¹

מקדש לזכרונות ירושלם ועתיקותיה

יִפרד לשלשה ראשים:

א) מגנזי ירושלם.     ב) זכרון לראשונים.     ג) אבני זכרון.

 

[הרב אויערבך]    🔗

מקדש בזכרון קדש לכבוד הרב הגאון המפורסם, מזה בן מזה, בנן של גאונים קדושים, חטר מגזע האיתנים, נצר מגזע תרשישים גאוני עולם מוסדי דור ודור

מוה“ר מנחם נתן אויערבך זצ”ל

שנלב“ע ביום ה' אלול שנת “הרב מנחם אויערבך ז"ל” לפ”ק

תנצב"ה.

הרב הגאון רבי מנחם נתן אויערבך זצ"ל

תולדותיו ופעולותיו בקצרה

אשרי יולדתו: נולד לאביו הרב הגאון המפורסם רבי שלמה אויערבך זצ“ל הראב”ד בעיר לונטשיץ.

עוד בילדותו נכרו בו כשרונות מצוינים, נראו בו סימני “עלוי”, ויהי בעירו ממעולי בחירי התלמידים; הולך ומצטיין בלמודו אצל גדולי מופלגי התורה ולא נמצא עוד מורה בשבילו, והוא אז בן שלש עשרה שנה (תרל"ב), ויאמר אביו לשלחהו אל הקדש, ירושלימה, להוסיף ללמוד תורה על טהרת־הקדש בקדש מפי קדושת אבי־זקנו הגאון הגדול רבן של כל בני הגולה מרן מאיר אויערבך זצ“ל בעל “אמרי בינה” ראש רבני א”י בירושלם, שהאציל עליו מהודו ויגדלהו על מבועי התורה והיראה ובמדותיו התרומית ויבן לו בית בירושלים. אשתו הרבנית – המשכלת, חסידה בכל עניניה מרת צירל יאכט תחי' בת אחי־זקנו הגאון המפורסם רבי יהושע פאלק אויערבך שהיה אבד"ק קליטשבה עזרה על ידו ונשאה עמדו בעול החיים הקשים, שניהם, יקרי־רוח ועדיני לב, סבלו יסורי ארץ־ישראל במדה מרובה בחשאי, בצניעות, ולמרות דחקם ועניותם, חוגגים היו ונותנים גם כן בחשאי, בכבוד.

כל איש מצוק ומר לב פנה אל בית הרב אויערבך ואף פעם לא שב איש ריקם. ויחד עם זה היה ביתו תמיד בית ועד לחכמים, לעסקני הצבור והישוב, ירושת אבות לו גם בזה.

בעל מדות תרומיות היה, מזג רך, איש טוב לב מטבעו, חכם לוקח נפשות בטוב טעמו ונעם לקחו, מחונן היה בכשרונות נעלים דרשן וחזן נעים, בהטיפו את לקחו לפני שומעיו, משך את לבבם באמריו הנעימים, ובעברו לפני התיבה השתפכה נפשו בתפלותיו הרכות והנעימות, והלהיב את הלבבות.

בשנת תרמ“ה נסמך להוראה מגדולי רבני ישראל: הגאון רבי ישראל יהושע טרונק זצ”ל הרב מקוטנא, וחתנו הגאון רבי חיים אלעזר וואקס זצ“ל הרב מקאליש. מעירות גדולות נתבקש לשבת על “כסא רבנות” אבל אהבתו וחבתו לאה”ק לא נתנוהו לעזוב את ירושלים עיר הקדש משאת רוחו ונפשו, והוא ישב באהל של תורה ועבודה, ורק בשנת המלחמה העולמית נעתר לקבל עליו משרת רב ומו“צ במזכרת משה והסביבה. בשנת תרנ”ג פרסם את ספרו הראשון “זכות וענף אבות” בהסכמת ראשי גאוני גדולי ירושלם רבי שמואל סלאנט ורבי יעקב שאול אלישר זצ"ל.

ביום י“ב אלול תרפ”ב הוחג בהסכמת ובהשתתפות ראשי הרבנים וגדוליו הנכבדים שבירושלים וערי אה"ק, חג יובלו במלאות חמשים שנה לבואו ירושלימה, כי כל הזמן הזה היה כעין שלשלת של פעולות גדולות מצד המסתעפות לכמה ענינים חשובים ביסוד “שכונות חדשות בירושלם”, יסוד “ישיבות” וחבור ספרים יקרי־ערך לתורה ולתעודה.

בחגיגה זו הוסכם ליסד ועד בשם קרן־התורה שישתדל להוציא לאור כל חדושי־התורה אשר אתו בכתובים. והועד הזה היה גם נאה מקיים. ובשנת תרפ“ד הביא לנו מנחת בכורים: ספר “אורח נאמן”, חלק ראשון ושני על שו”ע אורח חיים, בהערות יקרות מאת בנו הרב הגאון מוה“ר יצחק אויערבך שליט”א. כוכב מזהיר על שמי הרבנות בישראל.

כל שאיפתו בחיים היתה להוציא לאור את ספריו היקרים אשר השקיע בהם את כחו ומוחו, החלק הרביעי מספרו “אורח נאמן” נשאר עמוד באמצע ההדפסה מחסרון האמצעים לגמרו, ועוד נשארו בכתובים יותר מעשרים כרכים. החפץ לזכות במצוה זו להשתתף בהדפסתם יפנה אל בנו, ברא כרעא דאבוה: והיה שמו לברכה בארץ. Rabbi Jsak Auerboch Jerusalem

כבר הודענו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת י“ה כי בשנת ה”כתר" הכתרה ירושלם בכתרו של רבי מאיר שהיה מאור עינים ליושבי ירושלים.

וזה היה זקנו הגאון החובב והמנהיג הגדול המאיר לארץ ולדרים

רבי מאיר אויערבאך זצ"ל

רב ואב“ד של עדת האשכנזים בירושלם, תר”ח–תרל"ח

גאוני גדולי ירושלם בעת ההיא בידעם את גדלו ותכונת נפשו שמחו לקראתו, ויחד עם ראשי העדה ונכבדיה מנוהו לשרת בקדש בתור רב וראש לעדת האשכנזים בירושלם.

הגאון הגדול, החכם והפקח המצוין רבי שמואל סלאנט זצ“ל (שהיה לפני בואו וגם אחרי פטירתו מנהיגה של העדה האשכנזית) מסר לו גם משרתו “משרת הראב”ד” ויהיו שניהם כאחד קברניטי העדה ומנהיגי ירושלם באהבה ואחוה שלום ואמת. –

ח“י שנה נשא במשא הקדש וכל קדשי ירושלם: תורה עבודה וגמ”ח; הרמת קרן הישוב העירוני והחקלאי.

הוא היה רב, דבר ומנהיג בחסד עליון. בימיו קבלה ירושלם פנים של צורה וכבוד: בימיו התקיימה ירושלם במעמד מסודר ויפה, כלפי פנים וכלפי חוץ; בימיו בא שלום ואחדות לא רק בין האשכנזים עצמם ב“ועד כללי” אחד, כי אם גם בין האשכנזים והספרדים וכל ה“סכסוכים” המרים והקשים שנמשכו עשרות שנים באו לידי גמר ופשר טוב, – ושם הרב מקאליש נשאר נערץ ונקדש בשתי העדות עד היום הזה.

בנין הארץ וישוב החקלאי היה משאת רוחו ונפשו; עבודת האדמה וגאולת הארץ – שאיפתו בארצות החיים. ויחזק, ויתמוך בידי אלה שעבדו בזה ויאמץ את רוחם ויברכם: “האל הטוב יגמור בעדכם לטובה… ותהיו לנס ולעינים לכל אחב”י אשר לאל ידם לעשות חיל בעבודת אדמת הקדש וגאולה תתנו לארץ, ואתערותא דלתתא יתעורר לעומתכם הבטחת הקב"ה: “והארץ אזכור” (אחד ממכתביו לח' ישוב ארה“ק בשנת תרל”ז)

הוא היה רב הפעלים ורב החסד מיוחד במינו, משתתף בכל דבר טוב ומועיל; דאג לכלל ולפרט, ידע בצערם של ת"ח, של עניים צנועים אלמנות ויתומים, כושלים ונמוגי לב, ויהי להם כאב רחמן, כמלאך מושיע לא רק בדברים כי אם בנדבת כספו, נוסף על יקרת רוחו ועדינת נפשו היה עשיר, תורה וגדולה במקום אחד; לא נהנה מכסף רבנותו ויהנו עניים בני תורה ומלאכה, אלמנות ויתומים. בעזר חולים והכנסת כלה היתה תמיד נדבתו הראשונה

גאון הכביר הזה, ענק הרוח, היה יפה ונהדר גם בחצניותו: גבה קומה, בעל הדרת פנים, עינים יפות ומאירות, קולו כקול ארי, וינועו אמות הסיפים בעמדו על הבמה בכל הדר גאוניותו ויפיו, תואר פני מלך, מלכי רבנן.

הממשלה המקומית, הקונסולים השונים ביחוד הקונסול הרוסי, כבדוהו והוקירוהו. נערץ ונקדש היה גם בחצרות מלכים. קיסר רוסיה שלח לו פעם “מכתב תודה” בעצם כתב ידו – בצרוף אלף רו"ב – בעד התפילה שנערכה על ידו במנין מיוחד לשלום בנו “יורש העצר”. באותה שעה שהגיעה הטלגרמה מירושלם מן הרב, “בבטחון גמור” שיוטב לו וישוב לבריאותו, שב ויחי.

המכתב של הקיסר עם אלף הרו“ב בעד עניי ירושלם הובאו להרב בביתו ע”י הקונסול הרוסי, ויכרע ברך לפני הוד רוממות קדושתו במסרו לו את המכתב של הקיסר, כתוב כולו בעצם כתב ידו. בכל כך הבעת תודה והכנעה רבה. זה כבר סופר בארוכה באחד הפרקים מספרנו “מגנזי ירושלם”. –

מכתב אל המו"ל    🔗

מאת מורינו ורבנו, גאון עוזנו ותפארתנו, עטרת תפארת ישראל בארץ ישראל, הרב הגאון הגדול וכו' כקש“ת מוה”ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט“א ראש רבני ארץ ישראל בעיה”ק ירושלם ת"ו.

ב“ה. מוצאי יוה”כ תרצ"א.

                לכב' ידידי הרה"ח, רב פעלים, מחיה זכרונות

                קדומים לשם חבת ירושלם ואהבת ציון

                מו“ה פנחס גרייבסקי שליט”א

שלו' וחזוק ידים לעבודתך הקדושה והנאמנה.

הודעתני בטובך כי הסכמת להקדיש אחת ממחברותיך הנכבדות, לזכרונות ירושלים. לשמו של כבוד ידידינו המנוח הרב הגאון הגדול גזע ישישים, גאוני עולם, מו“ה מנחם נתן אויערבוך ז”ל, שנלקח מאתנו לדאבון לב כל אוהביו ומוקיריו באחרית שנה העברה. הנני מצדי בזה להביע לך את תודתי העמוקה על הרעיון הטוב והיקר הזה, לתת זכרון בזכרונות ירושלים להרב הגאון הנ“ל אשר עבד בשקידה רבה את עבודת התורה ועבודת הישוב שנים רבות בעיר קדשינו, ולכתבי קודש הרבים שהניח אחריו ברכה אשר רק חלקים מהם כבר יצאו לאור בחייו עם ההגהות היקרות של בן חכם, בנו הרב הגאון ר' יצחק אויערבוך שליט”א הם הם עדים נאמנים על שקידתו הגדולה של הרב הגאון המחבר ז“ל, במקצועות התורה השונים. ושהמשיך בהם את עבודת הקודש של אבותיו גאוני הדורות ז”ל, הגאון האמיתי דקאליש בעל אמרי בינה ז“ל ואבותיו הגאונים האדירים ז”ל זי“ע ועכ”י, וביחוד מקושרים הם חייו של הגאון מקליש זקנו של הרב הגאון מוהרמנ“א הנ”ל ז“ל, עם בנין ירושלים וזכרונותיה. בדור שלפנינו, ומעשי אבות, אשר החזיק אחריו הבן הרב הגאון הנ”ל, הם ראויים להיות מוצגים לתפארת גם הם בזכרונות ירושלים. ולעודד ולחזק בזה גם את מעשה הנצר משרשי הקודש הנ“ל, הרב הגרי”צ אויערבוך הנ“ל שליט”א, המתעסק בקדשים של כתבי יד קודש של אביו הרב הגאון הגרמ“נ אוירבוך ז”ל הנ"ל

ויהי ד' עמך מזכיר נשכחותינו, ועבודתך הקדושה תתעטר בעטרת גדולה ותפארת נצח.

כנפשך היקרה, ונפש מוקיר פעלך ומחזק ידיך בקודש המברכך באהבה

אברהם יצחק הכהן קוק

תמונת הרב הגאון הצדיק המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ“ל אבד”ק יפו והמושבות

נולד בביאליסטאק י“ג חשון תרי”ג. בכשרונותיו ובשקידתו הרבה בתורה, בקבלה וגם במדעים, סגל לו בקיאות גדולה מאד בש“ס ופוסקים ובמדעים, ובחכמת הקבלה הי' אדון מושל בכל מכמניה ורזיה ויהי' גם דרשן מפואר וסופר בעברית ויכתוב ספרים רבים בנגלה ובנסתר. בשנת תרמ”ג נדפס בווילנא ספר קרני אור להגאון החסיד בעל יסוד שורש ועבודה ז“ל עם הגהותיו ובאוריו. בשנת תרמ”ה עלה ירושלימה מסבת מחלה אשר דבקה בו ובירושלם קנה לו שם גדול. בשנת תרמ“ז בחרוהו גאוני ירושלם והשכבה”ג מהרי“ל דיסקין זצ”ל בראשם לרב ואבד“ק ביפו ובהמושבות. בשקידתו הגדולה לטובת הישוב אזן ותקן בהסכמת הגאון הנז' את היתר העבודה בשביעית בהמושבות ע”י גברים ועפ“י מכירה. בשנת תרנ”ג הוציא לאור סדור הגר“א עם באוריו ובשנת תרנ”ה חלקו השני. בשמשו בכתר תורה הי' צנוע וענו שונא בצע בתכלית ולא פסק פומא מגירסא. ותהי' ידו עם נכבדי יפו לבנות את היכל התורה “שערי תורה” שהוא עמוד התורה ויסוד היהדות ביפו ובהמושבות ויעמול בכל יכולתו לטובתו ולהפרחתו. ולא זז ידו ממנו עד אשר השיב רוחו לאל הרוחות ביום י“ד סיון תרס”ב בירושלם וכבוד גדול עשו לו במותו. תנצב"ה.

א. מגנזי ירושלים

אמר פנחס בן צבי גראייבסקי: הפרק החשוב הזה, גולת הכותרת של החוברת הזאת, נמסר לנו מאת החוקר הירושלמי הד“ר אליעזר ריבלין הי”ו ותודתנו נתונה לו גם על עצם המכתב וגם על הערותיו היקרות. –

 

מכתב מירושלם [מרבי אריה נאמן?]    🔗

המכתב הבא להלן שחסר בסופו ולא נזכר בו שם מחברו, מגולל לפנינו בדברים קצרים את הרפתקאותיו של הישוב הישן בירושלם מיסודם של ה“פרושים” בני ליטא תלמידי הגר"א מווילנא. ויש במכתב זה פרטים ומספרים מענינים שלא נודעו לנו משום מקום אחר.

מחבר המכתב היה – כמוכח מתוכו – אחד מן העולים הראשונים מווילנא שעלה עם עלית הפרושים בצפת ובירושלם. בשנת תקצ“ח כבר היה איש באמצע שנותיו – כי אז נפטר חתנו במגפה –. זמן כתיבת המכתב יש לקבוע לשנת תר”ך–תר“ל ומחברו היה אז זקן בא בימים. הוא היה מן המנהיגים הפעילים בישוב, אחרי רעש צפת בשנת תקצ”ז נבחר ונשלח מירושלם לעמוד בין החיים והמתים. והיה לעזר בידי המנהיג הגדול הרב משה ריבלין המגיד משקלאוו.

יש לשער שכותב המכתב הוא הרב ר' ארי' מרקוס נאמן ז“ל, שבא בילדותו עם העשרה הראשונים מהעולים הפרושים, ומבחרותו היה נאמן הכולל בירושלם. נפטר ה' אדר תרל”ז. ותולדתו בארוכה כתובה ב“תולדות חכמי ירושלם” ח"ג צד 263–264, ועיין שם במפתח שבסוף הספר.

השואה כללית לדברי המכתב הזה ימצאו המעיינים בתולדות חכמי ירושלם ח“ג פרק רביעי ב”ספור התחלת ישוב האשכנזים הנקראים פרושים".

"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם.

“מראש עפרות תבל מהררי ציון, תל שכל פיות פונים בו. ומירושלם העלובה, שלום באה”ר עזיזא. לשלומי אמוני ישראל ראשי גליות אריאל, לא יסור שבט מיאודה אלו ראשי גליות נשיאי ישראל העומדים בפרץ בכל דור, אוהבי ציון המחזיקים ישוב ירושלם הן המה הרוזנים והאמרכלים גדולי המעשה הרבנים הגאונים הצדיקים המפורסמים בגולה, יהי ביתם כבית פרץ, עד אשר ישים ה' את ירושלם תהלה בארץ, ב"א.

“הדור אתם ראו, נדיבי עם אלוקי אברהם. התבוננו בינה, חזו מפעלות אלקים אשר כוננו ידיו בהר קדשו בדור הזה, הר קנתה ימינו, אשרי עין רואה עדה יקרה כזה בעיר ה' אשר מכמה דורות לא היה כזה. ה' ירבה ימיהם על האדמה בתו”ע באנה“ר. וכמה אלפים נפשות נשקעו בבנין זה מתקס"ב שהתחיל הישוב בכוללנו בגליל העליון ומתקע"ו שהתחיל הישוב דכוללנו פעה"ק. מהמגיפה גדולה ב' שנים רצופים בתקע"ג ותקע"ד שהי' בצפת ת”ו ר“ל. כוללינו הי' תמן כל גדולי מדינתנו הצדיקים ותלמידי הגאון החסיד זצוק”ל² ועטרה בראשם הרב הג' ר' חיים מפקראי³ מעיר מולדתי ווילנא הבירא יע“א היה החותם הראשון, והי' העדה אז כמנין אשר"י ועלו השמימה ולא נשאר מהגדולים רק החסיד המקובל מוהר”ם מענדיל⁴ תלמיד הגאון הי' בנסתר זצוק“ל והרב הגאון מוהר”י⁵ זצוק“ל בעל תקלין חדתין ואיזה יחידים, ומאז ועד שנת ת”ר עבר על העדה ארבע מגפות ר“ל ושלשה פעמים חולירע, ובתקצ"ד הי' השלל בצפת שלושים יום עזבו את העיר וברחו לנפשם ובד"ך טבת בימי השובבים בהסתרת פניו שית' ש”ח⁶ ברגע שני אלפים נפשות והגליל נחרב, ונבחרתי עם הנאמן דצפת⁷ לעמוד בין החיים והמתים שיבואו לקבורה ויתר הפליטה הבאתי לצפת על חג המצות, ואחר חג השבועות עברו על העדה החילירע עד שהי' חמשים מתים בכל יום ובשנת תקצ"ח וצ"ט הי' מגיפה מה שנשארו מהרעש ר“ל עלו השמימה וחרד לבבינו מהתלאות דעדו עלינו. ועולם חשך בעדינו מחובות צפת שהיו חייבים סך 7000⁸, ומחובות ירושלם מגירי דצפת⁹ סך 4000. והלואה לקחנו מהגביר אמזעליג 3000¹⁰ (ס”ה היינו חייבים י“ד אלפים בהכשר¹¹ כי בעת הזעם אין כסף נחשב להצלת נפשות יקרות שמסרו נפשם על קדושת ה' והארץ והעדה הם גרים ואינם יודעים לשון העיר וביד הממונים הם, אם יחי' יחי' כי כלם עניים, כגון אנו לווים ואוכלים, כל ימינו עובר בהלואות בארץ בהכשר י"ב וי"ג למאה על הלואת צעטלין¹² בח”י הרבנים הממונים תיכף אחר ביאת השילוח. וחוץ מה שהיחיד לוקח כל השנה בהקפה מן החנויות שמן להדליק ולמאכל וש“ד¹³ עולה יותר מט"ו למאה לשנה, ובעת צרה על הממונים מוטלים להשיג הלואות מב”ב ושב“ב¹⁴ להציל נפשות, ומרוב החובות המדאיבות באו בנים למשבר להכחד מן הארץ ת”ו כמו שהי' בימי רי“ח¹⁵ זצוק”ל, וכדו כלה שעירא מן כדא כו‘¹⁶ זה הי’ חפצו לשלם חובות צפת. וזה חובות ירוש‘, והעניים צועקים ולחם שאלו כהוגן, והודענו צערינו להרוזנים בק“ק ווילנא יע”א ושלחו עם השילוח הכהן הגדול הרב המפו’ מהר“מ מקאלערי”ץ¹⁷ ועמד לנו בפרץ מעט זמן ושח“ל¹⁸ ולכל ישראל במגיפה בתקצ"ט הוא וכמה מתלמידיו מישיבתו שקבע וגם חתני הראשון תלמידו בן ט”ז שנה ש“ח בהמגיפה. ושלחו לנו הרוזנים הצדיקים הרב ר' חיים נחמן זצוק”ל והראב“ד¹⁹ זצ”ל את מעלת הרב המגיד דק' שקלאב הרעיא מהמנא מו“ה משה²⁰ זצ”ל בהסכמת כל גדולי המדינה ובחכמת הנהגתו הציל העדה ואנכי הייתי לו לאחיעזר ולאחי סמך וה' הגין על ירושלם. מת"ר ואילך תרעין ברחמין פתיחין ונס יגון ואנחה מהמגיפות ר"ל שהי' נהוג בכל ב' ו ח' שנים והיתה הרוחה וחיים בירושל‘, כה יתן ה’ כו‘, וגם אז ניתן כל אה"ק וסוריא תחת מלך מצרים והנהגתו הי’ בדעתו כמו ערי איראפי ועשה משפטים עם בני דודינו ונתן רשות להקאנזולעת מכל המלכים שישבו פה עה“ק, והוקל מעלינו עול הגלות מעט ומאז נתן רשות לאב"י שיבנו ויקחו קרקעות²¹ וזכינו לבנין החורבה ושאר בנינים, ואחרון חביב בבהכ”נ שהניחו לנו אבותינו מקום להתגדר לפאר ולרומם בית אלקינו ופאר בנינו מפורסם בכל העולם בנין הראשון²² בירושלם, וראינו בזה הבנין התערותא דלעילא ובונה ירושלם ה' לשון הווה, סולם מוצב ארצה כו' זכות זה יזכה ה' ברחמיו לרומם קרן ישראל בביאת הגואל ב"א הנה בעינינו ראינו הנהגת משה רעיא מהמנא ומשמת משה²³ לא עלתה ארוכה לנו ולא ראינו אור בההנהגה ודין גרמא חזיקא עיר אלקים מושפלת ומחוללת בעולם אהה ה' עד מתי לא תרחם את ירושלם להשיב שופטינו כבראשונה ולהסיר יגון ואנחה אמן.

ב. זכרון לראשונים

 

הר“ר משה זאכס זל”ה    🔗

תק“צ–תר”ל.

אחד העסקנים הכי פעילים בתקופה הראשונה.

פרק גדול וחשוב יש לו ביסוד הישוב האשכנזי בירושלם. רבות פעל ורבות עשה במשך ארבעים שנות עבודתו לטובת ירושלם ויושביה. הוא היה אחד מן הראשונים ממיסדי שכונת “בתי מחסה” על הר ציון; לא חשך עמל מנפשו ונסע בשליחות לערי חו“ל, לטובת ירושלים ויושביה. ת”ח גדול היה, בעל מדות תרומיות, מחונן בכשרונות נעלים וסופר מהיר גם בשפת אשכנז, מאמריו מירושלם נתפרסמו גם בעתוני גרמניה. מוצאו מאחת המשפחות החשובות בארץ אשכנז, שמש גאוני ארץ והיה תלמיד ותיק להגאון רבי מרדכי באנעט זצ"ל.

בבחרותו עלה לאה“ק ולקח בתו של הר' צדוק קרויז מזקני העולים שעלה לירושלם בשנת תקפ”ב והשתדל בישובה, והוא הוא ראש משפחת “זאכס” בירושלם.

בשנת תרכ“ד כששאלת מערת “כלבא שבוע” החלה לנסר בשמי העתונים לרגלי החפירות של החוקר הצרפי דע־סוסי אשר בא לחקור את אה”ק, לדרוש אחרי עתיקי קדמוניות, וישם פניו אל המערה העתיקה הזאת ויחפור את כל חדריה וכוכיה ויוציא מהם ארונות רבים ויוליכם פאריזה, ואת העצמות “עצמות אדם” שהיו טמונים שמה השליך החוצה כנצר נתעב על פני השדה,²⁴ והמערה הזאת היתה מערת פריצים שבאו וחללוה. פרסם אז בהמגיד הקטע הבא לקמן:

מערות כלבא שבוע²⁵

מלפני פתח המערות יש חצר גדול מרובע ומוקף חומה, והפתח נמוך ולצד מערב של החצר ההוא נמצא פרוזדור המוביל לצד דרומית דרך פתח נמוך אל תוך המערות. מחוץ להפרוזדור למעלה נמצאים מצוירים מעשה אמן נפלא, כמה מיני ענבים וככרי לחם קטנים ונקיים כלם בולטים לחוץ, גם סלים מלאים פירות אחוזים בעלים שונים מצוירים מעשה חושב.

הפתח הנמוך הנ“ל הוא צר מאד עד כי נאלץ האיש הבא בתוכו ללכת על הגחון, והצרפתי הנודע אשר חלל קברי קדמונינו (כמובא בכתבי העתים) הרחיב את הפתח ועשה שנויים כדרוש לחפצו. לפני הפתח הנ”ל נמצא חדר גדול מרובע או מערה ויש בה שלשה פתחים, א' למערב, הב' לדרום והשלישי לדרומית מערבית. הפתח המפנה למזרחית דרומית מוביל לחדר מרובע ומצד מזרח נמצאים שלשה כוכין על קרקע המערה. בכוך מזרחית דרומית נמצא ג"כ מין כוך דומה לתיבה לפנים. לצד דרומי של החדר נמצאים שלשה כוכין; הכוך האמצעי הנהו ארוך ורחב, וכתבנית מצבה מונחת באמצע החצר.

הפתח השני הוא בצד מערבית דרומית, ומוביל בפנים לחדר גדול. בצד מערב נמצאים שלשה כוכין לצד מערבית צפונית, ובאמצע הכותל יש כוך בתוך כוך כקו ישר כתבנית תיבה והכוך השלישי מצד מערבית דרומית יש בו ג“כ כוך בתוך כוך. מצד דרומית לחדר הזה יש שלשה כוכין פשוטים, וכל הכוכין הם על הקרקע ובתוך אמצע החצר מונחת דלת גדולה שבורה. מצד צפוני לחדר יש פתח ומדרגות רבות יורדות למטה לתוך המערה של כלבא שבוע, כנודע לנו תושבי ירושלים עפ”י מסורת אבותינו, ויש בה שלשת ספסלים חצובים בתוך הסלע, למזרח צפון ומערב. הפתח השלישי הוא לצד מערבי המובל לחדר נחמד, וכוך אחד מצד דרומית מזרחית וסמוך לו בצד דרומית יש חדר קטן מרובע־ארוך ושני ספסלים בתוכו, א' לצד מזרח וא' לצד מערב ולצד דרום נמצא כמין כוך נחמד למראה, ולמעבה בכותל ממזרח למערב ישתרע חדר קטן.

בהחדר שיש בו ג' פתחים הנ“ל נמצא לצד דרומית מערבית כוך גדול ולפנים ממנו עוד כוך אחד בקו ישר. בכותל מערבי יש כוך גדול ובתוכו פתח קטן המוביל לכוך אחר. בכותל מערבי יש ג”כ כוך גדול למטה כמין חדר ושני ספסלים למעלה א' לצפון וא' לדרום ועוד כוך לצד מערב.

מצד צפונית מערבית נמצאים שני כוכין. בכותל צפוני של החדר הנ"ל יש כוך אחד ועוד כוך אחר פשוט ובאמצע החדר מונחת דלת גדולה, וכוך אחד למעלה ואחד לפנים ממנו וכלם לצד צפונית; במזרחית צפונית נמצא כוך בתוך כוך

והנה מלבד אלה, עוד נמצאים חדרים רבים במערת כלבא שבוע אך לא אוכל לפורטם כי לא הייתי בתוכם בהיותי שם יחידי ומורא בו"ד עלה עלי. אך זאת אודיעך כי החוקר הצרפתי חפר בעומק הקרקע של המערה הזו ומצא שם ארונות, ולפי זה נראה כי יש מערות על מערות וחקר לראות אם הכוכין למטה הם כאלה אשר למעלה בכמות ובאיכות.

הק' משה זאקס (איש ירושלים).

מסור היה בכל רגשי לבו לרעיון הישוב, באחד ממכתביו לבעל המגיד מיום כ“ד אלול תברך הוא כותב: זה שני חדשים קבלתי מכתב מידי”נ הרב החכם השלם מו“ה חיים דאקטער לוריא נ”י מק“ק פפד”א לעמוד לעזר לאחינו בני ישראל בארץ הקדושה בעד “חברת ישוב ארץ ישראל” באשר עד עתה שמתי פני בשליחות בתי מחסה עניים בכל לבבי ובכל נפשי, ומכאן ולהבא יהי' עיקר שליחותי למנות ממונים וגבאים שיקחו תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו לתועלת אחב“י באה”ק לעבוד עבודה בשדה ע"י קנית קרקעות והכל נעשה ברשות והרמנא השררה יר"ה אשר באייראפא – ושמחתי בבשורה זאת כמוצא שלל רב, ואמרתי בלבי המתחיל במצוה אומרים לו: גמור אותה וכו'

הוא היה מהמשתדלים הראשונים ל“הדלקת הנרות” אצל “כתל המערבי” ובאחד ממכתביו ב“המגיד” שנת ארבע עשרה פרסם בשמחת של מצוה הדברים הבאים לקמן:

בעזה“י. נתן לנו הרשות מירושלים להדליק נרות בלילה בכותל המערבי. אבל עיקר ההדלקה נעשה לכבוד שבת להתפלל שמה ברוב עם הדרת קודש. אמנם יש גם כן הוצאות כסף על זה לשלם שכירות. ומי ישלם? משני יחידים: מהרב הנעלה מוה”ר זעליג הוזזדארף נ“י ומבני היקר מוה”ר יצחק ישראל, ע“כ די לנו לע”ע רק לכבוד שבת הדלקת הנרות, עד שיהיה סדר ההוצאות מכל הכוללים בירושלים, ויתקוים בנו: קומי אורי כי בא אורך".

השאיר אחריו דור ישרים יבורך.

בנו הגדול היה הר' אברהם אלקנה זאכס מיקירי ירושלם ונכבדיה, בעל נפש עדינה ועסקן צבורי מחסד עליון, התהלך מישרים את אלקים ואנשים, מחונן היה בקול נעים ויהי ה“חזן” בבית הכנסת “אהבת ציון” של כולל הו"ד ברובע היהודים בחצר הנודע בשם “חוש של ר' צדוק” בעיר העתיקה. עיין ספרנו “אבני זכרון” חלק א' צד…

נפטר בירושלים בשנת תר"ל וזה נוסח המצבה:

פ"נ

הרב המפורסם מו“ה משה בהרב מו”ה מרדכי זאקס אשר שמש גאוני הדור וזכה לשבת באה“ק ארבעים שנה על התורה ועבודה ונפטר ביום ג' ו' לחו' תמוז בשנת תר”ל לפ“ק תנצב”ה

 

מלואים    🔗

לתולדותיו ולפעולותיו של הגאון־המנהיג רבי ישעיה ברדקי זצ"ל

(עיין ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת א.)

א) רב להושיע.

גם ממרחקים פנו אליו בעצה ותושיה.

בשנת תר“כ באה עת צרה על אחינו בבבל. ונחלתם העתיקה נחלת “כנסת יחזקאל הנביא” עמדה בסכנה, לפול בידי זרים, ויהי להם כמלאך מושיע, וזה מה שמספר לנו ר' יחיאל בריל במכתבו מירושלם בהמגיד מיום כ”ד איר שנת כת“ר לפ”ק:

“בעיר בגדד, מושל רשע על עם דל, הוא הפחה מוסטאפא פאשא, ומשנאתו את היהודים התעולל עליהם, לקחת מהם את אחוזת נחלתם הנקראת “כנסת יחזקאל הנביא” אשר על נהר פרת יושבת, והנה היהודים האומללים אשר בשם מתפלשים בעפר על הצרה הזאת, כי הנחלה הקדושה הזאת תהפך לזרים, והמה רוצים לבנות עליו מקום בית תפלתם –, וצעקתם עברה עד הלום, וחלו פני הרב הגאון הצדיק מוהר”ר ישעיה בורדאקי נ“י כי יעמוד לימינם, כי ה' נתן את חנו לפני השרים, גם בעיני שרי לא מעמינו”, ובכח גדולת ימינו והשפעתו הכבירה פעל ישועות גם בזה, והנחלה העתיקה הזאת נשארה אז בידי היהודים.–

ב) זכר צדיק.

עד כמה היה זכרונו קדוש גם לאחר הסתלקותו, רואים אנו בזה מה שנתפרסם ב“לבנון” שנה ראשונה גליון 10 מחדש חשון תרכ"ד²⁶:

“בחדש הזה שלמו ימי אבל כבד על מות הגאון הצדיק כו' מו”ה ישעיה זיע“א, בכל תקופת השנה נעשה זכרון אבל בבהמ”ד סוכת שלום. כי על המקום אשר הוא היה עומד לפני ה' להתפלל לא עמד איש, ופרשו עליו כסוי בגד שחור. וממעל לו היה תלוי נר דלוק יום ולילה לא תכבה – ככבוד הזה עוד לא נעשה בירושלם לזכר צדיק. עוד חרות על לוח לב יושב ציון את יקר גדולת האיש המצוין הזה. דגול היה ברבבות עם קדוש. באיש הזה התורה והחכמה חוברו למו יחדיו. ואם כי היה נשקף על פני כל העיר הקדש ידע הצנע לכת בעבודת ה'. גם כל עבודתו בעבודת עדת קהל עדת ישורון ק“ק פרושים חמשה ושלושים שנה לא מנעתו מהשלים חוקו בתורה ועבודה. הוקיר העת מכל הון והעת הוקירתהו כי גדול שמו באפסי ארץ. עתה ירגישו בני ציון כי נאבד מהם כלי חמדה. והנהו חסרון הנמנה בינות כל החסרונות אשר יחסרון לשלום ירושלם… כל אלה אשר חשבו און חלל כבודו בחיים חיותו. אחר מותו הורד כבודם לעפר. עין בעין נראה בהר ציון כי רק צדקת הצדיק הזה זיע”א הסירה צלם מעליהם. –

ואתם בני ציון הן שלמה השנה מיום נלקח מאתנו האיש הצדיק הזה. בכל זאת אל תאיצו להתנחם. כי מיום אל יום משנה לשנה תדעו תכירו. כי הרב הגאון הצדיק ר' ישעיה איננו אתנו…

ג) קול ברמה.

בכל היותו המנהיג הראשי לעדת האשכנזים ומ"מ קונסול אויסטריה בירושלם היה חי בדחק בצער, בלחץ ובעניות־חשאית, ובמותו לא השאיר אחריו כלום אפילו קבא דמוריקא. והרב ר' יוסף יואל רבלין שדאג לביתו ולבני ביתו היה מוכרח להרים קול “ברמה”:

“בטרם יתמו ימי הבכי. ושלמו ימי האבל של הרב הגאון הצדיק חוקר ומקובל מו”ה ישעיה ז“ל זעקת שבר תעורר אלמנתו הכבודה היקרה מ' שיינדל תי' בת המנוח הרב הגאון תפארת ישראל ז”ל בעה“מ ס' תקלין חדתין ופאת השלחן. על כבודם כי גלה ועל מרעיתם כי שודד. ופורשת כפיה אל כל אוהבי נפשו וחושבי שמו. כי יזכרו עשות חסד עם שאריתו האלמנה והיתומים. ובפרט אלה אשר היו בתומכי נפשו בחייו לא יעזבו כן עתה חסדם להציב גבולם ולשלוח עזרתם שנה שנה לבל ישאו חרפת רעב בעיר אלקינו. וגם ישימו עין לטובה להמציא להם עזר על השידוכים ליתומיה – וכאשר כבר המליצו בעדם הרבנים הגאונים דפע”ק ת“ו שי' – וצדקת הצדיק הגאון המנוח יעמוד לכל המטיבים חסד עם ביתו וזרעו ויהיה להם למליץ ומפגיע לטוב להם כה”י – הכ“ד הרואה בצערם ומודים לרבים. יוסף יואל ריוועלין אשר עמדתי בעבודה לפניו ז”ל סופר ומזכיר דכולל ק“ק פרושים הי”ו כעשרים שנה ".

ד) מפנקס החברה

בפנקס חברת גחש“א לעדת האשכנזים רשום: " ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה על השרפה אשר שרף ה' בציון איך שנלקח ארון האלקים ונתבקש בישיבה של מעלה ה”ה הרב הגאון המפורסם ושמו הלך מסוף העולם עד סופו מנהל ומנהיג צאן קדשים בעיה“ק ירושלים ת”ו מוה“ר ישעיה במוה”ר ישכר זצלל"ה מפינסק.

גם מר אביו הרב ישכר דוב ב“ר ישעיה ז”ל נפטר בירושלם בשנת תקפ"ח.

 

המערות ההיסטוריות בארץ ישראל:    🔗

א) מערת המכפלה

המערה ההיסטורית, הכי קדושה והכי עתיקה, היא מערת המכפלה בקרית ארבע היא חברון. מוקפת היא בבתי מסגדים, בתי דרוישים וכיוצא בהם. דרך ה“שער” נכנסים שמה להתפלל על יד החומה העתיקה, עד המדרגה השביעית, שבה ישנו חור בצד שמאל המגיע לחללה של המערה. ואל תוכו משליכים פתקי־בקשה על כל צרה שלא תבוא.

היהודי הראשון שזכה להכנס בדרך רשמי לפני ולפנים אל המערה הזאת היה אחינו השר יוסף קריגר, שהיה אז מתורגמנו של רעוף פאשה בירושלם, עיין ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ז'. –

ב) מערת ירמיהו

היא חצר המטרה. עיין ספרנו “בית האוצר” חוברת ב'.

ג) מערת צדקיהו

המערה הזאת נמצאת במזרחה לחומת העיר, ומשתרעת תחת חלק גדול מרובע העיר הצפוני־המזרחי. המסורה אומרת שנמשכת היא מתחת לאדמה עד יריחו, ודרך בה ברח המלך צדקיהו מפני הכשדים לערבות יריחו. – תרי הארץ חקרוה, הלכו בה עד הקצה האחרון, וארכה הגיע רק 192 מטר. במקומות אחדים עמוקה היא מאד.

כנראה שמשה למחצבה של אבנים בזמן עתיק מאד, ו“ממנה לקחו אבנים להר הבית”. בערבית נקראת היא בשם “מחרת־אל מאג’אר”.

בשנת תקע"ג שמשה להכנסת אורחים בעד רבים מאחינו הגליליים שנמלטו כל עוד נפשם בם מחמת המגפה שהיתה בצפת. הראשות לא נתנה אותם להכנס העירה, ובהשתדלות פקיד עדת הספרדים הובאו אל המערה הזאת עד שהורשה להם לבוא העירה.

ד) מערת חגי זכריה ומלאכי – עיין ספרנו, מגנזי ירושלם חוברת ב'.

ה) מערת שמעון הצדיק – עיין שמה. חוברת ג'.

ו) מערת כלבא שבוע עיין שמה חוברת ב'.

ז) מערת אליהו בהר הכרמל בחיפה

בין המערות הרבות הנמצאות בהר הגדול הזה, מצטיינת מערה אחת עתיקה בעמקי הסלע הנקראת בפי ההמון בשם “מערת אליהו” שבה הסתתר אליהו התשבי. מעוטרת היא בספורים, הגדות וסגולות שונות, סגולה בה “לרפאות כל חולה (ביחוד חולה במחלת הרוח) אם אך ילין לילה אחד יחידי”. – “וככה ינהרו אליה חולים שונים מארבע כנפות הארץ הזאת בבטחונם בה' כי לתוקף קדושת הנביא הנעתר מאת ה' להחיות בן הצרפתית, יעתר ה' גם למו בזכותו, למצוא תרופה למחלתם”. – אחד הסופרים בחבצלת שנה ראשונה תרל"א.

וכן הוא מתאר ואומר: “המערה הזאת בנויה בחרט מעגל ואור נוגה יבא לה מלמעלה להאיר את חשכתה. ארכה כחמש עשרה רגל ורחבה שתים עשרה רגל, בה התפלל הנביא אל ה' כי יתן טל ומטר על הארץ”.²⁷

ח) מערת אלישע שמה.

וכן הוא מספר לנו ואומר: “למעלה מהמערה ההיא, (מערת אליהו) תמצא עוד מערה חצובה בשן סלע, וקרוב לה באר מים, ולפי מסורת קדמוניה היא מערת “אלישע הנביא”. אל המערה הזאת באה השונמית לחלות פני הנביא להשיב רוח בנה אליו”.

ט) מערת בני הנביאים שמה.

"גם מערת “בני הנביאים " נמצאת באותו ההר. עשרים רגל ארכה, ורחבה שמנה עשר רגל, ושתים עשרה קומתה. על ידה באר מים חיים ועצי חמד נטועים לחמדת העין. אומרים כי קבלה בידם אשר בהמערה הזאת באו בני ישראל לדרוש דבר ה' מאת אליהו הנביא”.–

בשנת תרל"א השתדלו הגרמנים לרכוש להם את מערת אליהו אבל לא עלתה להם. – וזה מה שמספרת לנו “החבצלת” שנה ראשונה: “בחדש סיון תרל”א פקד השר הוואלי – היושב בדמשק – על הפחה מושל עכו, למסור את בית התפלה העומד בראש הכרמל – הנקרא מערת אלי' – ואת כל ההר המגבילו, להאשכנזים ממדינת פרייסין, שר הפחה מעכו, מלא את פקודתו וילך בלוית ציר פרייסין ה' “זיפי” אל ההר הזה למסור לידו, ככל אשר צוה, אולם הצרפתים היושבים שמה הגישו לפניהם את שטר המקנה אשר השיגו בקאנסטאנטינאפלע על כל ההר ההוא.

 

יובל הששים לחברת כל ישראל חברים בירושלם.    🔗

בשנת תרל“א התאחדו אחינו הספרדים והאשכנזים בירושלים ויסדו אגודה כללית בשם “כל ישראל חברים לישוב ארץ ישראל” עם ועדים ארצים בכל המדינות, בהשתדלותו של הרב הגדול החובב המפורסם ר' יהודה ב' שלמה חי אלקלעי ז”ל, שכבר דברנו בו ובפעולותיו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים”.

לזכרון “יובל הששים” אנו נותנים בזה המכתב של הרב הנ“ז בסגנונו המיוחד שפרסם אותו בשעתו ב”חבצלת" שנה ראשונה (תרל"א) גליון כ':

בנין ירושלם    🔗

כתיב ישעיה ס“ה כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה וגומר. ועוד כתיב שם מ”ג: ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל וגומר.

כל ישראל חייבים להיות שותפים להקב“ה בבריאת החדשה ולומר ויכלו השמים והארץ, וכל בניך למודי ה' חייבים להיות שותפים בבריאת ירושלם ובבריאת יעקב וישראל, הבריאה החדשה היא ויכלו. שיהיו ישראל בכוללות באגודה אחת בלב אחד גוי אחד בארץ ובשם ישראל יכנו. קראתי בשמך לי אתה. ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך ר”ל בעלונו אדונים, ואנו מתיחסים אליהם מצד ארץ מגורינו ספרדים אשכנזים צרפתים וכדומה. לבד בך כשאנחנו בביתך נזכיר שמך אלקי ישראל. כמו שהבטיח הנביא הושע ב' והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם ספרדים אשכנזים כי אם בשם ישראל יכונו למען יתנהגו באהבה ואחוה כנימוס הקבוץ ולא תזכרנה הראשונות, ובבריאה החדשה ישמחו השמים ותגל הארץ –.

ואני עבד נרצע ליראי ה' ולחושבי שמו, הקדשתי את כחי ואמרתי גבור אני, ומסרתי את נפשי על קדושת שמו ועליתי אל המקום אשר בחר ה' לאמר עם הבונים ויכלו השמים והארץ. וליסד פה, ישוב ארץ ישראל: לכונן את בית חיינו לברא את ירושלם גילה ועמה משוש. אודה את ה' בפי ובתוך רבים אהללנו כי הפליא חסדו ויתן את דברי לחן לחסד. וביום כ“ט סיון נקבצו עדה קדושה מנכבדי ירושלם חכמים ונבונים קריאי מועד אנשי שם והסכימו ליסד את החברה ונקראה בשם כל ישראל חברים ע”ש הכתוב ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו עד שהיא עושה כל ישראל (ירושלמי חגיגה פ' ג' אגדה ב') ובאו על החתום ספרדים ואשכנזים. והבטיחו לדבר על לב ירושלם ולקרא אליה להאסף להגדיל את החברה ולהאדירה בתנאי מפורש כי תכלית פעולתינו תהיה ישוב הארץ בעבור פרנסת העניים כי באמת תדאב נפש האיש הישראלי מצרת העניות הגדולה הנמצאת בירושלים ומי הוא אשר יאטים אזנו מזעקת דל? ואיזהו אשר יכול להושיעו כי אין הקומץ משביע. אנחנו נעשה רצונו ית' לישב את ארצנו השוממה להחזיר שכינתו לציון והוא יעשה עמנו ככל נפלאותיו וישביע לכל חי רצון. ובזמן שישראל נאספים שכינה עמהם שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל:

כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. הוועד הזה (קומיטי) אשר יסדנו בירושלים יהיה עליון על כל הוועדים המקומיים. ע“ד שכתב הרב מגלה עמוקות אופן א: בקש משה מהקב”ה שיהיו לישראל שני מנהיגים אחד אשר יצא ואשר יבא לפניהם בענינים גשמיים ומדיניים, ואחד אשר יוציאם ואשר יביאם בענינים רוחניים ואלהיים. פי המדבר אליכם פה ירושלם ת“ו ר”ח תמוז שנת תרל“א לפ”ק הצעיר יהודא ב' שלמה חי אלקלעי ס"ט

 

תפלתו של ר' יעקב ספיר הלוי    🔗

ביום בא ר' יחיאל פינס לירושלם:

“יהי רצון מלפניך וכו' שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו, תשגיח בכלמתנו ותשקיף בענינו, תתעטף ברחמיך ותתאזר בחנינותך ותשים שלום בפמליא של מעלה (לאנדאן) ובפמליא של מטה (ירושלם) וכל העוסקים בצרכי צבור בין עוסקים לשמה בין עוסקים שלא לשמה תטה נא לבבם לאחדות ולשלום אמת, ואז לא נבוש מסברנו ולא נכלם מתוחלתנו ונחיה חיים של פרנסה, חיים שאין בהם בושה וכלמה, חיים של שלום, אמן ואמן”.

רבי יחיאל מיכל פינס – הנבחר מהועד בלונדון להקים מזכרת משה בירושלם – בא לעי“ק ביום כ”ב אלול התרל“ט, ונתקבל בכבוד גדול, באהבה ובחבה מכל הקהלות בירושלם כספרדים כאשכנזים. עוד בהיותו ביפו כבר קבל ברכות תלגרפיות מראשי הרבנים של ארבע הארצות, ושלוחי הקהלות נסעו שמה להביאהו ירושלימה. וכן מספר לנו בלבנון הר”י ספיר ואומר: אחינו יושבי עיה“ק ת”ו שבעים רצון מהאיש היקר וישר באדם הלזה המורם מאת כל גדולי דורנו, רבני גאוני חכמי וגבירי אירופא לשבת בשמם בירושלם ולהיות להם ולנו לעינים, ורוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ועל כן נקוה שישמח הוא בירושלם וירושלם ישמחו בו וישים את ירושלם תהלה בחוץ לארץ".

* * *

ואחרי עבודה פוריה של שלשים ושלש שנים בחמר וברוח לטובת הישוב הישן־החדש, נפטר (ביפו) ביום ז' אד“ש תרע”ג ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם.

נוסח המצבה שלו פרסמנו בספרנו “מגנזי ירושלם” חוברת ז'.

 

פרופיסור גריץ ו“החרם” בירושלם²⁸    🔗

בין כל אלה הרבנים, החכמים, המורים והסופרים שנחרמו מאת הקנאים בירושלם בתקופת החרמות נמנה גם החכם, החוקר המצוין בדברי ימי עמנו הפרופ' ד“ר צבי בהרב הדיין ר' יעקב גריץ ז”ל שבא לבקר את עיה“ק בשנת תרל”ב, בלוית ר' משה הלוי גוטשאלק גבאי של חברת ארץ ישראל בברלין וגיסו מר אשר לוי מפוזן.

בימים ההם עוד טרם היו בתי מלונים כשרים בירושלם, והתאכסנו בבית ד“ר לונדון רופא בית החולים לשרי בית רוטהשילד, ביום השבת פרשה ויקהל באו להתפלל בבית הכנסת הגדול “בית יעקב” בחורבת ר' יהודה החסיד, לכבוד האורחים הנכבדים האלה נתאסף קהל גדול מיקירי ירושלם ונכבדיה, החזן עבר לפני התיבה והתפלה נערכה ברגשי קדש. פתאם התפרץ אחד הקנאים הקצונים איש גבור, ענק, גבה־קומה, רחב־כתפים, צהוב, מלובש קפטן־משי, חגור בחגורה וממעל לו גלימא־לבנה וזנביה (שטריימל) על ראשו. עלה על הבימה והכריז את ה”חרם“. בקול רעם ורעש צעק וקרא: ד”ר גרץ הוא כופר ומין והנהו מוחרם, מובדל ומופרש מכל רבני וגאוני ישראל. רבים אמנם נתרגשו, נזדעזעו, נתמרמרו, נתקצפו ואמרו ללחום בו. אבל מפני כבוד קדושת השבת וקדושת ביהכ“נ משכו ידיהם, ואלה שאמרו להזיזו ממקומו לא עלתה בידם, כי כאיש גבורתו. המעקה של הבימה אמנם זזה ממקומה באחזו בה, והוא נשאר עמוֹד במקום שעמד עד שעזב את ביהכ”נ עם בני לויתו, מובן עד כמה עשה הדבר הפראי הזה רושם בירושלם ועוד יותר בחוצה לה, בארצות גרמניה, אוסטריה ואונגריה. כי לא החרם הזה כיתר החרמים שעברו בשתיקה. פה נגעו בכפתור וירעשו הספים. –

האורחים לא התעכבו עוד בירושלם עזבוה, ונסעו להם.

Professor Dr. H. Graetz

תמונת הרב החכם סופר דברי ימי היהודים רבי צבי גראֶטץ שליט"א

נולד בר“ח כסלו שנת ה”א תקע"ז בעיר זשערקאוו במחוז פאזען.

המאורע המדאיב הזה הסב חלול כבוד ירושלם בעולם הנאור, ר' משה גוטשאלק, עוד בהיותו בשכם, הביע את מרירותו על העלבון הזה והודיע את דבר המאורע הזה במכתב אל ר' אליעזר ליפמן זילברמן בעל המגיד בליק:

“שכם, בארץ הקדושה, יום א' פרשת ויקרא התרל”ב. אל הרב בעל המגיד שלום וכל טוב. את אשר תאבתי מיום עמדי על דעתי, לראות חמדת ישראל מימי קדם, הר הקודש אשר אליו נשואות עיני כל ישראל, הנה עתה בימי זקנותי זכני ד' להגיע אל חפצי. בחברת החכם הנודע בשערים לתהלה, המחבר ספר קורות היהודים ומורה בבית המדרש לרבנים בברעסלא הרב פראפעססאר ד“ר גרעטץ, ועוד אחד מרעי, ירא אלוקים מנעוריו ודורש שלום ציון, באנו ת”ל בלי פגע ובאין מחריד זה שבועים אל ארץ צבי ואל העיר הקדושה אשר עוד עתה ינהרו אליה מכל אפסי תבל, לדרוש שלום אחינו מגמתי, רבות ראיתי וגם שמעתי מאנשי אמת חקרתי ודרשתי ותעלומות נגלו לפני ועוד חזון למועד. אם יזכני ד' לבוא לביתי בשלום, ומצאתי מנוחה מטורח הדרך לא אמנע ממך הדברים אשר אולי יהיו לטובת אחינו אם ייטב בעיניך להפיצם בעלי המגיד, כי למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה.

“מצאתי אנשים יקרים וחשובים אוהבי אמת ושונאי בצע דורשים שלום אחיהם בכל לבבם ועמלים לטובתם, אך מיראתם את אנשי בליעל המתעטפים בטלית שאינו ראוי להם ומסוה החסידות על פניהם, שמים יד לפה, והדיוטים קופצים בראש. איש כזה אשר כחש וגנב ובכבלי ברזל נאסר, ואך מפני חלול השם נפדה ע”י הכולל, מבית האסורים, יששכר בער צוועבינגער שמו, איש אשר אין לו שום משרה בהכולל חציף כולו האי שעלה בבית הכנסת של הפרושים, אשר התפללנו בו בשבת העבר, אחרי התפילה על הבימה, ופומיה ממלל רברבין והכריז ברבים שירחקו אנשי ירושלים ממנו, יען כי החכם הרב ד"ר גרעץ המרה נגד תורת ד'. אמנם לא שמענו דבריו, כי שפתיו לא ברור מללו, ולשון עלגים לשונו וגם רעיו הסתירו ממנו ענין הכרוז, יען כי בושו וגם נכלמו, אבל מתורגמן שלנו האדון בלאטטנער מיפו, ספר לנו אחרי כן את כל אשר נעשה, ויחר אפו במאוד על הנבלה הזאת וישבע לנקום אותנו בהנבל, אם לא כי בקשנו ממנו לבלתי פגוע באיש אשר כבר נודע לנבל.

אמת כי יקירי ירושלם לא חששו לדברי הבל היוצאים מפי איש אשר כזב וגנב כאשר יעידון ויגידון דברי הפרטי כל השמורים בבית המשפט של הקאנזול פרוססיא ואנשים חשובים כמו הראשון לציון, והחכמים של המערבים וראש הועד, והגבאי משה בינבינישתי ר' יצחק פראגער ועוד הרבה מהיקרים באו לראות את פני הח' ד"ר גרעטץ וגם הממונה של כולל חסידי וואלין, האיש אשר חכמתו תאיר פניו ולפני שרים יעמוד הרב נסים באק שלח ובקש ממנו לארוח עמו, אחר אשר כבר הראה פנים לו.

והנה אקוה אשר אתה בעל המגיד, אשר אמת ושלום על דגלך תתן מקום לדברי האלה בהמגיד, למען ידעו אחינו בכל הארצות, את האנשים בירושלם אשר בעזות מצח ובחוצפא יתירא ישפכו את חמתם על כל איש אשר מגמתו לטובת עמו ועל חכם חשוב בעיני כל אנשי מדע, אשר בחבוריו היקרים הנחיל כבוד לעמו, כי על כרחם יעידון חכמי האומות על ספרי הח' גרעטץ, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.

הק' משה בן אליקום לעווי, גבאי של חברת ארץ ישראל בבערלין.

M. Gottschalk Lewy aus Berlin.

על זה באה התשובה דלקמן:

“ירושלם, כ”ו אייר. לכבוד הרב בעל המגיד שלום מציון נוה הצדק! עלי המגיד נו' 18 היו למראה עינינו ונצטערנו מאד לראות כבלע את הקדש ה' משה לוי גאטשאלק נ“י מברלין – והרהיב עוז בנפשו לחלל כבוד ידידנו הרב המופלג בתורה כש”ת מו“ה ישכר בער צוועבנר נ”י על אשר כדת וכהלכה עשה, מי לא יפלא על איש אשר יריב את רעהו וחלף וכוח באמרי שפר להראות קבל עם ה' אשר הצדק אתו ישפוך בוז וקלון בדברי כחש אשר מעולם לא הי‘. כמעשה נשים זקניות אשר יריבו אשה את אחותה לגלות ערותה כן עשה האדון לוי איננו מדרך מוסר האנושי להטיל מום בקדשים, לכן החרש לא נוכל מבא בכתב גלוי לעיני כל קוראי גליוני המגיד לדעת את ידיד“נ מו”ה ישכר בער נ"י אשר קנא קנאת ה’ צבאות כי ישר הולך הנהו ויראת ה' אוצרו. איננו תחת ממשלת פרייסען רק תחת ממשלת אדוננו הקיסר האדיר מעסטרייך ואונגארן יר“ה. ואם רצון ה' לוי נ”י לדעת איך זדון לבו השיאו לבייש איש ישר ידרוש מהשר גענעראל קאנסול עסטרייך ואונגארן אשר בירושלם למען יודיעהו מפרטי כל את מעשה הרב מו“ה ישכר דוב צוועבנר נ”י ואז בלי ספק יתחרט על אשר הכה בשבט לשון עברתו איש צדיק בריבו ריב לא לו ולמען האמת והשלום יתן מקום לדברנו אלה הנאמרים באמת ובצדק.

כ“ד ראשי כולל אונגארן עסטרייך מעהרן בעהמען בעה”ק ירושלם חברון צפת טבריא ת“ו. הק' אנשיל נאיימאן מלפנים אב”ד ב“ק וואיטצען. הק' משה סגל נאוועמעסטע. נאום אברהם גוטמאן. יוסף שמואל הקטן העשלר שהי' מלפנים רב בק”ק ס“ק סאבאדי יע”א. משה נחום בהר“מ נ”י וואלענשטיין. הק' אברהם פייגעש מק“ק סענטא יע”א.

דברי כבוד הרבנים ומנהלי כולל אונגארן הי“ו כנים ואמתים. רע ומר איככה השקר פרש כנפיו גלוי לעין כל לחפות דברים על איש ת”ח יקר ונכבד שלם במעלות בן לגאון וצדיק הדור שליט“א והוא עצמו ת”ח אשר מיום תקע אהלו בקודש זה קרב לשמנה שנים לא מש מאהל התורה והיראה ובעל מדות ושמץ דבר רע ח“ו לא נשמע עליו. ואף כדברים הנוגעים ליראת ד' איננו קופץ בראש בלעדי הפעם כי יחס לבבו יען קרא וידע מאד ממ”ע הישראלים דרכי האיש ד“ר גרעטץ כי לקח לו קרנים לכפור במשנה ותלמוד ואף בשה”ש שהוא קודש קדשים וקהלת המטמאים ידים הרים ידיו להטיל בהם דופי בדברים מרים, ולכל העדה בשגגה כי לא ידעו פרי מעללי האיש הנז‘. קנאת ד’ צבאות ורוחו החל לפעמו בראותו האיש הזה עומד בבהכ“נ ולמען ידעו כל העם מדרכיו גילה שמץ דבר מאורחותיו ודבריו אשר מראש לא בסתר דבר רק בדפוס לעיני כל העמים. יאמרו נא אנשי אמת צדיק מה פעל עון בזה? בהגלותו אפס קצהו ברבים למען לא יכשלו אחיו בו האחוזים וקשרים בחבלי האמונה בתורה שבכתב ושבע”פ ויראת ד' האמתית. בשגגה יצאו הדברים מפי האדון לעוי וד' הטוב יכפר ויערה עלינו ממרום רוח טהרה להרים קרן התורה והאמת ושפחה לא תירש גבירתה כעתירת המדבר בתום, ובא עה“ח פה קרתא קדישתא ירושלם תובב”א ער“ח סיון תרל”ב לפ"ק.

מאיר אויערבאך ראב“ד בכוללות אשכנזים בעה”ק ירושלים תובב"א.

* * *

גם ד“ר גריץ הוציא את עטו מנרתיקה ו”הפטיר בהודע“, ובעתון הנייצייט פרסם בקורת קשה בסגנון עז ומר על ההנהגה בירושלם. מאמרו זה שנעתק בהרבה עתונים, עשה רושם גדול בעולם. עד כי ה”נשיאים" שבארץ אוסטריה ואונגריא מצאו לנכון לצוות על ראשי ומנהיגי הכוללים שבירושלים לפרסם תשובה לטענותיו. הרא“מ לונץ בזכרונותיו מזכיר את המאורע הזה בקצירת האומר ומעיר ואומר: במאמרו היה אמנם הרבה מהאמת אך נכתב ברוח של כעס ושנאה ומתוך כעס בא לכלל טעות והפרזות “נוראות” כאשר הוכיח במאמר מיוחד בשם “שפת אמת” בעתון “העברי”. שנה י' גליון ז’–י”א

ואחד מן הדברים הטובים שיצא מבקורם של האורחים הנכבדים האלה הוא דבר יסוד “בית חנוך יתומים האשכנזי” בירושלם.

 

מכתב מלורד סאליסבורי    🔗

אל הרב הראשי לעדת האשכנזים בירושלם הגאון רבי שמואל סלאנט ז“ל. בשנת תרנ”ז חגגה עדת ישראל, נתיני אנגליה בירושלם חג יובל הששים של המלכה ויקטוריה מושלת בריטניה מעת עלותה על כסא מלכותה, ולמענה על מכתב הברכה, אשר שלח רבי שמואל סלאנט בשם העדה הנ"ז הגיע אליו המכתב הבא לקמן מאת שר הענינים החצונים בבריטניה, וזה נוסחו:

וזו העתקתו:

בית פקודות הענינים החצונים

אוגוסט בתשיעי 1897.

אדון – פקדתי מאת המלכה להודיעכם כי מכתב הברכה אשר שלחתם מאת היהודים בירושלם, לכבוד יום המלאות לה ששים שנה מעת עלתה על כסא המלוכה, הוגש לפני הוד מלכותה.

המלכה קבלה את מכתב הברכה ותשבע רצון למאד, ואני הנני לבקשכם להביע לחותמי המכתב את תודת המלכה בעד מבטאי אמון ויקר אשר במכתבם יחד עם מאוייה כי יהיו שלוים ורעננים.

הנני אדוני, עבדך היותר נכנע IIII IIII סלאליסבורי.

להרב שמואל סלאנט, הרב הראשי לעדת היהודים בירושלם.

 

שטר תנאים לשדוכין משנת תר"י²⁹    🔗

מתוכן השטר הבא ניתן להבין, כי הנארסים הם בני משפחות ירושלמיות נכבדות. החתן – “בן להישיש ונשוא פנים הגביר החכם המרומם כמהר”ר אברהם בכר שמואל הלוי הי“ו”, והכלה – “בת מעלת הרב המובהק כמהר”ר חיים אפרים נבון הי“ו, בהרה”ג יהודה מורנו נבון, נין ונכד להרה“ג בעל “מחנה אפרים” ז”ל. הישגי התקופות שחלפו לבלי שוב עוד, מובלטים ומבוארים בבאור יתר בשטר התנאים דלהלן. אנו למדים מהתעודה ההיסטורית שלפנינו, על מהותם וטיבם של הסבלונות והמתנות, שהכלה בהיותה בת אמידים היתה מחויבת להביא מבית הוריה לחתנה, אלוף נעוריה, ולעומת זה, החיובים המוטלים על הצד שכנגד, היינו צד החתן. רחוקים אנו מאד מאד מן הימים השלוים ההם, מרחק של שנים, והשקפות ואמונות ודעות. ולפיכך, יש כי נתיחס למנהגי הדורות הללו בשאט, וכן בחיוך על שפתותינו מתוך השתוממות והקפדה.

כדאי לעמוד בקצרה על חיובי הכלה, שלכאורה הם טפוסיים ורבי ענין. על אבי הכלה היה מוטל להעניק לבתו תכשיטין שונים, בין השאר – “יארדאן” (שרשרת, או ענק או רביד לצוארותיה,) ו“קושאק” (חגורת כסף מרוקמת ומצופה) וצמידים של זהב, שערכם יעלה “לא פחות מסך חמשת אלפים אריות”. (יותר מחמשים לא"י לערך). אח“כ, “בוגו די באניו” (תלבושת בית המרחץ) ו”קאט" (שמלת ליל) בשביל ליל החופה כנהוג. והלאה: מחוץ לכסף המזומן המכונה “קונטאנטי” שומה על הכלה להביא לחתנה “איסקריב’אנילייה” (דיוטת כסף העשויה כנרתיק, והנשאת כרגיל בתוך החגורה) ומגלה וקסת סופר, ו“טאסה” (כעין ספל רחב לשתיה) של כסף, אין נגרע. ועוד: על אבי הכלה היה לערוך “סינה וקונביטי ודיזאיונו” (לאמר סעודת ערב ונשף מוזמנים, וארוחת בוקר למחותנים) כנהוג. הוי אומר שכל זה היה נהוג, ולכן לא נראה הדבר כיוצא מן הכלל. בה בעת רגילים היו לקבוע מצד אל צד תשלום קנס של כמה “גאזים” כנראה מג’ידיאות של כסף שנשאו עליהן חותמת השלטן הנקרא “גאזי”, אם במקרה יעברו על איזה סעיף המבואר בשטר התנאים. לבסוף חייב אבי הכלה לתת שני “בוחג’אליקיס” (חליפות לבנים וכיוצא בזה) אחד להחתן והשני לאבי החתן הי"ו. בזה לא נגמר הכל. חובו של אבי הבתולה היה גדול, רב ועצום לאין ערוך, אני ציינתי בזה רק שמץ מנהו, מכל מקום, יש ללמוד מן השטר הבא משהו.

בס“ט, בשעת ברכה והצלחה ובמצ”ו נגמרו השידוכין המבורכים של החתן המפואר חכם וחשוב כה“ר יונה המכונה ג’יליבון הי”ו בן להישיש ונשוא פנים הגביר החכם המרומם כמהר“ר אברהם בכר שמואל הלוי הי”ו, עם הכלה הכלולה שפירתא יעלת חן וכלילת יופי מ' אסתר רבקה המכונה מירקאדה תמ“ה בת מע' הרב המובהק זר”ק כמוהר“ר חיים אפרים נבון הי”ו עפ“י התנאים המבוארים לקמן בערי”ת עשויים כתנאי בני גוב“ר לפי”ד וכתחז“ל יה”ר שיהיה זיווגם עולה יפה כי"ר. זה יצא ראשונה.

נתחייב אבי החתן הנז' בחיוב גו“ש כתחז”ל וגם קנינו מיד החתן הי“ו³⁰ הנז' בגו”ש כמדל“ב מ”ך כתחז“ל שלא לארס ולא לשדך ולא לקדש לשום בת ישראל כי אם לכלתו מירקאדה הנז' תמ”ה דוקא. עוד נתחייב אבי החתן הי“ו הנז' לתת תכשיטין להכלה ת”מ הנז‘. יארדאן וקושאק וצמידים של זהב לא פחות מסך חמשת אלפים אריות. עוד נתחייב אבי החתן הנז’ לתת בוגו די באנייו להכלה הנז' כנהוג וקאט ללילה הראשונה כנהוג לפי כבודו. עוד נתחייב אבי החתן הנז' לעשות כל צרכי החופה ומלבושים להחתן הי“ו הנז' מכיסו וממונו לפי כבודו. המתנות אשר משני הצדדים יעשו אותם תכשיט להכלה ת”ם הנז' דוקא.

התנאים אשר מצד הכלה ת“ם הנז' נתחייב מעלת הרב אבי הכלה הי”ו הנז' בחיוב גו“ש כתחז”ל לפייס את בתו ת“מ הנז”ל וגם קנינו קגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל מיד הכלה ת“ם הנז”ל שלא להתארס ולא לקבל קדושין משום בר ישראל כי אם מחתנה ג’יליבון הנז' דוקא. עוד נתחייב אבי הכלה ת“ם הנז' לתת לה נדוניא וש”ע בש“ח לא פחות מסך חמשת אלפים אריות בתורת קונטאנטי לא פחות, ולהניחם במקום בטוח לריוח היום שלשים יום קודם החופה לשם החתן והכלה הנז' ולא יעבור כתיב. עוד נתחייב הרב אבי הכלה הי”ו הנז' להחתן הנז' איסקריבאנילייה של כסף ומגילה וקסת סופר וטאסא של כסף אין נגרע. עוד נתחייב הרב אבי הכלה הנז' לתת להם סינה וקונביטי ודיזאיונו כנהוג. עוד נתחייב הרב אבי הכלה הנז' לתת להחתן הנז' סך שלש מאות גרושי' בכל שו“ש מהספקות הי”ש הידועות לו ולהעלותם בכתובה עם כפל כנהוג. עוד נתחייבו מעלת אבי הכלה ת“מ ואבי החתן הי”ו הנז' זה לזה וזה לזה בסך חמשים גאזים עין בחיוב גו“ש בתחז”ל ולא יפטרו מחיובם הנז' כי אם בהכניסם לחופה החתן והכלה הי“ו הנז' בערי”ת ובקיום כל התנאים הנז“ל בלתי מגרעת בתיקון חכמי ספרד זלה”ה. והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' ולא יפוסל ולא יבוטל וכו‘. כל זה נעשה ונגמר בקגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל שקנינו מאת השני צדדים הנז“ל וגם נשבעו ש”ח בת“כ לאשר ולקיים את כל הנז”ל בלתי שנוי ותמורה ולהיות הדבר אמת וצדק באנו על החתום אנן סהדי פעה“ק ירושלים תו”ב בשנת ה’ לחדש סיון משנת הת“ר ועשר ליצירה בא סימן רבות בנות עשו חיל ואת ע’לית ע’ל כולנה לפ”ק והכל שו"ב וקיים.

והיתה לבאר, שמה שכתוב בשיטה רביעית שנתחייב אבי החתן הי“ו להפריש קרן קים לשם החתן והכלה סך עשרים אלף הינו, שהפרישם מו”מ בחיוב ובקגו“ש דמדל”ב כתחז“ל. גם מה שכתוב בשיטה שנים עשר שנתחייב אבי הכלה סך שלש מאות גרוש מהספקות הי”ש ולהעלותם בכתובה עם כפל הינו לקרן סך שלשת אלפים גרוש והכפל כב“ה עולה סך ששה אלפים. גם זמן החופה בערי”ת יהיה לזמן שנה וחצי נו“מ מט”ו לח' סיון דהאי שתא שנת הת“ר ועשר ליצירה. גם נתחייב אבי הכלה הנז' לתת שני בוחגאליקיס אחד להחתן ואחד לאבי החתן הי”ו והכל נעשה בקגו“ש כנז”ל וקיים שנית.

הצעיר יהודה בכר ישראל ס“ט     הצעיר יוסף בורלא ס”ט

מכתב מהממונים דהתם אל הממונים דהכא על אדות

 

החלוקה בירושלם בשנת תרכ"ח.    🔗

אל כבוד הרבנים המפורסמים לשם ולתהלה בכל תפוצות אחב“י, המאורים הגדולים הממונים והמנהלים כוללי וילנא וזאמוט, ה”ה הרב המפורסם מהור“ר בנימין דוד מוילנא הי”ו ויזרח, וה“ה הרב המופלג והישיש המפורסם מוהר”ר יצחק אייזיק וואונדר הי“ו ויופיע, וה”ה הרב המופלג והמפורסם מ' מאיר ב“מ אשר ז”ל מאניקסט ה' עליהם יחיו.

יתבשרו משלום אחיהם גרי הקאליוניס, אשר היו מימי קדם תושבי עיר לוצין השייכה לגובערנא ויטעפסק.

כאשר נתברר הדבר לפנינו ח“מ שנתפרדו ונתחלקו הכוללים הדרים באה”ק בירושלים תובב“א ונתוודע הדבר שעיר לוצין אשר אנשי הקאלאניוס השייכים לפריקאז נומר 1, המה רובם ככולם מתושבי עיר הנ”ל והיא שייכה לכולל רייסין היא שקלאוו, ואנחנו נותנים המעות לכולל וילנא וזאמוט מחמת שדמינו שגם אנשי עיר לוצין שייכים לכולל הנ“ל, אך כעת שנתוודע לנו שאינו כן עלה במוסכם הגבאים שנתמנו על המעות הנ”ל בהסכם כולם להנות ולהפריש חלק לאנשים אפרתים ונפרדים מתושבי עיר לוצין הדרים שם בארץ הקדושה בירושלים תוב“א היינו הנקובים בשם, האחד הרבני המופלא מ' אליהו יהושע העשל עם ב”ב ובנו מ“ה יוסף עם ב”ב, והשני המופלא מ' יקותיאל עם ב“ב, ליתן להם מדמי החלוקה אשר אנחנו נותנים לכולל השייך לוילנא וזאמוט לא פחות משלשה רוכ”ס לכל נפש ונפש מדי שנה בשנה בבל ישונה, כי ידוע לכם שכל מגמתינו לההנות אנשי עירנו ומחמת זה נפרדנו מאנשי וואלין כידוע לכם ועכשיו חזר הדבר לקלקולו כי מה לנו אנשי ואלין או וילנא וזאמוט מאחר שתושבי עיר שלנו אינם נהנים מזה והמה נזונים ומתפרנסין בדוחק גדול יותר מכל הכוללים, לכן באנו בבקשה להמנהלים ראשי עדת ישורון כולל וילנא וזאמוט ליתן מקום לדברינו אלה ולא תשיבו פניו ריקם ולאשר ולקיים ככל הכתוב.

ולזאת באנו על החתום היום יום ד' אר“ח אייר שנת תרכ”ח לפ“ק פה קאלאני קראסנאסעלק גבאי ארה”ק גרי קאלני נאוולאטאפאל וקאלאני זאסנעלקיי.

נאם משולם יוסף בלא“א דובער זלה”ה מ"ץ דקאלם קראסנא סעלקא

נאם שמואל דוב בלא“א שמואל דוב ז”ל מ"ץ דקאלאנע נאואלאטא

נאם אלי' במוהר“ר שמואל ז”ל גלוכאן

 

תעודה מעדת כולל המערבים בירושלם    🔗

ב“ה. להיות שאנחנו ק”ק המערביים יצ“ו היושבים פעה”ק ירושלם ת“ו במדור השלישי למעלה עשינו מעקה בסיס כדת ש”ת לרוח מערב אשר הוא מפסיק בין בניננו של בתי מחסה לעניים שבנינו ובין החצר של כוללות הגורג’ים שפעה“ק ופי”מ, ובכן דא תהי למיקם ביר הק“ק גורג’ים הנ”ז לעדות ולראיה מהימנה בידם וביד כ“ך שאם ירצו הק”ק הנז' לעשות ולבנות שם אחורי כותל המעקה של הבניין הנ“ז בית הכנסת או בית, מו”מ הרשות כתובה בידם וביד כ“ך לסתור כל המעקה של הנ”ז ולבנות בו בנין אבנים לכותל ביתם כפי רצונם, כן בתראי ע“מ שאם יסתרו הבנין המעקה צריכים לבנותו ע”י בנין כותלם אשר ירצו לבנות והוצאות הבנין של הכותל החדש יהיה מכיסם וממונם, ולהיות אמת וצדק ולא“מ ביד הק”ק הנ“ז חתמנו שמותינו פעה”ק ירושלם ת“ו אנחנו פקומ”ש עדתינו המערבים בש“א למר חשון שנת תרל”ב ליצירה והשו"ב ואמת ויציב ונכון וקים.

הצב“י מע”ט דב“ש ס”ט (חותם)     הצעיר משה מלכה ס“ט     ע”ה שלמה אבושדיד ס“ט     הצעיר עובדיה ס”ט

 

נוסחי המצבות מהרופאים הראשונים בירושלים:    🔗

א) ד"ר בנימין רוטהציגל:

פ"נ

איש תם וישר אסיא דעל כרכא קדישא הגין הקדיש גופו בפרט בעת שהיתה על עיר קדשנו מתוח מדת הדין ב“מ מו”ה בנימין ראטהציגל ע“ה נלב”ע ביום עש“ק ר”ח אדר שנת תרכ“ו לפ”ק תנצב"ה.

ב) ר' זאב אסיא:

פ"נ

ר' זאב ב“ר משה ז”ל מסלאנט נלב“ע יוד כסלו תרל”ו.

ג) ד"ר שרגא פופליס:

פ"נ

הרה“ח ר' שרגא ב”ר נחום ד“ר פופלעס ז”ל נ' ה' ניסן תרע“ב תנצב”ה.

ד) ד"ר גרשון יצחק קריטשבסקי: ³¹

פ"נ

הרופא גרשון יצחק בן יעקב קריטשעווסקי 1868–1916 מת ביום א' לחדש ניסן תער“ו במלאותו את חובתו הרוממה לאנושיות תנצב”ה.

ו) ד"ר מנחם שטיין:

פ"נ

מזג רך טוב ועדין נפש טהורה זכה ותמימה חומל עניים וחונן חלכאים מרפא חולים ומנחם אומללים.

הד“ר מנחם שטיין נולד ה' ניסן תרי”ח נפטר ט“ז ניסן תרע”ו.

נוסח “שטר מכר לאחוזת קרקע” על הר הזיתים לעדת הספרדים בירושלם.

ב"ה         ונאמן אתה להחיות מתים

  בלע המות לנצח ומחה ה'

  אלהים דמעה מעל כל

  פנים:

  כאיש אשר אמו תנחמנו

  כן אנכי אנחמכם ובירושלם

  תנחמו:

  נר אלקים נשמת אדם

מ“א הח”מ חו“ר ופו”מ בית עלמין אשר פעיקו“ת ירושלם ת”ו, איך בעד סך ___________ שנו“ק מיד ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­______ ועלו ובאו לקו' בית עלמין לצורך מוצאיו מכרנו לו קבר ומצבה בהר הזיתים (והמצרים יתבארו הלאה) בתנאי גו”ש שהיה בינינו שאין לו ולא לב“ך רשות למכרו לשום נב”ש ולא להחליפו ולא לתתו במתנה רק היה יהי' לו דוקא לאחר איו“ש בשיבה טובה בע”ה, ועוד תנאי היה בינינו שמחויב להתנהג בענין הירושות והנחלאות והתקנות עפ“י ההסכמות והתקנות הנהוגות פעיקו”ת. ובפירושא אתמר שאם יעבור על תנאי מתנאים הללו המכר בטל. והמעות הנז' מו“מ המה מתנה לקו' בי”ע. ועד“א ח”ש וחותם הועד הק' פעה“ק ירושלם ת”ו בש“א לחו‘…. ש’… ליצירה והשו”ב וקים. (מצרי הקבר המה… )     מקום החותם

 

רשומות.    🔗

מספר הזכרונות לאחד הסופרים הותיקים בירושלם בתקופה הראשונה

ב. ³²

והקול נשמע בהישיבה, מחר יבא ד“ר כהן לבקר החרבה ויבא גם אל הישיבה. והרגש הפנימי עשה כי באו בני הישיבה לבושים כדבעי, ולא נעדר איש מהם, וכשעה לפני חצות בא האיש דרך הת”ת ועמדו הר“ר זלמן חיים ריבלין משגיח הת”ת והרב ר' יעקב לייב סלאנט, גבאי של “הכנסת אורחים”, וגבאי הת"ת והישיבה.

בני משפחת רוטשילד בפריז היה להם ביה“ח בירושלם ועוד מסדי חסד והיו שולחין כפעם בפעם “מבקר” לבקר ההנהלה, וכיון שמשפחה זו היתה שולחת נדבות גם למסדים אחרים, לכן היה המבקר עפ”י רוב מבקר גם המסדים האחרים והפעם היה המבקר ד"ר כהן.

ד“ר אלברט כהן איש גוץ ופקח ונבון דבר. לא היה ע”ה, אמרו שמוסמך הוא לרבנות. והסמיכה – צרפתית. אבל אז היה גם רב כזה, יודע ספר, ולכן חרדו הפעם החרדה הזאת אליו.

וימנו את הרז"ח ריבלין הנז' לראש המדברים, והכהן בא ויעבר דרך החרבה עם בתי מדרשיה וכו', ויעבר גם דרך “הכנסת אורחים” אשר בה ויבא עד הישיבה.

“הכנסת אורחים” חדר אשר יגבל עם המרחץ, ועשנו ממלאהו תמיד. להגויים ישנן “דירים” גדולים ומרובי בתים וחצרות אשר כל השנה אין פוקד אותם ורק לפני חג הפסח בשעה שמרובים הם עולי לרגל להתפלל במקומות המקודשים להם. בה בשעה פוקדין כל הבתים הריקים ומכינים אותם להאורחים הרבים הבאים ע“מ לחזור, והמריקים כיסיהם להכהנים והגזברים וכו' וכו'. ועי”ז לא ידעו מחסור ומוסיפים בנינים חדשים ומפארים את הישנים.

לא כן אנו ב“י, העליה לרגל נפסקה. (ורק מהספרדים הגרים בעירות הקרובות לא“י יש שעולין לרגל. ועפ”י רוב רק לחג השבועות, ומקדימין לבא לפני ל“ג בעמר למען קחת חלק בהלולא דרשב”י במרן שזה עקר להם והעלי' לרגל טפל בתכלית) והבאים באים להשתקע, והעשירים פונים להאכסניות המרובות, ורק העניים באים ישר להכנסת אורחים, ובכן רואים פעמים רבות בשנה מפוזרים בחצר החורבה זודים, וסיפיטים וכרים וכסתות משל הבאים שאין מקום להם בפנים הבית, והגבאי תמיד דו”ד לו עם האורחים שאינם רוצים לפנות הבית להבאים אחריהם. וכמובן סייד עתה הגבאי את הבית ויעמל להסיר מעל פניו הפיח ואותיות אי הנקיון וכו'. אבל כל עין בוחנת ראתה את פני הבית כפי שהיה לו לפני כן.

וכאשר אמרתי פקדו את הרז“ח להיות לפה להאורח הד”ר כהן, ובבאו להישיבה וכל א' מבניה ישב על מקומו והגה בתלמודו, והאורח עבר על פניהם ויעיין בהגמרות ויאמר: עירובין, חולין, וכו‘, להראות כי יד לו בלמודיהם, ואח“כ נתכבד האורח לשבת והלומדים עמדו מללמוד, והאורח פתח פיו בגרמנית וידבר על הכל ועקר דבריו היה: מה יהא בסופם של אלו, מה “התכלית” שלהם, כי בעזבם את הישיבה, ולא ימצאו במה להחיות נפש בני ביתם אחרי כי ערומים הם מכל חכמה של חכמת העולם, ואינם מבינים בכל שפה חיה לא לדבר וכש”כּ שלא לכתוב בהן, ובכן אמר, טוב תורה עם ד"א, טוב היה כי ילמדו גם למודי חול וגם איזו שפה, וכו’ וכו' בקצור בלי השכלה אין להתקיים בזה"ז, וחטא יחטאו המנהלים באי השכילם את הלומדים. ויוסף ויאמר מה עול מצאתם בלמוד איזו שפה, מה יקלקל את בן הישיבה אם ילמוד גם מדעים הנחוצים עתה לכל אדם.

ויהי ככלותו הטפת מוסריו, ויעמד הרז"ח ויאמר (בשפה מעושה גרמנית) ירשה לי כבודו לספר לו מה שקרה לי בבנותי ביתי, כמובן לקחתי לי אדריכל מומחה, מהנדס מלומד ויודע דברו היטב וזה רשם לי מספר האבנים וכו' שעלי להכין ויתן לי גם מספר הרעפים שיכסו הגג לפי מדת גדלו. והכינותי הכל כאשר אמר, ויהי כאשר סדרו הרעפים על הגג והנה נשאר חלל גדול שלא היו רעפים לסתמו קראתי להמהנדס והוא שב וימדוד הגג וימדוד הרעפים וימנם ויספרם ויאמר לא אי אפשר הדבר, הרעפים הם לפי החשבון די כסות הגג כלו, ואומר לו – והחלל הלז למה בא, וישב ויאמר לא אין צריך להיום שום חלל, אבל החלל לא נבעת והאיר את הבית כאמור מה לי ולחשבונותיכם הנה חור הנה חלל.

כן הדבר, אדוני, בעינינינו, לכאורה כל הטענות של מר צודקות אבל, עיניו הרואות שכל אלה שרוכשים להם “השכלה” משליכים תלמודם וגם יהדותם אחרי גויהם ורבם ככלם פורקי עול היהדות ויוצאים לתרבות רעה, וא“כ איך נעשה לרעה הגדולה הזאת וחטאנו לה' לעמנו ולתורתנו, הן הישיבה והת”ת הן הן מבצרי היהדות, ואיך נקוב בידינו חור בהם, לתת להמשחית לבא בתוכם. וגם זאת, יודעים אנו כי אלה הלומדים בצאתם ע“פ תבל ארצה, מוכשרים הם לכל עניני העולם הרבה יותר מאלה שהשכילו, ורק אלה המשכילים, אתם מחזקים ידם, אתם בוראים משרות להם, ואלה הלומדים אף שפקחותם עולה עשרת מונים על פקחותם על זריזותם של משכילים שלכם אלה נרחקים ונדחקים מכם, ובכל זה לא מת מי מהם ברעב ב”ה ויש שעשו עשר ג"כ ומה לכ' כי נזעק?

הכהן ענה כמובן והרז"ח חזר והשיב על דבריו עד כי הוציא השעון ויאמר, עת ללכת, ועוד נשוב לדון בדבר.

אז נגש אליו הרי“ל גבאי הכנ”א ויאמר: כבודו עבר ע“פ ההכנ”א ולא נכנס בו יכבדנו נא בבקורו. ויען ויאמר הפסוק “הכרת פניהם ענתה בם” ויאמר הגבאי, העניות גורמת, ויען הכהן ויאמר, כן כן העניות, אבל צריכין להגביר העשר על העניות, ואני אשתדל בזה. וילך לו, וגם בני הישיבה שאפו רוח ונפזרו וילכו הביתה.

בימים ההם בא להישיבה אברך מגוהץ לבוש הדר מאריך בתחתונים ומקצר בעליונים וזקנו עשוי במספרים, שנותיו למעלה הרבה מעשרים והוא בחור דבר בלתי נפרץ אז שאברך בשנים הללו יהא שרוי בלי אשה ולא נודע לבני הישיבה עירו ורק זאת ידעו כי ליטאי הוא, ומדברי נאוה, ולוקח נפשות ולמודו בחריפות וימצא חן בעיני מרבית בני הישיבה ויאהבוהו, שאלוהו לשמו ויאמר אליהו, מבלי הזכיר שם משפחתו ויקראו שמו “אליהו בחור”.

וכפי שהרבו בני הישיבה להתרועע אתו, כן רצו הגבאים להרחיקו מהישיבה, וגם ראש הישיבה הגאון הרמ“נ כהניו זצ”ל אם כי הי' סבלן גדול בענינים כאלה, גם הוא עינו רעה בבחור הלז, ולא רק שלא קרבהו אל רחקהו מעליו.

ובבוא ר“ח, מועד נתינת דמי החדש לבני הישיבה (התשלומין היו אז להגדולים המופלגים, נתן חצי נאפ' – ערך 9 שילינג־לחדש, ולהבינונים 2 חי“כ (ערך 8 שילינג,) ולהקטנים ערך חי”כ אחת) ולא נתן לבחור דנן מאום, ויקצפו בני הישיבה, ויצא מזה מחלקת גדולה בין הר”מ ובין בני הישיבה. ויחדלו בני הישיבה מבא לשמוע “השיעור” עד שנצחו בני הישיבה ונתן גם לאליהו בחור שכרו כבינוני.

אך לא ארכו הימים ויצא קול כי השדכנים מצאו לו “כלה” נערה חברונית בת השמש דשם, ויתחתן בה, ויעזב הישיבה, ושוב לא נראה עוד בירושלים ולא נודע מה היה עמדו, כמו שלא נודע אז דבר בואו לא"י אם כי יש בהענין דברים זרים בלתי מובנים אך אז לא שמו לב לזה, וכבר עברו עליו יותר מששים שנה וכמובן עבר הזמן לדרוש עליו.

והפרור “בית יעקב” בהבנותו היה נחשב כמחוץ למחנה, בהיותו אז רחוק מהפרורים האחרים וסביבין שדות מבלי בתים, ובכל זה נכנסו החברים – כי נבנה ע"י חברה – לגור במעט הבתים שנבנו, והפלחים מכפר ליפתה שממולם היו גונבים ביום ובלילה כל מה שבעליו לא הניס אותו הביתה, אבל להבתים היו דלתים ובריח חזק מאד מפחד בלילות, והחלונות עשויים שריגי ברזל עב וחזק והלפתיים לא יכלו למו.

ובאחד הלילות באה חברת גנבים לפתיים ויביאו קנטר של בנאים שהערבים יקראו לו “מונחול”, (וכן יקרא במשנה: קנטר של בנאים) ונגשו אל א' החלונות ויתחילו להסיע שריגי הברזל או להרחיקם די כניסת איש, והבעה"ב צעק ויצעקו יתר השכנים. אבל פחדו לצאת החוצה כי בנפשם הוא, ידעו כי לא בכח יגברו על הלפתיים ומחמת רחוק המקום לא הי' קולם נשמע בהישוב, ושם א' “בעל תוקע” ובחשאי טפס ועלה על הגג ויתקע בשופר למען ישמע קולו בהישוב והפלחים נבהלו וחשבו כי חצוצרת הצבא היא וינוסו, וכמובן לא מצאה הממשלה איש מהם והדבר נשתקע.

(עוד יבוא)

 

כוס חמישי³³    🔗

כבר הודענו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת הכפולה יז“–י”ח כ"י, השר משה מונטיפיורי היה רגיל לכבד את ידידיו ואוהביו היותר מצוינים בתשורות כלי קדש: “גביעי כסף” יקרים מאד לקדש עליהם בכל מועדי ה' וימי שמחה ועליהם כתובת־עברית בחרוזים.

ובזה אנו מביאים דבר “כוס החמישי” מה שמסר לנו הרב והתייר הגדול ר' יעקב ספיר הלוי מירושלם בהיותו בווילנא בשנת תרל"ג:

“השר הצדיק נזר תפארת כל ישראל מוה' משה מונטיפיורי יצ”ו שילאיט“א שלח מנחה מזכרת לידידו ומכירו מאז, הרה”ג המפורסם גזע היחס והמעלה מוהר“ר אברהם פרנס יצ”ו פה ק“ק ווילנא יע”א, גביע של כסף מעשי ידי אמן מצוייר עליו דגלו של משה (דמות ארי' וצבי ושני דגלים חרות ירושלים) כנודע.

והשיר הזה כדמות זרות סביב סביב:

לבן אדם עתים נבחרים,   /   הכי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים,

שבתון ומקראי קדש הנאמ.   /   והאוכל לשובע יברך בין הגב.

לקדשם על יין ערבים ושח..   /   לשיקוי עצמות וחיי רפאות ש..

ולהבדילם מחול כוס על כן י. רים   /   וברכת רעים אהובים בעדת יש. רים

ולהבסם בימים נעשים ונזכ..   /   וכוס רוי' אחר כרות ערלת בש.

ארבע כוסות על מצות ומרו..   /   והכהן אחר פדות פטר רחם הזכ.

זאת תורת הנזירים ליושבי נטעים ולגדרים, ופקדו גפן זאת בסוד ישרים.

ולמטה סביב על שפת כן הגביע חרות אלה הדברים:

לכבוד הרב הגדול מוה' אברהם פרנס בק“ק ווילנא מנחת זכרון מאת השר מוה' משה מונטיפיורי הש”י בשובו מק“ק פעטערסבורג ביום ו' עש”ק פ' פנחס התרל"ב. המעתיק יעקב סלה.

* * *

גביע גדול ויפה מאד חרות וחרוז בשיר נעלה נמצא כאן בירושלם בידי הרב הגאון ר' יצחק אויערבך שליט“א מה ששלח השר לאבי־זקנו הרב הגאון הגדול רבי מאיר אויערבך זצ”ל ראש הרבנים בירושלם מיום י“ג תמוז התרל”ה.

 

התגלית מגוש חלב    🔗

מכתב מהקונסול האויסטרי בצפת אל הסופר הנודע מר אליעזר רוקח ז"ל

ע“א התגלית מגוש חלב בשנת תרל”א:

דשיש (גוש חלב) 23 יולי 1871.

כבוד האדון הנכבד אלעזר רוקח בצפת.

תמול באתי בלוית הבישאף מהלבנון פה העירה ומצאתי עת מוכשרת להתחקות על שרשי המערה אשר מצאוה האיכרים בזה לפני ירחים אחדים. ברדתינו בה מצאנוה רחבה וגבוה מאוד, ואור כהה יגיה חשכתה, עוד רשמי אותיות עברית נכרות על כותלי המערה הזאת, אבל לא ירוץ הקורא במו. בקרקע המערה ראינו והנה אבן גדולה על פי מערה אחרת. אולם אך נגעה בה ידינו ותהי לעפר, ירדנו גם אל המערה הזאת, וראה זה מצאתי. חור נקוב בכותל המערה מעשה חרש חכם, ובהחור תלויה שרשרת ברזל מעשה עבות, ובה קבוע טס נחושת קלל קטנה (לפי השערתי היתה ארדאן, או קמיע) ומשני עבריה כתובים באותיות עברי (הלא המה כתובים למטה) אך בחפצינו לשלוח בה יד נשבר השרשרת ויהי כמסוס נוסס מרוב ימים, והארדאן או הקמיע גם אותה לא צלחנו להשיג שלם, ע"כ בוא נא הנה ושים עיניך בהטס ובהכתלים אולי תשיג יד שכלך לחקור ולהתבונן בה ולמצוא פשר דבר.

מינקלאסעוויץ קאנזול אגענט בצפת וטבריה.

המכתב הזה נתפרסם אז בעתון חבצלת שנה ראשונה. ויחד עם מר רוקח אומרים גם אנו:

ואנחנו התאמצנו בכל עוז לתת לפני קוראינו הנכבדים, תבנית דמות הטס הנ“ל במעשה פתוחי חותם באין מחסור כל דבר מתמונת האותיות החרותים על הטס הנ”ז.

הא לכם תבנית האותיות הנמצאות:

עוד נשוב לדבר בזה בחוברת הבאה.