רקע
דוד תמר
תשובה חדשה של ר' יוסף קולון בענין ארץ־ישראל
דוד תמר
x מוגש ברשות פרסום
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מהד' שלישית, ירושלים: ראובן מס; תשמ"ו 1986

לנשמת המורה והרב – רבי שמחה אסף, זכרונו לברכה


תשובותיו הנדפסות של ר' יוסף קולון שבידינו1 אין בהן, כידוע, כל התשובות שיצאו מתחת ידו. יש הרבה מהן שאבדו2 ויש מהן שנשתמרו עדיין בכתבי ידות3, עכ"פ בכל התשובות שבידינו ידועה לנו רק אחת שעניינה ארץ־ישראל והיא התשובה סי' ה', שנתייחד לה ערך היסטורי ולכן נזקקו לה חכמים4.

והנה עלתה בידי לגלות עוד תשובה אחת למהרי“ק בענין א”י [ודומה עלי, לא אחת אלא שתיים – ראה להלן בפנים), שיש לה ערך היסטורי. תחילתה של התשובה מובאת בקטלוג של מרגליות5 ותצלומה של כולה נמצא עתה במכון בן־צבי לחקר קהלות ישראל במזרח התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים6 התשובה, הכתובה בכתיבה קורסיבית אשכנזית־איטלקית של המאה הט“ז7, היא אנונימית ואעפי”כ בידינו להוכיח שהיא למהרי"ק.

קבוצת התעודות הזאת (Foll.68a-87b) מונה תשע תעודות. שלוש מהן עלתה בידי לזהותן לפי תחילתן שהן תשובות מהרי“ק8. תעודה מס' 6 (הנמצאת בכה"י מיד לאחר תשובתנו בהמשך אותו דף) היא תשו' מהרי”ק סי' ט9; מס' 7 היא תשו' מהרי“ק סי' קמד; מס' 9 היא תשו' מהרי”ק סי' קטז10.

תעודה מס' 4 אף היא כנראה למהרי“ק. תחילתה של התעודה (הנמצאת בכה"י לפני תשובתנו) כך היא: “ברכה לראש משביר… האלוף המופלג… יהודה ס”ל יצ”ו, כתב דמר קבלתי ע“י בני יצ”ו ועל אודו' ההוא גברא שנדר למיסק לא“י אשר התרת לו נדרו ואמ' לך איך פסקתי נגדך”. וכמעט אין ספק בעיני שזו היא תשובת מהרי“ק למהר”י מינץ11 שלה רומז ר' עזריאל דאיינה,“שמהר”ר יודא מינץ ז“ל התיר לא' שנדר בשעת צרה לעלות לא”י וראוי לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק… והשיג עליו מהררי“ק ז”ל ודחה כל ראיותיו"12.

בתשובתנו, שהיא תעודה מס' 5, כתוב: וכן עושים גם פה מנטובא, מקום מושבו של מהרי"ק 13.

מוזכרים בה הפרנסים ר' קוזי מפדואה והנ' ויץ ממייסטרי, שיש לזהותם עם הפרנסים בשם זה הידועים לנו משו“ת מהר”ם מינץ (סי' צז–צט), בקשר עם מחלוקת שפרצה ביניהם בשנות רכז־רכח14.

ברובן־ככולן של התשובות שבהן פונה מהרי"ק לאדם מסויים בשמו. רגיל הוא לפנות אליו – אם לא בתארי כבוד וחיבה מופלגים יותר – בכינוי החיבה ידיד נפשי15, כבתשובתנו.

ומעין סניף לראייה – לשונה של התשובה. כל הבקי בלשונו של מהרי“ק16, ברי לו שזו התשובה האנונימית17 היא למהרי”ק.

כל הנימוקים שהעלינו כאן אין בהם אולי להכריע כל אחד לעצמו, ברם נימוק לנימוק מצטרף להוכחה של ודאי.

נפנה עתה לתוכנה של התשובה. מדובר בה על אדם אחד בשם ר' יצחק, כנראה מפירארה או מאחת הערים הסמוכות לה, שנדר נדר “לסייע בהחזקת בתי כנסיות ובתי תפילות אשר בארץ הצבי”. ר' יצחק הלז נדר את נדרו בזמן שהותו באיטליה של שליח ירושלים ר' יוסף ספרדי, ולאחר מכן ביקש לישאל על נדרו מכיון שחשש שלא יוכל לקיימו לרגל קשיי הדרכים.

מהרי“ק תמיה על בקשתו, שכן ר' יצחק נדר יחד עם פרנסי פירארה והללו היו שולחים נדריהם “או מידי שנה בשנה או משתי שנים לשתי שנים ע”י מהר”ר קוזי או הנ' ויץ יצ“ו ואפילו18 אשר הם רגילים תדיר מקדם קדמתה להגיע שם ירושלים תוב”ב לעניים, וכן עושים גם פה מנטובא אשר גם הם נדרו ונדבו לדבר ההוא ובכל שנה שולחי' נדבתם ליד מהר“ר קוזי הנז' בפאדו‘19 או ליד הנד’ ויץ במייסטרי”.

הרי לנו ידיעה חשובה שר' קוזי והנ' ויץ שמשו מעין גזברים למעות שנתרמו לצרכי ארץ־ישראל, ושהם היו מעלים את המעות לירושלים אחת לשנה או אחת לשנתיים. בפעם הראשונה יש לנו כאן ידיעה על גזברים קבועים בקהלות הגולה לצרכי תרומות א"י20.

מלשון התשובה למֵדים שהפרנסים הנז' כבר שמשו בתפקיד זה כמה שנים, ושקהלות שונות היו רגילות להעלות תרומה אחת לשנה לצרכי א"י.

עתה עלינו לברר מיהו ר' יוסף ספרדי שליח ירושלים.

משער אני שהוא זהה עם ר' יוסף הדיין, שפרטים עליו ועל שליחותו נשתמרו בארכיונו של ר' מיכאל בר' שבתי בלבו21 (תעודות א–ה).

בתעודה א' כותב ר' מיכאל בלבו: “וזה עשיתי להר”ר יוסף ירושלמי בקיום קצת כתיבות שהובאו מירושלים, שמנוהו שליח בכל הקהלות שנת הרל“ג ר”ח טבת, נוסף על השליחות הקודמ'22. פריימאן, הי“ד, שפרסם את התעודות, מעיר: “על שליחות קודמת זו אין לנו שום ידיעות”23. שמא רשאים אנו להניח שר' יוסף ספרדי הוא ר' יוסף הדיין, וששליחות זו שבתשובתנו היתה שליחותו הראשונה24. כמובן שאין הנחתנו יוצאת מגדר של השערה25 ועדיין להוכחה אנו צריכים. על כל פנים יודעים אנו שהיו יהודים ספרדים ואף חכמים ספרדים בירושלים לפני הגרוש ואף לפני גזירות קנ”א, כמות שלמֵדים אנו מאגרות ר' עובדיה מברטנורא26 וממקורות אחרים27.

זמנה של התשובה שלפנינו אין לאחרה לדעתי מאמצע ש’רכז (1467) ואין להקדימה הרבה מכן.

באותה שנה פרצה מחלוקת גדולה בין ר' קוזי28 מפדואה לבין הנ' ויץ ממייסטרי לרגל הפרתו של קשר־שידוכין29. באותה מחלוקת נטלו חלק רבני פדואה ורבני מייסטרי “והרצים יצאו להרבנים בכל מדינו' אשכנז וצרפת”30. רבני פדואה ובראשם מהר“י מינץ (וכן מהר“ם מינץ ומהר”י ברונא מאשכנז) פסקו לזכותו של ר' קוזי ואילו רבני מייסטרי, וכן ר' ליווא לנדאו, פסקו לזכותו של ויץ31. הדברים הגיעו לידי זלזולים וחרפות ולגזירות נח”ש משני הצדדים32. ונחלקו לא רק הרבנים אלא אף בני הקהל בפדואה ובמייסטרי33.

ודומה עלי שתשובתנו זמנה לפני המחלוקת הזאת. שהרי הדעת נותנת, שמכיון ששני הפרנסים הנז' היו ממונים יחד על מעות א“י, שהיו משתלחות ע”י התורמים לאחד מהם, שהוצרכו לעמוד במגע זה עם זה, מה שהיה מן הנמנע לאחר מחלוקתם34.

אלא לכאורה נמצא דברינו סתורים מצד אחר. הרי כידוע היה מהרי“ק תחילה במייסטרי, ומן המוסכמות הוא בין החכמים, שבמייסטרי שהה מהרי”ק אם מש' 147135 ואם מש' 146936 ולא מוקדם מכן. ברם, זו מן המוסכמות שלא רק שאין להן ראייה אלא שיש כנגדן ראייה לסתור. בידינו להוכיח שלפני תמוז רכז (ודומה – לפני שבט רכז) כבר היה במייסטרי37. כל כותבי תולדותיו של מהרי“ק38 נעלמו מהם דברי בעל לקט יושר39: “[וכן צוה מהר”ר יוסף דקלון יצ”ו במיישטרי וכו' ומיד כמה שורות לאח“ז [ע”כ כתבתי יום ד' ז' תמוז רכ“ז] (10 VI 1467). ובדף קודם לזה40 אנו קוראים: [ואמר לי מהר”ר יוסף דקלון יצ“ו… ע”כ כתבתי ליל ה' ד' שבט רכז"ל]“41 (8.1.1467). ואף זה כנראה היה במייסטרי, שהרי אין אנו יודעים על שום מקום אחר שישב בו מהרי”ק ששהה בו גם בעל לקט יושר.

ואין אנו צריכים לכל זה אלא כדי לסתור את דעת המאחרים זמן שבתו של מהרי“ק במייסטרי מתוך דברי בעל לקט יושר, ברם לגופו של דבר, הרי אין דבר המחייב אותנו להניח שבשעה שרשם ר' יוסף בר' משה את שמועותיו והוראותיו של מהרי”ק, עדיין ישב מהרי“ק במייסטרי42. לדעתי בזמן המחלוקת הנ”ל בסוף ש' רכז כבר לא היה במייסטרי43 [ובזה מיושבת התמיהה שלא שמענו שמו ודעתו של מהרי"ק במחלוקת זו, שנטלו בה חלק רבני מייסטרי).

עד כאן לא הוכחנו אלא על דרך השלילה, ודומה שבידינו להוכיח על דרך החיוב שבש' 1466 (רכו־רכז) כבר ישב מהרי“ק במנטובה. בסי' קצ”ב קוראים אנו על סכסוך שפרץ בין ראשי קהלת מנטובה לבין יעקב דספורנא, המורשה של שלמה בר' ליאון חסדאי יליד מנטובה, בענין הלואה ברבית, שהלה טען שיש לשולחו חזקה להלואה ברבית במנטובה, “…ומטעם זה גם המורשה עצמו לעצמו הוא דורש ואומ' להלוות פה מנטו"בא והנה ראשי הקהל יצ”ו השיבו על טענה הראשונה שמאחר שכבר עקר ר' שלמה הנ“ל את דירתו מפה מנטוב"א וזה לו כמו ג' שנים וחצי – – – ולא עוד אלא שמעט זמן קודם שנסע מפה שאלו לאמו אשר היתה אפטרופוסת שלו ליתן חלקה כדי לפזר לתקון המעמד אשר נתקלקל בימים ההם עד אשר לא היו רשאי' להלוות כלל, כי כן צוה עליהם האדון יר"ה, והיא השיבה להם כי מטה ידם מבלתי השיג להלוות כאן מנטוב"א, וכי רוצי' היא ובנה להעתיק דירתה מפה – – – ושלא היתה רוצה לסייע בתקון המעמד מאחר שלא היה צריך להם, ועוד דאף לפי כל טענותיו שאומר שהיה לו חזקה מ”מ כשהאדון יר“ה גזר שלא להלוות עוד כבר יצא כל אחד ואחד מחזקת', ואם אחר כן השתדלו להיות להם רשות מאת האדון כבר נסתלקו מעשה ראשון ופנים חדשות באו לכאן ובזה לא החזיק מעולם, כי מיום שגזר האדון יר”ה שלא להלוות לא הלוה הוא כלל – – – ועל הטענה השנייה שבאים לומר שכל אדם יוכל לבא לדור פה רק שיפרע עמהם מעולי העיר השיבו, שאין משמעת החוקים שנתן להם האדון יר“ה מוכיח כן– – – ועוד בלא טעם דדינ' דמלכות' מ”מ כיון שבשעת שגזר המלך על כך לא היו יכולים למצוא תקון כי אם על יד הדוחק לכל הפחות, ועל זה הלכו להם רבי שלמה ואמו וגלו את דעתו' (צ"ל דעת') שנתייאשו וכו'.

והנה יודעים אנו שבש' 1462 אסר המושל מבית גונזגה (Gonzaga), פדריקו I, את ההלואה ברבית במנטובה, איסור שעמד בתוקפו עד מאי 1466, כלומר ארבע שנים44. נמצא, הדברים מכוונים היטב. ר' שלמה הנז' חזר למנטובה אחר שעקר הימנה לפני ג' שנים ומחצה. זמן קצר לפני צאתו אסר המושל את ההלואה ברבית, ועם שובו כבר בטל האיסור. מכלל דברי מהרי"ק45 אתה לָמד שלרגל האיסור עקרו ר' שלמה ואמו ממנטובה (“…כיון שבשעת שגזר על כך לא היו יכולים למצוא תיקון כי אם על יד הדוחק לכל הפחות, ועל זה הלכו להם רבי שלמה ואמו”), ומכיון שבטל האיסור חזרו אליה כדי להתעסק בהלואה ברבית.

אם־כן זמנה של תשובה זו (שבסי' קצב)46 לא־מוקדם ממאי 1466 (אייר־סיון רכו), ואין לאחרה אלא זמן קצר מכן. מכל האמור קיבלו תוספת־חיזוק דברים שאמרנו על זמנה של התשובה שלפנינו. באה זו ולימדה על זו שלפנינו.

המשכיל והנחמד ידי' נפ' הר' יצחק שלום. על דבר הנדר אשר נדרת לסייע בהחזקת בתי כנסיות ובתי תפילות אשר בארץ הצבי, כאשר עבר עליכם הנכבד מהר“ר יוסף ספרדי יצ”ו שליח ק“ק מירושלים תוב”ב, ועת' את' מתחרט בראותך כי רב ממך הדרך ולא ידעת ביד מי תשלח מה שנדרת מידי שנה בשנה עד כלות ה' שנים, ושאלת ממני האם תוכל להשאל על נדרך ביראתך פן ימצאך ח“ו עון על זה, הנה לא ירדתי לסוף דעתך בזה, לפי מה שכתבת הנכבדים פרנסי פיררא נדרו גם הם וגם את' כאחד מהם נדרת ופירשת בהדיא בנדורך שתעלהו עם נדבתם כאשר ראיתי במכתב הנדר אשר שלחת לי, והם מסתמא רואים דרך להגיע שם אשר נדבו ונדרו או מידי שנה בשנה או משתי שנים לשתי שנים ע"י מהר"ר קוזי או הנד'47 ויץ יצ"ו ואפילו אשר הם רגילים תדיר מקדם קדמתה להגיע שם ירושלים תוב"ב לעניים, וכן עושים גם פה מנטוב"א אשר גם הם נדרו ונדבו לדבר ההוא ובכל שנה שולחי' נדבתם ליד מהר"ר קוזי הנז' בפאדו או ליד הנד' ויץ במיסטרי' ולמה לא תוכל לעשות כאשר הם עושי‘. ולא מבעיא את’ שפירשת בהדיא להעלות עם המתנדבים בעם שתוכל בדרך הנז' למעלה, אלא אפי' חבירך שנדר סתם ולא תלה נדרו באחרי' כמוך אה‘, נר’ לע”ד שיוכל לעשו' בדרך הנז‘; וכי תאמר שמכיון שנדר לתת איזה דבר משנה לשנה שעכ"פ צריך הוא להגיעו שם מידי שנה בשנה ואם כי יאחרו שאר המתנדבי’ בעם עד אשר ימצאו ביד מי לשלוח או ע“י אחד מהשני' הנז' לעיל או בע”א, שאין לו לסמוך על זה דמאן לימא לן דשפיר עבדי שמא שלא כרצון חכמי' הם עושים ולאו דין אולפנא הוא. נר' לע“ד דשפיר עבדי כדאת' בב”ק פ' מרובה48 מי שנדר נדר ליקח בית ולישא אשה אין מחייבי' אותו מיד עד שימצא את ההגון לו, ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה שכל מי שיבא עליה אינה מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגני' וכשבא הדבר אצל חכמי' אמ' לא נתכונה זו אלא להגון לה עכ“ל, וכן פסקו רבי משה49 וספר יור' דיע‘50, והרי לך דבכל כיוצא בזה אין מחייבי’ אותו מיד עד שימצא את ההגון לה51 וגם דאזלינן בתר דעת הנשבע כי ההיא דנשבעה שכל מי שיבא עליה שאינה מחזירתו, דמסיק עלה שלא נתכונה אלא להגון לה, וה”נ איכא למימר הכי לפי הנר' לע“ד דודאי לא נתחייבו לשלוח מיד עד שימצא על יד מי לשלוח דמסתמ' כך היה דעתו כיון שרגילין מהר”ר קוזי והנד' ויץ לשלוח שם מעות מידי שנה בשנה או מידי שנתים בשנתים, ואם לבכם נוקף על זה ותרצו להסתלק מספק או באולי יכבד עליכם הנדר עצמו, נר' לע“ד שתוכלו להשאל על הנדר ואפי' שהוא לעניים לפי דברי ר”י והרשב“א, שהרי השיב רבי' יצחק52 על אשר נשאל מאתו וז”ל: על יהודי אחד שנחבש בידי גוים וחלה והיו לו בתים ואמ' בהליו בית פלוני יהיה לקהל, ועמד מחליו, והנה הקהל רוצים להחזיק בבית כי או' שנתנו להם והוא או' אינו זכור עד ואפי' מצאו אחרי' ממקום אחר הרי עמד וכו' עד והקהל משיבי' אע“פ שעמד אין יכל לחזור בו שזהו נדר שנדר לשמים וכו' עכ”ל השאלה. והשיב ר“י וז”ל: נר' לי שאין באמירתו כלום כו' עד ואין לדמו' דבר זה למאי דגר' בירו' ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמ' ליתן מתנה לחבירו יכל לחזור בו כו' עד הדא דאת אמרת בעשיר אבל בעני נעשה נדר53 כו' עד ואפי' דההיא בירושלמי גופא דקא' אבל בעני נעשה נדר נר' לי שיכל להתיר נדרו על פי חכם או ג' הדיוטו' שלא מדעתו של עני, ולא דמי לההיא דאת' בנדרים פ' ר' אליעזר54 שלא היה לו למשה להתיר נדרו שלא בפני יתרו וכו' ולא מבעיא נדר אלא אפי' נשבע לתת לעני יכל להתיר שבועתו כדפי' עכ“ל, והרי לך בהדיא דאפי' נדר לעשות צדק' יכל להתיר נדרו ע”פ חכם או ג' הדיוטות, והשיב ג“כ הרשב”א55 ז“ל שנשאל מחכם וז”ל: ראובן התנדב לתת בכל שנה ושנה כל ימי חייו כך וכך והכריז כן בב“ה ונתן כדי נדבת לבו השנים שעברו ועכשיו בא לחזור היום שנשאל על נדרו ויש גזברים ממונים בעיר על ההקדשות וידם כיד עניים או לא כו', והשיב וז”ל: אברא אם נשאל כו' ולא היה נדרו על דעת רבים אין כאן נדר דהא ק“ל הקדש בטעות אינו הקדש, והלכך כל שלא נתן עדיין ליד הגזבר יכל לחזור בו ולהשאל על נדרו ועל כן אמרו שהנדרים דבר שיש לו מתירין הוא ואפי' תורם יכול לישאל ולחזור בו כל שלא באה תרומה ליד כהן כדאת' בנדרים פ' הנודר מן הירק עכ”ל56. והרי לך בהדיא גם מדברי הרשב“א שנשאלי' על כל הנדרים ואפי' על נדרי צדקה והכ' ל”ש, ופשי' דלדברי ר“י והרשב”א דודאי יש התר' לנדר זה ואמנם המחמיר תבא עליו ברכה, שהרי מתוך לשון טור י“ד משמע שיש חולק או חולקי' דס”ל דאין נשאלין על נדרי צדקה שהרי כת' בסימן רפ57 וז“ל: אמירת האדם לגבוה כמסירתו להדיוט לפיכך מיד שנדר הצדקה אי אפשר לחזור בו וה”מ בלא שאלה אבל אם מתחרט ומוצא פתח לנדרו י“א שנשאל לחכם ומתירו כל זמן שלא יצא מתחת ידו דהוי כדין הקדש טעו' דק”ל שאין הקדש עכ“ל, ומדכת' י”א שנשאל לחכם ומתירו משמע דגם י“א שאין נשאל לחכם ומתירו, ומ”מ קצת נראה דגם דעת בעל הטור נוטה להתיר מדקאמ' מיד שנודר הצדק' אי אפשר לחזור בו וה“מ בלא שאלה כו' ולא קא' וי”א דה“מ בלא שאלה כו' משמע קצת דהכי ס”ל דה“מ בלא שאלה, וגם מדלא קא' וי”א דאין יכל להשאל לחכם ויתירו משמע דלא חש לאותו דעת ומשום כך לא חש להביאו, ואע“ג דיש פנים אדרבא לדקדק לאידך גיסא דמדקא' י”א שנשאל לחכם כו' ולא קאמ' סתם נשאל לחכם וי“א שאין נשאל לחכם משמע קצת דאין תופס עקר הי”א דנשאל לחכם, ומ“מ יותר נראה לע”ד דהכי ס“ל עקר דנשאל לחכם ויטעה58. ולכן אני או' שהמחמיר שלא להשאל על נדר כזה תע”ב59 והמקל להשאר לא הפסיד, מאחר שר“י הזקן הידוע בעל התו' אשר כל חכמי ישראל שותי' מימיו או' בהדיא דיכל להשאל על נדר כזה, וכן הרשב”א אשר מאד הוחזק בדורו לגברא רבא וגם הוה בתרא טובא או' בהדיא גם כן שיכל להשאל עליו, וכדי הם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ“ש בשעת הדחק וכ”ש כי לא מצינו פוסק מבואר שיאסור אלא מכללא דלישנא דטור י“ד דכתבתי לעיל, וגם לכאורה בצדקה דעניים אבל באו' אתן זה לב”ה60 או אפי' לבדק הבית כ“ע מודו דיש שאלה, שהרי משנה שלמה היא בנזיר פ'61 ב”ש דלב“ה62 יש שאלה בהקדש והכי איתא בהדיא פ' יש נוחלין63, וכן מוכיח גם לשון הטור דבהקדש ליתא דפליגא מדקא' דיכול להשאל עליו כל זמן שלא יצא מתחת ידו דהוי כמו הקדש וכו' ויש64 דבהקדש מודו כ”ע, ונדר זה שנדרת אינו חמור מנדרי הקדש ואפשר שהוא קל ממנו אבל אין להחשיבו כנדרי צדקה עניים, שהרי כל לשון הנדר מוכיח שלא נתכונתם ליתן לעניים שיחלוק עני בעניו אלא כדי לקיים בתי הקדש. ואשר שאלת האם יזדמן לו דרך להגיע שם נדבתם האם תוכלו לתת בפעם אחת קצבת מה בעד כל מה שהיה לכם ליתן מידי שנה בשנה האם תצאו ידי חובת נדרכם בזה אם לא, נר' לע“ד דבר פשוט שבזה תצאו ידי חובת נדרכם אם תפרשו בהדיא שדעתכם ליתן חומש או רביע או שליש הקצבה לכל שנה ושנה על פי השנים הנותרות לכם להשלים את נדרכם ובזה תצאו ידי חובת נדרכם, כי דבר פשוט הוא לפי הנראה לע”ד כי מה שחלקתם נדרכם לחמש שנים מידי שנה בשנה שלא היה כונתכם אלא למען הקל מעליכם שלא תצטרכו ליתן בבת אחת.


  1. הוצ‘ וויניציאה רעט מונה קצה שרשים (= סימנים), ברם לאמיתו של דבר יש רק קצב שרשים: בתשובה שלאחר שורש קסד בא בטעות שורש קסו במקום קסה וכך נמשכת הטעות עד סוף השו“ת (במהדורת קרימונה שיח אין הטעות הזאת ולכן יש בה רק קצר שרשים); התשובה שורש עד אינה למהרי”ק "ונראה לעין למי שמעיין שם בחשובה ההיא שאותה תשובה חיבר איזה גדול א’ שהיה זמן רב קודם ההגהת מרדכי“ (הש“ך לחו”מ סי' מו ס“ק ט, והשוה דבריו שם בס”ק לב), והיא לרבינו יצחק מווינא ונמצאת בשלמותה בספרו ”אור זרוע“ הל‘ גטין סי’ תשמח (העמיד על כך ראובן מרגליות בקרית ספר שנה יז, עמ' 118); התשו' שורש קס”ג אינה למהרי“ק אלא ”רב אחד מתלמידי הרב החסיד מהר“ר מולין יצ”ו יסדו“ והיא למהר”י ווייל ונמצאת בתשובותיו סי‘ קסג. [ויש לתקן לפי“ז את הערתו של ש. אסף במאמרו ”מגנזי בית הספרים", מנחה לדוד, עמ’ רכב, הערה 2 (= מקורות ומחקרים, עמ‘ 220 הע’ 7)].  ↩

  2. ראה דברי ר‘ חייא מאיר בר’ דוד, תלמידו של מהרי“ק, בסוף מפתח העניינים של הוצ' וויניציאה: ו”ברור וידוע כי יש עוד מתשובותיו בנמצאות. אכן צפון ותימן בקשנו אחריהם ולא השגנום: וקדם ואחור רדפנו להגיעם ולא עלתה בידינו“. מרגליות, Catalogue of Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum, III, p. 473, מודיע על מפתח לתשו' מהרי”ק שמונה שיא סימנים. שלא כבהוצאות וויניציאה וקרימונה אין כאן חלוקה לשרשים ולענפים.  ↩

  3. ראה ההערה הקודמת. ועי' בביבליוגרפיה שציין מ"ד קאסוטו בסוף הערך קולון יוסף ב Encyclopaedia Judaica, V, 631.  ↩

  4. לאחרונה דנו בה א“ח פריימאן, הי”ד, “שליחים ועולים”, ציון שנה א, תרצו, עמ‘ 189 ואילך; א"מ שולוואס, רומא וירושלים, תשד, עמ’ 39–40 (דבריו מוטעים ומוגזמים בהרבה); א. יערי, שלוחי ארץ־ישראל, תשי"א, עמ' 217–218.  ↩

  5. שם III, עמ' 473. כה"י סימנו Add. 27.129.  ↩

  6. תודתי נתונה לידידי מר מ. בניהו מהמכון, שהעירני על תשובה זו והרשני להשתמש בתצלום ואף זירזני לחֵקר כ"י זה.  ↩

  7. משום כך כנראה קבע יערי, המביא תחילתה של התשובה מקטלוג מרגליות (שלוחי א"י, עמ' 224), את זמנה של התשובה למאה הט"ז.  ↩

  8. בקבוצת תעודות קודמות בקובץ זה יש ג“כ כמה מחידושי מהרי”ק, פירושיו ותשובותיו (וראה הערה 2) הקטע האחרון פותח: “מה שאמרו אל יורה אלא א”כ רחוק מרבי ג‘ פרסאות לא אמרו אלא בדבר חדוש“, והוא כנראה קטע משו”ת מהרי"ק סי’ קע (בהוצ‘ קרימונה – קסט; ועי’ מה שכתבתי על תשו‘ זו בקרית ספר שנה כו, עמ’ 97).  ↩

  9. נתחוור לי הדבר מיד במקורה ראשונה בקטלוג הנ“ל, ונתאשר עם קריאת קטע התשו' שנמצא תצלומו במכון הנ”ל.  ↩

  10. וראה עוד שם בקטלוג הנ“ל מס' 2. ששמואל ממודינא מודיע שהוא מצרף את חוות דעתו של מהרי”ק בעניין הנידון, ואמנם חוות־דעת זו מובאת שם (Foll.70a–71b)/  ↩

  11. כתיבת מאמר זה נשתהתה זמן מרובה כדי שתהא בידי גם תשו' זו, שתצלומה הזמנתי מן המוזיאום הבריטי – אלא שארכו הימים ועדיין התצלום לא הגיע.  ↩

  12. ש. אסף, שו“ת ר‘ עזריאל דאיינה, קרית ספר, שנה טו, עמ’ 129 הערה 119. אם נניח שהתיבות: ”ואמ‘ לו איך פסקתי נגדך“ מעידות על פסק אחר של מהרי”ק בעניין זה (ואין דעתי נוטה לכך), שמא רומז ר“ע, דאיינה לפסק ההוא של מהרי”ק. [תשובתו של מהר“י מינץ שלה רומז ר”ע דאיינה, איננה בין תשובותיו הנדפסות, כמות שכבר העיר על כך אסף (שם), ודאיינה כיוון כנראה למה שמובא בתעודה הנז’ מס‘ 4: "ועל אודו’ ההוא גברא שנדרו למיסק לא“י אשר התרת לו נדרו”].  ↩

  13. מאיזו שנה ישב מהרי"ק במנטובה נברר להלן.  ↩

  14. ראה להלן. זו אינה ראייה שהתשובה היא למהרי"ק, אלא זו ראייה שהתשובה אינה מן המאה הטז אלא יש להקדימה למחציתה השנייה של המאה הטו.  ↩

  15. שו“ת מהרי”ק סי' ז, ט, יא, כב, לג, לה, לו, לח, מה, נא, נג, נד, נט, סט, ע, עג, פח, צז, צט, קה, קו, קטו, קיט, קכח, קלב, קמא, קמר, קמו, קמט, קנו, קנח, קפז.  ↩

  16. ראה למשל הכינוי המתנדבים בעם לתורמים מעות לצרכי א“י הנמצא בתשו‘ שלפנינו וכן בתשו’ הנ”ל סי‘ ה. וכן הלשון וספר יורה דעה רגיל אצל מהרי“ק, ודומה שאינו רגיל אצל אחרים אף לפני הופעת ש”ע לר’ יוסף קארו.  ↩

  17. למעלה ממחצית תשובותיו של מהרי"ק הן ללא חתימה. ראה סי‘ לד, סה, עה, עו, עח, פב, פז, פח, צד, צו, צז, צט, ק, וכמעט כל התשו’ מסי' ק ואילך.  ↩

  18. התיבה אינה במקומה אבל אין לפקפק בקריאתה. וכנראה יש כאן ט"ס.  ↩

  19. גם בתשו‘ מהר"ם מינץ (סי' צו–צט – ראה להלן) נקרא ר’ קוזי תדיר בתואר מהר“ר או ר‘ ואילו ויץ יק בתואר הנ’. ר' קוזי היה כנראה ת”ח מובהק כמות שיוצא מן התארים שחולק לו מהר"ם מינץ..

    הקריאה של האות השלישית מפוקפקת היא ואפשר לקראה גם כאות מ', ושמא ט“ס באות השלישית. עכ”פ אין ספק בעיני שהכוונה לאותם הפרנסים בשם קוזי מפדואה וויץ ממייסטרי שבשו“ת מהר”ם מינץ.  ↩

  20. השוה שו“ת מהרי”ק סי‘ ה’, ששם מדבר מהרי“ק ביתר פרטות על ”הגזברים הנכבדים הממונים על אותם המעות"; ודבריו של יערי (שלוחי א"י, עמ' 217–218) על התשובה ההיא צריכים השלמה וחלים על תשובתנו.  ↩

  21. פריימאן, הי“ד, במאמרו הנ”ל עמ‘ 187–188, 194–198; יערי, שם, עמ’ 213–214.  ↩

  22. פריימאן, שם, עמ‘ 194; יערי עמ’ 213.  ↩

  23. שם עמ' 187.  ↩

  24. פריימאן קורא לו תדיר ר‘ יוסף אשכנזי הדיין, דיין אשכנזי, שני השליחים האשכנזים (הוא ור' מאה עשרים וארבע), ואיני יודע זו מניין לו. ואדרבא, איפכא מסתברא, שהרי את השליח השני, ר’ משה עשרים וארבע, קורא ר‘ משה בלבו תדיר בשם ר’ משה אשכנזי או ר‘ משה אשכנזי עשרי’ וארבע (שם, עמ' 198–198, 202) ואילו את ר‘ יוסף הדיין הוא קורא בשם ר’ יוסף סתם, או ר‘ יוסף ירושלמי, או ר’ יוסף הדיין ירושלמי (שם, עמ' 187, 194–198). ומכאן תשובה לתמיהתו של פריימאן (שם, עמ' 187–189): “מלבד חמשת המכתבים של ר‘ מכאל ור’ יוסף נמצאת בכתב היד גם שאלה פיליסופית, ששאל ר‘ יוסף הדיין את ר’ מכאל ותשובת ר‘ מכאל בצדה – – – מתוך שאלת ר’ יוסף נראה שהוא, כחברו ר' משה עשרים וארבע, עסק בחקירה ובפילוסופיה – תופעה די מפליאה ביחס לדיין אשכנזי בירושלים (ההטעמה של פר') באותן הזמן!”.  ↩

  25. בעיקר חוכך אני בדבר, מכיון שמסתבר יותר שר' יוסף הדיין היה מן המוסתערבים או מן המערבים ולא מן הספרדים.  ↩

  26. יערי, אגרות א"י, עמ' 122, 127–128, 139, 142 (אגרות רע"ב הובאו שם לפי הנוסח המדוייק והמתוקן שבמהדורת מ. הרטום).  ↩

  27. עומדים להתפרסם בס‘ היישוב כרך ג. ועי’ במכתב שפרסם ש. אסף במאמרו “לתולדות הנגידים האחרונים במצרים” – ציון, שנה ו‘, עמ’ 113 והערה 8 שם, ועמ‘ 115–116 (= מקורות ומחקרים עמ' 191–194). דעתו של אסף (שם) נוטה לומר שזמנו של המכתב הוא משנת קם (1380). כותב המכתב, שישב בירושלים, הוא ר’ יוסף ספרדי [הוא ר‘ יוסף בן אליעזר בן יוסף הספרדי בעל צפנת פענח, בֵאור לפי’ ראב"ע על התורה – עי‘ נ. בן־מנחם, סיני ט, שנה ה, עמ’ שנג–שנה, והערה 8 שם. אף הוא כר‘ יוסף הדיין, שהה בקנדיה בעיר קניאה (Canea) – בן־מנחם שם], ושמא הוא זקנו או קרובו של ר’ יוסף ספרדי שלפנינו?  ↩

  28. ראה שו“ת מהר”ם מינץ סי‘ ט: "אשר שאלת עמיתי ידידי ידיד ה’ האלוף הר“ר מנחס רפ”א כ“ץ יצ”ו על אודות בנך היניק וחכים היקר החרש משלם קוזי רפ“א כ”ץ יצ“ו – – – הרי הוא כמו ארבעים שנה שאלני אביך זקינך האלוף מהר”ר משלם קוזי ז“ל” וכו‘. האלוף מהר"ר משולם קוזי זהה כנראה עם ר’ קוזי שלנו. היניק וחכים משולם קוזי הוא כנראה “אהובי האלוף הר”ר משולם קושי“, שפונה אליו מהר”ם מפדואה בתשובותיו סי‘ פב. ואין לזהות כנראה את ר’ קוזי שלנו עם המדפיס משולם קוזי שהשלים בכ"ח תמוז רלה את הדפסת ספר הטורים בפיוויא די שאקו. כנראה היה בן אותה משפחה.  ↩

  29. פרנס שלישי בשם ר‘ זוסמן נשתדך עם ר’ קוזי ועמד ליתן את בתו לבנו של ר‘ קוזי ואח"כ חזר בו וביקש ליתן את בתו לבנו של ר’ ויץ – ר‘ בפרטות שו“ת מהר”ם מינץ סי’ צז–צט.  ↩

  30. שם, סי‘ צז (בהוצאה הראשונה, קראקא שעז, כתוב בטעות דיני במקום מדינו'). חכמי אשכנז אף הם נחלקו בדעותיהם כמות שיוצא מדברי מהר“ם מינץ (שם): ”יש צדקו דינ’ של הרר“ק וגזרו על הנ' ויץ ובנו לפייס הרר”ק ובנו המשודך עם ריצוי כסף ויש צדקו דינא של הנ' ויצא ובנו".  ↩

  31. בפסקו של ר‘ ליווא לנדאו (אביו של בעל "האגור') רשום התאריך ח’ אב, רכז. ואילו פסקו של מהר“ם מינץ נכתב בפרשת ”ולא יכלה עוד הצפינו" (= טבת) רכח.  ↩

  32. ראה למשל שם סי‘ צט: “ועתה על שלשה פשעי מהר”ל (ר' ליווא) באתי לבאר בקצרה, הא דגזר בכח נח"ש על מאן דכתב נגד הנ’ ויץ וצירופו א“כ בזה ביזה מהר”ל והעניש והבדיל בכח עונש שלו כל רבנן דכתבו לחוב‘ הנ’ ויץ וצירופו לפייס מהר“ר קוזי ובנו, לכן מוטל על כל ת”ח ובראש אותם המסכימים למדוד למהר“ל במדה אשר מדד להענישו ולהבדילו עד שיבטל כל אשר גזר וכת' בהאי ענייא, וכן יחוש לעצמו אשר פגע ונגע בכמה לאוין ונותן יד לפושעים כאשר ביארתי” וכו'.  ↩

  33. ראה שו“ת מהר”ם מינץ סי‘ ק, שעניינו סכסוך אחר שהיה לו לר’ קוזי עם ר‘ יוסף טריוויס בניסן רכח: “ע”ד עסק ריב שיש למהר“ר יוסף טריוויש מחמת חורגו בני אשתו עם מהר”ר קוזי וע“י כן עיכבו הם את מה”ר קוזי במיישטרא בניסן רכ“ח – – – גם כאשר טען המר”ק שאין ממוצעים לו לדין במיישטרא כי כולם שונאים לו רבנים ובעלי בתים זה היה טענה אלימת’ וישרה, כידוע ומפורסם זה כמה ימים שהיו שונאים וחלק לבם הנקר' ויץ ובנו כ“ץ עם מהר”ק כאשר ביאר מחר“ק”.  ↩

  34. אעפ“י שמכלל השערה של ספק יצאנו – לכלל הוכחה של ודאי עדיין לא באנו. אפשר להניח הנחות רחוקות: א) שמא השלימו הפרנסים ביניהם אח”כ, שהרי אין אנו יודעים סופה של המחלוקת; ב) שמא מהרי"ק לא שמע ולא ידע מאותה מחלוקת; ג) שמא לא הוצרכו לבוא במגע זה עם זה – אלא שכל זה רחוק ואיננו מתקבל על הדעת.  ↩

  35. גריץ–שפר, ו‘, עמ’ 281.  ↩

  36. גידמן, Geschichte des Erziehungwesens u. der Cultur der Juden III, s. 248. Enc. Jud., V, S. 630, לוי גינצבורג.

    Jewisch Encyclopeadia, IV, p. 170. The דברי גריץ בודאי מוטעים כמות שכבר הוכיח גידמן שם (עמ' 247 הערה 11). וראה הע‘ 40. פרנקל שביקש להוכיח משו“ת מהרי”ק קנז (אצלו בטעות קמז), שמהרי"ק ישב בש’ 1471 (רלא – צ"ל 1470) במנטובה (382,Literaturblatt des Orients, 1848, s) טעה בהבנת דבריו. שם כתוב: “הנה אמת כי זה הגט ממר' מנטוא אשר ביד ר' דוד מרחשו”ן השליח הלז נעשה בשני בשבת בשנים ועשרים יום לירח מרחשין שנת רל“א לפ”ק – – – ונתחלפה לו לפרנקל מרת מנטוא בעיר מנטובה. אלא שעדיין יש לחכוך בדבר, מכיון שדומה שלא מצינו את השמות מרחשון ומנטוא, ומסתבר שהשם מרחשון נשתרבב מן השורה שלאחריו שמוזכר בו ירח מרחשון, ושלאחר התיבה ממר' נשמטה תיבה וצ“ל מרת פלונית ממנטו”א (אלא שנשמטה כנראה כאן האות בי“ת, מכיון שמהרי”ק רגיל לכתוב מנטוב"א). ברם אף אם נניח כך, אין כל ראיה לדבריו של פרנקל, שאפשר ללמוד מתשובה זו שמהרי"ק ישב במנטובה באותה שעה.  ↩

  37. המקום היחיד בשו“ת מהרי”ק המעיד על שהייתו במייסטרי הוא בסי' קמז (אח"כ ראיתי שכבר עמד על כך יעקב פריימאן במבואו ללקט יושר עמ' XXXIII).  ↩

  38. עי' בביבליוגרפיה שציינו קאסוטו (במקום הנ"ל ב־ Enc. Jud.), י. פריימאן (במבואו שם עמ' XXXIII) וא"ח פריימאן (במאמרו הנ"ל עמ' 190–191).  ↩

  39. הוצ‘ י. פריימאן (ב“ח, או”ח ויו“ד, ברלין, תרס”ג–תרס"ד), ח’ או"ח, עמ' 68.  ↩

  40. שם עמ' 66.  ↩

  41. גידמן סתר את דברי גריץ וביקש להוכיח שמהרי“ק היה במייסטרי כבר בש‘ 1469 מתוך כך, שלקט יושר ח’ או”ח נשלם בכו אב רל (24 VII 1470) במייסטרי, ונעלמו ממנו הדברים הנ“ל. [מה שמביא גידמן שם בהערה מכ”י ר' דוד איש מודינא: “וכן ראיתי הלכה למעשה שנת רכ”ט בהיותי בפיסא ריסקאי (צ"ל כנראה פיוויא די שאקו כמות שסבר כבר גידמן) ושם היו כל גדולי הדור ובראשם הגאון מהרי“ק ז”ל“, אין בו הוכחה כלשהי שמהרי”ק ישב שם ישיבה של קבע; וכבר פקפק בכך קאסוטו במקום הנ"ל].  ↩

  42. מכאן שהיה יכול לרשום את דברי מהרי"ק בש' רל ולאחר מכן.  ↩

  43. י. פריימן שכותב (במבואו הנ"ל עמ' XXXIII): “ומרשימת הירשפלד הנ”ל (סי' 156,3) נראה שסידר שם (במייסטרי) גט ביום ד‘ י"ג טבת רכט פורתא לא דק. בקטלוג של הירשפלד (עמ' 45) מובא סדר גט לפי ר’ יוסף קולון, שתאריכו יום ד‘ י“ג טבת רכ”ט (28 לדצמבר 1468 – ולא 1469 כמות שכותב הירשפלד שם) ולא שנעשה על ידו במייסטרי. וראה בסדר הגט למהר"י מינץ סי’ יא (בסוף תשובתיו), שמביא סדר גט של מהרי"ק.  ↩

  44. 174. C. Roth: The History of the Jews of Italy, p וראה התאריכים המדויקים לפי תעודות ארכיוניות במאמרו של magistrature maggiori della communita ebraica di Mantova, Colorni p. 9 Le (בתוך הקובץ 1938,Rivista di storia del diritto italiano, XI).  ↩

  45. ברם עדיין יש לָפוּן בדבר, שמא כל לשונות הללו אין בהם עדות גמורה על שהייתו של מהרי“ק במנטובה באותה שעה, אלא שמהרי”ק מביא כאן את דברי בעלי הדבר בלשונם. וצ"ע.  ↩

  46. תשובה זו כבר הובאה ע“י גריץ (גרי – שפ"ר, ו, עמ' 283) וגידמן (בספרו הנ"ל, III, עמ' 259) גידמן מניח שהתשובה זמנה מימיו של ברנרדינו דה פלטרי. הנחתו באה לו מתוך דברי מהרי”ק: “וזה היה טעם נכון עד שלא באו הדורשי‘ מבתי הכומרי, כאשר היה לפני שלשים שנה או פהו’ שלא הרו רגילי' כלל וכלל, אבל עכשיו אשר בעו”ה רבו כמו רבו אלו הכיתו‘ מהדורשי’ אשר הם רצועו‘ מרדות לישראל ויום יום דרש ידרושון לכלותינו עד שבא הדבר לסכנת גוף וממון כמה וכמה פעמים" וכו’, ולשונות דומים שם. ברם כידוע אף לפני זמנו של ברנרדינו דה פלטרי היו הטפות רבות של הנזירים נגד היהודים, ואין כל הכרח לומר שהתשובה היא מזמנו.  ↩

  47. הנדיב. הקריאה של האות השנייה מפוקפקת ואפשר גם לקרוא: הנכ' (הנכבד) וכן להלן.  ↩

  48. פ, א,  ↩

  49. הל' נדרים פ“ח הי”ג.  ↩

  50. טור יו"ד סי' ריט.  ↩

  51. צ"ל כנראה: לו.  ↩

  52. לא מצאתי מקומה של תשו‘ זו, ודומה עלי שלא נדפסה עדיין. והשוה שו“ת הרא”ש כלל י“ב וב”י לטיו"ד סי’ רנ"ח.  ↩

  53. ירושלמי ב“מ פ”ד ה“ב, ט סע”ג ורע“ד. כמות שמובא בתשו' ר”י הנוסח הנכון ולא כמות שמובא בירוש‘ בטעות: הדא דתימר בעגי אבל בעשיר נעשה נדר. וכן מובאת הגירסא הנכונה באו“ז, בשו”ת מהר“ם מרוטנבורג, בהגהות מיימוני, בסמ”ג, במרדכי, בחידושי הר"ן, בפסקי ריקאנטי, בבית יוסף ועוד. וראה אהבת ציון וירושלים לשביעית עמ’ 133, נתיבות ירושלים לב"מ עמ‘ כג, ב, ושערי תורת ארץ ישראל עמ’ 487–488.  ↩

  54. סה, א.  ↩

  55. עי‘ תשו’ הרשב“א המיוחסות לרמב”ן סי' רעה.  ↩

  56. נט, א.  ↩

  57. צ"ל רנח.  ↩

  58. התיבה “ויטעה” כאן היא כנראה ט“ס. לאחריה באה עוד תיבה בת שתי אותיות שאפשר לקראה כ–רפ– וכנראה ג”כ ט"ס היא.  ↩

  59. תבא עליו ברכה.  ↩

  60. לבית הכנסת – כאן באות מחוקות בכ"י התיבות: יש שאלה בהקדש והכי איתא.  ↩

  61. לא, א.  ↩

  62. דלבית הלל.  ↩

  63. ב"ב קכ, ב.  ↩

  64. קריאת התיבה מפוקפקת.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52826 יצירות מאת 3079 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21985 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!