רקע
דוד תמר
אגרת מצפת בעניין עשרת השבטים
דוד תמר
x מוגש ברשות פרסום
vעיון
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: ראובן מס; תשמ"ו 1986

שנת שפ“ה או שנת רפ”ה


גרשום שלום1 הסב את שימת לבנו לראשונה לכ“י תועי רוח שבגנזי בית־המדרש לרבנים בניו־יורק (אוסף ענלאוו 2233 ותצלומו במכון בן־צבי) ששם מחברו לא נזכר בו. מאיר בניהו, שהוסיף לפרסם מפנקסיו של מלקט זה, הוכיח בראיות מתקבלות על הדעת “שהוא ר' יוסף ב”ר יוסף מחברו של ס' כסף צרוף (ירושלים תרפ"ו), שעשה שנים הרבה בארצות המזרח והעתיק מכתבי־יד שמצא באותם מקומות”, ונפטר בבגדאד בשנת תרמ"ח2.

בליקוטיו על משיחי השקר למן תחילתה של המאה הט“ז ואילך, פותח ר' יוסף ב”ר יוסף כמעשה ר' אשר מלמלין (דף 196). לאחר מכן (דפים 177–185) בא העתק מתוך “ס' כ”י בארבל אצל ר' מרדכי יוסף" בענין דוד הראובני ושלמה מלכו3. כל הדברים שם נלקחו כמעט ללא שינוי מדברי סמברי בספרו “דברי יוסף”4, כמות שהובאו ונדפסו בספר “ספור דברים” (קושטא תפ"ח) ובספר “מאורעות עולם” (איזמיר תקט"ז). ר' מרדכי יוסף מארבל העתיק כנראה מאחד משני הספרים הללו5. לאחר מכן באה האגרת מצפת משנת שפ“ה (דפים 185–189) שנדון עליה בסמוך. בדפים 189–191 מובא מחזיונות ר' חיים ויטאל, ונמצאים הדברים בספר החזיונות בשינויים מועטים6. לאחר מכן, בדפים 191–193, בא קטע מן האגרת של ר' אברהם הלוי, שפירסם שלום7. המעתיק הוסיף כמה עניינים ור”ת ומסיים בלשון זה “אגרת ר' אברהם הלוי כ”י הנמצאת בדמשק בספרי ריא“ך”8. בדפים 193–194 בא הקטע מאגרת סוד הגאולה המדבר ביוסף דילה ריינה, שפורסם בידי שלום9. מעניינת הערה זו של המעתיק בסוף הקטע בעמ' 20010 : “א”ה11 לפי הכתוב בסי' יו“ד היה בשנת ר”ל א“כ לא היה קדמון, ודוחק לומר כי שנים היו, אם כי הנכתב עם המעשה הנדפס חלוקים בעניינם”12. בדפים 200–212 בא סיפור המעשה של דילה ריינה, שהמלקט העתיקו לפי עדותו13 מס' לקוטי ש"ס (ליוורנו תק"נ).

נבוא עכשיו לאגרת ששלחו מצפת לעיר לוניל בשנת השפ“ה ליצירה. שלום, שמסר פרטים מתוכנה ומעניינה של האגרת, סבור היה שנזדייפה בימי שבתי צבי ושאינה אלא עיבוד של אגרות ואגדות פלאיות, שהיו ידועות עוד לבעלי התעמולה השבתאית בשנת תכ”ה או תכ“ו14. שלום בא למסקנתו בעיקר מתוך שני טעמים: א. לשון הכותרת של האגרת, שכאילו נשלחה ל”עיר לוניל" בצרפת, שלא היו בה יהודים כלל בשנת שפ“ה. ב. לידתו של המשיח בשנת שפ”ה, לפי האגרה שלפנינו, היא שנת לידתו של שבתי צבי לפי כמה מקורות. על כך יש להשיב שלא מן הנמנע, שהכותרת והפרט בעניין לידתו של המשיח הם מימי שבתי צבי, אבל אין הכרח גמור לומר כן15. באגרות מעין אלה, שעוסקות בדברים מופלאים, לא הקפידו תדיר לברר, אם יש יישוב יהודי במקום שאליו נתכוונו לשלוח את האגרת. אם נקבל את הסברה, שנעמוד עליה בסמוך, שהאגרת נכתבה בשנת רפ“ה, הרי דומה שאין ראיה לכך שאותה שעה לא נמצאו יהודים בלוניל. גם ענין לידתו של המשיח אין הכרח לומר שהוא זיוף מימי שבתי צבי. הרי האדם המעיד על מאורע זה שאירע בארצו לפני בואו לצפת, השליח דוד משבט ראובן, הגיע לצפת לפני פורים שפ”ה; כלומר שלידתו של המשיח קדמה לכך, והן שבתי צבי נולד בתשעה באב.

כמה יסודות שבאגרת זאת נמצאים באגרות מארץ־ישראל שבישרו על הקץ מאה שנה לפני כן. שמא משום כך יש לומר שבטעות פלט קולמוסו של בעל כתב־היד בארבל או של המעתיק שפ“ה במקום רפ”ה (או הש"ה?). כל הכתבים והאגרות שבאו בזה אחר זה בס' תועי רוח שייכים כולם, פרט לחזיונות רח“ו16, למחציתה הראשונה של המאה הט”ז, והם ספוגים באותה אווירה של אפוקאליפטיקה וחזונות הקץ וצפייה לגאולה קרובה שלא בדרך הטבע. האגרת שלנו קרובה ברוחה לאגרתו של ר' רפאל טרבוט, שנכתבה בשנת רפ“ב–רפ”ג17 בצפת18, לאגרת ר' ישראל מפירושא ולשאר האגרות, שנכתבו באותו זמן בירושלים ובדמשק19. את השמועות על עשרת השבטים מזכיר גם ר' דוד די רוסי באגרתו מצפת משנת רצ“ה20. בכלל שמועות על עשרת השבטים ועל מלחמות הפלשים ועל מאורעות מופלאים נפלו בארץ־ישראל במחציתה הראשונה של המאה הט”ז על קרקע פורה בצפת כבירושלים, שתושביהן ראו בכך אחד מסימני הקץ21.

על הלך הנפש של בני צפת בתקופה ההיא מעידים דבריו של ר' יצחק עקריש, “ובפרט המצאה א' שראיתי אני בעיני, מכתב אח' ששלח מצפת תוב”ב יהודי אנגילו שמו… שנת הש“ה, והיה כתוב בכתב שבאו קרוב לצפת תוב”ב השבטי' והם לאלפים ולרבבות שבעה פעמים כיוצאי מצרים, והיה נותן סימנים לדגליהם כמו ציורם וצבועיהם (צ"ל וצבעיהם?) ושם מלכם. ומי יתן והיו דבריו נכונים, והוא ימות בלא עתו, שלא די שהיה לץ ומתלוצץ, אלא שסבב את פני הרעה ונשמעה השמועה בין העמים והיו לועגים עלינו ועל תורת אלהינו… ואחריו קמו שני רשעים בצפת תוב“ב, שם האחד שמואל אושקי22, ושם השני שמואל צרפי (צ"ל צרפתי?), וגם המה היו ליצני הדור והיה אומר כל א' בפני עצמו, אני דברתי עם ערבי אחד שבא מארץ השבטים, וכשהיו מדברים עם הישמעאלים בענין משא ומתן והיה עובר איזה יהודי לפניהם והיה רוצה לשמוע היו גוערים בו כדי לאמת דבריהם, ואחר כך אומרים למה באתה לשמוע, שזה האיש הוא יהודי כמונו מבני השבטים מנהר סבטיון, והוא אינו רוצה לגלות עצמו לשום אדם אלא לי. ופעם אחת היה אומר שהוא מפאת החבש ופעם אחת אומר שהוא מהרי חשך… ועניי צפת היו מאמינים בהם כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו”23.

כמובן שהדברים שהבאנו למעלה אין בהם ראיה גמורה לאמיתותה ולזמנה של האגרת שלפנינו, אלא בבחינת יצאו אלו ללמד על זו. יתכן כאמור, שהאגרת נכתבה בשנת שפ“ה. אמנם ממחציתה הראשונה של המאה הי”ז יש לנו פחות עדויות על שמועות הנוגעות בעשרת השבטים, אבל יש להעיר בקצרה על שתיים־שלוש עדויות. הרי אגרתו של ר' אהרן הלוי משנת שצ“א שמביא ר' משה אדרעי24, והרי אגרתו של שליח ירושלים ר' ברוך גד משנת ת”ו, שנתאשרה ונתקיימה על־ידי חכמי ירושלים בשנת תי"ז25, וכמה מחזיונותיו וחלומותיו של ר' חיים ויטאל עוסקים בנושא זה והקרוב לו, למשל: “חלמתי חלום גדול… וארא אדם אחד אהובי הביא לי אגרת אחת כתובה אשורית גסה… ויתנה בידי ויאמר לי, הנה תמיד היית אתה חושק לראות כתב מיד המשיח מלך ישראל, והנה הבאתיה לך מארץ רחוקה יותר משנתים ימים, במקום ששוכנים השבטים, אבל אני הבאתיה לך במרוצה, בזמן מועט, והיא כתובה ביד המשיח עצמו ושולחה אליך”26.

[בשעת ההגהה מצא בניהו סמוכין להשערה, שאגרת זאת נכתבה בשנת רפ“ה. וזה לשונו: באגרת נאמר שהמלך חננאל שלח “איש אחד שמו דוד לירושלים תוב”ב וא”ל לך לירושלים ואמור לאיזה יהודי שיראה לך כותל המערבי“. השליח נסע לירושלים “ולקח עמו יהודי א' ושמו ר' יהודה קורביל והראה לו כותל המערבי”. ר' משה באסולה שביקר בירושלים בשנת רפ”ב מונה עם “אנשי שם שבירושלם” את “ר' יהודה מקורבייל… ספרדי”, והוא נזכר יחד עם ר' אברהם הלוי “אשר חבר המשרא קטרין”, מבית מדרשו של הנגיד ר' יצחק הכהן שולאל27. הרי הקשר הברור למחשבי־קיצין ומחישי־גאולה. הוא ור' אלעזר אלבוטאני היו לדבריו “שרפי, שהם קרובים למלכות” ורק להם לבדם היתה נתונה הרשות למכור יין לתוגרמים28.]


 

טופס כתב ששלחו מצפת תוב“ב לעיר לוניל בשנת השפ”ה ליצירה    🔗

הלא תדעו הלא תשמעו כי קרובה ישועתנו לבא וצדקתנו להגלות אכי“ר. יודע למעכ”ת כי בא אדם אחד קודם פורים של שנתינו זאת לא ארוך ולא קצר אלא בינוני יודע ג' לשונות, לה“ק והגרי וערבי, והוא בן כ”ח שנה והיה קרוב למקום אחד שאין בו אור כלל אלא יום אחד בשנה, וביום ובלילה ידליקו נרות של שעוה להאיר להם ואבנים טובות ומרגליות [186] ושם האיש דוד והוא משבט ראובן29 ואינו משבט דן. ובמקומו יש ט' שבטים וחצי וכל שבט יש לו נשיא, ועל כל הנשיאים שולט המלך חננאל יר“ה והוא בן ר”פ שנה. ואביו של המלך הוא ארמילוס שעתיד לעשות מלחמה עם ארמילוס רשיעא30. והמלך חננאל יר“ה הוא חסיד וחכם גדול ועניו ומקובל. ואנחנו במקומו ו' שבטים וחצי מצד אחד וה' שבטים מצד אחר, ובינינו וביניהם מהלך ה' ימים, ובינינו ובין בני מרע”ה רחוק מהלך יום אחד ואין אנו יכולין לעבור אליהם ולא הם יכולים לעבור אלינו מפני כובד מי הנהר העצומים. ואנחנו ובני משה ככוכבי השמים לרוב.

ולעת הזאת יש כמו שנה שבאו עשרת אלפים גבורים משבט אפרים והביאו עמהם נער אחד בן י“ב שנה31 יתום והלכו כולם אל המלך הננאל יר”ה וא“ל שהנער ההוא הוא משיח בן אפרים ושהם רוצים לעלות לבנות בהמ”ק ולעשות מלחמה על ירוש' תוב“ב לפי שהגיע הקץ. אז השיב להם המלך יר”ה וא"ל כה עשו אבותיכם במצרים שרצו לצאת קודם הקץ והרגו מהם פלשתים ל' אלף גבורים, שנ' בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולא שמרו ברית אלהים32. ואנחנו קבלנו מאבותינו שעד שלא נראה עשרה אותות33 אין אנו יכולין להלחם בשום אומה ועדיין לא הגיע קץ הגאולה. ואלו הן הי' אותות:

הא', תדעו שיש מלך גדול וקרוב לארצנו ושמו דוקייאנוס מעיר גדולה יותר ממצרים יבא מאליו להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה ועדיין לא בא.

הב', יש עיר גדולה מאד קרובה אלינו ויש בה שמונים אלף גבורים עמלקים עתידים כולם להשתעבד תחת ידינו ועדיין לא נשתעבדו.

הג‘, כי הדרך הקרוב אלינו מלא נחשים כקורת בית הבד ועקרבים כקשתות ת’ פרסה על ת' פרסה והוא שאמר הכתוב, המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש34 ועתיד להיות מעיינות ונחלים, כמ"ש ישם מדבר לאגם מים [187] וארץ ציה למוצאי מים35. ועדיין לא נעשה.

הד', יצא אש וישרוף אומה הגרית שעושים שר (?) המשחית.

הה', יגדל נהר נילוס ויטבע חצי ארץ מצרים.

הו, שתפול אש מן השמים ותשרוף את בית הנגב36.

הז‘, שיאבד זרע המלך המולך עתה בירוש’ תוב"ב.

הח', שיהיה לקות בשמים ותחשך השמש בארץ.

הט‘, שיבא אליהו ז"ל ויבשר ישראל, שנ’ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'37.

העשירית, שיהיו בשורות טובות בעולם.

ועדיין לא ראינו שום אחד מהעשר אותות. אז נחו שקטו בני אפרים ושמו הילד ההוא שהוא משיח בן אפרים בבית הספר ללמדו תורת חיים ומלך עולם.

והנה עתה יש בן אחד למלך חננאל יר“ה כבן ע”ה שנה ונולד לו בן, וביום הולד נכדו עשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו ולכל עשרת השבטים משתה גדול ושחט ק“ך אלף כבשים ואלף שוורים ועופות אין מספר, ובאו ף' אלף מרנן ומנגן בכל מיני ניגון מכל שבט ושבט, ועוגיות (?) של יין עשו מתחת לארץ, והיתה שמחה גדולה עד מאד, ובאו אלפים חכמים מעשרת השבטים חכמים בכל חכמה ויאמרו למלך חננאל יר”ה, אדונינו המלך, דרך העולם לעשות משתה ביום המילה שנ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו38, ואדונינו המלך עשה המשתה ביום הלידה. א“ל תדעו שבזמן שנולד בן בני נולד משיח בן דוד בארץ הצפון בתוך בני הגלות, ולשמחת משיח בן דוד עשיתי משתה גדול ביום הלידה. כששמעו כך הראו ברה”ק כי אמת היה הדבר שאמר המלך חננאל יר"ה, שמחו גם הם שמחה גדולה במשתה ההוא.

וכששמעו המלכים אשר סביבותיהם שנולד משיח בן דוד רעדה אחזתם שם, חיל כיולדה. ובא המלך דוקיינוס לפני המלך [188] חננאל למנחה גדולה ואבן יקרה מאירה לק' אלף בני אדם באישון לילה ואפלה וישימה בראש המלך חננאל וישתחו אפים ארצה ויאמר דוקיינוס. שמעתי שנולד משיח בן דוד ואני רוצה להתגייר. השיבו המלך חננאל, יקבל עליו שלא יכתוב מעכשיו כמו שהיה כותב עד עתה כי אין אלוה מבלעדי דוקיינוס, כי אם כי אין אלוה מבלעדי אלהים ואין זולתו. אז קבל עליו המלך דוקיינוס כמו שכתוב ונתגייר עם כל משפחתו וכל בני מלכותו וקבלו מלכותו של הקב"ה ושבע מצוות שנצטוו בני נח, ונתקיימה האות הראשון.

אז שמע ג"כ מלך העמלקים ובא עם כל אנשי עירו באוניותיהם עם מנחה ויאמרו, שמועה שמענו וימס לבבינו, ומעתה נשתעבדנו לכם, כי ידענו אשר כל יושבי תבל בידכם ניתנו ולכם המלוכה. ונדר לו כשילכו לעשות המלחמה בירושלים שילך עמו עם כל אנשי מלחמתו. וכשראו המלך חננאל עם החכמים אלו הדברים שמחו שמחה גדולה ושלחו שלוחים למדבר ומצאו נחלי מים, ונתאמתו ג' אותות מן העשרה.

אז שלח המלך חננאל איש אחד שמו דוד לירושלים תוב“ב וא”ל, לך לירושלים ואמור לאיזה יהודי שיראה לך כותל המערבי ותזכור שם סוד שם י“ה ותפול ע”ז מתוך הכותל שהקים מנשה בן חזקיהו39 וחקוק בה ע“ז והיא מעכבת הגאולה. אז בא דוד השליח למצרים וספר האותות הנעשות ושחקו ולעגו עליו כי לא האמינו לדבר. אז א”ל מה שיקרה ויארע להם מכאן עד ט“ו ימים, ולסוף ט”ו ימים נתקיימו דבריו, אזי שלחוהו למצרים בכבוד גדול וצוו עליו שינהגו בו כבוד כי כל דבריו אמת ויציב.

והלך דוד השליח לירושלים ולקח עמו יהודי א' ושמו ר' יהודה קורביל והראה לו כותל המערבי, ובעומדם לפני הכותל אמר דוד לפני ר' יהודה קורביל כתום עיניך וסתם [189] עיניו ונפלה עליו תרדמה. ודוד השליח הנז' הוציא הסוד שצוה לו המלך חננאל מפיו ונפלה האבן עם הע"ז החקוקה בה ונאבדה. כן יאבדו כל אויביך ה' (מכ"י בארבל).



  1. ציון, שנה ז, תש"ב, עמ' 172.  ↩

  2. קרית ספר, כרך לה, תש"כ, עמ' 389–390.  ↩

  3. שלום העיר ש“לא הספיקה לו השעה לבדוק אם יש כאן דברים שאינם ידועים לנו מכבר” (שם והע' 2).  ↩

  4. סמברי לקח מספר דברי הימים של ר‘ יוסף הכהן, אבל כנראה לא ראה את הספר חית קנה, שנדפס לראשונה באמשטרדם בש’ ת"כ לערך (ר‘ חית קנה, הוצ’ אשכולי, בהקדמה שם), כיוון שלא הביא מחזונותיו של מלכו שנמצאו רק שם ולא בספרו של ר' יוסף הכהן.  ↩

  5. ר‘ מרדכי יוסף מסיים “ועדיין מאמינים בו כמו שאירע בזמנו”, כמו שכתוב בספר מאורעות עולם, ולא כמו שאירע בזמננו, כלשונו של בעל ספור דברים. ושמא מכאן ראיה, שהוא העתיק מספר מאורעות עולם, אם אין זו פליטת קולמוס. מעניין שבליקוטים מדברי סמברי בעניין זה, שפירסם נויבאויר (סדר החכמים, ח"א, עמ' 146–147), מסתיים סיפור הראובני ומלכו בלשון זה “ועדיין מאמינים (במלכו – כנראה נשמטה תיבה “בו”) כמו שאירע בזמנינו זה שיש כמה שוטים מאמינים בקרן הצבי”, מה שמעיד דרך אגב על יחסו של סמברי לשבתי צבי ותנועתו. לפיכך נראה לי שהדפים שכללו “סיפורי מעשי שבתי צבי המשיח” שנתלשו מתוך שני כה"י של דברי יוסף, נתלשו אולי על־ידי חסידי השבתאות, כיוון שהיה בהם הטחת דברים נגד תנועה זו, בהיפך מדעתו של ג’ שלום. ר‘ ספרו שבתי צבי, כרך א, עמ’ 144.  ↩

  6. הוצ‘ אשכולי, עמ’ רמד–רמח, תוספות וליקוטים, סי‘ כ ברובו וסי’ כב.  ↩

  7. קרית ספר, שנה ז. האגרת היא מתוך כ“י אוכספורד 1743. וכבר העיר שלום (שם, עמ' 161) ”ואולי תמצא גם בכתבי יד אחרים“. בספר תועי רוח בא הקטע שנדפס בק”ס שם בסוף דף 443 (“וכמו כן יתכן שלשנת הרפ”ד היתה גאולה“ וכו', אלא שיש לפני זה משפט אחר, שחסר בכ”י אוכספורד “וכבר היתה גאולה והצלה ליהודים…לאלחבש”) עו סוף דף 444. יש בכ“י שלנו כמה שינויים מן הנוסח שבכ”י אוכספורד, ששלום התקשה בו בגלל שהוא ניתן “בהעתקה גרועה וטעונה תקונים” (שם, עמ' 161). למשל, שלום תמה על רא“ה הלוי שכתב על מרתין לותר ”שהתחיל שנת הרפ“ד לחלוק על דת הערלים”, ש“מכאן ניכר שענין לותר נודע לר”א רק בשנת רפ“ד ואינו יודע כלום על כל מה שקדם באשכנז” (שם, עמ‘ 444 והע’ 2), ואילו בנוסח שלנו דף 192 כתוב שנת הר“פ במקום שנת הרפ”ד. במקום “באותן היהודים אשר היו בארצות יגאלו” (שם), נאמר בנוסח שלנו “שהיהודים אשר היו בארצות ההם נגאלו”. במקום “עתה מביאין אותו לבתיהן בשמחה ובסבר פנים יפות מלאו הבתים אור' ” (ושלום מעיר שם, כה"י קשה כאן לקריאה), נאמר בנוסח שלנו “ובסבר פנים יפות מרוב אהבתם אותם”.  ↩

  8. השווה אגרת רא“ה הנמצאת בכ”י אחר של ר‘ יוסף ב“ר יוסף, כ”י ירושלים 2229. בניהו, קרית ספר, שם, עמ’ 393.  ↩

  9. ציון, מאסף, ספר חמישי, תרצ“ג, עמ' קכה–קכו. בנוסח שלנו נשמטו רק כמה שורות מן ”וכמדומה לי שראיתי כתוב בספר אשר מצאתי בו ספור הענין הזה“ (שם, עמ' קכה) עד ”מתדמים בצורות כאלה" (שם, עמ' קכו).  ↩

  10. . מן דף 194 עד דף 200 ממשיך כנראה המעתיק להעתיק קטעים מאגרת סוד הגאולה שלא נתפרסמו עדיין.  ↩

  11. כנראה המעתיק האחרון ר' יוסף ב"ר יוסף.  ↩

  12. השווה הערתו של שלום (שם, עמ' קכה): “הספור הנדפס הוא שונה לגמרי מפרטי הספור שהיה נפוץ במאה הט”ו".  ↩

  13. . דף 199. תמיהני, שלא העתיק מס‘ ספור דברים או מס’ מאורעות עולם, ששם מובא כל הסיפור של דילה ריינה ממש מלה במלה, לאחר שהעתיק משם סיפור הראובני ומלכו.  ↩

  14. ציון, שם, עמ' 172.  ↩

  15. אף דעתו של שלום נוטה במקצת בסוף דבריו בסוגייה זו לדעה ש“יתכן שלא הוסיפו כאן אלא את המאמר על שנת לידתו של המשיח ואת הכותרת של המכתב בלבד”. שם, עמ' 174.  ↩

  16. אמנם רח“ו חזה את החזיונות בשנת שס”ח, אבל גם הם שייכים בחלקם לתחילתה של המאה הט“ז: ”והנה זה היה שנת אלף תק“ג שנה לנוצרים” (1503). אשכולי, שם, עמ' רמה. בהמשך החזיונות (שם, סי' כא), נזכרת מלכותו של דניאל, שמובאת הרבה באגרות השונות על עשרת השבטים.  ↩

  17. ר‘ פראור, ברבעון ירושלים, תש"ח, עמ’ קמד.  ↩

  18. פראור, שם, עמ‘ קמג–קמד; תמר, ידיעות החברה לחקירת ארץ־ישראל, יט (ספר לונץ), עמ’ 55. ויש להוסיף ראייה משו“ת המבי”ט, ח“א, סי' מח ”וכשהגיע פה צפת אמר שמכר הבגדים – – – ושמסר אותם ביד החכם ה“ר אברהם רפאל זצ”ל". ואין ספק שהכוונה לר' רפאל טרבוט, שנזכר כבר כאן בברכת המתים.  ↩

  19. וכבר העיר על כך שלום בציון (שם, עמ' 172–173), אלא שהוא סבר שאגרת זו כשאר אגרות, שימשה מקור למחבר של האגרת שלפנינו. ור' קבץ על יד, תרמ"ח עניני עשרת השבטים.  ↩

  20. יערי, אגרות ארץ־ישראל, עמ' 184–185.  ↩

  21. ר‘ מש"כ בספונות, ספר ב, עמ’ סב–סג. דברים שכתבתי שם על איטליה במחציתה הראשונה של המאה הט"ז כוחם יפה בדרך כלל גם לגבי ארץ־ישראל של אותה תקופה.  ↩

  22. שמא הכוונה למחבר “הנחמות לצרות ישראל”. ר‘ גם שולוואס, רומא וירושלים, עמ’ 70. אם הוא זה, עלינו לומר שידע עליו רק מפי השמועה.  ↩

  23. קול מבשר, אופנבאך ת"פ, דף מג.  ↩

  24. מעשה נסים, אמשטרדם תקע"ח, דף ה, ב–ט, א. ר' אהרן הלוי הוא כנראה האנוס אנטוניו מונטיזינוס, הידוע מקשריו עם מנשה בן ישראל.  ↩

  25. מעשה נסים, שם, דף י, א–יא, א. ור‘ גם יערי, סיני, ו, ת"ש, עמ’ קעא–קעח; שלוחי ארץ־ישראל, עמ' 145, 271, 280.  ↩

  26. ספר החזיונות, עמ‘ עא, ור’ גם שם עמ' יד, כד, קיא, קכג, קכה–קל, רמג–רמח.  ↩

  27. מסעות ארץ־ישראל לר‘ משה באסולה, מהד’ יצחק בן־צבי, ירושלים תרצ"ח, עמ' 62–63.  ↩

  28. שם, עמ' 86–87.  ↩

  29. קשה להכריע אם נתכוון הכותב לדוד הראובני, כשם שספק הדבר לגבי האגרת של ר‘ רפאל טרבוט ולגבי האגרת שנשלחה מדמשק לאיטליה. ר’ אשכולי ציון, מאסף, ספר חמישי, תרצ"ג, עמ‘ קיח–קכב; סיפור דוד הראובני, עמ’ צג–צט; בער, קרית ספר, שנה יז, עמ‘ 305–306; שלום, ציון, שנה ז, עמ’ 173 הע' b3.  ↩

  30. ענײן זה מובא גם באגרת מדמשק.  ↩

  31. . גם באגרת מדמשק נזכר נער בן י“ב שנים ”והוא האיש אשר אין להעלות על ספר וד“ל”.  ↩

  32. תהילים עח. ט.  ↩

  33. ר‘ ספר החזיונות, עמ’ קכח.  ↩

  34. דברים ח, טו.  ↩

  35. תהילים קז, לה.  ↩

  36. השווה אגרת ר‘ אברהם הלוי, שלום, קרית ספר, שנה ב, עמ’ 134.  ↩

  37. מלאכי ג כג.  ↩

  38. ויקרא יב, ג.  ↩

  39. כבר העיר שלום (ציון, שם, עמ' 174) שבמקום ירבעם בן נבט מופיע כאן המלךמנשה כבונה הכותל.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52826 יצירות מאת 3079 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21985 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!