זאת הפּעם הראשוֹנה אני מדבּר בּ“היכל” זה, אשר לכם, פּוֹעלי פּתח-תקוה, כּבר איננוּ חדש. לא פּעם נזדמן לי לדבּר בּפתח-תקוה, מוֹלדת העבוֹדה שלי. היוּ ימים שהייתי מדבּר כּפוֹעל חדש בּאוֹתוֹ קלוּבּ קטן, שבוֹ נעשׂה הנסיוֹן הראשוֹן ללכּד את קוֹמץ הפּוֹעלים היהוּדי

בּפתח-תקוה, העזוּבים והמיוּתמים, חסרי עבוֹדה וקוֹרת גג וּפת לחם, לפני עשׂרים ותשע שנים. אחר כּך נזדמנתי לא פּעם לבית זה, שקוּצץ עתה, ושבּוֹ היוּ מתכּנסוֹת ועידוֹתינוּ החקלאיוֹת וּבוֹ נתכּנסה הועידה המיסדת של “אחדוּת-העבוֹדה”. לא אחת נזדמנתי הנה על “המרפּסת” המפוּרסמת, שאיננה כּבר, וגם בּכמה פּינוֹת של פּתח-תקוה: מעין-גנים ועד גבעת-השלוֹשה. אך זאת הפּעם הראשוֹנה שאני רוֹאה לפנַי אוּלם זה, שדוּגמתוֹ אין גם לפוֹעלי תל-אביב וּלפועלי ירוּשלים. ואם איני טוֹעה, הרי גם בּהקמת בּית זה יש חלק כּלשהוּ לאוֹתה מפלגה, אשר גל הניירוֹת השוֹנים אשר בּא לפנַי היוֹם קוֹרא בּקוֹל אחד, כּי כּבדוּ עווֹנוֹתיה ואין לה תקנה וכוּלוֹ מתנבּא שמן הנוֹער הציוֹני הכּללי, דרך “השוֹמר הצעיר” והליגה הסוֹציאליסטית ועד ל"פוֹעלי-ציוֹן תוּקם “חזית לוֹחמת, כּוֹח אוֹפּוֹזיציוֹני תקיף” – כּלשוֹן “הנוֹער הציוֹני” – אשר תוֹציא את “השלטוֹן מיד מפלגת פּועלי ארץ-ישראל וּתשחרר את הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי מן האסוֹנוֹת אשר מפא”י ממיטה עליו.

 

ההתחרוּת בּהבטחוֹת    🔗

ואני, כּשנקראתי על ידי חברינוּ בּפתח-תקוה לתת להם יד בּ“מלחמת-הבּחירוֹת”, אוֹדה, לא שׂשׂתי לקראת “קרב” פּנימי זה. ושאלתי עצמי: מה הריב אשר אנוּ רבים עתה? האוּמנם מחוּלקים אנוּ בּזה שהאוֹפּוֹזיציוֹת מקבּלוֹת על עצמן לתת לפּוֹעל עשׂרים וחמישה גרוּשים ליוֹם עבוֹדה, וּמפּא“י אינה רוֹצה אלא עשׂרים, ואוּלי גם פּחוֹת מזה? ואפשר מתנהל הריב על אחוּז הריבּית שהמתישב צריך לשלם, שמתישבי מפּא”י רוֹצים לשלם ארבּעה אחוּזים ואנשי האוֹפּוֹזיציה אינם מסכּימים אלא לשני אחוּזים? בּגל הניירוֹת של ערב הבּחירוֹת אתם יכוּלים למצוֹא הרבּה בּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מרנינוֹת את הנפש: אַשראי זוֹל, שיווּק טוֹב, ציוּד מלא, התישבוּת מבוּססת! כּל רשימה עוֹלה בּמשהוּ על חברתה! אצל אחד הפּלגים של “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל תמצאוּ ממש גן-עדן התישבוּתי: חמש שנים לא ישלמוּ המתישבים שוּם תשלוּמים לא על חשבּוֹן הריבּית ולא על חשבּוֹן הקרן, ואחר כּך ישלמוּ רק שני אחוּזים, ואם חברת ההתישבוּת תלוה את הכּסף בּ-4 – 5 אחוּזים תפסיד היא את ההפרש ולא המתישב, “ועל הועידה להחליט על קוֹנברסיה של החוֹבוֹת ועל הוֹרדת שער הריבּית”, ועוֹד כּמה וכמה דברים טוֹבים וניחוּמים, שאין לועידה אלא להחליט עליהם. למה, בּאמת, משבּרים את ראשם אנשי המשקים והמוֹסדוֹת? שמא נצבּיע כּוּלנוּ בּעד הפּרוֹגרמה של “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל, בּתנאי רק אחד שהם יגשימוּה?

 

הקבּלנוּת ההסתדרוּתית    🔗

לא יחָשב לי איפוֹא לחטאה אם אהיה כּוֹפר בּדבר שעל גוֹדל ההבטחוֹת הטוֹבוֹת שבפּרוֹגרמוֹת אנוּ מחוּלקים. וּסבוּרני שאפילוּ המשׂרדים הקבּלניים החקלאיים אינם סלע המחלוֹקת האמיתית. ענין זה תוֹפס מקוֹם עצוּם בּספרוּת התעמוּלה. ואף על פּי כן לא נתבּרר על ידי כּך יוֹתר. בּספרוּת התעמוּלה נאמר שהמשׂרדים הקבּלניים לא הרחיבוּ כּלל וּכלל את שטח העבוֹדה העברית, אלא בּאוּ ולקחוּ מן המוּכן מקוֹמוֹת עבוֹדה עברית מאוּרגנת. מפּי יוֹדעי דבר שמעתי שבּסכוּם 43,000 לא“י, דמי עבוֹדה וחמרים, שקיבּלוּ המשׂרדים הקבּלניים מידי נוֹתני-העבוֹדה היוּ 25,000 לא”י דמי עבוֹדה בּפרדסים שקוֹדם שלטה בּהם עבוֹדה ערבית. בּאחד ה“מצעים” לבּחירוֹת, אשר אחת המפלגוֹת חתוּמה עליהן, קראתי שההוֹצאוֹת המשׂרדיוֹת בּהיקף-עבוֹדה זה היוּ 12,000 לא"י, בּא המאזן ואוֹמר: 5,000, וּבתוֹך זה בּיטוּח, וּמס מַקבּיל ואַמוֹרטיזציה לחוֹבוֹת אבוּדים. וצא ודיין בּשאלה חיוּנית כּזאת בּתנאי ויכּוּח כּאלה. בּשעה שיש רצוֹן לברר שאלה כּזאת, הנוֹגעת כּל כּך לכל פּוֹעל, מכּל זרם שהוּא, בּשעה שיש רצוֹן לברר שאלה כּזאת לאמיתה, אין צוֹרך בספרוּת פּוּלמוֹס, וּבדיבּוּרים דמַגוֹגיים, כּי אם מוֹשיבים וַעדה של אנשים ישרי-לב, המסוּגלים לחקוֹר את הדבר בּלי פּניוֹת צדדיוֹת, הם יביאוּ את מַסקנוֹתיהם לפני ציבּוּר הפּוֹעלים ולפני ועידת ההסתדרוּת החקלאית, מבּלי לנצל ניצוּל מכוֹער ענין פּוֹעלי חיוּני למלחמת-בּחירוֹת.

ואילוּ היוּ ניגָשים לבירוּר ענין המשׂרדים הקבּלניים בּמינימוּם של יוֹשר ושל דיוּן לשם הבנה, היוּ מוֹצאים קוֹדם כּל כּי לא מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל החטאה, לא היא שהמציאה את הקבּלנוּת הפּוֹעלית. אני יכוֹל להעיד מנסיוֹני שעוֹד לפני עשׂרים שנים, כּשהפּוֹעל הבּוֹדד היה צריך לשוּט בּפּרדסים ולדפּוֹק על דלתוֹת האִכּרים למען קבּלת יוֹם עבוֹדה, היוּ מצוּיוֹת קבוּצוֹת פּוֹעלים כּשרים שהיוּ מצליחוֹת לקבּל עבוֹדוֹת בּקבּלנוּת, וראוּ בּזה שלב בכיבּוּש עבוֹדה, ושחרוּר הפּוֹעל מהתבּזוּת בּפני “המשגיח”. ועוֹד לפני המלחמה היתה קבוּצת פּוֹעלים “אַחוה”, אשר אחזה בּשיטת הקבּלנוּת וחדרה למשקי עבוֹדה ערבית, וּבזמן מַשבּר וּמלחמה פּעלה גדוֹלוֹת.

ואילוּ היו ּדנים בּשאלת הקבּלנוּת החקלאית לגוּפה, אזי אפשר היה לשאוֹל: הפּוֹעל העירוֹני, זה שלכאוֹרה אין לוֹ כּלל אימת ההתחרוּת של עבוֹדה ערבית, וּתנאי עבוֹדתוֹ נוֹחים הרבּה יוֹתר משל הפּוֹעל בּמוֹשבה, וּשׂכרוֹ יוֹתר גבוֹה משל הפּוֹעל בּמוֹשבה, וּשׂכרוֹ יוֹתר גבוֹה – מדוּע ראה זה צוֹרך לקיים את “סוֹלל בּוֹנה” וּמשׂרדים קבּלניים בּערים? ואם הקבּלנוּת ההסתדרוּתית אינה אלא פּגע שהמציאה מפלגת פּועלי ארץ-ישׂראל, מדוּע נמצאים בּערים וּבאגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת החזקוֹת, עם לשכּת העבוֹדה החזקה, אלפי פּוֹעלים המוּכנים לעבוד, גם בּימי השפע, במשׂרדים הקבּלניים, והם משקיעים כּוֹחוֹת מרוּבּים בּאִרגוּנם וּבהחזקתם?

וכי חסרוּ חכמים (לָאו דוקא מתוֹך האוֹפּוֹזיציוֹת שבקרב ההסתדרוּת, כי אם גם בקרב בעלי-הבתים והקבלנים האופוזיציוניים להסתדרות) שטענוּ כּי “סוֹלל בּונה” איננוּ מוֹסיף כּלוּם לפּוֹעל, בּאשר הוּא מקבּל בּנינים לאוּמיים, שגם מבּלעדיו מוּבטח שם שׂכר הוֹגן לפּוֹעל ועבוֹדה מאוּרגנת? וכי חסרוּ טוֹענים שאת החתיכוֹת השמנוֹת חייב “סוֹלל בּוֹנה” למסוֹר לקבּלנים פּרטיים אוֹ לקבוּצוֹת קבּלניוֹת, וישאיר לעצמו רק את עבוֹדוֹת הצבא והממשלה והנמל הכּרוּכוֹת בּהפסדים? אוּלם נוֹכחנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת כּי דוקא מזיגה זוֹ של עבוֹדה בּשוּק הבּנין הלאוּמי עם כּל מיני עבוֹדוֹת כּיבּוּש, היא היא המאַפשרת לקבּלנוּת ההסתדרוּתית להתקיים ולכבּוֹש לעבוֹדה העברית עמדוֹת וּתנאי קיוּם. ואם יש צוֹרך לשתף בּעבוֹדוֹת ארציוֹת גם את הפּוֹעל הערבי, הרי רק על הקבּלנוּת ההסתדרוּתית אפשר לסמוֹך שהדבר יֵעָשׂה בּמינימוּם של קרבּנוֹת לעבוֹדה העברית וּבהתחשבוּת מלאה עם כּל הגוֹרמים.

אילוּ היה הויכּוּח בּשאלה זוֹ קיים לגוּפוֹ, לא היוּ עוֹשׂים אוֹתוֹ כּמין זמר בּמלחמת-בּחירוֹת; ואני בטוּח כּי המוֹני פּוֹעלים יקבּלוּ בּברכה את המגמה שנתבּררה ונתלבּנה בּחוּגי המפלגה “השלטת”: לא להסתפּק בּקבּלנוּת ההסתדרוּתית, בּהיקפה כּיום, אלא להגבּירה וּלהרחיבה ולעשׂוֹתה מנוֹף גדוֹל לכיבּוּש עבוֹדה וּלהשבּחת תנאי הפּוֹעל.: “יכין” ו“המשׂרדים הקבּלניים” כּיוֹם אינם אלא התחלה, הטעוּנה טיפּוּח ושכלוּל.

 

“אִרגוּן מקצועי”    🔗

וגם הסיסמה האִרגוּנית: “הבוּ לנוּ ארגוּן מיוּחד של פּוֹעלים חקלאים בּתוֹך ההסתדרוּת החקלאית” – סיסמה זוֹ שסביבה מתאַחד הנוֹער הציוֹני הכּללי עם “הליגה” ו“השוֹמר הצעיר” וּ“פוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל, בּלי שיגלוּ לנוּ אם כּוּלם מתכּוונים לדבר אחד אוֹ לדברים שוֹנים – ספק אם היא משמשת נקוּדת-פּילוּג לציבּוּרנוּ. יוּרשה לי לגלוֹת סוֹד גלוּי כּי שאלה ארגוּנית אינה משמשת סלע מחלוֹקת, אלא אם כּן יש מאחריה משהוּ אחר, עקרוֹני יוֹתר. תבנית ארגוּנית איננה מטרה בּפני עצמה. היא קרוֹיה לשמש איזוֹ מטרה ציבּורית. שנים רבוֹת היתה הפרקציה, וגם “פועלי-ציון” לפני שנתפּלגוּ ואחרי שנתפּלגוּ, נלחמים על ריאוֹרגַניזציה של ההסתדרוּת החקלאית. הם פּסלוּ את שיטת האִרגון המאחדת בּהסתדרוּת אחת את הפּוֹעל השׂכיר עם העוֹבד בּמשק הקבוּצתי אוֹ המוֹשבי. בּאחדוּת זו הם ראוּ את מקוֹר הרע בּהסתדרוּת החקלאית, את הסכר הסוֹגר בּפניהם את הדרך “לתפיסת השלטוֹן”. לפיכך הוֹציאוּ את הסיסמה “הפרדה”, “הפרדת הפוּנקציוֹת”: פּוֹעל שׂכיר, אין לך עסק בּהתישבוּת, זהוּ ענין ל“ציוֹניסטען”, לבעלי האוּטוֹפּיוֹת, התוֹלים את תקווֹתיהם בּקרנוֹת לאוּמיוֹת; אתה, הפּוֹעל

השׂכיר, חדל מהם, עוֹלמך עוֹמד על דבר אחד, על המלחמה בּבעל-הבּית. ה“פרקציה” היתה נאמנה לעצמה בּדרך זוֹ, היא האמינה למצוֹא בּסיסמתה זוֹ את החוֹמר המפוֹצץ, אשר יחריב את תנוּעת הפּוֹעלים העברית, ולא אשמתה שלא הצליחה לפוֹרר את אחדוּת המעמד העוֹבד בּארץ. לא אשמתה שההסתדרוּת החקלאית, המאַחדת את החקלאי השׂכיר עם החקלאי העוֹבד בּמשקוֹ, מהווה תוֹפעה מיוּחדת בּמינה, אשר שוּם תנוּעת פּוֹעלים בּעוֹלם לא זכתה לכך. ואילוּ היוּ זוכים לכך בּארצוֹת כּמוֹ גרמניה ואוֹסטריה היה גוֹרל כּל תנוּעת הפּוֹעלים, ואפילוּ כּל התרבּוּת האנוֹשית, אחר לגמרי.

עכשיו אין מדבּרים אצלנוּ עוֹד בּלשוֹן הפרקציה, ואפילוּ אלה שהיוּ נגררים אחרי סיסמוֹתיה. עכשיו כּבר אין מבקשים “להפריד את הפוּנקציוֹת”, כּביכוֹל, עכשיו אוֹמרים לנוּ שאין מתכּוונים אלא להקמת “אִרגוּן פּוֹעלים חקלאיים”, בּתוך “הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאים”, וארגוּן זה יעשׂה מה שמוֹעצוֹת הפּועלים בּמוֹשבוֹת אינן יכוֹלוֹת לעשׂוֹת: הוּא ירים את שׂכר הפּוֹעל והוּא יבטיח את העבוֹדה העברית. מוּבן שבּסיסמה כּזאת אפשר לקחת לבבוֹת, ואף אני אלך אחריה, אם יוֹכיחוּ לי שיש בּידה לקיים את ההבטחוֹת שמבטיחים בּשמה. אך עד היוֹם לא יכוֹלתי להבין מדוּע יהיה כּוחוֹ של “האִרגוּן המקצוֹעי” גדוֹל יוֹתר מכּוֹחה של מוֹעצת הפּוֹעלים? וכן לא למדתי עדיין מתוֹך כּל ספרוּת ההטפה את מי יכיל ארגוּן זה ואת מי ישאיר בּחוּץ. והאם יחַלק הקיבּוּץ של “השוֹמר הצעיר” את חבריו לחקלאים וּלבלתי-חקלאים? ואנשי גבעת-השלוֹשה, וּכפר-סירקין וּבהדרגה, בּעלי משק כּוּלם, – האם ימָנו על אִרגוּן הפּוֹעלים החקלאים אוֹ לא?

סיסמה זוֹ, של ארגוּן מקצוֹעי נפרד בּתוֹך ההסתדרוּת החקלאית מוּגשת לנוּ בּצירוּף כּל הסממנים הטוֹבים של תרוּפה “רדיקלית” העשׂוּיה להגבּיר את האוֹפי ה“הפּרוֹליטרי” של ההסתדרוּת. ואפשר אין נוֹשׂאי הסיסמה יוֹדעים שבּעוֹלם “הגדוֹל” דוֹגלים בּסיסמה מלַבּבת זוֹ דוקא היסוֹדוֹת הריאַקציוֹניים בּתנוּעת הפּוֹעלים. בּאַמריקה, למשל,

נטוּשה עכשיו המלחמה הגדוּלה בּין השיטה הישנה, המאַרגנת את הפּוֹעל לפי “מקצוֹעוֹ”, וּבין השיטה החדשה, המאַרגנת את הפּוֹעל בּהיקף מלא של “התעשׂיה” עם כּל הכּרוּך בּה.

ואין אני מכניס כּאן את ראשי בּשאלוֹת אִרגוּניוֹת אוֹ בשאלוֹת קבּלניוֹת. כּל מי שיש לוֹ בּענין זה תיקוּנים טוֹבים לגוּפם – יבוֹא ויציע, ונשמע לוֹ ונלמד ממנוּ. אין לנוּ שוּם צוֹרך לקדש כּל צוּרה שנתגבּשה. אדרבּא, תבוֹא בּרכה על המחַדשים והמתקנים. כּוָנתי היתה רק להסבּיר כּי אין לפנינוּ הצעוֹת תיקוּנים וחידוּשים, המוּגשים לציבּוּר למען יעיין וישקוֹל ויחליט בּאוירה חבֵרית, כּי אין לפנינוּ הצעוֹת לגוּפן, אלא סיסמאוֹת מלחמתיוֹת המשמשוֹת למטרה מסוּימת: להסיר את לב פּוֹעלי ארץ-ישׂראל מעל מפלגתם, מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל.

“אילמלא מפּא”י – מה טוֹב היה לפּוֹעל“, אוֹמרת כּל רשימה. אילמלא מפּא”י – היה הנוֹער הציוֹני-הכּללי מנהיג בּמוֹשבוֹת עבוֹדה עברית מלאה, ו“השוֹמר הצעיר” היה משׂיג, לפחוֹת, עשׂרים וחמישה גרוּש שׂכר מינימוּם, וּ“פּוֹעלי-ציון והחוּגים המַרכּסיסטיים” היוּ מצליחים לאַרגן את הפּוֹעל הערבי בּמסגרת ההסתדרוּת הכּללית, וּ“פּועלי-ציוֹן וּבלתי-מפלגתיים” היו מנהיגים מכסי-מגן לטוֹבת היצרן והצרכּן כּאחד. אילמלא מפּא“י היה השיכּוּן יוֹתר מקיף ויוֹתר זוֹל, וכוֹחנוּ המוּניציפּלי יוֹתר גדוֹל, והמשקים היוּ יוֹצאים למרחב. וכסף להתישבוּת לא היה חסר. אילמלא מפּא”י!

 

אילוּ היינוּ נשמעים ל“פוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל    🔗

אילוּ היה למפלגוֹת “האוֹפּוֹזיציה” קצת רגש כּבוֹד לקהל הבּוֹחרים היוּ מקיימים בּעצמם: אַל יתהלל חוֹגר כּמפַתח. אך יש שלמפלגוֹתינוּ חסר אפילוּ קצת הוּמוֹר. אחד הפּלגים של “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל, למשל, עוֹמד וּמכריז בּהרגשת ערך עצמו: “ציבּוּר הפּוֹעלים בּארץ מכּיר את מלחמתנוּ, מלחמת “פּוֹעלי-ציוֹן”, לא מהיוֹם. – – “פּוֹעלי-ציוֹן” ילָחמוּ את מלחמת הפּוֹעל – – בּמוֹסדוֹת כּנסת ישׂראל, בּהסתדרוּת הציוֹנית, וּבעיקר בּחיים גוּפם”.

אמת ויציב, ציבּוּר הפּוֹעלים בּארץ מכּיר את מלחמת “פּוֹעלי-ציוֹן” לא מהיוֹם. יתר על כן, ציבּוּר הפּוֹעלים יוֹדע מה היה גוֹרלנוּ בּארץ אילוּ שמענוּ בּקוֹלם של “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל: אילוּ סמכנוּ על תוֹרתם, שהקפּיטל יזרוֹם ממילא לארץ והפוֹעל העברי לא יהיה לוֹ אלא לבוֹא בּעקבוֹת הקפּיטל וּלקיים בּוֹ את מצוַת מלחמת-מעמדוֹת; אילוּ היינוּ מקבּלים את השקפתם על ההסתדרוּת הציוֹנית, שאינה אלא ענין לבּוּרגנים, והיינוּ כּמוֹהם פּוֹרשים ממַעינוֹת היצירה הלאוּמית וארגוּן העם; אילוּ היינוּ שוֹמעים בּעצתם ומפקירים את הקרן הקימת, כּמוֹסד בּוּרגני אשר “פּוֹעלי-ציוֹן” ירחק ממנוּ. נאמר כּאן כּי ל“פוֹעלי-ציוֹן” אין אפילוּ נקוּדת התישבוּת אחת משלהם. מנַין תהיה להם, אם אין לזכוּתם אפילוּ דוּנם אדמה אחד לקרן הקימת, אם לא המציאוּ אפילוּ מגרש אחד לשיכּוּן הפּוֹעל. אם בּכל תוֹרתם הסוֹציאליסטית, כּביכוֹל, לא נמצאה אפילוּ הברה של חיוּב לקרקע העם, אלא זלזוּל ולגלוּג. בּאָשרנוּ שלא שמענוּ להם. והפּוֹעל בּארץ לא רק קיבּל קרקע מן הקרן קימת, הוּא גם יצר אוֹתה, טיפּח בּעם את ההתלהבוּת לה, תרם לה כּכל אשר יכוֹל, וכל חוּג נוֹער שלנוּ יש לוֹ חלק בּקרן הקימת. אילוּ שמענוּ ל“פוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל, היינוּ רוֹאים בּקבוּצה הזיה אוּטוֹפּית, אשר אין לה זכוּת קיוּם בּמשטר קפּיטליסטי, כּמוֹ ש“הוֹכיחוּ” התיאוֹרטיקנים של “פּוֹעלי-ציוֹן”.

איננוּ מצטערים כּלל וכלל ש“פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל חוֹזרים בּתשוּבה, שהתחילוּ מוֹדים בּכנסת ישׂראל, בּהסתדרוּת ציוֹנית, בּקרן הקימת. “אוירא דארץ-ישׂראל מַחכּים”. אלא כּדי ש“פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל יחכּמוּ צריך היה שיעברוּ שלוֹשים שנה. ושינחלוּ הרבּה מפּלוֹת, וישארוּ בּכל מקוֹם שׂרידים עלוּבים. אנוּ פּוֹתחים שער לכל החוֹזר בתשוּבה. אך מן המידה שבּעל-תשוּבה, אם גם איננוּ מכּה על חטא בּגלוּי, לא יתרברב בּעברוֹ ולא יבקש פּרס. סוֹקוֹלוֹב היה אוֹמר: “גר צדק הרי זוֹ מדרגה גבוֹהה, אבל לרב בּפּראג אין ממַנים אוֹתוֹ”. אף אני אוֹמר: אנוּ מוֹשיטים יד ל“פוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל, אך קוֹלוֹת לועידה, להנהלת עניני פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, לא נתּן להם.

 

דגל הפּרישה    🔗

אך בּעית “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל היא פּחוּתה הרבּה מבּעית “השוֹמר הצעיר”, שהיא בּעיה גדוֹלה וחמוּרה לתנוּעת הפּוֹעלים בארץ. אנוּ רוֹאים בּאנשי “השוֹמר הצעיר” חברים גמוּרים לחיי הארץ וליצירה החלוּצית. וּלפיכך לא נוּכל בּשתיקה על ההוֹפעה המיוּחדת לתנוּעה זוֹ, ול“ליגה” המזדנבת אחריה וחיה בּזכוּתה: הפּרישה הגאֵיוֹנית מעל רוֹב מנין ורוֹב בּנין של תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית. איננוּ דוֹרשים לעצמנוּ “זכוּת-אבוֹת”. כּל עוֹלה-עוֹבד וכל חלוּץ נוֹסף בּארץ חבר הוּא לנוּ, חבר שוה-זכוּיוֹת. אך מי שיעמיד את חינוּך הדוֹר החלוּצי הבּא על יריקה בּבּאר אשר ממנה הוּא שוֹאב ורבּים שוֹאבים, וּמי שקוֹבע כּלל גדוֹל בּתוֹרתוֹ: “לא לדעת את יוֹסף” – נאמר לו, בּלי כּל משׂוֹא-פּנים, שהוּא נוֹתן חינוּך מסַלף, חינוּך שאיננו ּמוֹביל לאחדוּת הפּוֹעלים ולא לאפשרוּת נצחוֹנם.

“השוֹמר הצעיר” בּחר לוֹ בּארץ מצב נוֹח למדי. בּשׂדה ההתישבוּת קיבּל בּנאמנוּת את המוֹרשה של העליה השניה: את ערך הקבוּצה וערך המשק. הוּא נכנס לטרקלין ההתישבוּת וראה בּוֹ בּרכה. לא כּן היה עמוֹ בּשטח השני, בּשׂדה העבוֹדה השׂכירה בּמוֹשבה. שׂדה זה לא היה בּשבילוֹ אלא פּרוֹזדוֹר, מקוֹם ארעי, עד שיגיע להתישבוּת, לשוּלחן בּפני עצמוֹ. עבוֹדת שׂכיר בּחיי-קבע הרי זה ענין לפּוֹעל הבּוֹדד אוֹ לקיבּוּץ המאוּחד. ואם אין זה אלא פּרוֹזדוֹר הרי אין צוֹרך להכניס בּזה את כּל הרצינוּת אשר קיבּוּצי “השוֹמר הצעיר” מכניסים בּבנין משקיהם. בּחיי ההתישבוּת קיבּל “השוֹמר הצעיר” את החוּמרוֹת של ארץ-ישׂראל, את הגישה המשקית, את האחריוּת לקיים, את הזהירוּת; בּחיי המוֹשבה קיבּל “השוֹמר הצעיר” את החוּמרוֹת של הגוֹלה, את המוּשׂגים והמוּנחים השאוּבים מקריאה ולא מפּעוּלה שלוֹ ולא ממאמצי-החיים שלוֹ. בּעניני משק והתישבוּת הוּא יוֹשב אתנוּ בּכל המוֹסדוֹת המתיחסים לכך, ואיננוּ שוֹנה מאתנוּ, ואין לוֹ פּתרוֹנוֹת משלוֹ, רדיקליים ורבוֹלוּציוֹניים יוֹתר משל אחרים, אין לוֹ שוּם “המצאוֹת” מקוֹריוֹת. את כּל רדיקליוּתוֹ הוּא מגלה בּחיי המוֹשבה, שאיננה בּשבילוֹ אלא מעבר, ואיננוּ חש ואיננוּ נוֹשׂא בּאחריוּתה, שלא היוֹם התחילה ולא מחר תסתיים.

אני מפשפּש בּזכרוֹני למצוֹא ולדעת מה הם הערכים והמפעלים אשר “השוֹמר הצעיר” הנחיל מאוֹצרוֹ לכלל-הפּוֹעלים, ואינני מוֹצא. לא אפליג לימים רחוֹקים, ואשאל רק לשנים האחרוֹנוֹת, כּש“השוֹמר הצעיר” כּבר “התגבּש” לגמרי: האם יש איזוֹ פּינה בּחיי כּלל-הפּוֹעלים שנוּכל לוֹמר, כּאן נגלה כּוֹחוֹ של “השוֹמר הצעיר” דוקא, כּאן נתן הוּא את הדחיפה, כּאן קיבּל הוּא עליו את האחריוּת? אני מעביר בּראשי את המפעלים העיקריים שלנוּ בשנים האחרוֹנוֹת, שהוֹסיפו גם קוים חדשים לקלסתר פּני ההסתדרוּת, ואני שוֹאל מי היוּ מחוֹלליהם ומַגשימיהם?

“נִיר”, למשל, המפעל הגדוֹל בּיוֹתר ליצירת הוֹן מעמדי. לבקר אוֹתוֹ ולהציג לוֹ דרישוֹת יוֹדעוֹת כּל האוֹפּוֹזיציוֹת. אך מי הגה אוֹתוֹ, מי נלחם לוֹ, מי התמסר לוֹ? להלכה התריעוֹ “פּוֹעלי-ציוֹן” יוֹתר מכּוּלם על חשיבוּת ההוֹן המעמדי, וּבשמוֹ גם התנַזרוּ מן ההוֹן הלאוּמי, אך כּוּלנוּ יוֹדעים את גוֹדל ההוֹן המעמדי אשר יצרוּ “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל. ו“ניר”, אשר ריכּז עד עתה כּחצי מיליוֹן לא"י לרשוּת ההתישבוּת העוֹבדת, הוֹרתוֹ ולידתוֹ וּפעוּלתוֹ היא מקרב חברי מפלת פּוֹעלי ארץ-ישראל.

ו“קרן חוֹסר-העבוֹדה”? עוֹד אפשר למצוֹא בּפּרוֹטוֹכּוֹלים של מוֹעצוֹת ההסתדרוּת כּמה היוּ נוֹאמי השׂמאל ו“השוֹמר הצעיר” מוֹכיחים כּי הקמת קרן חוֹסר-עבוֹדה מתוֹך התנדבוּת של פּוֹעלים אין זו אלא אוּטוֹפּיה, ואין לתלוֹת בּה שוּם תקווֹת של ממש, עד שלא יכריחוּ את הממשלה שתחייב את נוֹתני-העבוּדה להשתתף בּקרן.

וּ“פדיוֹן-עבוֹדה”? האם לא בּכוּר המחשבה והחרדה של מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל נצרף המפעל הזה?

וּ“משען”? אחד הבּיטויים הנאמנים של סוֹלידריוּת פּוֹעלית, שעכשיו בּימי הרעה אנוּ מרגישים בּיוֹתר בּערכּוֹ – אף הוּא הנהוּ יצירתה של קבוּצת חברי מפּא"י.

אני מבקש ואינני מוֹצא ש“השוֹמר הצעיר” הכניס איזה תג משלוֹ, איזה חידוּש משלוֹ, לתוֹך אוֹצר החיים של כּלל הפּוֹעלים בּארץ – לא בּמה שמניתי לעיל ולא בּענינים אחרים: לא בּכּיבּוּש עבוֹדה ולא בּשמירה, ולא בּשיכּוּן, ולא בּתרבוּת. אך קו אחד יש בּהחלט לזקוֹף לזכוּתוֹ: מעוֹדוֹ ועד היוֹם הוּא נוֹשׂא בּרמה את דגל הפּיצוּל בּתנוּעת הפּוֹעלים. גם בּטרם היתה לוֹ “אידיאוֹלוֹגיה” משלוֹ, פּוֹליטיקה

משלוֹ, לא התערב, חלילה, לא עם “אחדוּת-העבוֹדה” ולא עם “הפּועל הצעיר”. וּלאחר שהוּקם האיחוּד של שני הזרמים העיקריים בּתנוּעת הפּוֹעלים – שמר “השוֹמר-הצעיר” על בּדילוּתוֹ. הוּא מאמין בּחשיבוּת עצמוֹ ואינוֹ רוֹאה דרך טוֹבה לקיים חשיבוּת זוֹ אלא דרך הבּדילוּת וטיפּוּח הבּדילוּת.

מאז היוֹת “השוֹמר הצעיר” בּארץ החליף לא מעט את דעוֹתיו ואת עמדוֹתיו, אך בּענין אחד שמר אמוּנים לעצמוֹ, בּראוֹתוֹ עצמוֹ כּשבט נבחר בּתנוּעת הפּוֹעלים המצוּוה על עריכת שבּת לעצמוֹ, וּבכל סיטוּאציה חדשה בּארץ ובעוֹלם הוּא מגלה נימוּקים חדשים להתבּדלוּתוֹ. יתכן שזהוּ קו מקוֹרי של “השוֹמר הצעיר”, אך אין כּל ספק שבּדרך זוּ – פּחד התבּוֹללוּת בּתנוּעת פּוֹעלים המוֹנית – נקטוּ גם זרמים מסוּימים בּתנוּעת הפּוֹעלים

בּעוֹלם, אשר לבּם לא היה שלם עם המפלגוֹת הקוֹמוּניסטיוֹת ודעתם לא היתה נוֹחה מן המפלגות הסוֹציאליסטיוֹת. הללוּ ידעוּ בּכל שאלה, גדוֹלה וקטנה, כּיצד צריך הדבר להיעשׂוֹת יוֹתר טוֹב מאשר הוּא נעשׂה בּמפלגוֹת הקיימוֹת, דרכּם היתה תמיד בּרוּרה לפניהם, לכל סיטוּאַציה מסוּבּכת היתה להם תשוּבה מן המוּכן, וּכדי שלא להפסיד משלימוּת דרכּם וממַסקניוּת מחשבתם, לא מצאוּ טוֹב לגוּפם משמירת עצמם שלא להתערב עם המפלגוֹת ההמוֹניוֹת. הם לא נכנסוּ לתוֹכן כּדי להשפּיע וּלתקן אוֹתן מבּפנים, כּדי להתלכּד עם כּלל הפּוֹעלים ולינוֹק וּלהניק, כּי אם בּחרוּ להתקיים כּחטיבוֹת פּוליטיוֹת בּפני עצמן, כּמפלגוֹת אוֹ כּרסיסי-מפלגוֹת.

הם ראוּ את תפקידם “להעמיק” וּ“לגבּש” את השקפוֹתיהם, מתוֹך וַדאוּת, שסוֹף נצחוֹנם לבוֹא וההמוֹנים ישליכוּ מאחרי גבּם את מפלגוֹתיהם שעבר זמנן ויבקשוּ הצלה בּאמיתוֹתיהם הגדוֹלוֹת של הפּוֹרשים. בּמשך עשׂרים שנוֹת הפּורענוּת ראינוּ את דרכּם ואת גוֹרלם של רסיסי-המפלגוֹת הללוּ, ראינוּ את תפקידם בּגרמניה, אנוּ רוֹאים את תפקידם בּאנגליה. רק בּימים אלה קראנוּ בּ“דבר” דין-וחשבּוֹן על כּינוּסם הבּין-לאוּמי האחרוֹן, וראינוּ דוֹר ההפלגה שבּקרבּם בּשאלוֹת רוּסיה וּספרד וחזית עממית. אך בּדבר אחד הם מאוּחדים כּוּלם – בּהתבּדלוּת מתנוּעת הפּוֹעלים ההמוֹנית. בּין הפּוּרענוּיוֹת הגדוֹלוֹת העוֹברוֹת על תנוּעת הפּוֹעלים בּדורנוּ אין זוֹ הפּוּרענוּת הקשה בּיוֹתר, אוּלם בּין הגוֹרמים המַרבּים מבוּכה ואבדן-דרך וחוֹסר-אֵמוּן פּנימי, וּמפוֹררים את אחדוּתוֹ וּמדלדלים את כּוֹח-עמידתוֹ של כּלל-הפּוֹעלים ימָנוּ גם אלה.

בּעוֹלם הגדוֹל יש לעתים שבּתוֹך מפלגוֹת-הבּינים הללוּ מתעוֹררים כּוֹחוֹת המבקשים לחזוֹר למסרתם – למפלגת הפּוֹעלים ההמוֹנית. בּשעה שהא.ל.פּ. בּאנגליה החליטה לצאת ממפלגת-העבוֹדה פּרשוּ ממנה כּמה מחשוּבי חבריה כּבּריילספוֹרד וּכאֶלן וילקינסוֹן; בּשעה ש“הליגה הסוֹציאליסטית” בּאנגליה עמדה לפני בּחירה: לצאת ממפלגת-העבוֹדה אוֹ לציית להחלטוֹתיה – בּחרו סיר סטאפוֹרד קריפּס והרוֹלד לַסקי בּקבּלת מרוּת המפלגה; גם בּארץ זכינוּ לתוֹפעה מאַלפת בּקריאתוֹ של ישׂראל וֶשֶר וחבריו לאיחוּד וּבהצטרפוּתם למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. אוּלם “השוֹמר הצעיר” אוֹחז בּתפיסתם של היסוֹדוֹת הנוּקשים בּיוֹתר בּין “הבּלתי-תלוּיים” השוֹנים, ואם אחרים יכּנעוּ, חלילה, הוּא ישמוֹר אמוּנים לדגל הבּדילוּת. אם “השוֹמר הצעיר”, למשל, רוֹאה סכּנה בּחלוּקת הארץ – איננוּ רוֹאה אוֹתה כּענין הטעוּן דיוּן חברי והחלטה של תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה כּחטיבה אחת, אלא מתבּצר בּתוֹך נרתיקוֹ, וּמשם הוּא שוֹפך אש וגפרית על מחייבי החלוּקה – התרוּפה הבּדוּקה בּיוֹתר להשפּיע על הכרעת הענינים.

 

פּיצוּל אוֹ ליכּוּד?    🔗

וענין זה, פּיצוּלוֹ אוֹ ליכּוּדוֹ של כּלל-הפּוֹעלים, עוֹלה בּעינַי על כּל המַצעים ועל כּל ההצעוֹת הטוֹבוֹת, שבּהן רשימה אחת מתחרה בּחברתה. השאלה עוֹמדת לפנינוּ יוֹם יוֹם, בּכל פּינה שאנוּ פּוֹנים, והיא מתחדדת בּיוֹם בּחירוֹת.

שאיפתנוּ מַהי, להיוֹת קוֹנגלוֹמֶרַט של כּוֹחוֹת יריבים וּמתנגחים, אוֹ להגיע לאחדוּת אמיתית של כּלל-הפּוֹעלים? סבוּרני שאין שוּם אדם חוֹשש לכך שמפלגוֹת האוֹפּוֹזיציה “תתפּוֹסנה” את “השלטוֹן” בּהסתדרוּת. אין לי יסוֹד להניח שמישהי מהן מקוה לכך בּעוֹמק לבּה, כּל דרכּן מלמדת שאין להן אפילוּ היצר הזה להשפּיע ו“לשלוֹט”, ולשׂאת בּאחריוּת לעניני כּלל-הפּוֹעלים. הצוֹרך הפּוֹעל בּהם הוּא להתגדר וּלהתבּצר בּפינוֹת מיוּחדוֹת, “עצמאיוֹת”, בּחיק

תנוּעת הפּוֹעלים. נזכּר אני בּמעשׂיה אחת שסיפּר פּעם אחד מאבוֹת הקוֹאוֹפּרציה האנגלית: בּא אצלוֹ אדם אחד שהתאוֹנן על מצבוֹ וּביקש ממנוּ עצה. אמר לוֹ: רוֹאה אתה צרכּניה קוֹאוֹפּרטיבית גדוֹלה זוֹ, תפתח בּשכנוּתה חנוּת קטנה ותמצא את מחיתך. דע לך שבּכל קוֹאוֹפּרטיב גדוֹל ימָצא תמיד מספּר אנשים בּלתי-מרוּצים. בּשביל קיוּם חנוּתך יספּיקוּ. ואכן, קיוּמה של מפלגת פּוֹעלים גדוֹלה, המעוֹרה בּכל עניני החיים של הפּוֹעל לכל שבטיו וּלכל סוּגיו, הנוֹשׂאת בּכל תלָאוֹתיו, וּבשעוֹת רעה משמשת תמיד יתד לתלוֹת עליה את כּל הקינוֹת והקוּבלנוֹת והתרעוּמוֹת המצטבּרוֹת בּלבבוֹת – מפלגה כּזאת יכוֹלה תמיד לפרנס על ידה כּמה וכמה פּלגי-מפלגה. הללוּ יכוֹלים להתקיים. יכוֹלים, אך האם גם צריכים?

 

האחדוּת שבּמעשׂה חניתה    🔗

שבתי השבוּע מחניתה, המקוֹם אשר בּוֹ אמרה תנוּעתנוּ כּוֹלה את דברה לעוֹלם היהוּדי כּוּלוֹ. ראיתי שם חברים ממפּא"י וּמן “השוֹמר הצעיר” וּמן הנוֹער הציוֹני וּמן “הפּוֹעל המזרחי” ועוֹד.

בּקיצוּר, ראיתי שם כּמעט את כּל הפּלגוֹת של תנוּעת הפּוֹעלים הארץ-ישׂראלית. בּשעה שהתהלכתי בּין האוֹהלים וּבעמדוֹת ועם הנוֹטרים וסוֹללי-הדרך לא היוּ בּידי שוּם סימנים – ואף לא בּיקשתי – להבחין מי מהם ל“מי” שייך. והנה כּוּלנוּ מרוּצים מענין חניתה. תנוּעתנוּ רשאית להתגאוֹת בּמפעל וּבבצוּעוֹ. כּשעברתי בּרחוֹב הציצה לי מאחד הקיוסקים כּוֹתרת של עתוֹנם האידישאי של “פּוֹעלי ציוֹן” שׂמאל, המכריזה: “תשוּבתנוּ – חניתה”. שׂמחתי גם לכך. אין עיני צרה בּהם שזוֹהי תשוּבתם. אדמת קרן הקימת, “כּיבּוּש”, כּמעט,צבאיוּת“. וּבכן, בּעצם הימים שחוּבּרוּ המצעים האלה, אשר עיקר תפקידם הוּא לצרוֹח על הניגוּדים שבּינינוּ, בּעצם הימים האלה נעשׂה מעשׂה אשר לכוּלנוּ – אם בּהרבּה ואם בּמעט – חלק בּוֹ, וכוּלנוּ – מן הפּוֹעל המזרחי” ועד “פּוֹעלי-ציוֹן” שׂמאל – מאוּחדים סביבוֹ. והריני שוֹאל: מה חשוּב יוֹתר – חניתה אוֹ קריאת תגָר על מפּא"י? וחניתה הלא איננה אלא משל אחד מרבּים. האם לא היינוּ יחד בּמשמרוֹת, האם אין אנוּ למעשׂה עוֹמדים יחד בּכל התלאוֹת של העבוֹדה העברית, ושל חוֹסר-עבוֹדה, בּשמירה וּבהגנה, בּכל החשוּב בּיוֹתר שבּחיינוּ, שבּגוֹרלנוּ? ואם בּחשוּב בּיוֹתר אנוּ מאוּחדים – מדוּע איננוּ משקיעים את כּוֹחנוּ בּהגבּרת מה שמאַחד אלא בּהגבּרת מה שמפריד?

ועוֹד שאלה אחת לי: אם מפּא"י היא מפלגה כּל כּך “רעה”, וּבלתי-נאמנה על הציבּוּר, מדוּע חיכּה הציבּוּר בּענין חניתה עד שקמה מפלגת פּועלי ארץ-ישׂראל והתחילה לעשׂוֹת ככל שיש בּכוֹחה, כּדי להפנוֹת את המוֹסדוֹת הלאוּמיים וּמוֹסדוֹת ההסתדרוּת למשמר הגבוּלוֹת? כּי יש צוֹרך ליַשב את הגבוּלוֹת ידעוּ אצלנוּ תמיד, וחלוּצים משתוֹקקים להעפּיל אף הם היוּ, ואף על פּי כן לא קם הדבר עד שרמה מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל והתעוֹררה על הדבר, והציעה למוֹסדוֹת ההסתדרוּת להלווֹת לקרן הקימת סכוּמים גדוֹלים לצוֹרך גאוּלת הקרקע בּגבוּלוֹת, ואנשיה נכנסוּ בּעבי הקוֹרה.

אפשר, אין זוֹ מן המידה לספּר דברים כּאלה בּרבּים, כּשם שאין אנוּ נוֹהגים לספּר היכן מקוֹמן של איניציאַטיבוֹת שוֹנות בּחיי ציבּור הפּוֹעלים וּבחיי התנוּעה הציוֹנית – אך אם מוּתר לזקוֹף על מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל את כּל התלאוֹת הבּאוֹת על הפּוֹעל העברי, מדוע לא יוּתר לגלוֹת טפח מזכוּיוֹת האיניציאַטיבה והיצירה של אוֹתה מפלגה, שהיא היא בּית היוֹצר למאמציו וּליזמוֹתיו וּלכיבּוּשיו הפּנימיים והחיצוֹניים של כּלל-הפּוֹעלים?

 

בּקוֹרת אוֹ שיקוּצים    🔗

לא זאת השאלה, אם כּל מה שעשׂתה מפלגת פּוֹעלי-ישׂראל היטיבה לעשׂוֹת, ואם כּל מי שעושׂה בּשליחוּתה של מפלגה עוֹשׂה את שליחוּתוֹ על צד היוֹתר טוֹב. אינני סַניגוֹר מוּשבּע להסתדרוּת ולמפלגה. כּל אחד מאתנוּ מלא בּיקוֹרת, ואף אנוּ, אם כּי לא כּל אחד מאתנוּ מיטיב לעשׂוֹת מן המבוּקרים, יש בּנוּ הרבּה מן הטוֹב ולא מעט מן הפּגוּם. וגם המפלגה כּמותכם, יש בּה מכּוֹחכם וּמרפיוֹנכם. ולא רק האוֹפּוֹזיציה – כּוּלנו מצוּוים על בּיעוּר הרע. והחלק “השוֹלט”, האחראי – יוֹתר מאחרים. אך הדיבּוּרים הקלים על ה“אַפּרט” כּסמל הרע, האדישוּת לגוֹרל הפּוֹעל, הקיפּוּח וההפליה – דיבּוּרים כּלליים אלה אינם בּגדר בּיקוֹרת, אלא בּגדר גידוּף והוֹצאת דיבּה. מכּירים אנוּ את הסגנוֹן הזה מספרוּת הקוֹמוּניסטים והפאשיסטים, אשר זה היה האמצעי הבּדוּק שלהם לקנוֹת את לב ההמוֹנים: להבזוֹת בּעיניהם את עוֹבדיהם, את נאמניהם, את שמשיהם. גם הרביזיוֹניסטים שלנוּ יצרוּ נוּסח כּזה לצרכיהם. עכשיו נוֹקטוֹת בּוֹ האוֹפּוֹזיציוֹת ההסתדרוּתיוֹת למיניהן.

ודרך דיבּוּר זוֹ מביאה אוֹתי לידי תשוּבה. איננוּ נוֹהגים להסבּיר בּרבּים את ערך אנשינוּ. אחרי המות בּודאי יזַכּוּ אוֹתם בּנֶקרוֹלוֹג יפה. בּחייהם אין אנוּ מספּרים על חייהם ועל פּעוּלתם. בּדרך כּלל אין בּזה בּאמת צוֹרך. וּבימים שהיינוּ מעטים וידענוּ יפה זה את זה – לא היה כּל צוֹרך בּכך. ה“אַפּרט” שלנוּ עבד בּשעתוֹ בּמעדר יחד עם שאר הציבּוּר, וּמשראה אוֹתם הציּבּוּר רץ לפניו “כּסוּס בּמדבּר” – נתן בּהם את אמוּנוֹ. וגם מתנגדים ויריבים לא העיזוּ לדבּר בּהם כּאשר מדבּרים עתה. אך אם מכניסים לתוֹכנוּ סגנוֹן זה – נדע לעמוֹד בּפניו. ונאמר, בּלי עניווּת מזוּיפת: מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל זוֹקפת לזכוּתה לא רק את שרשרת כּיבּוּשיה והישׂגיה, כּי אם גם את אנשיה. בּ“מַצעים” בּלבד לא תיבָּחן תנוּעה. וּתנוּעתנוּ שוֹלחת כּצירים לועידה החקלאית את מַניחי היסוֹד להתישבוּת העוֹבדת, אנשי דגניה וכנרת ונַהלל ועין-חרוֹד, אנשים אשר לאחרי עשׂרים וּשלוֹשים שנוֹת עמל וּפגעים ונסיוֹנוֹת לא נס ליחם, וכל חייהם חזית אחת, והם חיים בּנאמנוּת לא את חיי משקם וחברתם בּלבד, כּי אם את חיי המעמד וחיי העם, והם מַטים שכם לכל מאמץ אשר ידָרש. אך לא רק אלה. אני מוּכן להבליט גם את אנשי ה“אַפּרט” שלנו. הנה שני אנשים מוֹשכים למעלה משתי עשׂרוֹת שנים במחרשת ההסתדרוּת החקלאית: אברהם הרצפלד בּהתישבוּת, ונטע הרפּז במוֹשבה. שניהם מסמלים את הדינַמיוּת של התנוּעה אשר איננה נלאית, את יצר הכּיבּוּשים, את הדאגה לכּלל ולפּרט. תנוּעה אשר עסקניה העיקריים לא דבר בּהם שמץ של שאנַנוּת וּפיליסטריוּת, אשר ערוּתם לא פּגה מימי הנעוּרים ועד עתה, אשר אין כּמוֹהם בּכל הציבּוּר כּוּלוֹ מוּכנים למאמצים חדשים – תנוּעה כּזוֹ לא תבוֹש בּיוֹם דין. היא יכוֹלה רק לברך את עצמה – שנטיעותיה הצעירוֹת יהיוּ כּמוֹ אלה. וגם כּל הגוּשים, המאוּחדים בּהתנגדוּתם למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, יכוֹלים להתפּלל – שמקרבּם יקוּמוּ אנשי “אַפּרט” ועוֹבדים נאמנים לציבּוּר הפּוֹעלים כּאלה אשר גדלוּ בּחיקה של המפלגה “השוֹלטת”.

 

נהרוֹס את החַיִץ    🔗

בּויכּוּח זה יש כּדי להכאיב. האין זה מעליב עד עוֹמק הנפש שבּשעה זוֹ בּעוֹלם ּבשעה זוֹ לישׂראל וּבשעה זוֹ בּארץ, אני אנוּס לעמוֹד על בּימה חקלאית ולענוֹת על קטרוּגים מסוּג זה, וּלהסבּיר דברים השייכים לאָלף-בּית של תנוּעתנוּ. מה נאמר וּמה נדבּר, אם בּשעה זוֹ, כּשהעוֹלם כּוּלוֹ טוֹבע בּפוּרענוּת, וּכאילוּ שׂשׂ לקראת חוּרבּן ועוֹשׂה הכּל כּדי להחישוֹ, וּבתוֹך עוֹלם זה עוֹמד עמנוּ הקטן נדרס וּמוּרדף ואינוֹ עוֹשׂה דבר להצלתוֹ, וּבתוֹך עם אוּמלל ואוֹבד-דרך עוֹמד לבדוֹ קוֹמץ אנשים, אוּד מוּצל מהפיכה, הרוֹאים את המטרה האחת והיחידה, והם מבזבּזים את כּוֹחם על ניגוּדים תפלים אוֹ מדוּמים וֹמוֹציאים את רוּחם לבטלה בּשעשוּעי “שלטוֹן” ו“אוֹפּוֹזיציה”, והדבקת תוים של “עקביוּת” וּ“פשרנוּת”, וּמקפּחים אוֹתוֹ ענין אחד וּמיוּחד אשר בּזכוּתוֹ וּלמענוֹ הם קיימים וּממנוּ להם אוֹר.

מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל אינה יכוֹלה להתבּרך בּאוֹתה נחת-רוּח אשר מפלגוֹת אוֹפּוֹזיציה רוֹאוֹת בּעוֹלמן. מפלגה המוֹנית-חלוּצית אינה חברה להערצה הדדית. הרבּה קוּבלנוֹת יש לנוּ, לחברי המפלגה, על מפלגתנוּ, על עצמנוּ. אך זכוּת אחת עוֹמדת לנוּ: עדיין לא הוֹרדנוּ את דגל אחדוּת התנוּעה, ועוֹד אנחנוּ קוֹרים ליריבינוּ וּמבקרינוּ: בּוֹאוֹ אלינוּ ונעבוֹד יחד. והרבּה ניגוּדים יהיוּ כּלא היוּ.

דוּגמה אחת: בּין התביעוֹת הגדוֹלוֹת אשר אני תוֹבע מאת התנוּעה יש גם זוֹ: איחוּד התנוּעה הקיבּוצית. יוֹדע אני שלא כּל חברי בּמפלגה עמדוּ על גוֹדל הענין הזה, ועל חשיבוּתוֹ בּשביל החברה השיתוּפית, בּשביל המשק, ההסתדרוּת והמפלגה. אך ישנם השוֹאפים לאיחוּד התנוּעה הקיבּוּצית בּלב שלם. ואם אצא ואבקש אוֹתם – לא אֶמצאם לא בּ“פוֹעלי-ציוֹן” ולא בּ“השוֹמר הצעיר” ולא בּנוֹער הציוֹני הכּללי, כּי אם בּמפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. בּכל אחד מגוּשיה תמצאוּ אנשים אשר המצב הקיים איננוּ נוֹתן להם מנוֹח. אנשים טוֹבים וחרוּצים השוֹקדים על משקם אוֹ על משק קיבּוּצם תמצאו ודאי בּכל מפלגה, במידה שיש בּה אנשים שהגיעוּ לחיי-משק. אך אנשים אשר חייהם נתוּנים לכלל-המשק של הישוב העוֹבד – אם תדרשוּ לכתבתם תפנוּ קוֹדם כּל למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. ואם תצאוּ לבקש את האנשים אשר כּל מַעיניהם לשבירת המצוּקה, להנעת החיים הכּלכּליים אוֹ להקלת הגוֹרל של אח סוֹבל – תפנוּ ישר למפּא“י. את זאת יוֹדעים אפילו אלה הכּוֹתבים את דברי הריב נגד מפּא”י. אבל ידיעה זוֹ מה כּוֹחה כּי תעמוֹד נגד יצר-המחיצות?

נלאֵנוּ לחזוֹר על מצוַת-האחדוּת בּתנוּעת הפּוֹעלים וּלהוֹכיח את ההפסד שבּפּיצוּלים. מה תוֹעלת בּכך, הלא אפשר לדגול בּאחדוּת המעמד וּלבצע את פּיצוּלוֹ. אך בּחיי תנוּעתנוּ יש לה לתביעת האחדוּת תוֹכן-משנה. עדיין איננוּ עם. לא בּני תרבּות אחת, לא בּני לשוֹן אחת. כּל גל של עליה עלוּל להתנכּר למי שקוֹדם לוֹ אוֹ למי שבּא אחריו. כּל גל מן הגוֹלה הרי זה שבט מיוּחד, ציביליזציה מיוּחדת, אפילוּ, כּמוֹ שאוֹהבים לוֹמר אצלנוּ, “השקפת-עוֹלם” מיוּחדת. וכל קיבּוּץ נוֹסף מתכּוֹנן להכתיב לכלל-הפּוֹעלים “אידיאוֹלוֹגיה” משלוֹ. בּמצב כּזה מה נשקף לנוּ אם לא ניצוֹר את הכּוֹח השוֹקד על בּיטוּל המגמוֹת הצנטריפוּגַליות? יש אך כּוֹח אחד בּינינוּ שאיננוּ שבט ואיננוּ מבקש להיוֹת שבט, אלא עם, העם העוֹבד: מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל.

ניסן תרצ"ח.