רקע
פנחס גריבסקי
מגנזי ירושלם, חוברת ט': בית־האוצר ב

1

שלשה כתובים הבאים כאחד:

א. מגנזי ירושלם ב) זכרון לראשונים ג) אבני זכרון

עם תמונות


מקדש לכבוד ולזכרון הרב הגאון הגדול צדיק חסיד וענו.

כקש“ת מוה”ר יצחק גולדברג זצוק“ל בהרב ר' ישראל יהודה ז”ל

רב ואב“ד דק”ק מינסק. נסתלק ביום ב' אב תר"ע.


הוא הוא אביה של הגברת המשכלת

מרת מנוחה ולירו תי'

בעיה"ק ירושלים.

* * *

הרב הגאון הזה היה אחד הרבנים הגדולים ברוסיה. שנים רבות היה “הפוסק” בבית “הגדול ממינסק” וראש ישיבת לומזא. לבד גאונותו היה מצוין במדותיו ובמעלותיו, ואחד החובבים האמתים לציון וכל קדשיה.

ספריו שהשאיר אחריו בכתובים: חדושים על הש"ס ושאלות ותשובות. יופיעו בקרוב בירושלם.


מגנזי גרייבסקי חוברת ט 3 (2).jpg

הרב הגאון הגדול רבי יצחק גולדברג זצ“ל אבד”ק מינסק יע"א (נלב“ע ב' אב תר”ע)


 

מגנזי ירושלם: הפירמנים המלכותים מהתקופה הראשונה2    🔗

פירמאנים אלו שאנו מפרסמים להלן הוצאו לאור מתוך גניזה בירושלם העתיקה. תכנם מראה באפן בולט וברור על יחס השלטונות המרכזיים לפנים אל העיר הקדושה ואל תושביה, ביחוד לתושביה היהודים, כמוהם ישנם בודאי למאות ולאלפים מפוזרים פה ושם, בידי פרטים ובידי מוסדות, אלא, שאין המה מתחשבים עמהם מכל וכל, כאל דוקומנטים בעלי ערך. ונודה בצער כי אדישות האנשים הללו לחמר יקר ממין זה גורמת להפסד רב. יבואו נא אלה אשר תעודות היסטוריות בידיהם ובאמתחותיהם אלינו, ויאפשרו לנו שנתן להם פרסום ברבים, לכבוד הישוב היהודי בארץ ישראל, בכלל, ולטובת ירושלים ודברי ישראל בפרט.


פקודה שולטנית    🔗

מאת שולטן מוסטאפה חאן שנת 1150

בענין היהודים המאמינים באל אחד, שאסור לשעבדם ולעשקם.

העדה היהודית הירושלמית פנתה אלינו במכתב תחנונים, בו אומרת שהסירים הבאים לירושלים מדי שנה בשנה נהגו לשלם כל אחד גרוש וחצי מס גולגולת וזה לפני הסיור, אלא שלאחר הסיור לא היו נותנים אף פרוטה אחת. בסוף הימים התחילו פקידי הרשות לעשוק אותם במסים שונים ומשונים גם אחרי הסיור, שלא כחוק. מושלי מחוז ירושלים גבו מהם שלש מאות גרוש בשביל מס הכניסה ועשרים גרוש לחדש בתור דמי השגחה. חוץ מזה שואלים מהם חפצים שונים כמו כלי כסף וכלי זהב תבואות וחמרי בנין, צמר ועוד. וככה הם גורמים לסירים ולחכמים עגמת נפש רבה. כשפנינו לירושלים לקדי בשאלה, ענה לנו זה האחרון שלא נהגו לגבות מהסיירים כי אם רק גרוש אחד וחצי בלבד מכל סיר וסיר, ושאר המסים הם נגבים על ידי מושלי המחוז. ובהיות שלפי פקודת השלטן של שנת 1138 אסור לגבות כל מיני מסים מהסיירים, מצהירים בזה שישם לב לדבר, כי מהיום והלאה לא יתנהגו בענין זה בנגוד לפקודה הנזכרת אשר אנו מחדשים אותה עתה, בשנת ארבעים ומאה אלף להג’רה.

מאושר בחותמת המלכות הרוממה

מוסטפה


פקודה שולטנית: סמל המלכות    🔗

להוי ידוע, שבהיות ועיר ירושלים השם יחוננה היא מרכז רוחני לכל המאמינים באל אחד, ולרגל עלית השלטן ירום הודו ותפארתו על כסא המלכות, פקדנו להפיץ בין הקהל את ההודעה הבאה, ואין רשות לאיש להוסיף עליה או לגרוע ממנה.

שמענו שנוהגים בירושלים לקבל מתושביה היהודים הבאים לסייר את המקומות הקדושים להם או מהיהודים הבאים מחוצה לארץ על מנת להתישב בה סכום של חמשה גרוש, ונותנים להם תמורתו תעודה החתומה בחותמת רשמית. וזה שנים אחדות דורשים מהם יותר מהנהוג והמוסכם וכאשר יסרבו לשלם, תפרוצנה מריבות וסכסוכים. וגם נודע לנו כי זה שתי שנים התחילו לאחר מסירת התעודה הנזכרת וכן גוערים בהם ומתנהגים אתם באכזריות רבה בעת שרוב היהודים הבאים לשכון בעיר הקדושה, הם עניים מרודים, ואחדים מהם באים בכונה כדי להתבודד מהעולם הזה ומשתוקקים למות בירושלים.

ועוד שמענו, כי בידיעת העדה היהודית הירושלמית הזקוקים מתקבלים אל המוסדות היהודים השונים כגון בתי יתומים, בתי זקנים, ובתי המשוגעים. ושוב גם ממוסדות אלה דורשים פקידי הממשלה מכל אחד סך חמשה גרוש, ונותנים להם את התעודה הנזכרת ויש כי יוסיפו על המחיר הזה בנגוד לפקודות שניתנו להקדי הירושלמי אחמד זיידין אפנדי, שלא להרבות במחיר ביחס ליהודים ולא להתאכזר עמהם, בהיותם בני ברית הנביא. ואף שיש אסור בדבר, בכל זאת ממשיכים לקבל כסף מהיהודים גם בעת שיצטרכו לרשיון בשביל קבורת מתיהם.

אשר על כן הננו מצהירים פה, כי לא יעזו עוד לעשות מעשים בלתי חוקיים כאלה, וכי הפקיד אשר ימצא אשם בעון שכזה יהא מי שיהיה יענש על פי חמר הדין בלי כל רחמים למען ישמעו ויראו האחרים החושבים כמוהו. מעתה ומעכשו לא נרשה עוד בשום פנים להסב עגמת נפש לתושבים השונים בעיר הקדושה ובפרט לעניים, שזה אינו מוצא חן בעיני הוד מעלתו השולטן תנשא תפארתו בעיני האלהים ואדם, והוא החליט הפעם להעניש קשה את הפקידים העושים איזה מעשה המתנגד לחוק. לפיכך, כל הבאים עתה לסייר את המקומות הקדושים בירושלים וסביבותיה יהיו בני איזו דת שיהיו, יונים, ארמנים או יהודים, בין זכרים בין נקבות אינם צריכים לשלם שום דבר לא הם ולא העדות שהמה שייכים אליהן. חפשים יהיו מעתה בלי שיצטרכו לשום תעודה או בדומה לזה כדי להראותה לפקידים. שופטי העיר ועושי דברם אינם רשאים ליקח מהם שום כסף ושוה כסף ולא להרשות לכל אלה שתחת פקודתם לעשות כך. שומה עליהם, בהודע על איזה מקרה שפקיד קבל כסף ממי שהוא לתכלית רשיון בזמן בקור וכיוצא לפטר אותו תיכף ומיד, יהיה פקיד גבוה או פקיד נמוך רק אם יתברר שנמצא אשם בדרישת ממון, הן מיחידים והן מהעדות השונות ובה בעת להעמידו לדין.

צויתי לרשום את פרטי פקודתי ותכן הפירמאן בפנקסי בית המשפט וניתן בחדש רג’ב בקושטא המעטירה, בשנת שבעים ומאה ואלף.

נחתם ואושר בחותמת המלכות

מחמוד


פקודה שולטנית    🔗

של עבד אל חמיד הראשון חאן. שנת 1109

ירושלים עיר הקדש מרכז רוחני למחמדים ולכל המאמינים באל אחד. לרגלי עלית השלטן ירום הודו על כסא המלכות אמרנו לפרסם זה ברבים וכאן יש תשובה ליהודים האזרחים, אשר פנו אל הוד מלכותו.

שנה בשנה, בבוא סירים יהודים לירושלים שזהו מנהג קדום מאד, כל סייר וסייר היה משלם מס של גרוש וחצי לפני הסיור. ואחרי הסיור לא היו לוקחים מהם שום פרוטה אבל עתה נשתנו פני הדברים והחלו לוקחים מכל סייר לפני הסיור שלשה גרוש ואחרי הסיור עוד מס נוסף, בהיות שנתמעטו הסיירים ביחס לשנים הקודמות ומושלי מחוז ירושלים היו גובים מהם מס הכניסה של שלש מאוד ושבעה גרוש וחוץ מזה עוד עשרים ושבעה גרוש לחדש, מחוץ שהיו גובים מסים שונים בחמרי מזון, כל בית וכיוצא. ככה היו עושקים את החכמים ואת התירים וזה היה מסב עגמת נפש רבה לעדה היהודית. דבר זה הוא למורת רוחו של השולטן ירום הודו. לפיכך יצאה פקודה מלפניו למושל המחוז הירושלמי להפסיק ולבטל את העושק והחמס הזה, שהוא להכריח את החכמים ואת התיירים לתשלום שלש מאוד גרוש בבואם לבקר במקומות הקדושים וגם לבטל את כל מיני תשלומים ומסים שונים ככתוב בפקודות הקודמות של השולטנים שולטן אחמד חאן, שולטן עוסמאן חאן, שולטאן מוסטאפה חאן.

הפקודה הזאת אשר תכתב בפנקסי המלכות הנצרכים כנהוג ניתנה בשנת 1180, ומהתאריך הנזכר יצאה לפועל על ידי השולטן המנוח עבדול חמיד חאן הראשון, ונתחדשה על ידינו בשנת תשע ומאה ואלף.

אושר בפקודת המלכות הרוממה

רושם: סעיד

(עוד יבוא )


שמוֹת החֹדשים אצל המחמדנים־המוסלמנים לפי התעודות הרשמיות:

מוחארם. סַפַר. רבי ראשון. רבי שני. דזשמדי ראשון. דזשמדי שני. רדשב. שַבַן. רַמַדַן. שבל. דזיולקַדזשה. דזיולגידשה.

שמות החדשים ערבי־רומי הרשמים בממשלה:

קַנוּן תַּאני. שְבַּט. מַרְתְּ. נִיסַן. חוּזִירַן. תַמוּז. אוֹגוּסְטוּס. אִילוּל. תִישְרִין אַואַל. תישרין תאני. קנון אַואַל

הסורים:

תשרי קדמאה, תשרי תנינא, כנון קדמאה, כנון תנינא, שבט, אדר, ניסן, איר, חזירן, תמוז, אב, אלול.


 

כתובה עתיקה משנת תקפ"ט3    🔗

אנו מפרסמים להלן כתובה ירושלמית עתיקה ומענינת שנכתבה לפני מאה ושנה אחת, לחתן ברוך מבנים החכם המכונה רחמים מרדכי נבון, בנו של הרה“ג יונה סעדיה נבון ז”ל, מצאצאי המשפחה המתיחסת לבעל “נחפה בכסף” נ“ע ושמתוכה יצאו רבנים גאונים ואנשי שם, מהם היו גם רבנים ראשיים בירושלים עיה”ק. כתובה זו מביאה לנו פרישת שלום מתקופה רחוקה, ומתכנה, אנו רואים ומכירים את תנאי החיים בימים ההם. ראשית דבר, ערך הכסף היה אז באריות, מטבע רגילה בעת ההיא, כמו גרוש א“י בזמננו. מצד אחר, ראויות לתשומת לב ההגבלות המפורשות ביחס לחתן כגון “לא יעבור מאר”ץ (ארם צובא) והלאה ולא מנא אמון (אלכסנדריא) והלאה, ולא בדרך ים כלל”. נוסף על זה חשיבות מיוחדת “לתעודה־הכתובה” שעליה חתומים הרב הראשי בכבודו ובעצמו, וכן המועמד למשרת רב הראשי אחריו.

בכל אפן ראויים לתודה ולברכה כל אלה מאחינו בני ציון היקרים, שבידיהם נמצאות תעודות מסוג זה ויביאון אלינו לפרסום.

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'.

ברביעי בשבת ששה ימים לחדש אדר שני משנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ותשע לבריאת העולם למנין שאנו מונים פעה“ק ירושלם ת”ו, אנן סהדי, איך החתן המפואר חמד בחורים ברוך מבנים החכם המכונה רחמים מרדכי נבון נר“ו בן לאותו צדיק הרב הכולל בישראל להלל כמהור”ר יונה סעדיה המכונה בכור זלה“ה אמר לה להכלה הכלולה בתולתא שפירתא יעלת חן וכלילת יופי שרה מב”ת בת להחכם השלם והכולל סוד“ר ס”ר לו נאמר נזב“י כמוהר”ר רחמים פנחס מזרחי המכונה בכור נר“ו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל. ואנא במימרא ובס”ד אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומבסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי ועלי מזונייכי וכסותייכי וספוקיכי ומנדע יתיכי כאורח כל ארעא. וצביאת כלתא דא והוות ליה לאנתו. ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אביה ואמה מלבושין וש“ע בש”ח סך שלשת אלפים ותשע מאות אריות ט“ו, והוסיף לה כמנהג סך שלשת אלפים ותשע מאות אריות ט”ו, ומעות מדודים בעין סך אלף אריות ט“ו, והוסיף לה כמנהג סך אלף אריות ט”ו, ועוד בעד שבח בית אביה סך שלש מאות אריות ט“ו, ועוד הכניסה לו הכנסה מבית הכנסת הגדול העולה בסך מאתים וחמשים אריות ט”ו, והוסיף לה בעד כבוד משפחתה סך ארבע מאות וחמשה אריות ט“ו, נמצא סך הכל בין הנדוניא והתוספת והקונטאנטי והתוספת והשבח בית אביה והכנסה של בית הכנסת ובעד כבוד המשפחה, עשרת אלפים ושבע מאות וחמשים וחמשה אריות ט”ו, והודה החתן הנ“ז שקבלם ובאו לידו ורשותו במושלם, ורצה והעלם ע”ע כנכסי צ“ב שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. התנאים שהתנו ביניהם שרירין וקימין כתנאי בני גוב”ר ואלו הם מעשה ידיה לה. מזונה וכל צרכה עליו, הדירה פעה“ק. הירושה כפי ההסכמה הנהוגה פעה”ק ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה אלא א“כ שהתה עמו עשר שנים רצופים ולא ילדה זש”ק ח“ו. ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כי אם ברשותה ורצונה הגמור. ולא יפתנה ולא יסיתנה שתמחול לו סכי כתובתה לא כולה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה ואם תמחול הרי המחילה ההיא בטלה מעכשיו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. ולא יעבור מאר”ץ והלאה ולא מנא אמון והלאה ולא בדרך ים כלל עד שיניח לה גז“ך עם סיפוק מזונותיה כפי רואות עיני ב”ד יכב“ץ. וכך אמר החתן הנ”ז אחריות וחו“ח שכ”ר קבלות עלי ועל ירתאי בתראי וע“כ שפר ארג נכסין וקניכין דאית לי תחות ר”ש מקו’אג“ם דקניתי ודאקנה כולהון יהון אחראין וערבאין ומש”ו שגו“ש להתפרעא מניהון שכ”ד בחיי ובתר חיי ואפילו מגלימא דאכתפאי דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח שכ”ל בחו“ח וכו' וקנינא מיד החתן הנ”ז קגו“ש במדל”ב ע“כ הנז”ל וגם נשבע ש“ח בת”ב ע“ד המב”ה וע“ד תנב”ה לאשר ולקיים כל הכתוב עליו בכתובה זאת בלי שום שנוי ותמורה וערמה ותחבולה כלל וכלל והכל שריר וברר וקיים

שלמה משה סוזין ס“ט     מודה אני על כל הנז”ל רחמים מרדכי נבון ס“ט    יהודה בכמוהר”ר רפאל נבון ס"ט


 

כתב שליחות מעיר האבות “חברון” משנת תקצ"ט4    🔗

ב"ה

אלה מועדי ה' מקראי קדש המיוחדים לכל דבר שבקדושה מנשרים קלו מאריות גברו לעשות רצון קונם באונם והונם לזכור את ישראל, אלה הם ראשי אבות עם אמונים, רחמנים בני רחמנים גומלי חסדים טובים חביבים ישראל, אלה יעמדו העמודים והמכונות גבורי כח לעשות דברו לקרוא לשבוים דרור ולאסירים פקח קו“ח המה הגבורים נודע שמם בשערים שרי צבאות ישראל, פרנסים ממונים גבאים גזברים רוזנים וקצינים הגבירים השרים הרמים ועל ראשיהם מלמעלה כתר תורה הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים וכל העוסקים עם הצבור לש”ש אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר יחד כלם ישאו ברכה מאת ה' ונום יאיר וזרח תמיד כל הימים עד בא יבא גואל ישראל.

קדים עלי אר“ש אנן דסגינן בשלימותא שלמא עליהו מלכי ואפרכי והדר מצלינן צלותא רחמי קדם אבונא דבשמיא לפני מערת המכפלה למען ישבו ישרים חיים וקימים ששים ושמחים, במשכנות מבטחים ישישו וישמחו יציץ ופרח ישראל, וינטלם וינשאם כתועפות ראם, ובתים מלאים, כל הון יקר ונעים אבני שוהם ואבני מלואים ההלל והשמחה השקט ובטחה, והיה שלום בכל גבולם בכל גבול ישראל, וזרעם נכון לפניהם, כככבי השמים וכסליהם זרע ברוכי, מניהו מלכי תאור לעינים בעדי עדים עדות לישראל, אות זה מדבר, וחיילים יגבה, כי באו בנים עד משבר שבר רעבון עצבון ודאבון צרות רבות ורעות, על המקרים ועל המאורעות תצלנה אזנים משמוע תוקף הצרות דם ואש ותמרות בנה אחד עולות, קול כאובות מעיר בתי אבות בוקעת ועולה ודי ויללה גועו כל העם בבכיה בבכי תמרורים מי המרים כי אבד מנוס מן הרועים ואבדה עצה, מבנים מילדי העברים, קצף עובר עלינו שנה שעברה מעוברת היתה עברה וזעם וצרה דמבכירה זקוקין דנורא וביעורין דאשה ארץ רעשה ברוגז וברעש גדול מפרק הרים ומשבר סלעים וספו בתים עד הרדת חומותיה ובכל בנותיה בנות ישראל לחרבה ולשממה משונה נחלה זו מכל הנחלות, ואחרון הכביד וירד מיעקב והאביד לקינו בכפלי כפליים באף ובחמה ובקצף גדול כי בא סוס ורכב מצרים ופרשיו וכל שרי גדודיו עלו עליה למלחמה, אך גדול היה באותו יום רודפיה השיגוה בין המצרים יום ר”ח תמוז מוט התמוטטה ארץ וכל יושביה כי נהפכו עליה צריה מקול זועות ותרועות וצחצוח חרבות ותבקע העיר ובאו בה פריצים וחללוה זעקת חלל את אשר לחרב לחרב ואת אשר לשבי לשבי לשמה וביזה מהר שלל חש בז לשלול שלל ולבוז בז, וכיון שניתנה רשות למשחית נתנו למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, כדגים הנאחזים ויבוזו ויחפרו כל טמון בארץ צפון לא השאירו עוללות כסף וזהב ושמלות, לא נשאר בלתי גם גויתינו מוכים ומעונים ערום ועריה בוקה ומבולקה רוקק ישראל, אוי מה היה לנו אף זה מן התוכחות וספדה הארץ משפחות משפחות כי הרגו בזדון חסידי עליון שפכו דמם כמים על זה דוה לבנו וחשכו עינינו ושחה לעפר נפשינו אוי לנו שכך עלתה בימינו, ומתוך צרה וצוקה עג' צוקה על האי צורבא מרבנן איהו ניהו החכם השלם והכולל זר“ק כמוה”ר מנחם בורלה יצ“ו בן לאותו צדיק הרב הכולל ענותן כהלל כמוה”ר יעקב בורלה ז“ל נין ונכד לשני המאורות הגדולים רבנן דפקיע שמיהו ראשון לכל דבר שבקדושה הרב המובה”ק כמוה“ר מנחם בורלה זלה”ה ומהאי גיסא הרב המובה“ק ונוגה לו ברך חק לישראל כמוהר”ר יוסף אליקים הרב המחבר ס' שם יוסף ז“ל הוא ההולך קדמת אשור אותו ואת בנו עמו כי צר לו מאד בסבת עשויה היותו דר ברחוב הגוים חוץ לקלעי החצר נלכד בשחיתותם ותבחר מחנק נפשו מראות ברע ביתו ריקם בלי משען ומשענה עולם חשך בעדו, כי על כל אלה גמר בדעתו לצאת ממחיצתו לסובב נתיבות מעיר אל עיר אולי יתעשה ה' לו ומצא כדי גאולתו להניח את בנו הנ”ז אצל אחד העם נדיבי עם על המחיה ועל הכלכלה ולהשיאו אשה, בשגם הוא קשה מכת פרדה מרוב צרה ויגון לא הפרו אבות על בנים ועניות לא הניחה מדה טובה, אי לזאת חנותנו במדבר אליהם אישים צאן קדושים אל כל המקום אשר יבוא שמה זריזין מקדמין ויביאהו אל ביתו פריו יתן בעתו הן שתי ידים זוכות וישא משאת מאת פניו מלא חופניו כסף וזהב ואף השמלה בכלל אשר לה יעדה, ואת היותרת מצוה גוררת מצוה להיות עושה ומעשה ועשה פרי למעלה ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש כהאי, וכל היד המרבה ליתן הרי זה משובח הניח מעותיו על קרן קימית5 לו לעולם הבא ומפרותיהם יאכל וחי לעולם כככבים בהלם הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.

בה' מבטחנו ובחסדיהם הנאמנים כה יעשו וכה יוסיפו בתוספת מרובה כיד ה' הטובה עליהם וכל המוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות מנה הראויה להתכבד לתמכו ולסעדו ולקבלו בסבר פנים יפות כי ראוי והגון לכל כבוד שבעולם ולא נצרכה אלה להעדפה למצוא בנוח אשר יטב לבן טובים בנו הנ“ז אכסניא נאה בעין חמלה וחנינה להדריכו בדרכי יושר ובגין מצוה רבה כאילו ילדו, גם לרבות להדריכו מעיר אל עיר על מנוחות ינהיליהו וגם צדה לו יעשו כמדתם הטובה ויצא מבתם שש ושמח ומלא ברכת ה' מגרני צדקתם ואל אחוזתו ישוב בנכסים רבים שקט ושלאנן על התורה ועל העבודה כאשר היתה באמנה, היה שכרם ע”כ פרוטה ופרוטה תרקבא דדינרי ישלם ה' את משכרתם הון ועושר בביתם שלוה בארמנותם, כאות נפשם הרמה והנשאה וכנפש עמוסי התלאה החותמים בדמע פעה“ק חברון תו”ב בחדש טבת בסדר ואזכור את ברתי שנת למען דעת צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל לפ"ג ושלום.

הצעיר יום טוב אליקים ס“ט    הצעיר אברהם יוסף תורג’מאן ס”ט    הצעיר יום טוב ס“ט    הצעיר חיים רחמים הדאיה ס”ט הצעיר יהודה קאשטיל ס“ט    הצעיר יצחק רפאל שאול הדון ס”ט    הצעיר יצחק הלוי ס"ט

אנן בדינן חכמי ורבני עיר קדשינו ותפארתינו ירושלם תובב“א על דבר שבעתה באנו להודיע כי צופים היינו את הכתוב לעיל ובקנ”ה אחד יצאו נצבים רבני עיה“ק חברון פה ודמה בכתובים לצוותא מעליא לשם האי צורבא מרבנן מו”ד החכם השלם והכולל הרה“ג כמוהר”ר מנחם בורלה נר“ו בנן של קדושים זצוק”ל זלה“ה להגיד כי ישר את כל הקורות בפתחי שערים המה המדברים כמה הרפתקי ואנפי בחיקי דעדו עליה וילדי הזמן בוגד שמוהו כמטרה לחץ עטרוהו כתרוהו מנוחה הדריכוהו עד אשר לא נותרה בו שמש”ם המשמש“ם כדי לעשות כלכול להביא טרף לביתו לפי רוב הצרות אשכלות מרורות שחלו להיות על אדמת הקדש ובפרט בעמק חברון ת”ו כי אף הוא היה מתכוין בחמי חמין בתוך ההפיכה קמו עליו פריצים ויאכלו אותו ואת ביתו אזיל מיניה בית והון ונשאר ריקם ריקם בידים ריקניות מדלית איסר לכלכל את שבתו וכאשר ראה שכמעט אבדה תקותו ח“ו עלה על דעתו להיות גולה ומטולטל לדפוק על פתחי נדיבים אולי יתעשה האלקים ומצא כדי גאולתו זוהי סיבה לצאת ממחיצתו יצא מנחם לקראת אחינו בית ישראל, אי לזאת אותותינו יוצאות חנונות אל אצילי בני ישראל המתנדבים בעם למען ישיתו לב לחזק ידים רפות וברכים כושלות ולמלאות ידיו בברכה הטעונה ביתר שאת עוז ותעצומות וכל כי האי מלתא כי לא דבר ריק הוא יכול על מגן הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד הלב”ד המעתירים בעדם ברוב עוז ושלום.

הצעיר שלמה משה סוזין ס“ט    הצעיר חיים אברהם גאגין ס”ט    הצעיר יהודה בכמוהר“ר רפאל נבון ס”ט


 

חצר המטרה או מערת ירמיהו    🔗

ויקחו את ירמיהו וישליכו אותו אל הבור

מלכיהו בן־המלך אשר בחצר המטרה

(ירמיהו ל"ח)

בצפונה של ירושלם על יד חומת העיר חוצה לה מול המערה העתיקה הנקראת בפי המסורה “מערת צדקיהו” ישנה חצר קטנה, חורבה עתיקה, ובה מערה הנקראת בפי ההמון “מערת ירמיהו”. ארכה ארבעים צעדים ורחבה שלשים וחמשה צעדים. בשבע מעלות יורדים בתוכה. חצובה כולה מאבן ועמודים לה. בור גדול נמצא שמה שיורדים בו במעלות. לפי דברי המסורה הוא הבור אשר הורידו את ירמיהו הנביא.

בתוכה של החצר הזאת ישנו חדר קטן המכיל בו קבר. בעל החצר מיחסו לקבר שולטן איברהים.

גבעה מסביב לחצר המטרה, מכוסה כולה בקברי מושלמים. לפי דעת החוקר האנגלי גורדון גבעה זו היא “גלגלתא” מקום צליבתו וקבורתו של ישו".

המסורה אומרת כי המקום הזה הוא “בית הסקילה” הנזכר בתלמוד.

הקראי “בנימין ירושלמי” שבקר את ירושלם בשנת תקמ“ה אומר במסעותיו: “אח”כ הלכנו מחוץ לשער דמשק לצד מזרח אצל חצר המטרה וראינו את הבור שהשליכו שם את ירמיהו הנביא. ויש מערה גבוהה תחת החצר ונכנסנו בשערו וירדנו במדרגות אבנים עד המים ובתוכו מתקבצים מימי המטר מן השדה ומים מעטים היו בו ומפי הבאר היו דולים הערבים מים. ובחצר ההיא ראינו בית כלא של ירמיה וקבר ישעיה הנביא”.

הרב החוקר רבי יהוסף שווארץ ז"ל באחד ממאמריו “מסביב לחומת ירושלם” מספר לנו ואומר:

"מקברי המלכים הלכנו הלאה דרך כברת ארץ מלאה אבנים ונטועה עצי זית, ונבוא אל מערת ירמיהו, הלא היא המערה אשר ישב בה הנביא ההוא אסור בזקים בתגרת ידי המלך והשרים אשר נחרו בו על החזות הקשה אשר הגיד למו. דפקנו על דלת קטנה, ועד מהרה פתח לנו איש ישמעאלי, ונצעד צעדים אחדים ונבוא בגנת פרחים קטנה ותאוה לעינים. משם באנו אל מערה עגולה בתבניתה וגבוהת קומה ונשענת על שני עמודי סלע גבוהים שלשים רגל, המערה היא מעשה ידי אביר הטבע וגם ידי אדם לא חלו בה, וכארבעים רגל הנח על פני כלה. בעד פתח גבה קומה, יבא אור לה מהגן אשר מבחוץ, ובה ציוני קברות ישמעאלים, ובעלי דת מחמד יבואו תמיד להתפלל בתוכה.


 

אגרת רבי יהוסף שווארץ ז"ל בעל “תבואת הארץ”    🔗

מקדש לרבי ישראל דוב בר משה הכהן הי"ו בעיה“ק ירושלים תובב”א

הרב והחוקר הגדול רבי יהוסף בר' מנחם שווארץ ז“ל עלה לאה”ק בשנת תקצ“ג ונפטר בה שבט תרכ”ה, הוא היה הראשון שהעשיר את ספרותינו. ידיעותיו בחקירת הארץ ומחקריו במדע אה“ק ומכתביו היקרים מאותה התקופה, לא יסולאו בכתם אופיר. המכתב הראשון הזה ששלח לאחיו הרב ר' חיים שווארץ ז”ל אבד“ק הירבן (בשפת אשכנז) בחדש תמוז תרי”א נתפרסם אז ב“אריענט”. והחכם הסופר ר' קלמן שולמן העתיקו בעברית בספרו הראשון “הראל” (ווילנא תרכ"ו). ומפני יקרת ערכו ומציאותו אנו נותנים אותו בזה, וידע הדור הזה, דור שלא ידע את יוסף, את כל הקורות בירושלים באותה התקופה, תקופת הרת הישוב:

“אגרתך היקרה, אח יקיר לי! הגיעה לידי בהיותי בעיר חברון, כי לרגלי עסקי ישבתי אז בעיר הקדושה ההיא ואחר שם ימים אחדים. חברון רחוקה היא מירושלים עיר מושבי מהלך שמונה שעות, והדרך אשר בין שתי הערים האלה, מליאה היא אבני נגף, צורי מכשול והררי חול, ובכל זאת יצמחו שם שיחים רמי קומה וגבוהים כעצים גדולים ורעננים (סאלפיישטוידען בלשון אשכנז). – מכל ההרים הנמצאים בדרך ההיא, הכי נכבד הוא ההר הנקרא בשם “הר יהודה”[.] בין ירושלים וחברון בנויות שתי ערים עיר בית לחם ועיר חלחול. בית לחם רחוקה היא מחברון כמהלך שעה וחצי, וחלחול קרובה אליה מאד ובנויה על ראש הר גבוה ותלול, ועד היום תקרא בפי הערביאים בשם: חלחול (ע' יהושע ט“ו, נ”ח), ולפי מסורת אבותינו אשר בידינו שם מקום קבר גד החוזה (שמואל א' כ“ב, ה' מלכים א' כ”ב, ט"ו). קבר רחל רחוק הוא מבית לחם מהלך שעה על יד עין מים חיים. ואני התנפלתי על הקבר העתיק והקדוש ההוא, נתתי ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבך בכי תמרורים על שד בת עמי, על התלאות הרבות והנוראות אשר מצאו אותה בדרך בלכתה במלאכות אל נאור להפיץ את אור האמת והאמונה בכל קצוי ארץ וים רחוקים. אחינו זרע אברהם היושבים בחברון טובי עין הם, ומכניסי ארחים, מורשה זאת בידם מידי אבינו הראשון אבי כל בני עבר אשר בהר בחברון ואוה למושב לו בימי קדם –. והנה פה מקום אתי לגלות אזנך, אח יקר! את כל דרכי אחינו בני יעקב יושבי ארץ הקדושה, בדרך ארץ, הטה נא אזנך ושמע! בראשית ממלכות הפחה המהולל מחמד עלי, שלחו אליו אחינו יושבי עכו מלאכי רחמים לחלות את פניו לרחם על שארית ישראל החסים בצלו, ולעשות עמהם חסד ואמת להצילם מידי מעול וחמס ומכף כל העריצים המציקים להם גם יואל נא בטובו להוציא דבר מלכות מלפניו להתיר את ידי היהודים היושבים בירושלים לבנות להם בתי תפלות ובתי מושב ככל אשר תשיג ידם, כי משנים רבות מאד לקח מהם המשפט הזה –. והפחה הגדול ההוא האיר פניו אל מלאכי היהודים ויבטיחם נאמנה כי אם יצליח ה' את דרכו אשר הוא הולך בה ויוציא את מחשבות לבו לאור, אז יפן אל היהודים ברחמים וימלא את כל משאלותיהם. וכאשר הצליח ה' את דרכו וישם את אויביו הדום לרגליו וממלכתו נכונה בידו, שמר את מוצא שפתיו, ואת דברי הבטחתו לא השיב ריקם ויתן ליהודים את שאלתם אשר שאלו ממנו. אז קמו אחינו בני ישראל ויבנו להם שני בתי תפלה בעיר הקדושה ירושלים, בתי מדות רחבי ידים ונחמדים למראה עינים ועוד ידם נטויה לבנות עוד שני בתי תפלה כאלה לגאון ולתפארת לפליטת ישראל. גם אז מצאו אחינו עוז בלבבם לצאת מגריתם אשר גרו שם עד הימים ההם במקום צר וקצר ידים מאד, וישבו להם ברחובות רחבות ידים ובבתים יפים אשר מרביתם גדולים וטובים –. ולמען תדע ובחנת עוד את יקרת לבב המושל הצדיק מחמד עלי, אערכה לעיניך אח יקר! את הדברים האלה אשר שמעתי ואדעם, שמעם נא עתה גם אתה אחי ותתענג עליהם: זה יותר ממאתים וחמשים שנה נהרו קהל גדול מאחינו בני ישראל אל עיר הקדש ירושלים וישבו בה, הקהל ההוא יקרא בשם “קהל אשכנזים”, ובראשם הרב שמעון אינשבורג זצ”ל יליד פ’ראנקפ’ורט על נהר מיין אשר חבר את ספר דבק טוב. ובשנת ת“ן באו הנה עוד אנשים רבים מעיר פ’ראנקפ’ורט ההיא, והם נודעים בשם “קהל חסידים”. ובראשם הרב ר' יהודה חסיד ז”ל (ואיננו ר' יהודה החסיד מעיר רעגענשבורג). מני אז נפלגו אחינו יושבי ירושלים גם כל יושבי ארץ הקדושה לשתי קהלות: קהל ספרדים. וקהל אשכנזים. וקהלת האשכנזים נפלגה גם היא ברבות הימים והיתה לשלש פלגות: א) לפרושים והם בני ליטא ההולכים בדרכי הגאון החסיד רבינו אליהו זצ“ל מווילנא, ב) לחסידים והם בני רוססיא וגאליציען ההולכים בתורת הרב החסיד ר' ישראל בעש"ט זצ”ל, ג) לחסידי חב“ד (ר"ת חכמה בינה דעת) והם קרובים לקהל החסידים בכל הליכותיהם ומחזיקים עוד גם בדעות אחרות אשר יסודתן בהררי הקבלה והסודות, ולהמפלגה הזאת יחשבו גם יושבי חברון. שתי הקהלות הנזכרות ( קהל ספרדים וקהל אשכנזים) קנו אז בכסף מלא ובמחיר רב מידי הישמעאלים חצר גדול ורחב ידים בתוך עיר הקדש ירושלים תוב”ב, ויבנו בתוכו בתי תפלות ובתי מדרש גם בתי חול רבים לשבתם. אפס כי הקהלות ההן הלכו הלוך ודל וקצר קצרה ידם לבצע את אשר יזמו לעשות עד אשר נלחצו ללוות כסף מידי הישמעאלים, וכאשר עבר המועד ולא שלמו את הכסף ההוא אשר לוו, נתנו את החצר ההוא עם כל בתיו לערבון בידי הישמעאלים הנושים בם. והישמעאלים לחצו מאד אותם לשלם להם בכסף מלא את הקרן עם הפירות, וירעצום וירוצצום באכזריות נוראות, עד כי לאחרונה התפרצו הפראים ההם ביום השמיני לחדש חשון שנת תפ“א בבתי התפלות ההם וישרפו ארבעים ספרי תורה באש וכל כלי הקדש בזזו להם, ואת ראשי הקהלות אסרו בנחשתים וישימום בבתי האסורים (ע' שארית ישראל פ' ל"ד). מהיום ההיא6 והלאה שמם החצר הגדול ההוא, וכל בתיו, בתי קדש ובתי חול, היו לחרבה ולשממה ויכסו בעפר נשיה. ובשנת תקצ”ו בחדש סיון שלחנו אנחנו יושבי ירושלים עה“ק מלאכים אל מחמד עלי משנה למלך מצרים היושב באלכסנדריא, להפיל תחנונינו לפניו כי יפליא נא חסדו לנו ויגזר אומר על הישמעאלים להשיב את החצר הגדול ההוא לידי היהודים האשכנזים. ועל טוב יזכרו שני ראשי היועצים (קאנזולון) היושבים באלכסנדריא הלא הם יועצי קיסר רוסיא ויועץ קיסר עסטרייך, כי הם תמכו בידי מלאכינו וידברו עלינו טובות לפני מחמד עלי לתת לנו את שאלתנו, ויהי כאשר באו מלאכינו לראות את פני האדון הגדול והשליט הרב מחמד עלי האיר את פניו אליהם וידבר אתם טובות, וימלא את שאלתם אשר שאלו ממנו בשם כל היהודים החוסים בצלו אך התנה עמהם לבנות בחצר ההוא בין יתר בתי התפלות גם בית תפלה גדול ומפואר אשר יקרא זכרו עליו להיות לו למזכרת עולם בעיר הקדושה על הטובה אשר עשה עם היהודים –. ואז שלח מחמד עלי ספר פקודה לשופטי ירושלם ויצום במפגיע להשיב אל היהודים האשכנזים את החצר ההוא עם כל הבתים אשר בתוכו, וכל משאת הכסף אשר הישמעאלים נושים בהם, לא תזכר ולא תפקד עוד, כי כבר אבדה זכותה מזוקן. גם צוה להשיב לידינו את שטר החוב אשר נכתב בשנת תס”ו נחתם בידי ר' יהודה חסיד הנזכר. ועל היועצים אשר בירושלים פקד מושל צידק ההוא כי ימהרו יחישו מעשיהם להוציא לאור את מצותו אשר צוה לשופטי עיר ירושלם, גם עליהם המצוה והחובה להגן על בני היהודים היושבים בירושלים ובכל ערי ארץ הקדושה, לשמור אותם לבל יאנו להם הישמעאלים רעה, לבל יוסיפו עוד להרגיזם ולהרעימם בפועל כפים או רק בדבר שפתים. ויותר מכל היועצים צוה היועץ אשר בעיר יפו להוציא את הפקודה ההיא לאור בדבר החצר ההוא, גם לשום משטר ולפקוח עין על הבנינים החדשים אשר יבנו היהודים בתוך החצר ההיא. והיועץ חש ולא התמהמה להקים את מצות המשנה האדיר, ויבא לירושלים בשנת תקצ“ו בשמונה עשר יום לחדש אלול. בשמחת לבב החילונו לפנות ערמות העפר מהחצר ההוא, ופתאום נגלו לעינינו כל הבנינים הראשונים אשר היו שמה, ויציצו מהארץ בית התפלה ובית המקוה ועוד בתים אחדים בעלי שלש מכפלות, וכלם היו עוד חזקים ומוצקים, גם מצאנו שם כתבים עתיקים (אורקונדען) אשר הרב ר' ישראל נאגארה ז”ל חתום עליהם בשנת של"ט. אחרי כן ירינו אבן הפנה למבנה בית תפלה גדול, ובישע ה' כלינו את מלאכת הקודש הזאת, ומקדש מעט ההוא מתנוסס ביפיו לחמדת עינים כיום הזה –. והנה הימים האלה טובים הם לנו מהימים הראשונים, היהודים היושבים בכל ערי ארץ הקדושה לא ישמעו עוד קול נוגש, ואף כי חפשים הם מעבוד עבודת הצבא, בכל זאת יש להם משפט לעבוד את יתר עבודת המלך, גם להיות פקידים ושרים בארץ, כי משפט אחד להם ולהישמעאלים והנוצרים –.

היהודים לא יתנו פה כל מס לאוצר המלך בלתי אם כסף גלגלת הנקרא בשם כרגא. הם יכולים לעשות כל מלאכת עבודה וכל מלאכת מחשבת כטוב וכישר בעיניהם, גם יש לאל ידם להחליף ולהמיר את מלאכת ידיהם ולהעתיק מושבם מעיר לעיר וממדינה למדינה. הרופאים אשר בארץ הקדושה, יהודים הם, כי הישמעאלים לא ילמדו את חכמת הרפואה. בשער בית מושב השרים והשופטים, ישב פה גם איש יהודי ודבריו נשמעים כדברי כל יתר השרים אשר למשפט ישורו איש נכבד ונודע לשם ולתהלה אשר סבב שתי פעמים את כל ארץ אשכנז ושמו ר' שלמה זלמן, הוא סגן היועץ (פיקיל), גם נכבד ונשוא פנים הוא בהיכל הפחה היושב בירושלים. ליהודים יש פה בית דין אשר ידין על פי משפטי תורתנו הקדושה, והיושבים על מדין יקרים הם ונכבדים גם בעיני שרי המלוכה, ופעמים רבות יבחרו גם הישמעאלים אשר ריב להם עם איש יהודי, להגיש את עצומותיהם לפני בית דין ההוא, וככל אשר ישפטו כן יקום וכן יהי. אם יצא אחד מבני היהודים רשע בהשפטו לפני הדינים, ומשפטו להאסר בבית האסורים, או אם בן הצות הוא (וידי הדינים אסורות מעשות כדבר הזה), אז יודיעו את משפטם אשר חרצו עליו לשרי המלוכה ושופטי הארץ והם יוציאו את המשפט ההוא לאור אם לאסור או ליסר את הרשע כדי רשעתו מבלי חקור ודרוש עוד –. הישמעאלים לא ישנאו את היהודים בגלל דתם ותורתם, וכל איש יהודי אשר ידיו רב לו בתורה ובחכמה, נכבד הוא בעיניהם ורק להמלעיבים במנהגי תורת מחמד, ישנאו תכלית שנאה, ועברתם שמורה נצח בגלל הדבר הזה. הישמעאלי יחשוב לו לעון אם על ידו יעבור איש יהודי את אחת ממצות דתו ואמונתו, ואם יראה כי הוא חוטא בשגגה, יודיעהו ויזהירהו לבלתי עשות כדבר ההוא, ואציגה בזה דבר אחד למשול כולם אם יחפוץ איש יהודי לקנות בשגגה חלב גמל תחת חמאה אשר בנקל ישגה בם הרואה באשר כי דמות אחת לשניהם, אז יקרא הישמעאלי בישר לבב: "חרם! חרם! " ופתרונו “אסור” הוא לך! –

ירושלים נקראת גם בפי הישמעאלים והערביאים בשם “עיר הקודש”, כי קדושה היא בעיני כל העמים. השפה המדוברת בארץ הקדושה היא שפת ערבית גם ספרדית. בארץ הזאת ימצאו עד היום צאצאי המשפחות הנכבדות והמהללות בפי כל עמנו, כמו משפחת קארו, לוריא, אלשיך, וויטאל, אזולאי, מזרחי, ועוד רבות כאלה. מספר יושבי ירושלים הם בערך חמשים אלף, ומהם שלשים אלף יהודים, ומכל אפסי תבל ינהרו אליה עמים רבים ושונים מדי שנה בשנה, אשכנזים, אנגלים, צרפתים, הולנדים, איטלקים, ספרדים, אונגרים, פולנים, רוסיים, תוגרמים, אמריקנים אפריקאנים. (מארץ מצרים, פעץ, טוניס, אלגיר, מארוקא), פרסים, בבלים, ערביאים, ועוד עמים רבים מכל קצוי ארץ ותבל. בתי מלאכה וחרשת המעשה לא רבים הם בארץ הקדושה. סחרה היותר גדול הוא עם ארץ אנגליה גם עם טריעסט, ליווארנא ווענעדיג, ומארזיילע. הסחורות היוצאות חוץ לארץ הם צמר גפן, משי, זיתים ושמן שומשמין, צמר גפן יובל לארצות אחרות מגליל שכם, אך זיתים ושמן שומשומין יובל מכל ערי ארץ ישראל לחוץ לארץ. כל המקומות אשר סביבות ירושלים, שוממים הם ואבלים. אך הלבנון, דמשק ארם צובא ויתר מדינות ארץ ארם, הם נחמדות למראה ושדמותיהן יעשו אכל למכביר גם כל עצי חמד יתנו פרים בעתם, בארץ ארם ובכל ממלכות הטירקייא לא יחצבו מההרים כסף וזהב ושאר מיני מתכות הספונים בחיקם למכביר. המטבעות העוברות לסוחר בארץ יהודה ובארץ ארם, הלא הן: א) פארא, מטבע קטנה 40 במטבע אחרת הנקראת פיאסטער. ב) פיאסטער, 47 מטבעה כזאת הן דוקאט אחד. ג) טורוס שפאניע או רעאליש, והיא 22 פיאסטער, ד) גם ימצאו שם שקלי באייערען, (באייערישע טהאלער) הנקראים גם כן בשם רעאליש, ומכרם רק 21 פיאסטער. ה) דופלון והיא המטבע היותר יקרה ועשויה מזהב ספרד, מכרה 15 רעאליש. גם מטבעות קטנות מאלה עוברות שם לסוחר, כמו חצי פיאסטער, רביעית, שמינית, וכו'.

מוצא שפתי שמרתי ושלחתי אליך לפני חדשים אחדים דרך מצרים ואטליה את החפצים היקרים אשר השיגה ידי ואשר מפאת חמרם אין בהם יקר וסגולה אך יקרים הם מפז רב בגלל הזכרונות הקדושות השלובות בהם, ואלה הם: א) מיני אדמות שונות אשר חצבתים מן ההר אשר על פני ירושלים קדמה, הוא הר הזיתים הנקרא גם בשם הר המשחה. ב) מיני אבנים שונים: המין האחד מאבני כותל המערבי שארית הפליטה הקדושה הנשארת ממקדש ה'. המין השני מאבני קבר זכריה הנביא. המין השלישי ממצבת יד אבשלום. (ע' ש“ב, י”ח, י"ח) אשר בקרבתה יעמוד עוד בנין עתיק הנקרא בשם “בית החפשית” אשר שם סוגר המלך עוזיהו (דהי“ב, כ”ו, כ"א). על אודות יד אבשלום וקבר זכריה ובית החפשית אכתוב לך בפעם אחרת, גם אשלח לך את צלם דמות תבניתם כאשר צירתי על הגליון. המין הרביעי מקבר שמעון הצדיק הרחוק מירושלים מהלך חצי שעה בדרך שכם. ג) שלשה שריגים מהירק אשר יעשה ממנו שמן שומשמין ואשר לא נודעו עוד בארץ אשכנז, גם שלחתי לך צנצנת שמן ההוא, פתים רבים בורית (זייפע) מהבורית הנעשות מהשמן ההוא בתמונות שונות. והבורית כשרה היא, ובירושלים גם בערים אחרות מטהרים אחינו ב“י את הקדרות וכל כלי בשול. ד) מעט מלח מנפת סדום הנקרא בשם מלח סדומית. ה) שני קנים (ראהרע) אשר כל יושבי ארץ ישראל יכתבו בהם כאשר כותבים בח”ל בעט סופר, יען כי אין לנו נוצות ועטים. הצמח ההוא לא נודע בארץ איירופא, ועל פי רוב מרכב הוא מעשרים וחמש פרקים (גלידער), וגבהו יותר מגבה שלשת אנשים, והם נמצאים פה יערים יערים גדולים. ו) צבים יפים ונחמדים למראה. ז) שתי צלוחיות העשויות בעיר חברון בתמונות יקרות מאד, גם טבעות מזכוכית לבנה. ח) מטפחות צמר גפן חטובות אטון שכם. ט) כלי מלח מעשה ידי אמנים בעיר ירושלים ועשוים ממין אבן לבנה.

לפני ימים אחדים חפרו יושבי ירושלים בחצר בית תפלת האשכנזים וימצאו בבור עמוק לרגלי יסוד החומה פכים קטנים רבים אשר ארכם אצבע. חכמים רבים וחוקרי קדמניות החליטו כי בפכים ההם היה אפר הפרה (האדומה), ואשר יתן ידים להחלטתם הוא כי התאמת אצלם אשר יסוד הבנין ההוא מימי קדומים הוא מימי בית שני –. כל היהודים היושבים בירושלים ישמרו את יום השבת לקדשו, וגם דלת העם נזהרים מאד בקדושת היום הקדוש הזה, איש מהם לא יצא מחומת העיר וחוצה לשוח לרוח היום, אך כל אחד ואחד יושב בביתו והוגה בתורה כפי אשר תשיג ידו, וגם נקל להם להזהר מבעד אש בבתיהם ביום השבת, יען כי בכל ארץ ישראל אין תנור וכירים. והם יכינו להם את אכל נפשם מערב שבת כפי אשר הורו חז"ל. בבתי הדרוזים היושבים בהר הלבנון לא ימצא רפש ודמן, כי הנקיון אהוב מאד בעיניהם, ועניהם ולבם להיות בתיהם נקיים וטהורים, גם הם אוהבים את היהודים היושבים בתוכם. לא כן הישמעאלים הערביאים, כי הם שונאים מאד את היהודים האומללים, יחפשו עולות וישימו עליהם עלילות דברים, ולהראותך מה עזה שנאתם ליהודים ואיך הם מתגוללים ומתנפלים עליהם, אערכה לעיניך ספורים אחדים: בעיר צפת נועצו הישמעאלים להשליך נבלת אדם בתוך הבור אשר בחצר איש יהודי ולהעיד בו כי הוא רצח את האיש ההוא, אך בטרם בצעו את מזמתם נתפשו בכף ונגלתה מחשבתם ויובאו לבית המשפט ויענשו כדי רשעתם –. בעיר בארות (ביירוט) בא איש עובד אדמה מבני הישמעאלים לבית איש יהודי למכור לו עצים, ובבואו הביתה צעק צעקה גדולה ומרה לאמר: “הצילו! הצילו”! להודיע לאחיו הנמצאים בחוץ כי היהודי יחפוץ להרוג אותו, ואז התפרצו הזרים ההם הביתה ויכו את היהודי הכה ופצוע ויסחבוהו לבית המשפט ושם ענה בכלי מענים אך הוא נשבע שבועי שבועות כי חף הוא מפשע, והשופט היה חכם לבב ויכיר וידע כי צדקו דברי היהודי וירף ממנו ויצו להכות גם את הישמעאלי מכות אנושות ולענותו בכלי מענים, ואז נתן הבליעל תודה כי שקר ענה ביהודי, גם הגיד את שמות האנשים אשר הבטיחו לתת לו כסף אם יעשה ליהודי כדבר הזה –. אל רחום ירחם נא על עניי עם עני ודל, עם בני ישראל! יחוס על שארית יעקב הנשארה עוד בארץ הקדושה ובכל ארצות קדם ויפלטם מיד שונאיהם ומבקשי נפשם, יוציא כאור צדקתם וישרם כצהרים, יפרה ישע ויצמח ישועה בארץ הקדושה אשר ממנה יצאה תורה ודבר ה' לכל אפסי ארץ. עורי עורי לבשי עוזך ירושלים כסא ה‘! עדי נזר קדשך, ציון נאות אלהי קדם! התנערי מעפר בת יעקב השדודה! התפתחי מוסרי צוארך, עניה סערה לא נוחמה! כי כה אמר ה’: חנם נמכרת ולא בכסף תגאלי!.

יוסף שווארץ מירושלים.


 

זכרון לראשונים    🔗

א.    🔗

הרב הצדיק ר' שלמה מטולוטשין מתלמידי הגר“א זצ”ל

מנוחתו כבוד בעיר האבות חברון

אבי־זקנו של ר' יואל משה סלומון בעל “יהודה וירושלם”

מקדש להרב ר' מרדכי דוב קרמר נ“י נין ונכד להגרא זצ”ל

הגאון הצדיק ר' שלמה מטולוטשין נחשב לאחד מבחירי תלמידיו של הג“רא מוילנא זצ”ל. את זמן עליתו לארץ ישראל אי אפשר לסמן בדיוק: כי בעוד היותו בחוץ לארץ היה נמנה לסוג אותם הצדיקים והגאונים הנסתרים שבלו כל ימיהם בתעניות ובסגופים, ובלכתו תמיד נע ונד וגולה ממקום למקום היה נזהר מבלי לגלות את שמו ומבלי להבליט את ערכו וחשיבותו. ורק לימים לעתים רחוקות היה חוזר אל עירו זולוטשין עושה בה ימים אחדים ומיד היה שב אל גלותו ומסתוריו. –

אך זאת ידועה לנו: כי תלמיד אחד ספר להגר“א ז”ל שנודע לו כי הרב ר' שמעון מטולוטשין כבר נמצא בארץ הקדושה באיזה אפן ואורח פלאי היות שכל הדרכים מרוסיא המובילות לארץ הקדושה היו אז בחזקת סכנה. על זה השיב לו הגר“א ז”ל: “אל תתמה על ר' שלמה ראוי וכדאי הוא ר' שלמה שיבקע הים הגדול למען יעבור בתוכו בחרבה” מכל האמור למעלה יודעים אנו שעוד בשנת תקנ“ז כבר נמצא הגאון ר' שלמה מטולטשין בארצנו הקדושה היות כי שנת פטירתו של הגר”א ז“ל היתה ביום י”ט תשרי תקנ"ח.

האגדה מספרת עליו: כי גם בהיותו בארצנו הקדושה היה תמיד נחבא אל הכלים ומתבודד בבתי הכנסיות שבירושלים וביחוד בביהמ“ד של הגאון ר' חיים עטר ז”ל וכמו כן היה מתנודד בשאר בתי הכנסיות של צפת טבריה וחברון. הוא היה מחונן בכשרון זכרון נפלא ביותר, וכל אשר ראו עיניו אפילו פעם אחת לא מש מזכרונו. כל התורה היתה שגורה בפיו ושפתותיו היו תמיד מרחשות בדברי אוריתא.

הספרדים בזמנו חשבוהו תמיד לאיש מסכן ונודד השייך לעדות האשכנזים ההולך תמיד רגלי מכפר לכפר ומעיר לעיר, ורק זה היה לפלא בעיניהם שמעולם לא פשט האיש הזה את ידו לקבל שום נדבה מהפרנסים שלהם.

עוד עובדא אפינית מספרת האגדה: פעם אחת ביום חמישי בשבת, מסר אחד מחכמי ירושלים ופרנסיה מג’ידי אחד לידו של השמש לפרטו בשוק למעות קטנות ולחלקם לעניים בכדי שיהא ספק בידם להכין להם צרכי שבת. והנה בא השמש אל אחד מבתי הכנסיות של הספרדים ופתח את ארנקו להוציא ממנו את המג’ידי, ולתמהונו הגדול לא מצא אותה ויחפש ומשמש בכל כיסי בגדיו והמג’ידי איננה.

אז הודיע השמש לקהל הנאספים העניים שעמדו מסביב לו את אסונו הגדול והכריז בחרם דאוריתא שכל מי שיש לו איזו ידיעה שהיא על דבר מציאות המג’ידי אצל מי שהוא אזי עליו להודיעו מיד בכדי שיוכל לחלקנה בין העניים ולא יהיו נאלצים לרעב ביום השבת קודש. והנה קם אחד מן הנאספים ואמר אל השמש: חושדני באיש המסכן האשכנזי הנמצא תמיד שמה אצל מקום הגניזה: כי במשך כל היום הזה לא מש מבית הכנסת, ובטח הוא מצא את המג’ידי ושם בילקוטו. השמש נגש אליו ופקד עליו שוב בחרם דאוריתא להשיב לו את המג’ידי שנאבדה מאתו. הר“ש ז”ל השיב כמובן ואמר לו בתמימות: “המג’ידי אינה אצלי כי לא ראיתיה ולא מצאתיה”. ויצו השמש את הנאספים לחפש היטיב בילקוטו ובבגדיו ויחפשו ויעשו כן וימצאו אצלו מג’ידי כסף. אז הריעו הנאספים בשמחה “הנה נמצאה האבדה אצל המסכן הגנב הזה”!

לקח השמש את המג’ידי והחליפו מיד לפרוטות ויחלקן בין העניים ואל האיש הגנב המסכן הזה פנה השמש ופקד עליו במפגיע שיעזב מיד את המקום ומעתה בל תדרך עוד כף רגלו על סף בתי הכנסיות. הר“ש ז”ל כמובן צית לפקודתו וישם את ילקוטו על שכמו ויקח את מקלו בידו ויצא את בית הכנסת ואת העיר ירושלים וישם לדרך נדודים פניו.

והנה למחרת בערב שבת בא השמש בבקר השכם אל בית הכנסת לסדר את המנורות. ויהי בפתחו שמה ארון אחד מצא בו לתמהונו הגדול את המג’ידי שנאבדה מאתו. ויתעצב השמש אל לבו על אשר העליב את האיש המסכן האשכנזי ועל זה שגזל ממנו את שארית כספו. ויבוא השמש אל הרב החכם באשי ויספר לו את אשר קרהו. החכם באשי השיב אותו לאמר: " אין זה כי אם הצדיק ר' שלמה מטולוטשין", נשלחו שליחים בכל המקומות בכפרים ובעירות שמסביב לירושלים לחפשהו ולא מצאוהו.

עוד מספרים: ביום האחרון לפני פטירתו בירושלים נכנס לביתו איש אחד לבקרהו. ר' שלמה התודע אל האיש בתור הר“ש מוטלוטשין ויאמר אל האיש: דע לך כי הנני הולך כעת חברונה, והיום אמות שמה. פתח ר' שלמה לפניו את ילקוט הוציא ממנו דינר זהב אחד ואמר אל האיש: את הדינר הזה תשתדל לשלחו ע”י איש נאמן אל בני הרב טוביה הנמצא ברוסיא בעיר פלונית בתור ירושה דאוריתא. וישאלהו האיש: ומה נמצא עוד בילקוטך זה? ויען אותו ר' שלמה: הלא הנך רואה הטלית והתפילין והתכריכין.. ויפטר האיש מאתו. ר' שמעון טען את ילקוטו על שכמו שם מקלו בידו והלך חברונה. ועוד באותו היום יצאה נשמתו בטהרה ונקבר שמה.

האיש בעל הפקדון קים את צו המנוח הזה וישלח את הדינר ע"י ציר נאמן וימסרהו ביד בנו ר' טוביה.

אז החליט ר' טוביה וגמר אומר לעלות אל הארץ הקדושה וכן עשה. והוא הוא הידוע בשם: ר' טוביה מחותנו של הרב זלמן צורף ז"ל, ובספר יהודית מונטיפיורי נזכר שמו לברכה.

גם על אודות ר' טוביה מספרת האגדה: בעלותו לארץ הקדושה נמצא עמו עוד אחד מחכמי האשכנזים מהעולים הראשונים, על אחת הספינות הקטנות שהיתה שטה על פני הים התיכון. והנה גדוד יונים שודדי הים התנפלו על הספינה ההיא, רצחו ושחטו את רב החובל ועוד אנשים שהתנגדו להם בזזו את כל הנמצא שמה ולקחו בשבי את האנשים והטף ובתוכם גם את ר' טוביה וחברו עמו. כאשר עגנה ספינתם באחד מנמלי טורקיה הכריזו השודדים במלים כי המה מעמידים את כל הגברים הנמצאים אצלם לממכר עבדים. ויבואו הרבה קונים ותגרים ויקנו לעבדים את כל הנפשות שהיו בשבי. וביחוד את הנשים והטף. בקרב הקונים נמכר איש זקן אחד ונשוא פנים בראותו את שני האנשים הללו ר' טוביה וחברו לא שעה אל קנין הנשים והילדים כי אם אל שני הזקנים האלה. עמד על המקח עם השודדים השתוה אתם ופדה את ר' טוביה וחברו והביאם העירה לביתו.

בביתו כבדם אותו האיש מאד, שם לפניהם לחם ומים ונסה להכנס בשיחה אתם. אולם על כל שאלותיו היתה תשובתם האחת “יהודים אנחנו” – מפני שלא הבינו את לשונו. שלשה ימים ישבו בביתו, הוא מלא את כל מחסורם ובקשותיהם על פי רמיזות, והמה השתאו לדעת מה תהא עמהם.

ביום הרביעי לפנות בקר לקחם האיש והרכיבם על שני חמורים וגם הוא נלוה אליהם בדרכם, וככה רכבו ועברו כמה ערים וכפרים. ביום השלישי בהגיעם לפני איזו עירה במרחק כאלפים אמה, הורידם האיש הפלאי מעל החמורים ורמז להם שילכו ישר אל העיר.

מכל הדברים שדבר אליהם הבינו רק כי שמה בעיר ימצאו יהודים. ר' טוביה וחברו הביעו בדבור וברמיזה את תודתם להאיש הפלאי הזה והוא נפרד מהם לשלום ושב אל עירו.

בבואם העירה הלכו הלוך ושאול: איפוא7 יהודים? לאחרונה אחרי עמל רב, הובאו אל קהלה יהודית אחת שבה נמצאו אנשים המדברים עברית. ויספרו לבני הקהלה את כל הקורות אותם ואת מגמתם לעלות אל הארץ הקדושה. מיד נמצאו אנשים זריזים “אנשי מעשה” מבני הקהלה ויצאו אל מחוץ לעיר להפגש עם הפלמוני ואת האיש הזקן שפדה את שני האורחים ויחפשוהו בכל הדרכים ולא מצאוהו וישובו העירה.

ועשירי הקהלה הזאת, ספקו את כל דרכיהם8 של ר' טוביה וחברו עדי הביאם לעירה שניה. תושבי העירה ההיא כלכלום גם כן בעין יפה ומסרום אל הקהלה השניה שבעירה הזאת. וכה הלכו מעיר לעיר ממדינה למדינה עד בואם אל סוריה ומשם עלו אל הארץ הקדושה.

הרב ר' טוביה בא לראשונה אל צפת משם עבר ירושלימה וממנה לחברון להשתטח על קבר אביו זצ"ל.

במשך הזמן שעשה בירושלים החליט להביא הנה גם את בני ביתו ולישב ישיבת קבע בארץ ישראל.


(נמסר לדפוס ע“י אחד מנכדיו הר' טוביה סלומון הי”ו.)

בשנת תרל“א הוציא לאור נכדו הרי”מ סלומון ז"ל אחד מספריו “אבן שלמה” חדושים ובאורים, ובהקדמתו הוא אומר:

זה ספר “אבן שלמה” מחידושי הגאון הצדיק המפורסם מוהר“ר שלמה מטאלאטצין ז”ל והוא חד מתלמידי הגר“א ז”ל (אך לא הוא הר“ש מטאלאצין המובא בביאורי הגר”א ז“ל על ש”ע) והוא זכה לעלות לעיר הקדש זה כששים שנה וגודל צדקתו וחסידותו נודע ומפורסם כי איש אלהים קדוש הי' ומנוחתו כבוד בעה“ק חברון ת”ו, והספר הזה הי' מפוזר ומפורד בין כ"י ואנכי המדפיס טרחתי עמלתי ויגעתי לקבצם זעיר שם זעיר שם, וכו' וכו'.

דברי המדפיס יואל משה בהר"מ ז“ל, נכד המחבר ז”ל.


 

לוחות אבני זכרון    🔗

אבני קדש בירושלם: חלק שביעי    🔗

נעתקים ויוצאים לאור בחוברות חוברות ע"י פנחס בן צבי גרייבסקי

מכיל: העתקת הכתבות העתיקות והחדשות מכל אבני הזכרון בירושלם וחוצה לה הקבועות בבתי מדרשיה, מוסדיה וחצרות קדשיה; שכונותיה ופרוריה.

נאספו בספר לזכרון החובבים הראשונים, בוני ציון ירושלם


בשכונת “רחובות” לעדת אחינו הבוכרים בירושלם. נוסדה בש' תרנ"א:    🔗

– 1025 –

לזכרון עולם לפני ה' בירושלם ת"ו

הבית הזה בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעלוי נשמת א”א יעקב מוסאיוב שנפטר בירושלם ת“ו ז' איר שנת תרנ”ב בשנת שמונים לחייו תנצב“ה. לקרן קים עבור ת”ת לבני עניים ברחובות בוכארים.

– 1026 –

הבית הזה בניתי בשנת תרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב עבור אשתי מרת אסתר בת ר' חיים תחי' לקרן קיים עבור ת”ת לבני עניים ברחבות בוכארים בירושלם תובב"א.

– 1027 –

החנות הזאת בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעילוי נשמת אחי משה ברוך דוד אהרן תנצב”ה לקרן קיים לבני עניים ברחבות בוכארים בירושלם תובב"א.

– 1028 –

הבית הזה בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעלוי נשמת מ' אמי שרה בת חנה שנפטרה בבוכארה ביום כפור בשנת תרמ”ט תנצב“ה לקרן קיים עבור ת”ת לבני עניים ברחובות בוכארים בירושלם תובב"א

– 1029 –

הבית הזה בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לקרן קיים עבור ת”ת לבני עניים הי“ו ברחובות הבוכארים בירושלם ת”ו.

– 1030 –

החנות הזאת בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעלוי נשמת בני יהודה מוסאיוב שנפטר בפאריז שנת לב' לימי חייו כ”ד שבט תרס“ח תנצב”ה לקרן קיים עבור ת“ת לבני עניים ברחובות בוכארים בירושלם תובב”א.

– 1031 –

לזכר עולם יהי צדיק. שנת תרס“ח, זה הבור נבנה מעזבון יעקב אבלו כייר גאון תנצב”ה לפקודת אמו מ' ליסינאני ואחיו מ' יוסף מ' חיים ואחותם מרת רחל אבלו כייר גאון בהשתדלות סי' יוחנן שמחיוף והמים לא ימכר ולא יגאלם לעולם אלא יהי הקדש לעניים דוקא, רחובות בּוכאראלי בירושלם ת"ו.

– 1032 –

בשא' ניסן ע“ר הקדיש החנות הזאת מו' אלישע מלך יצ”ו, בהשתדלות מו' מני בינו יצ“ו בעדו ולעי”נ מר אביו מו' מלך משה נע' ולעי“נ מרת אמו לאה תנצב”ה לתלמוד תורה הכללי של חברת רחובות יכב“צ לא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל בבי”א.

– 1033 –

לזכר עולם כי הבית הזה נבנה מכסף אייכמן בת ביידער תחו[…]9 נ“ע בהשתדלות מ”י ברוך תחול יצ"ו לא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל.

– 1034 –

לזכר עולם יהי צדיק הבית הזה נבנה ע“י הגביר המרומם מ' קלנדר יצ”ו לעי“נ מ”י אביו יאושע אברהם תחול ואחותו זיליכה ובתו חפצי נ“ע תנצב”ה לא ימכר ולא יגאל עבג"צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד.

– 1035 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות הבית הזה נבנה ע“י הגביר המרומם מ' קלנדר לע”נ מ“י זקנו מ”ו באבאגאן וקלנדר נ“ע וציפרה זקנתו נ”ע ומלכה אמו תנצב“ה לא ימכר ולא יגאל עבג”צ וצדקתם.

– 1036 –

לזכרון עולם יהיו לפני ה' בהר הקודש בירושלם תובב“א והאבן הזאת תהי' לעדה כי הבית המדרש הזה נבנה מכסף נדבת הגביר מ”י אבא קנד בן מ“ו יאודא בן מ”י חלפתא נעומו שלמה ברוך בן מגזום בן מ“ו משה אילייא בא”י בהשתדלות האחים מ“ו מני ישראל יונה בנין בן מ”ו שלמה ברוך נ“ע והקדישו לק”ק בוכארים הי“ו ויה”ר שיזכו לראות בנחמת ציון בבי“א ונגמר בשנת תרע”א לפ"ק.

– 1037 –

לזכרון עולם יהי' לפני ה' בהר הקדש בירושלם והאבן הזאת תהיה לעדה כי הבית המדרש הזה נבנה ע“י מו' נתנאל הי”ו מכסף נדבת הגביר החכם והשלם מו' יעקב גאולה הי“ו בן מו' בנימין נ”ע וזוגתו ה“צ מרת מזל תחי' בת מו' פנחס הכהן נ”ע ועל הטוב יזכר בנו מו' רחמים גאולה הי“ו והקדישו לק”ק עולם עבור הבוכארים הי“ו, יהר' שיזכו לראות בנחמת ציון בבי”א ונגמר בשנת תרע“א לפ”ק.

– 1038 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב זאת הבית (הבית הזה) נבנה מן הקדש של מו' שמואל אבא ביכוף נ“ע בהשתדלות בניו היקרים מו' רחמים יצ”ו ומו' מנשה יצ“ו ומו' אפרים יצ”ו ואמם מרת מרים חמא' וההקדש יהיה בשם התלמוד תורה הכללי של חברת רחובות יכב“צ ולא ימכר ולא יגאל לעולם עד ביאת הגואל ב”ב אמן בשא' לחדש אלול שנת העת“ר לפ”ג.

– 1039 –

לזכר עולם כי בית המדרש הזה נבנה מכסף נדבת האשה הכבודה מרת מלכה אשר יאושוע סייא באר לעי“נ אליאו נתנאל אבא פניר ז”ל והקדישה לק“ק הבוכארים הי”ו ולא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל וצדקתה תעמוד לעד.

– 1040 –

לזכרון עולם הדיוטה העליונה הזאת המכילה ג' בתים ו ט' מטבחים נבנו מכספי האדון הנכבד מר משה מוסאיוב בן להרה“ג שלמה מוסאיוב זלה”ה מיסד חברת רחובות והכנסתו לטובת עניי עדת הבוכארים חרדים, יהי רצון צדקתו תעמוד לעד נגמר הבנין הזה בשנת בן פורת יוסף לפרט קטן, על ידי המשתדל מר שלמה צופיוף.

– 1041 –

לזכרון עולם יהיה לפני ה' בהר הקדש בירושלם תכתב זאת לדור אחרון כי הבית הזה הקדישה הקדש עולמית האשה הכבודה מרת שרה תחי' בת מו“ה יוסף ניסן ז”ל אשת המנוח מוה' משה תילא נע' לת“ת הכללית לעדת הבוכארים שלא ימכר ולא יגאל ולא ימוש כן לעולם עד ביאת הגואל צדק בב' אמן וצדקתה עומדת לעד בשנת התרע”ד לפ"ק.

– 1042 –

הקדש עולם לק“ק בוכארים העיא' הישיבה הזאת נבנה ע”י הגביר כהר' דוד תמה יצ“ו לעלוי נשמת אחיו המנוח באבא באי תמה בן ר' יעקב תמה נע' תנצב”ה ובתנאי מפורש שלא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל.

– 1043 –

לזכרון עולם לפני ה' הנומר הזה נבנה מנדבת האחים הנכבדים מו' ידידיה מו' יונתן חיים ומו' גבריאל מירזאיוף יצ“ו מהסך מאה וחמשים לירות ארץ ישראליות שנדבו לבנין הקדש זה לעלוי נשמת מר אביהם מו' דוד בן מירזא ז”ל ומרת אמם צפרה בת רבקה נ“ע לטובת עדת הבוכארים בירושלם ולא ימכר ולא יגאל עד עולם, טבת תר”ץ.

– 1044 –

תכתב זאת לדור אחרון לזכר עולם יהיה צדיק כי הבית הזה נבנה ע“י הגביר מו' קלנדר יצ”ו לעי“נ יוסף ן' יאושע ומשה ן' חיים תנצב”ה לא ימכר ולא יגאל עבג"צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד.

– 1045 –

לזכרון עולם זה השני בתים (שני הבתים האלה) נבנו בשנת תרס“ח בהשתדלות מר שלמה צפיוף יצ”ו מכספי הגביר מו' משה בן מו' פנחס צופי ז“ל בחיים חיותו. נפטר בסמרקנד י”ט איר פר“ת תנצב”ה.

– 1046 –

לזכרון עולם יהיה לפני ה' נבנה זה הבית לעי“נ שרה בת מו' משה קלנדר בהשתדלות אחותה מלכה בת מו' משה קלנדר ע”י הגביר המרומם מו' נתנאל ן' מו' משה פיזי באיי לא ימכר ולא יגאל עד בג“צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד ב”ר א' איר תרס"ד.

– 1047 –

בש“א איר תרס”ד לזכר עולם יהיה צדיק כי הבית הזה נבנה ע“י הגביר המרומם מו' נתנאל ן' מו' משה קלנדר פיזי באיי לעי”נ שרה בת משה קלנדר תנצב“ה לא ימכר ולא יגאל עבג”צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד. בהשתדלות אחותה מלכה בת משה קלנדר.

– 1048 –

לזכר עולם יהי כי החנות הזאת נבנה בשנת תרנ“ו מנדבת הגביר הנכבד מו' ברוך הי”ו ן' מו' יוסף פאגך גימכתי וההכנסה תהי' עבור ת“ת בוכארי ובתנאי שלא ימכר ולא יגאל לעולם וצדקתו תעמוד לעד ויזכה לראות בנחמת ציון ובבנין ירושת”ו בב"א.

– 1049 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת נבנה בית המדרש הזה מנדבת האחים המבורכים מר יונה יצ“ו ומו' פנחס יצ”ו ומו' רפאל יצ“ו ומו' מאיר יצ”ו ומו' עיזקייא יצ“ו ומ' שמעון צבי יצ”ו שהקדישו לעי“נ אביהם מו' יצחק אברהמוף נ”ע לת“ת חברת רחובות בוכארים יכב”צ ובתנאי שלא ימכר ולא יגאל לעולם עד ביאת גואל האמתי ב"ב אמן.

– 1050 –

לזכר עולם יהי לפני ה' תמיד בהר הקדש בירושלם תו“ב את צדקת המנוחה הגברת שרה בת צפורה נ”ע שנפטרה לב“ע ביום כ”ז לחדש אדר ראשון בשנת העת“ר לפ”ג כי הבית הזאת (הזה) נבנה מצואת עזבון המנוחה הנז' להקדש עולמית לחברת רחובות בוכארים יכב“צ לזכרון שם המנוחה הנז' תנצב”ה ע“י הא' שלמה מוסאיוף הי”ו ובהשתדלות מו"ה אברהם אמינוף ומו' אברהם קאזאק ה' ישמרם

העתקת יתר האבנים עוד תבאנה


בשכונת “מאה שערים”. נוסדה בשנת תרל"ה.    🔗

המשך מהחוברות הקודמות

– 1051 –

צדקתו תעמוד לעד

בעזהי“ת שנת תר”ץ.

האבן הזאת תהי לזכרון עולם לזכר איש נדיב ישר ונאמן רוח ה' מר יהושע ברמן בר' טודרוס הלוי עבור נדבתו לתקון בתי הכנסיות תפארת מאה שערים לעי“נ רעיתו העדינה הישרה באדם טובת הלב ורבת החסד מרת שרה בת הר' ארי' ליב הכהן לבית השכל נלב”ע בירושלם עיה“ק ביום ו' אלול התרפ”ט תנצב"ה.

– 1052 –

ב“ה לזכרון עולם יהי על תקון בית התפלה הזה נדבו העסקן הצבורי הר' נחום בר' ברוך הלוי אוירבוך נ”י מפרוזשאני וזוג' מ' יענטע ליפשע בר' ישעי' תחי' סך עשר לא“י ויקרא על שמם בית הלוי ויהי שמם לברכה עד העולם חדש ניסן תר”ץ.

– 1053 –

זכר עולם מאת האחים סלאנט הי“ו לעי”נ אחותם האשה הצעירה מרת גליקא בת הר' צבי הירש סלאנט נ“ע שנלב”ע יום שמחת תורה שנת תר“פ תנצב”ה.

– 1054 –

לזכרון עולם יהי האשה מרת אלטע שרה איטה ב“ר נח גרובשטיין נדבה הסך 40 לא”י לעי“נ בעלה הר' נתן דוד ב”ר ישראל ז“ל כ”ט כסלו שנת תרפ“ה תנצב”ה.

– 1055 –

לזכרון עולם יהי הנדיב הר' אלתר אברהם מאיר נ“י ב”ר יצחק סאפראן מזעמבראווע גבאי של צדקה באמריקא ארבעים שנה בכל מוסדות של תורה וחסד נדב 10 לא“י לעי”נ רעיתו מרת חנה ריזא ב“ר זאב נפטרה ו' תשרי תרפ”ו תנצב"ה.

– 1056 –

ב“ה לזכרון עולם יהיה חלק מהקיר הזה נדבת מר אלתר וזוג' מרת צפורה מורגנשטערין לעי”נ אביו ר' טובי' בה“ר יעקב אלחנן ז”ל שנ' באדר ב' תרע“ג ולעי”נ אמו מ' חיה רבקה ב“ר יחיאל שנ' ט' אדר ב' תרפ”ז ולעי“נ ה' הלל ב”ר יעקב דוד שנ' י“ג טבת תרס”ט ולעי“נ ה' שרה ב”ר שמואל שנ' י“א אדר תרפ”ט תנצב"ה.

– 1057 –

לזכרון עולם כי החלון הזה נדבה האשה מרת שרה שרקה תחי בת הר' מרדכי שמואל הכהן ואמה מרת דינה רבקה ע“ה לעי”נ בעלה הרב מנחם מענדיל ז"ל צדקתה תעמוד לעד.

– 1058 –

ב“ה לזכרון עולם יהי כי החלון הזה נדב הר”ר אלתר שמעון בערינהולץ לעי“נ אחותו הבתולה המנוחה חי' רחל נ”ע בת הרה“ח ר' נחום זצ”ל שנפטרה כ“ח אייר תרע”ח תנצב"ה.

– 1059 –

ב“ה לזכרון עולם יהי' החלון הזה נדבת ה' מרת שאשע פדרובסקי תחי לע”נ בעלה ר' בן ציון ב“ר נח דוב ז”ל שנפטר ביום כ“ד חשון תרע”ו תנצב"ה.


בשכונת “אחוה”בירושלים    🔗

המשך מהחוברות הקודמות

– 1060 –

לזכרון עולם מר שמואל מרדכי ב“ר דוד לעמער נ”י וזוג' מרת חיה שיינדיל ב“ר צבי תחי' נדבו סך מאה לירות אר”י לבנין החדר הזה שיהי קדש לתורה ולתפלה בחדש כסלו ש' תרפ"ט וצדקתם עומדת לעד.

– 1061 –

לזכרון עולם הנדיבה מרת רבקה ב“ר צבי ראטבערג תחי' נדבה סכום של חמשים לא”י לבנין הגג והתקרה של ביהמ“ד הזה וצדקתה תעמוד לעד סיון תרפ”ח.

– 1062 –

לזכרון עולם מר זלמן ווייט נדב 35 לא“י לבנות חדר סמוך לביהמ”ד הזה לזכרון אביו המנוח ר' יצחק ב“ר יואל אברהם ווייט ז”ל שנלב“ע ה' אלול תרפ”ד.


בשכונת “כנסת ישראל”    🔗

– עיין חוברת ג' מספר שצ“ו–תנ”ד –

– 1063 –

לזכרון עולם הבתים מס' קד–קה פרי עזבונו של הנדיב הגבאי המנוח הר“ר נתן ב”ר יצחק ראנען ז“ל מעיר נויארק שנלב”ע כ“ה תשרי תרפ”ו תנצב"ה ובנו על ידי בנין ישחיו צדקתם תעמוד לעד.

– 1064 –

ב“ה מספר ק”ח הבית הזה נבנה מצדקת הנדיבה מרת חנה מלכה בת ר' משה הירשמאן מעיר סינסינאטי לעי“נ בעלה המנוח ר' משה ב”ר אהרן הלוי ז“ל נלב”ע ט“ו חשון תרע”ה תנצב"ה


בשכונת "רוחמה "    🔗

– 1065 –

והלך לפניך צדקך. האבן הזאת תהיה לעדה כי הא' רצ“ו מרדכי בן ישראל זיא’ת הי”ו עזר בבנין ת“ת תשב”ר החלבים בסך […]10 לירא א“י לא ימכר ולא יגאל לעד וזכות המצוה תגן בעדו ובעד בניו כיר”א.

– 1066 –

לזכר עולם כי האשה רצ“ו מ' רג’נה שרים עזרה בבנין הת”ת החלבים בסך לי“מ לעי”ן בנה הנפטר בקיו“ש עזרא נ”ע י“ז אדר ב' תרפ”ד תנצב"ה.

– 1067 –

בית הכנסת הזה בנוי בשנת תרפ"ח לעלוי נשמת הבחור משה בן זכיה דבאח.


בישיבת “לומזא אשר בפתח תקוה”    🔗

– 1068 –

לזכרון נדיבות לבו של מר חיים משה סלאר שנדב מגרש לישיבה העולה בסך מאה ושבעים וששה לי"מ ומגרש לת“ת העולה בסך חמשים לי"מ התחייבו גבאי המוסדות הנז' שתלמידי הישיבה ישמרו את יום היא”צ של מר חיים משה ב“ר בנימין בייניש ז”ל סלאר ושל אשתו חיה אלקא ב“ר שניאור זלמן ז”ל

– 1069 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו.

מקדש ד' כוננו ידיך

בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים אולפא רבתא קדישא.

ה“ה הנדיב המרומם מו”ה יצחק נ“י ב”ר יהודה הכהן גלדנהירש וזוגתו הנדיבה הכבודה בתי' תי' ב“ר אברהם. יהי שמם וזכרם ברוך לדור דורים. יקרא הבית על שמם בית יצחק ויזכו לראות בבנין אפריון בב”א שנת תרפ"ט.

– 1070 –

לזכרון נצח בהיכל ה'

האבן הזאת תהיה לעדה כי הנדיב הנכבד רב פעלים כה“ר שרגא מיכיל ב”ר שמואל הריס נ“י וזוגתו הנדיבה הכבודה מרת עכסה בת הרב ר' אהרן נ”י הרימו סך שבע מאות לי"מ לבנין הישיבה בפתח־תקוה ובזכות המצוה הגדולה הזאת יאריכו ימים ושנים טובים בנעימים עד ביאת גואל צדק בבי"א וצדקתם עומדת לעד.

– 1071 –

בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.

חדר התורה הזה קנתה הנדיבה מרת מנוחה תחי' בת הגאון ר' יצחק ז“ל בקנין עולם לזכר נשמת בעלה המנוח ר' יעקב בן השר חיים אהרן ולירו שנפטר בשנת תרפ”ח ביום ט“ז אלול בעד שלש מאות לא”י ללמוד בו שעור קבוע לתלמידי הישיבה הק‘. לזכרון עולם יהי’ לפני ה' בית יעקב.

– 1072 –

מזכרת נצח לעלוי נשמת הא' מרת הנה ב“ר יעקב שלנג נ”י שנדב אביה מאה לירא לעזרת בנין הישיבה הק' נפטרה י“ד כסלו תרפ”ב.

– 1073 –

זכרון עולם לנדבת המנוח בנימין זוסמן סגל הלוי תנצב“ה לישיבת לומזא על ידי אשתו מלכה פתח־תקוה תרפ”ז.

– 1074 –

היכל ישיבת לומזא בנו עפ“י התכנית וההשגחה של האדריכל אוקסלרוד מ' תל־אביב של עמל”פ.

עוד יבוא


בבית המדרש “זכר חיים” אשר בפתח־תקוה    🔗

– 1075 –

לזכר עולם שכל הבית הזה נדבו לבית המדרש בשם “זכר חיים” חיים אליעזר ב“ר שבח יוסף ז”ל שטיינברג שנפטר בש“ט י”ז כסלו תרפ“ח ואשתו מרת הענה ב”ר אהרן נפטרה י“א מנחם אב תרפ”ח. המתפללים כאן יזכירם לטובה בחגים וביום היא"צ שלהם.


“בזכרון יעקב”    🔗

מעל הברכה של מים אשר בנה הנדיב הידוע בשנת תרנ"א:

– 1076 –

ת"ר ברכת בנימן נ"א

למזכרת הנדיב אשר קם על נדיבות

ויזל מבארו מים

ועל הברכה יזכרו לטוב צירו הנאמן השר אליהו שייד, ופקידו עושה דברו ה"א יעקב בן שמואל.


המשך יבוא אי"ה.


 

הפירמאן לדפוס גולדברג בירושלם    🔗

תרגם מתורכית ע“י העו”ד מר יוסף חי פאניזיל הי"ו.


גרייבסקי תמונה (2).jpg


  1. בחוברת כ‘ מסדרת ’מגנזי ירושלם‘ מוצג תוכן עניינים לחוברות מגנזי ירושלם א–כ. בכותרת המשנה לחוברת ח’ כתוב בסוגריים: (בית האוצר א'), ולחוברת ט‘ – (בית האוצר ב'). בחוברות עצמן לא קיים המספור חוברת ח’, ט‘, ו־י’, אלא בית־האוצר א‘ וב’ בהתאמה בלבד.  ↩

  2. נעתקו מגופי הכתבים המלכותים השמורים בהארכיון הצבורי בירושלם  ↩

  3. נעתק מגוף הכתב הנמצא בידי מר יוסף נבון יצ"ו  ↩

  4. מהארכיון של הרב ר' חיים מיכל מיכלין נ"י.  ↩

  5. ‘קימית’ – כך במקור. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  6. ‘ההיא’ – כך במקור. הערת פרויקט בן־יהודה  ↩

  7. ‘איפוא’ – כך במקור. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  8. ‘את כל דרכיהם’ – כך במקור. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  9. אות מטושטשת, ולפי ההמשך כנראה צריך להיות “תחול”. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  10. במקור נשאר רווח בין המילים “בסך” ובין “לירא” והסכום אינו מוצג. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35417 יצירות מאת 1809 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!