הרוצה לפעול למען היהודים, צריך – כמאמר הבריות – לאצטומכא טובה. כשהתחלתי לפני שלוש ששנים ומחצה בערך להעמיד עצמי בשירותו של הרעיון, שעכשיו כבר יש לו לזקוף לזכותו הצלחות גדולות כל כך בכל העולם, עמדו כמה מידידי וספקו ידיהם. טירוף גמור הוא, אמרו. לץ אחד – כמובן, יהודי2) – חיבר את המכתם הבא על ספרי “מדינת היהודים”:
Er sieht ein Ziel, ein Ziel so weit
Im Traume. wie im Wachen:
Er dankt daran, in dieser Zeit
Mit Juden Staat zu machen.(3
זו היתה, כמובן, אחת ההלצות העדינות ביותר, שנעשו עלי ועל מפעלי המטורף. נשאתי אותה כאחרות לרוב בלב קל, ראשון הייתי לצחוק להן, ואפילו קיבלתי אותן בברכה, משום שדעתי היא, כי קאריקאטורות וסאטירות הן אמצעי הטוב ביותר לפירסומם של רעיונות. רק צריך שיהיו לו לאדם עצבים חזקים, כדי לעמוד בלעג, וברוך השם, יש לי עצבים כאלה.
אך לא אחת נזכרתי באותו לץ, שהיה סבור, כי עם היהודים אי אתה יכול “לעשות מדינה”.4) הריני בטוח עתה כשם שהייתי לפנים, ואפילו בטוח יותר מיום ליום, כי הציונות תשיג את מטרתה בעתיד הקרוב. אך התקפותיהם של מתנגדי היהודים מעוררים בי הרהורים קשים. הריני שואל את עצמי, אם באיזו אומה שהיא אפשר היה, כי אנשים המבקשים לעשות משהו למען עמם, יהיו נתקפים כדרך שעלה לי בעיתונים האנטי־ציוניים, ובפרט ב“ג’ואיש כרוניקל” הלונדוני. גם מעל בימת־המטיפים מלעיבים בי, וזר־הדפנה נתון עד עכשיו בראשו של מעלת כבוד הרב הראשי של לונדון, ד“ר אדלר.5) ב”אמריקן היברוּ" קראתי לפני שבועות אחדים ציטטה מתוך עתון אחר, “אמריקן איזראליט”.6) רוצה אני להביא את הדברים כאן שנית, משום שלעולם אין אתה מספיק לקרוא דברים כאלה כל צורכם:
7 “אילו היו סומכים על אנשים מסוגם של נורדאו והרצל, היהודים בימינו עדיין היו שרויים בגיטאות ונושאים את טלאי החסות. אף לא אחד משניהם לא היה מעודו יהוּדי; ועכשיו שהם עשו את היהדות עסק לעסוק בו ונעשו יהודים מקצועיים, הם תובעים את השדה כולו לעצמם. בתורת ה’יעקב’ים וה’מוזס’ים האוריגינאליים היחידים בין כל היהודים, הם צמד־חמד של אחים נאים, והנני מציע שיתלו אותו סיפור־אגדה על פּתח הבאנק שלהם – כשיצליחו להקימו – ואל ישכחו את שלושת הכדורים”8.
מחברן של השורות האלה אינו יודע מה הוא סח. נראה כי הוא חושב את עסק־היהודים, שאנו עוסקים בו, לעסק מכניס מאוד, ומן הסתם הוא מקנא בנו במקצת בגלל הריווח שאנו מרוויחים. היכן יושב אותו מסכן, אם הוא רואה זאת כעסק, ואפילו כעסק טוב. אין אני רוצה למחול על כבודי עד כדי כך, שאפילו לאחר פּרובוקאציות כאלה אבוא לספּר, כמה כסף כבר עלתה לי התעמולה הציונית שאני עושה. 9
אבל האם אין זאת פליאה, כי גם עשייתנו למען היהדות היא עילה לקטרוג עלינו מצד יהודים, כאילו אין זאת העשייה כפוית־הטובה ביותר, חסרת־התועלת ביותר שבעולם! היינריך היינה אומר בשירו על “בית־החולים החדש בהאמבורג”:
"Ein Hospital fϋr arme, kranke Juden Fϋr Menschenkinder, welche elend,
Behaftet mit den bösen drei Gebresten
Mit Armuth, Körperschmerz und Judenthume.
Das schlimmste von den dreien ist das letzte,
Das tausendjährige Familienϋbel…
זֶה בֵּית־חוֹלִים לַעֲנִיִים מִישְׂרָאֵל הוּא,
לִבְנֵיֹ־אֱנוֹשׁ שֶׁהֵם מְשֻׁלְשֵׁי־הָעֹנִי,
שֶׁבִּשְׁלֹשָׁה מַדְוִים רָעִים מְנֻגָדִים הֵם,
בְּעֹנִי, בָּחֳלִי־הַגוּף וּבְיַהֲדוּת.
אַךְ מִשְׁלָשְׁתָּם הָאַחֲרוֹן הוּא הַגָרוּעַ,
חֳלִיֹ־הַמִשְׁפָּחָה זה מִשְׁנות הָאֶלֶף…
ובכן, מעין ריפוי־חולים ישראלי חדש כזה היא הציוניות. כחובשים מתנדבים נכנסנו כאן לפעולה, ורצים אנו לרפא את החולה, העם היהודי הדווי והמסכן, על־ידי אורח־חיים בריא על אדמתו, אדמת אבותינו. והאם ידוע, מה מלבד הכרת־עצמנו, שאנו עושים את המעשה הנכון, היה לנו כוח־המדרבן העז ביותר? דווקא העובדה, ששום אדם ישר אי־אפשר לו שיראה במעשינו חיפוש אחר הנאה אישית. אכן, ראוי שלא ישכחו לעולם, כי היה זה העניין חשוך־התקוה ביותר, האבוד והמבוזה ביותר, זה העניין שהתחלנו לעשות למענו. ואם מעז כבר היום איזה כתבן אלמוני או רב, המקבל את שכרו על יראת־השמים־כביכול שלו, להציג אותנוּ הציונים כסוחרי היהדוּת, הרי זה רק מוכיח, כי ההצלחה מתחילה להיגלות. אילו היה זה עסק, היו דווקא האנשים הללו עושים אותו לפנינו.
אם כן, האם אין אנו חולמי חלומות,10 אם יש לנו מטרות בלתי־חומריות כל־כך? בשום פנים לא! צריך רק שאדם יתאר לעצמו מכלול חיי־אדם, ואיך הם מתפתחים. בראשית נמצא הרעיון הלאומי, אליו מצטרפת במהלך התהוותה של המדינה המדיניוּת המעשית, ומתוכה צומחים לבסוף החיים החומריים במלאכה, במסחר ובתעשיה. שהציוניות כבר עומדת בשלב השני, שכבר היתה למדיניות מעשית רצינית, בכך לא יפקפק עוד אדם לאחר המאורעות האחרונים.11) תפקידם של הציונים בכל העולם הוא עתה להתארגן אירגון מלוכד באיגודיהם הארציים, כדי שיהיו נכונים, בבוא הקריאה באחד הימים, לצעוד בסדר טוב. ההנהגה המרכזית אין לה כוח רב יותר ממה שהיא שואבת מתוך הקבוצות המקומיות. נסים לא הבטחנו מעולם, וגם לא נעשה באמת נסים. דבר זה ודאי יאמינו לי גם היריבים, האוהבים כל כך לדמות אותי לשבתי צבי ולשאר משיחים. מעולם לא דבק שם כזה באדם שלא־כדין יותר מבמקרה שלי. מעולם לא אמרתי דבר־הזיה, אלא רק אמרתי: אחי היקרים, בשום מקום אין סובלים אותנו. אנו יכולים לעזור לעצמנו, אם נהיה מאוחדים כראוי. אז יהיה בכוחנו לרכוש לנו ארץ יפה וטובה, שבה נוכל לחיות, מכובדים בעיני כל הבריות, שוקדים על עבודתנו ובשלום. ארץ זו שם טוב לה, היא קרויה: ארץ אבותינו. 12) כשנהיה יושבים שוב שם, יהיה גם לנו שם טוב!
ועכשיו, אותם יהודים שאינם מבינים זאת ואינם מסכימים לכך, אִתם באמת אי־אפשר לעשות מדינה. אנו מוכנים לוותר עליהם. תאב אני לדעת, מי יקבל אותם באהבה, בשביל לרפא אותם מן החלי המשפּחתי. אבל אפילו נמצא מי שינסה לעשות זאת, אינני מאמין כי אפשר שהריפוי יצליח. שכן, החלי המשפּחתי הם־הם עצמם, כלומר, היהודים הרוצים להיות הכל, ורק לא יהודים.
קבוצה ו' קובץ 20 תצלום עמוד בכתב יד
העמוד הראשון של המאמר "‘דוקטור כהן’ של נורדאו בכתב־ידו של הרצל
-
) הופיע בראשונה בתרגום אנגלי בשבועון הניו־יורקי The American Hebrew גל' 1000 מ־13 בינואר 1899, במדור A Jewish State, בשם The Family Afflication. כתב־היד הגרמני בשם Das Familienϋbel נשתמר אצל מר בן־האריס מאילינויס, ארה"ב, ששלח צילום ממנו לארכיון הציוני המרכזי. ↩
-
) החרוזים הם של יוליוס באוּאֶר. הם נכתבו כליווּי לקאריקאטורה על הצל, שנדפסה ב־1897 ב“דורון־הגבירות” (Damenspende) של אגודת העיתונאים והסופרים “קונקורדיה” בווינה. ↩
-
) הוא רואה מטרה, מטרה כל כך רחוקה/ בחלום וכן גם בהקיץ:/ הוא חושב על כך, בזמן הזה/ עם יהודים מדינה לעשות!" השורה האחרונה בגרמנית לשונה: Mit Juden Staat Zu machen, והוּא משחק מלים; כי Staat machen פּירושו גם לעשות מדינה, וגם: להתפאר, להתהדר במשהו. ↩
-
במקור: das man mit Juden nicht Staat machen konne. ראה סוף ההערה הקודמת. הכוונה כאן לשני המובנים. ↩
-
על הרב ד“ר אדלר ראה לעיל המאמר: ”שוב ד“ר אדלר”. ↩
-
כתב־עת יהודי אמריקאי, שנוסד 1854. ↩
-
הקטע בין שתי המרכאות גזור מן העיתון ומודבק בתוך כתב־היד. ↩
-
כאן נמחקה בכתב־היד הפיסקה: Aber der Chiefrabbi von London, der meines [Wissens} fur seine Frommigkeit bezahlt wird, weiss ganz genau, dass ich fur mein Judenthum nicht bezahlt bin… (אבל הרב־הראשי של לונדון, שלפי {ידיעתי} הוא מקבל שכר בעד יראת־השמים שלו, יודע יפה כי אני אינני מקבל שכר על יהדותי…) ↩
-
כאן נמחקה בכתב־היד הפיסקה: Aber der Chiefrabbi von London, der meines [Wissens} fur seine Frommigkeit bezahlt wird, weiss ganz genau, dass ich fϋr mein Judenthum nicht bezahlt bin… (אבל הרב־הראשי של לונדון, שלפי ]ידיעתי[ הוא מקבל שכר בעד יראת־השמים שלו, יודע יפה כי אני אינני מקבל שכר על יהדותי…) ↩
-
במקור: dreamers of dreams כנראה לפי “חולמי הגאֶטוֹ” לזאנגוויל. ↩
-
כאן רשם הרצל הערה בזו הלשון: Der Verfasser speilt auf den offiziellen Empfang des zionistischen Actionscomités durch den dautschen Kaiser in Jerusalem am zweiten November 1898 an. (המחבר רומז כאן לקבלת הוועד־הפועל הציוני על־ידי הקיסר הגרמני בירושלים ב־2 בנובמבר 1898). ↩
-
כך במקור: Erez Avoszenu ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.