(שדר)

בפעם השניה אנו עומדים במדינת־ישראל על סף שנה חדשה, וגם הפעם – לא בלי דאגות קשות, חיצוניות ופנימיות.

השׂטנה המתנהלת בצורות שונות זה אלפי שנה נגד היהדות לא פסקה גם אחרי הקמת מדינת־ישראל. במלחמת עצמאותנו מצאנו בעולם לא מעט הבנה, אהדה ורצון טוב, ולעולם לא נשכח את העזרה והעידוד שקיבלנו מידידינו במערב ובמזרח, בעולם הישן ובעולם החדש. אהדה זו סימן טוב היא גם למלחמתנו הצודקת וגם למצפּוּן האנושי. אולם למטבע העולמי יש גם צד שני – לא מעטים בעולם גם שׂוֹטמים וצוררים לאומה היהודית, לחזון גאולתה ויעודה. ואף היריבים אינם מצומצמים בחלק אחד בלבד של העולם. יש מתנקשים בנפש־נפשה של מדינת־ישראל – בזכות היהודים לשוב למולדתם הלאומית, ויש – בלב־לבה של המדינה, בבירת־העולמים של עם ישראל.

ובעוד יד הצוררים נטויה בחוץ – אנו מתלבטים בקשיים פנימיים, ובעיות־היסוד של קיומנו: קליטת עליה, הפרחת השממה, שיכון לעולים ולתושבים ישנים, יוקר־המחיה, משיכת הון – טרם מצאו פתרונן המלא.

אין אנו רשאים עדיין אפילו להתברך, כי שירותי המדינה הצעירה סודרו כבר באופן מניח־הדעת, וכי המנגנון הממשלתי פועל בכל מקום ובכל שעה בטוב טעם.

ועל הכל עומדת בכל חוּמרתה בעיית הבטחון, וצבא־הגנה לישראל נתבע לעמוד על משמרתו ביתר שאת וכושר.

בעצם הקמת המדינה לא נפתרו עדיין בעיותינו ההיסטוריות, אלא רק ניתן בידינו המפתח לפתרונן. ואין זה מפתח־קסמים הפותח מאליו ומיד שערי מנוחה ונחלה. דרך העצמאות זרוּעה מוֹקשים וּתלאוֹת, ומחוֹז־חפצה אין להגיע אליו בלי מאמצים מתמידים וקרבנות מֵתים… עֵדים אלפי החיים הצעירים שנגדעו במלחמת עצמאותנו, ועֵד נֵטל המסים שגדל והולך, בימי המלחמה ולאחריה, – למען שלום המדינה ובטחונה ולמען קליטת העליה, פיתוח הארץ ושירותי הציבור. ואין איש מאתנו מַשלה נפשו שמחר־מחרתים נַשלים מלאכת הבטחון והעליה ותהיה הרווחה.

אנו עומדים בראשית דרכנו החדשה והקשה, – ובעינים פקוחות נראה החַתחַתים אשר לפנינו.

ואף על פי כן: נקדם פני השנה החדשה באמונה מוגברת בכוחנו וביכלתנו. לבנו היום מלא בטחון שנעמוד בפני כל הקשיים ונוּכל להם.

כברת־הדרך שעברנו השנה לא הכזיבה ולא ביישה השנה הגדולה שקדמה לה – שנת־הפּיסגה בתולדות עמנו.

תש“ח היתה שנת יסוד ומפנה, תש”ט – שנת ביצרוֹן והתרחבות, בפנים ובחוץ!

בתחילת השנה החזקנו בפועל רק בחלק הרביעי משטחה של מדינתנו. הגליל המרכזי היה תפוּס על־ידי כנוּפיות קאוּקג’י וצבא לבנון. כל דרום הארץ היה מנותק. הצבא המצרי עמד מצד אחד על קו רפיח–עזה–מג’דל–אשדוד, לאורך חוף הים, במרחק של פחות מארבעים קילומטר מתל־אביב, ומצד שני בקו מג’דל–עיראק־סוידן–פלוג’ה–בית־גוברין, לכל רוחב הארץ, דרומה מבאר־טוביה. כל ישובינו וכוחות־הבטחון שלנו בנגב היו מנוּתקים ממרכזי המדינה, ורק דרך האוויר יכולנו לסַפּק להם מזון. דרום ים־המלח היה מבודד לגמרי. הדרך מהשרון לעמק – ואדי־ערה – היתה בידי העיראקים. דרכי ירושלים היו אבלות – ללא כביש וללא מסילת־ברזל. לעצרת האו"ם שנתכנסה אז בפאריס הוגשה תכנית להוציא הנגב מתחומי מדינת־ישראל.

כששידרתי אשתקד בפעם הראשונה ברכת הממשלה לשנה החדשה, ציינתי, שהימים הקרובים אולי יהיו ימי מבחן והכרעה גם בחזית הצבאית וגם במערכה המדינית, אבל נפגוש הבאות לא באָזלת־יד.

המבחן וההכרעה לא אֶחרוּ לבוֹא.

בי“ב בתשרי שלחנו שיירה לדרום – בהתאם להחלטות או”ם. השיירה נתקפה על־ידי המצרים. מיד ניתנה פקודה לצבאנו לפעול – ונתלקחה מערכה שנמשכה שבעה ימים, מי“ב עד י”ט בתשרי. רוב כוחותינו היו מרותקים לחזיתות אחרות, ורק חלק מצבאנו היה חפשי לפעוֹל נגד המצרים. חיל־האוויר הצעיר שלנו – אשר ביום הכרזת המדינה, חמישה חדשים לפני מערכה זו, כמעט לא היה בנמצא, – גילה במערכה זו את כוחו המופלא. טייסי־הקרב שלנו הנחיתוּ בערב הראשון של הקרבות מַהלוֹמה ניצחת על חיל־האוויר המצרי, השמידו בסיסיו, חיבּלוּ ברוֹב מטוֹסי הקרב והשתלטו על שמי הדרום. ומאז לא חדלו להפציץ מרכזי האויב יוֹמם ולילה: בעזה, במגדל, בעיראק־סוידן, בבית גוברין, בפלוּג’ה, בבאר שבע, חיל־הרגלים וחיל־התותחנים לא פיגרו אחרי חיל־האוויר, ובקרבות הראשונים ניתקו קווי התחבורה והאספקה של המצרים. גם חיל־הים – הצעיר בכוחות הבטחון שלנו, עשה שליחותו במערכה זו, והטבּיע בקרב קצר של רגעים אחדים שתי אניות־מלחמה מצריות על־יד עזה. שוּחררה הדרך לנגב, הובטח חופש התנועה לצבאנו ולישובינו בדרום, ונכבשו בית־גוברין במזרח ובאר שבע בדרום. מערכה זו סתמה הגֹלל על תכנית שליח האו"ם להוציא הנגב ממדינת ישראל.

כשבוע ימים אחרי מערכה זו התלקחו הקרבות האחרונים בגליל, במערכה קצרה ונמרצה שנמשכה פחות משלושה ימים, גִרש צבאֵנוּ את הכנוּפיות של קאוּקג’י שיחרר כל הגליל וחדר ללבנון.

בכ"א בכסלו פרצה מערכה שלישית – מערכת הנגב, שנמשכה שבועיִם. במערכה זו נחרץ גורל הנגב. תבוּסת הצבאות הפולשים היתה שלמה – ובכל ערבות הנגב לא נשאר אך חייל זר אחד. במערכה זו מילא חיל־ההנדסה שלנו תפקיד חיוּני.

נצחונות צבאֵנוּ פתחו הדרך למשא־ומתן עם הארצות השכנות על הסכמי שביתת־הנשק, אשר הבטיחו – במידה שתעודה בינלאומית יש בה כדי להבטיח – את גבולותינו החדשים.

הסכם ראשון נחתם בינינו ובין מצרים בכ“ג בשבט, אחריו נחתם ההסכם עם לבנון בכ”ב באדר; מיד אחריו בא ההסכם עם עבר־הירדן בד' בניסן, ולבסוף ההסכם עם סוריה – בכ"ג בתמוז. בהסכמים אלה לא בלבד שהובטחו גבולותינו – אלא הורחבו במידה ניכרת, ובשטחים בעלי חשיבוּת חיוּנית, כלכלית, פוליטית ואיסטרטגית: במסדרון ירושלים, במרכז הארץ, בדרום העמק.

לפי החלטת עצרת האו"ם ב־29 בנובמבר 1947 ניתנו למדינת ישראל קרוב ל־15 מיליון דונם. רק כשליש מהשטח היה מוחזק בידינו ממש בראשית השנה החולפת. השטח של המדינה עכשיו הוא למעלה מעשרים וחצי מיליון דונם. כחמישה מיליון דונם נכבשו על־ידי צבאֵנוּ בדרום, בנגב, במסדרון ירושלים ובגליל המרכזי והמערבי. כחצי מיליון דונם נוספו לנו בדרכי שלום – בהסכמי שביתת הנשק.

האומות המאוחדות טרם נתנו את הגוּשפּנקה שלהן לגבולותינו אלה – ועוד צפוּיה לנו בלי־ספק מערכות מדינית על הגבולות, אולם דווקא מדינות ערב שבשכנותנו – מצרים, עבר־הירדן, סוריה והלבנון – חתמו והתחייבו על גבולותינו המורחבים.

הסכּמים אלה פתחו לרווחה הדרך לאֵילת, איפשרו העלָאַת הרכבת לירושלים, והעבירו לרשותנו המַעבר הקצר מהשרון לעמק – וּשני עֶברי ואדי־ערה. פעולותינו הצבאית והמדינית במשך השנה השלימו זו את זו והביאו אותנו עד הלוֹם.

במשך השנה חלוּ שינויים רבּי־סיכּוּיים במעמדה של ירושלים והוּכשרו תנאים ראשונים להחזרת העטרה ליוֹשנה.

ביום ה' בכסלו נחנַך הכביש החדש המקשר את ירושלים עם תל־אביב דרך השפלה, מולדתו של שמשון, וכעבור עשרה חדשים, ביום י“ב באָב, עלתה בפעם הראשונה, מאז החלה המלחמה, רכבת לירושלים – הפעם רכבת ישראלית. מיד עם התקנת התחבורה לעיר הועברו כמה ממשרדי הממשלה לירושלים, והאוניברסיטה העברית פתחה בי”ח באייר פקוּלטה לרפוּאה, והוסיפה מפעל חדש רב־ערך למרכז התרבות והתורה של האוּמה העברית בבירתה הנצחית. ביום כ"ב באָב העלוּ ממשלת ישראל והנהלת ההסתדרות הציונית את עצמות הרצל לירושלים, ולשרשרת הוד־הקדוּמים של קברות המלכים והנביאים בעיר־העולמים נוספה חוּלית־תפאֶרת חדשה – קברו של חוזה מדינת־היהודים בימינו.

במשך השנה נקלטו בירושלים כעשרים־אלף עולים חדשים, הוקמו בתוכה עשרות מפעלי מלאכה וחרושת חדשים, חוּדשוּ כל שירוּתי העיריה, ובסביבות ירושלים הולכת ונבנית רשת מתרחבת של ישובים חקלאיים, ואני מקווה שלא רחוק היום ועיר־העולמים תתפוס מקומה היָעוּד במדינת־ישראל.

השנה הוקם הבסיס הדימוקרטי והחוּקי למדינת־ישראל.

בכ“ד בשבט (25.1.49) נתקיימו בחירות כלליות לאסיפה המכוֹננת, שהשתתפו בהן למעלה מ־440.000 בוחרים, יהודים וערבים (למעלה מ־86% מכל בעלי זכוּת הבחירה). בחירות ראשונות אלו בישראל העלו קרנה של המדינה הצעירה כלפי פנים וכלפי חוץ. טוֹהר הבחירות, האחוז הגבוה של המשתתפים, והתנהגותם המכובדת והאחראית של הבוחרים העידו על בגרוּת מדינית ומוסרית רבה והתווּ דרך לבּאוֹת; בירושלים נפתח בט”ו בשבט הפרלמנט העברי הראשון, וּבפּעם הראשונה בתולדות ישראל נבחר נשיא לריפובליקה עברית. בהתאם לחוּקה שנתקבלה בכנסת הראשונה הוקמה בז' באדר הממשלה הפרלמנטרית הראשונה, ולאחר ויכוח של שלושה ימים הבּיעה הכּנסת אֵמוּן בממשלה ואישרה את קווי־היסוד של תכנית פעולתה.

מדינת־ישראל שנוסדה באופן ריבולוציוני בשנת תש"ח – הפכה השנה להיות ריפובליקה דימוקרטית בעלת משטר פרלמנטרי, שממשלתה נבחרת על־ידי הכּנסת ואחראית לפניה.

בפעולתה נשארה המדינה נאמנה ליעוּדים שנקבעו בהכרזת העצמאות ב־14 למאי 1948:

“מדינת־ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוֹד על פיתוּח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מוּשתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזוֹנם של נביאי ישראל; תקיים שוויון־זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפוּן, לשון, חינוך ותרבות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות”.

מדינת־ישראל היתה פתוחה לעליה יהודית, ובאחד־עשר החדשים בשנת תש"ט עלו כבר למעלה מ־225.000 יהודים. בממוצע 20.466 לחודש. בראשית השנה מנה הישוב היהודי במדינה בקירוּב 697.000 נפש, בסוף השנה עלה הישוב היהודי עד 957.000, גידול של 200.000 נפש.

אסור לנו להשלוֹת את עצמנו כאילו כל העולים נקלטו, שוּכּנוּ וסוּדרוּ בעבודה או במשק. כשבעים אלף עולים עודם נמצאים במחנות־עולים – אולם אין אוּלי דוּגמא שניה בעולם, בימינו אלה או באיזו תקופה שהיא בהיסטוריה, של גידול מהיר ונמרץ כזה של ישוב.

השנה הוקמו 130 ישובים, מהם 58 יוּשבו על־ידי עולים חדשים ו־13 על־ידי חיילים משוחררים. השטח המעוּבּד הוגדל השנה ביותר מארבע מאות אלף דונם, אבל שוב יש לציין ששטח זה אינו מגיע גם עכשיו אף לעשרה אחוזים מהשטח המוּחזק על־ידי מדינת־ישראל. ועוד רבה וקשה הדרך אשר לפנינו – גם בקליטת עולים וגם בבנין הארץ.

השנה נתקבלה מדינת־ישראל כחברה שוות־זכויות במשפחת האוּמות המאוחדות; גם חברוּת זו היא זכוּת וחוֹבה כאֶחָת, ואזרחי ישראל יהיו מעכשיו אחראים לא רק לגורל מדינתם. כאזרחי העולם לא תהא שום שאֵלה אנושית זרה לנו. ויחד עם כל שאר המדינות העצמאיות, הגדולות והקטנות, נישא מעכשיו באחריוּת על יחסי־עמים וזכוּיות־אדם בכל פינות תבל.

על סַף השנה החדשה אנו צופים לקראת עתידנו עֵרים ודרוּכים. אנו מניחים מאחורינו מבצעים, כיבושים, מאמצים ומאבקים – שלא רבּים כמוהם בדברי ימינו הארוכים. אולם המשׂימוֹת הגדולות והקשות אשר לפנינו – עדיין אנו עומדים בראשיתן; ואם המכשולים מבחוץ והקשיים מבפנים הם עצומים – רוחנוּ לא תיפּוֹל. הדור שהגיע עד הלוֹם – לא ירתע מכל קוֹשי, ויבצע שליחותו עד תוּמה, באהבה ובאמוּנה, מתוך בטחון מלא בצוּר ישראל.

ולכל בית־ישראל; לכל תושבי המדינה, בוניה, עובדיה ושוחריה; לכל גלויות עמנו במזרח ובמערב; לכל העולים שהגיעו ארצה ושעומדים להגיע; לכל סופרי ישראל, חכמיו, מוריו, אמניו ויוצרי תרבותו; לכל חברי הכּנסת ועובדי המדינה, נציגיה, שופטיה, שוטריה ופקידיה; לכל החיילים והחיילות בצבא־הגנה לישראל ביבשה, באוויר ובים; לכל פצוּעי המלחמה ונכיה אשר לא חסוּ על גופם ונפשם במלחמת העצמאות; לכל ההורים, האמהות והאבות, אשר שכלו בניהם הגיבורים בשדה הקרב; לכל החלוצים המחוֹננים שממוֹת ארצנו וּמַפרים אַדמתה; לכל ילדי ישראל הנעימים והיקרים – שלוּחה ברכת ממשלת ישראל לשנה החדשה.

תהא השנה החדשה שנת עליה והתישבות, בנין ועבודה, קידמה ובטחון במדינת־ישראל, שנת שלום וחירוּת, פריחה ואחוות־עמים בעולם כולו.