Nr. CXXXIII    🔗

 

An S.L. Golenberg in Tarnopol    🔗

ט“ו באב התקצ”ו 29.7.1836

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג.

אל תריב עם שד“ל חנם, כי לא גמלך רעה. מכתביך חביבים לי בכל זמן, אע”פ שסבות מן החוץ תמנענה אותי מהשיב לך מענה. והנה יום יום הייתי מצפה לראות ס' כרם חמד, ויען שמעתי כי הצענזור מצאה בו דברים האסורים, הייתי מצפה יום יום שתודיעני אם היה זה במכתבי, ועדיין צר לי על זה, שאיני יודע מי ממכתבי יודפס ומי לא יודפס, והסבה החזקה לאיחור תשובתי אליך הוא, כי אתה בקשת ממני להדפיס על הוצאותיך פירושי על ישעיה, ועדיין לא מלא את דברו. וגם על זה אני מצפה יום יום, ולא אוכל לתת לך תשובה. אמנם ידוע תדע כי זה כשלשה חדשים שלחתי לך מתנה, והוא חלק מפירוש ישעיה שלי, כולל י“ב קאפיטעל ממנו, ואני לא אדע איך היה שלא בא לידך, ואין רצוני להגיד לך עתה ביד מי נתתיהו שישלחהו אליך. ואתה ידידי אם ידעת מה מִשֶלִי נדפס בכרמך, הודיעני נא עד מהרה. גם תודיע אל הגביר המפואר החכם המעולה כמוהר”ר יוסף פערל כי זה ימים רבים מסרתי לנכדו היקר החכם הרופא ידידי כמ"ר משה אשכנזי שני הקונטריסים אשר יצאו מקרוב ]מס' פחד יצחק הכוללים חלק אות מ', וקבלתי ממנו כסף מחירם

מכתב אחוז לריש“ר מקנדיאה ראיתיו זה שנים ביד ידידי החכם יש”ר, אך לא קראתיו, ולא אוכל לתת לך עצה אם להפיצו בישראל אם לא.

החכם כמוהר“ר גייגער שמעתי שכתב בקורת על פירושי לישעיה שהדפיס החכם ראז', אך עדיין לא באו דבריו לידי. אם הוא יִקָרֶה לפני באגרת, אקבלהו בשמחה. וטוב יעשה אם ישלח לי בתוך מכתבו הדף מהמכתב העתי אשר דבר בו על אודותי.. –.. –. לעת עתה אני מדפיס בעיר הזאת בלשון איטלקי מבוא לחכמת לה”ק Prolegomeni ad una Gramm. Rag. della Ling. ebr. הכולל חדשות רבות ונכבדות במעמקי לשונות המזרח.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, כלב החותם פה פאדובה היום ט“ו באב התקצ”ו.

אוהבך שמואל דוד לוצאטו.

 

Nr. CXXXIV    🔗

 

An Salomon Rosenthal in Pest    🔗

ה' אלול התקצ"ו 18.8.1836

לחבצלת השרון שושנ“ת העמקי”ם, יזלו בשמיו עד האיים הרחוקים, כלו מחמדים וחכו ממתקים, ויחכם שלמ"ה מהימן וכלכל לא עממוהו הרזים והדברים עתיקים, מוציא חכמה מנרתקים, ומאש התורה יוציא ברקים, הדולה מבאר תושיה מים עמוקים, שמנים מזוקקים, מדבש ומנופת מתוקים, נדיב נדיבות יעץ וברכים כורעות יאמץ ויקים, יחריב ברוח חסדיו דמעת העשוקים, בסתר כנפיו יחסו הנאנחים והנאנקים, שבע מדות שמנו חכמים בצדיקים, כלן לוית חן לראשו ולגרגרותיו ענקים, עליו שבע שמחות יערפו שחקים, ישלח ה' את הברכה באסמיו ויהיו מזויו מזן אל זן מפיקים, יאריך ימיו בטוב ושנותיו בלא מצוקים, עד שוב רועה לעדרו ואת הסכה הנופלת יקים.

גם כי לא ידעתי את אדוני היקר מתמול שלשום לא פנים אל פנים ולא במכתב, אחור לא נסוגותי מבוא היום לשחר פניו במכתבי זה, ובחסדו וצדקתו (אשר לשמע אזן שמעתי) בטחתי יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניו ועשה יעשה בקשתי, ושאלתי יתן לי.

שמועה¹ שמעתי מפי אחד מאוהבי כי אדוני מצא בספר אחד להחכם דעדערליין (נדפס בשנת התק"ם) פירוש הפסוק ואפי על תכליתם דומה ממש למה שפירשתי בו אני, והוא בהפרדת מלת תכליתם לשתים, הֵבֵה יִתם; ויפלא הדבר בעיני מאד, לא שתבא מחשבה אחת בעצמה בלב שני בני אדם, כי זה מקרה מצוי מאד, וגם לי קרה לא אחת ולא שתים, ואז כתבתי בקונטריסי “וכן מצאתי אח”כ לחכם פלוני", אך מה שנפלא בעיני הוא כי החכמים המפורסמים ראזענמיללער וגעזעניוס אשר פירשו שניהם ס' ישעיה, ושניהם מביאים תמיד דעות זולתם, דבר בשם אומרו, וגם את החכם דעדערליין מזכירים פעמים רבות, הנה לא הזכירו לא דבר ולא חצי דבר מזה הפירוש. ועתה בהיות שאין ספרי דעדערליין בידי ואף לא ביד שום אחד ממיודעי, ובהיות הענין נחוץ לי מאד לדעת היש לי להזכיר בפירושי לישעיה שכבר קדמני אדם אחר בפירוש ואפי על תבליתם, הנה אנכי מפיל תחנתי לפני אדוני הנכבד, למען יואל בחסדו להודיעני הדבר על בוריו, ולהעתיק לפני המאמר ההוא הכולל פירוש הכתוב הזה; ואני בהזכירי את שם המחבר ההוא אשר קדמני בפירוש ההוא, גם את שם אדוני אשר גלה את אזני אזכיר לתהלה ולתפארת. ומי יתן ויוסיף אדוני היקר שנית ידו להשמיעני חדשות בעניני חכמה ומדע, ואני בשמחה אענדם עטרה למחברותי.

ועתה למען לא תבא האגרת הזאת לפניך ריקה מכל דבר תושיה, הנני נותן לפניך היום קצת מן הפירושים אשר חדשתי בקיץ הזה במקראות הסתומים אשר בספר יחזקאל. ז' י“ג י”א ג' – ו' – ז' –י“א – ט”ו כ' כ“ה כ”א ט“ו או נשיש – י”ח

זה שיעור מה שראיתי היום להביא לאדוני תשורה, לבלתי ראות פניו ריקם, ואדוני בחכמתו יביא את כל דברַי בכור תחינתו, וישפוט עליהם משפט צדק ואמת, ומה שגיתי יבין לי.

וה' ישפות לאדוני שלום ולביתו שלום ולכל אשר לו שלום, כנפשו וכנפש החותם פה פאדובה בחדש הששי בחמשה לחדש שנת התקצ"ו.

ידידו עבדו ומכבדו שד"ל.

 

Nr. CXXXV    🔗

 

An Abr. Mendel Mohr in Lemberg    🔗

י“ו תשרי התקצ”ו 27.9.1836

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר אברהם מענדל מאהר שלום.

מכתבך מיום ז' תשרי הגיעני בהולד לי בן זכר² אשר נולד ביום טוב שני של סכות, וטרדותי בימים ההם הרחיקו מלבבי המחשבה להשיב לדברי אגרתך, והמחשבה הזאת אחרי אשר יום עזבתיה יומים עזבתני, ואחרי כן עלו על צוארי טרדות אחרות רבות מאד ואגרות הרבה כתרוני, מנוחה השכיחוני, ולא מצאתי את עצמי מופנה להשיב אליך, ובפרט כי דבריך צריכים דעה צלולה מאד, לברר האמת מן השקר בענינים דקים וחמורים. ועוד אחרת היתה שם סבה לאיחור תשובתי אליך, כי אחרי אשר יצא לאור ס' כרם חמד הקיפוני בחורי פולין ואונגארן בחבילות חבילות של תקונים והגהות במקראי קדש, רבם ככלם חשבו לתקן וקלקלו, עד כי קצתי להשיב לכלם ולבטל דבריהם, כי כל מי שלא קנה ידיעה עמוקה בדרכי לה"ק ומליצות הנביאים, בכל מקום שימצא מליצה יפה ונשגבת, אשר לעוצם גָבהה שָגְבה ממנו ולא תתישב דעתו, ימהר לחשוב בה טעות, וכיון שניתן רשות למגיה להגיה אין קץ לדברי רוח אשר ישתרגו יעלו על לבו, ולבטל כל ההגהות העולות על לב איש אין לדבר סוף. וכל מי שלא הכיר אותי ולא ראה איך אני מתון בדין, יחשוב כי התקונים אשר תקנתי בקצת המקראות אמרתי אותם בהשקפה ראשונה, ובלי עיון בכל מה שאמרו המפרשים יהודים ונוצרים, ובלי חקירה ארוכה אם באמת המקרא דחוק או דרך הנביאים לדבר כן, ואם המצא תמצא דרך אחרת לישב הכתוב ככתבו; וימהר יחישה מעשהו לעשות גם הוא תקונים למלאכת השמים, וישלח בספרי הקדש ידים, ותהיינה ידיו מטמאות ספרי הקדש.

ועתה ידידי, המשכיל והנבון הנני הנני להביא את כל דבריך במצרף החקירה ובכור הבחינה, בצדק ובאמונה, כיד אלהי הטובה עלי; ואתה תקבל באהבה, כי ילידי אהבה המה, כי רק האהבה תניעני להעמיס עלי משא החקירות האלה, לבלתי השיב פניך ריקם.

וראשונה אמר אליך כי טעות בהפוך האותיות והתבות, כגון לקרוא כְראִי במקום כָאֲרי (תהלים כ“ב י”ז), ולקרוא וּכְשַחַל יִגְאֶה תחת ויגאה כשחל (איוב י' י"ו), הוא לדעתי אפשרי רחוק לנמנע, ורחוק אני עד מאד לחשוב כזאת בספרי הקדש, בזולת הכרח עצום. והא לך פירושי על שני המקראות האלה.

 

Nr. CXXXVI    🔗

 

An Salomon Rosenthal in Pest (Ungarn)    🔗

י“ט תשרי התקצ”ז 30.09.1836

לכבוד ידידי החכם, המפואר, החסיד העניו, צדקה וחסד בימינו, בשמאלו עושר וכבוד, תורה וגדולה בו נצמדו, חכמה ויראת ה' בו נאחדו, החקירה והאמונה בו התלכדו, התחברו ולא יתפרדו, הוא לבני עמו מעוז ומגדל, לישראל יהיה כטל, כ“ש מהר”ר שלמה ראזענטהאל, יריק ה' עליו את הברכה, וישביעהו ששון ושמחה, ונסו יגון ואנחה.

³אברך את ה' אשר יעצני לבוא לפני אדוני במכתבי, וברוך ה' אשר אנה לפני איש כמוך מהשרידים אשר ה' קורא, היקרים בדור עקש ופתלתל, דור אביו יקלל, ואת אמו לא יברך זו כנסת ישראל, דור טהור בעיניו ומצואת התשוקות לא רוחץ, דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו, הקדשים מחלל, ומלין לצד עלאה ימלל ונכבדי קדם וקדושיו יבזה, ופיו ישלח ברעה על כל נביא וחוזה, ויסבר להשניה זמנין ודת, למצוא חן בעיני ששבצר ומתרדת, הנה שכרו אתו יבזוהו עמים, יזעמוהו לאומים, ויקלסו בו חכמים, וישא חרפה וקללה מאת אלהים ואדם.

ואתה לא כן, נתן לך ה' אלהיך לב מבין ורוח נכון להתענג במכתבי חכמה מכל לשונות הגוים, לא תשנא איש נכרי בלבבך, וחכמת הזרים לא תמאס, תהגה בספריהם, ודבריהם הטובים תשבח, ואף גם זאת לא נטשת עמך בית יעקב, לא השלכת שם ישראל אחרי גוך, לא היה לך עמך לחרפה ולקלס, לא תבוז כי זקנה אמך. אדוני, ירבו כמוך! כך יאמר ה'!

ועתה אחרי ההודאה לך על דברי דעדעדליין אשר העתקת לפני, הנני נותן לפניך היום דברי אשר השיבותי זה שש שנים לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שלמה יהודה רפאפארט, על אודות פירושי על פסוק ואפי על תבליתם, אשר מצא חן בעיניו כאשר מצא חן בעיניך אדוני, ומצד אחד נפשו ירעה לו כמו נפשך על היותו מתנגד אל המסרה, ותשובתי אליו הלא היא מלתא דשויא לתרוייכו, וזה לשוני: ואשר לבך ידיד נפשי נוקפך בדבר הזה (וכו' כמו בהעתק אגרותי ואגרות שי"ר 8 (בכ"י) (ונדפס בחלק השני מהאגרות שד"ל בגליון 75–173) עד לעת עתה). עד פה דברי תשובתי לידידי החכם המופלא שי”ר. ובהיות מאמרנו בענין טעיות סופר אשר לא נמלטו מהם ספרי קדם, אגידה נא לך אדוני וידידי את אשר קרה לי זה שׁנה בהיותי מתגורר בעיר אחרת. מצאתי שני חכמים עברים נצים, האחד היה מגנה פיוטי המחזור והאחר היה עומד על ימינם לתמכם ולספר בשבחם. ויען הקטיגור ויאמר לרעהו: הוציאה נא אלינו אם תוכל, סליחה אחת, איזו שתרצה, שלא תהיה מלאה משחת ודופי. ויען הסניגור ויאמר הלא רבות הנה הסליחות הצחות המלאות חכמה וכלילת יופי, אך עתה לא אביא לפניך רק אחת, והיא המתחלת שוממתי ברוב יגוני, ליום יפקד זדוני, מה אומר לאדוני, וכי אין זה לשון צח ונשגב? ויען הקטיגור ויאמר כדברך כן הוא, אך שפיל לסיפא, ונראה מה אחריתה. ויוסף הסניגור ויקרא לפניו הבתים האחרים: אמללתי ונאלמתי, בזכרי אשר אשמתי, בושתי וגם נכלמתי. בהבל כלו ימי, מפני בושת עלומי, אין שלום בעצמי. והקטיגור בעל כורחו הודה ולא בוש כי גם הבתים האלה מלאים כל טוב, אך תמיד היה שואף לשמוע שאר דברי הסליחה עד תומה. ויוסף הקורא ויקרא: גחלתי קודחת, כמגלה נמתחת, והנושה בא לקחת. אז צהלו פני הקטיגור ויאמר: מה טיבה של גחלת זו הבוערת כמגלה מתוחה? היש ענין והבנה לדברים אלה? ופני הסניגור חפו, ויבקש בספרי מפרשי המחזור ואין פותר. אז פנו שני בעל הריב אלי, לשמוע מה בפי גם אני, הקטיגור למען אכריע לכף חובה, והסניגור אולי אמצא פירוש הגון למליצה ההיא הסתומה. ואני יען ידעתי כי בעל הסליחה ההיא הוא המשורר המפואר והנעים ר' שלמה גבירול אמרתי בלבי על כל פנים: לא יתכן למשורר ההוא שיאמר מליצה בלתי נאותה, ואען ואמר: תנו לי מחזור ואראה הדברים בעיני, כי אין דרכי לפרש שום מאמר או לחרוץ עליו משפט, אם בעיני לא אראהו. ויתנו לי הספר ואתבונן בו רגעים, וישם ה' דבר בפי ואמר אם תתנו לי יו“ד אחת קטנה, אפרש לכם המליצה כתיקונה. ויאמרו שניהם דבר אתה עמנו ונשמעה. ואֹמר אליהם אל תקראו גחלתי קודחת כמגלה נמתחת, אלא גחלתי קודחת כי מגלה נמתחת, והכוונה גחלת החרטה תוקד בלבבי כי ידעתי ספר הזכרונות פתוח והנושה בא להפרע ממני מה שנתחייבתי לו; והמשל לקוח מן המשנה הפנקס פתוח והיד כותבת וכו' והגבאין וכו'. וישמעו בעלי הריב את הדבר הזה, וייטב בעיניהם מאוד, ופה אחד הסכימו כי כן בלא ספק כתב המשורר. אח”כ חפשנו בכל המזמורים אשר מצאה ידנו, חדשים וגם ישנים, ולא מצאנו באחד מהם הנסח הזה כי מגלה נמתחת, אלא בכלם כמגלה, ואף גם זאת הנה הדבר ברור כי נסח כמגלה שבוש הוא. ואיך א“כ נמשוך ידינו בשעת הדחק מהודות שנפל איזה ט”ס בספרים הקדמונים?

הן אמת ידעתי אדוני ידעתי כי השער הזה מסוכן הוא, שמא מתוכו ילמדו שועלים קטנים מחבלים לחבל כרם ה‘. הן רבים עתה אפרוחים שלא נפקחו עיניהם, הרחוקים מצדקה ויראת ה’ אשר לכבוד עצמם ידרושו, ויעשו התורה עטרה להתגדל בה וקרדום לחפור בו, והם מיד כשיראו בספרי הקדש מליצה סתומה, לא יחפשו חפש מחופש להסיר המסוה המכסה פניה, כי המלאכה הזאת מרובה וארוכה, אך ביד חזקה ובזרוע נטויה יאחזו בכנף מעילה ויקרעוהו, ויאמר האח האח, ראתה עיננו. ראיתי כאלה גם אני, ועל כיוצא באלה כתבתי אשתקד אגרת אשר עתה מקרוב נדפסה בס' כרם חמד חלק ב‘, אולי ראית אותו, ואני עדיין לא ראיתיו. ואבא עתה לשאר דברי מכתבך היקר, אמנם אקצר, לרוב טרדותי בהגהת הדפוס בס’ מבוא לחכמת לה"ק שאני מדפיס עתה בעיר הזאת בלשון איטלקי, והוא מלא מלות עבריות, ואנשי הדפוס אין אחד מהם יהודי, וזה גורם לי אבוד זמן הרבה מאוד; ועתה ברכני ה' וילדה לי אשתי בן (מלבד בני בכורי אשר שמו אוהב גר), והנני טרוד הרבה בהשגחת צרכי הבית, היולדת והנולד, ה' ישמרם.

פירוש רש“י ופירושך על המקראות או נשיש בחן וגו' כי בהן וגו' דחוקים ורחוקים הם לפי ראות עיני, אך דרך איש ישר בעיניו, ואמת הוא כי מקראות סתומים המה, ואע”פ שהם מתבארים כהוגן לפי דרכי, עדיין אין אמתת פירושי גּלויה ומבוררת כל כך שאוכל להחליט כי הוא אמת ואין זולתו אמת. רק זה נ“ל עומד מנגד לפירושך, והוא כי פסוק כי בחן הם דברי האל (כמו שהוא מסיים נאם ה' אלהים), ולא דברי יחזקאל, הנה אמת כי הנביא היה מקונן על מפלת בני עמו, אך האל המכה בחמה לא היה מקונן, ולא יתכן שיאמר האל אם גם שבט מואסת אז לא יתקיימו עוד, שנראה כמתנחם ממה שגזר עליהם; ואם האל אומר לנביא ספוק אל ירך וכיוצא בזה, אין הכוונה שהאל מצר בצרתם, אך הוא להגדיל ציור הרעות העתידות לבוא עליהם, כלומר כל כך תהיינה הרעות קשות שכל שומען יספוק את כפיו ויקונן. זה לבדו נ”ל ברור בפסוק הסתום הזה.

חלילה חלילה להחליף הדל“ת ברי”ש בתרגום לא יעידון בארעכון, פֹעל עֲדָא הוא תרגום פעל עבר כמו אשר עבר בין הגזרים האלה, די עֲדָא. הן אמת כי שורש עדא נאמר ג“כ על ההתרחקות, כמו מלכותא עדת מנך, אך זה כשאחריו מלת כדן, או כשהוא בודד שלא שום קשר, לא כשאחריו. ב', כמו שהוא הענין ג”כ בעברי בשרש עבר, כמו כפיו מדוד תעבורנה שהוא קשור עם מן ודודי חמק עבר שהוא בודד בלא שום קשר, לא כן יעבור אברם בארץ. ואם יש להגיה, צריך להסיר היוד, ולכתוב יֶעְדוֹן שהוא לפי הדקדוק תרגום מלת יַעַבְרוּ. אבל יעירון ברי"ש מה ענינו? ומה ענין: המכים בחרב לא יעירו בארצכם? והנה גם זו ראיה כמה צריך שיהיה אדם מתון מתון קודם שיגיה ספרים מסברה.

דברי התוספות אשר הבאת לפני על תרגום איש יודע ציד הלא הם כתובים בגליון החומשים עם ג' תרגומים, ואני ראיתים בעת כתבי ס' אוהב גר, אך התעלמתי מהם, כי לא היו דבריהם נכנסים באוזני, ראשונה מפני שהם מפרידים התבה לשתים, ועוד כי יודע ציד הוא הפך ממש ומתנגד לענין הבטלה והשקט, ונ"ל ברור כשמש כי איש צייד איננו אדם שוקט ובטל.

ועל אשר השמעתני מחבורי חכמי אשכנז הפורצים גדר והורסים הדת, גם אני ידעתי מקצתם, ובמסתרים תבכה נפשי. אך לכתוב נגד אנשים כאלה אך שוא ודבר כזה הוא בעיני, כי האנשים ההמה הם מכת הראציאנאליסטען המכחישים בתורה מן השמים, ואשר ידבר אלהים את האדם הוא אצלם נמנע גמור, ונמשך מזה כי התורה איננה אצלם אלא נימוס אנושי שראוי לתקנו לפי השתנות הזמנים והמקומות, הכל לתועלת הצלחת האומה על פני האדמה. ואם תחשוב לעשות רושם בלבם של האנשים ההמה, את צל ההרים אתה רואה כאנשים; ואם ישיבו לדבריך כהוגן וכראוי, בקרבם ישימו ארבם, ולשונם יחליקון עם התמימים אשר לא כמחשבותם יחשובו. ואני המואס דרכיהם, ורחוק ממועצותיהם, ושפת חלקות בלב ולב לא ידעתי, לא אכחד ממך אדוני וידידי היקר כי אין אני בן חורי“ן לחשוב שהרשות נתונה לחכני הדור לשלוח יד במצות התורה לא לבטל אותן ולא לעשות בהן שנוי, וכבר הארכתי בזה בלמודי דאגמאטיק שלי בהפילי כל טענות האיש חארינער ארצה; אך אינני ג”כ מן המאמינים כי כל מנהג אבותינו תורה היא, ושכל אשר יקרא לו ההמון תורה שבע"פ ניתן באמת למשה מסיני. והדברים ארוכים. ואבא עתה לשאלותיך אשר שאלתני אדוני.

היהודים אשר באיטליאה בארצות אשר תחת מלכי עסטעררייך החסידים, הן במלכות לאמבארדא ווענעציאניש הן במלכות אילליריען, וגם היושבים בארצות טאָסַקַאנַא, בשלוה וטובה עומדים, הם רשאים ללמוד ולעשות כל מלאכה וכל חכמה שירצו, ולקנות קרקעות ולבנות בתים, ואינם משלמים שום מס מיוחד; באמת המון העם איננו אוהב היהודים, אך הגובערניום תומך ידו תמיד וסותם פי משטינינו ומקטרגינו, רק מלאכת מרקחת הרפואות היא לבדה אסורה לבני ישראל בארצות הקיסר יר"ה. אך בארצות אשר תחת האפיפיור ובארץ מאָדענַא ובמלכות פיעמאָנט היהודים שרוים בצער ובדוחק, ואינם רשאים ללמוד בבתי הלימודים.

מעשה העבודה בקאללעגיוס ראביניקוס הוא למוד תורה שבכתב ושבע"פ, אך בענין הזה לא אאריך. כבר היה מי שכתב בצייטשריפט של גייגר (כרך ב' חלק א') כי יש בקאללעגיוס הזה חסרונות אשר הם לאות ולעד כי איננו נעשה ידי אנשים אשכנזים. אם היו מדותי כמדות אנשי הדור הייתי משיב, אך דבר שפתים אד למחסור בענין עדות שאינה נגמרת בדברים אלא בפעולות; על כך אמרתי ימים ידברו⁴.

ס' מאזני לה“ק וס' מאזנים ס' אחר הוא, והשם השני הוא קצור השם הראשון, כך האמנתי כל ימי אחרי ראותי בשער הספר (בדפוס הראשון הוא דפוס בומבערג שנת ש"ו הנמצא בידי) ספר מאזני לשון הקדש, ואח”כ מעבר לדף הראב“ע בסוף שירו אומר: ועל זה הענין קראו מאזנים. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי חולק על זה, ולא ראיתי מי שיזכיר ס' אחר לראב”ע שיהיה שמו מאזני לה"ק ושיהיה ס' אחר נבדל מן הנדפס.

ואתה אדוני וידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה בשביעי בתשעה עשר לחדש שנת התקצ”ז,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

 

Nr. CXXXVII⁵    🔗

 

An Os. H. Schorr in Brody    🔗

1836?

 

Nr. CXXXVIII⁶    🔗

 

An S. Stern in Neutra (Ungarn)    🔗

1836

לידידי הבחור המשכיל והנבון כמר זלמן שלום.

 

Nr. CXXXIX    🔗

 

An Os. H. Schorr in Brody    🔗

כ“ט חשון התקצ”ז 9.11.1836

לידידי הבחור היקר והמשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

אחרתי להשיב למכתבך הנעים לרוב טרדותי להשגיח על עניני הבית ועל בריאות אשתי אשר ביום טוב שני של סכות בעזרת ה' בטרם יבא חבל לה המליטה זכר בריא וגדול, ונקרא שמו בישראל חזקיה רפאל ישעיה, יהי ה' עמו. ועתה אודה ה' מאד כי אשתי ובני הנולד יחדו שלמים בבריאותם, ואשתי ג"כ מיניקה את בנה, גם כי להקל מעליה לקחתי לה מינקת בביתי.

הדפסת ספרי מבוא לחכמת לה"ק קרובה לסופה.

אודה לך ידידי על הבשורה אשר בשרתני כי אגרותי בכרם חמד חלק ב' מצאו חן בעיני רואיהן.

בעיני יפלא מה שאמרת כי לא יוודע האמת עם מי בענין מחלוקתי על קדמות ס' איוב עד צאת לאור שאר המכתבים אשר נכתבו על זה כי הלא ראיתי כי בעל ריבי לא ערך אלי מלין לקיים סברתו, וטמן ראיותיו באמתחתו ולא הוציא אחת מהן מתוך אפונדתו, ובפירוש אמר (עמוד 124) אין חפצי ורצוני לחדש הויכוח על דבר זמן הכותב ס' איוב. ואם היית רואה שאר המכתבים אשר עברו בינינו, לא תמצא לו לא ראיה ולא חצי ראיה, אלא שאני כתבתי לו: לוּ פתחת שקך ותארזני שמחה (כלומר שיוצא ראיותיו מאמתחתו) והוא עלה עשן באפו. ומה שאמרת שהוא מתרעם עלי על שלא פרסמתי הבדלתו בין שוא שקר וכזב, שקר וכזב תלונתו, כי למה לי להדפיס דבריו הבלתי נוגעים לענין מחלוקתנו על ס' איוב? אני כתבתי אל הכורם שידפיס תשובתי לאגרת רב“ב הנדפסת בכרם חמד חלק א', ואז בקש ממנו רב”ב שידפיס גם תשובתו, ואני העתקתי לו מתשובתו כל מה שהיה נוגע למחלוקתנו (אע"פ שבאמת אין באגרת ההיא שום דבר הנוגע לגוף המחלוקת, רק קול דברים), והשאר לא עלתה על לבי שירצה שיודפס. ועתה יודיעני נא רב“ב למי אשלח ולהיכן אשלח, ואני אשלח לו שאר דברי אגרתו, ואמלא שאלתו, וכל אשר יאמר אלי אעשה, כי לא חפצתי שיהיה לאדם דין ודברים עמי. ואם יחפצו הוא והכורם להכניס בכרם חמד כל דברי קנטורין שנכתבו ביני ובינו, אנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי. מאַמר החסידות והחכמה מצא חן בעיני עד מאד, הן מפאת צחות המליצה הנפלאה באמת, והן מפאת הענינים הנכללים בה. מחר בשוב תלמידַי הֵנה לחדש לימודים אתן לפניהם המליצה ההיא למען תהיה להם למופת, ממנה יראו וכן יעשו (אם תשיג ידם). ואתה ידידי ברך תברך בשמי את החכם היקר הזה כמוהר”ר יצחק ערטער, והגד תגיד לי איך היה שנעשה רופא, וכמה ימי שני חייו.

מכתב אחיך היקר וידידנו גאללדענטהאל ישר ונאמן ואהוב וחביב, רק רע בעיני מה שכתבו (עמוד 200) כי רבנו הקדוש כתב תורה שבע"פ על ספר, וראה מה שכתבתי נגד זה בעמוד 178. ואם אולי יש את אחיך המשכיל או אתך ידידי דברים וראיות נגד מה שכתבתי שם, הורוני ותשאו ברכה.

האגרת הלוטה פה היא מכתב בחור אחד מארצך, שמו חיים בר יהודה קאזינער, אשר בא הֵנה ללמוד חכמת הרפואה, והוא נהנה מיגיעו ומתפרנס על ידי לִמוד הנערים והבחורים בלשון אשכנז וצרפת, וגם את בני בכורי הוא מלמד, והוא אמר לי כי גיסו מודע לך, והוא מבקש ממך שתמסור אגרת זאת, כי זה ימים רבים שהוא דואג על שלום בני ביתו, כי כתב להם ולא ענוהו.

אין צורך להזהירך ידידי המשכיל היקר שלא תחרחר ריב ומדון ביני ובין רב"ב, ותודיעהו כוונתי בדברי שלום וכבוד לא זולת חלילה.

ואתה ידידי שלום ואביך ואחיך היקרים וכל ביתך שלום, וכל אשר לך שלום. כנפש הכו“ח פה פאדובה ער”ח כסלו שנת התקצ"ז.

ידידך שמואל דוד לוצאטו.

 

Nr. CXL    🔗

 

An Leopold Dukes    🔗

כ“ח כסלו התקצ”ז 7.12.1836

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס שלום.

זריזות ידידי כרֵעַ כאח לי כמ“ר יוסף אלמנצי נ”י (בן ל“ה שנה הוא ועומד בבית אביו וסר למשמעתו מכניס ומוציא בכל עניני מרכולת, ובלילה עוסק בכל מיני למודים ולפעמים מחבר ג”כ שירים בלשוננו והוא בקי ג"כ בלשון רומי צרפת אשכנז) מביאה גם אותי לידי זריזות, גם כי טרוד אני לילה ויום, אשר ע"כ תסלח לי אם אקצר בלשוני.

שירת מה לך יחידה תשבי נמצאת בדפוס ביד מוה“רר רמש”ג, ולא אבקש ממך העתקה, אך כל מה שתוכל ותרצה להעתיק לי משירי ר' משה בן עזרא יהיה לי לששון ולשמחת לבבי. ס' כהנת אברהם יש בידי, והוא ס' גדול, אך אין בו חדוש רק מזמורי תהילים בחרוז, עיין בה“ע תקפ”ה עמוד 83. והא לך שיר אחד מס' תולדות יצחק (כולל 74 שירים) מלאכת דודי החכם הרופא ר' יצחק לוצאטו איש St. Daniel במדינת Friaul אשר נולד בשנת 1730 ומת בארץ מולדתו בשנת 1803 אהוב ונכבד מאד לכל גויי הארץ, אשר על כן כאשר גרשו היהודים מכל הכפרים אשר תחת הוענעציאני, הוא לבדו נשאר, לבקשת יושבי הארץ.

בגדול גאה גאון (ג')

לא הודעתני עדיין מה עשית במאמרי על היתד.

שמחתי כי יש לך אב חכם, ברכהו בשמי, ואמור לו שאם אמצא תירוץ לקושייתו אכתוב אליו.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ודרוש בשמי לשלום הגביר היקר כמ“ר סיניגאליא אם עודנו שם. פאדובה כ”ח כסלו התקצ"ז.

ידידך שד"ל.

 

Nr. CXLI    🔗

 

An M. Letteris in Wien    🔗

א' טבת התקצ"ז 9.12.1836

לכבוד החכם ר' מאיר הלוי לעטעריס שלום

זה כשני חדשים הגיעני מכתבך הראשון מעיר מנטובה, אחר כן זה כעשרים יום בָאָנִי משם ספרך גזע ישי, וזה כעשרה ימים קבלתי מכתבך השני.

והנה תחילה התמהמהתי מהשיב למכתבך הראשון, בצִפִיָתִי מתי יבא לידי ספרך, ואחרי בוא הס' לידי הוצרכתי לאחֵר עד השלימי קריאתו, ואני לרוב טרדותי לילה ויום, נמנע ממני לעת עתה לעשות קריאתי בספרים (הבלתי נוגעים ללמודים שאני עוסק בהם) קבע, אלא עראי.

ועתה הנה קראתי ספרך, ובסופו ראיתי ג“כ כי גדולי החכמים והמליצים אשר באשכנז צרפת פולין ואיטאליה נשאו לך חן וחסד על מלאכתך ומה תבקש עוד? ומלבד זה הנה בכרם חמד ח”ב יצאה לאור אגרת האמונה מפי האיש…ד…י, הכוללת מה שיש בו די בתהלת ספרך, ומה תבקש עוד? ואם גם קצת אנשים קטני אמנה יאמרו כי אתה מלבך בדית האגרת ההיא, הלא כל תמימי דרך כמוני בלב שלם יאמינו כי המשורר דוד חפשי בעל גמול עתליה נשא ראשו מקברו לתת שבח ותהלה לספרך, והודאת בעל דין הלא כמאה עדים תחשב. ואולי ג"כ אלדד הדני בא מעבר לנהר סבטיון להשתחוות לגזע ישי.

ואחרי כל זאת אתה תבקש ממני שאחוה לך דעתי על שיריך, ובשחד חלקת לשון מדברת בלב ולב תחשוב לַעוֵר עיני ולהמתיק מדת דיני בְשָפְטִי. היועיל מעט דבש חלקלקות בסתר אגרת לרפא נגעים גדולים אשר נִגַעתני (ואת כל להקת הכותבים בכרם חמד) נגד השמש בהעלותך כל מחברותי קמשונים כסו פניהן חרולים, בעשותך מלאכת ה' (מלאכת ההגהה) רמיה, בשומך עין פקוחה רק בהגהת אגרתך והאחרת הכוללת תהלת ספרך, ומִיֶתר המכתבים תעלים עיניך?

הלא תראה ותבין כי לא יתכן לי להיות אוהבך. ואולם חלילה לי ג"כ מהיות אויבך, וחלילה לי לעַוֵת משפט, רק צדק צדק ארדוף, והא לך הנראה בעיני אל ספרך גזע ישי.

ידוע תדע ראשונה כי שירי האשכנזים בכלל אינם בעיני שירים כלל, כי כלם שרוע וקלוט, בלתי שומרים שווי מספר ההברות, בעשותם טור אחד בעל עשר או אחת עשרה, וחברו בעל י“ב או י”ג, כגון

לספות רע על רע שבר על שבר 10

ערוך מאתמול תפתה לך נחצב קבר 12 (גזע ישי עמוד 78)

וזה גורם שהאזן לא תטעם בקריאת שירים כאלה כלל מהנעם המיוחד לשירים השקולים.

ומלבד זה עוד מום שני בכל שירי האשכנזים, והוא שהם מערבבים החרוזים אשר טעמם למטה עם אשר טעמם למעלה, והיה זה להם מפני קריאתם המשובשת ההורסת כל משפטי הלשון, המערכת קָמָה וקָמָה, מֵתָה וּמֵתָה, בָנוּ וּבָנוּ, רָצוּ ורָצוּ, ורבים כאלה; והנה כל איטלקי וספרדי הקורא המלעיל מלעיל והמלרע מלרע יקוץ בפגעו בחרוזים משובשים כאלה, כגון

יען יָרֵאתָ אלהי השמים

לכן שמע נא דברי אלהים חיים (גזע ישי עמוד 11)

או נעשה חזה נכרתה ברית עם יהוא

אוצרנו הטוב נפקיד בידיהו (שם 80).

ומום שלישי נמצא בשירי קצת מבני אשכנז וגם בגזע ישי, והוא לחרוז שורק עם חירק, כגון

עוד היום בשמרון לעמוד שלום בטחו

למבקשי עזרה לבבו לא יקשיח (שם שם)

ומום רביעי והוא להבליע אות העי"ן, כגון

מי לא יֵבך לראות אמונים עלי תולע

נֹדדים מני כסאם הֹלכים בגולה? (שם שם)

ואם תענה ותאמר: “לא אל קטני נפש אשים דברתי. “אך המשקל יבקשו, ואחרי המלעיל בסוף הדלתות ידרושו” (גזע ישי VIII. IX) אֹמר כי גם Virgilius Homerus, וחבריהם שלא היו קטני נפש, שמו עצמם בכבלי המשקל, ושמרו חקי ההברות הארוכות והקצרות. גם Ra cino וחבריו שמר המלעיל והמלרע ושווי החרוזים ומספר ההברות, וגם בלה”ק היו אנשים אשר שמרו כל משפטי החרוז, וגם משפטי היתד (אשר אתם האשכנזים פרקתם עֻלהּ מעל צואריכם לגמרי) ועם כל זה כתבו שירים שאתה וכל האשכנזים מצאתם בהם יקר תפארת, כגון “איזה שירים יקרים מהחכם שד”ל" (גזע ישי XIV). וגם אם נחליט ונודה כי משפטי החרוז והמשקל לא יסכימו עם תבונת לה“ק, ושעכ”פ לא יתכן לעשות שיר שלם בשמירת החקים ההמה, מה שאינני רחוק מהודות לך, עם כל מה שחברתי בשיר, ממה שנדפס וממה שלא נדפס אשר הוא מרובה מהנדפס, עדיין לא הצטדקת כלל, כי אמנם מי מנעך מעשות שיריך חפשים על פי דרכי שיר הקדש? ומי שם בסד רגלך בכבלי החרוז והמשקל, למען הוציא מהם שיר מעוקל? ואחרי אשר קבלת עליך המשפטים ההמה, הרשית את כל אזן שומעת להתלונן עליך כי לא נתת לה בשיריך התענוג המיוחד לחרוז ולמשקל.

והנה נא ידעתי כי כל אשר הזכרתי עד כה לא לחטאת תחשב לך, כי אם למנהג אנשי ארצך האשכנזים. ואולם מומים אחרים מצאתי בספרך, והמה מיוחדים לך ובלתי תלויים במנהג. ואתה המגיה קח נא את מנחתי אשר הובאת לך

 

לוח הטעויות    🔗

7. והופַע לעמו, למה לא אמרת והופיע, או וַיוֹפַע?

8. הִשְתָּהוּ, יִשְתָּחוּ, מלות אלה לשון יחיד הם ואתה שמשת בהן בל"ר

– וַתַּגֵר, לשון עבר למה?

11. שמנה שנה, שָנִים היל"ל

– כַצאן טבחה, כְצאן היל"ל.

– מְלָכֵיכֶם, מַלְכיכם היל"ל.

– כֶבד עון הסירו, כֹבד היל"ל, כי כֶבֶד הוא שם התאר

13. יִשְבָרו, ישבֹרו היל"ל

19. יְגַבָּרוּ, יְגַבֵּרוּ היל"ל

– גַחִלְתוֹ, זה נ"ל טעות הדפוס, וצריך להגיה גַחַלתוֹ

22. בַיום זה, צ"ל בְיום זה, או בַיום הזה

23. כִלְהָבָה, צ"ל כְלֶהָבה או כַלֶהָבָה

24. בַיום חגנו, צ"ל בְיום

26. הופַע צ"ל הופִיעַ

27. וַיוֹלַך אבותינו, צ"ל וַיולֶך, אבל ויולַך לא יאמר רק בהפסק

29. וָגיִלָה, צ"ל וְגילה

38. כְּבַיום נפלה, צ"ל כִּבְיום או כְּיום

39. כִּמְכֻהֲנֵי, צ"ל כּמְכַהֲנֵי

40. פְעָמַיִם צ"ל פַעֲמַיִם.

41. הַחָרֶב, צ"ל הֶחָרֶב

– ישמיע, צ“ל תשמיע, כי חזות ל' נקבה, אע”פ שנמצא חזות קשה הֻגַד לי,

– הַחָזון, צ"ל הֶחָזון

42. תִשְפָכו, צ"ל תִשְפֹכו

44. דְרָכֵיהֶם, צ"ל דַרְכֵיהם

45. כּסְאֵמו, צ"ל כִּסְאָמו

46. אכתבנה, צ"ל אכתבנו, כי הוא חוזר להֶגֶה מפיו יֵצֵא

49. כַּצִפור נֹדֶדֶת, צ"ל כְּצִפור נדדת, או כַּצִפור הַנדדת

50. נִדֶחֶת, צ"ל נִדַחַת

51. אל תעלם אזנָיִךְ צ"ל אל תעלימי

רב לי! חלילה לי מהוציא זמני בבקשת מומי זולתי, כי לא לצדקה תחשב לי, וידעתי נאמנה כי אחרי שפתחתי לפניך הפתח אם תחפוץ לבוא אחרי ולחפש בעיניך, רבים אלה תמצא בשיריך.

ואבא לשאר דברי אגרתך

דבריך על מראש פרעות אויב נכונים, וגם אני פירשתי כן

מה שחשבת על ומספר רבע ישראל, להגיה ומי סָפַר, גם אני חשבתי כזאת בילדותי, אך חזרתי בי, וחלילה לי להוסיף יו“ד אחת בספר התורה בזולת הכרח. ולדעתי מלת ומספר היא מקור על דרך ל' ארמית (למִקְטַל), כאשר מצאנו למקרא העדה ולמסע את המחנות, ודרך הכתובים לשום מקור אחר פעַל עבר או עתיד, כמו יקראו לפניו אברך ונתון אותו, תתננה ואכלה או מכור, כי צמתם וספוד, שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים, ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים, הרגו היהודים ואבד, שבתי וראה תחת השמש, ילדה ועזוב, העברתי מעליך עונך והלבש אותך, החריבו מלכי אשור את כל הארצות ונתון, וזולתם. כלה מקללוני, נ”ל לקרוא מקללוּני, מקללים אותי, כמו בתלמוד ירושלמי (דמאי פ"ז) דאינון מחשדונך, שהוא כמו מחשדין יתך.

ס' חנכת הארון איננו אתי.

אשלם תודות לך על התנדבך לתת ממחברותי בחבורך עפרות זהב, ואתה תסלח לי אם לעת עתה אמאן לשתף שמי בשמך בטרם תודיעני את דרכך ואדעך למען תמצא חן בעיני.

ואבואה אל מכתבך השני ואומר כי חלילה שתהיה איש כמוני “מטרת כל תופשי עט סופר בבני עמנו” אך מטרת כל תופשי עט סופר ראוי שתהיה האמת והצדק. להועיל לבני עמנו ולהרבות כבודם, וכל מי שתהיה זאת מגמת פניו באמת, מובטח לו שישא ברכה מאת ה' ותהלה מן כל הישרים בלבותם ומאת שד“ל ג”כ אשר זאת לבדה מטרת יגיעיו מנעוריו ועד עתה.

ועתה אחי שמע בקולי לאשר אני דובר אליך בלא לב ולב.

אין חכמה ואין מלאכה בעולם שלא תוכל להיות תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, ובלבד שיהיה נותן עיניו ולבו ומוֹסר נפשו עליה, לעסוק בה באמונה ובגבורה ולא ברפיון ידים, מלאכת הגהת הספרים היא מלאכה יקרה ונכבדת, אם תעשֶהָ ביראת ה' ובאהבת רֵעיך המחברים, ומה יקר חסדך אם תרומם יקר ערך ספרי האדון פאן שמיד על ידי שיהיו מנוקים מכל מומי הדפוס! ואחרי אשר חנְנך ה' רוח נדיבה ולב משכיל להיות ג"כ ממחברי הספרים, גם מזה אל תנח ידך, אך בכל אשר תעשה שים פניך אל השלמות, ולא תעשה מעשיך בחפזון, למהר לשלול שלל התהלה והכבוד ביד חזקה, כי אז לא תצליח את דרכיך ולא תשכיל. עשה מעשה מתון מתון, התיעץ עם אנשי אמת שונאי חלקת לשון, וחזור על מכתביך ירח ימים או שנה או שָנִים אחרי הִוָלדם, הסר משם בלא חמלה כל אשר לא תמצאנו צרוף ומזוקק, כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ר”ח טבת התקצ"ז.

החפץ טובתך

שד"ל.

 

Nr. CXLII    🔗

 

An Herrn Aron Choriner in Arad    🔗

Nr. d’ordre de I’Index raisonne 112. Vol. Ante I Nr. 52

ה' טבת התקצ"ז 16.12.1836

בבוא אלי מכתב אדוני השתוממתי כשעה חדא, שמחתי ונבהלתי וגלתי ברעדה.

שמחתי בראותי כי עוד אדוני חי, תחת אשר זה ירחים שמועה שמעתי שכבר היתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.

השתוממתי ונבהלתי איך אדם מצויין ומפואר כאדוני ישפיל עצמו עד להעלות על לבבו שאולי אמר בראותי מכתבו:,מי הוא זה אשר יזידנו לבבו לבקש ממני דבר, אולי הוא קטיל קנה באגמא" היתכן שלא יהיה שם הרב הארין נודע לי? היתכן שלא ראיתי אחד מספריו, היתכן שלא ראיתי ספר כרם חמד? ועוד היתכן שלא ראה אדוני פירוש בחינת הדת לידידנו החכם המפואר יש"ר? ושם בהערה לעמוד 118 הזכיר כי אני במבוא לחכמת עקרי הדת שכתבתי לתלמידי ערכתי השגות רבות נגד ציר נאמן אשר כתב אדוני. הנה מבואר כי אדוני נודע לי.

ומלבד כל זה השאלה אשר אדוני שואל מאתי גם היא נפלאה ממני, כי הנה סדר הלמודים אשר ילמדו הנערים בקאללעגיא הזה כבר התבאר בכרם חמד ה“א וה”ב, ומה יבקש אדוני ממני עוד? ואם אמנם ענינים הרבה נשארו שלא נתבארו שם, איך ידמה אדוני בלבו שאגלה לו מה שלא ראיתי טוב לגלות לאחרים? היום החלותי לדעת אדוני מתוך מכתבו אשר שלח אלי (לפי השערתו שאין אדוני נודע לי מתמול שלשום), והיום אגיד לו מסתרי לבבי!

הדברים האלה מרבים בקרבי התמהון והיראה שמא דברים בגו יש כאן, ושמא אין מכתב אדוני אלי אלא כמאמר ה' לאדם אַיֶכָּה, להכנס עמו בדברים; וברוך היודע תכלית כוונת אדוני מה היא.

ואם אולי היתה כוונת אדוני לחקור ולבדוק אותי, לדעת אם לבבי שלם עמו אם לא (עם היות שזה רחוק מאד, אחרי אשר אדוני גדול שמו מאז בטרם הִוָצְרִי בבטן, ואנכי איש צעיר, ומה כחי כי ייחל או יירא ממני), או תהיה כוונתו מכל ענין שתהיה, הנני מודעו כי מוכן ומזומן אנכי להשיב בלא לב ולב לכל דבר אשר ישאל ממני, ובלבד שיבאר כוונתו בלי חדות, ולא יבחר לשון ערומים, אשר שְָנֵאתִי מֵעודִי.

ועל דבר התשובות אשר שם לפני, רובם ענינים שאין לי עסק בהם, ואם אחפוץ לדקדק בהן בכל פרטיהן לחוות דעתי עליהן, אצטרך להוציא זמן הרבה יותר מדי בערך התועלת אשר תוכל להמשך מזה, כי סוף סוף יהיה רש“י יחיד בסברתו בענין פירוש מה הוא גולל, או יהיה גם רמב”ם מחזיק בדעתו, עדיין תהיה האמת נעדרת ונסתרת, כל עוד שלא תִמָצֵא הוכחה ברורה לאחת מן הדעות. וכן למה פלוני ופלוני תפסו הירושלמי ועזבו הבבלי, או תפסו דעת ריש לקיש וסרו מעל ר' יוחנן, הם פלפולים אשר יאותו לאנשים המאמינים בהם, המאמינים בלב שלם שאם נעשה מעשינו כפלוני ופלוני אז יהיו מעשינו רצויים, ואם נעשה כפלוני לבדו לא יהיו רצויים. אמנם לאדם המודה על האמת, ומסכים עם ר' וואלף היידנהיים ועם ר' משה לנדוי נגד התוספות והרא“ש (עיין השמטות לספר ציר נאמן), נ”ל שלא יאותו, וחוץ מכבודו (כלשון רש“ט בס' האמונות דף י' ע”ב) הם דברים בטלים, ואינם כדברי אדוני “דברים הראויים לאמרם”. ואם אולי ראוי לאמרם לעשרת אלפים סכלים, אתמה גם אם את עבדו יחשוב בכללם.

אמנם מה שכתב לקיים נסח בקדושתו של אהרן, נגד קצת אחרונים שהתקינו לומר בקדושת אהרן, לא ידעתי אם גם הדברים ההמה נאמרו בשביל ההמון הסכל, או אם באמת וכלבבו כתב. ויהי מה, אין ספק כי בקדושתו של אהרן ובקדושת אהרן ענין אחד להם, אלא שזה על פי דרכי לשון ארמית (כמו שְמֵה די אלהא), וזה על דרך לה“ק. והמשוררים העברים שהיו תמיד רודפים אחר המלות והמליצות הארמיות (עיין כרם חמד ח"ב עמוד 121) אמרו מטתו שלשלמה, בנו בעור, בנו צפור; והמליצה הזאת מצויה מאד בלשון חכמים, כגון תלמידיו של אברהם אבינו, ולפיכך היא מצויה ג”כ בתפלות ובברכות שתקנו לנו רז“ל, והבא להגיה התפלות על פי טהרת לה”ק אינו אלא טועה, כי לשון תורה לעצמו ולשון חכמים לעצמו. ועתה יסלח אדוני אם בשפה ברורה כדרכי דברתי דברי, ובלא חנופה וחלקלקות אשר מאסתי, ואם גם אדוני בשפה ברורה ידבר אלי דבריו, יעשה הטוב והישר בעיני עבדו.

ואל ה' אתחנן, יפרס סכת שלומו על אדוני ושקט ושאנן, עוד ינוב בשיבה והיה דשן ורענן, ובצל שדי יתלונן, יאריך ימיו בטוב ובנעימים שנותיו, ישמח ביוצאי חלציו וישמחו בו כל בניו וכל בנותיו, ואדוני טוב עין הוא יְבָרֵך את עבדו המשתחוה לכבוד התורה ולכבוד השיבה, החותם פה פאדובה, בעשירי בשמנה לחדש, שנת התקצ"ז.

מוקירי מוכן לשרתו

שד"ל

 

Nr. CXLIII    🔗

 

An Herrn M. L. Letteris in Wein    🔗

ו' שבט התקצ"ז 21.1.1837

לכבוד החכם ר' מאיר הלוי לעטעריס שלום.

כתבתי אליך שתסלח לי אם לעת עתה אמאן לשתף שמי בשמך בטרם תודיעני את דרכיך ואדעך למען תמצא חן בעיני, והיתה כוונתי לנסותך באגרתי לדעת את אשר בלבבך, שאם לבך ישר ואיש אמת אתה, היית מקבל תוכחתי באהבה, והיית מתנצל ומצטדק במה שאולי האשמתיך על לא חמס בכפיך, והיית מודה על האמת במה שלא היתה לך בו התנצלות, ועל הכל בענין האגרת הכוללת תהלות ספרך גזע ישי המיוחסת לד- -י, הייתי מצפה שתאמר לי דע כי כך וכך שמו של כותב האגרת ההיא, ולסבות כך וכך העלמתי שמו. ואז אני הייתי ממהר לרוץ אליך בצואר ולחבקך ולנשקך כרע כאח לי, כי אמנם איך אעשה, וכל יום ויום אני מקבל אגרות מאנשים רחוקים אשר לא ידעתי, ואיך אדע את מי אֲקָרֵב ואת מי אֲרַחֵק, אם לא אבחנם תחלה? וכמה אנשים גדולים וטובים ממך בחנתים ונסיתים ונהגתי עמהם שלא כדרך הארץ, והם עמדו בנסיון, והוסיפו לי אהבה על אהבתם. ואתה אחרי אשר נשאתני בשתי אגרותיך הראשונות הגבה למעלה על גפי מרומי התהלה והתפארת, שַבְתָ ותשליכני באגרתך השלישית הַעְמֵק שאולה, ועשית אותי נקדן מובהק הבקי בנתוח המלות ונטיותיהן (לא זולת). הא לזאת ימלא צחוק פי ולשוני רנה, וכבר גמרתי בלבי לבלתי השיבך דבר, ורק לבקשת תלמידַי החרדים אל כבודי, פן תתפאר עלי לאמר אני הכלמתי את שד"ל ושמתי לפיו מחסום, באתי לכתוב אליך עוד הפעם.

ועתה אם כל תהלותיך אשר הללתני בראשונה היו (כאשר תאמר אלי עתה) דרך מליצה וגוזמה בלבד, מה בכך, אחרי כל מה שכתבו לי ועלי שי“ר, יש”ר ראזענמיללער וגעזעניוס וקראחמאל, אשר אין דבריהם במליצה וגוזמה. ועל התרגזך אלי על כי אתה קראת אלי לשלום ואני למלחמה, ואתה דברת רכות ואני עניתיך עזות, ואמרת כמהתל כי אני המורה למורי ישראל בלי ספק ידעתי נימוסיות ודרך ארץ; דע כי אתה הוא שחטאת עוית ופשעת נגד כל משפטי דרך ארץ, בשלוח ידך בס' כרם חמד להוסיף בו דברים שלא מדעת בעל הספר, וזה

א) במה שהוספת שני מכתבים בלא רשות ובלא ידיעת המאסף,

ב) במה שהוספת בשער הספר שמות בעלי המכתבים מה שלא עשה המאסף, ועל ידי כן הכנסת את שמך בין שמות המחברים, והיה לך (אם בעל דרך ארץ אתה) לחוש פן יש ביניהם מי שלא יחפוץ שיהיה שמו משותף בשמך, ושיהיו דבריו נדפסים יחדו עם דבריך.

ג) במה שהוספת מדעתך תוכן הענינים בראש הספר, כי המאסף לא כתב רק מכתב א' אברהם בן הרמב"ם, מכתב ב' יוסף פערל, וכן כלם, ואתה הוספת וקלקלת בכמה ענינים.

הדברים האלה, ויותר מכל אלה האגרת אשר הדפסת בתהלת ספרך בלא הודעת המחבר כי אם ברמז דבר הגורם לכל אשר עינים לו להרהר אחריך ולחשוד אותך; ונוסף על אלה מה שראיתי שכתבת בסוף ספרך כי גדולי החכמים והמליצים אשר באשכנז צרפת פולין ואיטאליא נשאו לך חן וחסד במכתביהם, ואני אם אינני בכלל החכמים והמליצים אשר באיטאליא, הלא כלם נודעים לי ומריצים לי אגרות, ומגידים לי כל חדש אשר יהיו בארץ בעניני תורה וחכמה, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שם ספרך באיטאליא, וגם אתה באגרתך הראשונה כתבת לי כי שלחת ספרך אל החכם יש“ר, ושלא הגיעתך תשובה מאתו, א”כ אפוא מי הם אלה גדולי חכמי איטאליא אשר נשאו לך חן וחסד במכתביהם? כל אלה חברו להבאיש ריחך בעיני, ולהביא בקרבי מחשבת פסול עליך, ובהיותך בעיני כזר יהיר המתהלל במתת שקר ראיתי טוב ונכון לבלתי התנהג עמך בכבוד ודרך ארץ כאשר יתנהג אדם עם איש בלתי נודע, כי לא איש בלתי נודע היית אצלי, אך איש אשר לכל מראה עיני אדם (ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות) רחוק הוא מן הישרים בלבותם, וקרוב הוא אל המטים עקלקלותם, אשר חלילה להחניף להם ולשאת להם פנים ולנהוג בהם כבוד, אבל מצוה להוכיח על פניהם מומם ולביישם ולהכלימם, אולי ישובו מדרכם הרעה, וכי מפני שנתת לי מתנה היה לי לשאת פניך ולכבדך? ואני המורה למורי ישראל, חלילה לי להורותם להיות נושאים פנים בתורה, אבל אלמד ידיהם לקרב ולשונם למלחמה, כדבר ה' אשר דִבר קרא בגרון אל תחשוך כשופר וכו' והגד וכו'; ויום יום אזהירם להשמר מן השחד, שחד ממון ושחד דברים, לבלתי יהיו כנביאי השקר הנושכים בשניהם וקראו שלום.

הנני מקבל התנצלותך בענין שבושי הדפוס בס' כרם חמד ח“ב, שרובּם נמשכו מן ההעתקה המשובשת אשר שֻלחה אליך; ואמרתי רובם ולא כלם, כי הנך מודה שאגרתי ההנדסית באה אליך בכתב ידי, וכתיבתי היא כתיבה תמה שאין לטעות בה, ואע”פ כן מצאתי באגרת ההיא קצת טעויות בדפוס, שאין ספק אצלי שלא היו באָריגינאל.

והנני מוכן לקבל את דבריך אם תצטדק גם על דבר אגרת ד–י, על ידי שתודיעני שם הכותב, ואני אכתוב אליו, ויבחנו דבריך, ועלי לבשר אמתך בקהל רב, ולהכלים את אשר שמו עליך עלילות דברים, ואם אולי לא תוכל להצטדק בדבר הזה, הודה על האמת ואל תלין אתך משוגתך, כי שערי תשובה לא ננעלו,

ומודה ועוזב יְרֻחַם.

עד היום היה החכם ר' שלום הכהן יקר בעיני ונכבד, גם כי מעולם לא חשבתיו אבי המליצים; אמנם אחרי ראותי, כי ראה גזע ישי בטרם יודפס, והִרבה להללו, ולא הגה ממנו הסיגים והשבושים אשר ערכתי לפניך ואשר לא ערכתי לפניך, לא אדע מה אשפוט עליו.

ומה ששאלת “הבוחרים במשקל צר בשפתנו, הכי שמו עין גם אל ארוכות וקצרות בתנועות כבני עם נכרי”הן, אך לא בתנועות עצמן, כי התנועות כלן מדה אחת להגה, וחלוק תנועות גדולות וקטנות איננו עִקר בלשוננו; אמנם הקצרות בלשוננו הם השוא והחטפים, העומדים במקום התנועות הקצרות בלשון ערבי; וכבר ביארתי זה באר היטב במאמר אשר שלחתי לידידי הבחור המשכיל ר' יהודה ליב דוקעס.

ועתה במה שפתחתי אסיים, ואֹמר כי בראותי איך תקבל אגרתי זאת אדע את דרכיך, ומעשיך יקרבוך אלי, כי באלה חפצתי.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום. כנפש החותם פה פאדובה ו' שבט התקצ"ז.

החפץ שלומך

שד"ל.

 

Nr. CXLIV    🔗

 

An Herrn Os. H. Schorr in Brody    🔗

י“ח שבט התקצ”ז 24.1.1837

לידידי הבחור המשכיל והנבון כמ"ר יהושע שור שלום וברכה.

הרבה יותר מדי התמהמהתי להשיב למכתבך היקר מיום י"ז כסלו, ולא אאריך לשון להגיד טרדותי אשר מנעוני מעשות רצונך ורצוני עד היום הזה, כי ידעתי ידעת אותי, ובטוח אני במה שאני אוהב אותך בכל לבבי שגם אתה אוהב אותי באמת ובתמים, וכל התנצלות אך למותר בין אוהבים. על כן הנני ממהר להשיב דבר לאגרתך הנחמדת.

צדקת בדברך בענין החקירה על זמן כתיבת התרגומים והמשנה והתלמוד נגד החכם צונז ובעל תעודה בישראל, רק השתוממתי למה הבאת דברי המרדכי שהביא בשם רש“י, ולא הבאת דברי רש”י ככתבם, הלא הם במס' שבת דף קט“ו ע”א וז“ל ואני אומר אף בנביאים אם אמרו יונתן, לא כתבו, ולא ניתנו ליכתב עכ”ל.

אך זאת לא צדקת אענך במה שדחית ראייתי ממדרש קהלת בהביאך דברי הפסיקתא המובאים בילקוט, וז“ל מהו מהמה בני הזהר, שלא תקרא בספרים חיצונים יותר מהמה ממשמרות נטועים כשם שמשמרות כהונה כ”ד כך כ“ד ספרים עכ”ל, ואמרת כי נוכל לומר שהיתה המשנה בכתב, ומה שדרשו על ויותר מהמה כוונתם על הספרים הנקראים Apocryphen. ידיד.! אדמותבת לי מסיפא סייעני מרישא. מה הוא לשון הפסיקתא למעלה מזה? “ויותר מהמה בני הזהר, יותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים. למה? שאלו באת לכתוב דבריהם לא היה קץ לסופרים”. לשון שענינו כלשון הש“ס המובא ג”כ למטה בילקוט: “ושמא תאמר הואיל ויש בהם ממש מפני מה לא נכתבו? עשות ספרים אין קץ ולהג וגו'” אמור מעתה ידידי אם משמע מזה שהיתה המשנה כתובה בימי בעל המאמר. מעתה אף אם כשאמרו כל המכניס לתוך ביתו יותר מכ“ד ספרים היתה כוונתם על האפאקריפען, מה בכך? מאחר שדברי תורה שבע”פ לא היו אז בכתב, לא נשאר להם להזהיר כי אם על הספרים החיצונים, ובהיות תחלת המאמר מוכיח בבירור שלא היו דברי הסופרים כתובים בימיהם, אף אני אֹמר כי באמרם כל המכניס וכו' על כל מיני ספרים דברו, לא על האפאקריפען בלבד, אלא שדברי חכמים בהווה. והנני מודה לך במאד מאד כי בחשבך לתפוס עלי מצאת חזוק חדש לדברי. ואם תרצה עוד סיוע מדברי התוספות (אע“פ שאין מן התוספות ראיה, כי הם בשטת רַבם רש”י הולכים, ומי שיחלוק על רש“י ויאחז בשטת הרמב”ם, הלא גם על דברי התוספות יחלוק), עיין בסוף מגלה, הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה, וכתבו התוספות, “מפני שהיו שונין על פה” ואותה מימרא היא לר' יוחנן שהיה אחרי רבי, א"כ לא כתב רבי המשנה, ודי בזה.

חלילה חלילה לנו להגיה אות אחת בתורה, ואם נצטרך להחליף הנקדות והטעמים אין רע, כי לא נקד משה את ספרו; אמנם להחליף האותיות לא מצאתי צורך בשום מקום, אחר כמה שנים שאני מעמיק החקירה בס' התורה. ולא מיראה אני מדבר הדברים האלה, כי מאז בימי ילדותי עלה בדעתי להגיה כי יד על כס יה, אח"כ מצאתי שכן היא דעת קלעריקוס וגעזעניוס; ואחר שנתישבתי בדבר מתון מתון ראיתי שלא נרויח כלום בפירוש הפסוק, ושהוא יותר נכון ככתבו על כס יה. וזה לשוני בפרושי. ומי בעל אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכול לא יראה כי ויאמר קין אל הבל אחיו נלכה השדה ויהי בהיותם בשדה וגו' הוא מאמר תפל מבלי מלח, ושאיננו אלא תוספת שהוסיפו האחרונים כדי לפרש, ושאף אם יונח שכוונת הכתוב כך היא שאמר קין אל אחיו נלכה השדה, כך הוא דרך המקרא באמירה שאחריה מעשה, לקצר ולפרש באמירה לבדה או במעשה לבדו. וזה לשוני בפירושי. וכן מי יאמין שראוי להגיה ומחוקק מבין דגליו, ושיהיה הכתוב מייחס דגלים הרבה לשבט אחד, אחרי שמצאנו בהפך כי שלשה שבטים היו נכללים בדגל אחד, ומי הרשה אותנו לפרש מחוקק שר צבא, ולהוציאו ממשמעות שרשו שהוא ענין כתיבה, כמו שמצאנו הוי החוקקים חקקי און ומכתבים עמל כתבו, מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבלון מושכים בשבט סופר? ומה מעכב לפרש מחוקק מבין רגליו על הסופר העומד למטה מכסא השופט ובין רגליו? וגם ראז' וגעז' הסכימו כי דגליו, אינו אלא תקון שתקנו השמרונים. ובפסוקים על כן יאמר בספר מלחמות ה' מי יאמר שהלשון מוטעה? וכי אחרי ההגהה והתקון לא ישארו סתומים כאשר בתחלה? ומי לא יראה כי להיותם מאמרים בלתי שלמים אך לקוחים ממקום אחר, היה מן הכרח שיהיו סתומים וחתומים. וזה לשוני בפירושי: משה אומר כי אחר מלחמת סיחון ועוג כשהיו ישראל מספרים דרך שיר ומשל ומליצה את מלחמות ה‘, היו מזכירים כי ה’ הלך בסופה ובסערה במקום הנקרא והב ובנחלים ובגיאיות הסמוכות לארנון, כי הכל לקחו ישראל במלחמה, ונשען ועמד לו לגבול מואב, שלא רצה ה' לעבור משם והלאה ולכבוש ארץ מואב. והב יש אומרים שהוא המקום הנקרא מתנה, יהב בארמי נתן, ומן יהב אומרים והב, כמו ולד מן ילד.

השערתך על שרוף ישרפו בשבת (שמואל ב' כ"ג ז') שמלת בשבת יתרה, ולוקחה בטעות מהמקרא שאחריו יושב בשבת תחכמוני, היא השערה ישרה ונכונה. לא כן השערתך לקרוא כעיר נצורה (ישעיה א' ח'), כי שרש נצדו (צפניה נ' ו') איננו נצד, אלא צדה (תהו ובהו בתרגמו צדיא וריקניא). וכן השערתך לקרוא בצע רקמתים לצואר יִשְלל (שופטים ה') בלתי נכונה, כי אין הכתוב מדבר על מעשה השלילה, כי אם על חלוק מה שכבר נשלל (הלא ימצאו יחלקו שלל) וטעם הכתוב כי סיסרא שר הצבא נוטל חלק בראש, לפיך אמר תחלה דרך כלל הלא ימצאו יחלקו רחם רחמתים לראש גבר (ר"ל לכל אחד מאנשי המלחמה יגיעו לחלקו אשה אחת או שתים), ואח"כ הזכיר דרך פרט שיגיע לסיסרא שלל צבעים, גם שלל צבעים רקמה, וגם יגיע צבע רקמתים לצוארי כל אחד מאנשי השלל, כלומר מהאנשים השוללים. לצוארי שלל דומה למליצת לראש גבר

וכן הגהתך מי יתננו במדבר מלון אוחים (ירמיה ט' א') בלתי נכונה, א) מפני שאין האוחים יושבים במדבר, אלא בבתים, שנ' ומלא בתיהם אוחים (ישעיה י“ג כ”א) ואיננו שם עוף, אלא היא הנמייה (Marder) לדעת רבנו סעדיה גאון ורבי יונה אבן גנאח. ב) מפני שרחוק הוא שייוחס המדבר דוקא לאוחים, מין שלא נזכר רק פעם אחת בכל התנ“ך, וישעיה לא הזכירו לבדו אלא בכלל חיות אחרות. ג) מפני שלא מצינו, שם מלון מיוחס לבעלי חיים, זולתי לאדם, ד) מפני שאין מליצת מלון אורחים קשה כלל, ואין המקרא צריך שום תקון, כי הכוונה (כפי שפירש תלמידי מוהר“ר הלל קנטוני אב”ד בטורין הבירה) מי יתנני במדבר, אע”פ שאיננו מקום לינה לאדם, רק הארחים לבדם ילינו בו מפני ההכרח; ואני מוסיף כי אולי ארחים ענינו כאן אנשי הארחות, כלומר אנשי השירות, ומצאנו לשון לינה באורחות, ביער בערב תלינו ארחות דדנים (ישעיה כ“א י”ג).

ודרך כלל אזהירך ידידי לבלתי תמהר לשלוח ידך בהגהת הכתובים, כי הוא ענין הצריך ידיעה רחבה ועמוקה בדרכי הלשון, ואף מי שקנה לו ביגיעת שנים הרבה הידיעה הזאת (ולא רבים יחכמו) צריך שיחקור חקירה אם באמת אין הכתוב מתישב יפה בלא תקון, ואם באמת התקון עולה על דעתו יועיל להבנת הכתוב ולשומו נאות ומתוקן יותר מבתחלה.

אקבל בשמחה שני ספרי החכם Danz אשר נדבה רוחך לשלוח אלי, ואולם דקדוק Reineccius כבר הוא בידי.

תתן שלום בשמי להחכם הרופא המליץ היקר ידידנו מוה' יצחק ערטער יברכהו ה'.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, מעתה ועד עולם כנפש החותם פה פאדובה בחדש אחד עשר לחדש שנת התקצ"ז.

ידידך שד"ל.

יפה כתבת מה שכתבת לרב"ב, ותודיעני תשובתו, למען אוכל למלאות שאלתו. אם טוב בעיניך לשלוח אגרתי זאת לידידנו הר הזהב שיטע אותה בכרמו (בגלוי שמך או בהעלמו, ככל אשר יישר בעיניך) עשה תעשה.

תמחול למסור האגרת הלוטה פה לאמו של הבחור קאזינער, ולהודיעה כי באמת הוא לומד כאן חכמת הרפואה, והוא מתפרנס על ידי למוד הנערים בלשונות שונות.

 

Nr. CXLV    🔗

 

An Herrn Salomon Rosenthal in Pest (Ungarn)    🔗

כ' שבט התקצ"ז 26.1.1837

לכבוד ידידי החכם השלם, זקן ונשוא פנים, הולך צדקות, ודובר מישרים, כש“ת מוהר”ר שלמה ראזענטהאל נ"י לאורך ימים עולם ועד.

מכתבך קבלתי ביום אתמול בשמחה, והנני מחזיק לך טובה על הערותיך ועל תוכחותיך אשר ערכת לפני, כי בלא ספק כוונתך רצויה. גם כי אין ספק אצלי שאם היית רואה אותי, ומדבר עמי שעה אחת, היית מכיר כי ציירת אותי בלבך רחוק מאד מאשר אני באמת.

ועתה למען תוסיף ידיעה בי ובדרכי ובמחשבותי, הנני שולח אליך ס' מבוא לחכמת לה“ק שהוצאתי לאור עתה מקרוב, מתוכו תראה איך אני משתדל להרים קרן חכמי עמנו, וכמה אני רחוק מנשוא פנים לחכמי העמים ומלסמוך עליהם בעינים עצומות, ואיך מלאני לבי להתקומם נגד גדולי המדקדקים שבהם ולהרוס את כל בניניהם עד היסוד בם. ואקוה שתסכים עמי כי להרים כבוד האומה בעיני העמים לא יועיל החפוש אחר מומי זולתנו ובקשת השגגות בספריהם, אבל נועיל אם נשתדל אנחנו לחדש דברים נכונים ונכבדים, כאשר השתדלתי לעשות בפרושי לישעיה שהדפיס החכם ראזענמיללער ז”ל, וכאשר השתדלתי לעשות בס' הזה אשר אנכי נותן לפניך היום, וכאשר אשתדל לעשות לעתיד אם יהיה אלהים עמדי. וההעתק השני מן הס' הזה תמחול לתתו בשמי לידידנו החכם המפורסם מוהר"ר יששכר בלומענפעלד, ותאמר לו שירצה מנחתי מידי, ושאני לא אדע מתי התרעמתי עליו כאלו חטא לי, ומתי האשמתיו; ושאני אין דַרְכִי לחשוב עון אשר חטא לאדם שיפגום בכבודי, כי כבודי במה נחשב הוא, רק אני מכבד ובוזה בני אדם לפי מדותם ולפי מה שהם אוהבים האמת או מואסים בה; וכל החולק עלי בטענות נכוחות, אף אם יטיח דברים נגדי, אני מקבל דבריו בשמחת נפש, ואפילו קטון ממני הרבה בחכמה ובמנין. ואולם יען אני מכיר בעצמי שאינני ממחליקי לשון, ואינני בקי בהטיית הדבור על פי משפטי החנופה הנוהגים בדורותינו ונקראים דרך ארץ, אבל אני מגלה דעתי בלא לב ולב ובלא משוא פנים (ומדה זו יקרה בעינַי ובעיני קדמונינו מכל דרך ארץ שבעולם), הנה ידעתי שאם יוסיף החכם ההוא לכתוב אלי בעניני תושיה קרוב הדבר מאד שאוסיף להכשל בלשוני, ולתת לו מקום להתרעם עלי, על כן אני מבקש ממנו שלא יוסיף להכנס עמי בחקירות, אם לא שימחול על כבודי, ועל כבוד זולתו מן החיים ומן המתים, וְיַרְשֵנִי לדבר באזניו כאשר עם לבבי. האמת כֻלה כמות שהיא, בלא כחל ולא שרק ולא פרכוס. והבקשה והתחנה הזאת הנני מפיל אותה גם לפניך אדוני היקר, והיא מלתא דשויא לתרוייכו. ואינני אומר חלילה שאני מבקש לשפוך בוז על נדיבים ולפגום בכבוד שם קדמונינו, אבל אני מבקש רשות לומר על מי שיהיה מן המחברים (כל שאיננו מנביאי ה') שנעלם ממנו איזה דבר ושגה ברואה. ויען שמעתי שהחכם הנזכר מצר על שאבדו ממנו אגרותיו אשר כתב אלי, שהן מלאות חקירות בעניני תורה ותושיה, ורע בעיניו כי כששלחתי אחת מהן לבעל כרם חמד השמטתי ממנה ענינים הרבה (כל מה שלא היה נוגע למחלוקתנו על דבר קדמות ס' איוב) הנני שולח לך אדוני שלש אגרותיו אלי, ואתה תמחול למסור אותן לו, ותאמר לו שיעתיק אותן לו וידפיס מהן כל אשר יישר בעיניו, כי כל אדם זכאי במעשה ידיו; ואחרי העתקתו בטחתי בו כי השב ישיב אותן אלי.

ואתה אדוני היקר והנכבד שלום וכל אשר לך שלום, וידידנו החכם המפורסם מוהר“ר יששכר בלומענפעלד שלום, כנפש הכו”ח פה פאדובה כ' שבט התקצ"ז.

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל

 

Nr. CXLVI ⁷    🔗

 

An Herrn Nachman Cohen Krochmal in Zolkiew    🔗

Nr. d’ordre de I’Index raisonne’ 115. Vol. Ante I Nr 3.

כ“א שבט התקצ”ז 27.1.1837

 

Nr. CXLVII    🔗

 

An Herrn M. L. Letteris in Wien    🔗

כ“ה שבט התקצ”ז 31.1.1837

לידידי החכם המליץ והמשורר כמ"ר מאיר הלוי לעטעריס שלום ואמת.

בא אלי המשורר המפואר פראנקעל והביא אלי אגרתך, וביום שאחריו (עש"ק שעבר) באתני אגרתך אחרת על ידי הרצים בדבר המלך.

הראשונה נכתבה לפי הנראה קודם הזמן הרשום בסופה, שהוא Decembre 29, שהרי ביום ההוא אין ספק שכבר הגיעתך אגרתי אשר שלחתי אליך ביום ר"ח טבת שהיא Decembre 9.

ויהי מה הנני מחזיק לך טובה על ס' דעליטש אשר נדבה רוחך לשלוח אלי, ואני מיד שלחתי אליך ספרי Prolegomeni ad una Grammatica ragionata della lingua ebraica. Padova, 1836.

ואבוא לאגרתך השניה ואמר כי טוב עשית במה שהגדת לו על דברי האגרת הידועה, וזה לאות כי קִרְבָתי ואהבתי חפצת, ואחרי אשר הצטדקת בענין החלופים אשר נעשו בכרם חמד, חלילה לי להדפך ולדחותך מעלי. ואולם העל כן אחליק לך לשוני? האז אוהבך אהיה? האז שד"ל אהיה? ואתה למה קרבתי תחפוץ, אם לא ליושר מצותי? ואפילו יעלה על הדעת שיבחר איש להתקרב אלי בעבור שמי למען תהיינה אגרותי אליו תפארת לו, הלא אתה אשר בחנת ותדע כי אמת יהגה חכי, אין ספק כי כוונתך בהתקרבך אלי טובה וישרה, ולשמוע מפי דברי אמת תחפוץ, ולקיים בי ובך מקרא שכתוב תן לחכם ויחכם עוד, ומה שלפניו.

ועתה למי תאמר מאיר, ותדבר ידידי “צר לי על זמני ועל זמנך אשר כלינו כמו הגה”? לא כן ידידי, לא ללא תועלת יהיה דבר אשר יאנה ה' לידי, כי לא יאנה לצדיק כל און, אך ה' מסבות מְהפֵך בחכמתו לחסד ולרחמים, להועיל לטובים לפניו.

והנה נא מקבל אי ממך את אשר הגדת לי על אודות האגרת, וגם אתה קבל ממני לבלתי עשות עוד כזאת. הנח לכבוד שירדוף אחריך, ואל תרדוף אחריו, כי לא יושג. ועל דבר גדולי איטליאה, הלא נפשך יודעת מאד כי התארים אשר בראש האגרות לא כתבי עדות המה, ואיש אשר כתב והוציא לאור מליצות ושירים, לא ימלט כל הכותב אליו מקרוא לו בשם מליץ ומשורר, וכל אדם ידיד לזולתו בדורנו זה דור דרך ארץ; ושד"ל השוטה, הַדָבֵק בדרכי קדמוניו ואומר לטוב טוב ולרע רע אמרו לו “כי לא ביער בין אנשים פראים אנחנו יושבים” ודי בענינים כאלה, יען אם תטה לי אזן שומעת די במה שאמרתי, ואם לא, גם רוב דברים לא יועיל לך.

כתבתי סבטיון בכוונה (Sabbatim) לא בטעות, אע"פ שרוב האגרות אשר אני שולח (ואגרותי אליך בכללם) מכתב רע בעיני אשר תאמר כי שמח תשמח כעל כל הון אם תשמע ממני לאמר “הובשתי פני אויביך” אני אגיד צדקך (דרך כלל ובלא גלוי מסתריך) לנדברים בך, ואודיע כי בקהל ידידי אתה, ורב לך. כי סוף סוף לא באה האגרת מעיר מינכען, ⁸) ולאו מר בר רב אשי חתים עלה שלא יוכל המתעקש לשים בה תָהלה, ולפסול עדות הכותב מפני קורבה אהבה ואחוה.

אמרתי אליך כי התנועות מדה אחת להנה, אין בהן ארוכות וקצרות אך השוא והחטף נבחרו לשמש שמוש הקצרות ואתה שואל למה מתירים להחל חרוז אחד במלת מַיִם והשני במילת תַשְחִית? – למה? מפני שכל התנועות מדה אחת להנה אבל רואה אנכי כי שאלה אחרת מפעמת בלבך, והיא: אם כל התנועות מדה אחת להנה, למה תקשה עצמך על דבר המלעיל והמלרע? ולזאת אשיב כי כן באמת המשוררים הקדמונים לא היו מבדילים בין מלעיל ומלרע כאשר הרבה מחרוזיהם יתנו עדיהם. אך זה חדוש שחדשו המשוררים האחרונים אשר קמו באיטאליאה כי רצו להשוות מרותם למדות משוררי ל' איטלקית, כי גם בלשון איטלקית ההברות כלן מדה אחת להנה, וחלוק ארוכות וקצרות בלי ידוע כלל, ואמנם החרוז שבסוף הטור, אשר איננו רק לנועם האוזן איננו שוה אם הוא בזה מלעיל ובזה מלרע כגון amando andò ובזה הדין עמם בלא ספק; וכן הצרפתים נשמרים לזה מאד ולא ישמע על פיהם לְעָרֵב יחד demande, demandè ולא זו בלבד אלא שהצרפתים בשיריהם הארוכים כגון בטראגעדיע שמו בסד רגליהם לעשות חרוזיהם שנים מלעיל ושנים מלרע או שנים מלרע ושנים מלעיל, כן יהיה תמיד מראש המחברת עד סופה; כה עשו Corneille Racine וזולתם תמיד, ומלבד זה גם באמצע הטור שומרים משפטי הצעזור (Césure) כגון בשירים בעלי י“ב וי”ג הברות ההברה הששית היא תמיד מוטעמת כגון

Oui, je viens dans son tem – ple adorer I’ Eternel (Racine)

ובשירים בעלי עשר וי"א הברות תפול הצעזור על ההברה הששית, כגון

Nel mezzo del cammin – di nostra vita (Dante)

או על הרביעית והשמינית יחדו, כגון

Il cherche en tout – ta volonté – Suprême (Racine)

והצרפתים מקילים בזה, ומטעימים לפעמים הרביעית והשביעית כגון

Il donne aux fleurs – leur aima – ble peinture (Racine)

וזה מצוי מעט בשירי האיטלקיים, כי לא ינעם לאזן.

בדוק כל שירי Racine ושאר המשוררים המפוארים ותראה אם ימושו החקים האלה משיריהם פעם אחת מני אלף. ראה ידידי אם גדולי המשוררים ניחא להו בהפקרותא לשלח מליצתם אל כל אשר יהיה שמה רוח ללכת. ואם תאמר: זה יתכן בשאר לשונות, אך כל זה מתנגד לטבע לשוננו, ורק רמח“ל לבדו גבר ברוחו על המשקל; לא אֹמר אליך: לֵך נא ראה ס' כנור נעים אשר נדפס בהיות בעליו בן כ”ה שנה, ורוב השירים הבאים בו, חברם מבן ארבע עשר עד בן עשרים; אבל אֹמר: לך נא ראה שירי תלמידי שמואל חיים זלמן, אשר בבה“ע תקצ”א (160–151) וגם הוא לא היה בן עשרים בעת כתבו, וראה אם היש בהם מקום אשר לחץ אותו המשקל לומר דבר בלתי נאות לענינו, או מנעוֹ מהוציא מחשבתו ברורה וצחה בלי משחת ודוחק כלל. וכמה שירים אחרים כמוסים עמו בלתי הנדפסים, ויקרים כמוהם; אולי הנה יום בא ואדפיס שנית כנורי עם נוספות הרבה, ואספתי את שירי תלמידי אשר אהבתי.

לכן ידידי, שמע בקולי איעצך (ויהי אלהים עמך להטות לבבך אלי, למען רבות תפארתך): נס נא, החל נא לחבר שירים במשקל פשוט, בלא שום יתד (כי מלאכתו קלה מכל יתר המשקלים) ובשמרת המלעיל והמלרע; החל נא, והיה כי תמצא מקום תחשוב, נמנע לאמרו בלא יתד, (ובלבד שלא יהיה הדוחק מחמת שם פרטי כגון עֲתליה וגם אז על הרוב יש תקנה ותחבולה) שלחהו אלי, ומפני לא תחשך רק אם לא השיבותיו אליך והצגתיו לפניך מתוקן, וככל חקותיו וככל משפטיו אעשה אותו.

נס נא, ידידי, והחל: תיגע לריק בתחלה, אך לבסוף תתגבר, ואז תראה כי צדקו דברי Metastasio אשר אמר על דבר לחץ החרוז (ודבריו מתישבים גם על לחץ המשקל, ופעמים אין מספר נסיתיו גם אני) כי כמו שהחלמיש לא יוציא שביבי אש אשר בקרבו כי אם בכח ההכאה עליו בברזל, ככה משורר לחץ החרוז מכה אותו ואומר לו גְדַל, ועל ידו הדחק ההוא, מקֵרְבו לפידים יהלוכו כידודי אש יתמלטו.

⁹) ומי יתן והיה לבבך אתי לשמוע לקול עצתי המובאת לך באהבה ובתם לבב! כי בטחתי עשה תעשה וגם יכול תוכל. שים נגד עיניך השירים האלה אשר כתבת בגזע ישי:

המעט לכם תמיד פלאי שמים (עמוד 12)

ואני בצום עֻנֵיתִי זה יומים (14)

כי מגזע ישי עוד יפרח נצר (18)

גם על בן יקיר זה אין בו עולתה (20)

הה יום המר עוד לרגעים אזכרה (id)

שמרהו נא צורי מציל מושיעו (21)

לא יפקוד על בנים נאמני רוח (22)

אל שׂדי יתעבר חִצָיו קֹלֵעַ (31)

שם תשיבי נפשך למאד אבלה (33)

עבד נאמן אתה שוא בל יטך (36)

ברכי כָשָלו אך ימוט הצעד (38)

וברפש ובדמים גל התגללה (id)

ויהי בטנם קברה וגאונה הבל (39)

עד שובו פה אשב כי אויתיהו (41)

צַוִי מלכה ושניהם תאכל חרב (id)

אל שם לו אות כי התעתד למות (42)

כי ישפך דם אם לא ירד צלמות (id)

מי זה ימרה את פי אגזר אֹמר (44)

כי יושיע יתום וִידַכֵא רצח (52)

כי אך שוא כל אדם כל חסדו הבל (62)

פן יסע כל תקוה בקר כי יהי (63)

לב אבות וגאונם לבנים שבו (66)

אֹמר גָזָרה כי במת הבעל (67)

שכל טוב יתן חן, חכמת ישע (74)

אם השוא מִתְעָרֶה ואמת נעדרת (75)

רַבָתִי בגוים וה' שמה (86)

ולציון יאמר קרית תפארת (91)

בן ישי בישרון מָלַך בשתים (97)

לא בִידֵי אנשי חיל רומִי קשת (98)

גם כי ימוט זרעו עד שערי מות (100)

ואני בן יקיר לי חסד משכתי (103)

הַאשכח תורת אל רוכב שמים (104)

אמנם איכה נשיג שלום וישע (120)

עד אוסיף אֹמץ עת חרמה שטוח (123)

תמוֹת נפשי עם כל צרינו יחד (id)

אל נורא, בא הקץ; יוכן הטבח (124)

זה מלכֵך, זה יואש, בן לאחזיהו (129)

המלבישך שני ויכסך משי (131)

ולכל רע הִתְמַכַרְתְ און חרשת (id)

שם למגִנַת לבֵך יהמו יחמָרו (132)

מפלתי כי יראֶה אתה סַבתָ (135)

ועשה כל שיריך כמוהם. אז תרננה שפתי כי אזמרה לך, ולשוני תהגה תהלתך, לתתך עליון על כל משוררי אשכנז ופולין, גם על רנה"ו, אשר באמת מעולם לא עצרתי כח להשלים קריאת שירי תפארת אשר לו.

אתה עתה ברוך ה' חיה בטוב ובנעימים, ואהב את אוהביך הישרים בלבותם ובמעלליהם, החפצים כבודך ותפארתך באמת ובתמים, אשר שם ידידי איננו בפיהם מצות אנשים מלומדה וחק דרך ארץ, אשר ברכתם תפארה, וגערתם אהבה ברה, אשר מהם (ואם מעטים הם) החותם פה פאדובה, היום כ“ה שבט התקצ”ז,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CXLVIII    🔗

 

An Herrn S. L. Rapoport in Lemberg.    🔗

ל' שבט התקצ"ז 5.2.1837

לידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא כמוהר“ר שי”ר שלום וברכה.

ביום הגיעני מכתב מהר הזהב המבשר כי בנפשך להוציא לאור בכרם חמד ח"ג אגרותיך ואגרותי ומסלולך לס' הנחמות, ושאתה פקדת עליו למהר לכתוב אלי שאשלח אליך אגרותיך והמסלול.

בעיני יפלא למה לא כתבת אלי הדבר הזה בעצמך, ובפרט אחרי כמה ירחים שאני דואג על העדר מכתביך אלי.

ויהי מה, לעשות רצונך חפצתי, על כן חשתי ולא התמהמתי לשלוח אליך דף אחד מהמסלול, והשני עכבתיו אצלי, כי לא נשלמא העתקתו אצלי. ועל דבר האגרות הנני מוכן לשלוח אליך כל אגרת ואגרת אשר תרשום אלי בסימן יום כתיבתה, אך צריך שיבואני הצווי מפיך ולא מפי אחרים. ואמנם לבי אומר לי כי לתת לפני המדפיס להדפיס או לפני המעתיק להעתיק, טובה כתיבתך בכתב משקי“ט מכתיבתך בכתב רש”י כי הראשונה תהיה מובנת יותר למעתיקי פולין ואשכנז מהשניה; לפיכך היה נ"ל כי שליחת אגרותיך אליך בלתי צריכה, אחרי שבלא ספק יש אתך העתקה ראשונה מהן.

עוד חובה עלי להזהירך כי אין לסמוך הרבה על העתקות ידידנו הר הזהב, כי בחפזו יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, ואח“כ יתלונן על המגיה, וכבר היו לי דין ודברים קשים כגידים עם ר' מאיר לעטעריס, והוא הצטדק על רוב מה שהוציא עליו הר זהב שם רע, ועל דבר טעיות סופר אשר רבו גם בחלק שני מס' כרם חמד הביא לי ידים מוכיחות להתנצלותו, והוא כי אגרתי ההנדסית אשר היא לבדה נשלחה אליו באָריגינאַל, יצאה נקיה משבושים הרבה יותר משאר המכתבים. לפיכך נ”ל כי ראוי לך שתשלח להמדפיס אגרותיך בכתב ידך ואגרותי בכתב ידי; ואף אם תאבַדנה, סוף סוף יש העתקה מהן בידי ובידך

ומי יתן והיה לבבך להוציא לאור גם לקוטַי ממחזור ויטרי, אשר עדיין אני מצטער על שאין לי מהם העתקה. וסוף דבר, כל מה שתרצה להדפיס מכל מה שכתבתי אליך, הרשות בידך, חוץ ממלות

כאשר היא תכונת הכו"ח

אשר כתבתי בענין עקילס, כי אחרי כתבי הֵבַנתי שהקורא יחשוב הדבר יותר ממה שהוא באמת, כי באמת הוא דבר הנרגש מעט; וחוץ ממלות “גם כי לא רב כחו בתבונה” שכתבתי ביום כ"ה תמוז שנת ראפאפארט אחי.

הודיעני נא אם אמת הוא מה ששמעתי אומרים כי יאסט המיר דתו.

כתוב לי מהר את אשר תסכים לעשות בענין אגרותינו, וכתוב לי שלומך ושלום ביתך.

ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום, כנפש החותם פה פאדובה ל' שבט התקצ"ז.

ידיך בכל לבבו ובכל נפשו שד"ל.

ספרי Prolegomeni כבר נדפס, והנני מצפה שישוב מפירארה האיש גוט בנו של מוהר“ר בראדי ז”ל, ואתנהו לו להביאו אליך ולידידנו מוהר"ר נחמן הכהן, ולהר זהב.