רקע
דוד בן־גוריון
יעודי הציונות בימינו

שדה־בוקר, כ“א בשבט תשי”ד – 25 בינואר 1954

כמה ציונים שוכחים לפעמים אמת פשוטה וחשובה, כי ההיסטוריה היהודית אינה מתחילה בקונגרס הציוני הראשון בבאזל וכי העם היהודי קדם להסתדרות הציונית. ויש סיבה לשכחה זו: אחדים מראשי ההסתדרות הציונית ויוצריה, בעיקר במערב אירופה, חזרו ליהדות רק לאחר שנעשו ציונים. הם נתחנכו בסביבה מתבוללת, היו רחוקים ממקורות היהדות וממגע עם המוני היהודים, ורק מניעים חיצוניים, – פגיעות האנטישמיים, – עשו אותם לציונים ועוררו מחדש הכרתם היהודית. כאנשים גאים לא יכלו להשלים עם שנאת־ישראל ואפליות אנטי־יהודיות. נסיונות מרים בחייהם האישיים או תקלות ציבוריות כמשפט דרייפוס הוכיחו להם, כי ההתבוללות לא תיתכן, כי הגויים אינם רוצים לקלוט יהודים כשווי־זכויות ולשלבם כחלק אורגני בתרבותם ובחברתם, ומשום כך הגיעו לידי הכרת הצורך במדינת־יהודים, שתעניק לעם היהודי מעמד שווה לעמים חפשים אחרים.

אולם רובם של המוני הציונים, בעיקר בארצות מזרח אירופה, יהדותם קדמה לציונותם. לאמיתו של דבר היתה ציונותם טבועה בעצם יהדותם. הם היו יהודים, לא מפני שהגויים לא נתנו להם האפשרות להיות לא־יהודים, אלא מפני שינקו יהדותם עם חלב אמם. היה להם הווי יהודי מיוחד, לשון־דיבור מיוחדת, ובכל ארצות מגוריהם הרגישו עצמם בנכר ובגלות. במשך כל הדורות יקדו בלבם כיסופי גאולה ואהבה למולדת־הקדומים של אומתם, שהוסיפה להיות בשבילם המולדת הנכספת, האחת והיחידה, אם כי היו רחוקים ממנה מאות שנים ואלפי מילין. העולים שיצאו מיהדות זו עוד לפני היות הסתדרות ציונית ולאחר קומה של זו, הניחו היסודות הממשיים למדינת־ישראל.

בקונגרס הציוני הראשון, שנתכנס בשלהי המאה התשע־עשרה, לא היה איש שיכול היה לנחש ולשער מה יהיו פני היהדות בראשית המחצית השניה של המאה העשרים, כשם לא נמצא אז אף איש בעולם, שיכול היה לחזות מראש מה יהיו השינויים והתמורות בגורל האומות, אימפריות ויבשות שלמות, שנתחוללו למעשה תוך המחצית הראשונה של המאה בה אנו חיים. ספק אם היה בהיסטוריה העולמית אף יובל־שנים אחד עשיר זעזועים ותמורות ומהפכות כמו המחצית הראשונה של המאה העשרים. ההיסטוריונים העתידים יוכיחו באותות ובמופתים, כל אחד לפי שיטתו ההיסטוריוסופית, שכל מה שקרה היה צפוי מראש ומוכרח היה לקרות; אבל לפני חמישים שנה לא נמצא אף היסטוריון אחד בעולם, שהיה מסוגל לתאר על יסוד “חוקי ההיסטוריה” מה יהיו פני העולם באמצע המאה העשרים, ומה הם הדברים שיפלו תוך חמישים שנה אלה.

בתקופה זו פרצו שתי מלחמות־עולם, כאשר לא היו מעולם. ארבע קיסריות אדירות נתערערו ונהרסו: אוסטרוֹ־הונגריה, האימפריה העותמנית, גרמניה ואיטליה; ההגמוניה העולמית של אירופה, שנמשכה מאות ואלפים בשנים, מימי אלכסנדר מוקדון, נתערערה ועברה מן העולם; החלה לשקוע שמשה של האימפריה הבריטית; עמי אסיה נתעוררו לחיים חדשים; ביבשת אסיה קמו שתי מעצמות אדירות בלתי־תלויות: סין והודו, הכוללות למעלה משליש המין האנושי, וכמה עמים אסיאתיים אחרים יצאו משעבוד לחירות לאומית. האימפריה הגדולה, שכבשה את יאפאן במלחמת העולם הראשונה, – נהרסה ונפסדה במלחמת העולם השניה; גרמניה הנאצית התנשאה לשלוט בעולם, ולאחר שכבשה רוב ארצות אירופה, – מוגרה ונתפוצצה; המהפכה הרוסית שפרצה בפברואר 1917 ושחררה עמי רוסיה מעריצות הצארים, נהפכה שוב, באוקטובר אותה שנה, על־ידי הבולשביקים, שהקימו דיקטטורה קנאית שלא היתה בעולם דוגמתה לשעבוד, ואחרי תבוסה זמנית מידי הגרמנים, חודשו כיבושי הארצות השכנות מתקופת הצארים, ורוסיה בשם ברית־המועצות, נעשתה לאימפריה האדירה ביותר ביבשת האירופית־האסיאתית; ארצות־הברית באמריקה הצפונית, שסייעה בשתי מלחמות העולם למיגור האימפריה הגרמנית, כבשה ההגמוניה העולמית על העמים הדימוקראטיים והחפשיים בכל חלקי תבל; הסכסוך בין הגוש הסובייטי ובין העולם החפשי החריף והחמיר והטיל צלו על כל ארצות תבל.

בעקבות התמורות העולמיות האלה חלו שינויים יסודיים במצבו של העם היהודי. שתי עובדות היסוד החדשות הקובעות עכשיו גורל העם היהודי הן: מדינת ישראל – ויהדות אמריקה, ושום תנועה יהודית בימינו אלה שלא תמַצה כל משמעותן של עובדות־יסוד אלה, לא תינק ותיבנה מהן ולא תשמש באמונה צרכיהן ההיסטוריים – אין בה ממש, אין לה עתיד ואינה מסוגלה למלא שוב תפקיד חיוני ומועיל בחיי העם היהודי.

מערכת המחשבות והפעולות של התנועה הציונית שנתגבשה בתקופה שבין הקונגרס הציוני הראשון ועד מלחמת העולם השניה – לא תסכון עוד בימים אלה.

אם כי העם היהודי, ובתוכו גם התנועה הציונית, לא מיצה עדיין כל משמעותה ההיסטורית של תקומת ישראל על בעיותיה, סכנותיה, אפשרויותיה, משימותיה ויעודה המשיחי, הרי באופן אינסטינקטיבי הרגישו כל התפוצות ביום קום המדינה כי נפל דבר גדול, מהפכני וגואל שלא היה כמותו אלפים בשנים. אבל לא עמדנו עדיין כראוי על העובדה השניה שהתרקמה לאט לאט ובלא גילויים דראמטיים כדבר המדינה, – והיא צמיחת המרכז היהודי האדיר בארצות־הברית של אמריקה הצפונית. בלי הגזמה רבה ניתן לקבוע שיהדות הגולה היא עכשיו בעיקרה – יהדות אמריקה.

כשנים וחצי מיליון יהודים בברית־המועצות וב“דימוקרטיות העממיות” – הוצאו לפי שעה בחוזק־יד מכלל העם היהודי, ואין איש יודע כמה זמן “לפי שעה” זה עתיד להימשך. קרוב למיליון יהודים נמצאים עוד בארצות האיסלם באירופה, באסיה ובאפריקה. הם מועמדים לעליה בשנים הקרובות, יותר מכל קיבוץ יהודי אחר, אבל לרגל שעבודם ודלדולם החומרי והרוחני ספק רב אם הם עתידים למלא בקרוב תפקיד מחנך ומַפרה בחיי־הגולה. מאכסימום של חופש־פעולה ויכולת חמרית, מדינית ותרבותית, שמור לישובים היהודיים בקהילית־העמים הבריטיים, בארצות מערב אירופה ובשתי יבשות אמריקה. בתפוצה מערבית זו תופסת יהדות ארצות־הברית של אמריקה הצפונית למעלה משמונים אחוז. בתולדות הפזורה היהודית לא היה מעולם ישוב יהודי גדול מזה בארץ אחת. וקובע לא רק המספר הכמותי. יהדות זו היא עתירת־יכולת, מדינית וחמרית, כאשר לא היתה מעולם אף עדה יהודית אחת בגולה; היא שוכנת בארץ העומדת עכשיו בראש העולם החפשי. והשפעתה המדינית של היהדות בארץ זו, אם כי היא מוגבלת ומצומצמת בהכרח, בכוח העובדה שהיהודים באמריקה הצפונית אינם אלא כשלושה אחוזים מכלל האוכלוסין –אינה נמדדת אך ורק בכמותה הסטאטיסטית. אין היהודים האמריקנים מהווים חטיבה מדינית בפני עצמם, אלא ככל האמריקנים הם משולבים במבנה הדו־מפלגתי של המדינה, אבל שום גורם מדיני בארצות־הברית אינו מזלזל בהרגשה היהודית של ציבור זה. בין יהודי ארצות הברית יש בלי ספק המונים אדישים לכל ענין יהודי, אבל בין הגופים המאורגנים, הקובעים דעת הקהל ומשפיעים במובן המדיני, כמעט שאין מתנכרים לענינים יהודיים ולצרכי ישראל, חוץ משני מיעוטים בלתי־חשובים: הקומוניסטים היהודים וקבוצת לסינג־רוזנוולד.

קיבוץ זה חשוב לא רק בכמותו, ביכלתו החמרית ובהשפעתו המדינית. ביהדות אמריקה גנוזים כוחות יצירה רוחניים כבירים, גם בשטח הכללי וגם במקצועות היהדות; חוץ ממדינת ישראל הרי יהדות אמריקה היא האכסניה הרוחנית הגדולה והעשירה ביותר בכוחות־מדע־ורוח יהודיים. ובמספר מוסדות החינוך העליונים למדעי היהדות עולה יהדות אמריקה גם על מדינת ישראל. בתולדות הפזורה היהודית לא היה אף קיבוץ יהודי אחד שכלל בתוכו אפשרויות חומריות ורוחניות עצומות כאלה של יהדות אמריקה.

קיבוץ זה אינו רואה מקום מגוריו כגלות ונכר. ובנידון זה אין הבדל בין ציונים ולא־ציונים. ולא רק באשר מצבו החומרי הוא טוב, ואינו נופל ממצבו החומרי של כל קיבוץ אמריקני אחר, והחוקה האמריקנית מבטיחה לו שיווי־זכויות מלא, – אלא באשר כל העם האמריקני מוצאו ממהגרים, בעיקר מארצות אירופה, בדיוק כמו הקיבוץ היהודי באמריקה. אמריקה הצפונית אמנם אינה רק מושג גיאוגרפי; היא בלי ספק אומה חדשה, העומדת עדיין בתהליך התהוותה, אך אין כל ספק בסימניה המיוחדים והמייחדים. אבל אומה זו מתהווה מגושים גושים של מהגרים, שיש מאחוריהם קשרים היסטוריים ותרבותיים עם העולם הישן. והיהדות באמריקה היא אחד הגושים האלה. אין יהודי בארצות־הברית מוכרח להרגיש עצמו כנטע זר, אפילו לא באותה מידה שמרגיש זאת יהודי שבא לאנגליה או לצרפת או לארץ ותיקה אחרת באירופה המקנה ליהודים שווי־זכויות. למהגרים היהודים באנגליה ובצרפת לא יכולה להיות הרגשת השותפות ההיסטורית עם העם האנגלי או הצרפתי, כאשר יש ליהודי אמריקה הרגשת שותפות היסטורית בהתהוות אמריקה וביצירתה. היהודים באו לשם עם ראשוני המהגרים, אם כי בתחילה היה מספרם מיצער מאוד; ההיסטוריון הספרדי הגדול ביותר בימינו, סלוודור דימאדריאגה, מנסה להוכיח כי קולומבוס, מגלה אמריקה, היה יהודי ספרדי שאבות אבותיו התישבו באיטליה, וכדרך כל יהודי ספרדי המשיך לדבר בלשון הספרדית גם בארץ־מגוריו החדשה. הוכחה זו אינה דרושה ליהודי ארצות־הברית; כי אין כל ספק שבין המתישבים הראשונים באמריקה הצפונית היו גם יהודים, גם בתקופה הקולוניאלית, גם בימי מלחמת העצמאות, וביחוד בתקופת הצמיחה והגידול שבאה אחר כך.

נוכח שתי עובדות־יסוד חדשות אלה, ששינו פני היהדות, גם בגולה וגם בארץ, ברור כי הביסוסים האידיאולוגיים ומכשירי הפעולה, שטיפחה ההסתדרות הציונית בסוף המאה התשע־עשרה ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, לא יסכנו בימים אלה. מקורה של האידיאולוגיה הפוליטית של הציונות בימים ההם – היה בחוסר מדינה יהודית ובמצבה של יהדות אירופה. יהדות אמריקה היתה אז רק בת־לוויה, או גרורה כפי שאומרים היום, למרכז היהודי המכריע בתקופה ההיא – יהדות אירופה. הציונות האמריקנית לא זרחה באור עצמה, אלא שמש הציונות האירופית האירה פניה. יהדות אמריקה בימינו זורחת באור עצמה, במידה שאור זה ישנו בגולה. ושליחות הציונות בארץ, במולדת הקדומים והמחודשת של האומה העברית, עושה עכשיו מדינת ישראל הריבונית, והיא עושה זאת בכוח, באמצעים ובתנופה, שההסתדרות הציונית לא היתה יכולה כלל להעלות על דעתה.

אין זאת אומרת שנסתם החזון הציוני. אבדן היהדות באירופה היא מכה איומה לציונות, למדינת ישראל, לעם היהודי. אבל נצח־ישראל לא שיקר. קמה מדינת ישראל, והיא מרכזת עכשיו מיליון וחצי מיליון יהודים, ובגולה קם מרכז יהודי רב־אונים ורב־סיכויים, שלא היה כמוהו בפזורה היהודית עד היום – המרכז היהודי באמריקה. ומרכז זה אינו דומה לא ליהדות מערב אירופה ולא ליהדות מזרח אירופה. זוהי רקמה חדשה לגמרי בתולדות הפזורה היהודית.

גם מדינת ישראל וגם יהדות אמריקה וכל שאר התפוצות – זקוקות ביתר שאת לתנועה חלוצית ומחנכת, שתדריך העם היהודי במצבו החדש, לא בכוח השיגרה שעבר זמנה. מקורה האמיתי והעמוק של התנועה הציונית הוא לא בהיסטוריה של העם היהודי בחמישים השנים האחרונות, אלא במאבקו המתמיד של עמנו מאז היותו ועד היום הזה, המאבק ההיסטורי על קיומו הלאומי ועל שליחותו האנושית, המשיחית. לא החולף והזמני, אלא הקיים והיסודי בהיסטוריה היהודית הוא מקורה ושרשה הנאמן של הציונות. הציונות אינה אלא שם חדש, מודרני לנשמת היהדות בכל הדורות: השאיפה המשיחית של העם העברי לגאולה לאומית ואנושית מלאה ושלמה.

הציונות שתולדותיה מתחילות בקונגרס הציוני הראשון – נשמט הקרקע מתחת רגליה עם אבדן יהדות אירופה, ונעשתה מיותרת עם הקמת המדינה. אבל הציונות היונקת ממקורות־התמיד של עם־עולם והיא מזדהה כולה ובלי תנאי עם מאבקו ההיסטורי של העם היהודי להבטיח קיומו באשר הוא, לבצע גאולתו במולדת ושליחותו המשיחית בעולם, ציונות זו יש לה עכשיו שני יעודים שאינם נופלים בערכם ובסיכוייהם מכל אשר עשתה הציונות בחמישים השנים האחרונות: לקיים ולהגביר זיקת היהודים בתפוצות לנצח־ישראל ולערכי הרוח של העם העברי ולעמוד לימין המדינה ביעודה המשיחי לבצע הגאולה המלאה והשלמה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!