רקע
דב סדן
בין אנפאס לפרוֹפיל

 

א    🔗

פ. לוֹבּה סיפּר, בהרצאה סדורה שנקלעים בה פרטי מעשים ואניקדוטות, פרשת־מפעלותיהם של אחינו בני־עמנו בתיאטראות־אשכנז. אלה מפעלות גדולים ביותר ואפילו הרצאתם כתוּמה ולתוּמה, ניבטת מאחוריה עין־האכזבה הזוּעפת והדומעת. ויש שפרט מתגדל כדי סמל – למשל, הסיפור, מה עשה בראַהם לחזונו הדרמאטי של גירהארד הויפטמן וביחוד ההדגשה, כי משסרה יד־ההשגחה של בראהם מעל חוזה־החזיונות פנה הודו וכאילו ניטל עיקר־כוחו. לדברים אלה אפשר היה להוסיף, מה עשו גם אחרים, ביחוד בביקורת, להופטמן, מה עשה, בעיקר, אלפרד קאֶר, כמה מלחמות נלחם להוריד גיבורי היום השונים, שכבשו מרכז־הפירסום על בימות־אשכנז, ולהמליך את מחבר “האורגים”, “הפעמון השקוע”, “פלוריאן גיאֶר” – ותמונת האכזבה תהא בולטת יותר, צורבת יותר.

בולטת יותר, צורבת יותר, אולם לא חדשה יותר. לא מעטים בגדולי־גדוליה של אשכנז, שבני עמנו נתעוררו על כוחם וכשרונם, מהם שנתעוררו עליהם לראשונה בכלל, ומהם שנתעוררו עליהם לראשונה במידה הראויה, וטרחו מלוא־מאמצי־נפשם לפלס לפניהם נתיבה ראויה לרשות הרבים, לעשות להם פומבי. ומי לנו גדול כגיתה וכלום לא בענינו יספר לנו בעלה של רחל וואַרנהאגן לבית לוין: “האהבה וההערצה לגיתה הגיעה מכבר, על ידי רחל בחוג ידידיה, לכעין פוּלחן, דברו המאיר, המעודד הבקיע לכל העברים, שמו נקדש לשגב־אמונים, עוד קודם שהאחים שלאָגל וחסידיהם, שכבר הגיעם וכבשם הפולחן הזה, ניסו לקבוע את הכיווּן הזה בספרוּת. וראוי להזכיר, כי בשעה שאנשים אלה לא עשו הוקרתם בלא קצת כוונה לשכר ופרס, נהגה רחל מצדה בשיכחת עצמה לחלוטין. – – בפילוסופיה העלתה לפניה בראש את פיכטה האציל, שנהגה תמיד מידת כבוד שווה באופי־רוחו, אם גם תוכן רוּחו לא הקיף כל שדרש או ביקש לעצב מעוף־רוחה שלה. פרידריך שלאֶגל, נוֹואליס, שלייאֶרמאַכר, אף שאֶלינג וסטאֶפאֶנס, היו ידועים ויקרים לה, אם פנים אל פנים, אם מפי כתביהם – –” (רחל, ספר מזכרת לידידיה, ברלין 1834, עמ' 22–23).

פיסקה זו היא כבנין־אב לפיסקאות רבות־רבות, שאפשר להביא בענין תעודת מבשרים וכרוֹזים, שנטלו לעצמם מבני־עמנו לפירסום כוחם וכשרונם של גדולי אשכנז וגילוּים. וראה: אלה הגדולים נהגו בימיהם, כדרך שנוהגים גירהרד הופטמן בימינו – טובת ההנאה מידי בני עמנו לחוד, ויריקה בפניהם לחוד. הנה פירסם י. ליפשיץ מאמר על המלחמה בשיווּי־זכויות־היהודים בגרמניה ותנועת העפ־העפ ובו פיסקה זו: “מרום גבהי האולימפוס הגרמני לא יכלו היהודים לקווֹת למגיני־עניניהם. גיתה, הרוח העולמי, היה צורר יהודים קטנוּניי, אפילו שמח, שיהודי אינו רשאי ללוֶן ביאֶנאַ וראה כטירוף־הדעת את המחשבה, כי ‘התורכי, שאני חשוב לו ככלב, והיהודי, שאני חשוב לו כחזיר, יוכלו לשמוח להיות אחי’. זאת היתה התגוּבה שלו על דרישות־האֶמנציפציה של היהודים. פיכטה, הפילוסוף של גרמניה המחודשת ואבי־הלאומיות הגרמנית המודרנית, התלוצץ, כי אין ליתן זכויות ליהודים, ‘אלא באופן, שיתיזו בלילה אחד את ראשיהם וישימו אחרים תחתיהם ושלא יימצא בהם שום רעיון יהודיי’. והוא מוסיף בכובד־ראש, בהפחידוֹ את אזרחי ארצו, כי ‘בארצות אירופה מתפשטת ממלכה אדירה ואויבת, שמלחמת־תמיד נטושה בינה ובין שאר הממלכות, והלוחצת בקצת ארצות לחץ כבד ונורא את האזרחים – הלא היא היהדות. – – וכלום אין זה עולה על דעתכם, כי היהודים, שהם, בלי זכויות־אזרח, חזקים ותקיפים מכם, משתתנו להם זכויות אזרח ירמסו את שאר אזרחיכם ברגלים’. לא טובה משלו היתה ראייתו של שלייאֶרמכר, הפילוסוף הדתי המעמיק, שהיה נכנס ויוצא בטרקליני היהודים, וכמותו כשאר הנציגים החשובים של התרבות הגרמנית בימים ההם – –” (ייוואָ בלעטער, ינואר־פברואר 1939, עמ' 32).

לאמור, כגירהרד הויפטמן כקודמיו הגדולים ממנו. אין הפתעות.


 

ב    🔗

ולענין הויפטמן ראוי להזכיר מי שלא נפתע ביותר, מתוך שנפתע לפני שנים רבות מאוד. הכוונה לאיש־האשכולות הפרובלימאטי אלפרד נוֹסיג, שסיפר, במאמר על אידיו־סינקראזיות וסימפּאתיות ספרותיות, בענין סלידה, שהעלה בלבו הויפטמן לפני ימים רבים מאד. יודע הוא, כי סלידה זו אפשר שלא תהא מובנת לגבי איש, שעיקרי־יצירותיו יקרו לו ביותר, אך הוא מנסה לנתח ולהסביר הרגשתו. אנו שומעים מתוך ביאורו, כי ראשית־ההרגשה הזו נעוֹצה לא ברושם, שעשתה בו יצירה מיצירותיו של הויפטמן, אלא בהתבוננוּת בפרצוּפוֹ. הוא ראה אותו לראשונה בפאריס, כשבא לראות את הצגת “האורגים” באחד מתיאטראותיה. “השיחה שבינינו היתה כדרך המזדמן, בּנאלית. אך הפתיעני קלסתר־פניו של הויפטמן. – – אין אני יודע, אם כבר עמדתם על ההבדל המתמיה הקיים לפעמים בין הרושם, שעושה פרצופו של אדם או בעל־חיים, כשהוא נראה לנו אַנפאַס, ובין הרושם, כשהוא נראה לנו פּרוֹפיל. מתגלים כאן לפנינו כאילו שני יצורים שונים ואת האופי האמיתיי חושף הפּרופיל. מצויים הרבה בעלי־חיים, שפרצופם באַנפאַס כמעט אנושיי. מצויים הרבה בני אדם שפניהם באַַנפאס אציליים, ואילו הפרוֹפיל שלהם מעורר חשדות. עמהם נמנה גם הויפטמן. באַנפאס – כמעט דפוס של גיתה; בפרוּפיל – מפיסטופל –”. נוסיג מזכיר גם ספרו של מאכס פּיקארד, בענין גבולות הפיזיוגנומיקה ומביא מתוכו פיסקה מענינת זו: “האדם אפשר לו, שיהא כפרצופו, אולם אין זו גזירה לו, הוא בן חורין ליעשות אחר מפרצופו”. נוסיג מביא דוגמה לחיזוֹקה של הפיסקה הזו מהתבוננותו שלו – מזדמנים לנו בחיים צאצאי משפחות אריסטוקראטים, שאף שירשו מאבות־אבותיהם פרצופים טורפניים, קנו לעצמם במאמצי־רוח ונפש סגולות־מוסר נעלות, המאַצילות זיו על פניהם. ראה, למשל, פרצופו של לורד רוברט סאֶסיל – עוף דורס שנעשה מלאך. הוא מסיים: “גם גירהרד הויפטמן יכול היה ליעשות הוּמאניסט אמיתיי, על אף הפּרופיל שלו, אולם הוא לא נסתייע בחירוּת שניתנה לו”. (“כוילה”, גל' 6789).


 

ג    🔗

ההבדלה בין ראיית אַנפאַס וראיית פרוֹפיל היא הבדלה דקה ונכונה וידענו אותה ושימושה, ממקומות אחרים. קודם כל בנובילה, בסיפור, במחזה. גם משלנו. כדוגמה משהו משל י. ח. ברנר, שהדגיש, כמדומני, את הצד הזה הדגשה מובהקת ביותר. הדוּגמה הזו נתונה במחזה שלו “מעבר לגבולין” – בכלל הנפשות הפועלות בו אתה מוצא את חזקוּני, המייחד לעצמו פינה גדולה בטיפּולוגיה של נפשות ברנר, הוא הסוג שנתעלה על המוצא הכפול, שגיבורי ברנר מתאווים לו, מוצא הטירוף וההתאבדות, מתוך שחי אותו עד מיצוּיוֹ. והרי קטע שיחה עליו:

יוחנן: – – אליהו חזקוני – – בריא הוא האיש וחולה גם יחד. – – גם פניו בריאים וחולים גם יחד.

דובה: באופן הזה כדאי לראותו. אף על פי שדו־פנים – לא מעלה יתירה.

יוחנן: הוא אחד; שני פנים רואים המביטים בו – – הנך פוגש בו ־ הבעה לא מסויימת. עיניים קטנות, שחורות ירוקות, ריסים כואבים, נחיריים רחבות ופתוחות, לחיים גסות, מכוסות קרום של עמל, צואר קצר, שערות כהות, סבוכות ועומדות, סנטר וזקן בלתי מסודר. אך הנה הפנה ראשו לעזור לך באיזה דבר, תשים עינך בו מן הצד – איש אחר, פנים אחרים. בשחור העינים מתעלמת ונבלטת לחלוחית משונה, מלאה מן הצער של מי שנטרפה דעתו עליו והבריא. מתחת לשפם הקלוש והרך, על השפתיים העגולות והגלויות, בשיפוע לחייו – בכל מתגעשת הכנעת סבלנוּת המבינה הכל ונושאה הכל, אוהבת הכל ומיטיבה לכל. – – והצואר ניצב איתן מתחת לכל זה, לא זקוף, אבל איתן… (כל כתבי, כרך ב‘, עמ’ 134–135).

וכן נזכיר הערותיו של אֶרנסט סימון לענין זה בספרו על הֶאגאֶל וראַנקה (ברלין־מינכן, 1928), כשהוא עומד על הבדלי תיאור, שנעשו אולי בעיקרם בלא יודעים, בתוך האמנות הביוגרפית של ראַנקה. הוא מראה כדוּגמה את שני דרכי התיאור של האפיפיור קלמנס השביעי, פעם בספרו על תולדות אשכנז ופעם בספרו על האפיפיורים. לראשונה לפנינו דמוּת פּרוֹפיל, שנצבר בה רק החשוב והנצרך ביותר לפונקציה ההיסטורית של האיש, השרטוט חד, אך יש בו יותר קצווֹת משטח; לאחרונה לפנינו דמות אַנפֿאַס במלוא־שלווה ובמלוא־רוחב, לא הפונקציה שלו כי אם הסובסטאנציה שלו מתפרשת לפנינו. ויפה מגדיר סימון את הבדלי התיאור: “ניתן לומר, כי בדיוֹקנאוֹת־פּרוֹפיל עומד הצייר עצמו על ספינה, הנישאת והולכת בזרם־תולדות־העולם, ואילו בדיוֹקנאוֹת־אַנפֿאַס הוא עומד על אי, שהוא, אמנם, במגע תמיד עם החליפות, אולם הוא עצמו עומד בשלוותו ויציבוּתוֹ” (שם, עמ' 148 ואילך). כללו של דבר כפל־ראייה זה תורה הוא ולימוד היא צריכה.

ואם נחזור לנקודת־המוצא נאמר, שאפשר אילו למדנו לנהוג כפל־ראייה זה, והיינו חושבים לנו כמה מיני הפתעות ואכזבה.


[תרצ"ט]


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49519 יצירות מאת 2734 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!