שדה־בוקר, י"ט בחשוון – 15 בנובמבר 1954

מי שמתעלם מניגודי מעמדות ומאבקם בחברה מאז החלה להיכתב ההיסטוריה, מתנכר בלי ספק לגורם מרכזי בתולדות המין האנושי. אבל מי שאמר, כי תולדות החברה הן תולדות מאבק המעמדות בלבד, אמר רק אמת חלקית. נדידת עמים והתנגשויותיהם, התגברותו המתמדת של אדם על כוחות הטבע, השימוש באש, המצאת האלפא־ביתא והדפוס, גילוי אמריקה ועוד מאורעות ותהליכים מעין אלה שינו ויוסיפו לשנות פני החברה. ואין חברה אחת. יש חברות; ואין חברה אחת דומה למשנה. באישי החברה ובקיבוצים חברתיים טבועים הבדלים קטנים וגדולים, בולטים ונעלמים, הממלאים ביודעים ובלא־יודעים תפקיד גדול ועצום בחיי המין האנושי.

מדעי הטבע, מדעי הפיסיקה והביולוגיה, לא עמדו עד היום על סודם ומקורם של הבדלים אלה, אבל אנו יודעים ומרגישים מציאותם ופעולתם, אם כי אין אנו יודעים לבאר סיבתם ואפני התהוותם. מדוע דווקא הבן השני של אחד מתושבי קורסיקה בסוף המאה הי"ח ניחן במרץ טיטאני ובגאון איסטרטגי ומדיני והועמד במשך עשרים שנה במרכז ההיסטוריה העולמית בשם נפוליאון הראשון? מה הפך נער עני ויתום שנולד במחצית השניה של המאה השישית במדבר ערב למאחד שבטי ערב, למייסד דת האיסלם ולמניח היסוד של אימפריה כבירה אשר הפכה פני אסיה ואפריקה? כיצד נעשה בנו של בורסקי שהשתלם בקושי בחימיה למחולל המהפכה הגדולה ביותר בתולדות הרפואה במאה התשע־עשרה בשם לואי פאסטר? מה עשה בנו של עורך־דין יהודי בגרמניה שהמיר את דתו בשנת 1824 – למחולל התנועה החברתית הגדולה ביותר בימינו? ומדוע בנו של יהודי אחר בגרמניה, בעל בית־חרושת קטן בבאווריה, נעשה לגאון המדע בדורנו ובכל הדורות, והפך כל מושגי הזמן והחלל ותמונת הקוסמוס כולה, כאשר לא עשה שום איש־מדע לפניו?

שאלות כאלה אפשר לשאול לעשרות ולמאות, ומי יודע אם נקבל פעם תשובה ניצחת וסופית עליהן. אבל אין כל ספק כי הסגולות המופלאות, סגולות הרוח, השכל, הרצון שנתגלו באישים אלה חוללו גדולות ונצורות בתולדות אדם.

וסגולות אלה אינן נחלת יחידים בודדים בלבד פה ושם, אלא נתגלו בקיבוצים שלמים ובתקופות מסוימות, כגון באתונא של המאה החמישית, ובפלורנס במאה הט“ו והט”ז.

ואין זה וַדאי מקרה בלבד שבתקופת שני המלכים הגדולים ביותר שמלכו ביהודה ובישראל אחרי מות שלמה, עוזיה (עזריה) בן אמציה מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל הופיעו הנביאים הגדולים: עמוס, הושע, ישעיהו, מיכה. אין אנו מסוגלים היום, כאלפיים ושבע מות שנה לאחר המאורע, לעמוד על קשרי הנסיבות והגורמים של התקופה הרחוקה ההיא, ביחוד לאחר שחלק גדול מהספרות שנוצרה אז הלכה לאיבוד. כמה היינו יכולים ללמוד מהביוגרפיה של עוזיה המלך שנכתבה על־ידי ישעיהו בן־אמוץ! אבל היא אבדה יחד עם ספרי דברי־הימים למלכי יהודה וישראל. אפס, קשה להניח שבמקרה קמו אז שני המלכים הגדולים ביותר, ובמקרה הופיעו אז הנביאים הגדולים ביותר אחרי משה רבינו. יש משמעות עמוקה לעובדות, אם גם אין אנו יודעים תמיד לבאר מקורן וקשריהן. חשיבות העובדות המופלאות בהיסטוריה אינה פוחתת מחמת קוצר־דעתנו להבינן. הכרת המציאות קודמת להבנתה ולהבהרתה. וכל הסברה עלולה להתפרך ולהתבדות עד גילוי עובדות חדשות, אבל העובדות בעינן עומדות, והכרתן ניתנת לנו באופן אינטואיטיבי ונסיוני. התיאוריות המסבירות משתנות מזמן לזמן, העובדות עומדות וקיימות.

פירושים ומחקרים רבים הוקדשו לסגולות המיוחדות שנתגלו בעם היהודי גם בשבתו על אדמתו וגם בלכתו בגולה. ואפשר לטעון נגד כל פירוש ונגד כל מחקר. וּוַדאי שהסביבה השפיעה על עמנו כאשר היא משפיעה על כל עם אחר. העם היהודי נולד וצמח בחבל, ששימש ערשׂ התרבות האנושית, וממנה ינקה גם התרבות היוונית. אבל גם עמים אחרים חיו באותה הסביבה. ואמנם אי־אפשר להתעלם מהדמיון הרב שבין הספרות העברית הקדומה ובין הספרות של שאר עמי המזרח התיכון. ככל שמתגלים יותר שרידיה של הספרות הקדומה, וביחוד אחרי התגליות המאלפות של ראס־שמרה, כן עומדים יותר ויותר על הדמיון בירושה הספרותית של עמים אלה, אבל עם זאת מתבלט גם יותר ויותר השוני בין הספרות התנ“כית ובין ספרות שאר עמי קדם. גם בעלי המגמות האנטי־ישראליות החריפות ביותר בקרב חוקרי קדם, המנסים לראות בכל ספרי התנ”ך רק חיקויים לספרות המצרית, הבבלית והכנענית, ובאמונת היהודים – רק העתק אמונת שכניהם – אינם יודעים לענות על שאלה יסודית וקובעת: מדוע נכחדו כל עמי קדם, בבל ואשור, ארם וכנען, עמון ומואב, ומכל ספרותם נשארו רק שרידים בודדים ומקוטעים ספונים בתלים, בקברים ובהיכלים הרוסים, בשעה שהעם היהודי האריך ימים עד ימינו, וספרותו השפיעה במשך אלפי שנים על תרבות מחצית המין האנושי ותורגמה לכל הלשונות בעולם?

איוב קיבל תשובה מן הסערה על כל שאלותיו: “הגד אם ידעת בינה?” הרוח האנושית אינה מסתפקת בתשובה זו, והיא חוזרת ושואלת, מקשה וחוקרת.

לא ברור אמנם אם יש תשובה כל שאלה, – אבל אין ספק שלכל תשובה יש שאלה חדשה בצדה, ואין גבול לחקר האדם.

אבל אם ההסברה היא בגדר ויכוח ועיון בלתי־פוסק – הרי העובדות אינן מוטלות בספק: שונה ההיסטוריה של העם היהודי מן ההיסטוריה של כל העמים האחרים, אם כי המשותף והכללי הוא רב ועצום. ההיסטוריה של העם היהודי בארצו לא היתה דומה להיסטוריה של העמים אשר סביבו, לא בימי בית ראשון ולא בימי בית שני, וּודאי שתולדות העם היהודי בנדודיו אין דוגמתן בתולדות המין האנושי. וגם תקומת ישראל בימינו אינה דומה לתקומתו הלאומית של כל עם אחר בדורנו או בדורות הקודמים, ופליאת ההווה אינה קטנה מפליאת העבר היהודי.

ראינו בימינו ובדורות הקודמים כמה וכמה עמים מדוכאים ומשועבדים משתחררים מעול זרים ועומדים ברשות עצמם. במאה התשע־עשרה נתייחדה הופעה זו בעיקר בקרב עמי אירופה ואמריקה. בדורנו זה שלטת הופעה זו ביבשת אסיה, הגדולה בכל היבשות גם בשטחה וגם באוכלוסיה. יתכן שההיסטוריונים בעתיד יקראו תקופה זו שאנו חיים בה בשם תקופת העליה של עמי אסיה. אחרי גילוי אמריקה זהו אולי המאורע הגדול ביותר בתולדות הזמן החדש.

אבל אין תקומת ישראל דומה לתקומת העמים המשועבדים באירופה ובאמריקה או לאלה שבאסיה.

מבחינה כמותית אין בתקומת ישראל חשיבות מיוחדת. קמה עוד מדינה זעירה אחת בפינה קטנה בקצה המערבי של יבשת אסיה. במערכת הכוחות העולמיים – מה ההבדל אם יש מדינה קטנה אחת פחות או יותר? גם משקלן של מדינות גדולות יותר ירד בימינו. אף מעצמות גדולות כאנגליה וצרפת, שמשלו בכיפה מאות בשנים, ירדו בימינו מגדולתן, ואין הן אלא בנות־לוויה, לא מבוטלות אמנם, אבל לא מכריעות, למעצמות אדירות שתפסו בתקופתנו מקום ראשון בעולם.

בשעה זו עומדות שתי מעצמות בראש העולם: ארצות הברית באמריקה וברית־המועצות ברוסיה. אבל אין להתעלם מעובדה מאלפת: אין אלה שתי מעצמות המרובות באוכלוסין. בסין ובהודו יש יותר מכפליים מאשר בשתי המעצמות הראשונות. (בסין ובהודו יש כתשע מאות מיליון תושבים, ברוסיה ובאמריקה רק כשלוש מאות וששים מיליון). וההגמוניה העולמית נתונה לא בידי סין והודו, אלא בידי רוסיה ואמריקה. בסין קיים אותו משטר טוטאליטרי – דיקטאטורה קומוניסטית – כמו ברוסיה. בהודו העצמאית קיים אותו המשטר הדימוקראטי כמו בארצות־הברית. אבל רוסיה עולה על סין בכושר־המעשה וביכולתה המדעית והטכנית, ובמידה עוד יותר גדולה עולה אמריקה על הודו בכל אלה.

אין זאת אומרת שהכמות אין לה חשיבות עצומה, ולעתים קרובות גם מכרעת. אבל לא ניטל ולא נגרע ערך האיכות האנושית, לא בימי קדם, ולא בימינו. על משה רבינו נאמר שהיה שקול כנגד כל ישראל. לא נאמר דבר כזה על אלכסנדר מוקדון או על נאפוליאון. אבל בין שנקבל התיאוריה שההיסטוריה עושה את האישים, או זו התיאוריה שהאישים עושים את ההיסטוריה, אין ספק כי אישים כאלכסנדר או נאפוליאון היו גורמים רבי־אונים בקורות דורם, ולא דורם בלבד, ואישים כגליליאו, קולומבוס, פאסטר ואיינשטיין שינו מערכי עמים ומחשבות אנוש.

והיו לא רק אישים בעלי איכות גבוהה – אלא גם קיבוצים. לא הרי אתונא במאה החמישית כעשרות ערי־מדינה אחרות ביוון באותו זמן או בזמן אחר. לא הרי פלורנס במחצית השניה של המאה הט“ו ובמחצית הראשונה של המאה הט”ז כשאר ערי איטליה באותה תקופה. לא כל איש אתונא במאה החמישית היה ניפלה מכל דורו בערים אחרות, ולא כל איש פלורנס עלה על כל שאר בני איטליה. אבל היה משהו מיוחד וגדול בתקופה ההיא בערים אלו שהוליד וטיפח גאוני המחשבה והאמנות, כשם שהיה משהו מיוחד וגדול בתקופת עוזיה וירבעם השני שהוליד גדולי הנבואה בישראל.

סגולות מופלאות שניבצר מאתנו לעמוד על סודן מתגלות גם ביחידים וגם בקיבוצים. הסגולות הגדולות המתגלות בעמים אינן דווקא נחלת כל אישי העם, אבל הן מופיעות בכמות ובאיכות כה גדולה עד כדי שיווי דמות מיוחדת לאומה בכללותה. הסגולות המופיעות בעם אין מן ההכרח שיתמידו לעולם ועד, והעבר כשהוא לבדו אינו ראיה מספיקה גם לעתיד.

גדולת יוון לא היתה קצרת ימים. המאה החמישית היתה השיא, אבל גם במאות שקדמו לה ושבאו אחריה הבהיק הגאון היווני. ואם כי סופוקלס, אבריפידס, תוקידידס ואפלטון הופיעו רק פעם אחת, – אין לזלזל בחכמי יוון ומשורריה לפני כן ולאחריהן, במשך הרבה מאות שנים.

הפליאה של העם היהודי היא לא רק ביצירתו, אלא בעצם הוויתו. אין עוד עם שהתקיים בתנאים כתנאי־קיומו של העם היהודי. ואמנם רבים כבר הספידו את העם היהודי וסתמו עליו הגולל לפני מאות בשנים – גם תיאולוגים וגם אנשי מדע כביכול, גם יהודים וגם לא־יהודים. “המדע” הסובייטי על חדלון העם היהודי אינו המצאה סטאליניסטית. בתורה זו דגל גם ה“רפורמיסט” קאוטסקי, כשיוסף דזשואגאשווילי היה עוד תלמיד לא־ידוע בסמינר תיאולוגי. וקאוטסקי קיבל תורה זו ממארכס. ושניהם חזרו רק על מה שאמרו רבים עשרות ומאות שנים לפניהם.

ואמנם היה קיומו של העם היהודי מתנגד לכל ה“הגיון” המקובל – ללא עצמאות, ללא ארץ, ללא לשון, ללא משק. ואין דוגמא אחרת של עם ממין זה בתולדות העמים, ו“לא־עם” זה הקים בימינו מדינתו בתנאים שבהם לא הקים עדיין שום עם אחר מדינה. שלא ככל העמים התקיים עם זה מאות בשנים, ושלא ככל העמים חידש עם זה קוממיותו הממלכתית. לאחר מעשה מודים היום הכול שהעם בישראל הוא מבחינה ממלכתית ככל הגויים. אבל מי שרואה רק זאת – שוב אינו רואה כל האמת. עברו של העם היהודי, עברו הקדום בארצו ועברו במשך אלפיים שנה בגולה, ודרכי חידוש קוממיותו הממלכתית בדורותינו מרמזים, כי עם זה בארצו לא יהיה אך ורק ככל הגויים.