במאמרו: ישראל סרוק – תלמיד האר“י?¹ הוכיח פרופ' ג. שלום בראיות נאמנות² שהדעה המקובלת שר' ישראל סרוק היה תלמידו של האר”י אין לה על מה שתסמוך. שלום בנה את דבריו על יסוד בדיקה מדוקדקת של עדויותיהן של שתי המסורות שישנן בדבר קבלת האר"י: המסורת הצפתית־מזרחית והמסורת³ האיטלקית.

רוצה אני כאן להעמיד על עדות אחת, שתמיהני שנעלמה מעיני חכמים.

מכווין אני לעדותו של ר' יעקב חיים צמח בספרו “נגיד ומצוה” שנכתב בדמשק אם בשנת שצ“ח⁴ ואם בשנת שצ”א⁵. בספרו דף כז, ב⁶, אנו קוראים: “מוהר”ר ישראל סרוק שהוא תלמיד הרב זלה“ה היה אומר” וכו‘. בספר נגיד ומצוה, שרובו ככולו מלוקט כידוע מכתבי ר’ חיים ויטאל, יש להבחין בין הלשונות של ר“ח ויטאל ובין הלשונות של ר”י צמח. כשהלשון הוא לשונו של ויטאל הרי נזכר האר“י תדיר בלשון מורי ז”ל (או זלה"ה), ואילו כשהלשון הוא לשונו של צמח נזכר האר“י תדיר בלשון הרב זלה”ה ( או ז"ל)⁷. וכן מעיד צמח עצמו בהקדמתו הגדולה לספרו קול ברמה⁸ “… בשם הרב ר' יצחק אשכנזי זלה”ה אשר אנו קוראים אותו הרב סתם בכל הספרים"⁹. מכאן שאין ספק שהאמור כאן על סרוק הוא לשונו של צמח ולא לשונו של ויטאל.

ברם, לכאורה עדיין הדברים מוקשים במקצת: הרי ר“י צמח דר בשנות שע”ט – שפ“ה ¹⁰ (ושמא אף לאחר מכן) בצפת, ולאחר מכן היה נכנס בבית מדרשו של ר' שמואל ויטאל בדמשק ואף באו לידו כתביו של ר' חיים ויטאל – וכיצד היה מקבל סתם שמועה כזו על חכם שהיה תלמידו של האר”י? אלא כנראה שיש להשיב: יניקה כאן מן המסורת האיטלקית, שנתגלגלה ובאה למזרח בעשרות השנים הראשונות שלאחר פטירתו של האר“י, וצמח ידע וינק מאותה מסורת, כמות שמוכיח פירושו על ספר כנפי יונה של רמ”ע מפאנו¹¹.

יתירה מזו: הרי כבר בעשור הראשון של המאה הי“ז, בשנת שס”ז (אם לא מוקדם מכן), הגיע לצפת ספר פלח הרמון של רמ“ע מפאנו, כמות שיודעים אנו מדבריו של ר' שלמה שלומיל מדרעזניץ באגרתו לר' ישכר בער מקרעמניץ, שנכתבה בתחילת שנת שס”ז, שבה באגרת אף מביא את לשונו של רמ“ע מפאנו בהקדמתו לספרו: “אלולי זכינו שבא מורי כמהר”ר ישראל סרוג בארצינו וגילה לנו קצת מאותם הסודות הנעלמים שגילה האר”י ז“ל, לא זכינו לאור התורה מעולם” ¹². ולשון זה, כלשון אחר של רמ“ע מפאנו בהקדמתו¹³, היה בהם להביא לכלל הדעה שר”י סרוק היה תלמידו של האר"י.