בנסיעה זו לתורכיה הטלנו על עצמנו: א. בירור המצב בעלייה, איך לנצל במהירות האפשרית את מכסת הרשיונות הקודמת וגם את 29,000 הרשיונות הנוספים; ב. בירור אפשרויות העזרה וקשר עם הארצות; ג. העזרה הדרושה והאפשרית ליהודי תורכיה; ד. בירור עניינים עם אנשי רוסיה, ועוד.
בכדי לתת מושג באיזה תנאים נצטרך להגשים את הדברים רוצה אני להביא קודם כל תיאור קצר של המצב הכללי ושל הלך־הרוחות. בצאתי היתה ההרגשה, שאנו עומדים על סף מאורעות חדשים, המלחמה עלולה לפרוץ בחלק זה של העולם. אולם במידה שיכולנו לעמוד על הדברים משיחות עם עתונאים אמריקאיים, באי־כוח ה“טיימס” הלונדוני והניו־יורקי, באי־כוח חברות־ידיעות אמריקאיות ובאי־כוח העתונות השוייצרית, מפגישות עם תורכים ועם עובדי צירויות שונות – ראינו כי שם הרוחות שקטים יותר, כאילו תקיפה החלטת תורכיה לא להיכנס למלחמה. היא מחזיקה כוח צבאי בן 800,000 איש; ולפי מצבה של תורכיה זה כוח עצום, ושומרים אותו לאחר המלחמה, כי בתורכיה יש פחד מפני רוסיה, מפני רצונה או נטיותיה להשתלט על הדרדנלים. היא משתדלת –עוד תוך המלחמה – להידבר עם שכניה על סידור ענייני הבלקן, ומוכנה לדבר גם עם המדינות שהן לצד הציר, למען התקומם בכוחות משותפים נגד נסיון רוסיה להשתלט על הים האגאי, אף אם לא דרך הדרדנלים אלא דרך בולגריה.
לפי השמועות לא התחייבה תורכיה להיכנס למלחמה, אלא רק במקרה שגרמניה תתקוף אותה, והרגשת האנשים במקום היא שיש יותר זמן לפעולה מכפי שחשבנו פה; עם זאת חוששים שאם גם לא מצד תורכיה, ואולי גם לא בתורכיה עצמה, יהיו בקרוב מאורעות בחלק זה של הים התיכון. לדעתם עלולה המערכה להתלקח בסוף חודש מאי או בהתחלת יוני, ואז ההובלה לארץ וכל הקשרים עם החוץ עלולים להיפסק.
מצב היהודים בארצות אירופה 🔗
לאור מצב זה טיפלנו בשאלות העלייה. בארץ סבורים היינו, שתפקידי יהיה בעיקר לברר דרכים ולהיכנס בהתחייבויות כספיות נחוצות להחשת העלייה; שם היה עלי להתראות עם הרבה גורמי־חוץ וכמעט כולם גילו הבנה ורצון טוב. – – הוברר לנו שיש אפשרות לקבל רשיונות־יציאה במידה גדולה מאוד. יותר מזה – יש לחץ מסויים שנוציא את האנשים. הדברים אמורים ברוב ארצות הבלקן: רומניה, הונגריה, בולגריה, סלובקיה, ואותו המעט שנשאר בקרואטיה, זגרב. נראה, שאפשר ליוצאי ארץ אחת לעבור דרך הארץ האחרת. בולגריה מוכנה לתת מעבר ליוצאי רומניה והונגריה; הונגריה מוכנה לתת ליהודי סלובקיה להיכנס אליה כדי לקבל ויזות ולעבור הלאה. בחדשים האחרונים בא כאילו שינוי־מה לטובה, מפני התערערות האמונה בנצחון היטלר. היו רגעים שגבר האמון בנצחון בעלי־הברית, והפרסטיז’ה של הנאצים ירדה מאוד, וחוגים שונים, לפעמים בידיעת הממשלות ובתמיכתן, ולפעמים מתוך אופוזיציה לממשלה, אבל חוגים משפיעים בארצותיהם, התחילו לחפש קשרים עם מדינות הברית. אפשר לקרוא בתורכיה, למשל, הכחשות נמרצות מצד ההונגרים, שהם לא שלחו אנשים למשא־ומתן עם הבריטים והאמריקאים. אבל בתורכיה איש לא האמין בהכחשות אלו.
התנאים הנוחים ביותר עתה הם בהונגריה, שם היהודים מרגישים את עצמם די טוב, ורבים אינם חושבים כלל על עלייה לארץ־ישראל. הונגריה משמשת במידה מסויימת מקום מקלט לכל שטחי הכיבוש הגרמני. מפולין בורחים לשם דרך סלובקיה, והונגריה ממלאת מקום חשוב כארץ־מעבר לארץ־ישראל. דבר זה התבטא עד עתה במאות מקרים ומשמש תקווה לרבים אחרים. יש מקומות שהאנטישמיות היא סחורה מקומית ולא פרי של אימפורט, למשל ברומניה, ושם רוצים להיפטר מהיהודים בדרך של עלייה. יש מקומות שלחץ הגרמנים בהם הוא גדול יותר, אולי בקשר עם נסיבות צבאיות.
בימים האחרונים סיפרו לנו כי 8,000 יהודים, זקנים, נשים וטף, מבולגריה החדשה, מחלקי יוון שצורפו לבולגריה, הועברו אי־שם למחנה ריכוז ואין יודעים מה אתם. חשבו שיעכבו את הגירוש הזה, אבל לבסוף שלחו אותם מזרחה. סבורים היינו, שלא נוכל להוציא אנשים מבולגריה באניות, כי הגרמנים אוסרים על היהודים להימצא בקרבת הנמלים, אבל התברר שהממשלה מתירה, ובימים האחרונים היתה הרגשה שאם נצליח להביא אניות לנמלים יוכלו העולים לצאת.
היתה גם הצעה מטעם ממשלת רומניה להעביר 5,000 ילדים יתומים מטראנסדניסטריה אם נתחייב להוציאם. התחייבנו להעמיד מיד לרשות הילדים 2,000 סרטיפיקטים ואחר־כך לתת סרטיפיקטים נוספים. הממשלה גם הסכימה שהילדים יועברו מטראנסדניסטריה לרומניה הישנה לזמן־מה למען הבריאם קצת, וגם בכדי שברגע האחרון לא תהיינה הפרעות. על סמך ייפוי־הכוח שהיה לנו הודענו שיעבירו מיד את הילדים, ואם יהיה צורך בהשתתפותנו בהחזקת הילדים ניתן אותה.
בצורה שונה יש אפשרות גם לגבי בולגריה. אף באו משם שליחים לא־יהודים שנוציא את היהודים. היו שלוש פקודות גירוש שעוכבו: האחת ברומניה לפני כחודשיים, מספר אנשים היו כבר בקרונות ופתאום באה פקודה להוציאם. אמרו שהשחרור בא לפי דרישת המלכה לאחר התערבות האפיפיור, כי הנוּנציוּס הודיע שיעזוב את רומניה אם הגירוש יבוצע. יש גם שמועה כי ההתערבות באה גם מהאיטלקים; יש קרבת משפחה בין שני בתי המלכות, ולאחר איומי הנוּנציוּס התערבה הממשלה האיטלקית. המקרה האחר היה בבולגריה הישנה. ביום שאסרו את היהודים בשטחים שסוּפחו לבולגריה אסרו גם מאות יהודים בבולגריה עצמה, ולמחרת שחררו אותם. אנשינו מסרו שגם כאן עזרה הרבה התערבות הכנסיה וחצר המלכות. היו ידיעות שיגרשו את היהודים מסלובקיה, אבל גם שם עוּכּב הגירוש.
בבולגריה עוּכּב הגירוש תחת לחץ חוגים שונים. אלינו באה אשה, כאילו שליחה, ומסרה לנו דין־וחשבון על פעולת שני ארגונים בולגריים חשאיים, גברים ונשים, שתפקידם העיקרי הוא הגנה על היהודים. בראש הארגונים האלה עומד איש אשר עד עתה נחשב לסגן ראש הסקופצ’ינה1. היא נתנה לנו שמות של אנשים בעלי השפעה רבה בבולגריה, שהתערבו בעניין פקודת הגירוש והדבר הגיע עד לידי הפגנות פומביות. עם זה מתחננת עסקנית חשובה זו שיוציאו את היהודים מבולגריה, כי אינה בטוחה שאפשר יהיה לעכב את הפורענות זמן רב.
תחילה חששו יהודי בולגריה לתת לילדים לנסוע באניות, מפני שיבוש הדרכים בים, אולם ערב נסיעתי באה ידיעה, שהם נכונים לשלוח את הילדים גם באניות. כשנשאלתי לדעתי על הסכנה אמרתי כפתגם האנגלי על הברירה בין השטן ובין המים העמוקים, וכי כיום אנו מוכנים לבכר את המים העמוקים על פני השטן. הבולגרים הודיעו לנו כי הם מוכנים לתת כל שבוע מספר קרונות להעביר את האנשים, ילדים ומבוגרים, עד איסטנבול. מרומניה מודיעים שגם שם אפשר להשיג קרונות עד בולגריה, או אפילו עד איסטנבול.
אפשרויות ליציאה 🔗
כל הבירורים שלנו הוכיחו, שיש אפשרויות ליציאה ולהגיע עד איסטנבול. הקושי הוא להעביר את האנשים מאיסטנבול הלאה. התורכים אומרים, שהם מוכנים לתת ויזות־מַעבר בה במידה שתהיה לאנשים אפשרות יציאה מתורכיה. הצירות הבריטית הודיעה רשמית למיניסטריון לענייני־החוץ שניתנו 5,000 ו־29,000 רשיונות כניסה לארץ־ישראל. התורכים נבהלו קצת מפני מספרים אלה והציעו לא לדבר על 29,000 כל עוד לא סודרה העלייה של 5,000. דעתם תקיפה, שלא להניח על אדמת תורכיה יותר ממאה פליטים יהודים בערך, וכל עוד נמצאים יהודים פליטים בארצם הם נותנים הוראות לקונסולים לא לתת ויזות־מַעבר. הם דורשים לא רק הבטחה שהאנשים יעזבו את תורכיה, אלא הוכחת האפשרות הריאלית של התחבורה מתורכיה. זוהי כעת השאלה המרכזית והרצינית בשטח העלייה.
מסילת־הברזל בתורכיה עמוסה ואינה פועלת בסדר. צרכי המלחמה המובאים באניות הברית עד אלכסנדריה או מרסינה מגיעים לעתים לתעודתם רק כעבור חדשים אחדים. דרשנו שיתנו לנו חמישה קרונות לשבוע, וסידור זה היה מאפשר לנו להעביר, אמנם לא בנוחות, 300–350 ילד לשבוע. דרישתנו זו לא נתקבלה. הורדנו את דרישתנו ל־3 קרונות, היינו להעברת 200 ילד לשבוע. לא הגענו לתוצאות חיוביות לעת־עתה. מצאנו איפוא שמן ההכרח להשתמש בדרך הים, והצענו כל מיני קומבינציות: אניה נייטרלית מרומניה, אולי עד ארץ־ישראל; אניות תורכיות שתובילינה מבולגריה עד ארץ־ישראל או מרסינה, או מאיסטנבול עד מרסינה או עד ארץ־ישראל. כל קומבינציה אינה ניתנת לביצוע אלא לאחר שהממשלה התורכית תתן הוראות על כך, כי כל הטרנספורט התורכי הוא בידי הממשלה. לאחר קבלת אישור רשמי אפשר יהיה להמריץ ולהחיש את הענין.
התורכים אומרים, שהם מבינים את הדרישה ומוכנים לדון בה מתוך אהדה, אבל הדיון צריך להיות לא אתנו אלא עם האנגלים. אולי רוצים התורכים להשתמש גם בעניין זה כאחד הקלפים שלהם. לפי שעה אין לעשות דבר מלבד העלאת קבוצות בודדות.
ביררנו גם אפשרויות להשגת אניות. הסכמנו גם לאניות־משא. חברות־האניות עצמן משתדלות לעזור, ולאחר שהיתה בידינו רשימה פנינו אל הצירויות. האמריקאים סרבו לסייע בדבר אלא אם תובטח ביקורת מַספקת על האניה מבחינת היותה ראויה לעבור בים. על כך התחייבנו. השגנו הבטחה פרינציפיונית של הצלב האדום הבין־לאומי לקחת את האניות תחת חסותו. הבטחנו גם שלא יהיו קשיים עם הרוסים בים השחור. האמריקאים הבטיחו לבסוף את מלוא עזרתם לבריטים במשא־ומתן שלהם עם התורכים בנדון זה.
נוכחנו ששום דבר לא ייעשה אם הצירות הבריטית לא תושיט את עזרתה באופן אקטיבי. הצירות הודיעה שכל עוד לא קיבלה הוראה מפורשת מלונדון אין היא יכולה לטפל בשאלה זו. עברנו את העניין ללונדון. יצאתי את קושטא ביום ב‘, אליהו אפשטיין (אילת) היה אז באנקרה, ועד יום צאתנו לא היתה תשובה. כאן קיבלנו טלגרמה שבמשרד החדש מבטיחים לטפל בשאלה זו באופן דחוף. אם שאלת התחבורה תיפתר במהרה יהיו עוד קשיים עצומים, כי ייתכן שהאניות תסכמנה להפליג רק עד מרסינה; אבל אז אפשר יהיה לאמור שיש תקווה להביא מספר ניכר של יהודים. נצטרך עוד לטפל בשאלות הטרנספורט, אניות, סירות, מכוניות וכו’.
נסיונות של קשר ועזרה 🔗
הקדשנו הרבה תשומת־לב לנסיונות לברר מהו המצב בארצות השונות. בידי רשימות שסודרו לפי דרישתי על־ידי המטפלים בזה כבר חדשים בנוגע לארצות: רומניה, הונגריה, סלובקיה – אבל את האמת כולה לא נדע עתה. קל יותר לדעת את הנעשה ברומניה, הונגריה וסלובקיה והונגריה מאשר בפולין, גרמניה ויוון. משתדלים להגביר את הקשר באמצעות לא־יהודים. מקשרים אלה צריכים לעבור דרך ארוכה מאוד עד שיגיעו לפולין. אין ידיעות מבוססות אבל יודעים שהמצב הוא רע. בקרואטיה נשארו מ־13,000 יהודים במחנות־העבודה רק 1,000. בגליציה עשו מדורות אש והעלו עליהם אנשים חיים. לאחר נפילת המחנה השישי היו רציחות בגליציה. היתה ברית מלאה בין הנאצים והאוקראינים. הגרמנים מצאו להם שליחים נאמנים למעשי האכזריות. בבוקובינה שורר פחד פן ייכנסו לשם האוקראינים. בצ’רנוביץ נשארו מ־90,000 יהודים רק 15,000.
לא נדע את האמת עד תומה, אבל חובתי לאמור שלא הגיעו הנה הדים מַספיקים גם על מעשי הגבורה, על תופעות אנושיות שיכולות לשמש חומר חינוכי לדורות. הבולגרים מסַפרים על עמידתו של רב זקן בסופיה; מספרים מעשי גבורה מצ’רנוביץ: כשניתנה רשות להתהלך ברחובות רק שלוש שעות ליממה מתחכמים לסדר שיעורים על הציונות, מַרצים על הרצל וגורדון. ראיתי את ספרי השירים שהם שרים בזמזום. הכל סוּדר בתאים־תאים של חמישה אנשים. יש מסירות, נאמנות ואחריות.
הנסיון שנעשה על־ידי מספר חברים לשמור על הקשר עם האנשים, הוא לדעתי פעולה חשובה ביותר מבחינה ציונית ואנושית, אם כי זה קשה כקריעת ים־סוף ובלי כל בטחון בהצלחת הדבר. אך מה שאפשר צריך לעשות. הוא הדבר בענייני העזרה.
סיפר לי לדר2 שהוא שלח 400 מכתבים ל־70 ערים שונות וקיבל תשובה רק על שנים מהם. זה מייאש אותו, אבל אסור להתייאש וצריך להמשיך. מתרקמת והולכת רשת של קשרים. עלולים להיות כשלונות גם בכספים ובאנשים. יש והמקשרים משרתים שני אדונים, ואין לדעת למי יהיו נאמנים יותר, ואם יבגדו יסַכּנו לא רק את הכסף כי אם גם את האנשים; בכל זאת מן ההכרח להמשיך בפעולה.
יש לנו עתה שני מרכזים – בג’נבה ובקושטא. היו שתי תכניות גדולות על העזרה: האחת על 70,000 מטראנסדניסטריה והאחת על סלובקיה, ושתיהן מוטלות בספק. לדברי אנשים שבאו מרומניה ירדה תכנית טראנסדניסטריה מעל הפרק, גם התכנית השניה כנראה מפוקפקת; עד לצאתי אמרו לי מצד אחד שזה מרמה ושקר. אך יש גם שתלו תקווֹת בתכנית זו והבטיחו לברר ולהודיע לנו. אולם גם אם הדברים קטנים יותר חובתנו לעשות, אם רק יש אפשרות כלשהי לעשות. בבראטיסלבה ובצ’רנוביץ, למשל, היו ששילמו כסף ועל־ידי כך קיבלו ארכה מגירוש מפעם לפעם. קשה לדעת אם זוהי סחיטה או דחייה, אולם חשובה העובדה שהאנשים נשארו במקום.
יש צורך בעזרה גם במובן הפשוט ביותר – לחם. מרחיבים במקצת את פעולת החבילות. אפשרויות הצלב האדום הן כמעט אפסיות, אך יש גם צינורות אחרים. קיבלנו רשיון לשלוח מליסַבון למקומות אחדים, פרט לפולין, חבילות תמרים ושקדים, ונתנו הוראה לשלוח. מובן שהיה טוב יותר אילו יכולנו לשלוח לחם ולא תמרים ושקדים. יש אפשרות לשלוח חבילות אישיות לטרזינשטאט, ונתנו הוראה לשלוח חבילה לפסח לכל אחד.
יש ארגוני נוער – היכן הם אינם? נראה, שרק עם אחרון היהודי אחרון תנועת הנוער שלנו. במקומות אחדים הם החליטו להתגונן בכוח. הם משיגים נשק בדרכים שונות. יש מה שהם קוראים “טיולים”3.
פנינו לנונציוס שהוא יבקש מהאפיפיור למנוע גירושים מסלובקיה, וניצלנו את העובדה שיש לנו סרטיפיקטים בשביל סלובקיה. היה מצדו יחס לבבי ביותר. הוא קיבלנו בלי מזכיר, פיתח לפנינו תיאוריה שהברית החדשה אינה אפשרית בלי הברית הישנה. אחת המטרות של ביקורנו אצלו היתה למצוא אפשרות להעברת אנשים מסלובקיה להונגריה. בנוכחותנו כתב טלגרמה בנדון זה.
יש ארגונים פולניים במחתרת, ושם מתיחסים ליהודים כתמיד. קשה למצוא אוהד ליהודים, מגינים עלינו רק מתוך שנאה לרצח ולרוצח.
הג’וינט עושה אף הוא פעולת עזרה דרך ג’נבה, לפעמים לא בדרכים שבעצמו יצר, אבל הוא משלם את הכספים. בסלובקיה “מס הגירוש” או “מס הישיבה” מתכסה זה חדשים על־ידי הג’וינט, וגם פה נצטרך להתאים את הפעולה, ואולי גם לעשות פעולה משותפת. יש אפשרות לפעולה, אך המכשולים רבים. יש לפעול באופן שיטתי ובמאמצים גדולים. הכרחית קואורדינציה של כל הגורמים בשטח העזרה והקשרים.
המקום העומד בסימן שאלה הוא פולין. אם יתברר שיש אפשרות פעולה לגבי יהודי פולין ישתנה כל המצב.
אם יעבירו 5,000 ילדים מטראנסדניסטריה לרומניה נצטרך גם אנחנו להשתתף בכספים בפעולה זו – אם כי יש כיום ברומניה יהודים המרוויחים יפה והם נותנים. גם בקשר להונגריה ובולגריה נצטרך להשתתף, אם כי רבים הסיפורים על אותו רב זקן בסופיה המכריח את היהודים לבוא לעזרת אחיהם.
את המצב בהולנד, בלגיה וצרפת יש לראות בממוצע בין זה שבפולין וגרמניה ובין זה שבארצות הבּלקן. יש קשרים אתם, יש כתבות. הולנד נותנת ליהודים לצאת, ובמובן זה המצב שם טוב יותר מאשר בפולין, אבל ליוצאים אין מַעבר בארצות האחרות. גרמניה נותנת מעבר רק בדרך של חילופין. גם וישי אינה נותנת לעבור, יש צורך להשפיע על וישי. פנינו בעזרת צד שלישי לציר וישי בתורכיה, אם אני מפענח נכון את הטלגרמה שקיבלתי, הוא יעשה הכל למען אַפשר מַעבר וזכות יציאה ליהודים מצרפת. מדנמרק ביקשו להרשות העברת הילדים לשבדיה וניתנה הסכמה.
בצירות הרוסית דיברנו עם מיכאילוב. לא השתדלנו ביותר להפגש עם וינוגראדוב4 כי גם ממנו היינו שומעים: אינטרסנו, וואזשנו, סלושאיים (מעניין, חשוב, שומעים), נעביר את הצעותיכם. לאחר השיחה בעל־פה הגשנו את דרישותינו בכתב, והובטח לנו שתועברנה לשלטונות מרכזיים. ביקשתי מאת מיכאילוב הבטחה לצלב האדום שהרוסים יתנו “מַעבר בטוח” לאניית פליטים שתשוט בחסות הצלב האדום וקיבלתי תשובה חיובית; מסרתי לו על 29,000 רשיונות נוספים לילדים, ודיברתי על רבבות הילדים היהודים הפליטים הנמצאים עוד ברוסיה. בשבילם היתה זו הפתעה. כן דיברתי על עזרה לפליטים ברוסיה. מיכאילוב התעניין בעזרה לרוסיה בכלל.
יחס לבבי מגלים האמריקאים, גם הציר עצמו, הרוצה שאנו נראה בו אמריקאי והוא יתנהג כיהודי. נעים לו שאנחנו דיברנו אתו כעם בא־כוח ארצות הברית. בשיחה אמר ל[חיים] ברלס: אני שמח שאני רואה אותך, לפני שבוע נזקקתי לך, ידעתי שאתה פה, אבל לא יכלו למצוא אותך. אם אתה רוצה שאני אעזור לך, אל תדברו על זה. לאיש אחד הוא אמר אחר השיחה אתנו, שהוא עשה דברים שאין לבקש עוד. הוא אמר לשליחנו: אין אתם יכולים לתאר לכם מה גדול האסון כאשר על כל דבר מצלצלים בעתונות.
יהודי תורכיה 🔗
חשבתי תחילה להסתפק בבירור מצבם לאו דווקא על־ידי מגע ישיר אתם, אבל זה היה בלתי־אפשרי, כי הכבוד שחלקו לנו היה בלתי־רגיל. ערכו לנו קבלת־פנים רשמית והשתתפו בה הרבנים הראשיים. הרבנים מרקוס וסבן מדברים עברית, אבל בקבלת־הפנים איש לא העֵז לאמור מלה. אחר־כך באו הרבנים הראשיים אלי למלון ויכולנו לשוחח באופן חפשי. היתה שם חגיגת פורים ובאו כ־200 צעירים וצעירות, שרבים מהם לומדים עברית. הבטחתי לשלוח להם ספרים. החגיגה נפתחה במלים אחדות בעברית: “לכבוד האורחים נפתח את החגיגה בעברית”, ורשות הדיבור נמסרה לדובר צרפתית. פנו אלינו: “האדונים האורחים”. לחגיגה זו באו הרב הראשי ומי שהיה מנהל מקוה־ישראל, ועוד יהודי נשוא פנים אחד. יתר המנהיגים לא באו, כשם שלא באו לרכבת, בכדי שלא יראו אותם אתנו יחד.
אין כל אפשרות לעזור להם. משא־ומתן עם התורכים בענייני יהודי תורכיה היה רק מזיק. הם גם אינם מבקשים התערבות מצדנו. החוק הפוגע ביהודי תורכיה הוא חוק נגד מיעוטים בכלל. החוק פועל נגד גרמנים, איטלקים, ספרדים, אנגלים ואמריקאים, והצירים של הארצות האלה אינם יכולים לעזור. הכל מחזרים אחרי תורכיה, הכל משלמים לה. נראה שלמעשה מנשלים את כל המיעוטים. ברחוב הראשי חנויות סגורות, ואלו הן בעיקר חנויות של יהודים, כי המסחר הגדול היה בידיהם. לשאלתי אם אפשר לקבוע שיש הפלייה לרעה לגבי יהודים בהשוואה ליוונים וארמנים? אמרו לי, שאין הפלייה, אלא שהחוק כשלעצמו הוא פראי. הרבה תורכים אמרו שהם מתביישים בו.
בחודש אוגוסט נוהגים לחדש את רשיונות המסחר, ועתה אומרים פשוט, שלרוב אנשי המיעוטים לא יחדשו את הרשיונות. גם בחידוש רשיון הישיבה (בכל שנתיים צריכים לחדש את זכות הישיבה) וַדאי יהיו קשיים. את המס הטילו באופן משונה. הטילו אותו גם על עניים. במשרדנו עבדה בחורה שמשכורתה היתה 150 לירות תורכיות, היא עומדת לעלות לארץ־ישראל והטילו עליה תשלום של 500 לירות תורכיות. לפני שנותנים רשות יציאה לבודדים חוקרים ובודקים שוב אם לא צריך היה להטיל תשלום גדול יותר. מבחינה זו אין התורכים תומכים ביציאה מארצם. באו גם לחקור את הצעירה אם מישהו השפיע עליה שתעזוב את תורכיה.
הקהילה היהודית נהרסת והולכת. דבר זה מגביר כמובן את הרצון לברוח. אין רצונם לברוח דווקא לארץ־ישראל, אם כי זוהי כתובת, אבל רבים אין רואים את ארץ־ישראל כמקום לישיבת קבע עבורם, ורבים אומרים זאת בגלוי. אחדים שאלו אותי אם אין איסור יציאה מארץ־ישראל למצרים. אין שואלים כלל אם יש רשות כניסה למצרים. באיסטנבול כ־45 אלף יהודים מ־65 אלף בכל תורכיה. יש שם גם אלמנטים טובים, והם עתה רק בסטדיה הראשונה של חינוך לאומי. מארגנים שם קורסים ללימוד עברית. קבענו ועדות לטפל בכל השאלות האלו.
בקשר לענייני האניות נפגשתי עם יהודי אחד, שסיפר לי כי התחיל כנער שהשתכר לירה תורכית לחודש. מוצאו מסלוניקי, ועתה הטילו עליו ועל שותפיו תשלום של 2 מיליונים לירות תורכיות. הוא סיפר לי איך עשה את רכושו ואמר: “אילו באת אלי לפני שלושה חדשים לא הייתי דבר אתך, אז היו כל המיניסטרים ידידי. מי מהם לא נהנה ממני בעשרים השנים האחרונות?” עתה הוא רוצה שנעזור לו להעביר את שני בניו לארץ, כי בזה הוא רואה את רכושו. הוא אחד מאלה הרוצים לתת לנו אניות, וכדי שאאמין לו אמר לי בעברית: “חי ה'”.
עם תורכים כמעט שלא נפגשתי, רק עם שניִם, אחד מהם מנהל מחלקה לענייני הסחר במיניסטריון החוץ. אמרתי לאיש שהנסיון המסחרי הקודם שלנו אתם לא היה מעודד ביותר, ואולי כדאי לדבר על יחסי מסחר לאחר המלחמה. הוא קיבל את הדברים ברצון. הם מעוניינים שנשתתף בתערוכה באיזמיר, והאנגלים מעוניינים בכך עוד יותר, כי הביתן של האימפריה הבריטית הוא ריק, ועלינו כאילו לייצג את האימפריה הבריטית. הבטחתי לתורכים להמציא להם חומר.
[1943. סקירה בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית].
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.