עוד לפני שעלה האר"י ממצרים היתה כבר האווירה בצפת ספוגה וטעונה מתח משיחי. החבורות מבית־מדרשו של ר' שלמה אלקבץ ושל ר' משה קורדובירו עסקו במעשי תשובה ובסיגופים כדי לקרב את הקץ. לא היה בכך משום שידוד מערכות בתפיסה המסורתית. היתה זו דרך מקובלת בדרך כלל בתקופות של תסיסה וציפייה משיחית, אלא שעכשיו בצפת נתווספו לה יתר־אינטנסיביות ויתר עומק ונתפשטה בחוגים הרבה. העדה בצפת ברובה נתפסה לה לאותה אווירה של ציפייה לקץ. כן היה כבר מקובל, כנראה, בימים ההם בצפת, לימוד תורת הנסתר כאמצעי לקרב את ביאת המשיח.

א    🔗

כשעלה האר“י לצפת, בשנת ש”ל לערך, נפתח פרק חדש בתולדות הרעיון המשיחי בכלל ובתולדות הקבלה בפרט. ייתכן שהאר“י האמין עוד בשבתו במצרים, ששנת של”ה היא שנת הגאולה, כמו שהאמינו בכך אחר־כך ר' חיים ויטאל ואחרים מבני חוגו. ואם נכונה השערתנו הרי מסתבר שהאמין גם כן שחבלי משיח מתחילים בשנת שכ“ח על־פי מאמר חז”ל שבוע שבן דוד בא בו וכו',¹ ואמונה זאת היא שמשכה ושזירזה אותו לעלות לצפת סמוך לאחר מכן. הרי חבלי משיח אין עניינם אלא הקשיים הכרוכים בזמן בירור הניצוצות האחרונים, שאז יתגברו החיצונים והקליפות.² ואין לך מסוגל לגאולת הניצוצות מעמקי הקליפות כצדיקים וחסידים. “ואם היינו צדיקים גמורים ושבים בתשובה גמורה, היה בנו כח להוציא כל הנשמות הטובים מהקליפות ברגע אחד ותיכף ומיד היה בא משיח”.³ והרי לא היתה אותה שעה עדה של צדיקים וחסידים ושבי בתשובה כמו בצפת.

תורת הגלות והגאולה שבקבלת האר“י כבר עסקו בה חכמים.⁴ לפי משנתו הגלות היא גלות קוסמית של כלל ההווייה ושל כל היקום, כולל הצומח והדומם, ואף של השכינה כביכול – שכינתא בגלותא. ואין גלותם של ישראל בעולם השפל אלא מעין סמל ודוגמה לגלותה של השכינה בעולם העליון. וכנגדה גם הגאולה היא גאולה קוסמית של כל העולמות ואף של השכינה כביכול. והאפשרות נתונה להחיש את הגאולה ולקרב את הקץ על־ידי תיקון הפגמים שבעולמות. והתיקון כיצד? על־ידי ליקוט ניצוצות האור האלוהי שנפל לתוך עמקי הקליפות ועל־ידי בירור הנשמות הקדושות שמאז חטאו של אדם הראשון נלכדו ברשת הקליפות. והאמצעים והדרכים לתיקון כיצד? על־ידי תפילות בכוונות ובייחודים, תשובה וצומות וסיגופים, לימוד הזוהר, השתטחות על קברות צדיקים, מעשי צדקה וחסד וכדומה. רק לאחר השלמת כל התיקונים ובירור כל הניצוצות של כל הנשמות יוכל לבוא משיח בן דוד, וזהו פירוש מאמרם ז”ל, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.⁵

כבר הראה ג' שלום, כיצד מנוגדת תפיסה זו לתפיסה המסורתית, שלפיה רק לאחר ביאת המשיח יבוא תיקון לעולם ולא שהתיקון הוא תנאי מוקדם לכך. על־כל־פנים ברור, שעל־פי תורת האר“י, לאחר שיבוא העולם לכלל תיקון עתיד לבוא משיח בן דוד. מה תפקידו של משיח בן יוסף בדראמה זו אינו ברור כל צורכו. “דוקא בשיטה הרוויה משיחיות במידה כזו יש לתמוה על חולשתה הבולטת של תמונת המשיח של קבלה זו… דמותו של הגואל עצמו אינה ענין חיוני לבעלי קבלה זו”.⁶ ברם, נראה לומר, שכמו שבחזיונות האפוקאליפטיקה קשורים מלחמות גוג ומגוג וחבלי משיח בדמותו של משיח בן יוסף, שמקדים למשיח בן דוד, כך ראו עכשיו במשיח בן יוסף את הלוחם בקליפות ובכוחות הרע בעולם, שלאחר ביעורם יבוא משיח בן דוד. ולתוך מסגרת זו יכולה היתה להיקבע ולהשתבץ עד להפליא דמותו של האר”י. ומותו ללא־עת של האר“י אין ספק שגם הגביר (אם לא הוליד) הרגשה זו. מעין רמז לכך יש למצוא בדברי המקובל ר' נתן שפירא (בהקדמה ל”מאמר יין המשומר" לר' נתן שפירא הירושלמי מובאת תשובתו של ר' שם טוב עטייא בענין סתם יינם (העירני על־כך חברי מ. בניהו). משם מוכח, שבשנת שנ"א היה ר' שם טוב באדריאנופול.

, שמסתמך בדבריו על תיקוני זוהר: “ר”ל שמלך המשיח התפלל לפניך שלא ימות על ידי ארמילוס הרשע ושמעת לתפלתו ונתת לו אורך ימים, ר“ל נתת לו אריכו' הגלות שלא יבא במהרה, כדי שיוכל לבוא בגלגול כמ”ש בתיקונים שבכל דור ודור יבא משיח בן יוסף בגלגול אם יש צדיקים בדור ההוא שיוכלו להגן עליו שלא ימות, ומאחר שלא נמצא מי שיגין עליו מוכרח הוא בעצמו למות, וע“י עונש המיתות שסבל בכל דור ודור הוא מכפר עליו שלא ימות ע”י אותו הרשע ארמילוס כמ“ש אלא שבכל פעם הוא מת ע”י הקב“ה בעצמו ע”י נשיקה".⁷

עדות לכך, שהאר“י נחשב למשיח בן יוסף מצאנו בדברי ר' חיים ויטאל: “במלת וכסא דוד עבדך הזהיר לנו מורי זלה”ה מאד ביו' א' שהלכ[נ]ו על ציון שמעיה ואבטליון, והכפיל לנו לאמר שנזהר בכל תפלה לכוין במלת דוד עבדך שיחיה משיח בן יוסף ולא ימות והוא נק' כסא דוד עבדך, כמ”ש בר“מ [ברעיא מהימנא] שעתיד משיח בן יוסף למות, ולא הבנו את דבריו, והשם יודע נסתרות, וסופו מוכיח על תחלתו שמת מורי החסיד זלה”ה בעו“ה”.⁸ ומצטרפת לכאן עדותו של ר' חיים הכהן מארם־צובא, מתלמידיו המובהקים של הרח“ו, מפי רבו: “וג”כ הוא איש מכאובו' וידוע חולי, פירוש דבר זה קבלתי ממורי הרב האלהי זלה”ה, כי מי שהוא הגואל את ישראל יש נמצא (צ"ל למצא?) בו שני סימנים, שיהיה איש מכאובות וידוע חולי, ופירוש הדבר הוא איש מכאובות, כי תמיד לעול' ימצא בו ייסורין וג“כ יהיה בו חולי אחד ידוע תמיד קבוע, והיינו וידוע חולי. זהו משמו ז”ל. וכן נמצא ברבו האר“י זלה”ה וג“כ נמצא בו זלה”ה".⁹

מותו ללא עת של האר“י אין ספק שנתן תוקף חדש להרגשה זו, כמות שכבר הזכרנו לעיל. כנראה שהאמינו ש”ע“י עונש המיתה שסובל בכל דור ודור מכפר עליו שלא ימות ע”י אותו רשע ארמילוס“, כדבריו של ר' נתן שפירא. או שהאמינו שאף האר”י מת במלחמה עם הקליפות ועם כוחות עליונים, שהרי לפי המסורת נגזרה עליו מיתה משום שגילה לרח"ו סוד התוספתא של תרין ערזילאין דאיילתא.¹⁰

אמונה זו במשיחותו של האר“י היתה קשורה כנראה בציפייה לגאולה בשנת של”ה. כבר דובר במקום אחר על־כך, שבניינה של טבריה בידי דון יוסף נשיא עורר תקוות משיחיות.¹¹ אף המקובלים בשאלוניקי ובאיטליה חישבו את שנת של“ה כשנת הקץ.¹² ובקרב מקובלי צפת שלטה אמונה זו, אמנם כנראה לא מטעמים של חישובי קץ, אלא כיוון שהאמינו שדורם הוא דור בתראה וזמנם הוא זמן עולם התיקון. ומצאו חיזוק לאמונתם באישיותו של האר”י. ברם אין זה מן הנמנע, שאצלם גם כן תפסו חישובי הקץ, אם בהשפעת דברי המקובלים בשאלוניקי ובאיטליה, שספריהם נתחברו באותו זמן, בשנות שט“ו–שכ”א ובשנת שכ“ח, ואם שהגיעו לכך מעצמם. כך מעיד המשורר והנוסע התימני ר' זכריה אלצ’אהרי שביקר בצפת בשנת שכ”ב או בשנת שכ“ז לערך: “אנחנו מחכים מאמר דניאל… אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות וחמשה, ואשרי ואחרי ואולי שהיא שנת השל”ה ליצירה, ויש לה סמך בתורה עד כי יבא של”ה ויש אם למקרא".¹³ חישובי הקץ נסמכו בעיקר על הפסוק הנז' בסוף דניאל (יחד עם שני פסוקים סמוכים) ועל הפסוק עד כי יבא שילה (בראשית מט, י) ועל מעשה יהודה ותמר (שם, פרק לח).¹⁴

לפיכך אין זה מן התימה שבצפת שלטה האמונה, שאלמלי היה האר“י מאריך עוד שלוש שנים, עד של”ה, היתה הגאולה באה על־ידו. כך מעיד ר' שלומיל מדרעזניץ: “ועונ[ו]תינו גרמו שלא האריך בא”י ושלא גלה מחכמתו אלא שתי שנים בלבד… שאם היה בנו זכות שיהיה קיים ה' שנים בא“י היה מחזיר את העולם כלו בתשובה שלימה והיה מביא הגאולה בימיו”.¹⁵ אמנם הדברים נכתבו כשלושים שנה לאחר מכן, בשנת שס“ז, אבל אפשר שר' שלומיל שמע זאת מאחד מתלמידי האר”י ובני חבורתו או מאחד מתלמידי תלמידיו, או מן המסורת החיה, שהיתה רווחת בצפת למן פטירתו של האר“י. וביותר בולטת אמונה זו בדבריו של בעל עמק המלך, שנותן מקום רב לאספקט המשיחי של משנת האר”י: “וב' שנים למד בא”י עם תלמידיו אחר שבא ממצרים לא“י, דהיינו שנת של”א ושל“ב, ואלמלא היה קיים בחיים עד שנת של”ה והם השתי שנים שאמ' בצערו, אלמלי הייתי קיים ב' שנים בא“י הייתי מביא הגאולה, וזאת היתה העת רצון שאמר דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, ר”ל ימים הם שנים ודוגמתו ברבה במקרא, ומספר האלף שנים הם שנות אלף החמשי של הוד, שנ' כל היום דוה הוא אותיות הוד… מ“מ האלף החמשי היתה ביותר דוה. ועד אלף של”ה נגזר הגלות מפי הקב“ה עד תרצה הארץ את שבתותי'… ונאמר שבי אלמנה בית אביך עד יגדל של”ה בני, ומכאן ואילך אם יתעוררו בתשובה דווקא יגאלם הקב“ה, נמצא אלף של”ה היתה העת רצון של אותו הדור, ומאותו היום בכל דור ודור יברא הקב“ה צדיק א' הראוי שתשרה עליו שכינה כמרע”ה אם דורו זוכה לכך ויגאל את ישראל“.¹⁶ וכן קורא בעל עמק המלך בכמה מקומות להאר”י בשם משיח ה‘: "ועליו אני דורש את המקרא הזה רוח אפינו משיח ה’ נלכד בשחיתותם, אשר אמרנו בצילו נחיה בגוים, דהיינו בשחיתותם של התלמידים, ועליו נאמר ועליו נפלה עטרת ראשינו, ר“ת נער, שמת בקצרות שנים בעו”ה“.¹⁷ מעין זה הוא כותב במקום אחר “אבל העוונות גרמו שלוקח מהם ארון התורה קודם זמנו… כי נפלה עטרת ראשינו, אוי מה היה לנו עד יערה רוח ממרו' עלינו להחזיר נשמת משיח בן יוסף לזה העולם והוא יחזיר העטרה ליושנה… ועל האר”י זלה”ה אני קורא את המקרא הזה, רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים, ועון הדור גרם לקלקל לתלמידיו שלא יעשה שליחתו".¹⁸

ייתכן שהאר“י גופו תלה תקוות בו בעצמו לשנת של”ה. הרי כך מעידה המסורת, שבשעת פטירתו אמר האר“י לתלמידו ר' יצחק כהן, ש”אם היה הזכות גורם היה באותו השנה קץ אמיתי, שמימי רשב“י ז”ל לא היה קץ כמוהו ואז אמר ותוסף ללדת בן ותקרא שמו שלה, והיה בכזיב בלדתה אותו".¹⁹

נראה לי שר' אלישע גאליקו ור' שמואל די אוזידה, רומזים על משיחיותו של האר“י בדבריהם שנביא להלן. ר' אלישע גאליקו, שנפטר סמוך לשנת שמ”ג, היה תלמידו של ר' יוסף קארו וחברו של ר' משה אלשיך, אבל לא מצינו ראיה, שהיה תלמידו של האר“י. ואילו ר' שמואל די אוזידה, תלמידו של ר' אלישע גאליקו,²⁰ היה כידוע מתלמידיו המובהקים של האר”י, מן הכת הראשונה, וחתום בין הראשונים על שטר ההתקשרות של תלמידי האר“י משנת של”ה. בפירושו “לחם דמעה” לאיכה על הפסוק “רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם, אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים” (איכה ד, כ), כותב ר' שמואל די אוזידה: “והרב מורי זלה”ה כתב רוח אפינו משיח ה‘, יאמר כי רעה גדולה קרב להם על עוצ’ חטאת' ורוב עונותיהם כי גרמו מיתה למי שלא היה ראוי למות כלל, כ“ש שיהיה נלכד בשחת הגוים הערלים, וסבת זה היה מפני שישראל היו בטוחים בצלו באמרם שזכותו יגן בעדם ולא היו חוששים לחזור בתשובה בהשענם על רוב זכותו ומפני הרעה נאסף הצדיק. וז”ש רוח אפינו משיח ה‘, כלומ’ אותו צדיק אשר הוא כולו רוחני מצד גדולת מעלת חסידותו, והיה בערכנו כערך הנשמה לגוף, ומלבד זה היה לו מעלה אחרת שהיה משיח ה' ובחירו ועכ“ז נלכד בשחיתותם, וזה מה לפי שאנחנו היינו בטוחים בזכותו שאמרנו בצלו נחיה בגוים ולא חזרנו בתשובה כאשר היה מן הראוי, עכ”ל“.²¹ וכפי שהוכחנו במקום אחר, כל מקום שהוא מזכיר “מורי” בספריו אינו אלא ר' אלישע גאליקו. מיד לאחר הדברים האלה מוסיף וכותב ר”ש די אוזידה: “ואני אומ' כי לפי דרך זה נוכל להמשיך אותו מתחלת הפסוק על כונה זו, וז”א [וזה אמרו] רוח אפינו משיח ה‘, כלומר בשביל שחשבנו כי חיותינו ורוח אפינו היה הצדיק אשר הוא משיח ה’ וסמכנו עליו כי הוא יהיה רוח אפינו ג“כ וחיותינו ולא חזרנו בתשובה. על כן נלכד הצדיק בשחיתותם של הרודפים ונסתלק מן העולם כדי להביא עלינו הרעה, כי מפני הרעה נאסף הצדיק ועל כן סלקו השי”ת מן העולם כדי שלא יגן עלינו, לפי שאנחנו אמרנו בצלו נחיה בגוי‘… ושמנו בטחוננו בו, וז"א אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים על כן נלכד בשחיתותם, כי אינו חפץ הוא ית’ שישראל יסמכו ויבטחו על זכות הצדיק והמה ימרו את דברו אבל חפץ כי המה ישובו אליו בתשובה שלימה והוא ירחם והוא ינחם".²²

בדבריו של ר“א גאליקו, ובעיקר בדבריו של ר”ש די אוזידה, ראינו כבר מעין זהות בין צדיק הדור ומשיח ה‘. וביותר בולט הדבר לעין בפירושו של ר"ש די איזידה לפסוק זה במקום אחר: "ועם דרך זה אפשר גם כן לומר, כי כינוי רוח אפינו הוא על כל צדיק וצדיק שבדור אשר הצדיק נקרא בודאי משיח ה’ הצדיק הוא חיות כל שארית ישראל והוא הנשמה שלהם ולכן קראו רוח אפינו“.²³ והרי ההשקפה האמורה יכולה להתקבל ולהסתבר על נקלה על פי משנתו של האר”י, שמבקשת לקרב את הקץ על־ידי כוונות וייחודים ותיקונים, שאין מסוגל להם מן הצדיק.

ב    🔗

מכאן רק כפסע לאמונתו של ר' חיים ויטאל בעצמו, שהוא משיח בן יוסף. ושמא גם תלמידיו וחבריו האמינו בכך, שהרי הוא נעשה ליורש של האר“י והיה “צדיק שבדור”, ו”בכל דור ודור יבא משיח בן יוסף בגלגול“. על כל פנים האמין בכך תלמידו ר' חיים כהן שהרי כתב: “כי מי שהוא הגואל את ישראל יש נמצא בו שני סימנים שיהיה איש מכאובות וידוע חולי… וכן נמצא ברבו האר”י זלה”ה וג“כ נמצא בו זלה”ה“.²⁴ ור' חיים ויטאל בעצמו מעיד שבשנת של”ד מסר לו בצפת ר' מסעוד כהן מדרעא שבמארוקו בשם “חכם גדול יודע עתידות, כי הוא משיח בן יוסף… ומה שאמרו רבותינו ז”ל על משיח בן יוסף שיהרג, אני אשתדל בכל כחי להצילו מאותה הגזירה, כי עליו נאמר, חיים שאל ממך, נתת לו".²⁵

אין ספק שהרח“ו חשב עצמו למשיח בן יוסף וכנראה שגם האמין ששנת של”ה היא שנת הקץ. מסייעים להנחה זאת דבריו של האר“י לפני פטירתו לתלמידו ר' יצחק כהן. לפיכך מסתבר, שדווקא בשנות של”ג–של“ה ראה ייעוד ושליחות מיוחדת לעצמו כמבשר וכמחיש הקץ. משום כך יכלו למצוא מסילות בלבבו דבריו הנז' של ר' מסעוד מדרעא שבמארוקו, שנאמרו בשנת של”ד, והיה יכול לקבלם כדברי נבואה. והרי כך מעידים כמה מחלומותיו של הרח“ו, שחלם בשנת של”ה.

בליל ב של ראש השנה של“ה חלם, שנתגלה לו רבו האר”י ומסר לו שבנו של דוד המלך שנולד לו מבת שבע ומת שלא בזמנו “נתגלגל אחר כך בנחמיה ההתרשתא”, רמז לשמו של המשיח. ולכשנולד לו בן כחדשיים לאחר מכן, בכסליו של“ה, קרא לו בשם נחמיה.²⁶ ביום א של ראש השנה של”ה חלם שבא אליו “איש אחד ונתן לי אבן טובה אחת, מאירה כשמש ממש, ויאמר לי, הנה תחלה נתנו לך נר אחד דולק, וחסר השמן וכבה הנר, אך אנו נותנין לך אבן טובה זו, שאינה צריכה שמן ולא תכבה, ואיקץ… והבנתי כי הנר שכבה בני יוסף, הנ”ל בסוף סימן ו,²⁷ שדיבר נבואות ונפטר בן שנה וחצי באלול שעבר וזו האבן נחמיה. ובעונותי גם הוא נפטר בן י“ג שנה, וגם זה דיבר נבואות וראה מראות נפלאות בהקיץ… ונלע”ד כי בו נתגלגל מורי".²⁸

כך מעידים גם כמה מן החלומות שנחלמו לאחר שנת של“ה. בשנת שס”ח חלם ר' יצחק ן' נון החזן, שבחלומו נראה לו אדם אחד “כבן מ' שנה, אדמוני גבה־קומה ויפה תואר”, ואמר לו: “אילו ידעתם מעלת החכם הזה הייתם משכימים ומעריבים לפתחו לנשק ידיו ורגליו. אמר לו, וכי אין אנחנו יודעים שהוא חכם גדול? ויאמר לו כל העולם יודעים שהוא חכם גדול, אבל אינם יודעים מי הוא. אומר לו, ומי הוא? ויפצר בו מאד עד שהשיבו. ויאמר לו “הנה הוא המשיח… ונתן לו האיש ההוא שתי הדסים להריח בהם כדי שלא ישכח זה החלום”.²⁹ בשנה שלאחריה, בשנת שס”ט, חלם בנו של הרח“ו, ר' שמואל ויטאל, שנמסר לאביו כתב “מן הזקן החכם היושב בירושלים תמיד והוא אוהבך בתכלית” (מיהו?) ובכתב היה כתוב “אתה הר' חיים… גם ידעת כי אין הגאולה באה אלא על ידך ולכן טוב לך שמעצמך תמהר לקרב הגאולה ותקבל שכר גדול, ואם תתאחר, סוף הדבר הוא שיכריחוך מן השמים שתעשהו, ואז תוכרח לעשותו. ואמנם אי אפשר שתבא הגאולה כי אם על ידך, או מרצונך מעצמך או ע”י הכרח. אלו דברי הכתב”.³⁰ באותה שנה חלם ר' חיים ויטאל בעצמו, שהוא נקלע לבית כנסת בחול המועד סוכות יחד עם “מורי הר' משה אלשיך ז”ל. ויאמר לי מה קול הקריה הומה, ומאמתים הדבר כי על ידך תבוא גאולת ישראל".³¹

האם יש לתלות בחזיונות המשיחיים הללו של הרח“ו את סיבת כתיבת שטר ההתקשרות של תלמידי האר”י בסוף שנת של“ה (כב מנ"א)?³² זו שאלה שעדיין צריכה לפנים. שמא תלו התלמידים את עיכוב הגאולה בכך שלא היתה שרוייה אהבה ביניהם ושלא נתחברו לחבורה כאחד בראשותו של הרח”ו? הרי לפי מסורת אחת זה היה הגורם הישיר לפטירתו של האר“י, שבערב שבת אחת נתקוטטו החברים “והרב ע”ה תמיד היה מזהיר אותם על האחוה והאהבה שיהיה ביניהם תמיד שלום אהבה ואחוה, ובאותו היום עברו על דבריו בעונות… אמר ליה [לרח”ו] ר“י עליו השלום, מפני שראיתי בקבלת השבת סמאל ואמר זה הפסוק, גם אתם גם מלככם תספו. מכאן נראה שכבר נחתם גזר דין בעו”ה, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשה היום בין החבירים, שכל זמן שהיה שלום ביניהם לא היה לו בית כניסה לקטרג“.³³ אם הדין עמנו בהנחה האמורה הרי מסתבר, שלא הרח”ו הוא שקיבץ סביבו את החברים, אלא שהם נתקבצו סביבו וביקשו לקבל על עצמם את מרותו,³⁴ וכך מעיד כמדומה גם לשון שטר ההתקשרות “אנחנו ח”מ קבלנו עלינו להיות בחברה אחת" וכו'. ואף הרח“ו עצמו ראה בדרך זה של לימוד בחבורה אחת ב”חכמת האמת" בלא ש“נגלה לזולתנו שום סוד מכל מה שנשמע מפיו בדרך האמת… ואפילו מה ששמענו מפי מורינו הרב ז”ל לא נוכל לגלותו בלי רשותו",³⁵ משום חידוש חוג החברים של רבו ומשום דרך לקירוב הקץ.

יתכן שהרח“ו ושאר החברים כבר האמינו באותה שעה, שאף־על־פי שלא זכו לביאת המשיח בשנת של”ה, הרי בה בשנה נפתח העידן המשיחי, שממנה ואילך כל שנה כשרה לבואו, כדברי בעל עמק המלך שהובאו לעיל: “נמצא אלף של”ה היתה העת רצון של אותו הדור, ומאותו היום בכל דור ודור יברא הקב“ה צדיק א'… ויגאל את ישראל”, שכבר נשלמו ניצוצי עולם התוהו והתחילו להתנוצץ ניצוצי עולם התיקון. ומעין זה כתב המקובל ר' משה בר' מנחם מפראג בספרו ויקהל משה: “וסימן עד כי יגדל שלה… והרב האר”י זלה“ה בא לנו בשנת של”ה לאלף הששי ואמר לנו שהניח אחריו ברכ' משנת שלה ואילך התחילו להתנוצץ נשמו' ונצוצות קדושות מעולם התיקון… וזה יהי' מתנוצץ עד כי יגדל שילה ביו“ד זה שילה עד כי יבא שילה… זהו בוודאי שאמר המלאך לדניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשי' וחמשה, אלף הוא האלף החמישי… אבל משלה באלף הששי התחילו להתנוצץ נשמות ונצוצות מעולם התיקון… הטעם למה משל”ה ואילך אבאר אי“ה לקמן… לכן אמר המלאך לדניאל מזמן של”ה לאלף הששי ואילך חכה לרגלי דמשיח…ואמר בלשון עד כי יבא שילה, כי הוא מלשום אם, כלומר אם יבא שילה, כלומר אין הדב' תלוי אלא בכם אם אתם מבררים הניצוצות קדושות ויתנוצצו הנצוצות של עולם התיקון אז יגדל שלה ויעשו שילה, גימטר' משה, אין הדבר תלוי אלא בכם בלימוד הקבלה… האחדות יהי' בשלימות גמור, אחד עם שיל' הוא גמטר' משי“ח”.³⁶

ר' חיים ויטאל כותב בחזיונותיו על חלום שראה ר' דוד מוגראבי שלפיו יבוא הגואל בשנת שפ“א. זהו כנראה אחד המועדים האחרונים שציפו להם באותו חוג. ברם שנה לפני כן נפטר הרח”ו.³⁷