רקע
שאול טשרניחובסקי
לנכן (קטעים מספר זכרונות)
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים

לֶנְכֶן (קטעים מספר זכרונות) / שאול טשרניחובסקי


 

I

כָּל עוֹד בִּי הַנְּשָׁמָה בָּאתִי

עַד הַגַּן וְעַמּוּד-הַשֵּׁשׁ.

קוֹל הַפַּעֲמוֹן: אַחַת, שְׁתַּיִם,

שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ,


שֶׁבַע, שְׁמוֹנֶה… וּמַלְאָכִי

בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא, טֶרֶם בָּא!

הוֹי, יוֹנָתִי, מַלְאָךְ צָהֹב!–

לִבִּי נִבָּא לִי כָּל רָע.


מִי יוֹדֵעַ מַה-שֶּׁקָּרָה?

הֵן בְּעִיר גְּדוֹלָה אֲנִי גָר,

וּ“מֵעֵת-לְעֵת” כְּבָר עָבָר…

אִם עוֹד לֹא שְׁכֵחַתְנִי כְּבָר!


וְרַעְיוֹנוֹת מָרִים, שְׁחוֹרִים

יְסֻבּוּנִי, כְּנִפְצֵי-עָב

מַעֲטִירִים רָאשֵׁי הָרִים

לְהַקְדִּירָם בִּימֵי-סְתָו.


נָם הַגָּן, שָׁמַיִם אוֹרִים

וְאֵין כּוֹכָבִים, הָס בַּכֹּל…

אוּלָם מַה-זֹּאת? שִׂמְלַת-אִשָּׁה,

שָׁאוֹן קַל עַל פְּנֵי הַחוֹל.


וּמַלְאָכִי זֶה בּוֹא יָבֹא:

–שָׁלוֹם, שָׁלוֹם – עַד בְּלִי-דָי!

–"שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, יַקִּירִי!

מַה-מַּעֲשֶׂיךָ? עוֹדְךָ חָי?"


–שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, יוֹנָתִי!

שְׁבִי לִימִינִי, – מָה אֵחַרְתְּ?

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם בַּשְּׁמִינִית

יַחְדָּו נַחְנוּ – הֵן אָמַרְתְּ!


–“שָׁלוֹם לִי, וְאוּלָם, אֶפֶס…”

–מַהֲרִי! הוֹי, לֹא אוּכַל שֵׂאת…

–"לוּלֵא אוֹתָהּ הַמִּרְשַׁעַת…

בָּאתִי הֵן הַיּוֹם בְּנֵס:


"הֵן מֵאָז הַבֹּקֶר נִכַּף

עַל הַמַּחַט וְעַל הַחוּט,

וְעַד נְטוֹת-הַיּוֹם לֹא תִּיגַע

לְשׁוֹנָהּ הִיא מֵרוּץ, מִשּׁוּט,


"צְפוּפוֹת נֵשֵׁב בְּבֵית-הַמְּלָאכָה,

עוֹבְדוֹת בְּשָׁרָב וּבַצּוֹק,

וְהַמְּכַשֵּׁפָה הָאֲרוּרָה

עוֹד גּוֹזֶרֶת עַל הַצְּחוֹק.


"יְרֵאָה הִיא, פֶּן בָּהּ נִתְקַלֵּס

וְלִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ רַע, מְאֹד רָע!

וְאֵין מִשּׁוֹט לְשׁוֹנָהּ מָנוֹס,

לוּ אַךְ תֵּדַע הִיא דְבַר-מָה!


"וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲצֵבָה

נֵשֵׁב אַף נֵאָלֵם דֹּם,

אַךְ הַמְּכוֹנוֹת תְּקַשְׁקֵשְׁנָה

וּתְזַמְזֵמְנָה – זוֹם-זוֹם-זוֹם.


–וְעוֹד מֶה חָדָשׁ? וְרַעְיָתֵךְ?

וַחֲתוּלֵךְ קָט וָרָךְ?

–"דוֹדָהּ בּוֹגֵד! עוּרְבָא פָּרַח!

כֻּלְכֶם דַּרְכְּכֶם בְּכָךְ.


"וַאֲנִי שָׁבַרְתִּי מַחֲטִי

בְּעָבְדִי, וְיָצְאָה טִפַּת-דָּם,

טִפָּה גְדוֹלָה מְאֹד… וְאָמְנָם

מַה צָּעַקְתִּי אָז בְּקוֹל רָם!


"וְהֶחָתוּל – הוּא שְׂרָטָנִי!

קָטָן זֶה, פְּגַע בּוֹ – וּמִיַּד

יִשְׂרְטֶךָ, כִּי חִתַּלְתִּיו

כְּבֻבָּה זוֹ בַּחֲתִיכַת-בָּד.


“כֵּן, וּלְשָׂרָה…” – אֵיזוֹ שָׂרָה?

–"שָׂרָה שָׂרָה הִיא – אֵין זֹאת?

כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר, שֶׁהוּא יֵדַע?

וְאִם לֹא תֵּדַע – טוֹב חַכּוֹת!


"שָׂרָה, כֵּן…לָהּ יֵשׁ טַבַּעַת

וּמַה יָּפָה הִיא, הֶאָח!

שְׁנֵי תַּנִּינִים חֻבְּרוּ יַחְדָּיו

וּבָרֶקֶת עַל הֶחָח.


"וְרָאשֵׁי תֵבוֹת בַּטַּבַּעַת,

מַעֲשֶׂה חוֹשֵׁב, שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ.

וְאוּלָם סַפְּרָה נָא לִי אָתָּה:

מַעֲשֶׂיךָ אַתָּה מָה?"


אָז אֲסַפְּרָה לֶקַח יוֹמִי,

פְּרָט וּפְרָט אֵין נֶעְדָּר אוֹת,

מַה שֶּׁאֵרַע, מַה שֶּׁיִּהְיֶה,

מַה שֶּׁיּוּכַל אַךְ הֱיוֹת.


שִׂיחוֹת-חוּלִין, מִשְׁלֵי אֵפֶר,

כִּזְבֵי מִכְתְּבֵי-הָעֵת:

רַחֲבֵי-רוּסְיָה מְלֵאִים דֻּבִּים

וְכוּשִׁים רָצִים חֲשׂוּפֵי-שֵׁת.


וְאֵיךְ מַחֲלִימִים רוֹפְאִים צְעִירִים

אֶת הַפְּגָרִים – לְרַפְּאָם חִישׁ

אַךְ הַמֵּתִים – עַם קְשֵׁה-עֹרֶף,

אוֹ מֵאֶפַע חָכְמַת-אִישׁ.


כִּי לֹא עָלְתָה עוֹד לַמֵּתִים

אַף אֲרוּכָה כָּל שֶׁהִיא,

וְהֵמָּה בּוֹכִים בְּיַד מְעַנֵּיהֶם,

גַּם יִזְעָקוּ: “הוֹי וְהִי”–


וַאֲנִי רוֹאֶה עֵינֵי יוֹנָה:

גְּדוֹלוֹת הֵן וְנִפְחָדוֹת מְאֹד.

הוֹי,מִי יִשְׁוֶה לָךְ, מַלְאָכִי,

בְּרֶגַע זֶה בְּחֵן וּבְהוֹד!


– מַה-זֶּה הָיָה לָךְ, לִבָּתִי,

כִּי קָפָאת כִּנְצִיב-הַקֹּר?

– "הוֹי, מָה אָיֹם! חִישׁ חַבְּקֵנִי,

אֶל לְבָבְךָ לְחַץ וּנְצֹר!


וַחֲדַל לָךְ מִנּוֹרָאוֹת

הוֹלְכֵי אֵימָה וַחֲתַת…"

נִסְתַּם פִּי בִנְשִׁיקַת פִּיהָ,

וְאִם סִפּוּרִי עוֹד לֹא פַּס.


–"רַכַּת-לֵב אֲנִי וִירֵאָה

אֶת הַמֵּתִים (הֵם בַּלֵּיל

לִי יוֹפִיעוּ בַּחֲלוֹמִי),

אֶת הָרוֹפְאִים וְאֶת הַיְלֵל…"


אַט-אַט חוֹלֵף, גָּז לֵיל קַיִץ

קְסוּם-עֲדָנִים וְכִשְׁפֵי-אוֹר…

בֵּין זְרוֹעוֹתַי תָּלִין יוֹנָה

כְּאֶפְרוֹחַ תּוֹךְ קַן-דְּרוֹר…


 

II

–"וְאוּלָם לְעִתִּים אַךְ רְחוֹקוֹת

יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹתַי.

מֵעֲמַל הַיּוֹם אִיגָעָה,

אִיגַע גַם מֵרֹב אַנְחוֹתַי.


"וּכְבוּל-עֵץ עֲקוּר-הַסַּעַר

בֵּין עֲרֵמוֹת חָצִיר וְאֵזוֹב,

עַל מִטָּתִי אֶשְׁכַּב אִישָן,

כַּאֲשֶׁר רַק אֶת בֵּיתָהּ אֶעֱזֹב.


"כִּי אוֹתָנוּ מַעֲבִידָה

הִיא בְּפֶרֶךְ, גַּם מְחָרֶפֶת.

וְהַיּוֹם – הַיּוֹם מַה גָּדוֹל!

שָׁעָה-שָׁעָה אַט חוֹלֶפֶת.


"וַאֲנַחְנוּ, הָאֻמְלָלוֹת,

נִמְנֶה מִסְפָּר לְכָל הָרְגָעִים,

וְעֵינֵינוּ הוֹלְכוֹת וְכָלוֹת

עִד נְטוֹת צֵל בֵּין-עַרְבָּיִם.


"וְאוּלָם פֹּה הֵן אֶשְׁאַף רוּחַ,

כִּי מַה נָּעִים הוּא לָנוּחַ

בְּאֹפֶל-לַיְלָה וּבַגַּנִּים

הַשּׁוֹמֵמִים, הַשַּׁאֲנַנִּים!


"כִּי מֵאָז אֲנִי אָהַבְתִּי

פִּטְפּוּט-גִּיל לְגַלֵּי-רְהָטִים,

וּבִמְחִי-מַעְיָנִים אֶשְׁמַע

רַחַשׁ-קֶסֶם, שִׂיחַ-לְהָטִים".


–אָמְנָם יָפֶה פֹּה, אוֹצָרִי!

נָם הַגָּן, שָׁמַיִם אוֹרִים,

וּבֵין טַרְפֵּי-עֵץ יָפֹזּוּ

הַפַּנָּסִים כַּעֲדַת-דְּבוֹרִים.


וְרֹאשֵׁךְ פָּז עַל שִׁכְמִי יִשְׁקֹט,

וְיָדִי תֹּמְכָה חָזֵךְ-חֵן;

וַאֲנִי נִשְׁבַּע, כִּי אֶאֱהָבֵךְ,

נִשְׁבָּע – וְאָמְנָם דְּבָרִי כֵן.


 

III

טוֹב וָרַע בִּידֵי הָאִשָּׁה.

יֶלֶד אֲנִי וְלִי לְמָאוֹר

תּוֹרַת אִמִּי, וַתְּיַסְּרֵנִי:

“אַל תִּשָּׁבַע, בְּנִי, וְאַל תָּאֹר!”


וָאֵצֵאָה בָּאֲנָשִׁים

לִרְאוֹת בְּעָנְיָם וּבְתַרְמִיתָם.

לִבִּי עֵר, וְעֵינַי פְּקוּחוֹת

לִתְפִלָּתָם וְלַהֲמִיתָם.


וָאַאֲזִינָה שְׁבוּעוֹת-שֶׁקֶר:

וּבְכָל שִׂיחַ, וּבְכָל רָחַשׁ,

וּבְכָל זָוִית, וּבְכָל פִּנָּה

רַק שָׁמַעְתִּי דִבְרֵי-כָחַשׁ.


בְּסוֹד כָּל כֹּהֵן נִשְׁבַּע בְּאֵלוֹ,

וּבִנְשִׁיקַת-דּוֹדִים בְּעֶרֶשׂ;

תּוֹךְ אוּלַמֵּי בָתֵּי-חָכְמָה,

בְּמוּסַר-נָבִיא יִזַּל חֶרֶשׁ.


וּבְלִבָּתִי אָז אָמַרְתִּי:

"אֶהְיֶה לְמוֹפֵת! – וְלִבִּי גָבַהּ –

קֹדֶשׁ לִי דִבְרָתִי, שִׂיחִי,

לֹא אֲשַׁקֵּר וְלֹא אִשָׁבַע.


וְיַאֲמִינוּ לִי בְּנֵי-אָדָם!" –.

וְאִם לַפִּיד לִי וּלְהַוָּתִי,

אַךְ נָצַרְתִּי תּוֹרַת-מוּסַר,

פְּקֻדַּת אִמִּי, צַו-הוֹרָתִי.


וָאֵצֵאָה בֵין הַנָּשִׁים

לִרְעוֹת יַעֲלוֹת-חֵן וִילָדוֹת,

וָאֵצֵאָה וָאַבִּיטָה –

וַיִּשְׁטְפוּנִי גַלֵּי-פְלָדוֹת.


וַתִּקְסֹמְנָה לִי הַנָּאוֹת,

וַתּוּכַלְנָה לִי בְּלַהֲטֵיהֶן…

וְהִנֵּה חָוְרָה, סָפָה, תַּמָּה

חִבַּת-אֵם בִּיקוֹד רִשְׁפֵיהֶן.


אָז נָטַשְׁתִּי תּוֹרַת אִמִּי,

פְּקֻדַּת תַּמָּה, מִצְוַת יוֹנָה.

וּבִגְבֹר שִׁגְיוֹנוֹת אַהֲבָה

גַּם נִשְׁבַּעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה.


אַךְ בְּהָרֵם יָם הַחַיִּים

גַּל אֶל גַּל לִבְלוֹעַ אוֹתִי

וּבְסַעֲרוֹת-עֹז קִדְּמַנִי,

לֹא זָעַמְתִּי, לֹא קַבּוֹתִי.


וּבִרְאוֹתִי רֶגֶל עָרִיץ,

הָרוֹמֶסֶת אֶת אֻמָּתִי,

לֹא יִלַּלְתִּי וְיִשְׁמַע אוֹיְבִי

לֹא הִרְוֵיתִיו תַּאֲלָתִי.


תֵּילִיל אִשָּׁה רְפַת-הָאוֹנִים,

בַּחֲבָלֶיהָ תָּאֹר יוֹמָהּ,

וְעַתִּיקִים מִן שָׁדַיִם

הֵם יִתְיַפְּחוּ וְנַפְשָׁם הוֹמָה.


שְׁאָגָה לוֹ לָאִישׁ כַּלָּבִיא

וְכַכְּפִיר – מִי יַכְרִיעֶנּוּ?

לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ קֶבֶר כְּאֵבוֹ

עַד בּוֹר שַׁחַת יִשָּׂאֶנּוּ!


שְׁאָגָה לוֹ… לִכְשֶׁתִּתְפָּרֵץ –

תִּזְדַּעֲזֵעַ הָאֲדָמָה,

וְנָמַקּוּ מוֹסְדֵי-עוֹלָם

מִנִּי שַׁאֲגַת הַנְּקָמָה – – –


מַה שֶׁיִּקְשֶׁה לְנֶפֶשׁ גֶּבֶר

וְיַד הָאֹנֶס לֹא הִשְׁרִישָׁה,

עַיִן יָפָה יָכֹל תּוּכַל

וְלֹא יִבָּצֵר מִיַּד אִשָּׁה!


מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם בְּבוֹאָהּ

תִּלְחַש לִי (כִּי לִי לָדַעַת!)

מַה שֶׁאֵרַע בְּבֵית-הַמְּלָאכָה,

כָּל תַּעֲלוּלֵי הַמִּרְשָׁעַת:


אֶת מִי חֵרְפָה וְאֶת מִי צָבְטָה,

לְחָיֵי מִי בַּחֲמָתָהּ מָרְטָה;

וְאִם רָאַתְנוּ שְׁלוּבֵי-זְרוֹעַ–

–“רְאֵה וַחֲכָם, כִּי לֹא נִזְהָרְתָּ!”


אַף לֹא נִכְחֲדוּ מִמֶּנִּי

כָּל הַמְּאֵרוֹת, כָּל הַקְּלָלוֹת

(לוּ תָּחוֹלְנָה רַק עַל רֹאשָׁהּ!)

שֶׁיְקַלְּלוּהָ הָאֻמְלָלוֹת,


אֵל הָעוֹבְדוֹת בְּבֵית-הַמְּלָאכָה:

תִּיבַשׁ זְרוֹעָהּ, תִּפַּח רוּחָהּ,

תִּדְבַּק בָּהּ עֲוִית וּתְעַנָּהּ.

תִּשְׁבֹּר רַגְלָהּ עַל פִּי שׁוּחָה.


תִּדְבַּק זוֹ לְשׁוֹנָהּ לְחִכָּהּ,

וְאָז לֹא תּוֹסִיף לְהַרְעִימָן…

וְגַם אֲנִי צֻוֵּיתִי לְקַלֵּל,

לִהְיוֹת בְּעֵצָה אַחַת עִמָּן.


וַאֲנִי מְקַלֵּל בְּרָצוֹן

וּפִי מָלֵא – מָלֵא אָלָה.

כִּי מַה לִּי וְלַמְכַשֵּׁפָה?

וְאִם תִּפָּקַע זְקֵנָה בָלָה,


וְאִם יִכָּנֵס בָּהּ הָרוּחַ,

אוֹ כַּחוֹל עוֹד תַּרְבֶּה שָׁנִים?

קְלָלָה קְלָלָה שְׂכָרִי בְּצִדָּהּ –

נְשִׁיקָה חַמָּה בִמְזֻמָּנִים.


 

IV

וְאוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר בֹּא יָבֹא

זֶה מַלְאָכִי, מַלְאָךְ צָהֹב,

וְעֵינָיו דּוֹמְמוֹת, סְגוּרוֹת שְׂפָתָיו,

שְׂפָתָיו כֹּה אָהַבְתִּי אָהֹב.


הָהּ, מַה-יּוֹם זֶה מִיָּמִים,

מַה-לְּיוֹנָתִי כִּי נֶאֱנָחָה?

וּמַלְאָכִי יֵשֵׁב דּוּמָם…

וּמַלְאָכִי יַעֲנֶה כָּכָה:


–רְגָעִים סְפוּרִים, שָׁעָה קַלָּה,

אֵשֵׁב פֹּה – הֲלֹא כְּבָר בָּאתִי…

שׁוּב לֹא אָבֹא לְעוֹלָמִים.

בְּאָזְנֵי אִמִּי זֹאת דִּבָּתִי:


–הָיְתָה בִּתֵּךְ בַּת יוֹצְאָנִית,

וּבָעֶרֶב, מִדֵּי צֵאתָהּ

בֵּית הַמְּלָאכָה, הִיא נִפְגֶּשֶת

עִם “סְטוּדֶנְט” הַמְּנַשֵּׁק אוֹתָהּ.


–שֶׁקֶר, כָּזָב, שָׁוְא וְכַחַשׁ,

שֶׁקֶר עָנְתָה בָּךְ כּוֹזֵבָה.

מִי הִלְשִׁינָה? – “כְּלוּם יָדַעְתִּי?” –

צְחוֹק מִתּוֹךְ הַבְּכִי, שׁוֹבֵבָה!


"בְּתוּלוֹת בּוֹגְרוֹת אַחֲרֵי שְׁלֹשִׁים,

שֶׁכְּבָר נוֹאֲשׁוּ מֵאַהֲבָה,

פַּטְפְּטָנִיּוֹת בְּנוֹת שִׁשִּׁים,

הַמִּצְטָרְפוֹת לְמִשְׁתֵּה-קַהֲוָה"…


–חִדְלִי לָךְ מִבְּכִי, יוֹנָתִי,

שֶׁקֶר בְּפִיהֶן וְאַתְּ הִנָּחֲמִי.

מִי שָׂם לֵב לְדִבַּת רַבִּים?

סַעֲדִי רֹאשֵׁךְ עֲלֵי שִׁכְמִי.


–הֵן לֵב אִמֵּךְ טוֹב אֵלַיִךְ,

בַּת-זְקוּנִים אַתְּ וִיחִידָה.

יִשְׁרַת לִבֵּךְ, בֹּר כַּפַּיִךְ

קֳבָל-עָם אֲנִי אָעִידָה.


אַךְ לַשָּׁוְא שִׁחַתִּי מִלָּי,

שָׁוְא קִלַּלְתִּי אֶת הַשְׁכֵנוֹת

וְשׁוֹט לְשׁוֹנִי הַעִירוֹתִי

עַל חֲבוּרוֹת כָּל הַזְּקֵנוֹת!


מַה לִּי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשִׂיתִי

וַאֲנַחֵם אֶת יוֹנָתִי?

אֲשִׂימֶנָּה עַל לְבָבִי,

אֶפְקְדֶנָּה בִּנְשִׁיקָתִי.


וּמִנְּשִׁיקוֹת פִּי אֶשָּׁקָה

לֶחְיָהּ, פִּיהָ גַּם עֵינֶיהָ,

אֶשַּׁק מִצְחָהּ, קְצֵה סַנְטֵרָהּ

וּשְׂעַר מֶשִׁי – תַּלְתַּלֶּיהָ.


גַּם צַוָּארָהּ – גִּזְרַת שַׁיִשׁ,

גַּם קְוֻצָּתָהּ הָלְכָה תוֹעָה,

אֶשַּק יָדָהּ, אֶשַּק שִׁכְמָהּ,

אֶשַּׁק גּוּמָה עַל אֶזְרוֹעָהּ.


– אַל, יוֹנָתִי, אַל נָא יִהְיוּ

לָךְ פָּנַיִךְ אֵל נִזְעָמִים!

שֶׁקֶר עָנוּ בָךְ הַבָּלוֹת,

שָׁוְא – לֹא הָיָה לְעוֹלָמִים…


הידלברג, 1903

המלצות קוראים
תגיות