָכֹל לֶאֱהֹב לֹא אוֹתָהּ וְלֹא כָל אִישׁ אַחֵר, אָז לֹא הָיְתָה תְּמֵהָה כְלָל. אוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיְתָה רוֹאָה, בְּשִׁבְתָּה עַתָּה בְּפֶתַח בֵּיתָהּ, עָנִי הָגוּן עוֹבֵר לְפָנֶיהָ וּמִתְחַנֵּן לָהּ לָתֵת לוֹ מִלַּחְמָה, הָיְתָה עוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ מֵרְאוֹת בְּצָרַת נַפְשׁוֹ וְהָיְתָה מְעַצֶּבֶת אֶת טִפְחָהּ בְּיֶתֶר עֹז, בִּכְדֵי שֶׁלֹא לְהַכְנִיס מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת יָדָהּ לְתוֹךְ צַלַּחְתָּהּ וּלְהוֹצִיא מִמֶּנָּה פְּרוּטָה, וְזוֹ הָיְתָה הַסִּבָּה, שֶׁשֵּׁם אִיזֶבֶל הַיָפָה הָיָה לְשִׁמְצָה בְּכָל הַיַּעַר וְהָאֲנָשִׁים הָיוּ מְרַנְנִּים אַחֲרֶיהָ, כִּי קַמְצָנוּתָהּ גְּדוֹלָה עוֹד מִקַּמְצָנוּתוֹ שֶׁל פֶּטֶר בַּעֲלָהּ, וַיְהִי הַיּוֹם וְאִיזֶבֶל יָשְׁבָה כְּדַרְכָּהּ עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ וְטָוָה וְרָטְנָה לָהּ זְמִירוֹת, לַהֲנָאָתָהּ, כִּי הָיָה לִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהָאַוִיר הָיָה בָסִים וּפֶטֶר בַּעֲלָהּ יָצָא לְסַיֵר אֶת שְׂדוֹתָיו, וְהִנֵּה פִּתְאֹם עוֹבֵר אִישׁ זָקֵן אֶחָד וְעַל שִׁכְמוֹ שַׂק גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד, וְהָאִיש רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וּמִתְנַשֵּׁם בְּקוֹל גָּדוֹל, עַד כִּי קוֹל נְשִׁימָתוֹ הִגִּיעַ לָאָזְנֶיהָ, וַתֵּרֶא אִיזֶבֶל אֶת הָאִישׁ וַתַּחֲמּוֹל עָלָיו וַתֹּאמַר בְּלִבָּהּ, כִּי לֹא טוֹב לְהַעֲמִיס עַל אִישׁ זָקֵן וְחַלָּשׁ מַּשָׂא כָבֵד כָּזֶה.
בֵּין כֹּה וְכֹה וְהָאִישׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת וּבְקֹצֶר נְשִׁימָה, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי הָאִשָּׁה אִיזֶבֶל כִּמְעַט כְּרַע־נָפַל תַּחַת כֹּבֶד סֻבָּלוֹ: “חוּסִי־נָא, אִשָּׁה, וּתְנִי לִי מְעַט מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי צָמֵאתִי, אָמַר הַזָּקֵן; לֹא אוּכַל לָלֶכֶת הָלְאָה, נְפוּגוֹתִי, וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד”.
“לָמָה אַתָּה נוֹשֵׂא מַשָּׂא כֹה כָבֵד לְעֵת זִקְנָתְךָ”? שָׁאֲלָה אִיזֶבֶל.
“לֹא הָיִיתִי נוֹשֵׂא מַשָּׂא, אִם לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי, עָנָה הַזָּקֵן. אֲהָהּ! אִשָּׁה עַשִׁירָה כָמוֹךְ אֵינָהּ יוֹדַעַת, כַּמָּה קָשָׁה הָעֲנִיּוּת וּמָה יִמְתְּקוּ מַיִם קָרִים בְּשָׁרָב כָּזֶה”.
כִּשְׁמוֹעַ אִיזֶבֶל אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ, וַתְמַהֵר וַתָּרָץ אֶל הַבַּיִת וַתּוֹרֵד כַּד מִן הַכַּרְכֹּב וַתְּמַלְּאֵהוּ מַיִם; אוּלָם אַחֲרֵי שׁוּבָהּ אֶל הָאִישׁ וּבִרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל הַשַּׂק, מִתְעַטֵּף וּמִתְמוֹגֵג בְרָעָתוֹ, וַתִּתְמַלֵּא רַחֲמִים וַתָּשֶׁב אֶל לִבָּה, כִּי הֲלֹא אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ, וַתַּצֵּג אֶת הַכַּד הַצִּדָּה וַתִּקַּח וַתִּמְזֹג כּוֹס יַיִן וַתִפְרֹס פְּרוּסַת־לֶחֶם הֲגוּנָה וַתָּבֵא אֶת הַכּוֹס וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָלֶיהָ אֶל הַזָּקֵן. וְתֹאמַר: לְזָקֵן שֶׁכָּמוֹךָ הַיַּיִן טוֹב מִן הַמָּיִם; אַךְ אַל תִּשְׁתֶּה בְכֶרֶךְ אֶחָד וֶאֱכֹל גַּם מִן הַפַּת בֵּין גְמִיאָה לִגְמִיאָה.
הָאִישׁ הִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ בְּתִּמָּהוֹן וּמֵעָיו הָמוּ, עַד כִּי נִתְמַלְּאוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, וַיֹאכַל וַיֵּשְתְּ וְאַחֲרֵי־כֵּן אָמַר: נַעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי, אַךְ רַק אֲנָשִׁים מְעַטִּים רָאִיתִי, שֶׁהָיוּ רַחֲמָנִים וְיָדְעוּ לָתֵת בְּעַיִן־יָפָה וּבָאֹפֶן כֹּה מְלַבֵּב כָּמוֹךָ אִיזֶבֶל. אֲבָל בִּשְׂכַר זֶה יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה; מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ לֵב כָּזֶה מוּבְטַח שֶׁשְּׂכָרוֹ לֹא יְקֻפָּח".
“לֹא, אֶת הַשָּׂכָר תְּקַבֵּל תֵּכֶף”, נִשְׁמָע קוֹל נוֹרָא וּבְהָפְכָם אֶת פְּנֵיהֶם אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָא הַקּוֹל, רָאוּ וְהִנֵּה פֶּטֶר עוֹמֵד לְנֶגְדָם וּפָנָיו פְּנֵי לְהָבִים.
"וְגַם אֶת יֵינִי אַתְּ שׁוֹפֶכֶת לִפְנֵי הַמַּחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים וְאֶת הַגָּבִיעַ, שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ, אַתְּ מַגִּישָׁה אֶל שִׂפְתֵי אוֹרְחִים־וּפוֹרְחִים? הֲרֵי לָךְ שְׂכָרֵַךְ! אִיזֶבֶל נָפְלָה לִפְנֵי רַגְלֵי אִישָׁהּ וַתֵּבְךְּ וְתִתְחַנֵּן לוֹ לִסְלֹחַ לָהּ, אַךְ לֵב הָאֶבֶן לֹא יָדַע רַחֵם. הוּא הָפַךְ אֶת הַפַּרְגָּל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיַּךְ אוֹתָהּ בַּנִּצָב שֶׁל עֲצֵי־הַבְנִים עַל מִצְחָהּ מַכָּה כֹה חֲזָקָה, עַד כִּי נָפְלָה בְלִי־חַיִּים בִּזְרוֹעוֹת הַזָּקֵן. לִכְאוֹרָה דוֹמֶה הָיָה, כְאִלּוּ הִתְחָרֵט פֶּטֶר תּוֹךְ כְּדֵי־רֶגַע עַל מַעֲשֵׂהוּ; הוּא הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לִרְאוֹת אִם עוֹד יֶשׁ רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּהּ, אוּלָם הָאִישׁ קָרָא בְקוֹל, שֶׁכְּבָר הָיָה נוֹדָע לְפֶטֶר: לָמָּה אַתָּה עָמֵל לַשָּׁוְא, פֶּטֶר הַפֶּחָמִי? הִיא הָיְתָה הַפֶּרַח הַיּוֹתֵר יָפֶה וְהַיּוֹתֵר נָעִים שֶׁבִּשְׁוַרְצְוַלְד, אַתָּה רְמַסְתִּיו בְּרֶגֶל וַעֲדֵי נֶצַח לֹא יָשׁוּב לִפְרֹחַ.
לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִכְסִיפוּ פָּנָיו שֶׁל פֶּטֶר וַיַעַן וַיֹאמַר: הָאַתָּה הוּא, אֲדֹנָי שַׁצְהוֹזֶר? מַה שֶׁנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב עוֹד, וּמִסְתָּמָא כַּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. אֲקַוֶּה שֶׁלֹא תִּמְסְרֵנִי לְדִין בְּתוֹר רוֹצֵחַ". "רָשָׁע, עָנָה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. מָה־יִתֵּן וּמַה־יוֹסִיף לִי, אִם אֶמְסְרְךָ לָדִין, לְמַעַן ייֹקִיעוּךָ לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַל עֲשׂוֹתְךָ הַנְּבָלָה הַזֹּאת? לֹא מִפְּנֵי גְזַר דִּינָן שֶׁל בָּשְָּׂר וָדָם אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְיָרֵא אֶלָּא מִפְּנֵי גְזַר־דִּין אַחֵר קָשֶׁה יוֹתֵר; כִּי אֶת נַפְשְׁךָ מָכַרְתָּ לְשָׂטָן.
אִם מָכַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי, צָרַח פֶּטֶר, מִי אָשֵׁם בָּזֶה, אִם לֹא אַתָּה. וְאוֹצְרוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלֵל? אַתָּה, שֵׁד עָרוּם, הָיִיתָ בְעוֹכְרֵי נַפְשִׁי, בְאַלֶצְּךָ אוֹתִי לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאַחֵר וּבְךָ כָּל הַקּוֹלָר תָּלוּי". לֹא הִסְפִּיק פֶּטֶר לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית טָפַח כְּבָצֵק וּגְוִיָּתוֹ הַזְּעִירָה הָלְכָה הָלֹךְ וְגָדֹל, עַד כִּי גָדְלָה מאֹד, וְעֵינָיו הִתְרַחֲבוּ וְנַעֲשׂוּ כִּשְׁתֵּי קַעֲרוֹת מָרָק וּפִיו הָיָה כְּתַנּוּר בּוֹעֵרָה וְלַהֲבוֹת־אֵשׁ הִתְמַלְּטוּ מִמֶּנוּ. וַיֶחְרַד פֶּטֶר וַיִבָּהֵל
וַיִפֹּל עַל פָּנָיו, וְלַמְרוֹת לִבּוֹ הָאֶבֶן נִזְדַּעְזְעוּ כָּל אֲבָרָיו וְנָעוּ כְנוֹד הַקָּנֶה. בְּצִפָּרְנֵי עַיִט אָחַז שֵׁד־הַיַּעַר בְּעָרְפּוֹ וַיְטַלְטְלֶנּוּ טַלְטֵלָה, כְּעָלֶה יָבֵשׁ לִפְנֵי סַעַר מִתְחוֹלֵל, וְאַחֲרֵי כֵן הִשְׁלִיכוֹ אַרְצָה בְּכֹחַ גָּדוֹל עַד שֶנִתְפָּרְקוּ כָּל עַצְמוֹתָיו. "תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ! קָרָא בְּקוֹל מְפוֹצֵץ כְּרַעַם בַּגַּלְגַּל; יָכֹל הָיִּיתִי לְפַצְפְּצֶךָ, אִלּוּ הָיִיתִי חָפֵץ, כִּי דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים קָשִׁים נֶגֶד אֲדוֹן הַיָּעַר. וְאוּלָם לְמַעַן הָאִשָּׁה הַמֵּתָה הַזֹּאת, שֶׁהֱאֶכִילָה וְהִשְׁקְתָה אוֹתִי, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ זְמַן שְׁמוֹנַת יָמִים. אִם לֹא תַּחֲזֹר לְמוּטָב, אָבוֹא וַאַרַסֵּק אֶת אֲבָרֶיךָ וּנְמַּקֹּתָ בַּעֲוֹנוֹתֶיךָ.
יב
כְּבָר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁעָבְרוּ לִפְנֵי פֶּטֶר, מָצְאוּ אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ, וַיַהַפְכוּהוּ הֵנָּה וְהֵנָּה לִרְאוֹת, הַיֶשׁ בּוֹ עוֹד רוּחַ חַיִּים, אֲבָל זְמַן רַב עָמְלוּ לָרִיק. לְסוֹף הָלַךְ אֶחָד מֵהֶם אֶל הַבַּיִת וַיָּבֵא מַיִם וַיִִּזְרֹק עָלָיו, וַיָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו וַיִפְקַח אֶת עֵינָיו וַיַּבֵּט בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים סְבִיבוֹתָיו וַיִּתְאַנַּח וַיִּשְׁאַל לְאִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָהּ. אַחֲרֵי כֵן הוֹדָה לָאֲנָשִׁים, שֶׁטָּרְחוּ לַהֲשִׁיבוֹ לִתְחִיָּה, וְיָקָם וְיֵלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וַיְחַפֵּשׂ בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת, אַךְ אִיזֶבֶל לֹא הָיְתָה לֹא בַמַרְתֵּף וְלֹא בָעֲלִיָה, וְכָל אֲשֶׁר חָשַׁב לִרְאוֹת בַּחֲלוֹם הָיְתָה אֱמֶת מָרָה. אָז בְּשִׁבְתוֹ בָדָד בְּחַדְרוֹ, עָבְרוּ בְמוֹחוֹ מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת וּמְשֻׁנּוֹת; הוּא לֹא נִתְיָרֵא מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר, כִּי לִבּוֹ הַלֹּא הָיָה קַר כָּאָבֶן; אֶפֶס כְּשֶׁנִּזְכָּר בְּמוֹתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי סוֹף־סוֹף הֲלֹא גַם הוּא יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וּמַה כָּבֵד מַשָּׂא הָעֲוֹנוֹת, שֶׁהוּא מַעֲבִיר עִמּוֹ לָעוֹלָם הָאַחֵר, מַה מְּסֻבָּל הוּא בִדְמָעוֹת הָעֲשׁוּקִים, בְּאַלְפֵי קִלְלוֹתֵיהֶם, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהָרֵךְ אֶת לִבּוֹ, בְּיִלְלוֹת הָאֻמְלָלִים, שֶׁהָיָה מְשַׁסֶּה בָם אֶת כְּלָבָיו! מֶה עָמוּס הוּא בְּיֵאוּשׁ אִמוֹ הַחֲשָׁאִי, בְּדַם אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְהַטוֹבָה שֶׁשָׁפַךְ! הִנֵּה לֹא הָיָה לוֹ מַה לְהָשִׁיב לְאָבִיהָ הַזָּקֵן, אִם הָיָה בָא וְשׁוֹאֵל: "אַיֵּה בִתִּי אִיזֶבֶל אִשְׁתְּךָ? וְאֵיךְ אֵיפוֹא יִתֵּן דִין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיוּ יְעָרוֹת, יַמִּים, הָרִים וּגְבָעוֹת וְשֶׁלוֹ הַכֹּל וְאַף גַּם חַיֵּי הָאָדָם?
הַמְּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה הֵצִיקוּ לוֹ גַם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וּבְכָל רֶגַע וָרֶגַע הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל עָרֵב, אֲשֶׁר קָרָא לוֹ: "פֶּטֶר, בְּרָא לְךָ לֵב חַם. וְיֵשׁ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהִתְעוֹרֵר עַד שֶׁחָזַר וְסָגַר אֶת עֵינָיו, כִּי הִכִּיר בַּקּוֹל הַזֶּה שֶׁקוֹל אִיזֶבֶל הוּא, הַמְּדַבֵּר אֵלָיו וּמְזָרְזוֹ לְהָסִיר אֶת לֵב הָאֶבֶן וְלָתֵת בִּמְקוֹמוֹ לֵב בָּשָׂר. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וְיֵלֶךְ פֶּטֶַר אֶל בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, בִּכְדֵי לְהָסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנוּגוֹת, וַיִמְצָא שָׂם אֶת יְחֶזְקֵאל בַּעַל־בָּשָׂר. וַיֵּשְּׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּדַּבְרוּ עַל זֹאת וְעַל אַחֶרֶת. עַל הָאֲוִּיר הַטוֹב, עַל הַמִּלְחָמָה, עַל הַמִּסִים וְהָאַרְנוּנִיּוֹת, עַד שֶנִּתְגַּלְגְּלָה שִׂיחָתָם עַל הַמָּוֶת וְעַל אֲנָשִׁים שׁוֹנִים, שֶׁעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָם וַיִשְׁאַל פֶּטֶר אֶת בַּעַל־הַבָּשָׂר, מַה דַּעְתּוֹ עַל הַמָּוֶת וּמָה יִהְיֶה אַחֲרָיו. וַיַעַן יְחֶזְקֵאל וַיֹּאמֶר, שֶׁהַגּוּף יָשׁוּב אֶל הֶעָפָר, וְהָרוּחַ אוֹ שֶׁיַּעֲלֶה לְמַעְלָה אֶל הַשָּׁמַיִם, אוֹ שֶׁיֵּרֵד לְמַטָּה אֶל הַתֹּפֶת.
“וּבְכֵן גַּם הַלֵּב יִקָּבֵר?” שָׁאַל פֶּטֶר בְּהִתְעַנְיְנוּת.
“בְּוַדָּאי, גַּם הַלֵּב יֵרֵד אֱלֵי קָבֶר”.
"וּמָה יַעֲשׂוּ עִם אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ עוֹד לֵב? הוֹסִיף פֶּטֶר לִשְׁאֹל.
יְחֶזְקֵאל נָתַן עֵינָיו בְפֶטֶר בְּאֹפֶן מַחֲרִיד. מָה אַתָּה חָפֵץ לְהַגִּיד בָּזֶה? הַלְהַתֵּל בִּי אַתָּה אוֹמֵר? כְּסָבוּר אַתָּה, שֶׁאֵין לִי לֵב?"
“אַדְרַבָּה, יֵשׁ לְךָ לֵב דַּי וְהוֹתֵר, חָזָק כַּצּוּר”, עָנָה פֶּטֶר.יְחֶזְקֵאל הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת וַיַּבֵּט עַל סְבִיבוֹתָיו, לִרְאוֹת הָאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ, וְאַחֲרֵי־כֵן אָמָר: מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת? אוֹ אוּלַי גַּם לִבְּךָ אֵינֶנּוּ דוֹפֵק עוֹד?"
“אֵינֶנּוּ דוֹפֵק עוֹד, לְפָחוֹת פֹּה בְּחָזִי!” הֵשִׁיב פֶּטֶר מוּנְק, “אֲבָל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר יָדַעְתָּ, בַּמֶה אֲנִי מְדַבֵּר, אֱמָר־נָא לִי, מָה יִּהְיֶה עִם לִבֵּנוּ”.
“מָה לְּךָ וְלָזֶה, רֵעִי?” שָׁאַל יְחֶזְקֵאל בִּשְׂחוֹק. “הַמְעַט לְךָ בַּחַיִּים שֶׁאַתָּה חַי פֹּה עֲלֵי אַדְמוֹת? הֲלֹא זֶה הַטּוֹב וְהַיָּפֶה שֶׁבִּלִבּוֹת הָאֶבֶן אֲשֶׁר לָנוּ, שֶׁהִרְהוּרִים כָּאֵלֶּה לֹא יַבְהִילוּ אוֹתָנוּ”.
“אֱמֶת הַדָבָר, אוּלָם הֲרֵי סוֹף־סוֹף אָנוּ מְהַרְהֲרִים בָּזֶה, וְאַף אִם בְּרֶגַע זֶה אֵימַת הַמָּוֶת לֹא תְּבַעֵת אוֹתִי, הִנֵּה עֲדַיִן זוֹכֵר אֲנִי, אֵיךְ יָרֵאתִי יִרְאָתִי מִדִּינוֹ שֶׁל גֵּיהִנוֹם, בִּהְיוֹתִי עוֹד נַעַר קָטָן וְתָמִים בְּמַעֲשָׂיו”.
“כְּמוּבָן – לֹא יִהְיֶה חֶלְקֵנוּ נָעִים, אָמַר יְחֶזְקֵאל. פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי מוֹרֶה־בֵּית־סֵפֶר עַל אוֹדוֹת זֶה וְאָמַר לִי, שֶׁאַחַר הַמָּוֶת שׁוֹקְלִים אֶת הַלְּבָבוֹת בְּכַף מֹאזְנַיִם, לָדַעַת, כַּמָּה מִשְּׁקַל הָעֲבֵרוֹת הַדְּבוּקוֹת בָּהֶם: הַלְּבָבוֹת הַקַּלִּים עוֹלִים לְמַעֲלָה, הַכְּבֵדִים יוֹרְדִים לְמַטָּה; וַאֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁמִּשְׁקַל הָאֲבָנִים שֶׁלָּנוּ יְהֵא רַב וְיַכְרִיעַ אֶת הַכַּף לְחוֹבָה”.
“בְּוַדָאִי, עָנָה פֶּטֶר, וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, כְּבָר הָיָה הַדָבָר כַּמָּה פְּעָמִים גּוֹרֵם לִי צַעַר, שֶׁלִּבִּי מִתְיַחֵס אֶל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ בָּאֲדִישׁוֹת וּבִקְרִירוּת־רוּחַ”.
כֵּן נִדְבְּרוּ שְׁנֵיהֶם זֶה אֶל זֶה; אוּלָם בַּלַיְלָה שֶׁאַחַר הַשִּׂיחָה הַזֹּאת שָׁמַע פֶּטֶר חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אֶת הַקּוֹל הַיָּדוּעַ לוֹ לוֹחֵשׁ בְּאָזְנָיו: “פֶּטֶר בְּרָא לְךָ לֵב יוֹתֵר חָם!” הוּא לֹא הִתְחָרֵט עַל זֶה שֶׁהָרַג אֶת אִשְׁתּוֹ, אָכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר לַעֲבָדָיו, כִּי הִיא יָצְאָה לְדָרֶךְ הָיָה מְהַרְהֵר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה; לְאָן הָלְכָה אִיזֶבֶל? שִׁשָּׁה יָמִים וְשִׁשָּׁה לֵילוֹת עָבְרוּ עָלָיו בְּאֹפֶן כָּזֶה, וּבְכָל לַיְלָה וָלַיְלָה הָיָה שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ הַקּוֹל, וּבְכָל פַּעַם וָפַעַם הָיָה מְהַרְהֵר בְּשֵׁד־הַיַּעַר וְהַתְרָאתוֹ הַנּוֹרָאָה; אַךְ בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קָפַץ מִמִּשְׁכָּבוֹ וַיִקְרָא: אָסוּרָה נָא וְאֶרְאֶה, אִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדִי לִבְרֹא לִי לֵב יוֹתֵר חַם, כִּי הָאֶבֶן הַקָּרָה שֶׁבְּחָזִי עוֹשָׂה לִי אֶת חַיַּי לְחַיִּים שֶׁל שִׁעְמוּם וְרֵיקָנוּת". וַיְמַהֵר פֶּטֶר וַיִלְבַּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַחַג אֲשֶׁר לוֹ וַיַעַל עַל סוּסוֹ וַיִרְכַּב אֶל מַעֲבִית־הָאֳרָנִים.
בְּמַעֲבִית־הָאֳרָנִים, בַּמְקוֹם שֶׁהָאִילָנוֹת עָמְדוּ צְפוּפִים בְּיוֹתֵר, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וַיִקְשְׁרֵהוּ אֶל אַחַד הָעֵצִים וַיְמַהֵר בִּצְעָדִים גַּסִּים אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּבְעָמְדוֹ לִפְנֵי עֵץ הֶעָבוֹת, פָּתַח בְּלַחַשׁ שֶׁלּוֹ:
"שַׁצְהוֹזֶר בִּירַק יַעַר־הָאֳרָנִים,
כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים,
לְךָ כָּל הָאָרֶץ בָּהּ צוֹמְחִים יְעָרִים,
אַךְ נִרְאֶה אַתָּה רַק לִמְאֻשָּׁרִים."
אָז הוֹפִיעַ אִישׁוֹן הַזְּכוּכִית, אַךְ לֹא בִידִידוּת וּבְסֵבֶר פָּנִים, כִּי־אִם בְּעֶצֶב וּבְפָנִים זוֹעֲפִים; הוּא הָיָה עָטוּף מְעִיל זְכוּכִית שְׁחוֹרָה וּצְעִיף־אֵבֶל יָרַד לוֹ מֵעַל כּוֹבָעוֹ, וּפֶּטֶר יָדַע עַל מִי הוּא מִתְאַבֵּל.
“מָה חֶפְצְךָ מִמֶּנִי, פֶּטֶר מוּנְק?” שָׁאַל בְּקוֹל עָמוּם.
“נִשְׁאֲרָה לִי עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת, מַר שַׁצְהוֹזֶר”, עָנָה פֶּטֶר בְּהוֹרִידוֹ אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ.
הַעוֹד יָכֹל אִישׁ אֲשֶׁר לֵב אֶבֶן לוֹ בְּחָזֵהוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת? אָמַר אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית. כָּל אֲשֶׁר לִבְּךָ הָרַע שׁוֹאֵל הֲרֵי יֵשׁ לְךָ, וּמְאֹד יִקְשֶׁה עָלַי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנְךָ.
“אֲבָל הֲַלֹא הַבְטֵחַ הִבְטַחְתָּנִי לָתֵת לִי שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת! שְׁתַּיִם כְּבָר נָתַתָּ לִי, וְעוֹד נִשְׁאֲרָה לִי אֶחָת”.
“אִם תַּסְכִּיל לִשְׁאֹל, יָכֹל אוּכַל לַהֲשִׁיבְךָ רֵיקָם, הוֹסִיף שֵׁד־הַיַּעַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשְׁמִיעֵנִי אֶת חֶפְצֶךָ”.
אִם מָצָאתִי אֵפוֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ, הַסֵר מִמֶּנִי אֶת לֵב הָאֶבֶן הַמֵּת וְהָשֵׁב לִי אֶת לֵב הַבָּשָׂר הַחַי שֶׁהָיָה לִי", אָמַר פֶּטֶר.
“הֶאָנֹכִי עָשִׂיתִי עַמְּךָ אֶת הַמִּסְחָר הַזֶה, שָׁאַל אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית הֲמִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִּי אֲנִי, הַנּוֹתֵן לְדוֹרְשָׁיו עֹשֶׂר וְלִבּוֹת־אָבֶן? שָׂם, אֶצְלוֹ לֵךְ וְחַפֵּשׂ אֶת לִבְּךָ”.
"אֲהָהּ, הוּא נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן רַק לֵב אֶבֶן, עָנָה פֶּטֶר.
“צַר לִי עָלֶיךָ, פֶּטֶר, אַף כִּי חוֹטֵא אַתָּה”, אָמַר אִישׁוֹן־הַזְכוּכִית אַחֲרֵי הִשְׁתַּקְּעוּ בְּמַחְשָׁבוֹת לִזְמַן־מָה. וּמִפְּנֵי שֶׁשְּׁאֵלָתְךָ הַפַּעַם אֵינֶנָּהּ נִבְעָרָה, לֹא אוּכַל לִמְנֹעַ מִמְּךָ לְפָחוֹת אֶת עֶזְרָתִי, שְׁמַע אֵפוֹא. לֹא בְחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ, כִּי אִם בְּעָרְמָה תּוּכַל לְהָשִׁיב לְךָ אֶת לִבֶּךָ, וְאֶפְשָׁר שֶׁהַדָבָר לֹא יִכְבַּד מְאֹד, כִּי הֲרֵי סוֹף־סוֹף מִיכָאֵל טִפֵּשׁ הִנֵּהוּ, אַף כִּי חוֹשֵׁב הוּא שֶׁאֵין חָכָם כָּמוֹהוּ; לֵךְ אֵפוֹא יָשָׁר אֵלָיו וַעֲשֵׂה כַאֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ“. וְאִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית מָסַר לְפֶטֶר כָּל מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָדַעַת, וַיִּתֵּן לוֹ צְלָב שֶׁל זְכוּכִית טְהוֹרָה וְיֹּאמַר אֵלָיו: כָּל עוֹד אַתָּה חַי, אֵינוֹ יָכֹל לְהָרַע לְךָ, וְאִם תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַצְּלָב הַזֶּה יְשַׁלַּחֲךָ בְּשָׁלוֹם, וּכְשֶׁתִּמְצָא אֶת אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, שׁוּבָה אֵלַי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָז נִרְאֶה”.
יג
וַיִּקַּח פֶּטֶר מוּנְק אֶת הַצְּלָב בְּיָדוֹ וַיִקְבַּע אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּזִכְרוֹנוֹ וַיִפֶּן וַיֵלֶךְ הָלְאָה אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל מִיכָאֵל הַהוֹלַנְדִי, וְכַאֲשֶׁר קָרָא פֶּטֶר אוֹתוֹ בְשֵׁם שָׁלשׁ פְּעָמִים, נִרְאָה אֵלָיו הָעֲנָק וַיֹאמֶר בִּשְׂחוֹק מַחֲרִיד לֵב: “אֶת אִשְׁתְּךָ הָרַגְתָּ? יָפֶה עָשִׂיתָ וְגַם אָנֹכִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּזֹאת, כִּי הִיא פִּזְּרָה אֶת הֹונְךָ לְמַּחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים. אוּלָם עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת הָאָרֶץ לִזְמָן יָדוּעַ, כִּי הַדָבָר יָעִיר רַעַשׁ גָּדוֹל, כְּשֶׁיְבַקְּשׁוּ אוֹתָהּ וְלֹא יִמְצְאוּהָ, בְּוַדָאִי אַתָּה צָרִיךְ כֶּסֶף וּבָאתָ אֵלַי לְקַחְתּוֹ מִמֶּנִּי?”.
"כֵּן הוּא, עָנָה פֶּטֶר, כֶּסֶף דָּרוּשׁ לִי וּבַפַּעַם הַזֹּאת הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי לְאַמֶּרִיקָה רַב הַדֶּרֶךְ.
וַיִּקַּח מִיכָאֵל אֶת פֶּטֶר וַיְבִיאֵהוּ אֶל סֻכָּתוֹ. שָׂם פָּתַח אַרְגָּז מָלֵא כֶּסֶף וַיוֹצֵא מִמֶּנוּ גְּלִילֵי־זָהָב שְׁלֵמִים. עוֹד מִיכָאֵל עוֹמֵד וּמוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף עַל הַשֻּׁלְחָן וּפֶּטֶר אָמַר: דּוֹבֵר שְׁקָרִים אַתָּה, מִיכָאֵל, כִּי שִׁקַּרֶתָּ לִי, בְאָמְרְךָ, כִּי לֵב אֶבֶן לִי בְּחָזִי, וְלֵב הַבָּשָׂר שֶׁלִּי בְּיָדְךָ הוּא.
“וְהַאִם לֹא כֵן הוּא? שָׁאַל מִיכָאֵל בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הֲמַּרְגִּישׁ אַתָּה בַלֵּב אֲשֶׁר בְּחָזֶךָ? הַאִם לֹא קַר הוּא כְּקֶרַח? הֲיֵשׁ לְךָ צַעַר, אוֹ פַחַד, אוֹ חֲרָטָה, כְּשֶׁאַתָּה־עוֹשֶׂה לְרֵעֲךָ רָעָה?”.
“רַק אֶת כֹּחַ־הַתְּנוּעָה נָטַלְתָּ מִלִּבִּי, אֲבָל עֲדַיִן הוּא נִמְצָא בְּחָזִי כְמִקּוֹדֶם וְגַם יְחֶזְקֵאל אָמַר לִי, כִּי אַתָּה רִמִּיתָנוּ; אֵין אַתָּה בָר־הֲכִי לִקְרֹע סְגוֹר חָזֵהוּ שֶׁל אָדָם וּלְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת לִבּוֹ, מִבְּלִי שֶׁיַרְגִּישׁ בַּדָּבָר וּמִבְּלִי שֶׁיִּסְתַּכֵּן; הֵן לֹא קוֹסֵם אַתָּה”.
“הֲרֵינִי מַבְטִיחֲךָ נֶאֱמָנָה”, קָרָא מִיכָאֵל בְּאִי־רָצוֹן, “לְךָ וְלִיחֶזְקֵאל וּלְכָל הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִים הַמַּחֲזִיקִים בִּי, לְכֻלְּכֶם יֵשׁ לִבּוֹת קָרִים כְּלִבְךָ אַתָּה, וְלִבּוֹת הַבָּשָׂר שֶׁלָכֶם אֶצְלִי הֵם שָׂם בֶּחָדֶר”. מַה תְּמַהֵר לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר שָׁקֶר! קָרָא פֶּטֶר בִּשְׂחוֹק, אֶת מִי אַתָּה אוֹמֵר לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל? הֲתַחֲשֹׁוב, שֶׁבִּהְיוֹתִי שָׁט בְּאָרֶץ בְּמַסָּעַי הָאַחֲרוֹנִים, לֹא רָאִיתִי מַעֲשֵׂי־תַעְתּוּעִים כָּאֵלֶּה לְמֵאוֹת? הַלְּבָבוֹת שֶׁבְּחַדְרְךָ נַעֲשׂוּ מִדֹנַג. אָמְנָם בַּעַל הוֹן וְעשֶׁר אַתָּה, זֹאת אֵין לְכַחֵד, אֲבָל לִקְסֹם קֶסֶם נִבְצַר מִמֶּךָּ".
כִּשְׁמֹעַ מִיכָאֵל הָעֲנָק אֶת דִּבְרֵי פֶּטֶר הָאַחֲרוֹנִים, וְתִבְעַר חֲמָתוֹ בּוֹ וַיִפְתַּח בְּכֹחַ אֶת דֶּלֶת חֵדְרוֹ וַיֹאמַר: הִכָּנֵס וּקְרָא אֶת הַכְּתֹבוֹת כֻּלָן וְגַם בַּכְּתֹבֶת אֲשֶׁר שָׁם הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב. שָׁם נֶאֱמַר: “זֶהוּ לִבּוֹ שֶׁל פֶּטֶר מוּנְק”. הֲרוֹאֶה אַתָּה כֵּיצַד הוּא מְפַרְכֵּס? הֲגַם לֵב שֶׁל דֹּנַג עוֹשֶׂה כָךְ? "וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁל שַׁעֲוָה, עָנָה פֶּטֶר, לֵב בָּשָׂר אֵינוֹ דֹופֵק בְּאֹופֶן כָּזֶה; לֹא, עֲדַיִן יֵשׁ לִי בְחָזִי לִבִּי שֶׁלִּי. לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי־כְשָׁפִים אֵינְךָ
יָכֹל!"
"אֲבָל יָכֹל אֲנִי לְהוֹכִיחַ לְךָ אֶת הַדָּבָר בְּפוֹעַל, עַד כִּי בְּעַצְמְךָ תַּרְגִּישׁ, כִּי הַלֵּב הַזֶּה לִבְּךָ הוּא בָּאֱמֶת, וּבְדַבְּרוֹ לָקַח אֶת הַלֵּב מִן הַצִּנְצֶנֶת שֶׁבְּיָדוֹ וַיַּחֲשׂף אֶת חָזֵהוּ שֶׁל פֶּטֶר וְיּוֹצֵא מִמֶּנוּ אֶת לֵב־הָאֶבֶן וַיַרְאֵהוּ לוֹ, וְאַחַר־כַּךְ לָקַח אֶת לֵב הַבָּשָׂר וַיִּפַּח בּוֹ וַיְשִׂימֵהוּ בִמְקוֹמוֹ, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגִּישׁ פֶּטֶר אֶת דְּפִיקוֹתָיו וַיִּשְׂמַח מְאֹד.
“מָה אַתָּה חָשׁ כָּעֵת?” שָׁאַל מִיכָאֵל בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו.
“אָמְנָם צָדַקְתָּ, הֵשִׁיב פֶּטֶר, בְּהוֹצִיאוֹ בִזְהִירוּת אֶת הַצְּלָב מִצַּלַּחַת בִּגְדוֹ, מֵעוֹלָם לֹא הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁבְּיָד אָדָם לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת!”
“הָאַף אֵין זֹאת? עַתָּה נוֹכַחְתָּ לִרְאוֹת, כִּי קְסָמִים בְּיָדִי. הַלֹא עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת! אוּלָם גְּשָׁה עַתָּה אֵלַי, לְמַעַן אֲשֶׁר אַחְזִיר אֶת לֵב־הָאֶבֶן לִמְקוֹמוֹ”.
“לְאַט לְךָ, אֲדֹנָי מִיכָאֵל! קָרָא פֶּטֶר וַיִצְעַד צְעָדִים אֲחָדִים אֲחוֹרַנִית וַיּוֹשֶׁט אֶת הַצְּלָב לִקְרָאתוֹ. בְּשׁוּמָן נִצּוֹדִים עַכְבָּרִים, וּבַפַּעַם הַזֹּאת לֹא אֲנִי הַמְּרֻמֶּה אֶלָּא עַתָּה”, וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת דְבָרָיו עַד שֶׁהוֹצִיא סֵפֶר תְּפִלָּתוֹ מֵחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ.
בְּרֶגַע זֶה נִתְכַּוְּצוּ אֲבָרָיו שֶׁל מִיכָאֵל וְגוּפוֹ הָלַךְ הָלַֹךְ וְהִתְמַעֵט, הָלֹךְ וְהִתְמַעֵט וַיִפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אָרְצָה וַיֵאָנַח וַיֵאָנֵק וַיִתְהַפֵּך בַחֲבָלָיו כְּתוֹלַעַת וְכָל הַלְּבָבוֹת אֲשֶׁר מִסָּבִיב הִתְחִילוּ מְפַרְכְּסִים וּמְקַשְׁקְשִׁים, עַד כִּי קָם שָׁאוֹן גָּדוֹל בַּחֶדֶר, כְּמוֹ בְּבֵית אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל שׁוֹעֵן. וּלְקוֹל הַשָׁאוֹן הַזֶּה נִבְהַל פֶּטֶר וּפַלָּצוּת אֲחָזַתּוּ וַיְּמַהֵר וַיָּנָס מִן הַחֶדֶר וְהַבַּיִת הַחוּצָה, וּמֻרְדָף מִפַּחַד פִּתְאֹם טִפֵּס וְעָלָה עַל רֹאשׁ הַסֶּלַע, כִּי שָׁמַע שֶׁמִּיכָאֵל הִתְעוֹדֵד וְהִתְחִיל סוֹעֵר וּמִתְגָּעֵשׁ וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו וְשׁוֹלֵחַ אַחֲרָיו קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, נְאָצוֹת וְגִדּוּפִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לַצּוֹק טִפֵּס וְיָרַד בְּחִפָּזוֹן אֶל מַעֲבִית הָאֳרָנִים; סַעַר נוֹרָא הִתְחוֹלֵל פִּתְאֹם. בְּרָקִים עָפוּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וְיָרְדוּ לְרַגְלָיו וְשָׁבְרוּ וְהִרְקִידוּ אֶת הָאִילָנוֹת. אֲבָל הוּא בָא בְשָׁלוֹם לְתוֹךְ תְּחוּמוֹ שֶׁל אִישׁוֹן הַזְכוּכִית.
לִבּוֹ דָּפַק בְּשִׂמְחָה, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁנִּתְנַדְפָה הַחֶדְוָה הָרִאשׁוֹנָה, חָלְשָׁה דַעְתּוֹ, בְּהַבִּיטוֹ לְאָחוֹר עַל חַיָּיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנִּשְׂעֲרוּ סְבִיבָיו, כַּסְעָרָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה עַתָּה מֵאֲחוֹרָיו וְעִלְעַלָּה בָאִלָּנוֹת. הוּא נִזְכַּר בְּאִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְטוֹבַת הַלֵּב, שֶׁרָצַח מֵרֹב כֵּילוּת; הוּא הָיָה בְּעֵינָיו כְּזֻלוּת בְּנֵי אָדָם, וּכְשֶׁהִקְרִיב לָבֹא אֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר שָׁם הָיְתָה תַּחֲנוֹתוֹ שֶׁל אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, גָּעָה בִּבְכִיָּה עַד כִּי הִרְטִיבוּ דִּמְעוֹתָיו אֶת הָאֲדָמָה.
שַׁצְהוֹזֶר יָשַׁב תַּחַת הָאַלּוֹן וְעִשֵּׁן מִמַקְטַרְתּוֹ הַקְּטַנָּה, אֲבָל פָּנָיו הָיוּ טוֹבִים מֵאֲשֶׁר הָיוּ לִפְנַי זֶה. “מִפְּנֵי מָה אַתָּה בוֹכֶה, פֶּטֶר הַפֶּחָמִי”? שָׁאַל: “הַאִם לֹא קִבַּלְתָּ אֶת לִבְּךָ בַּחֲזָרָה? הַעוֹד הַלֵּב הַקַּר בְחָזֶךָ?”
“הָהּ, אֲדֹנִי”! נֶאֱנַח פֶּטֶר: “בִּזְמָן שֶׁלֵּב־הָאֶבֶן הַקַּר הָיָה מוּנָח בְּחָזִי, לֹא הָיִיתִי בּוֹכֶה מֵעוֹלָם; עֵינַי הָיוּ חֲרֵבוֹת תָּמִיד, כָּאֲדָמָה בְּיֶרַח תַּמּוּז; אוּלָם עַתָּה הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָּאִים וּמְטַפְּחִים לִי עַל לִבִּי הַיָּשָׁן וּמְיַסְּרִים אוֹתוֹ קָשֶׁה! אֶת לֹוַי הֵבֵאתִי עַד כִּכַּר לֶחֶם, בָּעֲנִיִּים וּבַחוֹלִים שִׁסִּיתִי אֶת כְּלָבַי, וַהֲרֵי אַתָּה יָדַעְתָּ אֵיךְ יָרַד מַגְלָבִי עַל מִצְחָהּ הַיָּפֶה שֶׁל אִיזֶבֶל אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה!”
“פֶּטֶר, חוֹטֵא גָּדוֹל הָיִיתָ!” אָמַר אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. “הַכֶּסֶף וְהַבַּטָּלָה הֱבִיאוּךָ לְהַשְׁחִית אֶת דַּרְכֵּךָ, עַד אֲשֶׁר נִתְקַשָּׁה לִבְּךָ וְהָיָה לָאֶבֶן, שֶׁלֹא יָדַע עוֹד לֹא שִׂמְחָה וְלֹא תּוּגָה, לֹא חֲרָטָה וְלֹא חֶמְלָה; אֲבָל תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת וְלוּ רַק יָדַעְתִּי, כִּי חוֹזֵר אַתָּה בִתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים, אָז אֶפְשָׁר שֶׁהָיִיתִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת דְבַר־מַה לְמַעַנְךָ”.
“אֵינִי רוֹצֶה עוֹד מְאוּמָה”, עָנָה פֶּטֶר, בְּהוֹרִידוֹ בְּעֶצֶב אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. “חַיַּי כָּלּוּ לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד, עֲדֵי נֶצַח לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹת חַיִּים שֶׁל חֶדְוָה; וְלָמָּה זֶה עוֹד הֶבֶל אִיגַע בָּעוֹלָם? אִמִּי לֹא תִּסְלַח לִי לָנֶצַח אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאוּלַי כְּבָר הוֹרַדְתִּי שֵׂיבָתָהּ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה, אֲנִי בֶּן־מֵבִישׁ, חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ. וְאִיזֶבֶל אִשְׁתִּי!… הֲמִיתֵנִי־נָא, אֲדֹנִי שַׁצְהוֹזֶר, אָז יָבֹא קֵץ לְחַיַּי בְּפַעַם אֶחָת”.
“טוֹב הַדָּבָר”, עָנָה אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית, “אִם אֵינְךָ חָפֵץ אַחֶרֶת, אוּכַל לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתְךָ זוּ; קַרְדּוּמִי מוּנָח לֹא הַרְחֵק מִזֶּה”. וַיוֹצֵא אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית בִּמְנוּחָה אֶת מַקְטַרְתּוֹ מִפִּיו וַיְדֲשֵׁן אוֹתָהּ הֵיטֵב וַיְשִׁיבֶנָּה אֶל צַלַּחְתּוֹ, אַחֲרֵי־כֵן קָם לְאִטּוֹ וַיֵלֶךְ לַאֲחוֹרֵי הָאַשּׁוֹחִים, בְּעֵת אֲשֶׁר פֶּטֶר יָשַׁב עַל הַדֶּשֶׁא בִּדְמָעוֹת עַל לְחָיָיו, כִּי חַיָּיו כְּבָר לֹא נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו לִמְאוּמָה, וְהוּא חִכָּה בִמְתִינוּת לְמַכַּת־הַמָּוֶת. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הִגִּיעַ לְאָזְנוֹ קוֹל צְעָדִים קַלִּים וְיֹאמֶר בְּלִבּוֹ: “עַתָּה יָבֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת”.
“הַבֵּט עוֹד פַּעַם סְבִיבוֹתֶיךָ, פֶּטֶר מוּנְק”, קָרָא אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית. וַיִּמִּח פֶּטֶר אֶת דִמְעוֹתָיו מֵעַל עֵינָיו וַיַּבֵּט מֵאַחֲרָיו – וְהִנֵה אִמּוֹ וְאִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ עוֹמְדוֹת לְנֶגְדּוֹ וּמִסְתַּכְּלוֹת בּוֹ בְּפָנִים יָפוֹת. וַיַרְא וַיִּקְפֹּץ מִמְקוֹמוֹ וַיִקְרָא בְשִׂמְחָה: הִנֵּךְ חַיָּה אֵפוֹא, אִיזֶבֶל, וְגַם אַתְּ, אִמִּי לֹא מַתְּ, וְאַתֶּן סְלַחְתֶּן לִי?
הֵן חֲפֵצוֹת לִסְלֹחַ לְךָ, מִפְּנֵי שָׁאַתָּה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה", אָמַר אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית: “וּמֵעַתָּה יְהֵא הַכֹּל נִשְׁכַּח, שׁוּב עַתָּה אֶל בֵּית אָבִיךָ וֶהֱיֵה עוֹשֵׂה־פֶּחָם כְּמִקּדֶם: אִם תֵּיטִיב אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְהָלַכְתָּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, אָז תִּכָּבֵד אֻמָנוּתְךָ בְּעֵינֶיךָ, וְהָיִיתָ אָהוּב וּמְכֻבָּד לַבְּרִיּוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהַיִיתָ חָבִיב עֲלֵיהֶם, אִלוּ הָיוּ לְךָ עֶשֶׂר חָבִיוֹת מְלֵאוֹת זָהָב”. כֹּה דִבֵּר אִישׁוֹן הַזְּכוּכִית וַיְבָרְכֵם לְשָׁלוֹם וַיִּפָּרֵד מֵהֶם.
וְכָל הַשְּׁלֹשָׁה הֵשִׁיבוּ בְּרָכָה אֶל חֵקוֹ וַיֵלְכוּ לָהֶם לְבֵיתָם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב.
הַבַּיִת הַמְפֹאָר, שֶׁהָיָה מִקּוֹדֶם לְפֶטֶר, לֹא עָמַד עוֹד; הַבָּרָק יָרַד עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם וְהוּא וְכָל אֲשֶׁר בוֹ הָיָה לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, אוּלָם אֶל בֵּית אָבִיו לֹא הָיָה הַדֶּרֶךְ רַב; אֵלָיו שָׂמוּ עַתָּה אֶת פְּנֵיהֶם, וְהָאֲבֵדָה הַגְּדוֹלָה לֹא הֶעֱבִירָה אֶת רוּחָם.
אַךְ מַה גָּדַל תִּמְהוֹנָם בְּגִשְׁתָּם אֶל סֻכָּתָם! הִיא נֶהְפְּכָה לְבֵית־אִכָּר יָפֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה פָּשׁוּט, אֲבָל טוֹב וְנָקִי.
“מִיַּד אִישׁוֹן הַזְּכוּכִית הָיְתָה זֹאת!” קָרָא פֶּטֶר.
“מַה טּוֹב וּמַה יָּפֶה”! אָמְרָה אִיזָבֶל. “וּפֹה יִרְוַח לִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת הַגָּדוֹל עִם כָּל הַכְּבוּדָה”.
מֵאָז וָהָלְאָה הָיָה פֶּטֶר לְאִישׁ תָּם וְיָשָׁר וְחָרוּץ בִּמְלַאכְתּוֹ, שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּמִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶׁיֶּשׁ לוֹ, אוֹכֵל מִיגִיעַ כַּפּוֹ וְעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ בֶאֱמוּנָה! וּבְאֹפֶן כָּזֶה נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁבְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ עָשָׂה לוֹ חַיִל וְעֹשֶׂר בַּמִּשְׁפָּט, וַיְהִי אָהוּב לַמָּקוֹם וְחָבִיב לַבְּרִיּוֹת וּמְכֻבָּד עַל פְּנֵי כָל יוֹשְׁבֵי הַיָּעַר. הוּא לֹא הִתְקוֹטֵט עוֹד עִם אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וְאֶת אִמּוֹ כִבֵּד, וְגַם פִּזֵּר נָתַן לָאֶבְיוֹן, אֲשֶׁר דָּפַק עַל דַּלְתוֹתָיו. וַיְהִי כַאֲשֶׁר אַחֲרֵי יָמִים וְשָׁנִים נִפְקְדָה אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד זָכָר וְיָקָם פֶּטֶר וְיֵלֶךְ אֶל מַעֲבִית־הָאֳרָנִים וַיִשָּׂא מְשָּׁלוֹ. אֲבָל אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית לֹא נִרְאָה. “אֲדֹנִי שַׁצְהוֹזֶר”! קָרָא פֶּטֶר בְּקוֹל: “שְׁמַע־נָא, אֲדוֹנִי, הֲרֵי רְצוֹנִי רַק לְהַזְמִינְךָ לָבֹא וְלִהְיוֹת סַנְדֵּק לִבְנִי בְּכוֹרִי!” אוּלָם גַּם הַפַּעַם לֹא נִשְׁמָע דָבָר; רַק רוּחַ חֲרִישִׁית נָשְׁבָה בֵּין הָאֳרָנִים וְהִשִּׁירָה מֵהֶם אִצְטְרוֹבָלִים רַבִּים עַל הָעֵשֶׂב. “אִם כֵּן” אָמַר פֶּטֶר: “אֶקַּח לִי אֶת הָאִצְטְרוֹבָלִים הָאֵלֶּה לְמַזְכֶּרֶת נֶצַח, אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרָאתִי לְךָ, וְלֹא נִרְאֵיתָ לִי”, וַיִקָּחֵם פֶּטֶר וַיְשִׂימֵם בְּצַלַּחְתּוֹ וַיָשָׁב אֶל בֵּיתוֹ; אֶפֶס אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא לְבֵיתוֹ וּפָשַׁט אֶת חֲמִילַת־הַחַג, חָפְצָה אִמּוֹ לָשִׁים אֶת הַבֶּגֶד בָּאַרְגָּז, וְהִתְחִלָה מְנַעֶרֶת אֶת חָפְנָיו, נָפְלוּ מִן הַצַלַּחַת אַרְבָּעָה גְּלִילֵי זָהָב גְּדוֹלִים, וּכְשֶׁגָּלֲלוּ אוֹתָם, רָאוּ וְהִנֵּה הֵם מְלֵאִים טַלָרֵי־בָּדֶן טוֹבִים וַחֲדָשִׁים, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה מְזֻיָּף. וְזֶה הָיָה מַתְּנַת־הַסַנְדֵּק מֵאֵת אִישׁוֹן־הַזְּכוּכִית שֶׁבַּיַעַר־הָאֳרָנִים לְפֶטֶר הַבֵּן.
כֹּה חָיוּ מִשְׁפַּחַת מוּנְק חַיֵּי שַׁלְוָה וַעֲבוֹדָה וְעוֹד יָמִים רָבִּים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר זָקֵן פֶּטֶר, הָיָה אוֹמְרִים: "טוֹב לְהִסְתַּפֵּק בְּמּוּעָט וְלֵשֵׁב בְּשַּׁלְוָה, מִלִּהְיוֹת בַּעַל עֹשֶׁר וּנְכָסִים “וְלֵב קָר”.
א.
וַיְהִי בִימֵי הָרוּן אַל־רַשִּׁיד הַמוֹשֵׁל בְּבַגְדָּד. בַּיָּמִים הָהֵם חַי בְּבַלְסוֹרָה אִישׁ אֶחָד וּשְמוֹ בֶנֶּאצַר. רְכוּשׁוֹ לֹא הָיָה רַב, אֲבָל דֵּי מִחְיָתוֹ בְרֶוַח וּבְשַׁלְוָה, מִבְּלִי לַעֲסֹק בְּמִסְחָר וּמִשְׁלַח־יָד. גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָלְדָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בֵן, לֹא שִׁנָּה אֶת דַרְכּוֹ זֶה. “לָמָה־לִי, הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד אֶל שְׁכֵנָיו, לְטַפֵּל בְּמִקַּח־וּמִמְכָּר, לְלַסְטֵם וּלְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיוֹת? הֲרַק בִּשְׁבִיל שֶׁאַנִּיח לִבְנִי סַעִיד אַחֲרַי אֶלֶף שִׁקְלֵי־זָהָב יוֹתֵר, אִם יִתְנַהֵג עִסְקִי כְשׁוּרָה, וְאִם לֹא, אֶלֶף שִקְלֵי־זָהָב פָּחוֹת? בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִים שְׁנַיִם, יֹאמַר מָשָׁל קַדְמוֹנִי, שָׁם גַּם שְׁלִישִי יֹאכַל וְיִשְׂבָּע; וְאִם יִהְיֶה סַעִיד בֵּן חָכָם, לֹא יֶחְסַר כֹּל”. כַּךְ הָיָה בֶּנֶּאצַר אוֹמֵר וְכַךְ הָיָה גַם נוֹהֵג, כִּי לֹא לִמֵּד אֶת בְּנוֹ מִסְחָר אוֹ אוּמָנוּת, אַךְ לֹא חָדַל מִקְרֹא עִמּוֹ בְּסִפְרֵי חָכְמָה, וּבִהְיוֹתוֹ נוֹטֶה אֶל הַדֵּעָה, שֶׁמִלְּבַד הַעֵסֶק בַּתוֹרָה וְכִּבּוּד זְקֵנִים אֵין דָּבָר, אֲשֶׁר יִסְכּוֹן יוֹתֵר לְאָדָם צָעִיר מֵאֹמֶץ לֵב וְיָד זְרִיזָה, נָתַן לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ לִשְׁלֹף חֶרֶב וּלְהַחֲזִיק מָגֵן; וְלֹא אָרְכוּ הַיָּמִים, וְסַעִיד נֶחְשַׁב בֵּן בְּנֵי גִילוֹ וְאַף גַּם בְּקֶרֶב הַנְּעָרִים הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ לְגִבּוֹר־חַיִל, וּבִרְכִיבָה וּשְׂחִיָה לֹא עָלָה עָלָיו אִישׁ.
כְּשֶׁנִּמְלְאוּ לְסַעִיד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁלָחוֹ אָבִיו לְמֶכָּה לְהִשְׁתַּטֵּח עַל קֶבֶר הַנָּבִיא, לַעֲרֹך תְּפִלָה וְלַעֲשֹוֹת צְרָכָיו הַדָּתִיִים כַּחֻקָּה וְכַמִשְׁפָּט. לִפְנֵי צֵאתוֹ קָרָא לוֹ אֳבִיו לָבֹא אֵלָיו וַיְהַלְּלוֹ עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וַיְלַמְּדֵהוּ אָרְחוֹת חַיִים, וְהִיְלכוֹת דֶרֶךְ־אֶרֶץ גַם כֶּסֶף נָתַן לוֹ לְהוֹצָאוֹת־הַדֶּרֶך, וְאַחֲרֵ־כֵן אָמַר: "עוֹד דָּבָר אֶחָד, בְּנִי סַעִיד, הִנְּני אִישׁ הָעוֹמֵד לְמַעֲלָה מֵהָאֱמוּנוֹת הַתְּפֵלוֹת שֶׁל הֲמוֹן הָעָם. אוֹהֵב אֲנִי אָמְנָם לִשְׁמֹע סִפּוּרֵי מַעֲשִיּוֹת עַל־דְּבַר פֵיאוֹת וְקוֹסְמִים, כִּי יֵשׁ לִי מִזֶה קוֹרַת רוּחַ אֲבָל רָחוֹק מִמֶּנִּי לְהַאֲמִין, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִים הַרְבֵּה הֶדְיוֹטִים מְחֻסְּרֵי־דַעַת שֶׁהָרוּחוֹת הָאֵלֶּה אוֹ יִהְיּוּ מַה שִּׁיְהיוּ, יֵשׁ לָהֶן הַשְׁפָּעָה כָּל־שֶׁהִיא עַל חַיֵּי הָאָדָם וּפְעוּלוֹתָיו. אוּלָם אִמְּךָ – זֶה לִי שְׁתּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה – אִמְּךָ הֶאֱמִינָה בָזֶה בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּדִבְרֵיּ הָאַלְקוֹרָן; וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ אִתָּנוּ בַּבַּית סִפְּרָה לִי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהּ, שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה אֶת הַדָּבָר לְאִישׁ מִלְּבַד לִבְנָהּ, שֶׁלָּה עַצְמָהּ הָיָה מִיּוֹם לֵדָתָהּ מַגָּע־וּמַשָּׁא עִם פֵיאָה אֶחָת. אָנֹכִי לָעַגְתִּי לָהּ כְּמוּבָן וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מָכְרָח אֲנִי לְהוֹדוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּצָאתָ, סַעִיד לְאַוִּיר הָעוֹלָם, קָרוּ מִקְרִים שֶׁהֵבִיאוּ גַם אוֹתִי, אָבִיךָ לִידֵי הִשְׁתּוֹמְמוּת: כָּל הַיּוֹם הָיוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים וּמָטָר סוֹחֵף נִתַּךְ אַרְצָה וְהַשָמַיִם הָיוּ כֹה שְׁחוֹרִים שׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִקְרֹא אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר. בּשָׁעָה הָרְבִיעִית אַחַר הַצָהֳרַיִם הֻגַד לִי, כִּי בֵן נוֹלַד לִי. מִהַרְתִּי אֶל חֲדַר אִמְּךָ, לִרְאוֹת אֶת בְּנִי בְכוֹרִי וּלְבָרְכוֹ, אֲבָל הַנְּעָרוֹת הַמְשָׁרְתוֹת אוֹתָהּ עָמְדוּ לִפְנֵי הַדֶּלֶת, וְעַל שְׁאֵלוֹתַי אָמְרוּ לִי, כִּי אֵין אִישׁ רַשָּׁאִי לְהִכָּנֵס, כִּי צְמִירָה אִמְּךּ הִבִּיעָה אֶת חֶפְצָה לְהִשָּׁאֵר לְבַדָּהּ בֶּחָדֶר. דָפַקְתִּי עַל הַדֶּלֶת, אַךְ לַשָּׁוְא, הִיא נִשְׁאֲרָה סְגוּרָה.
"עוֹד אֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי הַדֶּלֶת בֵּין הַמְּשָׁרְתוֹת נִרְגָּז קְצָת, וְהִנֵּה לְפֶתַע פִתְאֹם נִטְהֲרוּ הַשָּׁמַיִם בְּאוֹפֶן שֶלֹא רָאִיתִי כָזֹאת מִיָמָי, וּמַה שֶּׁהָיָה עוֹד יוֹתֵר נִפְלָא, זֶה הָיָה שֶׁרַק מִמַּעַל לְעִירֵנוּ בַּלְסוֹרָה הָיְתָה כִפַּת הָרָקִיעַ תְּכֵלֶת טְהוֹרָה, בְעוֹד שׁמִּסָּבִיב הָיְתָה חָשְׁרַת עָבִים שְׁחוֹרוֹת וּבְרָקִים הֵאִירוּ וְעוֹפְפוּ בְכָל רַחְבֵי הַסְּבִיבָה. וּבְעוֹד אֲנִי עוֹמֵד מַחֲרִיש וּמִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֶה עֵינַי, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת אֶל חֲדַר אִשְׁתִּי; הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַשְׁפָחוֹת בַּחוּץ וָאִכָּנֵס לְבַדי הַחֶדְרָה לִשְׁאֹל אֶת אִמְּךָ, מִפְנֵי מַה סָּגְרָה בַעֲדָהּ מִבֹּא, וַיְהִי בְעָבְרִי עַל סַף הַחֶדֶר וְרֵיח שׁוֹשַנִּים, קַרְנְפָלִים וְיַקִינְטוֹנִים עָלָה מִמֵּנּוּ אֶל אַפִּי, רֵיח כֹּה חָזָק שֶׁכִּמְעַט נַעֲשָׂה רֹאשִׁי סְחַרְחָר. אִמְּךָ הִגִּישָׁה אוֹתְך אֵלַי וּבְאוֹתֹו זְמָן הֶרְאֲתָה לִי חֲלִיל־כֶסֶף קָטָן, שֶׁהָיָה תָלוּי בְצַוָּארְךָ עַל שַׁרְשֶׁרֶת־זָהָב דַּקָּה כְמֶשִׁי – הָאִישָּׁה הַטּוֹבָה, שֶׁכְּבָר סִפַרְתִּי לְךָ עַל אֹדוֹתָהּ, אָמְרָה אִמְּךָ, הָיְתָה פֹה, הִיא נָתְנָה לְבִנְךָ אֶת הַמַּתָּנָה הַזֹאת – זוֹ הָיְתָה אֵיפוֹא הַקּוֹסֶמֶת, שֶטִּהֲרָה אֶת הָאַוִּיר וְשֶׁהִשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ אֶת רֵיחַ הַשּׁוֹשַנִים וְהַקַּרְנְפָלִים? אָמַרְתִּי בִשְׂחוֹק שֶׁל קטֶֹן־אֲמָנָה. – הֶרֵי יְכֹלָה הָיְתָה לְהשְׁאִיר דָּבָר יוֹתֵר טוֹב, כִּיס מָלֵא זָהָב, סוּס וְכדּוֹמֶה לָזֶה. – אִמְךָ הִשְׁבִּעַתְנִי לִבְלִי לְהִתְלוֹצֵץ, כִי הַפֵּיאוֹת נֹוחוֹת לִכְעֹס וִיכֹלוֹת לַהֲפֹך אֶת בִּרְכָתָן לִקְלָלָה.
"מִלֵּאתִי אֶת חֶפְצָהּ וְהֶחֱשֵיתִי, כִּי חוֹלָה הָיְתָה אִמֶּךָ. לֹא דִבַּרְנוּ יוֹתֵר גַּם בַּמְאוֹרָע הַמּוּזָר, עַד אָשֶר שֶׁשׁ שָׁנִים אַחֲרֵ־כֵן הִרְגִּישָׁה אִמְּךָ לַמְרוֹת הֱיוֹתָה צְעִירָה עוֹד, כִּי מָלְאוּ יָמֶיה לָמוּת. אָז מָסְרָה לִי אֶת הֶחָלִיל וַתְּצַו לְבִלְתִּי תֵת אוֹתוֹ לְךָ, עַד אֲשֶר יִמְלְאוּ לְךָ עֶשְׂרִים שָׁנָה, כִּי עַד הַיּוֹם הַהוּא עָלַי לְהַשְׁאִירְךָ בְּבֵיתִי, אַף לֹא שָׁעָה אַחַת פָּחוֹת. הִיא נָפְחָה אֶת נַפְשָׁהּ. הִנֵּה הַמַּתָּנָה – אָמַר בֶּנֶּאצַר, בְּהוֹצִיאוֹ מִן הָאַרְגָּז חֲלִיל־כֶּסֶף אָחוּז בְּשַׁרְשֶׁרֶת זְהַב אֲרֻכָּה – וַאֲנִי נוֹתְנָה לְךָ בִּשְׁנַת הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, תַּחַת תִּתִּי אוֹתָהּ לְךָ בִּשְׁנַת הָעֶשְׂרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ מִזֶּה, וּכְשֶׁתָּשֹׁב אֵלַי, אֶפְשָׁר, כִּי אֶהְיֶה כְּבָר נֶאֱסָף אֶל אֲבוֹתָי. אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם סִבָּה מַסְפֶּקֶת, שֶׁתֵּשֵׁב פֹּה עִמָּדִי עוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים, כַּאֲשֶׁר חָפְצָה אִמְּךָ, שֶׁדָּאֲגָה לְךָ כָּל־כַּך: הֲלֹא בֵּן טוֹב וְחָכָם אַתָּה וְיוֹדֵעַ אַתָּה, אֵיך לְהִתְנַהֵג בְּנֶשֶׁק כְּבֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְעַל־כֵּן הֲרֵי אַתָּה בְּעֵינַי כְּבֶן עֶשְׂרִים. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם וּזְכוֹר בְּשַׁלְוָתְךָ וּבִקַלְקְלָתְךָ, ד' יִשְׁמָרְךָ מִמֶּנָּה, אֶת אָבִיךָ
כֹּה דִבֵּר בֶּנֶּאצַר אִיש בַּלְסוֹרָה, כַּאֲשֶׁר שִׁלַּח אֶת בְּנוֹ מֵאִתּוֹ. סַעִיד נִפְרַד בּהִתְרַגְּשוּת מֵעַל פְּנֵי אָבִיו, תָּלָה אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת עַל צַוָּארוֹ, שָׂם אֶת הֶחָלִיל מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ וַיַעַל עַל סוּסוֹ וַיִרְכַּב אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר צְרִיכָה הָיְתָה הָאוֹרְחָה הַיוֹצֵאת לְמֶכָּה לְהִקָּהֵל יַחְדָּיו. בִּזְמָן קָצָר נֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כִּשְׁמוֹנִים גַּמָּל וְאֵיזוֹ מֵאוֹת אִישׁ. הַשַּׁיָרָה הִתְחִילָה יוֹצֵאת וְסַעִיד עָזַב אֶת בַּלְסוֹרָה, עִיר אֲבוֹתָיו, מִבְּלִי דַעַת, שֶׁזְמָן רַב יַעֲבוֹר עַד אֲשֶׁר ישׁוּב לִרְאוֹתָה.
ב.
הֶחָדָשׁ שֶׁבִּנְסִיעָה זוֹ וְהַדְּבָרִים הַשּׁוֹנִים שֶׁלֹּא רָאָה מִיָּמָיו, וְעַתָּה נִתְגַלּוּ לְפָנָיו בְּכָל הֲדָרָם הַמְּיוּחָד, הִסִּיחוּ בַּתְּחִלָּה אֶת דַעְתּוֹ מְהִרְהוּרָיו הָעֲצֵבִים, אוּלָם כְּשֶׁקָּרְבוּ אֶל הַמִדְבָּר וְהַסְּבִיבָה הִתְחִילָה לוֹבֶשֶת צוּרָה שׁוֹמֵמָה וּבוֹדֵדָה, הִתְחִיל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת וּבְתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים עָלוּ עַל לִבּוֹ דִּבְרֵי אָבִיו לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מִמֶּנּוּ.
וַיּוֹצֵא סַעִיד אֶת הֶחָלִיל מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ וַיִסְתַּכֵּל בּוֹ מִכָל צַד וְאַחֲרֵי־כֵן הִגִּיש אוֹתוֹ אֶל פִּיו, לְנַסּוֹת אִם יִתֵּן קוֹל צָלוּל וְיָפֶה, אוּלָם רְאֵה זֶה פֶלֶא, הֶחָלִיל לֹא הִשְׁמִיע כָּל קוֹל. הוּא הֵפִיח אֶת לְחָיָיו וְנָשַׁף בְּכָל כֹּחוֹ, אַךְ לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא מֵהֶחָלִיל אַף קוֹל קַל. וַיִחַר לְסַעִיד מְאֹד, בְּרְאוֹתוֹ שֶׁאֵין בַּמַּתָּנָה כָל תֹּעֶלֶת, וַיָּשֶׁב אֶת הֶחָלִיל אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר לְקָחוֹ מִשָּׁם. אַךְ דִּבְרֵי אִמּוֹ, הַמְּלֵאִים סוֹד, שָׁבוּ מִיַּד לְהַעֲסִיק אֶת מוֹחוֹ. הוּא שָׁמַע דְּבָרִים שׁוֹנִים עַל אֹדוֹת פֵיאוֹת, אֲבָל בֵּין שְׁכֵנָיו בְּבַלְסוֹרָה לֹא הָיָה לְפִי יְדִיעָתוֹ אַף אֶחָד, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּאֵיזֶה קֶשֶׁר וְיַחַס עִם עֶצֶם, שֶׁהוּא לְמַעֲלָה מִן הַטֶּבַע, וְאֶת הָאֲגָדוֹת עַל־דְבַר שֵׁדִים וְרוּחוֹת הֶעְתִּיקוּ לִמְקוֹמוֹת רחוֹקִים וּלְיַמִים מִקֶּדֶם, וִלָזֹאת חָשַב סַעיד, שֶׁמַּחֲזוֹת כָּאֵלֶּה הֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּלְתִּי שְׁכִיחִים, אוֹ שֶׁהַפֵּיאוֹת חָדְלוּ לַבֹא בֵין אֲנָשִׁים וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּגוֹרָלָם. וְאוּלַם מַחֲשָׁבוֹת מֵעֵין אֵלּוּ לֹא מָנְעוּ אֶת סַעִיד מֵהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְהַאֲמִין, שֶׁכָּל מָה שֶׁקָּרָה לְאִמּוֹ הוּא מֵהַדְּבָרִים הָרְחוֹקִים מִן הַמְּצִיאוּת וְהַחֲתוּלִים בַּעֲנַן הַסּוֹד, וּמִזֶּה הָיְתָה נְסִבָּה שֶׁהוּא יָשַׁב כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כֻּלוּ עַל סוּסוֹ כְּחוֹלֵם, מִבְּלִי לָקַחַת חֵלֶק בְּשִׁיחוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו לִנְּסִיעָה וּמִבְּלִי לָשִׂים לֵב לִזְמִירוֹתֵיהֶם וְלִשְׂחוֹקָם.
סַעִיד הָיָה נַעַר יְפֵה מַרְאֶה. מֵעֵינָיו נִשְׁקַף אֹמֶץ־לֵב וְרוּחַ גְּבוּרָה, בְּפִיו הוּצַק חֵן, וְלַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עוֹד עוּל־יָמִים הָיְתָה בְּיֵשׁוּתוֹ חֲשִׁיבוּת יְדוּעָה שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה, אֶלָּא בַּמְעֲטִים מִבְּנֵי גִּילוֹ. הַנִמּוּס שֶׁבּוֹ יָשַב עַל סוּסוֹ, יְשִׁיבָה מְרֻשֶּׁלֶת אֲבָל בְּטוּחָה, הָדוּר בִלְבוּשוֹ וּבִזֵינוֹ שֶׁל לוֹחֵם, מָשַׁך עָלָיו עֵינֵי רַבִּים מֵהַנּוֹסְעִים. בְּיִחוּד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אִישׁ זָקֵן אֶחָד, שֶׁרָכַב בְּצִדּוֹ, וְהָאִישׁ פָּנָה אֵלָיו בַּשְּׁאֵלוֹת לְנַסּוֹתוֹ, הֲגַם בַּחָכְמָה גְּדוֹל כֹּחוֹ. סַעִיד שֶׁאָבִיו לִמָדוֹ לְכַבֵּד אֶת הַזְּקֵנִים, עָנָה לַזָּקֵן בֶּעַנְוַת־חֵן וְגַם בְּהַשְׂכֵּל וָדָעַת, בְּאוֹפֶן שֶׁהַזָקֵן שָׂמַח עָלָיו שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וְאוּלָם מִתּוֹךְ שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָעִיר הָיָה טָרוּד כָּל הַיּוֹם כֻּלוֹ רַק בְּדָבָר אֶחָד, מִמֵּילָא נִתְגַּלְגְּלָה הַשִּׂיחָה אֶל כִּבְשׁוֹנוֹ שֶל עוֹלַם הַפֵיאוֹת, וּלְסוֹף פָּנָה סַעִיד יָשָׁר אֶל הַזָקֵן בִּשְׁאֵלָה, הֲמַאֲמִין הוּא, כִּי יֵשׁ בָּעוֹלָם רוּחוֹת טוֹבוֹת אוֹ רָעוֹת, הַמְּגִינוֹת עַל הָאָדָם אוֹ שָׂשׂוֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה.
הַזָקֵן הֶחֱלִיק אֶת זְקָנוֹ וַיֵט אֶת רֹאשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה וְאַחֲרֵי־כֵן אָמָר: “אֵין לְכַחֵד, כִּי הָיוּ מִקְרִים כָּאֵלֶּה בָעוֹלָם, אַף־כִּי אנֹכִי לֹא רָאִיתִי מִיָמַי לֹא שֵׁד בְּצוּרַת גַּמָּד וְלֹא רוּחַ בְּתַבְנִית עֲנָק, לֹא קוֹסֵם ולֹא פֵיאָה” וְהַזָקֵן התְחִיל מְסַפֵר לְאִישׁ הַצָעִיר סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאִים רַבִּים, עַד שׁנַּעֲשָׂה רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר וְלֹא יָכֹל לַחֲשׂב אַחֶרֶת, בִּלְתִּי אִם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע בִּשְׁעַת לִדְתּוֹ, הַשִּׁיּנּו בְּמֶזֶג הָאַוִּיר, רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים וְהַיַּקָּינְטוֹנִים הַנָּעִים – כָּל זֶה לֹא הָיָה אֶלָּא סִמָּן גָּדוֹל וְטוֹב, שֶׁהוּא עַצְמוֹ עוֹמֵד תַּחַת חָסוּתָה הַמְּיוּחָדָה שֶׁל פֵיאָה טוֹבָה וְאַדִּירָה, וְשֶׁהֶחָלִיל לֹא נִיתַּן בְמַתָּנָה לְשֶׁם מַטָּרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא בִכְדֵי לִשְׁרֹק לַפֵיאָה בְעֵת צָרָה. כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ רַק הֵיכָלוֹת, סוּסֵי־קֶסֶם, רוּחוֹת וְכַדּוֹמֶה לָזֶה וַיְחִי בָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ מָלֵא פֵיאוֹת לַאֲמִתוֹ.
וְאוּלָם כְּבָר בַּיוֹם שֶׁלְּמָחֳרָתוֹ צָרִיךְ הָיָה לְהִוָּכֵחַ עַל־יְדֵי הַנִסָּיוֹן, שֶׁכָּל חֲלוֹמוֹתָיו בְּשֵׁנָה וּבהָקִיץ רַק דְּבָרִים בְּטֵלִים הֵם, הַחֵלֶק הַיּוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁל הַיּוֹם כְּבָר עָבַר לָאוֹרְחָה בַהֲלִיכָה רְגִילָה וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת הַזֹאת הָיָה סַעִיד רוֹכֵב בְּצִדּוֹ שֶׁל רֵעוֹ הַזָּקֵן. פִּתְאֹם נִרְאוּ בְּמֶרְחַק צְלָלִים כֵּהִים. אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי הַשַּׁיָרָה חָשְׁבוּ אוֹתָם לְגַלֵּי חוֹל, אֲחֵרִים – לַעֲנָנִים, עוֹד אֲחֵרִים – לְשַׁיָּרָה חֲדָשָׁה, אוּלָם הַזָּקֵן שֶׁכְּבָר הָיָה מְלֻמָּד בְּנִסְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה, קָרָא אֲלֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל לִהְיוֹת זְהִירִים כִּי מַחֲנֵה שׁוֹדְדִים עַרְבִּיִּים הוֹלֵךְ וְקָרֵב. הָאֲנָשִים לָקְחוּ אֶת כְּלֵי־נִשְׁקָם בִידֵיהֶם, הַנָּשִׁים וְהַסְּחוֹרוֹת הוּצָאוּ בַתָּוֶךְ וְהַכֹּל הָיָה מְתֻקָּן לַהֲגָנָה. הָאֻכְלוּסִים הַכֵּהִים הִתְנוֹעֲעוּ לְאִטָּם עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וּמַרְאֵהֶם הָיָה כְמַרְאֵה עֲדַת עוֹרְבִים, בִּזְמָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים בְּכְנוּפְיָה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. לְאַט־לְאַט הִתְחִילוּ הוֹלְכִים הָלֹךְ וְקָרֹב בִּמְהִירוּת יוֹתֵר גְדוֹלָה, וְכַאֲשֶׁר אַךְ אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר תַּבְנִית אֲנָשִׁים וּרְמָחִים, וְהִנֵּה הִתְחִילוּ רָצִים, כְּאִלּוּ נִשְּׂאוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וְיִשְׂתָּעֲרוּ עַל הָאוֹרְחָה בְּכָל כֹּבֵד הֲמוֹנָם.
הָאֲנָשִׁים עָמְדוּ עַל נַפְשָׁם כְּגִבּוֹרֵי מִלְחָמָה, אֲבָל מִסְפַּר הַשּׁוֹדְדִים עָלָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָם מִכָּל עֵבֶר, הִפִּילוּ מִמֶּרְחַק חֲלָלִים רַבִּים וְאַחֲרֵ־כֵן הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּלוֹנְכָאוֹת שֶׁבִּיֵדיהֶם. בָּרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה נִזְכַּר סַעִיד, שֶׁבְּכָל מֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִלְחַם בְּאֹמֶץ־לֵב בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, בַּחֲלִילוֹ, וִימַהֵר וְיוֹצֵא אוֹתוֹ מִתַּחַת חֲגוֹרוֹ וְיַגִּישׁוּ אֶל פִּיו וְיִפַּח בּוֹ, אַךְ – שָׁוְא, קוֹל הֶחָלִיל שׁוּב לֹא נִשְׁמַע. מָלֵא חֵמָּה עַל תּוֹחַלְתּוֹ הַנִּכְזָבָה בְּאוֹפָן נוֹרָא כָזֶה, כִּוֵּן אֶת רוֹבֵהוּ אֶל עַרְבִי אֶחָד, שֶׁהִצְטַיֵּן בִּלְבוּשׁוֹ הַנֶּהְדָּר, וְיַּכֵּהוּ אֶל הֶחָזֶה; הַלָּה הִתְנוֹדֵד וְיִפֹּל מֵעַל סוּסוֹ אַרְצָה.
אַלַּאה! מֶה עָשִׂיתָ אִישׁ צָעִיר!" קָרָא הַזָּקֵן שֶׁבְּצִדּוֹ, “עַתָּה אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ, אָבַדְנוּ”. וְכֵן גַּם הָיָה; כִּי אַךְ רָאוּ הָעַרְבִיִים אֶת הָאִישׁ הַזֶּה צוֹנֵחַ מֵעַל סוּסוֹ, וְיָרִימוּ קוֹל צְעָקָה גְּדוֹלָה, וְיַחְגְּרוּ שְׁאֵרִית אוֹנִים עַד כִּי הָאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים שֶׁעוֹד נִשְׁאֲרוּ בִּלְתִּי פְּצוּעִים נָפוֹצוּ לְכָל רוּחַ. בְּרֶגַע אֶחָד רָאָה סַעִיד, וְהִנֵּה חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים סְבָבוּהוּ מֵאַרְבַּעַת עֲבָרָיו. יָדוֹ נָהֲגָה בַּחֲנִיתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, עַד כִּי אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו; לְסוֹף עָשָׂה אֶחָד הַפְסָקָה קְטַנָּה וִיכוֹנֵן חִצּוֹ עַל הַיֶּתֶר וְיִמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת. וַיְהִי אַךְ חָפֵץ הָאִישׁ לְשַׁלַּח אֶת הַחֵץ אֶל הַמַּטָּרָה, וְהִנֵּה אִישׁ אַחֵר רָמַז לוֹ וְלֹא הִסְפִּיק סַעִיד לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת הִשְׂתַּעֲרוּת חֲדָשָׁה, עַד שֶׁאֶחָד מִן הָעַרְבִיִּים הִשְׁלִיךְ עָלָיו פַּלְצוּר, וְכַמֶּה שֶׁעָמַל הָאִישׁ הַצָּעִיר לְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל, לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ, הַחֶבֶל נִשְׁתַּנֵּץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהוּא נִשְׁבָּה.
ג.
אַנְשֵׁי הַשַּׁיָּרָה תַּמּוּ נִכְרְתוּ אוֹ נָפְלוּ בַּשֶּׁבִי, וְהָעַרְבִיִּים שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי שֵׁבֶט אֶחָד, חִלְּקוּ בֵינֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּיִים וְאֶת הַשָּׁלָל וְיִסְּעוּ לְדַרְכָּם הָלְאָה, חֵלֶק אַחַד קֵדְמָה וְחֵלֶק אַחֵר נֶגְבֶּה. מִסָּבִיב לְסַעִיד רָכְבוּ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים חֲמוּשִׁים שֶׁהִבִּיטוּ אֵלָיו כְּפַעַם בְּפַעַם בְּכַעַס עָצוּר, גַּם קַלְּלוּהוּ קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת; הוּא הֵבִין, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּמַת עַל יָדוֹ, הָיָה אָדָם חָשׁוּב וְאֶפְשָׁר בֶּן־מֶלֶךְ. הָעַבְדוּת, שֶׁהָיָה צָפוּי לָהּ, הָיְתָה קָשֶׁה בְּעֵינָיו מִן הַמָּוֶת, וְעַל־כֵּן חָשַׁב בְּלִבּוֹ לְאשֶׁר, שֶׁעוֹרֵר עָלָיו אֶת חֲמַת כָּל הַחֲבוּרָה, כִּי לֹא הָיָה מְסֻפָּק אַף רֶגַע, שֶׁבְּבוֹאָם אֶל מְקוֹם תַּחֲנוֹתָם, יַהַרְגוּ אוֹתוֹ. אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים שָׁמְרוּ אֶת כָּל תְּנוּעוֹתָיו, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָפַךְ אֶת רֹאשׁוֹ, אִיְמוּ עָלָיו בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם; רַק פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁכָּשַׁל סוּסוֹ שֶׁל אֶחָד, מִהֵר סַעִיד לְהָסֵב אֶת רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִּית וַיַכֵּר לְשִׂמְחָתוֹ אֶת הַזָּקֵן, חֲבֵרוֹ־לְמַסָּע, שֶׁחָשַׁב כִּי גַּם הוּא נָפַל חָלָל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים.
לְסוֹף נִרְאוּ בְּמֶרְחַק אִלָּנוֹת וְאֹהָלִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיבוּ לָבֹא שָׁמָּהּ, וְיֵּצֵא לִקְרָאתָם מַחֲנֶה כָבֵד שֶׁל נָשִׁים וְתִינוֹקוֹת, וְאַךְ הֶחֱלִיפוּ מִלִּים אֲחָדוֹת עִם חֶבֶל הַשּׁוֹדְדִים, וַיָּרִימוּ קוֹל יְלָלָה וְזַעֲקַת שֶׁבֶר, וַיַבִּיטוּ כֻלָּם אֶל סַעִיד וַיְנוֹפְפוּ אֶת יְדֵיהֶם לְעֻמָּתוֹ וִיקַלְּלוּהוּ וַיְחָרְפוּהוּ, “הִנֵּה הָאִישׁ, צָרְחוּ, שֶׁהִכָּה נֶפֶשׁ אֶת אַלְמַנְזוֹר הַגָּדוֹל, רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לָנוּ. מוֹת יוּמַת הָאִישׁ הַזֶּה. אֶת בְּשָׂרוֹ נִתֵּן לְחַיַּת הַמִּדְבָּר וְהָיָה לְבָרוֹת לָהּ”. וּמִיַּד הִתְנַפְּלוּ עַל סַעִיד בְּגִזְרֵי־עֵץ, בִּצְרוֹרוֹת וַאֲבָנִים וּבְכָל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדָם בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָּה כֹה גְדוֹלָה, שֶׁהַשּׁוֹדְדִים עַצְמָם הָכְרְחוּ לַעֲצֹר בַּעֲדָם: “גְּשׁוּ הָלְאָה, אַתֶּם הַפְּעוּטִים, וְאַתֵּנָה הַנָּשִׁים, קְרַבְנָה לָכֶן! קָרְאוּ הַשּׁוֹדְדִים וַיְגָרְשׁוּ אֶת הֶהָמוֹן בָּרְמָחִים וּבַחֲנִיתוֹת שֶׁבִּידֵיהֶם, הוּא הֵמִית אֶת אַלְמַנְזוֹר הַגָּדוֹל בַּמִּלְחָמָה וְאַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, אֲבָל לֹא בִידֵי אִשָּׁה יִפּוֹל כִּי אִם בְּחֶרֶב גִּבּוֹרֵי־הַחַיִל”,
כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל כִּכָּר רַחֲבַת־יָדַיִם, שֶׁהִשְׂתָּרְעָה בֵּין הָאֲהָלִים, עָצְרוּ בְמַסָּעָם. וַיַאַסְרוּ אֶת הַשְּׁבוּיִים שְׁנַיִם־שְׁנַיִם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְיָבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל אֶל אָהֳלֵיהֶם. רַק סַעִיד נֶאֱסַר לְבַדּוֹ וְהוּבָא אֶל אֹהֶל גָּדוֹל. שָׁם יָשַׁב זָקֵן אֶחָד לָבוּשׁ מִכְלוֹל, שְׁפָּנָיו הַמְּפִיקִים גָּאוֹן וּרְצִינוּת כְּאֶחָד עָנוּ בוֹ, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַחֲבוּרָה. הָאֲנָשִׁים שֶׁהוֹלִיכוּ אֶת סַעִיד, נִגְּשׁוּ אֵלָיו עֲצֵבִים וּבְרֹאשׁ מוֹרָד לָאָרֶץ.
“יִלְלַת הַנָּשִׁים מַגֶּדֶת לִי אֶת הָרָעָה, אֲשֶׁר מְצָאַתְנִי, אָמַר הָאִישׁ הַזָּקֵן, בְּהִסְתַּכְּלוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים זֶה אַחַר זֶה, וַחֲזוּת פְּנֵיכֶם מְאַשֶּׁרֶת אֶת הַדָּבָר – אַלְמַנְזוֹר מֵת בַּמִּלְחָמָה”.
“אַלְמַנְזוֹר נָפַל בַּמִּלְחָמָה, עָנוּ אַחֲרָיו הָאֲנָשִׁים; אוּלָם הִנֵּה הָאִישׁ, אֲשֶׁר רְצָחוֹ נָפֶש; הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ לְךָ, שֶֹלִּים, הַמּוֹשֵׁל בַּמִּדְבָּר, לְבַעֲבוּר תֶּחֱרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. אֵיזֶו מִיתָה אַתָּה בּוֹרֵר לוֹ? הֲנִירֶה אֵלָיו מִמֶּרְחַק חִצִּים וּבְלִיסְטְרָאוֹת, הֲנוֹבִיל אוֹתוֹ דֶרֶך רְחוֹב שׁלֶ לוֹנְכְָָאוֹת, אוֹ רוֹצֶה אַתָּה שְׁנִּתְלֶה אוֹתוֹ עַל עֵץ אוֹ שֶׁנִּקְְשֹׁר אוֹתוֹ אֶל זַנְבוֹת הַסוּסִים, לְמַעַן אֲשֶׁר יִקְרְעוּהוּ לִגְזָרִים?”
“מִי אַתָּה?” שָׁאַל שֶׂלִּים אֶת הַשָּׁבוּי, בְּתִתּוֹ אֶת עֵינָיו, הַמְּפִיקוֹת זַעַם, בָּאִישׁ הַצָּעִיר, שׁעָמַד לְפָנָיו נָכוֹן לָמוּת, אֲבָל עָשׂוּי לִבְלִי חָת.
סַעִיד הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלָתוֹ בִּדְבָרִים קְצָרִים וּבְרוּחַ נָכוֹן.
“הֲרָצַחְתָּ אֶת בְּנִי בַשֶׁלִּי? הֲבִתַּקְתָּ אוֹתוֹ בְּחַרְבְּךָ אוֹ בַּחֲנִיתְךָ מֵאֲחוֹרָיו?”
“לֹא, אֲדוֹנִי, עָנָה סַעִיד, הֲרַגְתִּיו עַל שְׂדֵה־קֶטֶל מִלְּפָנָיו, בְּהִתְנַפְּלוֹ עַל מַחֲנֵנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הִפִּיל מִקּוֹדֶם לְעֵינַי שְׁמוֹנָה חֲלָלִים מִקֶּרֶב חֲבֵרָי”.
“הַכְּדִבְרֵי הָאִישׁ הַזֶּה כֵּן הוּא?” שָׁאֶל שֶׂלִים אֶת הָאֲנָשִׁים.
“כֵּנִים דִּבְרֵי הָאִישׁ; הוּא הֵמִית אֶת אַלְמַנְזוֹר עַל שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה”, עָנָה אַחַד הַשּׁוֹדְדִים.
“אָז עָשָׂה הוּא לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אָמַר שֶׂלִּים. הוּא הַגִּיר עַל־יְדֵי חַרְבּוֹ אֶת אוֹיְבוֹ, שֶׁחָפַץ לָקַחַת אֶת נַפְשׁוֹ וְלִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ אֶת חֵרוּתוֹ; עַל־כֵּן פַּתְחוּ תֵכֶף חַרְצֻבּוֹתָיו!”
וְיִתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיְמַלְּאוּ אַחֲרֵי פְקוּדַת אֲדוֹנֵיהֶם רַק בַּהִסּוּס וְלַמְרוֹת רְצוֹנָם.
"אִם־כֵּן אֵיפוֹא, שָׁאַל אֶחָד מֵהֶם, בְּהַבִּיטוֹ אֶל סַעִיד בְּעֵינֵי חֵמָה, לֹא יוּמַת הָאִישׁ, אֲשֶׁר יָדָיו נְגוֹאֲלוּ בְּדַם אַלְמַנְזוֹר גִּבּוֹרֵנוּ? הָהּ, מַדּוּעַ לֹא שָׁלַחְנוּ בּוֹ יָד, עוֹד בְּטֶרֶם הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ אֵלֶיךָ!
“לֹא יוּמַת! קָרָא שֶׂלִּים. וְאִם מְעַט לָכֶם, וְאָסַפְתִּי אוֹתוֹ אֵלַי הַאֹהֶלָה; דּוֹרֵשׁ אֲנִי אוֹתוֹ בְּתוֹר חֶלְקִי בַשָּׁלָל, הַמַּגִּיעַ לִי עַל־פִּי הַיּשֶׁר. הוּא יִהְיֶה לִי עָבַד”.
בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל סַעִיד לֹא הָיְתָה מִלָּה שֶׁל תּוֹדָה בַּשְּׁבִיל הַזָּקֵן; הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶֹלִּים, עָזְבוּ אֶת הָאֹהֶל בַּתְּלוּנָה עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם, וּבְשׁוּבָם אֶל נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֶסְפוּ בַּחוּץ וְחִכּוּ לִרְאוֹת אֶת סַעִיד, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לַגַּרְדּוּם, וְיִסַפְּרוּ לָהֶם אֶת הַחֲלָטָתוֹ שֶׁל שֶֹלִים, נָתְנוּ הַיְּלָדִים וְהִנָּשִׁים קוֹלָם בִּבְכִי וְיֹאמְרוּ פֶּה אֶחָד, שֶׁבְּעַצְמָם יִקְּמוּ אֶת דַּם אַלְמַנְזור מִכַּף רוֹצְחוֹ, אַחֲרַי אֲשֶׁר אָבִיו אֵינוֹ חֵפֶץ לִהְיוֹת גּוֹאֵל דָּמוֹ.
שְׁאָר הַשְּׁבוּיִים נִתְחַלְּקוּ בֵּין הַמַּחֲנוֹת, אֲחָדִים מֵהֶם נִשְׁתַּחְרְרוּ וְנִשְׁלְחוּ לִגְבּוֹת כֹּפֶר פִּדְיוֹנָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים, אֲחֵרִים הוּבְאוּ אֶל הָעֲדָרִים לִהְיוֹת לָהֶם לְרוֹעִים, וְאֵלֶּה שֶׁמִּקּוֹדֶם לָכֵן הָיוּ לָהֶם עֲשָׂרָה עֲבָדִים לְשָׁרְתָם, נֶאֱלָצִים הָיוּ עַתָּה לַעֲבֹד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּמַחֲנֵה הַשּׁוֹדְדִים. לֹא־כֵן סַעִיד. הֶהָיְתָה זֹאת הוֹדוֹת לְמַרְאֵהוּ, מַרְאֶה גִּבּוֹר עָשׂוּי לִבְלִי חָת, אוֹ פְרִי קֶסֶם טָמִיר וְנֶעְלָם, מַעֲשֵׂה יְדֵי פֵיאָה טוֹבָה, שֶׁהוֹעִיל כָּל־כָּךְ לְחַבֵּב אֶת הַנַּעַר עַל הַזָּקֵן שֶֹלִּים? אִישׁ לֹא יָדַע זֹאת, יָדְעוּ רַק, כִּי סַעִיד חַי בְּאָהֳלוֹ לֹא חַיֵּי עֶבֶד, רַק כְּבֵן אֵצֶל אָבִיו. אוּלָם הַחֶסֶד, שֶׁנָּטָה אֵלָיו הַזָּקֵן בְּאוֹפֶן בִּלְתִּי־מוּבָן, מָשַׁךְ עָלָיו אֶת שִׂנְאָתָם שֶׁל שְׁאַר הָעֲבָדִים. הַכֹּל הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּעֵינֵי אוֹיֵב, וּכְשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ יְחִידִי בַּמַּעְגָּל, הָיָה שׁוֹמֵעַ מִסָּבִיב רַק קְלָלוֹת וְדִבְרֵי חֵרוּף וְגִדּוּף, שֶׁנִּזְרְקוּ מִפִּיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים; וְיֵשׁ שֶׁעָפוּ הַחִצִּים עַל פָּנָיו בְּקֵרוּב מָקוֹם וּכְפִי שֶׁהָיָה נִרְאֶה בַעֲלִיל, הָיוּ מְיוּעָדִים בִּשְׁבִילוֹ וְהֶחֱטִיאוּ, לְדַעְתּוֹ, אֶת הַמַּטָּרָה אַךְ וְרַק הוֹדוֹת לֶחָלִיל, שֶׁנָּשָׂא עַל לִבּוֹ וְשֶׁהָיָה לְמָּגֵן לוֹ מִפְּנֵי חֵץ אוֹרֵב בַּסֵּתֶר. לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיָה קוֹבֵל בִּפְנֵי שֶֹלִּים עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, שֶׁהִתְנַכְּלוּ לְהֲמִיתוֹ בַּמִּסְתָּר. אוּלָם לַשָּׁוְא עָמַל הַזָקֵן לִמְצֹא אֶת הַמִּתְנַקְשִׁים בְּנַפְשׁוֹ, כִּי כְנִרְאֶה הָיוּ כָל אַנְשֵׁי הַמַּעְגָּל בַּקֶּשֶׁר נֶגֶד הַנָּכְְרִי הַזֶּה שֶׁנֶהֱנָה מֵאוֹר חֲסָדָיו. וַיְּהִי הַיּוֹם וְיֹאמֶר אֵלָיו שֶׁלִּים: קַוֵּה קִוִּיתִי כִּי־תְמַלֵּא לִי אֶת מְקוֹם הַבֵּן, שֶׁהוּמַת עַל יָדְךָ; לֹא בְךָ וְגַם לֹא בִי הָאָשָׁם, שֶׁתּוֹחַלְתִּי נִכְזָבָה; הַכֹּל שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ וַאֲנִי בְעַצְמִי אֵינִי יָכֹל עוֹד לִהְיוֹת סֵתֶר לְךָ מִפְּנֵיהֶם לְיָמִים יָבוֹאוּ; כִּי כְשֶׁיַכּוּךָ נָפֶשׁ, מַה בֶּצַע יִהְיֶה לִי אָז לִי וּלְךָ, אִם אִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים אַחֲרֵי מוֹתְךְ. וְעַל־כֵּן, שֶׁיָּשׁוּבוּ הָאֲנָשִׁים מִן הַשָּׂדֶה, אוֹמַר לָהֶם, כִּי־אָבִיךָ שָׁלַח לִי כֹפֶר נַפְשְׁךָ וַאֲשַׁלַחֲךָ בְּשָׁלוֹם בְּלִוְיַת אֲנָשִׁים אֲחָדִים הַנֶּאֱמָנִים עִמִּי דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר".
“אֲבָל הֲיָכֹל אוּכַל לְהַאֲמִין לְאִישׁ אַחֵר זוּלָתֶךָ? שָׁאַל סַעִיד נִבְהָל: הַלֹּא יְמִיתוּנִי בַּדֶּרֶךְ”.
“מִפְּנֵי זֶה תָגֵן עָלֶיךָ הַשְּׁבוּעָה, שֶׁעֲלֵיהֶם לְהִשָּׁבַע־לִי, וְשֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא עָבַר עָלֶיהָ עַד עַתָּה”. הֵשִׁיב שֶׂלִּים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה.
אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים שָׁבוּ הָאֲנָשִׁים אֶל הַמַּעְגָּל וְשֶׂלִּים מִלֵּא אַחֲרֵי הַבְטָחָתוֹ; וְיִתֵּן לְנַעַר מַתָּנוֹת: כְּלֵי־נֶשֶׁק, בְּגָדִים וְסוּס דּוֹהֵר, וַיְשַׁמַּע אֶת גִּבּוֹרֵי מִלְחַמְתּוֹ וְיִבְחַר מֵהֶם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים לְשַׁלַּחַ אֶת סַעִיד הַמִּדְבָּרָה וַיַּשְׁבִּעֵם בְּאָלָה וּבִשְּׁבוּעָה, שֶׁלֹּא יְמִיתוּהוּ בַּדֶּרֵךְ, וְיִפָּרֵד מֵעָלָיו מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת.
ד.
חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים רָכְבוּ עִם סַעִיד בְּפָנִים זְעוּמוֹת וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר הַנּוֹרָא;
הָעֶלֶם רָאָה, שֶׁהֵם מִלְּאוּ אַחֲרַי פְקֻדַּת אֲדוֹנָם שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן וְהַרְבֵּה דְּאָגָה גָּרַם לוֹ הַדָּבָר, שֶׁשְּׁנַיִם מֵהָאֲנָשִׁים הַמְּלַוִים אוֹתוֹ הָיוּ בִּשְׁעַת מוֹתוֹ שֶׁל אַלְמַנְזוֹר וְנָטְרוּ לוֹ אֵיבָה בִּלְבָבָם. וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרָם בַדֶּרֶךְ מַהֲלַךְ עֵרֶךְ שְׁמוֹנָה שָׁעוֹת, וסַעִיד שָׁמַע אוֹתָם מִתְלַחֲשִׁים וְיַחַד עִם זֶה רָאָה אֶת פְנֵיהֶם, וְהִנֵּה הֵם עוֹד יוֹתֵר זוֹעֲפִים, מֵאֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵי זֶה. הוּא הִתְאַמֵּץ לְהַקְשִׁיב אֶל שִׂיחָתָם וְאָזְנוֹ הֵבִינָה, שֶׁהֵם שׁוֹחֲחוֹ זֶה עִם זֶה בְּשָּׂפָה, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ רַק בְּנֵי אוֹתָהּ הַסִּיעָה וְתָמִיד רַק בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים מַעֲשִׂים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סַכָּנָה וּדְבַר־סֵתֶר. שֶׂלִים שֶׁחָשַׁב מִתְּחִלָּה לְהַשְׁאִיר אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּאָהֳלוֹ לָנֶַצַחַ, הָיָה מְלַמְּדוֹ לִפְעָמִים פְּרוּשׁ הַמִּלִּים הַכְּמוּסוֹת הַלָּלוּ, וּבְמָה שֶׁשָּׁמַע עַתָּה, לֹא הָיָה בִּכְדֵי לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ.
“פֹּה־הַמָּקוֹם, אָמַר אֶחָד מֵהֶם; מִכָּאן הִבְקַעְנוּ אֶל הָאוֹרְחָה וּפֹה נָפַל גִּבּוֹרֵנוּ שָׁדוּד בִּידֵי הַנַּעַר הַזֶּה”.
הָרוּחַ עִלְעֲלָה אֶת עִקְבוֹת הַסּוּסִים, הוֹסִיף הַשֵּׁנִי, אֲבָל אָנֹכִי הִכַּרְתִּים תֵּכֶף".
“וּלְבָשְׁתֵּנוּ, הֶחֱזִיק אַחֲרָיו הַשְּׁלִישִׁי, יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים וְעוֹד יְשֻׁלַּח חָפְשִׁי הָאִישׁ, אֲשֶׁר שָׁלַח בּוֹ יָד! הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת, שֶׁאָב לֹא יַחְפֹּץ לִנְקֹם דַּם בְּנוֹ יְחִידוֹ מִכַּף רוֹצְחוֹ? אוּלַם שֶֹלִים הוֹלֵךְ וּמַזְקִין וְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה נַעֲרוּת”.
“וְאִם יֶחְדַּל הָאָב מַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר נָטַל עָלָיו, אָמַר הָרְבִיעִי, אָז עַל חֲבֵרָיו לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּמְקוֹמוֹ. פֹּה בַּמָּקוֹם שֶׁקִּלְקֵל, עָלֵינוּ לָדוּן אוֹתוֹ וְלַהֲמִיתוֹ. חֹק הוּא וּמִנְהָג מְקֻבָּל מִיָּמִים קַדְמוֹנִים”.
"אֲבָל הֲלֹא הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ הַזָּקֵן לִבְלִי לִנְגֹּעַ בּוֹ לְרָעָה, קָרָא הַחֲמִישִׁי. יָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ, לְמַעַן לֹא יֹאמְרוּ, כִּי נִשְׁבַּעְנוּ לַשָּׁקֶר.
“אֱמֶת הַדָּבָר עָנוּ אַחֲרָיו הָאֲחֵרִים, נִשְׁבַּעְנוּ וּנְקַיֵּמָה, וּמִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ לֹא תִפֹּל אַף אַחַת אַרְצָה”.
“חַכּוּ! קָרָא אֶחָד, הָאַכְזָרִי שֶׁבְּכֻלָּם. שֶׂלִּים הַזָּקֵן אָמְנָם פִּקֵּחַ הוּא, אֲבָל חָכְמָתוֹ אֵינָהּ מְרֻבָּה מֵחָכְמָתֵנוּ אָנוּ. כְּלוּם נִשְׁבַּעְנוּ לוֹ לְהָבִיא אֶת הַנַּעַר לְמָקוֹם זֶה אוֹ אַחֵר? הוּא הִשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ רַק לְהַשְׁאִירוֹ בַחַיִּים ואַחֲרֵי שְׁבוּעָתֵנוּ זֹאת נְמַלֵא. אוּלָם הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת וְשִׁנֵי הַשַּׁחַל הַחַדּוֹת הֵן תִקּוֹמְנָה אֶת נִקְמָתֵנוּ. פֹּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה נַאַסְרֶנּוּ בַחֲבָלִים וִיהֵא מוּנָּח עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשוֹ”.
כֹּה דִּבֵּר הַשּׁוֹדֵד, אֲבָל סַעִיד קִדֵּם פְּנֵי הָרָעָה עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים מִקּוֹדֶם, וּבְעוֹד הַלָּה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר, וַיְמַהֵר וַיֶּפֶן אֶת סוּסוֹ הַצִּדָּה וְיִסְטְרֵהוּ בַּשׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ סְטִירָה חֲזָקָה, עַד כִּי טָס כַּצִפּוֹר עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה. וְיִשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, בִּרְאוֹתָם זֹאת; אַךְ תִּמְהוֹנָם לֹא אָרַךְ, וּבִהְיוֹתָם מְנֻסִּים בִּרְדִיפוֹת אַחֲרֵי בוֹרֵחַ, נִפְרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו וְיִדְלְקוּהוּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל; וּלְפִי שֶׁאֹפֶן הָרְכִיבָה בַּמִדְבָּר הָיָה יְדוּעַ לָהֶם יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר לְסַעִיד, לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים, עַד שֶׁעָבְרוּ אוֹתוֹ שְׁנַיִם מֵהֶם וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם לִקְרָאתוֹ; וּכְשֶׁהִסְתַּלֵּק אֶל הַצַּד, מָצָא גַם שָׁם שְׁנַיִם אֲחֵרִים רוֹכְבִים לְעוּמָתוֹ, בְּעֵת אֲשֶׁר הַחֲמִישִׁי נִשְׁאַר בְּגַפּוֹ. הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבְּעוּ לְשֶׂלִּים, לְבִלְתִּי הָמִית אוֹתוֹ, עָצְרָה בַּעֲדָּם מְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי־נִשְׁקָם, וְיַעֲרִימוּ וְיַשְׁלִיכוּ גַּם הַפַּעַם מֵאֲחוֹרָיו חֶבֶל עַל רֹאשׁוֹ וְיִמְשְׁכוּהוּ וְיוֹרִידוּהוּ מִן הַסּוּס וְיַכּוּהוּ הַכֵּה וּפָצֹעַ, וְאַחֲרֵי־כֵן אָסְרוּ בַּחֲבָלִים אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וְיַשְׁכִּיבוּהוּ עַל הַחוֹל הַלּוֹהֵט שֶׁל הַמִּדְבָּר.
סַעִיד בִּקֵשׁ רַחֲמִים עַל נַפְשׁוֹ וְיִקְרָא אֲלֵיהֶם בְּקוֹל גָּדוֹל, כִּי יִתֵּן לָהֶם כָּפְרוֹ סְכוּם הָגוּן; אֲבָל הֵם לֹא שָׂמוּ לֵב לְבַקָּשׁוֹתָיו וּלְהַבְטָחוֹתָיו, וּבְפֶה מָלֵא שְׂחוֹק מִהֲרוּ לַעֲלוֹת עַל סוּסֵיהֶם וְלָרוּץ הָלְאָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת; עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים הֶאֱזִין סַעִיד אֶל עִקְבֵי סוּסֵיהֶם הַקַּלִּים,אַחֲרֵי־כֵן נוֹאַשׁ מֵחַיָּיו. הוּא הִרְהֵר בְּאָבִיו, בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, אִם לֹא יָשׁוּב בְּנוֹ אֵלָיו! הוּא הִרְהֵר בְּצָרַת נַפְשׁוֹ הוּא, כִּי יִגְוַע בְּלֹא יוֹמוֹ, בְּדַעְתּוֹ אֶל נָכוֹן, כִּי יָמוּת בְּיִסּוּרִים קָשִׁים אֲכוּל־חֹרֶב בְּחוֹל הַמִּדְבָּר הָרוֹתֵחַ אוֹ יִהְיֶה טֶרֶף לְשִׁנֵּי שַׁחַל אַכְזָרִי. הַחַמָּה הִתְנַשְּׂאָה מַעְלָה־מַעְלָה וְקָפְחָה לוֹ עַל מִצְחוֹ. בְּעָמָל רַב עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהִזְדַּקֵּף קְצָת עַל־יְדֵי גִּלְגּוּלִים שׁוֹנִים, אֲבָל מַצָּבוֹ הוּטַב רַק מְעַט. בִּשְׁעַת כִּרְכּוּרִים כָּאֵלֶּה נָפַל הֶחָלִיל שֶׁמִּתַּחַת חֲגוֹרוֹ אַרְצָה. הוּא הוֹסִיף לְהִתְלַבֵּט וּלְהִתְפַּתֵּל, עַד שֶׁעָלְתָה לוֹ לֶאָחְזוֹ בְּפִיו. לְבַסּוֹף נָגְעוּ שְׂפָתָיו בּוֹ וַתְּנַסֶּינָה לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, אוּלָם גַּם הַפַּעַם, בְּעֵת צָרָה זוֹ, לֹא נִשְׁמַע לוֹ. מָלֵא יֵאוּשׁ הִפִּיל רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִּית וְאַחֲרֵי זְמַן קָצָר שָׁלֲלוּ מִמֶּנּוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַדּוֹקְרוֹת אֶת חוּשָׁיו בּוֹ וְיִתְעַלָּף.
שָׁעוֹת רַבּוֹת עָבְרוּ עָלָיו בְּמַצָּב כָּזֶה, עַד כִּי פִּתְאוֹם הֵקִיִץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל שָׁאוֹן, שֶׁנִּשְׁמַע בְּקִרְבָתוֹ. בְּאוֹתוֹ זְמַן הִרְגִּישׁ נְגִיעָה בִּכְתֵפוֹ, וְיִתְחַלְחֵל וְיִזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, כִּי חָשַׁב כִּי שַׁחַל בָּא לְטָרְפוֹ. אַחֲרֵי־כֵן נִמּוֹטוּ גַּם רַגְלָיו עַל־יְדֵי נִדְנוּד חָזָק, אֲבָל הוּא חָשׁ עַתָּה כִּי לֹא צִפָּרְנֵי חַיָּה טוֹרֶפֶת נָגְעוּ בּוֹ, אֶלָּא יְדֵי אָדָם טִפְּלוּ בּוֹ בְרַחֲמִים גְּדוֹלִים וּבִשְׁקִידָהּ רַבָּה וְיַחַד עִם זֶה שָׁמַע שְׁנַיִם, שֶׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִדְבָּרִים זֶה־אֶל־זֶה: “הוּא חַי, לַחַשׁ אֶחָד מֵהֶם, אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב אוֹתָנוּ לְצָרָיו”.
כְּשֶׁפָּתַח סַעִיד אַחַר זְמַן רַב אֶת עֵינָיו, רָאָה וְהִנֵּה עָלָיו עוֹמֵד אִישׁ קְטַן־קוֹמָה וְעַב־בָּשָׂר, בַּעַל עֵינַיִם קְטַנּוֹת וְזָקָן אָרֹךְ. הָאִישׁ הַזֶּה דִבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וְיַעֲזֹר לוֹ לְעֲמֹּד עַל רַגְלָיו וַיִתֵּן לוֹ לֶחֶם לאֱכֹל וּמַיִם לִשְׁתּוֹת, וּבְעוֹד הוּא סוֹעֵד לִבּוֹ, סִפֵּר לוֹ, כִי הוּא סוֹחֵר מִבַּגְדַּד וּשְׁמוֹ קַלּוּם־בֶּק וְכִי הוּא רוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בַּעֲיָרוֹת וּמוֹכֵר סְדִינִים וּרְעָלוֹת דַּקּוֹת לְנָשִׁים. הוּא נָסַע לָרֶגֶל מִסְחָרוֹ, וּבְשׁוּבוֹ עַתָּה אֶל בֵּיתוֹ מָצָא אוֹתוֹ שׁוֹכֵב בַּחוֹל בְּרָעָה גְּדוֹלָה וְקָרוֹב לָמוּת. בְּגָדָיו הַנֶּהְדָּרִים וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעַל חַרְבּוֹ מָשְׁכוּ עֲלֵיהֶם אֶת עֵינָיו, וְהוּא עָשָׂה כָל מָה שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַהֲשִׁיבוֹ לִתְּחִיָּה, מָה שֶּׁעָלָה בְיָדוֹ רַק אַחֲרֵי עָמָל רַב. וַיוֹדֶה לוֹ סַעִיד עַל הַצָּלָתוֹ, כִּי הוּא נוֹכַח לָדַעַת, כִּי לוּלֵא בָא הָאִישׁ הַזֶה לְעֶזְרָתוֹ, כִּי אָז אָבַד בְּעָנְיוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁלֹא הָיָה לוֹ דֵי כֶסֶף לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה, וְגַם לֹא חָפֵץ לַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר בְּרֶגֶל לְבַדּוֹ, קִבֵּל בְּתוֹדָה אֶת הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, לַעֲלוֹת עַל אֶחָד מִגְּמַלָּיו, הָעֲמוּסִים מַשָּׂא לַעֲיֵפָה, וְלִרְכֹּב בְּחֶבְרָתוֹ קוֹדֶם־כֹּל בַּגְדַּדָהּ, אוּלַי יַעֲלֶה בְיָדוֹ לִמְצֹא שָׁם חֲבוּרָה הַנּוֹסַעַת לְבַלְסוֹרָה בִּכְדֵי לְהִלָּוֹת עִמָּהּ.
בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָם סִפֵּר הַסּוֹחֵר לְחַבֵרוֹ־לְמַסָּע הַרְבֵּה דְבָרִים בִּשְׁבָחוֹ שֶׁל הַמּוֹשֵׁל בְּכָל בַּעֲלֵי־הָאֲמָנָה, הַצַּדִּיק הָרוֹן אַל־רַשִּׁיד, כֵּיצַד הוּא אוֹהֵב צֶדֶק וּמֵישָרִים וְכֵיצַד הוּא יוֹדֵעַ בְּשִׂכְלוֹ הַחַד לְהוֹצִיא לְאוֹר מִשְׁפָּטִים מְסֻכְסָכִים בְּאוֹפָן הַיּוֹתֵר פָּשׁוּט; בְּתוֹךְ שְׁאָר דְּבָרִים סָח לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְעוֹשֵׂה־חֲבָלִים וְהַמַּעֲשֶׂה בִסִיר־הַזֵּיתִים, מַעֲשִׂים הַיְדוּעִים לְכָל תִּינוֹק וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִפְלִיאוּ אֶת סַעִיד מְאֹד. "אֲדוֹנֵנוּ הַשַּׁלִּיט עַל כָּל הַמַּאֲמִינִים, הוֹסִיף הַסּוֹחֵר, הוּא בֶן־אָדָם נִפְלָא. כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁהוּא יָשֵׁן כְּאַחַד הָאָדָם, וְאֵינְךְ אֶלָּא טוֹעֶה. שְׁתַּיִם שָׁלֹש שָׁעוֹת מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר – זֶהוּ הַכֹּל. אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ זֹאת כָּמוֹנִי, כִּי מֵיסוּר שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי הוּא גוֹאֵל וּמוֹדַע לִי. וְאַף־כִּי בְּנוֹגֵעַ לְתַעֲלֻמּוֹת הֶחָצֵר הוּא בַּעַל־סוֹד מֵאֵין כָּמוֹהוּ, הוּא עוֹשֶׂה לִפְעָמִים לְמַעַן קְרוֹבָיו וּמְגַלֶּה טֶפַח לְאֶחָד מֵהֶם בְּדֶרֶךְ רֶמֶז, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לָדַעַת אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּאַרְמוֹן הַכַּלִיף גָּדְלָה מַמָּשׁ עַד כְּדֵי יְצִיאָה מִדָּעַת. וּבְכֵן אֵפוֹא, בִזְמָן שֶׁאֲחֵרִים הוֹזִים שׁוֹכְבִים עַל מִשְׁכָּבָם, מִתְגַּנֵּב הַכַּלִיף בַּחֲצִי הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת בַּגְדָּד, וְאַף שָׁבוּעַ אֶחָד אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו כִּמְעַט בְּלִי הַרְפַּתְקָאוֹת; כִּי צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, – כְּפִי שֶׁיּוֹרֵנוּ לָדַעַת גַּם הַמַּעֲשֶׂה בְסִיר־הַזֵּיתִים, שֶׁהוּא אֱמֶת כִּדְבַר הַנָּבִיא – שֶׁהַכַּלִיף אֵינוֹ מַחֲזִיר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל סוּסוֹ, מֻקָּף בְּנֵי־לִוְיָתוֹ לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל וּמְאַת נוֹשְׂאֵי־אֲבֻקּוֹת מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה יָכֹל לַעֲשׂוֹת, אִלּוּ הָיָה רוֹצֶה, אֶלָּא מִתְחַפֵּשׂ הוּא פַּעַם כְּסוֹחֵר וּפַעַם כְּדַייָג, פַּעַם כְּאִישׁ־חַיִל וּפַעַם כַּמֻּפְתִּי וּבְמַרְאֶה כָזֶה הוּא סוֹבֵב הוֹלֵךְ בְּחוּצוֹת הָעִיר וְרוֹאֶה, אִם הַכֹּל מִתְנַהֵג כַּדָּת וּבְסֵדֶר טוֹב.
“זוֹהִי הַסִבָּה, שֶׁאֵין לְךָ עִיר, שֶׁנּוֹהֲגִים בָהּ כָּבוֹד בְכָל שׁוֹטֶה שֶׁפּוֹגְעִים בַּשּׁוּק, כְּבַגְדַּד, שֶׁהֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת, אִם הוּא עַרָבִי, הַבָּא מִן הַמִּדְבָּר, אוֹ הַכַּלִיף בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּמִסָּבִיב לְבַגְדַּד יֵשׁ דֵּי עֵץ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מַקְלוֹת לַחֲבֹט בָּהֶם אֶת יוֹשְׁבֶיהָ עַל כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם”.
כֹּה דִבֵּר הַסּוֹחֵר, וְסַעִיד לַמְרוֹת הַגַּעְגּוּעִים שֶׁהָיוּ לוֹ עַל אָבִיו שָׂמַח מְאֹד עַל הַמִּקְרֶה לִרְאוֹת אֶת בַּגְדַּד וּמוֹשְׁלָהּ הָרוֹן אַל־רַשִּׁיד, שֶׁטִּבְעוֹ יָצָא לִתְהִלָּה בְכָל הָאָרֶץ.
ה.
מִקֵּץ עֲשָׂרָה יָמִים בָּאוּ שְׁנֵיהֶם בַגְדַּדָה וסַעִיד הִתְעַנֵּג עַל המַרְאֵה הָעִיר כְּלִילַת־הַיֹּפִי, שֶׁהָיְתָה אָז בְּעֶצֶם פְּרִיחָתָהּ. הַסּוֹחֵר קָרָא לוֹ לָבוֹא עִמּוֹ אֶל בֵּיתוֹ, וְסַעִיד קִבֵּל אֶת הַזְמָנָתוֹ בְּחֵפֶץ־לֵב; כִּי רַק עַתָּה בִרְאוֹתוֹ אֶת הָאֻכְלוּסִים הָרַבִּים הַהוֹמִים וּמְהַמִּים אַחַר פַּרְנָסָתָם, עָלָה עַל לִבּוֹ, כִּי מִלְּבַד אַוִּיר הַשָּׁמַיִם וּמֵימֵי פְרָת וּמְקוֹם־לִינָה עַל מַעֲלוֹת אֵיזֶה מִסְגָּד, אֵין לְהַשִּׂיג כָּל־דָּבָר בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר.
וַיְּהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אַחֲרֵי בוֹאוֹ אֶל הָעִיר, וסעיד לֹא הִסְפִּיק לִלְבֹּשׁ אֶת בְּגָדָיו וּלְהַגִּיד לְעַצְמוֹ שֶׁבְּבִגְדֵי־הַלּוֹחֵם הַנָּאִים אֲשֶׁר עָלָיו יָכֹל יוּכַל לְהֵרָאוֹת בְּבַגְדַּד וְאַף־גַם לִמְשֹׁךְ עָלָיו עֵינֵי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים – עַד שֶׁנִּכְנַס הַסּוֹחֵר אֶל חֶדְרוֹ. הוּא הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הָעֶלֶם הַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה בִּצְחוֹק עָרוּם, הֶחֱלִיק אֶת זְקָנוֹ וְיֹאמַּר: “כָּל־זֶה טוֹב וְיָפֶה, אָדוֹן צָעִיר! אֲבָל מָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ? הִנְּךָ, כִּמְדֻמֶּה־לִי, בַּעַל־הֲזָיָה וְאֵינְךָ דּוֹאֵג לְיוֹם מָחָר; אוֹ אֶפְשָׁר יֵּשׁ לְךָ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה כֶסֶף בְּצַלַּחְתְּךָ, שֶׁתּוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשְׁךָ בְּאוֹפֶן מַתְאִים אֶל הַבֶּגֶד, שֶׁאַתָּה לוֹבֵשׁ?”
“מַר קַלּוּם־בֶּק חֲבִיבִי, אָמַר הָעֶלֶם בַּמְּבוּכָה וּבְפָנִים מַסְמִיקוֹת, כֶּסֶף אֵין לִי, זֶהוּ אֱמֶת, אוּלָם אֶפְשָׁר תַּלְוֵנִי מְעַט כֶּסֶף, לְמַעַן אֲשֶׁר אוּכַל לָשׁוּב אֶל אָבִי הוּא יִשִׁיבֶנּוּ לְךָ בִּמְלוֹאוֹ”.
“אָבִיךָ? קָרָא הַסּוֹחֵר בַּשְׂחוֹק גָּדוֹל עַל שְׂפָתָיו, חוֹשְׁשַׁנִי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֶחֱרִיבָה אֶת מוֹחֲךָ. הֲתַחֲשׁוֹב, כִּי מַאֲמִין אֲנִי בְּכָל מַה שֶּׁסִּפַּרְתָּ לִי בַּמִּדְבָּר, כִּי אָבִיךָ הוּא עָשִׁיר גָּדוֹל וְחַי בְּבַלְסוֹרָה וְאַתָּה בְנוֹ יְחִידוֹ, וְעַל־דְּבַר הִתְנַפְּלוּת הַשּׁוֹדְדִים עַל אוֹרְחַתְכֶם וּמְגוּרְךָ עִמָּהֶם וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים כָּאֵלֶּה? גַּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַדֶֶּרֶךְ כְּבָר חָרָה אַפִּי בְךָ עַל עַזּוּתְךָ וּשְׁקָרֶיךָ הַחֲצוּפִים. יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת כָּל עֲשִׁירֵי בַּלְסוֹרָה, כִּי סוֹחֲרִים הֵם, עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם כְּבָר הָיָה לִי עֵסֶק, מִמֵּילָא הָיִיתִי יוֹדֵעַ גַּם אֶת בַּנֶּאצַּר, אִלּוּ הָיָה אִישׁ כָּמוֹהוּ בְּבַלְסוֹרָה, וְאַף אִם כָּל עָשְׁרוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שִׁשָׁה אֲלָפִים טוּמַן. וּבְכֵן אֵיפוֹא אוֹ שֶׁכִּחַשְׁתָּ לִי, בְּאָמְרְךָ, כִּי יְלִיד בַּלְסוֹרָה אַתָּה, אוֹ אָבִיךָ הוּא עָנִי מְדֻכָּא; וּמֵעַצְמוֹ מוּבָן, שֶׁלֹּא אַנִיחַ אֶת כַּסְפִּי עַל קֶרֶן הַצְּבִי, בְּתִתִּי לִבְנוֹ כֶסֶף בְּהַלְוָאָה, וַאֲפִילוּ רַק אֲגוֹרַת נְחשֶׁת אֶחָת. עַכְשָׁו עַל־דְּבַר הַהִתְנַפְּלוּת בַּמִּדְבָּר! מִי שָׁמַע כָּזֹאת, מֵאָז הוֹשִׁיב הָרוּן הֶחָכָם פְּרֹסְדָּאוֹת בַּמִּדְבָּר, לִשְׁמֹר עַל הַדְּרָכִים מִפְּנֵי הַלִּסְטִים, שֶׁיִּתְנַפְּלוּ שׁוֹדְדִים עַל אֵיזוֹ שַׁיָּרָה וִיבֹזּוּ אֶת רְכוּשׁ הַנּוֹסְעִים, וּמַה גַּם לָקַחַת אוֹתָם שֶׁבִי? מִלְּבַד זֹאת הֲלֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם הָיָה מוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל לַמֶּרְחַקִּים, וַאֲנִי בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָבַרְתִּי, וְאַף גַם פֹּה בְּבַגְדַּד, עִיר שֶׁאֵלֶיהָ בָאִים אֲנָשִׁים מִכָּל קַצְוֵי אֶרֶץ לַעֲרֹב מַעֲרָבָם, לֹא שָׁמַעְתִּי אֹדוֹת זֶה כָל מְאוּמָה. זֶהוּ הַשֶּׁקֶר הַשֵּׁנִי, עוּל־יָמִים, לֹא תֵדַע בּשֶׁת!”
פְּנֵי סַעִיד הִלְבִּינוּ מֵרוֹב כָּעַס, הוּא חָפַץ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ דִּבְרֵי הַסּוֹחֵר הַקָּטָן וְרַע הַלֵּב, אֲבָל הַלָּה צָוַח בְּקּוֹל עוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל וְעוֹד הִצְלִיף בִּזְרוֹעוֹתָיו.
“וְהַשֶּׁקֶר הַשְּׁלִישִׁי, בַּדָּאִי עַז־הַמֵּצַח, הוּא הַמַּעֲשֶׂה בְּמַעְגָּלוֹ שֶׁל שֶׂלִּים. שֵׁם שֶׂלִּים יָדוּעַ הֵיטֵב לְכָל מִי שֶׁרָאָה פַּעַם אַחַת עַרָבִי בַמִדְבָּר, וְאוּלַם שֶׂלִּים זֶה יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם בְּתוֹר אַרְכִי לִסְטִים הַיּוֹתֵר אָיוֹם וְאַכְזָרִי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מְלָאֲךָ לִבְּךָ לְסַפֵּר־לִי, שֶׁאַתָּה הֵמַתָּ אֶת בְּנוֹ, וְהוּא לֹא צִוָּה לִגְזֹר אוֹתְךָ תֵּכֶף לַגְּזָרִים? אָמְנָם־כֵּן, עַזּוּתְךָ גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שָׁחַר, כְּסִפּוּרְךָ עַל־דְּבַר הֲגָנַת שֶׂלִּים עָלֶיךָ מִפְּנֵי אַנְשֵׁי מַחֲנֵהוּ וְהֲבָאָתוֹ אוֹתְךָ אֶל אָהֳלוֹ וְשִׁחְרוּרְךָ בְּלִי כֹפֶר, תַּחַת אֲשֶׁר צָרִיךְ הָיָה לִתְלוֹתְךָ עַל עֵץ, שֶׂלִּים זֶה, שֶׁהָיָה תּוֹלֶה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת עוֹבְרֵי־אֹרַח אַךְ וְרַק בִּכְדֵי לִרְאוֹת, כֵּיצַד הֵם מְעַוִּים אֶת פְּנֵיהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם נִתְלִים. הוֹי, כַּזְבָּן נִבְזֶה!”
“וַאֲנִי אֵינִי יָכֹל לְהַגִּיד אַחֶרֶת, קָרָא הָעֶלֶם, בִּלְתִּי אִם שֶׁכָּל מָה שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ הוּא אֱמֶת וָקשֶׁט, בְּנַפְשִׁי אֲנִי נִשְׁבָּע וּבִזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא!”
“מָה? בְּנַפְשְׁךָ אַתָּה נִשְׁבָּע? צָוַח הַסּוֹחֵר, בְּנַפְשְׁךָ הַשְּׁחוֹרָה וְהַשַּׁקְרָנִית? מִי פֶתִי יַאֲמִין? וּבִזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, אַתָּה שֶׁלְּךָ לְעַצְמְךָ אֵין סִמַּן זָקָן? הֲיוּכַל אִישׁ לָתֵת אֵמוּן בָּזֶה?”
אֵינִי יָכֹל אָמְנָם לְהָעִיד לִי עֵדִים, הוֹסִיף סַעִיד, אֲבָל הַאִם לֹא מָצָאתָ אוֹתִי אָסוּר בַּחֲבָלִים וּבְצָרָה גְּדוֹלָה?"
"זֶה אֵינוֹ מוֹכִיחַ כְּלוּם, אָמַר הַסּוֹחֵר, לָבוּשׁ אַתָּה בִגְדֵי שׁוֹדֵד, וְאֶפְשָׁר שֶׁהִתְנַפַּלְתָּ עַל אִישׁ, שֶׁהָיָה חָזָק מִמְּךָ וְהוּא נָצַח אוֹתְךָ וַאֲסָּרֶךָ.
“מִי יַרְאֵנִי אֶת הָאִישׁ וְאַף גַּם אֲנָשִׁים שְׁנַיִם, שֶׁיַּפִּילוּנִי אָרְצָה וְיַאַסְרוּנִי, אִם רַק לֹא יַשְׁלִיכוּ מֵאֲחוֹרַי פַּלְצוֹר עַל רָאשִׁי? אַתָּה, כְּאֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי־קְרָנוֹת, אֵינְךָ יוֹדֵעַ, כַּמָּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הַיוֹדֵעַ לְהַחֲזִיק נֶשֶׁק. אוּלָם אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת וּבְעַד זֶה אֲנִי מַחֲזִיק לְךָ טוֹבָה. אַךְ מַה תַּחֲשֹׁב לַעֲשׂוֹת עִמִּי עַתָּה? אִם לֹא תִהְיֶה לִי לְעֵזֶר, אָז לֹא יִשָּׁאֵר לִי, בִּלְתִּי אִם לְהַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲנִי חָלִילָה לִי לְבַקֵּשׁ חֶסֶד מֵאֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי; רְצוֹנִי לִפְנוֹת אֶל הַכַּלִיף”.
“כֵּן?” אָמַר הַסּוֹחֵר בִּשְׂחוֹק שֶׁל לַעַג. לְשׁוּם אָדָם אַחֵר אֵינְךָ רוֹצֶה לִפְנוֹת מִלְּבַד אֶל אֲדוֹנֵנוּ הַכַּלִּיף רַב־הַחָסֶד" אֵי שָׁמַיִם! אַל־נָא תִּשְׁכַּח, אָדוֹן צָעִיר וְחָשׁוּב, שֶׁהַדֶּרֶךְ אֶל הַכַּלִּיף עוֹבֶרֶת עַל־פְּנֵי בֶן־אָחִי מֵיסוּר, וְעַל נְקַלָּה יַעֲלֶה בְיָדִי לְהָעִיר אֶת אֹזֶן שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי עַל זֶה, כִּי דּוֹבֵר־שְׁקָרִים אַתָּה מֵאֵין כָּמוֹךָ. – וְאוּלָם חָס אֲנִי עָלֶיךָ, סַעִיד, עוֹדְךָ צָעִיר לְיָמִים, וְאִם תֵּיטִיב דַּרְכְּךָ, וְשַׁבְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. רוֹצֶה אֲנִי לְסַפַּחֲךָ אֶל חֲנוּתִי אֲשֶׁר בְּשַׁעַר־הָרוֹכְלִים, שָׁם תַּעַבְדֵנִי שָׁנָה אַחַת, וּכְשֶׁתַּעֲבוֹר הַשָּׁנָה, וְלֹא תֹאבֶה לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי, אֲשַׁלֵּם לְךָ אֶת מַשְׂכֻּרְתְּךָ בְּמֵיטַב כֶּסֶף וְאֲשַׁלַּחֲךָ בְשָׁלוֹם אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲךָ לָלֶכֶת, לְאַלֶפּוֹ אוֹ לְמֵדִינָה, לְקוּשְׁטָא אוֹ לבַלְסוֹרָה, וְאַף אֶל קְטַנֵּי־הָאֲמָנָה תֵלֵךְ לְךָ, אִם תַּחְפֹּץ. נוֹתֵן אֲנִי לְךָ זְמַן עַד אַחַר הַצָּהֳרַיִם: אִם תַּסְכִּים, הֲרֵי טוֹב, וְאִם לא, אֶזְקֹף עָלֶיךָ בְּחֶשְׁבּוֹן זוֹל אֶת הוֹצְאוֹת־הַדֶּרֶךְ שֶׁגָּרַמְתָּ לִי, וְאֶת מְקוֹם הַמֶּרְכָּב עַל הַגָּמָל, וְלָקַחְתִּי מִמְּךָ בִּמְחִירָם אֶת בְּגָדֶיךָ וְכָל אֲשֶׁר אִתְּךָ וְהִשְׁלַכְתִּיךָ אַחֲרֵי־כֵן הַחוּצָה; אָז תּוּכַל לַפְשֹט יָד לַכַּלִּיף אוֹ לַמֻּפְתִּי, לִפְנֵי שַׁעַר הַמִּסְגָּד אוֹ שַׁעַר הָעִיר.
וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָזַב אֶת הָעֶלֶם הָאֻמְלָל וְיֵלֶךְ לוֹ. סַעִיד הִבִּיט אַחֲרָיו בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת בּוּז. חֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ עַל הָאִישׁ רַע־הַלֵב הַזֶּה, שֶׁבְּכַוָּנָה לְקָחוֹ עִמּוֹ וְהִכְנִיסוֹ אֶל בֵּיתוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. הוּא נִסָּה לִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ, אֲבָל הַחֶדֶר הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר וְהַחַלּוֹן מְסֹרָג. לְבַסּוֹף אַחֲרֵי נַפְתּוּלִים רַבִּים עִם נַפְשׁוֹ הֶחֱלִיט לְקַבֵּל לְעֵת־עַתָּה אֶת הַצָּעָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר לְשָׁרְתוֹ בַּחֲנוּתוֹ. הוּא הֵבִין כִּי לֹא יוּכַל עַתָּה לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת, כִּי לוּ אַף עָלְתָה בְּיָדוֹ לִבְרֹחַ, גַּם אָז לֹא הָיָה בְאֶפְשָׁרוֹ לְהַגִּיעַ לְבַלְסוֹרָה בְלִי פְּרוּטָה בְכִיסוֹ. אוּלָם הוּא גָּמַר בְּלִבּוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה וּמָגֵן מֵאֵת הַכַּלִיף, כַּאֲשֶׁר רַק תִהְיֶה לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וְיָבֵא קַלּוּם־בֶּק אֶת מְשָׁרְתוֹ הֶחָדָש אֶל חֲנוּתוֹ, אֲשֶׁר בִּשַׁעַר־הָרוֹכְלִים. וַיַרְאֶה קַלּוּם־בֶּק לְסַעִיד אֶת כָּל הַסְּדִינִים וְהַרְעָלוֹת וּשְׁאָר מִינֵי הַסְּחוֹרָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּחֲנוּתוֹ וְיִקְבַּע לוֹ עֲבוֹדָתוֹ הַמְּיוּחָדֶת. עֲבוֹדָתוֹ זֹאת הָיְתָה לִהְיוֹת עוֹמֵד לָבוּשׁ בִּגְדֵי מְשָׁרֵת לִפְנֵי פֶתַח הֶחָנוּת, אַחֲרַי פָשְׁטוֹ מִקּוֹדֶם אֶת בִּגְדֵי הַחֹפֶשׁ לְרִכְבָּה אֲשֶׁר לַלּוֹחֲמִים, בְּאַחַת יָדוֹ סָדִין וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה רְעָלָה דַקָּה מִן הַדַּקָּה וְלִקְרֹא לַנָּשִׁים וְלָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים לְפָנָיו לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְהָיָה מַרְאֶה לָהֶם אֶת טִיב הַסְּחוֹרָה וְקוֹצֵב אֶת מְחִירָהּ וְקוֹרֵא לָהֶם לָבֹא וְלִקְנוֹת. עַתָּה הֵבִין סַעִיד, מָה רָאָה קַלּוּם־בֶּק שֶׁזִּמֵּן אוֹתוֹ אֶל הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת. הוּא הָיָה גוּץ ומָשְׁחַת הַמַּרְאֶה, וְאִם הוּא עַצְמוֹ הָיָה עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ וּמַכְרִיז אֶת סְחוֹרָתוֹ, אָז הָיָה אֶחָד מִשְׁכֵנָיו אוֹ מִן הָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים אוֹמֵר עָלָיו מִלָּה בְדוּחָה אוֹ הַנְּעָרִים הָיוּ מִתְקַלְּסִים בּוֹ וְהַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרְאוֹת אַחֲרָיו: דַּחְלִיל! בְּעוֹד שְֶׁסַּעִיד הָרַךְ וְהַגָּמִישׁ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי כֹּל רוֹאָיו, כִּי מִלְּבַד יָפְיוֹ, הָיָה יוֹדֵעַ לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת הַקּוֹנִים גַּם בְּקֶסֶם לְשׁוֹנוֹ וּבְאוֹפֶן שֶׁשִֹּכֵּל אֶת יָדָיו לֶאֱחֹז בַּסָּדִין וּבָרְעָלָה.
כְּשֶׁרָאָה קַלּוּם־בֶּק אֶת הַיּוֹצְאִים וְהַנִּכְנָסִים אֶל חֲנוּתוֹ וְהִנֵּה הָלְכוּ הָלֹךְ וָרוֹב, מִיּוֹם הֱיוֹת סַעִיד עוֹמֵד לִפְנֵי הַפֶּתַח, הִתְחִיל מִתְיַחֵס אֶל הָאִישׁ הַצָּעִיר בַּחֲבִיבוּת יוֹתֵר גְּדוֹלָה, מַאֲכִילוֹ וּמִשֶּׁקֵהוּ בְּאוֹפֶן יוֹתֵר טוֹב, מֵאֲשֶׁר עָשָׂה זֹאת מִקּוֹדֶם לָכֵן וְדוֹאֵג שֶׁיְהֵא לָבוּשׁ תָּמִיד בְּגָדִים נָאִים וּנְקִיִּים. וְאוּלַם כָּל אֵלֶּה הַסִּמָּנִים, שֶׁהוֹרוּ עַל הַשִּׁנּוּי לְטוֹבָה בְּיַחַס אֲדוֹנָיו אֵלָיו, לֹא פָעֲלוּ עַל סַעִיד כָּל פְּעֻלָּה, וְכָל הַיּוֹם וְאַף־גַּם בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה הָיָה מְהַרְהֵר בְּלִי הֶרֶף, בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ וְאוֹפֶן הָגוּן יוּכַל לָשׁוּב אֶל עִיר אֲבוֹתָיו.
ו.
וַיְּהִי הַיּוֹם כְּשֶׁיְּדֵי הַמְּשָׁרְתִים בֶּחֲנוּת הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה לַחֲבשׁ אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַנִּמְכָּרוֹת וְכָל הָעֲבָדִים, שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עַל הוֹבָלַת הַסְּחוֹרָה לְבָתֵּי הַקּוֹנִים, כְּבָר יָצְאוּ דְּחוּפִים בִּדְבַר אֲדוֹנֵיהֶם לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים, וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת נִכְנְסָה אֶל הֶחָנוּת לִקְנוֹת מִינִים אֲחָדִים. הִיא בֵרֲרָה חִישׁ אֶת הַנָּחוּץ לָהּ, וְאַחֲרֵי שַׁלְּמָה אֶת הַמְּחִיר, דָּרְשָׁה לָתֵת לָהּ אִישׁ, אֲשֶׁר יִשָּׂא אַחֲרֶיהָ אֶת הַחֲפָצִים אֶל בֵּיתָהּ בִּשְׂכַר־הֲלִיכָה הָגוּן.
“אַחֲרַי עֲבוֹר חֲצִי שָׁעָה אֶשְׁלַח לָךְ אֶת הַכֹּל, עָנָה קַלּוֹם־בֶּק. חַכִּי־נָא, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב אַחַד הָעֲבָדִים, אוֹ קְחִי לְךָ אִישׁ אַחֵר מִן הַשּׁוּק”.
אִם סוֹחֵר אַתָּה, עָלֶיךָ לָתֵת לְקוֹנֵי סְחוֹרָתְךָ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלְּךָ, אָמְרָה הָאִשָּׁה, אִם אֶקַּח אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְחָלַץ לוֹ מִתּוֹךְ הַדְּחָק וְהִתְחַמֵק יַחַד עִם צְרוֹרִי; אֶל מִי אֶפְנֶה אָז בְּטַעֲנָה? לֹא, בַּנוֹהֵג שֶׁבְּעוֹלָם הַתַּגָּרִים, בַּעַל־הֶחָנוּת נוֹתֵן לַקּוֹנֶה אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו לָשֵׂאת אֶת צְרוֹרוֹ אֵלָיו הַבַּיְתָה וּמִזֶּה לֹא אָזוּעַ".
“אֲבָל רַק כַּחֲצִי שָׁעָה הַמְתִּינִי־נָא, אִשָּׁה כְבוּדָה, הִתְחַנֵּן הַסּוֹחֵר, בְּהִתְהַפְּכוֹ בִדְאָגָה מִצַּד אֶל צַד, כָּל הַסַּבָּלִים אֲשֶׁר לִי יָצְאוּ וְאֵינָם”
“כַּמָּה גְּרוּעָה הֶחָנוּת שֶׁאֵין בָּהּ מְשָׁרְתִים אֲחָדִים יוֹתֵר מִכְּפִי הַדָּרוּשׁ, הֵשִׁיבָה הַזְּקֵנָה. אֲבָל הָרֵי שָׁם עוֹמֵד בָּטֵל עוּל־יָמִים זֶה; בּוֹא נָא, נַעַר, קַח אֶת הַצְּרוֹר הַזֶּה וְשָׂאֵהוּ אַחֲרַי אֶל בֵּיתִי”.
אַל לָךְ, אַל לָךְ! קָרָא קַלּוּם־בֶּק. זֶהוּ הַכָּרוֹז שֶׁלִּי, הַשֶּׁלֶט שֶׁלִּי, הַמַּגְנֵט שֶּׁלִּי! הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ".
"מִי יִשְׁמַע לְךָ! עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְתָּשֵׂם לְסַעִיד אֶת הַצְּרוֹר אֶל תַּחַת אֲצִּיל יָדוֹ. עֲלוּבָה הַסְּחוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ מַכְרֶזֶת עַל עַצְמָהּ, וְעָלוּב הַסוֹחֵר שֶׁצָּרִיךְ לְנַעַר הוֹלֵךְ בָּטֵל כָּזֶה, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ־לוֹ בְתוֹר שֶׁלֶט. לֵךְ, לֵךְ, נַעַר, שֶׁכָּרְךְ לֹא יְקֻפָּחַ.
“רוּץ אֵיפוֹא, בְּשֵּׁם אֲרִימַן וְכָל הָרוּחוֹת הָרָעוֹת, רָטַן קַלּוּם־בֶּק בְּאָזְנֵי סַּעִיד, אַךְ אַל־נָא תִּשְׁהֶה הַרְבֵּה. הַמְּכַשֵּׁפָה הַזֹּאת עֲלוּלָה לְהַבְאִישׁ אֶת רֵיחִי בְּעֵינֵי כֹּל יוֹשְׁבֵי שַׁעַר עִירִי, אִלּוּ הָיִיתִי מְסָרֵב לָהּ יוֹתֵר”.
סַעִיד הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה, שֶׁעָבְרָה אֶת הַשּׁוּק וְהָרְחוֹבוֹת בִּצְעָדִים קַלִּים, שֶׁלֹּא לְפִי שְׁנוֹתֶיהָ כְּלָל. לְסוֹף עָמְדָה לִפְנֵי בַיִת בָּנוּי בְרֹב פְּאֵר וַתִּדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת. הַדְּלָתוֹת נִפְתְּחוּ וְהִיא עָלְתָה בַּמַּעֲלוֹת שַׁיִשׁ וּתִּרַמֹז לְסַעִיד לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים. נִפְתַּח לִפְנֵיהֶם הֵיכַל תִּפְאָרָה גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה סַעִיד מֵימָיו לְיֹפִי. שָׁם יָשְׁבָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה עַל מַרְבָד וְתְּצַו לָאִישׁ הַצָּעִיר לְהָנִּיחַ אֶת הַצְּרוֹר עַל הָרִצְפָּה וְתִתֵּן לוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁל כֶּסֶף קְטַנָּה וְתִשְׁלְחֵהוּ.
הוּא כְבָר בַּפֶּתַח וְהִנֵּה קוֹל דַּק וּבָרוּר קוֹרֵא אַחֲרָיו "סַעִיד! מִשְׁתּוֹמֵם לִשְׁמֹעַ, כִּי קוֹרְאִים לוֹ בְשֵׁם, הֵעִיף אֶת עֵינָיו עַל סְבִיבוֹתָיו וְיַרְא אִשָּׁה יָפָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַרְבָד בִּמְקוֹם הַזְקֵנָה וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת רַבִּים סָבִיב לָהּ. הוּא נֶאֱלַם מֵרוֹב תִּמְהוֹנוֹ, שָׁלַב אֶת זְרוֹעוֹתָיו וַיִקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לִפְנֵי הָאִשָּׁה.
״סַעִיד בְּנִי, אָמְרָה הָאִשָּׁה, צַר לִי מְאֹד עַל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיךָ וְהִתְעוּ אוֹתְךָ מִבֵּית אָבִיךָ לְהֲבִיאֲךָ בַּגְדַּדָה. וְאוּלַם כְּשֶׁעָזַבְתָּ אֶת עִיר מוֹלַדְתְּךָ לִפְנֵי מְלֹאת לְךָ עֶשְׂרִים שָׁנָה, הָיָה זֶה הַמָּקוֹם הַיְחִידִי, אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לְךָ גּוֹרָלְךָ, לִמְצֹא פִּתְרוֹנִים לִשְׁאֵלַת חַיֶיךָ. הֲיֵשׁ לְךָ עוֹד חֲלִילְךָ, סַעִיד?"
“יֵשׁ, קָרָא הָעֶלֶם, בְּהוֹצִיאוֹ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב מִתַּחַת אֵזוֹרוֹ. הַאַתְּ הִיא הַפֵיאָה הַטּוֹבָה, שֶׁנָּתַתְּ אוֹתוֹ לִי בַּיוֹם שֶׁנּוֹלַדְתִּי?”
“אָהַבְתִּי אֶת אִמְּךָ, עָנְתָה הַפֵיאָה וְגַם אוֹתְךָ אֵהָב, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּהְיֶה נַעַר טוֹב. הָה! לוּ הָיָה אָבִיךָ קַל־הַדַּעַת שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, לֹא הָיוּ בָאוֹת אָז עָלֶיךָ הַרְבֵּה צָרוֹת”.
מִסְתָּמָא כַךְ נִגְזַר עָלַי! אוּלָם, פֵיאָה רַבַּת־חֶסֶד, צַוִּי וְיִרְתְּמוּ רוּחַ צְפוֹנִית־מִזְרָחִית אֶל מִרְכֶּבֶת הָעֲנָנִים אֲשֶׁר לְךָ, הַעֲלִי אוֹתִי אֵלֶיהָ וּנְשָׂאַתְנִי בִרְגָעִים אֲחָדִים לְבַלְסוֹרָה אֶל אָבִי; שָׁמָּה אֵשֵׁב וַאֲחַכֶּה כָל שֵׁשֶׁת הַחֲדָשִׁים עַד יוֹם מְלֹאת לִי שְׁנַת הָעֶשְׂרִים".
הַפֵיאָה הִצְטַחֲקָה. “יוֹדֵעַ אַתָּה לְדַבֵּר דְּבָרֶיךָ עִם אַחַת מֵאִתָּנוּ אוּלָם, סַעִיד מִסְכֵּן, זֶה – אִי־אֶפְשָׁר; עַתָּה, בִּהְיוֹתְךָ רָחוֹק מִבֵּית אָבִיךָ, אֵין בִּיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעַנְךָ מְאוּמָה. אַף מִיַּד קַלּוּם־בֶּק הַנָּבָל אֵין בְּכֹחִי לְהַצִּילְךָ! הוּא עוֹמֵד תַּחַת חָסוּתָהּ שֶׁל אוֹיִבְתֵּךָ הָאַדִּירָה”.
יֵשׁ־לִי אֵיפוֹא, שָׁאַל סַעִיד, לֹא רַק פֵיאָה אוֹהֶבֶת כִּי־אִם גַּם פֵיאָה אוֹיֶבֶת? כִּמְדוּמַּנִי שֶׁכְּבָר הִרְגַּשְׁתִּי פְעָמִים אֲחָדוֹת אֶת כֹּחַ הַשְׁפָּעָתָהּ. וְאוּלָם הֲרֵי רַשָּׁאִית אַתְּ לְתָמְכֵנִי בַעֲצָתֵךְ הַטּוֹבָה. הַאֵלֵךְ אֶל הַכַָּלִיף לְבַקְּשׁוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לְמָגֵן לִי? הוּא אִישׁ חָכָם וְיִהְיֶה סֵתֶר לִי מִפְּנֵי קַלוּם־בֶק לוחֲצִי".
אָמְנָם־כֵּן, הָרוֹן אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן הוּא, עָנְתָה הַפֵיאָה, אֲבָל גַּם הוּא אָדָם וְלֹא אֵל. הוּא מַרְבֶּה לָתֵת אֵמוּן בְּשַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי שֶׁלּוֹ מֵיסוֹר וְהַצֶּדֶק אִתּוֹ, כִּי הוּא בָחַן אוֹתוֹ וְיִמְצְאֵהוּ נֶאֱמָן לְפָנָיו. וְאוּלָם מֵיסוֹר גַּם הוּא נוֹתֵן אֵמוּן בִּקְרוֹבוֹ קַלוּם־בֶּק יוֹתֵר מִדַּי וְהוּא עוֹשֶׂה זֹאת שֶׁלֹּא בְצֶדֶק, כִּי קַלוּם־בֶּק הוּא רַע מַעֲלָלִים, אַף כִּי קָרוֹב הוּא לְמֵיסוּר. נוֹסָף עַל רִשְׁעָתוֹ הִנֵּהוּ גַּם עָרוּם מְאֹד, וְתֵכֶף אַחֲרֵי בוֹאֲךָ הֵנָּה מָסַר עָלֶיךָ דְּבָרִים לְמֵיסוּר, אֲשֶׁר בָּדָא הוּא מִלְּבּוֹ, וְזֶה מִצִּדּוֹ מְסָרָם לַכַּלִיף, וְלוּ אַף עָלְתָה בְּיָדְךָ עַתָּה לְהִכָּנֵס אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִּיף, לֹא נִתְקַבַּלְתָּ מִמֶּנּוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי לֹא הֶאֱמִין לִדְבָרֶיךָ. וְאוּלָם יֵשְׁנָם דְּרָכִים וְאֶמְצָעִים אֲחֵרִים לָגֶשֶׁת אֶל הָרוֹן, וּבְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם כָּתוּב, שֶׁסּוֹף־סוֹף יַטֶּה אֵלֶיךָ חָסֶד".
“זֶהוּ אָמְנָם בִּישׁ, עָנָה סַעִיד בְּעֶצֶב. לֹא נִשְׁאַר לִי אֵיפוֹא בִּלְתִּי אִם לִהְיוֹת עוֹד אֵיזֶה זְמָן שׁוֹמֵר־הֶחָנוּת לקַלוּם־בֶּק. אוּלָם חֶסֶד אַחֵר יְכֹלָה אַתְּ, פֵיאָה כְבוּדָה לַעֲשׂוֹת עִמָּדִי. אֲבִי אָמַן אוֹתִי עֲלֵי נֶשֶׁק וּלְעֹנֶג הַיּוֹתֵר רַב הוּא לִי שְׂחוֹק־הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת, כְּשֶׁהַלּוֹחֲמִים מִזְדַּוְּגִים זֶה לָזֶה בַּקֶּשֶׁת וּבַחֲנִית וּבְחֶרֶב קֵהָה. וְהִנֵּה בְכֹל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ מִתְכַּנְּסִים הַנְּעָרִים מִמְּרוֹם עַם הָאָרֶץ לְמָקוֹם אֶחָד לְמִשְׂחָק כָּזֶה, אֲבָל רַק לַנְּעָרִים, הַמְּלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי־תִפְאֶרֶת, וְשֶׁהֵם נוֹסָף לָזֶה בְּנֵי־חוֹרִים, נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִכָּנֵס לַזִּירָה, וּבְיִחוּד אֲסוּרָה הַכְּנִיסָה לִמְשָׁרְתֵי הַחֲנֻיּוֹת. אִם מָצָאתִי אֵיפוֹא חֵן בְּעֵינַיִךָ, הִשְׁתַּמְּשִׁי־נָא בְּהַשְׁפָּעָתֵךָ וְיֻתֵּן לִי פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ סוּס, בְּגָדִים, כְּלֵי זַּיִן וְשֶׁתִּשְׁתַּנֶּה צוּרָתִי, שֶׁלֹּא יַכִּרֵנִי אִישׁ.–”
“נָאָה הַדְּרִישָׁה הַזֹאת לְעוּל־יָמִים וָתִיק שֶׁכָּמוֹךָ, אָמְרָה הַפֵיאָה, אֲבִי אִמְּךָ הָיָה רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים בְּסוּרְיָה וְרוּחוֹ עָבַר, כַּנִּרְאֶה, עָלֶיךָ בִּירוּשָׁה. שְׁמוֹר בְּזִכְרוֹנְךָ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, פֹּה תִּמְצָא בְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ סוּס לִרְכִיבָה וּשְׁנֵי נְעָרִים רוֹכְבִים עַל סוּסִים בְּתוֹר גַּלְיוֹרִים לְשָׁרֶתְךָ גַּם נֶשֶׁק וּבְגָדִים וּמֵי־רַחַץ תִּמְצָא, שֶׁאִם תִּרְחַץ בָּהֶם אֶת פָּנֶיךָ וְהָפְכוּ בִּלְתִּי נִכָּרִים. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם, סַעִיד, חַכֵּה לְעֵת מְצֹא, חֲכַם וְעֲשֵׂה טוֹב! יַעַבְרוּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהֵחֵל חֲלִילְךָ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל וְאָזְנֵי זוּלֵימָה תִּהְיֶינָה תָּמִיד פְּקוּחוֹת לַקּוֹל הַזֶּה”.
הָעֶלֶם יָצָא מֵאֵת פְּנֵי מְגִנָּתוֹ הַנִּפְלָאָה בְּרִגְשֵׁי תּוֹדָה וְכָבוֹד. הוּא קָבַע בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת מַרְאֵה הַבַּיִת וְהָרְחוֹב בְּדִיּוּק נִמְרָץ וַיָשָׁב אֶל שַׁעַר־הָרוֹכְלִים.
ז.
וַיְהִי בְּשׁוּב סעיד אֶל הֶחֲנוּת, וְיִשָּׂא עֵינָיו וְיָרְא, וְהִנֵּה הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים מִכָּל קְצוֹת הָעִיר סָבֲבוּ עַל קַלּוּם־בֶּק אֲדוֹנָיו, הַנְּעָרִים רָקְדוּ מִסָּבִיב לוֹ וְהַזְּקֵנִים שָׂחֲקוּ. הוּא עַצְמוֹ עָמַד רוֹעֵד מֵרֹב כַּעַס וּמְלֵא יֵאוּשׁ לִפְנֵי חֲנוּתוֹ, בְּיָדוֹ הָאַחַת סָדִין וּבִשְׁנִיָּה רְעָלָה. לַמַּחֲזֶה הַמּוּזָר הַזֶּה קָדַם מְאוֹרָע, שֶׁאֵרַע בִּשְׁעַת פְּרִידָתוֹ שֶׁל סַעִיד, וְזֶהוּ, קַלּוּם הִתְיַצֵּב בִּמְקוֹם מְשָׁרְתוֹ הַיָּפֶה לִפְנֵי פֶתַח חֲנוּתוֹ וְהִכְרִיז עַל סְחוֹרָתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא קָרַב אֶל הַזָּקֵן וְהַכָּעוּר וְלֹא שָׂם אֵלָיו לֵב. פִּתְאוֹם עָבְרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים דֶּרֶךְ שַׁעַר־הָרוֹכְלִים וִיְבַקְּשׁוּ לִקְנוֹת מַתָּנוֹת לִנְשֵׁיהֶם. הֵם כְּבָר עָלוּ וְיָרְדוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְעַתָּה רָאָה אוֹתָם סַעִיד מֵרָחוֹק, כְּשֶׁהֵם יוֹרְדִים עוֹד פַּעַם וְעֵינֵיהֶם מְשׁוֹטְטוֹת אָנֶה וָאָנֶה וּמְחַפְּשׂוֹת, כַּנִּרְאֶה, אַחֵר אֵיזֶה דָּבָר.
קַלּוּם־בֶּק, שֶׁהִרְגִּישׁ בַּזֶּה, חָפֵץ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ תֹעֶלֶת לְעַצְמוֹ, וַיִּקְרָא: "אֵלַי, אֲדוֹנַי, סוּרוּ, אֵלָי! מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים? הֲרֵי רְעָלוֹת יָפוֹת, סְחוֹרָה טוֹבָה!
“זָקֵן טוֹב, הֵשִׁיב הָאֶחָד, סְחוֹרוֹתֶיךָ, אֶפְשָׁר, טוֹבוֹת הֵן, אֲבָל נְשׁוֹתֵינוּ מְשֻנּוֹת בְּטָעֲמָן, וּכְבָר הָיָה לַמִּנְהָג בְּעִירֵנוּ, לִבְלִי לִקְנוֹת רְעָלוֹת מֵאִישׁ אַחֵר, מִלְּבַד אֵצֶל מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת סַעִיד; זֶה כַּחֲצִי שָׁעָה, שֶׁאָנוּ מְהַלְּכִים בַּשּׁוּק הֵנָּה וְהֵנָּה לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְאֵינֶנּוּ; אֶפְשָׁר יוֹדֵעַ אַתָּה אֵיפֹה נִמְצָא אוֹתוֹ, אָז נִקְנָה אֶת סְחוֹרָתְךָ אַתָּה בְּפַעַם אַחֶרֶת”
"אֲלַהִיתּ אַלַּאה! קָרָא קַלּוּם־בֶּק בְּהִתְאַמְּצוֹ לְהַרְאוֹת פָּנִים יָפוֹת. הַנָּבִיא נָחָה אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. מְבַקְּשִׁים אַתֶּם אֶת מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת הַיָּפֶה? הִכָּנְסוּ־נָא פֹּה הִיא חֲנוּתוֹ.
אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שָׂחַק לְמַרְאֵה קַלּוּם־בֶּק הַקָּטָן וְהַמְנֻוָּל וְעַל דְּבָרָיו, כִּי מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת הַיָפֶה הוּא. אוּלָם הַשֵּׁנִי חָשַׁב, כִּי מְשַׁטֶּה הוּא בוֹ וְלֹא נִשְׁאַר חַיָּב לוֹ כְלוּם, רַק סִלֵּק לוֹ בַּחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים עַל אַחַת שֶׁבַע. וְיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי קַלּוּם־בֶּק מְאֹד־מְאֹד! הוּא הֵעִיד לוֹ אֶת כָּל שְׁכֵנָיו, שֶׁאֵין בָּעִיר חֲנוּת אַחֶרֶת, שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ חֲנוּת הַמְּשָׁרֵת יָפֶה־הַמַּרְאֶה, מִלְּבַד חֲנוּתוֹ הוּא. אֲבָל הַשְּׁכֵנִים שֶׁהִתְקַנְּאוּ בּוֹ בִּשְׁבִיל הַקּוֹפְצִים הָרַבִּים עַל סְחוֹרָתוֹ, אָמְרוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִזֶה מְאוּמָה; וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הִתְחִילוּ מַרְאִים לִזְקַן הָאַשְׁמַאִי, שֶׁהוּחֲזַק לְדַעְתָּם כַּפְרָן, אֶת נַחַת טִּפְחֵיהֶם. קַלּוּם־בֶּק הֵגִין עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר בְּקוֹלוֹ, קוֹל מַר צוֹרֵחַ וּמְחָרֵף וּמְנָאֵץ, מֵאֲשֶׁר בְּיָדָיו הָרָפוֹת, וּבַזֶה מָשַׁךְ אֵלָיו הֲמוֹן אֲנָשִׁים. כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר יָדְעוּ, כִּי הוּא קַמְצָן נִבְזֶה וְצַר־עַיִן, וְכָל הָאֲנָשִׁים הָעוֹטְרִים אוֹתוֹ שָׂשׂוּ עַל הַמַּכּוֹת, אֲשֶׁר הֻכָּה. אֶחָד מֵהַשְּׁנַיִם כְּבָר שָׁלַח אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז בִּזְקָנוֹ, וְהִנֵּה פִּתְאוֹם תְּפָשׂוֹ אַחֵר בְּעָרְפּוֹ וַיַשְׁלִיכֵהוּ בִּתְנוּפַת־יַד אַחַת אַרְצָה, עַד כִּי נָפַל הַטְּבוּל מֵעַל רֹאשׁוֹ וְסַנְדָּלָיו עָפוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה.
אֲחָדִים מִן הַנֶּאֱסָפִים שֶׁהָיוּ בְּלִי סָפֵק נוֹחִים מְאֹד, שֶׁרָאוּ אֶת קַלּוּם־בֶּק בְּעֶלְבּוֹנוֹ, רָגְנוּ עַתָּה בְּקוֹל גָּדוֹל. חֲבֵרוֹ שֶׁל הַמָּשְׁלָךְ הָפַךְ אֶת שִׁכְמוֹ לִרְאוֹת, מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהַשְׁלִיךְ אֶת עֲמִיתוֹ אַרְצָה! אוּלָם בִּרְאוֹתוֹ עֶלֶם חָסֹן וּגְבַהּ־קוֹמָה עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, שֶׁמֵעֵינָיו הִתְמַלְּטוּ בְרָקִים וּפָנָיו הֵפִיקוּ אֹמֶץ־לֵב, לֹא מָצָא אוֹן לוֹ לְהִתְנַפֵּל עָלָיו, וּבְיִחוּד כֶּשֶׁקַלּוּם־בֶּק, שֶׁהַצָּלָתוֹ הָיְתָה בְּעֵינָיו כִּדְבַר־פֶּלֶא, הוֹרָה עַל הָאִישׁ הַצָּעִיר וַיִּקְרָא: “הִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵיכֶם, סַעִיד מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת יְפֵה הַתֹּאַר!” הָאֲנָשִׁים מִלְאוּ פִיהֶם שְׂחוֹק, בְּיָדְעָם שֶׁקַלּוּם־בֶּק הוּא בֶאֱמֶת הַנֶּעֱלָב. הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָשְׁלַךְ אַרְצָה, קָם בְּבֹשֶׁת פָּנִים וְיִצְלַע עַל יְרֵכוֹ הָלְאָה יַחַד עִם חֲבֵרוֹ, מִבְּלִי לִקְנוֹת דָּבָר.
"הֶאָח, אַתָּה הַכּוֹכָב הַמֵּאִיר שֶׁבְּכָל מְשָׁרְתֵי הַחֲנֻיּוֹת, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שַׁעַר־הָרוֹכְלִים! קָרָא קַלּוּם־בֶּק, בְּהוֹבִילוֹ אֶת מְשָׁרְתוֹ אֶל הֶחָנוּת. אֲבָל זֶהוּ מָה שֶּׁקּוֹרִים כַּוֵּן אֶת הַשָּׁעָה, זֶהוּ מָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: הִכְנִיס אֶת יָדוֹ בָּאֶמְצָע! הָרֵי הָיָה הָאִישׁ מוּטָל לְפָנֵינוּ עַל הָאָרֶץ כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים, וְאַנֹכִי – אָנֹכִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ עוֹד לְסַפֵּר, לָחֹף וְלִמְשֹׁחַ בְּשֶּׁמֶן אֶת זְקָנִי, אִלּוּ אֵחַרְתַּ לָבֹא רַק שְׁנֵי רְגָעִים. בַּמֶּה אֲשַׁלֵּם לְךָ כִּגְמוּלְךָ עָלָי?
רַק רֶגֶשׁ הָרַחֲמִים, שֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּן רֶגַע בְּלִבּוֹ שֶׁל סַעִיד, הוּא הוּא שֶׁשָּׁלַט בְּרוּחוֹ וְנָהַג בְּיָדוֹ, כְּשֶׁבָּא לְהַצִּיל אֶת קַלּוּם־בֶּק מִמַּכַּת מַכֵּהוּ, וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, הִתְחָרֵט כִּמְעַט עַל שֶׁעָזַר לְאִישׁ חָמָס וּמִרְמָה זֶה לְהִמָּלֵט מִן הָעֹנֶשׁ הָרָאוּי. תְּרֵסָר שַׂעֲרוֹת זָקָן מְרוּטוֹת – חָשַׁב – הָיוּ עוֹשׂוֹת אוֹתוֹ לַזְמַן שֶׁל שְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם רַךְ וְגָמִישׁ. אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא מָנַע מֵהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁעַת־כּשֵׁר זוֹ ןּלְאוֹת תּוֹדָה בִּקֵשׁ מִמֶּנּוּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְפַגֵּר יוֹם אֶחָד בַּשָׁבוּעַ מֵעֲבוֹדָתוֹ לְשֵׁם טִיּוּל לְאֵיזֶה צֹרֶךְ אַחֵר. וְקַלּוּם הִסְכִּים לְבַקָּשַׁת סַעִיד, כִּי הוּא יָדַע הֵיטֵב אֶת מְשָׁרְתוֹ, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹתוֹ עוֹבֵד מֵאֹנֵס, פִּקֵּחַ הוּא יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יִבְרַח מִמֶּנּוּ בְּלִי כֶּסֶף וּבְגָדִים.
וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁהָשְׁלַם חֶפְצוֹ שֶׁל סַעִיד. בַּיוֹם הָרְבִיעִי בַּשָׁבוּעַ הַקָּרוֹב, בַּיוֹם שֶׁבּוֹ הִתְכַּנְּסוּ בְּנֵי מְרוֹם עַם הָאָרֶץ אֶל כִּכַּר־הָעִיר רַחֲבַת הַיָּדַיִם לְתַרְגִּילֵי־הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת שֶׁלָּהֶם, נָטַל סַעִיד רָשׁוּת מֵאֵת קַלּוּם־בֶּק לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיוֹם זֶה לְצְרָכָיו, וּכְשֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הָרִשְיוֹן, שָׂם אֶת פְּעָמָיו יָשָׁר אֶל הָרְחוֹב, שֶׁבּוֹ דָּרָה הַפֵיאָה. הוּא הִכִּישׁ עַל הַדֶּלֶת וּמִיָּד נִפְתְּחָה מֵאֵלֶיהָ. כַּנִּרְאֶה כְּבָר הָיוּ הַמְּשָׁרְתִים עוֹמְדִים וּמְחַכִּים לוֹ, כִּי, מִבְּלִי לִשְׁאֹל לְחֶפְצוֹ, לְקָחוּהוּ וְהֶעֱלוּהוּ בַּמַּעֲלוֹת אֶל חֶדֶר יָפֶה אֶחָד. שָׁמָּה הֵבִיאוּ לְפָנָיו רִאשׁוֹנָה אֶת מֵי־הָרַחַץ, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְשַׁנּוֹת אֶת צוּרָתוֹ. לְאַחַר שֶׁהִרְטִיב סַעִיד אֶת פָּנָיו בַּמַּיִם הַלָּלוּ, הִבִּיט אֶל מַרְאַת נְחֹשֶׁת קָלָל וְיֵרָתַע לַאֲחוֹרָיו, כִּי לֹא הִכִּיר אֶת עַצְמוֹ. פָּנָיו הָיוּ כִפְנֵי אִישׁ, שֶׁשְּׁזַפַתּוּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְזָקָן שָׁחוֹר יָרַד לוֹ עַל־פִּי מִדּוֹתָיו, עַד כִּי נִדְמָה לוֹ, כִּי גָּדוֹל הוּא עֶשֶׂר שָׁנִים, מִכְּפִי שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת.
אַחֲרֵי־כֵן הוּבָא אֶל חֶדֶר שֵׁנִי וּמָצָא שֵׁם עֵרֶךְ־בְּגָדִים מָלֵא וְיָפֶה מְאֹד, שֶׁגַּם הַכַּלִיף מִבַּגְדָּד לֹא הָיָה בוֹשׁ לִלְבֹּשׁ אוֹתָם, בַּזְמָן שֶׁהוּא מְפַקֵּד אֶת חֵילוֹ בִּמְלֹא תִּפְאַרְתּוֹ. מִלְּבַד הַטְּבוּל מֵאֶרֶג הַיּוֹתֵר דַּק עִם פֻּרְפָּה מְעֻלֶּפֶת אַבְנֵי שָׁמִיר וְנוֹצוֹת־אֲנָפָה גְּבֹהוֹת עוֹלוֹת מִתַּחְתָּה, שִׂמְלַת מֶשִׁי אָדֹם מִמִּין מְשֻׁבָּח וּמְרֻקָּם צִיצִים וּפְרָחִים שֶׁל כֶּסֶף, מָצָא סַעִיד בֵּין הַבְּגָדִים גַּם תַּחֲרָא עֲשׂוּיָה טַבְּעוֹת־כֶּסֶף נְעוּצוֹת זוֹ בָזוֹ, שֶׁמְּלַאכְתָּהּ הָיְתָה כֹה דַּקָּה שֶׁהָיְתָה מִתְרַפֶּקֶת עַל הַגּוּף לְכָל תְּנוּעוֹתָיו וְיַחַד עִם זֶה הָיְתָה כֹּה חֲזָקָה וּמְהֻדָּקָה יָפָה, שֶׁגַּם חֶרֶב וְגַם חֲנִית לֹא יָכְלוּ לַחְדֹּר בַּעֲדָהּ. לַהַב־חֶרֶב דַּמַּשְׂקָאִי בִּנְדַן מְקֻשָּׁט הָדָר עִם נִצָּב מְמֻלָּא אֶבֶן, שֶׁסַעִיד עַצְמוֹ לֹא יָדַע אֶת עֶרְכּוֹ, סִיֵּם אֶת הָאָרְנַטּוֹן־שֶׁל־לוֹחֵם הַזֶּה. כְּשֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הַבַּיִת וּכְלִי־זֵינוֹ עָלָיו, מָסַר לוֹ אַחַד הַמְּשָׁרְתִים מִטְפַּחַת מֶשִׁי וְיֹאמַר לוֹ, שֶׁגְּבֶרֶת הַבַּית שׁוֹלַחַת לוֹ אֶת הַמִטְפַּחַת הַזֹּאת; כְּשֶׁיַּסְפִּיג בָּהּ אֶת פָּנָיו, יֵעָלֵם הַזָקָן וְהַצֶבַע הַשָּׁחוּם וְשָׁבוּ פָּנָיו לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה.
בַּחֲצַר הַבַּיִת עִמָּדוֹ שְׁלשָׁה סוּסִים מְיֻזָנִים. עַל הַסּוּס הַיּוֹתֵר יָפֶה עָלָה סַעִיד, עַל הַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים עָלוּ מְשָׁרְתָיו וְאַחֲרַי־כֵן רָכְבוּ שְׁלָשְׁתָּם מְלֵאֵי־חֶדְוָה אֶל מְקוֹם הַמִּשְׂחָקִים. בְּרַק בְּגָדָיו וַהֲדַר נִשְׁקוֹ מָשְׁכוּ עָלָיו אֶת עֵינֵי כָל הַנֶּאֱסָפִים וּכְשֶׁנִּכְנַס רָכוּב אֶל הַקַּרְפָּף, שֶׁהָיָה מַקִּיף אֶת הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים הִתְחִילוּ הַכֹּל מִתְלַחֲשִׁים מִתּוֹךְ תִּמָּהוֹן. שָׁם הָיוּ כָּל צְעִירֵי בַגְדַּד שֶׁהִצְטַיְּנוּ בַגְּבוּרָתָם, בְּנֵי־הָעֲלִיָּה הַמְּעַטִּים, נְקִיֵּי הַדַּעַת וְיִקְרֵי הָרוּחַ; אַף אֶת אָחִיו שֶׁל הַכַּלִיף רָאוּ שָׁם בּוֹלְמִים אֶת סוּסֵיהֶם וּמְנַפְנְפִים בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם. כְּשֶׁנִּכְנַס סַעִיד, נִגַּשׁ אֵלָיו בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל בְּלִוּיַת חֲבֵרִים אֲחָדִים, שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא יָדְעוּ אוֹתוֹ, וְיִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד וַיַזַמֵּן אוֹתוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׂחוֹקֵיהֶם וַיִשְׁאַל לִשְׁמוֹ וּלְעִיר מִגּוּרָיו. וַיַעַן סַעִיד וְיֹאמֶר כִּי שְׁמוֹ אַלְמַנְזוֹר וְכִי הוּא בָּא מִקַּאִירוֹ וּבִהְיוֹתוֹ נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, הִגִּיעַ לְאָזְנָיו שֵׁמַע גְּבוּרָתָם וּזְרִיזוּתָם שֶׁל פִּרְחֵי־הַכַּלִיף שֶׁבְּבַגְדַּד וְיִגְמֹר אֹמֶר לְהִשָּׁאֵר בָּעִיר אֵיזֶה זְמָן בִּכְדֵי לִרְאוֹתָם וּלְהַכִּיר אֶת עֶרְכָּם. רוּחַ־הַגְּבוּרָה וֶעַנְוַת־הַחֵן, שֶׁהָיוּ חוֹפְפוֹת עַל־כָּל מָהוּתוֹ שֶׁל סַעִיד־אַלְמַנְזוֹר, יָשְּׁרוּ בְּעֵינֵי עוּלֵי־הַיָּמִים; וַיְצַוּוּ לָתֵת לוֹ חֲנִית וְיַצִּיעוּ לְפָנָיו לִבְחֹר לוֹ אֶת מִפְלַגְתּוֹ, כִּי כָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה נִפְרְדוּ לִשְׁתֵּי מִפְלָגּוֹת, בִּכְדֵי לְהִלָּחֵם אִישׁ בְּאָחִיו בִּיחִידוּת וּבְמַחֲנוֹת שְׁלֵמִים.
וְאוּלָם אִם מַרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי שֶׁל סַעִיד כְּבָר מָשַׁךְ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵינַיִם, גָּדְלָה הַהִשְׁתּוֹמְמוּת עוֹד יוֹתֵר לְמַרְאֵה זְרִיזוּתוֹ וּמְהִירוּתוֹ, שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ. סוּסוֹ טָס מַמָּשׁ כְּצִפּוֹר וְחַרְבּוֹ עָפָה עַל סְבִיבוֹתֶיה בִמְהִירוּת עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלָה. הוּא שִׁלַּח אֶת חֲנִיתוֹ אֶל הַמַּטָּרָה בְקַלּוּת וּבְדִיוּק כְּאִלּוּ הָיְתָה חֵץ יָרוּי מִקֶּשֶׁת דְּרוּכָה בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר, אֶת כָּל מִתְנַגְּדָיו נִצַּח וּבְסוֹף הַמִּשְׂחָק הָיוּ הַכֹּל מוֹדִים פֶּה אֶחָד בְּנִצְחוֹנוֹ, עַד שֶׁאֶחָד מֵאֲחֵי הַכַּלִיף וּבְנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּצִדּוֹ, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה גַּם עִמָּהֶם. לְאֵלִי, אָחִיו שֶׁל הַכַּלִיף, יָכֹל עַל נְקַלָּה, אֲבָל בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל עָמַד נֶגְדּוֹ בִגְבוּרָה נִפְלָאָה, עַד שֶׁאַחֲרֵי מִלְחָמָה אֲרֻכָּה מָצְאוּ לְטוֹב לְהַשְׁאִיר אֶת מִלְחֶמֶת־הַהַכְרָעָה לְפַעַם אַחֶרֶת.
כָּל הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי הַמִּשְׂחָקִים הָאֵלֶה הָיוּ מְשִׂיחִים בְּכָל הָעִיר רַק בַּנָּכְרִי הַיָּפֶה, הֶעָשִׁיר וְהַגִּבּוֹר. כָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ גַּם אֵלֶּה שֶׁנִּצַּח אוֹתָם בַּמִּלְחָמָה, הִתְפַּלְּאוּ עַל מַעֲלוֹת רוּחוֹ וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְאַף בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק סִפְּרוּ בְּפָנָיו בִּשְׁבָחוֹ שֶׁל בֶּן־הַנֵּכָר, בְּאָמְרָם, כִּי צַר לָהֶם, שֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ אַיֵּה. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה מָצָא סַעִיד בְּבֵיתָהּ שֶׁל הַפֵיאָה שִׂמְלָה עוֹד יוֹתֵר יָפָה וּכְלֵי־נֶשֶׁק עוֹד יוֹתֵר יְקָרִים. בַּפַּעַם הַזֹּאת דָּחֲקוּ וְנִכְנְסוּ אֶל הַקַמְפּוֹן רוֹב יוֹשְׁבֵי הָעִיר וְאַף הַכַּלִיף הִשְׁקִיף עַל הַמִּשְׂחָק מֵעַל מַעֲקֵה אַרְמוֹנוֹ. גַּם הוּא הִתְפַּלֵּא עַל גְּבוּרָתוֹ שֶׁל אַלְמַנְזוֹר וּלְאַחַר שֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׂחָק תָּלָה לוֹ עַל צַוָּארוֹ אוֹת־הִצְטַיְּנוּת שֶׁל זָהָב אָחוּז בְּשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב לְהַרְאוֹת לוֹ, כִּי גָדוֹל כְּבוֹדוֹ בְּעֵינָיו. מוּבָן מֵעַצְמוֹ, שֶׁהַנִּצָּחוֹן הַשֵּׁנִי הַזֶּה, שֶׁהָיָה עוֹד גָּדוֹל מִן הָרִאשׁוֹן, עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל כָּל צְעִירֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר בְּבַגְדָּד. הִנֵּה “בָּא אִישׁ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְנִצַּח אוֹתָנוּ וְיָרַשׁ אֶת כְּבוֹדֵנוּ, אָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, הֲנִּתֵּן לוֹ לְהִתְפָּאֵר בְּכָל מְקוֹם בּוֹאוֹ, אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, שֶׁבֵּין כָּל זַאֲטוּטֵי בְנֵי בַּגְדָּד לֹא הָיָה אַף אֶחָד, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִתְחָרוֹת אִתּוֹ?” כָּכָה דִבְּרוּ זֶה־אֶל־זֶה וְיַחֲלִיטוּ, שֶׁבַּמִּשְׂחָק הַבָּא יִזְדַּוְּגוּ לוֹ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בְּמַחַת אַחַת, אַךְ בְּאוֹפָן שֶׁיְהֵא דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה הַדָּבָר בַּמִקְרֶה.
מֵעֵינֵי סַעִיד הַפְּקוּחוֹת לֹא נֶעֶלְמוּ אוֹתוֹת הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה הָאֵלֶּה. הוּא רָאָה אֶת הַחֲבֵרִים עוֹמְדִים צְפוּפִים זֶה אֵצֶל זֶה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, מִתְלַחֲשִׁים וּמְרַמְּזִים עָלָיו בָּאֶצְבַּע; הוּא הִרְגִּישׁ, שֶׁמִּלְּבַד אֲחֵי הַכַּלִיף וּבְנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר,לֹא הָיָה אִישׁ שֶׁהִתְיַחֵס אֵלָיו בִּקְצָת יְדִידוּת וְאַף אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים לֹא פָּסְקוּ מִלְּקַפְּחוֹ בִשְּׁאֵלוֹת: אֵיפֹה יוּכְלוּ לִמְצֹא אוֹתוֹ? בְּמָה הוּא עוֹסֵק! מָה יָשַׁר בְּעֵינָיו בְּבַגְדַּד? וְעוֹד שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה, עַד כִּי הַדָּבָר הָיָה עָלָיו לְמַשָּׂא.
נִפְלָא הָיָה הַדָּבָר, שֶׁהָאִישׁ הַצָּעִיר, שֶׁהִבִּיט אֶל סַעִיד־אַלְמַנזוֹר בְּעֵינֵי שִׂנְאָה הַיּוֹתֵר עַזָּה וּכְנִרְאֶה הָיָה נוֹטֵר לוֹ אֵיבָה יוֹתֵר מִכֹּל חֲבֵרָיו, הָיָה אוֹתוֹ אִישׁ עַצְמוֹ, שֶׁלִּפְנֵי אֵיזֶה זְמַן חֲבָטוֹ סַעִיד בַּקַּרְקַע אֵצֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק, בְּרֶגַע שֶׁהָיָה חָפֶץ לִמְרֹט לַסּוֹחֵר הַמְּנֻוָּל אֶת זְקָנוֹ. הָאִישׁ הַזֶּה הִסְתַּכֵּל בּוֹ תָדִיר בְּשׂוּם־לֵב וּבַחֲמַת קִנְאָה. סַעִיד כְּבָר נִצַּח אוֹתוֹ פְּעָמִים אֲחָדוֹת, אֲבָל בַּזֶּה לֹא הָיְתָה סִבָּה מַסְפֶּקֶת לִשְׁמֹר לוֹ עֶבְרָה נִצַּחַת כָּזוֹ וְסַעִיד כְּבָר יָרֵא, שֶׁמָּא יַכִּירוֹ זֶה בְּקוֹמָתוֹ אוֹ בְּקוֹלוֹ, כִּי מְשָׁרְתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק הוּא, מָה שֶּׁהָיָה גוֹרֵם לוֹ מִלְּבַד לַעַג וָבוּז גַּם תַּאֲוַת־נָקָם מִצַּד הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ. הִתְנַכְּלוּת הָאֲנָשִׁים, שֶׁהִתְקַנְּאוּ בוֹ,ֹ עָלְתָה בַתֹּהוּ, כֵּן הוֹדוֹת לִזְהִירוּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְכֵן גַּם הוֹדוֹת לְאֶחָיו שֶׁל הַכַּלִיף וּבְנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל, שֶׁשָּׁמְרוּ לוּ אֶת יְדִידוּתָם. כִּרְאוֹת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, כִּי כִּתְרוּ אוֹתוֹ לֹא פָחוֹת מִשִּׁשָּׁה חֲבֵרִים, שֶׁהִתְאַמְּצוּ לְהַשְׁלִיכוֹ מֵעַל סוּסוֹ אוֹ לִפְרֹק מֵעָלָיו אֶת כְּלֵי־מִלְחַמְתּוֹ, מִהֲרוּ לְעֶזְרָתוֹ וַיְגָרְשׁוּ אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה וַיְאַיְּמוּ עַל הַחֲבֵרִים, שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂה־בוֹגְדִים כָּזֶה, שֶׁיֶּהֱגוּ אוֹתָם מִן הָאִצְטַדִּיָה.
ח.
יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה יְרָחִים הָיָה סַעִיד מַרְאֶה בְּאוֹפֶן כָּזֶה אֶת כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּמִלְחֶמֶת־תַּחֲרוּת, לְתִמְהוֹנָם שֶׁל כָּל יוֹשְׁבֵי עִיר בַּגְדָּד, עַד כִּי פַעַם אַחַת, בְּשׁוּבוֹ לָעֵת עֶרֶב מִן הַזִירָה, שָׁמַע קוֹלוֹת אֲחָדִים שֶׁנִּדְמּוּ לוֹ בִלְתִּי־זָרִים. וַיָעֶף סַעִיד אֶת עֵינָיו עַל סְבִיבוֹתָיו, לִרְאוֹת מֵאַיִן בָּאוּ הַקּוֹלוֹת וְיָרֵא, וְהִנֵּה מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי הוֹלְכִים לְאִטָּם אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים דְּחוּקִים אִישׁ בְּצַד רֵעֵהוּ, וּכְנִרְאֶה, מְטַכְּסִים עֵצָה זֶה עִם זֶה. וַיְהִי בְּגִשְׁתּוֹ אֲלֵיהֶם חֶרֶשׁ וּבְשָׁמְעוֹ אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפַת בְּנֵי־סִיעָתוֹ שֶׁל שֶׂלִּים מוֹשֵׁל הַמִּדְבָּר, וַיְשָׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ, כִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הוֹלְכִים לִפְשֹׁט יְדֵיהֶם בְּאֵיזֶה מַעֲשֵׂה שֹׁד וָרֶצַח. הָרַעֲיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּצְנֵץ בְּמוֹחוֹ, הָיָה לָסֶגֶת אָחוֹר מִפְּנֵיהֶם. אוּלָם אַחֲרַי שׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ, שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לִמְנֹעַ מֵעֲשׂוֹת דָּבָר רַע, קָרַב אֲלֵיהֶם בַּלָּאט עוֹד יוֹתֵר וַיַקְשֵׁב אֶל שִׂיחָתָם.
“הַשּׁוֹעֵר אָמַר בְּפֵרוּשׁ, הָרְחוֹב שֶׁמִּימִין לַשּׁוּק, אָמַר הָאֶחָד, שֵָם יַעֲבוֹר הַיּוֹם בַּלַּיְלָה אֶל נָכוֹן, הוּא וְהַוָּזִיר־הַגָּדוֹל”.
“טוֹב, עָנָה הַשֵּׁנִי, אֶת הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל אֵינִי יָרֵא, הוּא אִישׁ זָקֵן וּבְוַדַּאי אֵינֶנּוּ מִן הַגִּבּוֹרִים הַגְּדוֹלִים. אוּלָם הַכַּלִיף, אוֹמְרִים, יוֹדֵעַ לִשְׁלֹף חֶרֶב, וַאֲנִי גַּם אֵינִי מַאֲמִין לוֹ, אֵין סָפֵק, כִּי עֲשָׂרָה אוֹ שְׁנֵים־עָשָׂר מִבְּנֵי־לִוְיָתוֹ שׁוֹמְרִים עָלָיו בַּסֵּתֶר”.
“לֹא אַף אֶחָד, עָנָה לוֹ הַשְּׁלִישִׁי. בְּכָל פַּעַם שֶׁרָאוּ וְהִכִּירוּ אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, הָיָה הוֹלֵךְ תָּמִיד יְחִידִי רַק בְּלִוְיַת הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל אוֹ שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי. הַיּוֹם בַּלַּיְלָה עָלֵינוּ לְתָפְשׂוֹ חַיִּים, כִּי חָלִילָה לָנוּ לִנְגֹּעַ בּוֹ לְרָעָה”.
“לְדַעְתִּי, אָמַר הָרִאשׁוֹן, טוֹב יִהְיֶה, אִם נַשְׁלִיךְ עָלָיו פַּלְצוֹר. לְהָרְגוֹ אֵין אָנוּ רַשָּׁאִים, כִּי אֶת גּוּפָתוֹ לֹא יִפְדּוּ בְּכֶסֶף מָלֵא, וְאֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא הָיוּ פּוֹדִים אוֹתָהּ בִּכְלָל”.
“וּבְכֵן, שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי חֲצוֹת לַיְלָה”, אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה, וַיִפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, וְיִפְנוּ זֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן.
סַעִיד נִבְהַל לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִגְמֹר בְדַעְתּוֹ לְמַהֵר אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִיף וּלְהוֹדִיעוֹ עַל־דְּבַר הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לוֹ. אוּלָם אַחֲרַי אֲשֶׁר כְּבָר עָבַר בְּרוּצוֹ רְחוֹבוֹת אֲחָדִים, נִזְכַּר בְּדִבְרֵי הַפֵיאָה עַל אֹדוֹת הַלַּעַז, שֶׁהוֹצִיא עָלָיו לִפְנֵי הַכַּלִיף; הוּא נִמְלַךְ, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבְּאַרְמוֹן הַכַּלִיף יִשְׂחֲקוּ עַל הוֹדָעוֹתָיו אוֹ שֶׁיַּבִּיטוּ עַל דְּבָרָיו כְּעַל נִסָּיוֹן לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַכַּלִיף עָלָיו לְטּוֹב, וְעַל־כֵּן הֵצֵר אֶת צְעָדָיו, בְּחָשְׁבוֹ לְיוֹתֵר טוֹב וְנָכוֹן לְהִשָּׁעֵן עַל חַרְבּוֹ וּלְהַצִּיל בְּעַצְמוֹ אֶת נֶפֶשׁ הַכַּלִיף מִידֵי הַשּׁוֹדְדִים.
הוּא לֹא שָׁב אֵיפוֹא אֶל בֵּית קַלּוּם־בֶּק, כִּי אִם יָשַׁב עַל מַעֲלוֹת מִסְגָּד אֶחָד וְחִכָּה, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא הָעֶרֶב; אַחֲרֵי־כֵן קָם וְיַעֲבֹר לִפְנֵי שְׂעַר־הָרוֹכְלִים, עַד בּוֹאוֹ אֶל הָרְחוֹב, שֶׁצִּיְּנוּ הַשּׁוֹדְדִים, וְיִתְחַבֵּא שֵׁם תַּחַת בְּלִיטַת בַּיִת אֶחָד. וַיְהִי אַחֲרֵי כְּשָׁעָה אַחַת, וְיִשְׁמַע, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים יוֹרְדִים לְאַט מִקְּצֵה הָרְחוֹב וּקְרֵבִים אֶל מְקוֹם עֶמְדָּתוֹ. בַּתְּחִלָּה חָשַׁב, כִּי הוּא הַכַּלִּיף וּוָזִירוֹ הַגָּדוֹל, אוּלָם אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הִכָּה כַף אֶל כָּף, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע מִהֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים לַעֲלוֹת חֶרֶשׁ מֵהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב מֵעֵבֶר הַשָּׁעַר. הֵם הִתְלַחֲשׁוּ עֲדֵי רֶגַע וְאַחֲרֵי־כֵן נִפְרְדוּ שׁוּב אִישׁ מֵעַל אָחִיו. שְׁלָשְׁתָּם הִסְתַּתְּרוּ לֹא הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם, אֲשֶׁר עָמַד שֵׁם סַעִיד, אִישׁ, אִישׁ לְבַדּוֹ, וְאֶחָד הִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב הֵנָּה וַהֲלוֹם. חֹשֶׁךְ גָּדוֹל כִּסָּה אֶת הָאָרֶץ, אֲבָל דּוּמִיָּה שָׂרְרָה מִסָּבִיב וְסַעִיד הָיָה אָנוּס לִבְטֹחַ רַק עַל אָזְנוֹ הַפְּקוּחָה.
שׁוּב עָבְרָה כַּחֲצִי שָׁעָה, עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל צְעָדִים בָּא מֵעֵבֶר הַשּׁוּק. הַשּׁוֹדֵד גַּם הוּא שָׁמַע, כַּנִּרְאֶה, אֶת הַקּוֹל הַזֶּה; הוּא עָבַר בְּהֵחָבֵא עַל פְּנֵי סַעִיד, בְּלֶכְתּוֹ אֶל הַשּׁוּק. קוֹל הַצְּעָדִים הָלַךְ הָלֹךְ וּקָרֹב וְסַעִיד כְּבָר יָכֹל לְהַכִּיר מַרְאֵה אֲנָשִׁים בִּלְתִּי־בָהִיר, עַד שֶׁמָּחָא הַשּׁוֹדֵד כַּף, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִגִיחוּ הַשְּׁלֹשָׁה מִמַּחְבֹּאָם. כְּפִי הַנִּרְאֶה הָיוּ גַּם הָאֲנָשִׁים, שׁעֲלֵיהֶם הִתְנַפְּלוּ הַשּׁוֹדְדִים, מְזֻיָנִים, כִּי סַעִיד שָׁמַע קוֹל קִשְׁקוּשׁ חֲרָבוֹת זוֹ בָזוֹ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁלַף סַעִיד אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָה וַיֵצֵא לִקְרַאת הַשּׁוֹדְדִים, בְּקָרְאוֹ: מָוֶת לְאוֹיְבֵי הָרוּן הַגָּדוֹל. בַּדְּחִיפָה הָרִאשׁוֹנָה הִפִּיל לָאָרֶץ אֶת אַחַד הַשּׁוֹדְדִים וְמִיָד הִבְקִיעַ אֶל הַשָּׁנִים הָאֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּאוֹתוֹ רֶגַע לְהָסִיר אֶת הַזַּיִן מֵעַל אִישׁ אֶחָד, שֶׁהִשְׁלִיכוּ מְקוֹדֶם חֶבֶל עַל רֹאשׁוֹ. הוּא סָטַר שֶׁלֹּא מִדַּעַת עַל הַחֶבֶל, בִּכְדֵי לַחְתֹּךְ אוֹתוֹ לְשְׁנָיִם, אֲבָל יָדוֹ נִחֲתָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל אַחַד הַשּׁוֹדְדִים בְּכֹחַ כֹּה גָּדוֹל, עַד שֶׁנִּפְרְדָה מֵעַל אַצִילוֹ. הַשּׁוֹדֵד כָּרַע נָפַל אַרְצָה בְּקּוֹל צְעָקָה נוֹרָאָה. בָּאַחֲרוֹנָה פָּנָה הָרְבִיעִי, שֶׁעַד עַתָּה נֶאֱבַק עִם אַחֵר לִקְרַאת סַעִיד, שֶׁעוֹד נִלְחַם עִם הַשְּׁלִישִׁי, אוּלַם הָאִישׁ, שֶׁהִשְׁלִיכוּ עָלָיו אֶת הַחֶבֶל, לֹא הִסְפִּיק לְהָמִישׁ את צַוָּארוֹ מִן הַמַּלְכֹּדֶת, עַד שֶׁהוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ מִנְּדָנָהּ וַיִתְקָעֶנָּה לַמִתְנַפֵּל מִן הַצַּד בְּחָזֵהוּ. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַנִּשְׁאָר, הִשְׁלִיךְ אֶת חַרְבּוֹ מִיָּדוֹ וַיָנָס.
אַחֲרַי עֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים נִגַּשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֶל סַעִיד וְיֹאמַר אֵלָיו: “כָּזֶה כֵן זֶה הוּא זָר וּמְשֻׁנֶּה, כַּהִתְנַקְּשׁוּת הַזֹּאת בְּנַפְשִׁי אוֹ בַּחֵרוּתִי, כָּעֶזְרָה וְכַהַצָּלָה, שֶׁעָמְדָה לִי עַל יָדְךָ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מוּבָן. מֵאַיִן יָדַעְתָּ, מִי אֲנִי? וְכִי יוֹדֵעַ הָיִיתָ, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ חוֹרְשִׁים עָלַי רָעָה?”
“אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל בְּבַעֲלֵי הָאֲמָנָה, עָנָה סַעִיד, כִּי לֹא אָפוּן, שֶׁאַתָּה הוּא. הַיּוֹם בָּעֶרֶב, בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב אֶל־מֶלֶק מֵאֲחוֹרֵי אֲנָשִׁים אֲחָדִים שֶׁלָּמַדְתִּי לִפְנֵי זְמַן־מָה לְהָבִין אֶת שְׂפָתָם הַמּוּזָרָה וְהַכְּמוּסָה, שָׁמַעְתִּי אוֹתָם מְסַפְּרִים זֶה־עִם־זֶה כִּי אוֹתְךָ יִקְּחוּ בַשִּׁבְיָה וְאֶת הַזָּקֵן הַנִּכְבָּד וּנָשׂוּא־הַפָּנִים הַזֶה, וָזִירְךָ הַגָּדוֹל יַהַרְגוּ. וּלְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה לִי הַשָּׁעָה לְהַזְהִירְךָ, גָּמַרְתִּי בְּלִבִּי לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁמִּשָּׁם אָמְרוּ לֶאֱרֹב לָכֶם, בִּכְדֵי לַעֲמֹד לִימִינְךָ”
“תּוֹדָה לְךָ, אָמַר הָרוּן, אַךְ אֵין כְּדַאי לְהִתְעַכֵּב פֹּה הַרְבֵּה. קַח אֶת הַטַּבַּעַת הַזֹּאת וּבֹא עִמָּהּ מָחָר אֶל אַרְמוֹנִי, שָׁמָּה נְדַבֵּר בַּאֲרִיכוּת בְּךָ וּבְעֶזְרָתְךָ וְנִרְאֶה מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְקַפֵּחַ אֶת שְׂכָרְךָ. בֹּא וָזִיר, כָּאן לֹא טוֹב לִשְׁהוֹת יוֹתֵר. הֵם יְכֹלִים לָשׁוּב”.
וכְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, הֵסִיר אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִתְּנָהּ לָעֶלֶם, וְאַחֲרֵי־כֵן חַפֶץ לִמְשֹׁךְ אֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל אַחֲרָיו. אוּלַם הַוָּזִיר שָׁאַל מִמֶּנּוּ לְחַכּוֹת עוֹד מְעַט וַיַּהְפֹּךְ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַנַּעַר וְיִשְׁקֹל עַל כַּפוֹ כִּיס מָלֵא וְיֹאמַר אֵלָיו: אִישׁ צָעִיר, אֲדוֹנִי הַכַּלִּיף יוּכַל לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ כָּל מָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ וַאֲפִלּוּ לְמַנּוֹתְךָ לִמְמַלֵּא מְקוֹמִי, בְּעֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי אֵינִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה, וּמָה שֶׁאֲנִי יָכֹל לַעֲשׂוֹת, מוּטָב שֶׁאֶעֱשֶׂה הַיּוֹם מִשֶּאֶעֱשֶה מָחָר, וְעַל־כֵּן קַח מִיָדִי אֶת הַכִּיס הַזֶּה. אוּלָם בַּזֶה עוֹד לֹא שִׁלַּמְתִּי אֶת חוֹבִי בִּשְׁלֵמוּתוֹ, בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אֵיזֶה דָּבָר לִשְׁאֹל, בֹּא אֱלַי וַאֲמַלְּאֶנוּ.
שְׂכוּר־אֹשֶׁר מִהֵר סַעִיד אֶל בֵּיתוֹ, אוּלַם שָׁם קִדֵּם אֲדוֹנָיו אֶת פָּנָיו שֶׁלֹּא בִּידִידוּת. מִתְּחִלָּה כַעַס קַלּוּם־בֶּק עַל סַעִיד בִּשְׁבִיל שֶׁהִתְמַהֲמַהּ יוֹתֵר מִדָּי, אַחַר־כָּךְ דָּאַג לוֹ מְאֹד, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, שֶׁמָּא יֹאבַד לוֹ הַשֶּׁלֶט הַיָּפֶה אֲשֶׁר לַחֲנוּתוֹ. הוּא קִבְּלוֹ בִּדְבָרִים קָשִׁים וְהִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ כִמְטֹרָף. אוּלַם סַעִיד, שֶׁכְּבָר נָתַן עֵינָיו בְּכִיסוֹ וְיָדַע שֶׁהוּא מָלֵא מַטְבֵּעוֹת זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו, שָׁם אֶל לִבּוֹ, כִּי עַתָּה יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לָשׁוּב אֶל אָבִיו גַּם מִבְּלִי לְחַכּוֹת לְחַסְדֵי הַכַּלִיף, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיוּ נוֹפְלִים מִמַּתַּן שְׂכָרוֹ שֶׁל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל, אֲבָל עַתָּה לֹא הָיָה לוֹ עוֹד צֹרֶךְ בָּהֶם. וּבְכֵן, לֹא נִשְׁאַר חַיָּב לַסּוֹחֵר אַף מִלָּה אַחַת רַק הוֹדִיעַ לוֹ בְּשָׂפָה קְצָרָה אֲבָל בְּרוּרָה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אַף שָׁעָה אֶחָת. בָּרִאשׁוֹנָה נִבְהַל קַלּוּם־בֶּק מְאֹד, בַּשָּׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי מְשָׂרְתוֹ, אַךְ אַחֲרֵי־כֵן אָמַר בַּשְּׂחוֹק וָלַעַג: “אַתָּה רֵיק וּפוֹחֵז, אַוָּר וּבֶן־בְּלִיַעַל! אֶל מִי תִּפְנֶה לְעֶזְרָה, אִם אֲסַלֵּק אֶת יָדִי מִמְּךָ? אֵיפֹה תִּמְצָא לֶחֶם לֶאֱכֹל וּמָקוֹם לָלוּן?”
“אֵין לְךָ עֵסֶק לָזֶה, אֲדוֹנִי קַלּוּם־בֶּק, עָנָה סַעִיד בְּעַזּוּת. הֱיֵה שָׁלוֹם, אוֹתִי לֹא תָשׁוּב לִרְאוֹת עוֹד”.
וּבְדַבְּרוֹ רָץ וַיֵצֵא מִפֶּתַח הַבַּיִת הַחוּצָה וקַלּוּם־בֶּק הִבִּיט אַחֲרָיו בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה, עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אוּלָם מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא, אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ עָלָיו, שָׁלַח אֶת סַבָּלָיו לְחַפֵּשׂ אֶת הַבּוֹרֵחַ, וִיבַקְּשֻׁהוּ הָאֲנָשִׁים בְּכָל גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ וְלֹא מְצָאוּהוּ. לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים שָׁב אֶחָד וְהִגִּיד, כִּי רָאָה אֶת סַעִיד יוֹצֵא מִמִּסְגָּד אֶחָד וְנִכְנָס אֶל מְלוֹן־אֳרָחוֹת, אֲבָל הוּא נִשְׁתַּנָּה כֻלּוֹ, לְבוּשׁוֹ הָדוּר, חָגוּר הוּא חֶרֶב וּפִגְיוֹן וּצְנִיף־תִּפְאֶרֶת יִצְנוֹף.
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ קַלּוּם־בֶּק אֶת דִּבְרַי עַבְדוֹ וְיִשָׁבַע לֵאמֹר: גָּנֹב גָּנַב הַנָּבָל אֶת כַּסְפִּי וַיִּקֶן לוֹ בִמְחִירוֹ בְגָדִים נָאִים! הוֹי, אָבַדְתִּי אָבָדָתִּי!" וְעוֹד הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת בְּפִיו וַיָרָץ אֶל שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה. מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל יָדְעוּ, כִּי קָרוֹב הוּא לְמֶיסוּר שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי, לֹא קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַשּׁוֹפֵט לְחֶפְצוֹ לָתֶת לוֹ אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי הַפּוֹלִיסָיָה לִתְפֹּשׂ אֶת סַעִיד וּלְחָבְשׁוֹ בְּבֵיִת־הָאֲסוּרִים. סַעִיד יָשַׁב עַל פֶּתַח בֵּית מָלוֹן וְהִשְׁתָּעָה בִמְנוּחָה עִם סוֹחֵר אֶחָד, שֶׁמָּצָא שָׁם, עַל־דְּבַר חֲזִירָתוֹ לְבַלְסוֹרָה עִיר אֲבוֹתָיו; פִּתְאֹם הִתְנַפְּלוּ עָלָיו אֲנָשִׁים אֲחָדִים וַיַאַסְרוּ, לַמְרוֹת הִתְנַגְּדוּתוֹ הַקָּשָׁה, אֶת יָדָיו לַאֲחוֹרָיו. עַל שְׁאֵלָתוֹ, מִי נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת לוֹ כָכָה, עָנוּ, שֶׁהַדָּבָר נַעֲשָׂה מִטַּעַם הַפּוֹלִיסָיָה וּבְמִצְוַת אֲדוֹנָיו קַלּוּם־בֶּק. וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּטְפַּל לָהֶם הָאִישׁ הַקָּטָן וְהַמְּנֻוָּל קַלּוּם־בֶּק בְּעַצְמוֹ, וּבְדִבְרֵי־חֵרוּפִים נִמְרָצִים שָׂם אֶת יָדוֹ בְצַלַּחַת בִּגְדּוֹ שֶׁל סַעִיד וְיוֹצֵא מִשָּׁם בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, לְתִמְהוֹנָם שֶׁל כָּל הַנֶּאֱסָפִים אַרְנָקָה גְדוֹלָה מְלֵאָה זָהָב.
“רְאוּ־נָא, קָרָא קַלּוּם־בֶּק, אֶת כָּל הַזָהָב הַזֶה גָנַב הַנָּבָל מִמֶּנִי”, וְהָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ שָׁם, הִבִּיטוּ אֶלעִיד בְּבוּז וַיִשְׁאֲלוּ זֶה־אֶת־זֶה: “הֲיִתָּכֵן? כֹּה רַךְ וְכֹהנֶחְמָד לְמַרְאֶה וְיַחַד עִם זֶה כֹּה רַע! אֶל הַשּׁוֹפֵט, אֶל הַשּׁוֹפֵט, בִּכְדֵי שֶׁיְהֵא נִמְתָּח עַל־גַּבֵּי הָעַמּוּד!” וְיֹאחֲזוּ בּוֹ הָאֲנָשִׁים וְיִסְחֲבוּהוּ, סָחֹב וְהַשְׁלֵךְ, וַהֲמוֹן אָדָם רַב מִכָּל קְצוֹת הָעָם נָהֲרוּ אַחֲרָיו וְיִקְרְאוּ: “הַבִּיטוּ אֶל הַנַּעַר הַזֶּה! הִנֶּה הוּא מְשָׁרֵת־הֶחֲנוּת יְפֵה הַמַּרְאֶה שֶׁבְּשַׁער־הָרוֹכְלִים. הוּא גָּנַב כֶּסֶף מֵאֲדוֹנָיו וַיָנָס, מָאתַיִם שִׁקְלֵי זָהָב גָּנָב!”
שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה קִבֵּל אֶת הָאָסִיר בְּפָנִים זְעוּמוֹת. סַעִיד חָפֵץ לְדַבֵּר, אֲבָל הַפָּקִיד צִוָּה עָלָיו לִשְׁתֹּק וְיַחֲקֹר רַק אֶת הַסּוֹחֵר הַקָּטָן. הוּא הֶרְאָה לוֹ אֶת הַכִּיס וְיִשְׁאָלֵהוּ, אִם הַזָּהָב הַזֶּה גֻנַּב מֵאִתּוֹ. וַיַעַן קַלּוּם־בֶּק, כִּי אָמְנָם נִגְנַב מֵאִתּוֹ הַזָּהָב וְיִשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶה. וְאוּלַם הַשְּׁבוּעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, עָזְרָה לוֹ רַק לְהָשִׁיב לוֹ אֶת זְהָבוֹ, אַךְ לֹא אֶת מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת הַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה, כִּי הַשּׁוֹפֵט אָמַר: עַל־פִּי הַחֹק, אֲשֶׁר יָצָא לְפָנַי יָמִים אֲחָדִים מֵאֵת אֲדוֹנֵנוּ הַכַּלִיף הָאַדִּיר שֶׁבָּאַדִּירִים, הַגּוֹנֵב בְּשׁוּק־הָרוֹכְלִים יוֹתֵר מִמְּאַת שִׁקְלֵי־זָהָב עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ לְשָׁלְחוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו לְאִי שָׁמֵם. הַגַּנָּב הַזֶה כִּוֵּן אֶת הַשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה, כִּי הוּא מְמַלֵּא מִסְפַּר עֶשְׂרִים נְעָרִים כָּאֵלּוּ; מָחָר יוּרָדוּ כֻלָּם בָאֳנִיָּה לָבֹא אֶל הָאִי.
וְיָשִּימוּ אֶת סַעִיד בְּמִשְׁמָר אָפֵל וְטָחוּב; שָׁם כְּבָר שָׁכְבוּ עַל חֲבִילוֹת שֶׁל תֶּבֶן תִּשְׁעָה־עָשָׂר אִישׁ כֻּלָּם אֻמְלָלִים, וּבִרְאוֹתָם אֶת סַעִיד, קִדְּמוּ אֶת פָּנָיו, כְּחָבֵר־לְפֻרְעָנוּת, בִּשְׂחוֹק גַּס וּבַחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים נֶגֶד הַשּׁוֹפֵט וְהַכַּלִיף. עִם כָּל גָּדְלָה שֶׁל הָרָעָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לְנֶגֶד עֵינָיו, עִם כָּל הֱיוֹת הָרַעְיוֹן לִגְלוֹת לְאִי שָׁמֵם נוֹרָא וְאָיוֹם, עִם כָּל זֹאת מָצָא סַעִיד קְצָת תַּנְחוּמִים בַּזֶה, שֶׁעוֹד בְּיוֹם הַמָּחֳרָת יֵצֵא מִן הַכֶּלֶא הָאָפֵל הַזֶּה. אוּלָם הוּא טָעָה מְאֹד, בְּחָשְׁבוֹ, שֶׁבָּאֳנִיָּה יִרְוַח לוֹ מְעַט. לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן, לְמָקוֹם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה שָׁם לַעֲמֹד בְּקוֹמָה זְקוּפָה, הָשְׁלְכוּ כָּל עֶשְׂרִים הָאֲנָשִׁים וְשָׁם דָּחֲפוּ זֶה־אֶת־זֶה וְהִתְקוֹטְטוּ זֶה־עִם־זֶה בַּעֲבוּר הַמְּקוֹמוֹת הַטּוֹבִים בְּמִקְצָת.
הָעֹגְנִים הוּרָמוּ, וסַעִיד גָּעָה בִּבְכִי תַּמְרוּרִים, כְּשֶׁהִפְלִיגָה בַיָם הַסְּפִינָה, שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לְהַרְחִיקוֹ מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. רַק פַּעַם אַחַת בְּיוֹם נָתְנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד פְּרוּסַת־לֶחֶם קְטַנָּה וּמְעַט פֵּרוֹת וּמַיִם לִשְׁתּוֹת, וְכֹה גָּדוֹל הָיָה הָאֹפֶל, שֶׁשָּׂרַר בַּתַּחְתִּית הָאֳנִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲסוּרִים הָיוּ אוֹכְלִים. כִּמְעַט בְּכָל יוֹם שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישֵׁי מֵת אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה, כָּל־כַּךְ הָיָה הָאֲוִּיר מְעֻפָּשׁ וּמַחֲנִיק בַּצִּינוֹק שֶׁמִּתַּחַת לַמַיִם הַזֶה, וְרַק כֹּח־הָעֲלוּמִים וּבְרִיאוּת הַגּוּף הַמְּצֻיָּנָה עָזְרוּ לוֹ לְסַעִיד לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַתְּלָאוֹת וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיּים
ט.
אַרְבָּעָה־עָשָר יוֹם כְּבָר שָׁטָה אֳנִיָתָם בַּמַּיִם, עַד שֶׁפַּעַם אַחַת הִתְחִילוּ הַגַּלִּים הוֹמִים בְּיֶתֶר עֹז וּבָאֳנִיָה קָם שָׁאוֹן גָּדוֹל וּתְנוּעָה חֲזָקָה.
סַעִיד הִרְגִּישׁ, כִּי סַעַר מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא, וְאַף הָיָה הַדָּבָר נָעִים לוֹ, כִּי הוּא קִוָּה לָמוּת בִּשְׁעַת הַסְּעָרָה.
הַגַּלִים הִתְרוֹמְמוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהָאֳנִיָה נִקְלְעָה כִּבְתוֹךְ כַּף הַקָּלַע, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה יָשְׁבָה בְּקוֹל רַעַש גָּדוֹל עַל שֵׁן סָלַע; צִוְחַת הַנּוֹסְעִים עָלְתָה עַד לַשָּׁמַיִם, הִקִּיפָה אֶת כָּל חֶלְקֵי הַסְּפִינָה וְהִתְעָרְבָה עִם יִלְלַת הָרוּחַ לְסוֹף חָדַל הַשָּׁאוֹן, אוּלָם בְּאוֹתוֹ רֶגַע גִּלָּה אַחַד הָאסוּרִים שֶׁהַמַּיִם חוֹדְרִים אֲלֵיהֶם. הֵם הִכִּישׁוּ עַל הַדֶּלֶת שֶׁהוֹבִילָה לְמַעְלָה, אֲבָל אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, וּכְשֶׁרָאוּ בָאַחֲרוֹנָה שֶׁהַמַּיִם בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן הוֹלְכִים וּמִתְגַּבְּרִים, לָחֲצוּ בְּכֹחוֹת מְשֻּׁתָּפִים עַל הַדֶּלֶת וַיְשַׁבְּרוּהָ.
וַיַעֲלוּ כֻלָּם בַּמַּעֲלוֹת אֶל הַמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן, אֲבָל שָׁם לֹא הָיָה עוֹד אִישׁ. כָּל אַנְשֵׁי הָאֳנִיָה כְּבָר קָפְצוּ אֶל הָאָרְבּוֹת, בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשָׁם. וַתְּהִי חִתַּת הָאֲסוּרִים גְּדוֹלָה עַד כְּדֵי יֵאוּשׁ, כִּי הַיָם הָלַך הָלֹך וְסָעֹר, הָאֳנִיָה גָנְחָה וְהִתְחִילָה צוֹלָלֶת. עוֹד שָׁעוֹת אֲחָדוֹת יָשְבוּ הָאֲסִּירִים עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה וַיִסְעֲדוּ לִבָּם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בַּצֵּדָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בָאֳנִיָּה, עַד אֲשֶׁר הוּטַל סַעַר חָדָש בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה סֹעֲרָה מִן הַסֶּלַע אֲשֶׁר יָשְׁבָה עָלָיו וַתִּתְפּוֹרֵר.
סַעִיד, שֶׁעוֹד לִפְנֵי זְמַן־מָה דִּרְדֵּר בַּתֹּרֶן, לֹא הִרְפָּה מִמֶּנוֹ גַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְרַסֲּסָה הָאֳנִיָה, הַגַּלִּים הִשְלִיכוּ אוֹתוֹ הֵנָה וָהֵנָּה, הֶעֱלוּהוּ שָׁמַיִם וְהוֹרִידוּהוּ תְהוֹמוֹת, וּבְכָל זֹאת לֹא טָבַע, כִּי הוֹדוֹת לַחֲתִירָה שֶׁחָתַר בְּרַגְלָיו, נִשְׁאַר שׁוֹכֵב עַל־פְּנֵי הַמָיִם. הַמַּצָב הַזֶה אָרַךְ כַּחֲצִי שָׁעָה. פִּתְאֹם נָשְׁרָה הַשַׁרְשֶׁרֶת עִם הֶחָלִיל מֵחֵיקוֹ וְעוֹד פַּעַם אָמַר לְנַסּוֹת אֶת הַצְלָחָתוֹ וּלְהַשְׁמִיעַ קוֹל. יָדוֹ הָאַחַת חִבְּקָה אֶת הַתֹּרֶן הָדֵק הֵיטֵב וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָה הִקְרִיב אֶת הֶחָלִיל אֶל פִּיו וַיִשַּׁף בּוֹ.
קוֹל חָזָק וּבָרוּר יָצָא וּבְאוֹתוֹ רֶגַע עָמַד הַיָם מִזַעְפּוֹ, וְשׂוֹא הַגַּלִּים שֻׁבַּח, כָּאִלּוּ נִשְׁפַּךְ עֲלֵיהֶם שָׁמֶן, וְלֹא הִסְפִּיק סַעִיד לִשְׁאֹף רוּחַ וּלְהַבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו, אוּלַי תֵּרָאֶה בְּאֵיזֶה מָקוֹם יַבָּשָׁה, עַד שֶׁהַתֹּרֶן הִתְחִיל מִתְמַתֵּחַ וּמִתְנוֹעֵעַ בְּאֹפֶן נִפְלָא וּלְחֶרְדָּתוֹ הַגְדוֹלָה הִרְגִּישׁ פִּתְאוֹם שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עוֹד עַל עֵץ, אֶלָּא עַל־גַּבֵּי דֶּלְפִין גָּדוֹל וְנוֹרָא. אוּלָם אַחֲרֵי עֲבוֹר רְגָעִים אֲחָדִים הִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ, שְׁהַדֶלְפִין עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ בִּמְנוּחָה וּבִמְתִינוּת, הֵבִין שֶׁהַצָּלָתוֹ הַנִּפְלָאָה עָמְדָה לוֹ מֵאֵת הַפֵיאָה הַטּוֹבָה, שֶׁנִתְעוֹרְרָה לְעֶזְרָתוֹ לְקוֹל הֶחָלִיל, וּקְרִיאוֹת־הַתּוֹדָה, אֲשֶר עָלוּ מִלִּבּוֹ, מָלְאוּ אֶת הָאַוִּיר.
כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת שָׁטַף וְעָבַר סוּסוֹ הַנִּפְלָא בֵּין גַּלֵּי הַיָּם וּנְשָׂאוֹ עַל גַּבּוֹ הָלְאָה, וְעוֹד טֶרֶם בָּא הָעֶרֶב רָאָה סַעִיד מֵרָחוֹק יַבָּשָׁה וַיַכֵּר וְהִנֵּה לְפָנָיו נָהָר רְחַב־יָדַיִם וְאֶל הַנָּהָר הַזֶּה שָׂם הַדֶּלְפִין אֶת פָּנָיו. מִפָּנַי שֶׁמְּהִירוּת הַשְּׂחִיָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם הָלְכָה הָלֹךְ וְהִתְמַעֵט, הִתְחִיל מַרְגִּישׁ אֶת הַצֹּרֶךְ לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ בַּמַּאֲכָל וּבַמִּשְׁתֶּה, וְאָז נִזְכַּר שֵׁנִית בֶּחָלִיל, וּבְיָדעוֹ מִסִפּוּרֵי־קֶסֶם עַתִּיקִים, שֶׁקָּרָא בְּיַלְדוּתוֹ, אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹפַנֵּי־נִחוּשׁ שׁוֹנִים, הוֹצִיא אֶת הֶחָלִיל מִכִּיסוֹ וְיִשְׁרֹק בְּקוֹל גָּדוֹל וּבָאֹמֶץ־לֵב, וְאַחֲרֵי־כֵּן הִבִּיעַ אֶת חֶפְצוֹ לְהָבִיא לוֹ אֲרוּחָה טוֹבָה. מִיָּד עָמַד הַדָּג מִלָּשׁוּט וּמֵעִמְקֵי הַתְּהוֹם עָלָה שֻׁלְחָן כֹּה יָבֵשׁ, כָּאֵלּוּ הָיָה עוֹמֵד שְׁמוֹנָה יָמִים תַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וּמָלֵא מַטְעַמִּים מִקָּצֶה וְעַד קָצֶהוּ. וְיֹאכַל סַעִיד בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל, כִּי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, הָיְתָה אֲרוּחָתוֹ רָזָה וּצְנוּמָה, וְאַחֲרַי אָכְלוּ כְּדֵי שׂוֹבַע, בֶּרַךְ עַל הַמָּזוֹן; הַשֻּׁלְחָן יָרַד, כִּלְעֻמַּת שֶׁעָלָה, וְסַעִיד טָפַח לוֹ לַדֶּלְפִין בְּצִדּוֹ, וַיַעַש הַדָּג אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה בְּמוֹרַד הַנָּהָר.
הַחַמָּה כְבָר הַתְחִילָה שׁוֹקַעַת, כְּשֶׁרָאָה סַעִיד בְּמֶרְחַק עִיר גְּדוֹלָה, שֶׁהַמִינָרִיטוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ דּוֹמוֹת לְאֵלּוּ שֶׁל בַּגְדָּד. הָרַעֲיוֹן לָשׁוּב בְּגְדַּדָהּ לֹא הָיָה נָעִים לוֹ בְּיוֹתֵר, אוּלַם בִּטְחוֹנוֹ בַּפֵּיאָה הַטּוֹבָה הָיָה כֹּה גָּדוֹל, שֶׁהוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁלֹּא תִתְּנֶנּוּ לִנְפֹּל מֵחָדָשׁ בִּידֵי קַלּוּם־בֶּק הַנִּבְזֶה. עַל שְׂפַת הַנָּהָר, בְּמֶרְחַק מִיל אֶחָד מֵהָעִיר, רָאָה סַעִיד קַיְטָנָה כְלִילַת־יֹפִי וּלְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל פִּלֶּס לוֹ הַדֶּלְפִין נָתִיב אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.
עַל גַּג הַבַּיִת עָמְדוּ אֲנָשִׁים אֲחָדִים מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים יְקָרִים וְעַל שְׂפַת הַנָּהָר הִתְאַסְּפוּ הֲמוֹן מְשָׁרְתִים, שֶׁהִבִּיטוּ אֶל סַעִיד וְסָפְקוּ כַּפֵּיהֶם מֵרֹב הִשְׁתּוֹמְמוּת. לְיַד מַעֲלוֹת־שַׁיִשׁ, שֶׁהוֹבִילוּ מִן הַמַּיִם אֶל הֵיכַל־עֹנֶג זֶה, עָצַר הַדֶּלְפִין בַּמַסָּעוֹ, וְאַךְ דַּרְכָהּ כַּף רַגְלוֹ שֶׁל סַעִיד עַל הַשְׁלָבָּה הָרִאשׁוֹנָה, וְהִנֵּה נֶעֱלַם הַדָּג וְלֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתָיו. בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶחְפְּזוּ מְשָׁרְתִים אֲחָדִים לָרֶדֶת בַּמַּעֲלוֹת הָאֵלּוּ וִיבַקְּשׁוּהוּ בְּשֵׁם אֲדוֹנֵיהֶם לַעֲלוֹת אֵלָיו וְיַתְנוּ לוֹ בְגָדִים יְבֵשִׁים לִלְבֹּשׁ. וִימַהֵר סַעִיד וַיִפְשֹׁט אֶת בְּגָדָיו הָרְטֻבִּים וְיִלְבַּשׁ אֶת הַיְבֵשִים וַיַעֵַל אַחֲרֵי הַמְּשָׁרְתִים הַגַּגָה אֶל שְׁלּשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר חִכּוּ לוֹ. הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה שֶׁבָּהֶם יָצָא לִקְרָאתוֹ וִיבָרְכוֹ לְשָׁלוֹם בְּסֵבֶר פָּנִים וְיֹאמַר אֵלָיו: מִי אַתָּה, גֵּר נִפְלָא שֶׁדְּגֵי הַיָּם נִשְׁמָעִים לְךָ וְאַתָּה נוֹתֵן מֶתֶג וְרֶסֶן בְּפִיהֶם לְהַטּוֹתָם יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה כְּפָרָשׁ אֶת סוּסוֹ עֲרוּךְ מִלְחָמָה? הֲקוֹסֵם אַתָּה אִם אָדָם כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ?
“אֲדוֹנִי, עָנָה סַעִיד, הַיָמִים הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ לִי יָמִים רָעִים מְאֹד, וְאִם תַּרְשֵׁנִי, אֲסַפֵּר לְךָ בִּקְצָרָה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי”. וַיְסַפֵּר סַעִיד לִשְׁלֹשֶת הָאֲנָשִׁים אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ לְמִן הַיּוֹם, אֲשֶׁר עָזַב אֶת בֵּית אָבִיו עַד הָרֶגַע, שֶׁבּוֹ סִכֶּן בְּעַצְמוֹ מִפְּנֵי מֵי הַיָּם הַזֵּידוֹנִים וַיִנָּצֵל בְּאֹרַח פֶּלֶא. כְּפַעַם בְּפַעַם שִׁסְּעוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים בְּאוֹתוֹת הִתְפַּלְּאוּת בּוֹלְטִים וּכְשֶׁגָּמַר אֶת סִפּוּרוֹ אָמַר אֵלָיו אֲדוֹן הַבַּיִת, זֶה שֶׁקִּבְּלוּ מִקוֹדֶם בְּפָנִים יָפוֹת כָּל־כַּך:“מַאֲמִין אֲנִי לִדְבָרֶיךָ, סַעִיד, אֲבָל אַתָּה אָמַרְתָּ, שֶׁקִּבַּלְתָּ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב לאוֹת הִצְטַיְּנוּת בְּמִלְחֶמֶת־תַּחֲרוּת וְשֶׁהַכַּלִיף נָתַן לְךָ טַבַּעַת בְּמַתָּנָה, הֲיֶשְׁךָ יָכֹל לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה?”
"פֹּה עַל לוּחַ לִבִּי אֶצֹּר אֶת שְׁתֵּיהֶן, אָמַר הָעֶלֶם, וְאִישׁ לֹא יָהִין לְקַחְתָּן מִמֶּנִּי, בִּלְתִּי אִם אֶת נַפְשִׁי יִקָּח; כִּי חוֹשֵׁב אֲנִי לְמַעֲשֶׂה־גְּבוּרָה הַיוֹתֵר גָּדוֹל מֵאָז לִמַּדְתִּי אֶת יָדַי לַמִּלְחָמָה שֶׁגָּאַלְתִּי אֶת חַיֵּי הַכַּלִיף הַגָּדוֹל מִכַּף רוֹצְחָיו. וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹצִיא אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְאֶת הַטַּבַּעַת וְיִמְסְרֵן לָאֲנָשִׁים הַדּוֹבְרִים אִתּוֹ.
“בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, הִיא הַטַּבַּעַת, הַטַּבַּעַת שֶׁלִּי! קָרָא הָאִישׁ רָם־הַקּוֹמָה וִיפֵה הַמַּרְאֶה. “וָזִירִי, בֹּא וּנְחַבְּקֶנוּ, כִּי פוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ הוּא!”. סַעִיד חָשַׁב כִּי חֲלוֹם הוּא חוֹלֵם, כְּשֶׁשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה גִּפְּפוּ וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ. אוּלָם מִיָּד נָפַל עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַכָלִיף וְיֹאמַר: “סָלַח נָא, הַשַּׁלִּיט עַל בַּעֲלֵי־אֲמָנָה, כִּי דִּבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ אֶת דְּבָרַי, יַעַן כִּי הָרוּן אַל־רַשִּׁיד אַתָּה, הַכַּלִיף־הַגָּדוֹל מִבַּגְדָּד, הוּא וְלֹא אַחֵר.” אֲנִי הָרוּן וְגַם יְדִידְךָ אֲנִי! עָנָה הָרוּן, וּמֵהָרֶגַע הַזֶה וָהָלְאָה יֵהָפְכוּ כָל תְּלָאוֹתֶיךָ לְטוֹבָה. בֹּא עִמִִּי בַגְדַּדָה, הִשָּׁאֵר בְּקִרְבָתִי וֶהֱיֵה אֶחָד מֵרוֹאֵי פָנָי, כִּי אָמְנָה הֶרְאֵיתָ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׂהָרוּן קָרוֹב אֶל לִבֶּךָ וְלֹא רַבִּים מֵעֲבָדַי הַנֶּאֱמָנִים הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַעֲמִיד בְּנִסָּיוֹן כָּזֶה!”
וַיוֹדֶה סַעִיד לַכַּלִיף וַיַּבְטַח לוֹ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ וְלָשֶׁבֶת אִתּוֹ יַחַד, אִם רַק יַרְשֶׁה לוֹ לִנְסֹעַ מִקּוֹדֶם לִזְמָן קָצָר אֶל אָבִיו, הַדּוֹאֵג לוֹ וּמִתְגַּעְגֵּעַ עָלָיו עַד מְאֹד. הַכַּלִיף הִסְכִּים לָזֶה, בְּאָמְרוֹ, כִּי כַךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, וְיַעֲלוּ כֻלָּם עַל סוּסֵיהֶם וַיָבוֹאוּ עִירָה בַגְדַּד עוֹד לִפְנֵי בֹא הַשָּׁמֶשׁ. וְהַכַּלִיף צִוָּה וַיְפַנוּ לסַעִיד בְּאַרְמוֹנוֹ שׁוּרַת חֲדָרִים אָרֻכָּה רַבֵּי־תִפְאֶרֶת וּמִלְּבַד זֹאת הִבְטִיחַ לוֹ הַכַּלִּיף לִבְנוֹת בִּשְׁבִילוֹ בַּיִת מְיוּחָד לִהְיוֹת לְמָעוֹן לוֹ.
חֲבֵרָיו־לְזַיִן הָרִאשׁוֹנִים אֲחִי הַכַּלִּיף וּבֶן הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל, בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִהֲרוּ לָבֹא אֵלָיו וִיחַבְּקוּהוּ וִינַשְּׁקוּ לוֹ וַיִשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת לָהֶם לָאָח וּלְרֵעַ, אֲבָל תִּמְהוֹנָם גָּדַל עַד לְאֵין שִׁעוּר, בְּאָמְרוֹ אֲלֵיהֶם: אֲחִיכֶם אֲנִי זֶה כְבָר, וּבְהוֹצִיאוֹ מֵחֵיקוֹ אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁקִּבֵּל בְּתוֹר פְּרָס בְּעַד נִצְחוֹנוֹ וְשֶׁהִזְכִּירָם דְּבָרִים שׁוֹנִים מֵאוֹתָם הַיָּמִים. הֵם הָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹתוֹ בְתוֹר בַּעַל זָקָן אָרֹךְ וְצֶבַע עוֹר חוּם, וּבִרְאוֹתָם אוֹתוֹ עַכְשָׁו בְּלִי חֲתִימַת זָקָן, לֹא הִכִּירוּהוּ, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר סִפֵּר, כֵּיצַד וְעַל שׁוּם מָה עִבֵּר אֶת צוּרָתוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לוֹ כְלֵי־נֶשֶׁק קֵהִים וַיִלָּחֵם בָּהֶם, לְבַעֲבוּר תֵּת לָהֶם אוֹת וּמוֹפֵת, כִּי הוּא אַלְמַנְזוֹר הַגִּבּוֹר, רַק אָז הֶאֱמִינוּ לוֹ, וְאָז חָזְרוּ וְחִבְּקוּ אוֹתוֹ בִּתְרוּעָה וּבְצָהֳלָה וַיִשְׁנוֹ וַיְשַׁלְּשׁוּ, כִּי חוֹשְׁבִים הֵם אֶת עַצְמָם לִמְאֻשְּׁרִים כִּי יֵשׁ לָהֶם רֵעַ כָּזֶה.
י.
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁבֶת סַּעִיד וְהַוָּזִיר הַגָּדוֹל בַּחֲדַר הָרוּן נִכְנַס שַׂר־הַלִּשְׁכָּה הָרָאשִׁי מֶיסוּר וַיִפֶן אֶל הַכַּלִיף וְיֹאמַר: “אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל בְּבַעֲלֵי־אֲמָנָה, יַעֲשֶׂה־נָא אֲדוֹנִי חֶסֶד עִם עַבְדּוֹ וִימַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ”.
“הִשְׁמִיעֵנִי מִקּוֹדֶם אֶת שְׁאֵלָתְךָ”, עָנָה הָרוּן.
“בַּחוּץ עוֹמֵד בֵּן־אָחִי קַלּוּם־בֶּק, סוֹחֵר נוֹדַע לְשֵׁם בַּשּׁוּק־הָרוֹכְלִים, אָמַר מִיסוּר, לוֹ דִּין וּדְבָרִים עִם אִישׁ אֶחָד מִבַּלְסוֹרָה, שֶׁבְּנוֹ הָיָה מְשָׁרֵת בַּחֲנוּתוֹ, אַחֲרֵי־כֵן גָּנַב וּבָרַח, מִבְּלִי אֲשֶׁר נוֹדַע לָאִישׁ, אָנָה הָלַךְ. עַתָּה דּוֹרֵשׁ הָאָב מֵאֵת קַלּוּם־בֶּק לְהָשִׁיב לוֹ אֶת בְּנוֹ, וְהַלָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ, אֵיפֹה הוּא. בֶּן־אָחִי מְבַקֵּשׁ אֵפוֹא מֵאֵת אֲדוֹנִי הַכַּלִיף, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט; יִהְיֶה־נָא לוֹ מוּל אֱלֹהִים וְיִשְׁפֹּט בֵּינוֹ וּבֵין הָאִישׁ מִבַּלְסוֹרָה”. "טוֹב הַדָּבָר, אֶהְיֶה לָהֶם לַשּׁוֹפֵט, עָנָה הַכַּלִיף. בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה יַעַמְדוּ נָא לְפָנַי בֶּן־אָחִיךָ וּבַעַל דִּינוֹ בַּחֲדַר הַמִּשְׁפָּט.
וַיְהִי אַחֲרַי צֵאת מֶיסוּר, וְיֹאמַר הָרוּן: הָאִישׁ הַזֶּה הוּא אָבִיךָ הוּא, סַעִיד, הוּא וְלֹא אַחֵר, וּלְפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהוּא בֶאֱמֶת, אוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטוֹ כִּשְׁלֹמֹה בְשַׁעְתּוֹ, אַתָּה סַעִיד, לְךָ וְהִסָּתֵר מֵאֲחוֹרֵי הַקֶּלַע שֶׁל כִּסְּאִי, עַד אֲשֶׁר אֶקְרָא לְךָ, וְאַתָּה, הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, מַהֵר וּשְׁלַח לִקְרֹא לִי אֶת שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָּה, שֶׁהוֹצִיא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, כִּי הוּא יִהְיֶה נָחוּץ לִי בִּשְׁעַת הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה.
וְיַעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַכַּלִיף. כְּשֶׁרָאָה סַעִיד אֶת אָבִיו נִכְנַס בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת וּפָנָיו כֹּה חִוְּרִים וְדַלִּים, הִתְחִיל לִבּוֹ דּוֹפֵק בְּחָזְקָה, וּבַת־צְחוֹקוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק, הַמָּלֵא עַרְמוּמִיּוֹת, שֶׁבּוֹ לָחַשׁ דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי שַׂר־הַלִּשְׁכָּה בֶּן־אָחִיו, עוֹרֵר אֶת חֲמָתוֹ בְּמִדָּה כֹה גְדוֹלָה, שֶׁרַק בְּקֹשִׁי עָלְתָה לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל תְּשׁוּקָתוֹ לָצֵאת מִמַּחְבֹּאוֹ וּלְהִתְנַפֵּל עָלָיו, כִּי כָל צָרוֹתָיו וּתְלָאוֹתָיו בָּאוּ לוֹ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה.
וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים הִתְאַסְּפוּ בְּאוּלָם־הַמִּשְׁפָּט לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת הַכַּלִּיף לִשְׁפֹּט צֶדֶק. אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָשַׁב הַכַּלִּיף עַל מִדִּין, הִשְׁתִּיק הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל אֶת הַנֶּאֱסָפִים וְיִרְמֹז לְמַאֲשִׁים לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי אֲדוֹנָיו.
אָז עָמַד קַּלּוּם־בֶּק בְּעַזּוּת־מֶצַח עַל רַגְלָיו וְיֹאמַר: "לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים עָמַדְתִּי עַל פֶּתַח חֲנוּתִי בְשַׁעַר־הָרוֹכְלִים, וְהִנֵּה כָרוֹז אֶחָד, שֶׁהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ כִיס מָלֵא, עוֹבֵר בֵּין הַחֲנִֻיוֹת יַחַד עִם אִישׁ רִיבִי זֶה וּמַכְרִיז: אֶת הַכִּיס הַזֶּה, הַמָּלֵא זָהָב, יְקַבֵּל הָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ דְּבַר־מָה עַל אֹדוֹת סַעִיד מִבַּלְסוֹרָה. סַעִיד זֶה הָיָה מְשָׁרֵת בַּחֲנוּתִי, וַאֲנִי קָרָאתִי אֶל הַמַּכְרִיז: בֹּא הֵנָּה, חֲבִיבִי, אֲנִי יוֹדֵעַ! הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהוּא עַתָּה בַּעַל דְּבָבִי, קָרַב אֵלַי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְיִשְׁאֲלֵנִי, מָה אֲנִי יוֹדֵעַ. עִנִּיתִיו: וַדַּאי אָבִיו אַתָּה וְשִׁמְךָ בֶּנֶּאצָר? וּכְשֶׁהֵשִׁיב בְּשִׂמְחָה: כֵּן! סִפַּרְתִּי לוֹ, אֵיךְ מָצָאתִי אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר בַּמִדְבָּר וְהִצַּלְתִּיו וַהֲבִיאוֹתִיו בַּגְדַּדָּה. וַיִשְׂמַח הָאִישׁ עַד מְאֹד וַיִתֵּן לִי אֶת הַכִּיס, אוּלָם הָאִישׁ הַזֶה, שֶׁכְּנִּרְאֶה, אֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו, הָאִישׁ הַזֶּה, בְּשָׁמְעוֹ מִפִּי, שֶׁבְּנוֹ עֲבָדַנִי, שֶׁהוּא הִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ, גָּנַב וּבָרַח, לֹא אָבָה לְהַאֲמִין לִי, וְהוּא מְדַיֵּן עִמִּי זֶה יָמִים אֲחָדִים וְדוֹרֵשׁ לְהָשִׁיב לוֹ אֶת בְּנוֹ וְאֶת כַּסְפּוֹ; וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָתֵת־לוֹ לֹא אֶת זֶה וְלֹא אֶת זֶה כִּי הַכֶּסֶף שַׁיָּךְ לִי בְּעַד הַיְדִיעָה עַל־דְּבַר בְּנוֹ וְאֶת בְּנוֹ, בֵּן מֵבִישׁ, אֵינִי יָכֹל לְהָשִׁיב, כִּי לֹא יָדַעְתִּי, אֵיפֹה הוּא.
עַתָּה פָּתַח בַּנֶּאצַּר אֶת פִּיו וַיְדַבֵּר. הוּא תֵאֵר אֶת בְּנוֹ וַיְהַלְּלוֹ עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְדַרְכּוֹ הַיְשָׁרָה וַיּוֹכַח, כִּי אִי־אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁבְּנוֹ יָצָא פִּתְאֹם לְתַרְבּוּת רָעָה. עַד כְּדֵי לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וַיִדְרשׁ מֵאֵת הַכַּלִיף לֵירֵד לְעמֶק הַדִּין.
“הַהוֹדַעְתָּ, שָׁאַל הָרוּן אֶת קַלּוּם־בֶּק, עַל דְּבַר הַגְּנֵבָה בַּמָּקוֹם הָרָאוּי, כְּדָּת מָה לַעֲשׂוֹת?”
“בְּוַדַּאי! עָנָה זֶה בִשְׂחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו. הֵבֵאתִי אֶת הַגַּנָּב אֶל שׁוֹפֵט הַפּוֹלִיסִיָה”.
“יָבֹא שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִּיָה!” צֻוָּה הַכַּלִיף.
לְתִמְהוֹנָם שֶׁל הַנֶּאֱסָפִים הוֹפִיעַ הַשּׁוֹפֵט בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כְּאִלּוּ הוּבָא עַל־יְדֵי קֶסֶם, וְיִשְׁאָלֵהוּ הַכַּלִיף, אִם זוֹכֵר הוּא אֶת הַמְּאוֹרָע בְּסַעִיד מְשָׁרֵת־הֶחָנוּת, וִיַעַן הַשּׁוֹפֵט, כִּי עוֹד לֹא שְׁכָחוֹ.
“הֶחָקַרְתָּ אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר? שָׁאַל הָרוּן אֶת הַשּׁוֹפֵט: הַאִם הוֹדָה עַל פִּשְׁעוֹ?”
“לֹא, הוּא כָפַר, וְעַל כָּל שְׁאֵלוֹתַי הָיְתָה לוֹ רַק תְּשׁוּבָה אַחַת, כִּי רַק לְךָ, הַכַּלִיף, יַעֲנֶה עַל הַכֹּל”.
“אֲבָל אֵינִי זוֹכֵר, כִּי אִישׁ כָּזֶה בָא לְפָנָי”. אָמַר הַכַּלִיף.
“וְלָמָּה! אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לְמַלְּאוֹת רְצוֹן כָּל אִישׁ וָאִישׁ הֶחָפֵץ לְהָבִיא אֶת מִשְׁפָּטוֹ לְפָנֶיךָ, אָז הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ אֵלֶיךָ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ עֵדָה שְׁלֵמָה”.
“אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אָזְנִי פְּתוּחָה לַכֹּל, עָנָה הָרוּן, אוּלָם, כְּנִּרְאֶה, הָיוּ הַמּוֹפְתִים עַל הַגְּנֵבָה כָּל־כָּךְ מוֹכִיחִים, שֶׁלֹּא מָצָאתָ לְנָחוּץ לְהָבִיא אֶת הַנֶּאֱשָׁם לִפְנֵי כֵס־מִשְׁפָּטִי, הֶהָיוּ לְךָ עֵדִים, שֶׁהַכֶּסֶף אֲשֶׁר נִגְנַב, שֶׁלְּךָ הָיָה, קַלּוּם?”
“עֵדִים? שָׁאַל זֶה, וּפָנָיו הִכְסִיפוּ: לֹא, עֵדִים לֹא הָיוּ לִי. מִי כָמוֹךָ, מוֹשֵׁל בְּבַעֲלֵי־אֲמָנָה, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זָהוּב מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵרוֹ אַף כִּמְלֹא נִימָה וְאֵיכָכָה יָכֹלְתִּי אֵיפוֹא לְהָעִיד לִי עֵדִים, שֶׁמְּאַת הַזְהוּבִים הַלָּלוּ חֲסֵרִים בְּקֻפָּתִי?”
“וּבַמֶּה הִכַּרְתָּ, שֶׁהַכֶּסֶף הַזֶּה הָיָה שַׁיָךְ לְךָ?” שָׁאַל הַכַּלִיף.
“בְּאַרְנָקָה, שֶׁבָּהּ הָיָה הַכֶּסֶף נִמְצָא” הֵשִׁיב קַלּוּם.
“הַיֶּשְׁנָהּ אִתְּךָ פֹּה?” הוֹסִיף הַכַּלִיף לַחֲקֹר.
“הֲרֵי הִיא לְפָנֶיךָ”, עָנָה הַסּוֹחֵר, וְיוֹצֵא מִכִּיסוֹ אֶת הָאַרְנָקָה וְיַמְצִיאָהּ אֶל הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל עַל־מְנַת לְמָסְרָהּ לַכַּלִיף.
אוּלַם הַוָּזִיר קָרָא בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת מְעֻשָּׂה! “בִּזְקָנוֹ שֶׁל הֵנָּבִיא הָאַרְנָקָה הַזֹּאת, אוֹמֵר אַתָּה, שֶׁלְּךָ הָיְתָה? לֹא, כֶּלֶב, שֶׁלִּי הָיְתָה, וַאֲנִי נְתַתִּיהָ יַחַד עִם מְאַת הַזְּהוּבִים, שֶׁהָיוּ בָהּ, לְאִישׁ צָעִיר אֶחָד, גִּבּוֹר־חַיִל, שֶׁפָּדָה נַפְשִׁי מִסַּכָּנָה גְּדוֹלָה”.
“יכָֹל אַתָּה לְהִשָּׁבַע לִי עַל זֶה?” שָׁאַל הַכַּלִיף.
כֹּה אִכָּנֵס אַחֲרֵי מוֹתִי לְגַן הָעֵדֶן, עָנָה הַוָּזִיר, הָרֵי מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁל בִּתִי הִיא.
"הוֹ, הוֹ, קָרָא הַכַּלִיף, אִם־כֵּן שֶׁקֶר עָנוּ בָאִישׁ הַצָּעִיר לְפָנֶיךָ, שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה. עַל יְסוֹד אֵיזוֹ עוּבְדָה הֶחֱלַטְתָּ, שֶׁהָאַרְנָקָה שַׁיֶּכֶת לַסּוֹחֵר הַזֶּה?
“הוּא נִשְׁבַּע”, עָנָה הַשּׁוֹפֵט בַּחֲרָדָה. “אָז נִשְׁבַּעְתָּ לַשֶּׁקֶר”, הִרְעִים הַכַּלִיף בְּקוֹלוֹ עַל הַסּוֹחֵר, שֶׁעָמַד לְפָנָיו אֲחוּז־פַּלָּצוּת וּפָנָיו הִתְחִילוּ מוֹרִיקוֹת.
"אַלַּאה, אַלַּאה, נֶאֱנַח הַסּוֹחֵר. אֵינִי רוֹצֶה לְהָטִיחַ דְּבָרִים נֶגֶד הַוָּזִיר הַגָּדוֹל, הוּא אִישׁ נֶאֱמַן רוּחַ, אֲבָל אֲהָהּ! הָאַרְנָקָה אַף־עַל־פִּי־כֵן שֶׁלִּי הִיא וְהַנָּבָל סַעִיד גָּנַב אוֹתָהּ, אֶלֶף טוּמַן הַיִיתִי נוֹתֵן מִכִּיסִי, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָבִיאוֹ הֵנָּה.
“מֶה עָשִׂיתָ עִם סַעִיד זֶה? שָׁאַל הַכַּלִיף אֶת הַשּׁוֹפֵט. אֱמָר־נָא אֵיפֹה הוּא וְאֶשְׁלַח לְקַחְתּוֹ מִשָּׁם, לְמַעַן אֲשֶׁר יִתְוַדֶּה עַל עֲוֹנוֹ לְפָנָי!”
שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ לְאִי־שָׁמֵם". עָנָה שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה.
“הוֹי, סַעִיד בְּנִי,בְּנִי” קָרָא הָאָב הָאֻמְלָל וְגָעָה בִּבְכִיָה.
"הוּא הוֹדָה אֵפוֹא כִּי גַּנָּב? שָׁאַל הָרוּן:
פְּנֵי שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה חָוְרוּ. עֵינָיו סָבֲבוּ בְּחוֹרֵיהֶן הֵנָּה וָהֵנָּה וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר: “אִם זִכְרוֹנִי לֹא יוֹלִיכֵנִי שוֹלָל – כֵּן”.
“אֵיךְ? אֵינְךָ יוֹדֵעַ זֹאת אֶל נָכוֹן? קָרָא הַכַּלִּיף בְּקוֹל מַחֲרִיד. אִם־כֵּן נִקְרָא לַנַּעַר וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיו. צֵא, סַעִיד, צֵא! וְאַתָּה קַלּוּם־בֶּק, שַׁלֵּם קוֹדֶם־כֹּל אֶלֶף טוּמַן, כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ”.
קַלּוּם וְשׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה חָשְׁבוּ כִּי שֵׁד לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם; הֵם נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיִקְרְאוּ: “חֶסֶד! חָסֶד”! וּבֶנֶּאצַר מִתְעַלֵּף כִּמְעָט מֵרוֹב שִׂמְחָה, נָפַל עַל צַוְּארֵי בְּנוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, בְּעֵת אֲשֶׁר הַכַּלִיף קָרָא בְּקוֹל קָשֶׁה כַבַּרְזֵל: שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה הִנֵּה סַעִיד עוֹמֵד לְפָנֶיךָ. הַגֵּד, הַאִם הוֹדָה?"
“לֹא, לֹא! הִתְיַפֵּחַ שׁוֹפֵט־הַפּוֹלִיסִיָה. אָנֹכִי הֶאֱמַנְתִּי לְדִבְרֵי קַלּוּם, כִּי אָדָם חָשׁוּב הוּא”.
“הַעַל מְנַת כֵּן הִפְקַדְתִּיךָ לְשּׁוֹפֵט, שֶׁתְּהֵא נוֹשֵׂא פָנִים לָאֲנָשִׁים הַמְּכֻבְּדִים?” קָרָא הָרוּן אַל־רַשִּׁיד בְּחַמַּת־קֹדֵשׁ. לְשָׁלשׁ שָׁנִים תִּגְלֶּה לָאִי־שָׁמֵם בְּלֵב יָם. שָׁם תּוּכַל לְהַעֲמִיק מַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר צֶדֶק וּמֵישָׁרִים. וְאַתָּה, בֶּן־בְּלִיַּעַל, שֶׁאַתָּה מְעוֹרֵר אֶת הַנּוֹטִים לָמוּת לֹא בִּשְׁבִיל לְהַצִּילָם, אֶלָּא עַל־מְנַת לַעֲשׂוֹתָם לָעֲבָדִים לְךָ, אַתָּה מְשַׁלֵּם, כָּאָמוּר, אֶלֶף טוּמַן, כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתָּ לתֵת, כְּשֶׁיָּבֹא סַעִיד לְהָעִיד עַל צִדְקָתֶךָ".
קַלּוּם שָׂמַח, שֶׁנִּפְטַר מֵהָעֵסֶק הַבִּישׁ בְּהֶפְסֵד מוּעָט, וַיַחְפֹּץ לְהוֹדוֹת לַכַּלִיף עַל חַסְדּוֹ. אוּלָם הַלָּה הוֹסִיף: בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא אֲצַוֶּה לִמְחוֹת אוֹתְךָ מֵאָה פוּלְסִים עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ. מִלְּבַד זֹאת, עַל סַעִיד לִבְחֹר, אִם לָקַחַת לוֹ אֶת כָּל חֲנוּתְךָ וְנוֹסָף לָזֶה גַם אוֹתְךָ בְּתוֹר נוֹשֵׂא־סַבָּל אוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּשָׂכָר שֶׁל עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי זָהָב לְכָל יוֹם שֶׁעָבַד אוֹתְךָ.
“הַנַּח לוֹ, לָאֻמְלָל, כַּלִּיף, קָרָא הָעֶלֶם, יְהִי לוֹ אֲשֶׁר לו”.
“לֹא, עָנָה הָרוּן, אֲנִי חָפֵץ, שֶׁתָּבֹא עַל שְכָרְךָ. אֲנִי בוֹחֵר בִּמְקוֹמְךָ אֶת עֲשֶׂרֶת שִׁקְלֵי הַזָהָב לְיוֹם, וְאַתָּה צֵא וַחֲשֹׁב כַּמָּה יָמִים הָיִיתָ בֵּין צִפָּרְנָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הוֹצִיאוּ אֶת הַנְּבָלִים הָאֵלֶּה מֵעָלָי!”
וַיוֹצִיאוּ אֶת קַלּוּם וְאֶת הַשּׁוֹפֵט מִן הָאוּלָם, וְהַכַּלִיף הֵבִיא אֶת בֶּנֶּאצַר וּבְנוֹ סַעִיד אֶל חֶדֶר אַחֵר. שָׁם סִפֵּר הַכַּלִּיף לְבֶנֶּאצַר בְּעַצְמוֹ אֶת דְּבַר הַצָּלָתוֹ הַנּפְלָאָה עַל־יְדֵי סַעִיד, וְרַק כְּפַעַם בְּפַעַם הִפְסִיקַתּוֹ בְּאֶמְצַע סִפּוּרוֹ שֶׁל צַעֲקָתוֹ שֶׁל קַלּוּם־בֶּק, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמָן הִרְצוּ לוֹ אֶת מְאַת שִׁקְלֵי־הַזָהָב שֶׁלּוֹ עַל־גַבֵּי כַפּוֹת הָרַגְלָיִם.
וְהַכַּלִּיף בִּקֵּשׁ מֵאֵת בֶּנֶּאצַר לְהִשָּׁאֵר עִם בְּנוֹ אֶצְלוֹ, וַיַעַשׂ בֶּנֶּאצַר אֶת חֶפְצוֹ, רַק נָסַע עוֹד פַּעַם אַחַת לְבֵיתוֹ לְהָבִיא אֶת רְכוּשׁוֹ הַגָּדוֹל בַּגְדַּדָּה. וַיְחִי סַעִיד בָּאַרְמוֹן, אֲשֶׁר בָּנָה הַכַּלִיף בִּשְׁבִילוֹ, חַיֵי עשֶׁר וּגְדֻלָּה, אֲחִי הַכַּלִּיף וּבֶן הַוָּזִיר־הַגָּדוֹל הָיוּ יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים אֶצְלוֹ וּבְבַגְדַּד הָיָה לְמִלָּה: הַלְּוָאי שׁאֶהֱיֶה מְאֻשָּׁר וְאֶרְאֶה בַטּוֹבָה כְסַעִיד בְּנוֹ שֶׁל בֶּנֶּאצַר.
א.
בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁבְּגֶרְמַנְיָּה הַמְּדִינָה חַי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רַצְעָן אֶחָד הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם תְּמִימִים וִישָׁרִים וְסָרִים מֵרָע. בַּיּוֹם הָיָה הָאִישׁ יוֹשֵׁב בְּקֶרֶן הָרְחוֹב וְטוֹלֵא מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים יְשָׁנִים, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה גַּם חֲדָשִׁים, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מַזְמִינָם אֶצְלוֹ, אֶלָּא שֶׁאָז הָיָה הָאִישׁ צָרִיךְ לִקְנוֹת אֶת הָעוֹר הַדָּרוּשׁ לִמְלַאכְתּוֹ, כִּי עָנִי הָיָה הָרַצְעָן וְעוֹר מִן הַמּוּכָן לֹא הָיָה לוֹ. הָאִשָּׁה הָיְתָה מוֹכֶרֶת פֵּרוֹת וִירָקוֹת, שֶׁהָיְתָה נוֹטַעַת בְּגִנָּה קְטַנָּה אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַבָּיִת, וְהַרְבֵּה קוֹפְצִים הָיָה לָהּ עַל סְחוֹרָתָהּ, כִּי הִיא הָיְתָה נוֹהֶגֶת נִקָּיוֹן גָּדוֹל בְעַצְמָהּ וּבִלְבוּשָׁהּ, גַם הָיְתָה יוֹדַעַת לְסַדֵּר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ לִפְנֵי הַקּוֹנִים בְּאוֹפֶן מַרְהִיב עָיִן.
בֵּן אֶחָד הָיָה לָהֶם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב תֹּאֵר וּלְפִי גִילוֹ שֶׁל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים גַּם גְּבַהּ קוֹמָה. וַיְהִי הַנַּעַר יוֹשֵׁב אֵצֶל אִמּוֹ בְשׁוּק-הַיָּרָק וְנוֹשֵׂא חֵלֶק מֵהַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת שֶׁהָיוּ הַנָּשִׁים וְהַטַּבָּחִים קוֹנִים אֵצֶל אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָרַצְעָן, אַחֲרֵיהֶם אֶל בֵּיתָם, וְעַל הָרוֹב הָיָה שָׁב מֵהֲלִיכָה כָזֹאת אַל אִמּוֹ וּבְיָדוֹ פֶרַח אוֹ אֲגוֹרָה אוֹ חֲתִיכַת גְּלוּסְקָה; כִּי אֲדוֹנֵי הַטַּבָּחִים הָאֵלּוּ הָיוּ מִתְיַחֲסִים אֶל הַנַּעַר בְּחִבָּה יְתֵרָה וְהָיוּ נוֹתְנִים לוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה דָבָר בְּמַתָּנָה.
וַיְהִי הַיּוֹם וְאֵשֶׁת הָרַצְעָן יָשְׁבָה כְדַרְכָּהּ בַּשּׁוּק אֵצֶל סַלֶּיהָ, שֶׁהָיוּ מְלֵאִים כְּרוּב וּשְׁאָר יְרָקוֹת, אוֹרוֹת וְזֶרְעוֹנִים וּמִלְבַד זֹאת הָיוּ לָהּ בְכַלְכָּלָה אַחַת גַּם אֲגָסִים, תַּפּוּחִים וַאֲפַרְסְקִים בַּכּוּרִים. יַעֲקֹב הַקָּטָן – זֶה הָיָה שֵׁם הַנַּעַר – יָשֵׁב בְּצִדָּהּ וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַשּׁוֹנוֹת בִּשְׁמוֹתָן לְמִינֵיהֶן: “סוּרוּ נָא אֵלֵינוּ, אֲדוֹנִים, וְרָאוּ מַה נָּאֶה הַכְּרוּב הַזֶּה, מַה נּוֹדֵף רֵיחָם שֶׁל הַזֶרְעוֹנִים הַלָּלוּ, וְאַתֵּנָה הַנָּשִׁים, בֹּאנָה וּרְאֶינָה בָאֲגָסִים, בַּתַּפּוּחִים וּבָאֲפַרְסְקִים הַבַּכּוּרִים, הָרוֹצֶה לִקְנוֹת, יָבוֹא וְיִקְנֶה, אִמִּי מוֹכֶרֶת בְּזוֹל”. עוֹד הַנַּעַר עוֹמֵד וּמַכְרִיז, וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וּמִתְקָרֶבֶת אֲלֵיהֶם. הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה קְרָעִים וּמַרְאֵה אִשָּׁה עֲנִיָּה הָיָה לָהּ. פָּנֶיהָ הָיוּ צוֹמְקוֹת וּמְחֻדָּדוֹת וּמְלֵאוֹת קְמָטִים מֵרוֹב זִקְנָה, עֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת וְחָטְמָה חַד וְעָקוּם וְיוֹרֵד לָהּ עַל פִּי סַנְטֵרָהּ; הִיא הִתְהַלְּכָה עַל מִשְׁעַנְתָּהּ הַאֲרֻכָּה, אֲבָל אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִקְצֹב בְדִיּוּק אֶת אוֹפֶן הִלּוּכָה, כִּי הִיא הָיְתָה צוֹלַעַת עַל יְרֵכָהּ, מִתְנוֹעַעַת הֵנָּה וָהֵנָּה וּמְטַלְטֶלֶת בְּקוֹשִׁי אֶת גְּוִיָּתָהּ, דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ הָיוּ לָהּ אוֹפַנִּים בְרַגְלֶיהָ, מְחַשֶּׁבֶת לְהִתְמוֹטֵט בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע וּמִסְתַּכֶּנֶת בְּעַצְמָהּ לִפּוֹל אַרְצָה וּלְהִפָּצֵעַ בְּחָטְמָהּ הֶחָד.
אֵשֶׁת הָרַצְעָן הִסְתַּכְּלָה בַּזְּקֵנָה בְמַבָּט חוֹדֵר. הֵן זֶה לָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשּׁוּק דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא רָאֲתָה אֶת הָאִשָּׁה הַמְּשֻׁנָּה הַזֹּאת, אוּלָם הִיא נִבְהֲלָה לַמְרוֹת רְצוֹנָהּ, בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַזְּקֵנָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלֶיהָ מַעְדַּנּוֹת וּמִתְיַצֶּבֶת לִפְנֵי סַלֶיהָ.
“הַאַתְּ הִיא חַנָּה מוֹכֶרֶת יְרָקוֹת?” שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה בְקוֹל מִתְאַנֵחַ וּבִלְתִּי נָעִים, בַּהֲנִיעָהּ אֶת רֹאשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה בְּלִי הֶפְסֵק.
“כֵּן, אֲנִי חַנָּה”. עָנְתָה אֵשֶׁת הָרַצְעָן, “מַה חֶפְצֵךְ?” “הָבָה נִרְאֶה, הָבָה נִרְאֶה! יְרָקוֹת אֲנִי צְרִיכָה, יְרָקוֹת, וַחֲפֵצָה אֲנִי לָדַעַת, אִם יֵשׁ לָךְ בַטֶנֶא מֵהַמִּינִים הַדְּרוּשִׁים לִי”, עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרָהּ גָּחֲנָה עַל גַּבֵּי הַסַּלִים וַתָּשֶׂם אֶת יָדֶיהָ הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְּכֹעָרוֹת בְסַל-הַיָּרָק וַתֹּאחַז בְּאֶצְבְּעוֹת-הַשְּׂמָמִית אֲשֶׁר לָהּ בְּכָל יֶרֶק וְיֶרֶק וַתּוֹצֵא אוֹתָם אַחֵד-אֶחָד מִן הַסַּל וַתַּגִּישֵׁם אֶל חָטְמָהּ הָאָרֹךְ וַתָּרַח בָּהֶם מִכָּל צַד. וְיֵּרַע הַדָבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אֵשֶׁת הָרַצְעָן וַיִּתְכַּוֵּץ לִבָּהּ, בִּרְאוֹתהּ אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הָאִשָּׁה לִירָקוֹתֶיהָ, אוּלָם לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּהּ, לְהָטִיחַ דְבָרִים כְּלַפֵּי הַזְּקֵנָה, שֶׁהֲרֵי הָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל קוֹנֶה לִבְחֹן אֶת טוּב הַסְחוֹרָה וּמִלְבַד זֹאת הִטִּילָה עָלֶיהָ הָאִשָּׁה אֵימָה מְיוּחֶדֶת. כְּשֶׁגָּמְרָה הָאִשָּׁה לִבְדֹּק אֶת הַסַּל מִקָּצֶה וְעַד קָצֵהוּ רָטְנָה: “סְחוֹרָה רָעָה, כְּרוּב בִּישׁ. מְאוּמָה לֹא מָצָאתִי מֵהַדְּבָרִים הַדְּרוּשִׁים לִי. לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיָה הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב. סְחוֹרָה רָעָה, סְחוֹרָה רָעָה!”
וְיַעֲקֹב הַקָּטָן שָׁמַע אֶת דְּבָרַי הָאִשָּׁה וַיִחַר אַפּוֹ וַיִּקְרָא בְּאֹמֶץ לֵב: אִשָּׁה לֹא תֵּדַע בֹּשֶׁת אַתְּ. מִתְּחִלָּה אַתְּ מַכְנִיסָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְסֹאָבוֹת בְּסַל הַיְרָקוֹת הַיָּפִים וּתְמַעֲכִי אוֹתָם, אַחַר כַּךְ תַּגִּישִׁי אוֹתָם אֶל אַפֵּךְ הָאָרֹךְ, עַד כִּי מִי, שֶׁרָאָה זֹאת, לֹא יֹאבֶה עוֹד לִקְנוֹתָם, וְלִבְסוֹף עוֹד תִּמְצְאִי אוֹן לָךְ לֵאמֹר: רַע, רַע! וּבְכָל זֹאת, הֲרֵי גַם טַבָּחוֹ שֶׁל הַדּוּכָס קוֹנֶה אֶת יְרָקוֹתֵינוּ!"
וַתִּנְעַץ הַזְּקֵנָה אֶת עֵינֶיהָ הַטְּרוּטוֹת בָּעֶלֶם אַמִּיץ הַלֵּב וַתֹּאמֶר בְּקוֹל נִחַר, בְּשָׂחֲקָה בִּשְׂחוֹק מְכֹעָר: יִנוּקָא, יִנוּקָא! יָשַׁר בְּעֵינֶיךָ חָטְמִי הָאָרֹךְ? חַיֶּיךָ, גַּם לָךְ יִצְמַח חֹטֶם כָּזֶה בְּפָנֶיךָ וְיָרֵד לְךָ עַל פִּי סַנְטֵרְךָ". וּבְדַבְּרָהּ קָרְבָה בִסְחִיבָה אֶל הַסַּל הַשֵּׁנִי שֶׁבּוֹ הָיָה צָבוּר כְּרוּב, וַתֹּאחַז בְּיָדָהּ בְּרָאשֵׁי הַלְּפָתִים הַיּוֹתֵר לְבָנִים וְיָפִים וַתִּלְחַץ אוֹתָם בְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד כִּי נִתְמַעֲכוּ כִמְעַט, אַחֲרֵי-כֵן חָזְרָה וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָם אֶל הַסַּל וַתִּשְׁנֶה: “סְחוֹרָה רָעָה, סְחוֹרָה רָעָה!”
“לָמָּה אַתְּ מְנַעֲנַעַת בְרֹאשֵׁךְ בְּאוֹפֶן כֹּה כָעוּר? הֵן צַוָּארֵךְ דַק כְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב, אִם יִשָּׁבֵר וְנָפַל רֹאשֵׁךְ אֶל הַסַּל וּמִי יִקְנֶה אָז אֶת יְרָקוֹתֵינוּ?” “הַצַּוָּארִים הַדַּקִּים, כְנִרְאֶה, אֵינָם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֶיךָ”, רָטְנָה הַזְּקֵנָה בִּשְׂחוֹק קַל. צַוָּאר כָּזֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִנָּשֵׁר מֵהַגְּוִיָּה הַפְּעוּטָה!"
“לָמָּה לָךְ לְפַטְפֵּט דִּבְרֵי רִיק כָּאֵלֶּה עִם הָעֶלֶם?” אָמְרָה לִבְסוֹף אֵשֶׁת הָרַצְעָן, בַּחֲרוֹת אַפָּהּ בָּהּ עַל הַבְּדִיקוֹת וְהַהֲרָחוֹת הָאֲרֻכּוֹת מִצַּד הַזְּקֵנָה. “רְצוֹנֵךְ לִקְנוֹת דְּבַר-מָה, הִזְדָּרְזִי-נָא, הֲרֵי אַתְּ מַבְרִיחָה אֶת הַקּוֹנִים הָאֲחֵרִים”,
“טוֹב הַדָּבָר, יְהִי כִּדְבָרֵךְ”, קָרְאָה הַזְּקֵנָה בְּמַבָּט שֶׁל קֶצֶף, “אֶת שֵׁשֶׁת רָאשֵׁי הַלְּפָתִים הַלָּלוּ אֲנִי קוֹנָה מִמֵּךְ. אוּלָם הֲרֵי אַתְּ רוֹאָה, כִּי נִשְׁעֶנֶת אֲנִי עַל מִשְׁעַנְתִּי וְאֵינִי יְכֹלָה לָשֵׂאת שׁוּם מַשָּׂא; הַרְשִׁי-נָא אֵיפוֹא לִבְנֵךְ לָשֵׂאת אֶת הַסְּחוֹרָה אֶל-בֵּיתִי, וְאֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ בְיַד רְחָבָה”.
הַנַּעַר לֹא חָפֵץ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָאִשָּׁה וַיֵּבְךְ מָרָה, כִּי יָרֵא הָיָה מִפְּנֵי הַזְּקֵנָה הַמְּנֻוֶּלֶת, אֲבָל אִמּוֹ צִוְּתָה עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ לְמַלֵּא אַחֲרֵי בַּקָּשָׁתָהּ, כִּי חָשְׁבָה לְעָוֹן גָּדוֹל לְהַעֲמִיס מַשָּׂא כָזֶה עַל הָאִשָּׁה רְפַת הַכֹּחַ וְהַנַּעַר עָשָׂה אֶת רְצוֹן אִמּוֹ וּבְעוֹד דִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ שָׂם אֶת רָאשֵׁי הַלְּפָתִים בְּמִטְפַּחַת וַיַּפְשִׁילָהּ לַאֲחוֹרָיו וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְאֹרֶךְ הַשּׁוּק.
ב.
הָאִשָּׁה לֹא מִהֲרָה לָלֶכֶת וּשְׁלשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה עָבְרוּ בְּעֵרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל מָקוֹם רָחוֹק בְעִבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי בַיִת קָטָן נוֹטֶה לִנְפּוֹל. וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַתּוֹצֵא הָאִשָּׁה מִצַּלַּחַת בִּגְדָּהּ וָו אָרֹךְ מְכֻסֶּה כֻלּוֹ חֲלוּדָה וַתִּתְקָעֶנּוּ בַחוֹר הַקָּטָן שֶׁבַּדֶּלֶת וַתִּסַּב הַדֶלֶת עַל צִירָה בְּקוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה. אוּלָם מַה גָּדֵל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הַקָּטָן בְּהִכָּנְסוֹ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה! חַדְרֵי הַבַּיִת הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּרָב פְּאֵר וְהָדָר, הַקִּירוֹת וְהַסִּפּוּן הָיוּ כֻלָּם שֵׁשׁ, הָרְהִיטִים-עֲצֵי הָבְנִים, מְחֻשָּׁקִים זָהָב וּמְשֻׁבָּצִים אֲבָנִים מְלֻטָּשׁוֹת וְהָרִצְפָּה הָיְתָה עֲשׂוּיָה זְכוּכִית טְהוֹרָה וְכֹה חֲלָקָה עַד שֶׁהָעֶלֶם שָׁמַט, נָפַל פְּעָמִים אֲחָדוֹת. הַזְּקֵנָה הוֹצִיאָה מִצַּלַּחְתָּהּ חֲלִיל-כֶּסֶף וַתְּחַלֵּל בּוֹ נְעִימָה אַחַת, עַד כִּי קוֹל הֶחָלִיל נִשְׁמַע בְּכָל פִּנּוֹת הַבָּיִת, וּמִיַּד נִכְנְסוּ חֲזִירֵי-יָם אֲחָדִים וַיַּעֲלוּ בַמַּעֲלוֹת אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר יָשְׁבָה בוֹ הָאִשָּׁה, וְלָעֶלֶם יַעֲקֹב נִדְמֶה כִי הֵם הָלְכוּ בְקוֹמָה זְקוּפָה עַל שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם, שֶׁהָיוּ נְעוּלוֹת קְלִפּוֹת אֱגוֹזִים בִּמְקוֹם נְעָלִים, וְשֶׁהֵם לְבוּשִׁים בִּגְדִי אָדָם וְאַף מִצְּנֹות אֲנָשִׁים, עֲשׂוּיוֹת עַל-פִּי הַמוֹדָה הָאַחֲרוֹנָה, הָיוּ עַל רָאשֵׁיהֶם. אַיֵּה סַנְדָּלַי, רֵיקִים?" קָרְאָה הַזְּקֵנָה וַתַּךְ בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ עַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת עַד אֲשֶׁר קָפְצוּ לְמַעֲלָה בְקוֹל יְבָבָה; “עַד מָתַי אֲחַכֶּה לָהֶם?” וַיְמַהֲרוּ חֲזִירֵי הַיָּם וַיֵּרְדוּ בַמַּעֲלוֹת
אֲשֶׁר עָלוּ וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שָׁבוּ וַיָּבִיאוּ זוּג שֶׁל קְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ מְבֻטָּנוֹת עוֹר וַיָּשִׂימוּ אוֹתָן בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְרַגְלִי הָאִשָּׁה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּסְקָה פִתְאֹם כָּל הַצְּלִיעָה וְהַסְּחִיבָה. הָאִשָּׁה הִשְׁלִיכָה אֶת הַמַּטֶּה הָלְאָה וַתִּצְעַד בְּצַעֲדֵי-אוֹן עַל רִצְפַּת הַזְּכוּכִית, בְּמָשְׁכָהּ אַחֲרֶיהָ אֶת יַעֲקֹב הַקָּטָן. לְסוֹף עָמְדָה בְחֶדֶר אֶחָד שֶׁהָיָה מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו רָהִיטִים שׁוֹנִים, שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר דּוֹמֶה לְמִטְבָּח, אַף כִּי הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲשׂוּיִם כֻלָּם עֵץ הָבְנֶה וְהַסַּפּוֹת הַמְכֻסוֹת טַפִּיטָאוֹת יְקָרִים הָיוּ מַתְאִימוֹת יוֹתֵר לַחֲדַר-חֶמְדָּה.
“שֵׁב, בְּנִי”, אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה, בְּהַסְבִּירָה לוֹ פָנֶיהָ, וַתּוֹשֶׁב אוֹתוֹ בִּפְאַת סַפָּה אַחַת וַתַּצֵג לְפָנָיו שֻׁלְחָן, שֶׁגָּדַר בַּעֲדוֹ מִצֵּאת, “שְׁבָה-נָא, הֵן מַשָּׂא כָבֵד נָשָׂאתָ; לֹא קַלִּים הֵם רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים, לֹא קַלִּים”. “דְבָרַיִךְ כֹּה נִפְלָאִים, סַבְתָּא!” קְרָא הַנַּעַר.
“אָמְנָם עָיֵף אָנֹכִי, אֲבָל הֵן רַק רָאשִׁי לְפָתִים נָשָׂאתִי, אֲשֶׁר קָנִית מִיַּד אִמִּי, וְלֹא רָאשֵׁי אֲנָשִׁים”. “אֲבָל, טוֹעֶה אַתָּה”, צָחֲקָה הַזְּקֵנָה, וַתָּסַר אֶת הַמִּכְסֶה מֵעַל הַסַּל וַתּוֹצֵא מִמֶּנּוּ רֹאשׁ אָדָם תָּלוּי בְּשַׂעֲרוֹתָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָהּ. וְיֶחֱרַד הַנַּעַר חֲרָדָה גְּדוֹלָה. הוּא לֹא יָכֹל לְהָבִין בְּאֵיזֶה אוֹפֶן נַעֲשָׂה הַדָּבָר וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “אִם יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִישׁ, וְהוּבְאָה אִמִּי בִּפְלִילִים”.
“עָלַי עוֹד לָתֶת-לְךָ דְּבַר-מָה בִּשְׂכַר טִרְחָתְךָ”, רָטְנָה הָאִשָּׁה, “חַכֵּה-נָא רֶגַע, בִרְצוֹנִי לְהַלְעִיטְךָ נָזִיד, שֶׁטַעֲמוֹ יַעֲמֹד בְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ”. כָּכָה דִבְּרָה הָאִשָּׁה וַתִּשְׁרֹק שֵׁנִית. וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע שֵׁנִית קוֹל הֶחָלִיל בַּבָּיִת, וַיָּבוֹאוּ רִאשׁוֹנָה חֲזִירֵי-יָם רַבִּים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אָדָם, סִנּוֹרֵי-מְבַשְּׁלִים בְּמָתְנֵיהֶם וּמִתַּחַת לְאַבְנֵטָם בַּחֲשׁוֹת וְסַכִּינֵי-נִתּוּחַ, אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ בִקְפִיצָה סְנָאִיּוֹת לְבוּשׁוֹת סַרְבָּלִים כֻּלָּן, מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְרָאשֵׁיהֶן מִצְנְפוֹת קְטִיפָה מִצֶּבַע כְּרָתִי. אֵלֶּה הָיוּ, כְנִרְאֶה, עוֹזְרֵי שַׂר-הַטַּבָּחִים, כִּי הֵן טִפְּסוּ בִמְהִירוּת גְּדוֹלָה מְאֹד עַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים וַתְּבִיאֶנָה קְעָרוֹת וּמַחֲבוֹת, בֵּיצִים וְחֶמְאָה, קֶמַח, וִירָקוֹת שׁוֹנִים וַתִּשְׁפֹּתְנָה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח. וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הִתְהַלְּכָה בֵּין הַטַּבָּחוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהַנַּעַר רָאָה, כִּי מְטַפֶּלֶת הִיא מְאֹד בְּעֵסֶק הַבִּשּׁוּל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַתַּבְשִׁיל הָגוּן וְטוֹב לְמַאֲכָל. הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה וְעָלְתָה כְלַהַב לְמַעֲלָה וְהִרְתִּיחָה אֶת הַמַּיִם בַּקְּדֵרָה, רֵיחַ נָעִים מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר וּבְרֹאשׁ הָאִסְתַּלְגָּנִית שֶׁל הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם רָצָה הַזְּקֵנָה הֵנָּה וָהֵנָּה בְּלִי הֶרֶף, וּבְכָל פַּעַם שֶׁעָבְרָה לִפְנֵי הִכִּירָה, נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּסִּיר הַנָּפוּחַ וַתָּרַח בּוֹ בְחָטְמָהּ הָאָרֹךְ. עוֹד הַזְּקֵנָה עוֹשָׂה כֹה וָכֹה וְהַקְּדֵרָה הַתְּחִילָה מְבַעְבַּעַת וּמַעֲלָה קֶצֶף וְתִמְרַת-אֵד עָבֶה, וְהַקֶּצֶף שָׁטַף עַל גְּדוֹתֶיהָ וְיָרֵד עַל הָאֵשׁ. אָז הֵסִירָה הַזְּקֵנָה אֶת הַקְּדֵרָה מֵעַל הָאֵשׁ וַתְּמַלֵּא מִן הַנָּזִיד סֵפֶל כֶּסֶף וַתַּגִּישׁוֹ לִפְנֵי הַקָּטָן יַעֲקֹב.
“כֵּן, בְּנִי, כֵּן”, אָמְרָה, אֱכָל-נָא אֶת הַנָּזִיד הַזֶּה וְהָיָה לְךָ הַכֹּל, אֲשֶׁר מָצָאתָ בִּי לְטוֹב וְיָפֶה. גַּם טַבָּח מָהִיר תִּהְיֶה, אֲבָל יֶרֶק, לֹא, אֶת הַיֶּרֶק לֹא תִּמְצָא לְעוֹלָם, כִּי עַל-כֵּן נִפְקַד מְקוֹמוֹ בְסַּלָהּ שֶׁל אִמֶּךָ". הַנַּעַר לֹא הֵבִין לְדִבְרֵי הַזְּקֵנָה וְלֹא שָׂם לִבּוֹ לָהֶם, תַּחַת זֹאת נָתַן עֵינָיו בְּתֵאָבוֹן מְיוּחָד בַּמָּרָק, אֲשֶׁר עָרֵב מְאֹד לְחִכּוֹ. אִמּוֹ הָיְתָה עוֹשָׂה לוֹ מֵעֵת לְעֵת מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב, אֲבָל הֵם לֹא נָעֲמוּ לוֹ כָל כָּךְ. רֵיחַ בְּשָׂמִים וִירָקוֹת טוֹבִים עָלָה בְאַפּוֹ מִן הַמָּרָק, שֶׁהָיָה גַם מָתֹק גַּם חָמוּץ כְּאֶחָד וְחָרִיף מְאֹד. עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב וּמְגַמֵּא בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל אֶת הַלְּגִימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַנָּזִיד הַטּוֹב, וַחֲזִירֵי-הַיָּם הִדְלִיקוּ לְבוֹנָה עַרְבִית זַכָה, אֲשֶׁר הִתְנַדְּפָה בַחֶדֶר בְּתַבְנִית עֲנָנִים כְּחֻלִּים. הָעֲנָנִים הָאֵלּוּ הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִתְעַבֵּה, הָלֹךְ וְהִתְעַבֵּה וַיֵּרְדוּ לְמַטָּה וַיִּרְבְּצוּ עַל הָרִצְפָּה. רֵיחַ הַקְּטֹרֶת הִשְׁכִּיר אֶת הַנַּעַר וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה. כָּל עֲמָלוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׁנָה, אֲשֶׁר חֲטָפַתּוּ, הָיָה לַשָּׁוְא; פְּעָמִים אֲחָדוֹת הִתְעוֹדֵד וַיִּתְאַמֵּץ לָקוּם וְלָשׁוּב אֶל אִמּוֹ, וּלְסוֹף נָפַל אֲחוֹרַנִּית עַל הַסַּפָּה וַיִישָׁן.
ג.
חֲלוֹמוֹת מְשֻׁנִּים נִרְאוּ לוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה מַפְשִׁיטָה מִמֶּנּוּ אֶת בְּגָדָיו וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עוֹר סְנָאִית וְיָכֹל הוּא לְקַפֵּץ וּלְדַלֵּג כִּסְנָאִית. כְּאָח וְרֵעַ הוּא מִתְהַלֵּךְ עִם שְׁאָר הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם, שֶׁהָיוּ בְרִיּוֹת מְנֻמָּסִים וּבַעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת בְּיוֹתֵר, וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם בַּעֲבוֹדָתָם לְשָׁרֵת אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. בַּתְּחִלָּה הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ רַק בְּתוֹר מְגַהֵץ-נְעָלִים, זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי עָלָיו הָיָה לִמְשֹׁחַ בְּשֶׁמֶן אֶת קְלִפּוֹת הָאֱגוֹזִים, שֶׁמֵהֶם הָיוּ נַעֲשִׂים סַנְדָּלֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וּלְשַׁפְשְׁפָם עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק. מִפְּנֵי שֶׁבְּבֵית הוֹרָיו הָיוּ דוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה כָזוּ, הָיָה רָגִיל בָּהּ וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹתָהּ. מִקֵּץ שָׁנָה בְעֶרֶךְ – הוֹסִיף לַחֲלֹם – הִתְחִילוּ מְסַפְּחִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדוֹת יוֹתֵר נִכְבָּדוֹת; צָרִיךְ הָיָה בְיַחַד עִם עוֹד סְנָאִיּוֹת אֲחָדוֹת לָצוּד אֶת חִרְגֵי-הַחַמָּה וּלְאַחֵר שֶׁאָסְפוּ מֵהֶם דַּיָם, מָכְרָחִים הָיוּ לְנַפּוֹתָם בְּשֶׁבַע נָפוֹת, כִּי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה חָשְׁבָה אֶת חִגְרִי-הַחַמָּה לְדָבָר הֲכִי דַק, וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה יְכֹלָה לִלְעֹס, כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ בְּפִיהָ אַף שֵׁן אַחַת, צִוְּתָה לֶאֱפוֹת לָהּ לֶחֶם מִן הַחֲרָגִים הַלָּלוּ.
לִתְקוּפַת עוֹד שָׁנָה אַחַת שָׂמוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעֲבָדִים שֶׁהָיוּ אוֹגְרִים בִּשְׁבִיל הַזְּקֵנָה אֶת מֵי-הַשְּׁתִיָּה. לֹא שֶׁחָפְרוּ גֶבֶא אוֹ שֶׁהִצִּיגוּ בֶחָצֵר חָבִית, לְמַעַן יִקָּווּ אֵלֶיהָ מֵי-הַגֶּשֶׁם; לֹא, הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּאוֹפֶן יוֹתֵר מְשֻׁבָּח: הַסְּנָאִיּוֹת וְגַם יַעֲקֹב בְּתוֹכָן הָיוּ צְרִיכוֹת לִשְׁאֹב בִּקְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-לוּז אֶת הַטַּל מִתּוֹךְ גְּבִיעֵי הַשּׁוֹשַׁנִים וְזֶה הָיָה מִשְׁתֶּהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה מַרְבָּה לִשְׁתּוֹת, הָיְתָה עֲבוֹדָתָם שֶׁל שׁוֹאֲבֵי-הַמַּיִם קָשָׁה מְאֹד. אַחֲרֵי עֲבוֹר עוֹד שָׁנָה הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבַּיִת פְּנִימָה. עָלָיו הָיְתָה מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה לְנַקּוֹת אֶת הָרְצָפוֹת, וּלְפִי שֶׁהָרְצָפוֹת הָיוּ כֻלָּן זְכוּכִית טְהוֹרָה, שֶׁכָּל נְשִׁימָה קַלָּה הָיְתָה מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהּ קָשְׁתָה עָלָיו הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת עַד מְאֹד. צָרִיךְ הָיָה לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בְמִבְרָשׁוֹת וְלִקְשֹׁר בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת אֶל הָרַגְלַיִם וּלְהַחֲלֵק בָּהֶן עַל גַּבֵּי הָרְצָפוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית הֶעֱלוּהוּ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה בַּמִּטְבָּח, זוֹ הָיְתָה שֵׁרוּת שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ רַק אַחֲרֵי בְחִינָה אֲרֻכָּה. יַעֲקֹב הִתְחִיל בְּמִשְׂרַת עוֹזֵר-הַטַּבָּח וְנִתְעַלָּה עַד לְמַעֲלַת אוֹפֶה-פַּשְׁטִידוֹת, וְהוּא הִשִּׂיג מְהִירוּת וְהִתְמַחוּת וְהִשְׁתַּלֵּם כָּל כַּךְ בְּכָל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַמִּטְבָּח, שֶׁלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיָה מִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ. הַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר קָשִׁים, פַּשְׁטִידוֹת בְּנוֹת מָאתַיִם אֵיסֶנְצִיּוֹת, נְזִידֵי-יֶרֶק מָרְכָּבִים מִכָּל מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – אֶת הַכֹּל לָמַד, הַכֹּל יָדַע לַעֲשׂוֹת בְּאוֹפֶן קַל וְנָעִים לָחֵיךְ.
כָּכָה עָבְרוּ עָלָיו עֶרֶךְ שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. פַּעַם אַחַת אַחֲרֵי חָלְצָה אֶת סַנְדָּלֶיהָ מִקְּלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ וְאַחֲרֵי לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת מִשְׁעַנְתָּהּ וְאֶת סַּלָהּ עַל-מְנָת לָצֵאת הַחוּצָה, צִוְתָה עָלָיו לִמְרֹט נוֹצוֹת תַּרְנְגֹלֶת, לְמַלְּאוֹתָהּ יְרָקוֹת וְלִצְלוֹתָהּ עַל-גַּבֵּי גֶחָלִים עַד אֲשֶׁר תִּצְטַמֵּק יָפֶה-יָפֶה וְהָיְתָה לָהּ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם בְּשׁוּבָהּ. וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צֻוָּה עַל-פִּי כָל כְּלָלֵי תּוֹרַת-הַבִּשּׁוּל: שָׁחַט אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, שְׁלָקָהּ בְּרוֹתְחִים, מָרַט נוֹצוֹתֶיהָ בִמְהִירוּת נִפְלָאָה, אַחֵר גָּרֵד אֶת עוֹרָהּ וְשִׁפְשְׁפוֹ וְקִרְצְפוֹ הָדֵק הֵיטֵב וּבָאַחֲרוֹנָה הוֹצִיא אֶת קִרְבָּהּ. אַחֲרֵי גָמְרוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִתְחִיל אוֹסֵף אֶת הַיְרָקוֹת, בִּכְדֵי לְנַקּוֹתָם וּלְמַלְּאוֹת בָּהֶם אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, וַיְהִי בְּבוֹא יַעֲקֹב אַל חָדַר הַיְרָקוֹת, וַיִּמְצָא אָרוֹן בָּנוּי בַקִּיר, אֲשֶׁר לֹא רָאָהוּ מִקּוֹדֶם, וְדֶלֶת הָאָרוֹן פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָאָרוֹן, לִרְאוֹת מַה נִּמְצָא בוֹ, וַיִּתְפַּלֵּא מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הוּא מָלֵא סַּלִים מִסַּלִים שׁוֹנִים. רֵיחַ נָעִים נָדַף מִן הַסַּלִים וְעָלָה בְאַפּוֹ. וַיִּפְתַּח יַעֲקֹב אֶת אַחַד הַסַּלִים וַיִּמְצָא בוֹ יֶרֶק מְשֻׁנֶּה בְמַרְאֵהוּ וּבְצִבְעוֹ, הַקֶּלַח וְהֶעָלִים הָיוּ מִצֶבַע כָּחֹל-יְרַקְרַק וּמִמַּעַל לָהֶם פֶּרַח קָטָן בַּעַל גַּוָּן בּוֹעֵר כָּאֵשׁ וְשָׂפָה לוֹ מִצֶּבַע כָּתֹם.
וְיִתְבּוֹנֵן יַעֲקֹב בְּשׂוּם-לֵב אֶל הַפֶּרַח וַיָּרַח בּוֹ, וַיִּזְכֹּר, כִּי הָרֵיחַ הָעוֹלֶה מִמֵּנוּ הוּא אוֹתוֹ הָרֵיחַ, שֶׁנָּדַף מִן הַנָּזִיד, אֲשֶׁר הִלְעִיטָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֲבָל הָרֵיחַ הַזֶּה הָיָה כֹה חָזָק, עַד כִּי הוּא הִתְחִיל מִתְעַטֵּשׁ. פְּעָמִים אֲחָדוֹת זוּ אַחֵר זוּ הִתְעַטֵּשׁ הַנַּעַר וְחָזַר וְהִתְעַטֵּשׁ וּמִתּוֹךְ עִטּוּשׁ הֵקִּיץ מִשְּׁנָתוֹ.
וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ וַיַּבֵּט סְבִיבוֹתָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה בַחֲדַר הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וַיִּקְרָא בְתִמָּהוֹן: “כַּמָּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל חֲלוֹם! יָכֹל הָיִיתִי לְהִשָּׁבַע, כִּי הָיִיתִי בֶאֱמֶת סְנָאִית נִבְזָה, רֵעַ לַחֲזִירֵי-יָם וּשְׁאָר מִינֵי שֶׁרֶץ וְיַחַד עִם זֶה נַעֲשֵׂיתִי טַבָּח גָּדוֹל. מַה תִּשְׂחֵק אִמִּי כְּשֶׁאֲסַפֵּר לָהּ אֶת חֲלוֹמִי! אֲבָל הַיּוֹם לֹא תִּקְצֹף עָלֵי עַל כִּי יָשַׁנְתִּי בְּבֵיִת אִשָּׁה זָרָה, תַּחַת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲזֹר לָהּ בַּשׁוּק?” הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לְבַב הַנַּעַר בְמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים וַיְמֲהֵר וַיָּקֶם מִן הַסַּפָּה, בְּחֶפְצוֹ לָצֵאת, אוּלָם אֲבָרָיו עֲדַיִן הָיוּ קָשִׁים מֵחֲמַת שֵׁנָה וּבְיִחוד קָשֶׁה הָיָה עָרְפּוֹ, עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהָנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְכֹה הָיָה שְׁכוּר שֵׁנָה, עַד כִּי בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נִתְקַל חָטְמוֹ בְכִסֵּא אוֹ בְקִּיר הַחֶדֶר, וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּהָפְכוֹ רֹאשׁוֹ בְחִפָּזוֹן, הִתְנַגֵּף חָטְמוֹ בַמְּזוּזָה. הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם רָצוּ אַחֲרָיו בְּקוֹל יִבּוּב, כְּאִלּוּ חָפְצוּ לְלַוֹּתוֹ; הוּא גַם זִמֵּן אוֹתָם לָלֶכֶת עִמּוֹ, בִּהְיוֹתוֹ עוֹמֵד כְּבָר בְּפֶתַח הַבָּיִת, כִּי נֶחֱמָדִים הָיוּ הַיְצִירִים הַפְּעוּטִים הָאֵלֶּה לְמַרְאֶה, אֲבָל הֵם מִהֲרוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְלִסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶם עַד כִּי קוֹל יִבּוּבָם נִשְׁמַע לוֹ עוֹד רַק מֵרָחוֹק.
ד.
רֶבַע הֵעִיר, אֲשֶׁר הֵבִיאָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה שָׁמָה הָיָה בַקָּצֶה הַיּוֹתֵר רָחוֹק, עַד כִּי בְקֹשִׁי עָלָה לוֹ לִמְצֹא בָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אִמּוֹ. גַּם הָיוּ הָרְחוֹבוֹת מְלֵאִים הֲמוֹן אָדָם רַב, אֲשֶׁר סָבְבוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה דוֹמֶה לוֹ, גַּמָּד אֶחָד וְקָרְאוּ אַחֲרָיו: “רְאוּ אֶת הַנַּנָּס הַמְּנֻוָּל! מֵאַיִן הוּא בָא? הוֹ, מָה אָרֹךְ חָטְמוֹ, מֶה עָקוּם רֹאשׁוֹ, הַדָּבוּק אֶל כְּתֵפָיו, וְכַפּוֹת יָדָיו מַה מְכֹעָרוֹת הֵן!” אִלּוּ הָיָה לוֹ פְנָאי, הָיָה גַם הוּא רָץ אַחֲרָיו, כִּי אוֹהֵב הָיָה מְאֹד לִרְאוֹת עֲנָקִים וְגַמָּדִים וּמַלְבּוּשִׁים זָרִים וְיִקְרֵי הַמְּצִיאוּת.
אוּלָם בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיָה מְמַהֵר לָשׁוּב אֶל אִמּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַשּׁוּק, מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת שָׁם בִּמְקוֹמָהּ הָרָגִיל בֵּין סַּלֶּיהָ הַמְּלֵאִים פֵּרוֹת וִירָקוֹת. כְּנִרְאֶה, לֹא אָרְכָה שְׁנָתוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי אִמּוֹ הָיְתָה עֲגוּמָה מְאֹד, כִּי לֹא קָרְאָה לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים לָסוּר אֵלֶיהָ לִקְנוֹת אֶת סְחוֹרָתָהּ, אֶלָּא רֹאשָׁהּ הָיָה מוּנָח בֵּין בִּרְכֶּיהָ, וּכְשֶׁהִקְרִיב לָבֹא, נִרְאָה לוֹ, כִּי פָנֶיהָ הִלְבִּינוּ יוֹתֵר מִדָּי. מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת, שֶׁהָה אֵיזֶה זְמָן, אַחֲרֵי-כֵן מָצָא אֶת לִבּוֹ, וַיִּתְגַנֵּב חֶרֶשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ וַיַּנַּח אֶת יָדוֹ בְאַהֲבָה עַל זְרוֹעָהּ וַיֹּאמַר: מַה לָךְ אִמָּא? כּוֹעֶסֶת אַתְּ עָלָי? הָאִשָּׁה הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ אֵלָיו וּמִיַּד נִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ וַתִּקְרָא בְקוֹל זְוָעָה.
“מַה חֶפְצְךָ, גַּמָּד מְנֻוָּל? סוּר מֵעָלַי, לֹא אוּכַל הֲתוּלִים כָּאֵלֶּה”. “אִמָּא, מֶה הָיָה לָךְ?” שָׁאַל יַעֲקֹב נִדְהָם.
“מִפְּנֵי מָה אַתְּ מְשַׁלַּחַת אֶת בְּנֵךְ מֵעַל פָּנַיִךְ? הַאִם חוֹלָה אַתְּ?”
“הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, לֵךְ לְדַרְכֶּךָ!” עָנְתָה חַנָּה בָחֳרִי-אָף. אָנֹכִי לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ בְעַד תַּעְתּוּעֶיךָ, קַח וָלֵךְ! מָשְׁחַת הַמַּרְאָה!"
“אֲבָל, אֱלֹהִים שָׁלַל מִמֶּנָּה אֶת אוֹר שִׂכְלָהּ!” הִתְעַצֵּב הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ. “מָה אֶעֱשֶׂה לָהּ, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּיתָהּ? אִמָּא, אִמָּא, רַב לָךְ לְדַבֵּר דִּבְרֵי רוּחַ, שְׂאִי עֵינַיִךְ וּרְאִי, הֲלֹא אֲנִי בְנֵךְ יַעֲקֹב”.
“הַדָּבָר כְּבָר עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!” קָרְאָה חַנָּה בִּפְנוֹתָהּ אֶל שְׁכֶנְתָּהּ. רְאִי-נָא אֶת הַנַּנָּס הַמְכֹעָר הַזֶּה. הַמְּעַט מִמֶּנוּ כִי הוּא מַבְרִיחַ מִמֶּנִּי אֶת כָּל קוֹנַי, כִּי עוֹד יָעֹז לִשְׂחַק לַאֲסוֹנִי וּלְהַחֲלִיט, כִּי בְנִי הוּא, בְּנִי יַעֲקֹב. הוֹ, עַז-פָּנִים!"
כִּשְׁמֹעַ הַשְּׁכֵנוֹת אֶת דִּבְרֵי חַנָּה, שֶׁנִּזְרְקוּ מִפִּיהָ בְכַעַס גָּדוֹל, וַתָּקוֹמְנָה כֻלָּן וַתִּתְמַלֶּאנָה יַחַד עַל הַנַּעַר בַּחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים וְקוֹלִי-קוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר יָכְלוּ – וּנְשֵׁי הַשּׁוּק, כְּנוֹדָע, מֻמְחוֹת הֵן בִּמְלָאכָה זוֹ – וַתְּשַׁחֵרְנָה אוֹתוֹ מוּסָר עַל לַעֲגוֹ לְצָרָתָהּ שֶׁל חַנָּה, אֲשֶׁר בְּנָהּ הַנֶּחֱמָד גֻנַּב מִמֶּנָּה לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים וַתֹּאמַרְנָה לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וּלְהַרְאוֹת לוֹ אֶת נַחַת צִפָּרְנֵיהֶן, אִם לֹא יְמַהֵר לַעֲזֹב אֶת הַשּׁוּק.
וְיַעֲקֹב הַמִּסְכֵּן עָמַד מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לְדִבְרֵי הַנָּשִׁים, מִבְּלִי דַעַת מַה לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתָם. הֲלֹא זֶה הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לוֹ, הָלַךְ עִם אִמּוֹ אֶל הַשּׁוּק כְּדַרְכּוֹ יוֹם-יוֹם, עָזַר לָהּ לְסַדֵּר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אֶל בֵּיתָהּ וְיֹאכַל שָׁם מְעַט מָרָק וַיְנַמְנֵם קְצָת וְעַתָּה כְבָר שָׁב, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אוֹמֶרֶת אִמּוֹ וְהַשְׁכֵנוֹת עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, כִּי לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים הָיָה הַדָּבָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּרְאוּ לוֹ גַּמָּד מְנֻוָּל! מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לוֹ? – אַחֲרֵי רוֹאוֹ, כִּי אִמּוֹ הֵסֵבָּה אֶת עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ וְלֹא תַּחְפֹּץ עוֹד לִרְאוֹתוֹ, הִתְחִיל בּוֹכֶה מֵרוֹב צַעַר וַיְמַהֵר וַיַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ וַיֵּרֶד אֶל קְצֵה הָרְחוֹב, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה אָבִיו טוֹלֵא נְעָלִים. “אָסוּרָה-נָא וְאֶרְאֶה”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, “אִם גַּם אַבָּא לֹא יַכִּירֵנִי; אֶעֶמְדָה-נָא מֵאַחֲרֵי דֶלֶת חֲנוּתוֹ וַאֲדַבְּרָה עִמּוֹ מִשָּׁם”. הָרַצְעָן, שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בַעֲבוֹדָתוֹ, לֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ כְלָל; אוּלָם כְּשֶׁהֵעִיף בְּמִקְרֶה אֶת מַבָּטוֹ אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת, הִפִּיל אֶת הַנַּעַל, הַחוּט הַמְּזֻפָּף וְהַמַּרְצֵעַ מִיָּדוֹ אַרְצָה וַיִּקְרָא בְּבֶהָלָה: אֵי שָׁמַיִם, מַה זֹּאת, מַה זֹּאת!
"רַמְשָׁא טָבָא, אֻמָּן! אָמַר יַעֲקֹב בְּהִכָּנְסוֹ כֻּלּוֹ אֶל הֶחָנוּת. “מַה שְּׁלוֹמְךָ?” “בִּישׁ, בִּישׁ, אֲדוֹנִי הַקָּטָן, עָנָה לוֹ אָבִיו לְתִמִהוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי גַם הָאָב לֹא הִכִּירוֹ, כְנִרְאֶה. עִסְקִי אֵינוֹ מַצְלִיחַ כִּדְבָעִי. אֲנִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, עוֹד מְעַט וְאַזְקִין וְלָקַחַת לִי עוֹזֵר אֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת”. “הַאֵין לְךָ בֵּן, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לְךָ לְעֵזֶר כְּשֶׁתָּבֹא בַיָּמִים?” הוֹסִיף יַעֲקֹב לַחֲקֹר. “בֵּן אֶחָד הָיָה לִי וְיַעֲקֹב קָרְאוּ לוֹ, וְאִלּוּ הָיָה עַתָּה עִמָּדִי, אָז כְּבָר הָיָה בֶּן עֶשְׂרִים. גְּבַהּ קוֹמָה הָיָה וְחָסֹן כָּאַלּוֹן, מָהִיר וְחָרִיף, וּבְוַדַּאי הָיָה תּוֹמֵךְ בְּיָדִי בְּמִדָּה הֲגוּנָה. הָאָח, אֵיזֶה רֶוַח הָיָה לִי אָז! עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה כְבָר הִתְגַּבֵּר בִּזְרִיזוּתוֹ וּבְיִתְרוֹן הֶכְשֵׁרוֹ וּכְבָר הָיָה בָקִי קְצָת בְּאֻמָּנוּת, גַּם יָפֶה הָיָה וְנֶחֱמָד לְמַרְאֶה; הוּא הָיָה מוֹשֵׁךְ אֵלַי בְּלִי סָפֵק קוֹנִים טוֹבִים, עַד כִּי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ עוֹד לִטְלֹא נְעָלִים בָּלוֹת וְהָיִיתִי תוֹפֵר רַק חֲדָשׁוֹת! וְאוּלָם כַּךְ הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם!”
“וְאַיֵּה בִנְךָ?! שְׁאַל עַתָּה יַעֲקֹב אֶת אָבִיו בְּקוֹל רוֹעֵד. “אֱלֹהִים יוֹדֵעַ”, עָנָה הָאָב; לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים, כֵּן, לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים בְּעֵרֶךְ הָיָה הַדָּבָר, גֻנֹב גֻנַב מֵאִתָּנוּ בַּשּׁוּק”.
“לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים?” קָרָא יַעֲקֹב בַּחֲרָדָה, “כֵּן הוּא, אֲדוֹנִי הַקָּטָן. זְכוּרַנִי, כְּאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר זֶה עַתָּה, אֵיךְ שָׁבָה אִשְׁתִּי מִן הַשּׁוּק, כְּשֶׁהִיא בוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת וְעַל שְׁאֵלָתִי סִפְּרָה לִי, כִּי הַנַּעַר הָלַךְ וְלֹא שָׁב כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכִי חָקְרָה וְדָרְשָׁה אַחֲרָיו בְּכָל מָקוֹם וַתְּבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. אָנֹכִי חָזִיתִי זֹאת מֵרֹאשׁ וְכַמָּה פְּעָמִים הִזְהַרְתִּיהָ, כִּי סוֹף-סוֹף יָבֹא לִידֵי כָךְ. יַעֲקֹב הָיָה יְפֵה מַרְאֶה, זֹאת אֵין לְכַחֵד, וְאִשְׁתִּי הָיְתָה מִתְגָּאָה בוֹ, וְנָעִים הָיָה לָהּ לִשְׁמֹעַ, כְּשֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ. הִיא הָיְתָה שׁוֹלַחַת אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְבָתֵּי הָעֲשִׁירִים לְהָבִיא לָהֶם פֵּרוֹת וִירָקוֹת. עַל זֶה לֹא הָיִיתִי מַקְפִּיד; כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה הַנַּעַר נִכְנָס אֵלָיו רֵיקָם, הָיָה יוֹצֵא מִמֶנּוּ מָלֵא וּמְסֻבָּל בְּמַתָּנוֹת. וְאוּלָם הִשָּׁמְרִי לָךְ – אָמַרְתִּי לָהּ – הָעִיר גְּדוֹלָה וַאֲנָשֶׁיהָ רָעִים וַחֲטָאִים, לְאַט לִי בַנַּעַר בְּיַעֲקֹב. וְכַאֲשֶׁר נִבֵּאתִי, כֵּן הָיָה. פַּעַם אַחַת בָּאָה אִשָּׁה זְקֵנָה מְנֻוֶּלֶת אֶל הַשּׁוּק, מְתַגֶּרֶת עִם אִשְׁתִּי בִּדְבַר מִקְחֵי פֵרוֹת וִירָקוֹת וְלִבְסוֹף קוֹנָה הִיא סְכוּם כֹּה רַב, שֶׁאֵינָהּ יְכֹלָה בְעַצְמָהּ לְשֵׂאתוֹ, אִשְׁתִּי טוֹבַת הַלֵּב שׁוֹלַחַת עִמָּהּ אֶת הַנַּעַר אֶל בֵּיתָהּ – וְלֹא יָסְפָה לִרְאוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.
“וּמֵאָז וְעַד עַתָּה כְּבָר עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים?” “שֶׁבַע שָׁנִים תִמָּלֶאנָה בָאָבִיב הַבָּא, עָשִׂינוּ הַכְרָזוֹת, חִזַּרְנוּ עַל כָּל בָּתֵּי הָעִיר וְשָׁאַלְנוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵיהֶם. בֵּינֵיהֶם הָיוּ רַבִּים, אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת הַנַּעַר פָּנִים אֶל פָּנִים וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ וְהֵם עָזְרוּ לָנוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, אֲבָל הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא. גַּם אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר קָנְתָה אֶת הַיְּרָקוֹת, לֹא רָאָה אִישׁ; רַק אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה אָמְרָה: אֵין זֹאת כִּי אִם הַפֵיאָה הָרָעָה יַרְקָא, הַבָּאָה אַחַת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה אֶל הָעִיר לִקְנוֹת דְּבָרִים שׁוֹנִים הִיא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר לָקְחָה אֶת הַנַּעַר עִמָּהּ אֶל בֵּיתָהּ”.
כֹּה דִבֵּר הָאָב וּמִדֵי דַבְּרוֹ לֹא חָדַל לְהַכּוֹת בַּפַּטִּישׁ עַל גַבֵּי נְעָלָיו וְלִמְשֹׁךְ אֶת הַחוּט הַזָפוּת בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָז אוֹרוּ עֵינֵי הַנַּעַר וַיֵּדַע אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָאִשָּׁה הָרָעָה, אָז הֵבִין, כִּי כָל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו, לֹא הָיָה בְמַרְאֵה הַחֲלוֹם, וְרַק בֶּאֱמֶת עָבַד אֶת הַפֵיאָה הַמַּרְשַׁעַת שֶׁבַע שָׁנִים בְּתוֹר סְנָאִית. קֶצֶף וְצַעַר מִלְּאוּ אֶת לְבַב יַעֲקֹב, עַד כִּי חִשַׁב לְהִתְפַּקֵּעַ. שֶׁבַע שְׁנוֹת נְעוּרָיו גָּנְבָה מִמֶּנּוּ הַזְּקֵנָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ כָל מְאוּמָה. אִם לָמַד לְשַׁפְשֵׁף וּלְגַהֵץ נְעָלִים שֶׁל אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ, אִם יָדַע לְנַקּוֹת רִצְפָּה שֶׁל זְכוּכִית, אִם חֲזִירֵי-הַיָּם גִלּוּ לוֹ אֶת כָּל סוֹדוֹת הַמִּטְבָּח, הֲזֶה הָיָה חֶלְקוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ? עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמְהַרְהֵר עַל-דְּבַר גּוֹרָלוֹ, וְהִנֵּה פִתְאֹם פָּנָה אֵלָיו הָרַצְעָן בִּשְׁאֵלָה: “אוּלַי תִקְנֶה דְבַר-מָה מִסְּחוֹרָתִי, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר! הֲרֵי סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים וַהֲרֵי – הוֹסִיף בִּשְׂחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו – נַרְתִּיק לְחָטְמֶךָ”.
“מַה לְּךָ וּלְחָטְמִי?” שָׁאַל יַעֲקֹב, לָמָּה לִי לְשִׂימוֹ בְנַרְתִּיק?" “נוּ”, הֵשִׁיב הָרַצְעָן, "אִישׁ אִישׁ וְטַעֲמוֹ; וְאוּלָם זֹאת אוּכַל לְהַגִּיד לְךָ: אִלּוּ הָיָה לִי אַף נוֹרָא כָזֶה, הָיִיתִי מַזְמִין לִי בִשְׁבִילוֹ נַרְתִּיק שֶׁל עוֹר-לַכָּה וַרְדִּי “רְאֵה-נָא, אָדוֹן צָעִיר, הִנֵּה פֹּה תַחַת יָדִי חֲתִיכַת עוֹר יָפָה; כְּמוּבָן, דָּרוּשׁ יִהְיֶה לְנַרְתִּיק כָּזֶה לְפָחוֹת אַמָּה, אֲבָל אָז הָיִיתָ יוֹדֵעַ, כִּי שׁוּם דָּבָר לֹא יִגַּע בְחָטְמְךָ לְרָעָה, בְּעֵת אֲשֶׁר עַתָּה, בָטוּחַ אֲנִי בָזֶה, הִנְּךָ נִתְקָל בְּחָטְמְךָ בְּכָל דֶּלֶת וּמְזוּזָה, בְּכָל עֲגָלָה, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵר לְפָנֶיהָ”.
כְּבוּל עֵץ עָמַד הַנַּעַר מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר מֵרוֹב פָּחַד. הוּא הֶעֱבִיר אֶת כַּף יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וַיִוָכַח לָדַעַת, כִּי הוּא הָיָה עָבֶה מְאֹד וְאָרְכּוֹ – טְפָחַיִם. הַזְּקֵנָה עִבְּרָה אֵיפוֹא גַּם אֶת צוּרָתוֹ, עַד כִּי אִמּוֹ לֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר קָרְאוּ אַחֲרָיו מָלֵא: נַנָּס מְנֻוָּל! אֻמָּן!" אָמַר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו בִּדְמָעוֹת עַל עֵינָיו, “הַאֵין לְךָ רְאִי לְהִשְׁתַּקֵּף בּוֹ?”
“אָדוֹן צָעִיר” עָנָה אָבִיו בִּרְצִינוּת, “קְלַסְתֵּר פָּנֶיךָ אֵינוֹ עָשׂוּי לְמַלְּאוֹתְךָ שַׁחְצָנוּת וְאֵין לְךָ כָּל סִבָּה לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה בְּבָבוּאָה שֶׁלָּךְ. אַל לְךָ לְהִתְרַגֵּל בָּזֶה; אֵצֶל אָדָם שֶׁכָּמוֹךָ הֶרְגֵל כָזֶה מְעוֹרֵר פָּשׁוּט גִּחוּךְ”.
“בְּבַקָּשָׁה, תֶּן-לִי לְהִשְׁתַּקֵּף בָּרְאִי”, קָרָא הַקָּטָן. “הַאֲמִינָה לִי, אֵין זֶה מֵרוֹב יְהִירוּת!” “חֲדַל מִמֶּנִּי, אֵין לִי רְאִי. לְאִשְׁתִּי הָיָה רְאִי קָטָן, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיפֹה טָמְנָה אוֹתוֹ, אוּלָם אִם חָפֵץ אַתָּה דַּוְקָא לְהִתְרָאוֹת בַמַּרְאָה, לֵךְ אֶל הַסַּפָּר אוּרִיָה הַיּוֹשֵׁב שָׁם מֵעֵבֶר הָרְחוֹב. שָם תִּמְצָא רְאִי גָדוֹל פִּי שְׁנַיִם מֵרֹאשְׁךָ וְהִסְתַּכַּלְתָּ בּוֹ דַּיֶּךָ. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם!”
וְלֹא הִסְפִּיק אָבִיו לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ בִדְחִיפָה קַלָּה מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרָיו וַיָּשָׁב אֶל מְלַאכְתּוֹ.
ה.
עָצוּב וּנְכֵה-רוּחַ הָלַךְ יַעֲקֹב אֶל אוּרִיָה הַסַּפָּר, אֲשֶׁר יָדַע עוֹד מִיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "שָׁלוֹם לְךָ אוּרִיָה. עֲשֵׂה-נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְתֵן אוֹתִי לְהִסְתַּכֵּל בָּרְאִי, אֲשֶׁר לְךָ בַּחֲנוּתֶךָ. “הֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ, קָחֵהוּ וּרְאֵה בוֹ כְאַוַּת נַפְשֶׁךָ”, אָמַר הַסַּפָּר בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו לְהִסְתַּפֵּר מִלְּאו גַּם הֵם שְׂחוֹק פִּיהֶם, "הִנְךָ עוּל-יָמִים נֶחֱמָד
[חסר עמוד]
אִם עָלְתָה לָהּ לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְמַעֵט אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הִנֵּה לְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ לֹא יָכְלָה. זֹאת הִרְגִּישׁ הַנַּעַר בְּהַרְגָּשָׁה פְּנִימִית, כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו וְרִגְשׁוֹתָיו עַתָּה לֹא הָיוּ עוֹד, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים. לֹא, דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי הֶחְכִּים בְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן וְדַעְתּוֹ הִתְיַשְּׁבָה עָלָיו, הוּא לֹא הִצְטָעֵר עַל אָבְדָן יָפְיוֹ, לֹא הִתְעַצֵּב עַל עִבּוּר צוּרָתוֹ, רַק עַל זֶה הָיָה דָוָה לִבּוֹ, שֶׁהוּא גֹרַשׁ מִבֵּית אָבִיו בְּחֶרְפָּה כְּכֶלֶב וְעַל-כֵּן הֶחֱלִיט לְנַסּוֹת עוֹד פַּעַם אַחַת לְהִתְוַדֵּעַ אֶל אִמּוֹ.
וַיָּשָב יַעֲקֹב אֶל הַשּׁוּק וַיְבַקֵשׁ אֶת אִמּוֹ לְהַטּוֹת אָזְנֶיהָ לִדְבָרָיו וְלִשְׁמֹעַ בִּמְנוּחָה אֵת אֲשֶׁר יְסַפֵּר לָהּ. וַיַּזְכֵּר יַעֲקֹב אֶת אִמּוֹ אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הָלַךְ עַל-פִּי פְקֻדָּתָהּ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וַיְחַדֵּשׁ בְזִכְרוֹנָהּ כָּל מִקְרֶה קָטָן וְגָדוֹל, שֶׁקָרָה לוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, וְאַחֲרֵי-כֵן סִפֵּר לָהּ, כִּי עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים אֶת הַפֵיאָה בְּתוֹר סְנָאִית וְכִי הִיא שִׁנְּתָה אֶת מַרְאֵהוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַטִּיחַ דְּבָרִים נֶגְדָּהּ. וַתִּתְפַּלֵּא אִמּוֹ לְשֵׁמַע סִפּוּרוֹ וְלֹא יָדְעָה מַה לַּחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתוֹ: כָּל אֲשֶׁר סִפֵּר-לָהּ מִימֵי יַלְדוּתוֹ הָיָה מְכֻוָּן אֶל הָאֱמֶת, אוּלָם כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהּ, כִּי הוּא חַי שֶׁבַע שָׁנִים בְּתוֹר סְנָאִית, הִתְחִיל הַחֲשָׁד מִתְגַּנֵּב אֶל לִבָּה וַתִּקְרָא: “שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, אֵין פֵיאוֹת בָּעוֹלָם”, וְלֹא חָפְצָה הָאֵם לִרְאוֹת עוֹד אֶת פָּנָיו, כִּי בוֹז בָּזָה לַגַּמָּד הַמְכֹעָר וְלֹא הֶאֱמִינָה, כִּי בְנָהּ הוּא, וַיְהִי כַאֲשֶׁר הֵצִיק לָהּ הַנַּעַר בִּדְבָרָיו עַד מְאֹד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה בְלִבָּהּ, אֵלֵךְ וְאִמָּלֵךְ בְּבַעֲלִי וְאֶשְׁמַע מַה בְּפִיו; וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה כֵן עָשְׂתָה: צָבְרָה אֶת יְרָקוֹתֶיהָ אֶל הַכֵּלִים, וַתַּעֲמֹס אוֹתָם עַל שִׁכְמָהּ וַתְּצַו לְיַעֲקֹב לָלֶכֶת עִמָּה. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיָּשׁוּבוּ אֶל חֲנוּת הָרַצְעָן.
“שְׁמַע-נָא”, אָמְרָה הָאִשָּׁה אֶל בַּעֲלָהּ, הָאִישׁ הַזֶּה מַחֲלִיט, כִּי הוּא בְנֵנוּ יַעֲקֹב. הוּא סִפֵּר לִי כָּל פְּרָטֵי הַדָּבָר, אֵיךְ גֻּנַּב מֵאִתָּנוּ לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים, וְהוֹסִיף, כִּי פֵיאָה אַחַת הִקְסִימָה אוֹתוֹ. “הוּא סִפֵּר לָךְ כָּל זֹאת?” נִכְנַס הָרַצְעָן לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ בְּכָעַס. "זֶה לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה סִפַּרְתִּי אֲנִי לוֹ אֶת הַכֹּל, וְעַתָּה הוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׁטֶּה בָּהּ! הַמְתֵּן, רֵיקָא! הִנְּךָ אוֹמֵר, כִּי הַקְסֵם הִקְסִימוּ אוֹתְךָ, אֲנִי אֲפַשֵּׁר אֶת קְסָמֶיךָ? וּבְדַבְּרוֹ לָקַח צְרוֹר רְצוּעוֹת, אֲשֶׁר גָּזַר לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים, וַיִּקְרַב אֶל יַעֲקֹב וַיַּכֵּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רַבָּה, עַד כִּי צָוַח בְּקוֹל גָּדוֹל מֵרוֹב כְּאֵב וּבָאַחֲרוֹנָה בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ.
בָּעִיר הַהִיא, כְּמוֹ בְהַרְבֵּה עָרִים אֲחֵרוֹת, לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים רַחֲמָנִים, שֶׁיִּהְיוּ חוֹמְלִים עַל אֻמְלָל, שֶׁהוּא בְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת גַּם מְגֻחָךְ קְצָת. וְזוֹ הָיְתָה הֵסִּבָּה, שֶׁהַגַּמָּד נִשְׁאַר כָּל הַיּוֹם בְּלִי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּבָעֶרֶב הָיָה צָרִיךְ לִבְחֹר לוֹ לִמְקוֹם לִינָה מֵעֲלוֹת בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּשׁוֹת וְהַקְּרִירוֹת.
וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵעִירוּ אֶת יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, הִתְחִיל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת, בַּמֶּה יְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ בֶּעָתִיד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבִיו וְאִמּוֹ דָחוּהוּ בִשְׁתֵּי יְדֵיהֶם. הוּא בָזָה בְּעֵינָיו לְשַׁמֵּשׁ בְּתוֹר שֶׁלֶט לְסַפָּר, גַּם לֹא חָפֵץ לְהִשָּׂכֵר לְמוּקְיוֹן וּלְהֵרָאוֹת בְּעַד תַּשְׁלוּמַי כֶסֶף; מַה נִּשְׁאַר לוֹ אֵיפוֹא לַעֲשׂוֹת? עוֹדֶנוּ יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר, וְהִנֵּה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ סְנָאִית לָמַד לָדַעַת עַל בּוּרְיָה אֶת תּוֹרַת הַבִּשּׁוּל. הוּא יָכֹל בְּצֶדֶק לְקַוּוֹת, כִּי יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהִתְחָרוֹת עִם טַבָּח מָהִיר וְזָרִיז, וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת אֻמָּנוּתוֹ קַרְדֹם לַחְפֹּר בּוֹ.
ו.
אַךְ יָצָא הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ וְהַשּׁוּק נִמְלָא הֲמוֹן אָדָם, נִכְנָס יַעֲקֹב רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּית-הַתְפִלָּה לְהִתְפַּלֵּל, אַחֲרֵי-כֵן יָצָא לְדַרְכּוֹ. הַדֻּכָּס, אֲדוֹן הָאָרֶץ, הָיָה בַעַל-הֲנָאָה מְפֻרְסָם, לָהוּט אַחֵר כְּרֵסוֹ וְאוֹהֵב מַעְדַּנִים וּמִכָּל חֶלְקֵי הַתֵּבֵל זִמֵּן לוֹ טַבָּחִים טוֹבִים, שֶׁיָּכִינוּ לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהָב. אֶל אַרְמוֹן הַדֻּכָּס הַזֶּה שָׂם עַתָּה יַעֲקֹב אֶת פְּעָמָיו, וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֶל שַׁעֵר הָאַרְמוֹן הַקִּיצוֹנִי וַיִּשְׁאָלוּהוּ שׁוֹמְרֵי הַסַּף עַל-דְּבַר חֶפְצוֹ וַיִּלְעֲגוּ לוֹ וּלְמַרְאֵהוּ הַמְּשֻׁנֶּה, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וַיִּדְרֹשׁ לְהוֹבִילוֹ אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים. וַיִּשְׂחֲקוּ הַשּׁוֹמְרִים עוֹד יוֹתֵר וַיוֹלִיכוּהוּ דֶּרֶךְ הַחֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת, וּבְכָל מְקוֹם בּוֹאָם עָמְדוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו וַיְמַלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם. פֹּה וְשָׁם נִלְווּ אֵלָיו רַבִּים מֵהָעֲבָדִים וַיַּעַבְרוּ עִמוֹ בַסָּךְ דֶּרֶךְ הַחֲצֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת, עַד כִּי בְּהַגִּיעָם אֶל הַמַּעֲלוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל אַרְמוֹן הַדֻּכָּס כְּבָר הָיְתָה הֶחָצֵר הַפְּנִימִית מְלֵאָה אֲנָשִׁים מִפֶּה לָפֶה. עַבְדֵי-הָאֻרְוָה הִשְׁלִיכוּ מִיָּדָם אֶת מַסְרְקוֹת-הַבַּרְזֶל, הָרָצִים רָצוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, שׁוֹטְחֵי הַטָּפִיטִים הִנִּיחוּ אוֹתָם בַּאֲשֶׁר הֵם, מִבְּלִי לְנַעֵר מֵהֶם אֶת הָאָבָק, כֻּלָּם דָּחֲקוּ וְהָדְפוּ זֶה אֶת זֶה בְצַד וּבְכָתֵף וַתְּהִי מְבוּכָה וּמְבוּסָה, כְּאִלּוּ הָיָה הָאוֹיֵב עוֹמֵד לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר וְהַקְּרִיאָה: גַּמָּד, גַּמָּד! הַרְאִיתֶם אֶת הַגַּמָּד? מָלְאָה אֶת הָאַוִּיר.
אָז הוֹפִיעַ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת בְּפֶתַח הָאַרְמוֹן וְשׁוֹט אָרֹךְ בְּיָדוֹ וַיִּקְרָא בְקֶצֶף: “הוֹי, כְלָבִים, לָמָּה אַתֶּם מַעֲלִים שָׁאוֹן כֹּה גָּדוֹל! הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים, שֶׁהָאָדוֹן עֲדַיִן יָשֵׁן?” וּבְקָרְאוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיף אֶת הַשּׁוֹט וַיּוֹרִידוֹ בְכֹחַ עַל רָאשֵׁי אֲחָדִים מֵעַבְדֵי-הָאֻרְוָה וְשׁוֹמְרֵי-הַסָּף. “אֲהָהּ, אֲדוֹנֵנוּ!”, צָרְחוּ הַמֻכִּים פֶּה אֶחָד, “הִנֵּה הֵבֵאנוּ לְךָ גַּמָּד, גַּמָּד, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתָ כָמוֹהוּ מִיָּמֶיךָ”. שַׂר-הָאַרְמוֹן הִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק אֲשֶׁר חִשַּׁב לִפְרֹץ מִפִּיו, בִרְאוֹתוֹ אֶת יַעֲקֹב הַקָּטָן, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, פֶּן יִהְיֶה עַל-יְדֵי זֶה לָבוּז בְּעֵינֵי הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ. וַיְנוֹפֵף הַשּׂר שֵׁנִית אֶת הַשּׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהַבְרִיחַ אֶת הֲמוֹן הָעֲבָדִים וַיָּבֵא אֶת הַגַּמָּד אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה וַיִּשְׁאָלֵהוּ, מַה חֶפְצוֹ. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ שַׂר-הָאַרְמוֹן אֶת בַּקָּשַׁת יַעֲקֹב לְמַנּוֹתוֹ לְטַבָּח וְיֹאמַר: טוֹעֶה, אַתָּה, בְּנִי; בְּוַדַּאי חָפֵץ אַתָּה לִפְנוֹת בְּבַקָּשָׁתְךָ אֵלַי, לְסַפַּחֲךָ אֶל כְּהֻנַּת גַּמַּד-הֶחָצֵר. הַאַף אֵין זֹאת?
“לֹא אֲדוֹנִי”, עָנָה הַגַּמָּד. הִנְּנִי טַבָּח מָהִיר וְיוֹדֵעַ אֲנִי לַעֲשׂוֹת מַטְעַמִּים שׁוֹנִים; אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹאֵל וְהָבֵא אוֹתִי אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים, אוּלַי יִמְצָא צֹרֶךְ בִּי".
“אִישׁ, אִישׁ וּרְצוֹנוֹ, אָדָם קָטָן! אֲבָל רוּחַ פְּזִיזוּת נִכְנְסָה בְךָ. אַתָּה אֶל הַמִּטְבָּח! בְּתוֹר גַּמַּד-הֶחָצֵר הָיְתָה עֲבוֹדָתְךָ קַלָּה, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הָיָה לְךָ דֵּי וְהוֹתֵר, וְגַם בְּגָדִים נָאִים הָיוּ לְךָ. אוּלָם יְהִי כִדְבָרֶךָ! מְסֻפְּקַנִּי, אִם בָּקִי אַתָּה בָאֳמָנוּת-הַבִּשׁוּל דֵּי-הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת טַבָּח-רָאשִׁי לַדֻּכָּס; וְלִהְיוֹת עוֹזֵר-הַטַּבָּח, אֶפְשָׁר שֶׁאֵין זֶה לְפִי כְבוֹדֶךָ”. וְאַךְ גָּמַר אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאחֵז בְּיַד יַעֲקֹב וַיּוֹלֶךְ אוֹתוֹ אֶל חֲדַר שַׂר-הַטַּבָּחִים.
וַיְהִי כִרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת שַׂר-הַטַּבָּחִים וַיְמַהֵר וַיִּקֹּד לְפָנָיו וְיֹאמַר: “אָדוֹן רַב-חֶסֶד, צָרִיךְ אַתָּה טַבָּח מָהִיר?”.
וְיִשָּׂא שַׂר-הַטַּבָּחִים אֶת עֵינָיו אֶל יַעֲקֹב וַיְמוֹדֵד אוֹתוֹ בְמַבָּטוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ. אַחֲרֵי-כֵן פָּרַץ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל: הַאַתָּה תִהְיֶה טַבָּח לַדֻּכָּס? הֲתַחֲשׁוֹב, כִּי כִירוֹתֵינוּ הֵן כֹּה נְמוּכוֹת, שֶׁעָלֶיךָ רַק לַעֲמוֹד עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ וְלִפְשׁוֹט אֶת צַוָּארְךָ, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן? הוֹי, חֲבִיבִי! הָאִישׁ, אֲשֶׁר שְׁלָחֲךָ הֵנָּה לְהִשָּׂכֵר בְּתוֹר טַבָּח, מְשַׁטֶּה הָיָה בְךָ. כֹּה דִבֵּר שַׂר-הַטַּבָּחִים וּפִיו נִמְלָא שְׂחוֹק וְעִמּוֹ יַחַד שָׂחֲקוּ כָל פְּקִידֵי הָאַרְמוֹן, וְכָל עַבְדֵי הֶחָצֵר הֶחֱזִיקוּ אַחֲרֵיהֶם.
וְאוּלָם הַגַּמָּד לֹא נָבוֹךְ כְּלָל מֵהַשְּׂחוֹק הַזֶּה. “בַּמֶה נֶחְשְׁבָה, אָמַר, בֵּיצָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, קוּרְטוּב שֶׁל דְּבַשׁ אוֹ יַיִן, מְעַט סֹלֶת וְתַבְלִין לְבַיִת, שֶׁיֶּשׁ-בּוֹ רַב מֵהַדְּבָרִים הַלָּלוּ? תְּנוּ לִי לְהָכִין אֵיזֶה תַּבְשִׁיל הָגוּן, הַמְצִיאוּ לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים לָזֶה, וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בִזְמָן קָצָר לְעֵינֵיכֶם, וְאָז תֹּאמְרוּ, מוּבְטְחַנִּי בָזֶה: הוּא טַבָּח טוֹב לְכָל פְּרָטָיו”. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעוֹד כָּאֵלֶּה דִבֵּר יַעֲקֹב הַקָּטָן וּכְדָאי הָיָה לִרְאוֹת, אֵיךְ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ הִמְלִיטוּ עֵינָיו הַקְטַנּוֹת בְּרָקִים, כֵּיצַד חָטְמוֹ הָאָרֹךְ הִתְעַכֵּן וְהִתְנוֹעֵעַ אָנֶה וְאָנָה וְכֵיצַד הִדְגִּישׁ אֶת דְּבָרָיו בְּאֶצְבְּעוֹת-הַשְּׂמָמִית שֶׁלּוֹ. “טוֹב הַדָּבָר?” קָרָא שַׂר-הַטַּבָּחִים, בְּנָעְצוֹ אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל הַמְּמֻנֶּה עַל הָאַרְמוֹן, “טוֹב אֵיפוֹא, נְנַסֶּה-נָא אֶת הַדָּבָר לִבְדִיחָה בְעָלְמָא. לְכוּ וְנֵלְכָה אֶל הַמִּטְבָּח”. וַיֵּלְכוּ כֻלָּם דֶּרֶךְ מְבוֹאוֹת וְאוּלַמִּים עַד בּוֹאָם אֶל הַמִּטְבָּח. זֶה הָיָה בִנְיָן גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם וְהַכֹּל בּוֹ הָיָה עָרוּךְ וּמְסֻדָּר כָּרָאוּי. אֵשׁ-תָּמִיד הָיְתָה יוֹקֶדֶת עַל עֶשְׂרִים כִּירוֹת, מִקְוֵה-מַיִם טְהוֹרִים וְקָרִים, שֶׁשִּׁמֵּשׁ גַּם לְבֵית דָּגִים, הָיָה עוֹבֵר בֵּינֵיהֶן, בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ וְעֵצִים יְקָרִים הָיוּ עֲרוּכִים צָרְכֵי אֹכֶל, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים תָּמִיד לְתַשְׁמִישָׁם שֶׁל הַטַּבָּחִים, וּמִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל הָיוּ עֲשָׂרָה הֵיכָלוֹת, שֶׁבָּהֶם הָיוּ צְבוּרִים דְּבָרִים טוֹבִים וַעֲרֵבִים לַחֵיךְ, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים שֶׁהוּבָאוּ מִכָּל אַרְצוֹת הַפְרַנְקִים וְאַף גַּם מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. עוֹזְרִי-הַטַּבָּח מִכָּל הַמַּדְּרֵגוֹת רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָה וְקִשְׁקְשׁוּ בַדּוּדִים וּבַמַּחֲבוֹת, בַּבַּחֲשׁוֹת וּבַמִּזְלָגוֹת; כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס שַׂר-הַטַּבָּחִים נִשְׁאֲרוּ כֻלָּם עוֹמְדִים בְּלִי נוֹעַ וְרַק נִשְׁמַע קוֹל הֶמְיַת הַפֶּלֶג וַחֲרִיקַת הָאֵשׁ.
“מַה צִוָּה הָאָדוֹן לְהָכִין לוֹ לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר?” שֶׁאַל שַׂר-הַטַּבָּחִים אֶת הַטַּבָּח הַזָּקֵן הַמְּמֻנֶּה עַל פַּת-הַשַׁחֲרִית.
“אֶת הַמָּרָק הַדֶּנִי וּלְבִיבוֹת הַמְבּוּרְגִּיּוֹת אֲדֻמּוֹת” “מוּטָב”, אָמַר שַׂר-הַטַּבָּחִים, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל יַעֲקֹב הוֹסִיף: הֲשָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁחָפֵץ הָאָדוֹן לֶאֱכֹל? הֲתַאֲמִין בְּעַצְמְךָ, כִּי תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ? הַלְּבִיבוֹת לֹא תַּעֲלֶינָה לְךָ יָפֶה בְּשׁוּם אוֹפֶן, זֶהוּ סוֹד".
“אֵין דָּבָר קַל מִזֶּה, אֲדוֹנִי,” עָנָה הַגַּמָּד לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הַטַּבָּחִים, כִּי הוּא הֵכִין אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּהְיוֹתוֹ סְנָאִית. “אֵין קַל מִזֶּה. יְצַוֶּה נָא אֲדוֹנִי וְיֻתַּן לִי כַךְ וְכַךְ יְרָקוֹת, כַּךְ וְכַךְ תַּבְלִין, חֲלֵב חֲזִיר-הַיַּעַר, עִקְרֵי אִלָּנוֹת וּדְשָׁאִים וּבֵיצִים; כָּל אֵלֶּה הֵם בִּשְׁבִיל הַמָּרָק, וּבִשְׁבִיל הַלְּבִיבוֹת”, הוֹסִיף בְּלַחַשׁ, עַד שֶׁקּוֹלוֹ הִגִּיעַ רַק לְאָזְנֵי שַׂר-הַטַּבָּחִים וְהַמְּמֻנֶּה עַל אֲרוּחַת הַבֹּקָר, “בִּשְׁבִיל הַלְּבִיבוֹת נָחוּץ לִי אַרְבָּעָה מִינֵי בָשָׂר, קֹרֶט יַיִן, חֲלֵב בַּר-אַוָּז, קִדָּה וּמִין צֶמַח, שֶּׁקּוֹרִים נֶחָמַת-הָאִצְטוֹמְכָה”.
“הַ! בְּשֵׁם בֵּינֵידִיקְט הַקָּדוֹשׁ! מֵאֵיזֶה קוֹסֵם לָמַדְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?” קָרָא הַטַּבָּח בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הוּא מָנָה אֶת כָּל הַמִּינִים עַד אֶחָד וְעַל-דְּבַר הַצֶּמַח לֹא יָדַעְנוּ בְעַצְמֵנוּ מְאוּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; כֵּן, הַצֶּמַח הַזֶּה בְּוַדַאי עוֹד נוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח. אָכֵן, טַבָּח מְצֻיָּן וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת אָתָּה!".
“לִרְאוֹת כָּזֹאת לֹא פִלָּלְתִּי”, אָמַר שַׂר-הַטַּבָּחִים; נִתֵּן-נָא אֵיפוֹא אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן, הַמְצִיאוּ לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא דוֹרֵשׁ, כֵּלִים וּשְׁאָר מַכְשִׁירֵי-בִשׁוּל וְהֵכִין אֶת הָאֲרוּחָה". וַיַּעֲשׂוּ הַטַּבָּחִים כְּמִצְוַת אֲדוֹנָם וַיַּצִּיגוּ עַל הִכִּירָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים, אֲבָל אָז נוֹדַע, שֶׁהַגַּמָּד מַגִּיעַ בְּדֹחַק בְּחָטְמוֹ עַד הִכִּירָה, וַיְמַהֲרוּ וַיָּבִיאוּ שְׁנֵי כִסְאוֹת וַיַּעַרְכוּ אוֹתָם זֶה מוּל זֶה וַיָשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לוּחַ שַׁיִשׁ, וְאָז בִּקְּשׁוּ אֶת הַגַּמָּד לַעֲלוֹת עַל הַלּוּחַ וּלְהַתְחִיל בְּבִשּׁוּל. הַטַּבָּחִים וְעוֹזְרֵיהֶם, הָעֲבָדִים וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הֶחָצֵר הִקִּיפוּ אֶת הַגַּמָּד וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו, מִשְׁתָּאִים לִרְאוֹת, אֵיךְ נַעֲשָׂה הַכֹּל בִּזְרִיזוּת וּבִזְהִירוּת וּבִשְׁמִירַת הַנִּקָּיוֹן בְּאוֹפֶן נִפְלָא. וַיְהִי כַאֲשֶׁר גָּמַר הַגַּמָּד אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת, וַיְצַו
לִשְׁפּוֹת אֶת שְׁתֵּי הַקְּדֵרוֹת עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח וּלְבַשֵּׁל אוֹתָן, עַד אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם; אַחֲרֵי-כֵן הִתְחִיל מוֹנֶה אַחַת, שְׁתַּיִם שָׁלשׁ וְכֵן הָלְאָה עַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּכְכַלּוֹתוֹ לִמְנוֹת וַיִּקְרָא: רָב! הָסִירוּ מִיָּד אֶת הַקְּדֵרוֹת מֵעַל הַכִּירַיִם, וְיַעֲקֹב בִּקֵּשׁ אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי לִטְעֹם מִן הַתַּבְשִׁילִים.
וַיִּשְׁלַח הַטַּבָּח הָרֹאשׁ אֶת אֶחָד מֵעוֹזְרָיו, לְהָבִיא לוֹ כַף-זָהָב, וַיִּשְׁטֹף אוֹתָהּ בְּמַיִם וַיַּמְצָאה לְשַׂר-הַטַּבָּחִים; וַיִּקְרַב שַׂר-הַטַּבָּחִים וַיִּטְעַם מִן הַמַּאֲכָלִים, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינָיו, וַיִּלְחַץ אֶת לְשׁוֹנוֹ אל חִכּוֹ מֵרוֹב נְעִימוּת, וַיִּקְרָא: "טוֹב מְאֹד, בְּחַיֵּי הַדֻּכָּס, טוֹב מְאֹד, רְצוֹנְךָ שֶׁתִּטְעַם גַּם אַתָּה כַף אַחַת, שׁוֹמֵר הַבָּיִת? הַנִּשְׁאָל הִשְׁתַּחֲוָה, וַיִּקַּח מִיַּד שַּׂר-הַטַּבָּחִים אֶת הַכַּף וַיִּטְעַם, וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרוֹב הֲנָאָה, עֵדֶן וּמְתִיקוּת. לְךָ אָמְנָם נָאוָה תְהִלָּה, הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, בְעַד אֳמָּנוּתְךָ, רַבַּת הַנִּסְיוֹנוֹת, אֲבָל מָרָק מְתֻקָן וְיָפֶה כַּמָּרָק הַזֶּה וְכַלְבִיבוֹת הָאֵלּוּ לֹא עָשִּׂיתָ מִיָּמֶיךָ. אָז טָעַם גַּם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי בִקְצֵה הַכַּף, וּבְלָחֲצוֹ אֶת יַד הַגַּמָּד בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד, אָמַר: יְדִידִי הַקָּטָן, טַבָּח אָמָן אַתָּה! כֵּן, הַצֶּמַח נֶחָמַת-הָאִצְטוֹמְכָה נוֹתֵן לַכֹּל טַעַם לְשֶׁבַח מְיֻחָד.
ז.
וְעֶבֶד-הַדֻּכָּס בָּא בְרֶגַע זֶה אֶל הַמִּטְבָּח וַיַּגֵּד, שֶׁהָאָדוֹן צִוָּה לְהָבִיא לוֹ אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, וַיְמַהֲרוּ הַטַּבָּחִים וַיָּשִׂימוּ אֶת הַתַּבְשִׁילִים בְּקַעֲרוֹת-כֶּסֶף וְיַקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַדֻּכָּס, וְהַטַּבָּח הָרָאשִׁי הֵבִיא אֶת יַעֲקֹב אֶל חֶדְרוֹ לְבַלּוֹת אִתּוֹ אֶת הַזְּמַן בְּשִׂיחַת-רֵעִים. אַךְ זְמַן שִׂיחָתָם לֹא אָרַך אַף כְּדֵי אֲמִירַת פַּרְשָׁה שֶׁל תְּהִלִּים, כִּי מִיָּד בָּא רָץ מֵאֵת הַדֻּכָּס, לִקְרֹא אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי אֵלָיו. וַיָּקֶם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְיִלְבַּשׁ בְּחִפָּזוֹן אֶת חֲלִיצָתוֹ הַחֲדָשָׁה, וַיֵּלֵךְ אַחֵר הָרָץ אֶל הֵיכַל הַדֻּכָּס.
פְּנֵי הַדֻּכָּס צָהָבוּ: הוּא כְּבָר אָכַל אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה בְקַעֲרוֹת-הַכֶּסֶף מִבְּלִי הוֹתִיר מְאוּמָה, וּבָרֶגַע שֶׁנִּכְנָס אֵלָיו הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, קִנֵּחַ אֶת שְׂפָמוֹ, “שְׁמַע-נָא, טַבָּח”, אָמַר אֵלָיו הַדֻּכָּס, "עַד עַתָּה הָיִיתִי תָּמִיד שְׂבַע רָצוֹן מֵהַמַּטְעַמִּים, אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי עוֹזְרֶיךָ; אוּלָם הַגֶּד-נָא, מִי הִתְקִין הַיּוֹם אֶת אַרוּחַת הַבֹּקֶר? טַעַם טוֹב כָּזֶה לֹא טָעַמְתִּי מִיּוֹם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא אֲבוֹתָי; הוֹדִיעֵנִי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַטַּבָּח וְאֶשְׁלַח לוֹ אֲדֻמִּים אֲחָדִים לְמַתָּנָה.
“אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס”, עָנָה הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, “זֶהוּ מַעֲשֶׂה נִפְלָא”. וַיְסַפֵּר הַטַּבָּח לַדֻּכָּס עַל-דְבָר הַגַּמָּד, שֶׁהוּבָא אֵלָיו הַיּוֹם בַּבֹּקֶר וְאֶת כָּל אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע. וַיִּתְפַּלֵּא הַדֻּכָּס מְאֹד וַיְצַו לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַגַּמָּד וַיִּשְׁאָלֵהוּ, מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא בָא. וְלֹא יָכֹל יַעֲקֹב, כְּמוּבָן, לְסַפֵּר לַדֻּכָּס, כִּי הוּא הָיָה מְקֻסָּם וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת טַבָּח בְּצוּרַת סְנָאִית, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת, בְּסַפְּרוֹ לַדֻּכָּס, כִּי אֵין לוֹ אָב וָאֵם וְכִי הוּא לָמַד אֶת תּוֹרַת-הַבִּשּׁוּל מֵאֵת אִשָּׁה זְקֵנָה אֶחָת. וְלֹא הוֹסִיף הַדֻּכָּס לִשְׁאֹל, רַק הִתְעַנֵּג עַל מַרְאֵהוּ הַמִּשֻׁנֶּה שֶׁל טַבָּחוֹ הֶחָדָשׁ.
“אִם חָפֵץ אַתָּה לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי”, אָמַר הַדֻּכָּס, "תְקַבֵּל בִּשְׂכָרְךָ חֲמִשִּׁים אָדוּם לְשָׁנָה, חֲלִיפה אַחַת וְנוֹסָף לָזֶה עוֹד שְׁתֵּי חֲלִיפוֹת מִכְנָסַיִם. בִּשְׂכֵר זֶה עָלֶיךָ לְהָכִין לִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, לְלַמֵּד אֶת עוֹזְרֵי הַטַּבָּח לַעֲשׂוֹת אֶת סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם וּבִכְלַל עָלֶיךָ לָשִׂים עֵין פְּקוּחָה עַל כָּל עִנְיְנֵי הַמִּטְבָּח. מִפְּנֵי שֶׁלְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הֶחָצֵר אֲנִי קוֹרֵא שֵׁם, לָזֹאת יִקָּרֵא שִׁמְךָ “בַּעַל-הַחֹטֶם” וּסְגַן הַטַּבָּח הָרָאשִׁי תִהְיֶה לִי. וַיִפֹּל הַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַדֻּכָּס וַיִּשָּׁקֵהוּ עַל רַגְלָיו וַיַּבְטִיחֵהוּ לְעָבְדוֹ בֶאֱמוּנָה.
בְּאוֹפֶן כָּזֶה הוּסָחָה לְפִי שָׁעָה מִלִּבּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה הַקָּשָׁה וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כָּבוֹד לְמִשְׂרָתוֹ. כִּי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד, שֶׁמֵאָז בָּא הַגַּמָּד אֶל בֵּית
הַדֻּכָּס נֶהְפַּך זֶה לְאִישׁ אַחֵר. לִפְנֵי זֶה הָיָה הַדֻּכָּס מַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיָה זוֹרֵק בַּעֲבָדָיו אֶת הַקְּעָרוֹת וְהַטַסִּים, שֶׁהֻגָּשׁוּ לוֹ, אֶל רֹאשָׁם. גַּם אֶל מֵצַח הַטַּבָּח עַצְמוֹ זָרַק פַּעַם אַחַת בַּחֲמָתוֹ רֶגֶל עֵגֶל צְלוּיָה, שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ לֹא רַכָּה כְהוֹגֵן, בְּכֹחַ כֹּה גָדוֹל שֶׁהַטַּבָּח הָאֻמְלָל נָפַל תַּחְתָּיו וְהָיָה צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר שְׁלשָׁה יָמִים בְּמִטָּתוֹ. הוּא הָיָה אָמְנָם מְפַיֵס אַחַר כַּךְ אֶת הַנֶּעֱלָבִים, בְּשָׁקְלוֹ עַל יְדֵיהֶם מְלֹא כַף זָהָב, בְּכָל זֹאת לֹא קָרָה אַף פַּעַם אַחַת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַבָּח נִכְנָס אֵלָיו עִם הַמַּאֲכָלִים בִּרְתֵת וּזְוָעָה. אוּלָם מֵהָעֵת, שֶׁבָּא הַגַּמָּד אֶל בֵּיתוֹ, נִשְׁתַּנָּה הַכֹּל שִׁנּוּי גָמוּר, כְּמוֹ עַל-יְדֵי קָסֶם. בִּמְקוֹם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, הָיָה אוֹכַל עַתָּה חָמֵשׁ פְּעָמִים, בִּכְדֵי לֵהָנוֹת מֵאֳמָנוּת עַבְדוֹ הַקָּטָן בְמִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּה דַי, וְעִם כָּל זֶה לֹא הֶרְאָה בְשׁוּם פַּעַם פָּנִים שֶׁל כָּעַס. לֹא, הוּא מָצָא אֶת הַכֹּל חָדָשׁ וְעָרֵב לַחֵיךְ מְאֹד וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּשְׁמַן וַיִּכֶשׂ וַיִּסְתַּרְבֵּל בְּבָשָׂר. הָיוּ יָמִים שֶׁשָּׁלַח בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה לִקְרֹא לַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְלַגַמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם וַיוֹשֶׁב אֶת הָאֶחָד לִימִינוֹ וְאֶת הַשֵּׁנִי לִשְׂמֹאלוֹ וַיַּנַּח בְאֶצְבְּעוֹתָיו מַמָּשׁ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּמְלֹא כַף מִשְּׁיָרֵי הַסְּעוּדָה, חֶסֶד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָדְעוּ לַעֲרֹךְ אוֹתוֹ כָרָאוּי.
וַיְהִי הַגַּמָּד לְפֶלֶא לְכָל יוֹשְׁבַי הָעִיר. רַבִּים הִתְחַנְּנוּ אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים לְהַרְשׁוֹת לָהֶם לִרְאוֹת אֶת הַגַּמָּד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּבִשּׁוּל, וְלַאֲחָדִים מֵרַבֵּי הַמְּדִינָה הִטָּה הַדֻּכָּס חֶסֶד בְּתִתּוֹ אוֹתָם לִשְׁלֹחַ אֶת טַבָּחֵיהֶם אֶל הַגַּמָּד לְלַמְּדָם אֳמָנוּת הַבִּשּׁוּל, מַה שֶּׁהִכְנִיס כֶּסֶף לֹא-מְעַט לְאוֹצָרוֹ שֶׁל הַגַּמָּד; כִּי כָּל אֶחָד הָיָה מְשַׁלֵּם בְּכָל יוֹם חֲצִי אָדוּם שְׂכַר-לִמּוּד. וּבִכְדֵי לְהָפִיס אֶת דַּעְתָּם שֶׁל הַטַּבָּחִים הָאֲחֵרִים וְלִמְנוֹעַ מֵהִתְעוֹרְרוּת רֶגֶשׁ קִנְאָה מִצִּדָּם, מָסַר לָהֶם בַּעַל-הַחֹטֶם אֶת הַכֶּסֶף, שֶׁהָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ הָיוּ מָכְרָחִים לְשַׁלֵּם בְּעַד לִמּוּדָם.
ח.
כָּכָה חַי בַּעַל-הַחֹטֶם כִּשְׁנָתַיִם יָמִים בְּשַׁלְוָה וּבְכָבוֹד וְרַק זֵכֶר הוֹרָיו, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּהוּ מִבֵּיתָם, הֶעֱכִיר אֶת רוּחוֹ; כָּכָה חַי בִמְנוּחָה, מִבְּלִי אֲשֶׁר קָרָה מִקְרֶה הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל, עַד שֶׁאֵרַע הַמְּאוֹרָע הַמְּסֻפָּר לְהָלָן.
הַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם הָיָה מוּמְחֶה וּמְנֻסֶּה בְיוֹתֵר בִקְנִיּוֹתָיו לְצָרְכֵי הַמִּטְבָּח; מִפְּנֵי זֶה הָיָה הוֹלֵךְ כְּפַעַם בְּפַעַם בִּזְמַן שֶׁהָיָה פָּנוּי מֵעֲבוֹדָתוֹ אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת פֵּרוֹת וְעוֹפוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּלֶךְ הַגַּמָּד כְּדַרְכּוֹ אֶל שַׁעֵר-הָאַוָּזִים לָתוּר אַחֲרֵי אַוָּזִים מְפֻטָּמִים גְּדוֹלִים וּשְׁמֵנִים, כַּאֲשֶׁר אָהַב אֲדוֹנָיו. הוּא כְבָר עָבַר אֶת הַשּׁוּק פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְבַקֵּשׁ אַחֲרֵי עוֹפוֹת שְׁמֵנִים. כַּאן לֹא הָיָה מַרְאֵהוּ מְעוֹרֵר שְׂחוֹק וְלַעַג, רַק הַכֹּל הָיוּ מַבִּיטִים אֵלָיו בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד, כִּי הִכִּירוּ בוֹ אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי שֶׁל הַדֻּכָּס, שֶׁתְּהִלָּתוֹ מָלְאָה כָל הָאָרֶץ, וְכָל אִשָּׁה מוֹכֶרֶת אַוָּזִים חָשְׁבָה אֶת עַצְמָהּ לִמְאֻשֶּׁרֶת, אִם הוּא הוֹאִיל לְהַגִּישׁ אֶת חָטְמוֹ הָאָרֹךְ אֶל אֶחָד מֵאַוָּזֶיהָ לְהָרִיחַ בּוֹ. וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ בַּשּׁוּק הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֶה הַשּׁוּק, שֶׁגַּם לָהּ הָיוּ אַוָּזִים לִמְכִירָה, אֲבָל הִיא לֹא הִכְרִיזָה עַל טוּב סְחוֹרָתָהּ וְלֹא קָרְאָה לְקוֹנִים לָבֹא אֵלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁאָר הַנָּשִׁים. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָאִשָּׁה וַיִּבְחַן אֶת אַוָּזֶיהָ לְמַעַן דַּעַת, מַהוּ מִשְׁקָלָם. וַיִישְׁרוּ הָאַוָּזִים בְּעֵינָיו וַיִּקֶן שְׁלשָׁה מֵהֶם יַחַד עִם הַלּוּל, וַיַּעֲמֹס עַל שִׁכְמוֹ וַיַהֲפֹךְ פָּנָיו לָשׁוּב אֶל הָאַרְמוֹן. הוּא הוֹלֵךְ, וְהָאַוָּזִים הִתְחִילוּ צוֹרְחִים וּמְקַרְקְרִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאַוָּזִים עוֹשִׂים, וְרַק אֶחָד מֵהֶם יָשַׁב לוֹ דוּמָם בְּפִנַּת הַלּוּל, כְּאִלּוּ הָיָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּמֵעֵת לְעֵת הִשְׁמִיעַ קוֹל אֲנָחָה כְּקוֹל אָדָם, וַיִּתְפַּלֵּא הַגַּמָּד מְאֹד, כִּי לֹא שָׁמַע כָּזֹאת מִיָּמָיו. “הָאַוָּז הַזֶּה, כִמְדוּמַנִי, חוֹלֶה הוּא”, דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ, אֵלֵךְ וְאֶשְׁחָטֶנּוּ, בְּטֶרֶם יָמוּת", אוּלָם הָאַוָּז עָנָה בְּקוֹל גָּדוֹל מְפוֹרָשׁ:
"אִם תִּדְקְרֵנִי בְּסַכִּינְךָ
בְּשִׁנַּי אֲנַשְּׁכֶךָ;
אִם תִּמְלֹק רֹאשִׁי יְמִינְךָ,
מָרָה תְהִי אַחֲרִיתֶךָ".
לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶּה נִבְעַת הַגַּמָּד וַיָּסַר אֶת הַלּוּל מֵעַל שִׁכְמוֹ וַיַּצִּיגוֹ עַל הָאָרֶץ. אָז נָתַן בּוֹ הָאַוָּז אֶת עֵינָיו הַיָּפוֹת וְהַמְּחֻכָּמוֹת וַיוֹסֶף לְהִתְאַנֵּחַ. “מַה נִּפְלָא הַדָּבָר”, קָרָא בַּעַל-הַחֹטֶם. יָכֹל אַתָּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם? לֹא פִלַלְתִּי לִשְׁמֹעַ כָּזֹאת. אַל תִּירָא, מִנּוֹצוֹתֶיךָ לֹא תִפּוֹל אַף אַחַת אָרְצָה. אוּלָם בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי לֹא נוֹלַדְתָּ בַּנּוֹצוֹת הָאֵלֶּה. הֲרֵי גַם אָנֹכִי הָיִיתִי פַעַם אַחַת סְנָאִית נִקְלָה" “אָמְנָם צָדַקְתָּ”, הֵשִׁיב הָאַוָּז, "בְּאָמְרְךָ, כִּי לֹא נוֹלַדְתִּי בִּלְבוּשׁ בָּזוּי כָּזֶה. הוֹי, עַל גַּבֵּי עַרְשִׂי לֹא שָׁרָה לִי יוֹנַקְתִּי, כִּי מִימִי בַת וֶיטֶרְבּוּק הַגָּדוֹל תִּהְיֶה לְבָרוֹת לְאֵיזֶה דֻּכָּס! “הֵרָגְעִי-נָא, מָרַת מִימִי”. נִחַם אוֹתָהּ הַגַּמָּד: "כִּי אֲנִי, סְגַן הַטַּבָּח שֶׁל הַדֻּכָּס, נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי שׁוּם אָדָם לֹא יִגַּע בְּךָ לְרָעָה. אֲנִי אֲבִיאֵךְ אֶל חֶדְרִי, אַסְפִּיק לָךְ אֶת מְזוֹנֵךְ בְּרֶוַח וְעִתּוֹת הַפְּנָאי אֲבַלֶּה עִמָךְ בְּשִׂיחָה נָאָה. לַחֲבֵרַי בַּמִּטְבָּח אוֹמַר, כִּי מְפַטֵּם אֲנִי אַוָּז בְּאוֹפֶן מְיוּחָד בִּירָקוֹת שׁוֹנִים בַּשְּׁבִיל הַדֻּכָּס, וְכַאֲשֶׁר רַק אֶמְצָא שְׁעַת-כּשֶׁר, אוֹצִיאֵךְ לַחָפְשִׁי. בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ הוֹדְתָה לוֹ הָאֲוָּזָה.
וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד, כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיִּשְׁחַט אֶת שְׁנֵי הָאַוָּזִים, וּבְעַד מִימִי צִוָּה לִבְנוֹת דִּיר מְיוּחָד, בְּאָמְרוֹ, כִּי צָרִיךְ הוּא לְהַתְקִין אוֹתָהּ בְּאוֹפֶן אַחֵר לְגַמְרִי; וְלֹא מַאֲכַל אַוָּזִים פָּשׁוּט נָתַן לָהּ, אֶלָּא מַעֲשֵׂה-אוֹפֶה, מִגְדָּנוֹת וּמִינֵי-מְתִיקָה, וּבַשָּׁעוֹת שֶׁהָיָה חָפְשִׁי מֵעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ לְשׂוֹחֵחַ אִתָּה וּלְנַחֲמָהּ בִּיגוֹנָהּ. בִּשְׁעַת בִּקּוּרָיו אֵלֶּה סִפְּרוּ זֶה לְזֶה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה נוֹדַע לְבַעַל-הַחֹטֶם, כִּי הָאֲוָּזָה הִיא בִתּוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם וֶיטֶרְבּוּק, הַיּוֹשֵׁב עַל הָאִי גוֹטְלַנְדִּיָּה וְכִי רִיב הָיָה לוֹ עִם אֵיזוֹ פֵיאָה זְקֵנָה, שֶׁנִּצְּחָה אוֹתוֹ בְעָרְמָתָהּ, וּבִכְדֵי לְהִנָּקֵם בְּאוֹיְבָהּ, הָפְכָה אוֹתָהּ לְאַוָּזָה וַתִּגְנֹב אוֹתָהּ מִבֵּית אָבִיהָ, לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה. וַיְהִי כַאֲשֶׁר סִפֵּר לָהּ בַּעַל-הַחֹטֶם אֶת קוֹרוֹתָיו הוּא, וַתֹּאמֶר הָאֲוָּזָה: מְלֻמָּדָה אֲנִי בְנִסְיוֹנוֹת. לִי וּלְאַחֲיוֹתַי מָסַר אַבָּא סִמָּנִים אֲחָדִים, כְּמוּבָן, בְּמִדָּה שֶׁהָיָה רַשָּׁאי לַעֲשׂוֹת זֹאת. הָרִיב, שֶׁהָיָה לְךָ עִם הַזְּקֵנָה אֵצֶל סַל-הַיְּרָקוֹת, הַשִּׁנּוּי, שֶׁנַּעֲשָׂה בְךָ פִּתְאֹם, כְּשֶׁהֵרַחְתָּ בְּאוֹתוֹ הַיָּרָק, גַּם מִלִּים אֲחָדוֹת שֶׁשָּׁנִיתָ לִי מִפִּיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה – כָּל זֶה מוֹרֶה לִי, כִּי הַקְסָמָתְךָ בָּאָה עַל-יְדֵי יְרָקוֹת, זֹאת אוֹמֵרֶת, אִם תִּמְצָא אֶת הַיֶּרֶק, שֶׁהִשְׁתַּמְּשָׁה בּוֹ הַפֵיאָה לְהַקְסִימְךָ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד לְךָ רֶוַח וְהַצָּלָה. זֶה הָיָה אָמְנָם תַּנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל בִּשְׁבִיל הַגַּמָּד, כִּי אֵיפֹה יָכֹל לִמְצֹא אֶת הַיֶּרֶק, בְּכָל זֹאת הוֹדָה לָאַוָּזָה עַל דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ שֶׁמֶץ תִּקְוָה בְּלִבּוֹ.
ט.
אַחֵר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאֶל הַדֻּכָּס בָּא מֶלֶךְ אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הַקְּרוֹבִים אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. וַיִּשְׁלַח הַדֻּכָּס לִקְרֹא לַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: עַתָּה בָאָה הָעֵת לְהוֹכִיחַ לְעֵין כֹּל, כִּי עוֹבֵד אַתָּה אוֹתִי בֶאֱמוּנָה וּלְהַרְאוֹת אֶת כֹּחֲךָ הַגָּדוֹל בָּאֳמָּנוּת-הַבִּשּׁוּל, הַמֶּלֶךְ הַזֶּה, שֶׁבָּא לְבַקְּרֵנִי, אָמוּן מִנְּעוּרָיו עַל מַעֲדַנִּים כָּמוֹנִי, וּמִלְּבַד זֹאת הוּא חֲכַם-לֵב וְיַדְעָן גָּדוֹל בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה. עָלֶיךָ אֵיפוֹא לְהִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנַּחַת שֻׁלְחָנִי יְהֵא מָלֵא תָמִיד מַאֲכָלִים כֹּה טוֹבִים, שֶׁתִּמְהוֹנוֹ יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם, וְנוֹסָף לָזֶה, אִם אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת אֶת חֲמָתִי, הִזָּהֵר, שֶׁבְּכָל הַיָּמִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הַזֶּה יְהֵא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנִי, לֹא תָבִיא לְפָנֵינוּ מַאֲכָל אֶחָד פַּעֲמַיִם. תַּחַת זֹאת הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לִדְרוֹשׁ מֵאֵת שַׂר-אוֹצְרוֹתַי כָּל מַה שֶּׁנָּחוּץ לְךָ, וְאַף אִם תְּהֵא צָרִיךְ לִצְלוֹת בְּשׁוּמָן זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, אַל יִפּוֹל לִבְּךָ עָלֶיךָ, כִּי מוּטַב שֶׁאֶהְיֶה עָנִי כָל יָמֵי וְאַל יִתְבַּזֶּה כְבוֹדִי בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ אוֹרְחִי.
וַיִּשְׁתַּחוּ הַגַּמָּד לִפְנֵי הַדֻּכָּס וַיֹּאמֶר: כְּחֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס כֵּן יָקוּם וְכֵן יִהְיֶה. אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶעֱשֶׂה הַכֹּל בְּאוֹפֶן שֶׁיָּפִיק רָצוֹן מֵאֵת מֶלֶךְ הַגַּסְטְרוֹנוֹמִים הַזֶּה.
וְהַגַּמָּד נִגַּשׁ אֶל עֲבוֹדָתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, הוּא לֹא חָס עַל אֹצְרוֹתָיו שֶׁל הַדֻּכָּס וְעוֹד מְעַט מִזֶּה חָס עַל עַצְמוֹ, כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיָה עַמּוּד אֵשׁ וְעָשָׁן מַפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר אַנְשֵׁי הַמִּטְבָּח וְקוֹלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב אֶת כָּל פִּנּוֹת הַמִּטְבָּח, כִּי הוּא הָיָה לְמוֹשֵׁל וּמְצַוֶּה לְכָל עוֹזְרֵי הַטַּבָּחִים וְלַטַּבָּחִים הַפְּחוּתִים מִמֶּנוּ בְמַעֲלָה.
אַרְבָּעָה-עָשָׂר יוֹם כְּבָר הָיָה הַנָּסִיךְ הָאוֹרֵחַ בְּבֵית הַדֻּכָּס וַיְחִי חַיֵּי תַעֲנוּגִים. הֵם אָכְלוּ לֹא פָחוֹת מֵחָמֵשׁ סְעוּדוֹת בְּיוֹם, וְהַדֻּכָּס הָיָה שְׂבַע רָצוֹן מֵאֳמָנוּתוֹ שֶׁל הַגַּמָּד, כִּי רָאָה, שֶׁגַּם עַל מֵצַח אוֹרְחוֹ הָיְתָה חֲרוּתָה קוֹרַת-רוּחַ. בַּיּוֹם הַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר שָׁלַח הַדֻּכָּס לִקְרֹא לַגַּמָּד לָבֹא אֵלָיו בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה וַיַּצִּיגֵהוּ לִפְנֵי הַנָּסִיךְ וַיִּשְׁאָלֵהוּ, אִם יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו הַמַּטְעַמִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ הַגַּמָּד.
“הִנְּךָ טַבָּח מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת”, עָנָה הַנָּסִיךְ, “וְיוֹדֵעַ אַתָּה, מַה הִיא סְעוּדָה טוֹבָה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת, שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָן אֲדוֹנֶיךָ, לֹא נָתַתָּ לְפָנֵינוּ מַאֲכָל אֶחָד שְׁתֵּי פְעָמִים וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְאוֹפֶן הַיּוֹתֵר טוֹב. אוּלָם הַגִּידָה-נָא, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ עוֹשֶׂה לָנוּ אֶת מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת, אֶת הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה”?.
וַיֶּחֱרַד הַגַּמָּד וַיִּבָּהֵל, כִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל-דְּבַר מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת הַזּוֹ. בְּכָל זֹאת הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיַּעֵן: הָהּ, אֲדוֹנִי, קַוֵּה קִוִּיתִי, שֶׁעוֹד יָמִים רַבִּים יִהְיוּ פָנֶיךָ מְאִירִים בַּחֲצַר אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס, עַל כֵּן חִכִּיתִי בַמַּאֲכָל הַזֶּה, כִּי בַמֶּה יִתְרַצֶּה הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו לִפְנֵי לֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, אִם לֹא בְמַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת"?
“מַה?” קָרָא הַדֻּכָּס בִּשְׂחוֹק. “וּבְנוֹגֵעַ לִי חָפַצְתָּ אֵיפוֹא לְחַכּוֹת עַד יוֹם מוֹתִי, בִּכְדֵי לְקַדֵּם אָז אֶת פָּנַי בַּמִּנְחָה הַזֹּאת? כִּי גַם לִי לֹא הִגַּשְׁתָּ אֶת הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה אַף פַּעַם אֶחָת. עַל-דְּבַר מִנְחַת-הַפְּרִידָה תַּחֲשׁוֹב פַּעַם אַחֶרֶת, וְעַתָּה עָלֶיךָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה עַל שֻׁלְחָנִי כָּעֵת מָחָר”.
“כְּמִצְוַת אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס כֵּן אֶעֱשֶׂה”, עָנָה הַגַּמָּד וַיֵּלֶךְ לוֹ. אֲבָל לִבּוֹ לֹא הָיָה טוֹב עָלָיו, כִּי חָשׁ, שֶׁיּוֹם חֶרְפָּתוֹ וְקַלְקָלָתוֹ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. הוּא לֹא יָדַע, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה, וְתַחַת לְשׁוּב אֶל הַמִּטְבָּח, הָלַךְ אֶל חֶדְרוֹ וַיֵּבְךָ עַל קְשִׁי גוֹרָלוֹ. עוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה וְהִנֵּה הָאֲוָּזָה מִימִי, שֶׁהָיְתָה רַשָּׁאִית לְטַיֵּל בְּחֶדְרוֹ, קָרְבָה אֵלָיו וַתִּשְׁאָלֵהוּ, מִפְּנֵי מַה הוּא בוֹכֶה, וּכְשֶׁשָּׁמְעָה עַל-דְּבַר הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה אָמְרָה: “הַמַּאֲכָל הַזֶּה הָיָה עוֹלֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל שֻׁלְחָן אָבִי וַאֲנִי יוֹדַעַת בְּקֵרוּב, מַה דָּרוּשׁ לוֹ. לֵךְ וְלָקַחְתָּ כַּךְ וָכַךְ מִמִּין זֶה וְכַךְ וָכַךְ מִמִּין זֶה, וְאִם יִמְעֲטוּ הַמִּינִים הָאֵלֶּה מִהְיוֹת הַכֹּל שֶׁאַתָּה צָרִיךְ, בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ יָפָה-יָפָה, הֲרֵי אֵין הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה בַעֲלֵי חֵיךְ טוֹעֵם בְּיוֹתֵר”. כֹּה דִּבְּרָה מִימִי, וּלְשֵׁמַע דְּבָרֶיהָ קָפַץ הַגַּמָּד מִמְּקוֹמוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה וַיְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ קָנָה אֶת הָאֲוָּזָה, וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ אֶל הַמִּטְבָּח לְהָכִין אֶת הַפַּשְׁטִידָה. בַּתְּחִלָּה עָשָׂה פַּשְׁטִידָה קְטַנָּה לְמִבְחָן וַיִּוָכַח לָדַעַת, שֶׁטַּעֲמָהּ יָפֶה מְאֹד, וְרֹאשׁ-הַטַּבָּחִים, שֶׁנָּתַן לוֹ לִטְעֹם מִמֶּנָּה, מִלֵּא פִיו תְּהִלָּתָהּ.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד פַּשְׁטִידָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וַיַּעֲלֶינָה בְעוֹדָהּ חַמָּה, כְּמוֹ שֶׁיָּצְאָה מִן הַתַּנּוּר, וְרַק בְּזֵר פְּרָחִים סָבִיב לָהּ, עַל שֻׁלְחָן הַדֻּכָּס; אַחֵר לָבַשׁ אֶת שִׂמְלַת-הַחַג הַיּוֹתֵר טוֹבָה וַיֵּלֶךְ אֶל חֲדַר-הָאֹכֶל, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס, מָצָא אֶת הַמְּנַתֵּחַ הָרָאשִׁי עָסוּק בְּבִתּוּר הַפַּשְׁטִידָה לִנְתָחִים וּמְחַלֵּק בְּמַגְרֵפַת-כֶּסֶף מָנוֹת יָפוֹת לִפְנֵי הַדֻּכָּס וְאוֹרְחוֹ. הַדֻּכָּס בָּצַע כְּדֵי בְלִיעָה וַיָּבֵא אֶל פִּיו וַיִּשָׂא עֵינָיו אֶל הַסִּפּוּן וְיִקְרָא: אַה! אַה! אַה! הֲכִי קֹרָא שְׁמָהּ מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידָה! אֲבָל גַּם הַגַּמָּד שֶׁלִּי הוּא מֶלֶךְ הַטַּבָּחִים!
הָאַף אֵין זֹאת, יְדִידִי הַיָּקָר?" הָאוֹרֵחַ טָעַם בִּקְצֶה לְשׁוֹנוֹ חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת אֲחָדוֹת וַיִּבְחַן בְּשׂוּם-לֵב וַיִּשְׂחַק בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל לַעַג, וּבְהַתִּיקוֹ אֶת הַפִּנְכָּה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, אָמַר: טוֹבָה הַפַּשְׁטִידָה וְטַעֲמָה עָרֵב, אוּלָם לִכְלַל סוּצֵירֵינָה עֲדַיִן לֹא בָאָה; זֹאת הִכַּרְתִּי מִיָּד".
אָז קָמַט הַדֻּכָּס אֶת מִצְחוֹ בְאִי-רָצוֹן וּפָנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ מִבּוּשָׁה. “כֶּלֶב חָצוּף!” קָרָא, “אֵיכָכָה מְלָאֲךָ לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת לַאֲדוֹנֶיךָ? הַאֲצַוֶּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשְׁךָ, לְמַעַן עֲנָשְׁךָ עַל טַבָּחוּתְךָ הָרָעָה?” “הָהּ אֲדוֹנִי! בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי אֶת הַפַּשְׁטִידָה עַל-פִּי כָל כְּלָלֵי אֳמָנוּת-הַבִּשּׁוּל. אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא חֲסֵרָה מַשֶּׁהוּ!” כֹּה דִבֵּר הַגַּמָּד וְכָל גּוּפוֹ רָעַד.
“שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, רֵיקָא!” עָנָה הַדֻּכָּס, בְּהָדְפוֹ אוֹתוֹ בְרַגְלוֹ. אִם כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, אָז לֹא הָיָה אוֹרְחִי אוֹמֵר, כִּי תֶחֱסַר דְּבַר-מָה, אוֹתְךָ עַצְמְךָ אֲצַוֶּה לִגְזֹר לִגְזָרִים וְלֶאֱפוֹת מֵהֶם פַּשְׁטִידָה!" “יִכָּמְרוּ-נָא רַחֲמֶיךָ!” קְרָא הַקָּטָן וַיִּזְחַל עַל בִּרְכָּיו אֶל הָאוֹרֵחַ וַיְחַבֵּק בְּיָדָיו אֶת רַגְלָיו. יֹאמַר-נָא אֲדוֹנִי, אֵיזֶה חֶסְרוֹן מָצָא בַּמַּאֲכָל הַזֶּה וְאֶשְׁתַּדֵּל לְמַלְּאוֹתוֹ, אַל-נָא יִתֵּן אֲדוֹנִי אֶת עַבְדּוֹ לָמוּת בִּשְׁבִיל מְלֹא כַף בָּשָׂר וְקֶמַח".
“שָׁוְא כָּל עֲמָלְךָ”, עָנָה הָאוֹרֵחַ בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו; עוֹד אֶתְמוֹל יָדַעְתִּי, שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה הַזֹּאת כְּטַבָּחִי שֶׁלִּי; הֱוֵה יוֹדֵעַ, כַּאן חָסֵר יֶרֶק אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ כְּלַל בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הַיֶּרֶק זורֵר-בְּתַאֲוָה. בְּלִי הַיֶּרֶק הַזֶּה תְּהֵא הַפַּשְׁטִידָה מְחֻסֶּרֶת תַּבְלִין וּלְעוֹלָם לֹא יִטְעַם אֲדוֹנֶיךָ בּוֹ אֶת הַטַּעַם הָרָאוּי".
וַיִּקְצֹף מוֹשֵׁל פְרַנְקִיסְטַן מְאֹד וַיִּקְרָא בְעֵינַיִם רוֹבוֹת בְּרָקִים: טָעֹם אֶטְעַם! בִּכְבוֹדִי, כְּבוֹד נְסִיכִים, אֲנִי נִשְׁבָּע, מָחָר תּוּבָא לְפָנֶיךָ הַפַּשְׁטִידָה בְטַעֲמָהּ וּבְרֵיחָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת לְפִי דְבָרֶיךָ, אוֹ רֹאשׁ הַנַּעַר הַזֶּה יֻקָּע לְעֵינֶיךָ עַל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. צֵא מִזֶּה, כֶּלֶב, עוֹד פַּעַם אֲנִי נוֹתֵן לְךָ זְמַן שֶׁל יוֹם וְלַיְלָה אֶחָד".
כֹּה קָרָא הַדֻּכָּס, וְהַגַּמָּד שָׁב אֶל חֶדְרוֹ וַיֵּבְךְּ בְּאָזְנֵי הָאֲוָּזָה עַל גּוֹרָלוֹ הַמַּר וַיּוֹסֶף, כִּי סוֹף סוֹף מוֹת יוּמָת, כִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל-דְּבַר יֶרֶק כָּזֶה.
וַתַּעַן הָאֲוָּזָה וַתֹּאמַר: אִם אֵין לְךָ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, אָז יָכֹל אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ לְךָ, כִּי אָבִי לִמְּדַנִי לָדַעַת אֶת כָּל הַיְּרָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. בִּזְּמַן אַחֵר הָיִיתָ אָמְנָם בֶּן-מָוֶת, אֲבָל לְאָשְׁרְךָ הַיּוֹם הוּא רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ וּבָעֵת הַזֹּאת יָצִיץ הַיֶּרֶק הַזֶּה. אֱמָר-נָא; הֲיֵשׁ עַרְמוֹנִים עַתִּיקֵי-יָמִים בְּקִרְבַת הָאַרְמוֹן?"
“יֵשׁ וָיֵשׁ!” עָנָה בַּעַל-הַחֹטֶם, שֶׁכְּבָר הוּקַל לוֹ מְעַט. אֵצֶל הַיְאוֹר, כְּמָאתַיִם צְעָדִים מֵהָאַרְמוֹן, עוֹמֶדֶת שׁוּרָה שְׁלֵמָה; אַךְ לָמָּה זֶה תִּשְׁאֲלִי לָהֶם?" רַק לְרֶגֶל עַרְמוֹנִים עַתִּיקִים צוֹמֵחַ הַיֶּרֶק הַזֶּה“, אָמְרָה מִימִי. לָכֵן אַל נָא נִשְׁהֶה הַרְבֵּה, רַק נֵלְכָה אֶל הָעַרְמוֹנִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. קָחֵנִי עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ וְהוֹשִׁיבֵנִי עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁנִּהְיָה בַּחוּץ; חֲפֵצָה אֲנִי לְחַפֵּשׂ עֲבוּרֶךָ”.
וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד כִּדְבַר הָאֲוָּזָה וַיֵּלֶךְ עִמָּהּ אֶל שַׁעֵר הָאַרְמוֹן. וַיְהִי כְבוֹאָם אֶל הַשַּׁעַר וַיִּשְׁלַח הַשּׁוֹעֵר אֶת אֲזֵנוֹ לִקְרָאתָם וַיֹאמַר: בַּעַל-הַחֹטֶם הַטּוֹב שֶׁלִּי, קִצְּךָ בָּא-בָא; לָצֵאת מִשַּׁעַר הָאַרְמוֹן וָחוּצָה אֵינְךָ רַשָּׁאִי. מִצְוַת שׁוֹמֵר הַבַּיִת חָזְקָה עָלַי, לְבִלְתִּי תֵת אוֹתְךָ לָצֵאת".
“אֲבָל אֶל הַגָּן הֲרֵי יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָלֶכֶת”, עָנָה הַגַּמָּד. הוֹאֵל וּשְׁלַח אֶחָד מֵאֲנָשֶׁיךָ אֶל אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, לִשְׁאֹל אֶת פִּיו, אִם מֻתָּר לִי לָלֶכֶת אֶל הַגַּן לְבַקֵּשׁ יְרָקוֹת". הַשּׁוֹעֵר מִלֵּא אַחֲרֵי בַקָּשָׁתוֹ וְהָרְשׁוּת נִתָּנָה; כִּי הַגַּן הָיָה מֻקָּף חוֹמָה גְבֹהָה וְעַל-דְּבַר בְּרִיחָה אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב כְּלָל. וּכְשֶׁנִכְנָס הַגַּמָּד עִם הָאֲוָּזָה מִימִי אֶל הַגַּן לֹא אֵחַר הַגַּמָּד לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ וַיּוֹשֶׁב אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת עַל הָאָרֶץ, וְהָאֲוָּזָה מִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל הַיְאוֹר, לִמְקוֹם שָׁם עָמְדוּ הָעַרְמוֹנִים, הַגַּמָּד הָלַךְ אַחֲרֶיהָ אָבֵל וַחֲפוּי-רֹאשׁ, כִּי הֲלֹא זוֹ הָיְתָה תִקְוָתוֹ הַיְחִידָה הָאַחֲרוֹנָה; אִם לֹא יִמָּצֵא הַיֶרֶק הַדָּרוּשׁ בֵּין הָעַרְמוֹנִים, כֹּה גָמַר הַגַּמָּד בְּלִבּוֹ, יִהְיֶה נוֹחַ לוֹ, שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַיְאוֹר, מִשֶּׁיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. הָאֲוָּזָה חִפְּשָׂה, אַךְ לַשָּׁוְא. הִיא בָדְקָה בֵין כָּל הָעַרְמוֹנִים, הָפְכָה בְמַקוֹרָה כָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב, אֲבָל אֶת הַיֶּרֶק לֹא מָצְאָה, וּמֵרוֹב צַעַר וָפַחַד הִתְחִילָה בוֹכָה; כִּי הַיּוֹם כְּבָר רֵד וְקָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמִּסָּבִיב.
אָז עוֹפְפוּ מַבָּטֵי הַגַּמָּד עַל פְּנֵי הַיְאוֹר וּפִתְאֹם קָרָא: רְאִי-נָא, רְאִי, שָׁם מֵעֵבֶר הַיְאוֹר עוֹמֵד עוֹד עַרְמוֹן גָּדוֹל אֶחָד, נֵלְכָה-נָא שָׁמָה וּנְחַפְּשֶׂנּוּ תַחְתָּיו. אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם יִפְרַח אָשְׁרִי", הָאֲוָּזָה קָפְצָה וְעָפָה בְרֹאשׁ וְהוּא רָץ אַחֲרֶיהָ, כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת לָרוּץ. הָעַרְמוֹן הֵטִיל צֵל כֵּהֶה וַיְהִי חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב, כִּמְעַט לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר דָּבָר. פִּתְאֹם עָצְרָה הָאֲוָּזָה בְּלֶכְתָּהּ וַתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּכְנָפֶיהָ מֵרוֹב שִׂמְחָה, אַחֲרֵי-כֵן הִכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ בִמְהִירוּת גְּדוֹלָה לְתוֹךְ הֶחָצִיר הַגָּבֹהַּ, קָטְפָה דְבַר-מָה וּמָסְרָה אוֹתוֹ בִתְנוּעַת-חֵן לְיַד הַגַּמָּד, הַמִּשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה עֵינָיו, וַתֹּאמַר: הוּא הַיֶּרֶק הַנָּחוּץ לָךְ. פֹּה גְדֵלִים הַרְבֵּה יְרָקוֹת כָּאֵלֶּה, עַד כִּי יִהְיֶה לְךָ תָּמִיד דֵּי מַחֲסוֹרְךָ. שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת הִסְתַּכֵּל הַגַּמָּד בַּיֶּרֶק.
רֵיחַ עָרֵב עָלָה מִמֶּנּוּ אֶל אַפּוֹ וּמִבְּלִי מֵשִׁים נִזְכַּר אֶת אֲשֶׁר רָאָה אָז בִּשְׁעַת הִשְׁתַּנּוּת צוּרָתוֹ. הַקֶּלַח וְהֶעָלִים הָיוּ כְּחַלְחַלִּים-יְרֻקִּים וַעֲלֵיהֶם פֶּרַח אָדֹם מְאֹד, שֶׁשּׁוּלָיו הָיוּ מִצֶּבַע כָּתֹם.
“יְהִי שֵׁם ד' מְבֹרָךְ!” קָרַא הַגַּמָּד. אֵיזֶה פֶּלֶא! כִּמְדוּמֶה לִי, הוּא הַפֶּרַח שֶׁהָפַךְ אוֹתִי מִסְּנָאִית לְאִישׁ מָשְׁחַת הַמַּרְאֶה כָזֶה; הַאֲנַסֶּה לְהָסִיר אֶת הַכְּשָׁפִים?
“עוֹד לֹא”, אָמְרָה הָאֲוָּזָה. “קַח מֵהַיֶּרֶק הַזֶּה מְלֹא כַפְּךָ וְהָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל חַדְרְךָ וְאָסַפְנוּ אֶת כַּסְפְּךָ וְכָל אֲשֶׁר לְךָ וְאַחֲרֵי-כֵן תְּנַסֶּה, בַמֶּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַיָּרָק”.
וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם אֶל חֲדַר הַגַּמָּד וְלֵב הַגַּמָּד הִכָּה אוֹתוֹ מַכָּה רַבָּה מֵרוֹב הִתְרַגְּשׁוּת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָשַׁר בִצְרוֹר חֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים אָדוּם, שֶׁחָשַׂךְ לְיוֹם רָע, בְּגָדִים אֲחָדִים וּנְעָלִים, אָמַר: “אִם חֵפֶץ ד' יַצְלִיחַ בְּיָדִי, יוּסַר סֻבָּלִי זֶה מֵעָלָי”, וַיִּתְחַב אֶת חָטְמוֹ עָמֹק-עָמֹק לְתוֹךְ הַיְרָקוֹת וַיִּשְׁאַף אֶת רֵיחַם אֶל קִרְבּוֹ.
וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁהִתְחִילוּ אֲבָרָיו מִתְפָּרְקִים וּמִתְמַתְּחִים; הוּא הִרְגִּישׁ, אֵיךְ רֹאשׁוֹ הִזְדַּקֵּר מִתּוֹךְ כְּתֵפָיו, וְהִתְנַשֵּׂא לְמַעֲלָה, הוּא הִבִּיט לְמַטָּה אֶל חָטְמוֹ וְרָאָה אוֹתוֹ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקַטֹן, הָלֹךְ וְקָטֹן, גַבּוֹ וְחָזֵהוּ הִתְיַּשְׁרוּ וְרַגְלָיו נַעֲשׂוּ יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת.
הָאֲוָּזָה הִסְתַּכְּלָה בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּתִמָּהוֹן. “הֶאָח, מַה גָּדַלְתָּ, מַה יָפְיָפִיתָ!” קָרְאָה. “בָּרוּךְ ד', כִּי לֹא נִשְׁאַר בְּךָ מְאוּמָה מִכָּל אֲשֶׁר הָיִיתָ עַד עָתָּה! וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה וַיִּתְפַּלֵּל. אוּלָם בְּגֹדֶל שִׂמְחָתוֹ לֹא שָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָאֲוָּזָה מִימִי; אָמְנָם בְּלִבּוֹ גָבְרָה עַתָּה הַתְּשׁוּקָה לָשׁוּב תֵּכֶף אֶל הוֹרָיו, אַךְ רֶגֶשׁ הַתּוֹדָה, שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ בְּיַחַס אֶל הָאֲוָּזָה, נָצַח אֶת הַחֵשֶׁק הַזֶּה: “לְמִי עָלֵי לְהַחֲזִיק טוֹבָה, אִם לֹא לָךְ”, אָמַר לָהּ, כִּי שָׁבָה גְּוִיָּתִי לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה? לוּלֵא הָיִית אַתְּ בְּעוֹזְרַי, לֹא מָצָאתִי אֶת הַיֶּרֶק הַזֶּה וְאָז הָיִיתִי נִשְׁאַר כָּל יָמַי בַּצּוּרָה הַמְּשֻׁנָּה הַזֹּאת אוֹ הָיִיתִי מֵת תַּחַת יַד הַתַּלְיָן. חָפֵץ אֲנִי לִגְמֹל לָךְ כְּפָעֳלֵךְ, אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ לִי וְלַהֲבִיאֵךְ אֶל אָבִיךְ; הוּא הַמְּנֻסֶּה כָּל-כַּךְ בְּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים יָסִיר מִמֵּךְ בְנָקֵל אֶת הַנֶּגַע הַזֶּה”. הָאֲוָּזָה קִבְּלָה אֶת הַצָּעָתוֹ בִּדְמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה. וַיָּבֵא יַעֲקֹב שָׁלֵם, מִבְּלִי אֲשֶׁר הִכִּירוֹ אִישׁ, בְּעָבְרוֹ דֶרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶל שְׂפַת הַיָּם וַיָּשֶׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל עִיר מְגוּרֵי הוֹרֶיהָ שֶׁל מִיָּמַי,
י.
מָה אֲסַפֵּר לָכֶם עוֹד? דַּי לָכֶם לָדַעַת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הִגִּיעוּ לִמָחוֹז חֶפְצָם, שֶׁוֶּיטֶרבּוֹק נִתֵּק בִּלְהָטָיו אֶת חַבְלֵי הַקֶּסֶם מֵעַל גְּוִיַּת בִּתּוֹ, וּלְיַעֲקֹב נָתַן מַתָּנוֹת וַיִּשְלָחֵהוּ בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית הוֹרָיו; כִּי הוּא בָא בְשָׁלוֹם אֶל עִיר מוֹשַׁב אֲבוֹתָיו, אֲשֶׁר הִכִּירוּ בָאִישׁ הַצָּעִיר וְהַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה אֶת בְּנָם, אֲשֶׁר אָבַד לָהֶם, וַיְקַבְּלוּהוּ בְשִׂמְחָה רַבָּה, וְשֶׁבִּמְחִיר הַמַּתָּנוֹת, אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ מֵאֵת וֶיטֶרְבּוּק, קָנָה לוֹ חֲנוּת וַיִּצְבֹּר הַרְבֵּה כֶסֶף וַיְחִי חַיֵּי אשֶׁר.
עוֹד זֹאת אַגִּיד לָכֶם, כִּי אַחֲרֵי בָרְחוֹ מֵאֵת הַדֻּכָּס קָמָה בָאַרְמוֹן מְהוּמָה וּמְבוּכָה גְדוֹלָה; כִּי מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁחָפֵץ הַדֻּכָּס לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי שְׁבוּעָתוֹ וּלְצַוֹּת לְהָסִיר אֶת רֹאשׁ הַגַּמָּד מֵעָלָיו, רָאוּ, כִי נֶעֱלֵם, וַיְבַקְּשׁוּהוּ וְלֹא נִמְצָא. וְהַנָסִיךְ הֶחֱלִיט, שֶׁהַדֻּכָּס עָזַר לוֹ בַלָּאט לְהִמָּלֵט, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְטַבָּחוֹ הֲכִי טוֹב, וְהֶאֱשִׁים אוֹתוֹ, כִי לֹא עָמַד בְּדִבּוּרוֹ.
וַתָּקָם מְרִיבָה בֵּין שְׁנֵי הַנְּסִיכִים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵבִיאָה לִידֵי מִלְחָמָה קָשָׁה, הַיְּדוּעָה בְדִבְרֵי-הַיָּמִים בְּשֵׁם “מִלְחֶמֶת הַיְרָקוֹת”. הַרְבֵּה דָם נִשְׁפַּךְ, וּלְסוֹף נִכְרְתָה בֵינֵיהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, הַנִּקְרָא אֶצְלֵנוּ “שְׁלוֹם הַפַּשְׁטִידוֹת”, מִפְּנֵי שֶׁלֶמִשְׁתֵּה-הַפִּיּוּס הוּכָנָה עַל-יְדֵי טַבָּחוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַסּוּצֵירֵינָה, מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת שֶׁעָרְבָה מְאֹד לְחֵיךְ הַדֻּכָּס.
א.
מוּסְטָפָה וּפַטְמָה, בְּנוֹ יְחִידוֹ וּבִתּוֹ יְחִידָתוֹ שֶׁל הַקַּדִי מֵעַקְרַא, הָיוּ כִמְעַט בְּנֵי גִיל אֶחָד; לְכָל הַיּוֹתֵר הָיָה מוּסְטָפָה גָדוֹל מֵאֲחוֹתוֹ שְׁנָתַיִם, הֵם אָהֲבוּ מְאֹד זֶה אֶת זֶה וּשְׁנֵיהֶם עָזְרוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, לְהָקֵל מֵעַל אֲבִיהֶם אֶת מַשָּׂא הַחַיִּים לְעֵת זִקְנָתוֹ. בְּיוֹם מְלֹאת לְפַטְמָה שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָשָׂה אָחִיהָ מִשְׁתֶּה. הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לְכָל חַבְרוֹתֶיהָ וַיְּבִיאֵן אֶל גַּן אָבִיו וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶן מַעֲדַנִּים וּמִגְדָּנוֹת, וּבְהַגִּיעַ עֵת הָעֶרֶב הִזְמִינָן לָרֶדֶת לְתוֹךְ הַבּוּצִית, אֲשֶׁר שָׂכַר וְקִשֵּׁט בְּרוֹב פְּאֵר וּלְטַיֵּל עִמּוֹ קְצָת בַּיָּם. פַטְמָה וְרֵעוֹתֶיהָ נֵאוֹתוּ לְהַזְמָנָתוֹ בְשִׂמְחָה; כִּי הָעֶרֶב הָיָה בָהִיר וּמַרְאֵה הָעִיר, בְּיִחוּד כְּשֶׁהִבִּיטוּ אֵלֶיהָ מֵעֵבֶר הַיָּם, הָיָה טוֹב וְיָפֶה. וַתִּישֵׁר הַנְּסִיעָה בַבּוּצִית בְּעֵינֵי הָעֲלָמוֹת עַד מְאֹד וַתְּבַקֵּשְׁנָה אֶת מוּסְטָפָה, כִּי יַרְחִיק לָשׁוּט יוֹתֵר וְיוֹתֵר. אַךְ הוּא מִלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָן שֶׁלֹּא בְרָצוֹן, כִּי לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים נִרְאָה שׁוֹדֵד בַּיָּם. לֹא הַרְחֵק מִן הָעִיר מִזְדַּקֵּר כֵּף-הָרִים וְקוֹפֵץ לְתוֹךְ הַיָּם. אֶל הַכֵּף הַזֶּה חָפְצוּ הָעֲלָמוֹת לַעֲלוֹת, בִּכְדֵי לָזוּן אֶת עֵינֵיהֶם מִמַּרְאֵה הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁהִיא שׁוֹקַעַת בַּיָּם. וַיְהִי בְשׁוּט הַבּוּצִית מִסָּבִיב לַכֵּף, וַיִּשְׂאוּ הַיּוֹשְׁבִים בָּהּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ בְמֶרְחָק לֹא-רַב מֵהֶם בּוּצִית אַחֶרֶת מְלֵאָה אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים. וַיִּירָא מוּסְטָפָה לְנַפְשׁוֹ וּלְנֶפֶשׁ הָעֲלָמוֹת אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיְצַו לַשַּׁיָּטִים לַהְפֹּךְ אֶת אֳנִיָּתוֹ וְלָשׁוּב אֶל הַחוֹף. וְגַם פַּחְדּוֹ לֹא הָיָה פַחַד שָׁוְא, כִּי הַבּוּצִית הַלֵּזוֹ מִהֲרָה לָגֶשֶׁת אֶל זוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה, וּבִהְיוֹת שַׁיָּטֶיהָ רַבִּים, עוֹד עָבְרָה אוֹתָהּ וְאָחֲזָה אֶת דַּרְכָּהּ תָּמִיד בֵּין הַיַּבָּשָׁה וּבוּצִיתוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה. וְהָעֲלָמוֹת, בִּרְאוֹתָן אֶת הַסַכָּנָה הַנִּשְׁקֶפֶת לָהֶן, קָפְצוּ מִמְקוֹמוֹתֵיהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה; אַךְ שָׁוְא הִתְאַמֵּץ מוּסְטָפָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָן, אַךְ לַשָּׁוְא הִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶן לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמָן, כִּי עַל-יְדֵי רִיצָתָן הֵנָּה וָהֵנָּה תְבִיאֶנָה אֶת הַבּוּצִית בְּסַכָּנָה שֶׁתֵּהָפֵךְ עַל פִּיהָ, כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לָרִיק, וְכַאֲשֶׁר בָאַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַבּוּצִית הָאֲחֶרֶת הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֲלֵיהֶן, נִרְתְּעוּ כֻּלָּן אֶל יַרְכְּתֵי הַבּוּצִית, לֹא יָכְלָה הַבּוּצִית לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד וַתֵּהָפֵךְ. בֵּין כֹּה וָכֹה וּמִן הַיַּבָּשָׁה הִתְבּוֹנְנוּ אֶל תְּנוּעוֹתֶיהָ שֶׁל הַבּוּצִית הַזָרָה, וּלְפִי שֶׁלִּפְנֵי אֵיזֶה זְמָן נָפְלָה הֲבָרָה בָעִיר, כִּי נִרְאוּ שׁוֹדְדִים בַּיָּם, הֵעִירָה הַבּוּצִית הַזֹּאת חֲשָׁד בְּלִבּוֹת הָרוֹאִים, וַתְּמַהֵרְנָה בוּצִיּוֹת אֲחָדוֹת לְהַפְלִיג מִן הַחוֹף, בִּכְדֵי לָבֹא לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה וּלְחַלֵּץ מִצָּרָה אֶת הָעֲלָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ אֶל הַיָּם. אַךְ הֵן הִסְפִּיקוּ רַק לְהַצִּיל אֶת הַטּוֹבְעוֹת וְלַהֲבִיאָן אֲלֵיהֶן.
בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה עָלְתָה בִידֵי הַשּׁוֹדְדִים לְהִמָּלֵט, וְעַל שְׁתֵּי הַבּוּצִיּוֹת, שֶׁהַנִּצּוֹלִים הוּבָאוּ אֲלֵיהֶן, לֹא יָדְעוּ אֶל נָכוֹן, אִם הִצִּילוּ אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת. רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרְבוּ זוֹ אֶל זוֹ נוֹדַע הַדָּבָר לְדַאֲבוֹן לֵב מוּסְטָפָה, כִּי אֲחוֹתוֹ וְאַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ נֶעְדָּרוּ, יַחַד עִם זֶה מָצְאוּ בְאַחַת הַבּוּצִיּוֹת אָדָם אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם מִקּוֹדֶם וְאִישׁ לֹא יְדָעוֹ. נִפְחֵד מֵאִיֻּמָּיו שֶׁל מוּסְטָפָה, הוֹדָה הָאִישׁ, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַבּוּצִית הַנִּמְלָטָה, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל עֻגְנָהּ בְּמֶרְחַק שְׁנֵי מִילִין קֵדְמָה וְשֶׁחֲבֵרָיו עֲזָבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ, בְּנוּסָם מִפְּנֵי רוֹדְפֵיהֶם בְּרֶגַע שֶׁחָפֵץ לַעֲזֹר לָהֶם לַחֲטֹף אֶת הָעֲלָמוֹת; נוֹסָף לָזֶה הוֹדִיעַ הָאִישׁ, כִּי רָאָה שְׁתַּיִם מִן הָעֲלָמוֹת, שֶׁנִּמְשְׁכוּ אֶל הַבּוּצִית.
לְצַעֲרוֹ שֶׁל הָאָב הַזָּקֵן לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל, אֲבָל גַּם מוּסְטָפָה הִתְעַצֵּב עַד מָוֶת; כִּי לֹא לְבַד שֶׁאֲחוֹתוֹ הָאֲהוּבָה אָבְדָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁהוּא הֶאֱשִׁים אֶת עַצְמוֹ, כִּי הוּא הֵסֵב בַּאֲסוֹנָהּ – גַּם הָעַלְמָה שֶׁנִּשְׁבְּתָה יַחַד עִם אֲחוֹתוֹ, דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בָהּ לְאַהֲבָה, אוֹתָה וְהוֹרֶיהָ כְבָר הִסְכִּימוּ לְתִתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה, רַק הוּא לֹא עָרַב עוֹד אֶת לִבּוֹ לְגַלּוֹת אֶת דְּבַר אַהֲבָתוֹ לְאָבִיו, כִּי הוֹרֵי הָעַלְמָה הָיוּ עֲנִיִּים וּבְנֵי מִשְׁפָּחוֹת בִּלְתִּי מְיֻחָסוֹת, וְאָבִיו שֶׁל מוּסְטָפָה הָיָה עַז-נֶפֶשׁ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּג צַעֲרוֹ קְצָת, שָׁלַח לִקְרֹא לְמוּסְטָפָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִוַּלְתְּךָ שָׁלֲלָה מִמֶּנִּי אֶת נֶחֱמָתִי לְעֵת זִקְנָה, אֶת מַחֲמַל נַפְשִׁי וּמַחֲמַד עֵינָי; לֵךְ מִמֶּנִּי וְאַל תּוֹסֶף עוֹד רְאוֹת פָּנַי; אָרוּר תִּהְיֶה אַתָּה וְכָל צֶאֱצָאֶיךָ, רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּשִׁיב לִי אֶת פַטְמָה בִתִּי, תָּסוּר מֵעַל רֹאשְׁךָ קִלְלַת אָבִיךָ".
דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא פִלֵל מוּסְטָפָה לִשְׁמֹעַ. עוֹד לִפְנֵי זֶה גָמַר בְּלִבּוֹ, לָלֶכֶת לְבַקֵּשׁ אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת רְעוּתָהּ, וְטֶרֶם צֵאתוֹ חָפֵץ לָקַחַת מֵאָבִיו בְּרָכָה עַל דַּרְכּוֹ, וְעַתָּה גֵרְשׁוֹ אָבִיו בְחֶרְפָּה מֵעַל פָּנָיו וְעוֹד הִרְבִּיץ עָלָיו קְלָלָה תַחַת בְּרָכָה. אוּלָם, אִם יְגוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן הֵשַׁח לֶעָפָר נַפְשׁוֹ, הִנֵּה יְסוּרָיו הַחֲדָשִׁים שֶׁבָּאוּ עָלָיו שֶׁלֹּא בְצֶדֶק הֵפִיחוּ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ גְּבוּרָה.
וַיִּשָּׂא מוּסְטָפָה אֶת רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אֶל הַשּׁוֹדֵד הַשָּׁבוּי וַיִּשְׁאָלֵהוּ, אָנָה הָלְכוּ אָז חֲבֵרָיו הַשּׁוֹדְדִים בָּאֳנִיָּתָם, וַיַּעֲנֵהוּ הַשּׁוֹדֵד, כִּי הֵם עוֹסְקִים בְּצֵיד-עֲבָדִים וּמְבִיאִים אוֹתָם עַל הָרוֹב לְבַלְסוֹרָה לְמָכְרָם שָׁם בַּשּׁוּק. בֵּין כֹּה וָכֹה וַחֲמַת אָבִיו שָׁכְכָה קְצָת, וּבְשׁוּב מוּסְטָפָה אֶל בֵּיתוֹ לְהִכּוֹן לִקְרַאת הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה, מָצָא בְּחֶדְרוֹ כִיס מָלֵא זָהָב אֲשֶׁר שָׁלַח לוֹ אָבִיו לִהְיוֹת לוֹ לְעֶזְרָה בְּדַרְכּוֹ. וַיֵּלֶךְ מוּסְטָפָה אֶל הוֹרֵי צוֹרָאִידָה, כֵּן קָרְאוּ לָעַלְמָה אֲשֶׁר אָהַב, וַיִּקַּח מֵהֶם מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת אֶת בִּרְכַּת-הַפְּרִידָה וַיֵּצֵא מִשָּׁם לַדֶּרֶךְ לָבֹא בַּלְסוֹרָתָה.
ב.
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָא בְעִיר מְגּוּרוֹ הַקְּטַנָּה אָנִיָּה הַהוֹלֶכֶת לְבַלְסוֹרָה, עָשָׂה מוּסְטָפָה אֶת דַּרְכּוֹ בַיַּבָּשָׁה. הוּא הָיָה אָנוּס אֵיפוֹא לְהָחִישׁ בְּמַסָעוֹ כְּפִי הָאֶפְשֶׁר, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְאַחֵר לָבֹא זְמַן רַב אַחֲרֵי בִיאַת הַשּׁוֹדְדִים שָׁמָּה. אֶפֶס מִפְּנֵי שֶׁסּוּסוֹ הָיָה מְמַהֵר לָרוּץ וְגַם לֹא הָיָה לוֹ כָל מִטְעָן, יָכֹל הָיָה לְקַוֹּת, שֶׁיַּגִּיעַ לְבַלְסוֹרָה אַחֲרֵי עֲבוֹר שִׁשָּׁה יָמִים. אוּלָם בְּעֶרֶב הַיּוֹם הָרְבִיעִי, כְּשֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל סוּסוֹ לְבַדּוֹ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו פִּתְאֹם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים. כִּרְאוֹת מוּסְטָפָה כִּי מְזֻיָּנִים הֵם מִכַּף רַגְלָם וְעַד קָדְקֳדָם, וּבְהַכִּירוֹ, כִּי מִתְכַּוְּנִים הֵם לָקַחַת לֹא אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת סוּסוֹ, כִּי אִם אֶת נַפְשׁוֹ, עָמַד וַיִּקְרָא אֲלֵיהֶם מֵרָחוֹק, כִּי הוּא מוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ בְיָדָם. וַיֵּרְדוּ הָאֲנָשִׁים מֵעַל סוּסֵיהֶם וַיַּאַסְרוּ אֶת רַגְלָיו זוֹ אֶל זוֹ מִתַּחַת בֶּטֶן סוּסוֹ וַיָּשִׂימוּ אוֹתוֹ בֵינֵיהֶם בַּתָּוֶךְ, וְאַחֲרֵי
אֲשֶׁר אֶחָד מֵהֶם אָחַז בְּרֶסֶן סוּסוֹ, מִהֲרוּ לִרְכֹּב הָלְאָה מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר.
לִבּוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה נִתְמַלֵּא יֵאוּשׁ; דוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי קִלְלַת אָבִיו כְּבָר הִתְרַגְּשָׁה לָבֹא עָלָיו. וְאֵיךְ אֵיפוֹא יָכֹל לְקַוֹּת עוֹד לְהַצִּיל אֶת אֲחוֹתוֹ וְאֶת צוֹרָאִידָה מִידֵי שׁוֹבֵיהֶם, אִם אֵין לוֹ כֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְהַצָּלָתָן מִלְּבַד נַפְשׁוֹ הָעַרְטִילָאִית. כְּשָׁעָה קַלָּה רָכְבוּ, הוּא וּשְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱלָמִים, עַד אֲשֶׁר נָטוּ הַצִּדָּה אֶל בִּקְעָה אַחַת קְטַנָּה. הַבִּקְעָה הָיְתָה מֻקֶּפֶת עֵצִים גְּבֹהִים; דֶּשֶׁא רַךְ יְרַקְרַק-כֵּהֶה, יוּבַל מַיִם שֶׁעָבַר בְּתוֹכוֹ בִּמְהִירוֹת רַבָּה קָרָא לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. וּבֶאֱמֶת הָיוּ נְטוּעִים שָׁם מֵחֲמִשָּׁה-עָשָׂר עַד עֶשְׂרִים אֹהֶל; אֶל בַּדֵּי הָאֳהָלִים הָיוּ קְשׁוּרִים גְּמַלִּים וְסוּסִים יָפִים. מִתּוֹךְ אַחַד הָאֳהָלִים נִשְׁמַע קוֹל כִּנּוֹר יַחַד עִם קוֹלוֹת שְׁנֵי אֲנָשִׁים מְזַמְּרִים אֵיזֶה זֶמֶר בָּדוּחַ. לְמוּסְטָפָה נִדְמָה, שֶׁאֲנָשִׁים, שֶׁאִוּוּ לָהֶם לְמִשְׁכָּנָם מְקוֹם-מְנוּחָה כֹה נָעִים, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ חוֹרְשִׁים רָעָה עַל אֵיזֶה אָדָם, וּכְשֶׁהִתִּירוּ הָאֲנָשִׁים אֶת אֲגוּדוֹתָיו וְרָמְזוּ לוֹ לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, נִדְרַשׁ לִקְרִיאָתָם, לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, בְּלִי פָחַד. וַיָּבִיאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת מוּסְטָפָה אֶל אֹהֶל אֶחָד, שֶׁהָיָה גָדוֹל מֵחֲבֵרָיו וְהִצְטַיֵּן מֵהֶם גַּם בְּהִדּוּר פְּנִימִי, מֵרְבַדִּים מְהֻדָּרִים, מְרֻקָּמִים זָהָב, טַפִּיטָאוֹת מַעֲשֵׂה רוֹקֵם לְכַסּוֹת אֶת הָרִצְפָּה, מַחֲבוֹת-גִּמּוּר מָזְהָבוֹת – כָּל זֶה, הָיָה מֵעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר עַל עֹשֶׁר וְחַיֵּי תַּעֲנוּגִים, פֹּה הָיָה רַק בָּז וּמְשִׁסָּה. עַל אַחַת הַכְּסָתוֹת יָשַׁב אִישׁ זָקֵן קְטַן-קוֹמָה; פָּנָיו הָיוּ כְעוּרִים, עוֹרוֹ שָׁחוּם וּמַבְרִיק וְקַו מְגֹעַל עוֹבֵר בֵּין הָעֵינַיִם וְהַפֶּה, וּמֵפִיק תּוֹךְ וּמִרְמָה, עָשָׂה אֶת מַרְאֵהוּ שָׂנוּא לַבְּרִיוֹת. אַף-כִּי הִתְאַמֵּץ הָאִישׁ לָתֵת-לוֹ מַרְאֵה אָדָם חָשׁוּב, הִכִּיר מוּסְטָפָה מִיָּד, שֶׁלֹּא בִשְׁבִילוֹ הָיָה הָאֹהֶל כֹּה מְקֻשָּׁט, וְדִבְרֵי הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ שָׁמָה, אִשְּׁרוּ, כְּנִרְאֶה, אֶת הַדָּבָר. “אַיֵּה הֶחָזָק?” שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַקָּטָן. “הוּא הָלַךְ לָצוּד צַיִד, עָנָה הַלָּה, אֲבָל הוּא צִוַּנִי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ”. – "לֹא מֵחָכְמָה עָשָׂה זֹאת, עָנָה אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, כִּי עַתָּה נָחוּץ לַחֲרֹץ, אִם יוּמַת הַכֶּלֶב הַזֶּה אוֹ יְשַׁלֵּם כֹּפֶר נַפְשׁוֹ, וְזֹאת יוֹדֵעַ הֶחָזָק יוֹתֵר טוֹב מִמֶּךָּ.
הָאִישׁ הַקָּטָן קָם מִמְּקוֹמוֹ כְּיוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֶת עֶרְכּוֹ, הִשְׁתַּרְבֵּב מְלֹא אָרְכּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ רֹאשׁ יָדוֹ אֶל אֹזֶן מִתְנַגְּדוֹ, בְּחֶפְצוֹ, כְּנִרְאֶה, לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי מַכַּת-לֶחִי. אוּלָם אַחֲרֵי רוֹאוֹ, שֶׁכָּל עֲמָלוֹ הָיָה לָרִיק, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף אֶת חֲבֵרָיו הַשּׁוֹדְדִים. וְהַלָּלוּ הֵשִׁיבוּ לוֹ פִּי שְׁנַיִם אֶל חֵיקוֹ, עַד כִּי נָעוּ בַדֵּי הָאֹהֶל לְקוֹלָם. עוֹד הֵם נִצִּים, וְהִנֵּה הֻרַם פִּתְאֹם מָסַךְ הָאֹהֶל וְאִישׁ אֶחָד נִכְנַס, חָסוֹן וּגְבַהּ-קוֹמָה, רַךְ וְיָפֶה כְּמֶלֶךְ הַפַּרְסִים; בְּגָדָיו וּכְלֵי-נִשְׁקוֹ הָיוּ דַלִּים וּפְשׁוּטִים, מִלְּבַד חֶרֶב מְמֻלָּאָה אֲבָנִים יְקָרוֹת וְסַיִף נוֹצֵץ, אֲבָל עֵינָיו הֵפִיקוּ גָאוֹן וְכֻלּוֹ הָיָה אוֹמֵר כָּבוֹד, מִבְּלִי לְהַפִּיל אֵימָה עַל סְבִיבָיו.
“מִי מִכֶּם עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהַתְחִיל בְּרִיב בְּתוֹךְ אָהֳלֵי?” קָרָא אֶל הַמִּתְקוֹטְטִים שֶׁנִּרְתְּעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. זְמָן רַב שָׂרְרָה בַּחֶדֶר דֻּמִיָּה עֲמֻקָּה, לְסוֹף סִפֵּר אֶחָד מֵהַשְּׁלשָׁה, שֶׁהֵבִיאוּ אֶת מוּסְטָפָה אֶל הָאֹהֶל, אֶת כָּל פְּרָטֵי הַמְּאֹרָע. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ “הֶחָזָק”, כְּפִי שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הַשְּׁלשָׁה, אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ, וַיִּתְמַלֵּא חֵמָה וּפָנָיו הִתְכַּרְכְּמוּ מֵרוֹב כָּעַס, “מָתַי מִלֵּאתִי אֶת יָדְךָ, הַסַּן, לִהְיוֹת תַּחְתָּי”? הִרְעִים בְּקוֹל נוֹרָא עַל הַקָּטָן, הַסַּן הִתְכַּוֵּץ כֻּלּוֹ מִפַּחַד, עַד כִּי נִרְאָה עוֹד יוֹתֵר קָטָן מִכְּפִי שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, וַיִּתְגַּנֵּב אֶל פֶּתַח הָאֹהֶל.
בְּעִיטַת-רֶגֶל גַּסָּה מִצַּד הֶחָזָק פָּעֲלָה, שֶׁהוּא יָצָא בִּקְפִיצָה גְּדוֹלָה וּמְשֻׁנָּה אַחַת, מִפֶּתַח הָאֹהֶל הַחוּצָה.
אַחֲרֵי צֵאת הַקָּטָן הִצִּיגוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֶת מוּסְטָפָה לִפְנֵי אֲדוֹן הָאֹהֶל, שֶׁכְּבָר הִסְפִּיק לָשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי הַכְּסָתוֹת. “הִנֵּה הֵבֵאנוּ לְךָ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ לָצוּד אוֹתוֹ”, אָמַר הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם. וַיַּהֲפֹךְ הָאִישׁ אֶת פָּנָיו אֶל הַשָּׁבוּי וַיִּסְתַּכֵּל בּוֹ זְמָן רַב, וְאַחֲרֵי-כֵן קָרָא: “הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה! לִבְּךָ יַגִּיד לְךָ, מִפְּנֵי מָה אַתָּה עוֹמֵד עַתָּה לִפְנֵי אַרְבַּסָּן.” לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִבְהַל מוּסְטָפָה, וַיְּמַהֵר וַיִּפֹּל אַרְצָה לִפְנֵי הָאִישׁ וַיֹּאמֶר: אֵינְךָ אֲדוֹנִי, אֶלָּא טוֹעֶה, כִּי רַק עָנִי אֻמְלָל אָנֹכִי, אַךְ לֹא הַבַּסָּה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ!" כָל הָאֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ בָאֹהֶל, בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי מוּסְטָפָה, תָּמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַאֲדוֹן הָאֹהֶל אָמַר: “רַב לְךָ לְהִתְחַפֵּשׂ וְהִיא לֹא תִצְלָח. אִם תַּעֲמֹד בְּעָרְמָתְךָ, אֲצַוֶּה לְהַצִּיג לְפָנֶיךָ אֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים אוֹתְךָ הֵיטֵב”. וַיְצַו הֶחָזָק וַיַּבְהִילוּ לְהָבִיא אֶת סוּלֵיקָה, אִשָּׁה זְקֵנָה אֶל הָאֹהֶל, וּכְשֶׁנִּשְׁאֲלָה הָאִשָּׁה מִמֶּנּוּ, הַמַּכִּירָה הִיא בְּמוּסְטָפָה אֶת הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה, עָנְתָה: כֵּן! וְנִשְׁבַּעַת אֲנִי בְּקִבְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, כִּי הוּא הַבַּסָּה, הוּא וְלֹא אַחֵר.
“הֲרוֹאֶה אַתָּה, אֻמְלָל, כִּי הָיְתָה עָרְמָתְךָ לְאַל? פָּתַח הֶחָזָק מֵחָדָשׁ בָּחֳרִי-אָף. נִקְלֶה אַתָּה בְּעֵינַי וּבִלְתִּי רָאוּי, שֶׁאֲגָאֵל בְּדָמְךָ אֶת חַרְבִּי הַיְקָרָה, אֲבָל אֶל זְנַב סוּסִי אֲצַוֶּה לִקְשֹׁר אוֹתְךָ מָחָר עִם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְרַצְתִּי עִמְּךָ דֶּרֶךְ הַיְּעָרִים, עַד אֲשֶׁר תִּשְׁקַע מֵאַחֲרֵי גִבְעוֹת סוּלְיֵיקָה!” אָז חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה. “אֵין זֹאת, אֶלָּא קִלְלַת אָבִי רוֹבֶצֶת עָלַי, אֲשֶׁר אֵרַר אוֹתִי לָמוּת מוֹת נָבָל”, קָרָא מִתּוֹךְ בֶּכִי, וְגַם אַתְּ, אֲחוֹתִי הַנְּעִימָה, וְאַתְּ, צוֹרָאִידָה, שְׁתֵּיכֶן אֲבַדְתֶּן, אֲבַדְתֶּן! – הִתְחַפְּשׂוּתְךָ הִיא לְלֹא תֹעֶלֶת, אָמַר אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָסַר לוֹ אֶת יָדָיו עַל גַּבּוֹ, טוּל וְצֵא מִן הָאֹהֶל, כִּי הֶחָזָק נוֹשֵׁךְ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּשִׁנָּיו וּמֵעִיף עֵינָיו בְּחַרְבּוֹ, אִם חָפֵץ אַתָּה לִחְיוֹת עוֹד לַיְלָה אֶחָד, בֹּא עִמִּי".
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפְצוּ הַשּׁוֹדְדִים לָצֵאת עִם מוּסְטָפָה מִן הָאֹהֶל, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲחֵרִים נִרְאוּ בַפֶּתַח, שֶׁהוֹלִיכוּ לִפְנֵיהֶם עוֹד שָׁבוּי אֶחָד. הֵם נִכְנְסוּ עִמּוֹ אֶל הָאֹהֶל פְּנִימָה וַיִּקְרְבוּ עַד לִפְנֵי מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הֶחָזָק וַיֹּאמְרוּ: הִנֵּה הַבַּסָּה, אֲשֶׁר צִוִּיתָ לַהֲבִיאוֹ לְךָ". עַתָּה מָצָא לוֹ מוּסְטָפָה רֶגַע מֻכְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל הַשָּׁבוּי וַיִּתְפַּלֵּא לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאִישׁ, כִּי דוֹמִים הֵם בַּכֹּל אֶל פָּנָיו הוּא, רַק הָיוּ כֵהִים יוֹתֵר וּזְקָנוֹ הָיָה יוֹתֵר שָׁחוֹר. הֶחָזָק הִשְׁתּוֹמֵם, מְאֹד, כְּנִרְאֶה, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשָּׁבוּי הַשֵּׁנִי עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ. “מִי מִכֶּם הוּא הַבַּסָּה הָאֲמִתִּי?” אָמַר בְּהַבִּיטוֹ חֲלִיפוֹת פַּעַם אֶל מוּסְטָפָה וּפַעַם אֶל הָאִישׁ הַשֵּׁנִי. – “אִם מִתְכַּוֵּן אַתָּה אֶל הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה, הֵשִׁיב הַשָּׁבוּי הֶחָדָשׁ בְּגָאוֹן, אֲנִי הוּא!”
הֶחָזָק הִתְבּוֹנֵן אֶל הַדּוֹבֵר בְּמַבָּטוֹ הַקָּשֶׁה וְהַנּוֹרָא זְמָן רָב, אַחֲרֵי-כֵן רָמַז אֶל הַשּׁוֹדְדִים לְהוֹצִיאוֹ מִן הָאֹהֶל. אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָזְבוּ הַשּׁוֹדְדִים אֶת הָאֹהֶל יַחַד עִם הַשָּׁבוּי, נִגַּשׁ הֶחָזָק אֶל מוּסְטָפָה וַיַּחְתֹּך אֶת אֱסוּרָיו בַּסַּיִף אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּרְמֹז לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְלָשֶׁבֶת אִתּוֹ יַחַד עַל הַכְּסָתוֹת. צַר לִי, בֶּן-נֵכָר, אָמַר אֵלָיו, כִּי חֲשַׁבְתִּיךָ לָרָשָׁע הֶעָרִיץ הַזֶּה; אוּלָם מֵאֵת ד' הָיְתָה זֹאת לְךָ, כִּי נָפַלְתָּ בִּידֵי אַחַי בָּהּ בְּשָׁעָה, שֶׁיָּעַדְתִּי לָשִׂים קֵץ לְחַיָּיו שֶׁל הַנָּבָל הַהוּא". מוּסְטָפָה שָׁאַל מִמֶּנּוּ רַק לְהַרְשׁוֹת לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה, כִּי כָל עִכּוּב קָטָן יָכֹל לְהָבִיא עָלָיו רָעָה גְדוֹלָה. אָז הִתְוַדַּע הֶחָזָק עַל-דְּבַר עֲסָקָיו הַדּוֹרְשִׁים חִפָּזוֹן כֹּה גָדוֹל, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ מוּסְטָפָה אֶת הַכֹּל, פִּתָּה אוֹתוֹ הֶחָזָק לְהִשָּׁאֵר הַלַּיְלָה בְאָהֳלוֹ, כִּי כָמוֹהוּ כֵּן גַּם סוּסוֹ צְרִיכִים לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ, אֲבָל בְּיוֹם הַמָּחֳרָת יוֹרֶה לוֹ דֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בָהּ, יַגִּיעַ לְבַלְסוֹרָה אַחֲרֵי עֲבוֹר יוֹם וָחֵצִי, וַיֵּעָתֵר לוֹ מוּסְטָפָה לָשֶׁבֶת אִתּוֹ כָל הַלַּיְלָה, וַיִּתֵּן לוֹ הָאִישׁ יַיִן וּמִגְדָּנוֹת וּמָקוֹם לָלוּן וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּץ מוּסְטָפָה מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא, וְהִנֵּה אֵין אִישׁ אִתּוֹ בָאֹהֶל, אֲבָל אָזְנוֹ לָקְחָה קוֹלוֹת אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה וַיַּכֵּר בַּקּוֹלוֹת אֶת אֲדוֹן הָאֹהֶל וְאֶת הָאִישׁ הַשָּׁחוּם הַקָּטָן. וַיַּקְשֵׁב מוּסְטָפָה וַיִּשְׁמַע לְחֶרְדָתוֹ, שֶׁהַקָּטָן דָּרַשׁ מֵהַשֵּׁנִי בְמַפְגִּיעַ לְהָמִית אוֹתוֹ, כִּי אִם יְשֻׁלַּח חָפְשִׁי וּמָעַל בָּהֶם מַעַל.
מוּסְטָפָה הִכִּיר מִיָּד, כִּי לֵב הַקָּטָן עָלָיו, עַל-כִּי הוּא הֵסֵב בַּדָּבָר, שֶׁאֲדוֹן הָאֹהֶל הִתְאַנַּף בּוֹ אֶתְמוֹל; הֶחָזָק הִשְׁתַּקַּע, כְּנִרְאֶה, רְגָעִים אֲחָדִים בְּמַחֲשָׁבוֹת. “לֹא, אָמַר, הוּא בָא כְאוֹרֵחַ לְבֵית מְלוֹנִי, וּמִצְוַת הַכְנָסַת-אוֹרְחִים קְדוֹשָׁה לִי. גַּם הַכָּרַת פָּנָיו לֹא תַּעֲנֶה בוֹ, כִּי מִתְכַּוֵּן הוּא לִבְגֹּד בָּנוּ”.
וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּרֶם אֶת הַמָּסָךְ וַיִּכָּנֵס וַיֹּאמַר: “שָׁלוֹם לְךָ מוּסְטָפָה! בֹּא וְנִשְׁתֶּה יֵין-שַׁחֲרִית וְאַחַר תֵּצֵא לְדַרְכֶּךָ”. וַיִּתֵּן הָאִישׁ עַל כַּף אוֹרְחוֹ כּוֹס יַיִן-חָמָר, וַיִּשְׁתּוּ שְׁנֵיהֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתָם מִתְגּוּ אֶת הַסּוּסִים וַיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶם, וּמוּסְטָפָה עָזַב אֶת הַמָּקוֹם בְּלֵב שָׁקֵט יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁבָּא אֵלָיו, לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וְהָאֳהָלִים נִשְׁאֲרוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְאָז נָטוּ הַצִּדָּה אֶל מִשְׁעוֹל רָחָב, שֶׁהוֹבִיל אֶל הַיָּעַר. שָׁם סִפֵּר הֶחָזָק לְמוּסְטָפָה, שֶׁהַבַּסָּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ אֶתְמוֹל בַּשִּׁבְיָה, הִבְטִיחָם לְתִתָּם לָשֶׁבֶת בְּאַרְצוֹ, מִבְּלִי
לִנְגֹּעַ בָּהֶם לְרָעָה. אוּלָם לִפְנֵי שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים צִוָּה לָצוּד אַחַד מֵאֲנָשָׁיו, רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לוֹ, לְעַנּוֹת אוֹתוֹ בְעִנּוּיִים קָשִׁים וְלִתְלוֹתוֹ אַחֲרֵי-כֵן עַל עֵץ. מִן הַיּוֹם הַהוּא אָרְבוּ לוֹ חֲבֵרָיו עַל-פִּי פְקֻדָּתוֹ וְעוֹד הַיּוֹם מוֹת יוּמָת. מוּסְטָפָה לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְעַרְעֵר עַל זֶה, כִּי דַי הָיָה לוֹ, שֶׁהוּא עַצְמוֹ יָצָא בְשָׁלוֹם מִמְּקוֹם הַסַּכָּנָה.
בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר עָצַר הֶחָזָק בְּעַד סוּסוֹ, הוֹרָה לְמוּסְטָפָה אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וַיִּתֵּן לוֹ אֶת יָדוֹ וַיֹאמֶר אֵלָיו: “מוּסְטָפָה, מִקְרֶה זָר הֱבִיאֲךָ אֶל אֹהֶל הַשּׁוֹדֵד אָרְבַּסַּן. אֵינִי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, שֶׁלֹּא תְגַלֶּה לְאִישׁ אֶת אֲשֶׁר רָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ, פַּחַד מָוֶת הָיָה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ עַל לֹא עָוֶל עָשִׂיתָ, וְעָלַי לִגְמָלְךָ טוֹבָה תַּחַת זֹאת; קַבֵּל מִמֶּנִּי אֶת הַחֶרֶב הַזֹּאת לְאוֹת זִכָּרוֹן, וּבְכָל פַּעַם שֶׁתְּהֵא צָרִיךְ עֶזְרָה בְצָרָה, שְׁלַח אֶת הַחֶרֶב אֵלַי וַאֲמַהֵר לָבֹא. וְגַם אֶת הַכִּיס הַזֶּה תִּקַּח מִיָּדִי, אוּלַי תִּמְצָא בוֹ חֵפֶץ בְּדַרְכְּךָ, אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ”. וַיוֹדֶה מוּסְטָפָה לַשּׁוֹדֵד עַל חַסְדּוֹ וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מִיָּדוֹ וְאֶת הַכִּיס הֵשִׁיב לוֹ. אוּלָם אָרְבַּסַּן לָחַץ לוֹ שֵׁנִית אֶת כַּפוֹ וַיַּפֵּל אֶת הַכִּיס אַרְצָה וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֶל הַיַּעַר, כְּאִלּוּ הָיָה נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי רוּחַ. כִּרְאוֹת מוּסְטָפָה, כִּי לֹא יוּכַל עוֹד לְהַשִּׂיגוֹ, וַיֵּרֶד מֵעַל סוּסוֹ לְהָרִים אֶת הַכִּיס וַיִבָּהֵל, בִּרְאוֹתוֹ, עַד כַּמָּה גָבַר חֶסֶד הַשּׁוֹדֵד עָלָיו. כִּי הַכִּיס הָיָה מָלֵא זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו. וַיּוֹדֶה מוּסְטָפָה לְאַלַּאה עַל הַצָּלָתוֹ וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו בְּעַד הַשּׁוֹדֵד, לְהָשִׁיב לוֹ כִגְמוּלוֹ עָלָיו, וַיַּעַשֹ אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה לְבַלְסוֹרָה, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.
ג.
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַּצָּהֳרַיִם בָּא מוּסְטָפָה בְשַׁעֲרֵי הָעִיר בַּלְסוֹרָה. מִיָּד אַחֲרֵי סוּרוֹ לְפֻנְדָּק שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַפֻּנְדָּק, מָתַי יִהְיֶה יוֹם הַשּׁוּק לַעֲבָדִים אֲשֶׁר יִפָּתַח בְּבַלְסוֹרָה מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וּמַה גָּדַל צַעֲרוֹ, בְּשָׁמְעוֹ מִפִּיהֶם, כִּי כְּבָר אֵחַר הַמּוֹעֵד, יַעַן זֶה יוֹמַיִם שֶׁהַשּׁוּק נִגְמָר. כָּל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ בַּפֻּנְדָּק, נָדוּ לוֹ בִגְלַל אִחוּרוֹ, שֶׁגָּרַם לוֹ לְפִי דִבְרֵיהֶם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, כִּי עוֹד בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הוּבְאוּ אֶל הַשּׁוּק שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, שֶׁהָיוּ כֹה יָפוֹת, עַד שֶׁמָּשְׁכוּ עֲלֵיהֶן אֶת עֵינֵי כָל הַקּוֹנִים, וְגַם הַרְבֵּה קוֹפְצִים הָיוּ עֲלֵיהֶן. וְכָל אֶחָד הוֹסִיף עַל מְחִיר חֲבֵרוֹ, וְאַף גַּם נִמְכְּרוּ הַשְּׁפָחוֹת בִּמְחִיר כֹּה גָדוֹל, שֶׁרַק הָאִישׁ שֶׁקָּנָה אוֹתָן יָכֹל לַעֲמֹד בּוֹ. מוּסְטָפָה חָקַר וְדָרַשׁ הֵיטֵב אַחֲרֵי שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ כָל סָפֵק, שֶׁהֵן הַנְּעָרוֹת הָאֻמְלָלוֹת, שֶׁאוֹתָן הוּא מְבַקֵּשׁ. כְּמוֹ כֵן נוֹדַע לוֹ, שֶׁהָאִישׁ, אֲשֶׁר קָנָה אֶת הַשְּׁפָחוֹת הַשְּׁתַּיִם, דָּר מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים שָׁעָה מִבַּלְסוֹרָה וּשְׁמוֹ תְּיוּלִי-קוֹס, אִישׁ נִכְבָּד וְעָשִׁיר, אֲבָל כְּבָר בָּא בַיָּמִים, שֶׁמִּקּוֹדֶם לָכֵן, הָיָה קַפַּדּוּן-בַּסָּה אֵצֶל הַשֻּׂלְטָן, אַךְ עַתָּה, אַחֲרֵי צָבְרוֹ הוֹן לְמַכְבִּיר, נִתְפַּטֵּר מִמִּשְׁמַרְתּוֹ זוֹ וְהוּא יוֹשֵׁב בָּטֵל.
מִתְּחִלָּה חָפֵץ מוּסְטָפָה לַחֲזֹר וְלַעֲלוֹת עַל סוּסוֹ, וְלִרְדֹּף אַחֲרֵי תְּיוּלִי-קוֹס, שֶׁלְּכָל הַיּוֹתֵר הִרְחִיק לָלֶכֶת מִמֶּנּוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד. אוּלָם אַחֲרֵי שׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ רַק יָחִיד לֹא יוּכַל לַעֲמֹד נֶגֶד הָאִישׁ הַתַּקִּיף מִמֶּנּוּ, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהוֹצִיא אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו, חָשַׁב וּמָצָא דֶרֶךְ אַחֶרֶת: הַדָּבָר שֶׁהַשּׁוֹדְדִים הֶחֱלִיפוּ אוֹתוֹ בַּבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה, שֶׁכִּמְעַט הָיָה בְּכָל רָע בִּשְׁבִילוֹ, הֶעֱלָה עַל לִבּוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְהִתְחַפֵּשׂ כַּבַּסָּה הַזֶּה, לְהִכָּנֵס תַּחַת מַסְוֶה זֶה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל תְּיוּלִי-קוֹס וּלְנַסּוֹת בְּאֹפֶן כָּזֶה לְהַצִּיל אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת. וַיֵּלֶךְ מוּסְטָפָה וַיִּשְׂכֹּר לוֹ בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אָרְבַּסַּן, סוּסִים וַעֲבָדִים אֲחָדִים, וְגַם בְּגָדִים נָאִים קָנָה בַעֲדוֹ וּבְעַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיֵצֵא, הוּא וַעֲבָדָיו, לָלֶכֶת אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל תְּיוּלִי-קוֹס. אַחֲרֵי עֲבוֹר חֲמִשָּׁה יָמִים כְּבָר רָאָה אֶת הָאַרְמוֹן מֵרָחוֹק, הוּא הָיָה נִמְצָא בְּבִקְעָה יָפָה, מֻקָּף מִכָּל עֲבָרָיו חוּמוֹת גְבֹהוֹת, שֶׁמֵּאֲחוֹרֵיהֶן לֹא בָלְטוּ הַרְבֵּה בִנְיָנִים. וַיְשַׁנֶּה מוּסְטָפָה מְעַט אֶת טַעֲמוֹ וַיַּשְׁחֵר אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, וְאֶת פָּנָיו מָשַׁח בְּמִיץ צָמַח אֶחָד, עַד שֶׁקָּלְטוּ צֶבַע שָׁחוּם, מַמָּשׁ כְּצֶבַע פָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַבַּסָּה, וְאַחֲרֵי-כֵּן שָׁלַח אֶחָד מֵעֲבָדָיו אֶל הָאַרְמוֹן לְבַקֵּשׁ בְּשֵׁם הַבַּסָּה מִסּוּלְיֵיקָה מָקוֹם לָלוּן, אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים שָׁב הָעֶבֶד וְעִמּוֹ עוֹד אַרְבָּעָה עֲבָדִים מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים נָאִים, וַיֹאחֲזוּ בְרֶסֶן סוּסוֹ שֶׁל מוּסְטָפָה וַיּוֹבִילוּהוּ אֶל חֲצַר הָאַרְמוֹן. שָׁם עָזְרוּ לוֹ לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ וְאַרְבָּעָה עֲבָדִים אֲחֵרִים הֶעֱלוּהוּ בְמַעֲלוֹת שַׁיִשׁ אֶל חֲדַר תְּיוּלִי.
תְּיוּלִי, אִישׁ זָקֵן וְעַלִּיז, קִבֵּל אֶת מוּסְטָפָה בְיִרְאַת-הַכָּבוֹד, וַיְצַו לְהַעֲלוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ אֶת הַמַּטְעַמִּים הַיּוֹתֵר טוֹבִים, שֶׁטַּבָּחוֹ רַק יָכֹל לַעֲשׂוֹת. אַחֲרֵי אָכְלָם הִשִּׂיא מוּסְטָפָה לְאַט-לְאַט אֶת הַשִּׂיחָה לִדְבַר הַשְּׁפָחוֹת הַחֲדָשׁוֹת, וּתְיוּלִי הִלֵּל אֶת יָפְיָן, וְרַק הִתְאוֹנֵן עַל שֶׁהֵן עֲצוּבוֹת-רוּחַ כָּל-כַּךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקַוֶּה, שֶׁאַחֲרֵי עֲבוֹר זְמַן-מָה יָפוּג עָצְבָּן. וַיִּחַד מוּסְטָפָה מְאֹד עַל קַבָּלַת-פָּנִים זֹאת וַיִּשְׁכַּב לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ מְלֵא תִקְוֹת טוֹבוֹת.
הוּא יָשֵׁן כְּשָׁעָה קַלָּה, וְהִנֵּה אוֹר פָּנָס גָּדוֹל, אֲשֶׁר נָפַל עַל עֵינָיו, הֵעִירוֹ פִתְאֹם מִשְּׁנָתוֹ. כְּשֶׁהִזְדַּקֵּף עַל מִטָּתוֹ, חָשַׁב, שֶׁעֲדַיִן הוּא חוֹלֵם, כִּי לְפָנָיו עָמַד אוֹתוֹ הָאִישׁ הַקָּטָן וְהַשָּׁחוּם מֵאָהֳלוֹ שֶׁל אָרְבַּסַּן, אוֹחֵז פַּנָס בְּיָדוֹ וּמְעַקֵּם אֶת שְׂפָתָיו בְּבַת-צְחוֹק מַבְחִילָה. מוּסְטָפָה צָבַת אֶת זְרוֹעוֹ, צָרַם אֶת חָטְמוֹ, בִּכְדֵי לְהִוָּכֵחַ, אִם יָשֵׁן הוּא אוֹ עֵר, אַךְ הַמַּרְאֶה נִשְׁאַר כְּשֶׁהָיָה. “מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי”? שָׁאַל מוּסְטָפָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְעוֹדֵד קְצָת. “אַל נָא תִּבָּהֵל בְּרוּחֲךָ, אֲדוֹנִי, אָמַר הַקָּטָן, מָצָאתִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הֱבִיאֲךָ הֵנָּה, גַּם פָּנֶיךָ נִשְׁאֲרוּ בְזִכְרוֹנִי, וְלוּלֵא עָזַרְתִּי לִתְלוֹת אֶת הַבַּסָּה בְיָדַי מַמָּשׁ, אָז אֶפְשָׁר שֶׁרִמִּיתַנִי גַם אוֹתִי. אוּלָם, עַתָּה בָאתִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה”.
“קוֹדֶם כֹּל אֱמֹר, אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה”, הֵשִׁיב לוֹ מוּסְטָפָה מְלֵא חֵמָה עַל שֶׁנִּתְגַּלָּה סוֹדוֹ.
זֹאת אַגִּיד לְךָ, עָנָה הַקָּטָן, לֹא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם הֶחָזָק וָאֶבְרַח, אֲבָל אַתָּה, מוּסְטָפָה, הָיִיתָ סִבַּת רִיבֵנוּ, וְעַל-כֵּן עָלֶיךָ לָתֵת-לִי אֶת אֲחוֹתְךָ לְאִשָּׁה, וַאֲנִי אֶעֱזֹר לָכֶם לִבְרֹחַ; אִם תְּמָאֵן לְתִתָּהּ לִי, אֵלֵךְ אֶל אֲדוֹנִי הֶחָדָשׁ וְסִפַּרְתִּי לוֹ דְבַר-מַה עַל-אֹדוֹת הַבַּסָּה הֶחָדָשׁ".
מֵרוֹב פַּחַד וְחֵמָה לֹא יָדַע מוּסְטָפָה נַפְשׁוֹ; עַתָּה, כַּאֲשֶׁר כְּבָר חָשַׁב לִהְיוֹת קָרוֹב אֶל הַמַּטָּרָה, שֶׁאֵלֶיהָ נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ זֶה זְמַן רַב, בָּא הַמְּנֻוָּל הַזֶּה לְהָפֵר אֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו; רַק עַל-יְדֵי דָבָר אֶחָד יָכֹל הָיָה לְהַצִּיל אֶת עֲצָתוֹ, אֲשֶׁר יָעַץ לְטוֹבַת הַשְּׁבוּיוֹת וְהוּא – לַהֲרֹג אֶת הַנָּבָל הַזֶּה. בִּקְפִיצָה אַחַת יָרֵד מוּסְטָפָה מֵעַל מִטָּתוֹ וַיִּשְׂתָּעֵר עַל הַקָּטָן. אַךְ זֶה, כְּאִלּוּ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ, כִּי כֵן יִהְיֶה, הִפִּיל מִיָּדוֹ אֶת הַפַּנָס, עַד כִּי כָבָה, וַיָּנָס בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה, בְּקָרְאוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל לְעֶזְרָה.
הַשָּׁעָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד; הוּא הָיָה אָנוּס לַעֲזֹב עֲדֵי רֶגַע אֶת דְּבַר הַנְּעָרוֹת וְלִדְאֹג רַק לְנַפְשׁוֹ, וַיְמַהֵר מוּסְטָפָה וַיִּקְרַב אֶל הַחַלּוֹן, לִרְאוֹת, אִם לֹא יוּכַל לִקְפֹּץ בַּעֲדוֹ וּלְהִמָּלֵט. הַמֶּרְחָק עַד הַקַּרְקָע הָיָה רַב, וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי עָמְדָה חוֹמָה גְבֹהָה, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לַעֲלוֹת עָלֶיהָ. עוֹד הוּא עוֹמֵד אֵצֶל הַחַלּוֹן שָׁקוּעַ בַּמַּחֲשָׁבוֹת, וְהִנֵּה לָקְחָה אָזְנוֹ קוֹל צַעֲדֵי אֲנָשִׁים רַבִּים הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל חֶדְרוֹ; וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ, כִּי הֵם כְּבָר עוֹמְדִים לֹא-הַרְחֵק מִן הַדֶּלֶת, וַיְמַהֵר וַיֶאֱסֹף מְלֵא-יֵאוּשׁ אֶת חַרְבּוֹ וְאֶת בְּגָדָיו וַיְטַפֵּס וַיַּעַל עַל הַחַלּוֹן. נְפִילָתוֹ הָיְתָה קָשָׁה, אַךְ הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי אַף אֶחָד מֵאֲבָרָיו לֹא נִשְׁבָּר; וַיָּקֶם וַיָּרָץ אֶל הַחוֹמָה, שֶׁהִקִּיפָה אֶת הֶחָצֵר, וַיַּעַל עָלֶיהָ לְתִמְהוֹן רוֹדְפָיו, וּבְרֶגַע אֶחָד כְּבָר עָמְדוּ רַגְלָיו בַּמֶּרְחָב. אַךְ הוּא לֹא חָדַל לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר בָּא אֶל יַעַר קָטָן, וְשָׁם נָפַל עַל הָאָרֶץ בְּאֵין-אוֹנִים. עַתָּה הִתְחִיל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, מַה-לוֹ לַעֲשׂוֹת? אֶת סוּסָיו וַעֲבָדָיו צָרִיךְ הָיָה לַעֲזֹב לְנַפְשָׁם, רַק אֶת כַּסְפּוֹ, שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּאַבְנֵטוֹ, הִצִּיל.
אוּלָם מֹחוֹ, הֶעָשִׁיר בְּתַחְבֻּלּוֹת, הֶרְאָה לוֹ מִיָּד דֶּרֶךְ אֲחֶרֶת לְהַצָּלָתוֹ. וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ הָלְאָה בַיַּעַר, עַד אֲשֶׁר בָּא אֶל כְּפָר אֶחָד, וַיִּקֶן לוֹ שָׁם סוּס בִּמְחִיר לֹא רַב וַיַּעַל עָלָיו וַיִּרְכַּב אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, שָׁם חָקַר וְדָרַשׁ אַחֲרֵי רוֹפֵא מֻמְחֶה, וְאַנְשֵׁי הָעִיר יָעֲצוּ לוֹ לִפְנוֹת אֶל אִישׁ אֶחָד בָּקִי בִּרְפוּאוֹת וּבַעַל-נִסָּיוֹן, הָאִישׁ הַזֶּה נֶעְתַּר לְבַקָּשָׁתוֹ לָתֵת לוֹ בִמְחִיר שִׁקְלֵי-זָהָב אֲחָדִים שְׁנֵי סַמֵּי-תְרוּפָה, אֶחָד לְהַפִּיל תַּרְדֵּמָה הַדּוֹמָה לַמָּוֶת, וְאֶחָד לְהָעִיר אֶת הַיָּשֵׁן בְּרֶגַע אֶחָד, מִשְּׁנַת-הַמָּוֶת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קִבֵּל מִיַּד הָרוֹפֵא אֶת הַסַּמִים הָאֵלֶּה, הָלַךְ וְקָנָה לוֹ זָקָן אָרֹךְ, מְעִיל שָׁחוֹר וּבַקְבּוּקִים וְצִנְצֶנוֹת שׁוֹנִים, עַד כִּי הָיָה יָכֹל בְּנָקֵל לְהֵרָאוֹת כְּרוֹפֵא נוֹסֵעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וַיַּעֲמֹס אֶת כָּל חֲפָצָיו עַל חֲמוֹר וַיָשָׁב אֶל אַרְמוֹן תְּיוּלִי. הוּא הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ, כִּי בַפַּעַם הַזֹּאת לֹא יַכִּירוֹ אִישׁ, כִּי הַזָּקָן עִבֵּר אֶת צוּרָתוֹ כָל-כַּךְ, שֶׁכִּמְעַט לֹא הִכִּיר אֶת עַצְמוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל אַרְמוֹנוֹ שֶׁל תְּיוּלִי, שָׁלַח לְהַגִּיד לוֹ, כִּי הָרוֹפֵא תַּקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבַּא בָּא, וְכַאֲשֶׁר חָשַׁב כֵּן הָיָה: הַשֵּׁם הַנָּאֶה בְיוֹתֵר יָשַׁר כָּל-כַּךְ בְּעֵינֵי הַשּׁוֹטֶה הַזָּקֵן, עַד כִּי קָרָא לוֹ מִיָּד לֶאֱכֹל אִתּוֹ לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנוֹ, וַיָּבֹא תַּקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבַּא לִפְנֵי תְּיוּלִי, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אַחַת, הֶחֱלִיט הַזָּקֵן לָתֵת אֶת הָרוֹפֵא הֶחָכָם לְרַפֵּא אֶת כָּל שִׁפְחוֹתָיו. בְּעָמָל רַב עָלְתָה בְיַד מוּסְטָפָה לְהַסְתִּיר אֶת שִׂמְחָתוֹ, עַל כִּי יוּכַל עַתָּה לְהִתְרָאוֹת עִם אֲחוֹתוֹ הָאֲהוּבָה, וּבְלֵב דּוֹפֵק הָלַךְ אַחֲרֵי תְּיוּלִי אֶל בֵּית-הַנָּשִׁים. וַיָּבֵא תְּיוּלִי אֶת מוּסְטָפָה אֶל חֶדֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה מְקֻשָּׁט יָפֶה-יָפֶה, אַךְ לֹא הָיָה בוֹ אִישׁ. “חַמַּבַּבָּא, אוֹ אֵיךְ שֶׁיִּקָּרֵא שִׁמְךָ, רוֹפֵא חָבִיב, אָמַר תְּיוּלִי-קוֹס, שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת הַחוֹר אֲשֶׁר שָׁמַּה בַּקִּיר. כָּל אַחַת מִשִּׁפְחוֹתַי תִּשְׁלַח אֶת יָדָהּ בְּעַד הַחוֹר הַזֶּה, וְאַתָּה תִבְדֹק אֶת דָּפְקָהּ, הַחוֹלָה הִיא אִם בְּרִיאָה”. מוּסְטָפָה הִתְנַגֵּד לְהַצָּעָה זוֹ בְכָל כֹּחוֹ, אַךְ יוֹתֵר לֹא נְתָנוֹ הַזָּקֵן לִרְאוֹת וְרַק לָזֶה נֵאוֹת לוֹ, שֶׁהוּא יַגִּיד לוֹ בְּכָל פַּעַם, מַה-מַּצַּב בְּרִיאוּתָן שֶׁל הַנָּשִׁים בִּכְלָל. וַיּוֹצֵא תְּיוּלִי
מִתַּחַת אַבְנֵטוֹ רְשִׁימָה גְדוֹלָה וַיָּחֶל לִקְרֹא בְקוֹל גָּדוֹל כָּל אַחַת מִשִּׁפְחוֹתָיו בִּשְׁמָהּ, וּבְכָל פַּעַם רָאָה הָרוֹפֵא יָד שְׁלוּחָה אֵלָיו בְּעַד הַחוֹר, וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת דָּפְקָהּ. שֵׁשׁ שְׁפָחוֹת כְּבָר נִקְּבוּ בִשְׁמוֹתָן וְכֻלָּן נִמְצְאוּ בְרִיאוֹת. אָז קָרָא תְּיוּלִי אֶת הַשֵּׁם “פַטְמָה” וּמִיָּד יָצְאָה דֶּרֶךְ הַחוֹר פִּסַּת יָד קְטַנָּה וּלְבָנָה. רוֹעֵד כֻּלּוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה, אָחַז מוּסְטָפָה בַּיָּד הַזֹּאת וַיַּעֲמֵד פָּנִים עֲגוּמוֹת וַיֹּאמֶר, כִּי חוֹלָה הִיא בַּעֲלַת הַיָּד הַזֹּאת מַחֲלָה קָשָׁה. כִּשְׁמֹעַ תְּיוּלִי אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא, הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ וַיְצַוֵּהוּ לְמַהֵר לְהָכִין בִּשְׁבִילָהּ סַם-תְּרוּפָה. וַיֵּצֵא הָרוֹפֵא וַיִּכְתֹּב עַל פִּתְקָה קְטַנָּה: “פַטְמָה, יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַצִּילֵךְ, אִם תֹּאבִי לִשְׁתּוֹת סַם מַרְפֵּא אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָךְ כְּמֵתָה בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵי יָמִים. אַחֲרֵי-כֵן אֲשִׁיבֵךְ לְחַיִּים כְּבָרִאשׁוֹנָה, כִּי יֶשׁ-לִי גַּם סַם שֶׁל תְּחִיָּה. אִם תַּסְכִּימִי וְאָמַרְתְּ רַק: הַשִּׁקּוּי הַזֶּה לֹא הוֹעִיל מְאוּמָה, וְאָז אֵדַע, כִּי חֲפֵצָה אָתְּ”.
לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים וּמוּסְטָפָה שָׁב אֶל הַחֶדֶר, שֶׁשָּׁם חִכָּה לוֹ תְּיוּלִי, הוּא הֵבִיא אִתּוֹ שִׁקּוּי, אֲשֶׁר לֹא יֵיטִיב וְלֹא יָרֵעַ, וַיְמַשֵּׁשׁ לְפַטְמָה הַחוֹלָה אֶת דָּפְקָהּ שֵׁנִית, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה שָׂם לָהּ אֶת הַפִּתְקָה מִתַּחַת לָאֶצְעָדָה, וְאֶת הַשִּׁקּוּי הוֹשִׁיט לָהּ בְּעַד הַחוֹר אֲשֶׁר בַּקִּיר. תְּיוּלִי כְּנִרְאֶה, הָיָה דּוֹאֵג לְפַטְמָה מְאֹד-מְאֹד, כִּי אֶת בְּדִיקַת שְׁאָר הַחוֹלוֹת, הִשְׁאִיר לְעֵת אַחֶרֶת יוֹתֵר רְצוּיָה. אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִן הַחֶדֶר יַחַד עִם מוּסְטָפָה, אָמַר בְּקוֹל עָצוּב: חַדִּיבַּבָּה, דַּבֵּר נְכֹחָה, מַה דַּעְתְּךָ עַל-דְּבַר מַחֲלָתָהּ שֶׁל פַטְמָה? וַיַּעַן חַקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבָּה בַּאֲנָחָה הַשּׁוֹבֶרֶת אֶת הַלֵּב, וַיֹּאמַר: “הָה, אֲדוֹנִי, יְשַׁלֵּם ד' לְךָ נִחוּמִים, לָהּ קַדַּחַת זַחֲלָנִית, שֶׁסּוֹף-סוֹף תָּמוּת בָּהּ”.
כִּשְׁמֹעַ תְּיוּלִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָרָה אַפּוֹ עַד מְאֹד וַיִּקְרָא: מָה אַתָּה אוֹמֵר, כֶּלֶב אָרוּר? פַטְמָה, שֶׁבִּמְחִירָה שִׁלַּמְתִּי אַלְפַּיִם שִׁקְלֵי-זָהָב, תֵּלֵךְ לְמִיתָה כְּפָרָה? אִם אַתָּה לֹא תְחַלֵּץ נַפְשָׁהּ מִמָּוֶת, אֲצַוֶּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשְׁךָ!" וַיָּבֶן מוּסְטָפָה, כִּי הִסְכִּיל לַעֲשׂוֹת, וַיְמַהֵר לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוֵּת, וַיֹּאמֶר, כִּי עוֹד לֹא נוֹאַשׁ מִתִּקְוָה. עוֹד הֵם עוֹמְדִים וּמְדַבְּרִים, וְעֶבֶד אֶחָד בָּא לְהַגִּיד לָרוֹפֵא, שֶׁהַשִּׁקּוּי לֹא פָּעַל עַל הַחוֹלָה לְטוֹבָה. “עֲשֵׂה כָל מַה שֶׁבִּיכָלְתְּךָ, חַקַּמַּנְדִּבְּלַבָּה, אוֹ אֵיךְ שֶׁיִּקְרְאוּ לְךָ, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּכָל אֲשֶׁר תִּדְרֹשׁ” – צָרַח תְּיוּלִי-קוֹס וְיִבֵּב כִּמְעָט, מֵרוֹב צַעַר עַל הַקְרִיבוֹ זָהָב הַרְבֵּה כָּל-כַּךְ קָרְבָּן לַמָּוֶת. “אֲנִי אֶתֵּן לָהּ עָסִיס אֶחָד, אֲשֶׁר יָסִיר מִמֶּנָּה כָּל מַחֲלָה”, עָנָה הָרוֹפֵא. “כֵּן, כֵּן, תַּן לָהּ עָסִיס”, גָּעָה הַזָּקֵן תְּיוּלִי בִּבְכִיָּה. בְּלֵב שָׂמֵחַ הָלַךְ מוּסְטָפָה לְהָבִיא אֶת סַם-הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר מְסָרוֹ לָעֶבֶד, בְּהַרְאוֹתוֹ לוֹ, כַּמָּה צָרִיךְ לָקַחַת מִמֶּנּוּ בְּפַעַם אֶחָת, שָׁב אֶל תְּיוּלִי וַיַגֵּד לוֹ, שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְהָבִיא לוֹ עוֹד סַמֵּי-מַרְפֵּא אֲחָדִים מֵעַל שְׂפַת הַיְּאוֹר; עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו, וּכְבָר יָצָא דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר. הַיְאוֹר, הָיָה נִמְצָא בְמֶרְחָק לֹא-רַב מֵהָאַרְמוֹן, שָׁם פָּשַׁט מוּסְטָפָה אֶת בִּגְדֵי הָרוֹפֵא וַיַּשְׁלִיכֵם הַמַּיְמָה, לְמַעַן, אֲשֶׁר יָצוּפוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֵּלֶךְ וַיִּתְחַבֵּא בַסּוּף וַיִּשְׁכַּב שָׁם עַד בֹּא הַלַּיְלָה, וְאַחֲרֵי-כֵן הִתְגַנֵּב חֶרֶשׁ אֶל חֲצַר-הַקְּבָרוֹת אֲשֶׁר לְיַד הָאַרְמוֹן.
ד.
עוֹד לֹא עָבְרָה כְשָׁעָה תְמִימָה מֵאָז עָזַב מוּסְטָפָה אֶת הָאַרְמוֹן, וְהִנֵּה הֻגֵד לִתְיוּלִי, כִּי שִׁפְחָתוֹ פַטְמָה קְרוֹבָה לָמוּת. וַיֵּצֶר לִתְיוּלִי מְאֹד, וַיִּשְׁלַח אֶת אֲנָשָׁיו אֶל הַיְאוֹר לְהָשִׁיב אֶת מוּסְטָפָה, אַךְ אַחֲרֵי עֲבוֹר אֵיזֶה זְמָן שָׁבוּ הָאֲנָשִׁים לְבַדָּם וַיְסַפְּרוּ לוֹ, כִּי הָרוֹפֵא הַמִּסְכֵּן נָפַל הַיְאוֹרָה וַיִּטְבַּע בּוֹ; מְעִילוֹ הַשָּׁחוֹר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְגַם זְקָנוֹ הָאָרֹךְ נִשְׁקָף פֹּה וָשָׁם מִתּוֹךְ הַגַּלִּים. כִּרְאוֹת תְּיוּלִי, כִּי אֶבְדֶה כָּל תִּקְוָה לְהַצִּיל אֶת שִׁפְחָתוֹ מֵרֶדֶת שַׁחַת, וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ, וְגַם אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֵרַף וְגִדֵּף, וְאֶת זְקָנוֹ מָרַט, וְאֶת רֹאשׁוֹ הִכָּה בְקִיר הַחוֹמָה. אוּלָם כָּל זֶה הָיָה לְלֹא-תֹעֶלֶת, כִּי פַטְמָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ בִּזְרוֹעוֹת שְׁאָר הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּיִת. וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַע לִתְיוּלִי דְבַר מוֹת הַשִׁפְחָה, צִוָּה לַעֲשׂוֹת לָהּ אָרוֹן וּלְהוֹצִיאָהּ מִן הַבָּיִת, כִּי לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת מֵתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וַיְמַהֲרוּ הָעֲבָדִים וַיָּבִיאוּ אֶת הָאָרוֹן בֵּיתָה הַקְּבָרוֹת וַיַּנִּיחוּהוּ שָׁם וַיָּנוּסוּ, כִּי שָׁמְעוּ כְקוֹל בְּכִי וַאֲנָחָה עוֹלֶה אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ שְׁאָר הָאֲרוֹנוֹת.
ומוּסְטָפָה, שֶׁהִתְחַבֵּא בֵין הָאֲרוֹנוֹת וּמִשָּׁם הִבְרִיחַ אֶת נוֹשְׂאֵי-הַמִּטָּה עַל-יְדֵי יִלְלָתוֹ, יָצָא עַתָּה מִמַּחְבּוֹאוֹ וַיַּדְלֵק אֶת הַמְּנוֹרָה, אֲשֶׁר הֵבִיא אִתּוֹ לְמַטָּרָה זוֹ. אַחֲרֵי-כֵן הוֹצִיא מִצַּלַּחַת בִּגְדוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק, שֶׁבּוֹ הָיָה סַם-הַחַיִּים, וַיָּסַר מֵעַל אֲרוֹן פַטְמָה אֶת מִכְסֵהוּ. אוּלָם מַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ בָאָרוֹן פְּנֵי אִשָּׁה זָרָה לוֹ! לֹא אֲחוֹתוֹ וְאַף גַּם לֹא צוֹרָאִידָה, כִּי אִם אִשָּׁה אֲחֶרֶת הָיְתָה בָאָרוֹן. זְמָן רַב עָבַר, עַד אֲשֶׁר עָלְתָה לוֹ לְהִתְעוֹדֵד מִן הַמַּכָּה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר הֻכָּה מֵאֵת מַזָלוֹ הָרָע; לְסוֹף גָּבְרָה אֶצְלוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים עַל מִדַּת הַכַּעַס, וַיִּפְתַּח אֶת הַצִּנְצֶנֶת וַיִּצַּק אֶת מֵי-הָרִפְאוּת לְתוֹךְ פִּיהָ. וַתִּשְׁאַף הַמֵּתָה רוּחַ וַתִּפְקַח עֵינֶיהָ וּכְנִרְאֶה, הִרְבְּתָה לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, לִזְכֹּר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֶיהָ; אַחֲרֵי זְמַן-מָה נִזְכְּרָה בְּכָל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָהּ, וַתָּקָם וַתֵּצֵא מִן הָאָרוֹן וַתִּפֹּל לְרַגְלֵי מוּסְטָפָה וַתִּקְרָא: “בַּמֶּה אוֹדֶה לְךָ, אִישׁ טוֹב, עַל אֲשֶׁר הוֹצֵאתַנִּי מִבֵּית הָעֲבָדִים הַזֶּה! אוּלָם מוּסְטָפָה הִפְסִיקָהּ בְּאֶמְצַע דְּבָרֶיהָ וַיִּשְׁאָלֶנָּה, בְּאֵיזֶה אוֹפֶן נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, שֶׁהִיא וְלֹא פַטְמָה אֲחוֹתוֹ נִפְדְּתָה? וַתִּשְׁתּוֹמֵם הַנַּעֲרָה לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ, וְאַחֲרֵי כֵן אָמְרָה; רַק עַתָּה אֲנִי מַתְחִילָה לְהָבִין אֶת דְּבַר הַצָּלָתִי, שֶׁלִפְנֵי זֶה הָיָה בִּלְתִּי מוּבָן לִי. דַּע, כִּי בָאַרְמוֹן הַלָּז קָרְאוּ לִי פַטְמָה, לִי מָסַרְתָּ אֶת הַפִּתְקָה וְאוֹתִי הִשְׁקִיתָ אֶת סַף-הַהַצָּלָה”. וַיְבַקֵּשׁ מוּסְטָפָה אֶת הַמֻצָּלָה לְסַפֵּר לוֹ עַל-דְּבַר אֲחוֹתוֹ וְצוֹרָאִידָה. וַתְּסַפֵּר הַנַּעֲרָה לוֹ, כִּי הֵן נִמְצָאוֹת בָּאַרְמוֹן, רַק תְּיוּלִי שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹתֵיהֶן עַל-פִּי דַּרְכּוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת שְׁמוֹת שִׁפְחוֹתָיו; הֵן נִקְרָאוֹת עַתָּה מִרְצָה וְנוֹרְמַהַל.
וַיְהִי כִרְאוֹת פַטְמָה, הַשִּׁפְחָה הַמֻּצָּלָה, כִּי לֵב מוּסְטָפָה נָפַל עָלָיו עַל הַמִּשְׁגֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה, וַתְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ לְנַחֲמוֹ, וַתַּבְטִיחֵהוּ לִמְצֹא דֶרֶךְ אַחֶרֶת לְהַצִּיל אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת. הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת נָתְנָה תִקְוָה חֲדָשָׁה בְלִבּוֹ, וַיְבַקֵּשׁ מוּסְטָפָה אֶת הַנַּעֲרָה, לְהוֹדִיעוֹ אֶת הָאֶמְצָעִי הַזֶּה, וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה! "הֵן אָמְנָם רַק חֲמִשָּׁה יְרָחִים עָבְרוּ מֵאָז בָּאתִי אֶל אַרְמוֹן תְּיוּלִי, בְּכָל זֹאת בִּקַּשְׁתִּי מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וָהָלְאָה תַחְבֻּלוֹת לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי, אֲבָל מִמֶּנִּי כָבֵד הָיָה הַדָּבָר מְאֹד וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹתוֹ לְבַדִּי, בְּלִי עֵזֶר מִן הַצָּד. בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הָאַרְמוֹן יֶשְׁנָהּ בְּאֵר אַחַת, הַמְּקִירָה אֶת מֵימֶיהָ מִתּוֹךְ עֲשָׂרָה צִנּוֹרוֹת, הַבְּאֵר הַזֹּאת הֵעִירָה אֶת תְּשׂוּמֶת-לִבִּי. נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּבֵית אָבִי הָיְתָה בְאֵר כָּזֹאת, שֶׁמֵּימֶיהָ הָיוּ מְפַכִּים דֶּרֶךְ תְּעָלָה רַחֲבַת יָדַיִם, וּבִכְדֵי לְהִתְוַדֵּעַ, אִם גַם הַבְּאֵר הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה בִדְמוּתָהּ וּבְצַלְמָהּ שֶׁל הַבְּאֵר אֲשֶׁר לְאָבִי, הִלַּלְתִּי פַעַם אַחַת בְּאָזְנֵי תְּיוּלִי אֶת יָפְיָהּ וָאֶשְׁאַל אוֹתוֹ עַל-דְּבַר הָאִישׁ, אֲשֶׁר חֲצָבָהּ. אֲנִי בְעַצְמִי חָצַבְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת, עָנָנִי, וְכָל אֲשֶׁר אַתְּ רוֹאָה הוּא רַק מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת מִמֶּנָּה: אַמַת-הַמַיִם בָּאָה מִן הַנַּחַל הָרָחוֹק מִמֶּנָּה כְאֶלֶף אַמָּה וְעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ צִנּוֹרוֹת קְרוּיִים בְּגֹבַהּ אָדָם לְפָחוֹת, וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עַל-פִּי הוֹרָאוֹתַי. – מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְתִּי זֹאת, שָׁאַלְתִּי לִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כֹּחַ גֶּבֶר לְרֶגַע אֶחָד, בִּכְדֵי שֶׁאוּכַל לְהַסִּיעַ אֶבֶן אַחַת מִיַּרְכְּתֵי הַבְּאֵר, וְאָז יָכֹלְתִּי לִבְרֹחַ אֶל כָּל אֲשֶׁר הָיָה רוּחִי. אֶת אַמַּת-הַמַּיִם הַזֹּאת אֲנִי חֲפֵצָה לְהַרְאוֹת לְךָ; דַּרְכָּהּ אַתָּה יָכֹל לַחֲדֹר בַּלַּיְלָה אֶל הָאַרְמוֹן וּלְהוֹצִיא אֶת הַנְּעָרוֹת לַחָפְשִׁי.
אוּלָם עָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ לְךָ עוֹד אֲנָשִׁים שְׁנַיִם, שֶׁיַּעַזְרוּךָ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסָּרִיסִים הַשּׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה עַל בֵּית-הַנָּשִׁים".
כֹּה דִבְּרָה הַנַּעֲרָה; וּמוּסְטָפָה, אַף שֶׁזֶּה פַעֲמַיִם נִכְזְבָה תוֹחַלְתּוֹ, הוֹסִיף עוֹד פַּעַם אֹמֶץ וַיְקַו, כִּי הַפַּעַם יַעֲלֶה בְיָדוֹ בְעֵזֶר אַלַּאה לְהוֹצִיא אֶת דְּבַר הַהַצָּלָה אֶל הַפּוֹעַל. וַיַבְטַח מוּסְטָפָה אֶת הַנַּעֲרָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּית אָבִיהָ, אִם תִּהְיֶה לוֹ לְעֵזֶר לְהִכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן. רַק דְּאָגָה אַחַת הֶעֱכִירָה עוֹד אֶת רוּחוֹ, וְהִיא, מֵאַיִן יִקַּח לוֹ עַתָּה שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה עוֹזְרִים נֶאֱמָנִים. פִּתְאֹם, נִזְכֵּר בְּחַרְבּוֹ שֶׁל אָרְבַּסַּן וּבְהַבְטָחָתוֹ לְהָחִישׁ לְעֶזְרָתוֹ בְּכָל פַּעַם אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ. וַיְמַהֵר מוּסְטָפָה לַעֲזֹב אֶת בֵּית-הַקְּבָרוֹת וַיֵּלֶךְ בְּלִוְיַת פַטְמָה לְבַקֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹדֵד.
בְּאוֹתָהּ הָעִיר, שֶׁבָּהּ הִתְחַפֵּשׂ לְרוֹפֵא, קָנָה לוֹ עַתָּה מוּסְטָפָה בִשְׁאֵרִית כַּסְפוֹ סוּס, וְאֶת פַטְמָה הֵבִיא אֶל בֵּית אִשָּׁה אַחַת בְּפַרְבַּר הֵעִיר, לָשֶׁבֶת שָׁם עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב, וַיַעֲזֹב אֶת הָעִיר וַיָּשֶׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם מָצָא אֶת אָרְבַּסַּן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁלשָׁה יָמִים בָּא שָׁמָּה. הוּא מָצָא עַל נְקַלָּה אֶת אָהֳלֵי הַשּׁוֹדְדִים וַיִּכָּנֵס פִּתְאֹם אֶל אֹהֶל אָרְבַּסַּן, אֲשֶׁר קִבְּלוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וַיְסַפֵּר מוּסְטָפָה לְאָרְבַּסַּן אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֶת נִסְיוֹנוֹתָיו אֲשֶׁר עָלוּ בַתֹּהוּ.
וְאָרְבַּסַּן לֹא יָכֹל פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק וּבְיִחוּד נִמְלָא פִיו שְׂחוֹק, בְּהַצִּיגוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת מוּסְטָפָה, כְּשֶׁהוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּצוּרַת הָרוֹפֵא חַקַּמַּנְקַבּוּדִיבַּבַּא; אוּלָם בַּקָּטָן הַבּוֹגֵד חָרָה אַפּוֹ עַד מְאֹד וַיִּשָׁבַע, כִּי יִתְלֶה אוֹתוֹ עַל עֵץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִמְצָאֶנּוּ. וּלְמוּסְטָפָה הִבְטִיחַ אָרְבַּסַּן לִהְיוֹת נָכוֹן לְעֶזְרָתוֹ בְלִי אִחוּר, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רַק יִנָּפֵשׁ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ. מוּסְטָפָה נִשְׁאַר אֵיפוֹא כָל הַלַּיְלָה בְאָהֳלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹדֵד, וּלְמָחֳרָת, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, קָמוּ הוּא וְאָרְבַּסַּן וּשְׁלשֶׁת רָאשֵׁי גִבּוֹרָיו, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, וַיַעֲלוּ עַל סוּסֵיהֶם וַיֵּצְאוּ כֻלָּם לַדֶּרֶךְ. הֵם מִהֲרוּ לִרְכֹּב וְאַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁנֵי יָמִים בָּאוּ אֶל הָעִיר הַקְּטַנָּה, מְקוֹם שָׁם הִשְׁאִיר מוּסְטָפָה אֶת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר הִצִּיל. מִשָּׁם נָסְעוּ כֻלָּם יַחַד עִם הַנַּעֲרָה הָלְאָה עַד הַיַּעַר הַקָּטָן, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָכְלוּ לְהַשְׁקִיף עַל אַרְמוֹן תְּיוּלִי מִמֶּרְחָק לֹא-רַב; שָׁם שָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ לְחַכּוֹת עַד בֹּא הָעֶרֶב. וַיְהִי כַאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב, וַיִּתְגַּנְּבוּ כֻלָּם, וּפַטְמָה בְּרֹאשָׁם לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, אֶל הַנַּחַל, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיְתָה אַמַּת-הַמַּיִם יוֹצֵאת, וַיָּבוֹאוּ אֵלָיו. שָׁמָּה הִשְׁאִירוּ עֶבֶד אֶחָד לִשְׁמֹר אֶת הַסּוּסִים וְהֵם הִתְכּוֹנְנוּ לָרֶדֶת אֶל הַתְּעָלָה. אוּלָם טֶרֶם רִדְתָּם שִׁנְּנָה לָהֶם הַנַּעֲרָה אֶת הַכֹּל בְּדִיּוּק גָּדוֹל, הַיְנוּ: שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּאֵר יַגִּיעוּ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית שֶׁל הָאַרְמוֹן; שָׁמָּה יִמְצְאוּ שְׁנֵי מִגְדָּלִים, אֶחָד מִימִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל; הַדֶּלֶת הַשִּׁשִּׁית, הָחֵל מִן הַמִּגְדָּל הַיְמָנִי, מוֹבִילָה אֶל הַחֶדֶר, שֶׁבּוֹ נִמְצָאוֹת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת, פַטְמָה וְצוֹרָאִידָה, וּשְׁנֵי סָרִיסִים שְׁחוֹרִים שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶן. מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי-נֶשֶׁק וּמְרִיצוֹת, יָרְדוּ מוּסְטָפָה, אָרְבַּסַּן וּשְׁנַיִם מֵאֲנָשָׁיו אֶל הַתְּעָלָה; הֵם טָבְעוּ אָמְנָם עַד מָתְנֵיהֶם בַּמַּיִם, אַךְ לֹא שָׂמוּ לֵב לָזֶה וַיּוֹסִיפוּ לָלֶכֶת הָלְאָה. כַּעֲבוֹר עֶרֶךְ חֲצִי שָׁעָה, הִגִּיעוּ אֶל עֶצֶם הַבְּאֵר.
וַיִּגְּשׁוּ מִיָּד אֶל הָעֲבוֹדָה בִּמְרִיצוֹת, הַחוֹמָה הָיְתָה עָבָה וּבְצוּרָה, אֲבָל בִּפְנֵי כֹּחוֹתֵיהֶם הַמְּשֻׁתָּפִים שֶׁל אַרְבַּעַת הָאֲנָשִׁים, לֹא יָכְלָה עֲמֹד זְמָן רָב; לֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁעָשׂוּ בָהּ פֶּרֶץ רָחָב, דֵּי הַצֹּרֶךְ, שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכֹל לַעֲבֹר בּוֹ בְּרֶוַח. אַרְבַּסַּן עָבַר רִאשׁוֹנָה וְעָזַר לָאֲחֵרִים לַעֲבֹר, וּכְשֶׁכְּבָר הָיוּ כֻלָּם בֶּחָצֵר, הִתְבּוֹנְנוּ הֵיטֵב אֶל עֵבֶר הָאַרְמוֹן, שֶׁהָיָה מֻנָּח לִפְנֵיהֶם, בִּכְדֵי לִמְצֹא אֶת הַדֶּלֶת הַדְּרוּשָׁה לָהֶם. אוּלָם הֵם לֹא יָכְלוּ לָבֹא לִכְלַל דֵּעָה אַחַת, כִּי כְּשֶׁמָּנוּ מִן הַמִּגְדָּל הַיְמָנִי אֶל הַשְּׂמָאלִי, מָצְאוּ דֶּלֶת אַחַת סְתוּמָה, וְלֹא יָדְעוּ, אִם כָּלְלָה הַנַּעֲרָה אוֹתָהּ בְּמִסְפַּר הַשֵּׁשׁ אוֹ עָבְרָה עָלֶיהָ. אַךְ אַרְבַּסַּן לֹא הִרְבָּה מַחֲשָׁבוֹת. “חַרְבִּי הַמְּרוּטָה תִפְתַּח לְפָנַי כָּל דָּלֶת!” קָרָא וַיִּקְרַב אֶל הַדֶּלֶת הַשִּׁשִּׁית, וְהָאֲחֵרִים הָלְכוּ אַחֲרָיו. כְּשֶׁפָּתְחוּ אוֹתָהּ, מָצְאוּ שִׁשָּׁה עֲבָדִים שְׁחוֹרִים יְשֵׁנִים עַל הָאָרֶץ; וַיְהִי כַאֲשֶׁר כְּבָר חָפְצוּ לַחֲזֹר בַּלָּאט לַאֲחוֹרֵיהֶם, בְּחָשְׁבָם, כִּי לֹא מָצְאוּ אֶת הַדֶּלֶת הַנְּכוֹנָה, וְהִנֵּה תְמוּנַת אִישׁ אֶחָד הִזְדַּקְּפָה בְאַחַת הַפִּנּוֹת, וְהִתְחִילָה קוֹרְאָה לְעֶזְרָה בְקוֹל גָּדוֹל, הֵם הִכִּירוּ מִיָּד אֶת קוֹל הַקָּטָן מִמַּעְגָּלוֹ שֶׁל אָרְבַּסַּן.
אוּלָם, עוֹד בְּטֶרֶם יָדְעוּ הַשְּׁחוֹרִים, מֶה הָיָה לָהֶם, הִתְנַפֵּל אָרְבַּסַּן עַל הַקָּטָן וַיִּקְרַע אֶת אֵזוֹרוֹ לִשְׁנַיִם וַיִּסְתֹּם בּוֹ אֶת פִּיו, וְאֶת יָדָיו אָסַר לוֹ מִתַּחַת לְגַבּוֹ; אַחֲרֵי-כֵן פָּנָה אֶל הָעֲבָדִים, שֶׁאֲחָדִים מֵהֶם כְּבָר הָיוּ אֲסוּרִים לְמֶחֱצָה בִידֵי מוּסְטָפָה וּשְׁנֵי אֲנָשָׁיו, וַיַּעֲזֹר לָהֶם לִנְצֹחַ אוֹתָם כָּלָה, וַיָּשִׂימוּ אָרְבַּסַּן וַחֲבֵרָיו אֶת חַרְבּוֹתָם עַל חֲזוֹתֵיהֶם שֶׁל הַסָּרִיסִים וַיִּשְׁאָלוּם: אֵיפֹה הֵן נוֹרְמַהַל וּמִרְצָה! וַיּוֹדוּ הַסָּרִיסִים, כִּי הֵן שׁוֹכְבוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. אָז מִהֵר מוּסְטָפָה אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה וַיִּמְצָא אֶת פַטְמָה וְאֶת צוֹרָאִידָה, שֶׁכְּבָר נֵעוֹרוּ לְקוֹל הַשָּׁאוֹן. וַתְּמַהֵרְנָה הַנְּעָרוֹת לֶאֱסֹף אֶת בִּגְדֵיהֶן וְאֶת עֶדְיָן וַתֵּלַכְנָה אַחַר מוּסְטָפָה; בֵּין כֹּה וָכֹה, וְהַשּׁוֹדְדִים הַשְּׁנַיִם בִּקְּשׁוּ אֶת אָרְבַּסַּן לְהַרְשׁוֹת לָהֶם לִשְׁלֹל שָׁלָל, אַךְ הוּא צִוָּה עֲלֵיהֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת זֹאת, בְּאָמְרוֹ: אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִים אַחֲרֵי אָרְבַּסַּן, שֶׁהוּא מִתְגַנֵּב בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה לְבָתֵּיהֶם, לִגְזֹל אֶת כַּסְפָּם וּזְהָבָם. וּמוּסְטָפָה וְהַנְּעָרוֹת, אֲשֶׁר הִצִּיל, מִהֲרוּ לָשׁוּב וְלָרֶדֶת אֶל הַתְּעָלָה, מִבְּלִי לְחַכּוֹת לאָרְבַּסַּן וַחֲבֵרָיו, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עוֹד בֶּחֶדֶר, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעֱלַם מוּסְטָפָה עִם הַנְּעָרוֹת, קָם אָרְבַּסַּן וְאֶחָד מֵאֲנָשָׁיו וַיִּקְחוּ אֶת הַקָּטָן וַיּוֹצִיאוּהוּ מִן הַחֶדֶר אֶל הֶחָצֵר; שָׁמָּה קָשְׁרוּ לוֹ חֶבֶל מֶשִׁי, שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם מִן הַמַּעְגָּל, מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ וַיִּתְלוּ אוֹתוֹ עַל קֶרֶן הַבְּאֵר הַיּוֹתֵר גְּבֹהָה. לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל הַבּוֹגֵד אֶת עָנְשׁוֹ כְדֵי רִשְׁעָתוֹ, יָרְדוּ גַם אָרְבַּסַּן וַאֲנָשָׁיו אֶל הַתְּעָלָה, וַיָּבוֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר חִכָּה לָהֶם מוּסְטָפָה. בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֵיהֶן הוֹדוּ הַנְּעָרוֹת לְאָרְבַּסַּן עַל הַצָּלָתָן, אַךְ הוּא הֵאִיץ בָּהֶן לְמַהֵר וְלָנוּס עַל נַפְשָׁן, כִּי נָקֵל הָיָה לְשַׁעֵר, שֶׁתְּיוּלִי-קוֹס יְצַוֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן לְכָל עֵבֶר. מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא נִפְרְדוּ מוּסְטָפָה וְהַנְּעָרוֹת הַנִּצּוֹלוֹת מֵאֵת אַרְבַּסַּן בַּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּמָה, וּפַטְמָה הַנַּעֲרָה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁהִצִּיל מוּסְטָפָה, עָזְבָה אוֹתָם לָלֶכֶת בַּלְסוֹרָתָה, לִמְצֹא אֳנִיָּה, אֲשֶׁר תָּבִיא אוֹתָהּ בַּחֲזָרָה אֶל בֵּית הוֹרֶיהָ.
אַחֲרֵי נְסִיעָה קְצָרָה וּנְעִימָה, בָּאוּ מוּסְטָפָה וַאֲחוֹתוֹ וְצוֹרָאִידָה אֲהוּבָתוֹ אֶל עִיר אֲבוֹתָם. שִׂמְחַת הָאָב הַזָּקֵן גָּדְלָה עַד כְּדֵי יְצִיאַת נֶפֶשׁ; מִמָּחֳרַת יוֹם שׁוּבָם עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל לְכָל אַנְשֵׁי עִירוֹ, וַיְסַפֵּר מוּסְטָפָה בְּאָזְנֵי רֵעָיו וּקְרוֹבָיו וְכָל הַנֶּאֱסָפִים אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ וְכֻלָּם מִלְּאוּ פִיהֶם תְּהִלָּתוֹ וּתְהִלַּת הַשּׁוֹדֵד אָרְבַּסַּן.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּמַר מוּסְטָפָה אֶת סִפּוּרוֹ, וַיָּקָם אָבִיו וַיֹּאחֵז בְיַד צוֹרָאִידָה וַיְבִיאֶנָּה אֶל בְּנוֹ, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל חֲגִיגִי: “עַתָּה אֲנִי מֵסִיר אֶת הַקְּלָלָה מֵעַל רֹאשֶׁךָ, קַח אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת בִּשְׂכַר טִרְחָתְךָ, אֲשֶׁר טָרַחְתָּ בְּלִי לֵאוּת וּבְחֵרֶף נֶפֶשׁ, וְהַלְוָאי שֶׁיִּרְבּוּ בְעִירֵנוּ אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יִדְמוּ לְךָ בְּאַהֲבַת-אָח, בְּשֵׂכֶל טוֹב וּבְרוּחַ גְּבוּרָה”.
א.
בְּחֶלְקָהּ הַדְּרוֹמִי שֶׁל גֶּרְמַנִּיָּה נִמְצֵאת הָעֲיָרָה גְרִינְוִיזֶל, עֲיָרָה כִשְׁאָר עֲיָרוֹת. בָּאֶמְצַע שׁוּק קָטָן וּבְאֵר בְּתוֹכוֹ, מִן הַצַּד בֵּית-וַעַד קָטָן יָשָׁן, מִסָּבִיב לַשּׁוּק בֵּית שׁוֹפֵט-הַשָּׁלוֹם וּבָתֵּי הַסּוֹחֲרִים הַחֲשׁוּבִים, וּבִרְחוֹבוֹת צָרִים אֲחָדִים יוֹשְׁבִים שְׁאָר הָאֲנָשִׁים. כָּל בְּנֵי הָעֲיָרָה מַכִּירִים זֶה-אֶת-זֶה, כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּכְשֶׁעַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר אוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר אוֹ שֶׁל רוֹפֵא הָעִיר עוֹלָה פַּרְפֶּרֶת אַחַת יְתֵרָה עַל הָרָגִיל, כְּבָר נוֹדַע הַדָּבָר לְעֵת הַצָּהֳרַיִם בְּכָל הָעִיר. אַחַר גְּמַר סְעוּדָתָן בָּאוֹת אָז נְשֵׁי הָעִיר זוֹ-אֶל-זוֹ, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִים לֵאמֹר, לְשֵׁם בִּקּוּר וּמְסַפְּרוֹת זוֹ-עִם-זוֹ עַל כּוֹס קַהְוָה עָבָה וְרָקִיק מָתֹק עַל-דְּבַר הַמְּאֹרָע הַגָּדוֹל הַזֶּה וּבָאוֹת סוֹף-סוֹף לִידֵי מַסְקָנָה, שֶׁהַכֹּמֶר וַדַּאי זָכָה בַגּוֹרָל סְכוּם נוֹרָא, שֶׁרֹאשׁ-הָעִיר לוֹקֵחַ שׁוֹחַד וְשֶׁהָרוֹפֵא קִבֵּל מִיַּד הָרוֹקֵחַ שִׁקְלֵי-זָהָב אֲחָדִים, כְּדֵי שֶׁיִּכְתֹּב לַחוֹלִים סַמֵי-תְּרוּפָה יִקְרֵי-הַמְחִיר, מַה קָּשֶׁה הָיָה אֵיפוֹא הַדָּבָר צָרִיךְ לִהְיוֹת לְיוֹשְׁבֵי עִיר הַמִּצְטַיֶּנֶת בִּסְדָרֶיהָ הַטּוֹבִים כִּגְרִינְוִיזֶל, כְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ עַל-מְנָת לְהִשְׁתַּקֵּעַ אָדָם אֶחָד, שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע, מֵאַיִן הוּא, מַה מַּעַשָׂיו וּמִמַּה הוּא חָי. רֹאשׁ-הָעִיר בָּדַק אָמְנָם אֶת תְּעוּדַת-מַסָּעוֹ, וּבִהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב אַחַר-כַּךְ בִּמְסִבַּת-רֵעִים בְּמִשְׁתֵּה קַהְוָה, גִלָּה דַעְתּוֹ, שֶׁהַתְּעוּדָה נֶעֶשְׂתָה אָמְנָם כְּדָת וּכְדִין, לִנְסֹעַ מִבֶּרְלִין לִגְרִינְוִיזֶל,
וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ דְּבָרִים בְּגֵו, כִּי פְנֵי הָאִישׁ מְעוֹרְרִים חֲשָׁד. רֹאשׁ-הָעִיר הָיָה נִכְבָּד מְאֹד עַל-פְּנֵי כָל הָעָם וְלֹא יִפָּלֵא אֵיפוֹא, שֶׁדְּבָרָיו עָשׂוּ רֹשֶׁם, וּמֵאָז וָהָלְאָה הִבִּיטוּ עַל הָאִישׁ בְּעֵינֵי חֲשָׁד. וְגַם אָרְחוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאִישׁ לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא מִלִבָּם שֶׁל יוֹשְׁבַי הָעִיר, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵסֶק עִם אִישׁ שֶׁאֵינֶנּוּ כְאַחַד הָאָדָם. הוּא שָׂכַר לוֹ בִמְחִיר רַב בַּיִת שָׁלֵם, שֶׁהָיָה לִפְנֵי זֶה שָׁמַם מֵאֵין יוֹשֵׁב, הִכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵלִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים הַרְבֵּה מְאֹד, כְּמוֹ תַנּוּרִים, כִּירוֹת, מַחֲבוֹת וּלְפָסִים. וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הָיָה יוֹשֵׁב גַּלְמוּד. הוּא הָיָה מֵכִין לוֹ בְעַצְמוֹ גַּם אֶת מַאֲכָלוֹ וְשׁוּם אָדָם לֹא הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס בְּבֵיתוֹ, מִלְּבַד זָקֵן אֶחָד מִגְּרִינְוִיזֶל, שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לוֹ אֶת צְרָכָיו בְּלֶחֶם וּבָשָׂר וִירָקוֹת, אוּלָם גַּם לָאִישׁ הַזֶּה הוּרְשָׁה לִכָּנֵס רַק אֶל הָאַכְסֶדְרָה וְשָׁם קִבֵּל הַנָּכְרִי מִיָּדוֹ אֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר קָנָה בִשְׁבִילוֹ. הוּא לֹא הָיָה בָא אַחַר הַצָּהֳרַיִם לְמִשְׂחַק-הַקּוֹנָאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שְׁאָר הַגְּבָרִים, וּבָעֶרֶב לֹא הָיָה בָא לְבֵית-הַמַּרְזֵחַ לְסַפֵּר עִם חֲבֵרָיו עַל מִקְטֶרֶת טַבַּק בָּעִנְיְנֵי הַיּוֹם עַל-פִּי הָעִתּוֹנִים. לַשָּׁוְא קָרְאוּ לוֹ זֶה-אַחַר-זֶה עַל הַסֵּדֶר רֹאשׁ-הֵעִיר, הָרוֹפֵא וְהַכֹּמֶר לָבֹא לֶאֱכֹל אִתָּם לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנָם אוֹ לִשְׁתּוֹת קַהְוָה, הוּא לֹא נִדְרַשׁ לִקְרִיאָתָם בְּשׁוּם פַּעַם. מִטַּעַם זֶה הָיוּ אֲחָדִים אוֹמְרִים עָלָיו, שֶׁהוּא מְטוֹרָף, וַאֲחָדִים, שֶׁהוּא מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ
ב.
וַיְהִי הַיּוֹם וְהָעִירָה בָּאוּ אֲנָשִׁים וְלָהֶם חַיּוֹת, שֶׁהוּבָאוּ מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם אוֹרְחִים פּוֹרְחִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גָמָל, שֶׁיָּכֹל לְחַוּוֹת קִדָּה, דּוֹב מְרַקֵּד, כְּלָבִים וְקוֹפִים אֲחָדִים, הַמְּעוֹרְרִים גִּחוּךְ בְּבִגְדֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם וּבִתְנוּעוֹתֵיהֶם וְהַעֲוָיוֹתֵיהֶם. הֵם עוֹבְרִים עַל הָרוֹב בָּעִיר, עוֹמְדִים בִּפְלַטִּיּוֹת וּבְפָרָשׁוֹת-דְּרָכִים, מַכִּים בְּתוֹף וּמְחַלְּלִים בְּחָלִיל בְּאוֹפֶן בִּלְתִּי נָעִים לָאֹזֶן, וְהַחַיּוֹת מְפַזְּזוֹת וּמְכַרְכְּרוֹת עַל-פִּי פְקֻדָּתָם, וְאַחֲרֵי-כֵן הֵם מְחַזְרִים עַל הַבָּתִּים וְקוֹבְצִים עַל יָד. וְאוּלָם הַחֶבֶר, שֶׁבָּא בַפַּעַם הַזֹּאת גְרִינְוִיזֶלָה, הִצְטַיֵּן בָּזֶה, שֶׁהָיָה לוֹ אָדָם-הַיַּעֲרִי גָּדוֹל מְאֹד, כִּמְעַט כְּקוֹמַת אִישׁ, וְהָיָה הוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת קְפִיצוֹת וְכִרְכּוּרִים שׁוֹנִים, עֲדַת הַכְּלָבִים וְהַקּוֹפִים הַזֹּאת עָמְדָה גַּם לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי. כְּשֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הַתּוֹף וְהֶחָלִיל, נִרְאָה הָאִישׁ מֵאֲחוֹרֵי הַחֲלוֹנוֹת שֶׁכָּהוּ מֵחֲמַת יָשְׁנָם וְעַל פָּנָיו אוֹתוֹת, אִי-רָצוֹן. אוּלָם אַחֲרֵי זְמַן-מָה הָפְכוּ פָּנָיו טוֹבוֹת וּמַסְבִּירוֹת וּלְתִמְהוֹן כָּל אִישׁ הִשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן וַיְּמַלֵּא פִיו שְׂחוֹק לְמַרְאֵה קְפִיצוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם-הַיַּעֲרִי, וְלֹא זוֹ בִּלְבָד, אֶלָּא שֶׁהוּא נָתַן לְבַעַל-הַקּוֹף מַטְבֵּעַ-כֶּסֶף כֹּה גְדוֹלָה, שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הָעִיר לֹא חָדְלוּ מִדַּבֵּר בּוֹ.
מִמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא יָצְאוּ הַחַיּוֹת מִן הֵעִיר, עַל הַגָּמָל הֶעֱמִיסוּ הַרְבֵּה סַלִּים, שֶׁבָּהֶם יָשְׁבוּ לָהֶם בִּרְוָחָה הַכְּלָבִים וְהַקּוֹפִים, וְהַמְּחַמְּרִים וְהַקּוֹף הַגָּדוֹל הָלְכוּ אַחֲרָיו. אוּלָם לֹא עָבְרוּ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת מֵאָז עָזְבוּ הָאֲנָשִׁים עִם הַחַיּוֹת אֶת הָעִיר, וְהִנֵּה הָאָדוֹן הַנָּכְרִי שָׁלַח אֶל הַדּוֹאַר לִדְרוֹשׁ מֵאֵת הַפָּקִיד מֶרְכָּבָה וסוּסִים-חָשִׁים, וּלְתִמְהוֹנָם שֶׁל כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יָצָא דֶרֶךְ אוֹתוֹ הַשַּׁעַר לְדֶרֶךְ, שֶׁבּוֹ הָלְכוּ הַחַיּוֹת. בְּעֵינֵי כָל יוֹשְׁבַי הָעִיר הָיָה הַדָּבָר רַע מְאֹד, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהִתְוַדֵּעַ, אָנָה הָלַךְ הָאִישׁ. כְּבָר הָיָה חֹשֶׁךְ עַל הָאָרֶץ, כְּשֶׁהָאִישׁ הַנָּכְרִי שָׁב בַּמֶּרְכָּבָה אֶל שַׁעֵר הָעִיר, אֲבָל בַּמֶּרְכָּבָה יָשַׁב עוֹד אִישׁ אֶחָד, שֶׁמִצְנַפְתּוֹ הָיְתָה מֻפְשָׁלָה לוֹ לְמַטָּה עַל עֵינָיו וּמִסָּבִיב לְפִיו וְאָזְנָיו הָיְתָה כְרוּכָה מִטְפַּחַת מֶשִׁי. הַשּׁוֹעֵר רָאָה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לִפְנוֹת אֶל הַשֵּׁנִי וּלְבַקְשׁוֹ לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת תְּעוּדַת-מַסָּעוֹ. אַךְ הָאִישׁ עָנָה קָשׁוֹת, בְּרָטְנוֹ בְּשָׂפָה בִּלְתִּי מוּבֶנֶת כְּלָל.
“הָאִישׁ הַזֶּה בֶּן-אָחִי הוּא”, אָמַר הַנָּכְרִי אֶל הַשּׁוֹעֵר, בְּתִתּוֹ עַל כַּפוֹ שִׁקְלֵי-כֶסֶף אֲחָדִים: “הוּא אֵינוֹ מַכִּיר בְּלָשׁוֹן גֶּרְמַנִּית. הוּא הִתְמַרְמֵר מְעַט בִּלְשׁוֹנוֹ עַל שֶׁעָצַרְתָּ אוֹתָנוּ”.
“אִם בֶּן-אָחִיךָ הוּא”, עָנָה הַשּׁוֹעֵר: “יָכֹל הוּא לָבֹא הָעִירָה גַּם בְּלִי תְּעוּדַת-מַסָּע, בְּלִי סָפֵק יְהֵא דָר בְּבֵיתֶךָ”?
“בְּוַדַּאי”, אָמַר הַנָּכְרִי: “וּכְנִרְאֶה יִשָּׁאֵר פֹּה לְיָמִים רַבִּים”. אָז לֹא הָיְתָה עוֹד לַשּׁוֹעֵר כָּל סִבָּה לִנְעֹל בִּפְנֵיהֶם אֶת הַשָּׁעַר, וְהָאָדוֹן הַנָּכְרִי וּבֶן-אָחִיו נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם הָעִירָה. רֹאשׁ-הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה לֹא הָיוּ אָמְנָם נוֹחִים מֵהַשּׁוֹעֵר עַל שֶׁלֹּא קָבַע בְּזִכְרוֹנוֹ לְפָחוֹת מִלִּים אֲחָדוֹת מִשְּׂפַת בֶּן-אָחִיו שֶׁל הַנָּכְרִי, שֶׁעַל פִּיהֶם אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְוַדֵּעַ בְּנָקֵל, בֶּן אֵיזוֹ מְדִינָה הוּא וְדוֹדוֹ. אֲבָל הַשּׁוֹעֵר הִבְטִיחַ, שֶׁהַשָּׂפָה הָיְתָה לֹא צָרְפַתִּית וְלֹא אִטַּלְקִית, כִּי-אִם אָזְנָיו צָלְלוּ לְקוֹל, שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵעֵין רֹחַב הַהֲבָרָה הָאַנְגְּלִית, וְאִם אֵינוֹ טוֹעֶה, אָז יָצְאוּ מִפִּיו שֶׁל הָאָדוֹן הַצָּעִיר הַמִּלִּים! “Got dam”. בְּאוֹפֶן כָּזֶה עָזַר הַשּׁוֹעֵר לְעַצְמוֹ לָצֵאת מִן הַמּוּעָקָה וְלָאִישׁ הַצָּעִיר – לִזְכּוֹת לְשֵׁם, כִּי כָל אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה לֹא דִּבְּרוּ עוֹד בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר, מִלְּבַד בָּאַנְגְּלִי הַצָּעִיר.
וְאוּלָם גַּם הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר לֹא נִרְאָה לֹא בִמְסִלַּת-הַקּוֹנָאוֹת וְלֹא בְּבֵית-הַמַּרְזֵחַ, אֲבָל הוּא הֶעֱסִיק אֶת אֲנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּאוֹפֶן אַחֵר. – סִבַּת הַדָּבָר הָיְתָה, שֶׁמֵהַבַּיִת, שֶׁבּוֹ יָשַׁב הָאִישׁ הַנָּכְרִי וְשֶׁבּוֹ שָׂרֲרָה עַד עַתָּה דוּמִיָּה שְׁלֵמָה, נִשְׁמַע עַתָּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת שָׁאוֹן נוֹרָא, עַד כִּי יוֹשְׁבֵי הָעֲיָרָה הָיוּ עוֹמְדִים אֲגֻדּוֹת-אֲגֻדּוֹת וּמַבִּיטִים לְמַעְלָה אֶל חַלּוֹנוֹתָיו. הֵם הָיוּ רוֹאִים אָז אֶת הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר, לָבוּשׁ מְעִיל קְצוּץ-כְּנָפַיִם מִצֶּבַע אָדֹם וּמִכְנְסַיִם יְרֻקִּים, שְׂעַר רֹאשׁוֹ סָמוּר וּפָנָיו מְעוֹרְרִים פַּחַד, רָץ בְּחַדְרֵי הַבַּיִת הֵנָּה וָהֵנָּה וְעוֹבֵר עַל פְּנֵי הַחַלּוֹנוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא תְאֻמָּן, הָאָדוֹן הַזָּקֵן רָץ אַחֲרָיו בְּשִׂמְלַת-הַשֵּׁנָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ שׁוֹט אָרֹךְ; הוּא מְעוֹפֵף אֶת הַשּׁוֹט עַל פְּנֵי הַצָּעִיר, מַחֲטִיא אוֹתוֹ עַל פִּי רוֹב, אֲבָל פְּעָמִים אֲחָדוֹת, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לַהֲמוֹן הָעָם הָעוֹמֵד בַּחוּץ, הוּא מַשִּׂיג אוֹתוֹ, כִּי קוֹל שִׁרְבּוּט יִשָּׁמַע וְאַחֲרָיו קוֹל בְּכִי וַאֲנָקָה. הִשְׁתַּתְּפוּתָן שֶׁל נְשֵׁי הָעֲיָרָה בְּיִסּוּרָיו הָאַכְזָרִים שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר גָּדְלָה כָּל-כַּךְ, שֶׁהֵן בִּקְּשׁוּ אֶת רֹאשׁ-הָעִיר לְהִתְעָרֵב בַּדָּבָר וְלָרִיב אֶת רִיבוֹ מִיַּד מַכֵּהוּ. וַיִּכְתֹּב רֹאשׁ-הָעִיר לָאָדוֹן הַנָּכְרִי מִכְתָּב, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ עִם בֶּן-אָחִיו שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה, גַּם אִיֵּם עָלָיו, שֶׁאִם יוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה, יְהֵא אָנוּס לִפְרֹשׂ עַל הָאִישׁ הַצָּעִיר אֶת כְּנָפָיו.
אוּלָם מַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנָּכְרִי עַצְמוֹ נִכְנָס אֵלָיו הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי עֲבוֹר עֶשֶׂר שָׁנִים מִיּוֹם בּוֹאוֹ לָגוּר בְּעִירוֹ! הָאָדוֹן הַזָּקֵן הִתְנַצֵּל לְפָנָיו עַל מַעֲשֵׂהוּ, בְּאָמְרוֹ, שֶׁהוֹרֵי הָאִישׁ הַצָּעִיר דָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהִתְנַהֵג עִם בְּנָם בְּמִדַּת דִּין קָשֶׁה. “הוּא אָמְנָם נַעַר פִּקֵּחַ וּמֵבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ”, אָמַר הָאִישׁ, “אֲבָל אֶת הַשָּׂפָה הוּא לוֹמֵד בִּכְבֵדוּת”.
תְּשׁוּקָתוֹ לְלַמֵּד אֶת בֶּן-אָחִיו גֶּרְמַנִּית, שֶׁתְּהֵא שְׁגוּרָה עַל לְשׁוֹנוֹ. וִיהֵא יָכֹל אַחֲרֵי-כֵן לְהִכְנִיסוֹ בְחֶבְרוֹת אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל, גְּדוֹלָה מְאֹד, אֲבָל הַנַּעַר הוּא כָל-כַּךְ קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ, שֶׁלְעִתִּים קְרוֹבוֹת לֹא נִשְׁאַר לוֹ אֶלָּא לִרְדּוֹתוֹ.
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיחוּ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר. הוּא יָעַץ אֶת הַזָּקֵן לָשִׂים מַעֲצוֹר לְרוּחוֹ, וּבְבוֹאוֹ בָעֶרֶב לְבֵית-הַמַּרְזֵחַ סָח אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה וְהוֹסִיף, שֶׁלֹּא רָאָה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נְבוֹנִים וּמְנֻמָּסִים כַּנָּכְרִי הַזֶּה. “חֲבָל רַק”, אָמַר, “שֶׁהוּא מוֹקִיר כָּל-כַּךְ אֶת רַגְלָיו מִבָּתֵּינוּ, אוּלָם אֲקַוֶּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר רַק יִלְמַד הָאִישׁ הַצָּעִיר לְדַבֵּר גֶּרְמַנִּית כְּהוֹגֵן לֹא יוֹסִיף הַזָּקֵן עוֹד לְהִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ”.
ג.
הַמִּקְרֶה הַבּוֹדֵד הַזֶּה שִׁנָּה אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָעֲיָרָה עַל הַנָּכְרִי מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה: מֵעַתָּה חֲשָׁבוּהוּ הַכֹּל לְאָדָם הָגוּן, הִשְׁתּוֹקְקוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְאִם מֵעֵת לְעֵת קָם שֶׁאוֹן גָּדוֹל בַּבַּיִת הַשָּׁמֵם, הִבִּיטוּ עַל זֶה כְּעַל דָּבָר, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא כְלָל מִגֶּדֶר הָרָגִיל. “הוּא מְלַמֵּד אֶת בֶּן-אָחִיו לָשׁוֹן גֶּרְמַנִּית”, אָמְרוּ הַגְּרִינְוִיזֶלִים זֶה לָזֶה וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לַעֲמֹד מִסָּבִיב לַבָּיִת. אַחֲרֵי רֶבַע שָׁנָה בְעֶרֶךְ נִגְמְרָה, כְנִרְאֶה, הַהוֹרָאָה בְגֶרְמַנִּית, כִּי הַזָּקֵן עָשָׂה עַתָּה צַעַד לְפָנִים: צָרְפַתִּי אֶחָד הָיָה בָּעִיר, זָקֵן וִידוּעַ חוֹלִי, שֶׁהָיָה מְלַמֵּד אֶת בְּנֵי-הַנְּעוּרִים פֶּרֶק בְּמָחוֹל. אֶת הַזָּקֵן הַזֶּה שָׁלַח הַנָּכְרִי לִקְרֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ, כִּי חָפֵץ הוּא לָתֵת לוֹ אֶת בֶּן-אָחִיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרַת-הַמָּחוֹל. הוּא הִגִּיד לוֹ שֶׁבֶּן-אָחִיו הוּא אָמְנָם בִּכְלָל מָהִיר לִשְׁמֹעַ, אֲבָל בְּעִנְיְנֵי רִקּוּד הוּא קְצַת עִקֵּשׁ. הוּא לָמַד אָמְנָם לִפְנֵי זֶה אֵצֶל מוֹרֶה אַחֵר, אֲבָל הַכִּרְכּוּרִים הָיוּ כָּל-כַּךְ מְשֻׁנִּים, שֶׁאֵין סָפֵק, שֶׁהָיָה מִתְבַּזֶּה עַל יָדָם בְּעֵינֵי הַבְּרִיוֹת. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן חוֹשֵׁב בֶּן-אָחִיו אֶת עַצְמוֹ לְרַקְדָן גָּדוֹל, אַף שֶׁרִקּוּדָיו אֵין לָהֶם שׁוּם דִּמְיוֹן אֶל הַמְּחוֹלוֹת הַמְּקֻבָּלִים בַּחֶבְרָה, כְּמוֹ מַעְגִּילָה וּדְהָרָה וַאֲפִילוּ אֶל הָאֵיקוֹסִית וְהַפְרַנְסִית אֵינָם דּוֹמִים כְּלָל. אַגַּב קָבַע לוֹ הָאִישׁ שֶׁקֶל-כֶּסֶף שְׂכַר לִמּוּד לְשָׁעָה וְהַמּוֹרֶה הַזָּקֵן לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן כָּזֶה וַיְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּחֵפֶץ-לֵב אֶת הוֹרָאַת הֶחָנִיךְ הַנִּפְתָּל בְּתוֹרַת-הַמָּחוֹל.
כְּפִי שֶׁהֵסִּיחַ הַצָרְפָתִי לְפִי תֻמּוֹ, לֹא הָיָה בָעוֹלָם דָבָר זָר וּמְשֻׁנֶּה כְהוֹרָאוֹת-הַמָּחוֹל הָאֵלּוּ. בֶּן-אָחִיו שֶׁל הַנָּכְרִי, אִישׁ צָעִיר גָּדוֹל וְקִפֵּחַ, אַךְ בַּעַל רַגְלַיִם קְצָרוֹת קְצָת, הָיָה יוֹצֵא אֵלָיו בִּמְעִיל קְצוּץ-כְּנָפַיִם אָדֹם, מְגֻדָּל שֵׁעָר, בְּמִכְנְסַיִם יְרֻקִּים וּבְנַעֲלֵי-יָד שֶׁל עוֹר מְגֻהָץ; הוּא הָיָה מְדַבֵּר מְעַט וּבְקוֹל נְגִינָה זָרָה, הָיָה מִתְּחִלָּה מְנֻמָּס וְשָׁקוּד לִלְמֹד; אַךְ פִּתְאֹם הִתְחִיל קוֹפֵץ בְּהַעֲוָיוֹת מְגֻחָכוֹת, מְכַרְכֵר כִּרְכּוּרִים מְטֹרָפִים וְעוֹשֶׂה פְסִיעוֹת פְּרָאִיּוֹת, עַד שֶׁחָשְׁכוּ עֵינֵי הַמּוֹרֶה מֵרְאוֹת; כְּשֶׁרָצָה הַמּוֹרֶה לְיַשְּׁבוֹ וּלְהַרְאוֹת לוֹ, כֵּיצַד מְרַקְדִים, חָלַץ הַלָּה אֶת נְעָלָיו הַיָּפוֹת, הִשְׁלִיכָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה וְהִתְחִיל מְנַתֵּר עַל אַרְבַּע הֵנָּה וָהֵנָּה בְרַעַשׁ וַהֲמוּלָה גְדוֹלָה. כְּשֶׁהָיָה הָאָדוֹן הַזָּקֵן שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל-הַשָּׁאוֹן הַזֶּה הָיָה מְמַהֵר וְיוֹצֵא מֵחֶדְרוֹ בְשִׂמְלַת-הַשֵּׁנָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלּוֹ וּבְמִצְנֶפֶת נְיָר-זָהָב הַחֲבוּשָׁה לְרֹאשׁוֹ, וּמַכֶּה אוֹתוֹ בַשּׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רַבָּה. אָז הִתְחִיל הָאִישׁ הַצָּעִיר בּוֹכֶה בְּקוֹל גָדוֹל, מְקַפֵּץ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהָאֲרוֹנוֹת, נֶאֱחָז בִּסְרִיגֵי הַחַלּוֹנוֹת וּמְטַפֵּס עֲלֵיהֶם וּמְדַבֵּר בְּשָׂפָה זָרָה וּבִלְתִּי-מוּבֶנֶת; אוּלָם הַזָּקֵן בְּשִׂמְלַת—הַשֵּׁנָה הָאֲדֻמָּה הָיָה אוֹחֵז בְּאַחַת מֵרַגְלָיו וְמוֹרִידוֹ מִן הַחַלּוֹן אַרְצָה וּמוֹסִיף לְהַכּוֹתוֹ וּלְיַסְּרוֹ מוּסָר אַכְזָרִי וּבְעֶזְרַת חֶבֶט הָיָה מְשַׁנֵּץ לוֹ אֶת הָרָבִיד שֶׁבְּצַוָּארוֹ הָדֵק הֵיטֵב. רַק אָז הָיָה הָאִישׁ הַצָּעִיר שָׁב לְהִתְנַהֵג בְּנִמּוּס וְדֶרֶךְ———אֶרֶץ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְהַהוֹרָאָה חָזְרָה וְנִתְחַדְּשָׁה.
כַּךְ הָיוּ הַדּוֹד וּבֶן-אֶחָיו נוֹהֲגִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אוּלָם אַחֲרֵי שֶׁהִתְקַדֵּם הַתַּלְמִיד בְּלִמּוּדוֹ כָל-כַּךְ, שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְהוֹרָאָה בְזִמְרָה, שִׁנָּה אֶת דַּרְכּוֹ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם הֵבִיאוּ מְנַגֵּן וַיּוֹשִׁיבוּהוּ בַחֶדֶר עַל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, הַמּוֹרֶה מִלֵּא תַפְקִיד אִשָּׁה, כִּי הָאָדוֹן הַזָּקֵן הִלְבִּישׁוּ שִׂמְלַת מֶשִׁי שֶׁל אִשָּׁה וּמִטְפַּחַת הוֹדוּ-הַמִּזְרָחִית צָנַף לְרֹאשׁוֹ, הָאִישׁ הַצָּעִיר הִזְמִינוֹ לְמָחוֹל וְהִתְחִיל מְרַקֵּד וְסוֹבֵב אִתּוֹ בְמַעְגִּילָה, אֲבָל הוּא הָיָה רַקְדָּן, שֶׁלֹּא יָדַע לֵאוּת וּבִזְרֹעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת חִבֵּק וְגִפֵּף אֶת הַמּוֹרֶה שֶׁנֶּאֱנַח מֵאֶפֶס כֹּחַ; אַךְ הַתַּלְמִיד לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וְאַף לְרֶגַע אֶחָד לֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, עַד אֲשֶׁר נָפַל אַרְצָה בְאֵין-אוֹנִים אוֹ עַד שֶׁיָּגְעָה יָדוֹ שֶׁל הַמְּנַגֵּן עַל-פִּי הַכִּנּוֹר.
הַהוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה הוֹרִידוּ כִמְעָט אֶת הַמּוֹרֶה אֱלֵי קָבֶר, אֲבָל הַשֶּׁקֶל, שֶׁנָּתַן לוֹ הַדּוֹד מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם בִּשְׂכָרוֹ, וְהַיַּיִן הַטּוֹב, שֶׁהִשְׁקָה אוֹתוֹ, פָּעֲלוּ, שֶׁהוּא הָיָה בָא
וְחוֹזֵר וּבָא בְּכָל יוֹם אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם, אַף כִּי בַיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו גָּמַר בְּלִבּוֹ לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד.
אוּלָם אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל הִבִּיטוּ עַל הַדָבָר בְּעֵינַיִם אֲחֵרוֹת: הֵם מָצְאוּ, כִּי הָאִישׁ הַצָּעִיר יוֹדֵעַ הֵיטֵב לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַבְּרִיּוֹת, וּנְשֵׁי הָעֲיָרָה הָעֲנִיָּה בִגְבָרִים כְּבָר שָׂשׂוּ עַל הָרַקְדָּן הַמָּהִיר וְהֶחָרוּץ, אֲשֶׁר יִהְיֶה לָהֶן בַּחֹרֶף הַבָּא.
פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁשָּׁבוּ הַשְּׁפָחוֹת בַּבֹּקֶר מִן הַשּׁוּק, סִפְּרוּ לְבַעֲלֵיהֶן, כִּי לִפְנֵי הַבַּיִת הַשָּׁמֵם עָמְדָה מִרְכֶּבֶת-זְכוּכִית יָפָה מְאֹד, רְתוּמָה לְסוּסִים דּוֹהֲרִים, וּמְשָׁרֵת הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ אָחַז בְּדַּלְתָּהּ הַפְּתוּחָה. מִן הַבַּיִת יָצְאוּ שְׁנֵי אֲדוֹנִים מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי-תִפְאֶרֶת, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה הַנָּכְרִי הַזָּקֵן וְהַשֵּׁנִי, כְנִרְאֶה, הָאָדוֹן הַצָּעִיר, שֶׁלָּמַד כָּךְ-כַּךְ בִּכְבֵדוּת לְדַבֵּר גֶּרְמַנִּית וּמַרְבֶּה כָּל-כָּךְ לִרְקֹד. שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ עָלוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה, הַמְּשָׁרֵת קָפַץ עַל הַדַּף שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ וְהַמֶּרְכָּבָה – מִי פִלֵּל כָּזֹאת! – יִשְּׁרָה בַדָּרָה הַמּוֹבִילָה אֶל בֵּית רֹאשׁ-הָעִיר.
וַיְהִי כַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתְּמַהֵרְנָה וַתָּסֵרְנָה מֵעֲלֵיהֶן אֶת סִנּוֹרֵי-הַמִּטְבָּח וְאֶת הַשְּׂבָכוֹת, הַמְּזֻהָמוֹת קְצָת, מֵעַל רָאשֵׁיהֶן וַתִּלְבַּשְׁנָה מַכְלוּלִים. “בָּרוּר הַדָּבָר”, אָמְרוּ אֶל אַנְשֵׁי בֵיתָן, שֶׁיְדֵיהֶם הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה לַעֲשׂוֹת סְדָרִים בַּחֲדַר-הָאוֹרְחִים, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ גַּם לִצְרָכִים אֲחֵרִים: “בָּרוּר הַדָּבָר בְּלִי כָל סָפֵק, שֶׁהַנָּכְרִי רוֹצֶה עַתָּה לְהָבִיא אֶת בֶּן-אָחִיו בֵּין אֲנָשִׁים. בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁנִים לֹא דָרְכָה רַגְלוֹ שֶׁל הַזָּקֵן הַשּׁוֹטֶה הַזֶּה עַל מִפְתַּן בֵּיתֵנוּ, אוּלָם לַדָּבָר הַזֶּה נִסְלַח לוֹ בִּזְכוּת בֶּן-אָחִיו, שֶׁכְּנִרְאֶה, הוּא אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב”. כֹּה דִבְּרוּ הַנָּשִׁים וּבְדֶרֶךְ אַגַּב זֵרְזוּ אֶת בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן לְשַׁפֵּר עַצְמָם, לִפְנֵי בוֹא הָאוֹרְחִים, לְהִתְיַשֵּׁר וּלְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׂפָתָם בַּהֲבָרָה טוֹבָה מִכְּפִי הָרָגִיל.
וּנְשֵׁי הָעִיר הַפִּקְּחוֹת צָדְקוּ בְדִבְרֵיהֶן, כִּי אָמְנָם עָבַר הָאָדוֹן הַזָּקֵן עִם בֶּן-אָחִיו בַּמֶּרְכָּבָה עַל הַסֵּדֶר מִבַּיִת לְבַיִת לְבַקֵּשׁ מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְּיֻחָסוֹת שֶׁבָּעִיר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְאֶל בֶּן-אָחִיו בִּידִידוּת וּלְהִתְרוֹעֵעַ אִתָּם.
ד.
תְּהִלַּת שְׁנֵי הַגֵּרִים הָאֵלֶּה מָלְאָה פִיוֹת כָּל יוֹשְׁבֵי גְרִינְוִיזֶל, וְהַכֹּל הִצְטָעֲרוּ עַל שֶׁלֹּא הִקְדִּימוּ לַעֲשׂוֹת הַכָּרוּת אִתָּם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. הָאָדוֹן הַזָּקֵן הָיָה בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי הָעִיר אָדָם שֶׁל צוּרָה וּבַר-דַּעַת מֻפְלָג, שֶׁאָמְנָם בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו, הָיָה מִצְטַחֵק קְצָת, בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶל נָכוֹן, אִם בִּלְבָבוֹ יַחֲשֹׁב, כְּפִי שֶׁהוּא מְדַבֵּר, אוֹ חוֹשֵׁב הוּא אֵחֶרֶת, אֲבָל הוּא סָח עַל הָאַוִּיר, עַל הַסְּבִיבָה, עַל תַּעֲנוּגוֹת הַקַּיִץ בְּבֵית-מִשְׁתֵּה-הַשֵּׁכָר שֶׁאֵצֶל הָהָר בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת כָּל-כַּךְ, שֶׁכָּל שׁוֹמְעָיו הָיוּ כִמְכֻשָּׁפִים. וּבֶן-אָחִיו! הוּא מָשַׁךְ אֵלָיו מַמָּשׁ אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת! אָמְנָם בְּנוֹגֵעַ לְפָנָיו הַחִיצוֹנִים אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לֵאמֹר עֲלֵיהֶם, כִּי נֶחֱמָדִים הָיוּ לְמַרְאֶה; הַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן, בְּיִחוּד הַסַּנְטָר, הָיָה בוֹלֵט יוֹתֵר מִדָּי, וְהַצֶּבַע הָיָה אָמֹץ מְאֹד; גַּם הָיָה עוֹשֶׂה מֵעֵת לְעֵת הַעֲוָיוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, עוֹצֵם אֶת עֵינָיו, וּמְגַלֶּה אֶת שִׁנָּיו, אַךְ בְּכָל זֹאת מָצְאוּ בְשִׂרְטוּטִי פָנָיו דְּבַר-מַה, שֶׁמָּשַׁךְ אֶת הַלֵּב בְּיוֹתֵר, פָּנִים מְלֵאִים זְרִיזוּת וּתְנוּעָה בְּמִדָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה קָשֶׁה הָיָה לִמְצֹא. בְּגָדָיו הָיוּ תְלוּיִים אָמְנָם עַל בְּשָׂרוֹ בְּאוֹפֶן מוּזָר, אַךְ הֵם הָלְמוּ אוֹתוֹ עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב; הוּא הָיָה רָץ בִּפְזִיזוּת נִמְרָצָה בַחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה, הָיָה מַפִּיל עַצְמוֹ פַּעַם עַל סַפָּה וּפַעַם עַל כִּסֵּא-רָפוּד וּפוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו לְפָנָיו, אוּלָם מַה שֶׁאֵצֶל אִישׁ-צָעִיר אַחֵר הָיָה נֶחֱשָׁב לְגַס וּמְגֻנֶּה, נֶחֱשַׁב אֶצְלוֹ לְמִין גְּאוֹנִיּוּת. “הוּא בֶן-אַנְגְּלִיָּה, אָמְרוּ זֶה לָזֶה, הֵם כֻּלָּם כָּמוֹהוּ; בֶּן-אַנְגְּלִיָּה יָכֹל לְהִשְׂתָּרֵעַ מְלֹא קוֹמָתוֹ עַל-גַּבֵּי הַסַּפָּה, וּלְהִתְנַמְנֵם בְּשָׁעָה שֶׁעֶשֶׂר נָשִׁים עוֹמֶדֶת מִסָּבִיב לוֹ, מִבְּלִי מְצֹא מָקוֹם לָשֶׁבֶת; בֶּן-אַנְגְּלִיָּה רַשָּׁאִי וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֵי מִדּוֹתָיו”. לָאָדוֹן הַזָּקֵן דּוֹדוֹ הָיָה כָּפוּף וְנִכְנָע, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִתְחִיל קוֹפֵץ בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה אוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת, מוֹשֵׁךְ אֶת רַגְלָיו אֵלָיו אֶל הַכִּסֵּא, אָז דַּי הָיָה
[חסר עמוד 220–221]
וְרֹאשׁ-הָעִיר הָיוּ הַכֹּל מוֹדִים, שֶׁנִּרְאִים לָהֶם דְבָרָיו מִדִּבְרֵיהֶם, יַעַן כְּאַנְגְּלִי מִלֵּדָה הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם.
אַחֲרֵי-כֵן, כְּשֶׁהָיוּ רֹאשׁ-הָעִיר וְהָרוֹפֵא יוֹשְׁבִים בַּחֲמָתָם, שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לִבְלֹעַ בְּתוֹךְ חִכָּם, לְשַׂחֵק בְּאִשְׁקָקִי, הָיָה הָאִישׁ-הַצָּעִיר נִטְפָּל לָהֶם, מַבִּיט מִמַּעַל לִכְתֵפָיו שֶׁל-רֹאשׁ-הָעִיר, מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו הַגְּדוֹלִים, אֶל הַמִּשְׂחָק וּמְגַנֶּה מַסָּע זֶה אוֹ זֶה וּמוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי הָרוֹפֵא, כֵּיצַד צָרִיךְ לִנְסֹעַ, עַד כִּי חָרָה אַפָּם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בַחֲשָׁאִי עַד מְאֹד. וְאִם הָיָה רֹאשׁ-הָעִיר מַצִּיעַ לוֹ אַחַר-כַּךְ לְשַׂחֵק עִמּוֹ אַחַת, בִּכְדֵי לַעֲשׁוֹתוֹ מָט, כִּי חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לְפִילִידוֹר שֵׁנִי, אָז הָיָה הַדּוֹד מְשַׁנֵּץ לוֹ אֶת הָרָבִיד מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ בְּהִדּוּק רַב, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה צָנוּעַ וּמְנֻמָּס וְהִכָּה אֶת רֹאשׁ הָעִיר עַד מָט.
לִפְנֵי זֶה הָיוּ יוֹשְׁבֵי גְרִינְוִיזֶל רְגִילִים לְשַׂחֵק בִּקְלָפִים כִּמְעַט בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב בַּעֲבוּר גֵּרָה אֶחָת, עַכְשָׁו הָיָה הָאִישׁ-הַצָּעִיר רוֹאֶה בָזֶה סִמַּן עֲנִיּוּת, הָיָה נוֹתֵן אֶל הַקָּלְפֵי שְׁקָלִים וַאֲדֻמִּים, וְהָיָה מַחֲלִיט, שֶׁאֵין מְשַׂחֵק טוֹב מִמֶּנּוּ. אֲבָל עַל-פִּי רוֹב הָיָה מְפַיֵּס אַחַר-כַּךְ אֶת הָאֲדוֹנִים הַנֶּעֱלָבִים עַל-יְדֵי זֶה, שֶׁהָיָה מְאַבֵּד אֶל כִּיסָם סְכוּמִים נוֹרָאִים, וְהֵם גַּם לֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁים כְּלָל לְנַצֵּל אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר כְּפִי הָאֶפְשֶׁר, שֶׁהֲרֵי “בֶן-אַנְגְּלִיָּה הוּא וּבְוַדַּאי-עָשִׁיר גָּדוֹל”. כַּךְ הָיוּ אוֹמְרִים וְאוֹסְפִים בִּמְנוּחַת-נֶפֶשׁ אֶת הָאֲדֻמִּים אֶל צַלַּחְתָּם.
ה.
שֵׁם הָאִישׁ הַצָּעִיר יָצָא בְכָל הָעִיר וּסְבִיבוֹתֶיהָ לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה,
אֲפִילוּ הַזְּקֵנִים שֶׁבָּעִיר אָמְרוּ, שֶׁלֹּא רָאוּ מִימֵיהֶם בִּגְרִינְוִיזֶל אִישׁ צָעִיר מֻפְלָא וּמְצֻיָן כָּמוֹהוּ; אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לֵאמֹר עָלָיו, שֶׁהוּא לָמַד דְּבַר-מָה מִלְּבַד לִרְקֹד קְצָת, לַטִּינִית וִיוָנִית הָיוּ לוֹ כְסֵפֶר הֶחָתוּם. מַעֲשֶׂה בְחֶבְרַת-רֵעִים שֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר, וְהָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחָק, שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֵיזֶה דָבָר, וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר לְיָדוֹ, נוֹדַע, שֶׁהוּא לֹא יָכֹל לִכְתֹּב אֲפִילוּ אֶת שְׁמוֹ; בְּגֵיאוֹגְרָפְיָה לֹא יָדַע מַמָּשׁ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וְהָיָה אוֹמֵר עַל עִיר גֶּרְמַנִּית, שֶׁהִיא בְצָרְפַת, וְעַל עִיר דֶנִּית, שֶׁהִיא בְּפוֹלַנִּיָּה. הוּא לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה מְאוּמָה וְהַכֹּמֶר הָרָאשִׁי הָיָה מְנַעֲנֵעַ לִפְעָמִים תְּכוּפוֹת בְּרֹאשׁוֹ עַל הַבּוּרוּת הַגַּסָה שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר; וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הָיוּ הַכֹּל מוֹצְאִים אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא הָיָה אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה לְטוֹב וְיָפֶה; כִּי הוּא הָיָה עַז-פָּנִים בְּיוֹתֵר וְלֹא יָדַע בֹּשֶׁת וְכָל דְבָרָיו הָיָה רָגִיל לְסַיֵּם: “אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת יוֹתֵר טוֹב”.
כָּכָה עָבַר הַקַּיִץ עַל יוֹשְׁבֵי גְרִינְוִיזֶל וְהִגִּיעַ הַחֹרֶף, וְאָז נִרְאָה הָאִישׁ הַצָּעִיר בְּכָל זִיווֹ וַהֲדָרוֹ. כָּל חֶבְרָה, שֶׁהוּא לֹא הִשְׁתַּתֵּף בָּהּ, הָיְתָה מְשַׁעֲמֶמֶת; כְּשֶׁהָיָה אָדָם אַחֵר, וַאֲפִילוּ חָכָם גָּדוֹל, אוֹמֵר דְּבַר-מָה, הָיוּ הַכֹּל מְפַהֲקִים, וּכְשֶׁהָיָה הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר מַרְצִיא אֵיזֶה דָבָר שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׂפַת עִלְגִים, הָיוּ כָל אַנְשֵׁי הַחֶבְרָה עוֹשִׂים אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת; הוּא גַם הוֹפִיעַ עַתָּה לִפְנֵי הַחֶבְרָה בְּתוֹר מְשׁוֹרֵר; לֹא עָבַר אַף עֶרֶב אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה מוֹצִיא מִצַּלַחְתּוֹ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וְקוֹרֵא בְאָזְנֵי הַנֶּאֱסָפִים אֲחָדִים מִשִּׁירָיו. הָיוּ אָמְנָם אֲנָשִׁים, שֶׁחִוּוּ דַעְתָּם עַל חֵלֶק אֶחָד מֵהַשִּׁירִים, שֶׁהוּא רַע וּמְחֻסַּר-תֹּכֶן, וְעַל חֵלֶק אַחֵר, שֶׁכְּבָר רָאוּ אוֹתוֹ מֻדְפָּס בְּאֵיזֶה מָקוֹם; אֲבָל הָאִישׁ הַצָּעִיר לֹא נִתְבַּלְבֵּל עַל-יְדֵי זֶה כְלָל וְהָיָה מוֹסִיף לִקְרֹא וְאַחֲרֵי כֵן הָיָה מֵעִיד עַל עַצְמוֹ, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ מְשׁוֹרֵר, וּשְׂכָרוֹ הָיָה מְחִיאַת-כַּפַּיִם רוֹעֶשֶׁת.
וְאוּלָם אֶת הַנִּצְחוֹנוֹת הַיוֹתֵר גְּדוֹלִים הָיוּ מַנְחִילִים לוֹ נִשְׁפֵי-הַמָּחוֹל, אַף אֶחָד מֵהָרַקְדָנִים לֹא הָיָה יָכֹל לִרְקֹד בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה וּבְלִי הַפְסֵק כָּמוֹהוּ; אַף אֶחָד לֹא הָיָה עוֹשֶׂה קְפִיצוֹת כֹּה נוֹעָזוֹת וְיַחַד עִם זֶה מְלֵאוֹת-חֵן, וְדוֹדוֹ הָיָה מַלְבִּישׁוֹ תָמִיד בְּגָדִים נָאִים מְאֹד, תְּפוּרִים עַל-פִּי הַטַּעַם הַיּוֹתֵר חָדָשׁ, וְאַף שֶׁהַבְּגָדִים לֹא הָיוּ מְהֻדָּקִים אֶל בְּשָׂרוֹ וְהָיוּ תְלוּיִים מְרֻשָּׁלִים מִסָּבִיב לְגֵווֹ, הָיוּ הַכֹּל מוֹצְאִים שֶׁהֵם הוֹלְמִים אוֹתוֹ יָפֶה-יָפֶה; אָמְנָם הַגְּבָרִים הָיוּ חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם נֶעֱלָבִים קְצָת עַל-יְדֵי אוֹפַן-הִתְנַהֲגוּתוֹ הֶחָדָשׁ. קוֹדֶם לָכֵן הָיָה רֹאשׁ-הָעִיר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ פּוֹתֵחַ בְּמָחוֹל, וּשְׁאָר הַמְּחוֹלוֹת נִסְדְּרוּ וְנֶעֶרְכוּ עַל-יְדֵי הַצְּעִירִים מִיַּקִּירֵי הָעִיר בְּרִשְׁיוֹן הַגְּדוֹלִים; אוּלָם מֵאָז בָּא הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר אֶל חֶבְרָתָם, נִשְׁתַּנָּה הַכֹּל שִׁנּוּי גָמוּר; מִבְּלִי לִשְׁאֹל הַרְבֵּה, הָיָה אוֹחֵז בְּיַד אַחַת הַנָּשִׁים, מִתְיַצֵּב עִמָּהּ בְּרֹאשׁ, עוֹשֶׂה הַכֹּל, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, וְהָיָה לְאָדוֹן וּלְמוֹשֵׁל וּלְרֵישׁ-חוֹלָה. אֶפֶס מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים מָצְאוּ אֶת דַּרְכּוֹ זֶה לְטוֹב וְנָעִים, לֹא הָיָה סִפּוּק בְּיַד הַגְּבָרִים לִמְחוֹת, וְהָאִישׁ הַצָּעִיר נִשְׁאַר בַּגְּדוּלָה, אֲשֶׁר נָטַל לְעַצְמוֹ.
בְּיִחוּד הָיָה נֶשֶׁף-מָחוֹל כָּזֶה מַרְוֶה עֹנֶג אֶת נֶפֶשׁ הָאָדוֹן הַזָּקֵן; הוּא לֹא הָיָה גּוֹרֵעַ עַיִן מִבֶּן-אָחִיו, שׂוֹחֵק אֶל קִרְבּוֹ, וּכְשֶׁהָיוּ בָאִים אֵלָיו מִכָּל עֵבֶר לְסַפֵּר בִּשְׁבָחוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר הַמְּנֻמָּס וּמַשְׂכִּיל בְּכָל דְרָכָיו, לֹא הָיָה יָכֹל כְּלָל לְהַבְלִיג עַל שִׂמְחָתוֹ וְהָיָה פוֹרֵץ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל וּמִתְנַהֵג כִּמְשֻׁגָּע. הַגְּרִינְוִיזֶלִים הָיוּ חוֹשְׁבִים, שֶׁהִתְפָּרְצוּת-הַשִּׂמְחָה הַמְּשֻׁנָּה הַזּוֹ הִיא מֵרוֹב אַהֲבָתוֹ אֶת בֶּן אָחִיו, וְלֹא הָיוּ דוֹרְשִׁים אֶת הַדָּבָר לִגְנָאי; וְאוּלָם הָיוּ מִקְרִים, שֶׁהָאָדוֹן הַזָּקֵן הָיָה אָנוּס לְשַׁחֵר אֶת בֶּן-אָחִיו מוּסָר; כִּי בְאֶמְצַע הַמְּחוֹלוֹת הַיּוֹתֵר יָפוֹת הָיְתָה נִכְנֶסֶת פִּתְאֹם בָּאִישׁ הַצָּעִיר רוּחַ שְׁטוּת לִקְפֹּץ עַל הַבָּמָה, מְקוֹם שָׁם יָשְׁבוּ הַמְּנַגְּנִים, לַחֲטֹף מִיַּד הָאֲדַרְכָּל אֶת הַבַּטְנוֹן וְלִפְרֹט עַל פִּיו בְּכָל כֹּחוֹ בְּאוֹפֶן נוֹרָא אוֹ לְהַחֲלִיף רֶגֶל בְּיָד וְלִרְקֹד עַל יָדָיו, בְּהַגְבִּיהוֹ אֶת רַגְלָיו לְמַעְלָה, בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה הָיָה דוֹדוֹ פוֹרֵשׁ עִמּוֹ אֶל הַצַּד, אוֹמֵר לוֹ דִבְרֵי כִבּוּשִׁים וּמְשַׁנֵּץ לוֹ אֶת הָרְבִיד מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ בְּהִדוּק יוֹתֵר גָּדוֹל, עַד שֶׁהָיָה חוֹזֵר וְנַעֲשֶׂה בֶּן-תַּרְבּוּת כְּמִקּוֹדָם.
ו.
כַּךְ הָיָה דַרְכּוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר בַּחֶבְרָה וּבְנִשְׁפֵי חֵשֶׁק. בַּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מִדָּה רָעָה נוֹחָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִמִּדָּה טוֹבָה וּמוֹדָה חֲדָשָׁה, אֵיךְ שֶׁתְּהֵא זָרָה וּמְגֻכֶחֶת, יֵשׁ בָּהּ מֵעֵין מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת בִּשְׁבִיל עוּלֵי-יָמִים, שֶׁעוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל עַצְמָם וְעַל הָעוֹלָם. כֵּן הָיָה הַדָּבָר גַּם בִּגְרִינְוִיזֶל בָּאַנְגְּלִי הַצָּעִיר וּמִדּוֹתָיו הַמְּשֻׁנּוֹת. כְּשֶׁהָיוּ צְעִירֵי הַדּוֹר רוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹתוֹ גַס וּמְגֻשָּׁם, לַמְרוֹת צְחוֹקוֹ וּפִטְפּוּטוֹ הַמְּחֻסָר נִמּוּס וּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁלֹּא בְכָבוֹד לְשׁוֹאֲלָיו הַזְּקֵנִים מִמֶּנּוּ, הוּא מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַכֹּל מוֹצְאִים אוֹתוֹ זָרִיז וּמְמֻּלָח בְּיוֹתֵר, הָיוּ אוֹמְרִים בְּלִבָּם: “כְּלוּם קָשֶׁה הוּא לִהְיוֹת חָצוּף וּבַעַל-נֶפֶשׁ כָּמוֹהוּ?” לִפְנֵי בֹא הָאַנְגְּלִי הָעִירָה, הָיוּ הַצְּעִירִים הָאֵלּוּ חֲרוּצִים וְשׁוֹקְדִים עַל לִמּוּדָם, עַתָּה חָשְׁבוּ: “לָמָּה לָנוּ לִקְנוֹת דַּעַת וּלְסַגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, אִם בְּחֹסֶר דַּעַת וּבְתַרְבּוּת רָעָה יוֹתֵר נָקֵל לְהִתְחַבֵּב עַל הַבְּרִיּוֹת!” וַיַּעַזְבוּ אֶת סִפְרֵיהֶם וַיְפַנּוּ לִבָּם לְבַטָּלָה וּלְטִיּוּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר; לִפְנֵי בֹא הָאַנְגְּלִי הָיוּ כֻּלָם מְנֻמָּסִים וּמִתְנַּהֲגִים בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ עִם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם, לֹא הָיוּ עוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁאָלוּ, וּתְשׁוּבוֹתֵיהֶם הָיוּ בְּכָבוֹד וּבְעַנְוַת-חֵן; עַתָּה הָיוּ עוֹמְדִים בִּמְקוֹם הַגְּדוֹלִים וּמְדַבְּרִים בִּפְנֵיהֶם וּמְחַוִּים אֶת דַּעְתָּם, וְאַף כְּנֶגֶד רֹאשׁ-הָעִיר הָיוּ מְקִלִּים רֹאשָׁם, כְּשֶׁהָיָה אוֹמֵר אֵיזֶה דָבָר, בְּחָשְׁבָם אֶת עַצְמָם לַחֲכָמִים מִמֶּנּוּ.
לִפְנֵי זֶה הָיָה אָדָם שֶׁסּוּרוֹ רַע לְזָרָא לְכָל עוּלֵי-יָמִים שֶׁבִּגְרִינְוִיזֶל, עַתָּה הָיוּ הֵם עַצְמָם שָׁרִים שִׁירִים מְגֻנִּים שׁוֹנִים, מְעַשְּׁנִים טַבַּק מִמִּקְטָרוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְאַחֲרִים עַל הַשֵּׁכָר בְּבָתֵּי-מַרְזֵחַ גְּרוּעִים; מִלְּבַד זֹאת קָנוּ לָהֶם, אַף כִּי הֵטִיבוּ לִרְאוֹת, מִשְׁקָפַיִם גְּדוֹלִים, שָׂמוּ אוֹתָם בְּחָטְמָם וְחָשְׁבוּ, שֶׁבְּזֶה כְבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם לְתַלְמוּד-תּוֹרָה וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ, שֶׁהֲרֵי מַרְאֵיהֶם הָיָה כְמַרְאֶה הָאַנְגְּלִי הַמְּפֻרְסָם; כְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּבֵיתָם אוֹ כְּשֶׁהָיוּ בָּאִים לְשֵׁם בִּקּוּר לְבָתֵּי אֲחֵרִים, הָיוּ מִשְׂתָּרְעִים מְלֹא קוֹמָתָם עַל הַסַּפָּה, מִתְנוֹעֲעִים עַל הַכִּסֵּא, אוֹ הָיוּ נִשְׁעָנִים בִּלְחֵיהֶם אֶל כַּפּוֹת יְדֵיהֶם וּמַרְפְּקֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, מַה שֶּׁהָיָה מַחֲזֶה מַרְהִיב עַיִן עַד לִמְאֹד; לַשָּׁוְא הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶם אוֹמְרוֹת לָהֶם, כַּמָּה נִבְעָר, גָּרוּעַ, וּמְגֻנֶּה דֶרֶךְ כֶּסֶל זֶה: הֵם הִצִּיגוּ לָהֶן לְמוֹפֵת אֶת הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר, לַשָּׁוְא הָיוּ מִשְׁתַּדְּלוֹת לְהַשְׂכִּילָם בִּינָה, שֶׁלָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר צָרִיךְ לִסְלֹחַ עַלַּ גּסּוּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבֶּן-אַנְגְּלִיָה הוּא וּלְאֻמִּית הִיא לוֹ בְּמִדָּה יְדוּעָה, פִּרְחֵי גְרִינְוִיזֶל הֶחֱלִיטוּ, שֶׁגַּם לָהֶם הַצְדָּקָה, כִּלְכָל אַנְגְּלִי, לִהְיוֹת אִי-מְנֻמָּסִים וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי שְׁאָר-רוּחַ. בְּאַחַת, קִלְקוּל מִדּוֹתֵיהֶם הַמְּעֻלּוֹת וְהֶרְגְּלֵיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁל צְעִירֵי גְרִינְוִיזֶל בְּאַשְׁמַת הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה לָהֶם לְעֵינַיִם, הָיָה לְנֶגַע וּלְאָסוֹן לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר.
וְאוּלָם שִׂמְחַת הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים בְּחַיֵּיהֶם הַגַּסִּים וְהַמֻּפְקָרִים לֹא אָרְכָה, כִּי הַמִּקְרֶה הַמְּסֻפָּר לְהָלָן שִׁנָּה בְּפַעַם אַחַת אֶת הַמַּחֲזֶה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה. הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּתַעֲנוּגֵי-הַחֹרֶף הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶשֶׁף-זִמְרָה גָדוֹל, שֶׁבּוֹ יִשְׁתַּתְּפוּ מִלְּבַד מְנַגְּנֵי הָעִיר גַּם שְׁאָר אֲנָשִׁים מֵאוֹהֲבֵי הַזִּמְרָה שֶׁבִּגְרִינְוִיזֶל.
רֹאשׁ-הָעִיר הָיָה מֵטִיב לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר, הָרוֹפֵא – לִפְרֹט עַל-פִּי הַנֵּבֶל, הָרוֹקֵחַ אַף שֶׁכִּשְׁרוֹנוֹ הָיָה קְצַת פָּגוּם, הָיָה מְחַלֵּל בֶּחָלִיל, עֲלָמוֹת אֲחָדוֹת לָמְדוּ לָדַעַת עַל-פֶּה אֲרִיּוֹת שׁוֹנוֹת וְהַכֹּל הָיָה עָרוּךְ וּמְתֻקָּן עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב. וַיְהִי כְשֶׁכְּבָר הָיָה הַכֹּל מוּכָן וְנֶשֶׁף-הַזִּמְרָה כְבָר קָרַב לָבֹא, וְהִנֵּה פִתְאֹם גִּלָּה הָאָדוֹן הַזָּקֵן אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁאָמְנָם הַכֹּל נַעֲשָׂה יָפֶה, אֲבָל עוֹד חָסֵר דְּיוֹשָׁר, וְנֶשֶׁף-זִמְרָה בְלִי דְיוֹשָׁר אֵינוֹ וְלֹא כְלוּם.
לְדִבְרֵי הָאָדוֹן הַזָּקֵן קָמָה מְבוּכָה קַלָּה; בִּתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר שָׁרָה אָמְנָם כְּזָמִיר, אֲבָל אֵיפֹה יִמְצָא בֶן-זוּגָהּ, אֲשֶׁר יוּכַל לָשִׁיר עִמָּהּ דְּיוֹשָׁר? כְּבָר חָפְצוּ לְהַצִּיעַ לִפְנֵי הָאֲדַרְכָּל הַזָּקֵן, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנַעֲרוּתוֹ בְּ“בַּת”-קוֹל עָרֵב; אַךְ הָאָדוֹן הַזָּקֵן הֶחֱלִיט, שֶׁכָּל זֶה אַךְ לְמוֹתָר הוּא, יַעַן כִּי בֶּן-אָחִיו יוֹדֵעַ לָשִׁיר דְּיוֹשָׁר בְּאוֹפֶן מְצֻיָּן. הַכִּשְׁרוֹן הֶחָדָשׁ שֶׁנִּתְגַּלֶּה פִתְאֹם בָּאִישׁ הַצָּעִיר, הֵעִיר הִשְׁתּוֹמְמוּת לֹא-מְעַטָּה בְּקֶרֶב הַגְּרִינְוִיזֶלים. הוּא נֶאֱלַץ לָשִׁיר דְּבַר-מָה לְמִבְחָן, וּמִלְבַד הַעֲוָיוֹת מְשֻׁנּוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁחָשְׁבוּ אוֹתָן רְאוּיוֹת לְכַפָּרָה בִּשְׁבִיל הֱיוֹתוֹ בֶּן-אַנְגְּלִיָּה, מָצְאוּ אוֹתוֹ כְדָאי וְהָגוּן לְכָךְ. וְלֹא הִסְפִּיקוּ לַחֲזֹר עַל הַדְּיוֹשָׁר פַּעַם וּשְׁתַּיִם, בִּכְדֵי לְהִתְרַגֵּל בּוֹ הֵיטֵב, עַד שֶׁבָּא הָעֶרֶב, שֶׁבּוֹ הָיוּ הַגְרִינְוִיזֶלִים עֲתִידִים לָזוּן אֶת אָזְנֵיהֶם בְּזִמְרָה נָאָה.
הָאָדוֹן הַזָּקֵן לֹא יָכֹל לָבֹא אֶל הַנֶּשֶׁף, כִּי חוֹלֶה הָיָה. אוּלָם לְרֹאשׁ-הָעִיר, שֶׁבָּא לְבַקְּרוֹ שָׁעָה אַחַת מִקּוֹדֶם, מָסַר דְּבָרִים אֲחָדִים בְנוֹגֵעַ לְהִתְנַהֲגוּתוֹ עִם בֶּן-אָחִיו. "בֶּן-אָחִי, אָמַר אֵלָיו, הוּא בַעַל נֶפֶשׁ עֲדִינָה, אֲבָל מֵעֵת לְעֵת נִכְנָסוֹת בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וְאָז יֵשׁ אֲשֶׁר בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהָג; מִטַעַם זֶה צַר לִי כִפְלַיִם, שֶׁלֹּא אוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף עִמָּכֶם בַּנֶּשֶׁף, כִּי אוֹתִי הוּא יָרֵא מְאֹד. לִשְׁבָחוֹ אֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיד, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִתּוֹךְ מְשׁוּבָה רוּחֲנִית, אֶלָּא הַדָּבָר הוּא אֶצְלוֹ חֶסְרוֹן גּוּפָנִי, הוּא שָׁרוּי כֻלּוֹ בְטִבְעוֹ; הוֹאֵל אֵיפוֹא, אֲדוֹנִי רֹאשׁ-הָעִיר, אִם יִכַּנֵס בּוֹ רוּחַ-עִוְעִים לְהִתְמַתֵּחַ עַל גַּבֵּי הָעַמּוּד שֶׁל תָּוִי-הַנְּגִינָה אוֹ לְהַכְנִיס אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בֵּין נִימֵי הַבַּטְנוֹן אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר מֵעֵין זֶה, הוֹאֵל אָז וְהַתֵּר לוֹ קְצָת אֶת הָרְבִיד שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְאִם גַּם זֶה לֹא יוֹעִיל, וַהֲסֵרוֹתָ אֶת הָרְבִיד לְגַמְרִי מֵעַל צַוָּארוֹ וְרָאִיתָ, אֵיךְ יָשׁוּב מִיָּד לְהֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ וּלְהִתְנַהֵג בְּנִמּוּס.
רֹאשׁ-הָעִיר הִבִּיעַ תּוֹדָה לַחוֹלֶה עַל הָאֵמוּן, שֶׁנָּתַן בּוֹ, וַיַּבְטִיחֵהוּ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יְעָצָהוּ, כְּשֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בָּזֶה
ז.
אוּלָם הַזִמְרָה הָיָה מָלֵא מִפֶּה לָפֶה, כִּי כָּל אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל וּסְבִיבוֹתֶיהָ נִקְבְּצוּ וּבָאוּ. כָּל הַצַּיָּדִים, הַכְּמָרִים נוֹשְׂאֵי-מִשְׂרָה, בַּעֲלֵי-אֲחֻזּוֹת בְּמֶרְחָק שָׁלשׁ שָׁעוֹת מִסָּבִיב, הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְכָל בְּנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם נָהֲרוּ אֶל הָאוּלָם לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַנְּגִינָה שֶׁל הַגְּרִינְוִיזֶלִים. נוֹגְנֵי-הָעִיר עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם כְּהוֹגֵן, אַחֲרֵיהֶם עָמַד רֹאשׁ-הָעִיר עַל רַגְלָיו וַיְנַגֵּן בְּכִנּוֹר בְּלִוְיַת הָרוֹקֵחַ, שֶׁחִלֵּל בֶּחָלִיל; אַחֲרֵי רֹאשׁ הָעִיר שָׁר הָאֲדַרְכָּל בַּת-אֲרִיָה וְהֵפִיק רָצוֹן מֵאֵת כָּל הַשּׁוֹמְעִים וְגַם לָרוֹפֵא מָחֲאוּ כָּל הַנֶּאֱסָפִים כַּפֵּיהֶם, כְּשֶׁהֶרְאָה אֶת כֹּחוֹ עַל-פִּי הַנֵּבֶל.
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסֵּדֶר נִגְמַר וְכָל אֶחָד מֵהַנֶּאֱסָפִים צִפָּה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם אֶל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, שֶׁבּוֹ הָאַנְגְּלִי הַצָּעִיר וּבִתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר צְרִיכִים הָיוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָם בִּדְיוֹשָׁר. הָאַנְגְּלִי כְּבָר מָשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינֵי כָל הַנֶּאֱסָפִים בִּיקָר תִּפְאֶרֶת לְבוּשׁוֹ. מִבְּלִי לִשְׁאֹל הַרְבֵּה הִתְמוֹדֵד עַל כִּסֵּא-מִסְעָד, שֶׁהָיָה מוּכָן בִּשְׁבִיל שׁוֹעָה אַחַת מֵהַשְּׁכוּנָה, וַיִּשְׁלַח אֶת רַגְלָיו לְפָנָיו וַיִּסְתַּכֵּל בִּפְנֵי כָל אִישׁ מִבַּעַד לְקֶרֶן-חָזוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, נוֹסֶפֶת עַל הַמִּשְׁקָפַיִם, שֶׁהָיוּ עַל חָטְמוֹ, וַיְצַחֵק עִם כֶּלֶב גָּדוֹל, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ אֶל הָאוּלָם, לַמְרוֹת הָאִסָּר לְהַכְנִיס כְּלָבִים אֶל הַחֶבְרָה. הַשּׁוֹעָה, שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הֻצַּג הַכִּסֵּא, בָּאָה, אֲבָל הָאַנְגְּלִי לֹא קָם מִפָּנֶיהָ, לֹא נָע וְלֹא זָע; אַדְרַבָּה, הוּא עוֹד הִשְׂתָּרַע עַל הַכִּסֵּא בִּרְוָחָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, וְאִישׁ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהָטִיחַ דְּבָרִים נֶגְדּוֹ; הָאִשָּׁה הַחֲשׁוּבָה הָיְתָה אֲנוּסָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא פָשׁוּט בְּתוֹךְ שְׁאָר נְשֵׁי הָעֲיָרָה, וּכְפִי שֶׁסִּפְּרוּ, חָרָה לָהּ הֵיטֵב.
בְּשָׁעָה שֶׁהִרְצָה רֹאשׁ-הָעִיר אֶת נְגִינָתוֹ הַיָּפָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲדַרְכָּל הִשְׁמִיעַ אֶת אֲרִיָּתוֹ הַנַּעֲלָה וְאַף גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהָרוֹפֵא הָיָה חוֹלֵם-הוֹזֶה בַהֲלָךְ-דִּמְיוֹנוֹ עַל-פִּי הַנֵּבֶל וְהַכֹּל הָיוּ עוֹמְדִים וּמַחֲרִישִׁים וּמַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ מִתּוֹךְ עֲצִירַת נְשִׁימָה, לֹא פָסַק הָאַנְגְּלִי מִלְּצַחֵק עִם כַּלְבּוֹ אוֹ לְפַטְפֵּט עִם שְׁכֵנוֹ בְקוֹל גָּדוֹל, עַד כִּי כָל אִישׁ שֶׁלֹא יָדַע אוֹתוֹ, הִתְפַּלֵּא מְאֹד עַל דַּרְכּוֹ הַמּוּזָר.
לֹא יִפָּלֵא אֵיפוֹא, שֶׁהַתְּשׁוּקָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַרְצָאָתוֹ בִּדְיוֹשָׁר עִם בַּת-זוּגוֹ גָדְלָה מְאֹד. הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הֵחֵל; אַחֲרֵי נוֹגְנֵי הָעִיר, שֶׁקָּדְמוּ אֶת הַשָּׁרִים בִּפְתִיחָה קְטַנָּה, נִגַּשׁ רֹאשׁ-הָעִיר עִם בִּתּוֹ אֶל הָאִישׁ הַצָעִיר, וּבְמָסְרוֹ לוֹ עֲלֵה-נְגִינָה, אָמַר אֵלָיו: מוּסְיוּ! תִּישֵׁר-נָא בִּתִּי בְּעֵינֶיךָ לָשִׁיר עִמָּהּ אֶת הַדְּיוֹשָׁר ". וַיִּשְׂחַק הָאִישׁ הַצָּעִיר וַיְגַל אֶת שִׁנָּיו, אַחֲרֵי-כֵן קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי רֹאשׁ הָעִיר וּבִתּוֹ אֶל הָעַמּוּד, וְכָל הַנֶּאֱסָפִים הִבִּיטוּ אַחֲרֵיהֶם, מַחֲרִישִׁים וְעוֹשִׂים אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת. הָאֲדַרְכָּל הֵנִיף אֶת יָדוֹ וַיִּרְמֹז לָאִישׁ הַצָּעִיר לִפְתֹּחַ בְּשִׁיר. וַיָּצֶץ הָאַנְגְּלִי מִבַּעַד לְמִשְׁקְפָיו הַגְּדוֹלִים בְּתָוֵי-הַנְּגִינָה וַיּוֹצֵא מִפִּיו קוֹלוֹת-יְבָבָה מַפְחִידִים. אַךְ הָאֲדַרְכָּל קָרָא אֵלָיו. “שְׁפִיל שְׁנֵי קוֹלוֹת לְמַטָּה. יְקִירִי, c עָלֶיךָ לָשִׁיר c!”
אוּלָם תַּחַת לָשִׁיר c, כַּעֲצַת הָאֲדַרְכָּל, חָלַץ הָאַנְגְּלִי אַחַת מִנְּעָלָיו וַיַּשְׁלִיכֶנָּה בְּרֹאשׁ הָאֲדַרְכָּל, עַד כִּי נִפְזַר הַשָּׂרָק לְכָל עֵבֶר. כְּשֶׁרָאָה זֹאת רֹאשׁ הָעִיר חָשַׁב: “אֲבָל, עַתָּה אֲחָזוֹ בְּוַדַּאי הַמֵּחוּשׁ שֶׁלּוֹ”, וַיְמַהֵר וַיִּקְרַב אֵלָיו וַיְרַשֵּׁל לוֹ קְצָת אֶת הָרְבִיד שֶׁבְּצַוָּארוֹ; אַךְ הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד עָזַר לְרָעָה. הָאִישׁ הַצָּעִיר לֹא דִבֵּר עוֹד גֶּרְמַנִּית, כִּי אִם שָׂפָה אַחֶרֶת, בִּלְתִּי מוּבֶנֶת לְשׁוּם אָדָם, וְהִתְחִיל עוֹשֶׂה קְפִיצוֹת גַּסּוֹת מְאֹד. וַיִּוָּאֵשׁ רֹאשׁ-הָעִיר כִּמְעַט מִתִּקְוָה, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַרְצָאַת הַנְּגִינָה, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לִשְׁמֹעַ לַעֲצַת דּוֹדוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר, וּלְהָסִיר אֶת הָרְבִיד מֵעַל צַוָּארוֹ לְגַמְרִי. אוּלָם לֹא הִסְפִּיק רֹאשׁ הָעִיר לְמַלֵּא אֶת מְזִמָּתוֹ, עַד כִּי סָמַר בְּשָׂרוֹ מִפַּחַד, כִּי בִמְקוֹם עוֹר אָדָם לָבָן הָיָה צַוָּארוֹ מְכֻסֶּה עוֹר חַיָה שָׁחוּם, וּמִיָּד הוֹסִיף הָאִישׁ הַצָּעִיר לְכַרְכֵּר כִּרְכּוּרִים עוֹד יוֹתֵר גְּדוֹלִים וּמְשֻׁנִּים וַיַּכְנֵס אֶת יָדָיו הַנְּעוּלוֹת נַעֲלֵי עוֹר מְגֻהָץ, לְתוֹךְ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וַיְסִירֵן מֵעָלָיו, וְהִנֵּה – הָהּ, פֶּלֶא! – הַשְּׂעָרוֹת הַיָּפוֹת הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא פֵאָה-נָכְרִית, שֶׁזְּרָקָהּ בִּפְנֵי רֹאשׁ הָעִיר, וְעַל רֹאשׁוֹ הָיָה קָרוּם אוֹתוֹ הָעוֹר הַשָּׁחוּם.
הוּא קָפַץ עַל פְּנֵי שֻׁלְחָנוֹת וְסַפְסָלִים, הִפִּיל אֶת הָעַמּוּדִים, אֲשֶׁר לְתָוֵי-הַנְּגִינָה, רָמַס אֶת הַכִּנּוֹרוֹת וְהַנְּבָלִים וְעָשָׂה שַׁמּוֹת בְּכָל הָאוּלָם. “תִּפְשׂוּהוּ! תִּפְשׂוּהוּ!” קָרָא רֹאשׁ-הָעִיר, שֶׁלֹּא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרוֹב אֵימָה: תִּפְשׂוּהוּ, הוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ!"
אוּלָם לֹא נָקֵל הָיָה לַעֲשׂוֹת זֹאת, כִּי הוּא חָלַץ אֶת נַעֲלֵי-יָדָיו וּבְצִפָּרְנָיו הָאֲרֻכּוֹת צָרַם אֶת פְּנֵי רוֹדְפָיו עַד שְׁפָךְ דָּם. לְסוֹף עָלְתָה בְיַד אַחַד הַצַּיָּדִים לְתָפְשׂוֹ, וַיֹּאחַז הָאִישׁ בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּלְחָצֵן בְּכָל כֹּחוֹ, עַד כִּי הוּא יָכֹל עוֹד רַק לְפַרְכֵּס בְּרַגְלָיו וְלִשְׂחֹק וְלִצְרֹחַ בְּקוֹל צָרוּד. וַיִּקָּהֲלוּ הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ וַיִסְתַּכְּלוּ בּוֹ וַיִּשְׁתָּאוּ לִרְאוֹת, כִּי לֹא הָיָה עוֹד מַרְאֵהוּ כְמַרְאֶה אָדָם; אֲבָל אִישׁ מְלֻמָּד אֶחָד שֶׁדָּר בִּשְׁכוּנָתָם, שֶׁהָיָה לוֹ בֵית-נְכֹת מָלֵא פֻחֲלָצִים שֶׁל חַיּוֹת שׁוֹנוֹת, קָרַב אֵלָיו וַיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב וַיִּקְרָא בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה: “אַדוֹנוֹת נִכְבָּדוֹת, וַאַדוֹנִים נִכְבָּדִים! אֵיךְ מְלָאֲכֶם לִבְּכֶם לְהַכְנִיס חַיָּה כָּזֹאת לְחֶבְרַת אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים? הֲלֹא זֶה קוֹף מֵהַסּוּג הַנִּקְרָא בְלַטִּינִית Homo Troglodytes Lyannaci. הֲרֵינִי נוֹתֵן בִּמְחִירוֹ שִׁשָּׁה טַלֶּרִים וַאֲפַחֲלֵץ אוֹתוֹ בִשְׁבִיל בֵּית-מַשְׂכִּיתִי”.
מִי יְתָאֵר אֶת תִּמְהוֹנָם שֶׁל הַגְּרִינְוִיזֶלִים, בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? “מַה, קוֹף, אָדָם-הַיַּעֲרִי בְחֶבְרָתֵנוּ? הָאִישׁ-הַצָּעִיר קוֹף, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ!” קָרְאוּ כֻלָּם וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. נִבְעָרִים מַמָּשׁ מֵרוֹב הִשְׁתּוֹמְמוּת, לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין, לֹא הֶאֱמִינוּ לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם. הַגְּבָרִים בָּחֲנוּ וּבָדְקוּ אֶת הַחַיָּה בְּדִיקָה אַחַר בְּדִיקָה, אַךְ הִיא הָיְתָה וְנִשְׁאֲרָה קוֹף אֲמִתִּי.> “אֲבָל כֵּיצַד אֶפְשָׁר הַדָּבָר!” קָרְאָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר. הַאִם לֹא קָרָא לְפָנַי פְעָמִים רַבּוֹת אֶת שִׁירָיו? הַאִם לֹא אָכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי כְאַחַד הָאָדָם?"> “מָה? אָמְרָה אֵשֶׁת הָרוֹפֵא. הֲיִתָּכֵן? הַאִם לֹא הָיָה פְעָמִים אֵין מִסְפָּר שׁוֹתֶה אֶצְלִי קַהְוָה וּמְסַפֵּר עִם בַּעֲלִי בְדִבְרֵי-חָכְמָה?”
“כְּלוּם אֶפְשָׁרִי הוּא!” קָרְאוּ הָאֲנָשִׁים זֶה אֶל זֶה. הַאִם לֹא הָיָה מְצַחֵק אִתָּנוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּקוֹנָאוֹת וּמִתְוַכֵּחַ בְּעִנְיָנִים מְדִינִיִּים כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ?"
“הַיְאֻמָּן? הִתְמַרְמְרוּ כֻלָּם; הַאִם לֹא הָיָה יוֹצֵא תָמִיד בְּנִשְׁפֵי-הַמָּחוֹל שֶׁלָּנוּ בְּרֹאשׁ הַחוֹלְלִים? קוֹף? קוֹף! אֲבָל, פֶּלֶא הוּא וּמַעֲשֵׂה-כְשָׁפִים!”> “כֵּן, מַעֲשֵׂה-כְשָׁפִים וּמִקְסַם-שֵׁדִים הוּא”, אָמַר רֹאשׁ-הָעִיר, בְּהַרְאוֹתוֹ לַנֶּאֱסָפִים אֶת הָרְבִיד, אֲשֶׁר הֵסִיר מֵעַל צַוַּאר הָאִישׁ הַצָּעִיר אוֹ הַקּוֹף, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, בָּרְבִיד הַזֶּה חָבוּי כָּל הַקֶּסֶם, שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ כָל-כַּךְ חָבִיב לָנוּ. פֹּה רְצוּעַת-קְלָף רְחָבָה וְעָלֶיהָ כְתוּבִים תָּוִים כְּמוּסִים שׁוֹנִים; כִּמְדוּמָנִי, לַטִּינִית הוּא. הַאֵין בֵּינֵינוּ אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לִקְרֹא אֶת הַכָּתוּב כָּאן?"
הַכֹּמֶר הָרָאשִׁי, אִישׁ מְלֻמָּד, שֶׁהַקּוֹף נֶצַח אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּמִשְׂחַק הָאִשְׁקָקִי, קָרַב אֶל רֹאשׁ-הָעִיר, עִיֵּן בַּקְּלָף וַיֹּאמַר: "אֵין זֶה לַטִּינִית; רַק הָאוֹתִיּוֹת רוֹמִיּוֹת הֵן; פֹּה כָתוּב:
מְגֻחָךְ הַקּוֹף וּמְאֹד בָּדוּחַ,
בְּיִחוּד כְּשֶׁהוּא אוֹכַל מִן הַתַּפּוּחַ.
כֵּן, כֵּן, הוֹסִיף, אֵין זֹאת אֶלָּא תַּעְתּוּעֵי-תֹפֶת, מִין כְּשָׁפִים בְּעַלְמָא וְעוֹשֵׂה הַנְּבָלָה עָנֹשׁ יֵעָנֵשׁ".
גַּם דַּעַת רֹאשׁ-הָעִיר נָטְתָה לָזֶה, וַיָּקוּמוּ שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֶל הַנָּכְרִי, שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְקוֹסֵם, וְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מֵחֵיל הָעִיר נָשְׂאוּ אַחֲרֵיהֶם אֶת הַקּוֹף אֶל בֵּיתוֹ, כְּדֵי לְהַתְחִיל תֵּכֶּף בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה".
וַיָּבוֹאוּ כֻלָּם אֶל הַבַּיִת הַשָּׁמֵם, וַאֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר נָהֲרוּ אַחֲרֵיהֶם, כִּי כָל אִישׁ חָפֵץ לִרְאוֹת, מַה תִּהְיֶה אַחֲרִית הַדָּבָר, וַיִּדְפְּקוּ עַל הַדֶּלֶת וַיִּמְשְׁכוּ בַפַּעֲמוֹן, אַךְ לַשָּׁוְא, אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. וַיְצַו רֹאשׁ-הָעִיר לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת וַיַּעֵל הוּא וַאֲנָשָׁיו אֶל חֲדַר הַנָּכְרִי, אוּלָם שָׁם לֹא הָיָה דְבַר מִלְּבַד גְּרוּטָאוֹת שׁוֹנוֹת. הָאִישׁ הַנָּכְרִי לֹא הָיָה שָׁם וְעַל שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ נִמְצָא מִכְתָּב חָתוּם, עָרוּךְ אֶל רֹאשׁ-הָעִיר. וַיִּפְתַּח רֹאשׁ-הָעִיר אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְרָא בוֹ:
“גְּרִינְוִיזֶלִים יְקָרִים!> בָּרֶגַע, שֶׁאַתֶּם קוֹרְאִים זֹאת, אֵינֶנִּי עוֹד בְּעִירְכֶם וְאַתֶּם כְּבָר יְדַעְתֶּם, מִי הוּא בֶן-אָחִי, מֵאַיִן בָּא וּמַה צּוּר מַחֲצַבְתּוֹ. קְחוּ אֶת הַשְּׂחוֹק הַזֶּה, אֲשֶׁר הִרְשֵׁיתִי לִי עִמָּכֶם, וְהָיָה לָכֶם לְמוּסַר הַשְׂכֵּל, לְבִלְתִּי הוֹסִיף עוֹד לְהַכְנִיס אֶל חֶבְרַתְכֶם בְּעַל כָּרְחוֹ אִישׁ הֶחָפֵץ לִחְיוֹת בְּגַפּוֹ. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי חָשַׁבְתִּי לִי לִפְחִיתוּת הַכָּבוֹד, לְקַבֵּל חֵלֶק בַּשִׂיחוֹת הַבְּטֵלוֹת שֶׁלָכֶם, בְּמִדּוֹתֵיכֶם הַמְּגֻנּוֹת וּבְכָל הַבְלֵיכֶם, הַמְּעוֹרְרִים גִּחוּךְ, וְאִי-לָזֹאת גִּדַּלְתִּי אָדָם-יַעֲרִי, שֶׁיְּמַלֵּא אֶת מְקוֹמִי, הוּא הָאָדָם-הַיַּעֲרִי, שֶׁרָכַשׁ לוֹ אֶת אַהֲבַתְכֶם בְּמִדָּה כֹה גְדוֹלָה. הֱיוּ שָׁלוֹם וּקְחוּ מוּסָרִי וְהִשְׁתַּמְּשׁוּ בוֹ לְטוֹבַתְכֶם”.
אַנְשֵׁי גְרִינְוִיזֶל בּוֹשׁוּ לֹא-מְעַט מִפְּנֵי כָל יוֹשְׁבַי אַרְצָם, רַק זֹאת הָיְתָה נֶחֱמָתָם, שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂה שֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ הַטֶּבַע; אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל גָּדְלָה בֹשֶׁת פְּנֵיהֶם שֶׁל הַצְּעִירִים עַל חַקּוֹתָם אֶת מַעֲשָׂיו וְהֶרְגֵּלָיו הָרָעִים שֶׁל הַקּוֹף. מֵאָז וָהָלְאָה לֹא יָסְפוּ עוֹד לְהָטִיחַ מַרְפְּקֵיהֶם אֶל הַשֻּׁלְחָן וּלְהִתְנוֹדֵד עַל הַכִּסֵּא, לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מֵהֶם, הֵסִּירוּ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם מֵעַל חָטְמֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ לִהְיוֹת מְנֻמָּסִים כְּמִקּוֹדֶם, וּכְשֶׁקָּרָה לִפְעָמִים, שֶׁאַחַד הַצְּעִירִים חָזַר לְסוּרוֹ, אָמְרוּ הַגְּרִינְוִיזֶלִים; הֲרֵי זֶה קוֹף. וְהַקּוֹף, שֶׁמִּלֵּא זֶה שָׁנִים רַבּוֹת תַּפְקִיד אָדוֹן צָעִיר, נִמְסַר לָאִישׁ הַמְּלֻמָּד בַּעַל בֵּית-הַשְּׂכִיָה, הוּא מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה אוֹתוֹ וּמַרְאֶה אוֹתוֹ לְכָל אִישׁ זָר הַבָּא אֶל הָעֲיָרָה, וְהַקּוֹף מִתְהַלֵּךְ עוֹד עַתָּה בַחֲצֵרוֹ שֶׁל הָאִישׁ וְרוֹעֶה עַד שֶׁיִסְתָּאֵב
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.