רקע
פנחס גריבסקי
מגנזי ירושלם, חוברת ז

מקדש לכבוד אחד מבני ציון היקרים

יליד בן יליד ציון וירושלם

אבגינוס בן אבגינוס

הבנקיר מר יעקב ב"ר חיים אהרן ולירו ז"ל

נלב“ע ט”ז אלול תרפ"ח


 

רובע היהודים.    🔗

שתי “כפות העופרת”: אלחרם אלשריף וקבר הנוצרי, משכו אליהן את בעלי שתי האמונות, המושלמים והנוצרים, וסביבות שני הבנינים האלה, העומדים בשני קצות העיר: האחד מזרחה־נגבה והשני מערבה־צפונה, התקבצו והתלקטו מעריציהם ומקדישיהם.

חצי העיר מזרחה, מכל עברי “החרם”, הוא מושב המושלמים, והחצי העיר מערבה מכל עברי “הקבר” – נחלת הנוצרים לכתותיהם ופלגותיהם. ורק חלק קטן, רק רחוב אחד, הרחוק משני אלה יחד, יחדו לבני ישראל לפנים, הוא רחוב היהודים אשר בקצה העיר מערבה־נגבה, בין נחלת המושלמים ובין נחלת הנוצרים הארמנים. (מר דוד ילין במאמרו “ירושלים לפני ארבע מאות שנה”).

רובע היהודים מתחיל מצד אחד, מקצה מנזר הארמנים (דיר אל ארמן) ממקום “חצר הכולל” מלפנים, ומשתרע לצד מזרח עד לרחוב היהודים העיקרי.

השכילה עדת האשכנזים להרחיב את משכנה הלאה מרחוב היהודים לצד מערב במעלה הר ציון ברובע הארמנים, כי הם בהיותם גם כן גרים בארץ, לא הציקו ליהודים שכניהם, והיו זמנים שגם כסף לוו היהודים מאת ראש כנסית הארמנים על שטרי חוב, כתובים בכתב עברי. (לונץ בזכרונותיו).

ומצד שני מתחיל הרובע מחומת העיר הדרומית ממורד “שערי ציון” ולפנים.

מעניין: השער הזה נקרא אז, באותה התקופה, בפי המושלמים בשם “באב חארת אל יהוד” – שער רחוב היהודים.

מאורעות נוראים עברו על הרובע הזה, וצרות ותלאות שונות סבלו אחינו הגרים בו מאת הישמעאלים: שרפו, הרגו, רצחו וגם ירשו, שדדו המקום והרכוש, הלא הם כתובים בדם ובדמע על ספר דברי הימים לירושלים.

הרמב“ן ז”ל, בשנת חמשת אלפים ועשרים ושבע, כונן בו בית הכנסת הגדול לתורה ולתפלה ועל ידו התרכז הישוב, ובשנת הרמ"ה למספר בני ישראל (1482) כשעלה ירושלימה הרב מברטנורה להתישב בה, מצא אז בירושלים שבעים משפחות – מלבד אלמנות זקנות במספר רב – וכולן ישבו ברחוב אחד הוא הרובע היהודי “חרת אל יהוד”.

במכתבו אשר כתב לאביו מירושלים בשנת הרמ“ה, לפני כארבע מאות ושלשים ושמונה שנים, בדברו על בית הכנסת של הרמב”ן ז"ל הוא אומר: "בית הכנסת של ירושלים היום אין בו ספרי תורות, כי אם מעט מזעיר, תחת אשר היו בו לפי הנשמע יותר משלש מאות ספרי תורהו וכו' וכו‘, והוא מוסיף ומתאר את בית הכנסת בכל סמניו כמו שהוא עתה – בידי הנוכרים: “ובית הכנסת של היהודים בנוי על גבי העמודים וארוך וצר ואפל ואין נוגה לו כי אם מן הפתח, ובתוכו עמודים ובור של מים” וכו’.

ארוך הוא וצר הרחוב הזה, מתפלג ימין ושמאל בסמצאות צרות ומעקמות, המובילות לחצרות היהודים העתיקות והמסובכות, שאין תואר להן ועניותן מנוולתן.

בשנת תרל“ד נצחו האשכנזים את הנצחון הגדול, ושאלת “השחיטה האשכנזית” קבלה אז פתרון נכון, ויפתחו בו, ברחוב הזה, בית מקולים מיוחד: חנות גדולה למכור בשר לעדת האשכנזים “בדרך רשמית” תחת הנהלת והשגחת הר”י ילין ז"ל.

ובו, ברובע הזה, אחוזת היהודים ורכושם הרוחני: בתי הכנסיות העתיקים לעדת הספרדים והאשכנזים; בתי תלמוד התורה והחנוך הישן, וגם מושב הבדצ"ים הפרטיים – וגולת הכותרת שבו – החורבה, המרכז הראשון לישוב היהודים הספרדים והאשכנזים (גם אחינו הספרדים כוננו מושבם מקדמת דנא בחצר החורבה) ומני אז ששבו אליו האשכנזים נקרא המקום הזה בפי הישמעאלים בשם “דיר אל שיכנז” חצר האשכנזים.

ברובע הזה, רובע היהודים, נמצאו אז, בתקופה הראשונה, כל צרכי העדה וגם בתי “הכנסת אורחים”: אחד בחורבה עצמה. הבית שקנה אז בשנת תרי"ב הרב ר' שמואל מראגולא והקדישו לתכלית זו, והשני – בחצר כולל ווראשא. מנדבת עזבון אחת הנשים ויהי גם הוא מקום מקלט לעולים. וגם כל בתי המרקחת מזקני הרוקחים בירושלים. בעל החנות הראשון ברחוב הזה היה ר' שמשון גוטליב מפינסק, המוהל הראשי בירושלים, והשני לו – ר' שמואל גיסר, ביתר החנויות השחורות והאפלות ישבו מוכרי כלי חרס גסים ושחורים מלאכת אנשי עזה וחברון, ורצענים תופרי נעלים פשוטות וגסות עשויות מעורות אדומים וצהובים.

באמצע הרובע הזה עוד נמצא עד היום מסגד קטן של הישמעאלים, וממעל לו “מגדל” ובסופו ה“מצרה” העתיקה של זיתים ושומשמין לאחד הישמעאלים מכבר. בבור של ה“מצרה” הזאת נטבע באחד הלילות ה“גזלן”, ובידו החרב שנעץ בר' זלמן צורף בהתנפלו עליו להרגו בקנאו בו את קנאתו ל“חורבה”1 שהוחזרה אז על ידו ובהשתדלותו לרשות היהודים.

אגדה מספרת:

פעם אחת הסבו הישמעאלים את “רובע היהודים” ואמרו להגיר את כולם לפי חרב אם לא ימסרו בידם את הרב ר' קלונימוס, וכבר החלו לשבר את דלתות בית הכנסת.

הפראים העלילו על הרב, כי הוא הרג את הנער הישמעאלי שנמצא בבוקר השכם ברובע היהודים, על יד בית הכנסת. בידים גסות סחבו את הרב לבית המשפט אשר שם שכב על הארץ הנער הנרצח, המון ישמעאלים מלא את הבית וחכו לתוצאות המשפט, בכבדות רבה עלה בידי ה“קאדי”, ראש השופטים, להרגיע את הקהל שחפץ להכות את הרב ה“רוצח”. ויפנה אל הרב לאמור: קול דמי הנער הזה צועקים אליך מן האדמה, ועתה, תן תודה מדוע רצחת את נפשו? הרב השיב במנוחה, כי ידיו לא שפכו את הדם הזה רק אנשים רעים וחטאים אשר לנפשו יארבו בדו עליו את העלילה הזאת. ההמון התקצף והתרגז ויתנפל על רב להמיתו ובחזקה צלח בידי הקאדי להרחיקו מעליו, עד אשר יתברר המשפט. – “אך במה תוכל לברר את בור לבבך? – שאל הקאדי את הרב שנית – והרי כל הקהל הגדול הזה אומר פה אחד, כי רק אתה רצחתו”. – צו ויתן לי פסת ניר ודיו ועט – אמר הרב, בראותו כי אין מפלט לו ולעדתו מן הרעה הנשקפת עליהם. הרב לקח את העט בידו ויכתוב על פסת הניר צרופי שמות אחדים, ויתן את פסת הניר על פי הנער הנרצח וכרגע התנער הנער ממשכבו ועיניו העצומות נפקחו אך לא זעו ממקומן, ויבט על כל ההמון אשר מסביבו, ולפתע פתאום התקומם ויתנפל על אחד הישמעאלים אשר עמד בשורה הראשונה, ובקול נורא ומרגיז קרא: “אתה רצחתני”, ויפול ארצה, הרוצח האמתי מרוב פחדו והשתוממותו הודה כרגע על פשעו, והקאדי חרץ מיד את משפטו לתלותו על עץ.

הורי הנער כרעו לפני הרב וינשקו את כנף בגדו, ויתחננו לפניו כי ישוב ויחיה את בנם. – “התחת אלהים אני, כי אוכל להחיות מתים? – אמר הרב, – רק הפעם למען הצל את נפשי ונפש בני עדתי הצליח ה' בידי, כי הנרצח בעצמו יגלה את רוצחו”. הנאספים התחמקו אחד אחד מבושה ופחד.

למן היום ההוא והלאה הקדיש הרב קלונימוס את יתר ימי חייו לתורה, תפלה, וסגופים למען תכופר חטאתו אשר חטא בחללו את השבת, ולפני מותו צוה, כי לא יעשו לו כל כבוד בהלויתו, ויקברוהו בעבר השני של הר הזיתים. לא ברגלי ההר אשר שם היה שדה הקברות, ובמשך מאה שנה משנת מותו, ישליך כל יהודי אשר יעבור עליו אבן על קברו, כי כל המחלל את השבת מיתתו בסקילה, וככה עשו עדי מלאו מאה שנה למותו, ובמורד נגב־קדמה להר הזיתים נראה עוד היום גל האבנים אשר תחתיו קבור רבי קלונימוס המפליא.

המשורר דר. פרנקל מיחס את הרב הזה “רבי קלונימוס” לראש הרבנים לעדת האשכנזים בירושלים, וזה היה, לפי דבריו, בשנת הת“פ, והרא”מ לונץ מעיר בזה, כי ר' קלונימוס זה חי בתחלת המאה הרביעית, כי בין חתימת “חכמי הישיבה” על הסכמת “פטור תלמידי חכמים ממסים” אשר נתחדשה בשנת ש“ח נמצאת גם החתימה “קלונימוס בכה”ר יעקב ז”ל“, וחתימתו הוא הראשונה על ההסכמה הזאת, וכנראה היה הוא הרב לעדת האשכנזים, כי הר”י קארו בתשובותיו לאהע“ז שאלה י”ד, מזכיר שם הרב רבי קלונימוס בין חכמי האשכנזים בירושלים.


 

החצרות העתיקות בירושלים    🔗

ב2: חצר בית האר"י בירושלם.    🔗

אחת החצרות העתיקות בירושלם שישנן עליהן “מסרות קדומות” מפי “זקני שער”, היא חצר “בית האר”י ז“ל” הקרובה לחצר “אור החיים” מול “חצר ר' ישעיה”, קבלה היא בידם מפי “מגידי אמת” שבאחד הבתים בהחצר הזאת, מימין לכניסה למטה בהמדרגות, נולד בו האר“י ז”ל.

הרב חיד“א מביא גם הוא דבר הקבלה הזאת ואומר: ומפי זקני שער נודע הבית שנולד בו (האר"י) וזכיתי לראותו”. – בעל “חבת ירושלם” מזכיר גם הוא את הקבלה הזאת ואומר: ת“ל זכיתי לראותה (את החצר) וקרובה היא להמדרש אור החיים זיע”א. איש ואשתו לא ידורו בבית הנזכר", –

זכורני כר הוינא טליא למדתי בתחלת חומש בחצר הזאת אצל אחד המלמדים הפרטים שהיה גר באחד הבתים של החצר הזאת. ובאותו הבית “שנולד בו האר”י ז“ל” היה גר שנים רבות ר' יעקב טוחן־קהוה הוא וביתו ובני ביתו, ואך זה כרבע יובל שנים התנדב יהודי מערבי ר' מרדכי ן' אברהם וישכור את הבית מידי בעליו (ישמעאלי) והקדישו לתורה ולתעודה בתפלה ולמודים שונים, בנגלה ובנסתר. גם ישיבת שערי שמים קבעה למודיה בבית הזה עד שרכשה לה חצר הקדש עולמית.

מענין: הישמעאלים גם הם יודעים דבר המסורה הזאת ואחד מהם חפץ לבוא לגור בו, אך ירא היה מפני קדושת המקום.–

מלפני שנים אחדות בקר את “הבית הזה” אחד מאחינו האמריקאים ויתנדב לתת שלש מאות ליט“ש לקנית החצר הזאת אבל בעליו דרש לא פחות ולא יותר מאלף ליט”ש.

ישנן הגדות שונות על החצר הזאת כמו על החצר “של”ה" ועל החצר האור החיים, ועוד נשוב לדבר בהן. –


 

נוסחי אבני המצבות מחכמי ירושלם, עורכיה וסופריה.    🔗

א) ר' ישראל דוב פרומקין ז"ל בעל “החבצלת”:

פ“נ הרב החכם המפורסם לשם, מבניה בוניה של עיר קדשנו הרב ישראל דובר בהרה”ח אלכסנדר סנדר פרומקין ז“ל עורך החבצלת ומול”ו רב פעלים סופר ועסקן מהשרידים ויחידי הסגלה שבציון ובירושלים הגין והמליץ על עמו בכל עת צרה, עמד לימין עשוקים ונלחם לצדק ומישרים היה אב לאביון ועזר לנדחים כונן מושבות לזקנים ובתי מחסה לנצרכים ונפטר בשם טוב במוצאי שבת יום י“ד אייר פסח שני תרע”ד תנצב"ה.


ב) ר' מיכל הכהן ז“ל בעל ה”אריאל":

פ“נ הר' מיכל הכהן בה”ר אליעזר בה“ר ישראל בהגאון מו”ה מיכל מרטנייאזו זצ“ל בא ירושלימה תר”ה ונ' כ“ד אלול תרע”ד תנצב"ה.


ג) ר' יעקב ספיר הלוי ז"ל, בעל “אבן ספיר”:

פ“נ הרב ר' יעקב בהרב ר' נתן הלוי ספיר נלב”ע יום ג' י' תמוז התר“מ תנצב”ה.


ד) ר' נחמן נתן קורניל ז"ל בעל “תשובות הגאונים” וכו'

         מ"ק

הר' הג' ר' נחמן נתן בהר“ר דוד קורניל ז”ל בהמ“ח בית נתן וזכר נתן נלב”ע כ“ז מנ' אב ש' תר”ן תנצב"ה.


ה) ר' אברהם משה לונץ בעל “ירושלים” וכו':

פ“נ רבי אברהם משה לונץ בן הרב צבי הירש ז”ל הסופר החוקר שהקדיש את חייו לחקירת קדמוניות ארצנו תורתנו וספרותנו העתיקה נולד כ“ה כסליו תרט”ו, ונלב“ע ב' אייר תרע”ח תנצב"ה.


ו) ר' יחיאל מיכל פינס ז"ל בעל “ילדי רוחי”, “הכח” וכו': “עמק ברכה”.

פ“נ גבר חכם בעז הוגה דעות ורב פעלים גבור חיל עומד בפרץ היהדות בן שלשלת היוחסין יחס הורים ויחס נפש ראשון לחלוצי הישוב ולמחיי השפה הקדושה גאון בתורה גדול בחכמה ואב בלשון מוהר”ר יחיאל מיכל בהר“ר נח פינס זצ”ל נלב“ע ביפו בליל ש”ק ו' אד“ש תרע”ג ונקבר בירושלים ביום ז' אד“ש תרע”ג תנצב"ה.

יחיד הדור וגאונו

פאר הזמן ומאורו

אל ארץ אבות ערגה

נפשו להשיבה לתחיה

כי כמוהו חובב עמו

ודואג ורופא למזורו

כל חיי רוחו הקריב לעמו

ונפשו לא חיה

פרחים ופרי לתוצאות עטו

המונף ביד רמה

ילדי רוחו מה נחמדו

בעמק ברכה הגיה אורה

נפשו לשוב רוחו לספרות

וכל חיי נשמתו לתורה

סתרי מעשה בראשית

בכחו גלה וה' שמה


ו) ר' אליעזר בן יהודה ז“ל בעל “הצבי” “האור” “השקפה” ו”המלון":

פ“נ אליעזר בן יהודה מחיה הלשון העברית ומחבר המלון הגדול נפטר בירושלים בשנת הששים וחמש לימי חייו כ”ו כסליו ו' להצהרת בלפור.


ז) ר' שמואל רפאלי ז"ל בעל “מטבעות עתיקות” וכו':

פ“נ נפש עדינה משופרא דירושלים וחקר עתיקות וקדמוניות ר' שמואל בהר”ר משה רפאלי רפאלוביץ ז“ל נלב”ע ז' כסלו תרפ“ד תנצב”ה.


 

צרות החוף וחברת “עזרת נדחים”    🔗

הרי“ד פרומקין, בעל ה”חבצלת“, יחד עם חברו במעשה הצדקה והחסד הר”י הורביץ, שעמדו שניהם בראש הנהלת חברת “עזרת נדחים” דאגו גם לעולים החדשים, שלא יסבלו “צרות החוף”. ויעשו חוזה עם ר' חיים גולדברג בדבר האורחים החדשים הבאים מחוץ לארץ איך להתנהג אתם ומכסת הכסף אשר נקצב כמה יוכל לקבל מהם בעד טרחו ועמלו וההוצאות שיש לו להוציא עליהם.

וזה העתק “כתב החוזה”, שנעשה ביניהם בחודש כסלו תרמ"ה, שיש ללמוד הרבה ממנו על יסורי־העליה בימים ההם: אלה הם האופנים אשר הסכמנו עליהם כלנו החותמים מטה:

א) בעת אשר הים שקט או גם אם הוא סוער מעט, והמלחים עוברים באניותיהם הקטנות דרך מעבר האבנים, לא יכול לקבל מהאורחים יותר מחמשה קאפ. (מטבע רוסי) לכל נפש, בעד נפשו וכל חפציו הבאים עמו בעד האניה הקטנה, ועליו לשלם לבעל האניה שכרה, והמחיר הזה הוא לנפש מי“ג והלאה, ילדים עד ד' שנה פטורים מתשלומין, ומד' עד י”ג יחשבו לחצי נפש.

ב) אם הים סוער עד אשר כל המלחים יאלצו להעביר את האניות הקטנות סביב האבנים אז יוכל ר' חיים הנ"ל לקחת מהאורחים יותר מהסך הנזכר, כסף אשר יוקח מאת הנוצרים הרוססים על ידי הויצע־קאנסול (סגן הקונסול) האדון מאראבוטי, לא יותר פרוטה אחת, ולפי ערך הזה גם הוספה על שכר טרחתו.

ג) על האורחים לשלם להם עוד שנים עשר קאפ' בעד כל נפש (בחשבון הנפשות הנזכר למעלה) שכר נושא סבל הנושא אותם ואת כל חפציהם מאניה הקטנה ליבשה, ואת כל החפצים משם להאכסניה או לבית אוסף החפצים.

ד) אם לא יחפץ האורח כי יפתחו כליו וחפציו בבית המכס, אף כי אין בהם דבר חדש המחויב לשלם מכס בעדו, יוכל ר' חיים לשלם על חשבונו לשומרי המכס חמשה עשר קאפ' מכל פאק (צרור) גדול היותר מפוד, ואם פחות הוא מפוד לא ישולם בעדו כלל;

ה) אם יהיו להאורח חפצים הבאים עמו או יבואו אחריו באניה אחרת בתור פראכט (משא) ויובאו לבית אוצר האגענציע (המכס), יהי חשבון אחר לשכר החפצים ובקורם, והוא: בעד הבאים מהאניה להאגענציע בעד כל פאק עשרים קאפ' ולהנושאי סבל המובילים להאכסניה או בית האוסף, והשומר, עשרים קאפ' סך הכל ארבעים קאפ‘, ואם יאבה כי לא יפתחום שומרי המכס כנ"ל ישולם בעדו עוד ארבעים קאפ’ לכל פאק.

ו) על ר' חיים לשלוח האורחים להאכסניה, ולתת חלק לכל האכסניות אשר לאחינו ביפו, ולא לקפח פרנסת שום אדם, ועליו להשגיח כי לא יקחו מאתם יותר מדי האכסניה, באשר יעשה עמהם הסכמה אחת.

ז) עליו לשלוח את החפצים על גמלים לירושלים, ליד האיש אשר יופקד מאת החברה לקבלם, ולשלוח חשבון המגיע בעד הגמלים כפי המקח אשר ישלמו כל סוחרי יפו, ולו ישולם בעד שכירות הגמלים וטרחו בעד כל פוד משא.

ח) לבד שכר האניה והנושא סבל הנז' בסעיף א' ב' ג' לא יוכל לקבל מהאורח מאומה בעד הובלת החפצים ושארי הדברים כי על חשבוננו הוא, ומאתנו יקבלם בהגבות הכסף אחרי יבאו החפצים אלינו.

ט) עליו לשכור עגלה להאורחים במחיר הקצוב, על האורח לתת לו בשכרו עשרים קאפ' לכל נפש (בחשבון הנפשות הנ"ל).

י) בשכר טרחתו ביתר הדברים יקבל ר' חיים מאתנו (כלומר מהאורחים על ידנו) עשר קאפ' מכל פאק היותר מפוד, ובעד כל פאק מהמשא הבא בבאגאזש חמשה עשר קאפ' מכל פאק.

יא) על ר' חיים לבוא אל החוף ולהעביר את האורחים חפשי דרך החוף ובעגלה ירושלימה ועד אשר יעזרנו ד' לפעול מאת הפחה כי יעברו כל בני ישראל חפשי יוכל לשלם בעד כל פאס (תעודת דרך) רוסיה שני פראנק וחצי אבל כל זה הוא אם להם פאס רוסיה בלי תזכרה, אבל הבאים בפאס או תזכרה טורקית עליהם לשלם אך עשרים קאפ'.

יב) ר' חיים השליש קאמבייאל על הסך חמשים נאפאעלן להיות לקנס כאשר נשית עליו אם יעבור מקוצו של יוד על אחד התנאים האלה.

יג) עליו כל האחריות החפצים מרגע רדתם מהאניה עד אשר ימסרו בידי ציר חברת “עזרת נדחים”.

יד) איש יפקד מאתנו ביפו להשגיח על כל התנאים האלה, וכל חשבון אשר יגיש ר' חיים להאורחים או לנו, יהיה חתום ממנו ומפקדנו וגם האורח יחתם בספר הנדפס אשר מסרנו בידו לראיה כמה כסף נתן לו.

יג) האנשים ההולכים לצפת וטבריה גם הם בסוד התנאים האלו. ועליו לעשות עמהם ככל התחייבותם את אורחי ירושלים, אך מהם (מפני כי רב הטורח מאד) יוכל לקחת בסך הכל רובל אחד לנפש יותר מהמחיר הקצוב פה, וגם זה על פי קבלת חתימה ממנו ומפקדינו, ואם יאמרו אליו על האניה אי אפשי בטובתך, אסור לו לכופם ולקחת מהם מאומה.

יד) אנשים החפצים להשאר ביפו מחויבים לשלם לר' חיים את אשר עליהם, ושכר טרחתו הקצוב פה, ואך עליו להגיש להם חשבון מקוים מאת פקידנו וקבלה חתומה משניהם.

כל הנ“ל נעשה ונגמר בינינו הח”מ, וקבלנו עלינו לאשר ולקיים את כל הדברים האלה ולמלא כל צד וצד חובתו, היינו אנחנו הראשונים לתת לר“ח הנז' תוקף ועוז מצד העדה, ואם ידרש לו גם מהממשלה יר”ה ככל אשר נוכל להשיג ולהדפיס במכתבי העתים ולהפיץ צירקולארין בכל הערים (הוצאות הדפסה והמשלוח מחצה על מחצה) ואני החותם מצד השני לשמור את התנאים להיות אחראי גם לשותפי כי לא יפול מכל הכתוב בזה צרור ארצה, ולאות אמת באנו על החתום כ“ט בכסלו התרמ”ה פה עיר הקודש ירושלים תובב"א.

על החתום באו מנהלי חברת עזרת נדחים מצד אחד, ור' חיים גולדבערג מצד השני.


 

רבי עזריאל זליג הויזדורף ז"ל3    🔗

לזכרון יום פטירתו כהיום: כ"ה סיון.

הוא היה עסקן צבורי בחסד עליון!

עסקן מיוחד במינו, עסקן חרוץ אי נלאה לטובת הכלל והפרט, חבר פעיל במוסדות הצבורים הצדקה והחסד. הרבה כחות השקיע ביסוד “בית היתומים דיסקין” בירושלם; בהנהלת בית החולים הצבורי “בקור חולים הוספיטל” ובעוד מוסדות ומפעלים צבורים. הוא היה הגבור, גבור הרוח, שלחם תמיד עם המשלחת ויוכל לה. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט' פרק המסיון בירושלם.


1מגנזי חוברת ז  עזריאל זליג הויזדורף (2).jpg

הוא הוא שעמד תמיד לימינו של הכהן הגדול, רב הפעלים והחסד ד“ר אלברט כהן בעצה ותושיה ביסוד בתי החסד והחנוך בירושלם מטעם שרי בית רוטהשילד בפריז ויהי מן “השלשה” שנמסרה להם ההנהלה וההשגחה, הוא, ואתו עמו: ד”ר נימן, ומר אלטאראס, יליד איטליה, סוחר נכבד ועסקן. – ממכתביו של ד“ר אלברט כהן אליו רואים אנו עד כמה התחשב אתו ועם פעולותיו הנשגבות, וכל שרי בית רוטשילד כבדוהו והוקירוהו והתחשבו אתו ועם דבריו. הראשון ממשפחת “בית רוטשילד” שבא לאה”ק בש' תרי“ג היה הברון גוסטף די רוטהשילד. הוא בא אז במלאכות מר אביו ר' יעקב רוטהשילד מפריז. לתכלית הקמת בתי החסד והחנוך בירושלם, ובבאו הזמין אליו את הר”ז הויזדורף להודע על ידו ע“ד המצב הנוכח ותקותו לעתיד. דבריו והצעותיו נתקבלו על לבו והתחשב בהם, ויבקש ממנו לכתוב לו הכל בשתי עתקות. – כפי שהגיד אח”כ ד"ר אלברט כהן למר הויזדורף נמסרה עתקת אחת לאמו הברונית בתיה רוטהשילד.

מענין מה שבנו הרב ר' חיים הויזדורף נ“י מספר לנו בזכרונותיו למר אביו ז”ל: כאשר ראו בני לויתו של הברון (הוא בא בלוית גדולי היחס, ראשי צבא מדינת צרפת) איך משים הוא אל לבו לעניני היהודים באה"ק, ומצטער הנהו על שפלותם ועניותם, אמר לו אחד מהם בדרך צחוק: “הלא אביך עשיר גדול הוא, בקש ממנו ויקנה את ארץ ישראל בעד היהודים”. ויענה הברון גם הוא במילי דבדיחותא: “למה לנו לקנות את הארץ הלא מתחלתה נתונה היא לנו במתנה”.

הר"ז הויזדורף היה חשוב בעיני שרי הקונסולים האויסטרי והפרוסי, שנים רבות נשא משרת־כבוד בקונסוליה האוסטרית, ויהי המליץ והשתדלן גם יחד, איש הבינים בין ראשי העדות והקונסולים.

וכר נרחב היה לפניו להטיב עם אחיו בשעת דחקם ולחצם, ולהצילם מכל רע, – עמד תמיד על עשוקים בלא משפט ויתבע עלבונם.

באותה התקופה, לפני כששים שנה, קרו מקרים תכופים של עלילות ובלבולים לרבים וליחידים, ביחוד אלה מאחינו פליטי רוסיה ופולין שלא היתה להם חסות של ממשלת חוץ, כמעט היו בכל רע. והר“ז הויזדורף, העסק והשתדלן השתדל תמיד בעדם בבתי הקונסולים, שהיה להם הכח וההשפעה על הממשלה המקומית, ויהי להם לגואל ומלאך מושיע. בתור הכרת תודה על עבודתו בהקונסוליה בלי שום קבלת פרס (הר"ז הויזדורף לא ידע, ולא היה חפץ לדעת, משכר עבודה ותגמולה) נשלחה לו תלבושת רשמית מרוקמה בחוטי זהב לאות כבוד ויקר, גם אותות כבוד מלכים היו טמונים בביתו, והוא לא השתמש ולא התהדר בהם כי אם פעם, לבקשת ידידיו, הצטלם בנסעו לחו”ל על דבר שכונת “בתי מחסה” שהוקמה על ידו והשתדלותו על מרום הר ציון בירושלם, שכונה – שאין כמוה בגדלה וביפיה. ומאז קבל עליו התפקיד הגדול הזה התפטר מכל עבודותיו הרשמיות והבלתי רשמיות, ויתמסר בכל כחו ומוחו, ובכל רגשי נפשו אל הקמת השכונה היפה הזאת, וזו היא גולת הכותרת לכל פעולותיו היקרות.

השכונה היפה הזאת עומדת על מגרש גדול ויפה על הר ציון, על יד החומה הדרומית המזרחית, נשקפה אל הר הבית; המראה היפה מחלונות מגיע על הרי מואב. יותר ממאה בתים נמצאים בה, בית כנסת גדול, בית הכנסת אורחים וכו'.

עפ"י השתדלותו באה השכונה הזאת תחת חסות ממשלת אוסטריה, בימים ההם היה הדבר נחוץ, – והגנרל קונסול, הגרף פצימאני, הקונסול הראשון לממשלת אוסטריה בירושלם, קבל עליו בחפץ לב להגן ולהשגיח עליה. וממנו ראו וכן עשו יתר הצירים להגן על זכות ורכוש נתיניהם, –

בהיותו בברלין בשנת תרי"ט, השיג רשיון מאת ממשלת פרייסן לטובת “בנין בתי מחסה לעניים והכנסת אורחים על מכון הר ציון בירושלם” וזו העתקתה:


"אל האדון הבנקיר אהרן הירש היימאן, פה ברלין. האדון המינסטר המופקד על עניני המדינה פנימה, אחרי קראו את מכתב המליצה משר העיר, הסכים לתת לו הרשיון לקבל נדבות מאחיו היהודים יושבי העיר להיות לכסף מוצא לבנין בתי מחסה לעניי ישראל והכנסת אורחים על הר ציון בירושלם וכו'.

ברלין, 8 מרץ 59. קע"נ פאליציי פרעזידיום

הפרופיסור לחכמת המדעים בעיר ברלין ה' פטרמן (מי שהיה גנרל־קונסול לממשלת גרמניה בירושלם) כותב באחד ממכתביו, מיום 11 אקטובר 1858:

חיש אחרי בואי לירושלם נודעתי אל ה' הויזדארף, ובמשך שני הירחים אשר התעכבתי שם הראה לי אותותיו אותות אהבה וטובה למכביר, והרגשת תודה לו תאלצני לדבר טוב עליו ועל המטרה הנכבדה אשר הציב לו בנסיעתו זאת לארצות איירופא. רוב אחיו בני עמו הבאים לגור בירושלים חסרי כל המה ודורשים עזרה בצר להם מאוד. זה כמה אשר חסר חסרו להם בתי מחסה לעניי העם ולהכנסת האורחים הבאים מארץ רחוקה לחונן עפר שממות עיר קדשם ובהיות המקום אשר נקנה על ציון דרוש מאד לתכלית הנזכר כעדות אנשי אמונים הדרים בירושלים אשר ראוהו בעיניהם והתבוננו על טובו ויפיו, ע"כ בכל לבי הנני מברך את הויזדארף על חפץ לבבו להוציא לאור הדבר הגדול הזה לטובת אחיו המרודים. ואני תפלה שימלא ד' כל חפצו לעורר לבות אחיו אשר ידם משגת לתמכו ולעזרו בכל יכלתם.

מטבעו היה איש טוב, בעל לב טוב, תורני, מופלא בתורה, ואיש מדעי, (הרב הגאון הר“ש סופר ז”ל כתב עליו בשנת תר"ו: הבחור המופלג השלם ירא ה' מרבים, משלשלת היוחסין, בן גדולים וטובים) על שולחנו היו סמוכים תמיד עניים בני תורה, עולים חדשים ומחוסרי עבודה. לא פעם הסיר הבגדים מבניו והלבישם ליתומים גלמודים, באמרו: לכם ישנו “אב” שידאג בעדכם –.

לפני כשמונים שנה, בשנת תר“ז, בא מארץ מולדתו גרמניה, ירושלימה, משאת נפשו מנעוריו, נסיעתו מטריעסט נמשכה שני חדשים, וכמה סבל היהודי היחידי הזה בנסיעתו זו! זהו מה שהיה מספר לנו: סער גדול היה בים והאניה חשבה להשבר, ויגש אליו רב החובל וישאל ממנו להתפלל אל ה', והפציר בו עוד כי יתקע בשופר כאשר עשה פעם אחת הנוסע הקדוש (וזה היה ר' ברוך סופר). במקרה היה נמצא אצלו “שופר” שמסר לו ה”ר זלמן צורף בטריעסט להוליכו ירושלימה, ויתקע בשופר, והים נח מזעפו. –

בירושלם מצא אז את הנכבדים מארץ מולדתו: הרב ר' יוסף שורץ, ר' יוחנן צבי שלנק ור' משה זכס, שקרבוהו ונתנו לו מהלכים בין יקירי ירושלים וחשוביה.

השאיר אחריו דור ישרים יבורך רבנים, חכמים וסופרים, רוקחים וסוחרים נכבדים, חובבים ופועלים לישוב הארץ.

ביום כ“ה סיון התר”ה נפטר האיש היקר הזה בעוני ובחוסר כל, ולא השאיר אחריו כלום, כי אם שם טוב וזכרון נצח בחומת ציון וירושלים.

מנוחתו כבוד על מרום הר ציון.

וזה נוסח מצבתו:

פ“נ הר”ר עזריאל זעליג ב“ר משה הויזדארף מייסד הראשון ושד”ר מבנין בתי מחסה לעניים על הר ציון בשנת תרי“ח, ז”ל. נלב“ע בן פ”ב שנה ביום שב“ק כ”ח סיון תרס“ה תנצב”ה.


מגנזי חוברת ז  2 משה מונטיפיורי (2).jpg

השר משה מוניטיפיורי ז"ל ראשון לציון וירושלם


מגנזי חוברת ז 3 רוטשילד (2).jpg

האלוף ביהודה אבי המושבות בארץ ישראל ר' בנימין בן יעקב בארון אדמונד די רוטהשליד נ"י


 

מכתבי ר' משה מונטיפיורי ז"ל    🔗

[א]    🔗

בע“ה פה ק”ק לונדון יום ה' ב“ך תשרי התרל”ה לברי"ע.

שלום וברכה על ראש הרב הגאון הגדול בתורה בחכמה וביראה

מו“ה מאיר אויערבאך נ”י, בעה“ק ירושלם תובב”א.

אחדש“ו יקבל רצוף תוך מכתבי זה על פי שני שטרות חמש ושלשים לירא סטערלינג 35 £ אשר הגיעני עם האגרות הלוטות מאת הרב המאה”ג מו“ה משה לאנדסבערג היושב בק”ק פוזנא בבקשה להריק התרומה הנ“ל לידו ע”י כאשר תגיענה השורות האלה לפניו יהי נא חסדו למהר להודיעני דבר, גם לשלוח לי ספר קבלה למען אוכל למסור אותו ליד המתנדב הבוחר בציון ימהר ויחיש לרחם על שארית נחלתו.

כאות נפש מוקירו המעתיר בעד טוב עמו

משה מונטיפיורי


[ב]    🔗

ב“עה פה ק”ק לונדון יום ב' פ' ויקהל פקודי התרל“ז לברי”ע.

שלום וברכה על ראש החכם השלם בתורה בחכמה וביראה מו“ה דוד ב"ר שמעון אב”ד דק“ק מערביים בעה”ק ירושלם תוב“ב נ”י ויזרח עב"י

אחדש“ו הנה אנכי מבקש ממעכ”ה לקבל רצוף תוך מכתבי זה שלש לירא סטרלינג 3 £ לטובת בית הספר של תלמוד תורה דק“ק מערביים הש”י בימי חג הפסח הבע“ל והי' כאשר תגיענה השורות האלה לפניו יהי נא חסדו להודיעני דבר להיות לי לעדה כי בא הכסף הנ”ל בטח לחומותיו והבוחר בציון ימהר ויחיש לרחם על שארית נחלתו ונזכה כלנו לעלות ציון בשלש פעמי רגלנו.

כאות נפש המעתיר בעד טוב עמו

משה מונטיפיורי


[ג]    🔗

בע“ה פה ראמסנט יום ג' ג”ל עיני ואביטה בימי העמר התרמ“ג לברי”ע.

יצו ה' את הברכה על ראש האשה הצנועה מ' רחל בלויא אלמנת הרב מו“ה מיכאל הירש בלויא זצ”ל בעה“ק ירושלם תוב”ב.

למלאת בקשתה אשר העריכו לפני ביום ג' פרשת יתרו תקבל רצוף תוך מכתבי זה שטר של כסף ארבע לירא סטערלינג 4 £ אשר הרימותי לה לצרכי נישואי בנה. ששון ושמחה ישיגו אותה ואת ביתה ותזכה לשמוע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול מצהלות חתנים במהרה בימינו ומבקש אנכי ממנה להודיעני דבר להיות לי לעדה כי בא הכסף הנ"ל בטח לחומותי'

כאות נפש המעתיר בעד טוב עמו.

משה מונטיפיורי


 

כתב שליחות מ“בית אל” משנת תר"ה    🔗

בינ“ו עמ”י עש"ו.

מודים אנחנו הבאים על החתום חו“ר ומשגיחי וגזברי מקום מקדשינו קהל קדוש בית־אל יכב”ץ הוגשו“ה יו”ד אמו“ץ שבכח המסור בידינו מכוללות הקה”ק הנז' אנו מקנים ארבע אמות קרקע מאחוזת כוללות עיה“ק למעלת האור כי טוב נחמד למראה וטוב פרי מפירות הארץ החכם השלם והכולל מכאל באדהב נר”ו בהקנאה גשו“ק ואגבן אנו ממנים אותו מורשה ושליח מצוה לכתת רגליו וללכת בשליחות מצוה לכל ערי מערב החיצון יע”א אינהו ואפרווריהו ודישרן סמיכין עליהו, כרך גדול וקטן כפרים ועירות גדולות וכל הסמוך לו בכלל ובפרט ולחפש ולפשפש ולאסוף לגבות כל כסף הקדשים אשר יקדישו בני ישראל נדבה לה' לשם הקה“ק הנז' הקדשות וקופות בית־אל נדרים ונדבות עזבונות ופקדונות מקרקעי ומטלטלי בין לשם ישיבת חצות ובין לשם מעלת הת”ח יחידי היש' העומדים בביתה בין לצורך אמ“ת הבנין בית־אל בין לצורך העמדת וחיזוק בדק הבית ותיקוני הקה”ק שמן למאור כלי כסף רמונים ופרוכיות כיד ה' לטובה עליהם הן בפרט בהסכמה עלינו להשלים תיקון לימודיה בלילות שבכל הלילות מתח' הלילה עד חצות כעת הנם יושבים חמשה ת“ח מחדדין זה את זה בהלכה תלמוד גדול ועדין לא השלימו לעשרה כי אפס כסף וע”ז נראה בעינינו להשלימם לעשרה זה יתנו גרוש אחד בעד נפש ובכן כל בי עשרה שכינתא שר“א וחפץ ה' בידו יצליח כי”ר והכל יותן ויומסר ביד האי שד“ר ושום אינש לא ימחא בידיה כלל ומו”מ. שמנו את מע' השד“ר הנז' כידינו ופיו כפינו וכחו ככחינו והעמדתו לדין כהעמדתינו ודבורו כדבורינו וחתימתו כחתימותינו וקבלתו כקבלתינו וברכתו כברכתינו והרשאתו שירשה את אחרים במקום שלא יוכל השד”ר לילך מאחד עד מאה כהרשאתינו ופשרתו כפשרתינו ומחילתו כמחילתינו ומכירתו כמכירתנו באופן שכל מה שיעשה מע' השד“ר הנז' בין על ידו בין ע”י דעתו הכל עשוי ורצוי ומתוקן ומקובל עלינו כאלו נעשה ונגמר מידינו מבלי שנוכל לומר לו לתקוני שדרנוך ולא לעוותי אלא כך אנו אומרים למע' השד“ר הנז' זיל דין זכי וסב לעצמך והנפק לגרמך ולחולקך וכל מאי דמקעני לך מן דינא על כ”ו קה“ק ליהדר והכל נעשה ונגמר מידינו הח”מ ברצון נפשינו באופן המועיל ומספיק לפו“ד וכתחז”ל ובקגו“ש במדל”ב שקנו אחרים מידינו ע“כ הנז”ל דלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח וכו' כחו”ח וכו' ולא יבוטל ולא יפוסל וכו' וע“ד אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירושת“ו אדר ראשון ש' התר”ה ליצירה והכל שריר ובריר וקים.

חיים אברהם גאגין ס“ט   הצעיר שמואל יהודה ארוואץ ס”ט   יהודה בכר אברהם דא גושפנקא דשדר מלכא יר“ה לשמי   דניאל אלקלעי ס”ט   שלמה הכהן ס“ט   תולעת יעקב פ’ינצי ס”ט   הצעיר רפאל ידידיה אבואלפיה ס“ט   הצעיר שמואל בכר דוד דידיע מאג’אר ס”ט


 

פסק בית־דין משנת תרי"ט    🔗

להיות שפעיה“ק ירו”ש תו“ב יש מקום אחד בשוק הנקרא ביזא”ר שמוכרין בו חטים ושעורים וכיוצא והוא לרוח צפון ולמעלה ממנו יש חצר של פליל אחד קבור בתוך חנות אחת ולנגדו יש כמה חנויות ומכללם יש חנות אחת ידועה להגוי סיד מחמוד שראף ומזה זמן היה שהגוי הנז' חלק את החנות הנז' לשתים בהפסק לוחות והאחת היה עושה מלאכתו הגוי הנז“ל שהיה צובע בה בגדים וכיוצא, והשנית נתברר לנא ב”ד דחת“ל בברור גו”ש בעדות גו“ש כתחז”ל שלקח החנות הנז' מאת הגוי הנז' הנו“מ הר' יעקב אל איאג המכו' בכור קאסאביט נ”ע מזה זמן רב, נפרע השכירות להגוי הנז' וכתב הטיסקירי על שמו וכיון להחזיק הוא בחנות הנז' וישב בה עושה מלאכתו מלאכת הטיניג’יליק עד יום מותו לב“ע וחלי”ש. והן כהיום נשארת אלמנתו היא האשה מ' רבקה ת“ם והיא לקחה החנות הנז' בשכירות על ידי חתנה הר' משה טבת כו' שעוסק במלאכה הנז', ובכן זאת מאתנו אנן ב”ד דחת“ל לעדה מהימנא, ביד האשה מ' רבקה ת”ם הנז' אלמ' הר' בכור קאסאביט נ“ע הנז' היות אמו”ץ שמה“מ נתנהו לה ולב”ך כה ורשו“ת ויכולת מספיק לגבות בכח ב”ד יפה מאת כל איש ישראל אשר יקח החנות הנז' בשכירות מאת הגוי בעל המולקי, דמי חזקה הראויה לה עפ“י התקנות והסכמות מיוסדות מאת רבני גאוני ארץ לקדושם אשר בארץ המה זיע”א כל עוד שלא יצא מערער שקדמה חזקתו עפ“י הדין, וכל המערער על דברינו אלה עברינה יתקרי, ומקבל ימע”ט גם אין רוח חנ“ה ושמ”ר.

ועד“א ח”ש פעיה“ק ירו”ש בש“א לחו' שבט התרי”ט וקים.

הצעיר חיים דוד חזן ס“ט   יעקב שאול אלישר ס”ט   הצעיר יעקב הלוי ס"ט


 

חצר הכולל ביפו    🔗

בהי"ת.

להיות כי מעלת הגביר המרומם רודף צדקה וחסד שר בשרים כמוהר“ר סי יעקב הלוי מנשה הי”ו קנה חצר אחד פעה“ק יפו ת”ו מכיסו וממונו והקדיש אותו הקדש קיים לפעה“ק יפו ת”ו לתשב“ר לתלמוד תורה ואיסקול”א בתנאי גו“ש כתנאי בני גוב”ר ששכירות של זה החצר מה שיעלה מדי שב“ש יתחלק לשלשה חלקים דהיינו השני שלישים הם הקדש לתלמוד תורה בתנאי שאם יצטרך איזה בנין לזה החצר יהיה כמה שיהיה יוציאו אותו התלמוד תורה מכיסם בכדי שלעולם יהיה קיים זה החצר וצדקתו עומדת לעד. והשליש השלישי ג”כ יתחלק לשנים דהיינו החצי של זה השליש יתחלק להלומדים ס' התהלים בכל משמרת החדש וגם ביום פטירת המנוח מר אביו הג' דוד הלוי זלה“ה ושיהיה הלימוד דוקא בבית ההקדש הנז”ל לעילוי נשמת המנוח מר אביו הנז“ל והחצי האחר יושלח מדי שנה בשנה לעה”ק צפת את“ל והנה ברך לקחנו יהי אלקיו עמו ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח והקב”ה יגדלהו וינשאהו רם ונשא על כל השרים הוא ובניו וגם חתנים מן המנין יחיו הו“ד בשנים דשנים ורעננים והו”ד ידם בצלחת כי יכולה היא שתגן אלף המגן ושכרו כפול מן השמים, הנה כי כן מודים אנחנו הח“מ מנהיגי ומנהלי דפעה”ק יפו ת“ו כי בכח המסור בידינו מכוללות עה”ק יפו ת“ו מו”מ מחוייבים אנחנו ומחייבים ג“כ להבאים אחרינו לקיים אלו התנאים הנז”ל ולשלוח מדי שנה בשנה זה חצי השליש של השכי' של זה החצר לעה“ק צפת את”ל ועד“א וצדק ח”ש פעה“ק יפו ת”ו בש“א לח' סיון ש' גדול עד שמים חסדך ועד שחקים והשו”ב וקיים.

הצעיר יאודה הלוי ס"ט


וזה מה שהתפרסם אז בהחבצלת תרל"א:

יפו. לישרים נאוה תהלה. הגביר הנכבד היקר סי' מנשה הלוי נ“י מנא אמון הביא אל הקו' לעיר יפו תרומת כספו בשלחו נדבת לבבו הט' למען קנות חצר לשם ת”ת תשב“ר ולשם בית הספר אשר הוקם מחברת כל ישראל חברים. וגדול כבוד הבית הוה במורים נכבדים ותלמידים מקשיבים גם הפראפעסאר של בית הספר הוא נכבד ומהולל רך בשנים דעתו רחבה יודע ספר כמו”ה, משה קורייאט נ"י והודות לה' כי הוא מתנהג עם תלמידיו כשורה, מדריכם בטעם ודעת. ה' יגמור לטובה.


מגנזי חוברת ז 4 אברהם אביכזיר (2).jpg

הרב הגאון, נר מערבי, צדיק חסיד ותמים כמוה“ר אברהם אביכזיר הי”ו ראש הרבנים באלכסנדריה של מצרים כעת ישיבתו רוממה בעיר הק' ירושלים.


 

מלואים: לפרק “מערת חגי זכריה ומלאכי” (חוברת ד)    🔗

ע“א הפרק הזה העיר אותנו הרב הגדול רבי נסים אלישר הי”ו בנו של הגאון הראש“ל “ישא ברכה” זצ”ל, בדברים הבאים לקמן:

“דבר־ענין המערה היה בזמן הרה”ג כמוהרר“מ פניזיל זצ”ל. וידוע שהוא היה חכם באשי וראש“ל רק בשם. כי היה זקן מופלג ע”ה. והכל היה מוטל על עט“ר א”א הגאון ישא ברכה זצ“ל. וכאשר נשמע כי הרוסים קנו השדה והמערה מאת הפלחים נתאספו כל הרבנים ספרדים ואשכנזים בבית הרה”ג פניזיל ז“ל והסכימו כולם כי עט”ר מר אבי ז“ל ישתדל הוא בעצמו בענין זה כי ידוע היה לכל כי גדולי פקידי הממשלה וגם הפחה היו מכבדים אותו באהבה, וקבל עליו בשמחה ותיכף ומיד הלך הוא בעצמו אל הפחה והוא שלח וקרא את הקאצי' השופט של המחכמה. וצוה עליו לעזר בענין זה להוציא משפט על הדת כי אי אפשר להמכר המקום כי שייך ליהודים. וביום השני הלך הוא עם ר' ישראל דוב פרומקין ז”ל להמחכמה וערכו משפט נגד הפלחים על ענין זה והיו הולכים יחד כל יום ממש להמחכמה על ענין זה וכאשר ראה בא כח הרוסים כי יצליח הרב לבטל המכירה, בא הא' חלבי בא כח הרוסים אל הא' חיים ואלירו ז“ל ושלח אחרי במשרד שלו ואמר לו: אביך הוא יגע לריק בענין המערה כי אפי' יוצא מהקאצי' אלף משפטים לבטל המכר אנחנו באמצעות ממשלת רוסיא נביא מאמר המלך למסור לנו השדה וגם המערה. אך הדבר אינו כדאי אנחנו הסכמנו לתת לכם חמש מאות לירה שיקח אותם אביך ולא ידע בזה שום אחד כ”א אנחנו שלשתינו ואין מבקשים מאביך כ“א שהוא ימשיך את עצמו ולא יבא הוא אל המחכמה עוד, אפי' ישלח החכם באשי מאה אנשים אחרים אין אנחנו דואגים כי אנחנו נקבל מאת הקצי' רשיון על הקניה רק שאביך לא יהיה באמצע, השבתי לו אני איני חושב שמ”א יקבל שוחד ח“ו אבל מוכרח להגיד לו אפשר ימצא דרך אחרת, בלילה עליתי להרב מ”א ז“ל וספרתי לו הדברים, אמ”ל טוב עשית שאמרת לו כן ולא היה צריך שתבטיח לדבר עמי ע“ז אך למחר אני מוכרח לאסוף את כל הרבנים ולספר להם הדבר אפשר יסכימו לקבל הכסף לקנות מקום אחר מקודש כי ס”ס האמת הרוסים יקחו המקום בכח ממשלת רוסיא. וכן עשה, אסף כל הרבנים ספרדים ואשכנזים וספר להם הדבר וכלם הסכימו כאחד שלא לקבל אפי' אם יתן עשר ידות וה' הטוב בעיניו יעשה. וכאשר השבתי כן אל הא' חלבי נתמלא רוגז ואמר בקרוב תשמעו כי בא מאמר המלך ע“ז וכל יגיעכם והוצאות שלכם ילכו לאבדון וכן היה בעוה”ר".

“וגם מה שכתב כי המגרש “אהל משה” נקנה ע”י ר' יואל משה סלמן ור' יוסף ריבלין ז“ל וכו' אינו נכון כי הכל נקנה ע”י עט“ר מ”א ז“ל והא' משה ואלירו אחיו של הא' חיים ואלירו ז”ל והם נתנו החצי להאשכנזים למזכרת משה וזה ידוע לכל אנשי ירושת"ו.

“המגרש של “שערי חסד” – אני והא' ענתבי ז”ל קנינו הקרקע מהגוים ומכרנו אותה להגבאים האשכנזים המוזכרים בפנקס, אך ר' יואל משה לא היה באותה קניה, ועדין המגרשים הפנוים בשכונה הנז' הם רשומים בשמינו בפנקסי הממשלה".

יתר הזכרונות – בחוברות הבאות.


 

מתוך מכתב פרטי    🔗

מידידנו הסופר־החובב והעסקן הצבורי מר משה דוד שוב הי"ו.

…. והנני בזה להעיר אותך בדבר אחד שנזכר בספרך (מגנזי ירושלם חוברת ה') ע“א הר' שמואל שולמן ז”ל בדבר הפירמן שקבל. אנכי בבואי לא“י בשנת תרמ”ב עברתי דרך קושטא ובידי מכתב מכמה חברות חו“צ ברומניה בבקשה מהשולטן בשם ארבע מאות משפחות שיתן לנו אדמה מאדמת הג’פטליק להתישב עליה, פניתי להחכם בשי הרר' משה הלוי שהוא ימילץ בעדי אצל השולטן. החכם בשי קרא לשם זה אספה בביתו מנכבדי וראשי העיר קושטא, ביניהם השר אליאס פשה רופא השולטן, ואנכי הרצאתי לפניהם את בקשתי. אז פנה אלי השר אליאס פשה בדברים האלה: אדוני קל מאד לנו להשיג בעדכם אדמה מאדמת השולטן, כמו שלפני זמן קצר השיג על ידינו הר' שמואל שולמן מצפת “פירמן” על אדמה סביב ליריחו. אבל צריך לדעת כי אדמת הג’יפטליק בלתי מיושבת, איננה סביב הערים שאחינו ב”י יושבים בהם, אלא היא רחוקה מהישוב וקשה יהיה לכם אנשים חדשים להתישב עליה, כמו שגם להר' שולמן לא עלה בידו למצוא את האנשים אפילו מילידי הארץ להושיב עליה. ואני מיעץ לכם, שיותר טוב לכם שתקנו האדמה שמחירה עכשיו לא יקר, ואנחנו נפעול בעדכם לפטר אתכם מהמעשר של הממשלה שזה יעלה לכם יותר מאשר מחיר האדמה, וגם תוכלו לקנות במקום שתמצאו לטוב בשבילכם. אנכי מצאתי כי הדברים של הפשה הם נכונים ועזבתי את ההשתדלות בקושטא, ובבואו לצפת מצאתי את הק' שמואל שולמן והוא אישר לי את דברי הפשה הנ"ל. הדברים נזכרים בזכרונותי באריכות… –

עם הר' שמואל שולמן עבדתי אח"כ ביחד עמו ויסדנו את החברה “חסד ואמת” מאגודת בעלי מלאכה בגליל העליון – שאני שלוח לך רצוף בזה את ספר התקנות אולי תמצא בו תועלת בשביל ספרך מגנזי ירושלם4

מ. דוד שוב


 

זקן־הזקנים בירושלם    🔗

כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן

זקן־אהרן שירד על פי מדותיו


מגנזי חוברת ז 5 זקן הזקנים ראפאפארט (2).jpg

נולד בסלונים בש' תקס“ב לאחת המשפחות המיוחסות בישראל; חטר מגזע הגאונים בעל תוי”ט ומהר“מ פאדבה, שנים רבות היה מ”מ באישישוק ומשם נקרא לשבת על כסא הרבנות בוילקומיר. נאה דורש ונאה מחבר: “עיני יצחק” (ווילנא תרל"ח), “כתר תורה” “מנחת אהרן” (ווילנא תרמ"א) “מעשי השם” (ירושלם תרנ"ב) זכות הרבים ( תרנ"ד) כליל תפארת (תרנ"ה). “זקן אהרן” (תרנ"ו), ועוד ספרים שונים, בשנת תרמ“ב עלה ירושלימה וישאיר את כסאו לבנו הרב ר' זאב נ”י עד הסתלקותו היה בריא ושלם בגופו ובכל חושיו, קרא וכתב בלי משקפים, ושיחתו היתה תמיד ערבה ונעימה.

נלב“ע בירושלם י”ד אלול תרס"ד, ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם.


 

תעודת־חכמים בזמן המלחמה העולמית.    🔗

הכל הולך ונשכח, הולך ונאבד ואין זכרון לראשונים וגם לאחרונים.

גם התעודות ההיסתוריות מזמן האחרון, משנות המלחמה, כבר עוד קשה להשיגן, ובבואי לשאל מאחד המזכירים שלנו על תעודה כזאת “תעודת החכמים”5 ותהי תשובתו, התשובה הידועה: “מי זוכר דבר מזמן המלחמה? הכל הלך ונאבד”! –

ולפי שתעודה כזאת “תעודת היסתורית” היא, ויש לה ערך וחשיבות לההיסתוריה הירושלמית, יגעתי ומצאתי תעודה כזאת, כתובה וחתומה בעברית עם הבולים הרשמים, וזו העתקתה:

מגנזי חוברת ז 6 תעודה היסתורית (2).jpg

 

כוס רביעי6    🔗

לונדון, יום ה' ט“ז לחדש רחמים התרל”ב לברי"ע.

שלום וישע רב לכבוד המשורר המפורסם נעים זמירות ישראל כ“ה ה' וויינטרויב חזן ראשון דבהכ”נ הגדולה בק“ק קעניגסבערג יע”א נ“י ויזרח עב”י.

אחד"ש, כן הגיעה לידי מחברתו היקרה “שירי בית ה'” אשר שר לכבוד אלקינו ומאד עלז לבי בשמעי את קול מזמרי זמר ומטיבי נגן נגינותיי כה יתן ה' וכה יוסיף לשיר שירות ותשבחות במקהלות בני ישראל בקול רנה ותודה ולאזרו חיל להתפלל בעד אחינו עד זקנה ושיבה ויעשו כלם אגדה לעשות רצון אלקי אבותינו בלבב שלם – ויקבל בזה “כוס של קדוש” להיות לו למנחת זכרון ממני; והי' כי יבא לקדש על היין בשבתות וימים טובים יזכרני באהבה לברכני, וגם אנכי זכר אזכור את הימים ימי אהבה ורצון אשר ישבתי בקרב אחינו בקהל עדתו אחרי שובי מעיר פעטערסבורג ואת מזמורי שבת אשר שר לפני עם בלהקת משורריו היקרים.

יפקדהו ה' בפקודת ישועה ורחמים בר“ה הבע”ל ונזכה כלנו להיות לתפארת ציון עיר קדשנו במהרה בימינו כעתרת מוקירו.

משה מונטיפורי


 

מכתב לתושבי ירושלם ועריה.    🔗

ישראל דוב פרומקין

מדפיס ומו“ל תל החבצלת בעה”ק ירושלם תובב"א

כ“ב כסליו תרל”ז,

אדון נכבד!

החברה הרוממה “אגודת אחים” בלאנדאן, בחפצה להיטיב מצב השכלת צעירי עמנו בערי הקדם, ולתמוך בידי כל דבר הנוגע להענין הנשגב הזה, הואילה לפקוד עלי לתת על חשבונה מספר עלים ממ"ע החבצלת, לאלה מתושבי ירושלם ועריה, אשר יבינו את הכתוב בו, ונפשם נכספה אליו, ואך אין ידם משגת לשלם בעדו.

כי על כן בשמחת לבב אגיש לו היום את הגליון 10 מהחבצלת, ובישע ה' יקבלו מהיום והלאה על הסדר.

הנני מוקירו ומכבדו ישראל דוב בער פרומקי.


 

לחג יובל שנות עבודתו בירושלם של ר' יהושע הלוי ברמן נ"י    🔗

אחד מזקני הישוב הישן מירושלים; אחד האישים הכי פעילים על שדה התעשיה והמסחר בארצנו. (רשימה קצרה מתולדותיו ופעולותיו בארץ)


מגנזי חוברת ז 7 יהושע הלוי ברמן (2).jpg

ר' יהושע ברמן הלוי – בעל המאפיה הגדולה בירושלים – נולד בעיר רסין (פ. קובנה) ביום ט' לחודש אלול שנת תרכ“א להוריו הנכבדים הר”ר טודרוס הלוי, מופלג בתורה ויראת ה', איש אמונים בעל מדות תרומיות, ומרת קרישא בת הר"ר יעקב הגבאי מעיר קראז, אשת חיל גומלת־חסד, בעלת מסחר וחריצות מופתית.

רעיון חבת ציון פעם בלבם לא“י, ובשנת תרל”ו בהיותו כבן חמש־עשרה שנה עלה עם הוריו וב“ב לעיה”ק משאת נפשם ורוחם. אביו קיים “אתהלך לפני ה' בארצות החיים בירושלים”. נודע היה לכל הבאים לבית המדרש הישן בחורבת ר' יהודה החסיד כתלמיד חכם הגה בתורת ה' יומם ולילה וקיים תמיד המצות התלויות בארץ בתרומ“ע ומתנות־כהונה. ונפטר בשנת תרמ”ז כ"ט תמוז בירושלים.

אמו של רבי יהושע בבואה לירושלם פתחה חנות קטנה ברחוב היהודים על יד החורבה. בעלת נפש עדינה וחנינה.

ועל גורלו של בנם הבכור יהושע נפל להיות הנושא והנותן בכל עניני החנות. מתוך חוסר נסיון במסחר בכלל מסבות שנותיו הצעירות ומהלך מסחר ירושלם בזמן ההוא בפרט לא ראה הצלחה בעבודתו, ומעט הכסף שהמשפחה הביאה לארץ, שעלה כשני אלפים רו"כ, הלך ואזל לאט לאט. – בכדי להציל את המצב החמרי של המשפחה השקיע הבחור יהושע את שריד הפלטה בעסק “אפית הלחם” שגם בזה היתה מתעסקת אמו בזעיר אנפין – ולזה הקדיש את כל כחו זמנו ומרצו הגדול: יום ולילה עבד בלי ליאות וה' הצליחו וראה ברכה בעמלו.

כעבור חמש שנים ראה יהושע הצעיר את חוג פעולתו ברחוב היהודים אז מוגבל מאוד ועזב את העיר העתיקה והעיז לצאת עם עבודתו לרחוב יפו – ויהיה היהודי הראשון מיושבי ירושלם בפתיחת חנות מחוצה לה של חומת העיר – היא היא “חנות ברמן” עד היום הזה. לציין שהחנויות האלו נבנו בערך בשנת תרמ“א תרמ”ב רובן עוד היו אז סגורות מאין בעלים. כל הסביבה משער יפו עד נחלת שבעה היתה כמדבר שממה וריקה מאין יושב. –

בשנת תרמ"ג בהיות מצבו החמרי יותר איתן נשא בירושלם אחת הבנות המצוינות ממשפחה מיוחסת בישראל משפחת “השכל” מבאלקובישק והיא היא “שרה” אשתו שראה עמה חיים ודור ישרים יבורך:7

אז פנה ר' יהושע שוב פעם לחיים המסחריים ויתעסק מלבד בעבודה גם במסחר. ביחוד החל בקשרים מסחריים עם רוסיה ע"י הבאת קמח וכל מיני קטניות וה' הצליחו גם בזה והיה הסוחר היהודי הראשון בירושלם שהכניס קמח מאירופה.

יש להעיר על הקושי הגדול שהיה אז במשלוח סחורות והעברתם לירושלם, הרכבת מיפו לירושלם עוד טרם היתה בארץ והגמל שמש אז בתור אמצעי הובלה. משלוח זה ע“י גמלים היה כרוך בהפסדים מרובים היות ובעלי הגמלים היו גונבים משקי הקמח והיו מכניסים לתוכם דורה־טחון וגם אבנים. אמץ־לב יוצא מין הכלל היה דרוש אז לסוחר היהודי בהבאת סחורות מחו”ל.

כבר מאז רואים אנו את רוחו בתעשיה ורוחו במסחר הולכים יד ביד, מהלך דרגא אחרי דרגא עלה על סולם שניהם.

בשנת תרמ"ו קנה את המפלת “על החנויות” של הר הבית ובנה שמה טחנה הראשונה ליהודים האשכנזים והטחנה שלו שנמצאת כיום “בג’וראט אל ענוב” (עמק הענבים) על יד ימין משה היא המשך פעולתו על שדה הטחנות.

ובעוד היתה שכונת “מאה שערים” דלה וריקה מתושבים קנה מגרש על ידה מגרש שמם סלעי מגור ושיני סלעים ויעזקהו ויסקלהו ויבן לו בית קטן לשבת בו ומאפיה לעבודה, וברוב חריצותו הנפלאה ורוחו הכביר הגדיל משלח ידו, וילך מחיל אל חיל באפיה בטחנה ובמסחר, וההצלחה האירה אליו פניה ויעש עשר ויתן מעשר מכל. – צנוע הוא בנדבותיו הכלליות והפרטיות. –

בהמשך עבודתו כשהעסק החל כבר להתפתח ודרש ידים נאמנות ועוזרים. שתף את אחיו ר' אליהו ברמן נ"י איש ישר ונאמן רוח, מתון ונוח לבריות, בעל תכונות נעלות בתור סוחר ואיש אמונים. ותהי הפירמה י. את א. ברמן לאפיה, מסחר וטחנה.

לבסס התעשיה והמסחר רואים אנו את ר' יהושע עוד בהיותו צעיר עוזב את ירושלם ונוסע לרוסיה כדי לחזק את הקשרים המסחריים שלו ולארצות מערב אירופה להסתכל להתקדמות הטכנית בענינים הנוגעים לתעשיה שלו – נסיעות כאלה לחו"ל רואים אנו אותו עושה לעתים תכופות ומדי פעם לפעם היה מכניס את הטכניקה האירופות בעבודותיו בהתאם לתנאי הארץ.

בשנת תרס“ב רואים אנו את ר' יהושע בונה שורה של בתים על אותו המגרש השמם שקנה אז בסביבת “מאה שערים” על יד המאפיה לשם יסוד בית חרושת־לבנים של מלט הראשונה מדוגמתה בירושלם בפירמה: “בית חרושת ללבני־מלט י. ברמן ושותפ” – בית החרושת הזה היה קיים כשש עשרה שנה והיה מעסיק יותר מעשרים פועלים יהודים – מסבת המשבר בבנין בירושלם ע”י התפרצות המלחמה העולמית נסגר בית החרושת הנ"ל ונמכר אחרי המלחמה לחברה יהודית אחרת.

כיום מתרומם על המגרש השמם שר' יהושע קנה לפני ארבעים שניה ע"י “מאה שערים” בנין גדול משוכלל ומזוין בכל המכונות החדישות לאפיה הלא זאת היא מאפית ברמן הידועה לכל מאפיה – שכדוגמתה אין אנו מוצאים בכל המזרח הקרוב.

מתוך חושו הבריא לחיים כלכליים בריאים הכיר גם ברב הטוב הצפון בחקלאות אנו רואים את רבי יהושע ביחד עם אחיו ר' אליהו נוטעים פרדס בפ“ת בשנת תרס”ה ובשנת “יובל החמשים לעבודתו” נוטעת הפירמה פרדס יותר גדול בסביבות המושבה “בני ברק”.

יותר מחמשים פועלים־עברים ופקידים מוצאים את לחמם ברוח וכבוד במפעלי ברמן מלבד הפועלים בפרדס.

אמנם דרכו של ר' יהושע לא היתה סוגה בשושנים כמה אבני נגף וצורי מכשול פגעו בו, כמה צרות ותלאות סבל, אבל ר' יהושע הסבלן, המתון, סבל נשא וגם לחם ויוכל להם.

ר' יהושע ברמן הוא סמל החריצות, הזריזות והמתינות גם יחד, סמל הסבלנות והעקשנות להוציא כל רעיון מועיל אל הפועל בנאמנות בדבור ומעשה. ועל כל מעלותיו התמדתו בעבודתו. מעולם לא שעה לדברי רוח ותפל, לא רדף אחרי שום משרה צבורית ושל כבוד מדומה. לעומת זה ידו פתוחה לכל דבר טוב ומועיל הן כללי והן פרטי הן לישוב הישן והן לישוב החדש והכל בהצנע.

הא' יהושע ברמן ביחד עם אחיו ר' אליהו שתפו במשך עשרת השנים האחרונות גם את בניהם בעסקים שלהם. למרות זקנותו של ר' יהושע ברמן עודנו הרוח החיה בהנהלת העסקים והבנים הצעירים ממשיכים את מפעלי הוריהם בנאמנות למסורת שהתותה ע"י הוריהם וגם בהתאם לרוח החדשה של הזמן.

מאחלים אנו לו לחג היובל שנות עבודתו בירושלם עבודה בריאה ופוריה גם לשנים הבאות ינוב בשיבה טובה דשן ורענן, ויראה בטוב ירושלם.

בתור תשורה נלבבה ממכבדיו ומוקיריו לחג היובל הָקדש לכבודו ספרנו “החרש והמסגר” בירושלם.


 

לאישיותו של ר' יצחק נבון נ"י    🔗

מלוחמי תחית ישראל והתרבות העברית בתוגרמא. בעיה“ק ירושלם ת”ו


מגנזי חוברת ז  8 יצחק נבון (2).jpg

לפני ירחים מעטים עלה לירושלים המשורר והמשכיל הישיש, מר יצחק נבון, בנו של הרה“ג ר' אליהו נבון מקושטא8. המשורר הנ”ל שהוא יליד אנדרינופולי אשר נודעה לפנים ברבניה ובחכמיה, נמנה בין חלוצי ההשכלה בתוגרמה, שהצטינו במלחמתם הנועזה והממושכת נגד מורדי האור. במשך חמשים שנה אשר ישב ר' יצחק בקושטא, עיר בירת תורכיה, היה מזכירו הפרטי של הנדיב והעסקן הצבורי המפורסם והנודע לתהלה ר' משה ב“ר נסים נתן הי”ו ואגב אורחא עסק במסחר ובעניני תרבות. תוך כדי כך חבר הרבה שירים ופיוטים, שאותם היו שרים חברי המקהלות וה“המזמרים” הידועים בתורכיה בשם “מפטירים”, בבתי הכנסיות של הספרדים בקושטא ובשאר ערי תוגרמא. הרה"ג חיים ביג’אראנו ראש רבני תורכיה כיום שהוא אחד מידידיו הנאמנים מכבדהו ומעריצהו מאד, אף מיחס חשיבות רבה לשיריו. בהגיע ר' יצחק לשנת השבעים, החליט בנפשו לעלות אל הארץ הקדושה בפעם השנית9, כדי לבלות בה את שארית ימיו, והוא התישב בירושלים.

בשנות עבודתו הצבורית עמד בקשר מכתבים עם כמה מגדולי סופרי הדור ביניהם ר' קלמן שולמן, ועורכי העתונים העברים הראשונים. אי אלו מאגרותיו נדפסו כבר ב“גנזי ירושלים” וגם במאסף “מזרח ומערב”. כתוספת לאגרות הללו, ראוי להביא בזה עוד אחדות, הואיל ויש בהן משום תאור אישיותו של מר יצחק נבון וערכו הצבורי בקהלתו, קהלת היהודים בקושטא וכן על יחסיו עם שלטונות המדינה ההיא.


מכתבו של א. בן יהודא    🔗

ירושלים ח' שבט אתתל"א

ידידי היקר והנכבד.

עד כה לא עלה בידי לשלם לכב' הסכום הקטן שאנכי חייב לו. זה מראה כי עוד לא התעשרתי, אם שהנני מקוה לזה תמיד. “הצבי” הולך לא רע, ותקותי חזקה כי במעט סבלנות ובהרבה עבודה נגיע למספר מסוים של מנויים מכב' אבקש בשם ידידותו אלי ובשם חבתו העזה ללשוננו, להשתדל להמציא לנו בסטמבול מנויים אחדים.

שמחתי מאד על השגת הפי’רמאן. לפחות כל עמלי ועמל ידידי לא היה לשוא. ימסור נא רב שלום לכל אחד מידידינו השואלים עלי.

ידידו ומכבדו כערכו, א. בן יהודה.


מכתב מבית מערכת “הצפירה”.    🔗

ורשה, עש“ק ב' כסלו תרס”ו.

ידידינו הנכבד והנעלה כהר"ר יצחק נבון הי"ו.

מקרב לב עמוק נודה לך ידיד יקר על הנחומים שהואלת להביע לנו, בעת צרה יבחן האוהב. הפעם ראינו כי לבך הוגה לנו באמת אהבה, ונפשך העדינה חרדה לגורלנו.

אמנם ימים נוראים ואיומים באו לנו בארץ החשך הזאת. האדמה רותח מדם אחינו היקרים הנקיים, וכל חללו של עולם מלא אנחתנו ואנקתנו. הודות לה' כי על ורשה עירנו פסח המלאך המשחית. אמנם גם פה היינו שרויים בחרדה גדולה, ובכל רגע נכונים היינו לקראת אויב ומתנקם אבל ה' בחמלתו הרבה סכך עלינו.

הננו מקוים כי עתה תשקט המדינה, הממשלה מראה פנים כאלו תחפץ באמת להקים את המנוחה, מי יתן והיה. בכלל חיים אנחנו פה בעת משבר קשה ואין איש יודע מה ילד יום. המפלגות בארצנו מתרוצצות ונלחמות בזעף אף, והיהודים הם השה לעולה.

עורכנו הא' סוקולוב נמצא בעיר הבירה פטרבורג, זה שבועות רבים נקוה כי בימים האלה ישוב אלינו.

ושלום מאת ידידיך מוקיריך,

בית מערכת “הצפירה”


מכתב מאת העורך מר נחום סוקולוב:    🔗

קולוניה, י“ח כסליו, א' תתל”ח.

ידידי היקר!

התעה התעו אותי אלהים מביתי וממולדתי, וזה כמה נסתם חזון בינינו, כי נאסף אור “הצפירה” בימי־המבול האלה ברוסיה (כי בזמן המבול אין המאורות משמשים), וכאשר כתבו אלי מביתי כי דרשת בשלומי, שמחתי מאד, כי חשבתיך מאז בין בחירי ידידי, זה כמעט דור שלם ברית אהבה כרותה בינינו, וחוט כזה לא ינתק, על־כן אקוה, כי ינעם לך לשמוע כי אם אמנם לפי־שעה נדמתי10, מפני המהפכה ועת־המעברה בארצי, אין הדבר הזה כי אם לפי שעה ואקוה לשוב ולהשיב את עבודתי לאיתנה – ועד העת המקווה ההיא מושבי נכון פה, והנני עובד עבודה רבה במה“ע לעמים, וגם מנהל אני את לשכת־המרכז הציונית, וכותב הרבה בכה”ע “וועלט” שהוא כלי־מבטאנו הרשמי, ומן ראשית השנה החדשה, למספרם אחל להו“ל פה מכ”ע שבוע בשפת עבר, בשם “העולם”, ואקוה, כי תמצא בו חפץ.

השב־נא לי גמולי גם אתה, לאמר: הודיעני־נא גם אתה את שלומך ואת כל אשר אתך. ומדי דברי אתך, הרשני־נא לשאול אותך שאלות אחדות.

א. אולי תוכל לבאר לי מה משפט המיניסטריום לרכוש־המלכות בארצך? הוגד לי שהמיניסטריום הזה איננו תלוי בשום מיניסטריום אחר; הנכון הדבר?

ב. הוגד לי שהמיניסטריום הזה שואף להוציא את התועלת היותר־גדולה מן הקרקעות שברשותו, ע"י מסירת אדמה בחכירה לנתיני תוגרמה – הנכון הדבר?

ג. ע"ד תקון סדר גבית המסים ידוע שהסדר הישן המכונה בדם “אָשַר” נשתנה במדינת מוקדן – האם יש אפשרות להשתדל גם בדבר שנוי הזה בשאר חלקי תוגרמא? הדברים האלה אינם מדיניים, כי אם נמוסיים.

בטוח אני כי יודע אתה הרבה בענינים האלה, ולנו נחוץ איש יודע, ושנינו נוכל להביא תועלת רבה, ולמותר אחשוב להגיד לך, כי דרכי – דרך־המשפט והנמוס, וכי יכול אתה לבטוח בי, כי לא יבוא מזה כל מכשול.

בברכת ציון, ובאהבה ושלום, ידידך ומכבדך   נ. סוקולוב


במשך שלשים שנה, היה מר יצחק נבון סופרה וסוכנה המיוחד של “הצפירה” בקושטא חנם, גם השתתף בפרי עטו במאספים העברים, ה“אסיף” ו“המגיד”. מר יצחק נבון מתכונן עתה להדפיס את כל שיריו אשר חבר בחמשים השנים האחרונות. בזה אחד משיריו אשר כתב בקשר עם המהומות בא“י בחדש אב תרפ”ט:

אֶנְקַת אָסִיר תִקְוָה

יָגוֹן וְכַעַס שָבַעְתִּי

יְסוּרֵי תָפְתָה סָבַלְתִּי

בְמַר גוֹלָה

צָרִים עֵרִים רְדָפוּנִי

צִירֵי מָוֶת אֲפָפוּנִי

וַאֲפֵלָה.

חָלַמְתִי רֶגַע לְחֵרוּת

חִכֵּתִי לִגְאוּלָה בְשוּרוֹת

שָוְא וּמִרְמָה

הָה, קוֹל דְמֵי אֶחָי צוֹעַקִים

קְצוּצִים מֻכִּים וַעַשוּקִים

בְיַד רָמָה.

אָמַרְתִּי עַתָּה אָנוּח

חָלַף צר עָבַר כָּרוּחַ

פָּסוּ מוֹנִים.

לָהַט עָלַי חַרְבוֹ וְגָדַש

הָעֶבֶד הַזֵר הַנִדָּש

מִלְפָנִים.

יְגִיעַ כַּפַּי שָת חָרְבָן

דָמִי הִגִיר הִגִיש קָרְבָּן –

תוֹדָה לַדְרוֹר

הַבּוּז לָכֶם חוֹזֵי שָלוֹם –

הוֹזֵי צֶדֶק וּמִשְפָּט לְאוֹם

קִבְּצוּ פָארוּר.

נוּדוּ לְבַת יְהוּדָה

וּלְהַבְטָחוֹת לָה עָנְדָה

עַצֶרֶת הַשָלוֹם

בְּכוּ בָכֹה לַהוֹלכִים

נוּדוּ גַם לָנוּ הַנְבוֹכִים

"הֲלוּמֵי חֲלוֹם.

וַעַד זְכִיוֹת הַמְעוּטִים"…

והִנֵה טֶבַח שוֹד וְשָאֲטִים

הֹוָה עַל צָרָה

נְגִידֵי עַמִים קוֹרְאֵי דְרוֹר

לְמִי אָצַלְתֶּם טִיב שִחְרוּר

לְגוֹמְלי סָרָה.

וְלִי הִצְהַרְתֶּם בַּיִת לְאוּמִי –

נֶגַע בַּבַּיִת אוֹרֵב דָר עִמִי

הוֹי תִקְוָה מָרָה.

חַזַק עַמִי וְעוֹד קַוֵה

הֵרֶף מִיֵאוּש אֹמֶץ רַוֵה

מֵעַז יֵצֵא מָתוֹק

חֵבְלֵי מָשִיחַ הִנָמוֹ

כָל אוֹכְלֶךָ יֶאֱשָמוּ

דַם נָקִי לֹא יִשְתּוֹק.

כֵּן, לֹא תִּכּוֹן שַלְוָה בַּתֵבֵל

אִם לֹא יִפּוֹל לָךְ בַּנְעִימִים חֶבֶל

עַל אַף יוֹעֵץ וְנָשִיא

הָכֵן בְּשָלוֹם מַחֲסֶה וּמָגֵן

אוֹ אָז בַּת צִיוֹן תִּצְהַל ותְנַגֵן

דוֹ־רֵי מִ פעַ לָה סֹל שִיא.

גם אביו של ר' יצחק, הרב אליהו נבון, ז“ל. התעסק בצרכי צבור והיתה אישיות ידועה באנדרינופולא ובקושטא. בשנת תרל”ב בקר את הארץ הקדושה כבן לויתו של דודו הרה"ג יקיר איסטרוג גירון שעלה בעת ההיא כידוע, להשתקע בירושלם11 כל ימי חייו של ר' אליהו היו שלשלת פעולות של צדקה וחסד, מצוות ומעשים טובים. מקרב את כל גולי חכמי רוסיה הפליטים מחמת המציק. למר בן־יהודה היה מסדר הקידושין ויהי לו לאחי עזר.

הוא נפטר בשנת תרנ“ד, והוא אז בן נ”ט שנה. וב“הצפירה” גליון י' של השנה הנז' נכתבו עליו כדברים האלה:

… שבק חיים לכל חי, אחד מיחידי סגולה, אשר הרבה פעל להרמת קרן אחיו בתוגרמא. האיש הנעלה הזה הנהו אבי מודענו הנכבד מר יצחק נבון הנודע לכל קוראי “הצפירה”. הרב החכם אליהו נבון נולד באנדרינופולי ובעיר הזאת למד תורה אצל גדולי רבני זמנו, אך כבר בימים ההם החל רוח ההשכלה לפעמו, וה' אנה לידו כי ר' יוסף הלוי מילידי אונגרן, נזדמן לעירו ושם הכירו איש את אחיו ויביאו ספרים אשר עד הימים ההם לא נודעו בתוגרמא. ספרי מחקר וספרי תולדה כריב“ל רנ”ק יש“ר ועוד. מני אז, היתה אנדרינופולי לעיר אוהבת ההשכלה. הוא היה ממיסדי ביה”ס כי“ח לאומי. נלהב היה ר' אליהו ואהבתו לשפ’ע היתה בלי מצרים. לכן בבואו חכם ויודע ספר לעירו הוקירהו ויכבדהו מאד, וכאח וכרע התהלך עמו.”

בעת ההיא כתב ר' נחום סוקולוב לבן המתאבל על מות אביו; מכתב מפורט של הבעת צער ובו אומר בין שאר הדברים: “לכב' איש המעלה והתהלה החכם היקר כה”מ יצחק נבון וכו'. “שמענו השמועה המרה והמדאיבה כי המות האכזר העלה בחרמו את אביך הנעלה איש האשכולות הגאון זצ”ל. כחץ שחוט היתה השמועה הזאת ללבבנו, האסיר אליך ברתוקות אהבה. כפלים דאבה נפשנו, האחת כי חשנו בצרתך וביגונך הגדול, ושנית, כי מות אדם גדול כאביך זצ"ל אבדה גדולה היא לכלל ישראל. אנו חפצנו תיכך לעשות מספד בהצפירה אבל נעלמו ממנו פרטי תולדות המנוח. לכם אם רצונך להודיענו איזה פרטים נציב לו ציון עם שאר צדיקי עולם. אשר עזבו את עמק הבכא הזה ונשמתם עלתה מרומים. אלקים ינחמך מאבלך, יחבש לעצבותך ומחה דמעה מעל כל פנים.

ידידך המשתתף ביגונך   נ. סוקולוב.


אחד מתלמידיו של הנפטר, מורה שפ’ע הוא ר' עובדיה מיסריאל ז“ל, קונן אז את הקינה הזו ויציבנה למזכרת עד על קבורת מר אביו ר' אליהו ז”ל וזה תכנה:

אילי רום רגזו מר נוהים בדמוע

לבב כל איש דוי מאד נעוו משמוע

יום צרה נאצה בא מעיל הוד לקרוע,

הצדיק אבד ותחשך הארץ.


נבון דבר ואץ כחץ לחלץ מט מרוע

בחובו אמן והשכל נשקו בפגוע

וזר המות הסכיל פער פה לבלוע

נאור וחף איש תם וישר טוב הארץ.


בי יוצר הואל בציר שחת שבור זרוע

גער בו וצר ישיב ידו מנגף למנוע

נקיה שואפת למקום חוצבה לנסוע

עדן, רוי בצל אל שופט כל הארץ.


 

מלואים לפרק שדה שמעון הצדיק12    🔗

ב"ה.

להיות שמזה זמן שקנינו כוללות ק“ק הספרדים הי”ו וק“ק אשכנזים חלקת השדה והמערה שקבלה בידינו שקבור בה שמעון הצדיק משיירי כנה”ג זיע“א! ועד היום הזה היה בשותפות השדה והמערה בין שני הכולליות הנז”ל והנה בעתה הסכמנו ראשי הכולליות הנז' לחלק השדה מחציתו לכוללות הספרדים ומחציתו לכוללות האשכנזים, וכדי למדוד את השדה הנז' ולחלק לחלקים שווים ולמדוד את תבניתו ולתארהו בשרד, הסכמנו למנות את המנהדיס המומחה מיסטיר שיק שימדוד השדה, וכן עשה והלך אל השדה הנז' ומדד אותה ועשה פלאן ומסר בידינו, והרי היא מחולקת כל השדה הנז' לשני חלקים מחצה על מחצה עפ“י הפלאן הנז‘, ותהי המחצה המזרחית לחלק אחד והמחצה המערבית לחלק אחד, אך בזאת עינינו הרואות שאף שכל השדה הנז’ נחלק לשני חלקים כפי הפלאן, מ”מ המחצה המזרחית גרועה כנגד המחצה המערבית, ועל זה הסכמנו שיתוסף על החלק המחצה המזרחית גם החלק של הקרקע אשר הוא לצד דרום ואשר דרך הרבים תפרד בינו ובין שני חלקי השדה הנז' ואשר לפי מדידת מיסטיר שיק הנז' יש בהחלק הקרקע הדרומי, הנז' 1972 אמות, הנה חלק הקרקע הדרומי הנז' יתוסף על המחצה המזרחית באופן שהכולל אשר יזכה במחצה המזרחית הנז' שיעלה בגורלו יזכה גם בחלק הקרקע הדרומי הנז‘, ועפ“י ההסכם הנז”ל הוסכם בין ראשי הכולליות להטיל גורל בין שני החלקים הנז’ ועפ"י הגורל תחלק הארץ ויזכה כל כולל בחלקו לדורות עולם.

ואלה הפרטים אשר נדברו והותנו בין ראשי שני הכולליות הנז“ל אשר על פיהם יוטל הגורל בשם ה' ויזכה כל אחד מהב' כולליות הנז' בחלקו, א. המערה אשר בה קבור שמעון הצדיק זיע”א עפ“י הקבלה כנז‘, וגם המערה השנית ונקראה בשם מערת הפרנסה אין בהם שום דין חלוקה, רק יד כל הכולליות שוה בהן כספרדי כאשכנזי ממש, ב. השדה הפנוי אשר לפני המערות הנז’ כפי הפלאן של מיסטיר שיק הנז' אין בהם דין חלוקה כלל, ולא יוכל שום אחד מהכולליות הנז' לבנות בו שום בור ושום בנין כלל, רק ישארו המקומות פנויים בכדי שישבו שם הבאים להשתטח על קבר הצדיק זיע”א לעולם. ג. כל הדרכים המשותפים לשני הכולליות הנז' לעולם ישארו למדרך כף רגל העוברים בהם הן לב' הכולליות והן לכל האורחים אשר יבואו להשתטח מד' כנפות הארץ ושום כולל לא יוכל לבנות בהם שום בנין כלל, רק ע“ג המערה ממש יבנו בתי כנסיות בתי מדרשות הספרדים בחלקם והאשכנזים בחלקם ד. כל כולל יבנה בחלקו בור אחד או שנים לאנשי כוללות שלו ולא יוכלו לבנות בדבר המשותף שום אחד מהכולליות שום בנין ובאמו”ל. ה. הבנינים שיבנו כל כולל בחלקו לא יוכלו להזיק בראי' שום כולל לחבירו ואם ח"ו יפתח נגד חברו חלוק או פתח מעכשיו נעשית מחאה ויחזור הדין לסיני שצריך לסותמה תכף, באופן שעיקר תכלית המבוקש מראשי הכולליות שלא יהיה שום פירוד ושם התנגדות ובפרט דיני נזקי שכנים בין השתי כולליות הנז'.

ועפ“י התנאים האלה הסכמנו להטיל גורל בין השתי כולליות הנז”ל ועל מנת שיתנהגו ויתקיימו התנאים הנז' לדורות עולם, והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול ובפיסול וכו' ולא יפוסל ולא יבוטל וכו'.

וע“ד אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א לח' כסלו ש' התרן ליצי' וקיים.

הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס“ט   הצבי יעקב שאול אלישר ס”ט

הצעיר חיים נסים ברוך ס"ט

נאם אברהם יעקב שובאצקי   נאם שמואל מוני זילברעמאן

נאם אלימלך פערילמאן   נאם שמעון אליעזר כהנא

נאם זיסקינד שחור   נאם הק' מנחם התן אויערבאך

כן גם אנכי מסכים לכל מה שהסכימו רבני הספרדים והאשכנזים הי"ו בדבר חלוקת השדה הנז' ולראי' חתמתי שמי   שמואל סלאנט.


 

רשומות    🔗

מספר הזכרונות מאחד הסופרים הותיקים בירושלם מהתקופה הראשונה

הרב הגאון הצדיק הרמ“נ כהנוב זצ”ל היה ראש ישיבת עץ החיים בירושלם. הוא היה מחבב הבחורים לומדי הישיבה ומקרבם לתורה, היה משלם להם איזו שכר שילמדו באותן השעות שבני הישיבה לא היו בהישיבה כמו בערבי שבתות אחר חצות, בחוה"מ, ולפעמים הופיע פתאום בהישיבה בעתות הללו לראות אם לא יקחו הבחורים שכר בטלה. –

הבחורים שהיו בימי שיש להזכירם13 אני, לונץ, אפרים כהן, נכדו ר' פייביל שמעון רוקח, והי' מכה לפעמים הבחורים מכות גדולות אבל בדרך חבה, זוכר אני כי הכה פעם את לונץ במקלו והלז ברח מפנה לפנה והוא רץ אחריו כנערים המתגוששים יחד,

הי' מקרב בני עירו “חאסלאוויטש”. זקן א' היה בהישיבה שהי' נקרא ר' יעקב “חסלאוויטשער” והי' צם הפסקות יומים ושלש בפעם א', וסדור עב היה לו והיה מאריך בתפלות ולומד מעט ורצו הגבאים לפטרו ורק בהיותו בן עירו של הרב נשאר בישיבה עד יום מותו.

התשלומין היו אז מחי“כ עד חצי נאפוליון והגדולים הי' להם תלמידים שהיו משלמים להם ג”כ מחי"כ עד חצי נאפ‘, מתלמידי אני היו צדוק קרויז, בן ר’ יוסף משה קרויז, חיים הויזדארף ועוד, ומקודם הי' רבי אני הר' זרח ראקיווער שהי' בחינת צדיק, ומוחו הי' אטום אבל מרוב למוד בהישיבה נהי' גדול בתורה.

הי' בהישיבה ר' שמעון כהן מו“ם, בעל זכרון נפלא ובעל תאוה נורא – לספרים, והוא לא למד כמעט כל עקר, ואפי”ה הי' בקי גדול והי' מוכר ספרים, והי' יודע כל מיני הספרים מי חברם ומה טיבם, ואם הוחזקו בעולם וכמה פעמים ואיה נדפסו, אולי יותר מבן־יעקב הווילנאי, ובפגשו בספר שאין לו, לא עמד על המקח ולא שקט ולא נח עד קנותו אותו, וספריו הרבים היו משופרי דשופרי והי' כורכם כריכה יפה, אבל כמדומני שמעולם לא עיין בהם.

הוא השתתף אח“כ עם ר' בן ציון בויסקר (זילברשטיין החי עמנו) ועם ר' מענדיל מענדילזהן חתן הרמנ' והביאו ספרים מחו”ל למכור, ובהישיבה בכתל צפון היו מגדלים (שאפעס) ע"פ כל הכתל מחולקים לתאים והחזיקו הם בתא א' שהי' כמין חנות שלהם ובני הישיבה קנו מהם, בין הספרים היו גם ספרי השכלה וא' התלמידים הריח בהם וקנה המסתרי פאריז ואת אור לישרים ומהם נהי' למשכיל.

חבירו של זה הי' ר' אהרן, דמתקרי ארציק־שמואל־בערס, חתן הגאון ר' שמואל מוני זליברמן (נזכר בהקדמת “בני אשר”) והי' ג“כ בחינת צדיק ממש, וגם הוא קרא בהם בצינעה גדולה, ולא ניזק חלילה (והרמ"נ ידע מכל זה ויחריש) משותפים היינו בני הישיבה בהלבנון שי”ל אז במיינץ והיו קוראים אותו בהצנע וגם מזה ידע הרמ"נ ויחריש, והוא בעצמו קרא בו את המגיד בפומבי, אך לא קבע קריאתו, הי' פותח העתון ומעביר עינו אנה ואנה ונותנו לתוך צלחתו.

בכל עש“ק הי' קורא שנים מקרא וכו' בס”ת של הישיבה, ואצלו החומש עם “הבאור” (בשביל זה רננו אחריו הטפשים שבין הקנאים וביחוד בני ווארשה והונגריה שהיו מראשי הקנאים ווארשה ר"ל “ווארשיווער כולל” בני פולין, ומהם כמעט שלא למד איש מהישיבה).

אחרי המחלקת בין “החצר” שהתפלל בו הגאון ר' ישעי' ברדאקי (קונסול ממשלת אויסטרי' באיזו זמן) ואשר פקוא“מ אמסטרדם היו תומכיו, ובין “החרבה” אשר “ווילנא” היתה מפקחה (זה הי' בשעה שהייתי נער, ודברי יסובו עפ“י רוב משנת תרכ”ח והלאה) ואשר הגאון הצדיק ר' זונדיל סלאנט ואחריו חתנו הגאון הישיש סבא קדישא ר' שמואל סלאנט התפללו בבתי מדרשיה. אחרי המחלקת אשר נסתיימה בנצחון “החרבה”. נהיו 3 מרכזים לירו': החרבה, ביהמ”ד הווארשאווי, וכולל אונגרין.

שנים האחרונים היו עויינים את החרבה וכמעט אף אונגרי א' ואף פולני א' לא למדו בישיבת עץ החיים שבחרבה ואשר עמדה תחת השפעת הר' שמואל סלאנט. וראש הישיבה לפנים הגאון ר' אליעזר דן ברלב"ג דמתקרי ר' ליישקע שזמן קצר שמש בה ואחריו הגאון ר' משה נחמיה.

מהראשונים היו “הקנאים” והאחרון היה מתון. בין הראשונים נמצאו קנאים נלהבים שהוציאו לעז על בני ישיבת עץ החיים כי ספרי מינים נושרים מחיקם. זכורני כי ר' ישעי' אורס שנקרא שעיה אורעס בלי שם ר' אם כי הי' גדול בתורה, והי' מכולל חב"ד שמרביתו גם הוא נסחף לדגל הקנאים (ר' שמואל סלאנט בדברו לפעמים על איזו ענין שענין בו הגאון ר' יעקב אורינשטיין בנו של שעיה הנז' הי' אוהב מאריך בשם, לאמר: ר' יעקב – ר' שאייעס – ר' אורעס, לומר הידועים) שעיה אורס זה ספר ברבים על א' מבני הישיבה שנקב שמו כי מתחת להגמרא שלומד בה מוטל תמיד ספר ערבי (א אראבישער ביכיל) והאחד הזה מעיד אני עליו שלא לבד שלא ידע אות א' בלשון ערבי דבר שלא למדו אז כלל וכלל, כי אם גם לא ידע צורתא דאות ליטאייני שרבים ידעו אותן (בשביל כתיבת אדריסין).

בני “הווארשיווער מדרש” היו מתגאים בהגאונים הרב דקוטנא ודקאליש, והבי“ד היו יושבים בביהמ”ד ההוא וראש הבי“ד היה' הרב ר' יעקב לייב לוי מווארשה שהי' למדן גדול בקבלה (סתרי תורה) והי' חרום ובקושי הבינו דבריו. השמש והגבאים של הח”ק היו הווארשווים הר“ר זלמן בן הראב”ד הנז' ור' אברהם קארפו ג“כ פולני, האחרון היה' רקדן נפלא, אך לא חלילה בכובי רק בחתונת של משפחתו ובסעודות הח”ק בז' אדר והי' ג“כ רוקח (אפטייקר) כלומר הי' יודע לקרוא מגילת סמים ולעשות ככל הכתוב, והי' זמן מה רוקח בביה”ח בקו"ח.

השמש של הח“ק נקרא, ייאקיל ובהיותו פולני הי' מחשב א”ע לגבאי ומינה לשמש קטן בנו דמתקרי “חצי ייאקעל” והבן חנך בנו הוא בעבודתו ונקרא רבע ייאקיל.

בכלל כ“ז שהי' הרב מקאליש (כן נקרא בפי כל ואיש לא קראהו סתם לומר: הרב וכן הרש"ס, כי לא ההין איש אז לקחת לו עטרה כזו) כ”ז שהיה חי, היתה העיר תחת רשותם של הפולנים ולהם התחברו האונגירים ומעט מחב"ד.

הווארשווים (כן נקראו הפולאנים) היו לומדים אצל הגאון הצדיק ר' צבי מיכל שהי' מתלמידיו של הגאון מקוטנא בעל תפארת ירושלם, כי מקודם היה הגאון הזה אומר שעור לפני תלמידים, ומגדולי תלמידיו היו ר' בעריל מערקס שאח“כ הי' מהמלמדים הגדולים בעיר והי' חבד”י, ור' צבי מיכל היה לראש ישיבה או אצל הרב ר' זלמן ר' נחומוס. שניהם היו מפולפלים מאד, והאונגרים למדו בישיבת הרב הגאון ר"ח זאנעפלד שמעולם היתה לו ישיבה רבתא ורוב התלמידים היו קנאים.

ר' זלמן ר' נחומס זה ראוי הוא להציב לו יד ושם, ואני בהיותי בן ישיבת עץ החיים לא ידעתיו היטב ורק ב' דברים אזכיר פה: א' שסח לי תלמידו וא' שבדידי הוה עובדא:

ר"ז זה היה ממיסדי “מאה שערים”, “בית יעקב” ועוד חברות שנוסדו לבנין בתים ואשר בנו כמעט בלי כסף ומתוך עוני בעד העניים ונחלאות החברות היו רשומות על שמו (כי כידוע לא היתה לח' במשפט טורקי כח איש משפטי) ומידו זכתה הממשלה הווירקו וכו' והפחות היו מחלקים לו כבוד בדעתם כי עשיר גדול הוא בעל נחלאות ובנינים רבים.

ואנחנו נדע כי היו עני גדול, ומחייתו היתה מסחר האתרוגים, ושתי אגודות היו שסחרו באתרוגים אגודת בייניש סלאנט בן הרש“ס ואגדת הר”ז הלז ורק בזמן קטוף האתרוגים הי' יושב ביפו, ובכל השנה הי' עוסק בעניני בתי החברות, מעולם לא ראיתיו לבוש בגד עליון ורק קאפטין חגור בחגור דק הי' שמלתו ופאנטופול נעל ברגליו, ופעם א' בזמן המחלקת ביפו משנת תרס“א פניתי אליו בשם יפו בענין זה, כי היה הר”ז עסקן צבורי ביותר ממלא מובן המלים, ולא הי' כל ענין צבורי שלא פנו אליו ושלא התענין בו.

ואני ידעתי כי מתפלל הוא “ותיקין” וכי אח“כ לא אשיגו כי רוח הצבוריי ישאנו אל אשר איש לא ידע ולכן באתי לביתו תומ”י אחר תפלת ותיקין ואמרו לי כי טרם בא כי גומר הוא שעורי למודיו הפרטיים תומ"י אחר התפילה, ובעוד בחצי שעה בא, ותגש לו זוגתו כוס קהווע (לא קהווע רק קלנות חטה טחון) שחור מבלי חלב כלל, והכוס עמד לפניו ושפתיו מרחשות שעורי הלמודים עד שנצטנן כמעט וישתה בחפזון ויקם וילך עמדי אל המקום שבקשתי לילך עמדי ונשהה עדי חצות היום ולא אמר רעב אנכי. רק אמר עתה עלי ללכת לאספה פלונית.

ולא לזה כונתי בספורי אני. רצוני לספר כזאת: היו היתה ד“ת קשה וגדול ל”א מבני ר“ל לפני הגאון הרב דיפו הרנ”ה ז“ל ויצרף אליו שני רבנים מירו' והא' הי' ה”ר ר' זלמן שלנו, ועסקו בהד“ת יותר משבוע ופסקו הדין, וירצה האיש לשלם לר”ז ולא קבל בשום אופן, והאיש טוב לבב ויודע כי ר“ז זה עני גדול וישלח לו על ידי 5 נאפ' זהב ויתן לי דמי נסיעה כי אסע ירושלימה ואנסה בכל מין עצה לתתם לר”ז, וכלום לא עלה בידי וכל נסיונותי לא הועילו אפילו בלכתי סחור סחור. ובדעתי כי בנו הרב ר' חיים (צדיק ות"ח גדול וכבר נפטר מעוני) חולה, נסיתי למסור לו, ובקושי ובדרך עקלקלות קבלו בתור מתנה לו ממני בזכות אבותיו.

מה שסח לי א' מתלמידיו:

הפעם למדו סוגי' עמוקה והר“ז פלפל בה בחריפות גדולה והקשה קושיה עצומה שגם הוא לא ידע לתרצה ויהיו מעמיקים בה עמוק עמוק בכבד ראש, והנה בא שליח לומר הפחה מבקש כי האיפנדי יבא אליו תומ”י, והר"ז ידע כי אמנם נחוצה היא הליכתו, ויאמר: אתם תתפלפלו פה ואני אתפלפל עם הפחה ולקח לו גמרא קטנה ווארשוואית ויתנה בחיקו ויאמר עדי יגיע תורי להכנס לפני הפחה ואשב בהמסדרון ואעיין בענייננו. וילך לו ובשובו הביא עם הגמרא פלפול חדש נפלא ועמוק שישר כל ההדורים והקושיות באופן מפליא.

אגב נזכרתי בענין שהי' לי לא עם הפחה רק עם שר השוטרים הבק הידוע בירו' לפני כארבעים שנה (מובן לא עם חאסן זה היפויי בשעת המלחמה), היתה לי דודה, אחות אמי, אשת חיל ומסחרה בקמחים ויהי לה רחיים לפי המצב שלא אז, ותאמר לבנות לה רחיים לפי התכנית שנתחדשה אז, ולא מצאה בית גדול הדרוש. רק בשער המקדש בהחנויות היו ד' קירות והמקום רחב ידים ותאמר לעשות עליהם כיפה ותשכר בונה לעשות התקרה, וכמנהג הבונים בירו' העמיד הבונה קורות ועצים ויבן עליהם התקרה. ומדרך הבונים להניח המסעדים תחת בנין התקרה עדי תתיבש איזו שבועות, ויהי הבונה הלז מבקש הוספה על התקציב ולא הסיר המסעדים ימים רבים, ותלך דודתי לראות בבנין, וי“א כי נסתה להסיע קורה מהמסעד, ותפול התקרה עליה ועל חתנה שהי' עמדה שם, ותהרוג את שניהם וזה הי' לעת ערב, ויהי רעש גדול בעיר והמקרה הסבה את כל העיר, ובי”כ וכה באו ידידים14 רבים ויפנו העפר והאבנים, ובחצות הלילה הובילו ההרוגים לקבר. רשיון מהממשלה ורופאה לא נדרש אז. המשפחה כלה כמובן היתה טרודה בבכי, ואני ידעתי כי החצר והבתים נשארון באין משגיח. נכנסתי שם להושיב שומר, ובי"כ עברו שומרי הלילה השוטרים וקצינם עמהם, והקצין שכור, כל עוד סוחב רגליו ויעירהו מי שהוא כי החצר בהפקר וכי יש לחתום הבתים ונכנס וצוה עלי להביא חמר חתם ויחתום בחותמו בית א' שהראיתי לו אם כי החצר הי' מלא תבואה וקמחים וכן יתר הבתים לא שת לבו לזאת וילך לו.

עברה הבהלה ויפקד אותי בי“ד לאפוטרופוס על עזבון של הילדים. ובי”כ וכה עברו ז' ימי האבל, והחילותי להתענין בהעזבון, והנה החדר החתום בו היו הכספים וכל הניירות ומה לעשות? ללכת להממשלה, כי תסיר החותם, הנה ישנם יתומים קטנים והקאדי הוא אביהם והוא צריך לפקוד איפוא וכמובן מלבד שכרוך הדבר בהוצאות וש‘… (כי בלעדיו אין דבר) מי יודע אם לא יפקיד מחמדי’, וחי' הענין קשה מאד והנה נמצא לי איפענדי צעיר מאלה שמהלכים למו בבתי ישראל, ויבטיח לי כי הוא יסיר החותם והוא יכשיר הכל בשכר 5 לי"צ (ק' פר') ואחרי שקלי על ידו הכסף ראיתיו מפקפק, וסוף דבר אמר לי נלך להרב סאלאנט. ונלך ויאמר לו, הממשלה חתמה ואינה שמה לב לפתוח ולפקחו הענין כמדומני כי רשות ביד החכמיא (משרד הרבנים) לפתוח, ובתור איפענדי הנני מסכים לזה.

ויאמר לי הרש“ס הן אמנם בדיננו הבי”ד הם אביהם של יתומים, אבל דינא דמלכותא דינא, אכן בטח כי כן הקאדי יסכים על מנוי האפוטרופוס שמנהו בי“ד אבל יש צורך יסכים וכ' ישתדל בדבר ואם יאמר לנו כי כבר התראה עם הקאדי והסכים נסמוך על דבריו. סוף דבר, הלוך הלך האיפנדי הלז והביא עמדו את הקאוואס האוסתרי (כי הנהרגת היתה אמרת כי היא נתינה אוסתרית אם כי באמת לא הי' לה רק צל של נתינות והקונזול האוסטרי לא קבל נתינותה הפסולה, אך בכל אשר הי' דרוש לה הי' הקאוואס האוסטרי הולך עמדה ועמד מנגד (לבלי יתפש) והרואים חשבו כי שלוח15 הוא מהקונזול, וכמובן לא בחנם עשה כן) ושניהם יחד הסירו החתם ויצוו עלי להשמט מדו”ד בהממשלה לבלי תשאל ע"ד החתם.

וכל העיר רננה כי הבונה חייב במיתת שתי הנפשות כי הבנין הי' רעוע, אחרי שעמד ימים רבים נשען על הקורות ימים שכל בנין דורש והותר, ולבסוף נפל, ומצאה הממשלה מקום לתבוע את הבונה לדין.

ושר השוטרים בירו' ה“בק” בה' הידיעה, הי' מיוחס בעיר הבירה כי הי' לו שם עומד מצדו ויהי עושה עול ויד לו בכל הגנבות ורציחות שקרו, הכל ידעו כי הרוצחים משתחררים או נסים מהסוהר על פיו ולא יכלו לעשות דבר מפני הכתף שבעיר הבירה שהוא נסוך עליו והיו מקרים שהי' הדבר בולט שהוא הוא הרוצח שרצח את מי שהוא ואין דובר דבר.

הי' אז ספרדי א' עשיר גדול ולו אין אשה ובנים והבק החל להתרועע עמדו ובאחד הלילות עלה עמדו על גג בית מושב הספרדי (ושמו הי' סטמבולי) ופתאם נפל הספרדי מן הגג וימת ובאותו הלילה התפרצו גנבים בבית המת ויגנבו דים, והכל ידעו ויש שאמרו שראו כי הבק דחפהו והשליכהו מהגג אבל פחדו לדבר והוא הי' “הממשלה” שבידו נפל משפט הבונה, כי היו הי' גם שופט בדיני ממונות וגם מו“ל פסקי הבתי דינים, וישלח הבק באחד הימים אחרי ובבואי נתן לפני גליון כתוב כמובן בערבית ויאמר אלי חתום ותן עוד ערך מאה פרנק להבונה הרחיים שבעליו המתה נ”ח לו.

ואומר לא אחתום. א) כי לא אדע קרוא הכתוב ואיך אחתום ב) למה לא קראו לי בשעת המשפט. ג) אני תובע מהבונה שתי נפשות ואתם מחייבני עוד. רציתי לומר וכי מי אני שתחייבני אך בקושי עצרתי בעד לשוני כי בזה אתן לו מקום להביא הענין לפני הקאדי, אבל בלבי חשבתי איך אין רגש להאיש, מקודם הי' לו לשאלני מי עשך אפוטרופוס וכו‘, ויהי כי לא רציתי לחתום צוה על השוטר שלפניו לחבשני בחדר השוטרים, ויאמר אלי, הנייר הוא כי אין לך כל תביעה על הבונה, וחתום עליו ושלם 5 הנאפ’ ועוד 10 פר' קנס מיאונך לחתום ולך, ולא פה תשב.

ולא רציתי שמוע בקולו ויכניסוני לחדר השוטרים, והללו כעלוקות דבקו עלי, זה מבקש באקשיש סתם, וזה תכריך סיגריות וכו' וזה שולח אצבע ומדבר און (בא"י ידעו הפי') ונאלצתי לתת להם כשני פר' וירפו ממני ואני יושב בתוכם, ובני ביתי בשמעם כי נחבשתי ע“י העריץ16 הלז אשר לא ינקה כל הנוגע בו, רצו לה' פרומקין מו”ל החבצלת ולהסוחר שלמה מנרחי, שהיו ידידי והיו מפני העיר גם אצל הגויים וגם אצל הממשלה, וילכו השנים להצילני, ויבאו אלי ואספר להם הדבר ויאמרו לי קבל עליך הדין כי מי הקשה אליו וישלם וגדולים וטובים ממך לא עמדו בפניו, וילכו הם לבקש רחמים מלפני הבק לשלחני דרור, ובקושי פעלו לפטרני מהקנס החדש אשר שת עלי, והריד"פ שהי' קורא ערבית קרא לפני פסק הדין האומר כי נוכחתי כי אין כל פשע על הכונה, והנהרגין נתחייבו בנפשותם וכו' ואחתום.

וטרם לכתי מחדר השוטרים לעמוד לפני הבק לקחו בגדי העליון למשכון כי אתן להם דמי חופשתי ובקשתי השני הנז' הועילה להעמיד נתינתי על סכום בן 2 פר' ואתן ונפטרתי לביתי. ויאמר לי כי עלי לברך ברכת הגומל ולשום עיני על דרכו כי אצל הבק הלז נקיל מאד לצוות להכותני נפש באיזו סימטא.

ביד א' מבני הישיבה מצא אביו ספר אור לישרים וימסר הדבר להרש“ס והלז שלח וקרא לפניו את בן הישיבה ויטיף לו מוסר, ויאמר לו שמעתי כי גם בעתונים אתה קורא ולא כן תעשה, ויוסף ויאמר אני קורא המגיד וגם הלבנון אבל זוהי לראות אולי ידובר בם ע”ד ירושלים ובתור מנהל נאלץ אני לזאת שלא בטובתי, אבל אתה אין לך אלא ללמוד וכו‘, ומאז יצא על בן17 הישיבה הלז שם משכיל ויסבול הרבה מזה, ובכל זה היו הכל יודעים כי הי’ מודיע חדשות כהמגיד והעברי, ומשרת הפוסט “וואניס” שמו הביא לו פעם העתון להישיבה (הוא הי' מקבל בעד כל מכתב ועתון חצי גרוש) ותהום העיר על זה. וכמובן צווה הוואניס מבן הישיבה לא להביא לו העתון להישיבה עוד.

מחלק המכתבים הלז היה ארמני פקח, וידע עת לכל חפץ, הוא היה מביא המכתבים (הרבים מאד) להגאון ר“ש סלאנט ואפילו כשהי' עומד בר”ה ויוהכ“פ בביהכ”נ הגדול ועיני כל העם אליו (בר“ה ויוהכ”פ הי' מתפלל בביהכ"נ הגדול) היה הארמני הלז (וואנעס שמו,) מביא לו תכריך גדול של מכתבים בטוחים ופשוטים, והי' קורע המעטפות ומגיש לו הכל פתוח, ואחר יו“ט הי' הרש”ס חותם על הריצפיסין, והרש"ס בסקור א' ידע כל מה שיש בהמכתבים, והי' מודיע אחר התפילה לאלה שבא למו על ידו כספים לומר: יש, תבוא בלילה.

המשכיל הלז בעל האור לישרים נכשל הפעם בלשונו והיה יכול לסבול הרבה ורק אחד מבני הישיבה הצילו.

פעם התקשרו כל בני הישיבה על ראש הישיבה הרמנ“ה ולא רצו לשמוע שיעורו באמרם כי אינם צריכים לו והמשגיח הי' אז הר”ר יעקב הרכבי (איש זקן וכעסן מאד) אבי הד“ר הרכבי שבפ”ב, ויגל למוסר אזני בני הישיבה ויאמר הלא הרמנ“כ אומר חדושים ויען המשכיל, אין לנו צורך בחדושים חדשות אנו קוראים בהלבנון, ותומ”י נשמעו הדברים להווארשוואים וקראו עליו אפיקורוס בהשוותו חדושי התלמוד לחדשות העתונים אם כי האומר לא אמר אלא לבדיחותא.

ובאותה שעה נזדמן ר' בן ציון בויסקער (זילברשטיין) אצל הרב מקאליש, וזרק בו מרה ע"ז, כי גם הוא הי' מבני הישיבה, ויאמר לו, כונת האומר היתה על “כבוד הלבנון” שנדפסים בו חדושי תורה מרבני הזמן, אז רפתה רוחו של הרב מעט.

והמחלקת בין בני הישיבה והרמנ“כ בדבר השיעור חזקה, ובין בני הישיבה הי' א' ז' סלאנט שמו, כי הי' מסאלאנט, ואמר עליו הרמנ”כ “זה עושה לי חצי קריינק” (הרמנ“כ לא שח שיחת חולין וכל דבריו היו בלה”ק מעורב בזשארגון).

והרמנ“כ סבל הרבה ממחלת הכבד ולא יכול לשבת רק הי' מסב, ולו שלחן מיוחד בהישיבה מאחורי הבימה מול ארה”ק, וכרים וכסתות ומצעים על הספסל והרב מסב עליהם ואם כי השלחן לא הי' קטן לא העז איש לשבת עליו, ורק בשעת המחלקת נעז ז' זה לשבת עליו, ועינו של ז' זה היו מזרות אימה תמיד, ויהי יושב מול הרנ“כ ומביט עליו ותו לא מידי והרנ”כ לא יכול לסבול זאת, ולכן אמר כנז‘, הרנ"כ לא השתמש מעולם במנורת גז אפילו אחרי שנפוצה לשימוש, רק נר של חלב הי’ דולק על שלחנו ולפניו חשן המשפט, כי עסוק עסק זמן רב בספרו “קצור חשן משפט” שהדפיסו אח"כ, ולא אדע אם משום שהורגל בנר זה או מחשש סכנה.

זכורני בשעה שא' הסוחרים הביא מנורות הגז מ' 1 ומ' 2. גדולים מאלו לא הובאו אז. והובאו לבתי המדרש וכל העם הי' מביט ומתפלא עליהם, ואלפי הזהרות הזהיר איש את רעהו לבלי נוגע בהן מפני חשש דליקה, ורק את “השמש” למד הסוחר איך להדליק ואיך להגדיל או להקטין הלהבה.

כמדומני שהראשון שהביא מנורות הללו הי' בן ציון ליאון ושותפו נתן גרינגארט, שניהם היו גבירים, והי' למו חצר גדולה באמצע רחוב היהודים, הראשון ה' לו בנים והשני ערירי. והוא, הראשון, הי' הראשון ששכר לבנו יוזל ליאון מורה ערבי ולמדו שפת ערבית עד שחבר קונטרס קטן בעברית להתחלת לימוד שפת ערבית, ואיש לא נתן בו סרה. ויהי גבאי ביהכ“נ הגדול בית יעקב, ומסחרו היה עפ”י רוב עם הערביים וכמה פעמים הי' יושב עם סוחרים ערביים בקפינע ושותה נארגילה וקהוה עמהם, דבר שלא העיז אחר לעשות, וגם ע"ז לא דברו סרה עליו כי הי' יהודי כשר קצת יודע ספר.

והשני הי' בייאליסטוקי, והיתה לו בת אחות יפה מאד ויקח לה לחתן את יצחק זאקש (משפחה כבודה בירושלים) וגם אותו נתן חותנו ללמוד ערבית אצל מורה ערבי אך נתחמץ עי“ז וילך שובב בדרך לבו וסוף הי' כי גרש את אשתו וילך לסטמבול ויהי שם בבית החכם באשי למתורגמן וימת שם, ואשת נתן זה מתה ויקח אשה חדשה ותולד לו בנים, וסופו נפטר עני מדוכא, והוא הי' יודע ספר יותר משות' ומתרועע עם הרש”ס לפרקים ונחשב כבן בית אצלו.

ר' ניסן סנדלר, כמדומני שבא מבייאליסטוק, והי' מזקני ירושלים הייתי רואהו בלכתו על המדרגות בשער החרבה ושפתיו מרחשן או מחזיק משניות תפא"י ולפניו איזו זוג נעלים למכירה.

לא פגשתי מגיד איזו שעור, אבל תמיד כשהיתה מחלקת בין הלומדים בהלכה, או בפי' איזו משנה הי' הוא המכריע, ואמרו שהוא בקי בשו“ע או”ח ובמשניות בע"פ, ולא התנהג אלא כסנדלר פשוט ובראותו נערים משוחחים זה עם זה הי' תמיד דרכו לומר, ילדים אל תבלו הזמן בדברים בטלים ובז' ובכל זה נאמר בלשון חבה והי פועל תמיד.

ברוך סנדלר, הי' חבר לנו הבחורים בישיבת עץ החיים והי' חריף בלמודיו, ופתאום נתנו אביו לסנדלר ללמוד מלאכת סנדלריה (אביו היה נגר יהודי י"ש) ותהום הישיבה, אך הבחור בעצמו סבר וקבל עליו גזירת אביו, והי' קובע עתים לתורה אך נפטר בעודנו כבן ל“ה שנים. ר' יונה לייב מענדילזהן (מחותנו של הרמ“נ כהנוב ז”ל ראש ישיבת עץ החיים) לא הי' אוכל מצה בכל ימות הפסח ורק אגוזים, תמרים, ותפוחי אדמה (יש בספרים שהזהיר במשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יבא כל השנה לידי חטא) ורק כזית מצה בליל הסדר אכל. בהולד לו נכדים, הי' מבקש מבני הישיבה לבא ללמוד כל הלילה בבית היולדת כדי שיכנסו ד”ת באזני הילד (יש ביו"ב18 בתלמוד מסופר על ר' יהושע בן חנני') וכמובן הי' מוכן לפני הלומד כל טוב, קהוה, זרעונים וכו' וכו' וכה היו הולכין בחורי הישיבה חליפות ללמוד עד יום הברית.

בני הישיבה לא היו שותים סוגארין בפסח משום שאמרו שהניירות שמלפפין בהם הטוטון משוחין בחמץ, ואיזו מין גאוה הי' בלכת בן הישיבה במקטרת (ציבון) ארוכה – עפ"י רוב קנה חלול פשוט בתכלית ועשנה יוצא למרחק ורואיו ידעו כי למדן הוא – אכן רוב בני הישיבה עשו כן לשם שמים.

פעם הייתי לבדי בהישיבה, והרמנ“כ מסב לו על שלחנו ולפניו שו”ע ובו היתה הסכמתו נדפסה ונדפס עליו התואר “הגאון” ויפתחו ונמשכו עיניו ע"ז, ויבט כה וכה ולא ראני ויקח העט ויעבירהו על מלת הגאון וימחקנה כלה.

השמש בהת“ת והישיבה הי' ר' זלמן חאסלאוויטשער ותשלומיו הי' דבר קל, וממילא לא הי' שומר תפקידו והפעם בא הסופר ומכתבים בידו לחתום עליו הרנ”כ ויאמר נחוץ לשלח תומ“י המכתבים, אך ר' זלמן שלכם איהו, ויען הרמנ”כ כמה פעמים רציתי אף זאגין אותו אך מעולם אין אני מוצאהו, שנון הי' הרב ושנוניו היו נמסרים מפה לפה ברצון.

בהלמוד בשעת השיעור הי' דרכו לצות על א' הבחורים לומר “התוספות” פעם כבד זה ופעם זה ולדעתו הי' זה תעלת שכל הבחורים ילמדו מקדם התוספת בעיון ובכל זה – אם כי היה הרב שנון ויבין מצפוני הלומדים – היו נערים שגם בלי למדם התוס' מקודם אמרוהו וידעו להרים קול ולהכות בכף והטעהו לחשוב כי למד התוס' וכי ידעהו היטב.

בליל ה' הי' ער כל הלילה בהישיבה וכל בני הישיבה אמרו עמדו “חצות” אך בקיץ היה הולך לשון בחוץ לעיר ועפ“י רוב הי' הולך ללון בביהמ”ד של “בתי מונטיפיורי” ואם הי' מי שידע מבואו והיה משגר לו כרים, וָלא הי' מסב על הספסל. לבקש לא בקש. ותמיד הי' לוקח עמדו א' הבחורים מבני הישיבה ללכת עמדו (וזה נחשב לכבוד וברצון הלך מי שאמר לו ללכת עמדו) וזה מפני שהיה בעל מחשבות ומבלי שינהגו אותו היה יכול לתעות בדרכו, ולהנזק מהפרד והחמור.

בהיותינו כבני תרי עשר היה הצחוק בינותינו בגומר ומתחיל. היינו האחד אמר תיבה בת ג' הברות למשל אבי, היה על השני לומר מלה המתחלת באות שנגמרה התיבה הראשונה למשל יען. והשלישי הי' עליו למצוא מלה בת ג' אותיות כמו כן המתחלת בנון והי' אומר למשל נער וכן הלאה ע"ז הסדר, ובשביל זה היינו חוזרים על “זכר רב” והיינו בקיאים בכל מילותיו. ולא החלקנו בין פעל לשם למלה, רק שיהא שוה למספר ההברות ושיתחיל באותו אות שגמר בו שלפנינו.

וזה הועיל הרבה ללמוד ולהבדיל בין ע' ובין א' ובין ח' ובין כ' וכיו“ב, ועי”ז החלו הנערים ללמוד תנ“כ ואנכי – וכן אוכל להעיד על לונץ – ידיעת בתנ”כ באה מלמודינו בין מנחה למעריב תכ בהישיבה.

ר' יעקב הרכבי המשגיח, ת“ח ממוצע, וכעסן גדול, ובלתי מסביר גדול. הוא היה מגיד שיעור בתנ”כ בין מנחה למעריב בפני בחורי הישיבה, ומי שלמד אצלו היה הרמנ“כ נותן לו מדי שבוע בשבוע איזו פריטי (כמדומני שהי' מאיזה עזבון מיוחד ע"ז) וכמובן היה אומר לפי פירוש המצודות, אבל הלמוד התמידי נטע בלב הלומדים רגש מליצי, ורגש נועם לשון הק' ועי”ז החלו לקרוא־בגניבה – ספרי השכלה, ולא אכחד כי כל מה שאני יודע מהתנ“כ הוא מהימים ההם, אבל זה הביא לי אז לחזור על התנ”כ בלי העמק לפירוש הפרטי רק בידיעת המלות והענין, וזוכרני כי מדי שבת בשבתו הייתי עולה על הגג בית אבי, כלו' מקום מגורו הי' בחצר שנקרא חצר הכולל, חצר גדולה ובה מעלות ומורדות שמה הי' לטפס על הגגות וכמה שעות הייתי חוזר התנ"ך כאומר תהלים ומאז זוכר אני איזו פסוק ומבארו לפי רעיוני תמיד.

בני הישיבה נהגו כי אם נשא א' הבחורים אשה היו נותנים לו מנת־דרשה סכום כסף או ספרים ממה שכל בני הישיבה היו נותנים איש חלקו (והיו רבים שנתינתן לוקחה מלחם טפם ממש) והחתן הי' עושה משתה בליל מיוחד בז' ימי המשתה בעד הישיבה והיו ששים ושמחים כל הלילה בזמירות ורקודים.

המנצח עפ“י רוב בליל זה הי' חיים אברעמיל שניידערס או חיים שמש (שהי' שמש של החתונות עפ"י רוב) והוא ידע לשמח עפ”י נוסח הימים ההם.

עקר גדלו הי' בסדרו לויה של הנוצרים, והמכתשת היתה משמשת פעמון והוא הי' הגלח, או הלויה של המחמדים והוא צנף מצנפת של שיך ומסדר התיפוף והצלצולים (החתונות היו בחצרות היהודים רחוקות מהשוק ולא פחדו אז מעין הרע.)

פעם היתה חתונה כנז‘, ולהחתן נתן מטעם הישיבה עשרים בישליק, ויעמוד א’ מבני הישיבה על השלחן ויכריז כרגיל וספר ומנה הכסף בטורקית בירי אקי אוטש וכו'. למר נקרא לפני הגבאים ונשאל על ידיעתו טורקית ותהי תשובתו כי יגור בין הארמנים והם מדברים טורקית ולאביו חנות שם והארמנים ימנו כן – וילמד מהם ויקבל נזיפה גדולה לומר, לבן ישיבה בזיון גדול הוא הדבר וכן לא יעשה, ומאז יצא לו שם “חפשי” בין חביריו ויש שבושו ללכת עמדו ברחוב.

עוד יבוא.


 

דובב שפתי ישנים    🔗

בתור מילואים לפרק “הרופא מסלאנט” (זכרון לחובבים הראשונים חוברת ה') אנו נותנים בזה אחד ממאמריו שפרסם ב“לבנון” שנה ראשונה. ירושלם תרכ“ג, שהוא כבר יקר המציאות שאין להשיגו. – הר”א רבלין באחת מהערותיו בספר “תולדות חכמי ירושלם” מספר לנו על מרגניתא שפירתא הנמצאת בידו: “מחברת חשובה בעברית יפה, משכתם לעת התפרצות מחלת החלי רע באה”ק בש' תרכ“ז, בשם “מבוא וסבת מחלת החלי רע ותרופותיה” הוא אמנם הבטיח לנו לפרסם אותה ב”גנזי ירושלם". אבל, כנראה, קדמונו בעלי הרשֻמות – יבוא הטוב בכל מקום שהוא, רק יבוא!


שושנת יריחו    🔗

יריחו היתה מאז עיר גדולה ביהודה. יושבת במשור, צפונית מזרחית מירושלם, ולמערב הירדן. מהוללה ומפוארה בגנותיה מעצי באלזאם, הנקרא באלזאם יריחו. ופרדסים ועצי תמר, ושדה שושנים. ויתר מאד בימי המלך שלמה. מסחרה ורכולתה היה עם הבאלזאם, ובשמים. היא היתה מפתח פלשת. ואחרי אשר לכדוה יהושע וישראל ושרפוה באש, עוד נבנתה מחדש. כעת עומד על מקומה כפר הנקרא ריהא“ץ. גנותיה ופרדסיה הנעימים נשחתו מאין זכר למו, ולא נשאר בה רק עצי באלזאם מספר לא כביר. ובגנות השרים אשר באירופא ימצא פרח נעים רענן וטוב ריח ויכונה בשם שושן יריחו: שושנת יריחו, אשר החוקר בטבעי העשבים האדון לינ”ע, כינה אותה בלאטיין אנאסטאסטיקא. פירוש פרח העומד בתחיה. גבהה משלשה עד ששה מדות. פרחיה עקומות וכאשר תגיע למשך שנה, ופירותיה יגדילו, אז יפלו העלים ממנה והיא תעגל את עצמה ככדור צמק. ועל סעיף קצר אשר יסתעף ממנה יתלו עוד המון ציצים מלאים זרעונים. והיא בטבעה מושכת ליחות האויר מאד בתוכה. (לכן אדון לינע, שם אותה תמיד בחדרו למשוך את ליחות האויר תחת כלי היגראמעטער) ארץ מולדתה הוא מצולות החול בערב ופלשת, מקום לא יוצלח לשאר צמחים בלעדה, בגלל חורב וחם להט השמש המבריק בגבורתו על ראשם, והנה בהגיע חדש טבת אשר יתקומם רוח סערה וסער במדבר יעקרו הפרח הכדור הצמק ממקומו, וירדפוהו עד כמה פרסאות, וכאשר ישכך חמת הסופה וישתוק מזעמו, אז ישקוט הפרח במנוחה ויחדש ימיו כקדם והליחות אשר ימשך מהאויר לתוכו יך עורקי שרשיו בחול מנוחות ומיץ חדש יזל בגזע. יפרח יציץ ציץ, יתעטף בעלים ירקרקים, וזרעוני צמחה אשר הפילה בדרך מרוצתה יכו שורש ויצמחו צמחים חדשים במדבר. ההשתנות הזאת (מעטאמארפאזע) תעשה מדי שנה בשנה. האם כבר מתה הנאסטאסטיקא הזקנה והנובלת? לא לא! הסופה והסער יקלעו אותה לשפת הירדן ושם יפרח, ועל פני ככר הירדן תחדש עלומיה. העוברים ארחות ימים ומדברות לחקור טבעי הצמחים, ויתר נפלאות הארץ הק' משנות עולמים, הובילו זה מכמה מאות שנים הפרח הלז מפלשת לאירופא. קורות הימים מספרים אשר צמח כזאת הצמק זה שבע מאות שנה, חדשה פרחיה כמים ושבה לקדמותה ותעש בדים ופארות. – והנה אם נתבונן, כי בתולת ישראל, גפן בוקק, נדמתה להפרח הלז, שושן יריחו. האויבים גרשו אותם מאדמת ה' מטעם אדמת הק‘, ורדפו אותם ארחות ימים ומדברות בסערת חמה בירכתי צפון וים וקדם ותימן. אמנם בכל מקום אשר נשאתם הסער עוד שמה הכו שורש ויעשו ציצים ופרי. כי בטחונם על יוצרם צור ישראל ולא יעזוב חסדו מהם, עד עולם סלה. והם הנאסטאסטיקא שושנת יריחו בין העמים. וכן סעיף מחולק לשלשה ראשים ובראשם שלשה פרחים דומה לחבצלת נראה עוד היום על כמה מטבעות אשר עשה שמעון החשמנאי19. וגם הנביאים דמו את ישראל באודותם לצמחי השדה; אהליה כטל כו’ יפרח כשושנה יפרח כגפן כו'. כזית הודו וריח לו כלבנון.

זאב וואלף אסיא פה עה"ק


 

ספיר וירושלם20    🔗

ג. היהודים באביסיניא21    🔗

מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי (צפניה ג' י'22)

ימים רבים לישראל ואין חזון ולא שמועה מזרע בית ישראל הנדחים בארץ כוש. הנדחים מתורת אלקינו והנדחים מברית אחים שבטי ישורון. דבר אין להם עם כל בית ישראל הנפוצים בארבע רוחות השמים. רחוקים המה מאד לפני ולפנים בארץ גלותם – היא הרחיקם מדעת דת ישראל, היא הדיחם אחרי משאות שוא ומדוחים, היא השכיחם אש־דת מורשת לקהלת יעקב. ואך ההבטחה הגדולה “בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם”. היא שעמדה גם להם להשאר בשם אביהם ובשם ישראל יתכנו.

ימים רבים לישראל מאז הלכו שבי גולה אחרי גולה. נפזרו עצמינו לעברי פי פחת על צוארינו נרדפנו, מדחי אל דחי הלכנו. וכמסגר אל בור נאספנו. כל התוכחות כתומם השיגונו. עדי כהוא מכמר עולפנו. ובים השפלות נצללנו, איה סופר יכתוב, איה ספר יכיל את כל התלאות אשר מצאתנו – והמה היו בעוכרינו מבלי ידאוג איש אל אחיהו. קהל על קהל, מדינה על מדינה הנתון כמוהו או תחתית ממנו בסתר המדרגה. אם בגלות הגוף, אם בגלות הנפש, הנסוגים מטוב חיי אדם, והנסוגים מאחרי תורת אלקינו, לא ראו איש את אחיו. לא פנו להתחקות על שרש מטעם. אי מזה באו ואנה הלכו? מי במים ומי באש? מי ישפל ומי ירום?:

ימים רבים יושבים רבבות אלפי זרע בית ישראל צפונות וכלואות בארץ כוש ועקבותיהם עד היום לא נודעו לאחינו הנלוים ונודעים בתבל ומי משלנו? אין גם אחד? ירחיב לבבו או יחלץ חוש. להודע ולהגלות מה היה לאלה אשר בכוש. במצב דרך ארצם. ואיכה יעבדו המה את אלקינו. מה שורש דברי תוה"ק נמצא במו. ובמה יודע איפה כי מימי יהודא יצאו? אך חברת הפראדשטאנטין השולחים ציריהם לכל פינות התבל נסו לשלוח צירים גם שמה. ומהם נתגלה לנו אפס קצה מהם ומהמונם וממנהגיהם. – לא באתי להעתיק דבריהם. אך אציגה נא עם הספור ידיעה קטנה. אשר על ידה יובנו דברי האגרת הבאה הלאה לפנינו.

הצירים משם מודיעים, ומספרים, שנמצא מהיהודים בארץ כוש חאבאש – כשני מאות וחמשים אלף נפש. הנקראים בלשון המדינה בשם פלשת (אולי על תוצאותם מארץ פלשתים) ורחוקים המה מאד מחברת הגוים עמי הארץ ההיא (נוצרים שונים ומחמודים) דבר אין להם עמהם. כי הגוים ירחיקום ויתעבום מאד מאד ושפלים ונבזים המה בעיניהם עד כי לא יכלו יגעו בלבושיהם. ויבושו לדבר אתם. סורו טמא קראו למו ע“כ רובם ככולם עניים ודלים באין להם מסחור וקנין עם עמי הארץ ההם, וכל עבודתם לבדם בשדה ובמקנה ומתפרנסים זה מזה. ספר התורה בכתב ולשון הק' כשלנו אין עמהם. רק התורה או תנ”ך כולו בכתב ולשון – חאבאשי – בלעדי זאת אין אתם משאר ספרי ישראל וחז“ל – פרטי מנהגיהם בשמירת התורה ובסדר התפלה לא נוכל להתברר, כי גם הצירים ההם (מגמתם למטרתם) בראשית בואם שמה לא יכלו להתחקות על שרשיהם. ואף לכנוס לבתיהם ולדבר עמהם. כי כל הנכנס לבית ישראל־פלשת או מדבר עמו, כלימות עולם ישיג מהגוים ונסוגים גם ממנו. – ואך זה מקרוב נסו דבר גם אליהם וידיחו כמה מהם לאמונת נוצרים. כן זה כשש שנים בא לפה אב ובנו ישראלים משם. דניאל ומשה שמם (מראיהם חומי חצי כושים) ואף אחרי החקירה והבקורת היטב לא יכולנו להתברר ולהציל מפיהם דבר ברור מעניניהם, כי לא יכלו דבר שום לשון זולת חאבשי. גם צורות האותיות מלשה”ק לא ידעו ואחרי התגוררו פה כחצי שנה ויאסוף איזה ידיעות שב למדינתו לספר לאחיו מה שראה והבין. אבל זאת נודע שעדיין הם עושים סדרי קרבנות וזובחים על הבמות לאלקי אמת. ויש להם כהנים ונזירים מתבודדים בבתי תפלות מיוחדים לעבודת אלקים. ואחרי אשר הביאו הצירים הנז' איזה מהיהודים ההם במסורת ברית החדשה של הנוצרים התקרבו גם אל המתבודדים להתוכח עמם בשער, וטענו עליהם על הקריבם באיסור הבמות. ובהתוכחם קפץ הציר ונשבע במלך הארץ ההוא שאסור לזבוח לה' חוץ למקדש אשר בירושלם. וזה דבר חוק שמה שמי שנשבע במלך מחוייב לברר דבריו בפני המלך או לחייב את ראשו. וכאשר הגיע הויכוח לפני המלך ואחרי כל ההתאמצות גם מזקני ומלומדי היהודים שמה לא יכלו להגיד שיש מצוה בתורתם להקריב קרבן חוץ למקדש ירושלם. ויצא הציר פטור והמלך השבית סדר עבודתם בקרבנות, והיהודים מתעצבים מאד על הדבר ועודם מתבוססים ומתהפכים בתחבולות למצוא יסוד למנהגם זה: ועפ“י הדברים האלה יובן דברי האגרת שכתב איש יהודי משם מעיר גענעא – לפה ירושלם עה”ק ת"ו ונתנו ביד הציר שמה לשלחו הנה תוך מכתבו.

זה נוסחו, בא בכתב ולשון חאבשי, ונעתק לענגלש, והעתקתיו ללה"ק, וזה תארו:

“ברוך ה' אלהי ישראל. אלהי כל בשר ואלהי הרוחות. זה המכתב שנשלח מן אבא טצאגגא. נא שיגיע אל הכהנים שבירושלם והכהן הגדול של כל העברים. לו יגיע לידיכם ע”י ב' –

אה אחי העברים שלום יהיה לכם. מכתב הראשון שלחנו אליכם ע“י דניאל בן חנני' אבי משה. אנחנו שואלים אם בא העת אשר אנחנו צריכים לחזור אליכם לארצנו היא ארץ הקדושה ולירושלם עה”ק אנחנו עם דל. אם הגיע העת באמת תשלחו לנו מכתב אודות זה. כי על נכון אתם טובים ממנו. הגידו ותבררו לנו מה יקרה בעת הזאת ואשר עוד יבא. כי באה בקרבנו הרגש גדול בלבבינו, בעבור יש אומרים שהעת לעמנו הנה באה ונהיה מופרדים מאת הנוצרים וללכת למדינתכם ירושלם ולהתאחד עם אחיכם ולהקריב קרבנות לה' אלקי ישראל בארץ הקדושה. ואתה ב' איש…. בעבור האהבה שנוכל לכתוב לאחינו העברים.

שלום יהיה לכם. שלום יהיה לכם במאד מאד. שלום יהיה לכם אחינו אשר הם בארץ אשר נתן ה' למשה בהר סיני. – אני אבא טאצגגא שלחתי לכם זאת האגרת בחודש השני לשנת הבריאה 7354 "(?)

מכתב הרזה הזה תעיד על תומת לבבם וחוזק אמונתם בה' ועמו וארצו ועירו, ועל מערומיהם מתורה וחכמה וידיעת התבל, ועל דלות מצבתם ושפלות נפשם.

עוד לפני ארבע שנים הייתי בעיר אלקאהרה במצרים. ובאה שמה אשה זקנה מן העבריות הכושית שהתנדבה ללכת לירושלם. אחרי חזר שמה האיש דניאל הנז' – וסיפר מה שסיפר – ובידה מכתב מליצה להרב של מצרים מהנשיא שלהם – החותם עצמו “אברהם הנשיא” האגרת הי' במכתב ולשון חאבשי ונעתקה במצרים ללשון ערבי ואלה תוכן אמריו כתוב לשם הרב של מצרים. ראשית מחלה פניו לעזור להאשה הזקנה העניה על הוצאות הדרך לירושלם אשר היא עולה לכבוד שמים כו‘. ואומר עוד "יען כי שמענו (מדניאל הנז') “שיש הרבה יהודים במצרים וירושלם. ודתיהם ומנהגיהם שונות מאתנו על כן יאות לכם שתשלחו אלינו אנשים מבינים מאתכם אשר נלמדם עקרי דת ישראל המקובל אצלינו ונורה לכם את הדרך תלכו בה” וחתם שמו אברהם הנשיא (אולי הוא אבא הנז'): ואם לא הצחוק היה האגרת הפתיות הזה. אנשים אשר לא יודעים בין ימינם לשמאלם (כאשר ראינו מדניאל הנז') ותורת ה’ אין אתם בכתבה ולשונה הנתונה מורשה לקהלת יעקב מהר חורב. ולא קבלת נביאי האמת בחזיון קדש ואנשי הרוח אשר קמו באומתינו קדש מדור דור. וערומים המה מכל חכמה ודעת, ירהיבו לומר בואו אלינו וחסו בצלנו ותורה תבקשו מפינו ונודיע אתכם דברינו. כל השומע יצחק! –

ולפי ההשערה קרובה, שאחרי נתועדו עם אלה הצירים רוח אחרת היתה את הנשיא ההוא, שראה לדעת אחרי החקירה שהמה תועים בדרך השפל. ואת הישרה יעקשו וגם מדברי הצירים לא נחה דעתם כי חזקים הם באמונת ביאת הגואל ואשר תורת משה לא תתנסה לא תומר ולא תתחלף. ועל כן רובצים המה כעת בין המשפתים, וחפצים לשמוע מה בפי הכהנים אשר בירושלם –

ומי יתן ויתעוררו שלומי אמוני ישראל להתחבר בעוז אהבת ה' ועמנו, ויבחרו שנים שלשה בני חיל – (כי לא על נקלה להגיע אליהם. רב הדרך – כחמשים יום ביבשה על דבשת גמלים מערי מאסאווע, סאוואקין ממשלת הסולטאן תוגרמה, אשר על חוף הים סוף לצד אפריקא והערים האל כעשרים יום בספינה מעיר סועץ גבול מצרים תחילת ים סוף. וזה הדרך יותר בטוחה וקרובה) גבורי כח בתורה ובחכמה לבא לאחינו האובדים הערומים האלה להודיעם דבר ה‘. ולהביא רבבות אלפי זרע ישראל התועים כשיות אובדות בישימון דרך, אל דרך התורה והמצוה. בטרם יודח עליהם הרעה ח"ו מרוח אחרת הסוער עליהם. הנקל זאת לזכות ארחות יושר לנדחי ישראל אלה, כאשר עשו אחינו ברוסיא לנדחי ישראל בבוכרי’ ודאגהיסתן וקפקאז אשר גם המה היו ערומים מכל ולא ידעו ספר ולשון הקדש ושרשי דתנו הקדושה ואך זה שנים לא כבירים שלחו להם מרוסלאנד מלמדים וספרי תורה ושארי ספרים. ועתה ת"ל גדלו והצליחו, וכולם יודעים את התורה ומהם חכמים וסופרים אשר לא יבושו בין כל קהל עדת ישראל. ומי יודע אם גם לאלה אשר מעבר לנהרי כוש הגיע העת לזרוח עליהם אור התורה ונר המצוה. אשר יקראו בשם ה' אחד לעבדו שכם אחד. כי בא העת לעת ערב ויהי אור ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ויאספו נפוצות יהודא וישראל להשתחות לה' בהר הקודש בירושלים. אמן. (הלבנון שנה א.)

ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סל"ה (ספיר הלוי)


המאמר השני בנדון זה פרסם בהמגיד שנה תשיעית גליון א':

ד. קול יעקב    🔗

פאריז. ט“ו כסלו הכת”ר לפ“ק. גם היום מגיד משנה אשוב אשמיע קולי במעט חדשות על דברת אחינו זרע בית ישראל הנדחים מעבר לנהרי כוש במדינת האבישיניא אשר כאש עצור בעצמותי. ומאז החלותי לדבר על אודותם זה שנה וירחים בירושלים (הלבנון 10–11) ונתעוררו גדולים חקרי לב ומלאו אחרי בדברים רבים וערבים. ואך דבר שפתים היה עד כה קול דברים במכתבי עתים: הבו לכם אנשים כו' ושאול יבא מאחרי הבקור ויאמר! הגם הכושים בזרע בית ישראל? ומי אביהם? ארור או ברוך: ואחריו יבא העצל או רך הלבב ויאמר: ארי בדרך כוש ברחובות האבישיניא רוצח וירפו על נקלה ידי המתנשאים ומתעוררים בצדק להוציא דבר לפעלו. וביני ביני כת המדחת גדלה שמה ומעשי שטן מצליח יום יום להדיחם מאחרי אלהינו. ובעוד אנחנו עוסקים בדברי שיחה ואומרים את מי נשלח ומי ילך לנו ואיפו23 מקום לזהב יזוקו? הם מהפכים הקערה על פיה ומי יודע עד מתי עוד. אי לזאת מתוך האש העצורה בלבי אקרא בגורן שלהבת יה (ואם ישחקו עלי לא אחוש) ואקרא בקול יעקב: הלא נבוש ישראל נשכב בבשתנו בית יהודה ותכסינו כלימתינו זרע ישרון אשר מכל המון רבי רבבות אלפי ישראל יה”ע אשר נדחים בארבעת חלקי תבל, אין די אנשים ואין די כסף להחלץ מהם חושים שנים שלשה אנשים אל המקום אשר לא בשמים הוא להביא גם את אחינו אלה על גבול התורה והמצוה ולהצילם מרדת שחת בשחיתות הפחים אשר טמנו לרגלם. הבנים אין לישראל? אם יורש אין לשבטי ישרון מדוע ירשו המסיתים אחינו שבכוש והמדיחים בערי האבישיניא ישבו וידיחום מאחרי אלהינו?

הנה הנם קוראים אלינו לשלום ועזרה ואין משיב שלום ואין מתקומם לעזרה. ואעתיק נא בזה שנית פתשגן המכתב אשר שלח הנשיא מהם לירושלים (השגתי' בירושלם בדרך פלאי מאחד מהמדוחים שהיתה אצלם טמון בחבוש) והעתקתיו עד פה באימון יותר בדקדוק ובהוספת דברים. הנהו לפניכם קראו וקרעו לבבכם. העתקה נכונה:

"ברוך ה' אלהי ישראל אלהי כל בשר ואלהי הרוחות. מכתב הזה שנשלח מן אבא טצאגגא נא שיגיע אל הכהן שבירושלים באבא יוסף הכהן הגדול של על העברים (?) מקוה שיגיע לידכם על ידי בירנכוסא24. אחי העברים שלום יהיה לכם. מכתב הראשון שלחנו אליכם על ידי דניאל בן חנניה אבי משה. אנחנו שואלים אם באה העת אשר אנו צרכים לשוב אליכם לארצנו היא ארץ הקדושה ולירושלים עיר הקדש כי אנחנו עם דל ואין אתנו לא שופט ולא נביא. ואם הגיע העת באמת תשלחו לנו מכתב אודות זה. כי אמנם אתם טובים ממנו הגידו נא לנו מה יקרה בעת הזאת כי באה בקרבנו הרגש גדול בלבבנו יען יש אומרים העת הנה באה שנהיה מפורדים מאת הנוצרים וללכת לעירכם ירושלים ולהתאחד עם אחיכם ולהקריב קרבנות לה' אלהי ישראל בארץ הקדושה. ואתה בירנכוסא איש אלקים (?) בעבור האהבה שאהבנו לך שלח לנו המכתב מאת אחינו. שלום יהיה לכם שלום יהיה לכם במאד מאד שלום יהיה לכם אחינו אשר הם בארץ אשר נתן ה' למשה עבדו בהר סיני.

אני אבא טאצנגא נשיא שלחתי לכם זאת האגרת בחדש השני 7354 (?) לשנת הבריאה עכ"ל.

והנה קול אחינו צועקים מאדמת כוש ואין עונה בצדק ואין נשפט באמונה והנה נאכל חצי בשרנו ואנחנו מחשים, מי אכזר לראות אחיו ועמו נצללים במים אדירים ופושטים ידיהם מתחננים להצילם ולהוציאם משטף מים עזים ולא יושיט ידו אליהם ולא ישים כל מאמצי כח להושיעם ולעזרם, ואם התורה חסה על ממון ישראל ואמרה: לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם ומכש“כ על אבידת גופו ועל אחת כו”כ על אבדן נפשות רבות רבבות. ומה קול הזה באזננו אחינו אלה (נעלה מכל ספק כי אחינו בני אבינו הם בני יעקב זרע ישראל וכאשר יעידון ויגידון דברי המכתב הזה) שיות נדחות הנתונים בעברי פי פחת ואיך נתעלם? אם נקה מעון ואם נמלט מפשע. וכי תאמרו אלי קריינא דאגרתא וכו' כאשר כבר רבים אמרו לי, אמנה אחי! גם בטרם שאלוני שמתי זאת על לבי, לא קויתי לעזרת איש ולא הוחלתי לתשועת בני אדם, ובתחלת קיץ העבר בהיותי במצרים העליונה (ארץ פתרוס) נסיתי דבר ללכת שמה דרך הנילוס עד אוסוואן (היא מגדול סינה יחזקאל ל"ט מ') עד כי שמה ילכו אניות הקטור הקטנות אשר להפחה נסיך מצרים. וכאשר נודעתי שמה היטיב על הדרך משם והלאה עד תאכא ראשית ממלכת כוש ראיתי עצמי חסר אונים ודל כח ואור עיני עזבוני (פה תה"ל עלתה לי ארוכה ותעלה) כי זקנתי מהיות לאיש עובר אורח כזאת. ארחות תימא והודו אכלו אוני וכחי גם שיבה נזרקה בי שלא בעונתה ולא אוכל עוד לצאת ולבא בדרך הזה. יסורי א“י אשר חזקו עלי מדי שבתי שמה כ”ח שנים ונדודי בארצות ארבע שנה וחצי אחריהם יבשו מוח עצמותיו ומתי אעשה לביתי בני ובנותי אשר ברכני ה' להשיאם ולפרנסם. וכאשר שקלתי במאזנים (לפי שכלי) חזרתי מדרכי. אך לבי לא שב וכליותי ישתוננו תמיד, כאש תבער ותלהט ומים רבים לא יכבוה עד אם דברתי דברי אלה. והנה בשובי מדרך פתרוס פגשתי בעיר מאנצורה בארץ מצרים איש כלבבי החה“ש והכולל מו”ה דוד מאגאר נ“י ספרדי מיקירי ירושלים ת”ו בן הרב מו“ה שמואל מאגאר ז”ל ראב“ד בירושלים ת”ו וחכם דוד זה כבר לומד בשליחות וגם היה יושב לדיין בעיר אלכסנדריה אצל הרה“ג ר' משה חזן ז”ל. ולפני שש שנים כאשר התעורר הרב הגאון מוהר“ן אדלער נ”י האבד“ק לאנדאן והמדינה על הדבר הזה וכתב אז להרב חזן ז”ל הנז' שיבקש וישלח איש חכם לאחינו שבכוש הנז' נדרש אז החכם דוד הזה בכל לבבו ללכת בשליחות מצוה הזאת. אך הרב חזן נתעצל בדבר ודחהו בשתי ידים באמרו שהם מכת הקראים ואינו כדאי ליטפל עמהם בהשענו על תשו' הרדב“ז ז”ל כידוע (והלואי שלח אז והיינו נקיים היום מה' ומישראל ולא הודח כמה נפשות אשר כבר נדחו ומי יודע מה יהיה עוד ועד כמה תכבד היום לעצור בעד הרעה) וכאשר ספרתי להחכם דוד הנז' והערותיו עוד על הדבר התעורר בעוצם תשוקתו ואמר לי בכל לבו: הנני שלחוני, והבטחותיו להודיע דברו וענינו ברבים ונתתי לו כל סדרי שני הדרכים דרך הים סוף ודרך הנילוס. והנני באתי היום למלאות הבטחתי, ואען ואומר: כי חכם דוד מאגאר נ“י (היושב עתה בעיר מאנצורא בארץ מצרים הוא שם שולחני ולמד שחיטות ובדיקות היטב) הגון ומוכשר מאד לנסיעה הזאת הוא חכם בתורה ויר”א איש דברים ומכיר היטב בלשון ערבי אשר נקל לו ללמד גם לשון האמארי ההוא והוא שוחט וכותב הנצרך לזה מאד ועומד באמצע שנותיו ועולה על כולנה שאין לו אשה ובנים אשר יהיה לבו נוקפו ונפשו כלתה עליהם ויוכל לעמוד שם ימים רבים. עוד דבר לי להודיע שבהיותי לפני שנתים בעיר גידא אשר על שפת ים סוף אצל מיכא נודעתי שם לאיש רופא אונגרי שהיה יהודי וברח מהמלחמה בשנת 1848 עם שאר הנמלטים שנכנסו בצבא הסולטאן ונעשו תוגרמים וזה הרופא בא במלאכתו לצבאות מדינה ההיא וסבב בחוף אל חאבאש בעיר מאסאווא וסאווקין וסביבותיהם וסתר משם עפרות זהב, וראה ג“כ שני עברים סוחרים מהפלשת הנז' שבאים פעמים בשנה לשוק הגדול לא רחוק מסאוואקין וידע את כל הדרך העולה כושה וגם הוא ראה שם את הצירים (מיססיאנערע) אשר הלכו שמה ואשר חזרו ידע מהם את כל. והנה אמרו לו שהם מוכרחים שם לשקר מה שהם ובבואם שמה מתחפשים ומתנכרים לאמר שהם יהודים או נוצרים כמו החאבאשין כי המלך אינו מניח ליסד אמונה חדשה שמה רק או נוצרים כמוהם או עברים יהודים וע”י שהם משקרים אל הפלשת לאמר שהם יהודים יצלח בידם להסיתם ולהדיחם. וגם ראה אחד מהצירים (את שטערן) שחזר משם והביא בידו הרבה ספרי כתיבות יד יקרים שמצא שם (אבל הרופא ע"ה לולא ידע מה הם) אי לזאת ברור שהאנשים אשר יסעו שמה מלבד אשר יבואו ללמדם כתב ולשון הק' ודת תורתנו הק' כפי קבלתנו האמתיות, עוד ימצאו למדי משם כי ימצאו בודאי פנינים יקרים אשר בלי ספק יש לעם הפלשת היושבים במקום אחד זה שנות מאות רבות (ואולי אלפים) ספרי קירותם ומנהגים ישנים ומלות חדשות (כי אינם ערומים מכתב ולשון כאשר יעיד המכתב שלהם) אשר יפיקו אור גם על הליטעראטור של היהודים בכלל.

ועתה אחת עוד אדבר: האמנם האיש אשר יוכשר לנסיעה הזאת רבות מעלותיו וכשרונותיו הצריכות לו. ואם ימצאון הכל גם בחמשה אנשים ומצא להם אבל אם נוחיל עד אשר ימצא איש עם כל ובכל ואשר ירצה גם לנסוע מי יודע כמה יעברון וכמה יבראון? על כן לעת כזאת כל איש אשר ימלא ידו ללכת ילך נא ואל תביטו אחריו והעליון ית“ש יתקננו בעצה טובה ויקרב העת לקרא כלנו ה' אחד ושמו אחד בב”א. אנכי תולעת

יעקב ספיר הלוי איש ירושלים.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־


בשנת 1881 מלך באביסיניא הקיסר מינליק השני, הוא האמין באמונה שלמה כי הנהו יוצא ירך הקיסר מינליק הראשון בן מלכת שבא מהמלך שלמה. הוא הרים את כבוד אביסיניא בעיני עמי אירופא בנצחו את חיל מלך איטליא. וקיסר רוסיא מהר לכרות עמו ברית וגם נשיא ארצות הברית טיאודור רזובילט שלח אליו מלאכיו ויכרתו שניהם ברית. המלך הזה אהב את החכמות והמדעים ויבקש להתחקות25 על מעשי עמי אירופא. עת התפרדו ממנו מלאכי אמיריקא נתן לכן אחד אות כבוד ומכתב תעודה בשפת אמהרא וזהו תוכנו: “גור אריה משבט יהודה עלה וינצח. אנכי מינליק מלך המלכים, בחיר ה'. לכל אשר יראה המכתב הזה שלום. כל מלכי ארץ יתנו אותות כבוד לעושי רצונם, וגם אני אתן אות הכבוד של הכוכב האטיופי ל… (שמות מלאכי אמיריקא) לשאת על חזיהם לכבוד ולתפארת” המכתב הזה שמור באוצר הממשלה בוואשינגטון. (אוצר ישראל)

אחריו עלתה על כסא המלוכה בתו זאודיטה (יהודית) ואחרי מותה, בגיל 54 שנה, עלה כעת טפארי טקונן. המלך החדש הזה הוא בן 29 שנה. חכם־לב ובעל מרץ כביר. – תמונתו מעבר לדף


מגנזי חוברת ז מלך כוש (2).jpg

המלך החדש בארץ כוש. בתלבשתו הרשמית.


 

אחד העם בתקופה הראשונה    🔗

גם הרב החכם, התיר המפורסם רבי יעקב ספיר הלוי כנה ע"א בשם “אחד העם”. –

בסוף ספרו “כתר שם טוב כנף רננים” – קבץ שירים לכבוד ר' משה מונטיפיורי, ירושלם תר"ט – פנה אל השר במשל ובמליצה:

איש צולל במים אדירים, גלי ים ומשברים, עליו עוברים, יושיט ידו להשען גם בקנה רצוץ ובעלה נובלת. ובעודו בכפו כשל עוזר אבדה תועלת, וכמעט למות הערה נפשו. קרבו מים לראשו. אך עדינה, עיניו תצפינה. למרחוק צפה לעת ערב, והנה אניה קרב, וישען בה' כי קרובה ישועתו, הספינה גששה לעומתו, ויתן יד הגבה למעלה ומתחת למים אמרתו תישח הלאה ויצעק: רב החבל! רב החסד! השליך עלי חבל, ומשיתני מן המים. כי עוד רגע לי חיים. לא אהיה לך למשא, לחם אנשים לא אבקשה, אך נפשי בכפי אותה קח לך, גם עבד עולם אהיה לך, כי אנכי מלח, וזה לך האות, עיניך רואות. מאז הבוקר הנני שוחה בלב ים, עצור בנבכי גלים, רוח הקדים שברני, ומצולה לא שטפתני, מהיר אני במלאכתי, נאמן רוח בעבודתי, ידי לא אסורות, רגלי לא מכובלות, על סולמי התורנים וחבלי הוילונים, כאיל ארוצה, תפוש משיט ככנף נוצה, אבי! בחון נא וראה. רב האניה שיחתו בהקשיבו. רחמיו נכמרו הוחם לבבו, מהר הוציאו משבולת מים, שמח בו, גם אהבו, והיה לי לעינים, חפץ ה' בידו הצליח, וקרא לו איש הרוח.

כן אנכי זה לי שבע עשרה באה"ק, כמה גלים ומשברים (דבר חרב רעב) עבר על ראשי. וה' מעוז לי תהום לא ירדתי, ידי בצלחת לא טמנתי, ימיני מחזקת בתורת ה‘, ושמאלי עושה מלאכה לטרף ביתי, לא מנעתי ידי מכל שכר אדם, אם יקר אם זולל, אם נקלה אם נכבד, אמנה! משענת קנה רצוץ ואגמי ביצה המה, באין שכר לפעולתם לכלכל חיי איש וביתו. אף בלחם צר, מטה ידי, ורגלי כמעט מועדו, ובשכבי בראש חבל, עיני צופות לרחמי העליון, והנה קול קורא! משה ידבר “בני ציון! חמודי לבבי, אזרו חיל! השוכן בציון חפץ בכם נתן בלבי להשקיף עליכם בעין חמלה, ובכל צרתכם לי צר, הנני בא אליכם, ארפה דלותכם, אחבוש שבריכם, בישע אלקינו” בת ציון אמרי נועם בשמעם, תרועת שמחה הריעו, גם לבי גיל מלאה עיני האירו. כי עוד יעקב חי. עוד ישועות יעשה בארץ, זה היום שקויתי, אל אדון הכבוד כמה נפשי עתה הנני באתי ראשון. עיני אל שמים נשואות. ידי מול האדון פרושות, אנא! פרוש עלי כנפי חמלתך, הוציאה נפשי מסגר עיני, אל לחם חרפה הטריפני. לחם אנשים לא ערבה לחיכי. אך כל אחת העבודות (אשר ייסד אדוננו בירושלם) ספחני. לאכול פת לחם בזיעת אפי. כי עובד אנכי, לא מתרפה במלאכתי. גם נאמן רוח הנני, מעודי שכמי לעבודה נטיתי במקרא בדקדוקיה. בתלמוד ויסודותיה, ידי הדה. גם לעול דרך ארץ צוארי משכתי, מן הבא בידי עורף לא פניתי, ובעוזר יה בכוחי עודני, בן שבע ועשרים שנה אנכי היום, ולכל הנני. הנני, וזה האות. כל אלה דברי הספרים אנכי הוריתים, גם הולדתים, מלתי על לשוני. וידי כותבת, ובטחתי כי אעבוד אמונת אימון. למען כבוד ה’. ארצו עירו, ועמו, ולמען אאכול לחם אני וביתי וארבעה ילדי הרכים.

ולאל ב“ה אתחנן, ליתן חני לפני אדוני הארץ וכסא כבודם, לאסוף בקשתי אתם, ולשום קן לדברי תוך טהרת לבבם, ואת האדון הכבוד ואת ביתו סגולתו, יברך מברכתו, להקים להם בית נאמן עד נצח, ותחז בציון עיניהם, בשוב שכינתו לגבול בינימין בצלצח, בב”א. אשר דיבר אחד העם מקהל הפרושים שבירושלם עה“ק ת”ו.

יעקב הלוי ספיר באאמו“ר מוהר”ר נתן ז“ל סג”ל:


 

לקנית אדמת יריחו    🔗

הראשון שהתעורר לקנית אדמת יריחו היה העסקן הצבורי הר' ניסן בק ז“ל. לזכרון אנו נותנים פה מכתבו שפרסם בחבצלת בשנת תרל”ב:

“יריחו. היא עיר התמרים הנקראת היום “ריכא” הממשלה הרוממה יר”ה תחפוץ למכור העיר הזאת, החריבה והשוממה. לא נמצא בה כי אם שתים עשרה סוכות, בנויות מחמר וענפי עץ, והמה מקום מגורי שתי מאות נפשות עם כל הככר הסביב לה – ורק שליש מהמקום ישאר בעד תושבי יריחו, ושני שלישי הככר העולים ערך 5000 דונומעס והמה שמנה מיליאן אמות מרובעים ימכר לכל אשר ירבה במחירם, אנחנו לא נעמול לתאר את הככר הזאת כי כולה משקה ככר אדמת עדן, מעינות גדולים ותעלות מים יוצאים בבקעה ובהר, עדי היתה העיר הזאת נקראת בשם מבושמת ניחוח.

ועתה, אחינו היקרים! שימו לבבכם את חפץ הממשלה הרוממה יר"ה, אם לא תרגישו בנפשיכם כי רוח ממרום הוערה עלי'! באה העת להתקשר לאגודה אחת, לשקוד, ולבקש ולקנות את כל הככר ההיא, למקהלת ישראל לצמיתות. למען יעמולו אחינו יעבדו ויאכלו לחמם ביבול זיעת אפים כחפץ האל.     ניסן בק.


 

[יברכך ה' מציון: כתב שליחות]    🔗

בית הועד הכללי בעה“ק ירושלים ת”ו

שאו מנחה ובאו לחצרותיו   השתחוו ליי בהדרת קדש.

והיה מעשה הצדקה שלום וכו'


יברכך ה' מציון: כתב שליחות

כ' סיון תרמ"ו

נודע למשגב כי בית ועדנו הכללי תלוי עליו כל הנהגת הציבור והעדה בכלל, ורובץ תחת משא הוצאות רבות בעד הכלל. וגם בעד כל אלה הנודדים והנדחים מארצות מגוריהם ממדינות רוסיא ורומניא, הבאים משפחות משפחות ועל פתחנו יסבו יום יום ואין לאל ידינו להושיעם, וזאת חובתנו לקום ולהודיע צערנו ברבים, ולקרוא בקול גדול חוצב להבות אש אל אחינו לקום לעזרתנו, לרווחתנו, לישועתנו.

אכן לא על קול דברים לבדם נוכל לסמוך לעתות בצרה כאלה, וראינו חובה לעצמנו לשלוח דברינו ע“י שליח, ובחרנו לזה איש נכבד ממשפחת רם, ה”ה הרב המופלג בתוי“ר חכם ושלם רבי משה רבלין נ”י בהרב ר' אברהם בנימין ז“ל נכד הגאון המנוח הנודע ומפורסם בשם כבודו, רבי משה ריבלין זצ”ל מגיד מישרים מק"ק שקלאוו, ואיהו גופיא צורבא מרבנן לתורתו אומנתו ויודע ומכיר בצערו של עניים ואותו ראינו כי טוב הוא ונכון ללכת בשליחות מצוה הזאת ושמנו דברינו בפיו ובפי פנקסנו שבידו.

כי על כן חלותינו היא מאת כבודו ביחוד, כי ישים עינו ולבו לטובה אל השד“ר ואל שליחותו. וכל אשר יש לאל ידו להשכיל להטיב ולקרב התועלת אל הא ימנע הטוב. כי בארץ אבותיכם אנו יושבים וכשאנו צריכים לעזרתכם אתם אל תרחקו! ואל תאמרו יש לנו רב עניים החוזרים על פתחנו כי לא תוכל ירושלם ומצבה להרפא בדברים ודיחויים כאלה, אף כי אמת אתכם כי ירושלם היא עירכם, ציון היא בית חייכם, וקרובה היא בלבבכם, שיתו לבכם לחילה, חזקו ישובה וקיומה, וירחמכם צורנו, ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו, הכ”ד המדברים בצדקה ומקוים לישועה קרובה, ראשי עדת ישורון כל כוללת אשכנזים פרושים וחסידים.

נאם אברהם אייזינשטיין   נאם אברהם יעקב שיאבאצקי

נאם אייזיק יפה מדרויאן   נאם ישראל הלוי איש הורוויץ

נאם שמואל מוני זילבערמאן   (מקום החותם)


גם אנכי אבוא בפסוקי דרחמי על כל האמור למעלה במכתב הרבנים הג' ממוני ומנהלי הכוללת הי“ו, אנא אחינו שימו לבבכם למצוה רבה הזאת והתעוררו לחזק ידי שלוחא דמצוה הנז' איש יקר ממשפחה רוממה הנבחר ללכת בשליחות מצוה זאת לאמצו לחזקו ולסעדו, והשתדלו לקבוע אצליכם שופרות של צדקה לשם רמבעה”נ כנהוג בכל תפוצות ישראל, בשכר זאת יצו ה' עליכם הברכה סלה.

כעתירת החותם בברכה   שמואל סלאנט


 

הדלקת הנרות אצל כתל המערבי.    🔗

עוד מלפני ששים שנה, בשנת תר“ל, כבר קבעו אחינו הירושלמים, ברשות הממשלה, הדלקת הנרות על יד כתל המערבי. והראשונים שהתנדבו לתת “נר למאור” ושכירות לשמש היו טובים השנים: ר' עזריאל זליג הויזדורף ור' יצחק ישראל זכס. וזה מה שמספר לנו ר' משה זכס ז”ל ב“המגיד” שנת ארבע עשרה, גליון 12.

“בעזה”י. נתן לנו הרשות מירושלים להדליק נרות בלילה בכותל המערבי. אבל עיקר ההדלקה נעשה לכבוד שבת להתפלל שמה ברוב עם הדרת קודש. אמנם יש גם כן הוצאות כסף על זה לשלם שכירות. ומי ישלם? משני יחידים: מהרב הנעלה מוה“ר זעליג הויזדארף נ”י ומבני היקר מוה“ר יצחק ישראל, ע”כ די לנו לע“ע רק לכבוד שבת הדלקת הנרות, שיהיה סדר ההוצאות מכל הכוללים בירושלים. ויתקיים בנו: קומי אורי כי בא אורך”.

הרב משה זכס היה מן העולים הראשונים “וזכה לשבת באה”ק ארבעים שנה" – כן חקוק על מצבתו. הוא היה חתנו של ר' צדוק הלוי ממוהליב, מזקני העולים בשנת תקפ“ב. ועד היום נקראה על שמו החצר שקנה אז “רבי צדוק’ס האש”. שניהם היו עסקני צבור וחובבי הישוב. עיין בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ח' וב”אבני זכרון" חוברת א'.


השמטה.    🔗

בדברנו על אודות פעולתו הצבורית המועילה של ר' יצחק נבון ראוי להזכיר את העסקן הצבורי, החכם והמשכיל הנכבד מר יצחק קריספין הי"ו, רעו מנוער וחברו למעשי חסד וצדקה, ובפרט לטובת מוסדות החנוך היהודים בקושטא, כגון, בתי הספר של העדה, דורשי לציון, האלינס וכו'.



יצאו ויוצאים לאור:

זכרון לחובבים הראשונים. אבני זכרון. בנות ציון וירושלים. תעודות הסטוריות. זכרונות קדומים. החרש והמסגר בירושלם. מכתבים מא"י. ניר לבית הלוי. שלש כתובות הבאות כאחת. חיי הקראים בירושלם. מגנזי העבר. חללי בת עמי. מגנזי ירושלים.

– – – –

עמלתי, יגעתי, אספתי ופרסמתי; זרעתי ולא קצרתי. – – – –

הקהל הנכבד משלם ב“מליצות, בתהלות ותשבחות”, מיני־מטבעות שאינן עוברות בשוק.

המשורר אומר:

אל תרבו לפזר לי תהלות

במליצות נשגבות ומשלים –

כי מה־זה פזרון במלות

במקום שם קמצנות בשקלים?!

– – – –

יצאה בת קול ואמרה: טוב לי שקל אחד מאלפי תהלות ותשבחות!


[ברכה]    🔗

בתור מלואים לחוברת העשרים מהסריה “זכרון לחובבים הראשונים” שהקדשנו לכבוד גאון הירושלמי מרן רבּי חיים הירשנזון הי“ו, הננו מברכים אותו גם בברכה זאת26 לפ”ק


9 מגנזי חוברת ז ברכה לחיים הירשנזון (2).jpg

 

ספירות התמותה משנת תקפ“ח עד תרע”ו.    🔗

עפ“י עתקה נאמנה מפנקס חברת גחש”א לעדת האשכנזים27 בירושלם.


תקפח–פט 68 *28
ת"ר 24 17
תר"א 29 31
תר"ב 28 31
תר"ג 22 24
תר"ד 12 6
תר"ה 21 20
תר"ו 18 22
תר"ז 17 11
תר"ח 22 9
תר"ט 39 30
תר"י 64 22
תרי"א 46 25
תרי"ב 34 7
תרי"ג 26 21
תרי"ד 31 25
תרט"ו29 32 26
תרט"ז30 29 50
תרי"ז 15 37
תרי"ח 22 18
תרי"ט 33 72
תר"כ 41 33
תרכ"א 42 33
תרכ"ב 64 45
תרכ"ג 49 49
תרכ"ד 41 22
תרכ"ה 62 26
תרכ"ו31 134 55
תרכ"ז 64 59
תרכ"ח 81 44
תרכ"ט 104 63
תר"ל 88 53
תרל"א 43 44
תרל"ב 32 67
תרל"ג 52 43
תרל"ד 106 48
תרל"ה 95 90
תרל"ו 71 70
תרל"ז 86 71
תרל"ח 127 83
תרל"ט 166 98
תר"מ 115 57
תרמ"א 130 77
תרמ"ב 105 63
תרמ"ג 112 126
תרמ"ד 110 102
תרמ"ה 104 79
תרמ"ו 142 78
תרמ"ז 141 113
תרמ"ח 133 96
תרמ"ט 142 96
תר"ן 174 105
תרנ"א 182 132
תרנ"ב 192 83
תרנ"ג 170 59
תרנ"ד 183 98
תרנ"ה 137 68
תרנ"ו 149 71
תרנ"ז 158 72
תרנ"ח 176 78
תרנ"ט 152 94
תר"ס 2132 91
תר"סא 166 102
תרס"ב 183 87
תרס"ג 191 74
תרס"ד 167 81
תרס"ה 262 164
תרס"ו 251 111
תרס"ז 256 83
תרס"ח 297 59
תרס"ט33 354 125
תר"ע 426 142
תרע"א 159 100
תרע"ב 247 70
תרע"ג 276 54
תרע"ד 204 77
תרע"ה 252 60
תרע"ו 342 53

 

לחיי עולם יכתבו אמוני    🔗

זכרון הורי היקרים שמנוחתם כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם.


מגנזי חוברת ז 10 בנם מרדכי דוב קרמר (2).jpg

יקומו לקץ הימין ובא לציון גואל בב"א

בנם מרדכי דוב קרמר

נכד הגר“א זצ”ל.


 

חברת תורה ותבונה בע"מ.    🔗

הוצאת ספרים בירושלם

ביחוד ספרים וכתבי־יד עתיקים

בהנהלת הרב הגאון רבי ישראל זיסל דבורץ נ"י

מלפנים אב"ד ביעזנא ועוד עיירות בליטא וכעת מנהל בנק חברון בירושלם.


תמיד שאפנו, התפללנו ואמרנו: מי יתן לנו חברה כזו שיקוים בה: מציון תצא תורה ודבר ד' מרושלם –. וכפלים לתושיה: לתורת ישראל ועבודת בני־ישראל בארץ־ישראל, אמנם רבים התעוררו לזה אבל רק ב“שלד” של תכנית לבד, עד שהתעורר הרב הגאון הזה, רב הפעלים, והעלה עליו בשר יקרם עליו עור, ויחיה את העצמות היבשות בחמר וברוח.

כן, שאיפתנו היתה למציאות, נתגשמה באופן הכי נעלה. והרי כבר הולך ונדפס בתכלית ההדור: חדושי הרשב"א על מסכת בבא מציעא משני כתבי יד שהיו ספונים וטמונים בגנזי הספרים בלונדון

Jewish College)) ובמוזיאום־הבריטי, וכמו כן: ספר המאירי על הסנהדרין – הוריות עפ"י כתב יד מפרומא באיטליה. וספר “שבלי הלקט” חלק שני שלא נדפס ועוד לא ראה אור.

עוד מלפני שנה־שנתיים עלתה בידי הרב הגאון הזה וחבריו הנכבדים להוציא לאור מטמון יקר: כל חדושי הרמב“ן בשני כרכים מהודרים, בהגהה ותקונים ע”י חברת “אור עולם” במטרה להוציא לאור תורתן של הראשונים עתיקים עפ"י כתב יד הנמצא באוצר הספרים דאוקספורד.

בצעדים חשובים ובטוחים הולך הרב כעת בחברת “תורה ותבונה” להוציא כל אלה כתבי היד הספונים וגנוזים בבתי עקד הספרים השונים, אשר רובם הם בידי אומות העולם ומונחים כאבן שאין לה הופכים, החברה נתאשרה מטעם ממשלת ארץ ישראל בתור חברת מניות, מיוסדת על בסיס מסחרי.

החפץ להתודע בפרטיותיה ולהמנות במניותיה יפנה אל הרב המו“ל עפ”י הכתובת

Rabbi ISRAEL ZISEL DWOREZ

P.O.B 694 Jerusalem.


11 מגנזי חוברת ז כריכת ספר הזהב (2).jpg

 

הישיבה הק' כנסת ישראל בירושלם.    🔗

בראשות הגאון מרן רבי משה מרדכי עפשטיין שליט"א

מתוך הסוס וספקות מרובים נפגש הרעיון, של העברת הישיבה לארץ־ישראל בחוגי התורה והישוב החרדי בארץ ישראל. לעת תגברת העלי' וכניסה המונית לא"י, עת לכל חוג וסוג נתוסף להם כוחות חדשים שהכניסו זרם של חיים, עדוד ומרץ חדש, ובמדה ידועה ניכר הי' שנוי צורות החיים ותנאי העבודה, תנועה והתקדמות בכל, אכן חוגי התורה והישוב החרדי כמעט שלא נגעה בהן העלי' רבת הגונים, והיתה אמנם ההרגשה, כי גם לחוג חכמי התורה בירושלם וגדולי‘, הי’ מביא ברכה ועדוד מפריא, זרם של אנשים חדשים שיכניסו רוח חדש מעורר ומעודד, לחוג הלומדים ונושאי התורה, ואם כי ברוכה היא ירושלם בגדולי תורה וחכמים מצוינים, אכן זקוקה היא לאורה מהחוץ שיבליט את אור יפעתן של ככבי נגה אלה, המאירים מתוך צניעות של יראה, ולהוציאן מבחינת הכָמוס ולגלות אותן, ואפילו לעצמם.

הִרגישו ורָאו חכמי ירושלם בנחיצות הכנָסת רוח חדש מזרז ודוחף בצורת קנאת סופרים תרבה חכמה, הממריץ לו לאדם לאמוץ כוחותיו הרוחניים, למתוח כוחות היצירה ולהתמסר לתורה מתוך שאיפה לגדולות.

ובכל זאת פקפקו חכמי ירושלם ויקירי' באפשרות הגשמת הרעיון הנפלא הזה, הבאת ישיבת כנסת ישראל לארצנו הק‘. ישיבה גדולה זו שיש לה נסיון של יותר מחמשים שנה בהצלחת שיטתה המיוחדת, צורתה ואופן הנהגתה בתורה ודעת הכרת ה’, שכל הישיבות הגדולות בגולה נכנעו לה והקנו לעצמם את שטתה ודרכי' ועי“ז נעשתה לאם הישיבות בכל הגולה, ומשמשת להם לנס; ומוקירי הישיבה ומעריצי' מצד השני דאגו, פחדו לתוצאות הצעד הנועז הזה. חששו שמא הרכבה זו ונטיעת כרם חמד זה לא יעלה יפה חו”ש, בתנאים החדשים ומסובכים ביותר בארץ ישראל בימי העלי'.

והנה באה הישיבה ונשתקעה בחברון וכלם חכו בעצר נשימה לראות בתוצאות המפעל, הצלחתו ותועלתו.

ובדממת ההוד של עמק חברון ובקדושת ערש עם ישראל ומלכותה, התחילה כנסת ישראל, הישיבה הק' לחיות, לפעול, ויוצרת את דמותה, בתנאי ארץ ישראל.

התחילו נוהרים אלי' תלמידים ממדינות וארצות שונות, וכבצבת מושך האחד את השני והישיבה התרחבה וגדלה מיום ליום. הרבה באו לראות, הציצו ונפגעו והחליטו לעזוב את הכל ולהתחבר לגדולי התורה והרוח; נצודו מקסם הקדושה והרוממות ולבם נשרף מנעימות קול התורה כבמדורה.

ובמשך זמן קצר גדלה הישיבה באופן מפליא, הנטע הרך, מצא את מקום גידוּלו הנכון הוא הולך ומתרומם בצעדי ענק. ולאט לאט הוא כובש את הלבבות, ומנצח את דעות כל המפקפקים, בין העומדים מקרוב ומנגד ורוכש לו ידידות והכרה בקרב כל החוגים והסוגים, כולם מכירים כי כאן לפנינו מרכז תורה ורוחני, מפליא ומיוחד במינו, שכח יצירה חזק תוסס בו, שאין לו שום ענינים צדדיים, כי אם לקרב לבות צעירי ישראל לאביהם שבשמים ולגדלם בתורה, שיהיו באמת גדולי תורה למופת.

ותעודה זו ותחומי גבולין אלו, נשתמרו בישיבה בכל תקפם בהתאמצות ידועה ואולי זהו סוד ההצלחה המפליאה.

ובמשך זמן של חמשת שנות אלו, אפשר הי' לסקור כבר, מתוך הודי‘, לה’ ושמחת יצירה, על פרי העבודה של תקופה, בחיי ישיבה, בתנאים חדשים גדל ועלה דור של צעירים גדולי תורה, מלאי דעת והכרת ה' שנתגדלו לגדולים ממש, באוירת קדושת ארץ ישראל.

והנה נגעה יד ה' במקדש המעט זה, וממקדשי, מקודשי, תחלו, ונקטפו בעודם באיבם גדולי התורה שלא זכינו להנות מאורם, והיתה סכנה כי המפעל הנהדר יכרע חו“ש תחת משא האסון, והיתה הדאגה גדולה בלב מוקירי התורה, והרגישו בדבר ביחוד אלו שבניהם או קרוביהם נתחנכו בישיבה וראו והרגישו באמנות האומן של הישיבה ולשמחת לב מוקירי הישיבה לא נשבר לבם, של העובדים הנאמנים, והתחילו להקים את הישיבה בירושלם עיה”ק במאמצים כבירים, ואמנם נפגשה כבר הישיבה ביחס אחר, במדה ידועה כבר מכירים, ויודעים, אפילו השוללים לפנים, בנחיצות ותועלת הישיבה, להרמת קרן התורה בירושלם, בכל חוגי התורה והברכה הכרוכה בה.

והנה עברה חצי שנה והישיבה תקעה יסד נכון בירושלם, ונכנסה לבנין חדש. נאה ומלא שפעת אור, וזה נתן לה האפשרות לפתוח הלימודים והסדרים המיוחדים שלה בכל היקפן, נתקבלו הרבה תלמידים חדשים מבני ירושלם והמספר הכללי של התלמידים מגיע עכשיו ליותר ממאה וחמשים כ“י ורבים הדופקים על השערים שנפשם חשקה להסתופף בישיבה, אכן אין באפשרות הנהלת הישיבה להענות לכל הדורשים, ולרגלי ההכרח והנחיצות התכופה נענתה הנהלת הישיבה לבקשת רבים הרוצים לחנך את בניהם ברוח התורה והמוסר, ויסדה ישיבה קטנה בשם מכינה, להכין את התלמידים ולהדריכם בדרך הלמוד העיוני לכניסה לישיבה הגדולה ונתמנו לרמי”ם ומנהלים מתלמידי הישיבה ומקוים לתוצאות מזהירות מישיבה קטנה זו. ובלב מוקירי התורה גדלה השמחה לראות בהפרחת מוסד נפלא זה אחר האסון הנורא. ומקוים לראות בשגשוג הישיבה והפרחתה ובהתפתחות העבודה הברוכה להרמת קרן התורה ולומדי' בארצנו הק'.

Adress: Rabbi M. M. EPSTEIN P.O.B 859 Jerusalem


12 מגנזי חוברת ז לומדים בהיכל 'כנסת ישראלי (2).jpg

שורה אחת בהיכל הישיבה הק' “כנסת ישראל”, בעת הלמוד.


 

ועד הכללי “כנסת ישראל” רמבעה"ג בירושלם.    🔗

א) ועד הכללי כנסת ישראל הוא המוסד הכי ראשון והכי כללי בירושלם.

ב) על ברכיו נתגדל רוב מנינו ורוב בנינו של הישוב הקדוש בארץ ישראל.

ג) במשך שבעים שנות עבודתו הגדולה בארץ ישראל הקים ובנה בתים למאות ונתן נחלאות גדולות ורבות ונתן את העזרה הראשונה ליסוד השכונות והמושבות העבריות הראשונות בארץ ישראל, המושבה העברית הגדולה “פתח תקוה” נוסדה בסיוע הראשון של ועד הכללי כנסת ישראל.

ד) בין הפעולות הענקיות הרבות הנכנסות בתפקידו הכללי של המוסד הזקן הזה צטיינים ביחוד, ארבעת ענפי עבודתו אלה:

א) ענף הצדקה. ועד הכללי כנסת ישראל הוא המרכז הצבורי והכללי של הישוב המאחד את הכוללות השונים ודואג לעזרת ארבעה עשר אלף עניים בארבעת הערים הק', ירושלם, חברון, צפת וטבריא, בתמיכות שונות, קבועות ובלתי קבועות כמו:

1) מצה לפסח 2) עזר לדמי דירה, 3) עזר ליולדות עניות, 4) הכנסת כלה, 5) עזרה לחולים, בעלי מומים וחשוכי מרפא, 6) תמיכה למחוסרי עבודה ולמהגרים חולים, 7) למוד מלאכה לבני עניים, מלבד תמיכות קבועות לזקנים, אלמנות ויתומים.

ב) צרכי צבור. ועד הכללי כנסת ישראל נושא גם בעול צרכי הצבור, כמו 1) משכרות קבועים לרבנים, דינים ומורי צדק 2) ערובין, 3) תרומות ומעשרות, 4) תקוני בתי הצבור ומקומות הקדושים.

ג) גמילות חסדים. ועד הכללי כנסת ישראל הוא שיסד את המוסד החשוב “אוצר החסד קרן שמואל” שממנו נהנים אלפי עניים ובע“ב בינונים, סוחרים, בעלי מלאכה וכו' הנתמכים על ידו בדרך כבוד ע”י גמילות חסדים, הגדולה מן הצדקה.

ד) בנין בתים. ועד הכללי כנסת ישראל הי' הראשון שהתחיל בעבודת הבנין בארץ ישראל עוד בשנים הראשונים של התיסדותו. תחת תנאים קשים וסכנות ובמסירות נפש קיצונית השקיע את מיטב כחותיו בעבודה החשבוה הזאת שהצליח בה באופן מצוין רוב השכונות העבריות היפות אשר בסביבות ירושלם נבנו והוקמו בעזרתו, מאות רבות של נחלאות, חצרות ובתים נגאלו ונבנו על ידי קופת רמבעה“נ. וטובי העסקנים המסורים של “הישוב המיסד” אשר בחרף נפש עשו והצליחו לכונן בארץ ישראל ישוב יהודי הנקראה היום בשם “ישוב הישן”. והם שנתנו את העזרה הראשונה ליסוד המושבות העבריות הכי ראשונות בארצנו הק' מקופת רמבעה”נ נבנו בתי דירה למאות בכל חלקי העיר הק' לבד השכונה היפה “כנסת ישראל” שבנה ועד הכללי כנסת ישראל המכילה כבר כמאה וחמשים בתי מחסה לעניים.

מגרש גדול ויפה לועד הכללי כנסת ישראל בסביבת הקבר הק' בשם "שמעון הצדיק " לבנין עוד בתים חדשים רבים.

בצדק יאמר, לכן, כי: –

ועד הכללי כנסת ישראל הוא אבי הישוב הק' בארץ ישראל.

Central Committee Knesseth Israel Jerusalem Palestine


 

בית החולים הצבורי ראשון בזמן ובמעלה    🔗

בקור החולים הוספיטל בעיה“ק ירושלם ת”ו ברחוב המלך ג’ורג'    🔗

נוסד בשנת התרי“ז ע”י הצבור הירושלמי וארץ הישראלי. תקופה רבת־פעלים עברה על המוסד הזה. זקן בתי החסד באר“י ומקור החיים בירושלם עה”ק, במשך שבעים שנות קיומו, תקופה שהציגה עמה שרשרת של פעולות חסד ושל הצלת נפשות מפליאה ובלתי פוסקת. בצעדי ענק צעדו המנהלים בשכלול המפעל הזה ובהרחבתו, צעדים הנובעים מתוך רצון כביר ואמץ רוח שבני ירושלם חוננו בהם לרחם להציל ולהושיע לכל הנזקקים לזה.

לפני כחמש שנים נפתח הבנין החדש של בית החולים הצבורי הזה, הנהלת הבית שקדה עליו להקים בנין גדול ומפואר אשר יתן כבוד לארצנו; בית חולים אירופי וחדיש בכל מחלקותיו השונות עד למחלקות היולדות המפוארה והמשוכללה, הרופאים הכי מצוינים מנצחים בבית החולים איש איש במחלקתו.

התפקיד שהבית הזה ממלא הולך ומתפרסם לא מתוך פרסומים מלאכותיים כי אם מתוך מעשיו ופעולותיו. ואולם עדיין מרגש בו חסרון גדול הלא הוא השלמתה של הקומה העליונה. גולת הכותרת של הבנין שנשארה עומדת עד לחלונות ואינה נשלמת מחוסר אמצעים. לגבי החולים המרובים הפונים אל בית החולים מכל עברים, שאלת גמר הקומה הזאת דורשת פתרון מצד אחינו מהכא ומהתם בארץ ובחוצה לארץ שכבר הספיקו להראות את רגשי הערכתם והוקרתם למפעל הצבורי הנחוץ הזה.

האדריסה להמוסד:

General Bikur Cholim Hospital, P.O.Box 106

Jerusalem.


13 מגנזי חוברת ז תוכנית ביהח בקור חולים (2).jpg

תבנית בנין ביה"ח בקור חולים הוספיטל בירושלם


 

כולל אמריקה תפארת ירושלם    🔗

לצדקת רבי מאיר בעל הנס זיע"א

להחזקת אחינו העניים בני אמריקה וקנדה היושבים בארה“ק. נוסד התרנ”ז ע“י הגאון הצדיק רשכבה”ג מוהר“ר יהושע ליב דיסקין זצוק”ל. בעיה“ק ירושלם ת”ו ושאר ערי ארצנו הקדושה ומושבותיהן ת"ו.

־־־־־־־

כולל אמריקה הוא המפעל היחידי בארץ־ישראל שמטרתו היא להרחיב ולפתח את ישובם של אחינו בני אמריקה וקנדה בארצנו הקדושה.

כולל אמריקה נותן את האפשרות לאחינו העניים בני אמריקה וקנדה להמשיך את ישובם בקודש הם ומשפחותיהם ושעניותם לא תהא מעצור על דרכם לציון.

כולל אמריקה תומך באחינו העניים, הזקנים והזקנות, חלושי כח, חולים ובעלי מום, אלמנות אומללות, יתומים נדכאים, ותלמידי חכמים שתורתם אומנתם, – בעזרה חדשית כספית לכל משפחה עני' לפי מספר נפשותיה; בעזרה רפואית לחולים; עזרה זמנית בשעה דחוקה – בתור יוצא מן הכלל: הכנסת כלה וכו' וכו'.

כולל אמריקה מחזיק תחת רשותו גמילות חסדים בשם “אוצר יוסף רב חסד” לשם מתן הלואות עפ“י תשלומים חדשיים לנצרכים. וכן ישיבה עבור זקני תלמידי חכמים שתורתם אומנתם המקבלים תמיכה מיוחדה, הישיבה היא בבית הכנסת “תפארת ירושלם אשר לכולל אמריקה” במאה שערים. שני המוסדות הנ”ל מתנהלים ע"י ועדים מיוחדים ותקנות קבועות מיוחדות.

כולל אמריקה מכיל גם תכנית לבנין בתים עבור עניי הכולל, לתת להם דירות חנם. בבתים שישנם כבר ברשות הכולל דרים משפחות עניות חנם עפ"י גורל לכל שלש שנים. לאלה שאין מקום עבורם לדירה בכולל מחוסר בתים במדה מספיקה – נתנת עזרה בתור “עזרת דמי דירה” בסכומים הגונים.

כולל אמריקה מתנהל ע“י אנשים מהיהדות האמריקאית הנודעים לשם ולתהלה, כולם שלא על מנת לקבל פרס. ונבחרים עפ”י בחירה ישרה מדי שנה בשנה ע"י כל חברי הכולל בארץ ישראל.

כולל אמריקה דואג בעד בני אמריקה בארץ ישראל, להגיש להם גם את העזרה המוסרית הנחוצה להם, להתישבותם באר"י לאלה שאינם נזקקים לעזרה כספית.

כולל אמריקה משתדל להקל על בני אמריקה בא“י אם זקוקים הם לחסדם של שאר מוסדות חסד אשר באר”י.

משרד כולל אמריקה הוא בשכונת אחוה. פתוח כל יום משעה 6 לפנה“צ עד שעה 3 אחה”צ. הכתובת: תבת דואר מא"ש מספר 3 ירושלם.


מגנזי חוברת ז 14 בתי כולל אמריקה (2).jpg

בתי כולל אמריקא בשכונת אחוה



מגנזי חוברת ז 15 בית יוסף (2).jpg

בית יוסף – מעזבון המנוח ר' יוסף ב“ר זאב הכהן ז”ל, שפריו קודש לגמילות חסדים “אוצר יוסף רב חסד” אשר על יד כולל אמריקה.



מגנזי חוברת ז 16 זקני כולל אמריקה מתפללים (2).jpg

זקני כולל אמריקה מתפללים בכל ערב חודש על יד “כותל המערבי” לשלום הנדיבים והתומכים בכולל.


 

בית החולים הכללי “משגב לדך” בירושלם ת"ו    🔗

מקומו בעיר העתיקה, בקרבת הר הבית, מול כותל המערבי, ואויר צח של ההרים מסביב: הר ציון, הר הזיתים, הר הצופים, הר מואב וכו' מנשב בו.

עד שנת תרט“ו היתה החצר הזאת של ביה”ח שייכת לת“ת ספרדים, ותהי ידועה בשם חצר הת”ת אשר על יד שדה חכם יעקב (הם “בתי מחסה” הידועים היום). בשנת תרי“ד בא ירושלימה הח' ד”ר אברהם (אלברט) הכהן ז“ל מפאריז. ובשם שרי רוטהשילד קנה את החצר הזאת בסך 20000 פרנק זהב לשם בית חולים כללי לכל עדת ישראל. ותנאי הותנה עמו. כי אם בזמן מן הזמנים יסכימו שרי רוטהשילד לבטל את ביה”ח שלהם במקום הזה, אז עליהם להשיב להעדה את החצר במחיר הנז' בלי הוספה בלי שים לב לא לההוספות והשפורים שיעשו להחצר ולא למחיר הזמני. בשנת תרל“ט נוסדה החברה בשם “משגב לדך” במטרה לבקר חולים עניים. ולהמציא להם רופא ורפואות חנם או בזול. בשנת תרמ”ט, בהתגדל הישוב מחוץ לחומות העיר, הסכימו שרי רוטהשילד להסיע את ביה“ח שלהם ג”כ חוץ לחומת העיר (במקום שעתה הוא ביה"ח של הדסה), ואז השיבו את החצר לעדת הספרדים. אבל לא השיגה ידה לגאול אותה בסכום הנז‘, וע"כ בהסכמת העדה קבלה חברת משגב לדך את החצר לרשותה והיא שלמה לשרי רוטהשילד כל הסך הנז’ בשלמות. ותקבעהו שוב לבי“ח כללי לכל עדת ישראל. בקרב הזמן נתגדל ונשתפר ונשתכלל עד הגיעו להמצב שהוא נתון בו כהיום. במשך ארבעים שנה האחרונות רבו המקדישים והנדיבים אשר בנו גם בתים לשם ביה”ח הזה אם פנימה לו ואם חוצה לו, ועל כלם נקבעו אבני שיש לזכר עולם להנדיבים.

בשנת תרפ“ז היתה הכנסתו של ביה”ח הוה סך 4470,414 לירא מצרית מהם בערך 40% מירושלם ושאר ערי הקדש, מפרי ההקדשות, מנדבות שונות בתוך כשמונים בתי כנסיות ובתי מדרשות. ומהמושבות וכו' אשר כולם מכירים בגודל התועלת של הבית. שאר ההכנסות הם מהגולה. בנויארק קבועה לשכה מיוחדת המשתדלת לטובת המוסד, ובראשה מגדולי רבני אמריקה כמו הגאונים מרגלית, נוט, זלצר, ריזיקאוו, האלפרין, רעדעלהיים ועוד. האדרס להלשכה:

Office general Hospital Misgab Ladach. New York 107 Nerfolk st.

ההוצאה של שנת תרפ"ז היתה 4672,298 לירה מצרית.

מספר החולים שנתרפאו בתוך ביה“ח במשך תרפ”ז 741, מהם יולדות עניות 163, שילדו בביה“ח 82 בנים 72 בנות. 2 תאומים. מספר הימים ששכבו בביה”ח 11712. מספר הרפואות שקבלו 9978.

ומספר החולים שנתרפאו בתוך ביה“ח בשנת תרפ”ז חנם בהפוליקלינקה של ביה"ח 7883 מספר הרפואות שקבלו חנם 13151. בהקליניקה של עינים נתרפאו חנם 5437 חולים.

הבית מתנהל ע“י ועד מיוחד אשר בראשו עומד הנשיא הרב הגאון ראש”ל עט“ר ראש רבני אה”ק מוהר“ר יעקב מאיר שליט”א, ועל ידו הגזבר הסוחר מר יעקב תג’ר, והמזכיר הרב חיים מיכל מיכלין, חברי הועד הם: הרה“ג מוה”ר בנימין אלקוציר, מר יוסף אלישר. מר יוסף ח' פניזל עורך דין. מר נפתלי ברוך. ומר דוד חזן.

האדריס להבית: Hospital Misgab Ladach, Jerusalem

תיבת־דואר שלו 90. מספר התלפון 718.


 

בית חנוך יתומים הכללי לבני ישראל בעיה“ק ירושלם תובב”א    🔗

הנשיא: הרה“ג הגדול מוה”ר יעקב מאיר, ראשון לציון וראש רבני אה“ק ת”ו.

    הרה"ג: אברהם אבוכזיר, אברהם פילוסוף, יוסף מ. הלוי

    האדונים: שלמה צופייוף, אליהו שמאע

הגזבר: משיח ברוכוף

מזכיר הכבוד: אליהו פרדס

אם כל מי שהיה חי בארץ ישראל היה סובל נוראות: עוני, דחקות, לחץ ומחלות, על אחת כמה וכמה היו תמיד סובלים אלו הפעוטים אשר ניטל עליהם להתיתם מהורים בעודם באבם, והיו תמיד נתונים תחת גורלם המר, בלא לחם וללא חינוך, ורבו אפוטרופסיהם, ועמהם רבתה גם עזובתם, באופן אשר השעיר הראשון לעזאזל הי' תמיד היתום הנדח והאובד. בלי חסות אב, ובלי הגנת אם אהובה.

ולמרות גודל הדאגה אשר הראו תמיד פרנסי העדה להיתומים האומללים על ידי עזרה בצורת תמיכה יתרה, חלוקה יתרה, בכל זאת היו היתומים תמיד הסובלים התמידים, מאפס מקום מנוחה, ויד מטפלת ומחנכת.

וע“כ קמה התעוררות עוד לפני כחמשים שנה ליסד בתי יתומים. הראשון היה הגאון הגדול מוהרי”ל דיסקין זצ"ל.

בשנת תרס"ב רבו כמו רבו יתומי הספרדים, באופן מבהיל, והדרישה ליסוד מוסד מיוחד בעד האומללים האלה היתה נמרצת מאד. ממש התגוללו אז יתומים אומללים כאלה בחוצות קריה ללא עוזר ותומך, מה שגרם לשחיתות המדות ולחילול ה'.

אז קמה התעוררות נמרצת, בין עדת הספרדים ופרחי חכמיה קמו וייסדו “בית חנוך יתומים” לעדת הספרדים משנת תרס“ב, ויקחו דירות יפות בשכירות, ושם נאספו מספר חשוב של אומללים, שקבלו שם חנוך מצוין, בתורה ועבודה, ויכלכלום שם בכלכלה בריאה וילבישום וינעילום, ולנקיון שהיה שורר במוסד יצא שם סמל ומופת. נשיא הבית היה אז הרב הגאון מוהר”ר יעקב מאיר שליט"א (עתה ראש רבני אה“ק ת”ו).

בשנת תרס“ד השתדל הגאון נשיא הבית לרכוש לשם המוסד אחוזת נחלה מצוינת במרכזה של העיר, ויפנה לאחד מידידיו במסקווא האדון משיח בורוכוף הי”ו, ע"י טלגרמה לאמר: “נחוץ לנו סכום 1500 לירא לקנות מגרש גדול בן 6000 אמות מרובעות, העומד על אם הדרך ברחוב למען בית היתומים הספרדי. בכמה תוכל לעזור לנו? ותחול עליך ברכה”.

תיכף באה תשובה אופינית כזאת: “הסך 1500 לירות תקבל תיכף ע”י בנק עותמן. ביחס לתנאים שלחתי מכתב".

תוכן המכתב הוא: כי משפחת מר ברוכוף (הנדיבים אברהם ויצחק ז“ל ויבדלו לחיים אחיהם יעקב ומשיח ברוכוף הי”ו) מוכנה לא רק לשלם המחיר המלא של הקרקע, אלא גם לקבל עליה כל תוצאות הבנין עפ"י אדריכל מומחה, ושיהיה נהדר מאד. בתנאי, שלא תקובל שום נדבה, למטרה זו משום נדיב אחרת. עד גמר כל הבנין כלו ושכלולה.

כמובן שהתנאי “הקשה” הזה נתקבל ברצון.

תיכף ומיד נקנה המגרש, ע“י הרב הגאון נשיא הבית הי”ו ואח"כ נגשו אל הבנין, ובמשך קצת יותר משנתים ימים הוקם כמו על הבית הגדול והנהדר הזה המתנוסס כהיום לתפארת בישראל.

בשנת תרפ"ו34 חונך הבית בהדרת כבוד, באספת עם, ושם אוספו כל היתומים בחדרים נהדרים מלאים אויר ואור ברחובה של עיר במרכזה של רחוב יפו.

הבנין עלה לנדיבים בערך 140,000 פרנק זהב (מלבד מחיר הקרקע).

במשך הזמן זרמו זרם נדבות מהמון נדיבים בוכארים ספרדים ואשכנזים והמוסד התפתח יפה יפה, ומשם יצאו עד היום כמה רבנים שובי"ם, דרשנים בעלי מלאכות, בעלי מקצועות מדעים. וכו' וכו'.

המוסד התנהג יפה עד מאד עד תרע"ד היא, שנת פרוץ המלחמה העולמית אז נסתמו כל מקורות הכנסת המוסד.

וככלות המלחמה, וישובו הגבאים לקחת את המוסר תחת ידיהם, חשכו עינים מראות את החרבן והשממה אשר גרם הצבא, עד כי למען לשכלל שוב את הבית כבראשונה היה נחוץ סכום כאלפים לי"ש לבדק הבית ולרכישת רהיטים, ותיקונים שונים.

מאז מתחבטים המנהלים ונלחמים על כל המאורעות למען השיג האפשרות לנהל את הבית על בסיס נכון ומשוכלל, וידם קצרה!

ובין כה וכה ויתומים רבים של העדות הספרדיות סובלים נוראות באין להם מנוחה נכונה, במוסדים אחרים אין מטפלים בהם, לפניהם כל הדלתות סגורות, ההנהלה באה אמנם לעזרת מספר מוגבל של יתומים מדוכאים אבל השאר מה יהא גורלם? לא נשאר לפניהם אלא אם לדפוק על דלתות בתי החנוך של העדות הנכריות אשר מצודתם פרוסה על אומללים כאלה לאספם ברשתם, או לחזור על הפתחים, האם אין מי מהנדיבים, יהיו מי שיהיו, שיתעוררו לשים קץ למצב האיום הזה, ולמצוא אפשרות של תמיכה ביד ההנהלה למען יוכלו להרחיב ידיעותיהם ולשכלל הבית עד עדי לאסוף בו כל האומללים הללו למען יקבלו בו חנוך דתי וטהור כראוי לזרע קהל ברך ה'!

Adress: Jewish Orphange BETH CHINUCH JETTOMIM

c/o Chief Rabbi of Palestine Rabbi JACOB MEIR

Jerusalem Palestine.


מגנזי חוברת ז 17 משיח ברוכוף (2).jpg

מר משה ברוכוף נ"י



מגנזי חוברת ז 18 בית חנוך יתומים הכללי (2).jpg

בית חנוך יתומים הכללי לעדת הספרדים בירושלם


 

בית חולים מתנונים בירושלם (עיר העתיקה) יחיד במינו בכל ארץ ישראל.    🔗

תעודות ראשי הרבנים בירושלם

הנני35 בזה פונה לאחינו הרחמנים אשר ידם פתוחה ולבם נדיבה לכל דבר יקר ומועיל וביחוד לשתוף מפעל הרחמים והחמלה בעד אחינו בני ציון היקרים, הושיטו ידכם לעזרה ברוח נדיבה ורצון טוב איש כנדבת לבו למפעל החסד הזה אשר ממנו תוצאות לעזרת היהודים שמחולים אשר בעיר הקו' והמחוזות, וצור ישראל יסיר מאתנו כל מחלה וכל נגע, ויראנו מהרה בישועתו כנ"ש ונפש אחיכם החותם בברכה נאמנה מהר הק' מירושלם

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

ראש רבני ארץ ישראל


ראיתי הכתוב מכ' המנהלי' הנכבדים וכנים הדברים שאלה החולים צריכים ביחוד להשגחה מעולה ואשרי הזוכ' לסייעם במלאכת הק' הלזו מי בעצה ומי בהשתדלות ומי ברכושם וממש אין לך מצוה גדולה מזו, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים החונן ומרחם להמציא להם נדיבים בכספים ומשתדלים נאמנים ברוחם לכונן מעשי ידיהם לטובה ונזכה בזכות זה לרא' בקרוב בישועת הכלל והפרט כעתירת לב ונפש המחכה לישו' קרובה, הק'

יוסף חיים זאנענפעלד

הבעה“ח יום טוב אד”ב אשרי איש ש’ל’א י’ש’כ’ח’ך לפ"ק.


תפקיד גדול וחשוב רב יותר מן הכח קבל עליו בית מקלט הזה בבטחון גמור כי אחינו מרחמינו בארץ ובחו“ל המתחשבים עם צערה של ירושלם ובניה יתחשבו במפעל הרחמני הזה המיוחד במינו בא”י ויתמכוהו בימין צדקתם מי בכסף ומי בשוה כסף, חמר לבגדים, סדינים לבנים וכו' הנחוצים לחולים כאלה רב יותר משאר החולים.

וה' הטוב יסכים על מעשיכם ויהא בעזרכם לעזור לרחם ולהושיע כעתירת ידידכם ו“החותם בברכה” לפ"ג.

הצבי יעקב מאיר ס"ט

ראש“ל וראש הרבנים בא”י.

הכתובת Beth Cholim Mithnawnim P.O.B 842 Jerusalem

תחזקנה ידי אנשי קדש בהקדישם את בית החולים הישן “בקור חולים” בעיר העתיקה לאלה החולים המסכנים, הגלמודים, המתנונים, המשותקים, חשוכי המרפא להיות להם בית מקלט בית מרפא, בית רחמים וחמלה בשרות בטפול ובכלכלה.

אם לסתם חולים אמרו חז“ל: אשרי משכיל אל דל אין דל אלא חולה – על אחת כמה וכמה בחולים מתנונים חולים אומללים כאלה הרואים הכל, שומעים הכל, מרגישים הכל. ובכל זאת אינם יכולים ל”ע, להניע יד ורגל להתהפך על משכבם, לדרוש לבקש דבר, כאלמים חיים שוכבים הם למעצבה ביסוריהם הנוראים ומבטיהם קורעים הלב והנפש.

אם אוי ואבוי לסתם חולה הנה עוד יותר אוי ואבוי שבע שבעתים לחולים אומללים כאלה הנופלים למעמסה על בני ביתם, גם היותר רחמנים, חולים כאלה מקומם רק בבית חולים תחת השגחת אחיות רחמניות ורופאים מומחים לזה, ואיזה בית חולים יקבלם? אין אף אחד. בתי חולים מקבלים רק אותם החולים הנכנסים והיוצאים אבל לא חולים כאלה הקולטים את מקומם תמיד.

ולחולים ממין זה נוסד לכתחילה בכונה רצויה בית מקלט הכללי הזה אשר הוא מקלט כללי לכל החולים המתנונים בארץ ישראל מהתושבים ומהחלוצים הרצוצים מן הגולה שבאו ירושלימה כל עוד נפשם בם ומרוב צער יגון ואנחה נתאבנו, נשתתקו, נתנונו, והרי הם נמצאים בבית מקלט זה, במחלקותיהם מחלקת גברים ומחלקת נשים.


 

בית התבשיל הכללי והכנסת אורחים בירושלם    🔗


מגנזי חוברת ז בית התבשיל הכללי (2).jpg

בשנת תרע“ט אחרי כניסת האנגלים לא”י ועם פתיחת שערי הארץ לעלי' יהודית רחבה נפתח המוסד בית התבשיל הכללי והכנסת אורחים בירושלם, במשך זמן קצר הספיק המוסד להכנס כחולי' בתוך מוסדות הצבור הא“י היותר נחוצים וההכרחיים, אשר פעולותיו הלכו והתרחבו יותר ויותר, עם התפתחות העלי' הגדולה לא”י, וכיום עם פתרון שאלת המשבר והספקת אש"ל לרעבים מחוסרי העבודה.

תפקידי ומטרות המוסד:

א) תמיכת חלוצים ומהגרים בימים הראשונים לבואם לא"י בכלכלה בריאה ומקום לינה חנם עד שעולה בידיהם להסתדר בארץ, עזרה זו נתנת גם לעניים מקומיים ידועים הנזקקים לזה.

ב) להמציא ארוחת במחיר מינימלי למשפחות ירודות מתושבי ירושלים והעולים החדשים שמצבם בחברה איננו מרשה להם ליהנות בחנם ומצבם החומרי אינו די מבוסס לתנאי חיים נורמליים.

ג) לעזור לאורחים עניים מערי ומושבות א"י הבאים ירושלימה כמו חולים להתרפאות, יתומים וזקנים עד שמסדרים קבלתם במוסדות המיוחדים להם פה בהספקת אוכל ולינה במשך ימי שבתם בירושלים.

בגבול תפקידיו החשובים של המוסד שהוא מטפל בהם מאז נוסד, נכנס גם הספקת מזון חומרי ורוחני לאסירים היהודים בבתי הסהר בירושלם בחגי ומועדי השנה מספיק המוסד מזון וכל הצרכים הדתיים לאסירים היהודים וע“י בקורים אלה הנעשים בבית הסוהר מאת שליחי המוסד לשם סדור הספקת צרכיהם, יש להם ההזדמנות להתענין ולהודע פרטים על מצבם של האסירים, ועי”ז עלה בידי ההנהלה להוציא לחפשי כמה אסירים יהודים שהי' צריכים לבלות במאסר כמה זמן רק מתוך חוסר סכום מצער לפדיון נפשם או עזרה משפטית לפעמים גם לא גדולה.

פעולת המוסד ערכו וחשיבתו הוכרו גם מצד גדולי ונכבדי ירושלם שבכרו36 את המוסד בבקורים מיוחדים. בהם ראשי הרבנים לא“י הרב הגאון מוהרא”י קוק שליט“א, הרב הגאון מוהר”ר יעקב מאיר שליט“א ביחד עם עוד רבנים גדולי ועסקני צבור חשובים מכל הסוגים והמפלגות ומצד שני ראשי השלטון בהם הנציב העליון הראשון לא”י סיר הרברט סמואל, סיר רונלד סטורס מושל ירושלם ועוד קציני משטרה גבוהים שהביעו רשמיהם הכבירים.


 

גמילות חסד הורוויץ יפו–תל אביב    🔗

מיסודו של עזבון המנוח ר' מאיר ישעיהו הורביץ ז"ל ירושלם–שיקאגו

מאושר מהממשלה: מתנהל ע"י ועד נבחר מרבנים סוחרים ובעלי בתים חשובים.

המוסד “גמ"ח הורביץ” הוא אחד מהמפעלים היותר טובים ומועילים בארצנו. יש בו משום ישוב אר“י ופקוח נפש, והוא מקור חיים ופרנסה לבעל הבית ולסוחר הזעיר בעת דחקו, ולפועל ובעל מלאכה בעת מחלתו, אשר ע”י הלואה בתשלומים קטנים לשעורים בלי רוחים, מביא להם המפעל הזה, ישע רפואה וחיים.

אבל הישוב מתגדל והצרכים מתרבים, ובפרט בשנה זו אחרי הפרעות והמאורעות הנוראים בחדש אב שעבר, רבו הנצרכים לעזרה והאומללים המבקשים ישע. לכן באו נא אחים לעזרת המפעל הזה שהקרן קימת לעולם. כי את הכסף הנגבה חוזרים ומלוים לאחרים וכן חוזר חלילה, ובזה בטוח הוא המנדב כי חסדו לא ימוש לעולם וצדקתו עומדת לעד.

חושו אחים שלחו את תרומתכם כ"א כפי נדבת לבו.

עפ“י הכתובת: גמלות חסד הורביץ ת.ד. 178 תל אביב א”י


תעודת הבנק הלואה וחסכון יפו–תל־אביב:    🔗

הננו מאשרים בזה, כי כספי הגמ"ח הורביץ מופקדים בקופתנו, וכל פעולות המוסד הזה מתרכזות אצלנו, ונעשות על פי פקודת הנהלת הגמ“ח וכמו”כ נמצאים ברשותנו לגובינא כל השטרות והדוקומנטים של המוסד הנ"ל.

לפי ידיעתנו מביא המוסד הנ"ל תועלת גדולה לרבים מתושבי תל־אביב והסביבה, המשיגים מקפת מוסד זה הלואות בתנאים נוחים בעת דחקם, וראוי הוא מוסד זה שיתרבה מספר האנשים אשר יבואו לעזרתו, בהשתתפותם למען יהיו ברשותו די אמצעים לגמול חסדים עם אלה הפונים אליו ונזקקים לו.

הלואה וחסכון יפו–תל־אביב אגודה הדדית בע"מ.


ההנהלה

פרזידנט: ה' בן ציון ל. הורביץ 1749 Roosvelt Rd Chigago Ill

נשיא הכבוד: הר' ברוך הרשנוב 621 Ewigire Ballward Brooken N V

המנהל: ה' בצלאל הכהן לאפין תל־אביב


חברי הועד

רואה חשבון: הר' אלחנן שינזון הרב ר' יצחק דבוריץ מנהל ראשי של הבנק להתפתחות חברון בע"מ תל־אביב

ה' אורי נוימרק 4 E 120 str. New York כעת מגורו בתל־אביב, (מי שהיה פרזידנט בחב' מלאי שלום ברחוב 114 ניו־יורק)

ה' ישראל אהרן שפירא תל־אביב מי שהיה גבאי בביהכנ"ס “כנסת ישראל” בבאלטימאר אמריקה. הר' נחמן רבינוביץ, תל־אביב. ה' יוסף דוד הורביץ סוחר תל־אביב, ה' פטטר יוסף תל־אביב בעל בית חרשת “אירופה ג.ק.” ה' פוליקביטש ליאיס תל־אביב ברדיפרד־מאין מיסד הקהלה העברית.


התפתחות המוסד

שנת הון הקפה מספר ההלואה על הסכום
תרפ"ב 709 לא"י 84 969 לא"י
תרפ"ג 824 " 73 777 "
תרפ"ד 1056 " 145 1442 "
תרפ"ה 1347 " 141 1470 "
תרפ"ו 1403 " 141 1300 "
תרפ"ז 1805 " 143 1149 "
תרפ"ח 1964 " 185 1185 "
תרפ"ט 1977 " 129 1024 "

  1. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת א'.  ↩

  2. עיין “מגנזי ירושלם” חוברת ד'.  ↩

  3. הפרק הזה פרסמנו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת א' ומפני יקרת מציאותו וחשיבותו אנו מפרסמים אותו בזה בהוספות ומלואים.  ↩

  4. עוד נשוב לדבר בו בפרק מיוחד.  ↩

  5. בשנות המלחמה מתרע“ג והלאה היו התלמידים פטורים מעבודת הצבא אם אך עמדו למבחן לפני הועד הרשמי ”ועד בחינת תלמידים“ מעדת הספרדים והאשכנזים שהיו נותנים ”תעודת חכמים“ בקיום ואשור הבד”צ.  ↩

  6. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת י“ח פרק ”שלשה גביעים". –  ↩

  7. לדאבון נפטרה האשה היקרה הזאת ביום ו‘ אלול תרפ“ט. בעלת נפש עדינה היתה ויקרת רוח. עוד ידובר בה בספר ”בנות ציון וירושלם" חוברת ט’  ↩

  8. פרטים על הרב ר‘ אליהו נבון ז“ל, ראה להלן. הוא מתיחס למשפחת הרב הגאון בעל ”מחנה אפרים“ אשר את הכתבת שעל גבי מצבת קברו הבאנו ב”גנזי ירושלים" חוברת ג’.  ↩

  9. בפעם הראשונה עלה ר' יצחק נבון לירושלים לסייר בה בשנת תרנ"ח  ↩

  10. במקור כתוב ‘ נדמיתי ’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  11. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט"ו  ↩

  12. עיין מגנזי ירושלם" חוברת ד'.  ↩

  13. הבחורים שהיו בימי שיש להזכירם – כך במקור (הערת פרויקט בן־יהודה).  ↩

  14. במקור כתוב ‘ ירידים’ (הערת פרויקט בן־יהודה)  ↩

  15. במקור מודפס ‘ שולח ’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  16. במקור מודפס ‘הערוץ ’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  17. במקור מודפס ‘כן ’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  18. מילה לא ברורה במקור. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  19. במקור: ‘השמנאי’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  20. עיין “מגנזי ירושלם” חוברת ג'  ↩

  21. אביסיניא – היא ארץ כוש, בערבית: חבש – נמצאת במזרחית צפונית של אפריקא. יושביה בלולים מעמים וגזעים שונים. כושיים, ערבים, יהודים פלשים ורבים מארץ הקדם.  ↩

  22. במקור: ‘צפניה ג’ י"א', ושגוי. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  23. ‘ואיפו’ – כך במקור. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  24. האיש הזה הוא מראשי כת המיסינערע וישב שנים רבות בהאבישיניא ונודע שם להפלשת והחזיקו אותו לאיש אלקים ככתוב עוד הלאה ועתה זה הרבה שנים הוא בירושלים וחבריו שמה. ושלח לו הנשיא זה המכתב שיתנם להיהודים בירושלים ושישלח להם תשובתם ככתוב בסוף: אבל הוא טמן המכתב ולא נתנו להיהודים ואף לא שאל מהם מענה כמובן טעמם. ומאת ה‘ היתה נסבה שהגיע לידי אחר חמשה חדשים ופרסמתיו אז מיד בהלבנון. אולי יתן ה’ וריוח והצלה יעמוד להם.  ↩

  25. במקור: ‘להתרחקות’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  26. אותיות הביטוי “גם בברכה הזאת” מצוינות בנקודה מעליהן, דהיינו סיכום ערכן הגימאטרי יציין את השנה בה נכתבה הברכה.  ↩

  27. לבד כל אותם הכוללים היחידים שהתפרדו בתוך הזמן מכל הכוללים וקנו להם חלקה חלקה לבדה כמו חב"ד, וואלין, ווארשא, אויסטריה וכו' להם ספירה מיוחדה.  ↩

  28. בשתי השנים הללו לא נרשם בפנקס מספר הילדים הנפטרים.  ↩

  29. בסוף שנה זו נתפרדו האשכנזים מהספרדים.  ↩

  30. בראשית שנה זו נתיסדה ח"ק מאשכנזים לבדם וקנו אז אחוזה חדשה.  ↩

  31. שנת החלי רע.  ↩

  32. במקור יש רווח בין הספרות 2 ו־ו, נראה שחסרה ספרה בין שתי הספרות. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  33. “בר”ח ניסן דהאי שתא העמידו לעת ערב חופה על הר הזיתים" (כן נרשם בפנקס הח').  ↩

  34. ‘בשנת תרפ"ו’ – כך במקור, אבל לפי סדר הדברים אמור להיות ‘בשנת תרס"ו’. הערת פרויקט בן־יהודה  ↩

  35. במקור מודפס בטעות כך: ‘ הננו ’. הערת פב"י.  ↩

  36. ‘שבכרו’ – כך במקור. הערת פרויקט בן־יהודה  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!