רקע
אליעזר קפלן
חזון ומעש - אגרות לחברים

בעזבונו של א. קפלן יש חמש מחברות של העתקי מכתבים, רובם ברוסית וביידיש ומיעוטם בעברית, שנכתבו בשנים תר“פ–תרפ”ב (סוף 1919–1922), מאז יציאתו מרוסיה ועד לעלייתו לארץ־ישראל.

רובם של המכתבים נכתבו בפאריס, בתקופה ששימש כחבר במשלחת הציונית לוועידת השלום אחרי מלחמת־העולם הראשונה, ומווינה בתקופה שפעל במשרד העולמי של ה“התאחדות”. הנושאים הנדונים במכתבים הם: המצב בציונות, כינוסים ציוניים, ייסוד ה“התאחדות” של “הפועל הצעיר” ו“צעירי־ציון” ופעולתה בשנים הראשונות לקיומה.

ניתנים בזה קטעים מובחרים מאגרות אלה.


 

א. לחברי צעירי־ציון    🔗

פאריס, 20 בדצמבר 1919

ידידים יקרים!

היום תתכנס ישיבת הוועד המוקדשת במיוחד לדיון בשאלת הזמנתו של ה“בּוֹרד אוֹף דפיוטיס”. מחר נוסע [נחום] סוקולוב ללונדון. אנו רוצים לקבל החלטה מתאימה לפני נסיעתו ולבקשו להסדיר שאלה זו בעת שהותו בלונדון. כולנו נשמח מאוד על הצטרפותו של נציג הבּוֹרד לוועד המשלחות1, אולם באופן אישי נדמה לי שיש לדאוג לכך בלונדון שנוכל לפנות אליהם בהזמנה רשמית רק בתנאי שנהיה בטוחים מראש בתשובה חיובית – – ביחס לוינאבר2 מסכימים רוב ה“רוסים”3 להחלטתכם (אני כמובן נשארתי בדעתי הקודמת), שאלה זו תועמד לדיון הוועד.

רושם כבד עשתה על כולנו ההודעה על ה“יאַרעס־קאנפערענץ”4. אותי אמנם אינה מדאיגה כל־כך שאלת בואם של האמריקאים כמו זו של הצירים מדרום־רוסיה. פסמניק5 דיבר עם מקלקוב5 בדבר קבלת אשרת יציאה. מקלקוב הבטיח לשלוח מברק מתאים למפקדה בטגנרוג, אך בעצמו ציין שמברק כזה צריך היה לשלוח לפני חודש וכי הוא מסופק אם יעלה בידם לצאת מרוסיה תוך מועד קצר כזה.


 

ב. לד"ר אלכסנדר גולדשטיין    🔗

פאריס, 27 בדצמבר 1919

אלכסנדר מוסייביץ היקר,

נודע לנו ממכתבים פרטיים ומה־דז’ואיש קרוניקל שהיאהרעס־קאנפערענץ נדחתה. אין ברצוני לעמוד על כך מבחינה ציונית, אולם דחיית הקונפרנציה גרמה לנו סיבוכים בעבודתנו כחברי הוועד. ראינו בה כעין תרופה נגד כל הרעוֹת; קיווינו שתשפיע בעקיפין על עבודת הוועד [המשלחות] ותכניס בה רוח חיים; חשבנו שיחד עם נציגי ארגוני הציבור הבאים לכאן נקבע את עבודתנו להבא ונחלק את כוח־האדם שלנו, איש איש למקומו; לכן דחינו עד לקונפרנציה אי־אלו שאלות כגון: קביעת קשר עם המקומות, קונסטנטינופול, יציאת החברים וכו'. עכשיו נצטרך לדון ולהחליט בלבדנו בכל אותן השאלות.

אתמול היתה התייעצות מיוחדת של ה“רוסים”, מוקדשת לשאלות הנ“ל. מתברר שמצבנו כאן קשה ביותר. הוועד מוכרח להתרענן ולהתחדש באנשים ובמנדטים, אך למעשה הוא מתפזר, – – אני הבטחתי לשבת כאן רק עד היאהרעס־קאנפערענץ ואחר־כך אסע ללונדון לשם דיון בשאלת הוועידה של “הפועל־הצעיר” ו”צעירי־ציון" ולהתווֹת שם תכנית לעבודתי הבאה. ומי יישאר כאן?

– – הועלתה הצעה לשגר בא־כוח לקונסטנטינופול לשם קשירת יחסים עם דרום־רוסיה וכן מישהו גם ל“רוסיה המערבית” – – דבר זה נראה לי חשוב ביותר גם למטרות ציוניות, אבל את מי לשגר? אני אישית מעריך את שאלת קשירת מגעים עם מזרח־אירופה כדבר בר־חשיבות גדולה – – עלינו לגשת להקמת ועד הארצות. עבודה זו מצריכה ארגון מוקדם של היהדות במקומות – אם לא נתחיל עכשיו בעבודה ממושכת זו, יכול להיווצר לאחר חדשים אחדים מצב, שהחברים הנוכחיים יתפזרו וּוַעד חדש לא יהיה.


 

ג. לישראל מרמינסקי (מרום)    🔗

פאריס, 20 בינואר 1920

ישראל היקר,

– – שלשום חזרתי מלונדון לאחר שהות של עשרה ימים. עיקר עבודתי היה הכנת ועידת “צעירי־ציון” ו“הפועל־הצעיר”. ברוב השאלות הגענו לכלל אחדוּת. אתחיל מסדר היום:

הצעות אחדות שהוכנסו על־ידך נתקבלו, כגון: להפריד את שאלות עבודתנו הלאומית־מדינית בגולה משאלות העבודה החברתית־כלכלית – – הוחלט להציע לוועידה שתקבע מרצה נפרד לשאלת יחסנו להסתדרות הציונים הכלליים. הצעותיך בדבר “החלוץ” והשפה לא עוררו אהדה כלשהי – – שאלת “החלוץ” שאלה חשובה עד מאוד. ארגון “החלוץ” ארגון חשוב עד מאוד, אך אין להפוך אותו למפלגה בלתי־מפלגתית. למה לו סניפים משלו בארץ־ישראל? האם תפקידיו אינם נגמרים עם ירידת העולה מן האניה?

– – כן לא ברורה לי התנגדותך לסעיף הפצת השפה העברית בעם – – הן היינו תמימי־דעים בכך שאנו רוצים לחסל בארץ־ישראל את ריבוי הלשונות, רוצים לבנות את חיינו בארץ־ישראל על השפה העברית – –. ועכשיו אני מבחין בסביבתך אי־אלה היסוסים.


 

ד: פאריס, 21 בינואר 1920    🔗

חברים יקרים,

הבטחתי לכתוב כל יום, אך אין הרבה לכתוב על שאלת המנדט. שאלה זו עדיין באוויר. משבר המיניסטרים בצרפת וכשלונו של קלימַנסו6 הנחית מכת־מוות לוועידת השלום כולה. יש אומרים שהיא בכלל תוּצא מפאריס ותועבר ללונדון. איך שלא יהיה אחר־כך, לעת־עתה כל דיוני השלום הם במצב של קפאון. קרוב לוודאי שפתרון שאלת המנדט יתעכב.

לעת־עתה ממשיכים וייצמן וסוקולוב לעבוד כאן ושיטת עבודתם כמקודם, ואתם יודעים שאיני חסיד גדול של שיטה זו, שהיא כמשחק בגורל: בונים הכל על השפעות אישיות וסומכים על הבטחות “פריצים” גדולים וקטנים. במה זה ייגמר – קשה לנבא. ייתכן שבחוזה השלום יוכנסו רק הסעיפים הכלכליים ואילו הסעיפים הנספחים, החשובים לנו ביותר לקביעת אפשרויות של עבודה ממשית, יידחו. ייתכן שנזדקק שוב לעזרה אמריקאית. אני בא לכלל מסקנה ישנה: אי־אפשר ואסור לחכות עם העבודה עד לפתרון שאלת המנדט. מסקנה זו מתייחסת גם למועצה שלנו. וייצמן אומר שישיבת הוועד הפועל הציוני תתכנס בלי ספק ב־8 בפברואר. הוא יעמוד על כך משום שבסוף פברואר הוא רוצה לעלות לארץ־ישראל, בין ששאלת המנדט תבוא על פתרונה ובין שלא. על כן עלינו לקבוע את מועד ההתייעצות לא יאוחר מ־25 בפברואר.

ד“ר יעקב ברנשטיין־כהן7 מסר לי שבבסרביה יש הסתדרות “צעירי־ציון” טובה. המצב בפולין אינו משמח. מכתבם האחרון הוא קיצוני. הם מבטלים לגמרי את ה”ראדיקאלים“8 ואינם רוצים בשום־אופן התייעצויות משותפות עמהם. הם טוענים, שה”ראדיקאלים" הם כלי־משחק בידי הציונים הכלליים במלחמתם עם “צעירי־ציון” וברצונם לגרום לפילוגם. תכתבו לחברים בברלין שהם מצדם לא יתערבו בעניין זה כי במצב זה דבריהם רק יוסיפו שמן למדורה.

האם כתבתם לארץ־ישראל והודעתם להם על החלטתנו בדבר “אחדות העבודה”?


 

ה: לחברי היקר ליפמן לוינסון, שלום    🔗

פאריס, 22 בינואר 1920

זה זמן רב חפץ אני לכתוב לך, אלא ששאלת הלשון מעכבת. קשה לי לכתוב בעברית ואינני חפץ לכתוב לארץ־ישראל בשפה אחרת. היום החלטתי: אעשה את הנסיון הזה, אם יעלה בידי מה טוב, ואם לא – אגמור את מכתבי ביידיש. אבל סליחה אני צריך לבקש לא ממך אלא מאת השפה העברית על שגיאותי הגסות. מה חטאה שאני כל־כך משבש אותה?

באמת קיוויתי זמן רב, שאתה תתן לי איזו סימנים של חיים, שתכתוב לי על אודות חיי חברינו בדרום־רוסיה – מה נשמע עם כל אחד מחברינו היותר קרובים, אבל תקוותי נשארה שווא.

– – אני פה כבר כמעט כשנה, אלא שעוד בזמן נסיעתי החליטו שצריך לשלוח עוד חבר אחד לחוץ־לארץ. במשך החדשים האלה נקרעתי מעט מחברינו. היטב הרגשתי את הקרע הזה. מה חשקה נפשי לשוב אליכם, בפרט שקראתי על אודות הפרעות, הרדיפות. קשה לשבת פה בטח בזמן שאתה יודע שחבריך נלחמים מלחמה עזה על חייהם ועל כבוד עמם ופעמים רבות חפצתי לעזוב את מלאכתי פה ולשוב הביתה, לחזור אל הרחוב היהודי, אבל בכל פעם גבר הרעיון שאין לי רשות לעזוב את מלאכתי עד שיבואו אחרים שימשיכו אותה.

חפץ אני לכתוב על אודות תנועתנו ועבודתנו ב“צעירי־ציון”. הנך יודע היטב את הצעדים שעשיתי בכדי לבוא ביחסים עם חברינו לדעה בחוץ־לארץ ובארץ־ישראל. אתה יודע גם כן על אודות ועידתנו, של “צעירי ציון” ו“הפועל הצעיר”, שתתכנס בחודש פברואר בפראג. בטוח אני שאתה תבוא לוועידה. – – חוגי הציונים בכל הארצות מתייחסים בענין רב לוועידה הזאת. היא יכולה לתפוס מקום חשוב עד למאוד גם בתנועה הציונית וגם בעבודה הלאומית הכללית. כשאני לעצמי אינני שמח לחשיבות הכי־גדולה שנותנים לוועידתנו ולאחריות הכי־גדולה שאנחנו צריכים לקחת עלינו. אבל אין אנחנו בני־חורין להיפטר מהאחריות הזאת. התאחדות כל הכוחות העממיים באמת, העובדים והפועלים הלאומיים – זהו דבר הכרחי.

הוועידה תוכל למלאות את תפקידה רק אם תשים קץ לבלבול המוחות והדעות ב“צעירי־ציון” וב“הפועל הצעיר”. אם תכריז בלשון ברורה מהי המטרה שלקראתה אנו הולכים ואיזו הדרכים שבהם נלך – אבל לוועידה באים חלקים כל־כך שונים אפילו במהלך־רוחם, שלפעמים אני מתחיל להיות מסופק בתוצאות של הוועידה. האם נוכל ועם מי נוכל ללכת ואיזו יהיו העיקרים המשותפים?

לדאבוני הגדול לא עלה בידי לנסוע לארץ־ישראל וללמוד שם את מצב העניינים – – כאשר אני קורא את הספרות של “הפועל הצעיר” והספרות של “אחדות העבודה”, האחרונים לפעמים קרובים לנפשי יותר. חולק אני עליהם בזה שאינם חפצים להבדיל בין תנועה פוליטית ותנועה כלכלית ובעד יחסם ל“פועלי־ציון”. אבל חוץ מזה אינני רואה שום סיבה להתפרדות העובדים והפועלים בארץ־ישראל. גם פה מרגיש אני עד כמה התפרדות זאת מזיקה למטרתנו. לפי דעתי אנו צריכים להשפיע על שני הצדדים בכדי שיתאחדו.

ועוד דבר אחד: לי נדמה שגם “אחדות־העבודה” יכולה וצריכה לקחת חלק בוועידתנו, ולוּ רק בזכות דעה מייעצת. הדבר יועיל לבירור מצב העניינים בארץ־ישראל, לאיחוד כל הכוחות הקרובים לעיבוד תכנית עבודה משותפת בארץ־ישראל ובעד ארץ־ישראל. זאת היא גם דעת חברינו מפולין, ואפילו “פועלי־ציון” כמו זרובבל9 מודים ש“אחדות העבודה” קרובה יותר ל“צעירי־ציון” מל“פועלי ציון”. אני ו[פרופ' ש. ה.] ברגמן הצענו את הדבר הזה פה ושפרינצק צריך היה לכתוב אודות זאת לארץ־ישראל. מבקש אני שתודיע לי את דעתך ותבוא בדברים בנוגע לשאלה זאת עם חברים מ“הפועל הצעיר” וגם עם ב. כצנלסון (מ“אחדות־העבודה”). חושב אני שה“אחדותיים” יסכימו אם רק תעמידו היטב את השאלה.


 

ו: אל צעירי ציון בחארקוב    🔗

פאריס, 1 בפברואר 1920

חברים יקרים,

– – אשתדל למסור סקירה קצרה על עבודתנו. אתחיל ב“צעירי־ציון”. עיקר שאיפתי היא לקשר את החלקים השונים של “צעירי־ציון” ו“הפועל הצעיר”. עוד בדרכי לצרפת ביקרתי את חברינו בבילורוסיה, בליטא ובגרמניה. מצרפת ניסיתי לבוא בקשרים עם ארץ־ישראל. בספטמבר נפגשנו כאן תחילה ואחר־כך בלונדון – החברים שפרינצק כנציג “הפועל הצעיר”, בארץ־ישראל, ברגמן בשם “הפועל הצעיר” במערב אירופה ואני כנציג “צעירי־ציון”, והקימונו את לשכת הארגון של “הפועל הצעיר” ו“צעירי־ציון” על מנת לכנס מועצה עולמית. וַדאי קראתם את כרוז הלשכה. לכתחילה צריכה היתה המועצה להתכנס בבאזל ואחר־כך העבירוה לפראג. אני מקווה שתתכנס בפברואר או בתחילת מארס. הודות ללשכה נתהדקו הקשרים בין שלושת החלקים. לצערי נותקתי מכם, אבל אני עומד בתכתובת סדירה עם פולין, גליציה וליטא. עבודתנו בפולין מתפתחת יפה בהשתתפותו הרבה של ישראל [מרמינסקי־מרום], שוודאי יכתוב לכם על כך בעצמו.

הקשרים עם “הפועל הצעיר” נתהדקו עוד יותר הודות לעלייתו של החבר ליפמן [לוינסון] עם קבוצה שלימה של “צעירי ציון” לארץ־ישראל. התחלפות זו של חברים, לדעתי, הוא האמצעי הטוב ביותר להשגת האיחוד. אך לעת־עתה יש לציין שבין שלושת החלקים יש עדיין חילוקי־דעות גדולים.

חברי “צעירי־ציון” בפולין דוגלים בהחלטות־קיוב10 מאשתקד. מקצתם אמנם נפרדו וקוראים לעצמם “צעירי־ציון ראדיקאליים” או “סיעה עממית – הפועל הצעיר”. אבל לי נראה שאין כמעט כלום בין קבוצה זו לבינינו. אלה הם הדמוקרטים העממיים שלנו לשעבר.

תנועת “הפועל הצעיר” במערב־אירופה אינטליגנטית יותר וכוללת כמה וכמה גוֹנים. בגרמניה מושפע “הפועל הצעיר” מהסוציאליזם הגרמני המוסרי – מכאן, ומא. ד. גורדון בארץ־ישראל – מכאן. כן יש סימנים בולטים של בּוּבּריזם. באוסטריה מקבל “הפועל הצעיר” לעתים קרובות אופי של תנועת ציונים צעירים. הם מדברים על “הצערת הציונות”.

אשר ל“הפועל הצעיר” בארץ־ישראל – צביונו טרם נקבע, לפי דעתי. הוא מנסה ללכת בעקבות ה“לייבור פארטי”, אך לא “טרייד יוניון פארטי”. כזאת רוצה להיות “אחדות־העבודה”. אינני יודע אם שמעתם עליהם. הם מהווים חלק מהאיגוד העולמי של “פועלי־ציון”, אבל לפי תכניתם ומצב־רוחם הם קרובים אלינו יותר מאשר ל“פועלי־ציון” ואני סבור שהם יכולים וצריכים להיות חברינו בעבודה. בכלל מביאה ההתפלגות בקרב עובדי ארץ־ישראל נזק עצום לעבודה. עלינו “צעירי־ציון” החובה לסייע ככל האפשר לאיחודה של חברת העובדים בארץ־ישראל. על כל פנים יש לארגן ארגונים משותפים. כבר נקטתי צעדים שונים בכיווּן זה וכתבתי על כך לליפמן בארץ־ישראל ואני רוצה גם שנציגי “אחדות־העבודה” ישתתפו בהתייעצות שלנו, ולוּ גם באופן בלתי־רשמי.

החזית המאוחדת נחוצה גם בעבודה המעשית בארץ־ישראל וגם כדי להשפיע על ההסתדרות הציונית. עד היום עדיין לא נפתרה השאלה המדינית. – – מוכרחים להתחיל בעבודת יצירה מיד ולהשיג את פתיחת שערי ארץ־ישראל עוד לפני שיפתרו את השאלות המדיניות. עתה מתחילים לדון בשיטות של בניין ארץ־ישראל וכיצד להשיג את האמצעים הדרושים – במצב זה חשוב במיוחד שנהיה מאוחדים. עד עכשיו לא עלה בידנו לכנס ועידה ציונית עולמית ורק ב־10 בפברואר תתכנס הישיבה המלאה הראשונה של הוועד הפועל הציוני ובה אשתתף גם אני. בעבודה הציונית שלפני־כן לא התערבתי רשמית.


 

ז: ל“צעירי־ציון” בפולין    🔗

פאריס, 16 במארס 1920

יקירי,

לא כתבתי לכם בשבועיים האחרונים. אף לא שלחתי לכם את הדין־וחשבון מישיבת הוועד הפועל הציוני. אני מודה באשמתי, אך לצערי, לא אוכל לתקן את העוול גם עכשיו.

היום אני נוסע לפראג – – אני שולח את ברכותי הלבביות לוועד המאוחד.

ביצעתם עבודה שחשבתי כי תיעשה בפראג ומשום־כך ביקשתיכם להקדים לבוא ימים אחדים. זה יקל על העבודה בפראג, אולם הוועידה בפראג מוכרחה להתקיים. ב־8 במארס הבריקו שפרינצק וברגמן בדחיפות לארץ־ישראל והזמינו את “אחדות־העבודה” בזכות דעה מייעצת. אני סבור שהוועידה לא תיפתח לפני 24–25 במארס בשל המאורעות בגרמניה, אולם לדחותה עד אפריל אי־אפשר. אנו חיים בימים של מהפכות ואי־אפשר לדעת מה ילד יום מחר. מוכרחים לנצל כל שעה. גם המצב בארץ־ישראל אינו מרשה לדחות את הוועידה ואני חושש שאם לא עכשיו – אימתי? אני נוסע היום לפראג ומקווה להתראות עם נציגיכם בעוד ימים אחדים. חברי “הפועל הצעיר” כבר הגיעו כולם ואני מקווה שבמהרה יגיעו גם ה“אחדות’ניקים” אם ועדת “פועלי־ציון” בארץ־ישראל11 לא תעמוד בדרכם.

קראתי על המאורעות האחרונים בארץ־ישראל12. כאן הם עשו רושם חזק ביותר ובאנגליה חלש ביותר. האנגלים עצמם מתייחסים באדישות גמורה לכל התפרצויותיו של פייזל… עובדה זו מוכיחה עד מה צדקנו בדרישתנו לעבודה ממשית רחבה ובסקפטיות שלנו כלפי הדיפלומטיה הטהורה, – – המאורעות בארץ־ישראל גם הוכיחו כי בשעת חירום עומדים הפועלים על משמר האינטרסים של היישוב כולו. על דמם וזיעתם הוא נבנה והולך.

נפל חלל החבר טרומפלדור. תמיד היה בין הראשונים בכל מקום של סכנה. הלוואי וחייהם ומותם ישמשו לנו דוגמה של בנייה ויצירה.


 

ח: לישראל מרמינסקי (מרום)    🔗

30 במאי 1920

ישראל היקר,

בפראג ישבנו עד יום שני – 12 במאי. עיכבה אותנו שאלת העניינים בגרמניה. חשבנו לנצל אותם הימים לעיבוד ההחלטות ולארגון העבודה, אך לא עלה בידינו לעשות כן. כולנו התעייפנו עד מאוד כאשר החלו מגיעות ידיעות מבהילות מארץ־ישראל ומלונדון. לך בודאי ידועים כבר כל הפרטים. בירושלים התחולל “פוגרום” בסיוע השלטון המקומי13 – – צא ולמד: כל העבודה המדינית היתה מכוּונת במשך שנתיים לצד אנגליה ועתה נציגיה בארץ אשמים לכל הפחות בהתעלמות. אני רואה בפרעות הללו לא תופעה מקרית, אלא צעד מחושב ומוּחלט של המסע המתנהל מכיווּנים שונים נגד דרישות הציונים, ודווקא לקראת הישיבה בסן־רמו14 רצוּ להבליט את רגשי האיבה של האוכלוסיה כלפי טענות הציונים. – – לי נדמה שצעד זה לא הצליח – – אולם האדמיניסטרציה וה“אינטליגנציה” הערבית, כביכול, הראו את פרצופם האמיתי – – ועלינו לזכור את הלקח הזה – –

אני מחשיב את שאלת קיוּם יחסי־ידידות הדדיים עם הערבים כשאלת חיים ומוות, אולם למסור עתה את ארץ־ישראל לידי הערבים – פירושו להקים שם ממלכת קוראן ושלטון אפנדים – – ולהסכים להגבלת העלייה היהודית.


 

ט: וינה, 31 במאי 1920    🔗

ידידים יקרים,

הקימונו בפראג לא מפלגה בעלת תכנית מסויימת ומוגדרת, אלא תנועה המאחדת את היסודות העובדים הסוציאליסטיים העומדים בשתי הרגליים בתוך ההסתדרות הציונית. עשינו בפראג רק את הצעדים הראשונים על־פי עקרונות מוגדרים כלליים על־מנת לעבור מיד לעבודה מעשית למען ארץ־ישראל. קביעת תכנית ועיבודה יהיה מתפקידן של הוועידות הבאות ואני מקווה שבהן יוּשג פתרון לבעיות שנתגלו בוועידות פראג.

ה“התאחדות” מעניקה אמנם אוטונומיה מלאה לקבוצות המאוחדות בה לגבי שאלות השנויות במחלוקת, אבל היא שואפת לאַחד ולקשר את כל הכוחות הנאבקים למען חברת עובדים חפשיים ובלתי־מנוצלים בארץ־ישראל. הרגשת כולנו היא שה“התאחדות” היא דרישת הזמן. חבל רק שתנאי התקשורת קשים ועבודתנו מתקדמת לאט. פתחנו בווינה את הלשכה האירופית והתחלנו בארגון הלשכה הראשית בארץ־ישראל. תנאי הארגון שונים לפי הארצות השונות. עבודתנו מתפתחת בליטא, בילורוסיה וגליציה. בפולין קיימים שני ארגונים “הפועל הצעיר” ו“צעירי־ציון”. אולם מאבק האחים מזיק לשניהם. בווינה פתחנו גם לשכת עתונות מרכזית. כן פתחנו לשכת־עלייה ראשית בווינה וכבר העברנו שמונה־תשע קבוצות עולים מפולין, ליטא, גליציה, צ’כוסלובקיה ומווינה עצמה – בסך הכל 250 איש. אין זה הרבה, אך גם לא מעט נוכח המכשולים הרבים, המחסור הכספי והחיכוכים עם ההסתדרות הציונית הכללית.


 

י: וינה, 20 באוקטובר 1920    🔗

חברים,

אנו שקועים במשבר עמוק ואם ברגע האחרון לא יינקטו צעדים אין למנוע שואה. אני אומר זאת בלב כבד, כי אנו חשים את המשבר על גבנו.

אנו עומדים במרכז העלייה ותנועת החלוצים – – אנו מטפלים בארגון העלייה בגולה ובסידור החברים בארץ־ישראל. כאלפיים איש עברו על־ידינו בארבעת החדשים האחרונים בתנאי עבודה קשים עד מאוד. חברינו סובלים הרבה בנדודיהם הממושכים, אך סבלם קשה עוד יותר בהגיעם לארץ־ישראל עד שהם מסתדרים ומסתגלים לתנאי העבודה הקשים. ואף־על־פי־כן הם נוסעים ועולים. אנו איתנים באמונתנו כי דרך זו של יצירת עובדות בארץ גופה, יצירת ביקוש עבודה על כל צורותיה ואפשרויותיה החדשות, היא הדרך הנכונה ביותר לבניין הארץ.


 

יא: לאברהם לוינסון    🔗

הלואן, 4 בנובמבר 1920

אברהם היקר,

– – קיבלנו בימים האחרונים שורת ידיעות מרוסיה. בחרקוב היתה וועידה של “צעירי־ציון” שבה היה רוב לשמאלנים. נבחר מרכז חדש, הכולל את פוסטן15 ואותי. החלטותיהם אינן נראות לי איומות ביותר. לפי דעתי ניכרת בהן התרחקות מארץ־ישראל ומאירופה – – החלטות הוועידה הזאת עוררו סערה בפרובינציה. איזור אודיסה הודיע על אי־כניעתו ובספטמבר צריכה היתה להתכנס ועידה מפשרת, אך הצרה היא בזה שבאודיסה נתעוררו חיכוכים בין ה“טרודוביקים” [עמלניים] וה־צ.ס. והיות וה“טרודוביקים” דוגלים ברעיונות “הפועל־הצעיר”, אין פלא שאצל חברי ה־צ.ס. גוברת המשיכה ל“אחדות־העבודה”. עלינו למצוא דרך למגעים בכל מחיר ולהכריחם בעוד מועד לנטוש כל מחלוקת ולהתאחד – –

בהדרגה, צעד אחרי צעד, מתקדמת והולכת עבודתנו באירופה, הצרה היא בכך שבכל מקום שוררת אדישות. אין התרוממות בעם, אין התעוררות ואמונה. איך לבנות את ארץ־ישראל במצב רוח כזה – זוהי עיקר השאלה.


 

יב: לל. מוצקין    🔗

וינה, 4 במארס 1921

ליאו יפימוביץ היקר,

הנה כבר עבר חודש מאז שחזרתי מארץ־ישראל ולא עלה בידי למצוא שעה קלה של פנאי ומנוחה. הספקתי להיות בצ’כוסלובקיה ובעוד שלושה ימים אסע לגרמניה, ליטא ולטביה. עבודה – הרבה, אנשים – אין.

– – באתי לאירופה ל־9–12 חדשים והייתי שמח לחדש את הקשר עם ועד המשלחות. אשתמש בהזדמנות הראשונה על מנת למסור לך פרטים על עבודתנו ותכניותינו. לעת־עתה אציין רק שאנו רוצים לפתח פעילות רחבה. מובן מאליו שבמרכז תעמוד העבודה למען ארץ־ישראל, אולם לכל החברים בארץ־ישראל עצמה הובהר, כי גם מבחינת בניין הארץ אין לצמצם את הציונות לאיסוף אמצעים ולתעמולה ציונית בלבד, אף לא לארגון העלייה בלבד, אלא שהכרחי לארגן את כל העם ולהתחיל עבודה חברתית־לאומית רחבה בתפוצות. החלטנו להוציא לאור כתבי־עת בווינה, קישינוב, לבוב, קובנה וריגה. את החוברת הווינאית “בדרך” אנו שולחים לך. הייתי רוצה להקצות מקום מסויים לפעילות הארגונים המרכזיים שלנו. לכך דרושות לנו ידיעות מלאות ממקור ראשון ולכן אני רוצה לחדש את הקשר עם הוועד.

אני עובר בשתיקה על עניינים ציוניים וארץ־ישראליים רציניים כל־כך שאין להצטמצם במילים ספורות, אך אציין בקצרה שמרכז “הפועל־הצעיר” (ובעקבותיו ילך ארגון העובדים כולו) החליט, למרות המשבר בארץ, לצאת שוב בקריאה “עלו” והוא דורש להעביר לארץ תוך שלושת החדשים הקרובים לא פחות מ־10,000 פועלים. זהו הדבר היחיד שיכול להציל את מעמדנו המדיני בארץ.


 

יג: לאברהם לוינסון    🔗

וינה, 17 באפריל 1921

חביבי,

כבר שבוע שאני שוב בווינה ושוב נרתמתי למשוך את העגלה. התיישבתי לכתוב לך בכוונות הטובות ביותר. רציתי לשלוח לך ברכה לחגים הבאים, לאחל לך כל טוב, להזכיר לך את ה“לחמא עניא” של וינה ולאחר יציאה מעבדות לחרות, אולם משהתחלתי לכתוב נשפך לבי המר. אוי, אברהם, אברהם, מה עמוקה המרירות, ההרגשה שאתה נחנק או טובע. קח למשל את פולין. אם אין הסתדרות יש לבנותה מחדש, אבל איפה לוקחים לפחות מניין אנשים, שיהיו משוגעים לציונות, שיבערו בה! אייגס16 בא בטענות על ה“התאחדות”, על פראג, מילא, אבל מה נגיד כשעם הטענות בעל־פה קוברים את העבודה עמוק כל־כך, ששני הגליונות הראשונים של “בדרך” נשארים מונחים אצל אייגס – 600 טפסים ולא נמצא מי שיפדה אותם. ואתה, אברהם, לא התעניינת כלל בזה. המבין אתה את עגמת־הנפש שלנו הן מבחינה מפלגתית והן מבחינה כספית? 600 טפסים, זאת אומרת 18,000 קרונות, הולכים לאיבוד בזמן שאנו ממיתים את עצמנו בעד קרונה ובכל ראשון בחודש אין אנו יודעים אם נחיה ונגיע עד סוף החודש.

נו, מספיק להטיף לך מוסר. לו ידעתי לפחות שזה יעזור. הנה קיבלנו אתמול דרישת־שלום מאת אברהם יפה, המודיע לנו מפולין, שארגוני המקום התמוטטו כמעט כליל וכי הקמתו מחדש של ועד־העלייה נתקלת בקשיים גדולים. עכשיו הוא נזכר בוועד־העלייה לאחר שבחוזר הראשון כתבנו בפירוש, שמקום שם קיימים משרדי־עבודה יקימו המרכזים שלנו רק סקציות בלבד, – – ממקומות אחדים נשמעים שוב קולות בדבר כינוס ועידה עולמית של “צעירי־ציון” ובדבר איחוד ה“התאחדות” עם ה“מזרח־פארבאנד”17.

בליטא הצטרכנו להילחם בעד ה“התאחדות” ולדאוג לחיזוק ענין ארץ־ישראל בעבודת “צעירי־ציון”. עד עכשיו לא עשו כמעט כלום בשטח זה. העבודה למען ארץ־ישראל היתה למונופולין של “החלוץ”. דבר זה מביא להחרפת היחסים ביניהם. “צעירי־ציון” היתה מפלגה “פוליטית” ולא עשתה כמעט כלום. עכשיו קיבלו שורה של החלטות ביחס לעבודה למען ארץ־ישראל בכלל ולקרן־היסוד, בנק הפועלים, קרן־עבודה, ו“החלוץ” בפרט. הם אף יסדו “רסורטים” מיוחדים, הכריזו על חובת עבודה כללית, נטלו על עצמם להפיץ אלף מניות של בנק הפועלים וכן הלאה – נראה באיזה מידה יבוצעו הפעולות.

מצב־הרוח ביחס ל“התאחדות” היה קריר מאוד. זהו סיכום חדלון־העבודה שלנו. נוסף לזה יש להביא בחשבון את מספרם הרב של חברים הבאים מפולין ומווילנה הליטאית. אלה הם לרוב הפעילים ביותר והמשפיעים מה“מזרח־פארבאנד”. הצרה היא לא בכך שהם “שמאלנים”, אלא שה“שמאלנוּת” והשם סוציאליזם הוא “כתב־מחילה” המשחרר אותם ממעשים. מבחינה זו קל יותר ונוח יותר להיות “סוציאליסט” מאשר להיות חבר ה“התאחדות”; ומכיוון ש־99% רחוקים מחיי עובדים אמיתיים, הרדיפה אחרי השם גדולה ביותר. נתקבלה החלטה בעד ה“התאחדות”, אבל אינני מייחס לה מַשמעוּת רבה. הוחלט להתחיל בעבודת הסברה שיטתית. אנשים חסרים ודרושים בכל מקום, והיכן ניקח אותם?

קצת יותר טוב המצב בלטביה. גם “צעירי־ציון” שם הצטרפו עכשיו אלינו, אולם גם שם הצטרכנו לארגן מחדש את העבודה ולהכניס בה יותר רוח של ארץ־ישראל.

גם בגרמניה מוכרחים להתחיל הכל מחדש. בכל מקום חסרה מסירות ולבביות. התעוררות קלה חלה בקשר לוועידה הבאה. לו היתה לנו עתונות טובה, היתה יכולה להועיל הרבה, אך שוב אנו נתקלים בשאלה של אנשים וכסף – – ניסינו להקים בברלין ועדה להכנת הוועידה שלנו. בראשה עומדים בובר וּואֶלטש18. הוועידה תתכנס כנראה שבעה ימים לפני הקונגרס. גם בארץ־ישראל החלו להתכונן. אנו רוצים לעשות כאן נסיון בהוצאת ז’ורנל ביידיש בשם “הולע קבצן”. אולי תחזור אלינו ונפתור את שאלת העריכה בכי־טוב. מה אתה יושב שם בכלל? מה אתה עושה שם?

טרטקובר19 השתתף בוועידת ה“התאחדות” בצ’כוסלובקיה ואחרי פסח הוא נוסע לגליציה. את ה“פרייע ווארט”

וַדאי ראית.

קיבלנו שורה של דרישות־שלום מגרוזיה ומרוסיה. מקצת החומר נפרסם ב“בדרך”. מגרוזיה נאלצנו להיפרד בשל הרבנים. בקושטא עובדים דווקא לא רע. סימני חיים החל לגלות פוסטן, אבל נסיעתו לאמריקה נסתיימה ללא תוצאות.


 

יד: לש. ה. ברגמן – ירושלים20    🔗

וינה, ה' ניסן תרפ"א

חבר יקר ונכבד!

הרבה פעמים כתבנו במשך החדשים האחרונים למשרד הראשי של ה“התאחדוּת” ביפו ומקווים אנו, שגם לידיך הגיעוּ מכתבינו והנך יודע מה נעשה בעולמנו.

הפעם אנו פונים אליך בדבר מיוחד. אתה זוכר החלטתנו לקרוא לוועידת ה“התאחדות” בחודש אוגוסט. עכשיו הוברר, שהקונגרס יהיה בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו ואז בטח נמלא החלטתנו זו – וכנראה תהי הוועידה שלנו בווינה כעשרה ימים לפני הקונגרס. – אודות כל הדברים הטכניים, הקשורים בוועידה, נחליט בישיבת הוועד הפועל שלנו הפלנרית, שלפי מחשבתנו צריכה להיות יחד עם ישיבת הוועד הפועל הגדול.

עלינו להתחיל תיכף ומיד להתכונן לוועידה. היא לא תצטמצם רק בשאלות הקשורות בקונגרס; רוב תשומת לבנו מוכרחים אנו להקדיש לשאלת קיוּמנוּ להבא. אנחנו כתבנו אחרי ישיבת הוועד־הפועל ביפו, שאנו נכנסים לתקופה חדשה של עבודתנו, אבל באמת יעלה בידינו עד הקונגרס לעשות רק צעדים מעטים.

מוכרחים אנו להודות, שעד עכשיו לא עלה בידינו ליצור מה“התאחדות” גוף מוצק, ושעד היום רחוקים עוד החלקים השונים שלנו וזרים אחד לשני. הוועידה מוכרחה לשים קץ לזה. יוכל היות, שגם היא לא תפתור את כל השאלות, אך להעמידן בסדר־יומה מוכרחים אנו.

בישיבת הוועד הפועל קיבלנו החלטה לעורר את חברינו בכל הארצות לבירור השאלות הפּרוגרמטיות. במשך הזמן האחרון עברו חברינו קפלן ו[חיים] טרטקובר בארצות שונות ונוכחו עוד יותר, שצריך לשים קץ לבלבול הדעות, שצריך לצאת במלים ברורות. ובהתאם עם החלטות הוועד־הפועל ארגנוּ בברלין ועדה להכנת הוועידה; נכנסו אליה גם הח"ח מ. בובר ור. ולטש; בובר הבטיח לקחת חלק אקטיבי בעבודה זו. קשה לשפוט מראש עד כמה תצליח עבודת־הוועדה, אך ברצוננו לפרסם חודש ימים – לכל הפּחות – לפני הוועידה את ראשי־הפרקים של ההרצאות.

על כל חבר וחבר החובה לקחת חלק בעבודת הכנה זו. פונים אנו עכשיו בפרט אליך, חבר ברגמן, בבקשה ובדרישה לשלוח לנו שורת מאמרים, מוקדשים לשאלה זו. בעתונות שלנו בכל הארצות פתחנו מחלקה מיוחדת לשאלות הפּרוגרמה על יסוד הוויכוח החפשי, אך חסרים לנו הכוחות הספרותיים, האינטלקטואליים. טוב היה, לוּ עיבדת את הפּרויקט לפרוגרמה, שכבר התחלת בו, והיית שולח לנו. מוכרחים אנו לתת חומר ספרותי לכל חברינו; זה יעורר מחשבתם ויגביר את עבודתם המעשית.

בימים האחרונים ניגשנו להגשמתה של עוד אחת מהחלטות הוועד־הפועל. באנו בדברים עם “פועלי־ציון” הימניים בדבר הגשמת רעיון “ברית־העבודה”, שכל כך הרבינו לדבר עליו בישיבתנו. נראה מה יצא מזה. גם אצל חלק מחברי “פועלי־ציון” ניכרת הנטייה לדבר זה. הצוּרה לא הובררה עוד – לפי דעתנו צריך להתקיים איזה מוסד משותף קבוע. כתבנו אודות זה לחברים בארץ, שאלנו את פיהם, אך זה שבועות אחדים שאיננו מקבלים מהם שום ידיעות, ואיננו מבינים מה קרה להם.

הדבר מרגיזנו בפרט עכשיו, אחרי שנפוצו ידיעות שונות אודות עבודת ההסתדרות הכללית, המ.פ.ס.ע. יצאוּה, מדברים על דבר חיכוכים בין “הפועל־הצעיר” ו“אחדות העבודה”; חושבים אנו, שמגזימים בדבר, ולכל אחד מהעובדים בגולה ברור, שהסתדרות הפועלים מוכרחה להתקיים ושהיא תהיה באת־כוח הפועלים בארץ. להיפך, פה ישנה עוד שאיפה להקים מוסדות משותפים, שינהלו את העבודה לטובת מוסדות הפועלים בארץ, גם בגולה.

בכליון עינים חיכינו שתצא מהארץ הקריאה בנוגע לבנק הפועלים, לקרן־העבודה, אך כנראה שקוּעה ההסתדרות בארץ כל כך בדברים המקומיים, שלא עלה בידה לפתור גם את השאלות העיקריות.

אנו מבקשים ממך, חבר יקר, שאתה מצדך תכתוב לנו אודות מצב העניינים, ועוד הפעם חוזרים אנו על בקשתנו לשלוח לנו את כל מה שתמצא לנחוץ לשם הכנת הועידה.

קבל בזה ברכתנו החמה לחג הפסח.

זה עכשיו קיבלנו את “הפועל־הצעיר” 22 וראינו שאתה עברת את הארץ. טוב עד למאוד. קיבלנו גם מכתב מאלעזר ב. ו“מכתב לחברים”. החששים שלנו בנוגע להסתדרות מתאשרים. קללת אלהים רובצת עלינו, ריב ומדון תמידי.

שלך אליעזר

תשי“ב [”הפועל הצעיר"]


 

טו: יוסף בוריסוביץ היקר,    🔗

12 במאי 1921

קיבלתי את מכתבך ואענה לך בלי נדר, אך לא עכשיו. אין ביכלתי. כולנו מרוכזים סביב המאורעות בארץ־ישראל21 וקשה להתפנות ממשימות היום. עד כה אין לנו תמונה ברורה. אנו מנותקים לגמרי מידידים ואין מגיעים אלינו לא מכתבים, לא מברקים ולא פרסומים; תוך כל הזמן קיבלנו רק ידיעה קצרה, דורשים מאתנו שנמלא את חובתנו. אנו מרוגזים בשל העדר ידיעות.

בעניינים שלנו חל כנראה מפנה רציני, אולם מה שמדאיג ומרגיז אותי ביותר זה איסור העלייה. זוהי מהלומה בוגדנית שתוצאותיה עלולות להיות גורליות. גם בשאלה זו שוררת תסבוכת ואי־בהירות; מי הוציא את האיסור הזה? מה הם הנימוקים? אין יודעים כלום. הדבר המשמח היחיד הוא מצב־רוחם של החברים החלוצים. אלפים מעפילים לעלות לארץ. האם הכינונו כל מה שדרוש כדי שנוכל – לאחר שנתגבר על האיסור – להתחיל את עבודת הבניין בקנה־מידה רחב ולפתח את העלייה בפועל ממש? לא ולא! עכשיו תבין מדוע דיברתי על “מעשה”. קראתי ליצירת כוח פועל ויוצר, אשר יוכל סוף־סוף לעבור מדיבורים למעשים.


 

טז: לרוברט ואֶלטש    🔗

וינה, 16 במאי 1921

חבר יקר ואֶלטש,

היום שבוע לצאתי מברלין. לדאבוננו עוד לא נשתנה המצב לטובה בארץ־ישראל. לא קיבלתי כל מכתבים. אינני יודע אם זה מחמת הצנזורה או בשל שביתת הדואר בטריאסט. גם עתונים אינם מתקבלים, רק מברקים, שלפיהם עשתה הצהרתו של סמואל רושם נורא22. אכן ככל שאני מעיין בה כן גוברת הרגשתי שהתנהגותו הזיקה לנו מאוד. אני רק מתפלא ש“הפועל־הצעיר” בארץ־ישראל מתייחס אליו בפייסנות בלתי מובנת. כבר מוטב היה אילו היה לא־יהודי במקומו.

ממקורות פרטיים נודע לנו שהנצחונות שנחלו הערבים שיכרו אותם ודרישותיהם מאמירות מיום ליום. עם שאני מסכים במידה מסויימת שבכידונים אי־אפשר לבנות ארץ ועם זה שאינני סומך ביותר על מדיניות של “יד חזקה”, ברור לי שבשעה זו מדיניות כזאת הכרחית. משהו מדהים מתרחש בארץ ולעתים קרובות מדבּר ה“קונטרס”23 אל לבי ושכלי יותר מאשר “הפועל־הצעיר”.

אני מסכים לדעתך שנצטרך לבדוק את יחסנו לערבים ולהתחיל לנהל מדיניות פעילה. אולם אני נוקט כלל ישן: – להתווכח ולהידבר יכולים רק שווים. לעולם לא ישרור שלום בין חזק לבין חלש וכל עוד הערבים יחשבו אותנו לחלשים לא יועילו כל הנסיונות להידבר. אמנם, עלינו לחפש דרכי שלום על־ידי מעשים, אך עם זאת יש לשכנע את הערבים שבאלימוּת לא ישיגו דבר, שעל עופרת נענה בעופרת. בייחוד נכון דבר זה במצב מלחמתי, ולמַרבה הצרה לא הבין או לא יכול להבין זאת סמואל. כתוצאה מכך נתבשרנו היום: ביפו התפרצויות חדשות ושוב הרוגים ופצועים. הבשורה הזאת לא היתה בלתי־צפויה וייתכן מאוד כשתגיע חבורת־העולים הגדולה הראשונה שוב תפרוצנה מהומות בקנה־מידה גדול יותר. הערבים מוּסתים בצורה מבהילה, מאורגנים יפה וצמאים למאבק. לצערנו, שורותינו מפוצלות ומדוכאות. בנסיבות האלה מקבלת שאלת ההגנה מַשמעוּת יוצאת מן הכלל. על השלטון המקומי אי־אפשר לסמוך. עלינו להיות נכונים לעמוד על נפשנו בימים קשים כאלה. המאורעות הוכיחו כי במקום שהחברים היו מזויינים עמד אחד בפני עשרה. אני רוצה שתבין אותי כראוי. אינני רוצה במלחמה כעיקרון וכתופעה תמידית, אבל לאחר שהמלחמה הוכרזה ונכפתה עלינו, אני מסכים עם חברינו בארץ־ישראל שעלינו להילחם ולהתגונן כראוי.

ועד ההגנה של ארץ־ישראל דורש מאתנו עזרה. דרושים אמצעי־כספים גדולים. בימים הקרובים יבוא זמן רובשוב (שזר) לברלין. דעתי היא כי חשוב מאוד שציוני גרמניה יתרמו את שלהם. מובן מאליו שאין לדבר על כך ברבים, אלא לעשות בדרך של מאיש לאיש. סבורני שאתה וקורט בלומנפלד24 תוכלו לעשות רבות. משום כך חשוב גם לחדש את העלייה ככל המוקדם. מן הסתם ידועה לך דעתנו בשאלה זו. בימים הקרובים עומדים לצאת 600–700 עולים. באו פקידים מיוחדים מטעם ממשלת ארץ־ישראל כדי לערוך ביקורת כאן במקום. במה תתבטא לא ידוע עדיין. כל הדבר מוּחזק כסוד חמוּר.

אתמול קיבלתי את הדין־וחשבון המדיני שסיפרת לי עליו. עשה עלי רושם עלוב. לא מצאו מלים אחרות אלא “אֵמוּן” ו“נטיות בולשביסטיות”. תהום מתפערת בין ההנהלה והתנועה. מצב־הרוח בכל מקום רע עד מאוד. יש להקדים את ישיבת הוועד הפועל הציוני ככל האפשר. כל הדאגות האלה מכבידות על המשך עבודתנו התקינה ועל ההכנות לקונגרס ולוועידה שלנו. אין איש יודע מתי יבואו החברים מארץ־ישראל וקשה להתמסר עכשיו לשאלות פוליטיות ופרוגרמתיות כלליות. אבל מוכרחים – – מכל המקומות יבואו לוועידה בדרישות גדולות ושוב תועלה השאלה: סוציאליזם – לא סוציאליזם. לעתים קרובות אני חושב שהם צודקים, ואז הייתי מציע אפילו לשנות את השם ולהיקרא “התאחדות ציונית־סוציאליסטית”, ולפעמים תוקפת אותי הרגשה מרה. עומדות בפנינו כל־כך הרבה שאלות־חיים אקטואליות. 90% מהשאלות החשובות ביותר יכולות לאַחד 90% מעובדי ארץ־ישראל ואת מַרבית העובדים בגולה – והנה באים ומתפלמסים על מלים ועקרונות כביכול. יש ומתחשק לי לזרוק בשאַט־נפש את כל השאלות ה“פרוגרמתיות־אידיאולוגיות־אורגניזציוניות”. לצארי אי־אפשר לעשות הכל כפי שמתחשק. מוכרחים להוסיף למשוך את העגלה, מוכרחים גם לדון בכל השאלות.

כתבתי לחברים בארץ־ישראל שאם 3־2 מהם לא יבואו לכאן מיד, יסַכּנו את התנועה. אני מבין מה קשה להם שם עכשיו, עד מה כל איש נחוץ שם, אבל אני סבור שדווקא עכשיו מוכרחים להימצא בתפוצות חברים אחדים מארץ־ישראל כדי לעורר את העם (הישן עדיין). מוכרחים לפרוס את חזית המאבק על כל העולם, כי עצם אפשרות הבניין היא בסכנה.


 

יז: לאברהם לוינסון    🔗

וינה, 2 באוקטובר 1921

אברהם יקירי,

– – לא הצלחתי להידבר עם החברים הרוסיים, נכון יותר שלא נעשה כל נסיון רציני להידבר אתם. מצד אחד הם באו כמעט עם החלטה מוכנה לייסד את האיגוד הציוני־סוציאליסטי “צעירי־ציון”, מצד שני נטל ממני כשלון הוועידה שלנו25 את האפשרות להתווכח אתם.

לכשלון גרמו ההכנה הגרועה והקונגרס, ש“אכל” את הוועידה שהיתה לוועידה מוקדמת לקונגרס. כל זה רק חצי צרה. גרוע מזה הוא ששוב התרחש מעשה פראג. נכון שעכשיו היו היחסים האישיים לא רעים, אבל שוב חסרה השפה המשותפת בשעת דיון בשאלה: מה טיבה של ה“התאחדות” ומה אנו מבקשים ממנה? נשמעו דעות שונות ומנוגדות ביותר, ולא היה בהן להרשים כראוי את החברים הרוסיים. עלי להודות שאני גופי הרגשתי את עצמי לעיתים קרובות זר בהתייעצויות עד כדי כך שרציתי להסתלק ולהיעלם.

ה“התאחדות” היתה בקונגרס סיעה גדולה, השניה לפי גדלה, אבל מה שהרווחנו בכמות הפסדנו באיכות – – ימים קשים היו לי ימי קארלסבאד. עד היום מקנן בי הספק אם היטבתי לעשות, אם לא הצטרכתי להודות כי טעיתי ולחזור אל החברים הרוסיים. הבלגתי והחלטתי להאריך את הנסיון לעוד שישה חדשים, לעוד שנה. הכריח אותי להחלטה זו המצב הציוני הכללי. לאור ההתפוררות הכללית והתוקפנות של “המזרחי” הרינו הכוח היחיד המסוגל להקים את האופוזיציה האחראית האמיתית. את תפקיד האופוזיציה מילאנו בקונגרס גם כששפרינצק הצטרף להנהלה.

באופן כזה יצאנו מקארלסבאד במשא־של־אחריות מופלגת ומורת־רוח פנימית – – לזאת יש תרופה אחת – להתחיל מיד בעבודה מאומצת. עלינו לגייס את כל כוחותינו ולעשות את הנסיון החדש, ובשבילי אולי האחרון. אל תחשוב, אברהם, שאני מדוּכּא או פסימי. אני רק מעריך את המצב ורואה שהוא קשה מאוד. עם זאת אני מרגיש שמוכרח היה להיווצר כוח כזה כמו ה“התאחדות” וכל יום אני רואה יותר משימות היסטוריות העומדות לפניה. נקווה שנצליח.

“יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין”.


 

יח: לסניפי ה“התאחדות”    🔗

וינה, 7 באפריל 1922

חברים יקרים,

ישיבת הוועד הפועל הציוני היתה הפעם שלֵיוָה יותר מהקודמת. גם ההנהלה גילתה יחס חברי יותר ושאיפה להזיז בכוחות משותפים את העגלה ממקומה והעגלה באמת שקועה מאוד. המצב הפוליטי אינו מזהיר. וייצמן אמנם האמין באמונה שלימה שב־25 בפברואר יאושר המנדט, אבל אנחנו פקפקנו בזה מאוד. מלבד זאת, מה תועיל לנו הפוליטיקה הגבוהה אם בחיים מקפחים את זכויותינו על כל צעד ושעל, בייחוד בשאלה העלייה?

שמעתי שבימים האחרונים הוצאו גזירות חדשות, ואם תישמרנה בכל חומר הדין יוכלו לעלות לארץ־ישראל רק בעלי־הון. כל שיש לו 500 פונט יכול להיכנס לארץ באופן חפשי. דעתנו היא שיש להעלות את שאלת העלייה החפשית כמרכז־הכובד של פעילותנו המדינית ולהעביר את המאבק מחדרי הדיפלומטיה הסגורים אל הציבוריוּת הרחבה במערב אירופה ובאמריקה, שבכוחה להשפיע בענייננו. בכלל יש להקדיש תשומת־לב מרובה לכך שדעת־הקהל תהיה לצדנו. יש לקבוע את העובדה שעד עכשיו לא הצליחו התקפותיהם הקשות של הערבים ושל הלורדים האנגליים לשנות את עמדת הממשלה האנגלית כלפי הצהרת־בלפור, אבל כן הצליחו לרכוש חלק גדול מכל שכבות הציבור. כאן אורבת לנו סַכּנה גדולה. זאת הבינה גם ההנהלה. בזה יש מִפנה לטובה מאז הישיבה הקודמת של הוועד הפועל הציוני. הכל מסכימים שיש לקבוע את עקרונות מדיניותנו, לחפש הבנה עם הערבים לא רק במלים, אלא להתחשב בעובדה שבארץ יושבים שבע מאות אלף מוסלמים ונוצרים.

בוויכוח המדיני הועלתה השאלה בדבר הקונגרס היהודי העולמי. לא נתקבלה כל החלטה, אבל כמעט הכל בדעה שכינוס הקונגרס הכרחי. לדאבוננו, זוהי שאלה הדורשת זמן.

מובן מאליו שנגענו גם בשאלת ה“אופוזיציה”, שעוררה התמרמרות כללית בשל שיטות המאבק שלה. בשגגה ואולי גם בזדון הם גורמים נזק רב לעניין הציוני. הם שופכים מים על טחנות שונאינו. לכן תמכנו גם אנו מתוך מצפון נקי בהחלטת הגינוי של הוועד הפועל לאנשי האופוזיציה. אולם בעת ובעונה אחת העלינו את ההצעה, שתיבחר ועדת־חסכון על־מנת לבדוק את תקציבם והוצאותיהם של כל המוסדות הציונים ותגיש את תוצאותיה לישיבה הקרובה. ביקורת כזאת דרושה לא כל־כך בשל הצעקות על בזבוז, אלא משום הנחיצות לבנות את התקציב הציוני כולו על יסודות חדשים.

הקונגרס הציוני אישר שני תקציבים – האחד גדול יותר והאחד מצומצם. בשל מחסור בכספים לא בוצע גם התקציב המצומצם ונוצר מצב, שההכנסות אינן מכסות את ההוצאות השוטפות ולא־כל־שכן שאין אמצעים לפעולות חדשות. כדוגמה יכול לשמש עניין מושב־העובדים. הקונגרס החליט על התחלת פעולות־התיישבות בעמק יזרעאל, אולם קיצץ בתקציב. בכל זאת התחילו החברים בעבודה, אך גם התקציב המקוצץ אינו ניתן להם. תחילה הפחיתו אותו לחמישים אחוז ועתה עומדים להקטינו ל־30%. כתוצאה מכך רב סבלם של המתיישבים ומשפחותיהם וכל המפעל נתון בסַכּנה. אין אפשרות לבצע בזמן את העבודות ההכרחיות ודבר זה גורם גרעונות ובסופו־של־דבר תחול האַשמה על המתיישבים.

עם זאת אנו מאמינים שיחולו שינויים וכבר נראים אותות לטובה. לאחר תהיוֹת רבות עלתה פעולת קרן־היסוד על הדרך הנכונה. פסקו החלומות על תשלום “מעשר”26 והתחילו בשיטה של מס־עממי.

בברלין כינסנו את הפלינום של ה“התאחדות”. השתתפו חברים מליטא, פולין, רומניה וקושטא. מאמריקה נתקבל תזכיר. הובעה שביעוּת־רצון להתפתחות הפעולה באמריקה, ברוסיה ובקושטא. המצב קשה ברומניה ובגרמניה. בקרוב יבקרו חברי המשרד הראשי בארצות שונות. הוחלט על כינוס ועידה עולמית שתדון בעיקר בשאלת הפרוגרמה של ה“התאחדות”.

המליאה שמעה דין־וחשבון מפורט מאת נציגינו בוועד הפועל הציוני ואישרה את עמדתם. בקשר לזה דיברו רבות על עבודתנו למען קרן־היסוד. יש להכפיל את העבודה. כל החברים היוצאים בשליחות מטעם המשרד הראשי ימלאו את המשימה לעורר את חברינו לעבודה מאומצת למען קרן־היסוד (ובנק הפועלים) ולדאוג להגשמת הצעתנו בדבר המחלקה לבעלי־מלאכה ולעובדים.

הפלינום החליט על כינוס מיוחד בשאלת פעולת התרבות27. הכוונה לא לשאלת־השפות, כי אם לשאלת־התוכן. ועידת פראג כבר הטילה עלינו את החובה לנהל עבודה רחבה בעברית. למעשה נשענת תנועת בית־הספר העברי כולה על חברינו. מאות בתי־ספר קיימים בפולין, בסרביה וליטא. אפילו ברוסיה ממשיכים באופן בלתי־חוקי לקיים את השיעורים לעברית. אולם רק בשנים הראשונות יכולנו להסתפק במאבק למען השפה בלבד. במרוצת הזמן גוברת והולכת ההרגשה שבית־הספר החדש צריך להיבנות לפי תכנו על יסודות חדשים, בהתאם להשקפת־העולם שלנו. לאחרונה היו לנו ישיבות המוקדשות לשאלה זו.



  1. ועד המשלחות היהודיות: נציגות יהודית עולמית בוועידת השלום לאחר מלחמת־העולם הראשונה, שהיתה אחר־כך לנציגות יהודית ליד חבר־הלאומים, עד לייסוּדוֹ של הקונגרס היהודי העולמי. א. ק. היה חבר הוועד כנציג יהדות רוסיה.  ↩

  2. מ. וינאבר (1863–1926). עסקן־משפטן ומדינאי יהודי־רוסי. ציר ה“דומה” הראשונה. עם פרוץ המהפכה הבולשביסטית היה מיניסטר־החוץ בממשלת קרים הזמנית. לאחר נפילתה עבר לפאריס.  ↩

  3. נציגי הציונים ברוסיה בוועד המשלחות.  ↩

  4. יארעס־קאנפערענץ – ועידה שנתית. כינוס ציוני בשנה שלא התכנס קונגרס ציוני.  ↩

  5. ד“ר דניאל פסמַניק (1869–1930), נואם וסופר ציוני ברוסיה. הצטרף למחנה של דניקין ופרש מהתנועה הציונית; ואסילי מקלקוב, מראשי מפלגת הקדטים ברוסיה, חבר ה”דומה“. תמך בממשלת ה”מתנדבים" (דניקין) במלחמתם עם שלטון הבולשביקים.  ↩

  6. ז‘ורז’ קלימאנסו (1841–1929). ראש הממשלה בצרפת בזמן מלחמת־העולם הראשונה. נשיא ועידת השלום. ממשלתו נפלה בינואר 1920.  ↩

  7. ד"ר יעקב ברנשטיין־כהן (תרי“ט–תרפ”ט – 1859–1929). מראשי הציונים ברוסיה. עלה לארץ בימי העלייה השניה. היה רופא בגליל ובפתח־תקוָה. עלה שנית בתחילת שנות העשרים. חזר ומת ברוסיה.  ↩

  8. קבוצת “צעירי־ציון” בפולין שהתנגדה לאָפיה הסוציאליסטי של המפלגה. אחר־כך קראה לעצמה “הפועל הצעיר” והיוותה את היסוד למפלגת ה“התאחדות” בפולין.  ↩

  9. יעקב (ויתקין) זרובבל (תרמ“ו–תשכ”ז – 1886–1967). ממייסדי “פועלי־ציון” ברוסיה. מעורכי “האחדות”.  ↩

  10. בחודש פברואר 1919 התכנסה בקיוב מועצה כל־אוקראינית של “צעירי־ציון”. א. קפלן הרצה על המצב המדיני. בשאלת “הפרוגרמה הסוציאליסטית־עממית של ‘צעירי־ציון’” הרצה מ. פוסטאן. המועצה החליטה: "הסוציאליזם היהודי, בדומה לסוציאליזם של כל אומה, קשור אורגאנית בתכונות הלאומיות, תרבותיות, פסיכולוגיות וסוציאליות של האומה היהודית, כפי שנוצרו והתפתחו במשך דורות – – על הפרקציה העממית של ‘צעירי־ציון’ להישען במאבקה על כל מעמד העובדים בעם היהודי, המעמד שבו מרוכזים כל גורמי העבודה  ↩

  11. בחדשים ינואר–מאי 1920 ביקרה בארץ משלחת הברית העולמית “פועלי־ציון” – לחקירת המצב הקיים בארץ, ביישוב ובהתיישבות, להכנת תכנית לקידום הפעולה להכשרת התנאים לקליטת המוני עולים ולהתוויית קווים לבניין הארץ על יסודות שיתופיים.  ↩

  12. מאורעות תל־חי, שבהם נפלו יוסף טרומפלדור וחבריו.  ↩

  13. מאורעות פסח תר"פ בירושלים, שבהם היו שמונה הרוגים יהודים ולמעלה ממאתיים פצועים.  ↩

  14. באפריל 1920 התכנסה בסן־רמו ועידה בין־לאומית שהחליטה על חלוקת שטחי המַנדאט. הוועידה מינתה את בריטניה למעצמה המנדאטורית בארץ־ישראל והטילה עליה את האחריות לביצוע הצהרת בלפור.  ↩

  15. מ. פוסטן, מפעילי “צעירי־ציון” ברוסיה. בצאתו מרוסיה היה פעיל בתנועת־העבודה הציונית בבסרביה. עבר ללונדון והשלים את לימודיו. התרחק מפעולה ציונית.  ↩

  16. יהודה אייגס. מראשי ה“התאחדות” בפולין. נפטר בתש"ה (1945).  ↩

  17. הברית־המזרחית של “צעירי־ציון” השמאליים בפולין, ליטא, לטביה וצ"ס מרוסיה.  ↩

  18. בובר מ. (תרל“ח–תשכ”ה – 1878–1965). הוגה־דעות יהודי בעל מוניטין בעולם כמנהיג רוחני. חבר “הפועל הצעיר” בגרמניה. פרופיסור למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים; רוברט ואֶלטש, סופר, איש פראג, מפעילי ה“התאחדות” בשנותיה הראשונות. עורך הבטאון של ציוני גרמניה “יוּדישה רוּנדשאוּ”.  ↩

  19. טרטקובר ד“ר חיים (תרמ“ג–תש”ד – 1883–1944). ממייסדי ”חלוצי ציון“ בברודי יחד עם יוסף אהרנוביץ, בשנת 1905. מראשי ”הפועל הצעיר" ומנהל קרן־הקיימת באוסטריה. עלה בשנת 1938.  ↩

  20. הנני נוטל לעצמי רשות, לפרסם כאן מכתב אישי של אליעזר קפלן מתקופה מסויימת של פעולת חייו: עמידתו בראש המשרד של ה“התאחדות” העולמית של “הפועל הצעיר” ו“צעירי־ציון” בווינה, אחרי ועידת פראג משנת תר“פ. הנני מפרסם את המכתב כלשונו. מתוך אופן כתיבתו של אליעזר בולטת אחת התכונות היסודיות שלו: אוביקטיביותו, עניוותו, דבקותו בעובדות, שאיפתו לעמוד מעל ל”ריב ומדון" (ש. ה. ברגמן).  ↩

  21. מאורעות אחד במאי (1921) בתל־אביב, בהם נרצחו י. ח. ברנר וחבריו. מספר ההרוגים בתל־אביב–יפו כ־40 וכמאתיים פצועים. היה גם נסיון להתנפלות על פתח־תקוה.  ↩

  22. הנציב העליון הרברט סמואל הכריז על הפסקת עלייה זמנית “עד אשר יבחנו מחדש את המצב”.  ↩

  23. הבטאון של “אחדות־העבודה”.  ↩

  24. יהודה קורט בלומנפלד (תרמ“ד–תשכ”ג – 1884–1963). מנהיג ציוני גרמניה. מנהל קרן־היסוד.  ↩

  25. הוועידה העולמית השניה של ה“התאחדות” התכנסה בקארלסבאד בימי הקונגרס הציוני השנים־עשר וקפלן לא היה מרוצה מהדיונים המקוטעים ואי־אפשרות לקבוע את דרך המפלגה.  ↩

  26. בתחילת פעולתה של קרן־היסוד הוכרזה סיסמה, שתורמיה יפרשו “מעשר” מרווחיהם לבניין הארץ.  ↩

  27. ועידה מיוחדת של ה“התאחדות” מוקדשת לשאלות העברית התכנסה בברלין בט“ז באב תרפ”ג (10.8.1922).  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37188 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!