במאמרו “לבקורת אגרות ירושלמיות מן המאה הט”ו והט“ז¹, בירר י. פראור בירור מקיף את הבעיות העולות מן האיגרות שנכתבו בא”י במאות הט“ו והט”ז, ואף תחם להן לאיגרות הללו תחומים של זמן ושל מקום. אני מבקש לחלוק על דבריו ביחס לשתיים מן האיגרות ולחזק את דבריו ביחס לאיגרת שלישית. הדברים אמורים באיגרת ב' של ר' ישראל מפירושא, באיגרת בני הישיבה שבירושלים ובאיגרת ר' רפאל טרבוט.

א. איגרת ב' של ר' ישראל מפירושא    🔗

פראור הסיק ש“אגרת ב' לא נכתבה ע”י ר' ישראל מפירושא ואין אנו יודעים את מחברה“². לידי מסקנתו זו הגיע מתוך מה שנאמר באיגרת ההיא: “ועתה בזאת השנה באו ב' חכמים אשכנזים החכם השלם הישיש כמ' יוחנן נר”ו וארי שבחבורה החכם השלם מוהר"ר ישראל יצ"ו” ³. ופראור מפרש: “ר' ישראל הנזכר כאן “הארי שבחבורה”, הוא והמכונה בתואר “החכם השלם” הם ללא ספק ר' ישראל מפירושא, מכיון שאין אנו יודעים על ר' ישראל אשכנזי אחר בירושלים בזמן זה ולא כל שכן אדם בשם זה המכונה בתארים כאלה”⁴.

ברם קרוב לוודאי, שהארי שבחבורה והחכם השלם ר' ישראל איננו ר' ישראל מפירושא. וכבר העיר א. ריבלין ש“הוא ר' ישראל ברבי יחיאל אשכנזי ראש ישיבה ברומי”⁵, ששמו מוזכר בפסק החרם⁶ ובמזכרת רבני איטליה⁷, שהועתקו מקובץ שו“ת ופסקים השמור בכת”י במוזיאון שבלנינגראד (כ"י פרידלאנד), והובאו בסוף הספר דעת קדושים לר' ישראל טוביה איזנשטאט־ווינער (פטרבורג, תרנ“ז–נ”ח). וכנראה לו, לר' ישראל מרומי, מכוונים גם הדברים האמורים על ר' ישראל אשכנזי בקונטרס חדושי דינים⁸ לרבני ירושלים הקדמונים שבסוף שו“ת חיים וחסד לר' חיים יצחק מוסשאפיה (ליוורנו תר"צ). ושמא הוא־הוא ר' ישראל אשכנזי (או ר' ישראל סתם), שמוזכר בתשובות הרלב”ח והרדב“ז⁹. ר' ישראל אשכנזי היה רבו של ר' אליהו קפסאלי, ובאחד מן הפסקים שלו ר' אליהו מפליג הרבה בשבחו ואומר: “אבל בעז”ה אשלח הדין ביד יחיד הדור בירושלם עיר הקדש ה”ה מהר“ר ישראל אשכנזי יצ”ו, והיה רבי בפדואה ולא היה כמוהו בכל איטליא והיה תלמיד חבר לאשל הגדול מהר“ר יודא מינץ ז”ל, וכעת מסתופף בארץ החיים בתוך ירושלים משכמו ומעלה גבוה מכל הלומדים אשר שם, ואפילו החכם הר“ר יעקב בירב מודה לו ומשבחו וישראל עושה חיל”¹⁰.

איגרת ב' קדמה בזמן לאיגרת א‘, כפי שיוצא מן הלשון ומן התוכן של הדברים (ודבר זה כבר הוכיח פר. שם), ונכתבה לכל המוקדם בסוף טבת רע“ט (תחילת 1519)¹¹, ושמא אפילו בסוף טבת ר”פ¹². לפיכך אנחנו קוראים באיגרת ב’: “ועתה בזאת השנה באו ב' חכמים אשכנזים החכם השלם הישיש כמ' יוחנן נר”ו וארי שבחבורה החכם השלם מוהר“ר ישראל יצ”ו“. ואילו באיגרת א' שנכתבה לאחר מכן, בטבת רפ”ב, הוא מזכיר בין האשכנזים הבאים “בזאת השנה חכם אחד ושמו כמוהר”ר פרץ יצ“ו”, “ומן האשכנזים כמהר”ר אלחנן יצ“ו”¹³ נמנה עם החכמים היושבים בירושלים מכבר. וכך יוצא גם מעדותו של ר' משה באסולה שביקר בירושלים בכסלו רפ“ב, ש”כמהר' פרץ בא עתה מארץ אשכנז“, ו”כמהר' ישראל ראש ישיבה לאשכנזים“¹⁴ נחשב בין היושבים בירושלים מכבר. אם “כמהר' ישראל ראש ישיבה לאשכנזים” הוא ר' ישראל מפירושא או ר' ישראל בר' יחיאל אשכנזי – אין בידי להכריע, אבל משער אני שהוא ר' ישראל בר' יחיאל. ובדרך זו מתיישבת הסתירה, שר' משה באסולה מעיד על ר' ישראל שהוא ראש ישיבה לאשכנזים, ואילו ר' ישראל מפירושא מעיד על עצמו (באיגרת א'): “…כי מה שכתבתי¹⁵ ששמו כסאי אצל הדיין אמת, היה לשם מקום חכם מופלג והיה שמו כמהר”ר יהודה אלאטינו זלה”ה והושיבו אותי במקומו"¹⁶. ועדיין צריך עיון.

אמור מעתה, חזרה איגרת למחברה, שהוא ר' ישראל מפירושא; ושתי האיגרות נשלחו לשני אנשים, איגרת א' לר' יצחק מפירושא¹⁷ ואיגרת ב' לר' אברהם מפירושא¹⁸.

ב. איגרת בני הישיבה    🔗

איגרת בני הישיבה מירושלים, שכנראה נכתבה ע“י המקובל ר' אברהם הלוי¹⁹, ביקש פראור להקדימה לשנת רע”ו בניגוד לדעה המקובלת שהיא נכתבה בשנת רפ“א, ואין נראה לי. הדין עם א. יערי²⁰, שמן הלשון “כאשר ישב על כסא נגידותו ועם המלך במלכותו” משמע, שעתה אין הוא משמש עוד בנגידות”. והרי אף פר. גופו עמד על הנאמר באיגרת “והנה כשמע לעדתנו במלכות תוגרמה, התחילו בשנה הזאת לשלוח גם הם סייוע”, והוא מפרש, ש“ברור ששליחת כספים לא”י מתורכיה היתה בלתי־ אפשרית לפני הכיבוש התורכי, כפי שמוכיחות הרפתקאותיו של ר' משה עשרים וארבע בתורכיה, עוינת נפשה של מצרים“²¹. אלא שאף קושייתו של פר. על החכמים המאחרים את זמנה של האיגרת לשנת רפ”א, ניתן ליישבה. עיקר פירכתו היא, שמן איגרת א' של ר' ישראל מפירושא יוצא, ש“תמיכתו לחכמי הישיבות נפסקה או צומצמה. זה יוצא גם באופן ברור ממשפט אחר באותה איגרת: “וכל התלמידים החשובים יצאו מכאן להציל נפשם מרעב (ההטעמה של פר.), כי בירושלים אין אדם מרויח פרוטה”²². ואילו באיגרת שלנו אנחנו קוראים: “והנה בחזקת היד מסייע אותנו ולתלמידים לומדיה מהונו, ומה שהוציא מכיסו בכל שנה לצורך לומדי התורה שבירושלים מכיסו לבד, כי אין סיוע ממקום אחר, עד עתה הוא קרוב לאלף פרחים בכל שנה”. ועל עניין זה הוא חוזר עוד פעם בקראו לנדבני חוץ־לארץ: “אין אנחנו אומרים זה לפי שיש קפיצת יד באדוננו הנגיד יר”ה, כי ידו פשוטה לתת לכל לומד די מחסורו, אבל, כאשר אמרנו, הוא רוצה שיזכו הכל בחלקה של תורה”, ובמקום אחר: “וגם הוא ירום הודו טוב עין, רוצה שיתן ויתנו אחרים” – לפנינו, איפוא, עובדה ברורה של תמיכת הנגיד בת“ח בזמן כתיבת האיגרת. אולם ראינו לעיל, שאחרי שנת רע”ז לפחות עד שנת רפ“ב, זמן כתיבת איגרתו של ר' ישראל מפרושא, לא נתנה תמיכה כזו לישיבה. הוי אומר שאיגרתו של ר' אברהם נכתבה לפני רע"ז או אחרי רפ"ב” (ההטעמה של פר.)²³ עכ“ל של פראור. לכאורה זו פירכא שאין עליה תשובה. ברם דומה שאפשר להשיב עליה ממנה ובה. כל שקורא בה באיגרת זו של בני הישיבה בעיון ימצא, שכל תוכנה ולשונה ורוחה מעידים על צורך גדול בסיוע שנזקקו לו החכמים שבירושלים. ועוד היא מעידה שהסיוע לחכמים פתח בו הנגיד אך זה עכשיו. כך מעידים הלשונות: “והנה ת”ל ית' תורה חוזרת ללומדיה – – – ומ"מ מרחיבים הלומדים כי ה' הרחיב גבולם בתלמידים, וגם הוא ירום הודו טוב עין רוצה שיתן ויתנו אחרים – – – גם אתם אחינו אנשי גאולתנו תהיה ימינכם פשוטה לעזרת ה' בגבורים, וכל מי שידבנו לבו בגלילותיכם ישלח תשובתו ליד כבוד שלימתך, ועל יד האדון יגיע לנו, כי בכל יום מקרבים הלומדים בכל אשר אמרנו” (וכן הלשון לעיל: “אין אנחנו אומרים זה לפי שיש קפיצת יד באדוננו הנגיד” וכו').

ר' ישראל מפירושא כתב את איגרתו הנז' (איגרת א') כג’–ד' חדשים לאחר האיגרת של בני הישיבה (שנכתבה בסוף אלול רפ"א), כשמצבם של החכמים עדיין היה חמור, ולכן אין תימה שר' ישראל נוקט לשון זה (שיש בו כנראה מן ההפלגה) “שכל התלמידים החשובים יצאו מכאן להציל נפשם מרעב”. יתירה מזו: הרי ר' משה באסולה שביקר בירושלים בכסלו רפ"ב מעיד: “…אב לכלם הנגיד כמהר' יצחק שוליל, המוכתר בכתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות ועשר וכתר שם טוב, מצדקות שהוא עושה לעניים וללומדי תורה, עולה על גביהם”²⁴.

דבריו של פר. סתורים גם מצד אחר. באיגרת סוד הגאולה, שנכתבה ע“י המקובל ר' אברהם הלוי בתחילת שנת רע”ט²⁵, ושקטע הימנה נתפרסם ע"י ג. שלום²⁶, אנו קוראים על מאורע שאירע בירושלים: “וראוי שישים כל אדם אל לבו הפלא הגדול שנעשה בירושלים עיר הקדש, כי כאשר נתקבצו החכמים רבותי וסדרו משמרות לבקש שלשתם²⁷ ולבקש רחמים עליהם ועל כל אחיהם שבגולה, מיד אל הכבוד הרעים ועליון נתן קולו, ובבקר בהיות הקהל הקדוש בתפלה באמרם ובא לציון גואל באותה נקודה ירדה אש מן השמים על השקוץ שבירושלים שיהיה שמם במהרה בימינו ועשתה בו חורבן גדול, ויהי לאות ולסימן גאולה”²⁸. על אותו מאורע קוראים אנחנו באיגרת שלפנינו (שכנראה נכתבה אף היא ע"י ר' אברהם הלוי – עי' הע' 1 והע' 9): “…והיום אשר סדרנו המשמרות בלילה ההוא נדדה שנת מלכו של עולם והראה לנו סימן גאולה וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו, ויהי גשם שוטף ורוח גדולה מפרק הרים ומשבר סלעים, וזה היה ביום י"א לעומר, ־ ־ ־ והבקר (צ"ל בבקר? ד. ת.) בהיותינו בבה"כ באומרנו ובא לציון גואל, באותה הנקודה עצמה, היה רעש גדול אשר כל יושבי הארץ נחרדו נבהלו נחפזו כי לא נשמע כמוהו בימינו, ובשעת הרעם נפלה אש מן השמים על הארמון של הגויים, על המרכז עצמו, ואבד ושבר גדע לארץ ה' מפסיליהם אשר היו בצמרת הארמון תעשה בו חרבן גדול ויהי לנס, ואין זה אלא סימן גאולה”²⁹.

אין ספק ששתי האיגרות למאורע אחד נתכוונו, ופראור שוקל ואומר: “היות ש”איגרת סוד הגאולה" נכתבה בתחילת רע“ט, הרי שהכוונה לכל המאוחר לי”א לעומר, שנת רע“ח. אבל תאריך זה אינו אפשרי היות והמאורע נזכר באיגרת שנכתבה לפי הוכחתי, באלול רע”ו, ז. א. שהמאורע קרה לפני כן“³⁰. לפיכך מסיק פראור, שהכוונה למאורע שאירע בי”א לעומר של שנת רע“ו. ברם דבר זה מן הנמנעות הוא, שהרי בשנת רע”ו חל י“א לעומר (= כ"ו ניסן) בשבת³¹, ואין תפילת ובא לציון גואל נאמרת בתפלת שחרית ובתפלת מוסף של שבת! מאותו טעם אי אפשר לכוון את זמן המאורע לשנת רע”ז. ומכיוון שאיגרת סוד הגאולה נכתבה בתחילתה של שנת רע"ט, על כרחנו שהמאורע אירע בי"א לעומר של שנת רע"ח!

אמור מעתה: חזרה האיגרת לזמנה, שהיא שנת רפ"א.

אף לא נראית לי מסקנתו של פר. על איגרת בני הישיבה “שלפנינו לא איגרת אחת אלא שתים. האיגרת הראשונה, היא הפותחת, מכוונת לנדבן אנונימי שתרם לישיבה. – – – ר' אברהם מודה לנדבן על תרומתו ומוסיף שהגיעה איגרת מגלילות איטליה ורומא עם כל מיני שאלות. תשובותיו לשאלות אלה נמצאות באיגרת הבאה אשר לוקח אתו מן הארץ לגלילות ההם “הסופר הרומי”. הנדבן האנונימי “יוכל… לראות בגליון ספר שמוליך הסופי הרומי את התשובות הללו”³². נראה לי ש”גליון ספר שמוליך הסופר הרומי" הוא איגרת אחרת שהיו בה תשובות על שאלות נוספות ששאלו בני גלילות איטליה ורומא, כגון “מענין הארץ, מנהגיה ואורותיה, חוקיה ומשפטיה – – וכמה העם היושב בציון” ועוד, שאין עליהן תשובה באיגרת שלפנינו.

ולא זו אף זו. גם בחלקה הראשון של האיגרת (שהיא לבדה מכוונת לנדבן האנונימי, לפי פר.) וגם בחלקה השני נקרא מקבל האיגרת בשם האדון. נמצאנו למדים, שאין היא “אגרת תשובה לאנשי רומי”. מכאן שאין הכרח לדבריו של פר. שם “…שאין הוא מתושבי רומי או איטליה ויש לשער שהוא נמצא על הדרך שבין הארץ ובין איטליה, אולי קנדיה ואולי אחת מקהלות הבלקן”. ויש בידנו לקבל את “ההשערה המקובלת שהאיש ישב באיטליה או ברומא”.

ג. איגרת ר' רפאל טרבוט    🔗

בראשה של האיגרת נרשם: “טופס כתב אחר אשר שלח כמהר”ר רפאל טרבוט מירושלים" וכו‘³³. וכבר הוכיח פראור שכותב האיגרת לא היה מירושלים, ואף שיער, שהאיגרת נכתבה בצפת³⁴. אף העמיד על כך, שדברי ר’ ישראל מפירושא באיגרתו משנת רפ“ג “החכם כמה”ר רפאל יצ”ו הוא נשאר בגליל העליון עם אשתו ושינה שמו ושמה בס“ת בקהל ושמו אברהם ושם אשתו שרה” מכוונים ל“בעל האיגרת שלנו החותם: “אברהם רפאל טרבוט”³⁵. והוא מוסיף ואומר: “שני החכמים ר' ישראל ור' רפאל, שניהם מפירושא, עלו כנראה יחד ארצה ודרכיהם נפרדו בצפת”³⁶. ומצאתי סיוע לדבריו בשו”ת הרלב“ח, שנאמר שם בתשובתו סי' כט (ויניציאה שכה): “…ספר לי החכם השלם כמהר”ר אברהם רפאל יצ"ו בהיותי עמו בצפת תוב”ב". ואין ספק שהכוונה לכותב האיגרת שלפנינו.

אמור מעתה: חזרה האיגרת למקומה, שהוא צפת.