רקע
פנחס גריבסקי
מגנזי ירושלם חוברת ח: בית־האוצר לזכרונות ירושלם בעבר ובהוה

1


הביאו את כל הזכרונות אל בית האוצר…

משל לאדם שאמר לחברו יש לי אלף מדות של תבואה

אמר לו חברו: יש לך אפותיקאות (אוצרות) לתת אותם בהם

אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום (שמ"ר פ.ל.)


בית האוצר יכיל: חומר לקורות ירושלם וזכרונותיה, יושביה ומישביה, תעודות, תולדות, תמונות, אבני זכרון ומכתבי אנשי שם.

יופיע כפעם בפעם בעזרת בעלי הרגש, בעלי הרצון והיכולת


מקדש לאחד מבני ציון היקרים    🔗

אבגינוס בן אבגינוס משופרא דירושלם

יליד בן יליד הארץ

חוטר מגזע המשפחה החשובה בישראל ובארץ ישראל, מופלא בתורה וביראה, בעל נפש עדינה, חכם וסופר, עסקן־צבורי וחבר פעיל בבנין הישוב בקדש.

ה“ר משה שלמה כהנא שפירא ז”ל

בה“ר פנחס כהנא שפירא ז”ל נכדו של הרב החסיד מזקני ירושלם ונכבדיה, עסקניה וסוחריה רבי אלעזר כהנא שפירא זצ"ל מבעלי העליה בתקופה הראשונה.

שנסתלק במבחר שנותיו בעצם ימי עבודתו הצבורית ביום ג' לח' איר תר"ץ


מגנזי חוברת ח 43 תמונה (2) משה שלמה כהנא שפירא.jpg

ה“ר משה שלמה כהנא שפירא ז”ל יליד בן יליד ירושלם

נלב“ע ג' איר תר”ץ


 

משפחת כהנא־שפירא בירושלם.    🔗

משפחת כהנא־שפירא היתה אחת המשפחות החשובות בירושלם ובחוצה לה. מפורסמת בתורתה ובצדקתה, בעדינותה ובאצילותה. שמחתה היתה תמיד “שמחת מצוה”, ושירותיה – קודש לה'. ותהי לברכה בארץ, ולתהלה בפיות יושבי ירושלם יהודה וגליל; אהובה, רצויה ונכבדה בעיני כל שדרות העם, מבני ברית ומשאינם בני ברית מקרוב ומרחוק כבדוה והוקירוה, פקידי העיר וראשיה, הפחות והקונסולים הרכינו ראשם לפניה.

גולת הכותרת של המשפחה הזאת היה הרב החסיד רבי אלעזר נתן כהנא שפירא זצ“ל. אחד מבני העליה הראשונים בתקופה הראשונה. בצעירותו עלה לאה”ק בלוית מר אביו הרב הגאון מוה“ר יחיאל אשר שמואל כהנא זצ”ל אבד"ק זולין, חטר מגזע בעל “מגלה עמוקות”. מנוחתו כבוד על הר הזתים בבית הקברות הישן, בחלקת עדת הספרדים. העדה העתיקה בירושלם.

הרבה יסורי א"י סבל באותה התקופה, בסבלנות ובתקוה, לראות את ירושלם בישובה. עמל ויגע להרמת קרן הישוב בקדש. בתור נשיא לעדת כולל אסטריך–גאליציה שהיה ממיסדה וממנהלה, היה נכבד בעיני הפחות והוקנסולים ודבריו היו תמיד נשמעים. פעם רחמים שאל ופעם משפט דרש, כאחד השתדלנים בישראל. ויהי נאה דורש ונאה מקיים. הרבה פעולות ותקנות טובות השאיר להעדה עד היום הזה. –

בית כהנא־שפירא היה בית מלא ברכת ה' לתורה, עבודה וגמ"ח. בית עצה ותושיה, בית רחמים וחמלה, ורבים השכימו לפתחו.

שרים ורוזני ארץ היו מבקרים אותו בדרך רשמית. ולא פעם היה הדגל האוסטרי מנפנף ממעל לו. –

רבי אלעזר כהא שפירא היה נכבד בעיני הממשלה האוסטרית, והקונסולים התחשבו בו ובדבריו. הוא היה מהראשונים שקבל את פני הקיסר פרנץ יוסף בהיותו פה בשנת תרל"א ואחריו את בנו רודאלף ודכותיה.

וזה נוסח מצבתו

פ“נ איש חמודות מיחוסי כהונה אשר יצק מים ע”י קדושי עליון ויעסק בצרכי צבור באמונה כשבעים שנה. הרה“ג בתורה וביראה ובמעש”ט מוה“ר אליעזר נתן בן הרה”ג הצדיק מוה“ר יחיאל אשר שמואל כהנא שפירא ז”ל נפטר בש“ט זקן ושבע ימים א' דחנוכה שנת תרע”ח תנצב"ה.

וברא כרעא דאבוה. הר' פנחס כהנא שפירא ז“ל עמד תמיד על ידו בעבודת הצבור. ביחוד הצטיין בעבודתו בשנות המלחמה, שנות ראינו רעה, כמה וכמה נפשות מישראל הציל ממות, מרדת שחת, לא פעם סכן את עצמו בפדיון ובהצלה, לבד טרחתו ועמלו לכל אלה העניים והאביונים והמשפחות הצנועות שסבלו נוראות באותם הימים ויהי להם כמלאך מושיע. בלי לאות עבד ופעל בכל כחותיו ולמעלה מכחותיו לרחם, להציל ולהושיע עד שהיה מוכרח, בתור נתין אוסטריה, לעזוב את הארץ ונפטר בגולה בוינה ביום י”ג סיון תרע"ח.

בנו, הר' משה שלמה כהנא שפירא נולד בירושלם בשנת2 גודל וחונך על ברכי התורה והיראה ויעש חיל בלמודים. ובהיותו מחונן בכשרונות נעלים, במעשה הכתב והמכתב בסדר, בהנהלה ובחבת הישוב, בחרה בו עדת אסטרויך–גאליציה להיות מזכיר ראשי לכולל “חבת ירושלם”. במשך עשרות שנים עמד על גובה משמרתו באמונה, בהתמסרות. הוא היה הרוח החיה באופני ההנהלה. והודות לעבודתו החרוצה והמסורה היה הכולל הזה למופת להנהלה מסורה למלוי תפקידו לחזוק הישוב הקדוש ובסיס התורה והיראה.

עתוני ירושלם ספרו בשבחו ואמרו:

"המנוח היה מוכתר בתכונות נעלות של מנהיג צבורי חכם חרוץ בעל שכל ישר מעמיק וקולע אל המטרה ובעל עדינות הלב, אהוב וחביב על הבריות עניו וטוב לב מקבל כל אדם בסבר פנים יפות מעביר על מדותיו ומדבר בנחת ועדינות עם כל אדם.

פטירתו היא אבדה גדולה להכולל ובמותו נאבד ממנו הכח הכי חשוב, כל בני הכולל מעריכים את גודל האבדה ומתאבלים עליו, מחלתו היתה צהבת המרה ובימים האחרונים תקפה עליו מחלתו בחזקה וביום ה' ג' אייר עלתה נשמתו השמימה השאיר אחריו אלמנה ושבעה ילדים.

קהל גדול מכל החוגים הלכו אחרי מטתו ללותו רבים ונכבדים הספידהו ותארו את מעלותיו התרומיות, את אישיותו הכבירה ועבודתו הצבורית.

ביום ה' ט' אייר תר“ץ כלות ימי השבעה, נערך עליו מספד מר בביה”כ “ציון המצוינת” אשר לכולל גליציה ע“י הרבנים הגדולים: ר' אברהם ברנדוין, ר' זלמן כהנא שפירא, ר' אליעזר לדברג. תנצב”ה"

* * *

בנו מר שניאור זלמן שפירא – נכד הרב מלאדי (מצד אמו) בן 25, נולד בירושלם התחנך בבית מדרש למורים המזרחי, בקר אוניברסאות בחו"ל, כעת חניך האוניברסיתה בבורלינגטון ווערמאנט לפילוסופיה ופסיכולוגיה, לפני שעזב את הארץ היה מזכיר בית הספר התיכוני למסחר בירושלם במשך שנתיים וחצי. באמריקה היה מנהל בית הספר התיכוני בבורלינגטון. שם יסד שבועון אנגלי יהודי שהיה העורך הראשי עד עתה. כעת הוא הקורוספונדענט הארץ ישראלי.


מגנזי חוברת ח 42 תמונה (2) פנחס כהנא שפירא.jpg

העסקן הצבורי, הר“ר פנחס בהרב ר' אלעזר כהנא שפירא ז”ל

נולד בירושלם בשנת תרכ“ה – ונפטר בוינה י”ג סיון תרע"ח


 

מרדכי בן הלל הכהן    🔗

ירושלים א' תמוז תר"ץ

לכבוד

רבי פנחס גראיבסקי

פה

אדוני וידידי הנכבד,

בטובך הודעתיני כי תחת אחד היסודות של “בית האוצר”, שהנך בונה חוברות חוברות, אתה אומר לשום אבן פנה זכרון להמנוח היקר מר משה שלמה כהנא שפירא, שהלך לעולמו בלא עת בראשית אייר ש"ז. תחזקנה ידיך המלקטות אבנים לשום שם ושארית לכל הבנים־הבונים את עירנו הראשה, ואל נא יפקד זכרונו של עסקן בן עסקן, בן בנו של עסקן ממשפחת הפעילים של הישוב הירושלמי הישן, סופרי הדורות הבאים יכירו את פעלך ויודוך מקרב לב.

אולי תמצא לטוב להוסיף קוים אחדים לתולדות המנוח משה־שלמה כהנא שפירא מצד אמו.

היא היתה בתו של הרב מפיטריקוב, בפוליסיה הרוסית, רבי חיים־דוב איידלמן־גולדברג. הרב רבי חיים־דוב, נצר ממשפחה מיוחסת בליטא, הקשורה עם משפחות ברוידא ולאנדוי, היה אחיו הצעיר של הגאון רבי יעקב־משה גולדברג, שהיה רב ומו“צ בקניגסברג ובברלין הבירה, תלמידו של רבי משה סופר, בעל ה”חתם סופר", ומחותנו של רבי בנימין וואלף אייגר, בנו של הגאון רבי עקיבא אייגר. אחיו הקטן, הרב דפיטריקוב, מסר את רבנותו לבנו היחיד, רבי ברוך־נחמן, בעל המחבר של הספר "בן הימין " (ווארשוי, תרנ"ט) ושל השאלות ותשובות בשם “בתי דינא” (וורשאוי, שנת “ומלאך פניו הושיעם”) (תרע"ד). האב, רבי חיים־דוב, עלה לארץ־ישראל עם בתו הילדה יוכבד שמה, שנשאה בירושלם למר פנחס כהנא שפירא.

הרב רבי חיים־דוב היה אחיהן של שתי הסבתות שלי, ועודני ילד הכרתי אותו. בעלותי בפעם הראשונה לתור את ארץ ישראל, בראשית תר"ן, היה הדוד־הזקן הזהב שלי על יד ימיני, ויהי לי לעינים בעיר הקדושה, ויראני את כתלנו, ויביאני אל בית בתו, משפחת כהנא שפירא. הוא היה המורה דרך שלי בירושלם הדתית, כמו שהיה בעל “החבצלת” מנהלי בירושלם המשכלת.

משפחת כהנא־שפירא היתה אצילה ועדינה, ואך תקופת המלחמה היתה בה לרעה, מחלות וכל מיני פורעניות עשו בה שמות כל בניה יצאוה, ומר משה־שלמה המנוח היה השריד לכל המשפחה האצילה הזאת, והמשיך את חוט העסקנות בתוך כולל גליציה, והנה עלה המות ויקח אותו בחצי ימיו. חבל חבל, מאד.

בכל הכבוד והידידות

מרדכי בן הלל הכהן


 

בית האוצר: מכתב מהפקוא“מ דאה”ק באמשטרדם אל הממונים בירושלם בשאלת החנוך3    🔗

ב“ה אמשטרדם יום ג ט”ו סיון תר“מ לפ”ק

בחודש שבו נתנה תורה לישראל, יקים ה' לעמו מושיע וגואל, ועיניהם תחזינה בבנין אריאל, ה“ה מעלת כבוד ידידי עליון וידידי נפשנו הרבנים המובהקים המאירים כברקים החכמים הכוללים, פרי קדש הלולים, כקש”ת מו“ה יצחק דוד בהרב מוהר”מ נ“י מו”ה שלו' שמואל שו“ב נ”י מו“ה נחמן דוב בער מאדעס נ”י ומו“ה מרדכי ליפשיץ נ”י ראשי ממוני משגיחי ומנהלי לע' כו' החסידים הי"ו

אחרי דרישת שלו' תורתם כמשפט זאת אומרת שמועה שמענו כי רבה השערורי' לעת כזאת בקרב העיר הקדושה תובב“א בגלל פחד גדול ונורא פחדו בציון אשר רשת תוכן לפעמי צעירי הצאן יען חרשו חורשים לנהל בני ציון היקרים על מבועי לימוד חכמות חיצונות בבתי חנוך אשר יש את נפש עשירי עמנו ליסד שמה, ואף כי המיסדים המה גדולים אנשי השם בארצות אירופא כגבה ארזים גבהם וגם דבש וחלב תחת לשונם כי מעשיהם לשם שמים ולא יסעו ממתקה, רועי הצאן יחנו בחרדה כי מרה תהי' באחרית בתי חנוך כאלה אשר אבן פנתם יורו אנשים ידועים לזורעי צדקות מבלי להצמיח הישועה העקרית לתורתנו הקדושה ואשר חפצם לנטוע מטעי צפון גם על אדמת קדם מבלי חקוק על לוח לבם שארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, עד אשר בגלל דאגת מחר כי גדולה עד לשמים, ולמען יאבד יום יולד בו עולם חדש אשר ח”ו גם בתוככי ירושלים אש דת תלבש בגדי אלמנות, ורק בילדי נכרים ישפיקו, יקירי ירושלם כארי התנשאו מבלי לשאת פני איש ואת כל אשר בכחם עשו למען הציל צאן קדשים מרדת לשחת עמוקה ולהשיבו אל אבינו שבשמים.

והנה אך למותר יחשב לפרש שיח למען דעת כי מחשבות יקירי ירושלם מחשבותינו בכל הנוגע להרמת דגל התורה ולשמור חומותי' מפרצת, אולם לא נוכל להכחיד בכל זאת תחת לשון עטינו כי מורא עלה על ראשנו אשר אחינו ורבותינו בשעריך ירושלם אף אם נצבו כמו נד בכחם לא יגברו וחפצם לדחות בשתי ידים את העריצים אשר קמו לעת כזאת לא יצלח, בלתי אם יקומו לעזרתם שוחרי טובת העיר הקודש אשר תורת ה' ראש חפצם ויסתמו בהשכל ודעת פי כשרים ממחזיקי היושבים בקדש הצועקים גם המה מזה זמן כביר כי לא כימים הראשונים הימים האלה גם על אדמת הקודש ולא יכול עוד למלא כרסם של ילדי בני ישראל ממעדני התורה לבדה.

ואנחנו מרחוק ראינו זה כמה את אשר לפניהם לעת כזאת וכי יגיעו ימים אין בהם חפץ אשר יקומו אנשים המבקשים לבנות דיק על לימוד תורתנו גם בארץ הקדושה ת“ו ולבושי אדרת היראים יקרבו לקלוע אל מטרתם ע”י התיסדות בתי חנוך, וגם הדאגה הגדולה הלא דאגנו כי רבים מהכשרים אשר רק לתומם קרבת לימוד חכמה ומדע לבני ציון יחפצון יקומו אז לעזרתם, ובגלל כל אלה לא נחנו ולא שקטנו זה ימים רבים והמתקנו סוד על כל אלה בכתב ובפה עם גדולי המעשים בארץ אשכנז אשר ידענו בם כי הם עמודי התָוך לבית יעקב ההולכים באור ה' ותורתו, וכולנו יחד מצאנו חובה לעשות דבר מצדנו אשר כח בו להרים קרן התורה ולהקים בכל זאת גם סערת הכשרים הצועקים לדממה ולהפרידם מחברת המבקשים לשום חשך לאור ולכבוש המלכה עמה בבית, כי רק אז תחזקנה ידי היושבים בקדש ללחום מלחמת מצוה ולשמור רגלי ילדיהם מאבני נגף וצור מכשול.

וזה הדבר אשר עלה בהסכמה, כי נכין אנחנו בתוככי ירושלם בתי תלמוד תורה אשר בתוכם ישקו את העדרים מנחל עדני התורה כמקדם וגם ילמדו את המסתופפים שמה כתב ולשון ערבי וחכמת החשבון (והבו דלא לוסיף) באופן שלעולם לא תגרש שפחה את גברתה ח"ו כי אם לימוד התורה יהי' העיקר ורק יסופח הלימוד האמור כטפל אל התורה וכפרפראות לחכמה.

ויען תשועה כזאת איננה קרובה לבא כי אם ברב יועץ, וכבר הוסכם מקדם לקרא בימי הקיץ הלזה עצרת באחת מערי אשכנז אודות פשר חדש כנודע גם בשערי ירושלם, קראנו אלי' רבים מדורשי שלו' ציון בארצות אירופא אשר סמוך לבנו ביראת ה' על פניהם כי לא יקטן גם בעיניהם דבר הנוגע לטהרת הקדש ולהשיב מבלע ידי אחרים אשר רוח אחרת אתם, למען ידובר ביום הקהל גם אודות הדבר הגדול ההוא אשר בו רחש לבנו ולב מגני הארץ הקדושה חברים מקשיבים באשכנז לקום בפרץ.

ועתה אליכם אישים נקרא! שימו נא גם לבבכם אל כל הדברים אשר גלינו לפניכם היום ובשובה ונחת פקחו עיניכם על כל דבור ודבור אשר בארנו בזה, למען תדעו על מה אדני החדשות הטבעו אשר עלו הפעם על לב האנשים השלמים הם אתכם מאז ועד עתה ואשר בם בטוח לבכם לחזק עמודי התורה בתקף ועוז, ולמען תבינו אשר אם מידינו תהי זאת לכם אין בו חשש איסור חדש ח“ו, כי אם גם דעת זקנים תוכל להיות נוחה הימנה בעז”ה.

והוה אם יוָדע לנו כי ירדתם לסוף כונתינו אשר ה' יודע ועד כי רצוי' היא ושפטתם מישרים כי טוב מעט־לימוד לשון וחשבון – מידינו ותחת השגחתנו, מהרבות כח לזולתנו אשר דאגתם מהם כי סוף סוף ישלחו את הגבירה ספר כריתות, ישמח לבנו גם אנחנו ויגדל כחנו לבצע את מחשבתנו בעזרת השוכן בציון והבוחר בירושלם.

ושלו' תורתם יגדל כנה“ר והנשאה וכנפשות אוה”נ הדש“ת באה”ר המצפים לישועתו,

פקידי ואמרכלי ערי הקדש תובב“א יושבי עיר תהלה אמשטרדם יע”א

הק' אברהם משה דעלימא    יעקב ב"ר ישראל ראהס

מכתב כעין זה נשלח גם אל הרבנים הממונים דכוללות אשכנזים פרושים באותם התוארים:

אברהם מפינסק, מאיר לוצינר, יעקב ליב לעווין, מאיר מאניקשט, משה אלעזר דן בהרלב"ג, אייזיק יפה מדרויא, יצחק צבי הלוי.


 

לחג השמונים    🔗

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים

קהילא קדישא דירושלם חגגה את “חג השמונים” של האדמו“ר, הרב הגאון הצדיק פאר ה”יראים" ותפארת ה“חרדים” ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, לכל דבר טוב ומועיל בחומר וברוח כקש“ת מוה”ר יוסף חיים בה“ר שלמה זוננפלד שליט”א.


מגנזי חוברת ח זוננפלד (2).jpg

מאז עלה לאה“ק, בשנת תרל”ג, עד היום הזה נשאר בהודו והדרו; בצביונו, בשיטתו, בהליכתו בארצות החיים בירושלם, לא פשט צורה ולא לבש צורה וכל רוחות שבעולם לא זזהו אף זיז כל שהוא; הוא הוא רבי “יוסף חיים” “כגבור ואיש מלחמה” “כזקן ויושב בישיבה”.

יוסיף לו ה' שנות חיים, ויראה בטוב ירושלם.

נולד בשנת תר“ט בעיר וערבא, אונגרן, יתום בן י”ב שנה נכנס בישיבת “כתב ספר” בפרשבורג; קיים את התורה מעוני, מדחקות חשאית; התמיד בלמודו גם אצל הגאון מהר“ם אש זצ”ל שסמך ידו עליו, ודרכו בקדש היה מאז לבלי להשתמש בתגא של רבנות רשמית4 מתמיד הוא בלימודיו ובשעוריו השונים; בפעולותיו הנשגבות לגבי הכלל והפרט.

אלה שנכנסים אליו לפני ולפנים ושומעים לו, מבינים לו ונכנעים לדעותיו להשקפותיו ולפעולותיו.


 

מכתבי השר משה מונטיפיורי ז"ל    🔗

אל הקונסול העברי ביפו מר חיים אמזלג בשנות תרל"ו–ז'.

נעתקו מגופי הכתבים הנמצאים ביד בנו מר יוסף אמזלג ביפו. (עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ה'.)


א    🔗

East Cliff Lodge

Ramsgate

24 April 5636

My dear Mr. Amzalak

I have to thank you for your kind letter and the oranges you were pleased to send me. They much reminded me of the happy days I spent in the Holy Land, and induced many of my friends, among whom I distributed a portion of my goodly fruit, to express a desire of going to the Land in which you have the priviledge of being permitted to dwell in peace and comfort. I shall be pleased to hear of some offer of Land near Jerusalem, and I intend making a purchase of a nice plot of ground for suitable purposes. Shall you happen to hear of any, have the goodness to let me know it, and send me an exact plan of the land with correct measurement of its superficies of number of trees, cisterns or buildings that may happen to be in it – and state the lowest price of the property.

With kind regards to Mrs Amzalak and your amiable family, hoping you are all in full enjoyment of health

I am

my dear Mr. Amzalak your very truly

MOSES MONTEFIORE


ב    🔗

Signor Amzalak

Her Brittanic Majesty’s

Vice-Consul Jaffa.

London 22 February 5637

My dear Mr. Amzalak

Accept my best thanks for kindly conveying to me the information respecting the safe arrival of the pumps in Jerusalem, you had the goodness to forward to me the letter from the Rev.-ds Auerbach Salant, but you omitted enclosing the account of expenses you had to incur for the Transport of the pumps.

Hoping you will soon favour me with the same I remain with kind remembrances to Mrs. Amzalak and your amiable children.

Your very truly

MOSES MONTEFIORE

h. Amzalak Esqr,

H.B. Majestyc’s Vice-Consular Agent Jaffa.

( עוד יבוא)


 

שט“ח מה”ר ישראל בק, מדפיס, מצפת, משנת תקצ"ג5    🔗

מודה אני הח“מ וחי' דלמטה תעיד עלי כשני עדים כשרים ונאמנים איך שמגיע ממני הח”מ לכל מוכ“ז סך ארבע מאות ועשרים זקוקים כ”צ טוב ומובחר אשר קבלתי מדי המוכ“ז מעות בעין טו”ת והברירה ביד בעהש“ט המוכ”ז או שיקח הסך ארבע מאות ועשרים זקוקים כ“צ הנז' או לקבל תמורתם סך מאה חצי אמקאזית טו”ת והזמ“פ הוא חמשה עשר יום לחדש תמוז דהאי שתא והורחב הזמ”פ עד חמשה יום לחדש מרחשון הבע“ל התקצדלית ויעלה ההכשר עצה”כ ועפ“י תיקון מוהר”ם זלל“ה שבעה חצי אמקאזי ורבע אמקאזי וכן אם יתאחר עוד הפירעון של השט”ח הלז מחצי חשון הבע“ל אזי יעלה ההכשר עצה”כ ועפ“י תיקון מוהר”ם זלל“ה ט”ו למאה לכל י“ב חודש כל זמן ששטר זה קיים בלי קרע כ”ד ובפירוש שעבדתי כל נכסיו מקרקעי ואג“מ דקנאי ודאקנה בין כל נכסיו דאית לי פה עה”ק צפת ת“ו, ובין כל נכסיו שיש לי בחו”ל הכל כאשר לכל יהון אחראין וערבאין ומשועבדים לפירעון החוב הנז' בזמן הנ“ז וכ”ז ששטר זה קיים לכל מוכ“ז שבעולם בלי שום טו”מ ופ“פ וד”ד בעולם, ורשות נתונה ממני הח“מ להמוכ”ז למסור שטרא דנא לכל גברא שבעולם אפי' לשר תקיף ממש בלתי רשותי וידיעתי בכל ועיקר וכל דין תורת נאמנות להמוכ“ז הבעש”ט נגדי הח“מ ונגד ב”כ ע“כ אשר יאמר כי הוא זה שלא נפרע השט”ח הלז הן כולה והן מקצתה הן הקרן והן ההכשר בין בזמנו בין לאחר זמנו ולעולם כ“ז ששטר זה קיים בלי קרע כ”ד יהי' נאמן הבעש“ט בדיבורו הקל כשני עדים כשרים מבלי לחייבו שום שבועה קו”ח וס“ר והד”ר בעולם ותוקף שט“ח הלז כתוקף כל שטרות הכשרין דנהגי בישראל העשוין כהוגן וכתקחז”ל ולא יורע ולא יופסל כח שטרא דנא לא משום חיסור לשון ויתור לשון ולישנא דמשתמע לתרי אפי' אלא הכל יהא נידון לטובת בעהש“ט והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה ולתוקף כל החיוב האמור למעלה קנו אחרים ממני הח”מ בקגא“ס במדל”ב מכ' כתקחז“ל ובאתי על החתום יום ראשון שלושה עשר לחודש תמוז הת”ק צגימל לפ“ק פה עה”ק צפת תובב"א.

נאום ישראל בק מדפיס דפה הנ"ל

בפנינו עדים הח“מ חתם א”ע הרבני וכו' מוה“ר ישראל בק מדפיס על כל הא דכתוב ומפורש לעיל ובפנינו נגמר גוף הקנין ואשרנו וקיימנו כדחזי למהוי ביום הנ”ל פה עה“ק צפת ת”ו.

נאם ראובן במ“ו   ירוחם כהן ז”ל.   ונאום יצחק במו“ה   אברהם ז”ל משקלאוו


מגנזי חוברת ח 44 תמונה (2) שאול חיים הלוי הורוויץ.jpg

אחד הרבנים הכי גדולים בתורתם והכי גדולים במעשיהם הטובים.

נולד בווילנא בשנת תקפ“ד לאביו הרב ר' אברהם הלוי שהיה מו”צ שמה בתור עלוי בחר בו הגאון הגדול רבי דוד טבלי מרא דאתרא ממינסק לחתן לבנו.

העיר דוברובנא בחרה אותו לרב, ושמש בכהונתו זו שמנה עשרה שנה, חבר ספרי: “כלולת שאול” “יד שאול” “מצפה שאול” “פרי עץ חיים”. בתור חובב ציון וכל קדשיה עלה לאה“ק בשנת תרמ”ג ויהי לרב ומורה בשכונת מאה שערים והסביבה, בתור רב פעלים יסד הת“ת פרי עץ הדר והישיבה הגדולה “מאה שערים” ועל ידה בית התבשיל. בנה בתים לתורה ולתעודה ויהי חבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל. ראש וראשון בעניני העיר. דרשן נפלא היה לוקח לבות במתק לשונו. לא כהתה עינו ולא נס לחו עד זקנה ושיבה, נפטר בירושלם בשנת התשעים ושתים לחייו ביום ג' טבת תרע”ו. ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים.

מפעליו הגדולים מתנוססים לתהלה ולפאר עד היום במרכזה הישובי של שכונת מאה שערים בהנהלת ש“ב הרב הגאון רבי יוסף גרשון הורביץ שליט”א.


 

תעודה מגאוני קדמאי דירושלם6 ע"א קניית החצר של “בקור חולים” הישן בעיר העתיקה    🔗

בשבטי ישראל נודיע נאמנה, מודעת זאת ונראית בעליל אשר החברה בקור חולים דכולל ק“ק פרושים הי”ו בתוככי ירושלם עה“ק ת”ו זה שנים רבות מתנהג בכשרון בכל מיני עוז ותעצומות, להמציא עזר וסעד לתרופת החולים העניים אשר בעוה“ר פה רבים המה בתמידות. והן כולנו רואים בעליל כי הכרח וחיוב גדול אשר יוסיפו אומץ להקים בית יכון אשר יקרא בשם הקדש לתועלת החולים הנדכאים להביאם שמה, כי אין מקום מנוח לכל החולים שבעיר בתוך בית האושפיטאל המפואר אשר כבר הוקם פה בחסדי אדונינו שרי בית ראטהשילד מפאריז יר”ה. והנה חפץ ה' הצליח בידי הגבאים ומנהלי הח“ק בקו”ח הנ“ל שכבר קנו בשנה העברה אחוזה נחלה שפרה מאד להקדש אשר יש שמה מכבר שני בתים ומרתף וגם יש שמה גן אילנות טובים ומקום רחבת ידים למשיבת נפש החיים ומאירת עינים. אך עודם מוכרחים להקים בחצר אחוזתם הנ”ל שנים שלשה בתים לתכלית שלימות ההקדש הנ“ל ולתן שמה שנים עשר מטות בעת אנשים ונשים מהחולים העניים והמדוכאים – לזאת אמרנו יישר חייהון לפעלי טבא. ואשר לתמימים אשר יסייעו בנדבותיהם להבנין והחזקת ההקדש דביקור חולים הנ”ל זכותם יגדל מאוד לשם לאות עולם, לזכרון לפני ד' תמיד יהיו לטובה ולברכה וצדקתם תעמוד לעד: וע“ד אמת וצדק באנו עה”ח אנחנו כולנו זקני רבני וראשי ומנהלי ק“ק אשכנזים הי”ו בירושלם עה“ק תובב”א.

נאם הק' משה יהודה ליב בן הרבני מו' בנימין זלה“ה   נאם שמואל סלאנט   נאם הק' מאיר בהגאון המנוח מוה' איצק זלה”ה אויערבאך   נאם בנימין דוד מווילנא   נאם משה יהודא ליב מעביל מטאלישען   נאם נחום בהרמ"א ז“ל   נאם צבי יהודא בר”ל הכהן רב מזאגר   נאם ארי' באמ“ו ירחמיאל ז”ל הנאמן   נאם אברהם במרצ“ה ז”ל אייזנשטיין   נאם הק' יוחנן הירש בהרה“מ שלאנק   נאם משה בהרב מוהרי”צ זל“ה חאסלאוויץ   נאם משה בלא”א מו' יעקב זלה“ה   נאם ישראל באממ”ו יהושע זלה“ה   נאם מאיר באאאמ”ו בן ציון זלה"ה לוציניר, חד ממשגיחי מינסק


 

הרב ר' יוסף ב“ר משה ארוואץ ז”ל    🔗

רב ומו"צ לקהלת הספרדים ביפו.

נולד במרוקו בשנת התר“ז ונפטר ביפו ביום כ”א כסלו תרפ"ה.

בצעירותו עלה עם הוריו ירושלימה, מחונן היה בכשרונות נעלים ויהי מבחירי התלמידים של גדולי רבני העדה המרוקנית בירושלם, נסמך מהרב הגאון רבי דוד בן שמעון זצ“ל. למד את התורה מעוני וחי חיי־לחץ ודחק, בהיותו כבן כ”ה שנה יצא לחו"ל בשליחות מצוה לטובת בית המדרש “דורש ציון” ומאז הלך הלוך וגדול.


מגנזי חוברת ח 41 תמונה יוסף ארוואץ (2).jpg

ביום השלושים לפטירתו ספר בשבחו החכם הסופר מר א. אלמאליח, ויאמר: הרב המנוח הצטיין במעלות רבות וביחוד במתק שפתים ובקבלת כל אדם בסבר פנים. מעלותיו אלו שבהן היה יכול להשפיע השפעה מרובה על כל רואיו – עמדו לו בכל שליחויותיו אשר נשלח מטעם כוללות המערבים, בית־אל, משגב לדך, ובכל המדינות שאותן בקר: טריפוליטניה, טוניסיה; אלגיריה; מרוקו ואיטליה ידע לרכוש הרבה לבבות לציון ולמוסדותיה הדתיים והצבוריים והצלחתו היתה גדולה מאד בכל המקומות ההם. הוא הביא סכומים רבים לטובת המוסדות שבשמם נשלח ועזר הרבה לקנית חצר בית־החולים “משגב לדך” ולבנין הבנינים החדשים שנבנו בה.

אולם הצלחתו של הרה"ג יוסף ארוואץ, עלתה למרום פסגתה בהיותו ציר ירושלם במדינות איטליה, אוסטריה, וערים אחדות בגרמניה. בכל המדינות הללו, עשה המנוח רשם כביר על כל רואיו, במבנה גוו, בהדרת פניו, במתק שפתיו ובידענותו וחכמתו.

שתי פעמים נתקבל המנוח לראיון פרטי לפני מלך איטליה. פעם בשנת 1896 ופעם בשנת 1902. ובכל פעם מלאו דפי העתונים האיטלקים והכלליים את תהלתו. הוא נשא לפני המלך והמלכה נאום יפה בעברית ודבריו תורגמו לאיטלקית ונדפסו בכל העתונים שיצאו בזמן ההוא. גם ברכת “הנותן תשועה למלכים” תורגמה להם לאיטלקית.

הרה“ג יוסף ארוואץ היה בחייו עסקן פעיל בירושלם ולקח חלק חשוב ביסוד הרבה ממוסדותיה הצבוריים והדתיים והיה גם ממנהלי העדה המערבית בירושלם במשך שנים רבות וחבר בית־דין בה, יחד עם הרבנים הרב משה מלכה, והרה”ג בטיטו.

בשנת 1903 הכרח הרה“ג יוסף ארוואץ ז”ל להעתיק את דירתו ליפו בכדי להיות יותר קרוב לבנו, יבדל לחיים, מר משה ארוואץ שנמנה בימים ההם לסגן־המנהל הראשי של בנק אפ"ק ביפו.

בעיר זו הפצירו נכבדי העדה הספרדית במנוח להיות רב ומו“ץ, והוא קבל ברצון את המשרה הזאת וישמש במשרת רב ראשי ומו”ץ לעדת הספרדים במשך שנים אחדות שלא ע"מ לקבל פרס. במשך ימי כהונתו במשרה זו, התחבב המנוח על כל קהל מכיריו, כי במתק־שפתיו וביחסו־האדיב לכל הפונים אליו והבאים אתו בדברים – רכש את כל הלבבות לאהבה אותו.

מפני נתינתו הצרפתית לא היה יכול המנוח להיות “חכם באשי” רשמי בימי שלטון התורקי בארץ, ולכן נשאר תמיד ראב“ד מבלי אצטלא־רשמית, ובהמנות הרה”ג בן ציון עוזיאל לראש הרבנים ביפו ואגפיה, הוסיף הרה“ג ארוואץ לשמש בתור דיין ומו”צ בבית־הדין המאוחד לספרדים ולאשכנזים וג“כ שלעמלק”פ.

בימי מלחמת־העולם הכרח המנוח לקחת את מקל־הנדודים בידו בתור נתין צרפתי, וללכת עם כל הגולים לאלכסנדריה שבה התישב “עד יעבור זעם”: עם כריתת ברית השלום העולמי – חזר הרה"ג ארוואץ עם כל משפחתו לארץ משאת־נפשו וישתקע שוב ביפו וישתמש שוב בתור דיין בעדה העברית המאוחדת אשר בעיר זו:

בכל ימי חייו, היה הרה“ג ארוואץ ז”ל אוהב שלום ורודף שלום, מתווך ומפשר, מקרב ומשפיע, וכל מעיינו היו רק תורה ועבודה וגמילות חסד עם כל דל וסובל.

את עתות הפנאי המועטות שהיו לו בימי חייו – היה מקדיש ללמוד התורה, ויחבר חבורים אחדים על הש"ס והפוסקים.

בשנת תר"ע הדפיס המנוח את ספרו “הוד יוסף”, חלק ראשון.

עם מותו של הרב יוסף ארוואץ, אבדו העדות הספרדיות של א“י בכלל ועדת יפו בפרט שבה פעל ועבד המנוח הרבה שנים – את אחד הרבנים שבהם התפארת. רב שהתמסר תמיד לעניניה ויקדיש את רוב עתותיו להחיותה”.


 

בדבר הרחבת הכתל המערבי    🔗

כ“ח סיון תר”ץ.

אדוני ונכבדי הרב פנחס בן־צבי גרייבסקי הי"ו. ירושלים.

ב“זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ד' עמ' 41 קראתי בענין רב את ההערה במאמרו לתקון מקום הכתל המערבי המספרת ע“ד האיש האגדי השר מרדכי רוזאניס אפנדי מרוסג’וק שבא לבקר בירושלים בשנת תרל”ד. בהערה ההיא נאמר בין השאר: “ויהי את לבבו לפאר ולרומם את המקום אשר לפני הכתל המערבי. ותהי ראשית מלאכתו לרצף באבנים את מדרך המקום וטח בטיח שלשת הכתלים מסביב לכתל וימשחם בסיד. ויצו השר ויגולו אבנים גדולות עתיקות יומין שנמצאו בקרבת המקום ויקבעון למושב הזקנים והחולים וזה עלה לו ברוב עמל ויגיעה ובכסף לא מעט. הרי”ד פרומקין מספר ב“החבצלת” כי השר מרדכי רוזאניס אפנדי השתדל אז בירושלים ובקושטא להשיג רשיון מאת הממשלה לשכור את המגרש מסביב למקום הזה למען יוכלו לבנות עליו בית או לנטות אהל לתפלה ולא יאלצו המתפללים לענות נפשם בחורב ובקור. גדולי עמנו בקושטא עמדו לעזרת אחינו השר הנעלה אבל משום סבות שונות לא עלה הדבר הזה בידו".

בקשר עם זה פניתי בשאלה אל גדול הסופרים והחוקרים העברים הספרדים בימינו הרב שלמה אברהם רוזאניס מסופיא, מחבר ספר “דברי ימי ישראל בתוגרמא” ה' חלקים, אשר שלשה מהם ראו אור לפני כמה שנים, שמא השר מרדכי וזאניס שעליו מדובר בהערה הנ"ל ידוע לו. בימים האחרונים זכיתי לקבל תשובתו ומפאת הערך הצבורי שבתוכן הדברים חשבתי מחובתי להביאם לתשומת לב המעונינים המתעסקים בהגנת זכויותינו על הכתל. ואלה דבריו מלה במלה:

…“באחד ממכתביך, שאלת אותי מי היה האיש רוזאניס שעשה הרצפה בכתל המערבי. דע שהיה דודי, מרדכי רוזאניס והיה שר צבא במערכות החיילות התורכיות וכמובן נשא רק תאר הכבוד, והיה לו לבוש שרד של בין בשי (שר הארץ) וכשהיה במחניו בא”י בשנת תרל“ד (1874) ואז הייתי גם אני בלויתו היה בידו מכתב המלצה מן הוזיר הגדול הדאד פחה לנציב ירושלים (קימקאם). ועל ידו השיג הרשיון לעשות הרצפה ברחוב הכתל המערבי ולסמוך עשרה אבני מחצב אל הבתים אשר ממול הכתל במקום ספסלים, כל הענין הובא בהעתון “חבצלת” של שנת תרל”ד–תרל“ה וכעת אין העתון בידי. דודי לבוש בבגדי שרד של שר צבא, אנשיו, אשתו, אשת אחיו שהיתה גם זקנתי מצד אמי ואנכי שהייתי אז בן ט' שנה”…

באמון ובהוקרה רבה

מ. ד. גאון


יעקב רמון

 

מר יוסף אליהו שלוש הי"ו (אחד ממיסדי תל אביב)    🔗

(במלאת לו 60 שנה)

אחד ממיסדי תל־אביב הנהו העסקן הצבורי החשוב יוסף אליהו שלוש הי“ו, שנולד לאביו רבי אהרן שלוש ע”ה ביפו העתיקה בשנת תר"ל.

* * *

עסקן חרוץ ולוחם נאמן, אשר לא ידע לאות, התמסר לכל ענין ומפעל אשר בשם יהודי יקרא. נמנה בין אלה היחידים, המעטים, הנושאים על גבם סבל זכרונות של תקופה רבת מאורעות ועלילות בחיינו, תקופה שבה החל מתהוה הישוב העברי בא“י ושבה גדל, הכה שרשים עמוקים והתפתח ב”ביתו־הלאומי“, כארבעים שנה לפני “הצהרת בלפור” ובמקום איזו עשרות נפש של תושבים יהודים ביפו הערבית בשנת תר”מ, עומד היום ישוב עברי רענן וצפוף של 50,000 נפש בערך, בעיר העברית הראשונה בעולם, שמר יוסף אליהו שלוש נחשב בין ראשי בוניה ויוצריה.

משפחת שלוש ביפו–תל אביב, המעונפת, והמסתעפת עתה לכמה בתי אב הפכה במשך הזמן ותהי משם עצם פרטי לשם תאר, יתכן לומר לסמל, לדגל, ביחוד הודות לזקן המשפחה רב הפעלים ר' יוסף אליהו שלוש הי"ו.

* * *

רבי אהרן שלוש היה אחד מהחלוצים והבונים הראשונים בא“י, שעלה לארץ בהיותו בן עשתי עשרה שנה “לחונן את עפרה ולרצות את אבניה”. הודות לזה שהוא היה מחובבי ציון האמתיים שהתמסר בלב ונפש לגורלו של הישוב העברי7 ובעיקר להוציאו מיפו העתיקה שהיתה כעין “גיטו” אל מרחב החולות מחוץ לעיר, נוסדו על ידו השכונות: “נוה צדק” ו “נוה שלום” ו”מטה אהרן" הידועות בפי הערבים בשם “קומפניות שלוש” עד היום הזה. בנו יוסף אליהו יבדל לחיים, ירש מאביו את כל המעלות הטובות ובעיקר את הערות הצבורית והוא ממשיך כיום באותה המסורה ולפי אותו המסלול שהתווה לפניו אביו רבי אהרן שלוש אחד מאישי הארץ החשובים, שיד ושם להם בכל היצירה היפה המתרקמת לעינינו8.

אין ברצוני לגולל כאן את פעולותיו של י. א. שלוש הנכבד, לפני יסודה של “אחוזת־בית”, אולי במקרה אחר, כשנבא לכתוב על התפתחות הישוב העברי ביפו, יזכרו גם הם לטובה. ופה עלי לציין רק את פעולותיו מראשית היות הישוב העברי בתל־אביב.

בשנת 1909 כשצמח הרעיון על דבר יסוד ישוב חדש על ידי יפו, היה בין מחולליו גם יוסף אליהו שלוש. בין ששים החברים הראשונים שנתאספו בקפה לפשיץ תחת נשיאותו של הא' עקיבא ויס, היתה מציאותו ניכרת מאד. את עסקנותו הצבורית החרוצה, הכירו כבר אז רבים, ביחוד הראה הוא נאמנות ומסירות עוד בחיי אביו, כשפרצה מגפת החולי־רע ביפו בשנת 1902 בהיותו אז כבן 32 שנה בערך, וגם מעזרתו הנאמנה לאביו המנוח בשנת 1891 כשטבעה האניה הרוסית ביפו, והודות לערותם ניצלו אז חיי העולים היהודים מרדת במצולות־הים.

כל הסכסוכים המרובים שהתעוררו בין היורשים שמהם נקנתה אדמת “תל־אביב”, סודרו בשלום הודות לעזרתו של מר שלוש, שהנהו בקיא בהליכות־החיים של שכנינו והיודע את שפתם ונמוסיהם. גם בועד הבנין של “הגימנסיה” שהיה אחד מחבריו לקח חלק פעיל, אולם בתור הקבלן היהודי היחידי אז לבנינים, ושהקמת בנין הגימנסיה נמסרה לידו, התפטר מהכבוד שניתן לו. מר י. א. שלוש כאחיו הספרדים, שעושה בקרבו אותה המעלה הטבועה כמעט על כלם: “אמור מעט ועשה הרבה”. באהבו את המעשיות ובהבינו את הערך של כל צעד בנין נוסף, ויתר בכל המקרים על הכבוד שניתן לו ובכר עליו את המעשיות בפועל.

רבים עוד זוכרים בטח בכמה קושיים עלתה ההלואה הראשונה לששים החברים הראשונים שנגשו לבנין. כשנתקבלו הסכומים הראשונים בבנק אפ“ק ופרצו אז איזה סכסוכים פנימיים בין ראש “אחוזת בית” ופקיד הא”פ שעלולים היו לעמוד למכשול על דרך ההתישבות, ואחרי שנמשכו כתשעה חדשים הושם השלום על כנו הודות להשפעתו הכבירה של מר שלוש על אותו הפקיד. והשמחה במחנה הבונים היתה רבה. ובאותו הערב הזמין הא' ז. ד. ליבונטין את מר שלוש אליו לארוחת־ערב לאות הוקרה על הצלחתו בדבר השלום.

בעצם מר שלוש הוא הוא שבתור קבלן הקים את ארבעים הבתים הראשונים. ישר את החולות, כי מסערת־הים נערמו גבעות־חול ועל כן היה צרך לישר את האדמה ולהכשירה לבנין. עבודה זאת הוצאה לפועל בעזרת רכבת קטנה שהביא מפורט־סעיד. הקמת הבנינים, סדור הכבישים, ישור החולות וכו' הכל נעשו בהשגחתו המעולה.

על פי רוב היו מוסרים בידי מר שלוש ענינים שהיו קשורים באנשי העיר או בפקידי הממשלה התורכית, שהוא היה קרוב לחוגים אלה וכל תקלה שהכבידה על המושב הצעיר מצד הממשלה או השכנים היה מסיר אותה באופנים שונים כדי ששום הפרעה לא תהיה במהלך התפתחותה של “אחוזת־בית”.

כשארגן המנוח שיינקין בשנת 1913 חברת מניות בשם “חברה חדשה” במטרה לקנות אדמה בסביבות תל־אביב ולמכרה בתנאים נוחים כדי לפתח את הישוב היה הוא אחד ממחולליה. ואמנם גם הודות לחברה זאת הלך הישוב התל־אביבי הלך והתרחב לארבע רוחותיו.

מלבד היותו טרוד בעבודתו היום־יומית שהטיל על עצמו: לבנות בתים לישר חולות ולסלול דרכים היה משתתף בלילות בכל ישיבות ועד “אחוזת־בית” ועוזר למ. דיזנגוף בעבודתו הקשה. מכתת את רגליו ורץ ממקום למקום בשעת הצרך כחבר מסור לישוב הצעיר והרענן.

עיקר תפקידיו ועזרתו לצבור, ניכרים ובולטים בתקופת המלחמה העולמית. כל הדרישות המופרזות של הקומנדנט העריץ חסן־ביק נתמלאו על ידי באי־כח היהודים מ. דיזנגוף ויוסף אליהו שלוש. ליסוד המליציה הידועה היה עליהם לאסוף כמאה ושלשים פונט, שנפל בגורל היהודים לשלם וכמה קשה היה זה בזמן מלחמה ובפרט שהסוחרים נתדלדלו ע"י יחסה הפרוע של הממשלה שלקחה סחורות מהסוחרים והספיקה אותן לצבא, מבלי כל פצוי.

בכל המקרים היה חסן ביק מבהיל את האדונים דיזנגוף ושלוש בתור באי־כח הישוב היהודי והוא לא נתן להם מנוח ביום ובלילה. גזירותיו הקשות היו עלולות להביא כליה על הישוב אולם בהתאמצויותיהם של שני האישים היקרים האלה נתבטלו הגזירות או הוקלו והקהל נשא אותם בדומיה. גם בלילות אפלים, כשרוחות חזקות נשבו, לא הועיל שום דבר. עליהם היה ללכת רגלי מתל־אביב עד למשרד חסן־ביק מכיון שלא היו עגלות והחיל שנשלח מטעם העריץ היה מלוה אותם כשהוא רוכב על סוסו. כמה פעמים נקראו גם בחצות־לילה על ידי שליחי העריץ הזה שלא ידע לנהוג במנהיגי הישוב כל יחס אנושי.

עם בהא־אלדין הקומוקם שעשה שמות בישוב העברי בתל־אביב ויפו התהלך מר שלוש כידיד, והודות להשפעתו הגדולה עליו הוקלה בהרבה ידו הקשה מעל היהודים ששחו בין כך תחת הסבל. הוא נתמנה על ידו לחבר בועדת העשור וההגנה על היוקר לצרכי־אכל והודות לזה שהוא מלא את תפקידו באמונה נתחבב על בהא־אלדין, למרות שמידו החזקה רעדו כל התושבים, מהמון העם הדל ועד האצילים.

כשחסן־ביק צוה לתפוס יהודים ברחוב “פרר” ולהעסיקם בעבודות־הממשלה חנם, באין הבדל צעיר וזקן, עני ועשיר, דל ונכבד, השתדל מר שלוש לפני הקומנדנט והודות להשפעתו, נשלחו פועלים יהודים קבועים שאת דמי עבודתם שלם הישוב, ולתושבים באה הרוחה.

ביום אחד כשהפועלים התימנים היו עסוקים בכסוי בורות־סיד בתל אביב, נתפסו והושמו במאסר כשבעים איש במספר, כשנודע למר שלוש מהמאורע הבין שברצון הממשלה לשלחם לצבא. מיד נסע לירושלים והתיצב לפני מנהל המשרד הצבאי. הוא הוכיח לו שהתימנים נחשבים כצוענים נודדים שאין להם דירת־קבע וכהבדוים הם פטורים מחובת־הצבא. אחרי דיני־דברים והסברות נענה לו המנהל וכתב לפקיד הממונה ביפו שלא יגע בתימנים לרעה וגם יתן ביד כל תימני פתקה בשמו שאף חיל לא יעיז להפריע את מנוחתו. וכך נשתחררו שבעים התימנים הודות למר שלוש, למרות שחסן ביק מאן לשחררם אלא חפץ היה לשלחם לצבא.

מספרים שכאשר הביא הא' שלוש לחסן ביק את הפקודה מירושלים, ספר לו העריץ ע"ד בנין המסגד המושלמים ובקש ממנו 72 קורות ברזל שארכן מתשעה עד שנים עשרה מתר. התאונן באזניו מר שלוש, כיצד? – “ישנם סוחרים נוצרים רבים בעלי מחסנים לקורות ברזל ומדוע אתה דורש ממני בלבד מספר עצום כזה ואיכה אשא עלי בעצמי את כל ההוצאות?” חסן ביק הקשיב לדבריו וחייך: “מהנוצרים איני לוקח שום דבר הדרוש לי לבנין בית התפלה אבל מהיהודים מותר…” כשמר שלוש ראה שאין לו ברירה אחרת נתן לו פתקה למחסן לקבל את הקורות, כשקבל חסן ביק את הפתקה פנה למר שלוש והצטחק: “כמדומה שבאת הנה במטרה לשחרר את התימנים ומה לעשות מוכרחים להענות לבקשתך”. אזי צלצל בפעמון, נכנס חיל וחסן ביק פקד עליו להביא לפניו את התימנים. “אנכי אצוה להכות את כל אחד מהם איזו “פַלַקות” כדי ששוב פעם לא יגנבו…” אז נתר הא' שלוש ממקומו: “אל נא תכה המסכנים הללו כי כבר הוכתי זה עתה על ידך בעד כלם…” הוא הבין את הכונה שבדבריו והצטחק בקול רם ואמר “אנכי רק אתרה בהם לבל יחזרו שוב פעם על מעשיהם” עברו רגעים מספר והתימנים הוכנסו כלם כשהם רועדים מפחד וחסן־ביק הודיע להם כי הוא משחרר אותם אך ורק למען הא' שלוש.

בתקופת ההתעתמנות מלא הא' שלוש תפקיד חשוב, גם כותב הטורים היה בין אלה מהנתינים הזרים, שבעצם יום בהיר נתפשו בהלכם לתומם ברחוב והובלו למנזר הארמני. עבודתם של מר שלוש ודיזנגוף היתה מופתית, הודות להם הושב חלק מהתכשיטים וכסף שנשדד על ידי הצבא. מר שלוש לא ידע מרגוע. כשהובילו את המגורשים בספינות אל האניה האילטקית שעגנה בחוף, לוה הוא אותם והשגיח עליהם בעין פקוחה ואבהית, והודות לו הוקלו בהרבה יסוריהם וסבלותיהם של האחים המסכנים שנמצאו במצוקה נוראה על פני הים, כשהמלחים הערבים והצבא מתעללים בהם באכזריות. את הפרק המחריד הזה יתאר בלי כל ספק ההיסטוריון אשר יזעזע לבבות בכל מוראותיו.

מר שלוש פעל רבות בשביל ארצנו ובפרט בשביל “תל אביב” שהוא מסר לבנינה את מיטב כחותיו ומרצו. גם כיום טרם נס ליחו, הוא לוקח חלק פעיל בחיים הצבוריים של תל־אביב, חבר הוא לרוב המוסדות־הלאומיים שבתוכה משתתף בכל הפעולות המכוונות להפרחת “תל־אביב” החביבה עליו ושהוא אחד מאלה שטפלו בגדולה מתוך אהבה ואדיאל. וכשאנו באים לציין את תולדות תל־אביב עלינו להזכיר גם את שמו של יוסף אליהו שלוש, שבלעדו הן לא תהיינה שלימות.

בתור נשיא העדה הספרדית בתל אביב, הוא נלחם בעד אחדות הישוב במלא מובן המלה, כאביו שהיה בין מניחי היסוד של הקהלה המאוחדת בת“א. כן הוא מוסר מזמנו ומרצו להפראת יחסי האחוה והשלום בין התושבים היהודים. הוא גם נלחם בכל עז לפני הבחירות האחרונות לעירית תל־אביב שתוחזר העטרה ליושנה, ושאבי הישוב העברי בת”א הא' דיזנגוף ישב שוב על כסא הנשיאות, ביחוד בימים קשים ומרים לתל־אביב והוא מלא אמונה, שיעלה בידי הא' דיזנגוף להטביע את חותם היצירה, השגשוג והפריחה על תל־אביב והיא תוכל להעפיל אל מרום פסגת התפתחותה, באותה מדת ההתקדמות בתקופת בוניה הראשונים שהיו שכורי האידיאל והמטרה־הדוריית הנאצלה.

במלאת לו 60 שנה, אנו מברכים אותו בשיבה טובה דשנה ורעננה. הלואי ויזכה עוד רבות בשנים לעמוד על המשמר הלאומי, בעד עמנו וארצנו, באותה המסירות והנאמנות בעד היום.


 

משפחת קאמיניץ בירושלם.    🔗

ראשון למשפחה החשובה הזאת היה בעל “קורת העתים " הר”ר מנחם מנדיל קאמיניץ ז“ל שעלה לצפת בשנת תקצ”ג ונפטר בירושלים ביום י“ג איר תרל”ג.


מגנזי חוברת ח מנחם מנדל קאמיניץ (2).jpg

כבר ספרנו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט' שהוא היה אחד מהחלוצים הראשונים במאה העברה; אחד מאלה אשר סבלו בעצמם מהתנפלות הדרוזים, ויסבול נוראות מהרעש הנורא שהיה בצפת בשנת תקצ"ז.

תולדותיו ותלאותיו מאותה “התקופה הגלילית” תקופת המאורעות הגדולים והנוראים שארעו בה: הפרעות הנוראות שהיה אז בארץ הגליל וכו' מספר לנו הוא בעצמו בספרו “קורות העתים” שהדפיס בוילנא בשנת ת“ר בנסעו שמה על זמן קצר בשליחות הגאון בעל “פאת השלחן” לקיום הישוב בקדש. בשנת תר”ב כבר היה שב מנסיעתו ויקבע את מושבו ביחד עם בני ביתו בירושלם.

ר' מנחם מנדיל קמיניץ היה אבי המלונים בא"י, הוא היה הראשון שפתח בירושלים “בית הכנסת אורחים” באותו הבנין הנמצא כעת בנק די רומו ברחוב שעל יד שער יפו מבפנים, מול ארמון הצבא. ואחרי שעבר הבנין הגדול הזה לרשות אחרים, העתיק את בית הכנסת האורחים שלו לרחוב חברון, על יד ישיבת תורת חיים כעת, שמה החזיק את אכסניתו כל משך ימי חייו.

הר“ר מרדכי גרשון וינברג ז”ל אחד מידידיו של ר' “אליעזר ליפמן קמיניץ” מתאר לנו בזכרונותיו טפוסו המיוחד של “בית הכנסת אורחים” הזה, הראשון במינו בדברי ימי הישוב הירושלמי ההוא: “זה היה בית הכנסת אורחים בשכר לאורחים ומעון ארעי לעולים חדשים טרם התישבם בארץ. אבל עם זה שמש גם לבית הכנסת אורחים חנם. והישיש הירושלמי ר' יוסף הלוי הורביץ ברב”צ מספר לנו כי כמה וכמה אורחים עניים, וביחוד תלמידי חכמים, התאכסנו ואכלו שמה בחנם, ולא רק אורחים כי אם גם כמה וכמה תלמידי חכמים עניים מבני העיר ויהי איפוא בית־הכנסת־אורחים הזה שנעשה לפרנסה גם לבית הכנסת אורחים חנמי, ולא על חשבון התנדבות הגולה, כי אם על חשבון נתינה עצמית.9

בשנת תר“ה, ז' שבט, נולד בנו ר' ר' אליעזר ליפמן קמיניץ ז”ל, בעל המלון הגדול מלון קמיניץ ירושלם–יפו–חברון שנתן כבוד ותפארת לעמנו בארצנו, ואשר לצערנו נחרב ונהרס בשנות המלחמה. –


מגנזי חוברת ח 39 תמונה (2) אליעזר ליפא קאמיניץ.jpg

ר' אלעזר ליפא קאמיניץ היה אדם ביקר, ישר הולך, איש אמת. בעל נפש עדינה ורחמן. הדרת שיבה פטריארכלית10 היתה שפוכה על פניו היפים, במשך כמה שנים היה גבאי בבית המדרש של ר' פישל לפין בעיר העתיקה והנהיג שם שעורים לתורה, ועפ“י השתדלותו היה בית המדרש הזה מלא מזקני וחכמי ירושלם. חמש עשרה שנה היה מזכיר בכולל הורדנא והיה עושה תמיד חסד עם עניי הכולל ע”י הלואות במוקדם והיה דיקן גדול בחשבונותיו עם הסוכן עד פרוטה אחרונה. במשרתו זו השתדל ויעד הרבה מאד להרחבת ישובה של ירושלם ויעזר תמיד לכל אחד ואחד למטרת בנין בתים ע“י החברות השונות, אח”כ נתיסדה בעמלו והשתדלותו החברה לבנין שכונת “בית יעקב”.

הוא הוא הראשון שדאג לבית זקנים בירושלם בפעולה ובמעשה.

בהקמת המלון הגדול והאירופי שלו עשה גם כן פעולה צבורית הראויה לתהלה, בהיות המלון הזה הראשון במינו בעירנו, והוא נתן מקום ואפשרות גם לאורחים היותר נכבדים מבני עמנו לבקר את עיר קדשנו. במקום שמקודם נמנעו הרבה מאלה לבקר את ארצנו מפני חסר מלון אירופי יהודי, והרבה מהם נתאכסנו במלונות אי־יהודים, במלון זה של מר קמיניץ התאכסנו בכל משך ימי קיומו כל גדולי עמנו שבקרו את עירנו, כמו הברון רוטשילד ועוד.

הברון והברונית באו ירושלימה במאי 1887 ויתאכסנו בהוטל קמיניץ זה. ושבעי רצון ומלאי שמחה היו על אשר מצאו בעיר־אבות קדושה וחרבה זו מלון מפואר כזה, והביעו את שביעת רצונם בספר האורחים בעצם ידם כדברים האלה:

Wir sind in jeder Bezihung in Hatel Jerusalem gut bedient worden und bestaetigen Herrn kaminitz unsere gr?sste zufriedenheit.

Baron & Baronin Edmond de ROTHSCHILD

הרא“ל קמיניץ ז”ל נפטר ביפו ביום ט' טבת תרע“ו. ונקבר בירושלם ביום י' טבת. וברא כרעא דאבוה, בנו היקר מר אברהם בצלאל ז”ל, בעל מלון קמיניץ ביפו גם הוא היה מצוין במדות ומעלות תרומיות. לדאבון נפטר בדמי עלומיו ובשם טוב שקנה לו במעשיו הטובים ביום כ“ג אדר תרע”ה.


מגנזי חוברת ח 40 תמונה (2) אברהם בצלאל קמיניץ.jpg

ר' אברהם בצלאל ב“ר אליעזר ליפמן קמיניץ ז”ל בעל ה“מלון קמיניץ יפו–חברון”. יליד בן יליד ירושלם. נולד בירושלם ביום י“א שבט תרכ”ז ונפטר ביפו ביום כ“ג אדר תרע”ה.


 

גרוש הפרסים מירושלים    🔗

בני יצאוני – וישנם.

עוד לא נשכח מזכרוננו אותו הגירוש הפתאומי, גרוש אחינו הפרסים מירושלים, שחל להיות ביום י“ב שבט תרנ”ב.

וזה דבר הגרוש:

בחורף תרנ“ב באו משפחות רבות מאחינו תושבי פרס להאחז בארץ. המסכנים האלה לא באו מרוב טובה, כי אם נמלטו מעול הגלות הקשה שרבץ על בני עמנו בערי פרס. רובם ככולם מבעלי המשפחות האלה באו ב”עוני ובמחסור". ובנדבות אשר אספו מאחינו תושבי ירושלים החיו את נפשם. אחרי ירחים אחדים מאז באו, בעודם חוזרים על עבודה ומלאכה, נגזרה פתאום “גזרה” מאת הממשלה שיעזבו כולם את הארץ. וימהר הפחה לתת פקודה נמרצה לשר־השוטרים להחיש לגרש את האומללים האלה ביום המחרת. וכולם, מאה וחמשים נפש, אנשים, ונשים וטף, הובאו אסורים לבית הפקידות אשר מחוץ לעיר, ויהיו אסורים וכלואים כל אותו היום וחלק מהלילה. וצעקותיהם ובכיותיהם קורעות את הלב ומרגיזות את הנפש. בוכים ומבכים את כל העובר עליהם. סבבום רבים מאינם בני־ברית וישחקו על משבתם, ושם שמים וישראל נתחלל. – והשוטרים אצים בהם לצאת בגולה, מי מהם ברגל ומי מהם בקרונות ובחמורים, כי היה ביניהם חולים קשים. ויעוררו זעקת שבר תאניה ואניה.

ראש הרבנים מהר ללכת את הפחה לבקש מלפניו לחוס ולרחם על האומללים האלה לתת להם למצער ארכה לימים אחדים ולא שמע לו, ויתן צו לצו למהר לגרשם מן הארץ.

עסקני הצבור מצד הספרדים: הרה“ג יעקב מאיר, נסים בכר, חיים ואלירו, שלמה מזרחי, ומצד האשכנזים: יוסף ריבלין, אפרים כהן, מרדכי אדילמן ולואיס אונגר. – התאמצו בכל עוז להוציאם ב”ערבות" והפחה נעתר בהם ויקבל את ערבותם, כי במשך ימים אחדים יעזבו הם בעצמם את העיר מעט מעט. ומיד הובאו כולם אל בית־הספר “למל” וילינו שם, ואחרי שאספו בשבילם צידה לדרך וסכומי כסף, נשלחו ביום המחרת, שלשים נפש, ליפו, בלוית הרב יעקב מאיר ומר אדילמן, שהתנדב ללוותם ולשמור עליהם עד בואם אל החוף. ואחריהם באה עוד אורחה ועוד אורחה בקרונות, הולכים ובאים ישר אל בית המכס. השוטר רושם בספר כל אלה הצריכים לעלות על הספינה, כותב וסופר ומונה, וכמוהו כן פקידי החוף, הכל כשר וישר. והפרסים עולים על־הפרדות, על הסוסים ועל החמורים, שכבר עמדו מוכנים, ונוסעים לא דרך הים כי אם דרך היבשה, לא לפרס ולא למדי כי אם ישר הגלילה אל “ראש פנה” בדרך עקלתון בין רוכסי ההרים שלא תשלוט בהם עין הרע. צחוק־קל עובר על שפתי השוטר “פקיד החוף”, ורומז להם למהר לנסוע, לבל יודע חלילה לפחה ויצטער. והחלוץ עובר לפניהם ושומר עליהם: האחים לבית “סלמן” מר אריה ליב ומר מרדכי ור' משה כהן התנדבו לנסוע אתם וידאגו להם כאחים רחמנים. בדרך העולה זשינין, במדבר שמם, שבתו שבתם ויהי מספרם אז מאה ועשרים נפש. והיהודים החרדים האלה דרשו מאת מנהליהם לאמור: הבו לנו שמן־זית להדלקת נרות שבת, ודוקא שמן זית!

שבוע ימים נמשכה נסיעתם בכבדות רבה, וברוב עמל ויגיעה ופחד עלה להם לבוא אל מחוז חפצם. ועזר כסף בסכום ששת אלפים ומאתים פרנק, הגיע להם מאחינו הנדיבים בלונדון ברלין פראנקפורט ודירקהיים.

חמת הפחה שככה. ואחינו הפרסים חזרו ושבו במשך הזמן לאט לאט ירושלימה.

בשנת תרנ"ו רואים אנו כבר את שכונת “נוה שלם” מבני פרס ותימן, אשר רכשו להם רצועות אדמה מאת הבנקיר פרוטיגר, וירכשו להם עוד בתי מעון בנחלת־ציון ושבת־צדק, בתי תורה ותפלה, בתי חנוך וכו' ותהי לעדה חשובה ככל העדות בירושלם.


 

ד“ר אברהם בן שלמה אבושדיד ז”ל    🔗

רופא ביה"ח משגב לדך ותל אביב

נלב“ע ט' אדר תר”ץ


מגנזי חוברת ח 38  אברהם אבושדיד תמונה (2).jpg

ד“ר אבושדיד עלה לא”י בהיותו נער עם משפחת אביו המנוח ה“ר שלמה אבושדיד ז”ל שהיה מראשי המיסדים לעדת המרוקנים בירושלם11. התחנך ברוח התורה והדת וכשגדל יצא לקושטא להשתלם בלימודים והיה הראשון מילדי הארץ שהוכתר בתואר ד“ר לרפואה. מאת הממשלה התורקית קיבל את אות הכבוד עותמניה, לכשחזר שמש בתור רופא בביה”ח משגב לדך בירושלם.

בהתחלת המלחמה, בזמן הגירוש כשנמצא מהגרים באלכסנדריה באלפים מלא הד"ר אבושדיד, שאף הוא היה בין הגולים, תפקיד לאומי צבורי חשוב בבואו לעזרת הגולים החולים. אחר המלחמה חזר ארצה, והיה חבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל. חבר בועד הקהל תל אביב־יפו, ציוני נלהב היה וחבר בבית משפט השלום העברי; בבני ברית, ואחד מעמודי התוך של ההסתדרות הרופאים, ונשיא הלשכה המצרית “מוריה” ביפו.

נפטר בתל אביב במבחר שנותיו ביום ט' אדר תר"ץ וגופתו הובלה ירושלימה. נקבר במרום הר הזיתים בקברת אבותיו.


 

קבר רחל אמנו    🔗

מכל חרבות ארצנו, שרידי עתיקותינו מני קדם, אין אחת מהן המושכת אותנו כל כך, הקשורה כל כך אל לבנו, הקרובה והשייכת כל כך אלינו כמו חורבת מקום “קבר רחל אמנו” – הקבר היחיד בין כל קברי קדומים הרשום בכתב אמת והנודע בברור. והכי פלא הוא כי המקום הקדוש הזה אשר אליו פונים אחינו מכל ארצות הגולה עדיין הוא בחורבנו, בכל שפלותו ודלותו; משולל מכל הדרת הקודש והדרת הזקנה ואין מי מגדולי העושים לא מהכא ולא מהתם שידאגו לתקונו ולשכלולו. ובת קול מנהמת כיונה ואומרת: רחל מבכה על בניה!

אמנם כבר רגילים אנו לצערנו ולדאבוננו לראות קברי קדושים נרמסים ברגל אדם ובהמה. בשפולי הר הזיתים על יד כפר סילואן כמה וכמה קברי קדושים נמצאים שמה ומסופקני אם הם ברשותנו או בידי הפלחים המחללים את קברי הקדושים באופן בזוי ושפל. ביחוד כואב לבנו על קברו של רבנו עובדיה מברטנורא ז"ל הנמצא במערה קטנה לרגלי הר הזיתים מנגד למערת מי השלוח ועל פתח המערה חקוק השם “עובדיה” וביד מי הקבר הקדוש הזה? בידי הפלחים.

העזובה שבנו והאדישות שלנו גרמה לנו כי גם קברי “חגי זכריה ומלאכי” ו“כלבא שבוע” נפלו בידי נכרים ודלתותיהם סגורות בעדנו; אין מי מאתנו להשיג “העתק” מהפירמן של כתל מערבי שגוף הכתב הרשמי “מאמר המלך מקושטא” היה נמצא בידינו, כפי עדותו של הרב ר' יהוסף שוורץ ז"ל בספרו “דאס הייליגע לאנד”. חבל שנאבד מאתנו ואיננו, כמו שנאבדו והולכים ונאבדים הרבה כתבים רשמיים, צבוריים, באין ארכיביון־צבורי לזה – ונקל להשיג מקושטא העתק הפירמאן הזה. כי מה שקשה ליחיד קל הוא להצבור. אם רק כח צבור יפה לו. אבל אשמים אנחנו על אלה וכמו אלה. כתותינו, פלגותינו, רבותינו וחלוקת דעותינו דין גרמה לנו חורבן על חורבנו, חורבן על חרבות ארצנו.

ברם זכור לטוב ר' משה מונטיפיורי ז“ל שדאג לתקנו ובנה האהל ממעל וסביב לו. וכן מספר לנו הרב ר' יוסף שוורץ ז”ל: השר הצדיק והחסיד ר' יוסף מונטיפיורי נ“י בנה בשנת תר”א (1841) אולם ועליה על קבורת רחל, ובדבר זה הוסיף הוד על הדר קדושת הקבר הזה".

על המצבה העתיקה של ר' אברהם בכר ז“ל “אחד מפקידי העיר נאהוב למלך ולשרים” שנלב”ע בירושלם כ“ד אדר תרט”ז חקוק: “ועל ידי השתדלותו בנה השר הצדיק המרומם סיר משה מונטיפיורי ז”ל את הבית אשר על קבר רחל אמנו זיע“א”.

ר' יעקב ספיר הלוי בספרו “כתר שם טוב – כנף רננים” (ירושלם תר"ט) משורר ואומר:

"גם על הריסת קבורת רחל אמנו

לכסות מערומיה, חסה לחמלה עינו

להסתיר ציונה, משטף גשם זרם ורוח

בנה עליה ציון, גם כיפה גדולה

למעתירים על רחמי האם סגולה

היות למו בית תפלה, ובית מנוח."

הרב הגאון רבי חיים דוד חזן זצ“ל, ראשון לציון וחכם באשי בירושלם הודיע לבעל ה”מגיד" בחדש אלול תרכ"ד:

להרוות לב קוראיו הנכבדים באתי עד הלום להגיד חדשות כי חננו ה' לחצוב בור במצבת קבורת אם הבנים רחל זיע“א אשר שומא היתה בלבי על צער בת רבים ונכבדים מישראל ה”י החוננים עפרה להשתטח על קברה הרחוקה מעיה“ק ת”ו יתר על שעה וחצי לקרח ביום בצמא כי אין שם מים. ועתה ד' אלקים אהב שערי ציון הגיע חשקי והעיר לב הישרים בלבתם המתנדבים בעם וחצבנו שם בור גדול וביום ההוא הייתי אנכי שם וכל רבני הספרדים הי“ו והתפללנו על מצבת קבורת רח”א זיע“א בעדנו ובעד כל אחב”י ובפרט על אחינו שבעי“ת טוניס יע”א ומאראקא ואגפיה כי יעצור ה' בעד הרעה ולא יוסיפו עוד בני עולה על מחלה לענות וישבו ישרים שקטים ושאננים באין שמן ופג“ר יחד כולם יהי שלום בחילם. אקוה בחסדי האל כי ישוב ירחם ציון ויבנה חרבות ירושלים ויקבץ נדחי ישראל והיה זה שלום. דא גושפנקא דמלכא יר”ה לי לשמי חיים דוד חזן ס"ט.

וזה נוסח האבן הקבועה ממעל הבור:

“הבאר הזאת נעשתה מנדבת השרים הרמים אחינו בני ישראל היושבים בעיר באמביי יע”א לכבוד כל קהל עדת ישראל הבאים להשתטח על מצבת קבורת רחל אמנו זי“ע נו”נ בשנת “שערי גאולה” לפ“ק”. – עיין ספרנו אבני זכרון חלק א’– ה'. –

וזה מה שמספרים לנו החוקים הקדמונים, התיירים והסופרים:

מסעות ר' בנימין ב"ר יונה מטודילא (ד“א תתקכ”ה–ל"ג)

“וקרוב לבית לחם כחצי מיל מצבת רחל אמנו על אם הדרך. והמצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למנין בני יעקב, ועליה כיפה בנויה על ארבעה עמודים, וכל היהודים העוברים שם חותמים שמם על המצבה”.

סבוב ר' פתחיה ב"ר יעקב מריגנשפורק (ד“א תתקל”ה–מ"ה)

ובא ר' פתחיה על קבר רחל אמנו לאפרת, והוא מהלך חצי יום מירושלם ועל קברה אחת עשרה אבנים כמנין אחד עשר שבטים לפי שלא נולד בנימין אלא בצאת נפשה וכן אין שם אבן כנגדו. והאבנים הן של שיש, ויש אבן אחת על כולן והיא של יעקב אבינו. וחקוק על האבן שם יעקב וגדולה היא מאד משא הרבה בני אדם".

ר' יעקב שליח מישיבת ר' יחיאל מפאריס (באמצע המאה השלש עשרה)

“כשתי פרסאות מירושלם דרך חברון היא מצבת קבורת רחל על הדרך משם לבית לחם. והמצבה עשתי עשרה אבנים, שתי אבנים זו אצל זו, רוחב האבן כרוחב הקבר ואורך שתי האבנים, ואבן אחת למעלה מהן ארכה לאורך הקבר ורחבה לרוחב הקבר. והקבלה היא כי עשרת השבטים נתנו עשרת האבנים ויעקב אביהם נתן את העליונה. בנימין לא נתן כי קטן בן יומו היה, יוסף לא נתן מפני שהיה קטן כבן שמונה שנים, או מפני עגמת נפשו שהיתה אמו”.

רבי עבדיה מברטנורא (רמ"ז–ח) “באנו עד מצבת קבורת רחל, ובנוי עליה כעין כיפה עגולה והיא על אם הדרך ולא נראה לי הבנין ההוא ישן כאשר היה מן הראוי וירדנו מן החמור ונשתטחנו על קברה”.

ר' גרשון ב"ר אליעזר סגל (שפ"ד): על פרשת הדרך קבר רחל אמנו ז“ל, ובנין יפה עליה, ואחד עשר אבנים נבנית ועליהם אבן גדולה. וכולם נעשו אבן אחת, ויעקב אבינו בעצמו בנאו”.

ד"ר אליעזר הלוי (תקצ"ח): ראיתי את קבר רחל במקום אשר הדרך הולך לבית לחם, והוא בנין מרובע ועליו גג עגול נאוה. הקבר בתוכו בסיד לבן, ועליו רבבות אלפי שמות אנשים בכתב עברי ".

ר' קלמן שולמן בספרו “אריאל” (וילנא תרט"ז) פרק “מצבת קבורת רחל” תרגום דברי רבי יוסף שוורץ:

"המצבה העתיקה והמהוללה אשר על קבר רחל, רחוקה היא מהלך שעה ושלשת רבעי שעה מירושלים לפאת דרומית מערבית, ומהלך חצי שעה בית לחם לפאת צפונית מערבית במסלה העולה מירושלים חברונה. על הקבר בנוי בית תפלה קטן בתבנית מרובע וגגו משופע, ובתוכו נצבת המצבה אשר שלש אמות וחצי ארכה (ממזרח למערב), אמתים רחבה, ואמתים וחצי גבהה, וחברה מאבנים גדולות. כל שוחרי קדמוניות האמינו כי המצבה הזאת הצבה נוכח פני הקבר מלמעלה; אך זה כחמש ועשרים שנה אשר חפרו היהודים לרגליה למען חזק את בדקיה, וימצאו כי היא איננה נצבת על פי מערה אשר בה הקבר אך רחוק מעט משם מצאו בחיק הארץ מערה עמוקה מאד ובתוכה קבורת רחל, ומני אז נודע לנו כי המצבה איננה על פני מערת הקבר ההוא.

על יד קבר רחל אמנו ישנו “מגרש קלישר”. עוד נשוב לדבר בו. בידינו נמצאים מכתבי־קלישר השייכים להמגרש הזה. –


 

חברת שפה ברורה.    🔗

– יובל שנת הארבעים לחברת שפה ברורה בירושלם.

מלפני ארבעים שנה, בשנת תר“ן, נתכוננה בירושלם חברת “שפה ברורה” עפ”י ההצהרה הבאה לקמן:

א) חברה תתכונן בירושלים ושמה “שפה ברורה”. היא לא תהיה החברה חברת משכילים, חברת קנאים וכו', ולא תתערב בעניני כתות ודעות, רק חברה עברית פשוטה בלי כל גון מיוחד בדבר שאינו נוגע לתכליתה.

ב) תכלית החברה לשרש מקרב היהודים יושבי ארץ ישראל את לשונות העלגים, הזשרגון האשכנזי והספרדי וכו', המחלקות את לבות המדברים אותם ועושים אותם כמו לו היו בני עמים שונים, וגורמת פרוד הלבבות נורא בדעות, ונמוסים ומנהגים. עד שהספרדי יקרא “יהודי” רק לספרדי, ולא לאשכנזי, והאשכנזי יקרא “יהודי” לאשכנזי ולא לספרדי כידוע, והפרוד הזה הוא שעומד לשמן לכל דבר טוב ומועיל בחיינו הגשמים והרוחנים, ולשונות העלגים האלה עושים אותנו לצחוק וללעג ולקלס ולבזיון לשכנינו ולעיני כל העמים וגורמת שנאה וקטטה והתנגדות בין בני העדות השונות, וחסרי אונים אנו בגלל זה למלא את חובתנו לארץ מולדתנו וממשלתנו הרוממה ירום הודה.

ג) שני מיני חברים יהיה בהחברה: א) חברים תומכים ב) חברים עובדים.

הערה: איש כי יתן חמשה נפוליון בפעם אחת, והיה שמו “מיסד נכבד” ואשר יתן שלשה נפוליון בפעם אחת, יהיה שמו “חבר נכבד”, ואשר ישלם פחות מזה הוא חבר החברה, האיש אשר עבודה גדולה להחברה יוכל הועד לכבדו בשם “חבר נכבד” או “מיסד החברה” לפי עבודתו.

ד) ועד המרכז של החברה יהיה בירושלים וועדים סניפים בכל ערי ארצנו מקום מושב היהודים; ועד המרכז יבא במגע ומשא עם הועדים אשר יוקבעו לטובת הרעיון הזה בחוץ לארץ.

ה) ועד המרכז יבחר מקרבו ועד פועל אשר יעסוק בקיום החלטת הועד בפועל, ראשי האמצעים אשר תשמש בהם החברה להגיע אל תכליתה.

ו)12 החברה תשכר נשים יודעות לדבר עברית (יש אחדות בירושלים אשר תוכלנה לעבוד בזה מעתה), והן תלמדנה ביחוד הדבור בלשון עברית וגם הכתיבה והקריאה את הנשים והבנות בכל בית אשר יחפצו שם בזה, וכן בבתי הלמוד לבנות של המאיסטרה. הועד יסדר את הדבר באופן שלא יהיה הדבר למשא על הלומדות ולא יבטלן מעבודתן וכו'. החברה תשתדל למצא נשים אשר תוכלנה לעבוד בזה גם ביתר ערי הארץ. גם תשתדל שבבתי תלמוד תורה וביתר בתי הלמוד לבנים ולבנות, ילמדו וירגילו את התלמידים והתלמידות לדבר עברית.

ב)13 החברה לפי כחה תדפיס ספרי מלים קטני חכמות, שיכילו המלים הנצרכות לדבור הרגיל בחיי כל יום ויום בעניני הבית והמסחר, ולדבר הזה תפקיד החברה ועד ספרות מיוחד, ועליו יהיה גם לבחן את ספרי הקריאה וספרים ממין אחר אשר יוגשו לפני החברה, ואם ימצאם רצוים לתכלית החברה והדפיסתם החברה על הוצאותיה ושלמה להמחברים.

ג) ועד הספרות הזה יחפש בגנזי כל בספרות העברית והוציא משם כל המלים העבריות ואשר להן צורה עברית ויפרסמן ברבים, למען תהיה ידועות לכל אדם, אף יבחן הועד ויוצר מלות חדשות ובא במגע ומשא אודות זה עם טובי המדקדקים והסופרים בלשוננו לבוא לידי הסכמה אחת.

ד) החברה תחזיק ידי כל איש אשר יחפוץ להביא הדבור בלשון עברית בביתו בכל אשר תוכל ותחפש בכל האמצעים איך להקל הדבר הזה. עוד נחפש עצות ואמצעים אחרים והנסיון יורנו איך ומה לעשות, והדרכים אשר עלינו ללכת בם.

והנה לא נשלה נפשנו במחזות שוא ומדוחים ולא נחשוב כי נבוא עד תכליתנו בזמן קצר. ידע ידענו היטב כי המלאכה מרובה וקשה, ולא לשנה ולא לחמש ואולי אף לא לעשר שנים. ידענו כל המכשולים וההתנגדות והמניעות אשר נפגש על דרכנו, ושנים רבות תעבורנה עד אשר נחל לראות פרי. אבל בטוחים אנו, כי סוף סוף חפצנו זה יצלח בידינו, והביא אתו אחדות ואחוה בישראל. עלינו להתחיל במלאכה הגדולה הזאת, מלאכה גדולה וקדושה, אשר תנחיל תפארת וכבוד לכל העוסקים בה ושמם ישאר לזכר עולם בדברי ימינו.

ואלהי ישראל יהיה בעזרתנו ויזכנו לראות פריו אם מהרה ואם אחרי שנים.

הצבי יעקב מאיר ס“ט;   חיים הירשענזאהן;   בן־יהודה עורך הצבי;   חיים קלמי ס”ט.

אנא נפשאי ראש“ל ראיתי כל הכתוב למעלה שכונתם להחזיר עטרה ליושנה, ללמד לדבר בלה”ק בשפה ברורה, הא ודאי דבר גדול והלואי ישיגו אל המטרה הזאת ועי“ז נהיה כלנו שפה אחת ודברים אחדים, והנני מסכים בהתיסדות החברה הנז' כ”ד נאה' המעתיר בעד כל אחינו שבגולה על גאולתנו ועל פדות נפשנו.   הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס"ט

ראיתי ההצעה המוסדת להוציא שפת עברית לאורה והלואי ישיגו להמטרה, ומי יתן והיה שתתקיים מחשבתם הטובה הנ“ל, ואם יצא לפועל אנא נפשאי אם אמנם זקנתי וטרדותי רבו בנטל הצבור עד למכביר הנני מסכים בהתיסדות החברה הנ”ל.   כ“ד נאה' יש"א ברכה ס”ט

המטרה בודאי נעלה היא, המלאכה מרובה, מי יתן הפועלים מוצלחים.   אפרים כהן

האמת נודע לתהלה כי לא יסולה הענין הנכתב הנוכחי בכתם אופיר, ובכן גם אנכי בל“ן אשתדל בכל כחי למען יצא הענין הזה לאור ולפועל נדבתי חצי נאפוליון   הצעיר יצחק אשכנזי ס”ט

בכל לבי ונפשי הנני להשתתף בעובדת החכרא היקרה הזאת ובבקשת המיסדים הראשונים הנני להיות ראש החברה הגזבר ורואה החשבון, ולהתחלה בשעה מוצלחת הנני נותן חמשה נאפוליון   דר' יצחק בי די ארבולא.

הדבר הזה איננו צריך לחזוק וה' יתן שתהיה שפה אחת לכלנו בהתערותא דלתתא ובסיעתא דשמיא מלמעלה וה' יזכנו לראות תוצאות הדבר לפועל בחיים חיותי   הקטן נסים בק.


 

זכרונות ירושלם    🔗

עפ“י הרב החוקר הירושלמי רבי יהוסף שוורץ ז”ל.

א) תכונתה: מקומה בכדור הארץ במעלה 31, 47 46 ברוחב צפונה, ובמעלה 21,53 באורך מזרחה. גבהה מים האחרון (ים התיכון) 2449 רגל, ורחוקה כתשעה פרסאות אשכנזית, ומהים הקדמוני הוא ים המלח גבהה 3684 רגל ורחוקה כשבעה פרסאות.

והיא עומדת על ארבעה ראשי הרים והם “הר המוריה” במזרח “הר ציון” במערב “אקרא” בפאת צפונית מערבית “בית צתא” צפונית מזרחית.

ב) ותקופותיה14: בשנת 2023 נבנתה העיר הזאת על פי מלכי צדק כהן לאל עליון, ויקרא את שמה “שלם” אחרי חמשים או ששים שנה לכדוה היבוסים בני יבוס הבן השלישי לכנען ויסבו את שמה בשם “יבוס”.

בשנת 2517 כאשר התפקדו יהודה ושמעון אחיו, ויעלו למלחמה עליה ויתנה ה' בידם ותהי למורשה לבני יהודה.

בשנת 2892 בחר אותה דוד מלך ישראל לקרית מלך רב ולמקדש אלהים ויקרא את שמה “ירו־שלם” לאמור כן ירב ה' עשות שלום לנו.

בשנת 2969 עלה עליה שישק מלך מצרים, ותגבר ידו עליה ויבז את כל חילה וישב לארצו מצרימה.

בשנת 3047 מלך יהורם, בימיו התעוררו הפלשתים והערבים ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל הרכוש אשר למלך.

בשנת 3100 עלו חיל ארם וישחיתו בה את כל שרי העם וישללו שלל רב.

בשנת 3190 מלך בה אמציה ויתראה פנים את יואש מלך ישראל, וינגף מפניו ויעל יואש על ירושלם וילכדה, ויפרץ את חומתיה וישלל שללה וישב שמרונה.

בשנת 3213 שלח מלך אשור את רבשקה בחיל כבד מאד ויבא את העיר במצור ויהי בלילה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה וחמשה ושמונים אלף.

בשנת 3319 עלה עליה נבוכדנצר מלך בבל וילכדה ויקח את יהויקים ויביאהו בבלה.

בשנת 3327 עלה עוד הפעם ויקח את יהויכין ויליכהו בבלה.

בשנת 3338 נחרבה על ידי נבוזראדן רב טבחים, וישימה לעי מפלה ולחרבות עולם וגם בית ה' שרף באש.

בשנת 3390 העיר ה' את כורש משיחו להשיב נדחי ישראל אל ארצם ונחלתם וישובו ירושלימה ויבנו חרבותיה וירפאו שבריה עד כי שבה לקדמותה.

בשנת 3448 עלה עליה למלחמה אלכסנדר מוקדון הגדול, אשר רדד כל מלכי גוים תחתיו, אך היהודים לא ערכו אתו קרב ומלחמה, ויכנעו תחתיו בשלום, ותבא העיר תחת ממשלת היונים –. אחרי מות המלך האדיר הזה ותלמי מלך מצרים הצליח במלחמתו בלחמו את מלך סילייקוס, ויתחפש לעיני היהודים לאיש שלומם וכי בא לדרוש את בית ה' ויקדמו את פניו בשלום, ויבוא על העיר בטח וילכדה וישם דמי מלחמה בשלום, ויבז את כל יקר חסנה וישב לארצו.

בשנת 3616 עלה כשואה אנטיוכס עפיפניס העריץ ותגבר ידו עליה, וישם שמות בה באכזריות חמה נורא מאוד.

בשנת 3621 הקים ה' מושיע לישראל את יהודה המכבי בן מתתיהו החשמוני כהן הגדול והוא איש גבור חיל ויך את אנטיוכס מכה נצחת וישלך משיניו טרף, ובחזקת היד גרש ממנה את חיל היונים, ויסב המלוכה להחשמנאים.

בשנת 3700 קם הורקנוס על אריסטובול אחיו, וילחם על העיר ביד חזקה ותהי מהומות רבות בתוכה, עד כי באתה תחת ממשלת הרומים וימליכו את הורקנוס עליה.

בשנת 3724 נלחם עליה הורדס הגדול ויתפשה, וימלוך הוא ובניו אחריו.

בשנת 3828 נחרבה מידי טיטוס מלך רומי, ויורד לארץ עוזה ויהרס את כל מבצריה וחומתיה ואת בית ה' שלח באש, ויחלל את כל קדש ישראל.

בשנת 3862 מרד בר כוכבא במלכי הרומים, ובמלחמת תנופה נלחם על העיר ותגבר ידו עליה וילכד אותה, וישם כתר מלכות בראשו, אך אחרי שמונה עשרה שנה למלכותו גברו הרומים על היהודים ויהרגו כמעט כל יהודי ביתר והעיר ירושלם שבה שנים לידי הרומים, ומרום שנאתם ועברתם ליהודים הסבו את את שמה בשם “איילא”.

בשנת 4092 מלך עליה קונסטנטין הגדול מלך היונים (הרומים האזרחים).

בשנת 4374 לכד אותה קסראעס מלך הפרסים, ואחרי שנות מספר שבה לידי היונים.

בשנת 4397 עלה עליה הכליף אמאר בן קטף ויתפשה ויקדש אותה לבני דתו המחמדנים ויקרא את שמה “קודש” ותהי תחת ממשלת הישמעאלים או הכליפים.

בשנת 4502 נלכדה בידי הטרטרים (הם הטורקים) ואחרי זמן לא כביר שבה שנית לממשלת הישמעאלים.

בשנת 4628 היתה תחת ממשלת כליפי ארץ מצרים.

בשנת 4800 נלכדה שנית בידי הטרטרים וימשלו בה.

בשנת 4459 עלו עליה מלכי אירופא נוסעי הצלב ותגבר ידם עליה, ותהי תחת ממשלת הנוצרים.

בשנת 4847 מלכו עליה משפחת זלדין מלכי מצרים.

בשנת 5003 עלה מלך קסיונוס מלך הטרטרים וישפוך בה את ממשלתו.

בשנת 5051 עלה אסא סולטן מצרים וילכדה ותהי תחת ממשלת הממלוקים.

בשנת 5162 עלה טמרלן מארץ המזרח ותהי תחת ממשלת המונגלים זמן לא כביר ותשב שנים תחת מלכי מצרים.

בשנת 5278 לכד אותה סלים מלך קונסטנטינופל ממשפחת האוטומנים.

בשנת 5591 נתפשה בידי מחמד עלי מלך מצרים.

בשנת 5600 שבה שנית למלכי האוטומנים.

בשנת 5675 נסחבה ממשלת תוגרמה בסבך המלחמה העולמית למרות הצהרת בריטניה הגדולה, ותשלח חיל גדול לערוך מלחמה את האנגלים על יד מצרים ויעבר את המדבר ויבא עד התעלה תעלת־סועץ, ותעז יד האנגלים על הטורקים וינוסו מפניהם.

בשנת 5678 בארבעה ועשרים בכסלו הצליח הגבור הנאור אלנבי שר המצביא האנגלי לכבוש את ירושלם, ובערב ליל כ"ה כסלו חגגו היהודים, תושבי העיר את חג החשמונאים על הנסים והפורקן שנעשו להם בימים ההם ובזמן הזה.

(הר"ט סלומון, יליד בן יליד הארץ)


 

אבני זכרון15    🔗

העתקת “האבן” בבית הכנסת הישן “רבי יוסי בנאה” בעיה"ק צפת:

                  – 1024 –

ב“ה. אלה יעמדו על הברכה לאורך ימים ושנות חיים בעושר כבוד הלא המה אחינו היקרים ק”ק אנשי עי“ת בוכארא צמרקאנד קוקאנד תשכנד ואגפיהן שזכו לחדש בנין בית הכנסת הצדיק רבי יוסי בנאה זיע”א ע“י השד”ר מעלת הרב המו' נחמן עבו הי“ו בהשגחת מע' הרב השר יצחק מרדכי עבו נ”י ישלם ה' פעלם ומשכורתם שלימה ברוב עז ושלום, היום י“ג ניסן ש' תהי עליהם סתר”ח לפ"ק.


 

הוספה “לבית האוצר”    🔗

א.    🔗


מגנזי חוברת ח 45 צבי כשדאי תמונה (2).jpg

החכם החוקר והתייר המפורסם רבי צבי כשדאי בחיפה


מחבר ספרי:

א) ממלכות אררט. אודיסה תרע"ב: פרשת מסעותיו בארצות קוקז ומעבר להררי קוקז בעבר ים הכספי ואסיה התכונה וכו'.

ב) מירכתי תבל. ירושלם תרע"ד: 1) “ירכתי צפון” 2) “ירכתי מזרח” פרשת מסעותיו בארצות: סיביריה מנזורה סינים ויפּון וכו'.

ג) המתיהדים. תרפ“ו. תוצאה שניה תר”ץ.

ד) שבטי יעקב ונצורי ישראל. תרפ“ח: ע”א עשרת השבטים.

ה) להר סיני. תר“ץ: נסיעתו להר סיני ניסן תרע”ד.


 

הוספה ל“בית האוצר”    🔗

ב.    🔗


מגנזי חוברת ח 46 צבי כשדאי במצרים תמונה (2).jpg

רבי צבי כשדאי הי“ו נוסע ממצרים ל”הר סיני" – סוף ניסן תרע"ד


אם יקרו מאד חקרי כל דברים עתיקים אשר רק הדרת שיבה חופפת עלימו, מה יקרו ומה נשגבו חקרי דברים עתיקים אשר הדרת קדש מרחפת על פניהם כל ימי עולם, ונעלה ויקר מכל אלה, הלא הוא חקר הר סיני, הר אשר הוא דגל בני ישראל וגם מעזם – הר אשר בו בחר ה' מכל הרים גבנונים, ואותו קדש מכל גבעות עולם לרדת עליו עם רבבות אלפי ישראל ובימינו אש דת, יפעת התבל, חיי כל רוח, ונשמת כל הנשמה – הה! מדי דברי בך הר האלהים תפול עלי אימתה ורעד, ופלצה קדושה תתרוצץ בכל מסילות לבבי – רבבות עיני זהר תפתחנה בקרב נשמתי לראות מראות אלהים ורבבות אזני קשב תברינה לה להקשיב קול שדי בדברו – ומי זה גבר ירא ה' אשר לא יתפלץ לבו בקרבו לשם הר ה' זה ולזכר קדשו! אשר לא תדמה אזנו לשמוע עוד קול תרועת הרעם הנורא אשר התגולל בהמון פחדיו על ראש ההר הזה, ועינו לא תַחַז עוד את להבות ברקים ההם אשר התלקחו על מרום קצו, וה' אלהים עם רבבות קדש עליו יראו!" – (ר' קלמן שולמן בספרו אריאל ).

ואתה בן אדם, קום קרא את ספרו של החכם הנוסע רבי צבי כשדאי “להר סיני



  1. בחוברת כ‘ מסדרת ’מגנזי ירושלם‘ מופיע תוכן עניינים מפורט של חוברות מגנזי ירושלם א–כ. בכותרת המשנה לחוברת ח’ כתוב בסוגריים: ( בית האוצר א'), ובחוברת ט‘ – (בית האוצר ב'). בחוברת י’ – (פנקס ירושלם). בסדרה זו החוברות אינן נושאות ככותרות משנה את מספרן: חוברת ח‘, ט’, ו־י', והוספתי אותן בהתאמה. המהדיר  ↩

  2. חסר ציון השנה. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  3. נעתק מגוף הכתב הנמצא בידי הרב ר' אורי הלוי המבורגר נ"י.  ↩

  4. המשרה הזאת היתה תמיד הולמתו. והעובדה מספרת: בשעה שהיתה “אותה אספה” לממלא מקום האדמו“ר מרן הגאון הגדול רבי שמואל סלאנט זצ”ל שעוד בחיים חיותו דרש לזה, ונשאו ונתנו באישיים הגדולים מחוג זה, אז אמר הגרש“ס לבעלי האספה כי הוא מצדו, היה בוחר ברבי ”חיים זוננפלד" איש האשכלות שהכל בו. –  ↩

  5. נעתק מגוף הכתב הנמצא בידי ר' אליעזר ב“ר יהודה גרובר נ”י נכדו של הגאון בעל “פאת השלחן”  ↩

  6. מהארכיויון של בית החולים הצבורי בקור חולים הוספיטאל  ↩

  7. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת י"ט.  ↩

  8. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט'  ↩

  9. בצרוף לבית הכנסת האורחים פתח ר‘ מנחם מנדיל גם מאפיה ללחם. אכן באמרי ר’ מנחם מנדיל פתח, הכונה בזה שאשתו מרת ציפה (עיין ספרנו “בנות ציון וירושלם” חלק א', צד […]) פתחה את המאפיה וגם את בית הכנסת האורחים. והיא היתה כל העסקנית וכל בעלת הפרנסה, כמנהג נשינו נשות החיל ויראות ה‘ בימים ההם. ר’ מנחם מנדיל בעצמו עסק יותר ביראת שמים ועבודת ה‘ מאשר בעבודת עניני הבית. ובהיות אז השר מונטיפיורי בירושלם הביאו לו אוכל מביתו של ר’ מנחם מנדיל קמיניץ. (חרמ“ג וינברג בספרו ”ר' אליעזר ליפמן קמיניץ")  ↩

  10. במקור מודפס בטעות כך: ‘ פטריאכלית ’. הערת פב"י  ↩

  11. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ז'  ↩

  12. במקור מודפס סעיף ה פעמיים בזה אחר זה. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  13. סיעוף המסמך מתחיל מחדש באות ב. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  14. בדבר חשבון הזמנים האלה אשר נבוכו בו, ואשר גם בחו“ל נמצאו כמה דעות בחשבון זמן עמידת הבית השני כפי מה שהביע ר”ע בספר אמרי בינה, ע"כ כתבנו בזה, בחשבון הכבוש לפנינו לפי שנות היצירה, וכפי מה שסִדר בעל צמַח דוד.  ↩

  15. שש חוברות הוצאנו מספרנו “אבני זכרון”, הגענו בהן למספר 1063 העתקות, אבל – באיזה אמצעים קשים! עד – עד שהוכרחנו להפסיק באמצע העבודה הקדושה. באין עוזר ותומך. על כל הבלי הבלים, על כל דברים בטלים יש מוצא לכסף, ורק על זה – אין. תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. חובבים, הוי חובבים!  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות