רקע
וילהלם האוף
מַעֲשֶׂה בְּמוּק הַקָּטָן
וילהלם האוף
תרגום: דוד צמח (מגרמנית)

אִישׁ הָיָה בְנִיצֵיָה וּשְׁמוֹ מוּק הַקָּטָן. לַמְרוֹת הֱיוֹתוֹ כְבָר בִּשְׁנוֹת גֶּבֶר, לֹא עָלְתָה מִדַּת גָּבְהוֹ עַל אַמָּה וָחֵצִי; יַחַד עִם זֶה הָיָה מַרְאֵהוּ מְשֻׁנֶּה, כִּי בְהִפּוּךְ אֶל גְוִיָּתוֹ הַגּוּצָה הָיָה רֹאשׁוֹ גָדוֹל וְעַב יוֹתֵר מֵרָאשֵׁיהֶם שֶׁל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. הוּא הָיָה דָר יְחִידִי בְּבַיִת רְחַב־יָדַיִם וְגַם הָיָה מֵכִין לוֹ בְעַצְמוֹ אֶת מַאֲכָלוֹ; מִלְּבַד זֹאת לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בָּעִיר אִם חַי הוּא אוֹ כְבָר מֵת — כִּי הוּא הָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק רַק פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ — אִלּוּ לֹא הָיָה אֵד כָּבֵד מְתַמֵּר וְעוֹלֶה תָמִיד מִן הַבָּיִת. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְטַיֵּל עַל גַּג בֵּיתוֹ, אֶלָּא, שֶׁהָעוֹמְדִים בַּחוּץ וּמַבִּיטִים מִשָּׁם אֶל גַּג הַבַּיִת, הָיוּ חוֹשְׁבִים לִרְאוֹת רַק אֶת רֹאשׁוֹ, כְּשֶׁהוּא רָץ רָצוֹא וָשׁוֹב, רָצוֹא וָשׁוֹב. לַנְּעָרִים הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבָּעִיר, שֶׁדַּרְכָּם לִלְעֹג לְכָל אִישׁ וְלִסְנֹט בּוֹ, הָיָה יוֹם, שֶׁבּוֹ יָצָא מוּק הַחוּצָה, לְחָג; אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מִתְלַקְּטִים מִסָּבִיב לְבֵיתוֹ וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמְחַכִּים עַד צֵאתוֹ; וּכְשֶׁנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּבַתְּחִלָּה יָצָא הָרֹאשׁ הָרַבְרַב בְּצָנִיף עוֹד יוֹתֵר רַבְרַב וְאַחֲרֵי־כֵּן יָצָא הַגּוּף הַפָּעוּט, לָבוּשׁ אַדֶּרֶת בָּלָה, מִכְנָסַיִם רְחָבִים וְאֵזוֹר רָחָב, שֶׁבּוֹ הָיְתָה תְלוּיָה חֶרֶב אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה כָל־כַּךְ, שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים מִי תָלוּי בְּמִי: מוּק בַּחֶרֶב אוֹ הַחֶרֶב בְּמוּק, כְּשֶׁיָּצָא כַךְ מִפֶּתַח הַבַּיִת, נִבְקְעָה הָאָרֶץ לְקוֹל שִׂמְחָתָם. אָז זָרְקוּ אֶת מִצְנְפוֹתֵיהֶם לְמַעֲלָה וְהִתְחִילוּ רוֹקְדִים כְּנֶגְדּוֹ כִמְטֹרָפִים. אוּלָם מוּק בֵּרְכָם לְשָׁלוֹם בְּהַרְכָּנַת־רֹאשׁ וַיֵּרֶד בִּצְעָדִים צָרִים לִרְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר, כְּשֶׁרַגְלָיו מִזְדַּחֲלוֹת עַל גַּבֵּי הַמַּרְצֶפֶת, כִּי הָיוּ נְעוּצוֹת בְסַנְדָּלִים גְּדוֹלִים וּרְחָבִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא כְמוֹתָם בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר. הַנְּעָרִים הָיוּ רָצִים אַחֲרָיו וְקוֹרְאִים בְּלִי הֶרֶף: “מוּק הַקָּטָן, מוּק הַקָּטָן!” גַּם שִׁיר בָּדוּחַ הָיָה לָהֶם, שֶׁהָיוּ שָׁרִים מֵעֵת לְעֵת לִכְבוֹדוֹ,

וְזֶהוּ:


"הַקָּטָן מוּק, הַקָּטָן מוּק,

רַק פַּעַם בְּחֹדֶשׁ תֵּצֵא לְשׁוּק;

כְּדַרְכְּךָ מַרְאֶךָ מְשֻׁנֶּה וְזָר,

כְּאֶצְבַּע גֵּוֶךָ, וְרֹאשְׁךָ כְּהָר.

הַבֵּט סְבִיבֶךָ, רוּץ וּרְדוֹף

אַחֲרֵי בוֹזֶיךָ, מוּק, וַחֲטוֹף".


אָבִיו שֶׁל מוּק, שֶׁהָיָה נִקְרָא בֶאֱמֶת מוּקְרָא, הָיָה בְשַׁעְתּוֹ אָדָם חָשׁוּב, אֲבָל עָנִי מְדֻכָּא. גַּם הוּא הָיָה הוֹלֵךְ תָמִיד עֲרִירִי כִּבְנוֹ עָתָּה. אֶת בְּנוֹ לֹא אָהַב, כִּי הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ מַחֲמַת גַּמָּדוּתוֹ וּבִשְׁבִיל כַּךְ לֹא הָָיה נִפְנֶה עָלָיו לְלַמְּדוֹ סֵפֶר. בִּהְיוֹתוֹ כְבָר בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הָיָה עוֹד מוּק נַעַר קַל־רֹאשׁ, וְאָבִיו שֶׁהָיָה מִטִּבְעוֹ, לְהֶפֶךְ, כְּבַד־רֹאשׁ, הָיָה מוֹכִיחוֹ תָמִיד עַל שֶׁהוּא, שֶׁזֶּה כְבָר הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת מִכְּלַל תִּינוֹק, עוֹד כֹּה נִבְעָר מִדָּעַת.> לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְהַזָּקֵן חָלָה אֶת חָלְיוֹ, אֲשֶׁר מֵת בָּהּ, וְהִנִּיחַ אַחֲרָיו אֶת מוּק עָנִי בְּכֶסֶף וּבְדַעַת; קְרוֹבָיו קְשֵׁי־הַלֵּב, שֶׁאָבִיו הָיָה חַיָּב לָהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁהָיָה יָכֹל לְשַׁלֵּם, גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ מִבֵּיתָם וְיָעֲצוּ לוֹ לָצֵאת לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת הַצְלָחָתוֹ. מוּק הֵשִׁיב לָהֶם, כִּי נָכוֹן הוּא לָצֵאת לְדֶרֶךְ וַיְבַקֵּשׁ רַק לָתֶת־לוֹ אֶת בִּגְדֵי אָבִיו, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּחַיָּיו, וּבַקָּשָׁתוֹ זֹאת נִתְּנָה לוֹ. אָבִיו הָיָה אִישׁ־מִדָּה וּבַעַל בָּשָׂר וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הָלְמוּ אוֹתוֹ הַבְּגָדִים. אוּלָם מוּק מָצָא עֵצָה: הוּא כָרַת אֶת מַדְוֵי אָבִיו בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר וַיִּלְבָּשֵׁם, מִבְּלִי לָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְמַעֵט אוֹתָם גַּם בָּרֹחַב, וְזוֹ הָיְתָה הַסִּבָּה, שֶׁמַּלְבּוּשׁוֹ הָיָה זָר וּמְשֻׁנֶּה: הַטְּבוּל הַגָּדוֹל, הָאַבְנֵט הָרָחָב, הַסַּרְבָּלִים הַמְּחֻלְחָלִים, הָאַדֶּרֶת הַכְּחֻלָּה — כָּל אֵלֶּה הַבְּגָּדִים הִשְׁאִיר לוֹ אָבִיו בִּירוּשָׁה וְהוּא הָיָה לוֹבֵשׁ אוֹתָם כָּאָמוּר, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ; עַתָּה שָׂם רַק אֶת חַרְבּוֹ הַדַּמַּשְׂקָאִית מִתַּחַת לַחֲגוֹרוֹ, וַיִּקַח אֶת מַקְּלוֹ בְיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּצֵא אֶת שַׁעַר הָעִיר.

כָּל הַיּוֹם הָלַךְ מוּק, הָלֹךְ וְנָסֹעַ בְּלִי הֶפְסֵק, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, שֶׁהֲרֵי כָּל יְצִיאָתוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא עַל־מְנָת לְחַזֵּר אַחַר הַצְלָחָה. כְּשֶׁרָאָה עַל הָאָרֶץ חֶרֶשׂ נוֹצֵץ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הֵרִים אוֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ בְּכִיס בִּגְדוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי סוֹף־סוֹף יֵהָפֵךְ לְשֹׁהַם נֶחְמָד לְמַרְאֶה; כְּשֶׁתָּלָה עֵינָיו בַּמֶּרְחָק וְרָאָה קוֹפִיָּה שֶׁל מִסְגָּד בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ בָאֵשׁ אוֹ פְנֵי נָהָר מַבְרִיקִים כִּרְאִי מוּצָק, וַיְמַהֵר וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ, כִּי חָשַׁב לְהִמָּצֵא בְאֶרֶץ־קְסָמִים. אוּלָם אוֹי וַאֲבוֹי! כָּל הַמַּרְאוֹת הַכּוֹזְבִים הָאֵלּוּ נֶעֶלְמוּ פִתְאֹם, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֲלֵיהֶם, וְלֹא הִסְפִּיק לְהִסְתַּלֵּק מִטָּעוּתוֹ, עַד שֶׁלֵאוּתוֹ וְקֵבָתוֹ הָרֵיקָה הִזְכִּירוּ אוֹתוֹ, כִּי הוּא עוֹדֶנוּ בְעוֹלָם הַמְּצִיאוּת. כֵּן נָסַע שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת, בְּלִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבְלֵב מָלֵא דְאָגָה, מִתְיָאֵשׁ מֵאָשְׁרוֹ, אֲשֶׁר אָמַר לִמְצֹא; פְּרִי הַשָּׂדֶה הָיָה לוֹ לְמַאֲכָל וְהָאֲדָמָה הַקָּשָׁה — לְמִשְׁכָּב. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר וַיַּעַל עַל רֹאשׁ גִּבְעָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה לְפָנָיו עִיר גְּדוֹלָה. בְּאוֹר בָּהִיר קָרַן חֲצִי הַיָּרֵחַ מֵעַל רָאשֵׁי הַקְּפָלִים, דְּגָלִים מְרֻבֵּי־צְבָעִים הִתְנוֹצְצוּ עַל הַגַּגּוֹת וּכְאִלּוּ קָרְאוּ לְמוּק לָבֹא אֲלֵיהֶם. נִדְהָם מִמַּרְאֵה עֵינָיו, עָצַר בְּלֶכְתּוֹ וְהִתְבּוֹנֵן לָעִיר וְלִסְבִיבוֹתֶיהָ.

“כֵּן, פֹּה יִמְצָא מוּק הַקָּטָן אֶת אָשְׁרוֹ”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, בְּקָפְצוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה לַמְרוֹת לֵאוּתוֹ, קְפִיצָה גַסָּה בָּאַוִּיר. “פֹּה אוֹ בְשׁוּם מָקוֹם”. וּמִדֵי דַבְּרוֹ אָסַף שְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו וַיִּקְרַב אֶל־הָעִיר! אוּלָם אַף כִּי קְרוֹבָה הָיְתָה הָעִיר לְמַרְאִית עַיִן, הִגִּיעַ אֵלֶיהָ רַק אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כִּי אֲבָרָיו הַזְּעִירִים נַעֲשׂוּ סַרְבָּנִים וּמֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ לוֹ, עַד כִּי הָיָה אָנוּס לָשֶׁבֶת בְּצֵל תֹּמֶר לְהִנָּפֵשׁ מְעָט. לְסוֹף בָּא אֶל שַׁעַר הָעִיר, מִיַּד סִדֵּר אֶת קִמְטֵי אַדַּרְתּוֹ, חָבַשׁ אֶת הַטְּבוּל לְרֹאשׁוֹ בְיוֹתֵר הִדּוּר, מָתַח אֶת הָאֵזוֹר שֶׁעַל מָתְנָיו לְמַטָּה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹתֵר רָחָב וְתָחַב אֶת הַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה שֶׁמִּתַּחְתָּיו יוֹתֵר בַּאֲלַכְסוֹן, אַחֲרֵי־כֵן מָחָה אֶת הָאָבָק מֵעַל נְעָלָיו, נָטַל אֶת מַקְּלוֹ וְנִכְנַס בְּאֹמֶץ־לֵב דֶּרֶך הַשָּׁעַר.


 

ב.    🔗

זְמָן רַב הִתְהַלֵךְ מוּק בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, אֲבָל אַף דֶּלֶת אַחַת לֹא נִפְתְּחָה לְפָנָיו, אַף אִישׁ אֶחָד לֹא קָרָא אֵלָיו, כְּפִי שֶׁצִּיֵּר לוֹ בְדִמְיוֹנוֹ “בֹּא, מוּק הַקָּטָן, אֱכֹל וּשְׁתֵה וְתֵן רַגְלֶיךָ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ”.

וַיְהִי בְּעָבְרֹו לִפְנֵי בֵית־מִדּוֹת1 וּבְהַבִּיטוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְמַעְלָה, וְהִנֵּה נִפְתַּח פִּתְאֹם חַלּוֹן וְאִשָּׁה זְקֵנָה הִשְׁקִיפָה בַעֲדוֹ וְקָרְאָה בְקוֹל זִמְרָה:


"בּוֹאוּ, בּוֹאוּ מְהֵרָה,

כְּבָר בֻּשְּׁלָה הַקְּדֵרָה;

עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם,

בּוֹאוּ וְסַעְדּוּ לִבְּכֶם בְּלֶחֶם וּמָיִם;

בּוֹאוּ, רֵעִים, מְהֵרָה,

כְּבָר בֻּשְּׁלָה הַקְּדֵרָה".


דֶּלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה, וּמוּק רָאָה הַרְבֵּה כְלָבִים וַחֲתוּלִים נִכְנָסִים, רְגָעִים אֲחָדִים עָמַד כִּמְהַסֵּס, אִם לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי הַזְמָנָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אוֹ לַחֲדוֹל; אַחֲרֵי־כֵן נִמְלַךְ עָלָיו לִבּוֹ וַיִּכָּנֵס. לְפָנָיו הָלַך זוּג שֶׁל חֲתוּלִים קְטַנִּים, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָם, הֶחֱלִיט לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם, בְּאָמְרוֹ שֶׁהֵם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַמִּטְבָּח.

כְּשֶׁעָלָה מוּק בַּמַּעֲלוֹת אַחֲרֵי הַחֲתוּלִים, פָּגְעָה בוֹ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, שֶׁהִבִּיטָה מִקּוֹדֶם בְּעַד הַחַלּוֹן. הִיא הִסְתַּכְּלָה בוֹ בְּאִי־רָצוֹן וַתִּשְׁאַל אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ. מוּק עָנָה: “הֲרֵי קָרָאת לְכָל אִישׁ לָבֹא וְלֶאֱכֹל אֶת הַנָּזִיד אֲשֶׁר הֵזַדְתְּ, וּמִפְּנֵי שֶׁאֲנִי רָעֵב מְאֹד, בָּאתִי גַם אָנֹכִי”. וַתִּשְׂחַק הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “מֵאַיִן אַתָּה? כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹדְעִים, שֶׁאֲנִי מְבַשֶּׁלֶת רַק בְּעַד חֲתוּלַי הָאֲהוּבִים. לִפְעָמִים אֲנִי מַזְמִינָה אוֹרְחִים מִשְּׁכוּנָתִי לְצַוֵּת לָהֶם, כְּמֹו שֶׁאַתָּה רוֹאֶה”. וַיְסַפֵּר מוּק לָאִשָּׁה אֶת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, וַיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּהּ לְהַרְשׁוֹת לוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף עִם חֲתוּלֶיהָ בִסְעֻדָּה. הָאִשָׁה, אֲשֶׁר סִפּוּרוֹ שֶׁל הַקָּטָן, שֶׁסִּפֵּר בְּתֹם לֵב, יָשַׁר בְּעֵינֶיהָ, הִרְשְׁתָה לוֹ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלָהּ וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה דֵי־שָׂבְעוֹ, נָעֲצָה בּוֹ הָאִשָׁה לִזְמַן־מָה אֶת עֵינֶיהָ וְאַחֲרֵי־כֵן אָמְרָה. “מוּק, שְׁבָה אִתִּי וּתְשָׁרְתֵנִי, עֲבוֹדָתְךָ תְּהֵא מוּעֶטֶת וּפַרְנָסָתְךָ מְרֻבָּה”. מוּק, שֶׁנְּזִיד הַחֲתוּלִים עָרֵב לְחִכּוֹ, נֵאוֹת לָהּ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלָהּ וְלָשֶׁבֶת אִתָּהּ וּבְאוֹפָן כָּזֶה נַעֲשָׂה מְשָׁרֵת לְהָאִשָּׁה אֲהַבְזִי. מְלַאכְתּוֹ הָיְתָה קַלָּה אֲבָל מְשֻׁנָּה. לָאִשָּׁה אֲהַבְזִי הָיוּ שְׁנֵי חֲתוּלִים וְאַרְבַּע חֲתוּלוֹת, וְעַל מוּק הָיָה לִסְרֹק בְּכָל יוֹם אֶת שַׂעֲרָם וְלִמְשֹׁחַ אֶת בְּשָׂרָם בִּשְׁמָנִים מְבֻשָּׂמִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה, הָיָה מוּק צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וּלְשָׁמְרָם; כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לֶאֱכֹל, הָיָה צָרִיךְ לָשִׂים לִפְנֵיהֶם אֶת הַפְּנָכוֹת וּלְעֵת עֶרֶב הָיָה חַיָּב לְהַשְׁכִּיבָם עַל כְּסָתוֹת שֶׁל מֶּשִׁי וּלְכַסּוֹתָם בִּשְׂמִיכוֹת שֶׁל קְטִיפָה.

מִלְּבַד זֹאת עוֹד הָיוּ בַבַּיִת כְּלָבִים קְטַנִּים אֲחָדִים, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְשָׁרְתָם, אֲבָל עִמָּם לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִים כָּל־כַּךְ כְּמוֹ עִם הַחֲתוּלִים, שֶׁאֲהַבְזִי הָיְתָה מְכַלְכֶּלֶת אוֹתָם מַמָּשׁ כְּאֵם אֶת פְּרִי בִטְנָהּ. בִּכְלָל הָיָה מוּק חַי פֹּה חַיִּים שֶׁל בְּדִידוּת כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיו, כִּי מִּלְּבַד עֲקֶרֶת הַבַּיִת הָיָה רוֹאֶה כָל הַיּוֹם רַק כְּלָבִים וַחֲתוּלִים.

עמ 28.png

זְמָן יָדוּעַ יָשַׁב מוּק הַקָּטָן בְּשַׁלְוָה בְּבֵית הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי, אֲכִילָתוֹ הָיְתָה כְדֵי שׂבַע וַעֲבוֹדָתוֹ — לֹא קָשָׁה, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הָיְתָה, כְּנִרְאֶה, נוֹחָה מִמֶּנּוּ, אוּלָם לְאַט־לְאַט נַעֲשׂוּ הַחֲתוּלִים אִי־מְנֻמָּסִים: בְּשָׁעָה שֶׁהַזְּקֵנָה לֹא הָיְתָה בַבָּיִת קָפְצוּ כִמְטֹרָפִים בְּחַדְרֵי הַבַּיִת הֵנָּה וָהֵנָּה, עָשׂוּ בָהֶם אִי־סְדָרִים וְשָׁבְרוּ בִמְשׁוּבָתָם כַּמָה כֵלִים נָאִים, שֶׁהָיוּ מוּנָחִים עַל דַּרְכָּם. מִכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאָזְנָם קוֹל צַעֲדֵי הָאִשָּׁה הָעוֹלָה בַמַעֲלוֹת, מִיָּד חָזְרוּ לִמְקוֹמָם וּמִתּוֹךְ הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת

כִּשְׁכְּשׁוּ בְזַנְבוֹתֵיהֶם לְעוּמָתָהּ, כְּאִלּוּ לֹא נַעֲשָׂה דָבָר. לְמַרְאֵה הָעִרְבּוּבְיָה וְהַחֻרְבָּן שֶׁבַּחֲדָרֶיהָ עָלְתָה חֲמַת הַאִשָּׁה עַד לְהַשְׁחִית. הִיא תָלְתָה אֶת הָאַשְׁמָה בְּמוּק, וְלַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ לְהוֹכִיחַ לָהּ, כִּי לֹא בוֹ הָאָשָׁם, כִּי לֹא הֶאֱמִינָה לִדְבָרָיו, וְרַק הֶאֱמִינָה לַחֲתוּלֶיהָ, שֶׁהֶעֱמִידוּ פָנִים שֶׁל חַפִּים מִפָּשַׁע.

מוּק הִתְעַצֵּב מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ, שֶׁגַּם פֹּה לֹא מָצָא אֶת אָשְׁרוֹ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ, וַיִּגְמרֹ בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי וּלְהִפָּטֵר מִמִּשְׁמַרְתּוֹ. אֶפֶס אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר נוֹכַח לָדַעַת בִּשְׁעַת נְסִיעָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, כַּמָּה קָשִׁים חַיָּיו שֶׁל אָדָם בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ כָסֶף, הֶחֱלִיט לְהַמְצִיא לוֹ אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה פְעָמִים רַבּוֹת מַבְטִיחָה לָתֶת־לוֹ וְלֹא נָתְנָה, בְּאוֹפָן אַחֵר. בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי הָיָה חֶדֶר אֶחָד, שֶׁהָיָה תָמִיד סָגוּר וּמְסֻגָּר וְהוּא לֹא יָדַע מַה נִּמְצָא בוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה הָיְתָה מְחַטֶּטֶת בּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְכַמָה פְעָמִים כְּבָר תְּקָפוֹ יִצְרוֹ, לְהִתְוַדֵּעַ בְּאֵיזֶה אוֹפָן שֶׁהוּא, מַה טָּמְנָה שָׁם. עַתָּה, בִהְיוֹתוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר דְּמֵי הַנְּסִיעָה הַדְּרוּשִׁים לוֹ, עָלָה עַל רַעְיוֹנוֹ, כִּי בַחֶדֶר הַהוּא צְבוּרִים בְּוַדַּאי אוֹצְרוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה. וְאוּלָם הַדֶּלֶת הָיְתָה סְגוּרָה תָמִיד וְהוּא לֹא יָכֹל לָגֶשֶׁת אֶל הַמַּטְמוֹנִיּוֹת הַלָּלוּ.

פַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי יָצְאָה לַשּׁוּק. מָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּסַרְבָּלָיו הָרְחָבִים כֶּלֶב קָטָן אֶחָד, שֶׁהָאִשָּׁה הָיְתָה מִתְנַהֶגֶת עִמּוֹ שֶׁלֹא בִידִידוּת, בְּעֵת אֲשֶׁר הוּא רָכַשׁ לוֹ אֶת אַהֲבָתוֹ עַל־יְדֵי טוֹבוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, וְחִוָּה לוֹ בְמָחוֹג, שֶׁעָלָיו לָלֶכֶת אַחֲרָיו אֶל אֲשֶׁר יוֹלִיכֶנּוּ. מוּק, שֶׁהָיָה אוֹהֵב לְצַחֵק עִם הַכֶּלֶב, הָלַךְ אַחֲרָיו. וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ,

כְּשֶׁהַכֶּלֶב הוֹבִילוֹ דֶרֶךְ חֲדַר מִשְׁכָּבָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי עַד לִפְנֵי דֶלֶת אַחַת קְטַנָּה, שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ לִפְנֵי זֶה; הַדֶּלֶת הָיְתָה פְתוּחָה לְמֶחֱצָה. הַכֶּלֶב נִכְנַס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וּמוּק אַחֲרָיו. וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה קֵץ וּגְבוּל, כַּאֲשֶׁר, נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הוּא נִמְצָא בְאוֹתוֹ הַחֶדֶר, שֶׁהָיָה בְמֶשֶׁךְ הַרְבֵּה יְרָחִים הַמַּטָּרָה, שֶׁאֵלֶיהָ הָיָה נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הֵעִיף אֶת עֵינָיו לְכָל עֵבֶר וּפִנָּה, אוּלַי יִמְצָא כֶסֶף; אַךְ לֹא מָצָא מְאוּמָה, רַק בְּגָדִים בָּלִים וְכֵלִים מְשֻׁנִּים בְּמַרְאֵיהֶם עָמְדוּ מִסָּבִיב. אַחַד הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מָשַׁךְ עָלָיו אֶת עֵינָיו שֶׁל מוּק. זֶה הָיָה כְלִי אַלְגָּבִישׁ, וְצוּרוֹת שׁוֹנוֹת הָיוּ מְפֻתָּחוֹת עָלָיו. וַיָּרֶם מוּק אֶת הַכְּלִי

וַיַּהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְכָל צַד, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וּמֵחֹסֶר נִסָּיוֹן לֹא רָאָה, שֶׁהַצָּמִיד אֲשֶׁר עַל הַכְּלִי לֹא הָיָה מְהֻדָּק יָפֶה, וְהִנֵּה הָהּ! הַצָּמִיד נָפַל אַרְצָה וַיִּתְפּוֹרֵר לְאַלְפֵי רְסִיסִים.

עמ 30.png

כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מוּק מֵרוֹב פַּחַד וּזְמַן רַב עָמַד עַל מְקוֹמוֹ מִבְּלִי נוֹעַ. עַתָּה הוּטַל גּוֹרָלוֹ, עַתָּה עָלָיו לִבְרֹחַ בְּלִי אֵחוּר, פֶּן תַּכֵּהוּ הַזְּקֵנָה נָפֶשׁ. הוּא גָמַר אֵיפוֹא בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶת הַבַּיִת וְרַק עוֹד פַּעַם אַחַת חָפֵץ לְהַבִּיט עַל סְבִיבָיו, לִרְאוֹת, אִם אֵין בֵּין כְּלֵי־בֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי אֵיזֶה דָבָר, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לוֹ לְתֹעֶלֶת בְּמַסָּעוֹ הֶחָדָשׁ. עוֹד הוּא עוֹמֵד וְשׁוֹלֵחַ מַבָּטָיו לְכָל עֶבְרֵי הַחֶדֶר, וְהִנֵּה נִתְלוּ עֵינָיו בְּזוּג סַנְדָּלִים, אֲשֶׁר מָצָא עוֹמֵד בְּאַחַת הַפִּנּוֹת; הֵם לֹא הָיוּ אָמְנָם נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, אֲבָל נְעָלָיו הַיְשָׁנוֹת כְּבָר הָיוּ בָלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת כָּל כַּךְ, שֶׁלֹּא הָיָה יָכֹל עוֹד לִנְעֹל אוֹתָן; מִלְּבַד זֹאת יָשְׁרוּ הַסַּנְדָּלִים בְּעֵינָיו גַּם בִּגְלַל גָּדְלָם, כִּי, בִהְיוֹת הַסַּנְדָּלִים הָאֵלוּ עַל רַגְלָיו, הָיוּ הַכֹּל צְרִיכִים לְהוֹדוֹת, שֶׁכְּבָר חָלַץ אֶת נַעֲלֵי הַיְּלָדִים. חִישׁ שָׁלַף אֶת נְעָלָיו הַיְשָׁנוֹת וְנָעֹל הַמְּסָנִים הַחֲדָשִׁים. מַקֵּל־שֶׁל־טִיּוּל עִם רֹאשׁ אַרְיֵה מְחֻטָּב הָדָר עָלָיו מִלְּמַעְלָה נִרְאָה לוֹ גַּם־כֵּן כִּמְיֻתָּר בְפִנָּה אַחַת; וַיְמַהֵר וַיִּקַח גַּם אוֹתוֹ וַיַּעֲזֹב אֶת הֶחָדֶר. בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ נִכְנַס אֶל חֶדְרוֹ, התְעַטֵּף בְּאַדַּרְתּוֹ, חָבַשׁ אֶת טְבוּל אָבִיו לְרֹאשׁוֹ, חָגַר אֶת חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וּכְכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו לָשֵׂאת אוֹתוֹ רָץ וַיֵּצֵא אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת שַׁעַר הָעִיר; וְכָל־כַּךְ גָּדְלָה אֵימַת הַזְּקֵנָה עָלָיו, שֶׁגַּם אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ כְבָר מִחוּץ לָעִיר, לֹא חָדַל מֵרוּץ עַד אֲשֶׁר אָפְסוּ כֹּחוֹתָיו. בִּמְהִירוּת כֹּה גְדוֹלָה לֹא רָץ מִיָּמָיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה הָיָה לוֹ כְאִלּוּ אֵין בִּיכָלְתוֹ כְלָל לַעֲצֹר בִּמְרוּצָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכֹּחַ טָמִיר סְחָפוֹ וְטִלְטְלוֹ טַלְטֵלָה.

בָּאַחֲרוֹנָה עָלָה עַל לִבּוֹ, כִּי אֶפְשַׁר, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגֵו, כִּי הַסַּנְדָּלִים שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ הָלְאָה בְלִי חָשָׂךְ

וַיִּמְשְׁכוּהוּ אַחֲרֵיהֶם לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַסַּכָּנָה הַמְּרַחֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ, הִתְחִיל קוֹרֵא מֵרוֹב פַּחַד, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לְסוּסִים, כְּדֵי לַעֲצֹר בְּעַד שֶׁטֶף מְרוּצָתָם: “הוֹ — הוֹ, עֲמוֹד, הוֹ!” וּמִיָּד עָמְדוּ הַסַּנְדָּלִים עַל מְקוֹמָם, וּמוּק הִפִּיל עַצְמֹו לָאָרֶץ בְּאֵין־אוֹנִים.


 

ג.    🔗

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מוּק עַל הַסַּנְדָּלִים עָבְרָה כָל־גְּבוּל. הֲרֵי סוֹף־סוֹף רָכַשׁ לוֹ עַל־יְדֵי מִשְׁמַרְתּוֹ דָּבָר אֶחָד, שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר לֹא־מְעַט בְּדַרְכּוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת הַצְלָחָתוֹ. אֲבָל מֵרוֹב לֵאוּת תְּקָפַתּוּ שֵׁנָה לַמְרוֹת שִׂמְחָתוֹ, כִּי הַגֵּו הַפָּעוּט שֶׁל מוּק, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָשֵׂאת עָלָיו רֹאשׁ כֹּה כָבֵד, לֹא יָכֹל לִסְבֹּל הַרְבֵּה עָמָל. בַּחֲלוֹמוֹ נִרְאָה לוֹ הַכֶּלֶב הַקָּטָן שֶׁל הָאִשָּׁה אֲהַבְזִי, שֶׁעָזַר לוֹ לִרְכּשׁ אֶת הַסַּנְדָּלִים וַיֹּאמֶר לוֹ: “מוּק חֲבִיבִי. אֵינְךָ יוֹדֵעַ עוֹד אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַסַּנְדָּלִים כְּהוֹגֶן; דַּע אֵיפוֹא, אִם תִּסֹּב בָּהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל אֶחָד מֵעֲקָבֶיךָ וְעָפוּ עִמְךָ אֶל כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחֲךָ לָעוּף; וּבַמַּטֶּה הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ, תּוּכַל לִמְצֹא אוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף, כִּי הַמָּקוֹם, שֶׁבְּחֵיקוֹ טָמוּן זָהָב — שָׁם יַךְ בָּאָרֶץ שָׁלשׁ פְעָמִים וּבַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם כֶּסֶף — רַק שְׁתֵּי פְעָמִים”. כְּשֶׁהֵקִיץ מוּק מִשְּׁנָתוֹ, נִזְכַּר בַּחֲלוֹמוֹ, אֲשֶׁר חָלַם, וַיַּחְלֵט לְנַסּוֹת תֵּכֶּף, אִם יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וַיָּקָם וַיִּנְעַל אֶת הַסַּנְדָּלִים, וַיָּרֶם רֶגֶל אַחַת וַיָּחֶל לְהִסֹּב עַל עֲקֵבוֹ. אֲבָל מִי שֶׁנִּסָּה פַעַם אַחַת לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת שָׁלשׁ פְּעָמִים זוּ אַחַר זוּ בְסַנְדָּל רָחָב לְאֵין שֵׁעוּר, לֹא יִתְפַּלֵּא, אִם לֹא עָלָה הַנִּסָיוֹן הָרִאשׁוֹן יָפֶה, בִּפְרָט, אִם נָשִׂים אֶל לֵב, שֶׁרֹאשׁוֹ הַכָּבֵד שֶׁל מוּק הִכְרִיעַ אוֹתוֹ פַעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְצַד זֶה.

הַקָּטָן הָאֻמְלָל נָפַל פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַל הָאָרֶץ וְנִפְצַע בְּחָטְמֹו. בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל לִבּוֹ עָלָיו וְלֹא פָסַק מִּלְּנַסּוֹת וְלַחֲזֹר וּלְנַסּוֹת מֵאָה פְעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ, הוּא סָבַב עַל עֲקֵבוֹ, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן, וְאַךְ הוֹצִיא מִפִּיו אֶת חֶפְצוֹ לָבֹא לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה, — וְהִנֵּה הַסַּנְדָּלִים שָׁטוּ וְעָלוּ לַמָּרוֹם, וּכְאִלּוּ נִשְּׂאוּ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, חָדְרוּ בְעַד הֶעָבִים וַיָּעוּפוּ כִנְשָׁרִים, וְלֹא הִסְפִּיק מוּק לְהַבִּיט סְבִיבוֹתָיו, לְמַעַן דַּעַת מֶה הָיָה לוֹ, וּכְבָר נִמְצָא עוֹמֵד בִּפְלַטִּיָּה אַחַת, שֶׁאֹהָלִים רַבִּים הָיוּ נְטוּעִים בָּהּ וַאֲנָשִׁים לְאֵין מִסְפָּר הָיוּ בוֹקְעִים וְעוֹבְרִים בְּתוֹכָהּ. וַיִּתְהַלֵּךְ מוּק בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה אֵיזֶה זְמָן הֵנָּה וָהֵנָּה אֲבָל מִיָּד מָצָא לְנָכוֹן לְהִסְתַּלֵּק לִרְחוֹב צְדָדִי, כִּי בַשּׁוּק נִתְקַל פַּעַם אַחַד הָעוֹבְרִים בְּסַנְדָּלָיו הַגְּדוֹלִים וַיַפִּילוֹ כִמְעַט אָרְצָה, וּפַעַם נִתְקְלָה חַרְבּוֹ, הַזּוֹקֶרֶת מִתַּחַת חֲגוֹרוֹ, בְאֶחָד אוֹ בְמִשְׁנֵהוּ, שֶׁרָדְפוּ אַחֲרָיו לְהַכּוֹתוֹ, וְרַק בֶּעָמָל רַב נִמְלַט מִיָּדָם.

עַתָּה נִזְכַּר מוּק, כִּי עָלָיו לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, בִּכְדֵי לְהַרְוִיחַ מְעַט כָּסֶף. לוֹ הָיָה אָמְנָם מַטֶּה, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהַרְאוֹת לוֹ אַיֵּה מְקוֹם כֶּסֶף, אֲבָל אֵיפֹה יִמְצָא חֶלְקַת אֲדָמָה שֶׁבְּבִטְנָהּ צָפוּן זָהָב אוֹ כָסֶף? גַּם לְהֵרָאוֹת בְּפוֹמְבִּי בְעַד תַּשְׁלוּמֵי כֶסֶף הָיָה יָכֹל, אוּלָם זֶה הָיָה לֹא לְפִי כְבוֹדוֹ. לְסוֹף עָלְתָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְנַסּוֹת, אִם לֹא יוּכַל לְהִשְׂתַּכֵּר דֵּי פַּרְנָסָתוֹ בְקַלּוּת רַגְלָיו. “אוּלַי” — אָמַר בְּלִבּוֹ — “אֶמְצָא אֶת לַחְמִי עַל־יְדֵי סַנְדָּלַי”, וּמִיַּד הֶחֱלִיט לְהִשָּׂכֵר בְּתוֹר רָץ. וְאוּלָם לִבּוֹ אָמַר לוֹ, שֶׁאֵין מַתַּן שָׂכָר־טוֹב כַּשָּׂכָר שֶׁמְּקַבְּלִים הָרָצִים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְעַל־כֵּן בִּקֵּשׁ מֵאֵת אַחַד הָעוֹבְרִים לְהוֹרוֹתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. לְיַד הַשַּׁעַר עָמַד אֶחָד מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר שָׁאַל אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ; וּכְשֶׁהִגִּיד לוֹ, כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא לְהִסָּפֵחַ אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, שִׁלְחָהוּ הָאִישׁ אֶל הַפָּקִיד אֲשֶׁר עַל הָעֲבָדִים. הַמְּמֻּנֶּה עַל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִצִּיעַ מוּק לְפָנָיו אֶת בַּקָּשָׁתוֹ לָתֵת לוֹ אֵיזוֹ מִשְׁמֶרֶת בֵּין סְרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, מָדַד אוֹתוֹ בְּעֵינָיו מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ וַיֹּאמַר: “הָאַתָּה, אֲשֶׁר אֹרֶךְ רַגְלֶיךָ אֵינֶנוּ יוֹתֵר מִזֶרֶת תִּהְיֶה רָץ לַמֶּלֶךְ? גֶּשׁ הָלְאָה, אֵין לִי פְנָאי לְפַטְפֵּט עִם שׁוֹטִים שֶׁכָּמוֹךָ!” אוּלָם מוּק הִבְטִיחוֹ, כִּי בֶאֱמֶת וּבְתָמִים חָפֵץ הוּא לְהִשָּׂכֵר לַמֶּלֶךְ בְּתוֹר רָץ וְנָכוֹן הוּא לְהִתְחָרוֹת בַמֵּרוּץ עִם הָרָץ הַיּוֹתֵר זָרִיז. בְּעֵינֵי הַמְּמֻנֶּה הָיָה הַדָּבָר מְגוּחָךְ מְאֹד,

אַף־עַל־פִּי־כֵן פָּקַד עָלָיו לִהְיוֹת נָכוֹן לְעֵת הָעֶרֶב לְרִיצָה־שֶׁל־תַּחֲרוּת, וַיוֹלֵךְ אוֹתוֹ אֶל הַמִּטְבָּח וַיְצַו לָתֶת־לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת דֵּי צָרְכּוֹ. אַחֲרֵי־כֵן הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְסַפֵּר לוֹ עַל אֹדוֹת הַנַּנָּס וְהַצָּעָתוֹ. הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה בַר דַּעַת בְּדוּחָה, שָׂשׂ עַל הַמִּקְרֶה לְהִתְעַנֵּג עַל־מַזְמוּט יָקָר כָּזֶה וַיְצַוֵּהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת עַל כַּר נִרְחָב שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹן, שֶׁכָּל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו יוּכְלוּ לִרְאוֹת בִּשְׂחוֹק הַהִתְחָרוּת, וְגַם עַל הַגַּמָד צִוָּהוּ לִדְאֹג לוֹ, שֶׁלֹּא יֶחֱסַר כֹּל. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַמֶּלֶךְ סִפֵּר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עַל־דְּבַר הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר יוּצַג לִפְנֵיהֶם בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, אֵלֶּה סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר לְעַבְדֵיהֶם, וּלְעֵת הָעֶרֶב כְּבָר הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִים, מִי הוּא מוּק הַקָּטָן וּמַה מַּעֲשֵׂהוּ וְכָל אֲשֶׁר רַגְלַיִם לוֹ יָצָא אֶל הַכָּר, שֶׁשָּׁם כְּבָר הָיוּ מוּכָנוֹת בָּמוֹת בִּשְׁבִיל הַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמֵּרוּץ שֶׁל הַנַּנָּס, הַמִּתְהֶלֵּל בְּקַלּוּת רַגְלָיו.

וַיְהִי כַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי בֵיתוֹ אִישׁ־אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, וַיֵּצֵא מוּק אֶל הַכַּר וַיְחַוֶּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְרַבֵּי הַמְּדִינָה קִידָה יָפָה בִּמְאֹד־מְאֹד. קוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה וּשְׂחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִתּוֹךְ קְהַל הַנֶּאֱסָפִים לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַזָּעִיר, שֶׁלֹּא רָאוּ כָמוֹהוּ מִימֵיהֶם. הַגּוּף הַקָּטָן בַּעַל הָרֹאשׁ הָרַבְרַב, הָאַדֶּרֶת וְהַסַּרְבָּלִים הָרְחָבִים, הַחֶרֶב הָאֲרֻכָּה מִתַּחַת לָאֵזוֹר הָרָחָב, הָרַגְלַיִם הַקַּטְנוּנוֹת בְּתוֹךְ הַסַנְדָלִים הַגְּדוֹלִים — כָּל זֶה הָיָה מְגוּחָךְ כָּל כַּךְ, עַד שֶׁאִי־אֶפְשַׁר הָיָה לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק. אוּלָם הַשְּׂחוֹק הַזֶּה לֹא בִלְבֵּל אֶת מוּק, הוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ וְחִכָּה בְגָאוֹן וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט לְמִתְנַגְּדוֹ. עַל־פִּי בַקָּשָׁתוֹ זִמֵּן רֹאשׁ הָעֲבָדִים לַמַּחֲזֶה הַזֶּה אֶת הָרָץ קַל־הַמֵּרוּץ בְּיוֹתֵר. וַיֵּצֵא הָאֲחַשְׁתְּרָן וַיַּעֲמֹד בְּצַד מוּק, וּשְׁנֵיהֶם חִכּוּ לָאוֹת מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, בִּכְדֵי לְהַתְחִיל בַּמְּרוּצָה. עוֹד הֵם עוֹמְדִים אִישׁ אֵצֶל רֵעֵהוּ וּפְנֵיהֶם אֶל הַמֶּלֶךְ וּבַת הַמֶּלֶךְ אֲמַרְזָה הֵנִיפָה, כְפִי שֶׁהֻסְכַּם מֵרֹאשׁ, אֶת צְעִיפָה, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע רָצוּ שְׁנֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל־פְּנֵי הַכָּר כִּשְׁנֵי חִצִּים קְלוּעִים לְמַטָּרָה אַחַת.

בָּרִאשׁוֹנָה עָבַר אוֹתוֹ מִתְנַגְּדוֹ מַהֲלָךְ רַב, אֲבָל מִיָּד רָדַף אַחֲרָיו מוּק בְּמִרְכֶּבֶת־הַסַּנְדָּלִים שֶׁלוֹ וַיַּשִּׂיגֵהוּ, וּכְהֶרֶף עַיִן הָיָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, וּבְעוֹד הַלָּז עוֹשֶׂה כֹה וָכֹה, כְּבָר הִגִּיעַ מוּק אֶל הַמַּטָּרָה. רְגָעִים אַחֲדִים עָמְדוּ הָרוֹאִים מַחֲרִישִׁים וּמִשְׁתָּאִים, מִבְּלִי־דַעַת מֶה הָיָה לָהֶם, אַךְ כְּשֶׁמָּחָא הַמֶּלֶךְ רִאשׁוֹנָה כָף, צָהַל כָּל הָעָם וְכֻלָּם קָרְאוּ פֶּה אֶחָד: “יְחִי מוּק הַקָּטָן הַמְּנַצֵּחַ בְּמֵּרוּץ־הַתַּחֲרוּת!”

כְּשֶׁקָּמָה סַעֲרַת הַהִתְפָּעֲלוּת לִדְמָמָה, הֵבִיאוּ אֶת מוּק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁתַּחוּ מוּק לְפָנָיו עַל אָפָּיו אָרְצָה וַיֹּאמַר: “הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה”, זוֹהִי רַק דּוּגְמָה קְטַנָּה מֵאֳמָנוּתִי בְתוֹר רָץ, יְצַוֶּה־נָא אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ לְהַכְנִיס אֶת עַבְדּוֹ אֶל גְּדוּד הָרָצִים. אוּלָם הַמֶּלֶךְ עָנָה: “לֹא, מוּק, אַתָּה תִהְיֶה רָץ קָרוֹב אֵלַי וְאֶחָד מֵרוֹאֵי פָנָי. מֵאָה דִנְּרֵי זָהָב תְּקַבֵּל בִּשְׂכָרְךָ דָּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה וְעַל שֻׁלְחַן רָאשֵׁי עֲבָדַי תֹאכַל לָחֶם”.


 

ד.    🔗

עַתָּה, חָשַׁב מוּק, מָצָא סוֹף־סוֹף אֶת הָאשֶׁר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ זֶה זְמָן רַב, וּמַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת מִלְּאָה אֶת לְבָבוֹ חֶדְוָה וַעֲלִיצוּת. וְאָמְנָם הַמֶּלֶךְ הִטָּה אֵלָיו חֶסֶד רַב מְאֹד, בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בּוֹ לְכָל שְׁלִיחוּת־סֵתֶר, הַדּוֹרֶשֶׁת חֲשָׁאוּת וּמְהִירוּת יְתֵרָה, וּמוּק מִלֵּא תָמִיד אַחֲרֵי פְקֻדּוֹתָיו בְּדִיּוּק נִמְרָץ וּבִזְרִיזוּת שֶׁאֵין דּוּגְמָתָהּ.

אוּלָם שְׁאָר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לֹא אָהֲבוּ אוֹתוֹ, כִּי הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם נֶעֱלָבִים עַל־יְדֵי זֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ מָשַׁךְ חֶסֶד לַגַּמָד, שֶׁמִלְּבַד קַלּוּת הַמֵּרוּץ לֹא הָיָה בוֹ מְאוּמָה. וַיִּקְשְׁרוּ הָעֲבָדִים עָלָיו קֶשֶׁר לְבַעֲבוּר הוֹרִידוֹ מִגְּדוּלָתוֹ, אַךְ כָּל מְזִמּוֹתֵיהֶם עָלוּ בַתֹּהוּ, מִבִּלְתִּי יְכָלְתָּם לַהֲרֹס אֶת הָאֵמוּן, שֶׁנָּתַן הַמֶּלֶךְ בְּרֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, (לְמִשְׂרָה גְּבֹהָה זוּ עָלָה מוּק בִּזְמָן קָצָר לְפִי עֶרֶךְ) וּלְהַפִּילוֹ אָרְצָה.

עמ 37.png

מוּק, שֶׁהַתְּנוּעָה הַזֹּאת, שֶׁהִתְעוֹרְרָה נֶגְדּוֹ בְּקֶרֶב אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, לֹא נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ, לֹא חָשַׁב מַחְשְׁבוֹת נָקָם — לִבּוֹ הַטּוֹב לֹא נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה — לֹא, הוּא בִּקֵּשׁ אֶמְצָעִים לְהִתְחַבֵּב עַל אוֹיְבָיו וְלַהֲפֹךְ אֶת לִבָּם לְטוֹב עָלָיו. פַּעַם אַחַת בִּשְׁעַת הַרְהֵרוֹ הִרְהוּרִים כָּאֵלֶּה נִזְכַּר בְּמַקְּלוֹ, שֶׁבִּימֵי שַׁלְוָתוֹ שָׁכַח אוֹתוֹ לְגַמְרִי; אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא מַטְמוֹן, אָמַר אֶל לִבּוֹ, אָז הָיוּ הָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ צְרִיכִים לוֹ וּמִתְיַחֲסִים אֵלָיו בְּחִבָּה. הוּא שָׁמַע פְּעָמִים רַבּוֹת, שֶׁאָבִיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ טָמַן הַרְבֵּה מֵאוֹצְרוֹתָיו בְּחֵיק הָאֲדָמָה, בִּזְמָן שֶׁהָאוֹיֵב הִתְנַפֵּל עַל אַרְצוֹ; סִפְּרוּ גַם־כֵּן שֶׁהוּא לֹא הִסְפִּיק לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ לִבְנוֹ, עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ. מֵאָז וָהָלְאָה הָיָה מוּק נוֹהֵג, שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת מַקְּלוֹ עִמּוֹ, בְּתִקְוָתוֹ שֶׁסוֹף־סוֹף יִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲבוֹר בְּמָקוֹם, שֶׁבּוֹ צְפוּנִים אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ. פַּעַם אַחַת הוֹבִילוֹ הַמִּקְרֶה אֶל מָקוֹם רָחוֹק שֶׁבְּגִנַּת־הַבִּיתָן, שֶׁרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה בָא שָׁמָה, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה הַמַּטֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִתְחִיל מְפַרְכֵּס וּמַכִּישׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הַקַּרְקָע. מוּק כְּבָר יָדַע מַה טִּיבָן שֶׁל שְׁלשׁ הַהַכָּאוֹת הָאֵלֶה, וַיְמַהֵר וַיִּשְׁלֹף אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָה, וַיַּתְוֶה בָהּ תָּוִים בָּעֵצִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב וַיָּשָׁב חֶרֶשׁ אֶל הָאַרְמוֹן; שָׁם הֵכִין לוֹ בָּדִיד וַיְחַכֶּה, עַד אֲשֶׁר יָבֹא הָעֶרֶב, בִּכְדֵי לְהַתְחִיל בַּחֲפִירָה.

וְאוּלָם עֲבוֹדַת הַחֲפִירָה קָשָׁה הָיְתָה לְמוּק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשַׁב; כִּי יָדָיו הָיוּ רָפוֹת וְהַבָּדִיד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד. אַחֲרֵי עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁתֵּי שָׁעוֹת עָלָה בְיָדוֹ לַחֲפֹר בּוֹר רַק בְּעֹמֶק אַמּוֹת אֲחָדוֹת. לְסוֹף נִתְקַל הַבָּדִיד בְּאֵיזֶה דָבָר קָשֶׁה, שֶׁצָּלַל כְּבַרְזֶל. הוּא הִתְחִיל שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה וְכַעֲבוֹר זְמַן־מַה נֶחְשַׂף לְעֵינָיו צְמִיד בַּרְזֶל גָּדוֹל כְּעֵין כִּסּוּי קְדֵרָה; וַיְמַהֵר מוּק וַיֵּרֶד אֶל הַבּוֹר לִרְאוֹת, מַה נִּמְצָא תַּחְתָּיו, וַיִּמְצָא סִיר גָּדוֹל מָלֵא דִנְּרֵי זָהָב עַל כָּל גְּדוֹתָיו. אֲבָל הוּא לֹא עָצַר כֹּחַ לְהָרִים אֶת הַסִּיר וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר, וַיִּקַּח וַיָּשֶׂם בְּאַמְתְּחוֹת סַרְבָּלָיו וּבַחֲגוֹרוֹ כַּמָּה שֶׁיָּכֹל שְׂאֵת, וַיִּפְשֹׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיְמַלְּאֶנָּה מַטְבֵּעוֹת, אַחֲרֵי־כֵן כִּסָּה אֶת הַסִּיר וַיִּסְתֹּם אֶת הַבּוֹר, לְבַל יִוָּדַע לְאִישׁ מַה־נַּעֲשָׂה, וַיַּפְשֵׁל אֶת אַדַּרְתּוֹ לַאֲחֹורָיו וַיֵּלֶךְ לוֹ. לְאָשְׁרוֹ הָיוּ הַסַּנְדַּלִים עַל רַגְלָיו, כִּי לוּלֵא זֹאת לֹא הָיָה יָכֹל לָזוּז מִמִּקוֹמוֹ, כָּכָה הָיָה נֵטֶל הַזָּהָב מַכְבִּיד עָלָיו. בָּחֲשָׁאִי, לְבַל יַכִּיר אוֹתוֹ אִישׁ, שָׁב אֶל חֶדְרוֹ וַיַּצְפֵּן אֶת אוֹצָרוֹ תַּחַת מַרְבַדֵּי סַפָּתוֹ.

עמ 39.png

עַתָּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָכַשׁ לוֹ כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה זָהָב, חָשַׁב מוּק, שֶׁמַּצַּב הַדְּבָרִים יְשֻׁנֶּה לְטוֹב לוֹ וְשֶׁבְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת לִבּוֹת רַבִּים מֵאוֹיְבָיו אֲשֶׁר בֶּחָצֵר לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ לְמָגֵן וּלְסִתְרָה. אוּלָם כּבָר בָּזֶה בִלְבַד אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר, שֶׁמוּק שֶׁלָנוּ הָיָה בֶן־בְּלִי־תַּרְבּוּת, שֶׁאִם לֹא כֵן, לֹא הָיָה יָכֹל לְהַשְׁלוֹת אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁבְעֵזֶר זָהָב יַעֲלֶה בְיָדוֹ לִמְצֹא אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים. הָהּ, לוּ חָכַם מוּק וְהֵבִין לְאַחֲרִיתוֹ, כִּי אָז קִדַּם לִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ יַחַד עִם אַדַּרְתּוֹ הַמְּלֵאָה זָהָב בְּמִרְכֶּבֶת־הַסַּנְדַּלִּים אֲשֶׁר לוֹ!

הַזָּהָב, שֶׁמֵאָז וָהָלְאָה הָיָה מוּק מְפַזֵּר מְלֹא חָפְנָיו לְכָל עֵבֶר, עוֹרֵר אֶת קִנְאָתָם שֶׁל שְׁאָר עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר־הַטַּבָּחִים אֲהוּלִי אָמַר: “הוּא מְזַיֵּף מַטְבֵּעוֹת”. שַׂר־הָעֲבָדִים אַחְמֶד אָמַר: “הוּא שִׁדֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים עַד שֶׁנָּתַן לוֹ”. אוּלָם אַרְחַז שַׂר־הָאוֹצָרוֹת אוֹיְבוֹ בְּנֶפֶשׁ, שֶׁבְּעַצְמוֹ הָיָה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת שׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, אָמַר פָּשׁוּט: “הוּא גָנַב אוֹתוֹ”, הֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּסְכִּימוּ בֵינֵיהֶם, כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מַטָּרָתָם, וּבְיוֹם אֶחָד עָמַד שַׂר־הַמַּשְׁקִים־הָרֹאשׁ קַרְחוּז לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ. פָּנָיו הָיוּ כֹה קוֹדְרִים וַעֲכוּרִים, עַד שֶׁהֵעִיר הַדָּבָר אֶת תְּשׂוּמַת־לִבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהוּא פָנָה אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה, עַל־דְּבַר הַסִּבָּה. “אֲהָהּ!”, עָנָה קַרְחוּז, “מִתְעַצֵּב אֲנִי אֶל לִבִּי עַל שֶׁהַמֶּלֶךְ הֵסִיר אֶת חַסְדּוֹ מִמֶּנִּי”. “אֵינְךָ יוֹדֵעַ, מָה אַתָּה שָׂח”. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ. “מֵאֵימָתַי פָּסְקָה שֶׁמֶשׁ חַסְדִּי מִזְּרֹחַ עָלֶיךָ?” וַיַּעַן שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר: “אֵיךְ יִשְׁווּ לִי חַסְדֵי הַמֶּלֶךְ, בְּעֵת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, כִּי הוּא מְמַלֵּא אֶת שַׂקּוֹ שֶׁל רֹאשׁ־רָצָיו זָהָב, וְלִי, אֲנִי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן, אֵינוֹ נוֹתֵן מְאוּמָה”.

כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִתְפַּלֵּא מְאֹד וַיְצַו לְסַפֵּר לוֹ עַל־דְּבַר פִּזְרוֹנוֹ שֶׁל מוּק, וְהַקּוֹשְׁרִים הֵעִירוּ בּוֹ בְּנָקֵל אֶת־הַחֲשָׁד, שֶׁמּוּק גָּנַב בְּאֵיזֶה אוֹפָן שֶׁהוּא אֶת הַזָּהָב מִבֵּית־גְנָזָיו שֶׁל־הַמֶּלֶךְ. נָעִים הָיָה מְאֹד לְשַׂר הָאוֹצָרוֹת, שֶׁהַדָּבָר קִבֵּל צוּרָה כָזוּ, כִּי בִּכְלָל לֹא2 הָיָה אוֹהֵב לָתֵת חֶשְׁבּוֹן. וְהַמֶּלֶךְ נָתַן צָו לְהִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלָיו שֶׁל מוּק, בִּכְדֵי לִתְפֹּשׂ אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. בֵּינָתַיִם, רָאָה מוּק, שֶׁהִרְבָּה לְפַזֵּר עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, אֶת אוֹצַר זְהָבוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן, וּבַלַּיְלָה שֶׁאַחַר אוֹתוֹ הַיּוֹם, הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת, לָקַח אֶת הַבָּדִיד וַיִּתְגַנֵּב חֶרֶשׁ אֶל גִנַּת־הַבִּיתָן עַל־מְנָת לְהוֹצִיא מֵהָאוֹצָר הַגָּנוּז זָהָב חָדָשׁ. אוּלָם אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר עִם שַׂר־הַטַּבָּחִים אֲהוּלִי וְשַׂר־הָאוֹצָרוֹת אַרְחַז בְּרֹאשָׁם הָלְכוּ אַחֲרָיו מֵרָחוֹק, וּבָרֶגַע שֶׁחָפֵץ לְהַעֲלוֹת אֶת הַזָּהָב מִתּוֹךְ הַסִּיר וּלְשׂוּמוֹ בַּאַדַּרְתּוֹ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וַיַּאַסְרוּהוּ בַּחֲבָלִים וַיוֹבִילוּהוּ יָשָׁר אֶל הַמֶּלֶךְ. זֶה הָאַחֲרֹון, שֶׁגַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת הָיָה סָר וְזָעֵף עַל שֶׁהִפְרִיעוּ אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ, קִבֵּל אֶת רֹאשׁ־רָצָיו הַמִּסְכֵּן בְּפָנִים זְעוּמוֹת וַיְצַו לְהַתְחִיל מִיַד בַּחֲקִירָה וּדְרִישָׁה. אֶת הַסִּיר הֶעֱלוּ כֻלּוֹ מִן הַבּוֹר וְיַחַד עִם הָאֵת וְעִם הָאַדֶּרֶת הַמְּלֵאָה זָהָב הִצִּיגוּ אוֹתוֹ לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ. שַׂר־הָאוֹצָרוֹת הֵעִיד, שֶׁהוּא וַאֲנָשָׁיו מָצְאוּ אֶת מוּק, כְּשֶׁהָיָה טוֹמֵן אֶת סִיר הַזָּהָב בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה.

אַחֲרֵי־כֵן שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַנֶּאֱשָׁם, אִם כֵּנִים דִּבְרֵי שַׂר הָאוֹצָרוֹת וּמִיַּד מִי קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר חָפֵץ לְהַצְפִּין בָּאָרֶץ. מוּק, הַחַף מִפֶּשַׁע, עָנָה, כִּי הוּא מָצָא אֶת הַסִּיר בַּגָן וְכִי הוּא חָפֵץ לֹא לְהַטְמִינוֹ, כִּי־אִם לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ.

כָּל הַנֶּאֱסָפִים מִלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם, בְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַהִתְנַצְּלוּת הָאֵלּוּ, בְּעֵת שֶׁהַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בָּעֲרָה בוֹ חֲמָתוֹ עַל עַזוּתוֹ הַמְּדֻמָּה שֶׁל הַקָּטָן, קָרָא: "הוֹי, אֻמְלָל! הַמְעַט מִמְּךָ, כִּי גָנַבְתָּ אֶת אוֹצַר מַלְכְּךָ, כִּי עוֹד יִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לְכַזֵּב לוֹ בְּאוֹפָן כֹּה מְגֻנֶּה?

שַׂר־הָאֹוצָרוֹת אַרְחָז! מְצַוֶּה אֲנִי עָלֶיךָ לְהַגִּיד, אִם סִכוּם הַזָּהָב הַזֶּה הוּא הַסְּכוּם הֶחָסֵר בְּאוֹצָרִי".> שַׂר־הָאוֹצָרוֹת עָנָה, כִּי יוֹדֵעַ הוּא זֹאת אֶל־נָכוֹן; סְכוּם כָּזֶה וְעוֹד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ חָסֵר זֶה זְמַן־מַה בְּאוֹצָר הַמֶּלֶךְ וְאֵין הַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק. כִּי הוּא הַזָּהָב הַגָּנוּב.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַאַסְרוּ אֶת מוּק בְּזִקִּים וַיְשִׂימוּהוּ בַמַּאֲסָר, וּלְשַׂר־הָאוֹצָרוֹת מָסַר הַמֶּלֶךְ אֶת הַזָּהָב, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁנִּגְמַר הַדָּבָר בְּטוֹב, יָצָא שַׂר־הָאוֹצָרוֹת מֵאֵת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ מָנָה בְּעֹנֶג רַב אֶת דִנְּרֵי הַזָּהָב הַנּוֹצְצִים. אוּלָם הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה לֹא גִלָּה לְשׁוּם אָדָם, שֶׁעַל קַרְקַע הַסִּיר הָיְתָה מוּנַחַת פִּתְקָה וּבָהּ הָיָה כָתוּב כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הָאוֹיֵב הִבְקִיעַ אֶל אַרְצִי, עַל־כֵּן אֲנִי מַטְמִין פֹּה חֵלֶק מֵאוֹצָרִי; אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ וְלֹא יְשִׁיבֶנּוּ תֵּכֶף לִבְנִי.> הַמֶּלֶךְ סַעְדִּי”.

הַשָּׁעוֹת שֶׁהָיָה מוּק חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עָבְרוּ עָלָיו בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת; הוּא יָדַע, שֶׁהַשּׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא חָפֵץ לְגַלוֹת אֶת סוֹדוֹ עַל־דְבַר מַטֵּהוּ, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה בְצֶדֶק, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹרִידוֹ לְטִמְיוֹן יַחַד עִם סַנְדָּלָיו. גַּם סַנְדָּלָיו לֹא יָכְלוּ עַתָּה לְהוֹשִׁיעַ לוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ מְרֻתָּק בִּנְחֻשְׁתַּיִם אֶל הַקִּיר, לַשָּׁוְא הָיָה כָל עֲמָלוֹ לִסֹּב עַל עֲקֵבוֹ. אוּלָם כַּאֲשֶׁר מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא הוֹדִיעוּ לוֹ כִּי נֶחְרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת, גָּמַר בְּלִבּוֹ, כִּי יוֹתֵר טוֹב לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים בְּלִי מַטֵּה־הַקֶּסֶם מֵאֲשֶׁר לָמוּת עִמוֹ, וַיְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ, כִּי דְבַר־סֵתֶר לוֹ אֵלָיו וַיְגַלֶּה לוֹ אֶת הַסּוֹד. בַּתְּחִלָּה לֹא אָבָה הַמֶּלֶךְ לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו, אֲבָל כְּשֶׁהִצִּיעַ מוּק, כִּי נָכוֹן הוּא לַעֲמֹד לְמִבְחָן, אִם רַק יַבְטִיחוֹ הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יוּמָת, נָתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַבְטָחָתוֹ וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַצְפִּינוּ בָּאֲדָמָה מְעַט זָהָב, מִבְּלִי אֲשֶׁר יָדַע מוּק אֶת הַמָּקוֹם, וְאַחֲרֵי־כֵן פָּקַד עַל מוּק לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּמוּק מָצָא אֶת הַזָּהָב, כִּי הַמַּטֶּה הִכָּה בָּאָרֶץ שָׁלשׁ פְּעָמִים, אָז יָדַע הַמֶּלֶךְ, כִּי שַׂר־הָאוֹצָרוֹת רִמָּה אוֹתוֹ וַתִּבְעַר בּוֹ חֲמָתוֹ וַיִּשְׁלַח לוֹ, כְּפִי שֶׁנָּהוּג בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח, חֶבֶל־מֶשִׁי לְהִתְחַנֵּק בּוֹ. וְאֶל מוּק הַקָּטָן אָמַר: “הִבְטַחְתִּיךָ אָמְנָם לְהַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים, אָכֵן, כִּמְדֻמָּנִי, גַּם מִלְּבַד סוֹד הַמַּטֶּה יֶשׁ לְךָ עוֹד סוֹדוֹת אֲחֵרִים, וּבְכֵן אֵפוֹא תִהְיֶה אָסוּר בַּכֶּלֶא, עַד אֲשֶׁר תַּגִּיד לִי, בַמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, שֶׁאַתָּה מְמַהֵר כֹּה לָרוּץ”. מוּק שֶׁיְשִׁיבָתוֹ הַקְּצָרָה בַסֹּהַר שָׁלֲלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵשֶׁק לָשׁוּב שָׁמָּה לִזְמָן יוֹתֵר אָרֹךְ, הוֹדָה לַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל כֹּחוֹ הוּא בְסַנְדָּלָיו, אֶפֶס אֶת דְבַר הַסִּבּוּב עַל הֶעָקֵב לֹא גִלָּה לוֹ. וַיִּנְעַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַסַּנְדָּלִים, בִּכְדֵי לִבְחֹן אוֹתָם, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִתְחִיל רָץ כִּמְטֹרָף בַּגַּן הֵנָּה וָהֵנָּה; עָיֵף מַחֲמַת רִיצָה, חָפֵץ הַמֶּלֶךְ לְהַפְסִיק בָּהּ, אַךְ לֹא יָכֹל, כִּי לֹא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת, בִּכְדֵי לְהָבִיא אֶת הַסַּנְדָּלִים לִידֵי עֲמִידָה, וּמוּק שֶׁלֹּא יָכֹל לִכְבּשׁ אֶת תַּאֲוַת הַנְּקָמָה הַמִּצְעָרָה הַזֹּאת, נָתַן לוֹ לָרוּץ, עַד אֲשֶׁר נָפַל מִתְעַלֵּף אָרְצָה.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁב הַמֶּלֶךְ לְאֵיתָנוֹ, כָּעַס מְאֹד עַל מוּק, שֶׁנָתַן לוֹ לָרוּץ כִּמְעַט עַד כְּדֵי יְצִיאַת נְשָׁמָה. “הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת הַבְטָחָתִי”, אָמַר בָּחֳרִי־אַף, לְהַשְׁאִירְךָ בַּחַיִּים וּלְהוֹצִיאֲךָ לַחָפְשִׁי, אוּלָם עָלֶיךָ לַעֲזֹב אֶת אַרְצִי בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעָה, פֶּן אֲצַוֶּה לִתְלוֹתְךָ עַל עֵץ. וְאֶת הַסַּנְדָּלִים וְהַמַּטֶּה פָקַד לְהַנִּיחַ לְמִשְׁמֶרֶת בְּבֵית־נְכֹתוֹ.


 

ה.    🔗

עָנִי כְשֶׁהָיָה לִפְנֵי בוֹאוֹ אֶל הָאָרֶץ, יָצָא עַתָּה מוּק מִמֶּנָּה, מְקַלֵּל אֶת אִוַּלְתּוֹ, שֶׁהִשִּׁיאָה בַשָּׁוְא נַפְשׁוֹ, שֶׁיְהֵא יָכֹל לְמַלֵּא תַפְקִיד חָשׁוּב בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ. לְאָשְׁרוֹ לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר גֹּרַשׁ מִמֶּנָּה, גְדוֹלָה מְאֹד, עַד כִּי אַחֲרֵי עֲבוֹר שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת כְּבָר הָיָה עַל הַגְּבוּל, אַף כִּי קָשְׁתָה עָלָיו הַהֲלִיכָה, מִהְיוֹתוֹ רָגִיל בְּסַנְדָּלָיו הָאֲהוּבִים.

וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַגְּבוּל, וַיַּעֲזֹב מוּק אֶת דֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ עַל־מְנָת לָלֶכֶת אֶל מַעְבֵּה הַיְּעָרִים וּלְהִתְבּוֹדֵד שָׁם, כִּי הָיָה כוֹעֵס עַל הַבְּרִיוֹת, וַיִּמְצָא בַּעֲבִי יַעַר אֶחָד מָקוֹם מֻכְשָׁר בְּיוֹתֵר לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי הַחֲלָטָתוֹ. יוּבַל מַיִם מֻקָף תְּאֵנִים גְּדוֹלוֹת וּמְרֻבּוֹת הַצְּלָלִים, גַּם דֶּשֶׁא רַךְ קָרְאוּ לוֹ לָבֹא לָשֶׁבֶת שָׁם; הוּא הִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ וַיִּגְמֹר בְּדַעְתּוֹ לִבְלִי לְהַכְנִיס שׁוּם אֹכֶל אֶל פִּיו, רַק לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת, עַד אֲשֶׁר יָבֹא הַמָּוֶת, כִּי קָצְרָה נַפְשׁוֹ לָמוּת. עוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר הִרְהוֹרֵי־מָוֶת, וְהִנֵּה חֲטָפַתּוּ שֵׁנָה; וּלְאַחַר שֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְהָרָעָב הִתְחִיל מֵצִיק לוֹ, הִכִּיר סוֹף־סוֹף, שֶׁלָּמוּת בְּרָעָב אֵינֶנוּ מֵהַדְּבָרִים הַנְּעִימִים בְּיוֹתֵר, וְאָז הִתְחִיל לָתוּר אַחַר אֵיזֶה דָבָר לִסְעוֹד לִבּוֹ.

עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר יָשֵׁן תַּחְתָּיו, הָיוּ בַּכּוּרוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, וַיְטַפֵּס מוּק וַיַּעַל עַל הָעֵץ, בִּכְדֵי לִקְטֹף אֲחָדוֹת מֵהֶן, וְאַחֲרֵי אָכְלוֹ אוֹתָן, טִפֵּס וַיֵרֶד אֶל־הַפֶּלֶג לִשְׁבֹּר צִמְאוֹנוֹ. אוּלָם מַה גָּדְלָה חֶרְדָּתוֹ, כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל בְּבָבוּאָה שֶׁלוֹ אֲשֶׁר בַּמַּיִם וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁתֵּי אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת וְחֹטֶם אָרֹךְ וְעָב צָמְחוּ בְרֹאשׁוֹ. אֲחוּז חַלְחָלָה, שָׁלַח אֶת יָדָיו אֶל אָזְנָיו וַיִּבָּהֵל עוֹד יוֹתֵר בִּרְאוֹתוֹ, כִּי אָרְכָּן הָיָה כַחֲצִי אַמָּה.

“רָאוּי אֲנִי לְאָזְנֵי חֲמוֹר!” קָרָא מוּק “כִּי כַּחֲמוֹר אִבַּדְתִּי לָדַעַת אֶת אָשְׁרִי”. הוּא הִתְהַלֵּךְ בֵּין הָאִילָנוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה וּכְשֶׁרָעַב שֵׁנִית לַלֶּחֶם, הָיָה אָנוּס לֶאֱכֹל עוֹד פַּעַם מִן הַתְּאֵנִים, כִּי מִלְּבַד זֹאת לֹא מָצָא שׁוּם דָבָר הָרָאוּי לְמַאֲכָל. אוּלָם כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה הַשְּׁנִיָה עָלְתָה בְמַחְשַׁבְתּוֹ לְנַסּוֹת, אִם לֹא תִמְצֶאנָה אָזְנָיו מָקוֹם תַּחַת הַטְּבוּל הַגָּדוֹל, שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר יְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה לִשְׂחוֹק וּלְלַעַג, הִרְגִּישׁ, כִּי אָזְנָיו נֶעֶלְמוּ וְאֵינָן עוֹד. וַיְמַהֵר וַיָּשָׁב אֶל הַפֶּלֶג, בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּקֵּף שֵׁנִית בַּמַּיִם וְלִרְאוֹת, אִם כֵּן הוּא בֶּאֱמֶת, וְלְשִׂמְחָתוֹ נוֹכַח לָדַעַת, כִּי אָזְנָיו שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה וְהַחֹטֶם הָאָרֹךְ וּמָשְׁחַת הַמַּרְאֶה לֹא הָיָה לוֹ עוֹד. עַתָּה הֵבִין מוּק בְּאֵיזֶה אוֹפָן נַעֲשֶׂה הַדָּבָר:

בְּאָכְלוֹ מֵהַתְּאֵנָה הָרִאשׁוֹנָה נַעֲשׂוּ אָזְנָיו אֲרֻכּוֹת וְחָטְמוֹ אָרֹךְ, הַפַּגִּים3 ? הַשְׁנִיָּה רִפְּאוּ אוֹתוֹ? הִכִּיר לְשִׂמְחָתוֹ, כִּי? הִמְצִיא שֵׁנִית לְיָדוֹ אֶת הָאֶמְצָעִים לִהְיוֹת מְאֻשָׁר. הוּא קָטַף מִכָּל אִילָן כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל שְׂאֵת וַיָּשָׁב אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָזַב לִפְנֵי זְמָן קָצָר. שָׁם לָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, לְבַל יַכִּירוּ אוֹתוֹ,? אֶת דַּרְכּוֹ הָלְאָה אֶל הָעִיר, שֶׁבָּהּ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִיא.

בְּאוֹתָם הַיָּמִים עוֹד הָיוּ פֵרוֹת גְּמוּרִים דָּבָר יְקַר־הַמְּצִיאוּת,? אֲשֶׁר יָדַע עוֹד מִקֹּדֶם, שֶׁשַּׂר־הַטַּבָּחִים הָיָה רָגִיל לִקְנוֹת פֵּרוֹת כָּאֵלוּ בְּעַד שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ, יָשַׁב לְיַד הַשַּׁעַר הַמּוֹבִיל אֶל הָאַרְמוֹן. אַחֲרֵי שִׁבְתּוֹ זְמָן קָצָר, רָאָה אֶת שַׂר־הַטַּבָּחִים עוֹבֵר בֶּחָצֵר. הוּא בָּדַק אֶת הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת שֶׁל הַמּוֹכְרִים, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ לְיַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן וּלְסוֹף נִתְקַל מַבָּטוֹ בְכַלְכָּלָתוֹ שֶׁל מוּק. “הֶאָח!” אָמַר, מַה־נָאִים פֵּרוֹת אֵלּוּ; מוּבְטָחַנִּי, שֶׁיִּנְעֲמוּ מְאֹד לְחִכּוֹ שֶׁל הוֹד מַלְכוּתוֹ. כַּמָּה מְחִיר הַכַּלְכָּלָה כֻלָּה?" מוּק קָצַב מְחִיר לֹא־יָקָר וּמִיַּד עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַמִּקָּח וַיְצַו שַׂר הַטַּבָּחִים לִמְסוֹר אֶת הַכַּלְכָּלָה לְעַבְדּוֹ וַיֵּלֵךְ לוֹ; וּמוּק הִתְחַבֵּא לִזְמָן קָצָר, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, שֶׁמָא יְחַפְּשׂוּ אַחֲרָיו, כְּשֶׁיֵּרָאֶה הַנֶּגַע בְּרָאשֵׁי בְנֵי בֵית הַמֶּלֶךְ, וְנִפְרְעוּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע עַל חַטָּאתוֹ.

עמ 46.png

בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה הָיָה הַמֶּלֶךְ מְבֻדָּח מְאֹד וַיְפַזֵר פַּעַם אַחַר פַּעַם תְּהִלוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְשַׂר־הַטַּבָּחִים שֶׁלּוֹ בִשְׁבִיל הַמַּטְעַמִּים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה? בִשְׁבִיל שֶׁהוּא דוֹאֵג לוֹ כָל־כַּךְ, לִמְצֹא בַעֲדוֹ אֶת הַמַּאֲכָלִים הַיּוֹתֵר?. אוּלָם שַׂר־הַטַּבָּחִים, שֶׁיָּדע הֵיטֵב, כִּי יֵשׁ לוֹ מַעֲדַנִּים עוֹד יוֹתֵר טוֹבִים בַּמִּטְבָּח, הִצְטַחֵק בִּנְעִימוּת וְרַק מֵעֵת לְעֵת נִזְרְקוּ מִפִּיו הַמִּלִּים: “עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד” אוֹ: “סוֹף־טוֹב, הַכֹּל־טוֹב”, בְּאוֹפָן שֶׁבְּנוֹת הַמֶּלֶךְ נַעֲשׂוּ סַקְרָנִיּוֹת וְהִתְאֲווּ לָדַעַת, מַה־יָּבִיא עוֹד לִפְנֵיהֶן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹעֲלוּ עַל הַשֻּׁלְחָן הַתְּאֵנִים הַיָּפוֹת וְהַמְעוֹרְרוֹת תֵּאָבוֹן וַתֵּצֵא מִפִּי כָל הַמְסֻבִּים קְרִיאָה שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת. “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים!” קָרָא הַמֶּלֶךְ. “שַׂר־הַטַּבָּחִים, גְּבַר בְּגוּבְרִין אַתָּה וְרָאוּי הִנְךָ לֵהָנוֹת מֵאוֹר חַסְדִּי בִמְלוֹאוֹ!” וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרוֹ חִלֵּק הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה נוֹהֵג תָּמִיד קַמְצָנוּת בְּמַמְתַּקִּים כָּאֵלּוּ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ אֶת הַתְּאֵנִים לַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לְשֻּׁלְחָנוֹ, לְכָל בֶּן־מֶלֶךְ וּלְכָל בַּת־מֶלֶךְ נָתַן שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם, לַחַצְרָנִיּוֹת, לַוָּזִירִים וְלַהֵגַיִּים אַחַת, אַחַת, אֶת הַנּוֹתָרוֹת הִנִּיחַ לְפָנָיו וְהִתְחִיל בּוֹלֵעַ אוֹתָן בַּהֲנָאָה יְתֵרָה.

“אֵל אֱלֹהִים! מַה מְשֻׁנֶּה מַרְאֶךָ, אָבִי?” קָרְאָה פִתְאֹם בַּת הַמֶּלֶךְ אֲמַרְזָה. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת הִבִּיטוּ בְתִמָּהוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּרֹאשׁוֹ תָלוּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְחֹטֶם אָרֹךְ יָרַד לוֹ עַל סַנְטֵרוֹ; גַם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם הִבִּיטוּ זֶה־אֶל־זֶה בַּחֲרָדָה וְהִשְׁתּוֹמְמוֹת, כִּי כֻלָּם הָיוּ מְקֻשָּׁטִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר בַּפְּאֵר הַזֶּה.> מִי יְתָאֵר אֶת הַפַּחַד אֲשֶׁר נָפַל עַל כָּל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר! כָּל רוֹפְאֵי הָעִיר נִקְרְאוּ לָבֹא, וַיָּבֹאוּ הָרוֹפְאִים הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים, וַיִּרְשְׁמוּ סַמֵּי תְרוּפָה, חַבּוֹת וּמִסּוֹת שׁוֹנִים, אֶפֶס לְהָסִיר אֶת הַנֶּגַע מֵעַל רָאשֵׁי הַמֶּלֶךְ וּבְנֵי־בֵיתוֹ לֹא עָלְתָה בְיָדָם. לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ עָשׂוּ נִתּוּחַ, אֲבָל הָאָזְנַיִם צָמְחוּ מֵחָדָשׁ בִּמְקֹום הַחֲתָךְ.

עמ 39ב.png

וּמוּק שָׁמַע בְּמַחְבּוֹאוֹ, אֲשֶׁר הִתְחַבֵּא שָׁם, אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיַכֵּר כִּי בָאָה הָעֵת לַעֲשׂוֹת. הוּא כְבָר קָנָה לוֹ עוֹד לִפְנֵי זֶה בַּכֶּסֶף, אֲשֶׁר קִבֵּל בְּעַד הַתְּאֵנִים, חֲלִיפַת־בְּגָדִים, שֶׁבָּהּ הִתְרָאָה כְאַחַד הַמְּלֻמָּדִים; זָקָן אָרֹךְ מִשְּׂעַר עִזִּים יָרַד לוֹ עַל פִּי מִדּוֹתָיו וְהוֹעִיל הַרְבֵּה לְהִתְנַכְּרוּתוֹ. וַיִּלְבַּשׁ מוּק אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים וַיֵּלֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְשַׂק מָלֵא עִגּוּלֵי־דְבֵלה בְיָדוֹ. כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל־דְּבַר חֶפְצוֹ, אָמַר, כִּי הוּא רוֹפֵא הַבָּא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְיֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ. מִתְּחִלָּה לֹא חָפְצוּ לְהַאֲמִין לוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן תְּאֵנָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָזְנָיו וְחָטְמוֹ שֶׁל זֶה שָׁבוּ לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיוּ, הִתְחִילוּ הַכֹּל דוֹרְשִׁים מֵאֵת הָרוֹפֵא הַנָּכְרִי, שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָם. אוּלָם הַמֶּלֶךְ אָחַז בְּיָדוֹ וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל חֶדְרוֹ הַמְּיוּחָד; שָׁם פָּתַח לְפָנָיו דֶּלֶת אַחַת, שֶׁהוֹבִילָה אֶל בֵּית־גְנָזָיו וְרָמַז לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו. “כַּאן צְבוּרִים אוֹצָרַי”, אָמַר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, בְּחַר לְךָ מֵהֶם, כַּמָּה שֶׁתִּבְחַר, רַק הָסֵר מִמֶּנִּי אֶת הַנֶּגַע הָרַע הַזֶּה". דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ הָיוּ לְאָזְנָיו שֶׁל מוּק כְּשִׁירָה נְעִימָה. עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת רָאָה אֶת סַנְדָלָיו עוֹמְדִים עַל הַקַּרְקַע וּבְצִדָּם הָיָה מוּנַח גַּם מַטֵּהוּ. וַיִּתְהַלֵּךְ מוּק בַּחֶדֶר הֵנָּה וְהֵנָּה, כְּאִלּוּ חָפֵץ לְהִתְבּוֹנֵן אֶל אוֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְפַּלֵּא עַל הֲדָרָם; וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל הַסַּנְדָּלִים עַד שֶׁקָּפַץ לְתוֹכָם, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע חָטַף אֶת מַקְלוֹ, קָרַע אֶת הַזָּקֵן הַמְּזֻיָּף מֵעַל סַנְטֵרוֹ וַיַּרְאֶה לַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו הָאֲמִתִּים שֶׁל מוּק, אֲשֶׁר שִׁלַּח מֵעַל פָּנָיו. “אַתָּה הַמֶּלֶךְ”, קָרָא מוּק, “שֶׁמְּשַׁלֵּם אַתָּה לָעוֹבְדִים אוֹתְךָ בֶּאֱמוּנָה רָעָה תַחַת טוֹבָה, קַבֵּל בְּתוֹר עֹנֶשׁ הָרָאוּי לְךָ אֶת הַצּוּרָה הַמְּשֻׁנָּה אֲשֶׁר לָךְ. אֶת הָאָזְנַיִם אֲנִי מַשְׁאִיר לָךְ, לְבַעֲבוּר תַּזְכֵּרְנָה אוֹתְךָ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֶת מוּק הַקָּטָן”. וְלֹא גָמַר מוּק אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁסָּבַב חִישׁ עַל עֲקֵבוֹ, דָּרַשׁ לְהִנָּשֵׂא לְמָקוֹם רָחוֹק, וּבְטֶרֶם יָכֹל הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְעֶזְרָה נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ. מֵאָז וָהָלְאָה חַי מוּק בְּשַׁלְוָה וּבִרְוָחָה, אֲבָל גַּלְמוּד, כִּי הָיָה בָז לַבְּרִיּוֹת.

הַהַרְפְּתְּקָאוֹת הָרַבּוֹת וְהַשׁוֹנוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, הֶחְכִּימוּ אוֹתוֹ וַיְהַפְּכוּהוּ לְאִישׁ מְלֻמָּד בְּנִסְיוֹנוֹת, שֶׁלַּמְרוֹת הֱיוֹת מַרְאֵהוּ מוּזָר, רָאוּי הוּא יוֹתֵר שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִתְפַּלְּאוֹ עָלָיו מֵאֲשֶׁר קַלֵּס יִתְקַלְּסוּ בּוֹ.



  1. חסרה כאן מלה שאיננה ברורה במקור המודפס. הערת פב"י.  ↩

  2. במקור יש כפילות מיותרת של המלה “לֹא”. הערת פב"י.  ↩

  3. דף המקור פגום וחלק מהמלים בפיסקה זו אינן קריאות. הערת פב"י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!