רקע
יגאל מוסינזון
חתולה סיאמית

 

בוקר חוץ רחוב המסגר.    🔗


מאות אנשים ממהרים לעבודה; ברגל, במכוניות, באופנים, באופנועים וקטנועים. בתוך ההמון הזה נתפשת המצלמה לרוכב אופנים בבגדי עבודה, והוא גיל, מכונאי במוסך גושן.

גיל רוכב על אופניו ופהוק ענקי הוא מפהק, מאוזן אל אוזן ועולה חיוך מתוק בפניו, כאשר מכונית ספורט אדומה, בה נוהגת חניתה גושן, מתיזה על פני גיל מי שלולית.

המכונית מתרחקת. גיל יורד מאופניו ומקנח את פניו בממחטה וממשיך לצעוד ברגל, מוביל את אופניו.


גיל: (בזעם.) חניתה גושן‼ שוב, ההה?


 

בוקר פנים מכונית ספורט    🔗


חניתה נוהגת במכונית הספורט האדומה. לצדה חברתה אביבה.

חניתה: כאשר את הולכת אל גבר אל תשכחי את השוט! – זה מה שאתן צריכות לכתוב על השלט שלכן בתנועה לשחרור האשה… (יללת חתול ברקע.)… כואב לי הלב לראות את גולדה מיוחמת ומיללת… נכון, גולדה?

– קלוז על החתולה במכונית.

– חניתה עוצרת המכונית הגענו

אביבה: (יורדת מן המכונית. מניחה החתולה על המושב האחורי) תודה, חניתה!

חניתה: אל תקחי הכל ללב. גבר הולך – וגבר בא. ככה זה בחיים. (בצרפתית.)

אביבה: כן. (קרובה לפרוץ בבכי. מאחוריה שלט: התנועה לשחרור האשה סניף תל־אביב.)הייתי בטוחה שהוא מתחתן אתי ̶ אז שכבתי אתו. כן. (יללת חתולה.)

חניתה: להתראות, אביבה!

אביבה: מי יעזור לי להוריד את החבילות מהאוטו?

– חניתה מנפנפת בידה לשלום וכאילו אמרה “תסמכי עלי” ̶ והמכונית מזנקת בפראות קדימה אל תוך ציבור ההולכים לעבודה.


 

בוקר חוץ רחוב המסגר    🔗


– גיל רוכב על אופניו כנל. מהורהר. דרך עיניו אנו חוזרים אל מה שאירע קודם לכן.

 

יום פנים בית גיל    🔗


גיל שוטף ריצפה; יחף. פטיפון עתיק יומין מנגן תקליט של קרוזו.

שוטר: לפתוח – משטרה!

גיל: רגע. משטרה?

– גיל פותח הדלת.

שוטר: אפשר להכנס?

גיל: בבקשה.

שוטר: – נכנס. מוציא פנקס ובו ניירות. נרשמה נגדלך תלונה, אדוני.

גיל: חה. חה. חה.

שוטר: מה מצחיק?

גיל: תגיד לי מה התלונה ואז אגיד לך מה מצחיק. מי מתלונן?

שוטר: ̶ קורא בנייר: הגברת קלרה נכטיגל מהחדר ממול נגד השכן, הדייר אורי זונטאג על הגג. ובכן, מר זונטאג, מה יש לך לומר למשטרה להגנתך?

גיל: מה התלונה?

שוטר: אתה לא יודע בעצמך? (גיל מושך בכתפיו.) וזו לא הפעם הראשונה… אתה מפריע את מנוחת השכנים… עורך מסיבות רעשניות עד אור הבוקר ולא נותן לשכנים לישון… זורק בקבוקי בירה לחצר… ובחורות מפוקפקות עולו ויורדות אצלך…

גיל: שמע, אדוני השוטר…

שוטר: רק אל תתוכח… על התלונה חתומים כל השכנים… אתה זורק גם נייר טואלט לחצר, מר אורי זונטאג. תכנסי, גברת נכטיגל.

– נכנסת שכנה עמוסת בקבוקים וכו'.

גיל: מי אמר לך שאני אורי זונטאג?

גב' נכטיגל: הוא לא הוא! טעות! זה פה יש טעות! (בגרמנית.)

שוטר: – מפשפש בניירותיו בעצבנות. אתה לא?

גיל: מה פתאום? אני רק שבוע פה בתל־אביב ושכרתי את הדירה על הגג מהמופרע הזה שהשאיר לי ברדק של ציורים וחרא של חתולים… וקורי עכביש וכל הרצפה מכוסה פירורי ביסקוויטים וקרקרים… ̶ מראה על כף האשפה.

רואה? אני כל השבוע מנקה אחרי העבודה בגרז' ועוד לא גמרתי…

שוטר: אז אתה לא הוא?

גב' נכטיגל: … ניין. ניין. ניין. פריקט… פריקט… (משוגע! משוגע!)

גיל: אני גם שונא בקבוקי בירה..

שוטר: סליחה! – מצדיע ויוצא.

גב' נכטיגל: מתנצלת בגרמנית – משאירה הבקבוקים וכו' על השולחן ̶ ויוצאת.

̶ גיל ממשיך לשטוף הרצפה ומפעיל התקליט.

 

בוקר חוץ רחוב המסגר    🔗


– גיל רוכב על אופניו. כנ"ל.

 

יום פנים בית גיל    🔗


– אדון אזולאי מרים את גיל הישן במיטתו, בפיז'מה, ומסמיך פניו אל פני גיל הנדהם בחמת רצח.

אזולאי: אתה יודע מי אני?

גיל: אדוני, השתגעת?! תוריד את הידים ממני. איך נכנסת?

אזולאי: הדלת אצלך פתוחה, כרגיל, אדון זונטאג. – (יושב על המיטה לצד גיל אך אינו מרפה מאחיזתו.) אם אתה לא עוזב את הבת שלי – אני חוזר להנה ורוצח אותך.

גיל: הבת שלך?!

אזולאי: זו שהבטחת לה חתונה, יה ממזר!

גיל: תרשה לי לקום?

אזולאי: לא. אתה תשכב כאן ותשכב בבור קבר אם לא תשבע לי שמהיום והלאה אתה לא רואה יותר את זוזט!

גיל: זוזט?

אזולאי: הבת שלי, מר זונטאג. הבת שלי.

גיל: ואם אני אגיד לך שאני לא אורי זונטאג.

אזולאי: אתה לא?

גיל: לא.

אזולאי: אז מה אתה עושה כאן?

גיל: שכרתי ממנו את הדירה.

אזולאי: – (מרפה מאחיזתו. קם. ) אם אתה משקר אותי…. (– נותן כמה סטירות לחי קלות לגיל.) אם לא יועיל גם לא יזיק… אז תגיד לחבר שלך שאם הוא לא יורד מזוזט – אני עולה עליו… – (יוצא)

גיל: אלוהים אדירים!


 

חוץ בוקר רחוב־המסגר    🔗


– גיל על אופניו. מחייך.

– מכונית ספורט אדומה מתיזה לפניו מי שלולית – ומוחה את החיוך!

– שלט: מוסך גושן בע"מ.


 

יום פנים מוסך    🔗


– פועלים עובדים. ברקע: רדיו מנגן – וקול צרחני של אשה.

– המצלמה מגששת־מחפשת את הקול – ונעצרת מול פני חניתה, העומדת ליד מכונית ספורט אדומה פתוחה וחתולה סיאמית בחיקה.


חניתה: היי, אתה שם, אתה חרש או משהו?

גיל: – מוציא ראשו מתחת למכסה המנוע. בבגדי עבודה. מחזיק מברג בכף ידו ומסתכל על סביבותיו באדישות. סוקר (המצלמה) את חניתה גושן מכף רגל ועד ראש, חוזר אל מתחת למכסה המנוע.

חניתה: (– מתקרבת אל גיל.) אתה לא שומע שמדברים אליך? בוא תעזור לי לסחוב את החבילות למשרד. (– עיני גיל משוטטות על רגלי חניתה החתולה והמחשוף הגדול בשמלתה ונושך שפתיו בכעס. מנקה כביכול את מי הבוץ שהתיזה עליו חניתה.) אתה לא יכול להזיז את התחת שלך, להיות ג’נטלמן ולעזור לבחורה? (– פאוזה.) אתה הפועל החדש של אבא שלי לא?

גיל: מכונאי סוג א.א. מכונאי ראשי בצריפין. בוגר צבא. חדש בתל אביב. טרי ובריא ישר מעפולה.

חניתה: (– בבוז.) מעפולה?! ואצלכם בבית לא למדו אותך קצת נימוס אלמנטרי?

גיל: לא. ועכשיו, גברת, את מפריעה לי לעבוד – אז תנפנפי את עצמך מכאן בבקשה. או־קי?

חניתה: (– מתרחקת קצת.) אתה עוד תשמע ממני!

גיל: מה תעשי לי מה? תרוצי לאבא אדון גושן, והוא יפטר אותי?! את מפחידה את הברוזים, כמו שאומרים. אני לא רגיל שמדברים אלי כמו אל כלב מושתן, גברתי. ועדיין לא התרגלתי לראות ציצקס" במחשוף כל כך גדול. אצלנו בעפולה הן לא נהוגות להראות את החזה שלהן לכל פועלי הגרז' … והן מדברות בנימוס ולא צועקות: “היי, אתה, תזיז כבר את התחת שלך”

חניתה: מה השם שלך?

גיל: אדוני.

חניתה: מה השם שלך, אדוני?

גיל: גלעד גלילי אבל קוראים לי גיל. אם את רוצה לטלפן אלי: 224747. דירה שכורה על הגג. קומה חמישית. מספר הנעלים 42. בשבת קודש לכדורגל. ועכשיו תסתלקי מכאן, גברת חניתה גושן – תראי למה את גורמת… כולם הפסיקו לעבוד‼ (– המצלמה מזנקת לקבוצת פועלים המסתכלת ומאזינה. לתמונה נכנס, כרוח סערה, מנהל העבודה הבולגרי נסים ניסמוב.)

ניסימוב: להתפזר‼ מה זה פה – ברדק? קדימה לעבודה, אמרתי! (– הפועלים מתפזרים.) יש בעיות, גברת חניתה?

חניתה: – נופת צופים. החתולה שלי מיוחמת ואם אני לא מפנקת אותה על הידים – היא מיללת… תעזור לי בבקשה, להעביר את החבילות למשרד.

ניסימוב: (– לעבר גיל. בכעס.) אתה גם כן‼ (– הם הולכים לעבר המשרד. – קלוז על פני חניתה כשהיא נפגשת במבטו של גיל. הוא מחייך – היא זועמת. – דרך מבטו של גיל: העכוז המעכס של חניתה. האב בפתח. נישוקים. חניתה מצביעה לעבר גיל (הלשנה?)


 

יום פנים דירת גיל    🔗


– גיל ישן בבגדי עבודה מכוסה בשמיכה קלה. צלצול טלפון. ברקע ציורים מגורדים. צלחת ובה חלב.

גיל: הלו. מי? תראי גברת, חשבון הטלפון ישולם תוך יומים. ראית את התערוכה שלי? תודה! (– מניח את השפופרת. עולה יללת חתול ומתחת לשמיכה מגיח חתול סיאמי. גיל תופש אותו ובודק…לפי האינסטלציה אתה חתול זכר מאה אחוז… – בדלת הפתוחה מופיעה ז’וז’ט.)

זוזט: (– מופתעת.) אתה גר פה? איפוא אורי?

גיל: תראי גברתי, כדי לחסוך זמן ובירבורים, והיות ואת הנקבה השלישית שמופיעה מול העינים שלי במשך חצי שעה; אני לא הצייר המהולל אורי זונטאג הזונה, ששכרתי ממנו את החדר הזה על הגג, והוא השאיר לי בלגן של ציורים פורנוגרפים וחרא של חתולים. תסתכלי! (– תופס ציור ומראה לה.) שדים! חזיות! ואני לא יודע היכן למצוא את הזונטאג הזה… או. קי. – גברת?

זוזט: זה חתול זכר או חתולה נקבה?

גיל: זה צריך לענין רק חתול אחר!

גיל: (– מסתכל בציור שיש בו חבל כביסה ועליו חזיות בצבעים שונים, ומסתבר לו שזה המשך לחבל כביסה עם חזיות (קולאז') הנמצא ליד החלון – והוא מושך את החבל עם החזיות לתוך החדר.) סקס מניאק הצייר הזה!

זוזט: זה רע?

גיל: מה רע?

זוזט: תשאל אשה אמיתית כמוני: סקס מניאק כמו זונטאג זה חלום! (– פאוזה.) אז תגיד לאורי זונטאג שזוזט היתה והלכה?

גיל: הכנסתי אותך לרשימה. (– מעלה דף נייר. אנט. סילביה. רוחלה.) אני ארשום גם זוזט.

זוזט: ב……..!

גיל: (– בחיקוי.) ב……….! (– זוזט הלכה. יללת חתול.) אם אתה לא שותק, זונטאג, אני זורק אותך מהגג. (– תופש בחתול.) שקט שיהיה בבית!


 

יום פנים חדר אוכל במוסך    🔗


– ארוחת צהרים במוסך. רעש נוראי. ניסימוב, הישב ליד גיל, מכה באגרופו על השולחן.

ניסימוב: שקט! (– משתררת דממה.) אי אפשר כבר לדבר כאן אל בן־אדם! (– לגיל.) למה לך להתעקש למה?

גיל: פרינציפים! אם רוצים את ההר – באים אליו. למי יש חתולה מיוחמת – לי או לחניתה גושן? לחניתה! אז שתואיל הגברת להביא את החתולה לגג שלי, מפני שאני לא נוסע לוילה בסביון ועושה צחוק מעצמי. זה לא. חוץ מזה בשבילי שבת, זה שבת קודש לכדורגל בבלומפילד, ואם היא לא מביאה את החתולה שלה עד הצהרים בשבת, שתשכח ממני.

ניסימוב: טוב, אני הולך לשכנע אותה במשרד. תגיד, גיל, כולם עקשנים כמוך בעפולה?

גיל: לא. רק אני ואמא שלי… אמרו לאמא שהיא תהיה זמרת באופרה שתקום בעפולה – והיא מחכה בסבלנות איזה ארבעים שנה…


 

יום פנים משרד המוסך    🔗


– מן החדר הסמוך עולה יללת חתולה מיוחמת.

האב: הבחור צודק אלף אחוזים. מה פתאום שירוץ על חתול זכר לנקבה חתולה – עד סביון.

חניתה: גולדה קורעת לי את הלב. תשמע איך היא סובלת ומיללת‼

ניסימוב: טוב שנשים לא מיללות כשבא להן… סליחה, לא אמרתי כלום… (יללה כנ"ל) מה להגיד לגיל? מה קבענו?

האב: בשבת, בשעה 11 “שרף” – אני מביא אליו את חניתה וגולדה לגג שלו.

חניתה: בתנאי שאתה לא משאיר אותי שם לבד!

האב: נו, באמת! אם אני כבר בתל־אביב, אני רוצה לגשת לדודה אלישבע, ואני לא מתכוון לחכות עד שהחתול יקפוץ על החתולה… מה שמו?

ניסימוב: של מי?

האב: של החתול הזכר?

ניסימוב: זונטאג!

האב: זונטאג? חה. חה. חה. “אנומן”…אז “גמאכט”. השידוך בין גולדה לזונטאג יתקים בשעה 11 בשבת….


 

חוץ יום לפני בית גיל    🔗


– מכונית האב נעצרת לפני ביתו של גיל. הבת יוצאת והחתולה בחיקה.

האב: (– מוציא ראשו מבעד לחלון המכונית.) חניתה!

חניתה: כן, אבא?

האב: מתי לבוא לקחת אותך?

חניתה: אני אקח טכסי!

האב: טכסי?

חניתה: (– במהירות.) מונית! מונית! מונית! חיפה! חיפה! תל־אביב! זה הדבר ההוא על ארבעה גלגלים שכל שניה עושה קליק־קליק־במונה ומבזבז את הכסף הטוב של אבא גושן – כסף שלא צומח על העצים… זכור?


האב: איך שאת דומה לאמא שלך… אמא “קלפתה” והבת “קלפתה”… שיהיה בהצלחה…אם לא סבא לנכדים לפחות סבא לחתולים… (האב נוסע.)


 

יום פנים חדר־מדרגות־בית־גיל    🔗


– חניתה עולה במדרגות הבית הישן החתולה בחיקה ונחירייה מרטטים.

חניתה: מסריח! (– נעצרת ליד הדלת. נושפת. מסדרת את המחשוף. מקישה בדלת.

גיל: (– פותח הדלת. מסתכל בשעונו. בדיוק!

חניתה: ואם היינו מאחרות בחמש דקות?

גיל: לא הייתי מחכה.

חניתה: נורא מסריח אצלך!

גיל: אצלי? (– נעלב)

חניתה: – (נסוגה בחדר המדרגות.)

גיל: (– בלגלוג) מה את אומרת?! לפי הסטטיסטיקה אין די בתי שמוש בתל־אביב וכל האורחים מסביון והסביבה משתינים אצלי בקיר! רק גברים, כמובן…

חניתה: מר גיל..

גיל: כן גברתי?

חניתה: אולי תזמין אותנו להכנס פנימה!

גיל: (– עושה תנועה רחבה של הזמנה. מלגלגת.) בבקשה!

חניתה: בוא נשתדל להתנהג כמו בני אדם תרבותיים..

גיל: נשתדל. את יכולה להתחיל להוריד… את החתולה…

חניתה: שמה גולדה. (– מורידה לרצפה.) מותר לי לשבת?

גיל: בבקשה. נא להכיר: גברת גולדה – מר זונטאג. עם שריקת הפתיחה אתם יכולים להתחיל…. (– שורק.) היי, החתולה שלך מתחמקת…היא בורחת מתחת לספה.. (– צילום החתולים מעשיהם.)

חניתה: היא בתולה!

גיל: היא מה?

חניתה: בתולה.

גיל: הוו‼

חניתה: אצל נקבות זה גם ענין רגשי ולא רק מכניקה כמו אצל גברים… תן לה זמן להסתגל אליו…לריח שלו…

גיל: למה לא! (– מסתכל בשעונו.) יש לנו די זמן עד למשחק הכדורגל… תשתי משהו? (– מזיז “קולז'” החזיות ומגלה באר קטן מאחוריו.) קוניאק?

חניתה: לא תודה. (– פאוזה.) אתה מצייר?

גיל: לא.

(– נקישה בדלת. גיל פותח. בחורה נצבת בפתח ורומזת לו לצאת אתה לגג. גיל יוצא. – חניתה מציצה מבעד לחלן ורואה את התמונה הבאה: הבחורה מחבקת את גיל ובוכה. גיל נותן לה ממחטה. חניתה ממהרת לשבת.)

 

יום חוץ גג־בית־גיל    🔗

בחורה: תגיד לאורי שאם הוא לא יטלפן אלי תוך יום או יומים אני לא אחראית למעשי…

גיל: אני אגיד לו.

בחורה: (– מקנחת דמעות. גיל מושיט יד לקבל את מטפחתו חזרה. הבחורה מכניסה את המטפחת לארנקה.) תודה. (– הבחורה נעלמת בחדר המדרגות)

גיל: והמטפחת שלי הלכה “פיפן” (– נכנס לדירה, מהורהר.)


 

יום פנים בית גיל    🔗

גיל: מה שהולך כאן…

חניתה: – אותה לא “יסדרו”… בטח. בטח. בטח. במוסך לא תארתי לעצמי שאתה…

גיל: אולי נוציא את גולדה וזונטאג לגג? (– נקישה בדלת. גיל ממהר לצאת וסוגר הדלת אחריו.)

חניתה: (– ממהרת אל נקודת התצפית שלה – מציצה החוצה.) סקס מניאק! (– מנקודת מבטה של חניתה:)


 

יום חוץ חדר מדרגות    🔗

בחורה א: – מסירה מחרוזת מעל צוארה ועונדת אותה על צוארו של גיל.


 

יום פנים בית גיל    🔗

(– חניתה ממהרת לשכב על הספה. היא שומעת קול אשה וקול גבר – רעש צעדים יורדים במדרגות.)

גיל: (– נכנס מהורהר, שורק בהפתעה.) אלוהים אדירים…

חניתה: (– סוקרת את גיל במבט הערצה סרקסטית.) יש כנראה הרבה חתולות מיוחמות בתל־אביב…

גיל: כן כן יש כנראה…

חניתה: – איך הן לא מתבישות להפגין רגשות בפומבי?!

גיל: (– עדיין בתוך הרהוריו.) פומבי? גג חמש קומות זה פומבי אצלך? ולמה שיתבישו ברגשות שלהן? זה פשע או משהו אם אוהבים גבר?

חניתה: הצנוע הידוע! חביבי, לא תארתי לעצמי שיש לך כזו הצלחה פנטסטית אצל נשים… מים שקטים חודרים עמוק… כמו תחנת רכבת! זו עולה־וזו יורדת… אפילו בסרטים לא רואים דבר כזה…

גיל: הן לא באות אלי – הן באות לצייר שגר כאן לפני.

חניתה: חה. חה. חה.

גיל: את לא מאמינה?

חניתה: חה. חה. חה. “עלינה”?! (– אצבע תחת עין.)

גיל: למה שלא תאמיני לי?

חניתה: מפני שאתה פשוט ג’נטלמן – זה למה! ג’נטלמן אמיתי. כל גבר אחר היה מתפאר בהצלחות שלו ובכיבושים שלו – אתה לא. כל הכבוד‼

גיל: שיהיה כך! לא רוצה שוב להתחיל אתך במריבות… אולי נעלה את החתולים לגג, שטח פתוח? כאן גולדה כל הזמן מתחבאת… (– חניתה מהנהנת להסכמה. השנים צדים את החתולים ומעלים אותם לגג, ומביטים עליהם מבעד לחלון, צמודים זה לזה. – פעולות החתולים על הגג. מה שהזוג רואה, מלהיט את דמם.)

חניתה: היא רוצה, גולדה – אבל לא מוכנה להודות בזה… (– חניתה נושקת לגיל המופתע וגוררת אותו לספה.) סקס־מניאק. כזה צנוע וביישן – אבל סקס־מניאק… (– סצנת החתולים. – ידה של חניתה תולה חזייה בסמוך לקולאז' החזיות. – גיל וחניתה מתעלסים על הספה.)

גיל: מותר לשאול אותך משהו?

חניתה: עכשיו?

גיל: מה השיטה הזאת להתיז מי שלוליות על רוכבי אופניים?

חניתה: חה. חה. חה. כאשר את הולכת אל גבר אל תשכחי את השוט… אתה לא חושב שגברים זוכרים אותנו רק בגלל הצרות שאנחנו עושות להם? חה. חה. חה. ראיתי בראי המכונית את הפרצוף שלך רטוב – והתפוצצתי מצחוק…אתה לא חושב שזה היה מצחיק?! חה. חה. חה. יצר האדם רע מנעוריו… למה החתולה רוצה – אבל שורטת את הזכר שלה? חה. חה. חה.

גיל: את מוכנה להבטיח לי שלא תעשי זאת שוב?

חניתה: בשום אופן לא. (– יללת חתולים ונאקות המתעלסים.)


 

יום חוץ רחוב המסגר    🔗

– גיל רוכב על אופניו לעבודה. כל הסצנה בדיוק כמו בפתיחה.

גיל: (– בזעם.) חניתה גושן! שוב, ההה?

חניתה: (– מנפנפת בידה לאחור מתוך המכונית וצוחקת צוחקת צוחקת…)

גיל: – צועד בצד אופניו – מהורהר.



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות